Full text of "Ets ha-ayim = Ahron ben Elia's aus Nikomedien des Karärs System der Religionsphilosophie ... nebst einem dazu gehrigen einleitenden Tractat des Karärs Kaleb Abba Afendopolo zum ersten Mal hrsg. und durch Anmerkungen, Indices und Excurse, zum Theil von M. S"

See other formats

ל 
a m‏ 


nn 


و حت جمد ع er‏ وديا een‏ 


- 988 — 


-ולפיכך .1 ,ולפי כך v.u.‏ 11 ,149 -- .אפשר I.‏ ,אפשר v. u.‏ 5 ,146 
.המשמע .1 ,ההשמע .12 ,166 — .האדם .1 (חאדם .99 ,161 — 
,במקוס v. u.‏ 8 , 167 — .מוחשים .1 ,מוהשום v. u.‏ 10 ,167 — 
m. —‏ .1 كلم 4473 ,222 .3 , ככתיב .21 ,178 — .במקום .1 ", 
.המדבר .1 ,73707 .19 ,176 — .התורה .1 ,התורח v. u.‏ 12 ,174 
-- .1.02 ,במת .49 ,179 يد .השכל .1 ,חשכל .₪ v.‏ 11 ,176 ب 
,ההכם -₪ v.‏ 6 , 486"--. ,שתכליתן .₪ נכבר .1 v. u.‏ 15 .14 ,179 
,בשבר .₪ v.‏ 4 ,187 — .התענוגים .1 ,התענונים wu.‏ 11 .החכם 71١‏ 
v.‏ 4 ,189 — .המורנשים .1 ,המורגשית v. u.‏ 6 ,188 -- .בשכר 1٠١‏ 
.6 ,191 — .ההכנה .1 , ההכגה .8 ,190 — .קדומי .1 u. mp,‏ 
,פנים .1 ,202 -- .זכתה .1 , זכסה .2 ,901 — .ובהכרח .1 ,ובהכרה 
"ا , לדראין .8 ,904 ا .מלהיותו .1 ,מלהיוהו .? ,204 — .פעם. .1 
Anm,‏ .1 ,247 — ,והסירותי .1 ,והסבוהי :₪ .ץצ 209,8 -- ,לדראון 
עליו .1 .17 ,958 — .אנחנו .1 ,אנתנו v. u.‏ 6 ,251 — .46 .1 .16 
v.u‏ 7 ,1 .7 ,146 .9 ,257 — .הושאלה .1 pen.‏ ,956 — .השלום 
(s. Add. zu dieser Stelle). — 264, Z. 9. ist nach Anm. 55,‏ 
— .116 .1 .16 .1 נאמנוה  zu corrigiren, BRealindex:‏ .8 
אומת ישראל — .167 .3 man fehlt‏ ישראל — .84 .1 .88 מאמרים 
del. 6. und 1. 4.‏ .32 .6 הגדה -- .209 .203 fehlt‏ 


3 u . על‎ ₪ 8 


Druckfehler. 


7 : N 
[In dem nschlolgenden. V, # ind absichtlich much diejenigen Pehler nicht überfangse 
worden, die, weil rein-typo; und den sprachkundigen Leser nicht behindernd, sonst wicht 
1 4 מא ו‎ “u werden pflegen] 


1% TE 


7 ווטצ‎ 32, Theologie, 1 Philosophie, — LVI, 4. تلم‎ 
„nes. جد 4 الوك‎ , |. Won 59 ult. oz, 1. .וכעעיס‎ — 
Van. vn, 1 פ"ו,,‎ — LXX, 0. ,כפי‎ 1. ou — LXX, 9. 6ע"ה‎ 

.להם כך .! a9,‏ .11 و = > wah‏ עליו (onen‏ مده ,1 

-- 5 87 uw, 1. ,עה‎ vgl. 91, 5 ₪ 97, 11 vu. 111, 

% v. u. 421, 1. 169, 4 .צ‎ u.; LXV, 8 v. u.; EXXIU,'9 v. 

שואליהם .1 , ואלהום .16 ,9 — .חמימות .1 ,חמימות. .15 ,9 — 

.החיוניח .1 ,החיונות .₪ ev.‏ ,11 — .לבהמה ٠١‏ ,לכהמח u.‏ - ,9— 

.28,9 — מה 5 ,זה Ve - 8( penult.‏ .1 , צוורה .11 ,18 — 
7 .אברהם .1 אברחם .18 ,99 — .זה .1 מת pen.‏ ,28 — ,סוד .1 ١,‏ 

.9 ,89 — .וההפסר .1 ,וההספר .6 ,39 — .הקו .1 ,חקו .10 ,85 — 

v.‏ 17 ,42 — .ופייס .1 ,יפיום u.‏ .+ 40,110 -- .נפרדים .1 נפרדםי 

55 ,43 — .להיותו .1 v. ₪ N‏ 6 ,49 — .חלקים .1 ,הלקום .₪ 

.51,4 — .לישבו .1 ,לישבן .6 ,44 -- .הראשון .1 , הראשין tep.‏ 

,היא .)₪1 ,00 — .שיקום 1 שיקם er 9v.u,‏ — .הדכר ١٠١‏ ,הדבד 

,נשוכה ult.‏ ,61 — 7 ,הסיכמה .₪ v.‏ 16 ,61 — .היה .1 
.1 ,האצבצ .7 - .משתתפה .1 ,משתפלה .19 ,63 — nalen.‏ 
- . -- ושלא 90/8 ,89 -- .ויעמד I.‏ ,ויעמר v. u.‏ 10 ,73 — .האצבע 
- .שקראוהו .1 ,שקראותו .3 ,88 — del,‏ בדבר שפהים .11 ,84 
7 ,95 — .והשחיתו .1 ,והשחית .14 ,95 -- .החכם .1 ,ההכס .11 ,90 

8 -- .רהוק מן .1 ,רחוק כן .48 ,97 — .מקרה .1 ,מקהה .46 


+ Un 
50 


,105 — .אשר Il.‏ ,אשר v. u.‏ 5 ,103 — .החמס .1 ,החמר v. u.‏ 
אשר .99 ,106 — .פעולת .1 ,פועלת .8 ,106 — לי .1 ,לו v. u.‏ 12 
del. — 109 pen. son, l. som. — 116, 4‏ 6 הטובה 
0 ,34 — .בבהמה .1 ,בבחמה .8 ,122 — .הרהקות .1 ,הרחקזה 
%. ימה - ,מח v. u‏ 10 ,125 -- .ההרגש .1 , ההרגש v.u.‏ 
(0 -- .מוצואם .! ,ומוציאם .12 ,127 -- .מאשר הוא on‏ .1 .20 
mw, 1.‏ .20 ,135 -- .ג" .1 ,0 .11 ,191 — am.‏ .4.1 


— .ורעת .1 ,ובעת .9 ,139 — ואחרי זאה .! .1 ,137 — .שמוהו 


- 386 — 


von Adhadeddin EI-Igi, commentirt von‏ كناب اليواقف 
Abulhasan Ali El-Gorgäni, Cod. 397. der König-‏ 
lichen Bibl. zu Dresden, beschrieben von Fleischer, Ca-‏ 
שיו .= 66 tal. p.‏ 
„US von Käfi El-Akhi-‏ ذ نور اليقين فى اصول الدين 
Cod. CXC, 1 ER Stadtbibliothek, beschrie-‏ 0 
.= 469 .م ל ben von Fleischer,‏ 1 
Commentar Saadeddin El-Teftazänis zu‏ شر العقادل 
Negmeddiu Omar El-Nesefi’s Glaubenslehre, Cod.‏ 
CLXXXVIH, 1., beschrieben von Fleischer, Catal. p. 468.‏ " 
ih a Supercommentar zu EI-Teftazä-‏ ₪ العقادل 
ni’s ah zu El-Nesefi’s Glaubenslehre, nebst dem‏ 
Texte der letzteren, Handschrift der Bibl. 5 Waisen-‏ 
hauses zu Halle.‏ 
Commentar Abdallah Ibn-Omar EI-Bei-‏ اذوار التنزيل 
dhäwi’s zum Koran, Abschrift des Hrn. Prof, Fleischer‏ 
zu Leipzig, nach drei Codd. der Königlichen Bibl. zu‏ 
Paris, zweien der Königl. Bibl. zu Dresden (Cod. 168,‏ 
und einem der Stadtbibl. zu Leipzig.‏ ).394 
von El-Akhisäri, Cod. CXC, 4‏ كتاب ازعار الروضات 
der Leipz. Stadtbibl., beschrieben von Fleischer, Catal.‏ 
4 .א 468 .ינ 


mn nenn einen sent mn nennen‏ ——— م 
ع اة رذع וג Guss und Drück von Friedrich Nies‏ 


26168 צ\ ותא 
der benutzten Handschriften.‏ 


. / 1 ו‎ 
2 
LUebergangen sind die nur citirten, nicht excerpirten Handschriften. | 


des Karäers Ahron ben-Elia, die dieser Ausgabe‏ עץ חיים. 

des Werkes zu Grunde gelegte Handschrift der Leipzi- 
ger Stadtbibliothek Cod. Hebr, XLIL, 1., von mir beschrie- 
ben im Catalog (ed. Robert Naumann) p. 307 s. (dazu 
Zunz, Addit. .م‎ 325). 

dess,, Cod. Hebr. 55 fol. der Königlichen Bibl. zu‏ עץ חיים 
München, beschrieben von mir im Serapeum (Zeitschrift‏ 
für Bibliothekwissenschaft, Handschriftenkunde ete,, her-‏ 
.19 .וא ,1840 ausgegeben von Dr. Robert Naumann)‏ 

des Karäers Kaleb Abba Afendopolo,‏ דרך עץ ההחיים 

- 0 Handschr. der Leipz. Universitätsbibl. 

von Kalonymos, Cod. XXX, 18. der Leipz.‏ משרת משה 
Stadtbibliothek, von mir beschrieben im Catal. p. 296 =.‏ 

Szws נחל‎ des Karäers Kaleb Afendopolo, Handschr. der 
Privatbibliothek des Hrn. Heimann Joseph Michael in 
Hamburg. 

des Karäerss Ahron ben- Elia, Cod. Senat.‏ ריני שחיטות 
von mir beschrieben im Orient (Berichte‏ ,.2 ]א Lips.‏ 
für jüd. Gesch. und Literatur, herausg. von Dr, Ju-‏ 000 
lius Fürst), Literaturblatt 1840, Nr. 16 —31. }‏ 

von Abulwalid Ibn-Roshd, hebräisch von‏ הפלת הפלה 
Kalonymos ben-David, Handschrift der Privatbiblio-‏ 
(hek des Hrn. Heimann Joseph Michael in Hamburg.‏ 

'D Sammlung astrologischer Schriften von Ibn-Ezra,‏ הדינים 
Cod. 384. der Königlichen Bibl. zu Dresden, beschrieben‏ 
von Fleischer, Catal. p. 61 s.‏ 

25 


= ₪ +- 
— 200, 8 an... ons 5. סמות‎ od. מותס‎ Add. .ט 0 و98‎ ₪. -- 801, 6 ım» 


vgl. 200, 1. 203, 2. — 202, 19‏ לחר suppl.‏ درو 12 ,201 — prob.‏ .1 ,יכות 
Zu‏ מנדלת .1 מוכדנת v. u.‏ 10 ,908 ,— ).20> ,סליה 2 intr.‏ תטליס 


12. S v. ₪. — 204, 6 פסוק‎ zweites Obj. od. pıopn, vgl. Add. 198, 11 v. u. 
פרק קיב‎ 
204, 7 v. U. .واما -- فى ככת ... וקית‎ 


פרק קינ . 


205,,8 v. U. הקסוכה‎ 2320, arab. على التوبة‎ ar وحاث ود‎ s. Add. 


139, 4. — 205, 9 v. u. عجو‎ I. طودم‎ (nern). 


פרק קיר 57 


207, 13 ככלסון .1 גלטון‎ 00. suppl. nm. — 207, 11 v. u. 6חריקן‎ 1. 


SE.‏ .ؤمود כן 


.. 4 4 5 
> 
or . . 
2 383 = 
0 : 1 r # . 
38, b.); שאי סבלחי\ת‎ mins Morch IT, 12 8. 55 ed. Scheyer. —1 
16 mn .6י ל פפר (ו%3תי תכליתק‎ leses תכניתת‎ wihrsch. zu tilgen 11. =. 
Add. 180, 10. — "180, 10: Ueber den 0 לי‎ en Gebrauch der 
Negation (wozu auch das negative jn gehört) 8. @es. Lehrgeb, u. Gramm 
8.149. Sacy 1. 8. ₪74 vol. פי ضوع םות‎ (180, 10 v. u. 182, 13° vn 
als einf. Negation (entgegenges. Add. 27, 2.); non סי לפטר‎ 7, 195 
lan פי ספסר‎ 179, 6 (Add); 5 ליכי‎ 181, 7 v. u; ככלתי عاض‎ 184, 185 
He וולתי‎ 128, 11; 205, 19 v. u. verschied. von 65 צ يل‎ | 9 


Munk Notice p. 89; عذم ;12 ,188 כפרו ספין‎ won» 114, 18 v. u, (wie im 


za: gewöhnlich; ,منعنى “ألا‎ ER); כלי‎ sp 74, 11 ve ₪. סותל‎ 
כנגל עק סעכע 147 ,189 טסו"‎ nn 162, 16 v. u. 176, 11 v. ,וו‎ (vgl. 195,7.(. 
Auch nach dem Comparativ, nach Analogie der romanischen 
Sprachen, viell. 148, 4 (s. 103, 20 vgl. jedoch Koh. 4, 3); vgl. קודס‎ 
hir „bevor“ Rabba Gen. P. 27. Ende mit pr مجه עד‎ (Gb. 15 Ant.); 7» 
Gen, #5) عام‎ (ib. Ex. P, 1. Mitte s. P. 80. Mit. Lev. P. 2. geg. 

e — .א‎ v. .ה‎ „so lange nicht); دمع סנק‎ Saadin (13, d. Mitte) vgl. 
a Pe כמלט‎ 05 (ib. 37, زط‎ mit wen :ددر -כמלט‎ (id. 11, b.J; 765 on 
pas عمد לפסר‎ Bechaji 1,5 (8. 11, b. ed. Fürstenthal); رده عام‎ 7a 
meh Kusri II, 51. قمدم >קלמין ديركم‎ 797 ib. 1, 5. 950 יכמעע عذم‎ (Va- 
riante #592) ib. V, 20 (f. 40, b.) vgl. ما كات‎ u. .م‎ w. (Viele die- 
ser Beispiele sind durch Ellipse von >» u. dgl. zu erklären.) St. — 
180, 16 » >15 Ein וק‎ ist überflüssig. 


ip פרק‎ 


182, 14 »s für سر‎ Add, 93, 9 v. u. — 182, 17. 19. #5 suppl, ذلا‎ 
(183, 13.) — 184, 16 #9 del. 


93 פרק קו 


יפוס על= دورور ונל 75 22 ,190 — .>ונ"פ = ist eher‏ 14 ,141 ذو ع 4 ,190 
-וסקכול für‏ סקכו5 16 ,191 — *2 ,59 .1 ,109 vgl. Add.‏ ذندره ult. p915 für‏ ,190 ,فب 


פרק קז 
(Z. 7.).‏ עול pp suppl.‏ رح 19 ,192 
5 1 
/ פרק np‏ 
vgl.‏ .1777776746 קלנין v. u.‏ 6 ,193 — ,ررروردح .1 ומסנס v. u.‏ 13 ,193 


das sinnähnl. קלמן در‎ Kusri 11, 49 (f. 35, b.) u. 38, 11 v. u. mit Mo- 
reh 11, 22 Ende. 
פרק קי‎ : 
197, 13 קאעס‎ näml. زمره دددع‎ dergl. Suffixa 8. bei Sacy TI. $. 636. 
819. s. Add. 104, 12. — 197, 20. Das zweite יודע‎ walhrsch. irr- 
thüml. (l. סיככו «روط تررح קול טול‎ eh). St. 3% 
פרק وكين‎ 
198, 5 .ل לריך לכלכ‎ 795 199 und ופכיכיס‎ (Z. 3) „und so müssten wir‘ 
conj. — 198, 11 v. u. nPyı für ועמלער‎ vgl. Add. 204, 6. — 199, 20 
7220 bietet dar, suppeditat, ₪. Add. 155, 13. — 200, 7 »or 1١ עייס‎ 
vgl. 206, 8 v. ران‎ wo viell. תדיל‎ proleptisch (Z. 4 v. u.) zu suppliren. 


u .4-- 


n% ,פרק‎ 


165, 12 v. u. جر‎ 1. „yuldu‘* od. 775» (Nö) (141, 12 v. u. 86, 13.) ממכו. [שץ‎ 
יתיפרו כל סנודיט‎ Saadia 14, b. 2. 5. ع‎ Das active bb Kusri III, 1 6 
₪. mit P. כ"ט‎ — 164, 3 v. u. Nach Maimuni gehören zu dem natür- 
lichen Substrat der Prophetie im Menschen auch gewisse qualitates 
externae, die er nicht weiter bestimmt. Einige Mm uataziliten er- 
forderten auch Freiheit von körperlichen Gebrechen, wie aus Bei- 


dhäwi zu Sur, 11, 43 hervorgeht: Eu بعض المعتزلة‎ 6 
2 على القضاء والشهنادة والفرق‎ WU: re Der 


Unterschied (meint ae diese Ansicht verwerfend) zwischen dem 
Prophetenthum und dem Richteramt, der Zeugenschaft liegt am Tage. — 
*166, 16. Aelnliche Beisp. für die Weglassung integrirender Satz- 
theile, die aus dem unmittelbar Folgenden supplirt werden müssen, 
sind 113, antep. (suppl. r>); 116, 12 v. u. 7 zu قد לספסר‎ )191, 17) 
סמככו‎ nach 110, 7v. u. [vgl. jedoch 124, 7 v. u. bei Add. 130, 10 v. 
u.]. 127, 23 סעולס‎ [gewöhnl. für 59-27 ₪ 185, 13 v. u.*] suppl. p395 
150, 4 v. u. ررم‎ 2); 169, 10 v. u. (9373 (טתסנת‎ — 143,5 (me für 
>29 (סבכמפטי‎ 178, 17 v. u. קייס‎ fe! aus Z. 14 v. u.); 134, 10 v. u. 
mie 5ריך‎ (mr Z. 5 v. u); 62, 16 دددور‎ (viell. ذرلظزرت‎ aus RN 
Auch aus einem Worte entgegengesetzter Bedeutung wel. Sic 
1 %. S41) 5. 141, pen. Add. daher 179, 18. לס عطورم‎ suppl. sn» (ent- 
wed. aus z. 20 oder) aus 099; 179, 22 zu לווכק‎ 1. RN (aus 
dem vorhergehenden »»rn% oder) aus Dann. — 169, 17 cp درم‎ für دحت‎ 
68, 16. 15 v. u.) — 169, 14 v. u. קילות‎ 3.1. “beal‘ (vgl. Saadia 5, a. 
18. ככל 9375 בעל ספטות‎ 2( oder del. תכ 7 ,171 — .בינל‎  »»r Jan 

9 wie viel mehr wird es“ (»cn aus 2. 8.( — 171, 11 v. u. om 
1. oo» הלס‎ SE 


" 
פרק צט 


175, 7 v. u. כד ומק‎ SE on לכד(ו)‎ „ausgen. was“ 189, 9. Sachpa- 

rallele يام‎ Ende. 
0 
N פרק ק‎ 

177, 5 דעות תולקות‎ (streitende Meinungen) ungewöhnl. für die 
passiv. Form סמוקית‎ (getheilte, verschiedene) 37. 40. 140.1. 160. 17502 4. 
.פ'‎ 5 Anf. — 177, 3 סכל .1 סכיל‎ (Z. 12.) Ks ist auffallend, dass gerade 
bei den Verbb. aypercipiendi (55, 13* Add. 55, 16 v. u. 104, 12) 
diese Verwechslung häufig ist. — 177, 16 ,ותסר.... סכל‎ ein schwer 
zu analysirender‘ Satz, der eine aus der "folgenden 'Wiederlegung 1 
erläuternde Hypothese enthält. Vgl. noch 191, 11 נסיבקם‎ )94, 26%) 
123, pen. 2% 5 v. u. — 177, 24 על וכסור‎ 1 Se» راق‎ für כסר‎ Pl on 


.(צ يليق 0 لد يجوز (arab.‏ 


פרק קב 


178, 6 v. u. 55 וכל כסכיל‎ suppl, התכלית‎ aus dem Vorhergeh. — 179, 
6 ,ולמ'‎ 1. „ue-omar.“ — 179,13. ג ורש יס‎ (Ho. vgl. den Hi. סקכסקו‎ 152, 0 
v. u. partic. טרסה‎ 69, 10.) Parallelen für den Sinn (102, 12 v. u. 
162, 13 v. u.) und die Form sind: מותריס כסכל‎ (Saadia 20 ©. vgl. 
24, a.) מותכיס — מווכיס زمه‎ Op: סוות‎ Kusri IV, 19 (Comm. richtig 
v. ,סתכס ,תכלי‎ vgl. 5 סתכו‎ 2b. 1, 99 )© 41, b.) u. 603 ושקכיס‎ id. V, 20 5 


4 


"2 - 


und zugleich philosophisch (me), 143, 8. 148, 9. =. St. zu Kusrl 
IV, 3. (f. 12. b.) " 
. v; 
פרק צב 4 אע‎ % 

146, 18 קסכיס .1 ,\קוכלת ות תתכס...קסכיס‎ <-- * 140, 7, 6 v.u. Die Weglassung 
des Artikels beim Adjectiv ist incorreet. Zu den angef. Beispielen 
(statt 31 1. 37) ist jedoch zu vergleichen לתיכס פתר‎ Gen. 48, 14. (de- 
+ > per suff'); 0.0955 P. נ'‎ antep. zen קקפסד‎ Kusri 11, 64 (f. 

.) vgl. Add. 121 Weglassung des Art. beim Subst. ist schr عع‎ 
wöhnlich, .א‎ 5, 9. 29, 11 v. u. 157 15 antep. 161, 8. 171, 21. 178, 4' " 
יצ‎ u. 189, 10 .ن ب"‎ Ein schlagendes Beisp. für beides ist 191, 5 

„weil es von‏ ,18 ,17 ,147 — -מקככס סכמנקת ככו ומספכל תוכר עס رذح 
abgeleitet ist.“ — 147, 21 int Hinz viell. usinnae. — 147,‏ )9159( » 
snhn 00. nr.‏ عل نكو 14 ,148 ب .18 vgl. Z.‏ עס קפניס I.‏ עס u u. nr»‏ 12 
” , و 
. פרק צר "₪ 4 

,151, 9 כברי%ות‎ für ,קטינס .00 ناردب טס 12 ,159 -- .כנרילת‎ vgl. 
Add. 93, dv. u..u.8 w. — %*152, 18, vgl. כווכת סטווורת‎ 50, 10 (wofür 
nanıb> ולת (8ו 151 .95 .93 כווכס.‎ 69, pen. ידיצת ות .21 ,84 تددر לחת‎ 
101, 22 vgl. 16 v. u., ganz entsprechend einem gleichen arab. Vulga- 
rismus (s. Ewald, Gr. Arab. Il. ₪. 29 not.), der jedoch nicht ohne 
alterthümliche Analogien ist, und von den ar. Grammatikeh als beson- 
dere Species der Lot gerechtfertigt wird. 


פרק צה ' 


. 154, 4 לועכק‎ (aus (לענכהו‎ für juni. — 154, 19 Shan מלמון. בוג‎ , 1. 

' 154. 156. 169. 154. — 154, 14 שעכיל‎ on, vgl. כעבול ع«ددظ‎ on BL, 1; 
מכול — .2 ,160 וס קטכוקי סתכיל ;14 ,163 וקו העבופי ₪ סביס‎ 203, 14 [ versch. 
von מכול קככולה‎ 163, 17 und #139? 185, 4.[. — 155, 13 poo „und er 
(Gott) gab“ (s. Add. 199, 20) oder 1. סכפיק‎ 95) „und es genügte 
nicht“ s. 20, 127“ w St. zu Kusri IV, 25 (f. 40.) -- 156, 13 vor 
מכסכות‎ suppl. כוכק‎ (162, 15( 38, 4 v. u.* — *158, 7 v. u. Die Ausbil- 
dung dieser Ni.-Bedeutung ist nach talmud. Vorgange z. B. 186,14. 
15. vgl. מ5יכו סוטל دعدد‎ Giltin 55, Kama 38, Horiot C. 1. Sanhedrin 
17. (Moreh 1, 27) — دعدد‎ Saadia 37, b. دودس‎ (199) (arab. منصف‎ 
₪. Munk .م‎ 23.) s. Buzt. .א‎ v. — vgl. noch כקפם‎ (169) !n.> (199) دمده‎ 
(186)- כמחן )136( ככלכ‎ (198), so wie das sonst gewöhnliche כימר‎ [z. B. Kusri 
T, 80. 81. mit >> 111, 1 (£. 8. b.)] in eigenthümlicher Compos. «دندقص)‎ 
מן קמסעוע .44 סכל‎ 166. pıopn 152.), ferner כנדק (*.11 ,55( כקדס‎ (173. 4,15 v. 
u.*) כסטע‎ (208) und כעכד‎ (53) häufig bei Kusri (z. 8. IV, 3 s. 8 
— 173223 ib. 8. 15 f. 23), dazu noch ym> (Saadia 10, b.) כלפס‎ (Kusri V, 
27.) — *160, 2 für دنزددر‎ hat A. a. a. 0. 0. הבעירוכו‎ (8. Corona la 
gis .م‎ 96 1. 16. Moreh III, 10 Ende vgl. עורכתיך‎ 42. ©. 29) versch. von 
ססעירכו‎ (203, 19). vgl. ססיכוכו.? ,98 ح 5< د ردر‎ (118,7 v. u. Saadia 11, a unt. 
15, d — Benseb*) hat am ersten Orte ,(תסבכו‎ ebenso  וככיסהמ‎ 6 
17). حددة ردر‎ (42, 7 v. u. Saadia 10, b. bis. Kusri IV, 3 f.13 -- 4 
1. 80? —) == 1939 (200, 21. Saadia 14, b. Z. 12.) 


" 
פרק צו 


161, 7 v. u. ردح קעוכס‎ viell. (wenigstens glatter) "so מק‎ 0 
קיומק‎ (188, 11) für .כקיומק‎ 


=) vgl. Orient, Lbl. 28. col. 346. , 


ו 


> 8₪0 > 


v. u. תי‎ 325. del. וקותס 3 ,132 -- .בנג‎ 1. amd. — 188, 18 393 1, .כסס‎ -- 
132, 15 v. u. (vgl. pen.) בעכק‎ ändefin. für 06 בעכין‎ vgl. 57, 10 v. *.ם‎ 
— 132 antep. לס טללכו == ללכו‎ vgl. روكة‎ 154, 15 (defectiv wie 53 208, 
2) — 133, 17 755 indeterm. für 7555 oder כפכו‎ vgl. Add. 93,9 v. u 
Ebenso vertritt im Arabischen die Nunation zuweilen die Stelle der 


€ و 
7 -- .253 .8 .8604/11 كلهم = كل يقولون wie z. B. in‏ ,]שא |33 


zu ערב‎ vgl. Saadia 44, b. Z. 18v. u. (88, b. Z. 1. 2 Benseb.) -- 135,14 v.u. 
וסנלוס‎ (das suff- bezieht sich auf (סרתקות‎ suppl. &%, vgl. Ada. 71, 4. 
> »u. — 136, 4. Der Sinn ist: „Um Gott kein Unrecht zuzuschreiben, 
welches ihm auch nothw endiger Weise nicht zugeschrieben werden 
darf, darum“ u. s. w. Die Ausdrucksweise, wie oft, höchst präg- 
nant. — 180, 11 ss. »ns>r gehört zu כל‎ '5 sw כי‎ (una 5) 5858 ist 


gut א ב ,5 لضيد‎ 4 von (וקו‎ vgl. Kusri IV, 3 (f. 12, b.) 


Nach S. 122, 15 ginge das Citat hier‏ מק 21 ,136 — -במלתר.... לכי לולס 
(wozu vgl.‏ זכמו »...73 (Z. 23.) Dann wäre zu erklären‏ כענכם nur bis‏ 
Add. 198, 11 v. u. und im Onomast. r) d.h. „nach R. Josefs‏ 
להככת | ₪5 ] לעכק. הפול Worten müsste auch“ u. s. w. für: > sp)‏ 
wäre also zu streichen. — Unsere‏ נדעת Das zweite‏ | -לעכון לתוכ קכל 3555 
frühere Erklärung’ hält nicht Stich. — Mit R. Josef stimmt Saadia V.‏ 
a oben ed. Amsf., gegen Ahron in d. Stelle, vgi.‏ و5 (C. 2. ed. Bens.)‏ 
ss. St.‏ 25 ,143 .25 ,141 


פרק צ' 


138, 5 pin 1. pin vgl. Add. 86, 21. — 138, 15 לל כמלמת‎ ₪ du 
nicht entronnen bist“ ungewöhnl. Form des Relativsatzes (vgl. 146,7 ZV.Uu. 
Add.), die 2. .م‎ für 0163. 5- Sacy I. 8.607. Tebrizi zu Samauelb. Adija’s 


Gedicht-V: 10. ‚Die Regel der arab. Gramm. lautet: اليوصولات‎ 
=, 
stell مط .₪ غيب والرواجع اليها ضباتئر‎ die nomina conjun- 


etiva ) وما ومن‎ sah) sind dritte Personen, und die sich darauf 
zurückbeziehenden Pronomina sind die der dritten Person. — 139, 4 
1793 (מ עיכיס .1( מעיקיס‎ vgl. die varürende Ausdrucksweise 5% 141, 4; 
75 על‎ 34, 11 v. u. 159, 11 ;.ם יט‎ 7 a 9; pars 208, ult. 209, 16; 
31% כסקימ‎ 120, 18 v. u. — 139, 8 v. טגויתי .₪1 כעויתי‎ 737 141, 8. — 
% 110, 9 vgl. 0. ähnl. Phrase 137, 9 v. u. — 141, pen. vgl. 134. 19 ss. 
— ps» == ود קלמע‎ welches aus dem folgenden 1759 zu entnehmen ist, 
8. Add. 166, 16. — 142, 2 .מ .טש 11 ,143 כמכון 55 סְקְמַת = ددم‎ — 
*142, 4. St. conjieirt‘zs nach 196, 12 s. 192. — 142, 11. כיכיסס‎ 6. i. 
zwischen der Prüfung 1008 und den (nach der rabbin: Sage 10. vgl. 
Geigers Preisschr. Ss 20 Prüfungen Abrahams. (5r9) »»>2> scheint 
כסיון‎ zu lesen. — 143, 6 וער‎ wahrsch. |. 71. — 143, 15 v. u. על تدز‎ 
. 9309 קוכסת‎ suppl. 3", vgl. Mas 71, 4 v. ₪. — 143, 4 v. מיעדיס‎ auch in 


Moreh 111., ein ميمى‎ dar, en besonders aus partic. 1. 
gebildet sind (Sacy 1. $. 629), vgl. Anm. 55, 8. 
פרק نام‎ 


144, 11 סעין‎ wahrsch. ,סעול‎ wie sehr oft. — 144, 18 v.uü. pi ==לס‎ 


talmudisch-‏ ,מ כין pisno‏ הסיס „wenn auch nicht.“ — 144, 8 v. u.‏ עס סנל 


0 


- 879 


offenbar zu vertauschen =. 107, 15 v. u. vgl. 89, 7 v. u. ande IK, 
5. — Ill, 5 וכסלר דנר‎ suppl. Men 17, 2. — 111, 17 v. u. نور קלס‎ 
יכון 14 ,112 — הלות או‎ Pi, 8. Kusri I, 70--77. — 113, 1. one וי‎ 
הלות‎ 4%. Entweder הלקת‎ Ih für I» und or als imperf. von חום‎ (=ar)), 
oder פיתוס‎ ms für יחוס.‎ (1b ם(ים‎ mi. 


” 
פרק פו 
ist emphatisch vorausgestelltes‏ ₪ הקול .פקכק הקול دوع .₪ v.‏ 0 ,113 

Object Sacy .آل‎ $. 1000 vgl. 92, 10.* וכלת‎ quo) Corona legis عر‎ 19. 
Z. 18 des Reimes halber für gu» בבוככת לת‎ WViell, ist eben so 4 
119 zu analysiren. — 114, 3 5. St. vermuthet »o5 .רק‎ Das Folgende 
7 „denn sonst giebt es keine (moralische) Zurechnung für ihn. 
Ueber .א תס‎ 2, 13 Add. — 115, 4 v. u. כרסות‎ für כלפות‎ vgl. Z. pen. 
— 117, 2 ולוען קסכל‎ viell. וקעון‎ 8. Ind. .למון‎ 


פרק פז 
zu fehlen, oder besser 550 Ist‏ כי קיכו Vor !sp> scheint‏ .15 19/0 - 
ın2» 80 v. Ar‏ ית' (Add. 146, 7 v. u.) und der Ausdruck‏ תק ענין Ko zu‏ 


mit Gottes Zulassung. — 121, 19 וכתו‎ „und es ist geschrieben“, sonst 
,ככתוב‎ Citationsformel 153, antep. 157, pen. 


פרק פת 
Exponent des Ge-‏ מן קלדס 3 ,122 -- مح د نرم 1١‏ קטוכות v. u.‏ 121,9 


nit. wegen der Determination des 7n2>, vgl. חכקו מהסכץ‎ Kusril, 100. Sacy TI. 
$. 1083.11. $.239 ss. 285. vgl. 1. $. 880. — 123, 10 הקיס‎ fürn"s (oma 93). - 


123,8v.u. op von>), ein verstärktes זו 010 ו[ 3 8 1 0 طبر‎ Ar. قط‎ zur Nega- 
tion verstärkend hinzutritt. — 126, vgl. die Construction 124, 19 — 22. 
— 126, 21 vgl. Schmölders, Fontes .م‎ PP Note .بعل ( موت) البدنى‎ 
128, 15 .כרעתו‎ Interessant ist die ren er: 0186 כדי‎ 
כנלדקתו .61) 8 ,148 כרטע תו .19 ,141 (ורסעתו .6 ,133 רסעתו‎ 188, 8 v. u.) 
— St. findet hier, wie an einigen andern Orten, Auklänge au Ge- 
bete.%) Hier vgl. יתן נרסינ קרע כרסעתו‎ im Gebete Yıy. 


פרק ون \ 


128, ₪ v. u. מק عقر‎ für עד عقم‎ oder עק‎ ist | ما‎ -- 9 
pen. 55955 פשטת .50001 בכל‎ (14 v. ₪. 5 v. u.) -- 130,710 v. u. מק عمج‎ 
תכלית‎ suppl. .לו‎ Die Weglassung des Aöle ( زرا‎ ist bei A. b. E. 


sehrgewöhnlich (s. Sacy 11. $. 598 ss. 602. 616.) und dientallein zur Erklä- 
rung sehr vieler schwieriger Stellen vgl. 140, ult.* mit 140, 19. ف ذدر‎ Adıle 
104, 1. Vielleicht eben so ,124-ל 55כו‎ 7 v. u. in Ada. 166, 16. — 181, 7 


onsennbfsp‏ — 55 (ולך v. u. (vgl. 11, 20%) vgl. se»‏ 19 ,156 וסס 9953 6د 
— %לפמוס כב vor‏ לבקו vel.'maln‏ פרעכות קטטס das.‏ — ללקי 915 aus‏ ,157 
vel. die gleich-‏ כפסות ככות — .ש"ב v. u. Aus‏ 15 ,163 כדי סיסווכרכו בתסובס סלמוה 
namige Beracha — Zu 129, 10 v. u. vgl. Megila 31 auch im Gebet‏ 
Gebete werden nicht ‚selien in den jüdisch-philos. Werken er-‏ — ויקן ذو 
wähnt, z. 8. Saadia 29, 0. Bechaji VII. Einl. Moreh 11], 13 S. 66. ed.‏ 
Scheyer und im Kusri an unzähligen Stellen. Ueber die Bekanntschaft rabh.‏ 
Annalen 1841. 8. 93, b.‏ .א Gebetsformeln bei den Karäern‏ 


> 


7 7" 


— 88, 16 v. u. .ررح‎ Der Sinn erfordert لق ,86 :—. .تج‎ v. u. המלמכיס‎ 
,טבעיכס‎ Nom. absol. für טבעיהס -08., עבעי העְלעְכים‎ 466. delerm. == -בטבעיסס‎ 
- 
פרק עב‎ 


0 - 
87, 16 בתופר‎ ist als .מ‎ actionis (wie (نعت‎ construirt. 


פרק עד 
viell. in-‏ ,.8 ,18 מקות antep. vgl.‏ ,92* — .מכלר besser‏ ,מכולר 18 ,92 5 
Add.‏ 11 ,%6 .5 درم = trans.‏ 


פרק ע'ה 


93, 9 v. u. amp für קתדטות‎ oder קדטותו‎ vgl. 192, 105 7. zu 39, 
23. 103, pen. 183, 17. 152, 12. 200, 8. Sacy 1. 8. 965. — *95, 1 
vgl. wın סשסית ززع نودم‎ 7351 — Saadia 14, b. 2. 7. 5. vu. 


19 دم‎ 
98, 85 995 1. 70% (157, 11) Add. 78, 8. 


: פרק פ' 


102, 13 Der מכעיס‎ wahrsch. זא‎ 25. Gott nach den Woert- und 


Sachparallelen Saadia 20, a. .ל‎ — vgl. סקסכל דן בסוד5 5 ذو »& טובתו וכ"‎ 
ib. 21, a. — וצפח א ובתוכות הסכליות קכלפ بجذرم +קהוד5ק בטוב קבורל‎ II, 48 +. 
68. b. u. 99135 קקודלס כטוכות‎ 25. 111, 19 © 19 5. -- 103, 15 75, absol. 
Aecus. mit harter Ellipse der Präp. الخافئض)‎ 2 io); bei diesem 


Worte nur hier für .על د‎ Häufiger bei 777 .م‎ B. מכל‎ 7 115, 14 


v. u. (talm.) = 797 על‎ 8, pen. 50,-ul& כעככק.‎ 797 Kusri IV, 3 (f. 9. 10, 
b.) == 777 על‎ (ib. £. 9. b.). ozp> 84, 13 v. u. ist häufig bei Saadia 


a‏ جد 103,21 -.)8.32 c.) so gebraucht, arab. Luz (z.B.‏ ,10 .8 .م 
vgl. 104, 15. —‏ וטוב נעילות ססדיס für‏ (נעינות פסדיס טוב-.₪ v.‏ 6 ,103 — .ورج יסיס .1 
ויתרבו عد در סרקיות suppl. 79% 6, 9. )101,17( — * 104, 1. vgl.‏ סוס v. u.‏ 4 ,103 


44, 22. [Der Gebrauch des ע5‎ für ק:‎ ist bei Ahron noch häufiger, als. 


in den Tibbon’schen. Ueberss. (s. 44, 2.* 124, 19.*( So 13,14 ادمح ע ליו‎ 
קתוברת עמיו ;56» .]ו‎ 109, 6 v. u. f. wi ib. 2. 11 v. u. ₪. Add. zu Bi- 
belst. 156, 12. Das schlagendste Exempel dürfte sein 5%  קסיכמכ‎ 
ססתספכות וַע5 ססמכע‎ Saadia 20, 6.[ Zum Sinn der Stelle s. Zion Heft 


sjchtigt, beachtenswerth (vgl. הכיס "5 33903 (ומדכטותיקס‎ »27,,0n Abarb. 
zu Jes. 53.); 8. 5. Z. 12 hat 91. .رتم ةراد‎ 
5 
פרק פג‎ 
108, antep. פרטיס‎ für פכטיו‎ (109, 2.) nach 93, 9 v. u. Add. — 109, 
1. vgl. Add. 190. ult. וסמקדייס ددرجرج‎ Moreh 11, 20. wonach  קיתלועפו‎ Z. 
2. م‎ 109, 3. M. besser .:ללין‎ 
₪0 
פרק פה‎ 


110, 1. כ:5 פרטית‎ Invers. f. פרטית בכל‎ (gar keine 876016116 Vorseh- 
ung). — 110, 16 v. u, Die Stellung der Worte ججزلمح‎ und 77 ist 


- 917 — 


u.a. m. St. -- 0‏ 8 ,110 עלק כתכית קיכולת v. u.‏ 18 ,115 جمدم وددلام עלס 
one für 2 (es für eine Möglichkeit, für möglich zu halten).‏ לפטרות 
zu beziehen.‏ ددرزؤده auf‏ دده ₪16 ,62 — .470 .א .11 .649 .5 .1 Sacy‏ 


פרק طم 1 
antep. 41, 4.‏ ,40 סול == (98 ,158 .כ) v. u. oma 1. Sonn‏ 11 ,65 
“ 
פרק נה 
ל . .היק .1 v. u.»‏ 9 ,00 
פרק נז 7 


*70, 16 ehr המלילות טכנונלו ממכי‎ (pl. > (ממיפס‎ „von mir (dem) Kr- 
sten® عط .ل‎ Iso» (Z. 18). Denn es scheint, dass unter לתוכי‎ 8 
die unmittelbaren Wirkungen Gottes verstanden seien )== (ון ספוועל‎ 
סרלסון. ממילות. רלסוכות‎ 15, pen, — פגולס כלסוכית‎ 15 med., ככווכק קרלסוכק‎ 1 
IV, 25 f. 80. .م‎ Comm. —), entgegengesetzt den Wirkungen durch 
,סכות. סטנעיות.‎ obwohl diese einen Hauptgegenstand der Polemik Alıron’s 
wie auch Juda ha-Levi’s bilden, s, 8, 16 v. u. 10, 13. 12,23. 14, 18 (An m.) 
15, 2. 16. [32, 15 (vgl. תחלת הככילק‎ Snadia 9, b 8. כורל כל 737 תתלק‎ 0. 
19, c.) 116.] 17, 4 v. u. Anm. 41+ Milot ha-Hig. ©. 9. Kusri I, 1 
f. 21, b. besonders V, 20. (s. das, fol. 37 b. ss.), vgl. Krochmal in 
Kerem Chemed V. S. 86. St. 

₪ פרק סב 

71, 4 v. u. הקתקנק‎ Ssuppl. כ"5‎ vgl. Add. 135, 14 v. ₪. 149, 15 v. 

dd. per invers. f. קקתסלס‎ 'm int, vgl. 2. antep. 


פרק סר 


78, 3 סקר‎ besser לקד‎ (Z. 2) wie 97, ult. 44, 10. 78, 15. 11 v. u. 
157, 16 v. u, 175, 13 (179, 9 v. u.)** Add. 98, 25. 


0 
פרק סז 

* ₪1, 8 7. u. عدذررد‎ ist unnölhig, vgl. SS. 31. 38. 106, 6 (wo 
ח5קיס‎ zu ל‎ 1 110. 159. 178. 181. Kusri III, 49 (f. 35) vgl. ועק‎ 
ددم‎ nina و22 عدؤدق‎ — *SI, ult. Einfacher ist ذر נודיעת‎ durch cor- 
rump. W ortabtheilung (s. 53, 26. 58, 4 v. u. 96, 4 v. u. 157, 16. 
179, 9 v. u.**), statt. welcher auch رتح‎ os 152, 12, 795 כת‎ 157, 90 zu 
restituiren. St. — *82, 2 (M. ebenfalls o>r מס נון היב‎ wie 81, 116. „ge- 
Bub. werden“ vol. 95, 20. 19, 18 v. u. 57, 10 .لا‎ u. סתפון‎ Saadia21, 
c. Z. 9. — vgl. 52, 10.* 1 13* u. dazu pas 161, 4+. לססנל,‎ 177, 
21 (vgl. 14 v. Be at 177, 11 v..u. $5n05.189, 17. 


6 פרק ע' 
יש suppl.‏ ندج מכ 21 ,85 
” 
פרק-עא 
im Sinne‏ = باب = وح ندد Ihn‏ — (סנתנקר nicht‏ מםשכתסר 5 ,86 


von 16, 2%.%( St.—86, 21 סחמקיס‎ für קקנקיס‎ (42,18 v. u.) 5. Add. 138,5. 


*) Vgl. damit das Onomastikon 8. v. םער‎ 8. 828. 


r 


ו 


- 876 —. 


für פסככוי‎ wie 99, 9 Add. — 40, 10 בכליס נכדליס‎ suppl. נולילות‎ )89, 10(.*( — 
41, 1. 65n05 1. .رودم‎ 


. 
פרק וט 


42, 11 v. u. מסול 550 ית'‎ suppl. מסלם לד‎ 55h וסוכ סכעמוד‎ aus 2. 5 v. 
u. (Add. 31, 7), 5. 166, 16 Add. 


פרק יז 
.12 ,4 %מנעית vgl.‏ 8 ,46* -- .כיפך .71 %45,8v.u. 84, 6 hat‏ ?” 
Kusri I, 95 (f. 3%) II, 6 u. oft.—*46, 4. Der Lesart des M.‏ .15 ,50 
Jles.‏ الله عن النقائص ist ganz entsprechend die arab, Phrase:‏ 


פרק كم 2 

*46, 19. St. übers. סמכוון ל5 כלמת‎ „das der Wahrheit Zugewandte“ 
(talm. ,قابل = כון‎ vgl. >22 (قيلة‎ d. h. „Entsprechende,“ syn. | כנוסכת‎ 
pnba פ"ט. .7 לחלי‎ Anf. 


פרק 'א 
„(gross) in Bezug auf ihr Licht.“‏ .1 .0 ,כלורס 4 ,49 


פרק כה 
5550 קללטוכס antep. 7951, besser 154, 8 v. u. zn. — *59, 7 vgl.‏ ,52 
(zwei-‏ 9 ,172 .23 .12 ,170 סקוק v. u., wofür‏ 5 ,50 מלילות >pm‏ .ס' P.‏ 
הקכנש...5ס | Zu 737 gehören kann.)‏ כסוק "sn, da hier.‏ לותו 7379 deutig pin»‏ 
ist 955 zu suppliren.‏ קלו von‏ 18 ,53 — .3 — 22 ,98 


פרק לא 


55, 16 v. u. Da ودررج‎ bei Koh. a. a. 0. Object ist, so erwartet 
man תושנ‎ für معدب‎ (worüb, vgl. Add. 177, 3.) 


פרק לד 


57, 8. וקסתכל‎ für וקסתכל‎ vgl. מסתכל‎ Kusri 111, 11 (f. 16). Ueber 
diesen in allen hebr. Schriften durchgreifenden Wechsel des > u. x 
s. 16, 21.* 33, 25 Add,; auch Bibelst. 5. 212.* 


פרק לה 
od. dgl.—‏ (2 ,58) »73 ,737 ,ע5ס .80771 957 صم וע5מו v. u.‏ 9 .14 ,57 
(she-shem).‏ دحت (wahrsch. irrthüml. durch Z. 1Ov.u.) für‏ دقع v. u.‏ 11 574 


72 
פרק לט 
.פניס לתכיס zu‏ על St. setzt‏ .18 ,59 


0 
פרק מא‎ 
*60, 1. Inversionen sind bei A. 0. ₪. nicht selten (s. Add. 
27, 2.) Man vergl. in dem überhaupt instructiven Citat des R. Josef 
. 7) Diese zwei Stellen gehören zu jenen für die Lectüre des Buches äusserst 
instructiven, wo die ungewöhnliche (s. zu 2, 18 Add.) und ellipt. Ausdruck- 


weise sich gegenseitig ergänzt. Solcher Stellen eind viele in den Annm. und 
Adıl. benutzt. 34 


375 - 


4 פרק‎ % . 
28, 13 v. u. ger ופס‎ suppl. „as (13, 9) oder טוען‎ (Sanadin 43, u) 


vgl. Ges. Liehrgeb, ₪. 798. — #28, 16 ماطح‎ „im Kreise“, talmudisch 
vgl. Corona leg. p. 19.1.4 v. u. Kusri ₪ 25 f. 39, 


. 
פרק יא 


81, 7.  דותענ‎ 95%, suppl. סוכ‎ )10, 19. 21, 0. 42, ]1 Add.) oder bes-, 


ser ליוך‎ aus 2. 5 


פרק יב 


% 99, 28 M. none ver ,א عدددامر‎ Add, 57, 8) entspricht der Renl- 
parallele בתג:ס‎ 159, 2. Viell, hat تانق‎ Z. 1 .א‎ 4 den Lips, ‚heirrt. 
— 33, 11 v. u. ma (talmud. vgl. Saadin 48, 2. 4,18 % ₪. Kusri 
III, 39.), hingegen 158, 6 v. u. vgl. 126, 16 ,دور‎ weil’der Name” 8 
den وعل‎ Empfängenden folgt. + ددد«دديم כ‎ in pro וק‎ (127, 6) „diese 
Art gehört zu den Prüfungen,“ erfordert aber m». — 36, 17635 1. כתנפר‎ 
— *36, 6. Die Parallele aus Kusri passt nicht, da dort vom Zu- 
stand die Rede ist, hier aber تعحط‎ nicht die talmud,. Partik. 
(wie z. B. 19, 2), sondern das biblische Nomen ist, vgl. מלכתכו‎ ana 


11110 يها = بسبيله Mitot. ha-Hig. 0. 7 Ende,‏ בררכיסם 
autodidact. ed, Pocock. 2 30. St. |‏ 

a‏ פרק 

#36, 20. Nach St. wäre vielleicht دمعر‎ oder dergl. zu suppliren. 

Z. 18, welches Mach 33, 9 die Sabüer‏ «قررددده „denn 810* (die.‏ סקס دمعر 


sind) läugneten,“ weil sonst das folgende ıp5 וסכק 7779 פפעס‎ zu isolirt 
dasteht (vgl. 158, 20.) 


פרק יד 


89, 5 טכי סלקי סמלילות....למת מ5יפותס הסרנס‎ Nomin. absol. und סמת‎ 
Pi. parallel ذم تدردر‎ Z. 7. — 88, 16 לו קדטין‎ tautol, hinzugefügt. — 
88, 9 v. u. .רליק .80071 הכיס‎ — 38, 6 v. u. מתמל וללס‎ Suppl. 3299 aus 
2. 7 v.u. — 39, 11. In dem Onom. u. בכעל קתכוכק‎ habe ich die Ver- 
mutliung hingestellt, dass Ptolemäus, der Verf. des Al-Magest, zu ver- 
stehensei. Liesse sich aus Z. 15 (8. vgl.S. 151,20) schliessen, dassein רש‎ 
Zeitalter Ahrons nahestehender Astronom zu verstehen sei, so möchte, 
an den berühmten Nasireddin Tusi (st. 1273), den Uebersetzer des 
klides und Verf. des Est Glas“ (Fleischer, Catal. Lips. p. 0 
denken, welches das/im Orient am meisten verbreitete Compen?ium 
der Astronomie ist. S. über Nasireddin Hagi Chalfa n. 2856. Wachı- 
ler II.p.113. Grässe II, 1. 5.524. Eine andere Conjektur eröffnet Cod.Dresd. 
384., eine Sammlung astrologischer Schriften Ibn-Ezra’s enthaltend. Da- 
selbst heisst 68 im ם' סטעעיס‎ f. 25, b.: 7713. (מכמי. סמומות. קוורוס כי ₪ <55 לקס‎ 
בלחד מספרי סקדמוכים. בי‎ On על כך וכך ذم רסיתי‎ Ir מרבלי בעלי סטליסות‎ > 
כמוקו וחבמי ددم‎ mim. DER 1973 בספר 13.94412,706 וסריפלוך סיסודי 95 סיס‎ 
.קכסיס לחריו עודיס לו‎ — 89, 20 ph יתסייב‎ „dass man glaube“ vgl. Add. 
104, 12. — 89, 23 عدورد‎ entweder suppl. המכעכניס‎ (40, 12. 13,) oder 


- 374 — 


ist bei Saadia 8, 0. die Untheilbarkeit der Zeit und der Atome ver- 
bunden, — Mit וסכפפות‎ (suppl. סיק‎ 18, 6) beginnt ein neuer Satz. — 18, 
12 ם = دودح‎ m כפי‎ (44, 18), vgl. פי ם‎ In 44, 6. 166, 9 v. u. — 18, 5 
nach bsy, 38, 11 vor وررودد‎ 159 pen. nach or» (vgl. die Var. Corona 
legis 45, 12 zu .ה‎ 52) ist durch eine eigenthiimlich prägnante Aus- 
drucksweise p7 oder 75: weggelassen, — 18. 5 — 4 v. u. 29, 16. 9:3 
talmud. „Es findet sich dass.‘ — Das סכ وكررجد‎ des 07. kann nichts An- 
deres bedeuten als: der Rhabarberhändler, von خل‎ f, (rhabarbe), 
wie 5 טש‎ apothicaire. Und wirklich findet sich der Name 


25 
ابن الراوندى‎ auch sonst, z. ₪. in dem zu Caleuita erschienenen 


Werke حمل يقة الافرا‎ cap. I. .م‎ 88. Ich freue mich, dass die S. 


301 gegebene Erklärung der Nisba כקודפי‎ 55 (die Paris. Handschrift des 
מטת קנכיס‎ schreibt »»0%7 und Jefet ha-Levi in seinem arab. Comm. 
richtig >7275::%) von Munk (Israeli. Annalen 1841. S. 76 =.) bestätigt 
wird; indess hält Munk fälschlich קקוכדי‎ , als einen blosen Schreibfeh- 
ler, damit für identisch. Die Stadt >> (in Iräk el-“agemi) ‚wird 
bereits im Talmud erwähnt in der von Rapaport (Kerem Chemed F. 
.تر‎ 209 s.) geschichtlich und geographisch erläuterten Stelle Kiddu- 
shin 72, a. 


פרק ו 


21,7 79% 5» Länge (der Zeit), Dauer, od er. ,יכעכע 19 ,29 -- .نرت‎ das V. 
fin. (Sacy 11.$.293) für das n. act. »22>. — 22% 6 v. u. 122572 (versch. v. 81,16 
v. u.) 1. 131592. — 23, 20 937 "כ‎ (102, 8 v. u. 128,.19. 171, 16 >. 
u.) ='p (פס دود‎ (31, 5. 8.) vol. 9579 [שקס 65 כן‎ (127, 21). Das Fol- 
gend. übers.: „so geht das Werden, weiches an der Substanz des aus 
einem (anderm) Dinge werdenden Dings eintritt (955), nur vor an ei- 
nem Etwas, welches hinzugefügt ist (&» g217 737) der Substanz des 
werdenden Dinges.‘‘ — *24, #. Das %. عد‎ hat wie das arab. ola 
und das pers. كشتر.‎ (sich wenden) nicht allein die Bed. des Wie- 


der-Thuns und Leidens ($#zı ועוד عد‎ 61, 22), sondern auch des Neu- 
Eintretens in einen Zustand des Thuns oder Leidens, synonym mit 


(devenir, pers. N): #3 (2:2) im phil. Style.‏ جاء 


פרק .ט' 

26, 11. 31, 22 »y5n in passiv. oder intransit. Bedeutung vgl. 161, 
9% 92, antep. Add. — #7, 2 ש :ל יס‎ om in ויבשר == לי 6פסר בעת‎ 
קלס ... כבעת מן. סעתיס‎ Der Nachdruck liegt/auf מן סנתיס‎ 723 „zu irgend 
einer, einer gewissen Zeit“ (153,10 v. u.*), aber auch nur zu Ei- 

er Zeit == und . DieInversion (s. Add. 60, 
ner Zeit (m == יפש من‎ )8. Add. 60, 1) 


₪ 2 
ist vorzüglich vor z häufig. — לי 259 عاذ‎ (vgl. arab. زلا جرم ولا بل‎ 


hier in seiner natürlichen) und gewöhnlichen ‚Bedeutung z. 
B. 164, 11 v. u. 186, 20. Saadia.29, 0. 2. 12 v.u. Kusri' H, 20 (. 
57). — Ueber die entgegengesetzte Bedeutung 3. Add. 180, 10. 


*) duae negationes confirm., .א‎ Orient 1530. Lbl. 39. S. 610, 


١ 


— 078, — : 


aber zuweilen ansgefallen, zB; 44, 10)! ;(מהתם‎ 178, 10 wm. m di. 
nz), In Bedeutung und Construction annlog sind die Vv, "m und 
72», über derem Schreibung dasselbe zu bemerken ist. — *2, 28, mr 
(13,21) conjieirt St. (pr wie 2 10. v1 od. me ZU ب‎ "ng, 1.%) 


für ומת‎ 4, 18 liest M. ונת‎ (vgl. Klo, Religionsbekenntniss, bei 


Scheyer 8. 183 N. e) — ס מ וכת כנופתו‎ 174, 21 ist gewiss לנותת‎ zu 16- 
sen, Es kann also nur der passende Sinn an unserer Stelle entschei- 
deu. Mau vergl, vorzüglich Saadia 3, 0. Z. 15 fl. Kusri II, 39 u. a. m. 


LAN‏ פרק א' 
Parenth. — 1‏ — כל(וזכות: (בתורֶות טלקס) pnfnne‏ رده St. liest:‏ ,22 ,4* 

4, 15 v. u. פינדקו‎ Pa suppl. (das voraugehende) 953 שינדקו .1011 ب‎ Ni. wie 
173, 11 nach der Parallele pnsr> 167, 15 v. u; u. لاف 173,15 ددتمص‎ 


BE‏ פרק ג' 


7, ₪. ود‎ besser 2223.96, 13 v. u. — 9,6, 21. فار جه‎ =. 1 13. 
103, 10 vu. Sacy1.$.975.— 9,15 v. u, 58. vel. 159,11 88. Mit’p> 0 
ginnt ein neuer Satz. — *9, 19. St, vergleicht BSD סכל יתין‎ > 
וילָכיב زرده‎ var. Kusri V, 14 7 (3 = nn) | -- 10, 7, .יכות‎ Die 
Lesart ist richtig; die Mischung (ערוב)‎ ist nach Ar. eine” Art der 
@lloiwnız oder Bewegung der Beschaffenheit (Ritter S. 244), darin 
bestehend, dass mehrere an Kraft gleiche Körper sich verbinden und 
nun ein Mittieres aus sich bilden, welches in allen seinen 'Theilen 
gleichartig ist )20 نودم‎ Öuorouept;) und von den gemischten, ‚Kör- 
pern verschiedenartige Eigenschaften zeigt, indem die Kräfte dersel- 
ben sich untereinander in ‚dem Mittleren verbunden haben (Ritter .א‎ 
266), Din mictia (so drücken es die Alten aus) ist 4 ta elementorum 
coitio; das temperamentum (z7) ist das aus der וע‎ Resultirende, 
soboles mi.rtionis. — 11, 4 7555 müsste دددع‎ heissen, wenn nlınpn par- 
titiv. Besser M. פינולת‎ wie Zn, 5 5.0. — 11,10 7 Bere 
8715 לעכיכיכן .1 מעכיכו .8 ,12 — .בדווס‎ 81, 18 v. u. 145, 8, 167, 17. Kusri 
1,80 u, ef. — 12, 14 וכך دادر‎ M. ım vgl. 133, 29 u. om "751 174 
159. vgl. 15, antep.* t 


פרק ר' 
Das‏ ,(*:*(מקדקיס .21 הדקיס 17 ,14 -- לכל جح دورط .21 לכל הפקות 2 ,14 

fehlt auch 13, 9 v. u. 755 75, 1 ددر‎ Aelimliche Asyndeta 18, 21 mal, 
כי.כעו‎ u. vgl. 190, 11 v. u. — 15, 11. v. u. ددم‎ M. om» viell. وودلنة‎ je- 
denf. kein plur. — 16, 17 v. u. Vebers.: „Ebenso sind die Berau- 
bungen der zo:örnres keine Bestände, sondern Beraubungen; hingegen 
(H5=:5P)dieTrennungu.Ruhe, als contradiktorische Gegensätze der 5 
Verbindung u. Bewegung, sind =וקס)‎ >) wirkliche Accidepzen 
(so dass daseine nicht durch Privation, sondern nur durch das Eintreten des 
andern aufgehoben werden kann.) S. Moreh I, 73. 8. 1. Ibn-Roshd in 
ספנס‎ non 'o (Vehers. des Kalonymos b. David) Quaest. וממכס ررح معلل‎ 
בעלמו ונפ יצבירו סצדכו‎ mn لاذه‎ Eimn (וכת دودمم פסס יעבירו‎ TDISP שספכו‎ 

הל הת mans‏ תסופטס is‏ ופמר פמכס סמ עת ופט on‏ למרו Ihn‏ סמסודר ומכו #53 

pin .‏ סכליון וברל לותו ذم במסכן (= מכיס) 9309 כל סעופסי כופו 9793 עין ויעבר wir,‏ המווחלט 
.6 ,#17 --. ,לטו עד מלל. ילטרך bh‏ כליון לסל bh Seine» (bias‏ בלתי. ولتم رده 
ppm» passt besser zu 7, pen. 17, 12 v, u. antep, "Doch‏ כחמוק סדק M.‏ 


für 177, 6 1.177, 6v. u 
3. 3. XV. Anm. 24. 


- 


Be > 


.זו 


Zur Sammlung kritischer und diorthotischer 
0 Bemerkungen. 


5 


L* verweist auf die ו‎ Anmerkungen, Add. auf die gegenwärti- 
5 gen Addenda.) *) 

פתיחה 
1 יקלון הנ ע לק Yo‏ *.4,4 .[שט,זו .ט 7 ,66 6דס/קטעולה ‏ .9,319 * 
mit der Real- und Wortparallele-Saadia IX Anf. Zur Erläuterung‏ 
der defectiven Schreibung (vgl. 59, 9 v. u.* 61, pen.*) diene‏ 


| و‎ Zusammensteilung: ;j» 11, 16 1. in» — לפוס == 13,2 לפם‎ 32, 


— יסופכ .1 (Ni. od. Ho») MN Zr 15, 10 v. u.‏ 22 155 ور 
DON 2020 16. 113. (Prt. Pi. od. »o:n vgl. M. bei 37, 1*( — 115226, 8‏ 


4 1. .[שט ?וכלמ‎ Kusri I, 2 Ende וסלמן‎ anf. dbsol.,. wie 7599, 32,12 Ni.); 


> 
hingegen 51, 3 *viell. besser מתכיס‎ oder محكم تمده‎ (entschei- 


dend) — ددم‎ 34, 8 v. u. 1. ככק‎ (erwiesen wie 206, 1 gezüch- 
tigt). — כתכת‎ 37 pen. 1. دوم — בתיכת‎ 39, 10 )11.( für סוניס‎ 40, 6. 10. 
s. Add. — 47,,.ult. 379 = 5 (3373 72 es) — סוק .2 .₪ .צ 9 כ71 סו‎ 
(pin 66, 12) — ססולקק. .1 8 ,88 טקקפק‎ od. שסכסוק‎ -- m 86 51:)7-( 1. יופכ‎ 
מסכלת ب‎ 109, 1] vu. 5 mann Z. 6. v. u. — >5p 111, pen. 189, 4 = 
קולר‎ 110, 25.0. 9. m. (Ss. Ind.),— התקל = 25 ,115 ססתתל‎ 2.24 — 
5יך.-06 )79577 .1 161,6 795 — 72509 .1 5 ,146 79531 — 2501 .1 8 ,129 رودؤدر‎ 
— טסב‎ 165, 4 715,30. yore) — 793 167, 4 v..u. 1]. تووم‎ -- #338 
169, 18 Bibelstelle [. #335. — דבכ תככוסס‎ 170, 5 y. u. (vgl. Ind.) |. 
2372 — .ل 15 ,179 סקונלות.‎ min וכן ددحي‎ (wahrsch. durch Abschr. 
ausgefüllt) für جود‎ s. 189, 21. — 22:0 193, 8 v. u. I. וקככית‎ ₪. 201, 3. 
פיקף == برجو‎ 295, 10 v. u. Ein besonders bemerkenswertles Beispiel 
der bei der defektiven Schreibung unterlaufenden Inconstanz ist das 
V. er, von dem sich die Conj. Pi., Pu. und Hitpa. (Nitpa.) finden 


und das theils mit > und !5 (entsprechend dem arab. 1 ;3-ו‎ 


mit > (identisch mit dem arab. (خص ف‎ construirt wird. Davon 
das praet. Pi. on» 60, 8 v. u. defektiv יפס‎ 103, 14 (Synallage für 127°); 


138, 2. )== לו דעת‎ om), 1 p. pl. nom 103, 16, 3 p. pl. ייקסו‎ 80 ult. Weit 
häafiger kommen die Imperfecta vor: impf. Pi. cn» pl. ייתסו‎ 135, 195 


XLIN. 179, 7 v. u.) mit seinen‏ יכוכס geschr.‏ יככס Pu. zn» (syn.‏ .]קול 


Ableugungen 64 ult. 65, 1. 10. 82, 23. 10 v. .ה‎ 114, 4. s. Add. 0 
ult.; impf. Nitpa. (in passivischer Bedeutung) יתיקם‎ 65,.7. 103, 12., 
wofür sonst יקיק יקס‎ 103, 17. 168, 14 v. u. (das n. segol. als n. act.: 
das Beziehen, der Bezug, wie ינע‎ LXI..das Ermüden, die Ermüdung). 
Das Impf. sollte immer ein doppeltes Jod haben, das wurzelhafte con- 
sonantische (wofür sonst ») und das präformative; eins derselben ist 


=. 


=) Steinschneider hat noru einige der brauchbaren Tesarten ‘aus dem 
ihm übersendeten Verz. der Varianten der Münchner Hanuschrift (M.) aufge- 
nommen. 
SE) vgl. כי שק 5כ"5 7915 לככיסיס‎ und סככוליס 55 קפלוקיס‎ 7715 Saadia, 20 d. 
===) vgl. Add. 177, 3. 


. 


Zusätze und Berichtigungen. 


Zur Nachweisung der Bibelstellen. 0 


[Seite und Zeile beziehen sich auf den Text des Ez Chajim.] 


2, 12. 153, 3. 157, 18. 193, ult. 7995 דעת ללקיס‎ 8. Hos. 4, 1. — 
2, 12v. u. 09» für כמיס‎ — 8, 4 v. u. 162, 18. 187, 14 7. 0. יתחידים‎ 
(vgl. 162, 12) nach Joel 3, 5 — 8. 212 (des Nachw. ) gehört die וו‎ 
fer )5.( 4 zu ממנסוך‎ Ho -- 58, 8. נמיקס‎ scheint durch das folgende ונלי‎ 
(für כנק‎ Gen. 3, 7) irrthümlich eingeschoben, vgl. unten bei .א‎ 
209, 5 v. u. — 62, 14 v. u. für 29» Ex. 33, 15 — 65,8. 797» 
Deut. 2, 5. (Vielleicht ist Z. 2 für ©2977, 0577» zu lesen.) — 120, 
13 s. Koh. 6, 3. — 137, 9. ax 14, 14 (20) — 138, . v.u. vl ge- 
hört noch zu lob 22, 30. — 8. 233 (d. Nachw.) Z. ורק‎ Druckf. 
für >» (139, 18) — 141, 9 v. u. m» 1. in» Iob. 0 13, wodurch 
139, 13 v. u. berichtigt wird. — 147, 16 v. u. oc» מפרת‎ die Bibelst. 
zu tilgen. — 153, 3 ايلات או مد‎ aus (יקוק) 5؛‎ entstanden. — 154, 10. 
179, 9 07%5 לר לכ‎ Gen. 8, 21. — 157, 15 (s. Anm.) Gen. 11, 6. — 
173, 21 Dan. 8, 14. — 179, 3 درؤد שר‎ (vgl. 176, 16 v. u.) Koh. 7, 29. 
— 186, 12. Is כפעיס‎ ₪ Koh. 8, 14 vgl. Z. 17 richtig .5%יקס‎ *) — 186 
19. הטדה‎ >33 nach 9 Chr. 21, 90. ככן‎ für כלס‎ vgl. 104, 0. 5 5 
u. 188,9 v. u. — 196, 11. دز طمدج‎ steht blos Deut. 16, 20. 30, 
19 (vgl. 5, 30) **( -- .905, penult. "a1 ترضح‎ ‚Zach, 11, 9. — 204, 
14. 9 v. u. ist 112. 18, 24 wie S. im ult, — 206, 5 v. u. '5 וישכ‎ 
anpsı * לת סכותך‎ „sth ist Deut. 30, ל וכו'‎ - 209, 5 v. U. (וקרני‎ 
ist sionlos in Ez. 36, 26 - 6 vgl. oben bei 53, 8. — Auf 
Bibelstellen beziehen sich noch die Anmm. zu 2, 7. 5,5. 54, 
16. 55, 14. 66, 4. (vgl. zu 180, ult.). 68, 7. 17. 10 vu. 75, 15. 
76, 8. 128, 6. 139, 19. 157; 16. 160, 19. 176,7 v. ₪.) 153° 9) 
u. die Add. zu 2, 13 (169, 18 das.) 57, 8. 180, 10 (zu 148, 4), wel 
che man nachsehe. — 

Blos rhetorisch gebrauchte Bibelstellen sind im Verz. nicht 
berücksichtigt. St. 


400. 104, 1. 
Moreh 111, 27. 5. 188 ed. Scheyer Anm: 5. Fe INGE 163, 2. 179, 
4v.u. 181, 8. 197, 4. 188, 12 v.u. 203, 19 Saadia 41, b. Z. ult. 


ist ein schlagender Beweis für 1 eigenthümliche‏ ולתמך Der Punkt vor‏ تمه 
Punktation, welche St. auch in einer andern karaische u Handschr. gefanden.‏ 


+24 


2 


ف 


.פ' .»9 ,477 


- 0 


12.1] 169, 5 v. u.) 52, 14. 167, 
18. (vgl. 12 v. u. Syn.) 60, 12. 
166, 8 v. 5 s. 199, 9 Syn. 
1 19 v. u. 168, 4. 17. s. 52, 0. 
", 165, 18. (vgl. 23 Syn.) 172, 2. 
170. 13. 19. s. 165. 
172, 8 v. u. s. 169. 
173, 11 8. 167, 14 v. u. 
174, 8 s. 164, 21. vgl. 161, 7. 
176, 22 s. 154, 18. 179, 9 (Syn.) 
2 0 183, 6-5 كن‎ u. Syn.) 
176, 12 v. u. 8. 9%. 
176, 10 v. u. s 106, 7 w ur: 
102, 6v u 4% 
114. '7. 180, 9 
182, 3. (vgl. 25, ₪ ) 


gl. 


(Syn.) 


7% 9 N: 5. 106. 2% 150, 


1 
” 


179, 2 s. 158, 5 v. 

179, 3 >. 133, 20 5 

179, 9 s. 176, 22 a (183, 6 v. 
u. Syn.) 

180, 5 s. 163. (vgl. 159,7 u. s. w.) 

180, 9. 177, 9. Syn. vgl. 176, יפ‎ u. 

181, 15 s. 135, 13 v. u. 

151, pen. .ع‎ 131, 15 Syn. 


182, 3 s. 177, 9 Syn. 

182, 25 s. .ע"ע‎ 

183, 6—5 v. u. s. 33, 2, 178, 4 v. 
u. 179, 9 Syn. z. pen. 197, 3. 

185, 21 s. 156. 

185, 18 5. 188, 2. 196, 7. 197, 9. 

185, 8 v. u. s. 143 antep. Syn. 

186, 13 s. 136. . 

17 38 153, 6 v. u. Syn. ١ 

188, 639% ep 


193, 15 s. 189 =. 

193, 5 ₪. 95, 

197, 4 8. 203, 19. 

197, 6 s. 77, 13 (Syn.) 

197, 9 s. 185, 18 (Syn.) 

198, 11 5. 199, 17. 20. 200, 10. 
(vgl. 185, 18 Syn.) ١ 

199, 9 s. 44, An (!) 53, 16 v. u. ."ו‎ 
Anfı ‚166, ₪. 167, 9 ve u. 

200, 8 Be 11 Syn. 

2014.9 =. 122, 2 ss. 

203, 22 s. 33. 159. ק"ק‎ ₪. 8. w. 

205, 12 v. u. s. 132, 8. 

209, 5 5. 185. 


209,10 v.u.8.97, 15v.u.(112, 68yn.) 165, 23 8. 52, 10. ."ו‎ 


‚131, 15. 15 v. u. 


102, 6 v. u. s. 106, 7 v. u. (107, 
2. 176, 10 v. u.) 114, 18. 

107, 18 v.u.4v. u. )8. 55, 5 v. 
u, Syn.) 110, ult. 111, 5-9 

"د .8 u.‏ .ץ 8 ,110 

110, ₪16 5. 107, 13 v. u. Sy 

111, 4. 8. 109, 12 v. u. 123, 9. 

111, 5— 9. s. 107, 13 w u. Syn, 

112, 6. s. 97, 8. 15 .ץצ‎ u. (vgl. 6 
3. 94, 9. 112, 11. 209, 10 v. u.) 

112, 10 v. u. s. S7, 20 Syn. 

113, 17. 3. 16. 32. 117, 14 Syn. 
(95, 5 v. u. Syn.) 

114, 13. 17. s. 101, 
u. 154, 19 s.) 

114, 18. s. 102, 6 v. u. 

116, 10. 5. 115, 10. (vgl. 132,3 Syn.) 

117, 14. s. (113, 17 Syn.) 95, 10 
vu. 

121, 1. 16. s. 13. 16, 3. 103, 16. 
(54, % 

123, 9. 


us 


19. (103, 8 v. 


. 111, 4 Syn. 

124, 5. 9. 110, 2 ss. 

125, 4 v. u. s. 136. 

127, 5. 15. s. 142. 

129, 1. 7. 8.98. 112, 22. 

130, 7. s. 177. 180. 187, 1. 

130, 22. s. 100, 10. 179, 3 (Syn.) 

130, ult. s. 117, pen. 

s. 115, 9. (181, 
pen.) 116. - 

131, 8 v. u. -ק"ג مق‎ (114, 1.116, pen.) 

132) 3. 5. 113. 116, 2. 10. (Syn.) 

134, 6—5 v. u. s. 133, 24 (126). 

137, 3. s. 142. 

.ק"ד .8 2 ,142 

142, 7 5". 

143, antep. 5. 162, ult. 185, 9 v. 
u. 187, 8 v. u. 

145, 18. 18 vi u. 146, 4 v.u.8. 6’, 

داج .₪ 13 ,147 

149, 19 .א‎ 47, 8 7. u 

157, 13 s. 156, 7 (155, 8.) 

160, 11 s. .פס‎ 

161, 15 s. 97, 8 (vgl. 57, Syn.) 

161, 18. 21. 22. s. 165, Ilv.u.8 

162, 13 v. u. s. 176,4 v. u, 179, 13. 

162, antep..s. 158, 7 v. u. 

163, 7 v. u. 8. 5 a 

(52, 7. 


₪ ון 0 درع‎ ₪ | > 
" oder 
Nachweis der im Ez Chajim ohne Ang 
Ortes (durch כמו שנתכאר‎ u. dgl.) eitirten 


des 


Werkes selbst), nebst einigen Parallelen. 


9%, 4 


2 


[Sowohl die citirende als citirte Stelle ist nach 9. und Z. oder nach > 


Perek (mit hebr. Ziffer) angegeben. — Syn. verweist auf die Syn- 


opsis zu der von diesem Zeichen begleiteten Stelle, ] 


54, 19. s. 69, 11 v. u. Syn. 

50, 5 .ץצ 18 ,107 .ע"ת -- ע"ו.5 .11 .דצ‎ u. 
Syn. 

61, 2. 5. 62 —4. 

63, 2. s. 145. 147, 5 v. u. 


69, 11 v. u. 8. (45, 9 v. u. 58, 19. 
54, 19.) 165, 11 v. u. 167, 18. 
169, 19 

77, 1 5. 44, 12 v. u. Sym. 

77, 18. 

78, ult.} 8. 43, 19 Syn. 

79, 6, 

80, 19. s. '5. vgl. 38, 8 Syn. 

.כ .8 .2 ,81 

84, 15. 8. '. 

87, 20 .و‎ 82, 12 v. u. (80, ult. 81, 
19 v. ₪.( — 87, 19. 88, 13. 112, 
10 v. u 


95,5— 3 v. .نا‎ 9 "Ende, vgl. n"o. 93, 
10 v. u. 94. 113, 11. 17. (Syn.) 
117, 14. 

96, 18 8. 81, 12 u. .א.א‎ 

99, 5. .و‎ 24. vgl. 96, 12. 

99, 19. 8. 77, 6. 

100, 7. 19. 14 v. u. (s». Anm.) 
101, 7. 

100, 9. 8. 9". 

100, 1 14. 22. ₪ 81, 7. 82, pen 

:85 م8.81 ,174 .162.164 .102,6.3.159,4 


*) Sollten hier einige Stellen 


8, 10. 8. '-. 

8,22. 5. 188 -4. 

10,9. 5.05. 11. 14. 17.21.57 u.8.W. 

11, 4 v. u. s. 75. 189 ss, 

14, 13 v. u. 8. 17, 6 v.ü. 

15,5 v. 0:98. 11, 12, 
26. 14, antep. 

17, 8. s. 115 ss. 

17, 14. 5. 31. '5 nom. vgl. S. 14. 
21,6 v.u. 8.28, 9 v. u. vgl. 18, 
8 v. u. (anders 112, 16 v. u.) 
27, 10 v. u. .م‎ SS. 29. 38. 82. 77. 
194 (vgl. 12. 20. 23.) . 
30, 2. 8. 7, 6 v. u. 9, 7. 21. 28,10. 
39, 8. 8. 1. 2. 38. 34. 36, 79. 92. 

102. 161. 163. 

43, 19 s. 14, 10 v. u. 15, 1—19, 
18. 20, 7 v. u. vgl. 26, 10. 30, 
11 v. u. 31, 5. 8v. u. 39, + 
42,5 v. u. — 77, 13. 78, ult. 
79, 6. 82, 16. 

44, 9 s. 199, 9 Syn. 

44, 12 v. u. s. 46, 4. 48, 10. 77, 
1. 87, 9 von. .ע"נ‎ 175,9 v. u. 

45, 9 v. u. s. 69, 11 v. u. Syı® 
51, 1. 5. ."ל‎ 

2 16. 8. 66. 

53, 19. s. 69, 1] v. u - 

53, 16 vu. 8. 199, 9 Syn. 


nicht aufgeführt sein, so sind 8 


theils solche, die durch das Onomastikon und den Real-Index auf 
leichte Weise zu finden sind, theils solche, die entweder unmit- 
telbar vorangehen oder nachfolgen. 


24 


1 


de 
2 


4 


צ--ר — 8368 — لهي 5 


v5. 208. (Saad. 16. a. b. x‏ .47 רוח 
b. Kusri IV. 15. f. 22. b.)‏ .32 

nm == ze, دم ,62 צרק‎ 62, 148. 

(Saad.‏ .99 ,לט .כו .68 .8 .47 צור .6 وداه .207 .»> وه 

mn — non 48. vgl. 147.| 6. c.) 
لست‎ :+. (Saad. 16. b. 18. ₪( | צירָה‎ 47. 


my 0 לפ .5% .9 .47 يوخ‎ 192. (Sand. 
רל‎ 67. 17: 2.) 
رودم .198 צָרור‎ — 201. 
ש‎ 
man 7 P 
קדוש .#2 כו שבת‎ 208. 1 
vw 9. קול‎ 2 7. 59. 5. 
."ו קום 8 .45 שוב‎ (Saad. 19. b.) 
שובכים שכים‎ 148. Dipn 47. "5. 
nm’ 156. wp 45. 
כו שָכן‎ ir \ קנה ו‎ 33. 
שם‎ 90. ASP 25 
ya 45. 7. 5. 80. (Kusri II, 3.) קרוב קרב‎ 6 - 
MS 48. (Saad. 18. a.) En 
na 45, 8. .לד‎ (Saad. 17. b.) ר‎ 
day a0r. > 
שקט‎ iD 87) 45. 72 98. (KusrilV. 3.) 
מַרְאֶה י‎ 47. = 172. 
: .ו .73 .8 .45 227 ג‎ 
תְאֶר‎ 47. 277 209. 


Man vergleiche noch S. 147 s. 207 =. 


TR << = 


v—n‏ — 867 — دسج 


3 n 
N12) 109. חוג‎ 77. 
van כו‎ ol. (Kusri IV, 8. End.) | חזה‎ 7". 5% 
ودلا‎ vw ‚m rs. 
זה‎ mn 65 ,כ"ח صرح‎ 
ענו‎ 47. m, ar 147. 5% 
0m) 76 nWn 76. \ 


ME} 1482. 6. 187.) 


WE) 47. .כו‎ (Sand. 10. a. 89. b.) . 
.מ"ע .07 .8 .45 )= .7 .מ"ס נְשָא‎ (Saadja 16. b 
.כ"ע .47 נשָמָה‎ (Sandja 89. b.) 17. b.) 

.1 .9 יהוה 

D 7, יָלָרִים‎ un. 
neo 207. a 
055 er. NS) "ד‎ 
RD che יצב‎ (233) vi. (Sandja 18. 6.( 
SED m لاد‎ % 
x וקץ‎ 76. 
.מ"נ .45 ונר‎ (Kusri II, 8. 
, 

(Saadja 18. c.)‏ "וז ."דר .45 שב .9 עבר 
.76 ישן .198 עוד 
כ .37 (ְַעִירָה) נָעוּר 


1? 45. 8. >. (Saad, 16. b. 17. b.) 


may 4 Amis: 123 'o. 72. (Sandja 16. b.) 


عر n2‏ .9 .198 راوح (הבא) 
(.ط .17 (Saadja‏ .ه' .47 555 DY Ayo,‏ 
pay ar. NED 57."‏ 
.8 .45 دم (area my er:‏ 7 מעָשה עשת 
heilt aus 76.) ®‏ 
(Sand, 17. b.)‏ .دسم .%"# .48 .37 לב B‏ 
,198 לקח 


(Saad. 17. b.)'‏ .75 8 .45 وم 
.)+ 8 .45 לש לשון 


7 207. 

059 51. #9. (61) כו‎ (Sand. 17. b. מ‎ 
Kusri IV, 15. f. 22. b.) 

₪ .7 תְּמונָה (.157 שמא .156 j2‏ 

pr. Non 7%.‏ .45 هلاوط رويط 


yo 148. מָשַש| .202 פושעים‎ ar. 


— ה 
.18 — — מן פעל הנפם .151 .פ"5 
pin -‏ — 9 .150 — כקטונס 


— (عردمم .100 (ועסס סכ ע"5 era‏ 
.164 — תוריית .197 — סכליות ‏ .9 5 
.115—7 .74 .17 .6 סתפות *.35 .13 קתלוס 
.12 — 109 .ودام .96 תלס בכעדר ,ככנולס... 
.24 .4 


תוידיי .195 ).142( .9--56 .29 התמדס 


תמירות 40 .23 .111 פ"ם -.פ"ק .واو 
59 
4 תעוב .98 — לכפסו .4 .93 תועב 
In --‏ .85 .9 .70 .156 .82 .72 תקן 
תקון — دده .118 So‏ תקון ליכות סמוטניס 
.206 -175 .7 .96 .3 .72..-ס'ת 
.175 .71 .62 .189 -- הנוף , סנודיכי 
.159 — סכפט .203 -- nn‏ .87 .9 


— (סכקנת) "wa‏ קוק .87 .9 .71 .62 
— סרפוי .145 — vo‏ תכל .86 .145 
— .87 .76 .59 .138 תקכס--ות 5 
.ס"ו מתוקן .159 טלמת 

ıpnn 146.‏ הטעעיס 

aprn 47. 


‚366 ل‎ n 


'n, 4. 33. 119.‏ םה ,תורתנו == כתוכ 
62 .59 .43 .8 .6 .3 .31 .8 .25 
.97 .7 .6 .8-80 .5 .74 .9 .4 

.62 .30 .119 ."0 כתיכת — .9 .3 .2 

80. — — 722. — وه‎ 1". mn 
— 5 סלל תנום .174 הפכיות ,כגדוות‎ — 
שבכתב (==ת' סקבלה), .80 ,108 רצת‎ -- 
טתכית .178 סבע5 פס‎ -- 4. m— 
ססעיס‎ 110. 60. 4. (vgl. 175, 15.) 
כתיכת התורות‎ 7, 

.ט .7 .6 .21 .10 .8 .7 התתנס--ות 
.5 ---ת סיבות ‏ נולילות.-.. ‏ .30 .כ" .68 
--.10 -- ע5נויות .)272( .7 — טבעית 
Boca — 8. 33. 50. —‏ (- ית) 
.87 — למסכ ססכל = .ס"ב ססרכבות 

.1 תתסקוכיס 

.5 .14 סלך 56 55 — .98 תכלית בנוספר 
S2.‏ .9-48 .1 .30 .6 .21 — 9 

(Zweck) 149.‏ תבכית לסכוכק (ס5וכית מ 5מו) 
— (درؤقص) مم מע5ס .203 .3 .2 ,50 
.פ"ל — חמוכית .177 2 .4 סכפון )2 

— (וכווכת Rh‏ סתבעק | .פ"0 -- טוכס 

ب פסותס ((וספעולס) ‏ .פ"ל — ע5נויית .130 


Anhang. 


] VERZEICHNISS DER EXEGETISCH ERLKUTERTEN ÄUSDRUFCKE DES A. T. ] 


ג 
Sn or‏ 


1210" 

.כ" .45 5535 

mn, 127 47. 50.‏ ז ,דָּמַה 
„'n. (Verbess. 0. Bibelst.)‏ 2 جرم 


ה > 
."ו הרום 
m 90. 1. 196.‏ 
(Saadja 18. c.)‏ .198 .מ .5 הָל 72 


? 
.148 זרון 
.202 זֶרִים 
.ג"ס .8 .45 זֶרועַ 


א 
DIN, MON 50.‏ 
(Saadja 17, b.)‏ ל .8 .45 אזן 
:"ו Kin‏ אַחור 
.7 אל 
rn 91.‏ 
ג"ל אָמַר 
FON 198 — 9.‏ 
AN 45. 8. (Saadja 16. 6.)‏ 
:"ג .8 .45 Y2yN‏ 
MIN 47.‏ 


ב 
.מ"ד .45 בוא 
m.‏ (בַּמַבּוּל Han Hand,‏ 
.47 عمد 
.מ"ס .36 72 
.76 2 


ש--ת 
קדמות ب .80 برعم .80 .20-89 ,22 


.+ .06 .₪0 ."2 عنس ,סמיס , מפנוע 

‚men (Posit.) 1. 152. 66. 85.‏ .7 
.ם"ע .4 סנוירת דעות .30 ne‏ נכול 
.0 .9 .77 ,88 ع د< לו ית' (נלפס) 


04 "ד .80 .5 .4 .21 .11 הסתכק--ות 


ب (וכקג de‏ (וטכיבו .₪9 -- ווליכות לסיכות 
-- .174 .87 (וטכיני קעולס ao)‏ 9309( 
ססכ!י - יס .11 -- כבלורותוו | .₪4 m‏ 
₪ .94 ."ד .80 —8 .4 .21 .10 .9 
.0 (6220/0000) — תתכות .6 .111 
— קטכע .10 (»ممم) -- הלנק .23 
(aufnoıg, 00%-‏ -- תכמות .178 .36 
(ye-‏ ب 0593 .19 -- ورؤن .10 os)‏ 
veoıs, „Ioga) 10-2. 21. 4. 5.‏ 
— בנ5טו ית' .109-11 .9 .9 
.2 .10 טנויס... קנופיס .123 .76 

nase 158 (vgl. 92.)‏ (5רִיס) 

+ מונת החדום .22 הפע 
.115 — ספוונ: .92 .13 

.)?63 ?45( .8-30 .25 .7 סיעול 
»enn 28, „on — 145. 3000‏ 
,112 — קפגנונות .195 — מפעל .79 
הנולוות .80 .75 .62 .159 התוכרס 
n»n33 177.‏ הסכר 

(Imput.) 120. 2. 3. 6. 43. 204.‏ סער 

(Categ.) 102. — (Urth.) 13.32.‏ סמספט 

Ipes (= oa 151) 2%. 208. קספניס‎ 
.ررد‎ 75. »on ספליס .141 ספלי‎ — 
129. nmior 76 (2). 

.171.2 — סמללך .28 .110 ספע ,סספיע 
دورج .141 .67 arm -- 5. y’n.‏ 
.4 .198 .כ"ט .52 — הסכל... .62 .59 

٠‏ .5 .5 .84 .8 קסקפת עיון 

.18 - «(درمد .54 .8 .101 .5 תשקל 
.(מתסכק .8) 

.4 .31 .17 — .199 .38 .14 סרפ دم 


— העשוה 


.197 — תלמוכק. nun»‏ .205 .161 
.202 — ووررد .198 -- san»‏ 
mar 14 —6. 113.‏ ב' ומכיס , עתות... 


son, sun ع واط‎ 78. 

.48 שתי רסויות 

שתף ו ית' .84 סתון בנכול לחר pa‏ ב' גוירות 
ma - 46.7.‏ .88 סתון .118 .77 


N 


ss.‏ 154 .8 58 לתלבון 
.»"3 .ע .ס"ס .6 .4 .73 .57 .5 .12 spn‏ 
.60 .57 .49 .81 .19 תולל--יס .95 


| סרסקת ‏ جع .208 .ס"ט ."ار .מ"ס .74 
اح .89 — סכפם 


.86 — סטב .89 
— עלמיי --יס .91 aan‏ על دعم וכטוץ 
.85 — פעולס ‏ .91 .9 .87 


85. 6. 


146. 9. 
טקלל‎ — 8.31. (vgl. 85.) a! 


535 


.0 סקנווטכל --- ות -- יס .150 פכל *ית' 
.2 .90 .104 .9 .98 ,80 .34 .5 .12 
.4 -- כנדל .18 — סמתי .8 
min -- 18.--‏ .198 -- קכלגל לכפט 
ب *פני .4 .101 .21 ,9 .18 .5 دقع 
.1 המופכלות סנכלן ‏ .104 .8 ser‏ 
.190 — תכנולסות = קונונודות = כינ5וס 
.102 .89 .40 (.87) .8 (ק) וופכיל--יס 

ب pm)‏ סתי ie 15. 79. 208. nina.‏ 
(dx‏ ססככס .6 .15 .15 pasta‏ .15 
.ו סככות עסון 

.6 סמפכן .207 .141 הסכיכס 

.כ"ח --- התכעק .909 .151 .8 (סכן תפי 
.7 .88 — תסכל 


שבוב 
DONE‏ 


.77 .5 — 48 .6 — 34 .8 .27 .110 סכר 


.206 — טוכ .204 .97 .87 
.148 — (קיוס) סכפס (הנותנויד) .185 
(mn) —‏ תעולס תכל | .6 .85 .04 
.181 — — הס .7— 84 .59 .127 

סליחות נכיל | ,8 .170 קסליח .170 תפולח 
pin — 172. 0 5‏ .161 

.86 «عذم .114 נוסולת 5ר5וכו 

.6 .82 תסלילס 

4 סלס הקלופק 

4 .3 .51 .42 .6 .84 .23 .1 ססניס 
סוסל בסיגרת ns»‏ ومؤرددص .207 .91 .75 
— כלמוכה, .41 .25 wien 185. ober‏ 
= 553 تددم .135 — בדעת .190 במעסק 
plans — (nınbe)‏ .196 — 22203 .24 
)— —( סכפם סרברכית, ‏ .4 .163 המדות 
— .50 — כסכקנה | .4 .108 הסטבכית 
.192 .99 .82 .24 1953 ,ככחיכת ms»‏ 
nit — 180. 9.‏ )835 מיכי סטממויות) 
— בתכלית סטלנוות (קונמיוכק) .91.2 .84.5 
— ספין לנועלס ממכו دروم .208 .144 .1 
pınbe 1.45.72.‏ — *יות ‏ .28 סמות 
.8 .50 .45 .125 .3— ]8 .6—8 
.5 -- هون .208 .5 .4 .71 .64 
.209 .© .כ"ע — وؤورعد .7 .203 .62 
Jap 209 =‏ .72 .64 .145 — סנוף 


00 


.62 .145 --- כלפון ‏ .171 ספע وؤذدد 
ph — 174. 5.‏ למעלק ממכס .7 .208 
ده 159 .100 — הלתרון .9 תסלוס 


154. 62. 75. 

pbrH‏ = 198 .87 .189 תסכוס גול ;נוכט 
.141 

ander 121. 186. 

Ipınz 168 =. 

.6 תקון קפס nın—‏ .208 .146 סמו ית' 
--סתוסריס .85 סבסרת ع رورم מו ית' .901 
—— "0 — .91.8 שס כן ד' לותיות .ע' 
:91 - הפיחד ,971395 ,קנופורט .93 
con -- 91. 2.-‏ .146 הככתב (קנקכס 
*47] -- ע5ס ددم nm»‏ .169 העעלק 
-- סספטכות 

م עד .8 .38 .9 .6 .21 .14 oz»‏ 
.12 גוף on,‏ — .208 .99 .178 .מו 


ש 


364 


ר--ש 


(intr.)‏ 208 .119.5 .46 קתרתק in‏ وخ" | סבת وعرده .158 .79 .מ"ס .כ .1 .40 وعدم 


.75 .134 .ס"ל .53 (נכלי , נכות. (op.‏ 
.9 טמיכת — .185 Yin‏ ם בת 
.3 رديح .35 .105 (מעפק „en (vgl.‏ 
."ב .מ ."ב .כ ).72 הִלְלסִית) 5و8 زمح 
.2 .51 .2 .140 .5 -- פכ .8 .97 .ס"נ 
.פ"ת .109 — סיטיית ,כסיסיס .909 .61 
."ד — מוחדת ‏ .169 -- גמולס 
.110 .6 .74 — סכללית .72 — יתירס 
--כסנונק .وام .100 — nam‏ ,במיכיכן 
ans — (= —> 9)‏ .75 )65"( 
en. 23038. 6. 146.7.‏ 
— פסוטק وو ناص .1.25.60 .110--פרטית 
'n. 67. 72. 6.‏ (סתפסטות 
.61 .53 .9 .6 .4 .2 .120 .פ"כ .101 
.4 .193 عدم סכבדל בכבד5 
.6 جره — 'n.‏ .وا ססתלק — .73 'n.‏ 


een 
== ° 


סמפן פ-- 


-- معد‎ 72. nrım» 111. 20. 3. 
(oa) ودعددم‎ ann 49. 59. 8. 


120. 8. 42. 51. 4. 8. +. 

.15 ססות סתי עתות 

.= .30 .8 .122 (פכוכת vgl.‏ ذعرة) ספוט 
SO— 3. 5. 200.‏ .3 .42 .9 .6 

-- ספקדון .204 .76 .135 סטבת לבידס 
.3 .פ"ס 

(Busse) 34. 75. 119.)196.( 9.‏ קתמובק 
ss.‏ 204 .8 .41 

mer 175. בתקון ددرو‎ 9729 mr 171. 

4 (תבכיק (arab.‏ המוסק 

.4 ססתוקקות.. | .88 תפוקס 

.135 — درم .125 שור כמועד וסכרבע 

more» 191. 3. 5. 6. 35. 6. SI. حص‎ 
7» 125. 

.43 .14 عنم --יס 

.21 .118 ססטן 

המסוככ .108 פשיכקל 
.32 .29 .100 .2 .40 

.158 رودت וכל 

... .ק"י.177 ססכיל m‏ (דין) סטכ5 
במתטכה .154 
.6 .3 .85 .כ"ו .8 .7 .83 .26 
.0 .9 .85 .9 --6 .4 .2 .70 .50 
— .193 — 59 הסופע.. | .200 .1 


— 189. 


שר 


(Psalm.) 37: 
3. 50. 64. 96. 


שו — 


anyh> po. 101. 75. ססְכוטי, (הלדס)‎ — 
% 


.4 .2 .61 .129 .63 ,כ"ט .12 1 
5 7 - .61 טבע — — .95.7 .61 
: 7223 — יס .م"د .180 .79 
.5 .4 .190 .67 .1 .40 .38 .12 
.38 .26 כנלנל omen,‏ 
nr» -- 9‏ .201 — סוך .4 .191 
.0 — 55 בתמר ‏ .1 .90 .64 
— (קובר ונס תככס ‏ .39 pıen‏ סגלנל 
— 329% 277 סבכה .190 -- ودم .191 
.191 — כקי מתכס .191 וממס סבפעל 
--.195 — קמקי ,סנווק1 ,סוחס למוקף 
= .95 ,188 -- סקגוי .89 כְעסיכי 
|.189 .9 -- ודיעה .104 -- סנכקכה 


כהיונלני 
Pub‏ 


סלחקס 0523 ססנקות .62 .149 המכוח 
— מסופכי .150 כחוק رز סתסכוכות .118 
ra -- —‏ ((קספעלות) .163 המלת 
,43 .30 .8 נ' ססכלסקיס .ار .98 

.7 כו ınınn‏ ית' 

.30 .5 .1 .20 .8 .14 .7 --100 دجبد 
— روووددم .4 .9 .81 .8 .77 .3 .61 .5 
ح جرورم anna jn‏ .179 — לע5מו .162 
.8 .77 .61 .25 .100—3 »» .107 
.2 .101 סרעות .83 

.3 .2 .180 (פעולס vgl.‏ לפול ==) לריק 

دددد .4 .18 סתככב ‏ .35 (log.)‏ סתרכב 
-- .7 .26 .11 .9 סמולככ رص .10 
-- מסלקיס (כביס) .205 .147 מספכיס 
-- ממ تددم וממס ‏ .185 .2 .81 .77 
"zn —‏ נכיכיס pn‏ 0595 .21.94 סבפוע 
(37)n — 68. 8.‏ עכיניס )25( .84 
.83 — מעלעיס כביס .82 — בע5מו 
.ק0) pin 89. 77. 329m»‏ — 
.7 .3 .12 26 93390 .153 )857555 
.188 82.7397 .99 .9 0.72 
6 ---ת סנולס המלה .8.9 — anna‏ 
— .188 .3 .41 .9 .23 -- סמר לורק 
— סכפם Ma‏ .14 -- מוג .89 תכלל 
+ -- סכנות ‏ .11 — רלטונס ‏ .188 
סמרכנת ‏ .72 (.85 ששל) סמרכבס 
(ורכבות ‏ קיותדת, = .כ"ס סבלטוכס quo ih‏ 
.195 .76 .11 מרכב .75 ככלית 

."ה .89 .כ"ק -כ'ץ .15 .48 .7 -- 24 סכפון 
טכ — .89 .50 .2 .30 .7 .116 .ע"ס 


5 .150 בסדוש קעולס 

: .اد A.‏ 131553 ית' .89 -- ספועג 

.8 .6 .154 כטענ-- .61 .31 .4 .113 

— .4 .93 .85 .ס"ו 55,7 ).185( .94 

8 — — وريج PS)‏ כסכיה...) .81 1593 

לעלה .5--98 -- ל לכפטו .5 — 

5 .5 .93 (סרטק) 
.79 סכל כוליס دوذ ph‏ .95 קיתו סי 
.4 .93 .دام .25 570 -- יס 

6 -פ" כליתס 

nm) 115.‏ =( وجورم 

.0 כטול מסקילת סמופתיס 

.121 — נמור .201 .184 227 .122 .רפע 
»er 108.‏ וטוב ذر 975 וכע ذر .905 pl.‏ 
קֶ'- .42 .4— 32 .6 .21 .8 .4 .10 
ss.)‏ 185( 


תנסי 


ש 


.1שצ) 76 סלב In‏ ירי סירת ס5מ5עייס 
pn".‏ הסלרות | .132 כטללת. סיבולת. .(כונוב 
.7 — 186 .49 -- (הכפם ,לכי סמות) 
-- סמקכק .2 -- 200 .7 .5 .94 


ae‏ ק--ר 

.84 .32 .90 .4 .19 .8 .6 מקלק--ס 
pn‏ ,992 .88 .115 .5 .94 .9 .8 
.40 .10 .109 .15 — رررد .6 .10 .8 
6 - -- (--יס) על an‏ .19 — נוסף 
ma -- 18. —‏ .7 -- כולל .80 .9 
ب .59 כנוסך 5חנור »75 תכנוות | ,5 לס 
rn) -- 16. 32,‏ נכוסס .14 hen‏ מקרס 
.0 -- 5ריך לכוס mis 75n‏ , קכנוות 
.12.30.85 — סוס --יס כנוף is,‏ קנוף 
mp - 14.‏ לעתו ‏ .85 — -- נעפס 
م .113 .14 -- عدم sie‏ ומכיס 
ددح -- --... .47 (וקריס נופנייס .168 .97 
- -- יכו .19 — תוכיס ע5 קנוף .126 
.6 — — על הנס יס .8 התחנה כלטוכית 
nn -- -‏ כונת לתד .16 -- כמלפיס 
— - - .15 ل כנסכיס 755 סנוף .7 
.47 ب oe 15. 80. ann‏ 
קולות ‏ .87 .10 — הכטוליס ונל (כתמכיס) 
.1 ا 


ר 


.0 כליות (זופתיות 

,4 הכללק 

.0 .120 .7 .96 ."ל .47 הְרַלִיק == רלות 

(Farb.) 56. 67. 9.‏ קמרלה ب ות 

ahan..'2. 64. .رار‎ 74. 165. 9. 70. 5. 
8. == mm» -- 46. 50. 60. 73.5. 
168. 70. 5. , 5 

.82 .שו .79 .כל .89 ورت ,לכוי (עכיכיס) 
ı0.‏ .77 — כע5מו ית' .9 .8 .9 ,9 
— ספוליס ‏ .29 .2 .111 .98 .87 .סן 
.9 — - 

.112 .5 הסרגל 

.9 .6 .95 רונם .124 .9 .96 دورج 
?0( כנסיס .96 רנימס .18 -- 32.1903 Sylt,‏ 
.35 ].13 دم] )9( (ורגיש ,171 ).168. 
(כפם  )8.‏ *המכנסת ‏ .98 .םת .دم .12 
.8 .18 ,6 .5 קטורנם -- יס --ות .171 
.4 .103 .9 -- 7 .(? 96( .67 .50 .32 
. טבעי, — .88.90 .2 .71 .5 .24 
96 .85 .5م .38 .6 3902 سرح --ות 
.9 .90 .89 .2 .70 .24 .112 .9 — 
(vgl.‏ 112 — ספתות ‏ .96 — סמסום 


دورعة סיכס פסועה Hinz aan‏ ).99 
,89 5' הקרגטות .99 כוטלס 

m 2. . 

.כו לדיפת 5מוכס 

.0 دورط 


.5 .54 درم החייס ,סחיוכית 
.5555 הקודם 
(arab. 50556) 17, 115. 6.‏ כיות 
spp 11. 4. 47. 5.‏ 
.148 .כו .48 כחנכות ‏ .147 לחוס 
.5 مده 

. למל 

+0 


רחמיס 


363 


0 4 


(Adj.)13.‏ קייס.189 (.40) .28 --בנונילות 
min) —‏ .8 — 59 .6 .105 (.94) 
up — 7". om—onp (op.‏ .196 
.94 .86 .7 .0 .89 .9 .16 .2 (קונדר 
— נספס .83 .86 .1 .3% .101 
ب קחמר .89 .13 .19 (קלפום) (mit)‏ 
ب .80 -- Be am 180: ma‏ 
סכל .189,95 — msn‏ .17 ננפק 

(intr.) 186. 8.‏ — לתרי nn»‏ .189 
4 מתתייס כינכמו כלי 795 סנוף .6 .94 
.6 התקייס 995 פיקייס )2765( 
cnp (op. kur, apa, App).‏ , קיי 
סתקייס) ‏ .162 — לוכה ע5 annnh‏ 
,62 .8 .53 .143 .49 — קמ .)181 
— .6 .85 .706 .163 .)— תזץ —( 
.706 .2 .161 .”> .158 — مامد o7ha‏ 
(intr.)‏ — دوم .5'ס--קכרחי .0 .5.94 .84 
--.150.61 .8.05 .49 .110 .ב"ק )295( 
(auch‏ — ددوع .122 (v. Thier)‏ — 
intr.) 8. 49. 142. 3. "s. 176. 85.‏ 
jıpp — 162.‏ הנפט .209 .93—7 .7 
.179 — )726 ( העולס ) )?175( 
.4 .2 .151 .פ"נ — (לת) תנונס. .85 
— — 99 .151.2 — — رديار .207 
— העו' ‏ .15% הפפ 5‏ .176 


22 


,156 .؟"ت .3 .142 (תונו' 91,919 وترراك) 


. 


ne 


o 


164. 76. 81. 3 — 6. 207 —9. — 
#35 — 49. 142. 3. 05. 181. 4. =. 
207 —9. | ספחות‎ - 15l. ממות‎ — 
187. 206. or» 157 — 154. 8. 9. 
61.2. תדילי‎ (Ten) — 200. — 
ann» 175. 81 (min). | ب התכלית‎ 


180.  ןוקתה‎ — 179. 

oma 80. 48. 7. 8. 178. sw—1l. 
סנכית סרפו (החפן)‎ -- 94. > 

np 0.‏ .20 .118 .89 .47 .10 תקור 
.0 -- טבנית 

.63 .48 עקול קכטפליס .2 .11 .8 קוקוריס 
vers — 152.‏ 

vp 156. 

pp pin הקכקנק .184 קלקל‎ -- 176. — 


— 990 .148 770 תעולס onp,‏ ودوع 
مكراد .209 .185 סמעסיי ( מעפיו) 


כסמוכס 
(op. 7720) 16. 50. 21,‏ קכין -- כיס 
79 .127 — קמחות .179 psp‏ לנווכות 
.198 — תסכל .196 — zo»‏ .)207( 
bar).‏ .8( .193 — סנופכל .96 .7 
o»po 115.‏ 
o>p 174.‏ 
.1 תנכקפליס 
m 8.‏ 
39p 1.8.45.‏ ,קתקככ )56( »En 55 asp‏ 
.80 .9 .8 .54 .49 .100 .91 .מ" .8 
— בעכיכי .161 — סל סטוב ,קיוטר. .208 
7 وررمدد .177 --55 הסכר .164 סככולס 
.9 מלוות סמקרבות = .180 


.151 .40 דכל כקפל -- יס 


צ-- ק 


-- סמקיימת 937 בין בתכוכס p3‏ .7 .4 
— כיקכית ‏ .9 — הכלסוכס .49 בנוניפות 
ل Rn‏ 15 כפרדת .188 עקמלס 
התתדסות >— I.‏ .80 -- תולכית ‏ .17 
.8 .11 .9 ذردص סלדס .90 .189 .18 
-- סווותפיס .94 .3 .19 (pl.)‏ -- קנלנל 
-- רִיסוְדָות .47 -- (כפם) סחיוכית .190 
.190 — ددوع (קווטכלת) .47 .23 .10 
anmsd —‏ (أؤرروم) .10 — סעכוב .4 
.194 -—- ססכל .11 — תמקוליס .47 

.189 — חמריות ‏ .190 5ורות pmpioo‏ » 
— שכס6ו ‏ .28 — סקולכות Hıbaı‏ בסמל 
— פרטיות (וקוות לפרטי ב"ח .28 בסוליס 
מסכליס כלי מורנטיס .12 
. מופסטיס מן po‏ 

.7 בוכת סמלילות. .ס"כ (proph.)‏ 995 

.72 -- -- ور תססנתס 

.28 -- رومع .77 -- סמופת 

pe» .واد‎ 110. 

.6 פ5לחת סכפט .127 ).80( קלליח. סטכ5 

.8 (ذررم ت) .35.86 .49 .11 .9 .7 ומת 

.125 795 כ"ח 

.100 75 )5373( .63 .30 .100 סמרך 
.113 .31 .27 .16 — נפועל .79 .30 
.כ"ב (לתלכון (op.‏ פוכך הכרקי .21 

م 

.77 ع 5פסלות ووذدم לעמו .199 Bsp‏ דין 
(פועל (op.‏ מקכל .102 — 5 ולוסרת 
.188 -- ומתפעל .94 .76 .30 .11 
.1 .190 קבול--- יס 

-- 4 סמקוכל--- ות .33 .6 (Trad.)‏ סקכלס 
.+ ودام כפק .4 .103 .80 .4 .33 .6 
.1 קתנל — .103 — קתוכס 

(Correl.) 103.‏ סמתבילות 

103 .78 .32 .جرتم ,סתקבץ. ספיל הסכיס.... 
-15 -- סדקיס וקרככתס .80.2 psp‏ .5 -- 

.152 ."د .2 .7..21 קדס ,קדימס ,כומן 
— במלילות | .152 .8 — טביכבית ,2305 
np‏ .98 .כ"ן במעלק .כ"ן .22.7 
--ססעדר ).131( .96 .119 mr‏ 

.18 .6 -- (ק' סעולס =( .81 סקדמות 
.95 *.93 .84 .4 .33 .9 .7--2 .20 
'p 18. --‏ ددرو .50 .30 .7 .13 .109 
onen 97.‏ 

pm? 20. 1. 5. 9—31. 48. 78. 9. 
₪1. 2. 5. 130. ותכנית‎ go رقم‎ — 117. 

— .171 .9 .6 .3 .20 —18 סקדמס--ות 
.12 — ליכק (ן סרלסוכות. .88--נדולס ,קטכס 

סקו סלמ5עי ‏ .48 .14 (math.)‏ קו--ים 
dog.) 33. 4.‏ 

.37.167 .כ"ד .כ"ג .47 .6 .14 הקול -- ות 
.71 .8 

.9 .43 .132 .62 (קעיכ =( >p>‏ ,סקיץ 

wp> 47.  ןטקכ‎ (Kind) 190. 2. 

.189 — 957353 ,כקדבקס .32 קייס veb3‏ 
.189 .23 — כמהות ‏ .49 = כתכוכפ 


— סעכיכיס 


v 
— 362 — 


פ--% 


8 .194 (ע"י ממע ,כלי עול , סנוך) 
.9 מפעליס בתכלית (?) 

.57 .127 ספקר 

46 .3 .61 دودو (סכפם. מן 925( 
np 7. 11:‏ .37 :9 دودو — יס .200 
.28 .4—6 

פרטי (dr)‏ קעולס (ford)‏ .8 .96 .12 פרטיס 
.49 .3 .2 .110 .פ"ב .8 .72 

.9 (دم) — .10 (6/5066) ودح 

.101 .3 .52 .88 .6 .5 סמפורסנוות ,פרסוס 
.8 .6 — 154 .58 תקון ,תקכת -- .5 .4 

.3 תכפרננ... 

pn» orpn ns» ern 164. 

عور ססיולי .77 .39 .9 פטוט )3 3295( 
.1 פסיטות נמורס .99 

pri. 157:‏ .58 סתפמטות , מותפסט ,סתפסט 

»rn 148. 


5 


.0 5כלות תסמיס.... 

.173 75> .135 .5"5 9715 (במעטס 

-- ורונ מו .8 .201 .85 .48 .8 .120 .775 
.205 مده 0992 .(כפע Ind.‏ .@ 
.185 775 

.77 95 .6 .113 :0 .’2 וק ,115 
mınn — 176. 80.‏ .5 .4 .3 .80 
.25.31 .6 .4 .13 .3 .109 :12115 153 
00508 .178 .80 .79 5155 .182 ."د 
.77 .144 .130 סמ5וס عرص .178 
--ות ووترم .180 פרטי — .180 55 — 
- עס ה .175 — כוספות .179 ולוקלותיס 
.128 — לס תעסה .6 .5 .202 .193 
,3 - סכנית -- יות .145 -- סמעית 
-- התור .4 .81 --78 .6 .61 .9 .55 


76 .3 .62 .59 ,₪ .127 ,תוריית -- יות 
.87 — 


סנס .178 סנכת סקתיים 
עלת סבסרת — — .180 13825 
ק"ב א"ל תכלית — — .177 
.40 .8 .36 .26 75 --יס ,915 ,7225 
--,50ויר ‏ .99 — 21903 ספכימי .95 .89 
.8 .86 .38 .26 ودؤصدت בטכל (%3z5)‏ 
25 


.3 .91 .89 .121 .50 .47 
עומרדת לע5מקה) .10 לסית 
— לדבר (ؤرد בפועל .188 — כנוף .194 


عه Pad‏ 
.11 — כבדלת 


-- סיולסכית. כ5חית .47 — סרונומית .29 
pls — 27. 9.‏ סיונלכית .39 
pP — 230 —‏ (.8 11( .158---בלי nn‏ .28 
.189 — מטחדת .6 .94 .188 .49 .9 
In — — 27.‏ קנוף .34 .10 — כוספת 
.₪ - בקמל כלטון ‏ .40 .39 
.11 — מכית - .49 מלסכותית 
-- .194 .8 .99 -- סכטוסס בסר (....) 
mens» -- 8. 10 -- 5.‏ (5) .91 כנדרת 


سم ورج 


D - 


moral, Verderbn.) 149. 56 —8. 
62—4. 85. 94. 209. 

حاب sinn‏ .42 פ ג 5 כדכר כוסף וגל min‏ 
ب in‏ טכוג ,7500 .100 -- -- ووورم .91 


1 تب ככניעס ‏ .48 Ina Az‏ دمع 
ws — 11. min -- 80. 40. —‏ 
."ו Inn»‏ .19 -- לרחקיס .12 כמקרס 


דנל مب .80 - 0% בנניעק .117 .97 
."د .9 .98 ותפונל ,(קתפנג) ,152 .24 
.149 .9 .47 -- ככפם .₪5 .1 .170 
.ف" — an‏ כפפיית 

Isıpa 11. 2. 6. 99. 4. 5.80 —2. 41.‏ 
,50 .20 .117 .7 .95 .78 .د" .63 
— .48 — דומס לפעונו | .05 .88 .70 
han — 12. 5. 74.‏ .12 — תקרוב 
دده M. 116.  סילעופ nr,‏ — הסלס 
(manche) 78.‏ 

(Opus) 17. 78. 9. n"5.95.101.‏ פועל ددرو 
- .118 -- ככרל nat‏ סכככלת ‏ .15 
-- כסות ‏ .17 הנותחדש בלנולונות. סיבולת 
— .187 — (ועסיי .158 5כווכת קפונ5 
(d.Mensch.)‏ — קפס .ס"ח .5 תפכל 
ل in‏ .20 פעלי הככדל .84 .159 
Sans‏ .150 קפונול .50 כלי nınsnh‏ כליס 
.93 .24 .10 .7 

.78 .כ" .מ"ק .68 .56 .26 פעולס -- ות 


87. 8. 01. 2. 9. Hr. 117. 49. 
Ion פינולת‎ (n) 10. 89. 101. סכנך5‎ -- 


-- קנוף בכגיעה ,כפניפה .41 .39 .2 .11 
ب .149 .>" .9 .47 -- כנוף .3 .42 
.م"د .80 .77 .50 .196 .פ"ל (ס)סכל 
- כרעת .88 .181 .פ"ל -- טוכת --ות 
-- ووم .פ"? — gem‏ ,קעפננ .3 .191 
— .97 -- כלי 5מ5עות دادح .24 כפע5 
— העד sn‏ .41 .89 כלי כניעס 
0 -- ככי העוטיס ככנן05 (וכם קפס .42 
— وودم .8 -- 101 — עממיות , כע5ס 
(פעל לע =) -- 97 — ות .8 .181 .פ"ל 
."م -- وجورم .84 .31 1184 .פ"ל 
(.11) — בעל סכל )5355( .86 .151 
— כלי תכלית .15 — »oıra‏ .112 .97 
np. —‏ פעולות دقوم .4 .182 (תוונלת) 
— סנותסוות בכל our‏ ובכל دددد .194 ב"ח 
-פ"ג — ע"5 הייחוד בלי טכוי וסלוף = .פ"כ 
,188 .8 — סכפס 
.3 .60 .25 (פעולתיו , פעניו) פ לו ית' 
.100 .7 .95 .7 .2 .81 .73 .כ"ג .מ"ק 
.8 .8-40 .30— 7 .5 .21 .7 .13 
.5 — ע"י (למ5עות) מללכץ .3 .51 
(פעולת 060 ,פעולמכו ==) פעכנו .2.75 


25. 6. 82. 113 — 5. 7. 8— 24. 
31-83. 81. 

ب נטמית ).76 (pl.‏ .كاد .99 .כ"ו ספונמות 
מפעל (למתי .172 — הדמין .46 


9197 171. to» 


.9 (,כל 


23? 


361 


es D—Yy 

30 .14 ب מ .1 .10 .8 העוב 
.1 לסיולי 

.8 -- 187 קונריות 

(Constell.) 58 9. >.‏ קוערכת 


(pl) 118. 208. nn — 119.‏ 
נ' המערכות == -- ג' pin‏ ת(נילות 
= סגולס כַכלָלו .58 -- ann‏ .188 
5 - הס(ות .901 رم תנפם .72 

פעוסיס .0 .115 .18 wen‏ ,ינטוי SE)»,‏ 
עפק קונדל .פ"? הנופק --- יס .49 (ונפיס 
0 הד .108 psp mes‏ .108 .16 
ب (ס)כע .198 ,114 sc»‏ תטמס .120 
.133 

(ועפס »#99 .6 .15 .6 .105 קפיס 
— החוכ .115 (== כול7) ,כפווגל Ipnın,‏ 
hd. —‏ (59 , מוכתל) ,93720 , סנוותל 
.161 .44 .7 .1906 .פ"ל הטוכ --יס 
ب קיסן an59,‏ .135 — נרעת .2 .201 
„cn, 106. 299 — (mes)‏ ,סנב 
.6 .201 .61 .7 .20 .118 .ص .נ"ט 
. .87 סיו יס' .םס" -- מתתן 
.1 .17 ).114( .100 .88 .76 .50 
.66 .30 

oem 87. 51. — — 970198.‏ ברלטית 

.+ .72 .50 .42 - (ס)מרככס 

(Categ.) 84.‏ הסרק 

A370, 09379 nt» 96. 167. 

.5 נינספת ינוי רתוויס 

-- תספכי .178 עת מוסגל לממוק 


— .106 — נסמית .17 .10 קעתתק 
in Hm —‏ ,118 כנסס وتررمدح 
ل וקוס 
5 
- .5 (* .48 פלק 
sen 42. 3. ١‏ 
.8 הפחד 


:110 .5"0 .98 .מ"נ .47 פתיתות - 
92379 @ לק .9 8 .15 .1 
(פחת [קנפת] קיוס , הפתית בקנקנת) رد 
.64 .158 קונולס 
.4 ספילוסופות — יות 
.64 ,132 .3 .90.2 .67 ."م .كر הכפלסות 
.1 .59 פכיס קפכימייס 
.دحم عمدو כעקוס .17 פכוי ps‏ נלנל. וגלגל 

)82( .5 .4 .2 .11 .9 קפסד 

.95 .6 — 154 9.5 .90 .159 
+ -- סדק .23 — 50 37 .202 
.6 בעת טכי מן «ؤدطرصر .14 — (ترصر 
ددم .901 .189 .31 .27 .9 כפסד 
(Subst.) 9. 10. 13. 22.32.‏ 7225 .16.22 
.92 .62 .2 .51 .109( .88 .121 .56 
.118 — סכמסך 2303 סתחמר... ).4 
pin 7059, "PDE>‏ קלס وعدد התלקיס, 
orp (u. dgl. -- Arten‏ סמין ,סע"סב 


“) s. Add. 166, 1. 


יות 


- ע 


— מעסייס (קסכעיוס .26 — 033„ 
— סמקליס | .5 -- 88 .161 (דיכיוס 
nd 2‏ جرم == — תוריים = .פ"נ 
— <<< .110 — 3" .8 .70 .1 .130 
ar) — 3.183.‏ (טכלייס) .143 וסקפסד 
.101 — 2.1959 .5 טכעי — .6 .5 

>B>2 >.‏ ססטוכת 

.75 .9 اردع ,העכים , כענם E20,‏ 
— 88 .8 .6 .2-4 .20 —6 .4 .110 

0 .61— 8 .6 .55 .8 .4 .9 .6 .4 , 
עוכם סְלמתי .4 .200 .199 .م" .5— 
.185 — סנמן | .125 — وبع .120 
.2 .201 .185 — ودوع .2 .201 
— סע סו, .133 — ע"5 ספטור , סתקכס 
, סו סב 

(mor.) 52.‏ קפעסק , עוסק , עסק )8769 
.86 .9 .6 .5 .152 

— .18 — ورم (במקוס) .> .18 pa»‏ 


עוסץ 5עלק ‏ .30 — קטקוס .כ' סנוף 
.14 — כמקוס .13 

دده درددمص .10 ترود 

- כדנת .161 ."9 .3 .52 »1 הסייס 


>". 200. 3. 

.10 .8 .2 סע5ס .ק"י .194 .8 סְתנ5ס 
.131 .90 .83 .43 .32 .24 
41 .77 — (ק)סקד.... .4 (Categ.)‏ 
— ورمصد .4 — סללקות .8 .3.7 — 
— כבדל )52( in.‏ קנוף ,קנסמות ‏ .12 
— — כיקן מססיולי כל ,39100 .77 .47 .8 
.0 לסיולי 


63» 


.9 ע5ס 597 زج ba‏ סוס 
— دروو .48 — סיסודות .47 — nnd‏ 
.6 — دم دوع סתינית ‏ .9 על anna‏ 
n23 --‏ מקכל כל .190 — מלולותו ووم 
ب 193 دم וסככס... .189 ק5ורות. סחמריות 
.0 ع — -- ررووع וכפסד .194 
סכל יעונל ‏ .42 (מגילות (op.‏ סכט5ס 


— בפועל ‏ .189 — מעורב נסעלי .82 
.190 — פסוט رردؤردرم ססיוללניות .10 
.6 .10 .77 — (--) ود sam‏ 


pm —‏ ,92 .188 .9-- קייס )1523( 
— .84 — מורכב מענכיניס 05 .13 
os — 151.‏ ועומד בע5מו ‏ .9 מוסכל 
— .40 .39 .29 .19 — (נופי) ome>‏ 
עלמיס .48 — قز תכלית לו .63 5קתתלה 
.8 .87 حتركرردده .197 כוססיס כעלמורגס 
.5 .3 .2 ע5מו 'n>‏ .10 .8 57د ע5מיי 
1 .9 .7 .3 .72 .رد" .4 .62 .57 .42 
nır3‏ — .908 .44 .110 .8 .3.7 — 
لاذه נופו 'm‏ .117 .97 .7 .84 
.62 .25 »105 .زكر .מ"ס ע5מותו ית' 
; .144 .4 

sp» 136. (op. Tor). 

>?» (Prineip.) 100. p5 »p»> (Circul. 
vitios.) 5. 6. 86. 102. העקר‎ (op. 
79) 125. | עקר ללמוכת יסוד. סדק וקיווס‎ 
157. | עקרי כלמוכס‎ 5. 187. sono 
--- 181. 


360 


ע -- 


.م .69 — Ham‏ .89 .19 -- סטבעי 
.77.9 .41 .7 .88 .4 .2 -- ومو 
.37 — ברכן (ופתי סמכ: .9 .111 .95 
.3 .1 .40 המעיין .38 .18 روود ה-- 
סמעייכיס .209 .164 .9 .80 .72 .6 
₪ .171 .61 .כ .20 .7 .6 .14 .6 

.4 .199 .פ"ב.100 .98 לויו ית'..- ,2 

.0 סעמקן عد .151 סענליוכיס 

-- .88 .8 -- ]10 .7 .84 .17 .8 עלס 
ب סתכ(עס ‏ .176 סכה (ַע5ס תדבליס 
.10 הרסטוכס = .9 .188 (בטורכב) 
(Gott) 84.  סילולעו‎ ni» 0.‏ סעלס 
bi»‏ .102 -- שכליות ,תוכיות .40 .39 
Yon 18. 43. 78.‏ ,עולל .)182( .84 
.0 .102 .92 .9 

-- 9 .29 ,17 .100 .98 עלס ממכו ית' 
.8 תסלנם 

obs» 1. 16. 20. 1. 5. 9-31. 6. 42.‏ 
.0 .ג .95 .84 .170 .8 .72 .3 
.כ' وجح .65 .9 .77 .1 .50 .44 .30 
-- .101 ).134 קע"ק) = .26 .111 
.201 .147 .73—5 .67 .38 .₪ כְלמ5עי 
.207 .97 .88 .39 .27 .119 — %35 
— .2 .201 .150 — קנלגניס ,סנוללכיס 
pm mo 37. 9. 147. 901. —‏ 
— ככלו .207 .97 .41 .119 סוס 
.83 .198 -- סכסמות .5"ו (כלל — 
,38 ,2 — העלון .202 on‏ — — 
.01 .2 .51 .7 .146 .3"0 .67 
.9 .34 ,128 — העתיד ‏ .ע" סמעולס 
sm.‏ .כ"ם .8 .37 .29 ,8 .2 — Ines‏ 
0 .6.7 .43 .110 .פ"כ .6 .5 .78 .כ 
pin).‏ .8( 193 טכע /ק — — .93.4 .8-- 

.94 .6 .14 — בע5מן == 95 עומד בכפסו 
.16 — عرد ומכיס (בלי פעולת פוע5) .192 

.73 .7 .60 .109 עמידת ,מעמד جد ودود 

.14 העונוק 

.4 ودع ונ רס 

.9 (כס) סתעכונ 

תעמני וס סעולס .41 התעכנ 099373 נס(וייס 
-- יס נופכייס ,נטמייס .87 ).186( .134 
.127 — כפסייס ,(סכסמות) .94 .7 .186 
.126 — כנעייס .3 .200 

mes —‏ ,79 .168 .22 تددم 5558 --יס 
an.‏ -.מ"ב .09 سدع 5 יכו נסמי .95 ne‏ 
-- .179 — סכדמס ‏ .כ .رام nm.‏ ."ד 
— .30 -- دروو ע5 התמ .113 סוה 
.3 -- 81 .14 --יס על סע5ס , כע5ס 
--ע5מי .77 — -- לע5מו ית' :95 .5 
ب מתמיר .109 -- טיפסד .49 عور 73°„ 
msn —‏ התפן ‏ .194 .ל"ד (קייס) 
נופכייס ‏ .172 עכיכיס 0 .95 

.0 -- הטבעייס | .200 .3 ,59 

.12 — על دورو .88 .26 נוספיס 

-- מוכלתיס לע5עס .14 -- על )5( הכוסל 

-- סכסוסיס .32 .89 (לי לפפר הסתכותס) 

₪9. m تتركور‎ 2 2١ 


1 
"ה - 


פם+-ע 


.6 .05 ب „In gen‏ .189 בספוריו ית' 
- ית „Is‏ .170 — - 55 ספת תיב 
ب ren‏ .8 .90 .2 — ددوع .100 
,88 - ונמייס ,10% برؤرورد לספור .89 

9% -- כני תכלות .77 ,8 .₪9 קוספל 

.108 -- התכמיס .199 ספרי ohızn‏ 

ب .10 - دوه Anm‏ وعد وممه ,סותר 
تحدم .175 לתורק (ופ%ת תסכל 
.9 נכננס (?) 


y 

mann, 144. 

4 .7 .4 .10 עבר הכוטס 

.58 נככריין .99 .8 -- 156 גנילק 

.149 .62 תק נ5 

.5 העגולק 

4 כדות תככופס 

(כנלק (vgl.‏ 200 درو 

.31 .8 .24 ,6 .18 7720 ,9790 ,כנדר 
937 כעדר ---יס .192 .2 .111 .58.99 
+ :00 .5580 ,84 ,18 
.231.5.7.8.30.2 .9 .16 7773 ساح 
.1 .20 .13 .101—3 .94 .86 .57 
— .21 .101 — דכק כתמר ‏ .93 .86 
man — 9.‏ .16 נכחוש, — מניסית 
سس תכל" ,— תפנל in‏ הפוונל in,‏ קכפונל 
.16 700 הלפוהיס .190 טכיג — .21 
.16 -- תקכיכוס 

7720, (939) קקעדר.‎ (Vernichtung) 
186. 92. 5. 6. 

.0 עדת כעלי סעיון בעלי דת 

= 73.207 .4 .68 .59 .142 .7 .84 קיר 
.34 — ככליס סכלות ‏ .161 -- כככולק 
nnd‏ (ומלמרי קכתוט .4 .183 עולקל == 
-- כהסנס ‏ .148 -- (ונין * obs‏ .44 
.40-2 .84 קערק .162 — mian‏ .03 
— מוכחון .9 -- 5 .203 .154 .76 .64 
קתונוררות = .5 .159..84 (חמכית נננ5מו) 
"כ ع aha 75. nem‏ 

(p2) 9. 47.‏ סממתעורר 

3122 (8. pm 122. ננוורק .193.4 עויכק‎ -- 
124. 5429 (Unterlassung) 206. 

.8 .8 .2 .60 עור خادد 

j29:189. 

(v. arab. pr) 115.‏ קעיכות 

.7 ,33 .128 .و"م .20 .117 מל 
.92 .63 .119 — נטור .3 .152 

--סדר .86 .33 .9 :]9 .100 עוות ,212 
מעוות 273 .9 .118 .32 )%:517( 
— דרך 779 .5 .202 .93 .183 (open)‏ 
.158 

,203 .56 .148 .5 .34 .196 עון — כות 

mo 12. 6. 7. 37. 9. 43. 63. 81. ₪. 
₪. 92. 7. 185. 95. ודקדוק‎ — 46.— 

(vg1.101,2.22.) (ps) — 7.‏ .כ"ח ד 

.202 ,12 .102 — כ (ו) סקיקס .85 


41. 


— 359 


كنات 


($"r) 184 (vgl. 141.) 42. 50.‏ ססד 
.159 — על وو קוב | .0 .4 .3 .81 
.7 וותן דכר טליו חוכ .194 سام ووو 
-- התךר (סוער .6 .188 ותיר ,סתיר 
4 הנוותר .181 *קתיך ‏ ,162 
.9 *התרס .14 pa‏ 


D . 


ىت .100 ס בת )335( (ותלסרת , קור(ות 
‚nen —‏ .180 ب 5לקית .209 ליכות 
ب (וכיעת תפווגל تم תפוינל .189 (ונילות 
- פונגליות .17 سب פוונלת לנוקריס. .84 ספנס 
.209 .2 .151 -- תכניתות .9 .151 
.5 .14 -- הדכריס .15 סבות ל(ופוניות 

.15 -- נמקוס .177 0סג5 min‏ ( תפכר 
ورطة ---ות .15 -- בפלס ולת وقح 
Pro.‏ .כ"ט .7 .43 .19 .₪ (log.)‏ 
ع העלס .191 — 339 .107 נטנויית 
.8 عم הונת .87 קסננ .10 

"en סגולת‎ 4. ₪ 

.158 236" סדוס 

: 4 סדכיס ,-- י הגלנל תנליון 

— ,26 — وروؤدطرص ,12 סדר סככת תסכל 
. .26 סכל 

.78 עלך -- -- .110 .פ"נ 975 קעולס 
سرجه .79 — תכנול .111 „sp‏ — — 
.0 --טוב וסלס ‏ .כ' (ופילות wo‏ 837 
---ככון כקסנסס %נותות = .89 .110 -- عو 
— -- .59 .29 .110 -- ססכקנס .وان 
.118 — מעות .₪ .161 (קלכוסית) 
اد (וסודר .פ"כ .34 ווסדר 

.12 פונ 

.(נדל (s.‏ 179 סעיס 

ب وو قرم בעכיכי חכמק .169 5 וד ות ל5קיות 
Zr‏ ה6(וכק. .159 קללקית 


//- 
יפו 


1 
Wan, יס‎ -- 2 PIE, 5513 أو‎ Bro 7 / 


4% 1 .194 .96 .24 .13 
.206 .184 הסתת' arme:‏ ,על ספטוניס 
-- ב עמק הלונ .18% יי יוג an3‏ שריק (וכתיפק 
.176 — 7773 המוי .126 
ب (miso)‏ נלמונק .85 ١م‏ — .198 סכל 
(vgl. 140.) 58. 03 —‏ .38 .126 
— .81 .7.8 .4— 115 .93 ددم 
סכלוה) .3 .182 )— —( מדעת סצתיד 
— 0כפם .8 .22 .103 .6 .85 .16 
ans — 185.‏ ססכפוו .2 .201 
— ססכנת טוכ 29 .105 הסכיס 
-- סמתפסטת .6 an209‏ .22292839 . 


.104 
740 (ע"י) ددرو 


—3. 62. 92. 3. 


.n. 


1 הסמפן = סבכת הְכפט 
0 .פ"ב San pins>‏ ,קמיוסד 
ספורי == .98 דככי הספוריס ,(וסופר , ספר 
."ל .15 "ספול -- ده .101 .87 קעמות 
.31 .12 .2 .101 ,96 ,9 .8 .83 .ס"ן 
mn‏ ,1 — 550 .131 — תעיס 


3 — 


min — 77. In —‏ גו .89 دعم rn‏ 
+ הלסט טכי כחוטיס ככוטס לחד ‏ .14 
fern 13. 6. 20. 2. 31. 4. 5.‏ سدح 
.21 — وؤووورم .183 .98 .9 .84 
.13 — בלו Sn‏ .39 — לבד וך וכקי 
.5 — דנר »3 .190 — 922595 
.47 וטטיס. סגלות | .188 «ررؤرددة 
.22.31 כסול ‏ .2 .101 (5ווי 559( 
— כטילות part‏ .188 .9 .84 .6— 4 

3 Penn על‎ 5. 

.42 .136 כטול ,כסילות. פכיס 

.100 دع ינ mar‏ סטוב aa‏ בבחיכת ms‏ 
— על .179 ع Dann‏ ללכייס כפלסוס 
בקולנות 09937 .97 دود לטֶ5עייס 
--= -- .98 "ג "5 — — ورج .98 
.173—5 -- ووو In‏ ورودر .כ" hand‏ 
— כתשם --י 0‏ .172 ددم סמדמס 
(הסנק معدم = הסנת םוט — יס ,קמוסטיס) 
.104 .8 .97 .74 .6 .5 .59 .47 .17 
mans — 17.‏ .8 .7 .5 .61 .2 .11 
.31 — בטופת | .81 — pn‏ סתקילֶס 
— מתוך עיון ותקירס. .173 — (ונקר היכולת 
ح ב (5ו5עות) 53955 ,143 -- נקכלק .143 
.7 (תסנת סמורגט - יס --ות ,סלנסוית) 
.2 .70 .8 .160 .9 -- 96 .כ"ה .44 .14 
--ב (HR?)‏ 25 (בסכלכו,) .105--קוונ... .8 


دعده קסכל (טכלכן) ووعدد סמוטכליס حاصو 
.4 .8 .2 (מוטני סכל ae»,‏ טכלית 


.9 .95 .7 .82 .9" ,ל"נ .כ"ה .51.2 
— (המנת) ثم ın3.2, "ton‏ دجا .112.90.3 
51 .76 .60—5 .2 .51 .8 .1 .40 
.ה .63 .45 ,117 9% .7 :4 .2 
.95 .رارح נסנויית... ومح man‏ ,وام סססנק 
.5--בוללת قم درج رردرم ועוכרת con‏ .168 
— ת mm‏ .99 — פםוטס In‏ סקול 
--סְככיפיס, .165 .67 — סמדע,מדנית .96 
دزدع | .169 .67 ככוסית 
عور ةدج وررح aan» — 67. Isar‏ .195 


an»‏ , כפלקת. .כ" סכל 5555 לספינ 


+ sd קל‎ 


61 -- 3. nz -- 108. 91. סכל‎ — 
ae 51. 169. — 5 pm ."ו‎ 


.6 .45 ססנות על ידי כלי סספנת 
دع دصر ית' .رار פליסות בדעות ללסיות 
.213 .110 .9— 96 ."9 .45 )29373( 
.5 .8 .7 .61 .49 .33 
»—.ır> (Attrib.) 92.‏ 
— הסמל ,2935 ,סקול :75 .65 .145 .74 
ana 47. Hanna — 29. —‏ ,99 
12m‏ בדעת .9 .96 »ens‏ .30 .6 סעולס 
an — 190.‏ .115 ולל »3371382 לנותי 
מביב. (העכין) סמוסנ )©( .7"2 — בפכל ולב 
.8 .96 טכני )099572( המוטניס. pri,‏ .5 
.0 מ;וטני סכפם .כ" תכונת — -- ,9 
— סעכיוכס .6% مس סכבדלת .95 ont»‏ 
.9 .208 .142 
5 


כתיב وندروه 


— נטנוי-- ות 


.207 
כתן 7973 .43 .39 .2 .11 


\ 


כותן , כתיכת O9‏ 


-- בכל m‏ התכועה | .39 (עסדת 
— מפכי דמיון ,230 ,929 و5705 و .99 


— — תמוקס (ת הממויכ) .26 2299 ,157 
.20 — 0333 .31 — دودرو .40 
.12 — לל ספוע5 = .9 — mon‏ 
— »37793 תכלית ‏ .189 .20.7 59093 
.10 .7 מתכועע 1267 .21 

.79 .47 .38 .22 .6 .15 כנכ ,כעכוע 
— על قد וס קוחק טיודמן ba,‏ رمم .147 
.6 .21 .15 מכעכוב-- יס .43 „vn‏ 
.39 .9 .27 — סכלסון .40 

.> .2 .21 .9 תכנעס .189 (כם) סתכוונק 
— כנתו .138.208 ,64 .9—41 .9—34 
.27 — חקית | .91 הוס לס כפסדת 
wem --‏ .81 — ספץ לק סק .31 
הכרסית .31 .26 ب روح .7 .26 
סבוביס * (ת) .19.20 — כלחית .26.7 
حدم .5 .20 حت כבע5ס .39 .6 .21 
--.5 .80 — וקרית ,כנוקרס .20 בפוע5 
»397 .21 — 30159 .7 .26 993157 
בכתי .88 — תוידית .38 .27 (ית) 
Hann —‏ ב"ק כמקוס .88 בעלת סכלות 
-- סעתקס , (עקימת* .188 -- סכפט .59 
. عدتدرد הפכועס .96 בנ5ס סמתכוענב) 
-- .41 התכועות ,5 (ו5עיות לדבּריס תְסויס 
.1 تارادم == ספככיות 


זפנכ 
4 41 ده 
(vgl. p2R3).‏ 145 כסיון 


== ככפם 


3 oda دوع‎ 2. 95 62. 

.9 .8 .6 .85 .2 .51 .42 .2 .120 
„in —‏ .122.36 — סכקמק .200 .8 
.17 — סמדבר --ת .38 .6 .20 ספמיס 
— סדבכ (שכוטס קנונילות) .189 .כ"ו.47 .8 
.48 .8 .7 .11 -- התיוכית ,חיק .32 
— ססכס ,סככיל .9 .208 .5.189 .9 
.142 — העליוכק .32»>—189+ .193 
-- סנותימת... .189 .8.49 .11.7 — mans‏ 
nenn? — 122.‏ .49 בנולילות. nam‏ 
8" ט ."50.0 .45 .8 -- )5( מטכלת 
פעני-- .201.2 עות-- .5 .4 .90-- 
קיוס -- קודס .193 תנוימות פעל -- .105 
.7 מקכי — .4 .2 .191 כמכלס ددرو 
כפטופ 29372 (העיופדיס ל5מס ‏ .وار .9 
Pb) 13. 32.  )סדסל(‎ Ha —‏ מורכביס 
.9 — מסכלות .193„ 

.83 כפפו ית 


.6 .1 .90 ,189 .9 .38 .27 .9 
nirs> 19. 20.‏ .58 — ولاج בלו טנוי 
כלסותו .93 — העמק .196 .35 .9 
'n 42.‏ 

כקודות 

onp> 95. 

.95 .151 קמקיף ,סמוקך 

— وؤوردر .34 ودود دحو (Syllog.)‏ סקס 
— .80 סמתי , (וופפי DIDNI,‏ ,932909 


Sara — 32. 169.‏ .84 קתסככותיי ,סכלוו 


6 - 1357 


vw. 109. 10. Ss -- 5.‏ .07 .8 .89 ננולק 
ככות - Dr‏ .149 -- הכרורק .160 -- לנותית 
.161 ,88 .4 .72 ,رد .52 .46 .4 .833 
.לו תכונת جح .3.207 .71 .7-9 .8.4 

.9 -- ונס התכוככות ,08 קב טק وعدم ,שכלית 

min --‏ , בתנועס ‏ .89 .6 .28 גנד ,כנדו 
.0 הננדייס .174 כנדיי קיחם .3 .22 
sm‏ 78 .23 .11 .7 סגו — 
— ווסודית Yan‏ 75 .8 .29 ננדיות .108 
8 ع Ms mh  -‏ השוכיות , ופכס 
Ins23 -- 28,‏ 

.75 .7 .89 .6 קנדס 

.(ו"ח -- נסוית .81 .87 נניעק 

4 دوو »937 

(von Gott.) 33. 4. 50._9. 100.‏ دودر 
ب min‏ .00 (וכקיג .3.45 .110 .פד — פב 
קנקוג .185 — ober‏ .119 (ן הנלגליס 
193939 ית'-= .50 הת دح ده .10.118 קנט 
4 .44 .26 .4 .8 .111 .دود .4 .69 
סנקנת .9 .145 .4 .62 תפר — .159 
.5 .65 .גט .4 .62 הכק(תנו ש= ₪790 
סנקגס. המדיכית (לקיוס. pn»‏ .61 .2 .151 
.5 תקון — ب .86 .161 .6 (קלנוסי 
ب סכנוק Adam) ph)‏ .85 .190 -- ווקולקלת 
.6 -- התכיות | .85 .148 (מענס 
or -- 52.‏ העולס .50 תכקנת קנולסכיס 
ب وروم כימוס ים ו oma‏ (וקווט .130 
(כקני הְתורָות הלחלות .163 

.4 .170-81 נקול-- יס .1 .180 kann‏ 
.181 — למלויס 

(Noah) 156,‏ دم 

הכיח על 75 ماكح .20 ann‏ .27 .20 כות 
.)312 .8( .63 .132 -- )3:9( .207 
.9 .10 .109 וכח (וכיגוב) תחת לקלס 

ددمم جود an‏ ססתכותו Shan Inn‏ סגופכיות 
.5 -- נונילות .لات 

on» 15. 9. 62. 84.‏ 56 دمام הלתד..). 
.1548 — תק د .179 — (ודרך وعد 
6 כטיס יתירס 

(vgl. 173, 7 v. u.)‏ .206 .76 כחוס 

. לנסי כיכוס 

-ؤ5 בכנועס .41 ---7.38 .6 .20 .19 הנוע 


— ע5מו .4 -- mens‏ ועפיכק ‏ .43 
.1 .6 .20 .9 .12 מכיע .19 


--שנוחדט קתכוונס .89 .6 .20 -- תנלגל ---יס 
6 -- (תכועע ‏ .27 -- son‏ .31 
ri -- 20. 7. 33. — -‏ מתכועע 
ب כלחי (וחויב סמפילות לננ5מו. .19-- כ5חי 
-- כלסון ‏ .20 — (תדיר) בע5ס ‏ .20 
.208 .27 — הפתיס .74 .1 .20 — 
.19% — נסמות .0 .21 .19 הכעת 
min» — 4.‏ (נורְכְבַת DENN‏ ונוסירס) 
sans 7. 15. 9 —2!. 6. 7.‏ , (ותכועוג 
— תכועס לחת .208 .77 .41 — 33 


מ--1 - 
(Abe) —‏ תחויב. ذه סתכלות. ,كرات ern‏ 
نز" סוולילות סכנוללו וונוכו *רלסון .30 
#n:> 18. 6, 81. 7. 41. 2. 57. ٠‏ 
5% כל --- ب .29 וק -- .92 .91 
.124 ,98 כל 5502 -פ"כ .100 .78 .סכ 
%ד .40 כל ددرذم .198 لزن 7 — 
0 .124 .96 .21 37 #593 -- 152.0 
نقد .2 .1 (das Praed. Gottes)‏ כ5ס 
.סח ب 60 בטלילות = Bl.‏ -- כנונולות ‏ .₪5 
pe ana‏ ,18 -- (ון קלסס .23 دررؤم ررقم 
ب (וחויב קנוליסות mL‏ .150 .21 קיק.... 
mn 00 -- 95. sw -- 8.‏ .0 
— - הנור .84 .2.4 .21 -- (וקונדר 
3 — -- ب נטתלט .124 .43 .21 
שסיס -- 9799 (vgl. 98, 13 v. u.).‏ 
— .1 ب ws‏ ,8 -- עולס קספל .28 
mim — 0.‏ .ده 3 „m‏ 
in — 6.‏ הפוונל (וכלי ودح לחרת פועלת 
عب פעולס, mehr‏ מן קפועל | תכלפון 
- (וכלל .פ ג -- כמקרק ‏ .41 כלי למלעות 
mans —‏ .80 קוולילות ,חוץ וגל סכנו:% 
.פ ב ססלווות 
- -- הכלנליס .3 .181 כל ,כלל הכמוליס 
ب puma‏ .44 לחד —o‏ .62 (ונוכו ית' 
.78 .58 .2 כמ5לי מטק. .84 לליכו (% 
.49 .21 .3 .119 .פק .5د .100 .99 
.(מין קדס =( 208 .153 .(כ"ק =( 52 
Am — 2. 9.‏ .147 כל 
.פנ .סב סכמפפות .113 .פס .פד .100 
.149 
.0 יניפת — .158 מ5כיס 
ss. 145. 168,‏ 60 .33 ,2 עשת 
Ten‏ ולת קנולילות *דטות ph gms‏ תכלית מ 
ب תריס לחר .16 -- ע;וידת (וקרי .25 
— קיוס. סמקליס לעלמס כלי .75 קויתס 
---- .200 سات לדו .10 -- 7 ספוונל 


17 )36 קפסל [המקליס] ) עד... 
= -- הדונת .177 - הְדְבַרִיס. “san np‏ 
הִידִינַ > :יס pP‏ תרפון 732 


. 


.116 5פי (הוית דבר) הדבל טיתסוס 

.1 دوعو "5 תקסכנוס رركو man‏ מכווכת 
ب and‏ — ((ונולולסת דעת סלרס) .5 .4 
mars „rn — 117. 77.‏ .5 .4 .101 
2 .77 .117 - 1595 לבד )85> תכלית) 
.4 -- 121595 ית" 

* .9 .198 טסל ,כעפל bepn,‏ 

en, ben 74. 6. (143) 168.‏ (סככולס) 
.5 .3 .2 .70 

tıenn 30. 47. 


0 
- 


מתכנט تعمد ,כמס "ו .178 .60 התכב בדמיון 
.174 


©) für 55ליכו‎ (nd). 


. 


/ 


2 


.128 מללכי 
).125 .33( 114 .102 נולך סדון ופניט 
mans 20. 0.‏ )73%( סכבדל pn)‏ קפמר) 
.113 .24 מוכע .78 .24 קווכע ל 5% 
.3 .192 .98 .21 מוכעיס .203 .30 .7 
.196 ندم מן ססכל .199 — נופכיים .6 
.31 .114 .94 .78 .60 .32 .7 קכמכע 
-- )3( עלמו .78-- 49.19 .97 .83 .58 


62. 117. 30. 5m 11. 62. 3. 
75. 9. 94. 9. 144. 60. 1. 4. 82. 


(sing. od. pl.?) 13. 96.‏ קמכיעות 
.91 .124 

ددح .193 .39 روص קנותי 
.209 .89 .119 


117. 9 


.1 — כלמן 
D—pın — 77. 9,‏ 


tips — 194. סספומי.‎ — 


סכרתי 


.34.7 — נוופתי סון = ددع 
ar, Sea — 33. 4. 7.44.79.‏ سيم 
(vgl. 34.) 188. +.‏ .159 .129 .80 
.42 .38 .4 .3 777 ,277 קמופתיס .7 .6 
מל .57 .2 ,101 .7 .23 .16 0500 
.₪ <(«ذدة (ממו5ס) .196 -- In:‏ .23 
.6 .כק .מכ .1 .40 .7 .34 .21 .16 
.61 .3 .1 .50 .44 .30 .117 .פד .פב 
.15 — מספם .1 — טטק, .9 .94 .84 
سوم „Em‏ .30 — וכל 237 .35 ,כט .31 .6 
— (סעדכ .10 — ססותכ. .4 .33 מלין 
.42 -- -- 39929 .30 .27 
.16 — ספעל .21 — mi»‏ .98 סמוזלט 
.16 — נוקרס כל בכוטס 
-(מו) .32 .13 מל sn,‏ 
(das All) 7. 8‏ סממיסות 
> כל — — .33 .194 :כ"ב .25 
.197 .72 —%35 .49 .30 .26 כל )%5( — 
.םת .89 .כן (%כנ .2 .30 .13 המפיפות 
נולילות לכוס ,9 5יל ות ו ית' .9 .1.195 .90 
.4 .30 .7 .6 .20 .6.19 .3 .1 
.78 .כן .ده .3 .2 .60 .2 :6472240 
.0 .147 .ود .102 .9 
.1.23 (*** לילס ,וַת....סין 
: 0 סרכבתו וחבוכו = .15 
ע'ל בול .30 — הכסולס ددرو 
ב ₪ לתל dt‏ 
* .50 -- סקס .189 onen‏ 
--סכל (o»p91) 170.2. nna&» Bong:‏ 
— (וכונכע סרלטין. בוולת .189 — ددم .92 
— — סוכו בכעל סולו .89 — din‏ 
סמקריס | .29 -- ..בבקיכת ‏ ودر .39 
.“تكد .14 ככססיסס מפכי סב 
min) --‏ תי ,סק — ...مع (וענוו .23 
995 כוספת בתמל .78 .14 סכוסס 
-מקרק כל .197 -- קיימת .23 כלטון 
(?) — סוקריס رمه .32 .16 בכוטל 


- נוף (ון ספפס 
.43 — 


ع הבריס 


EAN) md 


— وحم 


פכס 


יכות | .15 .8 .6 — ... מוסכלת وماد בטכל .39 


=) Hier und an vielen der folgenden Stellen ist هع‎ جاتعا٠‎ 


356 


כ--מ = 

.7 .43 .16 .5 .4 .101 הְִכְרְסִי 

29:2 6. 26. 38. 93. 140. 1. 

pn2, n2> 128.‏ دوع .96 .49 n72‏ 
— מכפסו 37 .159 ددددم מן. קעו' ود 
.4 קועפות "wa‏ הבס 

כפרופ. == ID‏ = הקבמרס 
76 .8 .4 .43 .30 

"د כתיבס ,--ת סלוסות 
.113 .32 .16 — בכפטר ,ככותר .13 סמיס 

.7 כתוט היבולת 56 ספוע5 


5 
לפות‎ 78. S6. 94. 123. 


sten 102. 


.55 .6 .85 ללה 
.95 .4 

.5 לפוטי دراه .5 .43 .136 .37 5פוע 
.6 לפוטיס 0523 39220 

.74 .3 .62 .2 -- 40 .87 מנקך 
.208 .3 .71 — 67 .162 

= — הסניון ."د מלפכת הל5בלות 

ana = jan 16. )88.( 

.(קסור (Ss.‏ 176 5כיסת סונטכו 

pır5 10. 1. 

.3 לילק 

דככי mio‏ .כ"ט פמודי. כככיס 

.כ"ע תלמידי סכניסיס 

in: 156. 


--כיס 


מ 
"د (ולודיי 
.4 נוליסת ל 
.207 .9 — 7 .45 .8 .197 979 טוכס 
.110.3 .22 .פ"כ .100 — פקותס RE‏ 
.5 חדות .207 .79 .9 .7 .4 .23 
5 ככות pn‏ 
non 30. 82. 160. 3. 5. 88. 90. 3.‏ 
mımn 15. 7.‏ دع .7 
בנוף סלדס .96.124 .13 on»‏ 
. .121 
.د ص" תולרית .6 .35 (תקם nn (des‏ 
.42 תקמולק == .4..98 .81 .6 .135 m»‏ 
.5 כונל 
.6 מיתת סכו5ק 
DR er‏ .0 تند סיסודות 
kn 88. 119. —‏ 
.3 מיכיסו 
— בסמיכי .4 .81 .9 .76 .58 .195 קילק 
.4 סוד — .178 
on» 10. 23. 30.‏ 
= .3 .22 .10 .109 .86 .78 נין --כיס 


DPIND— 


295.29 194. 
nm 76. 


.6.9 — 22 .101 .כ"ע — oma‏ ,קלכוסי 
.208 .6 .93 .68 .»> .47 .9 .36 


on — 157. 
» (Kezerei) 5. 


za? 25. eins 


der vom Verf. angenommenen 5 Praedicate (תולריס)‎ Gottes (vgl. S. 81.) 


==) Im folgenden ist auf die, blos dem Ausdruck, 


nicht dem Sinne nach, 


variirende Schreibarı 5657 == נולילות.‎ nicht Rücksicht genommen. 


כ 


| -- הוותפכו = .108 --- en‏ .9 דד סון 
ب رووذة )4 ,7 ب טנעי .171 


153. 98. קוווסכלות‎ Ip — — 9. 


In — |‏ קכל(וגות,תכפרנות .104 — תקככת 


.87 התועק ‏ .1139 
-- סנו (ותנפס קלד .22 — הנפם .195 
— (וינורכ .156 -- ליבלות nina‏ دع وكدرم .כ"ע 
Sonn — 9. 48. 05.‏ .189 כקיולי 
.6 — ب לדכר תינלכ , 5כקטק ,35 
ب וותפטע .87 -- הפענק .24 — הפוונ5 


תסכונק 


2 = 


| -- בלתי (ותפפט آم pinnn‏ .20 .19 


vum - 9.‏ .198 -- -ק5;וותק .19 
مم תכלית .20.7 -- ner‏ תכנית (pr)‏ 
Pr. 4.‏ .زمر 'm‏ .48 ذر כסול ננוף 
.0 -- קמותם "rs‏ .147 

-- קכפ5לות .198 כחות הרס sn‏ חכרת ورمع 
gun 168.‏ ,קנופכיות = .45 nun‏ 
-- סנו 750 הכפם תחיונית ,קנוסכלת .5 .92 
.189 
.9 — ورروود (קתי pn‏ .118 .7 .5 
-- -- כעור, ,188 .₪ .7 .45 — תכפם 
-- ب סנוטכלת ‏ .202 .194 כלי עור קגוף 
.48 
.9% — وددرع .153 .78 

.189 .1 .30 .12 .9 .7 (כפנעל (op.‏ ددم 
.194 — סנווור oben,‏ 

.16 כחוד 

.4 ودد כתוטיס .89 .16 دمع 

Ihn -- 97 — 31.‏ .פ'ד .31 כוכנ-- יס 
.9 לכ 

m 97. 165. 6. 200.‏ .50 .48 وام 
כלי ‏ קלכילס,,, .6 .45 — (יוחד לכל دم 
.5 .108 .כד -- הדנכול .46..200 m‏ 
-- נקס יחיב ספול תי לת ,45 — סמלייס 

en 6. 46. 


.110 
ل rm‏ .97 - (וכוכיס ven)‏ ,200 
.45 — הסכעס .45 

> 16. 32. 

.1 כו הכל ,עס כל ,נכל .104 .5 תכל 
— 329105 .108 -- מותלט .80 .110 סכנל 

.72 .7 ככליס ‏ .20 (ומכיע וממתועע ‏ " 
.5 כללי,, ıcm‏ בסכל .8---119 .ود .96 
.110 .ود הכולל .12 הכלליות (vgl.87).‏ 

.8 -->מתדכק , מתפרק .7 .4 .18 כמות 
.פס 

دن לכפם 


העליוכה 


-- תקלד 


3325 185.  סזוסכל‎  ויעבט‎ 0959 

.206 ,3293395 .209 הל 

7132» כס6‎ vi. 72: 

.201 .6 .5 .93 .6 .185 כל 

o8»2> 48, .כן‎ 95. 5. 

כופריס .8 -- בע קר .פ"נ בפל בנומילות סמוק 
.209 .88 .64 .59 .102 .35 
.181 .30 .115 כפרן — יס .57 .33 .5 
55 .(.81 .116( .קנ — .0 
.206 ,4 .2 .181 

Arab. 7776) 169. Si.‏ =( ההככם 
.81 ,32 .8 .5 .118 מוכלק 


+23 


222 


در 


- 355 


mu, הננגל‎ — 11. 2. 4. | 


| — סלמעלק (ותפסטת בכנונקי (וטק 


3) 


,189 כ"ע sin‏ — نس نس ,201 
v0. 8.‏ 

% ילומ 

.187 — תכל .168 "ולת دم nenn‏ 
+ .104 -- התורות קלתרות .₪4 

."ד ילת 

.9 היפיוגס 

. 34 .8 ירמיס, 

.59 دع رضر ית! .197 שות .8 .193 .49 عا 

— למעלק. 0 .87 יפות סתוטרים ‏ .7 .4 

1 .5% הגופכיות 

.)997 .8( .108 .88 74 .8 יפעיה| 

.4 .02 .159 ).126( קוטיע ,תסועת ددع 
.92 .71 

pci, יסכר‎ 101. 10. 8— 911 5. 
44. יסכר‎ 179. 84. 204. cr 40. 89. 
94. 100. 4. 33. 206. — 0 777 156. 
9. 76. 209. (vgl. 179). 0309 عدم‎ 
124. 33. 63. 

er 11.‏ התנועק 

.5 יתוסוס (פרונוטיס 


כ 


ko. 114. 21.2.5.35.‏ סכליב ,3622 ,כלב 
כלכ ריג ינלוס (ון onna‏ .76.84 .2 .40 .6 

| Pro. ,ود‎ mus — 126. om ع סעולס‎ 

| 14% 

.165 -4 - 60 .7"2 ,כ' כ כ וד (הט"י) | 
.6 .5 .79 כסיעת — .206 .71 -- 67 

.9 .70 .104 .6 כנוד 363 ,קוליס 

.8 ככוך קעולס 

— 53129 .195 -- ووو .89 .5 .108 دورو 
.د" Bann.‏ 

% סכסניס 

m 18. 4. 7. 27. 31.2. 4.‏ ,מכון ,כוכס 
(פימולק (op.‏ دراج .84 .40 .6 .20 .112 
wo 9005‏ ,כנ .17 nn‏ .184 
בונות .87 — ת סנלנליס ‏ .49 — טבעית 
ع ندع לכ ,כ"ח ح واد ."3 درو כוגל. دوع 
.35 — زوعدرم .48 סנותעורר 

.163 دترت .77 .101-383 סכוב 

ب ‚om‏ .190.6 .41 .21 .2.5 .11 סככק 
-- קניס ‏ .2191 קכנוללת ددر .190 וועורבת 
pn7an— 171.‏ .209 — בקבלת ידיעתו 
.10— המוג ---יס .4 .11 — or‏ .2 
.145 دددرم לסלוויות .201 — درو .5 
(mim)‏ .2 .11 מוכן (ככון 5[קכל] מלה)... 


198. 4.  יקללכ‎ „or bp ات‎ 1. 
כעכין סככופל‎ (mim) 2m, nn סככה‎ 
171. 3. 


ب #5 .10 .109 .5م .9 .8 »—n2‏ 
(einfach) 82. 99. 119. eran Sa —‏ 
.9242 .20 .19 — 923 .46 ית' 
— כוםץ על .189 -- כסלק. בקסלק 9:9 .77 
,1658 -- טעוכב כמף ‏ .8 הנוף 


1 
.9.48.171 .8 — وووود ,93790 .6 כנפס 


.2 .71 .154 .40-- סמדמס ,קדמיון .93 


,[ — 


.= 198 .88 74 יקוק55 
. .7 יוב 
.7 יובכ 15 زدم 

Dyno 22. 


.5 יוס כפור 

.+ יסד 6ת ces‏ 

קסל סנויחדיס .206 .184 .115 .86 מיתד 
.99 .83 .33 

.99 .80 .92 .70 .4 .33 .3 .1 יסוד (קם"י) 

.84.8 — תי .203 .86 .76 .9 .157 
.111 .8 .91 

התיפד. 395 .110 ,פ"כ )33135 n»yo (op.‏ 
.1 טנסל 

ap תוסלת.‎ 3. 

יקוס .43 יפס »09 צין 97200 زود ְכנו05 


.191 "5 ספועל wann‏ ودؤرجح וסתכלית 
DEN?‏ .ו | .כ" -- המקוס ‏ , כנוקומות 


.123 )2( «ؤردده. וכו 

.ددم (Ss.‏ .3 .142 תקוכחת. 0308 

fr. Wille) 81. 113 — 6. 8.‏ .6). סיכולת 
.115 .17 — סכברלת... .3— 81 .23 
.205 .2 .31 .6 .119 — נטורה... .32 
.17 — (מוקדנות 1( כפלרת .17 — ررجرم بصم 
.116 — עכ תכפרכות ,סכלווכות .32 .116 
250 — .113 مجع — .5 .84 .32.83 
.4 קססקדנות — .133 כתינת — .132 


.9 .80 .סק .3 .82 (Allmacht.)‏ סיכולת 


.1 512° .81.2 .175 (166יכולופיו ית') 
.12 .100 פ"כ S5—9.‏ .סק St.‏ .79 
.116 .81 — כיכולת .2 .31 .8 — 6 
.66 .32 .100 .4 .91 — לכפסו ,5ע5חו 

.6 ילד ودرا 

(Consequens) 35. 6. 77.‏ תנדס --ות 

(Zeugungskraft) 9.‏ (כת) סתונדס 
.9 .118 ונד הסדס 

— .פו .49 .31 .23 .19 -- 7 יסוד-- ות | 
.7)) -- 929 .9.98 -- סלם .233 دنم 
men -- 10.‏ סאְלעריס .8 -- ספסוע 
.10 .7 עקלי ס — 

סתורק ‏ .90 .1 دورو خرص amd‏ 
.160 — מולתכן בעקר הלמוכס 

— סכפט כקתנדל .15 תוספת על כפט סדק 
8 -- وم מכלי .כ"ל — תכמות .191 

— .9 .40 .6 .34 .197 .ويم יכו ---יס 
-- גופכייס ,206 .3 .49 .87,8 .197 רכס 
.4 ---סוונלס .137 — ؤوود סדין .186 

.58 .33 .126.7 .83 172919 .120 .83 »7 
I --‏ — > .58.79 יעוד טונ — יס .96 
.199 »07 .6 — 4 .72 .583 .3 
.43 .8 .6 .120 יעדי osına‏ 

am — 143.‏ ووررح 

ss. 153.‏ 74 יעקב 

dor 190. 53. 63. 77.‏ ,סתיפס פיפק ,ופי 
ד' פני סיופי ,פכיס כיפיס .7 .3 .89 .8 
.4 ככשי סופי .14 .7 .6 .102 

.7 .5 .24 , י55 ,לילק (ן הכח قط ספול 
.93.4 .53 .7 .123 .94 .2 .51 .80 .9 


— 4. 


3 Hin 
952 בע"‎ 


9--ו 


-- כפקעוס לכפם ri»‏ .209 ع כנווכיס 
PN‏ — .7 (6צעשע2) ד' טכינייס .208 
.18 — 

.2 -20 .114.8 .55 .7 — 100 .53 טוב 
-- (וסדעעת (נון כסכ5) .32.61.77.82.205 
.2 ب 100 (Moralität)‏ טנב .76 .162 
קהונטיביס | .88 .77 

06 טובות רננניות 

inc עעם‎ 90. 1. 3. 

3"n.)‏ .ק"5). .160 טוננוי עכיכי. קנו5וות 

.4 טגצעכ: و5وززرقة ,— — תכטנכיס 

au» 121. 5. 35. 


.10 בס 

.9.112 .96 .85—8 .סק .81 —79 יודע 
.100.2 .ندم .עס .89 — 55 ,122 
.2 .]8 .1 .30 .28 .8 — 10 
--דעת .9 .198 -- בכל ירוע SI.‏ 9273 
(vgl. 116. 7.)‏ .3 .182 הְעתיד 

' .110.1 .95 .9 .96 .47 .16 .9 .8 ידיעק 

.6 .87 ..6 (ידיעתכו מו ית' ==) ידיעתו ית' 
.203 .5 .109 .67 ذم 

zaz E&.) 0.‏ جح دود مره =( יךיכפו ית' 
.112.4 .32 .9 .6 .95 .9 .86 .סק .2 
קל ip,‏ ,*ק .82 .31 .9 .24 .6 
₪ .21 .6 .4 .1 .10 .100 קללון — 
.44 .32 .9 .4 

— .110 — وروررص .99 ידיעס (ותסרסת 
n— 6.‏ 33:9 .19 תכוס 

.4דעס 229539 

.117 .116 .81 (סידיעס ==) סדיעה 

1 .128 .25 (יריעתו =( רע תו ית' 

zur’ 85.(‏ סד גת .00 דעת %5דס ==) דעתנו 
.3--7.61-- 192.5 .50 .פ5 .2 .101 
.126 מעש — .200 .88 .76 .7 
.93 .124 .42 קלס ap,‏ — 

.103 — 993597 .18 .105 דעת 6מתית — ות 
).2 .101( — קודפי .#5 — m‏ 
.5 .54 .136 — טוכ וריע ).132( .103 
.80 — יסודו בנוופת ססבל , כמקוכל .61 
-- جد وودص 10505" 96--*(ותוספת EI N‏ 
DM 29, 37020 937 — 99.‏ .95 


— ס6נותיות .4.5 — סל (וכס. .89 .47 סדונות 
--- בלתי למתיות ,רחוקות מן ה5(ת .5 .4 
ب قعد رماع , תתחון .5 .4 -- וכות ,פ"ב 
ع ررقم סדעת סונלת לותס .80 دمل סדעס 
.165 כורפות בספנס mob‏ .5 
nun —‏ 6 وقرزرم .12 — ردم ,בפוע5 
— .104 — פנתפסטו 393 סעונס .4 
— (סתתקנום בסס) תורס PP,‏ .33 = 
. 


ה-ט 


(vgl. 107.( תסכני‎ - 49. 52. 67. 
154. 5. 71. 03. 

.72 .60 .48 .₪ .87 (נ') pin‏ קווניפות 
.וו -- on‏ .207 .97 .53 .7 — 145 
.50 .146 

pin (divisio) 13. 105. 75. 4.‏ ددجم 

or (Ham) 158. 

.142 .88 חוד mn,‏ ,כתנוד 

H"2. 114. ₪. 20. 5—8.‏ .3 -- 101 תוס 


98. 135. 6. 43. 61. 77. St 4. 
חור‎ (droxememor) 7— 1]. 17 — 21. 
6— 31. 8. u". 47. 50. 121. 89. 


93. 4. 6.202. — 5 pr, חסרוני‎ (?) 

99939 .121 פנעי 5—..„ .103 

- קיסורות .41 .19.01 — קנלנל-- יס .199 

.47 — לכפם (קנורככת) .81 .8 .22 .11 

183. 995 وإد‎ — (mh) 9. 188.94. 

% — סכל סקנוי .9 — مهدر 

spes 19. 22. הקקם‎ — (Inhalt) 4. 

»»n 17. 115. תכיס‎ 14. 31.94. 5. 115. 6. 

(Henoch) 158. 6.‏ مدرو 

jun (= (5פוע‎ 7. 

an 194. 838. 4. 6. 44. 50. 9. 2. 
84. 6/2905. גמר‎ — 148. 59. 
uinm 205. כנוני‎ — 148. 

.3 دمو دوده תפלמיס 

Ip) — 45. =.‏ دع" .10 (04006)) مددرر 
مودردرص .82 .58 .9 .124 .פכ .פ .100 
.9 .8 .124 .111 .85 .77 .5 .99 .1 

por 95. (ce). ol حب‎ 2. 94. 
116. 80. ybır 94. س נחפן 65 دمددح‎ 
95. 

.כע ספוע تعد 

sinn 86. 

.8 .203 סילס ((ובדכת*) 

.6 סוקלי 099379 .197 לפון وح .8 סוקליס 
— — נטקול .169 — — כוניון מופלס .199 
vo. 177.‏ .18 .3 .1 תקיכק .172 קדעת 
— עיונית ‏ .188 .40 .88 --ת sn‏ 
.129 .80 -- סכל .78 -- הפעל .69 .2 


asenn בתתלת‎ »ıy, סקר‎ 18. nn 
— — rn". 

en 11. 103. 18. 1. 4 

winn pen 26. pin 4.‏ במפמל 


חתיכות (ונוללות .5 .14 (דק =( סתיבס 
«ba 17.‏ 


onın 175.‏ ودودؤده 


م 


230 הלמטית .50 .112 .97 .97 סטבע 
--דעת 0759 ذأدع ررد .190 -- מחדט .192 
— הופִי5ות (סכח סמיטב) .4 .101 מיכו 
טכעי .7 5ح הכלטן .118 .5 .3 .21 
(Op.‏ טנעייס .36 -- קעולס .175 0765 
-- موده .208 טכוניס קנופכייס .86 ((ווסכיס 
oa — 175.‏ ,פרטיס .208 75n‏ המערכת 


23 


353 


ח 


vorn» חול‎ 108. 5. 

.9 .8 .97 .أذ m.‏ .8 .47 وزع — יס 
.8 התכעל — .90 — 88 .9 .65 
.0 .189 תת — © 

min 67.‏ הוורלות .207 התוווס 

fon 186. 204. תטל‎ 114. 292. >. 
39 — 43. 7. opun 148, 

.40 ₪ .35 .27 .3-- 11 .9--7 .1 תי 
.פנ .6 .08 .6 .85 .ررم .מכ .9 .1 
8 199.4 -- 069 .31.201 .22 .110 
— رروود .81 .70 .6 .51 .47 .6 .35 
— 14 .91 .88 .رد .63 .47 .14 .₪ 
.כ"ח — נוון מרנים .76 .57 .47 .85 .6 
תחייס (טליכס עדכליס) .114 — בינל כפט 
.36 .123 

.8 .82 .دم .47 .10 (d. Leben)‏ קתייס 
חייס כ3חייס ,תנוירייס ,%רוכיס .6 .95 .6 
ppm 128. 54. 7.‏ הפס (ללין درو) 


99. 200. 3. مد הנפמ‎ 190. 201 --- 3. 
ووم‎ ma -- 120. 7. 62. 87. 202. 
9. ı7. N 


can (v. Gott.) 1. 96. 102. 50. 

can (verb.) 187. 

.5 .93 .185 مده 

.8 - ססניון .130 .5 .83 סכמי دقرم 
نرم Ihre, banner,‏ .32 -- 7279 .104 
.185 גדלי 'n‏ יםר55 .165 
-- .108 عل 50כל .88 .19 סעיון 
مور סחוקליס בוגיון ופ5ל د .31 קת ום יס 
1 נ(ודככי הכבולות 

.دم ."7 .81 .25 .8 (v. Gott.)‏ תכעס 
.22 .7 .118 .5 .94 .82 .72 ,ذم رذع 
.8 ل 85 .68 .50 .41 .4 .6—30 
وفرهدد .64 .157 .84 סכנוס ל5קית .201 
(מכנעת הכפם ==) סכמה .150 ע5ס סכוותו 
כ תכמ ה .104 --%כשית .3 .201 .186.7 
-- .11 مدرم ק>יקימ5ת (??) .11 
mann — 34.‏ .108 .9 .98 2379 
0 .98 — טכ » .103 .860 .יע .6 
"on (5) — 11. 19.‏ .4 — יםר50 

’.9 .201 .194 סני (הדכק 3( دوع 

sr 96. 

.10 .9 קמל 

.73 —8 .162 .74 .67 .49 סלוס 

(Ersatz 0. Leiden) 135. 42. 3.‏ مذو 

(pp) pp, התתלק‎ ,' pin 7. 8. 10. 1. 
3—5.7. 8. 29. 30. 5. 77. 94. 
pira (op. קחלק. ספיכן. .104 .5 (הכל‎ 
عذم יקכלו ססלוקס בכח,‎ opin) pipny 
opipae wann) 7. 15. 

(pin) pin 142. 52. 4. 62.‏ הלדס 
— קנון .123.94 — הככדל .154 »syba—‏ 
.155 — תסמלי .47.9 — وووود .194 
Sonn — 49. ron — 154. 61.‏ 
--ק2פ9ל .198 — קכפלד Orhan‏ .6 .94 
195 .188 .ל .כו .כג לסכי nm»‏ 


x 


ا וו 


n—\ — 8 


.פ"ל isn‏ .83 .59 .134 .41 סתועל 
ل nn‏ כקב .63 .52 .43 .6 — 134 
סכי ססועלות .173 "so nom‏ סוק .135 
.4 .פ"ל .92 קועלת .פ"ל. תוונלס .179 
.0 .94 ..9 .8 .76 .64 .9 .53 .30 
nn --‏ .180 .161 .3 — 87505 
— .0593 היסור .4 — סכברליס .135 
wa --‏ ووم .164 .6 — 22:5 .142 
only »5—159.‏ .186.7— -- סוק .183 
any 122. 39. 56. 62. 81. 209. 55» —‏ 
.62 .149 וותור .143 וכל 


0 


ו 

.5 ודיס .148 ודון 

oo, 113. 9. 55. 6. 62. 79. 84.‏ ,קוסיר 
.6 5755 בנולמר = סְכבולס וכלר. סעוכם 
.₪ -- 100 .3 .52 לוקרס .101 om»‏ 
ص .9 .77 .5 .54 .32 .9 .6 .13 
.6 ססכל 

mm» 189.‏ .ם"ם תכוון .9 (כת) הון 

.40.199 .135 וכות .4 .33 .8 .126 na;‏ 
.ב .4 .133 וכיות .204 

סודכך ססמר בלי מתטפר .₪09 ובו nd‏ כפמו 
.3 נכסיפ5ק *(וובדלת 

.94 -.78 -כט 12 m.-‏ .כל .2. .21 קומן 
.97 .88 .78 .62 .102 

.5 .194 קוקז 


₪ 

.כ"ו סכר »5 מפילותו למס ספל 

8 מסוכר .9 .28 .9 .6 .11 .8 .7 ססבור 

4 «مدده סכפט (קטכל) »0 ددرو (ספמכ) 
.200 .9 .4 — 92 .3 .124.52 .47 

.= .3 .2 .70 .168 .’7 סידס — ות 

.15—22 ومع ,סדם ,(מק(דם (סדוט bR9,‏ 
.103 .2 .81 .3 .42 .8 .6 .31.4 .4 
סתדום ‏ .90 .31 .7 .5 .3— 11 .8.9 
— .15 תסלת ,עת — .מ .42 .36 
E E53 0) 6:13: 7. & 20. 1.‏ 
.150 .6 .34 —3 

(Op. spp, or) 109. 118.‏ סוב — ות 
.86 .63 .59 .147 .136 .7 .6 .2 .21 
חובות תורל .206 )3 ==) وردح .203 
.206 

סמחייבות .193 .6 .85 (ככל (op.‏ סייב ,סיוב 
סעקייניס | .86 eaffirm. Praedic.)‏ 
annehmen)‏ מחייכות (diej., welche‏ 
.6 


.44 .5 .3 .30 .22 .118 .7 .96 סחיוב 
مدرد و תויב (סמפיפות) .205 .7 .81 .9 
.4 .42 .8 .30 .7 .6 .20 .19 .6 .2 
»ınyD 7. 114. 6.31.‏ .ם"ו .ם"ו .8 .77 
.163 — סתולס .181 סטב עולמי .85 

4 תהתחסייב סמיתס .206 פיב مود 

ons 10. 1. 47. 89. 118. 20. סמימות‎ 
9. 25. 201. 


1-1 


دمام = 375 .165 טכע — .5 .161 
)?937( — .כ"ט דבור ללסי .כ"ט .47 )9375 
--8 ודבל .172 — סעוטנ .170 הכנולס 
.=( 119 .5"د .86 .ם"ב .88 .10 
דככי ‏ .169 "קת — יס בכו"סק .(כת 
.7 סכבבוסות 

0,73 152%. 

.97 .37 דוד 

.156 9236 — — .161 .157 דול درورودرة 
— ספלנק ).34 (vgl.‏ .8 — ישעיה 
.157 

.26 .19 דסיקס ומסיכס 

Ton) 117. 0.‏ ,קכת ,935% (op.‏ סדין 
7 .4.5 .31 .9 .7 .6 .3 .122 .5م 
.200 .93 .83 .51 .9 .42 — 

סדמיון ‏ .50 .18 סמדומס .47 (כס) ann‏ 
(Einbildungskraft) ">. 169 — 73.‏ 
.0 טכבע — .5 

סלחקת = — .8 .7 .5 .84 pn‏ (לט"י) 
.4 (סדנוות) 

.6 .ס"כ .41 .1 .10 .8 .7 סדומס 

.8 דכי50 

.6 .> .5-- -18 .8 .7 דק-- יס 

.1939763 ית' (op. »ı7n).‏ 145 .60 דרכיס 
.49 .139 

.199 ع ررح د .4 جم יסרס: 


= 
הו 


.81 .9 .113 .86 (פשלת .@ תכל ا 

.7 .84 כו ספך 

op 19. 91--8. 7. 9. 37. 41.2.‏ ددج 
(*.8 — 90 .233 .11 .109 .72 
.3 ,99-- מסעדר .23 — ודבר Pby,‏ דבר 
— ولد כגינס .23 — ب קנמור .192 
er — 81. —‏ ووم" | Hanns‏ .41 
סוס in‏ ספועל .פ"נ — בנוקכל. .051039 Spr5‏ 
סויס ע"י ספ5עייס .41 .7 .15 5970« 
جرد .147 .8 .91 son‏ .74 .41 .21 
pl.) 189.‏ .%"( .30 .5 .3 .92 .19 .9 
'n. 92. 118. 21.‏ .22 .5 .1 .10 כויס 
.9 --כלפוכס .9-- وؤووررح .9.88 15 .47 
Kran»‏ .15.ססועת* .8 סוף ססועת .11 
1 

.10 ودراد 

ورج .201 (153.)200 ְכלת קעולס 539 
— .49 ככפות קנוף ‏ .64 .9 .158 — 
.4 כנעיות 

:7 טי ספביס .8 ות ספ ך בסווי 
.22 סתספכות .110 .פ"ב--- (מתכפביס .3-5 

.6 دددرح על nm‏ קפס .7 .204 دود 


١ 


.6 וודוי 
: .6 (رورم יסול 


©) ,ع‎ 92, anlep. Anm: 


- ג-ר 

ו"ט ."ד .59 (Decret)‏ גוילס. =- תו יפ' 
.7 .185 --ת טנן 

.0 .195 (ודות (op.‏ נוירות 

.9 נוירות | .11 נוירת «دردودع 

om 134, 208, 

.9 ."ד ınıkıs, ms (Offenb.)‏ ית' 

ann נלוי‎ 4. 

.5 קנלות 

(Metempsychose) 1.‏ כתנלנל 

4 6 ,2 - 2.20 .11 נלגל -- יס 
.5 .8 .110 .פ"ק ."7 .41 — 6.9 
.112 .12 נספס — .28 mn‏ — .202 
pl. (8. »mn).‏ 

(Bin) 10. 47. 188. 9.‏ راح 

Im 2. 114. 6. ₪ — 20. 2 —4‏ ,עול 
.41.4.8 — 4.6.8 — 185 .7.8 
גול .ק"כ .م" .9 .97 .4 .88 .60 
— כית wre 197. 89. 4]. 8. pr‏ 
ann — 127.‏ .809 — קנכפם ‏ .206 

don ورم‎ 102. 4. 

.209 "5" .97 .47 .114 נן עדן 

(moralische Missbilli-‏ ددم وددمد 
.4.70 .133 .פ"פ .5 .103 .3 .59 gung)‏ 

.9 .8 .176 .פָ"ל .108 נכיבס 

or 6. 19. 26. 30. 47.‏ — עיס 
,סגפמות .107 .82 .74 .מ"נ ל"נ 
,ככדל aan (In,‏ (גסנוי) ,נכיכי. vn,‏ -- ] 
.0 .19 .2 [סליכת ,הלתתת.(ספוק ,סטוע 
.0" .76 ."9 .מ"ח .55 .כ"ו .7 .5--43 
.3 תנסנויות .161.6 .5"נ .100 .9 .97 
د .199 הנסשמק .5 .98 


Abb 


.1 התדדכקות .202 P37>‏ בעולס. סכפות 
.98 .כ" — وررود دح .94 .18 דבכל 
937 טבעני --יס .70 .61 .24 .2 .111 
ı"\. 72.‏ 737 50.6335 .118 .25 .8 


— ודע o—‏ ,8 .7 .165 .6 .4 
.+ .18 — סיכן כודע .103 .18 
.189 ل מיחד לכפס ‏ ולתי סגוף 
(م: =( — נש .10 — om»‏ 
— נעלס .38 — mn»‏ משכל .96 
ب מעפי .9 — ديروت .12.2 
.הד m.‏ .60 — ממרף ל ית' .187 
1 ب ورصود 7— ק"ם גנ 


-- .9 .28 .19 -- رروريرد , כלי סעול 
ب סתוסכל מו5יפותו pin‏ נוצ5מו .190 מופכל 
0937 הויס כעולס .28 65 דכל | ,ס"ת 
ب .41 הפפל% ע"י תכועןת ספלכיות 
-- המתיס .195 — שכלייס ,כ"ג סגלויס 
.151 
.ם"ו ."ה .79 .”م .40 pl.‏ .102 737 6325 
9937 סככיפיס ‏ .77 .144 .129 .8 .86 
דברי .72 ד בר\ ית' .196 0993709 בכו"ס 
.כ"כ .כ"ט .772 1319 .40 .88 جددرقة 


351 


3-5 عاسم 

ano 9, 49. 

on 24. 6. 

: 4 (נכסיון) تمددد 

.6 .09 .89 .89 .23 .114 הכחורת 

.28 .9 .118 סבטתות. (-- יו) 

iur 156 -- 69.‏ (כעול) קינו"סוס ,סינ" 

.4 כית סמקדס .75 נית קעולמיס 
).75 .ו .48 (emn‏ .206 

6 כית ورززووع 

on: 8. er 

— סעונס .4 -- 81 .119.20 .116 כן כחיכק 
נכי 0% .108 -- 959 .184 הכ0 
oh -‏ .5 .89 .68 .6 .20 .3 .100 
.4 (כינת) ככיס .ג"ע 

et pl.‏ -- 237 .184 בעל וכית ,ינוכות 


.6 .سكم 


„nm - 4‏ .181 .135 .114 
.ג .85 .114 .7 .20.0 سا .دوع 
+ - 29 ,2 .111 .7 .96 — שכל 


3 תתכוכת 97 —— رو رو رح 
5 כעלי | وص am.‏ בגל תכוכות 
m.‏ "2 סיס .17 -- nm‏ 
— -- טסינס 0371 .52 .5 .3 .122 
.6 (סכולדיס) נעלי om‏ .123 .47 
.0 -- ספקון .38 — عوط .35 

43 כקיינת יס סו 

בלוליס על 797 סתחלס. .פ"ג בורל .89 ردم 
ו"ח Iron aha‏ .151 #930 הלסרון .89 
970 — --.98 .198 رددوم 5585 ووزدزرح 
6 — קעולס .151 — קמלורות ‏ .154 
(vgl.7"0) 203. 0555 — 0.‏ נ"נ .41 
.41 — שעיס ph‏ 

anaınıp73 123.  טפכה‎ — 201 —3. 


5 


.200 גלולי ספול 

.206 .2 גלולס (נצולווית) 

091339 208. 

ro. 91.‏ .6--4 .81 رتنا — יס 

-- כפם Amann‏ .112 ס"ט תנכורת תלוס 
.16 

.0 סנדול 

.98 .ל .82 v. a. I)‏ .8) 91 — יס 
.208 .53 .144 

(8.v.a. 20) 159. 62. 760 9.‏ נדר--ות 

.9 ذو — دوم 


88. | ددرو‎ (Leib) 61. 3. 120. 42. 52. 0. 


טנ .8.200 .7 .5 .4 .91 .8 .6 .85 
ob» — 151. 201. 2.‏ .200 — 
ل .0" נופו םל ob‏ המעלס וספפ5 
ann» 136. 201.‏ 

(Körper) 7 -- 9. 11. 5. 7. 8.20.‏ دو 
111 .47 .9 .9.358 .6 
— — כפם .20 .19 — בכעל جود .89 
)1952( .25042 .ג"כ - — 09775 وال 

un 103. 76. 8. 9. 

(Urtheil) 34. 5.‏ > — ות 


: ול 


+ 


2 


N — 


*6ונון סטכל .174 -- עולווי .160 53» ספקס 
.17 

מלמיכיס | .198 עפעין נסרטי סתורק 
149 .2" -- תתדוש ‏ .4 .163 כככולס 
.פ"נ .”د .36 .8 .86 -- Ss. pm‏ 
ب התולס | .116 ل دودرص .149 
.4 .163 

— ودود .(יכולת .8( .9 .81 .16 .1 כ درس 
.184 

"pn.‏ .9 .154 .8 4 .101 .5 5 שום 
.כ"נ -- end‏ כסכל .88 הְלמתי -- יס 

.118 .97 .74—6 .52 .41 ל ולעי--יס 
s. om — 21. —‏ 68 .52 .21 
D’DIEH — 9. ERS wönpn‏ ,מולככיס 
— בסכל .169 — ps‏ סנוסיג וסנוושג .41 
G. Add. zu 46,3.)‏ סנולעית * — .כ"ד 
.3 .70 .169 .50 .5 .1 .40 .13 

— .170 — ررم .162 מלמכ ملح 
.108 .ס"ס .6 .34 .6 .1 )(.»% 
.4 .33 — ככוקו ‏ .76 .36 .17 
.61.2 .9 8 154 — הכבולס .>" 
.207 — ססכיכה .9 .71 .₪ 
נולנורי סככיליס וסנודכריס .176 .90 .6 
4 دوم תקדם 

(Kategorien) 10. S8.‏ נולמריס 

(ann) 197. 8.‏ כלכס 

om גן עדן .804 לכסי‎ -- 184. str. 
ب הגו .6 .84 .134 .— סססד‎ 
19." העןכם‎  -- 904. | השכר‎ — 
134. 5.84. 6. 33359 mp9 ,סכפיס‎ — — 
סתנלס‎ 0. 

729 168. 

om לספונ‎ 4. 

לביפת. nur‏ .176 ששור כלסיס 
.162 — מטוער )176( 

5 .32 .13 5פם ,לפוס 


DEI -- 


— 179. 


vo 119.‏ — .83 .104 .27 .13 הספטר 


.9 .2 — 90 .12 ספטרות ‏ .81 .31 
סכי ספסרייס ‏ .99 .131 .82 .77 .43 
.2 .81 .7 .114 


.121 .4 .60 .4 .21 165 — יס 

mp 14. (115). | סלכוך‎ . 

.206 .59 .9 — 141.6 לריכות قو ردقددد 

.3 לכיכות ינויס 

جع دعدمذ ,178.99 .66 .41 .14 مدوم 
.75 

.פ"ג .8% .23 .10 دمع 

(ein Engel) 74.‏ مع 

.85 :3 .12 "ترد — יס 
.5 6טוכרו ית' 


ap» — 114. 


.15 — סעסק 


=) 


Al.‏ .2% ,11 .9 כבדל -- יס 
.59 .6 .3 .152 


62. 4. 


350 


N‏ . שש 


13519 1190 3% (Abraham) 158. 

.33 .126 50:36 13 יכרבכנס 

jap 19. 48,‏ סווסלת 

.7 לככ נון סחי 

es.‏ 173 .149 .187 .88 .3 .2 פְבככס 
.3 בחיכרת ולע — 

(Adam) 2. 51. 142. 154 ss.‏ הפדס 

o7po (Mensch) 8. 9. 35. 49. 113. 6.‏ 
.84 .79 .63 .3 .50 .42 .4 .2 .131 
.62 .6 .154 دعذوم - —.6 ووس — .5 
.4 יתלוכי — .84 

.3 לסוב 7825 .162 .4 .88 396 وقودم es‏ 

.49 תלוות. ددرو .189 .95 زدم ס--) op»‏ 
.201 — הגסמיות 

.3 .90 .86 .21 .18 .103 ."9 .11 סול 

-- 09 .10.43 לור 

— .73,4 .8 .4 .160 .92 .87 סות-ות 
.37 על דרך טבע 

%סרית موجه 

(pına RP) ותקוס‎ — } 188: 
85 —8. 197 — 201. 

ss.‏ 34.7 .127 קיוב 

— סיסודות: .88 .لان .כ" .88.93 9 ליביות 
.209 — כפט תחיונית | .11-- 9 

.76 גפס לילותו -'m‏ .147 .68 .42 ססות 

nmp) 3. 4. 78. 7.‏ ים 50 5) לותכו 
.1 הסוק Hann‏ .4 — יש 55 .86 
.0 .8 (סומות סעולס) הפומות 
.75:6 -- ססכלות ‏ .209 .83 

.= .80 .9 .175 סט 

.5 ס>ט5ק 

.10 — 2523 .91 .158 .83 دور 

nm.‏ .19 — 109 .פס .פ"נ .78 ep‏ — יס 
.6 .121-83 

.9 .176 סכילת סקויר 

>,5% (2) 162. 

ha )500( 19. 21. 6. 80. 1. 3. 6.‏ 
nr‏ פה = .77 ا .9.40 
,9 .78 .4 הלות .78 مزرورم 

.40 סליקוס 

.9 הלת 

-- סדת (סדקיס) .181 %מוכת הלפטכ 
.4 .23 .7.18 -- ססדם. .8 .15 
— ישרל5 .18 -- ann‏ )995 .149 
msn — 88. 6. 92.‏ ית' (קל )2‏ .4 
ل ככופת (סס | .160 — sen‏ 
(an den Pr.) >"o.‏ — »#229 .174 
963m — 173. —‏ .63 .102 .92 
— סכפלטות | .160 ووعدرص הכמולפס 
.20 — 18 .7 .6 — הקדעות .92 
סעיף מסעיפי — — .49 .113 


— קפס .180 ."9 — תקרי ‏ .23 
on —‏ .163 .198 5 .8 
.160 — — ספרטית כנמול ועוכם ‏ .38 


(mm), von — 4 97. 137.‏ 
ب סמתי dan‏ וכל .174 5 מון מפכי לותות 
— נכפקק ‏ .174 -- 750 ססרגם .174 


REALINDEX 


sur Auffindung sämmllicher im Es Chajim verhan- 
dellen Malerien und der wichligslen erläulerten 
Termen (mil sIrengem Anschluss an die Termino- 
logie des Buches) aus den Gebielen der Philosophie, 

Dogmalik und biblischen Geschichle, ‘ 


nebst einem angehängten 
Verzeichniss 
der exegelisch erläulerlen Ausdrücke des A. T., 
nach den Wurzeln alphabetisch geordnet. 


Der Raum hat es nicht verstattet, die öfters eigen- 
thümliche Ausdrucksweise des Verfassers durch Beisetzung 
des arah. Isthiläh, oder der occidentalischen Terminologie 
hier zu erklären. Dies ist nur zur Unterscheidung von 
Homonymen geschehen, zumal aus der Vergleichung sämmt- 
licher angegebenen Stellen der mit dem Ausdruck verbun- 
dene Begriff leicht zu construiren ist, so dass der Realinder 
theilweise ein Glossar ersetzen kann. — Die grammat. und 
(nicht zugleich logischen) exegetischen Termen des 
Ez Chajim sind, weil für einen andern Ort bestimmt, absicht- 
lich weggelassen. Alles Andere über Auswahl und Anord- 
nung der Kürze halber übergehend, haben wir noch Folgen- 
des hervorzuheben: 

1) Hebr. Ziffern verweisen auf den Perek, arabische 
auf die Seite. Bei fortlaufenden zusammengesetzten Zahlen 
sind die Hunderte und Zehner nicht wiederholt. Eine 
Pause (—) zwischen den Ziffern gilt für alle zwischen 
den so verbundenen Zahlen fehlende Seiten. Also z. B.: 1. 
9 — 11. 5. .ק'‎ 104. 6. 14. 8— 21. s.v.a. S. 1. 9. 10. 11. 
15. Per. VIU. 104. 106. 114. 118. 119. 120. 121. 

2) 9 —, m— , pl. bedeutet plur., op. حت‎ 
% verweist auf eine krit. Bemerkung. 

3) Eine Punktlinie (....) links dient als Abkürzung 
eines zu langen Ausdrucks. — Worte in Parenthese kom- 
men nicht an allen angegebenen Stellen vor. Diese häu- 
fige Erscheinung ist beachtenswerth für die Terminologie. 

4) Die Pausen am Anfang oder innerhalb eines Ausdru- 
ckes gelten für so viele Worte des vorangehenden. Es ver- 
steht sich, dass diese und die Worte von reehts nach 
links, die Ziffern von links nach rechts gehen. 


ل 348 — 


Fortdauer. Dies sind freilich nur 21181166 Winke, auf Ge- 
heimnisse deutend, die auch in der Kabbala symbolisch dar- 
gestellt werden und an sich über den menschlichen Begriffs- 
kreis hinausliegen.”*) Das sechste letzte Capitel handelt 
über die Vernunftseele, die נשמה עליונה‎ , die forma in- 
formans des Menschen. Diese ist weder Körper noch eine 
higse Kraft am Körper, sondern hat selbstständige Existenz, 
sie gehört zu den rein geistigen Formen (צורות נפרדות)‎ , und 
hat nur die Scheidewand des Materiellen zu durchbrechen, 
um in aclum überzugehen, Sie praeexistirt vor dem Körper, 
mit dem sie vereinigt wird, und kehrt, wofern sie sich ent- 
wickelt, dahin zurück, woher sie gekommen. Der Mesha- 
ret Mose schliesst mit einem philosophischen Midrasch des 
19. Psalms. 


*) Die weitere Ausführung, mit Lüftung einiger der hinter dem 
Schleier versteckten Heimlichkeiten, findet sich im Ez Chajim 3. 201. 


- ל)8) - 


1) dass unter jener intellektuellen Ausbildung nicht eine durch 
weltliche Studien erlangte, sondern eine auf das Geselz Got- 
tes, welches Maimuni hoch über Aristoteles und die exotische 
Wissenschaft stelle, basirte zu verstehen sei; 2) dass, weil 
doch auch der ungebildetste und schlechteste Israelit sich mit 
der Erlernung und Ausübung des Gesetzes einigermassen سعط‎ 
lasse, die besondere Vorsehung auf das ganze Volk un 
zwar in höherem Grade, als auf alle übrigen Völker, sich er- 
strecke(!) Hierauf verfolgt Kalonymos die Auslegung قعل‎ 8. 
Psalms und knüpft daran einige philosophische Bemerkungen über 
die Vorsehung und die Rechtfertigung Gottes wegen schein- 
bar ungerechter Vertheilung irdischen Glücks und Unglücks. 
Das fünfte Cap. enthält Andeutungen über das Leben der 
intelligenten Seele nach dem Tode, geknüpft an 1 Sam. ‚25, 
29., aber nur Andeutungen, denn „die Sache gehört unter die 
Geheimnisse, die vor der Menge nicht abgehandelt werden 
dürfen.“ Die Apperception (השגה)‎ ist entweder sinnlich 
oder imaginär oder intellektuell; diese letzte ist die 
Form, das Leben, die er potentia hervortretende Wirksam- 
keit der Seele, an welche sich eben, vermittelt durch die 
göttliche Influenz (שפע אלהי)‎ die besondere Vorsehung knüpft. 
Dieser thätige Intellekt ist das Organ der Gotteserkenntniss 
und erhebt den Menschen, wie Saadia sagt, selbst über 
die Engel. Aber die intelligente Seele ist während dieses 
Lebens noch mit einem aus den vier Elementen gestalteten 
Körper vereinigt. Erhält sich die Seele rein vom Schmutz 
des Irdischen und frei von der Gewalt der Materie, so steigt 
sie, des Körpers entbunden, vermöge des ihr inwohnenden 
geistigen Lebens in gerader Richtung empor ihrem Ursprung 
zu; die Seele des Gottlosen hingegen, der in das Irdische 
sich versenkt und den Kräften des materiellen Leibes Sich 
sklavisch hingegeben hat, strebt zwar einigermassen empor, 
wird aber von dem überwiegenden irdischen Sinn nach dem 
Centrum der Erde herabgezogen — sie wird, weil ihr höhe- 
res Leben in das thierische völlig verschlungen ist, vernich- 
tet. Die Seele der Mittelguten (בינוניים)‎ , in der noch ein 
Theil des geistigen Lebens übrig ist, schwingt sich girrend 
in die Höhe ,(מצפצפת ועולה)‎ und hat gleichfalls Hoffnung der 


וש 


— 346 — 


sproehen. Diese Eigenschaften Gottes, fährt das dritte Cap. 
fort, sind eben nur der Ausdruck für seine Beziehung zur 
Welt (הארי פעולותיו)‎ , keine vom Wesen Gottes verschiedenen 
Qualitäten, keine Accidenzen, als deren Träger er zu denken 
wäre; dies anzunehmen hiesse Gott für zusammengesetzt, 
und somit für körperlich halten. Hier excerpirt Kalony- 
mos für Leser, die zu faul sind, um nachzuschlagen, oder 
denen das Buch nicht zur Hand ist, Capp. 51. 52. 53. aus 
dem ersten Theile des More. Das vierte Cap., über die השגה‎ 
פרטית‎ handelnd, ist das Centrum der ganzen Abhandlung, die 
Apologie, welche der Eifer für die Ehre seines Meisters 
dem Jünger abgedrungen hat. Der Glaube an die beson- 
dere Vorsehung, sagt Kalonymos, ist die Grundlage und 
der Kern alles Glaubens und aller Gesetzausübung, und steht 
darum an der Spitze des Dekalogs .(אנכי — אשר הוצאתיך)‎ Um 
die Erkenntniss dieser besondern individuellen Vorsehung, die 
zugleich das höchste Vorbild alles menschlichen Begierens 
ist, bitten Mose (Ex. 33, 13), Salomo (1 Kön. 3, 9), und 
davon handelt, im Gegensatz zu den Un- und. Irrgläubigen, 
Assaf im 73. Psalm, den Kalonymos zum Leitfaden seiner 
Auseinandersetzung nimmt. Nachdem er die vier irrigen An- 
sichten über die Vorsehung (so wie sie More 111, 17. uud 
erweitert Ez Chajim 6. 83 ss. aufgezählt sind), die des Epi- 
kurus, Aristoteles, der Asharije und der Muatazile, 
charakterisirt hat, stellt er die fünfte allein wahre hin, das 
Dogma der Thora, dass die Vorsehung über die Niederwelt 
eine allgemeine sei, mit Ausnahme des vernunftbegabten 
- Menschengeschlechts, welches unter Gottes individueller, durch 
seine vergeltende &erechtigkeit‘*) normirten Vorsehung stehe, 
dass jedoch, wie Maimuni, auf die Schrift sich gründend, be- 
haapte, auch hier die Vorsehung: sich als eine um so spe- 
ciellere beweise, je höher der Grad der intellektuellen Aus- 
bildung der Individuen sei. Kalonymos unterstützt hier die 
Meinung Maimuni’s mit einigen, jedoch wenigen neuen Bele- 
gen, und hält den Gegnern derselben Folgendes entgegen: 

*) Desshalb wird nach More 111, 17. die Annahme eines Züchti- 


gungsleidens, das keinen Zweck hat, als die darauf zu ertheilende 
Belohnung, als muatazilitischer Irrthum verworfen. 


- 345 


die andere הראני)‎ ebend. 18) wird ihm, weil das Wesen 
Gottes über alle ereatürliche Erkenntniss hinausliegt, versagt. 
Der Scrupel, wie so Mose, der Meister aller Propheten, et- 
was Unmögliches von Gott erbitten oder das Uninögliche für 
möglich anschen konnte, wird auf zwiefache Weise zu lösen 
versucht, zuerst für die, welche sich mit der Oberfläche des 
Schriftsinns begnügen, sodann für die, welche in die Ge- 
heimnisse desselben einzudringen suchen. Die zweite Bitte 
Mose’s ist entweder die Frage eines Schülers, welche die 
Befestigung und zugleich Erweiterung ?*) der eignen Erkennt- 
niss zum Zweck hat %*3*), oder sie deutet auf die nicht dureh 
einen Engel, nicht durch die Einbildungskraft vermittelte 
rein-intellektuelle Prophetie Mose’s, 

Das zweite Cap., aus dessen Anfang eine Stelle von 
Ahron S. 147 berücksichtigt wird 3#**), enthält eine kurze 
Erklärung der durch Mose überlieferten dreizehn Middot, 
welche als die Summe sämmtlicher aus der Betrachtung der 
göttlichen Werke resultirenden Gottes - Begriffe angesehen 
werden, so wie die Nachweisung ihrer speciellen Beziehungen 
auf das Universum. Das wiederholte Tetragrammaton (1. 2.) 
bezieht sich auf die ewige und unveränderliche Engel- und 
Sphären-Welt, welche beide unter besonderer Vorseh- 
ung Gottes (השנחה פרטית)‎ stehen; der Gottesname אל‎ (3) 
auf die untere Welt (עולם ההויה וההפפר)‎ , die theils unter 
allgemeiner ((כללית)‎ theils unter besonderer göftlicher 
Vorsehung steht: die vernunftlose Natur unter allgemeiner 
auf die Erhaltung der Gattungen abzweckender, das ver- 
nunftbegabte Menschengeschlecht unter besonderer nach retri- 
butiver Gerechtigkeit über den Individuen waltender Vor- 
sehung. Die Charaktere dieses mannigfachen Waltens Gottes 
in der untern Welt sind in den übrigen 10 Middot aus&e- 


(kx. 33, 21.) =‏ ותי Diese Erweiterung wird gefunden in dem‏ د 
(überhaupt keine Creatur, auch nicht die Engel).‏ !וכל כל תי 


9 -- 
**( So wie auch der Lehrer, nach der Natur des 57) (JA>), durch 


Entgegenstellung irriger Vordersätze und gezwungener Gründe den 
Verstand des Schülers zu schärfen sucht, 

סג' ודות קרסטומות on Sch‏ "اد اد "a on Ih‏ עולמות RK) Sie lautet: obs‏ 
woraufdie Beweisführung:‏ ,קנוללכיס ינולס סנלגליס ועולס an‏ (פקול עולס קסויס 9599( 


- 911 — 


spruchslos geschrieben, und spielt bereits in die philosophisch- 
kabbalistische Richtung hinüber, welche zu Ende des 13. 
Jahrh. sich geltend machte und den More als einen die Ge- 
heimnisse ihrer @nosis bergenden Universalcodex interpre- 
tirte.*) Da Ahron diese Erläuterungsschrift zum More, die 
er auch ausdrücklich nennt (S. 147), durchweg vor Augen 
gehabt hat, so erscheint es mir als angemessen, hier am 
ו‎ 5 Excurses über das Verhältniss des Ez Chajim 
zum More Nebuchim eine kurze Charakteristik des Inhalts 
des Mesharet Mose zu geben, nachdem ich durch die 
Güte des Dr. Naumann das bereits im Manuscripten - Catalog 
der Leipziger Stadtbibliothek von mir beschriebene Exemplar 
(Cod. XXXVIIH.) zur abermaligen Durchlesung erhalten habe. 
Das erste Cap. beginnt mit der bekannten und oft wieder- 
gekäuten philosophischen Auslegung von Misle 25, 2.3. Diese 
beiden Verse werden folgendermassen paraphrasirt: Die Er- 
kenntniss des Wesens Gottes als solchen ist etwas den 
Creaturen Unmögliches, Verborgenes; hingegen die Erkennt- 
niss der Eigenschaften Gottes als Königs, als Weltregie- 
rers, ist ein.unter seinem Gnadeneinfluss relative erreichbares 
Ziel menschlichen Forschens. Möglich ist die Erforschung 
der oberen und niederen Welt, aber das „Herz“ 0. i. 
die Form, die Quiddität, das Wesen Gottes, der höchsten 
Ursache, ist unerforschlich.%*”*) Diese Unterscheidung einer 
doppelten Erkenntniss Gottes, einer möglichen und einer un- 
möglichen, liegt auch in den beiden Bitten Mose’s. Die eine 
הודיעני)‎ Ex. 33, 13.) wird ihm erfüllt, indem ihm Gott einen 
tieferen Einblick, als irgend einem vor oder nach ihm, in 
das ganze Reich der Schöpfung כל טוכי)‎ ebend, 19) gewährt; 


ohne Kenntniss des miittelalterlichen Aristotelismus nicht zu begrei- 
fefden Objektivität richtig zu würdigen und in ihr den Gesetzlehrer 
und den Philosophen, so wie in seinen Werken Exoterisches und 
Esoterisches zu scheiden. 

*) Zunz, Addit. ad Cod. Lips. XXXIX. Eins der ersten dieser 
Richtung angehörigen Werke ist (סודות סמולס) סתכי תתוכק‎ von Raziel 
Abuläfia von Navarra, geschrieben 1279, s Serapeum 1840. .ה‎ 9 

**) Diese von Maimuni consequent durchgeführte Leugnung aller 
cognitio quidditativa Gottes wurde für die kirchliche Scholastik ein 
Gegenstand lebhafter Discussion; Thomas erklärte sich für, Aureolus 
gegen „Kabbi Moses.“ S. Eberstein, natürliche Theologie der Scho- 
lastiker S. 62 ff. 


Ta 


Ez Chajım More Nebuchim Ez Chajim More Nebuchim 


LIV צואא,ו פה ושפה]‎ II, 62. 69, 
[ולשון‎ fehlt im M. N. LXXV 11, 53 part. 
LV 1, 68. LXXVI—LXXVIIT, 47. III, 16, 
LVI 1,37. LXXIX.LXXX| 111, 10—12. 
וו‎ 1, 38, LXXXI 111, 25. part. 
LVIM 1, 39, LANNIT- ]אאא‎ IE, 16 — 21. 
LIX 1,2% (I, 73. II, 20.) 
LX 1, 43, 20 111, 22 — 24. 
LXI I, 67. ]א‎ 111, 27. 
LXU I, 16. 52, זוטא‎ 1, 54. 
LXIHT I, 19. 64. II, זווא‎ 1, 54. (55). 
1—7. XCIV 111, 13. 14. 
LXIV 1, 75. 11,1 27 I, 9, 1,30. 
End, XxCVI—C |, 32—48. (1, 
LXV I, 35 part. 27.) 
LXVI 1,51.52.53. init. لق‎ III, 25. 26. 
LXVH I, 53. contin. cu III, 27. 28. 
זווא‎ 1, 57. 00111 fehlt im M. N. 
LXIX [Selbstrechtfertigung u.| CIV—CIX |fehlt im M. .א‎ 
Uebergang. ] 11א6-- א0‎ |feblt im M. N. 
LXX. LXXIL |II, 69. 58—60.|CXIH — CXIV fehlt (vgl. I, 
LXXU 11, 51.68 contin. 36. fin.). 
LXXII I, 61. 


Unter die von Ahron b. Elia in den Bereich seiner phi- 
Iosophischen Kritik gezogenen philosophisch - rabbanilischen 
Schriften gehört auch der משרת משה‎ (s. Onomastikon), von 
Kalonymos, dem Schüler Mose des Egyptiers d. i. Maimuni’s, 
eine aus sechs Capp. bestehende Abhandlung, welche den 
Zweck hat, einige der loci fundamentales des von Maimuni 
im המדע‎ ’D und namentlich im נכוכים‎ ID niedergelegten Sy- 
stems zu beleuchten und vor allen Maimuni’s Vorsehungs- 
lehre, als die goldne schriftmässige Mitte zwischen Epiku- 
reismus und Aristotelismus, gegen mancherlei Einwürfe %u 
rechtfertigen. **) Eben daher der seinen apologetischen Cha- 
rakter andeutende Titel des Werkchens. Es ist klar und an- 


*) Einen gleichen, aber umfassenderen Zweck hat die neuerdings 
erschienene Apologie Maimuni’s תפלרת למסה‎ von Hirsch Chajut )2201- 
kiew «1840. 4.), welche die Verdienste und die Orthodoxie Maimuni’s 
gegen mehrere jüngst erhobene tief begründete Anschuldigungen zu 
vindiciren strebt, ohne jedoch seine Person in ihrer historischen, 


- 81% — 


Synopsis 
des Ez Chajim und More Nebuchim 
oder 
نا‎ 5 
parallele Zusammenstellung der Capitel des ersteren 
mit den entsprechenden Partieen des letzteren. 


