Full text of "Bereschit Rabba"

See other formats

הווח 


ו 0 
₪ 


+ 
41 


9976 61070 19/21 6 


יוו וו 














->- 


7 6 דסו סאוסאום 




















1 
כ 
₪ 
4 
ו 
| \ 
., \ 
ו . 
0 
1 ו 
"ןו 
/ ₪ 
₪ ' 
7% 
/ו\ 
, 
0 -! 
' \ 
/ 





. 
, 
27 . 
*), 
\ . 
1 0 
, \ 
- . 4% 4 
/ . 
1 + + ז 
\ 
. % ָ 
. ו 
.. 
. 
\ 2 
+ 
[ . / 
[ 
. 
! 2 
, 
| / ו 0 
ו 
/ ו - 
0 . 
. , 
, 1 : 
- 
0 , ו 
יי בוח ו 
י 
, . 
. , )( ו .\ , . ו... 
7 .! / / 
+ 0-1 , ! 
כ , . לוע 
*4+% ו . - עו 
, : 1 / 
0 . + , 4 ) 
[ 
. ל | . 
1ו33.: 5 | 
1 7[ ' 
. ו ו \ 1 . 
5 . 
+ א , 
7 
| 
/ 19 , 
.: . 
: ו 
! 
0 . 
ו . 
הז 





א" -- אותא. 
א'א -- אות אמת. 
אגה"א ‏ -- אגדת | האמוראים 


הירושלמיים לרב"ז באכער. 
אגח'"ת --- אגדת התנאים להג'ל. 
אדר"נ --- אבות דר' נתן. 
איכ'יר --- איכה רבתי. 
אצ -- אין צריך. 
ביה"מ -- בית המדרש. 
במר? במד"ר -- במדבר רבה. 
ביס -- בן סירא. 
ב'יר -- בראשית רבא. 
ב'יש -- ברוך שאמר. 

ג' -- גורס, גרים. 
גד'פ | -- גאטטעסריענסטליבע 
פארטרעגע. 
גי" -- גירסא. 
די -- דפוס. 
דא -- דבר אחר. 
דדו'/ד -- דור דור ודורשיו. 
| דיה -- דיבור המתחיל. 
דה''מ -- דרכי המשנה. 
ד -- דפוס ויניציאה. 
דל'א -- דקדוק לשון ארמי. 
דמג --- דייטשע מארגענלענדישע 
געזעללשאפט. 
דיס -- דקדוקי סופרים. 
דפ''ר -- דפוס ראשון. 
ד'-פפד"א--- דפוס פרנקפורט דאדר. 
ד' פפד''מ--- דפוס פרנקפורט דמיין. 
דר דב'יר -- דברים רבה. 
ויר -- ויקרא רבה. 
ז'א -- זרע אפרים. 
חו'יי -- חסרות ויתרות. 
חנ -- חילופי נוסחאות. 
ילק' -- ילקוט. 
ו"ימ, ידימ -- ודי משה. 
יימ, ופימ -- יפה מראה. 
יפיית -- יפה תואר (במדרש די 
פיורדא תני'יב). 
ירוש' --- ירושלמי. 
כ" -- כתב יד. 
כייא א' -- כ'יי אקספרד קוו 147. 


מ'יח 


מ"ע האנגלי 
מ"ע הצרפתי 
ענציקלאפעריא 





ראשי תיבות. 


כי'א ב' -- כייי אקספרד קו' 2886. 
כו'ג -- כיי שטוטטגארט. 
כייו -- כ'יי וואטיקאנא. 
כי'ז -- דפים אחדים מהגניזה 
באלקאהרה שהובאו לאקספרד. 
כי/ח -- כיי מדרש חכמים. 
כו'ט -- כ'י האחים טריעסטי. 
כו"ל -- כיי לונדון קובץ .4604 
9. 
ב"מ -- ב"י מיגבען. 
כייג -- כיי לונדון קו' 16406. 
כו/פ --- כ'יי פאריס. 
כייית -- כ'יי תימני. 
לאר'"מ, לא"ר -- לשון ארמי. 
ליי -- לשון יוני. 
ליימ -- לשון מקרא. 
לייס -- לשון סורי. 
לק'יט -- לקח טוב. 
ליר -- ל' רומי. 
מ' -- מדרש. 
מ'יב -- מהדורת ריש באבער. 
מבה"י -- מבוא הירושלמי. 
מה'ג -- מדרש הגדול. 
מהֶרז'ו -- מוהר"ר זאב וואלף 
איינהארן. 
מהרז'ף-- מורי ורבי מוחר'"ר זכריה 
פראנקעל זיל. 
מהרש'ס--- מוהריר שלמה סיריליאו. 
מו"ע -- מוסף הערוך. 
מח"ו --- מחזור ניטרי. 
מ" -- מנחת יהודה. 
מכ --- מתנות כהונה. 
מ"נ -- מורה נבוכים. 
מנוח'מ --- מנורת המאור. 
מ"ע -- מכתב עתי. 
מש --- מנחת שי, מדרש שמואל, 
מה שכתוב, מה שכתבתי. 
סי -- ספר. 
סייא -- ספר אחר. 
סאר --- סדר אליהו רבה בסדר 
אליהו רבה נס' אליהו 
זוטא (תנא דבי אליהו) 
הוצאת רמ איש שלום. 





סייד -- סיפא דקרא. 

סה'ד --- סדר חדורות. 

סייע -- סדר עולם. 

פייר --- סדר רבה. 

- עוך. 

עה'יש -- ערך השלם. 

עה'ית --- על התורה. 

עח'נ -- עיון חילופי גוסחאות. 

עי"ע -- עיין עוד. 

עמת"ל --- ערך מלין תלמודי לרי 
יעקב לעווי. 

עמת'ר--- ערך מלין תרגומי להנ'ל. 

פ' --- פרשה, פרק, פסוק. 

פדר'א -- פרקי רףי אליעזר. 

פי' --- פיסקא; פירוש. 

פסי'יר --- פסיקתא רבתי הוצאת 

רימ איש שלום. 

קו' -- קוגטרס, קובץ. 

ק"ע -- קרבן העדה. 

ר' -- רמז. 

רגמ'יה-- רביגו גרשום מאור הגולה. 

רדל --- ר' דוד לוריא. 

רת"ג -- רב האי גאון. 

ריג -- ר' יהודה גדליה. 

רמאש -- רי מאיר איש שלום. 

רמה --- ר' משה הדרשן. 

רמשש --- ר' משה שטיינשניידער. 

רס'ג -- רב סעדיה גאון. 

ריש -- רבינו שמשון. 

רשיב --- ר' שלמה באבער. 

רשז'יש--- ר' שניאור זלמן שעכטער. 

רשייש -- רי שמואל שטראשון. 

שבת"ל -- שבלי הלקט. 

שך"ל --- שמואל דוד לוצאטו. 

שוית --- שאלות ותשובות. 

שמיר, שמויר --- שמות רבה. 

תיא -- תרגום אנקלוס. 

תמכ --- תורת כהנים. 


תרי א' -- תרגום ירושלמי אי 
(תרגום יונתן). 
תר"י ב' -- תרגום ירושלמי בי 


(תרגום ירושלמי). 
תשות'ג --- תשובות הגאונים. 


= םש 16802101066) 0 1108488011 
1006018 008 862866ת1886/\ 
= 1007100 18140117( 0018 
= 8 1300008 068 136916 
= 8 ;16018 726 


- 


8 לך לך פרשה מז יז כז 


אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוכרים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אין באים אצלי, אמר 
לו הקביה ער שלא מלתה היו בי אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני בככורי נגלה עליך הה"ר 
וירא אליוי'י: 

1 ילקו טס. לקען פפ"ס : 


1 העוברין [, עוברים פַן, דין א? | והשבין [, ושנים פוא?כי | משמלתי תאמר ן | אינן דרן, שאין = 


הן א'ב, שהן ןָ. שהם ף | 2 היו באים י | ערל [ , פלוגים ן | באים לי י | נגלח] פחאנכי. ניגלה ן, בא > 


נגלה דְן | 8 "] [א/ ₪ באלוני (באלני פ) ממוא דִפַתִי, באלוני . . והוא יושב כ | 


הוצ' רמשיצ צר 460, ובירוש' ע*ז שס -איתא ר' יוסי בי ר' בון אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן לא אסרו אלא 
כגון ירידה של בוטנה ותני כן ג' ירידין הן ירי' עזה יריד עכו ירידה של בוטנה (כי'ה בירושלמי ד"ו) והמחוור 
שבכולן יריד בוטנה כלו' ששם הוא ודאי לשם ע"ז ועי' בפני משה, וירוד בטנן (בוטנה) לא נתפרש עוד בבירור- 
ועי' טייש ר"י לעווי במ"ע הצרפתי חלק מ'ג צר 197 ורב'יז באכער במ*ע צייטשריפט פיר דיא אלטטעסטאטענטליכע 
וויססץנשאפט הלק כ"ט צך 151 וצר 221 ורא''ח לעף שם צד 215 והח' קרויס שם צר 294 , ועל טיבן של אותן 
הירודים עי' לעווי שם צד 199 וקרויס ארכעאלאגיע חיב צר 856 וצד 690: .1 עד שלא מלתי וכו 
עיי לעיל צר 460 ולקמן פט"ה סי' מ', ובכי"ו הג" כאן אמר לו הקב'ה ער שלא מלתת היו בני אדם 
פל וגים באין אצלך וכו' ולקטן פמ"ח הגי' שם עד שלא מלתת היו בני אדם ב ורג ים באין וכו', ובכיייח שם 
בני אדם פורגים וכו', ובמד' הגדול ריש 5' וירא עמו' 262 הועתק אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברין 
והשבין וכו' חאטר משטלתי אינן באין אמר לו הקב"ה ער שלא סלתה היו בני פלג יס באין אצלך וכו' ועיי 
בהשלמת הערוך צר 7 וצ"ע. ובלק"ט ריש פ' וירא הובא עד שלא מלת היו בני אדם 5 הח ותין וכו' וכן בשכל 
טוב סוף פ' לך לך, ובסיום הדרש נסמכה פרשה זו לפרשה שלאחריה ועי' גם לעיל סוף פמ"ד, ובכייא א' כתוב 
בסוף הפרשה כאן חסלת פרשת לך לך, ובכי"כ סליק סידרא ועי' במ" לעיל סוף פכ"ט וסוף פל"ח : 


ו מ ב ב ב תור 
' ₪ 





לך לך פרשה מז יז מז 177 


דבר עבדים [מהולים] אלא אפילו ערלים מפני שמכניסן תחת כנפי השכינה, ‏ רי יהושע בן לוי בעה 
קומי ריש לקיש אמר לו מהו ליקח מן הגוי עבדים ערלים, אמר לו אימתי את שואלני ביום טוב, תני 
אפילו בשבת, תני חזקיה עד רדתה (דברים כ כ) אפילו בשכת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא 
בשבת : שלשה ירודים הן, ירוד עזה ירוד עכו וירוד בטנן, ואין לך מחוור מכולם אלא ירוד בטנן : 


1 יכוט' ע'ק פ'כ פ'ס 3': = 8 ע" סוקפס5 עיכונין פ''ד (פ'ג) , ספלי טופטיס פי' כיד, יכוט' טנס 05 ד' 5', טנס 
"יט 6': | סרכ עולס פ""6, סנסומס "ג במדבכ סי" פ', נשס סיי 5''ס מסעי סיי די, | סנסועס במדנכ סיי ט' נטס סי כייס 
מסעי ס" ס', במדנכ לבס פ"ב סוי ט' פי"ד סי 5' פכ"ג סי ו': ‏ 4 יכוט' עייז פס מ''ס די: 


1 *מחולים ל"א"כ] מחולין א?, שהן מולין פ, שהן לו 1, מהולי' (טחולין ךן) הן לו דת, הראוים לו ן, 
מהולים חוא לוקח י, לי ל | הערלים [, עבדים ערלים אי | שהוא מכניסן דפונכתי | השכינה] שמים וְנכ | 
בע דאנת, בעי פו | 2 קומי ריש לקיש] פוכ, קומי ר' שמעי בן לקיש 1, קומי רשב"ל א?. קוטיח דריש 
לקיש דְן, קמיה דרשב"ל א' | *מן -- ערלים פן] מן . . ערילים , מן . . ערלים עכדים ל, טן הגוום 
עבדים ערלים ּ, עבדים ערלים מן חגוי א, עכדים . . מן הגוים דְן | אמתי ן | תשאלני א, תשאליני ן, 
תשאולני. כ, תשאיליני א? | ביום טוב] בחול ם | תני] פואנ, תנא דִך | 8 ואפילו ג | בשבת] [: ₪ וכן הקונה 
חצר בארץ ישראל (בארץ ישראל חצר 5) אמ' לו (אומ' לו ם, אומר 5) חרי הוא עלי למחר בכך וכך משום 
דחבובה ארץ ישראל ויש לו רשות לומר כך וכך הלוקח עכדים (עבדים ערלים פכ. עבדים ערילים 1) מן (הגוי גכ) 
הגוים ל"פנכ, וכן הקונה חצר . . א"ל (אומי לו א%) הרי עלי למחר . . משם דחביבה (דחביבא א") . . ויש 
לו . . לומי כך וכך א, וכן הקונה חצר . . א"ל (אמי לו ך]) הרי למחר . . משום דחביבה . . יש לו . . לומר 
כך דְן] | תני -- בשבת] תני. . ואפילו בשבת 1, דתני . . ואפי' בשבת א1, לי ן | מצאיגו ן | 4ג' ךא | 
ירודין פ, 'רידים דְ"ן, דין 1 | יריד ןג | יריד 1, חריד ן | ירוד דאכת. ויויד ן, יריד 1 | ביטנן ן 
בטונן אכ | אלא] יותר א1 | יריד וְנַך, מירוד א' | בטנם ך1, בפונן אכך? | 


עיר שיש בה ע"ז וכו' הא תוכה אסור מפני שיש בח צלם אתר יהא תוכה אפור ריש לקיש אטר ביריד שנו וכוי 
והתני חולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה ר"ל אטר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו עבדים 
גוים שמקרבן תחת כנפי שכינה והתני לקה משם כסות תשרף בהמה תעקר מעות 'וליכם לים המלח 
ניחא כפות וכו' בהמח תיעקר והתני הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדים ושפחות ובהמה ר*ש ב"ל אמר לא סוף דבר 
עבדים ישראל אלא אפילו עבדים גוים שמקרבן תחת כ נפות שמים (ועי' בחיינ) תיפתר ישראל ישראל וכו', 
ובסוגיא דבבלי ע"ז ייג א' והא תגיא הולכין ליריר של עכוים ולוקחין מהם בהמה עכדים ושפחות בתים ושרות 
וכרמים וכותב ומעלה בערכאות. שלהן מפני שהוא כמציל מידם וכו' ושם י*ג ב' קתני לוקחין מהן בהמה עכדים 
ושפחות עבר ישראל או דילמא אפי' עכד עכו"ם וכו' כי אתא רבין אמר רי שמעון בן לקיש אפילו עבר עכו"ם 
מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה וכו' בהמה מאי מכניס תחת כנפי השכינה איכא אלא משום מעוטייהו וכו ועיי 
גם בעירובין ומייק שם, ובכי"ל כתוב ה חול כים וגמחק ה"א הראשון, ומלת מ הולים הושל' ביני שיטי בכתב 
דומה לכתב הספר ועח'ינ, ותלשון לא סוף דבר שהוראתו לא בלבד גם לעיל צד 188 צר 852 וצד 876: 
1 רי יהושע בן לוי וכו'. משנה במ"ק פ"ב אין לוקחין בתים עבדים וכוי אלא לצורך המועד וכוי, ובירושי מ"ק שם 
רי יהושע בן לוי שאל לרשבייל, מהו ליקח בתים מן הגוי א"ל אימת ר' שאל ב שבת תני בשבת מותר כיצר 
הוא עושה מראח לו כיסין של דינרין והגוי חותם .ומעלה לאוכיים שכן מצאנו שלא נככשה יריחו אלא בשבת 
דכתיב כה תעשה ששת ימים וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים וכתיב עד רדתה אפילו בשבת, 
ואפשר שטעם הגי' כאן מהו ליקח מן הגוי ע בד ים וכו' לפי שהמאמרים נסררו כאן לפ' וטקנת כסף מאת בן 
נכר וכו', וכהגיי בכיייל בגוף הספר גם הגי' בכייו וכן הועתק בשכל טוב רק ר' יודא בשם ריל (וצ'יל רי יהושע 
בן לוי) בעא קומי ריל מהו ליקח מן הגוי לעבדים (וצ'"יל עבדים) ערלים אמר לו אימת תשאלני ביויט או אפי' 
בשבת א*ל אפי' בשבת, והמאמר שנוסף בגליון כי"ל ומסכים עם הג" בכי"פ וכו"ג וכי"כ ומקוטע בדפוסי' וכי"א 
א' וב' וכייית וכן הקונה חצר בארץ ישראל וכו' משום דחביבה ארץ ישראל וכו' נ*ל שאינו מעיקר הבייר, ובחיי 
הרד'יל העיר שהתיבות משום דחביבה וכו' הן פי' וגליון ואינו לשון הב"ר, וברייתא בבבלי גיטין ח' אי (תוספתא 
כלים ב"ק פ"א) בשלשה דרכים שוותת סוריא לא*י וכוי והקונה שדח בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים וכו' ובגמרא 
שם למאי הילכתא אמר רב ששת לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת בשבת פיד כדאמר רבא אומר לעכו"ם 
ועושה הכא נמי אומר לעכוים ועושה ואף על גב דאמירה לעכו"ם שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזור רבנן ועייע 
ב"ק פי ב', ובכי"ו לייג גם ת ני ח זק יה עד רדתה אפילו בשבת, ובירושי מייק שם רק וכתיב. עד רדתת וכו' וכן 
בירושי שבת אין מקיפין על עור של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת הדא דתימר במלחמת הרשות אבל 
במלחמת חובה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב כה תעשה וכו' וכתיב וביום השביעי 
וכו' וכתיב עד רדתה אפילו בשבת, ובתוספתא עירובין שם אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם 
שבת ואם התחילו אפילו בשבת אין מפסיקין וכן היה שמא' הזקן דורש עד רדתה אפילו בשבת (ובתוספתא 
הוצ' רמשיצ הגי' וכן היה הילל וכו'), וכן בברייתא בבבלי שבת שם אין צרין וכוי וכן היה שמאי אומר עד רדתה 
אפילו בשבת (ועיי בדייס שם הגי' וכך היה שמאי דורש), ובספרי שופטים פי' ר"ג ואין צרים על עיר וכו' ואם 
הקיפום ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמה זו א' מג' דברים שדרש שמאי חזקן וכוי, ושם פי' ריד 
עד רדתה אפילו בשבת, ובפ'ע שם איתא ר' יוסי אומר יום השבת היתה מלחמתה של יריחו וכוי ובתנחומא 
מייב נשא שם אפרים מעוז ראשי אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת ביויחו אמור לו, על פי 
הגבורה עשה שני' ניאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו וכתיב וסבותם את העיר וגוי (ושם בשלשת כיי 
הגי' ומגין שהיתה שבת אמר ר' יוסי בר חלפתא שנאמר וסבותם וגו') כה תעשה ששת ימים ובו' וביום השביעי 
וכו' ומנין שהיתה שבת שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת וכו', וכתנחומא מ"ב מסעי שם כה תעשה ששת ימים 
וכוי ללמדך שבשבת נכבשה יריחו ודבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו וכוי ועיי בתנחומא נשא 
ומסעי שם ובמר פי"ד ופכ'ג ובס"ע חוצ' ראטנער שם הערה כ"ה וכ"ו: | 4 שלשה ירודים וכו'. כ"ה בכי"ל וכן 
בסמוך ד' פעמים ירוד בוי"ו וכיה גם בד'"ו ובכייפ וכי"א א' וב' וכיי'כ וכייית ועייע בח'נ בתוספתא עיז פ'א 


ט 


6 לך לך פרשה מו יז כו כז 


כו) בעצם היום הזה וגוי אמר ר' ברכיה לא בפתר דברת' (ישעיה מה יט) אלא אמר 
הקביה אילו מל אברהם בלילה עכשיו יהיו כל דורו אומרים כך לא היינו יודעים בו, אילו היינו 
יודעים לא היו מניחים אותו למול, אלא בעצם היום הזה ודגשה ליה ימליל : 

נמול אברהם אמר ר' אבא הרגיש ונצטער כרי שיכפול לו הקכיה שכרו, אמר ר' לוי מל 


5 אברהם אין כת' אלא נמ ול ברק עצמו ומצא עצמו מהול, אמר ר' ברכיה בההיא ענתא אקיל ר' 


י 


אבא בר כהנא לרי לוי, אמר ליה כובנה שקרא הרגיש והצטער כדי שיכפול לו הקכיה שכרו: 


כז! וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף וגוי חני הולכים ‏ ליריר של גוים בחולו 
שלמועד ליקח מהם בתים שדות וכרמים ועכדים ושפחות, ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש לא סוף 


1 ינקוט עס, ינק' שעיס כי עכייס (פפ''ג), טיל סטיכיס כנס טס, ועיי כעיל 75  :294‏ 4 ילקוע כי פ'ינ, טיכ סטיכיס 
כנס עס, פנסוע) לך לך ק" ""ז: | 7 לקוע עס, סוקפסס ע"ז פ"6, יכוע' ע"ז פ"ס פיט סי ג', | ע"ז ייג סי ביו 
עיכונין יז פי, פיק * כ': 

1 וגו] נמול אברהם פנכתי. נימול . . דוחא | לא] פואיכ: ₪ סיאש ךאלנתי | 2 עששיו ונ 
עכשו] פחאכי!. לי דתי (ישעיה) | יהיו פוחא:כ. יהו ני, היו דתי (שפ) | דורו] פואנכי. בני - דחת | 
*אומרים דְא1] אומרין אכ . אומרי' ך1, אומ' פוגתי : אי ר | כך] כך וכך י, כן וכן י (שם), כך מכך פכש"/י 
בכך וכך דת, ל' חא | לא -- בו] וי (שם), לא . . יודעין בו נָ, שלא . . יודעים בו י', לא היינו יודעין ₪ 
לא . . יודעיי א?, לי דחא'ת | ואילו נ, ואלו י (שם), שאלו כ | 8 יודעין פא'י, יודעים (יודעין חא!יגכ) 
בו וחא'נכי (שם), רואים אותו ד | למול] [א:גכי (שס), ליטול דְפחא'תיי | אלא] לכך י (שס), לי ן | 
ווגשת א?, וגישה (ן, ודרגשה י, ודרגשת א!, דרגשה ך, ווגיש כן], וגשה פחנ, יגשון | 
*ליה דהאגכתעי] לה ל, להם פן | | ימליל] ע, ימלל דפחאנכתי, ומללו ו | 4 אבא בר 
כחנא פ|אגכת | והצפער הא?ג | *שיכפול דפואנכתי] שיכפל ל. שינפיל חן | לו לי פכ | שכה] את 
₪ כ | 5 אברהם ל' א | אין כת' כן ן, אין כת' כאן דְפאנתי | ניטול דְא, נמול אברהפ וְני | עצמו] פוזאני, 


את ₪ דְן] | ומצא עצמו] ומצאו א?, ונמצא וי | ענתא] א'ך1, ענתה פוא , עונתא י, עיתא הר 


עיתה. ך | אקיל] אריק ליה ן | 6 ואמ' ן | כזבנא שקרא וָא', כזבנא שקרגא א?ג/ כזבנא שקרנא את י, שקרנא 
כזבנא את דְךן | הרגיש] פו|אנ. אלא.- דתי | והצטערו] אנ. ונצשעי דפותי | לי] ואתי. לי דג | 7 *יליד -- 
וגו'] יליד . . כסף דפ 'ליד בית ומק' כסי ם' בי גי נט' את' ן, יליד בית וגוי י, יליר בית אנכ וגוי ל | 
תני] פוגכתי, חניי ד, תגיא א | הולכין פם|אנכי. חהולכים ד | לירוד א'כ. | בחולו של מועד] בחלו 
שלגוים , לי וי | 8 ולוקחים 1., ולוקחין י | עבדים וג | 


עה"ת באברהם לא נאמר את לפי שלא היה הסר אלא חתוך בשר שכבר נתטעך על ידי תשמיש אבל ישמעאל 
שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה לכך נאמר בו את : 1 לא בסתר וכוי. כ"ה לחייב ישעיה מיה וייט, 
ולפי הגי' לא מראש בסתר וכו' הוא הפפוק ישעיה ט*ח ט'ז, ובילק' ישעיה ר' שכיג עד רי שכייה נסדרו אגדות 
לישעיה מ"יה, ותימח שנם שם הגי' לא מראש בסתר וכו' וכן הועתק שם מאמר ממ"ק ט"ז ב' עס תפסוק לא 
מואש וכו', וחמאמר אילו מל אברהם בלילת וכו' הוא בסגנון מאמר ר' 'וחנן שנסרר לעיל צר 294 אם נכנס נה 
בתיבח בלילח וכו' ודגשה ליה יטליל, ובכייל כתוב כאן ודגשה והרי"ש מוגח ועי' במיי לעיל שם, ודוגמאות לזת 
המשל בלא"ר גם במכילתא בשלח טפי ד' פיו עכור לפני העם ודגיישה ליח ימלל, ובמכילתא דרשב"י שמות יז תי 
ודרגשא ליה ימליל, ונשתשיר לשון המאמר אמר ר' ברכית אילו מל אברהם את עצמו בלילח היה דורו אומר אילו 
ראינוהו לא הנחנוהו אלא וכו' ודגשת לה (כייה בדפ"ר וד"ו) ימלל, ובלק"ט מפרש חררש בעצם היום הזח בעיצומו של יוט 
כדי להרגיש כל העולם שלא יאמרו בלילה נימול ואס היינו יודעים וכו' ועי' גם בתנחומא שם, וכמררש הגדול גורפ 
ומפרש א"ר ברכיה לא בסתר דברתי אמר הקבייה אלווכו' עכשו היו כל אנשי בני דורו אומרין אלו חיינו יודעין לא היו 
מניחין אותו לימול לכך נאמר בעצם היום בתקפו של יום, והמאמר נסרר שם לפי ויקח אברחם וכו' וימל את בשר 
ערלתם בעצם חיום הזה ועי' גט בפירשיי עה*ת, והגי' כ ך מ כך מפרש בפיי ב"ר כיי כלו' כך שכרו של אברהם 
מכך שטל את עצמו ועי' גם בח"נ לעיל שם ובספרי האזינו פיי שליז ובמ"ע שם, ובכי"ל כתוב ל ה ונקור בצרי 
ועי" גם במיי לעיל צד 51 צד 158 וצר 205: 5 בהחיא ענתא. בשעה ההיא גינה וזלול ראב"כ לר*ל שאינו 
דורש הפסוק כתוגן ואיל כזבן שקרן כך צריך לדרוש נמול וכו' הרגיש ותצטער וכו', ונכוגת הגיי שקרא ועי' עטתייר 
עי שקרא, ור' ברכיח אמר בההיא ענתא וכו' לפי שהיה ראב'"כ אוחבו וטוקירו של ר' לוי, ובירוש' סוף הוריות 
מסופר ראב*כ אזל וכו' אשכח ר' לוי יתיב דריש איש אשר יתן לו האלתים וכו' קס ראב"כ ונשקיה בראשיה וכו' 
ועיי במדרש קהלת פ' איש אשר וכו' ובחיי הרריל כאן, ובשהש"ר שם המאמר מקוטע ר' א ב ה ו בר כהנא ורי לוי 
ר' אבהו אומר הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב'ה שכר, ותחסרו שם דברי ר"ל, ובלק"ט נשתבש אמר ראב"כ 
הרגיש ונצטער וכן' א''ר לוי מל אין כתוב אלא נמול א*ר ברכיה בהחיא שעתא אקיל שבדק עצמו ונמצא מחול, 
וכן בשיבוש בשכל טוב חיה לומר מל אבתהם ומה ת"ל נימול א'ר ל וי הרגיש ונצטער וכן: ‏ 7 תני וכוי. בכיייו 
וילקוט דפייר ליג בחולו של מועך וכן נר' עיקר. ובשכל טוב חועתק תני הלך ליריד של גוים ולקח מהם וכוי 
ועבדות ושפחות ר' אמי בשם ר"ל לא פוף [דבר] עכדים הוא לוקח אלא עבדים ערלים וכו', וגם ביפ"ת כתב ל'ג 
בהולו ש"ט דמשום לתא דע"א מיתניא בתוספתא, ולשון התוספתא ע'ז שם חולכין ליריר של גוים ומתרפאין מהן 
ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות ואין לוקחין (וצל ולוקחין) מהם בתים שדות וכרמים עכדים ושפחות (ובתוספתא שנדפי 
עם הריייף הגיי בתים וכוי בהמח עבדים ושפחות) מפני שחוא כמציל מידם וכותב וטעלת בערכאים (בערכים) וכו', והגיי 
בחולו של טועד איתא בכי"ל וכי"פ וכי*ג וכיא א' וב' וכי"ת ובדפוסי', ואולי נוסף כן באילו הספרים משום דתני 
בזח תסגנון גם בתוספתא טועד קטן פיב (פ'א) לוקחין מן הגוים בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות מפני 
שחוא כמציל וכו'. ובסוגיא דירוש' ע"ז שם ליט א' והתני הולכין ליריד ולוקחין משס עבדים ושפחות ר"ל לא סוף 
דבַר עָבדים ישראל אלא אפילוגוים מפני שםקובן תחת כנפי ה שכינה כוי, ושם לייט גי 


2 אל המע ור כ 


לך לך פרשה מו וז ככ--כה 175 


אמר ויש לקיש האבות הן הן המרכבה [ויעל אלהים מעל אברהם] ויעל מעליו אלהים 
(כראשית לה יג) והנה ייי נצב עליו ויאמר (שם כח יג) : | 

כנ) ווקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתן אמר רי אייבו בשעה שסל ן 
אנרהם את ילידי ביתו העמידן נכעת ערלות וורחה עליהם חמה והחליעו ועלה ריחן לפני הקכיה 
כקטרת סמים, אמר הקכ"ה בשעה שיהו בני באין לידי אחירות מעשים אני גוכר להם אותו הריח 5 
ומתמלא עליהם רחמים : 


כד כה) ואברהם בן תשעים ותשע ונוי וישמעאל בנו ונוי הכא אמי בשר ערלתו, ח 
ולהלן אמי את בשר ערלתו אלא אברהם על ירי שנתמעך על ידי אשה בשר ערלתו, ישמעאל 
שלא נתמעך על ירי אשה את בשר ערלתו : 


1 מקטן פס"ע ופיד : 8 ילקוע טס, שיכל סטיליס כנס פ' עד שיפוס (ד' ו'), סנסועס ע'ג פיי ד', סנסועס טס םס" צי, 
סנדס 3כלטיס פייץ: 7 ילקוט טס : 


1 *ויעל -- אברהם ךְפוחאנכ] לי לי | 2 והנה--ויאמר] א1, והנה . . עליו דפוהא'נכת, ליי | 8 *ואת -- 
ביתו ךְפונכת] וגוי ל. לי אי | איבו פאר | 4 את] אלי, אותן דִן, אותם ךְן, כל אותן [, את ישמעאל בנו 
ואת דֶץ, ל' פא | הערלות | | כקטרת] [כי, כקטורת דְג, כקטורת של א?, כמו קטרת א1 | 5 סמים] ,₪ וכעולח 
(ועולה ן) שהיא (שהוא ךְ) כליל לאישים דְפוחאנכתי | שהו] וא: שיהיו דפכת | בנו י, בניו של 
זה דפוהאנכת | באין לידי] עוברין א? | אחרים מעשים 1, מעשים רעים ומידות אחוות |, אחידות מעשים 
טובים 5, מעשים רעים י, עברות (עבירות ך][) ומעשים רעים כןת, עגירות ולידי מעשים רעים ך, עכירות זא | 
זוכר להם א, נזכר כ | אותו חריח] פ[אני. לאותו הריח ב הריח הזה דְֶך | 6 וחמים] פוחאנכי: ₪ וטרחם 
עליהם -דת | 7 ואכרתס . . ותשע שנה (שנה בהמולו כ) וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה פגכ, ואברהם בן 
ציט שנה בהמולו את בשר ערלתו וישמעאל בנו בן י"ג שנה בחמולו בשר ערלתו י, ואברהם בן תשעים ותשע 
שי בהמי אי בשי ערלי וישמעאי בנו בן שלש עשי ש' ב' אי בי ערלי |, ואכרהם בן תשעים (צ' דְ!) ותשע וגו ך', 
= ואברהם . . ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו אך] ] אמ'] את אמר דוא'גכת . איתטר ףא1, אתטר 3 | 8 אמי] את 
אמר דְפןאלני, ‏ הוא אוט' ךן. ל' אַ' | אלא ל' א' | אכרהם אב" ךן | על ידי לי תת | שתמעך] ₪ 
בתשמיש 2 | בשו עולתו] פוחנכי, כתי' בשר ערלתו דְןן, לא כת" את א' | השמעאל ן, אבל 
ישמעאל פא'נכי | 9 שלא] על ידי = ן | את] פחדנכי. כתיי את דְא, כת' בו את ךן, אמי את א* | 


| כלה לדבר אל אברתם וכו' ושם איתא א"ר ברכיה בנוהג שבעולם שני בני אדס עוטדין ומסיחין בקשו להתפרש 
זה מזה הקטן נוטל רשות מן הגדול ותקב"ה כשרבר עם אברתם ובקש להתפרש טמנו כביכול הוא נוטל רשות 
סן אכרהם שנ' וילך ה' אימתי כאשר כלה לדבר וכו' ועי' גם בטסכת דרך ארץ שם  :‏ 1 אמר ריש לקיש וכו'. המאמר 
נסדר גס לקמן פס"ט לפ' והנה "י נצב עליו ופפ"ב לפ' ויעל מעליו אלהים, ובדפוסי' נשמט המאמר בפסיט, 

כאן ויעל אלהים וכו' ועח"ג : = 4 העמידן. אותן הערלות לגבעה, והלשון גבעת ערלות כלה"כ ביהושע 
הי גי וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות, ובלק"ט הועתק ו' א ב הו אמר בשעה שטל אברהם אכינו את כל 
ילודי ביתו תעמידן גבעה של ערלות וכו', וטעס הדרש בשעה וכו' וזרחה עליהם חמה וכו' ועלה ריחן וכו' כטו 
שנדרש בשהש'ר שם עד שיפוה ה'ום ר' אבתו ור' לוי חד אמר בשעח שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו 
ובני ביתו עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה ותתליעו ועלה ריחן. לפני הקכ"ה כריח קטרת הסמים וכרית 
קומץ הלבונה שעל גבי האישים ואמר הקב*ה לכשיבאו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם זה 
הריתח ואתמלא רחמים עליהם והופך להם מדת הדין למדת רהמים מה טעם אלך לי אל הר המור ר' לוי 
אמר בשעה שמל יהושע את בני ישראל העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה וכו' ועלה ריחן וכו' 
כריח קטרת סמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי האישים באותח שעה אטר חקכ"ה וכו' מה טעס אלך לי 
אל הר המור ואל ג בעת הלבונה וכי, ובתנחומא מ"ב שס א"ר אחא בא וראה כח שנתן הקב"ה באברהם 
שביום אהד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל בנו והיה הדם מטפטף ראת כמה היו ילירי ביתו שכתיב וירק את 
חניכיו ילירי ביתו שמנה עשר ושלש מאות ואם ילידי ביתו כך היו טקנת כספו על אחת כמה וכמה וכולם מל 
אותם ביום אחד שנ' בעצם היום הזה נמול אברהם וישטעאל בנו וכל אנשי ביתו וגו' נטולו אתו ונטל אברהס את 
כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו וקרא הקב"ה את המלאכים 
ואמר להם באו ונכקר את החולה אמרו לפניו רבש"ע מה אנוש וכוי ואתה הולך במקום הטנופת בטקום של דם 
ושל שקץ אמר להם כך אמרתם חייכם ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונה אם אין אתם הולכים הרי אני 
הולך לעצמי וכן שלמה אמר עד שיפוח היום וגו' אל גבעת הערלות זה אכרהם שנ' וירא אליו ה' וגוי כחום היום 
שהרתיח. הקב"ה אותו היום (ובכ"י רומי שם הגיי וכך אטר שלמה עד שיפוח היום שהותיח הקב"ה היום שנ' כחום 
היום אל גבעת העולות זה ביתו של אברהם) ד"א וכו' אל גבעת הערלות שנטל את הערלות ועשאן גבעה וכו' 
ועי' בתנחומא ובאג"ב שם, ובפדרי"א פכ"ט אמר הקביה ליהושע וכו' וקבץ כל הערלות עד שעשה אותס כגבעה שני 
וימל וכו' אל גבעת הערלות וכו' , ובשהש"ר בדפיר ור"ו פ' ער שהמלך וכו' ופ' הנה מטתו וכו' מהו אל גבעת הערלות 
א"ר לוי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה ועי' ויר פכ"ה סי' זי במ"ר פי"א סי' ג' ומדרש- קהלת פ' תן חלק וכו': | כקטרת 
סמים. בשאר הספרים איתא עור וכעולה שהיא כליל לאישים ועח'נ, וכן הועתק בשבלי הלקט הלכות. מילה סי' די אמר 
רי אייבו בשעה וכו' העמידן גבעת הערלות וכו' כקטורת הסמים וכעולה שכולח לאישים, ובכי"ל ליתא, ובשהש"ר 
הגי' כריח קטרת הסטים וכריח קומץ הלבונה וכו' וצ'יע : 5 אחירות מעשים. כ"ה בכי*ל וחגי' מקויימת קצת עפיי 
גיי כי"ם וכי"ג, ואולי הגיי העיקרית עכירות מעשים כמו שכתב לי ידידי רא"ח. לעף, והגיי לידי עברות. ומעשים 
רעים כהגי' בשהשיר, ובשבה*ל הגי' בשעה שיהיו בנע של זה באין לידי ע ב יר ות אני נזכר וכו" ומתמלא עליהן 
רחמים ועח'ג  :‏ 7 הכא אמי. בפסוק כ"ד כתוב ואברהם בן וכו' בהמלו בשר ערלתו ולהלן בפסוק כ"ה כתוב 
וישמעאל בָּנו בן שלש עשרה שנה בהסלו את כָשר ערלתו ודרש אברהם על ידִי שנתמעך וכו ומפרש בפירק"י 


174 לד לך פרשח מז יז כ--כב 


יצחק והרביתי אתו זה יצחק ולישמעאל ככר שימעתיך על ירי מלאך, רי אבא בר כהנא משי רי 
ביריי כן בן הגבירה למד מבן האמה הנה ברכתי אתו וה ישמעאל והפריתי אתו זה ישמעאל 
והרביתי אתו וה ישמעאל קול וחומר ואת בריתי אקים את יצחק, אמר רי יצחק כת' כל אלה 
שבטי ישראל שנים עשר (בראשית מט כח) זו נכירה, ‏ וישמעאל. אינו מעמיר שנים עשר, אלא 

5 אוחן נשיאים היך דאת אמר נשיאים ורוח וגשם גו' (משלי כת יר). אכל אלה מטות היך דאת 
אמר שבועות מטות אומר סלה (חבקוק ג ט): 


כא) ואת בריתי אקים את יצחק [אשר תלר לך שרה למועד הזה בשנה האחרת] 
ר' הונא בשם רי אירי אותה שנה מעוברת היתה : : 
ו כב) ויכל לדבר אתו חני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות, ממי294 
0 נלמוד מאברהם, פעם אחת היה אברהם מרבר. עס הקכיה באו מלאכי השרת לרבר עמו אמר להם 
ניפטר מן השכינה שהיא גרולה מכם ואחרכן אדבר עמכם, כיון שריבר עפ הקכיה כל צרכו אמר 
לפניו רבון כל העולמים צורך לדבר, אמר לו איפטר לשלום ויעל אלהים מעל אברהם: 


8 ילקוע שס, ‏ ילק' סנקוק כי פקקיד, סנסוע מ"נ ויסי פ" ע''ז, סנסועס עס כ" ע"ו, ועי' טיל סטיכיס כנס פ' סנס 
מעסו (ג') :7 ילקוט כי פ"נ, כסט סטנס ""  :'5‏ 9 ילקוש טס, פנסועל ויכס קי ס', עככפ דכך פכץ פ'ד ופ'יס : 


1 שמעתי (שימעתי ן) אותו | משום [, בשם דְואכתי | 2 *ביריי וחנ] בירי ך'ו, כיריי ל, כירי ך | 
כן] נ, כאן דוחאכתי | הגגיוה] וחאנכי. האמה דְתר | האטה] וחאגכי. הגגיוה דתר. | 8 קל 
וחוטר וחנכתרי. קיו דפא | ואת] ליצחק דכתיי ביה .- ד | אמר -- כת'] אמר רי יצחק פכ, ר' יצחק פתח א ו 
שנים עשר נשיאים יוליד כתיב י | 4 לשנים עשר] ייב ך [ זו גבירח] וא, זה . . 1כ, זה בן הגבירה 8: בני 
גבירה א'ך?, בני הגכירה ך1, אלו בנו גבירה ךָ' אלו . . הגבירה ךְן, לי י | אלא] אמר ר' אלעזר י (חבקוק) | 
5 אלה] אילו דְוְ , אלו פא'כתי, כל אלו א | 8 חונה ן | שנה] אגתרי. השנה ךפוכ | 9 תניא א | הניפטר ן | 
קטן] פוא"כתי. קטון דא'ן | 10 נלמוד] את למד פ[אני. אתה . . ד | 11 ניפטר] גןת, נפטר ך[א, נפטר אני כ, 
איפטר ם | משכינה פָג, מן הב'יה א?, מהבייה א1 | שהוא גדול א | מכם] ,- תחילה [1 + תחלה ך פאכתי | ואחר 
כך פוגכי. ואח"כ א, אחר כך ד, אחיכ ךן | אני מדכר | שנדבר פןנכי? | עס הקבייה ליי | צורכו [א: צרכיו י | 
2 רבון העולמים דג , רבוגו של עול וָככי, רבש'"ע פאר | צורך] פר, צריך אני דואכתי | דברפ. לרבר למלאכים ו | 
איפטר] (כ, אפטר אך, היפטר [, הפטר דְפַתִי | לשלום] (ךת, בשלום דפאנכי | ויעל] ההיד ₪ י | 


גם הגי' בכיייל ולישמעאל כבר שי ם עת יך על ידי מלאך = כלו' במה שאמר הקבייה להגר הרבה ארצה את זרעך 
וכוי (בראשית ט"ז *"), ודורש שמעתיך שימעתיך בכנין הכבד וכן הדרש לעיל צר 177 וישטעו וישמיעו ועי' במ"י 
לעיל צר 28 בד'יח הודעתו וצר 881 בר'יה צלו, וכתיבת א ת ו בכל הטאמר כמו לעיל צר 470 ועיי בטיי לעיל 
צד 26, ותגחתי ר' ב יר יי ועי" לעיל צד 188 ובמ"י שם: | 8 קול וחומר. כ"ה בכייל הק ול בויש ככתיבתו > 
העיקרית וכן כתוב ק ול בכל הספרא בשני כ"י, ובירוש' יבמות פ"ח טי ד' איתא ד' פעמים קולי חומרין ועי' מייש 
ידידי ריא שווארץ בספר דער הערמענייטישע זיללאניסמוס וכו' צר 8 וצר 10 ועי"ע במ"י לעיל צר 462, ומפרש 
ואת בריתי אקים את יצחק כדאמר ר' יצחק כת' כל אלה וכו' זו גכירה כלוי זו גדולתה של גבירה וישמעאל אינו : 
מעטיר שנים עשר בתמיה והלא כתיב באותו חפסוק ולישטעאל וכוי שנים עשר נשיאים יוליר אלא אותן שנים עשר 
שמעטיד ישמעאל נ ש ' א ים הן עננים שהולכים וכלים חד"א נשיאים ורוח וכוי אבל אלה בני הגכירה הן ש ב.ט י 
ישראל שנים עשר שבטים ומטות שיש להם קיום לעולם הד"א שבועות מטות אומר פלה, וכן חוברו המאטרים 
בלק"ט ואת בריתי אקים את יצחק דכתיב כל אלה שבטי וכו' אבל ישמעאל שנים עשר נשיאים כגון נשאים ורוח 
וכו', ובפיי ב'יר כיי מפרש קל וחוטר ליצחק שהוא בן הגבירה שנתברך בכל אלו וביותר והוא שאמר הכתוב כל אלה 
שבטי וכו' וטקשה מחו קל וחומר וכו' וכי ישמעאל איגו מעמיר שנים עשר נשיאים וכו' אלא אותם של ישמעאל נשיאים 
דבר העובר אבל אלו של יצחק מטות דבר שיש לו משען ודבר קבוע וכו'. ובשהשיר שם הררש הנה מטתו הנה 
מטותיו ושבטיו המד"א שבועות מטות, ולפי גי' הילקוט שנים עשר -נשיאים יוליד כתיב כל אלה וכו משמע 
שמאמר ר"י הוא דבור בפ"ע, והג" זו ג ב ירה איתא גם בכ" וכי"א ב', ובכי"ג וכי"כ : זה גבירה ועח"גו 
ובתנחומא ט"ב ויחי שם הדרש כל אלה שבטי ישראל שנים עשר אלו השבטים אבל להלן בישמעאל שנים עשר 
נשיאים יוליד אבל השבטים על סדרו של עולם חוא מהלך היום ייב שעות הלילה י*ב שעות השנה ייב חדשים 
המזלות !"ב וכו' ועי' גם בתגחומא שם: 8 מעוברת היתה. בברייתא ‏ בר"ה שם בפסת נולד יצחק (כוי ובסוגיא/ 
דגמרא שם בניסן וכוי מנלן כדכתיב למועד אשוב אליך (ופירש"י שם לי*ט הבא ראשון ולשרה בן וכו') אימת קאי 
אילימא בפסח וקאמר ליה בעצרת בחמשין יוטין מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת וקאטר ליה בתשרי אכתי בחמשת 
ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקאמר ליה בניסן אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה תנא אותה שנה מעוברת חיתת 
וכו', ובפדר"א פכ''ט איתא שביום הכפורים נטול אברהם וכו', ובב*"מ פ'ו ב' כחום היום וכו אותו היוס יום שלישי של 
מילה של אכרהס היה וכו', אכן לפי שיטת המדרש לקמן פט"ח פי' ייב באו המלאכים אל אכרהם בפסח, ובסמוך 
משטע שהיה באותו היום שנדבר הקב"ה עם אברהם ואמר לו ואת 'בריתי וכו' למוער. הזה בשנה האחרת וכן 
איתא בס"ע פיה בט"ו בניסן באו המלאכים אצל אברהם אבינו לבשרו ובאותו הפרק לשנה הבאה נולד. אבינו יצחק 
וכו' ועיי גם במכילתא סס' דפסחא פייר ובתנחומא בא סי' ט' ובתוספות רה שם בריה אלא רקאי בחג וכו' וא'יכ לא 
היה צריך לדרוש כאן בב'יר שאותה השנה מעוברת היתה כמו שהעיר בפיי מהרז'ו ועייייש, ובחזקוני מפרש זה המאמר 
ממועד למועד חוי שנה אחת והוא קורא אותה שנה אחרת מפני חדש העיבור שנתוסף בת : 12 צורך לדבר. צורך יש לי 
לדבר כלו' עם המלאכים אטר לו הקביה איפטר ממך לשלום, ודרשו ויעל אלהים מעל אברהם שהוא נטל רשות 
מאברהם, והגי' א י ₪ ט ר (אפטר) איתא גם בכי"ג וכייכ וכייא א' וב' ובפי' ב'"ר כ'י ושם מפרש אמר הקביה לאברהם 
אפטר מִמך בשלום מכאן לגדול הנפטר טקטן צריך ליטול הימנו רשות, ובתנחומַא וירא נדרש הפ' וילך יי כָאשַר 


לך לך פרשח מו יז יח--כ 1|%8 


ויאמר בלבו הלבן מאה ונוי ר' יידן אמר הלבן מאה שנה יולד למה ששוה הבת 
תשעים שנה תלר, האיש אינו מזקין והאשה מוקנת : אי זו היא הזיקנה, אמר רי שמעון בן לקיש 
כל שקורין אותה אימא פלנית ואינה מקפדת : 


יח) ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל וגו רי יהודה נשפ רי ירן לאוהנו ד 
שלמלך שהיה המלך מעלה בו אנונה, אמר לו המלך אני מבקש ליכפול אנונה שלך, אמר ליה לא 5 
תמלי רוחי קרור, הלוויי קדמייתא לא תמנע, כך לו ישמעאל יחיה ונוי : 


ימ כ) ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגוי ולישמעאל שמעתיך ונוי ר' יוחנן בשם ה 
רי יהושע בן חנניה כן בן האמה למד מכן הגבירה הנה ברכתי אתו זה יצחק והפריתי אתו זה 


1 ילקוע עס: 2 ילוס' כדס פ'6 פ'ע 5', נדס ע' ס': 4 לקוט טס  :‏ 7 ילקוע טס : 


אברחם על פניו (שתי נפילות נפל אברהם ן]) וכנגדן ניטלה טילחת מבניו ב' פעמים (ניטלה מילה מבניו א', 
שתי פעמים ניטלח מילה מנניו ך]) אחת (א' ך', אחד ך) במצרים ואחת (וא' ךְ', ואחד ך) במדבר במצרים בא 
משה ומלן במדבר . . ומלן דָא'ת, לי לא? | 1 ר' יודן אמר הלבן -- מזקנת] הלבן . . ששרה בת תשעים . . 
מזקנת +3, ר' אלעזר א' הלבן . . יוליד למה ששרה חבת תשעים . . מזקנת 1 , ר' יודן בשיר אליעזר אמי 
(אומר א1) הלבן . . יולד למה ואם שרה הבת תשעים . . מזקנת א ר' יודן ור' עזרית ר' יודן אמר. (רי יודן 
אמ' ם) הלבן מאה שנה יולד ר' עזריה אמ' (ר' אליעזר אומי פם) הלבן מאה (ק' ל) שנה יולד (יוליד ל"ן) למה 
ששרה הכת תשעים שנה תלד (הבת תשעים תלד [, חבת גגו' ם) האיש . . מזקנת 18%7: = ר' יודן ורי עזריה 
ר' יודן אמר (אוט' ך]) הלבן מאח שנה יולד למה ששרה הבת תשעים (צ' ך!) שנה תלד האיש . . מזקנת ר' 
עזריה אמר אף לזאת לא נצרך שהרי שרח בת תשעים שנה ולא חזקינה דֶן], האיש . . מזקנת כ | 2 איזו 
היא פני, איזו ת | הזקנה] |, חזקינה ₪, הזקנה [כ, זקינח ך, זקנה אתי | אמר-- לקיש] א'ג + אטי 
רשב"ל א*, אמי ריש לקיש פוכ, לי דת | 8 שקוואין פא'כ, שקורא י | לה ₪ | אימה פלנית , אימא 
(אומה א?, אמה ף) פלונית פאך]י, פלנית זקינה ן, פלנית 1 | 4 ויאמר -- האלהים] פוחאגכ: לי דתי | 
וגו'] יחיה. לפניך דוחאגכתי | ו '-- "ח] ע, ר יודן בשם ר' יהודה (יודן ן) בר' (בר דְא'. גייר ת) 
סימון דפואגכת | לאוחנו] פוא'נכי. משל - דחאיתע | 5 גי] איכ. לו דחא'געי, ליו ת: ל פ | 
אנונא (ו, אנינה |, אנינא א, באנונא ם] | מנקש לכפול דְפונכתעיי, מכפיל א | אנונא שלך געי. לד 
אנינה (אנינא א?) שלך [א?, לך אנינא א | לו פן | לא] אל י | 6 תימלי פא', תמלא ך | רוח + | קדור] 
קריר דפנכתר'י. קרירי אר?. קשר ח, ל' ן | הלואי אכתי | קדמיית פחנ / קדמתא י, קמיתא א | 
*תמנע דְפואנכתי] תמגיע לח, תמגע מני י | 7 אכל לי דף -| בן חננית] גכ, כרי חנינא פא%, גר 


- . דא'/ גר חנינה | | 8 כן] כאן פואנכךלי. ל דתר' | האמה] פואנכי; הגגיוה דתר | 
הגבירה] פואנכי, האמה דךןך?, השפחה ך: | 


פניו וכ ול', והשלמתי המאמר כטו שהוא לעיל צד 468 וצר 464 ועייייש בח"נ ובמ"י: = 1 ויאמר בלבו. בכי"ל 
הושלם בגליון ויאמר וכו' עד מא' וגו': | למה ששרה וכו'. וזה היה טעס תמיהתו ולא תמה שיולר לבן מאה 
שהרי האיש אינו מזקין ורק האשה מזקנת , וכהגי' שלפנינו הועתק גם בילקוט (בהשמטת שם האומר) רק חמאמר 
הלבן מאה שנה יולד למה ששרח בת תשעים שנה תלד האיש וכו' וכן בלק'יט ויאמר בלבו וכו' על שהיה מתמת 
ואמר הלבן מאה שנה יולד משום ואם שרח בת תשעים תלד כי האיש אינו מזקין מלהוליר ואשה מזקנת, ובכיי"ג 
שם בעל המאטר ר' אלעזר, ובכי"א א' וב' רי יודן בש"ר אליעזר, ובכי"ל נוסף ביני שיטי בראש המאטר ר' יודן 
ור' עזריה, ואחר המלות ר' יודן אטר חלבן מאח שנה יולד נוסף ר' עזריה אמ' חלבן ק' שנה יוליר (וצ'ל יולר), 
וזה הגהה כפי הג'' בכי"פ (ושם בשבוש ר' אליעזר אומי) ובכייו, ולפי זו הגיי שני מאמרים כאן ר' יורן אמר הלבן 
מאה שנח יולד כלו' גם על זה היתה תמיתתו כמו שתמה ואם שרה הכת וכו' ור' עזריה אמר חלכן וכו' למה 
ששרה וכו', וברפוסי' וכי"ת הגי' במאמר ריי כמו בכייל בגוף הספר ונוסף בסגנון זר שם ר' עזריה אמר אף לזאת 
לא נצרך שחרי וכןי ועח"נ: ‏ 2 הזיקנה. וכיה בכי"ו ונרי שהיויר בטקום שוא כמו לעיל צר 114 לא צימיחו וכו' 
ועי' במ"י שם, ומלת א ימ א הושלמה בכי"ל ביני שיטי בכתב הספר; ובירושי נדה שם אי זו חיא זקינה ר' 
שמעון בן לקיש אומר כל שקורין אותה אמה ואינה מקפדת, ובנדה שם היכי דמי סמוך לזקנתה אמר וב יהודה 
כל שחברותיה אומרות עליח זקנה היא ור' שמעון אומר כל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה ר' זירא ור' 
שמואל בר רב יצחק חד אמר כל שאינה מקפדת וחד אמר כל שאינה בושה וכו' ועיוייש במסורת חשים, ובדפוסיי 
וכית נשמט שס האומר: 4 ר' יהודה בשם ר' יודן. וכית בערוך ע' אנונא, ושם פי' אנונא ') פירנוס ועי זקש 
בייטרעגע ח"א צר 15, וענין חמשל עיי ציעגלער קעניגסגלייכניססע צר 168, ובילקוט דפ"ר נדפס אָני מבקש 
כפו', ובילקוט דיו ודי פפר'יא הדפיסו בטעות לכפור: | 5 לא תמלי רוחי קדור. כ*ח בכי"ל, ואינו נרי להגיה כגי' 
הספרים לא תמלי רוחי קריר (קרירי), וסגגון זה אין לו ריע בדרזיל, ובפי' ביר כ"י מפרש קריר (קרירי) כמו מים 
קרים. (וְעִיי משלי כייה כ*ה), ובמ"כ נדחק לפרש קריר לשון קורת רוח לא תקרר רוחי כ"כ מלא וגדוש וכו', 
ובעמת"ל חיד צד 898 פי' קריר תקות מעל, ובשכל טוב כתב עפ'י זה המאמר לא תמלא קדים וכוי (ועי. איוב 
שו ב'), וידירי רא"ח לעף שער שיש לפרש קדור מלשון מקררינא שנמצא פעם אחת בפ' סורי ומפורש על ידי בר 
עלי ובר בהלול משרלנא מטעינא במלוהי כלומר הבטחת מעל : 6 חלווי קדמייתא. אנונח הראשונה לא תמנע 
ממני: 8 כן בן האמה וכו'. כן הגי' הישרה וכ"ה בילקוט וכ"י שציינתי בטאמר ר' יוחנן וכוי כאן בן האמה 
למד מבן ה גב ירה וכו' ובמאמר ראב"כ וכו' כאן בן הגב ירת למר מבן ה אם הת ככו' וכן בפירשייי עהיית 
א"ר אבא מכאן למר ק"ו בן חגבירה מבן האמה כתיב כי הנה ברכתי אותו וכו' זה ישטעאל וק"ו ואת בריתי 
אקיס את יצחק ועיי גם במ"כ, וכגיי המהופכת ברפוסיי וכית חגיי גם בפיי בִיר כִ'י ומִפרש שם בדוחק; ונכונָה 
,0ע0ועע4 (1 


179 לר לך פרשה מז | יז טז יו 


ב מז) וברכתי אותה ונם נתתי ממנה לך בן וברכתיה וגוי רי יהודה א' וברכתי אותה 
ליחן לה בן וברכתיה לברכה בחלב, אמר ליה רי נחמיה וכי ככר נתבשרה בחלב, אלא מלמר שחחזירה 
הקביה לנערותה, ארי אבהו בשם רי יוסי ברי חנינה נותן אני יראחה על כל אומות העולם דלא יהוון 
צווחין לה עקרתא, רי יודן בשם ריש לקיש עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקביה עיקר מימרין : 

8 ומלכי עמים ממנה יהיו אמר ר' חמא ברי חנינה מיכן דרש אכרהם והחזיר את קטורה : 

ג יז וופל אברהם על פניו ונו' [ר' פינחס בשם רי לוי שני פעמים נפל אברהם על פניו, 
כנגד כן ניטלה מילה מבניו אחת במדבר ואחת במצרים, במצוים בא משה ומלן, במרכר בא 
יהושע ומלן] : 


1 ילקוע כי פ'ינ, לקען פניג, פקיקס6 ככסי פע"כ (קעיז 5') := 4 לקען פס"ג, עדכט כו פ"ז, ועי' ינעום "ד 3' : 
5 ילקוע עס: 6 ילקוע טס, 5עיל 75 468: 


1 *גם -- וגו'] וגם . . בן דהאונכת: ‏ גה ל. לי פִַי | | ר' יהודה] 8, ר' יהודה וור' 
נחמיה (נחמיא א") ₪ דאנכת ‏ ] אמר דפחאתי: אמיר ונכ | 5 לתת 5 | לבוכת 
בחלב] פ|א!נכי, לבוכת ההלב דְִן], בחלב חא? | ליה] פגתי. ל דכ | נחמא %% | כגו 
לי ן | נתבקרה ן | בחלב] פוחאנכ: ₪ והלא עדיין לא נתעברה דְן | **מלמר שהחזירה] החזירה ל | 
8 בנעורתיה ן, לימי נערותה דְפאכת. לימי נערותיה [י | בר א'תי | חנין י | יהון כ, יהו א, ליהוון ת | 
4 צווחין]| מונין לה וצווחין | דָאכת, . . וצוחין 5 : . . וצבחין 1, וקורין י, . . ואמרין 1 | עקיתה א*'נ | 
*עיקר דפואכתעי] שרג/ עקר ע, לל | ממטטן אתיי | היה] פוגכעיי הה דאת | 
*וגלף דפוא'נכתערי] וגלב א', וגלת ל | עיקרי ע | מטרין ד'אתיי. מטיון פנ ‏ | 5 ומלכי] וחנכ | 
מלכי דאתי | *גר' דוגכ] בר לת | קטוה] אי. את = דוגכת | 6 ויפל] פוג. ויפול דא'כתי | *רי 
פינחפ --- ומלן] ר' פנחס בשם ר' לוי (רי פינחס . . ר' לוי כב, ר' לוי אמר ך]) שני . . פניו וכנגד כן (וכנגדן [') 
ניטלה (נטלה ') מילה מבניו שני פעמים אחת (אחד ') במצרים ואחת (ואחד י) במדבר במצוים בא משת 
ומלן (ונטלה ומלן כ) במדבר . . ומלן [חכי, ר' פמחס . . לוי שני . . פניו וכנגד כן ניטלה טבניו שתי פעט' 
אחת במצר' ואחת במדבר בא משה ומלן במצר' בא יהושע ומלן במדבר ;, ר' פנחס בשי ר' לוי אטי ב' פעמי 
נפל אברהם על פניו ו כ ול' ל", ר' פנחס בשם ר' לוי אי שני פעמים נפל אברחם וכו' ף , שתי פעמים נפל 


עכשיו תהא היא שרה וכו ועיי גם בח"ינ: 2 לברכה בחלב. שיהיה לה להניק את בנה שאעפ'י שתלר אפשר 
שיהיה הנס רק ללידה ולא לחלב כשאר יולדות ועי' ביפ"ת, והגי' לברכה בחלב איתא לקמן פניג סי' ה' גס 
בדפופי' , ובכייח וכייא בי הגי' כאן וברכתיה בחלב וכ''ה בלק"ט ומפרש שם וברכתיה בחלב. להניק בני מלכים 
שלא היו מאמינים בנס הזה וצמקו דרי נשיחן ותכיאו בניהן לשרה להניקם לכך נאמר וברכתיח בחלב ‏ וכן בפירש"י 
עה'ית וברכתיח בחנקת שרים כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק שהיו מרננין עליהפ וכו' וטפיים שם ביר רמזו 
במקצת (ועייע לקמן פנ"ג סיי ט'), ולפי זח הפירוש יש לפרש בדוחק בדברי רינ כטו שמפרש בפיי ב'ר. כ וכי 
כבר נתבשרה בחלב היה לו לבשרה תחלה על בנה, ובדפוסי' וכי"ת נוסף לפרש והלא עריין לא נתעכרת  /‏ וזו 
הוספה זרח וליתא גם בדפוסי' לקמן פג"ג סי' ח', ולנכון הקשה ביפ"ת דלטת לא יבשר בעתיד טתחלב שיבא 
אחרי העבור וכו', ואולי עיקר חפלוגתא דר"י ורינ לפ' וי פקד וכוי כמו שנסדר בפנ"ג שם רי יחודה אמר (י"י 
פקר את שרה כאשר אטר ויתן לה בן ויעש י'יי לשרה כאשר דבר לברכה בחלב א"ל ר' נחמיה וכי כבר (כן שם 
הגיי הנכונה) נתבשרה בחלב אלא מלמך שהחזירה הקב"ה ליטי נערותה ר' אבהו וכו' רי יודן וכו', וטפרש שם 
בפי' ב''ר א*ל ר' נחמיה וכי ככר נתבשרה בחלב שאמרת כאשר דבר והיכן דבר לה בכך אלא מהו כאשר דבר 
אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותת כאשר דבר והיכן דבר אלא מתוך דברית שאמרה אחרי בלותי היתת 
לי עדנה מכלל שבכך נתבשרה שעתיד חקב"ה להחזירה לימי נערותת ועל כך השיבה תקכ"ת תיפלא מי'י דבר 
ע'כ, ובפסייר שם ד"א וה' פקד ר' יהודה אומר פקר את שרה בבנים ויעש ה' לשרתה כאשו דבר בחלב ו' 
נחמיה אומר וה' פקד את שרה בבן מהו ויעש ה' לשרה כאשר דבר שתחזירת לנערותת וכו': 8 נותן אני. אמר 
הקכ"ה נותן אני יראתה וכו' (ועיי במ"י לעיל צד 489 בד"ח קיגמון וכוי) שלא יחיו קורין לה עקרה, ונר' שריא 
בשם ריב'ח דורש וברכתיה והיתה לגוים וכו' שתהא יראתה על כל אומות העולם ועמ"כ, ולקטן שם הגי' בכייל 
ג"כ דלא יהוון צווחין לה וכו' ועח"נ: ‏ 4 עיקר מיטרין. רחם בל*י!) ועי' פריים ביבליש-תלטודישע טעריצין צר 186 ו 
ובכי"ל נשמט כאן מלת ע יק ר ואיתא בכיי"ל לקמן שם, וכאן נשתבש בכייל וגלת לֶה וכו' ולקטן שם וגילה לה 
וכוי, ולנכון גם בכי"ל לקמן פסיג במאמר ר' יודן בשם ר' שמעון בן לקיש שנסדר לפי ויעתר יצחק וכו' כי עקרת 
וכוי וג לף לה וכו', וכן הועתק בערוך ע' גלף ב' עיקר מיטרין לא היח לח וגלף וכו' ובעי טטר עיקרי מיטרין לא 
היה לח וגלף וכו' עיקרי מיטרין , ועוד חמאמר במדרש רות פ"ז ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה א"ר שמעון 
בן לקיש עיקר מוטוין לא היח לח וגלף לח הקב"ה עיקר מוטרין ועי"ע תנחומא מ*ב ויצא סי' ט"ו, וגלף 
שהוראתו חקק נרי שהוא נרדף עם גלב ואין צריך לפרשו מל"י ועח'נ ועי*ע לעף אצל קרויס צר 178, ובפסייר 
שם איתא ריש בן לקיש אומר וה' פקך את שרה בבנים ויעש ה' לשרח כאשר דבר שלא היה לה מטוין ועשה 
לה מטרין וגיבמוח שם שרה אמנו אילונית היתה שנאמר ותהי שרי עקרה אין לח ולד אפילו בית ולד אין לה, 
והוראת מיטרין רחס טעם הררש במאמר הפסיקתא פי זכור (כיג א') ומה חטא חטא על אמו וכו' ר' יהודה אמר 
אם כשהוא יוצא ממעי אמו חתך מיטרין שלה שלא תלד החד על רדפו וכו' ושחת רח מ *ו ועי' בפסיייר פי"ב 
(מ*ח א' מ"ט ב') ותנחומא מייב תצא פי" ד' ותַנחוטא שם סי' ד': 5 וטלכי עטים. כ"ח בכי"ל ובכיי שציינתי / 
ובמקרא כתוב מ ל כ * ועי' בתנייך הוצ' גינצבורג , וכפי' ביר כ'יי ספרש טכאן דריש אברחם ותחזיר את קטורת 
דאמר אכרהם מדשני בדיבוריה ואמר טמנה יהיו מכלל שאילו מלכי עמים יצאו ממנה אבל שאר בנים יצאו ממני 
ולכך החזיר את קטורה שאם לא תאמר כן שממנה יהיו אינו משמע כן לא היח לו לכתוב ממנה יהיו אלא וטלכי 
עמים ולישתוק ומדקאריך קרא שמע טינה לררשא ע"כ ועי"ע בחיי רשייש, והדרש קטורה זו חגר עי' לקטן פסיא : 
6 ר' פינחס וכו'. בכיייל נשמט כל המאמר, ובגליון שם נוסף ר' פנחס בש' ר' לוי אמ' ב' פעמ' נפל אכרהם על 


וי 


0 ₪ 4 2 


לך לך פרשח מו וז מו 171 


[לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה] אמר רי יהושע בן קרחה יור שנמל הקביה 
משרי היה טפ ופורח לפני הקביה, אמר לפניו רבון כל העולמים בשביל שאני קטן מכל האותיות 
הוצאתני משם הצרקת, אמר לו הקב"ה לשעכר הייתה בשמה שלנקכה ובסוף האותיות, ‏ עכשיו אני 
נותנך בשם זכר ובראש האותיות ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג פז) , אמר רי מנא 
לשעבר היתה שרי לעמה, עכשיו היא שרה לכל באי העולם : 


1 ילקוס טס, ילק' פטלי עס, יכוט' סנסדכין פ'"כ כי גי, ויקלס כנס פ"ע ק" 3', טיל סטיכיס כנס פ' כלטו כפס 
(ס' */6), סנסועס קלס סי" *"ב, | בעדבל כבס פייס סי" כ"ס, סעום כבס פ'ו קי' פי := 5 פוספפס בככום פ"5, בככום יג ס' : 


1 וד דיו יויד דפחאנכתי | 2 משוי] ךְז, ₪ גחלק (נחלק לשנים פכ) חציו לשרה וחציו לאברתם אמר רי 
שמעון בן יוחאי (אמר . . בן יוחי ן1 / רי שמעי בן יוחי אמ' , אמ' רשיב אלעזר ך]) יויד (יוד דְן) שנטל הקביה 
(משרה ך) משרי ך8\נכןי. חציה לשרה (חציו לאברהם א') וחציה לאברהם (וחציו לשרה א1) ארשביי ייד . . 
משרי א | טס ופורח] פורח א?, מפרח א? | לפני] סביב י | הקביה] ש, כסאו(כפא ךן) של הקביה דפחגתי. כפא 


הכבוד [, האל א | רבון (ריבון ג) העולמים דֶן, רבון חעולם א. ובונו של עולם פוהזכתי | בשביל שאני] על 


שאני ן, מפני שהייתי [י (משלי) | קטן] א: קטנן ן. קטנה ךפגכתי | מכל האותיות] מכל אותיות [, מאותיות ₪ / 
שבאותיות דְךְזי, של אותיות וכִי (שס), ל' א | 5 לפיכך הוצאתני [, נטלתני והוצאתני | | משמה של 
צרקה פוא?נכי, . . של צדקת הזאת דֶץ, . . של צדקת זו א', . . של אותה הצדקת י (שם), משרח הצרקת ך, 
מן הצרקת שרה ך] | לו] דְ'וְנת , ליה י(שם), לה דְפא' | חקבייח לי גי (שם) | לשעבר לי ני (שם) ]| *הייתח] 
היתה לכ היית דְפאנתי? (שם), הייתה (היית י) נתון וי | בשם נקבה י, בנקכה א | ובסוף אותיות א1י/ 
ובסופן (ובסוף 1, בסוף א") של אותיות דְפוא1נכות | ענכשו (עתה א') אתנך א, עכשו תחיה נתון 3 | 
4 בשם] י, בשמו של דְפואנתי (שס) | ובראש אותיות אי, ובראשן (ובראש [, וראשון ם. ובראשון ן) של 
אותיות ךְפוגכות | מני י, מונא םאב | 5 היית נת | לשני] שרה ך | לעצמה [ך [ ועכשיו [ , ועכשו ו | 
היא לי פי | עלס פאכ | 

אשתך שאתה תתפאר בה ועליה נאמר אשת יחיל עטרת בעלה וכו' וכן דרשו לעיל ריש פמיה ושוי אשת אברם 
וכו' אשת חיל מי ימצא וכו', ורבנין אמי מרתח דבעלה גבירח של בעלה בכל מקום וכו', והפרדתי זן חפתיחה 
מהמאמרים שלאחריה שנסררו לררש לא תקרא את שמה שרי וכו', וגמצאו פתיחות מקוטעות כמו זו שלפנינו בלי 


סיום הנכון שהוא פסוק הראשון בפרשה שרורש בה ועיי לעיל צר 58 צר 86 צר 170 וצד 268, ובפיי ביר כיייט 
וכיא הורככו המאמרים ומפרש שם בעלה נתעטר בה וכו' שמאותה יוייד (שמאות היויד) של שרה חלקה חמקום 


| ועשה בה שתי הי"א (ועשאה שני היהין) אחת לשרה ואחת שהוסיף (שניתוספה לאברהם) נטצא שאברהם נתעטר 