Ez Chajim More Nebuchim Ez Chajim More Nebuchim 


1 J, 71. AXVI I, 41. 
u (Millot הו[‎ - Hi- XXVIH I, 42. 
gajon VII.) | XXIX [נשמה]‎ |fehlt im M. N 
111 II Proleg. XXX I, 40. 
IV I, 73. XXXI I, 4. 
שּ‎ 11, 1. XXX 1, 44. 
vi n, 17. זונצאא‎ 1, 5. 
vu u, 18. XXXIV L, 11. 
voI 11, 15 part. XXXV I, 9. 
1X U, 2.3. XXXVI 1, 25. 
א‎ 1,74 XXXVI I, 12, 
XI 1,19. XXXVII I, 13. 
חא‎ II, 25. XXXIX I, 15. 
XI II, 29 part. XL I, 24. 
XIV ו ו‎ XLI I, 21. 
XV 1, 76. II, 1 part. XL I, 23. 
XVI +1 זוא‎ I, 10. 
זוטא‎ I, 26. XLIV I, 22. 23 
XVII [Rückbl. auf die vorhan- XLV I, 20. 
denen Vorarbeiten. ] XLVI I, 18 
XIX I, 46. XLVII 1, 28. 
אא‎ 1, 8. XLVII ,עשה]‎ 
XXI [573] |fehlt im M. N. [פעל‎ fehlt im M. N. 
XXI I, 1. XLIX [7] 
זווא‎ I, 3. L [כף]‎ fehlen im M. 
RKIV 1,4. 5. LI [זרוען‎ (N. (vgl. 1, 46.). 
XXV I, 2 part. 111 [ימין]‎ 
XXVI [[Zwisehenbetraeht. üb. LI 1, 19. 64. 4. 


0. Nutzen dies. Worterklärung:. ] 111, 1 — 7. 


— 31 — 


wenig zu, als jener. Er übt gegen die tiefsinnigsten For- 
scher seiner Partei eine strenge Kritik, und ist durch keine 
Autorität gebunden. Er verwahrt den Keläm gegen die ihm 
nichtig scheinenden Angriffe der Philosophen, aber, da wo sie 
begründet sind, verbessert er, ohne es zu verhehlen. Seine 
Polemik gegen Maimuni ist eine höchst bescheidene; er ist 
sich dessen bewusst, wie viel er ihm verdankt. Oft, wo er 
ihn tadelt, nennt er ihn nicht einmal, sondern führt seine An- 
sicht als die einer Partei unter denen der übrigen Parteien 
auf. Wo er ihn aber nennt und seine Ansicht bestreitet, wie 
2. B. in der Lehre von den Attributen, vom göttlichen 
Willen, von der Norm der göttlichen Handlungen, 
von der Vorsehung, vom Endzweck der Welt und 
der göttlichen Gebote, in der Auffassung der Geschichte 
Iobs etc., da geschieht es mit einer affectlosen Ruhe, die 
alle Nachahmung verdient. Der uns zugemessene Raum gestat- 
tet nicht, die dogmatisch-philosophischen Differenzen Ahron’s 
und Maimuni’s einzeln zu beleuchten; sie verdienen der Ge- 
genstand einer Monographie zu werden, welche ich, so Gott 
will, später zu liefern geneigt bin.*). Denjenigen, die in 
das Studium der arabisch-jüdischen Philosophie einigermassen 
eingedrungen sind, wird für die eigne Combination das aus- 
führliche „Tableau des Inhalts“ gute Dienste leisten, und die- 
sem fügen wir hier noch am Schlusse eine Synopsis für die 
parallele Lectüre beider Werke bei. 


*) Einige der in die angeführten 706% gehörigen Hauptdifferenzen 
Ahron’s und Maimuni’s sind: Dieser findet in der Benennung Got- 
tes durch Attribute nur die via negationis statthaft, jener verthei- 
digt auch die affırmativen Attribute )6. 70. 71.); Maimuni erklärt 
den göttl. Willen für cin relatives 0. مط‎ nur im Verhältniss zu den 
Creaturen hervortretendes, Ahron für ein absolutes Attribut (1rp>5 9519); 
nach Maimuni ist die Norm des Handelns Gottes seine retributive 
Gerechtigkeit, nach Ahron seine Weisheit; Maimuni nimmt eine 
anf die Individuen sich erstreckende Vorsehung Gottes nur bezugs 
des Menschen, Ahron auch bezugs aller übrigen Geschöpfe an; nach 
Maimuni ist der letzte allgemeine Endzweck der Weltschöpfung 
unerforschlich und vielmehr darin zu beruhen, dass jedes Ding um 
sein selbst willen, nicht um des Menschen willen, da sei, nach Ah- 
ron hat zwar jede der drei Welten ihren eigenen Endzweck, aber 
der Mensch ist der Endzweck der niedern Welt; das göttliche Gebot 
hat, nach Maimuni, nur in genere betrachtet, nach Ahron auch in sei- 
nen Specialien einen bestimmten Endzweck. 


ب 910 — 


dann aber auch zur Belehrung der Verirrten seiner Confessions- 
genossen niederschrieb.‘“ Man sieht hieraus, wie verschieden auf 
demselben Gebiete der Standpunkt beider Forscherist. Maimuni 
nimmt die peripatetische Philosophie gegen die Mutekellimin 
in Schutz, Ahron diese gegen jene. Er erklärt den Keläm, 
sich eines anderswoher bekannten Kunstgriffs bedienend, für 
‚eine auf israelitischem Grund und Boden entsprossene Pflanze, 
und damit erscheint es als gerechtfertigt, dass, nachdem 
diese speculative, die Philosophie mit ihren eignen Waffen 
bekämpfende Behandlung der Religion die christliche Kirche 
und den Islamismus durchwandert hat, die Juden sich ihrer 
wieder als eines ursprünglichen Besitzthums bemächtigen. 
Dies ist nun auch geschehen und zwar durch die Karäüer, 
die den jüdischen Keläm begründeten, wie die Muataziliten 
den muhammedanischen. Die Rahbaniten hingegen such- 
ten den Glauben an die Offenbarung mit der griechischen 
Philosophie zu vereinbaren, sie drangen der jüdischen Reli- 
gion die offenbarungswidrigen Philosopheme auf, welche die 
Griechen, nachdem sie das Christenthum angenommen, längst 
mit Recht als schlechthin widerstrebende Elemente aufgege- 
ben hatten, sie corrumpirten die Religion, mit ihren funda- 
mentalen, die Gewähr der ‘Wahrheit in sich selber tragenden 
Lehren, durch die Philosophie. Es ist kein Zweifel, dass 
Ahron hier den gegen die Medabberim eingenommenen Mai- 
muni mit gleicher Münze auszahlt; Maimuni hatte den Me- 
dabberim die Entstellung der Philosophie zu Gunsten der po- 
sitiven Religion vorgeworfen, dafür beschuldigt Ahron die 
Rabbaniten und mit ihnen den Maimuni der Verfälschung der 
positiven Religion durch die Philosophie. 

Aher ungeachtet sich Ahıron dergestalt zum Apologeten 
865 Keläm gegen die Anmassungen der Philosophie aufwirft, 
so bornirt er sich doch keinesweges auf das von seinen Vor- 
gängern abgesteckte System. Sein Werk ist durchweg ein 
in seiner Art reformatorisches, welches fast auf jeder Seite 
die deutlichen Spuren des Einflusses der philosophischen 
Reaction an sich trägt. Ahron ist Maimuni’s Gegner in der 
schroffen Antithese desselben gesen den Keläm an sich, aber 
mancherlei Schwächen des alten Systems deckt er ebenso 


ب 339 - 


Mutekellimin entgegen, und, um dies vorläufg zu moti- 
viren, dedueirt er die Geschichte der Wissenschaft nach ei- 
nem ganz andern pragmatischen Zusammenhange, als dieser. 
In dem ersten Cap. des Ez Chajim, das jedenfalls dem ge- 
nannten des More entgegengestellt ist, sagt er, wenn wir 
scine Worte zusammenfassen, wie folgt: „Der Grund des 
Zwiespalts in der Demonstration der Einheit Gottes unter 
unserm Volke war das Exil mit seinen verderblichen Ein- 
Nüssen nuch auf das intellektuelle Leben. Der schon durch 
Abraham auf demonstratfivem Wege begründeten und durch 
die mosnische Gesetzgebung befestigten Gotteserkenntniss 
setzten die Griechen eine dem wahren Glauben widerspre- 
chende Philosophie, das Erzeugniss einer selbstsüchtigen 
Eifersucht gegen das Volk Gottes, entgegen. In der Zeit 
des zweiten Tempels durch näheren Umgang mit der von 
ihnen unterjochten Nation einigermassen von der Wahrheit über- 
zeugt. aberzu gehässig, um sie unverfälscht anzunehmen, bekann- 
ten sie sich später zu dem zwitterhaften Christenthum. Diese 
ehristianisirten Griechen gaben, durch die dem Volke 
Gottes abgelernte Demonstration in den Stand gesetzt, die 
heidnischen Philosopheme auf; die Muhammedaner 
folgten ihnen nach in dieser Vereinigung eines eigenthümli- 
chen Offenbarungsglaubens und einer auf israelitischem Fun- 
dament beruhenden Speculation, namentlich die Secten der 
Muataziliten und Ashariten, obgleich letztere in son- 
derbarcn Meinungen auseinandergingen. Unter dem weithin 
zerstreuten Volke, welches, in zwei Parteien zerfallen, nach 
Wahrheit suchte, schlossen sich die Karäer (nebst einigen 
Rabbaniten), mit Verwerfung der schriftwidrigen Philosophie, 
den ihnen näher stehenden Muataziliten an; die Rabba- 
uiten hingegen bemühten sich, Thora und Philosopkie 
(was unmöglich) in Uebereinstimmung mit einander zu brin- 
gen, und verfielen dadu:ch in Häresie, die durch Gewohn- 
heit und Studiengang mehr und mehr einwurzelte. Bei die- 
ser Parteiung der Religionsansichten die wahrheitgemässe 
Anschauung der Glaubenslehren vor den schädlichen Einflüs- 
sen der Philosophie sicher zu stellen — dies ist der Zweck 
des Werkes, das der Verf. zunächst zu eigner Befestigung, 


ללי 


— 338 — 


folgen geleitet würden, und ihr System verwirft, bespöttelt 
und perstringirt er als ein nicht auf die objektive Natur der 
Dinge, sondern auf vorgefasste subjektive Meinungen gegrün- 
detes, lediglich zur Widerlegung der Philosophen construir- 
tes Gebäu eines der Sache der Religion übel dienenden, jedoch 
mit der Zeit zu einem dem Fortschritt der Wissenschaft nach- 
thsiligen Ansehn gelangten Scholastieismus.*) Ganz anders 
Ahron b. Elia. Der harte Tadel, den Maimuni in seinem 
historischen Abriss (I, 71) gegen die מדכרים‎ ausspricht, trifit 
Ahrons Vorgänger auf dem Gebiete der Religionsphilosophie, 
die leuchtendsten Sterne seiner Secte. Dies hat ihn jeden- 
falls tief verwundet, und eben desshalb scheint er den einer 


gehässigen Misdeutung fähigen Namen מדכרים‎ 3X) ganz ver- 
mieden und die Bezeichnung תכמי המחקר‎ nebst andern Um- 
schreibungen dafür gewählt zu haben. Ahron stellt sich 


ehenso entschieden den Philosophen, wie Maimuni den 


*) Maimuni macht zu Gunsten des Aristoteles (den er, wie fast 
das ganze Mittelalter, als 775 gVoews yoaunarevs 0. i. den Seeretarius 
der Natur ansah) der Scholastik oder dem Systeme der 0737» densel- 
ben Vorwurf, den die Restauratoren der Wissenschaft, namentlich 
Verulam, dem Aristoteles machten, dass er die Naturphilosophie der 
Logik maneipirt und an die Stelle experimentaler Analyse dialektische 
Abstractionen gesetzt habe, Dabei findet Verulam in der Lehre der 
Atomisten eine zwar nicht mit so vielem Pomp aufgetretene, aber 
weit tiefere Naturanschauunug. „Aabent enim homoiomera Anaza- 
gorae, atomi Leucippi et Democriti, coelum et terra Pur- 
menidis, lis et amicitia Empedoclis, resolutio corporum in 
adiaphoram naturam ignis et replicatio eorundem ad densum H 6- 
racliti aliquid ex philosopho naturali, et rerum naturam etexpe- 
rientiam et corpora sapiunt, ubi Aristotelis physica nihil aliud 
quam dialecticae voces plerumque sonat, quam eliam in meta- 
physicis sub solenniore nomine et ut magis scilicet realis, non 
nominalis retractavit.“ Wohl Niemand hat den Geist des ursprüng- 
lichen Aristotelismus tiefer erfasst und den Aristoteles gegen jene 
(auch von Brucker erhobenen) Anklagen geschickter vertheidigt, als 
Johrs Gillies in.seiner meisterhaften Analysis of Aristotle’s works 
(vor seiner Uebersetzung der Ethik und Politik, London 1504. 2 Bdd.); 
desto herber und wegwerfender urtheilt aber dieser hinwiederum 
über die Commentatoren des Ar. und die Scholastiker, denen er vor- 
wirft, dass sie den Originalsinn des Ar. mit den fantastischen Visio- 
nen Plato’s vermengten und den Ar. da dogmatisiren liessen, wo 
er discutire. „This vast and cold mass of Gotkic and Sarace- 
nic dulness is now consigned to just oblivion.“ 

Diese Misdeutusg hat der Name auch wirklich, grösstentheils‏ رمد 
aus Unkunde seines Ursprungs, durch Ihbn-Tibbon (ns nn "n),‏ 
'o) und die neuern Uebersetzer (Bux-‏ גדכיס) Menahem Bonifaz‏ 
torf: Loquentes; Fürstenthal: Wortphilosophen) erfahren.‏ 


337 — 


ist es noch weit mehr jene Religionsphilosophie, welche die 
menschliche Vernunft nicht blos als empfangendes Organ und, 
nachdem sie erleuchtet ist, als beiraute Oekonomin eines 
unabänderlichen und unantastbaren Erkenntnissmaterials, son- 
dern als mindestens gleich competentes principium cognoscendi, 
ja als oberste Richterin der h. Schrift betrachtet, Dies ist 
theils offner, (heils versteckter der Charakterzug des „spifc - 
ren oder philosophischen Keläm“, der sich nicht damit be- 
gnügte, die kanonischen und traditionalen Glaubenslehren, als 
einen gegebenen Stof, mit Hülfe der Wissenschaft anzu- 
ordnen, sondern darauf ausging, die natürliche Theologie mit 
der geoffenbarten zu einem harmonischen sich gegenseitig durch- 
dringenden Ganzen zu verschmelzen, was. natürlich, da man 
die natürliche Theologie entweder einzig und allein nach.dem 
System des Aristoteles, oder doch grossentheils nach die- 
sem, theilweise mit Hinzunahme einiger fremdartigen Philo- 
sopheme, wie der Atomenlehre, aufbaute (jenes geschah 
von den sogen. Philosophen, dies von den Mutekelli- 
min), nur auf Kosten der Offenbarungslehre geschehen konnte. 
Eben darum findet sich in den Resultaten, welche Maimuni 
und Ahron durch ihre allerdings tief eingehende Forschung 
gewinnen, keine völlige Uebereinstimmung, sondern im Ge- 
gentheil in den wichtigsten Grundanschauungen eine sich 
schroff abstossende Verschiedenheit. Schon die Stellung, 
welche jeder von beiden Forschern zu den seiner Kritik vor- 
liegenden Systemen der Mutekellimin und der Peripatetiker 
einnimmt, ist eine verschiedene. Maimuni stellt sich zwi- 
schen beide oder vielmehr über sie, jedoch mit vorherr- 
schender Hinreigung zum System des Aristoteles, so wie es 
durch die maurisch-andalusischen Philosophen aufge- 
fasst und ausgebildet worden war, dem er in den locis de 
acternilate mundi, de providenlia etc. bedeutende Concessionen 
macht. Die moslimischen מדכרים‎ und ihre in die Fusstapfen 
der Muataziliten getretenen Anhänger unter Karäern 
und auch Rabbaniten hingegen brandmarkt er als Nachbildner 
der griechisch - syrischen kirchlichen Dialektik, welche wider 
die Vernunft und die Erfahrung von ihrer Einbildung, ihren 
religiösen Vorurtheilen, ihren bereits in voraus fertigen Schluss- 


22 


- 336 — 


die hermeneutischen Principien, welche Maimuni und Ahron 
in ihrer voreingenommenen philosophischen Verdrehung ver- 
folgen, so übereinstimmig und in sich so einförmig, dass bei 
einer Auflösung der geheimsinnigsten biblischen Wörter in 
fast lauter Tautologien weder die Gleichheit der Resultate, 
noch das Unisono der sprachlichen Einkleidung befremden 
kann. % , 

Der Geist des More und des Ez Chajim ist derselbe. 
Es herrscht in beiden eine für sich eingenommene selbstge- 
nugsame Speculation, die einerseits, ohne es wissen zu wol- 
len, von dem Lichte der göttlichen Offenbarung collustrirt ist, 
andererseits gegen dieses Licht sich absperrt, indem sie durch 
stolzes Ignoriren oder falsche Deutung sich selber betrüget. 
Ahron und Maimuni — beide lassen die speculirende Ver- 
nunft und die in der Schrift niedergelegte Offenbarung als 
die höchsten Erkenntnissquellen der Wahrheit gelten, aber sie 
subordiniren die letztere factisch der ersteren; die Zeugnisse 
der Schrift sind ihnen weder Substrat noch Ausgangspunkt der 
Forschung, sondern nur historische Bestätigung für das, was 
deshalb Wahrheit ist, weil es vernunftgemäss ist, für das, 
was auf dem Wege selbstständiger Speculation ermittelt wer- 
den kann und muss. Es leuchtet von selbst ein, dass eine 
solche Speculation, welche der göttlichen Offenbarung ihr nor- 
matives und richterliches Ansehn abspricht, während sie doch 
eben ihr den festen Grund und Boden, den sichern Gang und 
alle wahrheitsgemässen Erkenntnisse verdankt, auf divergi- 
rende Ergebnisse führen muss. Ist schon die Dogmatik, welche 
die göttlich geoffenbarten Glaubenslehren in ihrer sacrosaneten 
Objeetivität klar aufzufassen, verständlich zu entwickeln und 
wissenschaftlich zu ordnen hat, der subjectiven Meinung; preis- 
gegeben und also verschiedenen Gestaltungen unterworfen, so 


*) Die zum Extrem gewordene Eintragung aristotelischer und 
neuplatonischer Vorurtbeile in das Wort Gottes schlug später in eine 
auf diese vergebliche Arbeit verzichtende Freigeisterei um und ver- 
anlasste die von Spinoza in seinem Tractatus theologico - politicus 
aufgestellte scheussliche These: Scripturae profundissima mysteria 
non esse, nisi Aristotelicorum vel Platonicorum speculationes, quas 
saepe facilius posset quis idiota somniare, quam literatissimus ex 
scriptura investigare. 


— 335 — 


mit der Arbeit seines Vorgängers nicht besser zu verfahren, 
als ein Lehrer, der in dem Specimen eines Schülers nach 
Gutdünken wegstreicht und zusetzt. Bald verstümmelt er den 
More, bald erweitert er ihn; was nieht in seinen Kram passt, 
wie ec. 59. vgl. More I, 7. die Bemerkungen über Targum 
und Midrasch, lässt er fahren, oder macht es zum ₪106 sei- 
ner Polemik. Zuweilen scheint er schr ungeschickt zu epi- 
tomiren, ja sogar zu verwässern, und, wenn auch einige 
seiner Interpretamente völlig abweichend sind, wenn er auch 
den zum Theil ahsurden philosophischen Glossemen Maimuni’s 
hier und da gleich absurde substituirt (27 g.E.) und die aus 
den anstössigen Wörtern deducirten Bedeutungen numerisch 
erweitert, so bleibt zwischen den respeetiven Theilen beider 
Werke doch eine solche in die Augen springende Aehnlich- 
keit, dass man den Verf. des Ez Chajim, wenn man nur diese 
Partie seines Werkes ,)זוא‎ für einen ärmlichen Plagiarius 
zu halten bestimmt werden könnte. Nichts desto weniger 
behauptet Afendopolo zu .م‎ 18., in welchem Ahron den ge- 
lehrten Mose b, Maimun unverholen unter seinen Vorgängern 
nennt: „Ahron berichtet in diesem Cap., dass ihm bereits 
karäische Gelehrte vorausgegangen seien und diese Nomina 
erklärt haben vor R. Mose b. Maimun, um damit kund zu 
thun, dass er seine Erklärung der Homonymen nicht aus 
dem More Nebuchim, sondern vielmehr aus den Werken 
der wahren Weisen (הכמי האמת)‎ entnommen und mit Freu- 
den Wasser geschöpft habe aus den Brunnquellen des Heils, 
Man sieht das ja schon daraus, dass er viele Nomina er- 
klärt, die Maimuni nicht einmal erwähnt hat.“ Diese dreiste 
und mit Seetenstolz befleckte Verneinung ist jedenfalls eine 
verunglückte Ehrenrettung Ahrons, der weit ehrlicher ist, 
als sein Anwalt. Die ausschliessliche Negative Afendopalo’s 
mit ihrem nichtssagenden Beweisgrund ist dahin zu beschrän- 
ken, dass Ahron nicht blos aus dem rabbanitischen More, 
sondern, wie er selbst bekennt, auch aus den Werken seiner 
karäischen Vorgänger geschöpft habe und, da es nicht un- 
wahrscheinlich ist, dass auch Maimuni diese benutzt. hat, so 
kann wohl Manches, das diesem abgeborgt scheint, aus einer 
beiden gemeinsamen Quelle geflossen sein. Uebrigens sind 


ل 334 - 


über die alterthümliehe Verbindung der Agricultur und der 
Astrologie (II, 30), über das scheinbar Nutzlose in der h. 
Sehrift (EI, 50), so wie manche philosophisch verdolmetschende, 
„aushülsende‘“‘ Deutung talmudischer und midrasischer Stellen, 
an der dem Karäer natürlich nichts gelegen sein konnte (2. 
B. I, 26). Dagegen wird im More nichts gesagt über die 
drei eonclusiven Figuren des Syllogismus und die galenische 
(XU.); nur im Ez Chajim findet sich die ausführliche Be- 
gründung der barocken Lehre über die relribulio brulorum 
)₪. 135), die grosse Discussion über die Zahl der Middot 
(S- 145), die historische Entwickelung der verschiedenen An- 
sichten über die göttlichen Attribute (LXXII), über die Na- 
tur des Bösen (LXXX)), über die göttliche Vorsehung (LXXXIII 
— LXXXIX), über die Prophetie (XCVJ), wobei mehrere von 
Maimuni nicht einmal genannte Secten des Islam und der hin- 
terasiatischen Religionen geschildert werden, so wie die kecke 
überraschende Vergleichung der christlichen und muhammeda- 
nischen Religion mit der jüdischen (XLVI). Wenn Mai- 
muni die Merkaba etwas umständlicher abhandelt, se ist Ah- 
ron dagegen viel ausführlicher in der von jenem nur angedeuteten 
)1, 2) seltsamen Auffassung des Sündenfalls, die eine Seule 
seines Systems bilde. An die Stelle der detaillirten Entwik- 
kelung der ms» טעמי‎ im More (III, 35 — 50) tritt im Ez 
Chajim die Untersuchung über das Wesen und die Fortdauer 
der rationalen Seele (CIV — CIX) und die an Bizarrerien 
reiche Eschatologie (EX — CXW). Auch die Ausgänge bei- 
der Werke sind ungeachtet der übereinstimmigen Tendenz 
dem Inhalte nach von einander verschieden (vgl- More IH, 
51—52. mit Ez Chajim CXIH. CXIV.). Den beiden letzten: Ga- 
piteln (II, 53. 54.) hätte Maimuni wohl füglich eine andere 
SteWe in seinem More anweisen sollen. 

Am meisten verfällt Ahron in den Verdacht eines Pla- 
giators durch jene weitschweifige und monotone Partie des; 
Ez Chajim, in welcher er die biblischen, Gott und. Creatur 
scheinbar verähnlichenden Ausdrücke auf dem Wege der Ho- 
meonymie, der Metapher oder der Ellipse spiritualisirend um- 
deutet (ce: 16— 63). Hier schreibt er den More oft wörtlich 
ab, er entlehnt mit der Sache sogar die Form, er scheint 


— 8 


den Endzweck der Existenz des Universums (94 — 95). Die 
specielle Vorsehung Gottes über das Menschengeschlecht zeigt 
sich besonders in der Offenbarung; demgemäss reihen sich 
dem locus de providentia die loci über die Prophetie (96 — 100) 
und über den Endzweck, so wie die demselben untergeord- 
neten Tendenzen des göttlichen Gesetzes und seiner Gebote 
an (101 — 103). Der Hauptzweck des Gesetzes, die Perfek- 
tion des intellektuellen Lebens (ohne Beeinträchtigung des 
niederen materiellen) regt von selbst die zwei grossen Fra- 
gen an, zu deren Beantwortung Ahron sich alsbald anschickt, 
über die Natur und die Unsterblichkeit der Seele (104 — 109) 
und über die zukünftige Vergeltung (110— 112), woran er 
die Lehre von der Busse oder Bekehrung, als einem nothwen- 
digen Heilsmittel, knüpft. Das Finale bildet die philosophisch- 
ascetische Auslegung eines zur Busse ermahnenden propheti- 
schen Textes (Jes. 57, 15). Das poötisch begonnene Werk 
hat so einen prophetischen Ausgang, die Speculation findet 
in der Praxis das Ziel ihres Strebens, und das nun vollen- 
dete Lehrgebäude steht, nach aussen und innen ausgebaut, 
da, als ein effectvolles und imponirendes Ganze. 

Schon dieser allerdings flüchtige Contour, welcher nur 
die äussersten Flächenlinien beider Werke angiebt, verge- 
genwärtigt, wie ähnlich die Struktur des Ez Chajim der des 
More ist, ohne doch sklavisch nach diesem modellirt zu sein. 
Ahron scheint mir seinen Stoff nach einer naturgemässeren 
Gedankenfolge angeordnet zu haben. Wie nun in der archi- 
tektonischen Anlage beider Werke keine sich deckende Ueber- 
einstimmung; herrscht, so noch weniger in den Materialien, 
Beide behaupten den Vorzug, gar manches Eigenthümliche 
zu besitzen. Vergebens sucht man im Ez Chajim die im 
More befindlichen interessanten Excurse über Onkelos Jen 
Paraphrasten (I, 27. 48), über Makrokosmus und Mikrokos- 
mus (I, 72), über die Sphärenmusik (I, 8), über die epieyk- 
lischen und excentrischen Kreise (II, 24), über den Welt- 
untergang (II, 29), über das Heptaömeron (II, 30. 31.), über 
die prophetischen Parabeln (II, 43), über die typischen Hand- 
lungen der Propheten (II, 46), über die prophetischen Hy- 
perbeln und Metaphern (II, 47), über die Zabier (IH, 29), 


— 332 — 


der Norm und Intention der göttlichen Handlungen und insbe- 
sondere der mosaischen Gebote (235 — 34), auf die Einthei- 
lung der Gebote und die Darlegung; ihrer theils leichter, theils 
schwerer erkennbaren Gründe (35 — 50) — eine Untersu- 
chung, die sich zuletzt in eine auf das Gehiet der Mystik 
hinüberstreifende Schlussbetrachtung über Gotteserkenntniss und 
"Gottesgemeinschaft und über die Mittel und Bedingnisse zur 
Erlangung beider, auf eine die einheitliche Totalität des 
Werkes allerdings sehr schön abrundende ‚Weise, verliert 
(51 — 54). 

Im Ez Chajim hingegen geht die geschichtliche Ein- 
leitung voran (1) und nach einigen propädeutischen Theore- 
men über die Arten der menschlichen Erkenntnisse (2) folgt 
alsbald die Darstellung der Systeme der Peripatetiker und 
der Mutekellimin (der Muataziliten und ‘Ashariten), die 
Ahron הכמי המחקר‎ nennt. Er entwickelt die verschiedenen 
Weltanschauungen beider, und ihre darauf basirten verschie- 
denen Beweisführungen für die Ewigkeit der Welt und, 
diese vorausgesetzt, für die Existenz Gottes (1 3), und 
stellt hierauf, nachdem er die Schwächen jener Systeme auf- 
gedeckt hat, ihnen gegenüber, seine eignen Beweise fürdie An- 
fänglichkeit der Welt und, diese vorausgesetzt, für die Exi- 
stenz eines höchsten Wesens (10— 13), für das Vorhanden- 
sein einer höheren Geisterwelt oder separater Intelligenzen - 
(14) und für die Unkörperlichkeit Gottes (15) auf — Alles 
nach Ergebnissen der Speculation, denen die Bestätigung aus 
dem Zeugnisse der Schrift nur corollarienartig angefügt ist. 
Die Beweisführung für die reine Spiritualität Gottes führt ihn 
auf die einen grossen Theil des Werkes einnehmende specu- 
lative Deutung der in der Schrift von Gott gebrauchten An- 
thropopathien und der hierher gehörigen metaphorischen und 
äquivoken Ausdrücke (16—63). Die Lehre vom Wesen Got- 
tes wird beschlossen mit der Abhandlung; über seine Einheit 
,(שער היחוד)‎ über die göttlichen Attribute und die ihnen ent- 
sprechenden göttlichen Namen. Hierauf folgt die Lehre von 
der göttlichen Vorsehung nebst den damit verbundenen grossen 
Untersuchungen über den Ursprung des Bösen, einem höchst 
scharfsinnigen Versuch einer Theodicee (79— 93), und über 


4 > 


position des untergeordneten Fachwerks, abhandeln. Maimuni 
beginnt den ersten Theil seines dreitheiligen Werkes mit 
der Erklärung der Homonymen und Beseitigung aller Anthropo- 
pathien aus der Vorstellung des göttlichen Wesens )0. 1— 49); 
er spricht darauf über die göttlichen Attribute (50— 60) und 
über die Gottesnamen (61 — 64), und nachdem er Einiges über 
Homonymen und Gottesnamen nachgetragen (65 — 70), so wie 
die Geschichte der Scholastik, als Einleitung zu der folgen- 
den Darstellung ihres Systems, skizzirt hat (71), disponirt er 
die Gesammtheit alles Existirenden in Mensch und Welt, Mi- 
krokosmus und Makrokosmus (72), und stellt in einer lehr- 
reichen Uebersicht die Principien der Mutekellimin (מדכרים)‎ 
und ihre Beweise für die Existenz, die Einheit und die Unkör- 
perlichkeit Gottes, so wie für das zeitliche Entstandensein 
der Welt, zusammen (73 — 76). In dem zweiten Theil 
stellt er zuerst, als ein zweites Substrat der Prüfung, den 
Prineipien und Beweisen der Mutekellimin die Prineipien der 
Peripatetiker gegenüber (Prolog) und dedueirt die darauf 
basirten Beweise für die Existenz, Einheit und Unkörperlich- 
keit Gottes, nebst höchst interessanten Digressionen über die 
Engel (intellectus separati) und die Sphären (1 — 12); hier- 
auf schildert er die verschiedenen Ansichten über die Ewig- 
keit oder die Zeitanfänglichkeit der Welt, und, nachdem er 
die aristotelische Demonstration ersterer einer nicht eben schar- 
fen Kritik unterworfen hat (13 — 18), begründet er das Dogma 
de novitate mundi aus Vernunft und Schrift, indem, er zu- 
gleich die Annahme eines endlichen Weltuntergangs abweist 
und die Schöpfungsgeschichte, das Hexn@ämeron mit dem er- 
sten Sabbat, erläutert (19 — 31); dann entwickelt er die Lehre 
über Prophetie und Offenbarung, zugleich einige Bemerkun- 
gen über göttliches Gesetz und göttlichen Befehl antieipirend 
(32 —47). Das dritte Buch eröffnet er mit der Deutung 
der ezechielischen Merkaba-Vision (1— 7), und, nachdem er 
darin eine Abbildung der göttlichen Weltordnung gefunden, 
handelt er über das Uebel und seinen Ursprung (8 — 12), 
über den Endzweck des Universums (13 — 15), über die Vor- 
sehung Gottes, namentlich seine specielle Vorsehung über die 
Menschen (16— 24). Dies führt ihn auf die Untersuchung 


— 980 — 


tionalen Theologie errang >(; denn unter den Karäern war 
unter dem Einflusse der moslemischen, von den Muataziliten 
angebauten Scholastik längst jene Union der Philosophie und 
Offenbarungslehre zu Stande gekommen, ja sie waren, ohne 
es zu wollen, nach Verwerfung der rabbanitischen Tradition 
die Choragen des Rationalismus geworden. Dennoch gewann 
עשי‎ Ez Chajim unter den Karäern ein repräsentatives Ansehn; 
wir finden Alles darin beieinander, was die Dogmatik in 
dieser Richtung unter den Karäern Grossartiges hervorge- 
bracht hat. Der Ez Chajim ist ein vortrefflicher Commentar 
zu den religionsphilosophischen Werken seiner karäischen 
Vorgänger, und wird sich, wenn diese, wie jetzt zu hoffen 
steht, an’s Licht gezogen werden, als ein brauchbarer Schlüs- 
sel zu ihrem Verständniss erweisen. Aber auch viele dunkle 
Partien des More werden durch den Ez Chajim gelichtet; 
beide Werke ergänzen sich gegenseitig und, wo Maimuni 
weitläufig ist, pflegt Ahron kurz, wo jener kurz, pflegt er 
ausführlich zu sein. Gar Manches, was im More ein eig- 
nes Capitel ausmacht, ist im Ez Chajim dem Hauptthema 
anhangsweise oder episodisch beigefügt; Vieles, was in dem 
einen Werke sich findet, fehlt gänzlich in dem andern, und 
umgekehrt, so dass bei allem Gemeinsamen doch jedem von 
beiden genug Eigenthümliches bleibt, abgesehen von den oft 
völlig divergirenden Resultaten, zu welchen beide Forscher, 
ungeachtet ihrer Uebereinstimmung in den formalen Principien, 
gelangt sind. Ich hoffe denen, welche beide Werke zusam- 
men studiren oder combinirend benutzen wollen, durch die fol- 
gende ausführliche Parallele derselben einen wesentlichen Dienst 
zu leisten. 

Gott, Welt, Vorsehung und Offenbarung — das 
sind die vier grossen Themen, welche beide Werke in der- 
selben Ordnung, jedoch nach einer etwas abweichenden Dis- 


*) Selbst die christlichen Scholastiker, namentlich Thomas von 
Aquino, eitiren ihn (s. Sörtus Senensis, Bibl. 11. p. 391 ss. ed. Co- 
lon.). Es ist unverkennbar, dass die jüdische und moslemische Scho- 
lastik, wie sie unter christlichen Einflüssen entstanden (More 70 
71.), so auch auf die christliche Scholastik nicht ohne rückwirken- 
den Einfluss geblieben ist. 


Exceurs 
über 


das Verhällniss des Ex Chajim zum More Nebuchinu 


Schon ein oberflächlicher Anblick des Ez Chajim setzt 
es ausser allen Zweifel, dass Ahron b. Elia den More Ne- 
buchim, das Meisterwerk Maimuni’s, nicht allein vor sich 
hatte, sondern auch nachzuahmen und, wo’möglich, zu über- 
treffen suchte. Wir können zwar, da uns die altkaräischen 
Bearbeitungen des Keläm, aus denen Ahron schöpfte und die 
wahrscheinlich auch Maimuni nicht unbenutzt liess, unzu- 
gänglich sind, nicht allerorten mit definitiver Schärfe die 
Grenzen angeben, die das Nachgeahmte und Entlehnte im 
Ez Chajim von dem Ursprünglichen und Eigenthümlichen tren- 
nen; es ist aber gewiss, dass der Ez Chajim seiner äussern 
und innern Oekonomie nach, als Ganzes betrachtet, kein Ori- 
ginalwerk, sondern nur ein Pendant, ein Seitenstück zum 
More Nebuchim ist. Indess, so wahr dies ist, so wird ihm 
doch der innere Werth, die hohe geschichtliche Bedeutsamkeit 
und literarische Nutzbarkeit dadurch keineswegs abgesprochen. 
Ahron ist kein gedankenloser Compilator, er entnimmt, was 
ihm als probehaltig erscheint, und lässt es unverändert, wenn 
er es für unverbesserlich richtig und für imperfectibel erkennt, 
ohne sich auf die niedrigen Täuschereien einzulassen, durch 
welche egoistische Schriftsteller ihre Plagiate zu vertuschen 
suchen. Er schreibt für Karäer, deren intellektuellen Fond 
er nicht allein durch seine eigenen Forschungen, sondern 
auch durch das Trefflichste, dessen die Rabbaniten in dem 
Fache der speculativen Glaubenslehre sich rühmen können, 
bereichern möchte. Sein Werk hat zwar nicht so gewaltige 
geistige Umwälzungen herbeigeführt, wie die, durch welche 
hindurch der More das Ansehn einer C'harla magna der ra- 


— 338 — 


74. (über .(חשמל‎ Die drei letzien dieser Citate sind aus 
Samuel b. Tibbon’s מאמר יקוו מים‎ (Pressburg 1837) ent- 
nommen, das erstere wahrscheinlich aus dem noch nicht 
gedruckten הנר החופש‎ /D, dessen erster Theil die Homo- 
aymen abhandelt יקוו מים)‎ S. 17. vgl. 132.).. Beide Werke 
hat A. vor Augen gehabt und benutzt. 

(seine Deutung des Tetra-‏ .93 (שמריא) שמריה האגריפתטי 
grammatons), zubenamt von der Stadt Egribos auf der‏ 
gleichnamigen Insel Egribos oder Negroponte (Mizrachi‏ 
RGA. No. 70.), ein rabbanitischer Lehrer’*), der von‏ 
fälschlich den Karäern beigezählt‏ ).2 ,2( ארחה צדיקים 
seiner sehr‏ .115 .2 .55 נצחון wird, da doch der Verf. des‏ 
מאמר ehrenvoll erwähnt. Jedenfalls gehört ihm das by‏ 
an, aus dem ein Theil der Marginalien des Cod.‏ בראשית 
Rossi 1070. entnommen ist (Zunz, Additam. zu Cod.‏ 
seine eigen-‏ כתר תורה Sen. Lips. XLII). A. b. E. führt in‏ 
thümliche Auslegung von Gen.I, 4.an (Corona Legisp. 59.).‏ 

v. u., der von der Sinneswahrnehmung‏ 10 ,124 שער ההרגש 
handelnde Per. LXXVII. des Ez Chajim.‏ 

vgl.‏ .82 ממה שנתבאר == משנתבאר (wo‏ .5 ,86 .82 שער הירוד 
der von der Einheit Gottes han-‏ ,).7 ,102 .8 ,39 
delnde Theil des Ez Chajim: P. LXIV. ss.‏ 

und das‏ נפש המדברת (über das Wesen der‏ .189 תמסטיום 
Vergängliche und Unvergängliche derselben), Themi-‏ 
8 קרומי המפרשיבם stius, wie bekannt, einer der‏ 
Aristoteles.‏ 


*) Nicht zu verwechseln mit dem späteren (c. 1430) gleichfalls 
als Philosoph namhaften Shemarja Ikriti (Geiger, Melo Chofnajim 8. 
XXIV), und viell. identisch mit den beiden von Wolf III. p. 1157 5. 
ang&#ührten Shemarja’s. 


— 7 


dete, welches sie in mehreren, den vor Abraham leben- 
den Patriarchen zugeschriebenen Pseudopigraphen (wie 
حكفا شيث‎ Abulfeda ١. I. .م‎ 148.) entwickelte. Die 
Sabüer hatten eine besondere Literatur; Maimuni (More 
111, 29. vgl. Kusri I, 64.) führt mehrere ihrer wahr- 
scheinlich aus dem Syrischen in’s Arabische übertrage- 
nen Werke an, unter denselben das von Ibn- Wach- _ 
shija übersetzte: העבודה הנכטית‎ (Ss. Quatremere, Memoire 
sur les Nabalcens im Journal asiat 1835.). Als eine 
Secte der Sabäer nennt der Verf. des אשכל הכפר‎ (und 
aus ihm Afend. in אנשי ودر אל צניין האומרים :(נחל אשכל‎ 
חרן אומרים כי הם שוים‎ WAND כי השמים וכל צכאם חיים וקצת‎ 
ככח וכפעולה עמו יחעלה‎ , wahrscheinlich die Charan üer, 


benannt von Charan (حران)‎ dem Mittelpunkte des sa- 


bäischen Gottesdienstes, viell. identisch mit den, nach 
Pocock (Specimen .م‎ 144.), von Shahrestani beschriebe- 


nen حريبانية‎ (Harbanistae). A. b. E. hat den Namen 
der Sabäer hebraisirt, jedenfalls an צכא השמים‎ denkend; 
sie selbst leiten ihn von رصابى‎ dem angeblichen Sohne 
Seths, ab (Pocock. I, I. p. 138 s. *). Vgl. ausser Poc., 
Spencer, Brucker unter den Neuern ₪. Bohlen’s Excurs 
über die Sabäer (Genesis S. 492 — 496). 

ss. 145 s. 165. 167.‏ 137 .74 .63 .4 קראים 

Gesammtname der Rabbaniten.‏ ره 145 .4 רכנים 

von Maimuni abweichend).‏ תמונה (über‏ .51 שמואל אבן תבון 
החכם ר' שמואל .(.4 ,10 (über x0>). 73. (über Ez.‏ 58 


*) Zwei andere verbale Ableitungen finden sich bei Beidhäwi zu 


شوم بين النصارى bemerkt wird;‏ ט\ u 59., wozu‏ 6 
re,‏ وقيل de‏ دينهم دين 5 ps‏ ל عبلة 
töf iin‏ خرج = قرا فافع عله يالياء 2 xy‏ خقف 
الهيزة او a‏ / صبا اذا مال لانهم 0 من ساتر 
.الاديان الى دينهم من الحق الى Kell‏ 


- 886 -- 


(über die Vorbedeutung der Träume, 3. Lud. Vives de 
Anima II. 7. 117.). Zuweilen sind die Citate aus Ari- 
stoteles freilich etwas unkenntlich, zuweilen ist der heid- 
nische Charakter des Philosophen etwas oflenbarungs- 
gläubig gefärbt, weil seine Werke die syrische, arabische 
und hebräische Sprache durchwanderten und mit seinen 
Commentatoren verschmolzen, ehe sie A. b. E. citiren 
konnte. Nichts desto weniger steht es fest, dass הפילוסוף‎ 
stets auf Aristoteles zu beziehen ist, auch an Stellen wie 
Ss. 189., wo הפילוסוף‎ und ארסטו‎ unterschieden scheinen. 


(w.s.), nach‏ חכמי המחקר absolut und im Gegensatz zu‏ הפילוסופים 
دق אריסטוטליס) Afendopolo zu ©. IV. die Aristoteliker‏ 
und überhaupt Alle, die an die drei Prineipien‏ (החכם 
(uoopn, &ldog, A6y05), vn und orz&pnoıs glauben. *)‏ 00006 
(ihr Verhältniss zum Judenthum).‏ .4 הפילוסופים קדמוני היונים 
(metaphorische Auffassung der Rede Gottes).‏ .165 הכמי m‏ 
genannt als eine grosse‏ ,.157 אומת הצכא. .88 אומות הצכא 
an die Ewigkeit der Welt glaubende und die Sterne an-‏ 
betende Volkspartei, welcher Abraham, der Vater der‏ 
Gläubigen, entgegentrat. Arabische und jüdische Schrift-‏ 
الصابتة steller bezeichnen mit dem weitschichtigen Namen‏ 
im Kusri) das‏ צכיים) الصابتونى im More) od.‏ הצאבה) 
gsesammte dem Sterndienst ergebene Heidenthum der Vor-‏ 
zeit und sprechen demgemäss von indischen, persischen,‏ 
ägyptischen, arabischen, griechischen, römischen 610. Sa-‏ 
(Hagi Chalfa I. 7. 65 ss. Abulfeda Hist. anteisl.p.‏ העסה 
der Name und die Charakterzüge dieser‏ ; (.110 .106 .98 
Religionspartei sind jedoch einer Secte entnommen, die‏ 
jedenfalls erst in der nachchristlichen Zeit, als das Hei-‏ 
*denthum in eine Menge neugestalteter, wunderlich ge-‏ 
mischter, zum Theil vom Lichte der Offenbarung tingir-‏ 
"ter Parteien zerfiel, sich organisirte und ihre Astrolatrie‏ 
zu einem philosophisch -astrologischen Systeme ausbil-‏ 


%( الييادى اليقارنة اا للطبيعيات الكاتنة בגא‎ „ob 
وعدم‎ solo, صورة‎ Avicenna , Physicorum ce. I. p. 26, ed. Rom 


— 325 


كالعندلية ومنهم من ينكر om „all‏ شى م ولا تبوته 
.ويزعم !₪ شاك وشاك فى انه ساك*) IE‏ !כ 
Die Schreibung‏ .135 כת עכאר .136 .126 .121 כת עבריאי 
IV, 2.‏ רוני שחיטה .₪ ₪ findet sich auch in A,‏ עכדיאי 
(Orient 1840. S. 455.), wo ihre Rechtfertigung der‏ 
aus retributiver Seelenwanderyng‏ הזב Thierschlachtung als‏ 
und die Einwendungen des R, Josef dagegen wiederholt‏ 
wer-‏ (נחל אשכל (und daraus in‏ אשכל הכפר werden. In‏ 
דעת אל עבדיאי ואל den sie folgendermassen aufgeführt:‏ 
מגבריים הכופרים בעולם הבא ותשלום bman‏ לצריק ולרשע בעולם 
sie läug-‏ أ .ل ,הזה על ידי נלגול הנפשות מנוף אל נוף אחר 
nen die zukünftige Welt und nehmen eine recompensa-‏ 
tive Vergeltung des -Gerechten und Bösen bereits in die-‏ 
ser Welt an mittelst einer Wanderung der Seelen von‏ 
einem Körper in den andern. Unter den im Kitäb el-‏ 
Mawäkif geschilderten Secten sind nur zwei klang-‏ 


ähnlich, die معبدية‎ (s. 290, b.) und die Some (If. 
291, a.); aber die erstere differirt nur in einigen Punk- 
ten des kanonischen Rechts, und die andere, Anhänger 


Obeid el- Mukedhib’s, hat anthropomorphisirende Ansich- 
ten über Gott und seine Attribute. 


eine durch das ganze Werk hindurchgehende Me-‏ , הפילוסוף 
tonymie (Kinäje) des Aristoteles. Dass dieser Eh-‏ 
renname den Stagiriten und keinen andern bezeichnet,‏ 
erhellt deutlich aus 38, 12 v. u. (vgl. More II, 3.) und‏ 
Afendopolo zu P. XIV.; ferner aus 48, 2. v. u. (wo von‏ 
den drei @oyei; oder letzten Gründen der Dinge die Rede‏ 
ist); 96, 15 v. u. (von der altaristotelischen Unterschei-‏ 
dung der intellektuellen und sinnlichen Wahr-‏ 
nehmung) ; 49, 17. (von den Eindrücken der seelischen‏ 
Affekte auf den Körper, vgl. De Anima I. $. 18); 91,‏ 
(von der Identität entweder im Wesen oder in zu-‏ .9 
fälligen Eigenschaften, vgl. Metaphysic. X, 3.); 162 oh.‏ 


%*) El- Teftazäni fügt hinzu: h> وهلم‎ (und so fort). 


— 324 


ler Maimuni’s, zur Vertheidigung seines Lehrers, nament- 
lich seiner Vorsehungslehre verfasst hat ) 0000. Sen. Lips. 
XXX, 18., .م‎ meine Beschreibung im Catalog .م‎ 296 s.). 
Die Ausleger Maimuni’s (מפרשי דכריו)‎ werden eitirt von 
Ahron 60. 

die Heidenchristen, denen eine irrige Religions-‏ ,4 מתנצרים 

+. philosophie zugeschrieben wird, deren Beweisführungen 
die Griechen erst von den Israeliten gelernt hätten. 

(neben den Samanije). Statt dieser und den‏ 108 ספסטאני 
דרך עץ חיים noch corrupteren Schreibarten des Mon. und‏ 
die rich-‏ נחל אשכל und‏ אשכל הכפר (S. LXVIIL.) haben‏ 
EI-Su-‏ , (סופסאטיה (transponirt‏ כופסטאיה tigeren Formen‏ 
fastäije, 20700160 Ueber diese griechische Secte be-‏ 


merkt Ihn el-Hägib (a. a. 0.(: السوة طاتية ₪ قوم‎ 


Ihnen entgegen wird die Reali-‏ .الكلام اذا هذا فيه 
tät der -Aussenwelt und ihrer Wahrnehmung behauptet‏ 
قال اهل gleich im Anfang der Akäid von El-Nesefi:‏ 


Den letzten beiden Worten fügt EI-‏ .للسوفسطاتية 
Akhisäri in seiner Dogmatik (Cod. Senat. Lips. f. 18,‏ 
folgende Exposition über die drei Parteien der So-‏ ).0 
phisten bei (die obstinate; die subjektivirende, die immer‏ 
sagen ‚sie, so ist meine Meinung, so kommt es mir‏ 
vor; und die ignorirende oder ephektische, die immer sa-‏ 


gen ol بلا‎ ich weiss nicht): من ينكر حقايق‎ Ben 
الاشياء ويزعم انها اوعام وخيلات باطلة كالعناديّة*‎ 


ومنهم من ينكر ثبوتها ويزعم انها تايعة للاعتقادات * 


*( El-Teftazäni in seinem Comm. zu EI-Nesefi’s Akaid (£. 5, 


= !ש اعتقدنا الشىء جوعرا a. b.) fügt hinzu: Fr‏ 
.أو عرضا فعرض او „I „ass Loos‏ حادنا =)טעט 


— 323 — 


Maimuni (nach Samuel b. Tibhon %*) מדכרים‎ , ein Name, 
der sich nirgends im Ez Chajim findet und von A. b. 
E. (der nicht, wie Maimuni, sich ihnen feindlich ge- 
genüberstellt) gellissentlich vermieden worden ist, ob- 
gleich er die Bezeichnung הכמת הדכר‎ für علم الكلام‎ 
(nicht بعلم البنطق‎ wofür ההניון‎ nem) zu gebrauchen 
scheint (98. 103, 18). Was über das Lehrgebäude er 
Muntaziliten und die vielen Parteien derselben zu sagen 
ist, findet sich in den gegebenen Excerpten, welehe, mit 
Hinzunahme Pocock’s und Sale’s, leicht verstanden wer- 
den können. Die physikalischen Grundbegriffe der Mua- 
taziliten aber parallelisirt mit den entsprechenden der 
Ashariten, sowie die von beiden darauf basirte Weltan- 
schauung schildert A. b. E. (neben dem Maimuni und Juda 
ha-Levi im Kusri zu vergleichen sind) so ausführlich und 
gründlich, dass die bis jetzt bekannten arabischen Rela- 
tionen daraus ergänzt werden müssen. 

.116 .115 .95 .93 .74 .66 .60 .57 .54 .و 38 .18 החכם ר' משה 
החכם ‏ .51 .46 ר' men‏ در ממיימון .146 .137 .123 .117 
Dine Schechitha f. 116, a. ₪.‏ המיימוני .90 הנאון ר' משה 
den Excurs ₪, 329 ss.‏ 

Lehrer und Schwiegervater Ah-‏ , (רבי וחותני) .80 .76 ר' משה 
דיני .8 (z.‏ ס' המצורק ron b. Elia’s, dessen er auch im‏ 
f. 119, b.) rühmend gedenkt.‏ שחיטה 

d. i. das alterthümliche Sprüchwort (nicht‏ :188 משל הקדמוני 
das bekannte so betitelte Buch Isaak Sahola’s): „Barm-‏ 
herzigkeit gegen die Bösen ist Grausamkeit gegen die‏ 
Frommen.“‏ 

(wo daraus die Auslegung des doppel-‏ )147.3%3% משרת משה 
ten Tetragrammaton Er. 34, 6. eitirt wird), Titel eines‏ 
noch ungedruckten Werkes, welches Kalonymos, ein Schü-‏ 


*) Vgl. dazu Palkeiras trefliche Bemerkung <تررجه)‎ om S. 152.) 


w 


über den Unterschied der Termen متكلم‎ und 5. 


Die Worte sind kein Bibeleitat, s. Steinschneiders Selbstbe-‏ وا 
richtigung in den Zusätzen zur Nachweisung der Bibelstellen.‏ 


ולי 


— 8%% — 


ein wahrscheinlich zum Christentum (wie‏ ,.7 ,195 משומר 
Meswi aus Baalbek) übergetretener Jude, der den aristo-‏ 
telischen Beweis der Unsterblichkeit der Seele für nich-‏ 

tig erklärte. 
כת אלמניאה‎ 148. (wofür דרך עץ החיים‎ ₪. 12517111. corrupt 
אל מגראה‎ AD), die Secte der Manichäer, die in אשכל‎ 
+. הכפר‎ folgendermassen erwähnt wird: האומרים שהאור פועל‎ 
,טוב והחשך רע והיא דעת בני אל מניאה‎ und für deren Ge- 
schichte Mirkhond’s Chronikon der Sassaniden *( und 
auch Firdusi’s Schahname unter den betreffenden Kö- 
nigen zu vergleichen ist. Der Name ihres Begründers 


ist قود‎ (Shalshelet f. 9, b.), arab. زمانى‎ mit dem Bei- 
namen الزنديق‎ (der Dualist), der arabische Name der 


32 


Secte المانوية‎ (Abulfeda, Hist. anleisl. p. 82. 88.(.** 


Diese Secte versteht vielleicht Juda ha-Levi unter = 
בעלי החשך והאור‎ (Kusri V, 14. 6 31, b. ed. Brecher), 
wenn nicht die Magier, مذهب الكوس‎ hehr. אל‎ 
,מנוסיים‎ denen in אשכל הכפר‎ zwar die Grundlehre, dass 
der Satan alles Böse schafle, beigelegt wird, die aber 
von arabischen Schriftstellern (vgl. Pocock, Spec. p.234.) 
mit denselben Worten geschildert werden, mit denen A. 
b. E. die Manichäer schildert. 

s. 135. 138., eine der muhammedanischen‏ 16 .4 כת מעתזלה 
Hauptsecten, welche den philosophischen Keläm begrün-‏ 
dete und darin das Vorbild sowohl der karäischen als‏ 
auch eines grossen Theils der rabbanitischen Dogmatiker‏ 
wurde (Ez Chajim P. L, More I, 71.). Sie sind die‏ 


von den Karäern vorzugsweise sogenannten ومتكلبون‎ 


hebr. חכמי שרשי אמונה‎ od. בעלי חכמת הדברים‎ (Kusri V, 
15 ss.), bei A. b. ₪. החכמי המחקר‎ (unter welchem Namen 
jedoch auch die Ashariten mit inbegriffen werden), bei 


*) In De Sacy, Memoires sur diverses antiquites de la Perse p. 
42 SS. 

%**) Das talm. מיכין ,מיכיס‎ Gerus, auch (מלכיס‎ steht mit diesem Na- 
men in gar keiner Verbindung. 


— 321 — 


ר' יוסף (über Wissen und Wahrnehmen, vgl.‏ .99 סי מחכימת פתי 
שערים )33% אה eitirtes,‏ אשכל הכפר ein auch in‏ ,).66 
von‏ ס' המחקר bestehendes Compendium des grösseren‏ 
Josef ha-Roöh b. Abraham, welches vielleicht eben in‏ 


- 
Bezug auf dieses za den Namen srl trägt. 
Die Leydner Bibl. besitzt auch dieses Werk (Wolf II. 
p. 1202). = 


(über die mensch-‏ 131 ס' המחקר .115 'd‏ המחקר הוא ס' נעימות 
liche Willensfreiheit) 43. (über Linie, Fläche und Kör-‏ 
per), ein philosophisch -dogmatisches Werk des Karäers‏ 
Josef ha-Ro&h ha-Kohen b. Abraham, welches‏ 


, وس‎ 
den arabischen Titel אל מוהטוי‎ ###) ) = st, U, 


das Umfassende) führt אשכל)‎ $. 33. 100.) und in 40 
שערים‎ , im Geiste und in der Form des alterthümlichen 
karäischen Keläm, die Hauptthemen der Dogmatik (An- 
fünglichkeit der Welt, Erkenntniss Gottes, Vorschung, 
Gesetz und Prophetie) abhandelt. Es findet sich hand- 
schriftlich in Leyden; das erste Shaar sucht den Beweis 
dafür zu führen: שמו יודע בכירור ולא מן‎ am כי האלהים‎ 
הקכלה‎ , 0. i., dass Gott auf demonstrativem Wege %%( 
und nicht aus der Ueberlieferung erkannt wird (vgl. die 
Citate aus ר' יוסף‎ Ez Chajim 79. 80.(. Wohl zu un- 
terscheiden ist das כ' נעימות‎ Jefet ha-Levi’s (Dod Mord. 
p. 139). 


vom Verf. des‏ .130 .م der nach Dod Mord.‏ ,.36 د מנחם 
zu Gen. 25, 19. eitirt wird, viell. identisch mit‏ מכחר 
Dmin, der an einen bei Saadia wohnenden Pro-‏ קראי dem‏ 
ge-‏ הלכות שחיטה einen Brief über die‏ )+ עקלס selyten‏ 
schrieben haben soll (Triyland, Diatribe p.314 ed. Welf.):‏ 
S. Wolf, Bibl. I, 762 4.‏ 


*) Nach Wolf I. 1. 133. 
%%( Wolf, Bibl. 111. ₪. 377, wo »ınpn ספר‎ zu lesen ist. 
ركتبم‎ Wolf I. I. Vor הדע‎ ist כס‎ zu tilgen. 
7) Wahrsch. s. v. a. obp» (Aquila), da der Name weder arabisch 
ist noch persisch sein kann. 


21 


— 320 -- 


so zu handeln, wie er handelt, durch Gottes ewigen und 
unabänderlichen Willensbeschluss; er ist مسلوب ל(‎ 


" بالكلية‎ (Beidhäwi zu Sur. 10, 45.). Die Secte zer- 


fällt in mehrere Parteien; die strengste derselben (الخالصة)‎ 
negirt am Menschen nicht allein alles Handeln, sondern 
*י‎ auch alle sowohl operative als acquisitive Fähig- 
keit; er kann nichts thun. sondern bringt alle seine 
Handlungen durch Nothwendigkeit hervor, da er weder 
Fähigkeit noch Willen noch Wahl besitzt, eben so we- 
nig als ein lebloses Agens. Dies die extremische Lehre 


der Kug>. Eine gemässigtere Partei gesteht dem Men- 


schen einige Fähigkeit zu, aber eine auf die Handlung 
nicht influirende, sondern lediglich auf Erlangung des 
Nützlichen oder Abwendung des Schädlichen gerichtete, 
eine Conceurrenz zur Handlung, die dem Handelnden Lob 
oder Tadel erwirbt, aber auf die Hervorbringung der Hand- 
lung selbst völlig einflusslos bleibt (arab. 25 hebr. 
mm, mp). In dieser zwischen „>| und التفويض‎ (ab- 
soluter Nothwendigkeit und absoluter Freiheit) mitten 
inne liegenden Ansicht treffen die ’Gabariten mit den 
Ashariten zusammen, welche A. b E. demgemäss in 
dem locus von den Handlungen des Mensciien zugleich 
mit den ’'Gahamiten ersteren subordinirt. S. Pocock, 
Specimen p. 238 ss. Sale, Preliminary Discourse p. 171s. 
(מהמוט‎ mit dem beschimpfenden Beiwort 5027 163. (vgl. 
Munk, Notice p. 87.) und הפסול‎ von 4. (nach Mon.), der 
verstümmelte Name des arabischen Pseudopropheten Mu- 
‚„hammed, den Kusri (IV, 11.) מנהיג ההגריים‎ nennt, sonst 
richtig מחמד‎ geschrieben (z. B. .א צמה דוד‎ a. 614.). 
כת מוחלדה‎ 108. (vgl. דרך עץ חיים‎ ₪. LXVID), eine atheisti- 
sche, Alles für Zufall erklärende Secte ’*). 


5ه 
Das assenirende BE (der auf die Seite Gehende, Abwei-‏ )* 


chende) ist ein Gattungsname der Häretiker الالحاد)‎ Kst). 


— 919 — 


sich noch nicht gestaltet hatte, Diese Seote, welche spä- 
ter in die der Ashariten überging, soll darin, dass sie 
von der Annahme declarativer Attribute (wie Hand, 
Antlitz ete.) in دف‎ < N التنشبيه‎ (puren Anthropomor- 
phismus) verfiel, die Karäer (ألم ايين)‎ zu Vorgän- 
gern gehabt haben (Pocock ,تر‎ 224. Sale .م‎ 164). + 

לוי (seine Ansicht über die Atome), sonst‏ .15 הלוי در יפת הלוי 
er‏ |„ سعيد und mit seinem arabischen Namen‏ הלוי 
דרך ח אמר גם 12 :.957 .8 אשכל הכפר wie es heisst‏ 
Er verfasste,‏ .(של יפת) לוי הלוי הנודע שיך בו סעיד *) משכילו ذل 
welches in den ka-‏ , ס' במצוה wie auch sein Vater, ein‏ 
sehr häufig‏ אדרת u.‏ שער יהודה , אשכל räischen Werken‏ 
angeführt wird, handschr. zu Leyden (Catal. p. 406).‏ 

(unter der Rubrik der epikurischen Vorseh-‏ .9 רת ליטבי 
ungslehre). Afendopolo oder sein Abschreiber defek-‏ 
tiv: 205 (S. LXVIL.). Uebereinstimmig in Schilderung‏ 
in dem‏ נחל אשכל (und‏ אשכל הכפר und Schreibung hat‏ 
דעת ליטכי Excerpt der betreffenden Partie über die Seeten):‏ 
.שמאמין בצורה שיראה האיש ההוא בכל בקר בעת שייקץ משנתו 

wie es scheint, ein speculativ dog-‏ 96.0 בעל ס' מאירת עינים 
eitirt wird‏ אשכל הכפר matisches Werk, welches auch in‏ 
(Dod Mordechai 5. 139).‏ 


מגברא .118 מגברה .ז11/ 1/8 .115 מנבריים) ss.‏ 118 כת המגבריום 
direkten Gegner‏ ל oder‏ الجبرية arab.‏ ,).132 


der Kadariten, indem sie alles freie Handeln dem Men- 
schen absprechen und seine Handlungen Gott, als einzi- 
ger wirkenden Ursache, zuschreiben. Sie stellen dem 
6 4 N 
Dogma القدر‎ das Dogma الجبر‎ entgegen: der Mensch 


ist nothwendiger und unvermeidlicher Weise gezwungen, 


*) בר‎ ist die im Persischen und Türkischen vulgäre (auch schon 
bei arab. Dichtern vorkommende) Abkürzung des ,לכו‎ wie נולעפיל‎ = 


up ₪5 (Bajazeth), s.Serapeum 1840. 8.167.‏ — بومزيد , לכוסליבפיל 
, 
ist zu vokalisiren.‏ الكبرة X) So, nicht‏ 


— 318 — 


besagt über sie folgendes: 1 قوم ينسبون‎ 9 | 


₪ ו | 3 .. uf‏ 5 . ש 
عبدة هذ! الوثن يقولون بالتناخ وينكرون وقوع العلم 
In dem B. Tuchfet Ichwän 68- 8‏ = 


werden neben den Meistern der Secten رباب الكل)‎ 0 
die Daisaniten und Samaniten zusammen genannt. 
Firuzabädi (und mit ihm übereinstimmig ein persisches 
in Indien niedergeschriebenes Scholion zu Tuchfet) er- 
klärt die Samaniten für indische دهريون‎ (s. (דהריה‎ und 
Seelenwanderungsbekenner. Gildemeister (De Rebus In- 
dieis, I. p. 113 s.), der letztere Stellen anführt, be- 
merkt: „Si ex nomine conjeclari licet, sunt 1 
präkr. זה‎ > : 

LXV), eine Secte, welche‏ .5 דרך עץ חיים (vgl.‏ .8 כלאביה 
die göttlichen Attribute für additionell und vom Wesen‏ 
hält. Unter‏ (ענינים נוספים וחלוקיכם) Gottes verschieden‏ 
den 73 Secten, die Adhadeddin beschreibt, findet sich‏ 
dieser Name nicht“). Ueberdiess ist die Annahme von‏ 
(gegen die Muataziliten,‏ صفات ,5001 de‏ ذات الله 
die das Wesen Gottes und seine Attribute identifieiren)‏ 
von muhammed. Standpunkte nicht heterodox, wohl aber‏ 
die Annahme einer realen Verschiedenheit dieser Attri-‏ 
bute vom göttlichen Wesen, und dies scheint das Cha-‏ 
rakteristische dieser Secte, die eben desshalb wohl schwer-‏ 
den Saa-‏ , (>%3 חוי הכלבי lich mit dem’ kecken Rationalisten‏ 
dia widerlegte und den Ibn-Ezra öfter persiflirt, in ir-‏ 
gend einem Zusammenhang steht. Viell. ist eine Partei‏ 


* der صفاتية‎ oder der Attributisten zu verstehen, deren 


Entstehung in eine Zeit fällt, wo der philos,. Keläm mit 
seiner fein distinguirenden dogmatischen Terminologie 


*( اكئلان‎ heissen die Cyniker, s. Alfaräbi ₪. £ bei Schmoel- 
ders, Documenta Philosophiae Arabum. 


**) ₪. die reichhaltigen Notizen über jüd. Secten in Zunz 6. V. 
₪. 395 ,و‎ Anm. 


317 


eine philosophische Auslegung der Schöpfungs-‏ ,בראשית רכא 
(Zunz, 64, V. ₪. 177.),‏ ארח צדיקים geschichte, eitirt in‏ 
handschr. zu Leyden (Catal, p. 405. 407,).‏ 

nicht etwa blos die Araber #3) sondern die‏ ,.4 אומת ושמעאל 


muhammedanischen Völker insgesammt (NM), unter wel- 
chen, nach dem Vorbilde der griechischen Religionsphi- 
losophie, vornehmlich durch die Muntaziliten und Asha- 
riten die Dogmatik (الكلام)‎ philosophisch durchgebildet 
wurde. Das Dogma der הכמי ישמעאל‎ von dem ewigen 
كلام الل:‎ wird ₪. 165. erwähnt. 


neben den Sophisten unter der Rubrik‏ .108 אנשי כומניה 
der epikurischen Lehre von der Vorsehung genannt,‏ 


Ich leitete zuerst den Namen von dem pers. كومان‎ Cent- 
sprechend dem arab. = ab, sie mit der obstinaten Par- 


tei der Sophisten, welche عنادية‎ genannt wird, identi- 


fieirend. Aber ohne Zweifel ist סמניה‎ zu lesen. So wird 
diese Secte genannt in אשכל הכפךר‎ (Gebot 11. $. 96.), wo 
erwähnt wird דעת אל ביכורים ואל סופסטאיה. ואל פמנירק‎ 
האומרים כל עניני درطم הזה אינם אלא دمر חלום וחזיון לילה‎ 
(völlig übereinstimmig mit der Schilderung Ahron’s), und 
aus diesem in Afendopolo’s נחל אשכל‎ (handschr. in der 
Bibl. .ل‎ 11. Michael’s zu Hamburg). Die Varianten des 
Mon. und des דרך עץ חיים‎ (S. LXVIL) scheinen diese 
Lesart zu bestätigen. Demnach ist die indische Scha- 
manen-Secte zu verstehen, die Iaummaioı des Porphy- 
rius (De abstin. I, 4.), die neben den Boayuardı ge- 
nannten Iapuavaı des Clemens (Stromat. I. p. 359. ed. 


Pott.), die 4 (Samanije) der arabischen Schrift- 


steller. Ein Excerpt aus Ibn el-Hägib’s الينهى‎ 
(in Cod. Senat. Lips. OXXII. Catal. Fleischer. p. 438.) 


*) Auch unter den Arabern kommt dieser Name eigentlich nur den 
echt isma@litischen (nicht himjaritischen) zu, deren Stammbaum auf 


(welche beide Namen daher zuweilen per wegionör‏ مرذ und‏ ربيعة 


vom gesammten Volke gebraucht werden) und noch höher auf Adnan 
und Ismael zurückgeht. 


— 316 — 


cher, als sein Lehrer (nach dem Zeugniss des R. Ahron 
b. Josef ha-Rofe im ס' המבחר‎ , angeführt שער יהודה‎ +. 
52, a.); auch stimmte er mit diesem über die צעידה‎ über- 
ein, die er jedoch auch auf das weibliche Geschlecht 
ausdehnte, wie dieser weitläüfige Controverspunkt in vie- 
len Stellen des שער יהודה‎ erörtert ist. R. Kaleb Afen- 
»e dopolo in seiner אגרת כימה‎ (nach שער יהודה‎ f. 81, a.) 
hat das System Jeshuah’s, welches keine allgemeine 
Anerkennung fand, einer nochmaligen scharfen Kritik un- 
terworfen. R. Jeshuah verfasste seine Werke, wie die 
meisten karäischen Gelehrten vor ihm, in arabischer 
Sprache; R. Tobia, zubenamt המעתיק‎ <( , sein Schüler, 
übersetzte sie in’s Hebräische und brachte sie nach Con- 
stantinopel, wie aus seinem 8. יהי מאורות‎ hervorgeht (s. 
die הנשה‎ TI אגרת‎ von R. Elia Beschitzi, der Ausgabe 
seines Adderet vorangestellt). Die Uebersetzung des 
הישר‎ ’D war aber fehlerhaft (s. ‚das Excerpt aus שער‎ 
nmm bei Wolf III, 622), weshalb Ahron, der Verf. des 
Mubchar, der sie benutzte, an vielen Stellen in den ge- 
nuinen Sinn nicht eingedrungen ist (Adderet, סדר עריות‎ 
V. aus .(עץ חיים‎ Die übrigen Werke Jeshuah’s sind: 
1) אוטר נחמר‎ ’D, angeführt einigemal in אשכל הכפר‎ und 
in אליהו‎ DIN, da wo von den Streitpunkten zwischen 
Rabbaniten und- Karäern in Betreff des Septaden - Festes 
die Rede ist (Per. III. und VI End.), vielleicht identisch 
mit dem אוצר נחמד פירוש על תורת כהנים,.‎ ’D“ der Oppenh. 
Bibl., welches möglicherweise dem R. Tobia (Noblot 56, 
a.), keinesfalls aber dem R. Jefet ha-Levi angehört, 
dem es irrthümlich zugeschrieben ist.=%*). 2) פירושים‎ 
על תנך‎ (Dod Mora. הרברים )3 ; (.116 .م‎ mwy סי )4 ;סי‎ 


-u7 
wovon einer פקוי‎ 5 = se d. i. die Folgerung aus dem in- 


tendirten Schriftsinn, heisst, noch einen neuen, den er 722109 777 
nannte, geltend zu machen gesucht habe. 

*) Wahrsch. identisch mit 29 טוכיק‎ Dod Mord. p. 70., dessen 
לולר כסמד‎ in Ahron’s ns» '> eitirt wird (ib. p- 140 not.). 

**) Viell. ist Tobia der Uebersetzer. Ein Exc. daraus, enthaltend 
eine Polemik gegen »n°> בקי‎ rs מסר‎ (aus der hervorgeht, dass Meswi 
ausBaalbek imAlterzum Christeuthum übergegangen). handschr. bei 22007. 


2 


der Parteien gegen einander, völlig unwahrscheinliche (vgl. 
Rapaport, Sandia Anm. 31). In אשכל הכפר‎ $. 258. wer- 
den als Werke Jefet ha-Levi’s angeführt: 1) קופת הרוכלים‎ ; 
3) זכרון )5 ; ס' המצות )4 ; שער הצרק )3 ; (% כחב אל חמייר‎ 
הרחות הנודע ס' נעימות‎ (Dod Mord. p. 139). 

(Corona 106 p 62.) 85. 87. 90. 146.‏ .41 .32 .18 ר' ישועה 
f. 117, a. 143, b.). ‘Br‏ דיני שחיטה (vgl.‏ .180 .176 .173 
und‏ .85 הרב החכם הגדול המופלא führt die Ehrenbeinamen‏ 
Afendop. zu 1.‏ החכם האלהי מאור הגולה הרב רבינו 
בראשית .85 ס' Von seinen Werken werden 610166 my‏ 
Unter dem einfachen‏ .167 ס' עשרת דכרים .99 .18 ددم 
wird dieser grosse karäische Gelehrte‏ ר' ישועה Namen‏ 
auch von Ibn-Ezra in seinem Comm. häufig eitirt‘, ein-‏ 
mal (Er. 9, 4.) mi dem in alten Drucken und Hand-‏ 
schriften sich findenden Zusatz 57, der aber höchst ver-‏ 
dächtig ist, zumal in anderen Ausgaben sich die Lesart‏ 
ר' ושועה findet. Sein vollständiger Name ist‏ د יהודה הלוי 
oder, mit arabischer Umsetzung der Kunje,‏ הזקן בר יהודה 


(de al). Er ist Schüler des R. Josef‏ ישועה בר עלי 
ha-Roöh bar-Abraham, und 0150000016 in seinem‏ 
den‏ (3%% (סי העריות) BD‏ הישר eingetheilten‏ פרקיבם. in‏ 
Rechtspunkt über die unerlaubten Buhl, NR‏ 
zur Widerlegung der 02370 (Dod Mord. Cap. IV. Anf.),‏ 
mit Vorausschickung der nöthigen allgemein hermeneuti-‏ 
vgl. Trigland‏ .44 .در schen Präliminarien (Corona Legis‏ 
noch gründlicher und ausführli-‏ ,)*%%%.55 138 .بر Diatr,‏ 


* st كتاب‎ (Titel des antikaraitischen מכתן‎ 'o Saadia’s) oder 


x 1 ו‎ )? — Mehrere Theile des kolossalen arab. Bi- 


belcommentars Jefets (Abu-Ali Hasan .ما‎ Ali Al- Bosri’s): Genesis, 
3 Sidras des Ex. und 3 des Ley., Numeri von 7> عذم‎ an, Psalmen, 
Misle, Megillot, hat neuerdings S. Munk in Egypten für die kön. Bibl. 
zu Paris angekauft. Der Comm. zu Ex. und Lıev., so wie zu einem 
Theil der ersten Propheten und Tereasar findet sich handschr. auch 
zu Leyden (Catal. p. 405). 
%%( Das כ' ערטת‎ Scheint nur ein Be il des 25 '5 zu sein, wel- 
ches nach Mordechai u. A. כל ספות‎ 5 handelt. 
ومع‎ Dort wird berichtet, dass Jeshuah ausser den anerkannten 
Kanones der Schriftauslegung (acht nach מכעה תכקיס‎ Adderet f. 97), 


— 314 — 


von dem ältern .ל‎ Jakob El-Karkesäni.*) Er war 
der erste, der sich der weiten Ausdehnung der verbote- 
nen Verwandtschaftsgrade durch die (מרכבים) כעלי הרכוב‎ 
d. i. Combinatoren, einer Rechtsauffassung, die gegen 
600 Jahre ihre Geltung behauptet hatte (Dod Mord. p. 
25 s.), entgegenstellte und das liberalere System der 

שער והודה aber nur bei Männern, substituirte. S.‏ (צעידה ‏ وم 
a. v. 0.%%(‏ 

v. uw, ein Werk oder Theil eines Werkes,‏ 4 ,32 ם' היחוד 
welches Ahron nach der Lesart des Lips. als das seinige‏ 
בספר wozu jedoch der Singular‏ ,שעיינו eitirt. Mon.‏ 
zu passen scheint,‏ 


(über das von den Atomen prädieite einfache‏ .15 ר' יפת הלו 
Sein). 142 (über den Unterschied der Prüfungen 10 8‏ 
N,‏ יפת הלוי אבו (בן) עלי הלוי und Abrahams), vollständig‏ 


aus Bosra )6 A N), mit dem Ehrenbeinamen המלמר‎ 
הגדול‎ (bl.im 10. Jahrh.). Seine Comm. überdie alttestam. Bb, 
(auch über Iob, wie aus S. 142, zu schliessen ist) lagen dem 
Ibn-Ezra vor, der sie an vielen Stellen eitirt und dess- 
halb von den Karäern für den Schüler Jefet ha-Levi’s 
ausgegeben wird (Adderet Elijahu קדוש החדש‎ VI), so 
- wie ihn der Verf. des שער יהודה‎ ₪ 63, b. zu einem Schü- 
ler R. Jeshuah’s macht, gleichfalls weil er diesen öfter 
0101).%%%(. Aber der Verf. des אשכל הכפר‎ , der Ibn- 
Ezra’s Zeitgenosse war und ihn auch ($. 167.) nennt, 
schweigt davon gänzlich; die „Ueberlieferung“, auf wel- 
che Beschitzi sich stützt, ist eine völlig unverbürgte und 
in sich selber, bei dem aus dem ס' הקבלה‎ ersichtlichen 
und auch an Ibn-Ezra hervortretenden Widerwillen bei- 
و‎ 
*) ₪. Geiger, Melo Chofnajim S. 74. 
**) Das Nähere über diese durch Josef bewerkstelligte Reform 
des Kherechts findet man auch bei Selden, De Uxore Höbraea I, 4. 
***) Dazu vgl. das Zeugniss Josef Sal,del Medigo'sim :وطح خصار‎ 
„Die Schriften der Karier werfen vieles Licht auf Eben-Ezra’s 
Worte, da dessen Erklärungen meistens den ältern Kariern entlehnt 
sind, wie dem Jeshuah, Jefet und Jeduha ha-Parssi, wenn 


er sich auch zuweilen benimmt, wie ein Säugling, der in die Mutter- 


brust beisst * (Melo Chofnajiın S, 27, und dazu die trefliichen Bemer- 
kungen S. 76. 77.). 


— 313 — 


scheinen ר' יוסף‎ und המאור‎ HD ר'‎ unterschieden zu wer- 
den. Sonach muss in mehreren Stellen unentschieden. 
bleiben, welcher der beiden Josef (ob der המאור‎ oder 
der unterscheidungsweise הרואה‎ zubenamte) zu verstehen 
sei; beide behandelten die jüdische Dogmatik nach dem 
Vorbilde des muhamm. Keläm, beide schrieben Werke, 
die A. b. E., dasselbe Gebiet beschreitend, benutzgr 
musste. Nach sorgfältiger Prüfung stellt sich jedoch als 
wahrscheinlich heraus, dass unter יוסף‎ ’I, wo jeder Zuname 
fehlt, in den meisten Stellen nicht המאור‎ | sondern der 
Verf. der von Ahron gleichfalls eitirien Werke Ypnan’o 
und מחכימת פתי‎ * ( zu verstehen sei, welche die Dogmatik 
thetisch und zugleich antithetisch behandelten und wahr- 
scheinlich in Schilderung der muhamm. Secten dem علق‎ 
ron manches darboten, was selbst in אשכל הכפר‎ nicht zu 
finden ist. 


ר' יוסף sonst‏ ,.166 .163 המאור הגדול .80 .79 ר' יוסף המאור 
ווסף הקרקסאני oder schlechthin‏ , הרואה בר יעקכ אלקרקסאני 
(Dine Schechitha f. 138, b.) d. i. aus Kirkesia 5% ( Verf,‏ 
(im) 4090%%%( d. i. 930), von‏ כ' המאור הגדול des‏ 
dem er seinen Charakternamen (Lakab) empfing, eines‏ 
grossen zunächst gegen Saadia Gaon gerichteten dogma-‏ 
wel-‏ ,ס' הנצנים ’D und eines‏ מצות tischen Werkes, ferner eines‏ 
genannt wird,‏ )338 ..$ אשכל) ches von Juda ha-Abel‏ 
ed. Wolf., wo die Identität‏ .116 .189 .نر דור מררכי .₪ 
'D zweifelhaft ge-‏ מצות גדול und des‏ מאור des Verf. des‏ 
lassen wird.‏ 

vgl. Afend. zu P. LXXXVIU.‏ ).136( .122 ר' יוסף (הרואה) 
ר' יוסף הרואה und öfter, mit seinem vollständigen Namen:‏ 
und dex‏ (ס' המחקר) פ' נעימות Verf. des‏ ,בר אברהם הזקן 
’D (wovon mehr unter ihren Rubriken), versch.‏ מחכימת פתי 


Zunz, Additamenta zu meinem Catalog (Cod. XLII. p.325).‏ .م كد 
In Abulfeda’s Geographie heisst diese Stadt arabisch Us‏ 5 


die Nisba also .قرقيسيانى‎ 
رادا‎ Nach Dod Mord. .م‎ 115. 128. 


= 18 -- 


oder הדכרים‎ sich Beschäftigenden”*) im Ez Chajim gar 
nicht vorkommt, 

i. Mutterbruder) und‏ .0 מסרף) naher Verwandter‏ ,.66 ר' יהודה 
Lehrer Ahron b. Elia’s, dessen Erklärung der Schriftstelle‏ 
Hos. 11, 3. angeführt wird.‏ 

zum‏ אשכל der ‚Verf. des‏ ביאור (aus dessen‏ .46 יהודה בן קורא 

’® "Theil seine Erklärung der Homonymen entnalım). 

(gegen die Zusammengesetztheit der Kör-‏ .17 יהודה האכל 
per aus Atomen) 46. (Erklärer der Homonymen iu‏ 
יהודה در vollst.‏ ,.94 (אשבל 5 dem 4909 verfassten‏ 
mon). Sein grossartiges, den 24. Tisri des‏ הדסי האכל 
genannten Jahres in Stambul begonnenes antirabbanitisches‏ 
Werk ist eine in alphabetisch -akrostichischen Reimstro-‏ 
phen (durch 387 Alphabete hindurch) geschriebene Er-‏ 
klärung sämmtlicher Gebote, die nach den Rubriken des‏ 
Dekalogs geordnet sind und mit einem grossen Apparat‏ 
der seltensten Kenntnisse in anziehender Form abgehan-‏ 
delt werden. S. die Schilderung des Werkes nebst Zu-‏ 
sammenstellung der darin citirten karäischen Autoritäten‏ 
ها הפלס הנקרא אשכל .151 Dod Mord. Cap. XI. (vgl. p.‏ 
ann).‏ 

- ,ר' יוסף‎ absolut, ohne Zunamen 15. 36. 87. 93 (über den 

göttl. Willen). 96 (über Wissen und Wahrnehmen). 115 


(über ws). 116. 117. Ein ר' יוסף‎ erläuterte schon vor 
Juda ha- Abel die Homonymen (46.). Afendopolo erklärt 
den absoluten Namen theils durch den Zusatz הרואה‎ )4, 
136. Dine Shechita IV, 2. vgl. Afend. zu P. LXXXVII.), 
theils dureh 5747 המאור‎ (88. 89. vgl. Afend. zu ©. LXXIL.), 
und auch im Ez Chajim selbst wechselt das einfache החכם‎ 
„Dr רבי"‎ mit dem vollständigeren und bestimmteren רכי'‎ 
יוסף המאור‎ (vgl. 79 u. 80.). ₪. 165 (vgl. 69) und 166. 


*) S. Sal. Munk, Notice sur Rabbi Saadia Gaon p. 16—19 not. 
**) Die Beinamen 55%5 erklärt 3107060020: der um Zion 
Trauernde (aus Ez. 9, 4.), vgl. das Exc. aus dem karäischen כ'‎ 
סוק‎ bei Trigland .م‎ 5. 11. Man braucht also nicht auf das syrisch- 


arabische الابيل‎ (der Asket) zurückzugehen. 


ب 311 — 


teist. .م‎ 408.), bald schlechthin ديصان‎ (Makrisi bei De 
Sacy, Chrestomathie Arabe II, p. 88.) genannt, und als 


Verf. eine Abhandlung über den Dualismus القول)‎ 
(بالاتننبين‎ bezeichnet. Die nach ihm benannte, wahr- 
scheinlich später entartete Secte heisst الديصانية‎ (Gil- 
demeister a. a. 0. p. 114, wo die Lesart des Cod, Pe- 
.או‎ die richtige ist). 

in vielen Citaten, Ehrenname des R. Jeshuah. Be-‏ בהחכסי 
weisende Stellen für die Bezeichnung des R. Jeshuah‏ 
durch diese Kinäje sind: 105. P. LXXXL, wo Afendo-‏ 
hat; 115., wo die‏ רכי' ישועה ausdrücklich‏ החכם polo statt‏ 
der Ashariten neben‏ كسب über den‏ הכם Meinung des‏ 
der Maimuni’s und 1030 "5 ha-Maor aufgeführt wird‏ 
keineswegs mit letzterem identisch sein kann;‏ החכם und‏ 
s., wo der Styl, die bald darauf folgende Namen-‏ 178 
nennung 180. und Afendopolo zu P. CH. beweisen, dass‏ 
R. Jeshuah gemeint ist; 184 s., wo es aus dem Style‏ 
,החכם erhellt. Demgemäss halte ich dafür, dass unter‏ 
wo es absolut steht und nicht das blose Permutativ ei-‏ 
nes vorhergegangenen Eigennamens ist, R. Jeshuah ver-‏ 
standen werden muss, wie z. B. 37. 206. 130 (wo das‏ 
Citat wegen des eigenthümlichen originellen Styls Je-‏ 
shuah’s schwer verständlich ist) u. s.w. Ungewiss sind ₪.‏ 
wahrscheinlich Maimuni ist, vgl.‏ החכם und 90., wo‏ .57 
More I, 11. 64. Auf., obgleich, da auch R. Jeshuah‏ 
die Homonymen erklärt hat, diese Annahme nicht als völ-‏ 
lig ausgemacht betrachtet werden kann.‏ 

und öfter, nach Afendo-‏ .17 .14 .7 פלוסופים opp.‏ חכמי המחקר 
polo zu P. IV. (vgl. zu P. LXXV.): „die, welche in der‏ 
genannt werden und‏ מדברים Sprache der Weisen sonst‏ 
glauben.“ Derselbe bemerkt, dass in‏ (דקים) an Atome‏ 
diesem Namen auch die muhammed. Secten der Muata-‏ 
ziliten und Ashariten, als zu den Atomisten gehörig, in-‏ 
begriffen werden. Es ist sonderbar, dass der im More‏ 
מדברים und andern rabban. Werken so gewöhnliche Name‏ 


(die mit dem Keläm, arab. חכמה 377 .סו رعلم العلام‎ 


— 310 — 


Philosophen. 83) Andere meinen, dass das Dasein einer 
endlosen Menge von Individuen die Ewigkeit der Genera 
ersetze, und dies sind die sogenannten -.דהריה‎ Fasse 
diese drei Ansichten wohl in’s Auge, denn der ganze 
Streit über die Ewigkeit oder Nichtewigkeit der Welt 
geht auf diese drei Grundanschauungen zurück. Die 
<٠ Ansicht der מדכרים‎ und aller derer, welche ein zeitliches 
Entstandensein der Welt asseriren, bildei das eine Ex- 
trem, die Ansicht der دم רהריה‎ das andere, und die An- 
sicht der Sl ha steht einigermassen in der Mitte.“ 


Der N. 6 25 ist, wie der urs ‚rünglich auf die Mua- 
1 
وم‎ 


tazile Be N. ,معطل‎ von seinem historisch - phi- 


- losophischen Begriff in die Bedeutung eines Weltmenschen 
(zoouıx0g), eines homo secularis überhaupt (ohne den Ne- 
bengedanken eines besondern Systems) übergegangen 

ל 
, 
zusam-‏ حل (Schol. Hariri 384. lin. 2. 3., wo er mit‏ 
mengestellt ist).‏ 


LXVII.), die Secte des‏ .م וה עץ חיים (vgl.‏ .118 ריצניה 
Edesseners Bardesanes (us, so benannt von dem Flüss-‏ 
chen Daison bei Edessa), nach Efrem's Zeugniss eines‏ 
gemässigten, dem kirchlichen Standpunkt der Psychiker‏ 
sich geflissentlich accomodirenden Anhängers Valentins (für‏ 
dessen System das koptische Werk Pistis-Sophia, in sa-‏ 
hidischem Dialekt, eine noch nicht ausgebeutete Erkennt-‏ 
nissquelle ist). Der von A. b. Elia angegebene Grund-‏ 
zug des Systems dieser Secte, dass Gott Urheber des‏ 
Guten und der Satan Urheber des Bösen sei, ist freilich‏ 
sehr ungenügend, jedenfalls aber getreuer, als die No-‏ 
in welcher Daisaniten und Magier‏ , אשכל הכפר tiz des‏ 
רעת בני אל ריצניים האומרים mit einander verwechselt sind:‏ 
د האור והחשך קדמונים ודעח בני אל מגוסיים האומריכפ השטן 
Von den arabischen Schriftstellern‏ (<% +.בורא כל דבר רע 
(Abulfeda, Hist. An-‏ أبن ديصان wird Bardesanes bald‏ 


*) Beide Ansichten werden als דיעות סכנות‎ abgewiesen Corona 
Legis p. 64. 


— 309 — 


Namen als Gattungsnamen einer indischen oder im All- 
gemeinen einer Philosophen -Partei. Wagi Chalfa cha- 
rakterisirt sie, folgendermassen (Tom. I. p. 64 8. ed. 
Flueyel): „Kerner giebt es solche, welche das Sinnlich- 
Wahrnehmbare anerkennen, aber das Intellectuelle läug- 


nen und dies sind die Naturalisten ,(الطبيعية)‎ Alle Frei- 
geister (Abe), die durch ihr Nachdenken nimmer in 


Widerspruch mit ihren eignen Verkehrtheiten gerathen, 
deren Intelleet und Speculation sie nicht zum Glauben 
leitet, deren Geist sie nicht dem jenseitigen Leben zu- 
führt. Sie hängen fest an dem Sinnlichen und stützen 
sich darauf, und meinen, dass es hinter der sinnlich- 
wahrnehmbaren Welt keine andere gebe. Man nennt 


sie “.د هريون‎ Hierauf charakterisirt Hagi Chalfa die 


Philosophen und sagt schliesslich: „Das sind dieselben, 
die in älterer Zeit Daharije, Physiker und Metaphy- 
siker waren, nieht die, welche ihre Erkenntnisse aus 
dem Lichtschacht der Prophetie entnahmen,“ Vgl. dazu 
Abulfarag ed. Pocock. p. 240. (Brucker, Histor. Phi- 
los. 111. .م‎ 140.). Eine sehr instructive Stelle findet 
sich bei Palkeira, מורה המורה‎ zu 11, 13.: „Die mensch- 
lichen Meinungen über die Welt gehen in drei Grundan- 
sichten auseinander: 1) die Ansicht derer, die jedes 
Genus für ein Entstehendes und Vergehendes halten, 
dieweil seine Individuen ein Ende haben; 2) die An- 
sicht derer, die einige Genera für ewig in ihren Indi- 
viduen halten, wie die Sphären, andere hingegen für 
ewig nur in ihren Species und für vergänglich in ihren 
Individuen; letztere haben weder Anfang noch Ende, 'in- 
sofern sie eine unendliche Menge von Individuen in sich 
begreifen, und die unvergängliche Dauer solcher Gattun- 
gen wird aus dem Einen nothwendigen Grunde bewahr- 
heitet, dass, wenn dem nicht so wäre, sie unendliche 
Mal untergehen‘) müssten. Diese Ansicht ist die der 


*) Für כעדיס‎ ist כפכדיס‎ zu lesen. 


EDS: 


(über die Unbegreiflichkeit des Wesens der Zeit).‏ .22 גאלינום 
(eine für die Auferstehungslehre sprechende Maxime‏ .199 
desselben), Claudius Galenus von Pergamum (geb.‏ 
n. Chr., gest. 201.), Urheber eines geläuterten arz-‏ 131 
neiwissenschaftlichen Systems, welchem durch Vermitt-‏ 
lung der Araber und Juden das ganze Mittelalter hul-‏ 
digte, zugleich speculativer Philosoph. S. ausser den‏ 
allbekannten Geschichtswerken über Philosophie und Me-‏ 
diein, die „Briefe über Galen’s philosophisches System“‏ 
in Sprengels Beiträgen zur Geschichte der Medicin 1, 1.‏ 
Sb al ick‏ 
LXVIIL), die Anhän-‏ .م דרך עץ החיים) .115 כת אל גהמיה 
ger 'Gahm 0. Safwän’s des Tirmiditen, Schülers 'Gaad‏ 
b. Dirhems, den der König Chälid b. Abdolla zu Wa-‏ 
sith am Opferfeste wegen seines frechen Widerspruchs‏ 
gegen die Offenbarung schlachtete. 'Gahm (später selbst‏ 
in Chorasan getödtet) trieb das Dogma von der Zwang-‏ 


.י 


thätigkeit des Menschen (A>!), sowie die Läugnung 
der göttlichen Attribute und die Entleerung Gottes von 


allen Qualitäten (Aubeilf”) auf die Spitze. S. Pocock, 
Specimen p. 243 s. Sale, Preliminary Discourse p. 171. 


© אל ההרית‎ 160. neben den Brahmanen als indische Secte ge- 
nannt, welche das Dasein Gottes, die specielle Vorsehung 
und einstige Vergeltung festhält, aber aus philosophischen 


Gründen die Prophetie negirt, arab. .الدهرية‎ Firuza- 
bädi erklärt die Samanije (s. u. (כומניה‎ für indische 
ون يون‎ übereinstimmig mit einem pers. Scholion zu 


„Tuchfet (Gildemeister p. 114.), und gebraucht somit den 


wo.» 
*) معطل‎ heisst derjenige, welcher Gott die göttlichen Eigen- 
schaften abspricht und ihn so zu einem wesenlosen Gedankenbilde 
w 5 
macht, oft überhaupt der Freigeist (im Gegens. zu حلولى‎ d. i. der 


Mystiker, der Fanatiker). Die orthodoxe Lehre des تناب‎ steht zwi- 
schen dem تعطيل‎ und تشبيد‎ in der Mitte. 


— 807 - 


stems auch Ibn - Roshd's sl! הפלת ההפלה) تهافتن‎ 
geren Ghazäli, hebr. in der Bibl. Michnels zu Ham- 
burg); die Notizen Samnel ,ط‎ Tibbon’s in פירוש מלות זרות‎ 
und Menahem Bonifaz’s in 5ه נדהים‎ sind erbärmlich. 


(seine von Averroös divergirende‏ .م 38 .29 .م 26 בן סינא 


Meinung über die Himmelssphäre), Abu Ali Al-Husain 
b. Abdolla Ibn-Sina (lateinisch Aricenna, woher die 
verderbte Form 38 72, oder Abohali), Schüler Alfarä- 
bi’s, geb. 980, st. 1036 (s. Schmoelders p. 16.). 


HM. v.u. vol. Z.15.,der Astronom, viell. Plolemaeus-‏ ,39 בעל תכונה 


מת 


eine Partei indischer Weisen, genannt‏ ,م 160 אל בראה 
(zubenamt „Let‏ البراهية neben den Dane, arab,‏ 

N, 0/ goorzorei), die Donynäres des Porphyrius (De 
abst. I, 4.) und Doeyuaraı des Clemens (Strom. I. p. 
359. ed. Pott.). Sie werden, übereinstimmig mit A. b. 
E., geschildert von Abulleda (Historia anteislamica p. 
172. ed. Fleischer): ‚Die Brahmanen sind so fern von 
der Annahme prophetischer Ofenbarungen, dass sie viel- 
mehr die Möglichkeit solcher im Allgemeinen negiren. 
Sie haben darüber eigenthümliche Bedenken, die in dem 


Buche über die Religionen und Secten (اليلل والتكل)‎ 
aufgeführt sind.“ Ebenso Hagi Chalfa (Tom. I. p. 


68. ed. Fluegel): „Unter den Indern ist eine an Zahl 
kleine Secte باهبة‎ , deren eigenthümliche Lehre in Auf- 
hebung der Prophetieen und Verbietung des Thierschlach- 
tens besteht.“ Die sie betreffenden Excerpte aus Mas- 
udi und Kazwini finden sich bei Gildemeister (Seri- 
ptorum Arabum de rebus Indieis loci et opuscula inedita- 
1.); vgl. auch Fleischer, Catal, Bibl. Senat. p. 438. Auch 
der Verf. des 1927 אשכל‎ (und aus ihm Afendopolo in 
נחל האשכל‎ %( erwähnt sie: דעת אל ברהימי מודים באחדות‎ 
.הבורא וכופרים כנכבואה‎ Juda ha-Levi (Kusri II, 33.) 
nennt die ברהמיים‎ neben den Zabiern (צביים)‎ als unter- 
gegangenes Volk. 


*) Die sektengeschichtliche Partie dieses Werkes hat zuerst Jost 


excerpirt, Geschichte der Israeliten, Bd. 9, Verzeichniss S. 156—159. 


+20 


— 906 — 


zukommt, als jenes greheimnissvolle Etwas, wodurch die 
Handlung seine entweder Belohnung oder Strafe ver- 


dienende Handlung wird. Insofern ist קנה كسب‎ od. 
nmwn, wie es gleichfalls übertragen wird. >*( Ueber den 


SL dieses كسب‎ divergiren die Ashariten selbst, und 
A. b. E. nennt diesen wunderlichen Versuch, dem Men- 
schen einen Antheil der Causalität zu conserviren, mit 
Recht ענין שלא יושג ברעה ולא יושכל در 125 אמתי‎ (115.) 
Die hierher gehörigen erklärenden Zeugnisse arabischer 
Religionsphilosophen, die Pocock (Specimen 238 — 251) 
zusammengestellt hat, beweisen, wie treu und gründlich 
die Schilderungen A’s sind, der hier sich keineswegs 
auf das bereits von Maimuni Referirte beschränkt. Die 

- Schilderung; der Ashariten bei Sale (Preliminary Dis- 
course p. 165— 169, nicht in der schlechten Uebersetzung 
Theodor Arnolds) ist nur eine treue, etwas übersichtli- 
chere Wiederholung des Speeimen, mit Beibehaltung der 
original Mohammedan ezpressions aus leicht zu errathen- 
dem Grunde. 3) Das aceidentelle Ding, nachdem es zur 
Existenz gelangt ist, bedarf während des Verlaufes sei- 
nes Bestehens unausgesetzt eines Agens, da es nicht 
zwei Zeiten lang dient (Mny (ישרת שתי‎ , sondern mit je- 
dem Moment immer und immer wieder durch die schöpfe- 
rische Kraft Gottes erneuert werden muss. Die Lehre 
der Ashariten über die göttl. Rede im Gegens. zu der 
der übrigen Secten findet sich abgehandelt in Cod. Arab, 
Sen., Lips. CIX. (Fleischer. Catal. 7. 376.).7*) Diese 
Grundanschauung der Ashariten im Gegensatz zu den 
Muataziliten ist im More, noch detaillirter und gründli- 
scher aber im Ez Chajim discutirt, während die rein mu- 
hammedanischen Lehrpunkte in beiden übergangen wer- 
den. Zu vergleichen ist zur Gesammtauffassung des Sy- 


*) So gebraucht das Wort z. B. auch Beidhäwi, wenn er zu Sur. 
11,75. sagt: el .الافعال واقعة بقدرة الله وكسب‎ 


auch Jan. Scharpii Diss. de Obtrectationibus veritatem reli-‏ .ع رد 
gionis Christianae non Tlabefactantibus, immo confirmantibus p. 198 5-‏ 


- 908 — 


(WAR), Gott ist auch Urheber alles Guten und Bö- 


sen, alles Nutzens und Schadens menschlicher Handlun- 
gen.) Er will und weiss, und will in Betren' des 
Menschen eben dasjenige, was er weiss; er hat dem 
Kalam geboten, eben dies uf der „bewahrten Tafel“ 
aufzuzeichnen; das darauf Verzeichnete ist sein Decret, 
sein ewiger unwandelbarer Rathschluss und Vorsatz. Es 
ist mit der Handlungsweise Gottes nichtunverträglich, dem 
Menschen auch solche Dinge zu gebioten, welche zu leisten 
er nicht fähig ist Die Handlungen des Menschen wer- 
den von Gott geschaffen, ohne alle wirksame Cooperation 


des Menschen, dem nichts zukommt, als 5 
vgl. More 1, 73.), d. .ו‎ eine gewisse auf die Schöpfung 
der Handlung völlig einflusslose Coneurrenz, durch welche 
er sich in Hervorbringung der geschaffenen Handlung 
entweder Lob oder Tadel erwirbt. Dies ist die gewöhn- 
liche, mit dem koranischen Sprachgebrauch übereinstim- 
mige Deutung des kaum durch eine klare Definition zu 
bindenden Wortes, das insofern richtig durch MM (quae- 
stus, acquisilio) wiedergegeben ist (Pocock, Specimen 
.م‎ 240. 249.). Nach einer andern Erklärung ist ب اكسب‎ 
die Acquisition der von Gott geschaffenen Handlung; Gott 
schafft sie, der Mensch aequirirt sie (x mike). Al- 
les, was zum Thatbestand der Handlung erforderlich ist, 
die Fähigkeit, die Wahl (der Wille) und die aus der 
Verbindung beider resultirende Handlung selbst ist Got- 


tes Creatur. Der Mensch ist nur das Subjekt (de), an 


dem dieser schöpferische Process vorgeht, dem nichts 
0 


Auch der Unglaube der Ungläubigen ist etwas von Gott Ge-‏ כ( 
wolltes und Causirtes, obgleich nicht in seiner ursprünglichen Inten-‏ 


tion (القصل)‎ Liegendes. So die Asharije und mit ihnen alle or- 
thodoxe Sunniten, welchen die Kadarije entgegenhalten, dass der 
Mensch glauben und nicht glauben könne, weil der Gnadenwille Got- 
tes an ihn kein الالحاء‎ Ki (Wille des Zwingens) sei, s. Beidhäwi 


zu Sur. 11, 99. 


20 


- %90 — 


₪ ₪ تبعنى صغيرا لتلا اعصئ فلا ادخل النارما ذا يقول 
الب ₪6 الجباتى وترك الاشعرى مذهبه واشتغل هو 
ومن = بابطال ne‏ الس 
ومضى عليه الجباعة hans‏ اهل السنة والجباعة ثم لملا 
ثُقلت 1( الفلسفة الى Kl‏ رخاض 'فيها IN‏ 
ל Sl‏ على الغلاسفة Us‏ خالفوا فيه الشريعة 
نخالطوا بالكلام كثيرا من الغلسفة ليتحققرا مقاصدها 
فيتمكنوا من ابطالها A‏ جرّاً الى ان ادرجوا فيه معظم 
.الطبيعيات والآتهيات رخاضوا فى الرياضيات > كان لا 
za‏ اعن الفلسفة لرلا-اشتياله على السبعيات 5) 
وعذا هو كلام المتآخرين Or dl,‏ اشرف العلوم 
لكونه اساس الاحكام الشرعية وريس العلوم al‏ 3 


15) Scholion: Die Philosophie wurde von den Griechen zu den 
Arabern herübergebracht durch den zweiten Lehrer, nämlich Al- 


faräbi.“ Er heisst اليعلم التانى:‎ in Bezug auf Aristoteles 


.(البعلم الاول) 


16) Scholion: „Nämlich der Keläm nach dem Charakter, den 
er durch die Bearbeitung der Späteren annahm, wie in den Werken 


von Mah-‏ البطالع ;)1286 von Beidhäwi (geb.‏ طوالع الافوار 
st‏ اتف mudb. Abubekr b. Ahmed El-Urmawi (von Urmia);‏ 
von ₪1-‏ المقاصل von Abderrahman Adhadeddin El-iIgi;‏ 
Teftazäni.“ 5‏ 
it-‏ أحوال البر عم Ein Scholion führt als Beispiel an:‏ )17 

telzustand zwischen Tod und Auferstehung). © 

1 18) Scholion: D. i. sowohl der mit Philosophie gemischte Ke- 
läm der Späteren, als der unvermischte der Früheren. 


- 29 — 


الكبيرة ليس بمومن ولا كافر ويثبت לע المنرلتين 
فقال الحسن قل اعتزل عنا فسموا المعترلة هيم سوا انفسهم 
اتعحاب العدل والترحيل *') لقولهم بوجوب ثراب المطيع 
وعقاب العاصى على الله تعالى ونفى الصفات il‏ 
عنه*') ثم إتهم ترقلرا فى علم الكلام وتشبَّموا باذيال 
الفلاسفة فى كثير من الاصول رشاع مذهبهم فيما بين 
. الناس الى أن قال != ابو الحسن الاشعرى لاستاذه ابى 


zus 6 2‏ 5( تقول فى تلتة أخوة مات Fol‏ مطيعا 


والآخر عاصيا والثالث صغيرا _فقال 51 الاول يثاب بالجنة 
والنانى Dale‏ بالنار والثالث لا يئاب ولا يعافب قال الاشعرى 


فان قال الثالث يا رب .لم امتنى صغيرا وما ابقيتنى الى ان 
gl pl‏ بك dub‏ فادخل الجنة فقال يقول الربّ انى 
كنت „del‏ منك انك لوكبرت لعصيت فدخلت النار فكان 


Koll‏ لك ان تموت صغيرا قال الاشعرى فان قال الثانى 


13) Scholion: „Die Sunniten sagen dagegen: Ihre Einheit hebt 
ihre Gerechtigkeit, und ihre Ge rechtigkeit ihre Einheit 
auf. Was das erste betrifft, so könnte Gott, wofern sein Wesen 
ohne Attribut ist, ja nicht gebieten und verbieten, und die Bestrafung 
gewisser Handlungen seinerseits wäre Unrecht. Was das zweite 
betrifft, so hätte er ja, wofern die Handlungen der Creaturen selbst- 
ständig hervorgebrachte sind, Genossen in der Schöpfung, und die 
wahre Einheit fiele zusammen.“ 

14) Scholion: „Damit nicht daraus eine Pluralität ewiger We- 
sen folge, was unzulässlich ist — aber nach orthodoxem Bekenntniss 
ist die Pluralität,des Wesens, nicht die der Attribute, das Un- 
mögliche.“ 


— 294 — 


بالمباحتة وادارة الكلام من الجانبين وغيرة فل يتكقق 
بالتأمل ومطالعة الكتب ولانه اكثر العلوم UNE‏ ونزاعًا 


فيشتل افتقاره الى الكلام مع الخالفين St,‏ عليهم 
,= لقوة lol‏ صار كانه هو الكلام دون ما side‏ من 


ee‏ يقال ZU‏ 6 من td rt!‏ هو الكلام 
ولانه لابتناته de‏ الادلة القطعيّة المويّد اكترها بالادلة 
السبعية اشن العلوم تأثيرًا فى القلب وتغلغلًا فيه فستى 


بالكلام المشتق من AN‏ هو الجر وهذا هو كلام 
„ars, (Los‏ خلافياته مع الفرق الاسلامية خصوصًا 


المعتزلة لانهم اول فرقة اسسوا قواعكّ الخلاف ليا ورد 
به ظاهر السنة وجرى عليه جيعية „sy ST‏ الله 
عنهم فى باب العقايد وذلك ان رتيسهم 'واصل )6 عطاء 


12) Randscholion: „Man unterscheidet zwei Arten des Keläm, 
den Keläm der Alten und den Keläm der Späteren. Der erstere be- 
fasst sich lediglich mit den @laubenslehren ohne alle Beimischung; 
der letztere nimmt zu den Dogmen die Physik, Metaphysik, Mathe- 
matik u. andere fremdartige Elemente hinzu.“ Ein anderes Scholion: 
„Die Summa dessen, was der Commentator sagt, ist: Die ersteren 
Mutekellimun eonstruirten die Wissenschaft Keläm zur Bewahrung 
der Grundsätze der Religion, und stellten sich damit nur in Opposi- 
tion zu den islamischen Secten; die späteren aber, da sie die 
Widerlegung der offenbarungswidrigen Principien der Philosophen 
anstrebten, nahmen die philosophische Discussion in den Kelam auf. 
Ein anderes Scholion: „Dies ist der Charakter des Keläm nach der 
Construction (tedwin) der Aelteren, nämlich die Untersuchung über 
die Einheit und die Attribute Gottes mit Ausschluss der Untersuchung 
über die Theile der possibilia.“ 


- 898 — 


- 


188 (nach alter Nummer 156), ₪ 3, v. Die Handschrift ist 
beschrieben von Fleischer, Catal. p. 468. Saadeddin El- 
Teftasani ist der 25 Jahr früher verstorbene Nehenhuhler 
des Seid El-Gorgäni sowohl in Gelehrsamkeit als in der 
Gunst Timurs. Er commentirfe gleichfalls EI-Igi’s Ma wa- 
)וג‎ und schrieb ein ähnlich angelegtes System der Religions- 
philosophie unter dem Titel Makäsid.] 2 


سموا ما يفيد معرفة .الاحكام العبلية عن ادلتها 
التفصيلية ill‏ ومعرفة احوال الادلة اجيالا فى.افادتها 
. الاحكام باصول . الفقه ومعرفة العقايد .عن ادلتها 
بالكلام لان غنُوان = كان قرلّهم الكلام فى كذا 
u 185‏ مسئلة AO‏ كانت | rn, Sol‏ 


Nas, ts‏ > ان بعس المتغلبة'') قتل كثيرًا من 
ER‏ !34 ואג قولهم علق القرآن ولانه يور לפ 
على الكلام فى تحقيق الشرعيّات כ الخُضوم كالينطق 
للفلسفة ولانه اول ما يجب من العلوم التى انبا As‏ 
OL Las,‏ فأطلق هذا الاسم لذلك (عليه) ثم 


خص به ولم يطلق على غير تبييرًا ولانه انبا . يتكقة 


9 


11) Teftazäni meint die Chalifen aus der Dynastie der Abbasiden, 
welche der häretischen Meinung der Muatazile, dass das Wort Got- 
tes erschaffen sei, huldigten. Kin Scholion bemerkt, dass von den 
Muataziliten 760 ınoslimische Gelehrte getödtet worden seien und 
führt als Beispiel den Ahmed b. Nasir an, der wegen seiner Ver- 
theidigung der Ewigkeit des Koran von Muhammed 11]. (Mutasim) 
lebendig geschunden wurde. S. Muradaea d’Ohsson, übers. v. Beck, 
' םת‎ 8. 58. f. und über das Dogma: Ez Chajim cap. 01111. S. 165. 


ظ 
= 


3 
5 


a 


— 898 - 
ولا يرون الكفر والبعاصى “بتقدير الله فنفوا عن الله 
صفات الات والفعل جميعًا واثبتوا لانفسهم I,‏ فاعل 
‚us‏ \ دبّ ودرع تخليق الافعال وغيرم من לטנש 
خالفوا الجباعة det‏ 1( وتغرفوا فى العقايك izle,‏ 


'لازموا الضلالة والبدعة وصاروا من الذين فرقوا دينهم 
وكانوا شيعًا”') ya‏ منهم براء على وزن سعداء وم عفدنا 
ضلال لكون كل من I‏ ضالا عن طريق الحق واردياء 


على وزن اشقياء واتما 15565 منهم لضالفتهم مجم الكتاب 


dl,‏ الوافحة واجباع الامّة الهادية وسيّوا ضلالا واردياء 


| لدخولهم تحت 045 بالوارد فى الخبر المتواتر الذى > 


هو دليل من دلايل النبوة <> اخبر أن ١أمته‏ ستفرق 
على ثلث وسبعين فرقة كلهم فى الثار آلا واحدة كما مرغ 


IV. 


Ueber die Gründe des Namens Keläm, das 
Verhältniss der so benannten Religionswis- 
sewschaft zu den muhammed. Secten und den 
Unterschied ihrer früheren rein positivenund 
ihrer späteren philosophischen Behandlung. 


[Aus El- Teftazani’s Vorrede zu seinem Comm. der 
, [1 
Akaid von Negmeddin Omar El-Nesefi, Cod. Senat. Lips. 


10) Die Worte sind entnommen aus Sur. VI, 160. 


-> 404 
المتفرقة والمذاهب الرديّة مثل المشبّهة رم الذين شبهوا 
الله تعالى بالحخلرق فى صفانه والبعتزلة رم غيرو بن 
ne‏ وواصل بن عطا واححابهيا سيّوا بذلك ليا اعتزلوا 
الجباعة فى كثير من الاعتقادات والاصول بعد موت الحسن 
البُصرى .فى المأية الثائية والجهييّة رم المنتسبون الى 
جهم بن صفوان الترمدى وهو الذى اظهر نفى الصفات 
والتعطيل وقد اخذ ذلك من جعد بن 5 الذى فى 
„alle 1‏ 05 الله اليلك بواسط فاته خطب التاس 
8 ايوم عيل EN‏ وقال ايها التاس 5ב تقبّل UN‏ 
فحاياكم فآنى 5 على جعد بن دم )© زعم ان 
الله تعالئ لم يتخذ ابراهيم خليلا ولم يكلم ללש 
تكليبا ثم نزل وذبجه ركان ذلك بعد استفتاء من علباء 


زمانه وكانوا من كبار التابعين ثم قتل جهم بخراسان 
بعد ما فشا مقالته وتقلّدها المعتزلة بعده ولكن جهم 
كان ادخل فى التعطيل من البعتزلة لاه ينكر الاسياء 
الحقيقية رمم لا ينكرون .الاسباء بل et, lie‏ وم 
الذين اسقطوا فعل الاكتساب من العباد وجعلوا افعالهم 
ا ar‏ حكات الترقعش. وجركات „EIN‏ 


والقدرية رمم الذين يزعبون ان كل عبد خالق لفعله 
19 


= 290 - 

لا موثرة ولا كاسبة بل هو بينرلة الجيادات فيبا يوجد 
منها والله لا يعلم الشى شيا قبل zog,‏ وعلية حادث 
لا نى حل ولا an‏ الله lo‏ يوصف به غيرة أن يلزم 
גא التشبيه كالعلم والقدرة لو ابدل القدرة بالحيوة 
كما ذكره الامذى ")2 لكان اول צש 64 ne I‏ 
لغير الله قدرة والجنة والنار تفنيان بعد دخول اهلهما , 
فيهما حتى لا הלש موجود سوى. الله ووافقوا ,المعترلة 0 
8 نفى الروية وخلق الكلام وايجاب اليعفة بالعقل 

قبل ورود الشرع 3% 


iM. 
Ueber die Muatazile, 'Gahamije und 'Gabarije. 


[Aus Käfi 181 - Akhisäris كتاب نور اليقين 5 أصول‎ 
رالدينى‎ einem gedrängten im 3. 0. 11. 1014 0. i. 1605 vol- 
lendeten Commentar zu El- Thahawis Akaid, Cod. 190, 
der Leipz. Rathsbibliothek. S. Fleischer, Catalogus ad Cod. 
eXC. 2. p. 469.] 


ونسأل الله تع ان يثبتنا على الايبان ويختم لنا به 
ويعصينا من الاهواء الكتلفة كاهواء الفرق الضالة والآراء 


9( 2.1. Ali ₪ Abi Muhammed b. Salim Seifeddin el- 
Amidi, geb. zuAmid (Diarbekr) im .ل‎ 0. H. 550 (1155), gest. 
631 (1233), Verf. des metaphysischen Werkes Ehkar-ul-Efkar. 


20 


|9 لا معنى لكون الشى حادثا الا انه ليس قدييا ولا 
معنى لكونه שב الا انه ليس معلوما على ان اثبات 
حاله غير معلومة ميا لا سبيل اليه #6 


0 


Ueber die Secten der 'Gabariten ו‎ 
und Gahamiten. 


[Aus dems. البوائف‎ u” Cod. Dresd. 397. f. 291, vl 1 | 


א السادسة .من تلك الكبار الجبرية والجبر اسناد 
فعل |( الى الله نع والجبرية متوسطة اى غير خالصة 
ق اقل بالجبر الحض بل متنوسطة بين الجبر want,‏ 
تثبت للعبد كسبا") فى الفعل بلا تأثيز فيه كالاشعرية 
والخكارية والضرارية وخالصة لا تثبت كالجهبية ,9 les]‏ 


جهم بن صفوان sul!‏ قالوا لا 3,5 للعبد اصلا 


8) Das arabische Su welches die jüdischen Metaphysiker, 
wie auch Ahron b. Elia, durch np» übersetzen, erklärt demgemäss 
Ibn-ul-Kisai: „Wis! إلى‎ 6:0 ai! الكسب هو الفعل‎ 
أو دفع ضر‎ & (Pocock, Speeimen .م‎ 240). Eine andere Deutung 


s. ebend. p. 245 ss. ed. vet. 
19 


— 304 — 


der bekannte griechische Philosoph aus‏ ,.108 .15 אפיקורוס 
Gargettus bei Athen (zw. 300 b. 270 v. Chr.), aus des-‏ 
sen materialistischer Physik A. b. 10, die zwei Grund-‏ 
lehren hervorhebt, dass die Welt mit dem ewigen Wech-‏ 
sel ihrer Erscheinungen das Produkt stets beweglicher‏ 
und dass die‏ , (קבוץ הדקים) unendlich kleiner Atome sei‏ 
Conglomeration dieser Atome in ihrer unendlich mannig-‏ 
faltigen Beschaffenheit und Verbindung oder Trennung‏ 
unter der absoluten Alleinherrschaft des Zufalls stehe‏ 


Begründer der sogenannten‏ وأفيقورس arab.‏ , (אמונת הקרי) 
(Alfaräbi bei Schmölders p. #) oder "Höow-‏ فرقة | 


vgl. Kusri V, 8. 20. More IH, 17.:*)‏ ,בעלי ההנאה hebr.‏ חא 

(seine Ideenlehre). 191 (seine ‚von Arist. - ver-‏ .19 אפלטון 
schiedene Ansicht über das Verhältniss der menschlichen‏ 
Seele zum Körper).‏ 

ss. 123..124. 140. 189.8:‏ 109 .108 .39 .38 .29 .27 .9 ארסטו 


191. 193. 195., >. u. .הפילסוף‎ 
כת אשעריה‎ 4. 16 s. 95. 115 ss. 130 s. 138. 181. (vgl. More 
I, 71 ss. DI, 17.), die Secte der Ashariten الاشعرية)‎ 


od, (الاشاعرة‎ , zubenamt الناجية‎ (die seligwerdende), 
deren System, gegenüber namentlich den Lehren der 
Muataziliten, das von der Majorität der Sunniten reci- 
pirte ist. Sie lehren 1) dass die Attribute Gottes von 
seinem Wesen unterschieden seien, jedoch mit Aus- 
schluss jeder Vergleichung Gottes mit den Creaturen und 
jeder an das Sinnliche streifenden Deutung der im Kor- 
an vorkommenden Anthropomorphismen. 2) Gottes ab- 
soluter, einiger, ewiger Wille ist der Urgrund alles Be- 
$tehenden und Geschehenden. Alles, was geschieht, ge- 
schieht eben, indem der ewige Willen Gottes mit wel- 
chem Object immer Er will in der Zeit coaleseirt 


*) Der schon in den Talmuden (s. Aruch) sich findende wei- 
tere Gebrauch der Nomina לפיקורוס‎ (pl. (5פיקולסיס ,לפיקורסין‎ und שפיקורוסות‎ 
ist allbekannt. 


— 8908 — 


dunklem Style geschriebenen Commentar zur Thora (vgl. 
ן מכתכ אחוז‎ 18. 20. ed. Geiger ), dessen vorherrschen- 
der Charakter philosophisch ist und in dem er oft den 
rabbanitischen Auslegern, im Gegensatz zu seinen karäi- 
schen Vorgängern, Recht giebt (handschr. zu Venedig, 
wo ihn Azaria de Rossi sah, wie er selbst in dem 
zweiten Nachtrag zu seinem מאור עינים‎ 1. 1, b. berich- 
tet; excerp. von J. L. Frey, Basel 1705. 4., vollständig 
gedruckt zu Koslof (Sn) *( , mit טירת כסף‎ von Josel . 
Salomo Jerushalmi Ha-Chazan Ha-Karai, einem Supercom- 
mentare zum Mubchar). Ahron b. Elia in 8. mn نقد‎ 
eitirt diesen Comm., wie schon Mordechai bemerkt, sehr 
häufig und unterwirft ihn einer fast continuirlichen ätzen- 
den Kritik, wobei er seinem Vorgänger zuweilen selbst 
Missverständniss der benutzten rabban. Commentatoren 
vorrückt (Corona Legis .م‎ 58.). Die Argumentationen 
Ahron’s gegen die Rabbaniten (namentlich in dem Punkte 
(בעל יורש את אשתו‎ hat Elia Mizrachi widerlegt und 
ihm vorgeworfen, dass er die rabbanitische Lehre häu- 
fig gar nicht verstanden und seine Zeitgenossen zu täu- 
schen gesucht habe. Elia Beschitzi sucht im Ein- 
gange seines Adderet den so hart Angegriffenen zu ver- 
theidigen und seinen Schwächen nachzuhelfen. *2) כלול‎ 
ופי‎ ein kleines, aber bei der präcisesten Kürze reichhal- 
tiges Werkchen über Grammatik, nam. Syntax, gedr. zu 
Constantinopel 341 (1581). 8. 3) Comm. zu den mei- 
sten der Propheten und Hagiographen. 4) סדר חפלות‎ für 
das ganze Jahr mit vielen Pijutim auf alle Feiertage, 
gedr. Venedig 288 (1528. 29.) in 2 Bdd.; Kosloff 566 
(1806) und mit vielen Zusätzen, besonders ברכות‎ I7D, 
ebend. 596 (1836), 4 1 ' 

(seine Auffassung der arist. Lehre über das‏ .> 189 אלכסנרר 
Wesen der menschlichen Seele), d.i., Alexander von‏ 
Aphrodisias.‏ 


*) D. .ג‎ Eupatoria, s, Literaturblatt des Orient 1840, No. 28. vgl. 
Hauptbl. 1841. S. 31. 


— 302 — 


wurde:*), die Seule der aristotelischen Scholastik, welche 
durch ihn von Andalusien aus siegreich ו810‎ 6 
st. 1198 (Jourdain, übers. v. Stahr ₪. 94 — 98. 216.). 
Ueber seine Commentare zu Aristoteles s. meinen Cala- 
log. 291. 292. 304. 305. 306. 308, Er war Zeitgenosse 
des Theosophen Ibn- Arabi, den er erfolglos bat, ihn 

„ in die geheime Gnosis eiozuweihen (Fleischer , Catal. 
Lips. p. 492.). 

בעל .99 בפירוש התורה .166 .147 .90 .89 .80 .67 .40 د אהרן 
Afendopolo ad P. XIV.,d.i.,R. Ahronb. Josef,‏ המכחר 
(הרופא) lebte als Arzt‏ ,קדוש ה' zubenamt‏ ,הראשון genannt‏ 
zu Constantinopel um 5054 (1294), s. Dod Mord. p. 141‏ 


wu. 


ss. Er war Schüler Mose Nachmani’s %%), wenn das Zeug- 
niss Elia Beschitzi’s am Eingange seines Adderet wahr- 
heitsgemäss ist, und ein ausgezeichneter Gelehrter in al- 
len Wissensfächern, auch in der Kabbala, wie in Noblo£ 
Chokma f. 56, a. und Dod Mord. a. a. 0. von ihm ₪6- 
rühmt wird. Seine Ansichten wichen in ‚bedeutenden 
Punkten von den unter den Karäern übereingekommenen 
ab, er war mehr Platoniker, und glaubte an eine ewige 
Materie (Corona Legis p. 64.). Gegen die zu der 
Lehre der Muschebbihiten sich hinneigenden subtil-an- 
thropomorphischen Vorstellungen der ältern Karäer vin- 
dieirte er, wie-auch Ahron b. Elia, das rein geistige 
Wesen Gottes, der Schechina und der Engel (Dod Mord. 
p. 27 ss). Er verfasste 1) 7207 ’D, einen in scharfem 
und gedrängtem, aber eben deshalb oft schwierigem und 


(Miklab Achuz p. 17.)‏ ככקרס دوع לרסטו וטכלו לכוב דקותו והבקותו בו )* 

**) Dies kann nicht befremden, da sehr .viele Karäer rabbanitische 

Lehrer hatten. In den Rechtsgutachten Elia Mizrachi’s (No. 57.) heisst 
es: >79 וכן סיפר 55 كه מכדכי כומטיכו "ל عتدد קוק دكت مداق 5פורטט  סיס‎ 
(סיס 95 בקי לוד בכל קתלמוך 39 מובסק. 60355 المع מופכנ زود‎ »anpnm קטמוכיל‎ 
מקפוסקיס בין מכ"טי פמט קתו‎ P3 מקתלמוד‎ p3 בכי סקרסיס מכל 705 טבקטו ממכו‎ min 
.دم מסחבקות וכו"‎ Vgl. dazu das 0806 Bekenntniss Sabbatai .ל‎ Elia’s, 
Abschreibers des ,לשכל ככפר‎ desselben, dem, wie das Akrostich beweist, 
die alphabetische und mit Juda b. Samuel ha-Levi’s جع‎ 
wetteifernde Selicha auf die 6. Nacht der omr»> ימי‎ » 
(Machzor, Kosloff 596. Bd. 111. f. 149, b.): | ده בכתקכלכו‎ 
פמיד. פירוטיפס....... ובמעט כטתס לב כובי‎ DEN  וכיעונטב‎ 


.עמכו מקלמין دده וק5תס קסכימו לדבריקס לנמכי ופוסחיס ע5 טכי הסעיפיס וכו' 


ברכי ס3ולס (ורוס 
angehört‏ 
וכתכמרכו ION‏ 


I... OONY 


ONOMASTIKON. 


wo ohne Zweifel der seltner vorkommende‏ ,164 אכוקרט 
zu substituiren ist. Derselbe Ausspruch‏ סקראט Name‏ 
des Socrates über die ardowz/ıy 0006 im Gegensatz zur‏ 
Osie, an Cicero’s Ausspruch: Socrates primus philosophiam‏ 
devocavit e coelo etc. erinnernd, findet sich, mit einiger‏ 
Veränderung, im Kusri V, 14. f. 31, b. ed, Brecher.‏ 
der‏ ערוגת הכשם wofür in Mose h. Esra’s‏ , סקראט הראשון) 
.(האלהי Beiname‏ 

vgl.‏ والهيولانى und‏ العقل البيفارق (über‏ .190 אבונצר 
seine Fontes Quaeslionum $. 24. ed. Schmoelders), d. i.‏ 
Muhammed b. Muhammed b. Tarchan Abu-Nasr‏ 
Al-Faräbi, geb. zu Farab (Otrar), st. zu Damaskus‏ 
(s. Schmoelders p. 15 s.). Ueber einige seiner‏ 950 
Werke s. meinen Catalog. Codd. Hebr. Senatoriae Lips.‏ 
p.302. 303. 305. 324.‏ 

JDN 18., wahrsch. El-Dawendi (Nisba-Form ei-‏ אל דאונדי 
אל נהודאי und‏ האונדי nes persischen Stadtnamens, wie auch‏ 
i. aus Nahäwend), Name eines sonst‏ .0 .189 .م Dod‏ 
nicht bekannten Gelehrten, viell. aus Demäwend (s.‏ 
Fleischer ad Abulfedam p. 232). Unter den vielen Va-‏ 
(0b. 7.212.‏ داوند rianten dieses Namens findet sich auch‏ 

s. 209., der bekannte rabbanitische Ge-‏ 146 .67 .61 אבן עזרא 
37 שחיטה .₪ lehrte, den A. auch sonst öfter eitirt (z.‏ 
f. 121, b. 139, b.).‏ 

(über den Himmel) 189 =. (über‏ .₪ 38 .29 .₪ 26 )12( אבן רשד 
die menschliche Seele), Abulwalid Muhammed bh.‏ 
Achmed b. Rushd aus Cordova, der berühmte Com-‏ 
mentator des Aristoteles, der dessen Intellekt genannt‏ 


— 300 — 


والشام واكثر الاقطار وفى دياز ما وراء النهر اهل السنة 
والجياعة م" الباتريلية er „Lss!‏ المنصور ؛*) وماتريد 


قرية من قرى 05 وبين الطائفتين اختلاف فى بعض 
البساكل كيسئلة التكوين وغيرها x‏ : 


Propheten und der gesammten, zunächst durch die Genossen des 
Propheten repräsentirten Gemeine zurückkehrte. 


21) Scholion: „Der Sheich- Abu Manssur EI-Mäteridi, Schüler 
Abu-Hanifa’s im vierten Schülergrade gerad absteigender Linie, be- 
schäftigte sich gleichfalls (wie Abu-1-Hasan EI-Ashari, der andere 
der beiden Häupter der orthodoxen Religionsphilosophie) mit Wider- 
legung der Meinungen der Muataziliten und ihrer Anhänger“ Er 
starb im 7. 0. H. 333 (Chr. 944) und hat nach Hagi Chalfa n. 1998. 


2359. 3393. ein Werk gegen die Muataziliten (ie! 5 (بيان‎ 


und einen grossen, aber nicht von "ihm selbst? redigirten Koran 


Commentar (التأويلات الماتريديغ)‎ geschrieben. 


- 19 - 
دخولها مثابا بها ومستحقا لها كبا يدل علده السياق ولذا 
فرع على الايمان والطاعة ونسب !נש الى نفسه wi‏ 
عليه abs‏ فدخلت النار قوله فكان الاصلم لك ان تموت 
متغيرا ذهب معترلة بصرة الى وجوب Per‏ فى الدين 
بمعنى الانفع وقالوا تركه 05 Ki‏ يجب تنزيه الله تع عن 
ذلك فالحبائى اعتبر فى الانفع جانب علم الله فاوجب ما 
علم. الله نفعه فلزمه ما لزمهم وبعضهم لم يعتبر ذلك 
وزعم أن من علم الله منه الكفر على تقدير التكليف 
يجب. على الله تع تعريضه للثواب فلزمه ترك الواجب فيين 
مات صغيرا وذهب معتزلة بغداد الى وجوب - & 
الدين والدنيا معا لكن بمعنى الارذق ف الحكمة والتدبير 
ولا يرد عليهم شى قوله فسيوا اهل السنة ו 5 


الاشاعرة”') هذا هو المشهور”* فى ديار خراسان والعراق 


19) Nach einer Bemerkung, die der türkische Glossator mit 


| El, | غال‎ einleitet, bezeichnet der Name الاشاعرة‎ 
[nach der Form כ‎ wenn er im Gegensatz zu اليعتزلة‎ ge- 


- 
braucht wird, den Complex der Sunniten; im Gegensatz zu TEEN 
hingegen speciell die Shafiiten. 


20) Ein Scholion erklärt: Der Name der Sunniten in Chorasan, 
Irak, Syrien und den meisten andern Gegenden bezeichnet seinem 
gewöhnlichen Sinne nach die Ashariten, Anhänger Abu-1-Hasan 
Alib. Ismail b. Ischäk b. Salim b. Ismail b. Abdollah b. Belälb. Abu-Burda b. 
Abu-Musa El-Ashari, des Genossen des Propheten Gottes; dieser 
Abu-I-Hasan war der erste, der in Widerspruch zu El-"Gubbäf trat 
und von seiner sectirischen Lehre zur Sunna d. i. zur Lehre des 


*192 


- 998 — 


كل Se‏ أى الواسطة بين الكفر والاييان لا بين 
ובג والنار فان الفاسق ale‏ فى النار عندثم وقال van‏ 
السلف الاعراف واسطة بين !322 والنار واعلها من استوى 
حسناته مع SU‏ على ما ورد فى الحديث العديم لكين 
| !צא فلا يكون دار الخلد وقيل اعلها اطفال 
المشركين U‏ الذين ماتوا زمان فترة من الرسل15) قوله 
قال الحسن قد اعتزل عنا ان قلت سيجى ان مرتكب 
الكبيرة ليس بيومن ولا كافر عند الحسن خلا اعتزال عن 
مذهبه قلت الكافر ينصرف عند الاطلاق الى ze‏ 
والينافق كافر غير ماهر فلا منزلة بين المنزلتين عنده 
قوله لا يتاب ولا يعاقب צ يقال لا سد ال 
عندثم وعدم التواب والعقاب فى الجنة والنار ينافى كونهيا 
دارى ثواب وعقاب لانا نقول معنى كونهيا دارى ثواب وعقاب 
Ust‏ حل للثواب والعقاب لا ان كل من دخلهما يتاب أو 
يعاقب ولو سلم فهو بالنسبة الى اعل الثواب والعقاب وم 
المكلفون عندثم وقد نص البعترلة بان اطفال المشركين 
خدام اهل الجنّة بلا ثواب old‏ بقوله فادخل tl‏ 


18) Ein Randscholion mit der Namenschiffre 0\ + 3,5 bemerkt: 


Er versteht darunter eine solche Zeit, in der entweder gar kein 
Prophet vorhanden ist, oder in welcher der Ruf des Propheten noch 
nicht an die Zeitgenossen des Letzteren gelangt ist, 


— 297 


Ueber Ilm el-Keläm, die Muatazile von Bosra 
und Baghdad, und die zwei sunnitischen Ge- 
genparteien, El-Ashari’s und El-Mäteridi'. 

|Erklärende Bemerkungen zu dem Excerpt aus Teftazäpi 
aus einem Supercommentar über Et- Teftazäni's Comm. zu 
Negmeddin Omar En- Nesefi’s Compendium der Dogmatik, be- 
titelt ElI-Akaid, zugleich ein Musterbeispiel der subtilsten 
Scholastik, entnommen aus einer Handschrift der Waisenhaus- 
Bibliothek zu Halle. ] 


he 32 a u‏ 5 بازاء 
البنطق وجها آخر مغايرا لكونه مورث القدرة على الكلام 
وجبعهما الشارح نظرا الى ان كونه بازاء المنطق باعتبار 
أنه يفيد 35 على الكلام كيبا ان البنطق يفيد قوة على 
ו فيول الى كونه مورث القدرة قوله lb‏ عليه هذا 
1 | اللا ولولم aa‏ به لضاع IN let‏ فى الأول 
أو ذكر وجه التخخصيص ف SUN‏ أن لا شككة فى كونه اول 
ما يجب حتى يخص بالتبييز واما ER‏ تسميبة الغير 
به لغير هذا א فقائم فى سائر الوجوه ايضا مع انه لم 

يتعرض برجه التخصيص فى غيرة als‏ هذا هو كلام 


₪. 0 ee 7 er 


— 988 - 
الله نى جسم والمتكلم بذلك الكلام من فعل الكلام 
وخلقه لا من قام به وحل فيه ولا يرى الله ى الاحرة 
والعبد خالق لفعله ومرتكب الكبيرة لا مومن ولا كافر 
واذا مات بلا u ah‏ ₪ النار ولا كرامات للاولياء ويجب 
على الله تع ١‏ لسن يكلف UST ALU st‏ عقله وتهيّة 
اسباب التكليف له اى يجب عليه اللطف باليكلف ورعاية 
ما هو اصلم له والانبياء معصومون وشارك ابو على فيها 
أى 5 الاحكام المذكورة en U‏ ثم أنفرد عنه Ss wu‏ 
الله ₪ 5 لدان 3 Ale‏ שג כ בג N,‏ 


توجب العالبية وكونه سميعا بصيرا معناه انه حى لا آفة 
به ويجوز الايلام للعوض البهشبية أنفرد ابو هاشم عن 
عخالفا للاأجماع u,‏ وبانه لا توبة عن كبيرة مع re?!‏ 
ER oe 0‏ تعلو „le‏ 0% 
بيعلمين على التفصيل all,‏ احوال لا معلومة ولا 
שבכ ولا 205 ولا حادتة قال الامدى هذا בש 


— 987 - 
فى ايام المعتصم والبتوكل وقد طالع كتب الفلاسفة وزوج 
של من مقالانهم بغباردهة اللطيفة البليغة . ו المعارف 
كلها ضرورية ولا ارادة ى الشاعد اى 8 الراجد منا انيا 


فى اى ارادته لفعله عدم السهو اى كونه عالما به غير 
lu‏ םגא oh,‏ لفعل الغير هى البيل اى ميل النفس 
1 ל الاجسام ذرات الطبايع مختلفة لها اثار عخصرصة 
كيا ذهب اليه الغلاسفة الطبيعيون ويمتنع انعدام الجواهر 
انما يتبدل الاعراض zahlt,‏ باقية على حالها LS‏ قيل 
& اليك الفا كنب اليمااهلها لا :ان ,الله يدهلها 
اى يدخلهم فيها والخير والشر من rd‏ לינ 
جسل HL län‏ رجلا وتارة امرأة الكعبية هو ابو القاسم 
up‏ كيل الكعبت كان u‏ معترلة بغداد وتلبين الخياط 
قالوا das‏ الرب راقع بغير wohl‏ ناذا قيل انه تع مرين 
الافعال اريد انه خالق لها راذا قيل مريك انعال غيره 


اريد انه آمر بها ولا يرى نفسه ولا غيره !3 بيعنى انه 
يعليه LS‏ ذهب اليه الخياط الجباتية هو ابو على 04 


Aus up‏ الرعاب: LEI‏ من معترلة !בע NE‏ #ارادة 
الرب Sole‏ لا فى Js‏ 2 تع ae‏ بتلك الارادة موصوف 
بها والعالم يفنى بغناء لا فى de‏ عند ارادة الله تع فناء 
العالم والله متكلم بكلام مركب من حرف واصوات #لمقه 


م 


— 980 — 
W‏ اذ لا يمكن اسنادها الى فاعل السبب لاستلزامه اسناد 
الفعل الى الميّت فيما اذا رمى سهما الى شدخص ومات 
قبل ae,‏ اليه ولا الى الله تع لاستلزامه صدور القبيج عنه 
والمعرفة متولدة من النظر وانها واجبة قبل الشرع واليهود 
والنصارى Kol us,‏ يصيرون فى الاخرة ترابا لا 
يدخلون جنة ولا نارا وكذا البهايم والاطفال والاستطاعة 
سلامة الآلة وعى قبل الفعل ومن لا يعلم خالقه من الكفار 
معذور والمعارف كلها. ضرورية ولا فعل للانسان غير الارادة 
وقنابعداها حادث بلا „ll, was‏ .فعل الله بطبعه 


كانهم ارا 4 به ما يقوله الفلاسفة من الايجاب ويلزمه قدم 
'العالم לש ثيامة فى زمان !קש ركان له 035 منرلة 
כ )₪ ابى الحسن بن ابى „ie‏ الخياط قالوا 
„all;‏ اتاد ככ إلى العو BEA nd‏ 
اى ثابتا קל فى حال العدم وجرعرا وعرضا !2 الذوات 
البعدومة التابتة مثصفة بصفات الاجسام فى حالة العدم 
وان ارادة الله تع كونه قادرا غير مكره  yE‏ أى 
ارادته تع فى افعال نفسه الخلق اى كينه خالقا لها وفى 
افعال عبادة الامر بها وكونه سبيعا وبصيرا معناه انه 
عالم بيتعلّقهبا وكرنه يرى ذاته وغيره معنا انه يعليه 
الجاحظية هو عبرو بن بعر الجاحظ كان من الفضلاء البلغاء 


— 2385 - 
الى دار العذاب وهى النار واطاعه بعض فى البعض دون 
| או 4 الى دار الدنيا وكساهم هذه الاجساد 
الكثيفة على صورة مخئلفة كصورة الانسان وساير الحيوانات 
ai,‏ بالبأساء والضراء „II,‏ واللذات على مقادير 
ذنوبهم فين كانت معاصيه اقل وطاعته א كانت صورنه 
احسن والامه اقل ومن كانت بالعكس فبالعكس ولا يزال 
يكون ال حيوان فى الدنيا فى So‏ بعل So‏ ما دامت 
معد ذنوبه وهذا عين القول بالتناخ البعبرية هو u‏ 
بن عباد السلبى قالوا الله لم يخلق غير الاجسام واما 
الاعراض فيخترعها الاجسام اما طبعا كالنار للاحراق 
نكيف ya‏ انها من افعال ל 5 3 ST ion‏ 
بالقدم لانه يد لانه يدل على de‏ التقادم الزمانى والله سكانه ليس 
بزمانى إلا Ih aus aut ne‏ اتعل العالم والبعلوم وهو 
ممتنع والانسان لا فعل له غير الارادة مباشرةً كانت أو توليد! 
بناء على ما שק اليه من مذعب الغلاسفة فى حقيقة 
الانسان א 5 3 بن أشرس ב 6 كان جامعا . 


بين الدين وخلاعة gut‏ قالوا الافعال المتولدة لا فاعل 


Se 


للأجماع الصالحية last‏ الصالحى اومن مذهبهم انهم جوزرا 
قيام العلم والقدرة والارادة al, ul,‏ بالبيت 
وبلزمهم = ان يكون الناس مع اتصافهم بهذه الصفات 
| وان لا يكون البارى تع > وجوزوا = الجوهر 
عن الاعراض كلها الحايطية هو احيد بن حايط نسب 
اتباعه الى ابيه ومو من 1 اككاب النظام قالوا للعالم الهان 
بدك هو الله تع wa,‏ هو المسيم واليسهم هو الذى 
yet le‏ وهو البراد = Ba.‏ ريك 
ul,‏ صقا صقا وهو الذى يأتى فى ظلل من الغيام 
وهو المعنى بقوله عم ان الله خلق آدم على صورتع 
وبقوله يضع الجبار mus‏ فى النار وانيا (هو) u!‏ 
لانه ذرع الاجسام واحدثها قال الامدى وهولاء 


كفار 
مشركون 0021 ze‏ فضل الحدبى ومذهبهم مذهب 
الحايطية الا انهم زادوا التناخ وان كل حيوان مكلف 
فانهم قالوا ان الله = ابدّع الحيوانات عقلاء 
بالغين فى دار سوى هذه الذار وخلق فيهم Same‏ 
والعلم به واسبغ عليهم نعيه ثم ابتلاتم وكلفهم شك 
ua‏ فاطاعده بعض Fl‏ فى دار النعيم Al‏ ابتلاهم 
فيها وعصاد بعض ق الجبيع فاخرجهم من تلك الدار 


0 ו 


وبالرؤية كافر ايضا الهشامية هو عشام بن عبرو الغوطى 
الذى كان ى القدر اكثر مبالغة من ساير اليعترلة قالوا 
5 يطلق اسم SUN de U!‏ نع مغ وروده فى القران 
استدعاته موكلا ولم يعليوا ان الوكيل فى اسياثه بيعنى 
الحفيظ \ فى 2 الوق ولع وتم رونا انت عليهم بوكيل ولا Ju‏ 
الف الله بين القلوب مع انه مخالف القوله تع ما الفت 
بين تلوبهم ولكن الف الله بينهم وقالوا الاعراض لا 
Jos‏ على الله ولا على وسوله اى هى لا تدل على كوده 
/ خالقا لها ولا تصلى دلالة على (ze‏ مدعى الءسولة 
انبا الدال هو الاجسام ويلزمهم على ذلك ان فلق البحر 
U,‏ العصا حَيّة واحيا اليوتى لا يكون دليلا على صدق 
من ظهر على يده وقالوا لا دلالة فى !קל de‏ حلال 
وحرام والامامة لا تتقلك مع الاختلاف بل لا بد من 
اتفاق الكل قبل ومقصودجم الطعن 5 امامة ابى بكر ان 
كانت بيعته بلا اتفاق من جبيع Sl‏ لانه بقى فى 
كل" طرف طايفة على خلانه والجنة والنار لم تخلقا بعل 
اذ لا 8/5035 وجودعما الآن ولم يحاصّر عثمان כ يقتل 
مع 25 متواترا ومن افسل So‏ فى اخرها ,05 افتتحها 
ו 3 גו 


- 288 -- 


المعتزلة وهو الذى احذت القول بالتوليد قالوا الاعراض 
من الاا 2 ال Fi‏ 6 . 9 
من فعل .0 اذا كان Be,‏ ג ₪ 
القدرة والاستطاعة سلامة البنية ar‏ عن الافات 
وقالوا الله قادر على تعذيب الطفل ولو عذبه لكان ظليا 
يقال ولو عذبه لكان الطفل بلغا عاقلا عاصيا مستحقا 


ولو ظلم „SI‏ عادلا lo!‏ هو أبو موسى بن عيسى 
er‏ كر لمزدار هذا لقبه وهو من باب الافتعال من 
الزيارة وعو تلبيذ بشر اخذ العلم منه وتزعل حتى سبى 
راهب المعتزلة قال الله قادر de‏ ان يكذب ويظلم 
ولو des‏ لكان آلها Laß‏ ظاليا تعالى الله عمًا )א علوًا 
كبيرا ويجوز ان يقع فعل من الفاعلين تولد! لا مباشرة 
قال „ul,‏ كاد رون على 0% !ןש !== ₪ Us‏ 
وبلاغة كما قاله النظام وهو الذى بالغ فى حدوت القران 
وكقر القايل بقدمه قال ومن لابس السلطان كفر لا 
يوارك اعلا ورك رلا يورك اسه 05 كال EEE‏ 


וול — 


لامكنهم „UI‏ بيثله بل بافصم גא وقالوا גת الذى 
لا = عددة SAX! er‏ والاجباع ih‏ ليس شىء 
منهها = وقالوا بالطفرة ناا لوا الى | was,‏ ووجوب النص 
حك wall was s! 5 er‏ من List.‏ .على Je‏ 
Asa‏ 5 وتسعة وتسعين ويا واربعة من الابل مثلا 
او ظلم به به على غيرة بالغمب sul,‏ لا يفسق الاسوارية 
اككحاب الاسوارى وافقوا النظامية ₪ כל اليه وزادرا 
عليهم ان الله لا يقدر على ما اخبر بعدمه او de‏ عدمه 
والانسان قادر عليه لان قدرة العبد صالحة للفدّين على 
سواء فاذا قدر على احدهيا قدر على الاخر (glei;‏ العلم 
أو الاخبار من الله = الظرفين لا ₪23 مقدورية الاخر 
للعبد الاسكافية e es‏ جعفر الاسكاف ls‏ الله لا 
يقدرا على ظلم العقلاء Ns‏ ظلم السبيان والحجانين 
فانه يقدر عليه ٠‏ الجعفرية ziel Last‏ יש =*ג ابن 
مبشر al‏ ندب وافقوا الاسكافية holy‏ عليهم متابعة لابن 
المبشر أن فى فساق الامة من هو شر من الزنادقة un,‏ 
والاجياع من الامة على d>‏ الشرب خطاء لان المعتبر 
فى ال حد هو النص le‏ ا حبة فاسق Ja‏ عن ומש 
البشرية هو بشر ابن | كان ا علماء 


— 980 — 


ألا انه مال الى الحكباء الطبعيين منهم فقال الروح جسم 
لطيف ><( 8 البدن سريان ماء الورد فى الورد 50 
ى 'اللبن والسيسم وقالوا الاعراض كالالوان والطعوم ללקל 
اجسام LS‏ هو مذهب هشام بن الحكم فتارة ee‏ טש 
לק oh‏ مان us‏ כ בע 
مولت من | الجتبعة. والعيم Zul ddl die‏ 
والايمان مثل الكفر فى تمام: الباعية واخذرا هذه المقالة. 
مان 1 = Lo‏ مان Lgiägie‏ مصلل הבל 
8 القوة العاقلة والامتياز بينهبا بامر خارجى هو 
مطابقة Us‏ الصررة _لمتعلقها „de,‏ مطابقتها له LE,‏ 
الله ale‏ الخلق اى الكلرقات :ג 50 de‏ \ هى 
. عليه الآن معادن 7) ونباتا وحيوانا وانسانا وغير ذلك 
فلم يكن خلق ol‏ متقدما على خلق اولادة الا أنه تع 
us‏ بعض الحخلوقات فى van‏ والتقدم والتاخر old‏ 
والطهيور 805 SEN‏ 80251 من كلام بلعلا العلل 
بالخليط والكمون والبروز وقالوا .نظم . القران פיט بيكجز 
إثنا! النعدر: احباى عن العيك مل" الامو السالقة والاقية 
وضرف الله Sal‏ عن الاعتيام بيعارضته Jo‏ خلاهم 


7) Eine Glosse giebt die £rammatische Erklärung: بدل من‎ 


.الخلق Jos‏ البعض من الكل 


ل قلاع « دسل جركن nn‏ ينين 
والخبر والاستخبار وذلك لان تكوين الاشياء بكلية كن فلا 
يتصور لها שק ارادته تع غير البراد قيل لان ارادته 
كبارة عن خلقه لشىء. وخلقه للشىء مغاير لذلك الشىء 
بل الخلق عندهم قول لا فى سحل اعنى كلمة كن فتأمل 
وقالوا et‏ بالتواتر فيبا غاب .لا تقوم الا بخبر عشرين 
₪ = 2 'افيل 41| 0 N EI LE‏ 
عن اولياء الله تع ₪ am‏ لا يكذبون ولا يرتكبون 
شيًا من المعاصى 350 قولهم لا !גל الذى هو كاشف 
عنه I,‏ العلاف سنة خيس mild,‏ ومادة ومن lee]‏ 


ابو يعقوب EU‏ النظامية احعاب ابراعيم بن سيار النظام 


عو من شياطين القدرية طالع كتب الغلاسفة وخلط 


فى الدنيا ما لا صلا لهم فيه ولا يقدر ان يزيد 3 الآخرة 


أو ينقص من ثواب او عقاب لاهل الجنة والنار وتوقيوا ان 


5\נא بة تنؤيهه 5 عن الشرور والقبايم لا تكون ال hu‏ 
قدرقة 45 ₪ فى "ذلك 5+ לק من التمظر ,الى 
البيزاب. وقالوا كرنه قتع مريذا لفعله انه خالقه على Gi‏ 

عليه ,25 مريذا لفعل العبد انه آمر به 5 .ו " 


هو الروح والبدن هو آلتها وقد اخذه النظام :من الفلاسفة 


« 


— 8 


من „Luiz‏ بن خالد الطويل عن واصل قالوا يفناء مقدورات 
الله تعه) li‏ قريب من مذهب > حيث ذعب الى 
ان الجنة والنار تغنيان 5 ان oe‏ اهل الجنة والنار 
ضرورية لله تع اذ لو كانت تخلوقة لهم لكانؤ 
مكلفين ל تكليف & - وان :اهل gell‏ 
سطع Fr‏ ويصيرون الى جمود. دايم وسكون ويجتيع 
قى ذلك السكون 001 لاهل الجنة II‏ لاعل !ג Lat,‏ 
ارتكب ابو الهذيل هذا القول لانه التزم ى مسئلة حدوث 
le‏ أنه لا GE‏ بين woh>‏ لا اول لها وبين حرادث 
لا آخرّ لها טש 3 اقول ايضا ₪6 لا eis‏ الى oT‏ 
بل .قصير الى سكون وتوقم أن مآ الزمه بوي الحركة لا א 
في السكون ولذلك تسمى البعتزلة ابا الهذيل: 2-4 EN‏ 
قبل 3 الاق حهت. الآخرة الوا را الله اكالم 
بعلم هو ذانه وقادر Hab‏ هى 3 52 بحيوة عى Sl‏ 
hal, |‏ هذا القرل من الفلاسفة الذين يعتقدون أنه تع.واحد 
من = جهاته لا. 00 فيه اصلا بل um‏ صغاته 
راجعة الى السلوب والاضافات وقالوا هو مريد جارادة حادثة 
de 8‏ وأول من !=טש هذه المقالة هو IE‏ 5 


6) Eine Glosse ergänzt: מ & الآخرة‎ 


- 7 — 


الصفات الى كونه عاليا قادرا ثم حكيوا باتهما صفتان 
ذائيتان اعتباريتان للذات القديبة كما قاله الجبائىة) 
أو حالان كما قاله ابو صاهم " وقالوا بالقدر ג اسناد أفغال 
العباد الى قدرتهم , ו أضافة ב الى الله ₪ 5 
ג - le‏ ו שו على ما 5 El ua lass‏ الى 
Be‏ بخطية != „is Er eh‏ وقاتليه Yes‏ 
5 ב ag lol‏ שש AL, WIR‏ חי 
بعد رقعة | الجمل لو شهدوا على ناقة بقل لم تقبل شهادَقهم 
كشهادة البتلاغين er" is!‏ والزوجة 3 احدهيا فاسق 
I‏ بعينه ו : 
الا انهم فسقوا الفريقين فى قصتى عثبان وعلى לק 
ينسبون الى عبرو بن عبيد ركان من رواة الحديث معررفا 


حيدان I‏ شيم اليعتزلة ومقرر طريقتهم اخذ الاعتزال 


٠‏ وه 
So genannt von \ = , einem Hauptort Chusistan’s in Per-‏ )5 


sien, geb. 235, gest. 303 0. H. 8. Ibn-Challikan fasc. VII. 
No. 618. ed. Wüstenfeld. 


Te 


كد 
وجعلوا هذا عدلا وقالوا بنفى الصفات الحقيقية القديية 
القاتية بذاته احترازا عن اثبات قَدّماء متعدّدة وجعلوا 
هذا توحيد! وقالوا اى !שג جبيعا بان القِدّم اخ 
وصف الله لا يشاركه فيه ذات ولا صفة وبنفى الصفاك 
الزايدة على الذات وان كلامه تع مخلوق wie‏ مركب 
من Sy‏ والاصوات وبانه Erz‏ 5 الآخرة بالابصار*) 


اسحاب ابى خذيفة del,‏ بن عطاء قالوا بنفى الصفات 


قال الشهرستانى شرعت أحكابه ى هذه SEN‏ بعد ما 
Gegen die Anschauung Gottes in der zukünftigen Welt führen‏ )4 

sie vorzüglich Sur. 6, 103. an, wozu Beidhäwi: 
واستدل بد المعتزلة على امتناع الروية وهو_ضعيف لاند‎ 
الاوقات فلعله مخصوص ببعض الحالات ولا فى الاشخاص‎ 
فى قوة قولنا لا 0 بصر כ مع ان النفى لا‎ Sl 


-- 2 
القد رية منا وذلك لان مثبت القدر احق לש يدسب 
اليه من نافيه فنقول كما يعم نسبة مثبته اليه يصم نسبة 
النافى ايضا اذا بالغ ى نفيه לכה ملتبس به ) ولا בש 
١‏ كيل القدرية على المثبتين له لاذه يرذه قرلّه عم القدرية 
une‏ هذه الامة فانه يقتضى مشاكتهم للنجرس فيبا 
اشتهروا به من اثبات خالقين I‏ قولهم بان الله خلق 
شيا كم 'انكره والنافون له سم . المشاركون ,لهمإفى تلك 
الصفة المشهورة حيث يجعلون العبد خالقا لافعاله وينسيون 
er‏ والشروراليه دون الله سبكانه )5072 ايضا 5 א Ph‏ 
فى حق القدرية م all sah‏ فى القدر ولا خصرمة 
للقايل بتفؤيض 'الامور كلها اليه تع انبا الخصومة لين 
00 بتر عل مالا بريد וו واليعتزلة 
4 باعحاب العدل ua,‏ وذلك لقولهم 


بوجوب الاصلى ونفى الصفات القديبة يعنى انهم قالوا 
ينب de‏ الله تع ما هو الاصلم لعباده us,‏ ايضا 
. ثواب المطيع فهو لا dE‏ بيا هو واجب عليه تع اصلا 


3) Von dem Verhältnis des ,التباس‎ dem das Bä el-Iltibäs 
od. el-Muläbase entspricht, werden auch sonst «adjectiva relatio- 


nis hergenommen, wie Spar! 4,1. الملنيس با حضر‎ : dass 


gt. 


+18 


— 174 — 


كبا لا ينفع مع الكفر طاعة فكيف تحكم لنا ان نعتقكد 3 ذلك 
نتفكر الحسن وقبل ان بجيب قال واصل انا لا اقول ان 
er 2‏ مومن En als‏ ثم قام أله 
ב 7% בי له ae‏ بين الينزلتين 

4/0 اعبال ל 315 ₪ بلا لا قوبة‎ ea en 


النار اذ ليس & الآخرة الا فريقان 6 3 الجنة לקש | 
فى السعيز لكن يخقف عليه ويكون . دركتة قوق دركات 
a 0 0 Lie 1 as) 217005 Nr‏ 
هو lei,‏ معتزلة ويلقبون بالقدرية لاسنادهم افعال 
العباد الى تذْرتهم وانكارم ZEN‏ فيها ל قالوا ان 
من يقول. بالقدر = وشرهة) ان 1 !כ كاسم 


لا اله ألا 1 using:‏ الشهادة oder‏ الشهادتان שו ط _ 
كيل us‏ رسول | )2 :| 
JS, die beiden Species‏ الكل sind‏ خيرة ל Die W.‏ )2 


dessen, was durch das deeretum absolutum prädestinirt wird. 


Excerpte 
aus handschriftlichen arabischen Werken 


über 
einige im Ez Chajim erwähnte philosophirende Seclgn. 


1. 


Ueber die Muataziliten und die zwanzig be- 
sondern Parteien derselben. 


[Aus Cod. 397. — f. 285 v.— 287 v.— der König]. Bibl. 
zu Dresden, enthaltend das اليوائف‎ us, System des "Ilm 
el-Keläm od. der Metaphysik, von dem zur Partei der Asha- 
riten sich bekennenden Kädhi Abderrahmän b. Ah- 
med b. Abd-el-'Gafar Adhadeddin El-igi, gest. i. 
.ل‎ 756 0. i. 1355, mit dem Commentare Abulhasan Ali 
b. Muhammed El-'Gorgäni’s, zubenamt Es-Sejjid 
es-sherif, den dieser unter Timur blühende Gelehrte 
i. J. 807 0. i. 1404, neun Jahre vor seinem i. J. 816 0! 
6. i. 1413 erfolgten Tode vollendete. S. Fleischer, Catalogus 
ad Cod. 397. und über den constantinop. Druck die Anzeige 
v. Hammers, Leipz. Literatur-Zeitung 1826. No. 161 — 163.] 


اعامم ان كبار الغرى الاسلامية ثمائية المعتزلة والشيعة 


يداه 


وال خوارج 50 a, Ze EN‏ والناجية 
الفرقة الاولى المعتزلة احصاب واصل TE‏ الغرّال اعتزل 
3 لس Je das Öl Us galt ud‏ 11 
رجل فقآل يا امام الذين ظهرق زمائنا جماعة يكترون 
صاحب الكبيرة يعنى وعيدية Fe u‏ اخرى 


- 


ب 97% - 


S. 199. 2. 11. v. u. vgl. 200, 4. 12 v. u. Sinn: dass 
das einmal Gesammelte nicht wieder zerstreut werden wird 
שכש == כש)‎ Anm. 11, 13. oder אחרי‎ 2). 

₪. 201. Z. 8. Eine vielleicht vom Abschreiber ver- 
schuldete Tautologie. 

2.13. v.u.  תומשנה‎ mbyb. So Lips. Zu ergänzen ist 
,בעולֶם‎ vgl. S. 2. 198, 13. 200, 17. 18. 202, 22. 
₪. 902. 2. 4. .תכלה .1 (החלה‎ 
2. 5.  היחתו.‎ Man erwartet ואין להתחיה‎ oder doch .ולא תחיה‎ 

.3 בהיי suppl.‏ ,לוכות העולם. san‏ .ג . .6 .2 .203 S.‏ 

S. 204. 2. 7.1 0. ואי אפשר‎ das Wau der Apodosis, 
entsprechend dem arabischen .ف‎ So z.B. auch 102,5. v. u. 188,20. 

₪. 206. Z.4.v.u. איננו‎ 2, „dass er nicht etwa glaube‘. 
Die Partikel כי‎ hat bei Ahron die mannigfaltigsten Functio- 


ו 
N. Ueber den‏ ( 'ש nen, noch weitschichtiger, als das arabische‏ 


pleonastischen Gebrauch derselben bei Ahron habe ich bereits 
gesprochen im Literaturblatt des Orients 1840. Nr. 34. 
Man vergleiche ausserdem, um sieh 0067 Bedeutungsnüancen 
bewusst zu werden: וכי ;20 ,33 אם= כי‎ 151, 16. 174, ult.und 
== ואם‎ 166, 16. 109, 9 v. u. 110, 29. (2). 151, 15.; וכי ה‎ 
80,10. 83,16. v.u. וכיש ; (.143.3 הכי==)‎ 81,17. v.u.; 25 (75 (sonst 
,(כיון ש‎ 28, 5. v. u.; D כיצר‎ (für למען כי ;.18 ,189 (כיצר אם‎ 
89, 20. 101, pen. 163,6. 166, 14. vgl.9.v. u.; מחמת כי‎ 85, 18.; 
מפני כי‎ (sonst משום כי ;15 ,12 .13 ,10 (מפני ש‎ 90, 6.7. Cfür 
ער כי ;13 ,166 (משום ש‎ 75, 15. (vgl. Anm. 24, 21. 163,9.) 
und dazu אמונות ודעות‎ >. 40, 6. Z. 10. ;(כי כאשר)‎ 45, a. Z. 
1. (כי אשר ראוי)‎ ; Kusri V, 4. ₪. 14. ed. Brecher (מאחרי כי)‎ 
.(כי אשר) .5 ,שי‎ 
S. 207. 2.7. Yo .סלו‎ Eine zweite Hand in Lips. 
1086 המסלה,‎ hinzu. 
₪. 208. 2. 5. ,בהניעו = כהניעו‎ wie כתחלה‎ 207. pen. 
== בתחלה‎ 208, 1. vgl. das talm: תחלה‎ und Anm. 177,2. v. u. 
2. 13. v.u. .האחירו‎ Lips. ,האחרו‎ viell. MN, wie S. 209, 7. 
Z. 12. v. u. dnin, dessen Permutativ (JA) die beiden 
folgenden Worte sind, ist in Zips. als verdächtig gestrichen. 


- 971! — 


nes Dinges sind nicht zugleich die seiner Existenz; darum). 
Ebenso לכן-= לא در‎ Anm. 96, 26. 164, 7. v. u. 166, 5,9. (Anm.). 
174, 8. 191, 8. Diese getrennte Schreibung, bei der לכן‎ seine 
hebr. Bedeutung beibehält, steht vielleicht nicht ausser Zu- 


sammenhange mit dem arab. ,(لاكن =( מש‎ dessen Bedeu- 
2. jedoch adversativ ist (Ewald, Gr. Arab. I, $. 483.). 
Z. 24. رمد‎ viell. besser תניש‎ oder הגיע‎ , welche auch im 
Kusri wechseln, z. B. I, 8, vgl. Brecher zu III, 53. 65. End, 
2. 13. v.u. MD ON, suppl. (זאת הנפש) היא‎ , vgl. ₪. 0. 
2. 2. oder sn (Z. 7. v. u.). 
₪. 190. Zz.4 Am = .وم د‎ u )== (כש‎ negatıv 
141, 14. 151, 18. / 
2. 6. .דבר השינ‎ Das V. ist die صغة‎ zu dem undetermi- 
nirten .דכר‎ S. Anm. 30, 7. 59, 12. 
2. 11. v. u. .מאמר‎ Die verbindende Conjunelion oder 
Präpos. ist weggelassen (113, 20), oder es ist Objeet von .והראו‎ 
8 19. 2. 6. v. ₪.  הפסוהמ‎ , 6106 beachtenswerthe 
ebenso arabisirende als aramaisirende Form für das parallele 
נוספת‎ , vgl. ₪. 96. 2. 7. 4. 1.v. u. 192, 2 
₪. 192. zZ. 10.  תואוצמ,‎ 1. ,מציאותו‎ vgl. 20,4.v.u. 21,18. 
2. 13. nomn .8..1,בטל:.! ,כן כעל‎ S.191,7.v.u. 48 
₪. 193. 7. 17. ,ואנחנובקיומה‎ suppl. Pan), s. Anm. 139 ult. 
2. 13. v. u. (כחמר הכנה‎ viell. fehlt dazwischen מקבל‎ oder 
.בעל‎ Im Lips. ist zwischen beiden Worten ein weisser Raum. 
2.7. vu. „and für ,מהבינו‎ vol. ₪. 197, 17, Ann.135,7. 


₪. 195. 2.13. v. u. ,כוללת‎ vgl. Z. 23. 


₪. 196. 2. 9. ,לרצון‎ suppl. و(مقوض) משולח‎ vgl. 8. 114. 
2. 10. v.u 
2. הלהו كلس‎ 1. mn), sul, s. 8. 185, 9. v. ₪. 


₪. 197. 7. 1. ,החלק‎ suppl. .השכלי .06 העליון‎ 
₪. 198. Z. 1. Die Worte erläutern die Bedeutung der 
sechsten Kategorie, des אנה‎ (pl ke). 
2. 17. כשפרר == 793 .1 ,כפרר‎ (wenn er, nämlich der 
unsterbliche Theil des Menschen, sich trennt), so wie hin- 
wiederum כאשר כחלום == כשבחלום‎ ₪. 179, oder 1. כהפרד‎ Ni. 


- 


— 970 — / 


2. 19. .צ‎ u. Lips. ,ראשונו‎ Wann. 

2 9. v. u.  הווצמה ולא בעבור‎ scheint überflüssig. 

2. 3. v.u. .עמהן‎ Lips. עמ‎ und darnach eine kleine Lücke. 
כוללים‎ in ders, Zeile .א‎ v. ₪. כלולים‎ oder נכללים‎ (Z. ult.). 

Z. ult. 921, oder בין‎ (sowohl — als auch), wie ₪. 179, 2.v.u. 
205, 19. v. u. 
= S...1%9. 72.0: 3 .על דרך‎ 0 Lips. Lies: פרט‎ (vgl. 
₪. 178. Cap. CH Anf. u. S. 180.). Das אלא‎ ders. Zeile fehlt im 
Original, wird aber durch eine נל אלא ו‎ ergänzt. 

2. 12. m .ג .0 ומן אלו המצות מן‎ von diesen Geboten gehö- 
ren einige zu der Species etc., vgl. 8. 13, 21. 14, 14,v. u. 

.אמונות אמהיות .1 .20 Z.‏ 

Z. 12. v. u. 207 .לקיום‎ So Lips, wahrstheinlich fälsch- 
lich für 707, vgl. Z. 19. 23. S. 100. 2. +. 

2. 9. 7. ₪. 725 .ולא‎ Lips. ולאלבר‎ ohne Sinn. 

.בחורה für‏ התורה .₪ .7 .8 .2 


₪. 180. 2.7. מולתנו‎ Las, die Rabbaniten, nam. Mai- 


muni, vgl. 2. 10. v. u. S. 122: pen. 206, 12. v. u 
2. 10. v. u. שלא יטול-‎ won אי‎ ₪. 167, 7. + 
7. 1, ₪. לי .1 טמה לו‎ 
7 ₪. 181. 2. 13. v. u. שהיה‎ os, sappl. yo, vgl. 2.7. 
v. u. Aehnliche Ellipse ₪. 166. Z. 16. Anm. Statt יהיה‎ mm. 
zZ. 12. v. u.  ותוא,‎ suppl. ,צוה‎ s. 182, 14. 183, 19. 
₪. 183. 2.1. לא ידע .1 00 ידע‎ om. 
2. 18. mm עוד‎ für ההיה‎ my „so wird dennoch“. 
2. 19. msn, 1. .הקווי‎ 
₪. 184. 2. 15. Lips. מצד אופנים‎ (Dual ?( , vgl. 174, 5.v.u. 
2. 15. 7. ₪. my ,שלא‎ für שיעשה‎ (Anm. 180, 10. v. u.). 
2. 5. v. u. Hm, 1. IHN oder ID, vgl. ווער‎ (162). 

» 8.185. 2. 8. ,יש להשיב כמו שתנן לו‎ . Nach > ist 
שהוא‎ zu suppliren oder כמן‎ ist zu tilgen, vgl 161, 15. Saa- 
dia 36, ₪ Z. 21. 

2. 13. העולם‎ 90, nämlich ,הזה‎ wie z. B. 159, 15. 201.ult. 
₪. 188. 2. 15. yon מחקירת‎ (3, entsprechend dem 
vorausgehenden In27 .בין מכח‎ 
₪. 189. 2. 1. ,נושא‎ l. .נשוא‎ 
2. 8. .לכן == לא در‎ (Sinn: die Ursachen der Quiddität 61- 


- 369 — ir 


₪. 168. 2. ult. ,מאמר הנכואה‎ Lips. hier blos .נבואה‎ 
₪. 169. 7. 7. אלא‎ scheint zu عع آنا‎ 
2. 16. .לא "וכל אדם לצייר .ند .צ‎ Lips. DIN, jedoch 
mit durchstrichenem 7, welches auch wohl stehen kann 
2. ult. Ben ,כו‎ vielmehr defectiv .בחל ם‎ 
₪. 170. 2. 19. כשהם‎ ₪. v. a. on ,כאשר‎ vgl. 8,68,97.' 
Anm. 158. 2. 10. v. u, 172. Z. 11. v. u., wo viell. .כשהוא‎ 
2. 8. v.u. DNWEND, concordantes, s. 104, 9. .פשור‎ 
₪. 171. 2. 5. ,המרנשה‎ suppl. .הנפש‎ 
2. 6. .משגה אותו == משינהו‎ vgl Anmm. 27, 6. 63, 27. 
2.7. בַּשָנָה .1 ,בשנה‎ (im Schlafe), 8. 189, 16. v.u. _ 
2. 90.  תויומלשה,‎ vgl. ₪. 174. Z. ult., eine solöke Form 
für das sonst stehende .שלמיות‎ Vgl. עדויות‎ Bechai 1,10. 
2. 16. .דברום .1 ,שדכרים .₪ .צ‎ 
Ss. 17%. 2. 5. .המראות .1 ,ההוראות .₪ .ו‎ 
₪. 173. 2. 18.  האובנה בשעת‎ (| Lips. ,בשעה‎ wie in 
arabischen Codd. oft بسعة‎ für ربسعة‎ vgl. Anm. 143, 4. 
₪. 175. 2.9.  תנמאנ‎ für MON), vgl. Z. 25. S. 167, 
19 ;170,4. 11.14. v.u. (197,7.1.) 64,8. Anm. u, נצדקת,נתנת‎ (173). 
2. 13. nn .מקום‎ Lips. .אחר‎ N 
Z. 16. v. u. ود יחידים‎ by, 1. לא על פי יחידים‎ 5. 187, 28. 
₪. 176. 2. 11. own אל פאה‎ sinnlos. Jedenfalls ist 
פאה חיוב‎ zu lesen, vgl. ausser Cap. LXXX. Anf. לחיובו‎ ₪. 
187. Z. 19. 27 פאת חוכ ופאת‎ (eine Seite der Pflicht und 
und eine Seite der Nothwendigkeit) S. 205. Z. 10. v. u. 
7. 18. 1927 ungenau für ,דכריהם‎ vgl. Anm. 104, 8. v. u. 
2. 16. v.u. Ein חשבונות‎ iss wahrsch. zu tilgen, 
2. 13. 7. u.  רמשכ‎ für ,כשמרה‎ vgl. שמרר‎ 8. 161, 6. v.u. 
159, 12. v. u. 183, 15. 
₪. 177. 7.3. sb .א אן‎ v. a. 8/6 non, wenn nicht 
nd) zu lesen. 
2. 2. 7 11. ,בהשענו == כהשענו‎ vgl. 8. Anm. 208, 5 
S.178. Z. 2. Zu restituiren: אם הענין לתכלית והתכלית‎ Typ, 
oder prolept. Ellipse (s. Anm. 166, 16.) des שאם‎ Z. 3. 
2. 10. 11. Das Erste ist MS, das Zweite המצוָה‎ das 
Dritte הִמְצוָה‎ (ebenso Z. 16. .ץצ‎ u.) zu lesen. 


ب 


5-5 


ل 808 - 


₪. 161. Z. 9. העומדה‎ (welche aufstellt), trans., etwa 
8. v. a. ה המקיימת‎ versch. von .وقف على ,).32 עמירה) עמר על‎ 

7. 12. ,וההנכא‎ das Hitpa. in der Bedeutung: die Prophetie 
empfangen, prophetisch angeregt werden, vgl. S. 171. 2. 7. 
v. u. (viell. auch 33, 21. 164, 10 v.u.). נהנכא‎ ₪, 184. Z.2.v. 
u. und ردم‎ -Pi. zum Propheten machen S. 163. Z. 18. v. u. 
> ₪. 162. 2.3. san, für das Zukünftige, opp. ,לשעבר‎ 
vel. מהבא‎ 2. 21. S. 175. Z. 2. 3. 6. vgl. 8. 198, 1. 

2. 19. An7 = היחר‎ (letter). Lips.: התיר‎ , vgl. 181, 2. 

₪. 163. 2.9. on2suppl. Dvgl. Z 6.12. 199,11 v.u. Anm. 

(Anm. 143,4.)‏ פטור == 16068185 .دزت הצורה פטרתון .11 .7 
Z. 19. 5. 205. Cap. 00111. Anf.‏ .133 .5 צורת הפטור vgl.‏ 

7. 11. 7. u.  תמאתת כי בכך‎ Lips. ה רל د בכך‎ jedoch mit 
durchstrichenem רל‎ der Verf. ist, wie aus vielen Beispielen 
(s- ₪. 53. 2. 10. 11. Anın.) ersichtlich, im Gebrauch des רל‎ sehr 
luxuriös, s. 68, 8Sv. u. פי' רל‎ ; Cap. 1:81. .רוצה ענינו‎ 

2. 2. 7. u. Der Name Muhammeds ist im Lips. mit 
kleinen fast unleserlichen Buchstaben geschrieben. Die falsche 
Schreibung ist schwerlich Unwissenheitsfehler (4, 19. Anm.). 

₪. 164. 2. 9. v.u.  טרקובא.‎ Steinschneider liest DAPID, 
Kusri V. 14. (S. 31, b. ed Br.) S. Onomastikon. 
7" ₪. 165. 2. 5. ,הראה‎ 5 Passiv, nicht .ראה‎ 

₪. 166. 2. 9. .לכן‎ Lips. 55, viell. Abbrev. Anm. 189, 8, 

2. 14. sin הן‎ statt sin ,כן‎ s. 25 ult. 

2.15. mbmn by. So Lips., jedenfalls aus dem Arab. zu 
erklären. 

2. 16. .היינו נם در‎ Steinschneider supplirt פטה נדע‎ Z.17. und 
vergleicht zu dieser Art proleptischer Ellipsen ₪. 181, 13. v.u.; 
183. ult.; 188,13. Anmm. 8,28. 48, 16. 87,5.v.u.178,2. 180,13. 
Die Construction (dasverbum finiltum wit vorausgeschicktem (كان‎ 
ist arabisch, vgl. S. 167. Z. 4. und öfter, vornehmlich in den 
Citaten aus alten karäischen Werken. 

₪. 167. Z. 14. v. u.  םיפלחתמ‎ on, ein stringentes 
Exempel des وأو ال حال‎ (vgl. 153, 14 v. u.), ohne dessen 
Kenutniss die Schreibart des Verf. nicht aufgehellt werden 
kann. Bemerkenswerth sind die Arabismen in dem Citat 
aus R. Jesuah im Anf. dieser Seite. 


- 967 — 


ist bei Ahron ungemein häufig, 2. ₪. צר מהצדרים‎ oder m 
הצדרים‎ (S. 118. 186. 200 מן סעיפי וכו' ,(שום‎ 6 (S. 123.). 
₪. 154. 2.18. v. u  היגשה בלי‎ (vgl. Z 7. vw), für 
,לבלתי השניח‎ vg). 5%, 14. .א‎ ₪. Anm, 186, 0 .שיש‎ 
₪. 155. 2. 5. החלקים .0 .צ‎ owen, vgl. השתי שאלות‎ 
Saadia f. 42, השתי חכמות ,13 .2 .ل‎ 4194 11, 28. Anm, 5,27, 
8. 156. 2.9. .ץצ‎ w  הרכעה.‎ So Lips. von zweiter 
Hand für 792y7, was offenbar irrthümlich, vgl. ₪. 127. نا‎ 
₪. 157. 2.16. .מהם. כל .1 ,מהסכל‎ 
4.21. DIN אחרת .1 .אומה‎ DEN (Anm. 152, 18.( . Das Fremd- 
wort אקלים‎ (pl. אקלימים‎ S. 161. 2.5. v. u.) entspricht dem arab, 


5 
2. 16. v.u. DANN אנשים‎ Dy, viell, .אחדים‎ 
2. 13. 7. u. boann .שלא‎ Lips. boannv, aber eine zweite 
Hand hat schon das fehlende לא‎ angedeutet. 
Zu6.y. u. mom, l.mop, ذلك‎ 
₪. 188. 2.10. 2 für בני אדם‎ (ND)- 8 
2. 11. הנה‎ vgl. 5.1802 9. u. 157, 3. 180, 5. v.u. 
181, 1. 2. 196, 23. 198, 7. 3, .ץצ‎ ₪. 199,15. Anm. 51, 20. 
2. 21. הוראה .הוראת כח המדמה‎ ist von Zweiter Hand 
hinzugeschrieben, - N 
2. 9. געול. = נאול וחלאה .ט .צ‎ vgl. S. 200. Z. 9. v.u. - 
2. 7. v. ₪. הנקצף מהשם יה'‎ (dass. 8. 162. Z. 8. v. u), 
eine ächt arabische Construction: der, über den von Seiten 
Gottes erzürnt wird, vgl. Sur. 1, 8. Aehnliche seltsame prt. 
pass.: נטען‎ (S. 174), נעדף‎ (CS. 186. 195.), נשכר‎ (S. 186.). 
S., 1997 292. 7 ynv, vgl. שיעלם‎ 8. 5, 19. 98, 14. v.u. 
2. 21. Die ungenirte Häufung ₪ על‎ hat bei Ahron ihre 
Analoga. Nach אפילו‎ ist יכול‎ zu suppliren. 
2. 19. v. u. האחר החלק‎ fälschlich versetzt für .החלק האחר‎ 
2. 8.v. u .במעלת הנכואה‎ L. .במעלה‎ S. 160,4. Anm.143,4. 
₪. 160. 2. 2. שערערנו‎ für ,שהערנו‎ welches 2 ge- 
wöhnlich (38, 4. 145, 12. 179.9.) oder für שהורינו‎ S. 191. 
2. 19. .באמרם נמוסי מטרים*‎ So. Lips. "Ich ו‎ dass 
בשמרם‎ zu lesen ist. Das folgende כאשר‎ statt des historischen 
Wau Ez. 20, 7. ist falsche Reminiscenz oder es fehlt ١ .אמר‎ 
₪ 4 9 ₪ m, 1 ركذا رداص‎ vgl. 8. 161, 5. 166, 12. 


- 506 — 


7. 19. v. u. man כמה וכמה‎ by, 1. INNMWY, in wie weit 
sich erstreckt (vgl. in der Pesach-Hagada: ועל כמה וכמה‎ 
(מעלות טוכות‎ , oder: und um so viel mehr, dass deine gute 
gute Regierung über Israel erscheine (= (עאכוכ‎ 

₪. 146. 2. 12. נטעה למהקן הטעמים‎ d.i,sollten wir sagen, 
der Accentuator habe sich geirrt? נטעה‎ ist Hifil, und das Lam, 
wie im Arabischen, der emphatische Accusativ, 

Z.16.v.u. .כי איןזה‎ Nach Steinschneider ist קריאה‎ zu suppliren. 

2.7.6.v.u.  םירחא החכמים‎ (die andern Weisen) für 
החכמים האחרים‎ , vgl. 31, 12 v. u. 162, 2. 191,5. Anm. 
60, 3. Diese Weglassung des Artikels des Substantivs 
ist dieselbe Licenz des Neohebraismus, die sich auch im Vul- 


gärarabischen findet, z. B. بيت الصغب‎ für .البيت الصغير‎ 
₪. 148. zZ. 19. 52%, Lips. schwer leserlich: .שינצל‎ 
2. 11. 7. u. .בבחינהם .1 , בבינתם‎ Nach قل ונקה לא ונקה‎ 
ענינו‎ zu ergänzen, vgl. die Parallele More I, 54. . 
₪. 149. Z. 10. v.u. .חמלתנו אליו‎ Lips. Yon 
₪. 150. Z. 14.v.u. pn, 1. נחסר‎ vel. S. 198. Z. 16.v. u. 
Z. 13. v. u. Invertirt für: px .רל הפועל והפעול הוא‎ 
₪. 151.2. 12. nwin, s. v. a. שמושנה‎ consiructio 
> 00/6, wie oft (vgl. Anm. 154, 15.), statt der obliqua, 
2. 15. 7. u. הדעות‎ für ,מן הדעות‎ vgl. 18 oft. 50, 5. 68,2. 
2.7. v. u. Yon, gesetzt dass, affırmativ und negativ, 
== .و ,אלמלו‎ S. 155, 19. 180, 1. Bei neg. Bedeutung fügt Ah- 
ron לא‎ theils hinzu, ₪. 166, 12. v. u., theils nicht, 176. 180, 
₪. vgl. 194, 9, vgl. 2. 10. " 
₪. 152. 2. 18. .השנחת אלהיה‎ So Lips, statt  החנשה‎ | 
beides ist regelrechte neuhebr. 0080106000, vgl. השנת חושיית‎ 
₪. 165. 2. 21. nbn 89 pen. vgl. Annm. 157, 21, 143, 4. 
2. 8.v.u. ,(ב' ג' מינים‎ als Ausdruck einer unbestimmten 
Zahl, vgl. מהוך שנים שלשה מאמרים‎ Cap. UXI., und Dine Sche- 
chithot I, 2. האחד השני לא ישחט‎ (eins oder das andere). 
₪. 153. 7. 10. v. u. חלקי تررك‎ 520, anscheinend pleo- 
nastisch, dient viell. zur Verallgemeinerung; des Begriffs obgleich 
nach etwas anomaler Weise, vgl.70,141v.u. Die Umschreibung: 
eine Zeit von den Zeiten עה מן העתים)‎ 3, 27. 188.) für: 
irgend eine Zeit (s. De Sacy, Gramm. Arabe 11. $. 881.) 


- 908 — 


₪. 134. 2. 16. وه .הכתה‎ Lips. von zweiter Hand 
für .הדעות‎ | 


5 عل عم 
vgl.‏ ; (!= سم ) הוציא טל מהיותו praegn. für‏ ,2.7.1072 .135 .8 


144,25. ) מלקכל--לקכל‎ (; Anm. 193,7. v.u. ערב نانك‎ vgl. 5.144, 19. ₪ 
₪. 138. 2. 7. .כרעת מעחולה‎ So Lips. von zweiter 
Hand für 712. / 
₪. 139. zZ. 9. 1. ודעת‎ (die Ansicht der Drei ist gleich, 
ausgenommen die Ansicht Bildad’s). 

2. 19. Sinn: Es giebt eine andere Welt, wo der, welcher 
die Menschen gemacht hat, ihnen vergilt (s. 10. 34, 11.). 

2. ult. ,לא רצו‎ suppl. ann). 

₪. 140. .رت‎ 9. nm בשקר היה‎ eine talmudisch .₪0- 
färbte Phrase, s. Z. 8. 

2.1.v.u.  בויאל מה‎ 5 suppl. (שבא‎ wie oben Z. 7. 17. 

vgl. 137, 8. v. u. 138, 11. 16.‏ 
לא היה מסכים entweder‏ .1 ,לבו היה מסכים .1 .2 .141 .₪ 
ش 5 .לבו לא היה מסכים oder‏ 

2. 7. ,שנוסרתי‎ eine Aposiopese, die zu ergänzen ווה‎ 
6. v. ₪. — ,דעות‎ suppl. ומשיג למעלה — .רעיו‎ (und erhob sich zu حك‎ 
ner höheren Anschauung 60, 21, 153, 5.v.u.),s.14w.u. 139,5 v. 
u. 140, 4 v. u 143, 5. u.s. לבכר م‎ mit folg. د‎ ist wie קש‎ 0:77 
behaupten, asseriren. 

₪. 142. 2.4. שאינו בו‎ für בה‎ nach der im Neuhe- 
bräischen herrschenden missbräuchlichen synallage generis. 

2. 9. חסריו השם‎ für ,הסרי השם‎ eine sonst nur in subli- 
mer Prosa und Poesie gebräuchliche Redeweise, die durch 
eine Ellipse zu erklären ist (= .(חפדיו חפדי השם‎ Eine ähn- 
liche seltnere Construction ist Z. 4. v. u. der doppelte Con- 
structiv .אהבת ותשוקת בן מאה שנה‎ 

6. 143. 2. 4.  הנוירמו .בשמירת החורה‎ Lips, ,ובשמירה‎ 
5. Anmm.159,8.v.u. 173, 18. 152, 18. Das ,מרי==) מריון .א‎ 93.) 
ist nach Analogie der dem Verf. eigenthümlichen כשרון , קטרון‎ 
gebildet. Vgl. Anm. 163, 9., wo viell. .בטרון‎ 

Ss. 144. Z. 8. v. ₪. ,כרי שינחן לנו‎ lies .לו‎ 

2. ult.  דוכעי,‎ 1. .יעבור‎ 

₪. 135. 2. 5. حم‎ ist emphatisch oder zu tilgen. 


- %4 — 


Neohebraismus überhaupt, der grössten durch die Bildsamkeit 
der Sprache begünstigten Freiheit. Analog ist die Form חינה‎ 
(v- .(חנן‎ Von den Vv. לה‎ wird ausser der Form הניה‎ die 
zuweilen eine Bedeutungsnuance enthaltende Form הנוי‎ )8. ₪. 
115.) gebildet, wie ,עלוי ,בלוי‎ mp; dieselbe von Vv. ,לא‎ wie un; 
ja selbst von dreieonsonantigen, wie n>2by, und hohlen, wie 
נמי‎ (S. 171. Z. 8.). Den nn. actionis schliesst sich die Ab- 
stractivform auf 4) an, 116 an das 11/0), wie בהשמעות ,השארות‎ 
an das Nifal, wie MON), an das Hifpael, wie ְמהמסמות‎ Ja auch 
an das Hofal, wie מִרְככות‎ (Zusammengesetztheit), treten 
kann, und sowohl Substantiva, wie mb, als Adjectiva be- 
grifflich propagirt, wie .עליונות ,עכרירות ,עדפנות ,כפרנות‎ 

Ebend. התניה‎ für (התנתה‎ eine nicht unbiblische, bei Ah- 
ron vielleicht nicht ohne Einfluss des Arabischen besonders 
beliebte Form, vgl. הורית‎ (S. 160.(, נשתנית‎ u. נצטוית‎ (S.174.), 


ب (S. 155.). So findet sich auch bei Immanuel (Mach-‏ נתפתית 


berot XI. ₪. 58. 2. 11. v. u.) נטת‎ für .נטתה‎ Dieselbe Form 
findet sich auch bei hohlen Vv., wie באת‎ sehr häufig für באה‎ 
(z. 8. S. 152. 153. 193.) und bei Vv. ,לא‎ wie חטאה==חטאת‎ 
(S. 122. 501(; שקעה‎ )5. 52.). 

_ 8.126. 2.91. האדם‎ ns, nicht ,המות‎ (136, 6.), 5.197, 14. 

לו .1 ,מוררין בו .23 .2 .3.127 

2.8.v.u. 1.159,91שצ) מעורי השכל‎ .( ,016 den Iatellect verblenden. 

Z.4.v.u. ונתן סבה‎ dann, eine denominative Form, die nicht 
anders, als aus der fünften des arabischen Verbi zu erklä- 
ren ist, gebildet von נחן תהבולה ואמר.₪1+) תחכולה‎ ₪. 86.u.129,21.). 

S. 128. 2. 6. .כמה נדברנו‎ Lips., sich selbst corrigi- 

.מה נדכרט rend:‏ 

2. 11. v. u. yon .מכל‎ Das np (Anm.46, 4.v.u.) ist hier, 
wie öfter, praeguant, s. v. a. (5 رحظام‎ vgl.8.149.2.22. 150.2. 11. 

₪. 130. Z.1.  תונווכמ,‎ 1. ,מכוונת‎ wie aus dem weite- 

ren Verfolg der Textcolumne deutlich erhellt. 

2.3.v.u .אל כהל‎ So räthselhaft Lips. Vielleicht ist 
המחל‎ zu lesen; מחל‎ wird mit על‎ construirt, vgl. ₪. 144. Z. 
12. v. u. More I, 54. Der ההכם‎ ist, wie schon die kurze 
lapidare Schreibart beweist, R. Jesuah. S. Onomastikon. 


I--- 


S. 133. 2. 10. ,אשרו‎ 1. MN, 5 oder 3. 


5 


- 904 — 


אבל בבחינת תכליתו  Mon. hier ohne Verwirrung:‏ .22 .2 
.הטובה אשר ددم הטובה יוצוא הרע מהיותו pen‏ 
S. 108. zZ. 1. Mon. mit einem sinngemässen Zusatz:‏ 
ובהסתלק המדבר. לא יסלק החי אבל בהסחלק החי הכולל יסתלק 
.המדבר אך מפני וכ" 
S. Onomastikon.‏ .שאניה. וספאטני Mon.‏ .15 .2 
S. Onomastikon. 3‏ ,دم מוחלדה Mon. ebenso:‏ .21 .2 
,לא יתהווה גם 3( v. u. Mon. ebenso:‏ .2.9 .109 .₪ 
dies die Schlussworte der Münchner Mandschrift,‏ 
ממחדש Jedenfalls ist‏ .יהחרש מהחרש .11 .2 .111 .₪ 


- 2 2% 
zu lesen: jedes حادث‎ setzt einen تكلت‎ voraus. 


2. 14. .איך היה מחרש המתחרש‎ Lips. ,מתחרש המחדש‎ letz- 
teres mit den Puncten (Anm, 73, 5.), die auf eine unge- 
wölnlichere Form deuten, so dass also, jedoch wider den 
Zusammenhang, המחודש‎ zu lesen wäre. 

₪. 111. 2. 6.v. u.  לאמש .לפאת‎ Lips. לפאת ימין‎ 
durch Versehen. 
₪. 115. 7. 91. ,ולא זה על.דבריהם‎ suppl. pn’aus Z. 20, 


₪. 116. 2. 1. nbo ,אלא הוא‎ Süppl. יכול‎ 06. del, win. 


₪. 118. Z. 21. 1. دصرم‎ (so meinen wir damit: in dem. 


Fall, dass es moralisches Unrecht ist). ו‎ 


₪. 122. ?. 11. ,מעוין .1 ,לחמר טעיין‎ vgl. 8. 180. ₪. 
zZ. 11. v. u. vgl. More 111, 17. (S. 381. vers. Buxt); 
Buxt. Lex. Talmud. col, 999., und S. 133. unseres Werkes. 
₪. 124. 2. 2. 3. והמינים‎ non, species singulas (Anm. 
30, 7.), wenn nicht nach dem ersten הם תמידיים‎ (123, 8.) 
einzuschalten ist. Ahron berührt hier den Controverspunct 
des Nominalismus und Realismus. 
Z. 16. .טלקו‎ Lips. falsch: .סקלו‎ 
2. 19. 1. m יתחייבו לו‎ 5 (damit sich nicht für Gott als 
nothwendig ergeben etec.), 5. Z. 16. od. עליו‎ 2. 22. 
2.20. ישרת ההנהגה‎ für ,ישרות‎ vgl.S.133, 3. (Anm. 49 ,25.59,9.(. 
₪. 125. 2.9. v.u.1. אלא לצרוף‎ 8. 177, 14. 1106 6 
2. שְבכְּון .1 ₪ צ.7‎ )8 Gott die leichteste Todesart zur 
Tendenz gehabt habe, der Schonung halber). In der Bildung 
der nn. actionis, wie hier חיסה‎ bedient sich Ahron, wie der philoso- 


- 262 — 


₪. 97. 2.4. .כון שאנתנו לא נשים‎ So Lips. Dafür 
Mon. richtig: N, s. 2. 9. 
2. 5.  םיגשומ,‎ lies: ,משינום‎ 8. 13. 
Z. 13. Mon. richtig: ,לדין מן הנפעל אל פועל‎ lies .הפועל‎ 
7. 22. Mon., das Fehlende geschickt ergänzend: מפעולת‎ 
בעל שכל שהטביעו במה שהוא נמצא שאין הטבע עצמו בעל שכל והנהגה‎ 
7. 10. v.u. Mon. לא ירע איכות אוהה הפעולה‎ Nm. 
₪. 99. 2. 15. אני‎ mon. Mon. IN .חמה‎ 
2, 19. Mon. ebenso: .במראית העין‎ 
2. 7, .ובהרגשה .1 , ובהשנחה .ט .צ‎ 
₪. 100. zZ. 7.  בוהב ,ולא ימנע‎ viel. .בטוב‎ Steinschnei- 
der supplirt ,מלעשות רע‎ und vgl. 118, 20, 
₪. 101. 2. 19. no mei) (damit sein Geschlecht 
erhalten werde), vgl. להכנם‎ % 4. Anm. 52, 10. 
2. 21. 72 .בהורית התועה‎ Mon. ,(הודיית הטועה‎ was an 
ו‎ erinnert, jedenfalls aber ein bloser Schreibfehler ist. 
₪. 102. Z. 13. Mon. ebenso: הודיית המנעים‎ , unten 
aber ,הוריית‎ durch Verwechselung. © Denn הודיית המנעים‎ hier 
und ₪. 106. Z. 1. bedeutet, wie deutlich aus ₪. 153. 154. Z.1. 
hervorgeht, die Dankbarkeit gegen den Wohlthäter; 
- 2 > 
הנעים‎ ist das arab. öl, wovon منعم‎ (Wohlthäter), إنعام‎ 
(Wohlthun) u. s. 5 
7. 21. .שהרבר נפוץ‎ Mon. נפרץ‎ (1 Sam. 3, 1.). 
₪. 103. 7. 11. v. u. Das אחד‎ ist hier, wie oft, nicht 
mehr als das indefinite Pronomen (ein Nadelöhr fasst keine 
Sphäre), vgl. 100 האחר‎ (irgend einer von uns), ו‎ (z. 
B. S. 100. 144. 182.). Statt יכיל‎ steht nachher das weniger 
gebräuchliche Kal יכול‎ (vgl. صنت‎ 180, 5.). 
₪. 104. Z. 1. Mon. richtig: .יתרבו אליו הסימנים‎ 
2.7.  אשונב‎ 5. v. a. בנושא אחר‎ (S. 103. Z. 7. 12. v.u.), 
vgl. ₪. 105. Z.7., wo selbst בנושא‎ fehlt (vgl. 32, 13.). 
2.8.v.u. שמה‎ für mv, קראום ₪7 קראם‎ (Anmm. 142,4. 176,18.). 
S.105. 2.7. יכיל.1,שיכיל‎ bw, vg1.103, 13. v.u.od.suppl. .המנע‎ 
2. 18. Mon, richtig: .הטוב שיהיה טוב לעצמו‎ 
₪. 106. 2. 8.  חלעופ,‎ 1. .פעולת‎ 


- 201 — 


₪. 88. 2.15. Bei einer so schwierigen in abnormen 
Hebräoarabisch stylisirten Stelle ist es der Mühe werth, auch 
die confusen an sich sinnlosen Abweichungen des Mon. zu 
notiren. Es heisst dort: ויחבוצץ‎ )0. 6. Anm.) ורע כי המענה יודע‎ 
מלה‎ mean .ויצק ממנו המלה ויתחייב במלות ויעבור אל‎ 
2. 16. .בנתיצת דבורינו‎ Mon. .בנתינת רברינו‎ 
2. 18.  ראותלה.‎ ‚So Lips, man sollte fast denken, arıbi- 
sirend .(الصفة)‎ 
Z. 23.  היבאלכ.‎ Dafür Mon, hier: N2NDD, und weiter 
unten .כלאניא‎ S. Onomastikon. 
₪. 89. 2. 22. .לו אמרנן‎ Mon. falsch: .ולא אמרנו‎ 
2. 16. v. u. התבונננו‎ für 32H. Dergleichen aufgelösto 
Formen liebt Ahron; Analoga sind die öfters vorkommenden 
ودرا‎ (wir urtheilen), האמננו‎ (wir glauben), 12337 (8. 13.), vgl. 
Anm. 92, 27. Vielleicht ist die Auflösung nur eine gra- 
phische, wie auch in הְבִיא\ == הביאהו‎ (S. 151.), לחצההו‎ = 
לְחָצַתוּ‎ (ib), עשום== עשאום‎ (108. 110. vgl. 130, 7. v. u. .(.עשהו‎ 
2. 9. v. ₪. .אותו .1 ,אתו‎ 
2.5.v. u. באור‎ für בבאור‎ 00. IND, .וש‎ 161, 2. 167,13. 
S. 90. 2.6. 122907 (s.2.12.) המוצב בו.210%.‎ (8 für ,د‎ wieoft). 
₪. 91. Z. 29. Mon. im Plural: מנצח' המערכות‎ )₪. 92). 
₪. 92. Z.1. Mon. richtig transponirend: המורה‎ Dun. 
.שהוא מהוה‎ Vgl. Anm. 63, 3. .ץצ‎ ₪. 8. 114, 5. 
7. 5.. Punetire: שְאֶלְהֶם دنم‎ DW (richtet er ihre Frage 
auf den Gottesnamen). ١ , 
2. 26. NN טעם‎ ist das emphatisch vorausgestellte Object. 
2. 27.  רקננ השם שלא‎ (das unpunktirte Tetragrammaton). 
Die Nifalform 792) findet sich auch sonst, z. B. Rashi zu 
100 15, 11., vgl. מהמים .16 .2 .158 .8 נכפף‎ ₪. 131. Mon. 
verkehrt: 7921. 
z.3.v.u. .מהוה = הוה עולם‎ Vogl 71, 4. .צ‎ =. 
₪. 93. 2. 4. np für .שמתוך‎ 
2. 13. מה השם‎ Ergänze תחת‎ oder 1. השם‎ nn. 
₪. 95. 7. 11. השחיהו‎ für ,הכחישו‎ vgl. jedoch 158, 8, v.u. 
S. 96. 2.26. ולפיכך כשירצה .21 .ולא כן כשירצה‎ ) 189,8. Anm.)- 
2. 8. 7. 0. van, 1. הרונש‎ oder .ההרגש‎ 
7. 4. 3. v. u. Mon. אינו חלוק מספור יודע אמנם בהיות ספור‎ 
.הרונש חלוק מספור יודע הוא עצם וביאר (הוא עצמו ביאר .() זה הענין‎ 


- 2360 — 


polo erläutert das Bild in der Inhaltsangabe dieses Capitels 
durch den Zusatz: .בין מצרי האש והמים‎ Mon. sinnlos: .המצירים‎ 

Z. 25. Mon. ergänzend: יוציאנו החלוק לב' פנים‎ mm, 1 לי‎ 
הי‎ 20. v. U. 

2. 8. 7. ₪.  םתואש יוציאנו‎ Zwischen diesen beiden ist 
שנאמר‎ ausgefallen. 

2. ult. ,לולי דיעה‎ vielleicht corrupt für ליריעה‎ od. ,אל דיעה‎ 
wenn nicht לולי‎ adverbial in der Bedeutung: ausserdem 
gebraucht ist, vgl. ₪. 166. 2. 10. (wenn das Hören nicht 
wäre, ohne das Hören); 15. 17. 156, 1. 

₪. 82. Z 1. Mon. ohne Noth einschaltend: העלה לנו‎ 
.אמונות שהם צריך להאמין‎ Vgl. Anm, 3, 1. 
2. 7._mbyn. Mon. nbyon. 
7. 19. ,אפשר המציאה‎ genauer אפשרי‎ die Nisba (16, 5. Anm.), 


arab. .ميكن الوجود‎ 4 
2. 5. 7. 0. Mon. vollständig: ובעבור- שלא حرصم לנו יכולת‎ 
ישותו הקשנו פעולותיו‎ nnon .להורות על‎ 
S. 83. 2. 412. Mon., das fehlende Wort richtig er- 
gänzend: ,זאת היא הא מונ ה השלימה שבכה יתפארו‎ vgl. Anm. 3, 1. 
2. 18..-.Mon. richtig: ,אלא שהחי‎ für .זאת‎ 
"2. 19. Mon. .השכל האחר האמיתי‎ 
2- 10. v. u. מעצמו‎ sin. Lips. von zweiter Hand: yın 
,מעצמו‎ was allein richtig ist. 
₪. 85. 2. 14. .וכל הטעה שטענו‎ Mon. .וכל הטעה שטעו‎ 
2. 22. Mon. vollständiger: יותר‎ now د אנו צריכים לתקן לו‎ 
מזולתו בעכור כי אנחנו צריכים אל קיום הראיות עליו יהעלה וכו‎ 
₪. 56. Z. 8. Mon. mit einem falschen Zusatze: על‎ 
.חלק מכלל המבקש זולתי הנכלל‎ 
₪. 87. 2. 10. ,درطم‎ So Lips. Lies: obbn. 
2. 18. על אי צר‎ (auf welche Weise nur immer) für על אי‎ 
,זה צר‎ vgl. 8. 13. 2. 8. 
7. 7. 7. ₪. ,האחר‎ suppl. החלק‎ aus Z. 5. v.u. (Anm. 166, 16). 
₪. 88. Z.7. Mon. fügt zu הלילה יה'‎ hinzu. 
Z.8.  האז ועם הודאתנו‎ (obschon wir dies eingestehen (, 
יע‎ vgl. Z. 21. 39, 11. Steinschneider zu Kusri 1, 5. f. 


(24, b. ed. Brecher). 


- 259 — 


2. 9. v. u.  רמאמב‎ (in der Bibelphrase), das א לוחת‎ 5 & 
Mon. .כאטרו‎ Vgl. 130, 2.v. u 
2.6. .ו‎ u. ,כצור‎ oder .כצור‎ Beide Präpos., wie auch כמן‎ 
(8. 0 gebraucht Ahron nach den Vv. des Vergleichens 
(9, bon). 
₪. 78. 2. 9.  לכשיש‎ w. So Lips. Lies entweder שלא‎ 
ושכיל‎ oder .שיסכל‎ Vgl. 16, 21. „Ann. 


2. 6. Lies: לאומח ישראל‎ (I). Defective Wörter, welche 


in seltneren Formen zu lesen sind, sind im Lips. mit drei Punk- 
ten oberhalb versehen, vgl. Anmm. 3, 1. 111, 14. 

2. 6. nmwnn. Nach diesem Worte fehlt ein anderes (etwa 
היתרה ,העצומה‎ oder dergl.), welches die Mäuse im Lips. abge- 
nagt haben, 

₪. 74. 2.6. Mon. gut: ,רק לא ישיגוהו‎ eine صفة‎ zu 
dem undeterminirten ינשם‎ 

₪. 75. -Z. 15. DIN), aus einem andern Worte corri- 
girt im Lips., eine näherer Betrachtung werthe glossirende 
Variante zu Ez. 3, 15. 

₪. 76. Z. 8. ואין עמי מתחזק‎ (Dan 10, 99.(. Eben- 
80 Mon. ١ 


₪. 77. 2.14. יחלק בהחלק‎ Hier ist לא‎ ausgefallen, 


oder זולתי נוף‎ ist 8. v. a. .כח בגוף‎ 
₪. 78. 2. 1. בין‎ für זבין‎ 
2. 15. und 2. 11. v. u.  רחאה ,אמנם‎ besser יהאחר‎ 
₪. 79. 2. 18. שעור המניעה‎ (vgl. 2. 106. versch. von 
שער הנמנע‎ Anm. 16, 2.), für رباب , שער‎ welches gleichfalls 


mit = (قبيل)‎ wechselt. 
2. 22. ,הממהרים‎ vgl. הענינים הנוחצים‎ Kusri IN, 17. הצעה‎ 
מנחצת הדבר‎ ib. 11, 73. )6 20, .ל‎ 47, a. ed. Brecher). 
Z.d5.v.u. pn l m 
₪. 80. 2. 1. .להתעצל מן החקירה‎ Mon. להתעשר מן‎ 
.החקירה‎ Anf. 2. 3. fehlt nach Lips. ,אלא‎ s. 88, 4. 
2. 10. v. u. Mon. richtig: .בענין זאת המלה‎ 
₪. 81. 7. 1. .המבוא שמביא‎ Mon. .המביא שמביא‎ 
2. 18. באנו בין שני המצרים‎ mm, eine von den eigenthüm- 
lichen poetisch- plastischen Redensarten Ahrons. Afendo- 


*17 


-- 988 — 


7. 18. לענין‎ (auf ein Ding, welchem, obgleich ete.). Die- 
ser seltsam construirte Satz ist eine Zuthat zu More I, 22. 23. 
Z. 11. v. u. Mon. corrupt: .ומענין נשיאוה ממלאכתו העצם‎ 

.ולבי רחוק ממני S. 66. 2. 4 Mon.‏ 
Mon. ım.‏ ואי זהו .20 .2 
.כך פירש דודי הרב רבינו יהודא נע ול Z. 22. Mon,‏ 
שפושט ١ 8. 67. 2. 3. Mon. richtig ergänzend: NS‏ 
.ולובש צורה 
(Anm. 54, 90.(‏ توك — (Anm. 11, 20.), dort‏ לָשֶם .2.10 - 


hier, das arab, رضعاهنا‎ vgl. 145, 6.5 167, 5. 188, 4. v. u, 


welches sich auch in 8320185 אמינות ודעות‎ häufig findet, z. B. 
f.41,c. 2. 15. v. u. 42,2. 2.7.16. 4,2. 2.6.0.2. 
11.v. u. ed. Amst. u. oft, s. מ‎ zu Kusri V,4. (f.13.b.). 
2. 14.  וילע رد תחת צרוף‎ „denn ص‎ ist ein Correlat von .“لاط‎ 
S. 68. Z. 7. Mon. mit unverzeihlicher Sorglosigkeit: 
.ידך עשוני ויכוננוניי‎ 
2. 17. ,וירעם ددع לבבו‎ nach Ps. 78, 79. 18% כתם‎ zu lesen. 
Mon. noch sorgloser, als Lips.:  ובבל וידעם בהוך‎ , welches die 
ärgste Bibelunkenntniss verräth. 
zZ. 1991101 95 וכנה בשם‎ 5١ .כמו בשם‎ 
"2. 10. v. u. Mon. ebenso: .וזרועים ישטפו‎ 
₪. 69. Z. 9. בוה نرم‎ pn (so schadet das nichts). Mon. 
absurd: pin .אף בזה‎ Vgl. 79, 2. v. u. 80, 22. 
2. 24.  ימשנ .בנין‎ So, keineswegs widersinnig, Lips. Je- 
denfalls aber ein Schreibfehler für -ענין‎ 
2. 6. v. u. יחוס‎ , vielleicht 6 
₪. 70. Z. 16. Mon. richtig: הנמצאות שנמצאו‎ Dn. 
₪. 71. 2. 5. 6. lies: .ולפי זה הענין הב' יהיה‎ 
2.,18. וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד‎ So war 
aus 1 Sam. 25, 9. zu corrigiren. Dafür hat Lips. וודברו אל‎ 
.דוד ככל הדברים האלה בשם דור‎ Und Mon., zu dem lächerli- 
chen Fehler (der sich somit in den ältesten Handschriften 
finden mag) noch einen hinzufügend: 553 אל דוד‎ am 
.הדברים האלה בשם דור‎ 
2. 20. .עד שמאמר‎ Mon. ebenfalls richtig: עד שיאמר‎ (so 
dass es desshalb heissen sollte). 