ממנה והיא לא נתעטרה בו שממנו לא ניתוסף לה כלום (ובמ"כ הכיא פירוש זה מפירשיי לקמן פניב, וכבר העירותי 
במ"י לעיל צר 425 שבפי' ב"ר הנדפס חסר כל הפירוש מסוף פט"ג עד סוף פמיז ועיייע במ*י לקמן פנייב), וכן 
הבין בעל שכל טוב שכתב וסמך ליה אשת החן (כ'יה שם) עטרת בעלה שלקח חקכ"ה יויד משרי וחלקה לשתים 
ונחן חציה לשם שרה וחציה הנשארת קירב לשם בעלה, וכוונו למאטר ריב'ק כפי גי' רוב הספרים אמר ריב"ק 
יחיד שנטל הקב'יה משוי נחלק (נחלק לשנים) חציו לשרה וחציו לאכרהם אמר רשב"י יוי'ד שנטל הקב"ת משרי 
היה טס ופורח וכו', ויוכל היות שנשמט בכי"ל וכיייח מן יוד שנטל וכו' עד יוד שגטל וכו', אכן ג'ל שתגיי 
שלפנונו היא הגי' הנכונה וריב"ק הוא בעל המאמר יוד שנטל וכו' היה טס ופורת וכו' וכיה בוייר שם בסגנון 
אחר קצת אמר ר' יה ושע בן ק רח' יויד של שרה עלת' ונשתטחה לפגי חקביה אמרה לפניו רבש"ע עקרתני 
משמה של אותה צדקת אמר לה הקביה צא לשעבר היית בשמה של נקבה בסופת של תיבה אבל עכשיו הריני 
נותנך בשמו של זכר בראשה של תיבח הה"ד ויקרא משה וכן', ושם קדמו המאמרים תני רי. שמעון ספר משנה 
תורה עלה ונשתטח לפגי הקב'"ה אמר לפניו רבש'ע עיקרני שלמה ועשאני פלסטר (כייה בדפ/ר וד"ו) שכל דייתיקי 
וכו' ר' הרכא ב שם ר' א חא אמר ייד שנטל הקב*יה משמה של שרח חלקו לשנים חציו לאברהפ וחציו לשרה, 
ובשהשיר שם ר' יהושע בן קר חה אמר ייד שבשרי עלה ונשתטח לפני הקב"ה ואמר וכו' עקרתגי משמה 
של צדקת זו אשת צדיק זה אברהם אבינו וקראת שמה שרח אמר לו הקביה לך מתחילה היית בסופן של אותיות 
ובשם נקבה עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות בצדיק שבעולמי חה"ד ויקרא משה |כו', ושם 
קדם המאמר ר' שמעון בן יוחאי אופר ספר משנה תורה עלה ונשתטת וכו' ועייייש, ובירוש' סנהדרין שם איתא 
חני רייש בן יוחי עלח ספר משנה תורה וכו" ר' הונא ב שם ר' א חא יו"ד שנטל הקב"ה מאמינו שרה ניתן 
חציו על שרה וחציו על אברהם ת ני ר' ה וש ע'' עלה יויד ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבון העולמים עקרתני 
מן הצדקת הזאת אמר לו הקכ"ה צא לשעבר היית גתון בשם נקיבה ובסוף תיבה חייך שאני נותנך בשם זכר 
ובראש תיבח הה"ד ויקרא משה וכו' , ובמאמר הגוסף בתנחומא קרח שם מנצפייך האותיות וכו' איתא שרי פ ליגי 
בה תרי א מ וראי חד אמר נחלק היו"ד לשנים ה' לאברהם וה' לשרה וחד אמר יויד שנטל משרה קרא תגר 
עד שבא יהושע והוסיף לו יו"ד שני ויקרא משה וכו' וכן בבמייר שם אשת חיל עטרת וכו' ,זו שרה שרי היתת 
שמה פליגי בה חרי אמוראי חד אטר נחלק וכו', ובשמו"ר שם אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שבירבה 
וכוי ומנין שבטל אות מן התורה וחזר לתורה שג' שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה והיכן חזר 
ויקרא משת וכו' ועי' גם באגה"ת חייב צר 815, ומנעתי מלהגיה חגי' שלפנינן בכיייל עפי'י גי' הספרים אע'פ שגם 
בלק"ט הועתק א"ר יהושע בן קרחה יויד שנטל חקבייה מן שרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברחם א"ר מגא וכוי 
ועוד שם ויויד שנטל משרי זכה להיות בראש שם יהושע דכתיב ויקרא משה וכו' ועי"ע במדרש אגדה תוצ' רשיב : 
5 שרי לעמה. וכ"ה גם בךפ*ר וד"ו לשעבר היתה שרה ל ע מ ה עכשיו היא שרה לכל באי וכו' ובלק"ט לשעבר 


היתה שרה לעטח עכשיו לכל באי העולם , ובתוספתא שם בתחילת הרי היא שרה על עמה עכשיו הרי היא שרה 


על אומות העולם וכו' ובח"נ שם הגי' בתחילה היא שרי על עמה עכשיו היתה שרה על כל באי עולם וכו' ועוד 
הגי' בתחילה היא שרי לאוטה (וצ"ל לאומתה) עכשיו היתח שרה לכל האומות העולם (וצ''ל שם), ובברכות שם 
בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשות שרה לכל העולם כולו ושם פירשיי שרי לשון יחיד. משמע שותו , 
ובמדרש ד' קראקא א' נדפס לשעבר היתה שרה לעצמה עכשיו היא שרה וכו ובדי ווילנא לשעבר וכוי לעצמָה 


10 לך ל פרשה מו מז וז יד מו 


יג יד) וערל זכר ר' חגיי בשם ר' יצחק ר' ברכיה בשם ר' יצחק וכי יש ערל נקבה, אלא 
ממקום שניכר אם זכר אם נקכה משם מוהלים אתן : | 
את בריתי הפר זה המשוך, תני המשוך צריך לימול, ר' יודה אומר לא ימול מפני שהיא 
ערלה כבושה, אמרו לפני ר' יהודה והלא הרבה היו בימי בן כוזבה ולכולם בנים חוורים ומוהלים 
5 ההיר המול ימול אפילו די וה' פעמים את כריתי הפר זה המשוך : 


פרשה מז 


א = ון מו ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך וגוי אשת חיל עטרת בעלה (כשלייב ד) 
אמר רי אחא בעלה נתעשר בה והיא לא נתעטרה בבעלה, ובנין אמ' מרתה דבעלה, בכל מקום 
האיש נוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (ביאשית כא יב) : 


1 ילקוע טס, לעיל 75 468, פופפס6 טס, טנס ק"ס 6', ויקלס כנס פכיס | ק" %: 8 ילקוע טס, סוספס6 טס, 
יכוט' טנס טס, יכוט' יכעום טס, ינפו פ'"כ 5': || 6 ילקוע כי פ'ינ, ינק' עטלי כ' פסקע'ז, לקטן פכינ : 


1 חגיי] ן, הגי דפא'יגת: הגאי כ | בשפ ר' יצחק] פונכ: ל דא'ת | ר' בוכיה -- יצחק] וְנפ, 
ור' ברכיה . . יצחק ם, ל' דאית | 2 במקום י, מקום א? | שניכר] א. שחוא ניכר דפונכתי | אפ זגו 
הוא |( , אפ הוא זכר א | אם נקבה הוא 5, אם. . היא א?, ואם . . חיא [, אם הוא נכבה א | משס] פואגי י 
שס כ, לי דףת | מוחלין א( / מלין פי, מולין ך | אותו | 8 המושך פוְא', המושך בעורלתו א | תניא א | 
המושך ן | צריך] פוחזאגכי. איגו צריך דֶת | יהודה | **אוטר] א' ל | לא יטול] פוחאנכי. יטול דת | מפני 
שהיא --- כבושה] מפני שהוא . . כבושת [, מפני שהוא סכנה ף , שלא יבוא לידי סכנה ל" | 4 **הרבה] 
כמה - | היו] היה א'1כ: היו כך י, מלו ם | מימי כ, סמי 1 | בן] בררת, לי ח | כוזכה] פוח. כוזנא א', 
כוזיכא דְאת | לכולם -- ומוהלים] לכולהון (בני' חוזרי' ומולי' ך!) בנין חוזרין וטולין , לכולהם בנים 
וחוזרין וטולים , לכולחון בנים וחוזרין ומלין פם. לכלהון (לכלהן א') חוזרין וטלין א. לכלחון חזרין ומולין ףן/ 
וחולורו כלם בנים נימולים וחוזרים וטולים דְץ, וכלם באים וחוזרין ומלין י1, וכולם היו חוזרים ומולים ן, שהיה 
להם בנים וחוזרים נמולים , וחזרו וטלו וחיו ולכולם בנים ל" | 5 ד' וה'] פא ד' ה' ך, אובעה (ארבע ו) 
וחמשה |חנכתי | המושך ן || 6 אלהים] י"י אי | אל אכרהם] פוגכ, לי דא'ת | וגו'] לא תקרא את שמה 

> שרי ', לא . . שרי כי שרח שמח [ג. | אשת] [אי. כת' ₪ דנכת: א"ר אחא כתיב ₪ ₪ | 7 *אמר רי 
אחא דואינכתי] 5 ל | **בעלה] לי רִ | **נתעטו] מתעטר ל | **נתעטרה] נתעטרת 7 | ורב 5 | *אמי ן] 
אמרין א'נכי, אטרי דֶת: אי ל", לי ל | מותה] פואנכר?. מותא דְתך'י | *רבעלה פכך'י] דבועלה ל:. 
רבו עלה ן, לבועלה ן, לבעלה דְְֶך', של בעלה א | כל פו | 


1 רי חגיי וכו'. בלקייט הגיי אייר חגי בשם רי יצחק וכיי יש וכו' אלא ממקום שהוא ניכר אס זכר אם נקבה משם 
וכוי, ובמדרש הגדול ר' חגאי בשם ר' יודן וכי יש וכו' אלא ממקום שהוא ניכר אם זכר אם נקכה משס מולין 
וכו', ובוייך שם ר' יודן בשם ר' יצחק ורי ברכיה בשם ר' יצחק ותנו לח בשם ר' יוסי בן חלפתא וערל זכר וכי 
יש וכו' אלא ממקום שרואין אותו ויודעין אם זכר חוא אם נקבה משם מלין וכו' ועי' במ*י לעיל צד 462 וצד 
8, ובכי"ל כתוב מוחלים א ת ו כמו לעיל פעמים שונות : = 8 זה המשוך. המושך ערלתו, ובפי' ב'יר כי"א גורס 
או מפרש כן, ובפ' ביר כייט המושך בערלתו ועח"ג, ובירוש' פאה פ"א טיז ב' המפר ברית זה שהוא מושך לו 
ערלה : | צריך לימול. כרמסיק חהיר חמול ימול אפילו וכו' את בריתי הפר זה המשוך, ובהוספתא שם המשוך 
צריך שימול (בתוספתא הוצ' רמש"צ צריך למול) ר' יהודה אומר משוך לא ימול (אומר איני צריך למול אס 
המשיך) מפני שהוא מסוכן אמרו לו הרבה טלן בימי בן כוזיבא (כוזבא) והיו להם בנים ולא מתו שנ' המול 
ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות את המשוך, וכן ביבמות שם מיתיבי משוך צריך שימול 
וכו' ר' יהודה אומר לא ימול מ פ גי שם כנה היא לו אמרו לו והלא הרבה טלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים 
ובנות שני המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר וכו' לרבות את המשוך, ומפרש שם מאי ואומר וכי תימא האי 
המול ימול לרבות ציצין המעכבים את המילה תיש את בריתי הפר לרבות וכו'; ובירושי שבת ויבמות שם (ט' א'י) 
חמשוך לא ימול ש לא ' בוא ל ידי סכנה דברי ר' יודה אמר לו ר' יוסי הרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא 
(כוזבא) וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות, וגי' משובשת ברפוסיי וכיית המשוך אינו צריך וכו' ר' יהודח אומר 
ימול וכו' ועיי גם במ"כ, ובכיייל נמחקו התיבות. טפני שהיא ערלה כבושה והוגה ביני שיטי שלא יבוא לִירִי סכנה / 
ועוד הוגה וחזרו ומלו וחיו וגר' שהוגח כן עפ"י לשון הירושלמי, והגי' מפני שהיא ערלה ככושה מפורשת בפי' ב'יר 
כ"י כלו' אעפיי שהיא כבושה וטמונה שמשך חעור עליה מכל מקום מילה היא, והגי' בכייפ טפני שהיא סכנה 
מסכמת עט גי' הבבלי, וקשה קצת חגי' שלפנינו ולכולם בנים חוזרים ומוהלים ועח'"נ, ובענין המעשה הרבה היו בימי 
בן כוזבה וכו' עיי גרעץ קורות חיחודים ח'יד מהדורא ד' צר 78: 
פרשה מז. בכייא א' פמ"ה, ובכי"כ פמיח (ובכייג נר' שהיה נסמן פמ"ח והוגה פמ"ז ‏ ועי' במ"י לעיל 
ריש פמ"ו), ובמקרא כאן פרשה סחומה, ובדפ"ר הוכפל המספר פמ"ו מפרשה שלפניה וכן הולך ומונה במספר 
חסר אחת עד פג'ז: | 7 אמר ו' אתא. כן הוספתי כמו שאיתא בשאר חספרים שציינתי, ועוד הגחתי ב ע ל ה 
נתעטר כו' לא תע טרה וכו' מרתה דב עלה וכו וכן בכי*ל לקטן פניב והיא בעולת ב על אמר ר' 
אחא בעלה נתעטר בה וחיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמי מרתא דבעלה וכו', ובעקידה שער י*ח הועתק בעלת 
מתעטר בה והיא אינה מתעטרת, וכאן מדייק ר' אחא שרי א ש ה ךָ שתיליל שרי לא תקרא וְכָוי ודורש אשתף 


לך לך פרשח מו 06 9 


ימול להניא את שנולד מחול, תני רי שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמי ובית הלל על 
נולר מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית [מפני שהיא ערלה כבושה, על מה נחלקו על גר שנתגייר 
מהול שבית שמי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית וכית הלל אומרים אינו צריך, ‏ רי אלעזר בנו 

6 שלרי אלעור הקפר אומר לא נחלקו בית שמי ובית הלל על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם 
ברית], ‏ על מה נחלקו על שנולר מהול וחל שמיני שלו להיות בשבת שבית שמי אומרים צריך 
להטיף ממנו דם ברית וכית הלל אומרים אינו צריך, ר' יצחק בר נחמן בשם רי הושעיא הלכה 
כדברי התלמיד : 


1 שנולר] הנולד ודז | *אומר דפותי) אי ל. לי אנכ | דבית וג | שמאי דתי | ודכית ןג | 2 נולד] ן, חנולד +, 
שנולר דפאגכת | כשהוא מהול פן | שצריך] פוא'כי. שחוא צריך דָא?ות | *מפני שהיא -- כבושה דפותי] 
מפני שהוא . . כבושה [ , מפני שהערלה כבושה א?, שהיא ערלה כבושה ל", לי ל | *על מה -- ר' אלעזר -- 
דם ברית] על (ועל דְנִרזי) מה נחלקו (נחלקו ב'יש ובייה ם) על גר (על מי פנכ) שנתגייר מחול (כשחוא מחול י) 
שבית שמי (שבית שמאי דְפתי, שב"ש כ2ּ, דב"ש א') אומרים (אומ' דפוכו: או () צריך (שהוא צריך דִן / אינו 
צריך ן) להטיף ממנו דם ברית ובית הלל (וביה אכת) אומרים (אוט' דְפכ. או' [ג) אינו צריך (צריך להטיף 
ממנו דם ברית ן) ר' אלעזר בנו של רי אלעזר חקפר (ר' אליעזר . . ר' אלעזר הקפר גי ר' אלעזר . . רי אליעזר 
הקפר ף, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ךְ, ר' אליעזר . . הגלילי ךְן, ר' אלעזר א1) אומר לא נחלקו בית 
שמי ובית הלל (לא . . בית שמאי ובית חלל י, בית שמאי ובית הלל לא נחלקו דְָפ, ב'יש וב'יה לא נחלקו א'כת) 
על זה ועל זה (על זה וזה ךך, לא על זה ועל זה () שצריך (שהוא צריך דְפגות) להטיף ממנו דם 
ברית ךדפוא'נכתי: ועל מה נחלקו על גר מהול דב"ש אומי צריך להטיף ממנו דם ברית וב"ה אומ' אינו 
צריך א?/ לי ל | 5 על] א'נכ. על דפותי (ע -- איגו צריך לי א*) | שנולד] א'י+ מי שנולד פגכת . 
מה שנולר ךְ | וחל] וְתי, שחל א!גכ, וכשחל ך | שמיני] וא'גכת. ים שמיני די , יום ח' ך! | בית פא'י 
שמאי דְפי | *אומרים דִי] אומרין ךת, אומ' ך1ם: או וג א' ל | צריך --- ברית] מחללין עליו את השבת ם | 
6 *אומרים דִי] אומרין פ: אומ, דְיןת, או [ונ/ אי ל | אינו צויך להטיף ממנו דם ברית ן, אין מחללין 5 | 
ר' נחמן כ | אושעיה א' | 


מילה ופריעה ר' לוי אמר וכו' אמר ר' יודן בן פזי מה כתיב בצפורה אשת משה אז אמרה חתן דמים וגו' למילה 
אין כתיב כאן אלא למולות שתי מילות מכאן למילה ומכאן לפריעה, ובבבלי יבמות שם איתא אמר רבח בר יצחק 
אמר רב לא ניחנה פריעת מילה לאברחם אבינו שנ' בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וכוי 
שוב וכו' לפרועה וכו ועיי במ"י לעיל 464. והדרש מיכן למוהל וכוי כדאמר ר' יוחנן לעיל צר 467 ועי' במיי שם: 
1 להביא את שנולד וכו'. ‏ בירוש' שבת ויבמות שם רב אמר המול ימול מיכן לנולד כשחוא מהול שצריך להטיף 
ממנו דם ברית חמול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול וכו' תני ישראל מל את הכותי וכו' המשוך לא ימול וכו' 
(ועי. למטה בפי' י"ג) והמשוך ושנולד מחול וגר שנתגייר כשהוא מהול (בירוש' יבמות והמושך והנולד טהול 
והמל | עד שלא נתגייר) צריך להטיף ממנו דם ברית תני אמר ר' שמעון (תני רייש) בן אלעזר לא נחלקו בית 
שמאי ובית חלל על הנולד (שנולד) מהול שצריך להטיף טמנו דם ברית שהיא (מפני שחיא) ערלה כבושה על מה 
נחלקו על שנתגייר (גר שנתגייר מחול) שבית שמאי אומר שצריך להטיף ממגו דם ברית ובית חלל אומרים אינו (אין) 
צרוןץ להפיף ממנו דם ברית ר' יצחק. בר נחמן בשם ר' הושעיה הלכה כדברי התלמיר, ובתוספתא שבת שם 
המשוך צריך שימול וכו' מי שנולד מחול וגר שנתגייר מהול ותינוק שעבר זמגו וכו' אמר ר' שמעון בן אלעזר לא 
נחלקו ב*ש וב'יח על מי שנולד מהול שצריך לחטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מת נחלקו על 
גר שנתגייר כשתוא טהול שב"ש אומ' צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומ' אין צריך (ועי' הנופחא 
בתוספתא הוצ' רמַש"צ), ובספרא שם ערלתו ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את חשבת ערלתו 
ערלתו וודאי וכו' ואין אנדרוגינוס דוחה את השבת ר' יהודה אומר אנדרוגינוס דוחה עליו את חשבת וכו' ערלתו 
ודאי דוחח את השבת ואין שנולד מהול דוחה את חשבת שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית 
הלל אומרים אינו צריך אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שהוא צרוך לחטיף 
ממנו דם ברית מפני שתיא ערלה כבושה על. מח נחלקו על גר שנתגייר מהול שבית שמאי אומרים צריך לחטיף 
וכו' ובית הלל אומרים אינו צריך, וכן בשבת שם תנו רבנן ערלתו ערלתו ודאי דוחה את תשבת ולא ספק וכוי ולא 
אנדרוגינוס וכו' ר' יהודח אוטר אנררוגיגוס וכו' ערלתו ודאי וכו' ולא נולד כשהוא מתול וכו' שב'יש אומרים צריך 
וכו א"ר שמעון בן אלעור לא נחלקו ביש וב*ח על נולר כשהוא מהול שצויך כו' על מה גחלקו על גר 
שנתגייר מהול שב"ש אומרים צריך להטיף וכו' ובה"א א"צ להטיף ממנו דם ברית (ועי' ירושי יבמות שם ט' אי), 
ועוד בסוגיא דבבלי שס דתניא. ר ' אל יע זר ה קפר אומר לא נחלקו ב'יש וב'יה על גולד כשהוא מחול שצריך 
להטיף וכו' על מה נחלקו לחלל עליו את השבת ב"ש אומרים מחללין עליו את השכת וב*ה אומרים אין מחללין 
עליו את השבת, ובסגנון אחר זו הברייתא לפגינו במאמר ר"א בנו של ר"א הקפר (הכי"ל נלקח כאן בחסר ונשמט 
בו מן על נחלקו וכו' עד על מת נחלקו וכו' והגהתי עפ'י הכי"י שציונתי והילקוט, ועייע בהג"מ הלכי מילת 
פ"א, ובדפוסי' ובכי'ית המאוחר איתא בשיבוש רייא בנו של ר' יוסי הגלילי), ומסגנון זה נר' מוכח שר''א בנו של ריא 
הקפר קאי ארשב"א ותרוייחו קיימי את"ק דאמר בספרא (ובברייתא בשבת שם) ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין 
שנולד מהול וכו' שב'יש אומרים וכו', ורבו הפירושים וחגירסאות בסוגיא דבבלי ועי' בריייף ומפרשיו וברא"ש ובתוספות 
שם בד"ה מכלל |כו', וריב'ינ בש"יר הושעיא אמר על ריא בנגו של ר'א הקפר הלכה כדברי חתלמיר, ובירושלמי 
שלפנינו חסר המאמר ר"א בנו של ר"א הקפר וכו ועי' בספר האשכול ח"ב פיי ליח ועיייע בפי' מהרז"ו וביפה 
עינים בשבת שם. ובדב"ר שם הלכה תינוק שנולד כשהוא מחול מה שיתא מותר למול אותו כך שנו חכטים תיגוק 
שנולד מהול צריך להטיף טמנו דס ברית מפני בריתו של אברהם ומנין אתה למד מן התורה שנ' חמול ימול וכו' : 


8 לי פרשה מו יז יא--יג 


את אילך אחי ולא לי, גילו את הדבר זה לזה, כיון שהרנישה אמם הלכה ואמרה לאביהם בניך עלת גמי 
בבשרם וגזר הרופא שימולו, אמר וימולו, מה פרע לו הקביה, אמר ר' פינחס בשעה שיצא למלחמה 
עשו לו סיעה פיסטון וירד מלאך והצילו : 

יא יב) ובן שמנת ימים ימול וגוי תני הלוקח עובר שפחתו שלנוי ר' יוחנן אמר ימול 

5 לשמונה ותני = ר'י חמא ברי יוסי אמר ימול לחי ותני שמואל כן, מה דאמר שמואל לבן או לבת 
(ויקרא יב ו) לבן מכל מקום לבת מכל מקום : 

יב יג) המל ימול מילה ופריעה מילה וציצין, המל ימול מיכן למוהל שיהא מהול, המל 


4 ינקוץ טס, טנס קליס 5' 3': 7 לקוע טס, יכוע' טנס עס, יכע' ינעופ עס, דנכיס כנס עס, ינפוס ע"6 כ' : 
לעיל 75 467 וט"כ :| סוקפס6 טנס פע'"ו (פט"ו), קפכס סזכיע פ/5, טנס קל"ד בי : 


1 אילך] פאנכ. אי לך דחי: אוי לך ות | אחי] פ. ל דואנכתי | ולא לי] ולא אי לי דֶן, ולא אוילי ן, לי לא 
אוי דֶת, אנא לא אילי כ, אבל אני לא אי לי י, אני אילך א לי ם | כיון לי א | הרגישה א | אמס] פאע, אמם 
בהם י, בהן אימם כ, בהן אימן דְוְן, . . אמן ת | לאביהן דוכת | בניך לי ו | לתה חע | נטי] א'גכע. 
נומי דחתי, ניטי ן, נטיא ₪ | 2 בבשון שלבניך ן | אמר] ע. -- לה דפותאגכתי | וימולו] פוחאלעי: 
ימולו דא(כת | אמר ר' פינחס לי א | בשעה שיצא] כשיצא א | 8 עשה א | סיעה] פוחא'נכעי/. סיעה 
של דְרי, לי א' | פיסטון] וְח: פסטון דכתעריי, פוסטון א?, פושטון א!, פשטון ך?, אפיסטון ם | המלאך [3/ 
מלך פא' | + תני] פואגתרי. חגיא ך, לי כ | ענר] בן א | גופ ת. נכיי ר | *אמר דפאכתרי] 
אומ' ן, א' [, לי ל | 5 לשמנה [, לשמנת ימים כ | שמונת דְפות | "ותני] ותאני ך | חמא] חייא א | 
בר' יסא [, בר דוסא א', בן דופא א? | אמר] ןכ. א' נ, לי דפאתר | נימול ךרי | לשמונה דפואתר/ 
לשמנה 1, לשמנה ימים כ | *כן דואנכתר] בן ל. לי פ | מה-- שמואל] מה דמר שמואל ן, מן (מאן כף!) 
דאמר שמואל (כך', דאמר א', ל' פא | לבן] דכת' = ל" | 6 לבן מכל-- מקום] [ְגכי, לבן . . או לבת 
(ולבת א') מכל מקום פא לבן מכל מקום ף, מכל מקום דךן | 7 הטול | המל -- מהול] המול . . מכאן 
(מיכן ך) למוהל . . טהול דְפ5כןי: המול מיכן למהול . . מוהל וְךן, לי א | המול [: 


ביבמות פייג מ*ז ועדיות פ"ד מ"ט, וכן בסגנון הירושלמי ועיי בעמתיל ע' אי ה': | 2 מה פרע לו. לאביתם, 
ולדברי יוסיפון שם פ'ד הציל הקכיה אֶת זויטוסם בשעה שיצא למלחמה כי סרני ארץ חדייב בגדו בו בשמעם כי 
נתיהדו מונבז אחיו וקרוביו וכתבו תחלה במרר ובמעל אל מלך ערב וכסף רב התנדבו לו אם יבא להלחם בו והוא- 
נגף לפני זויטוס ובחר לו מר המות ועוד כתבו אל מלך הפרתים אשר נענה אליהם ויבקש מזימות ויבא בחיל 
גדול לערוך אתו מלחמת. ויקרא זויטוס צום ובכי ויתנפל ארצה ויתחנן אל ה' שיהיה בעזרו ויצילהו מכף אויביו 
וישמע ה' את תפלתו ובלילה החוא באה אגרת אל מלך הפרתים לאמר כי נפל חיל גדול בגבולו וישב אל ארצו 
בלתי חוציא חפצו למעשהו וזויטוס נמלט בתשועת ה', וכעין זה אמרו כאן ירד מלאך והצילו, וקשה לפרש מלת 
פיסטון ועי. בערוך ע' פסט. ולדעת ידידי רא"ח לעף נשתבש פיסטון מן טיפטון1), ופי' סיעה סיעת של אויבים : 4 חני 
וכו'. לשון ההצעה תני הלוקת וכו' ר' יוחנן אמר וכו' קשה, ובשבת שם ג' אמר ר' אסי כל שאמו טטאה לידה נימול . 
לשמנה וכל שאין אמו טמאה לידה אין ניטול לשמנה שנ' אשה כי תזריע וילדה זכר וגוי וביום השמיני ימול בשר ערלתו 
וכוי כתנאי יש ילור בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול לשמנה יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש מקנת כסף 
שנימול לשמנה וכו כיצד לקח שפחה מעוברת ואחכ ילרתה זתן מקנת כסף הנימול לשמנה לקה שפחת וולדה 
עמח זו מקנת כסף שנימול לאחד וכו' לקה שפחת ונתעברת אצלו וילדה זהו יליד בית הנימול לשטנה ר' חמא 
אומר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד הטכילת ואח"כ ילדה זהו יליד בית הנימול לשמגת וכו 
בשלמא לר' חמא משכחת לה יליך בית נימול לא' יליר בית נימול לח' וכוי מקנת כסף נימול לשמנה כגון שלקת 
שפחח מעוברת והטכילה ואח*כ ילרה מקנת כסף ניטול לאחר כגון שלקת זה שפחת וזת עוברה אלא לת'ק וכוי 
ילוד בית נימול לאחד היכי משכחת לה א"ר ירמיה בלוקח שפחת לעוברה הניחא למיר קנין פירות לאו כקנין 
הגוף דמי וכו' ועי' בדיס ורש"י ותוספות שם, וקשת ליישב המאמר שלפנינו עפ"י הסוגיא דגמרא שם ובירושלמי 
לא נטצא מאמטר זה ועי' ביפיית ופי' מהרן"ו, ובלק'יט גורס ומפרש תני הלוקח ב ר שפחתו של עובר כוכבים רי 
יוחנן אמר שימול לשמנה דהא כתיב כל זכר אפי' בן שפחה, ובפי' בר כיייט וכייא מפרש מאן (מה) דאמר 
שמואל כלומר טעמא דשמואל מתכא לְבן או לבת לבן מכל מקום מהאי קרא מפיק (קא מפיק) שמואל, טעמא 
דאטר נימול לח' ובטלאת (דכתיב ובמלאת) ימי טהרה לבן או לבת כלומר שאפילו בן שפחה (שפחתו) יליר בית 
חוא ויהיה (יהיה) גימול לח' שיהיה לו דין מאשה כי תזריע זכר שנימול לשמונה שהכתוב כלל (נימול לשמוגת 
שכתכ כללו) באותו דין עצמו למילח כלומר אפילו אותו (כלומ' אותו) העובר שלקה משפתתו של נכרי אעפ"י 
שהוא בן מבת גויה יהיה נימול לשמונה דלא גרע מיליד בית דכללו הכתוב לאותן הכתובין (דכלל לאותן הכתוב) 
למעלה שנימול לשמונה וכתיב (דכתיב) ובמלאת ימי טחרה לבן או לבת ע"כ, ובגליון כייל נמצא לבן מכל מקום 
הפי' אפילו חוא עובר שפחתו שלגוי ימול אותו לח' כשם שנימול יליד ביתי לשמונח, ועוד לבת מכל מקום הפיי 
לשמר שבועים כנדתח אפילו שפחתו: 7 המל ימול. בכי"ל כתוב כאן בג' הפעטים ה מ ל וכן לעיל צר 467, ורק 
למטה בסוף הפרשה כתוב גם בכי"ל הח"ד ה מ ל ימול כמו שאיתא לפנינו במקרא, ובשכל טוב כתב. לפסוק !' 
זאת בריתי וכו' המול לכם וכו' המל. חסר \' ולפסוק שלפנינן כתב המל ימול גם זה חמל חסר ו' לדרוש כן/ 
ובמנחת שי העיר לזה חפסוק בתיקון סיית ישן כתוב המול ימול טסיא המל על שם המררש המל ימול ואין המסורת 
מוכיח וכוי ועייייש ובמיי לעיל צד 467 בדה רב וכו', ודרשו רבוי הלשון המל ימול מילה ופריעה מילה וציצין, 
ובירושי שבת שם המול ימול מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצים ער כדון 
כר' עקיבה דו אמר לשונות ריבויין חן כר' ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן התורה דברה (ריבתה) כררכת הלוך 
הלכת וכו' מנן ליה א"ר יודן בן פזי אז אמרה חתן דמים למולות מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעת 
אחת למילה ואחת לציצים ועי' בק"ע שם ובירוש' יבמות שם, ובדבייר שם אל תהי קורא בו אלא שתי מילות 


.621 ,מנט6ק86 ,ע6זה:0 (2 


לד לך = פרשה מו יז מ 107 


ט) ואתה את בריתי תשמר ר' הנא אמר רב ור' יוחנן רב אמר ואתה אתה מיכן 
למהול שיהא מוהל, ‏ ר' יוחנן אמר המל ימול מיכן למוהל שיהא מהול, תני ישראל ערל אינו 
מוהל קל וחומר נוי ערל: 

וא) ונמלתם את בשר ערלתכם כנומי היא חלויה בנוף, ומעשה במונבז מויטוס בני 
חלמי המלך שהיו יושכין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם הפך זה פניו 
לכותל והתחיל בוכה וזה פניו לכותל והתחיל בוכה, הלך זה מל עצמו וזה מל עצמו, לאחר ימים היו 
יושבין וקורין בספר בראשית וכיון שהניעו לפסוק ונמללתם אמר אחר לחבירו אילך אחי, אמר ליה 


1 ילקו כי פ'כ, פ"ז כייז ס', ענסוס מ"3 5', יכוט' טנס פייק יי 5', 'כוט' ינפוס פ'ס ס' ד', דנכיס כנס סדכ כי 
5 (פץ ק" 5י): ‏ 4 לקוט טס : 


1 תשמור דאר | ר' הוגא אמר---ור' יוחנן] [, ר' חונא אמר . . ור' יוחנן ן , ר' הונא ורי יוחנן דפת | יג] וחגי 
ר' הונא דתי | אומר ד | ואתה] .= את בריתי תשמ' 7?, את . . תשמור פא | אתה] ני: לי דפוחא'כת | 
מכאן פאכתי | 2 למהול שיהא מוהל] [ְן, למוהל . . מהול ְפאנכתי | ר יוחנן] פוחגי: ור' . . דת' 
דיא א% | אמר] אומ' ךן, לי % | המול | מיכן--- מהול] מכאן . . מהול א*ךןי. מיכן שיהא מהול 1 : טיכן 
(מכאן ץ) למהול שיהא טוהל וְחן, לי פ | תני] פוא'נ / תניא דאית, תנא כ | 4 כנמי א'גכ, נטי פ/ 
כנוטי הזה י | *היא תלויה דְוחאנכת] היא היא תלויה , שהיא תלויה +, תלויה היא ם | בגוף] בבשרכם ם | 
מעשה פואי | במוגגז] פוחאגכי. ₪ המלך ןת | וגזויפוס ן, וגזיטוס א'. וגזופוס דְפַתי, וביזטוס כ, 
ובויטוס א?, וביווטוס [ , וביזוניוס ח | בני] פחנכ. בניו של דְואיתי | 5 יושנין קווין א', קורין וא* | 
ספר 5 | **שהגיעו] שהגיע ל | הזה] זה פוא'תי, לי אנ | נסלתם] ,.. את בשר ערלתכם | 6 התחיל 
ובוכה כ, והיה בוכה [, ובכח א | וזה] פי; .= הפך דוחאגכת | *לכותל] לי ל | ותיה בוכה ן, ובוכה כ, ונכה א | 
הלך זה ומל את עצמו (ומל עצמו 5) זה מל (וזה הלך וטל א*ן, והלך זה וטל וָא') את עצטו פוחאנכ. 
הלכו זת וזה ומלו עצמן י, הלכו שניהם וניטולו ך, הלכו . . ונטולו ךן | היו קווין א | 7 פפרכ | וכיון 
שהגיעו] פוחזכ. כיון - . דנתי. וכשהגיעו א? | לפסוק] ךן. לפסוק (בפסוק י) זה פוחא:נכי. . . הזה ך | 


ונמלתס] א?, ונמלתם את בשר ערלתכם דְוחנכת. ל' פי | אילך] אגכרי: אי לך דחתריי: אוי לך ו | 
אמר ליה] וחבירו אמ' אילך אחי = א | י 


האמורא אבין בר 'הודה כנו' וק פעם אחת (בפסיקתא 5"כ "ב ב') ועי' גם באגת'א ת'ג צד 759 : 
1 רב ורי יותנן. | וכ''ה בכי"ו וכי"ג, ותגי' רב אמר ואתה וכו' איתא גם בכייח, ולפי הגי' שלפנינו אטר רב 
ו א תה אתה כלו' כיוצא בך שהוא מהול טיכן למהול שיתא מוהל ור' יוחנן אמר חמל ימול כלו' קרי ביה חטל 
בקמץ המל ימול יהא נמול מיכן למוהל שיתא מהול ועי' למטה פי' י'יב, ובכיייכ נשתבש ר' הונא בשם וב ורי 
יוחנן ור' הונא אמ' ואתה מכאן למוהל שיהא מחול, ובכי'א א' א"ר חגא רבה א"ר יוחנן אט' רב ואתה את בריתי 
תשמור מכאן למוהל שיהא מהול, וגם בלק"ט נשתבש ויאמר וכו' ואתה את בריתי תשמור א"ר 'ותנן אמר רב מיכן 
למוהל שיהא מחול, ומפרש שם מי שהוא בן ברית פרט למי שאינו מהול. ובעיז שם דַתניא ר' יהורה חנשיא אומר 
מגין למילה בעכו''ם שהיא פסולח ת"ל ואתה את בריתי תשמור וכו' איתמר מנין למילה בעכויים שתיא פסולה דרו 
בר פפא משמיה ד ר ב אמר ואתה את בריתי תשמור ור' * וח גן חמול יטול (ועיי ילקוט רי פ*א) מאי בינייתו 
וכו' איכא בינייהו ישראל שמתו אח!ו מחמת מילה ולא מלוהו וכו'. ובמנחות שם דאיתמר מנין וכו' דרו בר פפא 
משמיח דרב אמר ואתה את בריתי וכו' ר' יוחנן אמר חמול ימול המל ימול (ושם פירשיי ואתח את בריתי תשמור 
לנימול כמותך אני מוסרו המול ימול קרי ביה חטל ימול ועי"ע בפירשיי עיז שם), ובירוש' שבת שם רב א טור 
המול ימול מכן לנולד כשהוא מחול וכוי המל ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול ואין צ'יל גוי ערל א"ר 
לוי כתיב ואתה את ב ריתי ת שמר כל שכיוצא בך וכו' ועי גם בירושי יבמות שם, וכן בדב"ר שם ר' לוי 
אמר חמול ימול מכאן למוהל צריך שיהיה מהול וכו': ‏ 4 כנומי. טכה1) ועי' פריוס ביבליש-תלמודישע טעריצין 
צר 298, ובסמוך איתא בכי"ל עלת ג מ י וכן בערוך ע' נם די עלתה גטי ועח"נ, |ומלת ונטלתם איתא רק כאן 
במקרא, והיליל ומלתם כמו וטלתם את ערלת לבבכם (דברים '' ט"ז) ודרשו ונמלתם וגטי מלתם, וכן טפרש 
בפי" ב'"ר כ"י כנומי וכו' מונמלתם נפקא, ועל המעשה במוגבז וזויטוס עי' בסיפור הארוך בקדמוגיות ספר כ' פ"ב 
עד פיד שהועתק גם במאור עינים פניב (ר' ווילנא צר 488) ועי"ע גרעץ קורות היהודים חיג מהדורא ה' צר 408 
וצד 786 ברילל יאהרביכער ח'א צד 66 שירער געשיכטע החיג צד 119, וכבר העיר בעל מ"ע (שס צר 7 
שנמצא הפרשים בין חספור בקדמוניות שם ובין האגדה שלפנינו וכתב כי בשני אופני הספור אל מקום אחד הכ 
הולך , ובפרט העיר שזכרון תל מי בענין זה יש בו תימה, אכן כאגדת חז'ל כאן נמנה גס בעקטאן דטר יעקב 
פ"ב (הוצ' כרמולי צר 18) תלמי המלך אצל מונבז המלך. בתוך עשרח מלכים שנתגיירו (ועי. ברילל שם צר 74) 
וכפי שמסופר בקדמוניות שם היו מוגבז וזויטוס?) בניו של מונבז הואשון מלך חדייב (ועִיי לעיל צר 844) ואשתו 
הילני המלכה וזויטוס מלך אחרי אביו ואחריו מלך מונבז אחיו הגדול (והוא מונבז המלך שחוזכר עם אמו הילני 
ביומא פ*ג מ"י ובתוספתא שם פ"ב ועי"ע נזיר פ'ג מ'ו תוספתא פאה פ"ד וירושי פאת פ'א ט"ו ב' וב'ב !"א אי 
תוספתא סוכה פ"א וירוש' סוכה פ"א נ"א ד' וסוכה ב' ב' תוספתא מגילה פ*ר טנחות לב ב' נדת :"יז אי), ולדברי 
יוסיפון לרומיים בקדטוניות שם פ"ב פי' ד' לא מל זויטוס את עצמו בחיי אביו אלא אחרי מות אביו כשבתן על 
כסא מלכותו וכשראה את אמו נפשה דבקה במצות ה' והוא אשר לבו נטת כבר לדת יחודית התעורר לקיים 
מצות מילח כאשר בא אליו יהודי אחר גלילי חרר במצות אלהים ושמו אלעזר ומצאו קורא בספר תורת משה 
והוכיחו בפניו ואמר לו עד מתי תשא חרפת ערלתך וכששמע זויטוס את דבריו לא אחר לעשות כאשר צותו ויקרא 
ו רופא וימל את בשר ערלתו ומיד גלה את הדבר לאמו, וטונבז ויתר קרובין נתיחדו בראותם כי זויטוס גדל 
שמו בכל הארץ ועי' בקדמוניות שם פ"ד סו' א': | 7 אילך. אןי לך, ואילך כאן ובסמוך בתיבה אחת גם 
בכ"י שציונתי, וכן בקהלת ד' י' ואילו (ועיי בתנייך הוצ' גינצבורג), ושם 9" מז אי"לך, ואי בהוראת או גם 


106' ל מָסע ' 


.כ וש 


50 לך לך פרשה מו יז ח 


מ ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך ונוי ר' יידן אמר חמש, רי יורן אמר אפ מקכלין כניך 
אלהותי אני הווה להם לאלוה פטוון ואם לאו איני הוה להם לאלוה פטרון, אם נכנסין בניך לארץ 
מקבלין (עליהם) אלהותי ואם לאו אין מקכלין אלהותי, אם מקבלין את המילה הן מקבלין אלהותי 
ואם לאו אין מקבלין אלהותי, אם מקכלין בניך את המילה יכנסו לארץ ואם לאו אין נכנסין לארץ, 

5 רי ברכיה ור' חלבו בשם רי אכין בר' יוסי כתי ווה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד) דבר אמר 
להם יהושע ומלן, אמר להם ומה אתם סבורין שאתםינכנסין לארץ ערלים, כך אמר הקכיה לאברהם 
ונהחי לך ולזרעך אחריך וגוי על מנת ואתה את בריתי תשמר: 

1 ינקוט כ' פ': 5 י5ק' יסוטע כי עו : \ 


1 **ולזרעך] ולזרעך ל | וגר] את ארץ מגוריך דְפ35כ. את . . מגוריך וגוי והייתי להם לאלהים דַז, ל' אי | 
חמש] אילו חמש ן, שלש א*ך', ג' ך? | ר' יודן אמר] ן, א"ר יודן אמ' הבה לאברהם א?, א"ר יודן אמ' . . לאברם 
אברם א, לי דפגכתי | יקנלו א | 2 **אלהותי] אלהות ל | הווה] [א?ן , הוה זא'. הוא ₪ : אהיה דכתר/: 
אהי ו | להן ן, להון י | לאלהים דַזְכִי | פטרון] פוא?5. לפטרון י, ופטרון ךז, ולפטרון דתת. לי א'ך | **ואם] 
אם ל | איני הוה] דֶץ, איני (אין אני כ) הווה וא'גכ. לא (איני פ) אהיה דפך] לא אהוי י', אני אהא א' | להן ן, 
להון י | *לאלוה דפוחא"גת] לאלה ל, אלוה כ, אלהים י', לי א' | פטרון] פואנכ. לפטרון י, ופטיון דחח/ 
ולפטרון ך][ | אם נכנסין -- ואם לא -- אלהותי] אם נכנסין בניך לארץ (נכנסין לארץ בניך , נכנסים בניך 
בארץ א', נכנסין לארץ א%) מקבלין (הן מקבלין חַזִי, יקבלו א) אלהותי ואם לאו אין (אינס ֶן, אינן א) מקבלין 
אלחותי דְזְאָן כיי, אס נכנסין . . לארץ הן מקכלין (הס מקכלים ך[) אלהותי ואם לאו אינס (אינן תת) מקכלין דון, 
אם מקכלין בניך אלהותי הן נכנסין לארץ ואם לאו אין נכנסין לארץ ן, ל' ₪ | 8 אם מקבלין את המילחה -- " 
ואם לאו -- אלחותי] אם מקבלין בניך את המילה הם מקכלים אלהותי ואם לאו אינם מקבלים אלהותי ךז 
לי דפואנכתי | 4 אס מקבלין (מקיימין לֶ") בניך את המילה -- ואס לאו -- לארץ] אם מקיימין (מקיימים ךז). 
בניך את המילח הן (הם הְְן) נכנסין לארץ ואם לא אין (אינם דֶץ. אינן [, אין אתם ן) נכנסין לארץ וחזנכ: אס 
יקייטו בניך חמילח (את המילה א*) יכנסו לארץ ישראל ואם לאו אינס נכנסים (אינן נכנסין א*) לארץ ישראל א ו 
אם מקבלין בניך את הטילה וטקכלין אלהותי הן נכנסין לארץ . ואם לאו אין נכנסין לארץ אם מקבלין את המילה 
מקבלין אלהותי ואם לאו אין מקכלין אלהותי ף, אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסין לארץ ואם לאו אין 
נכנסון לארץ אם מקיימין בניך את המילה אהוי לחם לאלוה לפטרון ואם לאו לא אחוי לפטרון שאם מקכלין בניך 
את המילחה הם מקכלין אלהותי ואם לאו אין מקבלין אלהותי '1, אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסיי 
(נכנסין ך[) לארץ ואם לאו אין נכנסי' (נכנסין ך]) לארץ אם מקכלים (מקבליי דְ!, מקבל ך) בניך את השבת 
הס נכנסים (הם נכנסי' ך!, הן נכנסין ך][) לארץ ואם לאו אינן (אין ךת) נכנסין דת | 5 הלבו נ | 
אבין] ונכי (יהושע), ר' אכון דְת: לי 5 | בר'] ביייר ך], בר רי י (שס), לי פ | דבר] מה דבר אל לי א' | 
אמר --- יהושע] א' להן ם, אמר להון י, לי א1 | 6 ומלן לי א | אמר להם] אמ' להם יהושע א1, אמר 
להון.. 5 , אטר לישראל ךַז, לי א'גכ | מה ךְפונתרי. וכיימה א'כ, אי א | שתכנסו את | עילים לארץ 8, 
לארץ (לארץ ישראל א') בלא מילה א | לאברחם] פוא1כי , ₪ אבינו דגת | 7 וגוי] את ארץ מגוריך כת | 0 - 
השמור ךְפוכתי (שס), . . אתה וזרעך אחריך י, תשמור מיד מלן א?, תשטור מלן א | 


7 
4 כ 


1 אמו חמש. אמר חמש שיטין (ועי' במ'"י לעיל צר 187 וצר 427) בדרש הכתובים והקימותי את בריתי ביני 
וביניך ובין זרעך וכוי להיות לך לאלחים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וכו' והייתי להם 
לאלהים, ומשמע שריי דורש שיטה אחת והקימותי וכו' להיות לך לאלהים וכו' והייתי להם לאלהים אם מקבלין 
בניך אלחותי אני אחיה להם לאלוה פטרון המגין בעדם (ועי' לעיל צד 460) ואם לאו וכוי, ושיטה אחרת ונתתי 
לך ולזרעך אחריך את ארץ וכו' והייתי להם לאלחים אם נכנסין בניך לארץ מקכלין עליהם אלהותי ואם לאו וכו 
(ובכייל נסמן אות ב על מלת נכנסין ואות א על מלת מק ב לין נר' שהאותיות נסמנו להגיה כפי הגיי 
שבכייו אם מקכלין בניך אלחותי הן נכנסין לארץ וכו וכן בכייפ בשיטה המורכבת עם השיטה הרביעית שלפנינו 
אס מקכלין בניך את חמילה ומקכלין אלהותי הן נכנסין לארץ וכ) ושיטה אחרת והקימותי את בריתי וכו' והייתי 
להם לאלהים אם מקכלין את המילה חן מקבלין אלהותי ואם לאו וכוי (ושיטה זו איתא גם בכיייח. וכן בכי'יפ 
בסוף המאמר, ובילק' בסוף המאטר הגי' אם מקיימין בניך את המילה אהוי להם לאלוה לפטרון וכו' שאס מקבלין 
את חמילה הם מקבלין אלהותי ואם לאו וכו'), ועוד שיטה אחרת והקימותי את בריתי וכו' ונתתי וכו' לך את ארץ 
מגוריך וכו' אס מקבלין בניך את המילח יכנסו לארץ ואם לאו וכוי (ובגליון כי"ל כתוב מ ק יי מין כגר' להגיה אם 
מקיימין בניך את המילה יכנסו לארץ ואם לאג וכו' ועח'נ), ושיטה חמישית ליתא במאמר ר"י, ואולי צ'יל במקום 
השיטה השנית שתי שיטות אם נכנסין בניך לארץ מקבלין עליהם אלהותי ואם לאו וכו' אם מקכלין בניך אלהותי 
הן נכנסין לארץ ואם לאו וכוי או צ'יל במקום השיטה השלישית שלפנינו עפ"י גי' הילקוט אִם מקיימין בניך את 
המילה אהיה להם לאלוה ולפטרון ואם לאו וכו' ‏ אם מקכלין בניך את המילה הם מקכלין אלהותי ואם לאו וכו', 
והגיי בכי*ח מסכמת עם הגי' שלפנינו בכיייל, ובכל הספרים חוץ מכייא א' ופי' ביר כ'י מתחיל המאמר ר' יודן אמר 
ח מ ש (אילו חמש), ובדפוסי' וכיו ובכייא א' ובי וכייג וכייכ וכי"ת ליתא השיטה אם מקכלין את המילה חן מקבלין 
אלהותי וכו', ורק בכי"א א' הגי' רי יודן אומ' ש ל ש, ועוד הגי' בפיי ביר כיייט וכייא ריי אמר שלש (ג') ומפרש 
שם בהרחבת דברים השיטות אם מקבלין בניך אלהותי אני אהיה להם לאלהים וכו' אס נכנסו (נכנסין) בניך לארץ 
הן מקבלין אלהותי וכן' אם מקיימין (מקכלין) בניך את חטילה הן נכנסין לארץ, ובדפוסי' וכייית ניתוספה לאלו ג' 
השטות עוד אם מקכלי' בניך את השבת הם נכנסיי לארץ וכו', וזו הוספה זרה וליתא בכי"ל ושאר כ"י וילקוט/ 
ולשיטה אם מקבלין בניך את חמילה יכנסו לארץ וכוי נסמך מאמר ר' ברכיה וכוי אטר להם ומה אתם סבורין 
שאתם גכנסין לארץ ערלים וכו': = 5 בש"ר אבין בר' *וסי. כנר' לא הוזכר אמורא זה במקום אחר, וכן הוזכר 





לך לך פרשח מו יז ה 159 


ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כר קפוא אמר כל מי שקווא ח 
לאכרהם אברם עובר בעשה, אמר ר' לוי בעשה ולא תעשה, ולא יקרא עוד את שמך אבום 
בלא תעשה, והיה שמך אברהם בעשה, והרי אנשי כנסת הגדולה קראוהו אברם אשו בחרת 
באברם (נחמיה ט ז), שניה היא שעד שהוא אכרם בחרת כו, דכוותה הקורא לשרה שרי עובר 
בעשה, אלא הוא שנצטוה עליה, דכוותה הקורא לישראל יעקב ‏ עובר בעשה, תני לא שיעקר שם 
יעקב אלא ישראל עיקר ויעקב טפל, ר' זבידא בשם ר' אחא מכל מקום יעקכ שמך אלא כי אם 
ישראל יהיה שמך (בואשית לה = יעקב עיקר וישראל טפילה: 


וש 


1 כקען פע"ס, יכוט' נככום פ"6 ג' ד', כככוס "יג 5': 5 ילקוע כ' פ''6, סוקפפ6 טס, מכילפס 53 פט"ז, יכוטלנני טס 
(די 6'), בככו. *"ב 3' : 


1 *את פגת] לי לואכ | שקורא] א, שהוא קורא דפוגכת | בעשה] פונ: בעשה שני והיה שמך 
אברחם , בלא תעשה דְאך | 2 אמר ר'י לוי] ואג, ר' לוי אמר דְפכת | בלאו ועשה כ | *ולא--שמך אכרם 
בלא תעשה דֶנָ] ולא . . שמך בלא תעשה ל', שני ולא יקרא בלא תעשה ן, שני ולא יקרא עור שמך אברם 2, 
ולא . . עור שמך אברם עובר בלא תעשה א בלא תעשה ולא יקרא עוד את שמך אכום ₪, בלא תעשה ולא 
יקרא שמך עוד א?/ והיה שמך אברם בעשה ךן | 8 והיה -- בעשה] והיה . . עשה א!, בעשה והיה שמך 
אברהם פָא", ולא יקרא עוד שמך אברם בלא תעשה ךן, לי כ | קראוהו] א: קואו אותו דפוגכת | אשו] 8 י 
אתה הוא י"י האלהים - [כ, שני אתה . . האלהים ,- דְא?נך | באברם] [אכ / ₪ נהוצאתו מאור כשדים ושמת 
(ושמתה ) שמו אברהם דְגַך | 4 שניה] א*ך?, שנייה וא'נכך1, דלמא שניה דְן, שנח ם | הוא פא'כ | עד 
שהוא פָא | בחרת | בו אותו 2 | דכותה א?נ, ודכותה ₪, דכותיה ך] (דכוותה -- עליה לי וָא') | 
5 להוא לי ד | שנאמ' עליה ךן, אינו קורא שנא' ויאמר י'י אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמת שרי כי 
שרה שמה א? | דכותה א3%, ודכותה ], דכותיה [ן, ודכוותיה א | *תני לידפאנכתי] ל לב | 
*שיעקר לינכי] שייעקר ךן, שיעקוי ך!, שיעקב ךְ, שעיקר לוא, שעקר פא" | שם יעקכ] פואגכיי - 
ממקומו דְן | 6 אלא] - כי אם ישראל יהיה שטך | טפילה ךִןן , טפלה פאי, טפילה לו כת | זגרא דפת /י 
זבדית ן, זכריה אנכי | יעקב שטך] פוג/ שמך יעקב דְא'ת. יעקכ יהיה שמך ם, יעקכ שמו ו | אלא -- 
שמך] פונ5י, כי . . שמך א" כי אם ישואל דְךן | 7 טפילה] כ, מופף עליו דְן: מוסיף עליו גתיי 
מוסיף לו פ, טפלה מוסיף עליו א | 


עהית, ובשבת שם איתא א"ר יותנן משום ר' יופי בן זימרא מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר כי א"יב 
המו"ן גוים נתתיך אב נתתיך לאומות בחור נתתיך באוטות. (המון) חביב גתתיך באומות מלך נתתיך לאוטות ותיק 
גתתיך באומות גאמן נתתיך לאומות וכו' ועי' בדייס, ושם הוראת לשון נוטריקון ראשי תיבות, ותה*א של חמון 
נדרש חביב בתמורת ה'א וחי"ת ועי' במי'י לעיל צר 109 וצר 978: 2 עובר בעשה. כן הגיי הנכוגת וכ''ה בירושי 
ברכות ולקמן פע''ח גם בדפוסי', ולשון הירושלמי שם בר קפוא אטר הקורא לאברתם אברם עובר בעשת רי לוי 
אמר בעשה ולא תעשה ולא יקרא עוד את שמך אברהם הרי בלא תעשה והיה שמך אברהם הרי בעשה התיבון 
הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו וכו' שנייא היא שעד שחוא אברם בחרת בו ודכוותת הקורא לשרה וכו' בעשה חוא 
נצטוה עליה ודכותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו ולמה נשתנה שמו 
של אברהם וכו', ובבבלי ברכות שם הג'י' לפנינו תני בר קפרא כל הקורא וכוי עובר בעשה שנ' והיה שמך אברהם 
ר' אליעזר אומר עובר בלאו שני ולא יקרא עוד שמך אברם אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם קורשא 
בריך הוא אמר לאברהם שרי אשתך וכו' אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי גמי שאני התם דהדר אהדרית קרא 
וכוי מתוב ר' יוסף בר אבין וכו' אתה הוא האלחים אשר בחרת באברם א"ל התם נביא הוא דקא מפדר לשבחית 
דרחמנא מאי דהות מעיקרא, ובמדרש חגדול הועתק טבבלי ברכות ד ר ש בר קפרא וכו' עובר ב ל א ו שנ' ולא 
יקרא וכו ר' אליעור אומר עובר ב ע ש ה שני והיה שמך אברהם וכו' ועי' בדים: 4 שניה היא. וכן שניה שנייה 
בכ"י שציונתי ובפי' ב'"ר כ'י, ובירושלמי שם שנייא והוא כמו שאני בסגנון הבבלי, ובכי"ל גם לקמן פעיח הגיי 
שניה ועייייש בח"נ, ובדפוסי' הגי' כאן דלמא שנית ולקמן פעיח סיפור תוא מספר ואומר שעד שתוא אברם וכו'/ 
ובלק"ט כאן סיפור הוא כלומר היה אברם שמו וקראת שמו אברהס, ולכאורה משמע שפי' דלמא בגיי חרפוסים 
כמו לעיל דלמא ‏ ר' אבא וכו אכן בכל המקומות בביר נשמטה מלה זרה זו בגי' הדפוסיי וגם נמצאה בכיי רק 
לפני הסיפורים ולא באמצע המאמרים, והגי' סיפור הוא ור' שהוא פירוש שניה היא לפי הענין וכן מפרש בפי' ב'יר 
כייי לקמן פע'יח שנייה (שניא) היא כלומר הא לא קשיא המקרא מספר והולך שעד שהוא אברם וכו', ופירוש זר בפיי 
כ"י כאן שנייה (שניה) סיפור דברים בעלמא הוא שנייה כמו ושננתס לבניך : דכוותח וכו'. בתמיה וכן בסמוך : 5 תני 
לא שיעקר. בכייל הושלם ת ג ' בגליון, ושם היה כתוב ש ע יק ר והוגה שי ע ק ר ושתי ההגהות כתובות בריו דיהת 
כנרי בכתב הספר, וכן בכי"ל לקטן פעייח תני לא שיעקר וכו', ובתוספתא שם אמרו לו לא שתיעקר יציאת מצרים מהם 
וכוי כיוצא בו לא יקרא שמך עוד יעקוב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר שם יעקב הימנו אלא יעקב מוסיף על ישראל 
ישראל עיקר ויעק טפל וכו' כיוצא בו שרה אשתך וכו' בתחילה הרי היא וכו' כיוצא בו לא יקרא עוד את שמך אברם 
וכו' בתחילה הרי וכו', ובירושלמי שם אמרו לו וכו' וכן הוא או' לא יקרא שמך עוד יעקב וכו' אטרו לא שיעקר שס יעקב 
(ובירושי ברכות ד' מגנצא לא שיעקר שם מ מק ומ ו) אלא יעקב מוסף על ישראל ישראל עיקר ויעקכ טפל וכן הוא 
אומר אל תזכרו וכו', ובברכות שם כיוצא בו וכוי לא יקרא שמך עוד יעקב. וכוי לא שיעקר יעקב ממקומו אלא 
ישראל עיקר ויעקב טפל לו וכוי ועח"ג, ובמכילתא שם כיוצא כו דרש ולא יקרא עוד שמך אברם עכר שם הראשון 
ונתקיים השני כיוצא בו דרש שרי אשתך עבר שם חראשון נתקיים השני כיוצא בו דרש לא יקרא שמך עוד יעקב 
וגו' ‏ הראשון נתקיים השני ‏ נתוסף לו וכו': | 6 ר' זבידא. לקמן פעיח הגי' בכייל ובדפופי' ר' זכריה ועת"נ : 


.ללא 861768611% 0 


4 לך לך פרשה מו ונד 


כנגר כן. ניטלה. מילה מכניו אחת במדבר ואתת במצרים, במצרים בא משה ומלן, כמרבר. בא 
יהושע ומלן: " 


ד) אני הנה בריתי אתך וְגוִי דלמא רי אכא ור' ברכיה ורי אבא בר כהנא ורי שמואל 
בר אמי הו יתכין מקשין מנין נוטריקון מן התורה, מן הכא והיית לאכ הם דהוה חסר ראש: 


1 ועי' לעיל 75 489, ספכי כסעלסך פ" ס', פנסועס 9" טעום ק" ז' נקעלסך כ" י"ג, סכסוע6 טפוס כיי סי 
בסעלסך קיי ס', טעום כנס פ"ל פי' ס' פי"ץ פיי ס', בפדנל כנס פ'ג פיי ו' פי'6 פי" ג' פע"ו קיי ייכ, טי סטיכיס . כנס 
פ'. עד טסעלך (ל' **3) ופי סנס מעפו (ב' ז') = פרכי/ס פכייע, פדכ פליפו כנס פכיג וצכייד : = 4 בכייפס דכ'/ב מדום מדס 5י / 
סוקפפ6 בככום פ'5, נככום "יג ס', טבס ק"ס פ': 2 : 


1 כנגד כן] פםאנרי, כנגדן דף, וכנגדן וחב | המילה חך | מגניו (לבניו כ)] פוחאנכר!. ₪ שתי (שני ף?י) 
פעמים דְתךר?י | אחה] פוחגכת. אי ךי. אחר דְרִי, חר א* | במדגר] פוגר', גטצריס ל"דהאכתרלי | 
ואחת] פוחגכת, וא' ד', ואחר ךִִָי. וחד א | בטצוים] פוגר!; במדבר לידחאכתרלי | 
*במצר ים ְוחאגכתי] במדגר ך, לי לפ | מלן משה א, בא משה ונטלחה כ, בא יהושע ומלן ךְ | גמדבר] 
במצרים ך" | מלן יהושע א, בא יהושע ונטלה 2, בא משה ומלן ך | 8 דלמא] דילטא פו: דלמה נר, 
לי דהאת | ר' אבא לי א | ר' ברכיה וא | ורי אבא בר כהנא] פָואַנכ: ‏ ל דדת | אמי רכי שמואל. בר 
אמי ן | 4 חוו] פכת. חוון דג.-חויין א | יתבין לי א | מקשין] וא מקשיין גכ. וטקשין דפת | גוטרייקון 2, 
לנוטריקון ח | מן הכא| [חג, מהכא פאר, שנאי דָת, לי כ | *יחיית דפחאנכ] וחיתה לן | *לאב הס בכ] 
לאביחס ל, לאב המון לאכ (אכ א?) חפ זְזָא', לאב המון גוים לאכ הס ךין, לאכ המון . . לאבתם ₪ | 
דחוא פאנ | חסר] יפאנכ. הפיר דות | ואש] ן, ריש דְא"ג, רייש א'ת. י' 5 | 


בריתי תשמור) מיד ויפול אכרהם על פניו -כאדם שמודה בעל כרתו ושותק כנגד כך נטלה המילת מכנון וכוי? 


1 אחת במדבר. כדכתיב וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתס ממצרים לא מלו (יתושע ה' ה') ועיי לעיל צר 489 - 


ואחת במצרים כמן שררשו בספרי ‏ שם ישראל עבדו ע"ז ולוים לא עבדו עי'ז וכוי כי מולים היו כל העס היוצאים 
(שם שס) ישראל לא היו מולים -ומי היה. שבטו של. לוי שני ובריתך ינצורו, ובתנחומא מ'ב. בהעלתך שס שבשעת 
שהוו ישראל במצרים מאסו את התורה ואת המילה וְהיו כולם עובדי ע"ז וכו' אכל שבטו של לוי כולם היו צריקים 
וחיו עושים את התורה שנ' כי שמרו אמרתך זו התורה ובריתך ינצורו זו המילה וכו' ועיי בתנתומא בתעלתך שם ובבמייר 
פ'ג ופט"ו, ובשהש"ר פ' הנה מטתו וכו' איתא כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו שבשעה 
שאמר להם משה כך אמר אלי הקב"ה ‏ פינטומוס (כייה בדפיר וד"ו) כל ערל לא יאכל בי מיר כל אחר ואחר גתת 
(וציל נתן) ‏ חרבו על ירכו ומל עצמו מי מלן ר' ברכיה אמר משה היה טוהל ואהרן פורע ויהושע משקת ויש 
אומרים יהושע היה מוהל ואחרן פורע ומשה היה משקה התיד בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות 
צורים ושוב מול את בני ישראל שנית ולמה שנית מכאן שמלן בראשונת וכו' ועייייש בפי ער שתמלך וכו', וכאותו 
המאמר בבטיר פי'א הגי' רי ברכיה תני לה בשם ר' שמעון בן יוחאי משה מוהל ואהרן פורע וכו',: ובשמוייר 
פייט זאת חקת הפסח א"ר שמעון בן חלפתא כיון שיצאו ישראל טמצרים אמר חקבייה למשה- הזהר ליל : 
מצות הפסח כל בן נכר וכו' כיון שראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח עמדו :ל ישראל לשעה קלת -וטלו כל 
עבדיהם ובניהם וכו' שנ' וילכו ויעשו בני ישראל משל למלך וכו' אמר להם אם אין חותמו של אביהם בבשוכם 
לא תטעמו ממנן מיר כל הנולד. במצרים נמולו לשעת קלה עליהם נאמר אספו לי חסירי כורתי. בריתי /- זבה 
ורבותינו אמרו לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם בטלו המילה במצרים חוץ משבטו של לוי וכו' למת כו 
שמרו אמרתך ובריתך ינצורו במצרים וחיה הקב'יה מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקכיה קרא למשת 
ואמר לו לך ומהול אותם ויש אומרים שם היה יהושע שמל אותס שני ושוב מול את בני ישראל שנית ‏ והרבה 
מחן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקביה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את תפסה ‏ גזר הקכיה לארבע 
רוחות חעולם וכוי חיה אומר הקב''ח אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין וכןי מיר נתנו עצמן ומלו ונתערב דם תפפת 
בדם מילה וכו' ‏ ובתנחומא מ"ב שמות פיי זי בה' בגדו כי בנים זרים ילדו שהיו מולירים ולא מלים. ובתנחוטא 
שמות סי' ה' שהיו מולידין ולא מלין ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה במצרים וכוי ‏ ועיי בשמויר 
פ'א, ובפדר*א שם מכאן אתה למד שבני יעקכ היו נימולין ומלו לבניהס ותנחילום לחוק עולם : עד שעטר פרעת' 
וגזר עליחס גזירות קשות ומנע מהם ברית מילה וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כלם מגדול עד קטן שני כי 
מלים היו כל העם היוצאים וכוי ומענוי הררך לא מלו בני ישראל שני כי לא מלו אותס בדרך ‏ רי ישמעאל אומר 
וכי ערלים שמעו קולו של חקבייה על הר סיני ונתן להם את התורה ‏ אלא חפ ושלום נימולין היו אלא שלא חיה 
להן פריעה וכל מי שמל ולא פרע את חמילה כאלו לא מל וכשבאו ישראל לארץ ישראל אמר חקביה ליהושע אי אתת 
יודע שאין ישראל נטולין כתקנן הזור ומול אותם פעם שניה שני מול את בני ישראל שנית וכוי ועיי יבמות ע"א בי, 
ובסא'"ר פכ''ג כשעמרדו אבותינו על הר סיני וכוי נתקבצו וישבו שהיו כולם אגורח אחת כרתו ברית שיעשו גמילות 
חפדים זה * עס זה וישמרו בלבכם ‏ ברית - אברהם ‏ יצחק ויעקב וכו" כאיזה צר עכדו ישיאל את אבינו שבשמים 
במצרים וכו' -ותיו: ישראל ‏ מלין את בניהם במצרים וכו' ועייע שם סוף פכיג וריש פכייר ומכילתא בא ריש פ"ח'/ 
ובמדרש הגדול גורס ומפרש כנגד כן נפלה מילח בבניו שני פעמים אחת במצרים ואחת בגלגל במצרים בא משת 
ומלן דכתיב ‏ כי מלים היו כל העם היוצאים בגלגל בא יהושע ומלן הדא" היא ויעש לו יהושע חרבות צורים 
וימל את בני ישראל. ואומר שוב מול את- בני ישראל שנית מכלל שמלו ראשונה, ואולי צריך לפרש במאמל 
שלפנינו במצרים ניטלה מילה מבניו ובא: משה ומלן במדבר ניטלה וכו' ובא יהושע ומלן: 8 דלמא.. מעשת וסיפור 
ועיי לעיל צר 48 וצר 880: ור' אבא בר כהנת. כ"ה בכי"ל וכייי שציונתי, ונשמט ברפוסי' וכייית: המאוחר 
ועיי גם באגחיא צר 745: | 4 מנין וכוי. שרורשין תיבות המקרא נוטריקון?) כלו' בצירופין ואין חוששין לאיזת 
אותיות: התיבה שאינן -נדרשין מן הכא והית שמך אכרתם כי-אכ המון גוים וכוי שנדרש אברתם אב הם אעפ"י 
שחסר רייש של "אכרתם בצירופין אב הפ, ובכרייתא דליב מדות ‏ שם נוטויקון מנין: שרורשין נוטריקון באגדה תיל 
אברהם אב המון גוים וכו' ועיייש, ובתוספתא ברכות שם הדרש לא יקרא וכו': ותיח שמך אברהם. בתחילה הרי 
אתח אב על ארם ועכשיו היי אתה אב לכל באי העולם שני כי אב המון גוים וכו' ועיי ברכות שם ובפירשיי 


.ש0א)0100ע (1 : 


1 


ו 


\ 


לייו ודועיי 





"זנ ידיי ויוי 


לך לך פרשה מו ב 6 


הפהלך לפגי והיה תמים |אם ימול מן האוון אונו תמים, טן הפה אונו תמים, מן הלפ איט 
תמים, מאיכן ימול ויהא תמים] הוי אומר זו ערלת הגוף, [נקדה אמר] ובן שמגת 7 יסול 
פעכל וכר (בראשות יז יב) אם יול מן האוון אינו שומע, מן הפה אינו טרפר, טֶן חלב אינו 
חושב, מאוכן יטול ניהיה יכול לחשום, זו ערלת הגוףי, אמר רי חנהוטי טפתכרא הרא הנקףה, וערל 


[כר (שם שם יר). וכי יש ערל גקבה. אלא ממקום שהוא ניכר אם זכר הוא אם נקכה היא משם 
אחו: 
ג) ויפל אברם על. פכיו וגו רי פינחס בשם רי לוי שני פעמים נפל אכרתפ על פניו, 
9 לקו כי פ'יס. לקטן פפיו: 


1 "אם -- אינו תמים דְוְגַי] אם . . מן האזן אונו תם מן הפה אוגו תם מן הלב אונו תם א 
אִם . . מן תאזן אינו תם מהפת אונו מחלב כך א%, אט' אם . . סמן האוזן אינו שומע סן תפת. אוו 
מוגר' מן הלב אינו תמים [ץ. לי לי (שם) | 2 *מאיכן -- תמים ל"] מאיכן . . ווהיה תמים ךז. מהיכן . . 
ויתות חמים "!ו (שם), ומהיכן (ומאיכן ן) ימול ויהית (ויהא. א?י) תמום דָאלוְנְך?י, מהיכן . . ווהא חם' א*/ 
ליל 1 "ו דוחאגתרי] ה לי | *קה אסי] נקדא אמר חן נקרא ג, סקרא אמר ָחָ. בן נגר 
אומי , בר קפרא אמי , הי יצחק אומי א3, לי ל | 8 זכה] [2, ₪ לדורותיכם דנ | אפ יטול] מהיכן 
ימול 5, לי ן | האזן אלכ | אונג יכול לדבר י | אוגו יכול לחשוב +, אינו מחשב גכ | 4 ומאיפן: 1, ומהיכן ג | 
ויחא אנף] | יכול לחשוב] מחשב [ | זו (זה י)] חוי אומר -- וחאנפתי | אמר ר' תנחום *, . . ר' תנחום 
מאין ימול א' | מיסתברא דִּן | הדה |א%* [ דנקדא ץ, דנקרא. פןאג, הקרא א*, קרא י, טקהא דף, הכר 
ית | עול זכר פן[א?: דכתי" וערל זכר חַז. דכתיב וערל זכר אשר לא ימול 1, דכת' וערל זכר אשר 
ּ ר' יודן: בשם. ר' יעחק תגי לה בשם ר' יוכי בן חלפתא. וערל זכר 2 [ וכו יש עיל]. ועול א | 

5 לנקכה]: נקיבה ךי | אם--הוא] פג, אם זכר ְוא?פותי. שהוא נקבה א | אס--היא]. פא%. אם נקכת. וגתל 
אם נקבה ץ", ואם נקיבה כְ, או זכר א | משם מוחלין אתו [, . . מוחלים אותו דן, . . מוהלין אותו ף1; . 
אותו. כי, משם מלין + משם מוהלין מאותו מקוס א?, משום אותו מקום. א' | | 7 ויפל] פוגכת , 
+ אי | וגו]. וירב אתו אלהים (2, ידבר . . אלהים לאמר הַכֶת || ש] פוחאיר"י. שתי דגכתר'י 
בי אר | פל אברתם] פווזאנכשרי. כתיב (כתי הח באברהם נפילה ךר | 


<> ה כהן, גךול. חוה התייר גשבע וכו' וכתו! ומִלתם. (כיה בדְפיר והי ועתייג' את בשר. ערלתבם 
ימול טן האוזן. עד י ין אונו כשר להקריב. אם ימול. מן. הלב. עד יי ן. אונו. כשר להקריב. אם. ימול 
26 אוכו כשר להקריב. טהיכן. ימול. וכןי. הו אומר. זו מצות ה.בוף ריע אוָטר די ערלות. הן. נאמר 
ערלה. באוזן. % ילת. אזגם. ערלת. בפה. שנ' ואנו. עהל וכו' נאמר בלב. שנ' וכל. בית. ישראל 5 לב (ושם. ל"ג 
-; ערלה. בגוף. וכו'). וכתיב. + לפני וכו'. מהוכן ימול. אם. ימול. מן. האוזן עד * ין אונו תמום. אֶם. יול 
| עי*ן אוכו. תמום, מהוכן יטול והית. תמים. הו אומה. זו. עהלת 0 וכפרר'א שם אותא. ר'. זעורא 
קל צייי; 9 מ. ואחת -3%-. 4 ארבע יי 2 האזן. שג' יש לה וכג!. ערלת 
- שגי. ואג ערל שג'. ומַל 4-ל ת בשר טנון שני וערל זכר. אשף. 
בשר ערלתו 5 כו. 7 הגוים. ל + בית 8 :-% : ילת. הלב. אינה. מנחת- לעשוַת. הצון 
בורא, וכו אחת. באולן. שג' כִי תבאן וכוי ונטעתם. כל עץ מאכל וערלתם. > 6ל-- 208 55% 
האמגר. כון. 5 הגפן. אם. איגן. כורתון. את. עץ ערלתו כל. הפירות. שהוא. עושה. עוללות. קטופון. וכו ואם. כורתון 
עץ. ערלת. כל. פורות: שהוא, עושת. טובים. ומרְאח. וכגי ‏ כך אבונו קל 36 שר וקא הפר לליה לא. הית. טוב 
במעשוו וכו' ' וכשגיטול הפר שעשת. הית. טוב. במעשון וכו', ומשם. גוסף כגרי ו לך סוי 0 > ערלות 
הן. בארם. ואתף. באילן. וכו' ערלת האזן וכוי ערלת. הלב דכתוב ומלתם את. ערלת לבבכם ערלת. לשון. הכתוב. 
ילת בשר רכתוב. את, בשר 4 וכוי ועיוייש. ובתנתומאן, ט"ב. שַם. סוי. בי: 2 נקרה אמה. 
כן תוספתו וכמו שתַגוי בכי"ל אמר ה' הגחעמי מסתברא. הדא דנקדה, והוא. דגרש. ובן, שמגת. *מום. וכו' אם 
ימול. וכג!. אונג. שומע. ובן' אונו מדבר. וכגי אונו חושב. וכוי ורך הגימול. יתגזק. בכלי השמוּעה. והרִובוּה. והמתשבה 
כֶת. 2% יתכן שהקב'ה. יוה מָצוה. כזו. לכל. הרורות ואמר. רית. ממַתברא. החשת. זן. הנקהה, 
ואת'יכ. מחחול. 7 40 וכו ממקום. שתוא: ניכר ובו' (ועיי בופי/ת, ובפוי טהרזשו \עוייע. במייב. במיי'ר. שם) 
וזתן. הרהש. שהעתקחו מתוספתא. שם. ואומר ערל. זכר. וכגי טקום שהוולר ניכר. וכו ומבריותא, בשבת. שם. ר' נתן 
אומר. וכןי. ועול. זכר וכגי מקום. שנוכְרָ. וכוּי, והֶהש גפהר גם בסוף. הפרשה. ועהל. זכר ר'. הגוי בשם ה' יצתק 
רי. ברכוה. בשם ה ישתק. וכי. יש. ערל. נכקבת. וכג', אבן. בכי'יח. הגוי מסחברא. הדא. דנקרא. הכתוּ' וערל. זכר וכוו. וכן 


בְבויג: ובו" הבתי. וערל. וכגי : ועו ג שער ייח ובפיי משנת. הרי אלועזר. לביה. כאן. וּבוי'יר. שם. הגוי 
גג א אִמָר כתו' שטכ יל מן. האזן. עד י*ן. אוגו. שומע אם. מן. תפה. עד יין. אינו. מרבר 
אם. מן. הלב. ע.3 ' *ן אונן. יכול לחשב. מחיכן. ימול. ווהיה שוטע ומבבה ומת שב הוה אמר זו ערלת הגגף 
רת יריו ב לא. ימול הי יד ן ב-שם. ה' יצ.תק. הרי ב הכ יה. ב-.שם. הי 
יצחק ותגו 2 ירס בן ח לפ ת א וערל זכר וכו יש ערל. נקבה. אלא. ממקום. שרואון. אותו. וווהעון 
אם. זכר 8 מולין. אותן, ובבוייכ המאנחר. הגי' ג''כ. כאן. בב'יר. הי יודן בשס הי יצחק. תגי לח. בשם. 
הי יוסי: 1 וכ במאטר רחב'פ, קלון והמוהין וגזורגת שוות, וגי שגי' אלו נובעת, מִיִה, ‏ ומתגו! 
בקדרת ו 4 קהא. ועת!יב, ובשכל. טוב. השטום. כל המאטר. ובן- שמגת. ימים. וכו והעתוק 
אמַך ר'ת. מסתברון. יל. זכר ובו. יש. עהל. נקבה. וכו', במ" הגית. ג-ג הא א.מ ר. כמו. בויייה, ובופית 
גגרא. אמור בוב" ו ל שני. פעמום. נפף.4 הכתיב בפרשת מולה. כאן ולקְמן פפוק. יי וופל אברתם. על 


פגוג. וכג' וכגגך כן. נוטלה טולת. מַבגו. ב' פעטים. ובפוי בייר כי"ט. ספרש. כנגר כן, שלא. הודת. אברהם. 
בסבר פנים יפות בשעה שאמר לו הקביה ואתנה בריתי (בפי' ב"ר כי'א בשעה שאל הקכיה לאברהם ואתה את 


- 


190( לד 5 = פרשח מו יז א כ 


בריתי כיני ובינך וארבה אותך במאר מאד מן וארבה אותך במאד מאר, ואתנה כריתי 
ה ניני ובינך: רי ישמעאל ורי עקיבה רי ישמעאל אי אברהם כהן גרול חיה שני נשבע ייי ולא 
ינחם אתה כחן לעולם על דכרתי מלכי צדק (תהליס קי ר) ונאמי להלן ונמלתם את בשר 
ערלתכם (בראשית יו יא) , אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריכ, ‏ מן הפה אעו כשר לחקריב, מן 
5 הלב אינו כשר להקריב, מאיכן [ימול ויהא] כשר להקר'ב, הוי אוטר זו ערלת הנוף, ‏ רי עקיכה אטר 
ארבע ערלות הן נאמי ערלה באוזן שנאמי הנה ערלה אזכם (ירמיה \ 6 ונאמי ערלה כפה הן אני 
ערל ששתים (שמות ו 6 ונאמ' ערלה בלכ זכל בית ישראל ערלי לב (ירמיה ₪ כח) ונאמי לו 


2 ילקוע טס, *לק' פקליס כי מפק"ט, \יקלס לס טס, פנסוע6 טס כ" ע"ז, פדכס פכי'ט: 


1ובינך] פכ, וביניך דְא'תי! | *מן וארבה -- ובינך לי מאי וארבה . . ובינך לי מזה הפפוק ידע ן]/ 
ואתנת בריתי ביני וביניך במקום שתוא פרה ורבת ךָ', ‏ ואתנת . . וכיניך . . במקום שתוא פורה ורובח "] / בטקום 
שהיה פרה ורבה כ, במקום שחיה . . ורבה ואתנה בריתי ונאמ' לו ומלתם את בשר ערלתכס א , ואתנת ברותי 1/ 
ל' פוְני | לר' -- עקיבה ל' 5 | אוטר דפאת. אטר וכי | 8 על--צדק] פני, על. . צרק תוי א'. וגו ך, 
לי וְכתִי (חחלים) | להלן| לו 1 | *ונמלתם דתי (שפ)] וסלתם ל [אנ | + אש יפול] פוא"ג: טחיכן 
יטול ‏ אכ, מהיכן יטול אפ ימול ד , אמר אם ימול י, אמר אס אמול י (שם) | האזן פאיכי | איני י (שס) | 
איני י (שם) | 5 איני י (שס) *ימול ויהא ל"פאנכת] ימול ויהיה די (שס), לי ל | | | זה פי, את אע | 
אטר] א', אומר דהפא"תי, ל' וג | 6 ארבע] פתגתיי. ד' אי (שס), שלש ךי: ג' אי | מאמי ערלה] 
נאמרה < > דַגתר', נאמר . . ךלי לי ₪ | שאט] פאינ, לי דוא"תי | *הנה דפא'נתרי] ונה לין, 
לי ל | זנאמי ערלח] וגאמרח ערלה דְי, ונאמר . . י, נאטרה . . ָ, נאמר . . י (שם), לי ₪ | בפה--שפתים] 


בלב שנ' וכל בית ישראל ערלי לב ₪ | 7 ונאטי ערלה] וגאטר' ערלה דְי, ונאטר . . דָער'י, כאט' .2 7, 
נאמר . . י (שס), ל' ₪ | בלכ -- לב] בשה שנ' ואני ערל שפתים ₪ ] ונאט' לו] פואני; ונאטר ערלה 
בגוף וערל זכר << ד | 
שמך זכו' כתנאי מניין למילה שכאותו מקום נאמר כאן ערלחו ונאמר להלן ערלתו ‏ מה לחלן דבר שעושה שרי אף 
כאן דבר שעושה פרי דברי ר' יאשיה ר' נתן (וע/ ברייס הגיי רי יונתן) אומר אינו צליך חרי חוא אוטר וערל זכר 


אשר לא ימול את בשר ערלתו מקום שניפר צין זכרות לנקבות וע' למטת דרש זערל זכר וכי יש ערל 
ובהוספתא שם ואמר ר' יוסי מגין למילה שהיא במקום פרי שנאמר וערלהם ערלתו את פריו ואומר 
מ 


זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו מקום שחוולד ניכר אם זכר אַ₪ נקבה משם מלין אותו \עיי"ש - 
בכורים, וכל המאמרים שלפנינו נסררו גם בוייר פ' וכי חבאו אל הארץ ונטעתם ונוי והגיי ₪ 
הונא בר קשרא אמר ישב אברתם אבינו ודרש נאמרה ערל (וציל ערלה) באילן ונאמרה בארס מת 
באילן מקום שהוא עושה פירות אף וכו' איר חנין בן פזי זכי כבר חיה אכרתס אבינו יודע קולין 
וגזירורת שוות אלא רמ זה לו ואתנה בריתי ביני וביניך וגוי מ קום ש הוא פרה ורבה, לפנו 
כאן הגי' בכי"ל וכן בכי"פ וכי"ו וכי"ח וכי"ג אלא ואתנה וכו \ל'ג רמז רמז (רמזה) לו וכן ל*ג באלו הכיי: 


3 
0 


4 
בצ 
- 
₪ 
ב 


> 1 
- 
15 
ש 
= 
- ₪ 
ש 


בטקום שהוא פרה ורבה ועח'ינ, ואולי שינו הגי' בדפוסי' וכ''י המאוחרים עפ"י הגי' שבוייר, ובכי*ל כתוב בגו 
הספר אלא ואתנה וכו' ₪ א י וארבת אוחך וכו' ואתנה בריתי ביני ובינך , וכיני שיטי הוגה בדיו דיהה כנר' בכתב 
הספר מן וארכה וכו' כלו' טן וארבה וכו' מאותו סקום אתנה בריתי וכו'. וכעל כי"ח גורס או מפרש אלא 
ואחנה וכו' וארבה אותך בטאד מאד מזה הפסוק ירע; ולהגי" וב יג יך ברפ"ר וד"ו ותכיי שציינתי עיי בטנחת 
שי, ופגנון המאמרים בתנחוטא מ"ב שם ואתנת בריתי ביני ובינך אמר ר' חנינא בן פוי לא היה 'ורע אכרתס 
מהיכן לימול רמז לו הקכ"ה ואמר מהיכן לימול וארבה אותך ממקום שאתה פוה זרבה בר קפוא אומר קל 
וח ושר דרש אברהם ומה אילנות מהיכן חייבין בערלה ממקום שהן עושין פרי אף אני ממקוט שאני עושה פרי 
אני צריך לימול ועי' בתנחומא שם כי' י"ח, ואגדה אחרת שם סי' *"ז והיה 'ושכ אברהם ותטת חיאך *מול כיון 
שאמר לו הקב"ה ואחנה כריתי ביני ובינך מה כתיב אחריו ויפל אברהם על פניו כיון שנפל על פניג חקב'"ה 


לאותו מקום ועקצו עקרב ונמצא מחול וכו : = 2 ר' ישמעאל וכו'. בווייר שם נסדר תחלה מאטר אחר | 
ישמעאל בקש הקב"ח להוציא משס כחונה משום שנאטר ומלכי צדק טלך שלם כיון שהקדים ברכת אברתס. 


+ 


המקוס אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבר לברכת האדון הוציאה הקב'ה ממנו ונתנה לאפרהם 2 נאם 
י"י לארוני וכתי' בתריה נשבע י"י ולא ינחט אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צרק על דכורו של צרק 
הח'ד ברוך אכרם לאל עליון וכו', והמאמר נובע מנדוים ל"ב ב', וכן טעם מאמר ר"י אכרחם כחן גדול היה 
שנ' נשבע וכו' אתה כחן לעולם על דברתי טלכי צדק, ומלכי צדק הוא שפ בן נח ועי' לעיל צר 420 ונט"י שס 
בר"ח שנולד וכו' ובד"ח הלכות כהונה וכו' וכמ''י צד 197 בד"ה ובחם היו: 4 מן האוזן. דכתיב ביה הנח ערלה 
אזנם כראיתא במאמר ריע וכן מן הפה וכו' מן הלב וכו', ושני המאמרים בסגנון אחד; אלא רייי שאטר אברחט כהן 
גדול היח וכו' דורש אם ימול מן חאוזן וכו' מן הפה וכו' מן חלב אינו כשר להקריב (כרכתיב כל איש אשר בו מוט וכו 
לא יגש לחקריב וכו' ועיי בת'יכ אמור פרק ג' ובכורות פ"ו מ"א ומ'ד פ"ז מ'"א) מאיכן ימול ויהא כשר לחקריב 


| 


וריע שאמר ארבע ערלות חן כלו' ערלח שנאמ' כאן וערלה שנאמ' באוזן ובפה ובלב (ובגי' המשוכשת 
וכי"ת נוסף עוד ונאמר ערלה בגיף וערל זכר) ונאמ' לו התהלך לפני וחיה תמים דורש אם ימול מן האוזן 
אינו חטים מאיכן ימול ויהא תמים (ובכי"ל חסר מן אט ימול וכו' ער ויהא תמים ועחינ), ועל מה שאסוו 
ימול מן הלב כחב ביפית ויש מתמיהים היכי הוח אפשר למול מן הלב וכו' ואיך יתכן שיצוה ה' לסכנת נפשות 
ושמא מן הלב לא מלבו ממש אלא מכנגד לבו וכו', ומהרז"ו פי' וטייש מן הלב אגב שזכר כל העולות 
ג"כ ערלת חלב וכוי, ובשכל טוב העחיק ממאמר ר"ע רק חחילתו ד' ערלות הן ערלת האוזן וכוי ואח'ים כתב 
והיה אברחם יושב ומחמה ואמר אם אמול מן האוזן הריני בעל מום ואס מן הפה הריני בעל מום ואס שן הלב 
הריני מח ‏ ולא חיה מכין ערלת הגוף עד שפי' לו הקב"ח, וביפ"ת העיר עוד על הפסוק שהוכא כאן וכל צית 
ישראל וכו' קשה דלא נקט ומלתם ערלת לבבכם דמראורייתא, ופסוק זה הוּבא בשבת שם, |בוי"ר שם הגיי ריי 


589 


"ו" יי יש> שישו ויוי ירווייייקווווייושיייקויוקר יידי 


לך לך פרשח מו תאש 11 


-השמים והארץן והולכים  :‏ תני משי רי אליעור בן יעקכ: אני חוא שאין העולם ומלואו כדיי באלהותי, 


תרגם עקילס אקסיוס ואיקנוס : : 

[התהלך לפני והיה תמים]. אמר ר' לוי למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני ועברה 
לפניו ונחכרכמו פניה, אמרה אם תאמר שנימצא בי פסולת, אמר לה המלך אין בך פסולת אלא 
ציפורן אצבע קטנה שלך גרולה קימעה, העבירי אותו ובטל המום, כך אמר הקכיה לאברהם אין כך 
פסולת אלא הערלה הזו, העכר אותה ובטל המום התהלך לפני והיה תמים: 

ב) ואתנה בריתי ונוי ר' הוגא בשם בר קפרא ישב אברהם ודן בגזירה שוה נאמי כאן 
ערלה ונאמ' ערלה באילן, ‏ מה ערלה שנאמ' באילן מקום שעושה פירות אף ערלה שנ' בארם מקום 
שעושה פירות, אמר ליה ר' חנינה וכי כבר נתנו גזירות שוות לאכרהם אתמהא, אלא ואתנה 


8 יכקועץ שס: ‏ 5 לעיל 75  :498‏ 7 לקוע שס, סוסצס6 שנס פע"ו (פט'ז), טנס ק"ס 5', = |'קכס כנס פכ'יס 
פ" ן', פנסועס 3"9 לך קי' כ"ז, סכסועש עס כ" יו ייס: 


1 השמים והארץ לי | והולבין ער שיתיו המתים 1 | [| תני] פָוָא, תאני [: תניא דכת | 
משום דִפנכת, משפ ן, בשס א | אליעזר] ואנת: אלשר דפכ | כדיי] כ, כדי דפא'ני/ כיאי א'ת | 
באלהותי] ‏ א'. באלחותו פִוא"כ. לאלהותי דְרְזֶי, לאלהותו | 2 תירגם ן | אכסיוס פואף: אכסיום דְכת , 
אקיום , אקיוס (". אכיום 1 | ואקנוס כ , ואיקנוס ן, ואנקוס ר' , ואנקוס דְ, ואנקיום ( , ואנקינוס א'ף? | 


= 8 למטרונא ', משל למטרונה א', . . למטרונא דֶן | ללה] לי ך | 4 ואמרה דֶז | אם לי | שנמצא דְפוא'גכת. 


שמצא אלו | פסולת] מום י | **בך (ביך. י)] לך ל | פסולת] מום ן | 5 צפורן | אצבע] וְנכ. של אצבע דִי, שלך 
של אצבע ם, אצבעך א = | שלך] כתי, שליר דוג: לי פא | גדל א* | קימעה] פאל. קימעא דאיגת. 
קמעא כי, קימאח ן | -אותח א'כי | הסום] /- ממך א | = לאברהם] פכןי, לאברהם אבינו ך, לאבינו 
אברהס ן.| 6 פסולת] מותר ך] | הזו] וךזג, הזאת דְן / בלבד ו, ל' פכ | 7וגו] ביני ובינך פא%. ביני ובינך 
וארבה אותך במאד מאד [2, ביני ובינך . . במאוד מאוד [ן, ביני וביניך א?, ביני וכיניך וגוי- | *רי הונא] 


רב,. . ך. | משום 5 | כגזרת שוה ם, בגיש א', גזירה (גזרה י) שות דונכתי, ג'יש א | נאטרי (נאמ: א' י 
-נאמר כ2) ערלה באדם ונאטי (ונאמר כ) ערלה באילן וְא', נאמרח (נאמר ָזִי, נאמי א?) ערלה באילן ונאמרה 


ערלה (ונאמר ערלח י, ונאמי ערלה [זא?, וערלה פ) באדם דפחא?נתי | 8 שנאמי] וא', שנאמרה דִפג י 
האמורה שי | במקום [זְנ, אל מקום פ[א? + אינו אלא ממקום א | שעושה] כ שהוא עושה דפואגת /י 
שעושין י (וכן בסמוך) | אף] כך ם | שנאמי וא, שנאמרה דְפַן, האטורה נכי | במקום פרזנ, אל מקום [ , 
ממקום אל, אינו אלא ממקום א' | 9 ליה] לוגךת. לי פן | חנינא (חניני ד', חנינה פגת/ חנניה י') בן (בר דפת) 


-פזי דפןאלגכתי', חנינא בר פפא א' | ככר] פוחאנכי. לי דת | ניתנו חא?נת | גזירות -- לאברהס] לאדם 
הראשון קלין וחמורין וגזירות שוות כ | אלא] פוחג: ₪ רמז רמז לו א'כ. רמז רמזה לו דתי | 


בכי"ל ביני שיטי ואילמלא שאמרסי וכו' וליתא בגוף הספר, והגי' בכי"ג היו מותחין נהולכין עד שיחיו המתים 


וכן בתנחומא מ"ב :שם ריא אני אל שדי אמר ר' א ב ה ו כיון שברא הקכ"ה את עולמו ברא את השמים ואת הארץ 
ואמר להם שיהיו נמתתים והולכים שני וימתחם וכוי אילולי שאמר להם די היו נמתחים והולכים עד שיחיו המתים אמר 


לו הקכ'יה לאברהם אני הוא שאמרתי לעולמי די כך אומר לערלה די, ובתנחומא מב בראשית סי י"א אמר 
רי א ח א דיבר הקכ"ה.. לשמים שיכראו "ותיו נמתחין והולכין: שאלמלא שאמר להם די היו נמתחין : והולכין עד 


- שיחיו המתים; ושם מקץ סיי טייז ואל שדי יתן לכם רחמים זש"ה אשרי הגבר וכוי זה היה יעקב שאמר לבניו אל 
' שרי אל יאמר ליסורי: דייכם וכו' .ד"א ואל שדי ‏ אמר רי א ח א השמים הללו וכוי. והארץ וכו' ‏ כיון שאמר להם 


הקב"ה שיבראו היו נמתחים והולכים א'יר אחא אילולי שאמר לחס תקכ"ה די היו נמתחים והולכים עד שיחיו וכו' 
אמר יעקב מי שאמר לשמים וארץ דייכם הוא יאמר ליסורי. דייכם. ואל שדי, ובתנחומא מקץ סיי יי מי שאמר לשמים 


וארץ די יאמר ליפורי די וכו' ועי' לקמן ריש פצייב: | 1 שאין חעולם וכוי. נייל לפרש זה המאמר הקשת אני הוא 
> שאין: העולם : ומלואו כדיי באלחותי שאין להם. שום ערך בערך אלהותי וזהו שתרגם עקילס שרי בלשון הראשון 


?), ובלשון השני תרגם איקנוס?) כפי הדרש שדי לשון דיי ועיי מיש. מהרז"ף בספרו איבער דען איינפלוס ‏ וכו' 
צד 28 ור'"מ לערנער בספרו על ב"ר צד 57; ונלאו המפרשים בפירוש זה המאמר ודוחק גם השירוש במאור עינים 
פמ"ה און העולם ומלואו כראי לאלהותי כלומר שהנמצאים כולם יחדיו אין בהם די להתקיים כמוני וכו ועיי"ש, 


> וגיי' הערוך ‏ עי' בע' אקיום וכתחב שם תרג' עקילס וכו וכן לועזין בליי, ועל העתקת שרי אצל השבעים ועקילס 
| עיי אנן צד 209 ועי"ע במאמר ריש קרויס':בסי תהלה למשה צד 152, ובכיייל כתוב כאן ג"כ .עקילס, 
> וע שגגת: המעתיק - העירותי. במ*י לעיל צר 10.: שכאן כתוב. בכי"ל : אקילם באל"ף, ואקסיוס. נקוד*) בכי"ל : 
4 ונתכרכמו. וכן נתכרכמו לעיל צר 185 וצד 806; והמשל הועתק בערוך ע' כרם ה': = 5 קימעה. לעיל צר 71 


וצד 111 וצד 170 הגי' בכי"ל קימאח ועיי גם שם בח"נ; וכמו:כן גמיאה וגמיעה ועי' עמת"ל חיא צר 899 
וברלונער בייטרעגע צור העברי. גראממאטיק וכ" צד 16: | העבירי אותו. ‏ וכ"ה א ות ו בדפוס" וכי"פ וכי"ו 


וכי"ג: וכו"א: בי וכי"ת ועח"נ: ‏ 7 נאמ' כאן ערלה. באותה פרשה ונמלתם את בשר ערלתכם וכוי וערל זכר אשר 


לא ימול את- בשר ערלתו וכו' ונאמ' ערלה באילן וכי תכאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את 
פריו וכו' (ויקרא י"ט כייג) מה ערלה שנאמי באילן וכוי, ‏ ובשבת שם איתא שמואל, וקרנא חוו יתבי וכו' א"ל 

-לקרנא גברא רבח קאתי ממערבא וכו' זיל תהי ליה אקנקניתה אזל אשכחית לרב א"ל מניין שאין כותבין 
תפילין וכו' טניין לדם וכוי מניין למילה שבאותו מקוס נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה 
שרי אף כאן דבר שעושה פרי אימא לבו דכתיב ומלתם את ערלת ל ב בכם (דברים " ט"ז) אימא אזנו 
דכתיב הנה ערלה אזנס דנין ערלתו תמה מערלתו תמה ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תטה. א"ל מאי 


.אַקְסָיוס (* .06/69 (5 .000059 (1 


ב 


וש 


.ג 


0+ לך לך פרשח מו יז א 


מה קינמון הזה כל ומן שאתה מובלו ומעדרו הוא עושה פירות כך שצרר דמו משבטל יצו 
משבטלה תאוותו : אמר אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון, אמר לו הקכיה אכרהם 
דייך אני ואתה בעולם, אם אינך מקכל עליך למול דיו לעולמי עד כאן ודייה לעורלה עד כאן ורייה 
למילה שתהא ענומה עד כאן, אמר ער שלא מלתי היו באים ומזרוונים לי, תאמר משמלתי באים 
ומזרוונים לי, אמר לו הקביה אברהם דייך שאני אלהיך דייך שאני פטרונך, ולא לך לעצמך אלא 
דיו לעולמי שאני אלוהו דיו לעולמי שאני פטרונו: ר' נתן בשם ר' אחא רי ברכיה כשם רי יצחק 
אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם דיי [ואילמלא שאמרתי לעולמי דיי] ‏ עד עכשיו היו מותחים 


2 עיי לעיל לד 94: 2 סנסועס ע"3 לך לך ם" כ'יד כ'ס, מנסוע עס ק" ""ע: ‏ 3 סמועס ע'3 לך לך ק" כ"ס: 
6 ילקוע כ' פ", 5עיל 75 87 וע"כ : 


1 ומה פן | | הקנמון [י (שס) | הזה] זה פאי: ל' 2 | מעדה ומזגלו כ | כך] ₪ אנותם י, 
דמי מילה א | שור] פת/ ששצוור ן, משצרר ל"(כ, משנצור דְא'תרי. ל' א" | דמו לי אל | 
*משבטל ‏ דְוְנַתי] | משניטל פא מי שניטל ח, ‏ מה שנטל ל. שנטל א?/ ובטל כ | 2 משבטלה 
תאוותו] |, | משבטלה (משביטלה ךן) תאותו פחא'תרי. משניטלה תאוותו משנקשר דמו ךָ, מלילה 
שביטל תאותו א? | חביבה] א ₪ היא דְפונכתרי | למה] פאנגכי. מפני מה ךות | לולי א' | 
אברהם] פותכי: לאבוהם ִןת, ל' אג | 9 דיך] ₪ אכוהם א | ואס אין את (אם אין את ן, ואס אין 
אתה וְזי, ואין את [, ואין אתה כ) מקבל דפונכת. ואפ לא תקבל א | עליך לי את | למול] פוגפי , 
לימול דְןת, המילחה א | דייו נ, דיי פום | לעולם כ | דייה ן, דיי כ | לעורלה] 1, לערלה דפואכתי | 
דייה ן, דיי כ | 4 אמר] ₪ אברהם 95 | ומזוגין ₪ || שמשמלתי [כ, משאמול ךז | באים] ן. הן 
באים דֶת/ הן באין פנב: שחם באין י, אין באים ל", שיבואו א | 5 ומזרוגין ם: וזדווגו א | אניהפ 
לי ואנכתי | דייך -- אלהיך] איגת: דייך . . אלוהיך ך, דייך . . אלוהך 5. ל' א'י | דייך -- פטרונך] 
ופטרונך ₪ | לעצמך] לברך י | 6 דיו -- אלוחו] דיו -- אלהיו ך], דיו לעולם . . אלוהו י, ל' א? | 
דיו -- לעולמי] דיו (ריי כ) לעולם פכ, לי וי | רב ן | בשם רי אהא] פונם. ור' אחא ד | ר' ברכיה] פוג., 
ד' .. דכת | 7 הא ל' וחא" | אמרתי א | לעולם די א/ לעולמי די י, לעילם דיי ולשמים (לשמים ג ) 
דיי ולארץ דיי םג / לעולם די לשמים די לארץ די דָז, לעולם דיי לשמים ולארץ דיי ש. לעולמי ולשמים די ולארץ 
די ך. לעולמי לשמים ולארץ די ךן. לשמים דיי ולארץ דיי ן | "ואילמלא -- דיי "| אס לא אמרתי לעולם די א? אם 
. אמרתי לו דיי א', שאילולי שאמרתי לעולם די ולשמים ולארץ דיי פ, שאילולי שאמרתי (אמרתי ן ) לשמים (לשמים 
דיי ג ) ולארץ דיי ןג , ואלולי שאמרתי לשמים די ולארץ די חן. שאלמלא שאמרתי לשמים וארץ די י, שאלולי שאמרתי 
להם רי דִ, ל'7כ | עד עכשיו] עד עתה א ל' ןג | מותחין פאנכי, מתותים ךן, נמתתו ך, דופ ן: דין ת | 


| 


בשעה שדמו אינו חי כל כך וכוי, ומזה הפירוש נוסף ברפוסי' משנקשר דמו (ועי' במ"י לעיל צר 457 ברה 
לרובר), וכבר העיר באיא משנקשר דמו יתר, והגי' כך דטי מילה משבטל איתא גפ בעקירה שם: 2 אטר אם וכוי. 
אמר אברהם לפני הלב"ה אס חביבה המילה למה לא ניתנה לאדת"ר, ובסגנון זה שאל גם פילוסופוס אחר את 
ר' הושעיה ועי' לעיל צר 94 ובמ"י שם: אמר לו הקב"ה. אני אל שדי דייך אני ואתה בעולם והדורות 
שלפניך לא היו ראוים שתנתן לֶהם המילה ואם אינך מקכל עליך למול דיו לעולמי ער כאן ויהיה תרב. ובבתחיי 
הועתק אם לא תקבל את המילה וכו' ועח'נ, והמאמר מפורש עפ"י אגדת שהועתקה במדרש הגדול עמו' 247 
זשיה זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אכרהם וכו' לחק לישראל ברית עולם כמה חמורה 
מילה דתאני דבי ר' אליעזר מיום שברא הקב"ה את העולם גזר עליו שיתקיים אלף דור בלא מילה (ועיי לעיל 
צר 268 ובמ"י שם) כיון שבאו. דור המבול והשחיתו מעשיהן איבדן לאחר עשרה דורות שוב באו רור הפלגה 
וקלקלו יתר מן הראשונים ובלבלן וכיון שכא אברהם אבינו וראה אותו הקבי'ה שהוא הולך בתמימות וכו' אמ' לוה 
ראוי שתנתן על ידו מצות מילה מיד נגלה עליו הקב"ה ואמ' לו אני אל שרי אמ' לו אש מקבל אתת עליך ברית 
מילה מוטב ואם לאו אני אומר לעולם די ויחזור לתוהו ובהו הדא היא דאמור רבנן אלטלא דם ברית לא נתקיימו 
שמים וארץ שנ' אם לא בריתי יומם ולילה וכוי (ועיי שבת קל"ז ב' ונדרים לייב א', ושם ליא ב' במשנה גדולה מילה 
שאילמלא היא לא ברא חקב יה את עולמו שני וכוי אם לא בריתי וכו'), ובתנחוטא מ"ב שם סי' כיד א"ל הקבייה 
ושבראתי את עולמי הייתי מתגלגל בעשרים דור עד שתבא ותיטול את המילה ועכשיו אם אין אתה מקבל דיי לעולם 
עד כאן ואני טחזירו לתהו ובהו ואין צריך לי עוד לעולם לכך אמר אני אל שרי דיי העילם ואם אתה מקבל עליך 
דיי לעולם אני ואתה וע' בתנחומא שם : | 8 ודייה לעורלה וכו'. דרש אחר אל שרי שאמר דייה לערלה שהיתת 
נוהגת עד כאן ודייה למילה שתהא עגוסה מתעצבת עד כאן, ועגומה מל"מ עגמה נפשי (איוב לי כ"ה) ועוי 
בעמת"ל ע' עגם, ובתנחומא מ"ב שם סי' כיה ויאמר אליו אני אל שדי דיה הערלה עד עכשיו היתה הערלה נוהגת 
אבל המילה היתה נצפנת דיו לעולם שאני אלהיו, ‏ ובכי"ל וכי"ג כתיב לעורלה בוייו כמו העורלה בדפ"ר וכי"ג 
לעיל סוף סי' א', וכן שם המסכת עורלה בתוספתא כ"י ערפורט ועי' במ"י לעיל צר 88 בר"ה דוכים: | 4 באים 
ומזדווגים לי. במלחמת המלכים (וכן לעיל צר 401 וכיון שבאו ברברים להזדויג לו וכו') תאמר משטלתי 
באים וכן', ובכי'יל הוגח ביני שיטי א ין כלו' אין באים ומזדווגים לי בתמיה אמר לו הקב"ה אני אל שרי דייך 
שאני אלהיך דייך שאני פטרונך1) המגין בעדך ולא לך לעצמך וכו' ועי' בערוך ע' פטר ד', ובפירש"י עהית מפרש 
עפ"י המאמרים שלפנינו אני אל שרי אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה 
לפטרון וכן כל מקום שהוא במקרא פירושו כך די שלו ותכל לפי הענין  :‏ 6 ר' נתן וכו'. זה המאמר נסרר כבר לעיל 
צר 37 ועיויש (ובמיי שם צריך לתקן ולקטן פמ"ו הגי' בכייל ר' נתן וכוי ר' ברכיה בשיר יצחק), וכאן הוגה 


.ששח (1 


מ שנצרר דמו ועחינ (וכן שבת קיו ב' וחילין מ'ו בי נצרר הדם וכו') ומפרש שם משנקשר דמו כלומר בזקגותו 


לך לך פרשח מו ו א 19 


(ווהי אכרם כן תשעים ותשע שנים וגוז לכל ומן ועת לכל חפץ תחת השמים ב 
(קחלת. ג א) זמן היה לו לאכרהם שנתנה לו המילה בעצם היו הזה גימול אכרחפ (בראשית יז כ), 
זמן היה שתפול לכניו במדבר כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העפ חילורים בּמרכר 
בררך בצאתם ממצרים לא מלו (יהושע ה ה) : ימול כן מיח בשעה שהכיר את בוראו, אלא שלא 
תנעול דלת בפני גרים, ימול בן פיה כשעה שנירבר עמו כין הכתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטיפה 5 
קחושה, ימול כן פיו בשעה שנולר ישמעאל, ‏ אמר רי שמעון בן לקיש קינטון אני מעמיד בעולם, 


1 ילקוץ לוח פי, ‏ ילק' קוסע כ' ע'ץ, ילק' קסלס. כי ססקס"ס, פסיקסס פי"ב (ק"נ 3'), | מדכע קסלם פי לכל זען 
(ני סי), עדכש קקלס "כ שס (מדכע זועל 75 96) ועי' כעיל 75 816: 4 לעיל 15 274 ו"כ: | 5 מכילפס (שפטיס 
פס' דמיקין פיייס, | עככם נליס פיד, סנסועס עב לך כך ק" כייד, פנפוע6 טס קיי "יז : 


1 לכל] פתיב - א | 2 לו לאברהם אבינו [ָו, לאבינו אכרהם [, לאכרהם אבינו א | שנתנה] ' (יתושע) 
שניחנה פןא(* (קהלת), אמתי שנתנה ו', אימתי שניתנה דְֶךן, איטתי נתנה 2 | המילה] כי, המלה ף, 
מילה ואג | אגרהפ] פואנכי. - וישמעאל בגו ד | 8 שתפול -- במדבר] ך, לו שתפול . . בטדבר ₪: שתפול 
מבניו במדבר [, שתפול לפניו במרבר [, שתפול לבניו לימול א, שתפול לבניו ' (יהושע), שתימול לבניו ו' (קחלת), 
שימולו בנוו י, לאכרהס אבי' שימול אותם במדבר א?, להם (לו ר[) לבניו שנמולו (שנימולו ך][, שיטולו 2) שתי 
(ב' ך', שני בֶ) פעטים אחד (א' דִי, אחת כִךן) במצרים ואחד (וא' דְ!, ואחת כף) במדבר דְכַת ] *וכל -- לא 
מלו ן] וכ"ה הי' במי בר' בצ' לא מל' ל", ממצרים וגו' ל, ממערים א'ת. וגו' א?. ל דגכי | 4 ימול) חא י 
וימול דתי, וימל 1ב, ויטל אברתם ₪ | בן מ"ח (ארבעים ושמנה 8(, ארבעים ושמונה [ךן) שנה דפותאגי. 
בן מ"ה שנה ךן | בשעה שהכיר] פ אצי (קהלת), היה בשעה שהכיר ני, הי' אכרהם בשעה שתכיר ן, 
היה כשחכיר ד | לבוראו י | 5 תנעול] כי (שפ), יגעול פא*. לגעול דוחגתרי. ייעלו א? | גריפ] פאגכרי. 
הגרים דוח | יטול] פאי'. ומול חי (שפ), וימל 1כ, ואם תאמר חיה לו לימול דְן, ניפול [ | כן 
שמוגים וחמשת (פ' וה' ד', פיה ךן[, שמונים וחטש פַן, שמנים וחמי ן) שנה ךְפוגת: בן ע*ח י, בן שבעים 
וחמש ח. בן עיה (שבעים וחמש כּ) שנה אכ | בשעה שנדבר דְפַא"גתי: בשעה שריבר א!, בשעה שרבר כ', 
שנדבר * (שם), היה אביגו אכרחם בשעה שנרבר ן | **עמו] ל' לַ | הכיה בין הבתרים א | 6 קדושה] 
טהורה ' (שם), כשרה וקדושה ך? | ימול] אי. ויטול ךְפחגתי (שש). ויטל כ. נימול ן | בן פ'ו] א*. בן 
שמנים ושש כ, בן פ"ו (שמוגים ושש וְְץ, שטנים ושש 1) שגה פוְדזא'ן. בן שמונים וששה (פ' ו" ך', 
שמונים ושש ךן) שנים דְךן | | בשעה] היה אברתס ן | אמר ד' שמעון בן לוי י (שם), אמר חקביה י | 
כקנמון י | בעולם מעמיד א | | 
מ*ב שם ד'א כבכורת בתאנה מה התאנה חזו אין בה פסולת של כלום שכל האוכלים יש בהן פסולת ואדם משליך 
מהן אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלום כך אמר הקב"ה לאברהם שלם אתה ואין בך חסר של פסול אלא 

הפר אותה והיה תמים שני התהלך לפני והיה תמים: | 1 ויתי אכרם בן וכו'. כן הוספתי, ובזה המאמר 
שמתתיל כסגנון הפתיחות (ועיי לעיל צד 41 צר 179 צר 886) דרשו למה נצטות א"א על חמילה בזמן שהיה 
בן צ''ט שנה וימול בן מ"ח וכו' בן פיה וכוי בן יו וכו', ודרשו ויאמר אליו אני אל שרי וכוי אמר לו הקכ*ה 
אברחם דיוך וכו', ובדרש זה וכן בכל הדרשות דיו לעולמי וכוי ורייה לעורלה וכו דייך שאני אלהיך דייך שאני 
פטרונך וכו' דיו לעולמי שאני וכו' נדרש השם שדי נומריקון לשון דיי וכן במאסר ר"ג בשם רי אחא וכו', ובמאמר 
ראכ"י נררש שרי לשון כריי, ומתחלת התורת ועד כאן לא הוזכר השם שרי ועי' ברמביין לוה הפטוק: = 8 שתפול 
לבניו במרבר. וכית בפי' ביר כיי ומפרש שם בכייט שחבטל המילה במדבר, ונכונה גם גי' כייו שתפול מבכיו 
במדבר ועחינ, ועם הגיי זמן הית להם לבניו שנמולו שתי פעמים א' במצרים וא' במדבר וכוי מסכמת הגי' במדרש 
חמן היה לכניו וכוי שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במרבר וכו', ובמי קהלת מייב שפ וזמן היה 
ו שיפרע ממנו בשני מקומות אחר במצרים וכוי, ובפסיקתא הגיי וזמן היה שתפול מבניו שתי שעמים אחר 
במצרים וכו' (וכילק' יתרו סוף ר' רעיב הועתק מפסיקתא שתפול לבנין ב' פעמים וכו'). ועיי למטה. טי" וי ולקמן 
שמ"ז ט'' ג': = 4 בשעה שתכיר וכוי. כדברי ר' יוחנן ור' חנינא לעיל צד 274 בן מ"ח שנה תכיר אברהם את 
בוראו ועי' במייי שט וצר 278 (ושם בדה הוא תחילתו וכו' צריך לתקן ואייכ סיל לרי+ בן ם * ח תיה וכוי) : 
שלא תנעול דלת. במכילתא שם חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים שאלו מל בן 
יה או בן שלשים לא היח גר יכול להתגייר אלא מפחות מבן שלשים לפיכך גלגל המקום עמו עד שחגיע 
ותשע שנים שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים וליתן שכר ימים ושנים וכו' (ובילקי משפטים ר' שמי'ט 
ל היה גר יכול להתגייר מבן לי ומעלה וכו', ובמסי גרים שם לא היה גר שנתגייר מן כי שנה ומעלת 
לי שנה ומעלה וכו'), ובתנחומא מייב שם למה מל בן תשעים ותשע ללמד לגרים שאם בקש גר לתתגייר 


3 


- 
3 


. 
רא 
צ 
ט 
₪ 
6 
% 
5 
= 
4.\ 
= 
,ן 
3 
1 
: 
ּ 
= 
צר 
₪ 
שּ 
3 
4 
1 
% 
2 
ב 
4 
3 
₪ 
3 
* 
0% 
: 
יי 
% 
₪1 


וילקי קהלת בן ע"ה שנה ועח'"נ, וכן הגיי בעקידה שם ימול בן ע"ה שנה בשעה שרבר 
\כוי, ושטת הסיע שאברהם היה בשעה שנדבר עמו בין הכתרים בן ע' שנה ועי' במיי לעיל צד 869 ובמיי 

0 וצר 441, ובתנחומא מ"ב חיי שרה פ'' ו' סהו בכל עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו 
שנה כיצר ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מייח שנה הכיר אברהם את בוראו באותה שעה 
נותן לו בן אחר נייכ שנה וכוי ועיי גם בהערות רד''ב ראטנער לס"ע פיא הערה כיד: | כדי שיצא 
. ולכן לא נעטווה למול ער אחר לידת ישמעאל, \פריך ימול בן פיו בשעה שנולד ישמעאל כרכתיב 
רם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל וכו': | 6 קינטון אני מעמיר. אמר הקב"ה קינמון אני 
מעמיד בעולם מה קינטון הזה וכוי הוא עושה פירות כך היה אברת שצרר דמו משבטל וצרו משבטלה תאותו, 
וחקביה צוהו לטול כשהית בן צ'ט שנה והסילה כעין העידור וינוב בשיבַתו ויעשה פרי, . ובפיי ב'יר כ'י הגיי 


- 

3 

: 
38% 


| 
ו 


. 
1% 


+4 
₪ 


48 לד לף פרשה מו מו מזיג יא 


ראת אמר כי הכיאותני עד הלם (שיב ז ית), לא דיי שנוקקתי עס נכרתי אלא ביני לכין עצמי, אסף רי 
שמואל למטרונה שאמר לה המלך עבוי לפני, עפרה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה וצימצמת 
פניה, ראתה שפחחה והיא לא האתה: 


פרשה מו 


א ין א) ויהי אברם בן תשעים וי כענכיס במדפור מצאתי ישהאל כגיכורה 

5 בתאינה בראשיתה ראיתי אבות'יכם (תושע ט 6 ר' ינדן אמר. התאגה זג בתחילה. אורים אותה290 
אחת אהת נאחרכך שתום שתים ואחרכך שלש שלש ער שאורים בפלים וכמגרפות, כך כתחלה אתךּ היה 
אברהם, ואחרכך אברהם ויצחק, ואחרכך אכרהם יצחק ויעקב ער ובני ישראל פרו וישרצו וירבף 
וגג' (שמות. א  ,0‏ אמָר ר' יודן מה תאוגה זו און לה פסולת אלא עוקצה בלכר העבר אותה, וטל 


המוּם. כך אמר הקביה לאברהם. אין בּךָ פסולת אלא ערלה הוו העבר אותה וכשל חמום התהלף 
0 לפני וחיה תמים : | 


4 ינקו כמ כי, לק' קפע כ' פקכיס: ‏ 9 פגסועפ 9" לך לך יי כיים : 


1 חלס] פןגרת. הלוס דִי | לא] פווזאןל, ראיתי אחרי רואי לא דיי שנזקקתי עם גכרתי (גבירתי ך]). לחאות 
המלאך אלא שאפילו גברתי (אפילו גבירתי ך[) שהיתח עמי לא ראתה (נ'א ךְ!) דיא .- ית | די חי | שנזקקתי 
עס גבירתי פָנַךן | ₪ גברתי שנזקקתי א' | 2 שמואל]. א*י, .-. בר נחמן ["פוחא'גכת | למטרונה). פואינכ, 
משל למטרונה זאו . . למטרונא י | לפניי ף | ועפרה מוְכ, כיון שעברה א* | *וצימצמת] וצומצמה 2/ 
וצמצמת ן, וצימצטי ך1, וצימצמה דִפָג. וצמצמה אכת ערי | 8 ראתה -- ראתה] וראתה . . ראתוז דְזְָאָ, וראת 
.. ראת [ץ, וראת . . ואתה א5, וראתהו . . ראתתו ₪, ולא ראתה המלך (את המלך ן][) והשפחה 
ראחה דְְתרִי || 4 כענבים] כת' ,.. 1% | *כביכורח בתאינה (כבכורת בתאנה כי?) בראשיתה --- אבותיפס 1 כי] 
כבכורה.. בראשיתה וגוי ך'", וגוי ל | 5 אטר ר' יודן | זו] נ. הזו הפואיכתי, הזאת אלי (הושע) | אורין. פא" | 
6 אחת אחת] אהת י (שם) | אחר כך ן, ואחה דֶן | שתים שתים] כותי, שתים "םא" (שט), ב' א*, שנים 
שנים ן | אחר כך [, ואחר ןז | *שלש שלש פוכת] שלש לחני, ג' דְיא, שלשה ך, | שאורין י, שאורים 
אותח דְוְנֶָן, שאורין אותה פא'י (שפ), שאורין אותם ‏ | ומגרפות א?, וטגריפות (ך, ומגרופיות ך' | 
7 אברהם] וְזְאִי, > וירש (ויירש [) את הארץ דְפונכת]. | ואחר כך שנים דְפנרן*. ואחר שנים. [ץ, אחר 
כך שנים שנים , ואחר כך שתים י (שם) | ואחר כך ו, אתר כך ן, ואחר כך שלשה נכרן, ואחה שלשה ךז, ‏ 
ואחר כך שלש תי (שם), ואחר כך שלשה (ג' ך') עד ד | עד] פוחזאני, ואחיכ דד | ובני -- וגו]: שפרו 
וושרצו א | 8 סה לי גי (שם) | תאנה א א. . . זאת א*, התאנת הזו דְפונכתי | לה]. בה אי |. גלגר 
לי א | העבר אותח -- המום]. אך]י, העבר אותו.. . המופ דִוְנַכ, לי י (שם). | 9כך-- הזו]. כך.. . העגלת 
הזו [ךז, כך . . עולה זו א, כך . . הערלה ך, כך . . העורלה ך?, כך . . אין לך . . העוהלת תוו 4, כף 
- . אין בך מום . . הערלח ךן, כך לא היה פסולת באברתם אלא הערלה בלבד אטר לו הקכ"ה " (שפ). כך 
התהלך לפני והיה. תמים. אין כך פסולת אלא הערלה י | התהלך -- תמים לי ו | / 


גי תחלת. ראיתו אתרי. רגאי לא. דיי שגזקקתי עם גברתי (גבירתי). לראות. המלאך אלא שאפילו גכרתי (אפילו 
גבירתי) שהיתה עמי. לא ראתת, ואת"כ ג' שם ברפיר ג " א לא דיי וכו' אלא ביגי לעצמי, וכריו וכייית. ר"א 
דיו וכג', וגר' שתתבות. ,לראות. המלאך אלא שאפילו גברתי. שהיתה עמי. לא ראתה' הן פירוש לתבות, ,לא דיי 
שנזקָקת!. עס גברתי*. בגוי הקשות ורייקו אַחרי ראי שהיא. לבדה ראחת המלאכים בבית אברהם ושרת לא, ר 

ועל זת אמר רשביג משל למטחונה וכןי. נשרה לא ראתת מפני שצמצמת פנית כצניעותה גיראה מתכיט א 
המלאבים. והגר השפחה. ראֶתח, ומפו' ביר כ'י משמע שגורס כגי' הרפוסי' שמפרש. שם ראיתי אחרי רואי לא, די 
שגזקקתי עם גברתו לראות. המלאך שאפולן גברתי שחיתה עמִי לא ראתה וטריוקא, רקרא. כפקא דאמר אחרי רואו 
(בפיי. בייר כו'א דאמ' אחרי. רואי שימ שלא. ראעתת גברתה עמה. היה לו לומ' ראותי אחרי רואגג. ומרְקאמִ' אתרי 
רואו. ולא אחרי רואנו). שמע. מיגה שלא ראתת אלא היא לכדת ודוּמָה למטרוגת ששאלה. המלך וצמצטה פגיה ומעפה 
את עשמת. מרוב. בושת וכבשה. פניה ולא ראתת. הטלך והשפחה ראתה שתעיזה פגיה בתרגום ירושלמי. (בתריי ב' 
בראשית.ל*ח. טש) כי פנוה ארי (ולפנינו שם ארום). צמצמת אפהא, ואולי. גובעי מזת. הפירוש הגוסחא תרְאַשוגה 
ברפוס!! ועו במ"י. לעול ער 125 צר 201 עד 971 עד 895, וגם בערוך ע' צטצס מפרש צמצטת כסתה. ושם הגו' 
וצמצמה פנות וראת שפחתת. ותוא. לא, ראת ועח"ג: 


פרשת מו. בכי"א אי פמייר, ובכויג וכויכ פמ"ז, ובמקרא כאן פרשה סתוטת:. 5 אורים. מלקמום, וארה 
מליים אריתי מורי (שהזיש ח' אי), ואולי גס חראה אותת (ישעוח כיח די) כמו האורה אותה, ובדרזיל גאמר ארה:אעל תאמוט 
ועיי בעחוך עי אר בי וע' מגרף, ותאנים אין לקיטתן כאחת. ועי' לעיל: צר 100 וכטייי שם בדייח כמלקטי תאנום: וטו 
ועייע שבת סיה א' וכנייש, ולקמן פניג דרשו ג'כ. כי תאנה וכזי זת אברתם הוף דאת אמור כביכורת: בחאונת 
אח וכזי 
הי 


בַראשיתה ראיתי אבותיכם. וכוי: 6 ואתהכך. כזת: בכיילי ועיי לעיל: צד 442: | אחד תיה (כנ'. כלה'כ 
ליג כיר ועיי לעיל צד 278 וצד 864: = 9 כך אמר ופו'. וכן סגנון סוף מאמר ה' לול למטת סוי די, וכתנהומא 


לך לך פרשה מה מז יב יג 17 


כל הימים ‏ שהיה אברהם קיים ישכון וכיון שמת נפל, עד שלא פשט. ירו במקרש. ישכון. כיון 
שפשט ירו במקדש נפל, בעולם הוה ישכון בעולם הבא נפל : 

יג ותקרא שם יי הדבר אליה ר' ידה ר' יוחנן בשם ר'. אלעזר .בר' שמעון 
מעולם לא נזקק הקכיה לשוח עם אשה אלא עם אותה צרקת והוא על ירי עילא, ‏ רי אבא (אמר 
בשם ר' ביריי כמה כירכורים כירכר בשביל לשיח עמה ויאמר לא כי צחקת (בראשית יח טו), והכת' 
ותקְרא שם ייי הדובר אליה רי יהושע ברי נחמיה בשם ר' אירי על ירי מלאך, והכת' ויאמר 
י"י לה (שם כה כג) [ר' לוי בשם חמא בר' חנינא על ידי מלאך], ר' לעזר אמר על ירי שם: 

אתה אל ראי אמר ר' אייבו אתה הרואה בעלבון העלובים : 

כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי אמרה לא דיי שנוקקתי לריבר. אלא למלכות היך 


8 ילקוט לפ פ', לעיל 75 188 \ס'נכ: ‏ 8 לקוע טס: ‏ 9 ילקוע טס, ועיי לקטן פניס, ז3פיס ק"כ לי , מנסועל טפופ 
פי" ייע, טעופ כנס פיב יי ף: 


1 הימים] פא'כי. יטיס ואג / זמן ד | שהיה--קיים] פ(כ, שתיה אברתס אבינו (אבינו אברהם [ך]) קייט דותי, 
שתי אברהם-א | ישכן פא'גכ | וכיון שמת] פרזא?, כיון שמת א'נכי, וכשמת דְ], וכיון שנסתלק ן | ידיו גת | 
בבית המקדש | ישכן פוכ | *:יון שפשט ךְפגכת] וכיון .. ח, כיון שפושט ל, משפשט וְאִ'י, ומשפשט א? | 
2 ידיו ןן; | בבית המקדש | ישכן גכ | ובעה"יב א , ולעולם הבא 5 / אכל לעולם הבא זכ : אבל לעתיד לבוא ך1וגות. 
אבל. . לבא ד | 8 הדובר דפוא"כת | אליה] .= אתה אל ראי דְן, על ידי מלאך + | ר' יתודה ברי (כר רבי +, 
בר דְפ) פימון דפונכתי | ר' יוחנן] פו. ורי דנכתי | בר' שמעון] ךְ!וכ: גר רגי . . י, בייר . . ת/ גו 
.. ך, בשפ רי שמעי , לי ם | 4 לשוח] וכ, לשיח פא'י: להשיח דִת, לדגר א*ג . | **אותה] לי ל | 
צדקת] פא'כ. הצדקת ְוְגתי | והוא] אף הוא ן, אף היא פא גכ ואף היא דתי | עילא] פוא': עילה דגכת . 
עלה ו' | אבא] ₪ בר כהנא פוא'נכי | אמר לי דפוכת. | 5 **יריי פג] בירי תי. ניריי ל. כייי ך, 
ברכיה 1% | כמה] .- דברים וכמה פנכי | בשגיל] כרי א'ג. לי ן | לשיח] א'כי, לשוח [ג. להשיח דפת | 
והא כת' ו | 6 בר] ךְ'וגכ, גר רוגי י, בר דָפת | נחמן פ | בשם ר' אידי] פגכו!, בשי ר'י אתי [ן, 
לי ד | *והכת' ויאמר-- שם] והכת' ויאמר . . לה (לה שני גוים בבטנך [) ר' לוי בשם רי חנינא (חניני ד, 
חנינה [נ) בר (בר' דְ'ֶן, בר רבי י, בשם ר' כ) חמא אמר על ידי מלאך ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר 
(זימרי אמ' ד!, זימרא אמ' נכ, זימרה ן, זמרא י) על ידי שם דְוְגָכי, והכתיב . . לה שני גוים בבטנך ר' לוי בשיר 
חנינה בר חמא אמ' . . ר' אלעזר . . בר זמרא עיי שם בן נח ךן, ר' לעזר אמ' על ידי שם והכת' ויאמר !יי 
לה על ידי שס ל, ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא על ידי שם ₪. ר' אלעז' אומ' ע"י שם בן נה א | 
8 איבו פכן, אנא א' | אתה] א. - הוא דפונכתי | בעלבונפ +, בעלבונן וְגב | עלובים א!, -ין אל 
של עלובום פונכי. . . עלובין דת | 9 הלפ] פוחגת. הלוס דאכי | יאי] פוי: ואי דחנכת | אמיה 
לי ם | די חי. דיי לי ג | לדיבר] וחנ + לדיבור ךפת / לדבור די | 


פי' שכייב ובמ"י לעיל צר 844 בד*ה וכתוב וכו', וירירי רב"ז באכער כתכ לי שיתכן שכוונו לאריטס מלך חנווטים 
שבא להלתס עס אריסטובולוס ‏ והביא את בית המקדש במצור כמו שמסופר בקדמוניות ייר ב' א', ואולי כוונו 
לדוכוס דערבייא שהיה בחיל אספסיינוס בירושלים ועי' באיכ"ר פ' היו צריח וכנ', ומן הנמנע למצוא במאמר שלפניגו 
ראיה. שחיבור -מדרש בייר. הוא מאוחר ולפרש כיון שפשט ירו בבית המקדש בזמן ממשלת הערביים. שכבשו. את 

ם ובנו בית תפלה למחמריים על מקום ביתט"ק (עי. מייבוים דיא עלטעסטען פאזען וכו' צר 48), ובכל 
המקומות בב"ר שנדרשו הפסוקים בארבע מלכיות (לעיל צר 16 צר 147 צר 899 צר 409 צר 487 צר 489) 
לא הוזכר ישמעאל כלל ועי' באיכ"ר פי' נשקד וכו' בבל וכשדים מרי ופרס יון ומקדון אדום וישמעאל, (ובאיכייר 


- 


מ*ב הגי' אדום ושעיר) ובמדרש תהלים \' פי' בי ד"א על השמינית על ארבע גליות שהן שמונח מלכיות (על > 


ארבע מלכיות שהם שמונה) ואדום היא השמינית וכו' בבל כשרים מדי פרס יון ומקדון ישמעאל ואדום (ובילקי 
תהלים ר' תרלייד הגי' אדום ושעיר), ובפרריא שנתחברו בזמן ממשלת הערביים איתא בפכ'יח במאמר הראה חקביה 
לא"א בין הבתרים מלכיות וכוי ותור אלו בני ישמעאל, ושם בדרש אימה זו מלכות רביעית וכו' נוספ עליו 
אלו בני ישמעאל וכו ועי" במ"י לעיל צר 4871 וצר 489 וגדיפ צד 275: .4עם אותה צדקת. עם שרת, וכל 
המאמר גסדר כבר לעיל צר 188 ועייייש במ"י, ובכיייל נשתכש גם כאן כיריי והגהתי ב'ריי, ועור מסורס ומשובש 
כאן בכי"ל והכת' ותקרא וכו' ר' יהושע וכו' בשם רי אידי על ידי מלאך ר' לעזר אמ' על ידי שם והכתי ויאמר 
יי לה על ידי שם והגהתי והכת' ותקרא וכו' על ידי מלאך והכת' ויאמר יי לת ר' לוי בשם ר' חמא ברי חנינא 
על ירי מלאך רי לעזר אמר על ידי שם ועח"נ, ומשובשת הגיי ר' לוי בשס ר' חניני בר (ברי) חמא ועיי גס לקמן 
פמ"ח ופס''ג, ור' לוי בשם ר' חמא ב"ח ע" גס לעיל צר 67 צר 90 צר 96 ועי"ע באגה"א תיא צד 8 ות"ב 
צד/800, ובכי"א ב' המאמר מקוטע מעולם לא נזקק הביה לדבר עם אשה וכה בפסוק אל האשה אטר: 
8 הרואה. מפרש אל ראי אלוה הראיה ‏ הרואה בעלבון העלובים ועי' ברש*י עת'ית, ובלק"ט הגי' הרואה בעלכונן 
של עלובים ועח'"נ: 9 לדיבר. וכן לעיל צד 828 זכה הוא ובניו לדיבר, והוא מל"ט והדבר אין בהם (ירמיה ה' "''ג) 
ועיי באכער ‏ דיא עקסעגעטישע מערמינאלאגיע דער יודישען טראדיטיאנסליטעראטור חיא צר 19, ודרשו כי 
אמרה הגס הלם אמרה לא דיי וכוי אלא למלכות היך דאת אמר כי הביאותני וכו' (וכן לקמן פנייה משת אמר וכני 
אל תקרב הלם וכו' אין: הלם ‏ אלא מלכות וכוי כי הבואותני וכוי ועי', בזבחים ובתנחומא ובשמו"ר שם ובתנחומא 
מ"ב שמות. סי' טיז הערה פ"ג) ראיתי אחרי ראי לא די שנזקקתי. עם גברתי כלו' לראית. אלא ביני לבין עצמי, 
וטעם ראיתי אחרי ראי ראיתי המלאכים במדבר אחרי רואי אותם בבית גברתי וכדאטרינן לעיל צד 455 בני ביתו 
של אברתם צופים היו והיתה רגילה להם ועי' ברש"י עה'ית, והגי' שלפנינו איתא. גם בכ"י שציינתי, ובדפוסי' וכי"ת 


6 לך לך פרשה מה מז יא יב 


שמו יצחק (ביאשית יו י₪) , בשלמה מהו אומר הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה 
והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו(רתיא כב ה), ביאשיהו מהו אומר ויקרא 
על המובח בדבר י'י ויאמר מובח מוכח כה אמרי"י הנה בן נולד לבית דור יאשיהו 
שמו(מיא יג ב) ], ויש אומרים אף ישמעאל באומות הנך הרה ויולדת כן וקראת שמו ישמעאל: 
5 וב) והוא יהיה פרא אדם ר' יוחנן וריש לקיש רי יוחנן אמר שהכל גדלים ביישוב והוא 
גרל במדבר, ריש לקיש אמר פרא אדם ווריי שהכל בוווים ממון והוא בוזו נפשות : 


ורו בכל ויד כל בו ידו ויד כלבו שוות, מה כלבו אוכל נכלות אף הוא אוכל נכלות, אמר " 


רי אלעור אימתי ידו בכל ‏ ויר כל בו לכשיבוא הוא שכתוב בו וכל די דיירין בני אנשא חוות 
ברא ועוף שמיא וו' (היאל ב לח) ההיר לקדר ולממלכות חצור אשר הכה :נבוכדנצר 
0 (ירמיה מט כח) נבוכדראצר כת' שעצרן במדבר והרגן : 


על פני כל אחיו ישכון הכא את אמר ישכן ולהלן את אמר נפל (בראשית כת יה) אלא" 


5 ילקוע כ' עפ : | 7 ילקוע טס : = 11 לקוט טס, לקען פוף פפינ: 


1 *בשלמה מהו (מהוא ן, מה הוא דֶך) אומר דוחנכת] בשלמה כתיי א, שלמה דכתיב פ | *הנת -- 
שמו ן] הנה . . שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו ן. הנה . . מכל אויביו שלמה . . שמו דְ, הנה . . 
והניחותי וגו' ₪ חנה בן נולד לך (בן נולד | כ) ושלמה יהיה שמו אכ | 2 *ביאשיהו מהו (מהוא [) 
אומר פְּוַחַנכ] ביאשיהו כתיב דְן], . . נאמי א | *וקרא -- שמו דְך] הנה . . שמו [כ | 4 *אומרים ך] 
אומ' דְ'פות, * אוי ל(כ. | באומות] .= העולם פא | | *<ך -- שמו ישמעאל פוגת] הנך . . את שמו 
ישמעאל ךְ, הנך הרת וגו 7, וקראת שמו (את שמו א"כ) ישמעאל אכ | 5 שהכל] פוהאכי, = יהיו דת | 


בישוב םא | והוא] פוחאכי: > יהיה דף | 6 וודיי] ן, ודאי דן, ודאי אתי. ל פב | 7 כל בו] פוחני, | 


קרי ביה כלבו דְך | ידו-- שוות] [כי, ידו . . שות [, יר כלבו שוות ךְן, שוות פ, הוא והכלב שוים דת 
(ידו ווד כלבו--- ויר כל בו לי א) | כלבו] פוחנכי. הכלג ד | 8 אימתי] ם חנכ. אמתי [י, מתי דת | 
לכשיבוא] וְנרן, לכשיבא דְף, כשיבוא א?. כשיבא א'כי | הוא] אותו ךְפחאני, אתו 1. ל ת | שנתב א | 
וכל] ךִפוְני, וגכל דא*, כל חכ | דיירין] וכתי, דירין פא?. דאירין ד'א!, | דיארין ג, דארין ד | 
אנשא] וכתי. אינשא דפאנ | חות נ. חיות פות . וחיות דְתִי (חוות -- וגוי לי אב) | 9 וגו יהב ביר 
והשלטך בכולחון דְוְהַתתי | **חצור] לי .- | נבוכדנצר] (ץ, גבוכד' ן, נבוכר נצר א?, גבוכדנאצר א? נבוכר גצר 


(נבוכדנצ' ך, נבוכרנאצר (, נבוכד נאצר [י) טלך בבל דְנכתי | 10 נבוכדראצר כת!] (, גבוכד ראצול = > 


(נבוכדאצ' ךְ?, נבוכד ראצר ן], נבוכדרצר (", נבוכד נאצר 5) כת' דְכותע"י ראצור כת' ם, נאצור כתי' [ְץ' 


נצור כת' ן, ל' אי | שצרן] פוחנכעי, שאצון דת, שעבוין א | 11 תל א | ישכן] פנכי .. 


ישכון דְואתי | הכא -- ישכן] הכא . . ישכון דְוְתי. הכא הוא או' ישכן א?. הכא אמי ישכון א, לי ג | ולחלן 
-- אמר] החְנִי, ולהלן הוא אומ' [א, והתם כתי' דְן | נפל| על פני כל אחיו ₪ י | 


במכילתא בא והגיי שם וג' חם שנקראו מפי הקכיה יצחק ושלמה ויאשיה יצחק מהו אומר אכל שרת וכו' וקראת 
שמו יצחק בשלמה מהו אומר כי שלמח וכו ביאשיהו מהו אומר הנת בן נולר לבית דור 'אשיהו שמו וגו ויש 
אומרים אף ישמעאל בגוים מצינו שמותיהן של צריקים ומעשיהם גלויים לסקום עד שלא נוצרו וכו', ובירוש' ברכות 
שם איתא די נקראו ער שלא נולדו ואילו חן יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה יצחק וקראת את שמו יצחק ישמעאל 
דכתיב וקראת את שמו ישמעאל יאשיחו הנה בן נולר וכו' שלמת כי שלמה יהיה שמו, ובפרריא שם ששת נקראו 
בשמותן עד שלא גולדו ואלו הן יצחק וישמעאל ומשה רבינו ושלמת ויאשיהו ושמו של משיחנו וכו ועיייש : 
5 ר'יי וריש לקיש. ריי מפרש פרא אדם אדם דומה לפרא שגדל במדברות שתכל וכו' ותוא גדל במרבר וכרכת! 
וישכ בסדבר ‏ (בראש' כ"א כ"א), ור"ל מפרש פרא אדם ודיי רודף אחר בני אדם שתכל וכו' ותוא בוזו נפשות 
ועט"כ ועמת"ל עי פרא ב': | 7 ויד כלבו. דורש ויד כל בו קרי בית כלבו כמו שנוסף בדפוסי' וכייית ועי' במ 
לעיל צר 16 בךיה מי חעיר וכו': ‏ 8 אימתי וכו'. אימתי יתקיים ויד כל בו לכשיבוא נכוכרנצר שכתוב בו וכל 
די וכו' הה"ר לקדר וכו' וקדר מבני ישמעאל, וכן מפרש בשכל מוב וכל די דארין וכו' לפיכך נקרא כל וחיתה ידו 
בבני ישמעאל זש"ה לקדר וכו', ותגיי וכ ל די וכ" איתא גם ברפ"ר ובכ"י שציינתי, ובדניאל שם וב כ ל, ושם 
הכתיב ד א ר י ן ותקרי דיירין (ובתנייך ‏ הוצ' גינצבורג נסמן די רין קרי ועח"נ), והובא כאן דיירין לפי חקרי, וכן 
כתוב. בכיייל חוות כמו שהמלה נקראת במבטא חויו ועי' מייש במ"י לעיל צר 8 בד"ה וחוא גלי, ובפסוק בירמיה 
שם לקדר וכו' הובא כאן גב וכרד נצר כמו שהשם טורגל בקריאתו (וכי"ה בערוך ע' נבוכדנצר, ובר"ו וכי"ת נבוכר 
נצר בשתי תיבות ועי' גם בח"נ לעיל צר 846 צר 878 צר 404 צר 487 וצד 489) ודורש נכבוכרראצר כת' 


כלוי בסוף המלה כתוב אצר ודורש כמו עצר שעצרן סגרן ועכבן במדבר ותרגן, וגם בערוך השי הגיי לקדר וכו . 