- 217 — 


2.18. own by2. Vor diesen Worten ist תנועת‎ (by) oder 
(הליכת) העתקה‎ einzuschalten oder zu ergänzen. 
2.9. .א‎ «١. ,בענין עבר הגכול‎ lies ,עבור‎ wie weiter unten, 
2. 4. v.u. neo ,בהשנת‎ nicht ,כהשגת‎ 8. 8. 69. Z. 10 
₪. 60. 7%. 1. שב‎ nen אל‎ mo ,د רמז אל‎ eine unhe- 
bräische Inversion, die wahrscheinlich dem Abschreiber zur 
Last fällt, Vgl. More 1, 21. nbym .הכוי دول سد לו‎ ٠6 
2.3. mns .והתכלית‎ Der Art, an sich nicht sprachwid- 
rig, ist zu tilgen. Vgl. Anm. 146, 7. 
2. 18.  תולעפה .ומצד‎ Lips. fälschlich: IND. 
2. 9. v. u. Mon. Niessender: וכנראה ששתי הסברות עקר אחד‎ 
.יכללם רל ייחס‎ Aber on» fehlerhaft für om“. 
2. 4. 7. ₪. ואל הנאצלים‎ suppl. רמז‎ ; vgl. 54, 18. 
S. 61. 2. 5. Mon. .יש לחמוה שאנו צריכים‎ 
7. 8. Mon. .עד היוהה נמנעת‎ 
2. 18. Mon. pin‘, dass. 
2. 8.0.  ךכס‎ für 720, wie ₪. 62, 4. 59, 9. v. u. Anm. 
₪. 62. 2. 8. והודה‎ Qiell. 797, s. Anm. 49, 9.). L.mm. 
2. 91. .חייבים כליה‎ Ebenso Mon.;-lies 793. ' 
7. 22. Mon. ,על "כל דברי שירים ותשבחות משה‎ eine Floskel 
des Abschreibers. Vgl. 168, 7. en 
₪. 63. 2.97. ,כאשר סברו == כשסברו‎ eine dem Verf. 
eigenthümliche Brachylogie; vgl. Anmm. 87, 1. 64, 25. S.170, 
12. 163, 2. .(כשבחלום) 179 .(כשאמר) .19 ,174 .(כשאמרה)‎ 
7. 11. v.u. Man erwartete וההולכים‎ oder \ ההולכים‎ (der 
Karäer, welche auf keine philosophische Freibeuterei ausgehen). 
7. 8. v. u. Mon. ובאמרו ושמתיך בנקרת הצור רל אני בעצמי‎ 
אעירך אל העיון וזה צריך עזר אלהי שנאמר ושמתיך בנקרת הצור‎ 
.ושכותי دود עליך ער עברי והנה ל וכו'‎ 
2.3.v.u. % (כמעט‎ so dass beinahe, für שכמעט‎ ; vgl. 
Anm. 92, 1. (70, 19). 
₪. 64. Z. 10. Mon. sprachrichtiger: .המראה הנורא‎ 
2. 25.  רוסתכ.‎ Mon. ,כשתסור‎ mit Verwischung eines Idio- 
tism des Verf. Vgl. 7372. 75, 13. v. u. 198, 17. Anm. 
2. 8. .יוצאה .5 .יוצאת .ט .צ‎ Vgl. 750% 79, 6. 175, 9. Anm. 
S. 65. zZ. 12. 13. Mon. השנח אלהיות‎ my. 
7. 15. Mon. coneinner: .וקרא יציאה‎ 
17 


- 256 — 


2. 21. .בעין רע רק‎ Das רע‎ des Lips. ist sinnlos und muss 
getilgt werden. Mon. richtig: .בעין רק בשכל‎ 

2. 18. v.u.  נישיש.‎ Man erwartet שיושג‎ ; aber gerade in 
diesem V. hat das Act. oft neutrale Bedeutung, wie selbst 
im N. ה (השנים) משיגים‎ die zmodi perceptibiles eines Dinges. 


2. i1. v.u. ردت שנקדם לנו‎ arab. تقدم لنا‎ US, vg1.208, 22. 


2. 8. .ץצ‎ u. Diese Zeile lese ich, das Uebrige streichend: 
.המוחשים ולא תרמה השגתנו‎ 
₪. 96. 2. 4. וענין השגחה‎ Mon. וענין ההשגה‎ , richtig, 
wie schon der im Lips. fehlende Artikel beweist. Ebenso 
ist 2. 1. השגת הראיה‎ zu lesen, s. Z. 7. 16. 
2. 20. 25 ow2. Mon. mit einem richtigen, aber unnöthi- 
gen Zusatz: 725 .בשתוף השם‎ 
₪. 57. 2. 12. More (I, 9.): ובעבור שהכסא אמנם ישבו‎ 
.עליו בעלי הגדולה‎ Das Dion ist, selbst seiner Stellung nach, 


das arah. .إنيا‎ 


„2. 14. 15. המלך יושב על כסא ה'‎ Lips. hat deutlich: על‎ 
יי‎ DD, was Mon. seltsamer Weise bestätigt. An welche 
Bibelstelle mag; Ahron gedacht haben? 

Z.A.v.u. Mon. מאני אומר כי אא‎ vgl. 206, 4.v.u. Anm. 

₪. 58. Z. 16. Mon. mit einem störenden Einschieb- 
sel: .שבאה מיוחס‎ 

2. 18. won, 8. 1., zum Beispiel, 

2. 10. v. u. nn ,לענין‎ wenn nicht 18068016, wie das arab. 
0! in אחר‎ zu verwandeln. Vgl. More I, 12. Für die- 
ses (אי זה ענין) ענין אחד‎ gebraucht Ahron sonst absolut ,ענין‎ 
ganz wie das arab. > —ü. 

2. 4. v. u. Mon. richtig trennend: בהשארות וקיום‎ 

₪. 59. 2. 2. nanw שתוף == שותפות =( לפי‎ , vgl. 
Anm. 124, 20.) kann nichts anderes bedeuten, als: der 110- 
monymie gemäss. M. ,לפי שמופת מורה‎ daraus erst corrumpirt. 

Z. 8. יטב‎ Mon. 23). 

7.12. .התיצכו‎ M. richtig, wie 48,4. v.u. 63, 22. 64, 12, התיצבות‎ 
(ein erkenntnissliches Stehen, welches übertragen ist von derersten 
Bedeutung). השאלה‎ ist nach arabischer Syntax regelrechte 8-50. 

2. 17. 230. So Lips. für 23% (Standort). 


_ 235 — 


הצ 6 כאשר יבא Mon.‏ .(.1 ,45( כאשר יתכאר ‏ .16 .2 


كما سيأتى 

2. 24, Mon. richtig: رسكم ייחד‎ im Futur. 

2. 15. v. u. מאזהרהו‎ (näml, s. Warnung), das .من البيان‎ 

2.14. v.u. .1שָצ ,ייחד.1,שלא יחד‎ 44,10. 60,8. v.u. 154,15. Anm. 

aus‏ הכינו scheint‏ אז Mon. confus. Nach‏ .4 .7 .53 .م 

gefallen zu sein; oder מה היחה תכליתה‎ ist bloses Permutativ 
zu my Z. 3. und אן‎ aus Z. 2. entnommen. 

2. 7. וזה החבאה‎ für ואת ההחבאה‎ oder הההכא‎ m. Der 
Infinitiv hat auch in der arab. Syntax kein” feststehendes 
grammatisches Genus, 

Z. 10. Mon. fügt nach למלת ואירא‎ hinzu: ויש טעם העמדה‎ 
במלת ואירא‎ (163, 11. v. ₪. Anm.). 

.אלא מצד המרי Mon. richtig:‏ .13 .2 

7. 26. Mon. die Worte richtig trennend: שקר היות כוונת‎ 
.הנכיא‎ 

2. 5. 7. uw ונמצאנו .1 ,ונמציאנו‎ (und wir finden uns hierzu 
genölhigt). 0 

הכוללת :(.41 Möre,(I,‏ .הכוללת כל מרניש .2.2 .54 .₪ 

np לכל‎ mit dem bekannten accusativischen Lam لنقوية‎ 
.العامل‎ Die sprachliche Vergleichung der “entsprechenden 
Partien in Ibn- Tibbons Uebersetzung des More ist nicht un- 
interessant; der uns zugemessene Raum ist jedoch zu be- 
schränkt, um unsere Sylloge dieser Varianten hier einzuver- 


weben. 
2. 16. ,פסוק יקר מן המאמר‎ ohne Sinn. M. richtig: פסיקה מן‎ 
המאמר‎ ) ₪. LXT.). Die Stelle aus Iob (2, 11), die in dieser Form 
im Ez Chajim öfter wiederkehrt, findet sich ebenso im Mon. 
₪. 55. 2. 1. מענינו אמרו‎ für: ,וענין אמרו‎ vgl. 177, 3 
2. 8. ותמס מסותו‎ (und es schmilzt seine Decke). So 
Lips., aber wider den Sprachgebrauch, dem zufolge man hier 
ein n. aclionis erwartet. Mon. ומהמסמוהו‎ (sein Schmelzen, 
näml. das Schmelzen des Eises erfolgt gleichfalls durch das 
göttliche Machtwort), n. act. vom V. ,נהמסמס‎ statt וההמסמסותו‎ 
(von ,(התמסמס‎ der Massdar mimi (De Sacy 11. .رز‎ 161.). 


(Genes. 41, 38.).‏ אשר רוח אלהים בו Mon.‏ .14 .2 


4 


- 251 — 


Z. 25. Mon. ebenso: משלות העולם הזה‎ , der Besitz (ملك)‎ 


irdischer Güter, bei dem der Gottlose ewig zu schanden wird. 
Z. 2. v. u. Mon. ebenso: הפרק‎ lies PD], das הזה‎ 


Gr (versch. von 2 oder ale vgl. 85, 6. v.u.(89, 21). 
102, 2. 135, 15. 
. ₪. 50. Z. 2. Mon. falsch: .ואי אפשר‎ 

2.5. » כהומה‎ (zu צלם‎ gehörig, vgl. Z. 10.). Mon. כרומז‎ 
לו‎ zu dem Folgenden gehörig. Vgl. jedoch ₪. 52. Z. 14. 
(welche Stelle im Mon. aus Missverständnies der absoluten 
Phrase gleichfalls corrumpirt ist). 

Z. 8. Mon. richtig: ,בטלה הכוונה‎ s. 27, 3. 192, 3. Anm. 

Z. 15. Mon. richtig: ,כמעשה השם‎ mit "א‎ 

2. 19. Mon.non2, & |א‎ 25 (dies ist der Sinn, gemäss 
der Schriftstelle ete.), nicht  ורמאב.‎ 1 

Z. 11. v. u. 555 .הוא קניני‎ Mon. absurd: .הוא יקשט‎ Auch’ 
unsere Textlesart ist schwankend, indem אל כל‎ im Lips. über- 
linirt und somit verdächtig ist. Dass aber קניני‎ genuin ist, 
beweist auch die falsche Lesung des Mon., die daraus ent- 
standen ist. "Das Wort findet seine Erklärung Z. 4., wo מצד‎ 


pop dem arabischen ملكا‎ entspricht. 


₪. 51. 2. 3. Mon. ebenso: הדבור אינו ددم‎ my, I. 
D>nD (Ps. 58, 6.). 
9. -.בער‎ Mon. dafür richtig: ביאר‎ (er lässt es nicht 
dabei bewenden, sondern erklärt deutlicher ete.). 
7. 17. M.: ששם‎ (162, 6.). L.: משם‎ (viell. משים‎ 190, 7.). 
2. 20. Mon. statt הנה זכר‎ nur ,זכרו‎ übrigens ebenso. 
כאן ==( زرو‎ ( ist ein Lieblingswort des Verf. (Anm. 67,10.) 


und nicht mit dem gleichfalls häufigen הכה‎ (oft dem 23. ₪ 
entsprechend) zu verwechseln (Anm, 158, 11.(. Für התמונה‎ 
ist jedenfalls (השכיבה) התנומה‎ zu lesen, vgl. 49, 16. 

S. 52. Z. 6. M. genauer: הוא שכל בשכל‎ Sen, 5.8.51 ant, 


فيكون إرادته arab. etwa:‏ יהי רצונו להתחדש ענין .10 .2 


2 حل وت نشبى‎ (so geht der Sinn desselben auf das in der 
Zeit Entstandensein eines Dinges, vgl. 159, (10.) 7. v. u. 176, 
22. 101, 13. Anm. und zu רצונו ל (אל)‎ 199, 3, 


— 988 — 


₪. 46. 2. 3. בעניני הנשמית‎ für נשמות‎ oder בענינים‎ 
,גשמיים‎ wie öfter, vgl. Cap. XVIH. End, 

2. 4. (antep.). לאשר הוא ית' מכל חפרון‎ (da er doch über jeden 
Mangel eines körperbegabten Wesens erhaben ist). Lips. 
,לאש שהוא‎ ohne Abkürzungszeichen. Mon. ,לא שהוא יהעלה‎ 
gegen den Gebrauch der Präp. מן‎ (etwa wie Ps. 49, 15.) bei 
dem Verf, Ebenso elliptisch S. 43. Z. 16, v. u. (41. 2. 1.). 182, 
2. 8. vgl. Anm. 128, 11.v.u. A. a. 0. heisstes ohne Ellipse רחוק‎ 


₪ وس‎ 
MERAN ID (נבדל)‎ oder عن ,פשוט מפגע הגשמות‎ Sin. (S. 45.55. 161.( 
2. 14. .בספרו המדע‎ So deutlich Lips. Richtiger Mon. 
,הנורע‎ hier nach treuerer Wiedergabe der Urschrift, 
7. 19. ,לפי המכון אל האמח‎ d. i., nach dem wahren intendirten 
Sinne, eine arabisirende Construction, vgl. ₪. 1. המבוקש אל‎ 


, سا به و 
haft.‏ א wie mir scheint, entsprechend dem arab.‏ האמת 


Mon. falsch: לפי המבחן‎ (vgl. 141, 20. 21.). 

2. 24.» D>Wn mm, so wird es dir zugegeben werden 
(27,29), oder pbwo (127, 15.) nach dem arah. 50 Mon. 
fälschlich plene: ,משלים ,אהיה מושלם לך‎ welche Verbal- 
form die in dieser activen Bedeutung gewöhnliche ist. Das 
Pron. אָני‎ gehört nach unserer Lesart zu .שאומרהו‎ 

₪. 47. 2.7. v.u. npmm. Mon. ,היריקה‎ vgl. 8.44.70. 

2. 3. v. u,  ירבדה החלק‎ (der rationale Bestandtheil). Mon. 

.החלק הדכרים 
ויש Z. 3. Mon., wie mir scheint, richtiger:‏ .48 .₪ 
.לכל פועל כלי מיוחד לכחות חלק המתעורר 

2. 4. Mon. richtig: ,התרחקו ממנו שכל‎ 8 Jay (welche 
alle, oder: denn alle diese). 

Z. 16. M. richtig supplirend: ,אומרים ש ה וא‎ vgl. Anm, 166,16, 

₪. 49. 2. 6. ,מצד צרוף הפעולה‎ von Seiten der damit 
verknüpften Idee der Handlung. 2 ist Association, sonst 


Relation (vgl. Anm. 67, 14.), arab. إضافة‎ (d. i. نسبة مكررة‎ 
Spec. Mundi ₪. 78.(. Mon. .מצד צירוף המעלה‎ 


2. 9. Mon. hier anscheinend passender: .מורה‎ Vgl. die 
Anmm. zu 15,3. 34,18. 62,3. 2.49.11. 97,1. (96,4. v. u.). 


— 252 ب 


Z. 3. v.u. Mon. gleichfalls bonn, aus העליל‎ corrigirt; 

aber fälschlich: מפני האליל‎ vgl. 21, 2. 
₪. 37. zZ. 1. Mon. richtiger, aber nicht fehlerfrei: 
.פרימת קיום המנהיג. מוסגל‎ Ueber כמו שיהיה= כשיהיה‎ 5. 63, 27. Anm. 

(vgl. 188, 12.).‏ כשרואים את אות עוטרים עצורים Mon.‏ .5 .4 .2 

2. 8. Mon. durch einen leicht erklärlichen Lesefehler: דרך‎ 
,הליאוניי‎ völlig ohne Sinn, 

2. 14. בו במופתי העיון‎ 5. v. 8. בו‎ 799732, 9. vgl.154,10.v.u. 

.על כפל הטוכה Mon.‏ .₪ 7 .4 .2 

₪. 38. Z. 16. Mon. ebenso: כדוריתו‎ (Tofundum) statt 
כרורותו‎ (rolunditas) oder כדירותו‎ wie ₪. 26. 2. 8. .ץצ‎ u. 

2. 26. משה‎ m. Mon. רבינו‎ mit dem ungeschickten Zu- 
satz: השלום עליו‎ welcher verräth, dass der Abschreiber sich 
des karäischen Ursprungs des Werkes, das er schrieb, nicht 
bewusst war. Wir übergehen die übrigen Beweise dafür. 

שבתאי نادم מאדים Z. 29. Mon. ausgeschrieben:‏ .39 .₪ 
.חמה נונה כוכב לבנה 

Z. 9. v. u. Mon. richtig: .אעפ שכן רשר‎ 

.החכמה Mon. richtig:‏ .אחרי הסכמה .9 .2 .41 .₪ 

.מלה מורכבת סמוכה Mon. vollständiger:‏ .16 .2 

Zu 24. Mon. richtig: ראשונית‎ mn, 5. 15 pen. 17, 4. v.u. 

₪. 42. 2. 6. Mon. ebenso: השם‎ mb. 

- ואנחנו רואים vollständiger:‏ אחד בעולם Z. 24. Mon. nach‏ 
.נמצאים קיימים ולא pm‏ החלק השני שיהיו 

8. 48. 2. 5. בפנישה‎ Ton, suppl. פעולתו‎ (Z.1.) vgl.42 antep. 
S.44. 7. 2. M. richtig suppl.: ,מה שהורו עלין‎ 6 

.לישבו .1 ,לישבן ‏ .5 .2 

.מושנים .1 ,משינים .8 .2 

ואם שיהיה הנמצאים בהם. או זולתו דבר אחר Mon.‏ .10 .2 
s. 136, 11.‏ خصد unrichtig für‏ אחד Dr, worin‏ עליו 

.כי ארבע דברים Mon.‏ .18 .2* 

7. ult. M. mit hinzugefügter Negation: .אשר אי אפשר להישירה‎ 

₪. 45. 2. 19. והמעש‎ (vgl. המחשב‎ 8. 59. 2. 6.v.u.). 
Mon. .והמעשה‎ Vgl. Steinschneider zu Kusri IH, 5. (10, ₪. 
ed. Brecher). 

2. 8. v. u. .יבואוך‎ Mon. leichter: AND (35, 5. v. u.). 
Vgl. zu unserer Lesart S. 27, 10. v. u. 84, 6. 


— 8051 - 


₪. 31. 2. 19. .שיתכללו‎ Mon, ,שיכללו‎ Ni., dass. 


2. 22. 23. Mon. אחר‎ INH2 202m, vgl. 20. ult. 

2.26. M.mit richtig hinzugefügtem Art.: ,כל זה הנמצא‎ 4. 

2. 8. v. u. Mon. seltsam: החושיה משער החקים‎ warn. Der 
Name הכמי התשיה‎ ist ein Ehrentitel karäischer Gelehrten, im 
Gegensatz zu den Philosophen und Physikern, vgl. הדעת‎ man 
חכמי האמה .)וט .32 .א‎ ₪. 83 med. משער החקירה‎ 6. h., von spe- 
eulativem Standpunete aus, ist arabisirend, vgl. Z. 4. v. u. 

S. 32. 2. 6. .ההתליה‎ Mon., wie oft bei schwierige- 

ren Termen, verstandlos: .ההתליצה‎ 

2. 16... vs, wie oft, für יש להם‎ (die müssen conceliren). 

2. 20. M-: מביאם בהכדת.1,מכיאים הכרח להאמין‎ 8.8.41. 97. etc. 


2.26. וזה העיון‎ (vgl. 2. 11.ult.) M. für (نظر) עיון‎ ungenau .ענין‎ 
2. 9. v. u. ,כשיורה עליו מורה בהפסרו‎ 0. i., wenn etwas seinen 
Untergang anzeigt, (vgl. 78, 29. 102. 11. v.u.). 
2. 4. nn .לפי שעיינו.א210. .לפי שעיינתי בספר‎ Vgl. 60, 15. ₪ 
₪. 33. 2. 8. Mon. ebenso; מעיר לעזור‎ , vgl. S. 40, 21. 
(17.). 199, 18.; 103, 3. (wo ebenso zu lesen ist); 203. 2.8. v. 
u.; und das V. הקיץ‎ 5. 143. Z. 24. Das הָעָרָה .א‎ entspricht 
oft ganz dem arab. כג-א‎ , z. 8. ₪. 42, 3. 206, 6 05 Die 
Phrase מעיר. לעזזור‎ findet sich auch in Immanuels Mach- 
berot XL. ₪. 99. ed. Berol. Vgl. 152, 19. .נעזר מפסוק‎ 
2. 28. שיסבלוהו‎ (vgl. 9, 13. v.u. 70,19). Mon.: .שישכלהו‎ 
7. 4. 8. v. u. Mon., wie auch Lips.: ומכל זאת ההצעה‎ 
.עולה‎ Das V. ist aus Versehen im Drucke ausgefallen, 
₪. 34. zZ. 18- .מודים‎ Mon. hier richtiger: DVD. 
2. 29. M. ,על זה ההשובה‎ vgl. 159, 11.v.u. 207, 8. 9. 8 
.ומ‎ 209, 19. 
2. 4. v. u. Mon. auch »N3V7, nicht התנאיי‎ (hypotheticus). 
Z. ul. Mon. ohne Tautologie: .נמצא שלש נכולים בשתי גזרות‎ 
₪. 36. 2.6. Mon. ebenso: זה אשר אנתנו בשבילו‎ eine 
arabisirende Phrase, vgl. מה שאנחנן כו‎ Kusri 111, 4 
2. 90. = .שהם בחדוש העולם‎ Supplire מורים‎ od. מופתים‎ vgl. 
21, 3. 4. 23, antep. 25, 5. 33, 18. 
2. 28. Mon. sinnlos: בין אחר‎ (22). 


2.6.v.u. ضعفوا החלישו‎ (28, 1.). Mon. falsch: .החליפו‎ 


- 980 — 


2. 11. Mon. nicht unpassend: הכמהו‎ man =, وجب‎ statt 


We, ,(הסכים)‎ s. 200, 20. 23. 
2. 12. .כל הדרכים‎ Mon. ,כלל‎ 8. 2. 5. v.u. 26,5. 43,5.v.u. 
2. 17.  רותסל.‎ M. wider den talm. Sprachgebrauch: .להסתיר‎ 
2. 18. Mon. ,היה הופס‎ vgl. Anm. 20, 4. v. u. 5 
2. 20. Mon. בתוך העוף‎ statt mn. 
2. 17. v. u. Mon. תכוא בו נשימה‎ (vgl. 3, 14.(. 
2. 3. v.u. Mon. להראות ראיה‎ nen .מעצם‎ 
₪. 26. Z. 2. Mon., das fehlende Wort richtig ergän- 
zend: .עד שיתחייב לו מצדם ח סרון חלילה לו‎ 
2. 3. Mon. ebenso: ופעלי הנכרל‎ (die Handlungen des 
Rein -Geistigen geschehen ohne Contakt). 
2. 18. .והיא המגעה‎ Mon. richtig: והיא: המנעת‎ (Fem. von 30). 
₪. 27. Z.2. wen הוא‎ on. Mon. fügt überflüssig 
hinzu:  םיתעה ,בעת מן‎ anstatt des sicherlich fehlerhaften N. 
Statt שלא יצא פועל‎ Mon. richtig: .שלא יצא לידי פועל‎ Die 
Worte sind mangelhaft und aus 5. 29. Z. 14. 15. zu ergänzen. 
2.6. הנו‎ (SL); ₪ v. a. הנהו‎ 2. 7.10. Mon. matter: .הוא‎ 
2. 16. באר‎ 722. Mon. fügt hinzu: הפילוסוף‎ (Ibn- Roshd). 
2. 20. ns2n, nicht הבאתי‎ ; vgl. 101, 22. 137, 22. 
Z. ult.  רחאל .אחד‎ M. بعضه بعصا ,אחר לאחר‎ (vol. 34,22.). 
₪. 28. 2. 16. Mon. ,חוזרות חלילה בסביב בזה‎ das hier 
schwierige הלילה‎ (vgl. 57, 5.) bestätigend. 
₪. 29. 2. 2. Mon. lässt מצד השמים‎ weg. 
2. 11.  וללכב ,וָאם העולם‎ lies כן) ואכ‎ DM). 
2. 22. Mon. ebenso: מכלל שהוא בעצמו‎ mit einem Punkt 


darnach. Das Prädieat (wie אפשר‎ oder 22192) scheint zu 
fehlen. 


2. 3. Mon. בעל שלש רחקים‎ mit sinngemäss hinzuge- 
füstem Zahlwort, vgl. 8, 6. 43, 9, 
₪. 30. Z. 7. Mon. ebenso: לנמצא ונמצא‎ (ein Acei- 
dens, welches eigen ist jedem Existirenden), vgl. 31, 14. 18. 
39, 16. 49, 6. '124, 2. Anm. 180, 24. (555). Die Ww. מקרה‎ 
קרה‎ 32,1.) sind das موصوف‎ mit seiner &Xo, =. Anm. 190, 6. 


- 919 — 


2. 8. ,ולא .1 לא יפסר ₪ .ץצ‎ ve... 7. .ץ‎ ₪ 
₪. 23. 2. 19. M. ,שורש המופת הוה‎ vgl. Z. 189, 4 
.م‎ 24. 2. 6. Das V. היה‎ hat hier die Bedeutung: war; 
שב‎ die Bedeutung: wird (صار)‎ vgl. 2. 10. 15. 8.39,1. 67,28. 
190, 12, Kusri V, 18,1. ganz כ )> بعاد م م‎ (nach Ibn Mä- 
lik bei Bochäri), وأنقلب‎ die dann als أخوات كان‎ beirach. 
tet werden und ihr Prädicat im Accus. zu sich nehmen. 
2. 13. לא יהיה בפועל יציאה מן הכח אל הפעל‎ ini. Ebenso 
Mon. In Noblot Chokma (wo dieses Cap. f. 91, b. ع‎ 92, 
a. mifgetheilt wird) findet sich שמי‎ nach הפעל‎ hinzugefügt, 
gemäss dem Sinne des Verf. 
2. 16. .המנע האור ממנו מפני מונע‎ Ebenso Mon... In 7 
Ch. .הוא מפני מונע‎ 
2. 21. Nobl. Ch. ,יש להשיב כי אין‎ vgl. 155, 9. 
7. 22. Nobl. 6. הפעל מן הנפעל‎ yon, irrig nach Z. 18. 19.8.78. 
7. 26. Nobl. Ch. שנבקש‎ , dem Sinne nach dass, vgl. 43, 
18. 
7. 28. .ואין. לא שום חסרון ולא מונע‎ Ebenso Mon. Dafür 
Nobl. Ch. מונע‎ DW ולא‎ ohne Aenderung des Sinnes. 
z. 9. v.u. 25, 10. Mon. und Nobl. Ch. .למה فيرط בעת זולה نزح‎ 
₪. 25. zZ. 1. בגלל תכלית‎ (vgl. 24. ult.). So Lips. Mon. 
Dafür Nobl. Ch. .לתכלית‎ 
2. 1. 2. .חוץ מעצם הרצון‎ Mon. richtig supplirend: יוצאת‎ 


vgl. Z. 3. S, 24. ult.‏ ,)>> מעצם 
.הנה Ebenso Mon. Im Nobl Ch. fehlt‏ .הנה כללנו העדרו" .9 .2 
משך won (s. Z. 4.). Mon. und Nobl. Ch.‏ .2.6 


ibid. .דמות זמן אין תכלית‎ Dieses דמות‎ fehlt sowohl in M, alsinN. 
Ch., wie auch Z. 4. Die übrigen Varr. des N. Ch. im 8, Cap. be- 
treffen nur die schwankende scriptio plena oder defectiva der»e- 


kannten Termen (פעל) פעל‎ d. i. الفعل‎ (opp- (القوة‎ und פועל‎ 
والقاعل ה (פועל)‎ und die Gottesnamen, wofür Nobl. Ch. 
durchgängig הית'‎ oder (تعالى) יתעלה‎ hat. 


Z. 7. Mon. gedankenlos: שנוי הידיעה‎ , statt ,הידועים‎ d. i., 
der Objecte des Wissens (vgl. 83, 5. 4. v. u.). 


₪  - .هيه‎ 


z. 10. Mon. richtig supplirend: طب יעמור עמידה נצחית‎ 

Z. 11. Mon. supplirend, aber tautologisch: .אם 72 מכלל‎ 

2. 12.  קיספי.‎ Mon. .יספיק‎ Das höchst schwierige V. הספיק‎ 
hat auch den Schreiber dieser Handschrift sehr vexirt. 


2. 19. bon. Mon. رزالخحاصل) והעלה‎ vgl. jedoch Z. 26. 
₪. 155, 6. etc. 

°Z. 26. m וכל‎ mm. Mon. כל זה‎ mm. 

2. 4. .צ‎ u.  הומרק .להיות‎ Mon. dem Parallelismus ange- 
messener: ,להיותו == להיות קדמון‎ vgl. 21, 18. .בהיותו = בהיות‎ 

S.21. 2.5. M. zweimal: ,שהעולם קדמון‎ dem Sinne nach dass. 

In der vorhergehenden Zeile ist בבטל‎ richtig בבטול‎ ausge- 
schrieben; übrigens hat der Abschreiber, wie an vielen Stel- 
len, wo die Satzglieder gleiche oder ähnliche Ausgänge haben, 
Alles ineinandergewirrt — ein häuf. Gebrechen nach arah. Codd. 

2. 6.  בשוימה מטבע המציאות הנה‎ (aus der Natur der exi- 
stirenden Dinge, so wie sie eben sich vorfindet), lies .הנח‎ 
Denselben Fehler hat Lips. ₪. 22. Z. 4. 25, Z. 17. vgl. Cap. 
VII. Anf, Die Constanz in diesem Fehler, die bei der au- 
genscheinlichen gelehrten Bildung des Abschreibers sicherlich 
ihren Grund hat, bestimmte uns, nichts zu ändern. 

2. 8 .דריכה להנועה אחרת‎ Mon. ,צריכה‎ die genuine Lesart. 

2. 9. a .אכל‎ Mon. ובהכרח צריך‎ , dass. nur mit andern 
glossirenden Worten. 

2. 15. .המניע הראשון‎ Mon. השפע‎ ein Lesefehler des un- 
wissenden Abschreibers. 

2. 18. Mon. .בהיות הדכר ההוה‎ Ebend. ,ההוא‎ 1. man. 

2. 19. 7987, construirt wie ألى‎ 6 Mon. ,צריך‎ ohne 
Artikel. 

2. 23.  הוסחי. .יחסה.2‎ Das 50. geht auf ,התנועה‎ vgl. 2.24. 

2. 25.  היבובסה‎ (Saadia 11, 0.(. Mon. -(הסבובית) הסובבת‎ 

vgl. Z. 27.‏ ,לא תתהוה ולא תפסד ולא תכלה .תפות .28 :2 

₪. 22. 2. 1. קדמוה‎ um, 0. 1. .يوجب‎ Mon. map 

weder unhebräisch noch unarabisch. 

2. 2. .מחויב‎ Mon. richtig: מחיוב‎ (14, 6. 17,8. v.u.20,15.). 

.הויתו Mon.‏ .היוהו .14 .2 

2. 20. .היריעה‎ Mon. ,היריעה‎ ein Beweis für die Iguoranz 
des Abschreibers. 


— 247 — ₪ 


2. 6. Mon. ,בה ביכולת‎ vgl. Anm. 16, 24. 

2.7. 8. Mon. ebenso: mm ,עלה הוא הנקרא‎ 

2. 13. Mon. ebenso: my פי מכוון כוון‎ by, so dass 7m כוון‎ 
die رصفة‎ der Qualitativsatz des indeterminirten מכוון‎ (inten- 
dens), ist; vgl. S. 31, 11. 26. 

Z. 22. Mon. falsch: .אלא מפני שאפשר‎ 

Z. 9. v. u. M. im Sing.: ,והפילוסוף אומר‎ vgl.9,23, 7,12. Anm. 

Z. 6. v. u. Mon. .בחלוק הדק והנפשות‎ 

7.4. v.u. ,ככיה‎ ohne Sinn. M, richtig: رصاق‎ s.14,11.v.u. 15,3.v.u. 

Z. 2. v.u. Mon. رد יהודא האכל נע‎ 6% 0 wie auch sonst. 

,כל דבר אשר לא יתערה Mon. ebenso:‏ .15 .7 .18 .₪ 

2. 7. v. u. .תכלה‎ Mon, ,הכלית‎ vgl. 2. 6. v. ₪. 

2. 5. 4. v.u. אל ראונדי‎ jan. Mon. אכן אל‎ ١ ודבה זה נמצא‎ 
,ראונר' משלימו‎ offenbar corrupt. Der Name erinnert zunächst 
an ,כנימן האונדי‎ dessen Ansicht über die מליקה‎ angeführt wird 
Dine Schechithot f. 130, a. S. Onomastikon. 

Z. ult.. Mon. auch hier: כל דבר אשר לא יתערה‎ , richtig. 

₪. 19. Z. 6. Mon. richig: anm החכור‎ statt der 
Tautologie des Lips. 

2. 9. „wm. Mon. richtig: .והשנוי‎ a 

2. 11. .הפילוסופיאה.‎ M. anscheinend sprachrichtiger: .הפילוסוף‎ 
Das אותו הדכר‎ ist der absolut vorausgestellte Nominativ, nach 
dem Schema des Jlaxil, De Sacy, Gr. Arab, 11, 202. 4 

חלוקה בבחינת הצורה מידיעות  Z. 12. Mon. verständlicher:‏ 
.מן דעות .1 ,הפילוסוף 

2. 18. دم‎ en החלק‎ 6. 1., die Partei der Philosophen, 
welche construiren etc. 

2. 15. 16. vgl. 162, 22. Mon. .ווהו שהקרמה‎ 

2. 21. Mon. sprachrichtiger: אחרי זה הפרק‎ (Ss. 84, 6.(. 
Die folgenden Worte sind zu übersetzen: Dieses movens wird 
eingeltheilt 616. Ueber die Construction s. De Sacy 11'113. 

Z. 7. v. u, Mon. ebenso: 27 .גוף בעל‎ Als Beispiel wird 
der Magnet angeführt. 

Z. 6. v. u. Mon. richtig ergänzend : בעל דבריניע ולא יהנועע‎ AN. 

2. ult. .יספיק‎ Mon. falsch: .יפסוק‎ 

₪. 20. Z. 7. .נמצא‎ Mon. ,נמצאת‎ und auch: ,בנפש האדם‎ 
doch undeutlich. Man erwartet ,כנפש‎ 


9 - 216 — 


nicht mit‏ שלשם (denn dort heisst es), welches‏ אומר 
einem andern, dem Genitiv des Gottesnamens, zu verwech-‏ 
seln ist. Vgl. Anm. 51, 20. 67, 10,‏ 
vgl. 18, 23.‏ .ולא y‏ מחכמי הפילוס! Z. 7. v. u. Mon.‏ 
.בנפש הרוחנית החיונית והטומחת v. u. Mon.‏ .4 .2 
.ונודע לו Mon. falsch:‏ .נודע לי 2.v. u.‏ .2 
In.‏ מה שהוא בפועל בסוג ההוא Z. 6. Mon. richtig:‏ .12 .8 * 
.מהנועעות :216116 Mon.‏ .התנועעות ‏ .7 .2 
.שחמר השכל Mon. sinnwidrig:‏ .10 .2 
v.u.).‏ .16 40) השיאום Mon. nicht sinnlos:‏ .השימם v. u.‏ .8 .2 
-להיותו Mon. richtig:‏ .מהיותו .7 S. 13. Z.‏ 
.וכן 11 כל פנים כיוצא בו Z. 18. Mon. falsch:‏ 
.זך Mon.‏ .רק .24 .2 
(indiveiduum).‏ נולם מהם mn. Mon.:‏ מהם ult.‏ .2 
(so ist zu lesen).‏ על פי כוות zZ. 18. mo: man‏ .14 .₪ 
vgl. ₪. 17, 13, 31, 11. 6.‏ ,כוונת לכון ומיוחר Mon. sinnlos:‏ 
.חלויה Z. 3. v. u. Mon. grammatisch richtig:‏ 
d.i., dem aufkeine‏ ,שאינו נוצל מן מקרה המצכ .2.13 .15 .₪ 
Weise das Accidens der Lage ) 22 70 zeiodeı, die 7. der‏ 
Kategorien) abgesprochen werden kann.‏ 10 
S. Onomastikon.‏ .121 הלוי Mon.‏ .28 .2 
בספורה Mon.‏ .בספורו ‏ .99 .2 
im Sing., s. Anm. 22,9. v. u.‏ הפילוסוף v. u. Mon.‏ .6 .8 .2 
ה nach einer in den Codd.‏ ,יודו v. u. m. M.‏ .3 .2 
Verwechselung der zwar synon., aber keineswegs sinngleichen‏ 
Vv. 7 und 777,5.14,11.v.u. 17,5.v.u. Anm. 49,9. 151,16.‏ 
من arah.‏ , משער הנמנע == mp‏ הנמנע .2 zZ.‏ .16 .₪ 
Vgl. Anm. 79, 13. 156, 9.‏ .ياب = 
Die Na-‏ .دم אל אשעריה Z. 4. Mon. mit dem Artikel:‏ 
men der andern Secten sind bis zur Unkenntlichkeit corrumpirt.‏ 
beides Nisba-Form.‏ המקריי == המקרי Z. 5. Mon. ebenso:‏ 
wie auch a. a. 0. ohne y).‏ ,זל ohne‏ ,הכמינו Z. 9. Mon.‏ 
.להפסיק Mon. falsch:‏ .70275 .14 .2 
הסכלות dies (jedoch‏ ,שאין השכלות כחוש היריעה Mon.:‏ ,91 .2 
dierichtige Lesart, vgl. Anmm. 25,15. 33, 28. 73,2,‏ ).103 .5.85.86 
Z. 5. Mon. gleichfalls: 070", s, 20,4. v u‏ .17 .₪ 
v. u. etc. und die wichtige Parallele 115, 16 ₪.‏ .12 ,109 


— 948 — 


wahrscheinlich herausgeklaubt aus X, einer missverstandenen 
Abbrevintur der Originalhandschrift, vgl. Anm. 9,23. 17,9. v.u. 
2. 25. Mon. .כנון המים‎ 
S.8. 2.18. .אלו מפני יריעת‎ So Lips. für .אלא‎ 

2. 27. Mon. wiederum glossirend: 
העצם הוא הדבר‎ pa וחכמי ההגוון הבדולו הברל העצם והמקרה כלומר‎ 

העצמיי ובין מקריו בשלש דרכים 

2. 28. .הנושא הדכר‎ Supplire: הכנת‎ aus dem Folgenden, 
Ueber solche proleptische Ellipsen .א‎ Anm. 160, 4 

2. 29. mn. Mon. הכנות‎ , soll heissen הכנת‎ aber" auch 
dieses falsch. 

₪. 9. Z. 3. מהויה‎ pn. Mon. richtig: .ובין ההויה‎ 

2. 6.  תודוסיה אלו‎ bezieht sich auf אמצעיים פשוטים‎ zurück, 

.ולובשים צורה אחרת Mon. fügt hinzu:‏ .אלא צורתם n709)‏ .9 .2 

2. 19. .על ררך התרה‎ Dieser Zusatz ist mir verdächtig. 

2. 23. ואמר הפלוסוף‎ Mon. seltsam und sinnlos: | ואמנם‎ 
הפועל‎ wahrscheinlich aus der Abkürzung ואה‎ der Original- 
handschrift. Vgl. S. 189. Z. 11 und Anm. 7, 12. 

7. 24. .ארסטו‎ Mon. ארסטוטלוס‎ , vol. S. 189, 2. 12. 

7. 27. Mon, ,השכיל‎ vgl. ₪. 11. unt. Zu (אָחָא = אֶת) יאוחו‎ 
mit folgendem מן‎ (herkommen, ausgehen, sich er- 
geben) vgl. S. 90. 2. 10. v. u.; 181. 2. 9% 
194. Z. 12. Mit folgendem Dativ ) ש ,על ,אל ,ל‎ ₪. auch absolut) 
hat dieses V. die Bedeutung: zukommen, ziemen, pas- 
sen (S. 97, 2. 16. 151, Z. 8. v. u. und an vielen an- 
dern Orten). 

₪. 10. zZ. 2. Mon. .שנהערבו בו‎ 

2. 8.  םיגזמה ,הבנת‎ Fehler des Lips. Mon. richtig: Mn, 
vgl. ₪. 11, 13. 15,5. v. u 

2. 26. Mon. besser: .במקום אחר‎ 

S. 11. 2.13. L.M. שכשיהיה -=כשיהיה‎ (s. Anm.199,11.). 

7. 20. 21. Mon. ebenso: „m .ואין לשם‎ Die zusammenge- 
setzte Präp. לשם‎ (für رضح‎ die sich auch bei Ibn-Tibbon (z.B. 
More I. 66 Anf.) findet, gebraucht Ahron sehr gern. Auch 
₪. 177. 2. 16. v. u. ist für להם עלה‎ PN כי‎ nach Lips. כי אין‎ 
לשם رركم‎ zu lesen. In Dine Schechithot (f. 118 ," ₪. Lips.) 
findet sich bei Bibeleitaten an לשם‎ (dort heisst 'es), שלשם‎ 


ل 2141 - 


2. 14. Mon. .למדו מהם‎ 
2. 18.  ולטכו.‎ Mon. deutlicher: .ובטלום‎ 
2. 19. Mon. vollständiger: שגם האמינו בתורה שקרית שספר‎ 
.להם חמט הפסול יש‎ Der Name Muhammeds ist seltsam ver- 
stümmelt und mit dem abbrevirten Anathem ימח שמו‎ (sein 
Name werde getilgt!) versehen. Vgl. Anm. 163, 2. v. u. 
2. 20. Mon. besser: ,והסכימו באמונות‎ vgl. Anm. Z. 22. 
2. 21. Mon. lässt זרות‎ weg, s. 32, 17.16. v. u. 115, 15. 
2. 22.  תורותב .באמונות‎ Das Letztere fehlt im Mon., ist 
aber keineswegs überflüssig oder in ההורות‎ zu verwandeln, 
S.5. Z.5. Vermischung von Misle 5, 3. und 7, 21. 
Z. 13. Mon. fügt zur Charakteristik der philosophirenden 
bäretischen Partei hinzu: המתפתים בדיעות זרות ושולחים לשונם על‎ 
,כלל חכמינו‎ vgl. 2. 7. 8. 
2. 97.  םיקלחה השנים‎ )5. Anm. ₪. 155. 2. 5. v. u). Mon. 
,השני חלקים‎ wie השתי מרות‎ 8. 108. 145. 
7. antep. Mon. ויש משכל שלישי‎ sw משכל‎ wm, wozu pas- 
send der Pl. באורם‎ (s. 104, 20. 21.). 
₪. 6. 2. 20. Hierzu im Mon. folgende Realbemerkung: 


הנגהה 
אמר ישראל נראה לי שזה כוונת ‏ רבותינו ‏ זכרונם לברכה באמרם 
אנכי ולא יהיה לך מפי גבורה שמענום כי on‏ ששני אלו השרשים 


שהם מטיאות האל ואחרותו יושגו בעיון האנושי ואינם דכרים שיודעו 
מצד המופת שיצטרך הנכיא להוריעו במופת' כי mp on‏ המושכלות 
ולזה אין יתרון לנביא על הידיעה כי ידיעת המושכלות בעיון האנושי 
שוה לכל ואין יתרון לנביא על היריעה ההיא ולכן non‏ חכמינו זכרונם 
לברכה ששמעום. כלומר שהגיע אליהם מציאות האל ואחדותו שהם 
נרמזים במלת אנכי ולא יהיה לך دمر שהגיע זה למשה אמנם במופתים 
על יריעתו יתעלה עכ 
Auch hierzu im Mon. eine Note:‏ .23 .2 
הגהה £ 

שאר הרכרים np on‏ המפורסמות - והמקובלות ‏ לא מצר המושכלות 
ולכן אמר זה האיש שמציאות ה' לא תודע מפנ SEND‏ دوجم 
ודי בוה sy‏ 


.מקיימים ומטיירים v. u Mon.‏ .3 .2 
.חוקרים הדבר.א110. .(.5.17%.199 .1שצ) חוקריהדברים ‏ .ג .צ .3 .2 
Anm. zu 8. 7‏ .8 .הורחה Mon.‏ .הורית .5 .2 .7 .₪ 


2. 12. .אומרים הפילוסופים‎ Mon. ,אי המופת‎ ohne Sinn, 


- 918 — 


2. 18. ,האדם המעלה‎ nach 8 Chr. 17, 17. Mon. fülsch- 
lich: ,המעולה‎ obgleich Cord. Lips. an defeet, Schreibungen (2. 
B. 57. 65, 3.), zuweilen nicht ohne Beeinträchtigung des Ver- 
ständnisses, reich ist. 

7. 20. Mon. .והגבילם באמונה ואת מתכלית‎ Das Suff, (statt 
des näheren 752171) geht auf die Abrahamiden. 

7. 27. .בנוים‎ So Lips. Mon. für כנוים‎ ₪. 20, 32. © 

2.28. 162,9. M. ,בזכות אברהם‎ wogegen vgl. 203, 4. v. u. Dieser 
Gebrauch der Präp. מן‎ (von wegen oder von Seiten, arab. &&> رمن‎ 
ist dem Verf. eigenthümlich, z. ₪. ₪. 13, 21. (mann |810١ 

7, 30. 31. Die Citationsformel und die allerdings verdäch- 
tige Wiederholung findet sich im Mon. nicht. 

2.34. 21. נמצא בלי ראשית ותכליה‎ und .ושהוא‎ Vgl. 6, 12.116 v.u. 

₪. 3. 2.1. .אמתתנו‎ So, nicht WANN, Lips., was durch 
Mon. bestätigt wird; DAN ist .م‎ v. a. אמונה אמתית‎ = 4. 


92 - we 
und unterscheidet sich sonst von HAN, wie حقيقة‎ von قح٠‎ 


Steinschneider eonjieirt אומתנ‎ nach 177,6. 180,19. vgl. Anm. 73,5. 

2. 4. .שהיא תועלת‎ Diese verdächtige Parenthese fehlt im 
Mon. und ist jedenfalls auszumerzen (vgl. Z. 9.(. 

2. 7. non -.אמנם‎ Mon. offenbar richtig: ,אמנם לא היתה‎ 
8. 91. 9. | 

Z. 11.‏ בגלות für‏ בין הגלות Lips. Mon.:‏ .בין האמות .12 .2 

2. 17. ביריעתו לשם יהע'‎ , eine ächt arabische Construction, 
vgl. Kusri II, 2. (S. 47. b.). Dafür Mon. ,בידיעתו יתעלה‎ 8. 

והאיר Mon.‏ .והאירו .19 .2 

2.7. v. u. שלשם‎ (Gottes). Ebenso in Einem Worte Mon. 

Z. 6. v. u. מך החמר‎ opp. עב הטבע‎ Kusri II, 60. vgl. V,14. 
Saadia אמונות ודעות‎ 45, 6. Z. 8. v. u. vgl. 45, 0. 2. 15. ed. Amst. 

2. 6. v. u. השרידים‎ om, vgl. ₪. 162. Z. 13. ₪. 187. Z. 
14. v. u. 197. Z. 1. und viele Parallelen im Kusri. | 

2. 4. v. u. Mon. .היו עיני השכל מגששות למצוא‎ Das feh- 
160066 Wort ist richtig ergänzt. Dieselbe Phrase: S.4, 7.14. v.u. 
und im zweiten Theil der Vorr. zu Keter Tora: והיו עיני השכל‎ 
מגש שים למצוא דברי חורה מפורשים‎ (Kosegarien p. 38). 

.היחרון המַעְלָה mn. Mon.‏ המעלה .4 .2 .4 .8 

2. 5. שכלם‎ "nn (grühelte, oder: steuerte ihr Verstand 

darauf los), ein seltsamer Ausdruck. Mon. להם שכלם‎ "nn. 
*6 


Sammlung 
kritischer und diorthotischer Bemerkungen 


zum 


Ez Chajim. 


[Lips. bezeichnet die Leipziger, Mon. die Münchner Handschrift.] 


S. 1. Die Distichen des metrischen Prologs finden sich 
im Cod. Mon., wegen verkehrter Lesung der unterliegenden 
Originalhandsehrift, unverständig durcheinandergewürfelt, doch 
findet sich die riehtigere Lesart בטובין‎ (nach Ps. 31,20) statt 
בסוביו‎ Z. 6, welche durch Parallelstellen (S. 2. Z. 2. v. u; 
40. 2.6. v.u. 152. Z. ult.; 194. Z. 1. 200. Z. 8. vgl. 3.) hestä- 
tigt wird. Z. 12. liest Mon. fälschlich בנועם‎ , nach Ps. 27, 
4. (vgl. S. 2. Z. 11.), aber wider das Metrum, welches, von 
der Linken zur Rechten, folgendes ist: 
₪ר-- == - 7 70-ה يم‎ 
2. 18. owmm. Nach diesem Wort hat Mon. die mitten 
im Texte stehende Parenthese, offenbar eine Glosse: 
בפרק ארבע יבאר ההברל שיבדל השכל מן הרגש ואמנם מה שאנו‎ 
ממציאות העולם הם הגשמים ומקרים חונים עליהם‎ ei 
2. 21. .לרעה אתו‎ Im Mon. verliert sich der Textzusam- 
menhang in folgendes glossirende Einschiebsel: 
עצם הדבר הוא צורותיו כאשר יבאר בפרק ד' והצורה תשים כל הדכרים‎ 
יהברך ויתעלה מאחר הנמצאים מצר החקו‎ Dem באופן שיהיו אחד‎ 
צורה להם כי הוא יתעלה שם השכלים הנברלים מניעים הגלגל והגלגלים‎ 
מניעים היסודות וזה מצר הההאחרות אשר ביניהם‎ 
₪: 2. 2. 3. lies: DW. 
Z. 7. 8. Ebenso, nur plene, im Mon.: “ann ,נומר‎ 0. i. 
ann 2), die Vollendung der Materie, der edelste Körper- 
stoff, vgl. S. 153. 2. 1. 
2. 10. .לקרבה‎ | Mon. falsch: .לקרבם‎ Das V. קרב‎ 8% 
bier in die mystische Bedeutung des entsprechenden arabischen 


, 
hinüber ; قربة‎ (syn. ل‎ 5 ( ist der Zutritt zu Gott, die unio mystica. 


- 941 — 


Vers Cap. Buch  Seitep> 
21 | 57 |  היעשי|‎ = קיא (901|און שלום אמר אלהי לרשעים‎ 
29 | 95 ואת נפש' אויביך יקלענה שמו\ א|‎ 

*. رمز השכל במרומים Sr:‏ |קהלםיי ]40| 8 


**ונכרחה..מקרב עמה veLs.tes.‏ |שמות ‏ | 31 | 14 
— | 909 ובכן ראיתי רשעים קבורים . .. . |קהלת | 8 10 
ויצאו וראו בפגרי האנשים . . . |ישעיה | 66 | 94 
— |/903|וידעוכי אניה'בפתחיאתקברותיכם |יחזקאל | 37 | 13 
ולא ילמדו עור איש את רעהו . . |ירמיה | 31 | 34 
* ולא ירע איש את קבורת. . |רכרים | 34 | 6 
כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו |ישעיה | 43 | 7 
וראוכל עמי הארץ כי שם ה'נקרא. . |דברים | 98 | 10 
4 אלה לחיי עולם ואלה . . . . . |רניאל | 1% | 9 
* כל צרקותיו אשר עשה לא תזכרנה | יחוקאל | 33 | 13 
*כו בשרה מצאה צעקה הנערה . . |רכרים | 22 | 27 
זבח שלמים ביום זבחכם יאכל . . pn]‏ | 19 | 6 
-- ||9205) *ישקלני במאזני שקל וירעאוה ‏ |איוב 1 | 6 
השופט כל הארץ לא יעשה משפט |בראשית| 18 | 95 
م« || -- |חי אני נאם on m‏ אחפוץ . . |יחוקאל | 18 | 93 
= |וש רשע-מאריך ברעתו ).8.139 .8( 
man‏ עד ה' אלהיך רברים 1 30 
(908) | ושבת עד ה'אלהיך ושמעת...ושב. . -- 0 |" 
שובה ישראל עד ה' אלהיך ذد . . |הושע 001 
-- 912061 באחת ידכר אל . . . . . . |אווב 8 | 14 
sem‏ אל ה' וירחמהו . . . . . |ישעיה | 5פ | 7 


u 


/ 


15 | .5%.|  =-ע/‎ | : נשא קל ב‎ Na 
14-16| 7 — + 2 קד 07| 158 סלו-פנו ררך :5 גי‎ 
13 | 7 -- | והחופה בי ינחלארץויירשהרקדשי‎ 
17-19 | 3 | ודמו מירך אבקש יחזקאל.‎ 
31 | 24 ואנכי פניתי הבית בראשיה|‎ 
13 7 | nwv ||905|ואמרו לי מה שמו‎ — 
1118| om הללוהו במהומים‎ 
13 8 | 7 ואשמעה אחד קרוש‎ 
96 | 36 | |והסירותי את לב האבן יחוקאל‎ 209|| — 
34 | 31 | ולא ילמדו עוד ורמיה‎ 


16 


Cap. Buch 
1 בראשית|‎ 
30 | רברים‎ 
7%. 
23 ויקרא‎ 
15 |  תלהק‎ 
58 |  הועשי‎ 
49 תלים‎ 
3 |  תלהק‎ 
19-| = 
komm 
= וחזקאל‎ 
26 ושעיה‎ 
12 | ben 
88 | von 
1 | דברים‎ 
2 x שמו\‎ 
73 חלים‎ 
32 | רכרים‎ 
91 | ישעיה‎ 
11) = קהלת‎ 
12 == 


12 | on 
20°)  לאקזחי‎ 


19 | >87 
31 | obn 
3 בראשית|‎ 
3 | מלאכי‎ 
25 | mw 
49 | on 
149 חלים‎ 


ب 240 - 


יהי אור 
יהי , מאורות 

יהי רקיע 

ווהיכן 

ראה נתתי לפניך היום . . 
ויצונו ה' לעשות את כל החקים . . 
כי לא איש אל ווכזב 

د הולך האדם אל בית ‏ עולמו 
כבוד m‏ יאספך 

כי יקחני סלה 

* רוח האדם היא העולה למעלה (* 
והרוח kamen‏ האלהים אשר נחנה 
לחיותנו כיום הזה 


** היחה עלי יר ה' 


יחיו מתיך נכלתי יקומון 

ואחה ذو לקץ num‏ 

אשר לא זכרתם עור 

לחת להם ולזרעם אחריהם 

ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל 
אם הרגם ודרשוהו 

אני אמית ואחיה 

הנה שמים כעשן נמלחו 

ודע כי על כל אלה יביאך . 
כי אח כל מעשה האלהים יביא . . 
ורבים מישני אדמת עפריקיצו  .‏ . 
* והבאתי אתכם אל אדמת ישראל 
ותעמד לגורלך לקץ הימין 

מה רב טובך אשר צפנה 

ואכל m‏ לעולם 

ועסוהם רשעים כי יהיו אפר 
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע . . 
והיתה נפש אדוני טרורה ee.‏ 
אך אלהום יפדה נפשי . ... 


פרק Seite‏ 
קט |196 


1970 


37 


198 x? 


199| - 


200, — 


— ||801 |ועלזו חפידים בכבור 


+ vgl. S. 196. 
%%( vgl. 36, +. 


- 239 — 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
Ap‏ |184|כי تياد לב האדם רע בראשית| 8 21 
קד || 186 | אמרתיאני בלבי כמקרה הכסיל גם. . |קהלת | |2 15 
د איןזכרוןלחכם עם הכסיל.ואיך.. | | ل | -- | 16 

* מקרה אחר יקרה את כלם 14 
* יש וחרון לחכמה מן הסכלוח (* | — | ب | 13 
יש צדיק אובר בצדקו ; [] 15 
קה ||187 |ושמרתם ועשיתם כי היא..אשר. . |רכרים | 4 6 
אם בחקותי ויקרא | 26 | 3 
עץ חיים היא למחזיקים na‏ |משלי | 3 | 18 
סוף 07 הכל נשמע nam‏ | 19 | 13 
קו ||188|* op‏ החמס למטה רשע יחוקאל | 7 11 
קז ||198 | והרוחתשוב אל האלהים אשרנתנה |קהלת ‏ | 1% | 7 
»> |נעשה אדם בצלמנו בראשיה| 1 26 
ויפח באפיו נשמת חיים ב 2 7 
קח ||1933|ולמה חכמתי אני אז ווחר mp‏ | 2 15 
החכם עיניו בראשו והכסול . - + | — | -- | 14 
* ואמרתי שיש יחרון לחכמה מן.. (* | — aaa‏ 
קט ||195 |והרוח תשוב אל אלהיםאשרנתנה | — | 1% | 7 


— ||196) * ורוה הארם העולה היא למעלה (** |קהלת |3 21 
והיתחה נפש אדוני צרורה . . . |שמו\ | 25 | 99 


** חי ה' וחי נפשך מלכוםב' 1 ₪ 
למען תחיה והארכת ימים om"‏ | 99| 7 
** ה' אלהי אברהם )+ בראשית| 28 | 13 
** ונכרתה הנפש ההיא (8.8.103) 

והאכדתי את הנפש ההיא دم | 23 | 30 
دز חעשה לכל אבדת rn‏ הכרים. | 99 | 3 


אך %הים יפרה was‏ מיד שאול |תלים | | 49 | 16 
אחרית רשעים הראה (8.196.) |‚ 

ער אבוא אל מקרשי אל on...‏ | 73 | 17 
non‏ נפשי no‏ ישרים /. . . . |ויקרא | 93 | 10 


יחי ראובן ואל. ימת דברום | 93 | 6 
ואיננו כי לקח. אותו אלהים בראשית]| ‏ 9 24 
ויהי האדם לנפש mn‏ 0-7 ]|8 7 


0 *( vgl. diese Beiden. 
%%( vgl. ₪. 5. 
=) vgl. Ruth 2, 0. 


Vers 


Buch 


Cap. 


ירמיה 
שמות 
רכרים 
שמות 
תלים 
ויקרא 
דכרים 


0 0 


)”2.97 
מלאכו 
חלים 
בראשית 
קחלת 
בראשית 
שמואב' 
תלים 
דכרים 
קהלת 
דכרים 


ושעיה 
דכרים 
BIN‏ 
דברים 
מלכיםא 


- 988 — 


צט |173 * בבוא דבר הנביא יודע הנביא. . 


השנה אתה מת 
ואמרו לי מה שמו מה . . .> 
אנכי אדרוש מעמו 


حت ||174 |ווראישרא את היד..-ויאמינובה'. . 


וכל העם רואים את הקולות 
* ואזנינו שמעו 


-- |179|* * שני חורים או שני בני יונה 


לא בשמים היא 

את כל הרבר אשר אנכו מצוה. . . 
* הכתוב בספר התורה הזה 
זכרו תורת משה עבדי אשר.. . 
חורת. m‏ תמימה 


oe ©‏ 5 \ש 


pP‏ ||176 |הנה נתתי לכםאת כל עשבזרע זרע 


אשר יצר את האדם ישר והם . . 
* ויצו הי אלהים את האדם 


קא |177|אמרת ה' צרופה 


רק עם חכם ונכון הגוי הגדול הזה 


קב ||178| נתנו מרועה אחד 
— |179 | ולקחת...כל פרי הארמה 


למען תירא: את ה' אלהיך 

כי החרם תחרימם 

* למען אשר לא ילמדו אתכם. . 
והטאתם לה' אלהיכם 

* לא תתחתן כם 

* ולא יסיר את בנך 
*ויצונוה'\ה ינולעשות אתכל . . 


(191)| ויצונו ה'לעשות. . . . (197 .8 (vel.‏ 


* למען הזכור את. יום צאתך . . 


— ||180|ואברה חכמת חכמיו ובינת . - . 


אשר ישמעואתכל החקים . . (** 
חורת ذا חמימה . משיבת נפש 
אז יבדיל משה שלש ערים 


-- |181|)נשיו הטו את לבבו 


* vgl. Jos. 8,34. (1, 8. 23, 6.) 
%%( vgl. 8. 187. 


בראשית 


- 


רניאל 


בראשית 
במרבר 
רניאל 
nm‏ 
mw‏ א 


שמות 
דכרים 
בראשית 
רכרים 
איוב 


בראשית 


במדבר 
במדכר 
שמות 
דניאל 
שמות 
במרבר 
x im‏ 


ירמיה 


צח | 108 |ויקרא yon‏ מלאך ה' מן השמים 
nam Dann‏ סלם טצב 


ואשמע את האיש 
Sonn *‏ אלי מלאך האלהים 
בחלום הלילה (* 
ומראה ולא בחידות 
לא ועמד :בי כה :... 
* ואדע. ددم דבר 
ושמו\ טרם ידע את ה' וטרם . 
ع וחתתני כחלומות ומחזיונות חבעתני 
* בור אסף הנכיא על ידי דוד 
אם יהיה נכיאכם ה' במראה . . 
* מראות הצוכאות 
- ידעו ה' פנים אל פנים 
היה דבר ה' % אברם במחזה . 
וחרדמה נפלה על אכרם 
כי: יקום בקרבך נביא. + > . . 
- בשעיפים מחזיונות לילה בנפול . . 
יעמד ולא אכיר מראהו תמונה . . 
IN‏ יגלה. אזן אנשים ER‏ 
* ויאמר מלאך אלהים אל יעקב 
בחלום, הלילה (** 
- *וירא מלאך. אלהים אל יעקב. . . 
Sonn *‏ ה' אל אברם 
במראות הלילה 
וורא אליו m‏ באלוני ממרא . . 
צט |173 |ובבא משה אל אהל מועד . . 
ذم אל פה אדבר בו ומראה . . 
הנה אנכי בא אליך ديرد הענן . 
לא יעמר בי כחונשמה לאנשארה בי 
ודבר ה' % משה פנים k‏ פנים . . 
עמרו 'ואשמעה מה יצוה הי לכם 
ודע כל ישראל מדן ועד באר . . 
כי לא הפיל מכל דבריו ארצה 
*אשר היולפניך מן העולם וינבאו.. 
vgl: 8. 171 u. 172.‏ 7 
er) vgl v. 24 u. 8. 1698.‏ 


Vers 


Cap. Buch 


שמות 19 
= 4 
-- 14 
- 20 
רברים: |:9 
— |4% 
בראשיף | 18 
ושעיה | 41 
בראשית| 15 
מוכה 7 
בראשית | 17 
דברום | 6 
תלים 19 
דניאל ‏ | 8 
יחוקאל | 2 
? 
זכריה | (+0 
(s. ₪. 57)‏ 
בראשיה| 32 
nmw‏ | 24 
um‏ | 9 
דכרים" | 5 
שמות 20 
1١ ١ ٠١ Re‏ 
דברים' | 5 
מלכיםא | 19 
במרכר | 12 
שמו\ א | 3 
מלכיםא | 22 


— 236 
Seite פרק‎ 


1 | 160 היום הזה/ראינו כיירבראלהים. . . 
د מיכלבשר אשר שמע קול \הים. . 
הנה אנכי בא אליך בעב הענן . . 
ויאמן ‏ העם וישמעו כי פקד ה' 
ויאמינו בה' ובמשה עבר 
דבר אתה עמנו-ונשמעה ואל . . 
ועהה mob‏ נמות כי תאכלנו . . 
1* השמע עם קול אהים חיים - . 
man‏ שמעת מתוך. האש 
השפט כל הארץ לא יעשה משפט 
2 לוזרע אברהם אהבי 
אשר הוצאתיך מאור כשדים 
jan‏ אמת ליעקכ on‏ לאברהם 
3 ** ונכרתה -הנפש ההיא **) 
לחיותנו כיום הוה 
8( ||164|הורת ה' תמימה משיבת נפש 
5 אשמע קול אדם בין אובל אולי 
*ואשמע את מדבר אלי 
והנה איש מראהו 
ויען המלאך הדובר בי 
* וארא את ה' יושב על כסא . . 
ויאבק- איש עמו 
כי ראיתי אלהים פנים אל פנים 
ומראה כבוד م כאש אוכלת. . . 
ויורא כבוד ה' אל כל העם 


-- ||167 | היום הזה ראינו כיידבראהים . . 
דבר אתה עמנו ונשמעה 
כעבור ישמע העם. ברברי עמך 
פנים בפנים דבר ה' עמכם 
לא ברוח In‏ 
לא באש Im‏ 

— ||168 |ותמונת ה' יביט 


ויבוא ה' ויהיצב ויקרא...שמוא - . 
** ראיתי אֶת ה! 


*) vgl. 5, 23. S. 160. 

%*( vgl. S. 201. 
%%%( vol. v. 2. 

vet, 41.4 5,5 
10. 6, 4. 


Vers Cap. 


- 988 — 
Buch ו‎ Seite פרק‎ 


כראשית 
שמו%\ א 
בראשית 


Ar‏ 1541 |והשחת האר לפני האלהים 
אל תשחיחהו כי מי שלח ידו . 
כי איש הרנחילפצעי ילד לחבורתי 


שופך جم DIN‏ כאדם רמו ישפך - 
-- ||157]* כִּי כצלם אלְהים ددن את האדם 66 
כל רמש אשר הוא חי לפם . . 3 
א בשר בנפשו דמו לא band‏ 4 
١‏ * צדיק יסוד! بررط (* 25 
הכה נכנה לנו עיר ומנדל .2 4 
אנ ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים 7 
nom‏ חם אבי כנען 22 
וראה את ערוחה 17 
ند |\158) כמעשה ארץ מצרים...וכמעשה * . 3 
MIN‏ האנשים SEN‏ באו אליך . . 5 
זעקת. סדום\ ועמרה כי “una‏ 20 
nn‏ זה חיה. עון هدرط אחותך . . 49 
ותנבהנה. ותעשנה תועבה לפני . . 50 
* ואתזכר לא תשכב משכבי אשה. + 99 
כלם' יחמו פתנור 7 
כמו Sm‏ מוערה מאופה 4 
אל חטמאן حدط אלה כו .+ . 24" 
ולא חַקְיָא ‏ הארץ אתכם - > . . 28 
ותקיא הארץ את-: יושביה 95 
r‏ לא תחיה. כל تادصم דכרום 16 
ויההלך חנוך את אלהים ואיננו mes].‏ 24 
* בנן: בכוחו שמות 29 
*— |[ لزنا | لذو הנפש אשר עשו. בחרן בראשית 5 
סי יהעתיו ep‏ . .40 19 
١‏ לזרע אכרהם אוהבו (.8.8.169) 
BER)‏ 
צו |/160 |כילאידבר\הים את האדם וחי )+ 24 
*כאשר אומר ציהם איש שקוצי . 7 


%( vgl. 1, 27. 
3%) 8. S. 123. 
%%%( vgl 20, 23. 
FSK) 00161] verhandelt Genes. 
2, 16°. 17..— Cap. 3. 

7) vgl. Exod. 33, 0. 


- 981 — 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
5 |143 * מי זה מהשיך עצה במלים(* |איום 8 | 2 
אך את נפשן שמור - |ל 6 
כי מנסה m‏ אלהיכם אתכם הברו | 13 | 3 
צא |144כי לא מחשבותי מחשבותיכם . . |ישעיה ‏ | 99 | 8 


צב | 145 59 


-ד |146)אה בניייעקפ אשר ילרלו בפרן ann‏ |בראשית | 35 | 26 
= ||147 | השמים מספרים כבוד אֶל תלים | | 19 | 9 
mn‏ )| 11 | 28 
משרת משה عسوو نات 3 1 
וישב אל جم וירחמהו وترم | 55-| 7 
د عم הונה ורחם כרוב von‏ |איכה 3 32 
אשר חנן אלהים אה my‏ בראשית| 33 | 5 
וטוכ: ארך van‏ מנבור en‏ | 16 | 32 
= - ||150] השמים שמים לה' והארץ . . .. |תלים 5 | 16 
— ||151]הן בקדושיו לא יאמין אווב 5 | 15 
הן בעבריו ير יאמין ل |4 18 
מה אנוש כי תזכרנו on‏ | 8 5 
הי מה אדם ותדעהו لم 4 | 3 
להאיר על הארץ בראשית | 1 15 


נעשה DIN‏ בטלמנו כּרמותנו . . | — — .26.44 
— ]152 כה אמר ה' יוצר הארץ ועושה . . |ישעיה ‏ | 45 | 18 


ותחסרהו מעט מאלהים תלים 8 6 
ויאמר obs‏ חנה נהתי 2.085 |בראשיה] 1 29 

* צדיק-וישר בכל דרכיו on‏ | 145| 17 

וטוב "ה לכל ורחמיו. ...+ - -- | 9 
* לא ימנע. טוב מבעליו Yon‏ | 3 27 

-- |153|* دده ה' מלא' העולם ושעיה | 0 3 
אשר יטר אה האדם ישרוהמה ‏ . . |קהלת  U‏ | 29 
ונע טוב מבעליו8.159.שַצ) |משלי ‏ | 3 | 97 

והנה סלם מצב ארצה wm‏ . |בראשית| 98 |"12 

כל פעל ה' FR‏ נהו משלי 16 | 4 
יהי כבוד ה' לעולם on)... mer‏ | 1104 31 
צה ||154 |אורח חיים ה משלי 5 | 94 
כ מצאי מצא חיים ויפק ...1 — | 8 35 


36 - -- כל משנאי אהבו- מו‎ 
*) vgl. S. 141 u. Job. 42, 3. 


%%( Speziell verhandelt Exod. 
33.u. +. 


Vers Cap. Buch 


13 
14 
15 
19 
15 


vn 


פא دن ى כא ₪ כא 01 ₪2 ثم دن حر 


איוכ 


קהלת 
DDR‏ 


---(%* 
בראשית 


אוום 


- 


משלי 


בראשות 


- 288 — 


ab אתה הכינות‎ DON 
אם און כידך הרחיקהו‎ 
د אז השא פניך ממום‎ 
ורבצת ואין מחריר‎ 

יש רשע מאריך כרעתו (* 
ואם mar‏ ונכהלתי 


Seite פרק‎ 
139| > 


> |מדוע רשעים יחיו עחקו גם 


זרעם נכון לפניהם 

כחיהם שלום מפחר 

* והל\ ילמר רעת והוא רטים ישפוט 
זה np‏ בעצם חמו 

וזה ימוח בנפש זרה 

ואולם שא נא בהמות ותורך ועוף - > 
או שיח לארץ וחורך 

אמנם ירעו כי כן لط ب 
אם יחפץ לריב 

חכם לבב ואמיץ כח 

نزم( חכמה ותבונה 

השופט כל הארץ לא יעשה משפט 
* וישבתו שלשת רעי איוב .4,8.54.71 
על צרקו. נפשו מאלהים 

אם יש עליו מלאך מליץ 

הן כל. אלה ופעל. אל en. ae‏ 
חי אל הסיר משפטי 

על دز אמאפ ונחמתי על עפר ואפר 
מי זה מחשיך עצה...בלי דעת (*** 
אזורנאכנכר חלציך אשאלך . . 
אזור נא כנבר חלציך ואש א לך . 
לבבל הנבל = 
מיזה מע ליםעצהבלירעתלכן. . 
אשאלך ‏ והוריעטי. . ل . .مالك 
ה' دمر והי לקת : 
כי את אשר יאהב ה' יוכיח 
עחה ידעתי כי ירא אלהים. . . 


vgl. S. 134.‏ كد 

”*) vgl. Spr. 21, 30. 
4%%( vgl. 5. 3. 

nicht zu verwechseln mit‏ כ 
Iob. 40, 7. 8. 141.‏ 


140) — 


141| — 


)143( | — 


142 -- 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
צ |138|כלה ענן וילך . rue‏ 9 
ואיש שכב an,‏ יקום ب |1414 1211 
د מה חפצו nn‏ אחריו -- |91 |91 
לשמע ‏ אזן. שמעתיך . - 4 4 2ه |5 
בצרקתי. החזקתי ולא .ארפה - | 2# | 6 
ואני ירעתי - חי || || 2 | 55י 
הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך. | — | %ל | 5 
הארת:עולםיחשמר אשר דרכו ‏ :1 ب בב || 15 
אשר קמטו ולא برج - | — | 16 
אלמנות שלחת. ריקם rue‏ 91 
ده תהחבל אחיך חגם - | سم | 6 
כי ديص רשעים מקרוב - 0 | 5 
*אם יעלה שמים שיאו عن باه — - | 6 
כגללו. לנצח יאבר ها بن ]نبب | 7 
יצפון לבניו אןנו ل | 91 | ı9‏ 
או נקי -ונמלט, בבוך כפיך -- | 9% | 30 
| |זכור נא:מי הוא נקי אבד Ads‏ 7 
| אם...חרחיק. עולה. מאהליך حت | ;| 23 
ומצהרים دورط Ton,‏ תעופה:.=-  -<:|‏ :]11 | 17 
| אם נפתה לבי אל אשה 06 9-31 
אם הניפותי על a - == m Dim‏ 
DNDN DON‏ משפט. עברי = —— 13 
ON‏ אראה אור ود יהל - 1 | 96 
אם שוט ימיה פתאום 208 7 .. ب 9 23 
הלא כחלב תתיכני . .. وه — ...1-40 .10 
חיים Som‏ עשית עמדי - 8 א 
9 האנוש מאלוה. ددم 2400 17 
הן בקדושיןלא  |vglob:4,18.u.8.151‏ — | 15 | 15 
אף שכני-בתי, חמך == 4 19 
חוקר הלבבות לתת לאיש כדרכיו- |ירמיה جه 17 | 10('* 
וכאורח איש ימציאנו איוב 4. 141.31 
הנה אשרי אנוש יוכיחנו — 5 17 
* כו הוא DND‏ ויחבּוש דד ב | 18 
אם בניך חטאו, לו = שש ونام دن 4 8 4 
DIN‏ זך וישר MON‏ — ,יע 25% |-6 


%( vgl. S. 133. 
**) vgl. 82, 19 u.1 Chr. 28,9. 


- 908 -- 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
دن |133* כי משובת רשעים ההרנם משלו 1 32 
וישמן ישורון ויבעט רכרום | 3% | 15 

> |134|כי: רננח *רשעים מקרוב . . . . |אווב 0 | 5 
החעיף עינך בו ואיננו „um‏ | 23 | 5 
ראות רשע עריץ ומתערה won‏ | 37 | 35 
וועבר והנה TAN‏ - -- | 36 
ויש רשע מארוך ברעתו.. . . . |קהלה ‏ | 7 15 


פוקד man pp‏ . ...1 |שמות | 34 | 7 
עד אבוא אל מקדשי אל . . . |תלום ‏ | 73 | 17 
אחרית רשעים ראה (.190 .66.8 


והיו לי אמר Ita 3. m‏ :17191 
ועשה חסר לאלפים رمرم | 20 | 6 
וחסר ה' מעולם זער עולם . . . | תלים 3 17 
לנסותך להיטיב באחריתך רכרים | 8 16 
אם זך וישר אתה כי עתה . . | איוב 8 6 
והיה ראשיתך מצער -. .. ...]| — - 7 


כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה | יהוקאל | 18 | 24 
ب ||135| כל פשעיו אשר עשה לא וזכרו לו | | — - 
ולנערה לא העשה דבר . . (* |רכרים | 22 | 26 
-- ||136 )ונ פשהבהמההיורדת היא . (** nam]‏ | 3 21 
a‏ ה לבל: د . .75 2.05 |חלים: PA AS:‏ ,9 
איש איש...אשר ישחט שור . . pn]‏ | 17 | 3 
* ומידכל mn‏ אדרשנו .185 .8 .4 


צ' | -- |קחנו ועיניך pw‏ עליו ירמיה | 39 | 12 
د ||137|נדול מכל בָּניּ קדם אווב 1 3 
איש היה בארץ עוץ د 3 1 
שושי ושמתי בת אדום .\. . . | איכה 4 21 
ונפלינו אני ועמך שמוח | 33 | 16 
ארץ נתנה ‏ ביר רשע 7 -1]אום 9 24 
ויהי בומי שפוט השופטים רות 1 1 
בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו. | אווב 2 10 
וירשיעו את איוב - 532 5 
*על כןחרה אף ציהוא באוובונרעיו | — | 32 2.3.1 
د לא דברתם אלי נכונה ? . . | — 42 | 7 
on ern] 138|| --‏ וישר 2 Fa nn.‏ 1 8 
אחת היא על p‏ אמרתי مح ורשע | — | 9 22 
vgl. S. 204.‏ )* 4 


vgl. ₪. 196. 198.‏ د 


ישעיה 
דכּרים 
תלים 
בראשית 
איוב 
דכרים 
איופ 
קחלת 
איכה 
דברום 


ושעיה 
שמות 
וחזקא 
ושעוה 
מלאכו 
תלים 
רכרים 
אווב 
משלו 
ורמיה 
ושעיה 
תלים 


|יוחמיה 


תלים 


איוב 


د כה אמר حم ונשא שוכן ער 
כי ה' אלְחִיָכֶם הוא אלתי < . . 
עשה משפט גר יהום ואלמנה 
סלו לרוכב: בערבות 

IN‏ יהומים ורין אלמנות 

וירא אהים את כל אשר „my‏ 
Re‏ דבר). אצנ 
ושמרתםועשיתם כיה יא חכמתכם. 
ונפשו אותה. ויעש 

* באָשרדבר מלך שלטון Ha.‏ 
מפי עליון לא nun‏ הרעות Samy‏ 
ראֶה נהתי לפניך היום החיים.: . 
מי זה عرص" וחהי. ה' לא ms‏ 
מה יתאונן. אדם. חי ,20929 
נחפשה דרכינו. .2 


פרק Seite‏ 
פט |199 


130| — 


131 — 


]פן ימופ: במלחמה 


ועשית. מעקה לגגד 

ואתה הסכות אה לכם. אחורנית 
השמן לב. העם הוה 

** ויחזק ص عيض לב פרעה 
והנביא כי יפוה אני ה'נענתילו . . 
למה ההענו. ה' מדרכיך 

נם us‏ עושי רשעה . SIR‏ 
ואהי-נמוע"כָל. ann‏ .. = 5 
ואני כמעט נטיו: הגלו 

ראה na‏ לפניך 

פעל אהם ישלם לו . . . 

כי. נכח עונו ה'.דרכי אוש . 
לחת לאיש כדרכיו 

אם תחאבו ושמעתם er...‏ 


1321 — 


133) — 


> |הנה אלה רשעים ושלוי עולם . 


מדוע. דרך רשעים: צלחה. 
בפרוח רשעים 03 עשב 
אך בחלקות השית ‚mob‏ 
عم יעלה לשמים שיאו 


%( vgl. 8. 7. 


-- 229 — 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
byl125|| mo‏ מה הכית את אתונך mn‏ | 22 | 32 
לא תחסם שור כדישו רברום | 253 | 4 
د יקרא קן צפור لب |22 | 6 
אותו ואת בנו ווקרא | 22 | 28 
ובהמה רבה וונה 4 11 
לכלב תשליכון אותו שמות | 22 | 30 
* ומיד כל חיה אדרשנו (* בראשיח| 9 5 
— |190 |או m‏ ישום אלם שמות | 4 11 
כי man‏ רשע מקחב . ... |אטב ‏ | 90 | 5 
אחרית רשעים חראה תלים 7 | 38(** 
בפרוח רשעים כמו עשב = :)11.92 8 
אך בחלקות חשות למו -- | 73 | 18 
אל פניו ישלם לו om‏ | ? 10 
הן צדיק בארץ ישלם wol...‏ 1 311 
— ||197 |הנה אלה רשעים ושלוי עולם. won].‏ | 73 | 19 
دا אין חרצבות onmb‏ — أدبب |4 
עד man‏ אל מקדשי אל . - . | — | -- | 17 
והאהלים ددم את אברהם בראשיה| 22 | 1 
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן |דכרים | - | 3 
לנסותך לדעת התשמור מצותיואם לא| . -- - | 9 
לנסוחך להטיבך באחריתך — |8 16 
— ||198|* ויצונו ה' אלהינו לעשות - 6 24 
mm‏ אם לא תשמור - 8 | 58 
חזקו עלי דבריכם 4 ra.‏ ₪]מלאבי.:]:/3 | |1319 
פט |129 |איכה ידע ויש רעהבעליון-הנה > | תלים 73 )11-12 
הממנו יפלא כל: דבר mm»‏ | 3% | 97 
החקר אלוה תמצא אווב 1 | 7 
אל חדברו גבוהה גמהה . . . |שמו\ | 2 3 
: ا زوم כו כל תוכל SUN].‏ 42 | 2 
עוני כל אליך ישברן ‏ * תלים |5115 
* قرصط את ידיך = == !| 16 
נוחן לבהמה לחמה . ...22 ]| - 7 9 
צדקתך כהררי אל عه لومت | 201 ]| 7 
د רם ה' bein‏ יראה - 8 6 


*) wahrscheinlich verwechselt 
mit dem daselbst folgenden ומיד‎ 
**) vgl. v. 4. 


Buch 


- 8%8 — 


Seite פרק‎ 


» |108 לא ידעו ולא יבינובחשיכה יתהלכו "| | תלים 


ישעיה 


תלים 
דכרים 


د טח מראות עיניהם ...2 
כחשו בה' ויאמרו לא הוא 

אשרי הגבראשר שם ה'מבטתו . . 
ראו עתה כי NN‏ הוא ואין . . . 


د || -- 


פה |110| * לא יראה יה ולאיביןאלהיישר% |תלים 


יחזקאל 
תלים 


מלאכ 


חבקוק 
דכרים 
משלו 
קהלת 
ישעיה 
דכרים 
משלו 


חבקוק 


איוב 
בראשית 
תלים 
דברים 


219 ה' את הארץ ואין ה' רואה 
ואמרו איכה ירע ויש דעה בעליון 
הנוטע אזן הלא ישמע 

הוגעתם ה'..כל עשה רע טוב בעיני ה' 
د הנה היום בא בוער כתנור . . 
* וכל דרכיו משפט (* 

באשר דבר מלך שלטון ומייאמר . . 
ונפשו אותה ויעש 

האומרים בלבבם לא »20 . . 
** פן ימות במלחמה 

ועשיח מעקה לגגך 

ראה نمم לפניך היום .. .. 
טהור עינים מראות רע-.. .. 
ומשלם לשונאיו 

הן צרק בארץ ישלם 

אם עשק רש גול משפט ... 
ردم הוא חכם ויבא רע 

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו 
ראה נתתי לפניך את החיים (** 
לפי שכלו יהולל איש 

ותחעשה DIN‏ כדני הים .... 
ה'למשפט שמתווצור להוכיח יסדתו 
ועשה חפר לאלפים 

ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו . 
וצדיק יסור עולם 

יצפן לבניו אונו 


111| — 
11%9| — 
117| 5 


118| 5 
119| - 


191| — 


פה |19% 
— |198 


— |194|וירדו בדגת הים ובעוף השמים 
— ||199 | טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו 


לא החרש בשור וחמור יחדיו 


%( vergl. 8. 122. 


vergl. 5. 119. 131. 196.‏ ود 


Vers Cap. 


دن 
Mi‏ وم ₪ Sm‏ 00 ©) هم 60 


20 


50 
3 
3 

2: 

11 

46 
5 

19 

10 
3 

23 


Buch 
ירמוחה‎ 


שמות 


ויקרא 


- 
ירמיה 


שמות 


צפניה 
בראשית 
שמות 


ישעיה 


תלים 


FD 08 
Seite פרק‎ 


|השטיעו אל בכל רבים 
ושמעו לקולך 
ונתח לעברך לב שומע 


וישימהו הור על משמעתו 


* למי חדמיון אל 
** ליראה את ה' 
* וחללח. את ה' 
נדול אחה וגדול שמך man‏ 
ואמרו. לי מה שמו מה אומר DK‏ 
כי שמי בקרבו 
זה שמי 
د عن אהפך אל עמים שפה 
ברורה לקרא כלם בשם ה' . 
אני אל שרי 
וארא: אל אברהם..ושמי ה' . . 
הנני בא אל בני ישראל . . .. 
לך ואספת את זקני ישראל 
אהיה. אשר אהיה 
אהיה שלחני אליכם 
ויאמר עוד \הים אל משה..ה' . . 
והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי 
ra mm‏ 
ده ma‏ ה' ورد עולמים 
עצות מרחוק אמונה אומן 
ויאמרו לא יראה יה 
בינו בוערים בעם 
הנוטע אוזן הלא ישמע" . . . . 
0 |וירא אלהים את כל אשר עשה - . 
טוב ה' לכל 
3 |הוי האומרים לרע טוב . .. . 
7 (כי כאשר ID»‏ איש את בנו. . 
ויסכ אלהים את העם ..... 
ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים 
Anm‏ שדהו ומיטב כרמו oben‏ 
אם במחתרת ומצא הגנב והכה . . 


כראשית 
מלכוםא; 
רכרום 
תלים 


تددح 
יהזקאל 
ויקרא.. 
הנואל 


ושעיח 
km‏ א 
מלאכו 
תלים 


רכריום 


וחמיה 
ישעיה 


للم 


בראשית 


Seite פרק‎ 


סג || 74 |והיו עיני ולבי שם כל הימים 


מצפון תפתח הרעה 
— || 95 |כי מלאכיו יוה לך 
ובא ה' אלהי כל קדושים עמך 
ואשוב ואשא. עיני. . וג 56 
מה מרא המקום הזה . 
pn *‏ שם המקום ה' יראה 
והיה עיני ולבי שם כל הימים 
עיני ה' אלהיך בה 
* נורא אלהים ממקרשך 
* אלהים שופטזה ישפיל וזה "ירום 
-- || 76 | אשר חלק ה'אהיך אותם לכל העמים 
כי הרחקתים בָנוים . . . ".+ 
ואף DI‏ זאת בהיותם . .... 
pn *‏ עמי מתחזק 
ובעת ההיא יעמור מיכאל .. 
והנה שר יו באי. 4 > 
עתה ירחקו את זנותם . . . . . 
וראית את אחורי 
ופני לא N IND‏ 
מלא כל הארץ כבור 
וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם 
כי אני ה' לא שניתי 
* עורה למה תישן ה' הקיצה 
3 
סה || 79 |שמע oe‏ ה' אלהינו m‏ אחר 
מאין כמוך. ה' Da‏ אתה וגדול 
שמך בגבורה 
אתה הי לברך 
* למי תרמיון אל 
למי תדמיוני mom‏ 
-- || 80 |והקול נשמע ددم פרעה 
Gegenstand specieller Ver-‏ )* 
handlung in diesem Perek sind‏ 
Jes. 6, 1* — 5". 6.10. 11. Ezech.‏ 
.14 ,3 .28 .27 .22 .14 .5 .4 ,1 


.10,14 لك — 8,2 .3 .15 
.2 ,44 .3° .2 ,48 .3 ,12 .2 — 17° 


Vers Cap. Buch : Seite פרק‎ 


סא | 1 7 |והצורים נתצו ממנו 


חרבות צורים Yon‏ |" 2.3 
וחק צפורה צור mmw‏ | 4 25 
אלי צורי אחסה כו שמו\ ב') 22 | 3 
הכיטו אל צור חצכחם ושעיה | 51 | 1 
הביטו אל אברהם אכיכם — — |9% 
הצור חמים פעלו רברום | 32 | 4 
צור ילדך חשי — |- | 18 
צור עולמים ישעיה ‏ | 26 | 4 
סג || 72 |* אין ورد כאלהינו שמו\ |x‏ 2 9 
ונצבת על הצור new‏ | 38 | 91 
* מלאו ארבעה m‏ מים מלכיםא | 18 | 34 
כי מלאו ימי בראשית| 29 | 91 
מלא אותם חכמת לב יחוקאל | 85 | 35 
מלא כל הארץ כבודו ישעיה: | 0 3 
וימלא m ma‏ את כל הארץ |כמרכר | 14 | 21 
וכבוד ה' מלא את המשכן صوص | 40 |34.35 
ברוך ככור m‏ ממקומו 11١١١!‏ |יהזקאל | 3 | 19 
והיה בעבר כבודי 2 nmw‏ | 83 | 99 
עד עברי = -=+: ]= 
וושכן כבור ה' - 4 | 16 
חנו לה' אלהיכם כבוד nm»‏ | 13 | 16 
ובהיכלו כלו אומר כבוד תלים 29 | 9 
ה' בתכמה יפר ארץ כונן שמים 
בתבונה ben‏ | 3 19 
וירא אלהים את כל אשר עשה , 
והנה טוב מאד בראשיה| 1 31 
על ישראל נאותו ועו בשחקים |תלים ‏ | 68 | 35 
מרום מראשון מקום מקדשנו ורמיה | 17 | 19 
מקוה ישראל ה' כל עוזכיך ימשו | -- = | - | 13 


מלכיםב'| ‏ 22 
— |78 |* ספר התורה מצאתי ددم ده u‘‏ 36 . 


בכל ביתי נאמן הוא 6 7012 

אלך אשובה אל מקומי הושע ف 15 
-- | 74 |הראני נא את כבודך درام 3 

ואחה חשמע השמים ממוןשבתך !מלכיםא! 8 | 39 


Vers Cap. Buch Seite פרק‎ 


د | 70 וראית אה אחורי 
* ולא יראו פני 


ושמתיך בנקרת הצור 22 
ושכתי כפי עליך - 
נח || — |בלבי צפנתי אמרתיך 11 
והשבות אל ab‏ רברים 39» 
בתוך מעי תלים 9 
המון מעיך ישעיה 15 
הומה לי לבי יורמיה 19 
* היש לבבך ישר מלכיםבכ' 15 
* בלבבי וכנפשי שמו\ א 35 
ונחתי לבם רועים כלבי 15 
אשר לכבו פונה 17 
כל ישראל לב אחר 38 
ויתעצב על לבו בראשית 6 
ישמח ה' במעשיו תלים 31 
נט || — |הרה ויולרת יחדיו mm‏ 8 
הנך הרה mom‏ ور ישעיה 14 
בטרם הרים יולדו תלים 2 
מה ילד יום Dun‏ 1 
ובולדי נכרים ישפיקו ישעיה 6 
|| 71 |ויולד ברמותו כצלמו בראשית 3 
צור ילדך on‏ דברים 18 
Do‏ ||-- |כל בעל כנף משלו 17 
על ארבע כנפות כסותך דכרים 12 
לאחוז בכנפות הארץ איוב 13 
ומרפא בכנפיה מלאכי 20 
ועל כנף שקוצים רניאל 27 
ולא יכנף עוד מוריך ישעיה 20 
לחסות תחת כנפיו רות 12 
Ann‏ כנפיו תחסה תלים 4 
IIND‏ — |ובמנוחות שאננות ישעיח 18 
ינעתי באנחתי ומנוחה אל מטאתי | ירמוח 3 
וידכרו אל נכל ככל הדברים האה.. | שמו\ א 9 
لالط ביום השביעי שמות 11 
וישבת ביום השביעי בראשית 2 
וישבחו שלשת רעי איוב )8.54( !איוב 1 


Vers 


6 
16 


Cap. Buch 


שמות | 15 
תלים 115 
= ה 

>= 39/1 
שמוה | 31 
רברום| 9 
שמות | 24 
בראשיה| 11 
תלים 63 
יהושע 1 
תלים | | .140 

109 
שמות 17 
במרכר | 1% 
איוב 11 
مرت | 30 
/ 2 
קהלת 3 
= 1 
ישעיה 7 
mv‏ | 30 
שמו\ | 1 
תלים 34 
, 50 
1 
ana‏ | 0 
op"‏ | 10 
במרכר | 3 
שמות 20 
2 33 
במרכר | 3 
בראשית| 48 
רברים | 13 
ירמיה | 9 


— 908 -- 


Seite פרק‎ 


נב, | 08 |ימינך ה' נאדרי ددص 
'|ומין ה' רוממה 


د אראה שמיך מעשה אצבעותיך 
בדבר ה' שמים נעשו 


כתוכים באצבע אלהים 


אשר כהכתי להורותם 

הן עם אחד ושפה אחת 
ושפתי רננות 

כל איש אשר mp‏ את פיך 
איש לשון בל יכון בארץ 

** לשון שקר 

يا פי ה' 

פה אל פה 

ויפתח שפתיו עמך 

ולשונו כאש אוכלת 


אמרתי بورد בלבי 


דברתי un‏ نزت לבי 

Sonn *‏ ה' אל אחז 
ונהפכו כל פנים לירקון 
ופנוה לא היו לה עוד 
פני ה' בעושי רע 


*האר פנוך על עברך 


ישא ה' פניו אליך 

ועל פני כל העם אככר 

על פני אהרן אביהם 

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני 
ופני לא יראו 

הראני נא את ככודך 

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים 
אחרי המשכן 

אחרי הדברים האלה 

אַחרי ה' אלהיכם תלכו 

ולא ילכו אחרי שרירות לבם . . 


*) vgl. Ps. 119, 135. 


»2 |69 
لون || لك 
332 — 
הש 
70 


רה ב 
עורא 


איוב 83: 
9 
3 

שמות 3 


ירמיה 
מלאכי 
במדכר 
ישעיה 
תלים 


יחזקאל 


יחזקאל 


3752 19 
זכריה 7 
ישעיה Ex‏ 
אווכ 8 
דרנואל 22 
- 15 
דכרים 7 
שמות 16 
ויקרא 23 
תלים 1 8.1114 


Seite פרק‎ 


8 |נפלה נא ביר م 
היד יואב אתך 


על ודי דוד 


ידיך עצבוני ויעשוני 
ידי כברה על אנהתי 

ידי לילה נגרה 

הנה יר ה' הויה 

מפני ידך 

* מידכם היתה זאת לכם 
היר ה' תקצר 

صر לא קצרה יר ה' 

* ההי נא ידך לעזרני 


היתה עלי יד ה' 


ויד ה' עלי חזקה 
-- |* אפרוש כפי 
על כפים כסה אור 
והנה עב קטנה ככף איש 
וכתבונות כפיו Dr»‏ 
* וורעם בהם לבבו 
ושכתי כפו 
nem‏ עלי כפכה 
AN‏ וקדם צרהני 
* את מקום כפות רנלי 
— |הזרוע בשלה 
זרועו יבוש תיבש 
ויפעלהו כזרוע ددر 
ואיש זרוע לו הארץ 
* חרועים ישטופו 
חרועות הנגב 


מעונה אהי קדםומתחת זרועות עולם 


* בזרועך הגדול 
= |ועל دصر ידו הימנית 
וימוָנם ימין שקר 


מט 


נא 


נב 


- 221 — 


פרק, Vers Cap. Buch Seite‏ 
מו | 66 |וסמך ידו pn‏ | 1 4 
עלי סמכה “non‏ חלים 88 | 8 

וצרקחו היא כמכתהו שעיה | 99 | 16 
סמוכים לער לעולם תלים 1 s‏ 

סומך ה' לכל הנופלים - 5 14 
רגל תחת רגל new‏ |21 | 94 
רגלי השלחן ? 


ואנכיתרגלתי לאפרים קחם . . . |הושע | 11 | 3 
ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר mmw|‏ | 24 | 10 


26 1 | pm SED אבן‎ 

3 | 11 להם הלבנה.....לחמר בראשיה|‎ mm 
7 4 ארמו עצם מפנינים ספיר גזרתם |איכה‎ | 07 | - 

והנה סלם מטב ארצה וראשו מגיע 

השמימה בראשית| 28 | 12 

מגה 0 10( - -- 13 


ואל אצילי בני ישראל לא שלח 
ידו ויחזו את האלהים ויאכלו 


וישתו nww‏ | 94 | 11 
ונגש משה לברו אל ה' -= ١د‏ 
לחם לא אכל ומים לא שתה ل | 34 | 98 
ועמרו רגליו oma‏ ההוא אל הר 
הזהים זכריה 14 |4 
מח | -- | אף ופעל אל ישעיה | 44 | 15 
ויעש את השלחן שמות -| 37 | 10 
ar &‏ וכלי | 5 
ועשה משפט וצרקה בארץ Wr‏ .]331 | 15 
אשר משפטו פעלו צפניה ‏ | 2 3 
مد פעל ועשה ושעיה 1 | 4 
עושה שלום ונורא רע ישעוה | 49 | 7 
בראשית ברא אלהים בראשית| 1 1 
יוצר חרש ירמיה | 19 | 1 
שר עמל עלי חק תלים | 94 | 90 
כי יצר לב האדם רע מנעוריו בראשית| 8 21 
— | 68 |יצר סמוך חצר שלום ישעיה | 90 | 3 
ויוצר רוח DIN‏ בקרבו ma‏ | 1% |.1 
מט | -- m]‏ יר בראשיה| 38 | 98 


Hp‏ בירך עשרה אנשים ג 


- 220 — 
Vers Cap. Buch Seite = 


64 הגראשר בקרבך יעלהעליך טעלה.. . 
ד 09 | מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב 
וירדתי ודברתי 
וירר m‏ על הר סיני 
ויעל אלהים מעל אכרהם 


דברים 
משלי 14 140 
ie‏ 11 |.17 
שמות 9 | 90 
בראשיה| 17 | 22 


מ ||-- | אך יצא יצא...ועשיואחיו בא מצידו | | — | 97 | 930 
* יבא נא דברך וכברנוך שופטים | 18 | 17 
כי מציון הצא תורה ישעיה | 9 | 3 
* יצא דבר המלך “nos‏ | 1 19 


וכל הארץ באו מצרימה 
העיר היוצאת אלף עמוס > 3 
הנה nm m‏ ממקומו ישעיה | 96 | 21 
ובא ה' אלהי ma‏ | 14 | 5 
מה — |הרם את מטך שמות ‏ | 14 | 16 
נושא סבל mm‏ | 9 29 
חרוממנה קרנות צדיק on‏ | 79 | .11 
ורומם תחת. לשוני = | 60 | 10 
מו ||-- |* וכי נשאת ממלכתו mw‏ ב'| 5 | 19 
ולא קרב זה אל זה כל הלילה |שמות | 14 | 90 


קרבה שנת השבע om‏ !150 | 9 
תקריבין אלי ושמעתיו / ب |1 17 
קרוב ה' זלים -) 2 
בקרובי אקדש mm‏ | 10 | 3 
> )60 | ורחוקים המה מצדונים שופטים | 18 | 7 
מרחוק ה' נראה לי mm»‏ | 31 | 3 
ער למרחוק עזרא 3 13 
על כן רחק משפטי ממנו ישעיה | 59 | 9 
* ולבי רחק ממני — | 29 | 13 
כי הנה רחקיך يدور obn‏ | 73 | 97 
دماح Im‏ מרשעים משלי | 15 | 99 
נש הלאה בראשיה| 19 | 9 
ותגע בראש השרביט אסתר | 9 2 
וען כי ננש העם הזה دودر ישעיה | 99 | 13 
* וינע הדבר למלך יונה 3 6 
נע בהרים ויעשנו תלים 44 | 5 


yin *‏ על עצמו איוב 2 5 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
nn] 9‏ קול ה' אלהים מתהלך בראשיה| 3 | 8 
אחרי ה' אלהיכם תלכו on‏ | 13 
* ילך ה' בקרבנו שמות | 34 | 9 
אלך אשובה אל מקומי הושע | 5 15 
ויחר אף ה' oa‏ וילך nn‏ | 1% | 9 
m‏ ה' בעמור ענן - ل | 5 
מא || — |עכרו לפני שמו\ )| 25 | 19 
וכגבר עברו יין ירמיה | 93 | 9 
map‏ קול במחנה שמות | 36 | 6 
ומאלהי משפטי יעבר ושעיה | 40 | 97 
ויעבר עלי מה a‏ )13 | 13 
זמותי בל יעבר פי תלים 7 30 
ועברתי בארצי מצרים ala‏ 12 | 12 
— | 60 |והוא ירה החצי להעבירו שמו\ | 20 | 36 
והנה הנור עשן ולפיר אש אשר 
עבר בראשית | 15 | 17 
ומראה ולא בחידות במרבר | 18 | .8 
וירא אלהים את כל אשר עשה 
והנה טוב IND.‏ בראשית| 1 31 
6L|| —‏ |והמונח ה' יביט במרכר | 1% | 8 
— | 08 |הן בקדושיו לא יאמין איוב 4 18 
הצור חמים פעלו דברום" || לכ" | 40 
הביטו אל צור חצבתם ושעיה | 51 | 1 
*( 
מב || 64 |* הולך ושב בראשית| 8 3 
ובה ישראל עד ה' הושע 4 | 9 
כן mm‏ רכרי אשר וצא . . . |ישעיה | 59 | 11 
שוב אשוב אליך כעת חיה בראשיה| 18 | 10 
אלך אשובה אל מקומי הושע 5 15 
h‏ ואשובה אליכם מלאכי | 3 7 
na‏ ה' רבכות אלפי ישראל | |במרבר | 10 | 36 
ושב ה' אלהיך את שבותך רכרים | 30 | 3 
مذ اح |עלו ההר un‏ 1 8 
ירד ירדנו בתחלה בראשית| 43 | 90 


*) Speziell abgehandelt wird 
Exod. 33,2. — 34,8. 


Vers 


سس سس سس سات ا — — — I‏ 


23 
1 
16 
19 
35 
.6 
11 
14 
13 
11 
14 
16 
34 
17 
30 
21 
14 
9 
1 
35 
16 


Cap. 


22 
66 
17 
5 
32 
12 
17 
102 


Buch 


ישעיה 
שמות 
איכה 
"BI‏ 
בראשית 
שמות 
תלים 
כראשית 
דברים 
זכריה 
שמות 
כראשית 
ויקרא 
שמו\ x‏ 
תלים 
עמום 
וחזקאל 
בראשית 
איוב 


תלים 


זכריה 
דברים 
במדבר 
מלכיםא' 
תלים 
כראשית 
ישעיה 
שמות 
בראשית 
ויקרא 
MAY‏ 
תלים 


ب 918 


Seite פרק‎ 


לה | 97 והיה לכסא כבוד לבית אביו 


השמים כפאי 


כי יד על دم יה 

אתה ה'לעולםתשב כסאך לרור ודור 
לי دمع ושלם לעה המוט רגלם 
והכנעני אז בארץ 

mm‏ כאשר ירום משה ידו 

כי بره לחננה כי בא Syn‏ 
והוא שוכן באלוני ממרא 

** לשכן שמו שם 


ושכנתי בהוכך 
וישכון כבור ה' 
ויקם וילך 


ויקם שרה may‏ 


וקם הבית 


וקמה בירך ממלכת ישראל 
אתה תקום תרחם ציון 


ירבעם 


וקמתי על בית 


my *‏ در אדם על רגלך 


ותעמור מלרת 


* עמרו ולא ענו עור 


לער 


וצרקתו עומרת 


ועמדו רגליו ביום ההוא 


אתם נצבים 
* ווצאו נטבים 


לבר משרי הנצבים 
דברך נצב בשמים 
בדבר ה' שמים נעשו 
והנה ה' נצב עליו 


נטב לריב m‏ 


ונצבת על הצור 


my ann‏ שם 


וירד ה' בענן 


* וילך ארצה כנען 


* הולך על רגליו 
קולה כנחש ילך 


ולשונם תהלך בארץ 


58 


59 


Cap. 


Buch 


2193 
دم 
ירמיה 
כראשית 
תלים 
שו 
מלְכיםא 
חלים 
ישעיה 
כראשית 


שופטים 


ישעיה 
ירמיה 
ישעיה 
תלים 

דכרים 
x mw‏ 
omy‏ 

6 


קירו 


וואל 
תלים 
ושעיה 
איוב 
ישעיה 
תלים 
אסתר 
2 


ددع 
תלים 


והיית לנו לעינים 

ועונך שים עליו 

ואשימה עיני עליו 

הנה עין ה' 

והוו עוני ולבי שם 

עוני ה' אל צריקים 

עיניו יחזו עפעפיו יבחנו כני אדם 
פקח עינך וראה 

קול may‏ אנכי שומע 

* וישמעו את קול הנער הלוי 
והיה עקב חשמעון 

** ואם לא השמעו 

ונחת לעברך לב שומע 
שמעה ה' צרק 

שמע ה' החנתי 

אינני שומע 

הקשבתי ואשמע לא در ידברו 
מי בכם יאזין זאת 

האזינה עמי הורתי 

הט אזנך 

* ולא האזין לכם 

וישב המלך על מושבו 
וחגישון שבת bon‏ 

וצדקה בכרמל חשב 

ויהודה לעולם תשב 

וה' לעולם ישב 

היושכי בשמים 

וושב בשמים 

היושב על חוג הארץ 

am‏ שמים יההלך 

והארץ. הדום רנלי 

m‏ למבול ישב 

ובהיכלו כלו אומר ددرو 

* והמלך יושב על כסאו 
והמלך יושב על دمر הי 

د המשפט לאלהים הוא 

כי שמה יבאו כסאות למשפט 


Vers 


Cap. 


31 


Buch 


שמות 
שופטום 
*) איוב 


ישעיה 
בראשית 
אווב 
שמוצ x‏ 


בראשית 
מלכים א 
רניאל 
איוב 
משלו 
בראשית 
אווב 


|תלים 


בראשית 
דניאל 
בראשית 
קהלת 
במרבר 
איוב 
יחוקאל 
זכריה 
בראשית 
קהלת 
ma»‏ 
תהלים 
בראשית 


— 810 — 


Seitep» 


12 | 94 |שבת וינפש : 
ותקצר נפשו בעמל ישראל 
* וישבתו שלשה רעי איוב 
למעןציון אל אחשה ולמען ירושלים 
לא אשקוט 
בח || -- |מכל nn‏ 
ויחי מחליו 
כי אם חי 
יצאו מים חיים 
* ירפאו וחי 
חיים הם למוצאיהם 
כט || -- |אשר נשמת רוח חיים באפיו 
זמ לב כקרבו. . .6 
ונשמה לא נשארה בי 
ונשמת מי יצאה ממך 
נרה'נשמת אדם חפש כל חדרי בטן 
-- || 55 |כל אשר נשמת רוח 
ונשמת שדי תכינם 
מנשמת אלוה יאבדו 
מנשמת אל יהן קרת 
ישלח דברו וימסם 
ל || -- |ורוח אלהים מרחפת 
לארבע רוחות השמים 
* כל אשר רוח חיים באפיו**) 
והרוח השוב אל אלהים 
אשר רוח בו 
ותנח עליהם הרוח 
רוחי זרה לאשתי 
% אשר mm‏ שמה הרוח ללכת 
הניחו את רוחי 
לא ||---- |ראה פניך לא פללתי 
ולכי ראה הרבה noan‏ 
ראו דבר ה' 
ראיחי בלבי 
אררה נא ואראה הכצעקתה 
vgl. 19 2, 11.‏ 7% 
vgl. Perek XXIX. 8. 54. 55.‏ )** 


Vers Cap. 


17 


Buch 


חלום 


17 In שמו\‎ 


בראשיתח| 29 
קהלה ‏ | 1 
שמוח 24 
במרכר | 1% 
שמות 24 
כמדכר | 12 
ושעיה 2 
הבקוק | 1 
במרכר | 12 
שמות 33 
sp‏ | 9 
IN ana‏ 
שמות 24 
- 19 
בראשיה| 49 
שמות 4 
2 3 
בראשית| 3 
Er‏ 2 
דברים 4 
בראשית| 3 
שמות 17 
בראשיה) 1 
כמרכר | 31 
שמו\ א | 25 
שמות 23 
תלים 41 
ירמיה | 15 


2 א|‎ nv 


אני כצדק אחזה פניך 
יפה מראה 

וורא והנה באר בשרה 
ולבי ראה הרבה חכמה 
ויראו את אלהי ישראל 
ומראה ולא בחידות 

mn‏ את אלהים 

וחמונת ה' יביט 

הדבר אשר חזה 

והביט אל עמל לא חוכל 
במראה אליו אתודע 
*ולא כן עבר משה 

פה אל פה אדבר בו 

* מראות הצובאות 

כי היום ה' נראה אליכם 


ויורא ככנור ה' 


וחחת רגליו כמעשה לבנת הספיר 
ויהי קול השופר הולך וחזק מאר 
והקול נשמע ددم פרעה 

אם לא יאמינו לקול האוח הראשון 
ושמעו לקולך 

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך 
ددر לרוח: היום 

מכל עץ jan‏ אכל bonn‏ . 
ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו 
ויקרא ה' אלהים אל האדם 
ואירא כי ערום אנכי 

ומטה האלהים 

כל אשר בו נפש חיה 

ונפש אדם 

והיחה נפש אדוני צרורח 

וינפש בן אמתך והגר 

אל תתנהו בנפש אוביו 

אין נפשי אל העם הזה 

* כלבבי וכנפשי יעשה 


1 |אשבעה ו בהקיץ תמונתך 


Seite פרק‎ 


52| = 


פרק Vers Cap. Buch Seite‏ 
ee‏ 12 1 1111 1 0 ا و ا 
יז | 49 |ולשונו כאש אוכלת ושעיה | 80 | 27 

קול ה' יחיל מדבר תלים | | 99 | 8 
ויפתח שפתיו עמך איוב 24 | 
ט | 47 |וה' מציון ישאג Diny‏ 1 2 
د נעור ממעון קדשו ma‏ |2 17 
כ ||48 |כי אם את כל המקום 55 16 653 
מקום המשפט שמה הרשע,,. |קהלת | 3 16 
ברוך כבוד ה' ממקומו : קול 3 12 
אלך אשובה אל מקומי ya‏ |> 15 
הנה מקום אתי ונצבת על הצור כ 33 | 21 
כא 491 |נטע ארן ונשם ינדל ישעיה | 44 |14 
חיל נדול מאר יחזקאל | 37 | 10 
וינדלו הנערים בראשיה| 25 | 97 
את שני המאורות הגדולים - 1 16 
אשה גדולה מלכיםב | 4 8 
גם האיש משה נדול שמות ‏ | 11 | 3 
ה' אלהי נדלת מאר תלים 41 1 
כי גדול אתה ועושה נפלאות -- 86 | 10 
כב || ---- |צלמי טחוריכם שמו\ א | 6 11 
BR ii Ne ob‏ 3 19 
התמלי non‏ 
ה' בעיר צלמם man‏ תלים 73 | 20 
נעשה אדם בצלמנו בראשיה|) 1 26 
בצלמו בצלם אלהים ברא אוהו - ل | 97 
תרשא הארץ - -- 11 
ישרצו המים دم - 20 
— | 90 |ויררו בדגת הים ובעוף השמים 0 - 26 
ותחסרהו מעט מאלהים . . . |תלים 8 6 
ביום ברא אלהים DIN‏ בראשית| 5 1 
9 ברמותו כצלמו - 5 = 
כמראה אדם עליו מלמעלה יהזקאל | 1 26 
כ | 51 |ותמונה אינכם רואים זולתי קול |דברים | 4 12 
פסל וכל תמונה שמות 0 | 4 
יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה 
לנגד עיני איוב 4 16 
* בסעפים מחזיונות לילה - ل | 13 
ותמונת ח' יביט במרכר | 1% | 8 


8 
19 ו 
© 50 
21 | 33 
18 | 19 
40 | 26 
1 27 
40 | 12 
0 | 2 
1m| 11‏ 
4 | 1 
3 | 20 
0 | 1 
103 | 19 
6 1 
103 )20-22 
2.1148 .1 
لاك | 117 
148[ 13 
1 28 
9 1 
2 9 
19 |4 
40 | 18 
6 | 5 
0 | 6 
66 | 1 
43 | 7 
1133 8 
58 4 
9 | 5 
15 | 6 
1 | 19 
1 | 4 
17 | 6 
3 | 19 
1117 


ושעיה 


בראשית 


ושעיה 
בראשית 
ישעיה 
שמות 
תלים 
ישעיה 
חלים 
ישעיה 


תלים 


דברים 


עמום 
שמות 
ישעיה 
ירמיה 
ישעיה 
יחזקאל 
תלים 


זאור כשדים . 


Seite פרק‎ 


לורע אכרהם אוהבי 


אשר הוצאתיך 


ואת הנפש אשר עשו בחרן 
ויקרא בשם ה' אל עולם 
כי ירעחיו למען אשר יצוה . . 


שאו מרום עיניכם . 


ווברא אלהים את האדם 


מים 
אשר הוצאתיך 
לבב 


כסאו 
וושב . 


m‏ מדר בשעלו 
אנכי ה' אלהיך 
אורה ה" בכל 
ה' אלהי روطم 
ברכו ה' מלאכיו 
השמים כסאי 

ה' בשמים הכין 
ואראה את Mm‏ 


ברכו م ' מלאכיו 


הללו את ה' מן השמים . 
ذا מלאכיו יצוה לך 


ee 


יהללו את שם 


ערים גדולות ובצורות בשמים 


אשר כנובה ארזים גבהו 
ואשא אתכם על כנפי נשרים 
ואל מי הדמיון אל 

mb‏ חדמיוני ותשוו 


מאין כמוך ה' 


והארץ הדום רגלי 


רגלי 


את מקום כפות 
Tr wyn‏ 


מעשה אצבעותיך 


וחשת עלי כפכה 


ימינך إن 
** עיני ה' 


עפעפיו יבחנו בני DIN‏ 


הט אזנך 


ישימו קטורה באפך 


.+ פו הי 


יב | 33 


% 


- 2112 — 
Vers Cap. Buch Seite פרק‎ 


TE mn 

פתיחה | 2 |כי ידעתיו למען אשר יצוה . . |בראשיח| 18 | 19 
כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו |ישעיה | 43 | 7 
וראו כל עמי הארץ כי שם د . . |רברים | 10 | 28 
קראתי בשמך לי אתה ישראל . . |ושעיה | 49 | 3 
והעולה | על רוחכם הו طيحم 
201 0 - 3-4 
כי אם בזאת יחהלל המתהלל . . 


יחוקאל | 20 | 32. 
ירמוה | 9 23 


וידעת היום והשבות על לבכך |דכרים 39 
דע את אלהי אביך דה. א 9 
- |8 |רק pp‏ مده pam‏ דברים 6 
ואבדה חכמת חכמין ... ...2 |ושעיה 14 


ירמית 


איכה 


= 
EN 


שאו מרום עיניכם וראו . . 4. 

כחשו בה' וואמרו לא הוא 

עמדו על דרכים וראו . ... 

ma נכיאיה לא מצאו חזון‎ DI 

ددم עמי מבלי הרעת 

ימים רבים לישראל ללא אהים 

והפיצותי אותך כגוים וזריתיך - 

וידעת את ה' 

ומשכילי עם יבינו 

ואברה חכמת הכמין . .. . 
א | + |נדמו mp‏ מבלי הדעת 

.... זאת בהיתם‎ DI HN 

د ידעתיו למען אשר יצוה ... 

הלא משנאיך ה' אשנא ‏ גח 

תכלותושנאת/-1, ה a‏ 
- || 4 |יביעו ידברו עתק 

נתנו מחמדיהם באוכל 

לא ורעהולא בינ .> -. ב 


تم 

© 

WW‏ 5 مير 
= = هه 2 וש 20 א = 


ישעיה | 99 | 14 
הושע 4 6 

ווקרא 6 | 44 
בראשים | 18 19 


תלים 9 21 
- 4 ן 4 

איכה 1 11 

ושעיה | 44 | 18 


— || 5 |נפת תטפנה שפתי זרה . - . . . |משלו 5 |3.4 
בחלק שפתיה תדיתנו - | 7 21 
בעמקי שאול קראויה — |9 18 
* ובילדי נכרים יספיקו *) ישעיה | 9 6 
איפה הוית ביסדי ארץ אווב 8 | 4 

ח | פל | בראשית ברא אלהים בראשית| 1 1 

יב )33 ברוך אל עליון קונה שמים וארץ — |11 | 99 


*( vgl. Perek LIX. S. 0. 


Nachweisung 
der in Es Chajim von Ahron ben-Elia 


eitirten und erklärten 


Biıbelstellen 


Das folgende Verzeichniss ist nach der Reihenfolge der 
Capitel (פרקים)‎ des Werkes selber, nicht, wie sonst za 
geschehen pflegt, nach der Reihenfolge der Bücher des Al- 
ten Testaments geordnet. Sämmtliche Bibelstellen sind un- 
verändert in der Gestalt, in der sie eitirt sind, verzeich- 
net worden. Diejenigen, die sich in einer von dem wmasore- 
tischen Texte auffallend abweichenden Gestalt eitirt fin- 
den, sind durch einen dem Citate vorgesetzten Asteriskus ] <[ 
bemerkbar gemacht. Die Abweichungen von dem masoreti- 
schen Texte in Betreff voller ) מלא‎ ( oder defeetirer (non) 
Schreibung mussten als unwesentlich und der Bezeichnung 
unwerth betrachtet werden. Bei den in einem Capitel (פרק)‎ 
mehrmals vorkommenden Bibelstellen genügte eine einma- 
lige Nachweisung unter der Rubrik dieses Capitels. Wird 
in einem Capitel der Inhalt ganzer Partien des A. T. dis- 
eutirt, so ist dies summarisch in einer Randbemerkung 
zu Ende des Cap. unterdem Verzeichnisse angegeben ; die mo- 
difieirt angeführten Bibelstellen sind auch hier, nach der obigen 
Regel, an einem Asteriskus ] << [ zu erkennen. Die vorn mit zwei 
Asterisken |?* > [ bezeichneten Citate sind öfters im A, T. wie- 
derkehrende Stellen, von denen nur die nach der reeipirten 
Ordnung der alttestamentlichen Bücher erstvorkommeinde 
nachgewiesen worden ist. »Stellen, deren Nachweisung ent- 
weder gar nieht oder doch nicht mit Gewissheit zu 
bewerkstelligen war, sind dennoch der Vollständigkeit hal- 
ber nicht übergangen, sondern als problematisch mit einem 
Fragezeichen |?] versehen worden. Eine kleinere oder grös- 
sere Punktlinie [....] am Ende der Citate zeigt an, dass der 
Raum nicht gestattete, die so markirten Stellen in dem Um- 
fange anzuführen, in dem sie متاك‎ und erklärt werden. 


+14 


210 -- 


וסיתס ססלקתו על ידי ר6פון פכעטרות * see‏ מכ)קליס * وعد טבעטרות * 


* וסכיעי פכעטרות * ורכיעי סכ)קדיס * 


ופעיכי םבעטרות * 3[ כ"ר EG‏ טבעטרות 


Ay ٠ לפרט נקוסטכדיכה‎ dan عدمهجده. * נסכת‎ vorm * nasse pen! 
: לתטרי * וכתכתיו לבור סכקטד כ"ר موقط ב"ר ودر كر * בי05‎ 


לסגין סוד nor‏ תורס. יקרס 


נהותעיו MB‏ סקוה סדורס 
וסיעירס ‏ 393 DIE‏ 3רורס 
סו ידריכך | דרך יערס 


, 


וסות יסיס 7 DD nn‏ 
כסוד ירהת ס' MD‏ טסורס 
פרי חויס 3כל עו סוד 09701 
סמע משכיל הכוס ביכס ועורס : 


טמע Sen‏ مداع تدده ועורס 
مد ספר eh‏ הכר |כתתס 
וכלל | wu»‏ מכעס ‏ 6כסית 
והולס DER Pb‏ לדעתי 
aM‏ 797 ככת 1356 
ms on‏ 1 סיס 
nem‏ ידך ‏ توي 73 ותקת 
ותסכילסו mp mm‏ 5עולס 


ب 209 - 


٠‏ לאוכיוח נפש החיונית * ואפשר לומ' כי לא הפסיק בענין איכות התשובה 
בנפש Ann‏ רק בעבור שכזה יוכל להתקים po‏ האדם רל בקיום 
העולם הזה 183 שבאר Dann‏ אבן עורא שוה היה דרך כני DIN‏ 
קורם אברח₪ אבינו עה שוכה בקיום הנשמה וזה מסכים לכונחמו 
שבארנו כי אחרי שגורש ארם הראשון מנן עדן והפסיר החלק העליון 
שהוא Dip‏ הנשמה וותר לו קיום העולם הזה שהוא קיום הנפש החיונית 
sim‏ הספיק לאומות העולם אבל ישראל שוכו בקיום העולם הכא אחרו 
למטה באמרו ונשמות אני עשיתי כמו שבארנו למה שאמר mn‏ 
מכשול מררך עמי שישראל הם תכלית שלמות האנושי מצר הנשמה 
העליונה. והם משכן לאל יח' בעולם השפל ועל כן הפסיק בענין איכות 
malen‏ במאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים * ואמ' ود 
לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף 
ונשמות אני עשיתי ٠‏ ומלת ריב משמעת טענה דברים והוא רומז 
על מי שטבעיו חרים שאם יצרו נובר עליו יש לו לטעון on‏ יצא מדרך 
היושר שלא יכול לכבוש את יצרו על כן on‏ כי לא לעולם 
אריב * ואמר ולא ל נצח אקצוף עונה על שפל רוח שטבעיו נמוכים 
ואין יצרו מתגבר עליו on‏ קלקל מעשיו לא אקצוף עליו ובא ללמר 
להם mist‏ למה לא אריב לעולם ולא אקצוף לנצח עם מין האדם כי 
רוח מלפני יעטוף nam‏ באר הסבה התכליתית שמביאה להעיר בענין 
mann‏ באמרו כי دم אמר دم ונשא כאלו אומר מפני מה אני 
מעירם בענין החשובה לברר להם דרכי התשובה מפני שהארם הוא 
המשכן שלי בעולם השפל ואחרי כן רצה לבאר סבת איכותה באמרו 
כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף * וראה 
פליאות זה המאמר בעבור שהכופרים שללו השנחת nen‏ מעולם השפל 
וידעח טענותיהם שבארתי בא הכתו' הזה ללמדר טעם שמביא להאמין 
שהשם ית' משניח בנמצאי מטה mim‏ מופת נאמן * והמעיין בכחינת 
זה הטעם יסלק כלל טענות החולקים בעיון מעט לפשט השגחת השם 
בעולם השפל שהיא פנת תורתנו האמתית וזה מה שראינו לבאר בהערת 
זה הפסוק בחשיבות רמיזותיו + והשם למענו יזכנו במה שהבטיחנו על 
ידו נביאיו והסיבותי את לב האבן מקרבו מכשרכם ונתתי לכם לב בשר * 
שתהיחי הכנתנו ראויה בקבלת ידיעתו ויתקים עלינו מאמר ולא ילמדו 
עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את m m‏ כלם ידעו 
אותי למקטנם ועד גדולם שיהיו כל ישראל חברים בשכר חיי 
העולם הבא : 


on‏ ונשלם + שבח לבורא. עולם * יתנשא ויתעלה שמו אשר בעזרתו 

חכרתיו ובישועתו סימתיו והשלמתיו ביחוה שמו ושבחו לא כלה * ומנין 

פרקיו קיד ונשלם בשנת הקו לפרט סימן וקה ינטה על ירושלם : 
14 


a 


- 208 — 


השם בתחלה נקנית מעולם האמועי ועור שסבה הערת ההשובה בעבור 
בא הכחות הגופניות ממנו כמו שיתבאר man‏ יחס מלת רם לעולב] 
האמצעי ردم מלת נשא hy‏ העליון * ובעבור שהשמים מכחו רצה 
לשלול ממנו מקרה התנועה כי אעפ שהוא מניעם לא יתנועע אלא שוכן 
עד שלא יחנועע כהניעו זולתו וראה פליאות זה המאמר ליחסו במלת 
רם מלה עומדת שאץן לו 20‚ Du}‏ בעבור התרחקם. ממנו אמנם 
מלת נשא שהוא Bi‏ עולם העליון משמעת Anti‏ בעכור קרבהש 
לו ית' ובעבור שמשמעה mb‏ אמר קרוש שמו רל שעצמו נכרל מהם 
د לא nen‏ לו כי הוא ober‏ כתכליה השלמות om‏ חסרים אצל שלמוהו 
5 ועל دز אמ' וקהוש שמו * ומלת שמו פירושו עצמו כמו ואטרו. לי 
מה שמו * והנה שני הוארים על שני המתוארים הקודמים * ואחרי כן 
בא ديرد הנצס ים שמצדם נהיחס באלו השמות .+ ואמר מרום וקרוש 
אשכון ומלת מָרום רמז אל השמים כמו שנאמ' הללוהו במרומים * ושב 
ופיר' כל צבאיו * וקדוש רמז אל העולם. העליון כמו שאמ' ואשמעה 
אחד קדוש DM‏ לא יהיו אלו השמות מיוחסים לאלו העצמום מה טעם 
mb‏ ואה רכא ושפל רוח * אמנם תכלית הכונה רל כשם שאני שוכן 
בגבהי גבוהים כן אנכי בשפלי שפלים באמרו ואה רכא ושפלרוחי 
ואלו הם שני 5 הצריקים. + הדכא הוא מי שטבעיו חדים ומכניע 
אותם לנשמה העליונה אה כן :אלו השמות מצורפים לנשמה העליונה 
וכלל אלו שני הגדרים רל חברת הנשמה עם Sonn‏ שהם رحد האדם 
שהשם שוכן בהם * רל sen‏ שאלוששני הענינים באים מכחות. השנים 
הנקרמים Fe‏ אלו באלו אם אנשאם. אני שוכן בהם רל באלו 
הגבוהים ונמצאי מטה. רל yo‏ האדם חלקיגי נקשרים. בהם הנה אני שוכן 
בנמצאי מטה hai‏ בהם והקרים تحدم מן השפל כמו שהקרים מחם 
מן הקד שהרכא הקדימו שטבעיו חרים מצר המערכת אמנם השפ 
האחירו בעבור שרוחו נמוכה וטבעיו נשמעים לגשמה העליונה שהיא מו הלק 
המלאכים ואחרי שאני שוכן בהם בידוע שאני אחיה אותם רוחם ונשמתם 
במו שאמ' להחיות רוח שפלים ולהחיותה לב נרכאים ולהחיות נשמות 
שעשיתי שהם קיום העולם הזה והעולם הבא ואצליחם שיחקיימו בשני 
העולמים והקדים עתה השפל מן הרכא לפי מעלהו שההשנחה rin‏ 
מחוכרת אליו בלי מחיצה מברלת ולכן אמ' להחיות רוח שפפים 
ולהחיות לב נדכאים והעד-על זה שאמ' רוח ולב ושניהם הכז 
שמות. לנפש החיונית ויחפה בשם רוח מפני שיש לה mb‏ עם הנשמה 
העליונה ויחספה לרכא בשם לב שיש לה mb‏ לטבעים הגופניים ותהיה 
מלת להחיות מתפשטת ער ונשמות. אני עשיתי * וקודם שיאמ' ונשמות 
אני עשיתי כא לבאר איכות ההשובה אשר היא נהלית בנפש החיונית 
אשר ממנה חהיה הסבה בצורך התשובה * וכאילו אמ' איך אני מעירם 
בענין התשובה כי לא לעולם אריב ולא לנצת אקצוף רצה בזה 


عد 00 > 


מרום וקדוש אשכון ואה ددم ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות 
לב נרכאים שיזכו לחיי עולם הבא : 


פרק קיד ראיתי לחתום עניננו זה בהערת וה הפסוק שהקדמו 

בפרק הקורם והוא פסוק כי دم אמר حم nen‏ שוכן ער 
וקדוש שמו עם מה שסמוך לפניו ולאחריו שהוא באמת הערה חשובה 
many 2103‏ וחשיבות רמיזותיו * ונאמ' כי קודם זה הפסוק אמר י ואמר 
סלו סלו פנו הרך הרימו מכשול ‏ מררך עמי אחרי שהוכיח בחזכחות 
נמרצות מחמלתו על זרע יעקב לא הניחם על צר בחירתם רק העירם 
39972 התשובה על יר נכיאיו וחוזיו וענין ואמר סלו סלו מחובר למה 
שאמ' והחסה בי ינחל ארץ ויורש הר קרשי וכאלו הוא מאמר השכינה 
לברואיו להעיר את ישראל בענין התשובה * וכבר ידעת איום הנביאים 
בזה באמרו ודמו מידך אבקש * ואמר סלו סלו ענין זאת המלה מנזרת 
מסלה * ונקראה המסלה מסלה מפני שהיא סלולה ממעקשים שאם לא 
כן לא ba‏ העובר לעבור * ואמר סלו סלו פעמים לתקן שני הדרכים 
דרך העולם הזה ודרך העולם הבא אשר באלו שניהם יושלם הארם 
לא לפי דעת האומר שאלו שניהם נכללים במלת סולו האחת והפכם 
במלה השנית * כי כן לא יאות כי היא דרך לא סלולה ואיך יאמר 
פלו + ואמר סלו סלו ה מספלה * וכפל סלו למסלה אחת ١‏ ואמר ودر 
דרך הוא. דרך שהוא שלמות ראשון -לאדם ופנו מלשון ואנכי פניתי 
הבית * וכאלו אמ" הראו להם דרך שילכו בה ועונה על מלת סלו 
הקדמת ורל להפיר מדות הרעות ולקנות מיושבות לקיים העולם * ואמר 
הרימו מכשול מדרך עמי רומז על מלת סלו השנית הערה לנתיב 
העולם הבא שהוא שלמות אחרון שראויים ללכת בה ישראל שהוא 
עמי מפני שאם יזכה בשלמות ראשון יש לו سردم בשלמות אחרון כי 
אחרי שנכנס ראשון שלא ותעכב בשלמות האחרון משום bean‏ ורל 
להסיר האמונות הכוזבות לקנות אמונות אמהיות שהוא קיום העולם הבא * 
ובא לבאר man‏ התשובה ואיכותה זכתחלה רצה לבאר ההכלית ואחריהן 
לבאר איכוחה כי אם לא יבאר התכלית מה צורך בבאור man‏ על 
در באר התכלית קודם ואמר כי כה אמר DS‏ ונשא וטעם אלו המלות 
נפלא שמלת دع פועל עומד ויש לו יחס השפל ומיחס הרוממות אל 
השם י ומלת נשא הוא שם לווי והורה המלה שהוא על כל may‏ 
מתנשא ומלת נשא Anm‏ עליונה ממלת كح ויחס אלו השמות- לו יה' 
בעבור דברים אחרים כי دود on‘‏ הפעלות לו ית' יתואר Den‏ ממין 
הפעולה ההיא ועל כן Son‏ כי دم אמר רם ונשא * ובעבור שרצה לבאר 
שהשם ית' נמצא בכל חלקי העולם העליון האמצעי והשפל won‏ החלק 
העליון והאמצעי תחלה וכתחלה הארו בעולם האמצעי כאמרו دخ 
ואחרי כן הארו בעולם העל יון באמרו נש א זהעלה درم בעבור שמציאוו 


— 206 — 


בידיו צריך לעשות השובה ממעשהו + והשני אם יראה חכרוז נוכח 
ביסורים צריך לפשפש במעשיו שלא יהיו מעשיו דוטים למעשי אותו 
האיש הנוכח ואם יהיו דומים למעשי אותו האיש הנוכח צריך לעשות 
חשובה באי זה ענין אמרנו זה כשיראה דרכי הנוכח שאינם על צר 
היושר אבל on‏ יהיו על צר היושר אפשר שיהיו יסורי אהברק ٠١‏ 
והשלישי on‏ יראה שתבא אליו ההערה בדבור צריך לעשות השובה * 
והרביעי על ידי ווכוח יסור צריך לעשות חשוכה לחזור ממעשה 
הרע שהוא עשה להנצל מן הגמול רמז לרבר ود באחת am‏ אל 
ובשתים לא ישורנה * ואינו מרין החיוב לשם m‏ להניח הרשע עד 
שישוב כי זה יהיה הסתה לפושעים כאומר אחטא ואשוב * ואס יאריך 
השם עליו אם' החכם כי זה אינו בהרכות העתים כמו שאון חיוב לשם 
ית' שלא ישאיר המיחד. עד זמן כפרנותו אם ירע כי יכפור * ועל התשובה 
הראויה יש שנים עשר פנים * הא חר שאמתת התשוכה היא הנחום ٠‏ 
השני היא העזיבה + השלישי שישנאהו י הרכיעי ההכנעה. 
עם כל תנאיה * החמישי הוודוי ٠‏ הששי שיהיה by‏ התשובה הנאי 
מה שהתנתה התורה מחיוב הקרבן מזמן تددم המקדש קיים * ועהה 
נשאר בטוי שפתינו כמו שאמ' ונשלמה פרים שפהינו + השביעי 
שלא יאחר התשובה משעת הנחום כאומ' אחטא ואשוב אם לא יהיה 
לו ٠ mon‏ השמיני שיעזוב הרע לרעתו ٠‏ התשיעי שלא יעשה 
כדמוהו * העשירי שיקבל עליו שלא יעשהו פעם אחרת י היא 
שיעשה התשובה על nın‏ להפיל הגמול הרע * היב לעשו 

התשובה מפני שהיא חובה pa‏ כל men‏ עשה * והתשוכה לא הפיל 
מה שיתחיב מנמול בית 6 רק מה שהוא הלוי בידי שמים כי הוא לבדו 
יורע את לבב ma‏ האדם + והנה שערי התשובה פהוחים לקכל לשבי 
פשע השובה שלמה > השם על נמולם nnbı‏ להם שכר טוב על 
שקיימו מצות עשה ושער התשוכה לכלם כאחר לא دود שאמרו זולתנו 
שהם חלוקים אך שתהיה לפי הקונה אמנם יהיה לפי חלוק המררגות 
לפי רוב הזכיות ולפי מעוטם - בשער התשובה כלם mom‏ כמו 
שאמ' וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו ود ירבה mbob‏ * וכיון שאין 
האדם יודע עת מותו צריך שיהיה בהשובה שלא יפנענוּ עת המיחה וילך 
בלא השובה אבל צריך קודם לכן לעשות תשובה ולקנות מעשים טוזבים ٠‏ 
ועל ירי התשובה בנלותנו הלה ענין נאולתנו באמרו ושבת ער ה' אלהיך 
ושמעת בקולו וישב ה' אלהיך את שבותך * ורחמך וצריך האדם שיהיה 
תדיר בתשוכה שיכניע תאותיו להנצל מנמול הרע כי. איננו מאמין 
במעשיו aber‏ יש בהם מה שצריך לעשות בהם תשוכה ושיהיה. ממין 
השפלים וממין הנדכאים שיהיה כבוד השם שוכן - בו כי הוא הכלירק 
המבוקש כמו שאמ' הנביא כי כה אמר רם ונשא שוכן ער וקדוש my‏ 


35 ْ - 205 — 


החע: וישארו הוכיות ואם זכוותיו מרובין מעונותיו نيد מאנשי נן עדן 
ואו חשש לעונותיו המעוטים * om‏ יהיה me‏ בין העונות והזכיות ‏ אם 
שב מהעונות' תוף עשרת ימו רחמים עד יום כפור.זכה ונמנה نرم 
יהצדוקים ואם'-לא זכה לשוב נמנה עם הרשעים והפסיד. כלל. זכווחיו * 
וחלקום לש לש כתוח צדיקום נמורום ורשעים נמורים זכוּנוניים 
על הבינוניום'סכרו .אלו המחשבות וזאח האמונה חורה על + עוות\ המשפט 
שלא. ושלם לאיש- כמעשהו * אמנם לפי רעה Near‏ אשר האמינו 
שקול המאזנום- כי זכיותיו ילכו בשעור עונותיו כפי נודל הזכות וכפי bang‏ 
העון:ואשר امد יהיה' נדון בו-אם מן, تردص אם jo‏ העון כמו שנאמר 
ישקלני: במאזני. שקל וידע אלוה تعن  *‏ (יש: להאטין. שהצריקים -יהיו 
חלוקי הטהרנוח לפי. רוכ הזכיות. שאם לא. כן השופט כל הארץ 
سر משפט ل ואם. יהיה. שוה. הזכות ‏ لقال יצא: שכרו . בהפסדו 
זיהיה: ערום משניהם כאיש אשר לא יעשה "לא טוב ולא:הע שלאי יהחיב 
באחר ‏ משניהם DON‏ אם: man‏ ויעשה namen‏ להפיל : מה שיתחיב 
מגמולה:הףע -על :'עונותיז: an‏ בשכר. זכיותיו זהו מה' שהכריח העיון 
להאמין מדין: השכל ומרין -המשמע + ומעתה-נחל: לבאר paya‏ התשובה + 


פרק קיג דע כי \ ענין התשוכה הוא. הפר גדול :וטוברק \ היטיב 

1 "1 השם יח' ترط מין הארם שאם והטא האדם יעשה. השובה 

והשם ית' יכלה לעונו וימחול לו גמולו הרע ויהיה בכלל. aan‏ מכּני 
שהגמול הרע צורתו כצורת: הפטור.באופן מן האופנים ולא נאמ' שהתשובה 
טר 'מוהלט":אבל' ran)‏ מפני שהארדם מורכב -מהפכים וכפי ‏ הרככהו 
قرحو "وخ פעולותיו הפכיות מצר. הפרוניו ויתרוניו رط כן E‏ האדם 
שיזכה ‏ בענין ההשופה והשם. לא יעות המשפט ועל د( נאמ' חי UN‏ נאם 
ה' אם: אחפוין במות הרשע על כן יש רשע מאריף Mn an‏ ושרש 
התשובה" שנאמין. שהארם. בעל יכולה. גמורה. ובעל. רצון שלם my‏ אי 
זה שורצה. בין טום' ובין: חלופו כמו ‏ שנהבאר. זולתו مركم יהיה: על צר 
העונש :כמוּ שנתבאר. ועל. در סובלת ההשובה "שנ\ ! درام nd‏ שאמרו 
החכמים שיש להשובה פאה חוב لدنم חיום פאה חיוב מדרך דעה 
להפיל' גמול ' הרע naar‏ חוכ מררך ar nam‏ מכלל החובות" כמו 
Mar‏ ושבת עד ה" אלהיך כרי ‏ לקבל. שכר مدن שאם האדם זוכה בה 
ומתחייפ' בה. כדי להפיל הגמול. הרע חונה. ההורה-ל1 לק ובל שכר: כשאר 
החובות שהן: מצות עשה * ועל: זה ראוי לנו. שנורה 0 ית ואון צריך 
לעשות השובה רק שיפול ממנו nom‏ ועון. כמו' שאמי سردم ישראל עד 
ה" אלהיך. כי כשלת any‏ שלא נתחיב בתשובה רק מפני ‏ כשלון 
העון? + והערת ההשוכה היא על 78 החסר. לא. על צר החיוב לשם m‏ 
nd‏ א ב עה דרכים יתעורר האדם. בענין: ההשובה י האחך שאם 
יראה לאדם אחר יוכיחוהו בענין אשר כמות הענין ההוא נמצא, 


- 0 = 
השובה Sn‏ ינצל ההוטא מאשר הטא. להחיוח את. נפשו להנצל מדון 
נמול הרע : 4 ש 7 


" 


פרק קיב "= ראיתי רעות החכמים נחלקו"אם' יהיו לארם זפיות 
ועונות איך nm‏ הענין והם שלשח חלקים Bd‏ 
אומרים שהארם *קבל' שכר על זכיותיו ועונש' על" עונוהיו והביאו \ ראיה 
על'דעתם' פפוק" כי פעל Dan‏ ישלם לו וכארח ‏ איש ימציאנו * 1מ%₪ 
אומרים לא יצא מלהיוהו on‏ מאנשי נן עדן. אם מאנשי ‏ העונש' והביאו 
ראיה' על דעהם אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראיץ עוּלם ולא הורה 
הלק Ann‏ + ומהם אמרו mim on‏ הזכיות a Par.‏ העונות ' ישקלו 
זאשר יותיר' יהיה :נדון בו על צד הזכות וכן נמי אם יהיו העונות מרובין* 
זאם ישוו יצא שכרו בהפסרו na‏ ערום מן הגמול והעונש rn‏ הנקרא 
שקול המאזנים ולא mm‏ שקול המאזנים על פי רוב העונות ועל פי רוב 
הזכיות אלא על פי גודל העון והזכות ישוער. שאם' הרג איש והשיב 
אבדה לא יצא' זה כזה * והביאו ראיה על דעהם כל צרקותיו אשר עשה 
לא' תזכרנה * ואין הענין wen‏ שעשה עון הפסיר' כלל זכיותיו ‏ כי' זה 
אינו *שר PET‏ איש שהרבה ‏ עמנו טובותין שהיו nme‏ אלף' דרכמון 
ועשה לנו' حرم שהיה שוה דרכמון אחר אי אפשר שנגנהו בשכיל אותו 
ההזק' + וכן נמי זה אמנם  bannen‏ העון ישקל "בכלל זכיותיו Sen‏ 
יותיר יהיה נרון בו וכ נמי על הרשע" שעשה צרק הוא הדין י והתורה 
'הגידה מבוא הזכות במקום העון ויפילהו- והוא" שאמי nd Spar‏ תעשה 
דבר * והגיד זכותה כיי בשדה. מצאה צעקח "הנערה Neon‏ 
הגידה התורה במקום אחר באמרה בתורת :נדר' ונדכה na‏ שלמים ana‏ 
זבהכם. יאכל זממחרת' והנותר. עד נום השלישי באש ישרף" י "ואמ' ואם 
האכול יאכל 'ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו שנהבטל 
המעשה חקודם ولد הימים =בשביל ‏ שנאכל ana‏ השלישי זוח מפטל 
שקול המאזנים * יש לומ' שזה סוכל שני ענינים Don‏ מפני שיהיה"מה 
שאמ' לא ירפה wm nd‏ על ההתיכה. האחרונה. לבר "לא על מעשהּ 
הקודם או שיהיה המעשה האחרון נרול ולא mer‏ אכילת" שני' הימים 
בהפסר ‏ אכילתו. ביום השלישי. כדמות end‏ יחזקאל" כל צדקותיו אשר 
עשה לא תזכרנה'*"אמנם לפי כונה הראשזנה האומרת. שהארפי.יקבל 
ישכר על זכיותיו זעונש על עונותיו זאי אפשר מפני' שמדהך -הזכות לקבל ' 
השבח por‏ העון bapb‏ הגנאי ואי אפשר שיהיה  bahn‏ חגנאי ‏ והשבת 
בעת אחה כי' זה حر הנמנע * והדעת האומרת כי-הארם לא ינצל'מאחר 
"משני *הפנים" אי" אפשר מפני-ישאם : ימעטו par‏ יהיה מאנשי העונש 
ואנה שטר זכיותיו וזהי אינו דין' כל שכן בהיות" האיש "שוה. בין. הוכיות 
ובין' העונוח' של' אדם משוערים בראש השנה ואם נמצאז עונותיו 
מרובין הוא מאנשי נהנם אפי' שיש לו זכות אלא אם ישוכ יפיל הגמול 


- 203 — 


כל פנים מצר החיים ההא נשארת ומצד חליה אינה יכולה mbyb‏ בסלם 
עולם הנשמות ואם הכח השניה הודו שהיא חחזור לנוף אהר פעם 
mu‏ ושלישיח עד שחבריא הרין נותן שתהא חוזרת :אל man‏ שנפררה 
ממנו אשר היה mind‏ לה שתבריא והנה חורתנו כללה ma‏ השלמיות 
שלמות ראשון ושלמות אחרון להחיות הנפש ולהבריאה mban mn‏ 
המבוקש ומפלאי חסריו העצומים הישיר למי שהוא מהולעת יעקב כל 
my‏ שלא mon‏ הנפש בתקנה ppm‏ המדות שהם שלמות ראשון אכל 
אם היא חולה ديرد להם ar‏ החית המתים שתבריא 185 שאמ' וודעו 
כי אני ה' בפתחי את קברוהיכם שהחיה המתים כמו כריאת העולם 
המופיע לידיעהו ית' ואז יקיצו משנת האולת בכואם 22 עדן לאכול 
מפרי עץ החיים שיחיו לעולם ואין ספק שאז ירעו את השם יריעה 
ברורה num‏ נפשם לפעל להתענג בהענוני הנשמות אשר התאוו ددح 
החפידום השלמים ורוב הכוסף mob‏ המשיח לרעת את השם ba‏ שום 
מונע. ולא צורך מכוא כמו שאמ' ולא ילמדו mp‏ איש אח רעהו ואיש 
את אחיו לאמר רעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם * 
ואין אמרנו חלה שאין לו חלק מן הבריאות כי ההלה שאין לו חלק 
מהבריאות הוא בן מות * ומה שאמ' ורבים מישני ארמת עפר יקיצו 
אלה לחיי עולם רל בשכיל חיים הנצחיים שהם vn‏ העולם הבא אשר 
הם התכלית האחרונה כמו שבארנו ומשה רבי' עה העירנו درم באמרו 
ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו 
כל הימים בעולם הזה לחיותנו כהיום הוה בתחית המהים + וצרקה 
חהיה לנו הוא חיי העולם הבא * וכבר בארנו אי זו חכמה היא אשר 
חעלה הנפש בה ותצלח לזכות בחיי העולם הבא והוא יחור m Den‏ 
שמו במה שהישירתנו תורחנו התמימה ואשרי מי שיזכה את wa)‏ 
במעלת. זאת החכמה בעודה נעצרת בגופה בלי שיקרה לה חולי כי دود 
השנחה mn‏ מעלתה כי לפי שכלו יהולל איש להקביל פני זיו השכינה 
כפנים מאירים וכל מי שתשאר לו מחיצה מכרלת מלצאת נפשו לפעל 
על כל פנים צריך לצאת לידי פעל שלם ולכן נאמ' והמשכילים man‏ 
Sn‏ הרקיע. כשיזרכך חמרם כלי שתשאר להם מחיצה מובדלת כמו 
שנשתבח משה רבי' בקרון פנים שהיה זך החמר ולא נשארה לו מחיצה 
מכדלת כי כל. מחיצה מטמאת ולכן לא ידע איש את קכורת זך Sonn‏ 
להעלים הענין ושלא. יפול חשר כלבות הפתאים * ואמנם אומה הראויה 
לזכות. העולם הבא היא אומת ישראל אשר נקרא שמו עליהם שנאמי 
כל הנקרא בשמי ולכבורי בראתיו * ואטר וראו כל עמי הארץ © שם 
הי נקרא. עליך ויראו ממך * וושראל זכו בזה. מזכות אברהם WON‏ אשר 
הופוע יחור השם ות' בלי הערת מעיר ואין דעתנו name‏ המעלה מנועה 
משאר 2 אדכם. Dan‏ ددر לנו להאמון ששערי התשוברק פתוחיכם 
לכלל \ הורש . ומבקש. שיקובל" ומעתדק Ana) Doms. an‏ ענין 


. 


= > 


עולה עד גלגל. האויר ועוד ההיה חוזרת אל מף אחר ولام שנית 
(שלישיח עד שהצא לְפעל רל שהחכם לשוב בעולם המלאכים * ואם 
אויל ורשע לא יש לנשמהו ma‏ להנצל מן היצור. הצלה גמורה אלא 
החלה מצרן סכלוהה ותמות .. ממעשיה הרעום anno mm‏ כמיהת 
הבהמה ותחיה כמו שאמ' ובכן ראיהי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש 
יהלכן וישתבחו בעיר * שאין מציאות לנפשם לא בנופם ולא yın‏ מגופם 
לכן אמר בעיר שהוא. הנוף זהו .מה שראחה הכח השנית לבאר מחלש 
דעוהיה בין הגמול והעונש שיש לנפש. אחר הפררה מהנוף * Dam‏ 
השלישית כיון שראהה שתי הרעות צודקות בראוותיהם האמינה בשתי 
הדעות רל. כההית המתים ובעולם הבא לא כמו שיחרום جرم אלא. זה 
בזולת . זה. pm‏ ود כל مد שיאמין בהחית המהים יאמין בהשארות 
הנפש ואין כָּל. طب שואמין בהשארוה הנפש יאמין בתחית. המתים + 
ואמרה. זא הכת מפני שהנפש באה בנוף האדם ועולים לה כחות 
מהם מה שצריכה בהם עור מהגוף ומהם מה שאינה צריכה עור מהנוף 
אם. כן. גמולה ועונשה wa mm‏ הפנים כי השם לא. ועות- הדין. * 
ואחרי שנודע בעיון החקירה שהנפש באה בגוף האהם וראוי. לה -להשיג 
לתכליהה אשר בשבילו נמצאה מה שיש מכח החמר לקכל. ודין. הפמ 
ללכת. לשרשיו ככלות כחו והנפש אם. יצאה. לפעל הירש. mm‏ העולם 
הבא. ואם לא . השלים הנפש להשינ להכליהה. wm‏ בלתי שלמה. אי 
פשר *-ובארו החכמים שיש לפש מות sm, mama om.‏ כמו 
שבארנו למעלה. am‏ אם זכהה הנפש ויש לה חיים ובריאוה הדבק 
בעולם הנשמות ואם היא מתה וכריאה לא הזכה לעלות בעולם הנשמו 
אלא ההיה נזופה. ואין לה הקוה. כל ימי העולם אלא mn‏ לגופה 
ועליה an‏ הנביא. ורבים מישני אדמה עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה 
לחרפות. לרראון LER‏ י ואמ ישעיהו ווצאו וראו כפגרי ‏ האנשים 
הפושעים << כי תולעהם לא non‏ ואשם לא הכבה והיו دصرم לבל 
בשר + שאשם לא הכבה מפני שהולעתם לא mon‏ אכ יהיה. בכאב 
עצום כל ימי עולם זהו דין Dana‏ + אמנם אם ההיה הנפש מהה 
וחולה. pn‏ לה השארות ולא קיום אלא הפסר לגמרי עליהם אמ' הנביא 


nm‏ כל or‏ וכל. עושי רשעה קש ולהט אותם Don‏ הבא אמר. הַ" 


צבאוה ‏ אשר לא ועזוב להם שרש וענף * שלא ‏ יהיה להם קיום دق برد 
ועליהם. אמ' ועסותם רשעים כי יהיו אפר החת دورج רגליכם * המשילם 
באפר מפני שכל עה ששולט האש לא יהיו אפר ואי זה np‏ ששולט 
האש בהם בעת שהולעהם ذم המות אבל בעת שהולעהם men‏ הנה 
החדל האש ויהיו העצים אפר ופליאות זה המשל כמו שהאפר לא ישוב 
להיו עץ כך PN‏ השארוח. לרוחם לשוב לגופם על אלו שני הפנים יש 
עונשי הרשעים שהמהה mon‏ והנכחרה man‏ * ויש לך להבין בין מלת 

פושעים pa‏ מלת זרים pam‏ האמת * אמנם אם הנפש חיה וחולה על 


. امم ب 0 בו * nen Dion‏ 7 בהשארות. הנפש 56 
אחרי 4 ם וכסה לעלות בעולם הנשמות חהו העולם ركه אשר 
הכריח השכל nnd‏ אחרית : קוה 1 אל האר ווהו הנקרא ممم המתים 
לפ רעהם "י זכנוי נן ערן אל אוהו העולם לרוב הנאה שההנה הנפש 
לשם ואחרי צאת הנפש מן הנוף מקבלת הגמול והעונש ואם לא כן אלא > 
עד שתתחבר בגוף ינידו איכות הנפש קודם שתההבר בגוף בין אם היא 
זוכה ובין שאינה. זוכה * אמנם בשביל. עונש הנפש אומרי' שאם הטאת 
הנפש תכנס دترم הבהמה ותהיה הנפש כנוף הארם תכנס בגוף הבהמה 
וחהיה הנפש מן חי אל חי מהנלגלה והו ענשה וכבר אר 
שקרות' זה המאמר שלא הבא הנפש לאי זה נוף שיזדמן רק לגוף 
מיוחד ומין במינו + ואחרים אומרים שאם לא זכתה הנפש שהיחה 
בגוף ראובן לצאת בטהרתה היא חוזרת אל נוף פעם שנית ושלישית ער 
שתהכם לצאה בטהרחה שחרנק אל צרור החיים שהוא העולם הבא 
ואמרו משל bob‏ שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחים שבהם החזירום 
Dis‏ מגוהצום ‏ וטפשים שבהם ההזירום כשהם מלוכלכים שמח המלך 
לקראת' פקחים حك לקראת. טפשים ועל הפקחים عن אומ' כלי ינתנו. 
לביח האוצר om‏ ילכו AA‏ ועל הטפשים מהו אומ' בגרי ינתנו לכית 
הפביסה mob un om‏ הכלא * על jan‏ של צריקים. מהו אומ' * יעלזו 
חסידים בכבוד * ועל נשמהן של צריקים והיחה נפש אדוני צרורה בטרור 
החיים * ועל اوروز של רשעים' מהו אומ' אין שלום אמר אלהי לרְשעים'י 
ועל נשמחן של רשעים מהו אומר ואת נפש אויביך: יקלענה + השתכל 

= פליאות זה המשל * ואחרים הבדילו נפש. האדם למערכות שיש לה 
nid‏ והיים. בריאות br‏ ומעשיה הרעים > מיהתה * ומעשיה ‏ הטוכים 
חויה + וחכמתה. בריאותה ופכלותה ‏ הליה * pm‏ להם שמות צדיק 
ורשע' חכם וכפיל י והנה אם יהיה האדם צדיק' וחכם הזכה נפשו 
לעלות''הנשמות שהוא' עולם הבא * ואם חכם ורשע מצר הכמתו יהיה 
לה -קיום * אמנם "מצד השעתו בהיות" נפשו נכספת להאות הגשמיות לא 
"חוכל 'להנצל ‏ מן: ירי העולם אלא ההיה מהנלגלת ‏ בעולם = האמצעי 
וחמימות" השמש יהיה ‏ כופה. אופה ‏ לא למטה מעולם ההויה ‏ וההפסר 
" מפנו: שאינו :ב הפסר מצר הכמתה + ולא למעלה בעולם המלאכים 
מפני- הע פרורית הו ענשה שמפני: רוע מעלליה הררד למטה ממעלהה 
pn‏ אמ' שלמה עה נהן השכל במרומים רכים ועשירים בשפל ישבו י 
רל השכל Tin‏ ימא בעולם הנשמות והרשעים יהיו בשפל ואין לה מנוחה 
מפני: שהיא" נכספת לעולם העליון והיא מתנחמת ‏ על מעשיהּ = והיא 
באבל- וינו זזה טעם ונכרתה הנפש nn‏ מקרב ‏ עמה כדמוף הסעיף 
הנכרת"מן האילן אמנם לא ההיה. נפפרת + כמו שאמי כי הולעתם לא 
המות" *! אמנם EN‏ יהיה צדיק ואויל נפשו לא תפסד אלא היא 
עומדת בהכנהה. ואין לה ذم להפרד ולעלות: למעלה מעולם' אלא man‏ 


= 


لض * 

— 200 -- 
המתים אלא נזכר מה שנאמר והבאתי אתכם אל neun‏ ושראל וכנראה 
שמפני זה המאמר אמרו שהוא משל לאנשי הגולה אמנם נאמ' לרניאל 
ותעמד לנורלך לקץ' הימין + En‏ בסהם מה רב Do‏ אשר צפנת 
ומדרך ديرم צריך להאמין כי. כיון שיעד שיחיו חיים ארוכים מאין הפסק 
בתענוג: מופלג 2 מצאנו זה פי אם לאדם שהביאו השם כגץ 
ערן לאכל מעץ החוום שלא a mm‏ מות בעור wa)‏ נעצרת בגופו 
אלא שיהיה חיים מאין הפסק כמו שאמ' ואכל m‏ 2 נזרו Din‏ 
אוחם שיחיו אחרי מות יחיו כנן עדן וותעדנו" שם מטובו הצפון 
באכלם מעץ החיים nm om‏ עץ החיים pp‏ צומח כבר הם הפמו 
שאין לשם לא אכילה ולא שתיה אבל זה צריך ‏ להאמין 5ه אותו. העדון 
אי אפשר שישוה מכל עניני זה העולם בשום צר מן הצדרים מפני שפל 
אלו פוסקים אבל אותו העדון לא יסוף ולא יכלה להיותו נמשך 7 ומי 
העולם מאין הפסק * ועונש הרשעים כבר בארו הכתו' כי תולעתם. לא 
המות ואשם לא תכבה * אלה לחיי עולם ואלה לחרפות الت 3 י 
ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפוה ديكوت * ושבהם: וראיהם. در 
צריק לרשע בין עובר אלהּים לאשר לא עבדו ٠‏ והכת השנית האמינה 
שתכלית אחריה האדם הוא עולם הבא והוא עולם הנשמוה אחרי שתפרר 
הנפש מהנוף אם-זכהה לעלות לההענג בהענוגי הנשמות ובאמת 3د אין 
זה ההענוג 0 אכילה ולא שתיה. שהנשמה אינה צריכה דבר מהענינים 
הנשמיים mn‏ מה שיסכים בו השכל והיותו בן קיום שאין. לו הפפק 
בקיומוּ דבר שהורה בו השכל * וככר Nam‏ הראיות Pay‏ מדין השכל 
pa‏ מרין התורה מה שאין צורך לשנוהם + אמנם ann‏ שהשפל كردم 
והכחוב ‏ הסכים בהשארות זה החלק יחיד לבדו. בהנאה העצומה תדירית 
קימת מאין הפסק ועור באר הכתו' בחברת ‏ זה -החלק - עפ הנוף צריך 
לעיין האם יהיה יחידה קודם בואה בגוף פעם. שנית -או אחרי. בוארת 
עור הפרר * ואמנם מאמיני ההיה המתים man‏ הנפש زرط הגוף אומרים 
אחרי שיתקבץ לא יהפזר ואם כן לשוא' באר הכתו' המשך. np‏ לברו 
כמו שאמ' And‏ והיחה. נפש ארוני צרורה כצרור החיים. את הי אלהיף* 
N‏ אלהים יפרה נפשי. מיד שאול. כי יקחני פלה ואומרי' זאת ‏ הכת כי 
אי אפשר שנפררה הנפש מהגוף ונפרדה מנאולי החמר שהם מציקים 
לה זמפרידים בינה .לבין מושגיה שיש בטבעה - להשיג' נפררה. לְהתאמָר 
בהנאה העצומה להתהכר. בנאולו החמר כי זה- איננו דין אלא אפיי 
מצד הנמנע * ועל צר ההשלמה. אומרי' אם ההיה החכלית ‏ היא תחיה 
המתים לחזור הנפש אל הגוף אי ابوط מפני שהגיף מטבעוי כלה'" ובלה 
ואנחנו רוצים رلك הדירי * ועוד. שהגוף تروت מכלים מהם 'כלי האכילה 
ומהם. כלי: ההולדה. והם. Bin‏ שהעולם. הבא לא אכילה ולא שחיה 
ולא' תולרה. אם כן לשוא. יהיו נבראים אלו הכלים בלו למצוא הכליתיהם 
שבשבילם [מצאו ולהיות. להם קיום המשך חדורי בלי תועלת זה אי אפשר 


1 ١ ٠ * 


7 ٠ 


, . 0 
4 100 > 

נאמ' הנה שמים כעשן נטלחו והארץ כבגר תכלה * יש ab‏ שלצק 
ראי זה כראי זה * כי אין ההמשל במליחות השמים כעשן ובלוי הארץ 
כבגר כי לא היה זה המבוקש אכל مدوم אל אותם הנמשלים כשמים 
וכארץ בגבהם וההמדתם יהיו נטלחים כעשן mbar‏ כבגד ולא יהיו אלו 
התארים נשואים על המשל רק על הנמשל + אמנם טעם ההמשל בגוכה 
והתמדה * ויש מפרשים אוחם על דרך שלילה ٠‏ הטעם שמים כעשן 
נמלחו וישאלם ויאמרן ל א ردن הטעם במאמר והארץ 723 חכלה ١‏ אב 

لور יחזקאל כתחיה המהים on‏ נשלים שהוא ben‏ כלל אותו 
הספור נשא על איכות המשל כלי pad‏ * וכבר בארנו שכל דבור Na‏ 
מאמחתו יבחן מצר ארבעה דכרים ١‏ אם שוכחישהו ההרגש * DON‏ 
שיבטלהו השכל + או שימצא רבור אחר פותר אותו * או שלא ימצא 
המאמר ישר. והוא בלהו דומה * pin‏ שאין זמן אלו היעדים ולא 
ושיגהו ההרגש כאשר הוא ולא יהיה אמה * ريح לא נמצאת שום ראיה 
סותרם זה המאמר ואם ימצא הוא סוכל פירוש לפי דעת חוקרי 
הרכרים י וגם יש לו nom‏ י והנה. החיה אליהו לבן הצרפירק 
ואלישע לכן השונמית Da‏ השכל לא יעורהו שאינו אמת שאין 
دزت ולא סברה ולא אמונה עם רה משה למי שלא יאמין אפשרות 
זה * ומאמר נאלינוס מעיר לעוור שכל השונה Am Sara‏ נקל .עליו 
לעשוהו כי. כמו שהמציא את הארם עפר מן האדמה כן יכול להחיותו 
אהרי מותו * ולא. הספיק השכל באפשרות זה ab‏ אלא כמכריח 
במציאוהו. כי ‏ אההי. שנתחברו שנִיהם MONI‏ או בעכירה הנגמלים. יסכים 
טבְעם. להתחבר. לקבל. הגמול ,והנפרע po‏ העונש. יכריחם להתחבר 
לקבל. 8005 ואמר. שלמה. המלך. עה. ודע כי. by‏ כל non.‏ וביאך 
האלהים בּמשפט * ואמ' ود את כל מעשה האלהים יביא במשפט על 
כל נעלם אם טוב ואם. רע * והנה אחרי שהכריחם השכל להאמין שיש 
אחריה ותקוה אחרי המות. ומצאו. הכתו' העיד זה רל תחית המתיכם 
ולהיותו אפשרי מרין. השכל. wann‏ שהוא הכליה אחרית האדם ולא 
עבר שכָלֶם מזה * ואמנם ההחיבו להאמין כשיהקבץ. לא am‏ ود 
אחרי שהכתו' הראה שלא. יהיו DIN‏ החיים שיחיה האדם אחרי 
המות פוסקים אלא יהיו חיים לאין: ورم כמו שאמי ורכים מישני אדמת 
עפ יקיצו אלה לחיי. עולם ואלה לחרפות לרראון برطم * ולהיות האד 

חי חיום המידיים בחבר הנפש עם הגוף הנה אליהו וכית * ואם 
mann‏ ושותים או. אין. כבר. יש. מהם שאמרו שאין העולם הבא 
לא. אפילה. ולא שהיה וכיון שהאמינו שהחיח המתים m‏ עולם הבא 
הסכמ שלא יהיו אוכלים. ושותים ‏ אלא יהיו נהנים mn‏ השכינרה 
ומשה .עה יוכיח: שעמר ארבעים. יום בלא אכילה. ושתיה. * והמשכילים 
יזהירו כזוהר הרקיע והנה משה שקרן עור פניו מהוד השכינה * וטעם 
גן עלן: לא זכר בשום מקום. מן הכתובי' שיבואו בו מי. שיזכה בתתית 


— 198 — 


רל אנה כא והנהו מאנה אל אנה ומלת הבא הואר ועולם המהואר 
שאין מלח עולם סמוכה עד שיהיה הסמוך זולח עצם הנפמך כי. ישאר 
התואר בלי עצבם נושא אוהו חה אי אפשר וצריכיבם אנו my‏ 
לאי זה עצם נשוא זה המאמר רל עולם הבא * ואחרי שבארנו שמלה 
בא היא ממאמר האנה צריך לבאר ٠‏ אמנם זאת הנזרה היא כללירז 
ועל כן ענינה טהום ולכך נחלקו דעות המעיינים ٠‏ יש מהם אומרים 
שטעם עולם הבא הוא שתחזור הנפש אל הנוף והוא עצמו החית המהיפי 
ותמור שאמ' כי הולך האדם אל na‏ עולמו בענין המות בהחית המהים 
קראו עולם הבא זה הכלית אחרית האדם בשכבר מצאנו הכתו'. גלה 
במקומות ‏ רבות قطنم המהים ואפשרי הוא מדין השכל לכל מאמין 
בשרשי התורה * ונמצא השכל כמכריח Di‏ כן am‏ כמו שיתבאר ٠‏ 
ואחרים אומרים לא אלא עולם הבא הוא צאת הנפש מן an‏ אם 
זכתה לבוא בעוּלם הנשמות והוא הנקרא עולם הבא << כן נאמ' כי 
הולך האדם אל ma‏ עולמו * וטעם זאת ההליכה היא הביאה בעולכם 
הנשמות ma‏ שאמ' ביח עולמו הנה הכיה צריך ביאה min om‏ עולמו 
אינו צריך לעולם אהר חוץ מעולמו * וכי ההלק הנפרר מן DIN‏ אינו 
כמו שנברא כי כשנכרא היה כח והכנה וכפרד יוצא לפעל ועל כן נקרא 
עולם הבא וזהו תכלית אחרית האדם * ומצאנו אל הנפש אסיפה כמו 
שאמ' כבור ה' יאספך * ומצאנו לקיחה כי יקחני סלה ٠‏ ומצאנו עליה 
רוח הארם היא העולה למעלה * ומצאנו הליכה כי הולך האדם אל 
ma‏ עולמו * ומצאנו שיבה והרוח השוב אל האלהים אשר נחנה * ואמי 
והיפת נפש אדוני צרורה בצרור החיים + ולפי אלו המחשכות החלוקות 
נחלקו חכמי ישראל בענין אחרית הארם * הכת האחה האמינה 
כי אחהיח האדם אינה כי אם תחית המהים * וכו mm‏ השלום הגמול 
והעונש והוא: הנקרא עולם הבא והביאה ראיות. מצר הכתו' ‏ ממאמר 
משה לחיותנו כהיום הזה * ומנכואת יחזקאל היהה עלי יד הי * 
ומאמר י שעיה יחיו מהיך נבלתי יקומון * וממאמר דניאל ואהה לך 
לקץ ותנוח + וממאמר אשר לא זכרתם עור + שפרושו עדיין han‏ 
יש עת שיזכרם * והביאו TED‏ ממאטר להת ‏ לֶהם ולזרעם : אחריהם * 
וממאמר חנה ה' ממית ומחיה מוריר שאול byn‏ * ואם. יהכן זה בשני 
נושאים دم אם הרגם ודרשוהו הנה מאמר משה אני אמית. ואקיה 
מחצתי ואני ארפא * וכשם שלא יהכן זה בשני נושאים מאמר מחצתי > 
ואני ארפא ود הרפואה לא השוב. אלא אל הנמהץ כן זה MON‏ ואחיה 
אל נושא אחר * ואם יאמר אומר על מאמר ישעיהו ויחזק אל שהם 
על צר המשל הנה מאמר רניאל שאי. אפשר היותו על צד. von‏ 
שהוא. ספור מעשיי + ועודר on‏ נשלים שהם על צר המשל היש משל 
בלי יש * Dt‏ יקשה DIN‏ ויאם' הנה מצאנו ben‏ טבלי יש כאשר 


m ب‎ 


החלק. רק: היחירים. שהם. Dip‏ * ונשוב : לדברנו ומאמר .משה: לער 
נאמן mm‏ ,ماحد המצוות: באטרו nam‏ לעשות את כל بد 
האלה mm‏ .את ה' אלהינו לטוב לנו כל"הימים לחיוחנו כהיום הוה + 
' שוה: הפסוק :מורה: שיש השארות אחרי המות כמו שוחפאר עור בפרק 
חחיח המה نم ١‏ ואחרו any‏ בקונמה מדון השכל ומכח הכתוכים וש 
לנז-לומ': קיומה: הכרחי. או אפשהי בבחינת עצמה וככר נהבאר כזולת זה 
המקום כי:כל-מה שוולתו nn In‏ אפשרי בבחינת .עצמו + ואם נשכיל 
קיום. זה' החלק ‏ אחרי המות במופת שכלי. לא נאמין שהוא מוכרח להמצא 
בבחינת. עצמו רק NED‏ סבה חצונית כמו. שנתכאר. וזהו שרש האמונה 
התורוית : 


re‏ מאה ועשרח ‏ אמנם דע לך אהרי שההכרת הביאנו ו 
שיש אהריח pm‏ "אל Pa paroınn‏ 
השכל בין מדין"ההורה מחיוב הגמול והעונש והשכלנו גם כן קיומה מדין 
השבל זמדין- התורה' יש לנו להבין אל זה החלק הנשאר אחרי הארם 
א'יפות הנ מול והעונש * הקרמה * אין nn‏ לו לאדם שיונה -לנו 
מז הענין"שבאנו לחקור ‏ בענינים ‏ נפלאים: ממנו Son‏ دم ילאה שכל 
האדם למצוא "אמתתם' ותקצר יד שכל האנושי מהשכל Dany‏ אחרי 
שואת הבטחת" אחריתנו ON‏ לא נשחדל שתהיה. לנו בהם צד. יריעה 
איך נמשף אחריו ווה ימה שאי אפשר ‏ לטרח האדם. ברבר: אשר  BIN‏ 
בשה הואיוףע" טוח פיי בהעדר' הידיעה yo‏ הגמול והעונש: יהיה 
| המשחולי מתחרט ‏ מן: הגמול והנמנע מתיאש מן העונש ‏ אעפ שיש לו 
"تسق לו: להשען במי שחבטיחו ذه לא אוש אל ויכזב ולא נתפאר 
אנחנו שנשי מהות ‏ הענין: אמנם. נשכיל +ישותם. במחשבה WS)‏ קודם 
שנתעצם בהם' איך - נדע 'אמתת' Dany‏ ואנחנו עומדים 'מבחוץ by‏ כן 
נהלקו"לעות: הח כמיים Sonn‏ בכה' וזה Din‏ בכה ‏ והאמה ירועה 
לחכמים החוקףים בעיון מופלא בוד מדברי- הנבואוה : 


פרק קיא הנה בענין אחרית האדם: מלשון/ החוקרים' מצאנו 

שלש קריאותי תחיה המתים גן עדן Bsp‏ 
הסא ١‏ וצריכים "אנחנו לומ" ולבאר. אלו המאמרים. והעצמים. הנושאום 
אלו המאמרים * וידוע.שענין תחית המה ים היא שתשוב. הנפש: אל 
הגוף'. אחר שנפרר. ממנה ויחיה. עוד لي טעם. תחית המתים. DON‏ 
טעם גץ ערן הוא' מקום' רענן ודשן שיש בו -פמחים : השובים ‏ מופלאים 
זיש בה נהרי נחלי: רבש וחמאה שבאמת יתעדן מי: שוהנה: מהם + אמנם 
5 עולם הבא מלת עולם הבא מצאנוה: נאמרת למציאות. בכללה * 
ויאמר לחלק. מחלקי. המציאות: ויאמר by‏ זמן והנרצה בזה המקום לענין 
מציאות קימת כאמרנו העולם הזה * ומשמע מלת Non‏ ממאמר האנה 


- 196 — 


קימה שאלו היה קיומה בחמר והיא Bay‏ אחר וחמר' שניהם אחד לא 
היה ראוי שיהיה לה : יחרון מחברתה/ על צד קנין השכל ואם כן נראהי 
כ אין החסרון לאחת מחברתה רק בפבת החמר והן בפני עצמן'שלמות . 
בהכנתן אם כן הן קימות לעצמן: מפני : שאין: warmen‏ הכסיל. aan‏ 
שחסרה מביאים רק מפני שיש לה מונעום: מה שאין כן בצורות הטבעיות 
שיש להם מביאום ומונעום וכפי מעלת הנפש יהא יתרון המופת ועל כן 
נתחזק. המופת ליתרון 'מעלת הנביאים'* :אלו הם מופתי ה שכל המורים" 
על קיום הנפש אחרי. הפררה ‏ מתנוף ויש גם כן ראיות מדברי הנכיאים 
על קיום הנפש לרוב "מה שאמי שלמה והרוח תשוב אל האלהים אשר 
- נחנה * كرس האדם העולה היא למעלה * והיתה נפש אחני צרורה 
בערור ‏ החיים + חי ה' וחי ינפשך + ומה שאמ משה למען. החיה 
והארכת. ימים + שאין לך חיים ‏ ארוכים: כי אם חיי : הנפש: שאיננו כן : 
הפסר * ומה שאמ" ה אלהי: אברהם * והוא אלהי החיים ולא אלהי 
המתים מכלל הנפש קיימת * “رصم שאמי ונכרתה הנפש ההיא -יורה 
למצואוחה ‏ כמו הפעיף' הנכרת מן האילן ON‏ והאבדתי את הנפש ההיא 
רל" ממקום ‏ הקרוש: שהכרת והאכור לא יורו: להעדר. * והעה. ‏ כן: העשה 
nam bob‏ אחוך + והמדברים בר וח "הקדש הורו ‏ בקיומה: כמאמר 
. שלמה כמה שקחם' וכמאמר המשורר لزه אלהים יפדה/ נפשי  PO‏ 
שאול. וכיוצא أده * אחריה רשעים תראה * עד NN‏ אל מקדשי: אל 
אבינה: לאחריתם והוא אחרית המיתה בשכבר הם. מתו re‏ הומם * 
تر אמ" בלעם: המת נפשי מות ישרים ותהי אחרותי כּמוהו * רל אחרות 
Be mon‏ יחי ראוכן nom‏ שפרשו החכמים er‏ בעולכם > 
הזה ואל "ימה = הבא + והנה חנוך نوات זאיננו כי: IK mob‏ 
אלהים ٠‏ שהלקיחה לא חורה להעדר nn‏ גם' מלה ויהי" האדם ‏ לנפש 
ضح + 'שמלה דוט תורה על נטחות : מפני: שמלת היות'' מצאנוה "על 
שלשה דרכים בסרר מעשה MIND‏ מצאנוה נאמרפ "קודם" המטא 
הענין.לפועל. ובשעת צאתו לפעל:ואחר צאתז.לפעל * ואולם' על:מה 
שנאמר קודם צאתו לבעל' מורה לנטחות: הדכך ‏ כמו "יהי ITEMS‏ 
מאורות יהי רקיע ולכל מה שנאמי בע ת צאהז לפעל ויהי כן warm‏ 
לאי זה צר שיצא מפי. השם אם שיהיה. נצחי או: שלא יהיה ‏ נצתו * 
אמנם מה שנאמ' בו מלת היוה אחר צאתו לפעל تند Pt po‏ 
שנאמר בו ויהי Das‏ לנפש. חיה * בעכור שאין דבר שאתר צאתו 
לפעל اسدردح לשלמות- ונטחות כי אם האדם שאם u‏ ויקנה קנין הנפש 
הנה- הזכה לשלמות ונצחות' על در נאמ' Sm‏ האדם לנפש. חיה ' ולא 
נאמ? במאמר השם יהי האדם לנפש חיה שכל זה mn‏ הלוי ברצון 
Ben‏ כי אם. לרצון האדם כמו שאמ' ראה נהתי לפניך DIT‏ את החיים 
ואת הטוב-זאת המות ואת הרע ובחרת בחיים על כן FON)‏ ויהי האד 
+ ותלהו. בכחירתו * ונאמ' האדם בהא הידיעה ود לא יזמ כלם בקיום 


ب 198 — 


מהנוף בהשינה אותם הנה יהיה קיומה לעצמה בלי שתהיה צריכה עור 
man‏ אחר שמפעלה עובר חוץ מגופה ופועלת כרכר הרחוק * ואחרי 
שהיא עוברח nn‏ הגופניות ישותה לטעלה מן הנופניוח והמופת על זה 
שכל כח נופני יש ילבחו חקר wm‏ למפעלו שעור waren‏ הלאות * ועל 
זה החלק אין לכחו חקר ואין למפעלו שעור ולא ישיגנו הלאות * אם 
כן אינו כח נופני ועל כן פועל כּרבר הרחוק ולכן לא mm‏ צריך 
למציאותו עזר מהגוף להיות מציאוחה ١ mus‏ ושמעהי מפי משומד 
אחד שכון לבטל זה המופת אשר קיימו ארסטו מעיון ואמ' אחר 
שהורה בהשארות הנפש שפועלת מפעלה בלי שצריכה עזר מהגוף ועל 
כן תהיה קימת לעצמה הנה נם נפש העככר שמכיאה לו כח ההנעה 
כלי שתהיה צריכה עזר מהגוף והנה היא נפסדת בהפסר הגוף ‏ וכפי 
זה המופת צריכה נפש העכבר שתהיה קימת וזה מה שאי אפשר * יש 
להשיב שנפש העכבר בתתחה כח ההנעה جم דכר גופני שמפעלה על 
ידי מצוע הגוף ואי אפשר להיות מפעלה ma‏ כן רק בגוף מה שלא در 
בנפש המשכלת שאין מפעלה על ירי מצוע הגוף ועוד שמפעלח אינו 
man‏ ועל כן mn‏ נשארת לעצמה בלי צורך man‏ מה שלא دز בנפש 
העכבר ועור שאם נפש האדם היא צורה לחמר היא Sen‏ לשכל. הקנוי 
לה וזה יהיה החלק הנשאר אחרי המות + מופה שלישי * אלו היתה 
מציאות הנפש ددجم היה ראוי שבהתחזק הגוף שתהחזק הנשמה ואנחנו 
רואים הדבר בהפך כשותחזקו man Mina‏ החלש היא ובהחלש הכחות 
הגופניוח ההחזק הנשמה והער על זה הזקן כשיתחלשו כחותיו הגופניות 
תתגכר הנשמה pam‏ נותן כשיפסרו כחות man‏ לגמרי היא תהיה 
קימת * מופה רביעי * אחרי שהשנהה כוללת. את הגשמיות ועוכרת 
מהם אם כן ישותה למעלה מן הגשמיות רל שמשנת דכרים שכליים 
בהתטרת מציאוהם ההיה ההמדת מציאותה ٠‏ מופת חמישי ٠‏ وجا 
נחומר קיומה מקיום דכרים שהיא כוללה אותם כי אי אפשר Mm‏ 
המפעל יותר חשוב מן הפועל שאם פעליה קיטים נם היא חהיה קימת * 
מופת ששי ٠١‏ אחרי שכל גלגל וגלגל יש לו שכל נכדל אעפ שאינם 
ادق וכל מקף حم מרכז למקיפו ובהחקים המקיף יהקים המוקף כן om‏ 
Da‏ המקיף לשכל המקף שבההקים שכל המקיף יתקים שכל המוקף 
m‏ ירענו שכרור הארץ הוא מרכז לגלגל ואי אפשר העדר המרכז 
בהיות העגולה כמו שאי אפשר העדר העגולה בהיות המרכז כן אי 
אפשר העהר שכל המיוחס למוקף והוא שכל האדם כמו שאי אפשר 
העדר שכל המקיף * וכמו שאין העדר לחלקי הנוף אחרי הפרד קצתו 
מקצהו אלא יש להם מציאות כן pn‏ העדר לנפש המשכלה אחרי הפרדה 
מהגוף * וזה מסכים למאמר שלמה והרוח השוכ' אל האלהים אשר 
נתנה * מופת שביעי ٠‏ در שנעדפה נפש המשכלת שבחכם מן we)‏ 
הכסיל אי אפשר שימות on‏ עם הכסיל ולא nn‏ לה השארורץ 
3' 


— 19+ — 


שיאות מכחו לקכל משער טובו פתוח בחוט חפה" המתוח. לפל מוכן 
ומזומן לקבל מה שראוי לקבל וכאשר כח ההכנה מושך מה שנאות לו 
לקבל כך יש השתוקקות אל הפועל לפעול ולא היה עולה לו זה להיות 
כי אם על הצורה שהוא נמצא עתה רל על ידי אמצעות זאת הנפש על 
התכונה שהיא נמצאת שהיא בעלת כח והכנה אחר שראה כי DAY pn‏ 
دم הרבר הגשמי par‏ הדבר שאינו נשמי שהוא השכל ود הוא ددص 
oben‏ והוא בכח הגמור ועל כן באה הנפש אמצעית pa‏ הגוף رثار 
השכל ועל כן pre‏ מאמר ארסטו שהשכל ההיולאני מורכב ממה 
man‏ וממה שבפעל כי אלולי היחם שיש לה אל מה שבפעל לא היהת 
יוצאת לידי פעל ואילולי שלא היה לה pm‏ אל מה ددم לא היתה 
בלתי שלמה בעת در העתים + pm‏ יש לנפש לקיים sw‏ החלקים חלק 
הגוף וחלק הנברל מה שנאות מכח החמר לקבל שתזכה בשניהם * ואם 
נמשכה בתענוגים הגשמיים ונמשכה בשבלת מימיהם ככר הפסירח החלק 
העליוני שהיא אמצעית בינו par‏ הגוף אשר היתה התכלית בשבילו ואם 
נתיחדה בחלק העליוני Tab‏ הנה בטלה רצון השם אשר בשבילו המציאה 
להוריר שפע השכל בעולם השפל ולחון לו מה שבכתו לקבל * וכמו 
שיאות לחמר לקבל צורת הנפש در warb mie‏ לקבל צורת השכל י 
ובמו שהחמר לא יקבל צורת הנפש כראוי mm‏ מצד רוע המזג در 
הנפש on‏ לא bapn‏ צורתה כראוי יהיה מצד Yon‏ הרבק בה ומציאות 
חמר בלי צורה הוא להבל ٠١‏ נראה am‏ הכלל כי הנפש היא עצכז 
שהוא בעל دم והכנה לקבל ובהתחברה עם an‏ עולים לה ددرت מה 
שהן בעזר הגוף תפסרנה בהפסר הגוף ולמה שאינה mans‏ עזר מהנוף . 
ושאר עמה והם ענינים המושכלים אשר היא מהעצמת בהם ויהידק 
קיומה כקיום הרבר הידוע לה : ١‏ 
פרק קט אלו ذم מופהי השכל שמורים בהשארות הנפש 
בין ab‏ דעה המאמינים שהיא נולדת עם הנוף בין לפי דעה 
המאמינים שהיה לה קיום קודם הכנסה בנוף * מופה ראשון י 
בחלוק הכרחי אחרי שהשכלנו שיש צורה נבדלת עומדה לעצמה. wm‏ 
צורה נשואה בחמר עור יש לחלוק זאת הצורה הנשואה בהמר שיש 
ממנה שהיא תמידיה ויש men‏ שיבוא לה השני * wm‏ עור al‏ 
בזאת חלוק Sr‏ אחרי הפרו" הצורה מהגוף יש ממנה נפסרת ויש 
min‏ קימת * ואמנם הצורה שהיא נכדלת לעצמה כגון השכליבם 
הנברלים * והצורה הנשואה בחמר ולא תשתנה כנון צורות הגלגלים ٠‏ 
man‏ שהיא נשואה בחמר ונפסרת בהפסר הגוף כגון Ag‏ הטבעיות * 
והצורה. שהיא נשארת בהפסר mm‏ אין לך כי אם נפש DIN‏ המשכלת 
וזה המופת כחלוק ההכרחי מורה בקיום הנפש אחרי המות * מופרז 
שני ٠‏ כיון שהנפש משגת ענינים ופועלת מפעלה בלי שתהיה צריכה עזר 


— 198 - 
בגוף כמו החכם הישן וזה. אינו מופת אמתי כי כל ענין שהוא. טוכן 
לקכל guy‏ יקבלהו ולא בשכיל שקבלו נראה שהיה לו טקורם לכן ועוד 
שיתחייבו פתורות. לדעת הואת מפני שאם הנפש שלמה בהשנתה הנה 


נפש Bann‏ ונפש הכסיל ראוי שתהיינה an‏ אחרי הפררן מהגוף. רל 
בהסיר המונעום. Din)‏ שלמה mobi‏ חכמתי un‏ או יוחר ١‏ אמנם בירוע 
שיש הברל. אמתו. בין was‏ הכסיל . ובון נפש החכם Danny‏ עיניו 
בזאשו.והכסיל בחשך, הולך כי לא הצליר] הנפש בהשגת עצטה אחרי 
הפררה .מהנוף אלא אם זכתה להשיג. מושכלוה בעורה עם הנוף כי לואת 
pp mm‏ המושכל ולואח mm.‏ ההעדר הנמור * ועל כן אט' שלמה 
ואמרתי. :שיש. יהרון. לחכמה من הסכלות. כיתרון האור מן החשך ٠‏ 
שהמשל בו בבחינח קיום והעדר ואם در הרבר IN‏ אפשר להאמין. כו 
קודם בואה אל הגוף היחה משגת מה שבטבעה להשינ. ועל זה יקשה 
באמה ,שאם. הנפש שלמה למה הביאה בנוף להסתכן על יריו an‏ אינו 
דון * אמנם ארסטו הורה שיש לה קיום אמנם אין לה השגה לאחת 


4 מן הדעות שפרשו מפרשי דבריו כפי שקדם לנו ‏ הבאור pam‏ .קיומרק 


אחרי. הפררה מהגוף. מתמימות פעלה. וכשהבין כי אונו دز הפסר האמין 
5" אונו دز הויה. כיסודו שכל מה שאינו נפסר אינו הוה ואנחנו. בקיומה 
מצר מאמרי הנב יאים והמרברים ברוח הקרש.והנה האמין שהיא 
ברואה. זכה. ודקה. בעלת دم והכנה לקכל המושכְלוּת בחברת man‏ מפני 
שלא' תשיג מושכליה. רק. מחמת. הגשמיות שעולים לה בחברת an‏ 
ואמנם יש לך לרעת. שנפש אחת יש לאדם ובהתחכרה בו מצר חכרתה 
ועלן..כחות:. רבות. ככח הצמיחה והחווני והמדבר ונראה שיש לאר 

נפשות רבות ולא כן אלא היא עצם אחת. ובהתחברה ‏ יעלו לו אלו 
הכחות. SEN‏ שתפרר מהגוף תפפרנה אותן הכחות שהיו עולים בחכרת 
man‏ (פשאר"עם השגת המושכלות- אשר om‏ עולים לה בלי עזר הגוף י 
nam‏ היא כחמר הכנה ומושגה הם צורתה ולא Pan‏ ממאמרי זה שהם 
שני רברים כי זה לא יהיה רק מכח אבל כשיצאו לפעל on‏ דבר 
אחר שאמתת עצמה היא השנתה הרכרים והנה היא טרה לחמ 
להוצואן לפעל Sam‏ לשכל הנאצל לה ועל זה לא יקשה למה באת בגוף 
non‏ להסתכן על ידיו Ann‏ שבאת ‏ להשוג תכליהה אשר בשבילו 
נמצאֶהּ ועל זה יש להאמין לא בעבור שהורו המופתים אלא ענין נעלם 
"הוא רל ענין הנפש ותקצר דעת האדם להבינו אבל אחרי שהאמננו 
שהוא יש והכרח השכל לדעת אותו היש האמין מה שהוא מעט ספקוה 
מזולחו. * וכבר בארנו הרצון בבריאה הארם בזה החלק השכלי כי בזולהו 
לא ווכל להתקיום כאשר זה נודע לכל בעל שכל והשם לא יעות המשפט 
שלא. تور מה שיאות מכח טבע כל נמצא וכיון שהיה עולה מטבע זה 
העולם השפל זאת הבריאה רל po‏ ددع לקכל שפע השכל להיות 
רעת אלהים בארץ והוא יח' שופט צדק nem‏ ונוהן לכל דבר חקו מה 

13 


4 
2 
' 


- 19% - 


אם در bus‏ המופת להורות שהיא נולדת ‏ עם. הגוף ‏ בעבור Dann‏ 
הגוף תתוסף הנפש והער שאין ap‏ תלוי רק בהסיר המונעים הנרק 
הזקן שבהחלש כחותיו הגופניות יתגבר שכלו * ואומר on mp‏ היה לה 
קיום קודם הכנסה בנוף היה עול נמור להכנס נפש ma. nm‏ در 
עמרם ונפש אחת בגוף בן בעור והיא לא חטאת שתכנס בגוף אשר 
יקֶרה לה ההפסר מה שלא כן בנפש משה * יש לפרק זאת הקשיוא 
שאין: זה עול בפעל השם מפני שרצון mm nen‏ לקיום . גוף ‏ טבעי 
ובהכרח היה להכנס way‏ לקיימו ואלו היה נכנסת way‏ משה mas‏ 
בלעם השאלה היתה קיימת mob‏ اريم לוה ולא לזה ואחרי שבהכרת 
היה מציאות ולא היה دورط להתקיים בלתי שתבוא בו נפש על ya‏ באה 
לו נפש והשם שלחה לבוא לקיים הגוף ולהושיע את עצמה והיא-נסתכנה 
על ירי הגוף pn‏ זה בפעל השם כי: הבחירה הוא על ודי האהם. מצד 
נפשו המשכלת. אם' دز בעל. roman‏ שמונע :מלהאמין כי וש לה .מציאות 
קודרם המצאה בגוף * אמנם האומרים "שיש לה 'קיום- קודם: בואה בגוף 
אחר שהורו שהיא زنك קיים בעצמו. ואינו מקרה: הורו- שיש לה קיום 
קודם בואה בגוף מפני שאחר אשר אינה: در הפסד גם לא. יהיה. בן 
הויה כיפודם שכל מה שאינו נפסר - אינו. הוה * ואנחנו. לא כן. נאמין 
אבל נאמין שהוא בן הויה אעפ שאינו در הפסד וכל זה נתלה אחר 
רצון השם אמנם אנחנו درجم שיש. לה קיום קורם בואה ذذرف כפי 
שחוהו פשטי הכתוי כמאמר שלמה הרוח השוב. אל האלהים אשר 
נתנה *-כיון שאמי. תשוב ונהנה. אלו המלות. לא. יורו שהיחה נעדרת 
קודם בואה בגוף دج מה: Dyb‏ השיבה: ON‏ לא באֶה. משם ומה טעכם 
הנתינה אם לא היתה נמצאת. ועור- במאמר נעשה DIN‏ בצלמנו. שוה 
המאמר nam‏ ברבר שהיה נמצא שאינו הוה מהעהר. כמו שקדם. לנו 
הבאור במלת obs‏ בפרק מפרקי זה המאמר ar‏ נמי באמרו. man‏ 
כאפיו נשמת חיים שזה המאמר מורה בּרבר נמצא. ; ١‏ 


פרק קח אחרי שנודה כי "יש לנפש מציאות ‏ קודם הכנסה בגוף 

צריכים אנחנו לדעת on‏ היא שלמה בהשנתה או 
היא בלתי שלמה בהשגחה רק שלמותה man‏ בחכרת הגוף * וחכמי 
הפלוסופים נחלקו שאפלטון אומר שהיא שלמה לעצמה mp)‏ 
ma‏ כמלח בספינה שהוא שלם בעצמו ועומד | מכלי | הפפינה ‏ + “em‏ 
מחכמי ישראל מודים על זה שהיא שלמה לעצמה כל מה שהירק 
לה בטבע האנושית. להשיג + ואם: יאמר TON‏ ואם. כן. ראוי: שיהירק 
הנער משכיל ‏ אמור שכן הענון אמנם כחות הגוף ‏ יבעירוה. ויסכילוה עד 
התבשלם ויוסרו מונעים הגופניים מעט. מעט וכפי. הפרת -המונעים תהיה 
השגתה ונראה שהנפש.עתה השכילה מה שהשכילה. ולא כן שאם לא 
היו לה המושכלים בטבעה לֶא היו עולים לה אחרי. כן ותדמה von‏ 


- 191 — 


ראיה כי אינו הכנה נמורה ואינו מעורב להיולי טפני שוה השכל ישינ 
זו ההכנה א ריקן מהצורות ana‏ הצורות לפי שהיה משינ לעצמו ריקן 
מהצורות Ann‏ הצורות ולפי שהיה משיג לעצמו ריקן מהצורות היה WON‏ 
בו להשינ האין ולא כן השכל הנקי מהכח הלכך השכל ההיולאני על 
דעת בן רשר הוא מורכב. מהכנה הנמצאת ددر ומהשכל מחוכר עם זו 
ההכנדה ‏ וכשיבדל man‏ אינו מת בהכררה mem‏ בעצמו. שישכילל 
המושכלות שבכאן כשיתחחבר אל השכל החמרי לכן כשיברל מהשכלל 
החמרי לא יוכל להשכיל دود ממה שבכאן * ואמי ולא در לא נזכור 
אחרי ‏ המות :כל מה שהיינו יודעים כשהיה מחובר עם man‏ הלכך 
כשיתחבר. aa‏ ישכיל המושכלות שבכאן וכשיברל ממנו ישכיל muy‏ אך 
אם הוא משכיל עצמו והוא מחובר בנו צריך שיבקש על כן צריך 
להסכים כי השכל שבנו מורכב ממה שבכח nom‏ שבפעל ובעכור 
שפגולת הנבדל שישיג להיות הוא ומושכלו דבר אחד הואיל ויש ממנו 
קבולים לשכל החמרי אוחו הקבול הוא הנשאר אהרי המות ומפני זה 
הקבול min‏ משיג. עצמו ואין בזה הקכול שום התחדשות ער שיהפך 
ההוה נצחי ואחר שהוא כן התחייב שיהיה זה המין הקבול mia‏ השכל 
על צר ההתדכקום מבלתי שיהיה מחרש והוא הנשאר אחרי המות : 


" 

פרק קו אחרי שהורינו בקיום הנפש מווכוח דברי הפלוסופים יש 
לנו להעיר על דרך החלוקה בנפש המשכלת אם הוצק 

נולדת עם הגוף אם יש לה קיום ומציאות קודם הכנסה دده * ואם 
יש לה קיום ומציאות קורם הכנסה בגוף היש לה השגה שלמה לעצמה 
קודם' הכנפה בנוף או בחברת הגוף היחה שלמה. בהשנחה * ויש. לנו 
ומ" כיון שאין לנו. הכר להאמין שיש לנפש קיום קורם בואה אל הגוף 
כשלא' יחקיים מופת להורות על קיומה יש לנו להאמין: nm‏ הוה עם 
הגוף * ועור שאם ‏ נאמ' כי עצם הנפש im‏ להשלים ma‏ טבעי כפי 
דעת אפל טון ١‏ אמנם היא שלמה לעצמה או היא עצם שחושלם עם 
הגוף כפי רעת אר סטו מה צורך להיות לה. קיום קודם. בואה man‏ 
אמנם לפי דעת האומרת שהיא נולדת ‏ עם הגוף pi‏ לה קיום קודם 
לכן המופ שלהם בעבור שהיא. נוספת בהתגדל הגוף ؟ ואומר אם כן היא 
og nn‏ הגוף ואם היתה לה מציאות: קודם לכן. היה .ראוי: שתהירק 
" שלמה ‏ בהכנסה ברעת * ואנחנו אומרי' שזה המופת bon‏ בעבור שאין 
הנפש מתוספת בהתגדל man‏ حم שבהתגדל הגוף מתבשל. הטבע. ויופרו 
המניעות: המונעות. nme‏ מלהשכיל: על در عردم משכלת 'בשתכנס מצר 
המניעות והעד. על זה שאין התנדלות man‏ עלה. בתוספת ‏ מושני הנפש 
המשכלת שאם יטריח האהם על צר הלמוד ma‏ קטון יעלו לו ענינים 
לא ושוגם הגדול. בשנים ואם در אין הוספת ‏ הנפש בהתגדל. הנוף ‏ ואף 
לפי דעת ארסטו שהאמין כי יש לה 'קיום אמנם תושלם man by‏ 


— 190 — 


מעורב להיולי ואינו פשוט מהצורות ההיולאניות * ואלסכנרר ود اود 
היא حم והכנה ab‏ נמצאה bapb‏ למושכלות מפני שרמהו ארסטו 
כמו mann‏ שבלוח לקכל הכתיבה ואין זאת ההכנה מערבת כך PN‏ 
זאת ההכנה באנוש מערכת ואף זאת ההכנה מחרשת בהתחדש הנושא 
הדבר המושכל שהוא קבול לואת ההכנה אינו מחדש * ואולם בן רשר 
הרכיב שתי הרעות כי זאת ההכנה הנמצאת באנוש הוא דבר השיג זה 
העצם הנכרל מצר man‏ הלכך לא השימו ריקן מההיולי כלל כמו שעשתי 
אלסכנדר ולא מעורב לו כמו שעשו אחרים * ואולם אבונצר האמין 
שהשכל החמרי עצם בעל כח מחרש נפסר מפני שאמ' שהשכל אשר 
ددص صم דבר שלא נוכל שנאמ' שטבעו טבע ההערר כלומ' שאינו העדר 
וזה הטבע מחרש בהכרת וטען د אלו היה משיג ‏ השכל mean‏ הירק 
מתאחר וישוב הוא הוא * ואלו היה זה אפשר היה שב man‏ נצתי * 
ואולם הקודמים הכריעו בדברי אבונצר במה שהוא מורה שהוא יחס 
השכל החמרי במושניו שהם המושכלים om‏ ההרגש. במושניו Dre‏ 
המורגשים והבינו כי אין המוחש מושג אל החוש ולא המושכל אל השכל 
רק במניע אלא כפי שאנחנו רואים שאי חוש הראות משיג הנראה 
אלא על ידי האור וככה השכל החמרי צריך להיות. לו מוציא. הוציאו 
מן הכח אל הפעל וצריך להיות שכל לא בחמר שלא יתערב בו כח כי 
אשר הוא בעל خط לא יוציא אשר הוא בעל دم בפעל om‏ כן המוצוא 
אותו man‏ אל פועל mn‏ שכל נפררד mim‏ יש מקום. החלוקה. בין 
אבונצר PD‏ הנמשכים אחרי דברי ארסט! * שאבונצר DIN‏ כי יחס 
השכל הנפרר. אל. השכל החמרי. pm‏ אל צר הפועל והמניע. * והש 
אומרים שיחוסו אליו על צר הפועל והצורה והתכלית הכונה שהוא תכלית 
השגת הארם והוא צורת. נפשו המשכלת * mo‏ שטען אבונצר שהשכל 
הנפרד حدد בלתי נפפר; ואם. ישיגנו השכל החמרי יהיה הוא והוא דבר 
אחר והנה יהיה. ההוה נצחי וזה אי אפשר * ואולם הנמשכים אחרי דברי 
ארסטו ננו- לאבונצר. וחסו ab‏ השנגה והראו במופת שהשכלז 
Mani‏ יש ıb‏ קבול שכל הגבדל מאמר המסטיוס on‏ כ on‏ השכל 
אשר בנו משכיל אשר איַנו בעצמו שכל כל שכן שמשכיל אשר בעצמו 
שכל * ובן רשר אמ' nn‏ שיחס זה השכל הנפרר אל השכל החמרי 
DM‏ האור אל הראות ראוי אם כן להיות. am‏ מושכל לשכל دود 
יותר מאותו הדכר שיהיה מושכל אליו בעבוהו כמו האור אל san‏ 
ודבר שהוא בכח שיושכל אי אפשר שלא לצאת לידי פעל וטענר; 
אבונצר שיהיה ההוה. נצתי כיון שת מסטיוס אמ' שהשכל החמרי הוא 
עצם מציאותו בכח. ומה שהוא. בכח לא. יתהוה ולא יפסד * ודעת 
אלסכנדר ود הוא הכנה אין נמצא בו שום התחדשות * ועל ود דעת 
אלו שני החכמים אמר دن רשד אלו היה כן היו המושכלות הנמצאות 
many‏ כעצמם צורת המוחשים ולא היו Dymo‏ מהותכם * והכוצק 


- 189 — 


נושא לרכר אחר שיהיה צורה לו * והנה גפש הצומחת והחיונית נשקעות 
Sana‏ על כן בהתנועע החמר ינועו גם הם במקרה על כן לא הדמרת 
נפש האדם כנפש העככר אעפ שנגם זה עלת התנועה וכן נחפרש כי 
ההברל pa‏ קיום' החמר והצורה לגשם ובין קיום השפל משני פניכץ % 
האחד כי החמר והצורה מקייטים לנשם בהרבקה והשכל ‏ מקיימו 
בהבדלה * והשני כי החמר והצורה מקיימים לגשם במהותו והשכל 
מקיימו במציא וח ו רל שהוא סבה למציאותו וסבות San mins‏ כלתי 
סבות מציאותו לא כן הכחות אשר יבואו לנוף מצד הנפש המשכלת 
אם הם נמצאים DI‏ מצד נפש. החיונית אינם ‏ נכדלים מהגוף ‏ כמוון 
ופריה והתולרה וההרגש והתנועה והתענוג וההזק והתאוה גם שאר הכחות 
הנמצאות בגוף החי ٠‏ ואמ הפל וסוף אך השכל והידיעה ‏ יש כהן עחה 
ספק אם הן נכדלים אם לאו * וכן אמ' ארסטו ואפשר שיהיה זה שרש 
אחר מהנפש ויהיה זה לברו אפשר להברל כמו שאפשר להּברל: הנצחי 
מן הנפסר + וכן אמ" ולפי שהנפש חברל מהגוף כן. יורה וה כי יש- לה 
דבר מיוחד. לה זולתי הגוף זאותו הדבר. הוא' הציור- בשכל. ואעפ' مارم 
הציור' מיוחד בלי' הגוף לא יגמר ود אם' زرك "رد אמ ודומה -הנפש 
בזה לרכרים שיש להם מפעלים בתכלית. אלא שאי אפש' להמצא אוחן 
המפעלים בלי הנולם * כיצר. 15" אנו אומרים ‏ כי: השטח הישר. ‏ ימשש 
לכדור על נקודה אחת בלבר אלא שהשטח אי אפשר- בו למשש אלא 
מדרך שהוא בגוף ואלו אינו בגוף לא היינוּ אומרים בו כי 'הוא ‏ ממשש 
וכן הדבר כציור השכל המיוחד לנפש אי אפשר mind‏ וה' הפעל "רק 
מהגוף" ואעפ שעל ידי הגוף משיג הציור. מיוחר. לה לברה ‏ בלי. עור 
min‏ ונמצא הנפש המדברת בעה השנה אינה צריכה' להיולי : והעזוב 
מעשה man‏ ותתפרד בעצמה ותגיד  ni‏ צורות הענינים מושכלים. בלי 
מוחשים מורגשים מופשטים jo‏ ההיולי ‏ והורנו ‏ זה: שמציאוהה למעלה 
מן ההיולי וההגשמה + וחכמי הפלוסופים חלקו בואת הנפש אם כח 
מעורב בהיולי כדברי תח מסטיוס או כלתי' מעורב: כדברי א לסכנדר 
או שיהיה כח שאינו מעורב ולא בלתי מעורב כרעת בן רשד"* ואולם 
מופתים המורים שאינו ‏ מעורב "אלו הן- והוא''בעבור An‏ כח נחלק 
בהחלק הגוף ואלו היה כח מעורב' בגוף' כדין החוש'לא. היה - משיג רק 
جع מן הצורות ואלו היה לה צורה מיוחדת. לא היה משיג: כל" הצורוה 
"5 העין אלו היחה גונית לא קבלה כלל הגוונים ואם כן ترم ذم והכנה 
bapb‘‏ המושכלות. לא na‏ שיקבל ‏ החוש" למוחשים * וכל זה נתבאר 
'בדברי ארפטו ונחלקו מפרשי רבריו באמרו: שאינו דכר :מן הנמצאות 
קודם שישכיל * קדומו המפרשים قم מס ט3וס "פרשו שכח - מאמרו 
שאינו דבר' מן הנמצאות בפעל * אמנם' הוא' עצם' ככח ‏ מקבל כל -הצוהות 
החמריות וכאשר הציעו. זה העצם מציאותו בכח "לא" Son Son‏ שהוא 
הווה' כי אשר دوم לא יחהוה. ולא. יפר והנה' לפי. דבריהס שמוהו עצם 


- 188 — 


הנמול והעונש יש 1b‏ לחקור ולדעת מהות הענין ההוא. ולהבין אם יש 
לו קיום אהרי המות ממופתי השכל וכח הכתו לפ דערזק 
המאמונים שיש אחרית ותקוה אל האדם אחרי המות והיא. הנפש 
המשכלה אשר דעה הכל מסכמת בה pa‏ למאמינים שהעולם הבא جود 
רוחני pa‏ למאמינים שהוא תחיית המתים הרכבת חמר וצורה כלם 
מסכימים בהשארות הנפש ולכסוף נבאר הדעות החלוקות * אמנם מה 
שאנחנו צריכים לומר עתה שזאת ההשארות יש אנשים שכופרים בת 
מדין השכל שתופשים אותו מצר הנמנע בעבור שהשוו צורת DANN‏ 
עם שאר צורות הטבעיות שהן נפסרות בהפסר man‏ ואין להם קיוכז 
לעצמם. אלא הויתה בהויו והפסרה בהפסרו ואי לה קיום לעצמה nm.‏ 
הדרך מן הנמנע שההיה לה השארות אחרי. המות שאין בקיומה רק 
בגוף * והכופרים עצהו זאת הדעה וכפרו. שאין לאדם דין וחשבון אחרו 
המות + ולכן op‏ החמס. למטה. רשע ויש ab‏ לעיין במהותה ובהשארותה 
man pa‏ הכתו' לבטל nit‏ הדעת- המכוערת. למחוה אותה. מעקרה رد 
עתיד. האדם nn)‏ רין וחשבון בון מהקירת. המדע * ונאמר מאמר 
הפלוסופים מהכחות הבאות מן הנפש ואנחנו משיגים אותם השגנו 
עצם הנפש שיש בארם ואלו הם הכחות והחכמה. והיריעה. הנמצאיכם 
באדם הם מפעולת הנפש + כי אי אפשר היותם מפעולת הגוף שאם היו 
מטבע. pr min‏ היה להיות. כל הגופים בשוה ושלא au‏ בעת מן 
העתים מהם והואיל ויש לגוף חוש ותנועה. וחכמה וידיעה ואי אפשר 
היוחם מעצמם כי אלו מקרים יהפעלו pay‏ יהיו מעצמם ולהיות. הגוף 
שהוא מקכל ומתפעל הפועל שלהם אי אפשר ٠‏ אמנם צריך להיות עצם 
رلك בעצמו عه mar‏ המקרים בגוף mon‏ יסורו . ולהיותו מקרה 
אי אפשר בי כל מקרה נשוא ואינו נושא וזה נושא המקרום. נמצצק 
שהוא עצם קיים שאינו מורנש כנון שפעולותיה אינן מורגשות כנון 
החכמה והידיעה * וזאת הנפש היא תכלית ההרכבה בנמטאי מטה NM‏ 
تروط ההנועה. במורכב. ומה שהוא עלת התנועה אינו נכלל תחת התנועה 
מה שאינו صصخ התנועה אינו התת הומן. כי הזמן מסכים לתנועה על 
3 אינו دز הפסר כרין הצורה הטבעית * ויקשה על זה כיון שהנפש צורה 
לגוף ולא ימצא חמר בלא צורה دز לא תמצא צורה בלי nom‏ והנה אם 
ددمت החמר הפסר גם היא והיא עלת התנועה ואינו נכלל החת הנועה * 
וש להשיב שאון הרכברם. הנפש והגוף כהרכברת הגולכם mem‏ 
ؤود ا تددط ١‏ הרבריבם Demon‏ יראדק. בהן הלכ והצוררק 
ah‏ ימצא pbun‏ ריקן מהצורה. ולא ديرم מן העתיבם ולו הצוררק 
ריקנית מן הגולם אבל הנפש am‏ כל mn‏ הוא מורכב נולם וצורה 
ונהחברו. חבור ירוע כלומ' השכל. הקנוי שהוא צורה לנפש והנפש חמר 
לשבל pm.‏ והנפש צורה לגוף וכל חמר יפול תחת ההנועה שכל חמר 
הוא nn‏ המתנועע לקבל הצורה לא הצורה עצמה * והשכל הקנוי אינו 


- 187 — 


ישראל כנתינת אלו התורות ודרך אחת השיג למקכלי החורה بره שלא 
קבלוה ונמצאו מקבלי החורה כנחמסים אחרי שלא mm‏ מהם דכר 
دم זה העו' ונשאר הדבר mob‏ שקדם לנו הבאור בהיות אלו המצוות 
mupn‏ לשכר חיי העו' הבא שהם חיים נצחיים שבכו נבדל ממי שלא 
קבל חורה one‏ לא כן לשוא נהנו התורות ود לא נשכיל on‏ צד 
לחועלת העולם הזה om‏ כן בהכרח נאמין שיש אחרית וחקוה | אל 
האדם לקבל שכר ممم המצוות החוריות בעכור שלא נשכיל on‏ 
לחועלת העולם הזה דבר : 


פרק קה אולי יכריע מכריע לנו ויקשה ויאמר ואם 5( אם לא 

החכם הנפש לא תזכה בשכר חיי העולם הבא ٠١‏ יש 
להשיב non‏ הדבר שאם לא החכם הנפש לא mm‏ לה קיום ולא 
השארות ולא הזכה לחיי עולם הבא + ואם יאמר p om‏ המון העם 
שמקיימים המצוות התוריות אשר תכליתן שכר חיי העולם הבא אם לא 
8 נפשם איך mm‏ לה קיום לקבל שכר העולם הבא ٠‏ יש להשיב 
שכל פעל מעשיי אשר יושכל בעשייחו תכליח שכליית בה Dann‏ 
הנשמה וכה תהיה קיום הנפש ותקבל שכר חיי העולם הבא ٠‏ ומה 
1239 מאמר חכמינו עה על כל דבר מעשיי שאם יעשהו הארם ליפיו 
לא יהיה לו שכר חיי העולם הבא ואם יעשהו לחיובו יהיה שכר חיי 
העולם הבא מפני שאם יעשהו לחיובו חושכל בו הכלית שכליית בה 
תחכם הנשמה ויהיה לה קיום כמו שאמ' משה ושמרתם ועשיהם כי היא 
חכמתכם Dana‏ + ואמ' אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו 
רק עחוההה + שאין החמה בהמצא החכמה לישראל כי זה אפשר 
ליחידים אשר ה' קורא אבל להיות כל ישראל חברים באמתת Spann‏ 
זהו החָמה ועל دز אמ' רק op‏ חכם ٠ pam‏ רל המון העם שאם תשאל 
אפי' לריק שבישראל על תכלית מצוה אחת אי אפשר שלא ישיב על 
עקר מעקרי האמונה שהם קיום הנפש ועל כן הזכה נפשם לשכר ود 
עולם הבא ٠‏ מה שאין دز כשיעשהו ליפיו לבר ועל כן תמצא עונש 
המצוות התוריות בנפש * om‏ תמצא במקומות שיחס גמול ועונש המצוות 
התוריות בהענונים הנשמיים כמו שיערה פרשת אם בחקותי וכל כיוצא 
ج5 מפני שאם לא man‏ בתקון הגוף לא nam‏ בתקון הנפש * om‏ כן 
כלל ישראל חברים בשכר חיי העולם הבא איש איש כפי 
מעלתו ועל כן הרבה להם תורה אשר עץ חיים היא למחזיקים בה כדי 
לזכוחם בשבר חיי העולם הבא ١‏ וכן אמ' שלמה העה סוף דבר הכל 
נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם : 


פרק 10 אחרי שהכרחנו להאמין שיש לאדם אחרית ותקוה pa‏ מדין 
השכל pa‏ מדין mann‏ מפני סבה חצוניח שהוא oben‏ 


— 186 — 


ישוו שניהם בשכר הגוף שהוא קיום זה העולם שאם לא יהיה Danb‏ 
שכר קיום הנפש מצד חכמתו זה אי אפשר כי כמו שקבלו שניהם 
שכרם בקיום הגוף מצר צרקותם כן יזכה החכם לבר. בשכר הנפש מצר 
חכמתו שלא ישוה החכם עם הכסיל י ויש לך לרעת שאין לך דבר 
מתועלת העולם הזה שלא ישוה בו החכם עם הכסיל on m‏ שלמה 
הנחכם אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל يم אני. יקרני ולמה חכמתי 
אני אז יוהר * ואחר כן אומר כי אין رحدو לחכם עם הכסיל ואמ' an‏ 
ימות החכם עם הכסיל + ואמ' שאם מקרה אחד יקרה את כלם בזה 
העולם הנה יש יתרון לחכמה jo‏ הסכלות כיתרון האור yo‏ החשך + שלזת 
יהיה לו קיום אחרי המות ולזה המשילו באור שהוא קיום והכסיל יערר 
ולא יהיה לו השארות אחרי המות ועל כן המשילו בחשך שהוא העדר י 
הררך השני שאם יש רשעים שהגיע עליהם כמעשה הצריקים על צד 
מהצדרים שכבר WIND‏ אי אפשר שיהיה שכר הנפש nn‏ המין הנהן 
על צר החסר כי יהיו אנשי השכר נקלים לפני אנשי החסר ומצאנו 
חוטא נשכר חה מה שאי אפשר אם در שכר הנפש mn‏ ממין אלו 
התענונים הגופניים אלא הוא ענין אחר שווכה בו אחרי המות * הררך 
השלישית שאם יש צריקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים אלו on‏ 
החכמים שעוסקים בקיום נפשם ואינם משגיחים לקיום הגוף om‏ עוברים 
m‏ העולם בלי חמדה כמו שאמ' של מה עה יש צריק אוב בצדקו * או 
אפשר שלא יזכו בשכר הנפש אחרי המות שיש להם אחרית ‏ ותקוה 
ניש שיבואו יסורים גופניים להיות הנוף נכנע לנפש לקבל שכר העולם 
הבא לא בשביל היסורים אלא לתנבורת נפש החכמה והנה. دصح 
צדיקים נהרגים על ייחור השם ואם לא יהיה להם אחרית לשוא. 
בחר ההרינה על יחור השם * הררך הרביעי שאם. יהיה .שכר אלו 
התענוגים הגופניים בשביל שהיא משגת ענינים שכליים אי אפשר וכבר 
ורענו שאין שעור לתענוגים הגופניים אצל מעלת הענינים השכליים והנה 
חהיה התכלית פחותה מן פעל הנפש חה פעולת השחוק nn‏ מה שאי 
אפשר * ررد שמאלו ההענונים לא תהנה הנפש דבר om‏ הגוף יקבל 
ההועלת אנה שכר הנפש * אמנם שכר הנפש הוא ענין אחר מפני שאם 
אין ענין שנתענג בזה העולם aber‏ ישוה הכסיל או אמור הרשע עם 
החכם pa‏ על צד by pa ann‏ צר Sonn‏ ואנחנו Dan‏ שאין, בין 
זמן החיים ובין זמן המות ny‏ שלישי והשם לא יעות פעולותיו a‏ 
וחיר ההכם מן הכסיל' בשכר הנפש מן mann‏ לנו להאמין שיש 
אחרית ותקוה אהרי המות הוא שכר vn‏ העולם הבא ואין ערך ויח בין 
שכר הגוף לשכר הנפש + ואמנם לפי mann‏ התוריי שמביאנו להאמין 
שיש לארם אחרית והקוה בעבור שמצאנו ההורה כללה מצות שהן 
הנהנה מרינית לקיום מין האדם ומצאנו שכללה מצות שלא ישכיל* 
השכל בהם שום הקון הנהגח העולם הזה ולא נשכיל אופן למה נעדפו 


—_ 1855 — 


הספיק לו * שרחה הנבואה וחקנה ענינים מעשיים מדיניים בקיום שני 
מחלקים הם הנקראים מצוח חוריוח אל אומוח העולם בקיום העולם 
הזה 5 ee‏ בקיום העולם הזה והעולם הבא * וכן ma‏ החכמה 
כי אעפ שהאדם שלם לעצמו יהיה צריך אל הערה מבחוץ וכמו שיהיה 
נענש אם עבר כמה שהורה לו השכל כן יהיה נענש on‏ עבר במה 
שהורה לו הצווי ששניהם הולכים אל מקום אחר ' ואין كت דבר 
שהורה man‏ תכליתו מה שלא יסכים השכל בו + ואין לטעון שאם לא 
יאמין אוך יצוהו וצוויו יהוה שוא + יש להשיב כמו שחנן לו שכל ודיעה 
ויכולת אל הנאמנוח עם ידעו כי לא יאמין מפני שרצה בטובהו ויש מי 
שיושלם בהערת עצמו ויש מי שיושלם בהערה חצונית מעצמו ומה נכבר 
מאמר החכם אט מביא ואט מקרב והאפשרות תהיה אצל האדם שיאמין 
עם שלא יאמין * ואעפ שהשם ₪ יודע כי לא יאמין ועל دز כשר צווי 
הכפרן לסלק כלל עלותיו לפי דעה האדם זהו מה שראינו לבאר 
בצווי הכפרן : 


פרק קד מדין ההכרח יש לנו להאמין שיש לארם אחרית ותקוה 
אחרי המות מדין השכל ומדין המשמע ומהכרח חיוב 

bin‏ והעונש נתחיבנו בכך * אמנם בהיות הדבר בעצמו מחויב או 
אפשר וצורת הענין איך הוא יחבאר אחרי כן לפי השנהנו * וככר 
בארנו מתחלת הספר וער כאן שהשם ית' המציא את העולם ומשינו 
ומשגיח בו ומנהינו הנהנה שלמה כי אי אפשר שחתבוא הנהגה מקולקלת 
ממנהיג שלם שלא دمر לכל דבר חקו הראוי לו * וככר בארנו שהאדם 
מורכב מחלקים m‏ ונפש ויש ‏ מי שיזכה בקיום am‏ ויש מי שיזכה 
Dia‏ הנפש ויש מי שיזכה בקיום שניהם ויש מי שיפסיד את שניהם 
ואם כן בני DIN‏ הם ans‏ ה חלקים + ויש שמות לאלו הארבערק 
חלקים צדיק Dam‏ רשע וכסיל + כי מי שקיום סדר העולם יקרא 
צדיק * ומי שיזכה בקיום הנפש יקרא חכם * ומי שיבטל את שניהם 
יקרא רשע וכסיל * והנה שכר האדם הוא להחקיים במה שיקיים לא 
שישתדל בקיום הגוף ויהיה שכרו שכר הנפש וכן הרבור בעונש שזה אי 
אפשר לפי העיון + ואם מצאנו הכתו' שתלה בענינים המעשיים שכר 
7 וענשה ובענינים השכליים שכר הגוף וענשו כבר הורינו הסבה 
= שלפי האמת אותו הענין המעשיי תכליתו קיום הנפש ועל כן שכרו שכר 
הנפש ועונשו עונש הנפש וכן נמי מצד השיגו הענין השכליי יהיה מתקן 
הענין המעשיי * ואפשר שמצר סכלותו בענין השכליי יקלקל הענין המעשיי י 
על دز יהיה שכרו שכר הגוף וענשו עונש הגוף ואם در שכר הנפש אינו 
قار שכר lan‏ + ואמנם אנחנו מצר ארבעה דרכים מתחיינים 
מדין השכל להאמין שיש לארם אחרית mpn‏ אחרי המות לחת דין 
וחשבון ٠‏ הדרך האחד שאם ימצא צריק טל וצדיק וחכם ומצד צרקתם 


= 461 = 


נמלנו לו חסר והיתה פעולתנו טוכה ٠‏ ואם ידענו כי ינפל וכהשלכרז 
החבל נדע כי יהנק וכונתנו להצילו פעולתנוו רעה + ואם ידענו ود בלתי 
החבל ינצל ועם החכל ינצל mn‏ פעולותנו כלתי הועלת Syn‏ שכונתנו 
לתועלהו * והנה' צווי הכפרן יהיה מהחלק הראשון * ואי. אפשר שנאמי 
כי לא היה ית' רוצה בנאמנות הכפרן כי כבר הזהיר וגער בו תתן לו 
יכולת לנאמנות ואי אפשר לומר דין היה למנעו مر הכפרנות כו לצק 
יתחייב נמול ועונש מצד עצמו והיכולת על הכפרנות היא היכולת עפ 
הנאמנות * והחכם מנע היות זה הצווי כרמות מצות המילה שלא mm‏ 
שוא מפני שהוא נהול ולא mm‏ חמס מפני שיש לה המור ויהיה נם 
צווי הכפרן בהיותו נהול אל המיחר יוציאנו מהיותו שוא ובחיוב הגמול 
יוציאנו מהיותו Don‏ מפני שהתמוך אינו מספיק מהיותו שוא אחר 
שהוא נתן על צר החפר + אמנם הבטהת נמול הטוב על my‏ הכפרן 
מספיק מלהיות man‏ שוא כי לא יהכן שינהן על צד החפר בלתי שלא 
יהחיוב ואלו היה נהן על يد החסר היו נקלים אנשי השכר לפני אנשי 
זחסר * ועל כן mon‏ ההכמים בצווי הכפרן שאין דמיון בינינו מצר בי 
אופנים * האופן האחד שאי אפשר להנהן שכר העולם הבא בלהי 
חיוב מה שאין در לתועלת אשר יועיל האדם לחברו אלא ברבר אשר 
יכשר שינתן על צר Sonn‏ * והאופן. השני שהאדם אם יצוה DIN‏ 
לעוררו אל טובה והוא ינזק אם יש למצוה כאב pub‏ המצוה ירע לצותו 
והשם ית' לא יבוא לו כאב בנזק המצוה אלא הוא כון להועלתו והוא 
הזיק לעצמו * וראיה אחרת הביא Dann‏ בכשרן צווי הכפרן שאמי 
אם לא יהיה הצווי בא רק למי שיאמין זה יהיה הסתה לפושעום מפני 
שזה שיבוא לו הצווי יהיה,.מובטח שהוא בן העולם הבא ויעשה פשעים 
כי סוף mim MD‏ מאנשי גן ערן ואעפ שלא יעשה עה פשעים * ומי 
שלא יבוא לו צווי מפני שלא יאמין יוסיף פשע על פשעו כי יחרץ הדין 
שלא יהיה מאנשי ja‏ עדן בשום פנים וההסתה על הפשעים הוא רע זהו 
מה שראיתי מעיון 99347 התכמים בצוי הכפרן * אמנם מה שאני 
אומר אחרי שהשם המציא את הארם לחועלה האדם עצמו בקיום שני 
חלקיו mim‏ נוצר ישר שלם לעצמו כלתי שיהיה צריך לשלמותו מבחוץ 
دد אי אפשר היות פועל השם ٠ Jon‏ וראה השם. בתכמהו כי ديد לב 
האדם רע ומתגבר mp‏ על שכלו ומהשלמת טבעו. mon mm‏ عدت 
חלקו האחר מבלי השגחה אל האחר אמר השם כי אעפ שבראאי 
ישר oben‏ וטבעו נוטה ומתגבר עליו על כל פנים צריך להערה מבחוץ 
בקיום שניי חלקיו והנה לא הזהר ונענש Sam‏ לו קיום ההלק האחר-לבר 
שהוא נענש להמנע "ממה ששצוהו ויחדו למה שבחר וער קלקלו nn‏ 
הספיק לו הוראת שכלו ער שהעירו בהערה mas‏ מעצמו * זה היה 
مقت מאהו ית' אל מין האדם וכמו: שנהנכאה הנפש ותקנדה بزنددادح 
מעשיים הסכמיים הם הנקראים מצות שכליות לקיים שנו החלקים ולא 


— 183 — 


ובוא דין לו להמנע לקראו + om‏ ידע כי לא יבוא דין לו לקראו על 
צר האפשר שיבוא עם שלא יבוא ١‏ אמנם החלק הראשון אין ספק 
ביפיו וה אחרון יהיה עובר בין ددا אדם לכר אשר baon‏ דעתם מרעת 
העתיר ban‏ השם ית' אי אפשר שיסכל on‏ יבוא אם לא ובוא ונשאר 
החלק האמצעי בהיותו יורע جد לא יבוא ויקראנו ואי אפשר שנאמ' כי 
ידועחו שיבוא הוא ההנאי ביפיו שאלו היה כן לא היה ראוי בבני DIN‏ 
יל צר סכלוהם כי אין להם דעת העתיד ואנהנו רואים שזה הוה בבני 
DIN‏ קריאת הקרוא עם שלא ההיה להם דעת העתיר אם כן בטל היות 
היריעה היא התנאי ביפיו ١‏ ואם man‏ טענה שלא ההיה תנאי ביפיו 
הוא. בין בני אדם שאין להם רעת העתיר ונשאר הדבר על צר האפשר 
שלא mm‏ נמנע אבל השם ית' כיון שהוא יורע ديرم העתיד אם יורע 
כי יאמין הכפרן יצוהו. אבל אם ירע כי לא יאמין אי אפשר שיצוהו כי 
הוא יורע כי ms‏ יצא לריק ופעולח הריק אי אפשר לשם Im‏ שמו מה 
pn‏ כן בבני DIN‏ כי האדם. יקוה התכלית לצאת לירי פעל ועל در 
יקראהו אל שולחנו ואעפ שפעולתו יצאה לריק mp nbmn‏ בבוצק 
התכלית men‏ המעשה שלו + והשיבו החכמים درم תשובה. באמרכ] 
וש עת שהקווי יעמוד במקום הרעת והנה אם יקוה جد אם יקרא man‏ 
אל שולחנו שלא יבוא עוד ותהיה פעולתו טובה בינינו כן השם m‏ אעפ 
שירע ود לא יאמין עוד יצוהו * ואין הברל pa‏ זה הרעת ובין זה הצווי * 
ותכלית זה- הפעל שהשם ית' רצה לתועלת בני אדם ומעוררם למעלרז 
גדולה ואעפ שהוא מרוע מדתו ירחק מאותה הטובה אין הרחקתו מאותה 
הטובה סבה שיצא הצווי להיותו בלתי נאות כי הוא מעיר אל רצונו וה' 
בטובתו וזהו מספיק ביפיו ויצא מהיותו שוא * אמנם המאמר בהיותו 
Dom‏ ששוויו גלגלו לידי עונש כי מפני שצוהו ומרר צוויו נענש ואלולי 
צוווו دم לא היה מורד ולא היה נענש זה המאמר שלא دودر כי השם 
מתכלית כינתו להועילו בדבר מה שלא היה עולה לו להתועל בלתי צוויו 
ות' ועל כן צוהו לעוררו אל המעלה הגדולה im‏ סבב מעצמו לעצמו 
סכנהו וזה אינוּ מצר החמס שאם היחה התועלת עולה לו בלתי men‏ 
והצווי אמנם נלגלו בגמול הרע זה יהיה Don‏ אמנם צריך להאמין שאי 
אפשר לבוא בהועלת העולם הבא בלתי הצווי שאינו כקיום זה העולם 
הנתן על צר החסר + om‏ נמצא שבבטול man‏ יהיה לוקה בהעדר man‏ 
سوك باد החסד + אנחנו בני ישראל נתיתךנו درم שהענינים 
המעשיים נקשרים بره השכליים והיו לאחרים בירדנו כמו 
שנתבאר + ונמצא שהכפרן סבב חיוב הגמול לעצמו ואם כן אין זה חמס 
מהשם ית' שמו + נמשיל הנה משל כארם הנטבע בים והידוע ממנו 
m‏ ינצל או לא ינצל om‏ ירענו m‏ לא ינצל והשלכנו אליו bar‏ כונתנו 
להצולו ודעתנו כי הוא מסבת החכל mon pam‏ אין זה bon‏ כי. עשינו 
הענין לטוכ ano‏ וכהשתדלותנו בהצלתו om‏ ינצל בהשלכת החבל כבר 


— 188 — 


היה נמשך לרצונו ית' ויהיה צוויו ננדיי לרצונו יענישהו וטוענים בוה ود 
רצה ונמצא שהרצון האחר עומר כנגר הרצין האחר * ואנחנו כבר בארנו 
בקצת פרקי זה המאמר שאי אפשר היות 20 שלשם ית' נמשכות 
לרצון לבר כי יהיו בלי הכלית וכל פעולה שאין בה תכלית היא Nav‏ 
והשוא לא ופול ממנו زول * אמנם כונה האומרת כי ירע שיאמין ועל 
כן צוהו ועם היות אפשרות הכפרנות תחת יכלתו כפר זה אי אפשר כי 
חהיה יריעתו בלתי יריעה או שתתחדש לו יריעה אחר ידיעה aan‏ 
חמורה בפפוריו ית' ויהיה חפרון לשם ית' מכלל החפרונות וההרחקות * 
ואי אפשר שנאמין כי לא היה יורע אי זה יפול משני האפשריים אם 
הכפרנות אם הנאמנות mm‏ מקוה הנאמנות ועל כן צוהו והכפרן-עם 
היות אפשרות הכפרנות תחת יכלתו וכפר כי זה חפרון בחקו שלשם m‏ 
כי השם יודע לנפשו ואי Swen‏ שיסכל בשום ענין מדעת העתיר ٠‏ ולא 
נשאר אלא החלק שאומ' שהשם ית' יורע אי זה יפול משני האפשריים 
ואם ידע כי לא יאמין my‏ יצוהו ואמנם צווי mm‏ נגדיי לרעתו ותהיה 
בצוויו תכלית מבקשת אמנם לא הניע ויריעפו שקדמה כי לא תגיע 
התכלית תשים הצווי שיהיה לריק + ואם נאמ' לא היה יודע התכליר; 
ויצא לריק אין wen‏ וזה מה שאין צריך לומ' בבחינתו ית' מפני שהוא 
יודע רעת העתיד אבל מה שיש לחוש שהיה יודע כי לא יאמין והשם 
יח' צוהו הפך דעתו mm‏ היה יודע אעפ שהיה בו הכלית מבקשת יצא 
לריק וזה מה שאנחנו רוצים לתקן + mp‏ אם היה ym‏ כי. לא יאמין 
למה צוהו והוא לא יעשה צוויו ויקבל עונש זה העונש מצר החמס והנה 
יצא my‏ הכפרן להיותו חמס ושוא + ויש להשיב על זה ידוע ‏ וברור د . 
מרבית החכמים פסקו במאמר שהאמינו ביופי me‏ הכפרן אפי' שלא 
> ירעו פאת יפיו * והענין שהביאם non mb‏ אחרי שאנחנו מאמיניכם 
שהשם ית' יורע לנפשו m‏ לא יעשה הרע כמו Dvpnw‏ במופתיכם 
נאמנים אי אפשר aber‏ יהיה ms‏ הכפרן טוב אעפ שאין אנחנו מכירים 
פאת יפיו וכמו שסכלנו ברובי המצוות מהשכיל תכליתם כן נסכל נם 
בצווי הכפרן בפאת יפיו וזה מספיק לנו * ואמרו זה הענין על צר ההשלמה 
כשלא יהיה לנו דרך לרעתו עם כל זה השיבו מדין השכל לבאר פאת 
יפיו שאמרו אמת שהאחר ממנו pm‏ שלחן לשני אנשים mm‏ בא 
והאחר לא בא ומניעת האחר מלבוא לא יוציא תקון השולחן מהיעפן טוב 
כי לא mm‏ המעשה טוב בבחירת הקרוא לעשות רצון הקורא שאלו 
היה כן זה כמשפט העלה לעלולה ואין ראוי שנכחין היופי בבחינת 
פעולת הקורא שרוצה להטיבו בלתי בחירת המצווה ואי זה م ودديا 
הבחירה מן הצווי צריך לררוש ביפיו זולת np‏ הבחירה. והוא כי אעפ 
שלא עשה הקרוא רצון הקזרא לבוא בצוויו תקון קריאתו mm‏ טוב מפני 
שרצה בטובתו * ואם יקשה אדם Sonn‏ שלא mn‏ טענתנו Sowas‏ 
הבחירה רק שאם ירע כי יבוא הקרוא דין לו לקראו ואם ידע כי לא 


- 181 — 


המקרב כי השם ירד בסוף ديرم הבריות ٠١‏ והנה אדם הראשון שלצק 
ימל לקיים * והנה של מה שאמ' ארבה ולא אטה * ולבסוף נאמ' נשיו 
הטו את לבנו * על כן ann‏ התורה וקיימה וחייבה קיום וחיוב עולמי 
והחמיר בעונשים לכלתי סור מן התורה שכך ראה בחכמתו כי עם קיום 
مطحم התקיים האמונה על אמתתה כגון מה שאמרה התורה ויצונו ה' 
לעשות. את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו mm‏ לחיותנו 
כחיום הוה שהוא קיום העולם הזה ואמ' וצרקה man‏ לנו קיום העולם 
הבא והוא מורה על שכר העולם הבא שאינו ana‏ על דרך ١ on‏ והנה 
יש למצוות התוריות שני פנים האחר שהם נהולים למצוות השכל* 
ובקיומם. יתן גכ שכר וזהו הרצון באמרו וצדקה mn‏ לנו והעקר. הוצת 
הנהול * ואמנם מצוות שהם נהולים וכבחינת עצמם עומרים כנגד השכל 
כנון המילה והשחיטה בההירה וכחיובה שהם נהולים למצוים * וכבחינת 
עצמם הם על צר החמס שהנער הנמול והגוף הנשחט DIN‏ בני דעת 
עד שיתנהלו ועל כן גזרו החכמים שיש להם המור המוציא אותכם 
מהיותם שוא אמנם בתיבם לחי האלם mon‏ כבר קדם לנו הבאור 
והעקר הוא הנהול : 


פרק קנ אמנם בצווי הכפרן הנודע מדרכו כי לא יאמין יש לחוש 

מפני שצוווו לא יצא שיהיה on‏ מפעולת ה כל on‏ מפעולת 
ריק + שאם נאמי שהשם ית' ידע כי לא יאמין הכפרן ועם כל זה ms‏ 
אם כן צוויו היה להבל ززم אי אפשר om ٠‏ נאמ' שכון בו תכלירז 
אמנם לא עלחה התכלית זה מביא mb‏ שהיה יודע התכלית או שלא 
היה" ודע אם יאמין או לא יאמין mm‏ מקוה הנאמנות ובא הדכר 
בהפך זה גכ סתירה בעקרי האמונה שהשם ית' יודע לנפשו ואי אפשר 
שתבוא סתירה או סכלות בידיעתו ית' וזה יוציאנו לארבעה חלקים י 
אם שהיה כי לא יאמין יהיה נאות ממנו הצווי לבד ולא pa‏ בו תכלית * 
או שכון בו תכליה ועם דעתו כי לא תשיג התכלית עוד אותו * או 
שנאמר שכון בו תכלית והיה יודע כי תשיג התכלית ובא הדבר להפך 
כי הכפרן היה נודע לו ית' כי ואמין ועל כן צווהו והוא לא האמין עם 
היות הכפרנות והנאמנות תחת יכלתו * או שלא היה יודע אי זה יפול 
فاتك האפשריים והיה pn‏ הנאמנור? a‏ הדבר בהפך Dion ٠‏ 
החלק הראשון האומ' שלא כון לו תכלית בצוויו אחרי שהיה. ya‏ כי 
לא ואמין אומרי' צוויו נמשך לרצון Tab‏ עד שאמרו שאם יעכר צוויו 
יענש בעבור שהיה באפשרות יכלתו וזהו נמשך לרצון לבד * ומהם אמרו 
יוחר הרחקה מוה הם دم אשעריה שנטלו טבע האפשר מיכלתו 
ושמו פעולותיו מחויבות או נמנעות בעבור שפעולתו נמשכת לרצון הּשם 
ואמנם כבר נתבאר בטול זאת הדעת מעקרה ואומרים שהשם ית' יצוהו 
ואם לא יעשה צוויו בעכור שהוא מוכרח לעשות בהפך mg‏ וההכרת 


— 180 — 


שאלמלי זה האופן היו מעוות החורה לשוא וכן ON‏ החכם שאם היה 
ידוע מבני ישראל שהם ואפי' on‏ לא הנתן חורה להם יצריקו עול 
שמים עליהם היחה נתינת ההורה pub‏ אבל ביודעו השם ית' שהוצק 
רצה לתועלת האדם מה سورد להם מרין Dawn‏ ולא היה נשלם להם 
אלולי צווי התורה על כן נצטוינו חורה שלא הנוש דעתנו וכבר בארנו 
זה הענין באר היטב ואי אפשר שיש מצוות שלא תושכל on‏ תכלית 
כמו שאמרו זולתנו אי אפשר שלא לאכול בשר חזיר אי אפשר שלצק 
ללבוש שעטנז והואיל ואבי שבשמים צוני מה אעשה ולא שמו כם תכלית 
רק הצווי שכבר נתבאר שקרותו * ולא לפי דעת האומרת שכללי המצוות 
יש להן הכלית שככר החכם רבו" ישועה אמ' יש מה שיהיה. אט 
למצוה כללו ודקיו זיש מה שיהיה כללו ולא יהי דקיו וניש מה שיהיו 
דקיו ולא mm‏ כללו ٠‏ ואומרים גכ Mina‏ שני אפשריים להסגל האפשר 
האחד כלי תכלית ذد כל Dit‏ המחשבה. כיוצאת בראשון * וכל זה בעבור 
שנברה יד. תאותם על שכלם' לבאר התכליות כרי להתפאר וקטרה "יד 
שכלם מהשכילם רל כלל התכליות ולא הסמיכו זה אל קוצר יד שכלם 

אבל פסקו זה זה הענין בהעדר התכלית ער שיחפו ל ית' وطخ 
הבל וכן 0 יאות ולא הרגיש שהעדר ידיעתנו מהשנת התכלית دور על 
צר העונש כמו שאמ' הכתו' ואבדה הכמת חכמיו זבינת נכוניו חסתתר * 
אשר התפארה בהם אומתנו כנרמז אשר ישמעו את כל החקים האלה 
ואמרו רק עם Dan‏ ונבון הגוי הגדול הזה * ואחרי שקוצר יד השכל 
מהשכיל לקכלות המצוות הוא ‏ על צר -העונש מסבה אלהית על כן 
בארנו הסכה הכללית בהיות מצוות התורה. נהולים למצוות השכל - מה 
שהכרית דין השכל ומה שנתבאר במקומות מרין man‏ ומה שיש » 
להאמין שאין לך pa mm‏ פרטיה pa‏ כלליה שאין לכל ענין וענין 
תכלית ואנחנו מתנהלים בהם למצוות השכליות אעפ שאין לנו בהכם 
דעת פרטית דמיון החלה שיתנו לו מרקחת והיא תועיל לו מסבת חליו * 
וזאת התורה. שלמה היא לכל איש ואיש ככתו' man‏ ה' תמימה משיבת 
נפש ולא תהיה שלמה לאיש אחר חוץ מאיש אחר כמו שהאמינו 
זולתנו שזה אי אפשר שלא יטול אדם במה שאינו נהול לו שאדרברק 
נמצא משחיתו וזה רע והרע לא bier‏ ממנו אבל mann‏ שערה לכל 
איש מה שראוי לו מצוות תוריות- ראויות לכל איש כפי ששערה חירה * 

دس לו לאדם שיהיה משתדל לקיום המצוות בכל כחו ואפי' שלא. יעלה 
בירו לקיים המצוה עד תכליתה מה שיעלה בידו דין לו לקיימו ואם לא 
Dan‏ והנה משה שקיים men ven‏ בערי מקלט מה שאמ' אז יבדילל 
משה שלש ערים שאט' משה men en‏ באה בידי אקימנה * ואעפ 
שלא היו אלו השלש קולטות ער שיברילו השלש האחרות * ואם לא 
ווכל מכל וכל דין החשש מספיק לו לקרבו ליראה את own‏ שוהו 
התכלית ואין ל לאדם לומ' אני אקיים התכלית nor‏ לו צרך ودود 


— 117 — 


= פרק | קא דעות החכמים חלוקות בעניני המצוות התוריות פפי 
שהן חולקות בעניני מציאות העולם כלו אם שהם נמשכים 
לרצון 2b‏ או לא ישכיל ons‏ חכל ית אלא אומרים שהן נזירת מלך 
ולא ישכילו חוץ מן הצווי דבר אחר * וזאת הדעת מסהעפת לשח יי דעות * 
הדעת האחת אומרת שהצווי והאזהרה יורו ברוע הרע וכטוכ הטוב אמנם 
מן: השכל לא נשכיל בהם דכר sb‏ עצמם ער שהביא ההכרח להשוות 
כלל הרברים טובם ורועם נודע מן השכל למשוך יריעתם אחרי men‏ 
והאוהרה “ab‏ בלי שיהיה לה עקר השכל זה מה שאי אפשר וככר 
קדם לנו בטול זאח הדעת בקצת פרקי זה המאמר * והרעת Men‏ 
אומרח DON‏ מן השכל נשיג דברים. שהם לצד. עצמם טובים או רעיכם 
אמנם המצוות. ההוריות DAN‏ طلا עצמם רק מצר men‏ והאזהרה. והן 
מפני גזרת מלך אשר לא. חושפל בהן תכלית دمن מה שאמרו (دد מה 
איכפח לו طرق دم בין. מי. שהוא: שוחט. جار הצואר. ob.‏ שהוא שוחט מן 
העורף חוי אומ' לא. נתנו המצוות . אלא לצרוף בהן . את הברוות ‏ שני 
אמרת ה' צרופה * ויען Mm‏ המאמר הזה נפלא מאר מה aber‏ ימצא 
כמוהו ותכליח. כונתם בזה בהעדר התכלית.. וישאר. להיותו מבקש mm‏ 
להם שכר * לפי האמת אחרי החקירה לפי. זאת הכונה. לא nem‏ רק 
מפני הצווי: לא: מפני השכר כי הרצון שער המצוות. כנתינת ‏ השכר * 
ואפי' אם יהיו אלו המצוות יפות מפני השכר כמו שבאה התשובה שאי 
אפשר Hm‏ המצוות יפות והאזהרות كترم מפני הצווי לא לצד עצמם 
כי דין הצווי עם כלל הענינים כאַחד בשוה ואין שם עלה להפגל בקצת 
ענינים כן נמ שאם חהיינה המצוות התוריות יפוח מפגי השכר Inn‏ 
עלתן בהכ mm‏ החמס והכזב יפים SED‏ השכר د אין On‏ 
עלה שיסגל השכר להטיב קצת ענינים ולקצתם לא ייטיב * ולא יכשיר 
אלא nam‏ השכר. עם כלל הענינים כאחר כשוה ואם map) pP‏ הכזב 
ברברי הנביאים מפני שהכזב יתיפה NED‏ השכר וה מה שאי אפשר י 
mom‏ הסותרת אלו המחשבות מעקרן מפני שעקר כל אלו המחשבות 
להמשך הדכרים אחרי הרצון Tab‏ לא מפני مدوم אחרת. חוץ מעצכם 
הרצון * ודבר ידוע ומכואר זה שכל פעולה. אשר לא תושכל دم תכלית 
היא פעולת הבל ופעולת הכל אי אפשר שתפול מהשם ית' כמו שקדם 
לנן .אבאור, בהשנחה מפני Day‏ המחשבה יתחייבו הרחקות Ma‏ 
וסתירות. עצומות. לא יוכל להמלט מהן מי שישתדל .בעיון מעט + ועור 
שאומת ישראל נשהבחה. כאשר on‏ רק עם חכם ונכון הגוי הגדוכל 
הזה ואם לא הושכל בם תכלית רק on‏ בלי zn man‏ יאמ' רק by‏ 
Dan‏ ונכון * והדעת האומרת שהם נמשכים אחרי הכמ רל El‏ 
התוריות על כל פנים הושכל ددع תכלית מצד עצמם ועל כן. נתחיובו 
ואי אפשר לפסוק הרין ולסתום הענין כהשענו בחכמתו. m‏ כי. על כל 
פנים יש להם הכלית אבל אנחנו לא נשכיל התכלית non‏ שכל ענין 
12 


— 176 — 


בוו מאמר הנבואדה ומהותרק ואפשרותרה * ומעתרה נכנס בעניני 
התוררק : 


פרק מאה אמנם דעות כני אדם בצרך ימאמר הנבואה נחלקו 

ברעותיהם * יש מהם אומרים אמת שאנחנו לא נרע מן 
השכל הכשרת שום דבר לעשוהו © אם מן מאמר הנביא ואלולי מאמר 
הנבוא לא היינו מפרירים pa‏ טוב ובין חע על כן אנחנו צריכים למאמד 
הנבואה ודבריהם גלויי הפתירה ובטלים מפני שיש ענינים שמשכוכם 
עניניהם הטבעיים בהכרת כנשיבה הרוח אל האף וכיוצא בהם * ואינם 
צריכים למאמר נביא כל כיוצא בערך אלו בלי היות לו ספור non‏ יש 
לו לעשות רל שאין בעשייתו אותו שום כאב לזולתו כל שכן שיהיה" לן 
ספור MD‏ אל حير היום * ויש: מהם אומרים אמח שהשכל pp‏ 
בהכשרת דברים לעשותם לצר עצמם אמנם מפני עלה חצונה מעצמכם 
אנחנו נמנעים מעשותם והיא היותם men ann‏ ארון or‏ ומכלתי 
רשותו לא נוכל לעשות דבר. * והחכם. רבי" ישועה' השיב תשוברק 


נוצחת ואמ' שאם יהיה רצונו בבחינת הרשוה מה שקיים ברעתנו “am‏ 


דעתנו הורה בהכשרתם 'ואם יהיה. רצונו למאמ' הנכואה נשיבהו בתשוכה 
שהשיבנו לחלק הראשון * והמביאים ראיה מפסוק הנה נהתי לכם את 
כל עשב זרע. זרע דבריו בטלים מפני שזה המאט' שהוא כולל החי 
המדבר והאלם על כן פסקנוי המאמר שהוא לדרך הגדה + en‏ מהם 
אומרים non‏ שמן השכל נדע. כל דבר מה שראוי ומה שאין ראוי אך 
יען אשר יצר את האדם ישר והמה בקשו חשכונות השבונות רבים מלכת 
בדרך היושר להסתפק לעצמו. סייעו בדרך הצווי כמו שקדם. >לנו: הבאור 
לקיים את שני Are‏ כמו שהוצרכו בפסוק ויצו -ה' אלהים את האר 
וכשמר האדם רצון השם ונענש. יהדו לה שבח לקיים 55 קיום העולם 
הזה ועור קלקל ההנהגה' כמו שנהבאר רצה השם' לצותו ולתת לו תקנה 
עד שעמר מאמר השם כנגר-מה שמנע חשכל כריי לתת לו.גדר בקיוטו 
כמו שנהבאר במיתת הרצח. ובענין המילה וזה היה ההכרח בצורך מאמר 
הנבואה והנה מצאנו בתורה מצוות שכליות ושתכליתם קיום הגוף וקיום 
הנפש ולא ישאל שואל למה נצטוינו בהם אחר שתועלתם נגלית בהתפשטות 
הדעת ומרין השכל כרוע. הגנבה: והגזלה וכבור. הורים והשבת אבדה DA‏ 
קיום העולם בהנהגה any‏ השם וקיום השגחתו שהם קיוּם הנפש * vn‏ 
בתורה מצוות שאלולי me‏ התורה היו מן השכל רעים' פמו המיל ה um‏ 
מצוות שבכחינת פעולתם אינם לא טוכים ולא רעים והעושה לא ישוכח 
והעזב לא יגונה אילולי צווי החורה כלבישה שעטנז ואפור כלאים ואכילת 
החזור וכיוצא בהם והשאלה תהיה ראויה درم השער כי מה הכליה مار 
המצוות מה שלא ישכיל בהם השכל הכליהו יש לנו לבאר : 


- 175 — 


ושלמות הנפש בשלמות אין למעלה ממנה יהחלפו. קצת טבעוכם מן 
הארם לפי פרקי הזמנים מהבא * הנה התורה כללה mm onapn‏ 
החורה בקצת פרקי הזמן מהבא מצות נוספות לפי mon‏ קצת טבעים 
פרטים אך הכללים חורה אחת להם * ואלו נהנה החורה ذهب הזמן ועור 
הכוא תורה אחרח לפי זמן אחר לא היה ראוי לכלול שום חקון נוסף 
מהזמן הבא לפי חלוף הזמן כמו שלא בא מה הענין מומן DIN‏ עד זמן 
ששה רק כל מצוה שבאה לפי הזמן היתה. man)‏ ער ומן משה ואת 
התורה בעבור שכללה ba‏ התקונים ذهب חלופי. הזמנים מהזמן. הבא על 
Na‏ קימת עד בכל הרורות man‏ ערות ‏ נאמנת ‏ על amp.‏ התורה. * 
Damm‏ אמ' שאין ביכלותיו שלשם יח' לעשוח מעשה. אשר יעמוד החת 
האט והמורה. על זה כי במקום אשר. היה. bi‏ לעשות חמורה על 
האטלאק לא קפץ יד היכולת מלבארו כמו שנָאמ' שני חורים. או . שני 
בני יונה מלמר שאין מקום Ann‏ סובל חמורה כל שכן התורה בְּכללה-* 
ואין חורה אחרת עתידה לררת מן השמים. כמו שהורה השכל והחורה 
אמרה לא בשמים היא לאמר מלמד שאין חורה אחרת עהיָדה. לרדת 
מן השמים * והתורה גם כן. העידה בקיום. החורה. לעולמי : עה שנאמי 
אח כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם min‏ השמרו. לעשות. לא mom‏ 
עליו ולא תגרע ממנו ואם נופיף או נגרע חהיה ההורה יוצאת.מן השווי 
ועל כן לא נאמין בתורה שבעל פה שהיא תורת הקבלדק 
5 שאומרים מפני התוספות והגרועים שיש על مرحم 
שבכתב כאמרו הכתו' כספר ההורה הזה וחוהם;הנביאים אמ' זכרו 
חורת משה עכדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישהאל חקים ומשפטים. * 
אמר על כל ישראל על פי יחידים * והנה. אחרי שהאמננו שהתורה 
הואת שלמה היא אתנו כמו שהכריח השכל האמתי להאמין שתורת in‏ 
חמימה משיבת נפש ערות ה' MON)‏ מחכימת.פתי ומפני. שהיה משה 
mbana‏ השלמות Sen mm‏ הדכרום על oma.‏ על. כן mm‏ התוררק 
השלמה על ידיו בלתי חידה ומשל * ונאמין אותה כפשוטה. יען שנכואת 
משה היתה בלתי חידה ומשל כמו שהעיר עליו הכחו' ומראה ולא כחידות 
על כן המצא השתרלותנו במאמרי משה מה שימצא מהם Dmw‏ לשם 
יח' השג גשמי לישבו בשמות השתוף או בתוספת ‏ מלה WED‏ שמאמריו 
אינם על צד החידה כאמרו זולתי. صل הנכיאים שאין לחוש. אם נמצא 
בדבריהם. השג גשמי. Hab‏ ומה: שכא בהרך הספור.-על ناد ההגדה מפני 
שהיתה השגתם במראה הנכואה מפועל, porn‏ מה שאין כן במאמרי 
משה + ועל כן צריכים ran‏ להשלימה mad‏ ולכונה בעניניה. ולצת 
ימצא לה סותר מפאת השכל אחרי שתכלית. כונת התוּרֶה. הוא. להשלים 
הנפש ואם כללה החורה מתקון: המריני שהוא תקון הגוף שרצון השבם 
בקיומו שערה אוהו برط צד Sin)‏ שלמות. הנפש על دن mans‏ הנפש 
לרעת היאך היא משלמת אותה זה מה שרצינו לבאר עלל man‏ 


- 171 — 


האיכות DIN‏ שומעים לו ואפי' אם יחן אות ומופת פן: יהיה ‏ מן מגנבו 
דבר השם + סוף דבר הנכיאים הטוענים הנבואה והנטענים עם היור; 
דבריהם. אפשריים. הם צריכים להביא. Min‏ ומופת ‏ שיצרקו אמריהם אכל 
בלתי. ט טענה אינו צריך אות حم ההא הבחינה מצד דרכיו * ונכואת משה 
5د עה מצר. הטענה I‏ שהסכים השכל בן שהרי درجم שאלת האות 
שאל ,ענין אשר יאמתו. השכל. כאשר אמ' ואמרו לו .מה שמו מה אומר 
אליהם * שאם. היה בא בדבור' אשר לא הסכים שכלם. לא היה Band‏ 
לו האות והמופת. כמו שבארנו. Amann. MIN‏ אשר: לא הסכיבם. בהכם 
השכל + והברל ‏ יש pa‏ המתנבא בשקר ובין המהנבא בשם עבדה 
זרה + שכל המתנכא. בשקר יטעה באות ומופת * אך אותות . נכיא 
האמת. אינם ממין אותות = השקר. שאות נכיא האמת. יהיה Sand‏ 
עם הטענה جد אחור פן יהיו על צר הקסם והתחבולה mom‏ הכונה 
לפי. בחינת דרכין .* ונאמ' בתורה. אנכו ארֶרוש מעמו ‏ * חה מפפיק עם 
כל. זה צריך שיהיו דבריו אפשרייבם: והנה אותות. neo‏ ממין הטענה 
על כן היה צריך אותות ומופתים להצריק נבואתו ומפני שלא היה האמון 
מפני האותות אמון. אמתי מכל וכל כמו שאמ' וירא וְשראל את היד 

הגדולה אשר עשה ה' + ואמ' WENN‏ בה' ובמשה עברו * ולא mn‏ כל 
ישראל .ועור שלא on‏ לעולם על .در הצרך שתתמאת נבואת משה באמון 
און. למעלה ממנו on mm‏ עולמי כשאמ' הנה אנכי בא אליך בעב 
הענן בעבור ישמע. העם دحددة עמך. ונם .73 יאמונו: לעולם + שהאמון 
ההוא היה :מצך ההרגש ואנחנו עצמנו העדים על אָמונת נבואתו שעינינו 
ראו ולא זֶר. כאמרו וכל העם רואים. את. הקולות لانن שמעו כאמרו 
בעכור ישמע העם בדברי Joy‏ * שהיה משיג הדברים על בורים * ועל 
دز נקבל ההורה mama‏ על m‏ לא. זולחה. כי .איך. נקכל חורת זולתו 
שהוא במאמר ונכתיש דכר שראו. העינים ושמעו האזנים. ואי WEN‏ 
שנקבל. חורה זולהה במופת מפני שמשה. רבי' min np.‏ בתכלית המעלה 
והשלמות שאין למעלה ממנה ונתנה התורה השלימה והתמימה על יריו * 
והואיל שהתורה. נתנה על יריו משלמות אשר pn‏ למעלה ממנה * ואם 
נאמין בשלמות תורה אחרת הנה תהיה. זאת, חסרה. מן: השלמות. מפני 
שאי אפשר שני מתחלפיכק תחת שלמות. אחת. ואנחנו האמננו בשלמותה 
ואם כן مرحم זולתה. הפכיית ממנה תמצא. חסרה מן. השלמות שאם זאת 
התורה. יש לה om‏ לדבר אשר נצטוית. בעבורו DON‏ תבוא חורה MAN‏ 
ננדוית לה תהיה دم כן נגדיית היחס לענין השלמות mn‏ אי אפשר ٠‏ 
ועור. אם נאמין כתורה. הפכיית ממנה לא. וצא -הדבר. מעניניסס. DN‏ 
שנשתנית השלמות או שנשתנה העולם ממנהגו. או שבאה לו ית' תוספת 
והועדה * ואכם אי אפשר לו. ית' שתבוא לו ית' חוספת. יריעה. והעולכם 
לא ישתנה ממנהגו והשלמות. אחת. אי אפשר שתבוא תורה אחרת זולתי 
ואת החורה שנהאמתה. וכו دص נכללו An.‏ השלמויות שלמות הגוף 


- 173 — 


פרק צט מכל מה שבארנו באיכות הנבואה נבואת משה רבח 

7 נבדלת שכל הנכיאים מתנכאים במראה וכחלום ומשה 
רבי' לא כן אלא היה מתנבא בהקיץ שנאמי ובכבא משה אל אהל מועד 
לדבר אתו וישמע את הקול מדבר yon‏ + וכל הנכיאים ‏ כשמתנבאיבם 
מחנבאים באמצעות لاي רל הדמיון על כן מה שהיו משינים היה על 
ידי חידה ומשל * ומשה רבינו עה ba‏ אמצעות מלאך לפי' לא היה 
מחנבא במשל וחידה כמבואר ומראה ולא כחידות שהיה en‏ הדכר 
על בוריו והיה משיג הדבר נם כן מעקר היכלת שנאמ' פה אל פה 
אדבר כו ומראה ולא כחידות nem‏ הי יביט * ומעמד הר סיני לעד 
שנאמ' הנה אנכי בא Ton‏ בעב הענן בעבור ישמע העם ברברי עמך 
וגם בך יאמינו לעולם * San‏ אמרנו שאי אפשר שיצרק דנר אחר 
במציאות. דבר אחר שיהיו מתחלפים במין וכעבור שהיה משה משינ 
הדבור בלי אמצעי נאמ' ركذم משה אל אהל מועד לדכר אתו וישמע 
את הקול מדבר  yon‏ מעל הכפרת אשר. על ‚mn‏ העדות מבין שני 
Daran‏ * ולא מן הכרובים להורות שהיה משיג הדכור בלי אמצעי 
שהכרובים Don‏ המתרמים לשאר הנכיאים וכאמצעותם מתנבאים ולפי! 
ms‏ השם בעשיחם להעיר על אמונת הנבואה * וכל הנכיאים הם נבהלים 
בשעת הנבואה כנרמז לא יעמר בי دم ונשמה לא נשארה בי * ומשה 
רבי' עה לא היה נבהל בשעת האצל הדבור לו ככתי' ודבר ה' אל משה 
פנים אל פנים. כאשר ידבר איש אל-רעהו-* וכל -חנביאים היו צריכים 
הכנה וזמון זמשה לא פן ככתי' עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם בכל עת 
שהיה חצה' היה מוכן' ומזומן: ונכנס' ושומע * na‏ שנבואתו ‏ נכדלרץ 
מנכואת שאר הנכיאים כן"עדותו'נשנבה מעדוה שאר הנביאים 
ואעפ שתחלת nn‏ נצדקת בערות שהיא כעדות שאר הנביאים שהאמון 
בהם מפני האוחות נם כן אותות ‏ משה DIN‏ ממין אותות. זולהן" אב 
הם יוהר תקיפים Anm‏ חזקים כמו-שנורע “مز הכתוב ‏ * non‏ שהנביא 
לא יצדק רק באות ומופת שהם שנ11 ה טבע ואעפ שיש נכיאים שנתאמהה 
נבואתם و nis‏ זמופת' רק במוא" רכך ‏ הנביא כמו one‘‏ בשמואל 
וודע כל ישראל מדן ועד באר' שבע' כי נאמן שמואל לנביא. לה' * כמו 
שנאמ' כי לא הפיל bon‏ דבריו ארצת + וכמאמר ירמיהו אשר היו 
לפניך מן העולם וינכאו על ארצות. רבות "ועל ממלכות גדולות ואמ' בבוא 
דבר הנביא יודע' הנכיא Sen‏ שלחו-ה' לטובה San‏ שעל הטובה לא 
ינחם חאת עדותו אבל על הרעה בעבור שינחם על כן צריך 'אות' על כן 
אמ' ירמיהו להנניה' בן עזור השנה אתה מת + נתקים מאמרו + ואכז 
ינבא לטובה ויתקיים מאמרוהם מקכלים הענין 55 37 כשמעייניכם 
אית דרכיו כמו שאמ' החכם הרב דבי' ישועה ננ עם היות הנביא 
מגלה על מאיסה העולם והכרית. מנפשו רוב הועלות העולם הזה as‏ 
העולם והנודע jo‏ צדיתו תועלת מי שהוא שליח' אליו ואם לא יהיה כזי 


— 178 — 


זה במראה אליו אתודע כחלום אדכר כו * يع ans‏ במראות הלילה 
mn‏ על הרבר המושנ כיסודנו על כן. אמי טרם. ידע רל טרם ירע 
שהשם יה' יחרמה לפי הכנת הרמיון ‏ וטרם. ינלה אליו. דבר -ה' Ban‏ 
בחלום כי כל דבור המושג הוא בחלום ומאמר שמואל שמואל בחלוכט 
והער על זה ושמואל שוכב. והנה למרנו מזה תועלות. כי. מה שובוצק 
בחלום כל כך יתאמת הענין הנדמה אצל הנביא כאלו השיגו בהרגש ועל 
دن לא נסתפק שמואל אלא מיד הלך אל עלי שנדמה כאלו wen‏ 
בהרגש ועור שסבר שהוא קול עלי כי pn‏ ענין הנדמה הוא מציאותו 
החזק אלא הוא ענין אחר והרמיון מהמהו במה שהוא רניל לו ודבר 
אפשרי הוא רל הפעלות man‏ בענין הנואה והחלום לער * ובאמת 
מי שלא ידע איכות הנבואה.- לא יבריל pa‏ מה שהוא מורגש pa‏ השיגו 
הדבר בכח המדמה שהוא ענין הנבואה חהו וארע כי דבר ה' הוא * 
ועל כן נאמי בשמואל ושמואל טרם ירע MN‏ حر וטרבם ינלדק 
אליו דבר m‏ רל שיגלה לו שכך איכות מאמר הנמאה * ואין ספק ود 
כמו שיקרה בלילה כן دوجم >= עלפוי על ההרגש mem‏ הדמיון 
בהתגברות שפע ee‏ ויעשה פעולהו ועור בהסרתו ישתמשו הרנגשותיו 
ובזה הענין היה בוא דבר המלאך אל הגר ואל נדעון ואל מנוח ואשהו 
וכל כווצא. בם וכל זה ברצון אלהי אל המלאך לעשוח שליחותוי ונדולי 
הנביאים היתה השגתם ביום כמכואר וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא 
Aa Den‏ + והוא ענין נורא יחבר לנביא ויתכטלו חושיו להשיג עניניכ; 
אלהיים נפלאים וזהו הנקרא מראה וסוף המתזה יאצל הדבור. על ירי 
חלום כנרמז دم دج ديه היה דכר ה' אל אברם במחזה ופוף. ותררמה 
נפלה by‏ אברם ודע זה שאמרנו שיקרא ע לפוי על ההרגש ביום ויהיה 
מפתח בידך שבו הפתח קשרים Da)‏ בהם חוקרי הדברים בשקול הדעת + 
ורע לך. כי. המראה. כמו שבארנו הוא שישינ הנביא ענִיָנים אלהיים על 
يد החידה והמשל בכח porn‏ שלא יוכל שכלו להשיגם נכהלים כשתם 
עורנו נעצר ברשת החמר שאם הנבואה עצמה על ند ben‏ כל pw‏ 
Sara‏ המושנ. וכל דבור שיאות ייוחס בחלום * ויהיה משמע הפסוק כך 
دم שפרשנו במראה אליו אתודע כשבחלום. ארבר בו * כי הסבה. לענין 
הרבור וכל ענין שיושנ יכונה בהראותו ON‏ השגת איש או השגת מלאך 
או השם יה' כפי מעלת ההשגה וכל השגת ענין: שתמצא מבוארת שהיא 
בעצם החלום היא משער ההוראות כמבאר Anm‏ מלאך אלהים אל יעקב 
בחלובם הלילרק * ואם. מנוהו שתי מעלורת בעבור. שיש השגרק 
דבורו בלי. השגר? דבר כמו שנתבאר ושמואל ٠ map‏ אמנכם 
לו מצאנו מראה בלי. דבור ודע. זה זה מה שראינו לבאר בענין 
הנואה : 


- 11 — 


עחה מנענעו ולפי טבעי Demon‏ ודמה ההרנש ויחדמה אותו המודיע 
לו הענינים באי זו צוהה לפי הכנת הדמיון כי הדמיון לא ישיג ودود 
שאינו גשמי ולא יחפעל הרמיון זה המפעל רק כשישבהו הרגשיכש 
ממפעלם על כן יהיה כל זה nya‏ שביהח הרגשים * ומאמר הפלוסוף 
د המרגשת Jen‏ המורנש בעודנו מצוי עמה אכל אחר העלמם אינו 
משינתו וכח הדמיון בהפך מזה כי הוא אינו משיג הדבר אלא לאחר 
שנעלם מן העין וווהר: שיהיה זה הכח כשישקטו הרנשים בשנה * ואמי 
ולא כן היחה הנכואה בכמו برق נמוי כלומ' חרדמה וכבר באר אליפז 
אוכות תואר הנבואה באמרו בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תררמרק 
על אנשום + יעמד ולא San‏ מראהו תמונה לנגד עוני nn‏ * ואמנכם 
כשיתפעל הדמיון מן המלאך זהו חלום הצודק ואינו נכואה ככתו' IN‏ 
יגלה in‏ אנשים ובמוסרם יחחום * ובע לי ההנהנה מזה המין וכשיהיה 
פועל המלאך אל החלק השכלי זהו mo‏ המעיינים וכשיהיה פועלל 
המלאך אל החלק השכלי ואל כח המדמה זהו א صقم הנ בוא ה כיסודנו 
שענין הנבואה הוא להושיע הנפש ותשועת הנפש ההיה על ود mw‏ 
הסדר בתקון הגוף והנה יהיו הענינים נקשרים אלו באלו רל הקון הנפש 
עם חקון הגוף על כן man‏ הנבואה מאלו. שני החלקים כשישפיע 
המלאך לחלק השכלי ומהחלק. השכלי ישפע mob‏ המדמה זהו אמתת 
הנבואה וזהו ההברל pa‏ חלום הצודק לחלום הנבואה על כן צריך שיהיה 
הנכיא שלם בשתי השלמיות ויהיה. שכלו עם כחו המחשבי בשלמות 
ההכנה לקבל שפע האלהי וכמו שיועיל זה המלאך לכח המדמה דכרים 
שלא השינם' ואין בכחו לדעהם כלי הודעתו כן יועיל mob‏ הדכהי 
שרברים שלא השינם מהקדמוה ואם دزا הדבר אחרי שבארנו איכורז 
הנבואה הנה בטלו نمه מעלות הנכואה רל המלאך והכבוד אשר יסדום 
שהם בהקיץ 5د המלאך לָא יושג בהרגש ולא ישמיע קול man wand‏ 
שאינו נוף * ולא נשארו רק המראה mm Zub‏ גכ לפי יסודנו זה 
צריך שיהיה הנביא מוכן לקכל ‏ שפע האלהי וכל מקום שתמצא ‏ בוא 
חלום. לאיש שאינו מוכן בענין הנבואה הוא בחזקת ri‏ הצודק ומעלה 
Jana mob‏ ובלעם ואבימלך ופרעה * ומין Ann‏ מעלה מזה כמו 
נדעון ומנוח ואשהו וכל mm num‏ המין ואינ נכיאיכם * ואמר 
הפלןסוף מה pa‏ חלום צודק לחלום שאינו צורק ואמ' כי בחלום הצודק 
חתנבא הנפש ותשמח מפני דקוה הרוחנות ויהאמת הענין כל שכן * 
ובכל מקום שנזכרה ראית מלאך או בוא הדכור ממנו הוא בלי ספק 
בחלום ואם המצא במקומות שנוכרה ראית מלאך או בוא הרבור ממנו 
שהוא "כהקיץ סמך wer‏ למה שנורע. במקומות ‏ אחרות Sonn‏ מלאך 
אלהים אל יעקב בחלום הלילה * ונאמ' היה דבר ה' אל אברם במחזה 
וסוף והרדמה נפלה על אברם + ויאמר ה' אל אברם * ואלו בנין אב 

לכל מאמר הנכואה ומי הביאנו לוה mann‏ והלא הכהו' העיד אמהת 


— 170 — 


אדבר בו * שאין המראה חלוקה מן החלום ויהיה פי' הפסוק כך במראה 
אליו אתורע כשבחלום אדבר בו * וממלת אתודע יש להבין שהוא ענין 
השנת ענין לא לענין דבור כאשר mon‏ קצתם' שהוא. לענין דבור כמו 
ירעו ה' פנים אל פנים * ומה שיעיר על זה עדות נאמנה מה שאמי 
הכתו' היה דכר ה' אל אברם במחזה לאמר * ופוף ותררמה נפלה על 
אברם + זה בנין אב * ויש לשאול שאם הם במעלה אחת איך מנום 
שתי מעלות + יש להשיב שיש חלום עם מראה ויש חלום בלי دحي 
ועל כן دده שתי מעלות ועל در אמ' הכתו' כי .יקוס בקרבך \נבוא או 
חולם חלום שבמראה תהיה אמתת הנבואה אמנם מראה vba‏ חלום לא 
תמצא. וכל' מה שיושג במראה או בחלום. הוא ben‏ למה ‏ שיושג. ואיננו 
כן Amp‏ נאמנה יש על זה: ממאמ' הכתו' שהמראה و حرق ענין החירה 
והחלום ירוע כי אין להם מציאות כשהם: אך מציאותם החזק והקייבם 
ענין אחר ויתדמה ‏ כ במראה הנבואה ומציאות. אותז .הדבר pin‏ ענון 
אחר ויהיו המראות אליו שונות לפי השגת הרואים פעמים יראה איש 
פעמים יראה מלאך פעמים השם יה' שמו כמו שנתבאר ED‏ ענין 
ההוראוה לאחד משלש ההשגות יהיו המראות שונות. לפי הנאות sb‏ 
אחת משלש השנות פעמים יראה בחור פעמים זקן ופעם בעל Dam‏ 
וצורת: אדם ובקצתם צורת DIN‏ וקצותיו משתנום ופעם רגלי ופעם רכב 
ופעם יושב ופעם נצב ופעם מזוין כמו שבארנו ואין ‏ הענין שכל אלו 
המהדמים כן חלוקים זה מזה רק כלם עצם אחד ומתדמה במראדה 
שונות * צא ודע שהוא אינו נוף ישינוהו באמת העינים כי כל מה שיושג 
אינו רק במראה הנכואה nam‏ על זה העיד. הכהו' שהם על צר החידה 
ואם כן אין מטיאוהם החזק זה רק ענין אחר וכמו שהענין המושג הוא 
על צר החידה כן הדבור המושג ממנו אינו דבור באמת רק הוא משל 
למה שיושנ ויכנהו בלשון דבור והכתו' העיד על זה עדות נאמנה באמרו 
בחלום אדבר בו שהאדם ראה בחלומו שפקח Jam may‏ בפיו. ובלשונו 
ושמע באזנו ובאמת שלא הניע שום כלי מאלו כן מה ששמע מאמר 
המלאך איננו על צד שיתדמה רק הוא משל למה שיושג * והיה זה כי 
כל מה שיגיר הנביא הוא מה שהיה בטבע mom‏ להשיג دده mom‏ 
ישי הדכברים החמריים מה שלא ישיגם השכל וההכרח לא היה בבוא 
דבר-הנבואה רק להקן עניני החמר מהמוהרום והחסרונות על צר my‏ 
ועל כן היתה באה באמצעות הרמיון * וכשהיה מטבע הרמיון שישיג 
הדברים באמצעות ההרגש ועתה לא ישתמש ההרנש ود ההרגש Sb‏ 
ישיג רק הדבר הנמצא והרמיון ידמה דברים עהירים לא היו נמצאיכם 
הוא יקבלם מצד אחר הוא המלאך © כל מתפעל יש לו פועל om‏ 
ton‏ במקומות שמיחס זה אל השם יה' בעבור שהשליח nam‏ 
מתפשרים כדבור אחר ומפני שהיה حرط לקבלה מן ההרגש שהורק 
מתנענע בעבורו מדמה עתה שהוא משיגם מהם רל מן ההרנש כאלו 


— 169 — 


כי: סימן הנכואה השגת ככוד או מלאך או רוח הקדש לא המאמ' לכד ٠‏ 
ואמרו החכמים כי כלל המעלות נאפסו מכבינינו זולחי החלום שהוא לטוכים 
ולרעים שנאמ' והתתני בחלומות ומחזיונות: תכעתני ٠‏ ועל כן צרק חלום 
אכימלך ופרעה ולכן ובלעם מפני שהשוו חלום הננואה עם חלום 
הדיוט וזה מה שאי אפשר כי אעפ שאיכות אחת הכללם יש ביניהכט 
הברל * והנה מה שישיג חוש השמע וחוש העין מן הכבוד והמלאך 
זחרבור אינו רחוק שיושנו אלא למי שיש לו אלה החושים ועל כן ראתה 
הגר המלאך ודבר עמה וכל כיוצא בה + pen‏ ددم שם המעלה להשינ 
סודוח אלהיות a‏ שישיג ‏ ראית מלאך או דכורו על צד הכרח אינו 
נכיא: כהגר ובל עם ופרעה ונבוכדנצר ולבן ואבימלך ١‏ ומין אחר 
כנדעון ומנוח ואשחו ודוד בשעת שראה המלאך וכיוצא دم Anm‏ 
רחקו מאלו كدف בה ٠‏ אך האחרונים חוקרי הדברים בעיון. מופלצת 
נולדה. להם דעת אחרת מדעת התורה קרובה להקש השכל הו now‏ 
חורתנו. בעקר הנבואה ארבעה מעלות + המעלה האחת רוח הקרש 
שכל החכמים שוים. באיכוחה ٠‏ והמעלה השניח חלום + והשלישית 
מראה * והמעלח הרביעית מעלת nen‏ פה אל פה + אמנם מעלת 
רוח הקדש אינה נכואה אמתית אעפ שיקרא המדכר ברוח קרש נביא 
כאשר אמ' ביד אסף הנבא על ידי דוד *-אמנם אלו השלשה האחרות 
הן הנקראות נבואות כאשר נתבאר בתורתנו הקדושה אם יהיה נכיאכם 
ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ٠‏ לא כן men say‏ בככל" 
ביתי נאמן הוא *- פה אל פה אדכר כו ומראה ולא בחידות * והנה 
בנבואת משה לא שלחו יד לבאר איכוחה רק האמינו שהיא בלי אמצעי 
כי לא יוכל אדם לצייר האצל הדבור. אל mem‏ עם היותוו בלתי אמצעי 
כיון שאמ' פה אל פה אדבר בו * ואפ ומראה ולא בחידות שלל non‏ 
הדמיון בעל. החידות והמשלים men sim‏ שכל בשכל. ٠‏ رصم ששלל מן 
משה חייכם on‏ עצמם לשאר הנכיאים MOND‏ אם MIT‏ נביאכם m‏ 
במראה אליו אתודע * ומאמר כמראה אליו. אתודע הוא. כנגד. ומראה 
ולא בחידות ומה שאמ' בחלום אדבר בו ٠‏ הוא כנגד פה אל פה אדבר 
בו + וכשם שזה מורה. בלי Dyson‏ באמרו בחלום אדבר m‏ מורה 
שהשגת הדבור באמצעי והאמצעי הנה הוא אמצעות הדמיון Mona‏ 
החלןם ‏ הוא. עצם הדמיון. והנה למדנו מן בחלום אדכּר בו שלילר; 
הדמיון מן פה אל פה כמו כן מה שאמר במראה ‏ אליו אתודע למר 
ממה שאמ' ומראה ולא כחידות מכלל: שבאמרו במהאה אליו אתודע 
הוא ענין החידה ולשון מראה מן מראות הצובאות שהוא אמצעי בין 
המשיג והמושג: והנה אלו שני הענינים אינם חלוקים mens‏ משה רל 
השגת pay‏ והאצל הדבור ממנו ית' כמו כן בהשנת הנכיאים. עה באמרו 
במראה אליו אתודע בחלום אדבר כו רל השגה ענין ‏ שישיגו במראה 
והאצל הדבור uno‏ על ידי חלום ויש. להכין מן mon‏ וו מן בחלוכם 


- 168 — 


אמרו החכמים שמדרנות הנבואה הן שש סימנם פרכם מה ٠‏ 
המעלה הראשונה פה אל פה שמשה עה משיג. הקול הנברא- בלי 
אמצעי בהקיץ ומשוג כבוד השם השגה הרגשים BD‏ שאמי ותמונה. ה/ 
יבוט * שפי' ותמונת כבוד ה' כיסודם שכל השגה הרגשית מיותפת. אל 
השם הוא על. דבר נברא הנקרא כבור m‏ ددرت שראה אחריו * 
המעלה השנית רוח הקדש והיא הוספת حص שכלי שיאות. אל אותו 
האיש ויהבר ענינים אלהיים ותושבחות כנון משה שחבר מזמוריכ= 
והאזינו והשירה ודוד ואסף ותבריו * ושמוהו מעלה שנית בעבור 
שהשהמש בה משה עה והוא כשיהיה pp)‏ בעת השהמש הותשים י 
המעלה השלישיה הוא הנקרא כבוד כמעלת שמואל שאמי ובוא 
ה' Dunn‏ ויקרא שמואל שמואל והוא הלך אל by‏ מפני שלא ראהו 
ואי אפשר היות השם ית' אלא הוא הכבוד שהיה שוכן במשכן כיפורם 
שכל השגה גשמיח מיוחסת אל השם היא על דבר נברא ומעלהו של 
שמואל ששמע הדבור בהקיץ מן הכבור + המעלה הרביעית שירארק 
הנביא את ددرت ה' במראה הנבואה שהוא denn‏ בחושיבם ושמעו 
הדבור ממנו כאשר ON‏ וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא * ראיתי 
את ה' ٠‏ כיסודם שכל השגה הרגשית מיוחסת אל השם היא על דבר 
נברא מאת מעלת ישעיהו ומכיהו + המעלה: החמשית היא ראית 
מלאך שאיננו נקרא כבוד והיא מעלת דניאל אשר ראה את. המלאך 
בהקיץ השגה הרגשית ושמע הדבור ממנו או לא. יראנו וישמע הדבור 
ממנו כמו ויקרא mon‏ מלאך ה' jo‏ השמים * והמעלה הששית הטק 
הח לום שיראה הנביא בחלום של נבואה כמו שנאמ' ליעקב בתלובפ 
של נבואה ויחלום nam‏ סלם מצב אם שיהיה. המרבר המושג איש כמו 
ואשמע אה האיש אם שיהיה על ירי מלאך -כמו. ויאמר אלי. מלאך 
האלהים בחלום הלילה ויהיה: om‏ אל הכבור כמו חלום יעקב * ופעמים 
יבא ל הדבור לבר בחלום וכל אלו המרהגות. פעמים ‏ על ben m‏ 
וחידה חוץ.מנבואת: משה רביי עה שאמ ומראה. ולא בחירות- ונתנו 
הבדל ya‏ חלום של נבואה ובין חלום הדיוט ‏ כי. מין אחד יכללם ‏ וצורה 
אחת להם אמנם חלום נבואה אמרו שאחרי הקיצו יעשה לו un‏ מרק 
שנרמז לו בחלום וירָע כיי הוא: חלום נכואה * ואחרים MON‏ כי בשערז 
חלום. הנבואה יתחלשו כחותיו הגופניות כמו שנאמ' ברניאל לא יעמד 
בי כח ונשמה לא נשארה בי * חזהו סימן חלום נבואה הו וארע: כי 
דבר ה' הוא אמנם שאר המררנות יצרקו מצר עעמם שהם באמת אמתת 
הנבואה ויתבאר לנביא שהוא נכואה חוץ משמואל שלא נתבאר לו 
קריאת , שמואל שמואל היא קריאת הכבוד כי לא ראהו * ויהיה. פיי 
ושמואל טרם ירע את ה' וטרם יגלה אליו דבר ה' רל ושמואל טרם 
ידע את כבוד ה' רל טרם שראהו וטרם ינלה אליו דבר ה' רל שיהיה 
רגיל לשמעו מלמר nm‏ היחה הסבה ולא הבין שהוא מאמר הנכואה 


— 167 — 


מדבר ٠‏ והחכם רכי' ר' אהרן הפש שתי המחשנות כאהת וחשב 
שכונת Man‏ יוסף באפָּשרות הדכור וקיומו מדין המשמע ורצונו לומר 
ולולי המשמע לענין קיומו * וכן: הקשה למאמר nn‏ ישועה دمود 
עשרח הדברים באמרו כי אלו היה יהכן לדעת אותו מדרך השכל 
לא היה עליו הנה ראיה "ar‏ שכונת החכם ود לא נוכל לדעת מן 
הרעת כי הוא מדבר * ואמת הדכר IN‏ הדעת בקוומו לא באפשרותו 
mot‏ שהשכל הורה באפשרותו לא בקיומו ומאמ' Dann‏ רל אפי' אם 
ירענו קיומן'מדרך השכל לא היה "א הנה: ראיה שזה הדבור שנפל 
הוא מהשם וח' nam‏ המשמע.' Tab‏ לא הורה שהוא דבורו ית' עד שהבוא 
הראיה מחברת האותות או מדכור. אחר יעיד שהוא OT‏ ית' באמור 
השם ית' דעו כי: אני: בוראכם המדכר עמכם לא זולתי + או מדבור 
משדק ודעו זה אחרי שהיה נכיא נאמן והנה מאמ! החכם כי אלו 
הוה ותכן מדהך השכל לדעח אותו באורו ידיעת קיומו ‏ לא ידיערז 
אפשרוחו ואם دز הורה החכם בחלוק ודיעת אפשרוחו מידיעת קיומו * 
וגם כן כונה החכם Mona‏ ולולי המשמע הוא על ידיעת קוומו. زيم 
באפשרוהו. * ואיך לא הרגיש החכם ww nm‏ החכמים אלא. כון 
להטעות * וזה מה שרצינו לבאר ווצאנו מכונת הפרק ונשוב: לעניננו ؟ 
והנה כלל חכמי ישראל ورور دم رط הנכברא שמדבר בו השם m‏ 
ועדות. נאמנה מעמד הר SD‏ שרכר בקול ‏ ושמעו כל ישראל עשררז 
הרכרים ומאמר ישראל היום הזה ראינו כי ירבר אלהים את האדם 
וחי * ואמר דבר אתה עמנו ונשמעה * ומאמר השם בעבור ישמע העם 
בדברי עמך:* nn‏ שנאמ' פנים בפנים דבר ה' עמכם + כי כשנסע הדבוה 
מאתו ית' כן חנה באזני השומעים: והנראה מאלו המאמרים שיש יחס 
دم אותו המאמר לנבואח משה כי אי אפשר שיהאמת MN‏ משני 
הענינים במציאות האחר והם מתחלפים במין זה אי אפשר י יש לך 
לדעת כי הצורות הנראות ‏ אל הנביאים חכמי הקראים תפשום by:‏ 
פי פשוטם שהם השגות חושיות זולתי nen‏ ית' כמו שבארנו שיחסו לו 
דבר נברא חצוני ממנו ומה שמשכם אל זה רדפם אחרי פשטי הכתובים 
ואלו היה להם man‏ מרין השכל שאין אלו הדברים המושנים מוחשום 
היה להם להוציאם מפשוטם כמו שעשו על ההשגות החושיות המיוחסות 
אל, השם ויחסום לרבר נברא mm‏ להם לישבם בשמות השתוף עד שלא 
mn‏ ההשגה חושיית אף מפני האמינם שהמלאכים הם נשמים לפי 
דעתכם שאין הכר מדין השכל להאמינם בלתי גשם כמו השם m‏ 
האמינו גכ באלו ההשגות שהן חושיות ויש להם ראיות על זה מפני 
שהשונום הנביאים בהקץ כגון יעקב ודוד גדעון ומנוח שראו 
המלאך * ועוד שהשיגום ee‏ במקום חוץ למקום שההגבלה. הוצת 
סגולה גשמיית כגון לא ברוח m‏ * 4 באש ה' + שענינו כבוד. ה' י 
והשלימו בחלוק אלו ההשגות שהם ענינים נמצאים חלוקים זה מזה ולפי' 


— 166 — 


החכם רב" יוסף המאור הגדול ננ הורה באפשרותו והביא דמיון 
לדנר כי הדבור כשאר המעשים' והמעשים שהם נופליכ? ממנו הכז 
mans‏ אל כלים כי לא נוכל לעשות מעשה ba‏ אמצעות כלי וידענו 
גם שהשם יה' עשה מעשים ואי אפשר שנאמין שהוא עשרה אותכם 
באמצעות כלים יען שהשם נכרל מן הגשמות ולא כן האמננו שהשם יהי 
עשה מעשים בלי אמצעות כלי + ואם הרכור im‏ ממין המעשים אעפ 
שהדבור bau‏ ממנו באמצעות כלים nenn‏ ית' יפול כלי אמצעות כליש₪ 
והנה החכם הורה באפשרותו * אמנם האופן בקיומו הוא המשמע 2 
כאשר יסע mann‏ מן המדבר כך יחנה באחן השומע לכן אמ' החכם 
ולולי המשמע לא היינו נדע כי הוא מדבר * וראיתי שהחכם רבי' רי 
אהרן ננ טען על החכם רבי' יוסף בזה המאמר + ואמ' ואני מתחלחל 
וזוחל לומ' ma‏ יען pm»‏ ליודע לדעת באפס ההשמע כי DD mn‏ 
אם יחפץ לדבר משום כי הדכור הוא ממיני המעשים וכשם שהמעשים 
man‏ ויחמו ממנו למען כי הוא יכול הן הוא bin‏ על מיני mann‏ כי 
הוא יכול לנפשו ולולי הראיה שהורית על מחילות להיותו ית' שמו יכול 
על יכולתנו היינו נם درم וכי יתם זה איך on‏ החכם המאור 
הגדול כי לולי המשמע לא היינו ردير כי הוא מדבר * ואני תמידק 
במאמר זה Dann‏ שטען על Dann‏ רבי' יופף כי כנראה מסדר מאמר 
רב" יוסף הראיות שהביא: רבי" אהרן על אפשרוה נפילת הדבור 
הם עצמם שהביאם ר' AD‏ באמרו ויותר אשר may‏ המעשה על 
היותו ית' שמו יכול על הרבור כי היותה ביכולותיו. ונתקיים כי-הוא דבור 
באמתת מה שנעשה yo‏ הקולות הכרותות והיוחו יכול לנפשו יכול על 
הקולות ‏ יגוש כריחותם ונתינהם דבור ואחרי כן  mn‏ ולולי = המשמע 
לא היינו ردير 5د הוא מדבר ואלמלי היה משמע זה הדבור. להורות 
באפשרותו וקיומו הנה בטל- מה שאמ' קורם זה הדבור והורה באפשרותו 
ددج השכל + ועור שטענת בעל הריב אינה כי אם מצר פנע הגשמות 
ואילולי לא היה משיג מדין השכל שהדבור הבא ממנו לא ישיגנו פגע 
נשמי איך נעזר מן המשמע אבל רין היה לו כמו שהוציצת Dry‏ 
אחרים מיוחסים לו ית" מצר הכהו' ממשמעם מצר שעומרים כנגר השכל 
להוציא גם הדכור המיוחפ לו ית' ממשמעו לישבו על ود שהורה עליו 
השכל دمر שקדם לנו הבאור * ומן דין זה ההכרח נראה שמאמרו ולי 
המשמע אינו כי אם להורות בקיומו אבל אפשרותו nano‏ مدر השכל 
אם כן טעם ולולי המשמע רל pn‏ ענון-לקנוה מדין השכל היותו מרכר 
כמו שיש ענין מרין השכל להורות היותו ית' יכול והוא נפילת המעשה 
ממנו כאשר אמר ההכם ודע جد אין ראיה ברעת תורה על היותו. ית' 
מדבר למען כי דרך ידיעת ספוריו המעשה man nam‏ חלק ידיער; 
אפשרוהו מידיעת קיומו ואמ' שידיעת אפשרותו pn‏ השכל וידיעה 
קוומו מדין המשמע ולכן on‏ ולולי המשמע לא היינו נדע جد Sn‏ 


- 165 — 


17 
פרק IN‏ נכאור מהות הנבואה דע כי צורת הנבואה מצאנורק 
by‏ שלשה דרכים ٠‏ הדרך האחד erw‏ דבור 2b‏ 
זלא יראה שום צורה כנון ואשמע קול אדם בין אובל אולי * והדרף 
השניה שיראה צורה ולא ישיג ממנה הדבור אלא מדבר חצוני ממנה 
כנון ואשמע את מרכר אלי אחרי שהשיג מה שהשיג לא הראה שבא 
הדכור ממנו * והדררך השלישית שיראה צורה וישיג הרבור ממנה ' 
ולפי אלו: הג המעלות נחלקות מדרנות הנבואה * שהדבור נחלק יש ממנו 
דבור על צר החידה והמשל וש ממנו על בוריו * והצורה המשגת יש 
ממנה שחושג צורת איש כנון והנה אוש מראהו * ויש ממנה שתשג 
ראית מלאך כנון ויען המלאך הדובר בי * am‏ ממנה שתשג השגת השם 
כנון וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא ٠‏ אמנם על mus‏ האיש יש 
מראות שונות. זו מזו כמפורש בכתוב * בקצת נראה בחור וכקצתם זקן 
ובקצתם בעל כנפים ובקצתם דמות DIN‏ וקצותיו משתנים ובקצתם. רגלי 
וכקצתםי רוכב סוס DEN‏ ופעמים מזוין * ויש מי שיחדמה כתחלה ‏ איש 
עמו ולבסוף מלאך. כגון ויאבק איש עמו ולכסוף אמ' כי. ראיתי אלהים 
פנים אל פנים + וכן מה שנראה אל מנוח ואשתו בתחלה איש ולבסוף 
מלאך (כן נמיי בהשגה השם מראות חלוקות שיע קב ראהו נצב בראש 
הפולכם וישעיהו ומכיהו יושב על הכסא ועמוס נצב על nam‏ 
אמנם בעניני אלו ההשגות חכמי ישרא ל נחלקו pa‏ בהשגת הרבור 
בין בהשגת הצורה * שחכמי הקראים תפשום כולם על vo‏ פשוטם 
מלבד כל השגת חושייח וכל העתקה נשמית והגבלה שמצאום מצורפים 
אל השם הוציאום ממשמעם ויחסום: ab‏ נברא שישיגוהו Dann‏ 
ושיעתק ושיוגבל * וכבר ירעת שחכמי ישראל הודו שיש דבר נברא 
ונקרא' כבור השם יראהו השם למי שיחפוץ כל זה כפי שהעורו פשטי 
הכתובים ומה. שנאמ' ומראה ددر ה' כאש אוכלת בראש ההר رصم 
שבא במשכן MOND‏ וירא 29 ה' אל כל העם ואין دوم שמאלו המראות 
ילדו דעות נוראות בהשגה האלהית * אמנם על הדבור המיוחם אל השם ית' 
הודו שהוא על פשוטו שהשם Sam ’m‏ וכל won‏ ישראל. הסכימו 
5 שהשם ית' מדבר ויחסו הדבור לו כמו שהעיר הכתו' מה שאין לזוז 
Tan Dr IN‏ על צד שאבאר לא על צד שבארו חכמי יון שהוא 
השאלה להשגת המדע ולא לפי ديرم חכמי ישמעאל האומרי' שהשם 
دم" מדכָר בדכור קדמון אך טבע הדבור לפי שנודע בינינו הוא חרש 
כפי שבארוּ חכמי ה שכל שהוא אותיות: כרותות בקול mann»‏ חתוך 
מופנל אמנם להיותו נופל ממנו ית' והיות הדבור Tg‏ אל כלים והכלים 
הם דברים גשמיים והרכר נפלא והיותו ben‏ מן השם בלי שישג לו ית' 
השג נשמי כבר Dann‏ רבי' יוסף 33 בארו במלה מוחלטת במאמרו כי 
דבורו ית' שמו יתחדש מלפניו באמרו מלפניו ולא אמ' ממנו הנה לא 
ישיגנו השנ גשמי והיות הדבור בא ממנו m‏ בלי אמצעורז ولاح ٠‏ 


- 164 — 


לבר ود היא מורה לשלמות ‏ הנפש כמו ‏ שנודע "לכל מעיין mar‏ שאמי 
המשורר: nn‏ ה' המימהּ משיבת נפש"* ואם מצאנוה שהיא ‏ חורה 
לשלמות המדות היא בעבור ששלמות המדות ‏ יסוד המעלה ‏ לשלמות 
הנפש ועוד שרצון השם' לשלמות' moben man‏ הנפש ואעפ שהשכל 
החמרי ‏ מספיק לשלמות. הגוף באה כו נם תורה = והתכלית התוריירץ 
לשלמות הנפש no:‏ שלא: זכו בהוראתן התורות ‏ האחרות כי אין בהן 
שלמות. נפש np‏ שהן מפסידות: במנהגיהם קיום מין הָאנושי כאשל 
חראה/ בהם שוכנים יחידים בהרים' ופורשים עצמם מקיום המין ומצערים 
עצמם ומשחיתים מין האדם + כנגון' הכמרים ששוכנים Dana‏ ומכונים 
שוהו كور השם' וזהו. אדרבה כנגד רצון השם Dion‏ ترح טעו رركت 
גדולה לא יוכלו לצאת ממנה והסנה היא בעבור ראותם את הנביאים 
פחתו קיום העולם הזה בעבור הכופרים ששמו תכלית התועלת مداخ 
העולם' הזה על دز פחתו הנביאים אותו ולא פחתו הנביאים גם כן רק 
מה" שהוא על צר המותר כדי להודיע שיש תועלת אחרת מעולה מזאת 
התועלת * וכשבאו המתפארים להתקרב בעניני הנבואה וראו שהנביאים 
פחתו הנאת העולם הזה בחרו פחיחות זה העולם על צר התכלית וראו 
שזהו המכוון ולא ana‏ לרעת שהנביאים לא פחתו זה רק לעמוד כנגד 
סברת הכופרים במה: שהוא. על צר המוהר ולהעיר בתועלת הנפש אשר 
הפסידוח הכופרים; והנה: הם\ נשארו. רקים ופוחזים משתי השלמיות wen‏ 
תכלית .כונתם: לצער את הגוף ואומרים שזהו. רצון השם וזה מה שאי 
אפשר * והנה כל תורה שתכוא ולא תורה לתשועת הנפש 
ולא תורה על קיום העולם אשר non‏ השכל ons‏ אוהה 
התורה Han‏ שתבוא באות ומופת אותה התורה אינה מן 
השמים ולא נאמיָן'בה י ההעת השלישית דעת האומרים מן 
הפלוסופים שמהות' הנכואח moben an‏ הנפש ואם יהיה האדכ] 
שלם. במעלח הנפש הדברנית' ובמעלה הנפש' החשכנית אי אפשר שלא 
ותנבא. ומדרך הנמנע :הוא: مسرم ددم מי שאין לו השלמיות האלו + ולפי! 
אמ' אבוקרט והוא ‏ טוען: לאנשי מדינתו: העם איני. MOIN‏ ود חכמתכם 
האלהות שוא אך אני אומר כי. אני. חכם בחכמה אנושית שלפי דעתכם 
ענו הנבואה הוא: תכלית. שלמות הנפש: ולא ja‏ מי שיש לו: שלמות 
הנפש אי אפשר. שלא ותנבא. ואי אפשר שיתנכא/ vn‏ שאין :לו שלמות 
הנפש * והדעת\ הרביעיית היא נמשכת לפי הרעת השלישית באשר היא 
אלא מפני לחץ עניני הכתובים נכרלו :בענין אחד |מהכם ואומרוכם. כי 
זה האוש \ many‏ بواج בשלמות הנפש Swen‏ שלא יתנכא על צד 
המניעה כהמנע דבר שהוא. טבעי bar‏ זה: ממעשה. הנפלאות ונרארק 
האצל הנכואה הוא ברצון אלתי : 


- 168 — 


בחקותי וגם כן העירה התורה שכר הנפש בקיומה והפסדה בשמירת 
mann‏ ומריונה כשאמרה ונכרתחה הנפש ההיא + לחיותנו כהיום הזה ٠‏ 
ולא היחה הכחירה. לזרע אברהם על דרך מקרה * ולא נכרא האדכם 
שיהיה קעתו נמאפ וקצחו נכחר אין זה בחכמה כי זה יאמר במקרה 
ולולי הסבה שהזכרתי. היה עול גמור + رصم נכבד מאמ' רבינו יוסף 
המאור הנדול on‏ ולמען כי הידוע מן בני ישראל כי הם nos)‏ 
יזזרה מה שלא/ הגוש רעתם יאמינו ויעדיקו עול שמים על נפשם נצטוו 
ולא הניחם על מה שהיה בדעתם * ולכן אמרנו ‏ כי מצווח החורה. PN‏ 
להם אלא אחר משני הדכרים אם שיהיה רע מפני. כי. הידוע Dom‏ 
ישמעו וועשו ואם לא יחן להם תוהה. או לא ישמעו. ולא. יעשו. ואפיי 
אם יחן להם תורה ויהיה. הדבה: כזה. הצורה פטר חון אשר אין בו הועלה 
mm‏ רע * או יהיה הירוע מהם > עם החוחה יאמינו או יהיו קרוכים 
אל הנאמנות ויהיה חוכ ראה איך הפליא החכם בוה המאמר על او 
כונתנו חהו המבוא י שהביא חיוב התורה Sam‏ החכם שאכם יהיפרק 
יתחיוב : 


פרק צז = יש לך לרעת איכות מי שהוא ראוי במבוא הנבואה 

ממין האדם ונאמ' שדעות בני ארם נחלקו לשני חלקיכם 
כפי חלוקם במהות הנבואה ולכל אחת משתי. הדעות "יש דערז 
חלוקה למאמיני התורה הרי ארבע י הדעת הראשונה אומרים 
שהשם ית' ינבא אי זה שיקרה מבני אדם לבר שיהיה בעל מרות לפי 
فدرم ההנהנה כי לפי הענין שיורה צריך שיהיה מתנהג בו עד שהפליגו 
מה הענין'כי השם ינבא אי זה שיקרה וישרה נבואתו על איש בלועל 
כדי שיחזירנו בהשובה שלמה. * ולא: הביטו בענין -אחר זולתי Minen‏ 
ההנהגה שמביאה שרות הנבואה * והדרעת השנית مز הנמשכים אחר 
חורת משה אמרו שצריך שיהיה הנביא שלם במעלת הנפש (במעלת 
המדות שכהם תתאמת הנבואה שצריך הנביא שיתנהג ‏ כמה שיוררק 
שיהיה שלם במעלת הנפש שבה התאמת הנבואה * כי בכך התאמת 
הנמואה רל בעת שישינ האדם את השם שהוא רחוק מאופניי הצורך 
ולא יעשה הרע ולא יצדיק הכזב וכל זה לא obem‏ כי on‏ כשישיג 
את השם השנה שלמה לשלול ממנו עניני הצורך וזהו שלמות: הנפש 
ועל כן אמרנו שאמונת השם קודמת מאמונת הנביא * ועור שאם הנבואה 
חבוא לשלמות הנפש הנה לא חבוא רק משלמות הנפש * על כן: ms‏ 
שיהיה. הנכיא שלם במעלת המרות ובמעלת הנפש ששלמות הנפש לא 
חושלם כי on‏ במעלה המדות שאם יבוא: להשלים הנפש והוא לא ידע 
שלמות הנפש זה אי אפשר ועל כן \לא. נאמין בהנהנת mn‏ נימוס 
של +ש% ונימוס ילויט הפפול שהן רקות משלמות הנפש ואנחנו האמננו 
על פי יפודנו שהתורה היא לשלמות הנפש ועל دز נאמין בחורת משה 

“11 


— 16% — 


שנתחייבו כלייה ולו u‏ שנוצל מתוך ההפכה במאמ' אלהי ٠‏ ואמ' הפלוסוף 
mo‏ תכלית התועלת בחלומות בעבור ההשגחה. גמורה באנוש. להזהיר 
להבא טוב או רע כדי להבין ברע מה שהוא. ויבשר בטוב ואמ' ולפי 
שהנבואה נכנסת ma‏ המין מהמתנה  mon‏ לאלוה ולמלאכים * וכשורת 
אור הגנוז הוא אברהם אבינו עה והשלום pm‏ השם בשני החלקיכם 
קיום הגוף וקיום הנפש וכל המקיים רצון השם הוא הנקרא אהבו כאשר 
נאמ' לורע אברהם אהבי והצילו מסכנת. גופו במאמרו NND‏ נאפ' 
אשר הוצאתיך מאור כשדים וכשראהו שהוא נתעורר מעצמו להשלים רצון 
men‏ מכלל מי שקדם רצה השם להטיב לזרעו אחריו בזכותו. על צד 
החפר' כמו שאמ' התן אמת ליעקב Son‏ לאברהם * והבטיחו לורעו 
שינחלו שני העולמים בקיום שני חלקיהם. * וזה אי אפשר על קהל ווער 
אנשים שישוו כלם בקיום ww‏ החלקים ma‏ שזכו אנשים יחירים קודכם 
nnd‏ התורה והם השרידים אשר הּ' קורא שהרי DIN‏ הראשון שהיה 
me 3‏ לא הספיק לו בקיום שני חלקיו ‏ בעבור. שהיה. נמשך. על מה 
שהיה עולה לו מהשלמת טבעו על צד. הוותור: לתאבון. עד שנטה אל 
החלק האחר לברו הגריל השם חפרו כשרצה בתשועת. נפשותיהם ונתן 
להם תורה משוערת בשעור הנעלה מכל שעור וצוה להם בענינים שהם 
מן הדעת קיום הנפש וקיום הגוף והחמיר בעונשים לבלתי סור מהכם 
והתיר להם התר משוער מספיק להעמיר הגוף ואפר להם אסור משוער 
ממה שחר עץ הרעת המפפיק להושיע הנפש כו ושערה לפי המקבלים 
ולפי הזמן מהבא ולפי המקום * וזה מה שלא היחה: יכלת בדעת האדם 
לשערו זה הוא ההכרח: שהביא. למאמ' הנבואה ולא הספיק להם זה 
עד שעמר' מאמ' הנבואה כנגד מה שמנע הרעת להועילו בשני החלקים * 
והורית. התורה גכ מצוות תורינת. מה שאין בבחינת: פעולתם: מהרעת 
לא טוב ולא רע אלא שהן ג דרנה למצות שהן مع( הנפש ppm‏ הגוף 
כמו שותבאר היה מרצונו ית' שיהיו להם שני: החלקים נקשרים זה בוה 
nam‏ שתקון: הגוף סלם לחקון הנפש ומי שיזכה בקיום הנפש map‏ בתקון 
הגוף ומי שיבטל np‏ הגוף שהוא שלמות ראשון לא man‏ בתקון הנפש 
שהוא שלמות אחחון. برط :دن שם שניהם נקשרים זה:בזה בשמירת התורה 
שבקוום האמונה. על אמתתה יחקיים סדר. ההנהגה האנושית * ובהתקיים 
סרר ההנהגה על פי השעור ששערה התורה תחקיים האמונה על אמתתה 
וכשיעמר איש: לפרק מזה השעור ששערה התורֶה נמצא מפסיד. שני 
החלקים ולוקה בשניהם * ואם מצאנו בתורה ששם ;התועלת. וההפפר 
בבחינת החלק האחר שהוא קיום הגוף an‏ בעבור. שבקיום man ppm‏ 
יהיה קיום תקון הנפש ואם נמצא לוקה בו הוא בעבור שבטלו Da‏ בטלו 
הנה לא :دم לא בקיום הגוף' ולא בקיום הנפש וכבר נהבאר שזה הנקצף 
והמרוחק القت مز המבטל החלק nm‏ ועור לפי הנמשך בטבע האדם 
שהפסר זה החלק ותועלתו הוא המורגש אצלם כמו שיעדה قدصم אם 


— 161 — ₪ 


= באמרו השמע:עם קול אלהים חיים מדבר מחוך האש כאשר שמעה 
אחה ויחי באור למה שאמ' ודבריו שמעת جمد האש * ונשוב לרברינו 
והנה ذم אלבראהמה יען שפשטו ההשנחה הפרטית. במין האדכש 
בנמול ועונש על כל פנים צריך להבחן עשה הטוב מעשה: הרע ומנין 
יורע רצון השם בין הטוב וחלופו ואמרו כזה הענין על צר ההשלמה יען 
שנחן לאדם'שכל שבו מבדיל בין הטוב par‏ הרע מה צרך לו לשליחות 
נמא שאם נאמ' שהנכיא יבא בהפך הרעת לאמר הרע טוכ זה לא 
יהכן ذا הרע לא יצא טרועו *י אמנם יש. לנו להשיב בשרש זאת הדעת 
העומרת. 2ح לא ודבר 'השם. עם ילוד:'אשה. וזהו כי אחמי - שהאמיט 
בההפשטות ההשגחה וזה: היה הכרח הפלוסופים לאחה מן הרעות כי 
אחר שוה העולם דבר חמרי והוא ית' נבדל مر הגשמות וממשיני הגשמות 
הנה לא ישיג זה העולם כי אינו משינ בחושים וזה העולם יושג כחושים 
ושללו ההשגחה ואם عدم הכת השלימה בהתפשטות ההשנחה הנה לא 
חהיה מניעה מלדבר השם עם ילוד אשה * man om‏ טענה ود הדבור 
ימנה בכלים והכלום הם דכרים חמריים יש להשיב כמו שהצענו על 
השיגו הרברים המושגים בחושים והאמננו על השיגו \ אוהם בפנים בלו 
שיקרה לו:פנע נשמי. כן. יש לנו להאמין "by‏ האצל: הדבור מהשם ית' 
על פנום בלי שיקרה ל1.פגע now‏ دمر שיתבאר באיכות האצל. an‏ 
ממנו יח' אל הנכיא + אמנם על אי זה צר יתחיוב .בוא הנכואח יחכאר 
ברעת השלישית ٠‏ הרעת השלישיח הם מאמינים כנבואה אחרי 
שהם מאמינים בהתפשטות ההשגחה הפרטית. והרכור באפשרותה ותבאר 
בבאור מהות הנבואה * אמנם הדבור בחיובה. יש:לנו. לומ':אחרו שהשם 
"ית המציא את. הארם והיה מרצונו לתועלת :חאדם עצמ ונהן'-לו. חלק 
עליוני שמכחו: kan‏ להתקים. מין: האדם ‏ לשמרו :לקיום ne‏ החלקיכם 
ואחרל , שיחר אחם\ הראשון האכולה. מעץ: הדעח זולתו .עץ ‏ החיום: mm‏ 
ענשו. זה להתיחר: במה \ שבחר. wann‏ הנפש ותקנה : ענינים: מעשויבם 
הסכמיום' הם.הנקראים ‏ מצוות שכליות 'מספיקים לקיום מין האהם שמטבע 
עץ הרעח: לדעת Dann‏ הרע ולהתרחק RD‏ ולדעה. הטוב ולהתקרב 
אליו זה היה מספיק לקרב האדם' אל היושר. בקיום .מין האדם: לפי 
הנהגה. המדינית. לי: מאמר הנבואה “رمد שהירח ‏ מקייכם ‏ רצון  Dem‏ 
בקיוח' מין האדם ‏ הוה, מאריך ימים. ומתענג. כקיום זה העולם והיה/ :מי 
שמרה' להצון 'השם בקיום 'מין האנושי שהיה גורם ההפסר ميات הנהנתו 
ונגזר ‏ עליו העונש ‏ אם היו ארצות או אקלימים ונמצא לשם מי. שקיום 
רצון השם בסרר ההנהגה מצר החמס שנהיה. באותו המקום יקרה ‏ עלוו 
העונש ההוא השופט כל הארץ לא יעשה משפט * ועל 49 פנים ‏ צריך 
להעיר בנבואה אל אוהו האוש שונצל ‏ מאוהו העונש. כמו: שבא. מאמר 
הנמואה אל נח שונצל מאותו העונש מכלל; אנשי הורו: הוא. דור המכול 
11 


4 
79 


— 160 — 


הנבואה להודיע את האדם להשתמר למה שהוא מרצון השם ית' ובכן 
באה הנמואה mn‏ המבואי שהביא לחיוב הנכואה"* ומאחר שערערנו 
בענין הנכואה נכאר הדעות החלוקות בענין חיוב הנכואה * ואחרי כן 
נבאר הדעות שנשמעו במהות הנבואה ומי שהוא ראוי במעלת הנכואה * 
ואחרי در נבאר הדעות שנשמעו לענינים שהורית: הנבואה רל טעמי 
עניני המצות ואמהתם : 


.. 


פרק 13 הרעות שנשמעו ממי Som‏ מאמין במציאור? אלוד; 
להכחיש הנבואה או להאמינה שלש רעורק ٠‏ 

הדיעה האחת רעת הפלוסופים ששללים השנחת pen‏ הפרטית 
pen‏ האדם ובשלילת ההשנחה הפרטית תשולל הנכואה ותכוטל לנמרי 
ואין חורה מן השמים ולא גמול ולא עונש ואנחנו כבר בארנו ובטלטו 
זאת הרעת מעקרה רל שלילת ההשנחה הפרטית ממין האדם כמ 
קדם לנו הבאור בראיות מופתיות ٠‏ הרעת השנית היא דעה DIN‏ 
בראהמה ואל דהריה חכמי הודו שמאמיני' במציאות אלוה ואמונה 
ההשגחה הפרטית בגמול ועונש DIN‏ מאמינים כנבואה אמנם MEIN‏ 
שהשם אינו נוף ומי שאינו נוף איך ידכר الت גוף mm‏ מניעתכם 
זאת כי לא ידבר אלהים את האדם ותי * חאת הדעת נעתקה אל 
המצריים שהם קרובים להם וכשהיו ישראל נרים כארצם למדו זאת 
הדעת מהם دمر שהוכיח להם הנכיא באמרם נמוסי מצרים כאשר אומי 
אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ומאת * ולכך אמרז היום- הזה ראינו 
د ידבר אלהים את האדם ٠ sm‏ אלמי מקורם לכן לא היתה אמונהם 
בכך * ואמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים DD‏ מתוך 
האש כמונו ויחי * ועל כן men on‏ למשה במעמר הר סיני הגדול 
זהמרא הנה אנכי בא .אליך בעב הענן בעבור ישמע העם mann‏ עמך 
won on‏ לעולם וכבר נאמ' בהתחלת בוא משה ויאמן העם וישמעו 
כי פקד ה' Di‏ נאמי בקריעת ים סוף ויאמינו ma‏ ובמשה עברו * יש 
كز Ton) now‏ ויאמן העם ולא כל העם nn‏ שהאמון ההוא בנכואה 
מפני האותות mm‏ להם בספקה אבל עתה הושגה להם אמהת הנבואה 
בהרנש כאמרו בעבור ישמע העם בדברי Toy‏ ועל دز נאמ' לעולם שה 
האמון יהיה בלי ספקה והנה הורה בזה הפסוק. שני עניניכז האחר 
אמונת אפשרות הנבואה באמרו בעבור ישמע העם כרברי עמך + והאחר 
אמונה משה באמרו En‏ כך יאמינו לעולם ער ששבו מאותה האמונרק 
ואמרו עהה ראינו جد ידבר אלהים אה האדם וחי ٠‏ ומשום פחדם כי 
לא ירבר אלהים את האדם וחי ועתה לא יכלו לומ' ma‏ שמו פחדם 
מצד" האש באמרם דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן 
נמות ואמ' ועהה mob‏ נמות כי האכלנו האש הנדולה אם יוספים אנחנו 
לשטוע את קול ה' אלהינו עור ומתנו + וזה המאמר הסכים משה עה 


- 189 — 


שפרסם החלוקה עם אנשי דורו שהכור הוא. לברו האמת כי WENN‏ 
שתעלם mann‏ מכלל אנשי העולם + והשני שהכופריכם ההכם רצו 
להכריחו: مر העולם הבא על כן הבטיחו בקיום זרעו * זה שלישי מפני 
שזכה אחרים זכה כקיום זרעו כאשר אמר ואת הנפש אשר עשו בחרן* 
ותשוקח אברהם להיות לו ردير בשביל זה היה כדי למפור ‏ לורעו: וחוד 
השם במופתי השכל כאשר נאמ' כי ירעתיו למען אשר יצוה  MIN‏ 
ואת ביתו. אחריו ונו' * וכשהיה מרצונו יה' שתהיה הנאת העולם הזה 
mans‏ על צר החסר nam‏ למי שאין Don mar‏ לא יהיה המשך החסר 
חדורי ושכר העולם. הבא אי אפשר שינתן על צר החסר כשרצה לזכות 
את זרע. אכרהם. אוהכו כשני. החלקים שחהיה הנאת העולם הזה הנהנה 
על צר החסר המשך חדירי ושכר העולם جردم دك נחן. להכם ‏ תוררק 
במצוות שכליות עצמן שגזר כהם השכל החמרי וכמצות. הוריות לזכותכם 
בשני החלקים אעפ שהמצוות עצמן תועלת ומתועל האדם כהם בעכור 
שמקים רעונו בקיום המצוות. המקרבות אוהו לחועלה שני העולטים pm‏ 
ann. 1b‏ הרב והנה העולם יען שהוא Son‏ גמור אעפ. שהארם מבטלו 
ועומר. כנגד רצון השם השם ית' יהיה מאריך אפו עליו וגומל לו טובו 
- אמנם שכך העולם הבא אינו دمر על.צר החסר כי on‏ על צר ann‏ 
וכל war‏ ישראל כך رديه וכך גוזר השכל om‏ יעמר לבֶטל זה החלק 
Dann‏ המיתה * וירוע שהאדם נכרא שלם לעצמו אונו צריך אל הערה 
מכחוץ جد אי אפשר היות" פעל. השם "on‏ שאם ירצה הארם ללכה 
בררך היושר על מה שיורה עליו השכל על מה שראוי עליו nen‏ בלי 
הערה אמָנם בעבור جرم חלקו nn‏ מתגכר עליו צוהו שיהיה עוסק 
בשני החלקים כמו שאמרנו ואחרי שנטה אל החלק האחר. ובטל החלק, 
Ni‏ ונענש שיחרו אל הַאחר ועור קלקל. האחר החלק נהן לו הקנה 
בסדר. ההנהגה. עד זמן אברהם אשר זכה. בקיום שני החלקים וצה השם 
לזכות את זרעו בקיום שני חלקיהם ונהן להם הקנה כוללת. uw Dip‏ 
החלקים. והיא שלמה שלמות אין למעלה ממנה * ואם neo‏ מורר ממה 
שראוי להחנהג בקיום שני חלקוו על צר Sonn‏ העירו על צר. ann.‏ 
כדו לקיים את שני חלקיהם אשר הוא רצון השם * ומכאן הביא ההכרת 
לגלות. למין Dann‏ סודות נפלאות בעניני חכמה האלהית מה שאונכם 
נוהעום משעור יר שכל האנושי רק נוְדַעִים במעלת הנבואה זה על צר 
המתנה. לזרע אברהם دود להתאמת. אצלם אמהת הנהגתו برص העולבם 
והנה. مادم באה לחזק mob‏ שגזר השכל מתקון הגוף ונהנה גדרות 
בשעור משוער הנעלה מכל שעור לקיום הנפש + ולא הספיק לה זה עד 
שהוסיפה התורה מה שראוי. להשחמר בגדר הנפש. ואלא. שני החלקים 
שנקראים. מצוות mn.‏ (כל رص על 3 Sonn‏ לזרע: אברהבם אוהבו 
לקרבו לשכר העולם הבא שהוא קיום רצון השם ובקיום זה הרצון PD»‏ 
גכ התועלת וכל זה לא היה. נשלם להוריעו אל האדם רק amp‏ 


— 158 - 
١١‏ 
הכתו' באמרו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא העשו וכמעשה 
ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו * ומעשה אבות יעשו 
Du‏ * והנה אנשי סרום ועמרה זה היה om‏ המעידיכם. על 
עצמם באמרם איה האנשים אשר באו אליך הלילה. הוציאכם. won‏ 
ונדעה אותם * ונאמ' להם זעקת סרום ועמרה כי: רבה וחטאתכם כי 
כברה IND‏ * ואמ' הנביא הנה זה היה עון סרום אחותך גאון שבעת 
לחם + ואמ' ותגבהנה ותעשנה הועבה לפני ואסיר אותהן כאשר “MIND‏ 
mm‏ משכב mar‏ רמז לדבר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה. 
היא * ועל כן u‏ להם מה שנגזר והעונש להם may porn‏ רמז 
לדבר כלם יחמו כתנור * כמו הנור בוערה מאופה * וכשראו בנו זארק 
הנקמה באנשי סרום בשביל זאת העכרה מעטו מן העריות והנה רחל 
num‏ מדין שהן רועות צאן * והכנענים זאת היתה דרכם ود לא הוכחו 
ממאמר הכתו' בענין העריות אל הטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו 
הגוים ואקוץ دم * ואמרו וכמעשה ארץ ودين לא העשו ובחקותיהם. לא 
תלכו * ואמ' ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי ואמ' ותקיא 
הארץ את יושביה מפני שהם מעוהים: דרך ארץ mn‏ رح העולבט 
ונמטאו שהם מפסידים mn‏ ומבטלים רצון השם שגזר בקיומו. גזר 
עליהם Spann‏ לגמרי באמרו לא תחיה כל נשמה * והקלקלה שבאה 
אל המצריים nat‏ היתה הסבה רל עברת העריות כאשר אמ' הכתו' כמעשה 
ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא העשו וסבב השם פבות על ידי שעבור 
עמו להענישם ובשביל זאת העברה שלא הספיק הוראת כח המדמה 
מתקנת המפורסמות רצה nem‏ להת תקנה במאמ' הנבואה על ידי אב 
המון אוהבו בזמן שראה שילקו won‏ סרום וצוהו במצות. המילה וכל 
היודע סוד המילה יבין בה זה הסור + והנה לא באר התחיבם בעונש 
משום סכלותם באמונה שכפרו בו ית' אשר הוא קיום הנפש אלא לצר 
השחיתם ההנהגה בקיום PD‏ האנושי ואנשי נינוה. יוכיחו + אמנם מי 
שהשניח בתשועת נפשו והיה מפחית בהנהגת זה העולכם הירק שכרו 
שכר הנפש באמרו ויתהלך par‏ את האלהיכש ואיננו כי לקח אותו 
אלהיכם * ומספר ימיו לעד. כשהירק מרצונו ית' אודור? החלק' un‏ 
לאדם שיהיה זך ונקי לפני השם כלתי bin‏ וחלארק מהאמונור; 
הנפסדור? ‏ והנשחתור;  mm mann‏ מ Dummy‏ אלו שני 
הרצוניבם הוא הנקטף מהשכם יה' ומי שישתרל שיזכרק לאחר משני 
הרצונום יוחן במה שהשתדל לקיים כמו שהועדו-אנשים קודכם אכרהבם 
אבי' עה ומי שישתרל לקייבז אלו שני הרצוניכם in‏ המתקרב. برجا 
השם * והנה אברהם אבי' עה שהועד בקיום אלו שני הרצונים זכה 
oma‏ רל مرك הגוף رارك הנפש והבטיחו שיזכה. זרעו באלו ‏ שני 
הרצוניכם מהנאת העולם' הזה והעולם הבא ועל כן קראו ددا בכורו 
להנחילו sw‏ העולמיכם ١‏ וכה בוה מצר שלש דרכיכם + האחד 


— 157 — 


האלם וכין החי המדבר שלא יהיו כאחר אצל האדם כי האדם ورك 
העולם בשכלו אשר دمر לו כאשר אמ' ود כצלם אלהים כרא אח האדם * 
ומין האלם גכ לא יהיה נפסר להפקר אלא בעבכור מזון האדכט באמרו 
כל רמש אשר הוא חי לכם mm‏ לאכלה ובעכור שמירה جردم האדם 
מן מדת האכזריוח לשמירת מין הארם אמ' N‏ בשר כנפשו דמו לא 
האכלו אשר הוא נקרא כפי הכל אבר מן החי ראה שגם על קיום מין 
' הארם לא הספיק הוראח השכל אלא נכ סייע במאמ' הנבואה והוסיף 
להם מצוות בקיום מין האנושי כאשר נתבאר בהורה * ולא נצל. מדין 
המכול כו אם נח ובניו עמו מפני שצָדיק יסור עולם ואחרי זאת הפרענות 
נחפשט מין. הארם וגברה האומה הסכלה ברעתה הסכלה כונה ליחר po‏ 
הארכם ברעת אחה. ובאמונה אחת בלתי היות יוצא שוכם אחר מהכם 
מהאמונה ההיא Dem mo Jam‏ אשר אמ' ועחה פן ישלח ידו ולקח 
Da‏ מעץ החיים ואכל וחי לעולם שטעמו שמא כמו שקדם לנו הבאור* 
וחנה הדור ההוא כונו לעמור כננד זאת הכונה באמרם הכה נכנה לטו 
עור ומנדל וראשו בשמים * וכאשר כונה חכמה האלהית שזה לא יבצר 
מהסכל אשר nn‏ לעשות * כי on‏ היו כלם מתיחדיבם ברעת אחת לא 
הוה יכול אברהם "an‏ להנצל מאמונתם הנפסרת להאמין Den nn‏ 
לתיוח דעת אלהים בארץ אשר הוא היה קיום העולם ٠‏ על כן קלקלל 
מחשבהם וכלבלם להפיצם בארבע פאות העולם להיותם חלוקי לשון וחלוקי 
אמונה שאם ימצא DIN‏ נגדיי לאמונת כהה אחד on‏ יפחר מהם ינצל 
לאקלים אומה אחרת mm‏ עקר לאמונת יסור הרת וקיומה * על دز כשזרח 
אור הגנו אברהם DON‏ עה ראש המאמינים ונמצא נגדיי לאומת הצ בא 
bin‏ לארץ כנען עם אנשים אחרים המתגרים Dy‏ אותכם שיצא عدت 
הלא תראה איך נלחמו המלכים שיצא אברהבם מארצכש برح המלכוכםש 
שהלך אכרהם בְּארצם על כן השם הוציאו מאור כשדים ללכת ארצה 
כּנען ואון פפק שהם בקשו למחוה. זכרו מן העולם שלא תההבטל דעהם 
השקרית * והשם יח' בעבור שקדמה לו היריעה בבנין העיר והמגדל אשר 
ددن בני האדם לעשות להם Dw‏ להיות להכם דה אחרז וחק nn‏ פן 
יפוצו על פני הארמה וישתנה החק ההוא ותתבטל دمص בלכל השבם 
לשונם ולא jan‏ איש שפת רעהו עד שרבתה השנאה והקטטה ביניהם 
ונחלקו לארצותם בגוייהם הטעם שאם יהעורר מתעורר להאמין. יחור 
השם ית' לעמור כנגר רעתם ואי won‏ שלא יעמרו כנגדו לעקרו מן 
העולם * ועל دز נאמ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים * مرح זרק 
המאורע אירע למין האדם מאורע אחר שנטה PD‏ האדם בענין העריות 
מה שהוא חוץ התולדת והוא הפסר קיום האדם אשר גזרה: חכמה 
האלהית לשמירתו וקיומו * וראשיה זאת העברה הנה חם שבא אל אביו 
ככתו' ויורא חם אבי כנען * וכתוי וראה את ערוהה ٠‏ שהוא כנוי לשכיבה * 
ואמרו אבי כנען מראה שכך היו מתנהגים הכנענים כאשר העיר עליהם 


— 156 — 


להעמיד קיום عن האנושי שלולי זה. יפסד men‏ והשם ית' לא רצה 
בהפסרו אעפ שבטל החלק האחר שהוא קוום: העולם הבא * אך בעבור 
היות. מין האדם על לה מה שהם נכרלים ‏ למרום' ואין ‏ להם  pop‏ 
בעניני העולם הזה כי. אם' בהכרחי לבר * مرت שהבט ‏ עוסקיבםבענין 
קיום הנפש. ובעניני העולם הזה על צר ההכרחי בנטיה' יתרה ‏ מן החלק 
הראשון לזה החלק נאמ' הן האדם. היה כאחר  BED‏ 5 טוב ya‏ 
ועחה:פן ישלח ידו מאמר מספק כמאמ' האשה ולא הגעו در פן "men‏ 
שמזה. החלק. יזכו בקיום שני החלקום קיום העולם הבא וקיום העזי הזה * 
ומזה הכוז - האבות עליהם השלום על כן ober ON‏ עה כו מצאי 
מצא:חיים ויפק רצון מה' ואמ'. וחטאי חומס. נפשו ٠‏ "دود “زكرا המאמי 
המפפק כי יש מהם שעוסקים בקיום העולם הזה. על טר: ההכרחו ‏ ואין 
להם הצלחת הנפש על > אמ' וחוטאי חומס we)‏ שהשם Im‏ שם "לו 
no‏ לעלות במעלות השכליות כשגרשו مدر עדן כאשר אמ' ‏ וישכן ‏ מקדם! 
ab‏ עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ 
התיים ‏ שאין הכונה: למנעו מלהשיג שכן לא יאות כאשר יודע ‏ עכם 
התבונטות * זמהם שהם נוטים בקיום זה העולם ab‏ להכרהי. ולתאבון 
עליהם נאמי כל משנאי אהבו mo‏ העדר קיום החלק השכלי: אלו הבז 
שצריכים אל חקון המפורסמות שלא להפסיר קוום מין האנושי: אשר 
pen nm‏ לה . קים באותו החלק Tab‏ * והיה מזה שאם ובטל האדם 
תקנת אלו המפורסמות המביא להפסד pp‏ האנושי שילקה pop‏ החטא 
הל מקיום העולם מפני שלא רצה 525 בדרך Senn‏ להתקיכם. מין 
הארם שהוא mban‏ רצון השם האחד כבריאת האדבם כמו שהוקררק 
לאנשי הור המבול מפני שמרו לרצון השם למה שהורה להם עץ הרעת 
שהוא. קיום PD‏ הארם ונענשו. בּעונֶש שנגזר להם והיה nr‏ פשעם שלא 
שמרו מין הארם שהוא קיום העו' אלא היו משחיהים Inn‏ رمدو طخ 
pam‏ השם בקיום העולם שהוא מהשלמת טבע האהם מה שהנח' DIN‏ 
הראשון לק Ba D»‏ האחד אחרי שגורש מגן ערן Din‏ נאמי לעבר את 
הארמה אשר לקח משם * ונאמ' והשחת הארץ לפני האלהים ותטלא 
“Don ann‏ והשחות נמצא בעברית. בענין ההציחה כמו שני אל 
תשחיההו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה * וראשית זאת העברה הנה 
קין שהרג את הכל ולקה עד דור שביעי הוא דור המבול ול מך שאמי 
ود איש הרנתי לפצעי by‏ הל ומאחר שהיה זה פשעם רצה השם 
לענוש אותם במה שהיה محمد קיום העולם והוא ‏ הראות היכשה. ועלל 
ع املح במיכם: אשר בהקותו. היה קיובם Dom‏ ואחרי ‏ שנחכם Den‏ 
מעמש את PD‏ הארם בכללו רצה לתקנם מעשות ז + د לא הפפיק 
להם: تصحف השכל על כן הזהיר על. ידי נח במאמי הנבואה ובאר 
העונש. למי שיעכר באמרו שופך דם האדם באהם דמו ישפך ולא הזהיר 
אלא באר העונש כי האזהרה קודמת מדין השכל ורצה להכריל pa‏ החי 


-- 188 — 


השכל ישן * ומאמי האשה pp bon‏ הגן נאכל כבר השכילה דקיובז 
החלק השכלי ובקיום מין: האנושי שהוא על דרך. הכרחי nam‏ בטה 
שבאה האזהרה עליו באמרה ומפרי העץ אשר כתוך am‏ אמר אלהים 
לא חאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון * באמרה ומפרי העץ הטעכם 
שהוא: העח טוב ורע זהו הפרי של עץ הרעת לא עץ הרעת עצמו כי 
כבר אמרה מכל עץ הגן נאכל * ויש להפליא במאמ' האשה איך אמרה 
' ומפרי: העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תנעו כו 
פן. תמותון מאמ' מספק במלת פן ומאמ' השם בגזר דין يعض כי 
دجم אכלך ממנו מות המות * יש להשיב a‏ מאמ' השם חיה בגזר ‏ דין 
בעכור. שהזכיר. האכילה לכר * זמאמ' האשה היה מספק בעבור. ‏ מאמי 
ולא תנעו ואעפ שלא הזכיר השם הנגיעה האשה הבינה ود אי אפשר 
אכילה aba‏ נגיעה ואפשר נגיעה בלי אכילה ואלמלי מזכיר העונש על 
חנגיעה היה קו. על האכילה אבל הואיל והזכיר: העונש ‏ על האכולרק 

زلا( بررط הנניעה- מספק. * זהנחש כשלא השיג החלק השכלי دم 
שי העדרו-על Sonn Dad‏ הנחש לא على תמותון. כי ‏ יודעי 
אלהים ص هزع .אכלכם mom‏ ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעיי טוב 
0 הטעם ‏ כשתשתמשו בפָעל כח ‏ המרמה ונפקחו. עיניככם. והויתכש 
פאלהים::יודעו טוב دين רל- אחרי: שתטו באכילת ‏ עץ. הרעת לתאבון 
תחוז:. שופטים זודיינים: חקנת. המפורסמות שלא להפסיד קיום מין האנושי 
שבאמת DIN‘‏ יטה האדם לתאבון בלי תקנת המפורסמות יפסד מין האדם 
לגמרי-* ומאמר ותרא האשה כי טוב' העץ.למאכל دمص שהיתה ‏ הגילה 
לטעום מממ בקיום ההכרחי ובאמרה. OT‏ תאוה. NIT‏ לעינום: כשיטרק 
לאכל: ממנו לחאבון מיד. אמ' ונחמר העץ ‏ להשכיל ‏ רל: הוא פרי ‏ העץ 
m‏ דעת טוב זהע . והוא תקנת המפורסמות. שעל ה ידיהם : יחקיים: מין 
האנושי: אעפ שיטה. בחלק החמרי לתאבון על כן נתפתית האשה ותקח 
מפריו וחאכל ותתן وم לאישה עמה ויאכל * והספיק לאדם ולאשתו זאת 
המחשבה. ששני החלקים. יהיו NND‏ כאשר אמ' جر האדם היה כאחד 
מממ .:לרעת. טוב ורע: שפרושו האדם שהוא mw‏ חלקים amp‏ החלק 
השכלי:יוקיום החלק. החמרי: באכילת: ma‏ עץ הדעת שהוא תקנר? 
המפורסמות. שהיא דעת טוב ردي ובעבור שמרו. ברצון השם נענשו במה 
שחזהירם -וחדם. למה שכחרו: on‏ ולכן גורש: האדם מגן עדן: ap‏ את 
האהמה' אשר לקת משם + רל קיום: העולם ‏ הזה שהוא ‏ החלק :האחד 
שתִחָוֶה.-בו.-תכליח: ההשגחה לגמרי: לא על צד השעור כמ שהיה קורם 
mn‏ עוסק.:על ‏ השנים: החלקים * ובזה החלק שנטה יערהו שיהיה :על 
لد نودم boy‏ על צר העונש חה הכלל. כי | בהיותו עוסק ‏ בשני 
החלקים תהיה אכילתו מעץ הרעה על צד השעור בהכחחי. לבד' אבל 
אם nm‏ האכילה: מעץ: הדעת. חהיה. בהכרחי. ולתאבון porn‏ התאבון 
יהיה ,מביא ‏ אל חקנת המורסמות. on‏ הנקראים מצווה שכליור) 


Dura — 


oma ea‏ להכם וכפי קרבתכם: ל sem‏ יתרון 
המעלה. : 


פרק Fir‏ יען שמרצון on‏ התכלית במציאות העולם קיום "pn‏ עצמו 
וזהו כל פעל ה' למענהו + רל למענה הפועל הנה ברצותו 
בקיום מין: האנושי בעולם השפל נתן לו חלק מהחלק העליון לקיימו 
הוא שכל הארם המנהיג את הארם * והיה מרצון השם שכל המקים. 
העולם הא המקיים m‏ השם ומשלימו 0 מי שאינו מקיימו ‏ נמצא 
usb‏ רצון השם * והיה 3 בעצם זה החלק העליון אורח-חיים למעלה 
והיה מרצון השם > Ep‏ האדם את שני חלקיו קיום החלק העליוני זקיום. جم 
دك הארם שהוא קיום. זה העולם וכשראה השם כי יצר 3 Dann‏ 
נוטה לקיום זה החלק. ואפי" בלי הערה רל קיום החלק השפל מבלי 
השגיח אל קיום החלק העליוני ולא היה-נשלם מרצון טבע האדם להשלים 
רצו השם שהוא קיום שני החלקים היה צריך הארם להערה non‏ תושלם 
ההערה אלא במאמר הנבואה. וזה שמביא הכרח מאמ' הנבואה הלצק 
חראה Yo‏ בריאת האדם. כאשר נוצר ורצה השם לצוותו כמה שלא היה 
עולה מהשלמת טבעו ונאמי' ויצו ה' אלהים את האדם לאמר מכל עץ 
חנ 'אכל' מאכל * זמעץ הרעת טוב 7 לא האכל ממנו + ויש לך לדעת 
שבאמרו מכל עץ jan‏ אכל תאכל כולל עץ החיים ועץ הדעת ועץ החיים 
רמז אל חיים הנצחיים שחם Dip‏ לס הכא לקרב האמת ולהרחיק 
השקר * ועץ הרעת הוא ‏ קיום ‏ העולם הזה ההכרחי לא לתאבון 1 
Man‏ מביא אל חקנת המפורכמות למאוס: ברע ובחור בטוב היה מרצונו 
לקיים ‏ את שני החלקים קיום העולם הבא וקיום העולם הזה בררך ההכרחי * 
וכאה האזהרה בלי השגיח אל תקנת ‏ המפרסמות לא mm‏ אלא מפני 
אכלף מעץ Bm‏ לת אבון כי או לא חהיה ההשנחה להלק השכלי ורצון 
השםי היה לקיים החלק השכלי שהוא עץ Dunn‏ ולקיים החלק הארציי 
במה שהוא 9 דרך הכרח לא להאבון שאם יהיה נטותו לתאבון יהיה 
צריך. אל חקנת המפורסמות ואז יהיה העדר החלק השכלי חהו כי ביום 
אפלך ממנו מות חמות * ואין הרצון באמרו זמעץ הרעת מוב' ya‏ לא 
תאכל. ממנו שלא bon‏ ממנו לגמרי שאם -כן. נמצא שבריאהו היתה 
לבטלה. וכן לא יאות' 5 כלם נעשו eb‏ הארם בקיום - po‏ האנושי ٠‏ 
אמנם האזהרה היחה בלי נטות לאכל מן הכח הנ 8 ממנו שהוא + 
טוב ורע אשר הוא N ER‏ אשר יוכרח. كيت מפני ‏ נטותו 
לאכול מעץ הרעת לתאבון על דרך ההפרחי ab‏ + שאכס לשל 
ממנוּ החלק השכלי מפני- נטותו. לאכל מעץ En‏ לתאבון. ולא - ישכיל 
בכח Eh‏ אל תקנת המפורסמות יהא ركم מין האדם לגמרי ומאמי 
הנחש אף 05 אמ' אלו 8 לא תאכלו מכל 5 הנן ‏ הכונה מפני שלא 
השיג בקיום החלק השכלי גם לא הבין העדרו © בזמן שהתאוה ערה 


— 153 — 


והנה حدم הנפש להשלים גוף טבעי נמר החמר שהוא 2337 והמעולה 
מכל נמצאי מטה ונלחתה לא היה oben‏ ולהשינ ידיעתו יה' mono‏ 
הגשמיות להיות דעת אלהים בארץ להיות כבוד חי מלא העולם והנה 
לא pop‏ ור הוכולת מלהוציא כל מה שהיה ددص לורי פעל וטלחון - לכל 
דבר מה שהוא ראוי ומוכן לקכל + ואין זה עול בפעל השם on‏ הסתכן 
על ירי הגוף. כי השם שלחה להעמיר הגוף ולהושיע את עצמה בהשגתה 
מפני שקודם בואה בגוף היא כח והכנה לבר וכהתחכרה בגוף הצא 
לפעל |בכל זה אמר שלמה אשר יצר את. הארם. en‏ והמה בקשו 

Mil‏ רכים * והנה אם לא שולח זאה הנפש להשלים זה הגוף הארציי 
היה מונע טוב מבעליו רל היה מונע ממנו מה שהוא מוכן ומזומן לקכל * 
ומכל מערכח שלשה חלקי המציאות יש לכל אחד הכלית. אחת והאדם 
הוא התכלית האחרונה בוה העולם השפל ואעפכ שהוא ya‏ אצל. 
התכליות האחרות שבשני העולמים. בערך העולם השפל mw‏ הנככר 
והמעולרח' * nam‏ של שה חלקי המציאות. נהנים מזיו. כבודו . בטרק 
שטובל כל mn‏ לקכל + ועל ירי כחות ‏ שלמעלה משפיע טובו. בנמצאו 
מטה והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע. השמימה * ושלשתם נכפפים 
לו ות' להכור Damon.‏ אצל שלמותו ‏ ולפארו בכל מיני השלמיות לפי 
Day‏ לא לפי שלמותו ששלמות. עצמו נמנעה להשיגה Ans‏ משלש 
המערְכות ולכל “rn.‏ משלשה חלקי המציאות. יש דח וחק mayb‏ את 
השם ית' בהשגת ידיעתו ואונו דין שבעבור מעלת וחשיבות השגת ודיעתו 
אצל הנכדלים אם תהיה השגת המורכבים גרועה להיותה נמאסת אלא 
לכל אחד יש חק nm‏ לסבול עליו עול מלכותו. שלשם וה' m‏ השבה 
והמהלל לפי שלמותו ית' אלא ود חסרון שלמוה ערך כל אחד משלמותו 
دمل לעבדו וכל rn‏ משלשה חלקי המציאות לפי השגת ידיעהו ההירק 
הכרת חסונו * הנה נהבאר שהאהם. נברא. והוא. מורכב. משני. חלקים 
ורצון השם לקיים את שני החלקים להשלים את an‏ הארציי ולהושיע 
הנפש שלא תסתכן מחברת הגוף הארציי שבשניהם -ישולם גדר האדם 
אחרי שבהכרח היה לבא הנפש המשכלה להשלים. הגוף הארציי אשר 
הרצון היה בקיומו ולהתפשט ידועהו בכל חלקי. העולם. מכל הלקי hy‏ 
ולא תהיה אמונהנו שהעולם נכרא ,دود להשיג אה השם ית' אלא כרי 
להנות. העולם non.‏ שהרי קודם היות. העולם מה. היה m pen Son‏ 
ואחרי היות העוי מה mob‏ באה לו. ‚my‏ ששלמוהו נמנעת. להשיגה 
ואלו היה הרצון בכך דין היה שיושג. כתכלית. שלמותו > המתפאר לא 
ירטה שיושג. למטה משלמוהו * אמנם הרצון. לתועלת. העולם עצמו. mn‏ 
כל פעל ה' למענהו. ועשה. הטוב ליפין. ולא לצר- סבה חצונות מעצמו 
וכתן'. יהי כבור הּ' לעולם ישמח ה' במעשיו + שהפועל שמת כשובוצק 
ממנו ya‏ נאורת לכונתו ולפי חשיבורץ הפעולרה. יחשב ya.‏ 
וזהו. יהי כבוד רק לעו" שאבם Den‏ ירז' המציאטש. וחנן להכש 


7 
» 


| 
| 
| 


— 152 — 


mann‏ השם ית' מכל חטרון לפי שפירש ברשע וטוב לו וכפי כונהו 
שכל האדם אמצעי בקוום העולם השפל ולא היה יכול להנהיגו ולקיימו 
כשהוא נבדל בלתי חברת החמר ואין הסבה לקיים העולם השפל. לבר 
עד שיהיה הנכבר בשביל הפחות ער שיקרה. לו ذم כן ההפסר מצדו 
אלא לקיום העולם בכללו כי. כל. העולם כלו כאיש. אחד. נקשר קצתו 
בקצתו ואין קיום השפל כלתי. העליון. pn‏ העליון בלתי השפל ma‏ 
שהשפל לא היה מחקיים nba‏ חברת שכל. האדם באדם לקיימו ולהנהי Ri‏ 
הנה האדם סבה פעלוית למציאות Ay‏ בכללו: DN Damm‏ יקררק 
הפסר לזה החלק מצר חכרת החמר אמ' שאין mb wen‏ ההפסר בערך 
ההויה ההוה برط יריו na‏ איננו עול כי מן האין בא ועל האין שב שאלו 
היה משיבו אל פחות מאין היה עול * ואמנם אם תזכה הנפש שהנצל 
מסכנת הגוף op‏ שהקיים העולם חשוב למקורה הראשון זה ומה שראת > 
למציאות האדם היותו. סבה פעלייה למציאות העולם בכללן + ואני אומ' מה 
שנראה מרין השכל שכל סבה פעליית קורמת בטבע ובומן לרבר הנפעל 
ואנחנו השכלנו מצד דין השכל ומרין המשמע שהארם נכרא אחרון וכל 
הנמצא omp‏ בטבע מן האדם ואלו היה האדם סבה פעליית לעו' קורם 
המצא האדם איך היה עומד. העולם וכמו שהיה עומד קודם היות האדם 
בהשנחה אלהית כן יהיה עומד אחר המצא האדם בהשנחת אלהירץ 
ואם נעזר מפסוק וורדו ברגת הים זה הפסוק יורה על צר ההנהגה 
לקיומם ער שיהיה האדם סבה פעליית להם ונמצאו שהם תכלית אחרונה 
והאדם נברא בשבילם וכן לא יאות ורין היה על הכהו שלא לעור עיני 
השכל משומו תכלית הנהגתו לנמצאי מטה שהם בח לבאר התכליר; 
העולה מכח זאת ההנהגה שהוא קיום העולם בכללו * hmm‏ מעיר 
שמציאות העולם השפל מבריאת היבשה והקוות המים mm‏ ددجا 
האדם כמו שאמ' دم אמר ה' יוצר הארץ ועושה ‏ הוא כוננה לא תהו 
בראה לשבת יצרה . ומה שנתהוו בה הם לפבת האדם והאדם תכלית 
אחרונר לזאת הבריאה ‏ ומה שאמ וירדו ברגת הים טעם הממשלה 
והרשות שלו עליהם. כמו ‏ שאמ' ותחפרהו מעט מאלהים וככור והדר 
תעטרהו am‏ נמצאו בשבילו שיהנה האדם' מהם כמו שההשהו בצמחי 
הארמה עם בח באמרו Sam‏ אלהים' הנה נתתי לכם את כל עשב 
זרע זרע זהו משמע הפסוק שהוא כררך. הגדה' Maya‏ היותו מוטבע בכך * 
ואין הכלית man‏ שינהיגם רק שתהיה השותו כהם שיהנה DD‏ 2 
מה הנהגה תאות עליהם והוא שוחטם ואוכלם ומעבידם ואין מנהיג רק 
ב'/נ' מינים om on‏ לצד הועלתו זהשאר הם בלתי הנהגה AN‏ הרנים * 
ואם אמרנו שיהנה מהם לא שיפסידם רק על צד שנהיה זה מפני זה * 
on‏ ישאל שואל ואם در למה באת הנפש دوزم להסתכן על ידיו. + יש 
להשיב שהשם ית' צריק. וישר בכל דרפיו וטוב ה! לכל ורחמיו. על כל 
מעשיו ולא ומנע טוב מבעליו בשער טובו הפתְוח win‏ חפדו המתוח 


— 151 — 


בעכור האדם * שמהם אומרים ود כל העולם נמצא בעכור הארם ושמוהו 
סבה ה כלית ית לכל העולם + ומהם mon‏ שהאדם נמצא בעבוה קיום 
| העולם בכללו ושמוהו סבה פעליית * אמנם mb‏ כונרה האומררז 
שהעולם נמצא בשביל הארם רל העליונים והתחתונים והאדם תכלית 
אחרונה. זה אי אפשר שיהיה הנכבד נמצא בשכיל הפחות * זכבר ירענו 

שערך האדם פחות Som‏ בכחינת. העליונים וכי המקיף נכבד. מהמוקף 
והכתו' העיד על זה הן בקדושיו לא יאמון י הן בעבריו ₪ ואמין * והפחיתו 
הכתו'*גכ באמרו מה אנוש כי תזכרנו * ה' מה DIN‏ ותרעהו * ואם נמצא 

בקעת אמרים מראים שהעליון נמצא בשביל השפל רל האדם. ככריאות 

= המאורות. באמרו להאיר על הארץ והנראה: Da‏ כן: מתועלר? המנער; 
לעולם מהם אין הענין שוה נהיה מפני זה :אלא SED‏ הכתו' עם היות 
تامس לעצמבם גם כן nem‏ מהם תועלת לנמצאו مدص לא שבבחינת 

זאת ההועלת. נכראו שאם לא כן חהיה התכלית: פחוחה מהפעולה. וזהו 
פעולח: השחוק * אמנם לפי: כונה: האומרה שהאדם. נמצא בשביל 
העליונים והתחתונים והוא סבה פעליית. און. זה: נורע ‏ מצר: השכל “د 

| הכתו' تدم במעשה בראשות. כלוי המעשה בבהיאת האדם שהוא הנברא 
האחרון: חוהם כל הבהיאות ונראה שהוא תכלית אחרונה במציאות העולם 

השפל ואינו סבה פעליות: למציאזת העולם השפל אף לעולם בכללו כפי 
שהאמינו אנשים קרוכ naar‏ זה ונראה להם שהתחרשה להם רערז 
נפלאה מכל m.‏ שקרם אפי' בזמן הנכיאים ודין היה לו להתפאר אחרי 

שלא נשמעה זאת הרעת. מכל رمد שקדם * ואני אומ' שלא נשמעה זאת 

הדעת מכל מי שקדש בעבור שאינה מכוונת אל האמת * והכונה שלחצתהו 

זאת היא בעכור ראותו הנפש שבאדם שהיא עטפם שלם ob‏ דעת. אחת 
הדעות ועומד בעצמו אומר למה באה. בגוף האדם להפתכן על יריו וזה 

אינו דין' שאם באה להשלים man‏ ולא תשיג תועלת לעצמה non mob‏ 

על ודוו تعض ראה פשט ‏ הכתו'. אשר ‏ העיד כי. לא באה .הנפש בגוף 
האדם להשלימו לבד אלא להנהיג ‏ את החי: האלם כאשר. Ana ON‏ 

נעשה אדם בצלמנו. כרמותנו וירדו: na‏ הים ובעוף. השמים זה אינו 

nn‏ להמציא. הנכבד. בשביל השפל: הפחות' כל שכן שישיג ההפסד לרכר 
הנכבר בשביל קיום הפחות nn‏ אינו.דין * ובעבור שלא ווציא פעל השם 
בלתי: היזתו. נאות. סבבה דעתו לישב הענין ואמ' אמת שהשגחה ‏ השכז 
מקזימת את העולם. מכלליו .עד פרטוו-זאלולי د שערנו העדר |השגחתו ות' 
היה העולם נפסר * אמנם זה העולם השפל שהוא דבה נקפא אינו נאות 
למשכן: השם pm‏ שישגיח בו לקיימו כי. השם ית אינו: Dy SD)‏ 
דכרים ‏ המתים ‏ ואצל חלק מהעליונים שהוא ‏ מכון: משכן: III‏ והביאהו 
mn‏ חמרי בעולם השפל. הוותו -משכן לאל ות' כרי שישגיח בקיום. העולם 
השפל וזה האדם כי בכל "מה שמשגיח' שכל: האדם השם ית' שוכן. בו 
משניח. בו ונראה מכח זאת הכונה: שהאדם אם par‏ לפעולה ‏ רעה הוא 


— 180 — 


שהאמינו בדברים הטבעיים שהטבע חכם ולא mn‏ דבר לבטלה * והוא 
מהתחלת שכל ית' אשר היא התכלית הראשונה * אמנם לפי ديرج 
מאמיני הוזרוש בבקשת התכלית Mon‏ שהעולם:נמצא אחר שלא היה 
ודעות החכמים יחלקו לשני חלקים + החלק האחד אומרים "pr‏ רצה 
ועשה ולא שמו לו אפ בלתי הרצנן Maya‏ שבקשת התכלית: לעולם 
בכללו mm‏ מפני חכמה והחכמה עצמיית לו ויתחייב קדמות. העולם: دمر 
שאין לו מונע מלהמציא מה שתכוון החכמה לו om‏ רוצים ה197 
ועל כן אומרים שהוא נמשך לרצון ולא יכקשו : תכלית. והרצון מתחרש 
בחדוש. העולם ואחריי שבכלל העולם לא בקשו הכלית נם' בפרטי - העולם. 
לא בקשו: תכלית * וידוע שכל רצון שיעשה פעולה בלי שיבקש.בה non‏ 
ةن מעצם. הרצון הוא פעולת: הבל m nem‏ רחוק' ja‏ החכרונות"* 
והחלק השני אומרים שמציאות העולם נמשכת אחרי הח כטה:וההכמה 
אי אפשר בלי שהבקש תכלית אם در מציאות העולם :ان כה: הכלות"% 
וזה החלק נחלק לבי חלקים + מהם האמינז שיש לעולם: הכלית 
אמנם. MID‏ השער. ואמרו שאנחנו נסכל mbann ann‏ *. כי = صيرح 
! שנסכל עצם חכמהו در נסכל אופני חכמתו * ואין ראוי לו לאדם לשאול 
מה. תכליח העולם * שאם. ישאל מה mban‏ העולם. כאלו שואל - מה 
نزلاكت הכמתו + ומצר. סכלות. רעתנו מהשגת התכלית..תהצת השאלרק 
נמנעת * ומהם wen‏ למצוא התכלית והוציאם החלוק לש ל ש.ה,הלקים * 
אם שתהיה התכליה בעבור ‏ השם * או. שתהיה התכלית. בעבור:-העולם 
עצמו * as‏ חוץ משניהם ٠‏ אמנם שחהיה התכליה. בעבור + השם N. m.‏ 
אפּשר. י שהשם Im‏ שלם לעצמו בכל מיני השלמיות וכלהי. הַעוּלֶם. השם 
יה' יהיה נמצא * ואיךָ. אפשר לומ'. שהעולם נמצא. בשביל. השם .2 MD.‏ 
תועלה יש לו מהם * om‏ תאמ' כדי. לשבחו. ולהרהו. + כל. שבת .- וכל 
הדור Ton mn‏ בבחינת שלמות. עצמו בהכרח * ואי אפשר היות ההכלית 
pin‏ משניהם * כי מה שהוא חוץ משניהם הוא אין רל הפועל והפעול.י 

IN‏ נשאר הכלית מציאוה העולם. man * sy‏ היא. man‏ אחרונרק 
למציאות העולם ٠‏ ואם תהיה התכליה למציאות העולם asp‏ היש כל 
חלק. מהלקי העולם תכלית אחרונה + או יש. מהם שוה. מפני. WIM‏ 
שנהבאר בחכמת הטבע + ואם zu‏ חלקים . מחלקי העולם .שזה- מפני 
זה היש לכל העולם חלק אחד הכלית אחרונה. ‏ * 0 יש שם-הכליור; 

הרבה u‏ להאמין שאין כל חלק מחלקי העולם man‏ אחרונה. > 
ואין לכל העולם חלק mn‏ תכלית אחרונה אבל ימצאו יותר מאחד 
moon‏ אחרונה * ואין לנו. יכולת-לחקור בשני העולמים.רל עוּלם המלאכים 
ועולם הגלגלים א שבהם. *-כי. לא השלוט. רעחנו -לחקור בהם 
אמנם על השפל יש יכולת ברעת לחקור בו למצוא - הכליתו * ובכן. אמ' 
המשורר. השמים שמים לה' והארץ-נתן לבנו. om‏ ויש. -לנו. להבן. כ 
תכלית. זה העולם השפל an‏ הארם. *-ואמנם. יש. חלוקה. בין הזכמים 


- 149 — 


השם יה' על פי העדק והמשפט והיחה הנהנו יהי משוערת ברעת משה 
וכשחטאו ישראל ‏ בענין הענל הדין היה נותן amanw‏ עטהם על צד 
המשפט וכיון שראה משה Man‏ עה שהשם ית' הקיצו לשאול מעד שירחם 
להם עמקו דרכי 'השם במחשבת משה שררכי השם עם מין האדם הם 
על צר הוותור ואין להם שעור כמו שאט' החכם שהם בהרכות העתים 
ואינם על צר'החיוב על כן בקש men‏ להודיעו דרכיו על פי שהוא 
מחנהג. עם העולם זכפי דייקות השגת דרכיו על פי אמתהם חהיה השנת 
جازم برط دز mn‏ משה עה ואדעך למען אמצא חן בעונוך * רל 
פשאפור mann‏ ואתנהג גס-אני כמדת הנהנהך על עמך ישראל על 
= כן אמ' זראה כי: Jay‏ הגוי הזה ודין לך. להודיעני דרכוך. + והיה: זרק 


= המאמר מסהעף לשתי כונות * הכונה האחת ההיה כי כשיחטאו ישראל 


on Tan‏ בעדם שתתנהג עמם בטדותיך הטוכות * והכונה השנית 
שאהיה-גם אני. מתנהנ עמם כפי הנהגהך כמדותיך אשר כהם ON)‏ 
אעבור כל טובי: על ودب ורל השנח הנמצאות שמהם תורע הנהגתו 
Fer‏ הנהגחו וח' על הנמצאות על כן נקראים מדוהיו חארי פעולוה : 


פרק צר מה שצריכים אנחנו להנצל מענין אלו המדות מפני שהם 

מכואים אל הגשמה בעבור שהם כאים מתכונות  ma‏ בעל 
נפש. והם תכונות נפשיות והער על זה כשיתפעלו בנפש יעשו ma‏ פעולה 
כמו שנהבאר והשם יה' רחוק מאופני השנוי וההפעלות + ומה שיש לנו 
לומ' בעבור שבאים כדמות אלה הפעולות מנוף בעל נפש מתרמה השם 
ות' כאלן הוא בעל mann‏ כרי להבין השומע אכל השם יה' חלילה 
לו מפגע הגשמות וממשיגי הגשמות שיהפעל ממדה נפשיית שהוא m‏ 
אינו בעל way‏ שיתפעל בענין הרחמים והחנינה ואריכות ‏ האף אלצת 
השאלו לו כדי להבין השומע בהאצל mom‏ אלו הפעו לוה מהש' ירק 
שמו om‏ תארי פעולות כי המרוחק מאחר ממנו mm‏ מצר שכועס עליו 
ולפי כך' הושאלו הכעם והקצף לשם Im‏ ככחינת המהרחק מהשם m‏ 
וכל המהקרב אצלנו לקכל חועלתנו mm‏ מצר חמלתנו אליו מהמירץ 
רחמינו וחנינתנו עליו ועל כן הושאלו ‏ הרחמים והחנינה לשם יה' ככחינה 
המהקרב לו ית' לקבל ממנו חועלת וכל זה כדי להבין השומע על היותו 
מרוחק ‏ عع ית' ועל היותו מתקרב לו pm‏ לא שהוא בעל תכונה 
ומתפעל חלילה לו : 


פרק يوك בבקשת תכליה מציאות העולם בכללו נחלקו דעוה 

החכמים eb‏ אמונת הקדמות והחדוש שמאמיני הקדמות 
אוטרים שמצד החיוב להיות העולם נמצא כמו שהוא נמצא ואין ns‏ 
בו הכלית אחרונה naeh‏ מעצמו לומר שמפני כך נמצא כך זה לעולם 
בכללו אבל -פרטי העולם. יבקש בהם' תכלית ob‏ שזה מפני זה כמו 


/ 


1 


: 


ل 118 — 


מגבור * זה הסר נדול: עשה השם עם האדם sp‏ שישוב להנצל מן 
העונש * ואמי ורב חסר בשביל הרשע שהאריך אפו עליו וזמן המשכו 
אמור ער שובו או ער שיענש הוא. עומר בחפרו הרב ועל در אמי ותב 
שאין לו שום זכות והוא Ton‏ נמור כי טוב MED‏ אשר עדן. לא היה 
د הוא נמשך לכשרות לבר * ואמ' no‏ * ומלת ורב nemen‏ בעבור 
שנים וטעמו-ורב אמת בעבור שמלה אמת אינו: האר רק שם * וטעם 
זאת המלה כי אעפ שהוא רב חסר וכולל במרה זו לטובים ‏ ולרעיפס 
אמר שהוא רב האמת שיגמול 6 כרשעתו ולצריק. כצרקתו ברבר מה 
שאינו מעין החסר וזהו אמתת הגמול והעונש במה שהוא חייב וכולל נם 
כן קיום המשכה החסר ובעבור שאין ראוי לשוות גם לענין החסר הצדיק 
עם הרשע ושניהם נכללים תחת מדת רב Jon‏ בא להורות Sonn‏ 
אשר בא לרשע רנעי ולצריק دود החסר mob‏ ולבני בניו دم שאמי 
נוצר חסד לאלפים ١‏ ואמ' נושא עון ופשע וחטאה יואו הן שלש mo‏ 
בעבור חלוק ענינם שהפשע גרול מן העון אעפ ששניהם כזרון וחטאה 
בין. במחשבה בין במעשה שהוא בשנגה ואם זאת המרה כנראה. שאינה 
מסגלה אלא היא כוללה שבים ושובבים כבר מאמרו ונקה לא ינקה 
שהוא. לשובבים יורה שמדת נושא עון לשבים והראה גם לשובבים אריכוה 
אף באמרו פוקד עון אבות על בנים וזה חסר גדול עד שיעשה השובה 
ינצל מן העונש ומה שאמ' Damm‏ שזה מגרים העונות באומ' אחטא 
ואשוב כבר באר Dann‏ כי זה לא mm‏ בהרבות העהים אלא שיותר 
השם העונש מכל וכל אי אפשר אלא מאריך האף נמצאו כל . המרו 
טוכות * וראיחי שחכמי הקבלה כלם מסכימים שהם יג מרות ונחלקו 
בפרושיהם * מהם סוכרים שיהיו כל המדות על 8د הרחמנות הביל 
ער ונקה שהוא מרה בפני עצמה שענינו מנקה לשבים בעבור שלא יביאו 
פוקד np‏ אבות במפפר ואינו פשט * ואחרי' man‏ ואמ' ונקה לא ינקה 
לשובבים לגמרי אלא אעפ שהוא nen)‏ עון מעירם בדרך התשובה מו 
מדה טוכה ומוציא עון אבות מן המספר שהוא לשוכבים own an‏ 
והם בבינתם מדה אחת * ואחרים אומרי' ונקה לא ינה שרש לא 
ישרש והנה היא לטובה ואם دز נשאר פוקד -עון אבות לעצמו. ואומר 
שוה תכלית המדות אעפ שאינו לצד רחמנות ואעפכ היא מרה טובה 
כי לולי זה אם היה מותר העונש לרשע לא היה העולם מתקיים * 
ואחרים אומרי' כי ונקה ער פוקד עון אבות בחזקת طحم אחת ומפרשים 
זה לטר רחמנוה שהשם יהע' מאריך אפו עד רבעים * והאמת כשם 
שבאמצעות כלל המדות יהיה קיום העולם נמצא שכל המרות הן הנהגה 
שלמה אין למעלה ממנה ואין דמיון בינינו להקיש הנהגתו להנהגתנו 
ועל د בקש nen‏ רב" עה להודיעם לו ונענה בואת השאלה * והעלה 
אשר הכריחה את משה دده עה לבקש מהשם להודיעו ררכיו בעבור 
שהם נעלמים מהשגה שכלינו מפני שמשה עה שערה דעהו שפעולות: 


— 117 — 


עזרא * ואם החכם רבי' אהרן 33 מחלקם ומשים את ישראל ברמיון 
שלשה חלקי המציאות שיהיה נכלל בכלל המרות נראה לו לפי רעתו * 
אמנם להיוח מדות מהם Dumm‏ לאחד מחלקי המציאות שהוא השפל * 
ומהם' לשני חלקי המצואות שהוא השפל והאמצעי + ומהם לשל שרק 
חלקי המציאות 6 והאמצעי והשפל זה non‏ אך תכלית הכונה درم 
המקום הוא לעולם השפל ואלו המדות צריך oma‏ לעולם השפל + והנה 
לת הקריאה מהשם הראשון שהרי יש העמרה כמלת ויקרא והתחלת 
המרות מהשם השני על כן יש פסק בין שני השמות להבו - שהוא בעין 
העמרה להכריל שם העצם משם שהוא התחלת המרות והשם הראשון 
שם עצם נושא המרות * ומספר המדות יכ ואלו הם * ה' * אל * רחום * 
וחנון * ארך אפים * ורב חפר * ואמת * رود חסר לאלפים Sn ١‏ 
עון * ופשע * וחטאה ٠‏ ונקה לא ונקה قرم pp‏ אבות * אלו הם יב מדות 
וככר ידעת מה שפרשנו בפרק מפרקי "זה המאמר שהשם ובל שני 
טעמים + הטעם האחר שמורה על מציאוחו אשר היא עצמו והיותו 
מורה שהוא מה וה פעולות והנה השם הראשון mm‏ נאמ' במאמר 
העצם כי או אפשר נשוא מבלי נושא * והשני יהיה מורה שהוא מהוה 
פעולות. ואון לך למעלה מזאת המרדה سدم מורה להשנחה עצומה כיון 
שתוָא mind‏ וההויה כחוש ההפסר ואת המרה כוללת שלשה yon‏ 
המציאות ואחר כן אמ' אל ٠‏ ומלת אל חורה שהוא יכול על מה שיעד 
להם מעתידות. טובות ורעות וזאת המדה כוללת עולם האמצעי והשפל 
מפני שהוא אמצעי עומר ביכולח השם שמנענעו המיר וכן נאמ' השמים 


מספריכט. כבוד ‏ אל רל שהם מספרים הכח והאילות של ולא. יתכן 


מאמ' משרח משה שהשם הראשון כנגד עולם העליון והשם השני כנגד 
עולם האמצעי * ומלת אל כנגד עולם ההויה וההפסר + ולא מאמ' רי 
אהרן שאמ' כי כפל השם כנגד עולם העליון ומלת אל כנגד עולם 
האמצעי * אלא לפי רעתנו שהשם הראשון מקיים העצם והשני כולל 
נם העליון עם השני ומלת אל כוללת האמצעי עם השפל + ואחר כן אמי 
רחום msn‏ המלה מסגלת . לעולם השפל המורכב מהפכים . ודברו' 
ששונאים אלו את אלו ויש להם תוספת ppm‏ הם הצריכים הרחמים 
ומסגלת זאת המלה לשמרו מן ההזק כנרמז וישב אל ה' וירחמהו. * כי 
אם הוגה ורחם כרוב חפריו * וזאת 1 ה כוללת כל נמצאי מטה החי 
המדבר והאלם * ומלת חנון הורה by‏ מתן רכר שאינו חוכ כנרמז אשר 
חנן אלהום את עברך + מגזרת חנם * והיא מסגלת במין האחם * mm‏ 
הקדים רחום מן חנון שהארם: יכחר להרחיק ההזק משינתן לו מתן 
והקדים א ל להורות שהוא יכול לשמרו ip‏ ההוק ולתת לו מתן * והקדים 
שם יוד הא וו הא להורות שהוא מתנהג באלו המדוח כמה שהוה ٠‏ 
ואמ' ארך אפים וזאת אריכות האף היא על החוטא שחטא ומחויב 
בעונש והשם מאריך אפן עליו * וזאת המדה נפלאה וטוב ארך DEN‏ 
10* 


ויוי הור 


- 146 — 


מתחלפים * שיש מהם אומרים שהתחלת הקריאה מן השם הראשון וכפל 
השם שמוהו במספר המדות * ואחרים wen‏ בשביל כפל men‏ אבש 
שניהם מדות ולא מצאו טעם ואמרו שהשם הראשון דבק. עם. ויקרא 
והשם השני הוא התחלת הקריאה ובהכרח צריכים לקיים. עצם נושא 
המרות ומונים אותו Ey‏ המדות ואעפ שאינו מדה והצרך. להשלים im‏ 
מדות וחשב השם הנכתב והנקרא שתים ואעפ שאינו מדה זה אי 
אפשר כי כך יקרא دود Soon‏ وذ כבוד * ואחרים נלחצו. Pas‏ 
سم ميوت Den‏ שתים nem‏ 4< ולטובים nn‏ אי אפשר כי 
הטוכים DIN‏ צריכים אריכות אף * ועור שיש מן: המדות. שכוללות 
טובים ורעים. ואם לפי-דבריו יעלה אותם במספר * ועוד שטעוה בירם 
د בעל הטעמים הפסיק mbar‏ ניקרא בטעם סגלה שיש לו העמרה 
ומפני קצרון דעתנו מתת טעם על ber‏ השם נטעה למתקן הטעמים * 
אמנם מי ששם התחלת הקריאה go‏ השם הראשון יש מהם. שקראם 
מדות וזה אי אפשר בחסרון עעם nem‏ המדות * ואחרים Den mv‏ 
הראשון עצם והשני מדה ואע 5د העצם נכלל בכלל המדות ואעפ שאינו 
מדה והנה אלה בני sp‏ אשר ילד לו בפרן ארם ٠‏ וחכמי הקראים 
נחלקים מהם מדביקים השם הר - עם -ויקרא והתחלה. הקריאה. מן 
השם השני והוכרח זה החכם שלא הרגיש טעם בכפל השם עם כל זה 
הסכים היות עצם נושא המדוה וחשב המרות שהם תשע ואלו הם + 
אל * רחום * ותנון + ארך DEN‏ * ורב הפר * ואמת * נוצר חסר 
לאלפים * נושא עון ופשע וחטאה * ונקה לא ינקה פוקד עון אבור; * 
והחכם ר' אהרן אומ' כי השם הראשון אינו حدم עם ויקרא ו nn‏ 
כפולה. לא כקריאת אברהם אברהם + משה משה * כי אין זה מן העליון >" 
לשפל دب אין. לורז הנקרא אעפכ יש לומ' שבאה הקריאה כפולה 1 
שאינוּ צריך ענין הזריזותה להורות שהיא קריאה עליוניה מפני שנחלק 
הַחכמים אם השם הוא הקרא או משה אעש שאין דעהנו זה אמג 
5 זה החכם 5993 השם להורות ששמו. עצמו ואינו נגזר טן פעולה 
ואם כן אינו מדה ועשה זה בעבור שהיה ae‏ להזכיר התארים. שהם 
הארי פעולות בא וחשש להורות ששמו זה. עצמו וסופר המרום יא מן 
אל רחום pam‏ ואני mon‏ מזה החכם عنم אינו עושה זה השם מרדק 
היאך חלקו עם האחרים בבחינת חלקי העולם ואומר שכפל השם בשביל 
Dbiym‏ העליון להורות שההשגחה בהם עצומה vos am‏ הכמ 
אחרים ככחינת זה החלוק והכרחו לקראם מדות * ואני אומר שאי 
אפשר לחלק המרות בחלקי המציאות כי לא: שאל משה עה רק הנהגתו 
בעולם השפל np‏ חלקי a‏ כמו שנתבאר MONI‏ הורדיעני נא את 
" הֶרכִיך: ואהעך למען אמצא חן בעיניך * וראה כי עמך הגוי הזה ! 
וחכמים רבים mn‏ כזה כין מחכמי הקראיכ; בין מחכמי 
הרבנים כטן החכם جد مسح והחכבם רב" ישועדק ננ am‏ 


— 145 — 


Dy‏ כל זה מאריך אפו עליו ואם ישוב הרשע מוחל לו על פשעיו ובזה 
Da‏ און לו יח' דמיון כינינו * סוף דבר רצון Dem‏ על הארם תכליתו 
להועילו בשחי השלמיות שלמות ראשון ושלמות אחרון שהם חקון העולם 
הזה והעולם הבא לא לתועלתו ית' ואעפ שרעת זולתנו במצות השכליות 
והשמעיות שהבם הכנות הם לאלו השלמיות שהם שלטות man‏ ושלמות 
הנפש ואין השלמיות על צד נתינת השכר כשמירתו pn‏ הנה טקום 
באר זה הענין אמנם על זה צדקו חכמינו אשר mon‏ שהם על צד 
השכר ועל צד הלאוט + תשוב - והנה באלו הענינים שסררנו 
ננדלרק הנהנתו ‏ ית' מהנהגתנו تبردت שאין דמיון בהנהגתו حدر 
בינינו על כן בקש נדול הנביאים והחכמים nen‏ רב" עה 
להודיעו דרכיו IN‏ מתנהג Dy‏ העולם כאמרו הודיעני נא את דרכיך 
ואדעך * ונאמ' יודיע דרכיו למשה * ומה שהעירונו בעניני אלו הדרכים 
הנקראים 5ه Dann)‏ מדות נפרשם دم כן כמה שיעדנו בפרקיכס 
הקודמיכם לפרשבפ ולבארם اله כן שלא ישיג לשם m‏ השג נשמי 
ושום mon‏ : 


פרק צב אחר שבארנו בפרק הקודם ואמרנו دسم שעצמו 123 

מעצמנו כן הנהגתו ית' Rn‏ מהנהנתנו על در בקש mem‏ 
רבי' עה שתי בקשות בהשנת עצמו ובהשגת הנהגתו ١‏ בהשגת עצמו 
אמ' הראני נא את כבודך * ובהשגח הנהנתו אמ' הודיעני נא את דרכיך * 
ככר בארנו הסבה mob‏ בקש באלו השתי שאלות בקצת פרקי זה המאמי 
= ונענה בשתי השאלות מה שנענה אמנם בהשגת עצמו כבר בא הבאור 
מה שעלה בידינו להעיר ועתה ma‏ הפרק נבאר השאלה בענין 
הודעת הדרכים כמו שיערנו לבארה ٠١‏ ונאמ' שמשה רבי'עה בקש 
לרעת על אי זה צר מנהיג pen‏ את העולם ועל כן mn‏ ואדעך רל 
אדעך באי זו צר אתה מנהיג את העולם אחרי שהנהנתך נכדלר; 
מהנהנתנו ועל כן mn‏ למען אמצא חן בעיניך ועל כמה וכמה שהראה 
تنم" הטובה בשביל ישראל ועל دز אמ' וראה כי עמך הגוי הזה והשם 
ענה לו אני אעביר כל טובי על פניך * ורל במאמר טובי קשר הנהגתי 
במציאות העולם וקשר הנהגתו mm m‏ באמצעות מדותיו שהם m‏ אל 
רחום וחנון ואמ' וקראתי בשם ה' לפניך רל איחס אלו men‏ הטובות 
دسم m‏ רל בעצמי ואמ' וחנותי רל אפליג במרת הרחמים והחנינדק 
עחה בשעור mn‏ מה שאין למעלה ממנה לחון ולרחם והיתה Dt‏ 
התשובה בעבור שאמ' משה עה וראה כי עמך הגוי הזה * וראיתי לבאר 
חלוק דעות החכמים באלו המדות מפני שיש מהם נחלקים מאי זה 
שם היתה התחלה הקריאה ואי זהו התחלת המדות וכמה הם ואם הם 
נחלקים בחלקי המציאות אם pn‏ ואומ' שהח לוק הראשון בין הכמי 
הקראים והרבנים + שחכמי הקבלה הודו שהם ינ מדות והם 

10 


- 14 — 


עינים بردم לאור באור החיים * ובאמת נפלאו nm ame‏ השם 
מדעות בני האדם עצות מרחוק אמונה אומן ; 


פרק צא בוה הפרק נקדים הקדמה היותה מפתת למרק oe‏ 
מענין לה ומה שאנחנו עהידים לבאר בעניני 
התורות * יש להבין כשם שאין עצמו יה' דומה לעצמנו در אין mon‏ 
הנהגתו להנהנתנו ולא Rs‏ נדר אחר ודברי הנביאיכם סייעער 
בוה באמרם כי לא מחשבותי מהשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה''* 
ומאמ' חכמינו עה צרק באמרם אין לו ית' דמיון כינינו לה קיש הנהגתו 
ית' להנהנתנו אלא נישיר הנהגחו על צר כחינתה שלא ל לשם ית' 
mon‏ שהשכש m‏ שלבע בתכליר? השלמורת ומתעלרק 35 mon‏ 
והרחקה ולא ניהס לו העון או קטרון יריעה לצד בחינת ההנהגה + ואמנם 
נסרך בכמה דרכים נברלת הנהגהו m‏ מהנהגהנו * הררך האחרז 
שהאחר ממנו אם יועיל man)‏ בלי שיהיה מחויב לו יקרא Jon‏ ועם 
כל זה לא יעשה זאה הו תועטה חברו אלא שיהיה מקוה חועלת ‏ לעצמו 
Dom‏ ית' המטיא את העולם ומקיימו ומנהלו לכש רות לבר לא להועלתו* 
הררך' השנית שהאחר ממנו אם יועיל לחברו er‏ על צר החסר אלא 
על צר החיוב על כל פּנים קדם לו הועלת מהמעשה שקדם לו עד 
שיתחייב ההועלת ועל כן נתחייב להועילו מפני שאם לא קבל ממנו 
תועלח ירע לו להועילו Dem‏ ית' "מה שערב בתועלת הצדיקים ‏ מטר 
שקרמו לו מעשים טובים nen‏ ית' לא יקבל הועלה מהמעשים. ההכש 
הטובים שעשה הצריק והאחד ממנו באמת er‏ לד מעשי הצריק אמנם 
לא יערב לו מן ההועלה שערב להם השם ית' * וכן נמי על גמול הרשע 
שהאחד ממנו אם 3 וש הועלת מ הרשע לא יהן לו גמול הרע 
אם לא יהיה לו pin‏ ועם ההשלמה on‏ לא המבוא לער ab PR‏ 
נענישהו לצר ההרחק ל התועלת והשם ית' אם לא תכוא לו חועלת 
בנמול הרע לא ימחול על גמול הרע אעפ שלא ימא לו הק והיותו 
ma‏ מן האדם מעשה הטוב להועלת האדם עצמו אם לא יעשה האדם 
אף הטוב לקבל התועלת. יענישהו י והדרך השלישיר: הרחקר; 
ההשואה ההיה יותר בעניני המצוות שהשם ית' צוה לבני Dan‏ ميرخ 
בּדי לקבל עליהם הועלת אפי' שאין לו יהע' חועלה מעין המצוה ההיא 
או מעין Pan‏ - ההיא מה שלא ימצא זה הענין בין: DIN WI‏ * כי 
הַאדם אפשר שמן העברה שיעשה יקבל תועלה או שמצד מניעתו השכר 
יבוא לו הזק וע ל בן יהן לו שכר שאם לא m»‏ לו בנהינתו לו השכר 
וכן נמי my‏ ל לאדם לקכל תועלת ابجع לא יעשה המצוה יענישהו זה 
לא ישוה בינינו שאם נצוה לאדם לעשוה לנו עבודה ‏ כרי mw‏ לנו 
שכר אם לא ירצה לעבוד לקבל השכר לא נענישהו אם לא נקור; 
ממנו הזק ולא הועלת בענוש אותו אבל יעבוד ממנו אפשרות מחילתו 


— 13 — 


ולא כון הדבר אשר בנללו בא לו זה הנפיון שיוציאהו מהיוהו שוא אלא 
נהעורר מעין הנכואה וידע שואת עצה הגונה כאשר נאט' לו vo‏ זה 
מחשיך עצה במלים * אזר נא כגבר חלציך ٠‏ כלומ' جود אתה מתפאר 
שהשגח בהוכן העצה mob‏ באו אליך אלו היסורים ואם דעתך دجام 
זה מה שמעלה אזר נא כנבר חלציך ואשאלך בנמצאי מטה והודיעני 
כמו שספר מעניני ההויה וההפסר שהם העולם השפל ועד שמסב 
ההויה והפסר הקרו לו הפגעים הרעים והשאלה היחה ממינם והבן זה י 
ער שהשלים איוב והבין העצה הראויה ₪ שבשבילה באו לו אלו en‏ ים 
באמ' ידעתי כי כל חוכל ולא יבצר nam on‏ * מי זה מעלים עצה 
בלי ديرم * והודה שבאמת נעלמה Kr:‏ העצה Mona‏ לכן הגדהי. ולא 
אבין נפלאות ממני ולא אדע אלא אשאלך והודיעני * ומה Pan‏ מצד 
אלו היסורים הוא אמרו לשמע אזן שמעתיך ועחה עיני ראתך * LS‏ 
בקבלרק הויתי. משיג. ידיעהך. ועתה השנהיך מתוך עיון וחקירה שורק 
מפפיק בקיום הנפש an)‏ על כן אמאס ل רל אמאם הרעח שהייתי 
חופש כי אלו היפורים באו לִי כדי לתה לי שכר ותלף המורם. וא der‏ 
נחמה על היותי יושב בתוך עפר Som‏ רל כיון שבאו לי אלו היס 
להועילני הועלה יחרה איני רוצה להיותי. יושב בתוך ‏ نروك ואפר 2 
אבלות על מה שהפסרתי אלא אקבל יפורי השם בשמחה כי לא Ann‏ 
ישיכתו: בהוך עפר ואפר הכרחית כשאר. היסורים שיקבל נחמרק ررخا 
ישיבתו. רק. רצונית וכאלו נחם לשבת * ובשביל זאת הרעת שנולרה לן 
נאמ'. כי לא דברתם אלי נכונה כעכדי איוב שבהחלה איוב הידק 
מאמין גוף היסור שיוטב לו בנמול אחרון ולא היה מכין הרבר שבשבילו 
יצא. מהוותו שוא מה שהוו מכריעים לו רעיו ורעיו לא היו מבינים העצה 
היעוצה למה חל לו היסור על דרך תוכחה. אהבה שיקיצנו בקיום. הנפש 
אלא היו משערים יסוריו על צר הדין והיו אומרים SR‏ ש לקה בקיום 
העולם הוה על دم ons‏ חטאו. ממין העונש רל שקלקל סרר. העולם 
והשם. ית' בידעו יושר מעשיו יפרו כדי להקיצו בקיום הנפש ואם הרפה 
להבין. שזה המכוון אל האמת חביט. בנקב. משבית .הכסף אשר, על תפות 
ann‏ ותבין האמת כשאמ' אך את נפשו שמור * אמנם שלם לן Ana‏ 
שוסרו למשנרה * וצדקו חכמינו עדה. אשר אמרן Sinn. Sebi‏ 
התכלית. ביסוריו בשביל זאת. התועלת בעבור שכמוהו ינתן על דרך Sonn‏ 
אבל, שכרו. יהיה שכר קיום הנפש המתמיר וזהו אמתת הל א וט הנמשף 
בספרְי החכמים * ובאמת שזה משל אמתי בשביל ישראל שיש ראל 
אם. יקֶלקלו קיום הנפש ילקו בקיום הגוף כאשר دحم תורתנו. הקדושה 
האמתית מיעדים הטוכים והרעים בשמירת ההורה ומריונה שהיא אמתה 
קוום הנפש Sn)‏ יתבאר בפרקי' הבאים ابرط אלו הפנים צריך לפרש 
מאמר לנסותך להטיבך באחריתך * כי. מנסה ה' אלהיכם אתכם * ברוך 
שכחר. בעמו ישראל והורם ללכה בררכי. יושר ובנתיב , כושר לפקות 


ل 142 — 


mob‏ יהי שם ה' מכורך * אבל בקיום. העולם הבא אין לשם يرح 
. פנים כמו שיתכאר * ומעתה יש לנו ob‏ מה היה המכוון וזהו * בענור 
שהאהם נברא שני חלק קים 503 ונפש היא הנשמה העליונה ובאמת 
Alan‏ אפשרי החה החפרון והיתרון ולא כן הנפש העליונה שאינו בו 
הפסר : וצריך האדם לקיים את קיום. העולם הזה וקיום העולם הבא 
ומררך דין בְּמין. שוחטא. ילקה מאוהו המין עצמו ואדם הראשון הפסיר 
החלק האחר שהוא קיום nn‏ הבא. ולקה. בו וגורש مد עדן. פמ 
שיהבאר עד שורח אור הגנו הוא אברהם אבינו עה והשניח בקיוכז 
שני החלקים. קיום. העולם הזה. וקיום. העולם. הבא מפלאי חסריו השבם 
ברצותו להשלים אוהו בקיום שני החלקים כשרצה להחזיקו בקיום הנפש 
העירו בנסיון שחיטת בנו להשלימו בקיום הנפש וזה אינו מדרך דין רק 
עלל. هد הוכחת אהבה כי אף אשר יאהב ה' יוכיח כי ‏ מדרך דין. ON‏ 
היה החטא במחשבה בקיום הנפש שילקת בקיום הנפש * ואם. היה 
החטא. בקיום. העולם. הזה. שילקה. ממין. העולם En‏ והנה אברהם א בוי 
עה כשרצה לזכוהו ao‏ הנפש נפהו בעקירת. בנו שהוא. כאב. העולם 
A;‏ להשלימו בקיום .העולם. הבא .ואברהם. אבינו עה מצד.. רוב אהבהו 
ותשוקתו בוראתו של שם יה' מיר נתרצה. ועל כן נאמ' לו. עתה. ירעתי 
9 ירא אלהום אתה ולא השכה את בנך את mm‏ ממני nn»‏ משמע 
הנסיון שאינו רוצה גוף המעשה עצמו רק. שיולר ענון אחר nr,‏ אמתת 
mb‏ נסיון וזהו הראוי להקרא יסור א ה בה שמרוב אהבתו להועילו על 
כן מעירו בדרך היסור ובוחן אותו בכור. הנפיון. להביאו במצרף האמונה * 
אך היסור. עצמו . מררך ‏ דין , שיהיה *לו 5 د אם יסרו. בענין. הגוף 
להועילו בקיום, הנפש. נמצא. Dom‏ מצר man‏ על כן. ראוי לתה חלף 
והמוררק החת. הכאב. ההוא. על.-כן. הבטיח. לאברהם ‏ ממין שהכאיבו 
בהתמרת, yar‏ יצחק ואמת שהדעה לא. Burn‏ حدم . יסור ech‏ מבלו 
סבה ואפי! or‏ לו הקטן למאה אם. לא תהיה שום. הועלת. בעצבם 
היסור 5د mm‏ בתורת השוא אעפ שיצא מהיותו חמם * ונסיוני איוב 
מזה. המין אך יש. הבדל בוניהם שנסיוני אברהם היה ברצון NED‏ ונסיון 
אוב בהכרח. כָמו, שבאר حدم دوم אעפ Bere‏ ולא دول فدرم לשבם 
any‏ ה' נהן 01 לקח יהי שם. הי מבורך * ועוד שאב רהם הבין מעצמו 
על מה גסהו שלא כון. נוף. המעשה. כאשר 5 לו עתה ירעתי כי ורא 
אלהים אהה. * וכבר בארו החכמים שמאמתת. זה دوزي נתבאררק 
אמונתו, באמתת. הנבואה MAD‏ אשר התקיים: באמתת.. ההשגחה אשר 
دم היתה כפירה נגלית בזמנו ובטל mann‏ ותשוקת .בן מאה. שנה ‏ אשר 
היה חומר ומבקש שכנגד אהבת השם ששכוון בחכמת השם כי לא מחשבותיו 
מחשבותיו ולסבות רבוה בא לאברהם זה mo. mon‏ שאין לנו צורך 
עחהּ. לבאר * אמנם נסיון איוב לא היה. دن אלא . שבוון EN‏ גוף 
הטעשה עצמו שיקבל עליו החלף והתמורה. אשר . יוציאנו. מהיותו Don‏ 


ل 141 — 


ואיוב בידעו יושר מעשיו לבו היה מסכים לרעתחם פמו שנתכאר אלא 
היה מסכים לחקות נמול אחרון om‏ לא היו מודים אלא היו אומרי' לו 
אי אפש' שלא נלכרח על ידי חטא הן בקדושיו ‏ לא יאמין * והיו 
מעירים אוחו אל התשובה באמרם אם אחה הכינות לכך * והוא היה 
טוען איני יודע דבר שעויתי ואחזור ממנו בצרקתי החזקתי מה שהייהי 
עושה קודם לכן הוא מה שאעשה אחרי כן ואם לא יהיה לפי דכרי 
שיש 4 אחרון על מה שנוסרתי היה משמיט איוב דעות ומשינ 
למעלרה ולא היחה אמונתו בכך אלא מהכרעה אמריהם היה מדבר 
כאותכש הרבריבש * ורעיו אחרי שלא יכלו ל ו על יושר פּעליו 
השלימו ליחס עול על השם מהשלים לרעת ann‏ היות יסוריו לתקות גמול 
אחרון ועל כן נאמ' וירשיעו את איוב על צרקו נפשו ae‏ מפני 
שרעתם היתה שהשם מדרך דין שישלם לרשע בעת wen‏ מרשעתו 
והשם ית' מאריך עליו ואפילו יצפון לכניו אונו וזה ימות בעצם המן ' 
ומן הרין מהשלמת זה החסר לגמול לצריק בעת השני שכר פעלו AN‏ 
שייסרהו במוסר אכזרי בלא non‏ ובלא סבה אין זה מדרך חכמה An‏ 
היה הכרח שלהם מלהסכים בדעת איוב * ואיוב Ann‏ אמנתו כי 
כשם שיתאחר גמול הרשע ער העולם הבא כן יהאחר גמול הצדיקים 
ביסוריהם עד העולם הבא ועל כן היה אומ' בצרקתי החזקתי * ואני 
ידעתי גאלי חי * שאם לא ور תהיה קלקלה באמונה וזאת היחה תכלית 
חלוקחם עם התכוננות כמו שבארו חכמינו עה והאמינו دم כן שרערז 
איוב היא המכוונת אל האמת * ואינו נראה כן עם ההבוננוה ממשמע 
המאמרים כי כמו שלא כונו רעיו אל האמת למה באו לו אלו הצרות 
כן לא הבין איוב הכלית סבתם שהרי נאמ' לו an‏ השכינה מי זרז 
מחשיך עצה בלי דעת * אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני ותכלית 
הכונדק שלצת השוג א יוב עצת השם על מה הביא לו אלו היפוריכט 
nam‏ להוכיחו שאתה בשפלי מטה לא תוכל להשיג ואיך הוכל לשער 
פעולות השם עד שמשפע הנכואה נולדה לו דעת והשלים כי מה שהיה 
מסכים בדעתו לא היה map‏ אל האמת ונעלמה ממנו עצרז Din‏ 
באמרו ידעתי כי כל תוכל ולא تداك ממך מזמה ٠‏ מי זה מעלים עצה 
בליי דעת * د אחר שהגבורה והחכמה עמד מי יוכל. לעמר בסורך * 
ובנפלאות ממני * לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע * אלא 
אשאלך והוריעני כי לא ארע רק מה שחודיעני=וזה טעם לשמע און 
שמעתיך ועתה עיני ראתך ٠‏ על כן אמאס ונחמהי על עפר ואפר * 
ובשביל זאת העצה שהבין איוכ באחרונה אשר נעלמה מאיוב ורעיו 
נאמ' כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב שאין mn‏ לשער. פעולות 
השם בלי סבה אך בענין אחד צרק. איוב אשר היה מאמין. כי אחרי 
שהעולם הזה על דרך Ton‏ יש לו לשאת פנים להאריך אפו עליו או 
שיקח חסרו מן הצדיק שייסרהו כרי להועילו כטו שאמר ה' دمر וה' 


لب 110 - 


ודברי אליהוא אינם יוצאים מדעת רעיו ולא מצאנו בדברי אליהוא 
מדברי רעי איוב רק תוספת אחת שהאיש הנכאב והנוסר ברין אם ‏ יש 
עליו mar‏ אותה הזכות הליץ בעדו וינצל מאותו היסור כמו שאמ' אבש 
יש עליו מלאך מליץ ٠‏ ואמ הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם 
נבר זאת ההוספת. ab‏ על דכרי רעיו * ומעהה צריכים אנחנו לעיין 
באלו הרעות החלוקות בחלוקת איוב עם רעיו לדעת אי זו ديرم קרובה 
אל האמה * ונָאמ'י ديرم בה שאמרו ود כל מה שבא לאיוב ددر נא 
ורעיו באמת בטוב הוכיחו לו והזכות עמהם ואיוב מה שהיה טוען שהוא 
הם nem nem‏ יה' Son‏ משפטו בשקר היה זוכה אינו נראה כן אחרי 
האמה כי הנה הכהו' הוכיח שהיה Don‏ וישר ירא אלהים וסר מרע ואם 
היה הזכות עמהם מרוע נאמ' כי לא דברהם אלי נכונה כעברי. איוב. ٠‏ 
ואם היה זה המאמ' בעבור שהסכימו בדעה א יוב לא היה ראוי לומר 
כעברי איוכ ודעת איוב לא היחה להרשיע בעבור שהיה Sem on‏ 
שהרי אמ' ואני ירעהי נאלי חי mm‏ מקוה גמול טוב על מה שבא yby‏ 
שאם לא כן לא היה אומ' בצרקתי החזקתי ולא ארפרק + ואכם pP‏ 
בטלה זאה הדעת בענין חלוקת איוב ורעיו שאין המכוון ‏ אל האמת כי 
מה שבא עליו ברין دم ולא דעת איוב היתה כחלוקתו להרשיע * 
אמנם דעה התכם ר' משה אשר השלים ביושר מעשיו pen‏ חטאו 
בענין האמונה ואמ' שכרין בא אליו מה שבא Dion‏ חלוקת דעת איוב 
ורעיו היחה בחלוק ההשנחה. שרעת א יוב הלכה כרעת אר סטו אינו 
נראה دز שרעת ארסטו כל מה שיחול באדם מקרה גמור ורעת איוב 
בכונת ab‏ והשגחת משגיח באמרו חי אל הסיר משפטי * ותקות גמול 
באמרו ואניי ידעתי גאלי חי * שאם לא כן לא היה אומ' בצרקתי 
החזקתי * ועור כבר באר על עצם ההשגחה באמרו הלא כחלב תתיכני * 
כלל סהר אותה הפרשה + ומה שאמ' תס ורשע دم מכלה ٠‏ מדוע 
רשעים יחיו * כל כיוצא באלו מהכרח המאמרים היה מדבר אותם כדי 
להצדיק מחשבהו כמו שנורע בהתבוננות * ומה שאמ' ادير רעיו 
חלוקורז לפי דעות ההשנחה היה ראוי להיות החלוקה pa‏ אלו לפי 
דעותיהם החלוקות ועוד לפי הנראה מדברי כלכם שמסכימיבם היורץ 
פעולות השם אחרי הדין כמו שבארנו ٠‏ אכן מה שאמ' כי באחרונדק 
הודה במה שסכל מן האמונה באמרו לשמע pin‏ שמעתיך ועתה. עיני 
ראתך * אשר בשבילו נוסר באמרו על دز DNDN‏ ונחמתי על עפר ואפר ٠‏ 
ולוזה המאמר נאמ' כי לא הברתם אלי נכונה כעברי איוב לפי המכוון 
אל האמת pin‏ זה. הוסור. כדין על זה החטא כמו שיתבאר on‏ לא 
היחה חלוקת איוב עם רעיו לשלול ההשגחה מעולם השפל כמו שנתבאר 
ונם לא היו רעיו חלוקי הרעות כמו שבארנו * אמנם דעת בעלי מקרא 
שמסכמת על מה שספר הכתו' מיושר פעליו והכרעה א יוב עם רעיו במה 
שקדם לנו הבאור שרעיו היו אומרי' כי כל מה לאיוב מדרך דין בא 


لب 189 — 


החזקתי * אלא היה מאמין שיש גמול ועונש * ואליפז השיב לו האנוש 
מאלוה יצדק + הן בקדושיו לא יאמין * אף שוכני בתי חמר + לך נראה 
שאחה זכאי אבל השם הוא חוקר הלבבות לחה לאיש כדרכיו * וכאורח 
איש ימציאנו * והנה שלשת רעי איוב זאח היחה דעחם ומעידיכ; 
בררך התשובה ٠‏ מאמר א ל יפז הנה אשרי אנוש יוכיחנו * כי הוא יכאוב 
١ Bann‏ ומאמר 7753 on‏ כניך חטאו לו וישלחם ביר פשעם י אם זך 
!ישר אתה * שיהיו פעולות השם לפי הרין * ומאמ' צופר אם אתרק 
an‏ לבך * אם און בידך הרחיקהו * כי או men‏ פנוך ממוכם 
ורבצת ואין מחריר * ונעת שלשחם mw‏ לבכר דעה בלרר שלא יחם 
העול לאיוב רק לבניו * ולא עמדו רעי איוב בואת הרעת רק מתוך 
حي מעשי הרשע שהשם מוהר לו ומאריך אפו עליו היו לוקחים קל 

חמר על הצדיק שיחן לו שכר פעולותיו כל שכן שייסרהו + دزت היה 
sn‏ לפי הנראה אחרי דעהו שהרי יש רשע מאריך ברעהו כמו ON‏ 
ואם זכרתי ונבהלתי * מדוע רשעים יחיו עחקו נם זרעם נכון לפניהם 
עמם * בחיהם שלום מפחד ٠‏ ואם oben mm‏ מעשיו שהשם יצפון 
לבניו אונו מה יזוק mb‏ המצליח on‏ יכרת זכרו כי מה won‏ בביתו 
אחריו * והלאל ילמד דעה והוא רמים ישפוט * ולא יעשה משפט לוה 
שני צריקים או שני רשעים זה ימות בעצם תמו ווה ימות בנפש מרה * 
און זה אחרי הרין אמנם יש עולם אחר אשר פעל כני אדם oben mb‏ 
וכאשר מעביר עונש הרשע ער לעולם הבא دز מעביר שכר יסורי 
הצריקים לעולם העתיר ואין. להרהר בפעולות השם לבוא בחקר החכמה 
למה עשה זה * ואולם שאל נא בהמות ותורך mw ٠‏ בשקט וה Sys)‏ 
ועוף השמים ויגד לך * שוה חוטף לזה ٠‏ או שיח לארץ ותורך ٠‏ בעשבו 
האדמה שמהם ב ריח ומהם לא on‏ מה שמווהר לרשע אינו ברין 
ומה שמיסר לצדיק בלי non‏ אינו ברין + אמנם ירעתי כי כן ומה יצרק 
אנוש עם אל * אם יחפץ לריב ٠‏ חכם. לבב ואמיץ כח * עמו הכמה 
ותבונה * אבל אין דעת איוב להשוות מין האדם עמהם בגמול ועונש * 
אמנם הארם יקבל גמול ועונש בעולם העתידר שאם לא כן לא ron‏ 
אומ' כצדקתי החזקהי * ולא היה אומ' ואני ידעתי נאלי חי ואהרון על 
עפר יקום * והם לא הודו לו אלא היו אומרים אי אפשר שלא נלכרת 
על ידי חטא והוא היה טוען אוני יודע שעויתי ואחזור ממנו בצרקתי 
החזקתי ולא ארפה * om‏ לא יש לי נמול אחרון על מה שנוסרתי 
השופט כל הארץ לא יעשה משפט * ומרז שבצק מפלאי הספוריכם 
להפליא הענין שבאלו נמצאי מטה אין רעת אדם שולטה לרעהם כל 
שכן פעולות השם ודרכיו * ומה שנאמ' וישבתו שלשה רעי איוב ذه לא 
מצאו מענה וירשיעו את איוב שהוא דרך כנוי אם שבו לאמונתו איך 
הרשיעו * ויש לומ' על ספרו יושר מעשיו האמינו אבל על אמונהו לא 
רצו מהכרח דעתם DIN‏ מאמ' על צדקו. wa‏ מאלהים לפי אמונתם © 


— 138 — 


אמר? היה מה שספר עליו הכתו' איש on‏ וושר ירא DIN‏ ומרק 
שהגיר הוא על עצמו מיושר פעליו * אמנם ספל באמונה עד שיחס דעתו 
כרעת ארסטו כאשר אמ' אתת היא על כן אמרתי הוהמ ולא היה 
ודה שיש לאדם אחרית ותקוה כאמרו כלה ענן Tan‏ כישלוּ * ואיש 
שבב ולא יקום * כי מה חפצו בביהו אהריו * וחלק דעות רעיו כנגד 
דעוה ההשנחה ٠‏ רעה אליפז כרעת הורהנו לפי 3 ٠‏ ודעת בלדד 
השוחי כרעת מעהולה ١‏ ודעת צופר כרעה אשעריה ١‏ “وروص 
ששב איוב طوبرم שהיה תופש mm‏ לשמע און שמעהיך ועתה my‏ 
ראתך * על זה המאמ' Jon)‏ כי לא דברתם אלי נכונה כעכדי عرد ٠‏ 
אמנם לפי רדעה חפמי הקראים זאת היהה החלוקה בין איוב pa‏ 
רעיו שאיוב היה מאמין כי כל מה שבא עליו מן היסורים הם יסורו 
אהבה והם כרי לקבל גול טוב עם היוהו oa‏ וישר וירא אלהים?: שאם 
לא כן אם לא הועילו מעשיו היה שב מהם ולא היה אומ' בצדקתי 
החזקתי ולא ארפה והיתה תקות גמולו הטוב בהחיית המתים כמו שאמי 
ואני ירעתי גאלי חי ואהרון על עפר יקום ٠‏ ורעיו היו משיבים לו 
ואומרי' לו כי כל פעולה השם אחרי הרין ומה שבא معي ددر בא 
ma‏ שנאמ' לו הלא 4 רבה זאין "קץ לעונוהיך * ונאמ' לו הארח 
עולם השמר * אשר ררכו מתי און * אשר קמטר ולא עת ٠‏ אלמנות 
שלחת רקם * כ הל אחיך חנם * וכל הצרות שבאו עליך לולי רעהך 
רבה לא. היו באים עליך שמררד 5 הרשע ישולם רע והצדיק ai‏ 
טוב בצדקהו ואם הראה רשע :قد לו (מאריך בהעתו: כי רגנה רשע 
מקרוב * אם יעלה שמים שיאו י כנלפו לנצח יאבד * ולפעמים יצפון 
לבניו אונו * והצריק ישלם בצרקתו ולא לעצמו לבר אלא ימלט אי נקי 
ונמלט בבור- ددرت ואם אהה צריק לא נמלטת מן ההלאה + זור תק 
מי הוא I;‏ אבר + והנה הרעות שבאו Toy‏ מעידים by‏ רוע מעלליך 
UN my‏ מהיעצים עליך לשוב אל Den‏ אם הרחיק עולה מאהליך ٠‏ 
זמטהרים יקום חלה * העופה Sp‏ תהיה * ואיוב לא שמע. להם וְלַא 
השלים בכל זה אלא היה אומ' בצדקתי החזקתי ולא ארפה וספר מיושר 
פעליו כמו שאמ' ON‏ נפתה לבי על אש * אם הניפותי על יחום ודי + 
אם אמאס משפט עבדי ٠‏ אם אראה IN‏ ود יהל + כלל אוהה הפרשה 
מראה על יושר פעליו ואמ' ואין לכם לחוש ברבר זה למה הוקהו לו 
אלה הצרות שהרי אחת היא על دز אמרתי on‏ ורשע הוא מכלה * ON‏ 
שוט. ימיה פתאום למסת נקיים ילעג * כי על כל פנים הפנעים הרעים 
כמו שיחולו. על הרשעים כן יחולו על הצדיקים ועל הרשעים מדרך דין 
ועל הצדיקים מדרך יפורי. אהבה שהרי עקר בריאתי ברצון וכונה ממנו 
د שאמ' הלא כחלב תתיכני * עור ובשר תלבישני * חיים וחסר עשית 
עמהי * ואיך יעובני בלי שישלם לי כפי מעשי ואם יסרני יש ערז 
טוכה * ואם לא היה מאמין כזאת האמונה לא היה ראוי לומ' בטרקתי 


— 137 — 


האלם * ואח ריזאת ההצעה צריכים אנהנו להרחיב הבאור לבאר נקדות 
הלאוט והת ועלת * וראשיח המנוסים הוא אברהם אבונו עה ראש 

המאמינים ואיך ולמה היה יחבאר בפרקי זה המאמר * ואיוב עה אחרון 
מאברהם והחכמים נחלקו + מהם אוטרים שהיה درط( האבות ٠‏ 
ומהם :אומרים שהיח בימי משה * ומהם אומרים שהיה בימי דור ' 
ומהם אומרים שהיה מעולי בבל + ומצר זאה החלוקה מהם Mon‏ כי 
אגוב לא נכרא ולא נהיה אלא ל משל * ומהם מפרשים המאמר שרל 
לא נברא ולא נהיה אלא להיות למשל + הנה יחוזקאל הררז 
שהיה נמצא באמרו נח דניאל ואיוב * ומה שראוי להאמין מאלו 
המאמרים החלוקים שהיה בימי משה ומה سدم בהגרה שמשה am‏ 
ספרו וספר איוב ויהס משפחות רעיו סובל להיותו בימי משה ממרק 
שהיה בזמן א ברהם והיותו משל לי שר אל לצורך נדול בעבור אמונת 
החורה כמו San‏ * אמנם בשביל איוב מאי זה משפחה היה נחלקו * 
מהם אומרים מיש ראל היה ויוב הוא איוב * ומהם אומרי' מא מות 
היה ומכני חור היה בעבור שאמ' גדול מכל ددا קדם * ומהם אמרו 
שהיה בימי עשו בעבור שאמ' איש היה בארץ עוץ ונאמ' שישי ושמחי 
دم אדום "نادم בארץ עוץ * ואומרום שהוא יובב בן זרח * וכך אמרו 
ששבערה. DIN‏ קמו. לאומות ‏ העולם Anm‏ מכללם בימי ‏ משה ומאז 
ואילך לא שרתה נבואה. לאומות העולם שנ' ונפלינו un‏ ועמך ٠‏ לענין 
הנבואה עד שררשו מפסוק ארץ נתנה ביר רשץ פני שופטיה יכסה ١‏ 
שהוא איוב עצמו ועליו נאמ' ויהי בימי שפוט השופטים mm‏ אחרי 
mb‏ משה * ואין הבאת אלו המאמרי' רק לרעה מחלוק אלו המאמרים 
באי זה' رم היה להעיר שהיה לצורך גדול ויש לך לרעת שתכמי 
ישראל נחחקו בענין יסורי איוב שחכמי הקראים אומריכם שהכם 
יסורי אהבה וחכטי הקבלה אומרים שהם יסוריכם אחרי הדין 
כיסודם שאין מיהה בלי הטא ולא יסורין בלי pp‏ עד שאמרו עליו 
דברים זרים * ודעת בה נחלקת לשני 2 ٠‏ החלק האחר mon‏ 
שאיוב היה טוען כי כל מה שבא 8 עם Sen‏ פעליו שלא כדין 
והיה מיחס העול אל my pen‏ היו מתוכחים עמו כי כל מה שבא 
עליו כדין בא עליו על ناد רוע מעלליו והזכות היחה עם רעיו שאיוב 
היה חנף ומרע ובדין בא לו מה שכא ואמרו עליו עפרא בפומיה דאיוב י 
+ בקש להפך הקערה על פית * איוב כופר בהחית המתים. ואמרו 
עליו התחיל מחרף ומגדף ומה שנאמ' בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו 
אבל בלבו nom‏ וכשחלקו רעיו עמו ולא מצאו מענה וירשיעו את איוב 
על כן محم אף אליהוא באיוב וברעיו ann‏ על צדקו נפשו מאלהיבם ٠‏ 
ומה שנאמ' כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב MON‏ שלא ven)‏ 
דבריו לחזק מכאובו * והחלק השני היא רעת ר' משה אשר אמי כי 
כל مم שבא לאיוב בדין בא עליו ורצה לבאר מח היה פשעו ואמר 


— 136 — 


המציאם ועומדים בחסרו ובכל עת שירצה לקחת Sonn‏ לא יהיה עושה 
רע * ואם כן זאת הטענה הספיק להופיא המעשה מהיותו חמס מבלהי 
دمحم Span‏ כאשר יתכאר ברעתה השלישיה ٠‏ והדער? השלישיר; 
אומרת יען שמהכרח היה כדי שלא ליחס חמס אל השם ועל دز mon‏ 
התמור לחי האלם לא מצר שהורה השכל בו כמו שהורה במין הארכש 
מהיות לו חלק נשאר אחרי המות שלא יפסר שממנו היה לדעת טוב 
ורע ער שיתחייב הגמול והעונש ולא כן הבהמה כי נפש הבהמה נפסקת, 
בהפסף גופה ולא יסתר דברנו זה מפסוק ונפש הבהמה היוררת. היא 
למטה לארץ + שהוא רמז על הכפיל ma‏ שנודע עם התבוננות שהוא 
רמז על הכסיל ٠‏ ולא הורה درم הענין מאמר נכיא אם- יש לנו הרך 
להוציא זה הדכור מהיותו جرخم בצד Ans‏ זולתי ענין ההמור mm.‏ וזהו 
שנאט' שהשם יה' המציאם על דרך הסר ומתעדנים בטובו כי טוב Mm‏ 
לכל ורחמיו על כל. מעשיו ויען שהחיים הם על דרך son‏ יהיו עד זמן 
שהוא רוצה זאם יקח אוהם החיים ממנו לאי זה צר שהוא רוצה איט 
עושר; חמס בעבור שהוא נהן על דרך Som‏ חחיים והוא המתיר או 
המצוה בשתיטהם ואין זה צר Syn Don‏ שיבא עליהם-באב ועל כן מי 
שלא יהנהג על הצורה שההיר וצוה השם כאלו הוא שופך DT‏ מפני 
שהכאב' הוא מנוע صر השכל בזולת מה שהכשירה. התורה היותו. מזון 
Din pob‏ וזולת זה וכך העיר הכתו' MOND‏ איש איש אשר ישהט 
שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל nn»‏ 
אהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ديدم שפך * ומה שאמי 
החכם Han‏ יוסף בטַענת עבר יאי. שצריך לרעה הנענש על מה הוא 
נענש כך צריך הנכאב לרעת אם לענין התמור לרער? שהוצ לענין 
התמור קבל הכאב וזה לא יאות לחי האלם ועל מה שאמר הכהו ומיד 
כל mm‏ אררשנו הנה שור ma‏ והנרבע מנשוא פנים לשטירת מין 
האדם : 


פרק השעים ממה שבארנו לפי דעות החכמים בענין החי האלם 

שהתמור ‏ לברו. אינו ‏ מפפיקו בכאבו והיותו לאוט 
המוציאו מהיותו שוא אינו מספיקו לברו יש לחוש אכ ביסורי 
הצדיקים אשר אינם משער החוב ובארו: החכמים שזה המין נחלק 
ממין החי האלם בשני פנים * האחד שלא חייבו ביסורי הצריקים תמו 
רק שכר וההמור. ענינו שישזה בענין הכאב והשכר יותיר משויון היסור 
בהועלה יתרה וענין ההמור יהכן שינתן כמוהו על דרך Son‏ מה שאין 
د דרך השכר אשר אי אפשר שינתן כמוהו על דרך on‏ רק שינהן 
על ררך עקב זה המאמ' קחנו ועיניך שים עליו + ועל כן יכואו ‏ יסורים 
לצדיקים ולא יביט אל הנכאב אם ירצה בכאב או לא ירצה ועוד שבהיות 
אלו היסוריכם לאוטים הם לאוטים בעצם הנכאב טמה שאינו در לתי 


— 135 — 


אשר עשה לא חזכרנה * וכן על הארם שהישיר מעשיו אמר כל פשעיו 
אשר עשה לא יזכרו לו שאין הכונה על האדם nme‏ אדם וחלל שבח 
ואחר כן השיב אברה שלא mar‏ לו פשעיו אלא על מי שיותיר מערך 
اهم מערך העונש והתור' הודיעה מבוא nom‏ במקום העון ויפלו 
7 והעון מה שאמ' ולנערה לא חעשה דבר אין לנערה non‏ מות * 
אמנם על מה שלא مدخ לו זכות ולא עון om‏ הנולדים בעלי מומיכםש 
.ערב להם ההועלה להוציא המעשה בהיוהו om pen‏ כן הכאב הבצק 
על הטפים בענין המילה nnb‏ להם חמור כאבם ואפילו שאין להם דעת * 
ומוה הקישו בה מה שהתיר להם השחיטה ומה שצוה בשחיטתם כבר 
לא קדם להם non‏ ער שיהיה זה על החיוב שהם אינם בעלי דערז 
והנה השוגג למטה מן הצודה אעפ שהוא ذر רעת כל שכן הבהמה שאין 
ברק ديرج וידוע כי הכאב המשינ לחי רע ורוע כי השם לא יעשה 
הרע * ואמנם נשמעו בו שלש דעות ١‏ הדעת האחת היא حم 
עבאר האומרת כי השם m‏ לא יהן לבהמות הועלה המור כאבם * 
בעבור. פרק וענון הפרק לפי דעתם בעמר שלא ישוה החי האלם עם 
החי המדכר ואין טעם לוע הכונה שאם הכאב מאשר הוא בעל נפש 
הוא רע והרע לא יצא מהיותו רע וכל רע win‏ חמס וה לא pm‏ 
והרעת השנית רעתם מעתזלא שאומרים אחרי שלא pn‏ היורז 
הכאב היורד על' החי האלם מררך החיוב כרי שלא ייחסו החמס אל 
השם ית' שמוהז משער ההועלה וכרי שלא ישוה החי האלם עם התי 
המדכר במה שחהששו הרעת הקורמת פיחתו התועלת mom‏ שעחיד 
השם לחת להם חמור וענין התמור אצלם שיהיה חלף הכאב לא שיהיה 
וותר על מה Dan‏ להם ואמרו שעתיר ben‏ ית' שימציאם כמו שהיו 
וונהלם אל מקום דשאים ומעינות * ואמנם התחיבו להבםפ הרחקו 

וסבלום שהשם יתע' יהן תמור לפרע ושים והיתושים י ואלו דברים לא 
ישוערו בשכל ונדולי חכמי ישראל נטו בזה * ואלו דברים רחוקים מאר 
בעיני אכן על צר ההשלמה זה אינו מדרך דין שיביא אליו הכאב והוא 
לא יהנה יותר ממה שהפסיד עד שיצא הכאב מהיותו שוא * ויש 
חכמים ששמו זה הענין מכלל לאוטי המצווים שיצא מהיותו שוא 
1037 שיתבאר pm‏ להם להביא שור נגח והנרבע מאשר pin‏ להם מעשה 
ברעת לקבל גם on‏ חמור ורמו החי האלם מאשר אין בו. רעת להביא 
עליו ההמור כמז הטפים אשר אין להם ديرج וירד עליהם כאב. המילה 
ואי אפשר היות זה הכאב ערום מן ההועלה וחייבו לו התמור עם היותו 
אינו שלם ברעת והשוו עמו הבהמות ושמו תועלתם פחות WAND‏ השכר 
וקראוהו חמור אשר כמוהו ינתן על דרך חסר מה שאין כן השפר ٠‏ 
וכנראה לי כי אעפ שהוציאוהו מהיותו שוא מפני ששמו אותו מכלל 
לאוטי המצווים כבחינת עצמו מהיותו DON‏ לא יספיק ענין התמור אחרי 
שלא יהנה Sn‏ ממה שהפפיד. וכנראה לא ינצל מטענת שהשם m‏ 


ل 1314 — 


בהם הכתו' שהם רגעיות כמו שאמי כי רננת רשע מקרוב ושמהת חנף 
עדי רגע ٠‏ החעיף עיניך בו ואיננו * ואמ' ראיהי רשע עריץ ומתערה 
כאזרח רענן * ואמי 5 והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא wm ٠‏ רשע 
שיאריך כמו שאמ' ויש רשע מאריך ברעהו ויצפון לבניו אונו אם ילכו 
نه הם בדרך אביהם כמו שהעיד הכתו' pp ps‏ אבות על בנים ועל 
בני בנים על שלשים ועל רבעים ועם כל זה נמולו ישלם לו בעולכז 
הביוא * כי אי אפשר שלא יהן לו גמולו ٠‏ וכבר הבטיח הכהו' אל" 
המתלוננום בשביל שלות הרשעים ואמ' שגמול ענשם יקחוהו בעולם הבא 
5 שאמ' ער אבוא אל מקרשי אל אבינה לאחריהם * אחרית רשעים 
חראה * כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי ٠‏ וככל זה 
פפר כי عدر לחוש בהנאות הרגעיות ואין להשהכל הדכרים כףאשיתכ] 
רק בסופם כמו שספרנו + אמנם על הצריק שחלו כו ددرت יש לומי 
מפני שקדם לו עון וחלו כו צרות * ואם ימצא צדיק שלא קדם לו עון 
וחלו בו שר פשר לומר שהם על צר הבחינה כדי להטיבי زرا וכמו 
שחלו לרשע הטובות לצר העונש כן הלו. לצריק הרעות לצר ההועלה 
ועל שתי הכתות דבר שאינו לפי הרין an‏ על צר הבחינה הנמשכת 
לצר החכמה עם היוה האדם دز בחירה * ואם זה הצריק ימת בנפש 
מרה ולא er‏ בטוכה אין לההרעם על השם כי אין זה הע - ביה הגמול 
כי בעולם העהיד יקח bins‏ כמו: שהעיר הכתו' והיו לי אמר. ה' ליום 
אשר אני עושה סגולה + ושבהם וראיתם * ואין לעיין בהענוגי זה 
העולם כי יען שהם Dun)‏ בררך הפר אפשר שיחנם ואפשר שלא Bin‏ 
והרבר הנהן על דרך הפר עושהו ישובח many‏ לא יגונה * והאמר; 
שאין תענוני זה העולם נהנים על הרך השכר שהרי מצאנום נהנים על 
דרך on‏ ולא om‏ שיהיו אנשי השכר נקלים לפני אנשי החסר ויותר 
רָאויים הצדיקים בזה Sonn‏ מן הרשעים ומצר זכוה האב יהועל הכן על 
צר החסר כמו שאמ' ועושה DT‏ לאלפים * וחסר ה' מעולם ועד עולם 
על יראיו וצרקהו לבנו בנים * אמנם nr‏ היפורי' על הצדיקים יסורי 
הועלה הכר שהורה עליו הכתו' Mona‏ לנסותך להיטיבך באהריהך * 
ונאמ' לאיוב על מה שחל עליו מן היסורים on‏ זך וישר אתה ذه עהה 
ועיר עליך ושלם ذنم צדקך * ואמ' mm‏ ראשיהך מצער ואהריתך ישנה 
מאד * אמנם על ענין איוב ועל כיפא בו ניחד פרק אחרי זה הפרק 
ויש לנו בו דעת השמענה + אבל mm on‏ האדם בעל may‏ ובעל- 
MIT‏ אפשר שיקבל נמול על הזכיות ושיקבל עונש על העונות כמו 
שפרשנו במין אחד מה שראה בחכמתו ואפשר שישקולה הזכיור? : زرخ 
העונות ואשר יותיר on‏ מן הזכיות או מן העונות יהיה נדון בו כי אי 
אפשר שיהיה נדון לשני הענינים מפני שמדין העונות שיתחיב הגנאי 
ומדין הזכיות 5 השבח om‏ שני כחושים ואי אפשר להנשצק 
בנושא אחר * ודבר זה הורה בו הכחו' על הארם שהרשיע כל צדקותיו 


ו 4 
— 133 - 


פעולות מיוחסות לעצמו וכי השם משיג כלל הנמצאים ומנהיג אוחם סדר 
ישר שרחוק מן מופת השכל להיוחו עושה עול רק להיות זאת המציאוח 
ישרת ההנהגה כלי עוות ופעל אדם ישלם לו וכאורח אוש ימציאנו ٠‏ 
ומדרך החיוב יש לחת לאיש כררכיו כי رجحم עיני ה' דרכי איש וכל 
מעגלותיו oben‏ * ואמר לחת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ומדין השכל 
אם לא יחן לצדיק זכותו יהיה Don‏ לו + ואם לא حمر לרשע دود רשעתו 
"אוה מעוות pam‏ ויתחייב הגנאי כעושה.: רע * man‏ על Den m‏ 
הקרמוני כי הרהמים על הרשעים אכזריות .על הצדיקים * ועל در חייבנו 
עליו הגמול הטוב על הצדיקים והעונש על הרשעים * om‏ לא יתחייב 
min‏ לצדיקים לא יתחייב העונש לעושה הרע + וכן אשרו הכתו' 
הצור mon‏ פעלו כי כל ררכיו משפט * ואמ אם תאכו ושמעהם טוב 
הארץ האכלו * ראה נחתי לפניך * mim‏ למדנו am‏ הגמול והעונש 
מדין השכל ומדין חתורה * וכה אוט' האומ' ברוך הוא וותרן הוצק 
יתוחרון מעוהי אא מאריך אפיה וגביה דיליה זה אמת י ואעפ שח כמינו 
עה אמרו שעונש הרשע הוא על צורת הפטור non min‏ אלא יתחיים 
על צר התקנה * ואם כן לפי זאת האמונה צריך להמצא צדיק וטוב 
ود רשע ורע לו * ואנחנו רואים הפך צדיק ורע לו רשע וטוב לו וצריך 
להישיר זאח ההנהגה + ונדולי הנביאים והצדיקים וההסידים 
הסתפקו בזה כמו שאמר המשורר הנה אלה רשעים ושלוי עולם wen‏ 
חיל + ورم ירמיה מדוע דרך :רשעים צלחה * ואמ' מלאכי מאמי 
החסידים ذم נכנו. עושי רשעה una DI‏ אלהים וימלטו ٠‏ ונאמ' Amy‏ 
| הרשע אשר חל עליו הטוב ההוא יהיה באחר מארבעה פנים * המין 
האחד הוא מצר שקרמו לו זכיות והשם ית' פורע לו בעולם הזה כמו 
שהוער אביה בן ירבעם באמרו יען אשר נמצא בו דבר טוב * וה מין 
השני היותם מלקות לו והם אדרבה על צר העונש כרי שלא יקיץ 
\ ממעשיו הרעים לשוב שהלך נפשו בגיה נם כמו שהעיד הכתו' בפרות 
4 لزاه כמו עשב * אך בחלקות השית למו onban‏ למשאות * אם יעלה 
לשמים שיאו * כי משוכת רשעים תהרגם ٠‏ והמין השלישי שדמו 
החכמיםש nun‏ הטובות לרשע כנתינת היכולת שכמו nam)‏ היכולת 
mob /‏ שני דברים מכחישים אם על הכפרנות אם על הנאמנות در 
\ חנינת הטונות לרשע תהיה כוללת שני ההפכים שעם חנינת הטוכות 
יעשה היושר ועם חנינת הטובות יעשה הפכו כמו שבאר החכם בפסוק 
וישמן ישורון ויבעט ואין השם מעות המשפט כי השם יהן לו נמולו * 
ומון רביעי שתהיה חנינת הטובות לרשע על דרך חסר כמו שהיהה 
בריאתו על דרך חסר והנהו גומל טוכות לחייבים * ולפי שראה בחכמתו 
שיהיה ענשו בעולם nam‏ האריך אפו עליו בעו' הזה אעפ שהעיד הכתו' 
שיש רשעים שיענישם השם בעולם הוה כמו שאמר לא יאחר לשנאו 
אל פניו ישלם לו + ואמנם הטוכות שיחולו לרשעים על דרך son‏ העיר 


- 132 — 


והיא היכולח. והנה היא מוקדמת ונשארת לא כרעת מגברא האומר 
שהיא נבראת עם הפועל ולא השאר אחרי در והיכול על הכפרנות לא 
יהיה יכול על היחור לפי אמונתם המקולקלה אשר בארנו ואותה שלא 
יחייבו לו קצר ידיעה ויחסו פעולות הארם אל השם כפאה לא mann‏ 
مر השכל + Dion‏ המופת על min‏ היכולת מוקדמת ונשארת. מפני 
שאנחנו רואיכם דער: 8m‏ כי מי שיהנועע בפאת ימין יתנועע ديد 
שמאלל mom‏ חהיה היכולת על שני דברים מכחישים ירוע הקרמתה' 
והשארתה בעבור שיעשה עמה הרכרים המכחישים דבר אחר דבר והנה 
הארם לא ردك שיהיה מוכרח בפעולותיו כי אם ברצונו לעשות הטוב 
וחלופו והיכולת על הכפרנות היא היכולת על הנאמנות ואם מצאנו 
בכתו' אמרים מראים שיש פעולות שארם מוכרח עליהם כאמרו ואהה 
הסבות את לבם אהורנית * השמן לב העם הזה י ויחזק m‏ אה לב 
פרעה * והנביא. כי יפוהה אני ה' נעניתי לו ברוב גלוליו * למרק 
תהענו ה' מדרכיך * אין אחד מאלו הפסוקים סותר שאין לאדם יכולת 
גמורה לעשות הטוב והפכו אמנם אלו הפּסְוקִים וכיוצא בזה המין יתפרשו 
לשלשה דרכים ובכל אחר משלשה הפירושים אין הרצון שהיכולת לא 
תהיה מוקדמת ונשארת וכי אינה כוללת לשני הננדיים לפי טבע היכולת 
במה שפירשנו + המין האחד מה שבא دحم ונראה שהארם מוכרת 
בפעולותיו כגון שאמי ויחזק ה' את לב פרעה men ٠‏ לב העם + לא 
שבטל היכולת מהיותה כוללת wer‏ מינים אמנם בטל הבחירה שיהיה 
מוכרח לצר אחד זה על צר העונש שאם mm‏ שב הנה התשובה תפיל 
העונש והשם רצה להענישו ומה שהיה מכחירתו סייעו ושב כמוכרת 
באותו הדרך להרבות ענשו * והֶמין השני שהשם אינו מסייעו אמנם 
עבור שהיה מבחירתו של אדם בענין והשם מניחו ועוזבו באותו הררך. 
ואינו מקיצו בררך מדרכי ההקצות נהיחסה אותה הפעולה אל השבם 
MOND‏ והנביא כי יפותה am‏ דבר ואמ' UN‏ ה' פתיתי אה הנכות 
בעבור שעזבו כבמה שבחר.- * ואמ' אני ה' נעניתי לו ברוב. גלוליו ומפני 
שהבחירה לאדם מרצון השם על כן התיחס אל השם כהההוות כל העניני! 
מן השם ומתיחסים yon‏ + והמין השלישי בעבור היות הסבה מאהו 
ירז' כאלו הוא המכריח את האדם ללכה sb‏ אחר ומוציאו מררך 
הבחירה כאמרו mob‏ ההענו ה' מדרכיך * בעבור שאינו מעניש הרשע 
כאמרו دم נכנו עושי רשעה DI‏ בחנו אלהיבש וימלטו * ומצטעריכם 
הצריקים באמרו ואהי ננוע כל היום ותוכחתי לכקרים * ובשביל זה on‏ 
המשורר ואני כמעט נטיו רגלי * סוף דבר הארם בעל יכולת גמורה והוא 
בן בחירה לעשות הטוב והפכו כאמרו ראה נתתי לפניך * ובכן ‏ יתאמתו 
הצווי והאזהרה והגמול והעונש * אמנם מצאנו שהשם יבטל רצון האדם 
ויכריחנו בענין כמו שבארנו הוא על צר העונש בדרך מררכי הנפלאות * 
והנה אחרי שבארנו שהארם בעל יכולת נמורה והוא در כחירה ניש ל 


ג 


- 131 — 


הרצון خط שהוא אחרי. הדין * ואחרי لصم האמונה צריך להאמין 
שהאדם בעל יכולת גמורה כמו שזה הדבר מורנש שיש פעולות מיוחסות 
אל حيدم ונופלות د חפצו ורצונו ואין פעולותיו מיוחסות אל nen‏ כמו 
שאמ' מפי עליון לא העא הרעות והטוב אלא הם (הלים ביכולח הארם 
והוא ja‏ כחירה לעשות הטוב והפכו. הפך ديرم אשעריה אין לסרב 
בוה ب ותורתנו העידה בוה באמרה ראה נתתו. לפניך היום אה החיים 
ואר הטוב .ואת המוח ואת הרע * ואומ' عدر עליון לא הצא הרעורז 
והטוב + רל פעולותיו של DIN‏ הטובות- והרעות.: אינן 2 מהש 

הק מצד הארם עצטו וכבר אמ' מי. זה אמר m ann‏ לא. ورم * רל 
mbıyp‏ הטובות. והרעות שיעשה הארם לא ورد השם בהם על در mn‏ 
מה וחאונן אדם חי .גכר וגי' * רל אין לו להתלונן על זולתו במה שעשה 
כי. הוא הגורם על עצמו ואליו הסוכב חטאתו ומידו היתה זאת לו על 
כן אמ' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה. עד ה' * ולפי זאת האמונה צריף 
להאמין בטבע האפשר לא לפי Wr‏ אשערגה. שמשים כל הדברים 
או מחויבים או נמנעים ומבטל טבע האפשר כאשר נתכאר בטול דעתם 

ובעכור שבטלו.טכע האפשר על دن לא. הודו שהאדם. دز בחירה: ולא 
הניחו לו יכולת. כלל אלא הלו הענינום לרצון השם היוחם. מחויבים או 
נמנעום והעלה. אשר הכריחה. אותם. להאמין. ددم האמונה. היא בעבור 
שהם. אומרום. DN‏ השם. ית' יודע לנפשו. ולא יסְכל בשום ענין הנרח 
בבר . שקדמה .לו הוריעה. בו להיות יהיה ואם קדמה .לו הידיעה שלא 
m‏ לא יהיה אם.כן על כל פנים in.‏ מחויב. או נמנע שאם יהידק 
אפשר יהיה. אן לא יהיה אם קדמה לו היריעה שיהיה והוא. לא יהיה 
עם. אפשרותו. שלא יהיה. או להפך הנה صصص ירועתו בלתי יריעה. וזה 

או אָפשר ועל. כן. בטלו האפשר. ושמו כלל. הענינים מחויבום או נמנעים * 


0 ככר בארנו. זאת הרעת בכל חלקיה במקומה ובטלנו אותה והורינו 


ההרחקות והסתורות שיוצאות ממנה והאמננו שידיעתו כוללת כלל הענינום 
וידועתו. שקרמה בדבר האפשר לא יוציא האפשר מטכעו וספרי. הנבואה 
סייעונו ma‏ רל באמונת האפשר. כאמרו פן ימת במלחמה י ועשית מעקה 
„Saal‏ *. חולתם וצווי. הכפרן. הנודע.. מדרכו. כי, לא. יאמין. ברחו לתת. جروج 
ml. Pa‏ לרעתו. אבל. min‏ צוויו נגדיי. לרְצונו. השלימו ואמרו: כך רפה 
MN)‏ נבאר. זה. הענין אחרי .זה בעניני התורות-* ואמנס להאמון שהאה 

בעל. mama mbar‏ נהבאר בס פר המחקר שאינו. וכול משום היותו בעל 
חו, כי. היה. ראוי . להיות. כל החיים. בשוה ולא ותכן. להיות. בעשה. מפני 
כי לא am‏ להוות ספור חי המהמים להיות יכול mm on‏ בעשה והיה 
ראוי. להיות- כלל. האברים ne‏ אחד והיה. ראוי. שלא יוסוף ולא יגרע 
משערת החרדוש ,והיוהו. SD)‏ לעצמו.. או, בעבור. שהוא. נמצא. או בעבור 
שהוא. חרש قرم ראוו. להוות כל הנמצאים. בשוה בוה הספור שכלם הם 
נמצאים וחדשים ויש. להם עצם ונתקיים שהוא. יכול בעבור מציאה הבר 

פ. 