נבוכדנצר נכוכדראצר [כת'] שעצרן וכו', ולפנינו ‏ במקרא שם הכתיב נכוכדראצור וחקרי נכוכדראצר, | ובתנ"ך 
הוצ' גינצבורג נסמן בס"א נכוכדראצר כתיב וקרי ועיי'יש, ובשכל טוב חועתק אשר הכתה נכוכרנצר מלך בבל שעצרן 
וכוי, וכן ל"ג נבוכדראצר כת' בכייא א' ב' ובילקוט, ובכייא א' ובי ליתא גם הדרש שעצרן, והגיי שם שעוברין, 
והגיי שאצרן איתא רק ברפוסי' וכית ועחיג : = 11 על פני, כייה בכל הספרים חוץ מכייא ב', ובמקרא כתוב ועל 
פני וכו' ועי. במ"י לעיל צר 199 בר"ה ראיתי וכו': ולהלן. בסוף פרשת ואלה תלדת ישמעאל וכוי את אמר 
וישכנו מחוילח וכו' על פני כל אחיו נפל, ותמאמר נסרר גס לזה תפסוק לקמן סוף פסיב, ושם הג" ו 
שלא פשט ידו בבית המקדש ישכון כיון שפשט ידו בכית המקרש נפל, ותגחתי גם כאן כיון ש פ ש ט ועח'נ, 

פירשו אימתי פשט ידו בכיח"מ, ונר' שכוונו לפסוקי דקרא בתהלים מזמור פ"ג אהלי אדום וישמעאלים וכו' אשר אמרו 
נירשה לנו את נאות אלתים וכו' ובישעית כ"א ג' משא בערב תליגו ביער בערב אורחות דרנים וכו' ועיי בספרי האזיגו 


00 א ב מב 


לך ל פרשה מה טז ח--א 85 


ח): ויאמר ‏ הגר שפחת שרי ונוי מחלה אמי אין אמר לך חד אדניך דחמר לא תחיימין, 
תריין. עחד לך פרובי. כך אברהם אמר :הנה שפחתך בירך, המלאך אמר הגר שפחת שרי ונוי 
וחאמר מפני שרי נברתי אנכי ברחת: 


מ י).+ויאמה לה מלאך ייי שובי אל גברתך וגוי וואמר לה מלאך י"י הרבה ארבה 
כמה מלאכים: ניורווגו. לה, ‏ רי חמא ברי חנינא אמר חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה מלאך, 4 רבנין 5 
אמי ארבעה בכל מקום שני מלאך, -אמר ר' חייא בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים, מה מנוח 
אמר לאשתו-מות גמות כי אלהים ראינו (שפטים יג כב) והגר שפחה ורואה חמשה מלאכים ואינה 
מתייראה מהם;: אמר רי אחא ציפרנן שלאבות ולא כריסן שלבנים, אמר ר' יצחק צופייה הליכות 
ביתה-(משלי לא כז) בני ביתו שלאברהם צופים היו והיתה רגילה להם: 

יא) ויאמר לה מלאך י"י הכך הרה וגו+ אמר ד' יצחק שלשה הם שנקראו בשמס ער שלא 1 
נוצרו, +יצחק ושלמה-ויאשיהו. ‏ [ניצחק מהו אומר אבל שרה אשתך יולדת לך כן וקראת את 


1 ינקו טס, צנס קעס 5"כ כי: 4 ילקוע עס, יכק' עטלי כי. מסקס"ד, לקען פע'יס, טפות כנס פיג :קי" ע'ז : 6 ילקי 
עכיכי מטלי 5" כי'ז: ‏ 8 יומס ט' כ': 0] מכילסל 03 פע"ז, יכוט' נככוס פ"ס די 5', פדכיס פליכ : 


1 מתלה] ן: מתלא דפאכתערי | אמר דוגכע. אטייו ת | א*ו] פואנכע. אפ דתי | יאמר/ ת | 
אחד א | אדניך] פאלנכ: אודניך. עי. אודניך א3' אוניך דְך: אונייך ך], אודנין ן | דחמר] ‏ - אית לך [ ] 
*תחיימין ן] תהימן ', תהוי מן כ, תהיינון א, תחיימן ל, תחיי מן ג. תחוי מן פ. תחמיין . תיחוש דְן], 'תחוש 
מן ך | 2 הוין אכחרי | *עתד ן] עתיד ןת. עתר לפגכנ: עתיר ךָ', עכיד י, אמרין אך ‏ ] פרובי]: אע, 
פרוכי דְךְזע"ך, פירוכי. פכ, פידוכי [1, פרומי י | אברהס] פ|אגכי: אבום תת | אוט' 5 | אומ' פא |6: 
5 ניזדווגו] ך1, דווגו דְָאָנתי, נדוגו פכ: מדמנו ו | חהמא] פוחאנכי. ‏ יפי דת ‏ | גי] דיגכ, 
בר דוחאתי, בשסרי פ | חנין י | ה' ד'א?י | כל נכי | מלאך] .- חוא א'י | רגנין -- מלאך לי אנכי(משלי).] 
6 ד' ד' | חייה בר ווה [, חייא בר אבא אי (שם). חניגה פ | בא פא'נכתעיםמ | מה י (שס)-מ; כמה כח י, 
כמה קשה ] | הראשונים פאך]: אחחרונים י | לאחרונים] . לראשונים י | מה טנוח] :אע -מנוח מה [/ 
מגוח דפנכתים | 7 אומר וְאַ? | לאשתו לי (ץ | שפהה] (ל, שפחת שרי דיפוכתים. . .שרה 1, לי א | 
רואה דְוְנתי, ואתה פא"כע ם | חמשה] ה' דָ'א, כמה גי (שש). ל' ע | סלאכים] פוחאגכתי (שפ) מי 
המלאכים /ן , מלאכים בזה (זה ךן) אחר זה דתי | ואינה] פוחגי. ולא דאכתעי (שס) מ | 8 מתייראה] פי, 
נתייראה דָא"ך , נתיראה דְ'א'כעי (שם) מ/ יראה ן | אחא] פוחאכעם. חטא דתי, הונא ן ] ציפורנן 1/ 
צפורנן [הזא'כי: צשורן מ | צצפיה | 9 אברהם] פןהזא"גכמ. אבינו - אַכרהם דְ, אברהם אבינו א1י | 
להם] א'נמ: בהם [א'כי (שם). לואות בהם דְתִי | 10 *יצחק דפוא'גכת] לי לא' | ג' ךיא | גשמפ] ן, 
בשמם לפני הקב"ה דפךן, בשמם לפני המקוס 2, לפני המקום שמות א?, לפני המקום א* | שלא נוצרו] ;= ואילו 
הן פנכ, ואלו הן דְואת; אלו הן א' | 11 שלמה א .| יאשיהו א | *בוצחק מהו (מהוא ן) אומר פוחזג] ביצחק 
כת' דְכך], יצחק דכתי' א | *אבל-- יצחק דזכף] אבל.. וקראת 5, אבל---בן וגו' ד, אבל.. בן [/ וקראת--- יצחק א1 | 
1 אין אמר וכו'. אם יאמר לך אדם אחד אזניך של חמור הן לא תאמין ואם יאמרו לך שנים כן הכן לך פרובי ') 
רסן כך אברהם אמר הנה שפחתך וכו' המלאך אמר הגר שפחת וכוי והיא בעצטה אמרה מפני שרי גברתי וכו' / 
והגהתי עפ"י כייו ת ה יי מין והיא אפעל מן אמן, ות"א ולא תאמין (דברים כ*ח ס"ו) ולא תהימין ועי' בעמת"ר 
ועמת"ל ע' חימין, ‏ וגם בילקוט הגי' תהימן בה"א וכן בכי"כ וכייא א' וב ונשתבש שם; ובכי"ל הגי' ותחיימן 
ונקוד שם?), וכן בתייית בכי"ג וכי"פ ובערוך ע' עתר ועחינ, - ובמעריך. עי אודן מקיים הגי לא תחמיון ועיוייש ו 
ועוד הגהתי עפ"י כי*ו עת ד, וכן גי' כ*י במעריך שם, ובכייית עתיד ברליית, = ובירושי. ב"יב פיב ייג בי ועתד ליה 
תכריכין ‏ ועיי עמת"ל. ע' עתד, ובכי"ל. הגי: עתר ברייש וכן: בערוך שם ובכי"פ וכו"ג וכי*כ,: ובדפ''ר ודו עתיר; 
ובאיזה דפוסי' עתיר, . ובילקוט הגי' עביד וכן הוגה באיזה דפוסים:- וגם מלת 5 רובי נשתכשה. ברוב הספרים, 
והמאטר דוגמתו בב"ק שם מנא הא. מילתא-דאמור -רבנן הכוך קרייך המרא אוכפא ‏ לגביך מוש (ובילקוט שם 
הועתק מב"ק מנא וכו' דאמרי אינשי וכו' אוכפא. מוש. לגביך) וכוי דכתיב ויאמר הגר שפחת שרי וכו' ותאמר 
מפני שרי גברתי וכו': 5 שנאטר אמירה מלאך. מלאך אחר היה שנזדווג: לה, ולרחב"ג גם בפ' ח' שנאמר בו רק 
אמירה ויאמר הגר שפחת שרי וכן' מלאך הוא, וג' פעמים בפי ט' יי ייא כתי ויאמר לח מלאך וכוי. ועוד בפי ז' 
וימצאה מלאך וכו' הרי חמשה, ולרבנין ארְבעה בכל. מקום שני מלאך, ונכונח חגי' ר' ח מ א בר' חנינא וכן לקטן 
פעייה גם בדפוסיי איר המא ב"ח. הגר. שפחת שרה היתה ונזרטגו לת. חמשת מלאכים וכו', וכשטתו גם בשמויר 
שם הגר המצרית ה' מלאכים שלחת אצלה,. והמאמר רבנין אמי אהבעח וכו ל"ג: בבי"א אי וָב' וכי'ג. וכו"כ ובילקי 
משלי שם וכן לא הועתק בלק"ט, והגי' שם -כמת וכוי. רב המא ביר חנינא אמר חמשה בכל מקום שנאמר אמירה 
מלאך בוא וראה מה בין הראשוגים לאחרונים. מנוח אמר וכו' והגר שפחת שרה חמשה וכו' ראתה ואינה מתיראה 
מהם, ובשכל טוב של ברב חמא בר חנינא דאמר חמשה וכו ולא כרבנן דאמרי ארבעה שהרי ר' הייא בר אבא 
מפרש טעמא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חייא בר א ב א בוא-וראה מה בין ראשונים לאחיונים שהרי חגר. ראתה 
חמשה מלאכים 'חד ולא גתייראה וכנ' ומנוח ראה אחד ואמר מות נטות וכו'; ובמדרש הגדול חועתק מ ה מנוח אומי 
מות נמות וכו' והגר ראתה חמשת מלאכים ולא נתיראה כו. ועי' בערוך ע' צפורן: < 8 אמר ר' אחא. וכן במת'ג 
אמר רב אחא צפרגן וכו' ובשכל טוב ואָמר רב אחא וכו', ובלק"ט א"ר ה ייא צפרנם של אבות וכו' ועח*נ, 
וביומא שם א"ר י נח גן טובה צפורנן של ראשונים. מַכריסן של אחרונים := -9 רגילה להם. לטלאכים לראות בהם 
ועחיג :. | 11 ביצחק וכו'. בכי'"ל חפר. מכאן עד. ביאשיהו. וכוי יאשיהו--שמו ותשלמתי. ועחינ  ,‏ והמאמר טקורו 


.תְחיימן (* = 656ק (' 


4+ לך לך = פרשה מח מזדוו 


וִ ויאמר אבחם אל שרי הנה: שפחתך בידך וגו אי אכפת לי לא: כטובתה לא 
בועתה, כת' לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה (דברים כא יר) וזו מאחר שציערנו אתה אנו 
משעבדים. אתה איכפת לי לא בטובחה: ולא ברעתה כת' ותענה שוי ותברח, וכתי לעם נכרי 
לא ימשל למכרה בבגדו כה (שמות כא ח) וזו מאחר שעשינו אותה - גכירה:נעשה. אתה שפחה 

5 איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה כת' ‏ ותענה שרי ותברח ונוי =רי אבא אי :מנעתה מתשמיש984 
המיטה.. ר' ברכוה אמר טפחה סקורדסין על פניה, רי ברכיה בשם-רי אכא דליים וכנריות נתנה למרחץ: 

ז ז וימצאה מלאך יי וגוי [בדהך שור]: נאורחא דחילצה : 


1 ינקול פס: 7"לקוע טס: 


1 חנה . . בידיך וגו' י, הנה . . בידך (בידיך כ) עשי לח הטוב בעיניך וְנָכ, עשי לה הטוג (כטוג ת) 
בעיניך דְך, עשי . . כטוב בעיניך וגו" א' | א] [, אמי כ, אטר ח, אמרהין, אמי לו ך, אטרה לו תי1, 
לי פא | איכפת ן, מה אכפת , מת-איכפת דְדְזנתתי. לא איכפת פא | ולא ברעתה | 2 כת'] אמי לה -- ₪ | 
וזו] ודא י, לי כ | אחר א'ת / ומאחר כ | שציערנו אחה] [ , שציערנו אוהה ךְוכןן+ שצערנו. . פי, שציערנות ך' , 
שציערתה (שצערתה א1) בשנויה א | 8 משעבדים] [י, ‏ דין פחזן - משתעבדים ךן, -דין ך<|: אותה:פוחזנ". 
בה דְךן | איכפת] פך, אכפת [1, לא איכפת דְ, .מה-איכפת ל - אכפת כ. לי ת= | *לו לי'רפוחשי. 
לה ג לי לת | לא -- ברעתה לי ךן | כת' -- ותברח לי | וכת'] כת' דג כתי, אמי לה פת' ם | 4 שעשינות + | 
נעשה אותה י, אנו עושין אתה 1, אנו . . אוהה דְפַן, אנו . . סמנה כּ, נעשנה א:|-5 איכפה] פון. אכפת [ ו 
לא איכפת ל"ךאכתי | *לי] לי ל | כת] פוג; לי- דאכתי | ותשה])-פאכ. ותעניה דְוְגתי- |.אנא] ₪ גו 
כהנא דְוְג כןתי, בר אבינא פא | אמר | 6 *טפחה (ן] טפחהה דְוְת" נפחתה 1"7; הפחתה ל", קפחתה ', 
קפחונה א | סקוררקין ע", סקורריקון (", סקורדקית [, בקורדקייסין לידרו . בקוררקיסין ך], בקוררקפין פא*ף? י 
בקורדיסקין ְז, בקורדקין 221 בקורריקון י. | אבא בר. כהנא. דפונכתי. |: דלווים פ,:דלוים /-דליין י, 
כלים י (ניא) | וכנריות] דָזְע, וכינריות [ , וכגורות (", וכנורוי. י! (נייא), ובנריות: דִוְ, ובנודות פ, ובגריות אף"?, 
פנדיות ך' , וסנדלריאות יי | נתנה]. (ן,. נשאה (%, נתנה לה ל"פוזאנכי': הוליכה לה דֶך | במוחץ ₪ | 
7 באורחה]. ן, באורחא ך פא"גתעי | דחלצה ך', דחולצה וח , דחולצאי א?, דחלוצה א'י: ‏ חצא (ן; דחלשה ך', 
-שא ךן, דלוחסא ₪ | | 


בן (מייב די טזו) דיי והגר זכתה שדינר עמה המלאך, ובדפוסי' וכית נוסף כן אלא שזכתה וכו' וזה פירוש נוסף 
וליתא גס בבחיי, והנו' שם א"ר חנינא אילו וכוי אמרה כן ברוח הקדש דיי ועח"נ: = 1 אי אכפת וכו'. < אמר | 
אברהם ההכרח לי שלא אעשה לה טובה לפי שאמרת ואקל בעיניה וכו' ושלא אעשה לה רעה שאשתעכר בה או 7 . 
שאמכרנה לשפחה כת' לא התעמר בה וכו' וזו מאחר שציערנו אותה אנן משעבדים איתה בתמיה איכפת לי וכוי 
ומה עשתה שרה כת' ותענה שרי ותברח ועוד כת' לעם נכרי לא ימשל למכרה |וכו' וזו מאחר שעשינו אותת 
גבירה שנתת אותה לי לאשה נעשה אותה שפחה בתמיה איכפת לי וכו' ומה עשתה שרח כת' ותענת וכו', 
' וברי משה הובא מתנחומא כיי מלמר שאמרח לו נחזירנה לשפחה ואברהם אמר אפשר מאהר שעשינו אותה 
גבירה אנו חוזרין : ומשעבדין בה, ודוגמתו המאמר שהעתקתי לעיל ממדרש משלי, ובלק"ט מפרש אמר אסור 
להשתעבר בה וכו' ועיוייש, ובפי' ב"ר כי"ט מפרש שציערנוה בבתולים, ונר' שמרוייקת הגי' בכי"ל בשלש הפעמים 
אכפת (איכפת) בלי מלת ל א או מ ה ועח"נ, ובכְּייא א' נוסף פירוש לא בטובתה ולא ברעתת לא בטובתת מפני 
ואקל בעיניה ולא ברעתה כתי' לא תתעמר וכו', ושם הגי' אחר שצערחה בשנויה וכן בכייא ב' שציערתה בשנויח 
ובגליון שס פי' בבתולים, וכתיבת א ת ח בכי"ל ג' פעמים כמו ותתן אתה וכו' לעיל צר 944 ועיייש במ"י,. ולשון 
קצר בכי"ל בסוף שני המאמרים כת' ותענח שרי וכו-: 5 ר' אבא. בלק"ט הגי' "רי אבא בר ביזנא ועח'ג, ודורש 
ותענה וכו' שמנעתה מתשמיש המיטה שמניעת תשמיש נקראת עינוי וכדאיתא ביומא ע"יז א' תשמיש המטת 
דאיקרי ענוי מנא לן דכתיב אס תענת את בנותי וכוי אס תענה מתשמיש וכו', וכן נוסף פירוש בכיכ מנעתת וכוי 
כמה דתימ' אם תענה את בנותי ואם תקח נשים מכאן שנקרא עינוי: 6 טפחה וכו זרקה מנעלים על פניה, 
והגי' סקורדסין איתא בכי"ל בגוף הספר, ובערוך עי סקרדק בשרפ"ע סקוררקין (ובערוך הש' סקורדקיה), ונר' שצ'יל 
סקורדסקין '), והגחתי ט 5 ה ה כמו שהגיי בערוך השי שם ובכי"ל הגי' נפהתה והוגה ת ממעל, וחגי" נפחתת 
איתא גם בכי"ג ובשדפ"ע וצ"ע, ועוד הוגה בכייל ביני שיטי בריו דיהה בקורדקייסין, ובפי" ב'יר כי"ט וכי"א גורס 
ומפרש טפחתה בקורדקייסין (כקורדקסין) הכתה אותה במנעלים ועח"נ וקרויס צד 519, ובילקוט הגי' קפחתה 
ובשכל טוב מקפחת בקרדוקות וכו ועי' לעיל צד 227 וצד 246 קופיח (קופח) על ראשו וכו' ועי"ע במאמר ידידי 
רא'"ח לעף במ"ע צייטשריפט פיר אססיריאלגיע חלק כיג צד 280 : | דליים וכו'. ‏ דליים ששואבים בו מים במרחץ 
ודליים קבוץ מן דלי, וחגי" וכ גר ירת איתא גם בכי"ח ובערוך הש' ע' כנר, ובכייג וכינריות, : ובערוך דפ"ר 
וכנורות, וכן בנ'א בילקוט דפ"ר כלים וכנורו' (ושם ליתא הפי' מכות שנוסף בגליון בילקוט ד'"ו) ובעמת"ל חיב צר 
9 פיי בדוחק כנורה מחצלת של קנים או של גמי, ועדיפא הגי' וב גר יות?) מטפחות שטשתמשין בהן במרחץ, 
וכן בירוש' ב"ק פיז ו' א' מן דטר לי הדא מילתא אנא נסיב ברנייתא, ובפיי ב''ר כו"ט גורס ומפרש דליים ופנדיות 
דלי לשאוב מים ופנריות מעפורת שמעטיפין כשיוצאין מן המרחץ, ובמררש דפ"ר וריו הגיי ובנריות / וכן בדפוסים 
ישנים אחרים, ושם גם במ כ ובנריות גס הוא מין כלי וכו', ובד' שטעטטין וד' ווארשא שינו חגיי ופנדיות. ובדי 
ווילנא ‏ גם במיכ ופנדיות: | נתנה למרחץ. נהנה לה שרה להוליך למרחץ וכן מפרש במררש אגדת הוצ' 
רש'נ שהכריחתה להוליך תכלים אחריה למרהץ: | 7 באורחא דתילצה. בתו'י ב' מתורגם שור חלוצה, 
וכן אל מדבר שור (שמות טיו כ"ב) בתי"י ‏ א' למדברא דחלוצא ובתר"י ב' אורתא דחלוצא ועי' בערוך 
עי חלץ בי, ובד"ו הגיי באורחא דחלשה ובטיכ הגיה עפ"י תרג' ירושלמִי דחלוצת. וכַן ‏ הדפיסו. אחריו ; 


ש0200)ע0/] (? | .800101801 (1 





לך לך > פרשח מח . מז ה 8 


עצלות מהרי שלש סאים (שם שם ), קנאות ותקנא רחל (שם ל א). רי יהושע בר נחמיה 
אמר אף איסטטניות ודכרניות, איסטטניות ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, דבניות 
ותדבר מרים ואהרן וגו' (במדבריבא), = רי לוי אמר אף גנכות ופרסניות, גנכות ותגנוב רחל את 
[גו' (בראשית לא יט), פרסניות ותצא דינה (שט לד א) : 

ישפט יי. ביני ובינך. רי תנחומי מש' רי חייה רבא רי ברכיה משי רי אלעור ‏ כל מי 
שהרתיק אחר מידת הרין לא יצא שפוי מתחת יריה, ראויה היחה שרה להגיע לשני אכרהם ועל ירי 
שאמרה ישפש י'י ביני ובינך נמנעו מחייה מיח שנה: אמר רי הושעיא בינך כת' כבר כת' 
ויבא אל הגר ותהר, מה תלמור לומר הנך הרה, אלא מלמר שנכנפה בה עין רעה והפילה 
עוברה, אמר ר' חנינה אילו אלישע הנביא אמי כך ברוח הקורש די : 


5 פיי כלט סטנס 5" כ', ככס קפס :ג שי: 7 ילקוע טס : 


> 1 עצלות] וְן, עצלניות דפאכת | קנאות] פא'כ. קקאיות ד!ְזא1, קנאניות ךְ | יהושע] פותאנכע. 
יהודה ךָ'. נחמיה ךן | בר' ג, בן ות | נחמגי אע, יהודה ךן | 2 איסטטניות] חי, אפטטניות וא'נכת ‏ 
אוסט' ך", אפטסיאנות (ץן | ודברנית (ץ | אסטטניות אנכ | דבוניות] פואנכ / ודגוניות ד | 8 גננות] 
גנגיות פוחאנכת. לי ך | ופרסניות] דְזכ, ופורניות [, פודניות פן, וטודניות א: ויצאניות תת / לי ךד | 
גנביות | 4 פרסניות] דְזְכ, פרדניות פןן + טררניות א, יוצאניות ך, יצאניות ךן | 5 ישפט -- ובינך] פחזנ + ישפוט. 

=- . ובינך כ ישפט (ישפוט אי') . - וביניך וְאַי, לי ד | תנחומה ן. -מא פאיכת/ תנחום א' | משי] ן, 

בשם ך'פנכת (וכן בסמוך] | חייה רבה ן, חייא רבה דְפכת/ חייא בר אנא כ | ר] וגכ. ור" דפת | 
אלעזר] פוחזנכ. חייא ד | 6 תחת ךן | ייה ן. | לשניו של דְוְ. לשנותיו של פת, שניה לשל 2 | 
1 ושפט] פוג. ישפוט דְאכת | ביני *וגינך פג] ביני וג" ל, ביני ומיניך דוכת: לי א | נמנע פאינכ | 
ל מחייה] מתיה. ך | מי"ח] ארבעים ושמנה ך], . . ושמונים ף שלשים ושמונה דְין, שלשים ושמנה 2 ליח את 
שנים ד | אמר ר' הושעיא] דְזֶ5, אמר . . הושעיה ן, א"ר אושעיא א: א"ר יהושע [, ל' דפתי | בנך 
כּת'] פ\נכ. ובינך כתי ךן: בנך (ובנך א') כתי' אר: לי דתי' | כגי] פוחאנכי. ל' דת | 8 מה] פכ. 
ומח ךְוְחאנתי | הרה] י, ₪ וילדת בן פוגת, ויולדת בן דאב | אלא .לי אכ | שנכנסה בה] פואי, שנכנס 
בת 5, שנכנסה לה [, שהכניסה בה שרה ך חן | הרע א"כי | 9 עוברה] פוחאגכי: ₪ אמר רי יוחנן ביני 
ובינך ובנך כתי" דְ | חנין י | אלישע] ישעיה 5 | חנביא לי פכת ‏ | אמר ח: אמרה דגכתי | כך] 
כן דחאכת. ל' גי | *הקודש דוחת] הקדש פאגי: קרש ל | די פוג :+ די חא'י. דיו א'כ: דיי (די ת) 
אלא שזכתה לדבר עמה (עס ך]) המלאך דת | 


5 ביני ובינך, כ"ה וב * נך בכי"ל וכ"י שציינתי וכמו שאמר רי הושעיא בינך כת': 6 שהרתיק וכו'. שרפק אחר 
מידת הדין לעוררה לא יצא שפוי חלק כלו' שלם בלי פגע מתחת ידיה, וטעם המאמר כמו בב"ק שם אמך רב 
חנן המופר דין על חבירו הוא נענש תחילה שנ' ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם לספור 
לשרה ולבכותה וכו' ועי' בר'יה שם, והוראת הרתיק דפק כמו בירוש' ברכות דיו פיא ב' די והרתיק על פתחו של 

וכו' ועי' בעמת"ל ובערוך הש' ע' רתק ובחי' הרד"ל, ורבינו בחיי גורס מי שהרתיע אחר וכו' מתחת ידה : 
7 מ"ח שנה. שני חיי אברהם היו קעיה שנה ושני חיי שרה קכ"ז שנה וראויה היחה וכו' חרי נמנעו מחייה מ''ח 
שנה, וכן הגי' הנכונה בכי"ח ארבעים ושמונה שנים ובבחיי ראויה היתה וכו' להגיע לשנוחיו של אברהם ועלי 
שאמרה וכו' נמנע מחייה מ"ח שנים, והגי' שלשים ושמונה שנה איתא גם בלק"ט ועח"נ ובפי' מהרז"ו: בינך כת'. 
וקרי ביה בנך הכן שלך שהיא הרה ממך, ודורש כבר כת' לעיל פסוק ד' ויבא וכוי ותהר מה תיל. עוד לקמן פסוק 
ייא הנך הרה אלא מלמד וכו' והפילה עוברה, וכן גורס ומפרש בלק"ט בי נך כתיב כלומר חכן שלך וכו', וחגי" א"ר 
הושעיא (הושעיה אושעיא יהושע) איתא בכיי'ל וששת כ"י והגי' ב י נ ך (ובינך) כת' בכיייל ובחמשה כ"י, (ועייע בהערות 
ריי מיללער במס' סופרים צר 87), ולפי המסורה כתוב בשאר מקומות במקרא ובינך וכאן וביניך מלא בתוי 
יודי'ין ונקוד על יו"ד בתראה ועי' במנחת שי, והוא חד מן עשר נקודות שבתורה שנמנו במסכת סופרים "ו ונמנו 
ונדרשו בספרי בהעלהך פי' ס"ט ובארר"נ נו"א פל"ד נו"ב -פל"ז בבמדיר. פיג סי י"ג ובמדרש משלי מ*ב פכ"ו 
ועייע בערוך ע' נקד ג', והררש בספרי שם ושפט וכו' שלא אמרה לו אלא על חגר בלבר ויי'א על המטילי' מריבה 
בינו ובינה וכ"ה בבמד"ר ובאדר"נ נו"א ועיי"ש, ובאדר'נ נויב הנקיד עליה שלא אמרה לו אלא כנגד הגר, 
ובמדרש משלי ישפוט וכו' יויר שביניך נקוד מלמד ששרה אמנו אומרת תחזור הגר לשפחותה ואברהם אבינן היה 
אומַר לאחר שעשינו אותת גבירה אנו חוזרין ומשעבדין אותה. חלול שם שמים בדבר אם כן יכריע הסקוס על דברי 
ועל דבריך וכו' ועי' בסמוך לפ' ויאמר אבים וכו', ולפי הגי' שלפנינו כת' כאן וב נך וע'כ לא חוזכר כלל שנקור 

יריד, ושאר נקידות שבספר בראשית נדרשו במקומן לקמן פמ"ח פנ'א פע'/ז ופפייר, וברש"י עהיה מפרש ביני 
וביניך כל ביניך (ובינך) שבמקרא חפר וזה מלא קרי ביה ובניך שהכניסה עין הרע בעיבורת של הגר והפילה 
עוברת הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה והלא כבר הרתה וכוי, ומשמע שרש'י גורס בב'יר ב ינייך כת' ומפרש 
קוי ביה בניך הנו"ץ בצרי והכיף בשוא ולהגר אמרה כן ועי' ברא"ם וביפי"ית. וכן בשכ* טוב ישפט ה' ביני וביניך 
מלא יי שנתנה שרה עין הרע בעיבורה הראשון והפילה, ובכי"א א' וב' הגי' א'ר אושעיא וב נך (בנך) כת'', 
וכפי' ביר כ"י בנך כתי" שלא אטרה שרה אלא כנגד בנה של הגר, ובבתיי "ו הועתק אמר ר' הושעיה ביני וביניך 
כתיב כבר כתוב ויבא אל הגר ותהר וכו' ומה ת"ל הנך הרה ויולדת בן אלא מלמר שהכניסה בה עין הרע והפילה 
וכו' ומסיים שם אבל לפי שמצינו וביניך מלא ויש בו שני יודיין יש לדרוש שהפכה פנית כלפי הגר ולה אמרה 
ישפוט ת' ביני וביניך כלו' העובר שביך וזה טעס שהכניסה בה עין הרע, ובדפוסי' וכייית המאמר מסורס והגי' שם 
א"ר יוחנן וכו' וב נך כתיב: | 9 אמר ר' חנינה. נר' שהמאמר מוסב על תפי ויאמר לה מלאך :"י הנך הרה 
וולדת בן וכו' וריח דורש אילו אמר לה כַךָ נבִיא ברוח הקדש כָאלושע שאמר לשונמית למועד הזח וכו' את חבקת 


19 לך לך פרשת מה ט! ה 


בכית האסורים נמצא המלך עובר, אמר ליה חר תכוע דיקי דירי,. אמר אפיקותיה, אמר ליה חבריה 
יבעי דיני נכך, אילו אמרת תבוע דיקי דירן כמה דאפקך כן אפקי, וכדו דאמרת תכוע דיקי דירי לך 
אפיק ולי לא אפיק, כך אילו אמרת הולכים אנו ערירים כמה דיהב לך ‏ כן יהכ לי, ‏ וכרו דאמרת 
ואנכי הולך ערירי (כראשית טו ב) לך יהב. ולי לא יהכ: לשני בני אדם שהלכן לילוות. זרץ מן 
5 המלך אמר ליה חד אשאל לי זרע, אמר יהבון ליה, אמר ליה חכריה יבעי דיני נכך,. אילו אמרת 
אשאל לן זרע כמה דיהב לך כן יהב לי [וכדו דאמרת אשאל לי זרע לך יהכ ולי לא יהב, ‏ כך אילו 
אמרת הן לגו לא נתת זרע כמה דיהב לך כן יהב לי] וכרו ראמרת הן לי ל א נהת זרע (שס שם ₪ - 
לך יהב לי לא יהב: ר' מנחמה בשם ר' אבון חימפה פניו, ‏ ורבנין אמי ארבע מידות נאמרו בנשים 
נרגרניות צייתיניות עצלניות קנאות, נרגרניות ותקח מפיריו (שפג ו). צייתיניות ושרה שומעת (שפיח י), 


8 דנכיס כנס קרכ כי 550 (פ'ו קיי יי6) ועיי לעיל 75 162 : | 9 עיי עסלום פ'"ז פ'ע: 


1 תאסורין כִי, האיפורין [, חיסורין פ | ואי לו חד פ, אמר חד טנתון אי למלך אדני ן | תכוע] פחאנער , 
תבע דְוכתע"י | דיקי] פוחא'נע. דיקיון ד'י: דקיוו דא"כתר'י. דיוקון ר? | אמר] אמי הטלך [, וא' מלכא ם / 
לי חנ | אפקוניה פאי. אפקוה דְוְכ, אפקיה חנ | ואם' פ | 2 יבעי] אית לי א | גכך] קוטך ם | ואילו ם / 
דאלו א | תבע א"ת י יבעי מלכא ו | דיקי] וחא'ג. דיקיון ד'י, דקיון דא:כת | דאפיק יהך א, דאפקתיה ךז 
דאפקוך 1 | כן] כך פחזא*. לי י | אפקי] פדזנכ, אפקני דֶןת/ הוה טפיק יתי א. הוה מפקי לי י, אפיקו 
יתי ן | עכשיו שאמרת י. | תבוע] תבע וָכת. ל י | דיקי] פוחנ. דיקיון י. דקיון דכת | 8 אפקי ם | 
ולי] פחאנכ. לי דותי | אפקי פ' *:ר ל'פתאנכ! כן ד, כך אמיה שרה [י,. כך אטוה לו ת: לי ל | 
אנו הולכים ערירים פוכ, ואנו . . דְנתי, אנחנו . . , ערירים אנו הולכים א% | דיהיב כי | כן] כך ח, לי א' | 
יהיב א'כת | אמרת א | 4 ואנכי] פא'נתי. אנכי דוא' | יהכ] פוחאניי. יהיב דכ (וכן בסמוך) | לי וי | 
לשני] וְאַגכ: משל -- דפחא'תי | ללוות] ן. ללוות דֶכ, ללות פאגתי | 5 *ליה דחכת] לו פואל, 
לי ל | חד] פוחאנכי. ל דת | אשאל] פוחאכ, אשאיל י, תשאיל ד (וכן בפמוך) | אמר חטלך ן | 
יהבון] חאנת / הבון וָי, ויהבון ד | ואמי כ | איבעי א' | דאלו כת | 6 ל פוהאנכי. לגו דת | זוע לי א | 
דיהב] פחאני. דיהיב דכת. דיהבין ו | כן] כך ח. לי וא' | יהכ] פחא'נכ, יחיב א?. הוה יהיב ד / חות 
יהב י, היו יהיבין ן | *וכדו -- יהב לי] וכדו . . כך אלו אמרת . . יהב לי , וכדו דאמרת אשאל לי לך יהב ולי 
לא יהב ְזְ, כדו דאמרת הב לי לך יהב לי לא יהכ כך אילו אמרת הן (לא) לנו לא נתתה זרע כמה דיהכ לך 
הוו יהיבין לי [, עכשיו דאמרת אשאיל לי לך יהב לי לא יהב הכא נמי אלו אמרת הן לנו לא נתת זרע כמת 
דיהיב לך חוה יהיב לי ', הכא נמי. . לא נתת (נתתה ך]) זרע . . הוה (כן חוה ךן) יהיב לי דת: לי לפאנ | 
7 אמרת א | נתתה ך"נת | 8 יהב] פוא?נכ. יהיב דתי (וכן בסמוך) | ולי פנכ | מנחמה] [ן. מנחטא א"כע, 
נחמיה דְא'תי | אגין פוא'נכע, מנחס א | חיטפה] [א"כע. חימפא דְפַתי, חיממה א'ן + חטמה ך" | 
פניו] פואגבער. בפניו די | רבנין א?, דנן כ | ארבע] די א | נאמרו לי [א'כ. | - 9 גורגרניות ו | 
צייתניות דפוחת. ציתניות א"כ (וכן בסמוך) | עצילות ן, עצלות ךז | קנאות] דִ'פא?ב. קנאיות זא'ג י 
קניות 1, קנאניות ך | ותקח] טחוה -- דְך | טפריו ותאכל | צוותניות + | 


בלק"ט ועייייש, וגם שם ובשכל טוב הגי' שאתה שומע ב זי וני וכו' ועח"ג: = 5 אשאל לי וכו'. השאל לי זרע 
אמר המלך תנו לו אמר וכו' אילו אמרת השאל לנו וכו', ובכייל כתוב. ל * לו ת ונוסף עור ויו ביני שיטין 
בכתב הספר, ומן וכדו דאמרת אשאל וכו' ער וכדו דאמרת הן וכו' ליתא שם וכן ליתא בכי*פ ובכי'א א' וב' וכי"ג 
והשלמתי המאמר ועח"נ: 8 חימסה פניו. רימ בשם ר"א אינו דורש חמסי עליך חמס דברים אלא שאטרה חמסי. 
עליך וגפלה עליו וחימסה פניו, ולזה הדרש נסטכו המאמרים ורבנין אמ' וכוי ריב'"ג אמר וכו' איסטטניות ותאמר 
שרי אל אברם חמסי עליך, והוראת איסטטנית מתקוממת מוררת, וכן הדרש. במאמר שתועתק בערוך. ע' חמפ 
מילמדנו ותדבר מרים וכו' אסטסינות שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך מהו חמסי שחיטטה אותו וחימפת 
פניו כנמיה (ומשם נובע גם הפי' בילקוט חימסא שחיטטה אותו כנמייה), ובערוך דפ"ר ע' אסטסיאנית הועתק בב'"ר 
וכו' ר' יהושע בר נחמני א' אף אסטסיאנות וכו' ובתגדת ילמדנו בפסוק ותצא דינת ובפ' ותדבר מרים יש ספר' שכתי 
בהן סטיסיאנות וע"ע בערוך ע' פרס ב', ובע' נמיה הועתק מב"ר חמסה פניה כנמיה וגר' שבעל הערוך כוון גם 
שם למאמר הילמנו ועי' גם במ"כ, ובמד' הגדול הורכבו המאמרים מביר ומילמדנו בערוך ע' חמס ותועתק שם רב 
מנחמת בשם ר' אבון שהטטה אותו וחמסת אותו כנמייה, ובכי"ק שם וחמסה פניו : ארבע מידות וכו', בדבר נסררו 
שנים מאלו המאמרים בשינוי שמות האומרים ותגיי שם בדו ר' ל וי אמר ארבע מדות בנשים ואלו חן גרגרניות 
וצוותניות וקנאיות | ועצלניות גרגרניות מניין מחוח דכתיב וכו צוותניות מניון דכתיב ושרה שומעת פתח האהל 
שהיתה מציתה על המלאך קנאיות מניין שנ' ותקנא וכו' עצלניות מניין דכתיב מתרי וכו' רבנן אמוי עוד 
ש תים א יסט פיניו' ופ טטו' איסטסגיות מניין ותאמר שרי וכו' ופטטות מנין דכתי' ותדבר מוים, ואח'כ 
ג' שם ד"א ותדבר מוים אמר ר' יהושע דסיכני' כשבא הקב"ה לבראת את הוה טן אדם היה מתנונן מתיכן 
לבראת אותת וכו' אמר חקב"ה לא אברא אותה מן העין שלא תהא עינה רמת ולא מן האזן שלא תתא צוותנית 
ולא מן הפה שלא תהא דברנית ולא מן היד שלא תהא גונבת ולא מן הרגל שלא תהא פררניתא וכו' ועייייש 
ולעיל ‏ צד 162 וצר 168 ובה'ג ומ"י שם, וכמידה הראשונה שנאמרה בנשים כאן איתא גם בטהרות 
שם שהנשים גרגרניות הן, ומלת איסטטניות אסטטניות ‏ (איסטסיניות אסטסיאנות אסטסינות = סטיסיאנות) 
נְר' שהיא מלשון יוני !) ובמשקל פעלן כטו ְבְרניות עצלניות פרסניות ועי' גם לעף אצל קרויס צֶד 81 %' 


( 106 0100091706. 








לך לד פרשח מה - מזדה 41 


> שיצאו רוב שנים בלא שעבור, ‏ רי הונא רי אידי "רי אכין בשם רי מאיר ‏ כדי שייהנו בעליהן מהן 

= שכל זמן שהאשה מקכלת עוברים היא מיתכארת ומיתאזבת שכל צ' שנה שלא ילדה שרה היתה 

ככלה בחופה: וכאות מטרונות לשאול בשלומה, ושרה אומרת להן צאו ושאלו בשלום עלובה זו, 

= | והיחה הגר אומרת להן שרי גברתי אין פתרה כנלויה, נראת צרקת ואינה, אלו היתה צרקת ראו כמה 

שנים לא עיברה, ‏ ואני בלילה אחד עיכרתי, והיתה שרה אומרת עס דא אנה משגחא מיסב ומיתן, 
= = הלווי עם מרה : 

= ה) ותאמר שרי אל אברם חמפי ונוי ר' יודן כשם רי יורה חומפני את בדברין, למה 

<> שאתח שוטע ביויוני ושותק: רי ברכיה ‏ בשם רי אבא יבעי דיני נבך, לשני בני אדם שהיו חכושים 


| 1 סדכ" כף6 5"  :‏ 7 ינקוע כי ע'יפ : 


1 שנים] פוחאנכרי (שס): השנים דְתִי | בלא] מן י (שפ) | שענוד] פאגכתרי: שעכוד דוח: 
== השעבור "י (שם) | ר' אידי] [ן, ור' אידי פי (שס); לי ד | *רי אבין וְג] בר' אבין ל, ורי אבין פִי (שס), ורי 
= אבון ד | שייהנו] ן, שיהנו דפא'נתי | מהן בעליהן אי | 2 עוברים] וכ דין דפאינתי שביה ח | היא 
= לי א'ו (שס) | מתכארת וְדְזְן , מתכערת ךָ כְִי, מתכאבת א' | ומיתאזבת] ומתאזבת [ , מתאזבת א?, ומיתעזבת ך1, 
= ומתעזבת דְכן, ומתועבת +; ומתעבת י (שם), ומתבזת ךן , ל' פוא' | כל א | צ] דִיי, חשעים דפוחאגתי (ששט' 

=ל' כ ] השנים 5 | - 8 ככלה היתה א' | בחופה] א, בתוך חופתה דְפוכןי. לתוך חופתה 1 | והיו מטרונות 
= באות + (שם), והיו מטרוניות . - דפאנכתי | למישאל ן, ושואלות אי (שם) | בשלומה] אִי, שלומה דְץ, בשלומת 
= (שלומה ם) של שרה ךְפונכות | ושוה] והיתה שרה דְוא3. והיתה פתתי (שם), והיא י | להן] פוכת: 
-להם די | צאו לי פוא | שאלו פ: אל תשאלו א | בשלום של +, בשלומח של ךְפוחאכתי (שפ) | עלוגה 
= :זו] פאכי. עלובה הזו דְ]. עלובה דת, הג ן | 4 היתה הגר א1, והגר היתה |, והיתת ךן, ותגר י | 
"להןפואכת] להס לדי | שי לי כ | נואית פחאלתי | וינה] .= צדקת | אלו] א*כי: אילו דפו: 
> ואלו א" | ראו] ראה ן. לי כ | כמה שנים] .- היתה עם אברם ךן | 5 לא] וא"כי. שלא דפא'ת י לא ח | 
= עיברה] [א*ם: עברה פ/ נתעכרה דחא'תי | ללילה פוח: לילה אכ | אחו] ן. אחת דפהאכתי | 
= = עיברתי]: פוכ: נתעברתי דְחאתי | והיתה שרה] פתאכ. היתה שרי ן, והיתה דְן] , ושרי י | עם דא אנא 
= (על דא אנא 1, על הא עם דא אנא ךְ?, מה דאנא ן) משגחא [דזאנכך?י, עם דא אני משגחת ףָ / עס רא 
<< אנא דף] | מסב ומתן כ | 6 הלואי מיסב ומיחן דְפָנןת. הלואי . . ומתן ך], הלווי מסב ומתן לָ, הלואי ניסב 
<> (נסוב ') ונוחן אי, חלוי נסב ונתן ן | 7 וגו'] עליך | יודה] יהורה (יודה ך], יודן [) בר' (בירי נָן, בר ך, בר 
-הבי י) סימון דפונכתי | המסני אע | את] ד'פוחאני: אתה דכע. אותך ף | בדגרין] בדברים דפוגכתעי. 
> "לי א-| למה-לי א |-8 שאת שומע מִי, ששומע את ן, שתשמע א (שומע גזיוני את 1) | בזיוני פוחזאכי, 
= בקלוני דְ | ותשתוק א | אבא] .- בר כהנא דפונכתי | יגע] פותאגעי : בעי דת, אי בעי א1 | 

= לשני]. וא'נכע, משל -- דחאיתי | שהיו] פוחאגכי. + דתע | 


מפרש מתחברות על בעליהן שכן בַלְשון ערבי קורין לחבר רפקא ובגליון כי"א ב' פי' מתרפקות מתחבבות, ובדפ'ר 
ודו הגי' מתדפקות ועח"נ, ובכי"ל כתוב כדי שתהיינה וכו על בעליהן במראיהן והוגה בכתב הספר בנוייהן : 

1 בלא שעבוד. טורח ועטל וצער גידול בנים ועי' לעיל צד 190 ובמיכ לשהשיר שם, ובתנחומא ויצא שם הגיי 

= | למה נתעקרו האמתות ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר כרי שיצאו השנים בלא שעבוד : = 2 מיתכארת. וכן כאורים 
באל"ם לעיל 884 וכאור בחינ לעיל צד 509 וצר 841, ובכי"ל גם ומיתאזבת באליף ועח*נ ולא מצאתי דוגטתו: 
= ובאדרינ שם איתא בזמן שהאשה מתעברת פניה מכוערות וטוריקות כל ג' חדשים הראשונים: 8 ובאות מטרונות 

= וכן'. ‏ זה המשך הדרש לסיד ותקל גברתת בעיניה ועי' ברש"י עה"ת ושם הובא מראה עצמה כאילו היא צרקת 
= ואינה צדקת |כו' ואני נתעכרתי וכו', ובלק"ט ותרא כי הרתה ותקל וכו' כיצר היו מטרוניות באות לשאול בשלומה 
של שוה' והיתה הגר אומרת לתם וכו' נראית צדיקת ואינה צדיקת וכוי ראו וכו' לא עיברה ואני לילה אחת 
= עיברתי, ובשכל טוב כיצד וכו' לשאול בשלום שרה והיחה שרה אומרת צאו וראו בשלומה של עלובת וכו' מראת 
צדקת ואינה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה ואני בלילה אחת נתעברתי: ‏ 4 אין סתרה כגלויה. אין תוכה 
= כברה וכיה במררש אגדה הוצ' רש"ב : = 5 עס דא אנא וכו'. עס עלובה זו אני אשגיח לישא וליתן בתמית הלווי 
אשא ואתן עם אדוניה מיד ותאמר שרי אל אברם חמפי וכו" ועי' גם במ"כ, ובלק'ט והיתת שרה אומרת עם 
דא אנא מיסב ומיתן הלואי ניסב וניתן עם מרה וכו' ועח"נ, ובשכל טוב משיבה שרה וכו' אני משגחת בדברים 
= חללו ומדיינת עליה עם אדוניח, ובכי"ל וא נה כמו לעיל צר 18 ועייייש במ"י : 7 חומסני את וכוי. אמרה שרת 
= חמסי עליך חמס עשוי לי ומוטל עליך שאתה חומסני בדברים כלו' דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני 
= ושותק ועיי ברש"י עה"ת, ור"י בשם ריב'"ס דורש חמסי כאן שהוא חמס דברים (ועי' לעיל צר 280) וכן דורש ר"ב 
בשם ראבייכ חמסי עליך אמרה שרה יבעי וכו יתבקש דיני אצלך שאטרת ואנכי הולך וכו' ולא אמרת הולכים אנו 
ערירים, = ומביא המשל לשני בני אדם שהיו וכו' אמר האחד למלך תבוע דיקי!) דין ומשפט שלי שיוציאו אותי 
מבית אפורים אמר המלך אפיקותיה הוציאוהו א"ל חברו לזת שרבר עס המלך יתבקש דיני אצלך אילו, אמרת למלך 
הבע הדין שלנו כמו שהוציאך כן היה מוציאני ועתה שאמרת תבע הדין שלי אותך הוציא ואותי לא הוציא כך 
אילו אמרת וכו" כמו שנתן לך זרע כן היה נותן לי ועתה שאטרת ואנכי וכו' לך נתן ולי לא נתן, ובענין המשל 
עי? ציעגלער קעניגסגלייכניסע צד 116, והסגנון יבעי דיני כמו לעיל צד 216, והסגנון תבוע דיקי כמו לעיל צד 

8 שתיא תובעת דיקיות וצד 7% לתבוע דיקיון ועי' גס צד 218 ובערוך ע חמס ב' וע' דקינן, והציווי תבוע 
בלא'יר כמו קטוע לעיל צר.444, וכתיבת בדברין בכי"ל בנויץ כמן לעיל צר 49 הצדיקין וצד 217 דיברו חכתובין/ 
ואפיקותיה עס הכנוי תיה כמו לעיל צד 125 ושמותיה וכוי ותקלותיה וכו' ועיייש במַ"י, והמאמר הועתק ומפורש 


( 


0+ לך לך).. פרשה מח . מז ד 


אמר רִי חנינה בן פזי הקיצאונים הללו. אינן לא ניכושים ולא נורעין , מאיליהן הן מתמרין ועולין, 
והחיטה הזו כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה: ולמה נתעקרו אמהות רי לוי (אמר) בשם רי 
שילא. ‏ רי חלבו משי רי יוחנן שהקביה מתאוה. לתפילחן ולסיחתן יוגתי בחגוי הסלע (שהיש ב יד) 
למה עיקרתי אתכם. בשביל הראיני את מראיך השמיעני את קולך (שפשס), ארי עוריה משי רי 
חגנא כרי שתהיינה ‏ מתפרקרות על בעליהן. בנוייהן, : ר' הונה רי ירמיה בשם ר' חייה ‏ בר אבא כדי 


1 ילקוט עס , יקי טיל סטיכיס כי פפקפיד: ‏ 2 טיכ סטיכיס ככס פ' יונפי (כי *'יד), סנסועל פולדום ‏ סי ע', ועי' ינעוס 
ס"ד פי, סולין סי 3': | 5 פנסועס וילס כ" זי : 

1 חננה (, דנא דְן, חנניה ן | בן פזי] בן בוזי י, בן פפא א'ני (שהיש), לע | הקצאונים דְץ, הקצאוגין 1 , 
הקיצונין (%%, הקוצציף ן, הקוצים ליאכתי. הקוצין דער, קוציפ פ | אינן לי ואתי (שס) | ניכושים] 1/ 
דיו חעי ניכושיי ו2, נכושים א1: דין פ, טתנכשין ך, מתכנשין ך, נחרשים ו (שס) | ולא נחרשיי. ולא. נזרעין 5;] = . 4 
מאיליהם ן, מאליהן כ. ומאליהן (י, אלא מאיליהן ך], אלא מאליהן ךן. אלא ( | מתמרין ועולין] פחאכע.. | 
מתמרים ועולים ן, ‏ מתמרין מאיליחן ועולין , מתמרות ועולות י (שם), יוצאים ומתמרין ועוליי ך, . . ומתמרים. 
ועולים דְךן, . . ומתרומיי ועולין י? | 2 והחטה הזו פ(כ, החטה הזו [א, החטה הזאת י(שס), ההטה ך, 
והחיטים הלו (], ההטים הללו ך, והחטים ךז | צער] יגע ך | כמה ןכ | יגיעה] א. יגע דפונכתיי, צעי ח | 
שלא העלה] ך'פוהא?נכ, שלא יעלו דְן, שתעלה י,. שלא תעלֶה בה י (שם) |: נעקרו א | אמחות] א" / %' 
אימהות פָוְא'. האמהות דְחחְתִי, האימהות 1 -| אטר ל' דפ .| .8 שילא (שילה ן): דכפר (חמרת די) . 
תמרתא ְפוכתי (שס) | ר'] [נכ: ורי דפ | חלבו] אבהו ני (שם) | בשט דפונכתי (שם) | שחיה הקבייה .₪ /- =" 
מפני שהקב"ה י | מתאוה] מתאוה לשמוע ן, 5/ י (שם) | לתפילתן] תפלהן א%. לתפלתן של צריקים אכ | > 
תפלהן של צדיקין ן, לי י (שם) | ולסיחתן] 1 , ושיחהן א*, ומתאוה לשיחתן ך כךןי, מתאווה לסיחתן ן, מתאות: > 
לשיחתן פי (שס), לי א" | .4 למה (טפני מה ו)] פאי. יונתי ₪ כ, יונתי בחגוי = דִןך, בחגוי הפלע: = 5/1 > 
וא' - ךן | עיקרתי] [1 + עקרתי דפאכתי |-את קולך] ,- בשביל שהייתי מתאוה לשמוע שיחותן כ | משום 27 5 
בשם חָנִי (שם) | 5 ח;נא] דֶָז. חנינא ע, חננא (חננה [ + חיננא כ, הנינא ו, חנינה ם) בר פפא פןנכ?/ | 
יוחנן בר פפא דְרֶן |. *שחהיינה ע]. שתהינה ל. שיהיו דפחכתי (שם), שיהו ואני | *מתפרקדות. ל"חג ע] 
מהפקדות ל מתפרקות ורי (שס). מתרפקות פ אכיף?ו, מתדפקות דר | בנוייהן] פע, בנויין דרחתי. בנואיין 4 == 
בנאיון [. | חונא 1 | ר' ירמיה] ג ור'.. פכ, בשיר..א. לי דתי (שפ) | אבא] גוח ן | 











ועיברו מן בעילה ראשונה, ובשכל טוב גורס ומפרש ויבא אל הגר ותתר מיד מביאה ראשונה אע'ג ראמר ר*י בן 

ז כאי אין אשח מתעברת מביאה ראשונה מפני שאין דלתות מתפתחות כל כך עד ביאה שניה ה"מ בצניעות אבל 
בפרוצות אתי מביאה ראשונה שכן אתה מוצַא בבנות לוט וכו' וא"ר ת ג ח ום שלטו בעצמן והוציאו ע ר רת ן להטותן 7 
בביאה ראשונה כמביאה שניה, וביבמות ל"ד א' המאמר סתמי אין אשה מתעברת בכיאה ראשונה ושם ל"ר ב' שאין. .... 
וכו'' מביאה ראשונה  :‏ 1 חקיצאונים. כ'יה בכיייל בגיף הספר, ובגליון שם נסמן סיא הקוצים, והגי' והקיצאונים מקויימת | = > 
גם עפ"י כי'יח וכיייג, וגר' שהוראחה מיני קוצים, ובערוך ע' קץ ד' הגי" א'יר חנינא ה ק יצוגין (כיה בשדפיעו. 
ובערוך הש' הודפס ח ק וצין עפ"י עיקרי התלמוד) הללו אינן לא ניכושין ולא נזרעין ומאליהן הן וכו ופי' שם הקוצין. = 
הללו אין אדם חופר הקרקע שלהן ולא זורען ומאליהן נצטחין כך הגר אבל שרה כחטה הזו וכו'. וכמדרש הגדול - > 
גורס ומפרש א"ר חנינח ‏ ה קי צ וני ן הללו לא ניכושין ולא נזרעין אלא מאליהן הן מתמרין ועולין : אבל שרה %" 
אמנו כחטה שהיא צריכה חרישה וזריעה ונכוש וכיסוח ואחר כך היא מצמחת לכך נאמ' ויבא אל הגר ותהר: > 
ובפי' ב'יר כ'"י מפרש הקוצין הללו כלוי הגר שהיתה כקוץ נגד שרה היחה נזרעת מיד והחטה כלו' ושרת כמתו > 
צער היה לה. ובלק"ט כחב עפ'י זה המאמר בוא וראה הפ קועים (אכן בכ"י פלאר' שם הג" הקוצין) תללו = 
מעצמן מתמרים ועולין אבל החטה כמה צער וכמה יגיעה עד שתעלה ועח"נ, ובדפ"ר וד"ו הגי' לא מתכנשין ובף ‏ = . 
וכמה וגע (ועוי בח"נ גם לעיל צר 85) וכוי, ובא"א הגיה מתנכשין, וכן במ'יכ מתנכשין גר' לשון ניכוש ועידור. = - 
(ועיי לעיל צד 871) וכן הדפיסו אחריו, ועוד חגיה במ"כ ומאיליהן וכו' וכמה יגיע וכו', ובילק' שה"ש מסיים כמת. - 
צער וכמח יגע עד שלא תעלח בה את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ושרי אשת אברם לא ילדה לו : 2 נתעקר ,= = 
אמהות. בשרה כת' ותהי שרי עקרה וכו' ברבקה כי עקרה היא (בראשית כ'"ה כ'"א) וברחל ורחל עקרה (שם כיש 7 
ליא) ובלאה דרשו לקמן ריש פע"א וירא ייי כי שנואה לאה וגוי כי שומע וכו' ואת אסיריו לא בזה אילו העקרות | > 
וכו' תדע לך שכן לאה וכו' סומך ייי לכל הנופלים אילו עקרות וכו' תדע לך שכן לאה וכו', והמאמרים שלפנימו 7 > 
נסדרו גם בשהשיר פ' יונתי וכוי ותגיי שם בדפיר ודי" ר' עזריה בשם ר' ה גנ יה בר 8 פא אמר מפני מה גתעקהו = .. 
אמהות כדי של א יחו מת רפקות על בעליהן בנויין ר' חונא ור' ירמיה בשם וכוי מפני מה נתעקרו אמהות 7" 
כדי שיצאו רוב שנים וכו' ר' ח ונ יי בשם ר' מאיר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שייהנו בעליהן בגויין שבזמן. = = 
שהאשח מקבלת ה רי \ון היא מת כ ע רת ומ תע בת תרע לך שהוא כן שכן שנים שהיתה. אמגו עקרה היתה .= = 
יושבת בתוך ביתה ככלת בתוך חופתה כיון שעיברה נשתנה זיוה המד'א בעצב תלרי בג'ם ' 

לוי בשם ר' שילא דכפר ת מ רתא ור' חלבו בשם וכו' מפני מה נתעקרו אמהות בשביל שהיה הקב*ה. 
מתאוה לשמוע שיהתן אמורו להם יגתי א ומר לכן ומפני מה העקרתי אתכן שהייתי תאות ה 
שיחתכן הה'יר כי קולך ערב ומראך נאוה, ובתנחומא תולדות שם אברהם אשתו עקרה ולמה נתעקרו האמהות א"ר: = ..- 
לוי בשם רי שילא דכפר תמרתא ור' חלבו בשם וכו' שהיה הקביה מתאוה לתפלתם אמר הקב"ה עשירות חן גאות = -- 
אם אני נותן להס בנום אינן מתפללות לפני וכו', וביבמות שם א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפנ! ... 
שהקביה מתאוה לתפלתן של צריקים וכו' ועיייע חולין שס: 4 למת עיקרתי אתכם. כלו' אמר הקב"ה למה וכו = = 
ודרשו בחגוי. הסלע שהן כסלע שאינו עושה פירות ועי' ביפ"ת : = 5 שתהיינה מתפרקדות. גשענות על בעליחן בגעגועים: = 
ועיי בעמת"ל ע' פרקד, ובכיייל כתוב מתפקדות והריייש תלוי ממעל, והגי' מתפרקדות איתא גם בכייח [כייג וכ == 
בערוך ע' פרקד, וגרי שגם כן הוראת הגי' מתרפקות וכלה*ב מתרפקת על דודה הח חי ח'), ובפיי ב'יר כיי 





0 00 ב 10 ב 4 מכ 0 2 





[ 
: 


לך לך פרשה מח מז נ--ך 12(9 


וישמע אכרם לקול שרי ר' יופי אומר לקול רוח הקדש המיר ועתה שמע לקול 
דברי י"י (שיא טו א) : 

ג ותקח שרי אשת אברם וגו' לקחתה ברכרים, אמרה לה אשרייך שאת מידבקת בגוף קרוש : ג 

מקץ עשר שנים לשבת אברם ונוי ר' אמי בשם ריש לקיש מניין תנינן נשא אשה 
ושהה עימה עשר שנים ולא ילדה אינו רשיי ליבטל מן הכא מקץ עשר שנים, הדא אמרה 8 
ישיבתו בחוצה לארץ אינה עולה מן המיניין : 

ותתן אתה לאברם ונוי ולא לאחר, לאשה ולא לפילגש : 

ד ויבא אל הגר ותהר רי לוי כר חיתא אמר מביאה הראשנה עיברה, אמר רי אלעור ד 

6 לעולם אין האשה מתעברת מביאה הראשנה, איתיבון ליה והכת' ותהוין שתי בנות לוט 

מאביהן (בראשית יט לו), אמר רי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו עירותן ועיברו כמביאה שנייה :10 


1 ילקוע שס: ‏ 8 לקוע טס: ‏ 4 פופ פ'ו ע'ו, פוקפסס ינפוס פ"ס, יכוע' ינעום פ'ו זי ג', יכעום ק"ד 5': 
7 ינקוע שס: 8 לקוע שס: <קטן סג"6, פקיקס6 ככסי פנ'ב (קע"ו פי), ינפוס 5'יד סי בי : 


1 אומר] ואנכת, אמר דח | הוח הקדש שבה י | היך טה דאת אמר ך, כמה דאת אמר וְךְזן, כדיא פכתי. 
ההיר א?, שנאמי א | 8 וגו'] את הגר י, את הגר המצוית ף, את . . המצרית שפחתה ךְגכת. ל' וא | 
*לקחתה ְפואתי] לקחה ל. לקחת 2 | אשרייך] [ג, אשריך דְאכי | שאת מדבקת פןג*, שאת מודבקת כל / 
שתדבק. א | לגוף קחוש כזה א', לגוף הקדוש (קדוש כ) הזה דְפואנכתי | 4 לשבת -- וגוי| לשבת אברם 
בארץ כנען: דכך], לשבת אברם [, לשבת וגו' פ, לי א | מנין להא דתנינן , מכאן תנינן א1, מכאן דתניני א?, 
חמן תנינן ן | 5 ושהא ןג | עמה דְונכת. בהדח א | רשיי] ןנ. רשאי דְאכת | ליכטל (לבטל א'כ)] וכ 
= מפריה (מן פרית 1) ורביה [ז[א: טפוית ורביה אלא יוציא משא אשה אחרת דְךן | מן הכא] וג 
מהכא די אַכף | שנים] א. ₪ לשבת אברם [כ, לשבת.. . בארץ כנען דְוןךן | 6 ישיבתו] פחנ/ ישיבת ואפ י 
אין (שאין ך]) ישיבת דְךן | *בחוצה לארץ פ] חוצה לארץ דְוא'כת + חוץ לארץ א?, של ח"ל ךזן, אל הארץ ל( | *אינה 
עולה וְחְזא*ג] אינו עולה לא?, אינו עילה לו פ. אין עולה כ: עולה דְֶך | 7 ותתן -- וגו] ותתן אותה לאברם 
אישה דְפוא'ךן, אישה לו לאשה זְנכ. לו לאשה א? | לא לאחר ן, לו ולא לאחר ל"חנ | לאשה] לו 
₪ ל" | ללפלגש אתתי, לפילגש לעצמו 5 | 8 חיתה פ, חייתא דְנַת/ חיותא כ, חייה ן | הראשונה [, 
ראשונה ךְפנכתי (וכן בסמוך) | עיברה] פוכ, עברה '1, עיבירת [, נתעכרה דְִך]ן | 9 איתיבון לית] כ, אתיבון 
לית *, התיבון ליה , איתיבון דְזָא. אתיבון [, מתיבי ם, לי דת | והכתי לי וְא' | 10 תנחופ א'י, יוחנן פ. | 
ערותן 7 אר]י, ערוותן ן. ערוות 1+ ערותן לחוץ 2, עדותן ךז | ועיברו] פוא ועיבירו , ונתעברו דתי | 


שפחתי אולי אבנה ממגה כל מי שאין לו בן כאילו מת כאילו הרוס כאילו מת שנ' הבח וכו' כאילו הרוס שני 
אולי וכו'. ועיי גם בפירש"י עה"ת, ובמדרש אגדת הוצ' רשיב כל מי שאין לו ב נים קרני הרוס ועח'נ, ובמדרש . 
הגדול כל השרוי בלא בן כאילו ביתו הרוס: ולקמן פע"א ארבעה חשובין כמת סומא וכן' ומי שאין לו בנום וכוי 
ועייייש, ומן ואין בונין וכו' עד סוף המאמר שלאחריו וישמע אברם וכו' הושלם בכי"ל בשורה שלמת באותיות 
קטנות בדיו דיהה, והשורה מסיימת המיד ועתה שמי לקי ד' יי: = 1 לקול רוח הקודש. בפירשי'י עת'ית מפרש 
לקול שרי לרוח הקודש שבה, \ובלק"ט לקול רוח הקדש זה הוא שאמרנו וכוי יסכה זו שרה ולמה נקרא שמת 
יסכה שסכה ברוח הקדש וכו' ועי' במ"י לעיל צר 864, ובשכל טוב ברוח הקודש חיתה מדברת שלא יבטל 
מפריה ורביח וכו': 8 לקחתה בדברים. וכן הדרש לעיל צר 148 ויקת. וכו פיתה אותו המד"א קחו עימכם דברים 
ועיייש במ"י, ומידבקת מבנין התפעל ועי' לעיל צַר 181, ובלק"ט אמרה לה אשריך שאת מתדבקת לגוף הקדוש 
הזה, וברש"י עה"ת לקחתה וכו' אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה ועחינ, ובמדרש אגדה הוצ' רשיב מפרש 
בְברים וכו' לפי שלא היתה רוצית לקחתו מפני שהוא זקן : 5 אינו רשיי ליבטל. מפריה ורביה; וכן נוספ 
בכ"י שציונתי, ובדפוסי' וכי"ת נוסף עוד אלא יוציא וישא אשת אחרת, ותגי' שלפניגו ובכי"ו וכי'יכ כלשון המשנה 
ביבמות ‏ שט, וכן הועתק בלקיט נשא וכו' אינו רשאי לכטל, ובכי"פ קטע נשא אשה ושתת עשר שנים וכו', 
ובירושי יכמות שם ג' ר' אמי בשם ריש בן לקיש טעמא דהן-חני מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען צא 
שנים שעשה בח"ל, ולשון התוספתא שם נשא אשה וכו' אינו רשאי ליבטל אלְא יוציא ויתן כתובתה שמא לא זכה 
ליבנות הימנה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לרבר מקץ עשר שנים: לשבת אברם בארץ כנען ולפי דרכינו 
ישיבת חוצה לארץ עולה להן טן חמינין, ובברייתא בבבלי יבמות שם שמא לא זכה להכנות ממנה 
טאין ראיה לדבר וכו' מקץ עשר שנים ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו וכו', ונר' שמדוייקת הגי' הדה 
יש יבתו וכו' שתכתוב לשבת אברם וכו' טגיד רק שאין ישיבת חו"ל עולה לו לאברהם מן המנין, וברשיי 
פי' הטעם לפי שלא נאטר ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י ועי' ברמב"ן ובראיים, ובכיייל נשתכש הדת 
אמי ישיבתו אל הארץ וכו' והגהתי כגי' כייפ ועח'"ינ: = 7 ותתן אתה וכו'. כ"ה בכייל א ת ח ועיי לעיל צר 282 
ובמייי שם, ובלקי"ט הגי' ותתן אותה וכו' ל ו ולא לאחר וכו' ועת"ג  :‏ 8 מביאה חראשונה וכו'. = דורש ויבא וכו' 
ותהר כיון שבא אלית מיד נתעברח ועי' בלק?ט, ובכל המאמר לפנינו עיבר בבנין פיעל בהוראת הרה כמו בבנין 
נתפעל ועיי בחינ ובעמת*ל ע' עבר: | אמר ר' אלעזר וכו'. וכן נסדר לקמן פניא לפי ותהרין וכו'. אמר ר' לעזר 
לעולם וכו' מביאת ראשונה והכת' ותהרין וכוי אמר וכו' והוציאו עירותן ועיברו וכו' ‏ ועיי גס שם בח'נ, ועירותן 
בשני חמקומות בכי"ל כמו ערותן והיויר במקום סגול וכן עיליונים לעיל פעמים שונות ובאימצע לעיל צר 180, 
ובערוך ע' עד ג' הועתק מפנייא ותתרין וכו' א"ר תנחומא שלטו וכו' והוציאו ע דו ת ן וכוי ועוד מפייס לפי שבנות 
גוים משמרות עצמן ממקום עדותן (כו' ופי' עדותן חיינו בתולים (ועי' גם בחזקוני לפ ותחרין וכו'), ושם הגיי ממקום 
גם בכי"ל, וכאן הגי' ערותן רק בכייח ועתג ואין צורך להגיה כן , ובפסיייר שם היו בנות לוט וכוי ומשקות 
אביחן וכו' ומתעברות חימנו וכו' אייר אלעזר אעיפ שאין דרך חאשת לעבר מן בעילת ראשונה אלא אלו שלטו בעצמן 


8 1%ג[13201080 29 


שאין 
שאין 


8 לך לך פרשה מה מז א ב 


בן יוחי הגר בת פרעה היתה, כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בכיתו נטל כתו ונתן לה, 

אמר מוטב תהא בתי שפחה בכית זה ולא מטרונה בכית אחר ההידר ולה שפחת מצוית ושמה " 

הגר אמר הא אנריך, אף אבימלך כיון שראה ניסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונחן לה [אמר 

מוטב תהא בתי שפחה בבית זה ולא מטרונה בבית אחר] ההיר בנות מלכים בקרותיך (תהלים מה י) 
5 [בנותן שלמלכים] נצבה שגל לימינך בכתם אופיר (שפששם) זו שרי: 


ב ב) ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני וגוי אמרה יורעת אני מאיכן היא מכתי, לא 
כשם שאומרין קבוע היא צריכה מיומם היא צריכה הנה נא עצרני י"י מלדת: 

[אולי אבנה ממגה] חני כל מי שאיןלו בן כאילו הוא מת כאילו הרוס, כאילו מת ותאמר אל יעקב 

הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית ל א), הרוס אולי אבנה ממנה ואין בונין אלא ההרוס: 


6 ילקוע כי עיע: 8 לקוע עס, פע" לקען פע"): 


1 בת] אע, בתו של דפונכתים | הייתה ן, היית ג | כיון] אכימ. וכיון דפוגתעי (תהלים) | לשיה] 
לה ו (שס) | בכיתו לי פא | *נטל-- לה] נטל . . ונתנה לה פוע, נטל . . ונתנה לו דְאנתי (שס) מ, נטל 
ונתן לה ל, נטל ונתנה לו ב, נתן לה בתו י | 2 תהא] נָעי (שם), שתהא דפואתים | בתי לי א*מ | 
בניתו 2 | *זה דְא'תי] הזה פוחא?. זו למ שלזה 2 | ולא] ,.. תהא וכ עני | מטרונה] פואנעם. דנא יי 
דנית כ, גבירה ד | אחרת מ | 8 אמר] (/ לי דפוחאנכתיםמ | ואפ פ | כיון שראה] כשראת | | חניסים א , 
מעשים טובים 5 | בביתו לי פא' | נטל . . ונתנה לה ף. נטל . . ונתנה לו ְאנכתמ. נטל . . ונתנה שפחת 
לשרת ן, נתן לה בתו לשפחה ו | *אמר -- אחר] אטר . . שתהא בתי שפחה (שתהא שפחה [) בבית זה (הזה ם!) ולא 
מטרונה (ולא תהא מטרונא י) בבית אחר פָּוָאנִי, מוטב לי . . בבית זה ולא מטרונה . . אחר כ, אמר מוטכ 
שתהא בתי . . בבית הזה ולא גכירה בבית (אחר ך') אחרת דְ, לי ל | 5 *בנותן של מלכים ל%פדז2] בנותם 
. . א, בנותיהן . . א%*. בנותיהם . . י, בנות . . ן, בנותן של מלכין נ, לי לדת₪ | זו שיי] חנכ/ זו 
שרה ואימ: לי דפת | 6 ל אני] אנא ך | *היא ל"פותי] היתה כ, אני ל, לי א | לא -- שאומרין] לא . . 
שחם אומ' ף, לא . . שהן אומרין , לא כשהם אומרי' אַ', לא כשתן אומרים א%, לא כשם שתיו אומרים 
(אומריי די, איטרין ך) לי דְן, לא כשם שתוא אומר ן, לי י | 7 קבוע (קמיע ל היא צריכה מיומם *היא 
(הוא ל) צריכה] קבוע הוא אלא צריכה היא מיומם פ, קבוע היא צריכה מחמס יהא צרכת ן, קמיע היא (היה 5) 
צריכה מיימס (מימיס כ', ממייס א?) היא צריכה א5, קמיע היא . . הימום (חימום ך!ן) היא צריכה ד י 
מיימיס היא צריכה (ן, קמיע היא צריכה ",| לא מפני כשפים. ולא מפני קמיע שאני צריכה י | 7 הנת נא 
עצרני] פ, אלא הנה . . דוכת, אלא עצוני אי | 8 תני] תגיא כ, ל' א | בנים י | כאילו -- הרוס לי א | 
הוא לי וכי | כילו ן | הרוס] פונכי. הוא .- ד | מת] הוא ₪ ך | ותאמר -- יעקכ] מן רחל שנ' ד | 9 ואפ -- 
אנכי] פאגנכתי. וגו' ד | הרם] כאילו - [נ, כאלו - דפאכי. כאלו הוא -- ת | 