— 180 — 


אפשר היות מעשיו כלתי תכלית מכוונות מפני שיצא המעשה להיותו 
שוא והשוא am‏ רע ולא יתכן השוא ממנו ית' כיון שהוא יודע לנפשו 
man am‏ לפעולותיו תכלית pr nam‏ העיד הכתו' ויורא אלהיכם 
את כל אשר עשה והנה טוב מאד * ואנחיו נסכל אופני החכמה איך 
יהיו מעשיו נמשכים לצר החכמה ונאמ' החקר mon‏ המצא * ונאמ' מי 
יתן אלוה דבר an‏ לך העלומוה חכמה * ואם در pn‏ פעולותיו נמשכות 
לרצון לבד * וענינים התוריים يم הם לצר החכמה כמו שיתפרש באטרו 
ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון 
את כל החקים האלה ואמרו רק עם pam‏ تددر הגוי הגדול הזה * ואם 
לא יש למצות תכלית מכונת אחרי החכמה אלא הן נזירות היך יאמרו 
האומות רק עם nam‏ ונכון הגוי הגדול הזה * ואם כן ردير אחרי האמה 
ددر מציאות העולם בכללו בין הנהגתו ונהינת התורה כל זה נמשך אחרי 
החכמה + ולא יכריח לנו מאמ' حص אשעריה להסמיך פעולות: השם 
אחרי הרצון לבר *מפני שאומ' אם יהיו מעשיו נמשכים Ann‏ החכמה 
זה יחייב קדמות העולם מפני שאם mm‏ מציאות העולם לצד תכלירז 
מכונר ואין לו יה' מונע מהמציא; העולס דין שיהיה העולם נמצא -עמו 
Ton‏ ויתחייב שיהיה העולם. קדמון. מפני שפבר הִכָּמי האמת למרונו 
5 מציאור? העולבם אי אפשר היותו לחפץ לבד מפני שיצא. להיותו 
בתורת השוא והשוא הוא רע. והרע. לא יפול ממנו אחרי שהוא. יורע 
לנפשו ונמצא שהשם nn won‏ העולם לצד החכמה. ווש. למציאור; 
העולם תכלית מכונת ואי Swen‏ שההיה מציאות העולם תכליתו לתועלת 
השם מפני שהשם ית' אינו צריך כמו שנתקיים המופת EN)‏ כן. יהודק 
לתועלר? העולכש עצמו. ואין זאת התועלת. על צר החיוב לו ית' כמו 
שהאמינו בעלי התקון עד שיחייב קדמות העולם רק eb‏ הכשרות וזאת 
הכשרות. היא. מצד היותו טוב כמו שנורה התועה. בדרך. לצר. יפיו: שיש 
לו לעשותו ויש לו שלא יעשהו ואינו בדרך חיוב * והלא הכפרנים אעפ 
שלא יאמינו בשם ולא. יאמינו גמול. ועונש. יעשו מעשים לכשרות לבר 
והיות העשה עשה הרכר warb‏ ויהיה. היופי עלה- לעשוהו «nd‏ -יתחייב 
לעשותו מפני שצר החיוב גורם לעשות מה שאין mban‏ ושיעשהו: קורם 
העת שעשהו וזה מה שאי אפשר אלא: אחרי שיעשהו לכשרות לב יש 
לו לעשותו ויש לו שלא יעשהו אלאי בּעה: שירצה יעשהו ועל כן המציא 
השם ית' את העולם בעת שרצה ועשהו לכשרות לבר. בעת המעוין אחרי 
חכמפו לא לצרך won‏ + ועם ההשלמה en mm on‏ העולכז עלרק 
למציאותו ובכל עור שהשם ית' יודע web‏ ומשיג העלה חוכ להמצא 
המעולל אי אפשר היותו קדמון כי. זה נמנע מצר עצמו. כמו שאמי 
mann‏ כי ימחל לדבר ישוב אליו לא אל הכהל עליו ٠‏ ואם נמצאו 
בכתו' אמרים מראים. שפעולותיו נמשכות לרצון לבר באמרו ונפשו. رمم 
ויעש + באשר דבר מלך שלטון * ומי יאמר לו העשה * ככר בארנו שאותו 


- 129 — 


שאין תכלית לו ובהשיגו דכרים 019% לא יהיה רמוי בעצמו כטו שנתכאר 
זה במופת ומה שהרחיבו הפלופופים לשונם עליו ית' באמרם ידע זה ולא 
ירע זה מפני' רוע סדר ההנהגה قر ותחייכו לו יה' מדות פחוהות ואמ 

איכרה ירע אל" ויש דעה בעליון . הנה אלה רשעים ושלוי עולם wen‏ 
חיל + והגבילו השנחתו hr‏ במה שידע ab‏ עד ששללו men‏ הידיעה 
מהם על צד עלוי ורוממות ובארו שאם ישינם יתחייבו לו ית' חסרונות 
تك אנחנו: הרחבנו הבאור בכל אותם הטענות הקודמות מרעת ארסטו 
הראנ 5 לא יחויכ לו והי שום חסרון בהשיגו אוהם הדכרים ששללו 
יייעתו מהם * On)‏ נישיר: So‏ ההנהגה על היושר הנה mon pn‏ 
מלפשט ודיעתו ית' בכל הנמצא כמו שיתכאר. yon om‏ יפלא دجا 
5 וספרי הנכואה העידו בוה באמרם החקר אלוה המצא ואמ' אל 
הרבו חדכרו גבוזה גבוהה יצא עתק מפוכם כי אל דעות ה' + ידעתי כי 
כל חוכל ולא יבצר ממך מזמה * ואחדי האמנתנו שהוא ית' ym‏ בכל 
ידוע' כמו שהעידו בזאת האמונה גכ ספרי הנבואה יש להאמין שהוא 
م משניח ומסדר עניני העולם בכללו לא לפי רעת הקודמת אשר פשט 
הידיעדח בכל הנמצא וקצר ההשגחה במין הארם על men‏ שער כי 
פעולותיז ית" נמשכות אחרי הדין ולא עלה בידו כי נמצאו yon ma‏ 
מבוכורז' רמור מה שלא יכול לצאת מהן לישרם על פי הדין והנרק 
בהתפשטות הידיעה עם קוצר ההשגהה ותחייבו מדות פחותות לשם יתע' 
מכלד. חטרון שחייבום הפל וסופים וכמו שהפלוסו' בשללם הידוערק 
ממקצת ענינים העהומז לתת סכה כל זה שלא ya‏ לשם mon m‏ כן 
השתרל nm‏ העלה. כהתיחר מין האדם בהשנחה מצד שכלו 
Sub‏ עלוי ורוממות השם אמנם שאר המינים לצר פחיתותם ' לא ישגיח 
בהם ואנחנו כארנו בפרק הקורם ‏ הרחקת זאת הרעת וחייבנו מחקירת 
השכל היות' ההשנחה פושטת. בכל הנמצא והנה ספרי הנכואה העידו 
בה באמרם עיני כל אליך ישברו * פוהח את. ידיך * נוחן לבהמרק 
לחמה' לבני עורב אשר יקראו * צדקתך כהררי אל משפטיך חהום רבה 
אדם ובהטה הושיע nam * m‏ מצר פחיתותם לא ימנע מלהשניח ددح 
ובכל מקום שמזכיר רוממותו warm‏ שהשנחתו משגת בשפלי שפלים ולא 
Sy‏ שכנם למטה מלהשניח בהם כאמרו כי خم m‏ ושפל יראה * ود 
כה אמר רם ונשא שוכן. עד * ואמ' משה ص ה' אלהיכם הוא אלהי 
האלהים ואדני הארנים * ואמ" עשה משפט נר Din!‏ ואלמנה * ואמר 
המשורר. פלו לרוכב בערבות * ואמ? אבי יתומים ודיין אלמנות * ואחרי 
שהאמננו שלא יעלם ממנו שום העלומה והשגחתו ‏ פושטת בכל son‏ 
כמו שהורו' מופתי: השכל וסייעונו רברי הנביאים צרוך להאמין שהשגחתו 
נמשכת אחרי החכמה כי לפי: זאת' האמונה תכון היות ההשגחה בכל 
הנמצא ולא ימצא. לה סותר: בכללה ובזאת האמונה השכל מעיד mn‏ 
פעולור? השם נמשכות: אחרי החכמה אחרי par nme‏ מה שטוב ואי 

9 


הו ו 


- 1233 — 


נחלרק אחרי הרצון ועומד : 2 many‏ כלם. בעשה ולא העשה 
ودح ردجت העידה כמו שישגיח: by‏ הטוב לתת לו mar‏ כן- ישגיח ‏ על 
הרשע לחת לו גמולו הרע מה שפשטי: התוהה: מלאים. זחותם ‏ הכל ניצונו 
הי אלהינו לעשות את כל החקים האלה * והיה אם לא תשמור * ובשביל 
זאת המבוכה: בעבזר. היות DM‏ مطحم לשוא- הין: דור: מל אכ י טועניבם 
שוא بردت אלהים והוכיחם השם על ירי מל א כו באמרו חוקו עלי דבריכם 
ואמרתבם במדה. נדכרנו עליך אמרתם ‏ שוא: עכד ‏ אלהים nor,‏ בצע دود 
שמרנו- משמרתו וכי. הלכנו :קדרנית + באמרו שוא. بردت San ann‏ 
מצות עשה * ובאמרו. رود -שמהנו: משמרתו הוא -מצות לא: תהעשה * 
זאמרו:זכי הלכנו. קדהנית. הוא 7 השפלות ומדות mau:‏ *:שאם יהיה 
שכר ba‏ שיצא -שכלו לפעל. אם לא יצא מידו היחה זאת לו שיצא 
או לא יצא. ויהיה: השוא כשמירת. המצות. מתחיים לו מעצמו: عير טעם 
התרעומה. על. זה. השוא שהיר- לו. מיהוּ צא. .ודע שאין הכונה.-כמו (OR‏ 
בשכר המצות הלא- הראה התלוננם. בּאמהם ועהה :אנחנו. מאשרים- זרים 
גם נבנו. رزوت רשעה. ذم בחנו- אלהים. וימלטו. + د שאם oben ‚ab.‏ 
לעושה. הרעה ברעהו גם. לא ונמול. טוב לצהיק + زيم היה עונש הרשע 
על دم צאת שכלו לפעל -הנהּ אתו הלין משונחו בּהכהח--ומהּ Dyo;‏ 
ההלונרה צא ردير שהעונש ענין. אחר. והוא -מה-;שהגוע. להם.. הפכו بد 
השלוה והמלטם מכל.-פנע :רע om‏ כן הדכר pe‏ להאמין. שתהיההכְלִיהַ 
sd‏ התורה- by‏ צר השוא. וכפי : העלוה- שנהנו למצות--התורה- יצאו 
בתוררץ. השוא. וזה: מה. שאי > אפשר: הלא - הראה - מהצר ‏ שחייבו- השוא 
במצות מהתנברות הטענות -הנגְלות- נשאים זנתנים.בּענין- כאמהוּ عن נדברו 
ראי قا עד שהודיע. להם. אלו - ההבטתוה :האחרונות - Wan)‏ مورك 
מהיותם حورجم השוא. כאמרו -בהפלאת- m. nano‏ -לי- אמר -הִ' بورع 
אשר. אני -עושה. סנולה וחמלתי -עליכס: כאשר יחמול איש את-בטו העובר 
mE‏ دم -ושבתם..וראיחם; ber ma‏ -זה . הּגמול- mb‏ בעולם -העתיה 
מליחם שום עול -אל وروم دحك ردص hab‏ הסרן:: 
פרק פט ‏ והדעת השפיעית היא דעת תורתנו הקדושה אשר 
היא נמשכה אתרי. האמת' המורה' שכל פעולות השם נמשכות 
אחרי: החכמה. מה שאין: ליחס: לו עול וחמס دق שיתאמה Pol‏ השכל 
ומדין התורה זתחלה: מה :שצריך להאמין שהשם: ית'"יודע': בכל-ידוע ולא 
+סכל -בשום ענין :כי הסכלות. באי זה ענין שיהיהּ ‏ היא- פהיתות: ואנחנו 
רוצים לשלול ממנו החסרונות ולחייב לו האמתיות והנהו יודע. ולא. יסכל 
בשום ענין כיון שהוא יודע' לעצמו ואם ‏ רעהו היא עצמו הנה לא וטא 
מכח' אל- פעל שיהע מה שלאי ירע: ואם-כן דעתו ההלה: בהעדר ‏ הדבר 
כידיעהו אחר היותו זלא: ديقي “مركم אל פעל שישהנה וכמו שאין. תכלית 
למציאותו. כך אין ‏ חכלית -לידיעתו שהיא ‏ עצמו ‏ והנה ‏ ידיעתו: חקיף: במה 


- 197 — 


כמו: שהעיד nam‏ באמרו הנה אלה רשעים ושלוי: עולם השגו חיל * כי 
און חרעבות\:למותם: * ער אבוא. אל מקדשי אל אבינה לאהרותם * ואנ 
גם: “دده עושי: רשעה גו' * ואמ" כו הנה היום בא בוער כחנור * כן יהיו 
יסורי: העדוקום' על עד החפמה כדו' להטיב להם: כמו שאמ "והוו ליי אמר 
2 .> אשר. UN‏ עושה: A NND‏ כאשר. Ran‏ זה המון: מן 
הנסיונות' סמו שהעידה. הורתנו באמרה. והאלהים נסה את אכרהם שאין 
*מצמעו: שודע מה שלא. ודע * וכן ‏ ויענך זירעיבך ויאכולך את המן-' 
ואמ לנסוחך"לרעת: החשמור מצותיז ON‏ לֶא '* ont‏ לנסוחך : להטיבך 
כאחריתך *:וכשלא. וכול. סבול אלו':המאמרים -המורים:בזא לארם כאב 
אונו עלי:צר הדין רק היותו נמשך אחרי: החכמה ‏ השההל. להוצוא. אלו 
המאמרום ‏ ממשמעם. שלא mn‏ על צד:+בא לארם ‏ כאב تدده להטיב. לו 
ולא: עלה. בידו * ואין לנו- חשש' לבאר. היאך: ומועיאם ממשמעם: והנה 
איוב יוכיח שהוער' שהיה איש תם וישר וחלו "כו יסורים ‏ שהם Dr‏ 
Fan‏ וכל המשהרל. להוציא ‏ משמע יסוריו לצר הדין. לא ישולם ‏ לו 
SONS‏ יתבאר am‏ אם. פעולותיו: שלשם -ית'. הישירכש' לצר- סברק 
קודמת ומשכם לצר החוב. אחרי הדין ולא הישירם לצד סבה אחרונה 
היותם נמשכות לצר החפמה והוא הדין לקצת ‏ פעולותיו * ועתה -אוריעה 
נא מה אשר הביאם אל זה הכשלון בראותם ארם אחר. נוסר ‏ ביסורים 
והוא: חמים דרך ולא ראה טובה כל ימי חייו ואחר כך ימות 329 רעת 
הכל חורה ששכרו לעולם הבא מפני שאין עת שלישו בין עת היסורים 
ובין ترم הנמול שאם' לא כן הדבר' נמצא' שוה האיש נחמס וחלילה ליחס 
חמם' אל השם והוא. לא כן ירמה ולבבו לא כן יחשב + בעבור שמאמין 
שאין: גמול העולם רק תענוג נפשיי ומי שהצליח שכלו ויצא לפעל הצק 
וורש חיי העולם הבא ואינטו רבר: שינתן כשביל יסורי הגוף كد אין יחס 
בין קנין השכל ובין ‏ יסורי הגוף: ואין ‏ גמול העולם: הבא בעבור ל 
הטוניבם ‏ ולא גמול' הרע בעבור ‏ מעשים: ההעים ‏ אמנם" DT‏ כמישרים 
ומסקלים הדרך לצאת שכלו: לפעל: שיירש درك העולם "הבא * אמנכם 
המעשים הרעים לא יישירוהו אבל mm on‏ עושה מעשים טוכים ולא 
יצליח שכלו-לצאת. לידי: פעל. לא -יירש. ورج העולס הבא *: ולפי זה [aan‏ 
אמ" שהם:-לקנות : מדות:: AN MD‏ אַמונות.אמתיות : ולההרחק ממדורץ 
מנונום שהם מעורי: השכל. ואם mb.‏ שכלו. ויצא. ,دوب פעל- יורש- חיי 
העולם. חבא זאם לאו ישאר בקנין: המרופ. וָאפיי. שמר روط -החורה. פלו 
לא חועול. לו- שום. דבר 4 וישארו: מצוות = החורה -על. דַרך-חפקר- + 
וכשמצא. mg‏ החורה לא היה خوط לתתם פלי -תכלית. לצר. גמול mn‏ 
המכל:ונתן. סכה -ואמ' שאין جردم השם שבּשמיהת המצות: יהיה .לו -שפר 
אלא; הם- כּמכִּינים .לו לצא שכלו;לפעל nd on han‏ رمف שכלו: לפעל 
לא חועיל.לו שמירת המצות * -והפך וה אהּם שוצא .שכלו byab-‏ ואפולו 
לא שמר -מצות. החורה יירש חיי ,העולם .הבא ندب אין- העולם- دروي جود 


— 126 — 


כשחיטתו * והנה מפני . מעוט: דעתנו מהשכיל Se‏ החכמה ששער אלו 
הפעולית בלתי התחיוב Sen ab‏ חמס ‏ מצר. הסכימם ‏ שאין מיתה. בלי 
חטא ולא יסורין בלי עון עם התפשטות ההשנחה נמשך אחר רעת עב היאיי 
הפכלה * או לקצר ההשנחה طبرم כנגד nam‏ זכנגד ‏ השכל ‏ להנצכל 
מפשטי הכתובים בתחכולות ההבל לאמר שהם להנהיג את האדם במדות 
זה מה שאי אפשר אמנם دص המדבר :אשר יחד ההשנחה באישיו לבד 
אי אפשר היות הנהגתו על פי החוב ‏ כי: הנה מין האדם. map‏ שנול 

בעל מום. ולא קדם לו חטא. ואומ' שה מצר עכרירות. החמר. an‏ עומר 
כנגד מאמ' הכתו' או מי: ישום: DIN‏ رص יעשה בכאב הרצוניי: WON‏ 
לטף שלא קדם. לו חטא האין זה על צד החכמה + והנה מצאנו צדיק 
זרע לו רשע וטוב. לו * זה אינו by‏ פי. הדין: אעפ שמכחיש. המורגש 
ואומ' כי זה הצריק שנראה צדיק. אין DIN‏ כברו ואי. אפשר שלא ‏ קדם 
לו עון ועל در חל. עליו. אותו. הרע. או שהוא שלם במעשיו بج בָּני: אדם 
אמנם סכל באמונה ועל כן חלו עליו הרעות. כמו. שאמר באייוב.* וגכ 
על הרשע אי wen‏ שלא קדם לו שום mar‏ ועל - در -חל “برط הטוב 
ההוא כמו שהוער אבוה בן دحو نزم ואם מן הטענות. הנמשכות. לפי 
המורנש. מן האיש שהוא. שלם. באמונה. ובמעשה am‏ צרות: ורעות 
נלחץ ונעתק. לכונה אחרת ואומר שאין הרעות שחלו. בו בגופו: לפי . הדין 
מצר שקדמו לוּ- מעשים רעים: או שסכל - באמונה. אמנם הרעות. חלו לו 
1212 מצר פגע. מקרים הגופניים הנמשכים לטבע החמר מאש הוא חמרר 
מה שאין חשש. בו + on‏ התכלית לתשועת. החלק הנשאר אחרי האדם 
והנהו. אומ' אין. מכה בלי. חטא ולא- יסורין בלי.- עון. ובמדה שמורר האדם 
دم מודרין. בו. * ועור. Ban. Inn‏ ומניחם eb.‏ המקהה - לא - ددردم + מכוון 
חה. עומר. כנגר הכתו' ומבטל. דכרי. warme an‏ יעדִי- .תורדק 
הטופים. מפעולת. ההכל + non.‏ .על הטובות: שחלו לרשע ‏ שלא -קהם..לו 
מעשה. טוב mn‏ שהם על צד העונש והם חלוקות -לו. כרי.. שלא: להקיצו 
לשוב. מררכו. הרעה להוסיף פשע לפשעו. כרי ‏ לההבות. ענשו mm.‏ 
לפי. דבריו אינו ذود הדין שאם יסייענו במעשה. הרע يدود להרבות; ענשו 
הוא לצר חכמה .* וכמו. שאמי .در בוה המקוס. שמטיב: לרשע-כרי להרכות 
ענשו mob‏ לא. יהיה. הרע. שיקהה: לצריק. לצה חכמה. כרי . להטיב. לו* 
וכשלא ניחה. לו זאת- הכונה ‏ דלג ‏ במחשבה. אחרת וְאמ'. دب PN‏ לבחן 
התענוגים הרגעיים אשר ישינו לרשע כִּי הננם רשע מקרוב. ושמחת. חנף 
עדי רגע * אמנם אחרית רשעים- תראה man m‏ נפשו.- + וזה -גב 
מורה. שיערי ההוהה, הרעים. לתוהו ‏ והכל- נחשבו.- ואין -עונש-. לרשע: בורק 
העולם. * ואחרי. בחינה.. האמתית.. יש -לומר שההענונים -הגופניים ‏ לרשע 
הם על. צר העונש. כמו שהעיד-הכתו' בפרוח-רשעי' כּמו עשב* אך. בחלקות 
השות למו * ומהם לוקחים ענשם בזה העוּלם ‏ כמו. שאמ' ,אל פנוו ישלם 
לן + הן צדוק כארץ ישלם אף. כי רשע num.‏ ומהם: בכריתה . נפשם 


- 198 — 


راس להשניח בהם ולקצתם. מצד פחיחותם. לא ישגיח בהם זה מצד 
החמס וכן לא יאות * ואחר: שמדין השכל ‏ אין הכרח' לקער ההשנחה 
אלא אררבה. במעותנו לוחס: כלל: השלמיות: אל השם נפשט ההשנחה 
בכל | הנמצא وان החי האלם: ودر החי המדבר ועזרנו. دك מן הכתו' 
באמרו: טוב הלכל ורחמוו על כל מעשיו * om‏ יטעון טוען כ ההשנחה 
בהם מינות בודוע: כו און دروب לשכל מין נמצא :רק האושים והנה הצער 
אשר בבח שהדעת מונעת ON‏ הסכימה גכ החורה באמרה לא תחחרש 
בשור ובחמור. יחהו * gar‏ על عزن הכיח את אהתונך * וכן לא החסכט 
שור בדישו: * כי יקראי קן צפור * וכ אותו ואת בנו- * וכ בענון m‏ 
מה שאמ' ובהמה רבה * ענין כל אלו יורו לענון רחמים אישיים * ואם 
ואמ" שכל אלו כרי להנהיג האדם במרת הרחמנות להרחיקו.מן האכזריות 
ID‏ ررس صر" במאמ' לכלב תשליכון אותו * ואמרו השם לא יקפח שכר 
כל בריה. וזה יהיה להשנחה אישית. וכן בענין עונש אישיי ומיד כל חיה 
אדרשנו * ושור המוער. והנרבע. * ועוד שאם היה. רצון كردم ללמר.: מין 
האדם' כמרת הרחמנות להרחיקו :מן האכזריות: מה יעשה Manns‏ על מה 
הכית .את IHN‏ האפשר זה כדי ללמרו במרת הרחמנות ‏ * mim‏ עצמו 
"nn‏ בחלק שלישי אסר הכתו' לשחוט אותו ואת כנו Da‏ אהד 
להשמר ולהרחיק: לשחוט הבן לעיני האם כי צער בח לוה גרול מאר 
אין הפרש בין צער'הארם עליו Spar‏ שאר בח כי' אהבת האם ורחמיה 
על הולוי: אינו: נמשך אחר השכל רק אחר. פועל. הרמיון הנמצא ברוב 
בח כמצואותו. באדם + ואמ'. עור ER‏ הצערים " הנפשיים- on‏ התורה 
עליהם בבהמות ובעופות. כש ככני DIN‏ וזה המאמי' יכריע למאמ' מסכת 
ברכות שאמרו האוט' על קן צפור יניעו רחמיך משהקין אותו* וכן האומי 
אחה חסת על קן צפור Din‏ ורחם עלינו ٠‏ אתה non‏ על אותו וארץ 
בנו: חוס ורחם in‏ משתקין ‏ אותו * san‏ שעשה מצוות השם מדוה 
והן. אינן: אלא' גזרות * וגם זה לא יזיק לנו לשלול: ההשנחה. הפרטית 
+מהם:* אמנם היותם- מרות כבר ירעת שהרע. לא יצא מרועו3 שכבר קדם 
לנו הבאור' ברעת:השלישית שהרע לא יחיפה משום min‏ מלך * +כן 
مرك שאמרו מח איכפת' לו להבה בין מי שהוא שוחט מן- הצואר. למי 
שהוא: שוחט מן הערף הוי אומ' לא נתנו המצות. לו לא לצירוף Bra‏ 
את הבריות. וזה: המאמ' מה שלא ניחה לוה: החכם' עד שביאר. לשומו 
שכוון המוחה" הקלה מצד החיסה * "ואל השוהט: בחלוף "מה שהתנירץ 
התורה אמ" דם יחשב לאיש ההוא Vom‏ שפך 9 Bin‏ יעשהו לאופן צוויו 
לא יהיה שופך דם ולהתיחס זה אליו מצד היותו. אדון ומלך לא יצא זה 
הפעל מהיותו חמס ודין שיהיה זה הענין לצד ענין אחר כמו. שיתבאי * 
שהרי-אם' mn‏ חששה בשחיטת הולר. מפני ps‏ העקר בשחיטרזק 
- עצמו אינו דין לחשוש על זה הכאב' + ואם לפי רעתו ‏ שפעולות pen‏ 
נמשכות ‏ אחרי pn‏ והנה על כל בעל- ور שלא. קדם לו Non‏ וצורק 


— 1214 — 


לתועלת חי המדבר לעשות Da‏ כרטונו ומאמ' הכתו' לער וירדו ra‏ 
הים ונעוף השמים * op‏ כל זה ההשנחה בהם מינית حر המיניכ] 
והמיניכ] ישינם השכל ולפיכך .לא נעוכו אישיהם עזיבה. נמורה אלא 
ההשנחה המיניה פשוטה באישים שאין חוץ לשכל מין נמצא רק האישים 
ואינה נמשכת כפי פעולותיהם כמו שנתבאר אמנם ההשנחה תמשך בהם 
על דרך son‏ * אבל האדם שהוא בעל שכל תחלה הויהו על דרך جرخو 
ואחריהו על צר הגמול. והעונש לפי פעולותיו + אמנם לפי any‏ 
אשר פשטו היריעה בכל הנמצא וקצרו ההשנחה אי אפשר שאנחנו EN‏ 
אמרנו שהידיעה כוללת יותר מן ההשנחה אמרנוהו מפני שהידיעה תתלה 
בנעדר ובנמצא אמנם ההשנחה bon‏ בנמצא * ומאמ' חכמינו עה 
שמתנאי ההרגש mon‏ המומים והמניעות ומציאות' המורגש ואי אפשר 
שימצא המורגש ואנחנו לא נרגיש * ואי אפשר עם ‏ היות הדבר נמצא 
והידיעה. מתפשטת.: כו בלתי שתתפשט בו ההשגחה כי אם נפשט היריעה 
בכל הנמצא מפני שקוצר הידיעה הוא חסרון בחקו ית' אי אפשר לקצר 
ההשנחה נם دز מפני שקוצר ההשנחה עם התפשטות היריעה לא ניחה 
לפלום دور יתחיבו לו ית' לאות או שכחה ועזיבה וסלקו. הידיעה. * 
drum‏ امم משער הנמנע לקצר היריעה והאמננו בהתפשטותה גכ משער 
הנמנע \ nm‏ אצלנו ‏ בהאמיננו התפשטות היריעה לקצר ההשנחה פן 
יתחייבו ’m‏ החסרונות אשר העמיסו הפ לופו * והנה מפני קוצר רעהנו 
מהשיג זאת המציאות היותה ישרת ההנהנה נמשך אחרי דעה הפלוסח 
לשלול הידיעה בשלילת ההשגחה או לשלול ההשנחה:עם השארור; 
הידיעה להתחייב על השם ית' אלו החפרונות. חלילה לו * ואי אפשי 
שנאמ'"' שמצר הנמנע' تررم לפשט ההשנחה בכל ‏ הנמצא כיצר הנמנע 
שותחייב. על ההשגחה יתחייב DI‏ על -היריעה ואם' פשטנו הידועה בכל 
הנמצא. ובטלנו כלל המניעות שהביאו הפלופן'" לקצר הידיעה במופתים 
הוא הרין גכ בהשנחה ‏ ואם. נראה שהיריעה. קודם א היות: הדכר. ואחר 
היות הדבר : ואחר. היות: הדבר לא השהנה ‏ וההשנחה. לא כן בעבור 
שהיא מחוברת. בדבר. הנמצא. ועל. در משתדל ליחסם. ברבר men‏ כפי 
דון א רסטו כבר אנחנו סלקנו זאת הרעת בשעה ההרגש כל pe‏ 
אנחנו' המאמינים שכל הנמצא זולתו in‏ נמצא: מהערדר. הנמור אי אפשר 
לקצר ההשגחה ab‏ בענין המתמיד om‏ יהקיים שאינו" משער' הנמנע 
התפשטות ההשגחה בכל הנמצא כפי כונת זה החכם שמקצר ההשנחה 
כנראה. שאין Sp‏ ההשגחה. רק מצר מרות הפחותות. שחייבו הפל וס 
אם'מפני לאות' جرم מפני שהוא יכול ולא ירצה לסררם. מצר פחיתותם 
וזה מה שאי אפשר * ואי WON‏ שנאמ' יחוד ההשנתה. במין האר 

م5 השכל ער שיהיה השנחת הנברל כנברל כי הוא פורט ההשגחה לשכל 
מחכרת החמר וכבר בארנו בטענות ארסטו לכלול נכ הדברים החמריים 
בידיעתו והוא הרין בהשנחהו * ואין מפני חשיבות ומעלת "ولام דכרים 


- 488 — 


והפכו ופעולותיו מסורות לו וכידו היכולח לעשות אי זה דבר שירצה 
כמו שאמרה החורה ראה nm‏ לפניך nn‏ החיים ואת הטוב ואת המות 
ואת הרע “الوم הרעת كرس دحم היא דעת ר' משה אשר נמשכרק 
درمز לפי דעת א רסטו לבר במין האדם נברלה רעחו ميرم ארסטו 
שאר סטו "on‏ שהשגחת pen‏ בעולם השפל כמינים לא באישים מפני 
שהאישים חוים ונפסדים והשנחת השם לא תמשך בדבר ההוה והנפסר 


'מפני שלא יבא שנוי בעצם השם כי אם השנחחו מחברת בדבר won‏ 


ובעבור שהמינים תמידיים על כן חהיה ההשגחה נמשכת בהם ולא در 
האישים וזה פעיף מסעיפי אמונת הקדמות * וכבר קדמה התשוכה על 
כללל שרשי ארסטו mm‏ זה החכם הנה po‏ הארם יש כו دود 
mim yon‏ השכל האלהי השופע באישי מין האדם שהוא חי חייכם 
חמידיים ועל: כן חהיה ההשנחה באישי מין האדם מצד שכלו ואומר זה 
החכם לפי קנין השכל ברברים השכליים חהיה מעלה ההשנחה לאיש 
מאיש וכפי העדר ההשגה mn‏ הרחקת ההשגחה כי לפי שכלו. יהולל 
איש ולפי זה האופן אדם שלא השיג ולא יצא שכלו לפעל הוא כמו 
החוים שאינם .מדכרים ומותחר להרגם כמו שהוחרה שחיטת בח שאינם 
מרבריכם ‏ שנשארו לבר בהשנחה המינית. عم החי האלם. אך במין 
موده הוא על צר הדין כמו שבאר חבקוק עה שרמרק מין האדכם 
הרשעים כמו החי האלם הפחות באמרו DIN Wi‏ כדגי הים כרמש 
לא מושל בו * ואחרי כן הודיע שהוא אחרי pn‏ כמו שאמ' ה' למשפט 
שמחו וצור להוכיח יסרתו ולא כן על החי האלם בעבור שמין האדכם 
מצר שכלו שערה ההשגחה פעולותיו על צר הגמול והעונש שפעולותיהם 
על צר חכחירה מצר השכל שאינו כן לבח מצד שאין להם שכל + nam‏ 
אין לזה לא לאות ולא تادصم ועזיבה מצר פחיהותם על העדר "mon‏ 
מהם. ער שניחם מדה פחותה לשם m‏ חלילה san‏ שההשגחה נמשכת 
הכרחית. לצר פבותיה רל מה שהוא בעל שכל שהשנחת درددط ההיה 
בנכדל. ולא دز برط בח שאין להם חלק נכרל ומצר man‏ החלק הנכרל 
בחמר ההיה ההשגחה נמשכת. בחמר על צר המופת מאריכורז Div‏ 
ma‏ גוף ושלוה לצר הענונ הגופניי. * ותהיה ההשנחה נמשכר; 
ביחפים חיצונים ממנו מחנינת בנים ככתו' ועשה Jon‏ לאלפים + לא 
ראיתי צדיק נעזב וזרעו * ועשר ונכסים ומקנה * וכמעט קט חהיה ההשגחה 
ביחסים. نيرك ממנו כנרמז. וצריק יסור עולם * ואמנם על הרשע יצפן 
לבנ אונו + אך בח שאינם מרכרים אי אפשר היות ההשגחה אישית 
מצר העדר החלק הגברל מהם שהוא mon‏ ויש pm‏ جد המשגיח ובין 
המושנח מצר השגהו וגכ מצר העהר זה החלק mon‏ אין לו פעולרק 


. בדעת ער שישוער בהם הגמול והעונש by‏ צד הרין ma‏ שלא ישוערו 


פעולותיהם על ناد הרין כך אם יכאיבם זולתם לא יבוקש להם דין om‏ 
כן איננו עושה Don‏ אם nn‏ שחיטתם כי תכלית בריאת בח אינה רק 


₪ 


- 128 — 


ולא ישלמו לפי פעולותיהם אכ למה הותרה שחיטת ‏ הבהמה ולא קדם 
להם Nom‏ שיהיה nr‏ על צר החוב * אכן זאת הכת הוציאו זה הכאב 
كيد החיוב שאומרי' כי. הנפש .החוטאת מן האדם תכנם בבהמה ועל در 
נגזרה oma‏ השחיטה mas‏ החכּם רבי' יוסף Den Ja‏ בזאת הכונה 
שתי השוכות. נוצחות- * התשובה- האחחה ود על כָּל פנים צריך לרערז 
הנענש. by‏ מה. הוא. נענש. * וכיון- שהבּהמה אינה מכרת על מה Bm‏ 
נענשה وترم בא לה הכָּאבּ * והש ددم שבריאה הבחמה קודמת מבריאת * 
DIN‏ ואי זה עה ممصم נפש. DIN‏ עד שנכנסה בכחמה ‏ + (אני MON‏ 
שנפש האדם נכרלת מנפש. הבהמה. ושתופם وم לכה וחמר הבהמה 
לא ميرح לנפש האדם כי לא תחנה הנפש לאי זה חמר שיזרמן רק 
לחמר מעיין זולהי שלא. יהיה בררך. رم ממעשי הנפלאות * ויש כּרז 
MIN‏ שאומרי' שאם נגזרה לבהמה שחיטה ולטף 282 אין .זה עוות 
ורשע מפני שאין לטף או לבהמה. כאב nm‏ רעת משוכשת: כי הכאב 
שישיג לחי אינוּ רק מצר. wa)‏ המרגשת. * ונפש mer nennen:‏ לקטון 
ולגדולל ולבהמה ועל כל פנים. ישיגם הכאכ וצריך להישיר :זה הפעל 
וומצא בלתי מיושר * nam‏ دع يجح מאנשי אומתנו המקצריכם 
השנחתו- תי באישי PD‏ הארּם 35د جردت שהשגחה השם. יהי באישי 
מין- by, ab DIN‏ התי האלם השגחה מינית ואינה השנחה אישית + 
ואם היריעה פשוטה בכל הנמצא לא در ההשנחה. כי מן. הנמנע: הוא 
לקצר ידיעתו. יה' שהסכלות לאי זה דבר שיהיה. היא פחיתות Da‏ 
הפחיתיות צריך לשלול. אוהם מהשם 'm‏ ולא כן. ההשנחה ונתנו -בוה 
עלה ליחד ההשנחה האישית כמין האדם ממזולת החי האלם * ואמרו 
שהשנחה האישית נחלקה מהשנחה המינית שהשנחה המינית היא 
לכל אישי אותו המין בשוה * אמגם הההשנחה האישית יש nm‏ בהשגחת 
איש מאיש לפי שהיא נמשכת לפי בחינת פעלוה איש מאיש על צד 
הגמול והעונש כי wa‏ שיגמול טוב לצריק כן יענוש לרשע pP.»‏ העיד 
עליו הכתו' הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט והאומ' שהשם m‏ 
تا יתותרון מעוהי ٠١‏ רל שמותר עונש הרשעים אלא מאריך 
אפו * והעלה שיחדה מין האדם היות ההשנחה במין האדם באישיו 
Don.‏ בעבור שנתיחר מין האדם במעלת השכל no‏ השכל במין 
הארם היא סבה למציאות ההשגחה באישיו Nm‏ אשר שערה פעולות 
הארם על צר הגמול והעונש בעבור שהן נופלות מבעל שכל + אמנם 
שאר בח שאין להם שכל מה ששפע להם מהשגחה המינית אינה לפי 
פעולותיהם על צר הגמול והעונש אלא לפי שנזרה התכמה לקיום המין 
my) Pb ab‏ אישיהם והותרה שחיטתם * אמנם מין האדבם. כיון 
שנתיחד בהשנחה האישית מצר שכלו man‏ ערפנות ההשגחה לאיש 
מאיש כפי מעלת שכלו ותהיה השגחת השם באישי pp‏ האדם לפי 
הדין על צד הגמול והעונש בעבור שהאדם در כחירה לעשות הטוב 


— 191 — 


בארנו בפרק מפרקי זה המאט' שהרע נם הוא קיום ואכ הוא ייוחס 6 
פועל אחרי שהוא קיום כמו הטוב שהוא קיום וייוחס אל פועל ולפי m‏ 
הצד והמאמר נצטרך להישיר מעשיו ٠١‏ ردس רעות שכללים אלו הדי 
דעות בררך אחת שאומרו' כי ענין השטן Term‏ הם רמז אל החמר 
ורמז האור אל הצורה הבאה מהשם כי הצורה היא אמצעיח לפעלת 
השם m‏ והנה הטוב כלו נאצל מן השם על ידי האמצעיים רל הצורות 
جار הוא העדר كوم בחמר לעולם כי ההויה מצר הצורה וההפסר 
מצד החמר וכל הויה הוא טוב וכל הפסר הוא רע ועל در ייוחסו הטוב 
אל השם והרע אל החמר ואחרי שהרע אינו מפעל השם לא נצטרך 
לישר פעל הרע ואין לנו חשש בפנעי Sonn‏ העצמיים לו וקורותיו 
הנמשכים לצד טבעו כאשר הוא Son‏ ואליו תסוכב חטאתו להתלונן על 
השבם mw‏ והחכם הנחכם הרחיב לשונו נזה באמרו on‏ עשק רש 
br‏ משפט וצרק תראה במרינה + כאמרו עשק זל רמז sb‏ המומים 
הנמעאים כגוף הארם אין לחמוה על החפץ איך רצה ועשה זה הענין 
נאצל מכחו יתח' רק מהאמצעיים לצד עכרירות Sonn‏ * ואמנם מן הצר 
אשר. אמרנו כי בהטיר הקנין יבא ההעדר ויתיחס אל השם שהוא מסיר 
הקנין צריך לישר אותו הפעל הרע כש בהאמיננו שהרע Sun‏ مرح 
והקיום צריך לפועל ולא יהיה מפעל Sonn‏ רק יתיחס אל השבם _رحر 
וכתו' וגם הוא חכם ויבא רע : 


פרק MD‏ והדעת הששית בהשנחה היא דעת האומרים שפעולות 

השם יח' נמשכות אחרי הרין ואין my‏ במעשיו אלא כלם 
נמשכות' אחרי החוב ומדרך כלל ano pn non‏ בל חטא ולצק 
יסורין בלי עון + והנמשכים אחרי זאת הדעת נחלקו לשתי דעת ٠‏ 
חחלק האחד פשטו ההשגחה בכל הנמצא באישיו * והחלק הב' קצרו 
ההשנחה במין מיוחד באישיו * אמנם האומרים שהשגחתה השם בכל 
נמצאי מטרק באישיו היא כת עבדיאי * ואומרי' שפעולור? Din‏ 
נמשמרז אחרי הדין ואין עוות במעשיו * wm‏ להקשות עליהם מרעות 
יבאו לצדיקים ומטובות יבואו לרעים וכאב הטפים והכהמות Now‏ קדם 
להם Non‏ * אמנם על הטובות שיבואו לצדיקים ומטובות שישיגו לרשעים 
יש לומ' שהדעת תסכל دودح כי אעפ שנראה זה הצריק. ישר במעשיו 
אי אפשר שלא יש לו שום עול או אעפ שהוא ישר סכל באמונה ועל 
כן נענש וחלו עליו הא וכן נמי הרשע שחלו עליו הטובות אי אפשר 
שלא נמצא בו דבר טוב ולפי אותו הפעל ישלם טובה * אמנכם DN‏ 
ימצא צדיק ואין עול ביריו וישלם רעה ורשע גמור וישולם טובה אנחנו 
עתידיכם לבאר הענין בוה הסרר לפי זאת הרעת בכל חקיו והדעור; 
שנשמעו בו ברעת השנית להישיר זה הפעל במין האדם עם כל זה 
Nun‏ בלתי מיושר * אמנם על הטף והבהמה שאין להם פעולה ברעת 


— 120 — 


ולפי דעהם יש להשיב ‏ בזה: שהם אומריי: שהנמול והעונש האמתיוכם 
DIN‏ רק בעצם הנפש וענין הנפש הוא העקר והגוף טפל לה ואין בחינה 
בגמול ועונש. שישוג לגוף ולא יקשה זה למה שאמרנו שאם יהיה האדם 
צדיק השם יצילנו: מפגע המזל בעבור שכונתנו שהצרוקים שני מינים ייש 
צדיק שהוא לא יעמור בצרקתו רק בעבור שיש לו טובה בגופו ובאמצעות 
עשיח הצדק ישיג לחיי הנשמה שהם העקר והנה הטובה שהשיגה לו 
בגופו היא הסבה לו שיירש חיי ‏ העולם הבא '* וש צדיק واكم לצא 
יעמור בצרקתו רק עם אותו הרע שיקרה לו וזהו צריק ורע לו ואין זרק 
עול כי mban‏ התועלת שישיג חיי הנשמה באמצעות הצדק' שיעשה 
והצדק לא יתכן שיאות רק עם אותו הרע שיקרנו an‏ צדיק ادير לו * 
וזהו עומד כננד יעדי התורה הטובים אשר. יעדה לאיש הצדיק וכי אותו 
הרע שישיג לצדיק אינו ‏ על ود הרין *: ויש מזו: הכת שטוענים אחרי 
שעקר הנמול והעונש לענין: הנפש והגוף טפל מה שיקרה לגוף מטוב ער 
רע לא ישוערו ואעפ שיצטער+הגוף: בכל ‏ כאב تان חשש כו התכלורץ 
לענין הנפש ולוה ימצא צריקורע לו' רשע וטוב :לו רל: לענין הנוף מה 
שאין חשש. בבאכו שלפי רעהם הנוף: בלתי .מושנח:*: אמנם ההשנחה 
מחברת בנפש והגמזל ‏ והעונש : בה: ישוערו: י והדחעה השלישית יש 
מהם':מישרים: זא ההנהגה ‏ המקולקלת ‏ על- מה: שאספר. שהם. אומרים 
שנפש האדבם היא המנהגת לנוף. האדם ועל ידה תהיה השנחת Den‏ 
נמשכת ומתפשטת בכל מה שהשגיח היא m‏ בני مدق נחלקים לרי 
חלקים * החלק האחד יש. מהם שתשניח נפשו בגופו לבר DEN‏ לא 
יהיה. משגיח בנָפשו. כלל וזהו רשע וטוב לו בגופו * והחלק' השני: מי 
שיהיה . משגוח בענין נפשו ואינו משגיח בנופו חהו צריק ורע לו בנופו * 
והחלק: השלישי שיהיה משגיח בעניני נפשו ובעניני גופו ann‏ צריק 
vb mn‏ והחלק' הרביעי שלא יהיה ‏ משגיח בעניני נופוּ ולא בעניני 
נפשו וזהו השע וחע .לו וטוב men‏ הנ פל * روط אלו הדעות פובבור? 
לאמונת הקרי שכל. הפנעום הרעים באים בלי "دروم so‏ + ואמנם רע 
לך bar‏ אלו טענות ריקות שבמעט-התבוננות. ימטאם המשהכל בהם שהן 
עוטהות כנגד המורגש. וכנגר. המושפל וכנגד הכתו ואכ : ישאר צריק. ורע 
לו בלתי Send‏ והדהעת הרביעית: שאומרום שהדברי- לא = ייוחסו 
אל הפועל רק בהיוה להם קיום * והנגדיים .שני מינים * המין הא חר 
שני مازمتكت כמו החום והקור * והמין השני קיום והעדר כמו הראורז 
והעורון -והטוב והרע non am‏ הוא קיום והרע. הוא העדר en‏ 
באמרז לא ייוחס אל פועל * ואכ הרעות כלם העדרים ולא -ייוחסו אל 
פועל נמצא שהשם ית' אינו עושה חמס. בעצם * ולפי זאת האמונה. לא 
נטטרך להישיר מעשיו שכל מעשיו הם טובים אעפכ מצר אחד ייוחם 
אותו הרע אל פועל כי בהסיר הקיום ישאר ההעחר והנה הסרת הקיום 
היא בפעל im‏ רע ואב מזה הצר ייוחס הרע אל פועל כש שאנהנו 


ب 119 — 


החצב ושיש להם מנהיג חיצוני מהם ma‏ שנודע במופתים נאמניכש 
חוקים וכל הפעולות ייחסו אליו * ואם נשים 32 פעולות הארם היותו 
בעל מעלה או בעל חפרון נמשכות לזה pon‏ دود שלא יתחויב לו my‏ 
פרר צדיק ורע לו רשע וטוב לו תתחייב לזאת הדעת סתירה ih‏ 
וכי הצווי והאזהרה יהיו לריק man‏ הגמול והעונש עול גמור Now pn‏ 
יהיה. נאמן בהבטחותיו ושאלתח התשובה mn‏ שאלה בטלה ואכ mn‏ 
‘ يفاد החורה. להבל bon‏ טבע האפשר מה שהורית התורה באמרה פן 
ma‏ במלחמה + ועשית מעקה לגנך * וכיוצא בוה המין כי מה שנגזר 
להוורז. אי אפשר שלא יהיה וזה מה שאי אפשר om‏ הסוס טפל 
לרוכב : והמנהיג: הוא הרוכב ישאר צדיק ורע לו רשע וטוב: לו בלתי > 
מיושר. * זאח. היא -סהירה גלויה שאם יצוה ויזהיר. ולא יתן לו 
לעשותכם men‏ יעכבהו ‏ ואם יסייעהו לא יהיה נגזר עליו העונש לפי 
הרין + והנה זאת. הדעת. עומדח כנגד המורגש am‏ המושכל כ ממה 
שאנו רואים שיש פעולות מיוחסות: אל האדם ומסורות לו לרצונו לעשוח 
מה שירצה Or‏ הוא 31( בחירה לעשות אי זה שירצה כפי שאמררק 
תורתנו הקדושה חאה נתתי לפניך ‏ היום את החיים ואת הטוב וארז 
mom‏ ואת הרע * אמנם קצת מאנשי אומתנו המתפתים אחרי 
نعم הדעח ומתפארים בתחכולות ההבל לאמתה שהבש אומרי" DON‏ 
שהאדם מולרו. ذو המערכח ישימהו בעל מעלה או בעל mon‏ ועם כל 
זה = אומריי . שפעולותיו : מסורות ل לאדם ער שיתישכ הצווי והאזהרה 
והגמול והעונש זה מה שאו אפשר אלא על כל פנים אם לפי המזל 
יהיה: son‏ במעלה. או בפחיתות ובכל אמונות יהיו גכ פעולותיו מוכרחות 
לו בלי ספק * ויבטלו הצווי והאזהרה והגמול והעונש כי מה שנגזר. לו 
ob‏ המערכת. nn‏ יהיה ופעולותיו ההיינה נמשכות eb‏ אותן הגזרורז 
וכשרצו להישיר הגמול והעונש לפי הצווי והאוהרה אומרים on‏ יהיה 
אותו הצדיק לפי מערכת מולדחו שיקרנו מקרה רע אם ישמור. התורה 
השם. ית' יצילנו מאותו המקרה הרע והנה יצא מהכרח להכרח ועור 
אם ירצה לשמור התורה nd‏ יעלה. כי פעולותיו. יהיו נמשכות: לפי מה 
שנגזר לו לפי מערכת מולדתו והמשתכל בזאת הדעת ימצאנה שיתחיבו 
ממנה. דברים סותרים אלה את אלה וראוי לנטות מזאת הדעת * ואמנם 
לפי ואת הרעת יהישר רשע וטוב לו מפני שהוא מונח Ann‏ המקרה אי 
זה שיקרנו אם מקהה טוב אם מקרה רע ולא mim‏ דבר בכונה. בצק 
אליו מהשם שהשם אינו רואה אותו לצר התרחקו ממנו כמו שאמ' הכתוי 
טהור עינים מראות רע והביט אל boy‏ לא תוכל * אמנם גמולו יקבלנו 
לנפשו בעולם הבא וזה עומר כנגד מאמרי הכתו' ומשלם לשנאיו * הן 
צדיק. כארץ ישלם * אכן צריק ורע לו ישאר בלתי מיושר יען שהמאמין 
מזאת הדעת כונתו אל האיש שיהיה מזלו לרעה אם ייטיב האיש דרכיו 
השם ית/ יצילנו מאותו המקרה הרע ואכ איך ימצא צדיק ורע לו י 


— 18 — 


פרק פז והדעת החמשית היא דעת האומרת שהשבם Sb ym‏ 
ar‏ פעל רע בשום פנים ואכ לא יבא ממנו סדר np‏ 
min‏ הדעת. רל שלילה מעשה' הרע ממנו ית' bpb‏ דעות * 
-- معطم היא ديرم ריצניה אומרי" 5ه השם יעשה הטוב 
טן יעשה הרע * אם היה רצונם שהשם ית' אינו bar‏ על עשירז] 
ph‏ ועל כן הסמיכוהו אל השטן זה דבר bus‏ משום שהשם m‏ יכול 
לנפשו והוא יכול על כל מיני המעשים בין טוב וכין Dan‏ * ואם Aa‏ 
רצונם מצר פחיהות הרע על دن לא יעשנו ועל כן הסמיכוהו אל wen‏ 
זה דבר בטל מפני שאמונתנו באמרנו שהשם ית' לא יעשה הרע דעתנו 
גכ לא ימנע בחוב ואם לא יהיה זה כן לא יהיה nem‏ נאמן בהבטחותיו 
בנמול הצדיק ובעונש הרשע nn‏ שהרע לא יפול ממנו זהו אדרבה 
מעשה רע ואם בעבור שלא دورط ממנו my‏ שללו מעשה הרע מהשם 
הנה בהיות רשע וטוב לו 20m‏ הוא בא מהשם m‏ הנה זה יורה על 
my‏ סדר מאתו m‏ * ומאמ' בה אין רע יורד מלמעלה אם תהירז 
דעתם' שאינו יכול על עשית הרע הלכה דעתם כדעת הקורמים ויתחייב 
להאמן שהש' יח' אינו נאמן בהבטחותיו ‏ כי: PN‏ יעניש בדבר שאינו 
Door‏ ויכולת האדם על הטוב ועל הרע בשוה והשם sm‏ למה לא 
יהיה' יכול על הרע ועל הטוב בשוה * ועוד אם נפמיך עשית הרע על 
השטן שמנו לו ’m‏ שתף בעשיה המעשים מה מה שאי אפשר כי 
יתחייב הרחקות רבות בעצם האלהות ואמונתנו שהשם ית' לא יעשרק 
הרע דעהנו בהיותנו חמס ٠‏ אבל לא ימנע בחוכ זאת היא خيرم אמתית * 
וכראותנו צריק ורע לו. והרע יבא ממנו יה' והוא אינו אחרי החוב נמצא 
שהוא חמס וצריך להישיר זה הפעל * והרעת השנית היא רעת دح 
אלמניאה האומרי' שהאור יעשה הטוב והחשך יעשה הרע ולא הסמיכו 
כלל mem‏ אל השם אמנם האור וההשך הם eb‏ תנוער? הגלגל 
ובאמצעות אור המאוחזת העשה ההויה וכאמצעות ההשך שהוא העדר 
האור יהיה Dann‏ הנמשך בטבע החמר לפי אמצעות החם והקר וההויה 
היא מחלק הטוב וההפסר מחלק הרע סוף 227 כל דבר המתהוה הוא 
אחרי הכחות הגלגליות ולפי זאת הדעת moin‏ גכ שמולד האדם לפי 
המערכת ישימהו בעל מעלה או בעל mon‏ ושחאיש מוכרח על המעשים 
ההם בהכרח וזהו צריק ורע לו רשע aa‏ לו * Dan nat man‏ נוטים 
ab‏ מגברה נצד 1 הצדרים no‏ שהשיבונו ‏ עליהבם התשוכרק 
ההיא נכונה לזאת הדעת בפעולות האדם ואל הנמשכים כזאת הרער; 
מאנשי אומתינו עליהם אמ' הנביא האומרי' בלבבם לא Dem‏ ה' ולצק 
ירע + ומה שמשכם אל זה להתלות כל pay‏ על ירי האמצעיים הוא מה 
שנראה מטבע mon‏ מה שנעשה החת השמש לפי הכחות הנלגליות 
זה MEN‏ בדברים הטבעיים אמנם אמונתם לא עברה חוצה מהגלגל 
שקרותם נגליה שאין אלו המטיבים והמריעים אמנם הם כגרון ביר 


— 117 -- 


והשתדלו לעאת ממנה במה שאספר שהחכם רבי' יוסף אמ' שאין 
ראוי להשים mia‏ חשובה יען שנתקיים מאומן השכל כמופתיכם חזקיכז 
שהשם יח' יודע לנפשו ולא יסכל בשום ענין אי wen‏ להחלות בענין 
ידיעחו ידע או לא ידע מרעת העחיר שהוא אפשר להיוח או לא יהיה * 

והחכם 5 משה on‏ שהשואל איך חהיה ידיעתו ברעת העתיד שאפשר 
mb‏ או לא mm‏ כאילו שואל won‏ השנת עצמו מפני שדעתו הוא 


- 


' برأم man‏ ענין mon‏ על עצמו והשנת muy‏ נעלמת מעין שכלנו * 


ונראה לי שרעת Dann‏ دده יוסף נוטה לדעת רבי' משה באיכות 
החשובה מפני שלא שתק להשיב mann‏ אלא בעבור שלא היה יכול 
לחאר איכות הידיעה אל האפשר להיות או לא יהיה אלא מדרך כלל 
אומרי' שהוא יודע מה שיהיה טרם היותו SED‏ שהוא יורע לנפשו ולא 
תעלם ממנו שום תעלומה * ואחרי שחייבו כלל הענינים מצד קדימת 
הידיעה שידיעתו חייבתם וכל הפעולות מיוחסות לו دود mon‏ דעתכם 
כאשר مجه לנו הבאור יחפו פעולתכם ממנו לרצון ab‏ בלי שיבקש 
חכלית בעכור שאם mm‏ המתחחדש ממנו בשביל הכלית ויהיו מעשיו 
נמשכים אחרי החכמה כיון שהוא יכול ואין לו מונע מהמציא הפעל* 
ראוי להמציא הפעל בשביל התכלית וזה יחייב קדמות העולם מפני שאין 
ראוי להקדים הפעל מן הנפעל בעת אחר זה הענין נמנע מצר עצמו 
כ איך אפשר שיהיה הפעל קודם מן הנפעל בעת. mn‏ והפועל. pop‏ 
מאין סוף ותכלית ‏ והנפעל יש סוף ותכלית ‏ למציאותו. ואיך ישוערו: שתי 
המציאות בעת אחת על כן סגרו השער שכל פעולות השבם נמשכור; 
לרצון: לבד: בלי :שתהיה ee,‏ תכלית. * ואל זאת הרעת נמשכו. קצת 
מאנשי אומתנו עליהם אמ' הכתו' הונעתם ה' בדבריכם ואמרתכש 
במה הונענו באמרכם כל עשה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא yon‏ ررك ٠‏ 
נראה ממאמ' הנכיא שטענתם הנגלית: ביחסם פעלות האדם אל השם 
יחע' קרובה וקלה אל ההמון שאינו מעניש את הרשע nn‏ כדין אם 
לא חהיה פעולת האדם מיוחסת לו שאם תהיה. פעולת האדם מיוחסת 
לו איה אלהי המשפט + רל לענוש את הרשע מכלל שפעולות האדכם 
נמשכות. לרצון השם והנביא عوك" תקפו להסיר. זאת הרעת. מההפון 
השתדל להסיר טענתם במה שאמר כי הנה היוס בא בוער כתמר ונוי * 
וקרבתי אליכם למשפט Im‏ הדבר שאלהי המשפט ה' על כל פנים ‏ לא 
יהיו. פעולות: האדם' נמשכות לרצון השם אלא הם ann‏ החכמה וכל 
man‏ משפט * ואם נמצא קצת פסוקים בכתו' علطت לכונה זו שאינו 
עושרה פעולותיו במשפט אלא כל אשר. יחפוץ. mp‏ כמו. שנ' באשר 
דבר מלך שלטון * ונפשו אותה ויעש + ומי. ואמר לו מה תעשרק ٠‏ 
אלו המאמרים אינם אלא במה שהוא אחרי הדין והחכמה. חלילה ליחס 
אל השם ית' עול : 


To‏ لك 


האדם שאינו تدرط מצד היותו חי ולא יכול בעשה אלא הוא ביכולת וכי 


היא מוקדמת מן המעשה ונשארת IN‏ در וכוללת דבר וכחושו כראיות > 


* 


חזקות ובאר שהאדם :הוא בן בחירה זבידו היכולת לעשות אי זה דבר 
שיהצה nm‏ פועל. שלם Senn‏ בשם עושה לא לפי דע אשעריה 
בענין הריוח כפי: שקדם לנו. הבאור אחרי שהמעשים נופלים כפי חפצו 
ורצונו ועל כן ann‏ בו הצווי והאזהרה והגמול והעונש. כי היכולח sy‏ 
הכפרנות היא היכולת על הנאמנות Da‏ נתבאר שאין nun‏ המעשה אל" 
האדכש עלרק nun‏ היכולה על האדם עד שיהיה המעשה מתחדש 
ממנו m‏ ויכולת האדם במעשה יהיה לה קצת התלוח نوهد ديرم מאמיני 
הריוח בשכבר נתבאר. כי היכולת מוקדמת. ונשארת ונתבאר כי אי אפשר 
שיפול מעשה en nn‏ יוכלים 4 man)‏ שהאדם בעל mbar‏ 
גמורה. והוא. בן בחירה : + ונשארה' הקושיא הגדולה והיא. Sen‏ סבבה 
דעתכם לסבול הרחקזת גדולות am‏ יריעת mem‏ שכוללת .כל העניניכם 
ורעת درمتت להיות זאומרי' שידיעתו במה שעתיר. جورم כבר ‏ חיבתו 
להיות nen‏ כל: הדברים -מחויבים ונמשכים.: לפי היהיעה :הקודמת. זאין 
אפשר. כלל וכן אמרו. בפעולות האדם .שהּם: הכרחיים :לפי Denny‏ 
הקודמת; ולא שמוהו בן -בחירה כלל -שאומהי': אם. יהוה: האדם MONI‏ 
ובידו: היכולת לעשות דבה והפכו שהם. שני. אפשריים והאדם לא Dun‏ 
מאחר. משניהם':רל יאָם יאמין: או לא: יאמין. הדעה הקודמת ‏ כי. לא 
ואמין אם האמין עם -היות :-אפשרות האמונה: תחת יכלתו הנה חהיה 
היריעה בלתיי ידיעה ואם נאמ' לא ידע כלל. אלא ידיעתו: חמשך לפי 
הוית: הַדכַר הנה ובא שנוי בידועתו ויבטל היותו. יורע- לנפשו. + אמנם 
יש לנו- לפרק - זאת- הקושיא ‏ ונאמ' ‏ صو הידיעה שקרמה : mb‏ משני 


האפשריים להיות: לא הוציאה האפשר. מאפשרותו. ובאמת. שהאדם. הוא * 


כן. בחירה ובידו הוכולת. שיאמין או לא יאמין. ויריעת: השכם ‏ שקדמרק 
נמשכת ab;‏ -הדבר -שיתהוה מאחד משני האפשריים ואין הדבר. שיתהוה 
wa‏ לידיעתו והנה אם יהיה רצון: האדם שיאמין עם היות היכולת שלא 
ON‏ ع חהיה: היריעה קודמת שהוא יאמין * זאם יהיה: רצון האדכם 
שלא- יאמין עם. היות. היכולת לו שיאמין תהיה היריעה קודמת שהוא לא 
ואמין והאפשר-יהיה עומד' באפשרותו והאדם בן בחירה לעשות אי זה 
שירצה משני. האפשריים -ואין: היריעה מחייפתו לאחד משני האפשריום * 
ואמנם -מקום הספק הוא צוויי הכפרן. הנודע: מדרכו'-כי. לא: יאמין: שצוויו 
יהיה: נגדיי לרעתו * וכת הא ש ע היה אומרי' כך :רטה * arm‏ חייבו לו 
קוצה יריעה :שלא ידע אי זה יהיה משני האפשריים *:ואנחנו נאמי ‏ כי 
ידועתו- ’n‏ נמשכת לפי. אחד משני. האפשריים שיעשה האדם רל ידיעתו 
שלא :יאמין עם היות :אפשרוה הנאמנות תחה יבולתו mama‏ אם היה 
נגדוי.לדעחו יש לנו מקום-בהתרת זה הספק. בעניני המצוות * ובמצולת 
זה הספק. וזאת- הקושיא. נכנסו: החכם MIT‏ יוסף והחכם רימ שדק 


— 118 — 


אלו הפחותיות: אל השם ואמרו שהאדם מוכרח בפעולותיו ולא הניחו לו 
יכולח כלל + אמנם בפעולות האדם כת המגברוים נחלקו לשתי 
דעות ؟ הדעת האחת כת אל נהמיה שלא הניחו לאדם יכולת כלל 
אלא אמרו שמשפט עמירתנו וישיבתנו כמשפט ארכנו ורחכנו  key‏ 
האלהיכם יעשה אותם ואין הברל כיניהם. בהתיחסם: אל השם ואומרו' 
שבהתותטכם | אליו m m‏ ארב 'ע ה מקרים. מקרה הרצון. להניע 
ara‏ ומקרה היולת .על הנעתו. * ומקרה ‏ תנועה ‏ הור an‏ 
חנועת. הקלמוס זאין: אחד מהם amp‏ על האחח אלא כלם. מתחרשים 
זחד:-בשעת \הפועל ואון"/אחד. מהם .סבה לאחר * ואין על היכולת הנבראת 
מעשה בפועל. כי: אחהי שהפועל. נכרא לה איך ‏ והיה' לה מעשה בפועל 
וזה הדכר עומד'פנגד השכל * ורבריהם גלווי הסתירה מצר שאנחנו רואים 
שוש פעולורז': מיוחסות : אל 'האדם: שאנחנו: נכריל בון ا אריכוהנו. ובין 
עמורתנו שאנחנו נחפוץ עמירתנו ותפול ‏ ונחפוץ אריכותנו ולא חפול מכלל 
שוש לארם יכולת גמורה זנופלות מן האדם פעולות שאינן מרצון השם * 
זהדעת השנית דעה دم אל אשעריה ورزدرد שלא ניחה להם עמוד 
כנגד המורגש נכנסו בענין שלא. יושנ: בדעת ולא יושכל: בו דבר אמתי * 
הו שהכט. מאמינים בחדוש אלו המקרים לפי דעת אל המוה אלצק 
sone 1‏ בענין אחד ששמו. ביכולת הנכראת \ לאדם קצת התלורק 
בפועל. וזה הנקרא ריזח לפיי דבריהם ויחסו המעשה אל השם' בעשיה 
0 יחסוהו בחווח:* ואמ החכם. ולא/ זה pn‏ שיהבונן ברעת 
ולא זה על דבריהם שמענה הריוח: לפי: דעתם הוא . הרשות. ולוה' אמי 
Dann‏ המשה שרבריהש סותרים קצתם את קצתם  ED‏ שאומריי 
שאון לאדם' פועל دذط אבל יש לו הקניה * וזה ההבךל הווא על 
המעשים.'המותחלים. אמנם על הנולדים השוה עם אל ג חמיה מפני שלא 
ופול מעשה ‏ הנולר. دق ya‏ העשה כמו been‏ מעשה המתחל ‏ דרך משל 
שמורה החץ יורה: by‏ הכפרן /ויפול. על המיחה + ואמ' החכם רבי יוסף 
צנ כו מענה. הריוח אצלם. שחנוי ‏ המעשה בחנית היכולת ‏ עלה ובורק 
נפרר ‏ הקמתנו: عن העינות שלנו עראה שהמעשה non‏ לא נפל ‏ חק 
دترت man‏ היכולת' מכלל. יש על :היכולח הנכראת. במעשה קצת התלות 
ולא כן העינות כי לא נתנה לנו בהם וכולת * אמנם “ذو אמונחם ‏ לא 
קדמה היכולת: מן המעשה אלא בשעת חנו המעשה הנברא היחה חנית 
nam‏ הנבראת. * זאמ'. جرم כם והיכולת. לא yon‏ אלא: פתוכן המעשה"* 
1ك היה תחת מה שקימנו מזה הוא' ودج על : רבריהם' "د על הריוח 
חתלה':היכולת:זעל ‏ היכולת יחלה הריוח "וזה 'מטקץ פיי זה יהוץ' את זה 
חה יתוץ ‏ את: זה .כו איך 'אפשר \שיפול: המעשת \כרשות" 'הארם ואינ 
פועל "שלו. שאם הוא נופל כפיי רשותו על DUB‏ הוא פועל ‏ שלו “اجرخ 
אינו:פועל שלו על כל פנים אינו ברשותו ולכן::אמ' יההכם זה מנחץ * 
וכבר ::נתבאר. בספה ‏ ה מחקה הוא: ספר- נעיימות קיום ' היכולה על 
5 


ل 111 - 


ואומרי" בזה כך רצה עד שמזה הענין יעלה להאמין. שהשם. ית יצה 
בנמנעות 3 אין נמול ולא رروس שאם יהית: הארם. מוכרח בפעולותיו 
לא יהיה הגמול והעונש לפי שעור הפעולות רל men‏ והאזהרה ود לא 
ייוחם. לו * ומזה ‏ יעבר- לענוש - הריק . שעשה .הצווי- ולגמול טוב לרשע 
שבטל הצווי ואין הפרש בין שיעמר . הצריק. באש.. יוקדה ‏ והרשע שיבא 
בגן ערן וזהו צריק: ורע ab.‏ רשע וטוב. לו + ואומרי!. בזה. הענין כך: רצה 
ומזה ‏ יעבר לענוש ‏ למי ‏ שלא. קדם. לו מעשה . בין. טוב. "BI. Pa‏ 
הנולדים בעלי מומים וכאב הטפים והבהמוה. שאונם. בעלי. דעה ואומרים 
כך רצה * ואמנם נהינת. הכאב לחי- על. כל פנים mim‏ دير וחמפ .- ונוהן 
הכאב יאשר כי הוא עושה aber. Maya. Don‏ יכלו. לעמוס. על שכלם 
nd‏ זאת הרעת נזרו אומ' כי הטוב. וּהֶרַע, לא an‏ מצר. עצמם. רק 
לפי. הצווי והאוהרה שלשם יה' ממה שהוא. מלך ‏ אהון. ושליט. ה .-מהק 
שכבר נתכאר בטולו. ואמרו ود כל מה שיעשה השם להכאיב. ‏ החי. בעל 
נפש. לא יאשר שרוא עשה Don‏ מפני כי הוא אדון. bar‏ ואנחנו 
עכדים .וקנין שלו. رؤدر לא :יהיה. המעשה -שנופל מן השם חמס מפני 
שרצרה .12 ורצונו שלשם מטיב הענין והעבו מריע .אותו. *- ואנחנו ‏ כבר 
WIND‏ כו הטוב. והרע יכחנו.מצר. עצמם. והרברים המוציאים הרע מהיוהו 
חמס. הם ארבעה פני היופי دمل שקדם לנוּ הבאור אמנם - בהיוהו. אדון 
ומלך לא יצא הרע -מהיותו. חמס. וסבלו כוּבַד. אלו ההרחקות ‏ להאמינם 
בהנהנתו ית' עד שיוחסו הטוב והרע. לפי צוןיו-ואזהרתו והשלימו. שיצוה 
השם בנמנעות כי כתה ‏ השק יכולת. לרשע -לעשוח -הרע. הנה יצוה. בנמנע 
שאין לפי דעחם אפשר .כלל אלא. שמו-כלל . ההבּרים אם. מחויבים. או 
נמנעיבם دود שקרמה -בהם -הודיעה. בעבור - האמינכש. שהשבם. יָה' ym‏ 
לנפשו ולא 65 בשום pay‏ וידיעתו, nbpn‏ בנערר רל כרברים הְעַהודיּם 
להוות וידע הדברים. קודם היותם ואכ. יריעתו על הבר by. am.‏ وجا 
פנים מחויב. להיות וורועחו. על דבר. שלא יהיה. על כל פנים נמנע שלא 
יהיה ואכ הרברים. על פי ודיעתו יהיו. מחויבים ונמנעים. ומזה. יעלה לומי 
שפעולור;. האדם - מחויבות . בעכור. הידיעה. שקרמה. לו Dora‏ ולא. יהכן 
שנאמ' שהארם משולח לרצונו .והוא. נברא - היותו. נמשך. אחרי PTR,‏ 
אם שיטה לפאת ימין عير לפאת שמאל ולא היה מוכהח לנטוה. לאח 
משתי m. man‏ על כל פנים אם קדְמָהּ بذج היריעה ,שהארם -יטרק 
לפאת ימין נמצא שהאדם מוכרח לנטוה. לפאת-ימִין. שאם. ירצה, לגטות 
לפאת שמאל לא יוכל שאם לא כן לא. יצא זה משני פנים..אם נאמי 
שהיריעה לו יה'.קדמה, שהארס יטה. לפאת. שמאל ‏ והאדם. עס היותו 
אפשר לנטות לפאת ימין שתנועותיו נתלות .אחרי: EN RT‏ והידועה 
קדמה שהוא יטה לפאת שמאל נמצאת היריעה. בלתי.יריעה * ואם גאמי 
שלא היה. יודע אי זה ופול. משני האפשריים על כל פנים. יתחייב. לו 
קוצר. ידיעה. ויבטל היותו יודע לנפשו. חלילה. לו ועל. כן. ברחו- מליחס 


sl عد‎ 


” הנצוח * או'להמשך אחרי ההרגל כאשר זה נודע למי שיחוס אל האמת 
6 כלי נטוח לצר mind man‏ לעמד כנגד חאמת : 


פרק פו אמנם 5 تم היא דעת המנכרים שאומר" 

כי הש' יחי משיג כלל' הענינים מכללם ער פרטם כין נמצאי 
*6עלה בין מצאי מטה"+ הפך ה רדעה הקודמת ולא יסכל בשום ענין 
אזזרי. שהוא יורע לנפשו 3-5 שהוא משינם הוא מנהינם שאם לא 
ינהינם יתחייכו מרות. פחוחות ואמנם ap‏ הנהנהו ית לפי אמונתם כי 
כל מה שהוהּ בעולם הוא- נמשך .לרצונו ית ואין: שום. ענין mn‏ 
לרצונו ואפי' נפילת ‏ העלה اضر האילן הוא ברצון השם ואשר משככם 
להאמין בזאת האמונה רל min‏ פעולות השם נמשכות אחרי הרצון ולא 
אחרי החכמה. מפני האמינם כחדוש העולם ואומרי' ‏ שאם. יהיו פעולות 
השם ‏ נמשכות אחרי: החכמה א זה יחייב" קדמות העולם عدت שהחכמה 
חבקש תכלירת "mim‏ והתכלית: מושנה' eb‏ ית' אי אפשר שיתאחר 
הפועל כל' עור שהוא משיג התכלות כשאי אפשר min‏ לו ya‏ ומפני 
שלא תתחייב' אמונת הקדמות" האמינו שפעולותיו- שלשם \ Denn‏ 
לרצון: לבד' בלי בקשת ‏ תכלית ‏ לאמת' חדוש העולם כפי: דעתם. لطت 
יוחסו. כל -הפעולות אל השם לפי הכרח אמונות שהאמינו' כפי שקדם 
לנו: חבאור. כפי שאמרו'כי ‏ המקרה .לא -ישרת' שני -זמנים ‏ אלא Ten‏ 
השם מחרש. המקרה ההוא ‏ כי = אינם ‏ מאמינים - בהשארות המקרה ער 
שלא. יכתים הפועל כנשאר העדר המקרה ההוא בהפסרו איך יהיה ואם 
נאמ' השם. ית'' הערירו כבר "כל" חכמי המחקר כך הודו שההעדר 
.אינו מחפר-פועל על כן כונה זא הכת שהמקרה ההוא כל זמן שהוא 
נשאר הוא צריך אל הפועל שחרשן 'והנה כל המקרים ייחסום אליו m‏ 
בלי אמצעי והנה נפילת ‏ העלה מן-האילן ברוח מצויה מרצון: השם נפל 
העלה .לא שהרוח" הפילו 'ואם' נפל -על "ירי הרוח כך הנהיג' המנהנ 
והכונה 'כזה' מפני שהמקרה. לא" יעבר נושאו כי ההעתקה בגשם Sr‏ 
במקרת"* על כן אמרו כי "פעולות: הארם הם ‏ נמשכות לפי. רצונו ar‏ 
ואם נראות שבאות מיכולת הארם' כך הנהיג המנהג אבל on‏ מפעולת 
חשם והאדם מוכרח בפעולותיו רל אם ירצח או יגנב win‏ מרטון" השם 
והשם ית' הוא הנותן: הכח ואין: הכח החוא נשאר אלא San‏ מחדשו 
7 אשר' יהיה. על הכפרנות זולת' הכח אשר. יהיה: על" הנאמנות. ואין 
ממנרי" שהכח ההוא ' יחש" הפועל" לפי אמונתם "שהמקרה' Sb‏ יעבר 
ממושאו אלא" כך, הנהיג = המנהג: שיחדש הפועל" על" ידי חרוש \ הימלר; 
זאת' תכלית. כונתם: * ולפי זאת האמונה בטל חצווי והאזהרה לפי 
שאם יצונו ויתן לן לעשות הפך ne‏ הנה" צוויו' יהיה ננדיי לרצונו וכן 
رمد אם יזהירנו והוא In‏ לו כח לעשות "מה י"שהזהר * ולפי זאת הרעה 
הנה תהיה אזהרתו.- נגדיית לרצונו "+ זהנח יהיו צוויו ואזהרתו להבלל 

8 


- 1i2 — 


השבל לרעת האמת אתם אם לא * ובעזרת השם יש לנו לדחות דעהם 
ולבטל men‏ מעיון השכל אחרי שאנחנו מאמינים שהשם m‏ יודע 
לנפשו ולא יסכל כשום pay‏ בין נמצאו מטה בין נמצאי מעלה כלליהם 
ופרטיהם * מה שאמרו me‏ העולם דבר “مت והחמרי לֶא יושנ רק 
בחושים והשם m‏ אין לו חושים מפני שאינו גוף אכ לא ישיג הדבר 
החמריי זה דבר בטל ממה שקרם לנו- הבאור -בענין ‏ ההרגש. כי הפועל 
שיפעל כלי לפעולה אחת אי אפשר שלא mm‏ משינ איכות אותרקי 
הפעולה והואיל והשם וצר אלו החושים אי אפשר שלא nm‏ משיג 
איכות השנתם ‏ אכ השנת. החושים מושגת לו ית' והדברים המושגים 
באותה ההשנה מושנים לו كم שאם לא در לא היה מתקן ההשגה על 
Man‏ איה המושנים mar‏ המאמר סיוע דוד המלך עה באמרו הנוטע 
און הלא ישמע burn‏ כן קראם בוערים וכסילים והאמה עמו ואפי' לפ 
דעת הלטה ציור. העין אי وعد היוהו מצד הטבע לבר כי הטע 
לא" יכון מעצמו. אלא הוא מפעלת בעל שכל aim‏ אשר הטביע. אלו 
הכחות ‏ במה שהם ואם השכל ההוא. לא ושיג ולא ידעהו PN‏ המציצק 
או הגיע ממנו פעולה אָשר אין לו ידיעה בה * ועוד שהוא פרט 
הודיערק בגשמי BO‏ באישיו ובנמצאי מטה במיניו ואב כנראה 
שמשגי החושים מושגים לו ית' י ומה שאמרו שהידיעה לא התלה 
בנעדר כי אם בנמצא הקיים + התשובה כבר ידעת כי המחרש לא 
וחדש דבר אלא בעבור שקדמה לו הידיעה בו שאם לא קדמה לו 
היריעה בו לא היה מחדש דכר אכ ידיעתו ית' תתלה בנעדר ٠‏ ומה 
שאמרו שידיעתו לא pn‏ שאין. לו תכלית * ההשובה אחרי 
שרלגנו היריעה בנעהר אחה הנה nn‏ היריעה ביותר מאחר Sun‏ 
אפי' ללא תכלית 5 אין עדפנות בנעדר זולת נעדר * nor‏ שאמרו 
כי תתחרש ידיעתו בהתחרש הדברים המושנים * התשוברק אחרי 
שקימנו קדי مح היריעה בהתחרש הרברוכם ربوك הדבריבם: המתחדשיבם 
נמשכים לפי שקדמה בהם היריעה לא שהיבה Bm‏ רק הם עומדים 
באפשרותם ואין ידיעתו נמשכת לרברים המתחרשים * ומה שאמרו כי 
בהשיגו דברים: הרבים יהיה רבוי: ידיעות בעצמוּ + حمس ردم כבר קדמה 
ab‏ התשובה שכח אחר יהיה פועל פעולות שונות am‏ ההרגש הפחות 
בהשיגו דברים נגליים ומתחלפים. לא. יהיה רבוי בעצמו ar‏ נמי בהשגת 
שכלנו שהוא כח. אחר ומשינ: דברים רבים ع נמי: השסי ית' בהשינו 
דברים הרבים לא יהיה רכוי בעצמו ואנחנו: השגנו N‏ השם יה' שהוא 
יכול וכ נמי שהוא יודע: ואלו שני הספורים בעצמנו חלוקים ובעצמו יחי 
חיבנוכם. קעצכס .אחד "כאשר חיים: לנו: עיון החקיהה כש בידיעתו. ذه 
בהשוגה דכרים רבים שיהיה כח عمد مودو דבהים הרבה הנה :ככר 
"בארנו מונח ‏ זאת ‏ הרעת: והההחקות \ והסתירות - הנראות מזאר? הדער; 
וכטלנו"/כלל ראיותיו אחרי. עיון החקירה במופת בלי נטות במחלקר; 


מעולם השפל שהוא. nn‏ ונפסר וחכרוה בענינים התמיריים שכל מה 
mn‏ ההשנחה מחכרת אליו mm‏ מתמוד כנמצאי מעלה ונמצאי מטה 
שהכש מתמידיכט min‏ סעיף מסעיפי אמונה הקדמות כמו שנחבאר 
baa‏ מה שחהיה שלילת ההשנחה חהיה שלילה היריעה לפי רעתם 
שלא na‏ שנוי בעצם * וככר ירעת ממה שנתבאר כי ההשגחה התלה 
בנמצא והיריעה חהלה כנערר ובנמצא והיריעה כוללח יוהר מן ההשנחה 
ולשון חכּמינו שמתנאי ההשגחה היות המושגח נמצא ואין שנוי בהשגחה 
כשהשניח אחרי שלא השגיח אם היהה העלה מצר המושגח שהיה נעדר 
ונמצא כמו שנתבאר ונשאר הדכר על היריעה on‏ היא חתלה בנעדר 
ער שלא יהיה. שנוי בידיעה אם wann‏ הרבר הנעדר Nam‏ ירוע. זה 
שמרעו ‏ ית' יחלה: בנעדר שאבם ‏ כל מתהחרש wann‏ מתחרש: ואוחו 
המחדש יחדש מאשר NIT‏ בעל שכל על כל פנים לא יחדש. המחרש 
אם לא קדמה לו היריעה ואכ מרעו יח' יהלה בנעדר שאם לא קרמה 
לו: היריעה איך. היה מחרש המתחרש * Sm‏ היריעה שהיהה. לו amp‏ 
התחדש הרבר היא הידיעה בעצמה אחרי התהדש הרבר ואין בה سورب 
אמנם: הדע ח: הש ددم שלקחו הסבה מצר עעם השם בשלילת ההשגחה 
בעבור שלא ניחה: להם סכול טורח זה הכשלון השתדלו mins‏ עלורם 
جنات עצם השם לשלול: ההשגחה מצר פחיתות. זה העולם ואמרו שוה 
העולכם تدع Jam man‏ החמרי. לא יושג: רק בחושים m Dem‏ 
אינו משיג בחושים אכ אינו משיג זה העולם * ועוד mon‏ שהענינים 
המתחרשים אין תכלית להם בבא זה אחר פור זה והידועה לא תקיף 
במה שאין תכלית לו * رورم שאין חכלית לו לא וקיפה מרע וזהו העולם 
שהוא הוה ונפסר על צד בוא: זה אחר סור זה אין תכליח למספרו אכ 
eb‏ יקיפהו מדע + ואמרו ע וד שהיריעה לא תתלה בנעדר د عوج 
בנמצא קיים מפני שלא יתחייב. להקיף: היריעה אל לא תכלית והדכרים 
ההויכם. היו נעדרים. קודם: שיתהוו. mm‏ היריעה היה nom‏ בהם רל 
בהעדר וזה אי אפשר * ואמרו עוד EN‏ נאמי שירע הרכרים המתחרשים 
הנרקה יבא שנוי ‏ ביריעתו ית" שכהתחדש ددحت ההחרש הידיעה. וזח אי 
אפשר שאם לא כן חהיה הידיעה נהלית. בהעדר וזה. לא. יתכן + ואמרו 
لزنت אבם ושיג דבריכם DON‏ יהיה ‏ רבוי כעצמו. וזה אי . WEN‏ מפני 
שהשם ית' יחיד. יחור אמתי + והנה: ميج פחיהות זה העולם שלא:ישיגו 
חפרונורץ. אל השםם. ית' בהשיגו Abba ann.‏ יריעתו non‏ נשללרה 
3 ההשנחה * ועל. כיוצא. בזה המין. אמר ‏ הכהוב ואמרו איכה ; ידע. ויש 
דעה בעליון: ששללו ההשנחה מעולם ‏ השפל. מצר. עליונותו + :ואנ אומ' 
שיש לחוש ברבר זה שלא השתרלו הפלוסופים ‏ לחת אלו: העלות ער 
שישימוהו ‏ משער -הנמנע ab.‏ זה העולם אלא دود mon Sand;‏ 
הפשלון ,ביריעתו יח שמצד קצר סרר; העולם: חיימו ,לו رج" ap‏ ידיעה 
ואנחנו בעלי דרח ראוי לנו לעיין דעתם ולהשכיל שרשם מעיון 


ل 110 — 


בם ההשנחה כלל פרטית حم ההשגחה ששפעה. by‏ הכלל. רל במינים 
כי חוץ לשכל pn‏ מין נמצא. רק. won‏ המין וההשנחה שתשפיע .על 
המין כלו. won‏ באישיו בעבור קיום המין ועל כן נהנו לכל מין כחות 
לשמרו כזמון המזון וכלי ההולדה כל m‏ נמשך. eb‏ ההשנחה. הכללות 
ולפי זאה. האמונה כשלולת ההשגחה הפרטית. התבטל הנכואה ואין תורה 
מן השמים ולא. שכר ולא. עונש. אמנם SID‏ העולם מקרה גמור.: 
ובנהינת הסבה להאמין זאת האמונה אנשי nat‏ .הכתה נחלקו לשה* 
דעות י מהם לקחו שלילה ההשגחה מצר העולם * ומהם לקחו שלילח 
ההשנחה מצר עצם השם ١‏ אמנם מה שלקחו שלילה ההשנחה מצר 
העולם um‏ שהי סבות * האחת בעבור שמצא עניני העולם בלתי 
מסודרים STD‏ ישר מצר ראותו צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואמ! אחרי 
שהאמננו שיש. לעולבם בכללו . מנהוג ומצאנו עניני בני DIN‏ בלתי 
מפודרים על כל פנים am‏ לנו החלוק אם שהשם ישיג עניני בני DIN‏ 
או לא ישינם om‏ ישיגם מן הדין היה לו שינהינגם om‏ הוא משינם 
ולא ינהינם לא יצא זה משני פנים عدم שרוצה להנהיגם אמנם אינו 
ובול ונמצא העולם בלתי מסודר ın‏ محم פחותה או שהוא משיגם boy‏ 
להנהינכם] אמנבם לצא ינהיגכם לצר פחיחותם תם זו מרה פחותה וגז 
בנזרה שהשם ית' אחרי שאינו. משניח up mob‏ העולם. גכ אינו 
משיגם רל אינו יודעם מצר שלא יתחייבו לו הפחיהיות ואמ' שהשבם 
ית'. אינו משיג רק עד גלנל הירת. באישים אמנם העולם השפל. במיניו 
אבל" אישיו נעזבו תחת המקרה והנה. היריעה עם ההשנחה כשני 
מתהפכים כצוחק ומרבר" שבהסתלק הצוחק יסחלק המקְבר ובהסתלק 
-המדבר יסתלק הצוחק * ואעפ שההשנחה כוללת יוהר מן היהיערה 
בבחינתנו + בעצעם השם אם ניחר היריעה בלתי ההשגחה יתחיבו לו מדות 
פחותות. על ها עשאום כשני מתהפכים וחיבו לשם ית' קוצר. יריערה 
כנרמז ויאמרו לא יראה יה. ולא יבין אלהי יעקב * וראוי לתמוה בזרק 
שהוא חשש מליחס לאל ית' מרה פחותה ונכשלן כשלון גדול. בענין 
הידיעה * ואם הפל رم رودم דברו סרה גדולה ביריעתו. יה' מצד שלילת 
ההשנחה ושלילת ההשנחה מפני רוע סדר ההנתגה וכי אל. כיצא درم 
המין. WIND‏ אומתנו אמ' הכתו' האומרים עזֶב ה' את הארץ PN‏ ה' 
רוארק י אנחנו עדת בעלי העקן בעלי حم אם משער הנמנע 
אצלנו. לשלול ודיעת השם. מעולם השפל ‏ מפני שהוא ym‏ לנפשו' אי 
אפשר גכ לשלול ההשגחה שלא נחייב לו Mona nid‏ ואם. PN‏ לנו 
na‏ לשלול ההשנחה. דין. לנו להישיר הנהגף. המציאות. כמו שיתכאר 
לבטל כונת הפל וסופים. מעקרה. * והסבה : השניח TED‏ ראותם פרטי 
העולם השפל הוים ונפסרים אמ' אי אפשר היות ההשגחרק מחובררת 
אליהם מפני שיבוא שנוי בעצם ההשנחה פעם משנית ופעם אינו משגיח 
د ההשנחה לא חהלה בנעדר כמו שיהבאר ומפני ‏ זה שללו ההשנחה 


ب 109 - 


מאדיים * החמידיים כחמוס האש ורדח an‏ למטה * והמאדי נצורת 
אישי כל מין ופעולותיו על צד הייחור בלי שנוי וחלוף ואמ' אם פרטיו 
נופלים במקרח כללם לא יהיו במקרה כלו לא יהיה במקרה הנה נהכאר 
؛ שאלו הנמצאות כלם אינם נופלים במקרה ואשר. יסחור היוהם במקרה 
שהכם DT‏ מחויביכש בעצם ושיש להם התחלה מחיבח להיותכם در 
בהכרח מפני ההתחלה ההיא נמצאו כפי "מה שהם זהו אשר ‚wann‏ 
במופת לבטל אמונת הקרי : 


פרק פד והרעת השניה היא.בת ליטבי שהם מאמינים שהעולם 

צריך אל מחדש שחדשו והמציאו אמנם יען ראותם אותו 
בלתי מסודר man‏ אמת שהיה mon‏ וברא העולם אך SD‏ והלך לו 
כשאר המושלים הסרים והולכים ומעשיהם נשארים ואמונתם ודעתם כל 
אוש אשר ייקץ משנתו בכל יום ובכל עה ויראה כל mis‏ כל .מה 
שהיא דמות ותכנית כל בראשית יקיצתו mn‏ הדמות הוא מאמין כל 
Dim‏ ההוא וכן בכל min on‏ מכל צורות נמצאי מטה או נמצאי מעלה 
שמשו וורח וכוכבים * ואומרי' שכל רע וכל טוב אשר mp‏ להם on‏ 
המגרימוכם טוכה ורעה להם בכל עניניהם ١‏ זו היא אמונה סכלה ועל 
כיוצא בזו האמונה המקולקלת אמ' הנביא אשרי הגבר אשר باص m‏ 
מבטחו ולא פנה אל רהבים wen‏ כזב * וכנגד זאת הרעת IN) ON)‏ 
Tiny‏ כי אני אני הוא רל אני הוא שהמצאתי את העולם ואני המנהיגו 
עתרק על در אמ' ואין ‏ אלהים עמדי אני MON,‏ ואחיה מחצתי ואני 
ארפא שכל הפעולות האלה המתהוות בכל שעה ובכל רגע תלויות על 
ידי ולא על ידי זולתי : 


פרק פה והדעת השלישית הוא דעת ארסטו שאומר כי. יש 
on‏ בעולבם: במופת וכי השנחתו בעולם העליון באישיו 
והשנחתו בעולם השפל במיניו nm‏ הכונה נמשכת לפי יסודו בקדמו 
העולכם שאמ' כי חמידות הענין יורה כי ההשנחה man‏ מחברת yon‏ 
כי برك mn‏ ההשנחדה נתלית, בענון שיפסר: בהפסר הענין תפסק 
ההשנחה ויבא שנוי בעצם: השם וכל דבר שלא יפסר לא mm‏ גכ וכי 
"ההשנחה לא תתלה בנעדר ואכ לא תהחכר ההשנחה בדבר ההוה כי 
בהתהוות הדבר תתהוה ההשנגחה ויהיה ‏ שנוי בעצם ועל p‏ "נזר אומר 
שהעולם קדמון וההשנחה מחוברת pay‏ בענינים התמידייכם בין. נמצאי 
מעלה באישיו. בין נמצאי מטה במיניו שהם המידיכז שהושמו. להבם 
mike‏ להתקים * אמנם" על נמצאי Dunn mod‏ ונפסדים PN‏ השנחה 
3 כלל' אבל כללם מונחים ונעזבים החת המקרה ואין הבדל ברעתם 
בין שיהרגו עדת החסידים יראי הטא ובין רמיסת הנמלים par‏ שיענשו 
הצדיקיכם ויצלחו הרשעים וכן להפך כלם לפי דעתו מקרה Sm‏ ואין 


מ -- 


שהחי כולל. יותר jo‏ המדבר ובהסהלק המרבר לא יסהלק החי אך מפנו 
עלויו ורוממותו מן החפרונות ומן מרות הפחתיות. בהיות הידיעה ba‏ 
ההשנחה עשאום כשני מתהפכים שבהסתלק. הידיעה pbnön‏ ההשנחה 
ובהסתלק ההשנחה תפתלק. היריעה כמו aan‏ והצוחק שבהפתלק הצוחק 
יסהלק המרכך. וכהסתלק המרבר יסתלק הצוחק + wm‏ מהם עם האמונם 
nm‏ ההשגחה. פושטת. בעולם השפל. האמינו ברעות בלתי אמתיות ובאותן 
הרעות מהם יתִחִיבְו. הרחקות. Dad‏ יהחיבו. סתירוה. והביאם לזה. ראוהמי 
הַעוְלֶם ددم מסוהר. רשע וטוב לו צריק ורע לו -והוכהחו להאמין אמונות 
בלתי Amann‏ * והנה. מעחה אחל לבאר הדעות שנאמרו כהשגחה رمدم 
pn‏ וצר = הפתירה וההרחקה הנגליה בכל אחה מן הרָעור?. שהן 
רחוקות بطر معطم ולבאר אי. זה דעה היא map.‏ ומכונת אל האמה 
מצר. הדעת -ומצר. התורה ‏ : 


8 

פרק 039 דעות ددا DIN‏ בהשנחה mpbra‏ ל שש רעות * ואלו 
m‏ + הרעה הראשונה דעה אפיקורוס ואת הכה 
כוללת שתי דעות * הדעה האחה WIN‏ כומניה וספסטאני 
אומרו' שאין העולם דבר ולא יש לו קיום ולא. בורא. יש לו bau‏ כל 
אלה כמו חלום :ורמו ואין שם דבר לא אכילה ולא שתיה: ולא שכיבה 
ולא דבר בעולם כל עקר ואין. לו קיום באמת nam‏ הם ‏ "כחשו = לדברים 
הגלויים הנודעים דעה ברור שאין قوم دم * ואין ‏ לנו: לחוש: להשוב 
עליהם ולכיוצא בזו הכת אמ' הכתו' לא ירעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו 
כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם nam:‏ השניהכת מוחלרה 
שמורים. בקיום העולם והדברים הנראים והנודעים אמנם אומריי כּי כל 
העולם מהגלגלים והיסורות וכל דבר שבעולם bar‏ במקרה. ואון בעולכם 
התחלה רל מציאות mon‏ אמור שהעולם נהחייב ממנו לפ ديرج מאמיני 
הְקְדמות או שהוא חרשהו לפי דעת מאמיני החדוש AD‏ דבר כופריבפ 
במציאות אלוה ואומרי' שהעולם הוה במקרה ועל כיוצא בזאת האמונה 
מאנשי אמונתנו עליהם אמ' הכתו' כחשו ביי ויאמרו לא הוא ולא הכא 

עלינו רעה * והסבה שסבבה. להם להאמין ככה היא בעבור ראוה 
ريركت בלתי מסורר ואין לו מנהיג אומרי' .שאנחנו רואים אותו בלתי 
מסדר אכ אין לו מנהיג ואם יש לו מנהינ-עם היותו בלהי מסרר לא 
יצא זה משני פנים אם שאינו יכול לסררו * on‏ שיוכל Dion * mob‏ 

לת ירצה לסררו מצד קנאתו ושנאתו دوم ואלו השתי מדו 
פחותות ואי wen‏ להמצא מנהיג והוא באלו המדות זה אשר הביאם 
להַאמין שהעולכם man)‏ במקרה ואין לו מנהיג והאמינו אמונת הקרו 
וארסטו דחה אמונת הקרי במופת ואמ' שאם פרטיבם יהיו Ob‏ 
במקרה כללו לא mm‏ נופל במקרה וזהו המופת שהעניניכם Don‏ 
DIN‏ חמידיים ולא מאדיים ואנחנן רואים ענינים מהם המידיים Dino‏ 


- 10# — 


מן הלוה בא לו כאב ואותו הכאב הוא כאב רע ערום מן החמס מפני 
שהיה חייב אותם המעות ٠‏ ומה שהוא משער המניעה כגון SD‏ سدم 
להרג אדם וזה האדם מנעו מלהרנו אם ככריחת אבר מאכריו قرح 
בהרינהו ולזה נאמ' הבא להרנך השכם להרגו * ואם בא לו כאב ככריחת 
אבר מאבריו כרי להנצל" ورور זה הכאב sen‏ ערוכם m‏ החמס 
לצר- שמנעו מלהרנו + ומאלו ארבעדז ورد היופי השניכם יתכנו 
על" השבכש m‏ והבש החיוב וההועלרק שבבחינתכם אין מגיע Deb‏ 
יהי חסרון * אמנכם המניעה ודחיית כאב לא יהכנו להתיחס לשכם 
יח' שאינו נוף לקבל pin‏ עד שידחה כאב גרול בכאב קטון או שימנע 
לאחר מלחזיקו * ואלו ארבעה פני ‏ היופי מצאנום מפורשיכם בתורה * 
ההועלדק * באמרו د כאשר ייסר איש את na‏ ה' אלהיך מיסרך * 
דחית כאב + באמרו ויסב אלהים את העם דרך המדכר ים סף ٠١‏ 
ואמ' ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים * והחוב * מה Sum "on‏ 
שרהו ומיטב כרמו ישלם ٠‏ והמניעה י بيخ במחהרת ימצא San‏ 
והכה ומת אין לו דמים : 


פרק 33 בכל מה שבארנו מראשית הספר ועד כאן העלה לנו העיון 

להאמין שהשם ית' nun)‏ בתכלית השלמות ולא יש לו שום 
חפרון ושום פחיחוה וכי in‏ המציא כל זה הנמצא ומסדר כל העולם 
העליון והשפל בהנהגה שלמה כלי עוות * ואשר הביא את הפלוסופי 
להתגאות ברעהם לשלול הידיעה מהשם ית' בעולם השפל מצד פחיתותו 
וכנראה להם שמיחסים לאל עלוי רכ in‏ חסרון דעתם שלא השכילו 
دده חפרון הידיעה ממנו בכל אי זה דבר שיהיה הוא פחיתות בעצמו Im‏ 
ער ששמוהו משער הנמנע ידיעתו פרטי זה העולם + ושלילת ההשגחה 
נמשכת אחרי שלילת היריעה כי בהסתלק הכולל יסתלק המיוחד שהידיעה 
כוללת יותר מן ההשנחה כמו שיהבאר ואתה השמע באור סברהכז 
בחלוק הרעות bean‏ דעתם ٠‏ ויש מהם אשר שללו ההשגחרק מצד 
ראותם עוות סדר ההנהגה בעולם השפל wen‏ שהחלוק יוציאנו לשני 
חלקיבם + אומרים on‏ שההיה ידיעהו פרטית בעולם השפל או אינרז 
פרטית * ואם היהה ידיעתו פרטית היה ראוי להיות הנהגה זה העולם 
סרר נכון בהשגחה אמתית ואנחנו רואים אותו בלתי מסודר ולא יצא זה 
משני פנים * אם מפני שהוא לואה לסררם * אם מפני שהוא יכול 
לסדרם אמנם מצר פהיתותם לא יסדרם ואלו שתי מדות רעות בבחינתו 
יח' ואכ נשאר. החלק השני שמפני העדר ההשנחה היות העדר הידיעה 
וההנהגה נקשרת בהשנחה + ויש לחוש درم המאמ' מפני שכבר נתבאר 
שהידיעה כוללת יותר מן ההשנחה ומן הדין אם הסתלק הידיעה שתסתלק 
ההשגחה ולא בהסתלק ההשגחה שתסתלק היריעה שבהסתלק הכולל 
יסתלק המיוחד + ולא בהסהלק המיוחד יסתלק הכולל * דמיון הרבר 


— 106 — 


nam‏ הפקדון והודית המנעים + והחלק השני וקהש רע נברק 
וכרפיחה + והחלק השלישי לא יקרא לא טוב ולא רע כמעשה 
מותר כלקיחת המים מן Sram‏ וכריהת העשב זה החלק אם לא יעשה 
a‏ הכליה אחרת לא יקרא לא טוב ולא רע הו פעולת ההבל * 
אמנכם on‏ יעשה לצד הכלית אחרה לפי כחינת תכליתו יהיה. טוב 
או רע * ולפי בחינת הכליתו הטובה יוציאנו החלוק לשל שה on‏ תהיה 
הכליתו משוכחת היא פעולה טובה * נאם תהיה na‏ פחוהה حدم 
פעולהו פועלת השחוק * ואם לא הגיע הכליתו בעשיה המעשה תהיה 
עשיהו לריק הנה הוציאנו החלוק מחלק . המין לארבעה חלקים 8 
פעולח ההבל והיא שאין בה הל * ופעולת ה ריק שיהיה לה הלת 
אמנכם לא הגיע הכליתו יחלק לשני חלקים ל השחוק שתהיה 
הכליתו פחוהה פעולה טובה שתהיה תכליהוּ משובחת * והנה מעשה 
הטוב יחלק חלוק ושלשה חלקים מעשה שבבחינת עצמו לא ישובת 
ולא יגונה העושה אמנם יהיה טוכ מצד תכליחו הטובה כהליכת האדם 
למדונת' הים כדי לההויח * ומעשה שעושהו ישובח ועוזבהו לא. יגונה 
במעשה הנדבה * ומעשה החוב שהעושהו ישוח ועוזבהו יגונה: ויחלק 
אל חוב מכחר ואל חוב. צר כמו שבאר mann‏ * ופעלת הישן והמשגע 
בכל אלו החלקים התיחס לפעולה ההבל שאין בה לא הכלית עצמיית 
ולת הכלירץ חיצוניר; * - a‏ חלק אחר ולא יחלק د שפסקו 
החכמיםם אמנם לא יחלק הרע בבחינת ؛ עצמו אבל בבחינרת amban‏ 
הרעה החכמים מנו פניו:* = בבחינת תכליהו ה אשר תכליתו 
הטובה אשר תכליתו: הטובה יוציא הרע pen nord‏ יחלק חלוק הכרחי 
לארבעה חלקים ואלו הם הנקראים ארבעה פני היופי שמוציאים 
er‏ מהיותו חמס * וענין חלוקם ההכרחי אם שיהיה הרע לצר התועלת 
ו על هد העונש ועל אלו שני החלקים on‏ שתהיה סבתם קודמת IN‏ 
שתהידה סבתכם מהאחרת הרי ארבעה חלקים * החלק שההיה. על 
ד התועלת שההיה סבתו קודמת נקרא דחייה כאב י והחלק שתהיה 
על צרן התועלת והכליתו מהאחרת נקרא משער ההועלרק י Hann‏ 
שיהידק על צד העונש וסבתו קורמת נקרא משער החוב * והחלק 
שיהיה על צד העונש וסבתו מתאחרה np)‏ משער המניעה י 6 
جم ארבעה פני היופי * ואמנם נסרר אוהם בבאור מה שהוא דחייה 
כאכ כנון מי שנשכהו הנחש באצבע ונכרת אצבעו ואם בא. לו כאב 
בכריתר? האצבע אין זה הכאב חמס מפני שרחה כאב m‏ שהוצת 
נשיכת הנחש הגורם לו למות בכאב קטן שהוא כריתת האצבע * ומה 
שהואמשער ההועלה כגון שניסר לבנינו ללכת אל ma‏ המדרש לגעת 
להכם תועלת ואותו היסור אעפ שהוא רע הוא ערום מן החמם מצד 
התועלה העהידה לבוא אליו * ומה שהוא משער החוב حدر מי שהלוה 
לאדכם מעות ולאחר ימים לקחם ממנו ובשעת לקיחתו אותם ממנו Rn‏ 


ب 105 — 


שהאמח והשקר לא יתהלפו ולא na‏ מעצמם מפני שהבם הכרחוובם 
לעצמם * אמנם הטוב והרע כשתחלף ההכליה יהחלפו גם on‏ ועל כן 
צרקו חכמי נו שחלקו המעשים לפי בחינת העושים י והער על זה אם 
ישוערו לצר עצמם da‏ בחינח. התכלות לא יבחנו לא טובים ולא רעים * 
ועל دل צרקו האומרי' שהטוב והרע מן המפורסמות הנמשכים לצר ההסכמה 
כמו שקדם 0% הבאור שהם במעלה השנית מן האמח ולא men‏ זה 
عن המנע. התחקבץ שני ההפכים .או כמו שיכיל חור המחט כדור אחר 
שאלו הכרחייכם מצר עצמם אמנם ידיעהם אמהות לפו הכרח הכלית 
החצוניח: מצר עצמם ועל כן השוום חכמים ma‏ יש להאמין שהשם 
יח' הטכיע בדעת האדם לו הסכים - ענינים زياد שמירת עצמו ‏ ההכרחית 
מרצון: השם והם. הנקראים HD:‏ שכליוה ועל כן لادج חכמינו עה 
בַאמרם שידיעת החמס קודמת מידיעהו ית' : 


פרק פא ראיתי שח כמינו עה הלק 1 המעשים: לפי בחונת העושים 
כמו שאמרו שהמעשים יחלקו לשני הלקים: מעשה שיש לו 
ספור יחר על עשיתו ומעשה שאון לו ספור נוסף על עשיתו * והמעשה 


| שאין לו ספור נוסף על עשיתו. כמו מעשה השוגג והישן והמעשה שיש 


לו ספור נוסף על עשיחו כמו מעשה הצורה * ווחלק: לשני. חלקים אל 
טוב ואל רע הטוב שיהיה לעצמו או לצר תכלית חוץ מעצמו. :37( נמי 
הרע שיהיה רע לעצמו או מצד הכלית חוץ מעצמו ואל זה רצה החכם 
באמרו בטובתו או אל פני טובתו ויחלק הטוב אל שלשה דרכים. חלק 
שהעושהו ישובח ועוזבהו לא יגונה וחלק שהעושהו ישובח ועזבהו ינונה * 
אמנם החלק שהעושהו ישוכח ועוזבהו לא יגונה + כמעשה הנדבה. * 
تع שהעושהו ישובח ועוזבהו יגונה כמעשה החוב והחוב יחלק אל חוב 
מבחר ואל חוב צר החוב המובחר כשלום ההלואה והחוב הצר כהשכת 
הפקדון * וחלק שעושהו לא ישובח ועוזבהו ו na‏ כמו מעשה “Amon‏ 
וכנראה לו שיש להקשות על מאמ' החכם ששם מעשה המוהר מחלק 
הטוב כי אחרי שהוא ערום מן הגנאי והשבח 0 ראוי להקרא לא טוב 

ולא רע כי מסגלת עשית הטוב שיתחיב معدم * ומסגולת עשיה הרע 
שיתחיב. הגנאי וכיון שבמעשה non‏ לא יתחיב לא גנאי ולא. שבח 
לא יקרא לא טוב ולא רע * ונראה לי לבאר פרוק הקושיאא כי אחרי 


' שחלק החכם המעשים לפי בחינת העושים ושם מה שיש לו ספור נוסף 


מן העושה שהוא צודה: במעשה לא רצת בקראו מעשה המותר טוב 


מצד עצמו دما בעבור. שעשהו העושה. לצד ל אחרת שהיא טובה 


ואל זה TON‏ כאמרו אל פני טוכתו שאם לא در רק קראו: טוב מצר 
עצמו pn‏ הבדל בין זה המעשה ובין מעשה המשנגע שאין לו ספור נוסף 
וזהו פעולת ההבל * ואני רואה: לחלק המעשים בבחינר? עצמכם והכק 


נחלקום לשל שה חלקים * החלק האחד יקרא טוב כשלום חהלואה 


. 


104 — 


יתרבו או הסימנים כגון ראית הירח אפשר שיראה ואפשר שלא יראה + 
וההקרבה לאחת משתי הרעות ההיה נולדת מן הפימנים * אלו הם חמש 
דעות לפי דעת חכמינו ותלו ידיעה הטוב והרע אל my‏ הוודאי ٠‏ 
והדעת הששית האומרת non‏ שהטוב והרע ‏ שני קיומיכם וידיעתבם 

ממין המפורסמות וידיעת המפורסמות נמשכת על צר ההסכמה המתפשטת 
מטבע דעת האדם ליושר הנהנה המדינית * ואין ידיעה המפורסמות אל 
האמת כידיעת שקרות בהתקבץ שני ההפכים כנושא man‏ שוה הכצת 
מצר עצמו מה שאין כן דין המפורסמות שהם בבחינת טוב ורע על צר 
ההסכמה והפשור * ומעתה נסרר הדעות לפי זאת הרעה כמה הם ונאמי 
שהדברים הנודעים בלא מופת ورم צורך לראיה על אמתתם on‏ ب 
מינים ٠‏ המין האחד המורגשות כיריעתנו שזה לבן ווה שחור זה 
מר וזה מחוק mb‏ דבר سر מה שישיג na‏ מחמשת חושיו כשהכש 
שלמים זה הנקרא דעת הברור לפי סרר הדעת הה' + המין השני 
המפורסמור; הכש הדעות שנתפשטו ברוב העולם כידיעחנו שנגלוי 
הערוה רע וגמילות חסרים טוב והגנכה והגזלה רעים וכבור הורים טוב 
וכיוצא בזה המין קראום הדעת החמישית דעת הוודאי * והמין השלישי 
המקובלות הוא מה שיקובל על דרך האמת הוא אמת כ אין בזה 
חלוקה באיכות זאת הרעת ١‏ והמין הרביעי an on‏ 
הראשונות כידיעתנו שהכל נדול מן החלק ושלא ap‏ שני הפכים 
Nena‏ אחד והבם נקראיבם מושכלות סתם * wm‏ מושכל שני ויש 
מושכל שלישי ונקראים שכל הנקנה * ואמנם יש an)‏ לעיין מרק 
הבדל יש בין סרר הדעה הח משית ובין סרר הדעת הששית י ונאטי 
שהדעת הששיה מה שהברילה מין רביעי המושכלות הראשונזר;? 
כללה ons‏ הדעת حص مع حم ברעה הוודאי עם המפורסמות ודבר ידוע 
זה שאין אמתרז המושכלורץ הראשונזר? כאמתרת המפורסמור. מפני 
שהמושכלות הראשונות הם הכרחיים לעצמם מה שאין דין המפורסמות 
שהם נמשכים על ناد ההסכמה וחכמי ההגיון חברו המושכלות برح 
המורגשות سرح במעלה ראשונרק מן האמרז החלק שכלו mon‏ 
והמפורסמות במעלה שניה מן האמה החלק שרבו אמת PN‏ ירמה 
המושכל עם המפורסם * אמנם מה שהוא ב שני ומושכל שלישי 
m‏ שכל נקנה שמה אותם דעת בפני עצמה וקראם ديرم הקנויה 
ולא כונה לוה הדעת הששית ששכונתה למנות המינים שהכם נודעיכם 
aba‏ מופת + ושכל הנקנה כלו במופת * ועל دز לא שערה במנין דעת 
ההקרבה שהיא דעת חמשית מפני שרצינו אל הדעות הנודעור? בלי 
Mad‏ והאפשר הוא צריך אל ראיות ואחרי שהברלנו המפורסם מן המושכל 
והטוב והרע הם מן המפורסמות * והאמת והשקר Don‏ מן המושכלות * 
ולא ישוה המפורסם עם המושכל שהאמת והשקר on‏ הכרחיים לעצמם 
בהכרח המופת אכל הטוב והרע הסכמו לצד תכלית אחרת והעד על זה 


— 103 — 


אי אפשר * אמנם ידוע מה שנתבאר בחכ מת ההניון במיני המקכילוח 
שהטוב והרע שני הפכים אינם כריש וכעושר שהם הקיום וההעדר ומאמי 
ישעירז מעיד' לעזור שהטוב pam‏ יהיו שני קיומים כמו שאמ הוי 

האומריכט לרע טוב ולטוב רע שהוא כולל ואחר כן אמ' הפרט שמיכם 
השך לאור Sim‏ להשך שהכם Dip‏ והעו דר * mm‏ שמים מר למחוק 
ומחוק למר * on‏ שני קיומיכם * אב הרע כולל np‏ והעדר * ma‏ 
שיש חסרוני החמר העדרי הקנינים הם הרעות כן DI‏ יתרוני החמר הם 
קיומים. כוחרוני האברים ואם נשלים שהרעות כלם העדרים כמו שייוחסו 
אלינו ההעדרים מצר הפירנו הקנינים ונתחייב הגנאי ואין לנו פעלה 
בהם בעצם הוא הדין לאל ית' + משל mob‏ הרבר דומה שהאור והחשך 
Dal‏ והעדר ובהסירנו האור ושאר החשך שהוא הערר DAMM‏ אלינו 
שאנו any‏ ההעדר רל החשך ומזה הדרך ותיחס הרק לשם ית' וחיוב 
הגנאי ٠‏ וכנראה לפי דכריהם באמרם כל הרעות כלכש העדריכם אונו 
دطط מוחלט دم לשם ית' שהרי הרעות. הנופלות pa‏ בני אדם לא om‏ 
להם ההעדר לעצמם רק צר שבאים: מפועל הסכלות שהוא העדר Dom‏ 
נפלוג בעיון כמו שיחסנו יחס הטוב בעשית הקנין שיש בו פעלה בעצם 
כן והיה יחס הרע בעצם הפרת הקנין ויהיה בו פעולה בעצבם ומרז 
שנאמר בחכמת הדבר שהרע יש לו שני נגדיים רע בערך יותר טוב 
ממנו וטוב בערך יותר רע ממנו ויהיה דבר א' טוכ ורע בערך ואם נאמי 
שהרע. הוא העדר ויהיה רע מפני העדר. קנין הטוב שהוא טוב BED‏ 
הנה לא יהיה דבר אחר שיהיו לו שני נגדיים ההעדר שבו دون כנגד 
קנין של טוב ממנו והקנין: שבו כנגד העדר של רע ממנו וזה IN‏ אפשה 
אמנם הקנין בעצמו יהיה טוב ורע בערך ואכ הרע יש כו פעולה בעצם 
ווש לך לעו כי שני Dann‏ בהסררק האחר יבצ האחר ‏ וכן נמי 
הקיום וההעדר בהפרת הקיום mm‏ ההעדר + והדעת החמשירק 
האומרת שהטוב והרע שני קיומים ויש מהם קיום והעדר וידיעהנו בהם 
ידועה וודאות כידיעת שלא יתקבצו שני הפכים בנושא אחד ושלא וכיל 
חור המחט כדור אהד מפני שחכמינו עה חלקו הדברים הנודעים 
בבחינת חמש דעות ואלו הן * הדעת הראשונה ديرم הברור ואלו 
הן המורגשות כידיעתינו שזה לבן וזה שחור וכיוצא دصح ٠‏ הדערז 
השנית דעת הוודאי כהשיגנו רוע החמס ושקרות התקבץ שני הפכים 
בנושא א חד ושלא יכול חור המחט כדור אחד ٠‏ ורוע הגנכה והגזלה 
וגמילות חסדים טוכים * והדעה הג' דעת הקנויה כמן שנדע שכל 
דבר אשד לא יתערה מדבר החדש יתחייםב ש Bi‏ כמוהו חדש ١‏ וה רדעה 
הרביע ית דעה הקבלה מה שיקכל מאיש רצוי או מעדה רצויה שהוא 
אמת כגון שקכלנו בקיעת ים סוף ועמידת הר wo‏ בקבלת התוררק * 
הדער? החמשית היא ديرم ההקרבה حدر מה שהוצפ Toy‏ החרז 
האפשר' אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה וההקרבה man‏ אל אשר 


— 102 — 


בין צוויו ית' ובין צווי זולתו הבדל והיות ית' חכם יודע לנפשו לא יחייב 
שיהיה פרק בין מה שיצוה הוא בעבור דבר ובין מה שיצוה זולתו אם 
יהיה הצווי עלה ٠‏ ובמה שנאמין אנחנו בעניני mama‏ בהיותם טוב ורע 
בעבור צווי השם ואזהרתו אין דעתנו שהם מחיינים בטוב וברע אמנם 
דעתנו שהם ראיה בטוב וברע כמו שיתכאר אם בא mern‏ במה שרעתנו 
חורה ברוע הרע היה נראה לנו הדבר בהפך ויש לנו מקום. בבאור זה 
הענין * וממה שבארו החכמים שאם לא נדע ba‏ דבר היותו טוב או 
רע רק מצר men‏ והאזהרה שלשם ית' הנה עיון החקירה בידיעתו ית' 
יבא תחת החלוק הוותו טוב או רע mm om‏ טוב לא mm‏ טוב רק 
בעבור הצווי ועיון החקירה בידיעתו קודם מאמונת DD SEN NIT‏ 
Dy‏ ידו man‏ ואיך mm‏ העקר פרח * ואם ישלימו כי ידיעתו ית' 
נורעת בוראי עד שלא יצטרך אל מאמ' נביא nam‏ באו במכשול הטעות 
د בדברים שהם נודעים כוודאי כרוע החמס וטוב הודיית המנעום אמרו 
לא נדע אותם בוודאי רק בדבר הנכיא וביריעת השם שהיא אחרי עיון 
וחקירה אמרו שהיא נודע בוודאי * והכפרים אשר לא יאמינו כי יש 
בורא בעו' משיגים ברוע החמס אעפ שאין להם ms‏ ואזהרה. כי אחרי 
שאינם מאמינים במציאות השם או שמאמינים Dion Diva‏ כמפריכט 
בנמואה איך יקבלו me‏ ואזהרה והם משינים ברוע החמס מפני שהוא 
נודע בוודאי * ועוד מה שנתבאר בספרי החכמים שאם לא נדע טוב 
ורע רק במאמ' הנביא יש לנו שלא ya‏ הכשר הקמתנו וישיבתנו. כו 
بوك במאמ' won‏ וזה דבר בטל וכיון שהרבר נפוץ. כו יש דבריכם 
שהדעת ضكر בהכשרהם זולת מאמ' נביא אכ לא נדע רוע החמס גכ 
במאמ' הנכיא אלא מן הדעת ٠‏ زكر يرم השלישיה אשר תאמין ود 
הטוב והרע לא יבחנו רק לפי בחינה עושיהם אם יפול החמס מהשם 
ית' לא יהיה רע ואם 5 מאחד ממנו יהיה רע * יש להש יב כי משפט 
העלרק בהמצאה ההייב למעולל ספור והעלות יחלקו * מהן ע לורק 
msn‏ ומהן עלוה שכליות והעלות התוריות mon‏ לפי רצון 
המורה באותן העלות להתחלף לפי הנושאים ולפי הזמן אמנם העלות 

mbar‏ אינן עומדות על בחירת בוחר לא לפי הנושאיבם ולא לפי 
הזמן אלצק Ton‏ עומדות על מעמד אהר ולא תבטל ميرك מחיוב 
המעולל שלה ואכ הרבר אחרי שידענו ברעת ווראי כי החמר יהיה רע 
מצד היותו Don‏ והיותו- חמס היא עלה שכליית והיותו רע DI‏ حرم دود 
עצמיי לספור החמס כשיהיה ערום מד' פנים היפים אשר נכאר אותם 
אחרי כן ובכל מקום שתהיה העלה גם יתחייב המעולל והיות החמס נופל 
م מלך אדון ושליט לא יצא מהיותו רע ומאשר ישוב רוע שלו Don‏ 
יריעה וודאית ואין בינינו וכינו ית' הבדל מזה החיוב יוהדעת הרכיעית 
האומרת שהרעוה כלם העדרים ואין פעולה בעצם ההעדר * יש להשי ב 
זה non‏ שנעצם ההעדר pn‏ פעולה אמנם היות כל הרעות העדרים זה 


- 101 — 


ود הרעורז Da‏ העדרים וההעדר באמת mind‏ מפעולת פועל אכ 
הרע לא חהיה בו פעולה בעצם אמנם מפני رمدم הטוב שו u‏ קיום 
והוה הרע שהוא העדר ואכ כל פעולה עצמיית. na nm‏ ואל برج 
ההעדר שהוא רע לא תווחם פעלה ואכ לכל פועל השם ית' הוא לטוב 
ולת חיוהס. פעולה על הרע שאין על עצם הרע אמתת פועל. על. כן 
פסקו במאמ' שהשם ית' אינו פועל. רק הטוב ועל מניעת הרע mon‏ 
שאין..הע. درجت מלמעלה מפני שכל רע הוא הערר דבק בחמר * ויש 
מהם אומרים שהטוב והרע Don.‏ שני. קוומום ‏ וכמו שהטוב הוא קיום 
כך הרע הוא. קיום mw Pa. Dam‏ ההפכים. והם ‏ נורעים Sen PD‏ 
כדון. המושכלוח הראשונות מה שאין אנחנו צריכום. מופה לאמתם * וי ש 
מהם אומרים הטוב והרע . נמשכום. על צר. ההסכמה: מצר ‏ موص 
מכווגרז. וזהו. ממין. המפורסמות Ann.‏ ההסכמה. מתפשטת מטבע ديرت 
האדם להשמר. מינו. ולא יהיו. הכרחיים לעצמם בספור טוב ורע רק מצד 
אוחרח . התכלות. pin‏ שוים בירועתם. הטוב והרע. כדין האטת והשקר 
שהטוב והרע. נמשכים אחרו. ההסכמה ממלואת דעת האדם * והאמרז 
והשקר הכרחיים לעצמם לפי mama.‏ השכל. האמתי. * Dion‏ جرد برض 
אשר תאמין שכלל המעשים שווון אחר יש להם און אנו צריכים להשיב 
(להרחיב. לפחיהות זאת. הרעת שרבר ידוע זה שאנו מכרילים בין הטוב 
ובין הרע ומשינים ברוע החמס וכטוב הצרק והיושר ומבדילים נכ ברוע 
המב והשקר Aa‏ האמת שהם הכרחיים מדין Dawn‏ מצד עצמכם 
ומודים בהורית התועה כדרך .וידיעתנו זאת MT‏ ודאית PN‏ אנחנו 
Das‏ אל ידיעת זאת. דקות עיון והבאת מופת Dan‏ התפשטות הרעת 
תספוק בידיעה זאת הנמשכף לפי טבע דעת הארֶם המתפשטת המשתתפת 
בבללם להישיר ההנהגה האמתית לקיום pp‏ האנושי + והרעה nen‏ 
אשר. תאמין כי. לא נדע טוב ורע רק מתוכן man‏ והאזהרה * יש להשיב 
ממה שקדם. לנו הבאור ب התשובה . ברעת הראשון עומר ברעה השנית 


אמנם אנחנו צריכים. לו הרחיב הבאור שאון הצווי והאזהרה מחייבים دنا 


הטוב: וברוע הרע * ויש اذى طويرم שלפי זאת הרעת אין הצווי והאזהרה 
נמשכים לפי טבעי עצמי הענינים רל men‏ במה שהוא טוב והאזהרה 
במה שהוא. רע רק הענינים נמשכים בטוב וברע לפי הצווי והאזהרה 
ואלן. נתלים לפי רצון המצוה. והמזהיר. ויש בטכע .הרצון להחליפם רל 
לשום. msn‏ במה שהיתה. בו האזהרה והאוהרה. במה שהיה בו دسو 
ויהיה הענין האחד טוב ya‏ שהם שני נגדיים זה אי אפשר ואפשר 
שבל צווי ואזהרה יהיו מכתימים - בטוב וברע. ויהיה אחר מצוה ואחר 
מזהור ויהיה טוב ורע בעת אחר וזה אי אפשר * ואין לטוען שיטעון בי 
הצווי. והאזהרה יתחלפו בעבור הנושאים ויאמרו כי צוויו ית' הוא המחיוב 
בטוב הטוב ואזהרתו היא תחיוב ברוע הרע למען כי ספורי העלות בכל 
מקום. שתמצא העלה יתחיב המעולל רל העלה היא men‏ והאזהרה ואין 


— 100 — 


פרק עט אחרי שנתבאר 135 שהשם ות' פעל כל m‏ הנמצא ددر 
נמטאי מעלה בין נמצאי מטה Dh‏ נתבאר שהוא משיג כל 
מה שהמציא ולא יעלם ממנו שום העלומה צריכים אנחנו לבאר שהוא 
מנהיג ומסדר כל זה הנמצא סדר טוב ושלם על פי היושר בלא 
עוות ולא ימצא ממנו רק הטוב .כמו שהעיר משה רב" עה באמרו 
וירא אלהים את כל אשר עשה Bin‏ * ואמי Ban‏ טוב ה' לכל * הא 
יעשה הרע ולא ימנע בחוב עד שיהיו מעשיו על ود היושר כמו שיתבא* 
ואמנם הרחקת עשית הרע מהשם my‏ נבנית על שני עקרים * העק 
האחד Be‏ חד ממנו יעשה הרע מפני הצרך ” "rin‏ שנהבאר שהשם 
ית' רחוק jo‏ הגשמות שהוא מביא אל הצורך והוא נמצא על התשלום 
האחרון ואינו צריך ברבר. הנה לא יעשה הרע * והעקר השני.שהאחד 
ממנו. אפשר 0 יהיה ‏ צריך., אמנם. ועשה. הרע - מפנו . קצרון. ידיעהו 
שאינו משיג. בכחינת אותו. הרע. ₪ וא ממנו.. שאלו. היה.. משוג, בחינם 
אותו הרע לא היה עושהן והשם. ית' -נהבאר :במופתים .שהוּא ודע לנפשו 
ומשיג. כל ענין ולא Day‏ ממנו שום תעלומה ומשוג. אוכות- הטוב. ואיכות 
הרע בבחינת עצמם ואב nd‏ יעשה. השם ית הרע. שאון.לו קצרון ידיעה 
מהשיג. כלל 7 DW‏ בבחינהם. בין. ‚onpn.‏ טובום. בין Br‏ . 
on, Dias‏ יפול ממנו מעשה. רע על כל.. פנים יהיה- לו-.תכלות. .על .פו 
היושר. כמו Sa‏ שאם לא כן תהיה. פעולתו. רעה, m‏ מדה. פחותה 
והשם ית'. נתעלה עלוי הב, מענוני. הפחתיות..* ואין כונתנו באמרט. כו 
De;‏ ית' לא יעשה הרע .שאגנו. יכול. בעשית 2 כי. יבוא קצור כספור 
וכול וזה אי אפשר ود אחרי שבארנו שהוא ‏ יכול לנפשו והיה. Dan‏ על 
כלל מיני. המעשים אם טובים Dyno)‏ אמנם .לא יעשה. הרע. להוע 
שלו ולא ימנע בחוב שזה הוא אמתת שר המעשה כמו. שיתבאר * ומי 
שיתפאר. להה = ממעשה הרע שעשיה: הרע הגא חסרון ומדה פחוהה 
ואומ' כי אינו יכול על: מעשה. הרע, ונראה כי. הוא. מתקרב Kun‏ ומיחס 
לו העלוי mann‏ נוהן. קצור. ביריעתו יה' ומונע. טה שהוא -חוב עליו ואם 
ימנע. מאשר הוא חוב. עליו. יהיה בעושה רע ומהאופן אשר. שללו. ממנו 
עשה הרע. יחסוהג..לו, ונמצאת. סתירה בדבריהם.: 


פרק שמנים . בקיוםם. מעשרק. הרע. יש רְעורת נחלקורת. *. מהכם 
אומרים שכל המעשים. שויון.אחר.-וש Br‏ ואין להם 
ספור An‏ על מצואותבם היוהם. טובום .או. רעים. Be‏ אומר د ود 
הטוב והרע. *. הְטוב..לְא. יהיה. טוב ו בעבור. yam. * men‏ לָא..יהירה 
רע. רק ל האזהרה IIND‏ שהצווי. והאזהרה מחיכבים בטוב הטוב וברוע 
הרע * ויש Dan‏ אומרוכו ود EL‏ לא ובחן רק ob‏ .בחינת. עושהו 
בנפול את הרע מהשם ית' בעבור שהוא מלך אדון ושליט לא. "ans‏ 
רע אלא בנפלו mn‏ רל מן כּני אדם יאושר רע יויש מהם אומרים 


= "كك 


להשיב כבר Anand‏ בחכמת הטבע כי ההרגש הפחות הנמצא בגו בהשיגנו 
הדבר הנמצא יתפעל מפעל כל דהוא ואותו המפעל אינו מפעל אמתי 
כמו השנוי * חה המפעל גכ יקרה בגו בהרנשתנו Maya‏ שאינה פשוטה 
מן ההיולי שהוא נושאה אמנם בהשנחו יה' שהיא פשוטה מן ההיולי 
לא וקה לו לא הפעלות ולא שנוי בעצם Jam‏ בארנו בפרקים הקודמים 
הרבר כשיהיה שלם בעצמו בכא ממנו פעולה man‏ מניעת בוא ממנו 
רפעולה מדבר חיצוני מעצמו אין בַעצם הדכר הפועל mw‏ ואכ העדר 
הרכבך משיורגש אצלו ’m‏ ואחרי המצאו הרגש. אין זה שנוי בעצכש 
ההרגש دج הוא בעצמו שלם והוא פשוט מפגע הגשמוח : 


פרק עח יש לחוש ממה שבארתי כי השגת ההרגש בעצמו ית' חוץ 

מהשנת השכל ונראה שהוא בעל שני ענינים ואין הדבר 
در אלא אחרי שנהבאר שהוא אחד יחו אמתי נאמין שכח. אחר הו 
המשינ המורנשים והמושכלים ויצורף אותו הכח לפי טבעי הדברים בענין 
המורגש ניחסהוו השגה הרגשית ובענין המושכל ניחסהו השגה שכלית ٠‏ 
Ion‏ אני במאמ' Dann‏ רבי' אהרן 2 במה שבאר בפי' התוררקז 
במאמ' וירא אלהים בשביל חכמינו עה שקראו לשם ית רוגש ואמי 
שאלו קראו אותו משיג היה יותר 20" 3 החכם man‏ ישועה 3 
בנכראשית רבא במאמר nn‏ אלהים אמר נאמ' על גלויו ומענדק 
השינ אותו כאשר נשיג אנחנז אותו במראית העין ' וההרגש הוציאו 
בלשון השנה »Dam‏ המחקר men‏ שהרעות שתים דעת הדבר הנעדר 
ya‏ היש הקיים Sam‏ ידוע שהדבר המורנש כשיצויר הוא בהרגש 
הפניטי * ואמת כי רבוי הספורים בעצמו ית' יחייבו לו man‏ עניניכם 
אלא אחרי שרוכ פעלות מהכרח השכל נראה שבאות ממנו ית' * ועוד 
המופת הורה לנו ביחודו m‏ על כן ההכרח מביא להאמין עם היורק 
השם m‏ אחד מיוחד מאין חבור והרכבה פועל פעולות שונות וארק 
היא האמונה אשר נאמין אנחנו קהל המיחדים' ואחרי זה הבאור יש 
להאמין שלא יעלם מהשם ית' שום דבר בין -נמצאי' מעלה בין נמצאי 
מטה אולם כלם מושגים לו ית' והידיעה תחתלה בנעדר ובנמצא וההרגש 
בנמצצה mn‏ שהיריעה כוללת ترمد מן ההרגש ועלה mm‏ העיון 
להאמין שהדברי" נקשרים בידיעה וכהשגחה וזאת :היא אמתת ההשנחה 
5 אמהת ענין ההשנחה חיא הבטה עם MN‏ ואל יטעך IBND‏ 
בעל ספר מחכימת פתי כי mn‏ נרע מה שלא נרגיש ונרגיש מה שלא 
נדע' כי' זה הענין יקרה בנו שידיעתנו- מתחדשת אלא" השם יח' שהוא 
יודע לנפשו אין 6 מתחדש' mn war‏ לו ה ב ולא יעלכם 
ממנו שום דבך an‏ ידיעתו: כוללת הדבר המורגש קורם היותו. ואחר 
היותו : 


BER 


1 


= עו 


הטענה שהשם ית' לא ישיג הרברים החמריים לפי ששללו non‏ השגת 
ההרגש תשובתו עה מסתעפת לשני סעפים האחר לחיב .לו יה' nen‏ 
ההרגש כפי שבארנו * ולבאר שמשיג הדבר החמרי כיון שהוא פועל כו 
כי אי אפשר אל הפועל שיפעל כלי an‏ משינ: אוהו * התועלר; 
השלישית שלא נבין ממלת ויאמרו לא יראה m‏ שהוא השגה שכליח 
לפי שהוף מלת ראה רק השנת המוחשים m‏ זה צר שיהיה על. כן 
אמ' אם יוצר עין הלא יביט שהוא הבטה חושוית. לא now‏ שאם לָא 
כן לא יסתרו זה. את זה כי - יתחלפו. הנושאים כאשר. נהבאר בח כמת 
הדבר * ההועלת הרביעית שאם הם טענו בשלילת חוש. הראות לבר 

באמרו ויאמרו לא יראה יה דור המלך עה .חיוב חוש השמע באמרו 
הנוטע. אזן הלא ישמע ללמר שהשגת חמשת החושים דין O5 x‏ 
בהתיחסם .אל השם ית' * טענה שנית ٠‏ אומרי' כי החושים מפפעלים 
ומשינים מורנשיהם באמצעות DIT.‏ כמו שנתבאר בחכמת הטבע וכל 
מתפעל יקבל שנוי והשם יה' רחוק מאופני השנוי + יש להשוב שאון 
להקיש מעצמנו אל השם ית' כי אחרי שאנחנו משינים בכלים והשם m‏ 
משיג. בלתי כלים איך יקבץ שתי ההשגות גרר. אחד ער שנרון מעצמנו 
6 השם יה' ואכ השם ית' לא יהפעל בהשיגו לדברים המורגשים * טענה 
שלישית * אומריי. כי השגה השכלית קודמת במעלה מן ההשגה. ההרגשיח 
DEN‏ בעצמנו הפרש גחל יש. בין השגה שכלנו ובין. تقبط הרנשהנו 
ואיך אפש' ליחס הרבר הפחוף אל השם * יש לקשב PN‏ זה פחוחות 
אלא. אהרכה עלוי רב הוא לשם ית' שלא יעלם Dow non‏ העלומרק 
ויחס השגת השכל. mm‏ לפי טבעי הרבריכם  Damen‏ ויהירה zn.‏ 
לפי טבעי הדבריכםז Dann‏ לרק بده יש דבריבם ab an um‏ 
wem‏ בהרגש * ויש דכרים Wen‏ בהשנה ההרנש. ולא בהשגת Diva‏ 
מו שנהכאר בחכמת הטבע ואצל השם יה' לא יעלם שום דבר אחר 
שהוא. ות'.המצוא כל נמצא מהעדר הגמור. המוחלט כי כָּל פועל שיפעל 
הבר אי .אפשר שלא ישיגנו Im‏ המושכלים. והמורנשובם. داص מושגיבם 
לשם. יה' י טענה רביעיח * אומרים ود ההרגש ישיג הפרטים nem‏ 
הפרטים Sonn‏ רכוי. ويرام ואנחנו האמננו שהוא SD‏ יחוד ‏ אמתי * 
וש- להש וב כי השגתנו הההגשיה שהיא Br‏ בהשיג דכריבם  Om‏ 
מתחלפיכם ומתהפכיבם בבת . אחת PN)‏ חלוף. ושנוי בעצמה. ולא רבוי 
בעצמה אעפ שתתפעל אלא היא עצם אחר. וכח אחך :כש השגה השם 
ית שאִינוּ. משיג. בכלים וָאין برجت ויחס בין. השנתגו להשגתו ולא. יקבצם 
تحت بعصت איך - دورط .ברק השנוי וההכוי . בהשיגרק - רכוי-. עניניבז 
82 מתהלפים .ומתהפכים. זה אי אפשר * טענה. חמשית: DEIN‏ 
دن הרגש לא ישיג. دم הנמצא. והנה קורם -המצא. המוהגש. לא והגגש 
המֶהניש-וּאַחרִּי. המצאו ירגישנו. האין זֶה. سد בעצם - ההרגש. כּשירגוש 
אחרי שלא .הרגיש. והשם لقا נתעלה ‏ מאופני השנוי, עלוו- רב * יש 


U u 


גם הוא מורה שספור רוגש חלוק מעצס ספור יודע N‏ ומאת היא רעת 
החכם on‏ יוסף ננ.: 


פרק ע1 درك הפרק נסרר yo‏ החולקים לשלול השנת ההרנש 
מהשם יתח' אומרים כיון שאנחנו לא נשים אלו המורגשיכם 

רק .בחושים והחושים הם דברים נשמיים cm‏ מושנים מורנשיהם על ידי 
אמצעיים Dar‏ אותם האמצעיים הם דכריכם נופנייכ? pm 'm mem‏ 
מעניני הגשמות אכ לא ניחם .לאל Im‏ ההרגש ٠‏ יש להשיב ea‏ 
Dinar‏ ממנו פעו ולות ואותן הפעולות הבאות ממנו הן באמצעות Oo‏ 
ואנחנו ואים גכ שבאות מן oem‏ ית' פעולות והעיון העלה לנו לה זאמין 
שהשם ית' רחוק מן הגשמות ההכרח הביאנו להאמין שהשס ית' פועל 
פעולות כלי אמצעות כלים כך יש לנו להאמין שאם אנחנו לא נשינ 
המורנשים רק בכלים oem‏ ית' ישיג המורגשות בלתי כלים כיון שהעיון 
העלה לנו להאמין שהוא רחוק כן הגשמות ואין לדין m‏ הנפעל صر 
הפעל כי כאשר נסכל השנת עצמו כן נסכל nen‏ למורגשים איך 
היא * חשובה אחרת מן השקר אל הפועל שיפעל כלי לפעולה אחת 
IN NM‏ יודרע MIN‏ אותה הפעולה שאם לא כן לא mim‏ חקון הכלי 
לתכונת אותה הפעולה * משל mob‏ הדבר רומה אדם שרצה לתקן 
קולמוס לכחוב בו אם לא ירע איכות הכתיבה pm PN‏ הקולמוס שיהיה 
ראוי לאיכות הכתיבה והנה תקון אלה החושים להשגת המורנשים הוא 
יעירנו להאמין שהשנף ההרגש אינה נמנעת מהשם ית' כי אי אפשר 
Am‏ תקון החושים במקרה ואפי' לפי רעת ה פל رم رودم האומרי' שהטבע 
פעל כבר ידעת سوط دم טבעי הוא מפעולת בעל שכל והנהגה וכפי 
ענין זאת התשובה טען דוד המלך עה wand‏ דורו ששוללים nen‏ 
ההרגש מהשם ית' אשר eb‏ זאת האמונה שוללים ההשגחה מעולכז 
השפל שהשנת פרטיו הוא בהרגש כמו שאמ' ויאמרו לא יראה יה enn‏ 
שרל שאם לא ישיג בהרגש לדבר המושג בהרגש גם לא ירע אותו 
הדבר המורגש וטען עליהם דור עה ואמ' בינו בוערים בעם וג * ורל 
האפשר אל הפועל שיפעל כלי לפעולה אחת והוא לא ידע אותה איכות 
אוחה הפעולה זה מן הנמנע באמרו הנוטע' אזן הלא ישמע on‏ יוצר עין 
ab‏ יביט * וכוה המאמ' חייב nie‏ חוש הראות וחוש השמע אל 
חשם שאם פעל השם כלים מכונים לאלה החושים גם Dwnn nen‏ 
אינה נמנעת מהשם ית' ובאמת קראם. כפילים ובוערים * והנה ميل 
כמדק תועלות ממאמר דוד עה * האחת שאמי דוד הנוטע אזן הלא 
ישמע ולא on‏ הנוטע אזן הלא יש לו און לפי האמנהו שהשם ית' 
רחוק מן הגשמות nabı‏ הטוענים. nm‏ בעבור הרחקת הנשמות ‏ אמ' 
אעפ שהוא רחוק. מן הגשמות' השגת ‏ ההרגש לא הל ממנו. em‏ 
התועלה השגיה שלא אמ' היוצר הראות הלא יראה מפני שהיה עקר 

7 


24.00  .- 


וידוע שהעצה לא תהיה רק מאשר הוא בעל שכל ועל כן יחואר השם 
In‏ בשם רוצה עצות מרחוק אמונה אומן: 


פרק עו יען שמעצם, כח נפש החיונית יבאו כחות ההרנש ולכן צרקו 
חכמינו עה בהשיבם ספור רוגש אל היותו חי והיותו הוא 

המחייב להיות רוגש ואין טענה ממקצת הטוענים שאומרי' כי לא ושוב 
ספור רונש אל היותו חי במצאם חי שלא ישלמו לו חמש התשרק" 
כאספוג הים ומין מן החל זון שאין להם רק הרגש המשוש לבר * מפני 
שנוכל" להשיב כי לא נכנו בהם הכלים שכהם יחיב ספור החי ארק 
ההרגש וכן טען התחכם רבי' יוסף לטועניכץ ‏ ويخ Dr‏ הכם 
המחיביכז אר? ההרגש צריך להמצא' על היד הראות והשמע והשיב 
וָאמ' 2 לא נבנה' היר על הקון שיראה וישמע וכן vn man‏ מן 
החייבם על מנה הסרת המומים והמניעוה nam‏ בהיות החיים ‏ לעטמם 
בלי פנע נשמי אשר יבאו ממגו המזמים והמניעות יתחיב להאצל ממנו 
אלו man‏ בלי ספק nym‏ חכמי הפלוסופיים מטה כזרק Don‏ 
ההשגרק = Don mom‏ אל pen‏ ירק;' שברק אל Dumm‏ כי 
שם התי. לא הוסכם רק לרבר משיג וכל משיג יקרא חי ואעפ ששתי 
ההשגות חלוקות שם החי אמור עליהם בשתוף + וכשנתחיב. היות השם 
m‏ חי אחרי חקירת השכל כמו שנתבאר בפרקים הקורמים: זרו חכמ" 
עה אומר שהשם dem wm m‏ הדבריכת המורנשיכם * Din‏ 
- אמונתכםז האמתית ‏ ההשנה שתיוחס אל השם יהע' היא התיחס לפי 
טבעי המושגים והנה נראה שהשגת ההרגש חלוקה מהשגת הידיעה לפי 
המופת שהביא החכם كد יוסף- ננ' שהידיעה תתלה/ בנעדר ובנמצא 
וההרגש בנמצא ab‏ * וזה מסכיבם למאמי הפלוסוף שיש בין השכל 
ובין ההרנש ‏ הבדל בשני דברים + האחר כי הההרתש יביט בפרטיכז 
והשכל ככללים + והשני כי השכל יביט במה. שהוּא van‏ מבפניכם 
וההרנש יביט במה שהוא מבחוץ ולא כן כשירצה החכם להצטייר בשכל 

יצטייר אך אינו מרניש אלא כשהמורגשות ישנן * נשוב. לדברינו ad‏ 

יכריחנו המכריח שיתחיב לו ית' רבוי ענינים 5د BD man‏ יכול חלוק 
מספור יודע ועם כל זה חייבנו De‏ עצבם אחד מפני שאנו ولاح 
לפי יחס הדברים אליו על در צדק מאמי רבי' יוסף כי הורגש בהיותו 
רוגש ספור נוסף על היותו יודע ואין דעתו בוה המאמ' שהדעת מתוספת 
م ההרנש רק דעהו שספור wann‏ חלוק מעצם ספור יודע + ומה שאמ' 
בעל ספר מאירת עינים באין ספור נוסף ויוצא מתוך זה המאמ' -שאין 
דעתו מתוספת אלו המלות לא יורו שספור רוגש אינו חלוק מספזר 
יודע הוא עצמו באר זה הענין באמרו שהשם ית' יודע בכל הדבריכם 
הידועים Damm pa‏ נעדרים בין היותם נמצאים בין טרם המורגש בין 
לאחר המרגש ואין דעתו מתוספת בעת ההרגש זולת רגישתו לבר הנה 


יקי 07 


המקרה (מצא ‏ עומר כנפשו ٠‏ הרחקה שנית * כבר an‏ מקוס חנית 
החפץ שיהיה חי ואיך nm‏ החפץ נמצא לא כחניה ואין ساح ענין 
המתמיד מציאות החפץ שהוא החיים אחרי שהוא נמצא לא בחנית * 
הרחקה שלישית * כי מה ערך ווחס יהיה בינ a‏ המקרה Sa‏ 
החפץ באמרם שהוא רוצה לעלה חרשה רל ברצון חרש * ואשר משכם 
אל זה הָוּא אחרי שעיון השכל הכריח כו הפועל אשר יעשה -או. זה 
פועל שיהיה על פנים non‏ פנים אעפ שהוריעה. כוללת. שני Dun‏ 
והפועל ייחדם על אחר מן הפנים אי אפשר mim ap‏ שם ספור נוסף 
על היותו יודע * וכל ספור שיסופר החי צריך לבקש. על אי. זה 92 
יסופר המסופר ודרכו הספורים הם-חלוקים אם + كيت on‏ לעלה או 
על הנאי או בעושה ١‏ והחכמים. השחותו היוחו רוצה ל נפש כפי הבאור 
שהקדמנו ולא רוצה על הנאי היותו חי ma‏ ספור רוגש שהירק ראוי 
a‏ כלל החיים שוים ברצון אחד כמו שכלל החיים Dome‏ בהותשרק 
והשחית. ג3 היותו רוצה בעשה כי היה ראויי להיות בשעה העשיה 
לבד זולת שאר העתים * ולא נשאר אלא שיהיה רוצה ל ע לה רל בחפץ 
והחפץ ההוא מקהה ואי אפשר להיות. חנה בו /m‏ מפני שאינו Aa‏ 
In‏ המקריכם ואי אפשר שיחנה בזולתו מפני שיתחיב min‏ מקוכם 
חניתו חי ואב יתחייב. שיהיחם הרצון למקום חניתו לא לשם ית' וו האל 
ומחיחס לשם ית' מכלל אונו הונה כזולתו ואכ min‏ חופץ. בחפץ לוק 
בחנוה. + ואתה המעיין יש לך להבון שהכונה הזאת בענין non‏ אינה 
הפרחית להאמן ذه ديرم חכמי המחקר שהשי جما רצה, ברצון חרש 
שהרי. Dann‏ ר' طشم SED‏ בשביל אנשי המחקר, בענין הרצון ואמ' NM‏ 
שקצתבם והבם, קרְמוניהבם. יאמינן. שהבורא הוצה. ברצון. הרצון ההוצק 
אינו. ענין נוסף בעצם הכורא אבל הוא רצון לא בנושא * ועור אמי 
ذد הרצון אשר ויזכרוהו לא יצויך. והוא bus‏ קצתבפ: נמנע . ואצכ p‏ 
שיאמינהו ותחיבו עליו. ספקות שאי אפשר לרחותם. * ,ונראה לי 0 
ההיה הרעת הזאת..הכרחית להאמן כי אם לפי. רעת אשעריה אשר 
אומרי' כי פעולות. השם , נמשכות.. אחרי הרצון, د ולא. ns‏ החכמה 
5ل יחחיבו, להאמין בקרמות העולם לפי כונחם כאשר יתבאר + אבל לפו 
כונה האומרת שפעולות. השם נמשכות. אחרי. החכמה אין הכנה הואת 
הכרחות רל non‏ רוצה השם ברצון חדש כי הואיל והרצון נמשך אחרי 
החכמרה כשבם שנתאחר חרוש העולם. מידיעתו. In‏ אעפ שקרמרק. לו 
היריעה כן .נתאחר מן הרצון אעפ שהרצון קדם. מפני שהוא. נמשך אחרי 
החכמה והמציא את העו' כפי שראה. בחכמתו ‏ כאשר ددم לנו. הבאור 
ולא יתחוב מזה. להאמין בקדמות. העולם מפני שקדמה לו היריעה כאשר 
יתבאר * ואמ' הפלוסוף دد הכח המתעורר ה לרבר הע רב נקראת 
חאוה והיא השנה נשמיית ועל در לא יתואר הש' יה' בשם מהאוה 
וכשהוא לנקמה mp‏ כעם י ואב הוא בעצה נקרא חפץ ורצון + 


00 000. - 


دمض הרצון עומר בדבר ‏ אחד בין שיצא לירי פעל אותו הרצוי בין 
שלא יצא אין שנוי בעצם הרצון אעפ שיש לו מניעה sen‏ חוץ 
מעצם הרצון והנה אם אשרנו על השם יה' שהכמתו ורצונו דבר אחר 
ואמהת החכמה היא יושר המעשה והרצון יהא Dem *  המכחל wo)‏ 
שנסכל עצם החכמה. כך נסכל. אופני החכמה אשר חיבו לצאת: הרצון 
לפועל בעת זולת. يرم עם mon‏ הרצון קים * והתשובה על הטענרק 
השניה כבר בארנו שאמתת הרצון זהו שירצה ולא ירצה בעבור שהוא 
נמשך אחר החכמה. ועצם החכמה. הוא. יושר. הענין ויושר הענין כולל 
דבר והעדר. או אמור קיום והפכו והנה אמרנו חופץ על mm amp‏ הועב 
man‏ או העדרו. וכן להפך זהו אמתת הרצון באמרנו חופץ ותועב DIN‏ 
ادي דבריכם -חלוקיבם בעצם הרצון כיון שהרצון הוא. נמשך לחכמרק 
והחכמרק. ‏ יושר המעשרה Nom‏ הענין Sin‏ ردت < ההעדרז 
man‏ יאמר - עלל مدنت רצון ועלל ההעדר ‏ רצון בהתיחס הרצון 
אל היושר. ואי אפשר היותם 0937 Dipibn.‏ בעצכם הרצון ער שיהירק 
הרצון. מיוחס אמור--על. -הקיום. והתעוב ‏ על העדרוּ והלא. בעל הטענה 
na‏ בטענה השלישיה אמ' שאם in‏ רוצה לנפשו arm‏ שיהידק 
הוצה. הקיום וההעדר בבחינה עצם אחר והנה כלל .ההעדר בעצם הרצון * 
ובאמת שבאמרנו רוצה על הקיום. יהא הענין שרוטה. העדר העדרו * 
ובאמרנו רוצה על ההעדר יהא. הרצון שרוצה העדר הקיום והנה כללם 
נכללים תחת הרצון סוף ‏ דבר. כשימשך הֶרצון אל היושר יהא עצם הרצון 
דבר Inn‏ בלי שנוי. וחלוף ‏ נחלוק. + Dion‏ הדבריכם המיותסיבם אל 
הרצנן יהיו משחנים (מתתלפים בבחינתם אל היושר מפני שהיושר. יהא 
מינתס על קיומם. או. על העררם אם כפי, המקבל on,‏ כפי הזמן אמנכ] 
הרצון in‏ עומד על ענין Inn‏ בהתיחסו אל היושר Don my‏ הרצון 
הוא mm‏ מיוחפ אל היושר למה שהוא בלתי מיושר איך mm.‏ הרצון 
ישר ובלתי ישה וכן بلجا התעוב זה אי אפשר * אמנם ההשובה אל 
הטענה השל יש יה האומרת אחרי שהוא רוצה wa‏ יתחיב שיהירק 
רוצה. דבר Bam‏ כיון שאמרנן שהרצון נמשך אַחרי החכמה והחכמרק 
main -‏ על היושר הנה כשיהיה הדבר ישר והרצון נוטה אליו ימצא Dan‏ 
دود מיושר pn‏ יהיה הרצון נוטה yon‏ ער שיהיה הרצון כולל דבר 
Dam‏ ועור שהנמנע לא יחיב לאות והיות דבר Sin Dam‏ משער 
הנמנע וכמו שהנמנע לא am‏ לאות לשם m‏ עם היותו יכול לנפשו 
כך הנמנע לא יהחיב שיהיה רצוי לשם m‏ עם היתו רוצה לנפשו ل 
(אמנם לפי דעה המאמינים שהשם ית' רוצה ברצון חדש לא בחניה 
לא בו ולא בזולתו לא בו משום שהוא ית' אינו נוף נושא המקרים ולא 
בזולתו מפני שיתחיב היות מקום חנית הרצון וייוחס pam‏ אליו יתחייבן 
להם שלש הרחקות ٠‏ הרחקה אתה י כבר אמרו שהמקרה אינו 
עומד בעצמו ואם יאמרו כי החפץ שלשם יה' נמצא לא בחניה הנה 


.ו - 


قود כאמרו והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי אבל רצה שיהיה 
הדכר כפועל וכאלו היחה שאלהו בכקשת הנפלאות' שיעשו מזה השם 
להתאמרת oben‏ دم זה השם ועל כן wen‏ השם מיד nm‏ בירך + 
ובאמח שמתוכן האותות הנפלאות יצאו ממצרים ועל כן اح משרז 
עקר שאלתם ٠ na‏ וחכמי הקבלה mon‏ שם בן ארבע אוחיות 
ושם בן שתים עשרה אותיות והוא האמת כי השם שהוא در ארבע 
אוחיורז min‏ מפעל הקל op‏ בעצמו ואינו צריך לתוספת אותיות 
אמנם השם היוצא 42 שרבו תוצאותיו רבו אותיותיו ואין הכונה ساح 
אחד שיהיו שתים עשרה אותיות אלא המלות שיחבאר טעם זה השם 
Dann‏ שתיכם עשרה אותיות * והחכם ר' שמריה האנרפונטי נהן 
טעם בזה ופי' שטעבם זה השם עצם מהוה כל הוה והאמח עמו ועל در 
ימוא זה Diem‏ סמוך יי צבאוח רל מהוה הצבאות * ואמנכם היותו 
נכת' ואינו נקרא בעבור היות זה השם נכלליכם שני הטעמיכם פעל 
הקל ופעל הרגוש ודעהו * והיותו מתחלף היוד בוו רמז שהוו נאות 
לרגש וחצי השם שהוא מלת יה יורה שהוא. מן הקל כי وك ה! צור 
עולמים שחפר min‏ המקכל הרנש מפני שאינו מן הדנוש ומורה על 
נצחות המציאות וכשרצה 5-5 הטעכט האחר אמ' ה' צור עולמים vn‏ 
לך להבין מה שבארנו בשתוף מלת צור : 


פרק עה Papa‏ הרצון יש לנו להכריע pa‏ שתי כנור? * mm‏ 

האומרת שהוא רוצה ל נפשו * וכונה האומרת שהוא רוצה 
by‏ רל ברצון חדש * wm‏ ذو לרעת דעת Dann,‏ רבי' יוסף 3 
בבאורו אמתת הרצון ואמ' בראותנו שהשבם ית' עשה פעולות על وناك 
Abi‏ ولام זה הוא אמתת הרצון * וזה המאמר מסכיבם למאמ' ר' משה 
באמרו שאמתת הרצון ומהוחו זה הוא שירצה ולא ירצה * ואחר דעתך 
זה יש לך להבין הכרעת המאמינים שהוא רוצה לעלה לדעת המאמינים 
שהוא רוצה לנפשו בשלש טענות ٠‏ הטענה האחת אמרו ابرح היה 
ירז' רוצה לנפשו הנה אינו צריך לדברים מתחדשים שמביאים הרצון 
ואחרי שאין לו מונעיבם יתחיב. שימצא הרצוי עבם הרצון זה יחיב 
קדמות * הטענה השנית אומריבם כשבם שנתקיבם שהוא רוצה כך 
נתקיכם שהוא תועב DON‏ נאמ' על הרצון כי הוא רוצה לנפשו יתחיב 
שנאמ' כי הוא Spin‏ לנפשו * וספור הנפש אי אפשר שיהיה Op‏ 
למקצת חוץ ממקצה והרבר שיהיה. נכלל בספור הרצון יתחיב שיהיה 
נכלט בספור התעוב ויתחיב nm‏ שיהיה רוצה ותועב בענין אחד וזה 
אי אפשר * הטענה השלישית אומרים אם נאמ' שהוא רוצה לנפשו 
Inn‏ שיהיו כלל הדכריבם רצויים לו כמו שאמרנו כי הוא יורע wa)‏ 
ולא יסכל בשובם pay‏ כך נאמ' על הרצון והנה יהיה רוצה דבר והפכן 
מה אי אפשר י אמנכם התשובה על הטענה הראשונה זאת היא 


— u .-- 


השם שחוא המורה מהוה פעולות לא ידעוהו האבות ועל זה החלק ton‏ 
ושמי יי לא נודעתי להם * ומה שאמ משה- הנני בא אל ya‏ ושרי 
ואמרו לי מה שמו מה pin‏ אליהם * הוא על החלק השני שלא נורע 
دج לאבות ורל שיאמרו לי באי זה כח באת. להוציאנו ממצריבם וכפי 
man‏ יקרא בּשם ועל כן שם שאלתם בשם.- כי מה הועלת היתה להם 
בבקשת שמו שאם היו מקכלים בו הנה היחה ידיעתם בו כידיעת משה 
N‏ לצ היו. מקבלים בו מה הראיה בו שהוא שם האל עור הו 
צריכים לשאלה אחרת כי מה הראיה שזה הוא שמו ית' * אמנם הראוי 
להאמין מצר שהיו משעברים. ביר. מלך אריר ומשה עה איש בורח 
יחיד בא במקלו להוציא את Men.‏ ממצרים ٠‏ סבר משה שיש לחוש בדבר 
שישר' יאמרו לו באי זה כח באת ומצד הכח הנאות ממנו יה' by‏ כל 
פנים יקרא בשם ועל כן אמ' mom‏ לי מה שמו ודון היה להם לשאול 
כמו זאת השאלה + Dion‏ השם. mon‏ למציאות האלוה. היו מקכלים 
על צר העיון מאברהם יצחק ויעקב ואי אפשר שמשה עה جود 
עם אנשים: סכלים שהרי אמ' לו לך ואספת את זקני ישרי ולא היתה 
שאלתם באמתת מציאותו בשכבר אמונת השם קודמת מאמונם הנכיא 
והשם ענה :ואמ' למש ה אהיה אשר אהיה והוא מפעל הקל ועומר 
בעצמו ונקורו מכואר שהוא مر הקל והוא באות המרבר לעצמו + וכאלו 
באר כי זה השם אינו מורה אלא למציאות עצמו ועל כן אמ' אשר 
אהיה וכשבאר אמהת זה השם באמרו אשר אהיה וקים בהוראת זה 
השם מציאותו אמ' אהיה. שלחני אליפם * רל העצם שאתם מאמינים 
במציאותו הוא שלחני אליכם וזה השם מה שכבר היה נודע להם Say‏ 
ששאלתם באי זה כח יצאת תשובתם מטעם זה השם על כן בארן 
להבדיל pa‏ לבין וכרצה לחת טעם לשאלתם אמי ויאמר my‏ אלהים אל 
دسح כרק האמ' אל sa‏ ישר' ה' אלהי אבותיכם וגו' * ואמ' זה שמי 
לעו' וממלה עוד יש להבין שטעם אחר בא להורות ומן השם עצמו 
שלא ננקד יש להבין שאינו מורה מה שהורה במלת אהיה שהוא 
פעל הקל אלא מפתעף לשני סעפים היותו מפעל הקל להורות על 
מציאותו והיותו מבנין פעל הדנוש להורות שהוא פועל יוצא שיורע 
ממנו טעם אחר * וממה שאמ' זה שמי לעולם ועוד mn on‏ זכרי לדו 
דור + מראה שהוא סובל אלו שני הפנים רל מאמרו זה nyb wer‏ 
כאלו אומ' אמונת מציאותי לעו' * ומאמרו וזה رحد לדור דור * רל 
מהפעולור? המתהוות בעולם בכח. זה השם ועל دن mn‏ לדור דור 
להורות על פרקי זה העולם שהם ההויה וההפסר שעל פי אלו ההשנות 
יתחדשו הנפלאות ואכ המכוון מזה nem‏ לפי הטעם השני מורה שהשי 
ית' הוה העולם וככחו יש :לשנוה המערכות ולהוציא כל דבר מטבעו ٠‏ 
ובכח זה Den‏ תהיה אמונת הנפלאות ‏ וכשנענה משה בואת השאלה 
בהודעת שמו ON‏ שאם אודיע להם זה הכח אולי לא יאמינו במאמר 


= . 


לא יאמר שמו עצמו אבל צריך להאמר טעם השם עצמו וכזה צדקו חכמינו 
עהּ מצר הלשון om‏ השתכל היטב pan‏ שטעם השם המורה על עצמו 
יח' הוא הנקרא תואר עצמי כלשונם והבן זה ١‏ אמנם הטעות שיש 
מצד הצרוף won‏ שמו mon‏ لاود דבריכם *. ואינו יחור אמתי 
הוא הטעות בעצמו באמרנו יכול והוא חוארו מורה על נושא ונשוא ואינו 
Im‏ אמתי וכמו שלא הספיק לנו באמרנו bar‏ מצר הטעות עד שאמרנו 
לנפשו ובארנו שבאמרנו دورط אינו מורה. על נושא תשוא אלא הוצס 
יחור אמתי כך לא הספיק on)‏ באמרם שמו הטעות הבא מצר הצרוף 
עד שאמרו שמו הוא לבאר שהוא יחור אמתי ١‏ ואמר הפלוסוףהוא 
הוא יאמר בעצם ויאמר במקרה ונדבר בכאן כאוחו האמור בעצם בלכר 
והוא האמור על כל מה שנאמר עליו אחד כי הדברים שיסודיהן אחר 
במספר או נצורה יאמר בהן כי הן הן וכן הדברים שהן אחת בצורה 
mem‏ הוא יאמר על מה שיש לו שני שמת כאמרך ועקב Ban‏ 
ישר' ٠‏ תבש יאמר על own‏ עכם hun‏ כאטרך האנוש min‏ התי 
המדכר * ווולה הוא aD‏ הוא הוא ואמנם רצננו درم המקוכש 
באמרנו שמו. הת Sum‏ שמו כאמרכם man app‏ ושר' * ואין 
להתלונן על הטעות ההכרחי הבא מצר הלשון אמנם برص כל זרק 
צריך האדם שישהדל להקל בלשונו שיהיה טתקרב אל היחור ددحا 
יכלחו تر המתקרב לשם m‏ : 


פרק עד ואמנם זה השם שהוא יוד הא זו הא קראוהו החכמיכם 

DW‏ در ארבע אותיות והוא שם הנפש והוא שם מעולה 
מכל השמות של שם 'm‏ נקרא בפי החכמים שם המיוחד כי در 
אמרו באמרו זה שמי שפי' זה שמי המיוחד לי ולכך mp‏ بباح 
המפורש רל שזה Den‏ נבדל ומפורש לשם ית' ולאופן. זה נקרא שם 
העבודה ככת' כי אז אהפך אל עמים بردم בלכ3 יי לעבדו שכם 
אחר * wm‏ לרעת שמלה היה פועל ‏ עומר . ומסתפק. לעצמו ואונו 
man‏ מעצמו. עד שיהיה צריך להוספת. באור. ואמנם כל שמותיו. m‏ 
נגזרים מן הפעולות כשם שרי שנקרא כן מצד היוהו מנצח המערכת 
כמו שנזכר באברהם אני אל שדי * ומלת אלהים Div‏ השפטנור; * 
אמנם זה השם שהוא יהוה אינו Sm‏ מן הפעולה אמנם הוא מוררק 
על ה מציאות ומציאותו עצמו * ואין ספק שוה השם ידעוהו האבות 
והמקראות ווכיחו * ומה שאמ' וארא אל אברהם וגו * רל נראתו: להם 
בפועל הנאות משם אל שדי אמנם לא נראהי להם בפועל הנאור; 
משם יור הא וו הא אכן השם ידעוהו ואכ השם חלוק בהוראתו שהוא מורה 
למציאותו יח' ושהוא מורה שהוא ית' מהוה פעולות * והנה החלק הרא שון 
ידעוהו ben‏ שם המורה למציאותו m‏ * אמנם החלק. הב' רל 


55١ 


פרק ענ נזה הפרק יש לחוש בענין זה שאספר שחכמינו עה קראו 
אלו השמות ספורי הנפש ٠١‏ ואמרו دجم יוד הא ₪ הא 
שהוא שם הנפש + הרצון בזה המאמר שם שמורה על עצמו שטעם זה 
השם המציאות שטעם היה כטעם נמצא והמציאות הוא עצם השם 
והרחיקו היות שמו הוא' עצמו כמו שאמ' החכם הרב רבי' ישועה ٠‏ 
ודע Do‏ השם אינו הנקרא בו משום כי השם הוא הַמוּנב בו וככר xD‏ 
יתכן כן בנקרא בו והכבור והפוכו יתלו בנקרא בו ואולם משום ‏ כי 
היה ' השם כאלו הוא הנקרא בו ועצמו הלו בו הכבוד mom‏ ועל כן 
אמרו ליראה אה השם וחללת את השם יוהנה העולה מסדר זה המאט' 
ששמו non‏ עצמו סמך לרבר נדול אתה וגדול שמך בגבורה ממה שאמר 
נדול" וגדול * ו האמט הנאון 5 משה man‏ מאמריו עולה ששמו עצמו 
ועצמו: שמו והחזיק בזה המאטי Dom‏ ר' אהרן באמרו שמו. درجم 
והוא שמו וכנראה מענין אלו המאמרים החלוקים שרעת שתי הכתות 
חלוקה ולא כן כמו שיורע עם התבוננות * שתכלית כונהם אחת לפי 
er‏ האמונה כמו שאבאר אמנם חלוקתם של שתי הכתות חהיה בענין 
זה שאבאר ואתה המעיין שים לבך ותבין האמת * אמ' החכם שמלת 
שם משתתפה לג' ענינים * יאמר על האותיור? המונבור? בשפרק 
שהם רמז לנקרא' دم" זיאמ' על העצם כמו mom‏ לי מה שמו מה 
אומר אליהם שרצונו מה עצמו + ויאמר על ה מאמר כי שמי בקרבו * 
אמנם מה שאמ' שמלת man oe‏ על" העצבם רל Dyo‏ שמבאר 
ענין העצם והטעם יהבאר בשם ועל כן נקרא הטעם שם והוא עצמו 
ذخ לא שרצונו by‏ האוהיות המונכות שיהיו جرح עצם השם כמו שעלה 
by‏ רעת מי שלא הבין הכליה כונהם וחשבו שדעת אלו החכמים הוא 
על האותיות שמהם non‏ כי באמרם שמו sm.‏ רל השין nom‏ הכש 
روح Dim wen Dan * Den‏ על" יאה برط Dyy‏ הש 
עד שמלאם לכם. להשיב. עליהם בענין שאפי' פחותי השכל Dwen‏ 
בבטולו * אמנם כונת אלו האנשים טעם השם אשר קראוהו שם הוא 
עצם השם יהע' לא האותיות לֶא על השין Dom‏ ולא יוד הא וו הא ٠‏ 
אמנם הטעם שיאות מן m‏ הא N‏ הא הוא עצם Dem‏ رارح כונו 
באמרם שמו הוא ודעת ח כמינו עה درم הענין מפכמת pn‏ להם לזוז 
מזארז הכונה אמנם העתם וכונתם בהטעוהם mb‏ המאמר הוא מצד 
הלשון שלפי דעהם כי מלת שם לא הסכמה רק על האותיות המונבות 
ל על הטעם ואם נאמ' שמו עצמו נמצא שהאותיות' הם ven bsy‏ 
ולא כן נאמין אבל צריך להאמר טעם שמו עצמו ועצמו טעם שמו * 
IM‏ כנת mann‏ משתי הכהות זהו חלוקתם כמלת שם שאלו אומרים 
שמלת שם Sonn‏ על האתיות המונכות ועל הטעם שמורה השבם ולפי 
זה האופן השני יצדק אמרבם שמו עצמו * אמנכם חפּמינו עה אמרו 
שמלת שם לא חאמר על הטעם רק על האותיות לבד ולפי זה האופן 


=D — 


מקרה נמשך לחמר מצד הכמות כמו הארוך והקצר.* והחלק השני 
שם שיהיה נמשך לחמר מצר הצורה pas‏ הקר והח₪ והמראה והטעם ٠‏ 
והחלק השלישי מקרה שנמשך לצורה pas‏ הרעוח והחכונוח שבנפש ٠‏ 
והחלק הרביעי מקרה שנמשך לצורה מצד התחברה בחמר pas‏ חמש 
ההרגשות * ואלו המקרים יש מהם מצד הכמות ומהם מצר האיכות ٠‏ 
ושבכש שיהיה מצד הצרוף כגון אמרנו האב והבן * ושם שיהיה מצד 
הטעולה כנון בונה וכותב + ומכל אלו החלקים רצוננו בשמותיו שלֶשם 
ית' הראשון והאחרון שאינו מניע לעצמו حم לא רבוי ולא הרכבה. ויש 
לך לדער? Dann‏ רבי' יופף חלק בשביל זה הענין וקרא אותכם 
תוארים ולא ספורים שלא הרמה אמונחנו כאמונח כלאביה מפני 
שאמונת זאת הכת בקראם אותם. ספורים רצונם שהם דכרים נוספים 
וברח Dann‏ طلم השם והחליף המלה וקרא אותם חוארים שלא חרמה 
אמונהו לאמונתם רל להאמין שהם DT‏ נוספים כי אם רצונו באמרו 
ואר עצמי כאלו אמ' שם עצמי ואמרנו יודע לעצמו הוא כאמרנו 
שחרות לעצמה שרצונו המורה לעצם השחרות לבר לא 227 נוסף ואי 
זה עת יתחלף העצם יתחלף גם השם Im‏ אמרנו יכול ויורע כאמרנו 
הוא היכולת והוא הידיעה לא שיהיה הענין הוא ויכולחו הוא וידיעתו * 
זאמנם יהיה רצוננו באלו המלות להקל הלשון בידיעתו ית' * והחכם 
5 יוסף ينما דבר זה לשונו * וכארנו ود השם ית' מתפרר ממין אשר 
לא יוכל וידע כי נתקים שהוא دورط ויודע ולמען כי ידענו מה התבונננו 
הפרק מן הפנים הזכורים הרחבנו בלשון ודברנו על הפרקים הידועיכם 
והנכונים כי הם תוארים התרנו זה השם עליהם * ועוד אמר ולו אמרנו 
אל המחליף לנו בתארים והורענו אותם לו והתבנננו מה חפצנו ומה 
שנרמיז בזה לא היה יוכל שיבטא על זה אלא בכטוי שפתנו ובמלרק 
שאנו מבטים בה והדומה לה * השתכל אתה המעיין הישאר אחרי זה 
האיש תרעומת באלו המאמרים ולא תהיה הרחקה mm‏ באמרנו יכול 
ומורה לשני דברים הוא ויכלתו מאמרנו יכולת וידיעה וורים גכ 
לשני דכרים+כל שכן בבוא הבאור שהוא חואר הנפש שאינו מורה 
בדבר נוסף זולתי העצם Im‏ בטלה הטענה האומרת שהתוארים העצמיים 
בשם ית' מורים על נושא ונשוא ובהחבטל זה יתבטל להיות אתו הנשוא 
מקרה וצריך אל גוף נושא אותו ١‏ וסוף המאמר יש 7b‏ להבין שקריאתנו 
%\ השמות לשם ית' נמשכת אחרי הסכמה הנמשכת as ab‏ שכלם 
ל לפי הסכמת. הלשון + והחכם ר' אהרן ננ הישיר זאת moon‏ 
3 מענין הרחקרת התוארים לפי הקון הסכמת הלשון ואמ' ואיני 
an‏ ענין זה לההוס דבר משכילנו זל כי הם mon‏ כי ספוריו הם 
נפשייבם +לא קרמןנים. ולא . חרשים רק ترم לנפש .וכונתם בזרק . כרי 

הישירנו מלהפתפק. בענינים ולא היתה רעתם ל איוך הק לא מצאו מלת 
מכונה לצייר הבר אך כונתם. יהועה * וזה חורף דברי Dann‏ : 


كم 


תחת הדמיון אלא השם האחד יהיה כולל דברים חלוקי העצם הנה 
בטלנו Da‏ זאת הטענה מעקרה * ולטוען מאנשי. אומתנו בביאת הדמיון 
מצר Dem‏ כבר הנביא ים עצמם שקראותו בשמות הרחיקוהו מן הרמיון 
באמרו למי חדמיון אל וכיוצא בהם ואלו היה מביא השם רמיו הנה 
יהיו דברי הנכיאים סוהרים זה את זה וזה אי אפשר * אמנם התשוכה 
על הטענה השלישית האומרת שרבוי השמות on‏ מורים. לענינום 
חלוקי העצם ונמצא שעצמו ית' מורכב מענינים רבים ואינו. יחוד אמתי © 
Sn‏ התשובה non.‏ שרבוי השמות יורו על רבוי ענינים ועם הוראתנו 
זאת. עקר אמונתנו נתבאר שכלם יורו על עצם אחר פשוט בלי הרכבה 
ובעבור היות הש' ית' נודע מצר מעשיו ומעשיו כלם חלוקי הפנים. לפ 
יחם הפעולות אשרנו אותו באשורים רבים ועם כל זה העיון הכריחנו 
להאמין שהוא עצם mn‏ פשוט ואמנם על MD min‏ אחד פועל פעולות 
שונות כבר נתבאר קורם לכן * ומה aber‏ דבר רבי' יופף ננ מארת 
התשוברק עצמה במה שאמ' ורע. כי המענה יורע . ויתבונן pam‏ ממנו 
המלה ויחייב המרבר במלות ויעביר אל הפטרת מלה mm‏ למחליף 
שיחבונן מענה המלה ולא היה יטה לכו בנתיצת דבורנו על גלוים. * וכן 
תמצאהו אומ' התואר אשר לה' בהיותו יודע הוא ית' שמו או הוצק 
זולתו והלתואר אשר לו בהיותו יכול הוא ‏ התואר אשר לו בהיותו. יור 
או הוא זולתו וידבר עמנו במשא ומתן וכו' ١‏ וכח דברו درم ON‏ יהית 
עצם ספור. יודע הוא עצם השם וגם עצם ספור יכול an‏ עצם ספור 
ודע או אין אם הורינו. בזה היה זה הטעה אבל עקר אמונתנו זהו 
שיהיה כלם עצם אחר ותכלית. כונה החכם כמתנצל שאם המלות ירמו 
שלנו ben‏ כלאביה אין הציור שוה מפני שאלו מורים ענינים נוספים 
וענינים חלוקים ואנחנו לא כן נאמין * ועל دز אמ' החכם שאין לו.לאדם 
שיתפשנו מצר המלות אבל דין לו שיראה וידרוש ויחקור בעקר. אמונתנו 
בציור השכל כי וצר לו. לאדם להוציא MON‏ אמונתו שהיא. נטועדק 
בציור השכל ברבור הפה בעכור היות הענין המצויר בשכל נעלם מאר 
ולא nom‏ המצויר עם המאמר ואין שום תחבולה درم זולתי בהקל- 
המאמר להתקרב אל המצויר מעט מזער ١‏ אמנם התשובה על שתי 
הטענור? הרביעיר? והחמשיר;ת * הטענרק האומהר; שהתואר 
מוררק. על נושא ונשוא * והטענה האומרת שהתואר. pop‏ האיכור? 
והאיכות. היא מקרה וצריך אל גיף נושא * תהיה חשובתנו שאין הסכמת 
לשוננו בשמות של שם ’'m‏ נמשכת לפי ppm‏ הלשון pn‏ היה 8 לעיין 
בהפלאת המאמ' בקראנו אותם עצמיים שפי' שם העצם מורה על העצם * 
ואמנם השמות הם Anna‏ מערכות ٠‏ המערכת האחת שם שיהיה 
הכרה. על העצם לבר pi‏ אמרנו ראובן שמעון אדמות לבנות ١‏ והשנית 
שם שיהיה מצר הֶמקיים העצם כגון צומח חי מדבר * והג' Amy‏ מצר 
המתקיים בעצם רל המקרה mm‏ וצא לר' חלקים * החלק האחר הוא 


- 7 


נעולים ויהיה חמיד כשכלך ppm‏ אל כל מה שאבאר בעניני התארים 
ובו יחרו קשרים רבים * ואמנם אחרי שהורינו והשוינו בין השולליכם 
ובין המחייביכם Anno‏ טענות של דעת הקודמת נשוב לכטל* אותן 
הטענות : 


פרק עב החשובה על הטענה הראשונה האומרת שהשנת עצמו 

נעלמת מעין שכלנו ואם נתארהו בתואר ונאמ' הוא הפך 
mm)‏ שעצמו מושנ בשכלנו ולא יצא זה מאחד משני ענינים برح 
שבאותו התאר השגנו עצמו באשר הוא או חלק מעצמו * ואי אפשר 
שבאותו התאר נשינ עצמו באשר הוא מפני שיש לו חארים אחרים 
חלוקים מזה ההואר ואי אפשר היות זה התואר כוללים * ואם נאמ' 
נשיג חלק מעצמו נמצא שעצמו מורכב חלק יושנ וחלק לא יושג וזה מה 
שהכחשנו מצר ההרכבה * תהא non ten‏ שהשנת עצמו נעלמת 
מעין שכלנו ולא השגנו רק ישותו לבר ٠‏ אמנם על אי צר שהשכלנו 
ישוחו ית' מצד פעולותיו חארנו ישותו לפי יחס הפעולה * והנה כשהשגנו 
שעשה מעשה תארנוהו בשם יכול ויודע ועל ידי אלה התארים השכלנו 
ישותו והנה בתואר אותו בשם יכול ויודע שהם תארים עצמיים ישוחם 
לבד ירענו אמנס השגת עצמם נמנעת מעין שכלנו ٠‏ והתשובה בהיות 
התואר הא' כוללל לעצמו או חלק מעצמו ער שיוררק mund‏ מורכב 
ככר נחבאר שהעצם האחר יפעל פעולות שונות ויתואר עצמו לפי יחס 
כל פעלה ויהיה מביא man‏ והרכבה בעצמו. אם חורה הפעלה האחת 
ענין מה שלא הורה האחרת ועוד יתבאר זה בתשוכת טענה הרביעית 
מכח דברי Dann‏ רבי' יוסף pn‏ תהיה תכלית האמונה בו * DIN‏ 
התשובה אל הטענה האומרת צר הדמיון תהיה nen‏ אלו ann‏ 
דעתנו בקראנו: לאחר ממנו יכול ולשם ית' יכול שיקבצם נדר אחד היתה 
זה הטעה והיה זה מביא דמיון ואיך יהיה זה דעתנו לקבצם נדר אחד 
ואנחנו האמננו אל השם ית' עצמיים ואינם צריכים אל נושא ולזולתו 
יח' Dr‏ ספורי העלות והעלות הם מקרים נשואים עליהם ואיך יקבצבט 
נדר אחד ער שיבא תחת הרמיון ואכ תהיה קריאתנו לשם Im‏ ו 
ית' בשם יכול ויודע מחלק נמורי השתוף שהשתוף בשם לבד לא בענין 
IN‏ לא יבואו חחת 7 בטעם כלל ٠‏ ומה נכבד דבר החכם na‏ 
ישועדק שאמ' כי השמות שני מינים ٠‏ האחד מן השמות הוא כלל 
גבוה כשם דבר שהוא כולל עצם ומקרה ואין שום ענין נעל משם דבר 
וקראוהו החכמים שם שלא יועי 7 ٠‏ והחלק השני הוא1 מורה על 
גדר או על חלק נדר * ושמות השם /m‏ אמר שאינם מן החלק השני 
שמורים הפגלה ומין שאלו 1 שמות השם ית' nm‏ המין היו מכיאים 
אח הש' ’m‏ החת הדמיון אבל om‏ כדמיון ההלק הראשון כשם جود 
שכולל ענינים מתחלפים ומכחישים * ואם נכללו 5 MN‏ לא יביאם 


um 


פרק עא בזה הפרק צריכים אנחנו להורות. כי כמו שהעמיסו עלינו 

הדעה הראשונה טענות 72 ראוי להעמס „ הטענות 
Hy‏ השנית ٠‏ ואעפ שהנמשכים אהרי דעת השנית כמתנצלים כי לא 
ישיגום הטענות לא תועילם התנצלוהם באמרם אם נהאר הרבר בתואר 
השלילה יהר טוב משנהאר אוהו כחיוב בשער היחוד אעפ שוה מיחד 
וזה מיחד דמיון זה שראית איש מרחוק ושאלת בעבורו למי ששאלת 
מה זה יענה לך אותו הנשאל לא הוא po‏ צמח ולא po‏ מחצכ Am‏ נכון 
משיאמר הוא בעל. היים כי ככר תארו והורה על חלק מכלל המבקש והנה 
בתואר. השלילה ייחדו ‏ ממה ששללו nen  בויחה Sina‏ עמו זולתו 
הנבדל באותו התואר ואנחנו נבאר כי בין בתואר השלילה pa‏ בהואר 
החיוב באלו שני המענים טעם אחר יוצא וכמו שלא ינצל הואר. החיוב 
מן השהוף در לא ינצל הואר שלילה מן השחוף * 5د mon‏ השלילרק 
יולד ההיוב + כי הנה באמרם לא הוא po‏ צמח ולא מחצב חייב שתנא 
חי כי המינים הנמצאים ארבעה מינים דומם צומח חי ומדבר * וההי 
כולל המדבר ובשלול הדומם והצומח נשאר החי * וכן נמי כאמרם לא 
לואה ולא قوط מחייבים שהוא יכול ויודע ויותר חיוב יש על זה מפני 
שוה הערר. וקנין אין שלישי בין ההעדר והקנין כמו שיש בין שני 
קיומים * דמיון זה אמרנו ראובן נמצא בירושלם או במצרים ٠‏ 
ואפשר שלא יהיה נמצא בירושלם ולא במצרים ויהיה נמצא manı‏ * 
אבל אמרנו ראוכן נמצא כירושלם או אינו נמצא בירושלם לא 
יצא מאלו שני ההלוקים * אעפ שהברילו בהכמת ההגיון pa‏ מלת אין 
ובין מלה לא ١‏ שמלת לא מהיבת * ומלת אין אינה מחייבת אין-לנו 
חשש ma‏ ההבדל ובזה המאמר + וממה שטענו ואמרו שהשלילה שאנחנו 
שולליבם - אינרק. درن שנאמר על ראובן ‏ לצ רוארק שמדרכו Sin‏ 
להיותו רואה אלא כמו שישולל ענין מדבר per‏ מדרכו להמצא בו دنر 
אמרנו על האבן לא. רואה שאין מדרכו להמצא בו וכל זה כדיי להנצל 
מן המחייבות * כי הנה באמרם על האבן לא רואה יכול לשלול ההפך 
שלו באמרם ולא סומא ולא כן באמרם לשם m‏ לא ככל לומ' גכ לא 
יודע והלא הם בעצמם אמרו הוא היכולת nm‏ הידיעה mm‏ ההיים 
וכז' * ויותר צניעות יש בלשון בתואר החיוב מתואר השלילה כש בראותם 
דברי הנביאים שתארוהו בהואר החיוכ רל ביכול ויודע ונהנו החבולה 
ואמרו נקראהו כן לשלול הלאות non‏ והסכלות אכ אפשר כשנשלול 
ממנו הלאות והסכלות שישאר היכולת והידיעה * ואם לא יהבאר המחויב 
בתואר השלילה יצויר בציור השכל והעקר ציור השכל לא המאמר 
והמאמר נמשך אחרי Ars‏ השכל לא ציור השכל אחרי המאמר + ود 
pn‏ המאמרים טבעיהם טבעיים לא יצאו מטבעם רק Din‏ מזסכמיכם 
וההסכמה. היא נמשכת אחרי ציור השכל. וציור Damm‏ אל כל אשר 
יחפוץ יטה המאמר + הנה נאתי לך זה המפתח שבו הפהח כמה שערים 


هد . - 


לענין נוסף על העצם ואותו הענין יהיה מקרה נשוא בו ולעולם המקרה 
יהיה נשוא על man‏ והשם /n‏ אינו ma‏ נושא המקרים שותואר دم ٠‏ 
והחלק השני קראו את השם ית' בתארי השלילה באמרם לא סכל ולא 
לואה וכיוצא בהם רל שלילת החסרונות כנראה להם שנזה המין לא 
יחחייבו מאלו הטענות הקדמות וכשמצאו פשטי הכתובים שלא נהנו 
כמין שמות השלילה אלא במין שמות החיוב לחצם שכלם לאמר שלא 
באו אלו השמות לחייב אלא אם שיהיה אותו השם חואר פעלה -או 
לשלול ממנו חסרון רל לא נקראהו יודע אלא לשלול ממנו הסכלות ' 
ולא נקראהו יכול אלא לשלול ממנו הלאות on‏ כן באו לשלול br‏ 
לחייב והוא הדין בקראנו אותו חי ורוצה ונמצא וקרמון ואחר * ואלה 
דברי . התנצלות אמנם האמת ann,‏ אחרי כן בפרק הבא * והחלק 

השלישי היא דעח חכמינו עה שבארו הכשרת השמות לאל ית' בעיון 
זך לפי האמח והביאו ראיות על זה מצר השכל ובטלו כל טענה וכל 
קושיא וכל הטעה שטענו הדעות הקורמות ואלו הם הראיות שהביאו 
חכמי האמת להורות בהכשרת שמות לאל ית' ٠‏ ראיה ראשונה ٠‏ 
אמר Dann‏ הרב הגדול המופלא רבינו ישועה ננ דכר זה לשונו ٠‏ 
ודע כי המענה שיוליכנו לעשות שם לזולתו حك הוא קיים בו ית' mn‏ 
ולו אמרנו. כי אנו צריכים לתקן לו שמות יותר מזולחו היה קרוב מחמת 
د אונו יה' שמו נראה לעין ולא ידוע בשאר ההרגשות ולכן לא pm‏ 
שנרמיז אליו באכר מאברינו ואון לנו דרך להודיע לאחרים נפשו ואשורו 
אלא בדבור לשוננו זה תורף דברי החכם שפתים ישק * ואמר ועוד 
לומר כי אנו צריכים אל Dip‏ הראיות עליו دص روث י ראיה שנית ٠‏ 
היא אחרי שהסכמנו שמות לרבר אחד מצר ענין רל כשראינו נפילת 

פועל מאדם אחד קראנו אותו יכול וכאשר ראינו נכ נפילת פעל מהשם 
ית' קראנו DI‏ אותו יכול הקשה מצד הפועל ab‏ לא לפי כחינת psy‏ 
0 כי לא השננוהו ולא ידענוהו עד שנביאהו תחת הדמיון רק לצד 
נפילת הפעל קראנו לשני הפועלים בשם יכול על אי رم צר כ כל 
אחד עם היות עצמיהם חלוקים * ראיה שלישית.' כון שמצאנו 
שהשם ית' קרא לעצמו שמות והכשר ממנו ית' קריאת השמות לעצמו 
הוא כשר ממנודאנחנו מפני שתקון השם בין ממנו ית' בין ממנודאנחנו 
הוא לעלה אחת om‏ להודיע לאחהים חפצו ‏ בקריאת אותו. השם ואם 
mm‏ נמנע תקון השם ממנו mm‏ נמנע. DI‏ מהשם ית' pm‏ פרק כמו 
שנתוכחה האמת בהכשרת השמות לר' ישועה ננ مم دد העריות וטען 
by‏ מי שאמ' כי השם ית' יודע בתקון השם Anm‏ מזולתו מפני שהסניל 
טעם תקון השם הוא הודעת: החפץ לבר והודעת ‏ החפץ אין הבדל בין 
ממנו. ית' בין ממנוראנחנו והואיל. והתקון לקריאת שבם לעצמו כשר 
מהשם ות' יכשר גם ממנו : 


a ₪ 


פרק סט נכל מה שנארנו בענין התארים אין ראוי שיחשב Dun‏ 

עלינו שנטינו לצר תגבורת תאוה מפני שמירת דעות שרצינו 
להרחיק כל "mo‏ מהם והעמפנו על שכלנו הרחקות מה שאין ראוי 
להאמן ויונה לנו בוה אבל حبر לו לארם שיראה ויחקור לבחון האמת 
לעצמה לא שישליט מחשבותיו עלינו Sub‏ אומר בלי חקירה להתלונן 
עלינו והנה יבואוך כאורים בפרק הבא אחרי זה בחלוק הדעות בענין . 
שמות ההארים שבהם תעמר על האמת * ותמצא נפשך רוחה دمع 
שנחלוק ונטען להסיר כל טענה וכל קושיא ולבאר תחכולות מאמר קצת 
ממין המטעים לנו איך ימצאו מוטעים ומה שיתחייב עלינו יתחייב 
עליהם מצר הטענות ולא תועילם התנצלוהם שהיא אך On‏ שפתים 
בדבר שפתים לא אחרי חקירה עיונית : 


פרק שבעים דעת בני ארם בקריאת שמות לשם ית' נחלקו לגי 

חלקים * החלק האחר לא הביאו את השם יה' החת 
הלשון ולא קראוהו دسم כי אם בשם עלה ab‏ לצר שרוצים בקדמות 
העולכם .והעולם נמצא מסבהו והשם עלה והעולם עלול וכבר בארנו 
שהעולם מחודש + א מנם העלה שמונעת מהביא את השם ית' Ann‏ 
הלשון זאת היא מפני שכל. הנמצאים המושנים on won‏ עצם ותשעה 
מקריבם והלשונות כולם הסכימו על אלו העשרה וכבר השכל הוררק 
שהשם ית' אינו ממין אלו העשרה אעפ שבמלת עצם כוללים ının‏ אכ 
אי זה לש man‏ בו ולנו meh“:‏ מוסכמת חוץ מכלל אלו העשרה 
והנה: נסרר טענותיהם * טענת HIN‏ * אומרים אחרי שנודע לנו שכל 
הלשונות' מוסכמות-לאלו העשרה ענינים שהם עצם ותשעה מקרים Bam‏ 
ית' נבחל' מאלו: העשרה ומתיחר ‏ ביחור אמתי הנה EN‏ נקראהו בשם 
אעפ שבאותו השם nam"‏ מכל- מה שזולתו באותו ‏ השם נשתף אוהו 
עם מה שיורה השם ההוא ואינו יחוד אמתי והנה נביאהו moin Ann‏ 
ווה מה שהרחקנוהו * טע נה שנית * אומרים כיון שאנחנו לא- השננו 
עצמו: רק ישוהו دك ואיך נביאהו החת' הלשון ונאמר הוא ה פף שאם 
נאמ' NT‏ הפך- ויהיה: מוהה' על העצם ‏ והשנת: עצמו נעלמר מעין 
שכלנו * טענה שלישית *'אומרים בכל שם שנקראהו לא יצא ‏ משני 
ענינים * אם- שיכלול עצמו אותו השם' או שיורה על חלק מעצם המבקש 
והיות אותו השם כולל עצמו אי אפשר מצד שיש שמוה רכים -מורים 
על ענינים חלוקי: העצם ואי אפשר היוה השם "הא'. כולל טעמם * ואם 
שיורה על חלק מעצם המבקש נמצא שעצמו מורכב מענינים' רכים ואינו 
יחוד- אמתי ואנחנו רוצים יחוד אמתי * טענה רביעית * אומרים 
שכל הואר מורה על משא נשוא והתואר לעולם' הוא: חוץ. Ds‏ 
המתואר' זהנה تددم מורכב. משני ענינים 'חלוקי העצם שהם נושא ונשוא 
ואנחנו רוצים יחור אמתי * טענה חמשית * אומרים שכל תואר מורה 


Br 


נככד דכר חכמינו עה בקראם. .אלו הספורום ספורים. עצמוים רל 
הם עצמו ועצמו הם ואינם דכר חוצה מעצמו ואין כונתם one‏ הכש 
עצמו שיהיה. כל אחר חלוק העצם' רֶל. שעצם היכול pn‏ מעצם החיים 
ואיך mm‏ זה דעחם MON 0% om‏ אם חהיה היכולת np‏ נוסף. על 
העצם הפולוה בענין החלוק כקהמות. וחרוש וקיימו מופת. שאינה ענין 
נוסף על העצם nn non‏ עצמו כמו שנתבאר וכן הדין אם mm‏ עצם 
היכול חלוק מעצם היורע שיפול. בכל: אחר -מאלו העצמים ענין החלוק 

בקדמוה וחדוש ויחקיום המופת שאינו. מורכב. מעצמים دقام כמו שהרחק 
nm‏ בעצמו ענינים נוספים. مدب נתבאר שרעהם עה לא היחה לאייך 
כי. DIN‏ הבם ספוריכם עצמוים ‏ והם ; עצמו. רל :שעצמו. אחר פשוט אין 
בעצמו ענינים נוספים ואין עצמו. מורכב מעצמים ٠١ DO)‏ רל שעצמו 
אחר פשוט אעפ שבעצמו וחויבו שלמיות זאת היא השלמה שבה יתכארו 
קהל המיחרים חכמי האמת : 


פרק כח אנו רוצה להקל הבאור איך יאמן שאלו הענינים המושגים 
בעצמו הם עצם אחר.: כבר ירעת מה שנתבאר בשתוף מלת 


חי ששם חי הוסכם לגוף נזון טרגיש ולתוספת. המרגיש bp‏ המזון נקרא 
חי صصص ההרנש הווא ההשנה. ואון Day‏ החיים: דבר חצונ מאמתת 
ההשנגה זאת שהחי הוא גבול. וחלקיו درن ומרגיש. ואם הפחות : שבהשגות 
והוא ההרגש נקרא חי השכל. non‏ שהוא משיג: השגה אמתית. לא 
יקרא: חי וכי: היעלה. על לב שהשכל יש לו חיים שהם דבר. חצוני 
מעצמו הנה נתבאר שאין אמרנו חי ap‏ חלוק מעצם היודע. * ואמנם 
ענין הרצון. כבר ‏ ירעת, שמאמתת. השכל. הוא ‏ יושר ‏ המעשרה. ויושר 
המעשה הוא הרצון ‏ הנה: נתכאר. שהשכל והרצון ‏ ענין אחד * וכן נמי 
ספור N. DD)‏ חלוק מעצם. ההשגה ده אמתת. פועל השכל הוא ההשגה 
וכל פועל ab. nm.‏ 0 שהוא. حدر mn.‏ נהבאר שעצם ההשגה הוצת 
היכולח. * אמנם היותו נמצא לא. במציאות אלא. הוא יה' עצם המציאות 
דבר ירוע הוא שכל 97 שתושכל. מציאותו. הוא מעצמו. יש. לו סבה 
למציאוחו נמצא שכל מי שאין مدص למציאותן אין מציאותו חוץ מעצמו ٠‏ 
הנה נתכאר. طلم הכאור. המופלא והעמוק. שהוא. ית' הוכולרת. Sam‏ 
החיזכם והוא המציאור; ‏ והוא. הרצון روود הידיעה EM‏ עצס. אחד פשוט 
בלו הרכבה. *. ואעפ. שנראה ‏ כתחלה. המחשבה. دم היכולת ‏ והידיעדק 
(הרצון. יתואך. حم השם בבחינת. דברים, אַחרים; רל היכולים ‏ והיהועים 
והרצויים ולא כן. החיים. והמציאות כי..הם. יחוארו בבחינת. עצמו . ונראה 
חלוק כינוהם און הדבר. כּן אחרי עיון, הרק Dr‏ צריך לעיין בעצם הכח 
Be‏ לפי בחינהו. ועכ יכללם. כלם. שם. העצם -והם. עצם ‏ אחר. כלי 
an‏ 
6* 


2 ₪0 


שאם חיוב המציאות העלה לנו להאמין בעצם Inn‏ אמתת מה שהם צריך 
להאמן در ראוו להאמן 533 עצם שהוא מחויב המציאות * ועוד DN‏ 
יהיו רבוי ענינים נוספים על העצם לא יהיה כל ans‏ מהם שלם בבחינת 
עצמו + והעיון חייב שמי שהוא מחויב המציאות שיהיה שלם בכחינרק 
עצמו ואם שקבוץ אותם הענינים הוא המחויב להיות שלכם נמצצק 
שהקדמון יעולל sen‏ שהקבוץ an‏ עלה למציאותו. my‏ שבהיות אלו 
העלות נמצאות בו mm‏ שלם ונמצא גם در שהוא. מעולל והקרמון לא 
יעולל ועוד שאלו הרכרים יהיו צריכים חניה והחניה לא הקאמת רק 
בנושא והשם /m‏ אינו גשם nen‏ המקרים * וממה שנתבאף בשער 
היחוד שהמורכב בעצמו אינו מחויב המציאות בעצמו שההרכבה היא 
סבת מציאותו ומה שיש סבה למציאוהו אינו מחויב המציאות בעצמו 
ואנחנו רוצים עצם מחויב המציאה לעצמו * ואם יהיו אותם הענינים 
הנוספים חרשים אי אפשר שאם יהיו חרשים צריכים אל מחרש והמחרש 
צריך שיהיו לו יכולת וידיעה כרי לחרשם om‏ יהיו גם עליו חרשיכם 
צריכים אל מחרש אחר ואי אפשר שיחדש דכר ואין לו יכולת. וידיעה 
ול הדבר אל לא mban‏ וזה שקר + אמנם החלק השני שיהיו ענינים 
רבים נמצאים دروم ער שיהיה עצמו מורכב מדברים. רבים מחלפים 
זה מזה ויהיה: מחויב המציאות אי wen‏ מפני שהרכבת הכלל הצק 
סבת מציאות הכלל אמנם חלקיו כל אחר בבחינת עצמו אפשר המציאה 
ואנהנו רוצים עצם שלא יעולל זשלא תהיה בעצמו שום אפשרות. ואז 
mm‏ מחויב המציאות * אמנם החלק השלישי שיהיה השם יה' אחר 
עצם פשוט מאין הרכבה ולא רבוי ענינים כמו שחייב לנו העיון להאמין 
תהא אמתת כונתנו שהעצם האחר יינחם בהרבה ענינים לפי Doom‏ 
מתחלפים ולא בהתחלף היחפים. יחויבג לו רכני. ענינים  Sn Dion‏ 
تنام Inn‏ פשוט. רמיון השכל שמשיג. Dany‏ רבים ומתחלפים. ומכחישים 
זהוא כח. אחד ולא בהשיגו אלו הענינים Dan‏ המהחלפים, mm‏ הוא 
מורכב מרוב ענינים. * וכן رمد האש שמתכת ומקפאת. ומשחרה, ומלבנת 
ושורפת ומחממת, וכל אלו הפעולות. יפעלם כת אחד. לא רוב , ענינים. כך 
חשם ית' עצם אחר ייוחסו לו רוכ שלמיות לפי om‏ פעולותיג בכחינת 
עצמו ולכן האמננו שהוא היריעה הוא היכולר? והוצת החייכם nm‏ 
הרצון mm‏ המציאות om‏ עצמו ועצמו הם * רל nn. Day,‏ פשוט. בלו 
הרכבה ואנחנו לא השגנו עצמו יה' בשכלנו ער. שנבריל בהשנתנג . עצם 
היודע ועצם היכול. ועעם oma‏ להשיג. מהותם, רק מצר. יחס . הפעלרק 
הישרנו דבור לשוננו בשכלנו להורות על אמתת ישותו הקשנו פעולותיו 
לפעולתינו וחייב שמות הכחות הפועלות לפעלתנו , אל השם. יה' שפעל 
אותכט הפעולות לא שיש דמיון בינינו ובינו ולא שיקבצנו גרר אתר. ٠‏ 
אמנם על אי זה צר שפעל קראנוהו יכול * ועל אי זה צר שתקן קראנוהו 
יודע * וכן גמי הדין בהיותו חי ורוצה ונמצא לא שהשננו עצמו * ומה 


- 81! — 


הפעולות - וזהו המכוא שמביא בענין התארים לשם יח' * אמנם مم 
שמצאנו מצר דכרי הנביאים יש לנוּ מקום לבארם בפרק. מופרר מפרקי 
ההשנחה אכל התארים שהם הכרחיים מצד השכל אלן הם שעל ודי 
אלו החארים יודע השם m‏ והם yon bis)‏ חי ורוצה ‏ ונמצא * אמנם 
N‏ יריעחם זאת היא שאנחנו בראותנו ארם עשה מעשה אשרנו 
אוחו בספור' יכול * וכאשר השכלנו שהשם ית' ברא את העולם קראנו 
אותן" יכול' * וכן: נמי בראותנו אדם עשה מעשה מתוקן אשרנו. אותו 
בספור ירע * וכראותנו שהשם ית' עשה את העולם מתוקן קראנו אותו 
"قر וכן נמי כראותנו ארם שעשה מעשה על פנים זולת פנים אשרנו אוהו 
בשם רוצה * ובראותנו שהשם יח' עשה מעשים על פנים זולת פנים 
קראנו אותו רוצה * וכאשר השכלנו כי אלו הש לשה הספורים שהם יכול 
ויודע. ורוצרק- לא יהכנו אלא בעצם שהוא חי ומצאנובם בעצמו. ית' 
קראנו שמו יח' חי * וכאשר השכלנו כי לא יהכן שיוסגל בספור ‏ אלא 
והוא' מצוא * ומצאנו השם ית' מוסגל בספור קראנו שמו ودنام" אלו 
הם הספורים אשר הכריחנו: השכל להאמינם בעצם השם ית' ונראה 
שיש בעצמו m‏ רבוי ענינים כבר an‏ המציאות חייב  mb‏ להאמין 
שהשם. In‏ עצם פשוט בלי הרכבה' ולא רבוי ענינים והנה: באנו. Pa‏ 
שני המצרים וצריכים אנחנו שיבואר לנו המכוון אל האמת\: 


פרק סז אעפ שחיוב המציאות وترم לנו להאמין עצם אחר פשוט 
7 אנחנו השנוהו בענינים ‏ רבים חלוקי הפנים * והעלה. בורק 
בעבור שפעולותיו שמצרם השגנוהו חלוקי onen‏ * וכ שהשלמות כוללת 
ענינים רכים ואנחנו רצינו Mm‏ אוהו העצם בתכלית השלמות ולצק 
היחה לנו תחכולה ליחס השלמות עם היותו עצם פשוט על כן אשרנו 
אותו באשורים ‏ רכים "עד שנגיע להשינו בהכלית השלמות עם היותו 
עצם פשוט + והנה' החלוק Ab‏ פנים + אם שנאמין שיש בעצמו. ענינים 
נוספים + או שעצמז מורכב ‏ מחלקים רבים"י או שנאמ' שעצמו אחר 
פשוט ויראו ממנו' כחות ma‏ עם היותו עצם אחד ולא Yon)‏ שיש 
Maya‏ רבוי ענינים * אמנם .החלק NIT‏ שון שיהיו בעצמו ענינים נוספים 
רל שיהיה השם יה' חי בחיים יורע' בידיעה' יכול ביכולת רוצה ברצון 
ملاب במציאות זה אי Swan’‏ מפני שההתלוק יוציאנו שאותם הרברים 
אם קדמונים אם חדשים mm on)‏ כל' nn‏ מהם קדמון "מה שהעלה 
1b‏ העיון ‏ להאמין. בבחינת' קרמון אחד ‏ צריך ‏ להאמן * בבחינת ‏ קדמון 
אחך man‏ כמו שהשגנו عنم השם ית" באלו הספורים ‏ 8 שתושנ 
הומלת ‏ הנוספת עליו  nm‏ קדמונה באלו הספורים ‏ מפני שהעלרק 
na np‏ היא" הקדמות nam‏ יהיו nn‏ היכולת יכולת ‏ וידיעה ורצון 
וחיים ומציאוה bin‏ הריעה כמו כן ואס תספיק לו הריעה naar‏ מה 
צורך לולי דיעה אחרת ‏ זה מה שאין ראוי להאמן ואמרנו זה מפני 
0 


Wo 


אפשר לו לאדם להתעצל מן החקירה ער שישען במאמר הנביא. מפני 
שיריעת ben‏ קורמת מן אמונת הנביא nen np‏ לא העלה לנו 
על ירי אלה שני הספורים רל יכול ויודע ואיך אפשר לקחת יריעתם מן 
מאמר הנביא * ואין הענין מפני שראה החכם בחלשת המופהים המורים 
על יחודו ית' מחקירת השכל נשען במאמר an‏ כי באמרו יתעשר 
המצוה אין פי' כשיראה בחלשת המופתים מרין השכל حم sen‏ חלשת 
דעתו או מפני רשולו מחקירת המופתים ישען במאמר הנכיא שאכם 
חהיה כונת החכם שמפני חזקת רעת המעיין יחלשו המופתים איך העירו 
במרק שהוא חלש ממנו im‏ מאמר הנביא * ואיך mm‏ זה Damm‏ 
הנזכר כבר באר במופת השכל mm‏ ית' * וכי היסכל החכם המופלא 
בין הדעות אשר תחלש בהן הרעה ובין הרעות אשר תתחזק בהן הרעה 
רק דעת Dann‏ במה שספרתי מפני שאין man‏ לרעת הכחרת שני 
עמו ית' קודרם אמונת הנביא * ואם ישען המצוה בהכחדת שני עמו 
ממאמר הנביא אין pin‏ בזה * מה שאין כן בידיעת עצמו כי. ידוערז 
עצמו ית' תהא קודמת מאמונת הנביא ואעפ שביריעת עצמו תעלה 
דַעת יחודו ית' * ומה שאמי החכם רבינו אהרן כי לא פסק החכם רביי 
יוסף היות מאמר הכתו' ראיה על יחודו הדבר נראה בהפך * אמנם 
דעת החכם רבי' יוסף כשם שהורו מופתי השכל על יחודו יח' כן הורה 
מאמר הנביא ושניהם ראיה. על mm‏ וכבר ירעת: מעלת המושכל מן 
המקכל ואי אפשר לו 0 להניח המושכל ולתפוש המקבל והחכם 
הנזכר לא העיר במקבל אלא למו שלא יצליחהו השכל שיקח יחודו 
Im‏ משכל ישען במקבל ואין pin‏ בזה + והחכם רבי וחותני רבי' משה 
د פי' פירוש נאות בפסוק שמע = יצוק ביצוקת רעת החכם han‏ 
יוסף המאור שאמ' שמלת שמיעה מצאנוה גחלקת בענינים ١‏ מצאנוה 
ענין שמע הקול כמו והקול נשמע בית פרעה * ומצאנוה. ענין ‏ קכוץ 
השמיעו אל בבל רבים * ומצאנוה ענין קבלה ושמעו לקולך * ומצאנוה 
ענין הבנה ונתת לעברך לב שומע * ומצאנוה. לענין שררה וישימהו. דור 
על משמעתו * והראוי בענין זאה במלה בזה המקום ענין קבלה וענין 
הבנה * ובעבור שאומת ישראל כוללה שתי כהות אנשים שהם ראויי 
ההבנרק ואנשים שהם .ראויי הקכלה תהיה מלה שמע סובלר? שני 
הענינים לרעת יחודו ית' במופת השכל מי שהוא ראוי לדעתו במופת 
השכל ולדעת יחורו יח' במקבל מי שהוא:ראוי לדעתו במקבל : 


פרק סו אמנם בהרחקת הרבוי מעצמו ית' כמו שאירע בענין הרחקת 

הגשמות מצד הכתובים שעומרים כנגד השכל در ve‏ בהרחקת 
mann‏ מעצמו ית' מצר פשטי הכתוכים ולא ab‏ מצד פשטי הכתובים 
אירע זה אלא 3כ מן השכל אירע זה הכשלון * והסבה זו היא בראותם 
רוכ פעולות מתחלפות באות. ממנו יה' ייחסו לו an‏ ענינים כפי pm‏ 


BT = 


שוי העצם הסבה עם כל אחר mw‏ בכל העתים. ונעת שתחייב לאחר 
חחויב לאחר ود אין עדפנות לאחר jo‏ האחר בעת מן העהים ورد אי 
אפשר שיהיה בעת זולת עת ונמצה ששניהם פועלים כאחד וכבר נתכאר 
בטולו * ואי אפשר שיהיה האחר פועל בענין אחד Anm‏ בענין אחר 
מפני ששניהם שוי העצם בענין האלהות om‏ הם נחלקים בפעלותיהם 
אי אפשר מכלי סכה נוספה לכל אחר להחלק בפעולור? וככר נתבאר 
שהקדמון לא יעולל om‏ לא תהיה לכל אחד סבה להחלק בפעולותיהם 
אבל on‏ שוום בענון האלהות יראה שיהיה פועל האחד מהם פועל 
האחר * ואי אפשר שיהיה האחר פועל “num‏ שובה מפני שאנחנו 
לש השכלנו למצואות האלוה רק מצר הפעל ואם man‏ פעל איך 
הושכל מציאותו ועור אי אפשר מבלי סבה שחייבה להיות האחד פועל 
והאחר שוכת והקדמון לא יעולל + דרך אחר ביחוד ٠‏ בארו החכמים 
על העברת שעור המניעה שאם יהיו שנים והאחר רצה להשקיט והאחר 
רצה לנענע ולעולם הדבר לא יצא מהיותו אם שוכן om‏ מתנועע. ולא 
jan‏ שיפול חפץ שניהם אלא חפץ אחר משניהם ואכ כשיפול yon‏ 
האחר מהם וחפץ האחר לא دورط * האחר שלא נפל חפצו חלש ואין 
טענת מי שיאמר כי שניהם יהיו Dam‏ כרצון אחד אם להשכין ואם 
לנענע מפני ששניהם חכמים טענתו אינה טענה כי. רעתנו. by‏ שעור , 
ההעברה שאלו רצה האחד הפך חברו nam‏ עוברת ددم המניעדק 
המראה על חלשת אחר מהם am‏ נתוכח מכלל אלו המופתים שהשם 
יח' אחד מיוחד בחיוב המציאות ואין שני לו וכי עצמו לא יקבל החלקה 
כאשר הורו ab‏ המופתים הממהרים אל האטת : 


פרק סה כשם שחורו מופתי השכל אל חורו جم כך דברי הנביאים 

העידו על יחורו באמרו שמע ישר' ה' אהינו ה' אחר * מאין درك 
m‏ נדול אתה וגדול שמך בגבורה * אתה ה' לברך + למי mon.‏ 
אל + למי הדמיוני ותשוו * וכיוצא באלו הפסוקים * ואין הבאת אלו 
הפפוקים להורות על יחודו ית' Ten‏ שאנחנו מספקים לדעת m mm‏ 
מצד' עיון השכל בשכבר Anand‏ לנו יחודו מעיון השכל במופתים' חזקים 
د לא mm‏ הפסוקים המורים על יחודו יותר מן הפסוקים המורים על 
كد * רק יהיו אלו הפסוקים mn‏ על יחודו ob‏ שקצרה יד שכלו 
להבין יחור מעיון השכל ישען במאמר הנביא + ומה נעמו דברי החכם 
רבי' יוסף המאור באמרו כי המצוה יתעשר מן הראיה בהיותו חי ומשיג 
והכחרת שני עמו וגו' * ואמ' ואשר, אי אפשר מן המצוה שלא הרך 
ממנו הדיעה שורע כי ה' ית' שמו אל יכול וודע * וכח דבורו درم 
שהמצוה אם יתחרשל מן החקירה וישען במאמר הנביא בהיותו ית' אחרד 
וכיוצא במה שספר אין הזק בזה מצר שאין שם הכרח לקחת יריעתם 
קודם אמונת הנביא * אמנם על אלו שני הספורים רל יכול ויודע אי 


ee 


במין האלהות צרוך להכין ביניהם כי כל מין נחלק לאישים בין האישים 
יש ענין: שיכר א אחר מחברו אכ אותו הענין שיוכר ויובדל. בו 
אחר מחברו עם ענין האלהות שני بعد ٠‏ دح אחד ביחוד * ירענו 
שמצר העולם עמדנו על מציאות האלוה ואלו מצאנו חלוק בפעולות היינו 
מבינים כפי חלוק הפעולות מציאות כמה מ ומפני שכל זה הנמטצא 
הוא כאיש אחר משלב קצתו בקצהו וכחות שלמעלה מתפשטות בנמצאי 
מטה איך אפשר שיהיה לכל אחד פועל בפני עצמו * ועוד אחרי שהם 
שוים בענין האלהות יהיו שוים בפעולותיהם man‏ פועל Sn man‏ 
פועל האחר + הרך אחר ביחוד * אלו היו سرد אלוהות לא יצא זה 
מארבעה פנים * אם שיהיו שניהם פועלים יחד * או שיהיה האחד 
פועל בעת אהת והאחר בעה אחר * או שיהיה האחד עוסק בענין 
אחד והאחר בענין אחר * או שיהיה האחד פועל והאחר שובת * ואי 
אפשר שיהיו שניהם פועלים יחד NED‏ שזה לא יצא משני ענינים אם 
שלא יושלם הפעל אלא בשניהם מפני שהאחר לא Ian‏ לברו להשליכז 
הפעל ההוא * או שהאחד ווכל להשלים הפעל + Don‏ האחר יהיה 
מוהר ולא jan‏ אחד משני הפנים שאם לא יושלם הפעל אלא בשניהם 
נמ כל אחר חסר להצטרכו לשני ומחויב המציאות לעצמו ראוי 
שיהיה בתכלית השלמות ואחר ששניהם שוי העצם ראוו שיהיה Dys‏ 
שניהם ממין אחד * ואי אפשר שנאמ'.כי החלק שנלאה מן האחר 
בלתי השלים הפעל ער שהצטרך לשני היה נמנע Fe‏ האחר להשלים 
כלל הפועל ער שלא נחייב לו לאות כי הנמנע לא יחיב לאות. בהקבץ 
שני הפכיים בנושא TAN‏ د מאחר שנפל אוהו החלק מן האחד ושניהם 
שוי העצם ראוי שיפול נם מן האחר ולוה לא יאמר צר המנע רק MIND‏ 
כי אין ההמנע מצר הפעל רק מצר הפועל כי הנמנע הגמור אי אפשר 
בעת -מן העתים. שיצא לירי 5% ולא בפועל ms‏ זולת פועל אחר 
ומאחר שזה הפעל אפשר שיושלם בשניהם ונמנע 7 האחד. על כל 
פנים. זה יחיב ri‏ וזה אי אפשר בחוק מחויב המציאות ٠‏ ואי אפשר 
שנאמ' כי הפעל וושלם באחר אמנם האחר mm‏ מותרי שאם הפעולה 

תספיק בהוראת פועל- - אחר. אי זה מורה יורנו אל השני ואנחט 2 
נאמין רק מה שיודע מצד חקירת הפעל * ואי WEN‏ שנאמר האחר 
פועל בעת אחר והאחר פועל בעה אחר שזה לא יצא משני פנים אם 
שיהיה הפעל אפשר שיפול מן האחר בכל העתים או שיהיה נמנע ואי 
אפשר שיהיה זה מצד הנמנע כי אחר ששניהם שוי העצם ny2‏ שיפול 
הפעל מן האחד ראוי שיפול מן האחר ואם כן הוא אפשר ואם הוא 
אפשר ראוי שיפול הפעל همزا האחר בכל העתים כאחר בשוה ומאחר 
שוה פועל בעת זולת עת וכל העתים כאחר בשוה עליו אעפ שהזמן 
לא יכללהו אי אפשר מבלי סבה שחייבה לפעול זה בעת אחר an‏ 
My‏ אחר I‏ נהבאר שהקרמון לא יעולל nn ٠‏ אחר ששניהכם 


Be ZU 


בפרקים הקודמים אם כשחוף הגמור או על צד ההשאלה או כחוספת 
ماح לישב אוחו המאמר שלא תבוא סתירה. על מה שהורה. עליו 
השכל : 


פרק סד כיון שנתכאר לנו Sum /m Den‏ במופתיבם ‏ חזקיכם 
/ ואינו נוף ולא دم mn‏ צריכים אנחנו לקיים המופת ליחור 
השם wm + m‏ לך לרעת שמלת Sonn mn‏ על הרכה ענינים ועיוננו 
5 המקום לשלשה דרכים * הדרך האחד שהוא ’m‏ עצם אחר פשוט 
ואינו מורכב מחלקים رد עצמו לא יקבל החלוקה ٠‏ האופן הש ני להאמין 
שהשכם יח' אחר בעצם אמתתו pm‏ אמהת עצמו מקוימת לוולתו. * 
האופן הש לישי להאמין שהשם א' בחיוב המציאות ואין עצם אתר 
זולחי עצמו מחויב המציאות * באלו השלשה פנים צריכים אנחנו: לקיים 
המופת מחוך .עיון השכל לאמתם * אמנם ترمد מחויב המציאות הוא 
ממה שכבר San)‏ ונחקיים במופת חזק מה שאין לזז ממנו והיותו 
מחויב המציאות מורה שעצמו אינו מורכב מחלקים מפני שההרככה 
הנמצאת בו היא' סבת המצא הנמצא ההוא אכ חלקיו בבחינת עצמם 
הבש אפשרי המציארה ואכ חיוב מציאותו אינו אל+ת מצר הרככתו 
וההרכבה היא محم מציאותו וכל מה שיש סבה למציאותו הוא בעצמו 
אפשרי המציאה ואנחנו רוצים עצם מחויב המציאות שאין עלה למציאותו * 
ויהא צורת המופת כך האלוה הוא מחויב המציאות ואין אחד מחויב 
המציאות מורכב rn‏ החולדה ואין האלוה מורכב ועל כל פנים צריך 
להרחיק ממנו כל דבר שמביא אל הרכבה + Don‏ אי won‏ שיהירק 
מקבל אפשרות החלוק לעצמו מפני שמחויב המציאות אי אפשר שיהיה 
שום אפשרות נשוא בו * np‏ מפני שהחלוק לא ימצא רק בנוף ומה 
שהוא זולתי גוף יחלק בהחלק הגוף שהוא נושא אותו * ואחרי שנתכאר 
במופתים חוקים שהשם ית' אינו גוף ולא כח aa‏ הנה לא יושכל בו 
חלוק * ואי אפשר היות שני לו ית' מפני שחיוב המציאות העלה. לנו 
להאמין עצם בלי הרכבה ושללנו ממנו כלל החפרונות וחיבנו: לו כלל 
השלמיות * ואם נאמין שיש לו ית' שתף צריך שיהיה sin DI‏ מחויב 
המציאות וכל מה שהאמננו בעצם הראשון צריך להאמין בעצם wen‏ 
ואם יהיו שניהם שוי העצם איך יושכל בהם החלוק ער שיפול בהם 
המספר והם עצם נברל מן הגשמות אכ אי won‏ אעפ שהם שוים 
בענין מכלי היות בעצם כל אחר דבר נוסף בו יבדל מן האחר ונמצא 
כל “mn‏ בעל ww‏ דברים mn‏ מה שהכחשנו שמחויב המציאות. אי 
אפשר שתהירק בו אפשרות הרכבה ולא רבוי בעצמו ואבם יש גכ 
שהאחר מהם נחלק מהאחר בענין mon‏ לעצמו הנה יעלה שהאחר 
יהיה מחויב המציאות מפני שאין בו הרכבה והאחר שנחלק בענין נוסף 
נמצא שהוא בעל הרכבה והוא אפשר המציאה כִי אחר שהם נכללים 


un 


להשגחה הכללית שישיגם כל יעור רע מהתגברות אומות העולם שהם 

חלק ar‏ כאמרו אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים * ועם 
כל זה הבטיח באמרו כי הרחקתים DD‏ וכי הפיצותים בארצות ואהי 
להם ii‏ מעט mm na‏ לטעם השנחתו עליהם שלא יעשה אותם 
כלה אלא יהיה מצילם בעת שיערימו אמות הסכלות להזיק את Men‏ 
זהו שנ' ואף גם זאת בהיותם. בארץ אויביהם. לא מאסתים ולא נעלתים 
לכלוהם הו' * והנה ng‏ סור הככור נשארו ישר' על ידי שמיררץ 
האמצעיים כאמרו ואין עמי מתחזק על אלה. m‏ אם מיכאל שרכם ٠‏ 
ואמר ובעה ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול וגו' כעין שנ' והנה שר יון 
בא ושר מלכות وده עומד לנגד + כי או לא ההירק השנחר; Den‏ 
עצומה לישר' ועל כן המצא Den‏ מתיחס ה' צבאות ער שוב הכבוד 
שהיא השנחה העצומה עליו נאמר והנה כבוד אלהי ישר' בא מדרך 
הקדיכם * ואמר עהה ירחקו את זנותם mia‏ מלכיהם. מטני ושכנתי 
בתוכם לעולם ‏ * וחלילה שהרצון בו על דכר נברא ומציעיבם פירושיי 
לטעם מלח ברוך אינו עולה מכח הפשט ٠‏ אך בכל מקום שיזכיר שכינת 
הכבור ‏ ונסיעהו. הוא ‏ לענין השנחתו * אמנם השגחתו ית' מתואררק 
בבחינת חלקי אברי האדם עליונו ושפלותו * ועל כן יען היות מושב האדם 
mean. by‏ במתניו וממרום גבנונית הכסא עד מרכז הארץ כלם - מעשיו 
שלשם .יהי אשר מורים על עוצם אילותו על دز NND‏ כמראה אש 
aan‏ -לו: פביב * ליפעת הוד השנחתו ית' על יהם map)‏ יריעתו יחי 
למשינים באמצעותם nn‏ טעם וראית את אחורי * אבל ממראה מתניו 
ולמעלה. כעין חשמל כמראה אש סביב na‏ לה אשר לא תושנ Innos‏ 
וזהו ופני לא יראו * ועל دز נקרא בשם חשמל שח שים מלמלל אמתה 
עצמו ‏ ית? אפי' העומרים ‏ לפניו מפני שהשגתו נמנעה ומשלי הנבואה 
ידועים * ואמנם אמרו מלא כל הארץ כבודו רל התפשטות השנחתו 
בעולם השפל * והושאלה היקיצה וההערה ה והזכירה בהתפשטו 

ההשגחה * והשינה והנחום בסור ההשגחה וכל זה כנגד המקבל לא 
שיש שנוי בעצמו. /m‏ שכן נאמר וגם נצת ee‏ וא ישקר 5 ٠ on»‏ 
ונאמר כו אני ה' לא שניתי * ואם החכם د משה Son‏ שלא מצאנו מן 
הכתו' שינה מיוחפת לשם ית' ר' nen‏ רבי וחותני ננ הביא מן ححص 
עורה למה תישן ה' הקיצה * וכבר בארנו שהיקיצה והשינה בהתפשטות 
ההשנחה יקרא יקיצה ובסורה תכונה בשינה חה על צר ההשאלה ואין 
שנוי עצם nen‏ שפעם ישגיח ופעם לא ישגיח אמנם wem‏ יבוא מצד 
המקכליבם והוא. ית' pin‏ מן הגשמות וממשיני הגשמות SAN Sm‏ 
באמתרת יחורו ולא ישהנה בשום שנוי מדרכי הששנויים ית' וית' שמו 
באמתת שלמותו. * בכל: מה שבארנו. מהרחקת עניני אלו השמות מהשם 
ית' הוא האמת. אין ספק בדבר אמנם בבאור. המכוון טאלו השמו 

וההפעליורץ? דברטו. על דרך הקרוב באחר neben‏ ררכים שהתנינו 


عم . "| 3 - 


לגלות כאמרו ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא וממעל 
לרקוע  mn‏ כסצק ועלל דמורז oT moon‏ כמרארק * אשר 
ממתניו ולמעלה כעין חשמל וממהניו ולמטה دقام אש a‏ לו סביב 
ואמר הוא מראה רמות ככוד ה' nm‏ הכבוד שנראה N)‏ בשער; 
נסיעת הכבור וענין שכינת הכבוד ונסיעתו הוא הראות ההשנחה והסהלקותה 
על m‏ מלאכיו לא שיש שם העחקה והגבלה חלילה וַלהיות פעולות 
השם על ידי מלאכיו כבר נאמר כי מלאכיו יצוה לך * ונאמר ובא הי 
אלהי כל קדושים עמך * והנה הורה כי ההשגחה שבה למקומה ער 
mn‏ נקשרח על ידי האמצעיים בשפלים ועל. כן יהגברו אומורז 
הסכלות לשלוט על ישר' אלו הם ארבע מלכיות והם א רבע מרכבות 
שראה זכריה MOND‏ ואשוב ואשא עיני והנה ארבע מרככות יוצאורז] 
מבין שני ההרים וההרים הרי nem)‏ וככן נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו 
כענין וקרא זה אל זה ואמר קקק * וה שנאמר nam‏ ימלא עשן כעין 
שגאמר והנה רוח סערה ענן גדול ועל כן הנכיא נשתומם על המראה * 
ואלך מר בחמת רוחי * DIN‏ ואשב שם שבעה ימים משמים * עד כי 
במראדק مور כאר איך היחה נסיעת ma‏ מעל מרכברז men‏ 
המיוחדת למרכבה הכללית * ואולם יעקב אכי' עה מה שראה בחלומו 
להורות מעלת ארץ ישר' שההשגחה עצומה לארץ ישר' כאשר נאמר 
מדק נורא המקום הזה אין זה כי אם MI‏ אלהים * ונאמר ווקרצק 
שם המקום ה' יראה * כל זה בעבור שהבטיח לאבות לתה הארץ הזאת 

לישר' רצה לבאר מעלהם שאעפ שהשם ית' שוכן בגבהי נבוהום השגחתו 
בארץ. ובסגולה לארץ ישר' * ועל זה נבנה mia‏ העולמים שמורה על 
עצם השנחתו באמרו והיו עיני ולכי שם כל הימים * ונאמר עוני הי 
אלהיך בה * ונאמר נורא אלהים ממקדשך ٠‏ אמנם במראת ישעידק 
בעבור שחרה אף השם על ישר' מפני רוע מעלליהם ישהיה. אחרי. מות 
עוזיהו ודרכי אחז ידועיבט וכרצרק  Den‏ להענישכם | לצ יענישבש 
רק על ידי עריצי om‏ אשר חהיה להם הצלחה ועל כן רצה ליחס היות 
השם יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים אה و Ip‏ השרפים 
שהם אמצעיים והם קוראים זה לזה קדוש קרוש נונועו אמות הספים 

מקול הקורא מרמיז לעולם האמצעי * nam‏ ימלא - nom‏ לעולם 
השפל זהו מלא כל הארץ כבודו * כו אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים 
ועל זה ענה הנבוא ואמר אוי לי. ونا נטמאהי + מפני .ראותו במראה 
הנבואה הפורענות העהידה לבא mm‏ נמנע: מלהוכוחם בשבולרה. והוצת 
מניעח: החשובה כאמרו השמן לב העם הזה ערו כשבאה אליו התעורהות 
הנכואה באמרו ויעף אלי אחר מן השרפים כלל הפרשה ההיא ער 
שהוכיחם והנביא מרוב המהו בענין המחזה וקושי הועוד. אמר עד Mund‏ 
אלהים * ונאמר לו עד אשר שאו ערים מאין וושב וכתים מאין MEIN DIN‏ 
השאה שממה י וכל m‏ מפני פור ההשגחה שהיהה מיוחהה: לושראל. ושב 


000 — 


אי אפשר. וכך מודים כל חכמי en‏ אעפ שאומר כי ה' אלהי ישר' בא 
ع הטעם. عمو إن אלהי ‏ ישר' Anm‏ מצורף ‏ מורה. يميد זולתו 
ואעפ שיאות להיום מורה .על עצמו יה' כי: אין הבדל pa,‏ צרוף. הכנוי 
באמרו הראני נא את כממרך. * ובין צרוף: ענין. באמרו הוא. מרארק 
דמות כבור ה' *.אכן חכמי הקראים פפקו שהוא מלאך והוא ربح ٠‏ 
nd‏ ישינוהו העינים מפני שיחס לו הכתו' העחקה והגבלה ma‏ מקום 
וכל אלו השנגות נשמיות. ואי אפשר שיהיה מרמיז by‏ השם והנה הכבוד 
היה דר במקדש ונאמר ואתה תשמע השמים מכון שבתך * ונאמר והיו 
עיני ולכי שם כל הימים * ואולם החכם ר' משה הורה. שאינו -מרמיז 
על השם יה' אלא הוא דבר נכרא מצורף אל השם 'nm‏ מכלל המרכבה 
והיותו מהואר ממראה מתניו ולמעלה: וממראה מתניו ולמטה והשם ית' 
ab‏ יתארוהו ולא ימשילוהו אכן יהיה הרצון על האדם החלוק 0 
העליון מהמיז על מין מן המלאכים שאינו מדבר עם האדם והוא הנקר 

השמל אשר אש סביב בית לה * והחלק م השני PD‏ מלאך הנקרא = 
אשר נגה 2120 לה שהוא מרבר עם -- * ואם החכם. ר' שה 
הכליל את nen‏ עם החלק המדמה חשמל ככר במראורץ? וישעידק 

הבדילו באמרו וארא את ה' arm‏ על دمح حم ונשא ושוליו מלאיכם 
את ההיפל ואמר שרפים עומדים ממעל לו והבדילם מהשם ואיך אפשר 
שיוכלל עמהם בשם חשמל ולהיות זה מורה על השם יה' והאש כולל 
מין. המדבר עם האדם ושאינו מדכר עם האדם אי אפשר שיתואר 
nem‏ ממראה המתנים ולמעלה' בכלים רכים חלוקים mp‏ הדבר נראה 
קשה. איך לא ירמיז את השם ית' אחרי שהרצון היה לאמת ההשגנחה 
a‏ כלל הפעולות שהן הוותה nnd‏ ית' והנה חלום יעקב ומראה 
ישעיה וספור יחזקאל שלשתם מין אחד יכללם ליחס כלל. הפעולות 
ההוות- מאתו ית' אעפ שהווים על = ידי אמצעיים * ויעקב עה- הזכיר 
את השם ית' וסתם מיני האמצעיים * וישעיה הזכיר אה השם ובאר 
מיניי חאַמצעים בראשי דכרים * אכן صرح אל באר כאור מוחלט מיני 
האמצעיים כפי מה שאבאר ואיך - יקצר בלו להורות ‏ מציאות. הפועל* 
הראשון * ואמנם MED‏ יחזקאל בענין מעשה: מרכבה عن שראה- רות 
פערה באה מן הצפון ענן נדול כאשר Sons‏ מצפון תפתח הרעה הו 
הענין בשלוט האומות הסכלות וראה במראה שכל זה ברצון אלהי ٠‏ 
MD‏ שכפרו ישר' בעקר ונתחיבו ביעור רע כאשר נאמר ואש מתלקחת 
ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמלה מתוך האש. שכל אלו משלים 
לשם ית' עם. מלאכיו pam‏ מתוך זה המחזה בהשגחה הכללית כאשר 
נאמר ומחוכה דמות ארבע חיות זה רמז לעולכם האמצעי אשר د 
האופנים נמשכים אחריהם כי רוח החיה באופנים כאשר נאמר. ברומם 
ירומו  Dyo Dana‏ הארץ ינשאו האופנוכם לעומתכם  Sn‏ זרז 
מראה בגבורת האומות הסכלות מכחו של שם ית' ועל כן בא הנביא עה 


N >. 


יש פליאות נדולה כי לא צוו להעשות כזה החקון כאשר נזרמן חלילה 
לאל on‏ שישכל ززم דומה לאוכל עשב + ועל כן נחן משה בכנדים ההם 
MN‏ האורים ואת התמים שהלונש אותם ומכוון לכו התחרש בקרכו 
רוח mm‏ ויודע דער עליון ומודיע עתידור] mm‏ מטרק me‏ 
מעלה + וכל זה son‏ שההשנחה עצומה לאמת ישראל הכינם ותקנם 
כערך סדר העולם היות ההשנחה נמשכת אליהם ınn‏ הכבוד ששוכן 
na‏ בני ٠ Dom‏ על כן המצא הרמז על" האדכם המתואר 
על הכסא שעליו הרמוז San‏ מרארק جورخ ددهت ה' Sp‏ הכבור 
שרארק בבקעדק נאמר ככבוד אשר mn)‏ עלל رحد כבר * 
ונאמר כשהובא יחוקאל במראה הנכואה אל הבית mm‏ שם ככוד 
ה' כמראה אשר حبرم בבקעה * ונאמר וירום ככוד m‏ מעל הכרוב 
אשר היה עליו על מפחן הבית * ואמרו החכמים שהוא מן הכרובים SION‏ 
עשה שלמה כי הארון נגנו בעת שנמצא ספר התורה בביר? כאשר 
נאמר.ספר התורה מצאתי دم ה' * pen‏ הכבוד על כרוב שלמה ٠‏ 
אמנם m‏ שמואל אבן תבון פי' מעל הכרוב win‏ על מה שנאמר 
עליהם ואדע כי כרובים המה + ומפהן הבית הוא רמז על העולבס 
אשר עליו נאמר בכל ביתי נאמן הוא + ומפתן מרמיז על אמצעות 
שיש בין העולם האמצעי ועולם השפל ואולם הכתו' אינו מודה רק על 
נסיעת הכבור מעל הבית שהרי נאמר nun‏ כבוד m‏ מעל מפהן הביח 
ויעמד על הכרובים ונאמר וישאו הכרוכים את כנפיהם וירומו מן הארץ 
לעיני בצאתם והאופנים לעומתם * ונאמר אלך אשובה אל מקומי ' 
ועליו נאמר כרוך כבור ה' ממקומו * כי בסרר פרשת נסיעה הכבור הורה 
בתחלה מראה האדם החתלוק. באמרו ואראה והנה דמות כמראה אש 
ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה זהר כעין החשמלה * 
bi‏ הוררק שהוא על דמוה הכסא אשר על הרקיע * Sonn‏ עור 
בסרר אותה הפרשה ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים 
כאבן WED‏ כמראה רמות כסא נראה עליהם ולא הורה שהיה. Loy‏ 
הכסא. דמות DIN‏ ואחרי כן Son‏ ויצא כבור ה' מעל מפתן הבית 
Say‏ על הכרובים * ונאמר וישאו הכרוכים את כנפיהם עד שאמר 
וכבור ‏ אלהי  men‏ עליהכם מלמעלה והוא הכבוד ששכן במשכן ושכן 
בבית ‏ המקדש וכשם שהוכיר נסיעחו עליו הרמיז לשוב אל המקדש 
לעתוד לבא * שנ' והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים * ונאמר 
וכמראדק המראדק אשר ראיהי כמראה אֶשר ראיתי בבואי לשחרק 
העיר. ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר ועל pp‏ יש לחוש על 
ענין זה: نودت ٠‏ ובהחלה צריך לדעת בכמה ענינים נשתתפה מלרק 
aD‏ כאשר קדם לנו הבאור + אמנם על mar‏ אשר נסע ובא אל 
המקדש' my‏ נעתק. ושב אל מקומו צריך לדעת מלת ma‏ באי זה ענין 
מחלקי שתופה ‏ הורה ואולם שנאמין שהוא מורה על עצם השם. יח' זה 


تحت 


העמד בהשנח ההתחלה אשר ממנה נמצאת זאת המציאות שרומז במלת 
הנה מקום אתי : 


פרק סג מלא ענינו הראשון כשיבוא m‏ בגוף וימלאנו * מלאו 

ארבעה عور מים * ויאמר בענין ההשלמה כי מלאו ימי * 
ויאמ' בענין השלמות מלא אותם הכמת לב * ולזה הענין mm‏ אמרו מלא 
כל הארץ כבודו * וימלא כבוד ה' את כל הארץ * רל שהעולם שלם 
במציאותו ית' שהוא מספיק לעולמו * ואמנם אמרו رحد ה' מלא את 
המשכן + אם נאמר שהוא מרמיז אל האור הנברא שמראה על עוצם 
השנחת השם יהכן * אמנם שם כָּכור משותף יאמר על עצם השם באמרו 
ברוך כבור ‏ ה' ממקומו * כי אי אפשר שרוצה כדבר נכרא כי איך 
אפשר שיהפלל המהפלל בנברא שהוא זולתי. עצם השם וכן באמרו והיה 
בעבר כבודי רל על עצמו שהרי יאמר ער may‏ * ויאמר על האור 
הנברא שישכינהו השם במקום להגדילו כמו וישכן כבור ‏ ה" * וכבור הי 
מלא nn‏ המשכן ٠‏ אמנם mon‏ מלא כל הארץ ככודו 55 התפשטות 
השנחתו בעולם השפל + ונאמרת על השכח שמשתכח המשתכת כאמרו 
חנו לה' אלהיכם طهر * ונאמר ונהגכלו כלו אומר כבוד * ויען היות 
הרבר נפלא בענינישתוף ואת המלה שמע אמרי בינה + יש להבין כי המציאות 
בכללה נקשרת קצחה בקצתה רל שלשה חלקי המציאות ובכן ההשנחה 
האלהית נמשכת לכל פרטי זה העולם מפרטיו עד כלליו על ذه שראה 
בחכמתו היות השנחתו משגת לכל מעשי ידיו תקן את העולם כחקון 
הראוי שאין הקון אחר יותר טוב ממ כפי שראה כחכמתו כאשר . 
נאמר in‏ בחכמה יסר ארץ כונן שמים בתבונה * ולכן TON‏ וירא אלהים 
את כל אשר עשה והנה טוב מאד * ועל ידי זה החקון נקשרה השנחתו 
mn‏ מלמעלה עד למטה בשפלי שפלים ובכן מלא כבודו העולם nun‏ 
היא אמתת השנהתו حت לעולם * והנביאים עה העירו צורת המציאות 
בקשר ההשנחה כאשר ددم כל הענין במעשה מרככבה האופנים ומעשיהם 
והכרובים ומראיהם פניהם וכנפיהם והרקיע אשר עליהם ועל הרקיע 
דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה DIN‏ חלוק ma‏ הסרר 
נכללים גַ' חלקי המציאות * וכשרצה Dem‏ להסגיל את ישר' בהשנחה 
man‏ תקנם כמערכה העולם בכללו על ma Men‏ ועזו בשחקים להיותם 
מיוחדים . בהשגחה עצומה * והנה معد 27 שבטים הם.ד' דגלים כננד 
ד' us‏ המרכבה ושבט לוי שנחלק לר' שבטים * והנה ד' דגלים כנגד 
"m mim‏ פנים לאחר להרמות במרכבה * ותקון' המשכן mm‏ עם 
הכרובים והשלחן והמנורה והמזכחות המעיין ימצא רמזים עצומים בסרר 
העולם הכביר והנה בכסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. להיות 
כבודו שוכן בתוך ישר' להשניח בהם pa‏ ליעוד טוב בין ליעוד רע כאשר 
נאמר מקוה ms‏ ה' כל عه יבושו * גם ma‏ כהן גדול عيونت 


Eu ,  -. 


נכרום ‏ ישפוקו. * פו' למודי נכרים עכ נקראו תלמידי. הנביאיבם. בני 
הנכיאים מצר למודם ולפי זה הענין מורה אמרו ויולד: ברמוחו כצלמו ٠‏ 
רל mob‏ ונמשך אחרי הנהגחו שאם היה רוצה תכנית האדם הלא 
הוליד קורם -לכן pp‏ והבל om‏ לא היו בתכונת ארם זה מרק שאי" 
אפשר אבל רוצה دورطم obs‏ נפש המשכלח שהיא שלמות Dann‏ ולפי זה 
הענין * והענין ran‏ יהיה mon‏ ورد ילדך חשי * רל ההתחלה שהמציאתך 
مز האפס והורה לך שלמות האנושי כנתינת החורה שכחת אותו : 


פרק ס כנף שם משותף * ענינו הראשון כל בעל כנף ١‏ והושאל אל 

הקצה על ארבע כנפות כסותך * לאחוז בכנפות הארץ * ויאמר 
לענין פרישות ומרפא בכנפיה * רל פרישות האור * ועל כנף שקוצום ٠‏ 
ויאמר בענין הסתר ולא וכנף my‏ מוריך * ומזה יהיה אמרו לחפור] 
תחת כנפיו + ותהת כנפיו החסה * רל תחת צלו וסתרו * או יהירק 
מההשאל הרא שונה מהענין הראשון מצר שהשגחת השם מסכת הושאל 
aD‏ בשם כנף : 


פרק סא may‏ המנוחה משתתף לשלשה ררכים ١‏ מנוחה חאמר לחנות 

הרבר במקום כמו ובמנוחות שאננות * ותאמר מנוחה SAN‏ 
היגע ינעתי באנחתי * ומנוחה לא מצאתי * ותאמר לענין הפסק ددر 
9 אל נבל ככל הרברים האלה בשם דוד may‏ + ולא mn‏ כי 
היו עיפום ולא מצד שהרבו דברים ער שייגעו כי מתוך שנים שלשה 
מאמרים מה צער היה להם עד שמאמר man‏ מנוחה מן הצער אכ 
רוצה ענינו הפסק המאמר * ומוה הענין הג' min‏ ביום השביעי * רל 
פסק מן המאמר שיצאה ממנו המלאכה * וכיוצא درم מלת שביתה 
באמרו וישבת ביום השביעי שהיא שביתה מרבור שאין בו ינע כי העולם 
במאמר. נכרא * ומצאנו שביתה על המאמר וישכתו שלשת רעי איוב : 


” 
פרק סב צור מלה משתתפת נאמרת למין. ידוע כמו והצורים נתצו . 
ממנו * ולצר היות הצור חזק הושאל זה השם mob‏ שהו 
pin‏ במאמר חרבות צורים * ותקח צפורה צור + ולענין החזק הושאל 
לשם ית' במאמרו אלי צורי אחסה בו * ומפני היות הצור התחלרז 
ההרכבות דומם וצומח חי ומרבר כשרצה להפליג בענין ההתחלה. לענין 
מדמה הענין שהוא התחלה כצור הביטו אל צור חצכתם * הוא עצמו 
שאמר הביט אל אברהם אביכם * ולוה הענין נקרא השם ית' צור 
ההתחלה שהוא ית' הוה הנמצאות כמו שאמר הצור Dion‏ פעלו + צור 
ילדך תשי * ورد עולמים * אין צור כאלהינו י רל שהוא ההתחלה המציא 
כל זה הנמצא וכל אשר יחפץ יעשה * מוריש ומעשיר + עד עקררק 
ילדרק שבעה * ולזה הענין הרמיז mon‏ ונצבת על הצור * = 


=- 0) -=- 


שום פעולה يه יעשו בנוף כמו הירקות בפחר והאדמות בבושת * והרחמנות 
Dyam‏ . כשיעשו פעלתם בנפש or‏ הראה ودج Dow‏ פעולדה om‏ 
לכך נקרא הכעס וההצון בשם פנים כאמרו ar‏ לא היו לה עוד:* 
ומזה יהיה אמרו פני ה' בעושי רע * וכן לענין הרחמים האר פניך אל 
עברך ٠‏ ישא ה' פניו אליך + ויאמר לענין המציאות ma‏ ועל פני כל העם 
אכבר + על פני אהרן אביהם * ומוה יהיה: MON‏ לא יהיה לך: אלהים, 
אחרים על פני * רל שלא mann‏ על מציאותי. אלוה אחר * וכן נמי MON‏ 
ופני לא יראו * אמתח מציאותי כשנאמר לו הראני. נא את ددرت + 
د man‏ האדם מזולתו: היא בפנים' by‏ כן כנה אמתח מציאותו יה' 
בפנים וכן נמי באמרו ודבר הי אל משה פנים אל פנים * רל מציאות 
במציאות בלי אמצעי אעפ שלא יהיו נראים הפנים : 


- . 

פרק נז אחור שם משותף הוא שם הגב * אחרי המשכן * ווהוה שם 
הזמן: אחרי הרכרים האלה * כי הקדימה והאחור הם אמתת 
הזמן * ויאמר בענין רריפת והאמנה אמונה אחרי ה' אלהיכם תלכו * 
ולא ילכו אחרי שרירות לבם הרע * ואחרי הבעלים אשר למדום * abo‏ 
וראית את אחורי הם המציאות שנמצאו ממני ראשון * ולא יראו פני שהם 
אמתת מציאותי -והקודם קודם במעלה וכמציאות * ולעולם הנפעל אחרי 
הפועל * ועל כן אמר וראיה את אחורי * והיא ההשגה העליונה במה 
שסובל שכל האדם להשיג וכמעט למעלה ממנה יחס הפועל אל הפעולה 
ma‏ רומז באמרו ושמתיך בנקרת הצור כמו שנתבאר בשתוף מלת צור * 

ואל זאת ההשגה אומר ושכתי دود עליך : 


פרק נה לב שם משותף מצר ההשאלה * ענינו הראשון יאמר על הלב 
שהוא נשמי + ומפני שהלב משכן החכמה נקראת החכמה 
om‏ לב Mbox‏ בלבי צפנהי אמרתך * והשבות ‏ אל לבבך * ואמרו 
בהוך. מעי * רל כהוך לבי שהלב חלק מחלקי המעים כאשר אומר המון 
מעיך הומה לי לבי ויהיה בענין הוול היש לככך ישר * ומזה mm‏ אמרו 
כלבבי וכנפשי * nn‏ לכם רועים כלבי * רל כרצוני ויהיה שם המחשבה 
אשר לכבו פונה * ויהוה שם העצה כל ישראל לב אחר * md‏ דבר בעבור 
שהלב המרכבת הראשונה אל am,‏ וממנו באו כל הכחות נקראות 
כל man‏ בשם הלב + והושאלו נם תכונוה הלב אל השם دمر השמחה 
והעצבון וכיוצא DI‏ כאמרו ויתעצב אל לבו * ישמח ה' במעשיו : 


פרק دك ילר מלה משתתפת * many‏ הראשון על הלירה הרה ויולדת 

יחדו * הנך הרה ויולדה בן * ונאמר ילידה לענין ההויה 
והחחוש בטרם הרים יולרו * ולפי שהזמן מוליר הקורות. נקראו -הקורות 
ילדים כמו מה ילד יום + ומחשבת הלב 32° נקרא ילד כאמרו ובילדי 


00 > 


פרק בג אצבע שם האצבע ידוע * ומפני שכל פעלח שיפעל הארם 

היא על ידי האצבעות השאיל לפעולת om pen‏ האצבע 
כאמרו כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך * והלא במקום אחר אוטר 
ברבר ה' ناح נעשו * והנרק באר שבמאמר נמצאו השמיכם NP‏ 
המאמר בשם אצבע * וכן נמי כתונים באצבע אלהים * רל שהוא m‏ 
אלהים * ומפני שהכתיבה מלאכת האצבעות נתיחסה כחיבת הלוחות א 
האצכצ והוא רצון האלהים ולא mn‏ מציאת הכתיבה ברצון האלהים 
יוחר נפלאת מבריאת העולם * ואם SON)‏ שהאצבע حرم דבר מצורף 
אל השם אין בזה הזק והשתכל אמרו אלהים ולא ה' ٠‏ שהוא שם השתוף 
והמרשרק בדבר כאלו הוא העושה אותו ועל כן Son‏ אשר won‏ 
להורוהם : 


פרק נד פרק ושפרק ולשון שלשתבם ידועיבז מהסכמר? הלשון 

לדברים גשמיים * ומפני שהם כלי הדבור נקרא הדבור בשמם 
כאמרו הן עם אחר ושפה אחת * ושפתי רננות * שפירושם הדכור * 
כל איש אשר ימרה את פיך * איש לשון בל יכון כארץ * לשון שקר + 
Damp‏ הדבור וכאלו ההשאלות יהיה אמרו ود ה' י פה אל פה * ויפתת 
שפתיו עמך * ולשונו כאש אוכלת * שפי' הכל דבור ואמירה : 


פרק נה אמירה Damp Man‏ ידע לפי הסכמרז הלשון Som‏ 

אותיור? כרוחות חתוך מוסגל בקול יועיל * mn‏ 32 בענין 
7 כמו אמרתי אני בלבי * דברתי Un‏ برح לבי * Dany‏ מחשבה ٠‏ 
boy‏ ود שני אלו העניניכ) יהיה צרוף הדבור אל השבם ٠‏ بيد לפי 
הענין הראשון יהיה הדבור מיוחס אל השם לא שיהיה בא מעצמו מפני 
שהדבור צריך אל בנין נשמי ٠١‏ והשם ית' רחוק מעניני הגשמות אך 
הדבור יהיה נכרא מתחרש מלפניו Dan‏ אליו כאמונת החכם רביי 
יוסף כאשר יהבאר בפרק מפרקי זה המאמר ואין רחוק שיהיה הדבור 
בזולת עצם השם ויתחרש מלפניו וייוחס אליו הנה מצאנו ויאמר ה' אל 
אהז וזה mm‏ על ידי נכיא ונתיחם הרבור אל השם כש בהיותו 
ממציא הדבור לעצמו ושיהיה הדבור נמצא לעצמו בלי בינוני יתכאר 
בפרקו כשנכנס בענין הנבואה ואם תרצה שיתברר לך זה כי. פעמים 
Dim‏ הדבר אל השם על פי ההסכמה הראשונה שפעם יוציאהו בלשון 
אמיררק ופעם בלשון דבור ואפני הדבור ידועים שהם צווי והגדה 
וזום וכיוצא בהם * והאמירה אינה בלי סמיכה ועל כן יצדק האומר 
חי מדבר ולא יצדק האומר חי אומר : 


פרק גו פנים مطح משתתפת * many‏ הראשון mann‏ כל פניכם 
לירקון * ומקרי הנפש,. הם הרחמנות. והכעס כשיעשו בנפש 


ع - | 


יצר סמוך חצר שלום * ולפי זאת ההשאלה מלת יצירה שבאה אל השם 
ונמצאת היצירה לענין שאינו גשמי לפי אחת הפירושים ויוצר רות DIN‏ 
בקרבו : 


פרק מם יד מלה משתתפת * ענינה הראשון ויתן יד * mn‏ בענין 

הרשות * קח בירך עשרה אנשים * ומזה יהיה אמרו נפלת 
נא ביד ה' ٠‏ ויהיה בענין המאמר היד יואב אתך + רל צוויו ומאמרו * 
וכן על ידי דוד * ומזה יהיה אמרו PP‏ עצבוני ויעשוני שבאמת אין ברחם 
הושטרז יד כי: אם מאמרו ונזרתו * ויאמר בענין המכה ידי כבדה על 
אנחתי * ידי לילה נגרה * ומזה יהיה אמרו הנה יד ה' הויה ٠‏ מפני 
ירך * ויאמר בענין הכח מידכם היתה זאת לכם * רל מכחכם mar,‏ יהיה 
אמרו היר ה' הקצר ٠م‏ לא קצרה יר ה' + וואמר בענין העזרה N‏ 
נא ידך לעזרני * ויאמר בענין הנבואה היתה by‏ יד ה' * ויד ה' עלי 
مرحم * לא שהוא ית' נוף שיהיו לו אלו הכלים : 


פרקנ כף سك נאמר לכף היד * כמו אפרוש כפי * ויהידק وح 

הענן על" כפים כסה אור * כמו והנה עב קטנה ככף איש 
לצד הדמיון * והושאל לענין שאינו גשמי ובתבונות כפיו ינחם * שהתבונה 
אינו דבר גופני שהרי אמר וירעם בתם לבבו ונקראת בשם כף בעבור 
שהמחשבור נגמרות בידים בכפים * ומלת ושכתי כפי הושאלרק ja‏ 
הענין הראשון רמז אל הכח והעזרה הוא עור אלהי כמו שכנה בשם יר 
(ددض בשם כף שהוא Ton buy‏ מכל צר וכן ותשת עלי כפכה * לפי 
שאמר אחור וקדם צרתני * וכן את מקום כפות רגלי * רמז אל החכמה 
המקפת את העולם השפל שהוא כדורי : 


פרק נא זרוע שם ידוע הזרוע בשלה * זרועו יבוש תיבש ٠‏ ומפני 

שהפח נמצא בזרוע כנרמז ויפעלהו בזרוע כחו נקרא הכת 
בשם זרוע * ואיש זרוע לו הארץ * וזרועים ישטופו * וזרועות הנגב שהם 
כחו ונבורתו * nm‏ יהיה אמרו מעונה אלהי קרכם ומתחרץ. זרועור; 
עולם * פי' רל an‏ וסחרה mm‏ לך אלהי קדם * פי' הרוכב בשמי שמי 
קדם * ומתחת השמים יהיה לך זרועות עולם רל כח ואילות m ٠‏ 
יבזרועך הגדול שטעמו בכחך לא שרצה גדל זרוע הבשר : 


פרק נב ימין שם נאמר לגוף בעל צדדים * והצר האחד שהוא צד 

722 יקרא ימין ועל בהן ירו הימנית * ומפני שהכח נמצא 
בצר הימין נקרא הכח בשם por‏ כמו וימינם por‏ שקר * רל om‏ 
וגבורתם לא שרצונו על צד הימין שהוא דבר גשמי Pr‏ רצה באמרו 
ימינך ה' נאדרי ددم * por‏ ה' רוממה : 


ب .00 = 


דמיונו אל החמר שפושט צורה ולוכש צורה DIN‏ נראים דבריו לפי 
העיון מפני שהרמיון צריך שיהיה Sen‏ בחמר ולא דמיון Son‏ כמקרה 
אמנם 55 לפי שמקבל המראים וכך החמר שפושט צורה ולובש פירושו 
Min‏ * אמנם הדחיה שנדחה א בן עזרא ופי לבנת מן לבנים מפני 
שאמר כי הספיר ארום ממה שמצא אדמו עצם מפנינים ספיר גזרחם 
ונראה שהוא אדום אין הענין כן אלא לפי שהספיר זהיר bapm‏ כלל 
המראים והביא ספיר אצל פנינים שהם .ארומים יהיה גם הספיר אדום * 
ואינם נראים דכרי ר' אהרן שאמה נסמכה הלבנה אל הספיר שהספיר 
זולתי הלבנה. מפני שהרקיע נמשל בספיר מפני. שענין. רמיון הממשל 
במשל. mins‏ בחלק. מחלקיו ולשם San‏ למראה והנה כמעשה והכן זה * 
וזה דומה mob‏ שנאמר כחלום יע קב והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע 
השמימה * ואחרי כן אומר והנה ה' נעב. עליו + השתכל אמרו נצב עליו 
ואמתת הנצב שיהיה נצכ. ברגליו ואמתת obon‏ הוא מה שנאמר כטעשה 
לבנת הספיר כי החת צרוף עליו /: והרמז כי הם השיגו אה השם מצד 
העולם השפל לא למעלה מזה ועל כן אמר ואל אצילי 2 men‏ לצק 
שלח ידו * ויר بود רמז אל הנבואה ob‏ שתוף מלת יד ובאמצעות 
הנבוארה. משיג. העולבם האמצעי. אשר התחלותיהבם שכליבם ob)‏ 
שבאמצעותם חהיה הנכואה שופעת וחזיוני המראות יןכיחו * ולכן אמר ויחזו 
את האלהים ויאכלן וישתו שהשגהם היתה. עיונית לברד לא נכואית ٠‏ 
ולא היחה השגתם כל כך חזקה להתגבר החלק השכלי בלי שיטו אל 
המורגשות כמו משה. ששב כלו שכל wen‏ עוצם ההשגה כמו שאטר 
וננש משה לברו אל ה' שהיה הגשה מדעית ולכן עמד ארבעים יום 
לחם'" לא אכל ומים לא שתה * ומה שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא אל 
הר הזתים רל הנפלאות שיעשו באותו המקום כל כך מצדם תתפשט 
my‏ השם ית' שהיא משולה ברגלים mon»‏ אל העולם השפל : 


פרק מח פעל ועשה ענינם הראשון לפעולת הידים כמו אף יפעל* 

אל * ויעש את השלחן * ויבאו לענינים שאינם צריכיכם 
נגיעה נשמית. רק Nm‏ ענין תקון כמו שאמר ועשה משפט וצדקד; 
בארץ * וכן אשר משפטו פעלו * ומטעם ואת ההשאלה כל פעולה 
ומעשה שבאו אל השם ית' באמרו m‏ פעל ועשה * ומלת בריאה היא 
פשוטה מפגע הגשמות אחרי שהיא ההלה בהערר כמו שאמר עושרק 
שלום na‏ רע * וכן בראשית ברא אלהים * הואיל זאת הבריאה 
מהעדר * ומלת יצר מצאנוה ענינה הראשון כמו יוצר חרש שהיצק 
פעולדק בירים. ומצאנוה לענין שאינו גשמי כמו יוצר bay‏ עלי חק ٠‏ 
שפירו' שהרשע חורש מחשבות רעות כל היום ınn‏ חק עליו En‏ 
د * ונקראת התאוה. יצר כמו שאמר כי וצר לב האדם רע מנעוריו כלומר 
mern‏ המחשבורץ הרעור? * וכן על המחשבורת הטובות כאטרו 


- 


دا ذا 


—66 — 


קריבה نسم להפך ענין הרחוק * ורחוקים המה מצדונים שהוא רחוק 
נשמי ١‏ ויאמר על om‏ מרחוק ה' נראה לי * עד למרחוק * ונאמר עור 
לענין שאינו נשמי על pp‏ רחק משפט ממנו * ויאמר בענין רחוק ההשנה 
כמו ולבי רחק NED‏ * ואל זה האופן אמר دب הנה רחקיך יאבדו * 
ומטעם זאת ההשאלה רחוק ה' מרשעים רל שלא ישגיח בהם והנה 
ددا קריבה ורחוק שיתיחם מהשם לברואיו או מברואיו אל השם כלם 
לענין ההשנה * ומטעם קרוב ענין ננע וננש שיאמרו על ענין נשמי 
כאמרו גש הלאה * ותגע. בראש השרביט * ויאמר בענין שאינו השגה 
גשמית יען כי נגש העם הזה בפיו + ادير הדבר. למלך * pa‏ יהיה. פי' 
גע בהרים ויעשנו + רל הגיע דברו וכן וינע על עצמו * רל בהביאו 
pay‏ מכתו ٠‏ ומלת סמך מלה משתתפת ענינה הראשון וסמך ידו וימצא 
לענין amp‏ עלי סמכה nom‏ * ויאמר בענין החזוק וצרקתו היא 
סמכההו * סמוכים לער לעולם * ומזה יהיה אמרו סומך ה" לכל הנופלים 
לא שהוא סמך גשמי : 


פרק מז רגל שם מוסכם לרגלי בח bin ma‏ תחת حيط * ואחר pP‏ 
הושאל בדבר לכל אי זה ענין man‏ עמידתו בו נקרא בשם 
רגל כמו רגלי השלחן * והושאלה ממנו פע לה לענין שיעמוד בו דבר 
אעפ שאין אותו הענין דבר שנקרא רגל אלא לאופן העמירה. בו לבד 
כמו שאמר ואנכי חרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו רל שמתי = 
לאפריבם ועמד בו ואי זהו לקיחתי אותם על זרועותיו להחזיקכ. כמו 
התיוק שמעמידים אותו על זרועותיו שהוא מעצמו לא ווכל לעמור לולי 
יש לו עור כך פי' רבי ומשרפי ר' nm‏ ננ * nom‏ ולא ידעו 
כי רפאחים ود לא Sonn‏ רפואה רק למי שיש לי חולי ומצר שלא חל 
עליהם 6 אלא הם נעזרים ממני המיד והורגלו בזה ועומדים נראה 
להם כי בזכותם ולא ידעו כי אני רפאתים * ולפי mar‏ ההשאלה לשון 
רגל הבאה לשם ית' לא לצד שהוא עומר בו אלא om sb‏ המקומות 
שאכם השמים כסא השם שיושב בו. והארץ ينك רגליו הנה הארץ 
מכון הרגלים ae‏ עצמותו. וגדולתו שנקנית בשכל מצר העולם ‏ השפל 
הכונה כרנלים * om‏ יש לך לב הדע שהעולם נחלק לג' חלקיבע ٠‏ 
וכפי מעלת הוראת כל אחר מהג' על עצמו ית' יתיחס nem‏ ית' בַּעולמ 
בהשאלת חלקי גופו של אדם המעולה והשפל ואם הרצה להבין של 
במראות יחזקאל לאדם החלוק ותבין האמת + ולצד זה יתישב ענין 
ann‏ רגליו כמעשה לכנת הספיר + וענין לבנה אינו לשון לובן שאלו 
היה כן היה אומר כמראה ולא היה אומר כמעשה רק הוא מלשון 
לבנים ' תאמר כמקום אחר אכן ספיר * וכתוב mm‏ להם הלבנה 
להמר * ולפי ديرم החכם ר' משה שאמר. שטעמו הזהר שהזהר אינו 
מראה אמנם יקרא כשם לכן ומקבל כלל המראה ועל כן אמר כמעשה 


40000 = 


מעלה ייוחס בעליה כמו שאמר מררכיו ישבע סונ לב ומעליו איש טוב ٠‏ 
רל השבע מן הפחיתיות הוא סוג לכ והפחיחיות הם הנקראים דרכים 
מענין מדרך רל שהם פחותים ממנו ٠‏ אמנם איש טוב שבע yo‏ המעלה 
והנכבד ועל כן אמר ומעליו אכ המשיג מעליו יקרא עולה והמשיג 
טררכיו יקרא יורר * כי בענין ההשגה רומז באמרו סוג לכ ועליו וררכיו 
הם חארים לענונים המושנים ולפי ואת ההשאלה כל עליה וירידרק 
שבאה מיוחפת לשם هر כשיחיחס משיג. לשפלים יקרא יורר כמו שאמר 
וירדתי ודברתי * וירד ה' על הר סיני ١‏ וכל שפע שישפע אל הנכיאים 
יכונה כורידה ובהפתלקו יכונה בעליה כמו ויעל אלהים מעל אברהם ٠‏ 
DON‏ אפשר כמקומות שתיוחם הירירה אל רכר מצורף לו יכשר הוא 
האור an‏ המורה לעוצם ההשגחה המכונה כבוד ויהיה וירד = ה' 
מורה על עוצם ההשגחה ואפשר שמצרו ישיג השגות פליאות ברעות 
אלהיות : 


פרק מד ביאה ויציאה. ענינם הראשון העתק הגוף bien‏ למקוכם 

יקרא ביאה וכסורו יקרא יוצא כמו שאמר ויהי אך יצא יצא 
ועשו אחיו בא מצידו * והושאלו לענין שאינו נשמי * יבא נא mar‏ 
וכבדנוך * כי מציון חצא חורה * יצא דבר המלך ١‏ והושאלה. הביאה 
והיציאה לענין אעף שאין הכיאה והיציאה בו בעצמו כי אם מיוחס לו 
כמו וכל הארץ באו מצרימה * העיר היוצאת אלף * ולפי Ant‏ ההשאלה 
יציאה וכיאה שבאו בשם שהם על דכר מצורף לו לפי ההשאלרק 
הקורמת שענינו הגלותו והראותו כמו הנה ה' יוצא ממקומו * ובא ה' 
אלהי שענינו דברו וגזרתו : 


פרק מה DI‏ ונשא ענינם הראשון רוממות ונשיאות מקום כמו הרם 

את מטך ١‏ ומענין נשיאה nem‏ סבל * ויבא בענין מעלה 
וגדולרז ‏ מענין רוממור? ‏ תרוממנרק קרנור? צדיק * Don‏ תחרק 
לשוני * שענינו השבח והמהולל למעלה וגרולרה ומענין וכי De‏ 
ממלכתו העצם והגדולה לא מעלת מקום * אמנם רם nen‏ ירמו משמות 
הנרדפים אמנם om‏ נחלקים שמלת. רם תורה על העצמה והגדולה 
לעצמו לא מצד זולחו + אמנם מלת נשא חורה om‏ המעלה. והגדולה 
בבחינת. פעולותיו המראים על עצמותו וגרולתו יה' ויש לנו מקום לבאר 
יחס אלו התארים : 


פרק מו קרוב ורחוק ענינם הראשון לגוף אחד בהיותו מתקרב ומהרחק 

Senn * אהר כגון ולא קרב זה אל זה כל הלילה‎ AD 

קריבה אל הומן קרבה שנת השבע * Sana‏ בענין ההודעה תקריבון 

אלי ושמעתיו * Tab)‏ זאת ההשאלה כל לשון קריבה שמצאנוה. מיוחסת 

אל השם באמרו קרוב ה' + בקרובי אקדש ١‏ ענינה ההשנה השכלית לא 
5 


ب 4 


אחזרים ייעדו בהסרת הכף באמרו והסרותיי את כפי וראית את אחורי * 
ומלת אחור משתתפת כמו שיתבאר ורל הנאצלים non‏ ית' שנמשכים 
אחריו שגם on‏ נכרלים מן החמר na‏ תתכן הידיעה רל בהשיגו pm‏ 
הפועל אל הפעולה וכהשיגו בואת המעלה רל שתהיה. ידיעתו מצר 
הפועל מה שעלה לו מצר הפעל * ואז ירע קשר הנהנתו בידיעת דרכיו 
ומה שהשיג משה לא השיג אדם לפניו ולא ו וזאת היתה תכלית 
השגתו שמשה בקש שיודיענו דרכיו לרעת אותו מצרם + והשם העירו 

לרעת דרכיו מצד השגת הכבור על צד שיאצלו ממנו פעולות om‏ ירע 
כי כשם שעצמו נברל מעצמנו כן man‏ הנהגתו נכדלת מהנהגתנו. * 
num‏ יצאנ מכונת הפרק לבאר. בענין המראה הנוראה. * וכפי סדר 
זאת ההצעה יהפרש ענין אמרו וירד ה' בענן ויתיצב my‏ שם * חאת 
ההתיצבות שנאמרה בענין ונצבת על הצור רל השגהו שנענה בשאלתו 
השנית ולכן אמר ויקֶרא בשם m‏ + רל על השנה הקודמת וכיון שעבר 
הכבור באמרו ויעבר m‏ "על حمل העירו בשאלה הראשונה שנענה 
לו באמרו אעביר כל טובי והוא ידיעת דרכיו מה שאמר ה' אל רחום 
וחנון * ברוך שהורנו נפלאות מתורתו : 


פרק מב שב ענינו הראשון העתק man‏ ממקום למקום שהלך won‏ 

כמו הולך ‏ ושב * ואחרי כן הושאל בענין העתק האיש 
ממהשבה אל מחשכה שהיה מאמין קודם ואין שם תנועה כמו שוכה 
ישראל ער ה' + שענינו הסיר האמונות הרעות להאמין אמונות ‏ אמתיות 
שהיה מאמין קודם * והושאל לענין שאינו גשמי כן יהיה דברי אשר יצא 
מפי לא ישוכ אלי ריקם * והרהיב הכחו' השיבה לנושא הרבור בעטמו 
כלומר حدم דברו כאלו הוא שב כמו שאמר שוב אשוב אליך כעת 
חיה * ולא מצאנו ששב אלא כשבא דברו כאלו הוא שב * ולפי זאת 
ההשאלה תמצא כתפור השגחת השם או בואה במלת שיבה כאמרו 
אלך אשובה אל מקומי * ואשובה אליכם + רל בוא השנחתי להטיב 
אותם ככראשונה * אמנם מה שאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראצ + כענין 
ושב. ה' אלהיך את שבותך * וכל מקוּם שתמצא מלת שיבה מיוחסר; 
לשם והיא מ מנוחה היא יוצאת Sy‏ שלא תהיה הפעלות לשם m‏ 
אמנם on‏ תהיה עומרת תהיה ההשאלה לפי שפירשנו לענין סור ובוא 
ההשגחה לא שהוא 'm‏ גשם שיעתק ממקום למקום ; 


פרק מג ירר ועלה + ענינם הראשון העתק הנוף מטקום שפל ma)‏ 

Son‏ עליה + וממקום ma‏ לשפל יאמר ירד כמו עלו 
ההר * m‏ ירדנו בתחלה * והושאלה עליה וורידרח ‏ לענין גדולרק 
ופחיתות הגר אשר בקרבך יעלה bp‏ מעלה מעלה ואתה הרד מטה מטה 
an‏ בענין ההשגה בהיות הענין המושג פתות ייוחס בירידה: ובהיות 


بين 1 


عيب ||" 


לפניך שתכין אמתה דרכי ותדעני * אמנם מאמר והנהי AN‏ אשר אחן 
יחבאר בקצת פרקי זה המאמר י וכשאלה השנית on‏ לא חוכל 
לראוח את פני והודיע לו מניעח ראית הפנים ואין טעם מניעחו בעכור 
שנפשו נקשרת ‏ בגופו וכשיראנו הפרר ה כי מאמר פני אמתרז 
מציאוחו ואמחה מציאותו. הוא לבדו ירעה לא זולהו והן בקדשיו לא 
יאמין וזהו הנרצה במלת וחי שפו' לא יראני אדם ולא 6 הנרצה 
במלת. וחי: ואין הטעם שמשה לא הבין on‏ הוא נמנע men‏ מהאפשר 
ולכן שאל ص מניעת השגת עצמו ‏ ישיגוהו אפי' חלושי העיון * אמנם 
משה עה אחר שראה אחור התשובה בדבר שהותה שאלתו אפשרית 
ויוקץ לשאול בהשנה למעלה ממה ששאל קודם ככר "ידער] שאחר 
ידיעת 'דרכיו הוא השנת העצם ועל כן אמר הראני נא את ככודך 
שאלה כללית nam‏ משה רבי' במה שלא יוחן לו כי לא ידע שעור 
אשר הקיצו להודיעו והשם השיבו ורצה להוריעו אי זה נמנע להשינו 
ואי זה Ans.‏ درم אשר אפשר בעזר השם להשיג ואי זה HEN‏ בלא 
ty‏ אלהי שושיגנו ועל: در אמר בהשגה שא מנעה לא חוכל לראות 
אח פני לא שמשה ככל درم ושאל עליו אלא הוא' פתיחה המאמר 199 
להעירו בהשגה שהיא נמנעת בשכל הארם להשינה כלי עזר אלהי 
ונאמר לו בהשגה שצריך עזר אלהי: הנה מקום אתי ונצבת על הצור * 
ומלת צור משתפלת וענינה בזה המקום היותו מקור הנמצאים וכן הצור 
תמוכם |פעלו: שנקרצ צור. מצד הפעל. הבא ממנו וכן הביטו. אל צור 
חצבתם *. ורצה 6 הנה מקום אתי מעלת השקפת שחש erw‏ מעצם 
הכבוד ואמר ונצכת על הצור פי' התיצבות מרע ות ורוצה במאמר 
nm‏ בעבור כבודי רל השגת. msn‏ שענינו התחלת המציאות על פני 
שכלך bar‏ אחה ‏ התיצב. על הצור אלא an‏ אעירך בנקרת הצור دلا 
N‏ בעצמי אעירך. על עיון בעצם ההתחלהה PN‏ נקרו נאצלו men‏ 
הפעולות הנמצאות כלם שאין טעם ושמהיך כנקרת הצור כמו לבצק 
בנקרת הצורים כשסברו רבים שטעמו מחבוי جد אחר שאמר לו رودم 
על הצור eb‏ דעת הקראים ההולכים להמם היה ראוי. לומר. לו 
תמוא בנקרת הצור * לא שיאמר ושמתיך בנקרת. הצור אמנם הכונה. בו 
ذم שבארנו ועל. צר המליצה pam‏ אל צור: חצבתם ואל מקכה בור 
נקרתם ובאמרו ושמתיך בנקרת הצור ושכתי ‏ כפי עליך עד. may‏ והנה 
אליהו לט פניו באדרהו * ומשה סככוהו כפי 20 my mm‏ על אליהו 
באש ורעש ma‏ ואחריהם קול דממה דקה ולמשה עה לא כן Nor‏ 
נהעורר בזאת ההשגה מעצם הכבוד באמהו. ושמתיך בנקרת הצור-ואמתת 
זאת ההשגה לאי זה צר יש om‏ הפעל אל ב זאת ההשנה נפלאת 
ונעלמת' כמעט' שבהשגתה ידיעת העצם על “دز הבטיחו ‏ בסכך. הכף ועל 
כן: אמר. והיה:: בעבור ‏ ככורי ושמהיך בנקרת: הצור * זשפתי .כפי by‏ 
עד עברי ואין -הכבוד ‏ ענין : מיוחס: לו שהרי :אמר ער עכרי * ובהשגת 


ا 0 


את כבודך כללית והשם השיב אי זה נמנע להשיג ואו זה אפשר להשיג , 

ובמה שלא יוכל לראות כי און כח בעור שהנפש עם הגוף د להשיג אלא 
אם הפרד והודה לו איך העכור זאת ההשנה. ממנו won war‏ כפי 
עליך ער עברי וזה אי אפר שוה המאמר רל סכך הכף אינו למנעו 
מלהשיג אמההו יח' כדי שלא תפרר. נפשו מנופו שאפי' הנכרלים לא 
ישינוהו כאשר הוא ואף م כי נשמה הנברלת * והנמנע מעצמו אינו צריך 
למניעה מבחוץ אבל אפשר להיות מאמר ושכותי "עזר אלהי ואם הוא כן 
אי אפשר מכלי היות השנה נפלאת שאין בטבע האדם להשינה ועל 
כן. הצריכו בעזר אלהי להשינה ann‏ שאמר mm‏ בעמר כבודי Toren‏ 
בנקרת הצור ושהוף מלה עבר יורה שפע ההשגה עצומה בהשגה משה 
שאם לא השיג משה לא היה ראוי man Be‏ עובר על פניו: והנה 
לא בחן אלו הקושיוה on‏ לא השגיז על הקושיוּת שהקדמנו * והנני מחל 
לבאר המכון מצד הפשט בעיון מופלא * ירוע שהשם אמר למשרק 
שלחתי לפניך מלאך ומשה השיב ואהה לא הודעהני אה אשר השלח 
עמי רל אם המלאך הנרמז כי سم ne‏ * ואין הטעם שירע איזה 
מלאך הוא אלא פתיחה המאמר הוא מפני שאמר ואהה אמררק 
ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני * ואם כן מה צורך לי שתשלח עמי 
מלאך ועם-זאה השאלה אמר הודיעני נא את' דרכיך * והעלה שבקש 
משה זאת השאלה בעבור שהשגת משה ליריעה השם יה' שהוא צריק 
pen‏ צדיק נזר מצרק שיתן לכל דבר חקו הראוו לו: כדין וכשראה 
שישראל פשעו בענין העגל והוו חייבום כליה על פיי הדין והשם mn‏ 
לבקש בעדם * עמקו דרכי מחשבות השם במחשבות משה וכון לרעת. זה 
ررح دون שאל ואמר הוריעני נא את. הרכיך * והשם ענהו,בשאלרק i‏ 
הראשונה פני ילכו רל אני בעצמי אלך רק והנחותי לך ומשה השיב 
אם אין פניך הולכים בכללנו. un‏ העלנו מזה * SEN)‏ - ובמה. יורע 
NEN‏ בי מצאתי חן בעיניך UN‏ ועמך הלא בלכהך עמנו nn‏ השיב 
השם גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וכיון שראהו משה שהיהה 
שאלתו בהודעת. הדרכים שירענו מצדם שהם אמצעיים בין השם לבינו 
ושאלהו היתה' אפשרית ואחר השם ולא ענהו חשב משה שלא אחר 
השם ולא השיב. בשאלה הורְעַת הררכים אלא כרי. שיקיצנו בהשגרק 
עליונה ממה ששאל בראשונה "על دن שאל בשאלת :הראני N‏ ארק 
כבורך د לא יספיק לו הורעה הדרכים ah‏ יק מאמתת העטם 

שיהאמח אצלו הודעת: הרהכים ויבין. ذم دمو שעצמו נבהל ‏ מעצמנו. כן 
הנהגהו נכרלת מהנהגתנו * זהשיב על האשון ראשון בשאלת הוריעני 
נא:את הרכיך+ השיבו אני. אעביר/ כל טובי על פניך * :רל אעביר כלל 

הנמצאים ‏ שנאצלים ממני שהם. טובי כמו שנאמר ויורא אלהים את כל 
אשר עשתה והנה טוב מאד * אעכירם על ودب שכלך וכשהבין מציאות 


עולמי הבנת שלמה הכיר קשר הנהגהי בהם nn‏ וקראתי בשם إن 


u. 1 


כמורמז במלת ונצכת על הצור * והיה בעבור ככודי כי אי אפשר שיוחס 
עובר אם לא יושג כמו שיהבאר * ررد יש לחוש במאמר זה החכם איך 
לא wen‏ להעיר מה رمدم וכששאל men‏ שאלת הודיעני נא AN‏ 
דרכיך לא השיב לו מיד אני אעביר כל mo‏ אלא אחר החשובה עד 
שישאל. שאלה יותר נפלאת אפי' נמנעת * ויותר יש לחמוה ער שאנו 
צריכים לחח סבה כששאל משה ש שאלת הודיעני נא וראה שלא השיב לו 
איך שאל בשאלה יוחר עמוקה עד שמהם אומרים ששאל ana‏ נמנע 
אשר ישינוהו חלושי העיון שהוא ו והצרכו לישר השאלה עכם 
انواس נמנעת ולא. עלה כידם + וראיתי שכל המפרשים העלימו עין 
MIND‏ הקשיא ואיני יודרע אם שלא הרגישו כה או שהרגישו בה ולא יכלו 
לחת טעם * אולם קצת מעיינים בלבלו mon‏ ושטו השאלה המוקדמת 
מאוחרת והמאוחרת מוקדמת לעלה שהזכרתי והוא בעבור ששאל על מי 
ילך עמו באמרו دمص לא הורעתני את אשר תשלח עמי * ונאמר 
לו פני ילכו אחר ששאל הוריעני נא את דרכיך ואיך אפשר קודבם ٠‏ 
שישיב בשאלה הראשונה שישאל שאלה אחרת אעפכ שוש להשיב 
ששתי השאלות היו במעמר אחד wem‏ על האחת ועל האחרם 
לא השיבו ואולם אשר לחצם לסבור הסברה הזאת מפני שבשאלרז 
הודיעני נא את דרכיך היה הרצון בשביל mama‏ ישראל איך ינהיגנו * 
וכשאלת הראני N)‏ את ככבודך בהיותה נמנעת שהושג בעוד שהאדם 
נפשו בנופו ואי אפשר שסכל משה בזה לשומה אפשרות אמרו כי 
רצון משה היה שתפרר נפשו מגופו זה אי אפשר כי קודם לכן שאל 
להנהיג את ישראל pn‏ שב ושאל שתפרד נפשו מנופו זה אי אפשר 
על כן המיכמו להקדים ולהאחיר השאלות ואלו סברות בלתי מיושבות- * 
וראיתי Jar‏ עזרא פבר שמאמר אעביר כל. טובי תשובה על הראני 
נא את כבודך * ורמז טובי הפנים שהם. כרמיון ראשית * ופי' אעביף 
כמו והוא ירה החצי להעבירו או יהיה רמז עד may‏ הוא שנאמר לא 
חוכל לראות את פני אלא יעדו בהשגה למטה ממנה כהשגת אחרי * 
ורפה באמרו אעביר כל טובי על פניך פני משה הפנימיים om‏ פני 
הלב הפנימיים * והשיב מאמר. וחנותי את אשר אחון שב אל משה 
nm‏ מה שנאמר לו ושכתי כפי עליך עד עברי ٠‏ ורל אחר שאי בטבע 
שכל האנושי להשיג זאת ההשנה העצומה רל ראיית הפנים כמבאר 
איך תעבור מהשנת שכל משה כדי שלא חפרד נשמתו ממנו כשאסוכך 
בכפי עליו וזהו טעם וחנותי את אשר אחון אלא בהשגת אחרי אסיר 
man‏ וזהו טעם ותמונת ה' וביט * וכסברת זה החכם nen bw‏ 
מפאת שאינו ددر הכל ולא עם כל ולא בכל vn‏ ופני לא יראו * ובו 

צריך סכך הכף אלא שישיננו מפאת שהוא הכל man‏ מלא ie‏ 
ומאתו הכל שהוא השנת אחורי * וכנראה מרעתו שמאמר וקראתי בשם 
ה' לפניך נשובה על הודיעני נא ٠١‏ ולפי רעחו שאלת משה באמרו הראני נא 


, 
"ייר ייק 


=, 60 — 


כל באר הענין * וההכם ר' משה פי' כי רמז % פניו אל השם שב י ופי' מלה 
ויעבר כררך והוא ירה החצי להעבירו שהחטיא כונה וכון כונה: אחרת 
והתכליה אחרה וכאלו אמר שמשה בקש שהי בקשות האחה הוריעני 
נא את דרכיך כשאמר אעביר כל sam‏ על פניך © ומנעו מהשאלה 
השניה באמרו לא תוכל לראות את ورد ורל ויעבר כאלו העבירו משאלת 
השנת הפנים אל השנה למטה ממנה והיא nen‏ אחורים * הו son‏ 
הכונרק והתכלית להורות שהשגת הפנים nm)‏ בטבע שכל האנושי 
להשיגדק * ופי' גכ שאפשר מלת עבר man‏ במראה הנכואה ددر 
והנה Sun‏ עשן ולפיר אש אשר עבר * וידוע כי משה לא היה מתנבא 
בדמיון כמפורש ומראה ולא בחידות אבל כאשר ידכר איש אל רעהו ٠‏ 
ואחרים פרשו שמלת ויעכר צריך דבר מצורף שפי' ויעבר קול ומדת 
יעשה במלת עד עברי זאחרים פירשו שהעובר כבור נכרא ומה יעשה 
במלת ושכותי כפי עליך עד may‏ * ומעתה יש לנו לומר שבאמה משה 
דבנו עה בקש ב' בקשות * הא' הודיעני נא את דרכיך * והב' הראני 
נא את כבודך * ונחלקו החכמים אם השיבו בשתיהן או בא' משתיהן ٠‏ 
Damm‏ ר' משה אומר שענהו בשהיהן י בשאת הודיעני נא את דרכיך 
נאמר לו אני אעביר כל טובי רל man‏ מציאות עולמי שבו נאמר וירא 
אלהיבם את כל אשר עשה mm‏ טוב מאד * ומצר הפעלות um‏ 
הדרכים הנרצה במלת הודיעני נא את דרכיך * ובשאלת הראני נא את 
כבודך נאמר לו לא תוכל לראות אה פני שרוצה אמהת מציאותי אלא 
יעדו בהשנה למטה ממנה באמרו וראית את אחורי אמר ma‏ השינ 
מה שלא השיג אדם לפניו ולא לאחריו * וראיתי ولام ממפרשי דבריו 
שיחסו זה המאמר שאמרו על השגת אעביר כל טובי כאלו סוכרים שהחכם 
د משה לא כון שנענה לו בשאלה השנית בשום פנים ולא any‏ בטוב * 
ואמר درم הבטיחו Ja‏ שישיגנו על ידי עזר אלהים רל בהשגת אחרי 
באמרו ושכתי כפי עליך עד may‏ ואינו mm‏ כן כי בהשגת אחורים 
אמר והסרותי את כפי * והנראה מדבריו גכ שפי' מלת אחרי ידיעה 
הפעולר? המיוחסות לו m‏ رود במלת. כל טוכי הוא רמז להראות לו 
הנמצאורז כלם כנאמר וירא אלהים את כל Sen‏ עשה והנה טוב" 
IND‏ * ובנראה שבשתי הסברות עקר אחר וכללם רל יחפ הנמצאות 

והוא ייחס מאמר אחרי לשאלת הראני נא את ככודך * ומאמר دجا 
טובי לשאלת הוריעני נא את דרכיך ואיני יורע אם חלקם לפי חלקי 
המציאות שכל טובי הוא רמז אל הפעלות שמהם יודעו התארים שנאמר 
בהם הוריעני נא את דרכיך mn‏ טעם וקראתי دنم ה' לפניך ٠‏ רל טעם 
ההורעה + ומלת אחרי תהיה' אל הנאצלים ממנו שהם עושי רצונו כמו 
שפי' במלת אחר שנמשך אחרי ונהדמה בי ונהחיב מרצוני * והנרארק 
מהכתו' שעל זאת ההשגה אמר והסירותי את כפי שבזאת ההשגה לא 
היא צריך עזר אלהי * אמנם באמרו ושכתי כפי הצריכו עזר אלהי * 


.ו - 


המקוס השאלה לו עמירח רגלים * או שיהיה מהענין השלישי לשון קיום 
והחמרה על man‏ להיות מלח רגליו לפי שוהפה mm‏ לענין ידיעת 
own‏ המיוחפת לעולם השפל וכל זה sn‏ הנפלאות שיעשו באוהו 
המקום התפשט ותתמיר ידיעהו יה' : 


פרק שלשים ותשעה יצב * מלה משתהפת חחלה ענינה התיצכות 

רגלים כמו אחם נצבים * ויצאו נצבים ויאמ' 
לענין הנהנח הממנים אה העם לבר משרי הנצבים ١‏ ולפי זה הענין 
יהיה אמרו דברך رود בשמים * רל מנהיגם ומעמידם כענין ברבר ה' 
שמים נעשו * ומזה הענין mm‏ כל לשון ההיצבות שבאה Da‏ באמרו 
והנה ה" נעב עליו ١‏ רל שלא השינ את השם יה' בראש הסלם. רק 
מצד היוהו פועל בו על در הוציאו כמלה נצב וכן vo)‏ אמרו נצב לריב 
5 ' אמנם ונצבת על הצור * וירד ה' בענן ויהיצב my‏ שם ann ٠‏ 
مدير הושאלה מענין הראשון * ויהכן לפרש על והנה ה' נצב עליו פנים 
אחרים שיהיה הושאלה מענין הראשון ורל שבמלת סלם לא دياجا 
השמים כו כן אמ' וראשו מגיע השמימה * ורל השמים חוץ מן הסלם 
והשמים הם כסא הכבוד והארץ הדום רגליו והנה ראש הסלם הו 
מוצב הרנלים pm‏ : 


פרק ארבעים הלך לשון הליכה * ענינה הראשון בעל חיים ממקום 

למקום دم וילך ארצה ٠ in‏ הולך על רגליו * וומצא 
לענין ההפשטות * כמו קולה כנחש ילך * וכן ולשונם ההלך בארץ * רל 
המשך וההפשטות שיחהם ולפי זה Min mon mm ap‏ קול جر 
ro‏ מתהלך ددر רל נמשך ומתפשט וכמו כן אחרי ה' אלהיכם הלכו 
רל המשכו והתפשטו אחרי רצונו ולפי זאת ההשאלה בההפשט השנחת 
השבכש הכונה בהליכה כמו ילך ה' בקרבנו רל התפשטור: השנחתו 
וכשהסהלק ההשגחה להמשך 0 קומה הכונה בהליכה כמו אלך אשובה 
אל מקומי וכן נטי אמרו ויחר אף ה' בם וילך ٠‏ שהרי אמר למעלרק 
וירד ה' בעמוד ענן ١‏ לא שיהיה ענינה הליכה גשמית : 


פרק מא עבר ענינו הראשון על הנועת ديرك חיים במקום * > 
man * mob May‏ בענין עבר הגבול וכגבר עברו יין * 
ויהיה להמשך הקול * ויעבירו קול במחנה והושאל לענין שאינו גשמ 
ומאלהי משפטי יעבר * ויעבר 0 מה * רל פגעים הרעים bern ٠‏ 
לענין המחשב הנעהק אל הפה * זמותי בל יעבר ود * ולפי זאת ההשאלו 
יהיה אמרו ועברתי בארץ מצרים רל עבור גזרתו ומאמרו * אמנם 4 
m‏ על פניו רל שפע השגה עצומה בהשגת משה * ויהיה רמז על פניו 
שב אל משה רל בפניו הפנימיים וכן נמי באמרו mm‏ בעבור כבודי 
ושכותי כפי עליך עד עברי * וכשהשינהו עובר ולא עומַד ולא יושב שהעובר 
פּעם יהראה ופעם יהעלם ואין בזה טעם אעביר כל טובי כי באמרו 


* ועודר אם יהיה עצמו יח' נקרא כסא לעולם הסכמת הכסא הוא 
ה ה למעלה ענין אחר חוץ מעצמו + והנה החכם ר' שמואל אבן 
חבון on‏ שאמרו על פנים לא יררתי mob‏ ديزم + אמנם המכון בענין 
כי יד על ده יה * נראה שהוא רומז במערכת. העליונה. ורל יש זמן 
במערכת העליונה שתמוט רגל עמלק בענין לי נקם ושלם לעה המוט 
רגלם ٠‏ אבל אז מימי משה היה מזלו פועל כררך והכנעני אז בארץ + ואם 
יש לך. לב הבין ענין mm‏ כאשר ירים משה ידו ha‏ ופסוק ואתרק ה' 
bpb‏ השב כסאך לרור ודור * רל גכ לענין aD om‏ המערכת 
בּנמצאי מטה כאמרו לדוד ודור שהרי תראה אומ' כי np‏ לחננה 
د בא מועד * ורל שאם הענינים ישתנו wa‏ המערכר? אתרק ה' 
לעולם תשב + רל שאתה נצחי קיים בלי שנוי : 


פרק שלשים וששה שכן * ענינו הראשון מורה בהתמדת : איש 

או תל במקום בין. mn‏ יושב pa‏ מתנועע 
בכל מיני התנועה כמו im‏ שוכן באלוני ממרא * והושאל לענין שאינו 
wann mul‏ מקום כמו לשכן שמו שם ٠‏ שהשם אינו ענין שתופש מקום 
ומזרה nm‏ כל ענין שה מיוחסת ‏ לאל ית' כאמרו ושכנתי ד 
שאינו שכנות ע סוק רק ההמרת ההשנחה mm Maya‏ רוצה על ד 
נברצק שמורה על עצם השנגחה מיוחם לו יהי אמור האור SH‏ 
שהוא שוכן במקדש באמרו וישפון ددر ה' רל דבר שמורה לעוטבם 
ההשגחה ולאופן זה נקרא המשכן משכן : 


פרק שלשים ושבעה مع * muy‏ מרה לעמידרז "= אחרי 

הישיברק כמו ויקם וילך * והושאל גם כן 
לענין נעתק מענין שהיה מונח בו ונאט' בו לשון קימה אפי' כל זמן 
התמידו כמו ויקם שדה עפרון * וקם הבית * וקמה בידך ממלכת ישראל ٠‏ 
כללו של דבר ענין הנעהק מההנחה הראשונה נאמ' בו بردم קימרק 
וכל לשון קימה שבאה בשם יה' הוא. לפי زعم ההשאלה בין ליעוד טוב 
دم ליעוד רע * כאלו נעתק ההנחה הראשונה לענין אחד + כמו אהה. 
הקום הרחם pw‏ * וקמתי על ma‏ «حديرة. לא שהוא גוף שיקס אתרי 
הישיבה : 


פרק שלשים ‏ ושמנה. עמד * מלרז משתתפרת ענינדק. הראשון 

לעמירת : האדם על רגליו ٠‏ כמו my‏ در 
אדם על oma pn‏ לענין הפסק כמו ותעמור מלהת * עמחו ולא ענו 
my‏ * רל פסיקת הרבור * Sonn‏ לענין השארותו. קיוכו * וצדקתו 
עומדת לעד * mom‏ ועמדו רגליו ביום ההוא אפשר שתהיה השאלה 
ענין הראשון ורל בעבור שכל פעולה שצריך הארם לעשותה בחזק 
יעשה כשהוא עומד על רגליו מצד הנפלאות שיעשו באותו הזמן באותו 


א 9 - 


me‏ נתיחסה non‏ מציאותו אל השמים nern‏ ישיכה * MOND‏ היושבי 
בשמים + am‏ בשמים * וכן mon‏ היושב על חונ הארץ + הוא يرجا 
הגלנל כאמרו am‏ שמים יההלך ורל שפעולות pe‏ נתלות. על זה 
nm ann‏ מורה להתמדת מציאותו حم שנותן הכל לא לפי דעה החכם 
שרוצה במלת am‏ על mn‏ הארץ שהם חחרים חלילה שהארץ לצק 
נחיחפרק רק בהדום רגלים שנ' והארץ הדום רגלי + ומה שנאמ' m‏ 
למבול ושב * ענין המבול جود יורה להפסר wen‏ והורה שהשם m‏ 
קים Ton‏ במלת ישב לא ישיגהו שנוי והסתכל mon‏ ל טבול ולא אמי 
במבול והראה שאם כלם ישהנו השם לא יבוא לו שנוי bon‏ ישב 
נקשרת עם ובהיכלו כלו אומר כבוד והבן זה : 


פרק שלשים וחמשה or‏ כסא ענינו mb‏ שישב האדם עליו 

כמו והמלך יושב על כסאו ובעבור ששם 
כסצק מורה לגדולת ומעלת היושב עליו כל דבר שמוררק למעלר; 
ותדולת דבר נקרא בשם כסא ומזה הענין יהיה mon‏ והמלך יושב על 
دمن m‏ רל שהוא מורה למעלת- המשפט שהוא non‏ כנרמז כי המשפט 
לאלהים הוא * וכן כי שמה ישבו כסאות למשפט * וכן אמרו Im‏ 
לכסא כבוד לבית van‏ רל כל כך יהיה זה האיש מעלה سردم למעלהּ 
ולגדלת בית אביו כהוראת הכסא למעלת היושב עליו * והנה הגדולה 
והמעלה אינם דברים שינשאו בחמר וכמו זה הענין יהיה יהס הכסא 
אל השם יח' כאמרו השמים כסאי וכל כיוצא בו ١‏ רל שהשמים رح 
מורים על עצמותו וגדולתו ית' לא שהוא גוף נשוא בכסא * אמנם מה 
שפי' החכם ר' משה כפפוק כי יר על ده יה במלת دم שהוא תואר 
עצמותו וגדולתו ומלת. ده מורה על עצמו ואומר אי אפשר שבמלת دم 
רצה חוץ מעצמו שאם נאמ' כן שהוא חוץ מעצמו נמצא שהוא פעם 
בכסא ופעם בלא כסא וזו כפירה והנראה מדבריו שאין זאת הכפירה 
ob‏ שיפרש כי מלת כס אינה مرحم על עצמו אלא דעתו למי שיאמין 
פעם בכסא ופעם בלא כסא ١‏ ורצה למצא מצד הכהוכים שאם כסצק 
מורה על עצמו ער שלא יאמן שהוא פעם בכסא ופעם כלא כָּסא שאם 
ممم מלת כסא חמיד. مرحم חוץ מעצמו יהיה وبرت בכסא כי כל זולתו 
יכנם החת ההעדר והעצמה והמעלה שהיא מתוארת בכסא צריך שיהיה 
השם ית' מתואר בה המיד ועל دز כל מי שיאמין שהוא m‏ פעם בכסא 
ופעם בלא כסא זו כפירה וסייע דעתו מפסוק אתה m‏ לעולם השב 
כסאך לדור ודור ٠‏ שהוא מורה להתמדת הכסא אכ הוא עצמו * ואני 
אומר אם אי Stan‏ שיחואר פעם בכסא ופעם בלא כסא אדרבה זו 
נראה כפירה כי המעלה והעצמה אם יהוארו בכסא הוא מצד שהכסא 
נמצא ומורה עליהם וכל זמן שהם מתוארים בכסא יתחיב מציאות הכסא 
זו כפירה שמורה לקדמות השמים * כי אי אכשר שיתואר בכסא והכסא 


= —— 


לעינים * ונמצא לענין השגחת הראיה * ועיניך שים עליו * ואשימרק 
עיני עליו ٠‏ שרל ראיחי שהיא ההשנה ומה שבא משם עין מיוחם אל 
השם היא העזרה כמו שנאמ' הנה עין ה' * שענינו עזרתו اسح י 
וענין השגחה והיו עיני ולבי שם * עיני ה' אל צדיקים * ובאר זה באמרו 
עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם י וכן פקח עיניך וראה * صا 
התעוררות ההשגה להשיג חלילה שיש לו עין מפני שאינו נשם והנה 
man‏ ההשנה לפי טבע המושג שהמראה לא יושג רק בראיה : 


פרק שלשים ושלשה מלה שמיעה משתתפת مدوم לענין שמע 

האזן כמו קול muy‏ אנכי שומע * וישמעו 
את קול הנער הלוי * Sonn‏ לענין קכלה mm‏ עקב תשמעון + ואם לא 
חשמעו * ונמצא לענין הבנה ונתת לעברך לב שומע ٠‏ וכל שמיעה 
שבאה על השם ית' היא לפי הענין הראשון רל ההשגה שבה ישיג 
הדברים הנשמעים בקול שהוא איכותם * ותכונה בשם שמיעה שהשם יה' 
אינו גוף שיהיה בעל אזן ١‏ וממנה חבוא לענין קבלה שמעה ה' צרק ٠‏ 
שמע ה' החנתי * אינני שומע * ויבוא בענין הבנה לשם ית' הקשבתי 
ואשמע ٠‏ כל מה שבארנו במלת ראיה הוא אשר נאמר במלת שמיעה 
د השמיעה תפורש לפי טבעי הענינים שתיוחס בהם השמיעה אם יהיה 
קול נשמע תפורש השמיעה שמיעה ממש + ולא שישיג השמיעה באזן 
د השם ית' אינו גשם אמנם על אי זה צר שישיג הקול nm‏ ההשגה 
תכונה בשם שמיעה ואין דמיון כינינו ובינו m‏ בשמיעה רק בשם לבר * 
ואם תהיה pay‏ קבלה man‏ ענינה שיענה על שאלח השואל או לא 
יענה ועל ענין השגת השכל הקשבתי ואשמע לא כן ידברו * וכל מה 
שבארנו בחוש השמע הוא הדין בחוש הריח לא פחות ולא יותר ואזן 
ענינו ידוע והושאל על ענין השמיעה מי בכם יאזין זאת * שפי' ישמע ٠‏ 
וכן נמי האזינה עמי תורתי וכל מלת אזן מיוחסת אל השם הוא השאלה 
by‏ ההשגה שבה Jen‏ הנשמעים כאטרו הט אזנך * ולא האזין לכם 
פי' ולא שמע : 


פרק שלשים וארבעה ישב + ענינו הראשון על ישיבת האדכם 

וישב המלך על מושבו + ובעבור שהישיבה 
na‏ להנחת הדבר מכלי השתנותו יותר מכלל הנופניות by‏ در השאלה 
לכל ענין mono‏ קיים אפי' שאינו גוף כמו ותגישון שבת חמם רל 
החמדת החמס וכן אמרו וצרקה בכרמל השב * ולפי זאת ההשאלה 
יהיה ענין mon‏ ויהודה לעולם תשב + ענינו התמדה וקיום וכל ישיבה 
שבארק בשם ית' כאמרו וה' לעולם ישב ٠‏ רל מתמיד וקיים ובעבור 
mm‏ כל הנמצא משלב קצתו בקצתו וכל הפעלות הפסקנה עד הגלגל 
והן הוות ונפסדות והגלגל מתמיר בתנועתו ומורה להתמדרש מציאותו 


u | == 


המלה לא מצאנוה רק מיוחסת אל טין האדם וענינו אמרו כל אשר new)‏ 
רוח שב אל האדם + וכנראה לי שזה ven‏ מוסכם על נפש המשכלת 
אמנם מצר היות רוח החיוניח שבארדם והדבור שהוא סגולת האדם רל 
מברילו מכח הנפש וקראו בשם נשמה והוא גכ שפע השכל ששופע 
באדם ומוציא שכל האדם מן הכח אל הפעל ٠١‏ ונשמת שרי תכינם * 


| ומוה הענין כל מה שבא מענין נשמה מיוחס אל השם ית' וקצתה. לפי 


הענין השני שהוא הרבור ומה שאמ' מנשמח nam mon‏ רל מדבור 
אלהי ٠‏ מנשמת אל יהן קרח רל דבור והמס מפותו גכ על ידי דבורו כמו 
pp‏ ישלח דברו וימסם : 


פרק שלשים רוח * מלת רוח משתתפת בענינים ‏ רבים. ימצא u‏ 

היסודי * ורוח אלהים מרחפת * וחמצא בפאה לארב 
רוחות השמים * וימצא על הרוח החיוניח כל אשר רוח חיים יי . 
וימצא על החלק הנשאר אהרי המות והרוח Sen‏ אל האלהים אשר 
נתנה * וימצא על דעת איש Sen‏ רוח בו * וימצא על שפע הנכואה 
ותנח עליהם הרוח * וימצא על הרצון רוחי זרה לאשתי * אל אשר 
יהוה שמה הרוח ללכת * פי' הרצון * וכן הניחו את רוחי * ba‏ שבא 
משם רוח מיוהם על השם ית' הוא מאלו שני הענינים רל שפע הנבואה 
ועל הרצון ; 


פרק שלשים ואחד ראה * ענינו הראשון על השנת חוש. העין 

ראה פניך לא פללתי * והושאל להשגת השכל 
ולבי ראה הרבה חכמה * שהחכמה לא השיג בעין רע רק בשכל ועוד 
שאמרו ולבי ושם לב משותף לשכל כמו שנהבאר ראו 7 ה' שענינו 
הבינו * ראיתי בלבי * והלב. אינו nam‏ רק מבין * ואמנם = טבעי 
הענינים הראיה המיוחסת אליהם אם mm‏ טבע הענין המושג שישיג 
בהשגת המראה הנה ענינו ראיה ואם mm‏ ענינו שיובן שיהיה ענין 
הראיה man‏ כמו שנקדם לנו * ואין דעתנו שהמראה אם יושג הוא 
دجنم עין אם כן mem‏ בעל עין כי השם ית' רחוק מהגשמות * אמנם 
דעתנו על אי זה צר שישיגנו אוחה ההשגה תכנה ראיה והיא השגת 
המוחשים ולא תרמה nen‏ המוחשים ולא חדמה השגתנו הדומור; 
בהשגת. השם ית' כי אנחנו משיגים בפּלים והשם m‏ לא در * pP on‏ 
הראיה הנאמרת עלינו ועל השם Im‏ בשחוף השם לבד ולא הדטינה 
שתי ההשגות * זה יבואר בפרקים הבאים בענין ההשנחה nm‏ בו 
متام חזה * והביט י ענין הבנה אררה N‏ ואראה + וענינו הבנה * ود 
כבר אמ' הכצעקתה ; 


פרק שלשים ושנים עין + שס משתף * עין המים * ועין החואה , 
ועין המראה * ונמצא לענין העזרה ותייה לנז 


7 4 — 


פרק עשרים ושבעה (פש מלה משתתפת * ענינה הראשון לנפש 
החיה הכוללת כל מרגיש כל אשר בו נפש 
חיה ויהיה שם הנפש המדברת אשר באדם כמו ונפש אדם * ויהיה על 
החלק הנשאר אחרי המות * והיהה روس אדני צרורה * man‏ בענין 
המנוחה אחרי הטורח והעמל וינפש בן Sam non‏ * ויהיה בענין הרצון 
אל תהנהו בנפש אויביו * ועל ود זה הענין רל ענין הרצון mm‏ מרק 
שבא מענין was‏ על השם יה' אין נפשי אל העם הזה * רל wor pn‏ 
זרצוני * כלבבי וכנפשי יעשה + ואמנם החכם ר' משדק הביא בענין 
הרצון שבת וינפש רל נשלם רצונו והויח כל חפצו * na m‏ במלר; 
ותקצר נפשו נעמל ישר' רל פסק רצונו מענוה את ישראל * וכן פי' רי 
יהודה האבל גנ נמעט רצונו והפצו מלענותם עוד יותר בראות. עני 
ועמל ישראל שנעברו ונהענו בפרך החת יד העמונים י וכנראה לי 
שאלו שתי המלוח שתיהם מצד ההשאלה מהענין הרביעי * וכמו שהשאלה 
לו השביתה ואינו שביתה' אחרי הטורח והעמל ער שישיג לו הפעלות 
שהרי נהבאר שבמאמר נברא העולם ומצאנו השביהה על המאמר 
וישבהו שלשת רעי איוב + mm‏ גם כן wann mon‏ פסוק np’‏ מן 
המאמר שכן אמ' שבת וינפש לא מנוחה אחרי הטורח והעמל אמנם 
השאלה לצד פסיקתו מענין המאמר ואוחו הטאמר הוא שם על הרצון 
או היוחו מאמר DPD‏ אליו כמו שיתבאר * אמנם MON‏ ותקצר נפשו 
עמל ישראל פי' קצרה שביהתו ושקיטתו בעמל ישראל מלרחם אוהם 
2 למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט : 


פרק עשרים ושמנה היים מלה משתפת * נאמרת לכל חי pm‏ 

ומרגיש מכל החי ויאמר על ענין הרפואה 
ויחי מחליו * ווקרא הפשר وذح מבשל כי אם חי * ויאמר על המים 
הנוגעים -שהם מתוקים יצאו מים Dom‏ * ואמ' ירפאו והי * רל שיהיו 
מתוקים * +הקרא ההכמה היים * חיים הם למוצאיהם וכמו שיקרא החי 
ממנו חי מצר היותו מרגיש כן הקרא החכמה חיים מצר השיגה ענינים 
שיש בכחה להשיג ואין השגה ההרגש כהשגה השכל pen‏ חי יאמר 
בשניהם בשתוף על צד הספוק ומזה החלק האחהון מלה חיים שבאה 
בשם m‏ : 


פרק -עשרים והשעה נשמה + .שם as‏ על הכח אשר בו מהנשם 

3 האדם רל רוח החיים שבה יתנועע האד 
וזהו אשר נשמת רוח חיים באפיו * ונאמר non‏ לבו בקרבו עד אשר 
לא נוהרה בו נשמה * ונשמה לא נשארה בי * ויאמר על הדבר ונשמת 
מי יצאה ٠ pn‏ פי' דבור * ויאמר על השכל שבו משתכל האדם נר 
ה' נשמת אדם wen‏ כל חדרי בטן * כי החפוש אינו רק בשכל * ואת 


206 ١ كك‎ 


שנתוחדנו באכילח עץ הרעת ונטינו להשיג לענינים הגופניים לתאכון 
לבד כלי צורך הכרחי ٠‏ כי זה שמביא תקנת המפורסמות לגנות ולשכח 
ומהשנח הפחות הרנישו np‏ מה שנעדר מהם מיד נגע כלבם my‏ 
האזהרה אז מה היהה תכליחה nya‏ שנגע בלכם ענין האזהרה כאלו 
אז שמעו אותו כענין ושבת עד لق אלהיך ושמעת בקולו * mar‏ שנגע 


| בלבם ענין האזהרה נחבאו. neo‏ בשתם * מיד ויקרא ה' אלהים אל 


הארם * וזה החבאה לא היחה מצר שהיו ערומים באמרו ואירא. כי 
ערום אנכ שהרי mon‏ עליהם עלי mann‏ ועור מה היה להם לחוש 
נדבר זה שהרי מקודם לכן לא השיגם גנאי מזה מצד שהיו ערומים * אמנם 
ההיה הכונה באמרו ود ערום man‏ רל בלתי סמוכה למלת ואירא. ורל 
באמרו כי ערום אנכי רל ידיעתי np‏ שאני ערום שהוא מגונה ממה 
שלא הייחי משיג קודם זאת ערותי שנטיתי אל ידיעת המפורסמור; 
וסכת ידיעתם לא היחה לי לא מצד המרי שמריתי ויחדתי האכילה 
מעץ הדעת והצרכתי ديم ולשבח זהו טעם טוב ורע * ולא הספקתי 
אכילתי משני העצים וכאלו אמ' אני בוש מצר שנמצאתי עבריין על در 
ואחבא ٠‏ הנה נתבאר שמלת קול ה' אלהים in‏ מאמר מיוחם א 
nem‏ וכל קול שתמצא מיוחס אל השם אינו כמו שיוציא האדם הקול 
שהוא ית! אינו גוף שיהיה בעל ריאה שיצעק וישמע. קולו חוצה מעצמו 
מיוחס אליו: כמו שתאמ' ומטה האלהים * ויש לנו מקום לבאר ורק 
הענין : 


פרק עשרים וששה אמנם השתדלותינו בכאר אלו השמות sin‏ 

לצר העלה שהזכרנו בפרקים הקורמים שהעלה 
היא לתקן פשטי הכתובים שלא יהיו עומרים a9‏ השכל מה שהורה 
עליו המופת מהרחקת הנשמות וממשיני הנשמוך: wm‏ כ הועלור; 
אחרות * ואלו הן שאם השכל הורה במופת הרחקת הגשמות ומצאנו 
מאמר נבואי עומר כנגדו בפשוטו שקר היו תכונת הנביא לפי הנראה 
מצך פשוטו עד שיהיה עומר כנגר השכל אלא הנרצה apa‏ אותו 
המאמר ענין אחר זולתי פשוטו עד שלא יהיה המכוון מאותו המאמר 
עומד כנגר השכל + והנה בזה ג' חועלות * האחת להישיר מה שהורה 
برد השכל עד שלא ימצא סוחר מצר הנבואה * והתועלת השנ יה שאם 
נתוכח כי אותו המאמר לפי פשוטו כנגד השכל ושקר שיהיה הנרצה 
מאותו המאמר צד פשוטו אמנם יש לו ענין אחר צריך לבאר מה היה 
הענין: המכון אל האמת כי כל השתרלותינו למצצק man‏ ונמציאנו 
כמוכרחים בזה שהוא מאמר נכואי וצריך לתתבאר ذا אינו סותר פנת מה 
שהורה עליו השכל ולהתבאר מה המכוון ממנו * והתועלת השלישיר; 
שאם יתבאר לנו המכוון ממאמר הנבואה שהוא ענין זולתי פשוטו הנה הוא 
7 נעלם וסתר חורה ובהתבארו יהיו לנו תועלות נדולות בסודות האמונה : 


<< 06 — 


הרבה חכמה * صوص כאמרו הדבר אשר חזה * שהדבור מובן ואינו 
נראה * ומענין הבטה * והביט אל עמל לא תוכל * שהעמל אינו נראה ٠‏ 
ולא כן במראה -/ אחודע * שענין nn?‏ המראה. bau‏ על התידורק 
המושגות במראה הנבואה באמצעות הרמיון שהסירם מהשגת משה שהם 
ומצעיים בין ה שם pa‏ הנביאים ולא כן עבדי nen‏ שפה אל פרק 
אדבר בו * רל ba‏ אמצעי אשר הוא בשכל * Den‏ מרארק מלשון 
מראות הצוכאות שבאמצעות המראה משינ האדם ענינים * וכל ראיה 
שהמטאנה טקרפ לאל ית' ויספיק היות להשנת השכל mm‏ ואם לא 
יספוק. לך בכל המקומות רק יהיה להשנח חושיית בקצת mx‏ המקומוח 
ויהי רצונו לההחרש ענין שמראה על עוצם ההשנחה הוא הנקרא כבוח 
Dem‏ שהרי גלה זה הענין non‏ במקומות מה שהעלים במקומורז 
כּאמרו כי היום ה' נראה אליכם * וכמקום אחר אמ' N‏ כמור. ה' ٠‏ 
וכן יהיה הרצון באמרו ויראו את אלהי ישראל * רל כבור אלהי ישראל 
לאחד הפרושים * שהוא לענין השגתו יה' מצר השנחתו וכנה ההשגחה 
המיוחסת לעולם השפל בשם רגלים כאשר אמ' ותחת: רגליו כמעשה 
לבנת הספיר כאשר יתבאר: 


פרק עשרים וחמשה קול מוסכם mob‏ שישמע באון هل( ויהי 
קול השופר + Spa‏ על המאמר pm‏ 
נשמע בית פרעה * וכן אם לא יאמינו לקול האות הראשון * פירושו 
- מר * וכן ושמעו לקולך * שפירושו למאמר ف כי- לא היחה הכונה 
להשמעות הקול וכ mm‏ הרצון באמרו וישמעו את קול m‏ אלהיבם 
מתהלך בגן + אין פירושו קול mob‏ כי השם יהת' אינו درم רק הוא 
רוצה על המאמר שקדם מאזהרתו באמרו מכל עץ הנן אכל האכל ٠‏ 
ומעץ הדעת טוב ורע לא האכל ממנו * שפיהושו שלא יחד האכילה 
ועץ הר עת לבר רק שיהיה מספיק אכילהו מפרי. שני העצום * mn‏ 
מתהלך נשוא על הקול دمو ויהי מל השופר. הולך וחזק מאר * וטעם 
מתהלך + מתפשט mb num‏ פועל ענין האוהחה ددر ממרק שאיָרע 
ווהירק הענין האדם ואשתו כשנתפתו ואכלו מעץ. הדעת לבר Sn‏ 
השגיחו להספיק אכילחם משני העצים לא שמו לב לענין האזהרה 
ער שמאכילת עץ הדעת הרגישו למערומיהם ועדיין לא שמו לב ער 
ששקעת non‏ התאוה לעה הצטנן רוח היום כאמרו לרוח Don‏ * ואמרו 
מה זה ועל מה זה ברבר שלא היינו משינים קורם שניחד האבילה 
מעץ הרעת עתה אנחנו משיגים כשיחרנו האכילה מעץ הרעת לבר 
אין זה אלא שמקודם לכן היה גובר החלק. השבלי + כשהירק העפק 
בענינים הגופניים ic‏ קיום המין וצורך ההכרחי ולא היינו צריכים להשגיח 
בענינים המפורסמים + רל להסכים دودمم טוב ורע רל. לגטות ענינים 
ולשבת ענינים * והנכיאים יוכיחו בהתגבר שפע השכל עליהם ומאחר 


- BE 


عدي שיתבאר * גם האומ' כי משה אמי בעדו ובעד אנשי דורו שאדם 
הראשון היה בתכניה הואר שלנו אי wen‏ כי אלו היו מספקים אנשי 
דורו בצורת האדם עוד הרבור אינו מחכם: 


פרק עשרים ושלשה תמונה. שם מוסכם לצורת הרבר המתואר 
| פסל. וכל חמונה ונופל על תכונת אי זה 

דבר שיהיה DyN‏ שאונו mon‏ כאמרו ותמונה אינכם רואים זולתי קול 
באמרו. זולתי מכלל שַשם תמונה נופל על הקול והעד על זה שאינו 
bau‏ על צורה התארית לכר באמרו bon‏ וכל תמונה ולא החריש درم 
אלא בער מה רוצה לומ' במלת mon‏ והוא כל sen‏ כשמים וכל 
אשר. בארץ שהיא המונה התארית מכלל ששם תמנה נופל* חוץ 
מהתמונה התארית ואם כן הדבר כל דבר שמושג na‏ זה הרגש שיהיה 
הפונת הענין ההוא המושג נקרא חמונה ואפי' המושג ברמיון אעפ 
שאין לו מציאות חוץ. לשכל כאמרו יעמור ולא אכיר מראהו תמונה 
לנגד עיני + שהרי. אמ' בסעפים מחזיונות לילה כל שכן הדבר האמתי 
המושג בשכל יאמר. עליו חמונה חה دم הנרצה באמרו m nem‏ 
יביט * רל על ההשנה השכלית * ريدم החכם ר' משה در מימון ששם 
mind‏ זאת המלה מצר הספוק מר' ש מוא ל jan‏ הבון ששם שתוף זאת 
mon‏ מצר ההשאלה במלת ותמונה. ה' יביט WED‏ שהמספק אחי 
המפכם ולפי זה הענין mon mm‏ אשבעה בהקיץ תמונתך שאין זאת 
היקיצה אחרי התמונה שאין הנה זכרון כּי: היה שוכב אלא רוצה על 
החלק הנשאר جمد המות בצאהו מן הכח אל הפעל ותהיה ההשגה 
שכל | בשכל לא כאשר מורה הפקוק הקורם לאותם wann‏ שחלקם 
בחיים ואינם מודים על החלק הנשאר אחר המות וזו היא mern‏ 
שהשיג. משה. בהיות עדין נפשו בגופו ותמונת ה' יביט * ופי' הפסוק כך 
NN‏ אני בצדק אחזה פנוך * רל על ידי צדק שאעשה אשיג מציאותך 
רל anna‏ לכל דבר חקו מה שיש בכחו לצאת לידי פעל + ושם פנים 
שם משותף נאמ' על המציאות וזה יביאני שאחר המות אשבע אמתתך 
וזה הנרצה באמרו אשבעה בהקיץ תמונתך: 


פרק עשרים וארבעה מראח שם . mn‏ למה שישיג חוש העין 

כמו שאמ" יפה מראה * ויורא והנה באר 
نكم * ויאמר לענין המושג בשכל ולב * ראה הרכה mean‏ שהחכמה 
אינה נראות בחוש העין רק בהבנת הלב ומזה הענין כל ראיה מיוחסת 
לשם "יה' שהיא השגת שכל man‏ כאמרו ויראו את אלהי ישראל * 
וכן ומראה ולא בחידות רל השגה שכל בשכל + וכן כל ראיה או הבטה 
וחזייה שכאות בשם כלם השגת. שכל כנון ויראו את אלהי ישראל ٠‏ 
mn‏ האלהים * ותמונת ה' יביט + שמענין ראיה מצאנו ולבי ראה 

1י 


נפש חיה וזה מראה שלא רצה כמלת צלם רק נפש המשכלת שבה 
נבדל האדם mb won‏ בעבור היות צלם שם משותף על כן אמי 
כרמותנו מפני שכנוי בצלמנו pay‏ לא הוציא לאור nam‏ מפני שכל 
הצורות הן צלמיו מצר הקנין על כן on‏ כרמותנו רל Som abs‏ 
מהקיים בעצמו בלי צורך man‏ כדומה ‏ לו באחר הפרושים אעפ שאין 
צורך © היותו עומד בעצמו עולה לנו מדין החקירה * וירוע 2% 
7 שם נגזר מדמה ואינה שם עעם כמלה obs‏ אכל נוהן דמיון דבר 
בדבר בין בעצם בין בענין שירמה זה עם זה ואם כן נטלה mn‏ 
שהוא כפל לשון שמה שיורה שם צלם יורה שם דמות ואכ by‏ 
כונת האומרת obs‏ כדומה לו רל עומד בעצמו לא יתכן ود לא היחה 
הכליה הכונה בדמיון בבריאת ab oben‏ רק על חבור שא עם הגוף 
כי כן אמ' נעשה אדם בצלמנו ומלת ארם הואר מתואר מאדמרק ٠‏ 
ובאמרוכדמו הנו שב אל שניהם לא אל הצלם לבר כי לא אמר אעשה 
צלם mom‏ * ردم בצלמנו בית העור וגם האומ' שבמלת obs‏ רצה 
הצורה ובמלת דמות פעליה שהם כלי אמצעית כלים במעשי Den‏ 
כיוצא בראשון שמשיב דמות על הצורה 725 on‏ האמר שבמלה obs‏ 
רצה הצורה ובמלת דמות החמר מה טעם כף mom‏ במלת כדמותנו 
רק יהיה הרצון לצר דמיון ההנהגה ורל כמו שאנחנו מנהינים 3 יהיה 
הו מנהיג מצד מעלתו מה שלמטה ממנו ann‏ הרצון כאמרו וירדו 
בדגת הים ובעוף השמים רל אופן הממשלה והרשות שלו -עליהם. מצד 
היותו מנהיג כי כל: מנהיג שולט כמו שאמ' ותחסרהו מעט מאלהיכם 
וכבוד והדר העטרהו * המשילהו במעשה יריך כל مح תחת רגליו * 
ולזה כון באמרו ברמות אלהים עשה אה האדם * רל שלם בהנהגה 
שלא. היה כמו הנול 0 שעדיין לא יצאו לפעל והער על זה שאמי 
ביום ברוא אלהים DIN‏ ולפי זה הפי יכון אות ביה במלת בדמור; 
שרצה - הנהגה המלאכים והעד על זה שאמ' אלהים שם השתוף 
אבל במלה כדמותנו ‏ מפני שנכללה ההתחלה הראשונה בצק בכף 
הדמיון + והנה באמרו בצלמנו הוא קניני אל כל על 22 בא כרמוהנו 
ma‏ כף שלא השוה mare‏ שאמי ויולר ברמותו כצלמו. * באה oo‏ 
דמות בביה ששהי ההנהנוה שת ומלה צלם בכף כי לא היה obs‏ 
DIN‏ הוא צלם שת * ואם לא יהיה שם צלם לנפש משכלת רק לצורת 
התארית מכלל שאר בניו הנולדים לו לא היו כצורת ארם התארירק 
ומי: שכון שהוא מרמיז. על צורה התאריה ופרשו. כתבנית שאני. נראה 
במראה הנבואה איך ימשיל המורגש שיש לו מציאות חזקה במרומה 
שאין לו מציאוה وم ברמיון * גם המפרש שהוא מרמיז. על min‏ הכבור 
שנאמר - כמראה אדם עליו מלמעלה אי אפשר מפני שצריך שיהיה 
האחר עקר מה. האחר עליו ٠‏ אבל درم כל ms‏ עקר שיהרמה 
האחר 3 וזה אי אפשר וער שהוא by‏ דרך משל. במעשה מרכבה 


Je ف‎ 


האוכות אמנם בענין הכמות בשני מיניו ככמוח המתדבק ובכמות המתפרק 
אמנם ככמות המחדבק כגון נטע ארן nem‏ יגדל + וככמות המתפרק 
دود חיל ba‏ מאד * וכשימצא בענין הזמן בהוספת השניכם ויגדלו 
הנערים * ובענין האיכוח את שני המאורות הגדולים שהוא באורם * המסות 
הגרולות בפליאות * ובענין החשיבות והכבור nen‏ גרולה + ותאמר בענין 


המעלה aan‏ מצד צרוף הפעולה גם האיש משה גדול * ולפי זרק 


הענין mans‏ לשם حم ה' אלהי נדלת מאד י ود גדול אתה ועושרק 
נפלאות * וכל לשון يدوام שבאה בשם ית' הוא מזה המין מצר פעלותיו 
הנפלאות לא שהוא جردم לתוספת הכמות : 


פרק עשרים ושנים צלם שם מוסכם לכל צורה: המקימת דבר 
בין בתכונה pa‏ במציאות * והצורה המקימת 


הרכר בתכונה בין היותה טבעית בין היוחה מלאכותית ‏ , ולפי mas‏ 


המלאכותית נקראו הצלמים צלמים * ונאמ' צלמי טחוריכם רוצה בהם 
צורותם המלאכותית. ולתכונה הטבעית רוצה בו באמרו וצלכם man‏ 
אשתנו שרוצה בו לתכונת פניו שכבר נאמ' התמלי חמה * ודוע ורק 
שמי שיתמלא חמה ויכעם לא יהיו פניו בצורוהם בשעת הכעם וה 
מסכים למאמר הפלוסוף שאמ' ذا מקרי הנפש כשיתפעלו בנפש: יעשו 
ذه man‏ שום פעולה כירוקת לפחרן וכארימות לבישן + אמנם מה שאמר 
م בעיר צלמם תכזה אינו רוצה לתכונת האברים רק לנפשם שהיצק 
קימת אותם כמציאותם ומנהגת אותם כי הכזיון לא ופול רק על החלק 
המעולה שנמצא. בעצמז והמשילו בחלום לפי שבשעת החלום nn‏ יש 
ואחרי היקיצה (ראה אין ٠‏ ומתבאר הדבר מסופו ذا הוא pn‏ כך צלם 
הרשעים man‏ בעורו בעיר שהוא משל על הנוף מסופו והוא אחרי 
men‏ מהנוף בשביל העונש העתיד לבוא על נפשו והוא mon‏ והו 
הבזיון המשיג לנפש בעורה לגוף שלא Senso‏ פעליה השיגה משלורז 
העולם הזה רק לצר ששמה כלל השגחתה לקיום הנוף והנאותיו ותאותיו 
ולא השגיחה לקיום עצמה שהוא קיום העולם na‏ ועל در on‏ ה' בעיר 
צלמם תבזה 07 אחרי ששמה: כלל השנחתה לקיום man‏ מצר זה ישיג 
לה המזיון כי לא יהיה לה השארות אחרי המות mb‏ החלק השכלי 
רצה באמרו נעשה DIN‏ בצלמנו כדמותנו בצלמו בצלם אלהים. An‏ 
אותו מפני שכל הבריאות שנכראו במע שה בראשית לא רצה ددجا 
בריאה וכריאה התואר שלה רק לענין עצמיי שבו יברל משאר הבריאות 
והנה אמר חדשא הארץ אינו רוצה רק לנפש הצומחת לא לתואר ובאמרו 
ישרפו המים רצה לנפש החיונית וכן הוצא הארץ נפש חיה * שבה נברל 
מן הצומח וכן באמרו נעשה DIN‏ בצלמנו רצה על החלק השכלי 
שבו bus‏ מן הבהמות שאם לא כן מה הפרק שנתן בין האדם ובין 
הבהמה כמו שהכבריל pa‏ החי ובין הצומח בנפש החיוניר; באמרו 
4 


ו 


A — 


יח' והכלים נמצאים בהם אלו הכחות ao‏ העין והאזן והאף מהחושים 
זלב ורגל ויר וכף ואצבע. וזרוע שהם כלים mob‏ המתעורר * ויש לכל 
כלי פועל מיוחר לכחות כח המתעורר כנון בקשת הדבר והבריחה ממנן 
וקרבת הדבר וההרחקו. מושכל אלו נחלים לתכונות הנפש nab‏ המתעורה 
שהם הכעס והרצון והפחר והגבורה והאכזריות והרחמנות והאהכה והשנאה 
והרבה כיוצא מאלו ויש באלו מה שראויים להתיחס אל השם ית' * em‏ 
מה שאינם ראויים מצר שהם mon‏ אל השם השפה mem‏ והלשון שהם 
כלים לכח הדברי * והנה. כל שם שיהיה חוץ משמות הנפש המשכלרז 
וכחותיה שהם בלי עזר aan‏ כלם באים תח ההשאלה * אבל שם שיהיה 
כחו השהוף man‏ חלק. מחלקי: השתוף מוסכם לנפש המשכלת וכחותיה 
שהם בלי עזר man‏ אז יהיה אוחו- השם משבח ופשוט صن ההטעה וכל 
המשתרל. mb‏ החלק נרול: המעלה ‏ יהיה מתקרב לשם ומעתה m‏ 
בבאור השמות. על פי יהסדר ; 


פרק עשרים ‏ מקום שם-משותף ענינו הראשון לעסוק man‏ וגבולל 

העסוק יקרא -מקום ויאמר כ לגבול ‏ שאונו عرفت כו 
אם את כל המקום * ונחלקו ‏ המעיינים ברעת" המקום *. מהם - אומריכ] 
הפשוט הדבק. על = שטח. man‏ ומקיפו ‏ מסביבותיו: + ומהכם ‏ אומרים 
שהוא- הפנוי שמקיף בעקום וצודקת הרעת הראשונה והשאל on‏ המקום 
לדבר שאינו גשמי ٠‏ מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצרק שמה הרשע 
רל במקום המשפט עושים רשע mm‏ מקום pen‏ והמשפט הוא זרז 
העולם שהוא. בית : המעשה ולפי זאת : ההשאלה. נאמל ددرو دده م 
ממקומו * חלילה ‏ שרוצה درم אל כבוד ‏ נברא ‏ שתופש -מקום שהמתפלל 
יתפלל. בנברא והמאמין כזה מאמין בשתי רשויות אלא מאמר כבור Mm‏ 
רל יפעת השנחתו העצומה שלשם m‏ + זמפני שבזו המראה. הוקרדק 
העור בהסתלק השנחתו ‏ יחע' שהיהה. המירית: במקרש לשוב' על. סדר 
קשר מציאות העולם בכללו עד שהשקוף מצד בחינת העולם עצמו כשהגיעע 
אל ראשו והבין aD‏ בהשקפת עיון מציאוה השנחת ‏ האל „oa‏ 
מהענין שהשקיף שכלו לדעת השנחת האל ית' אמונה. קיימת אמתירץ 
הוא מקום האל וכאלו אומר שהשבח. והמהלל: לשם nr‏ באמרו. ברוך 
הוא מאותו המקום שמורה על השגחתו * ולזה 'הרמיז באמרו אלך אשובה 
אל מקומי * an‏ הענין רצה באמרו הנה מקום אתי ונצבת. על הצור + 
רל מעלת השקפת עיון שתשיגני ועל pp‏ אמר mas‏ על הצור * Din‏ 
ההתיצבות הוא. התיצבות מרע .ומלת צ ור ענינה מקור הנמצאים לא שהוא 
יח' נוף תופש מקום חלילה . 


פרק עשרים ואחד. גדול ענין זאת המלה תוספת ‏ ומשתתפר; 
ددط ענין הרבוי בין בענין הכמות pa‏ בענין 


/ 7. 


החלק a‏ אמרו\ זיש דבר ואינו נודע * ואמנם נשארו سرد חלקיב] 
שהם החמר והצורה ויש. לך לרעח כי יש me‏ מיוחדים אל ההמר 
להורות על עצם om Sonn‏ כמו נלם Son‏ دناه נוף * ויש מקרים נמשכים 
לחמר מאשר הוא המר והם השגותיו pas‏ אורך רוחב ועומק מקום נענוע 
משוש קטן ונדול * ויש מקרים נמשכים לחמר מצר התחכרו כצורה והם 
ה' ענינים שמושנים בה" חושים pm‏ מקרים נופניים כנון הקור והחום 
שמושנים صقف המשוש והטעם כמו כן המראה שמשנג בחוש העין * 
הקול שמשג בחוש האון * והריח שמשג בחוש האף * ומכל אלו ג'המערכות 
לא המצאם מיוחסים אל השם לצד פחיחוהם רק מן החָלק הב' شاك 
מקום ושם נדול ٠‏ ומן החלק הג' המראה והקול mem‏ המראה ככ 
מה שמש כחוש העין am‏ הצלם והדמות והחמונה והתבניה והתואר * 
והשגות הקול כל "מה שמשג בחוש האזן ددا הקול שיוציא הנוף מצר 
הקשקוש והתקוע והנענוע mia‏ נכלל קול הדבור * am‏ כל מה שנמצא 
מהשגות אלו הג' חלקים רל המקום הנודל הקול המראה מיוחס 
אל השם ית' מצד הכתוב "יש לנו: בהם: באורים בפרקיהם -להסיר כלל 
ספק * ויש לך. לרעת שיש שמות מיוחדים :על הצורה והיא הנקראה נפש 
ויש: לה מערכות * המערכה האחת צורת היפודות ٠ ٠‏ והב' צורת הדוממיתי 
והג' צורת הצמיחה + הד" צורת החיונית + הה' נפש: המדברת * הארק 
היא העליונה והחשובה מכלן ולא תמצא/ מיוחס לאל ית' צורת היסודות 
\השגותיה * וצורת הדוממית: והשגותיה רק שם ارج * ולא צורת הצמיחה 
והשגותיה ולא צורת החיונית והשגותיה שהם בבעלי חיים שאינם מדברים 
שהרי יש. לה סגלות בכח. שאינם. ana‏ המרבר. ולא תמצאם. Dem‏ 
לשם ואם מצאנו מלת שאגה ונעירה הם: על צד הרמיון ب לאותם הנושאים 
אותם הסגלות שטעם וה' מציון: ישאג הטעם כאריה. ישא וטעם כי נעור 
ממעון קדשו טעמו כאריה נעוה ומלת. כנף על צר השהוף mean‏ כמו 
שיתבאר * ואם כן לא תמצא מצורת נפש החיונית mem‏ מיוחסיכש 
לאל יח' מאשר היא צורה לצומח רק מאשר היא חמר לנפש המדברתי 
\ והנה כלל השמות שיש לנפש המשכלת מיוחסים לשם' יה' שהם נפש 
חיים נשמה רוח מצר שהיא עצם נבדל מהגוף ויש לה השגות שאינרה 
צריכה בהם עזר מהגוף כנון הידיעה: והבנה .והמחשבה : pm‏ על זרק 
שהדעות תברלנה ממקרי הנפש שמקרי הנפש כשיתפעלו בנפש יעשו נם 
כגוף שום פעולה כגון: הירוקת לפחרן ואדמות בכושת. והדעות אינן כן כי 
כשיתפעלו בנפש לא יעשו בגוף שום פעולה ואלו ראויים. להתיחם. אלל 
- השם ות' שהם פשוטים' مرا הנשמות * ואמנם יש לה השגות מצד חבורה 
בחמר על ידי נפש החיונית om‏ החמשה חושים שהם :משוש ‏ ראירק 
שמיעה ריח טעם המדמה המתעורר תוסף עליהם החלק nam‏ 
זאמנס:מצאנו שלשה חושים מיוחסים אל השם ית" שהם הראות והשמיעה 
זהרוח ‏ וכחות הנפש המתעורר' והדבר והשאלו לו אלו הכחות אל ovn‏ 


Sn — 


בנו ולא נמצא בדמיון אותו הכח נאצל מהשם ית' לא המצא ود הכלי 
המיוחר לאותו הכח המיוחם לשם וכיוצא درم המין כלי הזן וכלי ההולדה 
מכאן יש ראיה להבין שלא השיגוהו בעניני הגשמית רק מצד יחס הפעולות 
לאשר הוא יה' מכל חסרון בעל גשם * ויש לך לדעת כי. יש שמוה במקומות 
טעמם הה שא לה ובמקומותח am‏ הנרצה בהם הש חוף הגמור Nox‏ בשמות 
הכלים mn‏ צריך לשמירה רבה ga.‏ נכשל למה שהוא מכון מפו EN‏ 
ויתרון שתוף. הגמור מההשאלה כיהרון. האור מן החשך : 


פרק שמנה עשר. לא החשוב שלא קרמונו חכמים מחכמי הקראים 
בבאור אלו השמות אלא שכבר באר Dann‏ הי 
יוסף ננ על דרך כלל נקדות mann‏ ספקות אלו השמות כמו تامدك 
לנו הבאור * והחכם ר' יהודה האבל ננ הרחיב הבאור בספר א שכל 
הכפר בכל מלה מאלו השמוח מה שבא בידו ובאר כי הזכיר באור אלו 
השמות מבאור המשכילים ירא * ומבאור יהודה בן קורא ירא * ואחרי 
הבאור הזה באר החכם ר' nen‏ בן מימון bt‏ בספרו המדע שמורק 
המושאלים והמשתתפים זהזמן שבין we‏ החבורים קרוב לכט שנח * כי 
د יהודה האבל ננ היה חבורו בזמן ד' אל פים ותשע מאות והשע 
לפרט * וחכור החכם רבי משה בזמן د אלפים ותהשע מאות ושלשיכק 
ושמנה לפרט * ואני רצתי אחריהם. בפרוש זה להישיר לשוננו האמתית 
מה שבא בספור דברי הנביאים. eb‏ המכון אל האטת כפי שיראה. לי 
לפי דעתי ٠‏ ולא صصص השתדלותנו אלא לבאר מה שבא ברברי men‏ 
שלא שלט בעניני השנתו כח המדמה ומה שבא. בדברי המדכרים ברוח 
קדש ודכרי הגביאים מה שבאו על צר הספור לא מה שבא להם במראח 
הנבואה אשר היה מפועל حص המרמה * ואתה המעיין. כמאמרי זה אם 
ועלה בשכלך בבאור אלו המלות זולתי מה שאומרהו אני may‏ משלכם 
לך רק אחרי עיון ורקדוק לפי המכון. אל האמת ab‏ האזהרה הגדולרק 
חהיה שלא תשינ בבאורך הפעלות גשמית בעצם השם ות' : 
١‏ 
פרק תשעה עשר ma‏ הפרק נכלול מקום הסכמת השמות ונראה 
מאי זה מקום תתכן ההשאלה ואי זה חלק יהיה 
ראוי להתיחס אל men‏ מכלל ההסכמות * "on‏ כי pen‏ دومح 
mann‏ יבוא על ג' פנים + שם שיש לו נוף מרגיש או אינו מרגיש כנון 
DIN‏ שרה jan‏ עץ רג שור שה * ושם שאין לו גוף רק הוא יש כמו חכמה 
גבורה חיים * nen‏ ללאדיש רק הוא העדר כמו עורון ma‏ دم עוני * 
ומאלו הג חלקים החלק השלישי הוא הפחות ועל pp‏ לא תמצוק מזה 
המין מיוחס אל nem‏ ית' מכל חפרון ונשארו שני חלקים הראשונים An‏ 
דומה למאמר הפלוסוף ההתחלות on‏ ג' * החמר והצורה וההעדר. 
eb‏ זה הדרך nen‏ חכמי המחקר כי שם דבר כולל שלשתם ולזרק 


> m — 


כננדו כפי שיבוא הבאור כפרקים הבאים בעניני השמות המושאליכם 
והמשתתפים ער שלא ישאר שום קוץ מכאיב mob‏ שהורה עליו השכל : 


פרק שבעה עשר ההכרח גרול הביא העבריים להשאיל שמות שהם 
משיני נשמות לשם ית' והוא בעבור היות wa)‏ 
המשכלת שוכנת בתוך ארמון חמרי ונאצלים ממנה כחות ואי אפשר שיראו 
כחותיה רק by‏ ידי כלים חמריים הסכימה לשונותיה על אותן הכחורק 
DM‏ נאחזים ددم הנגשמות וכשרצו גכ להודיע שיש כחות שופעות מאתו 
יתע' והם ba‏ אמצעות כלים חמריים ולא היו לה שמוח פשוטים מפגע 
הנשמות להודיע כחות השם הביאה ההכרח להודיעם על ידי לשונור? 
שהסכימה לעצמה שהם נאחזים ددعم הגשמות כנון ירד ועלה ושב ועמר 
201 ופעל nam‏ וכיוצא ‏ בזה המין ולא הספיק לה זה השעור non‏ 
כשרצונה לאמת שפעלות נאצלות: מהשם ית'' כלי ספק יחסה לו גכ שמות 
הכלים החמריים nos‏ שהרגלה לעצמה “ده על ידי אותם הכלים נעשות 
הפעולות כגון יר ורגל וכף ואצבעות ורוע ושפה ופה ולשון. ann‏ ועין 
זאזן * והנה כאשר רצינו לדעת שהשם ית' מתקרב. ומתרחק השאלדק 
לו ההליכה והישיבה והביאה והירידה והעליה - אלו הפעולות הם על 
ודי כלי ההנעה שהם הרגלים השאלו לו אלו הכלים באמרו והארץ הדום 
רנלי + את وترم כפות רגלי * וכאשר. רצו להודיע שפעולות נאצלורץ 
ממנו השאלו לו הפעל והמעש וכל אלו הפעולות. on‏ על ירי כלי המשוש 
והם הידים והכף והאצבעות והזרוע: והשאלו לו אלו הכלים באמרו מעשי 
ידוך ,מעשה אצבעותיך * ותשת. עלי . כפכה + ימינך: ה' + בגדול. זרועך * 
וכאשר רצינו להודיע שהשם משוג' הענינים השאלו לו הראייה והשמיעה 
זהריח וכל אלו ההשנות הם על ודו כלי ההשגה שהם העין והאזן והאף 
והשאלו .לו אלו. הכלים באמרו עיני ה' * עפעפיו יבחנו בני ٠ DIN‏ הט 
אזנך * ישימו קטורה: באפך * זכאשר. רצינו להודיע שענינים מגיעיבם 
ממנו יח' לנכיאים השאלו הדבור 6 לא יהיה כי אם על ידי 2 
שהם השפה והפה והלשון והקול השאלו לו אלו הכלים באמרו פי حم 
ולשונו .כאש אוכלת * קול ה' יחיל מדבר * ויפתח שפתיו עמך * אעפ 
שיש לנו מקום. עיון בענין הדמור כאשר יחבאר בקצת פרקי זה המאמר* 
והנה יכואוך בפרקים הבאים בשביל אלו מקומות מפורסמות בענין ההשאלה 
שמהם תובא. NIT‏ לאמת ההשאלה ב אותם המלות אל השכם 
יח' * ווש לך. לדעת כי. לא הושאלו. אלו השמות שהם שמות הכליכם 
ושמות ‏ הפעולות ‏ המיוחסות אל אוְתם הכלים רק מצר שרצו ליחס לו יתי 
כל השלמות ולסלק ממנו כל. חפרון כפי הנראה מרעת ההמון * והנרק 
כשראו כחות נאצלות ‏ מעצמנו ויש בעצמנו לכל. כח. כלי מיוחד השאילו 
לו כ שמוח הכלים כנראה. אל ההמון שואת. היא. השלמות הגדולה אם 
3 הכרח הכחות. הנאצלות. הביאם אל om‏ הכלום על כן כח שנמצצק 


u —_ 


פרק ששה עשר רע כי ענין הרחקת הדמות מהשם دما הוא מרק 
min‏ מופתי השכל ואם נמצא ככתוב מאמריכם 
נבואיים מראים הפך מה שהורה עליו השכל יש לחוש. בדבר זה * ונאמר 
כשנמצא דבר שהורה עליו השכל ומצאנו aan‏ עומד לנגדו רל נגר 
המושכל לא נכריח השכל לישבן על פי פשטי הכתוכים כי ימצא בלתי 
מיושב אלא נכריח הכתובים לישבם על ود שהורה עליו השכל [an‏ 
ברור זה שהכתו' במקומות לא ירבר על ود שעור אמתי ואפיי בענינים 
שהם משיגים בהרגש שרבר עליהם הכתוב על דרך גוזמא wa‏ עריכם 
גדולות ובצורות בשמים * אשר כגובה ארזים גבהו שהוא על דרך הפלגה 
שיהיה באחר הנמצאים DIN‏ או זולתו דבר אחר ויוחס עליו מן הדבר 
ההוא Sn‏ מן הנמצא ממנו כו * ופנים אחרים שיוחס בדבר אחד ענין 
שאין נמצא בו כלל מן המין ההוא לא מעט ולא רב אך ben‏ לרבר 
דומה לענין ההוא לפי הנראה להמון והוא על דרך הפלנה אי אפשר 
שכוון בו שיאמרו ההמון המצא הענין ההוא לאשר יוחס לו ומזה המין 
ואשא mann‏ על כנפי נשרים וכיוצא בו רבים * ואם כן הדבר כיון 
שירענו כי הכתוב במקומות לא ירבר על פי שעור אמתי בדבר שהשגנוהו 
בההגש כמו כן בענין שהשנגנוהו אחרי השכל ומצאנו הכתוב עומד כנגדו 
יש לנו להקן הכתוב להישירו במה שהורה עליו השכל כר' דכרים הכש 
שמוציאים הדבר מאמההו * הא' כאשר زياد הדבר בהרגש ויבטלהו 
נדע שאינו אמתי * והכ' on‏ נשקול משמע הרבר במאזני השכל ויעירהו 
כי אינו אמת נדע שהוא מעבר * והדבר הג' כאשר לא שיגהו בהרגש או 
בשכל ויהרבו עליו הראיות ود אינו אמה ردير שהוא מעבר * והדבר. הר 
אם נשיא אותו בדבר זולהו ולא ידמה כי יסהור אותו נדע שהוא מעכר* 
ואמנם הרחקת הגשמות מהשם יה' הוא מה שהורה עליו השכל * ואם נמצא 
בכתוב אמרים מראים שיש דמות לשם ית' נתעורר על אותם המאמרים 
בתוספת מלה או בהשאלת ענין או בשמות השהוף נסיר כל 
* قوم כמו שיתבאר כל זה בפרקי זה המאמר כאשר העירונו חכמינו עה 
לתקן הכהוב באלו שלשה פנים שהם אם תוספת מלה או השאלת „Pay‏ 
N‏ השתוף בשם * והנה כשנמצא השכל מרחיק הרמות מהשם ודבר 
הכתוב עומד כנגד השכל כאמרו וירד ה' + עוני ה' ٠‏ וד ה' + וכווצצק 
בהם השכל mm‏ נוצח להוציא ‏ אותו הכתוב ממשמעו. כל שכן במצוצת 
מצד הכתוב מאמרים אחרים מורים למה שהסכים עליו השכל מו PS‏ 
הדמיון באמרו ואל מי חדמיון אל י למי חדמיוני mm‏ + מאין כמוך ה' * 
שהרחקת הדמיון יהיה בעצמו ואפי' ביחסיו הנה אלו הכתובים מרחיקי 
הדמיון מכחישי המאמרים הראשונים שהם מביאים הדמיון ומבטלים אותם 
מפני שנעזרו מהוראה השכל כל שכן בהיות אותם המאמרים שנראה 
לפי פשוטם עומדים כנגד השכל נלכדים ברשת תוספת ‏ מלה או השאלה 
או שתוף אשר אפשר להישירם לפי הוראת השכל שלא יהיו עומדי 


- 408 — 


מצר טבע אם מצר שהוא בעל נפש ועל אלו wir‏ הפנים פעלחו בנגיעה 
ולא יסחר man‏ זה באבן הזוחלח שהיא מנעת הברזל. לא בנגיעה כי 
Di‏ הוא על ידי פגישת האכן לאויר מצד סנולתה והאויר. לכרזל והער 
על וה שלא ינענע על אי זה רוחק שיזרמן רק על רוחק משוער * אכ 
man‏ בי על ידי אמצעי בין כלי אמצעי המיד בפגישה * וידוע שהעולם 
נמצא מהעדר הגמור ואי אפשר שפועלו חרשו בנגיעה כי אין בין ההעדר 
וכין: הנמצא . יחם נגיעה זה מראה שמחרש העולם אינו ma‏ * דרך 
רביעי * ידוע שהנוף אינו אחד בבחינת עצמו בין מצר הרכבהו שהוא 
מורכב מחמר mann‏ בין מצד שקבל החלוק מצר שהוא בעל רחקים והם 
N‏ רחב ועומק וכ נמצא שמציאותו מצר הרככתו am‏ ואכ עלרק 
למציאותו. והוא בעצמו אפשר וירוע שמחויב המציאות אין שום אפשרות 
למציאותו ٠‏ דרך חמישי * ידוע שכל נוף הוא צריך מקום ואחר שהוא 
ms‏ מקום הוא בעל שעור וכל בעל שעור יש לו הכלית וכל בעל הכלית 
جما כ לכחו חקר כי אי אפשר שימצא כח שאין לו הכלית נשוא mb‏ 
שיש לו תכליה זה שקר * וכיון שחייב לנו העיון להאמין שהשם 'm‏ עצם 
אין חכלית לו זה מורה שאינו גוף ולא כח בגוף פן יתחייב לו התכלית י 
דרך ששי * ככר ירעת שהגוף צרוך שיהיה בפאה וגם שיהיה בעל* 
שעור ועל כל פּנים צריך שהבקש עלה על התיהחרו כפאה זולתי פאורז 
אחרות ועל התיחדו בשעור זולתי שעורים אחרים וכבר נתבאר שהקרמון 
לא יעולל + دده שביעי * דבר ידוע כי אי אפשר שירמה הפועל- 
לפעולו שאם לא כן יתחייב שיהיה פועל לעצמו p om‏ אחר שהשבם 
ית' ברא. הנופים IN‏ אפשר היו השם A‏ ואם יקשה DIN‏ ויאמר 
שעצם aa‏ יה' מכל חסרון מהחלף מעצם אלו הנופים ועל כן פועל הוא 
3 כמו שעצם השמים מתחלף מעצם היסורות son‏ שאין הפועלל 
דומה לפעולו * יש להשיב שאין דעהנו על אמתת העצם וגם حرطم נוף 
לא חורה על אמהת העצם pa‏ היותו דומה ובין שאינו דומה אין לנו 
חשש להשניח בזה רק כונחנו על מה שהורה מלת:גוף וירעת מה שנתבאר * 
בספר המחקר כי הקו הוא ארך בלי רחב ובלי עומק וה שטח הוא אורך 
ורחב בלי עומק וה גוף הוא IN‏ רחב ועומק ואכ על אלו הרחקים הסכמה 
מלת נוף: וכל העצמים pa‏ היותם דומים pa‏ היותם בלהי דומים ויהיו 
להם אלו השלשה רחקים שהם אורך רוחב ועומק שם הגוף אמור לכלם 
- בהסכמה * ואם נאמר שהשם ית' m‏ וברא הגופים הנה יהיה הפועל* 
דומה לפעולו ‏ ויהיה פועל לעצמו מפני שהוא בעל רחקים ויהיה ورررجط 
לרחקים חרק מה שאי אפשר ٠‏ מכללל המופתים שבארנו בהרחקר; 
נשמות שלשה המופתים המפורשים הראשון השלישי והשביעי 
אמנכש האחרים מתחייבים מן הראשין * אמנם להיות הענין מבואר 
יוחר על כן דקדקנו אותם בראשם שיהיו המופתים מבוארים DIEN‏ על 
הסדר אשר סדרתים המעיין ידרש וידע : 


u — 

השם על ידי אמצעות מלאכיו כפי שנרמז במעשה המרכבה DI‏ מרק 
שאמר כי מלאכיו יצוה. לך ואין צריך להעיר درم ود רבו למעלה ודי 
בזה: הערת דוד באמרו ברפו ה' מלאכיו גבורי כח + ברכו ה' כל צבאיו * 
ברכו. ה' :כל מעשיו אשר הראה לג' חלקי המציאוה * והב'י הארכם] 
שהם עושים + an‏ הארו בשם מעשים וכל אחר משלשה חלקי המציאות 
מורה על אילות nen‏ ית' להיוחו הוא. ab‏ אשר המציא כל ررح 
המציאות מהעדר הגמור כאשר אמר המשורר אחרי שסרר כלל המציאות 
שלשה חלקי המציאות במזמור הללו את ה' מן השמים וחתם יהללו את 
שם ה' כי נשגב שמו לבדו הורו על ארץ ושמים * כי אחרי שהמעשה 
מורה. לעושהו ומצאנו שני מיני עושים שהם המלאכים והצבאות על כ 
צריכים אנו להודות במופת שהאלוה אינו mia‏ שלא תקצר דעתנו ע 
הצבאות שהם משרתיו ‏ עושי רצונו Dom‏ האלוה"* ואחרי כן צריכיכ] 
אנחנו להורות במופת על יחודו ית' שלא להאמין שהאלוה Sn‏ מהאחר 
שלא הקצר any‏ על המלאכים שהם גבורי خط עושי דכרו שהם האלוה 
د פעולת ‏ אלו שני העושים הוא בנמצא מכח השם ית' * אמנם פעלת 
השם ית' מהעדר הגמור כאשר הורה העיון מכח המציאות : 


פרק חמשה עשר מאחר mm‏ לנו המופתים mp‏ האלורז 

צריכים אנחנו לרעת מעיון השכל on‏ הוא ma‏ 
או אינו נוף ואלו הם דרכי המופתים * דרך רא שון * כיון שהמופתיכם 
המורים על מציאותו הורו לנו על נצחותו מפני שכלל הדברים לא ins‏ 
מג' הלקים * אם שיהיו כל הדברים הווים ונפסרים * או שיהיו בלתי 
הווים ונפסרים * או שיהיה קצהו הוה נפסר וקצתו בלתי הוה נפסר * 
ולא יהכן החלק הראשון שיהיו כלם הווים ונפסדים כי לא היה ראוי 
שיהיה נמצא אחר בעולם * ולא pm‏ שיהיו כלם בלתי הווים ונפסדיכץ 
מפני שאנחנו רואים דברים הווים ונפסרים * אם כן נשאר. החלק השלישי 
שיהיה קצהו הווה נפסר וקצתו בלהי הווה נפסר * כי אי אפשר ללכרז] 
& לא תכליה * והוא האל יה' והוא הועיל מציאות כל זה הנמצא שאילולו 
זה הנמצא לא היה העולם מהקיים ואם כן צריכים אנחנו להרחיק non‏ 
כל דבר שמביא לבטל הנצחות והיותו גוף או כח בגוף יבטל היותו מחויב 
המציאות לעצמו כמו שיתבאר ‏ באלה המופתים + דרך שני * אם היה 
השם ית' m‏ כל הראיות אשר הביאונו להורות ‏ על חדוש הגוף מוריכם 
על עצמו יה' אם הוא درط להיוהו חדש ויצטרך אל wann‏ והמחדש אל 
מחדש ואי Swan‏ ללכת אל לא תכלית am‏ שנעמודר אצל מחרש אחד 
זאותו המחרש צריך שיהיה בלתי ma‏ פן ילכר ברשת החדוש ٠‏ דרך 
שלישי * ידוע שפעולת nam‏ המיד בפגישה ואי אפשר היות man‏ פועל 
מאשר הוא גוף שאם היה כן ראוי שיאצל הפועל mon non‏ כי העלה 
המיד קיימת והוא הגופניות ונמצא שהוא פועל ברבר נוסף על עצטו אם 


— 0 -- 


צרוכים להמציא ממציאם ומקימם שלם bon‏ חטרון יח' nen‏ שמו לעדי 
עד * הוא: הדין גכ on‏ הברכה אל המלאכים שהכונה למעיין Dom‏ 
Dawn‏ שמצדם ידע את השם וישיגנו שהוא ממציאם ומקיימם זהוצת 
נבדל מהם וזהו תכלית השבח וההלול שאי אפשר Mm‏ מאמר אחר 
חלוק המענה שבמלאכים יהיה הרצון שבקש מה bo;‏ את pen‏ ועל 
הנקפאום למעיין בהם * והרב ר' ישועה ננ on‏ הודה למציאור; 
ني ו מעיון השכל. הוא מפני האמינו לסרר בריאת העולם הנזכר 
בפרשת ברא שיח והורה שמציאות הדומם קדם מן מאמר בריאת החי 
האלם והמרבר והואיל ומעשי השם N‏ נמשכים אחרי הסכמה וכל נמצא 
שימציא יתחיב שיהיה לו תכלית והתכלית הוא לתועלת הנכראים ואם 
לא mm‏ חי אין תענונ: ולא הועלת * ולאמר: המציא מה שאינו חי 
להתועל בהם החיים שיבראו אחרי ور לא הודה בזה ود מה הכונרק 
בזח להקדים ולהאחיר ולזה הביאו ההכרח להאמין מציאות חי עם בריאת 
שמים וארץ on on‏ המלאכים שהורה בהם דוד קודם מציאות שמים 
וארץ באמרו ברכו ה' מלאכיו * והביא ר' ישועה ננרמז מדברי משה עה 
למציאות המלאכים ממאמר בראשית. שהיא מלה סמוכה וצריך נסמך 
ודינו בראשיה חי * ונראה שמהכרח דעחו להאמין ود המלאכים رح 
בּעָלִי גשם שיהעננו כרכרים גשמיים זאת הכליה דעהו-* והנראה מהוך 
בחינת המציאות להאמין מציאות המלאכים לפי שאנחנו רואים DIT‏ 
הוים בעולם השפל על ירי הנועות: הפל כ יות והעלה לנו העיון שאותן 
התנועות לא הועילו רק ההכנה ואנחנו רואים שאלו הדכרים ההוים יש 
להם הרככת Som‏ וצורה. והחמר הוא שיקכל mann‏ והוא באמצעור; 
הנועות הגלגליות ١‏ אמנם היות הצורה יש להם פועל אחד ויצרק הטוען 
לטעון שהיא הוה מן הפועל הראשון הורה ראשנית בלי אמצעי אללא 
د שאנחנו רואים ומשינים שההכנה אינה נמצאת פעולה ראשנית מן 
הפועל הראשון ‏ בלי אמצעות אלא ההכנה מן הפועל הראשון על ידי 
אמצעית התנועה הוא הדין על הוית הצורה שהיא הוה" מן הפועל הראשון 
by‏ ידי אמצעיים והם המלאכים אשר עושים פעולותיהם בלי נגיעה מפני 
שהיא הוה בלי נגיעה כי הפעולה שהיא בלי נגיעה היא פעולת הנברל 
ועל כן נאמין שהם נכרלים מחמר * ואהרי שהתנועות. אמצעיות לדברים 
ההוים הוא הרין שהתנועות on DI‏ על ידי אמצעיים on‏ השכליכ] 
הנכדלים אשר DIN‏ בעלי גשם שאנחנו לא השגנו De‏ כי אם היפודות 
והנלגלים והואיל והנלנלים מהנועעים על ידי אלו המלאכים על כל פנים 
לא יניעו מאשר om‏ בעלי גשם כי כל הנעה גשמית עגולית היא מורכבת 
ממשיכה ומסירה ودج להיות למלאכים שמים אחרים להיות מקום 
למלאך. עד שיניע הגלגל ממשיכה ומסירה וזה שוא * וצריך להיור? 
האמצעי הראשון שכל שיצוה לעשות רצון האל ית' אי אפשר זולהי זה * 

שהצווי אי אפשר לזולתי בעל שכל nam‏ הנכואה הורו בהיות פעולר; 


ur = 


אמנם ארסטו השיב על מי שסבר ود העלה הראשונה אינו מנענע הגלגל 
הראשון המתנועע ההנועה היומית * ועם היות ציזרים רבים אי אפשר 
המנות הנבדל רק מצד היות עלות ועלולים ושקר ללכת אל לא הכליה 
אבל חוב לעמוד אצל מנענע אחר הוא האלוה + אכן לפי ديرم אשר לא 
יסכים min‏ הנועת הגלגל: an‏ צורה non‏ על הנוף הנה לא יאמין 
שהם מתנועעים מפני השוקה ואיך יוציא מציאות שכלים נכדלים * יש 
לחשיב ‏ כמו שלא הספיק לאותם. המאמינים שהגלגל חי ויהנועע מפני 
השוקת המצויר היות לכל הגלגלים מצויר. אחד ויהיה הוא האלוה אלא 
nen‏ חלוף הנועותיהם שם לכל גלגל. men‏ הגלגל האהר זולתי מצויר 
הגלגל: האחר והוציא שכלים נכרלים * כן אם האמין שהגלגלים ללא 
יהנועעו תנועה רצונית אעפ שיאות להאמין שכלם יניעם מנענע אחר 
ذم האלוה * הכונה הראויה שהרעת נוטה בה הוא להאמין שרבוי 
המתנענעים לפי חלוף תנועותיהם ראוי להיות לכל גלגל מניע אחר אלו 
دم השכלים הנכדלים ואי אפשר היות כסא בלי משרתים ודכרי הנביאים 
כפי שמפרשים. הורו בזה שכתוב אחד אוטר השמים כפאי * NN‏ אהר 
אומר ה' בשמים. הכין כסאו ונראה שהכסא הוא חוץ מן השמים והיא 
התנועה * והעיר: מציאות השכליָם מתנועת הכסא באמרו ואראה ארק 
הי יושב ‏ על כפא دم ונשא ואומר: שרפים עומדים ממעל לו הורדק 
מציאות השרפים מצד הכסא והבדיל בין האל pa‏ המלאכים בהיור] 
הוא יושב Dom‏ עומדים * והחכם ר' א حور ננ העיר בדכרים האלה למציאות 
המלאכים * והכתוב מעיר לעזור שמחקירת המדע תעלה מציאות המלאכים 
שבאמצעוהם مدير מציאות האלוה כאשר STD‏ המשורר באמרו ברכו 
הי מלאכיו גבורי כח * ברכו م כל צבאיו * ברכו ה' כל מעשיו * ונאמר 
הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים + הללוהו כל מלאכיו הללוהו 
כל צבאיו * וצריך. לעיין ברברים כי pn‏ הטעם והכונה שבקש מהם לברף 
ns‏ השם על דרך צווי כי PN‏ יצוה יציר חמר שפל הוה ונפסר DIN‏ 
צבאות השמים בעלי חמר זך ונקי מתמיד וקיים מעלים ממנו במערכה 
ובמעלה כל שכן השכלים הנברלים שהם נקיים מחמר om‏ גבוהיכ] 
במעלה מן צבאות השמים * ואפי'בררך DPD‏ אי אפשר כי איך יפּיים מי 
שקצר זמנו ודעתו לכרך את השם את המברכים לשם יה' בלי הפסק 
ושנוי שיברכוהו * אבל הכונה מצר בחינת מציאותם המעיין בהם משיג 
את pen‏ שכל הנמצא צריכים לו יה' להמציאם ולקימם שהוא העליון 
שבעליונים שמכחו מהקים כל הנמצא בחוט חסרו המתוח. ובשער טוכו 
הפהוח וזאת היא הברכה והשבח שישיג לשם יה' מתוך בחינת הנמצאות * 
ועוד שאי אפשר להיות הכונה שבקש מהם לברך את Dem‏ ואעפ שהם 
Don‏ ומשיגים ומברכים את השם pa‏ שכלל ma‏ הברכה ובהלול ‏ גכ 
דברים נקפאים אשר pn‏ הכונה כלל שיכרכו הם בעצמם שזה אי WON‏ 
אך הכונה למעיין בהם ומשיג את עצמם איך מצר עצמם יובן שהכס 


يك 000 - 


זה אלא הוא מחנצל להסכים שהאפשרי בעצמו ישוב נצחי והורה שאם 
המעא צורה היול אנית נצחית לא העלה מציאות מנענע אינו دديرجا 
היולי ופסק שאם לא נציע להיות ma‏ השמים פשוט בלי הרכבה וכי שם 
גוף נאמר עליו בשתוף ונזר שהוא. נושא ab‏ זך ונקי לא נוף ולא חמר* 
ואמר שאם לא כן לא יהבאר לנו מופת non‏ על מציאות. המנענע 
הראשון درطم נולם כלל נראה שעיון זה רחוק מעיון בן סינא שרעתו 
שיש כאן IT‏ לבאר מציאות המנענע הראשון זולהי דרך ארסטו אך 
ממה שנחבאר כי המנענע ‏ לגופ השמים הוא צורה נוספת: על הגוף 
יראה כי הם חיים והבאתי זה לבאר כי סבות התנועה אשר נתבארו 
לפי כונח א רס טו אשר מהם הוצא מציאות שכלים נכרלים לא הודו כהם 
חכמי העיון* עור עם ההוראה באלו הסבות מציאות שכלים הוציאום 
על זה הדרך on‏ שיהיה הנפרד אחר אשר כל הגלגלים .יהנועעו yon‏ 
והוא האלוה. ית' + אלא מצר שאין כל הגלגלים. מתנועעים תנועה אחח 
מיוחרח אלא on‏ חלוקים בחנועהם מהם ממזרח למערב ומהם ממערב 
למזרח * אעפ שנמצא קרוב לזמן שימצא הכונה היות כל הגלגליבם 
מתנועעים ממזרח למערב שנתן לכל נלגל וגלגל שני סדנין זולתי סרני 
הגלגל ‏ העליון + ומהם ממהרים התנועה. ומהם מאחרים התנועה Dom‏ 
em‏ הסדר שימצא ממהר למעלה מן המאחר * ומאחר למעלה m‏ 
הממהר + אמר על כל פנים סבת ההחלף כל זה ואעפ שיכללם כלכם 
הנועה הפבובית והחייב לפי זה העיון הטבעי שיאמין שהענין אשר יציירהו 
זה הנלגל עד שיתנועע התנועה הממהרת Dim‏ אחד בלהי הענין אשר 
יציירהו הגלגל אשר יתנועע הנועה אחת בשלשים שנה ונזר גזרה שיש 
שכלום נפרדם ואי אפשר שיהיה מספרם כלי הכלית כי אחר שרכוי 
אינו כי אם מצר היות עלות ועלולים שקר ללכת אל לא הכלית והסכים 
היות השכלים הנכרלים כמספר הגלגלים כל נלגל יכסוף לשכל ההוצש 
שהוא חשוקו אשר הוא החחלהו והוא מניעו זאת התנועה המיוחדת בו 
והשכל ההוא הוא מניע הגלגל ההוא Sin‏ בגזרה היות מספר השכליכש 
הנכדלים כמספר הגלנלים עד שדקדק בעל התכונה ואמר שמספר הגלגלים 
3 תשעה * שבעה כוכבי לכת שהם הנכלשפם וגלגל המזלות Son‏ 
ערבות ‏ אעפ בן רשד לא האמין למציאות גלגל בלי כוכב * ומהם אמרו 
שהם עשרה גלגלים בשומם נלגל הכוככים הקיימים זולתי رويط המולות 
md‏ דבר הענין המוסכם שהם תשעה נלגלום ואם כן הם השעה שכלים 
והעשירי הוא נוהן הצורות לעולם השפל שהוא עולם ההויה וההספד 
מפני שהצורה נפעלת לא בנגיעה והפעולה בלי נגועה היא פעולר; 
הנבדל כי נותן הצורה צורה עד כאן הביא להם העיון לפי הסדר הראוי 
לפי דעתם להוציא מציאות שכלים נבדלים * והרחיק החכם = משרק 
היו מנענע הגלגל העליון הוא האלוה מפני שנשהתף בהנעת הגלגלים 
עס האחרים ויתחייב להיות: האלוה חוץ מן הכלל שמניעים הגלנליכם * 


Si: = 


מעשיו נרע. אי זה דבר יחויב לו ואי זה דבר ירוחק ממנו וזהו סוד ישרים* 
ואולם כסוד עדה אמר זכר עשה. לנפלאותיו חנון. ורחום ה' רל ידיעת השם 
אשר הלקח מעשית: הנפלאות: כגון. המופתים. שנעשו בארץ מצרים : 


פרק ארבעחח עשר אחרי שהעירונוו למציאות שלשה חלקי המציאוח 

וירענו כי שני. חלקי. המציאות רל עוּלם האמצעי 
ועולם השפל אמת מציאותם ההרגש ומחקירת המדע ירענו חרושם אחרי 
שהבינונו כי הם אפשרי המציאה אכן העולם העליון לא ישיננו ההרנש 
אכן השכל אמה מציאותו ולא נאמין במציאותו מפני ‏ שהורו: בו דברי 
הנכואה כאשר זה נודע ‏ בכמה ‏ מקומות כמו שנכאר ולכן צריכים אנחנו 
להורות: דרכי. העיון לפי: חלוק הדעו אשר אמתו מציאותם מן השכל * 
ונאמר כי דעות הפלוסופים אשר אמתו מציאות שכלים נברלים מרין 
השכל דרך המופת זהו. מצד נצחות ‏ התנועה אשר אי אפשר מאשר 
המתנועע גוף בעל הכליה להתנועע חנועה נצחית כלתי. בעלת תכליה * 
ותנועה השמים התדירית הורית אוהם על מציאות שכלים הנכרלים שהם 
הוא שאפשר שהבוא מצדם. ומאהם זאת ההנועה ההמידיה עד שהוציא 
להם העיון ד' סבות להנועה ההדירה ואלו הם כדוריהו ו פשו ושכלו 
והשוקתו כאשר تددم להם המופת בלי לכת אל השהתלשלות ממניע 
למניע אל לא הכליה אלא לעמד אצל מניע אחד אשר יניע ולא יחנועע 
ואם המנענע לנוף השמים: אינו מתנועע -כלל הלכך ברור כי הוא. מנענע 
כמו שינענע הרבר הנחמר המושכל כי הנחמד והחשוק ינענע NO‏ 
יחנועע ٠‏ וראש החמור שבגופי השמים הוא הציור בשכל בהכרח לפי 
שלא יצא ציור החמור מג' דרכים אם הציור בהרגש או הדמיון או 
הציור בשכל או בטבע והנחמר מפני הרגש או הטבע הוא גוף זהמופת 
ااام הנחמר אינו גוף כי המתנועע אליו יעמד אחר ההשנה انرجا 
כן נשאר להיות זה החמוד הוא ציור בשכל והמצויר בשכל הוא שכל * 
ואולם החכם רי משה הורה כי סבות התנועה אשר באר הפלופוף הם 
טענות שלא בא עליהן מופת אלא הם הראויות מפני שהם מועטות وروم 
Anm‏ جرادم על סדר * וכבר ירעה במה שהבאתי הכרעת 3( רשד לדבר 
ארסטו מהיות Ai‏ השמים מורכב מחמר זצורה והביא בהיות דבריו 
סוהרין זה את זה שפעם אומר כי אין בו אפשרוה כלל וצריך now‏ 
המצא בו הרכבה כלל וזה סותר למה שנאמר כי כל mia‏ מורכב מחמר 
וצורה ‏ ועור חוזר ואומר שנוף השמים מחמר וצורה לפי שהשרש שבנה 
על אי זה צר יהיה מתנועע תנועה נטחיה מפני שהם חיים בעלי שכל 
ומציירים * וכארנו שבן רשד הכריע לדברי دز סינא אשר הסכים כי 
הוא מחמר וצורה ואמר כי מחוייכי המציאות. ב' מינים מחויב בכחינת 
עצמו ומחויב בבחינת בת ו* ואם درم השמים מורכב מחמר וצורה יהיה 
אפשרי בבחינת עצטו ומחויב בכחינת סבהו * ובן רשד לא השלים לכל 


= 0 = 


כשנדע פרימת קיום פרימת מנהג אחד מופגל בברור כשיהיה קיומו בברור 
5 יהיה עקרו שהוא ידיעח חומתו כברור וטען כי מי שנכנס עליו הספק 
בקיום האות San‏ הוא בעבור שאינם מודים באפשרותו מעיון השכל+ 
כי אומרים משער הנמנע להשתנות מנהג מטבעי העולם על כן כשרואים 
MIN‏ עוצרים עצורים שהאות יעשה על דרך טבע או שהאדם יעשה אותו 
ברפואה. ירע. אותרק + am‏ הח دج הברילל ويرام העיון שהוא בדרך 
מופתי השכל מהשנת הה רנש + mon‏ זה nm‏ על דרך חחנוך לעלות 
מהשנח עשית הנפלאות למעלת המושכל om‏ על ררך הלאוט * וכן 
פתח. המשורר ואמר عردم ה' בכל לבכ בסוד ישרים ועדה * ואמ' בכל 
לבב nen‏ לב הנזכר בזה השאלה. על השכל ner min‏ משותף ובעבור 
mim‏ הלכ התחלה למשכן השכל נקרא השכל לב וטעם בכל לבב שאין 
דעתי מספקת במציאוהו. ער שתהיה דעתי חלוקה כמציאתו אבל un‏ 
מאמִין ומורה. מציאותו יה' בכל לבב * ואמר בסור. ישרים ועדה: הטעכם 
בסור ישרים וכסודר עדה MOND‏ בסוד. ישרים 13 במופתי העיון הנודעים 
1103 ישרים לאמת מציאותו * ואמר mp.‏ רל :לדרך שמאמינים המון 
העם מציאותו ית' * ואחר. כן החל לבאר מאי. זה דרך ילקחו מופתי 
העיון למציאותו 'n‏ שהם סור ישרים * ומאי זה דרך ילקחו דרכי הלמוד 
למציאותו יה' שהם סור העדה * ואמ' גדולים מעשי ה' דרושים U,‏ 

חפציהם * כלל שני המינים אשר תלקחנה מהם שתי הדעות באמרו מעשי 
ה' ואחר در הברול. כל אחר משני מיני המעשים רל המעשים אשר ילקחו 
מַהם מופתי העיון שהם סול ישרים + ואמ' הור והדר פעלו וצרקתו עומרת 
לעד ‏ * כלל داص הפסוק. ג' חלקי המציאות * במלת הוד: רצה מציאור; 
המלאכים. * ובמלת San‏ ענין תכונת הנלגלים * וכמלת וצרקתו map‏ 
ph‏ רצה עולם ההויה וההפסר + כאשר הרחיב נקבי המשכית אשר על 
הפוח הזהב זה הטעם באלו המלות Soma‏ ה' אלהי נדלת מאר הוד 
והדר לבשת + ואמ' עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה * וטעם אלו 
המלות הרמיזם בחתימת המזמור קודם באמרו ברכו ה' מלאכיו גבורי دص 
עושה דברו * הנרצה במלת הוד * ואמ' ברכו ה' כל צבאיו הנרצה במלת 
הדר * ואמ" ברכו ה' כל מעשיו הנרצה באמרו עוטה אור כשלמה ١‏ והני 
שני המזמורים כאחד אלא הבדילם המחבר עה להעלים ענין אשר כון 
לבאר מה שלא בארו משה רבו' עה והוא שמשה עה במעשה בראשית 
לא הורה למציאות המלאכים וד וד עה כון להעיר בענין מציאות המלאכים 
ועל در הבדיל המזמור להעלים הענין * Min Ei‏ מאמר וצדקתו עומרת 
לעד מרמיז לעולם ההויה וההפסר ميرم לכונה שמלת צדקה הורה يرجا 
כפל הברכה m‏ בעבור שהשם המציא העולם השפל ועם היוהו جرح 
וגפסר השם ית' מתמיר מציאותו ומקימו על ידיי ההויה וההפסר + והנה 
מתוך mama‏ שלשה חלקי המציאות לו המופתים לידיעת השם ית' Jan‏ 
ידוע כי PN‏ בנמצאים כי אם השם ומעשיו ומצר מעשיו נדעהו ומתוך עיון 


יו - 


והנה השלש תמונות תלרנה * ויבא מהם הקש אמתי כאשר נתבארו בחכמת 
ההניון י אמנם התמונה הרביעית שיהיה הקו האמצעי נושא לגבול חקטן 
ונשוא. לגדול זה הבל ואינו עולה במחשבה מפני שגבול הגדול בטבע 
שיהיה נשוא. על גבול הקטן ואם נשוא הגדול = יהיה נושא לקטן נמצצק 
הקטן נשוא לנשואו ונושא לנושאו וגם הקו. האמצעי נשוא לנשואו ונושא 
לנושאו ונמצא שהוא נושא את עצמו * ואמנם זה Sen‏ אנחנו בשבילו 
רל חרוש העולם ומציאות השם ומאמר הנכיא אלו שלשה נכולים برح 
תבחין אוחם ככל שלשת. מיני. הצורות המצאם אמתיים ויולד מהם הקש 
אמתי + אמנם ذه הצורה הרביעות אם נשים הנכול הקטן חדוש העולם 
והקו: האמצעי: מאמר :הנביא וגכול ‏ הגדול מציאות השם שחדוש העולכם 
מתאמת במאמר. הנביא ומאמר הנכיא מתאמת לפי אמונת מציאות השם 
זמציאות האל חודע מחדוש העולם נמצא שהדבר נודע. מעצמו ואין יסור 
לו לעלות ממנו יסור אמתי וזה מה שאי אפשר : 


פרק שלשה עשר bi‏ עשית הנפלאות כנראה מדין השכל' 
כתובעים לחרוש העולם מפני שמאמין رمحم 

לא wen nm.‏ הטבע ואולם on‏ ישתנה טבע מטבעי העולם יוררק 
שהעולם מחורש ונמצא בכונח מכוון הלא חראה כשרצה השם יתעלרק 
להשלימנו בידיעת. חרוש העולם לעמור כננד. تررم המאמינים בְּקדמורז 
העולם וכי הגלגל הוא האלוה לא היה כי אם על. ידי עשית הנפלאות 
שנעשו במצרים שהם בחדוש העולם והנה מדרך פשעם לקו וכן פתח 
בעשרת הדכרות אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר 
אשר בראתי שמים וארץ * שיציאת מצרים כבריאת העולם ٠‏ אמנם עלינו 
הקש מופתי לבריאת העולם jan‏ מה שיש להבין כי מיני ההק ש בחכמת 
mann‏ הם לה' מינים * הקש מופתי י והקש האחור י והקש הֶמפרעי 
והקש הה משל a‏ מופת החפושי . והקש ההרכבה * והקש המופתי 
sin‏ שימצא הגבול הגדול בקטן ددم האמצעי * והקש החפושי שימצצת 
הגדול. באמצעי- ددم הקטן * ואולם להאמין חהוש העולם. ,מפני עשיר] 
הנפלאות nm nn‏ המין היאך ראית בית אחד = ואמרנו N‏ 
מחורש מפני שהוא מצוייר והנה השיאנו החדוש על הציור מפני חרוש 
הבית והנה החדוש aa‏ גדול והציור גבול אמצעי והבית גבול קטן + ובעלי 
הטענות חייבו ארבע. טענות לבטל שלא יהיה החדוש נשוא על הציור 
מפני הבית שנתחרש جد אפשר שנתחדש מפני דבר אחר לא מפני הציור 
וחנה. החלישו. זה-המופת מהיות הקש אמתי ٠‏ אמנם בשביל ההמון להטיב 
my‏ להם יאות שילקח ממנו طروك * ומה Sony‏ החכם רבי' יוסף 
3 اد« ידיעת קיום הדבר פרח על תומתו ואולם כשיפול האות נדע אותו 
יבבקור וטען הטוען כי מן האליל שיודע הפרח בברור והעקר בראיה 
וטען mann‏ רבי' מנחם non‏ כי ידיעת קיום ne mm‏ رركا 
” הומהו אמנכש אינו על דרך משלח כי on‏ בשער הראיה * אמנכם 


u 000: — 


הנזרות והחול דרה مده מאלו nr‏ הגזרוה הוא ‏ מפני נכול: האמצעי 
והתולדה גכ محم מורכבת ‏ משני נכולים נושא ונשוא' והנושא בתולרה 
יהיה גכול קטן והנשוא בהולדה. יהיה\ גבו ל: גדול ‏ روخ שהביא אל 
החולרה. וקרא. נבול | האמצעי י המשל בו כל אדם' חי וכל חי 
מרניש' + כל \ אדם' חי" وم جم م קטנה וכל חי מרגיש ‏ ورم وهام 
ددهم אם' כן כל ארם מרגיש התולדה מפני ששתף در האדם והמרנוש 
נבול החי והנה יקרא האדם נבול קטן והמרגיש גבול גדול והחי נבול 
אמצעי יואטנם :אלו שלשה הגבולים ‏ שמהם: תתרכבנה . Ina‏ ותבאנה 
התולדות יתנלגלו לארבע חמונות ואלו הן שיהיה הקו האמצעי נושצק 
לשתי הקצוות * או' שיהיה נשוא לשתו הקצוות + או שיהיה. חקו האמצעי 
נשוא 0 נבול הקטן נושא לנבול הנדול * או שיהיה. הק האמצעי נושא 
לגבול הקטן נשוא על נבול הגדול * נהנה ping‏ אלו ארבע תמונות. עכ-) 
ארבע צורות * 


הצורה הראשונה הצורה השנית 
ף צן + שסטשסר, 6% 
NP 5 7‏ האמצעי נשוא. שד 
לצ > 3 
וכל Bu". Hm‏ -.. קו האמצעי - 
וקו האמצעי נושא. > ל 
.... קו האמצעי = 8 = 9 
ל RE a - N‏ 
u: Ya 27‏ 
nn u 0-2 37‏ 
u 2 6‏ (ל1060 בצמ > 
08 
הצורה השלישית הצורה הרביעיה - 


גבול הקטן נשוא. י 


וקוהאמצעי נושא. . 
- ער 
. בקו, האמצעי 


ل 2.15 


. וכל ארם..‎ 
٠ ٠ ٠١ 6 א‎ 


וגבול. הגדול sn)‏ 
גבול הקטן \נשוא.'. +'. 


"are 


2 . ردك הגדולי 


.= .בקו - האמצעי 
ee‏ 2 6 
1 3' 


Be 


להורות לחדוש העולם לרעת מציאות האלוה בה כמו שהוחן עה במאמר 
הנבואה ود ידעתיו למען אשר יצוה את כניו ואת באזדי וגח + 

רבים יתמהו על חשק אברהם להיות לו זרע הלא ידעו כי כל זה לאהבה 
השם שכן נאמר זרע: אברהם- אוהבי כדי למסור להם יחודו במושכל* 
ובמקובל להתפשט ידיעתו כל ימי עולם בקיום זרעו וזהו ود ירעתיו למען 
אשר יצוה את בניו ואת IM‏ אחריו * וידוע ود ישראל כשסכלו למציאות 
האלורק = m‏ הנביאים ‏ עה מעירים אוהם למציאות האלוה Sb‏ 
mann‏ שהיו. מעיריםם אותכם רק מצר חרוש העולם כנרארק. m‏ 
מאמר ישעיה עה באמרו. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלדק ٠‏ 
ומלת בריאה חורה על המצא יש מאין אעפ שנמצאת על המצא יש מיש 
כמו ויברא. אלהים את האדם + יש חכם נדול שהורה שהוא ود يرجا 
המצא. יש-מאין nm‏ רמז על הצורה הנוספת שהיא נמצאח מהעדר ٠‏ 
ובא מאמר הנכיא ددج שאלה באמרו. מי ברא. אלה כנראה. שאין ספק 
על היותם: ברואים אמנם היחה ההערה על הממציא ועל זה השיב המוציא 
במספר צבאם פן יעלה. برط הרעת שהוא זולתו * ולא הכון הכונה يرجا 
סדר זאת \ ההצעה. אמנם: הראוי לסבור. שאמתת man‏ היפה בעבור 
להורות שהם ברואום: זבהכרח תעלה לנו. מציאות האלוה והיה-.טוען זה 
הנביא כנגדר אותן: הדעות ar‏ מורים בּקרמית ‏ העולם והיו אומרים אי 
אפשר. שיהיה. להם': מחדש: שהרי הראה כלל אותה. הפרשה סובבת על 
זאת הנקודה. כאמרו SD‏ מדר-בשעלו . DD‏ טען הנביא. ואמר- יש بدح 
להבין שהם חדשים וצריכים: למי: שיחרשם: והעיָרם למקום השקפה -עיון 
nam‏ שכלי ואמר כיון: שהם. צריכים. מפדר ומנהיג על צר. כונה ויחור 
זה המראה שהם חדשים וצריכים :אל מַתרָש כאמרו המוציא במספר 
צבאם. ותכלית הכונה: הוא. על תנועת. הגלגל כהיות קצתם ממהר -התנועה 
וקצתם מאחר התנועה. ומהם ‏ מתנועעים ‏ ממזרח ‏ למערב ומהם. ממערב 
למזרח וכיוצא באלו הנתלים על ענין התנועה והתנועה אינה mb‏ רק 
על ודי = השמים על در תלה הענין בצבא השמים * ונשוב לעניננו 
והוא שאלו לא היה נודע חדוש העולם מצר השכל. לא היה ראוי להעיר 
על צר התשובה בראיה שכלית באמרו המוציא במספר צבאם * ועור שאלו 
לא היה נודעי חדוש העולם מצר השכל אלא על דרך קכלת הפה שהורה 
בחרוש העולם הוא המורה למציאות האלוה. ולא היה ראוי להביא קצת 
מאמריו ראיה לקצתם הנה נכח מצר אלו המאמרים שיש מופת בחרוש 
העולם מעיון Eu‏ * ברוך השם אשר האיר עיני לבבנו על -ידי-נביאט 
עצות. מרחוק אמונה אומן ٠‏ ועוד לפי דרכי חההקש בחכמת ma‏ זרק 
נמנע רל שיודע חדוש: העולם ממאמר הנכיא מפני שההקש יתחלק אל 
מה שנקרא התחברותיי ها מה שנקרא השנ איי * אמנם ההתחברותוי 
הוא שתוכללנה שהי ג זרת שיש ביניהם שהזף בג בול אחר מפני שכלגזרה 
טורכבת משני גבולים נוש א .ונש וא ואכ אותו הגבול שיהיה שתוף בין שתו 
הגזרות נקרא: הקו הא מצעי ואם در נמצאו שלשה קוים גבולים בשתי 


u ات.ب.‎ 


פרק שנים עשר ראוי לנו שנורה למי שהועיל كر אלו העצוח הוא 
دم כשרצה להשלימנו על.- ידי תורותוו ה מעשיורז 

אשר לא יחאמתו אלא אחרי התאמת דעות שכל יות רל לאמת הנכואה 
על ירי non‏ ההשנחה שהיא חכמה אלהית ולא תתקיום: ההשגחרק 
האלהית )א בקיום חדוש העולם ועל כן החלה החורה המאירה על ודו 
\ משה רבי' בראשית ברא אלהים * מכאן יש להכין שאמונת מציאורזק 
האל ית' תתקים על ידי אמונת ‏ חדוש העולם * ואברהם אבינו עה 
ראש המאמינים מעיר לעזור כשגדל בין הכופרים הם אומות הצכ א שהיו 
מאמינים בקדמות העולם והיו: מאמינים שהשמים הוא האלוה ואברהם 
אבינו עה יצא מכללם ויחד את השם והאמין כחרוש העולם ומצר חדוש 
הע on‏ לקח מציאות האלוה באמרו ברוך אל" עליון:קונה שמים וארץ * 
ואעפ שמלת קנין לא חורה על המציא יש מאין חורה על: שהם כעכדים 
לפני הארון * והוא: המנהיג any‏ בעבור שהכפירה ‏ הנגלית: כטענותיהם 
הוא בשומם הגלגל. הוא האלוה on‏ טענה נגלית לבטל. אמרוהם. שהכם 
בעבדים לפניי הארון וכי יש להם התחלה .אשונה על. בן אמ' מלת קנון 
וכאמת שאברהם אבינו עה קדם מן מאמר משה עה שהוא בראשית 
ברא אשר הוא מאמר נבואי- ואי WEN‏ היות: אב רהחם מקבל ממנו וגם 
לָא קרם ממנו שום נביא להוהות בזה ‏ ער שיהיה: אבהחם non app‏ 
שאם היה כן. היה נוהע: מצר ההנ דה וגם אי "אפשר שהיה אברהכם 
בנכואתו' מודה ‏ درم בלי הודאה שכלות כי לא יוחן :בזה: army‏ مرح 
שיהנבא. جردم בחרוש חעולם * ועוד' מה" היה טוען. לבעל ריבו בלתי 
מופתי \ השכל:* am‏ אחרי שהכור. מציאות: האל שפעה:עליו הנכוארק 
ומציאות השם לקחה -מחרוש :העולם  *‏ זאם :היה מקבל. ‏ כני קבלתו. לדא 
היתוה מספקת לטעון לבעלי. ריבו כי :לא היו دود u‏ אמתוים מאמרוהם 
מצד "הטענה ‏ בלבר * ואי אפשר היות" א ברהם: מקכל: ממזרה הורתו 
דוש העולם במופת \ השכל כי החן שהוחן אברהם היה ראי שיוחן 

אותו שקבל א ברהם- ממנו אעפ שיש לומר ود הדבר:האמתי אי אפשר 
שיפבָלוהוּ כל אנשי: העולם כמי שהועד קורם מא זמן אברהם י אמנם 
לא היה..אחר. מהם מפרפם החלוקה. עם. אנשי. דורו+אלא במפרסם. היה 
נכלל:עם אמונתם ער שבא' אברהם Man‏ עה וחלק עמהם ומסר: עצמו 
סכנה באהכת השם וזהו טעם לזרע אברהם אוהי וזהו האהוב הנאמן 
שיסבול pm‏ בעכור אהוכו כמפורש אשר הוצאתיך. מאור כשדים رددط 
מקום .שהוה הולך היה מעיר העות בנו DIN‏ אל יחור השם: כמו שאמר 
ואת הנפש אשר עשו. כחרן “تددم دسم kein‏ עולם * ולכן جرم בטובות 
שיעד לו. השם) לזרעו אחריו מה שלא- זכה \אדם: אחריו: זולחו * ומכל זאת 
ההצעה שא ב רה ם' אבינו עה הורה למצואות. האל יח' במופת שלקח מצר 
חרוש ‏ העולם : ans‏ עיון. השכל זה מורה שיש :מררך. השכל. מופת על 
חדוש העולם' וראוי. לנו קהל ההמיחדים שנודה. جار ונמשף: אחהי דעתו 

8 | 


בחרוש העולם כי אם המציאות הואיל והמציאות הוא מקרה קרה לנמצא 
על כל פנים צריכה אל נושא לקבל המציאות ולעולם הנושא קודם מן 
הנשוא ונפש הדבר שנושא . המציאוה הוא באפס ועל כן חלקו הדבר ها 
מצוא ואפוס ואכ נפשות הדכרים הם באפס והנפשות ההם אינם מפעולת 
פועל. ואינו מועיל בהם כו אם המציאות * והטוענים אומרים כי אי אפשר 
מפני זאת ההתליה לקים ינפש הרבר Dana‏ שהרי כשנשלול היות sw‏ 
nv ab‏ והשלילה היא משפט ויתחיב לו היות m‏ שני באפם זה לא יהכן 
ועל: כן אומר החכם nn‏ ישועה 3 mem‏ רבה mann ph‏ 
העמידה בקיום האפוס וכונהם שנפש הדבר הוא הנברא הרצון בו כי 
min‏ יברא הדבר על حص התחלה zu‏ : להבין כיי אשר האמינו בקיוכם 
האפוס לחצם העיון לחץ גדול מפני שמצאו ענינים מוכרחים לעצמם אי 
אפשר השתנותם מפני שהוא מן הנמנע כנון ההפך העצם מקרה והמקרה 
עצם או התקבץ שני הפכים בנושא אחר ברגע אחר והואיל om‏ מוכרחים 
לעצמם אינם מפעלת פועל ולכן נתחיבוּ להאמין בקיום דברים באפס * 
ואמנם האומרים כי נפשות הדברים הם הכברואים על דרך ההחלה והם 
בעשה יש לו להשלים בהפוך המקרה עצם והעצם מקרה an‏ התקבץ שני 
הפכים בנושא אחד ברגע אחר שלפי כונהם לא nor‏ זה לזה ود برح 
בפעולת פועל ובפונת. מכון ואם לא ירצה לא יסתרנו ונראה כי לא יהיה 
ההפסד מפני שיפסר נגד לנגדו. אא לפי רצון הפועל יהיה ההפסר ואמונתם 
د ההעדר אינו מאוסר פועל מביאם ההכרח הה א כי הפועל Da‏ 
בנותר. ומפני עמידתו מלפעול יבא ההפסד * זאולם. הברי. אלו רחוקים מן 
האמת כפי שיורה המורגש שהרי אנחנו ‏ רואים דברים ‏ ישארו Dan‏ 
طبع ישארו בהכרח זה ההכרח אונו מפעולת פועל מכלל שהפועל לג 
יכתים. בנותר * ועור ראינו שמקרה יפתור מקרה: ואם הפועל מכתיכש 
בנותר לא היה ראוי שיסתרנו ושלא יפסד דכר א לנגדו אבל היה ראוי 
שיפפר דבר בלי כחושו וזה העיון לחצם להאמין. על מציאות. מקרה לא 
בנושא ולפי זאת הכונה צורק מאמר הפלוסוף כי העצם אין לו נגר ולכן 
לא יקרנו ההפסר. ולכן אין 2 an yon;‏ דבר שיתהוה. ואין לו ورك 
שיתחיב עליו ההפסר אבל ההפסד יהיה עליו אפשרו כשיורה עליו מורל 
בהפסרו יברא עליו מקרה הכליון לא בנושא ועשו ההעדר קיום ער כאן 
הניע עיונם אכן כשלא :יורה עליו מורה בהפסרו יהיה ‏ המשך קיומו: כל 
ימי העולם مره המאמר במציאות המקרים וחלוקיהם דעת: מעתזל ה יותר 
נמשכת להקש השכל ועל. כן נמשכו חכמינו עה אחרי זאת הדעת * ויש 
לך לרעת כי כלל. חכמי הדעת לפי שעינתי ב ספר היחוד האמונו en‏ 
האפוס ואולם חמהתי לדברי הרב רבי ישועה ננ אשר אמי ולכן נתחיבה 
העמידה.- בקיום. האפוס כי: בל ענין. אשר האמינוהו כל אחת jo‏ הרעורז 
לא אמרוהו באשר Os‏ לולי שלחצהו העיון * 


N VER 


לֶשנוי ואי אפשר היותו מקכל ופועל וער שהרבר Tan‏ פועל בנגיערק 
ואיך יפעל +3272 הנעדר ונגיעה לא חהיה בנעדר N‏ ב הוא צריך לפועל 
> זולתי החמר והצורה nm‏ האל.יח' אשר הוציאו وو חהעדר % המציאות 
ולפי שורש זה המופת אחרי שהתנועה מורככת ממה שככח וממה שכפעל 
כו- כל מה שיגיע: חלק מן החנועה. יעדר חלק לפניו om‏ הדבח: دن צריך 
אל מניע שמחרש התנועה ואי אפשר ללפת برط לא חכלית ma‏ שקר 
אלא לעְמוד על עצם אחר حو הא לזה ית' ויפנ + מופת בי + ידענו 
שהחמר בכללו אחר מפני שאין לך am‏ שלא-יכללנו. נבול ددع ورج 
הדבר כן. היה ראוי שייוחד כלו. כצורה אחת וכיון שאנחנו רואים חמרים 
מַחַלפי: הצורות ‏ ידענו: שאין חנית הצורות בחמרים: מצד החמר .רק מפני 
כונת ‏ מכון na‏ שיחד כל חמר جردم שרצֶה. שאלו לא. היה מפני. כונת 
מכון ומיחר היה ראוי שיתכללוכלל החמרים בענין אחר an‏ שהם מהחלפים 
ראיה. על שיש מכון ומיחר. וזה המופת: כולל. Som‏ -ארבע היסודות: שהם 
ממעלה.-אחת. ובחמר. הגלגלים ‏ גכ יחקים .זה המופת dba baw neo‏ 
ונלגל -מיוחד - בצורתו: והנועתו ‏ וכוכביו Nom‏ הגלגלים ‏ כלם. אחר  mon:‏ 
שכלם. מתנועעים. בסבוב. دم שיחרנו לארבע :היסורום. חמר: אחר מפני 
שכלם מתנועעים בתנועה ‏ ישרה * וזה-מורה על שיש : מכון: ומיחד כל גלגל: 
hab‏ במה שהוא -נמצא. עליו. שמהם- יש: ממהר התנועה זמהם.יש מאחר 
החנועה. ומהם ‏ יש בכוכבים רבים: ומהם: וש -בכוכם. אחד: mbyn are‏ 
ומהם-למטה ‏ והכוכבים: מהם. גדולים. ומהם קטנים .מהם ريسك na‏ 
בלתי. זהירים זהם. תקועים בגלגלים. ומתנועעים “منرم חלקית.שאין התנועה: 

מקימת בעצם הכוכב רק בעצם הגלגל והגלגל בתואר אחד' והכוכב. ana‏ 
عيورت |וחמר הכל אחר אעפ ‏ שיש אומריכפ. שהגלגל \עם ‏ הכוכב: חלוקו: 
החמרים מצר שזה. מתנועע: בעצם ווה -מתנועע. יבמקהה זה יהיה: מזררק' 
לפליאות. המממון ‏ שתקע. non‏ בחמר> בלתי: דומח וכל ' מה "שהצענו  mm‏ 
שוש מכון ומיחר. הוא: האל.ית' שכון זיחד: כל זה נמצא by‏ אי זה פנים 
שרצרח.  *‏ מופת ג' .+ כיון שאנחנו- רואים: נמצאובם ١‏ בעולם':החלוקדק 
בהכם תוציאנו: לגי .חלקים عم שיהיו يدك חהשים ‏ או כלםה קדמוניבס 
4 מקצתו קדמון. ומקצתו חרש * ואמנם החלק. הראשון שיהוז כלם חהשים 
זה, אי אפשר. מפני. שכל חרש. יצטרך: אל: מחדש ואם יהיה גם הוא:חרש: 
br‏ הרב אל -לא .תכלית: וזה שקר ועור بروج חרשוהוה -3כ تدمج ,אכז 
יהיו כל: הנמצאים. נפפדים .ולא Dr‏ נמצא/ אחד. בעולם' ! ואמנם החלק 
השני שיהיו - כלם. קרמוגים אי: אפשר בי אנחנו הָואים: דכרום חרשום + 
ונשאר. החלק: חשני: שיהיה. מקצתו : חדש ומקצתו -קדמון + אמנם. בחלק 
جردردس יש- לנו bıbab‏ חרוש Ben‏ בכללו: במה- שהשננוהו PRO‏ 'החקיהה 
וחחלם. שהוא: קדמון مص האל nr‏ אשר המציא .את העולם- מאפס * 
אמנם חכמי התשיה משער החקירה פלפלו. כיון שהשיגו מרוש העולבם 
במופת באי זה ענין הוא אמתת החדוש * מהם mon‏ כי לא הועיל* 


— 0 


וצורה * וזאת: הראיה. עצמה מתקימת. בעצם השמים' מפני שיש לו מקום 
wm‏ לו שלשה רחקים ויפול בו החלוק באפשרות. זכר נחקים שאין לך 
גשם. ba‏ צורה روريم כל גשם-מורככ וההרככה היא סבת מציאותו והוא 
אפשרי .בעצמו ואם הוא אפשר בעצמו אינו מחויב: המציאות וצריך. אל 
מחרש a‏ הצורה בחמר m‏ האל ית' המציאם מן ההעדר כיון 
שאין. לכל mn‏ מציאורז عدن עצמו mann‏ فى מופרז ג' + ידוע 
שהמציאות. מקרה: קרה לנמצא ונמצא ואין המציאות: עצם הנמצא שהרי 
קש הרכר במחותו --אעפ. שאינו: נמצא מכלל המציאות pn‏ מעצכם 
הנמצא بخص המציאות מקרה :נוסף על .הגוף ירוע שכל מקרה נשוא על 
הגוף יהיה. המקרה בעל הכלות לצר היזח הגזף בעל תכלות י mem‏ על 
זה-המים בטבעם: הם קרים: וכשיהחממו ווניעו. בהכלית החמימות תסור 
הקרירות- הטבעית. מכלל: יש שעור למציאותה. וכן כשיונחו von‏ לפי 
טבעם ame‏ לקרירותם. הטבעית som‏ החמימות * וזה יורה שכל מקרה 
נשוא. על הגוף "יש לו שעור ואם המציאות. על man‏ מקרה נוסף עליו 
הנה. המקרה יהיח:בעל שעור :מצר היות הגוף בעל שעור ואם המציאות 
בעלת: שעור לא ימצא. AN‏ בלתי. בעל: שעור ותכלית למציאותו ונמטצת 
שהוא - חרֶש * מופח. די * אחר. שהמציאות ‏ הנשואה בגוף החויב לרק 
جرم كدو אי:זה-ערך. ואי זה יחס pr mm‏ מציאות שתחייב לה התכלית 
ובין- מציאות abi‏ תחויב ‏ לה התכלית והיא מציאות האל ית/ ושתהיינה 
שתי- המציאות יחד. שוות בלי שתקדם האחת על האחרת אה מרק 
שאי אפשר * 


פרק אחד עשף' אחר שנתקים שהעולם חדש nn‏ בחינת אלו 
המופתים. שהקדמנו אכ. הוא צריך אל מחרש ואי 
אפשר. היותו : נמצא כלי מחרש אשר המציא את העולם ande‏ כי 
או אפשר היות. SIT‏ נמצא מעצמו אלא: על כל פנים ‏ יש לו פועל* 
ומחרש. הוציאו ‏ מן ההעדר אל המציאות והוא האל ית' mp‏ מחויב 
המציאות. לעצמו כי אי אפשר היות גם הוא חרש כי by‏ הדבר אל طبور 
תכלית. וזה שקר * ואמנם המופתים הנלקחים מצר השגות העולם להורות 
למציאות השם ית' אלו הם * מופת א' * NED‏ השנוי on‏ בחמר. 
עמדנו שהגוף מורכב מחמר וצורה * מפני שהחמר עצמו לא ישתנה כי 
הוא שומר נבולו רל שלש רחקיו ועסוק ‏ המקום והמשוש ובכל on‏ זרז 
שישתנה. שומר גבולו * ואכ: השנוי man‏ בחמר SED mim‏ ענין נוסף 
על החמר. והוא. הצורה. ובכל שנוי יקהם לו ההעדר ואילולי קהימרז 
ההעדר לא היה השנוי הוה וזה ההווי אחרי שהיה בכח ואחרי כן יצא 
לפעל אי אפשר מבלי מוציא שהוציאו מן העדר אל הפעל ואי אפשר 
היות הדבר הנעדר an‏ הפעל לעצמו כי. אין יחם ברבר הנעדר برجا 
המציאות * ועוד عد אפשר היות החמר הוא הפועל wen‏ שהחמר מקבל 


ei مت‎ 


בעל שעור מצר היותו درم שאם כן המקרה הדבק' כו دم הוא ya‏ 
שעור ואם כן יש שעור לתנועת השמים מצד השמים והנה ההנועה נגבלת 
ואם התנועה נגבלת ומשוערת מפני שהגוף משוער השנות החנועה שהם 
השעה והיום והשנה נגבלים כי כל דבר משוער אי אפשר שלא יהירז 
נגבל ואחרי שהוא נגבל. יש לו תכלית על צר בא זה אחר סור זרק * 
ואם החנועה עצמה תהיה מחודשת won‏ שתתחיב לה התכלית יבטל המופת 
שלקח ארסטו לנצחות התנועה מצר התמרת התנועה + מופת בי * ירוע 
שבל גוף מורכב מחמר וצורה וההרכבה היא סכה המצא אותו הנמצא 
ואילולי ההרכבה לא היה הנמצא נמצא שהרי חלקי המורכב לא ימצאו 
כל אחר כפני עצמו זולתי המורכב מפני שמציאותו בבחינת סבתו שהיא 
ההרכנה וכל אפשרי המציאות בעצמו nn‏ חדש om‏ העולם ככללו הוא 
חדש מפני שהוא מורכב מחמר וצורה or‏ שנסתפק כגופי ‏ השמים שאינם 
מורכבים מחמר וצורה נלחץ מפני האמינו שהוא קדמון שאם ‏ יורה שהוא 
מורכב בהכרח ילכר ברשת האפשר ואם יחקים שהוא אפשר וכשר Nun‏ 
אפשרותו לידי פועל ديرم מן העתים ונמצא שהוא מחודש + זה הדבר 
רל הרככת השמים מחמר וצורה נמצא בן סינא משלימו אמנם בן רשרד 
אינו משלימו אלא מכרוע לדברי: ארסטו על הקדמות שקיים שבהקדמרק 
אחת ON‏ سادط גוף מורכב מחמר וצורה וכולל גכ: נוף:'השמים. ונרארק 
שהאפשרות. בו מצואה .ועוד אומר Az‏ השמים אינו: הוה ולא נפסר 
ונראה שמאמריו סותרין זה את זה »ودر רשד מכריע قار שתי ההקדמות 
ומקיים שגוף השמים אינו מורכב מחמר וצורה שלא תהיה :אפשרורק 
מצואה בו וזה לא יושלם לו לעולם במופת שאם תהיה ددجم שלצת 
להאמין שאפשרות מצואה בו מה יעשה בהוראתו: שהגלגל. bap‏ התנועה 
מצורה זולתי היולאנית מכלל שהוא בעצמו. ואם: נראה כבורח מזארז 
ההקדמה וכאלו אינו משלימה הלא באמרו. על פי כונתו שהמנענע הראשון 
m‏ צורה לדבר מצוי בפעל הוא درم השמים pm‏ הקמתה בו אא הקמתו 
בה nm‏ גוף השמים. המתנועע היעלה ברעת משכיל שאלו. המלות:מורות 
ap,‏ אחר זולתי מה שתורה הקדמה האומרת. כי גוף: השמים: קכל התנועה 
מצורה זולתי היולאנית וכמו מה שמחייב בגוף השמים: אפשרות ‏ מאמרו 
קבל התנועה מצורח זולתי היולאנית כך יתחיב האפשרות בגוף השמים* 
מאמרו אין mb.‏ בו הקמה אבל הקמתו בה רל אין הקמת הצורה בנוף 
השמים אבל הקמת גוף השמים בה ואין הבדל pa‏ אלו ar‏ המאמרום 
دم Abm‏ המלות אמנם. המענה. אחר * ועד מה יעשה. by‏ אפשרורז 
החלוק. שכל. aa‏ בעל רחקים ישיגם .החלוק כהכרח دز בפעל בין. ددم 
בון. באפשר והחלק שיפול בעצם. השמים הוא ממין wenn‏ ואם ה 
ההרכבה. מגשם השמים מפני שאין. בו שנוי: מפני ‏ שהשנוי ראיה ע 

עולם השפל שהוא. מורככ מחמר וצורה * יש להשיב אמת שמפני שמצאנו 
גוף אחד מקכל שני נגדיים, חמור Dam‏ דננו על היות הגוף טורכב מחמר 


/ 


= = ו 


פרק עשירי מאחר שסלקנו טענות מאמיני הקדמות והורינו על חלשת 
אמריהם ומופתיהם נחל לכאר המופתים המורים Dy‏ 
חרוש העולם ואלו on‏ * מופת א' * יש לך לרעת m‏ כל درم מורכב 
מחמר וצורה + המופת על זה ידענו כי החכור nam‏ שני נגדיים והחמר 
מקבל שני הנגדיים ואי אפשר היוה הרבר שמקכל החבור הוא בעצמו 
مده ההפרר אלא נאמר כי החבור מצר Pay‏ אחר וההפרר מצר ענין אחר 
ואכ הגוף בעל שני ענינים והם החמר והצורה שההפרר יבוא מצר Sonn‏ 
והחבור מצר הצורה * והנה הצורות הולכות mar‏ בחמר מצר השנויים 
הנראים בחמר עמרנו על זה שהצורות הוות ונפסרות ואין לך צורה נשואה 
בחומר שתהיה נצחית גזרה שוה אפי' לגרמי הנלגלים * וידוע כי החמר 
לא ימצא בלהי הצורה והצורה הוה ואכ מה שיתחייב על הצורה יהחייב 
על החמר שיהיה גם החמר הוה * ולשון חכמינו בזה כי כל דבר שלא 
יתערה מדבר חדש יתחיב שיהיה חרש כמוהו וזה המופת מביא לחרוש 
העולם * man‏ להורות מקום הספק שיספק בעל ריבנו בזה המופת ולהשיב 
עליו להרחיק כל סותר כבר ידעת שהחמר המיר פושט צורה ולובש צורה 
Pia‏ לנו חמר בלי צורה אמנם הצורות. הן חוזרות חלילה בסבוב בורק 
החמר ואין תכלית להן על צד בא זה אחר סור זה * הנה אכ החמר 
אין תכלית למציאותו ואנחנו לא در נאמין מפני שכל צורה הוה כבר קד 
לה ההעדר ואין לך צורה חמריה. כלתי שקדם לה ההעדר ועם בא זאת 
אחר סור זאת כלן נעצרות בשעור המספר וכל שעור הוא השגת הכמות 
והמספר pen in‏ הכמות ואכ המספר הוא בעל שעור וכל בעל שעור 
mm‏ נעצר ונגבל mn‏ לו הכלית למציאוהו * ואם כל צורה ‏ נשואדק 
בחמר יש שעור למציאות עמירהה בחמר הנה כל הצורות שנשאו בחמרים 
על צר בא זאת אחר סור זאת כלן נכללות בשעור המספר וכל דבר 
שישוער יש הכליה למציאותו ואם החמר לא קדם למחויב התכלית دخ 
הוא: יהיה חדש * ואם יטעון כי לא יתחיב התכלית במספר אלא ברכרים 
שיהיו * יש להשיב שההכלית יחויב במספר והמספר כולל דברים שנמצאו 
ונעדרו והעל על זה משל אל צורות שקדמו על זה החמר ונעדרו על, 
د حد ايح אחר סור זאת כלן נכללור;? במספר * וכיון שהמספר 
כוללם וכל מספר בעל שעור * ואכ מציאות דברים על צד בא זה אחר 
פור זה אין תכלית למספרם שקר * וירעת שחלקי הכמות שנים מתרבק 
ומתפרק והמספר pop‏ המתפרק ואחר שהוא ממין המתפרק כולל הדבר 
שהיה נמצא ונעדר והדבר הנמצא אין ספק בדבר * pt‏ לטעון שורק 
שעור מחשבי שאין לו מציאות כיון כי. כל מה שעבר כלל אותו המציאות 
nmn DJS‏ השעור שאם לא כן ימצא דבר שאין תכלית לו יוהר ממה 
שאין תכלית לו בשעור שנחפרו להוויות באלף שנים בבא זה אחר פור 
זה ולדבר האחר נוספו ٠‏ ולפי בחינת nr‏ הענין שאמרנו בצורות ההולכות 
ובאות בחמר יש לקחת nam‏ על חדוש nyan‏ השמים מפני שהשמים 


- 03 


הפחירה עם. התבוננות + סוף דכר בן ר שד עמר nm‏ שאם הוא מורכב 
הוא אפשר لك הוא אפשר אי אפשר בעה. מן ‏ העהים שלא וצצ 
פועל וכבר בטלה הכונה בקדמות העולם אשר ירצה א רסטו על פי הסדר 
אשר לקח ממנו מציאוה האלוח جد על قد אוהו הסרר אשר יחייב היוח 
הגלגלים חוים הנה in‏ מורה nom‏ הגלגל מורכב מחמר וצורה ואם הוא 
מורכב הנו אפשר כרעת כן.רשר * ואם הוא אפשר ראוי לו ההעדר ואם 
ראוי לו ההעדר הנהו צריך לפועל אשר המציאו מהעדר כי כל נפסר 
הוה ואם -הוא צריך לפועל כאשר קבל ma‏ הפעלה men‏ בלי נגיעה. ود 
קבל.: כח התנועה בלי נגיעה אחרי שאותו העצם אינו درو ולא כח בנוף 
והנהו יניע ולא יתנועע ואם در כטל ההכרח אשר יביא להאמין שהגלנלים 
חיים לפי הנחה קרמות: העולם בהודאתו שהגלגל מורכב מחמר וצוררק 
מהקדמה ‏ האומרח כי כל. נוף מורככ .מחמר וצורה * ואל יקשה בעיניך 
זה בהאמיננו כי הוא מניע. ולא יחנועע עם שלא mm‏ המתנועע ya‏ 
רצון כי הנה בן רשד ברצותו צר החיוב ورج אומר שהגלגל אינו: מורכב 
מחמר וצורה פן ילכר ברשת האפשר ואם כן הוא מאמין שאינם חייכם 
(ددت. באר שיש כאן .הרך. לבאר מציאות. המנענע הראשון זולתי דרך 
ארסטן* וממה שנהבאר כי המנענע לגופי השמים הוא צורה נוספת על 
Alam‏ יראה כי הם מהנפשים בהכרח كنك DIN‏ חיים. pn‏ תנועתכט 
רצונית ועם כל זה האמין בן רשד כי מניעם לא יהנועע בהניעו אותם* 
ואמנם הבאת. דבריו להעזר ממנו זה שאיך עצר כח להאמין עם היור; 
הנועה השמים בלתי. רצונית שמניעם לא יהנועע ואמנם זה כמי Duw‏ 
El‏ הארי ופגעו הדוב מפני bbaw‏ תנועות ההעתקה הן על ג' הכונות 
הצונית טבעית והכרחית * והטבע זהרצון יורו שיש להם התחלה בעצכם 
המתנועע בה יתנועע om‏ در הוא מורכב והוא. ירצה: פשיטות גמוררק 
رط נשאר. אלא חללק ההכרח וצר ההכרח. nm‏ يني בכונר; 
מכון חדשו ויחדו בתנועה על אי זה 'פנום שרצה ואמנם בהתנצלותו לפו 
זאת הפנה להאמין שהגלגל נצחי ושלל non‏ ההרכבה ברצותו لاد הקדמות 
رطم .יושלם לו: לעולם ده כל אלו הטענות ‏ הם' כדי להחזיק הטענדק 
בלבר וכבר יבואוך ענינים בקצת פרקי זה המאמר שמהם יתבארו כלל مار 
הענינים * ועל פי חיוב אלו הטענות הנה בהאמינו دم כן שהוא גוף יתחייב 
שיהיה.לכחו חקר ותכלית * ובהאמינו שיהיה בעל נפש נפשו תתנועע! במקרה 
ועל כל פנים הנוח בהכרח ויותר גדול מזה כוכבי הגלגל שהם מתנועעים 
חנועה חלקית והיא חלק ממה שבמקרה*ובהיות הגלגל מתנועע הנועה תדירה 
נמצא שהמניע החצוני הועול mb‏ המתנועע שיהנועע תמיד והוא בעצמו אפשר 
התכלית ובזה. מסכים מאמר אהפטו שהנלגל קבל התנועה מצורה. זולתי 
חיולאנית נראה שהוא בעצמו אפשר ואם כן על כל פנים אי Swan‏ 
שיעלה בדעת משכיל שאפשר המציאות בעצמו והמחויב המציאות לעצמו 
שיהיו שניהם שוי המציאח ולא יקדם. אחד לאהר י 


ארי ". 