לפרעה לאשה וכו' ‏ רִ' יהושע בן קרח אומר מאחבתו אותַה פרעה כתב לת בשטר כתובח כל ממוגו בין כסף 
בין זהב וכו' וכתב לה את ארץ גשן לאחוזת וכוי וכתכ לה את הגר בתן מפלגשו לשפחת וכו' וע"ע בתרלי אי, 
וגס אצל אפרם הסורי האגדח שפרעה נתן את הגר לשרה ועי' במ*ח חלק ייז צר 65 ועייע גריגבוים נייע ביוה. 
טרעגע וכוי צר 102: 1 בת פרעת חיתה. בשכל טוב חועתק מצרית ארשב"י בתו של פרעה היתה וכיון שראפה 
מעשיה של שרה אמות מוטב לתיות שפחת שרה מבת פרעה וכו', ובלק'ט כתגב מבית פרעה נתגות לה : 
2 ולא מטרונת. בפירש*י עה'ית גורס או מפרש אמר מוטכ שתהא בתי שפחה בבית זה ולא ג ב י ר ה בבית אחר ועח"ג : 
8 הא אגריך. דורש הגר נוטריקון ושמה הגר אטר לה פרעת לשיה חא אגריך הנה שכיך שאתן לך את בתי 8 
לשפחה, וגם בערוך ע' הגר הגי' א מ ר הא וכו'י, וכן במררש אגדה הוצ' רשיב ושמה הגר פרעת נתן בתו לשרי . 
שפחה בעת שלקחה ולכך נקראת הגר כך אמר לשרי חא אגריך : 4 אמר טוטב וכו'. בכייל חפר מכאן עד בבית 
אחר, והשלמתי החסרון כמו במאמר שלפניו, וחתיבות ב נ ו תן ש ל מ ל כ ים הושלמו בכי'"ל ביני שיטי בכתב חספר בדיו 
דיהת והגי' מקויימת עפ'י הספרים שציינתי וטעם הגי' שדרשו בנות מלכים תרתי משמע בת פרעה ובת אבימלך ועי' גם 
בחי' רְריל, ופסוקים מתהלים מזמור מ'"יה נדרשו באברתם גם לעיל צר 865 וצר 868 : 6 מאיכן היא מכתי. לא כשם 
וכו' אלא הנה נא עצרני יי וכו' , ובכיייל כתוב בגוף הספר א גי מכתי ותוגה ה יא ביני שיטי ועח"נ, ותגיי מ כ ת י איתא 
בכ"י וילקוט ובמדרש דפ"ר וד"ו, ובד' קראקא א' לא נדפסה המלת בבירור, ונשתכש בדי קראקא בי ₪ ב ת * וכן בדפוסיי 
אחרים: 7 קבוע וכו'. בכי'יל כתוב קבוע היא צריכח -- מיומס -- חוא צריכה, ועל טלת ק ב ו ע הוגח ביני שיטי בכתב 
אחר ק מיע, ומלת מיומם ג"כ בכתב אחר וכתוב כנ' על הגרד וכן נסטנו הקוים על הגרר, ואי אפשר לברר 
הגיי העיקרית ולפרשה, ומלת ק ב וע כמו בכייל בגוף חספר איתא גם בכי"פ וכייו, ומן הנמנע שבאילו ג' כיי 
הישנים והמעולים משאר כ"י יהיה נשתבש קבוע ממלת קמיע, וכן קשה לפרש מלת מיומ ם חטקויומת גם עיי 
כיים, ובערוך דפיר ע' מיימים הועתק ומפרש מיימים חיא צריכה ₪ "א קמיע היא צריכה כלוט' רפואה מלשון 
מחי ומסי, ומוכח שהיו לפני בעל הערוך בב'יר שתי גרפאות שונות בספרים שונים הגיי האחת מיימיס חיא צריכה 
והגיי האחרת קמיע היא צריכה (ובשרפיע הודפס 5 '' קמיע חיא צריכה, ונכון בערוך דפיר ס"א קמיע וכוי 
מדמפרש כלומ' רפואה וכו' וזהו פירושו . לתגי' מיימיס), וכבר היתה הגי' העיקרית זרת לפני בעל לק"ט שמפרש 
אמרה שרה יודעת אני מח)כן חוא מכתי לא מפני כ ש פ 'ם ולא מפני קמיע שאני צריכה אלא הנה נא וכו , וכן 
בילקוט לא מפני כשפים ולא מפני קמיע וכו', ובעקירה שער יז חועתק אמרה וכו' מהיכן מכתי לא כשתם אומרים 
קמיע היא צריכת, ומפרש שם יורו שחשבה שהש"י עצרת באופן שלא יועיל לה לא לחש ולא קמיע וכוי, ובכייג 3 
חסר כל המאמר, ובכי"ל אפשר לקרות גם מ ומ ס בסמ"ך, ורחוק לשער שפי' טיומס כאן מלייס מימסא שהוראתו / 
ג'יכ מנאף (כמו שכתב לי ידירי רא"ח לעף) ולפרש שחיו אומרין על אותה הצדקת מנאף היא צריכה |צעיג, ועיי 
מיומס במ"י לעיל צר 264, ואולי כשם וכו משל חוא שהיו אומרין כן על עקרה: 8 תני כל מי וכו'. בלקייט בא נא א 


\ 








הג 4 





לךלך | פרשה מר מה טו יש--נא מז א 7+ 


אבל לימות המשיח יחורו ויהיו לישואל כרי לקיים מאמרו שלהקביה, אבל עכשיו שבעה נתן להם 
שני שבעה גוים רבים ועצומים ונוי (שם ז א). אמר רי יצחק חוירתא רעיא בעשרה ואימרתה ולא 
בחר, כל אלין את הקיני ואת הקניזי וגוי ועדיין ושרי אשת אברם לא ילדה לו אתמהא : 


פרשה מה 


מז א) ושרי אשת אברם [לא ילדה לו] ונוי אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים א 
מכרה (משלי לאי) מהו מכרה ר' אבא כר כהנא אמר עיכורה היך דאת אמר מכורותיך 6 
ומולדותיך (יחוקאל טז ג), אברם היה גדול מנחור שנה ונחור היה גדול מהרן שנה, גדול שתי 
שנים, שנה לעיבורה שלמלכה ושנה לעיבורה שליסכה, והרן מוליד לשש ואכרם אינו מוליר ושרי 
אשת אברם לא ילדה לו: | 

[לא ילרה לו ר' יהודה אי ל ו לאברם לא ילדה אבל אילו נשאת לאחר ילדה, רי נחמיה 


אמר לא לו ולא לאחר, מה מקיים רי נחמיה לא ילדה [לו], אלא לו ולה דרוש לא ילרה לה 10 
שרי לו אברם : 


ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היית והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה, בעון 
קומי רי שמעון בן לקיש מהו דחנינן עכדי מלוג, ‏ אמר להון מה דאת מליג מליג, אמר רי שמעון 


4 ינקו כי ע'"ס, ילק' פשלי כי ססקס"ד, ילק' פכיכי מטלי ליפ *' : 6 לעול 75 864 \ם"כ: 10 ילקוע כי. ע'יס: 12 עקוע 
טס, פדכ'יס פכיןו: יכוט' ינפוס פ'"ז ס' פי: 18 יבעום פיז פיפ : | ילק' פסניס כ' פש"כ, ילק' עכיכי סקליס יס קיי ייים : 


1 של הקביה] ,- שנ' אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמי לי אדום ומואב . . משמעתם י | 
2 *ועצוטים דפחזנכתי] ועצמים - | הזירתה [ן | רעייה ן( | ואימרתה] [1, ואימרתא דפוכתי, ואמרתא א | 
לא כי | 8 אלין] 1+ אילין פואכ/ אילין (אילן י!) אמר הקב"ה לאברהם דיהיב ליה דְרְזי | ועדיןי | אתמהא] פואגפ , 
לי דת | 4 **לא--ווי ך] לא ילדה לו פנכתי. גו ל. לי וא | אשת] כת' = פא'גכ | *ורחוק -- 
מכרה אכת] וגוי ורחוק מכרח ךָ, רחוק . . מכרה [1, וגוטי ל | 5 מחו] מה הוא ן, לי גכ | *ר' אבא -- 
עיבורה דְפאנת] ר' אבא . . עיבורא לי עיבורה כדברי ר' . . בר כהנא ן, עיבורה 5]/ מכירה כ | 6 אברהם פאתי | 
היה לי ף אכ | נחור י | היה לי פואכי | גדל א* | מן הרן ן | גדול]. גדל [א: אברם גדול מהרן י, נמצא אברם 
(אברהם פ) גדול מהרן דפ / והרן גדול ך | 7 שנה] חר א?. ל' דְ'א' | יסכה] שרה ן | הרן י | לשש] פואגכי: = 
שנים דְן | ואברהם פא"1כ | *שרי -- לו ְפואנכתי] ושיי אשת אברם וגוי א!, לי ל | 9" יהודת 
(יודן 1)] 8: ר' יהודה (יודן [) ורי נחמיה (נחמיא א*) -- דואנכת | אומר וחאי: אמר דנכ | לו לאברהם 5/ 
לו וי, לאברהם כ | אבל] הא א1, לי וכי | *אילו דיפוא'ג] אלו דא'כי. אס חת: לאל | נישות ג, היתחת 
נישאת ד | ר'] פואנכי. ור' דת | נחמיא א' | 10 אומר אי | מה-- ר' נחמיה] פן, ומח . . י, מה . . רי 
נחמיה אמ' 1, ומה אני מקיים כ, ומח דכתיב דֶת | *לו דונכת] ל לפ | אלא] פגי: ל דת | דרוש] פ' 
לי דנתי | *לא -- אברם לַ"] לא ילדה שרה לו אברם ל, ילדה שרי לו אברם 5: לי דְתִי | 12 מצויה] חאכי: 
₪ ושמה הגר דְפוְ | שפחת] נכסי א | חייה] [, הייתה ן, היתה דְפאכתעי | והא א | ושיי וג | 
למוכוה] וחאנתע. למכרה דפכי | 18 קמי א' | מהוא ן, מאי ן | דהנינן] פוא'גכע. דתנן א?, דתנ' ךְ1, 
דחנא דְן], דתניא י | עבדי לי י | לון וְאַג | מה דאת] פע, מה דאית א1, כמה דאת אמר [י, כמה דאתמר 1, 
כמה דתימר ךָ' | מליג מליג] 1 (ן, מלוג טלוג דפוא*כתי | 


2 חזירתא וכוי. ‏ משל הוא החזירה הטמאה היא רועה בעשרה ילדים והכבשה הטהורה ולא באחך וכן כל אילו 
את הקיני ואת הקניזי וגו' חם עשרה ועדיין ושרי אשת אברם לא ילדה אף אחד, ואתמהא כאן מלת הפלאה ועיי 
לעיל צר 177 וצך 202, ואלין בכיייל כמו לעיל צר 45 צד 95 וצר 265: 


פרשה מה. בכי"א א' פמיג, ובכייג וכייכ פמ"ו, ובמקרא כאן פרשה סתומת : | 7 ואברם אינו מוליד. 
בחמיה, אלא ושרי אשת אברם לא ילדה וכו', והמאמר אברם היה גדול וכו' נסדר כבר לעיל צר 864 ועייייש במ'י, 
ושם מסיים ואברם אינו מוליד אתמהא ותהי שרי עקרה וכוי: | 9 לא ילדה לו. כן הוספתי וכן הושלם בכי"ל ביני 
שיטי: ‏ 10 לו ולה דרוש. לא ילדה לו ולה שפחה וכו" לא ילדה ל ה שרי מצדה לו אברם מצדו, ובדפוסי' 
וכייח הגיי רק לו ולה ועח"נ, וסגנון אחר בכי"א בי מקויים רי יחודה אומ' ולא- ילד אלא לו, ובכי'א א' מקויים 
רי יהודה אומ' לו ולא 'לדה לו, ובכייו משובש סוף המאמר: 12 ולה שפחה וכו'. ואכ"כ ולו שפחה וכו'. ודורש 
שפחת מלוג חיית וכו' ולא היה רשאי למוכרה, וכן בלק"ט ולה שפחה מצרית לה ולא לו. שלא היה רשות לאברהם 
בה לפי ששפחת מלוג הייתה והיה חייב במזונותיה ולא היה וכוי, ולפרש שפחת מ ל וג מביא המאמר בעון וכו' 
מהו דתנינן עבדִי טלוג אמר לחון וכו', ‏ ולשון המשנה ביבמות שם אלמגה לכהן גדול וכו' הכנוסה לו עבדי מלוג 
ועכדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכו" ואלו הן עבדי מלוג אפ מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה 
אעפיי שהוא חייב במזונותן וכו', ובסוגיא דירוש' יבמות שם ג' ר' הייה בר אך' בעי קומירו' מנ' טהו 
עבדי מלוג א"ל כמה דאת אט' מליג מליג ועי' בערוך עי מלג, ובפדר"א שם נסיון החמשי שנלקהה שרה אשתו 


46 לך לך פרשה מר טו. יט--כא 


ברעתו שלהקכיה שמנחיל לישראל עשרת עממים ולא נחן להם אלא שבעה, היינון תלת אחרניתא 
[את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני] רי א' ערוייה שלמייה נוטייה, ‏ רי שמעון בן יוחי אי 
דרמסקוס ואסיא ואספמיא, ‏ ר' ליעזר בן יעקכ אי אסיא. ותרקי וקרטגינא, רבנין אמי אדום ומואב 
וראשית בני עמון הם שלשה שלא נחן להם בעולם הזה שני כי לא אתן לך מארצם ננו' (דבריסב ה) , 


1 הקכיה] פוחאנכ. מקום דְתִי | שהוא מנחיל פוחגכי, שינחיל א, להנחיל להס ְך] | את ישראל 1 | 
עשרה א"י, ארץ עשרת פוכ, את ארץ עשרת ךזן, ארץ יי ך!, ארץ עשרה דִך | עממים (עממין א?)] [א/=- 
את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני הינון תלתא ואת (אינון תלתא ואחרנייתא ואת ') החתי ואת הפריזי ואת 
הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי הרי עשרה ךזי, (ולא נתן להם אלא שבעה) את הקני 
ואת הקנזי ואת הקדמוני חינון תלתא ואחרניתא ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי . . ואת היבופי 
הרי עשרה כ, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני (ולא נהן להם אלא שבעת) הלין תלתא ואחרניתא את החוי 
(וצ'יל חחתי) ואת הפריזי . . את האמורי ואת הכנעני והגרגשי והיבוסי הרי עשרה ףָ, (ולא נתן להם אלא שבעת) 
את הקני ואת הקנזי ואת הקדמוני והינון תלתא את החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי . . ואת הגרגשי 
ואת היבוסי | , את הקיני (הקני ך]) ואת הקניזי ואת הקדמוני דר | ולא -- אלא שבעה] פן, ולא . . שבע א?, ולמה' 
נתן להם שבעה ְזְגָכ, ולמה. . אלו השבעה ו!, ולא נתן להם אלא שבעה (ז' ך') את החתי ואת חפריזי (חפרזי ך]) 
ואת הרפאים את האטורי ואת הכנעני ואת הגרגשי היבוסי הרי שבעה (ז' ךד!) ולטה נתן להם שבעה (ו' ך1) 
פירושן (פירשן ךן) לעיל ד | היינון --- אחרניתא] ואיילינון הינון חלתיי חורנייתא ן, ואילין אינון א ואלת חס 
(ואילו הן [ , ואלה י') השלשה (שלשה ם) שלא (לא כי') נתן להם פנכיי , ואיזה (ואי זה דייך]) הם השלשה (הג' ך) 
שלא נתן (ניהן ך) להם דְחת | 2 *את -- הקדמוני ל את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני [, (גרגשי) הקיני הקניוי 
והקדמוני א, לי לפחגכתי | ר אי] ר' אומ' דיוחכת. רגי אומר דִי, לי פואנ | *עדוייה] ערויה חזג, 
ערביה ‏ פ: ערביא דְכְַתִי. עדוייה ל, עדויה א | שלמיה פוחא*ן : שלמיא א?כתי | גוטייא ךן, מטיה פזז/ 
ניוטייה כ, נטייה ן, נטייא י | אומר דְפַתי: אט' חאנכ. | 8 דרמסקוס] וחנכעיי, ררמוסקופ ך 1 
ואסיא] פודזאנכת / ואסייא ךך, ועסיא י, אסיא ע | ואספמיא] פכתעי. דייא ך, ואיספמיא 1 . ואספני 1! 
ואפניא א?, ופניא א | אליעזר דפוא*נכת. אלעזר א | אוטר א?כתי. אמר דפחא'נ. | עסא-י | 
*ותרקי דפוחאג] וחוקי ל, ותורקי ן, ותירקי כ, וטרקי י, וטרקיא א | וקרטאגיני ן. וקרתגניא 5 ו 
וקראטיגנא א', וקרטניא ו | 4 הם-- ועצומים וגו לי [א | שלשה] ן, השלשה פנכת'י הג' ך | שני--וגוי] 
שני . . וגוי ובמואב כת'י אל תצר את מואב קיני מעשו קניזי וקדמוני טאדום ומעמון 7", שני . . לך מארצס 
ירושה עד טדרך כף רגל (עד מדרך וגו' שנ' ף) כי ירושה לעשו נתתי את חר שעיר ובמואב כתי אל . . את מואב 
ואל תתגר בס מלחמה (את מואב וגו' 1) קיני מעשו קניזי וקדמוני (קנזי וקדמני [) מאדו' (ממואב [) ומעטון פ3/ 
שני כי לא אתן לך מאוצו ירושה ובמואב כתיב אל תצר את מואב קני חוא עשו קניזו וקדמוני עמון ומואב !1, 
אדוט כמה שני כי . . לך מארצו יהושה כי . . הר שעיר ובמואב כתי אל . . את מואב קיני מעשו קניזי: וקדמוני 
ממואב ומעמון כ אדום שני' כי . . לך מארצו ירושה כי . . הר שעיר ובמואב כת' . . את מואב ואל תתגר בס 
מלחמה קנז הוא מעשו קיני (קני ן) וקדמוני הוא (הם ך]) מאדום ומעמון דְ, בעטון כתיי כי . . מאוצם עד 
מדרך כף רגל ו כו' ובאדום כתי' . . ובמואב כתי' . . קני הוא מעשו קנזי וקדמני הוא מעטון ומואב ךז | 


מפרש את הקיני וכו' ואת הקדמוני שהן ארצות בני קדם ועל מושבי הנווטים ויחופס להערבים עי' שענקעל ביבעל- 
לעקסי' (במאמר הח' נעלדעקע) ח"ד צר 269 ושירער ח"א צד 728, ועל שלמייה עיי אייטינג נאכאטעאישע 
אינשריפטען צר 28, ורשב"י מפרש דרמסקוס!) ואסיא?) ואספמיא*), ואסיא ג"כ שם מדינה, ועי' לעיל 
צד 844 וכן פי' דרמפקוס גבול דמשק ואספמיא גבול אפמיא ועי' בערך מלין צר 154 ובמייח חלק לייט צד 51/ 
וריל בן יעקכ מפרש אסיא ותרקי+) וקרטגינא*), והגי' ר' א' (רבי אומר) איתא גם בדפוסי' וילקוט ושלשת ביי, 
ובחמשת כ"י ליג רבי אומר והמאמר הראשון שם סתמי, ובשכל טוב איתא את הקיני זה שלמאי ואת הקניזי ערביי 
ואת הקדמוני טוטי (וציל נווטי) דברי ר *י ומשמע שחועחק כן עפ"י גי' הירושלמי ר' יודה אומר ומפרש קיני 
שלמאי כמו שגורס בירוש' קידושין שמלאי וכו' ושם צ"ל שלמאי, וגם בת'יא מתורגם הקיני שלמאי ובתר"י א' שלמיא, 
אכן בשכל טוב וחכמים אומרים אדום ומואב וראשית בני עמלק, (צ'יל עמון), ותוא כגי' הב"ר רבנין אמ' אדום וכו', 
ומהשינוים בירושלמי עוד סדר השמות בדברי ר"ש ובדברי ר"א בן יעקב ועיי גם באגה"ת חיב צד 40: ובבבלי 
ב'יב שם ג' לאפוקי קיני קניזי וקדמוני תניא ‏ ר' מ איר אומר נפתוחא ערבאה ושלמאה ו' יהודה אומר הר 
שעיר עמון ומואב ‏ רי שמעון אומר ערדיסקיס אכיא ואספמיא וע" בדי"ס ושם נסמן עפ"י שני כ" הגיי אפמיא, 
ומכיר כאן חועתק דרמסקוס אסיא ואספמיא בערוך ע' אסיא ‏ וע' אספמיא. והלשון לפנינו ובירושלמי אדוס ומואב 
וראשית בני עמון כלה"כ בדניאל ייב מ"א : 4 כי לא אתן לך וכו'. כ"ה ל ך ככל הספרים; וכמקרא שם כתוב כי 
לא אחן ל כ ם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר, והפסוק נשתבש עפיי הפ' אל תצר 
את מואב ואל תתגר בס מלחמה ‏ כי לא אתן ל ך מארצו ירשה וכו', ובהגי' שלפנינו הובא רק הפסוק שנאמר 
בעשו שהוא הראשון משלשה עממים אלו, ולא הובאו הפסוקים שנאמרו במואב ובעמון דברים שם טי וי"מ, וגס 
בדפיסי' ובכייפ וכי"ג וכי"כ וכי"ת וילקוט לייג וב ע מ ון כת', ובכי"ח גורס כן ומביא ראש הפסוק שנ' ב ע שו 
כי לא אחן לך מארצס עד מדרך וכו', ובגליון כי"ל נוסף ובמואכ כת' אל תצר את מואב, ועוד נוסף שם קיני 
מעשו כניזי וקדמוני סאדום ומעמון, וגי' זו מסכמת עס גי' כייפ, ובדפ"ר וד"ו הגי' קנז הוא מעשו קיני וכוי 
מאדום ומעמון ועח"נ, ובמ"כ הגיה קניזי הוא מעשו קיני וכוי מעמון וממואב וכן הדפיסו אחריו, ונר' שזהו הוספה 
מאוחרת ולא הועתק ברש'י עחית ובלק"ט, וכן ליתא בירושלמי בשני המקומות ושם לא הובא גם הפ' כי 
לא אתן וכו', ובכייו וכי*א א' וכ' הגיי רק רבנין אמ' אדום ומואב וראשית בני עמון. אמר רי יצחק וכו : 


(סאָ8ו[1)911) (ְע0ץ80000 (* -מְא0ק6 (' .40000 (* -4066'  ?(‏ -20000%% (3 


ד עוקיקוהוריויירי-רררי- קירו ,רייר קורי קייר רייר ויקויר ריקה 


מ ו מצ וב .4 4 א 
, 


' 
. 
: 
, 





לך לך פרשח מ = טו יח--כא 1155 


העולם הוה גילה לו העולם הכא לא גילה לו וחרנה אמר הזה והכא נילה לו, = ר' ברכיה אמר רי 
לעור ור' יוסי ברי חנינה חד אמר עד היום ההוא גילה לו וחרנה אמר ומן היוס ההוא גילה לו : 
לזרעך נתתי את הארץ וגוי רג הנא ורי דוסתי בשם רי שמואל בן נחמן אף מאמוו 

שלהקביה מעשה שני לורעך נתתי אתן אין כתוב אלא נתתי, ‏ רי יודן בשם ר' אבא יאמרו 
נאולי ייי אשר הוא גואלם אין כתי אלא אשר נאלם (תהלים קז ב), אמר ר' אבין כי פודה י*י 5 
את יעקב אין כת' אלא כי פדה (ירמיהלא י), רבנין אמי אשוקה להם ואקבצם כי אפרם אין 
כת' אלא כי פדיתים (וכריה י ח) ,| אמר ר' יהושע ויברא ייי אין כת' אלא וברא (ישעיה ד ה) כבר 
היא ברויה ומתקנה : 

200 יש--כא) [את הקיני ואת הכניזי וגו'] ר' דופתי בשם רי שמואל כן נחמן לפי שאינו כג 
מוכיר כאן החוי לפיכך הוא מביא רפאים תתתיהם, ‏ ר' חלבו בשם ר' אבא בשם רי יוחנן כך עלה 10 


2 עיי פנסועס 3'כ סיי טכס כ" ': 8 ילקוט כ ע'ס , ילק' מכיכי ישעיס ד' ס', עדכט ססליס ק"ז פיי ני: | 9 ינקוע 
שס, יכוע' טביעים פ'ו כו 3 , יכוט' קירוטין פ'"ס כ"ס די, בנס כסכס כו סי : 


1 גלה דְך | העולם -- לו] והעולם . . לו פנכ, אבל העולם . . לא גלח לו דִת; לי א | וחרינא גת 
ואוהרנא ך, וחד פדזאכ | הזה והבא] העולם הזת והעולם הבא פא אחד העולם. . ואחד העולם הבא ךָ' ו 
את העולם . . ואת העוה"ב ךן | גלה ך, הראה ך] | רי ברכיה -- ומן --- לו לי א | אמר לי כ | רי אלעזר דֶן, בשם 
ר' אלעזר כ | 2 בר] נכ. בר דת | ההוא] ג, הזה ךְפכת | גלה דת | וחרגה] ן, וחרינא ‏ , ואחרינא כ 
ואוחרנא ְ', וחד פךן | ומן] מן פ: עד דגת | גלה דת, לא גילה ן | 8 רב הונא] ונכימ/ ר' . - דפאת | ווכמ | 
דוסתאי ך כְִֶזימ, דוסטי ן, דוסטאיי ן, דוסא ם | בן] ן; בר ְפנתימ: ברי כ | נחמני י | מאמר ן , במאמרו פ | 
4 מעשה] גילח (גלה א') לו א | שני-- אלא נתתי לי א | נתתי לי פוג | אתן] פכימ/ אתן את האוץ 
הזאת דְוְנַתִי | אין כתיב (כתוב מ, כת' פנכת) כאן דפנכתימ. אין כתי כן ן | נתתי] פנגתימ; לזרעך נתתי כ / 
לזרעך . . את הארץ הזאת ן, נתתי . . הזאת ך | **יודן דפוכתמ] לי ל | אבא ₪ בר כהנא דְפונכתט | 
*יאמרו ל"דפונכתים]| לי ל | 5 הוא ל' פכימ | אין כתיב (כתוב מ, כתי כ) כאן פחכי: אין כתי כן וג: לא 
נאמר דִֶת | אבין] פוחא*נכ. אנון דת. יידן א'מ | 6 אין כתיב (כתוכ מ: כת' פאת) כאן דפאתימ. אין כתי 
כן ןג (וכן בסמוך) | פדה] םי ₪ ""י את יעקב דואנתט | 7 יהושוע ךן, יהושע בן לוי פואנ, אכהו כמ | 
ויברא י"י] פא?נכ: - על כל מכון (על מכון ימ) חר ציון דותים | וגרא] ₪ יי ואכתימ. - . על כל מכן ג | 
8 הוא א | | *ברויה דְפנת] בואה ימ: ביייה ל, בריאה [2, ברוי א?. בראוי א | ומתקנה] ןג, 
ומותקנה כ', ומתוקנת דְפמ: ומיתקנא י, ומתוקן א | 9 דוסתאי דְפאכת. דוסטאי ג | בן] ו: בר דפגכת | 
שאין + | 10 **כאן (כן ן)] חנה ל | חוי דיאלי, חיוי כ, חיווי ן, חיוויי , את החוי ת | לכך א | הוא לי כ | 
בשם ר' אבא] בשם . . בר כהנא פכ, שמעון בר ווח ן | עלה] אןת: עלת דְוְג: עלתה פחכי | 


כרת וכו" מיותר דכל המאורע המסופר בזו הפרשה היה ביום שכרת הקב"ה עם אברהם את ברית בין הבתרים 
ודרשוהו לענין עות"ז ועות"ב וכדמפרשי אמוראי פלוגתא דתנאי חד אמר עד היום ההוא וכו' וחרנה אמר ו מן 
היום ההוא וכו', ועמוק המאמר ופירושו חן לפי הגי' שלפנינו והן לפי הגי' חד אמר ער הזה וכו' ואוחרנא 
אמר עד היום ח ה וא וכו' ועי' במפרשי המררש, ובתנחומא מייב שם איתא בא בימים מהו בא בימים ר' יוחנן 
אמר בוילון של חעולם הזה ור' אלעזר אמר בעולם הזח ובעולם חכא לכך נאמר בא בימים אמר לו לזרעך נתתי 
את הארץ הזאת וגו' הראה לו מה שבעולם חזת ומה שבעולם הבא לכך נאמר בא בימים וכו' ועי' באגה"א ח"ב 
צר 67, ובלק"ט כתב עפ"י זה המאמר שלפנינו ביום התוא וכו' מה ת"ל התוא מלמר שגילה לו העולם הבא, 
ומוסיף שם וכה"א ואטר ביום ההוא הנה אלתינו זת קוינו לו ויושיענו: ‏ 8 רב הונא. וכ"ה עוד בשלשה כ"י 

דפ"ר וד"ו וילק' מכירי, ועדיפא הגי' ר' הונא , ובמדרש תהלים מ"ב שם ג' דא יאמרו וכו' אשר גאלנו היה לו 
לומר או אמרו גאולי ה' אשר גאלם (ובמ' תהלים שנדפס מכבר איתא עוד או יאמרו גאולי ח' אשר יגאלס) אמר 
ר' יהודה בר שלום יפה הוא אומר למה שמאמרו של הקכ"ה מעשה הוא (ושם נוסף אמר רבי חונא בשם רבי 
דוסתאי בשם ובי שמואל בר נחמן ומטקים אחר את למד שמאמרו של הקב"ת מעשת הוא) וממי אתה למד 
מאברחם מה כתיב ביום ההוא כרת וכו' אתן אינו אומר אלא נתתי וכי בנים היו לו לאברהם כבר והלא עד עכשיו 
לא הוליד אלא מאמרו של הקכ"ה הוא מעשה אמר הקב"ה אמרתי דבר הרי מעשה נעשה אף כאן אומר גאולי 
ה' שכבר גאלם : 9 שאינו מזכיר כאן החוי. שנטנה במספר זי עממים ועיי דברים זי א', ולא נתפרש הטעם למה 
מביא רפאים ואינו מזכיר החוי, וכן כתב בעל א"א תימה דאס גזר חוי למה מביא רפאיס תחתיהם  :‏ 10 ר' הלבו 
וכו'. בירושי שביעית וקירושין שם ג' והטיבך והרבך מאבותיך וכו' מה מקיים וכו' מאבותיך פתר לה לעתיד לבוא 
דאמר ר' חלבן ש מ עון בר בא בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת (ארץ ז') עממים ואתם עתידין 
לירש ארץ של עשר עממים תלת חורנייתא (אחרניית') אילין אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר' יודה 
אמר ערביא שלמייא נגבטיית (שמלאי שכייה נבטייה) ר' שמעון אומר א סיא ואספמיא ודמשק 
(אסיא ואספמיה ודרמשק) רי ליעזר בן יעקב אומר א סייא וקרתיגני ותורקי רבי אומר (ר' או') אדום 
ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אע"*פ שנגאלו וכוי, וכגי' הירושלמי הגי' בכיש ר' חלבו שמ עון בר 
ווה בשיר יוחנן, | ובשכל טוב נשתבש ו' הלבו ור' שמ עיה בר אבא בשם רי יוחנן אמרו כך עלה בדעתו 
של הקב"ה להנחיל עשרת עממין לישראל אולם כדי לנסות בם הניח מהם וכו', ועשרת עממין הן המנויים במקרא 
את הקיני וכו' ואת החתי וכו' ואת האמרי וכו' ואינו פורטן בירושלמי ובב"ר כאן לפי הגי' שלפנינו וכן אינו 
פורט שבעה עטמים שנחן להם; ועם גי' הירושלמי מסכים גס הלשון היינון חלת וכוי והוספתי את הקיני וכו' כמו 
שהוגה גם בכי"ל ביני שיטי ועח"נ, ואותן שלש ארצות האחרות מפרש רבי ערוייה) שלמייה נוטייה?) ונר' שרבי 


( ,420006. | ?( 


4 לך לך פרשח מר מו יז יח 


יושנ ותמה כל היום א' במה אברר, אמר לו הקביה קטוע הרא מנונייה מן כדו ביום ההוא 
כרת י*י ונוי, באנו למחלוקת רי חננא בך פפא ורי יודן ור' אירי ורי חמא ברי חנינה, ‏ רי חננא בר 
פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות, א ר' יודן ורי אירי ורי חמא ברי חניי אמר משום זקן אחד 
משם ר' הקביה ברר לו את המלכיות ההיר. הרכבת אנוש ל ראשנו (תחלים סו יב) הרכבת אומייא 


5 לראשנו כבאנו באש ובמים (שפשם): ר' יהושע אי אף קריעת ים סוף הראה לו דכת' אשר עַבֶר 
בין הגזרים האלה היך דאת אמר לגוור ים סוף לגזרים (תהליםקלו יג) : 


כב יח) ביום ההוא כרת יי את אברם וגו ר' יודן רבן יוחנן בן זכיי ורי עקיבה חר אמר 


1 יושב לי א | ותמיה וְתְעי, חמה א | כל] ואעי (ששס), .- אוחו דפנכתי | א] אמר דפוכת: ואר ג, 
לי אכעי | אבור (אברור א', אבור כ, אבחר א'] (? - בגיהינם (בגיהנם ד'פא'ני, בגהיגס ן, בגהנם ךן) 
או בטלכיות דְפא'גתי. בטלכיות או בגהינם כ, גיחנם קשה מלכיות קשין א" | אטר לו חקביה] פואנכעי, 
₪ אברהם תת | קטש] פן: קטע דואכתערי. קטיע ע | הרא] הרא פ. חר ע. הדין דואכתףי"*י, 
ההוא ך?, הוא ן | מנונייה] מונטיא דְָא!, מנטיא פנ, מוניטא רך?, מונטים ך1, מילייא ן, טלניא *, 
מלכיא ו' (שם), פטטיא 2 | מן כדו] מן לבך (, מלבך ברור לך את המלכיות ו', מן כדו מן דאת (כדו את כ) 
בעי אכ | ביוס] שנאמ' ₪ א | 2 וגוי] את אברם פן, את . . ברית א, את אברם (אכרחם ') ברית לאמר גי (שם)/ 
ברית לאמר כ, את אברם ברית לאמר מהו לאמר ל"ך, ברית . . מהו לאטר ך | | ר' חננא -- ברי חנינה] רי 
חנינא (חננא 1) . . . בר חנינא דְן, ר' חננא (חנינה ך]) בר פפא וַרן, לי פאי (שס) | *רי חננא -- אטר א?ג] 
רי חנינא . . אמר דָי (שם), ר' חננא אמ' ל, ר' חמא בר פפא אמ' ף, דאמי ות | 8 בירר] פואלגי (שפ). גור דת | 
לו לי וי (שס) | את לי פא | רי יודן -- המלכיות] ר' יודן . . . ור' חמא בר' חנינא אמרו משום זקן משם ר' הקב"ה 
בירר לו את המלכיות [, ר' יודן . . . ור' חמא בר חנינא אמר משום זקן אחד הקרדוש ברוך הוא ‏ בירר . . 
המלכיות י (שם), ר' יודן אמי הב"ה בירר (בירר לו א') המלכיות א, ל' דפות | 4 לראשנו] ₪ באנו באש 
ובמים דְזְב | הרכבת -- לראשנו] הרכבת אומיא לראשנו רְֶז, הרככת . . לראשינו א?2כ, הרכבת . . לרשינו י (שם), 
ארכבת , . לראשינו ן, ארכבת . . לראשינן א', ארכבת . . לרישינן י, אומיא לראשנו פם. לי דת | 5 כנאנו] חי 
באנו באש ובמים כבאנו פן, באנו דְא!נכתי. בבואינו א? | ר' יהושע] ₪ בן לוי | אמר דואנכתי | א" לי א | 
7 *רבן] ורבן ל, ר' ן. ורי דפנכ | זכיי] וג: זכאי דפכ || 


לר"ח בר פפא כל נפלאות ומחשבות שהשבת כדי שיקבל א'א את המלכיות אלינו בשבילנו ‏ כדי שנעמוד בעולם, 
ושס ג' שמעון בר אכא בשיר יוחנן אמר ד' דברים וכו' תורה וקרבנות גיתנם ומלכיות תורה שנ' ולפיר אש וכוי 
אמר לו הקב"ה אברהם כל זמן שבניך מתעסקים בשתים וכו ועתיר בתמ"ק ליחרב וקרבנות ליבטל וכוי ר' חנינא בר 
ספא אמר אברהם בירר לו את המלכיות מיט וכוי צורם מכרם ואין צורם אלא אברתם אבינו כדכתיב הביטו אל 
צור וכו' והי הסגירם שהסכים חקב"ה עמו ר' ברכ יה ב שם ר' לוי אמר כל אותו היום היה א'א יושב ותמה 
בלבו ואומר לאיזה מהס אברור לגיהנס או למלכיות זו קשה וזו קשה איל הקב"ה אכרהם ער מתי אתה יושב 
ותמה בלבך פ סק מילניא מן ל בך (ובכייא שס הגיי מלכי או מלכיא, ובערוך הש' עי קטע הועתק מפסיקתא 
פסק הדא מוליא מן לבך, ובשרפ"ע שס פסק חדא וכו) הה"ד ביום ההוא כרת וכו" לאמר ם הו ל א מ ר רי חיננא 
בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות באנו למחלוקת רי יודן ור' אירִי ור' חמא בר חנינא וזקן א החד 
בשם רבי הקב"ה בירר וכוי מ''ט הרכבת אנוש לראשנו הרכבת א ו" ה על ראשינו כ א ל ו באנו באש ובמים, 
ופסקא דהחודש נמצאת כולה בשינוים מעטים גם בפסייר ושם ג' פ סוק הדא מלכי לבך וכן' הרכבת אנוש 
וכו' ארכבתא אומיא על רשינן באנו באש וכו', וכמד' הגדול עמוי 240 הועתק פסוק חרא מילא מלבך וכו' הרכבת 
וכוי ארכיבת אומיא על רישנא כבאנו וכו', ומפסיקתא נובע גם המאמר במררש תהלים ם' סי' די רבות עשית וכוי 
א"ר חנינא בר פפא נפלאות ומחשבות שחשבת וכו כרי שנעמוד בעוה"ז ונירש חיי עולם הכא רי יודן ורי אידי 
ור' המא בר חנינא בשם זקן אחד שאמר בשם רבי לא היה אברהם יורע שיברר לו את המלכיות אלא הקב"ה 
בירר לו וכוי אמר ר' ב רכ יה היה אברהם 'ושב ודומם בל אותו היום אמר לו חקבייה עד מתי אתה יושב ודומם 
קטע הדא מילתא (וגיי אחרת שס הדא מיליא) וכרור לך את המלכיות התחיל הקביה הותך את הדבו 
שני ביום ההוא כרת וכו' ועייע שם ליח פיי בי ונ'יב פיי ח , ובסגנון שלפנינו צריך לפרש שהסיוע הה'ד אס לא 
כי צורם וכוי מוסב על מאמר רחב"פ אברהם בירר וכו- ואולי צ'יל כן ועיי גם במיכ, והסיוע לדברי רי יודן. וכו' 
הוא הפסוק הרכבת אנוש וכו' כראיתא למטה, ובמאמר זת הראשון ר! יודן וכוי נעדרי בכיייל מלת א מ ' (ועיי במ"י 
לעיל צר 480 ועדיפא הניי ר' חמא, ונר' שגס כאן היתה הגיי שלימה רי יודן וכוי משום זקן אחד וכוי וגי' זו 
נשתבשה בכי"ו וכו"א א' ובי ובמנוה"מ, ובמאמר ריה בשיר אחא נייל שהגיי בכי"ל מנונייה !) היא גי' העקרית ופי' 
קטוע וכוי קטע מעכשיו זו המחשבה והכרירה הה"ד ביום ההוא כרת וכו' שכאותו היום נהתך הדבר (ותרג' כרת 
קטע בתר"י בי במדבר ""ג כייג ובתר/י א' וב' דברים יט ה' ותציווי קטוע כמו חבוע לקמן פמ"ה סיי ה'), וכן 
מפורש המאמר בתנהומא מ"ב א"ל הקביח חתוך את הדבר וכו' ובטר' תהלים התחיל הקביה חותך וכו', ובאנן 
למחלוקת וכו' לדברי רחב'יפ אברהס בירר לו את המלכיות ולדברי ר' יודן וכו הקב'יה בירר לו וכו', ולפנינו בכייל 
ובכ"י שציינתי וילק' תהלים ליג לאמר מהו לאמר (ואיתא רק בדפוסיי וכיי"ת המאוחר, ובכי"ל הוגה כן ביני 
שיטי בדיו דיהה) והדרש הזת הוא מנוסחת הפסיקתא וטעם הדרש מהו לאמר לאמר לאברהם שיברר לו את 
המלכיות וכשטת רחב"פ (ועי' ספרי נשא סי' ב'), ולכן נכונה שם הגי' טהו לאמר רחב"פ אמר אברהם בירר לו וכו' 
ואח"כ ג' באנו למחלוקת ר' יודן וכוי שלפי שטה זו בירר לו הקב'יה את המלכיות, ומשובשת הגי' בכי"פ וכי"ו 
ובדפוסי' וכי'ית המאמר מקוטע, והפ' הרכבת אנוש וכו' מפורש עפ'י איזה תרגוס הרכבת (ארכבת) א ומייא 
(אומיא) וכו' כלו' המלכיות: = 7 רבן יוחנן וכו'. כן הגהתי רבן וכמו שהגי' בכייו ר' יודן ר' יוחנן וכו כלו. רי 
יודן אמר שריב"ז וריע נחלקו חד אמר וכו' וכמו בסמוך ר' ברכיה אמר ר' לעזר וריב'יח חד אמר וכו' ומלת אמר 
נעדרת ועיי גם לעיל צד 175 ר' יודן בשם ריב'ז ר' בְרכִייהוּ בשס ריץ וּכָוי, ובַמקרא נר' הלשון ביום התוא 
.0 ם1/20106 ,לֶשסעפ (3 








לד לך = פרשה מר מו יו 08[ 


יז ווהי השמש באה ועלטה היה אמיטתה חוות : 

והנה תנור עשן ולפיד אש שמעון בר אבא בשם רי יוחנן (א') ד' דברים הראה לו 
ניהינם ומלכיות ומתן תורה ובית המקרש, אמר לו כל זמן שכניך עסוקים באילו שתים ניצולין מאילו 
שתים, פרשו משתים הם נידונין באילו שתים, אמר לו במה אתה רוצה שיררו בניך בגיהינם 
או במלכיות, = ר' חננא בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות, ‏ ר' יודן ור' אידי ור' חמא בר' 
חנינא אברהם בירר לו גיהינם והקכיה ברר לו את המלכיות ההיד אם לא כי צורם מכרם (דברים לב ל) 
זה אברהם וי הסגירם (שפ שס) מלמר שהסכים הקכיה לרברו, ר' הונא בשם רי אחא כך היה אברהם 


1 ילקוע טס: 2 ילקוט עס, ילק' סספיס כי סטלייז, עכילפ6 יסכו עק' דבסדע פ"ע, טמום כנס פנ"5 ק" ז'י, פנסועס 
פ'צ פקודי קי" ס', סנסועס טס קיי סי, פקיקפס פ' ססודט (ע"3 צ'), פסיקסס כנסי טס (ס'יו 5'), מדכט ססליס מב מייס 
סי בי פי סי" די כ"ב סי ס': 


1 "באה ךפאג כתי] לבוא לן | *היה דפוא'גכתי] ל' לא* | אמיפתה] [/ אמיטתא דגכתי | הוח דפוגתי, 
הוה כ | 2 *ולפיד אש פוגכתי] לפיד ך/ וגו' ל | ר' שמעון א"ת | אבא] ווה ן | א'] אמר דפא'כתי. 
אומר י (תהלים), ל' וא | ד'] ךד'א'י, איבעה דפוחנכתי (שם) | 8 גיהנם [א'גכי, גחינם דפא1. גחגם ת | 
ומתן לי י (שם) | כל זמן] בזמן י (שם) | יהיו עסוקים א*, יהו עוסקין י | באילו שתים] בשתים דְפואנכתיי 
בבי י (שם) | ניצולין] א, הן ניצולין פוני, הס (הן ך) ניצליס ד | משתים דְפואנכתי: מב' ועתידה 
תורח ליבטל ובית המקדש ליחרב ו (שם) | 4 פרשו -- שתים לי י (שם) | פרשו] פוכ: פירשו דְאגתי | 
מכ' א' | הם לי א' | נידוגין] נרדין ליג . נרדים דְז, נירדין ₪ | בשתים דפוחאינכת. בג'י א, בשתים ועתיד 
בית המקדש ליחרב וקובנות ליבטל * | במה תרצה א | בגיהנם פ[נכי, בגהינס ךָ, בגהנם ךן, לגיחנס א?: 
לגהינם 1% | 5 חננה [. חיננא 2, חנינא א', -נה ך], חנניא י | בירר] א, ביר דפוכתי | ר' חפה ן | 
בר'] 1, בר דפואכתי | 6 חנינא (חנינה נת)] ₪ א' פ, אמי ן, אמר ך', אטרי כִת, אמרו ך: זקן אחד 
משם . .] ן, אמ' זקן אחד משם ר/ א?, משוס זקן אחד ר' אמי א1 | אברהם -- גיחיגם] אברתם . . גיהנס ג / 
אנוהם בור (ברר לו כ) גהינם דְ, אברחם ברר לו גחנס ךן, לי ואי | חקביה אי, הקדוש ברוך הוא ן | 
בירר פנ | *ל] ל' ל | את לי פא" | מלכיות 5 | 7 מלמד לי וְאי (שס) | הסכים + (שם) | לדברו] א, 
לדבריו דְפנכתי. על ידו י (שם) | משום כ | ר' אחא] .- אמר פא'י: א'1 | כך] פגכי. כך אמר ך. ל' וא | 
היה אברחם] פנכעי: היה אבינו אברהם ך, אברהם היה ן, אברהם אבינו היה ף ] 


1 אמיטתה הוות. משמע שמפרש כן עפ*י איזה תרגום, וכן תרג' ע ר 5 ל אמיטתא בת"א ותך"י א' דברים ד' **א ועי"ע 
בעמת"ר ע' אמיטתא, ובפסוק שלפנינו מתורג' עלטה עמוטה בתרגום שמרני חוצ' ברילל, ובת"א ותרי ב' קבלא 
ובתר"י א' חומטא: 2 שמעון בר אבא. כ*ה בכי"ל ובדפוסיי וברוב כ"י וילקי תהלים, ורק בכי"א ב' וכי'ית וילקוט 
כאן הגי' רי שמעון וכו' וכיה לעיל צד 78 וצד 852, ובירושלמי לרוב שמעון בר בא (ווא אבא) בלא כינוי רב או רבי 
לפי שלא נסמך ועי' בטבה"י קכ"ז ב', ובשכל טוב שם הועתק ר' שמעון בשם וכו" די דברים, הראה לו קרבנות 
וגלות ומתן תורה וגיהנם וכו' כל זמן שבניך עסוקים בשתים בתורה ‏ וקרבנות נצולין משתים מלכיות וגיחנס פירשו 
משתים וכו' ועי' גס בלק"ט, והאגדה שנאמרה כאן בשם ר' יוחנן וכן האגדה במאמר ריב"ל אף קריעת ים סוף 
ובו' גמצאה גם במכילתא ותרו, ושס הגי' רבי גת ן אומר מנין אתת: אוטר שהואה המקום לאברהם אבינו ג'הנם 
ומתן תורה וקריעת ים פוף שני ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור זת גיהנם שני ותנור לו בירושלם 

אש זה מתן תורה שנ' וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים בין הגזרים האלה זה קריעת ים סוף שני 
לגוזר ‏ ים סוף לגזרים הראחו בית המקדש ופדור קובנות שנ' קחה לי עגלה משולשת וגוי הראחו 
א רבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו שנ' ויהי השמש לבא וכו' ותנה אימח וכו (ועי' במ"יי לעיל צר 
9), והמאמר סתמי בשמויר שם משכן העדות מחו העדות זו תורה שהם יגעים בת אמר האלהים בזכות התורת 
ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנס וכן לאברהס אבינו הראה. הקב'"ה התורה והקרבנות [וגיהנס] ומלכיות שני 
והנה חנור עשן וכו' וחקרבנות מנין דכתיב עגלה משולשת וכו' ומלכיות מנין שני איום ונורא וכו' (וְע' במ"י שס), 
ואח"כ ‏ ג' שם אמר הקב"ה כל ימים שיהו בניך עסוקים בתורה ובקרבנות הם ניצולים מהם. אלא עתידין בניך 
לבטל חקרבנות בטה אתה מבקש שישתעבדו בניך בנהינם או במלכיות א"ר חננא בר פפא אברהם בירר לו 
המלכיות ומנין שנא' אם לא כי צורם מכרם זה אברהם שנ' הביטו אל צור חוצבתם וי" הסגירם שחסכים הקביה 
אחריו אמור ר' הונא בשם ר' אחא וקן אהד בשם ר' אהא וזקן אהד בשם ר' (כיה בדפ"ר 
וד וצ'יל) עמד לו אברהם תמה ולא היה יודע מה שיברור לו עד שאמר לו הקב"ה שיברור את המלכיות שני 
הרככבת אנוש לראשנו (באנו באש) שעבדתנו במלכיות [באנו] באש ובמים זו גהינם חציו אש וחציו ברד ותוציאנו 
לרויה וכו', ובתנחומא מ"כ פקודי שם הגי' מחו העדות וכו' אטר להם חקב"ח בזכות התורה וכו' אפילו אברהם 
אביהם הראה לו הקב"ה התורה והקרבנות וגיהנם ומלכיות תורה ולפיד אש וכו' וקרבנות וכו' גיהנם תנור עשן 
מלכיות והנה אימה השכה גדולה אמר לו הקכ"ה כל זמן שכניך מתעסקין הם בשתים חם ניצולים משתים כל זמן 
שמתעסקין בתורה וכו' ועתיד. בית המקדש ליחרב ותקרבנות בטלין. אלא מה אתה אומר שישתעבדו וכו או 
במלכיות אברֶהם בירר את המלכיות א"ל רבש'"ע ישתעבדו במלכיות ולא ירד אחד טחם לגיחנם שני כי לא וכו' 
ואין צורם אלא אברחם שנ' הביטו וכו' וה' הסגירם שהסכים עמו הקב'ה אמר ר' הנינא היה עומך אברתם 
ותמוה ולא היה יודע מה לברור אמר לו הקביה התוך את הדבר באותה שעת רמז לו הקבייה לברור את 
המלכיות הוי אלה פקודי משכן הערות וכו', וצ'יל שם ר"ח בר פפא אמר אברהם בירר וכו' וכיה בתנחומא פקודי 
ועיייש, ובמנוה"מ. שם הועתק מבייר שמעון בר אבא בשם וכו' כל זמן שבניך עוסקים בשתים ניצולים משתים פרשו 
וכו' א"ל במה תתרצה שיד ונו בניך במלכיות או בגיהנם ר' חיננא בר פַּפא וכו' ר' יוךן ור' מאיר אמר 
רב אחא בר חנינא זקן א' מש ום ר"מ אימר הקב"ה בירר לו המלכיות התד אם לא כי צורם וכוי הסגירם 
שהסכים לדבריו ר' הונא בשם רב אחא אמר תִיָה אברהם תמח כל היום כלו במה אָברר גהינם או מלכיות וכו' 
עיכ. והמאמרים שלפנינו נסדרו בּסָגנון אחר קצת בפסיקתא פ' החורש בפתיחה רבָות עָשִית וכו' בַשִיטֶה ראשונת 


כא 


5 


49 לך לך פרשה מר מו יד טו 


הקביה לאבינו שגואל את בניו ושמא עשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות, ‏ אמר.ר' יורן 
מלבוא לקחת לו גוי מקרב נוי עד מוראים נדולים (דברים ד לד) את מוצא עיב אותיות (של 
הקכיה), ואם יאמר לך אדם עיה הם, צא מהם נוי שיני שאינו מן המיניין, ‏ רי אבין אמר בשמו 
נאלן ששמו שלהקכיה עיב אותיות : 

כ5 ואחרי כן יצאו ברכוש נדול אמר רי אחא אחר אין כת' כן אלא אחרי משאביא עליהן 
עשר מכות אחיכך יצאו ברכוש נדול, אמר לו אף אני בשיעבוד, אמר לו ואתה הבוא אל 
אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, אמר ר' שטעון בן לקיש שלשה הם שנ' בהם בשיבה 
טובה, אברהם הוא שווה לו, דוד הוא שווה לו, נדעון לא שווה לו, למה, ויעש אתו נדעון 
לאפוד (שופטים ח כז) לעבודה זרה : 


1 פסיקפס (טס ;"כ :'), פפיקס+ כנפי טס (ע'"ו 3'), ויקלס כנס פכ'ג כ" ני, טיכ סטיכיס כבס פ' כטוטנס (כ'. 3') : 
6 ינקוע שס: 8 לקוע עס, יכק' טופעיס כ' פ"ד, לקטן פכ"נ: י 


1 לאבינו] לאברהם , לאבינו אברהם דְוְנַן, לאבוהם אבינו א?כ, את אברתם אבינו ְזְאִ'י | שהוא 
גואל דפונכתי, שיגאל א | ושמא] פוחנכי'. ושאם דת. אבל א | עשו] כי!. יעשי דפוחנת. לכשיעשו א | 
יגאלם א?, גאלן י, וגואלן []ן/ אגאלם א' | בעיב ךְ'אתי | אותות ן | אמר] פוחאכ.: דאמי דתי | 
2 מלבא םאכי | מקרב גוי לי פואי | ובמוראים י | את מוצא לי וא | עיב] ד'אלי, שבעים ושתים דפוכת | 
אותיות של הקביה] אותות הן ן, אותיות אי | 8 אם [ | עיה] דְ'אי, שבעים וחמשה דְפו1כ, שבעים 
וחמש ךן | צא] (, הוציא א', אמור לו צא דדפוחכתי, אמור לו א' | מהס לי ְזְא | שאינו] אינו א', שאינו 
עולה פוחאגכי | 4 גואלן פואנכ. גואלם ןת | עיב] דיאתי. שבעים ושתים דְפונכ | אותות הן ן [ 
5 אחו] ְ'א1גכי, ואהר א?, אחוי כן ך, ואחוי כן יצאו ךן, ל ן | כתוב ך, כת" אני | כ ןי 
כאן דאנכתי | ואחרי א | שמשאביא ן | 6 אחר כך [, לאחר כך י, ולאחר כך ךך. אחר כן ן. ולאחר כן כ, אחרי 
כן. דז, ואחרי כן א?, ולאחרי כן ךן | יצאו] ואחרי כן ,- ןכ | לו| לפניו כ | תנוא] ד'ואנת + תגא דפא'כי | 
7 *תקבר -- טובה פוחא'י] וגוי ד: לי לאית | שלשה] פוחנכתי. ג' דא | *שני בהפ דְכתי (שופטים)ן 
שנ' בהן פואן, שכתוב בהם ך, . . בהן י, שוים | 8 הוא שוה 8(, היא שוה דְךן, ושוה א?י (שס), 
שוה א' , הושוה ן | הוא שוה פנכ: שוה דן, ושה א?י (שם) | ולא פואלי | שוה דפאנכתי. הושוה ן | 
למה] שני ן | 9 לעבודה זרת] + לעיו דפאכתי | 


וכו'. בדל"ת וגו"ן חבטיח תקב"ה וכו' ושמא עשו תשובה גואלן בע"ב אותיות וזכו לעשות תשובה ונגאלו בעיב 
אותיות וכדאמר ר' יודן שבפסוק המדבר בגאולתן או חנסה אלהים ל בוא לק חת לוגוי מקוב גוי במסת - 
באתת ובמופתים ובמלהמה וביד הוקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר 
עשה לכם ה' אלהיכם במצרים וכו' (רברים שם) את מוצא מן מלת ל בוא ער גד ל ים עיב אותיות של הקב"ה 
וכוי, וכן הגיי של הק בח במאמר ר"י גם בדפוסי' וכי"פ וכי"ג וכייכ וכיית ובמנוה"מ שם, ובכייו וכי'א א' 
וב' ובילקוט ולק"ט ושבלי הלקם (שם צ'ז אי) לייג של הקביה וכן הוגה במיכ, וגם בכי"ל נרשמו בדיו דיהח 
קוים על שתי תיבות אלו כנראה לרמז שהן מיותרות וכן ליג של הקביית במאמר ר"י בפסיקתא ופסי'ר ובויייר 
ודב"ר ושהשי'ר ם' כשושנגה וכו וכן ניל עיקר, ור' אבין אומר שע"ב אותיות אלו בפ' או הנסה אלתים לבוא וכוי 
הם כנגד ע*ב אותיות בשמו של הקב"ה ובשמו גואלן כרטפרש גם בשבלי חלקט ועייש, והשם של עיב אותיות 
לא נתפרש במדרשים ולפי הגי' העיקרית לא נזכר שהוא יוצא מפסוק או חנסת וכו', ובשתשיר שם הגיי ששמו של 
הקב"ה שבעים ושנים ש מ ות הן ועיי ברשיי סוכה מ"ה א' בדייח אני וכוי ובלקייט שמות ייד כ''א ובראבייעץ שמות 
ייד יימ וליג כיא ובספר רזיאל ד' יוזעפאף צר 41 ובאגרת ר' אברהם אבולעפיא שהו"ל ר"א יעלליעק בסי פילאזאפיע 
אונד קאבבאלא מחברת א' צד 25 ובהערה כ"ז שם צר 46 ועי"יע צונץ זינאג' פאעזיע צר 146 שוואב וואקאבולער 
וכוי צד 90 וצר 64 וט"ח הלק מ' צד 181, ובאגדת שה"ש שם איתא רבי אומר מי שהשלים לבנים מח שקיים 
לאבות שאומר כי גר יהי' זרעך וגו' בשתי אותיות קיים לו שתוא גואלם ( ב ש ב ע י ם גאלם שנ' במסות באותות ובמופתים 
ובמלחמה וגו' כנגד שבעים וכו' נצ"ע ועי בילקי שהייש ר' תתקיפ, ואגדה אחרת באדר''ג שם אמור מעט ועשה הרבה 
אף חקב"ה וכו' שני ויאמר וכו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וכו' לא אמר אלא בדליית ונו'ין אבל באחרונה כשפרע 
חקב'יה משונאיתם של ישראל לא פרע אלא בשבעים ושתים אותיות שנ או הנסה וכו' ובמוראים גדולים הא למרת 
כשנפרע משונאיהם של ישראל לא נפרע אלא בשבעים ושתים אותיות וכו', וכיה בתנחומא וירא ושם חגיי לא אמר 
לו אלא בדליית ונוין לסוף נפרע מהן בעיב אותיות שנ' או הנסת וכוי לקחת לו גוי וגו' א'יר יודן מלבא לקחת לו גוי 
עד מוראים גדולים עיב אותיות הוא (וגס שם ליג ע''ב אותיות של הקב'יה), ופירוש. זר בלק"ט למאמר ריא בשם רי* 
אשר יעכודו דן אנכי הבטיחן הקכ'ה בשתי אותיות תחלת דם ולבסוף נגע לכך נאמר דן אנכי וע"ב אותיות 
הבטיחן וכו', ומפרש דן נוטריקון דם נגע ועיי שטויר פט"ו פיי כיז דן אנכי מהו דן מכת בכורות שנקרא נגע 
וכו', ומדוייקת כתיבת מ ל ב וא כמו שהוא במקרא ל ב וא מלא וחוי"ו במספר ע''ב אותיות ועיי בטנחת שי דברים 
ד' לייר, ובכל הספרים חוץ מילקוט כתוב כאן עד מ ורא ים וכ וכיה בפסיקתא ובוי"ר ושהש"ר, ‏ ובפסייר 
ובמוראים, ואינה מכוונת הגי' בדב"ר א"ר אלעאי וכו' א"ר יודן מלבוא לקחת לו גוי עד סוף הפסוק עב אותיות. ובפסיקתא 
איתא א"ר יודן בשמו גאלן וכו' אכן בכ"י אקספרד המעולה גם שם הגי' א"ר אבין. ובכי"ו הגיי כאן ג' פעמים 
אות ות וע" במיי לעיל צד 875 בדי'ה אותותיך : = 5 ואחרי כן. בכי"ל כתוב ואחריכן וכן בסמוך אחרכך בתיבתי 
אחת כמו לעיל צד 488 ואפעלפיכן ועיי במ"י לעיל צד 110, וריא דורש שנוסף י' כנגר עשר מכות: - 7 שני 
בחם וכו'. בכי"ל איתא כאן שוים בשיבה טובה והגחתי ש נ' ב הם בשיבה וכו' וכח גם בכייל לקמן פטיב, ושם 
הגי' אברהם ושות. לו דוד ושוה לו גרעון ולא שוה לו וכו' ועח"נ, וכשיבה טובה נאטר באברהם בפסוק זה ובראשית 
כיה ח', ובדוד כת' וימת בשיבה טובה (רה"א כ*ש כיח) ובגדעון כת' וימת גדעון בן יואש בשיבה טובה 
(שופטים ח' ליב), ובשכל טוב צר 8 הועתק אברתם והיא שוה לו דוד והיא שוח לו גדעון ולא שוה לו (כוי : 





לך לך פרשח מ | - 8% 1+ 


יד טו) [וגם את הגוי וגוי] אמר ר' חלבו וגוי וגם את הגוי אשר יעבדו ונוי גם הוא נם יט 
מצרים וארבע מלכיות אשר יעבירוך: ‏ דן אנכי רי אלעור בשם רי יוסי בשתי אותיות הללו הבטיח 


1 לקו טס , טיל סטיכיס כנס טס  :‏ 2 דנכיס כנס סדכ דככיס (פ"5 פיי יייש), רכיכ כוייס פיייג, סנסונס ויכס כי' ד' / 
סנדס טיל סטיכיס 75 4 (עדכע זוע 75 8): : 


1 *וגם -- וגר] וגם . . גוי אשר ועבודו דן אנכי דְחכת, גפ אל?. לי לפוא'ג | אמר רי חלבו] פואנכר. 
לי ד | וגוי וגם את הגוי] 5 : וגם את חגוי וָא, היה לו לוטר גס מאי וגם דִן, לי א"כ | אשד - וגוי] 
אשר ועבדו דן אנכי 1, וגו" פ: ל' דְואת | גם חוא גם-- מלכיות] ְזְן, גם וגם מצרים וארבע מלכיות ן, גם 
מצר' וארבע מלכיות ], הוא מצרים ודי מלכיות א1, מצרים וד' מלכיות א?, אלא גם חוא מצרים וגם לרבות 
ארבעה (די ך', ארבע ך]) מלכיות ךדך], גם לרבות ד' מלכיות י | 5 אשר יעבידוך] אשר יעכדו וְְחְאִ'ן, אשר 
יעבודו דפת י לי אכי | בשם רי יופי] בשם רי. . יוסי בן זימרא [כ, . . בן זמרא פ, .. בר זימרה ן; . . בר 
זמרא דְן, לי א | אותות 2; תיבות ן | 


אייר יודן שלשה הן גירות עבדות עינוי, ובמנוה"מ שם חגי' כי גר יהיה זרעך משתראה לך זרע וליג לארבע 
וכו' ועח"נ, ולשון הררש בס"ע פ'ג (הוצ' ראטנער) נאמר לא"א בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגוי ואי 
זה זרץ זה יצחק שני כי ביצחק יקרא לך זרע וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנח בלרת אותם ואבינו יעקב 
אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' הרי ק"ץ נשתיירו שם ריי שנים וכו' או יכול כל ד' מאות שנה חיו 
ישראל במצרים והלא קחת מיורדי מצרים היה וכתיב ושני חיי קהת קלי"ג שנת וכן' ושני חיי עמרם וכו' הרי ש"נ שנים 
אלא מה ת"ל ועבדום וענו אותם ת' שנה ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם תי שנה ועכדום אלו ימי השעבור 
וענו אותם אלו ימי העינוי וכלם ת' שנה וכו', ונפרריא שם ר' אלעזר בן עזריה אומר לא ישבו ישראל 
במצרים אלא רד"ו שנים וכוי וכאן הוא אומר ועבדוס וכו' ארבע מאות שנה א"ל ר' אל עזר בן ערך לא אמר 
הקב''ה לאברהם אלא משעת שהיה לו זרע שנ' כי גר יהיה זרעך וכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ומשנולד יצחק וער 
שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה וכו', וכהגיי שלפנינו הועתק בערך ע' אספטיה אמר ר' יודן גירות עבדות 
נוי בארץ לא ל הם לת' שנה לא ספטיה שלחן, וכמנוה"מ שם א"ר יוחנן גירות עבדות בארץ לא 
הם ת' שנים לֶאספטיה שלהם, והג'י' גירות עבדות עינוי בארץ לא להם מקויימת גם על פי הכ''י שציינתי, ‏ וגיו 
אחרת שקשה לפרשה הגי' שבדפוסי' וכי"ת המאוחר אמר ר' גירות בארץ לא להם עבדות עינוי (ענוי) לאספטיא 
שלחם, וכפי גי" זו הוגה בגליון כייל (שנחתך קצתו) בדיו דיחה גירות באר[ץ] לא להם ועב[רום] וענו אות[ם] 
[?] ועי' גי' כי"ו לאיספטליא שלהם, ומאמר ר' "ודן נסרר גם בפתיחה קול דודי וכוי ‏ לפ' החודש, 

והגי' בפסיקתא בכ'י אקספרד א'ר יודן עבדות וגירות בארץ לא להם ארבע מאות שנה אפילו על איספיטלית 
ם, ובפסי"ר אמר וכו' עבדות וגרות בארץ וכו' ארבע וכו' אפילו של איספטליי שלחם (כיה בפסייר ד' פראג, 
ובהוצי רמאייש איספטלים) ובערוך ע' פלטיא עבדות וגירות בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה אפי' 
קי שלהם ס'א אספלטיא, ובפסיקתא כ"י כרמולי ובילק' שהיש ו' תתקפיו במאמר שהועתק מפסיקתא 
תא א''ר יודן וכוי וכן ליתא בשהשיר 5' קול דודי (ב' ח'), ושם פ' עד שיפוח (ב' '"ז) איתא ר' יודן אמר גירות 
ועבדות ועינוי באוץ לא להם אפילו באיספטלייה שלהם, ונוסחאות שונות בבר ובפסיקתא וכן הועתקו בערוך בערכים 
שונים, ואספטיה מלה זרה בודדת ולא נמצאה רק במאמר ר'"י כאן, ובפי' בר כיייט מפרש לאספטיא שלחם להשלמת 
חשבון ארבע מאות שנת (ומשם נובע הפי' בגליון הילקוט להשלמת חשבונס, והפיי אחר שם וי'א שם עיר הוא פי' הערוך 
בעי אספטיה ועי"ע קרויס צד 87), וכבר העירותי במ"י לעיל צר 869 שלפי שיטת חפיע והברייתא דליב מדות היה 
אברתם בן ע' שנה בשעה שנדבר עמו בין חבתיים ביציאתו הראשונה מחרן ובן ק' שנה היה אברהם בהולר לו 
את יצחק נמצא מברית בין הבתרים עד לידת יצחק ל' שנה ומלירת יצחק עד יציאת מצרים ת' שנה וכולם ת"ל 
שנה, וכן נדרש במכילתא בא פי"ר ומושב בני ישראל וגו' כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב 
אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כיצד יתקיימו שני מקראות הללו שלשים שנה עד שלא גולד 
יצחק נגזרח גזרה בין הבתרים וכו" (ועי' במכילתא חרשב"י שמות :"ב מי מ"א ותנחומא בא שם ושמו"ר 
ובמד'ר שם). ועור במכילתא שם ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן ל' שנה 
ודי מאות שנה וזה אחד מן הדברים שכתכו לתלמי המלך וכו', וגם טעם זה השינוי להוציא הכתוב מפשוטו שעשו 
חל שנה במצרים ועיי פירש"י מגילה ט' א', וכן לקמן פסי'ג פיי ג' אברחם נקרא ישראל ר' נתן אמר מילתא עמיקתא 
חיא ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן וכו' (וכמו כן לשון השינוי בתנתומא שמות 
פיי כ'יב במצרים ובארץ גושן ובארץ כנען, ולפנינו השינוי בתרגום היוני בארץ מצרים ובארץ כנען, ובנ"א שם אשר 
ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען הם ואבותיהם וכו' ועיי השינוים בזה השינוי במגילה שם ובירוש' מגילה פ'א ע' די 
ובתנחומא מייב שמות פי' יט ובאדר"נ נו'"ב פליז ובמס' ספר חורה פ"א חיט ובמפ' סופרים הוצ' ר"י מיללער 
פיא הט ובהערות שם צר 15), וגם יוסיפון לרומיים בקדמוניות ב' ט"ו ב' כתב שיצאו בני ישראל ממצרים בשנת 
לביאת אברחם לארץ כנען (ומוסיף ‏ ובשנת רט'ו לירידת יעקכ למצרים) ועיי גם באגרת אל חגלתיים גי יז , 
ואפרם חסורי כתב לפ' ומושב בני ישראל וכוי ומותבהון דיתבו במצרין ארבע מאא ותלתין. שנין הנא דין מנינא 
מן מעלה דיעקוב תחשביוהי אלא מן יומא דאקים אלהא קימא עס אברהם, ובפדר"א שם איתא עוד א"ל ריב'יז והלא 
כתיב ומושב בני ישראל וכו' א"ל רדייו שנה ישבו ישראל במצרים וה' שנים עד שלא בא יעקב למצרים נילדו לו ב' 
שבטים ליוסף מנשת ואפרים וכו' הרי רטייו שנה ימים ולילות חרי תיל שנה שרלג את חקץ בזכות אבות וכו' ועליהם 
הכתוב אומר קול דודי הנה זת בא מדלג וכו', אכן לפי אגדח זו אין צורך לחדרש שת"ל שנים נמנים מכרית 
בין הבתרים ות' שנים מלידת יצחק, וכן משמע ממאמר ר' יהודה בפסיקתא שם (מ"ז א') קול דודי הנה זה בא 
זה משה בשעה שאמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין אמרו לו וכו' היאך אנו נגאלים לא כך אמר חקביה 
לא"א נעכדום וכו' ארבע מאות שנה וחלא אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה אמר להם הואיל והוא חפץ לגאול 
אתכם- אינו מביט בחשבונותיכם אלא מרלג על ההרים על הקצים ומקפץ על הגבעות על החשבונות ועל העיבורין 
וכו' ועיי במפרשי התורה לפ' כי גר וכו' ולפי ומושב בני ישראל וכוי ובמדרש הגדול עמוי 987 ובשבלי הלקט סיי 
רוח (צ'יה ב') בפיי ברוך שומר הבטחתו וכוי שתקבייה מחשב לעשות את חקץ וכו' ועייע במאור עינים פלי"ה ובפי 
דאס לעבען אבראהאמפ צד 118 : 1 וגוי וכו'. היה לו לומר וג וי מאי וגס את הגוי שהוא לשון רבוי, ודורש ריח 
וגם את הגוי גם הוא גם מצרים וכו' כשם שגזרתי על זרעך כן אשפוט מצרים וד' מלכיות להפרע מהם, ובטנוה"מ שם 
הועתק א"ר חלבו וגם את הגוי גס הוא מצרים וגם לרבות ארבעה מלכיות , ובשהשיר פ' עד שיפוח .הגיי ר' חלבו אמר 
הגוי וגם את הגוי מצרים וארבע מלכיות ועח'נ  :‏ 2 יעבידוך. כי'ה בכייל, ואם חגי' נכונח מפרש ריח אשר יעבדו אשר 
יעבדו בם, וכן מתורגם בת"א דיפלחון בחון ובפסוק שלפניו ועבדום ויפלחון בחון ועיי גם ברר"יק : | בשתי אותיות 


00 לך לך פרשה מר מו ינ ג 


אמר מלכות יוון היתה מעמדת קיכ דוכסים וק"כ איפרכין וקיכ איסטרטלטין, 4 רכנין אמי מטי פי 
דכתי נחש שרף ועקרב (דגרים ח טו) מה עקרכ יולרת מפי ס' כך העמירה מלכות יוון מסי טי, נופלת 
עליו זו אדום דכתי מקול נפלם רעשה הארץ (ירמיה מט כא) , ויש שמחליפין נופלת וו בכל 
דכת' נפלה נפלה בבל (ישעית כא ט), נדולה זו מריי דכת' גדל המלך אחשורוש (אפתר ג א), 269 

5 חשיכה זו יוון שהחשיכה עיני ישראל בגזירותיה, אימה זו אדום דכתי רחילה ואימתני(דניאל ז ): 

יח יג) ויאמר לאברם ידוע תדע ידוע שאני מפורן תדע שאני מכנסן, ידוע שאני 
ממשכנן תדע שאני פורקן, [ידוע שאני משעברן תדע שאני גואלן] : 

כי גר יהיה זרעך ונוי משתראה לך זרע לארבע מאות שנה, ‏ אמר רי יודן גירות עכרות 

עינוי בארץ לא להם לארבע מאות שנה לאספטיה שלהם: 


2 פפיקספ6 פ'י (פ'ס 3'), טעוס כבס פ"ס מ"  :']‏ 6 לקוע כי ע"יז : 8 ילקוט טס, קדכ עולס פ'ינ, פדכ"ס פפ"'סו 
ועי' מכילפס 3 פי'"ד, מכיכפס דכט?"י סמוס "יב מ מ"ס, | ס"ע פ'"ס, ככייסס דל"ב עדופ ערס 3"5, סנסועס 63 ס" כ'' 
טעות כנס פי"ס |" ",| כעדנכ ככס פי"ד פיי "יל : = פפיקסס פ' ססודט (מ"ו 3'), פפיקס6 כנסי טס (ע"6 6'), טיכ 
סעיכיס כנס פ' עד עיפוס (3' "")) : 