מפעלונו אין ביניהם. דמיון כשום פנים ואיך נשוה' פעליו. לפעלינו ער 
שיהחיב לו מצדם חלילה ‏ לו ופעלינו כלם בנגיעה בין = בין בלי 
אמצעי ופעלי הנברל בלי ננועה ואיך יהיה: להם ערך אחד ויחם אחר 


אמנם שם הפעלה יאמר על שניהם בשהוף השם לבד * 


פרק תשיעי אחי "כלל זאת ההכרעה בענין קדמות העולם יש לנו 
לעיין לפי צר 'בחינת הקדמות על ד 

ד חעלה לנו מציאוה האלוה ואיך יכון סדר כל המציאות שיהיה סדר 
4% ונאמן המציאות בלי סהירה כבר ידעת דעה מאמיני הקדמור; 
לדעה מציאות האל ית' מצד הנוע הגלגל מפני שכל מתנועע. יצטרך 5 
מניע ואי אפשר ללכת אל לא הכלות ומדרך הכרח יש לעמור bus‏ מניע 
אחר ראשון הוא האלוה וידוע שכל הנועה העהקה שהיאי מקימת בעטם 

ומתנועע היא-נחלקת לג'חלקים שבעית רצונית והכרחית וצר ההכרח 
אין דרך להנועה השמים מפני שצד ההכרח מורה שהתנועה מחורשרז 
ומאמין הקדמות לא כן ירמה * ועור שההכרח יהיה על צר דחיקה ומשיכה 
ומאת ההנעה ההיה נשמית ובהניע הנשם Ann Den‏ יתנועע נם Kan‏ 
ואנחנו רוצים מניע בלתי מתנועע וזה יחייב שיהיה בלתי גשם לפי דעתם* 
ואם יהיה המניע בלהי دنم pn‏ התנועה הכרחית * ואי אפשר היורז 
הנועתו טבעית wen‏ שכל טבע וש לו התחלה vom‏ המגעת הרבר עד 
שיגיע לאותה ההתחלה ובהגיע לאותה ההתחלה תפסק 2 הגלגל אינה 
נפסקת וזה מראה שאין הנועתו טבעית * ועוד ‏ שתנועה טבעית Sonn‏ 
בהנועה הישרה מפני שתנועה הישרה יש לה נגד ותנועה הסבוביה אין 
לה נגד ולוזה לא ההיה התנועה הסבובית מפני טבע ההחלה טבעית * ואם 
הדבר המנענע לא יהנועע מפני הכרח. או מפני טבע צריך להיות המהנועע 
ממנו. מפני. רצון והרצון לא יהיה ود on‏ לבעל روم וכבר ידענו שבעל-* 
נפש יתנועע: מפני ‏ הרגש או דמיון או ציור ‏ וכל המתנועע מפני דמיון 
או ההגש המניע nn‏ נוף ויעמד המתנועע Ann‏ שישיג המבקש וידוע 
שמניע הגלגל אינו נוף מפני שאין.הפסק להנועת הגלגל ركد אינו מהלוף את, 
מקומו בתנועהו הסבופות כיי מה שאליו יהנועע ממנו יהנועע נמצא שתנועתו 
בציור: והציור הוא בשכל והשכל יצייר המצוייר ומפני חשק המצייר במצויר 
יתנועע הגלגל שהנלגל יש לו ענינים נוספים והם כּדירותו ונפשו ושכלו 
הרי הםשלשה ענינים בעצם והנה הוא מורכב מחמר וצורה וכבר ידעת הקרמה 
האומרת ود כל מורכב הוא אפשר המצואה וידעת הכרעת אבן רש ד בדברי 
ארסטו שבמאמר. אחר אומר שכל 50 מורכב מחמר וצורה ואם در הוא 
אפשר המציאה מפני שמציאותו במציאות שני חלקיו וכולל 3כ נוף השמים* 
ואומר בן רשד שאם כ ן הוא אפשר המציאות בעצמו מצר En‏ * ובן 
סינא השלים בזה אעפ שנטהּ לסברה אחרת בצד החיוב שאמר שהחיוב 
in‏ לשני פנים מחויב כבחינת עצמו ומחיוב בבחינת סבתו * ודבריו גלווי 


: 
3 3 
רך השלמה על אי זה 


400% = 


יחחרש הרצון * אמנם כשלא mm‏ אותו הרצון בנלל mban‏ אחרת חוץ 
מעצם הרצון אין בעצם הרצון mw‏ והנה רצון הנכרל אינו מפני תכלית 
יוצאת חוץ מעצם הרצון ואם כן רצונו אינו משחנה + אמנם יעלה מזה שנשיב 
למי שישאל מהמשך העדר זאת המציאות זמן אין תכליח לו ואחרי در נתהוה 
על הוווווהעדרו כן רצה הנה כללנו העדרו והוויו חחת רצון אחד שמרצונו 
היה המשך Say‏ זאת המציאות רמות זמן אין תכליח לו ואחרי כן שתצא 
دود פעל ١‏ וכמו שאין מפני שנוי הידועים שנוי ברעתו ית' جز אין מפני 
שנוי הרצויים שנוי בעצם הרצון שהידועים נמשכים לידיעתו והרצויים לרצונו 
ולפי عنم הכונה תבטל השאלה בהיות הפועל שלם והדבר הנעדר ערך 
אחד אצל הפועל בכל העתים כאחד בשוה למה פעל עחה ולא פעל בעת 
אחרת מפני שהכליה השוכתנו כך רצה וכך הסכימה חכמתו : 


פרק שמיני אחרי שבארנו כל הררכים הנלקחים מטבע המציאורזק 

להורות בקדטות העולם ובטלנו קצתם והורינו על אפשרות 
קצתם יש לנו עור לומר שאין ראוי לקחת מהנחת מציאות הדכר התחלת 
איכוח מציאוהו * ומהדכרים הטבעיים המתהוים אצלנו יש לנו להעמיר 
שלפי הנחת מציאותו ולפי התחלת איכות הויחו DIN‏ שלא הורגל בהתחלת 
איכות anna‏ על כל פנים מטבעו הנה המיושב היה מביא ראיות לסתור 
כלל אוחו הספור ער שכמעט wann mm‏ משער הנמנע * אנחנו נבוצת 
משל שאלו ראה DIN‏ אחר עוף אחר ולא ידע שהעוף איך מתהוה וממה 
מחהוה וספר לו אדם איכות הויתו שבתוך הגוף יולר חלמון בשעור קטן 
אמור כמו חרדל ויש לו גידים ומושך מאותם הגירים ומתנדל עד שתגמר 
הביצה בשלש מחיצות חלמון וחלבון והקרום ואחרי. כן warn‏ הנידיבז 
והקרום הוא לח ובעת צאתו מתקרש כמו שאתה רואה ואחרי כן כשיזורר 
העוף עליו בזמן משוער בחמימות משוערת יצאו מטפת החלבון שכתוך 
החלמון שני נידים נגד הקרום וכהם pp‏ ער שיצויר העוף בתוך הביצה 
וכהיותו כך סחום محم לו נשימה וימלא הנוצה אלו הראה אדם לו שזה 
העוף מתהוה מזו הביצה היה מתחיל לסתור ספור זאת ההגדה מטבעו 
man‘‏ המיושב והיה מביא ראיות שוה התי אשר לא יוכל לעמר בלתי 
נשימת האויר שעה אחת PN‏ יעמור חי בתוך הקרום הסתום ובהיותוּ כך 
סחום PN.‏ יבאו לו החיים ואיך יחהוה מזה החלמון שכלו צורה: DS‏ 
כמו מים ממנו עצם וממנו בשר וממנו נוצה אי זה מצייר צייהו בתוך 
הקרום הסתום כל זה הספור יחל להכחיש מטבעו הנח המיושב. כרמורז 
זה נראים כלל המופתים הנלקחים מטבע המציאות לרעת מהנחת טבעו 
הנח המיושב התחלת מציאותו ולזה יאמר איפה היית ביסרי ארץ * ומה 
שיביא מהשם להורות. שהעולם קדמון San‏ שאם יאמינו שהעולם מחורש 
יעלו חסרונות בעעם השם ותהיה השובתנו כי אין דמיון בין עצמו לעצמנו 
ואי פעליו דומים לפעלינו וכשם שעצמו נכרל מעצמנו כן פעליו تددح 


جح اا —A‏ 


השלמות והוציאו ראיות אשר תשמע זכרם * אחת מהן אמרו כי הפועל 
אשר פעל פעולה אחר אשר לא פעל כבר קודם שיפעל היה פעל ددص 
ואחר שפעל יצא לפעל הנה. כשיהיה ددص ואחרי כן יצא לפעל יש לו 
שנוי + התשוכה יציאת הרבר מן הכח אל הפעל som‏ על ש לשה פנים 
על הדבר הנפעל שהיה ددم nun‏ לפעל ועל הדבר שבו יצא הנפעל 
לפעל + ועל הפועל בו שהיה פועל בכח zen‏ פועל בפעל + ויש לעיין על 
הנפעל ועל הפעל העדר הפעל מהם מצר שני ענינים אם שיהיה העדר 
הפועל מן הפעל מצר חסרון או מצד מונע * וכן נמי על הנפעל מצר 
חסרון או מצד מונע * אמנם. על הנפעל ועל הדבר שבו byam‏ הל 
הנפעל כשהיה בכח ואחרי כן שכו לפעל ישיגם השטי * אמנם دويرجا 
אם mm‏ המנע הפעל ממנו מפני on‏ רון ענין או מצד מונע יהיה לו שנוי 
בעצמו * ואפשר שיהיה הפועל שלם בכל ענין אמנם יהיה המנע הפועל 
ממנו מצד הנפעל ואז לא יהיה בפועל יציאה מן הכח % הפעל כי הפעל 
Ton‏ נאצל ממנו * והמשל כזה. ميد הרכרים הטבעיים אור השמש היה 
מאיר בכח. ואחרי در שב מאור בפעל ואין בעצם השמש mw‏ * אמנם 
המנע האור ממנו מפני מונע ברכר המקכל האור * וא השם יה' שהוא 
שלם בעצמו אין לו שנוי בעצמו כשפעל אחר שלא פעל ואינו יציארק 
מן. הבח אל הפעל ואין שנוי בעצמו * ואם יאמר אומר אמת yon.‏ הפועל 
מן הנפעל באמרנו שהוא מצר חפרון או מצד מונע ראוי שלא יהירק 
שנוי בעצם הפועל השלם * אבל כשיהיה הדבר נעדר לגמרי אי זו מניעה 
ההיה מצר הנפעל ער שלצק na mim‏ אל. הפועל + יש להשיב ‏ אין 
דרישתנו ועיוננו برضم دمحم המנע. הפועל מן הפועל אלא בעצם המגע 
הפועל שאינו שנוי אל הפועל ya‏ שתהיה הסבה מן הנפעל בין שתהיה 
הסבה חיצונה מן הנפעל + ואם יקשה DIN‏ ויאמר אמת הדבר אמנכז 
כמו שנתבארה סבת מניעת הפועל מן הפועל השלם בהיות הנפעל nun)‏ 
שהוא מצר חסרון או מצר מונע ראוי שתבקש. סכת מניעת הפועל yo‏ 
הפועל השלם אל הדבר הנעדר אחרי שוה. הנמצא נמצא מהעדר הגמור 
וקודם המצאו היה השם ית' לבו דו ואין לו שום חפרון. ולא מונע אלא הוא 
פועל mar ober‏ הפועל נאצל Ton‏ ממנו על ענין אחר וערך הרבר הנטנא 
מהעדר אצל אותו הפועל השלם בכל העתים. כאחר בשוה למה בער; 
זולת עת מפני שאין שם דבר נמצא. וושכל בו העדר הנאי או הסרר; 
מונע + יש להשיב رم נמשך לפי רצונו m‏ רל המשך העררו קוה 
המצאו על פי רצונו ית' והמצאו אחרי ההעדר גכ על פי רצונו * ויש על 
זה קושיא גדולה והיא כי בהיותו רוצה אתר שלא היה רוצה ונשתנרק 
רצונו האין זה שנוי בעצם הרצון והנה bios‏ השנוי בעצמו ٠ m‏ יש להשיב 
שהרצון לא ישתנה בעצמו אלא מפני המביאים והמונעים שהמביאיכם 
יחדשו הרצון והמונעים יעמרו כנגד הרצון מפני שכל רצון מחדש לא יהחרש 
אלא מפני הכלית אהת יוצאת חוץ מעצם הרצון ובגלל אותה התכלירז 


me 1| 


שאינו הוה מרבר ולא נפסר אל רכר كن להיותו הוה מהעדר ונפסר א 
העדר * ואמנם כפי אמונתנו שהוא הוה מהעדר הנמור. אין זה המופת 
רל צד הנגדיות עומר להכחיש אמונתנו ٠‏ ואם תשתכל היטכב Andy‏ שורש 
זה המופת ‏ רל שכל מה שיש לו נגר בעצמו יש לו נגד בתנוערז עד 
שנעמיר ההקש כי כל מה שאין לו נגד בתנועה אין לו נגד בעצמו מפני 
שחמר.ההקש' אינו مارم לצורת ההקש מפני שראוי ה יות הנגדיוח מאודית 
מכל צר ופנה בכלל האכיות ואנחנו מצאנו הנגדיות בכלל האכיות אינה 
מאודית. כגון נגדיות “حدق למים ואין הנועתם בתכלית הנגדיות * ומצאנו 
הנגדיות = MIND‏ ואינה בכלל pas mann‏ יסור: האש והארץ מפני 
שאכות אחת תכללם ותנועתם בהכלית הנגדיות * ראיה אחרת להם Mon‏ 
כי חמר המשותף לארבעה היסורות אינו הוה ולא נפסר * והמופת שחמר 
היפודות במעלה ‏ הראשונה * והאכיות במעלה השנית * והיסודות במעלה 
השלישית * ואמנם החמר והאכיות oben‏ מציאוחם ביסודות ואין طرخ 
בעצמם מציאות רל על החמר לכדו ועל הצורה לבדה והנה כל הוה ממנו 
bar" mn‏ נפסר אליו יפסר ובשללנו כלל הצורות ער הניענו אל צורת 
היסורו ישאר החמר רקני מן הצורה ואם היה החמר הוה היה ראוי 
להיות. לו צורה אחרת חוץ מן צורת היסודות שהיא אמתת ההוירק 
שההווי לא יהיה רק בצורה ואנחנו הנחנוהו חמר دب צורה אכ אינו הוה 
ושרש ההקדמה הזאת עומד על ההקדמה האומרת כי הדבר לא יההוה מלא 
דפר' רק מדבר ואכ הדבר تدر ההוה בעצם הרבר man‏ מדבר Sb‏ 
יהיה. כי: אם כדבר נופף על' עצם הדבר ההוה שנשתנה מאכות לאכור] 
והיא הצורה * אמנם כפי האמנחנו שהחמר נמצא מהעדר הגמור במוחלט 
לא יהיה שנוי מאיכות לאיכות ולא man‏ דרישה למציאות צורה נוספת 
Sons‏ ראשון חוץ jo‏ צורת היסודות לאמת הויתו כי הוא עצמו נתהורק 
מ ההעדר עם צורת. היסודות * דרך אחרת להם בראותם שלא יתהורק 
דבר אלא מדבר ולא מכל אי זה דבר שיזרמן רק מדכר ידוע אמרו קל 
וחמר שלא ימצא מאין והטענה בצדם שהאין לכל הדברים ערך אחד 
יש לו והואיל והצורה עם החמר הרככתם היא סבת המצא הנמצא ההוא 
והצורה Hopp‏ החמר כמהותו וכמציאותו והיא מצואה מאין איך יהידק 
משער הנמנע המצא החמר מאין שאם לא היה שום Re‏ נמצא מאין 
היה כדבריו אלא אחר שמצאנו קצת דברים יצאו مر ו אל היש הוא 
הרין לכלבם : 


פרק שביעי כל הראיות האלו שקדם זכרם המורות על קדמות העולם 

אשר בטלנו אותם מש נלקחות מטבע ו אמנם 
ראיות אחרות לקחו מעצם השם להורות בקדמות העולם SED‏ שנראה 
שאם נודה בחדוש העולם מצד האמנת חרוש העולם יעלו חסרונות בעצם 
השם ואנחנו רוצים שיהיה אותו העצם שלס שאין למעלה ממנו במין 


שה 0 


בחנועת. הגלגל. והנה הגלגל היה נמצא וזה יחיב Hop‏ ميرم משני 
צדרים. מחויב ‏ האפשרות בנושא ומצר מציאות. הזמן * ושמע. תשובהנו 
אמנם היות האפשרות קורמת לכל מתחרש אמת הדבר ושאותה האפשרות 
צריכה נושא אבל זה mm‏ על זה הנמצא הנה המיושב אשר כל. מרק 
שיתהוה ההווי יהיה בענינים הנשואים לא אל הנושאים שאמהת ההויה 
היא אל הצורה הנשואה בחמר ולעולם הנושא קודם מן הנשוא במציאות 
ועל כן ההיה אפשרות קודמת אל הנושא * אמנם אם הדבר על פי אמונתנו 
שהנושא עצמו הוא המתחדש אפשרות חדושו לאי זה דבר מתחיב שתהיה 
נשואה ואין שם דבר שתנשא בו האפשרות * ומה שיוצוא החלוק כי כל 
דבר אם מחויב המציאות או נמנע המציאות או אפשר המציאות * ואם 
היה מחויב המציאות היה ראוי שיהיה נמצא המיד * ואם היה נמנע לא 
היה ראוי שימצא * ואם היה אפשר אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא 
ואפשרותו אינה רק אצל הפועל on‏ יהיה נמצא מהעדר הגמור כי PN‏ 
שם דבר קורם היותו שתהיה האפשרות נשואה בו * אמנם מה שנאמר 
שהאפשרות קודמת והקדימה היא בזמן והזמן הוא בתנועה וחייב זה תנועת 
הגלגל זה הדבר אינו נראה כן שהזמן אינו עצם התנועה ולא. גכ שעור 
הנועה שהם הרגע והשעה והיום אכל הוא דבר חצוני מן התנועה מפני 
שאפשר שיש אל הגלגל ינענע בזמן או לא בזמן ואם יאמ' ונענע לצק 
כזמן הוא שקר ואם יאמ' ינענע בזמן נמטא שהתנועה אינו עצם הזמן * 
וצריך לעיין כאן שלשה דברים אחרי בחינה האמתית היריעה והאמרק 
שבה מודרין היריעה והמספר שמורדין בה האמות והנה האמה היא שעור 
הנועת הגלגל והמספר נשוא לשעורי תנועה הגלגל ונראה שיש דבר חצוני 
در התנועה שהתנועה משערת אותו ואלו נפסדה התנועה הפסר אוהו 
הדבר לא היה נראה אמנם על מהות אותו הדבר לא עמרנו ולא השגנוהו 
אמנם על היותו דבר חצוני מן התנועה והמספר ma‏ עמרנו * והפלוסופים 
עצמם נהבלבלו בזה עד שנאל ינוס אמר שהוא ענין אלהי לא השגנוהו ' 
דרך אחרת להם אמרו כי גוף השמים מצד שאין התהפכות בעצמו אונו 
לא הוה ולא נפפד * והמופת בזה כי ההויה. וההפסר לא. יהיו כי DN‏ 
על דבר שנושא הנגדיים ויפסר נגד לנגדו Som‏ הגלגל שאון. בעצמו 
נגדיות מפני שאין לו נגד בהנועה כי כל מה שיש לו נגד בעצמו יש 7 
נגר בתנועה * וכיון שגוף השמים PN‏ לו נגד בהנועה. אי לו נגד בעצמו 
הנה אינו הוה ולא נפסר וכח דבור זה באמרם לא הוה ולא נפסר 54 
3 שני פנום * אם שהרצון בו שאינו פושט צורה ולובש צורה * או שרצינו 
שאינו הוה מהעדר לא יפסר להעדר * ואמנם אם רצונו שאינו פושט 
צורה ולוגש צורה מצד שאין בו הההפכוה זה DON‏ כי ההויה וההפסד 
אינם כי אם מצד הנגדיות * ואם רצונו לקיים שאינו הוה מהעדר מצר 
שאין בו נגדיות זר; המופת בטל درم החמר השפל המשותף לארבע 
היפודות כי הנה הוא מקבל לנגדיים והודה 8 שאינו הוה ונפסר ורצונו 


كم # "تبت 


העולם בהכרחייש לו מחרש והוא האלוה וזה מושכל ראשון כי כל (מצא 
מהעדר מן השקר שימציא עצמו אבל יש לו ממציא אחר בהכרח: 


פרק ששי קודם שנחל לקיים המופת בחדוש העולם נחל להראורץ 
מקום הטעות בקדמות העולם בבטל המופתים אשר הביאו 
להורות כקדמות א ٠‏ ואמנם המופתים אשר הכיאו להורוח שהעולם 
קדמון הם כפי הנראה מטבע המציאות הנה המיושב על מה שהוא עליו 
אשר אי אפשר שיושכל העדרו כפי אמונתם * דרך אחר להם MEN‏ 
שכל שנוי תקדם לו הנועה om‏ החנועה ההיא הוא דריכה לתנוערק 
אחרת והתנועה לתנועה שקר ללכת אל לא תכלית * אכל a‏ לעמר 
אצל חנועה אחת בלתי הוה ולא נפסדת mim‏ תנועת השמים * יש להשיב 
שוה המופת נמשך אחרי הנראה מצד שכל הוה תקדם לו תנועה rn‏ 
יהיה בדברים ההוים על ידי האמצעיים מן המניע הראשון + שהדכרים 
שהם אמצעיים גשמיים מנענעים ומתנועעים עד הגיע אל תנועת הגלנל 
והנה כל משתנה צריך mpunb‏ אלא אלו השכילו שהמשתנה Be‏ 
המניע הראשון הנה הוא צריך להנעה לא לתנועה ואם לא יאמין על 
כל פנים יאמר שהנלגל ישנהו אבל השם حم לא יוכל לשנותו וזה מה 
שאי אפשר כל שכן בהאמינו שהפועל הראשון הוא השם ית'* ועור שהדבר 
ההוא בהיות צריך לתנועה או להנעה הוא בהיות לדבר ההוה דבר קיים 
נמצא אשר יקבל ההיוה וההפסד והוא mm‏ הצריך להנעה או להנועה 
אבל אם mm‏ הדבר כאמונתנו כל הנמצא מהעדר הגמור' אינו צריך לא 
לחנועה ולא- להנעה והמופת לרברינו על הצורה man‏ בחמר הנמצארק 
מהעדר שהיא אינה צריכה להנעה ולא לתנועה כי השנוי בעצם שיחפו 
לו התנועה לא mom‏ בעצם השנוי אלא על החמר הנמצא שצריך להכנה 
לא לצורה הנעדרת שהרי השנוי בעצם לא קראוהו תנועה ואכ הנה מצאנו 
הוה שאינו צריך לתנועה * דרך אחרת להם mon‏ שהתנועה הסכוביה 
לא חצויר בה לא התחלה ולא תכלית והחליט man‏ כיון שלא kamen‏ 
הכדור הסובב au‏ הנה הוא לא הוה ולא ردم אחר שתנועתו הסכובית 
לא חתהוה ולא הכלה * יש להשיב אמת שלא תצויר אל San‏ הסובב 
התחלה בתנועתו אלא עוד אינו משער הנמנע שיהיה נמצא אחר שלא 
היה בצורת זאת התנועה -הסבובית מצר הרציפה man nam ١‏ הסובב בעל 
nıban‏ מתנועע על ארך בעל* תכלית * pen‏ שיתנועע פעמים אין 
חכלית למספרם על צד בוא זה אחר סור זה כמו שיתבאר * וממה שנתבאר 
שכל חנועה מורכבת ממה שבכה וממה שבפעל ואין לך תנועה שלא תקדם 
לה ההעדר אם כן כל הנועה הוה בין היוחה רצופה בין שאינה רצופה * 
דרך. אחרת להם היא אמרם שכל מתחדש אפשרות חרושו קודמת לו 
בזמן על חדושו mm‏ האפשרות צריכה נושא ונושא האפשרות קודכץ 
מן הדבר המתחדש ואין קדימה ואחור ‏ רק para‏ והומן לא ישכל רק 


= له 


לשלילת הגשמות כי לא בנה המופת שלא חהיה בו אפשרות התנועה בין כעטם 
בין במקרה אבל רצה תנועה עצמיית בפועל * אבל אם אמרמצד נצחות התנועה 
שיצטרך מניענצחי מחויב המציאות לעצמוועל در אי אפשר היותו درم בעל דכר 
זה אמת * np‏ אם אמר כי כל גוף בעל שעור ויש לכחוחקר ואי אפשר להניע 
دط שיש לו חקר הנועה נצחית שאין לה חקר זה אמת ١‏ ואמנם אי אפשר 
שיהיה. המניע שלו دص מתפשט בו. שכחו בעל. שעור מצד נושאו והתנועת 
נצחית * ואי אפשר שיהיה המניע אותו נפש נמצא בו בלתי מתחלקת בנפש 
האדם מפני-שאי אפשר להספיק זה בתנועה הנצחית מפני שתחול בו חנועה 
המקהית שהוא המניע בעצם והגלגל מתנועע בעצם אמנם יקרה % המניע תנועה 
המקרית כשיתנועע הגוף שהיא בו והמקרה לא יעמד נצחית * והמופת הנבנה 
درم כל. מהנועע במקרה ינוח בהכרח Dan‏ תתחייב לו המנוחה מכלל an‏ 
מניע San‏ בעצם כי אם לא יפסיק הוא ההנעה לא הנוח התנועה המקרים 
IN‏ יתחייב להאמין שיש לו מביאים nen‏ מן הכלל המורכב ממניע 
וממתנועע בקיום ההנעה ואם יפסקו. תפסק. ההנעה ואם. יפסיק הווקת 
ההנעה הנוח ההנועה שעולה לו מחיוב. המנוחה של. תנועה המקרית והוא 
רוצה תנועה. נצחית * אמנם ראיתי קצת. מן המעיינים שרצו לבטל זאת 
ההקדמה. 55 כל מתנועע במקרה ינוח בהכרח + Mont.‏ כי הנה הגלגלים 
שתחת. גלגל משוה היום. מתנועעים במקרה. ולא. תנוח הנועתם המקרית * 
והפלא מזה המאמר. כי. הנה. באמרו. היו המניע הראשון נפש an‏ 
לא רצה Sun‏ שתשיגהו תנועה. המקרית. אמנם בהיותו. מניע מפנ דבר 
חצוני ממנו והסכים היות הגלגל בעל was‏ לא wen‏ בזה * ועל כל פנים 
צריך לשאת פנים אל האמת > לא כון לשלול ממנו התנועה המקריר; 
רק בבחינת המניע. הראשון. שלא השיגנו שום אפשרות. אבל. בבחיגרז 
המתנועע אינו חושש. כי طبن תסתפק תנועה נצחית רק. בצורה שלא יהיה 
למניע. תנועה לא בעצם ולא במקרה אבל אם. יהיו חלקי. הגלגל מתנועעים 
במקרה תנועה נצתית. יהוה וכל זה בסבת המניע ולא יהיה זה פלא anp‏ 
ID‏ עצם הגלגל אשר אינו מחויב המציאות בעצמו. רק בכחינת. סבתו מפני 
שהוא מורכב מחמר וצורה והתנועה. עצמה מקרה. ומתקים دمحم המנוע * 
ואתה תשמע רעתנו בההאמת זאת ההקדמה בהכריענו אופן החדוש. על 
הקדמות * אמנם. נשארו הפנים בהיות. מניע הגלגל חוץ. ממנו והוא. נצתי 
בנצחות. התנועה ואינ נוף ולא כת בגוף כפי שיסר והיותו אחר כי. שקר 
המנות San‏ הנברל מן החמר-י* רק בהיות. עלוה ועלולים ושקר ללכה 
אל לא. תכלית הנה בנו המופת ביריעתו. ית' לפי. פנת אמונת. הקדמות * 
ואמנם העיון במציאות העולם אם שהוא קדמון. אם שהוא. חדש * ואם 
אי אפשר להיות קדמות והחיב שיהיה חדש * ואם הוא חדש ראוי להראות 
מקום הטעות במופתים. המראים בקדמות העולם תחלה ולבאר איכורץ 
דעתם לפי הנחת. קדמות העולם במופת מציאות הא לוה. לראות האמרק 
אתם אם אין * ואחרי כן נקיים המופה כחדוש העולם وحم יתקיים חחוש 


= 640 - 


יתערה מרבר חדש יתחייב שיהיה חרש כמוהו ואמר שוה מושכל ראשון * 
אכן ההקדמה האחרת הוא בשביל אותו הדבר אשר לא יתערה ממ 
אשר מסבתו ובוא לו השנוי בראות החלוקה בין המעיינים משום שיריעתו 
קנויה שמהם' אומרים ذا הרבר ההוא הוא מקרה נוסף על הנוף אשר לא 
יתערה ממנו כנון ann‏ וההפרד שאלו דכרים חרשים והגוף לא יתערה 
מהם* אכ הנוף חרש Says‏ שיש: טוענים שאין החבור והחבור שני 
הפכים אבל הם קיום והעדר\ אמ' החכם על ררך כלל אנחנו יורעים כי 
אי אפשר השנוי כלי דבר שנוסף. על הגוף אעפ שאין אנחנו יורעיבז 
בפרט הדבר ההוא והשני יורה על חרוש הרכר ההוא והואיל והנוף לא 
יחערה מאותו הרבר החרש יהיה גם הוא חרש כמוהו ٠‏ והנה אוחו הדבר 
מכניס אותו הפלוסופיאה בשם-צ ורה ועל כן אומרים שכל גוף מורכב מחמר 
וצורה אעפ שרעת החכם Sohn‏ חלקה הצורה מן דעות הפלוסופיאה ' 


פרק חמיש" אמנם החלק אשר בנו המופת למציאות השם ית' לפי 

אמונח הקדמות שהוא מחויב המציאות ושאינו גוף ולא 
כח בגוף ושהוא אחד צריכים אנחנו לדעת איכות קיום המופת זה הוא 
הקדמה DAN‏ אומרת שהחמר לא יניע עצמו: חה אמת * .ואי אפשר 
שיהיה אותו המניע מתנועע כי יצטרך DI‏ אותו המניע שהוא מתנועע 
אל מניע אחר וילך הרבר אל לא תכלית ושקר ללכת % לא תכלית זה 
DEN‏ אבל Sn‏ לעמור אצל מניע אחד שלא יתנועע. ויהיה נצחי אחרי 
שהתנועה נצחית שלא יאמן nme)‏ دم מצר נצחות התנועה ואולם הראיות 
שמביאום. Amin‏ בנצחות התנועה נבארם אחרי זאת pam‏ * אמנכם 
Im‏ המניע ‏ יחלק חלוק' on‏ שיהיה בעצם הגלגל' או חוץ ממנו וכל ns‏ 
מאלה שני החלקים עוד יחלק לשני חלקים הרי ארכעה חלקים * אם 
שיהיה 1 ויהיה כח מתפשט בעצם הנלגל כחמימות באש * או שיהיה 
בלתי מחפשט ולא מתחלק כנפש' האדם כאדם * או שיהיה חוץ won‏ 
ויהיה גשם או כלתיינשם * ואי אפשר שיהיה חוץ ממנו ויהיה גוף ذه 
הגוף בהניעו זולתו יתנוע גם הוא' כי כל הנעה גשמית היא על צר דחיקה 
ומשיכה וכשיתנועע המניע יצטרך אל מניע אחר ואם הוא ad‏ עוד יצטרך 
אל מניע אחר ואי Swan‏ ללכת. אל לא תכלית אכל חוב לעמור Dun‏ 
מנוע' אחר שלא יתנועע ואכ אינו درم וזה אמת ١‏ אמנם ההקדמה הנכנית 
מח אם שיהיה זה גוף ab‏ או נוף בעל דבר בהניעו זולתו יתנועע גם 
NN‏ והראשון יצדק והשני לא יצרק מפני שמטאנו נוף בעל דבר ابم 
יתמועע כמו' אבן הזוחלת Son‏ חניע הברזל מצר סגולתה. ולא התנועע 
אכ המניע' כמו זאת הצורה ذد בעל המופת חייב שלילת הגשמות מצר 
התנועה ורצה להפסיק ההנעה על עצם שלא יתנועע שאי אפשר ללכת 
אל לא הכלית ויהיה הוא הא לזה ולפי שבארנו יכול להעמידה אצל ma‏ 
בעל דבר אשר לא יתנועע אכ זה המופת רל הפסק ود לא יספיק 


7 9 


הנמצאום. מן האפס והקשה בזה למאמינים -כמצואוח ‏ הרק ואומרים-כי 
pin‏ לא יחלק באמרו د הדק נגבל וכל ba‏ יחלק * pn‏ אמר פשם 
שימצא הדק ערום מארבעה טבעים היה ראוי להמצא: הגוף ערום ממקרי 
ארבעה טבעים ולא دز הוא mm‏ שחכמינו נחלקו + יש. מהם מאמינים 
הרכבת הנוף מארבעה טבעים.* ויש מהם. מאמינים. مدددم قر הדקים. 
והנפשות שוש לצומח לחי ולמדבר קראום מ קרים והנה לפי אחת הדעות 
בין אמונת חמר וצורה. בון. אמונת. הרקים אינו מורגש ולא- מושכל ראשון 
אכן מהכרח. דעת. לפי בחינה המציאות. האמינה-. כל .אחת.. מן- העור 
במה שהאמינה ונראה לה במה שתאמין ‏ שהוא -מושכל. אמתו זנרארק 
هد דעת האחרת שהוא מרמה ואונו מושכל.* ואינני רואה לפי ann‏ 
מן הדעות כו. לפי אמונת החרוש או לפי אמונח הקדמות. צייהה כל -אחף 
המציאות כפי שצוירה * אכן נראה שכל- אחד. נמשך כפי.. שהורה- עליו 
המציאות * ואמונת חדוש העולם. בציור המציאות. לפי דעת. הפלוסופים 
גם לפי רעת הכמי המחקר לפי. המופת. שקיימו. „an‏ המחקר. באמרכם 
כי כל דבר. אשר .לא יהערה. מדבה חרש. יהחייב. שיהיה גם- הוא: חר 

כמוהו. מוכרחת * כי לכל אחת. מן הרעות בין לפי. דעת הפלוסופים אשר 
אומרים כי הגוף מורכב מחמר וצורה ולא ימצא. חמר בלי צורה והצורה 
מתחרשת. בחמר . והמקרים מתחדשום בחמר بعصت ההחרשות הצוהה. בין 
לפי רעת חכמי המחקר אשר. אומרים כי הגוף מורכב. ממקהים .ולא ימצא 
גוף. בלי: מקרה והמקרים מתחדשים. בחמר כלם ענין אחד יכלְלֶם..להורות 
גם در לחדוש החמר בהרך מררכי העיון כמו-שנדין. برط חדוש החמר מפני 
שאינו נצל. מן המקרים המתחרשים עליו. ולא ימצא חמר- دود מקהה * 
د נורע בחהוש. החמר מפני הצורות המהחרשות מפני. שלא. ימצא. המר 
בלי. צורה. כאשר נקיום המופת زط זה היתה ההשהדלוה בזאת .ההצעה 
להורות. כי ‏ אין קיום המופת בחרוש. העולם -מועיל לפי. ציור .העולם. رركا 
דעת. הכמי המחקה אלא DI.‏ לפי.דעת- הפלוסופים בציור.-מציאות- העולם 
המופת .ההוא. בעצמו מועיל. בחרוש. העולם * והחלוקה. בעצם. המופת בין 
הפלוסופים וְבִין: חכמי המחקר.* והנה. החכם ר' م سح אמר. שאם DONM‏ 
המופת. הזה. שקצהם .ישתרל. לאמהו רל. לבאר המנעו בְּהרךָ. אבארהו'לך 
در המאמר. וקצתם אומרים שזה מושכל. בעצמו. וירוע.. בתחלהּ ؛ מחשכה 
ואין. צריך. עליו. מופת. ואם.. היה מן .השקר המבואר - שיהיו -דברִים - ואין 
תכלה להם. על צר. در رص אחר סור זה. ואעפ. שהנמצא- -מהם -בּעכ- 
הכלה .יהיה שקר קדמות. העולם מתחלת המחשבה ולא .יצטרך بها הקהמה 
אחרת כלל * ואין זה. מקום החקירה. درم הענין ובר זה -נמצא אבן-אֶל 
IT‏ משלימו רל קדמות הגוף אעפ שלא DI‏ הַרְבבִּים- החרשים 
NE‏ צריכים. עיון כאשר נבאר פרוק זאת. הקושיא * ורעיוני ר'.ישועה 
Dann‏ נ2. בטוב השכילו בבראשית ‏ حدم בכחינת. זה המופת- אמ' שורה 
המופת. יצטרך לשתי הקדמות * אמר ההקדמה. האחת כי. כל. דבר אשר 


7 = 


היד' וקיימו הקדמה نمدم כי המקרה לא יעבר נושאו מפני שזה העתחקה 
וההעתקה לא חהיה אלא בדק ותנועת היד נם היא מתחרשת نرم אחר 
Ay‏ והפועל המתחדש כאמצעות היכולת حرم המתחרש מהשם ית' ואין כתום 
היכולת % הפועל שהיא מתחרשת ואינה נשארת אלא קיומה בעשה * אך 
כת מעת ז ל ה מודים שהיכולת נשארת ביסורם שהפועל ישאר אחרי התחדשו 
מהפועל ויש לה פעל * וקצת מכח א ש ע ריה שהשלימו לה ביכולת הנבראת 
קצת: התלוח בפעל ‏ כאמרם שחנוי המעשה دصرم היכולת עלה הצק 
הנקרא ריוח' בלשון הכמינו כאשר גרחיב הבאור בסתירת דעתם בענין 
ההשגחה * ואולם חכונה. ma‏ המקום היחה לבאר א יכות התיחדות חר 

המקרים. בגופים זולת גופים לא ה משך קיומם או הפסרם והעלה העיון 
לפי דעח bh‏ המעיינים שהנופים ‏ מורכבים מדקים מתדמים במהור; ٠‏ 
והואיל ange‏ שמתיחדים מקרים. בגופים non‏ גופים הכריחכם העיון 
להאמין שהם על פי כונת מכון כין mm‏ קצת גופים זולת onyp‏ במקרים 
מיוחרים וזה Sen‏ מורה לחרוש העולם כאשר יתבאר * ואלו הספיק 5 5 
זה היה' מופת נאמן * אלא הפלוסוף تمر לכל זה היחוד סבה כמו שירעת 
עד שהלך מסבה אל סבה לכחות .הנלגלים * ואולם ديام מעיינים השלימו 
לכל-זה * אמנם. מפני מצאם בעצם הגלגלים וכוכביהם בהתיחד En‏ 
"בצורה זול קצתם ובמהור קצתם ואחור קצתם כתנועתם ועמדם והנזרם 

וקרובם ורחוקם ויציאת מרכזם שמפני זה יתחייב ma‏ בין נלגל طزكرجا 
או המצא. חתיכות ממלאות אותו men‏ שאינם מקיפים את העזלם * מה 
שראוי לבקש לכל זה סבה והסבה נעדרת הלה כל זה על פי כונת mp‏ 
מורה ורוע העולם לא מפני שאפשר לטעון בהעדר נתינת הסבה מפני 
קצור יד שכלנו אבל אפשר שיש 2 סבה | לכל זה היחוד והיא נעלמת 
SED‏ נשאר הרבר בספק ٠‏ אחרי כלל זאת ההצעה يرحت אני להעיר 
שורש כל אחת מן הדעות כ = מה שידעתי שיפוד הגוףכפי ديرم הפלוספים 
הוא הרכבת חמר וצורה במקרים שהם כמות ותכונה ומצכב אי אפשר 
פחות מזה * كترم חכמי ה מחקר שיסוד הגוף הוא הרקים אשר לא יקבלו 
החלוקה אין להם תוספת לעצמם רק מקרה המצב ٠‏ וכל אחת משתי 
הכתות. סותרת לחברתה. מפני שלא ישיגו בחוש כי אם: הגוף זמקריו * 
והפלוסופים אומרים שיש סבה פועלת למקרים היא הצורה והנה הגוף 
מורכב מחמר mm‏ > לא ינצל ma‏ ממקרה אשר מצרו יעלה חיוב 
מציאות הצורה אשר. היא מורכבת מצורה נפררת כנון שהביאו המופת 
בחלוק הזמן והנפשות לצומח לחי ולמדבר שהם צורות עצמיות לקהו דין 
שות לכל גוף שהוא מורכב מחמר וצורה * וחכמי ה מחקר לא הודו درم 
שיהיו למקרים הנמצאים לנוף כבית אלא הם הווים מן המועל הראשון 
בלי: وتاؤيزته סבה ולכן כונו 507 במציאות הרקים אשר לא יחלקו 

שמהם הורכב הגוף * ואולם 5 יהודה האבל زد לא הסכים BE‏ 
הרכבת הגופים מן הרקים אלא Son‏ שהרכבתם טארבעה טבעים והם 

2 


كدب 0016 


ואחר כן יעלירם בעה שירצה. לא הודו בזה והכונה בוה שהפועל ל"א 
יעשה הערר * ומכת הנמנע אצלם להעדיר הנמצא אחרי. המצאו ולהמציא 
מן האפם הודו אלא להשיבו אל האפס לא הורו כי ההעדר אינו מחוסר 
פועל ולזאה העלה נחלפ קו ık‏ המעיינים לסעיפים + כת א שער יה אומרים 
כי: המקרי : אחר הפ כל זמן שיש המשך עמירתו צריך לפועל וזרק 
ההכהח מביא להאמין כי המקרה לא ישרת שתי עחות אלא המחרש 
יחרשהו עת אחר עת ואם יפסק הפועל מלפעול יפסר הנמצא ההוא * ردم 
מעהזלה אומרים אחרי שימציאנו הממציא ישאר המקרה ההוא לעצמו 
נמצא בלי צורך הפועל להמציאו וכן אמרו חכמי' זל שהפועל. לא יכתים 
בנשאר * ולזאת הכונה האמינו שה Fre‏ שני מינום * יש מין מן המקרה 
שלא ישרה שתי שעות אלא יפסד בעת השני מן מציאתו ו הם הקולות** 
po‏ מן ‏ המקרים ישארו מדה זמן כגון השחרות והלובן. בלי צורך 
הפועל ואם כן העדר מציאותם איך תהיה אחר שההעדר אינו מחוסר 
פועל ואמרו שלכל דבר יש לו no‏ באפם והשם ית' כשירצה להפסיר 
ענין ימציא אוהו הסותר ויפסד זה הנמצא דמיון זה העולם שהוא נמצא 
Den man‏ ועומר. בעצמו וסוהר. מציאות. העולם הוא הכליון וכשרוטרק 
להפסיד העולם ימציא: מקרה הכליון לא בנושא ויפסר העולם או שיפסיר 
הלבנות בשהרות. שהוא סוהרת לו עד כאן הגוע עיונם * ומפני זה האמינו 
להעדרי הקנינים שהם קנינים אכן המקרה אשר לא ישרת שני זמנים 
לא הכרחו להאמין העדרם שהוא בכחוש אלא כחור הקיום הוא העדר 
כאמרם שאין הסכלות כחוד הידיעה ak‏ הסכלות הוא העדר הידיעה וכן 
נמי העדרי האשורים אינם קיומים רק העדרים אא הפרוד כחוש החבור 
והשכינה כחוש הנענוע om‏ מקרים נמצאים * אכן כ אש עריה אחרי 
שלא האמינה על מציאות מקרה לא בנושא ער שיהיה: סותר לדבר 
הנמצא מפני שכל מקרה צריך נושא ועוד שהפועל לא יעשה העדר הכיאם 
ההכרח שלא להאמין שהפועל. אחר שימציא הפעל לא יכתים בנותר א 
אומרים כל זמן המצא הפעל הוא מפעולת פועל' וכשיעמר מלפעול יעדר 
הפעל ההוא וזה aD‏ להם להאמין שהמקרה לא יעמר ww‏ 2 
בלתי. פעולת פועל. וטוענת הכת הקורמת שאל היה- דין אחר לכל מקרה 
שלא ישרה שני זמנים לא היה ראוי להיות על דר הכרח שמקרה ישאר 
ומקרה לא ישאר א אנחנו רואים כי המקרה אשר לא ישאר לדבר ישוב 
לעצמו בהכרת. לא מפעולה. פועל * אמנם eh‏ רעה שאומרת כי המקרה 
לא ועמד שני זמנים אמנם יחדשהו ررح אחר ررح לפי זאת הרעת הבגר 
אשר נהן לצבע האדום לא הצבע צָבעו. nk‏ השם m‏ חדש הצבע האדום 
בבנד ועם כל זה כך הנהינ Amon‏ שלא יחדש הצבע בבגד אלא על ירי 
Mahn‏ בצבע ארום * וכן נמי תנועת ‏ הקולמוס על ירי תנועת היד 
התנועה לא נהחרשה לקולמום מתנועת היד אל השם ית' חדש ההנועה 
בקולמוס והנהיג המנהג כי לא תתחרש הנועה בקולמוס nk‏ על ורי הנועת 


= 0815 = 


סבה לכלם וילך. הדבר ללא mıban‏ על כן map‏ השער ואמרו שכל מקרה 
נשוא נשיאוח ראשוניח על הנושא כלי שייחרהו ‏ מקרה אחר והוא (מצא 
מן הפועל מכלי. סבה אחרת פועלת ואומרים כי הנושא החוא מקכל לכל 
מקרה שיכוון- הפועל לחת עליו מפני שהרקים כלם נכללים בענין אחר 
והם מתדמים מה וח שהרק רק לנפשו ואין חוספת על ددس הרק כי אם 


.אשור העסק + ואני רואה שאמונת הדק MN‏ מפני הכרח החדוש שהרי 


אפיקורוס שאינו מאמין החרוש האמין שהגוף מורכב מרקים שלא יחלקו 
אך הם קרמונים * ואמנם הכרח אמונת הדק הוא מפני הענין שהקרמנן * 
ואפיקורוס האמין קבוץ הדקים והרכבתם מקרה נמור וחכמי המחקר 
יחפום % הפועל הראשון כלי סבות אמצעיות nn‏ جردم נחלקת לחלקים סוף 
דכר מציאות הרק לפי רעת אנשי המחקר אינה. רק מושכלת שהרי על 
דרך החלוק והפרור יגיע אל החלק שאינו מתחלק והוא היוצא מן האפם 
שאינו נוצל מן מקרה המ ناد לא מקרה mn‏ הכרחי. נוסף עליו שמקרה 
החבור הוא: מתחדש ואם יפפר. צריך שימצא דבר-כלי חבור והוא היוצא 
מן האפס והנה PN‏ אמונחם מציאות נוף: מן האפם כי הגוף צריך מקרים 
נוספים עליו. ויהיו סמות למציאותו עד ששמוהו משער הנמנע. להמצוצק 
גוף מן האפס אלא היוצא מן האפס הוא הדק * ואשר יורה לחרוש הרק 
הוא היוחוּ שוכן או מתנ וע ע ולא יתערה מן השבינה או מן הנענוע והשכינה 
והנענוע: מתחרש : אחר . מהחרש. וכיון שהדק. לא יהערה מן הדבריכם 
המתחדשום. omas  שרח nn Da mm‏ וגבול ‏ השכינה .לעשות. השוכן 
במקום. שתי עחות ‏ וגבול המנענע שלא ישרת שפי עהות במקום. אחד %א 
יעתק למקום; אחר ועת צאת הרק:מן האפס והפגל במקום בתחלת. חרושו 


לאיתואו לא שוכן ולא מהנועע שהשוכן הוא שישרת שתי עהות במקום אחד 


nom‏ החדוש. אינו-שהות new‏ עתות והמתנועע שהמתנועע wann‏ אחר 
מכחישו ‏ “انرص חדושו להקרא + מתנועע: אינו אחר מכחישו. וקראוהו دسح 
הויה למען ההויה ההיא הסגיל בפאח זולת פאה ويم דעת הרב ר' יפת 
הלוו ננ' 2% הדבר. אשר. יקרא בשם הויה אינו: שכינה. ולא נענוע. * 
ובנו ר'.לוי non‏ دن ההויות. יחכן שיהיה השכנה אם ישאר ואם ימצא 
Di‏ בהתיכה nam‏ יספר כי השכנה ديرم חדושה בספורו בעת השארתה 
וההשכנה היא היות נשאר או היות. מתחדשת וכזה הסכים החכם ר'יוסף 
#739 ואמנם צריך לעיין כחלוק אלו הרעות pa‏ לפי דעת הפלוסופים בין 
eb‏ דעת. חכמי המחקר: בהמשך: אלה המקרים אחר Hamm‏ ודער; 
הפלוסופים אחרי: שיש מקרים. נמשכים. לצר הגוף. ויש מקרים נמשכיכם 
לצר הצורה mbar‏ תלוי. בהכנת. Amor‏ כּפי שקדם כל זמן שתשרת אותה 
ההכנה בכחות הגלגליות: תהיה: שרוח הצורה מפעולת השופע * אכן לפי 
דע חכמי המחקר אשר. לא -וורוּ בסכות הדכרים אשר יאמרו ود En‏ 
הווים מן. הפועל הראשון min.‏ ראשונית מסופק הדבר نود איך ישארו 
מדת זמן Im‏ כך יעדרו ויהיה wen‏ קיומם. לעצמם כלי mis‏ הפועל 


— ₪081 = 


חה הא ורך ושנים בצדם וזה הוא הרוח ב וארבעה עליהם אה הע ומק והוא 
אמתת הגוף שיש לו אורך ורוחב ועומק לכל mınam‏ מה שיקרא שמו גוף 
הוא שמנה דקים nam‏ לפי העתם הרכבתם היא הרפבת שכנות לא ההכבת 
זג שלא יהערב רק אחר עם זולחו ערוב מזנ.כי. זה יחייב שיכנס. האחר 
בבטן הברו ויתחייב לו החלוק om‏ הניחו הקרמה שהרק רק לנפשו ולא יחלק 
בהכרח ומחיוב ההק שהוא עוסק במקום מנע זולחוּ מהיותו כמקום שלוי 
ואמנם לפי דעה en‏ לא יאמינו שהקו מורכב מנקודוה והשטח 
מקוים Alam‏ משטחים ואם יבדיל دمع הפלוסוף הוא. על צר הההר 
לא על צד החלוק והפרוד י אך הכמי המחקר-אמרו כי הגוף מורכב 
משטחים והשטח מקוים -והקו מנקורות וזהו הרק שקוראים אותו חכמינו 
חהיכה וכן אמר החכם כי אין אנחנו רואים אוהה nn‏ שמו רוארק: 
אותה מפני שאינו רואה בעין ואומרים כי pr nn‏ לנפשו מפני. שלצק 
porn‏ לא בכח ולא בפעל לא ממנו ולא מזולתנו שלפי העהם מררך הנמנע 
להחלק * ואני רואה שלא אמתו מציאות. הדק מפני .שהשיגראותו בהרגש 
א נתחייב מציאותו מהכרח דעה והנה השכל non‏ מציאותו ab‏ דעהם ٠‏ 
ואולם לפי דעתם ארץ ושמים ומה שבהם הדקים' שהורכבו מהם Po‏ אחר יכללם 
ולא יברלו רק במקרה הדקים ההם. ראויים לכל מקרה אלא אם נתיחדו 
במקרים זולח מקרים הוא על פי כונת מכאן ומירר ולפי. אלו השרשים 
יתחיבו להם דעות וסבלום שהמקרה לא ישא זולתו ‏ משום שאינו עומד 
בעצמו ואיך ישא זולתו * וגם לא יעבר נושאו משום שאינו גוף לה pay‏ 
ואין nun‏ המקרים בהתרכב הרקים כי לא יאמינו בסבוָה הדברים sk‏ 
כל حت ודק שלו חנית: מקרה 5 הכמות שהרי pn‏ כמוה. וכיי המקרה 
לא ישרת שני זמנים * וכוה נחלקו . אלו המעיינים * יש מהם אומרוכם 
שכל. מקרה כשיתהוה DD.‏ לעהו ויתהוה: אחר * -ואחרים - אומרים שיש 
מקרים שצריכים בנין מוסגל זכי. המקרים uw‏ מינים + יש. po‏ מן המקרים 
שישרת שני. זמנים wu‏ מקרה שיפסר לעתו. כגון. הקולות שר השמע 
הברח רעתם שרעהם --- הדק והמקרה והזמן הוא. במה שלא יחלקי 
כך הביא להם הכרח העיון * וכלל אומר כי חכמי המחקר לא mn‏ 
במציאות המקרים בנושא am‏ מפני ,סכה עד שיבקשו סבה לסבה כי 2 
הדבר אל לא תכלית וזה אי אפשר ולהיות מקרה :אחר מיחדו אי אפשר 
מפני שנמצא מקרה נושא מקרה וזה אי NEN‏ המקרה לא יעמד בעצמו 
ואיך ישא זולחו שלפי דעתם כל: הענינים הנוספים על העצם הם מקרים 
שאינם. מסכימים לפי דעת הפלוסופים שיש צורוה עצמיות מצדם San‏ 
המקרים ועל הצורות pn‏ לבקש wen‏ מה כי. אין ראוי לומר על החי 
המדבר למה הוא חי מרבר אכן חנית הצורה מן הפועל על ידי הכנרז 
החמר * והכנת החמר תלוי בכחות הגלגליות: אבל man‏ המחקר כיון 
שעשו גזרה שוה לכל הענינים הנוספים בנושא שהם מקרים מצר שה 
נשואים ואין להם מציאות לעצמם זולתי הנושא אי אפשר: מכלי לבקש 


u ٠س‎ 


נעדר אבל האשור אינו דבר دور עצמו עד שיהיה לו amp‏ באפס ותכללנו 
הודיעה ועל כן אמרו החכמים שהדכר יחלק מצוי DEN)‏ והוא על דכר 
שהוא נודע MONI‏ ויש דכר ואינו נודע והוא מה שאין לו קיום כבאפם 
לעצמו ואלו הם האשורים והאשור خرن מה שלא יברל הנושא ממנו אבל 
התואר המקריי אפשר שיהיה בו ואפשר שלא יהוה בו ועל כן קיימו לו 
برطم והוא עצם המקרה כאשר אמרו כי man‏ قرم no mm‏ ופעכם 
יהיה: מופרד ואי אפשר מכלי עלה אשר עללה אותו מהיותו מחונר אחר 
היוחו מופרד והוא הח בור י וחכמי המחקר חלקוהו בחלוק הכרחי לאי צר 
יהיה מחוכר אם לנפשו אם למציאוהו או לאפיסתו אם למציאת דכר אם 
לאפיסה דבר برخ בעשה ונטלו שיהיה מחובר לנפשו כי נפשו עמו והוא 
יפרר' ולא למציאותו כי המציאות שהיתה כו בהיותו מחובר היא ההוה 
עמו בהיותו מופרד ולא לאפיסתו כי המשפט שהוא החבור לא יהיה אלא 
בהיותו נמצא. אבל בהיותו m‏ אין לו משפט Tim‏ יהכן שיחייב אשר 
לא יתכן ap‏ המשפט on‏ לא pm‏ לאפיסת דבר כי הדבר הנעדר לא 
Inn‏ לנמצא ואין לו חליה mp‏ ולא יחפ עליו * ולא יתכן שיהיה כעשה 
כי העושה אינו מכתים בעשוי. אלא בשעת העשיה והוא ישאר מחוכר 
אחרי שעת העשיה + ולא נשאר שיהיה Sand‏ אלא למציאת דבר והוא 
Stan‏ * וכ על כל כיוצא בו שהוא החה האפשר אשר הוא אפשר 
שיהיה ואפשר שלא יהיה שכלם מעוללים בעלות ולזה: הכיאם ההכרת 
להאמין שכל' בעל' שעור יחלקי ואחר: שיקבל החלוק על כל פנים יש לו 
חמור * ואחרי שהבננו שמן החכור הוא אפשרי המציאות וההפסר מן 
הנושא איננוּ אשור על כל פנים כל חבור הוא בוה הדין וצריך שימצא 
נושא. בלי חבור ‏ ואי אפשר זה אלא על mn‏ שימצא נמצא דבר בלי 
שעור ואז יהיה .רק a‏ החכור nn‏ ההכרת. הביאם להאמין במציאות הרק 
אשר לא יקבל חלוק וה היוצא מן האפס כי לא יקימו באפס רק נפשות 
הדכרום המיוחדים ם לא מורכבים: כי ההרכבה לא- תהיה רק על 
مدص המציאות. והנה'ע ספ וק' הדק קראוהו אשור שאינו עוסק לעלה כי אינו 
פעם עוסק ופעם אינו עוסק ער שיהיה. לעלה ذه לא ומצא דק צא והוא 
עוסק ולא כן החבור אחרי שמצאנו מין: החפור שיתהוה וופסר והנושצק 
יהוה دك לא מצאנו נטי העפוק שיההוה ויפסד והנושא יהיה קים ועל 
כן קראוהו. אשור * הוא הדין באשור 'המקרה כגון אמרם שמהנאי המרגיש 
בהיותו: Or‏ הואול. ולא יצא חי מהיותו: מרגיש על כל פנים הוא אשור 
הח ואינו :רוגש לעלה עד שנקיים שיהיה ‏ רוגש יבהרנשה כו לא וצצק 
nnd nn‏ רוגש עד שיהיה באפשרי עליו שפעם יהיה רוגש ופעם לא 
יהיה רוגש כי. על הנאי הסרת המומים והמניעות ומציאת המורנש המיד 

יהוה הוגש * ואשור הרק הוא עסוקו: במקום ומפני עסוקו במקום יהרכב 
אחד' מהם עם זולתו ויהיה מהם גוף * PN am‏ - ל אחד מהם בפני 
עצמו כמות אך בהתחכר SAN‏ מהם עם זולהו בצדו ‏ יהיה מהם כמור? 


FETT 


ומהם - אומרים שפעלת הנברל גכ בחי ובצומח - מפנו שאומרים' אוך. יהיו 
ל 2 צודקות בהשגה ואינן נמצאות חוץ. לנפש יוה אא הדבר אשר. au‏ 

פלטון ER‏ בעבורו מציאות הצורות. פרטיות מהוות. לפרטי בח + 
ואמנם התשוכה. בהיות. הכלליות צורקות. מפני. שהם העות ددص נמצאורת 
חוץ לנפש בהכרח וכל. סוג. שימצא בו מה שהוא. ددم כפוג ההוא .שהוא 
וצא. מהכרח. معط מה שהוא. ددص בסוג ההוא- ואם.. המושכלוה an‏ דעות 
בְכח ובמצאם מניע .התנועעות - אל הפועל הם. בהכרח מתנועעות ديرك 
שהוא בפועל זה, תורף - דברי. החכם. ונשוב לענינו * אחרי שלא Sun)‏ 
לאחה מחכמי ו שמצריך,עזֶר בעל שכל ביסודוה וכמקורים. אם יג 5 
הטוען שחמר השפל וצורתו. החמר מכח. חמר. הגלגל וצורתו .מצורת הגלגל 
שאינה. נכרלת ממנו והשכל האנושי משכל. הנכרל. מכלל ‏ שהגלגל .מורככ 
מחמר رجت יש. להשיב כי. بور ללמור הרכר הנעלם. ממה دين 4 וא נעלם 
Don‏ וגשם. הגלגל אם הוא. מורבב, מחמר. ررحم חלוקה בין naar.‏ 
וכך. הורו שהרכבת. הגוף מחמר וצורה זאת ההקדמה א a‏ - הראשונות 
ולהקיש גופי השמיף מן -אלו. הגופים. לא השלים שכלם מפני כי על או 
הגופים. עמרו. שהם. מוָרכבים: מחמָה -וצורה מתוך השנויים. הבאים עליהם 
אכן בעצם גופי השמים. לא למרו ‏ שהוא נוף,רק: מצר . שנויו במצבו ZN‏ 
און مان שנוי DEI‏ ומאי זה. היקש וחייבו שהוא: מורככ. מחמר. וצורה % 
ורוב. WON‏ העיון לא יחייבו שהוא מורכב מחמר. וצורה. לפי. הכהח. ,ديزم 
buy‏ לחייב - אפשרוה סוף- 137 Men‏ היסורו -והמקורים. לפו 
עיון הטבעי .לא. נמצא לה פועל + והנה. סדה הבנף השכל > מצד 
המקרים. החונים. by‏ הגוף הואיל. ורואים ‏ אותם. הווים. ונפסרים. Dm‏ 
מתיחסים. לגוף זולת: גוף, השכולו .כי על. כל un oa‏ להם. פועל והפועל 
ההוא. הקרוב. היא צורת. עצמיית. חוד צורה העצמיות ‏ לגוף זולת גוף 
הואיל. והחמר נכון ומוומן לקבל. כל צורה הוא. הכנה. וההכנה. היא מצר 
כחות. הגלגליות. ואין. ההכנה.. היא הפועלת לצורה, ההיא בעצם. ON‏ היא 
פגעלת . במקרה. והצורה. הוה, על כל פנים וש. לה פועל.והוא. צורה. נבדלת 
برك كدر הביא להם. העיון : 


פרק הביעי -אכן aan‏ המחקר לא השינו: מן: הגוף רק הנוף ‏ ומקרין 

ואלו. המקרים הנשואים בנוף השיגום שהם ו נוספים 
על aan.‏ ואעפ Aland‏ יתואר בתוארים ובלם הם- ענינים. נוספים על הגוף 
יש מהם. שקראום א שוריף; ואש מהם שקהאום :מקך ده ויש מהם שקראו 
מקצחּם מקרים וקצהם אשורים י וההברל שבין האשור ובין המקרה 
שהאשור. אונו ענין. שיברל מעצם. המאושר .אלא קיומו:.עם -אותו. האשוה 
אבל המקרה יסור והגוף ع ישאר زمزم הצר הברילו בין המקרה ובין. האשור* 
והנה. כָל הבר שיהואר בו . הגוף ופעם יתהוה. ופעם יפסד. وريج הנקרוצת 
מקרה נוסף לפ דעתם ויש לו קיום באפס Many‏ היריעה אעפ שהוא 


u د‎ 


תניעהו לשוב אל מקומו הטבעי והיא צורתו העצמיית ומצר שהוא מתנועע 
הוא מתחלק ואם לא יתהלק בפעל יתחלק בכח והנה החלוק לא יקבלנו 
רק מצר mon‏ ואם در החבור אינו מצד חמרו ذا אי min WEN‏ רבר 
אחד סכה לשני נגדיים אכן הפרוד יקבלנו מצר חמרו והחבור יקבלנו 
מצד צורחו ואם כן נחקיים שכל لازم מורכב מחמר זצורה * ואולם ד' היסורות 
הם יפוד כל מורכב שמהם יתהוה כל מתהוה ואיהם יפסר כל נפסל ואינו 
שום הויה קודמת מהם אלא הם ההרככה הראשונה וההויה הראשתרץ 
Ind‏ ימצא חמר. בלי צורה ולא צורה בלי חמר אך on‏ בעצמם ילבש 
האחד اورخس חכרו וזה מופה כי. לכלם: חמר אחר והחמר ההוא אפשר 
שימצא parts‏ ומוכן mm bob‏ ואוּלם היסודות עם אכיותיהם הם יסור 
כל מורכב כפי aa‏ הערוב באכיות: לקבל צורה מעוינת לפי המזג ההוא 
בהתגבר החום או הלחות או בהחלשם יש רוחב נדול לאותו המזג להשתנות 
הצורה man‏ ואין הכונה כשיהיה חמר היסודות בה כנ ה חראויה במזג 
הערוב יהיה הוא הפועל לקכלת הצורה כי אי אפשר כשנדין לדבר אחר 
שיקכל דבר אחד שהוא הפועל בו כי אי אפשר היותו מקבל ופועל אבל 
נחינת הצורה יש לה פועל אחר נותן הצורה צורה כי' לא יתן הדבר כי 
אם ממין שבעצמו * ומזג הערום יהיה על פי תנועת הגלגל באמצעורז 
האור והחשך וכפי ערך ההנועה ההיא תהיה ההויה ובהשלמה mm‏ ההפסר 
זמכאן נכנסו לגזרת הכוכבים * אבל בחמר היסודות אשר נשתנה בצורותיו 
הארבע. עם היוה חמר הכל" אחד והתיחדם ביושר התנועה ואין לשכז 
Ar‏ איך נשתנה פצורותיו ונהן העלה יען שהוא חוך הנלגל . והוא. מרכן 
בהתרחק ובהתקרב' הוך הגלגל: נשתנה ‏ בצורותיו כפי שבאר * um‏ כאן 
ספק שחקירוב והריחוק יחיה כפי מעלת החמר או לא אלא כפי הודמנו 
בשנוי. המקומות ‏ ואם' לא כן ‏ אלא عدر מעלת' החמר איך ילבש האחד 
צורת ‏ חברו ואין לדין"שאנחנו כשנראה החמר בהכנה שלמה ויקכל צורת 
| מכלל שההכנה פועלת הצורה אכן נותן הצורה צורה ‏ ואי המניעה מלפעול 
רק הכנת החמר והפנתו היא" בכחות הגלגל * ויש' psp‏ שאם המקריכם 
נמשכים אחרי הצורה בפשוטים היך במורככ' כשתפסר ‏ הצזרה נשאריבז 
המקרים והנה בקושי יורע שיש ביסורות או ברומם שהם מורכבים מחמר 
וצורה והנה הדומם מי שהוא בקי בחכמת הא יקי מ א ה יעשה ערוב ויעחיקנל 
שענין לענין- וטורה: העצמייה. הלויה במזג: any‏ שיהיח' בכחות הגלגליות 
לא' נורע מחכמת פילוסופיאה שצורת היפורות והמקורים ‏ מפעלת בעל שכל 
ורות נכדלות- כאשר הסכימה החכמה שנוהן הצורה צורה. וחכמי הק בלה 
הוחו كرك והחלוקה עריין עומדת אם פעולת .הנכהל בצורת הארם לבף 
שגם היא נכדלת או בנפש החיונות והצומחת מפעלת הנכרל כאשר יחכאר 
כאשול" נחלקו חכמי הפלוסופים * אכן ביפודות וכמקורים לא נמצא לאחר 
מבעלי העיון שמצריך. עזר בעל שכל * ונודע' לי כי ההבדל שנכרלו חכמי 
הפלוסופים' שמהם אומרים ' ود פעלת הנכרל היא בצורת האדם “ab‏ 


= #0 عد 


אחר * אמנם הדומם להיות בו צורה נוספת ענין שהסכים בו خودت 
והוא mie‏ הער וב שנתערבו ד' היסודות וקבלו צורת הערוב ואילולי זה 
לא היו מתערבים וידוע שהשנויים תנלנלום על הנופים on‏ ארבעה 
מינים שנוי בעצם שהוא הויה ל ושנוי האכות שהוא Sb‏ 
ושנוי הכמות הפריה והחפרון wen‏ האנה שהוא העהקרק* 

אכן ראיתי מרברי ארסטו שאמר כי הערוב אינו הויה ולא הלול ולא 
פריה. מכלל. שאינו: עצם ולא מקרה אכן העחוב יהיה באכות והערוב הו 
מזנ' היסודות כאשר יתכאר וכפי הבנת המזנים תהיה קבלת הצורה מן 
הדומם עד" המדבר * ואולם היסודות הם ד' אש מים רוח ועפר והם 
הלוקים. לפי האכיות שהם Din‏ וקר להות ויובש אשר כל mann‏ 
ה על החמרים סבהם אלו האכיות על כן הֶסכימו שהם ארבע 
יסודות * Bir‏ אלו מורכבים מהמר וצורה והצורה לא חושנ רק sea‏ 
מפני כי כל יסוד כאשר יצא ‚a‏ בהכרת הו an‏ העצמייה mv‏ 
החזירהו לטבעו قدا[ המים שהוחמו np‏ שהם ودام בקרירוהם או אמור 
האויר שהוא למטה בהכרח 20 ישוב: למעלה בפור המכריח וזה מורה 
שיש' בו התחלה. עצמית ואולם אנחנו לא נשיג רק Sonn‏ והמקריכם 
הנשואים ‏ עליהם ושקר היות אלו המקרים היא צורתם העצמיית שכבר 
ya‏ ההבדל- בין העצמיי -וכין המקריי * ומסגולת העטם שלא יעבור 
הנושא. כנון החיים אשר ed‏ אחד "לא יעברו: נושאם והמקרה יעבור 
נושאו ددا החום * וכן אמר הפלוסוף כי הדְבּרים המורכבים יראה מהם 
כיי נרכמו מיסור ומקרים. והדברהמסוים הוא Day‏ מצר שהוא בפעל והוא אינו 
בפועל מפני ونم ולא מפני המקרים שהם מואחרין ממנוזאעפ שהם'מצואים 
בו" בפעל 7 Ana‏ כי הוא עצם دورط וכיי זה. העצם אינו יסור זלא 
מן היסוד * עצם הדבר הוא צורתו ואינו הגולם שממנו הורכב ולא יסור 
ולא מקרה. ממקריו * -ובצורה הוא 'הדבר nd‏ ואולם ראיהי בדברי זר 
האיש שמקרי. היסודות הם -צורותיהם: כאשר אמר כמקום אחד Ms‏ 
Ad‏ הם -אכיותיהם כלומר החום m pm‏ וש ספק בדבריו שאלו 
מקרים זאיך יהיה במקרה הקמת הבר * ועוד אמר כי יסורות העשרה 
מאימרות הם ג' הגולםי הצורה זהאין בעצם כיצד. החום באש היא 
הצורה והקור -איכות החום -וה הי ול י המקכל לשני אלו * ובאיכות 

הלומן "הוא צורה כננד החום באש והשחרות. Max‏ כנגד ה באש* 
Aid‏ דברי הגראה מרעתו -ומרעות הנמשבים אחריו כי היסודות מורכבים 
מחמר וצורה ואחרי כל צורה. נמשכו אחריה שהי אכיות mm‏ האש יש 
5 צורה :אשית וָנמשכו אחריה שתי איכיות שהם החום והיובש * וכן האויר 
יש בו צורה אוירית ונמשכו אחריה שתי אכיות לחות Dim‏ * וכן لمعو המים 
והעפר שנמשכו nk‏ כל rn‏ שתי אכיות * והנה בהחלק Un “nn‏ 
היסורות עד-אשר יניע-לחלק אשר לא יחלק בפעל הוא המתנועע הראשון 
ויתנועע לצד-אשר יתנועע היסיד כלו ועל כל פנים יש בו התחלה אשר 


₪ 6 = 


הבגד לכן או למה. הוא אדום + והברל א חר כו בהווי הצורה ישהנה הנושא 
מטבעו אמור שהלחם יהיה جم אכן בחלול המקהה בהיות הבגד לכן עוד 
הוא בגד ١‏ ואמנם ידענו כי האדם הויה אחרונה והרככה אחרונה ובין מהויה 

הראשונה ער הויה אחרונה יש אמצעיים פשוטים ומורככים בערך ער לש 
عا הוּיה ראשונה שאין הויה קורמת לה ועליה נאמר הח מר הר אשוןוהצורה 
הר א שונה * אלוהיפודות והם יסוד כל ההויות ולא המצא הצורה داج החטר 
ולא החמר בלי הצורה. am‏ יסור. כל mn‏ כעולם השפל. שמהם man‏ 
מחהוה. ואליהם יפסה והם נמצאים כמתהוה -מהם בכח جد אין היסודורק 
ترات כצורתם כשיתהוה מהם nn‏ בהכרח אלא צורהם נפסרה והצורה 
הנפסרת בכח למתהוה. שההי כְּשִיפסה המתהוה שכים. היסורות: לצורתכק 
הראשונה ואלו לא היחה בכח למתהוה לא היחה שבה. לידי פועל בהפסר 
המתהוה* ואולם המופת. אשר יורה בֶּמציאוה ד' היסודות הוא ED‏ המקריס 
החונים עליהם ומכלל mann‏ לא מצאו שהם. ראשים אלא אלו הארבערק 
והאכיות האחרוה נכנפוה החת אלו ומפני שאכיות היסודות הן בתכליהן שאין 
המימות.מפלגת יוהר מיסוד האש וכן השאר על כן נקראו אלו ארבע יסודות 
ובכן נקראו יסודות שמהם יתהוה כל מההוה ואהים دومج و5 נפסד + pn‏ 
שנוי אלה היסודות מקצהם למקצתם אינו. על דרך להיות دمن מה שהווק 
וסוד.וראשית mind.‏ הנשאריכם ער שיהא שנו.לאוהן הנשארים הרכבה 
ושנוים אליו התרה על דרך אשר ימצא הדבר במרכבות על הרך התרה אבל 
היסורו עצמם און האחר ראשון אצל האחר שיההוו קצהם מקצתם וופסרו 
קצהם אל קצתם. שחמר הכל mn‏ ואי אפשר המצא. חמר בלי. צורה ולא 
המצא צורה:טבעית בלו חמר * ואמנם במין. DIN‏ צורתו- מושכלה שהיא 
עצם קיום אפי' שהיא קיומת אחרי. הפרדה ו י ואמר הפלוסוף והש כל 
تلز יש בהן .עתה هدم אם جر נכרלין אם לאו.י روز عومد FB DAN-‏ 
ואפשר שיהיה זה שרש. אחר. מהנפש והוה זה,. אפשר. לְהברל - הנצחי, מן 
7 .וזה העצם מושכל . או Swen‏ שיסבלהו בעל. שכל..גם-. על. دص 
השכולו. שוש. בו. עצם. נוסף..על..החמר שמכחו. MN‏ כחות,כטן-המבגוש 
והמתעורר והזן ואינו De‏ זה הכח m‏ הת אך. יפס בהפסר.הגוף והוא 
ההשלום Eh‏ הטבעי + שמכחו הבוא לו. ההנועה :שיהוה. מהנועע מעטמון 


ג על הצומח השכולו. בו עצם נוסף ابرط ההמר..שמכחו- ובואו- לו כחורק 
3 והנה אלו. השל ש נפשות מושכלות שוש. להם. מצואוה 5 4 
החמר .שהרי. אחרו. הפפרן. מהנוף. ישאר. ההמה. רוקן وروم וכל. > 


שימצאו. לצומח .ומצאו לחי ומה. שימצאו לחו. ומצאו למהבר- ואין הפוגה 
ששלש. נפשות וש לאדם או לבהמת, שתים. אלא עצם. Ans‏ יש לאדפק 
שבאום ממנו כחות המדכר ma‏ והצומח. וכן נמי. על. החי עצם. אחר שבא 
ממנו. החו, והצומח ‏ שהרי בַהפסר. אותו. העצם صر DANN‏ לא. ופסד. הכת 
הרברי. ושאר הכחות. ישארו אלא יפסרו. כללם מכלל שעצם. אחר mm‏ 
אלו הכחות N‏ אם יפהר כח מכח. הוא, برطم دده התרה בשכל .לא. دود 


Zr — 


האמצעי יחלק או לא. יחלק.אם נאמר יחלק בשוה הנה יחלק הרק האמצעי 
ואם נאמר. לא יחלק האמצעי הנה .לא יחלק בשוה. זה אי אפשר * הן 
נמצא אחר שקבל הְתְלוק. בכח הוא מורכב מחמר וצורה. כי מאחה שיקבל 
החלוק מכלל יש, לו חבור ‏ והחבור בכח הצורה על כן קיים המופה שכל. גוף 
מורכב מחמר וצורה ולא אמר גוף וצורה מפני שחלקי. man‏ חמר וצוררה 
והחמך לא יורה על החבור רק הצורה. ושם nd.‏ יורה על הרחקים השלשה י 
וכן אמ הפ ל וס וף שהדברים הטבעיים התחלתם ده והיא דבר עצמיי מקיום 
אותו הדבר הטבעי ואולם אותו הדכר תלוייה מציאותו בשכל בכת המופת * 
ומפני. ותו נעלם מן ההרגש ויש מן החוקרים אשר. לא האמינו במציאותו 
כמו. שותבאר יש לעיין במציאות הדברים. מהיפור הפשוט עד ההרכבה 
הא חרונה אשר אין הרכבה למעלה ממנה היא מציאות האדם אשר מציאוה 
צורתו, המקימת עצמו יותר גלוייה * והמופת כי האדם הוא הרככה אחרונה 
כי טבע בל נמצא د رركم השפל הוא נמצא באדם מפני שחלקיי מציאות 
העולם השפל הם היסודות הר'יוהדומם שהורכב מהם מעלה שניה 
שיש בו ארבע יסורות יוהצומת מעלה של ישית שיש בו היפודות והדומם * 
והחי מעלה רביעית שיש בו היסורות והדומם והצומח * והמד دد מעלה 
חמישית שיש בו. הטבעים הר' נהערוב והצומח והתי ונוסף בו כח המרבר 
.ואין למעלה ממנו הרככה אחרת * ולא השכילו מציאות אלה העצמים אלו 
מפני: ידיעת הכחוה הבאות מהם.משונוף זו מזו * ואולם פעלותנפש המשבלת 
שבנוף DIN‏ שהוא סוף ההויות יוחר מאמהות ומקימות מציאות עצם אשר 
מכחו באות אותן הכחות עד שמפעולהה הכינו מציְאוְחהָ. היותה עטם נבר 
מן האדם אחרי IND‏ קיים בעצמו כמו שיתבאר במקומו בקיום הנפש י ואחרי 
שהבינן שאין או הכחות מקרים. חונים בגוף התחלה ראשונית צ\א מפני עצם 
שהוא ההחלה לאלו הכחות " הוא הרין לכל נמצא טבעי שאין הכח Sa‏ 
נוסף על man‏ רק מכח העצם ההוא והעצם ההוא ג'ב אינו מקרה הקש. מנפש 
האדם שהיא אִינה מקרה אחרי שהוא עצם נברל לעצמו מן הגוף שהמקרה 
אין לנקיום בעצמו בלתו man‏ * וחכמי ההגיון הבדילו pa‏ הרבר העצמ יי 
ובין המקריי לשלשה ררכים * האחד שאי אפשר הנושא הדבר. העצמיי 
מבלתי הבנת הרכר העצמיי תחלה כגון שלא הוכל להבין מה הנא האדם DS‏ 
לא תבין החלה הדבר שנהעצם בו ונברל מזולהו, נהוא הכת הרברי * ואולבם 
המקרי אינו מודיע עצם הנושא עד שצריך שהקרם ידיעתו * והשני שהענין 
העצמיי יש לו קרימה טבעית. מן הנושא מה שלא כן במקרה שהעצם הונ 
בללי מושג בשכל שאי אפשר מבלי היות החי נמצא החלה ובכן יהיה האדם 
'נמצא' * וכן המספר לארבעה שהוא עצמיי להם * ולא دل הצחוק לאדם כִי 
אי אפשר מכלי שוקדים מציאות האדם ובכן יתאמת השחוק ,> היות האר 
צוחק בטבע הוא הוארו המקרי והוא פגולהוועל در מתהפך בשווי * והשלישי 
לא תבקש לו סבה על ררך משל לא Sonn‏ ללמה הארם חי מדבר או למה 
הארבעה מספר והלובן מראה * אכן המקרה הבקש לו עלה לוטר למה זרק 


= كد 


שהשכל יביט בכללים וההרנש יביט בפרטים והש ני כי השכל יביט במה 
שיש בשכל מכפנים * וההרנש יביט במה שיש מבחוץ + וכצורת המציאוח 
אמחו מציאות ענינים שלא ישינם ההרגש לפי חלוק רעותיהם לפי אמונח 
הקדמות ולפי אמונת החדוש + וצריך להבין בחלוק דעותיהם באיכורז 
המציאות אם שהמציאות הורית לכל אחת משתי כתות החוקרים לאחת 
מן הדעות אעפ שכל دم נחלקת לחלקים ٠‏ או מפני האמינה לאמונרז 
הקדמות או אמונת החדוש. לפי nein‏ שנולר לו הכרח לצייר המציאות 
לאחת jo‏ הרעות * וצריך or‏ כן להבין כי הרעת ההיא באיכות המציאות 
שהיא נמשכת לו לאחת' משתי האמונות אפשרית או מחויכת * והדער] 
האחרת באיכות המציאות בכחינת אותה האמונה אפשרית או נמנערז 
זה צריך שידקרק היטב בעיון זך ונקי והחלוקה היא pa‏ הפלוסופים ובין 
חכמי המחקר ١‏ אומרים הפלוסופים שכל גוף הוא מורכב מחמר וצורה 
והמופת בזה מפני השנויים הכאים לחמר מצר המקרים כי לא נשינ בחמר 
רקהמקרים אבל הצזרה היא אינה מושגת בחוש *ואולם מפני ראותם המקרים 
לשלש מעלות * יש מקרים שכוללים כל החמרים ואין חומר נעדר מאותם 
המקרים * ויש מקרים חלוקים לחמריכם * ויש מקרים נמצאים לחמר בעת 
אחת ובעת אחרת DIN‏ נמצאים מכאן הבינו למציאות הצורה ٠‏ ואמנכז 
המקרים הנמצאים בגופים בעת זולת np‏ ددر החי בערך אל הצומח אשר 
נמשכו אליו מקרים שאינם לו בהיותו זולחי חי ואי אפשר מהיות לו דבר 
קיים הוא הצורה אשר מסבתה נמשכו אל אותו החמר אותם המקרים והיא 
הצורה העצמיית לו* ואם PN‏ הדבר در למה נמצאו בעת זולת עת הוא הדין 
לצומח בער אל הדומם בעוד שאותו הכח קיים נמשכים לו המקרים והיא 
הצורה העצמית * ואלו לא היה מפני צורה עצמיית אלא מאשר הוא חומר 
לא היה ראוי שיתיחד חמר בצורה מיוחדת זולתי חמר אחר * וכן נמי 
היסודות' שהם חלוקים במקריהם אלו לא היחה להם התחלה טבעית המים 
שהם מתחממים אלו לא היחה להם התחלה מושכת אותם לטבעם הראשון 
והיא הצורה לא היו שבים לטבעם הראשון * ומכאן הבינו כי הצורה Ber‏ 
,המאספת הנפררים ומקכצת אותם * ומה שלא ימצא חמר בלי שיעור זהו 
מקרהו הכולל * וכל שעור יקבל חלוק ואפילו ללא' תכלית * ואולם החלוק 
לא יקבלנו אלא מאשר הוא Son‏ והחבור יקבלנו מצד הצורה מפני שהפרו 

והחבור שני נגדיים. ואיך אפשר היות נושא אחר לשני נגדיים nk‏ שהפרור 
יהיה מצר החמר והחכור יהיה מצד הצורה מכלל שכל גוף הוא מורכב 
מחמר וצורה * ואין במציאות חמר בַלי צורה כי Sonn‏ אם יחלק חלוק מה 
שלא יוכל להחלק יותר בפועל אלא יהיה הוא המעט שבחלקים mim‏ יקרא 
מתנועע ראשון אשר בו קיום הצורה ואי אפשר שלא יקבל החלוק בכת* 
המופ מפני שכל מתנועע. יש לו קדימה ואחור ובהכרת יקבל החלוק * 
ומופת אחר. שאם נאמר כי הגוף יורכב מחלקים שלא יקכלו החלוקה בכח 
הנה אם יהיו שלשה ד ק ים כסדר ויחלק באמצע על כל פנים נאמר שהחלק 


--- 


= لد 


שחור * והמפורסמות בהשיגנו שהגנבה. רעה' رودت הורים טוב * והמקבל 
מה שיקבל | מאיש רצוי ' או מעדה רצויה -יאמר 'שזה na‏ * ואמנכם 
° המושכל .והמורגש. לא תבוא' בהם החלוקה ‏ על כן an‏ במעלה הראשונה 
מן האמת * והמפורסם man‏ החלוקה 55 יהיה המפורפם אצל אומה 
אחת מה שאינו מפורסם אצל אומה אחרת כי הוכן המפורסם הוא הסכמה 
לתקון. הנהגה המרינית 'על כן הוא' במעלהּ השנית' מן האמה * והמקבל 
an‏ החלוקה. יוהר "מן: המפורסם. על כן הוא ‏ במעלה השלישית מן 
האמת * ועקר - המודעים:-השלשה הלקם רל המושכל: המורגש 
והמפורסם והמקובל כולל و + אמנם במה שתהיה = הקבלה -כל כך 
חזקה באחר אלו השלשה חלקים. היא' כמוהם * אבל הק קבלה שתסבול 
החלוקה אותה יחדנו במעלה En‏ ישית + ויש מקכל שאינו. נורע רק מצר 
הקבלה לבר והיא יההנהגה התוריית שלא יסכים השכל בה אעפ שהיא 
לתועלת הנפש רק מצר' הקבלה + וירוע שמציאות השם יה" לָא תודע מצר 
ההרגש. מפני: שאין: השם ‏ ית' דבר שישיגוהו. הרגשים '* וגם כן לא יורע 
מצד הפרסום * 5د אין מציאותו נמשכת ‏ על ناذا ההספמה בתקון ההנהגה 
המרינית ואיך: תהיה מציאותו נמשכת אחרי הפרסום Ad‏ המפורסכז 
טוב ורע ומציאות -השם תבוקש בבחינת non‏ ושקר"שהם איכיות' המורנש 
והמושכל * הנה עלה. בידונו שמציאות השם ית' מחלק המושכלות * וככר 
נתבאר שהמקבל כולל: המושכל על-כן אפשר שמציאות השם שהיא מושכלת 
אפשר שתהיה ذه D‏ מקבלת * אמנם אנחנו בארנו mw‏ הדבר. בהיותו 
מושכל שהוא במעלה- הראשונה מן האמה והיותו" מקבל במעלה חשלישית 
m‏ האמת * וצריך האדכם להיות pin‏ הרעת במציאות' השם רחוק מן 
ההטעה על כן אי אפשר לדעה מציאות השם רק מררך השכל + ומציאות 
השם לא תודע man‏ מאמר הנביא מחלק המקכל לבר:זפחָזה'ממנו שמאמף 
השם לא יהאמת רק אחה מציאות השם ig‏ ך יהיה העקר פרח : 


פרק שלישי -המעיינים נחלל קו במופתיהם בידיעתו ית'-היותו נמצא מחוים 

המציאות לשמ ושאינו גשם ולא כח' בגשם' ושחוא אחר+ 
מהם קימו" המופה מצד חרוש העולם בכללו מאפס הגמור'* ומהּבם בנו 
המופת בידיעהו' ית'לפי אמונת' קדמות העולם > זמהם כנו' המופת ליריעתו 
יה'- מצד השגוה העולם וגם ‏ אלו יש להּם ההלות על צר' החדוש מבלי 
לעיין בקדמות העולם: an‏ הדושו כמו שיתבאר * וקודם שנביא המופתים 
שקימה. ann ba‏ מאלו השלש דעות-למציאות האל ית'- yon‏ 
אמונת קו רמות העולם ולקי ם המופה בחרוש. העולם. נראהּ"היאך מציריבץ 
מציאות העולם לפי כל אחת מן הדעות * ונאמר אמנם מה שאנחנו מרגישים 
במציאות העולם הם מ ומקרים חונים"עליהם * ואולם חוקרי הדברים 
למרונ שיש ענינים שלא. ישיגכם: ההרגש. na‏ מציאותם ‏ וכל זה Sb‏ 
יבחן הק כיריעת השכל כי השכל יברל- מן ההחנש בשני ענינים * הא חד 


٠ -5 — 


העקר פרח וכי האמת עוזרת ואינה נעזרת והאמח תעיר על עצמה 
כי חהיה. התשובה לא אמרנו זה ולא עלה במחשבתנו * רק מצד הרגל 
ولام כנו DIN‏ דעחם כאותם שספרנו בדעות הפלוסופים מצד ההרנל* 
והלמוד ווצאיםלירי מינוח לא שהאמת אתם רק כמו שנאמר על צר מליצת 
השיר נפה תטפנה שפתי זרה. בחלק שפתיה תדיחנו * ואחריחה. ودح 
כּלְעְנָה * בעמקי שאול קרואיה * ואני. יען ראוחי חכמי שתי הכחורז 
נחלקוה. כרעות map.‏ מהמתפארים ברעות זרות שעליהם אמר הכתוב 
ובילדי נכרים יספיקו * מתלוננים על חכמינו עה בדעות האמתיות ומרחיבים 
לשונכם + עליהם. כאתי אני לבאר המכון بيجا האמח ולבאר. כפיררק 
היוצאת מהנמשכים אחרי דעות הפלוסופים ותקפוץ פיה עולה , ושתי MAD‏ 
העיהוני אל כונת זה המאמר * האחת כדי להחקיים למודי ودود שכבר 
ידעה אל וחרון لالط הלמוד בדרך זו אלך * והשנית שיש DI‏ מחכמינו 
נוטום. ברעות שאין Hyan‏ סוכלת אותבט. אך לא כלל חכטינו ועל כן 
מַלְאני לבי לקרבה אל صم המלאכה לבאך המכון אל האמת. כפי כחי 
כי היה דכר ‏ ה' כאש עצור בעצמותי ונלאתי כלכל ולא אוכל + ודעור? 
האמונה. עם דעות .החורה. אכלול והיו לאחהים כידך * ואני לא אחוש 
ממי. שחתגבר . יד- חאותו ...על שכלו. שיונה. לי درم ود לאמונת Den‏ 
נתכונתי לבאר מָה. שהשינ ‏ ידי + ואלהי ישעי יהוה עמדי * ומפני הפלאת 
הענין וטורת הגלות שיש עלינו אפשר عت ממני ענין. ואל ירינני המביט 
לספר mm‏ לכף. mom‏ מפני.. אוחָה. ההעלמה. י. ואותה ‏ השנגה. אני. בוטח 
בצורי שאם' ההיה .בענפום לא תהיה בעקרי האמונה * ומהנה אחלל . 
ואל השם אקוה ואוחיל * 


פחק שני ידוע-שפועל = השכל بخص להבדיל האמת. מן השקר ‏ ולקה 
האמת ולהרחיק השקר>* וודגע האמת והשקה בבל ענין Bon:‏ 
אמתתו או שקרותו יצאו לחמשה חלקים שהם ממלאכת ההגיון * ואלו 
הם-.מה. שיהיה ba‏ אמת - או כלן. שקר Ant‏ שיהיה רבו- אמת או רבו 
שקה * ,או שיהיה. שו האמת והשקר * Dan‏ השנים החלקים החלק 
an‏ שקר AN‏ שבֶלו. שקר אין לנו שו ددع * ונשארו שלשה חלקיכם 
Di)‏ -מעלות. האמה *- המעלה. הרא שונ ה שיהיה כלו: אמח * המעלרק 
השנית שרבו אמה י.והמעלה השל ישית שהאמה והשקר בו בשוה + ובהם 
תהיה..הַרְהישה. * ואלו. השלש מעלות יקנם. השכל, מארבע mama‏ * והם 
המושכלות ف והמורגשות-+ והמפורסמוה. *. והמקכלות * והנה. הרבר שיהיה 
מושכל.-או. m, zn‏ במעלה. הראשונה 12 האמת החלק שכלו אמתי 
ואמנם ההבר שוהיה מפורפם. mm‏ מן המעלה השנית החלק שרבו אמת * 
והדבר-.שיהיה ממקבל יהיה. במעלה ‏ השלישית: החלק האמה pm‏ בו 
دعام م והנה . המושכלות. הראשונות- כְּהשיגנוּ. שהכל גרול מן החלק vn‏ 
מושכל. שלישי. וָאין. באורם -בוח. המקום * והמורגש. בהשיגנו שוה לבוה 


= 01 = 


בניו ואח כיתו אחריו ושמרו דרך ה' והוינו מטתפקים בהם עד בא זמן 
החורה וכשבאה התורה דעות חורה כללו יפים ונהחברו דעות התוררק 
עם דעות האמונה והיו לאחרים בידינו * וככר ידעת שאומות העולם היו 
שונאים את ישראל ומקנאים' בהם מצר יתרון המעלה שיש להם שהבם 
סגולה השם ושיש להם אמונות אמתיות ומצד קנאתם. ושנאהם חהר שכלם 
לבטל דעות האמתיות ולהאמין הפכם ו%ו הם הפלוסופיים קדמוני היונים 
ואלו הם הנקראים שונאים ואויבים ומדכרים עהק ככתו' הלא משנאיך 
ה' אשנא ررد תכליה שנאה שנאתים וגו" יביעו ידברו עהק וגו' ons‏ 
הפסוקים וכיוצא בהם רבו למעלה * אמנם בזמן בית שני כששלטה יד היונים 
על Inn‏ וראו דה ישראל ודעותיהם בהתערכם עמהם non‏ אל האמת 
מצר קנאתם ושנאתם שלא יסכימו לאמונת ישראל open‏ ישוע בן מרים 
ונתן להם הורה שקרית mo‏ נטו וקבלו ממנו * וכבר ידעת כי כל מאמין 
חורה יש לו לבטל דעות הפלוסופים ולהאמין הפכם ברעות שתהאמרם 
oma‏ ההורה ומצד התערכם עם ישראל למרו דרכי המופת ‏ ועל כמו זה 
אמר הנביא un)‏ מחמדיהם באוכל * אעפכ סכלו בעצם האלהות Sb‏ 
ידעו ולא יבינו בחשכה יההלכו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם * 
ולפי אמונת ההורה שקבלו לפי דרכי המופת שלמרו מישראל חלקו אותם 
המתנצרים. לפי דעות הפלוסופים ובטלו ער שבאה גכ אומת ישמעא 
ודרכו na‏ הם' שביל היונים המתנצרים שהם האמינו בתורה שמסר להם 
והסכימו בתורות שתתאמת התורה בהם והעתיקום jo‏ היונים הכם כת 
מעתזלה וכה אשעריה אעפ שכת א שעריה נחלקה בדעות זרות כמו 
שיהבאר * סוף דבר שתי האמות האמינו באמונות בתורות שלהם שתתאמת 
oma‏ תורה ועל המופתים שיצרקו mis‏ האמונות ולא למדו אותם כי אם 
מישראל י אחרי כל זאת כשגלו ישראל בארץ לא להם ددر הגוים ההם 
והיו. עוני + השכל :מגששות למצוא האמת כשנחלקו bannen‏ לשתי حورص 
קראים ורבנים הכמי הקראים וקטת מחכמי הרכנים נמשכו אחרי דעוה 
מעותלה כשראו עניניהם מפכימים ליפודות התורה וכי oma‏ הדעוה היו 
מחכמת. ישראל כמו שבארנו.* אמנם ‏ דעות הפלוסופים ‏ בעבור: تررح 
עמרים. כנגר יסודי התורה: ומבטלים אותם הסכו פניהם ולָא קבלו מהם 
לא מה שנראה להם כפי ההזרמן אלא מה שנראה להם אחרי my‏ 
שכלם * אמנם חכמי הרבנים מהם. נטו אחרי דעות הפלוסופים עם היותם 
מאמינים בהורה וסבלו טורח כל הרחקה שיש ברעוה הפלוסופים כנגד 
יסודי התורה וזה מה שאי אפשר שאם הפלוסופות היתה עקר היוניכם 
וכשגברה דעה הנצרית מצד שמירת דעות חוריות בטלו דעות הפלוסופים 
ושבו אל דעות אחרות מסכימות לאמונת התורה כל שכן אנחנו מאמיני 
התורה שהיא תורה משה איך אפשר שנמשך אחרי דעות הפלסופים 
המבטלות min‏ התורה * ואין ראוי לו לאדם שיונה לנו בזה המאמר 
באמרנו שיסודי התורה יהיו כמישירים לנו לאחת je‏ הדעות עד שיהיה 


צ 
m ” ur‏ 3 > 


ואון ספק שבאלו my‏ موص מתפארח אמתתנו מפנו שהם. הכלירק 
החכמה שהיא הועלת האדם שכה mm‏ מהקרב הארם אל השם ובואת 
ההשגה  Pond.‏ רק עם חכם ונכון + אמנם כשנטו. ישראל. מאמונה השם 
אמר עליהם הכחו' ואברה חכמת הכמיו שהיא תועלת וביגת נכונָיו\ הסתתרי 
והעירם זה הנכִיא עצמו. למקום השקפת עיון. באמרו שאו DINO.‏ 
וראו מי NND‏ אלה וגו' מפני שבאוחו דור. הוא דור. ישע יה היו מאמינים 
למציאוח אלוה אמנם הִיִהֶה-אמונחם אחרי החקירה + וכשבא דור ימיה 
וכפרו- בעקר. ולא היו מאמינום .למציאות:. אלוה. כנזפר כחשו בה':ויאמרו 
לא הוא * העירם לבקשת. הראיות - כאמרו עמרו. על DIT‏ וראו ושאלן 
نص :درم עולם رودم عار אשר היו בומן המלכות והיו בינוהם.נכיאום וסנהררין 
man‏ עומר אירע. לה סכך. כל. שפן. אנהנו שיצאנו בגלות מצד זה העון 
שנשאָרנו רקים- ופוחזים מכל הכמה כשנוספו הצרות עלינו בין האמוה ונחהם 
חוון. (נכיא DIN‏ נכיאיה לא. מצאו חזון.מה' וכת' mn‏ עמי מבלי הרעה" 
ונהקיים by‏ מאמר..וימים.- רבים לישראל. ללא אלהי non‏ * ואחרי כל 
זאת הבטיחנן إلى כן ביריעתו ‏ יִָ' , כנרמז. והפיצותי אותך. בגוים - וזריתוך 
בארצות וההמוהי. טמאתך مروت ונהלה בך לעוני DM‏ רבים וירעת כי אני ה'י 
שאהרי כל אלה. הפגעים. הבטוחנו. בידועתוּ לשם והעלה באמרו וודערק 
את:ה' + וכיר אלהינו הטובה..עלינו העיר. את mm‏ משכולג גלוחינו 
قت ומשכילי. עם יבינו והאירו עיגי שכלינו על. mm‏ אוש. איש כפי 


מעלח שכלו; ٠‏ 


פרק ראשון יען שהתכלית. המבקשה אחה והוא מציאות האל ות' 

ודרכו: המופתים המראים למציאותו יה' חלוקים an ya‏ 
ושראל man‏ להעירך ‏ מה היה הענין: אשר הביא אל חלוק הדעור? 
בדרכי המופתים *וזהו ‏ כשגלו: ישראל בארץ:לא/להם מצד עונותיהם Dan‏ 
עליהם. הערות. נתקימו עליהם הועודים הרעום כמו ‏ שאמר:זאבדה. חכמו 
TEEN‏ ובינת: נכוניו תסתתר * נדמו עמי Ob‏ הדעת וגו' :+ והנה מדרך 
פשעם לקו ואין לחמוה בזה איך נעדרו אלו הענינים מבינינו שאם בענינים 
שהיו חמודיים. בינינו נפלה. בהם.:החלוקה ולא ديريو Dom by ons‏ 
כל שכן בעניני השכל אשר לא ידעם אלא אחד מני אלף וכשגבר עלונו 
mon‏ שלשם ית' לתת ‏ לנו מחיה מעט בעברותינו כאשר הבטיחנו روجا 
ודו. איש اذ החמר באמרו ואף DI‏ זאת בהיותם. בארץ DANN‏ העור 
קצת' דעות זכי |הנשמות ‏ אשר ادو האלהום ‏ בלכם ‏ לבקש ‏ האמת Dom‏ 
השרידים אשר ה" קורא היו עיני השכל למצוא האמת: י וש حت לדעת 
درط אבינו. עה :ראש המאמינים ‏ כשהשקיף שכלו לדעת מציאות 
האל an pam m‏ המופת: שמהם תודע מציאות האלוה למד לנו ררכי 
המופה שמהם קנה מציאות האלוה ככחו' כי ירעתיו למען אשר יצוה את 

1 


2 


Be | % - או‎ 


צור בלערו י אשר המציא זאת המציאות במערכת סרורה * עולם העליון 
והאמצעי והשפל בראשית ברא * וכהכמתו הגדולה * בגדול החל ובקטן 
כלה * ונתן לכל דבר חלקו * הראוי לו לפי חוקו + יתעלה וישתבח Dem‏ 
רוח DIN‏ בקרבו * ורעת ותבונה בלבו * ובאמת שהשם יתעלה ראש הנמצאים * 
והאדם MD‏ הנבראים יוהארם משכן יח' בעולם השפל * סביביו השך ענן 
וערפל + ומקום השכינה בשכלו * אשר נחן לו + מכלל בח + אשר Anno‏ 
השמיםי אשר מחזה שרי יחזה * וצריך לרעת מה זה ועל מה זה * נתחבר גמר 
החמר עם נפש העולה למעלה ٠١‏ השפל להגביה והגבוה להשפילה ١‏ הפליא 
עצה הגדיל חושיה * ויהי האדם לנפש חיה ٠‏ עד עלותו במחשבה להסיר 
מסוה. מעל רעיונים * להבין סוד ותוך סתרי עננים * לקרבה % ديردوجا 
אשר-שם האלהים * כיי שם ננלו אליו האלהים * לחזות בנועם ה' לאור 
באור החיים * להיות דעת אלהים בארץ יה בארץ החיים * ואז יאמין וירע 
د יש אלהים * וכי ה' הוא האלהים * וזאת חורת האדם המעלה * ואדם 
ביקר ולא הבין בנפשו הסכלה י ויגרשהו ה' אלהים am‏ עדן לעבור אדמהי 
אשר לוקה משם כי נמשל כבהמה * ער שורח אב וראש המאמיניבם 
אברהם אבינו עה , והבין מציאותו ית' אחרי הקירה עיונית ויקרא בשם 
ה' אל עולם * ונמשכה זאת האמונה לבניו אחריו כאמרו כי ידעתיו למען 
אשר-יצוה את III‏ ואת ביתו אהריו ושמרו דרך ה' * עד שבא אב וראש 
הנכיאים משה רבנו עה וחזק זאת האמונה * בנתינת החורה הנאמנה ' 
והגבילם מתכלית הגמול והעונש באשר הוא. סוף כל הארם * ויערם בגמול 
טוב ורע. על צר המופת כי. ישראל הוא. המכון. בּעולם השפל om‏ הנבראים 
לכבָורו כאשר כחו' כל. הנקרא בשמי ולככורי בראתיו ומ' +ישראל رص 
הנקראים בשמו כאשר אמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא Day‏ 
ויראוד ממך * ונאמר קראתי בשמך לי אתה Ser mer‏ בך אתפאר Bm‏ 
סנולתו ועמו * ועל כן עהיר לנאלם נאולה עולמית לכבוד שמו * וכבר 
ביאר המכן בצאֶה ישר% מקו היושר באמרו והעולה על Dann‏ היה לא 
תהיה אשר אתם אומרים נהיה בגוים כמשפהות הארצות * שישרא Dr‏ 
בואת המעלה מזכות א ברהם אבינו עה ראש המאמינים . ועל* כן 
צריכים אנהנו להדמוה אליוּ באמונתו ולהקור ולרעה נפש. היודעת מציאותו 
ית" בעיון השכל כי כל זה. אינו הלוי רק בהשגת השכל כי בואת יההלל 
המתהלל. כאשר אמר. הנכיא ود אם בזאת יתהלל. המתהלל השכל וידוע 
אותי *.ואמר משה וירעת. היום. והשבות %. לבכך * ואמר דוד לשלמה 
בנו רע אח אלהי אביך * ואמנם הכלית הידיעה בו ית' בהשיגנו אתו 
בלי ראשית ותכלית ‏ מחויב המציאות לעצמו שהוא pm‏ מן הגשמור; 
וממשיני הגשמות ושהוא אחד ומחויב בפפורי הנפש שבהם נקנית מציאותו 
ית' Dom‏ עצם אחר. פשוט ba‏ הרכבה כלל כלל + וכי כל זה הנמצות 
mbH‏ בכחו ית' כחוט Ton‏ המתוח משער טובו הפהוח בין נמצאי מעלה 
זכין ‏ נמצאי מטה וקיום ההשגחה ואמתת הנכואה וסוד נהינת התוררק * 


מציאות אל . ויחודו מבינום : 
ידעתם את כבור שוכן מעונים : 
הבינותם כמופתים נאמניכש + 
לעצמו הם בלי נוסעים וחונים : 

הכמתו אדני הארניםם - 


יאזרהו בסוביו | הצפוניבם : 


להבין סוד Min‏ סתרי ענגיכם : 
לורע ועקב שומר אמונוכם : 
ann‏ להיות המה נכוניבם : 


במחכרתו חכמים ده נכונים : 
בריעה היא יקרה מפניניבם : 
בעדן גן אלהים הוא לפניבם : 


מתי שכל ובינה מאמינים 
ובלתי. גוף ולא כח בנושא 
וספוריו במדע לא במשמע 
והם יכול וחכם חי ונמצא 
וגם כן באמת משיג לכל יש 
וחוט חסרו לכל נוצר ונכרא 
וחירתו במאמר הנכיאיבם 
הננה משמי קרשו בחפרו 
והשכר. زم להישיר 
ראו ספר כלול וופי ודרשו 
אשר כלל יסודות: האמונה 
נתזכרי: לחזות  Dom‏ ה' 


ועץ' חיום ‏ מחיה הנפשיבם קראתיהו בשם נוצר אמונים : 


שמח ردك עברך כי אליך ה' נפשי "NUN‏ 


eb‏ שהתענוג רב בשכל Dann‏ במצוצת 
האמת * nm‏ יחרון ההענוג כפי מעלת 
המבוקש אל האמת ٠‏ ויען שזה העולם אשר אנחנו מרגישים * בבחינרז 
עצמו לפי עיוננו אנחנו חוקרים ודורשים * וידענו. כי מציאותו * מאין לפי 
בחינת' איכותו וכמותו * וכי עצמו אינו מספיק בקיומו ٠‏ אבל צריך לדבר 
חצוני מעצמו * אשר מאין המציאו * ואל- יש הביאו * משלימו בצורתו* 
ומקיימו במציאותו * צריכים אנחנו לרעת אותו הדבר להאמין במציאותו 
ובשלמותו * לשלול  unn‏ כלל ההסרונים * במופתים נאמנים * ולחייב לו 
האמחיות * לפארו בכל עניני השלמיות * שהוא שלם בהכלית השלמות 
העליונה * כי כן יתחייב בחקירה נאמנה sin ١‏ האל יתעלה לברו * ואין 
1 


אמר אהרן בן אליהו 


4 


לאור עינים + 


4 


7 


%+> —  ?אאא‎ — 


Christi, S. 163.) und mnemonischer Abbreviaturen - Aggre- 

gate ,(סימנים)‎ wie 

Gedenkwort (oa memorialis) für die Namen der‏ , הנכלשצם 
sieben Planeten, aus den Anfangsbuchstaben derselben‏ 
,(מאדים ,צדק ,שבהי ,לבנה ,2212 ,ديه zusammengefügt (non,‏ 
S. 39.‏ 

no ,פרכם‎ Gedenkwort für die sechs Staffeln der Prophetie, 
gleichfalls aus den Anfangsbuchstaben derselben zusam- 
mengefügt, S. 168. (wo sie unmittelbar darnach auf- 
gezählt werden). 


= uU - 


.6 15% .95 .₪ ,העולם == زم 

en == .ושראל‎ 

(Er werde gebenedeiet!), als Epithet des Gottes-‏ יתברך == ית' 
oft‏ ,).95 .88 .87 .8 השי ben (In‏ ,האל ,ה' namens nach‏ 
absolut, so dass gewöhnlich ein vorausgegangenes Suffix‏ 
die Einheit‏ , יחודו ית' den Namen Gottes involvirt, z. B.‏ 
irgend einer, der nicht Gott ist, arab.‏ ,זולחו ית' Gottes;‏ 

; ,לד ית' زغيرة‎ dem Gebenedeiten u. dgl. 


, 


nach pen ₪, 198. oder mit folgen-‏ ,יהברך ויתעלה == ית' וית 
dem mv S. 6.‏ 

(es werde gebenedeiet und lobge-‏ יהכרך וישתכח == ית' וישת' 

priesen!), mit folg. שמו‎ S. 41. 


(Er werde giebenedeiet und erhoben!),‏ יהברך ויתנשא == ית' ויתנ' 
S. 31.‏ האלוה nach‏ 


nach den Gottesnamen,‏ ,زتعم ) تعالى das arab.‏ ,יתעלה == יתע' 
auch absolut, ganz wie das arabische, 2. 8. 8.45. 48. 144.‏ 


(Schriftvers, Schrift).‏ כתוב == (öfter AND)‏ دما 


"BD == ,פיוש‎ 8. 50. == wm», ₪. 54. Z. 90. שפירושו == שפי')‎ 
S. 56.) = ,פירש‎ 8. 54. 2. 9. 10. == 1859, S. 60. 2.1, 
== ,פירשו‎ 8. 80. Oft findet sich auch, minder verkürzt, 
2 = פירושו‎ u. dgl. 

.הפלוסוף ,פילוסופים == הפלוסו' , פילוסופ 


In 


.שנאמר = שנ 
Die beiden Striche finden sich auch über Jahrzahlen‏ 
(S:. 46.) und Buchstabennamen (S. 50. 90. 9. 92.‏ 
von denen erstere auch zuweilen überpunktirt ) 8.‏ ,).169 
letztere mit umgekehrtem Segol versehen sind‏ ,).210 .209 
(S-: 147). Die Anfangsbuchstaben der Wörter abgekürzter‏ 
Bibelstellen sind  überpunktirt, seltner durch umgekehr-‏ 
Hör 8. 100,‏ ,34 .م באודי) tes Segol ausgezeichnet‏ 
vgl. S. 91. 138. 160. 187. 196.), welches auch zur Her-‏ 
mim D3y‏ כל) vorhebung besonderer Schlagwörter dient‏ 
Die Superpunktation dient auch zur Auszeich-‏ ).93 .₪ הוה 
Name Jesu‏ ,ישו .90 .₪ יהוה) nung besonderer Eigennamen‏ 


— EXXVIN — 


ohne vorausgehende Eigennamen, ganz wie das arabische, 

.72 .34 .8 הנכיאים nach‏ ,עליהם השלום == .98 .83 .34 .₪ 

nach הכמינו‎ ₪. 32. 83. 85. 90. 91, 96. 103. 105. 133. 

141. 143. 144. 187. 
על در = ע3‎ (darum, deswegen), S. 71. 83. 
קל וחומר == קו‎ eine talmudische Formel für den Schluss vom 

Leichteren zum Schwereren, a minori ad majus, S. 155. 
,קדוש קרוש קרוש == קקק‎ das Trisagion, 5. 5. 
Near 
רוצה לומר = הל‎ (will sagen, bedeutet), das arabische ach) 

sehr häufig; mit angefügtem Relativ שרל‎ (welches be- 

deutet) S. 56. 

Unter den uneigentlichen Abbreviaturen ist es 
kaum nöthig, auf die häufige Wegwerfung des pluralen 
Mem (z. B. אומרים == רשעי' (פירושי' ,אומרי'‎ u. s. f.) und des 
radicalen Resch (z. ₪. (שיתכאר = שיתכא'‎ , namentlich in 
dem V. אמר‎ (z. B. (מאם' , נאמ' , כלומ' , לומ' , יאמ' , אמ'‎ , so 
wie auf die aus dem Zusammenbang leicht erkennbare Weg- 
werfung des Pluralsuffixes der ersten Person (z. 2. אכ"‎ = 
,אבינו‎ "nam == (הכמינו‎ aufmerksam zu machen; nur die für 
den ungeübten Leser etwas schwierigeren Verkürzungen stel- 
len wir hier alphabetisch zusammen. °*). 
אפילו == برد‎ (sogar), 8. 9. und öfter. 

(es ist nicht mög-‏ אי אפשר won in dem allbekannten‏ == אפש' 
oder‏ مبنوع ==( مم lich), sonst NN, ähnlich dem arab.‏ 

ER). 

(m. ₪. w.), bei Citaten aus der h. Schrift.‏ וגומר == וגו" 

(m. 5. w.), bei Citaten aus ausserbiblischen Schrift-‏ וכולו == וכו' 
stellern, das arab. | (in Citaten aus dem Koran dafür‏ 


DI, 0. i., und wie der Schriftvers weiter lautet, aus der 
Sunna ,(الحديث‎ 8. 85. 


*) Eine Anzahl arabischer, in der Form entsprechender Abbrevia- 
ren (die sich bei de Sacy, Grammaire Arabe ]. ₪. 88. nicht finden) 
hat aus einem koranischen Supercommentar Prof. Fleischer angemerkt 
in Catal. Codd. Bibl. Senat. Lips. p. 374. 


N = 


das Lam aus aA in „Lo, eine Art Abbreviaturen, die 
man MIN אמצעי‎ nennen müsste, 

(der König, Friede über ihn!),‏ המלך עליו השלום == העה 
Epitheton Salomo’s S. 187.‏ 

(der Heilige, gebenedeiet sei er!),‏ הקדוש ברוך הוא = הקבה 
im Kz Chajim nur einmal 8. 177.‏ 


ym 


(gesegneten Gedächtnisses), nach dem Na-‏ זכרונו לכרכה == זל 
nach‏ ,זכרונם לברכה = men Maimuni’s ₪. 46. Dasselbe‏ 

„  »wean ₪. 46. nach משכילינו‎ S. 9. 

(es behüte ihn sein Schöpfer und sein‏ ישמרהו צורו וגואלו == יצו 

„Erlöser!), in der Clausel des Schreibers S. 210, 

(Gott erbarme sich seiner!), entsprechend‏ ירחמהו אלהים == ירא 
nach dem Namen Juda b. Kore’s S. 46.‏ , א dem arab.‏ 
ebend.‏ המשכילים nach‏ ירחמם אלהים == Dass.‏ 

(Sohn Sr. Ehrwürden des Rabbi), in‏ כן nach‏ ,ددر וד רבי == כר 
des Schreibers S. 210.‏ 0ت der‏ 

ws = כל ادر‎ (um wie viel weniger oder mehr, eine talmu- 
dische Redensart für den Schluss a majori ad minus und 
für eine besondere Art des Schlusses a minori ad majus, 
wofür sonst .م ,(עאכו رد‎ 23. 86. 98. 112. 120.121. 125. 


m, vgl. 21608 Enajim II. f. 139. ed.‏ נפש wa) nm) od.‏ =( ננ 
Berol,), eine den karäischen Schriftstellern eigenthümliche‏ 
Abbreviatur (s. Kosegarten, Liber Coronae Legis, S. 51,‏ 
der aus Mangel an Verständniss derselben dafür das al-‏ 
geschrieben hat),‏ נוחו עדן == נע lerdings. nächstliegende‏ 
als Segenswunsch (seine Seele‏ ,ל für das rabbanitische‏ 
ruhe!) nach den Namen karäischer Gelehrter, S. 15. 17,‏ 
,93 .89 .88 .85 .80 .76 .66 .54 .46 .41 .40 .36 .32 .18 
Eine‏ .173 .166 .165 .147 .146 .122 .115 .99 .97 .96 
Paraphrase dieses Segenswunsches ist das in Ahron b.‏ 
ינוחו על משכבותם I, 3. 4. vorkommende:‏ דיני שחיטות Elia’s‏ 
(Cod. Lips. f. 120, a. 121, a.), woraus das in‏ חכמינו עה 
abgekürzt ist.‏ ועמש der Risäle Afendopolo’s vorkommende‏ 


nach‏ وعم oder‏ عم (Friede über ihn!), arab.‏ עליו oben‏ == עה 
den Namen biblischer Personen 8. 33. 37. etc. absolut‏ 


—— ₪ 


eigentlichen Abkürzungen in alphabetischer Uebersicht fol- 
gen, wir werden dann das Nöthige über die uneigentlichen Ab- 
kürzungen, über einige homogene Funktionen der Chiffern bei- 
der und über einige andere Zeichen beifügen, deren wir uns 
nach dem Vorgang der Handschriften bedient haben. 


nn, als Adjectiv (ein und dasselbe), S. 98.‏ == א' 
(wenn dem so ist, demnach, somit).‏ אם כן == אכ 
שאעפ an (obgleich); verbunden mit dem Relativ‏ על د == אעפ 


(denn obgleich), S. 75. Minder richtig ist $.'69,) אעף‎ 
mit dem Final geschrieben. 

(obgleich es so ist, dessen ungeach-‏ אף על פו:כן. == אעפב 
tet, nichtsdestoweniger), ₪. 4. 120. 148. 153.‏ 

mit‏ .34 .₪ אלוה (gebenedeiet sei Er!), nach‏ ברוך הוא == בו 
dem Zeichen des Dativs 7375 S. 125.‏ 


(die Männer der Ueberlieferung, die Trä-‏ בעלי הקכלה = בהז 

ditonäre, von den Rabbaniten (entgegengesetzt במ מ‎ = 

die Männer der Schrift, die Scrip-‏ 140.0 .₪ درطا מקרא 

turarier, von den Karäern), S. 118. 133. 135. 137. 140. 

169. (vgl. דרך עץ ההחיים‎ zu Cap. LXXVIN.), 

animalia), ₪‏ يدن 76 (die lebenden Wesen,‏ בעלי חיים = בח 
.152 .125 .123 .122 .66 .47 .2 

die bekannte Doxologie, in‏ ,ברוך mm‏ לעולם אמן ואמן = בילאו 
der Clausel des Schreibers S. 210, 1‏ 


m 12 (der Sohn des Rabbi), in der Olausel des Schrei-‏ == בר 
bers S. 210.‏ 


(deutet‏ רל german verbunden mit‏ חי ein‏ ג 
gleichfalls auf) S‏ 


)9 יד mn, wofür die Leipz. Handschrift durchgängig‏ == ה 
schreibt, welches wir nur selten beibehalten haben. Ue-‏ 
ראשי nieht-zu den sogenannten MAN‏ ה' gehört‏ ב 
oder Anfangsbuchstaben- Abbreviaturen, sondern entwe-‏ 
der ist es eine der seltneren Endbuchstaben - Abbreviatu-‏ 
DD), die im Arabischen häufiger sind (z. 8‏ תיבות) ren‏ 

8 für SAL, de Sacy, Gramm. Arabe I. ₪. 88.), oder das 
ה‎ ist aus der Mitte des Gottesnamens entnommen, wie 


Deutung 
der im Ez Chajim vorkommenden 


Abbreviaturen. 


Obgleich in der dargebotenen Ausgabe des Ez Chajim 
der oft so störende Ueberschwang vieler und schwer zu de- 
ehiffrirender Abbreviaturen, wie sich derselbe namentlich in 
halachischen rabbanitischen Werken findet, vermieden 
worden ist, so würden wir ein hebräisches Originalwerk doch 
eines formellen Charakterzuges beraubt haben, wenn wir alle 
Abbreviaturen, entgegen den Handschriften, verbannt hätten. 
Die Abbreviation ist an der nachbiblischen hebräischen Schrift 
und Schreibart eine hervorstechende Besonderheit, welche ihr 
eigenthümlich und nicht, wie so manches Andere, der arabi- 
schen Schwestersprache entlehnt oder nachgebildet ist. Das 
Studium des Neuhebraismus wird freilich dadurch erschwert, 
und völlige Autodidaxie ist ganz unmöglich, Wir geben 
demnach, indem wir die Bu.rtor/’sche Eintheilung der Abbrevia- 
turen in propriae und impropriae beibehalten, hiermit eine 
Deutung aller, welche den ungeübteren Leser in der Lek- 
türe des Ez Chajim aufhalten könnten. Das Zeichen der ei- 
gentlichen Abkürzung sind zwei senkrechte von der Linken 
zur Rechten sich neigende kleine Striche ) "( über den zu 
Einer Gruppe verbundenen Anfangsbuchstaben der abgekürzteiı 
Worte, oder nur Einer, wenn durch Einen Buchstaben nur 
ein einziges abgekürztes Wort dargestellt wird, z. ₪. .א'‎ 
Ein senkrechter kleiner Strich derselben Art am Ende eines 
mehrbuchstäbigen Wortes zeigt an, dass dasselbe nicht aus- 
geschrieben sei, z. ₪. (*.שנאמר == שנ'‎ Zuerst mögen die 


*) Als Zeichen der eigentlichen Abkürzung findet sich in Hand- 
schriften, wie z. B. in der Leipz. des o»r صر‎ 777, auch das arabische 
Medda; als Zeichen der uneigentlichen ein Punkt über dem letzten Buch- 
staben des abgekürzten Wortes, wie in der Leipz. Handschr, 668 عد חייס‎ 


حت ]₪800 .= 


סמתיס - لجر كوب ועולס. סכ ,: nhan‏ يوذ anh‏ פסן לפו דעת 
Pol. 6‏ סעתוסר .וסעקונס -בּסמות. 15 כפי-דעת סוערס . 
וסודיע: עסו עידון DAMEN EBD‏ - ועסופ ענשס ופערס > וסזכיר 
סד' תוחהיס שתחרו Oman np‏ ככפק. סחדס - וסס مص ותיוס 
כליפות וחזלי.. וסודיע. ססמות פנקרס. סחדס כסקשס לכפטו - וסס 
pr‏ חלס כעע סכל = וסוכיך ג' דעות כעכין. געול סנפט ועכטס 
PD IH‏ סוס חר סיט: : 


פרק קיב = ינפר כו סקול סעוטות וסזכיות רל wor oh‏ כדקות 

ועונות. לחי Th mh‏ יסיס po‏ كيت ho‏ כן 
סעולס סכ 36 ذم . וסזכיר: "Ede‏ דיעות ‏ כוס > ויכטל | טתיסן 
ויקייס סדעת סטליטית : 


פרק קינ Ihm‏ كد ענון m . Dann‏ 6רנעס דרכיס. סס 
סמעוררות 5חדס MED)‏ תפוכס . וסזכיר an‏ סתטוכק 
هه י3 - וכי סתשוכס סיס Ten‏ גדול sw‏ פד מחתו ית' וית' 
לני סחדס . וכי סתקוכס Th Sn‏ 5م an‏ מן תתורס 
)730 סקר סים in an‏ סעכל : 
פרק קיד ١‏ ניחר כו פסוק כי כס קר רס וכע זגן' - עס ספסוקיי 
han‏ תחריו . וספסוק סקודס. 15 טסוו תחלת. פרק 
וסוס וסמר.ס5ו סנו פכו דרך סרימו מכסול וגן'. בעבור رده רמז גדול 
دمج כסערת עכין סתפוגס . ובו חתס ספרו זס 72320 390 עס : 


din 


וביסר עסדרוסיס . כספרו 73530 סוס رزو ספר ען סתייס . 
Ha‏ 555 : > 


mit‏ כללמס ססכים סתכס 390 זל מן סעכיגיס וסזכיר שסמתמריס. 
: 


Des . 8233‏ ססלק סרקטון מדרך עץ סְתִייס > yaph Msn‏ 
סחלק סעני מסזכרת ספקוקיס :65% 


26) In der Handschrift finden sich nun noch einige Zeilen, mit 
denen der zweite fehlende Theil der Igeret beginnt. Sie lauten fol- 
gendermaassen : ספסוקיס (ונפליס ולכבעס מספרי קדס . ולכס קביפס‎ 192m مام קשכי‎ 
,קככ 5% כפרקי ספרו 72220 סוס ספר صر مده‎ und der auf die folgende Seite 
hinweisende Custos: pir> or. 


حا זוא - 


פרק קו = ינלר גו nishen‏ סגפט סמטכנת וקיועס mno onh‏ 
וסזכור  Mom‏ סתכעיס 337 . וטען ‏ על" מי ‏ סכפר 
בסקחרות Shi.‏ סטפרות סכפט ועממותס . וסזכור تلاط חריסטו 
ומס שחטנו ‏ מפרטי. 1937 MONI‏ סגפש Shi.‏ עס טתסכול 
3 מסוווטכנות כסיותס. עחוברת עס סגוף . ומס שתטכול DON‏ 
מחרי. ספרדס nn‏ - ונפרק Ohm‏ ותסעס יכות "מופתיס. סקנעס 
IMDB‏ כסטירות. סגפם : 
פרק קז - יפר 13 כעס. דרוקיס ככפם חס 3יתורס. . “مه ho‏ 
מתסוס ‏ ומתחדטת וככרקת. עס على ' DD m ıh‏ 
קיוס. ווליחות קודס סככסס تدراو .+5 סשנתס. ועלמוותס. تمددم 
סגוף . ויזכיר דעות ספיכוסופיס دزج . וסגס כפרק. זק تمد סדרוק 
סרסעון וסול oh‏ סוית mo‏ וכריחתס עס quo‏ . 15 וש פס 
מניחות ‏ מקודס . ויפסוק סחלק WED‏ מן סחלוקס וסות = dv‏ כי 
יש לס מניחות קדטון : | 
פרק MP‏ :563 13 סדרוש In. SED‏ דרוקי ودع . וסות חס סנפט 
טלס כסטגתס קודס סְכגסס 16١0135‏ טלטותס עס مدل 
ויקייס סחלק סטגי עסתכוקס וסום שקלעות ID‏ וסשגתס סיף עס مدوم 
دنال ذم תוטלס כלתו ؛ וופסוק' פסק' כעקות וענמות BDO.‏ וטלעותס:: 
פרק קט 555 סעופתוס. ספילסופיס  MODE‏ ' כססחרות | סגפם 
ובקיומס = Ph‏ תת מסגוף ‏ התרי" סמות © וסס 
סע מופתיס. . וססיב על טעכת חיש 6רור%)' סטען על:סטופת 
סרספון. . וסכית. הסיות. על. Pa».‏ ססטחרות. 930 . סגנוחס يه 
د[ - וכיחר. חיכות קיוס. סגפם חס סות. חפטרי. قل עחוויב : 
9 :ו دوذه dr card‏ לחקור כעכין חחרית نوقدق וו 
סנקרת Anh mess‏ תחיית סמתיס . nei‏ חר גן 
עדן Inh mean.‏ עולס win . Asp‏ סקדטס על ترط دق 
Dane‏ כו 51 סחדס על עסככיס. sp‏ חקור בעכיכיס ‏ מופלחיס 
עמוקוס ‏ ברס 51 ובמופנה. bh Inn‏ חקור PN.‏ 0300 כזס : 
פרק קיא = יפר 13 mon‏ התרי ספדס . ויפרק دعام קליפות 
סנקרח 103 החרית OTho‏ وود סתכמיס Tor‏ תחיית 


25) Das Anathem trifft den S. 195. des Ez Chajim erwähnten מפועד‎ 
walhrsch. einen zum Islam Uebergetretenen, 


= ו > 


ממכס روط תור זולתס חסרס > PAY‏ פורס הרת עתידס לרדת 
m‏ סעעוס  -‏ וכי תורת ספס IND‏ 0303 חינס חמתית . ורתוי 
"pnhob‏ סתורס. טבכתכ. לד על פי open‏ סחטתית ‏ . חולתס 
שוח m .- dom‏ עס Dyno" oben:‏ מסדר תקון: دروت קסות 
מסתכטס סמדינית. : סנס 55 סיס ססכרח 003 חס DEN‏ שסס 
sn‏ ודמך: לטלמות ‏ סתתרון yoc‏ עלטות: סנפט. > כי חין פלמות 
6 פס חי סלמות רתפון. פסוס- סלמות: סגוף : 
פרק מאה יפר 13 דיעות סתכמיס 7953 IN‏ סככותס + 
וכי Er‏ מן סמנות סטכליות שגפו כתורס שתכפיתס 
קיוס. סגוף EI‏ יסד - pn‏ ענות עסס רעיס מן סטכל וסתורס 
on‏ חותס min pn.‏ תרות mw) Ab one‏ ול טוגות 
كاذه פווי סתורס + סעופן ذم مادم ועהכן ₪5 יגוכס : 
פדק קא יבחר 13 דיעות סתכעיס N303°‏ “ادم סענות- סתוריות 
ויתחיל בחר טעעי mind‏ סתוריות עסין שכל ססכוטי 
חר 2161/5317 יכול לדעת ‏ תככותן : 
פרק קב תכיר דעפ סתכס' חג' יקועס. כטעס. MIND MP‏ 
סתוריות ‏ וכיחר. מס סן MIND‏ ססלליות ומס MIND JO‏ 
סתוריוף: ועל /כמס מיניס: יקלק- כל pn‏ مع . וסודיע תועלתן 
m‏ סממות. סתוריות סן: הטיס . וקסוליס mind.‏ סטכפיות :> 
פרק קג 1 ندم נוססבס Jh‏ מפגיס ילוס סט ob‏ דעת סתכמיס ולפי 
Manch mar |‏ מל מעו:שכטכע oo‏ 
DS ORT‏ 00997 ל مدق החרית ותקוס 
לתת דין pin nk psem‏ .37 פדין סטכל. 73 
מדין ססורס:. וסות- סגקרח 3ּפי סחכטיס שכר חיי סעולס 2655 
נסו: סי" ערך: ודמות; تدز שכר aD.‏ לטכר:.סכפט :> برد סנפ 
גדול סעעלס -וסוף. תענוג: בפתי כלס - -וכי טכר סמלות ‏ ספוריות 
هل vn,‏ סעולס. סנפ ; 
פרק קה... יפר כו שכל. סמקתדל כעטיות סמטות..סתוריות ‏ לד 
חיוכן - مده לחיי ol.‏ حدم قلاف رام סיס - חכס 
ול., סטתדלס . כפטו . כלמוד - סתכמס. .. دم וכט. مد nis‏ תכפס 
וקייס סְמנות וקון כ דוס כודו. וכי כל גשר50 חכריס כטלר חיי סעול 
ج63 erh‏ חיש כפי מעפתו Want‏ - ככרמז ועמך ככס 5דיקיס וגופ' : 


ب 28%8%) = 


פרק MS‏ ,تمد גו סכר onıhısm ohısso mio‏ בעו(ס رودم 

17 . חס סוח تلجت ספרק סוס . וכוגתו סרסעונס. 
ונר" OD‏ עץ. סדעת .= וע סתייס ועסמר DOM TEN‏ 
ענש סחדס nah‏ ופתווס 327 סענס וסיס<עין: جردم . oh‏ 
hend‏ גופיו סענם כן Ohr.‏ נפטיי כטו: כן . וסזכוף  Pa»‏ קין 
oT sohn ano rm „ob‏ סחדס ‏ 3חדס. דמו. Pr‏ 
כל ددم Sch‏ نورق חי . ודור | pam „brand ns Donna‏ 
op sh 236‏ וסולחתו hm‏ קפדיס . ועעטס 6רן ככען. . 
ועעשס. חרץ- دوجت + ומעשס. סדוס. +עעורס. ולמס זכס תעס 
וס סגוף וסגפש שתי סקלמיות. יסד Dan.‏ 3קיוס. WA‏ . וכו 
סופ ית' 059 war Mars‏ دصر סטממיות. כ . ולכן: כתחייגס 
כיחת סככוחס .= וסודיע. חי זס. סן. סמפות. סטכפיות. . ומס. סן 
MID‏ סתוריות Ds.‏ עס MOB‏ עתוד. arob‏ בחורו כפרקיס 
267 מעגין סגנוחס : 


פרק צו ‏ «دمد 13 ענין חיוכ סגנופס וסנת תיגת סתוכֶס-ווזכיף 
ּ סדעות MORE‏ כעכין. וס ; 

פרק צז Ih‏ تل חיכות ‏ ידיעת  hr, hoc m‏ 3ככוחס ‏ מן 
عل סחדס > AN‏ הרבע דעות . בזכרו Or MB.‏ 

וכי תור יי هم (טלמות סכפץ . ולכן Ab‏ כסמון ons‏ 6חרת 

כגון גימוסי. كلاد ומחעד . כי jo‏ ריקות מפלמות -סנפם . וכית 

han‏ :סתורס | סנתמכס (סטקרית =. וכו סמנער = עגמו = ומפריטו 

עעניכי זס. סעוכס: - hr‏ מקייס. סמין. -בעשיית TON MIND.‏ 

m. 555 DE دناه :ه58‎ 

פרק צחז ‏ ינר גו mon‏ סגכופס . ותוכות ממתתס “ارط כעס 
HN OT‏ 3כתן3 . וכפס מדרגות סגצוחס . ועס 

83 סגרחות Ih‏ סגנישוס وقد דעת. סתכעיס. ע 


פרק צט sh‏ כו סגדל גכוסת den‏ רכל עס מננוסות She‏ 
: קגניחיס HAN.‏ סוד. סכרוניס . ומס Pan Rp‏ 
שני 513555 .> ולי “لابرط den ph‏ עס תקיפס וחזקס יותר 
שמחר עדות שחר סככיסיס.. וסודיע: סספרק برد סמתככת 3סקר .» 
וני סמתנכת DEI‏ עכודס זרס . ולי סתורס שלמס مم למעפס 


—— ןאק — 


. יפי בעולס‎ MOD לסזכיר מעכיכי סתוחות . כגון‎ TRADE CM 
סגמוחס‎ naar סמנוסות: ככלפו . וסשפעתו "ית'‎ or  תילכת‎ om 
סדרכוס‎ ECHO  סיקרפכ دكاتت‎ "ma. חולתס.‎ 
لين סס‎ RD. סגסגתו = ית' עסנסגתיכן‎ IN طحت‎ 
har = סתורס. כשו : טחמר  סודיעכי‎ pls دن ميك דרכו סית'‎ 
סתכעיס. מדות. .: וכ סכלית‎ wa Opa vor مص تدوج‎ 
סטלמיות גופיי. וכפקיי מכלתי جم‎ nes Yo) ית' כסדס‎ 5 
יפ' תועלת כלל . וסו دددم כפרק 35م 035 סנקטות פנקט‎ 5 
: עס‎ Oh חדון‎ 


פרק FR‏ כוכתו 9% hab‏ סטתי ‏ כקטות טנקשט مجم mo‏ 

Den‏ רכיכו :עס עתתו لزن vor.‏ סטנת. עממו. ותי 
MMO fol‏ 1553م סודועכיי OD‏ חת דרכיך .: ומס ספרק تحدمو 
ענין ססכסגס MON‏ ידיעת POTT‏ ית' סנקרחיס MIN‏ 3פי ספכעיס 
Jost‏ מנסיג mm‏ הת סעולס וסס סגרמזיס. כפסוק ויקר6 ס' ס' 
06 רתוס an.‏ הרך חפיס ורכ חסד om „mar nor‏ דעות 
סחכפיס mins‏ הפו כעס מספרס. . זהי זו vn‏ עסן סתחלתו . 
57 קלוקן pins‏ ספניחות oh‏ ₪5 זיּטל. דבריסן . ויקיוס דעתו 
„bi‏ זיתן ססנס על סכר den‏ ככי' עס Ep3b‏ מחקו ית' פסודיעו 
2077 וכפרק. der mon‏ ככון פסוק a win‏ ₪ 7033 . 
הופתו hen‏ ספסוקיס Yhab‏ כענין זס : 


5 
ו 
וספעונות. Ir.‏ סס كرت שתכונת الى בעל E53‏ . 
ומר עלס hen‏ ית' ₪96 כדי לסכין סטומע במחמר סתכעיס 
הנדס קורס Pos‏ 3 פד : , 


פרק צד ‏ ינר כו תכנית رومزم סעולס 1853 וזכיר דעות 

סחכמיס 3ענין זס . וטען עליסס וקייס: דעתו 51 . 
וכי כל סחת neben‏ חלקי סמניחות pr‏ زر nn Dan‏ . וסחדס 
סוה סתכלית סאחרונס צעולס סשפ5 . וכי סו ית' מפפיע טוכו 
ומטני. בכמנתי. Dun‏ עי סכותות סעליוכות . וכי רפוכו ית' ככרופת 
765 85 לספלוס عد نكمم . סמות גופו ותשועת כפטו . DO)‏ 
דעת oh‏ دمم nam‏ יי درام خم mono‏ : 


>=" אה 


עוות . וסני דעת סרר'. DEN‏ 73 מימון 91 ספומרת שססטנתס 
במין סחדס-סוח. נחישיו Shen‏ סכמנפיס. 3כלפס סיס במיגוסס 
0 4013( וסזכיר דעת סכתות תרק DEINES DWOID MEN‏ 
حي כו !. ותקוכות: ססר ווסף كسمت עלוסס + וסספרט. טנין 
הסֶטנחס ‏ סחיטית וסעיכות: כפי: MIET‏ סתכוויס = טטעו ‏ ספרם 
ססשנחס :ין. همده זולתו men‏ עליְסס כבטול כונתס : 


פרק Son DB‏ בָּו סדעת ססניעית נסֶשנתס.. واكم דעת DD‏ 

סנסעכס Apr.‏ סתועורת שכלל פעופות DES‏ נמשכיס 
556 סתכמס מכפתי mio‏ פס DIE‏ עול ותמ :ין. מדין sed‏ 
nis‏ סתורס.  .‏ וספליס -טעכתני mai‏ סתכס > סעומוכו. sr‏ 
כססנתס. . וססור | סספקות. סעתתייבות ‏ توطاط” A‏ וסרתיקן ‏ . וכי 
סדס oT‏ כעלי! כחירְסה זכידו 'סוכולת:לעטות כרמוכו := וכי טכע 
סחפטר' כמ בעולס' 5 סיות ' وذ“ סדכרוס"עחויוכיס Om Ahr‏ 
כדעס כתך השערוס: ت וססור כל: ספק: שימפס ‏ מקפת: פסוקיס 
סמרחיס عر מסוריס. סיכולת מן ‏ كيني م דרכיס = (ضن ورك 
كلك וסעונט يان סעכל por‏ .תופס Share‏ על חי رت عن 
יסוס דיק" רע לו רשע" וטו 5ו - וחיך. יסיס. דין סחי טיש = כו 
זכיות  DIDI‏ .= ודין ‏ סקטן: וסכלפי: Abe onen an‏ דיק للم 
רשע<>> וססרת. כל3' פעל - סעחוטס ‏ טסו “خط עסיותו: סעס: מו 
ית' וסו? סגקרח ann onc)s‏ 


פתק תשעים: סעניס :ו עגין סתטור )37309 PIE‏ תעור ושכר . 

כככס. פעכין 3105 ורועיו זסודיע בתי זס זמן סיס (עתי 
קומס סוס : זחוכות-סוסורוס. סכפו עליו-כפי דעות סחכמיס וכפי 
نامز om . br‏ סיתס סחלוקס בין סיו3 ומלשת רעיו שיסו ددر 
פע קסכמיס. ,; וסודיע דעת. כל. م מסס ר5 דעת قرت ורועיו. 
Pan‏ עס . عه סחת . שסדעות. MOND‏ .7293 מו וחכיריו וקייס 
צעפו, . Don and‏ .6כרסס. .סיכ ע'ס, בעקידת. 3כו. וסיכות 
סנסינן. סקסו ,(דרקנ, ...וכ יש. נפיתת. פָניס. כעולס סוס ).7 
בעופס. סנף, ,. (פירש חעפת: סליסוט RD,‏ .9373.79 סתכמיס . 
hm)‏ ات מון קיס כסיון חין3 . וכי סו den‏ חתפתי כּסכיל han‏ 


, 


פרק NE‏ :ו كنك סצעס על :עס שקדס מעכין סגסנתו. ות 


— 01 ير الك 


2 متمد رقص סכת | <חלקו- לעפי -דעות-‎ m . במִיכיו‎ Sep 
sn ob vom . mi» סעולס.‎ Tin  סחגשסס‎ WE עסס‎ 
: ית' . וסטעכס עלוסס‎ mp 


פרק ذ תכיר ‏ כו סדעת. סרגיעית בּססנחת ס' ho‏ דעת 

סענכרייס*") סחוערת שְסטנחת ס' על כלס מכלפס ועד 
פרטס . וכל פעל ועעטס שיסיס סוס san‏ ית' 13 ذم מ5ד הכמתו . 
וסזכיר. העס .זו ددم 3פעולות סחדס ומעשיו . וכי סיח DEI‏ דעותי. 
דעת כת 30 גסמיס + ודעת: دص חל השעריס . וסתטונות: עליסן:: 


פרק פז or‏ 13 סדעת סתעיפית 3סקנהס . رودم סהוערת 
تو nv‏ ذم יפעל" רע כל5 כו ST. SD oh‏ סכת 
זו כחלקת לקרבע דעות . סדעת ممم כק = דככוה* 
שסקס יפי עוטס. סטו3: . וסטטן تكح סרע . וסדעת' קטנית 
סו כת ‏ 50 Cohn‏ סהוערת. פסחור = יעטס: סטוג וסתטך 
יעטס. סרע --.-.וכל. עכין תחת סעערכת (סכחות סגלגליות - וסדעת . 
סטליקית ססומרת שסטנת. סשס כמשכת ומתפעטת PO. DR‏ 
دوع סחדס לגוף 5-00 Dr‏ -כקלקים: 23 07h‏ חנקיס: . 
65 רפע וטו לו - ספני כדיק (רע 15 PD.‏ וטוכ-מו .. סד' 
רפע ורע כו :. וסדעת סרכיעית סחוערת מספעופופ: ₪5 -ותיחסו. 
bh‏ פועל כי תס, בסיותן קייעות . וסזכיך. טיש דעת כוכלת DIN‏ 
סדעות סגזכרות וסִים דעת סחוטרת שקפטן וססטך , רע Ann).‏ 
my ho‏ ורק סבחס. מחתו ית' . וטען על כל قدص עסדיעות 
ונפן תפוכס Dip‏ (כטלס «ناموة : 
قدم MB‏ סוכיר تر סדעת סספית בּסמגחק. ho‏ דעת 
ספעופות. סכורם. ית' pen)‏ מחרי. סדון. מכפי עוות - 
וכי כלס על % PR - ann‏ סטרס ם 
וסורין 253 עון . וכי כת זו כהפקת. Eh‏ דיעות. . דעת ذم 
Chan‏ - החוערת. שסספנחס כענקת 353 oh‏ סכמנפוס 3» 
-דעת סקנבקיס | Leipz. Handschr. des ₪2 Chajim:‏ )21 
.סי? דעת : Leipz. Handschr. des Ez Chajim:‏ )22 
.בת סממכילס  Leipz. Handschr. des Ez Chajim:‏ )23 


24) Leipz. Handschr. des Ez Chajim : ,כת עכדיקי‎ ebenso Dine Sche- 
chithot IV, 2. 


-- וצ -- 


סד' דעת סקנפ . סס' דעת ססק רנס . וכי: مذلا DINO‏ 
wi Aw‏ דעת סודתו wi.‏ كام תכטיכו = . Yon‏ כ מיני 
סדגריס Sch‏ ذم תנטרך רחיס על 6מתתס . וסס Din»‏ 
וסמפו רפמות וטק וגפות. וסעוס ددص : 


פרק פא har‏ גו סוק כלל. סוועטוס. (פי. דעת תכמיכו עס 
וככ9ל וזכיר ملم bo‏ וסרע. . \יקטס על: Inn‏ 
3%" יסועס כסומו מעשס סמותר כחלק ppm . OD‏ סקוטית 
5 כענטו . וזכיר דעתו בחלוק סמעסיס. ذأ[ טונ וחלופו 
וזכור סתפקוס עטוניתיט סרע. מסיותו תטמס .. رجه סכקרחיס 
בפי סתכעיס סרנעס פניס סופיס . וסט סועלק. Sin‏ דתיית 


כ 3 ומכיעס וימטול לסס ben‏ ردصم עליסס jn‏ סכתולּ : 


פרק פב hin‏ כחתיעס on)‏ עסוכיר. עד עתס . ופתיחס درج 
DE‏ (סזכיר onen‏ . וטען (מי טכפר ססענחס 3ככל م( 
3 בעולס סעפל 735 . וכי יש סכטיס ודיס בסשנחס כפרטיס . 
ר5 נעולס ספפל ועס כל or‏ כטו כדיעות ah‏ סמתיות . رورم 
Sir‏ מתחיל כפרקוס סנחוס דנר כסענחס : 
פרק פג ינר צו דיעות us‏ סףדס כסטנחס . וכי סן סבע דעות . 
וזכיר סדעת ho‏ כפרק AO) . Dr‏ דעת ספיקורום 
סכופפת 3' דיעות . דעת مدير טמביח וספכסני*') ססמרו כל رح 
85 כמו חפוס . ודעת دم מותלדק שסודו دمررزدط סקרי 
שכל or‏ סמניסות סוס 3עקרס . וסטענס. עלוסס . Ihn‏ 3כלל 
סדעות 5דיק. ורע 5 רקע וטוכ 9 : 
ערק פד yon‏ در סדעת סטנית בסטנהס زرحم דת CO)‏ 
Donhb‏ ترددادمة SD‏ וחיכו | رركم כסחר סמוטליס 
Do . Dahn‏ סמקמיכיס 353 טרס טירפו נתחלת יקינתס 
DMIEN‏ ננקר . Don‏ עליסס : 


פרק פה Jan‏ 13 סדעת ספניטית נסטנחס וסים تلام מרסטו 
Inh‏ שסקגסת סשס ית' כעפיון כחיסיו. וכעולס סחמרי 
Genau so der Cod., während die Leipz. Handschrift des Ez‏ )19 
wahr »zah 146‏ וספלטכי und die Münchner‏ סכסי כומ'ניה וספסטלני Chajim‏ 
.7» ליטכי Leipz. Handschr. des Ez Chajim:‏ )20 
e*‏ 


= 0001 = 


Ayo‏ ססוערת סוס ית' 055 9553 En‏ ذم 003 13 رام 
מולתו . וסוכיר דעת סמדכריס וספילוסופוס 93 סרפון : 


פרק עו ינחר عا מחי זס 75 יכוגס ית' DEI‏ רוגש SED‏ יודע 
וסספרש שניגיסס : 


פרק עז Son‏ 3ו טעכות סדעת ססוללת וסעסורט تررم ססרגש 

וסחום מחתו ית' . ויכטל טעכותיסן. . ויקייס מססכל 
ומדברי כעוס זעירות יטרסל neo‏ ססרגש EINS)‏ כו m‏ עכלתי 
שיקרס. 1 ית' WENN En DIE‏ סגסמוות . וכי جز O2‏ זמירות 
סֶגיעו פכו. תועפות ד' : 


פרק MI‏ גו ססיר טניות )5 893 7 עלס טסטנת 

> | ססרגש בעכעו ית' זולת סענת סעכל ٠‏ ועען על ססר 
oh‏ 3 ל ons‏ פחטר. כפסוק. Pan‏ ל(סוס mh‏ כל sch‏ 
עטס . 793 Owmand‏ עס ee hope‏ ית' רוגש ול6. כנוסו تبرخ 
BR,‏ וכלל כווכת ee‏ סוס Ayo‏ כסודוע החדו = DO. a‏ 
לכל סדכריס וסעגוניס \ כעקעון ועד Im‏ עס mo Dip‏ 
003.1nnAED)‏ : 


פרק עט = ינר כו بردم Rn Im‏ כל סעולס. על סדר. ישמ 

(סלס. ph‏ כו חסרון dba‏ ולח עוות.  .‏ וכי :כ \יפעל 
اح חס 310 . וסזכיר Bo‏ עקריס DOSE‏ סרחיק MID‏ ית' עוטס 
רע מבלתי סיות mon‏ על פי mm. . Jona‏ סכוננס. טסו 
ו ססות ית' חוכו עופס סרע . וכו סחומר פסום ית יכו 
יכול כעסות סרע סום ‏ מתרתק. 'm pn‏ : 


פרק שמונים , -יגחר. גו דעות ססכפיס כטוג DI)‏ כדי טיחע 

יכות קיוס סרע . וקווס. Sn‏ סדעות סחת رودم 
סחופרת שסרע וסטוג هدم מן סמפורסטות = סגמשכיס**) התרי 
סססכמס קסס. تدرطاذج. ספנית In‏ סחמת . וכעל סדעות סהתרוק., 
32H‏ גררס. סזכור Inhn‏ סתכעיס שחלקו סְדכריס סכודעוס פחמש 
ידועות ho.‏ דעת סברור . סג' דעת סוודסי . סג''דעת סקלויס . 


18) Eine Synallage des Genns, die zu den vielen, der Regelrich- 
tigkeit des Arabischen gegenüber sehr abstechenden Fahrlässigkeiten 
der wissenschaftlichen neuhebräischen Prosa gehört. 


DEN يت‎ 


wah لات‎ pm „or סדעת. סטנית. . וניחר. ענין.‎ bp. Insp 
: סדעת تزاج ובטל כונתס.‎ 


. . 
פרק עב 097 13 Jah‏ טעיות סדעת סרסטונס פסזכיר כפרק 


עי pin‏ סטטות ob‏ דעת סתכס hm wbho‏ סגופס 


סרג 139 ושועס ועדרגותיסס. . IM‏ סתכס 55د gen‏ סמפור 
סגדול סרחיק. מלקרות. סמותיו av‏ 


, 


גפס ספוריס 555 קרפס 
תסרוס . כדי ו nanhn‏ دم כלתנוס*') : 


פרק Sohn 13 Aha AP‏ סתכעיס עס DEI‏ יסוס ترمد וחוכו 


دمجة בכתיכתו שסות עס סנפק . ודעת وود 239 
den‏ נסר سجرن 31 . ודעת סרכ mn‏ חסרן 05 31 > om‏ 
on‏ כסערס. סמו = Inc Aion‏ . ועל כעס פכיס יסמר 
סוס Ayo‏ . וכי סמתקר: مذ ית' סוס סחיש סעיחד1%) חותו יתי 
ומודס כיחודו دوذ יכלתו : 


פרק עד יפרש 13 סעס סככת:3 ah‏ כקרת וסוח כן ד' חותיות 

ססות יסוס . ולפס جمدم op‏ סמפורט . ומס סעיוחד . 
DE)‏ סענודס . וכיחר She‏ סמותיו. ית' . IA‏ סספרק קסיס 
13 טלס ססות Den pn‏ 1939 עס גידיעת זס סעס סמפורץ . 
ופירס Snhn‏ וסערו לי פס mb‏ . ותשוגתו ית' סיס Sch‏ סיה 
עס כלל 50605 סכקו. בכתוב ‏ כעתטר. ססוח . ופורש ‏ טעס 
הרס ענו סקג(ס עס 7 וב הותיות om‏ יס . لسن m‏ 
שעריס *) Be.‏ כשס יסוס 3ס/ים:: 


פרק עה יכסר :ו pp‏ סרפון one‏ 13 ית' ob‏ דעת סתכעיס 
: עס . וכי סן DE‏ דעות . דעת חוערת שסות ית' רונס 
לכפטו . ודעת ומרת רונס לע9ס . 55 עסרטון עתחדע my)‏ 
Arad‏ ענש טעכות שסניחס סדעת סטנית על סרסטונס לכטלס . 
וסתקונות על סטעכות po‏ . כדי (קיוס no‏ סהסעוכס . 
וסני pic‏ סרסקות על סדעת סטנית Da‏ כן כדי 5כעלס . 


15) Der 006. fehlerhaft:  קרכללכ.‎ 
16) D. i. .البوحدل‎ Der Cod. fälschlich: rpm. 
17) Der Cod. .םערייל‎ 

e 


ו" 9 


סחחדות- هد הסרן nano. dv3‏ . ודעת ססר משס חתגו בפסוק 


פרק סו aha.‏ כו סחמשס תקריו m‏ סנקרחיס 3לטונס תריס 
זו ספוריס גפטייס . וסס יכול יודע Din‏ חי ددزكطظ . 
ונפי זו 35 ככוסו ית' 203 . ויפער WEDE‏ סכתוביס. עופדיס 
SED 129‏ כסרחקת. 1390 pn‏ ית' . כעו סחירע בסֶרחקת 
סגספות עחתו ית' gar.‏ ضر סשכל . סירע nd‏ כפלון or‏ מסנת 
np‏ ספעולות סכחות מסתו ית' . m‏ סכסכו בין min‏ لومم 


וסעיס . ורפוי לסכין ספת ולדעת חותו : 


פרק Sun ID‏ ססגס | Seh‏ בעגורס | סערוסו = ית בספוריס 

ותוחריס my mm von‏ كوو . روود Mose‏ 
د סחד פטוט מכל הופן ויבותו ממכו כוחות רגות ופעולות 
מתקלפות מ3נתי שתחיינכס רוי עניניס ענמו ית' . וסכיח משל 
ED‏ סְחדס וידיעותיס סעחולפות . char‏ עס פעולותיס . ודגר 


3م563 סס' ספוריס ססזכיר כפרק סקודס ספוריס עגמויס : 


פרק MD‏ יפליס :ו כוונת ספרקיס = סקודעיס וסיח ‏ שסעכיג 
ספופניס 3עגמו ית' )00 DENND‏ ספוריס | סענמייס 
קוח וסס כלס om‏ 165 פקוט Is‏ סרכ 
3 5 


ין دن ספוריס ‏ חי nn‏ 


פרק סט Ins‏ סתכנפותו בע Ass‏ מענוגי סתחרוס. : 


פרק שבעיס - סכיר دوذذ דעת סתכעיס נקריחת סטמות מו 

-ית' pm.‏ שלש דעות . דעת מחת دم 
מסכמת. בקריחתו עס כלל hin‏ עס עלס וסגס . ודעת קססכימס 
פקורחו פס על 5ד סטלילס עד טפירעו טמות סחיו بردم בכתוב 
כלס. עד ספנילס . nm‏ ססליפית ho‏ דעת. סתכטיס סס 
man‏ סקרחיס וסני טעכות כל כת. מסן : 


" 


פרק עא וסער קכעו פסעעיסק עליכו סדעת סרתטונס: טעכות 
בקעותיו \ ית' כן כעעיס: ده תכתכו הותן סטעכות 


=> ZB — 


פרק ששים ינפר כו ענין دذو . Do)‏ ספק ותחת כנפיו 
תתסס . פחסות תחת כנפיו : 


פרק ND‏ ינפר 3ו עכין עכוחס . גס יגסר עכין שניתס לססיר 
DM‏ כיוס. סענועי. . וישנות DNS‏ ספכיעי : 


פרק 35 , aha‏ ו ענין is‏ . לססיר ספק 150 תויס. פעטו 

מין. 515 כפלסינו Asia‏ כסס. ונפרט ססרת ספק 
וננכת על So‏ . שפירסו br‏ על دم ית' סממכס כנונחת סמפיחות 
0883 : 


פרק JO‏ = ינר 13 دور 959 . (ססיר ספקת Ab‏ ذل סתרן 

139 . 3 וי nn‏ סעשקן NS.‏ 003 
15١‏ 13 סלסת pin‏ סמניחות . וכי ıpnacD‏ ית' כקטרת כסס 
ועל יסרס5 np‏ בפרטות Shen‏ סחומות . Ihn‏ סוד סי3 بردد 
וס רבעס דגליס . vun‏ תקון סעספן . וכגדי סכסונס IHM.‏ 
וסתועיס . וכית סמקדש . וגדולת oh‏ יערא aha.‏ סוד Eon‏ 
0399 . וסזכיר ות יחזק : וישעיס ‏ ויעק 3 sh‏ פס וי 
שלש ככוחות. ak‏ לעכין ah. mh‏ ככוחת זכריס עס yayho‏ 
מרככות. סיולחות ‏ ترد ססריס . mon Ihm‏ סכוד סעיותס. כו 
ית' פפו- דעת . סתכמיס עס . زود כלל -ספעולות vom)‏ 3חות 
Inhn‏ ית' סֶגס סטגוי 03 :ترود סמקגפיס Ab‏ מעממו m.‏ כי ho‏ 
Ab‏ וטתכס me Diss‏ כי סוס DWEID mn don pin)‏ ודרכי 
סטטווס . וסטליס m»‏ סרחקת ınfın SrOB PINEAD‏ יפ' כרוך 
סו וכרוך Inc‏ כעדי עד ns‏ כנחיס : 


יס 
וס 
סִ 


TODE‏ יבפר כו עעופת. ap‏ ססוח Ihr Inh m‏ 3 שני 
حملت Inn‏ סמפיסות ah‏ מקכל חלוק : 


פדק סה יסער ur‏ סגניתיס קוד כתחדותו. ית' כעו שסורס 

Sabo 0‏ . חס ,13 מי PD‏ יד DPD WE‏ 
יחודו ית' עמופת Was‏ ذم ענד Ihe‏ סטל5 Im.‏ ומקייס. ph‏ 
3 5دتاط 5סודוע סעכין על 5ד סקכלס . 3< יש פסוקיס. 0939 
מוריס. dp‏ جد« ית מכל. תסרון יותר. מחטר :1775 כמחדותו ית'. 
וסזליר.'דעת ‏ סתכס ‏ סטטור. סנחול: جد 1939 יוסף סרופ כקגפת 


— Ian 9 


זעקס . ויפרש ענין כר5 וי5ר. .. לססור: هوم יונר חור ונורה 
Ads ph. Ten‏ סזכירו סרב. ركذي 


| פרק מט יבחר כו עגין יד . לססיר: موم סוד +ו. תקלר RI‏ 
לעזרני . סיתס עלו וד ו 4 803 


פרק חמשים ינחר :ו po) . 05 a»‏ ספקת וסכותי. כפו 
עלוך ah‏ עקוס כפות. ذزذه haar‏ 803 : 


פרק נא = יגסר ذا ענין Ir.‏ . סיר ספקת Dan.‏ חקו 
קדס . עתתת זרועות. עולס ‏ . روط סגדול Ay‏ 63 : 
he pe‏ כו עגון RR DD ©; a‏ ספק. ופינך. זי =. 


ומין + רועעס זכוו5ו 2955 


Ihr DB‏ כו im‏ אק לססים ‏ ספק won‏ 96צעופיך". 


עכ 
כתוכוס: 3חַ35ע. סלסוס Amy‏ 03 : 


פרק נד ‏ ימר כו ענוני פס ופפס ולטון . לססיר ספק פי יי . 
פס Ih‏ פס 5556" كايا ויפתת: تروط np‏ . ולעוכו 
che‏ מוכלת. : 


פרק נה امد כו חלירס ולמר .١‏ לססיר \ספק וידר יו 
ויחער. וי . 6עפ برام סכירס סרד Don.‏ 
ססוער חי עדגר ול ינדק חי mh‏ : 


פרק נו Ihr‏ כו ענין פכיס לססור םפק פני יי בעוטי רע . 
م יי פניו ماج . اذم יסיס . המסיס סתריס על 
פני . ופגי Ihm Ab‏ 5 6 פניס har‏ כס : 1 
פרק 15 = ah‏ 15 ענון חור . כססיר ספקת mm‏ ספ:חחולי - 
התרי יי 36סוכס hmm‏ בס : 
פרק Ih MI‏ גו bob 35 zu»‏ ספקת ונקתי לכס רועיס = 
Shan. 3355‏ עכין עעיס om . onmm 35m‏ 
ספקת :סמון در . ויתענב  Ih‏ לבו . ישמ יי PEDN3‏ : 
פרק נש ינחר בו ענין ילד . 5ססיר ספ, 9% ילדך ED‏ . 
ددم כו כמו قد סיוס ילודתיך . עפ Abe‏ זכר mh‏ : 


u וע‎  -- 


פרק לט ינסר כו ענין 35 (ססור ספק וסנס לי 352 . ויתילג 
DE mv‏ וכיונת 03 : 


פרק ארבעים aha‏ 13 دادم PD‏ לססיר ספקת Ponn‏ تدز . 
دأو a‏ יי כקרנגו Be Dh.‏ חל מקועי 
2 03 : 


פרק מא ١‏ ינפר: 15 ענין: ענר: Bob‏ ספקת ויעגור. أذ ע5 
פניו . ומוס ספרק ינפר 13 MM MIND‏ . ויפרש 

2 ספסוקוס טנסו כפרטת . כי hen‏ כעגין ספות den‏ רכינו 

5 ששל 9 ית' . וסן סודיעני fa‏ مم דרכיך . nh a aha‏ 

9 וסזכיך דעות סתכעיס נענין זה . ודעת סרג DEN‏ 303 

עימון non di‏ רבע 51 . ודעתו 51 : 

58 أده‎ ph ספקת‎ bob 3b an 13 פרק מב دتمت‎ 
: 03 hin Pobh וס יי‎ . mp» 

פרק מג hr‏ כו עניכי ילד ועלס (ססיר. ספק - וירד יי על 
סר, פיגי .. וועל סלסוס מעל חכרסס : 

פרק מד Ihr‏ 13 עוני כיחס ויליחס (ססיר ספקת „DD‏ 
han‏ ממקומו . har‏ יי חלסיס ha‏ כו : 

פרקמה . ינפר כו ענוין לס hen‏ כדי: eo)‏ ספק 5 כס 
Anh‏ רס hen‏ 

פרק מו.. יגסר-3ו עכין קלוכ رومزم mim‏ סחרות. jo‏ מטעס 

DD Aa‏ ורחוק DH O0.‏ כג ע DD EIN‏ כססיר 

קרוב יי . החוק. 5د וגע-3ּסריס BIN.‏ עס לדו . סוטך لد 

har. ONE‏ :13 עכין רל לססיר ספת ועטדו. רגליו . ותחק 
רגליו כעעמס כככת. סספיר . ויפרש*') ספגת. sh‏ 

יטרסל | פהעתו np‏ סתכעוס ah)‏ גררס. פירש 01 دتامم 

ועקב וסכס. סנס 3510 مدذه : 


פרק מח ‏ ונסר כו ענין. פעל po). oem‏ ספק. m‏ פעל 


14) Der 000. ;פירם‎ das Lamed ist entweder überflüssig oder iu 
Jod zu verwandeln. 


: 5 
„hr DPD‏ 13 ענין גפש לססיר ספק ph‏ زوع 56 סעס 
١‏ סוס . تتم ויכפש . ותקלר כפטו בעמל יטרסל : 
/ 8 2 
פרק ha MD‏ 13 دادو חייס . לססיר ספק up‏ חיות ענ 
מס ית' כגון onn Dh‏ . תי סנכי ha‏ 3‚ 
חעפ his‏ זכר חותו : 
פרק ah» BI‏ כו ענין on‏ . לססיר ספק ונסעת يرود תנינס . 
עכסמת חפוס י3דו hin‏ 03 : 
פרק שלשים ינסר در עגין לוח . לססור ספק ענין טנתיחס 
מ ית' pa‏ רוח كد דכר 93 . רוח יי הנסוס 
עלי . 55257 כו hip Don‏ זכר mh‏ : 
פרק לא ינסר גו دماج ולזס וסביט . לססיר pp‏ סרדס دم 


0 / 8 8 = 
פרק לב «دمد כו עכין Doping‏ . וסרית .. וספ אס <ססור 
ספק *י Dom‏ 3קרסי مذ sinn.‏ مم ריח . ملأو 
על זכר חותס . ולססיר. دوم טטע. *י תחנתי . סע مرج . 


ול prah‏ ספיכס Ana‏ دم :15) 


ל am‏ סחרץ . יי למכול 3 hir.‏ ده . וכעו 
مده וי לעולס תק دمض לדור an‏ : 
ur‏ 2 1 
פרק לה hm‏ :ו ענין כסם <ססיר ספק סטמיס כספי ויחלוק 
עס בעל סמורס Den 25) Dana‏ كد nn‏ 5% 
5 1559م כי יד על ,دم יס Sm‏ : 
פרק 715 ah‏ כו ענין טלן . לססיר ספקות . שכן סמו עס . 
2 בתוכך . ווסכון ככוד. "י. ונפן טעס סס מטכן : 
av‏ 2 = , 
MDB‏ ינסר :ו עגין קס לססור ספקת מתס תקוס תרחס 
כיון וכיולס 13 כגון קופס "י מע'פ קנ סוכירו : 
ur‏ , 2 
פרק לח ינסר 13 ענין עלד po)‏ ספקת ועמדו רגליו כיוס 
وهم על סר סותיס him‏ 3ן : 
Die Inhaltsangabe des 33. Cap. fehlt im Cod.‏ )13 


-- BE 


Om |‏ כי 06 וספרי nnho. won‏ ום30 MEES Om‏ ממעיכי 
دعجم  .‏ סל תרח שכגר تلد Ab 0390 mine‏ סוכירס סתכס 
סעיעוני 37 . رود رج סתכס ذم ינחר mincon‏ הכח עס שכהן 
19373 כבוחת DEN‏ 1239 ע'ס ועס Die‏ 373 ססתריס על 5 
סספור Ab‏ עס عدم IN oo)‏ 5 סגכוסס עבור סיות ‏ כנוחתס 

750 دم פעל סעדמס : 


פרק יט כל מקוס ססכטת ספת hm‏ זס: מקוס. תתכן 

ססע30ס (חי ره مذم ninen‏ סססכמס nA‏ לסתיחס 
Ih‏ ספס ית' . וסודיע פתפוק סטטות 35' עינוס . ולי יץ סמות 
עיוחדיס Ih‏ סחטר En.‏ نحت עיוחדיס Ih‏ ססעדר con EN.‏ 
עיותדיס Jh‏ סגורס וסזכיר סטטות DON‏ סשיוחסיס 5 ית' ויתי : 


פרק עשרים מעתס עס מגעתן ha) br‏ ססטות סטטותפיס 
Ihn‏ 5593م op or‏ טלת מקוס כדי לססור ספק 
כרוך ככור 5د ממקומו : 


פרק כא ‏ ינר 13 mo‏ גדול. wood‏ ספק 5 oh‏ ردلم 
מכל. וכיוכ' כו : 


פרק כב uw 13 Jh‏ 085 ודשת (ססור. ספק. DE)‏ مده 
| | تك כדמותכו. וכיןלס. 13 : 


פרק AD‏ יגסר :ו עכין Dahn‏ 5ססיר ספק ותמוכת 5د יביט 
וכיולח כו : 


פרק 52 Jh‏ 3ل ענין מרתס וסכטס וחזייס. ذومد ספק 
Shape bh ph han ,‏ . ותפונת יי יביט . ויקזו 


פרק כה "تمد 3( ענכין קול . כססיר ספק ph wnen‏ קול 
'י סיס ונולר. : 

פרק כו ذمد ססנס. טמפניס. מטתדל 835 סטמות עככר 
Yard‏ ומשר Ara ar‏ 15د DD WED pn)‏ 

pr or וכי. זולת‎  . ססכל‎ DIN | פסורס‎ an) יסיו סותריס‎ hip 

: תועפות גדולות. בכיחור ספעות‎ BL 


= د‎ GE 


sem‏ על دمم רס וגו' . ופסוק bo ombbo‏ قم יי درو ספעיס 
ספלוסו כמרומיס וגו" וכו פעונות ED‏ ده עי סמנעות סעלחכיס: 


: aus סיכו גוף ול دم‎ np יתי‎ hop בחר‎ BP 


פרק יו | סודיע שססכל סרתיק. pin‏ ממכו ’m‏ رضح כו 

עחמריס ננוחייס. פוריס mn‏ לו men Ian 'm‏ 
ספך עס טסורס סמופת סטכניי ددج ככרי סעסעריס ססס 
ולישכס כפי עס קסורס סטכל na Ah‏ סעכל סליסס ובכלל כ 
0 36055 ددمت עומד ככנד סכל יש לכו تمد פתקן 
3130 ססות ולסיסירו בעס שסורס nv‏ סטכל עד שלח ישחר 
טוס. Shan Tip‏ شرت ססורס עפין סעכל . וסודוע סדכריס 
סִִרְבּעס סעונותיס סדבר עסעתתו. رود | סעחמריס סגכוחיוס 
טמרחס טיש 9 ית' דעות קיסגו כלס כסחד eben‏ דרכוס ماح . 
Oh‏ בתוספת עלס . חן ıh . da» nahen‏ שתוף دترم : 


פרק יז סודוע ססכר טסכרחו סעכרוס. (ספסול. 1 סמות m‏ 
تحت מטיגי ‏ גטמות 0م טרפו mob‏ טי ADD‏ 
סופעות Iphn‏ ית' . וחין mine‏ פסוטות ‏ עסגסעות כלטון סעכרי 
937 003 ולסודיע סכוונס. 5د قط Oma mins‏ ברטת סגעמות . 
סס פעונות כליס חערייס ולכן דכרס תורס כלטון כני: 6דס וכו 
ל Ch hen‏ ספטות كت ping‏ לכליס חטריוס Ang ıh‏ 
לפעולות סכליס ססס 5 m‏ רק לותם 9 ית' כל סטלעיות 
ולססיר ‏ עמכן כל חסרון ית' וסזכיר סטעות עסוטסלו 5 Sehr @’m‏ 
فط סועחפו : 
פרק יח סודיע טככר קדמו mann‏ סקרסיס"') וכפרו חלו סטנותי 
קודס. עסר3 כניכן*') ven‏ בר עיימון 51 دود לסודיע 
on‏ تققد סר3 5% עשתוף ספמות 02) מיגס כלקחיס Bon‏ עורס 


So habe ich aus Ez Chajim 5. 45. Z. 6. v. u. verbessert. Der‏ رع 
offenbar corrupt.‏ ,21> כל ده לכו לותס ססטות  Cod. hat:‏ 

9) Der Cod. hat auch hier; 'p סכ כו‎ vor. Das معد‎ nach =yi fin- 
det sich ebenso in der Inhaltsangabe des 26. Cap. (Anf.). 2 

10) Der Cod. sprachwidrig:  סיקרקס‎ mann. 

11) Das ככיכו (ו"5)‎ ist jedenfalls, wie auch weiter unten, ein Ein- 
schiebsel des rabbanitischen Abschreibers. 

12) Der Cod.:  ףותסקכ‎ ginn, aus Versehen, wie öfter. 


- וואו — 


דעות סחכעיס. בסיכות סמתת קחדוש ולחי ı‏ דעת כעסכ 
man‏ עס 


פרק יב | ניסר טחנרסס nah‏ עס درجم כמניפותו. ית' 750 

מופת. סכני . ₪9 ER‏ וכל or‏ تم ١١‏ עד חדוק 
סָעולָס וכי סכסכו wor‏ רסוי nd‏ לסודות 0 
לכו מנוחותו. ית' Ina‏ טעס. בהעק חכרסס ذنم ذر זרע Ans.‏ 
רחיות. ודרי סנניתוס. EINE‏ סעולס. נודע לד IIND‏ סטכני . 
Jh‏ סעכע סתדוש mhn Tin‏ סככים מדרכי جومم וסזכי 
סחרבע. תטונות ססקט : 


פרק יג | wos joe mhlmos omo‏ סטבע. תוכעיס ‏ לחדוע 
סעולס וכי Dom‏ זו סיס סקק חפוטי . Als‏ יטיב 
5ב mn hr . DD‏ ססקט دقرم . ar‏ עוני ססקש 
סתעקס וסס ססקט סמופתי . וסקש סמפרע. . וסקש סתחור . 
וסקט Ienoo‏ ס Kaps‏ חפוטיי . וסקע 039900 . וכו جردم עטיות 
done‏ מדרגס וליחוט למעלת = סמוטכל 0 0 עדכרי 
Imend‏ שפמר. pnh‏ 3 335 دم Dome‏ ועדס. om‏ 
מעשי IMS‏ ופירס 093 יקר. 1322 במזמור رت ובמזמור 
ברכו נפטי חת יי درطم חלקי סעניחות*) וכו שגי ח(קיו כודעיס 
7 ססרגש וסס סקעלעייס (סטפל . וסחלק ספליעי סורסו סשכל 
וסוף סעולס סעפיון : 


פרק יד 5715 חיכות מליחות סעלסכוס ‏ מסטכל . וכי סין רסוו 

פסחמין sn omhsn‏ סגנופס has‏ בעכין זס . 
זכיר דרוט زه כפי דעת ספילוסוף . ו(פי דעת סתכס כ' יפועס 
and‏ 1939 6סרן 323 סמכחר ונפו דעתו 51 . וכי סעופת טסכים 
Work‏ במניחות | סמלתכיס | «رمدص ‚map‏ סתכועס סגלגלית 
Ab‏ סודו כו סכעיס מן ספלוסופיס Ihn‏ סמות סתכועס ספמיומית 
ro)‏ اطاط מריסטו ודעת סתכס 139 עשס أذ במגוע לגל 
סעליון . וכסר מספר סגלגפיס . ופירוש פסוק (ضدم مم וי 


7) Die dreifache sinnverschiedene Anwendung derselben Prip. in Ei- 
nem Satze beruht nicht auf einem Schreib- oder Constructionsfehler, 
sondern gehört zu den Idiotismen dieser Stylart. 


„ee ne ee 


'-. 101 -- 


וסויתו. . וסזכיר שורם כל כת הסר nd»‏ 3כתס דעת כסוות 

סעולס וסזכיר חיכות WS‏ כל כת וכת msn‏ סעולס : 

פרק רביעי סזכיר דעת חכעי סעתקר סס סנקרחיס פדכלוס 
عا عرعرت عسات סדקיס כחיכות ססויס. . 

vum‏ . 655 כקרה בעס העור ١‏ וסג' כקרח 


סוגו . וסזכיר. דעתס 3עכעוס ספרדייס סס 


שר 
um‏ 

x 
= 

30 

, 

د 

2 

I 

كه 


0 


סנקרחיס דקיס DONE‏ ססוייס. לדעתס . SEO‏ "דעות סתכעיס 
نج דעת WIN.‏ סְחעת . וסזכיר دم עעתזלס . וסזכיף ؤم סקעריס . 
ع סן نيلت סדקיס וסס. סנקרסיס. חכעי סמחקר. لان 
5 . וסנקרחיס פילוסופיס סס כת חריסטוטליס von?‏ הולתו טסחמין 


כסויס. חוער DON‏ וסעדר : 

פרק המישי ניחר חיכות קיוס מופת סיותו ית' درمت סמפיסות . 
qua nn‏ ולש دم تدرو ob‏ המות סקדטות < 

פהק ששי סזכיר כו סרפיות. שסכיתו כקדמות DD‏ מטכע 

סעניחות וסתטוכות עליסן וכטול موص : 

פרק שביעי Asp‏ סרסיות מסכיחו 3ּקיוס קדמות סעולס מעממו 
ית' וסתטוכות- עליסן ובטולן. : 

פרק שמיני סודיע رركو ע'פ טקנת מן סרסיות ענחו 3קיוס 
סקדפות מטבע סמניהות סן הפטריות . הענס Th‏ 

רתוי לקחת רחיס nnaon‏ מניחות סעולס. וטכעו על סתחלת 

חיכות מניסותו den Jena‏ עספרות מן סכיפס . וטען על ססוער 

מחס Twin‏ מסעולס עחודש יסיס TIPP‏ בעפעות סגורח ית' ע5 

שחין- ספטל דועס dena)‏ וסגדון פרסיס. : : 

פרק השיעי יפר על 75 סספלמס 5פי בחיכת nanh‏ סקדמות 
חי or‏ דרך יכון مود כל סמליפות  wohn.‏ 

mb oben 5‏ ענוסות. סספוס nv‏ . ובר יכות תכועת סעעיס . 

וסנת תנועתס : 

פרק WI‏ ددمد שסעולס עחודש כסרכעס פופתיס חמתייס : 

פרק יא כיחר מניחות 500 ית' Tin‏ מניחות rm‏ סעולס on‏ 

Sn 000‏ ספנות סעולס DIES‏ עופתיס . וסזכיר 


Wi == 


סמות סגפם וסטהרותס Inh‏ ספרדס quon‏ חרי מותו . ולספמין 

סיס לכפט סכר ועוכש . ולכחר ap‏ סתפוכס ומכור po‏ סעטות 

סתוריות בככל phe‏ ססכל גחר .003 . וכוגתו 51 בככל סים 

כיחור תתכיו. ית' וספוריו ויסודי סדת DIESE‏ . ועקרי סחעוגס 

סתוריית. : 

on DANN‏ שסוכיר סרכ 51 בפרט 323 פרק ופרק מפרקי ספרו 
סגכנד DO‏ ניחור עגוניסֶס : 

החלק הראשון ‏ גגיחור סעניניס וסכונות פסוכיר סרג 31 43 

פרק ופרק 759983 13228 זס : 

במשקל np‏ נתת(ת دودر 31 Inn‏ בענין hop‏ רש دودر 
or‏ כי סוס Ic‏ כל Asn>‏ וסום מנוחותו ko‏ ית' וחחרי 

כן זכר mm»‏ ית' וסוח סחיו دو ולח כתלס ‏ 13 וסזכור תסריו 

סְנפטייס . וידיעתו . וסטנתתו . ועטלסתו . ותועלתס*6 . וסודוע 

כוכת. ספרו زه 3כלל mp» nam hror‏ סדת " וסודות. סתעונס 

וטרטיס - ורווז במניחות טלממות סנפ Aral Dann)‏ לחזות 0913 וי : 


בחרוזו ho)‏ פתיתת ספלו . סזכיר برطم ינורת סחדס וכריחתו 

na?‏ סתורס . (חייב סעגין MOB‏ שורם ספרו במופת 
וקו ענוחות ית' עס עכיכיס נעסכיס מחריו ده לפניחות למכונו5) 
تدده וחעתת סגבותס ha)‏ 003 : 


פרק ro INT‏ 13 סכת חגוף עופתי. מניתותו ית' ور חכמי 
„ha‏ רל 0300 שסכיהס סחנוק 973 סמופתיס 
בישותו. ית' וסודיע ססות IEh‏ סכריחוסו כתגור. ספרו ره : 
פרק שני :יחר 13 על כעס חפקיס יחלק העתת סענין וטקרותו . 
630 סמוחטות וסעוטכות וסעפורסטות וסמקוצפות 
09 סדכריס Ab eh‏ תנטרך hr‏ על onnnh‏ וכי. מניחות 
هته ות' סוס עדרך סמוטכל ذم מזולתו : 


ob» כמנופות.‎ mebhnno פרק שלישי ددم דעות סתכעיס‎ 
5) D. i. Seine Offenbarung durch Mose und ihren Nutzen. Mose 


beisst bei den karäischen Schriftstellern »"» m:tp, .الرسول عم‎ 
6) So der Cod. (lies .כלמכונו‎ Der Sinn ist dunkel, 


> ו كك 


לכן קותי قد כל חפכדופונו 5 מלוסו ילו كد onen‏ סזקן 

יע'מש . min)‏ דודי . ולסתר סגודות Sep‏ חתוס . מעין 
סתוס . ולסולות ספר ען סתיוס ונתיבתו 5 עדיו . MAD)‏ 
סעעיס (סטריס قط yon‏ . ולפתוס גן געול . m» „eh‏ קטן 
יכסג 13 ועול . פחרוש موص . במ5חו דרוטו . כפי. vn‏ ועמל . 
וכו יגדל סופד. In‏ . עד סיות ED‏ כעין Dam . nen»‏ 
6 זו דרך עץ סחייס . כספקות כל Don hn5‏ . וסיתס 
לעיניס . Die)‏ קריתיס . פיק חטללוס . וכל חפנס וקלוס . 
Das‏ כווכס. ودام . וכל pa»‏ ופורוש . Sch‏ נספר עץ ססייס 
חתומיס ‏ . טקופיס חטועיס . Seh‏ »30 ונחתס. על erh ın‏ 
חמוכיס . ınhm . om Jon‏ ית' סמתכעם 5כל 05 ולסכליס*6 . 
500 סעזר ذدمذ ופסעלוס : 


החלק הראשון נניפור סעניכיס Sb‏ סרכ 31 כל פרק 
ופרק. עפרקי ספלו סכוד סזס ספר ناز סוס : 


והחלק השני (סוכיר כל ספסוקוס מסוכור סס כדי Ja‏ שסזי 
Coo hi‏ : 


Owl NE‏ مقط כונ(לת כל ספלו 51 oh 5 nm.‏ כל 

ענין ‏ בפרטות ככל פרק ופרק  .‏ ונאמר ‏ 3553 טכונת 
وذو IF‏ בספרו 1358 סוס סוק ספר ען סחייס. po) ho‏ دز 
כל ספקות تدم( כתורס mn» ha Orhan‏ גדול ופורט חוק 
Ann 0 EIG‏ ומבועו וסות סעוכת מפיחות סחל m‏ ויתגרך . 
قلطم hm‏ מכ( 15 ذم יתוסר m m‏ כל لد 
חיכו גוף اذم دم 5גוף . لظم כו ית' דעות כטוס. כמלח . והין 
כו סוס En‏ ממטיני סנסטות . וכי סוס ית' 93 כל סעופס 
مم סגמור . ולסחעין נככותס . ונסמגחס ספרטית במין.ססכועי 
> וסנסגתו . וכי סוס ית' יסיס בכי סחדס 3יעות סטפית . ולססמין 


3) Aus 1 Chr. 29, 11. Sinn: Dem, der über Alles, auch über 
die Thoren, zum Haupte sich erhebt. 
5 4) So unser Cod. Für מק‎ ist wohl מלקק‎ zu lesen, und כניל‎ ist 
jeder biblische Scribent. 


זו אגרת دادم מקום לספר עץ חיים שחבר החכם האלהי 
הרב מורינו ורבינו אהרן בהר אליהו בעל כתר תורה זצל 
מחבורי כלב. אפנרופולו בר אליהו בר. יהודה הזקן נע הנקראת 
797 עץ החיים : 


5 ירדתי 56 גכעת „Das‏ לרפות omas‏ וללקוט שוטנס . 

DT. ערוגת סנטס וקכעוניס‎ 556 . om כגן‎ ınh3 
5م لاه פרי מגדיס . גרד וכרכוס כפריס עס גרדיס . דע‎ 
. מזריע זרעיס . וען עטס פרי כעיס . פרי עץ סדר וספגועיס‎ SED 
. כשעיס . (סט جمدت טס וסכרוניס‎ sehn וחוסלות עס טור וכל‎ 
ען‎ op . on» חייס.‎ om ומעין גגוס פריס (רנוס . كيام‎ 
. تزه ען סתייס . ויקר עקרגי 3דרך*) ספר ען סתיוס‎ 
„oh 903 הסרן‎ has שכר | סתכס 55ذه< 55ت מרכם‎ 
3גן: עדנסו?) . עלס לי חסרון כעכק כנוחרון . ומנחס‎ 9 
. ודורון . חננכת סטרון . כטוענס 03 סחוחיס . כותן جدم גיחותיס‎ 
Ab. جدود מעטון‎ . PN דת‎ Ip» מחיס „ מורס.‎ - DW) 
סתועוס וסתועיס . כעיר‎ DO) . מורידין . יענחוס כל ססועיס‎ 
חוקר ותחק..‎ „nen دم עלסך‎ hr סוגרת ומסוגרת . חין יול‎ 
لولم כככוד (לתפקרת  . 000 פגפן‎ . Din מס וגדר.‎ 573 5 
. וסגס. דבריו. רכוס. 017322 . וסעס עפחריס. ועפורדוס‎ . 76 
won 937 . And מספטיו. ותקיו .تان פרקיו . וילפס. סטעיין.‎ 
. סעדר סידיעס וססככס‎ Jh חס סנס‎ . DM (רלונו . פרי תסכתו‎ 
: DPD סנרכס‎ 


1) Nach Rut 2, 3. Sinn: Ein mir günstiger Zufall brachte mich 
zu dem Buche Ez Chajim. 


2) Ein undeterminirter Qualificativsatz;  וקכדע‎ für בעדכו‎ 


Zu den in dieser Igeret oder Risäle vorkommenden Schriftkür- 
zungen gehören ausser einigen, die unter den im Ez Chajim vor- 
kommenden zugleich ihre Deutung finden werden, folgende: 


.در הרכ == בהר 

.ברוך הוא יתברך שמו = (יהוה (nach‏ בה יש 

an pen.‏ == השי 

ran. :‏ צדיק לברכה == זצל 

(er ruhe auf seinem Lager), wo-‏ ונוח על משכבו == ועמש 
.57,2 .قعل aus‏ ישי עמהן für sonst das vollständigere‏ 

by, -‏ דרך == עד 

وعلت זיק .על m‏ = עי 

.רבו אבן עזרא = ראבע 


אנרת 


Rh a ٠‏ جم EN‏ חי ם 


להחכם כלב אפנרופולו 


Im: = 


x 

Tempelzerstörung nur das Gebet übrig bleibt; 7.) die Beeilung der 
Busse ohne Aufschub; 8.) das Verlassen des besondern Bösen ; 9.) das 
Niehtmehrausüben solches Bösen; 10) das Angelöbniss, es nicht mehr 
auszuüben; 11.) die Absicht, die verdiente göttliche Strafe abzuwen- 
den; 12.) der Beweggrund der Pflichterfüllung, Wa die Busse unter 
die positiven Gebote Gottes gehört. Die Busse entbindet nicht von 
der Strafe des menschlichen Forums: sie ist ein universelles Gna- 
denmittel für alle Menschen; sie ist die Bedingung, von deren Erfül- 
lung die Erlösung aus dem jetzigen Exil abhängt. 


Einhundert und vierzehntes Capitel. Epilog. 
Ethisch- metaphysische Auslegung der Schriftstelle Jes. 57, 15. nebst 
den nächst vorausgehenden und folgenden Versen, als einer besonders 
dringlichen und inhaltreichen Ermunterung zur Busse, — Schluss: 
„So ₪026 denn Gott um sein selbst willen uns würdigen dessen, was 
er durch seine Propheten uns verheissen hat: „„Ich will das Herz 
von Stein aus eurem Fleisch entfernen und euch geben ein Herz von 
Fleisch“ “, d. h. ein solches, dessen Disposition geeignet ist zur Auf- 
nahme seiner Erkenntniss, und erfüllt möge werden über uns das 
Wort: „„Keiner wird fürder seinen Nächsten, keiner seinen Bruder 
belehren, sprechend: Erkennet den Ewigen; denn sie alle werden 
mich erkennen von ihren Kleinen bis zu ihren Grossen‘, dass somit 
ganz Israel Theil habe am Lohn des Lebens der zukünftigen Welt“. 
Unterschrift des Verf. (Capitel-Zahl; Jahr der Vollendung des Werkes). 


| ב 


--?. - لايق יו 


2 
würde eine Strafe, keine Belohnung sein. — Ueber die Bestra 
Gottlosen hingegen hat diese Partei folgende divergirende Ans : 
a, Die Seele führt zur Strafe in Thierkörper (Metempsychose) 

b. Sie muss in ihren vorigen Körper so oft zuriickkehren, bis sie ihn 
rein und der Seligkeit fühig verlassen kann. — .ع‎ Die Seele hat ein 
vierfaches Schicksal zu gewarten, je nachdem sich an ihr die Sy 

ptome des Lebens (pi), des Todes (n»cy), der Gesundheit (var 


oder der Krankheit (bo>) finden. Die Seele des Gerechten und 


Weisen اناعم‎ ein in die Welt der Geister; die Seele des Weisen 
und Gottlosen lebt zwar fort, aber treibt sich rulelos in der mitt 
leren Welt lierum; die Seele des Gerechten und Thoren er 
hebt sich bis zur Luftsphäre, sinkt aber von neuem in die Materie 
herab; die Seele des Thoren und Gottlosen ist wie die Seele 
des Thieres und wird günzlich vernichtet. — 111. Es giebt eine Auf- 
erstehung der Todten, weil auch der Körper an Belohnung und Be- 
strafung Theil haben muss, und eine Zukünftige Welt, in welche die 
Scele eintritt, sofern sie innerhalb des Körpers ihre Bestimmung zu 
erreichen bemüht gewesen ist. Die lebendige und gesunde 
Seele tritt alsbald mit der Trennung vom Körper in die Geisterwelt 
ein; die todte und gesunde kehrt, nicht in die Geisterwelt, son- 
dern in die Geönna eintretend, ohne Hoffnung für immer zu ih- 
rem Körper zurück; die todte und kranke wird gänzlich vernich- 
tet und hat keinen Theil an der Auferstehung; die lebendige und 
kranke lebt fort, ohne aber sogleich in die Geisterwelt eintreten 
zu können, und erwacht erst mit der Auferstehung der Todten aus 
dem Schlafe der Thorheit. — Israel ist das von Gott eigentlich 
zum ewigen Leben bestimmte Volk; jedoch sind auch keinem eines 
andern Volkes die Pforten der Busse verschlossen, sofern er von Gott 
angenommen zu werden ernstlich strebt. ₪ 


Einhundert und zwölftes Capitel. Drei verschiedene 
Ansichten über die künftige Vergeltung: — 1.) Der Mensch empfängt 
die entsprechende Belohnung für seine guten Werke und die entspre- 
ehende Strafe für seine Sünden. — 2.) der Mensch wird entweder 
selig oder verdammt, jenachdem seiner Tugenden oder seiner Sünden 
mehr siud ; diej., deren Sünden und Tugenden gleich sind (023), wer- 
den nur unter der Bedingung vorher gethaner Busse selig. — 3.) Die 
guten Werke und die Sünden werden gegen einander, nicht nach ih- 
rer äussern Zahl, sondern nach ihrem innern Gehalt abgewogen, und 
der Mensch empfängt Lohn oder Strafe, beides graduell, je nachdem 
die einen oder die andern überwiegen. Das Loos derer, welche eben 
so viel Gutes als Böses thaten, ist weder Belohnung noch Bestrafung, 
sondern Vernichtung. Dieser Ansicht tritt Ahron b. Elia bei. ٠ 


Einhundert und dreizehntes Capitel. Die Busse 
ist eine grosse, aber nicht eine absolute Gnade Gottes, weil durch 
die moralische Disposition des Menschen erfordert, nothwendig 
(zpr) zur Abwendung der göttlichen Strafe, pflichtmässig (sın) we- 
gen des liebreichen göttlichen Gebotes. Vier Aufforderungen zur 
Busse: a.) wenn man einen andern, mit dem man in gleicher Schuld 
ist, strafen hört; 5b.) wenn man einen andern mit Straf- oder Züch- 
tigungsleiden heimgesucht sieht; ce.) wenn man selbst dazu ermun- 
tert wird; d.) wenn man selbst mit Strafleiden heimgesucht wird. 
Die zwölf constituirenden Momente der rechten Busse: 1.) die Be- 
trübniss über die Sünde; 2.) die Entsagung; 3.) der Hass gegen 
dieselbe; 4.) die Demüthigung mit allen ihren Requisiten; 5.) das 
Bekenntniss der Sünde; 6.) das Sündopfer, statt dessen nach der 


d 


— XIV — 


ihre Kräfte, und mit dem Untergange des Körpers geht ihr auch alles 
an das Bestehen des Körpers Geknüpfte unter, während ihr das ihr 
wesentliche Rein -Intellectuelle unvertilgbar bleibt. 


Einhundert und neuntes Capitel. I. Vernunft- 
‚;ründe für die Unsterblichkeit der Seele, unangesehen ihrer Prae- 
‚existenz oder Co@xistenz mit dem Körper. — 1.) Einer nothwendigen 
Eintheilung zufolge muss es eine Form geben, welche, mit der Ma- 
terie vereinigt, doch mit dieser, dem Körper, nicht untergeht, und 
dies kann nur die vernünftige Seele des Menschen sein. — 2.) Die 
vernünftige Seele (po (סכל‎ , deren Materie die Psyche ist, bedarf zu 
ihren Funetionen nicht nothwendig des Körpers, sie lässt keine Be- 
grenzung, Messung und Ermüdung zu, ist also selbstständig und somit 
unsterblich. — 3.) Die Seele nimmt nicht mit den körperlichen Kräf- 
ten zu und ab; sie äussert sich oft am stärksten, wenn die körperli- 
chen Kräfte am schwächsten sind; ihre Existenz ist somit nicht von 
der des Körpers bedingt. — 4.) Sie hat nicht allein körperliche, son- 
dern auch darüber herausliegende höhere Dinge zu Objecten ihrer 
Perception; diese sind bleihender Existenz, somit auch sie selber. — 
5.) Ihre Wirkungen sind bleibend, somit auch sie selber (Schluss 
a minori ad majus). — 6.) Das Ceutrale geht nicht unter, so lange 
das Peripherische bleibt; die Erde ist das Centrum der Sphäre, und 
somit verfallen auch die irdenen Stoffe, der Körper, nicht iv das 
Nichts; noch weniger der Intellect des Menschen, der in Verhältniss 
zu dem intellectus agens, dem Umschliessenden, das Umschlossene 
(מוקף)‎ ist. — 7.) Der Unterschied der Seele des Weisen und des Tho- 
ren zeigt, dass die Seele nicht an den Körper gebunden ist, und po- 
stulirt ihre Unsterblichkeit. — II. Schriftbeweise für die Unsterb- 
lichkeit der Seele, hergenommen vorzüglich von der Nothwendigkeit 
einer zukünftigen Vergeltung. — Summa: Die seele, obgleich an sich 
unter das Mögliche gehörig (denn Gott allein ist nothwendiger Exi- 
stenz), ist doch unyergänglich, und zwar vermöge göttlichen Willens. 


ZEinhundert und zehntes Capitel. Ueber die Be- 
schaffenheit der zukünftigen Vergeltung. Die Tiefe des 
Gegenstandes dispensirt nicht von seiner Erforschung unter Leitung 
der Oflenbarungslehre, diese Erforschung ist sogar zur Aufrechterhal- 
tung des moralischen Strebens des Menschen nothw endig. 


Zinhundert und elftes Capitel. Erklärung des Wort- 
sinns der drei Haupttermen der Eschatologie: Auferstehung der 
Todten, Paradies (נןעק)‎ und zukünftige Welt. — Zwiefache 
Ansicht über den Sinn der Bezeichnung #59 עלס‎ wodurch nach Eini- 
gen die Auferstehung der Todten, ein der Vernunft nach mög- 
liches, der Offenbarung "zufolge wirkliches Geschehniss verstanden 
wird; nach Andern die weit der Geister, in welche die From- 
men gleich nach ihrem Tode eingehen. — Demgemäss finden sich un- 
ter den Weisen Israels folgende divergirende Ansichten über die dem 
Menschen bevorstehende Zukunft: 1. Das Endziel des Menschen ist die 
Todtenauferstehung und die damit verbundene Vergeltung, beides zu- 
sammen genannt die zukünftige Welt. Begründung der Lehre von 
der Auferstehung der Todten, aus Vernunft und Schrift. Aufdie 
Auferstehung folgt für die Froınmen ein endloses Leben und eine al- 
les Irdische übersteigende Wonue im Paradiese; für die Gottlosen 
eine endlose Strafe. — II. Das Endziel des Menschen ist die Welt 
der Geister, in welche die Seele des Seligsterbenden sugleich nach 
ihrer Trennung vom Körper eingeht. Dies ist ihre Auferstehung, 
dies ihr Paradies; eine Wiedervereinigung derselben mit dem Körper 


=-* ]וצ — 


so wie im Gegenfalle Strafe. — Da nun diese retributive ف .الم ينها‎ 


in diesem Leben noch nicht stattfindet, so muss es ein zukün 
geben, in dem alle Missverhältnisse vollkommen ausgeglichen werden, 
auf welches auch das Gesetz in vielen seiner Gebote, die auf dieses 


Leben keinen Bezug haben, hindentet, in dem auch vorzugsweise denen, 


die eine so grosse Menge legaler Gebote überkommen und erfüllt 
haben, ein entsprechender gerechter Lohn bevorsteht. } 


Einhundert und fünftes Capitel. Die Bedingung der 
ewigen Fortdauer der Seele ist die Weisheit derselben; jedes Werk 
aber, dessen Vollführung einen intellectuellen Endzweck, sei es mit 


mehr oder weniger suhjectiver Einsicht des Vollführenden, zum 4% 


Grunde hat, ist ein Act der Weisheit. Auf die Erfüllung der göttlichen 
Gebote, nicht ihrer Schönheit, sondern ihrer Pllichtmässigkeit halber, ist 
das ewige Leben als Lohn gesetzt. Jene Weisheit aber, welche als letz- 
ten Endzweck der göttl. Gesetzbote die Erhaltung der Seele anerkennt, 
ist nicht Privateigenthnm einiger Erwählten, sondern das Gemeingut 
Israels; die Gesammtheit Israels hat also, obgleich graduell verschie- 
den, doch in Folge der Gesetzerfüllung gleiche Ansprüche auf das 
ewige Leben. ٠ 
أسرع ل سد داسكلا‎ und sechstes Capitel. Gründe für die Un- 
sterblichkeit der Seele, aus Speculation und Schrift, sowohl der 
Unsterblichkeits- als Auferstehungsbekenner, gegen die, welche die 
Seele den übrigen corruptibeln Formen gleichstellen. Aus den un- 
sichtbaren Kräften des Menschen schliessen wir auf das Dasein der 
Seele als einer immateriellen Substanz, die jene Kräfte als Acciden- 
zen trägt, das Endziel seiner Zusammensetzung, die Ursache der Be- | 
wegung, also selbst nicht unter der Bewegung und somit auch nicht . 
unter der Zeit begriffen, also auch nicht vergänglich. Die Seele ver- 
hält sich zum Körper nicht wie reine Form zu reiner Materie, son- 
dern beide sind selbst aus Form und Hyle gemischt. Der intellectus 
acquisitus ist die Form der Seele, die Seele die Materie des intellectus 
acquisitus und zugleich die Form des Körpers. — Ve iedene 
Meinungen der Aristoteliker über das Wesen der anima rationalis 
und insbesondere des hylischen Intellects. Ansichten des Themi- 
stius, Alexander Aphrodisiensis, Ibn-Roshd, Abunasr. 


Einhundert und siebentes Capitel. Die Frage, ob 
die Seele erst mit dem Körper zu existiren anfange oder schon, sei 
es vollkommen oder, weil körperlos, unvollkommen, praeexistire, 
kann mit Grund der Speculation und Schrift dahin entschieden wer- 
den, dass sie praeexistire, obgleich aus ihrer Unvergänglichkeit 
keinesweges ihre Ewigkeit folgt. Widerlegung der Einwürfe gegen 
die Praeexistenz der Seele. 


Einhundert und achtes Capitel. Ist die Seele an sich 
vollkommen, oder erreicht sie ihre Vollendung erst in der Vereini- 
gung mit dem Körper? — 1.) Ansicht Plato’s. Sie ist an sich voll- 
kommen und verhält sich zum Körper, wie der Steuermann zum Schiffe, 
Hır scheinbarer gradueller Fortschritt ist nur eine mit der Reife des 
Körpers erst nach und nach mögliche Entfaltung. — 2.) Ansicht des 
Aristoteles. Die Seele ist an sich eine reine Potenz und Anlage, 
die erst in Verbindung mit dem Körper das Intellectuelle zu erfassen 
und ihre Kräfte zu entfalten befähigt wird. — Dies ist in einem so 
schwierigen, über unser Verständniss hinausliegenden Punct die pro- 
babelste Ansicht. Die Seele, vorher rein potentiell (intellectus hylicus), 
tritt durch die Verbindung mit dem Körper in Activität; sie exserirt 


u en En en 


كسس 


.- 


ب 


و4 


= 


Endzweck desselben der Erfüllung der zu seiner Erreichung handleitenden 
Gebote überhoben zu sein; Gesetzerfüllung und Glaube stehen in dem 
innigsten sich gegenseitig bedingenden Wechselverhältniss. — Bezugs 
der Retribution zerfallen die תורות‎ in. 1.) solche, die כקוניס‎ zur Er- 
füllung der סכלטת‎ sind und deren Erfüllung belohnt wird (22). — 
2.) solche, die an sich widersinnig sind und ein Unrecht involviren 
(Beschneidung, Schlachtung), deren Erfüllung aber an denen, die 
dadurch Schmerz erleiden, lohnend recompensirt wird (mp). 


Einhundert und drittes Capitel. Verschiedene Ansich- 
ten über das an den Ungläubigen ergehende Gebot, und Versuche 
einer Theodicee in dieser Beziehung. — 1.) Gott hat bei diesem Gebot 
keinen Endzweck, da er den Unglauben des Ungläubigen vorausweiss. 
Sein Gebot ist Act absoluten Willens; der Mensch, fügen die Ascha- 
rije hinzu, wird in seinen Handlungen von dem absol. Willen Gottes 
bestimmt, über den hinaus wir keine Rechenschaft geben können. — 
Aber, was keinen Endzweck hat, ist nichtige Handlung. — 2.) Gott 
wusste, dass der Mensch glauben würde, darum befahl er; dieser aber, 
da ihm auch der Unglaube möglich ist, glaubt nicht. — 3.) Gott 
wusste nicht, welches der beiden possibilia eintreten würde. — No.2. und 
3. hebt die Natur des göttl. Wissens auf. — 4.) Gott wusste, dass 
durch das dem Ungl. gegebene Gebot dessen Endzweck nicht erreicht 
werden würde. — So ist also dieses eine nichtige Handlung und die 
Bestrafung des Ungläubigen ein Unrecht. — 5.) Die Meinung der 
Mehrzahl der Weisen: Das Gebot des Ungläubigen ist „schön“, wenn 
wir es auch nicht rechtfertigen können. Doch kann dies annäherungs- 
weise geschelien. Die Zurüstung eines Gastmahls ist gut, obgleich 
einige der Geladenen nicht kommen. Gott bezeugt durch das Gebot 
seinen Willen, er giebt es Allen, weil es für Alle die nothwendige 
Bedingung der ewigen Seligkeit ist, welche nicht aus Gnade, sondern 
Gerechtigkeit gegeben wird; der Ungläubige erdrosselt sich selber 
an dem ihm zugeworfenen Rettiungsseile. Gott zwingt ihn nicht, 
denn der Mensch ist frei; Er will, dass er glaube, darum hat Er ihm 
das Vermögen dazu gegeben. Er giebt Allen ohne Unterschied das 
Gebot, damit keiner -sich entschuldigen, keiner auf 361066 71 
pochen könne. — 5.) Ansicht des Verf.: Der Mensch war nach der 
Schöpfung sich selbst zur Erreichung der Vollkommenheit genug, ohne 
äusseres Hülfsmittel; da aber seine Sinnlichkeit ihn auf die Erhaltung 
des materiellen Lebens bornirte und auch dieses in das Verderhen zog, 
ohne dass die Vernunftgebote den Menschen auf die gleichmässige 
Erhaltung des Leibes und der Seele zurückführten, so gab Gott aus 
&naden sein geoflenbartes Gesetz, als ein Complement des In- 
tellects, mit dem es sowohl in den מככטת‎ als den handleitenden תוכיות‎ 
Eine Tendenz verfolgt. Der Missbrauch des Gesetzes hebt eben so 
wenig, als der Missbrauch des Intellects, die Güte und Weisheit Got- 
ies, des Gebers beider, auf. 