1 אומי א11 | מלכות-- מעמרת] טלכות יון היחה מעמדת פךזא! 2, מלכות יון מעמדת ן, שתיא מעמדת ו. לי דר | 
*קכ חזי] ק"ב ל, מאח ועשרים ךְפוגכת. לי א | דוכסיס] דוכסין וכי, דוכוסין פ, לי א | *וקיכ ח] קיפ עי/ . 
וק"ב ל. קייב ע%, מאה (ומאה כ) ועשרים דפןא"גכת. קכיא א' | איפרכין] וחזנעי. אפרכין פכ. אפרכון ך/ 
אפרכסין א', ארפסכין א" | *וק"כ [ע] וק"ב לעל. קיכ איו, מאח (ומאה ) ועשרים דפוגכת. קיו א? | 
*איסטרטלטין] איסטרטלטון ל', איסטרטילמין ן , אסטרטליטין דְע, איסטרטליטין פךז, איסטרטולין ן, איסטרוטולוטין ', 
אסטרריוטין ו' | מסייס א, מששים ששים דְפַנתי, ששים כ | 2 ועקוב] פאנכי, ₪ נחש זו בבל שוף זו מדי 
עקוב זו יון ד | מה עקרב (העקרב [) זו (הזו פּ, זה ך,/ הזה נכ) יולדת דפגנכתי. עקיג שיולדת או 
עקרב היא יולדת א? | מס"ס א?, סיס י, מששים ששים ף, לששים ששים דְךן, מששים 1כ, ששים וא | כך 
. . מלכות יון דְנִון, כך (אף 2) מלכות יון העמידה 58: כך . . מעמדת י, כך העמידה יון: א?. אף:יון 
יולדת ‏ | מסיס א?, סיס י, מששים ששים דְפכות, מששים ן, ששים ן | 8 זה אדום [ן, זה עשו ךן-| 
נפלה ך'פ|נכי, מפלתה א | ויש מחליפין וֶךן, וייא א*, דיא א' | 4 דכת'] פנכי. - בח דת | מדיי] 4 
מרי דפאנכתי | גדל] י, אחר הדברים האלה ךְפואגכת | 5 יון | **שהחשיכה] שההחשיך ל | עיניתס של | 
בגזרותיה (בגזרות ', בצום ובגזרות כ)] .= שתיתה אומרת לישראל (שהיתת אומרת להם ךן, שתיתת אומרת םי 
שהיו אומרים ') כתבו על קרן חשור שאין לכם (שאין לחם 1, אין להם ן) חלק באלחי ישואל דפוגכתל | 
דחילה] פ, דחילא וזא כי. וארו חיוא רביעא דחילא דְ'ךְן | ואימתני ותקיפא יתירה / 5 , ואימתני. . יחירא דכת | 
6 *ידוע תדע שואנכי] ידוע. . כי גר יהיה זרעך ךדן], וג" ל | שאפזרם א | שאני מכנסן] שאקבצם א? | **ידוע] 
ידע ל (ידוע-- פורקן לי י) | 7 שאפוקן א | *ידוע -- גואלן דְפונכי] ידוע שאשעברם תרע שאגאלם א"י 
לי ל | 8 גו] בארץ לא לחפ דְוחנכת. לי פאי | משתראה] פוחאכי. משנראח נַך?, משיראה ךַָף1, 
משייראה ך][ | לארבע -- שנה] פזא1נכ, לרדי מאות א!, אובע מאות שנח י, ועכדום וענו אותט. ארבע 
מאות שנה ן, לי דת | יידן] יותנן א | גירות (גרות [, גוררת ם) עכדות עינוי] פןגב : גירות. . ענוי ע, גירות 
(גרות ') . . וענוי כי, גזירת עינוי א!, גירות לידתרי. גרות ך? | 9 לארבע -- שנה] לתי שנה בען, אובע 
מאות שנה [י, לי ל"דפאנכת | לאספטיה שלתס] 1 , לאספטיה שלהן (זֶי, לאספטיא שלתס פ]א'כי, לאיספטליא =" 
שלחם ן, עברות עינוי (ענוי ן) לאספטיא שלחס דְך + וענ[דום] וענו אות[פ] אספטילי [?] ל" | 


בערוך ‏ ע' אסטרטילוס בשרפייע חיץ מדפ"ר כ"ב איפרכין וקייב אסטרפליטין וחגחתי, וכן בלקיט מאה ועשרים 
דוכסין מאח ועשרים איפרכין ועְת*נ: ‏ 2 דכתיב נחש וכן'. בפי' ב'"ר כיייט מפרש וא מ ריגן נחש זו בבל שרף 
זו מדי ועקרב זו יון, ובדפוסי' וכייית נוסף כן נחש זו בכל וכוי וכיה במנוה*מ שם , ולפנינו ליתא: ועחינ, וכן ליתא 
בויייר בדפ"ר וד"ו (ובדי קראקא א' נוספ שם עפ"י הגהת בעל מיכ נחש זה בבל שרף זת מדי עקרב זה יון): 
מח עקרב. וכן בפסיקתא שם עקרבא ילרה שיתין, ובשמויר פיא איתא שחרי עקרב שהיא מן השרצים. יולדת 
שבעים ועי' לעוויזאתן צאאלאגיע וכו' צד 299, ובכי'פ נוסף כאן פירוש זר מה עקרב הזו יולדת מששים ששים 
ואין טזיק מחם אלא אחר כך מלכות יון העמירת מששים ששים ולא חית משטין אלא אחד : 5 בנזירותית;: בכיייל 
ליג כאן שתיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור וכו' וכן ליתא במכילתא ובויייר שם בשטה אברחס ראתי וכוי 
ועיי לעיל צד 16 וצד 147: 7 ידוע שאני משעבדן. בכיי"יל חסר. סוף המאמר ותשלמתיו, וכיה בלק"ט; ורבינו 
בחיי מסיים תדע שאני גואלן ומפרקן, ובטנות"מ שס הגי' ידוע שאפזרם תדע שאקבצם ירוע שאני ממשכנן תדע 
שאפרק' ידוע שאשעבדם תדע שאגאלם ועח"ג ובמ"י לעיל צר 87 בד'"ה וקידשו וכו': ‏ 8 לארבע מאות שנת: כ'יח 
בכייל ועוד בחמשח כ"י, ובכי"א א' לדי מאות, וטעס חדרש כי גר יהיה וכו משתראת לך זרע לאובע מאות 
שנה במשך הזמן מלירת יצחק עד סוף תי שנה יהיו בגירות ועכדות ועינוי, ואין ארבע מאות שנח-דבוק עס 
ועבדום וענו אותם אלא סרס המקרא כי גר יחיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ודרשהו כראמר ר' יודן 
גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לארבע מאות שנה לאספטיה') שלתם ער סוף ת' שנה כפי הזמן שקצוב לתם, 
ומדוייקת חגי' ל א ר ב ע מאות שנח שלא היח גירות עבדות ועינוי תי שנים רצופות אלא לגירות יחשבו גם הימים 
אחר לירת יצחק שגר אברהם בארץ פלשתים הצחק בגרר והשנים שעשה יעקב בחרן (ועיי ברשייי ורד"ק: ולקמן 
סוף פנ"ד ובמכילתא דרשב"י שמות ''יב מי), ונרי שריי מחלק ג'יכ בין עבדות לעינוי וכן חבין בעל לקיט: שכתב 
.גמגו8+1 8 (1 : / 





לך לך פרשח מר טו ינ 19 


תרדימת נכואה תררימת מרמטא, [תרדימת שינה ויפל "י אלהים תרדמה על האדם ויישן 
(בראשית טו וב) , תרדימת נכואה ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם תודימת מרמטא 
אין רואה [ואין יודע] ואין מקיץ כי כלם ישינים כי תרדימת י*י נפלה עליהם שיא כו יב), 
רבנין אמי אף תרדימה שלשטית דכת' כי נסך י"י עליהם רוח תרדמה וגו (ישעיה כט י), ר' חננא 
בר יצחק אמר שלש נובלות הן, נובלת מיתה שינה, נובלת נכואה חלום, נוכלת העולם הבא שבת, 
רי אבין מוסיף עוד תרתין, נובלת אורה שלמעלה גלגל חמה, נובלת חכמה שלמעלן תורה] : 

והנה אימה חשיכה גדולה וגןוי אימה וו בכל דכת' באדין נבוכדנצר איתמלי 
חימה (דניאל ג יט). חשיכה זו מדי שהחשיכה עיני ישראל בצום ותענית, נדולה זו יוון, ר' סימון 


7ד'ילקוע טס, מכילסל יפכו עק' דכסדט פ"טו וקלס ככס פי'ג כ" ס', טעום כנס פנ"ס פס" ז', עדכט פסליס כ"ב 
פיי ס', פדכייס פכ"ס : 


1 תרדימת נבואה] %?, ותרדמת . . דְפנןת | תודימת] א*, ותרדמת דְפוְנןת | מרמטא] ףג מרמטה [ז, 
מרמיטא ְ!א*ך, מרמיטה דְן, מורמיטא ן | *תרדימת שינה --- תורה] תרדימת שינה ויפל (דכת' ויפל ₪/ שני 
ויפל 1) . . חרדמה על האדם ויישן (תרדמה . . וישן דְוִי, תרדמה וגו' פ, תרדימה א?) תרדמת נכואה (ותרדמת 
נבואה !) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם (ויהי . . לבא . . אברם ך, שנ' ויהי . . לבא . . אברם 1, 
דכתי (יתי. . לבא ותרדמח נפלה ף, ותרדמה נפלח על אברם רְז[י) תרדימת (ותרדימת דְפְי) מרמטא (מרטטי | / 
מרמיטא דְ1א?, מרמיטה דְך, מורמיטא ן) אין רואה ואין יודע (ואין . . יודע י', שנ' אין . . יודע פ, דכתיב 
אין. . יודע [, שני ואין . . יודע דֶת, שני אין יודע ואין רואה דֶ') ואין מקיץ . . עליחס רכנין (ורבנין ני, 
ורבנן דְפן]) אט' אף תודמה (אף תודמת [ְךְ]י, ותרדמת ףַ) של שטות כי נסך (דכת' כי נסך דְפ: שנ' כי 
נסך א1נֶזי) ייי עליהם (י"י עליכם דְ''אנִי עליכם דְֶף) ווח תרדמה וגו' (תרדמה פא"נר]י, תרדמ' ויעצס את 
עיניהם [) ר' חנינא בר יצחק אמר (ר' חנינח בר . . אמ' ;, ר' חנינא ברבי . . אמר י, ר' חננא בר יצחק אל, 
רי חננא ן) שלש (ג' א*) נוגלות (ניבלות [) חן נובלת (ניבלת ן, נובלות גְרְי) מיתה . . נובלת (גיבלת ן, 
נובלות נִרְזֶי) נבואח . . נובלת (וגובלת , ניבלת ן, נובלות גַרי) העולם . . ר' אבין מוסיף (מוסיף בה א?) 
תרתין (תריין [) נובלת (ניבלת ן, נובלות פַנך]י) אורח של מעלה (שלמעלן [ג) גלגל . . נובלת (ניבלת [, 
נובלות פִנִךְזי) חכמה של מעלן (מעלה דְפותי) תורה דפואלנתי, ר' חנ' בר יצחק אמי שלש נובלותיהן 
גובלת מיתח שינה נובלת נבואח חלום נובלת ע"ה שבת ר' אבין מוסיף אורח של מעלה תורה והנה אימה אימת 
גלגל חמה נובלת הכמה שלטעלן תורח א1, וכ ו' כמו שכתוב לעיל בפרשת בראשית דֶזְ, לי ל | 7 וגו] נופלת 
עליו דכ | נכוכד נצר ך, נכוכדנאצר 2, נכוכד נאצר אי | איתמלי] דְ'וָאן , אתמלי פִי, היתמלי דןת. 
התמלי דְזְא'כ | 8 חיטא א?. חמה פוא'כיי. חמא ךן | עיני] א', עיגיהם של ךְפואג כתי | ובתענית] ותענית 2 / 
לי א | יוון] ג יז דפוחאכתי | ר פימון] פ. ר' סימון ורבגין = ואג. ר' פימון ורבנן = דא'כת | : 


תרדמות חן ו כ ו' ושאר קיטעא: 1 תרדימת מרמטא אין וכו'. לעיל שם איתא מרטטה, והגחתי כאן כמו בתחלת 
המאטר, ובשכל טוב השמיט המלה מרמט' וכתכ ותרדמה לשון רואה ואינו רואה ועייייש  :‏ 7 איתמלי וכו'. במקרא 
כתוב התמלי חמא. ועח'ינ. וטקור המאמר במכילתא יתרו ושם הגי' הראחו ארבע מלכיות שחן עתידין לשעבד את בניו 
שנ' ויהי השמש לבא וכו' וחנה אימה וכו' אימה זו מלכות בבל חשכה זו מלכות מדי גדולה זו מלכות. יון נופלת זו 
מלכות רביעית רומי חייבתא ויש מחליפין בדבר נופלת זו מלכות בבל דכתיב נפלה בבל גדולה זו מלכות מדי שני 
גדל המלך אחשורוש השכה זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית אימה זו מלכות רביעית שג' 
דחילא. ואמתני ותקיפא יתירא (ועייייש בהערות רטאייש), וכאן נוסף רִי סימון אמר וכו' חיתה מעמדת ק"כ דוכסים 
(ועיי לעיל צר 84) וק"כ איפרכין (ועיי לעיל צר 64) וק"כ איסטרטלטין') רבנין אמי וכו', ובוי'יר חדרש במאמר 
= ר' שמואל בר נחמן כל הנביאים ראו חמלכיות בעיסוקן וכו', והגיי שם בדפ"ר ור"ו אברהם ראה המלכיות בעיסוקן 
וחנה אימה זו בבל על שם גבוכדנצר (בד"ו נבוכד נצר) התמלי המה השיכה זו מדי שהחשיכה בגזרותיה את 
ישראל שני להשמיד לחרוג ולאבד גדולת זו יון אמר ר' נ ח מן מלמד שהיתה מלכות יון מעמדת מאח ושבעים 
וא חד אפרכין מאה ועשרים ו ש ב ע ח אסטרטליטין ורבנין אמרי סי וששה ור' ברכיה ור הנין על הדא 
דרב נין המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו' ועקרב מה עקרב זה משרצת ששים ששים כך היתה מלכות יון 
מעמדת ששים ששים נופלת זו אדום על שם מקול נפלם וכו' ויש. אומרים אימה זו אדום על שם דחילא ואימתני חשיכה 
זו יון גדולה זו מדי על שם גדל חמלך אחשורוש נופלת זו בבל על שם נפלה בבל, וכלישנא קמא הדרש בשמויר, 
ושם הגי' בדפ"ר וד"ו וכן לאברהם אבינו הראה הקכ"ה התורה וכו' (ועי' למטה סי' כיא) ומלכיות מנין שני איום 
ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא (וצ'יל שנ' והנה אימח וכו' אימה זו בבל שני איום ונורא וכו') חשכת זו מדי 
שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיח גדולה זו יון שני וצפיר חעזים הגדיל עד מאד וכו' נופלת עליו זה אדום 
שני מקול נפלם רעשה הארץ, וכלישנא בתרא בפדר"א שס אימה זו מלכות רביעית דכתי' בה דחילי ואימתני 
ותקיפא חשכה זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה גדולה זו מלכות מדי ופרס שגדלה 
למכור את ישראל בחנם נופלת זו מלכות בבל שבידם נפלה עטרת ישראל, ועוד שם עליו אלו בני ישמעאל ובוי, 
ועל פי שתי הלשינות במדרש תהלים שם א"ר שמעון בר אבא א'ר יוחנן הראה הקב'ה לאברהם תורת. וכו 
מלכיות מנין שנ' והנה אימה חשיכה וכן' אימה זו בבל החשיכה זו *ון גדולה זו מדי נגופלת עליו זו אדום 
וכו , = ובויייר ‏ לא הוזכרו דוכסים, וכן ליתא בכייא א' וב' ובמנוה"מ סי' קליח, ושם הובא המאמר מפרשה 
שלפנינו במספר פט"ב (ועיי במ"י לעיל צד 494 בריש הפרשה) והגי' שם זו בבל דכתיב באדין גבוכר נצר התמלי 
חסה השכה זו מרי שתחשיכה עיני ישראל בצום גדולה זו יון ר' סימון ורבנן ר' סימון אומר מלכות יון היתה 
מעמדת פיה אפרסוסין ומאה איצטרוגלין רבנן אמרי' מששים ששים וכו', ובכייל כתוב בג' הפעמים ק * ב וכן איתא 


0 דדש (1 


דש 


יי ד 


48 לד פרשה מד טו י-יב 


הראה לו, על דעתיה דר' יודה קתדרין דרין כל קכל קתדרין דדין, על דעתיה דרי נחמיה ששם 
היתה סנהדרין גרולה שלישראל יושבת וחותכת דיניהן שלישראל, ואת הציפור לא בתר ר' אבא 
בר כהנא בשם רי לוי הראה לו הקכיה כל מי שמעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאינו מעמיר 
פנים בגל אין הנל שוטפו : 

טז5 יא) וורד העיט על הפגרים וגו' אמר ר' אפי נסב אברהם מכושה והוה מכש להון ולא 
הוו מתכשין ואפעלפיכן וישב אהם אברם בתשוכה, אמר ר' עזריה לכשיעשו בניך פגרים בלא 
גירים ובלא עצמות זכותך עומדת להם : 

יז יב) ויהי השמש לבוא וגו ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי תחילת מפולת שינה, רמך 
ליה ולא לעי באוריתא רמך ליה ולא עבר עבירה, רב אמר שלש תורימות הן, תודימת שינה 


8 עי" ינעופ קכיס 5': 5 לקוע כי עיוז: ‏ 8 זקוע טס, לעיל 75 156 : 


1 על דעת ר' ה | יהודה דחאנכתעי | דין ג | כל קכל] ואכ. כל קניל פחנע". קכל ע?. לקכל ךיי, 
לקביל ך | קתדרין לי ע | דין ג | ועל רעתיה דר' פני, ועל דעת ר' ד | 2 היתה סנהדרין] פוחזא?גכ. היתת 
סנהדרי י, היו סנהדרי דְךן] | יושבת לי ן | וחותכת] פחא'נכי, הותכת [א5, וחותמת דְךְן ‏ | הצפור | 
8 שמעמיר] 2 + שהוא מעטיר ד פואנתי | **פנים] בפנים ל (וכן בסמוך) | כל ן | **מי] לי ל | 5 *על -- וגו] 
על הפגרים דואנכת: על . . וישב אותם אברם [ְזי, וגוי ל | איסי ן | נסיב זְ, הוח נסיב א, נשא עץ, נטל 1 | 
מכושא הזאגת עלר] | *והוה דחא כתרי] היה ל, ותא ןע | מכש| וחא'כע. מכיש דפאגתי | לוו ואל | 
6 *הוו ואכתעי] הוון חג. היול | מתכשין] החנ כע, מכתשין דְאע-?. מיכתשין ך , מתכתשין פי, מכתישין ר, 
מתכנשין(" | ואף על פי כן י, ואעפ'כ . אף - . כן 1. אעפ'כ ,א"כ | 7 ובלא עצמות] [חאנכי: עצמות דפת | 
8 וגוי] ותרדמה נפלה על אברם ונ | *תחילת וְג] תחלת דְפָאי, תחלה לן] | ממפלות ו!, מפלה א' | 
דמך] פואני. דמיך ד | 9 לא י | באורייתא פוי | דמך ליה] פוא?נ, דמיך ליה דתי. לי א' | לא 3 | 
עבר] [|א!. עביר דפאלגת. לעי י | עבידא ךְן, עכידתא ₪ , עובדא א: עכודה [, בעבידתא + | 


שהוא אוכל מן הגזלות ומן החמסין ועי' ויר פ"ג פי' ד' וכן בנמשל מלכות אדום יש בה סימני טחרה. אלא 
שגוזלת וחומסת ועי' לעיל סוף פ"ט ובויייר פייג סי ה', ותגי' גוזלני מקויימת עפ'י הכ"י שציונתי, ומשקלו כמו 
שפכני קרתני ודוגמתם וכתיבת גוזלני בוי"ו כמו גוזלן ועי' בערוך הש' ע' גזל ולעיל צד 168 סוקרנית קונתנית 
פורסנית וצד 218 רוצחנין, ובמדרש הגדול מוסיף ותור וגוזל זה אדום ויש מ ע א ל שהן גזלנין וחמפנין : 
1 קתדרין וכו'. ‏ ע'יד דריי מפרש ויקח לו וכו' ויבתר אותם בתוך ויחן איש בתרו לקראת רעחו קתדרין') כסא של 
שר זה נגד כסא של שר זה וע"ד דר"נ ויבתר וכו' ששם היתה סנהדרין גדולה וכו' יושבת ותותכת וכו' וכדאיתא . 
בסנהדרין פ"ד מ"ג סנהדרין היתת כחצי גורן עגולה כדי שיחו רואין זה את זה וכו' ובויייר ריש פיד מקום המשפט 
וכו' מקום שפנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל שמה הרשע וכו' ויבאו כל שרי מלך בכל וישכו 
בשער ה ת וך ששם חותכים את ההלכה וכו' ועי' גם במדרש קחלת פ' ועוד ראיתי וכו', ובערוך ע' קתדרה תגי' בכיי 
ביר קתדרין דרין קבל דרין, ובדפ"ע כ ל קביל וכן', וללא צורך הוגה בערוך הש' לקכל ועי' בעמתיר חיב צר 1941 
ל ואת הציפור וכו'. בפיי בייר כ'יי מפרש לא כתר לא היה בתרו לקראת רעהו כמו שהאומות מתגרות זו בזו כלומר שווין 
ישראל מתגרה בחן, וטעס המאמר כל מי שמעמיר פנים בגל וכוי כמו ביבמות שם בעוברא דרע וכל גל וגל שבא 
עלי נענתי לו ראשי וכו' ועי' במ"כ, ובפירשיי עה"ת מפרש לפי הענין ואת הצפור לא בתר רמז שיהיו ישראל 
קיימין לעולם, ובלק"ט מפרש ואת הצפיר וכוי אלו ישראל דכתיב אל תתן לחית נפש תורך : 5 אמר ר' אסי. נרי 
שרורש ו יש ב לשון שבב בחוראת הכה רצץ (וכן שבת פ"ז א' וישב משה דברים שמשבבין וכו' וע בעמת"ל עי 
שבב ובאגה*א ח"ב צר 169) ולשון שוב נסב וכו' לקח אברהם מכוש והכה אותם כלו' העופות הרורסים שירדו על 
הפגרים ולא חיו מוכים, והקב"ה הראה לו שאומות העולם ירדו על ישראל לעשות אותם פגרים מתים ולא בחיל ולא בכח 
יהיו מנוצחין אבל אח"כ יחזרו בתשובה וישב אותם אברם וכו' וכדמפרש בלק"ט וישב אותם וכו' שהחזירם בתשובת 
דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ביורה לקרא כלם בשם ה' ולעכדו שכם אחד, ואולי השתמש רי אסי בסגנון 
המאמר באיזה תרגום כמו שמתורגם וישב וכו' בתרג' הסורי ומכש הוא וכו', ור' עזריה פותר גיכ הפסוק באומות 
העולם וישראל ודורש וישב אותם וכו' חראה לו הקב"ה לא'"יא לכשיעשו בניך ע'י אומות העולם פגרים בלא גידים 
וכו' זכוחך עומדת להם, וכפי זו האגדה מתורגם בתר"י א' ונחתו אומיא הינון מדמיין לעופא מסאבה למיבוו 
נכסיהון דישראל והות זכותיה דאברהם מגנא עליהון ובתר"י ב' וכד נחת וכו' וחדין עופא מסאבא אלין אינון 
מלכותא דארעא וכו' ויהי כד יהיין עיצין עיצן בישן על בני ישראל וכו', והאגדה נמצא' גם אצל הירונימוס ועיי 
במ"ה שם צר 499, ואגדה אחרת בפדר"א שם ירד העיט עליהס לפרדן ולאכדן ואין העיט אלא בן דוד שנמשל 
לעיט שנ' העיט צבוע נחלתי לי כצאת השמש היה אברהם יושב ומניף עליהם בסודרו כדי שלא ימשול בהס 
העיט עד שבא הערב וכו' ועיי. ברש"י עה'ית ובלקייט ובמררש הגדול, ושם הגי' נשא אברם מכישה והוה ‏ מכיש 
להון והוו מתכתשין (ושם עמוי 792 מתכשין), והגי" מכושה איתא גם במררש דפ"ר וד''ו ועי' בערוך ע' מכש (ושם 
הגי' בדפ"ר נשא אברהם וכו') ובעמת"ל ע' מכוש מכושה, ומכש הוא בינוני אפעל מן נכש ומתכשין מכנין אתפעל,. 
ובכי"ל הגיי והיה מכש ונו' ולא היו וכו' וכן בדפוסי' ולא היו וכו' והגהתי והוה מכש וכו ולא ה וז וכוי ועח"נ, וכתיבת 
ואפעלפיכן בתיבה אחת עי' גם לעיל צד 246, וכתיבת א ת ם כמו א ת ו לעיל פעמים שונות  :‏ 8 ר' יהושע דסיכנין 
וכו'. מאמרים אלו נסדרו לעיל פי"ז לפ' ויפל י"י אלהים תרדמת ועייייש, והמאמרים בשלימותם גם כאן בדפוסי' 
וכיים וכי'ו וכייא ב' וכי'ג וכייית וילקוט, ובכי*ל הועתק כאן ורק עד אמר שלש וכו' תרדימת מרמטא וחשלמתי 
כמו לעיל שם, וככי'א א' קיטע ר' יהושע אמ' תחלת מפלה שינה דמך ליה לא לעי באוריתא ולא עבד עוברא 
וכו' כד לעיל ר' חנ' בר יצחק אמי שלש וכוי ועֶחינ. ובכיכ איתא ‏ ר' יהושץ דסכנין בשם רב אמי שלש 


.60000 א (1 





לך לך פרשה מר טו ט י 1207 


אלה ונוי רי שמעון בן יוחי א' כל הכפרות הראה הקכיה לאברהם, עשירית האיפה לא הראה לו, 
רבנין אמ' אף עשירית האיפה הראה לו נאמר כאן את כל אלה נאמר להלן והכאתה את 
המנחה אשר יעשה מאלהח (וקיא ב ח), ואת הציפור לא בתר הראה לו הקכיה שמבדילים 
בעולת העוף ואין מכרילים בחטאת העוף: דיא קחה לי עגלה משולשת זו בכל שמעמרה שלשה מו 
נכוכרנצר ואויל מרורך ובלשצר, ועו משולשת זו מרי שמעמרת שלשה כורש ורריוש ואחשוירוש, .5 
ואיל משולש זו יוון, רי לעור ור' יוחנן רי לעור א' כל הרוחות כיבשה ורוח מזרחית לא כיבשה, 
אמר ליה ר' יוחנן ותכת' ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגגה וכל חיות לא 
יעמרו (דגיאל ח ד), והוא רעתיה דלא אמר מזרחה, ותור וגוזל וו אדום תור הוא אלא גוזלני, 
ויקח לו את כל אלה וגו ר' יהודה א' שרי אומות העולם הראה לו, ‏ ר' נחמיה א' שרי ישראל 


1 ויקלס כנס פ"נ ק" גי : = 8 זנסיס פ'ו פיד ונ'ס, סולין כייס := 4 פדכ'ס פכיס : 


1 ר' -- יוחי] ם, רשב"י א?, ר' שמעון בן :וחי (יוחיי ן, יוחאי כ) ורבנין (ורבנן דְכ) רי שמעון בן 
(יוחיי ן, 'וחאי כ) יוחי דְונכ, ושבי"י ורבנין (ורבני ך!, ורבנן ן]) רשביי ךְ'א'ת | אומר (אמ' א?) | 
הכפרות] ,- כלן י | הקב"ה לאברהם] א*, . . לאברהם אבינו דֶץ, . . לאבינו אברתם [, לו הקב"ח לאברחס פא י 
לו . . לאברהם אבינו כ, לו ך7י (הראה לו הקב"ה כל הכפרות לאברהם אבינו 1) | | ששירית] ות י 
ועשירית 57 א'כות. אבל עשירית א? | 2 אה] פאנכי. ויקת לו = דות | ותכאת | 8 *אשר -- מאלה ל"פ א?גכ | 
אשר. . מאלה לייי דְוְא'תי, וגו ל | הקבייה לי וְאַָתִי | 4שמעמרת] פוי, שהיא מעמדת ךזאנ, שהעמידה דך] | 
שלשה] םרזא'ני, ג' א, ג' (שלשה ך) מלכים דר | 5 נבוכר נצר א'ני. נכוכדנאצר א% | וגלטשצר פו | 

ו | שמעמדת] מוִי, שהיא מעמדת [זא'נ=, שהיא מעמידה דְְ], שתעמידה א' | שלשה] פוחנכי. 
ג' א%. ג' מלכים דְרן | ואחשורוש (ואחשורש גַרן) | 6 זה פג | יוו וג/ ייוו דפחאכתי | ר '-- יוחנן] רי 
= אלעזר ור' יוחנן דְואנת. לי פ | אלעזר | אומי פא. אמר דוא'גת | כיבשה] פוחא'כ: כנשה א?. כנש 
בני יון דְןן. כנשו י | רוח א | כיבשה] פוכ, כבשה חא, כבשו דתי | 7 **ראיתי] ראית רֶ | 8 יעמדו] ‏ ₪ 
לפנוו ועשת כרצונו והגדיל ד פָא'ן, לפניו ואין מציל: מידו ועשה . . ותגדיל דְךן | וחוא דעתיה] א?. והיא 
. . חנפ, ועל דעתיה ₪], הוא דעתיה דו' אלעזר ן], הוא (והוא א', היא י) דעתיה דר' אליעזר דָא'י | 
מזרתה] י, מזרחית ְפאנכת | זה נִי | חיא פןן , אינו חוא א', אינו היא א' | גוזלני] פוחא'כרי, גזלני ף?, 
גולנא א', שגזלן הוא דתיי | 9 ויקח] פוחאנכי. דיא ₪ דת | ר' יחודה (יודח [)] ר' יהודה (יודח ן) ור' 
נחמיה ,-: דוגתי | אומר פותי. אמר דגנכ | ר] וכ: ור' דפאגת | אוטר פו: אמר דאכת | 


תור ובן יונה ולא תורים וכני יונה כדאיתא באיזה כ"י וכן כתב הרא*ם תור ובן יונה גרסיגן ול*ג. תורים ובני יוגה 
דהא תור אחר בלבד ובן 'ונה אחד בלבד הוא החטאת שהוא לכפרה אבל התור השני ובן יונה השני לעולת הן 
באון ואינן לכפרה וכנ' ועייייש וביפית, אכן בלק"ט ובמד' הגדול ג"כ חגיי ותור (ותר) וגוזל תורים ובני יונה, וכ''ה 
במדרש אגדה ומפרש שם תורים ובני יוגת שמביא עני שני והביא את אשמו לח', ועוד שם ויבתר אותם בתוך לפי 
שהקרבגות היו מנתחים אותם לנתחים : 1 לא הראה לו. אע"ג דיש עשירית האיפה שבאה ג"כ לכפרה כדכתיב 
במנחת חוטא ואם לא תשיג ידו וכוי והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפז סלת לחטאת וכו' (ויקרא תי +'א), 
ורבנין אמ' אף עשירית האיפה וכו' נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר לחלן במנחת נדבה והבאת את המנהת 
אשר יעשה מאלה וכו' ואין מנחה פחותת מעשרון ועי' מנחות פ"ט א' ובפירש"י ויקרא ב' אי, ובויייר שם חגיי 
מהופכת רבנין אמרי כל הכפרות הראה לו הקב''ה לאברהם אבינו ע"ה חוץ מעשירית האיפה ורשב"י אומר אף עשירית 
האיפה הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה אלה האמור כאן עשירית האיפה 
אף אלח האמור לחלן עשירית האיפה: 8 ואת הציפור. התור ובר יון שחוא רמז להמאת העוף לא בתר והראח 
לו שאין מבדילים בחטאת העוף אבל מברילים בעולת חעוף ועי' זבהים פ"ו שם וחולין שם, ומלת העוף אחר מלת 
בעולת חושלמה בכי"ל ביני שיטי: 6 ואיל משולש וכו'. וכדאמר ר' לעזר שכיבשת יון שלש רוחות. ומח שאל 
ריי ראותי וכו' וכל חיות לא יעמדו וכו' אינה קושיה ופסוק זה עיקר ראייתו של ר' לעזר דאמר חכתוב ימה וצפונה 
וכן: ולא אמר מזרחה, וטעם וכל חיות וכו' בג' הרוחות. ובדגיאל שם פסוק כ' כ"א מפורש האיל אשר ראית וכוי 
מלכי מדי ופרס והצפיר השעיר מלך יון וכו' וקשה הדרש שלפנינו ועז וכו זו מדי ואיל וכו זו יון ועיי במפרשי 
המררש, ובמדרש אגדה הוצ' רש"ב הובא ד'א קחה לי עגלה וכ" זו בבל שתעמירה ג' מלכים על ישראל 
נבוכרנצר ואויל מרודך ובלשאצר וכשם שעגלה אוהכת לדוש כך מלכות בבל אוחכת לדוש את ישראל שנ' טדושתי 
ובן גוני ועז מ שולשת זה יון שכתב בה וצפיר העים וכו' וחעמידח שלשה מלכים אלכסנדרוס מוקדון 
וגסקלגס ואנטונינוס וא'ל מ שולש זו מדי שנ' והאיל אשר ראית וכו' והעמידה שלשת מלכים על ישראל 
כורש. ואחשורוש ודריוש בן אחשורוש ותור זו אדום שכן כתיב ורב תבואות בכח שוך וגוזל אלו ישראל שנ' כנפי 
יונה נחפה בכסף ולמה נקרא גוזל שאלו ד' טלכיות גוזלין את ישראל ויבתר אותם בתוך כדי להכחישם ויתן איש 
בתרו שאין מלכות נוגעת בחברתת אפילו כמלוא נימא וכו', ונר' שבעל מדרש אגדה הרכיב המאמר שלפנינו עם 
האגדה בפרר"א פכ"ת, ושם איתא ו' עקיבא אומר (ובמדרש הגדול הועתק ר' אליעזר אומר) הראה הקב"ה 

רהס אבינו בין הבתרים מלכיות מושלין ואובדין (במח"ג ארבע מלכיות ומשלן ואבדן) שנ' ויאטר אליו קחת לי 
עגלת משולשת זו מלכות רביעית שתיא מלכות ארם (כלוי אדום) שהיא כעגלה דשה (במהיג זו מלכות בבל שתיא 
עגלה ודשה) ועז משולשת זו מלכות יון שנ' וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואיל משולש זו מלכות מרי ופרס ותור 
אלו בני ישמעאל לא נאמר חור זה בלשון תורה (במה"ג אשורית) אלא בלשון ארמית וכו' וגוזל אלו ישראל 
שנמשלו שנ' יונתי בחגוי הסלע וכו' אחת היא יונתי תטתי וכו' ועי' גם בלק'יט ובשכל טוב: 8 זו אדום. 
וכיח גם בדפ"ר וד"ו, ובילקוט דפ"ר ג"כ הגי' זה אדום וכן למטה בסי' ייז זו אדום, ובד"ו ור' פפר'א שינו חגיי 
זה (זו) מלכות רביעית, ודרשו וגו זל שהוא שם תואר לתור והוייו בהוראת שוללת תור הוא הצפור אלא גוזלנִי 


456 לך לך פרשח מר מו טי 


טי וואמר אליו קחח לי ענלח משולשת ועז משולשת ואיל משולש וגו . הראה" 
לו שלשה מיני פרים ושלשה מיני שעירים וג' מיני אלים, ג' מיני פרים פר יום הכפורים ופר הכא 
על כל המצוות וענלה ערופה, ‏ גי מיני שעירים שעירי רגלים שעירי ראשי חרשים ושעירה שליחיד, 
ני מוני אלים אשָם וודאי אשם תלוי וככשה שליחיד, ותר וגוזל תור וכר יון, ויקח לו את כל 


1 ילקוע טס: 


1 *עגלה -- וגוי א'] עגלה משולשת ועו משולשת [, עגלה משולשת דְנֶת , וגוי ל | הואהו א' 
הרואת לו הקבית [ן | 2 שלשה] פוחנכת, ג' דא? | האלשה] פוחכת: ג' ך5,. שלשת 1, 
גי א | ג' -- אלים] ושלשה . . אלים ן][, ושלשה . . אילים , שלשה . . אלים 1. ל' פוא' | 
שלשה פוחגכתי | של ים ףח | 8 המצות | ג'] א?, שלשה ן, וג' דְא', ושלשה פנכת ‏ | שערה 
רגלים] פודזאנכי. שעיר . . דת | ושעירי פוחנכי. ושעיר אית | ראש חרש ךן | ושעירת יחיד פי | 4 גי] אלי 
שלשה פן. וג' דא', ושלשה נכת | אלים פן | ודאי] 1, וודיי ו, ודאי דהפאכתי | אשם] אנ ' 
ואשם ךְפוא!כתי | ותור | תור] ותור פ-, שפנינה ן | ובר יון] כ. ובר יונין פחא. ובר יוגה דִן, ובן יונח ך]/ 
ובני יונה י. | : / 


תיגר אלא אמ' באיזה זכות אירשנת ויאמר אליו קחה לי עגלה וכו' אמי בכפרות שאני נותן לבניך, ועוד שם עמוי 
4 דייא במה אדע כי אירשנֶה עליו אמ' שלמת ברוב דבריו (כייה שס) לא יחל פשע כיון שאמר לו הקבייה לתת. לך 
את הארץ הזאת לרשתה הרהר בלבו ואמר כיצך אירשנה ולא האמין בדבריו שלחקב"ה אלא אמ' במה אדע כי 
אירשנח מלמד שקרא תיגר השיבו הקבי"ה ידוע תדע ונגזר על בניו להשתעבד בארבע מלכיות שנ' קחה לי עגלת 
וכו' ועי' תנחומא קרשים שם ונדרים שם ובהערות רשז'יש במה'"ג שם ועייע במי'יח חלק מיג צר 498 על פירוש 
זה חפסוק אצל אוריגיניס ואפרם חסורי והירונימוס, ופי' בכפרות שאתן וכו' בקרבנות שמכפרין עליהן וכן מונה ג' מיני 
פרים ושעירים ואילים שְבאִים לכפרה, ובמגילת שם א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שטים וארץ שנאמר וכו' 
ויאמר ח' אלהים במת אדע כי אירשנה אמר אברחס לפני הקביה רבשיע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה 
עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלח וכו' 
ופירש"י שם כלומר הקרבנות יכפרו עליהן ועי' בד"ס ובתענית שם, ובמדרש אגדה הוצ' רשיב אמר לו באיזה זכות 
יזכו בני לירש את האֶרץ השיבו הקב'יה בזכות הקרבנות ועיי למטה סי' כ"א המאמר ד' דברים החראה לו וכוי 
ובמ"י שם: 2 שלשה מיני וכו'. וכן מתורגם משלשת בת"א בשם מספר תלתא, ובתר'י א' בשם תואר ברת הלת 
שנין ועי' גם ברטב"ן : אלים. וכיח כאן ובסמוך ברפ"ר ודו ובכייג וכיית, ובסמוך גם בכי"א א' וב' וכי''כ אלים, 
ורק בכייפ וכי"ו בסמוך אילים וצ"ע :| ופר הבא וכו'. וכיה בלק"ט וגמד' הגדול ופר הבא על כל המצות 
(המצוות), והוא פר העלם דבר כמו שמפרש ברשיי עה"ת פר יום הכפורים ופר העלם דבר של צבור ועגלת 
ערופה וכדכתיב נאם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיגי הקהל ועשו אחת מכל מצות יי אשר לא תעשינת וכוי 
וחקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכו' (ויקרא ד' ייג ייד) וגם בפי' ב'יר כ"י הובאו פסוקים אלו ועי' גם ברא"ם ושם 
כתב אבל פרי מוספי ראשי חדשים והמועדים ופר עולת גדבה ופר שלמים לא קא חשיב דקרבנות דכפרה בעינן 
שבשעה שאטר לו אברהם להקביה חודיעני בְּאי זה זכות יתקיימו בני בארץ א"ל הקביה בזכות הקרבנות פירוש 
בכפרותיהן שאני נותן לבניך שחן מתכפרין על ידן וכוי וקרבנות דכפרה אינן אלא החטאות לא העולות וכו', ומייש 
אלא החטָאוַת לאן דוקא דמונה ג"כ עגלה ערופה שכתוב בה כפר לעטך ישראל וכן מונה אשמות אשם וודאי 
וכו', ובפרשה וכי השנו ולא תעשו את כל המצות האלה וכו' (במדבר ט"ו כ"ב) מדבר הכתוב בע"ז ושם כת' 
ועשו כל העדה פר בן בקר אחר לעולה וכוי ושעיר עזים אחד לחטאת ועי' ספרי שלח פי' קייא וחוריות ח' אי, 
אכן ביפ''ת פיי הבא על כל המצות כרכתיב וכי תשגו ולא תעשו וכו' והעיר עוד ופר העלם דבר של צבור לא 
חשיב רממין פר הבא על המצות הוא וכו ורש"י בחומש כתב פר העלם דבר ולא כתב פר הבא על המצות והיינו 
הא דחד מינא נינהו וכו' ועיייש, ובמדרש אגדה הוצ' רשיב מפרש ועגלה משולשת זה פר של יום הכפורים ופר 
הקהל של שאר המצות ופר ע"ז, ואינו מונה עגלה ערופה וצ'"ע: 8 שעירי רגלים וכו'. וכ"ח בלקיט ובמד' הגדול 
שעירי רגלים ושעירי (שעירי) ראשי חדשים וכו', וברי'ח כַתיב ושעיר עזים אחד לחטאת וכו' (במדבר כ"ח ט"ו) וכן 
ברגלים ושעיר חטאת אחד לכפר וכו' שעיר עזים אחד לכפר וכו' ושעיר עזים אחד חטאת לכפר וכו' שעיר עזים 
אחך חטאת וכו' ושעיר חטאת אחד וכו', וברש"י עהיית כתב ועז משולשת רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי 
מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד \עי' ביפיית: ושעירה של יחיד. דכתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגת וכו' 
וחביא קרבנו שעירת עזים וכו' (ויקרא די כ"ז כִיח), ובמדרש אגדה לא הוכא שעירה של יחיד. ומפרש שם ג' 
שעירים שעיר של יום הכפורים ושעיר של ראש השנה ושעיר של עיז: | 4 אשם וודאי וכו'. בפי' ביר כיייט מפרש 
אשס ודאי כגון אשס נזיר אשם מצורע אשם גזלות אשם שפחה חרופה אשם מעילה אשם נזיר דכתיב (במדבר 
וי ייב) והזיר ליי'י את ימי נזרו [והביא כבש בן שנתו לאשם] אשם מצורע שנאמר (ויקרא ייד כייד) ולקח הכהן 
את כבש האשם אשם מעילות שנאמר (שם ח' טיו) נפש כי תמעול מעל וכ' [אשם גזלות שם שם כיה ואת 
אשמו יביא ליי איל חמים וכו'] אשם שפחה חרופה שנאמר (שם י"ט כי) ואיש כי ישכב את אשה וכו' והיא שפחת 
נחרפת לאיש (ושם שם כ"א) והביא את אשמו לייי [אל פתח אהל מועד איל אשם] כל אשמות הללו אשם ודאי 
חן (בפי' ביר כייא אשמיות ודאיות הס) מביאין אוחן לכהן ומקריב מהן דם ואימורין והנותר נאכל לזכרי כהוגה 
וכו' אשם תלוי כגון שתיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזו מהן אכל וכו' (ועיי 
זבחים פ"ה מ"חה כריתות פ"ד מ"א) וכבשה של יחיד דכתיב (ויקרא ד' לייב) ואם כבש יביא קרבנו [לחטאת] נקכת 
תמימַח יביאנה, ובמדרש אגדֶה מפרש ואיל משולש זה שלש אלים שהיו ישראל מקריבים אִיל אשס למועל בקדש 
ואיל אשם למועל בפקדון ואיל נזיר, וכבשה של יחיר לא הוזכר שם: תור ובר יון. בכיייל הושלם כן ביני שיטי 
בכחב הספר בדיו דיחה, וכן מתורגם וגוזל בתר"י ב' ובר יון ובתר"י א' ותסילא בריון, ובכייו הגיי שפנינה וכר 
יונח וכיה בת"א ושפנינא ובר יונה, ודרשו ותר וגוזל תור ובן יונה שבאים לחטאת כדכתיב בקרבן עולה ויורד ואָם 
לא הגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה לייי אחד להטאת ואחד לעלה 
(ויקרא. ח' ז') וכן במצורע ואם דל הוא וכו' ולקח כבש אחד אשם וכו ושתי תרים או שני בני יונה וכו' ותיה 
אחד הטאת והאחד עלה (שם ייר כ"א כייב) וביולדת ובן יוגה או הר לחטאת (שם ייב ו) ואם לא תמצא ידה 
וכו' ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחר להטאת (שם שם ה), ובפִירש"י עֶה'ית ג'כ הגי' חִנְכונֶה 





ל לי > פרשח מר מו ה--ח 5 


ונוי (ונה ג ו), ויש אי אף שינוי מקום שני ויאמר י"י אל אברם לך לך (כראשית יב א), ‏ רי 
מנא אמר אף הענית שני יענך י'י ביום צרה (תחליס כ ב), רבא בר מחסיא ורב חמא בר גוריא 
בשם רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת, אמר רב יוסף וכו ביום ואפילו בשבת: 

ו והאמין בייי וגו' וואמר אליו אני יי אשר הוצאתיך מאור כשדים וגוי ר' ליעזר יג 

6 ן יעקב מיכאל ירד והציל את אברהם מן הככשן. רבנין אמ' הקכיה הצילו ההיר ויאמר אליו 6 

אני ייי אשר הוצאתיך, ואימתי ירד מיכאל, בחנניה מישאל ועזריה : 

ח) ויאמר ייי אלהים במה אדע וגוי ר' חמא בר חנינה אמר לא כקווא תיגר אלא אמר יד 
לו באי זה זכות, אמר לו בכפרות שאתן לבניך : 


9 טנס י"6 5', סענים ייצ נ': 4 פקסיס ק"יס 6', טעום כנס פ"'ס >'' סי, דנליס כבס קדל ולססטן (פיינ סי" כייט) ו 
ביל סטיכיס כנס פ' עד טסעלך (5' "5), סנסועל ע'"כ סלוס קי" ס', פנקועס טס כ" ",| עדכע פסליס קייז סי גי, ועיי 
לעיל 35 819 5ר 861 5ד 864 5ד 867 75 401 5ר 408: 7 לקוט כ' ע"ז, ועיי עגילס 5" 3י, סענים כיז 3 נדכיס 
ל"יכ סי, טפוס ככס פ"ס קי" כ"ב, סנסועס פ'כ קדטיס סי" י'ג, פנסועס טס כ" "נ: 


1 אי] אומי ד'פכ. אומריי ך, אומר ן, | 2 מנא] פן, מונא דנכת | תענית] פ: התענית דוא'נכת | 
רבה | מתפיח ‏ | ור' חמא ְפאכת. ורבי . - ג: רי.-ו | בר גוריון פואנכת. בן גוריון ד | 9 *יג דפוחנת] 
רב ל, ר' א | התענית ן | לנעורת ( | ואמ' ד | רב יוסף] פחא!נכ, רי . . דות | וגו ביום] ובלבד ביומו 1, 
ובלבד בן יומו זא | ר' (ור' ם) יוסי אומי ואפילו (אפילו פא) בשבת פ'זא | 4 ותאמין -- וגו] ותאמין 
בי'יי ם. והאמין . . ווחשבה לו צרקה [א'גכ. ל' דאלת | *מאור-- גוי ך] מאור כשדים פחגכת. גוי ל. 
לי וא" | רי אליעזר בן (בר א%) יעקב פא ר' אליעזר בן יעקב ורבנין (ורבנן דכת) ר' אליעזר בן יעקב דונכת | 
5 מיכאל] אומר -- פוח. אמר - דאנכת | והציל את אברחם] פוחא1גכ. לחציל את . . א?. והצילו דֶת | 
מכבשן האש | הצלו] ירד וחציל את אברהם ד | 6 *"י -- הוצאתיך פוא*] ‏ "י . . הוצאתיך מאור 
כשרים דָאנכת , ל' ל | ואמתי ( , אימתי א%. אמתי | | מיכאל] גבריאל א? | לחגניה פא" | 7 גו] כי 
אירשנה אל( כ | המא] פחאנכי. חייא דתר | גי] פאגכר?י: בר' דך3, בייר ת | לא] וכי א' | קרא א? | 
תיגר] ךְ'פנכת: תגר דארי | אמר לו] אמר א%*: כאומר י, לי פַכ | 8 באי זה| חאיך?. באיזה א*כף1, 
באי זו ךְ, באיזו פנך | כפרות כ; בקרבנות [ | שאני נותן | 


ותשוכה ותפלה וצרקה ועי' גם באגה"א ה"ב צד ""ג, ובבכלי ר'יה שם איתא וא''ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו 
אדם אלו חן צרקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות צעקה דכתיב ויצעקו אל 

ח' בצר לחם וכו' שינוי השם דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמח וכו' וכתיב וברכתי אותח וגם נתתי ממנה 
לך בן שינוי מעשה דכתיב וירא חאלהים וכו' וייא אף שינוי מקום דכתיב ויאמר וכו' לך לך מארצך ותדר ואעשך 
גדול, ובשבת וכתענית שם ואמר. רבא (רבח) בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפח תענית לחלום 
כאש לנעורת אמר רב חסדא בו ביום ואמר רב יוסף אפילו (ואפילו) בשבת וכו' ועיי בדיס שבת שם תגירסא 
בנעורֶת ובתענית שם הגיי אמר רב חהפרא ואיתימא רב יוסף ובו ביוס ואפילן בשבת וחגי' אמר רב חפדא ובו ביום 
בשבת, ועוד צ"ע אם סוף המאמר רבא בר מחפיא וכו' עד ואפילו בשבת ניתוסף מן הבכלי בב'ר כאן ובפסיקתא 
ובמדרש קהלת פי כי ברוב וכו' ועי' בירושי קידושין פ"ג ס"ד ד' חד בר נש אתא לגבית דרב וכו' א"ל רב חמא בר 
גוריא וכו' ועי"ע בהערות רמא"ש בפסייר בחוספה שס: 4 אשר תוצאתיך וגו'. בררש זה הפסוק נתיסדה האגדה 
המפורסמת שתושלך אא לכבשן האש וניצל, והאגדה חוזכרת כבר פעמים רבות בב"ר והיבא באריכות בסוף פליח 
ועי' במ"י לעיל צר 861 צר 866 צר 870, ופלוגתא דראב"י (רבגין איתא גם בשתש"יר פ' עד שתמלך במסבו, 
והני' שם רי אליעזר בן יעקכ ורבנן ר' אליעזר אומר עד שמלך מלכי המלכים הקב"ח במסיבו ברקיע כבר ירד 
מיכאל תשר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מככשן תאש ורבנן אמרי הקב"ה ירר והצילו שנ' אני ח' 
אשר הוצאתיך מאור כשדים ואימתי ירר מיכאל בימי חנגניח מישאל ועזרית, וכפסחיס שם בשעה שתפיל 
נמרוד הרשע את אברתם אבינו לתוך כבשן חאש אמר ג ב רי א ל לפני הקכ'יה רבש'ע ארר ואצנן ואציל את חצריק 
מכבשן האש אמר לו חקב"ה אני יחיר בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיר להציל את חיתיד ולפי שתקב"ה 
אינו מקפח שכר כל בריה אמר תזכת ותציל שלשה מבני בניו וכוי וכן במדרש תהלים שס כיון שהושלך אברתם 
ככשן חאש בא גבריאל ורצה לתצילו אמר הקכיה אני יחיר בעולמי וכו' נאח ליחיד להציל ליתיד שנ' אני ת' 
אשר הוצאתיך מאור כשדים אף על פי כן איני מקפח שכרך עתידין לירד שלשה צריקים לתוך ככְשן האש לקרש 
את שמי ואתת יורד ומצילן וכו' ועיי גם בפדר"א פלייג ונטלו לחנניה מישאל ועזריה וכו' וירד גבריאל וחצילן מכבשן 
האש וכו', ובתנחוטא מב תצוה שם בשעה שהושלך א'א לככשן האש היו חמלאכים מריבין זה עם זה מיכאל אומר 
אני ארד ואציל אותו וגבריאל אמר אני ארד ואציל אותו אמר הקב"ח אַני ארד בכבודי ובעצמי שנ' אני ה' אשר 
הוצאתיך וכו' אמר לחן לבני בניו אתם מצילין כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לככשן חאש ירר המלאך ותצילן 
וכוי ועיי בתנחומא שם , ובשמוייר שם מיכאל וגבריאל וכו' תנאין עשת עמהם הקכ'יה אימתי כשבקש ליוד לחציל 
אברהם מכבשן האש אמרן מיכאל וגבריאל לפניו אנו יורדין להציל אותו אמר לחם אלו ירד לשם אחד מכם 
שן אתם הייתס מצילין אותו אלא לשמי ירד ואני יורד ומצילו שנ' אני יי אשר הוצאתיך וכוי אלא את לכם 
זמן אימתי תררו וכו' אתה מיכאל על מחנה אשור ואתה גבויאל על מחנה כשדים כיון שירד גבריאל להציל 
לחנניה מישאל ועזריח וכן', ובדב"ר שם אמרו מלאכי חשרת לפני הקב'יה נתפס אברהם בן ביחך וכו' הרי. הוא עומד 
לפני אמרפל וכו' אמר להם אני מתקיים עליו הושלך לכבשן חאש ירד חקב"ה והצילו מנין שני ויאמר אליו אני יייי 
אשר הוצאתיך מאור כשדים, ובכי"ל נעדר מלת א מ ר במאמר ר' ליעזר בן יעקב ועי' במ"י לעיל צד 420 : 
7 ר' חמא וכו'. וכיה בלק"ט ר' ח מ א ביר חנינא אומר לא קרא לו תגר אלא אמר לו ב אי זה זכות א"ל בכפרות 
שאני נותן וכו', ובפי' ב''ר כי*ט וכי"א גורס ומפרש ר' חייא בר' (בר) חנינא וכו' וכי ערבות היה שואל (שואלו) 
אלא אמָר לו באיזה (באי זח) זכות, ובמדרש הגדול עמוי 288 גורס ומפרש אמִ' רב חמא בר חנינה לא כקורא 


4 לך לך פרשה מר מו ה 


מי שנתון למשה מהם מתיירא מהם, אבל אתה שאתה למעלה מהם דיישם : רי יורן בשם רי לעזר 
שלשה דברים מכטלים את הגזירה ואילו הן תפילה וצרקה ותשוכה, ושלשתן בפסוק אחר ויכנעו 
עמי אשר נקרא שמי עליו ויתפללו (דהיב ז יד) הרי חפילה, ויבקשו פני (שסשס) הרי צרקה 
היך דאת אמר אני בצדק אח[ה פניך (תהליסיזטז), וישובו מדרכם הרעה (דהיב שם) הרי 


+ חשובה ואחרכך אסלח לעונם (שמשם), ר' הונא בשם רי יוסף אף שינוי השם ומעשה טוב, שינוי 


השם מאברהם ושרה, מעשה טוב מאנשי נינוה שני וירא האלהים את מעשיהם ני שבו 


1 יכוט' פעמיוס ‏ פ"כ ס"ס בי, יכוטי סנסדכין פיי כייס נ'י, כלט סטנס ט'"ז 3', פסיקסס פיל (ק5י6 5י), פסיקס כנסי. 
סוקפס פ"ד (כ' צ'), עדכע קסלם פ' כי כככ (ס' ף) ופ' ניוס עוכס (]' י"ד), | עדכט קסלם "3 פ' כי ככ ופ' ציוס טוכס 
(עדכם זוע 75 108 ולד 118), פנסומס ע''נ כס. פיי *ינ, סנסועס טס ק" סי: 


1ל מי [כי, וכל מי דפאינת | שנתון] י (שם), שחוא נתון דְנכתי, שהיה נתון א', שהוא פו | 
מתיירא] פןנ, מתירא י, הוא מתיירא ךְ, הוא מחירא ך] , נתירא א | את שאת ף₪, את שאת (אחה שאתה ךזר]) 
נחון דְנְחותי, לא את שאת נתון א', אהה נחון י (שם) | דישם 21, דושם ְִִזי, דורסם ן, לא תירא מחם ₪ | 
אלעזר (אליעזר ן) | 2 ג' די | את הגזירה] גזירות רעות | החפלה והצדקה והתשובה. פודזא'2 | ושלשתן] םי 
₪ נאמרו דְא'כת, נאמר ן, הם ח | 8 עליו] ד!פנכ: עליהס דואיך | ויתפללו] ויתפללו ויבקשו פני וישובו 
איש מדרכו הרעה = ח | הרי] חכ: זו דפנת, הרי זה א | הרי] זו פןן, הרי זו כ, הרי זה א | 4 וושובו . 
איש מררכו הרעה [ךזא' ,21‏ ושובו . . מדוכו ₪ | ההי] זו דפוגת: הרי זו חא | 5 ואחיכ אמי ןת | 
אסלח] ְ'פחאנכ. ואסלח דְות | לעונם] לעונס וארפא את ארצם ד פוְַאן , להטאתם וארפא . . ארצם דר | 
חונא [ | בשם ר'] פוא'נכ: בר ך, בייר ת | יפי פחא'נכ | " השם] שם ך | ומעשה הטוב ₪ ומעשיי 
טובים א | 6 שם ךזן | ושרה] ולא יקרא וגו' ם, ולא (דכתי ולא [) יקרא עוד שמך (את שמך [) אברם. דְגת/ 
ולא . . עוד שמך אברם וגו' א1, ולא . . עוד שמך אברם וחיה שמך אברהם | | *מעשה טוב דְוֶת] מעשה ל , 
ומעשה טוב ךז(2, . . הטוב פ, מעשים טובים א | אלתים | *את -- וגוי ד] את מעשיחס וגו' פא , את .. כי 
שבו מדרכם הרעה נכת/ וגו ל ן 


ויייג דרוס כוכבא: 1 למטה מהם. מהמזזלות : | דיישם. לשון דישה ודריסת ועי' לעיל צד 896, ודיישם 
מבנין הכבד, והגיי דושם כלה"כ קומי ודושי (מיכה די ייג): = 2 וכנעו וכו'. | לה'כ בדה*ב שם ויכנעו עמי 
אשר נקרא שמי עליחהם ותפללו ויבקשו פני וושובו מ דררכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלה 
להטאתם ואופא את אוצם, והפסוק נשתכש בב"ר כאן בכל הפפרים, והשיבוש אשר נקרא שמי על י ו איחא 
גס ברפ"ר ושלשה כ''י, והשיבוש ל עו גם גם בדפיר ובחמשה כ"י, והשיבוש ממ ד ר כ ם ה ר ע ה גם בדפוסי' וכייית 
ונשחבש כן עפיי הפסוק יונח ג' כי שבו מדרכם הרעה, ועפיי הפסוק שם שם ח' או ירמיה לייו ז' נשתבש בששה 
כיי וישובו א י ש מ דר כו חר עה, וגם בלק"ט הועתק בשיבוש וישוכו מדרכם וכו' ואסלח לעונם (ועיי במ"י לעיל צר 
5 בדיה בשביל וכו') ושם חגי' התפלה והתשובה וכו' מבטלין גזרות רעות וכנ' ר' חגנא בשם ר' יוסף (ר' חונא בשיר יוסי) 
אומר אף שינוי השם וכו' שינוי השם מאברהם ולא יקרא עוד את שמטך אברם וכו', ודורש ואסלח וכו ואחר כך אסלח וכו', 
וכהגי' שלפנינו איתא גם בשכל טוב צד 7 שינוי שם מאברהם ושרה, וכל המאמרים שלפנינו נסררו גם בפסיקתא בפי 
ביום השמיני עצרת בפתיחה ביום טובה וכו' ונסמכו שם למאמר ראב"כ אם נזדווג לך יום טוב עשה אותו מיר 
וכו' ואם נזדווג לך יום רע ראח איך לעשות תשובה ולהנצל מטנו, והגי' שם ר' יודן בש"ר אלעזר אמר שלשה הן 
שמבטלין א ת חגזירה ואלו הן ה תפילה וה תש ובת והצ רדק ה ושלשתן בפסוק אחר ויכנעו עמי וכו' שמי 
עליהם ויתפללו וכו' וישובו מדרכיהם הרעים וכו' ואסלח להטאתם וארפא וכו' ויתפללו זו תפלה (יבקשו וכו' זו 
צדקה וישובו מדרכיהם זו תשובה אם עשו כן מה כתיב חמן ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא וכוי 
ר' חונא בשייר יצחק (ובשני כיי שם ר' הונא בשם ר' יוסי) אמר אף שינוי השם ושינוי מעשה שינוי השם מאבינו אברהם 
ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם אברם אינו מוליד אברהם מוליד ודכוותיה שרי אשתך לא תקרא וכוי שרי 
לא ידה שרה ילדה שינוי מעשה מאנשי נינוה וירא אלהים וכו' ויש אומרים אף שינוי מקום מאבינו אברהם ויאמר 
וכו' לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול ר' מנא אומר אף התענית דכתיב יענך וכו' אמר רבא בר חמא בר 
גוריון (ובכ''י כרמולי שם רבק בר מחסיא אמר רב חמא) בשם רב יפה תענית ₪ כאש לנעורת רב הח פדא 
אמר וכו ביום ור' יוסף אמר אפילו בשבת, וכיה בשינוים מעטים בפ' ביום השמיני בפסייר הוספה פ"ד ועיי"ש 
ועייע בביה"מ חייד צר 188, ומפסיקתא הועתק כני במדרש קחלת פ'י ביום טובה וכו' אם נזרמן לך יום טוב תהא 
עושה אותו מיד וביום רעה וכו' אמר ר' יודן בשם ר' אלעזר שלשה דבהים מבטלין גזירות רעות וכו' תפלה וצרקת 
ותשובה ושלשתן בפסוק אחר וכו, וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה ואח"כ ואני אשמע מן השמים וגו' ר' מנא 
אמ' אף הַתענית דכתי' 'ענך ה' ביום צרה למה גם את זה לעומת זה וכו', והמאמרים האחרים לא הובאו שם ועיי 
במד' קחלת מיב פ' ביום וכו' , ובירושי תעניות נפדר רק המאמר הראשון וג' שם א"ר לעזר ג' דכרים מבטלין את הגזירת 
קשה ואילו הן תפילה וצרקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו וכוי שמי עליהם ויתפללו זו תפילה ויבקשו פני 
זו צדקח וכו' וישובו מררכיהם הרעים זו תשובה אם עשו כן מה כתיב תמן ואני אשמע וכו' , ובירושי סנהדרין שם 
בפי" וכי מה עשה מנשה וכו' בימים ההם חלה חזקיתו וכו' אמר ליה חמית דאנא מקים בר רשיע וכו' א"ל סב 
ברתי וכו' א"ל לא לך אנא שמע איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני שאמר לי אם ראית חלומו' קשים או חזיונות 
קשים קפוץ לג' דברי' ואת ניצול ואילו חן לתפילה ולצרקה ולתשובה ושלשתן בפסוק אחר וכנ' וישובו מדרכיהם 
הרעים זו תשובה אם עשו כן מה כתיב תמן וכו' ועייייש, ומירושי סנהררין שם ומהמאמרים שלפנינו ובפסיקתא נובעים 
המאמרים במדרש קהלת פ' כי ברוב חלומות וכו' ועיייש, ובמד' קהלת מ"ב פ' כי ברוב וכו' הגי' ר' אמי אמר 
אף התענית ר' אחא א מ ר אף שנוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום. ונכונה הגי' לפנינו ובירושלמי ובמדרש קחלת 
תפילה וצדקה ותשוכה כמו שררשו מפי ויכנעו וכו', ובתנחומא מיב נה שם איתא ומה רפואתו של יצר הרע 
חשובה אמר ר' יה ודה בר שלום בשם ר' אליעזר שלשה דברים מבטלין גזירה קשה אילו הן תפילה תשובה 
.צדקה אמר ר' חונא בר' יוסי אף שינוי השס ומעשים טובים לפיכך היה הקב"ה מקוה לרדור המבול שמא יעשו 
תשובה וכו', ובתנחומא שם דאמר וכו' בשם ר' אלעזר וכו' תשובה ותפלה וצדקה וכוי וכן נסדר בתפלת ונתנה תק 





לך לך פרשה מר טל ה 4%8 


אין הבט] אלא מלמעלה למטה, רכנין אמי נכיא אתה ואין את אסטרולונוס שני ועתה השב אשת 
האיש כי נביא הוא (בראשית כ ז) : בימי ירמיחו בקשו ישראל לבוא לירי מידה זו ולא הניחם 
הקכיה ההיר פה אמר ייי אל דרך הנוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו' (ירמיהי ב) 
כבר אכרהם אביכם ביקש לבוא לזו המירה ולא הנחתיו: אמר ר' לוי ער סנדלא בריגלך דרוס כוכה, 


4 פקיקס פי"6 (5ע 3י) : 


1 *אין הבט ְ'א'נ] ואין הכט פחי, אין הבטה דְכתי (ירמית), אינו אומר ן, לי ל | למטה] = כדכתיי 
(כדיא ו) חביטה ענני י"י אלתי דְזִי, שנאמר הבט משמים וראה י (שס), אמ' ר'י שמואל בר יצחק המזל דחקני 
וכו ' , אר"ש בר יצתק המזל דוחקני ואומר אברם אינו מוליד וכו' כד לעיל א!, שנ' חבט משמים א"ר 
שמע' בר רב יצחק המזל דותקני אברם וכ ו' 5, א"ר שמע' בר רב יצחק חמזל דוחקני ואמ' לי אברם אין את 
מוליד אמי לו חקב"ת אין כרברך אכרהם אינו מוליר אברהם מוליר שרי אשתי לא תק' שרי לא ילדה שרה ילרת 1 , 
אמר ר'י שמעון בן רב יצחק המזל דוחק אותי ואומר לי אברם אין את מוליד אמר לו הקבייה פדבריך אכרם אינו . . 
מוליד שרי לא ילדה שרה ילרה ה"ת ולא יקרא עור שמך אברפ והיה שטך אברהם שרי אשתך לא תקרא את 
שמת שרי כי שוה שמה.ובוכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן  [‏ | אין את [, ולא ₪ | איסטרולוגוס וז 
אסטרולגוס +', אסטרוגולוס ך', אסטרוגלוס א3 | 2 יומיהו] פגכי, ירמיה דוא'תי (שס): | לידי -- זו] למדת 
איסטרוגוליא י' (שס) | הניחס] י (שם), הניתן [2, הניח להם ךְפא'תי | 8 תלמידו א'כי | *ומאותות -- 
וגו' ך] ומאותות . . תחתו כי יחתו הגוים (מהם ן) מהמה [( , מאותות חשמים וגו' ₪ ו וגוי ל | 4 כבר בקש 
אברהס אביכם י (שם) | *לזו המירה] בזו המירה ל, למדה זו כי (שפ), לידי מירה (מדה דא'תי) זו דפא'ינתי, 
לידי מידה חזאת | | הנחתיו] ך], הנחתי אותו דְנ שי (שם), הנחתי לו פוא'י? | סנדלא] פחאיגכ. דסנדלא דתי 


דסנרלך ךלי (שם) | בריגלך] ן: ברגלך דפא'נתרלי | דרך י (שם), כבוש ך | כוגה] וַח. כוגא דכותי. 
כוכבא פי1 (שס), כואבה א' | 


בכי"ל ר' יורח בר' פימון ר' ח נן בשם ר' יוחנן העלת אותו וכו' ועי' לעיל צר 166, ובכייל נשמט כאן מן הבט 
עד חבט ותשלמתי ועת"נ, ולקטן שס איתא בכי"ל אינו חבט אלא וכוי ואולי צ'יל בשני המקומות אינו אומר 
חבט אל מלמעלה למטת, וכ"ה במר' תגדול, ולפי גי" כי*פ וכייו וכי'יא א' וכי"ג: וכייכ נסדר גם כאן: מאמר 
רשב"+ הטזל דוחקני וכו' ועח*ג ויתית טעס הוא דאמר ליה הכט וכו' אלא טלמעלת וכוי הרי אתה למעלת מן חמול 
וכדאיתא בתנחומא חיי שרת שם ר' יחורא בר סימון ור בי תגן בשם ר' יוחנן אמרי העלהו למעלה וכוי שני 
ויוצא אותו החוצה ויאמר חבט וכו' אין אומרין חבש אלא וכו' א"ל חקכ"ת מי שתחת המזל מתירא הימנו. אתת 
שאתת עליו חרם ראש עליו וכו', ובתגחומא שופטים שם ד*א כי הגוים האלה וכו' ואתה לא כן מרבר באברהם 
שתיה רואה באיצטורולוגין שהית המזל אומר לו שאין אכרם ולא שרי מולידין מת עשה לחם הקכ"ה א"ר יחודה 
בר' סימון בשם ר' ח נ ין כתיב ויוצא אותו החוצת ויאטר הבט נא השמימה העלה אותו למעלה מכפת הרקיע 
ואין חוצה אלא רקיע שנ' עד לא עשת ארץ וחוצות וכן חוא אומר הן אראלים צעקו חוצת א"ל חקב'יה מה שאמרת 
הנה בן ביתי יורש אותי לא כן חדבר כי אם אשר יצא ממעיך וכו' א"ל אתה אומר לי שאני מוליר א"ל הקכיה 
צַא מן המדת אברם אינו מוליד אברתס מוליר שרי אינה מולדת שרת מולדת ויוצא אותו החוצת א"ל חרי" אתה 
מן חמזל מי גדול ממי לא אתח שאתת למעלה ממנו הבט נא השמימה שא נא עיניך חשמימת אכיכ אלא 

הכט כאדם שחוא מביט מלמעלת למטת וכן חוא אומר הביטה עגני האַ' אלתי ויאמר לו כה יהיח זרעך מיד והאמין בת' 
אטר לחם משה טה אברהם חניח את המזל ולא היח עוסק בו וכו', ובאגייב שפ ומת ראה לומר ה' אלחים מה 
תתן לי אלא מתחילה היה אברהם אסתרולוגין וחית רואה במזלות שאינו מוליד לא חוא ולא שרת אף כל האסטרולוגין 
חיו רואין כך התחיל אומר לתקב"ה רבש"ע איפשר לי שאני מוליד שאף הכל אומרים כך ולא האמנתי עד שראיתי אף 
אני במזל אמר לו הקב"ה אל תסתכל עוד בדברים חללו צא לך מן המרה הזו שני ויוצא אותו החוצה ‏ וגוי ומה 
אמרו לך הכל אברם אינו מוליד ושרי אינח יולדת שני ושרי אשת אברם וכוי אימתי אתס מולידין ולא יקרא' עוד וכו' 
ועייע שט פכי"יח, ובשמוייר שם בשעה שאטר הקכ"ח לאברתפ לך לך מארצך וכוי אמר לפני הקב"ה רבשייע מה הנאת 
יש לי בכל הברכות חללו וחריני חולך טן חעולם בלא בנים א*ל הקב''ה לאברתם כבר אתה 'ודע שאין אתת מוליד אמר 
רבש"ע כך אני רואה במזל שלי שאיני מוליר אמר לו מן המזל אתח מתיירא חייך כשם שאי אפשר לאדם למנות 

את הכוככים כך אי אפשר למנות בניך אטר ר' יהודח בר' פימון ב ש ם ר' ח נין באותה שעת העלה הקביה את 
אברחם למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו הבט נא חשמימה וספור וכו' ועיי בבמ"ר פיב ושם חגיי א"ר יהודח בר' 
סימון א מר ר' הגין אמור ר'יוהנן מלמד שתעלהו חקב"ה למעלה וכו' ואמר לו טן. אותו חמזל שאתת 
רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו אני מראה לך שאתה מוליד שנ' ויוצא אותו החוצה ויאמר חבט נא וכו 
אמ ר ר' שטואל בר' יצחק איני אומר הבט אלא שהוא נתון למעלה וכו , ובשבת שם ואף רב סבר אין מזל 
דאמר רב יהורה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנ' ויוצא אות1 החוצה אמר אברהם לפני הקב"ת רבש"ע 

בן ביתי יורש אותי וכו' נסתכלתי באיצטגנינות שלי. ואיני ראוי לחוליד בן אמר. ליח צא מאיצטגנינות שלך שוין 
מזל וכו', ובנדרים שם הסתכלתי במזל שלי וכו ועי*ע יומא כ*ח ב' שאני אברהם דאיצטגנינות גדולת 
היתה בלבו וכו'. וב'"ב ט"ז ב' איצטגנינות היתה בלבו של אברתם אבינו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו:: 
1 אסטרלוגוס. חוזה בכוכבים ועי' לעיל צד 7/ וכפי זה המאמר נביא אתה ואין את אסטרולוגוס ומאמרם בשבת 
שם צא מאיצטגניגות שלך וכו' פותר גם פילון חפ' ויאמר וכוי לך לך מארצך וכו' שהקב'יה אטר לאברהם שיעזוב 
את האפטרולוגיא של הכשדים ועי' בספרי פילון ח"ב חוצ' ווענדלאנד צד 808 וח"ד. חוצ' כהן צר 18, ובילקוט 
השמיט "שמות האומרים והעתיק ויוצא אותו חחוצה צא מאסטגנינות (כ"ת בילקוט דפ"ר ור'ו) שלך נביא אתח וכו 
וחוא: הוספה ‏ עפיי שבת שם: ‏ 2 לידי מידה זו. | למידת אסטרולוגיא' שיהיו מאמינים שהכל תלוי בכוכבים ומזלות 
ועו חגיי בילק' ירמיה: 4ער סנדלא. בעוד שהטנעל ;ברגלך דרוס את חקוץ. ומשל הוא בלא''ר (ובדפ"ר ודו 
חניי ג'כ' דרוס :ולא דריס. כטו שאיתא': במקצת דפוסים),. ובפסיקתא שם נשתבש המשל עד דסנדלא ברגלך ככוש 
כ ו פ ה ועייייש: בהערות רש"ב, ובכיייל נוסף כ על מלת כובח וחוא הגחה כפי הגיי כוכבא ועח"נ, וכן כתב' ביפיית 


88 67680111) 8. 