Zinhundert und viertes Capitel. Die Fortdauer nach 
dem Tode ist sowohl speculativ als traditionell gewiss, and folgt un- 
widersprechlich aus der Nothwendigkeit einer zukünftigen Vergel- 
tung. — Die Menschen zerfallen in 4 Classen: 1.) solche, die nur für 
das Wohl des leiblichen Lebens sorgen (p>75); 2.) solche, die nur für 
das Wohl der Seele sorgen (>:7); 3. 4.) solche, die beide, Seele und 
Leib, vernachlässigen und verderben (%o>3, »:7). — Die Sorge für das 
Leibliche, so wie die Erfüllung des Practischen erheischt leiblichen 
Loin, so wie im Gegenfalle Strafe; die Sorge für das Seelische, so 
wie die Erfüllung des Intellectuellen erheischt seelischen Lohn, 


dem Wege der Homonymie und Ergänzung zurechtgelegt werdem 
Sie Imt zur letzten Tendenz die Perfeetion der Seele, doch umfısst 
sie als anbahnendes Mittel auch die des Körpers. . 


Binhundertstes Capitel. Dreifache Ansicht über die Noth- 
wendigkeit der Prophetie rücksichtlich des Menschen. — 1.) Die 
Prophetie ist von unbedingter Nothw,, indem sie Dinge offenbart, die 
wir, wie den Unterschied des Guten und Bösen, schlechterdings aus 
uns selber nicht wissen würden. — 2.) Obgleich wir die agenda 
aus uns selber wissen, so liegt doch alles unter Gottes Souveränität, 
der uns erst auf dem Wege der Prophetie seinen Befehl und seine 
Erlaubniss kund (hun muss. — 3.) Die allein richtige Ansicht: Die 
Thora, zum grossen Theil intelleetuell Erkennbares enthaltend, ist ein 
gnädiges Institut Gottes, um dem Menschen aus seinem einseitigen Stre- 
ben zu einer geregelten vereinten Sorge für Seele und Leib zu ver- 
helfen, Sie enthält: «.) ,ؤس סכלטת‎ deren Inhalt und Nutzen intel- 
leetuell klar ist, b.) msn nı5n, welche zerfallen in «.) Gebote, die olıne 
den Befehl der Thora dem Intellect als böse erscheinen würden (Be- 
schneidung) ; 2.) moralisch indifferense Gebote. 


Einhundert und erstes Capitel. Ueber die legalen 
Gebote iusbesondere.  Betreflfend ihren KEndzweck, haben sich fol- 
gende falsche Ansichten geltend gemacht. — 1.) Sie sind absolute 
Willensdecrete Gottes. — a. Sie haben keinen ausser ihnen lie- 
genden Endzweck, sondern sind gut, weil nicht der Intellect, sondern 
göttliches Gebot und Verbot das Gute und Böse bestimmt. — b. Nie 
gehören nicht in die Classe des intelleetuell erkennbaren Moralisch- 
Guten und Bösen, sondern sind gut um des Befehls willen, nicht um 
ihrer selbst willen. — 2.) Sie sind Verordnungen der unerforschlichen 
Weisheit Gottes. — Entscheidung: Die pysın nısn können weder 
um des blosen Befehls noch um des darauf gesetzten Lohnes gut sein, 
sondern müssen einen von der göttlichen Weisheit intendirten und 
für uns erkennbaren Endzweck haben. 


Einhundert und zweites Capitel. Was den speciellen 
Zweck der ות תיככת‎ anlaugt, so können sie nicht gegehen sein um 
ihrer selbst willen, nicht um Gottes des Gesetzgebers willen, nicht 
um des Gesetzempfüngers willen, insofern er Unterthan und Eigen- 
thum Gottes ist, nicht wegen Zeit (Himmel) und Raum (Erde) — 
sondern sie haben, nach ihrer innigen generischen Verknüpfung mit 
den intelleetuellen Geboten, auch Einen speciellen Zweck mit densel- 
ben; sie sind Verwäahrungs- und Förderungsmittel der auf das Heil 
der Seele und des Körpers abzweckenden סכליות‎ nısn. Wie diese das 
materielle Wohlsein des Menschen durch Aneignung guter und Ent 
fernung falscher verderblicher Glaubensansichten gebietend und war- 
nend zu fördern suchen, so haben die ps» die Bestimmung, diesen 
theils in den intelleetuellen Geboten an sich selbst theils zugleich im 
und ausser ihnen liegenden Zweck zu unterstützen und dem Menschen zur 
Erlangung der perfectio prima und secunda zu verhelfen. — Inwie- 
fern jedes der תורקת‎ bis in sein Detail dieser Tendenz entspricht, ist 
uns zwar nicht immer klar; dies ist aber Schuld unserer Kurzsichtig- 
keit und Verhängniss göttlicher Strafe, jedes Gebot im Allgemeinen 
und in seinen Besonderheiten (dies gegen Maimuni) hat einen wei- 
sen KEndzweck, sie sind alle auf das leibl. und geistige Wohl des Men- 
schen berechnet und die non sind Handleitungen (> (סטיס‎ zur Erfül- 
lung der .מכנטת‎ — Das göttl. Gesetz ist nicht allein. für die Gemeinde 
als Totalität, sondern auch für jedes Individuum berechnet, heil- 
sam und verbindlich. Niemand darf wähnen, durch Einsicht in den 


e EN 
— טמא‎ — 


Traum, wie Jakob, entweder Schauung eines Redenden (Mensch, En- 
gel) oder Hörung der blosen Stimme. Unterschied zwischen dem 
prophetischen und dem idiotischen Traum. — Alle diese Staffeln 
stellen den Offenbarungsinhalt zuweilen in Sinnbild und Räthsel 
dar, mit Ausnahme der ersten; alle führen ihre Bewahrheitung in sich 
selber, mit Ausnahme des proph. Traumes, der anderweiter Bewahr- 
heitung bedarf, und der zweiten bei Samuel, der die göttliche Herr- 
lichkeit nicht wirklich schaute. — Nicht aber jeder ist Prophet, dem 
Gott im Traume Etwas kund thut und dessen Sinnen unabweislich 
eine göttl. Vision oder Rede sich darbietet, sondern Prophet ist der 
Würde-Name eines solchen, der göttliche Geheimnisse wahrnimmt. — 
Die Spätern nehmen nur 4 Staffeln der Prophetie au. — 1.) ,רוח סקדם‎ 
allen wahrhaft Weisen gemeinsam, Prophetie nur in uneigentlichem 
Sinne. — 2.) ,חס‎ mit oder ohne Vision, und 3.) ,רלק‎ nie ohne Traum, 
beide durch die Einbildungskraft vermittelt und das Reale versinnbil- 
dend durch engelische Einwirkung. — 4.) >> 55 >», die unmittel- 
bare rein intellectuelle Anschauung Mose’s. — Unterschied der sensa- 
tio und imaginatio, welche, bei völligem Ruhen der äussern Sinne, die 
Prophetie vermittelt, und zwar durch engelische Einwirkung zugleich 
auf den Intellect und die Imagination; denn die Einwirkung allein 
auf die Imagination producirt die Politiker, die allein auf den In- 
tellect die Theoriker. — Beide, Intellect und Einbildungskraft, in 
die sich die göttl. Influenz aus ersterem verbreitet, müssen beim Pro- 
pheten, dessen Tendenz die Zurechtbringung des Menschen nach bei- 
den Theilen ist, in einer vollkommenen receptiven Prädisposition vor- 
handen sein. — Offenbarung ohne diese Prädisposition gehört in die 
Kubrik des פדק‎ or, der gleichfalls nach den Subjecten seine Staffeln 
hat. — Die beiden in ersterer Eintheilung aufgeführten Staffeln der 
Prophetie, beide in wachendem Zustande, ככוד‎ und 7%n, fallen weg; 
denn alle Prophetie wird im Traume (im nächtlichen oder am Tage 
im Zustande der Ueberwältigung der äussern Sinne) durch die Ima- 
gination vermittelt, deren Bilder nicht blose Fantome, sondern Reali- 
täten repräsentiren. — Weitere Auseinandersetzung der Verwandt- 
schaft und Unterschiedlichkeit der beiden Staffeln des Traumes 
und der Vision. 

Neun und neunzigstes Capitel. Die Prophetie Mo- 
se’s, hierin verschieden von der der andern Propheten, geschah wa- 
chend, ohne Vermittelung eines Engels oder der Einbildungskraft, 
also ohne Sinnbild und Räthsel, sie war rein intuitiv und rein intel- 
lectuell, ohne Bestürzung, ohne vorgängige Vorbereitung und Zurü- 
stung. Auch das Zeugniss Mose’s ist erhaben über das Zeugniss 

»der übrigen Propheten, so wie die Wunder stärker und gewaltiger 
sind, durch die es gegen die Widersprecher beglaubigt wurde. Denn 
wenn auch die Prophetie an sich aus dem Character des Propheten 
beglaubigt wird, so bedarf sie doch, um sich gegen Widerspruch zu 
rechtfertigen, der Beglaubigung durch Wunderzeichen. Das Gesetz 
Mose’s hat eine ewige Glaubwürdigkeit, die von sinnlicher Wahrneh- 
mung der die sinaitische Gesetzgebung begleitenden Wunderzeichen 
ausgeht, und eine Vollkommenheit, die jeden Austausch, jede Verän- 
derung, jede Steigerung ausschliesst. Das mos. Gesetz ist der Schluss- 
stein aller von Adam bis Mose geschehenen Offenbarungen, ihr Be- 
stand ist ein ewiger, keine andere Thora kann an ihre Stelle treten, 
sie leidet keinen Zusatz, und darum glauben wir auch nicht an ein 
mündliches Gesetz, an die 5:57> .תורת‎ Die Thora ist, weil die ProphetieMo- 
565 die Vermittlung der Imagination ausschliesst, nach ihrem Wort- 
sinne zu verstehen, und ihre Anthropomorphismen können nur auf 


0 = Ku 


Verheissungen und Dräuungen auf die Krhaltung beider Theile und 
die Erlangung beider Welten abzweckender Complex intelleetunler 
und legaler Gebote, welche letztere, an sich moralisch indifferent, die 
ersteren umzäunen und eine Stufenleiter von der Garantie des Leibes 
zur Garantie der Seele, welche beide auf das engste verknüpft sind, 
bilden. Liegt der Inhalt der Thora in dieser Weise ausser dem Be- 
reiche des sich selbst überlassenen Intelleet, so war die Offenbarung 
desselben Gott geziemend, somit nothwendi 6 

Sieben und neunzigstes Capitel. Verschiedene An- 
sichten über die Qualität des Propheten. 1. Das einzige Er- 
forderniss, zu einem Propheten von Gott gemacht zu werden, ist vor- 
gängige Sittenreinheit. — 1. Die Prophetie, um ihrer doppelten, das 
inaterielle und geistige Bestehen des Menschen gleichmiässig umfas- 
senden Tendenz willen, ist das consequens intellectueller und mo- 
ralischer Vollkommenheit zugleich. — Obgleich der intellectus mate- 
rialis zur Perfection des Körpers hinreicht, so schliesst doch die Ge- 
setzoffenbarung das Wohl beider Theile des Menschen in sich, des 
Körpers als Mittel, der Seele als Eudzweck; während die anderen 
Religionen eins auf Kosten des andern vernachlässigen und den Kür- 
per auf Kosten der Seele verderben. Beispiel: die Asceten und 
Annachoreten. — Feststellung des entscheidenden Kriteriums einer 
wahren geoffenbarten Religion. — 111. Ansicht der Philosophen. Die 
Prophetie ist ein nothwendiges natürliches consequens aus der Vollkom- 
menheit der rationalen und cogitativen Seele. — IV. Die Prophetie ist nicht 
consequens int. und mor. Vollkommenheit, sondern unter Voraussetzung 
beider wird sie mitgetheiltnach freiem göttlichen Willen (Maimuni), 

Acht und neunzigstes Capitel. Ueber die Quiddität 
der Prophetie. Die Form der Prophetie ist eine dreifache, je שו‎ 
dem die Objecte der propbetischen Wahrnehmung sind 1.( Rede olın 
Gestalt; 2.) Gestalt ohne Rede; 3.) Gestalt und "Rede. — Veber IdiE 
des, sowohl die von den Propheten gesehenen Gestalten als gehörte 
Rede, haben sich verschiedene Ansichten geltend gemacht. Die Karäer 
nehmen, was die Gestalten der Visionen betrifft, Alles nach dem 
Wortsinn, indem sie selbst die Engel für körperliche Wesen halten 
und sich auf den wachenden Zustand der Propheten berufen; nur die 
auf Gott bezüglichen Sinneswahrnehmungen schreiben sie einem ge- 
schaffenen Dinge, der von den israelit. Weisen angenommenen Glorie 
(#722 732), zu. Was die Rede betrifft, so behaupten sie, gemäss dem 
Wortsinn und hierin übereinstimmig mit den israelit. Weisen, dass 
Gott rede, und dies nicht in dem metaphorischen Sinne der Grie- 
chen, nicht קדטון‎ 9375, wiedie Araber meinen, es ist vielmehr eine Artieu- 
lirte, aber, wie auch Gottes übrige Handlunge n, durch keine Werk- 
zeuge vermittelte, sondern geschaffene, „vor ihm her“ sich erzeugende' 
Rede. — Controvers karäischer Gelehrten über die dureh Speeulation zu 
erweisende Möglichkeit und aus Vernommenwordensein hervorge- 
hende Wirklichkeit der 201) Rede. — Den Weisen (der ältern Ka- 
räer) zufolge haben die prophetischen Wahrnehmungen ihre Arten 
und Staffeln; sie nehmen deren sechs an. — 1.) >» ! פק‎ die prophe- 
tische Anschauung Mose’s, der die geschaffene Gottesstimme und 
Gottesglorie ohne Vermittlung wachend wahrnahm. — 2.) E79 לוח‎ 
Potenzirung der intellectuellen Kraft, Staffel der Psalmendichter, — 
3.) 713, Vernehmung der von der geschaffenen Glorie ausgelienden 
Rede in wachendem Zustande (Samuel im Stiftszelt), — 4.) 59m, das 
sensuelle Schauen und Hören der Glorie in prophetischem Gesicht 
(Staffel des Jesaia und Micha). — 5.) ,מכלך‎ Schauen unnd Hören eines 
Engels in wachendem Zustande (Daniel). — 6.) קמס‎ der prophei, 


I‏ 0101 אש 


gestraft werden. — Das Geschlecht der Sündfluth sündigte 
gegen die Erhaltung dieser Welt durch Mord — Gott strafte sie 
durch Wasser, gab aber als ein co@reirendes Gegenmittel die noachi- 
dischen Gebote. — Das Geschlecht der Zerstreuung (die Za- 
bier) wollten, gleichsam am Lebensbaume sich vergreifend, Alles un- 
ter die Hut Eines falschen Glaubens bringen — Gott strafte sie mit 
Sprachverwirrung und erweckte den Abraham zu ihrem Gegner. — 
Von Ham datirt sich die der Erhaltung dieser Welt von einer andern 
Seite widerstreitende Unzucht, die unter den Canaanitern (Sodom und 
Gomorra, deshalb mit Feuer bestraft) und Aegyptern (deshalb beim 
Auszuge Israels bestraft) culminirte. Gott ordnete als Gegen- 
mittel dagegen die dem Abraham auf prophetischem Wege kund- 
gewordene Beschneidung an. — Wer nur auf die Erhaltung der 
Seele bedacht ist, mit Vernachlässigung der irdischen Bestimmung, 
empfängt auch nur halben Lohn (Henoch); nur wer den Doppelwil- 
len Gottes erfüllt, tritt zu Gott in innigere Gemeinschaft und empfängt 
doppelten Lohn, wie Abraham beweiset. — Nachdem Adam die 
Sorge für das Materielle isolirt hatte und seine Nachkommen, auch 
dieses zu corrumpiren, Gefahr liefen, gab Gott als Takkana einen 
provisorischen Complex politischer Pflichtgebote; als aber Abraham 
die Sorge für beide Theile, Seele und Körper, wieder vereinigt, em- 
pfingen seine Nachkommen, obgleich der Mensch, in sich vollkommen, 
keiner Anregung von aussen bedarf, doch aus Gnade die Thora, den 
Complex der intelleetuellen und legalen Gebote, die, in sich selbst 
nützlich, auch noch den Nutzen der Erhaltung beider Theile und bei- 
der Welten, der sinnlichen und übersinnlichen, haben. Die Thora 01- 
fenbart Dinge, die eben der sich selbst überlassene Intellect nicht er- 
kennen konnte; sie inculeirt und regelt die irdischen und geistigen 
Interessen, um den Mensehen hier glücklich und dert selig zu machen 
(„von nısn). Dies führt uns auf die Prophetie, ihre Nothwendig- 
keit, ihr Wesen und ihren Inhalt. 

Sechs und neunzigstes Capitel. Verschiedene Ansich- 
ten derer, die die Anfänglichkeit der Welt annehmen, über die Pro- 
phetie. —I. die Ansicht der Philosophen, welche, indem 516 diespe- 
cielle Providenz über das Menschengeschlecht läugnen, auch jede gött. 
Offenbarung aufheben. — 11. Die der indischen Secten Al-Brahma 
und Al-Daharije, welche, obgleich sie die specielle Prov. zugeste- 
hen, doch die Prophetie für unmöglich halten, weil Gott, der Unkör- 
perliche, nicht mit körperlichen Wesen sprechen könne, und für un- 
nöthig, weil der dem Menschen verliehene Intellect ein hinlängliches 
Kriterium des Guten und Bösen sei. Diese Ansicht, nach Aegypten 
„verpllanzt, sogen die Israeliten ein, die dann durch die sinaitische 
Gesetzgebung eines Andern belehrt wurden. — 111. Die der Offen- 
baruingsgläubigen, die an eine specielle Providenz und die Mög- 
lichkeit göttl. an die Menschen gerichteter Rede glauben. Nachdem 
Adam das Essen vom Baume der Erkenntniss und somit die Erhaltung 
des niederen Theils isolirt hatte, wurden ohne besondere Offenbarung 
die intellectuellen Gebote (die conventionellen, auf das Bestehen des 
gesellschaftlichen Verbandes abzielenden Moralien) das Co@reitiv des 
Verderbs des menschl. Geschlechts, und nur bei besonderen Veraulas- 
sungen, wie bei Strafgerichten, trat die Prophetie ein (Noah, Loth). 
Als aber Abraham die Erhaltung. der Seele und des Leibes freiwil- 
lig vereinigt, wurde der ihm entstammenden Gemeinde aus Gnade 
die Thora gegeben, eine richtige über den Gesichtskreis des mensch- 
lichen Erkennens hinausliegende. Balancirung der körperlichen und 
seelischen Interessen, eine durch Verbote und Indulgenzen, durch 


— X — 


gütternden Ansicht gegenüber wird als vernunft- und schriftgemlsse 
Anschauung folgende geltend gemacht: Die obere und mittle Welt 
haben ihre besonderen Endzwecke und ihre eignen Weisen, Gott zu 
dienen und sein sich zu freuen, je nach ihrer Staffel und Disposition; 
der Mensch ist allein Endzweck der Niederwelt, aber nicht der Re- 
gent, sondern nur der Devollmächtigte, sie zu nutzen und sich dienst- 
bar zu machen. Seine Seele ist mit dem Körper vereinigt, um, erst 
blosse Potenz, so in acltum überzugelien, und sowohl ihn zu vollen- 
den und zu erhalten, als sich selber durch Anstreben der Gotteser- 
kenntniss zu salviren Aber nichtdie Gotteserkenntniss an sich, dieimmer 
gegen das unausforschliche Wesen Gottes unvollkommen bleibt, son- 
dern der Nutzen der Welt und der ihr von Gott gewährte Genuss ist 
der Zweck der Weltschöpfung. 

Fünf und neunzigstes Capitel. Da die Erhaltung der 
Welt selbst, zufolge göttl. Willens, der Weltschöpfung Zweck ist, 
und das nach diesem Endzweck einzurichtende Handeln die Erfüllung 
des göttl. Willens: so gab Gott dem Menschen ansser dem niederen 
irdischen materiellen Bestandtheile, dem Körper, nocl einen höhe- 
ren Ursprungs und höherer Tendenz, den zur Leitung des Menschen 
bestimmten Intellect, so dass seine Bestimmung nicht allein die 
Erhaltung des niederen Theils (durch geschlechtl. Fortpllanzung, wozu 
er ohnehin sich neigt), sondern zugleich die Erhaltung des höhe 


Theils und die Mässigung und Lenkung des ersteren durch diesen ist. 


Diese Doppelbestimmung in ihrer gegenseitigen Beschränkung muss 


schah im Paradiese. Das Gebot Gottes war, von allen Bäumen 
Paradieses, d. ,لا‎ vom Baume des Lebens und der Erkenntnis z ugl eich 
zu essen, nicht im Dräange böser Lust von letzterein allein, d.i. auf 
die Erhiltung 660" 6 nd’ des Leibes zugleich bedacht zu "sein, auf 
beide nach Maass und Notliwendigkeit, und nicht über letzterem er- 
stere zu vernachlässigen und zu verderben. Der Baum des Lebens 
deutet auf das ewige Leben, das durch intelleetuelle‘ Wahrheitser- 
kenntniss erreicht — der Baum 0. E. ©. u. 8. auf das irdische, 
das durch die Beobachtung des Guten oder Schicklichen geregelt 
wird. Als der Mensch durch ausschliessliches Essen vum Baume 
der Erkenntniss die ursprüngliche intellectuelle Vollkommenheit ver- 
loren, so sank er aus der Sphäre des Intelleetnell- Wahren in die 
Sphäre der zur Beschränkung der bösen Lust nothwendigen moralisch- 
age Schicklichkeits- Begriffe hinab, er wurde im Leibli- 
chen, das er auf Kosten des Intellectuellen tractirt, von Gott bestraft, 
und nach dem Verluste der intellectuellen Vollkommenheit würde we- 
niestens dem leibl. Untergange desselben durch das Correctiv des ethi-, 
schen Begriffskreises (תקכת תיופרסטות)‎ , durch die intelleetuellen Gebote 
(ממות סכלחת)‎ ein Damm gesetzt. Deutung der Geschichte des Falls 
nach dieser Anschauung. — Demzufolge giebt es melrere Klassen 
und Staffeln menschlicher Zustände. Es giebt: 1.) solche, die ganz 
auf das Interesse ihrer Seele und auf irdische Dinge nur, soweit 
nothwendig, bedacht sind. — 2.) solche, die für die Erlialtung der 
Seele und für irdische Dinge, insofern es nothivendig, aber oft auf 
Kosten der seelischen Interessen sorgen. Dahin gehörte Adam, dem 
jedoch auch nach der Vertreibung der Zugang zum Lebensbaume 
nicht verwehrt war, und die Altväter. — 3.) solche, die sich über- 
wiegend, im Drauge der Nothwendigkeit und der Lust, den irdi- 
schen Interessen zuneigen, die des Correctivs der Moralvorschriften 
bedürfen und, so sie denselben zuwiderhandeln und auch den Einen 
Endzweck der göttlichen Vorsehung unerfüllt lassen, am Leiblichen 


auf prophetischem Wege dem Menschen kund werden, und لع‎ 


EEE — 


denartiger Theilung. Die Kariüer zählen zum Theil neun, zum 
Theil (Alıron der Aeltere) elf, letzterer fälschlich, wie Gelehrte von 
den Rabbaniten und Karäern asseriren, die Eigenschaften nach ihrer 
dreifachen Beziehung auf die drei Welten vertheilend, da Muses doch 
pur nach dem Walten Gottes in der Niederwelt fragte und der Sinn 
aller somit dahin tendirt. Richtiger zählt man zwölf Middot, so dass 
das zweite יכות‎ (aber nicht als der Seiende, sondern als der in das Sein 
Rufende) die erste Midda ist. Einige der Rabbaniten bringen alle 
dreizehn Middot unter die Kategorie des göttl. Erbarmens, Andere 
statuiren Ausnahmen; alle diese Middot aber sind gut, vollkommen, 
überschwenglich, .תלכי פכמנית‎ für Mose eine Zuflucht bei den Versün- 
digungen seines Volkes und ein Muster inder eigenen Leitung desselben. 

Drei und neunzigstes Capitel. Sind auch die Eigen- 
schaften Gottes, nach den Betrachtungen seiner Wirkungen, von den 
seelischen Aflectionen des Menschen, die auf seinen organischen Kör- 
per einen Eindruck üben, hergenommen, so ist doch jede Vorstellung 
der Körperlichkeit, der Leidenheit, der Veränderung und der Gleich- 
heit mit uns aus dem Begriffe derselben zu entfernen. 

Vier und neunzigstes Capitel. Kritik der diyergirenden 
Ansichten über den Endzweck der Existenz des Universums. 
A.) Die Bekenner der Welt-Ewigkeit: Die Welt als Ganzes ist 
‚nothwendig und hat keinen ausser ihr liegenden Endzweck ; llingesen 
in ihren Theilen hat sie ihre Gründe und Zwecke, die Natur ist 
weise und wirkt nicht zwecklos. B.) Die Bekenner der Welt-Schöp- 
fung. 1.) Die Welt, nicht ein Werk der Gott wesentlichen Weisheit 
(dann müsste sie ewig sein), ist das Werk des absoluten mit ihrer 
Schöpfung, der Zeit nach, coineidirenden göttl. Willens; dieser allein 
ist der letzte Grund des Universums und seiner Theile. 2.) Die Welt 
ist ein Werk der göttl. Weisheit, sie hat also einen mit dieser gege- 
benen Endzweck. a.) Wie das Wesen der göttl. Weisheit, so liegt 
auch der Endzweck derselben in Erschaffung der Welt, als unerforsch- 
lich, über unser Erkennen hinaus. 5.) Die Welt המא‎ nicht geschaf- 
fen sein: um Gottes willen (der in seiner Vollkommenheit sieh selbst 
genug ist), nicht zu einem ausser Gott und der Welt liegenden End- 
zweck (denn ein solcher ist gleich Nichts), also um ihrer selbst wil- 
len. Der Endzweck der Engelwelt und der Sphärenwelt liegt ausser 
dem Kreise unserer Erforschung, aber.das Endziel. der Niederweli 
(das wissen wir auch aus der Schrift) ist der Mensch, Bezugs des 
Zweckverhältnisses des Menschen zum Universum haben sich folgende 
Meinungen geltend gemacht: «.) Die ganze Welt ist um-des Menschen 
willen da, er ist ihre causa finalis; aber — das Höhere und Edlere 
םה‎ unmöglich um des Niederen und Gemeineren willen da sein. م8‎ ( Der 
Mensch ist um der Sustentation der ganzen Welt willen: da. Die 
Seele, diese relativ vollkommene und selbstständige Substanz, kann 
nicht allein dazu eingekörpert sein, um den materiellen, irdischen 
Leib zu vollenden und von da über die unvernünftigen Thiere zu 
herrschen, sondern um das Wohnzelt Goltes zu sein, van wo aus er 
seine Vorsehung über die Niederwelt übt,:die bei ihrer Grohheit und 
Mortalität sich nicht zu seinem unmittelbaren Aurenthalte eignet, 
Der menschl. Intelleet ist somit das Vehikel der providentiellen Er- 
haltung der Niederwelt, und nicht allein dieser, sondern, da die Welt 
Ein harmonisches ineinandergekettetes Ganzes ist, des ganzen Univer- 
sums. Somit ist der Mensch die causa efficiens desselben; seine 
Seele, wenn durch den Körper gefördert, kehrt, so sie anders ihre 
Bestimmung erfüllt, zu ihrem Ursprung, zu Gott zurück; der Körper 
fällt in sein voriges Nichts zurück. — Dieser den Menschen halh ver- 


-- AiXIX .-- 


das Recht, das sie auf Jobs Seite finden, bedarf einer Beschränkung. 
Denn, wie seine Freunde, so verstand auch er nicht den Endzweck 
seiner Leiden, die Tendenz des göttlichen Verhängnisses; erst durch 
ausserordentliche göttliche Offenbarung lernte er das Ziel der göttl. 
Führung erkennen, und darin, so wie in seiner schon vorher ausge- 
sprochenen Behauptung, dass in dieser Welt noch die freie Gnade 
und erst in jener die strenge Gerechtigkeit walte, liegt das Recht, 
welches ihm gegen seine Freunde zugesprochen wird. — Tiefere 
Auffassung und Deutung der Geschichte lobs: Der Mensch, bestehend 
aus Leib und Seele (anima rationalis), hat dıe zwiefache Bestim- 
mung, die doppelte Aufgabe, seine Subsistenz in dieser und in der 
zukünftigen Welt zu erhalten, und je nachdem er einen der ihn con- 
stituirenden Theile, Leib oder Seele, für die Erreichung seiner Be- 
stimmung untüchtig macht, wird er zufolge güttlicher Gerechtigkeit 
am Leibe oder an der Seele bestraft. Adam, der Protoplast, verderbte die 
Seele; Abraham war auf die Erhaltung beider Theile bedacht. Die 
Akeda war eine von Gott ihm zugetheilte Liebeszüchtigung, um ihn 
mittelst zeitlichen Schmerzes in der Erhaltung seiner Seele zu ver- 
vollkommnen, keineswegs eine Strafe. Die Prüfung intendirt nicht 
den Act an sich, sondern den daraus hervorgehenden Nutzen. Die 
Züchtigung des Körpers zu Gunsten der Seele erfordert aber eine 


Recompensation; auch diese wurde dem Abraham in Verheissung der | 


zahlreichen Nachkommenschaft Isaaks zu Theil. — Abraham nahm 
die Prüfung freiwillig auf sich und verstand ihren Grund und Zweck; 
Iob that es mehr gezwungen und blieb an dem Act selber, der Lie- 
beszüchtigung, und der dafür zu erwartenden Recompensation behan- 
gen; erst nachdem ibm das Auge prophetisch geöffnet worden, er- 
kannte er der Prüfung inneren Grund und Endzweck. Seine zuvor blos 
traditionäre Gotteserkenntniss wurde eine speculative, und sein Prü- 
fungsleiden wurde ihm nicht allein mit leiblichem Segen vergütet, 
sondern auch mit beständigem Seelenleben belohnt. So aufgefasst ist 
lob ein Maschal des gesammten israelitischen Volkes. 


Ein und neunzigstes Capitel. Unterschied des 
Gottes von unserer Handlungsweise — Prolog zur folgenden Dis; 
über die Auffassung der Gesetze und Religionen. 1.) Die 
beswerke des Menschen haben bei aller Freiwilligkeit doch Eigen , 
zum Hintergrunde; Gott aber schuf und regiert die Welt nicht zu 
seinem Nutzen, sondern allein, weil es ihm so anständig war .(לכסכות)‎ 
— 2.) Die Pflichtwerke des Menschen haben vorausgegangenen Nutzen 
zum Beweggrunde; Gott aber belohnt den Gerechten und bestraft den 
Sünder, obgleich er von ihren vorausgegangenen Werken weder Nutzen 
noch Schaden hat. — 3.) Gott giebt den Menschen Gebote zu ihrem 
eignen Nutzen, oline selbst von diesen Geboten oder ihrem Nutzen 
einen Nutzen zu haben; er befiehlt den Menschen , das Gebot auszu- 
üben, um ihren Nutzen zu befördern, und bestraft sie, wenn sie es 
nicht üben, wiederum aus Sorge für ihren Nutzen. — Der Nutzen 
oder das Heil des Menschen, seine körperliche und seelische. Vollkom- 
menheit, die Eutaxie dieser und der zukünftigen Welt ist somit der 
uneigennützige Endzweck, den die göttlichen Gebote involviren, 
und dessen Erreichung der Lohn ihrer Erfüllung ist. 


Zwei und neunzigstes Capitel. Erklärung der andern 
von den zwei Bitten Mose’s, der um Manifestation der Wege 0. i, 
der Eigenschaften Gottes, die gleichsam das die Welt mit der göttl, 
Begierung verknüpfende Band sind. Die Rabbaniten zählen ein- 
stimmig dreizehn Middot (nach Ex. 34, 6. 7.), aber nach verschie- 


كك ו 


nen genau entsprechenden Schadenersatz remuneriren — eine Mei- 
nung, die selbst israel. Gaonim angenommen. — Etwas modifieirte 
Ansicht einiger Weisen. — 3.) Die einzig vernunft- und schriftge- 
mässe Meinung: Gott hat die Thiere aus freier Güte geschaffen und 
ins Leben gerufen, er kann ihnen, ohne dass seine Vollkommenheit 
darunter leidet, diese Güte wieder entziehen; und hat sie, unter der 
in der Thora vorgezeichneten Weise, zum Nutzen der Menschen ver- 
ordnet, ohne durch seine Gerechtigkeit zu einer Retribution gehalten 
zu sein. 

Neunzigstes Capitel. Zwiefacher Unterschied der Züch- 
tigungsleiden des Gerechten von dem Schmerze der Thiere (der, wie 
oben gesagt, weder auf dem Wege des תמול‎ noch des vır5 genügend 
erklärt werden kann). — Abraham, der Erstling der Geprüften. 100: 
versehiedene Ansichten über sein Zeitalter, seine Persönlichkeit, seine 
Familie. Das Wahrscheinlichste: Er lebte zur Zeit Mose’s, was auch 
die Agada bestätigt, die diesen zum Verf. des Buches macht. — Ver- 
schiedene Anschanungen des Charakters und des Leidens Iobs. Letz- 
teres ist nach den Karäern ein Züchtigungsleiden, das die Liebe —, 
nach den Rabbaniten ein Strafleiden, das die Gerechtigkeit ihm aufer- 
legt hatte, zufolge ihres constanten Grundsatzes: Kein Uebel ohne Sünde. 
A.) Die Rabbaniten gehen in zwei Meinungsparteien aus einander: 
1.) Iob ist ein Selbstgerechter, aber nach Verdienst Gestrafter; seine 
Freunde und Elihu haben Recht, dass sie seiner Versündigung an der 
göttl. Gerechtigkeit widerstehen; nur die Grüsse seines Schmerzes 
konnte ihn entschuldigen. — 2.) Ansicht Maimuni’s: Iob war mora- 
lisch- gut, aber er läugnete, wie Aristoteles, die specielle Vorse- 
hung Gottes über das Menschengeschlecht und die zukünftige Vergel- 
tung. Des Elifas Meinung ist die der Thora; des Bildad die der 
Muatazile; des Zofar die der Ascharije. Erst das nachmalige Buss- 
bekenntniss Iob’s steht über den Aeusserungen seiner Freunde. — 
B.) Zufolge den Karäern war Folgendes der Controverspunkt. 0 
erklärte sein Leiden für heilbringende Liebeszüchtigung und 
hoffte auf eine zukünftige Vergeltung desselben mit der Auferstehung 
der Todten. Seine Freunde hingegen erklärten es für Strafleiden 

- - (verwirkt durch seine, oder, wie Bildad meint, seiner Kinder Sünde), 
für einen Beweis seiner moralischen Sehlechtigkeit, und .ermahnen 
ihn zur Busse; sie schliessen von der Langmuth Gottes über die G@ott- 
losen a minori ad majus, dass Gott die Frommen belohnen müsse, 
geschweige dass er sie züchtige. Iob hingegen wies von dem unbe- 
greiflichen, noch nicht retributiven Walten Gottes in dieser Welt auf 
die zukünftige hin, in der Alles, die Sinde der Gottlosen und die 
Züchtigung der Gerechten, werde nach Verdienst vergolten werden. 
216 Dinge der Niederwelt sind uns unerforschlich, um wie viel mehr 
die Handlungen und Wege Gottes! Elihu fügt zu den Reden der 
Drei nur das Neue hinzu, dass für den gerechter Weise Gezüchtigten die 
Tugend spreche und ihn von seinen Leiden befreie. — Prüfung der 
vorgeführten divergirenden Ansichten über 100. — 1.) Die erstere 
Meinung der Rabbaniten widerspricht offenbar dem Zeugnisse der 
Schrift im Prolog und Epilog des Buches. — 2.) Die Meinung 
Maimani’s, der die richtige Auffassung der göttl. Vorsehung für 
den Controverspunkt hält, ist gleichfalls unbegründet. Iobs Reden 
stellen das gerade Gegentheil der Zufalls-Lehre des Aristoteles dar. 
Die angeblichen Differenzen in den im Grunde übereinstimmigen Lehren 
der Freunde sind willkürlich hineingetragen. Die Sünde 1008 und der 
Widerstreit der Freunde sind aus ganz falschem Gesichtspunkte auf- 
gefasst. — 3.) Die Ansicht der Karäer hat mehr Schriftgrund, aber 


— XXX — 


würdigt, das Moralisch- Gute wird dem Intelleetuellen mancipirt und 
die höchste Tendenz der Gesetzoffenbarung, so wie der höchste Lohn 
der Gesetzerfüllung einseitig negirt. 

Neun und achtzigstes Capitel. VI. Die Lehre der 
Thorn: Die Weisheit Gottes ist die Norm aller seiner Handlungen. 
Die Allwissenheit, sein unveränderliches, unbeschränktes und unend- 
liches Attribut, gehört zu seinem Wesen. Die Vielheit der Objecte 
inferirt keine Pluralitäit in Gott; der scheinbare Mangel der Ordnung 
in der Welt ist kein Grund, die Universalität und Specialität des 
000. Wissens und der göttl. Vorsehung zu verkürzen, wie die Ari- 
stoteliker tun und Maimuni, der, bei seiner Annahme einer speciellen 
nach remunerativer und vindicativer Gerechtigkeit waltenden Vorseh- 
ung ausschliesslich über das Menschengeschlecht, doch nicht alle 
Wirrnisse zu lösen vermag. Die göttl. Providenz erstreckt sich über 
das Höchste und Niedrigste, über das Kdelste und Geringste; alle 
Acte derselben erhalten durch die göttl. Weisheit ihre festen Ten- 
denzen, Sein Walten im Bereich der Schöpfung, so’ wie im Bereiche 
der Gesetzofenbarung — Alles ist nach seiner wesentlichen Weis- 
heit, nicht nach seinem blosen absoluten Willen eingerichtet. Die 
göttl. Gebote sind nicht grund- und zwecklose Decrete,, sondern 
zweckgemäüsse Verordnungen des weisen Gottes. Die Entstehung der 
Welt ist nicht ein bloser Act des 0141. Willens, wie die Ascharije 
sagen, sondern der Weisheit Gottes, der sie nicht um seinetwillen, 
sondern um ihrer selbst willen hervorbrachte, in der durch seine We 
heit ausersehenen Zeit, nicht weil es so nothwendig, sondern weil 8 
so gut und ibm anständig war. Der Mensch ist mit freiem Willen 
begabt, nicht einer absoluten Nothw endigkeit unterworfen, wie die 
Ascharije sagen. Es giebt ein Reich der Möglichkeiten, was die 
Ascharije zu Gunsten der göttl, Praescienz negiren; die göltl. 
Praescienz und Providenz heht die Natur des Möglichen keineswegs 
auf, sondern bringt nur eine hy pothetische Nothwen 
sich. Die W illensfreiheit des Menschen ist eine sowohl vor 2 
der Handlung vorhandene permanente Fähigkeit, die ihn vor den nie- 
deren jebenden W. esen ו ו ו‎ sie ist nicht 57 as mitder 


Sina solcher Schriftstellen, welche der 1‏ ל ור 

phorie der activen Wiltensfähigkeit entgegen zu sein scheinen. — Die 
Beraubung der freien Wahl, der für das Gute sich entscheidenden 
Spontaneität ist ausserordentliche göttl. Strafe. Die 20101. Weltregie- 
rung ist eine Alles umfassende und gerechte, in Bezug sowohl Ruf 
die Frommen als die Gottlosen. Das es ersteren 006 0001, letzteren gut 
geht, dafür ist Folgendes die probabelste Lösung und Theodicee, \- 
Das Glück des Gottlosen ist zu betrachten theils als Gnadenlohn für 
vorausgegaugenes Tugendverdienst, theils als Strafe zu seiner eignen 
Verblendung, theils als Lockmittel, ihn zur Busse zu leiten, theils als 
Ersatz für die seiner wartenden ewigen Pein; das Unglück des Ge- 
rechten theils als Strafe für vorausgegangene Sünden, theils als Prü- 
fung zu seinem geistlichen Besten, geordnet von göttlicher Weis- 
heit. Die irdischen Güter vertheilt Gott nicht nach commutativer 
Gerechtigkeit, sondern nach seiner mit Weisheit gepaarten Gnade. 
Was Haib-&Gute und Halb-Gottlose betrifft, so wird ihr Gutes nicht 
besonders belohnt und ilr Böses uicht besonders bestraft, sondern bei- 
des gegen einander abgewogen. — 1.) Meinung der 124 6 (939): Gott 
recompensirt den Schmerz der unvernünfügen Thiere mit keinerlei 
anderweitem Vortheil. — 2.) Meinung der Muatazile: Da der 
Schmerz der Thiere kein verdienter ist, so wird ihn Gote durch ei- 


— 0 ]טאאא كلك 


Gute ist. Alles Böse also kommt von der Materie; alles Gute von 
Gott vermittelst der Formen. 

Acht und achtzigstes Capitel. VI Nach dieser Theo- 
rie ergeben sich alle Handlungen Gottes aus seiner vergeltenden Ge- 
rechtigkeit, und alles Uebel ist die Strafe der Sünde. — A.) Lehre 
der Abadije: Die Vorsehung erstreckt sich auf alle Individuen al- 
ler Gattungen. Alles Uebel ist die Folge der Sünde, obgleich wir 
oft zu kurzsichtig sind, um diesen geheimen Zusammenhang zu er- 
kennen. Das Schlachten der Thiere ist gleichfalls Folge der Sünde, 
um deren willen menschliche Seelen in thierische Körper wandeln. 
— Widerlegung dieser lächerlichen Metempsychose. — Nach einer 
andern Partei ist der Schmerz der Kinder und Thiere kein Schmerz 
und also auch kein Uebel, was absurd ist, da beiden die anima sensitiva 
zukommt. — B.) Lehre einer aristotelisirenden jüdischen Partei, nament- 
lich Maimuni's: Die Vorsehung ist allein in Betreff des Menschen eine 
individuelle; in 060768 der übrigen Geschöpfe, ohne Beeinträch- 
tigung des göttl. Wissens, eine nur generelle. Denn bei letzteren 
ist der Endzweck der Vorsehung nur die von der Weisheit Gottes 
geordnete und durch seine Liebe vollzogene Erhaltung der Gattung; 
bei dem Menschen hingegen, der mit einem unvergänglichen Intelleet und 
mit Willensfreiheit begabt ist, die durch seine Gerechtigkeit erfor- 
derte und durch seine besondere Regierung ausgeübte Vergeltung 
nach Verdienst; die Vorsehung ist bei jenen eine allgemeine und 
äquale, bei diesen eine specielle, relative und graduelle, je nach dem 
besseren oder schlechteren intellectuellen und moralischen Zustand 
der einzelnen Individnen. In der Niederwelt geschieht ausser der 
Erhaltung der Gattung (freilich ist der Gattungsbegrifi etwas Subjec- 
tives, ausserhalb der Vorstellung nur in den ihn constituirenden Indi- 
viduen Existirendes) allerdings, wie Aristoteles sagt, Alles per acci- 
dens; nur das Menschengeschlecht ist ausgenommen, denn die Vorse- 
hung entspricht den Objeceten und findet statt nach objectiven Grün- 
den. — Kritik und Widerlegung der maimonidischen Theorie. Die 
Läugnung des Wissens zugleich mit der Vorsehung, oder der letzte- 
ren 0006 das erstere, inferirt immer einen Mangel in Gott; wie das 
Wissen ein allgemeines und specielles ist, so muss es auch notliwer- 
dig die Vorsehung sein. Die specielle Vorsehung auch über die nie- 
dern Creaturen thut weder der göttl. Vollkommenheit Eintrag, nociı 
gehört sie unter die Unmöglichkeiten (da das göttl. Wissen auch 
die Sensation involvirt), noch ist sie Gottes unwürdig. Zudem wird 
sie constatirt durch Schriftaussprüche und Schriftgebote und Schrift- 
exempel, so wie auch durch die Zeugnisse der Alten, selbst von den 
Rabbaniten. Selbst die Schlachtungs-Gebote sprechen dafür. — Auch 
die Meinung, dass Alles, was dem Menschen begegr.et, ihm er merito, 
Kraft der recompensativen göttl. Gerechtigkeit, geschehe, wird durch 
die Erfahrung widerlegt. — Die Gegner helfen sich so, dass sie die 
Uebel eines Gerechten für Zufälle halten, die von der Materie 
ausgehen und auf das Seelenheil abzwecken; die Glücksumstände des 
Bösen hingegen für göttl. Strafe, von ₪00). Weisheit geordnet. 
— So werden nach Willkür die Handlungen Gottes bald seiner @e- 
rechtigkeit, bald seiner Weisheit zugeschrieben, und wider 
Vernunft und Schrift wird der Begriff der Prüfungen und Liebeszüch- 
tigungen der Gerechten aufgehoben. — Damit hängt die falsche Ansicht 
zusammen, dass nicht moralische Güte, sondern lediglich die Entfaltung 
des Intellects er potentia in actum Befähigung und’Anspruch auf das 
ewige Leben gebe, und dass somit die Gebote nur wegbalnende 
Mittel zur Entfaltung des Intellects seien. — So wird das Gesetz ent- 


-- טאאא - 


botes, Gott aber ist unumschränkt frei und weder an das von ihm 
nach freier Willkür gegebene Gesetz gebunden, noch selbst nach dems, zu 
beurtheilen. — Nach dieser Lehre füllt das göttl. Gesetz und die künftige 
Vergeltung zusummen; denn der Mensch ist nicht frei, also nuch 
nicht zurechnungsfühig. Die Natur des Möglichen wird aufgehoben 
und es bleiben nur die beiden Extreme des nach göttl. Willen unbe- 
dingt Nothwendigen und unbedingt Unmöglichen. Die Annahme der 
göttl. Allwissenheit und der menschlichen Willensfreiheit involvirt nach 
dieser Secte einen für die Vernunft unzulässlichen Widerspruch, — 
Rücksichtlich der menschlichen Handlungen gehen die Medabberim in 
zwei Parteien aus einander. 1.) Die Secte Al- Gahamije, welche dem 
Menschen auch nicht den Schein eignen Vermügens lassen, sondern 
Alles auf Gottes Schöpferkraft und absoluten Willen zurückführen, 
so dass Stehen und Sitzen als Handlung nicht verschieden ist von 
Länge und Breite als Eigenschaft, und Gott z. 13. an dem Schreiben- 
den 4 Accidenzen schafft: den Willen, den Kalam zu bewegen; das 
Vermögen, es zu thun; die Bewegung der Hand und die Bewegung 
des Kalam — Alles im Momente der Handlung. — 2.) Die Secte Al- 
Ascharije glaubt, wie die vorige, an die stetige Schöpfung der 
Accidenzen, an die souveräne Causalität des göttl. Willens und an 
die effective Dependenz der menschl. Handlungen, doch nehmen sie 
in der geschaffenen Willenskraft des Menschen einigen Rapport zur 
Handlung an, einen Schein der Selbstbestimmung, den sie ددم‎ nen- 
nen; dieses gilt aber nur von den Handlungen in ihrem Anheben, 
denn in ihrem Geschehensein sind sie alle Gottes Wirkungen , der 
im Momente der Handlung das accidens des Vermögens mit jenem 
accidentalen Anhängsel des רת‎ schafft. — Nach dieser Schilderung 
wird der vorgebliche Widerspruch der göttl. Praescienz mit der 
menschl. Willensfreiheit widerlegt und Gott die scientia media, das 
Wissen des Möglichen oder bedingnissweise Zukünftigen, vindieirt. 
Dieses Wissen ist ebenso sicher als unbegreiflich, wie überhaupt die 
Allwissenheit und das Wesen Gottes, dem jene angehört. 

Sieben und achtzigstes Capitel. V. Lehre derer, die 
schlechthin einen ursachlichen Zusammenhang des Bösen mit Gott 
läugnen. — A.) Lehre der Daisanije: Gott wirkt das Gute, der 
Satan das Böse. — B.) Lehre der Mani-Necte: Das Licht wirkt das 
Gute, die Finsterniss das Böse. Beide, Licht und Finsterniss, depen- 
diren von der Bewegung der Sphären; das Licht vermittelt das Ent- 
stehen (das Gute), die Finsterniss, die eine Privation ist, das Verge- 
hen (das Böse). Alles Entstehende hat seinen zureichenden Grund 
in den sphärischen Kräften; der Mensch, unter der oder jener Con- 
stellation geboren, ist unfrei in seinen Handlungen (Anklang an die 
Lehre der (מנכרק‎ .-- Damit zusammenhängenden Ansichtenmanichaisi- 
render jüdischer Parteien. — €.) Die Seele ist Regentin des Körpers 
und Vermittlerin der göttl. Vorsehung. Die Menschen zerfallen in 4 
Klassen, je nachdem sie allein für den Körper oder allein für die 
Seele oder für beide zugleich oder für keinerlei von beiden sorgen. 
Je nach diesen Zuständen ist das 60/0008 irdischen Glücks oder Ue- 
bels in ihrem Gefolge. — Alle diese Theorien huldigen dem Prineip 
des Zufalls. — D.) Gutes und Böses sind eontradietorische Oppo- 
sita; das Böse ist ein Non-Ens, also olme agens, also ist Gott nur 
wirkende Ursache des Guten. — E.) Die alle vier vorerwähnten in 
sich vereinigende Lehre: Satan und Finsterniss deuten auf die Mate- 
rie; das Böse ist eine dieser, von der das Vergehen ausgeht. an- 
haftende Privation. Das Licht deutet auf die Form, das Medium der 
göttlichen Wirkungen, das Prineip des Entstehens, welches selbst das 


6% 


نت 4% ר-- 


dersprechende Meinungen, denen die Eiue, nach Speculation und Thora 
wahre entgegengestellt werden soll. 


Drei und achtzigstes Capitel. I. Epikurische An- 
sicht über die göttliche Vorsehung. — A.) Lehre der Schamanen 
und Sophisten: Die Welt ist nichts Reales, Alles hat nur ein Schein- 
dasein ohne Wesen und Bestand, es giebt also auch keinen Gott und 
keine Vorsehung. — B.) Lehre der Muchlide-Secte: Die letzten 
wirkenden Ursachen sind die Sphären und die Elemente, es giebt 
kein letztes und leitendes Princip (Gott), sondern Alles steht unter 
der Alleinherrschaft des Zufalls.. Falsche Begründung dieser Lehre. 
— Schon Aristoteles hat diese Zufalls-Theorie widerlegt, und ge- 
zeigt, dass wenn auch Einzelnes in der sublunarischen Welt zufällig 
geschehe, doch, bei dem Bestehen continuirlicher und fixer überwie- 
gender Dinge תפידייס)‎ und >>7>n), kein Fortbestehen des Weltganzen 
per accidens angenommen werden könne. 


Vier und achtzigstes Capitel. Il. Lehre der Lithbi: 
Die Welt hat einen Schöpfer, sie ist aber, nachdem sie einmal geschaf- 
fen, völlig sich selbst überlassen und also confus; das ganze Leben 
ist ein Traumleben, die Aussenwelt eine Einbildung; alles Gute und 
Ueble, das dem Menschen widerfährt, verursacht er sich selber. 


Fünf und achtzigstes Capitel. III. Lehre des Aristo- 
teles: Die ₪018. Providenz erstreckt sich über dic obere Welt 
nach ihren Individuen, über die untere nur nach ihren Gattun- 
gen; sie ist geknüpft nur an das Dauernde und Daseiende, und die 
Welt muss also ewig sein, wie die Providenz ewig ist. Rücksicht- 
lich der Individuen der Niederwelt, die nach der Einrichtung der all- 
gemeinen Vorsehung entstehen, bestehen und vergehen, findet keine 
specielle Vorsehung statt, sondern bloser Zufall. Der Beweis für 
diese Irrlehre wird von der Secte zwiefach geführt: — 1.) von Seiten der 
Welt. Ihre Unordnung beweist, dass sich das Wissen Gottes nur 
bis zur Mondsphäre und nicht weiter erstreckt. Die Annahme einer 
Providenz über das Reich des Entstehens und Vergehens postulirt 
eine Veränderlichkeit in Gott. — 2.) von Seiten des Wesens Got- 
tes. Das Materielle kann nur mittelst der Sinne wahrgenommen wer- 
den. Gott aber ist unkörperlich. Das Entstehen und Vergehen ist 
ein endloses, das Wissen aber umfasst nicht das Unbegrenzte.. Das 
Entstehende war vorher ein Non-Ens, das Wissen aber steht ausser 
allem Bezug zum Nichtseienden. Die Vorsehung Gottes über die 28- 
feriora bringt in das göttl. Wesen Veränderlichkeit, Pluralität, Un- 
vollkommenheit. Diese Beweise für die aristotelische Vorsehungs- 

heorie werden, nach grösstentheils schon vorbereiteten Domonstra- 
tionen, entschieden zurückgeschlagen. 


Sechs und achtzigstes Capitel. IV. Lehre der Mu- 
gebbire (Gabarije): Es giebt eiue specielle Vorsehung des 
allwissenden Weltschöpfers über ale Theile seiner Schöpfung, aber 
nicht seine Weisheit, welche den göttl. Handlungen die Endzwecke 
setzt, sondern sein absoluter Wille ist die norma normans, nach 
der Alles geschieht. Gott concurrirt unmittelbar zu den scheinbar 
geringfügigsten Geschehnissen, kein accidens fungirt zwei Momente, 
sondern Gott muss im zweiten ein neues schaffen. Der Mensch. ist 
nicht frei, wirkt nicht nach selbstständiger Kraft, sondern ist ge- 
zwungen und steht unter dem stetigen schöpferisch erhaltenden 
und nach absolutem Willensdecret leitenden Einflusse Gottes. Das 
Gute und Böse” ist solches nur Kraft des göttlichen Gebotes und Ver- 


--  אצצזו‎ 


des Gesetzgebers. — 3.) Das Gute und Böse ist ein solches nur rlick- 
sichtlich des handelnden Subjects; was, von Menschen gethan , böse 
ist, das ist, wenn von Gott gethan, gut. — 4.) Alles Böse ist eine 
ويمرملعم‎ au der Materie haftend, ohne Wesen, also nicht er actione 
agentis. Alles, dessen agens Gott ist, ist somit gut. — 5.) Gutes 
und Böses sind zwei gegensätzliche realla, zu den ersten intel- 
lectuellen Begriffen gehörig und also keiner Bew eisführung be- 
dürftig. — 6.) Gutes und Böses sind solches nicht mit Nothwendig- 
keit in sich selber, sondern durch Convention, er intentione agentis 
gehören also zu den نا 6 ₪ 0 65 — .נופורסווות‎ 9, Der Begriffdes Gufen und Bö- 
sen gehört ebenso unter die rein intelleetnelle ,لا‎ als das Dasein Gottes; 
die Prophetie praesupponirt beide, und ist nicht Beweis, sondern Darle- 
gung (wicht npın, sondern (כסיק‎ derselben. — Gegen 3. Es giebt aufethi- 
schem Gebiete legale und intelleetuelle Ursachen; nur erstere 
hängen von dem Urheber der Offenbarung ab, die intelleetuellen sind 
unabänderlich, und bleiben für alle Subjeete und Objecte und Zeiten 
dieselben. — Gegen 4. Wie das plıysische Uebel theils ein Mangeln- 
des, theils ein Bestehendes ist, so ist auch das moralische Gute dem 
moralischen Bösen theils privative theils contrarie entgegengesetzt, 
keinesweges aber ein Non-Ens, auch nicht rücksichtlich Gottes. ب‎ 
Gegen 5. Da, nach der Meinung unserer Weisen, der menschlichen 
Erkenntnisse fünferlei sind (siunliche, in sich wahre, secundäre 00. ac- 
quisite, traditionelle und conjecturelle), so gehört, dieser Partei 
folge, die Erkenutniss des Guten und Bösen, die beide Realität ha- 
ben, zu der Klasse der au sich wahren Vernunft- Kenntnisse דעות).‎ 
.لمجم‎ Die ethische und metaphysische Wahrheit, die מוסככות‎ und ממפורסנוות‎ 
werden von dieser Partei nicht gehörig unterschieden. — Zu 6. Diese 
Unterscheidung stellt die rechtgläubige sechste Ansicht fest, nach 0ط‎ el- 
cher die Begriffe Gut und Böse zu den pınsyıpn, nicht zu den nıLzcm 
gehören, und auf Convention, jedoch nach dem von Gott dem Men- 
schen eingepflanzten Selbsterhaltungsprineip, beruben. _ Die 
Begriffe des Guten und Bösen stehen zwar nicht auf der ersten Staf- 
fel, aber doch auf der zweiten der Wahrheit; liegt ihre Notliwen- 
digkeit nicht in ihnen selber, so liegt sie doch ausser ihnen, und die 
סככיות‎ nn gehören zu den notiliis insitib. 


Ein und achtzigstes Capitel, Eintheilung der Handiun- 
gen im Allgemeinen nach dem Schema der alten karäischen Lehrer 
(תכפימ)‎ ; der guten insbesondere nach Jeshua (vopr). Neue Pricho- 
tomie, mit ihren Theilen und Untertheilen, aus der Jeshua’s erwei- 
tert. — Die vier Exemptions-Arten des Uebels aus dem Bereiche des 
Moralisch-Schlechten (p»> :(פרכעס פכי‎ 1.) ein kleineres pliysisches 6 
bel, durch das ein grösseres beseitigt wird (5927 (דחית‎ + 2.) ein leibl. 
Schmerz, durch den ein moralischer Nutzen intendirt wird (20); 
3.) das Missbehagen, das mit Erfüllung einer Schuldpficht verbunden 
ist (sinn); 4.) der Leibesschaden, der durch Nothwehr einem zugefügt 
wird .(קמכינק)‎ Alle vier sind durch das. Gesetz bestätigt; ‚jedoch nur 
Nr. 2. und 3. sind Uebel, deren Verursachung Gott zugeschrieben 
werden kaun, ohne seiner Vollkommenheit Etwas zu benehmen. 


Zwei und achtzigstes Capitel. Die Negirung des Wis- 
sens Goltes um die Dinge der Niederwelt und somit seiner speeiellen 
Vorsehungüber dieselbe (denn mit jenem wird diese, als Species des 
Genus, aufgehoben) inferirt einen Mangel im göttlichen, allervollkom- 
mensten Wesen. Auch unter denen, welche ein auch auf die infe- 
riora sich erstreckendes Wissen Gottes annehmen, hegen Viele, wie 
die folgenden Capitel darstellen werden, barocke und sich selbst wi- 


וו 


— RX — 


2.) wie das Wollen, also auch sein Gegentheil, die Aversation, 
als immanent gesetzt werde; 3.) weil er dann die Gesammtheit aller 
Dinge, welche Gegenstände des Willens sind, wollen müsste, wie er 
vermöge der Scienz alle Dinge weiss. — Diese Gegengründe wer- 
den als unhaltbar erwiesen, und drei Widersinnigkeiten aufgedeckt, 
zu denen die Annahme führt, dass Gott vermöge eines producirten 
und weder an ihm noch an etwas anderem ausser ihm als Accidens 
befindlichen Willen wolle. — Pragmatismus der Entstehung der letz- 
teren Meinung; die vier Modi der Attribute des Lebendigen. — Die 
Annahme eines producirten Willens erscheint nur nach dem Dogma 
der Ascharije als nothwendig, dass alle Handlungen Gottes seinen 
absoluten Willen zum Motiv haben, während nach dem rechtgläubigen 
Dogma der göttl. Wille die göttl. Weisheit zum Motiv hat. 


Sechs und siebzigstes Capitel. Da die Sensation 
ein Vermögen der anima vitalis ist und also zum Begriff des Le- 
bens, wenigstens des vollkommenen, gehört, so muss Gott als dem 
Lebendigen, jedoch nur rücksichtlich der sensibeln Objeete, auch Sin- 
nesw alırnehinung zukommen, und dies ist nur eine andere Seite seines 
Wissens, das, je nach den Objeeten, theils ein sensitives, auf das Exi- 
stirende; theils ein intelleetuelles, beides auf das Existirende und 
nicht Existirende bezügliches ist, aber dadurch so wenig ein theilba- 
res wird, als die Annahme der Attribute der Macht und des Wissens 
die Einheit und Einfachheit des göttlichen Wesens beeinträchtigt. 


Sieben und siebzigstes Capitel. Einwürfe gegen 
die Annahme einer sensitiva apprehensio in Gott. — 1.) von der Un- 
körperlichkeit Gottes. Aber diese Sensation ist eine unbegreifliche, 
durch keine Sinneswerkzeuge vermittelte; Gott ist ja der Schöpfer 
der Organe der sinnlichen Wahrnehmung, er muss also die Qualität 
der Sinneswahrnehmung kennen, muss selbst wahrnehmen. Vier Po- 
rismen aus Ps. 94, 7. 8. — 2.) Die Sinneswahrnehmung setzt Leiden- 
heit, also Veränderliehkeit voraus. — 3.) Die sinnliche Wahrnehmung 
steht tief unter der intellectuellen und ist demvach Gottes unwürdig. 
— 4.) Sie ist auf die singularia der Dinge gerichtet, inferirt also 
eine Mehrheit in Gott. — 5.) Nie setzt die Existenz sensibler Gegen- 
stände voraus, also, wenn in Gott supponirt, ein Wahrnehmen nach 
vorausgezangenem Nichtwahrnehmen. 


Acht und siebzigstes Capitel. Resultat: Es kommt 
Gott, unbeschadet seiner Einheit, sowohl die perceptio intellectus (>17), 
als sensus (סכנם)‎ zu und beide, zusammen Eine von seinem Wesen un- 
zertrennte Kraft, sind das Fundament seiner sowohl auf universalia 
as singularia sich erstreckenden und sowohl die oberen als unte- 
ren Dinge umfassenden Vorsehung. 


Neun und siebzigstes Capitel. Wie Gott der Schöp- 
fer und der Allwissende ist, so ist er auch der Weltregierer und 
Ursprung des Guten, der, ungeachtet allmächtig in unbeschränktem 
Sinne, doch nichts Böses thut. Die beiden Veraulassungen des Bösen 
von Seiten des Menschen: die Bedürftigkeit (795) und die Kürze der 
Erkenntoiss (91972 ,(קלכרון‎ fallen bei Gottes Unkörperlichkeit und All- 
wissenheit weg. 

Achtzigstes Capitel. Darstellung und Prüfung der sechsüber 
die Natur des Bösen obwaltenden Ansichten. 1.) alle Werke sind 
gleich; das Attribut des Guten oder Bösen über dem der Existenz ist 
ein blos imaginäres. — 2.) Das Gute ist gut um des Befehls, das 
Böse ist böse um des Verbots willen, also beides nach der Willkür 


— NIX = 


Ein und siebzigstes Capitel. Abfertigung derj., die 
nur negative Attribute zulassen wollen. — Die affırmativen und 
negativen Attribute kommen auf eins hinaus und unterliegen beide 
der Homonymie. -— Die positiven Attribute sind sogar genauer, strin- 
genter und decorer. — Interessante Bemerkung über das Conventio- 
ملاعم‎ der Sprache und ihr Verhältniss zur intelleetuellen Vorstellung- 


Zwei und siebzigstes Cnpitel. Widerlegung der 
Gründe gegen die Benennung Gottes durch Attribute. — 1.) des Grun- 
des aus der Unbegreiflichkeit und Untheilbarkeit des göttlichen We- 


sens. — 2) des Grundes aus der angeblich in den Attributen liegen- 
den Herabziehung Gottes ins Crentürliche. — 3) aus der angeblich 


dadurch inferirten Pluralität in Gott. — Divergenz der orthodoxen Dog- 
matik von der scheinbar identischen Lehre der Kilabije, welche die 
göttl. Attribute für additionelle und von einander real verschiedenehalten. 
— 4.) Grund aus der in dem Begriff der Eigenschaft liegenden Voraus- 
setzung eines Trägers und eines Getragenen; 5.) aus der Unterord- 
nung des Begriffs der Eigensch. unter den der Qualität und mithin der 
Accidentalität. — Metaphysische Kiutheilung der Nomina in fünf Ord- 
nungen, von denen nur I (Namen der Substanz) und V (N. der Hand- 
lung) zur Bezeichnung Gottes angewandt werden. — R. Josef nennt 
die göttlichen Attribute ,صخددع‎ um ihre Essentialität anzudenten, nicht 
,ספוריס‎ zur Unterscheidung von den Kilabije. — Die Prägung der göttl. 
Attribute beruht auf der Convenienz der intelleetuellen Vorstellung, 
nicht der Sprache. — Rechtfertigung der alten karäischen Termino- 
logie in der Lehre von den Attributen. 


Drei und siebzigstes Capitel. Die Alten nennen 
die göttlichen Attribute קכפם‎ »ıro und das Tetragrammaton دوع‎ or, den 
Wesens- Namen, den Namen und das Benannte wohl unterscheidend 
(Jesüah). Andere erklären, nur scheinbar absurd, den Namen und 
das Wesen Gottes für identisch (Mose, Ahron). Dieser scheinbare 
Widerspruch resultirt aus der dreifachen Bedeutung des Homonyms 


or. Der Sinn seines Namens — das ist die rechtgläubige karäische 
Lehre — ist sein Wesen, und sein Wesen der Sinn seines Namens. 


wie der Philosoph sagt, in dem Sinne wie: „Jakob ist Israel‘.‏ ,קוה קול 


Vier und siebzigstes Capitel. Das Tetragramma- 
ton ית‎ (dessen charakteristische Beneunungen aufgeführt werden) 
ist das einzige nomen substantiae, die andern sind nmm. actionum. 
— Es ist ein Name des Wesens und der Kraft; es ist zugleich 
der Existirende (diese Nothwendigkeit der Existenz und die Iden- 
tität ders. mit seinem Wesen drückt das die eine Seite des 8 
darstellende »>% >77 לקת‎ aus) und der Urheber des Seins alles EXi- 
stirenden, der Schöpfer und Wunderthäter In diesem letzteren Sinne 
war der Name den Vätern verborgen, und erst dem Mose wurde er so 
offenbart, wie denn die den Ausgang aus Aegypten beg’eitenden Wun- 
der seine herrlichste Manifestation sind. Das Tetragrammaton ist 
aus Qal und Piel gemischt, und schon darum unlesbar. Schemar)a 
Egriponti über das Tetragrammaton und Dodekagrammaton. — Den 
Qal-Begriff des N. יקוק‎ drückt das daraus halbirte » aus. 


Fünf und siebzigstes Capitel. Dasein und Begriff 
des göttlichen Willens (Josef, Mose). Zwei Parteien, von denen 
die eine sagt, dass Gott wolle per semet ipsum ,(ככפסי)‎ die andere per 
voluntatem extrinsecus productam (5%), und zwar aus folgenden 
Gründen, weil 1.) aus der ersteren Behauptung die Simultaneität des 
Willens und der gewollten Objecte, also die Ewigkeit der Welt folge; 


عت 25 - 


barung die Rrkenntniss Gottes voraussetzt, so ist der Schriftbeweis 
als aus dem Gebiete der Tradition nur ein Nothbehelf für die, welche 
bis zu den allein demonstrativen Beweisen aus dem Gebiete der 
Speeulation sich nicht erheben können. — Bestätigung dieser Stel- 
lung der Schrift zur Speculation aus Zeugnissen karäischer Gelehr- 
ten. — Das عوبر‎ schliesst nach Mose dem Karäüer beides, die Erkennt- 
niss auf dem Wege der Tradition und auf d. W. der Specula- 
tion, in sich, jenes für die Niedrigen, dieses für die Höherstehenden 
unter dem israel. Volke. 


Sechs und seehzigstes Capitel. Zur Annahme einer 
Pluralität in Gott kann sowohl der Wortsinn der Schrift als die 
Schwäche des Verstandes verleiten, indem letzterer von der Mannig- 
faltigkeit der Wirkungen auf eine Pluralität der Eigenschaften in 
Gott, die er, vom Menschen abstrahirt, auf Gott überträgt, schliesst 
und von ihm praedieirt, dass er ist mächtig, wissend, leben- 
dig, wollend, existirend, welche Eigenschaften aber keines- 
wegs eine Mehrheit in Gott inferiren. 


Sieben and sechzigstes Capitel. Das Streben, von dem 
einfachsten Wesen die höchste Vollkommenheit zu prädieiren, führt 
nothwendig auf die Couception einer Mehrheit von Eigenschaften. 
Diese können aber weder Additamente-des göttlichen Wesens sein, 
noch kann dieses aus Theilen zusammengesetzt sein, sondern es ist 
das einfachste, und nur die Manifestation des göttlichen Wesens (erläu- 
tert an dem Bilde des Feuers) ist eine mannigfaltige. Die obgenann- 
ten Attribute (Macht; Wissen, Leben, Wille, Existenz) sind 
also weder Accidenzen noch überhaupt von dem ₪000 Wesen oder 
von einander real unterschiedene proyria, sondern attributa essentia- 
lia, nur formal in unserer Vorstellung gesondert. 


Acht und sechzigstes Capitel. Die Einheit der fünf 
Attribute mit dem göttlichen Wesen illustrirt durch Analogien aus 
dem Bereiche der Creaturen. Beseitigung des Unterschiedes der im- 
manenten Attribute (Leben, Existenz) und der respectiven in 
dieser Beziehung. 


Neun und sechzigstes Capitel. Zurückweisung der Be- 
schuldigung des Uebermaasses in der Speculation, und Vorbereitung 
auf die These und Antithese des folgenden Capitels. 


Siebzigstes Capitel. In Bezug auf die Namennennung 
Gottes gehen drei Parteien aus einander: 1.) die, welche Gott gar 
keine Namen beilegen wollen, sondern ihn nur schlechthin als Ursache 


(le) bezeichnen, die Bekenner der Ewigkeit der Welt. ‚Ihre fünf 


Gegengründe concentriren sich in der Ausschliesslichkeit der den gan- 
zen menschlichen Sprachschatz umgrenzerden zehn Kategorien, von 
denen etwa nur die erste approximativ auf Gott passe, und in der in 
jeder Benennung involvirten Mehrheit, Körperlichkeit und Aceidenta- 
lität. — 2.) die, welche Gott nur mit negativen Attributen bezeich- 
nen und selbst die positiven der Schrift auf negative zurückführen. — 
3.) „unsere Weisen“, welche sowohl positive als negative, sowohl im- 
manente als respective Attribute statuiren und sie auf speculativem 
Weze gegen Einwendungen und Missverständnisse sicherstellen. Ihre 
Gründe sind hergenommen: 1.) von der Nothwendigkeit solcher Na- 
men; 2.) von der Unmöglichkeit des Missverständnisses dieser Na- 
men bei Festhaltung ihres analogischen Charakters; 3.) von der Selbst- 
benennung Gottes in der heil. Schrift. 


— אואא — 


Centralpunkt des Körpers, geistig das Prineip aller Kräfte und Aflek- 
ten, daher; Weisheit, Wille, Gedanke, Rathschluss, Freude, Kummer, 
ب‎ so von Gott in göttlichem Sinne. 


Neun und funfzigstes Capitel. +» gebären, vom Ent- 
stehen der natürlichen Dinge, der Zeitereignisse, der Gedanken in der 
Seele, und somit auch von einem geistigen, in Vebertragung der Voll- 
kommenheit der intelligenten Seele bestehenden Zeugen (Propheten- 
kinder; Seth). 


Sechzigstes Capitel. 7» Flügel; Extremität; Ausbrei- 
tung; Verbergung; Schutz, von der gleichsam überschattenden Vorse- 
hung Gottes, 


Ein und sechszigstes Capitel. ددح‎ 1) Lagern an einem 
Orte; 2) Rast nach vorausgegangenem Mühsal; ١ 
vorausgegangener Thätigkeit, so von Gott nach dem Hexaömeron. 


Zwei und sechzigstes Capitel. كرد‎ Fels, Stein, wegen der 
Härte übergetr. auf Gott: der Hort, und, weil der Stein der erste Faetor 
der natürlichen Composition ist, Gott als das Prineip alles Existirenden. 


Drei und sechzigstes Capftel. +» füllen; voll, abge- 
laufen sein; vollkummen sein, von der Manifestation der göttlichen 
Vollkommenheit im Bereich der Creaturen. — 7152, das Wesen Got- 
tes; das geschaffene Offenbarungslicht (Schekina); die göttl. Vorseh- 
ung; der Lobpreis des Schöpfers. — Die göttl. Vorsehung erstreckt 
sich auf alle drei Theile der Welt, welche im Schöpfungsplane die 
beste war. Sie wird in ihrem vollkommnen Fugenzusammenhange 
versinnbildet durch die Merkaba. Der Merkaba entspricht die Ein- 
richtung des unter einer besondern Vorsehung Gottes stehenden Vol- 
kes Gottes und seiner Heiligthiimer, von dem Stiftszelt bis auf die 
Priestergewänder, Alles voll geheimer physikotheologischer Winke. 
Wie im Makrokosmus, so wohnt, und zwar im eminenten Sinne, die 
Herrlichkeit Gottes unter Israel. ددج‎ in der doppelten Merkaba-Vi- 
sion, nach den Karäern ein Engel in Körpergestalt, nach Maim. etwas 
Geschaffenes, mit Gott in Verbindung Stehendes (Samuel b. Tibbon 
über $nzr), aber vielmehr die göttliche Vorsehung, die unter dem 
Bilde eines organisch gegliederten Menschen dargestellt wird. Innere 
generische Einheit der Visionen Jakobs, Jesaias und Ezechiels, von 
denen die letzte die ausführlichste, die ersteren nur skizzenhaft sind. 
Alle drei ausgelegt als Tableaw’s der besondern strafenden und schüz- 
zenden Vorsehung Gottes über Israel, unter Versinnbildung ihrer 
Media (Engel, Nationen, vier Reiche Daniels, vier Wagen Zacha- 
rias). Eingeflochten ist die Erklärung mehrerer auf die obwaltende 
und entweichende Gnadenvorsehung bezüglichen Homonymen. 

Vier und sechzigstes Capitel. Demoustrative Ver- 
nunftbeweise für die Einheit Gottes, in Bezug auf seine Einfach- 
heit, Unzusammengesetztheit und Untheilbarkeit, die Einzigkeit sei- 


nes Wesens, die Nothwendigkeit seiner Existenz. — 1.) aus dem Wie- 
derspruch des Begriffs der Nothwendigkeit der Existenz mit dem der 
Theilbarkeit und Mehrheit. — 2.) aus der einheitlichen Harmonie des 
Weltganzen. — 3.) aus den Absurden, die aus der Annahme zweier 
wirkenden göttlichen Wesen folgen. — 4.) aus der zwei angenom- 


mene göttliche Wesen treffenden Impossibilität, zweierlei zugleich zu 
wollen und zu wirken. 


Fünf und sechzigstes Capitel. Auch das prophetische 
Wort zeugt für die Einheit Gottes, aber da die Annahme einer Offen- 


- XV — 


Sechs und vierzigstes Capitel. ,קרוב‎ pı77 von örtlicher 
Nähe und örtlicher oder zeitlicher Ferne, in geistigem Sinne von Gott 
als Erkenntnissobjeet und seiner Vorsehung. — rn, 222, 7n>, wenn von 
Gott, nicht von localer Bewegung oder physischem Contact, sondern 
von der Application seines Wortes, seines Einflusses, seiner Wirkung. 


Sieben und vierzigstes Capitel. :» 1.) Fuss, als Glied 
lebender Wesen. 2.) Piödestal lebloser Dinge; 3.) Stütze, Unterstüz- 
zung; 4.) die aus der Niederwelt erkennbare Allmacht und Grösse 
Gottes. Gottes Manifestation in den drei Welten wird unter den 
Bildern der menschlichen Glieder dargestellt, wie die gegliederte Men- 
schengestalt des Cherubinenwagens zeigt; der Fuss deutet auf die 
Erkeuntniss Gottes aus der unteren Welt, die Hand auf die prophe- 
tische Anschauung der mittleren Weit. Demgemäss sind drei Grade 
der Erkenntniss zu unterscheiden: ,ככוסית ,עיוכית‎ »>rın. Von der erste- 
ren Gotteserkenntniss, die weder rein intellectuell, noch rein sinnlich 
ist, ist Exod. 24, 10. zu verstehen, nicht die Frkenutniss der formlo- 
sen, aber formempfänglichen Urmaterie, wie Maimuni meint. 


Acht und vierzigstes Capitel. :»>, >» machen, be- 
wirken, mittelst physischen Contacts und ohne dens., in letzterem 
Sinne von Gott. 973 aus Nichts hervorbringen. ילכ‎ bilden, vom Be- 
gehren und Denken, dem bösen und guten, nach Einigen von der Her- 
vorbringung auch unkörperlicher Dinge. 


Neun und vierzigstes Capitel. -» Hand, dann homo- 
nym in den Bedeutungen: Macht, Machtvollkommenheit; Befehl, An- 
ordnung; Plage, göttl. Züchtigung; Kraft; Hülfe; Weissagung. 


Funfzizstes Capitel. 7> Handhohle; Meisterschaft, King- 
heit; bildl. von der Wolke, von der allseits deckenden und schir- 
menden Kraft und Hiilfe (Gottes); .مام‎ von der den Kreis der Nie- 
derwelt umfassenden göttlichen Weisheit. 


Ein und funfzigstes Capitel. הכוב‎ Arm, metaph. die 
göttliche behütende und rettende Allmacht. 


Zwei und funfzigstes Capitel. pn die Rechte; weil 
Sitz der Kraft, Bild der göttl. Allgewalt. 


Drei und funfzigstes Capitel. »:55 Finger, metaph. vom 
göttlichen Schöpferwort und Willeusbeschluss, wenn nicht etwas aus- 
ser Gott, jedoch nicht zu seinem Wesen Gehöriges dadurch angedeu- 
tet wird. 


» Vier und funfzigstes Capitel. >>, >>, ככון‎ Organe der 
Rede, dann die Rede selber, insbes. die göttliche. 


Fünf und funfzigstes Capitel. >», >57 reden, denken, 
von der Rede Gottes, die immer durch ein geschaffenes Medium ge- 
schieht, so wie von dem göttlichen Denken und Wollen, 


Sechs und funfzigstes Capitel. >» Angesicht; Unwille, 
Wilie, Barmherzigkeit, weil sich auf dem Angesichte spiegelnd;- Da- 
sein, Realität der Existenz, in letzterer Bedeutung, ohne allen Neben- 
begriff der Materialität, von Gott. 


\ Sieben und funfzigstes Capitel. جمد‎ Rückseite ; Später 
in der Zeit; moralische Nachfolge; die Gesammtheit der erschaffenen 
Dinge, als Substrat der aposteriorischen Gotteserkenntniss. 


Acht und funfzigstes Capitel. :: Herz, körperlich der 


— וטאא — 


eine besondere Anzeige der güttl. Majestät sind; die oberste Sphären- 
ordnung, die auf die unteren Dinge infuirt, während Gott, über sie 
erhaben, ewig und unveränderlich bleibt. Maimuni irrt, wenn er دع‎ (Po>) 
Ex. 17, 16. Thren. 5, 19. für das Wesen Gottes selber nimmt; es be- 
deutet weder dieses noch die göttliche Majestät als Kigenschaft. 


Sechs und dreissigstes Capitel. عدر‎ Gwohnen, ruhen), 
insb. von Gottes stetiger Fürsicht, auch von etwas Geschaflenem, wel- 
ches Gottes Fürsicht anzeigt, nämlich dem erschaffenen Lichte ؤرد)‎ 
9932, #993 722). 


Sieben und dreissigstes Capitel. op (aufstehen, seine 
vorige Lage verlassen u, eine andere einnehmen), von Gott: eine Ver- 
heissung oder eine Drohung ausführen. 


Acht und dreissigstes Capitel. +n» (aufrecht stehen, 
stillstehen od. aufhören, bleiben od. währen), von Gott entweder in 
der metaphorischen Bedeutung des Stehens oder des Bleibens., 


Neun und dreissigstes Capitel. مد‎ stehen; über 6)- 
was gestellt sein, darüber walten, darauf wirken; im Geiste stehen. 


Vierzigstes Capitel. 7:5 gehen; sich verbreiten, metaph. 
von der Manifestation und Entziehung der Vorsehung oder Obhut 
Gottes. 


Ein und vierzigstes Capitel. +5» sich forttbewegen, 
von lebenden Wesen, vom Schalle, von Abstracten, von dem in Worte 
übergehenden Gedanken. Insbes. von der sich der innersten An- 
schauung darstellenden Offenbarung Gottes. Die dem Mose in der 
Felsspalte zu Theil gewordene Gotteserscheinung; seine Doppelbitte, 
von der die eine erhört, die andere nur theilweise durch die göttlich 
vermittelte intelleetuelle Apprehension der Werke und Attribute Got- 
tes (wisio posteriorum, nicht faciei) gewährt worden ist. Kritik über 
die bisherigen Deutungen dieser Theophanie (Maimuni; Ibn-Ezra; An- 
sicht der Karäer). Zugleich wird Moses gerechtfertigt und seine Er- 
habenheit über alle Propheten, deren Visionen durch die Imagination 
vermittelt waren, dargethan. 


Zweiund vierzigstes Capitel. عرد‎ zurrückkehren; sich be- 
kehren ; insb. vom Eintreffen des göttlichen Wortes; wenn von Gott, theils 
trans,, theils intrans. von der Einkehr oder Wegkehr der göttlichen 
Vorsehung, 


Drei und vierzigstes Capitel. 79,» auf-, niederskei- 
gen, von Hoheit und Niedrigkeit des Standes, von dem Acte der gei- 
stigen Speculation höherer und niederer Dinge; von Gott: sich zu 
den niederen Dingen wenden (spec. von Mittheilung der Prophetie 
und Wiederenthebung ders.), möglicher Weise von dem geschaffenen 
Lichte der Herrlichkeit כבכק)‎ 7132). 


Vier und vierzigstes Capitel. ردك‎ #9 kommen, heraus- 
gehen, von körperl. und unkörperl. Dingen, auch von körperl. Din- 
gen, die keine locomotive Fähigkeit haben, von Gott: in die Erschei- 
nung treten, sich offenbaren. 


Fünf und vierzigstes Capitel. دع‎ und دعم‎ von Höhe 
des Orts und des Grades oder der Würde, ersteres von der Erhaben- 
heit des Wesens Gottes, letzteres von der Erhabenheit seiner We- 
sensäusserungen. 


-- XV — 


sie vermittelten (die Staffel der Propheten) — in den Stellen, wo die 
Annahme einer sinnl. Anschauung unumgänglich ist, vom Sehen des 
9352 7132, gleichsam des Focus der göttl. Vorsehung. — 25» die Vor- 
sehung Gottes über die Niederwelt. 


Fünf und zwanzigstes Capitel. pr (Stimme), von der 
hörbaren Stimme, von der Rede und ihrem Inhalt, in der Geschichte 
des Siündenfalls Gen. 3, 5. von der in Wirksamkeit tretenden göttl. 
Warnung, nicht von Einem Baume allein zu essen, sondern den 
Genuss beider nach Verhältniss der Bedürfnisse der Seele und des 
Leibes zu verbinden. 


Sechs und zwanzigstes Capitel. Diese Worterklärung, 
deren Ursache die Entfernung der Authropopathien von Gott undsomit 
die Rechtfertigung der Schrift ist, hat auch den Nutzen der Verein- 
barung der Speeulation mit der Prophetie, der Erforschung des tiefe- 
ren Schriftsiones und der Evolution der Glaubensgeheimnisse. 


Sieben und zwanzigstes Capitel. :>> (Seele) von der 
empfindenden Seele der Thiere und der vernünftigen des 
Menschen, so wie von dem Unsterblichen an diesem; ferner in 
der Bed.: Ruhe, Aufhören, von Pausation der Arbeit und der Rede 
(so von Gott); Wille, Wohlgefallen (so fast immer, wenn von Gott). 


Aeht und zwanzigstes Capitel. סיס‎ (Leben), insbe- 
sondere von der Weisheit (wegen der intellectuellen Wahrnehmung) 
und von Gott, übergetragen von der sinnlichen Wahrnehmung als 
Aeusserung des physischen Lebens. 


Neun und zwanzigstes Capitel. :»»:> von dem Le- 
bensgeist,, vermöge dessen der Mensch athmet und sich bewegt; von 
der Rede; insbesondere von dem Intellect. Wenn von Gott, entwe- 
der der intellectus agens, durch den der menschliche in Energie tritt, 
oder die Rede, das Wort. 


Dreissigstes Capitel. np» (Hauch, Geist), insb. vom Le- 
bensgeist, von der unsterblichen Seele, von der prophetischen In- 
spiration, vom Willen (in den beiden letzten Bedeutungen, wenn es 
von Gott gesagt wird). 


Ein und dreissigstes Capitel. vs>, دمح ,קוק‎ von sinn- 
licher, dann intellectueller Wahrnehmnng, entweder sehen oder ver- 
stehen, je nach der Natur der Objecte; wenn von Gott, von dem 
durch keine Sinneswerkzeuge vermittelten Erkennen desselben. 


» Zweiund dreissigstes Capitel. ددر‎ Quelle, Auge;Wahrneh- 
mung mittelst des Auges; Hülfe. Von Gott: Fürsehung und Hülfleistung. 


Brei und dreissigstes Capitel. عرد‎ hören; vernehmen; 
verstehen; von Gott: göttliche Wahrnehmung dessen, was bei den 
Menschen Object des Hörsinns ist. Ohr, von Gott: metaphorische 
Bezeichnung der durch keinerlei Sinneswerkzeuge vermittelten göttli- 
chen Apperception hörbarer Dinge. Ebenso beim Geruch. 


Vier und dreissigstes Capitel. >> sitzen; ruhen, be- 
stehen, beharren ohne Veränderung, von körp. und unkörp. Dingen, 
auch von Gott, der in Himmel sitzt .d. i. über der Sphäre, die das incor- 
ruptible Schlussglied alles Veränderlichen ist (nz; סוג‎ gegen Maimuni). 


Fünf und dreissigstes Capitel. #>>, Stuhl, Thron, Merk- 
zeichen der Erhabenheit und Grösse, wie die Himmel der Thron d.h. 


— צאא — 


schrieben (wie die nutritiven und generativen). — Wohl zu unter- 
scheiden ist der metaphorische und homonyme Gebrauch der 
Wörter. Weit erhaben über die Metapher ist die absolute Aequivo- 
cation (dumwuula). 


Achtzehntes Capitel, Bericht über die bereits vorhande- 
nen Krklärungen der metaphorischen und aequivoken Ausdrücke 
(Josef, Juda Abel, Maimuni). — Gegenstand der Erörterung sind nur: 
1.) die derartigen Ausdrücke bei Mose, dessen Wahrnehmung götlt- 
licher Dinge nicht durch die Einbildungskraft vermittelt war. — 
2.) bei den Propheten und in den Hagiographen, insoweit ihr Inhalt 
historisch referirend, nicht visionär ist. 

Neunzehntes Capitel. Fachwerk der von Gott per me- 
taphoram oder per aequivocationem praediceirten Namen (Topik der 
heiligen Synonymie). — Von den concreten, abstracten und privati- 
ven Namen sind die letzteren als die niedrigste Staffel auf Gott ganz 
unanwendbar. — Namen der Substanz der Materie werden gar nicht 
von Gott praedieirt; wohl aber einige Namen der Affeetionen der 
Materie als solcher und als mit der Form verbanden. — Von den Na- 
men der Form werden gar nicht von Gott praedieirt die der forma 
elementaris und vegetativa; nur Ein Name der mineralis; Namen der 
animalis nur, insofern sie auf der letzten Staffel die Materie der 
vernünftigen Seele ist. — Die Namen der anima rationalis aber, 
besonders ihre ohne Intervention des Körpers vollzogenen, aber auch 
ihre aus der durch die animalische Seele vermittelten Verbindung mit 
dem materiellen Körper resultirenden Thätigkeiten werden in grösse- 
ster Anzahl von Gott praedieirt. — Alle Namen, welche der intelli- 
genten Seele und ihren Kräften, als substantia separata, zukommen, 
sind, wenn sie von Gott praedieirt werden, homonym; alle dem Kör- 
per und den durch ihn wirkenden Seeleukräften zukommende sind 
metaphorisch., 

Zwanzigstes Capitel. or» (Ort), die sinnl. Bedeutung 
des Worts (äusserer und innerer Ort); der Schauplatz einer 
Sache (Welt); der specielle Standpunkt, von wo aus Gottes allge- 
meine Vorsehung erkannt wird; die Staffel speculativer Beschauung. 

Ein und zwanzigstes Capiteh. גדל‎ (gross), in Bezug auf 
Quantität (discrete; stetige; Zeit) und QOnalität (geehrt; hochgestellt, re- 
lative), von Gott in Bezug auf seine erhabenen wunderbaren Tha- 
ten, ohne alle quantitative Nebenbeziehung. 


Zwei undzwanzigstes Capitel. 055 (Form), sowohl von 
der mensurabeln Figur natürlicher und künstlicher Körper, als von 
der substantiellen Form, insb. des Menschen, 0. i. der intelligenten 
Seele, durch die, als seine specifische Differenz, auch sein Werden 
in der Schöpfungsgeschichte bezeichnet wird. — Unterschied der 
Wörter كاح‎ und جره‎ als Bezeichnungen des Ebenbildes Gottes am Menschen, 


Drei und zwanzigstes Capitel. >» (Gestalt) von 
der sinnlich wahrnehmbaren Aussenform oder Eigenschaft der Dinge, 
selbst vom Klange, vom Fantasiegebild. von der geistigen Vorstellung, 
namentl. der rein-intelleetnellen, das Wesen reflectirenden,, die der 
Intellect, das Unsterbliche am Menschen, von Gott aufnimmt. 


/ier und zwanzigstes Capitel. 9°» (Object und 
Handlung des Sehens) von allem Sichtbaren und dann allem Gei- 
stig - Erkennbaren, oft von Gott als dem Objecte des geistigen 
Erkennens, namentlich von der rein-intellectuellen Erkenntniss 
(die Staffel Mosis) und von der durch die Spiegelbilder der Fanta- 


— טואא - 


genz, d. i. Gottes, — Für diese Vermittlung der Wirkung Gottes auf 
die Niederwelt durch die Engel und Sphären (كركرص)‎ zeugt auch die 
Schrift, indem sie Gott wohl verwahrt gegen die Körperlichkeit 
der Sphären und gegen die Mehrheit der Engel. 


Funfzehntes Capitel. Beweise für die Unkörperlichkeit 
Gottes. — 1) Alle Dinge sind entweder vergänglich oder un- 
vergänglich, oder theils vergänglich theils unvergänglich. Aus 
der alleinigen Statthaftigkeit des Letzten erhellt, da eine Progres- 
sion ins Unendliche_ absurd ist, das Dasein eines ewigen Welt- 
schöpfers; ist er aber ewig, so muss er unkörperlich sein. — 
2.) Jeder Körper ist in der Zeit hervorgebracht; die fetzte Ursache 
alles Geschaffenen, zu der man endlich gelangen muss, kann also un- 
möglich selbst körperlich sein. — 3.) Ein Körper wirkt auf keine 
andere Weise nach aussen, als durch Berührung; da aber die Welt 
aus dem absoluten Nichts hervorgebracht worden und dieses unbe- 
rührbar ist, so muss der Weltschöpfer ein unkörperlicher Geist sein. — 
4.) Der Körper wegen seiner Zusammensetzung und dreifachen Dimen- 
sion ist weder einig noch untheilbar, sondern causirt und möglich — 
Eigenschaften, welche mit dem Begriff eines Wesens von nothwendi- 
gem Dasein streiten. — 5.) Der Körper ist local und also mensura- 
bel und also endlich und auch von begrenzter Kraft — der unend- 
liche Gott kann also weder ein Körper noch die Kraft an einem 
Körper sein. — 6.) Der bestimmte Ort und die bestimmte Dimension 
des Körpers setzt eine äussere Ursache voraus — Körperlichkeit und 
Independenz, die Gott zukommen muss, streiten also mit einander, — 
7.) Die Wirkung kann nicht dem Wirkenden gleich sein, sonst wirkte 
Letzteres sich selber; Gott, der die Körper im Allgemeinen nach ih- 
rem charact. Merkmal der dreifachen Dimension hervorgebracht, kann 
also nicht selbst ein Körper sein. — Hauptbeweise sind 1. 3. 7., die 
andern ergeben sich aus dem ersten. 


Sechszehntes Capitel. Wenn die h. Schrift zuweilen von 
Gott wie von etwas Körperlichem redet, so muss nicht der Verstand 
dem Wortsinne der Schrift, sondern dieser der Erkenntniss des Ver- 
standes angepasst werden. — Zumal, da die Schrift selbst bei sinnli- 
chen Gegenständen zuweilen hyperbolisch redet und oft in Bil- 
dern schildert. — In vier Fällen muss die Anstössigkeit des Wort- 
sinns durch eine höhere intellectuelle Exegese beseitigt werden, näm- 
lich wenn das Gesagte der sinnlichen Wahrnehmung oder der intel- 
lectuellen Erkenntniss widerstreitet, oder wenn es, wofern wedersitnlich 
wahrnehmbar noch intellectuell erkennbar, durch viele Gründe widerlegt 
wird, oder wenn es durch Vergleichungsich als widersprechend darstellt. 

® -- Die drei Mittel der Beseitigung der in der Rede von Gott gebrauch- 
ten Sensualismen sind: Ergänzung des elliptischen Ausdrucks, Metapher 
und Homonymie — Zu dieser Erklärungsweise nöthigen uns über- 
dem klare, alle Körperlichkeit an Gott negirende Schriftstellen. 


Siebzehntes Capitel. Die sprachliche Uebertragung kör- 
perlicher Affectionen auf Gott war die Folge des menschlichen Orga- 
»ismus, nach welchem die Kräfte der Seele durch materielle Organe 
wirken. Die Sprache konnte sich nicht anders helfen, wenn sie die 
unmittelbar von Gott ausgehenden Kräfte bezeichnen wollte, als 
durch Uebertragung der menschlichen Analoga. — Diese Uehertra- 
gung von Namen menschl. Handlungen und der ihnen entsprechenden 
Organe ging aus dem Streben hervor, durch dergleichen Attribute 
jeden Mangel von Gott zu entfernen. — Daher werden auch keine 
Organe, für die sich keine analoge Kraft in Gott findet, ihm zuge- 


— XXI | 


Schema der vier Figuren des kategorischen Syllogism,. — Zurück- 
weisung der asyllogistischen galenischen Figur, aus der die Prophe- 
tie als Erkenntnissgrund für die Anfünglichkeit der Welt und somit 
des Daseins Gottes erwiesen werden könnte. 


Dreizehntes Capitel. Die Wunder ‚als durch Veränderung 
der Natur herbeigeführt, setzen die Anfünglichkeit der Welt voraus; 
daher der Glaube an dieselbe durch Wunder bestätigt und befestigt 
worden ist. Sie sind zwar kein demonstrativer Beweis, aber 
doch ein analogisch-indnetioneller, eine durch die Sinne ver- 
mittelte Handle itung zu speeulativer Krkenntniss. Die Nichtaner- 
kennung derselben heruht auf der vorgefassten Meinung ihrer Un- 
möglichkeit, — Nuchweisung dieser doppelten Krkenntnissquelle des 
Daseins Gottes: der intelleetnellen, durch die Betrachtung der (drei- 
theiligen) Schöpfung vermittelten Speeulation, und der göttlichen Wun- 
der (erstere für die Gebildeten, letztere für das Volk) an einigen 
Psalmstellen, und zu diesen ein philosephischer Midrasch. — 


Vierzehntes Capitel. Bewahrheitung einer höchsten, sinn- 
lich nicht wahrnehmbaren Welt auf dem Wege intellectueller Specu- 
Jation io mannigfachen Richtungen — namentlich der Existenz sepa- 
rater Iutelligenzen, aus der ewigen Bewegung des Himmels. — Die 
Cirkelbewegung des Himmels setzt nach Ar. Rundheit der Gestalt 
und Beseeltheit als Prineip aller nicht natürlichen Bewegung vor- 
aus; die Beständigkeit dieser Bewegung erfordert intellectuelle Ima- 
gination und Begier, den geistig vorgestellten Gegenstand zu er- 
fassen — die vier Ursachen der unaufhörlichen Kreisbewegung des Him- 

mels — Nach Maimuni sind diese zwar nicht demonstrabel, aber 
doch die naturgemässesten und unzweifelhaftesten. — Spätere For- 
scher (סכטי קכין)‎ gehen in der Annahme dieser Ursache von Ar, ab, 
theils die Körperlichkeit des Himmels läugnend (Ibn-Roshd), theils 
ihm nur eine relative Nothwendigkeit der Existenz zutheilend (Ibn- 
Sina). — Das höchste Objeet der Vorstellung und Liebesbegier des 
Himmels ist Gott; doch schloss Arist. aus der Mannigfaltigkeit der 
Bewegung der Sphären auf eine der Zahl der Sphären entsprechende 
Pluralität der Intelligenzeu, welche die Objecte der Imagination und die 
Prineipe der Bewegung der Sphären sind. — Nach der recipirten 
Annahme würde es also, wie neun Sphären, so auch neun intelligentiae 
separatae geben und die zehnte — Gott, das formengebende, durch die 
Mittelursachen der ihm gradweise untergeordneten Intelligenzen wir- 
kende, oberste Prineip. — Maimuni will Gott nicht für den Bewe- 
ger der obersten Sphäre erkennen, um ihn mit den übrigen Himmel- 
bewegenden Intelligenzen nicht in Eine Classe zu bringen. — Aber Ar., 
besteht auf dieser in dem Beweger der obersten Sphäre endenden © 
Causalkette, so wie auf der Mehrheit der Intelligenzen, weil durch 
Annahme allein der obersten die Mannigfaltigkeit der himmlischen 
Bewegungen unerklärbar bleibt. — Zeugnisse für die Wahrheit die- 
ser Annahme, zugleich ihre richtige Auffassung lehrend, aus der 
Schrift, insbes. Ps. 103, 19 f. — Die himml. Intelligenzen sind die 
Engel, die den Thron Gottes umgeben — Er nieht einer aus ihrer 
Mitte, sondern streng von ihnen unterschieden. — Jesuah’s Beweis 
für das Dasein der Engel schon bei Beginn der Weltschöpfung — aus 
der dem Lebendigen untergeordneten Tendenz des Leblosen. — Summa: 
Die Disposition der Materie wirkt Gott vermittelst der Bewegung 
der Sphären; die Form vermittelst der körperlosen Intelligenzen. 
Diese sind auch die vermittelnden Ursachen der Bewegungen des Him- 
mels, und das erste Medium ist der Wille der allerhöchsten Intelli- 


— XI — 


Möglichkeit, somit Anfänglichkeit aller erscheinenden Dinge, auch 
der Himmelskörper. — Averroes, abweichend von Avicenna, 
findet in der von Ar. behaupteten Unvergänglichkeit und doch Zusam- 
mengesetztheit des Himmels einen Widerspruch, und läugnet die letz- 
tere, obgleich er seltsamer Weise wieder zugesteht, dass der Himmel 
seine Bewegung von einer nicht-hylischen Form empfange, oder 
doch behauptet, dass der erste Beweger die Form für das in actu 
Existirende sei. — Läugnet er auch die Zusammengesetztheit, so ist 
doch die Räumlichkeit, die Dimension, die Theilbarkeit des Himmels 
gewiss, und somit auch die blosse Possibilität seines Daseins, seine 
Anfänglichkeit durch einen Schöpfer. — 3.) aus 060 46 
und somit Endlichkeit der Existenz. — 4.) aus der nothwendigen 
Priorität der unendlichen Existenz (Gottes) vor der endlichen 
Welt.) 


Eilftes Capitel. Beweise für das Dasein Gottes aus der 
Betrachtung der Welt. — 1.) aus dem Entstehen und Vergehen 
der substantiellen Formen an der Materie, bei dem weder die Form 
noch die Materie noch das Nichtsein das agens sein kann, sowie aus 
der Bewegung, die aus dem in potentia und in actu Seienden zusam- 
mengesetzt ist. — 2.) aus der Mannigfaltigkeit der Formen an der 
Einen Materie (auch der Elemente und der Splären), woraus auf 
eine höchste intendirende und die Formen speciell anweisende Intelli- 
genz zu schliessen ist. — 3.) aus dem ‚Einen unter dreien möglichen 
Falle, dass die Dinge der Welt theils vergänglich, theils unvergäng- 
lich sind, und aus der Prädicabilität des Letztern nur von Einem We- 
sen (Gott). — Einige der Weisen sagen, das Gott nur die Exi- 
stenz, als Aceidens, hervoerbringe, und die priorischen, im Nichts 
(209) befindlichen Seelen (כפפות)‎ zu Trägern derselben mache. — An- 
dere läugnen dieses Bestehen existenzloser Seelen im Non-Ens — 
als zu einem zweiten Princip neben Gott führend. — Nach Jesüah 
führte die Wahrnehmung an sich nothwendiger, unveränderlicher 
Dinge auf die erste Meinung (die der Muatazile); nach den Ascha- 
rije hingegen bestehen auch letztere als solche nur per actionem 
agentis et intentionem intendentis, und die Corruption tritt nicht ein 
durch Hervorbringung eines entgegengesetzten Accidens, sondern 
durch Cessation des Wirkens des Wirkenden. — Das letztere wider- 
spricht der Erfahrung, darum nehmen die Muatazile die Existenz ei- 
nes subjeetlosen Accidens an, durch welches das mögliche Vergehen 
herbeigeführt wird. — Der Glaube an die Existenz eines Non-Ens, 
gemäss den vernunftgemässeren Principien der Muatazile, ist unter 
unseren Weisen der allgemeinere. 


Zwölftes Capitel. Die Anerkenntniss der Anfänglichkeit der 
Welt und des Daseins Gottes ist die Basis der praktischen Gesetz- 
offenbarung. Abraham ist der Erste, der jene Wahrheiten aus 
Vernunftgründen erkannt hat und den Sabäern gegenüber behauptete. 
Die Torah beginnt mit diesen Wahrheiten, zum Beweis, dass die 
Prophetie sie voraussetzt. — Die speculative Erkenntpiss ging 
bei Abraham der prophetischen voraus. — Er ist ein Vorbild der 
Gemeine der Einheitsbekenner .(موحدين)‎ — Auch die Propheten 
sind bemüht, die Erkenntniss des Daseins Gottes auf dem Grunde der 
Weltschöpfung zu beleben, und verweisen auf die speculativen Gründe 
für dasselbe. — Beweis für die Unstatthaftigkeit des Satzes, dass die 
Anfänglichkeit der Welt erst durch die Prophetie erkannt und be- 
wahrheitet werde, aus der Logik, durch alle drei Figuren des conclu- 
siven Syllogism hindurch. — Organismus des kategorischen Syllogism.— 


— XXX — 


zu einander; kein Ding entsteht aus dem ersten besten, um wie 
viel weniger aus Nichts. 


Siebentes Capitel. Kritik der Beweise für die Ewigkeit 
der Welt, die von dem Wesen Gottes, als dem allervollkommen- 
sten, hergenommen sind. — 1.) Die Activität nach einem Zustande 
der Nichtactivität, das Heraustreten aus der blosen Potenz in die 
Energie involvirt eine Veränderung an Gott, die mit seiner 


Vollkommenheit unvereinbar ist. Ein in den leidenden oder reti- 
pirenden Dingen liegendes Hinderniss bedingt keine Veränderung in 
dem Wesen des ewig activen Gottes. — 2.) Ein solches Hinder- 
ברוע‎ ist bei dem absoluten Nichtdasein der zu aflicirenden Dinge 
nicht da. — Wir fragen hier nicht nach der Ursache, sondern nach 
dem Hinderniss selbst. — 3.) Nach dieser Ursache muss gefragt wer- 


den; denn eine Schöpfung zu einer gewissen Zeit involvirt das Nicht- 
dasein einer Bedingung oder das Dasein eines Hindernisses zu den 
andern Zeiten. — Die Schöpfung ist ein Act seines absoluten Wil- 
lens. — 4.) Nicht wollen und dann wollen ist eine Veränderung des 
Willens und somit des Wesens Gottes. — Ein innerhalb des Wil- 
leus selbst liegender, nicht von aussen ihm zukommender Zweck 
ist nichts den Willen selbst Veränderndes. — Es ist Kin Wille, der 
das Nichtsein und das Dasein der Welt wollte. — So wie die Ver- 
änderung der cognoscibeln Dinge das Wissen Gottes nicht verän- 
dert, so auch die Veränderung der gewollten nicht sein Wollen. 


Achtes Capitel. Incompetenz aller aus der Natur der 
bestehenden Dinge hergenommenen Erklärungsgründe der Art ih- 
res ursprünglichen Gewordenseins. — Veranschaulichung au der Ge- 
nesis des Vogels. — Incompetenz der von dem Wesen © ottes her- 
genommenen Gründe. — Unser Handeln ist vom Göttlichen speci- 
fisch verschieden und hat nichts als den Namen mit demselben gemein. 


Neuntes Capitel. Die Himmelsbewegung vom Standpunkte 
der Annahme der Ewigkeit der Welt als Beweisgrund für das Da- 
sein Gottes betrachtet. — Die Bewegung der Himmelssphäre kann 
keine violente, keine natürliche, muss also eine voluntäre 


sein. Diese kommt nur beseelten Wesen zu, deren Bewegungs- 


prineip entweder die Empfindung oder die Einbildung, welche 
beide Körperorgane erfordern, oder das Denken (notitia) ist; al- 
lein das letztere ist als Bewegungsprincip des Himmels denkbar, 
dem somit Rundheit, Seele und Intellect beigegeben werden 
müssen, so wie organischer Bestand aus Materie and Form (Ari- 
stot., Ibn-Sina). — Averroes, um die Possibilität der Existenz von der 
Himmelssphäre zu entfernen, läugnet ihre Zusammengesetztheit aus 
Materie und Form, und erklärt ihre Bewegung für eine gezwungene. 
— Doch bleibt auch nach ihm der Himmel etwas Endliches, der, bei 
allen Mittelursachen der Bewegung (Seele, nicht-hylische Form, sepa- 
rate Intelligenzen), eine erste unendliche Ursache als Prius bedingt. 


Zehntes Capitel. Beweise für die Anfünglichkeit der Welt. 
— 1) aus der Vergänglichkeit der Formen und der nicht ohne sie 
zur Erscheinung kommenden, also gleich endlichen Materie. Beseiti- 
gung der ewigen. Materie des Arist. und ihres endlosen Formenwech- 
sels. — Die Formen fallen unter den Begriff der Zahl, also auch 
die von ihnen, den endlichen, zusammengehaltene endliche Materie. 
— Die Bewegung des Himmels, der als Körper mensurabel sein muss, 
ist somit selbst eine mensurable, also eine endliche, also, wie der Him- 
me] selbst, eine anfängliche. 2) aus der Zusammengesetztheit, somit 


stehen der einmal hervorgebrachten Aceidenzen an, die Ascharije 
hingegen ein fortgehendes Hervorbringen derselben am Subjecte durch 
den Agens. — Die Ascharije schreiben Alles der unmittelbaren 
Wirkung Gottes zu. — Die Annahme einer besondere Accidenzen 
mit besondern Körpern verbindenden Intelligenz führte nothwendig 
auf die Annahme eines zeitlichen Entstandenseins derselben. — Arist. 
steigt von Ursache zu Ursache bis zu den Kräften der Sphären auf; 
doch auch diese bieten den Physikern, vorzüglich in ihrer Bewegung 
(die einen leeren oder doch mit Atomen gefüllten Raum erfordert), 
unerklärliche Erscheinungen, so dass sie sich mit der Annahme eines 
Weltordners begnügen. — Juda Abel, die Atomen- Lehre verwer- 
fend, erklärt die aus dem Nichts hervorgegangenen 4 Naturen (Ele- 
mente) für die Grundstoffe der Dinge. — Sowohl die Philos., als die 
Physiker erklären ihr System für intelleetuelle Erkenntniss auf dem 
Grund und Boden der Erfahrung. — Aber die Weltanschauungen bei- 
der beweisen nicht die Ewigkeit, sondern vielmehr die Anfänglich- 
keit der Welt; nur die Beweisführung ist verschieden je nach den 
Grundsätzen der Philosopken und Physiker. — Einige (mach Mai- 
muni) halten die Anfänglichkeit der Welt für eine an sich klare, gar 
keines Beweises bedürftige Sache. — R. Jesuah’s zwei Prämissen 
des Beweises für die Anfänglichkeit der Welt. 

Fünftes Capitel. Beweisführung für die Existenz Gottes 
nach dem Grundsatz der Ewigkeit der Welt. — Nothwendigkeit 
einer ersten Ursache, eines 270002037 zıwoür qazivnrov. — Imma- 
terialität dieses nicht selbst bewegten und nur bewegen- 
den Wesens; unzulängliche und zulängliche Beweise dafür. — Das 
primum movens kann weder die vertheilte Kraft noch die ungetheilte 
Seele der Himmelssphäre sein, weil seine Bewegung eine wesent- 
liche, nicht eine accidentelle ist. — Die accidentelle Bewegung ist 
keine ewige; Widerlegung einer von den Sphären unter der Aequa- 
tor-Sphäre hergenommenen Einwendung. — Das primum movens ist 
der letzte Erklärungsgrund alles Verursachten und aller secund. Ur- 
sachen, reines Sein, ohne alle Hyle, weder etwas Materielles noch 
etwas Aceidentelles, einem Andern Inhärirendes. 

Sechstes Capitel. Widerlegung der aus der Natur der 
existirenden Dinge entnommenen Beweise für die Ewigkeit der 
Welt. 1.) Beweis aus der Incorruptibilität des Himmels und der 
diesem ersten Bewegten somit nothwendig zukommenden Ewigkeit 


der Bewegung. — 2.) Beweis aus der Kugelform des All und der 


Kreisbewegung des Werdens im All, als einer nothwendig stetigen, 
ununterbrochenen und ewigen. — 3.) Beweis aus der dem geschaffe- 
nen Dinge nothwendig vorausgehenden, eines Trägers bedürftigen 
"Möglichkeit des Geschaffenwerdens, und aus der durch diese Priori- 
tät postulirten Zeitmessung, welche wieder ohne die Existenz des 
Himmels undenkbar ist. — Verwahrung des Begriffes der Zeit; sie ist 
weder die Bewegung selbst, noch das Maass der Bewegung, sondern 
etwas ausserhalb Bewegung und Zahl Daseiendes; sie ist nicht 
etwas Zählendes, sondern Gezähltes, also auch unabliängig von 
der Sphärenbewegnng Bestehendes, dessen Quiddität aber so unbe- 
greillich ist, dass Galen sie schlechthin etwas Göttliches nennt. — 
4.) Beweis aus der Natur des Himmelskörpers, der, weil ehne alle 
Contrarietät der Qualitäten und somit der Bewegung, alles Entstehen 
und Vergehen, um wie viel mehr Geschaffen- oder Vernichtetwerden 
ausschliesst, — 5.) Beweis aus der Incorruptibilität der den vier Ele- 
menten zu Grunde liegenden gemeinsamen Materie. — 6.) Beweis 
aus dem bestimmten Verhältniss der aus einander entstehenden Dinge 


— NIX - 


ten Körper in der Niederwelt. — Die causa efficiens der substantiel- 
len Form der Elemente und der Minerale gehört unter die Desiderata 
des arist, Systems, da die Zusammensetzung der Himmelssphäre aus 
Materie und Form problematisch ist. — In der Benntwortung der 
Frage nach der wirkenden Ursache der drei Seelen gehen Arist und 
Plato aus einander. Arist, erklärt die Ideen oder verselbstständigten 
Gattungsbegriffe Plato’s für Figmente; sie sind ihm nur potentiell 
in den Dingen enthalten und treten durch die Thätigkeit des mensch- 
lichen Geistes in Wirklichkeit. — Die niüchstliegende wirkende Ur- 
sache des Intellects ist die substantielle Form; die ihrer Verbindung 
mit einem besondern Körper die Disposition; die der Disposition die 
Himmelskräfte. Die Disposition wirkt jedoch nur per aceidens, die 
Form muss als letzte Ursache eine forma separata haben. 

Viertes Capitel. B.) Schilderung der Weltanschauung nach 
der Corpuseular- Physik. — Unterschied zwischen den vom Subject 
zertrennlichen, keinen Bestand im Leeren habenden, aus der Verbin- 
dung, deren Auflösung nicht notliwendig das Untergehen des Sub- 
Jects zur Folge hat. hervorgehenden Aceidenzen, und den von 
dem qualificirten Subjeet unzertrennlichen, im Leeren bestehenden 
Qualitäten, die aus dem Zusammentreten der untheilbaren und 
also verbindungslosen Atome resultiren. So ist die Empfindung die 
Qualität des Lebenden; es empfindet durch Empfindung, aus keiner 
andern darüber hinausliegenden Ursache. Qualification (فعرد)‎ ist die 
beständige Thätigkeit der aus dem Leeren zur Existenz hervortreten- 
den Atome. — Das Atom hat an sich keine Quantität, durch das Zu- 
sammentreten der Atome aber (Anlageru ng, nicht Mischung) ent- 
steht der Körper mit seinen drei Dimensionen. — Unterschied der 
atomus mathematica, die eine blose Abstraction ist, und der ato- 
mus physica, die der physisch schlechthin untheilbare Grundstofl der 
Dinge ist. — Die Existenz der Atome erhellt nicht aus sinnlicher 
Wahrnehmung, sondern aus Vernunftgründen. — Die Atome, aus de- 
nen das Universum entstanden, sind in ihrer Quiddität sich völlig 
gleich; sie sind aber verschieden den unselbstständigen, ihrem Wesen 
beigegebenen Accidenzen nach. Das Atom ist für allerlei Aceidenzen 
empfänglich und erhält diese oder jene nach der Intention des agens. 
— Alle Mittelursachen, die das aristotelische System aufstellt, wer- 
den von den Physikern verbannt. — Die Atomen-Lehre geht keines- 
wegs auf die Anfänglichkeit der Welt aus; Epikur erklärt die 
Atome für ewig, und den ewigen Wechsel ihrer Verbindung für ab- 
soluten Zufall. Die Physiker hingegen substituiren, mit Beseitigung 
aller Mittelursachen, ein primum ayens, und zerfallen darüber in 
Parteiungen. — Das Atom hat als Gegensatz des vacuum das noth- 
wendige Attribut der Lage (55%), sonst aber kein nothwendig beige-* 
gebenes Accidens; denn die Verbindung (sr) ist etwas Anfängli- 
ches und Vergängliches. — Das Atom ist entweder ein Rulhendes 
oder ein Bewegtes, und hat somit einen Anfang; doch ist es zur Zeit 
seines Hervorgehens aus dem Leeren weder ein Ruhendes noch ein 
Bewegtes, sondern ein Seiendes (ohne den Nebenbegriff der Ruhe 
und Bewegung) zu nennen. — Levi b. Jefet erklärt حدم‎ und ססככק‎ 
vom Atom für gleich prädicabel. — Zufolge der Ansicht der Philo- 
sophen hängt das Bestehen des Dinges von dem Bestehen der Dispo- 
sition seiner Mischung unter sphärischen Einflüssen ab. — Die Phy- 
siker, alles Bestehen unmittelbar von einem primum agens ableitend, 
sind über die bleibenden Accidenzen zweifelhaft, jedoch darin über- 
einstimmig, dass eszwar zur Hervorbringung, aber nicht zur Annihilation 
eines agens bedürfe.— DieMuatazile nehmen ein unabhängiges Fortbe- 


bi 


ב ל 2 


— +111 


Das Dasein Gottes, in das Gebiet der intellectualen Erkenntnisse 
gehörig, und zugleich in das Gebiet der auf der dritten Stufe stehenden 
traditionalen. * 

Drittes Capitel. Drei Richtungen der Beweisführung für 
das Dasein Gottes nach der Ansehung der Welt als einer ewigen, oder 
in der Zeit entstandenen, oder so und so beschaffenen. — Einleitende 
Vorbemerkungen zum Verständniss der verschiedenen Anschauungen 
der Welt. — Unterschied der intellecetuellen Erkenntniss und der 
sinnlichen Wahrnehmung. — A.) Schilderung der Anschauung der 
Welt bei den Philosophen (Abriss der hierher gehörigen Partie des 
aristot. Systems). Doppelzusammensetzung aller Körper. Begriff 
und Erweis der substantiellen Form, der Quelle der Eigenthüm- 
lichkeiten und besondern Functionen der Körper, des geheimen Ban- 
des aller Accidenzen derselben. — Die Form, das zusammenhaltende 
Band der Körper, die der Materie nach mensurabel und ins Unend- 
liche theilbar sind. — Es giebt in der Wirklichkeit keine Materie 
ohne Forıin, denn es giebt keine Atome, die auch potentialiter un- 
theilbar wären. — Die substantielle Form, das allein intelleetuell er- 
kennbare Prineip aller natürlichen zusammengesetzten Körper. — 
Die fünf Staffeln der sublunarischen Dinge. — Die vernünftige Seele, 
die substantielle Form des Menschen, ein Beweis für die subst. Formen 
aller Dinge. — Dreifacher Unterschied des substantiellen Dinges von 
dem aceidentellen, nach der Logik. — Der Mensch, die letzte Zu- 
sammensetzung; die materia et forma prima, die ersten einfachen 
Prineipien — zwischen diesen als Mitielglieder die Elemente, die 
Grundstoffe alles Entstehens und Vergehens. — Beweis für die Exi- 
stenz und die Vierzahl der Elemente. Die vier qualitates primae 
derselben und die ihnen untergeordneten secundae. — Die Elemente 
verwandeln sich zeugungsweise in einander, mit Verlust der substan- 
tiellen Form; die ihnen gemeinsame Materie ist das Substrat dieser 
Generationen. — Die Form des Minerals ist die blose Mischung der 
vier Elemente ; der Pflanze die vegetative Seele; des Thiers die sen- 
sitive Seele mit der vegetativen (nutritiven und appetitiven); des 
Menschen die vernünftige Seele mit der veget. und sensitiven — die 
Trägerin aller Kräfte,. welche die Abstraction an ihm sondert. Ob der 
Intellect etwas ‘von der Psyche Verschiedenes und Ewiges ist, 
bleibt unentschieden. — Die vier Arten der Veränderungen, und die 
Mischung, eine einheitliche Coalition der Elemente, aus der eine 
gleichmässige Temperation der Qualitäten hervorgeht, zu welcher die 
Form als letztes Complement kommt. — Die substantielle Form der 
Elemente ist die Trägerin ihrer Qualitäten und der Syzygien dersel- 
%- — Sie ist der Grund der essentiellen Unterschiedlichkeit und 
€ssentiellen Vollkommenheit der Dinge, nieht die Materie, nicht die 
gemischten Elemente, nicht die Accidentien. — Seltsam, dass Aristoteles 
die Qualitäten der Elemente ihre Formen nennt. — Hyle, Form und Be- 
raubung (etwas rein Negatives), die drei Prineipien der zehn Katego- 
rien. — Die subst. Form ist der Grund der motiven Qualitäten der 
Elemente, wie die Materie der Grund der damit zusammenhängenden 
(potentialen) Theilbarkeit. — Die Elemente, die erste Generation und 
Composition, sind der Grund alles Zusammeugesetzten je nach der 
aus der Mischung hervorgehienden gegenseitigen Stimmung ihrer Quali- 
täten. Die gemeinsame Materie der Elemente ist das Formenaufneh- 
mende; das Formengebende muss wieder Form sein. — Die gradli- 
nigte Bewegung der Elemente geschieht von oder nach dem Mittel- 
punkt des Weltsystems, d.i. der Erde; die kreislinigte Bewegung der 
Himmelssphäre ist die causa effectrix der aus den Elementen gemisch- 


Tableau des Inhalts 


als Leitfaden zur Lectüre des Ez Chajim. 


‚Metrorhythmischer Prolog. Kurze Angabe der im Ez 
Chajim (Nocer Emunim) behandelten religionswissenschaftlichen loci; 
Empfehlung des Werkes und Einladung zur Lectüre desselben. 


Malacische Einleitung. Gott, der Schöpfer, das erste 
der Wesen — der würdigste und belohnendste Vorwurf des For- 
schens für den Menschen, die Krone der Schöpfung, dessen Würde 
eben in der Erkenntniss und Gemeinschaft Gottes besteht. Nach dem 
Falle des Menschen wurde Abraham der Neubegründer speculativer 
Gotteserkenntniss und Mose der Befestiger derselben. Zur Bewah- 
rung und Förderung der wahren Gotteserkenntniss ist besonders 18- 
rael berufen, das Volk; welches die höchste Tendenz Gottes in der 
niederen Welt ist. Diesem Beruf ist Israel untreu worden, die Got- 
teserkenntniss hat sich im Exil fast gar verloren, doch haben einzelne 
Weise, göttlicher Verheissung gemäss, sie je und je wieder in das 
Bewusstsein des Volkes zu bringen gesucht. 


Erstes Capitel. Ursachen der Divergenz der Beweisführu 
für das Dasein Gottes unter den Jjüd. Gelehrten. — Die griech, 
Philosophie, ein Produkt der Feindseligkeit gegen den israelitisch 
Glauben. — Die Griechen nahmen das Christenthum an, um מ‎ 
dem ihnen befreundet gewordenen Judenthum auszuweichen. — Die 
Methode ihrer antiphilosophischen, die Offenbarung bestätigenden Spe- 
eulation hatten sie von den Juden. — Die Araber betreren den Weg 
der christianisirten Griechen. — Die wissenschaftliche Theologie bei- 
der stammt von Israel. Als die Israeliten im Exil mit arabischer 
Wissenschaft in Berührung kamen und sich in zwei grosse Parteien 
getrennt hatten, schlossen die Gelehrten der Karäer und einige 002 
Rabbaniten sich den Muatazile an, deren Grundsätze ihnen als 
mit der Offenbarung übereinstimmig erschienen und als verwandten 
Ursprungs Anklang bei ihnen finden mussten, mit Verwerfung der 
offenbarungswidrigen Theologie in Folge gründlicher Untersuchung. 
Die Rabbaniten hingegen suchten den Glauben an die Offenbarung 


mit der griechischen Philosophie zu vereinbaren. Die Philoso- 
phie ist die Mutter der Häresie geworden. — Veranlassung und Zweck 


des Nocer Emunim: Feststellung der Offenbarungslehre gegen die 
Verderbnisse einer falschen Speeulation. 


Zweites Capitel. Fünf Abtheile der Wahrheit und Lüge 
nach der Logik. — Die drei Staffeln der Wahrheit. — Die vier Klas- 
sen der Erkenntnisse, nach ihren verschiedenen Erkenntnissgrün- 
den. — Eigenthümlichkeiten der traditionalen Erkenntnisse. — 


b 


ا 00 


— 27h. — 


החרש גם הוא חבר ס' כחר תורה ود נכבד. על ה' חומשים והראם 
מזכירו בפ' בראשית בשם +תחרון וחכם, oma‏ היה, m,‏ מספריו 
וקודם לו oa‏ היה Dann‏ ר' אהרון בס המבחר SA‏ קראו האחרון 
ושניהם אהרונים סוגים בשושנים שהיוחכמים ונכונים כחכמח החיצונים : 
Aus desselben Miktab Achuz von Josef Sualomo de Mediyo (Melo‏ 
Chofnajim p. 9. ed. Geiger).‏ 
וכבר اديزم מה שכתבו הפקחים המאירים הראבע והרמכם בענין שם 
עב ומב וכב 20 ושם בן ד' ושאר הספורים ידוע תדע פני. צאנך שיה 
בך לעדרים שני צנהרות הזהב הקראים הרבנים האהרונים دزا 
ציון היקרים כי אין הענין באלו השמות כאשר יבינו הבוערים : 
Miktab Achuz ibid. p. 12.‏ 
גם בעלי מקרא ראיתי מלקטי עמרים 122 جد אהרן בעל ספר עץ 
חיים אשר דברי הרמבם בספר הממצות. שלו מכרים שנים שלשה 
גרגרים ובעל אדרת אליהו ותלמירו הר'ר כלב אפנך ופולו יצאו אחרי 
הקוצרים והמה חכמים מחוכמים וכנראה בספר האהרת וספה רובע 
השעות היו Dann moon‏ כומטייאנו הנ' אשר אור הורתו היה رركم 
בקוסטנטינא רבהא בשנת הרם ואלה הגבורים יקראו בשם מחכרים : 
Aus Dod Mordechai von Mordechai dem Karäer p.144 ss. ed. Wolf.‏ 
ואחרי, כזמן חבורי החכם הגדול הפילוסוף האלהי רבינו אהרן האחרון 
د כהרך אליהו זעל אשר מעלתך אדוני שאלת בערו מקום מולרהו 
+ היה בק'ק מצרים החרשה זמן ספר אחר מחבוריו הנמצאים בגלילנו 
היה שנת ק'ו לאלף הששי ושלשה ספרים נמצאו בגלילנו זה מחבוריו 
כלם ברורים ומזהירים כשמש וכמכבים מאירים הראשון הוא ספר כתר 
חורה הוא פירוש על התורה מלא פלפול סרא חכמה התורה וחכמת 
קפילוסופים היקרה סודות וחכיונוה החכמה הטבעית-והאלהית אין ערך 
לופיו ובהרבה מקומות zen‏ על החכם רבינו אהרן הראשון בעל המכהר 
y3‏ והשני הוא ספר הנקרא در עדן حم ספר מצות "מו פסק אודות 
דיני קירושי השבת וימים טובים ודיני הרכה מצוה שבחורה דיני DINDD‏ 
ודוני אונאות והם מקובלים ומרוצים בכל תפוצוה גלותנו בתוך עדותינו 
on‏ כל הפוסקים האחרונים ממנו אל היוהר סומכים על דעתו ומה 
שאדוני הזכיר שנמצאו בירך ענינים הם וראי מזה הספר והשלישי הוא 
ראש השלישי הוא נקרא ספר עץ חיים sin‏ دود נחמך להשכיל 
וסודו הוא על העיוניוה על דרך ס' מורה נכוכים של הרמכם זל שהכניעו 
יסודי החכמה הפילוסופית לקיום יסורות התורה האלהית רק שזה החקם 
יוחר העמיק בעיונו בכל פנות התורה ובהרבה מקומות משיג על החכם 
המימוני ושלשת הספרים האלו כלם כתיבה יר كي 


- צא - 


zuweilen אה[‎ und nachlässig in den Vebergängen 4( übrigens 
verschmäht Ahron auch nicht die Wendungen und Phrasen, 
welche der Neohebraismus aus dem Idiom der hermeneutisch“ 
juristischen Dialektik der Talmude herübergenommen hatte, 
sei es dass er diese selbst studirt hat, was allerdings auch 
von Karäern geschah, oder dass er jene Bestandtheile in der 
traditionell angelernten Sprache als Reminiscenzen einer Zeit, 
wo die grosse Fraction zwischen Karäern und Rabbaniten 
noch nieht zum Ausbruche gekommen war, bereits vorfand, 
ohne der Quelle, daraus sie geflossen, sich bewusst zu sein. 
In der trockenen und jedes gesuchten Schmuckes entkleideten 
Prosa der philosophischen Discussion stossen wir hier und. 
% 

auf wahrhaft poetische Ergüsse, in denen das Gefühl sich mit 
der Speculation verbindet und die discursive Darstellung sich in 
eine bildlich veranschaulichende verwandelt; oft werden wir 
mitten in der spitzesten Gedankenentwickelung dureh liebli- 
che und malerische Redensarten überrascht, welche olıne alle 
Allektation als wahre /umina oraltionis der einförmigen Dar- 
stellung ein lebhaftes Colorit verleihen ?5). Diese andeu- 
tende Skizze des Styls des Ez Chajim, die aus den dem 
Werke beigefügten kritischen Noten theils belegt theils ver- 
vollständigt werden kann, beweist, dass auch in sprachlicher 
Beziehung dasselbe eine ebenso originelle als interessante 
Erscheinung ist, völlig geeignet, um daraus reiches Material 
für den Anbau der Syntax des neuhebräischen Idioms, eines 
von den jüdischen Grammatikern ungeachtet der unvergleich- 
lichen Vorarbeiten der arabischen völlig vernachlässigten Ge- 
bietes. zu entnehmen, wie die nächste Zukunft zeigen wird. 


8. 6. 

Zeugnisse jüdischer Schriftsteller über Ahron b. Elia und seine Werke. 
Aus Josef Salomo del Medigo’s Noblot Chokma f- 56, a. 

החכם ר' אהרן במ בפ' היקר הנקרא עץ חיים פ' ד' קראם דקים 
והאריך מאד IND‏ אופן הנחתם נם הביא דעות הקדמ ונים מה 
עברו oma‏ ר' יפת הלוי m‏ לוו בנו Dann‏ ר' יוסף ור' יהורה, האבל 
והחכם ר' ישועה ושם זכר גכ דכרי הרמבם, ומחון, דבריו תוכל לירר 
לתכלית כוונתם וספר זה ראותי בכי אצל מהרר ישר لزه שאר ספרים 


הרבה וזה חכר גבס' המפות והוא כמו פוסק ושם האריך בענין קדוש 


24) Oefter د‎ das verbindende Waw, z. B. 78, 1. (s. krit. 
Nott.). 190, 11 v. u. 

(vgl. 148, 11 ₪‏ .15 ,37 נָסוככת על ולת סכקדס .19 ₪ Beispiele:‏ 0 
(vgl. 45, 15.‏ לכדיס בכטת .₪ v.‏ 2 ,44 4 הנוטכית ססר על תפוח u.) m‏ 
52% <טוככת בתוך *כמון חוורי .5 ,45 קון 3929 .2 ,45 و (כענקיס .10 ,120 ;כלחויס 
و1253 בין סכי 50 .18 SI,‏ כ ילוק כינוקת .₪ v.‏ .15 ,80 נפקעס pnp‏ دورج .7 
כווסכס כסבלת 09mm‏ .18 ,7194 و לסבילו 73503 כלמוכס .21 ,142 ג פסתיס re‏ .21 ,85 


u.; 143‏ .لا 13 ,172 ausserdem 18 unt.; 86 ult. vgl.‏ .= .(כטכינק .1611ט) 
unt.; 153, 15.; 194, 1. (vgl. den Prolog).‏ 


]שו 


len den Lesern, die fehlenden Worte und Redetheile theils 
aus dem Vorhergehenden theils auch, was sonderbar ist, aus 
dem Folgenden zu suppliren — eine durch die feurige 
Lebhaftigkeit der Gedankenform erzeugte Art der Ellipse, 
welche wir die proleptische genannt haben. Aber diese 
Fremdartiskeit steht in keinem Verhältnisse zu dem seltsam 
manierirten lapidaren Hebräoarabisch der älteren Karäer. Ahron 
lebte in einer Zeit, in welcher die karäische Scholastik mit 
dem moslimischen Keläm, der sie erzeugt hatte, nicht mehr 
so eng verwachsen, sondern bereits zu nationaler Selbststän- 
digkeit gediehen war; in der sie sich bereits, begünstigt durch 
die hohe Bildsamkeit ihrer Muttersprache, eine eigenthümli- 
che, zum Ausdruck ihres Gedankenreichthums keiner Anleihe 
mehr bedürftige Form errungen hatte. Zudem hatte Ahron 
neben den wenigen originellen Werken seiner karäischen 
Vorgänger eine reiche rabbanitische Literatur vor sich, in 
welcher die Sprache bereits zu männlicher Reife vorausgeeilt 
war und in den charakterhaftesten Gebilden ihren inneren 
Reichthum entfaltet hatte. Das alles befähigte den Verf. des 
Ez Chajim, jenes von seinen karäischen Vorgängern noch er- 
folglos angestrebte schöne Gleichgewicht zwischen Gedanken 
und Gedankenform zu finden, welches seine Schriften darstel= 
len, indem sie die Fülle und Klarheit der rabbanitischen mit 
der echt orientalischen Originalität und Feinheit der karäi- 
schen verschmelzen. Der Ez Chajim ist- überdies frei von 
der geschmacklosen hölzernen Steifheit des hebräischen More 
Nebuchim und fast der meisten aus dem Arabischen angefer- 
tisten Uebersetzungen wissenschaftlicher Werke; auch der 
Styl trägt das Gepräge der Ursprünglichkeit und schwebt frei 
und fessellos über allen Gebrechen einer sklavischen Copirung. 
Die Terminologie des Buches stimmt, jedoch nicht ohne be- 
deutende Ausnahmen, mit der rabbanitischen überein, und zwar, 
weil Ahron sich auch in die Literatur seiner Gegner hinein- 
xgelebt hat und von ihr in Stoff und Form merklich influirt 
wird, noch weit mehr, als in ältern karäischen Werken, de- 
ren Isthiläch sich dem arabischen als ein treues Conterfei an- 
schliesst. In der Fortbildung der Sprache für Zwecke seiner 
subtilen Argumentationen schlägt Ahron zuweilen einen ei- 
genthümlichen Weg ein; zuweilen tyrannisirt er die Sprache 
und gebraucht keck zugiehauene Formen, welche an die unbe- 
schränkte Freiheit erinnern, welchersich, gegenüber der spa- 
nischen Schule, die nach Kalirs Vorbild dichtenden Pajthanim 
gebrauchten?®). Die dialektische Satzfügung ist die der neu- 
hebräischen Scholastik überhaupt, jedoch etwas einförmig und 


23) 8. krit. Bemerkk. 135, 7. 


-- ]א = 


die Lehre von der Werkgerechtigkeit hat Alles durch- 
drungen. Diese macht sich namentlich in dem Dogma von 
der einstigen richterlichen Abwägung der Verdienste und 
Sünden (שקול מאזנים).‎ geltend; Ahron behauptet hier eine 
gänzliche ל‎ htung derjenigen Seelen, deren gute 
Werke ihren bösen gleich erfunden werden. Neben dieser 
verabscheuungswürdigen Lehre von einer zwischen der himm- 
lischen Belohnung und höllischen Bestrafung mitteninne 
liegenden Vernichtung begünstigt Ahron auch die Annahme 
der Präexistenz der menschlichen Seele (ec. 107). So 
buntgemischt ist der Inhalt des Werkes, welches wir als ein 
bedeutsames, auch in seinen Bizarrerien belehrendes Denkmal 
des jüdischen Mittelalters ans Licht gezogen haben. Das 
Verhältniss des Ez Chajim zum More Nebuchim werde ich 
in einem besondern Excurse am Schlusse des Werkes be- 
leuchten und in einer synoptischen Tabelle veranschaulichen ; 
eben da werden auch die von Steinschneider gesammelten 
höchst instructiven Parallelen aus Saadia und Kusri ihren ge- 
eigneten Platz finden. 


$. 5. 
Styl des Ez Chajim. 

Der Sty! Ahrons ist der der doctrinellen scholastischen 
Prosa. Er ist kurz, präcis, schmucklos, und, wenn man die 
Nachlässigkeiten und Licenzen abrechnet, die dem Neuhebrä- 
ischen eigenthümlich sind und die es grossentheils mit dem 
Neuarabischen gemein hat, fast durchweg correkt. Er ist 
nicht so schwer. ל‎ wie der Styl älterer karäischer. 
Schriftsteller; die Excerpte aus diesen, die sich im Ez Cha- 
jim finden, bilden zu der glatten und durchsichtigen Sprach- 
form Ahrons einen contrastirenden Gegensatz. Man findet in 
Ahrons Schriften nicht die rauhe Kürze Ahron b. Josef’s; 
wenn dieser der Ibn-Ezra der Karäer ist, so ist der Verf. des Ez 
Chajim ihr Maimuni. Auch ist der Ez Chajim nicht so vol, 
ler Arabismen, wie die Schreibart Josef ha- Maor’s und Je- 
shuah’s, in welcher reinarabische Constructionen mit barok- 
ken hebräischen Neubildungen dergestalt durcheinander gehen, 
dass sie wie in schwer zu dechiffrirenden Räthseln zu reden 
scheinen. Dennoch verläugnet Ahrons Styl nicht seinen ka- 
räischen Charakter; der geübteste Leser rabbanitischer, auch 
philosophischer Schriften, wird wie eine fremde Mundart ver- 
nehmen, an die er sich erst durch ein eindringendes Studium 
des Werkes in seinem Zusammenhange gewöhnen muss, ehe 
er sich vertraut damit fühlen wird. Ahron liebt die Brachy- 
logie; vor allen ist die Ellipse eine durchweg ihm ei- 
genthümliche Redefigur. Er überlässt es an unzähligen Stel- 


= ER 


lemisch zu begründen. Er stellt sich, wie seine Vorgänger, 
schroff den A;shariten gegenüber, und verwirft ihre physika- 
lischen Axiome über die fortdauernde Neuschöpfung der Ac- 
eidenzen (ec. 2), über die Unnöthigkeit der Annahme eines 
Agens zur Erklärung des Nichtseins (e. 4/1), und behauptet 
die Normirung der Handlungen Gottes allein durch seine 
Weisheit (ce. 89), so wie die menschliche Willensfreiheit, 
und die Natur der possibilia, gegenüber ihren Dogmen vom Wil- 
len Gottes als der alleinigen Norm seines Handelns )0. 89) 
und von der unmittelbaren Hervorbringung der menschlichen 
Handlungen durch göttliche Causalität (e. 86). Ahron nimmtalles 
seiner Meinung nach Wahrheitsgemässe aus dem Systeme der 
karäischen Dogmatik 21), verhältnissmässig weniger aus dem 
der Metaphysik, auf; seinen Vorgängern verdankt er die rein 
karäischen, originellen Partien seines Systems über die ארבעה‎ 
פני היופי‎ (e. 81) und den ליאוט‎ (ec. 90),.dabei bewahrt er 
aber eine in keinem Autoritätsglauben befangene Selbststän- 
digkeit, wie dies in seiner entschiedenen Verwerfung der 
Hypothese des המור‎ )6. 89) und seinen völlig eigenthümli- 
chen Ansichten über die M7D (ec. 92) und über den Eud- 
zweck der Welt (c. 94),so wie in seiner tiefgedachten An- 
schauung der Geschichte 1055 (c. 90) sich darthut. Es sind 
Partien in Ahrons System, welche vorandern vonder Klarheit und 
Tiefe seines Baumeisters zeugen und auch die langgehegte Mei- 
nung unterstützen könnten, dass die karäische Theologie mehr 
Anknüpfungspunkte an das Christenthum darbiete, als die 
rabbanitische2?). Die Lehre von den Attributen, so wie die 
in der Deutung der Geschichte 1005 durchgeführte Unterschei- 
dung; des Straf- und Züchtigungsleidens stimmt mit der 
christlichen Dogmatik völlig überein; auch die im Ez Cha- 
jim aufgestellte Theodicee steht ihr weit näher, als die Mai- 
muni’s (vgl. S. 120 oben). Die dahin gehörige Rechtferti- 
gung Gottes in Bezug auf das an solche, deren Unglauben er 
woraussah, ergehende Gebot (1237 ws) ist mit einer aner- 
kennungswerthen, Alles in möglichste Klarheit auflösenden 
Gründlichkeit ausgeführt (ce. 703). Auch sonst, wie in dem 
Cap. von der Busse (1413), findet sich vieles Treffiiche, aber 


21) 30 vindieirt er 2. B., diesen gemäss, der Gottheit neben 
dem Wissenauch die Sinneswahrnehmung, obgleich durch keine 
Sinnesorgane vermittelt )6. 77). 

22) Der Name Jesu Christi kommt im Ez Chajim zweimal vor 
₪. 4. 163. An der letzteren Stelle wird mit der Nennung dieses al- 
lerheiligsten Namens ein in sich selbst zerfallendes richterliehes Ur- 
theil über die christliche Religion verbunden; sie sorge nicht für die 
Interessen der Seele und outrire sie doch auf der andern Seite auf 
Kosten des Körpers (Mönchsthum) , während das Judenthum die Interessen 
beider richtig abwäge und den Bedürfnissen beider genügend abhelfe. 


pik wird bei Ahron nur zu einer Versinnbildung natürlicher 
Wahrheiten, die Merkaba ist ein Gemälde des Reichs der 
Natur, und, wie der Mensch, so ist auch Israel, das Volk 
Gottes, ein die Welteinrichtung im Kleinen abbildender Mikro- 
kosmus. In den physikotheologischen Winken über das Stifts- 
zelt und seine Heiligthümer, auch in der Auffassung des 
,סוד המילה‎ trifft Ahron mit Philo zusammen. Die Lehre vom 
Messias, den Philo nicht einmal nennt, hat auch Ahron gänz- 
lich aus seinem System verbannt. Die Messinszeit, welcher 
im Ez Chajim nur einmal (S. 203) gedacht wird, erscheint 
dem Ahron als eine Zeit vollkommener, nicht mehr behinder- 
ter Gotteserkenntniss. Die Lehre selbst hat Ahron, wie aus 
Keter Thora (zu Gen. 49, 8— 12) her vorgeht, zwar nicht dem 
Christenthum zum Trotz gelüugnet ‚aber sie hat für seine 
über das Verderben und die Erlösungsbedürftigkeit des Men- 
schen blinde Vernunft nicht die ihr nothwendig zukommende 
centrale, basirende 110006000 19 ( 

Diesen Andeutungen über das Verhältniss Ahrons zur 
aristotelischen Philosophie und zum Worte Gottes lassen wir 
noch einige andere über sein Verhältniss zu den Mutekel- 
limin und seinen karäischen Vorgängern folgen. Von 
den zwei Hauptparteien der von ihm הכמי המהקר‎ genannten 
מרכרים‎ sind es die Muataziliten, zu denen er sich hinneigt, 
jedoch ohne sich an ihre Dogmen, auch da wo sie von #ei- 
nen karäischen Vorgängern reeipirt waren, zu binden, wie 
er dies z. B. nicht thut in der Lehre von der Mabitualität 
rein privativer Aceidenzen (e.4) und in der vom Vacuumund 
dem subjektlosen Aceidens (ec. #1), welche Lehren er nur für. 
relativ vernunftgemässer, als die der Ashariten, erklärt. Aber 
er ist, wie die Muataziliten, ein abgesagter Gegner jeder 
Assimilation Gottes mit der Creatur (us) und hält 
durchweg das Dogma fest, dass Gott jederzeit nach der Norm 
seiner das Rechte und Beste treffenden Weisheit handele 
) 0.0% indem er jeden Schein des Unrechts ,(המס)‎ oft auf 
sehr verschlungenen Wegen, von ihm zu entfernen sucht. 
Ein siehtbarer Einfluss des muatazilitischen Keläm zeigt sich 
ferner in den Lehren von den Attributen und Gottesbenen- 
nungen (c. 66 — 70), vom göttlichen Willen (wa 6. 71) 
und von der menschlichen Willensfreiheit (c. 89), er stimmt 
in diesen Lehren mit dem allgemein karäischen Glaubensbe- 
kenntniss überein20), und sucht sie nach allen Seiten hin po- 


19) Nach Adderet Elia (Tractat von den 10 Glaubensartikeln) ist 
der Messias nur ein weltlicher Königaus davidischem Geblüt, der dem 
Volke Israel zur Weltherrschaft und” vollkommenen Gesetzausübung 
verhelfen wird (Trigland. p. 158 .). 

20) Trigland, Diatribe c. X. 


— X - 


plätze; seine Schlussbemerkung (S. 76), dass die gegebene 
Erklärung deraWörter zwar im Allgemeinen, was die Ent- 
fernung des Creatürlichen von Gott betrifft, richtig sei, aber 
nur approximafiv in Darlegung der besondern durch jene An- 
thropomorphismen bedeuteten göttlichen Eigenschaften und 
Wirkungen, zeigt, dass er selbst mit der Monotonie seiner 
Erklärungsweise nicht zufriedenist!$S). Das grösste Kunststück 
dieser philosophischen Pseudoexegese ist dıe wahrscheinlich 
aus dem 2. Cap. des More erwachsene gezwungene und är- 
gerliche Umdeutung des Sündenfalls (S: 52. 155 s. 159), 
nach welcher die Sünde der Protoplasten darin bestand, dass 
sie nicht von beiden Bäumen zugleich assen, sondern mit 
Vernachlässigung ihres intellektuellen Bestandtheils nur den 
physischen bedachten und so aus der Sphäre des Intellectu- 
ellen in die des Ethisch-Politischen, der أت) מפורסמות‎ za), 
herabfielen ; se sucht Ahron eine seiner Hauptmaximen, dass 
das Aquilibrium der intellectuellen und körperlichen Interes- 
sen die Hauptaufgabe des Lebens, die Grundbedingung der 
Seliskeit und das Kriterium der Religionen sei, auch histo- 
risch-biblisch zu begründen. Auch die alttestamentliche Ty- 


lose intellectuelle Erkenntniss, دحج יסכיס‎ der esoterische Kreis der auf 
dieser Staffel der Gnosis Stehenden, 57» hingegen das gemeine Volk, 
welches sich dafür mit dem traditionellen Glauben begnügt. In den 
genannten Psalm wird durch einige philos. Quidproquo’s eine stolze 
Ueberhebung des Intellekts über das, was Gott redet und wirkt, und 
eine entwürdigende Anschauung der Wunder, als bloser Anlehnen für 
die Ungebildeten aus dem Volke, in Gegensatz zu der speculativen, 
dem >> jnp unerreichbaren Erkenntniss hineingetragen, Aus Ps. 73, 
20. wird S. 49 deducirt, dass die Seelen der Fleischlichgesinnten 
nicht unsterblich seien, sondern dass die Strafe derer, welche allein 
die Erhaltung des Körpers zum Endziel hatten, die Annihilation sein 
werde; 255 ist die Seele als forma informans des Menschen, »» der 
Körper, ihr Wohnhaus (wahrsch. entnommen aus S. b. Tibbon’s np» 
סמיס‎ 5.98 ff). In Ex. 33, 21. ist nach 8.63. (vgl. 71 ذرد‎ der Schöpfer, 
als Urquell alles Existirenden. A. lässt hier in der philosophischen 
Allegorese selbst seine karäischen Vorgänger hinter sich. Nach .א‎ 
66 f. ist כנכיס‎ die Manifestation Gottes in der niedern, 7 in der mitt- 
leren Welt; das Exegem Maimuni’s, welchem zufolge die Edien 
Israels Ex. 24. 10. die von Gott hervorgebrachte, rein passive (z»»), 
aber zugleich empfängliche und von unaufhörlich wechselnden Formen 


durchdringbare Urmaterie (»z> 0, i. (جوهر‎ sahen, diese aus dem Hirn 
des Stagiriten entsprungeneIndifferenz zwischen Sein und Nichtsein, 
zwischen Form und Nichtform, wird verbessert, nicht verworfen. 
Ein günstigeres Beispiel dieses philos. Midrasch ist die ₪. 42 gege- 
bene Auslegung von Ps. 103,20 -- 22, wonach מכקכיס‎ die immateriellen 
Intellekte, 5בקות‎ die Sphären bezeichnet und diese als oz» d.i. selbst- 
thätig den »z»n, der durch sie influirten niedern Welt, entgegenge- 
setzt werden. 


= Ki - 


dem Begriflskreis der Vernunft an sich oder über ihn hin- 
aus liegen könne, aber zugleich vorausgesetzt, dass es in 
keinem faktischen Widerspruch damit stehe, sondern höch- 
stens in einem scheinbaren, der durch vernunftgemässe 
Interpretation beseitigt werden müsse!#),. Diese Harmonie ist 
zwar in einigen Punkten, vornehmlich in dem gesetzlich- 
praktischen Theile der Offenbarung, eine schwer oder gar 
nicht zu erweisende, aber, wo es sich un die allgemein mensch- 
lichen Fragen über Gott, Welt und Mensch handelt, ist ihr 
Vorhandensein oder ihre Bewerkstelligung unerlässlich, Alı- 
ron verkennt gänzlich das wahre Verhältniss des Lichtes der 
Natur zu dem der Offenbarung, er erklärt die intellektuellen 
Erkenntnisse für die höchsten und stellt die traditionalen, 
auch die geoflenbarten, tief unter sie; die Vernunft antwor- 
tet ihm auf die wichtigsten Fragen, die Schrift hat nur hinter- 
drein eine bestätigende Stimme, ihr Zeugniss erhält erst durch 
die dazu coneurrirende Vernunft seinen Werth. Ahron ist 
Rationalist, er „hält die Leuchte seiner eignen Weisheit in 
der Rechten und die Leuchte der geoffenbarten Religion in der 
Linken“ 17); es ist die Schuld seiner Zeit, dass seine Ver- 
nunft sich nicht völlig von dem Ansehn des Wortes Gottes 
emaneipirt hat. Er setzt an die Stelle des hierarchischen ei- 
nen philosophischen Pharisäismus, der auf die, welche sich 
mit dem Schriftbeweis begnügen müssen, weil sie der specu- 
lativen Erkenntniss nicht fähig sind, stolz heraßblickt (8. 
80). Der Begriff des Glaubens, aus dem alle wahre Gno- 
sis und alles Gott wohlgefällige Handeln entspringt, ist-ihm 
völlig dunkel; er substituirt ihm das wissenschaftliche Er- 
kennen, die 2200 des Aristoteles. Die Intelligenz — 
das ist das Höchste, was er zu denken und zu nennen weiss; 
in dieses Wort ist alle Seligkeit für ihn eingeschlossen. 

Die Schriftauslegung Ahrons bleibt keineswegs den Prin- 
eipien der grammatisch - historischen getreu, sondern wird, wo 
die Se hrift seinen metaphysisch - dogmatischen Thesen Zeug-f 
niss geben muss, zum philosophischen Midrasch, wie 
auch bei Maimuni. Ahron ist gegen die Buchstabenkrämerei 
der Kabbala eingenommen (ce. 73); er übt dafür, vielleicht 
ohne es zu wissen, ein anderes Gaukelspiel, indem er den 
althebräischen Wörtern peripatetische Begriffe unterlegt. In 
der Erklärung der Homonymen reducirt er eine Menge der 
tiefsinnigsten Ausdrücke auf wenig pbilosophische Gemein- 


16) Dies muss namentlich geschehen in der Lehre von der Un- 
körperlichkeit (c. 16) und Einheit Gottes, da (ein be- 
achtenswerthes Geständniss!) die überwiegende Zahl der Bibelstellen 
auf eine Pluralität in Gott deutet (c. 65). 

17) S. das Exc. aus w:# סדרת‎ Trigland, Diatribe p. 153. 


- תצ — 


wickelt, kann, bei der doppelten zu diesem Werke gegebe- 
nen Inhaltsanzeige, hier keinen Platz finden; ebensowenig 
eine ins Einzelne gehende Kritik — wir begnügen uns mit ei- 
nigen kritischen Andeutungen, durch die wir das historisch 
bedeutsame und von den hohen Naturgaben seines Meisters 
zeugende Werk nicht etwa tadelsüchtig herabsetzen, sondern 
ihm nur seine Stellung in der Geschichte der Religion und 
Philosophie überhaupt, so wie der jüdischen Dogmatik insbeson- 
dere anweisen wollen. Dass die aristotelische Philoso- 
pbie, obgleich sie Ahron nach e. 3. schwerlich in ihrem Zu- 
sammenhange begriffen hat, in ihrer durch die Syrer ver- 
mittelten arabischen Auflassung und auch sprachlichen 
Ausprägung sowohl auf die innere als die äussere Gestaltung 
des Ez Chajim einen gewaltigen Binfluss geübt, bedarf kei- 
nes Beweises. Ahron ist zwar nicht blinder Anbeter des „Phi- 
losophen“, er stellt sich zu ihm sogar, auf die Seite der Mu- 
tekellimin tretend, in eine gewisse Opposition, die von der 
Bestreitung einer mit Gott gleichewigen Materie ausgeht und 
sich auf eine besonders erfreuliche Weise in der Vorsehungs- 
lehre (ce. 85. 88 ( entfaltet; aber er kann sein Zeitalter nicht 
verläugnen, in dem Aristoteles wie mit dämonischer Gewalt 
selbst seine Gegner beherrschte, er bewegt sich dennoch in 
dem aristotelischen Begrifiskreis wie in einem magischen Cir- 
kel — die Anschauungsweise, das Fachwerk, die Sprache 
des Ez Chajim sind die des Stagiriten 15). Zwar zieht sich 
durch das ganze Werk das Sireben hindurch, das Ofienba- 
rungsmaterial von dem verunstaltenden Einfluss des Aristote- 
lismus zu befreien, aber dieses Streben ist nur theilweise gelun- 
gen, und, auch wo das positive Dogma jenem Systeme keck entge- 
gengestellt wird, ist es mit Gründen aus dem Zeughaus des 
letzteren vertheidigt. Der Ez Chajim ist das System eines 
rationalen Supernaturalismus, eines geläuterten Keläm, der für 
die aristotelische Philosophie und die ractionäre Scholastik 
ne höhere Vermittelung anstrebt. Diese wird darin gefun- 
den, dass Vernunft und Schrift in das vermeintlich rich- 
tige Wechselverhältniss zu einander gesetzt werden. Die 
Vernunft wird der Schrift nicht unterworfen, sondern coor- 
dinirt; es wird zugegeben, dass das Geoflenbarte ausser 


15) Der Einfluss der aristotelischen Philosophie zeigt sich deut- 
lich in der Angelologie (ce. 14.) und in der auf die aristotelische 
Auffassung des Ethischen als eines Conventionellen basirten 
Theodicee (c. 80). Der Controverspunet zwischen Bealismus und 
Nominalismus wird ₪. 124s. berührt, und Ahron steht auf Seite des 
letzteren. Der erste Beweis für die Unsterblichkeit der Seele .م‎ 199 
ist ein schlagendes Beispiel von der in der aristot. Scholastik heimi- 
schen verderblichen Verschränkung der Logik und Metaphysik. 


- wm — 


ist in allen bibliographischen Werken bisher unter dem Titel 
رود אמונים‎ aufgeführt werden. Es führt diesen Titel im Ca- 
talog der Leydner Bibl, (p. 406), bei Sabbatai (p. 53. n. 11. 
der die falsche Capitelzahl קי א‎ hat), bei Wolf nach den ge- 
nannten Autoritäten (der aus 8 Leydner Cod. den mit dem 
Lips. und Mon. übereinstimmigen Anfang mittheilt), und nach 
diesen, ohne Einsicht in die Handschriften selbst, bei De 
Rossi (Dizionario I p. 3.) und Koseyarten (1. I. p. 4). سقط‎ 
gegen findet sich der Titel חיים‎ yy bei Josef del Medigo (in 
נובלות חכמה‎ und (מכתב אחוז‎ , bei Samuel 1/0000, dem 
Herausgeber des ,נוכלות חכמה‎ und bei Mordechai; Juda Poki 
(in (שער יהודה‎ eitirt es nie anders als unter diesem Titel, ja 
Ahron b. Elia selbst, der in seinem מצות‎ ’D eine summari- 
sche Beschreibung dieses Werkes giebt und es öfter eilirt, 
nennt es nie anders als היים‎ yy’o, Es ist ausser allem Zwei- 
fel, dass das von den Bibliographen נוצר אמונים‎ genannte 
Werk mit dem, עץהיים‎ genannten zu identifieiren ist, und dass 
somit Alles, was Schupart @. 74.) und nach ihm Wolf (I 
p. 115 5. vgl. 111, 72) und De Rossi (a. a. O.), dieser das 
Richtige schon ahnend, über das angeblich vom Nocer Emu- 
nim verschiedene Ez Chajim sagen, von jenem ebenso gilt, 
als von diesem. Man hat aus zwei Titeln Eines Werkes irr- 
thümlich zwei Werke gemacht. Woher aber der Titel נוצר‎ 
,אמונים‎ der gegenüber der Gewähr des andern aller Begründung 
ermangelt? Er ist nichts als ein Irrthum der Bibliographen, 
welche sich auf eine leicht zu entschuldigende Weise durch 
den allerdings zweideutigen Vers des Einleitungsgedicht 
ועץ חיים מחיה הנפשים קראתיהו בשם נוצר אמונים‎ 
Und Lebensbaum, die Seelen nährend, Näannt ichs im Namen 
dess,, der Treue wahret 
irren liessen, indem sie meinten, dass durch دست‎ die Auf- 
schrift des Buches eingeführt werde. Der Zusammenhang des 
Gedichtes, jaauch die Wortfügung selbst beweisen, dass Ah- 
ron, wie er V.8. die Nachkommenschaft Jakobs /שמר אמונים‎ 
(aus Jes. 26, 2) zubenamt hat, so hier Gott den Beinamen 
נוצר אמונים‎ (aus 7%. 31, 24) beilegt. Demgemäss sind die 
bibliographischen Notizen zu berichtigen; der Nocer Emu- 
nim der Leydner Bibl. ist mit unserem aus den Handschriften 
zu Leipzig und München herausgegebenen Werke für ein 
und dasselbe zu halten, und eine Handschrift zu Venedig 
(Wolf 111 .م‎ 72.) führt statt des falschgemünzten Titels 
den richtigen: Ex Chajim. 
$. 4. 


Charakter des Ez Chajim und sein Verhältniss zu den Systemen 
der ältern Mutekellimin. 

EB.ae zusammenhängende Darstellung des metaphysisch- 

dogmatischen Systems, welches Ahron im Ez Chajim ent- 


- vı — 


Werk Ahron b. Elia’s ist sein Pentateuch-Commentar ,כתר חורה‎ 
verfasst im J. 3122 (1362). In dem halacischen Vorworte 
schildert Ahron die Differenzen der Karäer und Rabbaniten 
in Bezug auf Schriftauslegung (s. Orient 1840. Nr. 32) 11); 
im Commentare selbst werden mit grosser Belesenheit und 
exquisiter Gelehrsamkeit die vorzüglichsten karäischen und 
rabbanitischen Exegeten kritisch gemustert, vor allen wird 
Ahron b. Josef, der Verf. des Mubchar, einer fast stetigen 
scharfen Prüfung unterworfen. Kosegarten hat, mit Verglei- 
chung; der Jenaischen und Leydner Handschrift, aus Keter 
Thora das Vorwort und einige grosse Partien der Genesis 
(e. 1, 1. und 6.49( mitgetheilt1?). Ueber die Lebensschick- 
sale Ahrons, welche die Abfassung dieser Werke begleiteten, 
ist uns nichts bekannt; auch wissen wir nichts von andern 
Erzeugnissen seines Geistes, mit Ausnahme einiger in dem ka- 
räischen Machsor enthaltenen Synagogalgedichte13). Der Schluss 
der Leydner Handschrift des כ' מצות‎ besagt, dass er im Mo- 
nat Tisri 5130 (d.i. Sept. 1369) seinem (im Ez Chajim nicht 
erwähnten) Lehrer Josef, welcher gegen 5 Monate früher 
verstarb, in die Ewigkeit folgte.1#) 


8 


Die Titel Nocer Emunim und Ez Chajim. 
Das aus 114 Capp. bestehende religionsphilosophische 
Werk Ahron b. Elia’s, welches jetzt das erste Mal erscheint, 


den Umfang dieses dritten Begriffs der synagogalen Veberein- 
stimmung wird auch der der Ueberlieferung (לעתקס)‎ aufge- 
nommen; sie bekommt den neuen Namen קיכוסק‎ 5:2, ohne jedoch von 
der rabbanitischen 52:> wesentlich verschieden zu sein. Die 10[- 
gende Auseinandersetzung wird zeigen, dass Ahron diese drei fundamen- 
talen Prineipien nur im praktischen legislativen Theile der Reli- 
מסום‎ anerkennt und handhabt; im doctrinellen dogmatischen gilt 
ihm die Katholieität sehr wenig, und auch die Deduction des ursprüng- 
lichen Schriftsinns steht hier nicht an der Spitze seiner Forschungen. 

11) Ahron zerfällt hier die Offenbarungsgebote in 1) »ır2z, über 
wdlche sowohl positiv als negativ das Urtheil des Intellekts und der 
Thora übereinstimmig ist. 2) ,הססכתיות‎ deren Grundbedingungen auf 
dem Wege des Denkens einleuchten, obgleich ihre Besonderheiten 
durch Massgabe der Thora bestimmt werden; 3) »r»>, deren Grund- 
bedingungen und deren Besonderheiten allein kraft der Thora ihre Geltung 
haben und durch göttl. Weisheit mittelst der Prophetie geordnet sind. 

12) Libri Coronae Legis, id est, Commentarü in Pentateu- 
chum Karaitici ab Aharone ben Elihu conscripti aliquot particu- 
las ex binis codd. manu scriptis, altero Jenensi altero Lugdu- 
nensi, primus edidit, latine vertit atque illustravit J. 66. L. Ko- 
segarten. Jenae 1894. 4. 

13) ללסי על עון מעל‎ f. 57, b (תתכין)‎ ; Ssnı 95 לסוכי‎ Anh.f.43,b (vr); 
قبن סלסנויס (ל5ו. ססליתק‎ ab. كر‎ 52 (oma); don ؤدم مده‎ ib. ]: 46 ,(תוכתס)‎ 
nach einer aus der ältern Ausgabe des karäischen Machzor durch Dr. 
Zunz mir mitgetheilten Notiz. 

14) Jost, Isr. Annalen 1839. Nr. 11. 


- 1 - 


bereits Geleistete in sich vereinigendes Meisterwerk, Erbe- 
gann nach einem sehr richtigen Takt mit Ausgrbeitung seines 
Systems der Religionsphilosophie, welches die Basis der bei- 
den andern Werke ist und in ihnen oft eitirt wird. Dieses 
grundlegende Werk, welchem er den Titel עץ חיים‎ gab, 
wurde im .ل‎ 5106 (1346) vollendet®). Hierauf ging er an 
die Vollendung seines ungleich umfangreicheren מצות‎ ’D 
(gleichfalls mit einem symbolisch-biblischen Titel נן עדן‎ genannt), 
welches er wahrscheinlich längst vorbereitet hatte, Dieses 
aus 25 Traktaten und 9 kleineren juridischen Abhandlungen 
bestehende nomokanonische Werk (Orient 1840. Nr.40) kam, 
nach der Aussage des Verf. selbst in den Gesetzbestimmun- 
gen über das Sabbat- und Jubeljahr, c. 1354 zu Stande ®). 
Zwei der namhaftesten, monographisch ausgearbeiteten Theile 
dieses Werkes sind die Abhandlungen über die unerlaub- 
ten Verwandtschaftsgrade (my ’O, symbol. Titel: 
(צפנת פענח‎ und über das Ritual des Thierschlach- 
tens ,(דיני שחיטה)‎ letztere aus 5 (שערים‎ die 22 Capp. unter 
sich begreifen, bestehend, Ein handschr. Compendium dieser 
Abhandlung, welche von der Entwickelung der allgemeinsten 
Prineipien des Karaismus im Gegensatz zum Traditionalismus 
ausgeht 10) und das Thierschlachten auf speculativem Wege 
rechtfertigt (s. unsre ausführliche Beschreibung im: Orient), 
hat einen gewissen Abraham Rofe b. Jakob Chazan zum 
Verfasser (Geiger, Zeitschr. II. 5. 443). Die älteste Hand- 
schrift des מצות‎ ’D, welches unter den Karäern zu deeisivem 
Ansehn gelangte, ist die De Rossi’s (Cod. 173), שח‎ 1 am 


15. Schebat des .ل‎ 5167 (1407) „per manus Eliae filii Sn 
0 


Aaron, auctoris 0150100 qui erant filii duorum fratrum fel. 
mem. et ambo vocati sunt nomine majoris vel avi eorum, -און‎ 
tris patris eorum, R. Aaron senioris“. Das dritte und letzte 


((3 العتر‎ ya le vieue Caire) bezeichnet. Ebenso gebraucht Mor- 


dechaiden Kamen, wenn er ביניל »2775 וכללקתכיק‎ verbindet ) 7. Mord.p.5°). 

8) Nur das 7. Cap. dieses Werkes war bis jetzt gedruckt in 
Noblot Chokma 91, b. 92, a. Andere Partien desselben werden eben- 
das. öfter citirt, wie 95 b. (c. 83—90.); 112 a (c. 83.); 131, a (ec. 
16 55.). S. Geiger, Melo Chofoajim S. 74. 

9) Nach Jost findet sich diese Jahresangabe und zugleich auch 
der Ort der Abfassung (Constantinopel) am Schlusse der Ah- 
handlung über das Wochenfest bemerkt, Isr. Annalen 1839. Nr. 11. 
vgl. die Mittheilungen aus dem Leydner , 1527 geschriebenen Cod. 
ebend. Nr. 17. 18. Aus dem Jenaischen 600. haben Schupart (Oeko- 
nomie des Werkes) und Danz (Excerpt der 7 Capp. über das Wo- 
chenfest in Meuschen, N. T. ex Talmude'‘illustratum p. 751 ss.) 
dankeswerthe Notizen gegeben. 

10) Die drei Basen oder Erkenntnissgründe der Religion sind nach 


karäischem Lehrbegriil' 31925, (القياس) ددمع‎ und .(الاجباع) סקכוץ‎ In 


EU — 


limin und Philosophen, sucht die Glaubenswissenschaft 
von den Extrepen beider6) in die rechte Mitte zurückzu- 
führen und verschmelzt eklektisch das seiner Ueberzeugung 
nach Probehaltige aus den Systemen beider zu einem neuen 
Ganzen, das der rabbanitischen Philosophie in kühner, auf 
seine innere Kraft trotzender Polemik rivalisirend entgegentritt, 


$. 2. 


Leben und Schriften Ahron b. Elia’s. 


Ahron b. Elia (von Kosegarten irrthümlich ١. Elihu ge- 
nannt), zubenamt האהרון‎ (zur Unterscheidung. von dem älte- 
ren Ahron b. Josef, dem Verf. des Mubchar, der הראשון‎ heisst), 
führt sowohl in der Jenaischen als in der Leydner Handschrift 
des Keter Thora den Abkunftsnamen ניקמדיאו‎ , woraus hervorzu- 


gehen scheint, dass er zu Nikomedia (55 | oder verkürzt 

u), und nicht, wie Mordechai berichtet, zu מטרים הדשה‎ 
re er : 

i. Kähira?), geboren ist. Die letztere Stadt, ein‏ .0 (مصر) 


Hauptsitz der Karäer im Orient, war wahrscheinlich sein 
Wohnort. Ueber seine Lebens- und Studiengeschichte ist 
uns wenig bekannt; im Ez Chajim nennt er R. Jehuda, sei- 
nen Mutterbruder, und R. Mose, seinen Schwiegervater, seine 
Lehrer. Seine grosse Belesenheit nicht allein in der karä- 
ischen ‚sondern auch inder rabbanitischen Literatur, sowie seine 
genaue und keineswegs blos auf den Berichten seiner Vor- 
Sänger fussende Bekanntschaft mit der moslimischen Philoso- 
phie bezeugen, dass sein hochbegabter Geist sich unter den 
günstigsten Lebensverhältnissen ausbildete und dass ihm bei 
seinen umfangreichen literarischen Arbeiten ein grosser und 
ausgesuchter Apparat zu Gebote stand. Er zersplitterte seine 
literarische Thätigkeit nicht in viele und rhapsodische Ar- 
heiten, sondern concentrirte sie nach dem Beispiel seiner Vor- 
gänger auf die drei Hauptfächer der jüdischen Wissenschaft, 
Dogmatik (Keläm), Gesetzlehre (Fikh) und Schriftausle- 
gung. In jedem dieser Fächer lieferte er ein grosses, selbst- 
ständiges, aber zugleich alles von den früheren Bearbeitern 


6) Ein Beispiel für die moslimisch-sunnitische Behandlung des 
Ilm el-Keläm bietet von Hammers Inhaltsanzeige des est f us 
von Adhadeddin EI-Igi (st. 1355), Leipz. Liter. Zeit. i826. Nr. 161 = 
Erst nach einer sehr ausführlichen Behandlung der 000010810 , Kos- 
mologie und Psychologie folgt als 5. Standort die Lehre von Gott 
Cl-ilähijät) und als 6 die Lehre von der Prophetie und den letz- 
ten Dingen (el-sem’aijät). 

7) Neu-Misr ist stets Kahira, während Misr schlechthin bei Ab- 
dollatif (ed. 8. de Sacy .م‎ +24) immer Fustat oder Ali-Misr 


die zwei dogmatischen Grundprineipien der Muatazile sind 
العدل والتوحينل)‎ SLseN), festhielt, so ist em nicht unwahr- 


scheinlich, dass bereits Anan den Grund zu dem System einer karä- 
ischen, dem Keläm der Muatazile nachgebildeten Religionsphilo- 
sophie legte. In dem Zeitalter Saadia Gaon’s, dessen Zeitgenossen 
die zwei grössten sunnitischen Religionsphilosophen, der Imam 
Mansur Materidi(st.915) und Abu-I-Hasan el-Ashari (st.955), 
waren, hatte sich die karäische Dogmatik und Gesetzlehre 
schon so eonsolidirt, dass sie mit der rabbanitischen in die 
Schranken treten konnte; die karäische Auffassung des Ge- 
setzes vertheidigte Salmon b. Jerucham, die der Glaubens- 
lehre Josef ha-Maor gegen den scharfsinnigen, in seiner 
Lehrmethode bereits scholastisch schematisirenden Verf. des 
אמונות ודעות‎ ’D, Die hervorragendsten Ausbildner der karäi- 
schen Dogmatik in der nöchsten Folgezeit sind Josef ha-Roöh, 
Verf. des به" מחקר‎ und sein Schüler Jeshuah; Jefet ha-Leri, 
der Verf. des נעימות‎ ’D (nach seinem Inhalte genannt ه' זכרון‎ 
(הדתות‎ und sein Sohn Levi ha-Leri; vor Allen aber Juda 
ha-Abel, Verf. des ,אשכל הכפר‎ Da wir über diese Koryphäen 
der Karäer in dem Onomastikon ausführlicher handeln werden, 
so möge hier die Nennung ihrer Namen genügen. Bis Josef 
ha-Maor (Mitte des 10 See.) reicht die erste Periode der 
karäischen Dogmatik, dieihrer Gestaltung; Juda ha- Abel 
(Mitte des 12 Sec.) lieferte in seinem Meisterwerke die Anake- 
phaläose der zweiten Periode, die wir die der Entfaltung 
nennen, weil die karäische Dogmatik in derselben, parallel 
dem muatazilitischen Keläm, in gleicher Polemik 6 die 
ihm opponirenden muhammedanischen Parteien begriffen, auf 
dem alten Fundament und aus dem alten Fond nach innen 
and aussen ausgebaut und vollendet ward. Die dritte Peri- 
> ode, die der Reaction, repräsentirt Ahron b. Josef, der 1294 
sein כ' מבחר‎ beendigte. Der Keläm zeigt sich bei ihm nicht 
mehr in seiner alterthümlichen unvermischten Form, er be- 
)טחוש‎ dem mächtigen Einflusse des in Andalusien im Wettei- 
fer mit den Mauren von jüdischen Lehrern ausgebildeten 
Aristotelismus zu weichen. Diekaräische Dogmatik, heftig an- 
gegriffen von Juda ha-Levi und mit noch siegreicheren Waf- 
fen von Maimuni, bedarf einer neuen Musterung und Be- 
wafinung, um ihren Gegnern gewachsen zu sein; Ahron der 
Aeltere sucht sie mit dem Besten aus dem System der phi- 
losophischen Oppositionspartei zu versehen, giebt aber zu weit 
nach und nimmt Vieles auf, was nach bestandener Krisis in 
Jer vierten Periode, die wir alsdieder Umgestaltungbezeich- 
nen, wieder hinausgethan wird. Den Reigen dieser Periode führt 
Ahron b. Elia (Mitte 14 Sec.), der Verf. des היים‎ yy; er 
steht mit literarischer Umsicht prüfend über den Mutekel- 
ar 


ee 


zündeten, die jüdische Dogmatik auf eine ähnliche religions- 
philosophische. Weise zu bearbeiten. Als später die Secte 
der Ashariten sich ausbildete, begründet durch den von 
den Muataziliten abgefallenen Abu-/-Hasan el-Ashari, deren 
System das orthodoxe religionsphilosophische wurde, so 
hielt die jüdische Dogmatik an dem einmal recipirten Sy- 
steme fest, doch nicht ohne von den neuangeregten Contro- 
versen gleichfalls berührt zu werden, und in der That bot es 
mehr Anknüpfungspunkte dar, während der starre Prädesti- 
natianismus der Asharije das jüdische Gefühl von vorn her- 
ein abstiess. Die Philosopheme der übrigen muhammedani- 
schen Secten blieben, theils wegen ihrer barocken Paradoxie, 
theils wegen ihres ausschliesslich islamitischen Charakters, 
ohne Einfluss auf die jüdische Scholastik, welche indess, als 
unter der unabhängigen Herrschaft des spanischen Chalifats 
die Philosophie in Nordafrika und auf der iberischen Halbin- 
sel einen neuen glorreichen Cyklus durchlief, eine bedeuten- 
de Reaction erlitt. 

Ueber den Zustand der Dogmatik unter den Karäern, be- 
vor sie in die Fusstapfen der Muataziliten traten, ist uns nichts 
Genügendes bekannt. Wenn die Notiz Shahrestäni’s?) rich- 
tig ist, dass die Partei der Sifätije, ‚welche die koranischen 
Anthropomorphismen in grob ereatürlichem Sinne nahm und zu 
sogenannten declarativen Attributen Gottes machte, die Ka- 
rder zu Führern hatte, so wäre es pragmalisch erklärlich, 
wie bei der Reform der mulammedanischen Dogmatik durch 
die Muataziliten eine gleiche Reform der karäischen den Auf- 
geklärten dieser Religionspartei als nothwendig erscheinen 
musste. Diese Reform wurde auch glücklich bew erkstelligt, 
den Grund dazu scheint mir bereits Anan gelegt zu haben, 
der gegen 140 der Higra unter dem Chalifat Abu-Gafar Man- 
sur’s aus den Ostgegenden nach Bagdad kam und eine Zeit 
lang Exiloberhaupt (ריש גלותא)‎ war, dann aber aus der den 
Nationalkörper bildenden Partei der Rabhaniten ausschied und 

b ד‎ 

der Neubegründer oder vielleicht auch, einem lang verborge- 
nen Zwiespalt den Ausschlag gebend, ‘der Begründer der ka- 
räischen Secte wurde®). Denn da nach Masudi und Makrizi5) 


die von ihnen unter dem Namen عانانية‎ aufgeführte Partei 
der Ishmaije oder Benu-Mikra, wit Verwerfung jeder Ver- 


ähnlichung Gottes mit creatürlichen Dingen (us), das Be- 
kenntniss der Einheit und Gerechtigkeit Gottes, welches 


3) Bei Pocock 1. 1. p- 221. 

4) S. Rapaports Aufsatz über den in Tschufutkale aufgefunde- 
nen angeblichen Grabstein Sangari’s Kerem Chemed VI. S. 203. ss. 

5) Literaturbl. des Orients Nr. 48. 


Prolegomena. 
Fe EN 


Abriss der Geschichte der Philosophie unter den Kariern. 


Nachdem bereits in Mesopotamien und Persien, nament- 
lich Chorasan und Irak, unter christlichem, besonders nesto- 
rianischem Einfusse, begünstigt durch die لال לע‎ 
benden Fürsten Nuschirwan (531 - -579) und Perwiz د‎ 
— 628) griechische Bildung und Philosophie Eingang gel 
den hatten, begann auch für die muhammedanische 4 
mit der Thronbesteigung der Abbasiden eine neue Cultur- 
epoche. Die Chalifen Almansur (754 — 775), Harun Al-Ra- 
schid (786 — 809) und Al-Mamun (st. 835) zogen griechisch 
gebildete Gelehrte an ihren Hof und beeiferten sich, die wis- 
senschaftlichen Werke der Griechen auf arabischen Grund 
und Boden zu verpflanzen, Die Philosopheme der peripa- 
tetischen und zugleich der eleatischen Schule wurden 
den muhammedanischen Gelehrten bekannt, und das Streben, 
die positive Glaubenslehre philosophisch zu ‘durchdringen, und 
dieselbe theils mit den als wahr erkannten Ergebnissen der 
Philosophie in Einklang zu bringen, theils gegen die jeder 
Uniformirung widerstrebenden sicher zu stellen, erzeugte 
eine neue religionsphilosophische Wissenschaft, genannt 


welche der Mittelpunkt des mu-‏ , (חכמת הדכרים ) علم الكلام 
hammedanischen Scholastieismus wurde und in mannigfachen‏ 
Versuchen die natürliche Theologie mit der übernatürlieken‏ 
zu vereinigen suchte. Nach dem einstimmigen Zeugnisse 80-‏ 
wohl muhammedanischer als jüdischer Schriftsteller waren die‏ 
Muataziliten!), die Anhänger Wasil b. Alha el-Ghazzäl’s,‏ 
der aus der Schule EI- Hasan des Bosrensers ausschied‏ 
i., Be-‏ .0 ,(מדברים) („bel“), die ersten Mutekellimün‏ 
kentier und Bearbeiter des Keläm, welche in Folge fleissiger‏ 
Lectüre der unter Al-Mamun übersetzten heidnischen und‏ 
ehristlich-philosophischen Werke die Wissenschaft El-Keläm‏ 
eonstruirten und ausbildeten. Die Muataziliten waren es, die‏ 
zuerst in den im Orient verbreiteten Karäern?) und ei-‏ 
nigen der rabbanitischen Geonim ein gleiches Streben ent-‏ 


1) Pocock, Specimen p. 195. More I, 71. Ez Chajim 1. 

2) Dies bezeugen einstimmig Juda ha-Levi (im Kusri), Mai- 
muni und Ahron b. Elia. Unter den karäischen Gelehrten sind meh- 
rere der berühmtesten aus Bosra, seit Omar der Rivalin von Kufa 
(Dod. Mordechai p. 115. 117. ed. Wolf.), und aus Bagdad, wo 
seit der Dynastie der Abbasiden Christen die Wissenschaften lehrten und 
seit Mamun der Hauptsitz muhamm. Gelehrsamkeit war (ib. p. 116. 117.) 

בה 


Uebersicht 


über den Inhalt des ganzen Werkes. 


Prolegomena - : : : : 1 : 1-7 


1. Abriss der Geschichte der Philosophie unter 
den Karäern. 

Leben und Schriften Ahron b. Elia’s. 

‚Die Titel Nocer Emunim und Ez Chajim. 
Charakter des Ez Chajim und sein Verhältniss 
zu den Systemen der ältern Mutekellimin. 
Styl des Ez Chajim. 

Zeugnisse jüdischer Schriftsteller über Ahron 
b. Elia und seine Werke. 


Tableau des Inhalts als Leitfaden zur Lectüre des 
Ez Chajim - . - . XVO—L. 


von Kaleb Abba 1 LI—LXXIV.‏ אגרת דרך עץ חיום 


Deutung der im Ez Chajim vorkommenden Ab- 
breviaturen 4% ©” ELXXV—LXXX. 


Elia, in 114 Capiteln . - 0‏ .2 מסעו[4. von‏ עץ חיים 
Nachweisung; der im Ez Chajim eitirten und erklär-‏ 


0 


2 
= عن 5ه 


ten Bibelstellen, von Steinschneider . 211-241. 
Sammlung kritischer und diorthotischer Bemerkun- 
gen zum Ez Chajim . - 242 —272. 


Excerpte aus handschriftlichen 0 Werken 
über einige im Ez Chajim erwähnte phi- 


losophirende Secten : : 273—300, 
Önomastikon ١ : / : 5 : 2-08. 
Excurs über das Verhältniss des Ez Chajim zum 

More Nebuchim . - 5 1 329 —348, 
Realindex von Steinschneider : : : 349-368. 
Synopsis der im Ez Chajim citirten Stellen des 

Werkes selbst von Steinschneider . 369— 370. 
Zusätze und Berichtigungen : : : 371-54 . 
Verzeichniss der benutzten Handschriften . 383 —386, 


3 


nur andeutende Lineamente im Verhältnisszu den umfassen- 
/ den Forschungen, die wir in Kurzem von zwei jüdischen 
00 Gelehrten zu erwarten haben, von J. M. Jost, dem ein 
reicher Schatz Käräischer Handschriften und Druckwerkii 1 

zu Gebote steht, und von Sal. Munk, der zur Freude 

aller derer, die für jüdische Literatur sich interessiren, 
0 seine Anwesenheit in Aegypten, als Mitglied der Ge- 
d sandtschaft für die Unschuldig - Verfolgten zu Damascus,, 
dazu benutzt hat, für die königliche Bibliothek zu Paris 

1. eine Menge Kostbarer karäischer, erösstentheils arabisch = 
geschriebener Werke anzukaufen. . 

Nach diesen die Entstehung und die Vekonomie des ! 
Werkes betreffenden "Vorbemerkungen bleibt mir nur 
der ernstlich ‘gemeinte Wunsch übrig, dass die unter 
N nicht geringen Anstrengungen zu Stande gebrachte Ar- 
beit in dem’ Sinne Aufgenommen‘ und מ‎ "werden! 
möge, in dem sie unternommen worden ist. Die Wis- 


5 800801186 gilt mir wenig, 'wofern sie ausser den Dienste® 
ו‎ jener geoffenbarten Wahrheit steht, vor deren inwohnen=) 
3 dem‘ göttlichen Lichte alles Blendwerk und aller Zauber 


der falschberühmten Kunst erbleichet. "Möge denn 017 
dessen Wort: der alleinige‘ ‚Prüfstein aller menschlichen 

Erzeugnisse ist und dessen” Ehre ‚der letzte ‘En 
aller unserer: Bestrebungen sein, muss, meine 1 
Veiherflichung seines dreimalheiligen ‘Namens “gereich 
lassen; in den Exfüllung,. dieses "Wunsches finde ‚ich: 


meine "schönste Belohnung. I mi 2 1 15 د‎ 0 
.00.--) 9199 4 511020 
"Leipzig, im ו‎ Ir וו‎ 


]טוונה 5011" 60 ו 4 : 11 


la 00 


r. Frang Delitzsch. ה‎ 


sh וזה‎ 


ER 101 ١ ) IAt 16 0 
766% . 19 094 bus: asiseuN 


9 19% אוו 4 1-0 


15 


thümliche besonders zu bezeichnen. < ( | Ein auf mei- 
nen Wunsch von‘ Steinschneider ausgearbeiteter, מפתה‎ 
musste ‚nach Auffindung der Risäle Afendopolo’s zurück- 
gestellt werden, und mit edler Selbstverläognung hat der 
Verfasser jener mühevollen, nach. einem eigenthümli- 
chen Plane ausgeführten‘ Ausarbeitung, auf ihre Aufnahme 
verzichtet. ‚Auch, seine in den Prolegomenen', von mir 
versprochenen Parallelen aus Saadia und Kusri sind 
bis auf wenige einem andern Orte vorbehalten worden. ; 
Was die arabischen Bestandtheile des Werkes be- 
trifft, so bekenne ich mit inniger Dankbarkeit, dass Prof: 
Fleischer, der durch tiefe umfassende Sprachenkunde 
und; hohe seltene Lehrgaben gleich ausgezeichnete Qrien- 
talist „in, dem.de Sacy’s mit. den ‚liebenswürdigsten  Tu- 
genden. geschmückte Gelelusamkeit fortiebt,, mich in die, 
arabische Literatur eingeweiht und. auch. bei diesem Werke 
aus dem reichen; Schatze seiner Kenntnisse; mit der freu-, 
digsten, Liberalität oftmals unterstützt, hat;.ich halte ‚es 
für, ein durch göttliche Fürsorge mir, zugefallenes Glücks- 
loos, den‘ Schülern eines solchen. Lehrers mich beizäh-, 
len: zu können, Ihm ‚verdanke ich .die ‚Hinweisung, auf 
die benutzten: arabischen Handschriften, ihm die, Ermög- 
lichung ihres, ‚Verständnisses. ==) 
en.brieflichen Mittheilungen des H. J. H. Michael, 
Bet des. ebenso zeichen als liberalen Besitzers. 
einer: der : معنوعة لوطلع نمع‎ und ausgew Abtei Eihliefhen 


1 


ion Ex: ne. erwähnten ;karäischen Gelehr ten. Hoffent-, 
lich enthalten die betreffenden Rubriken des Onomastikon 


6 Die: ‚öfter citirten Bemerkungen Steinschneiders, zum | Ener 
- dieser dem Herausgeber desselben, @. Brecher,, für, den ‚Supplez 
mentband seiner Ausgabe zugesandt. ‚Auch sämmtliche. Citate; aus 
Saadia (Emunot we-Deot) sind in einem Commentar Mannscr,) zw 
letzterem ‚behandelt. 

> Die hier und da. mitgetheilten Excerpte aus Beidhäwis 
Koran-Commentar sind aus der mit kritischer Genauigkeit collationir-, 
ten, Abschrift des Prof. Fleischer entnommen, von dem wir eine wür- 
dige Gesammtausgabe ‚jenes kolossalen ל ה‎ in Kürze zu 
erwarten. haben, 


14 


werde ich vielleicht anderswo zu veröffentlichen Gele- 
genheit finden, so wie auch Steinschneider den nicht 
unbedentenden Ertrag seiner Studien anderswo nieder- 
zulegen gedenkt. 

Ich erfülle eine mir angenehme Pflicht, indem ich dem 
Cand. Phil. M. Steinschneider für die bei der langwie- 
rigen und schweren Arbeit der Herausgabe des Ez 
Chajim geleistete Unterstützung öffentlich danke. Stein- 
schneider hat nicht allein während seines Aufenthalts in 
Leipzig (wo wir gemeinschaftlich die Vorlesungen des Prof. 
Fleischer über den Koran nach Beidhäwi besuchten) die 
zwei ersten Correcturen des hebräischen Textes des Ez 
Chajim gelesen und eine nochmalige Collation der Leipz. 
Handschrift mit dem gegebenen Abdruck gemeinsam mit 
mir vorgenommen, sondern auch zur Ausstattung des 
Werkes mir später einige das Verständniss wesentlich 
fördernde Hülfsarbeiten zugesandt, welche im Inhaltsre- 
gister des gesammten Werkes unter seinem Namen ver- 
zeichnet sind. Der Real-Index ist theilweise ein Excerpt 
aus seinen dem Ez Chajim entnommenen Materialien zu ei- 
hebräisch- philosophischen Wörterbuch. Die kritischen 
und diorthotischen Bemerkungen und die Zusälze dazu 
sind unsere gemeinschaftliche Arbeit und die zu Einem 
Ganzen verschmolzenen Ergebnisse eines beiderseitigen 
selbstständigen, aber in den Resultaten sich begegnenden 
Studiums. Den Namen Steinschneiders „Sf.“ habe ich nur 
da genannt, wo seine Ansicht entweder eine vor andern an- 
erkennungswerth originelle oder eine lediglich individuelle 
war, während ich es für überflüssig hielt, das mir Eigen“ 


der Karäer über zwei indische Secten 1840. Nr. 13. 2) דיכי סתיטס‎ von 
A. b. E., excerpirt und geschildert, eb. Nr. 16. 18. 28. 29. 30. 31. 
3) Die Hauptdifferenzen zwischen Karäern und Rabbaniten nach Alı- 
ron .ל‎ Elia’s Vorrede zu seinem Pentateuch-Commentar, eb. Nr. 32%. 
34. 39. 4) Ueber Ahron b. Elia’s Sefer Mizwot, eb. Nr. 40. 5) Ueber 
einige philosophirende Secten des Islam. Auszüge aus handschriftli- 
chen arabischen Werken der Bibliotheken zu Dresden und Leipzig, 
eb. Nr. 45. und 1841. 6) Ueber einige unbekannte jüdische Secten 
Nr. 48, 7) Nachtrag zu dem Aufsatze über einige unbekanntejüdische 
Secten (Exc. aus ,(לסכל הכפר‎ nach Mittheilungen J. H. Michaels iw 
Hamburg Nr. 52. 8) Literaturgesch. Miscellen 1841. Nr. 19. 


13 


sprachunkundigen das System Ahrons in der objektive- 
sten Form veranschaulichen möchte. Die anderen beige- 
gebenen Ausarbeitungen, die Früchte eines unermüdeten, 
durch unsägliche Schwierigkeiten sich hindurchkämpfen- 
den Studiums, bekunden mindestens das ernste Streben, 
das religionsphilosophische System Ahron b. Eilia’s in 
seinem historischen Zusammenhange richtig aufzufassen, 
es aus sich selber und durch anderweite Combinationen 
aufzuhellen und auch seinen originellen Styl syntaktisch 
zu erläutern. Die krilischen und diorihotischen Bemer- 
kungen liefern in Erklärung schwieriger Stellen und 
schwankender Lesarten nicht allein eine grosse Menge 
instructiver Real- und Sprach-Parallelen, sondern um- 
schliessen auch die fruchtbaren Keime einer neuhebräi- 
schen, mit Benutzung des durchgebildeten Arabismus zu 
construirenden Syntax. Eines weiteren Vorworts bedür- 
fen die dem Texte des Ez Chajim vorausgehenden und 
nachfolgenden subsidiarischen Aufsätze nicht, nur das will 
ich noch bemerken, dass der Wiederholung‘ bereits be- 
kannter Sachen, auch jeder sonst oft lobenswerthen Com- 
pilation, geflissentlich ausgewichen worden ist. In den 
Prolegomenen werden Brucker und Buddeus, in den ara- 
bischen Excerpten Pocock und Sale, in dem Onomasti- 
kon Wolf und De Rossi nirgends ausgeschrieben, ich 
suchte vielmehr ihre Forschungen von da aus, wo ihr 
kritischer Scharfsinn und ihre ausgebreitete Gelehrsam- 
keit angelangt ist, um einige Schritte weiter zu führen, 
das Bekannte nur da wiederholend, wo ich Etwas zur 
Berichtigung oder Erweiterung beizubringen wusste. Jede 
unnöthige Vergrösserung des Werkes, jede eitle Osten- 
tation eines nicht dem nächsten Zwecke dienenden Wis- 
sens ist vermieden, und aus der grossen Masse des durch 
mehrjährige Studien aufgehäuften Materials nur das Un- 
entbehrlichste ausgewählt worden. Einige Parcellen des- 
selben habe ich in monographischen Aufsätzen im Lite- 
raturblatt des Orients niedergelegt *( , einiges andere 


*) Um auf diese Aufsätze in kürzester Form verweisen zu kön- 
nen, mache ich sie hier ein für allemal namhaft: 1) Ahron b. Elia 
12 


das bisher noch nicht gedruckte עץ החיים‎ 777 von Kaleb 
Afendopolo*), aus einer Handschrift der Leipz. Uni- 
versitäts-Bibliothek, und ein deufsches, welches ich aus- 
führlieher gearbeitet habe, damit es, die Stelle einer 
Vebersetzung vertretend, auch den ungeübteren Leser 
in das Verständniss des Werkes einfüliren und dem 


|| 


x 


*) Viell. identisch mit der „Epistola Aphandopholo 1" Eliae 
F. Judae der Leydner Bibl. (Catat. p. 407). Afendopolo (dd. i. EL- 


fendi-Sohn, aus dem türk. +رعم 76م == اثندى‎ und dem hellen. 


rov).0s) b. Elia (9"5%), gerühmt wegen seiner ausgebreiteten, Kennt- 
nisse sowohl in den national-jüdischen als exotischen Wissensfüchern, 
lebte zu Adrianopel, Belgrad (15:5 9») und gleichzeitig mit Mordechai 
Comtino und Elia ha-Mizrächi zu Constantinopel, angeblich als Ober- 
haupt der dortigen Karaiten. Er ertheilte, um sich und seine Pami- 
lie zu ernähren, in mehreren Wissenschaften, namentlich der Mathe- 
matik, Unterricht (Carmoly, Israel. Annalen 1839, ₪. 397, hat aus 
einem Paris. Cod. eine schriftliche Bescheinigung vom .لمر‎ 8 
veröffentlicht, aus welcher, wenn sie ficht ist, hervorgeht, 8 


‚er seinen. Schülern das eidliche Versprechen 'abnahm, 688 Erlernte 


nicht ohne seine Genehmigung weiter zu lehren, und, 50 er 68 ge- 
nehmigte, nur gegen eine gleiche Verpflichtung der Lernenden). Er 
war Schüler und zugleich: Schwestermann Elia Beschitzi’s 1 


türk. Wiegenverkäufer oder Wiegenmacher) aus Constantli-‏ بين 


nopel ,(סטטכמי)‎ und setzte bis 1497 dessen grosses unvollendet gelas- 
senes Werk לדלת 5פיקו‎ fort, ohne es jedoch, seiner ursprünglichen An- 
lage nach, völlig zu beendigen (Dod Mord, p. 63. 147.). Von sei- 
nen zahlreichen Originalwerken sind aus Notizen über die vorhande- 
nen Handschriften folgende bekannt: 1) ,دز סטכך‎ ein Repertorium der 
schönen Wissenschaften, in dem er das Schönste und ediegenste 
seiner poetischen Ergüsse, seiner tieferen Studien, seiner medicini- 
schen Erfahrungen u. s.w. niedergelegt hat (Dod Mord. p. 64.). 2) "5 
עסרס מלמרות‎ , ein auf die Controverspunkte zwischen Rabbaniten und 
Karäern eingehender Comm. zum Hohenlied und Ps. CXIX (s. das. 
grosse Exc. aus der Vorr, Dod Mord. .تر‎ 64—92. und aus dem 4. 
עלמר‎ ib. 7. 18—24.). 3) mn ,ס'‎ 8. Wolf III. .م‎ 643. und unser 
Onomastikon s. n. or על הססיטס )4 .د"‎ nah, 8. Wolf zb. P. 642. 
5) כסל לשכל‎ (Orient 1840 Nr. 52.). Er verfasste ausserdem eine nicht 
geringe Anzahl in das kar. Machzor aufgenommener Synagogallieder 
und, wie Samuel: Aslıkenazi zu oyan כוככות‎ f. 56, a. bemerkt, | (ופתחות‎ 
ס' »7 مه ום' כלר רובע ססעות‎ Is. Die erstgenannte Clavis von diesen 
beiden ist eben die Risäle o»ro 7» 777, deren erster Theil, den Inhalt 
der einzelnen Capitel des Ez Chajim angebend, unmittelbar dem deut- 
schen Tableau des Inhalts sich anschliesst und, wenn man gleich die 
Tugenden eindringender Gründlichkeit und coneiser Ausführlichkeit 
daran vermisst, doch über manche Punkte, 2. 8. iiber העתקל‎ man = 
יסועס =( دودحم ,(מדכריס‎ "), über die Bedeutung der Termen לע‎ und vih}, > 
ein sehr willkommenes Licht verbreitet. Der zweite Theil, mit des- 
sen Anfangsworten unsere Handschrift abbricht, enthielt eine Nach- 
weisung der Bibeleitate des Ez Chajim — eine Arbeit, der wir leicht 
entrathen konnten. / 


11 


5 


scheint nicht mehr enthalten zu haben, denn die Schrift 
läuft, wie am Schlusse vollendeter Handschriften, in ein 
spitzes Dreieck aus. Ich verglich Wort für Wort mit 
dem Texte des Lipsiensis, und wurde anf jedem Schritte 
gewisser, dass der Abschreiber des Monacensis ein eben 
so unwissender Idiot als nachlässiger Lohnseribler gewe- 
sen ist, der weder seinen Text verstanden nech die ihm 
vorliegende Originalhandschrift recht zu lesen vermocht 
hat. Er verräth seine Oscitanz gleich im Eingange durch 
das sinnlose در אהרן در אליהו‎ mon, dem der aus leicht be- 
greiflicher Ursache bunt durcheinander gewürfelte ge- 
reimte Prolog vorausgeht. In den Attributen der Gottes- 
namen ist er unerschöpflich; die Erwähnung Gottes in 
dem dürren scholastischen Werke scheint ihm als eine 
grüne Oase in der Wüste des Todes gegolten zu haben. Da 
ruht er aus, da häuft er Eulogie auf Eulogie und schreibt, 
wahrscheinlich um so viel Bogen, als möglich, zu füllen, 
das ganze Kaddisch aus. Ungeachtet dieser zum Theil 
burlesken Gebrechen, die ich im Serapeum 8.8.00. eingehen- 
der geschildert, ist die Collation des Monacensis doch kei- 
nesweges nutzlos und unergiebig gewesen. Eine grosse 
Menge von Varianten musste freilich, weil sie augen- 
scheinlich dem Abschreiber zur Last fielen oder. jedes 
bedeutsamen Momentes ermangelten, zurückgestellt wer- 
‚den; indess fehlen unter den mitgetheilten nicht solche, 
die sowohl sprachlich als sachlich interessant sind und 
nach denen der Text des Lipsiensis zu berichtigen ist, 
obgleich auch hier fast immer nur die Vermuthungen be- 
sstätigt wurden, auf die uns bereits die innere Verglei- 
chung des Werkes mit sich selber geführt hatte. 

In der Besorgung des ‚hebräischen Textes ist die 
grösste Sorgfalt angewendet worden; die in Verhältniss 
zu der Grösse des compress gesetzten Werkes gewiss 
nieht zahlreichen Druckfehler finden sich in Folge einer 
mehrmaligen genauen Durchlesung des Werkes sämmt- 
lich am Schlusse verzeichnet. Zur Erleichterung ‘der 
Lectüre und Totalanschauung ist ein doppeltes Tableau 
des Inhalts vorausgeschickt worden: ein hebräisches, 

10 


habe auch jetzt noch keinen Grund, dieses Verfahren zu 
bereuen, und vielleicht wird es sogar, wenn die Leyd- 
ner Handschrift einmal verglichen werden sollte, augen- 
scheinlich gerechtfertigt, Unterdessen war durch Lilien- 
عامل‎ „bibliographische Notizen über die Handschriften 
der königlichen Bibliothek zu München“ 5 ( mir bekannt 
geworden, dass auch die Münchner Bibliothek ein hand- 
schriftliches Exemplar des sogenannten Nocer Emunim 
besitze.#*) Der Wunsch, dasselbe vergleichen zu kön- 
nen, wurde mir erfüllt, indem ich durch die gütige Ver- 
mittelung der Herren Oberpostamtsdirektor von Hüllner 
in Leipzig und Hofrath von Schubert in München das 
begehrte Manuseript (Nr. 55. fol.) erlangte. Es ent- 
hält, wie ich in der im Serapeum 5%% ( niedergelegten 
ausführlichen Schilderung nachgewiesen, 17 Schriften 
von sehr ungleichem Umfang, theils rein philosophischen 
theils kabbalistisch philosophischen Inhalts, und zwar in 
zwei von zwei verschiedenen Librarien geschriebenen 
Theilen. Beide sind nur Copien alter Handschriften, 
wahrscheinlich für Johann Albert Widmanstadi, dessen 
Privatsammlung hebräischer Handschriften in die chur- 
fürstliche Bibliothek überging, angefertigt. Der erste 
Theil, bis zu Bl. 348, b. reichend, ist in fetter und 
plumper rabbinischer Schrift von germanischem Duetus 
geschrieben; der Schrifteharakter ist die treueste Phy- 
siognomie der erassa el pinguis Minerva des armen, 
vielgeplagten, wahrscheinlich zur Fristung eines kümmer- 
lichen Auskommens schreibenden Librarius. Die in die- 
sem ersten Theile befindliche Copie des Ez Chajim (Bk 
261,a— 348, b.) ist noch dazu unvollständig; sie schliesst 
mit dem Anf. des 85. Cap., welches die Lehre des Ari- 
stoteles über die göttliche Providenz enthält, bei den 
Worten כן גזר אמר שהעולם קדמון‎ >y; auch das Original 


Literarisches und Homiletisches Beiblatt der Allgemeinen Zei-‏ وأ 
tung des Judenthums 1838. 19 Mai. Nr. 13.--1839. S. 604.‏ 
Ebend. 1838. 23 Jun. Nr. 17.‏ وك 
Serapeum, Zeitschrift für Bibliothekwissenschafk, Handschrif-‏ وص 
tenkunde und ältereLiteratur, herausg. von Dr, Naumann 1840. Nr. 11.13.‏ 


₪ 


nes Werkes sowohl für die Culturgeschichte überhaupt, als 
auch insonderheit für die bis jetzt nur fragmentarisch be- 
arbeitete Geschichte der Philosophie und Scholastik un- 
ter Juden und Moslemen; ich fand in dem Ez Chajim 
eins der hervorragendsten Schriftdenkmale des Karais- 
mus, gleich anziehend durch sein mit wissenschaftlicher 
Architektonik aufgeführtes System als durch sein viel- 
fach originelles Idiom, neben dem More Nebuchim 
Maimuni’s, dem es mit sichtbarer Rivalität an die Seite 
tritt, ein getreues psychologisch interessantes Spiegel- 
bild des sogenannten rationalen Judenthums, wie es in 
seiner mittelalterlichen durch die aristetelische Philoso- 
phie bedingten Erscheinungsform, zwischen Offenbarung 
und Speculation eine Vermittelung anstrebend, sich gel- 
tend gemacht hat. Demgemäss fasste ich den Entschluss, 
den Ez Chajim herauszugeben, ohne noch zu ermessen, in 
welche ausgedehnten Studien diese Arbeit mich verwik- 
keln würde. 

Die Vergleichung eines andern Codex ausser dem 
Leipziger war mir vor dem Drucke nicht vergönnt; zur 
Benutzung des Leydner zu gelangen, schien mir keine 
Möglichkeit verhanden. Desshalb suchte ich nur den 
Text des Leipziger Codex, der im Ganzen die unver- 
kennbarste Gewähr der Correktheit an sich trägt, mit 
Beibehaltung'selbst seiner Form, anderdie defektive*) 
Schreibung charakteristisch ist, treu wiederzugeben, in- 
dem ich mich prineipmässig jedes Conjekturirens enthielt 
und selbst die Interpunktion®**) unangetastet liess, 

» die offenbar von eigenthümlichen Grundsätzen ausgeht und 
an vielen Stellen nur scheinbar, an manchen wohl auch 
wirklich incorrekt ist. Die Eigenthümlichkeit des Styls und 
Gedankengangs -Ahrons, so wie die Neuheit vieler Ma- 
terialien forderten laut, auf diesem unbekannten erst all- 
mälig sich lichtenden Boden jedes eigenmächtigen Schal- 
tens sich zu enthalten und sämmtliche Textverbesserun- 
gen in einen Anhang kritischer Noten zu verweisen. Ich 

*%) 5. Add. zu 2, 13. 

.5 371 .₪ .م (** 


3 


Vorrede. 


Als ich im .ل‎ 1837 im Auftrage des Dr. Naumann, 
des verdienstvollen Herausgebers des Catalogus Libro- 
rum Manuscriplorum qui in Bibliolheca Nenaloria Civila=- 
lis Lipsiensis asservanlur (Grimae 1838—40.4.), die 
hebräischen Codices dieser Bibliothek eatalogisirte, wurde 
meine Aufmerksamkeit besonders durch Einen Codex ka- 
räischen Inhalts gefesselt, der, wie mehrere andere, un- 
ter den bei der Belagerung und Eroberung Buda’s ) 1684. 
86.) durch das Heer Kaiser Leopold’s erbeuteten Spolien 
nach Deutschland gebracht worden ist, und, beider grossen 
Seltenheit karäischer Handschriften, zu den kostbarsten 
Schätzen unserer Bibliothek gehört. Schon das Aeussere 
dieses Codex empfahl sich mir: er ist in deutlichem nur 
theilweise fremdartigen Raschi- Charakter auf Baumwol- 
lenpapier geschrieben und, bis auf den von Mäusen be- 
nagten Rand, wohl erhalten. Der Name des Schreibers 
ist, wie das Räthsel der seltsamen Clausel (8. 210; un- 
serer Ausg.) besagt, in der die Buchstaben des Namens 
ihrem Zahlenwerth nach hergerechnet werden, Josefben 
Saadia; es war der 30. Tisri des J. 5230 (d. i. im 
October 1469), als er diese für den jungen Michael. 
b. Baruch unternommene Arbeit zu Constantinopel, ne- 
ben Kahira dem 'Centralsitze der Synagoge karäischen 
Bekenntnisses, beendigte. Noch mehr, als die Form mich 
anlockte, nahm mich der Inhalt dieser Handschrift in An- 
spruch, vorzüglich das scharfsinnige, reichhaltige und schön 
disponirte Werk Ahron b, Elia’s, betitelt Ez Chajim, 
welchem der Schreiber die ריני שחוטה‎ desselben  Verfas- 
sers, einen Traktat aus seinem grossen Sefer Mizwot, 
beigefügt hat. Ich erkannte bald die hohe Bedeutung je- 

7 


HOCHWÜRDIGEN 


THEOLOGISCHEN FAGULTÄT 


DER 


UNIVERSITÄT LEIPZIG 


EHRERBIETIGST UND DANKBAR 


ZUGEEKIGNET. 


ל 1 ה eh Kr DH‏ 
er 7%‏ או BRTTIER‏ מו לי 10% א 


Di 4 7 1‏ וח ie 4 ee er‏ 
ا שר ع2 م1 سوادة א جو" 34 


sick - ET 5 /‏ ال 
ehr / x IR‏ 6 تي - 1 | / لون 
REN Er; 2‏ ב 2 Br‏ 
2 يقني : “عون לוי שש 
ak 5 are RR, Bus.‘ 6:‏ : 
سم ال 7 620 


. % اق 3 


2 


es 6 הזו‎ = 


0 و نل 


3 > הוהי‎ 
4 kurs \ a; / 2% BR. 


ذأ ديو عله 155 8₪66. 


4% 1 e giR A: 
San WERK ו‎ 5308 


עץ חיים 
Ahron ben Elia’s aus Nikomedien‏ 


des Karäers 


System der Religionsphilosophie 


aus 


einem zu Constantinopel geschriebenen Codex der Stadt- 
Bibliothek zu Leipzig, mit Vergleichung eines andern der 
Königlichen Bibliothek zu München, 


nebst einem dazu gehörigen einleitenden Tractat 


des Karäers Kaleb Abba Afendopolo 


zum ersten Mal herausgegeben 


und durch Anmerkungen, Indices und Excurse, zum Theil von 


RE, Steinschneider, - 


so wie durch reichhaltige Excerpte aus arabischen Handschriften 
mehrerer Bibliotheken, betreffend die Geschichte der Philosophie 
unter den Muhammedanern 


sprachlich, kritisch und geschichtlich 


erläutert 2 


1 


von 


Franz Delitzsch. 


سس سس سس ההההההההההההמהתחקן 
Leipzig, 1841.‏ 


Verlag von Johann Ambrosius Barth. 


PLEASE DO NOT REMOVE 
CARDS OR SLIPS FROM THIS POCKET 


UNIVERSITY OF TORONTO LIBRARY 


BM Aaron ben Elijah, Karaite 
185 'Ets ha-hayim _ 
3 


5% 
0 


% 


> 
= 
em 


9 


0 


10 A 
ו‎ 


0 


3 
u
Internet Archive Audio

Featured

Top

Images

Featured

Top

Software

Featured

Top

Books

Featured

Top

Video

Featured

Top

Mobile Apps

Browser Extensions

Archive-It Subscription

Save Page Now

Full text of "Ets ha-ayim = Ahron ben Elia's aus Nikomedien des Karärs System der Religionsphilosophie ... nebst einem dazu gehrigen einleitenden Tractat des Karärs Kaleb Abba Afendopolo zum ersten Mal hrsg. und durch Anmerkungen, Indices und Excurse, zum Theil von M. S"

See other formats