100 לך לי פרשה מר טו ב--ה 


יריו ררפתי מלכים עד דמשק ואליעזר היה שמו שני וירק את חניכיו [ילידי ביתו שמנה עשר 
ושלש מאות] (בראשית יד יר) מניין אליעזר שייח : 

ו 0 ויאמר אברם הן לי לא גתתה זרע אמר ר' שמואל בר יצחק המזל דוחקני. ואומר 
אברם אינו מוליר, אמר לו הקכיה הן כרברך, אכרם ושרי אין מולירים, אכרהם ושרה מולירים : 
ואפ ד) והנה דבר ייי אליו וגוי ר' יודן ור- לעזר בשפ ר' יוסי ייי אליו דבר ייי אליו והנה דכר 
יי אליו מלאך אחר מלאך מלאך אחר מלאך דיכור אחר דיבור דיבור אחר דיבור אני ושלשת מלאכיי 
ננלים עליך ואומרים לך לוט ליטה לא ירת לאברהם, רי הונא ורי לעזר בשם ר' יוסי כתיב והגה 

יי בא ודברו עימו : 


יב ה ויוצא אותו החוצה ר' יהושע בשם רי לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו שאמר ויוצא אותו 
0 החוצה, אלא חוי ליה שקקי שמיא היך דאת אמר ער לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו), רי 
יורה ברי סימון בשם ר' יוחנן (אמר) העלהו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר ליה הבש [נא השמימה 


1 עיל 75 416: | 8 לקוע כי ע'+, טנס קכו 6י, נדכיס 3"5 5', פנסוע5 טופעיס קי" '"6, פסיקס5 כנסי פמ'ג 
(קע"ע ס'), סעום כבס פל"ס סי ף, בעדנל ככס פ"כ סי" ""נ, | סגדם בכלטים פלייז | ועי' לעיל 75 495:- 5 לקוע טס: 
9 ילקוץ פס  :‏ !1 ילק' יכעיס כ" כפ"ס, לקטן פפיס, פנסוע5 סיי ככס פיי ו', טעוס כנס טס, בעדנכל כנס טס, סניג טס : 


1 ידיו] וחנכ. ידו דפא'תי | דמשק] ₪ וערני אל י | *ילירי-- מאות דְךזכ] ילידי . . שמונה . . 
מאות ך], ילידי . . שמונה . . מאות וגוי א', שמונת . . ושלש מאות ם, שי"ח ו ל ל | 2 מניין -- שיייח] מנין 
אליעזר ף, ומניין אליעזר הכי הוי י, מנין אליעז- הוי ייח וג' מאית ך, מנין . . ושלש מאות הוו ךן , חשוב מנין 
. . הוו שייח א'', תחשוב אליעזר ויעלה מניינו שמנה עשר ושלש מאות דְז, אם תהשב שם אליעזר הוה שמנה עשר 
ושלש מאות ג . לי כ | 8 *ורע דוחאיני] וגו ל | ר] פיחא'נכי. יכ דת | גי] א'י. - רכ דפונכת | הפול] 
אמר ‏ ₪ ךַ | | אומר] ₪ לי | 4 *אינו] איני ל. אין את דפא'גתי. אין (אי כ) אתה וכ | אין ונ: כך ת/ 
יהי י | כדברך] פא'כ / כדבריך דןגךי | אברחם-- ושרה מולידים] אברם לא (אינו י) טוליד אברהם מוליד שרי לא ילדה 
שרה ילדה דָזי, אברם אינו . . מוליד שרי אשתך וג' שרי אינה יולרת אבל שרה יולדת 5, אברם אינו (לא א').. 
אכרהם (אבל אברחם 1) מוליד שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה שרי לא (אינה כ) ילדה שרה 
ילרה אכ , אברם לא (אינו ך]) . . אברהם מוליד שרי . . לא תקרא שמה שרי (את שמה שרי כי שרה שמה ך]) שרי לא 
תלד שרה תלר דְך][, אברם אינו . . אברהם מוליד ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שטך אברהם שוי אשתך 
. . את שמה שרי כי שרה שמה שרי לא ילדה שרה ילדה ן | 5 אלעזר דא'נכת | יוסי] - בן זיטרא 21 . . 
זימרה ן, . . זמרא ך], בר זימרא ך | 6 טלאך אחר מלאך אחר מלאך ף, מלאך אחר מלאך דוחא'כתי | דיבור 
אחר דיבור אחר דיבור ₪ דיבור אחר דיבור זאג + דבור אחר דבור דְכַתִי | ושלשת] פוא'נכיי, ושלשה ך]/ 
וג' ד', ושלש ך | מלאכיי] וְָ, מלאכי פכי!. דים דא'ת | 7 אליך פ | ליטה] פונ, ליטא דכתי. לייפא א'ך? | 
ירת] פא'נ / ירית דכתרי | לאברם א1, אברהם י | ר' ן | אלעזר | יוסי] .- בן זימרא 1כ, . . זמרא 8 .. 
זימרה ן, בר זימר' ךך,.. זמרא ך] | והגה חן, הנה כ, והתנה דבר [א1, והנה דבר י"י אליו והנה דת | 4 
8 ודברו] ן1כ, ודיבורו ך], ודגר דאת | עמו | 9 יהושע] ,- דסכנין דפוא'כת . דסיכנין ( | הוציאו] הביאו י | 
שאמר] , שאמר הכתוב דְפהא'נתי; דאת או' ן | *אותו החוצת דְפא'נכתי] לי לו | 10 חוי] פחי 
חווי ןג , אחוי דא'כתעי | שקקי] פוחאיגכע. שיקקי דת; שקקיה י | דשטיא פכע, דרקיעא ן | 11 יודה] 1/ 
יהודה דְפא'נ2 | בר' פימון] פגכ, בר. . ן. בייפ א', לי דת | העלהו] ן. העלה אותו ְפחא!גכת | הוא-- 
ליה] ה"ה ן | **נא השמימה] לי ל | : 


1 ואליעזר היה שמו. ולא כררריש ר' לעזר בשם ריב'יז עזרני אל ותדרש שני וירק וכוי שמנה עשר (כוי מניין 
אליעזר שייח עיי לעיל צד 416 ובמ"י שם: 8 חמזל וכו'. אברתם אמר המזל דוחקני ואומר וכו' , ונר' שרשב"י 
דורש יתורא שכבר כת' ויאמר אכרם וכן' ואנכי חולך ערירי וכו' ומדייק ג'כ לשון תכתוב חן לי וכו' שמשמע 
שאברהם אמר בי תלוי הדבר שאיני מוליד המזל גורם לי, ומרוייקת הגי' שלפנינו אכרם ושרי אין מולירים וכוי 
כלוי לא יולידו זה מזה ואברהם ושרה *ולידו ועי' ברמבין, ובפסי'ר שם ואת מוצא אברתם מה כתיב בו עקב 
אשר שמע וכו ולא עוד ‏ אלא שהיה רואה במזל שאינו מוליר ‏ שני ואנכי תולך ערירי אמר תקביה ויפה אתה 
מסתכל אלא חייך אברם אינו מוליד ומת אני עושה לך אני מחליף את שמך ואתה מוליד שני לא יקרא עוד שמך 
וכוי וכן שרי אינה יולדת שני ותהי שרי עקרה אבל שרת יולרת וכוי ועי' למטה לפ' ויוצא אותו וכר :| 5 "ו 
אליו וכו'. מפרש בפי' ב'"ר כי"ט וכייא ויאמר יי היה לו לכתוב הוסיף וכתב והנה ועוד הוסיף דבר והוסיף דבר 
יי אליו (והוסיף וכתב אליו) אלו ג' מלאכים דכתיב והנה שלשה אנשים, ובלק"ט הגי' כגיי רוב הספרים ₪ 
אחר מְלְאך דבור אחר דבור, ודורש והנה דבר '"י אליו ל א מ ר לא יירשך זה אומרים לך לוט ליטה וכו' לוט 
המקולל לא יירש את אברחם, ור' לעזר בשם ריביז דורש גם לעיל צד 481 בן משק ביתי הוא לוט שנפשו שוקקת 
עליו לירשניי: 7 ר' הונא וכו'. עיי לעיל צד 428 רי יודן וריית תריהון בשם רי יופי [כן זימרא] רי יודן אמר וכוי 
רי הונא אמר וכן', וכאן אמר ר'יה שכך דרש ר' לעזר בשם ריב"ז כתיב והנה הקב"ה נגלה לו עתה ודביו 
עמו  :‏ 10 חוי ליה וכו'. הראה לו שווקי השמים, וכן שקקיה לעיל צד 154 וצר 155 ובירוש' ברכות פ"ט י"ג ג' 
חכים אנא בשקקי שמיא וכו' ועיי בערוך עי שק די, וחוי מבנין הכבר כמו בירושי כלאים פיז ל*א א' חד בר נש 
חוי סלעיה לרי לעזר, ובמדרש חגדול מפרש ר' לוי אומ' הראהו ניחוג הכוכבים והמזלות וכל זויות שברקיע וכי 
מחוץ לעולם הוציאו אלא שהראתו חדרי שמים שנקראו חוצות שנ' ער לא עשה ארץ וחוצות, ובעקידה שער 

הגי' אחוי ליה שקקי שמייא וכו' העלתו וכו' אין הכט אלא וכוי = ועיייש : = 11 ר' יודת וכו'. | לקמן פמיח תגיי 





לך לך פרשה מר יד ב 1+ 


ב) ויאמר אברם ייי אלהים מה תתן לי אמר רי יונחן גי הן שנאמר בהן שאל, ואילו 
הן שלמה אחוומלך המשיח, שלמה שאל מה אחן לך (מיא ג ה), אחו שאל לך אות (ישעיה ז יא), 
מלך המשיח שאל ממני עו' (תהליסב ה), ר' ברכיה ורי אחי בשם רי שמואל בר נחמן אנו 
מביאין עור שנים מן האנדה, אכרהם ויעקב, אברהם מה תתן לי, אינו אומר מה תתן לי אלא 
שאמר לו שאל, יעקב אמר וכל אשר תתן לי (בראשית כח כב) ואינו אומר וכל אשר תחן לי אלא 
שאמר לו שאל, רי יודן ורי אייבו משי רי יוחנן שני בני אדם אמורו דבר אחד, אברהם ודוד, 
אכרהם אמר י*י אל הים, אמר לפניו רבון כל העולם אס אני עתיר להעמיר בנים ולהכעיסך מוטב 
לי ואנכי הולך ערירי, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע סרעפי (תהלים קלט כג) דע 
הפורשים ממני, וראה אם דרך עצב בי ונחני כבדרך עולם (שם שם כד) [אמר לפניו רבון כל 
העולם] אם אני עתיר להעמיד בנים להכעיסך מוטב לי שתנחני בדרך עולם: 

ובן משק ביתי ונוי ר' לעזר בשם ר' יוסי בן זימרוא בן משק ביתי זה לוט שנפשו 
שוקקת עליו. לירשני, הוא רמשק אליעור שבשנילו ודפתי מלכים ער דמשק ועורני אל, רי 
שמעון בן לקיש (אמר) בשם נר קפרא בן משק ביתי בר ביתי הוא דמשק אליעזר שעל 

1 ילקוע כי ע"ו, ילק' מלכיס כ' קע"נ, עדכש ססליס 3' כ" " כ"ס כ" די, פדכ'כ נן"3 פמ'ג: | 6 "לקוט כי ע'ו 
ילק' פסליס ל' ספפ"ס, ילק' מכיכי פסליס קליט סי פ"ג: | 11 לקוט כי ע'יו: 

1 יוחנן ן | שלשה פוחזנכתי | להן ן, להם חי (מלכים) | 2 ואחז | שלמה] וא', בשלמה כת' פגכי (שם), 
שלמה דכת' דְ], .. כתיב י | שאל] בגבעון נראה י"י אל (את ף) שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהום .- דפ / 
בגבעון . . נראח ""י אל . . ויאמר י"י ן, בגבעון נראה י"י אל (אלהים על ן) שלומו . . יאמר לו - דיוכ, 
בגבעון . . וואמר אליו = י, בגבעון . . ויאמר א'ך] | אחז] ן, אחז כת' בו ף, אחז . . ביה 1, אחז דכתי' ביה א'/ 
באחז כת' כי (שם), אחז דכת' דְן], . . כתיב י | 8 מלך המשיח] ן, מלך . . כת' ביה פן: מלך . . דכתיב 
ביה ךָ', במלך . . כת' כו (שם), מלך . . כתיב י, ובמשיח כתי' א? | ר' ברכיה ר' אחי [ְןָ, ר' אחי י (שם) | בר 
נחמן] פונכ, בר נחמני י, ל' דְך | אנו מגיאין] מוסיף י(שם) | 4 שנים] - יותר ך] | האגדה] פוחנכי, 
ההגדה דְְֶזי (שם), אגדה א' | אברחם כת' ביה פָא'ןי, אברהם דכתיב ביה ךך, באברהם כת' י (שם), באברחם כת' 
ביה כ, אברהם דכת' ך] | ואינו ן, אין פם | 5 *שאמר ךדוכתי] שאומר ו (שם), שא' פַא'י, מי שאומר ן, אמי ל | יעקב 
אמר] ביעקב ו (שם) | |אינו] ן. איגו דְפא'גכת י (שש) | וכל . . לי] ואנ. אשר תחן לי פי (שם), כן דת | 
6 שאומר יו (שם). מי שאומר ‏ | איבו פא'נכתמ | מש] ך1, משם ך, משום ך / בשס פוא'נכי (שס) מ | 
יונתן 1, נתן י (שם) | שני] פוחא'נכתי. ג' דמ | דיד ן | 7 אמר] פוגכי (שפ) מ: כת' ביה דת | 
אלהים] ןא = מה תתן לי דְכתִי(שס) מ | ריכון העולמים ן, ובח"ע מ: \רבונו של עולם דְגכי, 
רבשיע פאיתי (שס) | עתיד אני דפוא'נתימ/ את עתיד כ | להעמיד לי כ, לחוליר חי | להכעיסך חמ. 
שיכעוסוך 2 | 8 ואנכי הולך] שאלך 2 | דוד [ן, ודוד י | בחנני -- סרעפי] 8כ. ודע שרעפי י (שם). וגו אי 
ל דותים | דע-- ממני] ודע . . ממני פוא'כ. לי ני (שס) | 9 *ונחני -- עולם דפוגתי] יגוי אי. ל לכם | 
*אמר --- העולם] אמר לפניו ריבון העולמים ן, אמר . . רבה"ע מ, אמר . . רבונו של עולם דְנָכִי אמר .. 
רבשיע אי (שפ), ל ל | 10 אני עתיד] ומ: עתיד אני דְוא'נכת | להעמיר] להוליר חי | לחכעיסך] 5, 
ולהכעיסך ְזְנַתִי, להעציבך מ, ולהעציבך דְוא' | ונחני דְוא'נתים | 11 לעזר] 1, אלעזר דְוְאִ'תִי | נש .. 
זימרא] א', בשם .. זמרה ן, בשם . . זמרא י, לי דְ | *זה] הוא - | 19 שוקקת] וְא'נכ: שוקקה דתי 
לי ח | עלי חנכי | לירשני] ונכת. ליורשני דְחִי | **הוא] והוא ל | שכשבילו] שאמר אברתס בשבילו ן | מלכים] 
ארבעח .- א' | אל] פחא'גכי. חאל דִך | 13 אמר לי ( | בייתי א. בייתיה ן | דמשק] פוחא'גכי: ל דת | 
ויחזק הרש זה שם בן נה שהיה עושה בתיבה עם אביו את צורף זה אברהם שצוף אותו הקב"ה בכבשן האש 

ק פטיש זה אברהם שהחליק פטישו וחלם את המלכים בפעם אחת וכו': 1 ויאמר אברם. בכי"א ב' חסר מכאן 
עד למטה 1 לסוף פיי 'יב : * "יי אלהים. וכן כתיבת השם אדני לקמן בסי' '"ד ויאמר ייי אלהים במח אדע וכוי 
ולעיל צר 245 ומחח י"י אלהים וכו': אמר ר' יונתן. בילק' מלכים שם נרשם לנכון בדפיר ב"ר, ובד'ו וד' פפר'א 
נסמן בגליון בשבוש סדר עולם, ובמדרש תהלים ב' סי' " הגי' א"ר יח גן שלשה צדיקים (בני אדם) אמך להם 


הקב'יה שאל ואלו הן שלמה ואחז ומלך המשיה שלמה בגבעון נראה ה' וכו' שאל מה אתן לך אחז שאל לך וכוי 
נקרא שמו אחז וכו' מלך המשוח דכתיב שאל ממני וכו' א'"ר שמואל בר נחמני למדנו עוד שנים מן האגדה 


וכו' אברהם שני '"י אלהים מה תתן לי מכלל שאמר לו שאל יעקב וכוי מכלל שאמר לו שאל וכו', ושם ב"א סיי ד', 


המאמר מקוטע, ובמדרש הגדול העתיק ושינה המאמרים שלפנינו ר' יונתן אומי שלשה הן שאמי להן הקב"ה 

ר' אחי אומ' ארבעה אברהם ושלמה אחז והמלך המשיח אברהם מנין שני ויאמר ח' אלהים מה תתן לי 
אינו אומי מה תתן לי אלא שאמי שאל שלמח מנין וכוי, ובאדר'נ שם הגיי ארבעת אלו נאמר לֶהם שאל אברהם 
נאמר לו שאל שנאמר וכו' אין אדם אומר מה תחן לי אלא אם כן נאמר לו שאל שלמה נאמר לו וכו' אחז גאמר 
לו וכו' משיח נאמר לו וכו : 8 סרעפי. במקרא כתוב שרעפי ועי' במ"י לעיל צר 28, ונר שדורש סרעפי מלשון ותרבינה 
סרעפתיו (יחזקאל ל"א ת') שפי' סעיפיו הצומחים ממנו ועי' גם ביפ"ת: 9 אמר לפניו וכָוי. = כן השלמתי, ובלק"ט 

אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני וכו' להעציבך וכו' מוטב לי ונחני וכו' ועיי בח"נ ובשכל טוב: 11 שנפשו שוקקת. 
דורש משק לשון שקק שנפשו תאותו מושלת עליו לירשני וכטו שאמר אברהם וחנה בן ביתי יורש אותי, ובמדרש 
אגדה חוצ' רשיב מפרש שתוא משתוקק לירש אותי: 18 בר ביתי. וכן מתורגם בתריי בי בן משק ביתי בר ביתי : 


ח 


וש 


10 


5 


10 


0+ לך לך פרשה מר מו א 


וייראו (ישעיה מא ה) מה איים הללו מסויימים בים ‏ כך היו אברהם. ושם מסויימים בעולם, ‏ וייראו 
זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה, זה נתיירא מזה תאמר שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו, וזה נתיירא 
מוה תאמר שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים, קצות הארץ (שפ שם) זה שרוי בקיציו שלעולם וזה 
שרוי בקיציו שלעולם, קרבו ויאתיון (שם שם) זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה, איש את רעהו 
יעזרו (שם שם ו) זה עוזר את זה וזה עוזר את זה, זה עוזר את זה בברכות ויברכהו ויאמר כרוך 
אברם ונוי (בראשית יד יט), ווה עוזר את וה כמתנות ויתן לו מעשר מכל (שפ שם כ), ויחוק 
חרש (ישעיה מא ז) וה שם שעשה את התיבה את צורף (שסשם) וה אברהם שצופו הקכיה 
בככשן האש, מחליק פטיש את הלם פעם (שפשס) שהחליק פטישו והלם כל באי העולם בפעם 
אחת, אומר לדבק טוב הוא (שם שם) אילו אומות העולם שאומרים מומב לירבק באלוהו שלאכרהם 
ולא בעבורה זרה שלנמרוד, ויחזקהו במסמרים (שם שפ) חיוק אברהם את שם במצוות ובמעשים276 
טונים לא ימוט (שם שם) אברהם : | 


7 לעיל 5ר 4965: 


1 היו] היה א'נתי!: ל' פומ | *אכוהם דפואנכתי (ששם)] אנום לי, אברהם אבינו מ | 2 מתייא ן | 
מתירא ן[ | *זה נתיירא מזה א*(] זה נתירא מזה י (שם), זה נתיירא ל. זה נתירא ₪; אכרהם נתיירא %; 
לי דפא'ת | תאמר] א'ני, לאמר תאמר פ, לאמר (לומר מ) שמא תאמר דָמ, לומר תאמי שמא ך], לומי א? | 
יש ממ | שחרגתי] על ₪ [י (שם) מ | את לי י | וזה] ושם י | *נתיירא דְפא'גי] נתירא א'זי (שם) מ. ירא ל | 
8 מזה ל' ימ | תאמר] וְנִי, לאמר תאמר א'כ, לוטר שמא תאמר ךָ, לומ' תאמי שמא ךן, לומר פאלם | יש מ | 
שהעמדתי] על ,- ו (שם) | בקיציו] ן, בקציו וא'י (שם), בקצוו מ, בקיצו דְָפ, בקצו אי (וכן בסמוך) | 4 *זת 
-- וזה -- זה דְפואגכתי (שט) מ] זה קוב זה אל זה ל, קרבו זה לזה ו | 5 יעזורו | זה -- וזה עוזר את זה 
לי ואימ | את זה] את זה (לזה דְך) בברכות דְפא'גכת | את זה] את זה (לזה דְך]) במתנות דפא'נכת | 
עזר וְאֶי | את זה] [אלגכימ: לוה דןת | *ויביכתו-- וגוי א'י] ויברכהו . . אברם פך]: ויברכהו . . אבום 
לאל עליון וגו' ך, שני ויברכהו. . עליון 1, שנ' ויברכהו. . עליון וגר י (שם). שני. . עליון קונה כ, שני ויברכהו 
ויאמר לי לי לו | 6 עזר וְאֶי | את זה] ואנכים. לזה דת. עמו 5 | *ויתן -- מכל דְפואכתי] שני ויתן 
. מכל לינו (שם) מ/ ל ל | *ויחזק חרש דְוְא?תי] ויחזק . . את צורף לפא'ג , ויחזק . . צורף ויחזק חרש 5 
ויחזק . . צורף הרש מ | 7 שם] פואני: נה דכן מ | שעשה] שהיה חרש ועשה י (שם) | *שצרפו דפואנכתימ] 
שצורפו ל, שנצרף י (שם) | הקב"ה לי י (שם) | 8 בתוך כבשן י (שם) | הלם] [גך1/ הולם דפא'כים | את 
פטישו ך], פטישו של עולם 2 | *והלם ךְפואנכתים] והלחפ ל, וחלם ל*, הלפ ל" | כל] פואכימ: את 
כל דְתי (שס). לכל ל'ג | עולם ל"פאכימ | פעם אחת ְ'ואָנכימ. בדוך אחת למקום דִןן, לדרך אחר 
למקום 5 | 9 אילו] שהיו מן, שיהיו א? | *שאומרים י (שם)] שאומ' לם, שהן אומרין דא1נת , . . אומרים י, שהיו 
אומרים [, אומרים א*. אומרין מ | לידבק] וא"ימ. לדבק פ. להדבק דְא'ת. נידבק ( | באלוהו ם. באלהי א?/ 
באלהיו יי | של לי א? | 10 ולא] [ָא%: ₪ לידבק ימ: נדבק דפאיגכת | בעבורה זרה] באלוהו מ | 
*במסטרים דְפאלת'] ₪ לא ימוט לא'נכי (שם) מ, ולא ימוט ן | ויחזק פואגכימ. החזיק דר | במצות |- 
1 *ובמעשים טובים פוגכי (שפ) מ] ומעשים . . דאתי. לי ל | לא] פגכמ. ולא דואתי | אברהפ] זה - כ | 


משם בן נח. ובכי"ל וכייפ נקוד משם '), ובתנחומא מב שם אשרי אדם מפחד תמיך וכו' חכם ירא וכו' מי הוא 
זה אברהם וממי היה מתירא מן שם שהוג את בניו את כדרלעמר מלך עילם ושלשה בניו שנ' בני שם עילם 
ואשור וכו' והיה מתירא לומר הרגתי בניו של צדיק ועכשיו הוא מקללני ואני מת מה עשה יצא לקראתו שם 
לרצותו שנ' ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה חייך איני מקללך אלא מברכך שני ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' 
אייל בשביל שהרגת את בני אני מברכך וכו' ועי' בהערות רשיב ובתנחומא שם ועייע במ"י לעיל צר 420 בר'יית 
שנולד מחול : 8 בקיציו. בפי' ביר כיייט וכייא גורס בקצו (בקיצו) ועח'ינ ומפרש אברהם שרוי בקצו (בקיצו) של 
עולם בעבר חירדן ושם שרוי בקיצו של עולם זה ירושלם שנאמר בח ואבואה מלון קיצו: | 7 זה שם. שעשת עם 
נח את התיבה, והגי' זה נח אינה כאן מן הענין: שצרפו. בכיי"ל כתוב שצורפו והגהתי ועח'ינ, וכן לעיל צר 425 
שצרפו הקב"ח וכו' ועי' גם במ"י לעיל צד ‏ 88 בר'יה דוכים: 8 שתחליק פטישו. מפרש בפי'. ב"ר כיי טחליק 
פטיש מישר העולס בפטישו ובתוכחתו: והלם. כן הגהתי ועח"נ, ובכייל כתוב בגו הספר ותלחם, וביני שיטי 
הוגה ה על ח, ובגליון כתוב ,ס"א וחלם ס"א הלם לכל באי עולם, [בפ]עם אחת פי' הדריך כל באי עולם לררוך 
בדרך אחת אחר יראתו של חק', פעם פסיעת כמו מה יפו פעטיך''. והגי' בדרך אחת הוא פי' בפעם אחת ועי' גם 
במ*כ ובירי משה ובח' הרשייש, וברפ"ר הגי' פעם אחת, וכל המאמר מובא ומפרש בפירש"י ישעיה שם וזל ומיא 
בבראשית רבה דורש כל חענין במלכי צדק ואברהם ראו איים אותה מלחמת "ייראו שם נתיירא מאכרתם פן 
יאמר לו העמדת רשטים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם איים כשם שאיי 
הים מסויימין בעולם כך אכברהם ושם היו מסויימין בעולם איש את רעהו יעזורו זה עוזר את זה בברכות ברוך 
אברם וזה עוזר את זה במתנגות ויחן לו מעשר מכל ויחזק חרש זה ש ם שהיה נפה לעשות מסטרות ובריהים לתבה 
את צורף זה אברהם שהוא צורף את הכריות לקרבן אל השכינה את הולם פעם זה אברהם שהלם כל המלכים האלת 
פ עם א חת אומר ?דבק טוכ הוא לידבק באלוה של זה ויהזקהו שם לאברהם להיות דבק בהקביה ולא ימוט, וכן 
בפירש"י סוכה ני"ב ב' וכהן צדק חיא שם בן נח ונקרא הרש ויחזק חרש את צורף ובכ"ר מפרש ליה במלכי צרק 
שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו וקראו חרש על שם בנין התיבה שבנה עס אביו, ובמדרש אגדה הוצ' רש'ב 


.משֶם 3 





לך לך פרשח מר טו א 1|99 


לבריתו, תאמר שאחר עומר ומסנל מצוות ומעשים טובים יתר ממני, ‏ תרחה בריתו לבריתי, | אמר לו 
הקכיה מנוח לא העמדתי מגינים שלצריקים אכל ממך אני מעמיר מנינים שלצדיקים, ‏ ולא עור אלא 
בשעה שיהיו בניך באים לירי עכירות ומעשים רעים אני רואה צריק אחר בהן שיכול לומר למידת 
הרין דיי, אני נוטלו ומכפרו עליהן: 

היה דבר ייי אל אברם במחזה וגוי עשרה לשונות נקראת, נבואה חזון המפה דיבור 5ן 
אמירה ציווי משא משל מליצה חירה, ואי זה הוא: קשה שככולם, ר' לעור אי חוון שני חזות 
קשה (ישעיה כא ב), רי יוחנן אמר דיבור שני דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות וגו' (בראשית מכ ל) 
רבנין אמ' משא שנ' כמשא כבד (תהלים לח ה), נדול כוח אברהם שנידבר עימו בחוון ובדיבור: 

אל תירא אברם ממי נתייוא, ‏ ר' ברכיה אמור משפ נתיירא ההיד ראו איים 


- 


5 ינקוט עס, טיל כטיכיס כבז פ' כפעט (ג' ד'), 6דכ'"כ כו" פל"ד כו"ב פל'ז, סנדם נכסטים פי"ד: | 7 פע" ספכי 
בסעלסך פ" 5'ע, מכום "0 6': 8 \יקלפ כבס פ"6 סי" ד', פדכ"ס פכי'ס : = 9 ילקוט טס, ילק שעיס כ' טייג (פפייט) / 
ילק' עכיכי יסעיס (*6 ס'--ז', סנמוע 3/5 לך לך כי" יייע, פנסועס טס פיי ט"ו: 


1 לבריתו] את בריהו [ךז | מצות | ומעשים טובים לי 1 | יתר] 1, יותר דְוחא'תי | *ממני דפחאינתי] 
ממנו לן | ותדחה בריתו ן], ודוחה בריתו [ן, ובריתו דוחה א?, מפני מה תדחה בריתי א1 | את בריתי וז , 
לבריתו א' | ? מנח | לא העמדתי] ,- סמנו ן | מגנים א'נכךר? | אבל ממך -- צדיקים] מטך . . צדיקים י, אלא 
ממך העמרתי . . צדיקים [, אבל ממך אני מעמיד מגנים . . צדיקים א'כ, לי [ | 8 בשעה שיהו ן, כשיהיו 1 | 
ואני ₪ | בהן] שבהם פהא'נכ, שנבהס (שבהן ה ך) ומכריעו עליהם דְרֶן, שריי ן, לי אי | שהוא יכול | 
4די גתי | אני לי וא? | וטכפרו] פ, ומכפר דְוְאָ'תי. ומכריעו ך, ומכריע א'ג | 5 עשר א'יי, " די 
בעשרה ך] | לשונות] שמות א% | נקראת נבואה ן, נקראת (נקרא א') בלשון נבואה ואלו הן א | נבואת חזון] 
חזון נבואה ן, חזון א | 6 ציווי] פ, צווי דאתי. ציוי ד'ונ, צוי כ | משא לי א | חידה] ₪ נבואה זי | 
ואיזה היא ף, ואיזו (ואי זו א'כי) היא ךדְאנכתי. ואיזו וא | מכלן י* | אלעזר דְפוחנכי אליעזר א'ת | 
אומר דְפחא'תי: אמר וכ | 7 דיבור] ₪ קשה ףח | אדוני דא | 8 משא] ₪ כשמועו ף, כשמועה 1, 
כמשמעו דְוְזי, כמשמעה [א' | כוחו של ךְין. <כחו של דְפאכתי, שטמו של חן | אכרהם אנינו כ | 
שנידבי] [ןת, שניבר דְפוא'תי, שדגר א%כ | בחזון ובדבור לָ, גדגור (בדיבור א) וגחזון פאי: בדבור 
(בדיבור ך?) ובחזון שנ' היה דבר '"י אל אברם במחזה דְ, בדיבור (בדבור ך]) . . שנ' היה . . במחזה לאמר בַּת / 
בדיבור ובחיזיון אחר הדברים האלה היה . . במחזה לאמר ן | 9 נתירא א'תי (ישעיה) מ (וכן בסטוך) | 


2 מנוח. כי'ה בכי"ל וכן בסמוך גדול כ וח ועיי לעיל צד 887 ובמ"י שם, ובפי' ב'יר כי"ט וכי"א מפרש מנח לא 
העמדתי מגינם (מגנים) של צדיקים כלומר לא אמרתי לנח אנכי מגן לך כמו שאמרתי לך, וכן טפרש בלקייט אל 
הקב'יח אל תירא אברם אנכי מגן לך ממך העמדתי מגינים של צדיקים ולא העמרתי וכו' טנח, והמלות אבל ממך 
וכו' עד מגינים של צדיקים הושלמו בכי"ל ביני שיטי בכתב הספר בדיו דיהח ועחינ : = 4 ומכפרו עליהן. בפי' ב''ר 
ב"י גורס ומפרש ו מ כ ר* ע ו עליהם ומכריעו (ומכריע) צדקו של צדיק על אותן שעשו עבירות אע"פ שהרבו לפשוע וכוי 
ועי' בח''ג ובשכל טוב , וכל הטאמר נסדר בשהשיר בדרש אשכל הכפר וכו' ודרשו שם בכומי עין גדי בזכות התנאים 
שהתניתי לאברהם אביכם בין הבתרים שנ' ביום ההוא כרת וכו' מדבר הכתוב באברהם שני אחר הדבוים האלה 
היה דבר ה' וכ' ר' לוי בשם ר' חמה אמר ההרהורי דברים היו שם מי הרהר אברהם הרהר ואמר וכוי 
רבשיע כרתה ברית עם נה שאין את מכלה זרעו מן העולם ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים לפניך ודחת 
בריתי לבריתו שמא יעמוד אדם אחר ויסגול מציות ומע"ט יותר ממני וידחה בריתו לבריתי א"ל הקביה אל תירא 
אנכי מגן לך מנח לא העמרדתי מגינים וצדיקים וממך אני מעמיד מגינים וצדיקים ולא עוד אלא שבניך באים 
וכוי אני רואה איזה הוא אדם גדול שבהן שיכול לומר וכו' וָאני נוטלו ו ממ שכנו בעדם שנ' אשכל איש שהכל 
בו מקרא ומשנה תלמוד וכוי הכפר שטכפר עונותיהם של ישראל בכרמי עין גדי אני נוטלו וממשכנו בעדם : 
5 נקראת. * כלוי הנבואה , ובכי"ו הגי' עשרה וכו' נקראת נבואה חזון כ ב וא ה הטפה וכו', ובכיייח ובילקוט נוסף 
בסוף חידה נכואה, ובלק"ט הועתק עשרה לשונות נקראת נבואה חזון נבואה הטפה וכו צווי משל ומליצה חידה 
משא וכו' ומסיים שם גדול כח אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון ועח"נ, וכל המאמר גם בשתשיר פ' כמעט וכוי 
והגי' שם בדפ''ר וד"ו בעשר לשונות נקראת הנבואה חזון נבואה הטיפה דיבור אמירה צווי משא משל מליצה אי 
זה קשה מכלן ר' אלעזר אומר חזון קשה שני' חזות קשה הוגד לי ר' יוחנן אמר דיבור קשה שנ' דבר האיש וכוי 
רבנין אמ' משא קשה כמשמעו כמשא כבד וכו', וגם באדו'נ נויב שם עשרה שמות נקראת נכואה משא משל 
מליצה חידה הטיפה צווי דיבור אמירה הזון נבואה, ובאדר"נ נו"א שם עשוה שמות נקרא רוח הקודש אלו 
הן משל מליצה חידה דיבור אמירה ת פ א ר ת ציווי משא נבואה חזיון, ובאג'ב שם בעשרה לשונות דברה חנבואה 
אמירה דיבור הגד ה חידה משל מליצה נבואה משא הטפה וחזיון ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון וכו 
וכשנגלה הקב"ה על אברהם בחזון נגלה עליו היה מתירא לומר שנגלה עליו בדבר קשה שנ' אחר הדברים האלה 
וגו' במחזה לאמור וכו', ובסגנון אחר במדי הגדול תניא בעשרה לשונות נקראת נבואה ראייה שנ' היש בזה הרואה 
צפייה שנ' צופה נתתיך משל שני משלי שלמח מליצה שנ' מליצה רעי רוח הקדש שני ורוח קדשך אל תקח ממני 
נבואה שני נביא אקים להם חזון שנ' חזון ישעיהו וכו' משא שנ' המשא אשר חזה חבקוק [הטפה שנ' ולא תטיף 
על בית ישחק] חידה שנ' בן אדם חוד חידה ועיייש צד 791 : 7 דבור שנ' דבר וכו'. בספרי שם אין דבר בכל 
מקום אלא לשון קשה וכן חוא אומר דבר האיש אתנו קשית וידבר העם באלהים ובמשה וכו' ועי' בטכות שם: 
8 בחזון ובדיבור. ‏ בוייר שם בדפ"ר וד"ו אז דברתי בחזון לחסירך וגו מדבר באברהם שנידבר עמו בדיבור ובחזון 
החד אחר הדברים האלה היה דבר '"י אל אברם במחזה וכו', ובפדריא שם נסיון השביעי אחר הדברים האלה תיה 
דבר יי אל אברם במחזה וכו' לכל הנביאים היה גראה בחזון הלילה ולאברהם בחזון ובמראה וכו': | 9 משס נתיירא, 


%8+ לה ל פרשח מר טו א 


עימך, רבנין אמ' לפי שהיה אברהס מתפחד ואומר יררתי לככשן האש וניצלתי, לריעכון ולמלחמה 
וניצלתי, תאמר שקיבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיר לבוא, אמר לו הקכיה אל תירא 
אברם אנכי מנן לך מנן לך, כל מה שעשיתי עימך בעולם הוה חנם עשיתי, ולעתיד לבוא 
שכרך הרבה מאד היך דאת אמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך ונו: (תהלים לא כ) : 
(אחר הדברים האלה] ר' יורן ורי הונא תריהון בשם רי יוסי רי יורן אמר בכל מקום שני 
אחרי סמוך אחר מופלג, רי הונא אמר בכל מקום שני אחר פמוך אחרי מופלנ: אחרי הרברים 
האלה הירהורי דכרים היו שם, מי הרהר, אכרהם הרהר, אמר לפני הקכיה רבון העולמים כרתה 
ברית עם נח שאינך מכלה את כניו, ‏ עמדתי וסינלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי 


1 עי"י כעיל 15 418 פד 426: | 5 לקוע כ' פו, ילק' יסוטע כפז 6', עדכט לקפכ פ'ס: | 6 ילקו כ' ערו 
לקטן פכיס פנייז פפייז, טיל סטיכיס ככס פ' סעכל סכפל (5/ 075 : 


. . העולם מתכנסין עליך אני לוחם כגגדם [, כך אפילו ,. . העולם באין עליך אני נלחם בם א?. כך אפילו . 
העולם מתכנסין אני עומד כנגדן ונלחם עמהן מ | 1 אמ] אממין פי, אמרי חכ, אמ'י (אמוי אתמ) 
הרא דואןת₪, אמרי הרא רבג' אמרי [ | אברהם] פא'ם. - . אבינו אןכת / אבינו אברהם דְוִי | **מתפחד 
(מפחר א")] ל' ל | **ואומר (ואמי פ)] א' ל | יידתי] תאמר מ | ונצלתי דפא'כמ. \ונוצלתי וַחִני, 
לי א? | לריעבון] לרעבון פ, לריעבון (לרעבון הְזִי) ונוצלתי וְְחְנִי, לרעכון ונצלתי כמ. ולרענון וניצלתי א י 
לי דאית | (למלחמה] עשיתי (ועשיתי א?) מלחמה עם מלכים פוא?כ, עשיתי (ועשיתי |) . . עם 
המלכים דְזְאנים, למלחמת (למלחמות ך]) המלכים דְ'ך], ירדתי למלחמת המלכים ך, לי ן | 2 וניצלתי] א?ו]/ 
ונצלתי הפא כמ. ונוצלתי וחי, לי ן | תאמר] שמא 2 | שקנלתי הזאותימ: שנתקכלתי דְפו. שהתקבלתי 1/ 
נטלתי 2 | ואין] ולא יש א | לעולם הבא ימ | 8 אברם] וחא?גכ. לי דפתימ | אנכי מגן לך] אנכי. . לך 
שכרך הרבה טאד ךן , ל' 5 | מגן לך כל -- עשיתי] מגן לך כל . . עשיתי עמך ן, מגן עשיתי עטך בעוה"ז הזיו 
כל מה שעשיתי עמך בעוח"ז חגם עשיתי פ: וכל (כל [מ) שעשיתי עמך (לך מ) בעוה"ז חנם עשיתי עמך דנתם, 
וכל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך א? | אבל לעתיד לבוא ן, אכל שכרך מתוקן לעתיד לבוא דְךן , אנל שכוך 
מתוקן (מותקן כ) לבא א1נכי. אבל שכוך מקוים לעתיד לבא ₪], אבל שכרך תלוי הוא ומתוקן לעתיד א%. אבל 
לעוה"ב שכרך מותקן מ | 5 ר' יודן -- ר' יוסי לי פא" | ורב הונא ן | תריהון] וג. תרויהון דא!כתי | יוסי] = בן 
זימרה ן, . . זימרא דא!1, . . זמרא כתי | ר יודן בשם ר' יוסי בן זימרה ן, ר' יודן ור' אכא אמוי א? 
כל אכרי | 6 אחר מופלג אחרי סמוך א, אחר סמוך אחרי טופלג כ | ר' הונא] א'גכי. ורי . -דתי(יהשע), 
ורב . . פְַ, ר' הונא בשם רי יוסי בן זימרה ן, ר' הונא . . זימרא א? | כל ר''וי (בכל -- מופלג לי א?) | אחרי 
סטוך אחר מופלג ן] | 7 חירהורי] [ְזן. הרחורי פאכי, הירהור [, אחר החרהורי ך, . . הרחור ת | 
היו] פוחאנכי, שהיו דְן | לפני הקביה] לפניו ףַ | רבונו של עולם פָאי | כרת דְא' | 8 את נח ם | שאין 
את (אתה זְזְא'י) מכלה פוחזא'ני, ‏ שאין מכלה אתה 2 | בניו] העולם י | עמדהי אני ן | מעשים טופים 
ומצות ן | ודחת א'י: ודחה ן | 


וכי''ח וכי''א אי וכייג, ומשובשת חגי' המגן הזה וכוי עלית היא עומדת וכו' ועח'ינ, ובמקרא מגן לינ במיא יי ויז 
ובדה"ב ט' ט"ז : | 1 רבנין אמ' וכו'. בתנחומא מ"ב שם אתה מוצא אברהם היה מהרהר אזר מדת הדין מה היה 
אומר אמר ר' ל וי כמדומה לי שקיבלתי שכרי בעוה"ז שעזרני הקביה. במלכים והצילני מככשן האש א"ל הקביה 
כיון שהרהרת אחרי וכו' ועיי בתנחומא שם ובתר"י א' וב': | לריעבון. עי' לעיל צד 415 ובמיי שם וצד 241 : 
8 מגן לך מגן לך. דורש מגן מלא'יר מגן וכדמפרש חנם עשיתי וכו ועי' בעמת"ר ועמת"ל ע' מגן טגנא, ובכיייל 
הושלמו ביני שיטי החכות אברם אנכי מגן לך וכוי עד ולעתיד לבוא, וכגר' חושלם כן בכתב הספר. ושם נקוד מג' לך 
מגן1) לך, וגם בכי"ח נקוד אנכי מגן לך מגן?) עשיתי עמך וכו ועח"נ: | 5 ר' יודן וכו'. במדרש אסחר שם 
בדפ'ר וד"ו הגי' אחר הדברים האלה כשוך וכו' אמ' ר' איבו בשם ר' יוסי בן זימרא כל מקום שנאמר אחר 
סמוך אחרי מופלג ו רב נן משום ר' יוסי בן זימרא כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג (וצ'יל שם במאמר 
אחד), וביפ'ת מפוש כאן אחרי סמוך לענין של מעלה ואחר מופלג מענין של מעלה דאליכ מאי שנא דכחד 
דוכתא כתיב אחרי ובחד דוכתא כתיב אחר ולאו בכל אחר ואחרי קאמר דהא אשכחן טובא אחוי ואחר משני 
המינים בהכרח ואחרי כן יצאו ואחרי כן קכר אכרהם ואחרי כן יצא אחיו וזולתם סמוך אחרי מותי אחרי מות שני 
בני אהרן וזולתם מופלג וג"כ שנתים אחר המבול מופלג אחר תעבירו ואחר נגש יוסף אחר תאסף סטוך אלא 
באחרי הדברים האלה ואחר הדברים האלה חא דקא עסקיי וכו' ועיייש, ובפי' ב"ר כייט מפרש ר' יודן אטר כָּל 
מקום וכו' אחר מופלג נחלק טמה שאמר למעלה ר' הונא אמר כל מקום שנ' אחר סמוך ממה שמרבר למעלה 
מרבר בסמוך, ועי' בפירש"י עה'ית, ומופלג בהוראת רחוק עי' בפרש'י סוטה ל'ג ב' בדייה אחרי דרך וכו' כלוטר 
רחוק ממזרחו של ירדן ומצינו בכבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי מופלג, וכן בפירש"י דברים י"א ל' אחרי אחר 
העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק וזהו לשון אחרי כל טקום שנאטר אחרי טופלג הוא, וברש"י עהית כ'י ברעסלוי 
נמצאה הוספה בסוף פ' היי שרה הופלא בני המעתיק אגדת בר' רב' שפרש חמורה כל מקום שנאמר אחר סמוך 
אחרי מופלג שאחוי זה סמוך הוא שבהר המוויה הוגד לו הנה ילדה מלכה וכו' ועי' במאמרי על פירוש ב"ר 
בספר הפארת ישראל צד 111  :‏ 7 הירהורי דברים וכו'. וכן לקמן פנייה בדרש ויהי אחר הדברים האלה והאלהים 
נסה וכו' ופנ"ז בדרש ויהי אהחוי הדברים האלת ויגד לאברהם וכו' הרהורי דברים היו שם מי הירהר וכו" 
ועייייש, ובפפיז בדרש ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת וכו" הירהורי דברים היו שם מי הירהר יוסף וכו': 
8 וסיגלתי. וקניתי מצות ומעיט ועי' במיי לעיל צד 70 וצר 7%: ודחתה. בכייל נקוד ודחתה *) כדיו דיהה : 


וָדמפה ל = .מנן ל = .טגן ל 


8-ב עבר ב כ 





ב היל ובושב יכ | 
, \ / 


7 + 


לד לך פרשה מר טו א 17 


תירא אברם ונוי: רי לוי אמר תרתין רבנין אמי חדא, ר' לוי אמר מפני שהיה אברהם מתפחד ך 
ואומר תאמר אותן האוכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק או ירא שמים, משל לתבן שהיה עובר לפני 
פררסיו שלמלך, ראה חכילות שלקוצים וירר ונטלם, והציץ וראה אותו, והתחיל מטמן מפניו, אמר 
לו מפני מה אתה מיטמן, פועלים הייתי צריך שיקושו אותה, עכשיו שקששתה אתה בוא וטול 
שכרך, כך אמר הקביה לאברהם אותם האוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו ההיד [והיו עמים 
משרפות שיד] קוצים כסוחים וגו' (ישעית לג יב) , ר' לוי אמר חורי לפי שהיה אברהם מתפחד 
ואומר תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אוכלוסין ובאין ועושין עימי מלחמח, אמר לו 
הקכ"ה אל תירא אברם אנכי מנן לך מה המגן מקכלת כל הרמחים ועומדת אף אתה אני עומד 


וש 


1 ילקוע כי ע'יו, ילק' ישעיס טס , ילק' עכיכי ‏ שעיס עס, פנסועס פ'נ לך לך קש" ייג, פנסועס טס ס" ", מדכט 
ססליס ק''י סיי די, פדכייס פכייז : 
= 1 גו] אנכי מגן לך דוא'ים. לי פא'נכת | ה לוי-- חדא] ר' לוי ורבנן ר' לוי . . ורבנן . . הדא 5, 
לי ₪ | תורתיין ן; תרתי מ | מפני] לפי | אברחס] פמ, . . אבינו אנכתי (ישע"), אבינו אברחם דִי | 
מפחד א? | 2 ואומר לי י (שם) | תאמר] שמא ם | אותן] באותן ם, לי גי | האוכלוסין] י, אוכלוסין פא'י (שס), 
אוכלסין דְֶ, אכלופין א?כן + אכלפין מ/ האוכלוסים אילו [ | **שהרגתי] שהרגום ל | היה פחזי, שמא 
היה א"מ, יש י (שם) | צדיק] פא*. > אחד דוחא'גכתמי | או ייא] פוחאנכימ: ייא דת | שמם] - 
אחד | משל לי וא" | לתבן] פוחחא'נכי (שפ). לאחר דְאתמי | 8 פרדפיו] חא', פידסו דותימ. פרדיסו גכ, 
פרדס א?, פרדספין ן | וראה ו (שם) | חבילה דפואנכתימ. .. אחת חי (שם) | ירד ך | ונטלה | וחציץ] חאיכ'י 
והיציץ [, חציץ פי (שם), וחציץ (חציץ ואמ) המלך דוא"תימ. וחציץ במלך ל" | וראה אותו] וראה אותו 
המלך א1, וראה את המלך י (שם), לי י | והתחיל] פד]אנכי. התחיל דְוִת, והיה מ | מיטמן אוג, מטמין חזמ, 
ליטמן ו1 (שם), טומן אַ?, מיטמר ו | מלפניו א* | א"ל המלך י (שם) | 4 מפני לי אי | מיטמן] אינ, מטמן פן/ 
טומן א?, מיטמר ו, מטמן (מטמין) מ) מפני דְךמ, מטמין עצמך מפני י (שם) | צריך] נוטל א, צריך להשכיר ' (שם) | 
שיקישו דָזְן , שיקששו כ , שיקוששו י (שם) ממ], שיקשקשו י, לקששה ן, וקוששין א | אותה] אותו י (שם), אותן א? י 
לי ן | ועכשו מ, ואתה עכשיו ן , . . עכשויכ. עתה א?, ואחר י (שם) | שקששת אתה א1, אתה קששתה ן, שקששתה 
(שקוששת מן, שקישקשת י) אותה דְפַנְימ: שקששת אותו מעצמך י (שם) | 5 אייל י | לאברתם אבינו נָי (שם), 
לאבינו אברהם ן | כל אותן [י (שם) | האוכלוסין] ן. אוכלוסין דְאִתִי, אוכלסין ן, אוכלפי, ך!, אכלוסין פא?כט | 
**כסוחים]. לי . | היו] הם יי (שם) | *וחיו-- שיד [] וחיו . . סיד ְפתאנכתים, לי - | 6 חורי] וא'נכ, 
אוחרי דְך], אחורי י', אחרי א"מ | אברהם] פא?מ.. . אבינו א'נכ, אבינו אברחם דְוְתי | מפחד א? | 7 ואומר 
לי ₪ | תאמר] שמא ם, לי ךן | שאותן המלכים ן, שהמלכים כ:, אותן האכלופין , אותן אכלוסין מן, שאותן 
אוכלפין ן | *שבניהם דְהא?ימ] שנניהן גכ. בניהן פ, שבניה ל, שנכניהם ליאית | מכניסין ם, חים ךז | 
מתכנסין א | אוכלוסין] אכלוסין מ דים א?, חיילות ן, ל' וא | ובאין] ובאין עלי פו: ל י | לעשות 
עמי א?. ועושין פכ | 8 אברם] פוחאנכם. לי דתי | המגן הזו פנ, מגן הזו ן; . . זו חא, המגן הזה דתמ: 
מגן הזה 2 .. זה אלי | מקבלת -- ועומדת] אפילו כל (כמה כ) החרבות (חרבות פךן) באות (באין פא'כמ) 
עליח (עליו ימם) היא (והיא פך]. הוא ימ) עומדת (עומד ימ) כנגדן דפחא'גכתימ. אפילו כל החרבות באין 
עליה היא . . כנגדם ן, אפי' כל החרבות באות עליה היא עומדת כנגדן ואינח מתיראה מהם א? | אף -- עיטך] כך 
את אפילו (כך אתה אפילו ך], אף אתה . . זְזֶי, כך פ) כל אומות העולם (כל האומות י) מתכנסין (מתכנסין 
ובאין 'י) עליך נלחם אני (אני נלחם פחן, אנכי נלחם א1, אתה גלחם י) כנגדן ְפחא'נתי. כך אפילו כל 


ומתחיל שם אל תירא אברם אנכי מגן לך רי לוי אמר וכו' : = 1 תרתין. שתי שיטין ועיי במיי לעיל צד 187 : ר' לוי 
אמר וכו'. בלק"ט הועתק ריל אומר לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד שמא באותן האוכלוסין שהרגתי חיה בהם צדיק 
אחד וכו' ועי' גם בשכל פוב הוצי רש"ב צד 6, ואוכלוסין עיי לעיל צר 870, ובתנחומא מייב שם המאמר אמר ר' יצחק 
כך היה אומר לבי חוגה מרת ולענה שמא אלו שתרגתי היה בהם צדיקים א"ל הקביה מזה אל תירא קוצים חיו 
ואין לך עליהם עון אלא שכר שנ' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, ובתנחומא שם א"ר יצחק היה 
בלבו הוגה לענה מרה שמא הללו שהרגתי וכו' אייל הקב"יה הללו שהרגת קוצים בערת מלפני ואין לך עון בדבר 
הזה אלא שכר אתה נוטל עליהם שכרך החרבה מאד מכאן ולחבא ועיי בעמת"ל ע' קוץ ובאגה"א חב צר 241, 
ובמדרש תהלים שם אמר ר' אלעזר בן פרת בשם ר' יוסי בן זימרא כיון שהרג אברחם כל האוכלסין הללו נוקפה 
(וצ'יל נקפו) לבו אמר אפשר שלא חיה ביניהם צריק אמר לו חקכ"ה לא ברגליך לכלוך עון אורח ברגליו לא. יבא 
וכו', ובפרר"א שם והיה אברהם מתפחד ואמר איפשר שהרגתי כל אלו האכלוסין ולא נמצא בהם צדיק א"ל אל 
תירא אברם ועל זה אמר אורח ברגליו לא יבא לא בא ברגלך לכלוך בדבר זה וכו': ‏ 2 לתבן. וכן היתח הגיי 
לפני בעל פי' ב"ר ומפרש בכיייט ובכייא תבן מוכר תבן, ובכי"ט נקוד )1‏ ועי' במ"י לעיל צד 881 בד'יה עומדת 
וכו': | 8 והציץ. כלו' המלך וראה אותו ועחיג : | מטטן. מבנין התפעל וכן בסטוך מיטמן ועח'ינ: = 4 שיקושו 
אותה. לפי הגי' שלפנינו עובר לפני פרדסיו וכוי ראה חבילות וכו' ונטלם וכו קשה הגי' ויקושו א ות ה, ובילקוט 
כאן הגיי ש יק ש ק ש ו ובילקי ישעיה א ותו ופי' שיעדרו את הפרדס ועי' במ"כ ובערוך השי עי קשקש : 5 והיו 
עמים וכו'. כן השלמתי עפ"י כי"ו, ובשאר חספרים והיו וכו' סיר ועיי במ"י לעיל צד 28: 6 חורי. שיטה אחרת 
ועי' לעיל צר 42 וצד 98 ובוי"ר פיב סי' ו' רשב"ינ אמר תרתין שיטין וכוי רשבינ אמר שיטה אחרת וכו' ועוד 
שם פל"ר סי' ח': | 7 שבניחם מכנסין וכו'. עיי בתר/י א' וב': = 8 המגן מקבלת. וכן מגן כאן ל"נ בכייפ וכייו 


.מְמֶָן 3 


1% לך ל" פרשה מד טו א 


ושמרו דרך יי לעשות צרקה ומשפש (בראשית יח יט), שכר אמת, אל תירא אברם אנכי 
מגן לך שכרך הרבה מאר] : 


ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי אשר החזקתיך 
מקצות הארץ (ישעיה מא ח ט), ממספוטמיה ומחכרותיה, ומאציליה קראתיך (שפ שס) ממפולשים 
שבה זימנתיך, בהרתיך ולא מאפתיך (שפשס) בחרתיך באברם ולא מאפתיך באברהם, אל 
תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלהיך (שם שם י) אמר ר' הושעיא בשעה שאמר יצחק 
ליעקב גשה נא ואמשך (בראשית כו כא) נשפכו מים על שוקיו ורפה לבו כשעוה ווימן לו הקביה 
שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו והיו אוחוים אותו במרפקו כרי שלא יפול הוא דהוה אמר 
ליה אל תשתע לא תשוע כי אני אלהיך, אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין וגוי, 
הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך (ישעיה שם יא) אילו שהן שוטנים בך, יהיו כאין ויאבדו 
אנשי ריביך (שס שס) אילו שעושין עימך מריבה, תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותיך (שס שפ יב) 
אילו שעושין עימך מצות, כי אני אלהיך מחויק ימינך האומר לך אל תירא (שם שפ יג) 


8 ילק' עכיכי שעיס פס ס'-- "יג : | 6 לק' וטעיס כ' סינ (ספ'יע), 5קטן פס"ס, מנסוטל ע"נ פולדוס קש" ע'ו: 


1 *ושמרו ל"וא?ו] שני .- דפא'גכת | *אל -- מאד וְא'ג] אל . . מגן לך וגוי פ. אל . . מגן לך ל", אל תירא 
אברם וגו' ך, אל . . אברם זי (שם) , שכרך הרבה מאד א?ו | 8 *ואתה ישראל פ(] ועתה ישראל וא'כמ, ואתה ישראל 
מה יי אלהיך שואל 7, דיא אל תירא אברם הח"ד ואתה ישראל ד | 4 *ממספוטמיה] ממספוטמיא רַַתע, 
ממיסופוטמיא. |, ממספוטניא מ ממספוטוטמייה ל, -יא 1 + ממפפומומומייה ך', ממספוטומטיה א' | ממפולסין 5 | 


5 זימנתיך] וא?ע , זמנתיך 1ם, קראתיך זימנתיך א, . . זמנתיך דִך | באגים] [א*נכ. באכרהט דפתמ | אל 
תורא] פ|אנכם: ₪ אברם דדת | 6 אחך] עסך א"ם | אושעיא א%. דיה מ. ברכיה 5 | 7 נשפכו על שוקיו מים אי 
נפלו מים על שוקיו א*, נשפכו מים על ברכיו מן, כמים נשפכו כל עצמותיו [ | ורפה לבו] א?, והיה לבו 
רפה דְפוא'גכתים | זמן פן | 8ב ך'א* | אחד] מיכאל ן | בימינו [א? | ואחד] וגבריאל ן | 
בשמאלו א? | אותו לי נתערמ | במופיקו י, במפוקתו מ | כדי לי גכמ | הוא דהוא אמי ליה נמ/ הוא 
דאמ' ליה כ, הוא דא"ל א', ה*"ה דאמר ליה ן, הה"ד דְן, והוא בעצמו אמר ליה י | 9 תשתע] וכעמ/ 
₪ כי אני אלהיך פא | לא] אל פנע | תשוע] תשוח ן | כי-- אלהיך לי | אמצתיך] ₪ במיכאל ו | 
עזרתיך] = בגבריאל + | 10 *כל הנחרים בך פוא?גכתימ] כל הנחרים ל. וגוי ד | שהן שטנין בך מ/ הן 
שונאים י | *יהיו דפואגתימ] וחיו לכ | 11 *אנשי ריביך דא?גת] אנשי ריבך וכים.: וגו ד | שהן 
עושין דפוא!נכמ. שחיו עושין א | טריבה עימך (. . . עטך וְא'י | *אנשי מצותיך [י] אנשי מצותך פא'נכמ, 
לי לדאית | 12 שעושין] פא?, שהן עושין דְנָכָמ; הם שעושים י | מצות עימך ג , - . עמך פו | 


יראי והגחתי ועח''ג, וסגנון הפתיחתה בתנחומא מ'ב שם זשיה רשע עושה פעולת שקר זה גמרור הרשע שהית 
עושה צלמים ומטעת את בני האדם שנמשלה ע'ז בשקר וזורע צדקה שכר אמת זה אברתם אבינו שורע צדקה 
וחיח מאכיל העוברים והשבים וכו' א"ל חקבייה חייך שכר אמת יש לך שנ' אל תירא וכו', והוספת דברים בתנחומא 
שם ועי' בהערות רשיב : 4 ממספוטמיה. כן הגחתי ועי' לעיל צד 277 ובערוך מספוטמיא: | ממפולשים. בפ" 
ב*ר כ'י מפרש ומאצילה קראתיך אלו הגדולים כמו ויאצל מן חרוח, ונר' שררשו ומאציליה כמו ואל אצילי בני 
ישראל (שמות כ''ד ייא) ועי' בפירש'י ובראב'יע שם ובפירש"י ורר'יק ישעיה שם, ובמויע ע' מפולש פי' ממפולשים 
ממפורסמים ועי' גם בעמת"ל ע' פלש ועי'ע במייע דמייג חלק מייה צד 704 : 5 בחרתיך באברם. כלה*כ אשר בחרת 
באברם (נחמיח טי ז') ולא מאסתיך באברחם כשתיה כבר זקן ועי' בפיי מחרזיו: 6 כי אתך אני. וכ"ח בדפ"ר וד"ן 
ובכי'יפ וכייו וכי*א א' וכיייג וכו"כ וכו"ת ובילק' ישעיה, ובמקרא כחוב כי ע מך אני: אמר ר' הושעיא. וכיה בכייל 
לקמן פס"ח, ובדפוסי' שם המאמר סתמי, ובילק' ישעיה שם הועתק מכאן עד חה'ר והיו עמים משרפות סיר וכו' 
מפרשה זו שלפנינו, ובטעות נסמן בגליון בילקוט ד' פפריא ב'יר פס"ח, וחציון ליתא בילקוט ד'ו: 7 נשפכו מים על 
שוקיו, מן הפחד, וכן סוטח מיד ב' ומים שותתין לו על ברכיו : 8 ותיו אוחזים אותו וכו'. זה במרפקו באציל יר ימינן וזה 
באציל יד שמאלו, וישרת הגיי בלקיט פ' תולדות ומחזיקים אותו בשני מרפיקיו וכו', ותרג' על כל אצילי ידי 
(יחזקאל י'ג ייח) על כל מרפקי ידין, ובערוך ע' מרפק פי' שחי. ועי' ברייש באחלות פ'א מיה בדיה מופק 
ובתוספות שבת צ'ב א' בד''ה במרפקו ובעמת"ל ע' מרפק: 9 לא תשוע. דורש אל תשתע לשון שעוה, ובערוך 
עי שעוה חגי' אל תשתע אל תשוע ועח'נג, ומאמר ר' הושעיא עיקרו לקמן פסיה ותובא כאן בהמשך דרש הפ' 
אל תירא וכו' אל תשתע וכו' שנדרש לפנינו באברהם, וסגנון המאמר בתנחומא מ*ב תולדות אמר ר' יהושע (ועיי 
בחיג לעיל צר 1 וצר 115) כיון שאמר גשת נא חרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו מה עשה הקב"ה אמר לשני 
המלאכים וסייעו לגבריאל ולמיכאל למיכאל מימינו ולגבריאל משמאלו והוא בכבודו יתברך שמו תומך בו מאחוריו 
ואמר לו יעקב למה אתח מתיירא וגופך שוחה עליך וכוי אל תירא כי אתך עני ואל ישוח גופך שאני עמך ואל תשתע 
כי אני אלהיך אמצתיך בטיכאל ואף עזרתיך בגכריאל ואף תמכתיך בימין צרקי מיד א"ל הקול קול יעקב וכו , ועם 
זה מסכמת הגי' כאן בכי"ו זימן לו הקב*ה שני מלאכים מיכאל בימינו וגבריאל משמאלו וכוי אל תשתע לא תשות 
וכוי והגי' בילק' ישעיה אמצתיך במיכאל עזרתיך בגבריאל וכו': ‏ 12 מצות. בכי"ל נקוד1) ומצות במקרא " ה 
בישעיה שם, ולקטן גם בפינ מצות גדולה עמדח על המלח וכו' וע'ע בעמת"ל ע' מצות, והפתיחת ואתה ישרא 

וכוי סיומח הנכון הוא האומר לך אל תירא אל תירא אברם וגו', והמאמר ר' לוי אמר תרתין וכו' ניל שנסרר כאן 
שלא במקומו, ובכי"ח הועתק אחר המאמר היה דבר *** אל אברם במחזת וגו' עשרה לשונות וכו' (למטה סי" ו) 


מצַוּת 9 


= חי יושקיייקווייהרווקוו הי יידי רו 


לך לך פרשח מר טו א 58 


אלא לצרוף את הביריות בהם, וכי מה איכפת לו להקכיה מי ששוחט "מן הצואר ומי ששוחט מן 
העורף, הוי לצרוף את הביריות, דיא תמים דרכו וה אכרהם דכת' ‏ ומצאת את לבבו נאמן 
ונו' (נחמיה ט ה), ‏ אמרת י"י צרופה שצופו הקביה בכבשן האש, מגן הוא לכל החופים 
בו (שיב שס שס) אל תירא אברם אנכי מגן ונוי : 
חכם ירא וסר מרע (משלי י- טו) [חכם את ופר מרע, ירא, אל תירא אברם] : 5ב 
אל תהי חכם בעיניך ורא את ייי (ש ג ז) אל תהי חכם במה שאתה רואה בעיניך, 
תאמר שאני מוליד או שאין אני מוליר, ירא את י*י, אל תירא אברם אנכי מגן לך: 


[ר' אבין בשם ר' חנינא פתח רשע עושה פעולת שקר וזורע צרקה שכר אמת 
(שס יא יה) רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו שלשקר, וזורע צדקה זה אברהם 


2 ילקוט כי ע'ו: | 8 כעיל 75 864 ולד 418 וש"כ: | 5 ילק' מכיכי פטלי ייד ע"ו, סנסועס פ''נ לך לך פיי "יס ו 
פנסיעס) טס קי" ע"ו: 6 "לק' מטלי כ' פסקלינ, ינק' עכיכי עטלי טס : 8 ילקוט כ' ע'יו, ינק' מסמי כי ססקעייז, סנסונוס 
ינ טס קיי פ"ו, סנסועם טס כ" "'3, סגדס בכלטיס פי"ג : 


1 לצרוף] כ, לצרף דפואגתי (שם) | בהם את הבריות [ך], בהן את . . דְפואכ: נהן הגריות י (שס) | 
אכפת | | לו להקכ"ה] ךִ'פוא. ליה . . דגכת, לן יי (שס) | מי שהוא שוחט פָאי (שם), למי ששוחט ךָ', 
למי שהוא שוחט [ן, בין מי שהוא. . כ, לשוחט ך] | ומי ששוחט] ן, ומי שתוא שוחט שאי (שם), למי 
שהוא . . כ, או מי ששוחט ךָ, או ךן | 2 חוי] הוי לא נתנו (ניתנו א) המצות אלא דְפאת, הוי אומר לא 
נתנו (ניתנו וְג) . . אלא וני (שם) | לצרף א5, לצרוף בהן ל"גכ, לצרף בהן פו. . . בהפ דְא"תי (שס) | את 
לי אי | הבריות | ד"א] רב אחא ן | תמים] פואנכי (ששס), האל - דְתִימ | ומצאת -- וגו'] התהלך לפני 
= והיח תמים י | 8 הקביה לי כמ | **האש] לי ל | 4 *אנכי מגן וגו פ] אנכי מגן לך דוא?נתימ: אנכי 
וגוי ל, וגוי א, לי כ | 5 חכם] פואלנכ. כתי' - מ, ד'יא אחר הדברים וגו' (הדברים האלה ך]ן) כתוי .- דת | 
מרע] א?מ: = וכפיל מתעבר ובוטה ךְפוגכות | *חכס -- אבום ל חכם ירא וס מרע זה אבר' אל תירא 
אברם אנכי מגן לך [, הכם ירא זה אברהם אל תירא אברם ך], חכם ירא אל תירא אברם ךָ', חכם ירא אל . . 
אברם אנכי מגן לך [, חכם ירא וסר מרע אל . . אברם וגו' ם, ירא אל . . אברם א?, אל תִירָא אברם / 
לי למ | 6 אל תהי . . ייי] ן, אל תהי. . יי וסור מרע דְגַתִי, אל - . בעיניך א, לי כ | אל] אמר הקבה 
לאברהם = י | הכס] ואגמ. -- בשניך דפכתי | כמו ת | בעניך ל פ | 1 או] תאמר דא!נכתים: 
ותאמר ‏ | שאיני א'י | ירא את יי לי פן | - 8 *אבין ליפואנכי (משלי)] אבון דת | *ישע ששה -- שקו 
-- אמת ן] רשע ירא' . . אמת לָ", רשע עושה . . שקר דְ, לי פאנכ | 9 **עושה] יראה 7" | *גמרוד] = 
הרשע ן | *שתיו -- של שקר ל"וא'כי] שהיו . . על שקר דְגך / שאין פעולותיו אלא לשקר ף, שפעל שקר א? | 
*צדקה ךוא'גכתי] .= שכר אמת ל'פא* | 


תמים אתה על אחת כמה וכמח וכי מה איכפת לו להקכ"ה אם אדם שוחט מן הגרגרת או מן הוושט ואוכל (ועיייש 
בהערות רשיב הגי' שוחט מן הקנה אן מן הזנב והגי' שוחט מן הקנה או מן העורף) אמר ר' ברכיה בשם רי 
עקב לא תאכלו כל נבלה וכו' דייא האל תמים דרכו באכרחם אכינו הכתוב מדבר שראה חקבייה שמתגורר אחריו 
ובחר בו ואמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ועיי"ש גם חגי' דיא האל וכוי זה אברתם שנ' התהלך 
וכו') אמרת יי צרופת שצרפו בעשר נסיונות וכו' (ועי' במ*י לעיל צד 861 וצר 870) מגן הוא לכל החוסים 
בו שני אנכי מגן לך וכו', ובוייר שם ד"א זאת הבהמה הה"ד כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל' ה') רב אמר 
נתנו המצות. לישראל אלא לצרף בחן את חבריות וכל כך למה שנ' מגן חוא וכו', ובמדרש שמואל שם מצרף 
לבסף וכו' (משלי יז ג') א מר רב א (ובכ'י גם שם הגי' אמר רב ועח"נ) לא ניתנו מצות אלא ל צרוף בהן 
את ישראל מה הצורף חזה וכו', והמאמר סתמי בתנחומא מ"ב שמיגי שם זאת החיה אשר תאכלו וכו' האל תמים 
דרכו וגו' כי כל דרכיו של תקביה תמימות הן וכי מה איכפת להקב"ה בין שוחט בהטה ואוכל אותה לנגוחר 
בהמה וְאוכֶל אותה כלום מועילו או מזיקו או מה איכפת לי בין אוכל טמאות לאוכל טהרות אלא אם חכמת חכמת 
י וכו' הא לא ניתנו חמצות אלא לצרף בהן את הבריות שני אמרת ה' צרופה למה שהוא מגן עליך מגן הוא 
כל החוסים בו וכו' ועי' בתנחומא שמיני שם, ובתנחומא מ"ב תזריע שם איתא שהשיב ר' עקיבא את טורנוסרופוס 
הרשע על שאלתו הואיל הוא חפץ במילה למה אינו יוצא מהול ממעי אמו א"ל וכו' לפי שלא נתן חקב"ה 
לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן לכך אמר דוד כל אמרת אלוה צרופה וגו' ובתנחומא תזריע שם א"ל 
ריע וכו' ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקב'ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם 
בהם וכו' וע' לעיל צר 92 וצד 94 ובאגה"ת ה"א צר 298, ובמ"נ ח"ג פכ"ו הועתק וכי מח איכפת לו להקבייה 
בין מי שהוא שוחט מן הצואך ל מי שהוא שוחט מן העורף הוי אומר לא נתנו חמצות אלא לצרף בהן את 
הבריות שנ' אמרת וכו' ועח"נ ועיייע בפתיחת רה"ג לפירושו על סדר טחרות , וכתיבת בי רי ות בכי"ל כמו לעיל 
פעמים רבות: 5 חכם את וסר |וכו'. כן הושלם בכי"ל ביני שיטי בכתב דומה לכתב הספר, ואולי צריך לפוק 
מלת א ת וטעם הדרש כמו בתנחומא לך לך שס אל תירא אבום זשיה אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפו 
ברעה וכן כתיב, חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר וכוטה אל תה' קורא אלא הכם וסור מורע ירא זה 
אברהם שנאמר לו אל תִירָא ממי היה מתירא משם בן נח וכו' ועיי למטה צר 429 (ובתנחומא מ"ב שם חגיי וכן כתיב 
חכם ירא וסר מרע מי הוא זה אברתם וכו') , ובגוף הספר בכי''ל וכן בילק' מכירי שם הובא רק ראש הפסוק שררשותו 
באָברהם והשער קיטעא, ובכי"ג וכייית הגי' חכם וכו' זה אברהם ומסיים אל תירא וכו' וכן סיום הפתיחה הקצרה 
בספרים שציינתי ועי' הפתיחה לעיל ריש פ''ה ובמ'יי שם, ובכי"א אי הושמטה כל הפתיחה, ובפ'' ב''ר בייט וכייא 
גווס ומפרש חכם ירא זה אברהם שהיה ירא שאין אומרים לו לאדם אל תירא אלא למי שהוא ירא (אלא לאותו 
שמתיירא), ובפי' ביר הנדפס חסר כל הפירוש מסוף פמ'ג עד סוף פמיז : 7 או שאין אני וכו'. עי' למטה צר 484 חמזל 
דוחקני ואומר אברם אינו מוליד וכו': 8 ר' אבין וכו'. הפתיחה זו כתובח בכי'יל בכתב אחר בגליון ונשתבש שם רשע 


14 ל פרשה מג מר יד כג כד מ% א 


ריא אם מחוש אילו הקרבנות היך דתנינן חוטש שלסיקרא חוגרו כאמצע, ועד שרוך נעל אילו 
פעמי רגלים היך דאת אמר מה יפו פעמיך בנעלים (שחיש ז ב): 
כד) בלעדי רק אשר אכלו ונוי ההיד ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשו 
הלכו עם דוד ויאמרו יען אשר לא הלכו עמנו לא נתן להם מהשלל גוי ויאמר דוד לא 
5 תעשון כן אחי ונוי כי כחלק היורר במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו 
ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק שיא ל כב-כה) אמר רי יהודה והלאה אין כת' כאן 
אלא ומעלה ממי למד מאכרהם זקינו שאמר בלעדי רק אשר אכלו ונוי : 


פרשה מר 


א סו א) אחר הדברים האלה היה דבר: יי אל אברם במחזה וגו' האל תמים דוכו 
אמרת יי צרושה (שיב כב לא) אם דרכו תמים הוא על אחת כמה וכמה, רב אמר לא נתנו המצוות 


1 עדוס פ''ג פ'', זנסיס מיג ס': = 8 ילקוע שס, ילק' טפופ< כ' קע"ס : || 8 ילק' טפופל כי קק"6, ילק' עכיכי פספיס 
יייס פיי ס"ס, | פכסועס מכ טפיני ק" '"3, | סנמועס טס סי" ס', עדכש פסליס פ"מ "יס | כ" כ'ס : = 9 ויקכס כנס פיב / 
סנסועס מכ סזריע פי" ]', סנסועס טס קי' ס', עדלט טעולל פ"ד: 


1 ריא] ר' אמ' א', וב אחא ן, איכא דאמ' 5 | אילו] זה 1 | קרבנות ך] | כהדא דתנינן פוא"גכ/ 
כהדא דתנן ך][. כההיא דתנן דר | חופ] פוחאגכ, וחוט דן | באמצע] ,- להבדיל בין דמים (הדמים ָ) העליונים 
לדמים התחתונים ך7פ|אנתי | 4 *עם דוד -- יחדיו יחלוקו] עם . . יחד יחלוקו ף]. עם (את דְ') דוד ויאטרו . . 
לא הלכו עמי (עמנו דְך) לא . . מהשלל אשר הצלנו כי אם איש את אשתו ואת בניו וינהגו (וינהגום ך]) וילכו 
ויאמר . . אחי את אשר נתן "יי לנו וישמור אותנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו ומי ישמע לכם לדבר הזת 
כי כחלק . . יחדיו יחלוקו דְֶךן, עפ . . לא הלכו עמנו לא . . מהשלל אשר . . וינהגו . . ויאטר דוד לא את אשר 
. יחדו יחלקו 1, עם דוד ויאמר . . לא תעשון כן ומי ישמע . . הכלים כ, עם דוד ויאמר . . כן אחי אחרי 
אשר . . וישמור אותנו ומי ישמע לכם לדבר חזה י, עם דוד ויאמרו . . לא הלכו עמי וגוי א עי וגו ל | 
6 *וישימה ף א'נכי] וישימח דוד לדותי (שמואל) | יודן | אין כתוב כן ן, לא נאמר כ | 7 מאברהם זקינו] 
מאברהם י (שם), מזקינו ( | שאמר] שנאמר א*כ. ל' ן || 8 האל] כת' .= שאנ | 9 *אמרת -- צרופה א] 
אמרת . . צרופה מגן הוא כו' ף]. אמרת . . מגן חוא לכל החוסים בו דְוְגָ. וגו' ל, לי כי (שמואל) | דוכו 
תמים] נכי (שם) מ. תמים דרכו אך, דרכיו תמימים דְן | על -- וכמה] למיש מ | וב אמר] ר' אמר |/ 
אמרת ה' צרופה אמר רבא יי (שם) | ניתנו אן | המצות | 


4 - אי 


תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועח'ינ, ופי' זה המשכן כלה"כ ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת 
וארגמן וכו (שמות כ"ו א'), ועד שווך געל אילו עורות תחשים כמו שנדרש בפסייר פליג וא נעלך תחש 
(יחזקאל ט"ז '') אילו עורות המשכן וכו" ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים וכו', ושם 
ואלבישך רייק מ ה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם שכן כתב ויעש פרוכת תכלת וארגמן וכו' מעשה רוקם ועייייש 
בהערות רמא"ש  :‏ 1 ד"א אם מחוט. בכי"א ב' נשתבש ר' אמי, ובכי"ו רב אחא וכן בכייו לעיל רב אחא אם מחוט 
זה המשכן וכו' ובריש פמ"ד רב אחא תמים דרכו זה אברהם וכו" ועי' במ"י לעיל צר 210 בד'יה ד"א חלא וכו' : 
היך דתנינן. | במדות שם וחוט של סקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ועח'ג 
ובזבחים ובנייש, ובתנהומא מ"ב לך לך שם לשון המאמרים אמר הקב'ה אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן 
לבניך מזבח שחוט של סיקרא מקיפו כשם ששנו רבותינו ד"א אני נותן לבניך מצוה של חוט שנאמר ועשו לתם 
ציצית ועד שרוך נעל אני נותן לבניך מצות הנעל שנ' וחלצה נעלו וכוי ד'יא אמרת אם מחוט וער שרוך נעל אני 
משכח לבניך שני מה יפו פעמיך בנעלים .וכו' ועייייש, ובתנחומא שם אמר וכו' אתה אמרת אם מחוט אני מטתר 
את בניך במזבח שתהא מוקפת בחוט של סיקרא כִמו ששנינו המזבח היתה מוקפת בחוט של סיקרא ועוד בשכר 
שאמרת אם מחוט אני אתן לבניך מצות חוטין של פתיל תכלת אטרת עד שרוך נעל אני נותן לבניך מצות יבמת 
וחליצה וחלצה נעלו וכו' ועי' באג"ב שם, ובסוטה שם דרש ובא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך 
נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין וכו' ועי"ע במנוה"מ סי' קכייה ובמדרש הגדול לפ' אם 
מחוט: 8 אשר אכלו וגו'. דרשו סיד וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא וכו' ועוד ענר אשכול 
וממרא הס יקחו את חלקם אעפ'י שלא הלכו במלחמת וישבו על הכלים ועיי ברשיי | עה''ת ובלק"ט, 
והשלמתי הפסוקים משיא שם כ"ב ער כיד עפ"י כיייפ והגחתי יח ד יו יחלוקו, והגי' יען אשר לא הלכו עמנו 
אותא גם בדפ'ר וכייג וכי'יח; וכיה בתרגום היוני ותרגום הפורי, ולפנינו במקרא שס לא הלכו ע טי ועיי בתנייך 
הוצ' גינצבורג , והגהתי וישימה לחק ועח"נ: 6 אמר ר' יהודת. וכ"ה בלקיט : 

סישה מד. בכי"א א' פמ"ב (וכן הובאו במנוה'"מ פי' קל"ח מאמרים מזו הפרשה במספר פמיב ועי' במיי 
לעיל צר 420 בריש פמיג), ובכייג וכייכ פמ"ה (וכן הובא בשבלי הלקט דף צ'ז א' מאמר מזו הפרשה סי' ייט 
במספר פמ'ה), ובמקרא כאן פרשה סתומה: 9 אם דרכו תמים. נר' שדרייקו שהל"ל דרך אל תמים אמרת :"י 
צרופה ושינה תכתוב האל תמים דוכו להפסיק התיבות ודרשו האל אעכו'כ שהוא תטים אם דרכו תמים, ובדרש - 
אמרת י"י וכו' חובא המאמר רב אמר וכו', ובמאמר הסוגר נר' שררשו האל תמים דרכו עם מי שדרכו תמים זת / 
אברתם וכו' ותמימותו שנמצא לבבן נאמן לפני חקבייה ועיי גם לעיל צר 415 ריש פמ''ב, ובילקוט בשני המקומות י 
הגי' זה אברחם (דכתיב) התהלך לפני והיה תמים, ובמדרש תהלים מ"ב שם ג' האל תמים דרכו א מ ר ר ב " 
נתן הקביה את המצות אלא לצרף בהן את ישראל שנ' אמרת ה' צרופה ד"א האל תמים דרכו אם דרכו של אל 


דלו ורוו 





לד לד פרשח מג יד כ--כג 4%9 


הקביה כה תברכו את בני ישראל, ובנין אמי מיעקב שני כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ג) 
וכנגדו כה תברכו את בני ישראל: אימתי אני מנדל את בניך ככוכבים, ר' אלעזר ורי יוסי ברי 
חנינא חר אמר כשאגלה עליהם בכה כה תאמר לבית יעקב, וחד אמר כשאנלה על מנהיגיהם בכה 
כה אמר י*י בני בכורי ישראל (שם ד כב) : 


כא כב) ויאמר מלך סדום אל אברם וגו' וואמר אברם אל מלך סדום הרימותי וגו'5ט 
ר' יהודה אמר עשאן תרומה היך דאת אמר והרמותם ממנו תרומת י"י (במדבר יח כו), ר' נחמיה 
אמר עשאן שבועה היאך דאת אמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע (ניאל יב , ורבנין 
אמי עשאן שירה היך דאת אמר אלה' אבי וארוממנהו (שמות טו ב) רי ברכיה בשם רי אלעור אמר 
משה בלשון שאמר אכא שירה הרימותי בו בלשון אני אומר שירה אלהי אבי וארוממנהו: 


כנ) אם מחוט ועד שרוך נעל [אמר רי אבא בר ממל אמר לו הקביה אתה אמרת 10 
אם מחוט] חיך שאני נותן לבניך מצוות ציצית היך דאת אמר ונתנו על ציצית 
הכנף פתיל תכלת (במדבר טו לח) ומתרגמינן חוטא רתכלתא, ועד שרוך נעל חייך שאני 
נותן לכניך מצות יבמה היך ראת אמר וחלצה נעלו מעל רגלו גי (דברים כה ם), דיא א ם 
מחוט וה המשכן שהוא מצייר בתכלת וארגמן וגוי, ועד שרוך געל אילו עורות תחשים, 


5 בטדנל כבס פ'ב ס" "ב: 5 לקוט כ' ע'"ס: | 7 פנסועס מכ לך לך קי' "י"ז, פנסועס טס ק" ""ג, סנדם 
נלסטיס פיינ: | 10 ילקוע כ' ע"ו, פנכקועס ע"נ עס, פנסועס טס, סנגדס נכספים עס, פועס ""] 6', סולין פ'ס כ': 
4 פקיקפס ככסי פמיג (קכיד :י) : 


1 כה -- ישואל לי אנ | מיעקכ -- יעקב] מאברהם כה יתיה זרעך ן | 2 *וכנגדו דא'ת] וכנגדן לג 
לי פוא* | כה-- ישראל ל' וא? | אמתי ן, ואימתי דֶן | אגדל א? | את לי פכ | *ככוכבים דוחאיכת] 
בכוכבים לפ | אלעזר] [אנכ: אליעזר דפת | בר פוא/ בי"ר ת | 8 חד] וחא?, חד מנהון פא?ג/ רי 
אלעור ךָ', ר' אליעזר ך] | כשאני מגלה א1, משאגלה א? | עליהם] להם את | כה לי חא | וחד] וחא"כ. 
ואחרן , וחרינא א'ן , ור' יוסי בר' חנינא ך, . . ביייר חנינה ךן | מנהיגיהם] דְזְא'. -חן א?, טנהיגם דְגת ו 
מנהיגכם פכ | 4 כה ל' א% | 5 *חרימותי וגו' [] הרימותי ידי ת, - . ידי וגו" ך, . . ידי אל י"י וחאיתי 
וגו' ל | 6 רי יהודה (יודן [)] ₪: ר' יהודה (יודן ן) ור' נחמיה ורבנין .= [א'ן, ר' יהודח . . ורבנן = דכת | 
אומר פני | "היך דאת אמר ן] חמיד ל היך מריא ך. כד'א פאכי, כמדיא ף + ל' ל | *והרמותם 
(וחרמתם ליא:) ממנו . . "ו 0 והרמותם ממנו ך, לי - | ר] פאנכי. ורי דֶת | נחמיא א | 
7 אומר פי | וישבע] פ. ₪ בחי העולם ד ואנ כי | 8 ר' ברכיה] ,₪ ורי חלבו [1כ, ור' חלבו ור' אמי דפא'ת | 
אליעזר ךן | 9 אבא] אבינו אברחם רֶן | חריטותי] ,- ידי אל ייי דְפאגנכת | *שייה דפאגכת] לי ל | 
*וארוממנהו ד פא?נכת] וארוממנו ל | 10 *אמר -- ממל ךְפואגת] אמר אבא . . ממל ן, אמר רי אבא 2, 
לי ל | *אמר לו (ליה א%) הקכיה -- מהוט ְפ|אנתי] אמר לו (אמר ליה א', אמר ) .. מחוט ועד 
שרוך נעל [ְזא'כ, לי ל | 11 חייך -- לבניך] אני אתן לך א? | מצוות] תכלת 2 | *ונתנו דפואנת] לי לכי | 
2 ומתרגמינן --- התכלתא] ומתרגמיי . . דתכילתא רְן, ומתרגמינן . . דתכלא י, חוטא דתכילתא 1, לי ן | *ועד -- 
געל ְאכת] עד . . געל לוחנ, אתה אמרת נעל י | חייך לי א? | *שאני -- לבניך דוחנכתי] שאני נותן 
להם א', אני נותן 7, אני אתן א? | 18 דיא] רב אחא ן | 14 שהיה אי | ובארגמן ךז | וגו'] ותולעת 
(ובתולעת [ךץ) שני (השני ךן) ובשש וחגכי. ל' דאת | עד ן | תחשים] פהגכ. התחשים דְות: תחש א? | 


בשנה ההיא מאה שערים וכו' ומעשר שני [תפריש יעקב] מנין וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ובפסיקתא 
פייא (צ'יח א') הגיי אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות אברהם הפריש תרוטה גדולה חרימותי ידי אל 
הי ואין הרמה אלא תרומה והרמותם ממנו תרומת ה' יצחק הפריש מעשר שני ויזרע יצחק וכוי יעקב הפריש מעשר 
ראשון חתיד וכל אשר תתן לי וכו' ועיי תנחומא מ''ב ראה פיי ייב ותנחומא שם סי ייד ולקמן פסייד, ובפדר"א 
פכייז ר' יהושע בן קרחה אומר אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם לקה את כל מעשר סדום ועמורה וכל מעשר 

בן אחיו ונתנה לשם בן נח שני ויתן לו מעשר מכל וכו': 2 אימתי אני מגדל וכו'. גם במאמר זה דרשו 
הפ' כה יהיה זרעך שנ' באברהם ורישא דקרא ויוצא אתו החוצה ויאמר חבט נא השמימה וספר הכוכבים וכו' ודרשו 
כה יהיה זרעך גם לענין גדולה ורוממות ועי: לקמן פמייד חעלהו למעלה מכיפת הרקיע וכו', ובבמ"ר שם את מוצא 
אברתם שנתברך בכוכבים שנ' הבט נא חשמימה וספור הכוכבים וכו' ברכתו של אברהם באתח בימי משה וכה 
ועייייש  :‏ 6 עשאן תרומה. הפריש מהן תרומה וכמו שדרשו בפיפקא עשר תעשר במאמר שהעתקתי אברהם חפריש 
תרומה גדולה הרימותי וכו' וכן מפרש ביפ"ת עפ'י הפסיקתא וכתב שם וה"פ דקרא כבר הרימותי ממנו תוומה 
והיינו קודם הפרשת מעשר וכו' וזה לבד הוא שחסרתי מהרכוש כי לעצמי לא לקחתי מחוט ועד שרוך נעל וכו' 
ואל יקשת בעיניך לישנא דעשאן דפירושו עשה בהן דעיכ עשאן שירח פי' עשה בהן שירה ורינ ורבנן לא ס*ל הכי 
- דא'"כ הליל למי נתן תרומתו כדפירש במעשר, וגם בפו' ב'יר כיייט מפרש חרימותי תרומה הפרשתי לכהן והשאר 
קח לך ובפי' ב"ר כי"א תרומח מפרשת לכהן וכו', וכדברי ריינ עשאן שבועה כלו' עשה בהן שבועה מתורגם גם בתר"י 
אי ארימית ידי בשבועה וכו' וכן בתנחומא מייב לך לך שם מיד נשבע אברתם שנ' ויאמר וכו' הרימותי ידי וגו' ואין 
הרמת אלא שבועה שני וירם ימינו וכו' ועי' גם בתנחומא ובאג'"ב שם ועייע ברש"י עה''ת וברמבץ :| 10 אמר רי 
אבא וכו'. בכי"ל הושמט תחלת המאמר והשלמתי וְעח'ינ, ובלק"ט הגי' אמר ר' אבא בר א מי אמר לו הקביה וכו' 
ועיייש בהערות רש"ב : 12 ומתרגמינן. וכן בתיא שם חוטא דתכלתא: 14 בתכלת וארגמן וגו. כלו' בחוטי 


9( לך לף פרשה מנ צגון: 


כו וברוך אל עליון אשר מגן צריך רי הונא אמר שחיפך מגנון שלך על צריך, רי 
יורן אמר כמה מגניות עשיתי להביאם תחת יריך, אוהכים היו זה לוה, משלח וה לזה כותבות 
ודוריות, והימרדתים אילו לאילו כדי שיפלו תחת ידיך : | 

ויתן לו מעשר מכל ר' יהודה בשם רי נוהראי מכוח אותה הברכה אכלו שלש יתידות 
5 גרולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב, באברהם כת' וי"י ברך את אברהם בכל (בואשית כר א) בזכות 
ויתן לו מעשר מכל, ביצחק כת' ואוכל מכל (שם כו לג) בוכות ויתן לו מעשר מכל, ביעקב 
כתי כי חנני אלהים וכי יש לי כל (שם לג יא) בוכות ויחן לו מעשר מכל : מאיכן זכו ישראל 
בבוכת כהנים, ר' יהודה אמר מאכרהם כה יהיה ורעך (שם טו ה) כה תברכו את בני ישראל 
(במדבר ו כג) , ר' נחמיה אמר מיצחק שנ' ואני והנער נלכה עד כה (בראשית כב ה) לפיכך אמר 

1 ינקוע טס, פנסועס פ'נ לך כך ס" ייע, פנמועס טס ק" עץ: | 4 לקוט עס :| 5 קועס פ' 6', פקיקס5 כנסי 
פכייס (קכייז 3י) : 

1 *אשר -- צריך ל'אע] אשר . . צרוך בידך [י, אשר . . בידיך דנכת. לי ל | חונא דְץ, חוניא א | 
שהפך א'גכך | מגנין כ, מנגנון חתש, מגגנין א | 2 מגניות] ואַנכע. מנגיאות י, מנגניות ך ו מנגנאות ך ו 
מגינות ם | עשיתי] ₪ עמך פ | זה משלח לזה (משלח לזה [, משלח ן, זה משליח לזת א', משלחין זה 
לזה כ) כותכות פוא'נ2 : זה משלח לזה כתבים דְךן, משלחין כתבים זה לזה י | 8 ודוריות] וזה משלח לזה 
דוריות 1, וזה . . לזה דריות 2 , וזה משלח דוריאות ף, וזה משליח לזה דרות א3, וזה דורונות [, וזת משלה 
לזה דורונות דְן], משלחים דורונות זה לזה י | והמרדתי אותם ד פא'גתת. . . אותן ןכ, והמרדתי י | אילו 
לאילו] [ , אילו באילו ן, אלו באלו פא'כי, אלו על אלו דְת | כדי שיבואו (שיבאו) פ) ויפלו | 4 יהודה 
(יודן פג, יודה ת) בר' (בר דְן, בר רבי י) סימון דפוא!גכתי | בשם ר' נוהראי] בשם רי יוסי ברי (בר וכ) 


נהוראי פָוְ, בשם ר' יוסי בר נהוריי [ , בשיר יוסי בן זימרא א', ל' דתי | מכוח] ות: מכח דפחאי'גכיי . 


בזכות א* | הבוכה] וַחגכ: גיכה דפאתי | אכל] זכו א | שלש] גי ד | יתירות [כ, יתרות 8 | 
5 באברהם כת'] אברהם [א* | 6 ביצחק כתי] יצחק ן | ביעקב כת] יעקב ן | 7 5 זזו] זכה ךָ | 8 לברכת | 
ר' יהודה (יודן [)] פ: ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין = [א'1. ר'. . ור' נחמיה (נחמיא א?) ורבנן - דא'כת | 
אומ' פא? | מאכרהם -- זרעך] מיעקב כה תאמר לבית יעקב ו | 9 נחמיא א* | אומי א?ן | לפיכך -- הקביה] 
לפי' הב'יה אמי א', לפיכך אמר המקום דְכ. לי פואיגת | 


באברהם שהלך בתום וכו' וזכה לקנות שמים וארץ שנ' ברוך אברם וכו' קונה שמים וארץ שמים שזכו בניו לחנחיל 
את התורה שנתנה מן השמים וארץ שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ וכו', ובכמ"ר פיב סי" ייא אכרהם 
הפריש מעשר תחלה שני ויחן לו מעשר מכל והקנח לו הקב''ה שמים וארץ ולמה בירכו שיקנה לו האלהים שמים 
וארץ לזרעותיו וכו', ורבו הפירושים במאמר ראב"כ כאנש דאמר וכו', ורבינו בחיי גורס כהדין דאמר פלניא עינותי 
יאי שערוהי ל א יאי ועי' בפירושו, ונכונה הגי' לפנינו עינוי יאיאן והוא תואר ליג לרבות, ובמאמר אברהם 
היה מקבל ונוי הושמט בכי"ל מן בריכו עד אמר לחון וחשלמתי ועח'נ , ומאמר זה איתא גם לקמן פמיט וסוף 
פנ'יד ועיי"ש, ופי' והיכרתה אותו עשית שהכירו את שמי, וכן בספרי כי תצא פי' ריייז יכיר יכירנו לאחרים :| 1 שהיפך 
וכו'. ‏ דרשו אשר מגן וכו' מליי מגנון!) מנגנון?) שהוראתו גם כלי מלחמה או תחבולה ומלאכת ערמנות ור"ה 
אמר שהיפך וכו' שהכין כלי מלחמה שלך על צריך, והלשון שהיפך וכו' כמו במאמר שהועתק מילמדנו וחיח עקכ 
וכו' בערוך ע' מנגנון הפך הקב"ה עלין מנגנון וכוי או פירושו כאן כמו שנדרש בתנחומא מיב שם מהו אשר מגן 
צריך מגינה עשה הקב"ה והפיל אותם לפניך והיה אא נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וכו' ובתנחומא שם מהו 
מגן מנגנא עשה חקב"ה ומסרן בירך והיה אברהם נוטל עפר וזורק עליהן ונעשו חצים וקשתות ורמחים וכו' ועי' 
במ"י לעיל צר 419, ור"י אמר כמה מגניות כמה תחבולות עשיתי להביאם וכו' אוהבים היו המלכים זה לזה משלחין 
זה לזה כותבות תמרים (ועי' במ"י לעיל צד 418) ודוריות?) מתנות והימרדתים אילו לאילו וכו , והגיי מגנון שלך איתא 
גם בדפ''ר ור''ו ובכי"פ וכי"ו וכי'יא א' וכי"ג ובערוך ע' מגנון, ושם הועתק מפפייח מגנון עשו לו וכו' סייא מגנון ובכי''ל תגיי 
שם מגנון ועייייש ועיייע בעמת"ל ח'יג צד 19 וצר 148 וקרוים צר 842, ובפ"י ביר כ''י מפרש שהפך מגנון (מנגנון) 
שלך על צריך כלוטר המגנון הולך ומתגלגל מה שלמעלה למטה וכמו כן הפכתי צריך שתיו למעלה למטה ואתה 
למעלה מגנון פוליאה בלעז, ובלק"ט גורס רב הונא אמר שהיפך מגינן שלו על צריך, ועפ'י מאמר ר"י מפרש שם 
דיא מגן צריך סכסוך (וצ'יל סכסך) המלכים כדי למוסרם בידיך: ‏ 4 בשם ר' נוהראי. נר' שהגי' הנכונה בשם 
ר' יוסי בר נהוראי וריב'יס אומר בשמו כמו בפסיקתא פיט (ע"ו ב') ועיי גם בוייר פכייז סיי ה' ובמדרש קהלת פ' 
מה שהיה (ג' ט'"ו), אכן באותו מאמר שתועתק מפסיקתא בתנחומא מ"ב אמור פי' ייב ובתנחומא שם סי ט' הגי' ריביס 
בשם ר' נהוראי ועח''ג ולעיל צר 86 ובאגה"א חיג צד 597, ובכי/ח שררכו לקטע שמות האומרים תגיי ג'כ רי 
יוסי אמר מכח וכו', ובכייא ב' איתא בגוף חספר ר' יהודה אומ' וכו' ובגליון הושלם עפ'י שתי גרסאות בר' סימון 
בשי"ר יוסי בן זימרא בר' נחוראי, וכתיבת מכוח בוי"ו כמו לעיל צד 115 בכוחו וצר 887 מנוח ועייייש במיי : 
שלש יתידות וכו'. | האבות שהם עמודי עולם וכדאיתא בשהשיר פ' זאת קמתך (ז' ח') הדא היא דברייתא משתבעין 
ואמרין במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים אית דאמרי אברחם יצחק ויעקב אינון וכו' ובמררש תחלים א' סי' מו 
על מאן קאים עלמא על שלשה עמודים אית דאמרי אברתס וכו' ועי' ירוש' ברכות פ"ד ז' ד' אשרי אדם שזכו לו 
אבותיו אשרי אדם שיש לו יתד במי להתלות בה וכו' ולקמן פס"ב מיד נתגרו בהם יתידות תארץ: 5 באברהם 
כתי וכו'. בסוטה שם והוטכו ככל יקפצון כאברחם יצחק ויעקב דכתיב בחו בכל מכל כל ועי' בפירש*י שם, ובפסייר 
שם א"ר סימון בר' יורה בי ר' סימון בשם ר' יוסי בן ר' אילעאי אף אבותיכם לא ברכתי אותם אלא בזכות המעשוות 
ואברהם זקן וכו' וה' ברך את אברהם בכל וכן ביצחק ואוכל מכל וכן ביעקב וכי יש לי כל וכו', ושס במאמר 
הקודם אברהם הפריש מעשר ראשון ויתן לו מעשר מכל יצחק חפריש תִרומָה גדולה ויזרע יצַחק בארץ התיא וימצָא 


6 (' -עסענץץ0ו) (? -.עסעבץ26 (' 


1 - 


ב ו ו ג מ 





4 
4 


8 


לך לך פרשח מג יד יח יט 1+ 


אילו הנסכים, רבנין אמ' חורה גילה לו לכו לחמו בלחמי ושתן ביין מסכתי (משלי ש ח) : והוא 
כהן לאל עליון רי אבא בר כהנא כל יין שכתוב בתורה עושה רושם חוץ מזה. אמר רי לוי אף זה 
לא יצאנו ידו שמשם קרח לו ועבדום וענו אותם וגוי (בראשית טו יג) : 


ימ) ויברכהן ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ ממי קניין, -ר: אבא 
אמר כאנש דאמר פלן עינויי יאיאן סעריה יאיי, אמר ר' יצחק אברהם היה מקכל את העוברים ואת 
השבים ומשהיו אוכלין ושותין הוה אמר להון [כריכו, אמי ליה מה נאמר, אמר להון] כרוך אל 
עולם שאכלנו משלו, אמר לו הקכיה אני לא היה שמי ניכר בביריותי והיכרתה אותו בביריותי מעלה 
אני עליך כאילו אתה שותף עימי בביריית העולס [ההיר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל 
עליון קונה שמים וארץ]: 


4 ינקו טס: 5 לקען פפ"ע ופכיד וע'כ : 


1 נסכים כ | לכו] לחם . פוחג | *ישתו--מסכתי ךאכתי] ושתו וגו' פ. ויין ושתו ביין מסכתי [חזג.: לי ל | 
2 ר' אבא בר כחנא אמר פ=, ר'. . בר כהנא ור' לוי ר' אבא בר כהנא אמר דְוְנָת. ר' . . בר כהנא ור"ל ר' 
אבא אמר א1 | שכתוב בתורה] שבתורה פא?2 | נעשה ך | וי לוי אמר פא' | 8 ידו] ו-, מידו דאתי. 
לי פר | קית] וגכ: קוא דפאתרי | ל] פואגכר. שיו דתי | וגו] ג, ארבע מאות שנה דפא'ת. 
לי ואי | 4 *אברם -- וארץ דא''כף] אכים . . קנה . . וארץ נוי וגו ל | מאי י, קנאן דאתי: קנאין פג י 
קנויין 1 | ר' אבא בר כהנא [ָכ, רי . . כהנא ור' יצחק ר' אבא בר כהנא ן, ר' אבא בר כהנא (ר' אבא בשם 
וב כהנא ך, ו' אבא בשיר אבא בר כחנא ך]) ור' יצחק ר' אבא דאן] | 5 אמר לין | כאנש] פגכ. 
כאינש [י, כאיניש דָאת | עינוי פא'. עייניי (עינוי?) ן. עינוהי דגכת | יאיאן] פו. ‏ איין א: יאין ג. 
יאי דכתי | עויה] וגכ. שעריה דפאתי | אי דפוא'נכתי. לא איין א* | ר' יצחק אמר ות .| 
אברהפ] פוזאנכי. לי דת | קכל עוגר ושג א? | 6 כשהיו א*, ומשהן 5 | חוה -- להון] הזא1י: הוה . . 
לון ן. תיה אומר להם דְפֶןן, אמר להם כ, .. להן 1 | *בריכו הזכי] גרכו דְפאית. בוכו את יי 1, 
נגרך א?/ ליל | *אמ' -- נאמר] אמרין (ואמרין א + והן אמרין ך]) ליה . . נאמר וךזא'נ5,. ואמרין . . נימר י, ואמרין 
. . נימא א?. והן אומרים לו (והן אומרין לו ך], ואומ' ליה 8) מה נאמר דְפת. ל' ל | *אמר להון חא'י] ואמר 
(וחוא אמר 1) להון 15 , והוה אמ' להון 2, ואמי לון ן, והוא אומר לחם (להן ך) אמרו דְך | 7 לא היה ניכר 
שמי [ְן , לא חיה שמי נזכר 2 | בביריותי] א?, בבריותי דֶזְא'כי, בגריותיי 1, לבריותי דפ בעולמי ן | 
והיכרתה אותו אתה | , והכרתה אותו אתח ₪, והכרת (והכרתה ךן) אותי דְחַאתי. והיכותני ן, והזכרת אתה 2 | 
*בביריותי א?] בבריותי דְחָא'ב, בבריותיי וג , לבריותי פי, לי ל | 8 שותף] עושה ם | בבירית העולם א?, בברייתו 
(בבריחו ן) של עולם דְפוחא'נכתי | **החיד] לי ל | *ויברכהו -- וארץ פן] ויברכהו וגו' קונח . . וארץ א' י 
ווברכחו ויאמר א?, ברוך אברם . . קנה . . וארץ 1, ברוך . . קונה . . וארץ 2, ברוך . . עליון וגוי חי: נרוך 
אברם וגו' ל9, קונה שמים וארץ דת, לי ל | 


קרבן בלא כהן אמר לו הקב''ה כבר מניתיך שתתא בהן הה"ד נשבע וכו', ובנדרים שם א"ר זכריה משוס ר' ישמעאל 
ביקש חקב''ה להוציא כהונה משם שני והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אכרהם לברכת הטקוס הוציאה 
מאברהם שני ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו' וברוך אל עליון אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו 
מיד נתנה לאברהם שנ' נאם ה' לאדני וכו" ובתריה כתיב נשבע וְכָו' אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צרק על 
דיבורו של מלכי צדק וכו' ועי' בויייר שם, ובפדריא שם נח מסר לשם וכו' ונקרא כהן וכי שם בן נח כהן הית 


אלא ע"י שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן שנ' ומלכי צדק מלך שלם וגו' ושם מסר לאברתם 


וכו' ונקרא כהן שנ' נשבע וכו' ומנין שמפר שם לאברהם שנ' על דברתי מלכי צדק וכו': 1 תורה גילה לו. 
ולעיל צד 866 דרשו קטנח שער הוא קטן היה מסגל מצוות ומע"ט וכוי ועיייש במיי בדייה שאיחת לנו וכו' : 
2 כל יין וכו. כל שתיית. יין שכתובה בתורה כגון בנח בלוט ובבני אהרן עושה רושם שבכולן בא קלקלח על 
ידו חוץ מזה שהוציא לאברהם מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון, ור"ל אמר אף זה לא יצאנו מידו שמשם כלו' 
מיר אחר זה המאורע גילה לו ועבדום וענו אותם וגו' כדכתיב בפרשה הסמוכה אחר הדברים האלה היה דבר %" 
אל אברם במחזה וכו' והקב"ח אמר לו ידע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וכו', והגי: קרח לו מקויימת גס 
ע"י כייו וכויג וכי'יכ והוראת קרח כמו בל"ס גילה פירסס (כן כתב לי ידידי רא''ח לעף), ובנדרים ל"ב א' איתא 
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעכדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים 
וכו' ור' יוחנן אמר שחפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינח שנאמר תן לי הנפש וכו' וכתב ביפיית שיתכן 
דס"ל לר' לוי שע"י שמחת היין התנדב לתפיק רצון מלך סדום : 4 ממי קניין. | בתמיה שהלשון קונה משמע 
קונה מאחר (ובכי"ל כתוב קניין והוגה א' ביני שיטי ועח"נ) והליל עושה שמים וכו' או בורא שמים וכו' ורק כאן 
ובפסוק כ"ב כתוב קונח שמים וארץ, וראב*כ מפרש קונה שאינו לשון קנין אלא לשון עשיה ותקון ונל שמדייק. ג"כ 
שלא הזכיר מלכי צדק אח השם כמו שאמר אברהם הרימותי ידי אל י"י אל עליון קוגה וכו' והוא דומה לאדט 
שאומר פלוני עיניו נאות שערו נאה כי כן יתאר את הקב"ה בלי להזכיר את שמו באמרו קונה שמים וכו' מי 
שעשה ותקן שמים וארץ ביופים ובהדרם, ור' יצחק דורש קונה קונה ממש ואברהם הוא הקונה שמים וארץ לפי 
שהיה מקבל את העוברים ואת השבים וכו' והודיע שמו של הקכיה לבריות מעלה עליו הכתוב כאילו קנה שמים 
וארץ ונעשה שותף עם הקב"ה (ובלק"ט מפרש עפיי שני המאמרים שלפנינו קונה שמים וארץ לשון עושה ד"א 
קונ שמים וארץ זה אברחם שהקנה שמים וארץ בפי כל חבריות שהודיע להם ייחודו של עולם) , וכן טעם הדרש 
שעל אִבְרהם גאמר קונה שמים וארץ בתנחומא מ"ב בתר פי' ג' כיון שראה הקכ'יה היאך חיבכ אברהם את המצות 
התחיל מקנה לו העליוגים והתחתונים שנ' ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וכו' ובמדרש משלי פייט וכן מִצִין 


14120 לך לך פרשה מג יד יח 


פרשה מג 


ו יד יח) ומלכי צדק מלך שלם ונוי ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי תו 
(תחלים מה יג) ובת צור זה אברהם שהיצר למלכים ושהיצרו לו מלכים במנחה פניך יחלו, 
ומלכי צרק מלך שלם הוציא לחם ויין וגוי : 

ומלכי צדק המקום הזה מצריק את יושביו: ומלכי צרק, אדני צרק (יתושע י א), נקרית 
6 ירושלם צרק צדק ילין בה (ישעית א כא) : 

מלך שלם רי יצחק הכבלי אמר שנולר מחול : 

הוציא לחם ויין רי שמואל בר נחמן הלכות כהונה: מסר לו, לחם זה לחס הפנים ויין 


1 ילקוט כ' ע'"ד, ינק' ססליס כ' סט"כ, ילק' עכיכי סקליס פ''ס ק" כ''נ: - 4 לקוע כי ע'יד: - 6 ילקוע טס, וע" 
פעיל .5 246 וט"כ: 7 י5קוע עס , ועי' לקען פפ'ו ופכייס, נדכיס 35 כי, ויקכס כבס פכיס כיי ו', פדכ"ס פ'ס: 


וגו' (אדני וגו' ך[, אדגי נשיא אלהים אתה בתוכנו [ג, אדוני . . בתוכנו כ) אמרו לו מלך אתה עלינו נשיא 
אתח עלינו (מלך את . . נשיא את עלינו דְן, מלך את עלינו א') אלוה (אלחים [כ) את (אתה 2) עלינו אמר להם אל 
יחסר העולם (לעולם 2) מלכו (את מלכו נֶָ) ואל יחסר (ואל יחסר העולם א' , אל . . העולם ן, . . העולם את 1, 
אל . . לעולם את כ) אלוהו ְוְא'נכת / וקצצו ארזים ועשו בימה גדולה והושיבו אברהם וכ ו' פ, וקצצו ארזים 
ותושיבוהו עליה וכו' י, וכו' לעיל אל || 1 ובת] [א?נכי. כתיב .- פא'מ. הה"ד ₪ דִן | 2 וגת צור זה 
אברהם -- ויין וגו] לי דְר | שהיצר] א', שהציר י (תהלים), בן שהיצר פן, בן שהציר כי, בין שהציר 1 , בן 
חיצור א? | מלכים י (שם) | והצירו י (שם), בן שהיצרו [א', בן שהצרו פ, בן שתעירו י, ובן שהצירו כ , בין 
שהיצירו 1 , בן הצור שהצרו א* | יחלו] א'י, ₪ עשירי עם אנכ | 8 ומלכי -- וגו'] ג. ומלכי . . ויין וְכִי (שם) מ, 
ומלכי . . שלם אי | 4 ומלכי צדק] אני, ומלכי צדק מלך שלם דְפת (ומלכי -- בה לי ן) | המקום הזה] 
המקום פא?, ל' י | מצדק פא | ומלכי צדק] פנכ, מלכי צרק דְא?תי, ומלכי צרק מלך שלם א' | אדוני 
צרק ךְז[י, אדוני צדק מלך ירושלם א' | נקראת ירושלם צרק פךזא'ני3, צדק נקראת ירושלם ְ, צדק נקראת 
ירושלים צרק ך], ירושלם נקראת צדק א? | 6 הבבלי לי פא' | אמר] פואכ. אומר גת | נולד מחול כ', 
שנולד כשחוא מחול ן | 7 ויין] פוחאגכי, ₪ והוא כהן לאל עליון ד | ר' שמואל בר נחמן (נחמני א') 
אמר פאכ. ו'.. בר נחמן ורבנין ר' שמואל בר נחמן אמר [1, רי . . בר נחמן ורבנן רי שמואל אמר דדת | 
כהונה] [א?כ. ₪ גדולה דְפחא'נתי | מססר] י, גילה פנכ/ גלה דואת | 


פרשה מג. וכיה פט"ג בכי"פ וכי"ו וכי"א ב', ובכיייג וכו'כ פמ"ר, ובכיייא א' פמ"א (וכן הוזכר במנות'יים 
פיי קכ"ה מאמר מזו הפרשח במספר פמ'א), ובדפוסי' וכי''ת אין כאן התחלת פרשה (ושם נעדר גם בפתיחת הדרש 
ובת צור זה אברהם וכו') וע" במ"י לעיל ריש פימ וריש פמיב: 1זה אברחם. וכן דרשו באברהם לעיל 
צר 865 הפ' מזה המזמור שמעי בת וכו' ויתאו המלך וכו' וצר 868 הפ' אחבת צרק וכו' ולקמן פמ"ה הפ' בנות 
מלכים ביקרותיך וכו' ובפנ'ט יפיפית מבני אדם וכו' ועיי תנחומא מ'יב לך לך סי' כ"ב על מי אמרו בני קרח 
המזמור חזה על אברהם וכו', ודרשו כאן ובת צ ור לשון צרה זה אברהם שהיצר למלכים ושהיצרו לו וכו', ובילק' 
מכירי שם חושמט ובת צור זה וכו' כמו בדפוסי' וכייית והועתק שם ומלכי צרק מלך שלם וגו' כתִיב ובת צור במנחת 
פניך יחלו וגוי ומלכי צרק מלך שלם וגו': 4 מצדיק את יושביו. מפרש בפי' ב'יר כ*י כל אדס היושב (העומר) לשם 
בירושלם המקום הזה עושה אותו צדיק ומגופיה דקרא נפקא, ודרש אחר (בלי סימן ד''א) ומלכי צדק וכוי נקרית 
ירושלם וכו', וכן מפרש בלקיט ד * א ומלכי צדק אדני צדק ירושלים נקרא צרק שנ' צדק ילין בה , וברמב"ן חגיי 
נקראת ירושלם צדק ועח'ינ, ואין לחבר המאטרים המקום וכו' מצדיק וכו' ומלכי צדק וכו' דאין לפרש מצריק גם 
את אדני צדק שחיה צדיק, וכן אין נר' לפרש מצדיק את יושביו וכו' עפ'י מאמרם בפסיקהא פ"ה (נ"ה ב' ועיי 
בנ'יש ובשהשיר אי ט') מימיו לא לן אדם בירושלים ובידו עון כיצד תמיד של שחר מכפר על עונות שגעשו בלילה 
ותמיד של בין הערביים מכפר על עונות שנעשו ביום וכוי שנ' צרק ילין בה ועי' גם ביפית ובמ'"כ, ובכיייל הושמט 
מן ומלכי צדק המקום וכו' עד שנולר מהול הוציא לחם ויין והושלם בגליון בכתב הספר בדיו דיהה: 6 שנולר 
מהול. ‏ דורש שלם שלם בלי מום כמו תמים שנאמר באברהם ועי' לקמן ריש פמיו, ומלכי צדק לפי האגדה הוא 
שם בן נח וכן באדר"נ נו'א פ'ב אף שם יצא מהול שג' ומלכי צרק מלך שלם ועי' לעיל צר 246 ובמ"י שם ברייה 
ושנולד מהול ועי"ע לקמן פמ"ד סי' זי ובויייר פכייה ובבמ"ר פ"ד סי' ח', והאגדה הובאה גם בפירש'י עה'ית ובלק'יט 
וברמב"ן וברד'ק ובמדרש אגדה הוצ' רשיב ועייייש וכן נמצאה אצל אפרם חפורי והירונימוס ועי' במ"ח חלק מיג 
צד 496, ובס' פוגיא צר 840 העתיק מביר (ר"ל מב''ר לרמח'יר) ומלכי צרק וכו' זה שם בן גח ומת ת"ל הוציא 
לחם ויין ר' שמואל בר נחמן אמר הלכות כ הגה מסר לו והיה מקויב לחם וין להביה שנ' והוא כהן לאל 
עליון מלך שלם חמקוס מצריק יושביו דיא הוציא לחם זו לחס פנים ויין אלו הנסכים רכנן אמרו תורה גלת לו שני 
לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ד''א מלכי צדק זשיה נשבע י"י ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי 
צדק ואיזה מלך צדיק ונושע מלך המשיח וכוי ועי' בישועות משיחו ח*ב עיון רביעי פ''ב ועייע בעער דאס לעבען 
אבראהמס צד 142, שענקעל ביבעללעקסיי חיד צר 189: 7 ר' שמואל בר נחמן. בכי"ל נעדר כאן טלת אמר 
וכן בסמוך במאמר ראב"כ ועי' במיי לעיל צד 58: הלכות כחוגה וכו. לקמן פמ"ו ר' ישמעאל א' אברהם 
כהן גדול היה שנ' נשבע '"י ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צרק ופנ"ה סי' ו' אברהם אטר הנני 
וכו' זכה לכחונח נשבע וכו' על דברתי וכו' ושם פיי ז' והעלהו שם לעולח וכו' אמר לפניו רבון כל העולמים וכי יש 





לף לד פרשה מב (מנג) וד טו--יו 19 


פסיעותיו שלאכרהם היו ג' מילין, ר' יהודה ברי סימון אמר מיל שני ארח ברגליו לא יבא (שפ שס), 
ר' נחמיה בשם רי אביאי לא נתאכקו רגליהן אלא כזה שהוא הולך מביחו לבית הכנסת : 


מז וישב את כל הרכוש וגו [וגם את הנשים ואת העם] אמר רי יודן אנשים ונשים ד 
החזירו וטף לא החזירו, עמדו ונתגיירו וגזו ערות אבותיהם ההיד והבאתי רעי גוים (יחזקאל זכר) מי 
הם רעי גוים, ר' יודה אמר אילו אנשי סדום ואנשי סדום רעים וחטאים גגו' (בראשית יג יג) : 8 

יז) ויצא מלך סדום לקראתו ר' אבא בר כהנא אמר התחיל מכשכש לו בזנבו, אמר לו ה 
מה אתה יררת לכבשן האש וניצלתה, אף אני ירדתי לחמר וניצלתי : 


אל עמק שוה הוא עמק המלך ר' בוכיה ורי חלבו בשם ר' שמואל בן נחמן ששם 
השוו כל האומות ואמרו לאכרהם חהי מלך עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואלוהו : 


8 ילקוט כ' פייג, ופי" נדכיס 5'נ פ': ‏ 6 לקוע טס: 8 ינקוע עס, לעיל 75 410 וע"ל: 


1 פסיעתו ₪ | אבוהם] ף, אברחם אבינו ואימ אניגו אברהם דְגכ | היו לי א'ום | ג'] ךיאל , 
שלשת םא'ג כי (ישעיי) מ, שלשה ךר , שלש ך | יודה] ות , יהודה פא!נכימ; יודןך | בר רי י | אומר י (שם)| מיל אחד ן | 
יבוא וְאַ*ך] | 2 נחמיא א | אביא ן ; אביי א'', אביו א? , אבא פ, אבהו דְִי, איבו כי (שם) , אייבו י (יהושע), אבין ‏ | 
רגליו וי (ישעיה), רגליו כשרדף את המלכים י (יהושע) | שהולך א"כי (ישעיה) | 8 אמר ר' יודן] פואנכי, 
ר' יודן אמר דְןת | 4 החזירו] פחאנכי. החזיר ך, השיבו ן, השיב דְך | טף א? | החזירו] פוחאנכי. 
חחזיר ךר | *ונתגיירו ל"דוחתרי] נתגיירו פנ, ותימידו ל, ותימרו כ, לי א | גזזו פ, וגזון ג, וגוזו ן, 
וגזרו דְֶך?, וגדרו חך'. ומירקו א (וגזו -- אבותיהם לי י) | *עיות דְפאנכתר] את עוות ךז עדות ל, 
עיירות ן | אביהם אכש | רעי] פואנכי. רועי דתך | גויפ] ₪ וירשו את בתיהם ף , וירשו . . בתיהם וגו א?י 
וירשו . . בתיהם והשבתי גאון זרים א' | מי -- גוים] ומי . . גוים , מי . . רועי גוים דְר. לי פואי | 5 יהודה (יודה ן) 
בר' (בר פא) סימון דפואגכת | אמר לי ך | ועים-- וגוי] רעים פחִי, רעים וחטאים אן]/ . . וחטאים 
לי*י [כ, . . וחטאים לי"י מאד 1, לי ך | 6 *לקראתו פכי] לקראתו וגו' ד , לקראתו אחרי שובו א1, וגוי ל 
**אבא] לי ל | מכשכש] פוא" כ, לכשכש י, לקשקש דְרִך, מנכש א' | לו לי ךי | 7 וניצלתה]. , וניצלת א"ת , 
ונצלת אכ , וניצולתה ן, וניצולת ךְ, ונוצלתה י', ונוצלת דַן | לחומר וא" | וגיצלתי] אנתי: ונצלתי פכ, 
וניצולתי דְן | 8 *הוא -- הטלך וא'גכ] הוא עמק וגוי ל, לי דאתי | ור'] ר' ו | חלנו] פוא'גכ. חנינא ך, 
חנינה רן | *ר'-- נחמן] ר' שמואל בר נחמן ךְפוגכת. רשג"נ א'. ר' ישמעאל ל | 9 הושוו ואי | האומות] 
אומות *, העולם א', אומות העולם ד פוא?גת | ואמרו-- ואלוהו] וקצצו ארזים (ארז ךד) ועשו (ועשו לו א') 
בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה (והושיבו . . הימנה 1., וחושיבו אותו בתוכה למעלה דֶך]) והיו מקלסיי 
לפניו ואומריי לו (מקלסין . . ואוטרים אַ, מקלסין ואומרין לפניו 1 , מקלסין אותו לפניו ואומ' כ) שמענו אדוני 


בתנחומא מ"ב שם והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וקשתות ונוטל קש וזורק עליהם ונעשה 
| חרבות ורמחים (וציל נוטל עפר וכו' ונעשה חרבות ונוטל קש וכו' ונעשה חצים וקשתות ועייייש בתערות רשייב) 
שני מי העיר ממזרח צדק וגו' זה אברהם שנ' אחריו ירדפם יעבר שלום וכו', ובתנחומא שם והיה אברהם נוטל 
עפר וזורק עליהן וכעשו חצים וקשתות ורמחים שנ' יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו ירדפם וכו', וכן בסנהדרין שם 
אייתי הקב*ח לאכרהם וכו' ותוה שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר וכו' מי העור ממזרח צדק וכו' יתן 
לפניו גוים וכו' יתן כעפר חרבו וכו' ועיי בתענית שם: 1 פסיעותיו של אברהם וכו'. שקפצת לו הדרך וכמו 
שררשו לקמן פג''ש חרעשתה ארץ בימי אברהם; וטעם הדרש ג' מילין כתב האב'א נוטריקון ש ל ום הוא שלש מלין, 
וריביס אמר מיל שני ארח וכו' ופירוש נוסף בילק' יהושע שם ארח ברגליו ל א יב א מי פעל למפרע מיל סית, 
ובפי' ב'יר מפרש שאין ארה פחות ממיל ועיי גם בחי' הרד'ל, ור' נחמיה בשם ר' אביאי אמר לא נתאבקו וכו', ונרי 
שגי' זו משובשת, ואולי צ"ל ר' נחוניא (חוניא, הונא) בשם ר' ביבי או בשיר איבו וע' באגה"א ח'יג צד 64 וצר 972, 
ובפסיייר שם הגי' וירדפם עד חובה וכו' א"ר לוי ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא ג' מילין היו פסיעותיו של 
אברהם ור' יחודה בר' סימון אמר מיל א' א"ר והוניא בשםר' וחוניא ב"ר בנייה אפילו אבק לא עלֶה 
על רגלו של אחד מאוכלוסיו של אברהם באותה השעה שני ירדפם וכו' ארח ברגליו לא יבא וכו', ובטדרש תהלים 
מב שם ירדפם וכו' ארח ברגליו לא יבא מצאו לרדוף אחריו וקפצה הארץ לפניו יש אומרים שלשה מילין 
היתה פסיעתו של אברתם ויש אומרים שנים אבל כשבא לא קפצה הארץ לפניו הוי ארח ברגליו לא יבא 
ר' הוגא הכהן בר אבין בשם ר' ב יבי אמר אפלו כתינוק שהוא הולך מביתו ורגליו מתלכלכות בעפר 

כך לא נתלכלכו רגליו של אברחם הוי ארח ברגליו וכו', ובמד' תהלים שנדפס מכבר חגי' מהו אורח ברגליו 
לא יבא כשבא לרדוף אחריהם נקפצה לו הארץ לפניו וייא שלשה מלין וכו' ר' יה ודה הכהן בר אבין וכו' תינוק 

בביתו רגליו מתלכלכות וכו' אפילו כן לא וכו', ובתנחומא מ"ב שם סי יייז איתא אמרו באותה המלחמת היתה 
פסיעתו של אברהם אבינו א ר ב ע ה מילין והיה רץ עד שהרג כל המלכים: 4 וטף לא חחזירו. שלא גאמר וגם את , 
חנשים ואת הטף : ונתגיירו. כן הגחתי ועח"נ, ובכיייל כתוב בגוף הספר ותימידו, ובכיכ ותימרו, ואולי הגיי העקרית 
ונתימרו וע" ישעיה ס"א ' מרמיה ב' י"א: 5 גזרו ערות וכו. בכי"ל איתא עדות והגהתי, ובדפ"ר 
וד"ו הגי' וגזרו ערות וכו', ובמ"כ הגית וגדרו ועח"נ, וטעם הגי' וגזו וגזזו וגזרו כמו ומירקו בכיי א' וב' סירקו 
ערות אבותיהם פרצותם וקלונם , וביפ"ת פי' וגזרו ערות וכו' שמלו ערותם שהביאום במסורת הברית וכו', וסגנון 
המאמר קשה ובילקוט לא הועתק : 6 ההיד והבאתי וכו'. הבאתי אותם תחת כנפי השכינה, ודורש רעי הגוים 
בני אנשי סרום שהיו רעים וחטאים והם גזו ערות אבותיחם: ‏ 7 מכשכש לו. בפ'" ב'ר כי"ט גורס ומפרש 

מקשקש לו התחיל להחניף לו על שנצה אויביו במלחמת, ובפי' הנדפס התחיל להתגייס | כנגדו וכו' 

ועי' בעמת*ל ע' כשכש: 8 ר' ברכיה וכו'. המאמר נסדר כבר לעיל צד 410 וכאן המאמר בכי"ל בלשון קצרה, 
והגחתי בשם ר' שמואל בַן נחמן כמו לעיל שם, ובכִייפ וכייא בִי ובילקוט קיטעו וּעֶח" : 


8 לף לךף פרשה מב (מנ) יד מו 


ויכם וורדפם וכי יש אדם רודף הרוגים, אמר רי פינחס ררופיו של אכינו אברהם הרונים 
היו שני כי אתה אשר הכית רדפו (תחליםס סט מ): ההיר מי העיר ממזרה צרק יקראהו 
לרגלו (ישעיה מא ב) חי עולמים שהיה מאיר לו. בכל מקום שהיה הולך, אמר רי ברכיה מול צרק 
היה מאיר לו, אמר רי ראובן צרקה היתה צווחת ואומרת אס אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה 
אותי: ההיר יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו (שם שס) רי 
יהודה ורי נחמיה חר אמר אברהם היה משליך עליהם עפר ונעשה חרבות, קש ונעשה חצים, ותרנה. 
אמר יתן עפר אין כת' אלא כעשר הן הין משליכין חרבות על אברהם והן נעשות עפר, 
חיצים ונעשות קש: ההיד ירדפם יעבר שלום (שם שם ג) רי לוי ורי אלעזר בשם רי יוסי264 


1 ילקו טס, ויקכס כנס 5" פיי די  :‏ 2 לקי ישעיס כי טייס (פפיז), ילק' מכיכי ישעיס "6 3', עדכט פסניס טס 
סי" 6' כ' : 5 סנסועס פ'/נ טס פיי ייט, סנסועס טס ק" ט"ו, פנסדכין ק''ס 3', פענים כ"6 5 : 8 ילקוע טס, *לק' *סוטע 
כי כייג, ילק' ישעיס כי טיינ (סע''ם), ילק' מכיכי עס פ"ל גי, פסיקפ6 כנפי סוספס פ'"כ (קליו 3'), עדכט ססליס טס פי' ג', 
סנסועס 3/5 טס םי : 


1 יש לך אדם י | שרודף א5 | ררופיו] פחזא1נ / רודפיו דא?כתי | אבוהם אבינו אחי. אנוהם 8 | 
ל היו] פאנכי: לי דות | *ציק . . לרגלו דוחא'גכתי] גר לפ. לי א" | 8 חי] פחני, צדיק ₪ [. מי 
הוא זה שהעיר לבם (לבן ך) של מזרחיים שיבאו (שיבואו ך]) ויפלו ביד אברהם צדק יקראהו לרגלו - דת/ 
מי . . בלבן . . ויפלו . . צדק . . לרגלו צדיק ₪ , מי הוא שהעיר בלבם של אזרחיים שיבאו . . צרק . . לרגלו 
צריק 4 י (ישעיה), = מי העיר לבן של מזרחים שיבאו . . צרק . . לרגלו צדיק - /מ, מי העיר לבן . . מזרחיים 
ליפול ביד אברהם אבי' הצדיק .-. א1, מי העיר לבן . . מזרחיים ליפול . . אברהם הצדיק צדק ,- א? | עולמים] ג* , 
העולמים דְפוחא'כתמ/ העלם א? | שהאיר א, היה מאיר פוחי | שתלך א | מזל צרק] צדק ₪ ח | | 
4 האיר א | צוחת מ | *עושה אותי וככשימ] שעושה אותי (, עושה אותו 7פ, עושה א?. לי דאית | אין 2 
לי פאכש | שישה] גימ ישה דואכש. עשה 5 | 5 *אותי דפא'גכתשמ]. אותו לא? | *תן -- ּ 
קשתו א'] וגו" ל, ל' דפונכתמ | 6 "דה ן | נהמיא א? | חד] חר מנהון פואלכימ. חר מינהון 1: רי 
יהורה דְחן | אומו ך | "אנותם] אנום ך | השליך א* | **ליהם] לי ל | ונעשה] א'. והוא 
נעשה ךְפוא'נתי | והוא נעשה נימ | וחרנה אמר] אמר ליה (לו [) חבריה פןאנימ/ אמי ליה חברייא 2 / 
ורי נהמיה אמר ךְ, ו' נחמיה אומ' ךן | 7 אין כת' כאן פאנכים/ אין. . כן ן, לא נאמר דת ‏ | 
כעפר] פוחאנכי(שפ)מ. בעפר דְתִי | חן השליכו א? | אברהם אבינו אכ | והן נעשות] פומ ונעשות +/ 
וחן נעשין [, והם נעשים י (שם), ונעשין ך, דים ף, ונעשה א? | 8 ונעשות] ן, והן נעשות דְא, ונעשין ם' 
-ים ןת והן נעשין [מ, והס נעשים י (שם), ונעשו י, ונעש ה א? | יעכר] פנ. יעגור דואכתים | ווי 
אלעזר] פא'כי (יהושע) י (ישעיה) מ, ור' לעזר . ור' אליעזר ן, לי דרת | בשפ] בר י (ישעיה) | ר' יוסי] = 
בן זימרא כי (שם) מ, . . זימרה ן, . . זמרא פנתי (יהושע), בר זימרא ךְ | 


0 


אא + 1 


הגיי משובשת ויחלק וכו' רבנין אמרין הלילה נחלק מאליו אמר ר' בנימין בן יפת בשם ר' יוחנן הקב"יה שתוא > 
יודע עתותיו וכו' הוא חלקו אמר לו הקב"ה אתה עשית עמי מאמש עד חצי הלילה וכו' חייך אני עושה עם בנוך. . 
מחצות ער הבקר וכו' ועייייש בהערות רשיב ובתנחומא לך לך שם. ובאגייב שם ויחלק וכו' הקכייה בשביל אכרתם 
שנ' ויהי בחצי הלילה וכו', ובתנחומא מ"ב שם סיי ייז ויחלק וכוי בשביל הקב"ה נחלק לילה עם אברחם שני ויחלק 
עליהם, ובשמו"ר שם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים שעשה עצה עם אברהם בשביל הרבר הזה אימתי כשבאו 
חמלכים וררף אותם אמר לו הקכ"ה דייך עד חצי הלילה בא ונחלוק הלילה אני ואתה שנג' ויחלק וכוי, וכן בתריי 
א' ואתפליג להום לילא בארחא פלגותא אגחן עם מלכיא ופלגותא אצטנעא למימחי בוכריא במצרים וכו', ובפרריא 
שם שמואל הקטן אומר שם נחלק לו הלילה היא הלילה שתיתה מקדם וכו' היא הלילה שתכה בה אברהם את המלכים 
שני ויחלק וכו'/ ועל זה נאמר ויחי בחצי הלילה וגו': 1 וכי יש אדם וכו'. בלק'יט מפרש ויכם וירדפם היה ראוי לומר 
וירדפם ויכם אלא ויכס ואח'כ רדפם א"ר פנחס רודפיו של אברתם אבינו חרוגים היו, ונכונה הג רדופיו ועח"נ, ובויייר 
שס אמר ר' + צח ק וכי יש לך אדם רודף הרוגים דכתיב ויכם וירדפם וכו' אלא מלמר שהקביה תורג ואברתם רודף, 
ונסררו כאן המאמרים על הפסוקים בישעיה שנדרשו באברהם וכל מאמר מתחיל במלת התיר (ועי' לעיל צר 870 וכמ"י 
שם בד'יה הה"ד עמך וכו') ודרשו מי העיר קרי ביה האיר מי האיר לאברהם שיבא ממזרח מארם נהרים ועי' ל 
צר 16 ובמ*י שם בד'ה מי העיר וכו', והשלמתי הפי צדק יקראתו לרגלו ודרשו, צ ד ק צריק חי עולמים שהית 
(היה) מאיר לו בכל מקום וכו', וחסגנון צדיק חי עולמים כמו לעיל צר 8, ורב דורש מי העיר מי האיר ממורת 
צרק וכו' מזל צרק היה מאיר לו ועיי שבת קניו א' אמר אברהם לפני חקב"ה וכו' א"ל צא וכו' טאי דעתיך דקאי 
צרק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח וחיינו דכתיב מי חעיר ממזרח צרק וכו' ועייע לעיל צד 77, ור' ראובן 
דורש צדק יקראהו לרגלו צדקה חיתת צווחת ואומרת וכו', ומה שניתוסף בדפוסי' ובילק' ישעיח ובילק' מכירי ובכ"י 
המאוחרים בדרש מי העיר וכו' מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים וכו' ליתא בכי"ל וכן ליג בכי'פ וכי'ו וכי'יח 
וכייג ובילקוט כאן, ובמדרש תהלים שם זשייה מי העיר וכו' א'יר ראובן ישינים חיו אומות העולם מלבא תחת 
כנפי השכינח ומי העירן לבא לחסות תחת כנפיו אברתם שני מי חעיר וכו' דיא צדק יקראהו וכו' צדיקו של עולֶם 
מלוה אותו אימתי כשבא לעשות מלחמה עס אמרפל וחביריו: 5 יתן כעפר וכ'. השלמתי סוף הפסוק שעליו 
מוסב הדרש ר*י וריג חד אמר וכו', ובמדרש תחלים מייב שם יתן כעפר חרבו מהו כעפר חרבו ר"י ורינ רייי אמר 
אברחם היה נוטל עפר וזורק על אויביו והיה עושה חרבות ונוטל קש וזורק ונעשה קשת וחצים אמר לו ריג אם כן 
עקרת את המקרא מי נאטר עפר וקש אלא כעפר כקש אלא היה זורק חרבות והן נעשין כעפר והיה זורק חיצים 
והן געשים כקש, וטעס חרבו לדברי ר'נ חרבו של שונא וכן קשתו, ובמדרש תהלים שנדפס מכבר הגי' אלא כעפר 
כקש מחו כקש שהיח זורק אמרפל חרבות ונעשים כעפר זרק חצים ונעשים כקש, וכדברי ר'י הררש במאמר סתמי 





לך לך פרשח מב (מנ) יד יר טו 7 


וורדף עד דן ענורה זרה מכה מלפניה ומכה מלאחויה, מכה מלפניה וירדף עד דן, 
מלאחריה מדן נשמע נחרת סופיו (ירמית ח ₪ז) : 


טו) ויחלק עליהם לילה וגן' ר' בנימן בן יפת מש' ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו, ‏ ורבנין 
אמ יוצרו חלקו, אמר הקכיה אברהם פעל עימי בחצות אף אני פועל ‏ עם בניו בחצות הלילה, 
ואימתי במצרים שנ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב כפ), אמר ר' תנחומא אית דמפקין לישנא 
אחרינא אמר הקכיה אביהם יצא בחצות אף אני יוצא עם בניו בחצות לילה שני כה אמר ""י 
כחצות הלילה וגו' (שם יא ד): 


1 ינקוע עס, פנסועל ע'כ לך לך סי" ""ן, סנסועס טס קי" ייג, 6נדם נכלטיפ טס, סנסדלין 5"ו ל', פדכיס טס / ועיי 
פופפסל שנס פ"ן (פ"ס), טנס ס"ן  :':‏ 8 ילקוע שס, עכילפל 53 עכ' דפקסס פייג, | פסיקסס פי ויסי בספי (ק'יג. בי 
פקיקפס כנפי שס (פ"ו ני) וקופפס פ"ג (קל'ו 3'), סנסועס מ"נ עס פיי י"6, פנסועס טס ק" ט', סגדס בכסטים עס, 
שעוס כנס פ"'ס כ" 0', פדכ"ס טס : 


1 עבודה זרה] ן, ע"ו פךזא'י!, עיז היה א?, שם עיז היא דֶת | מכה] פוחאכ. ומכה דת | לפניה פחז | 
ומכה מלאחריה] אכ, ומכה לאחריח ף, . . מאחריה [ך], . . אחריה ךְן, ומאחריה ךְ | מכה ל' ן | לפניה פחי | 
2 מאחויה ן, ומאהויה ם], מכת מלאחריה א?, .. לאחריה ', . . מאחריה 2, ומכה מלאחריה א'ג .. 
מאחריה דדך] | 8 בנימין פוכות | בר | משם דְן, משום פת, בשס אנכ | יוחגן] וחאכת.: יונהן דפג | 
מאיליו דפאלכ | 4 אברהם] פואלי + אביהס אנת | בחצות הלילה (חזנכ. . . לילה פ, בחצי הלילה דאתי | 
אני אפעל א? | בחצות] וחא'י: בחצי דפא?גת | לילה ן | 5 אית דאמר בלישנא אחרינא *, אית דמתפכין 
לישנא ן, אית דמסקין ניא 5 | 6 אביהם] אברהם [י | בחצות (כחצות י) הלילח פא'י, . . לילה ן, בחצי 
הלילה דנכת | יוצא] פוא'גכי, אצא דת | ע,ם בניו] עמהם א'כ, לי פי | בחצות] וְא1: כחצות ', 
בחצי דְפכת | לילה] הלילה פא!נכת: לי י | 7 וגו] אני יוצא ךָ, . . בתוך מצרים וא'תי | 


אמר ר' יוחנן בנו של ר' יוסי והלא לא היה עמו אלא עבדו אליעזר שכן עולה חשבונו וכו', ואולי צ'יל שם איר יוחנן 
בשם רי * וסי וכמו שאיתא לעיל צר 879 בח"ג ר' יוסי (הגלילי) במקוס ר' אליעזר בנו של רי יוסי חגלילי ורי 
יוחנן כוון ג"כ לכרייתא דליב מדות של ר"א בנו של ריח"ג ועי' במ''י לעיל צד 279 ובאגה'ת היב צד 511, 
ובנדרים שם שמנה עשר ושלש מאות א"ר אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם א י כ א ד א מ ר י אליעזר הוא דחושבניה חכי 
הוי, ובתנחומא מייב לך לך כבהמשך מאמר הפתמי שהעתקתי לעיל ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד וכוי אמר חקבייה 
וכו' חייך שאני ניתן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר שני' וירק וכו' מנין סיפור אליעזר בגימטריא שלש מאות ושמונה 
עשר; ובתנחומא שם ולא נשתייר עמו אלא אליעזר מנין אתה למדר א' אחד ל' שלשים יי עשרת ע' שבעים זי 
שבעה ר' מאתים הרי שמוגה עשר ושלש מאות מה כתיב אחריו וירדף עד דן ולא כתיב וירדפו, ובאג'יב שם ביון 
ששטעו כך כל אותן האנשים וכו' וחזרו להן כולן ולא נשתייר עם אברהס אלא אליעזר בלבד שהיה כשר אמר 
הקב''ח לאברהם הוא ילך עמך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר וכו' וכן את מוצא אליעזר בגימט' 
שלש מאות ושמונה עשר, ובפדר"א שם לקח אברחם את ג' תלמידיו ואת אליעזר עבדו עמו ורדף אחריהם ער דן וכוי 
ושם הניח תלמידיו וכו' ולקח אליעזר עכדו עמו מנין אותיות שמו שייח וכו', ובתר'י א' ולא צבו למהלכח עמיה 
ובחר מינהון ית אליעזר בר נכמרוד דהוה מתיל בגבורתא בכלחון תלת מאה ותמניסר וכו' ועוד בבמ"ר שס 
שמונת עשר ושלש מאות הוא אליעזר, ופירש'י עה"ת מפרש חנויכיו הנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות 
וכוי שמנה עשר וגו' רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין וכו', והדרש חנכו כת' ליתא לפנינו ובשאר 
מקומית ועין במנחת שי, ושם העיר ג'יכ שלא מצא חניכיו כי אם בשני יודייין וכתב עוד וטרחתי לבקש בפי' רשיי 
הקדמוני בכ'י וכו' ובאחד מהם מצאתי בלשון הזה תהניכיו בעלי הניכתו ושמם אברם כשמו 
לפי שהיו גרים וזהו ממדרש רכה וכו' ובספרים אחרים כ'י כתוב חניכיו שחינך למצות וכו' ועיוייש, אכן גם בלקי"יט 
איתא וירק את חניכיו ח ני כ ו כת יב ומפרש שם זה אליעזר ששמו עולה למנין וכו' ועוד שם וירק וכו' יש אם למקרא 
דכתיב ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם (והוא כשטת פרר"א לקח וכו' ג' תלמידיו וכו') ועייייש בהערות רשיב  :‏ 1 מכה 
מלפניה. שתשש כחו של איא ולא רדף רק עד דן עד אותו מקום שעתיד ירבעם להעמידר שם ע"ז ומכה מלאחרית 
שאחרי שנתבטלה כבר כת' מדן נשמע וכו', ובתנחומא מב שס וירדף עד דן אמרו רבותינו מה ראה לרדף עד 
דן אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחייהם ואלו הן ע'ז והנוטע ערב שביעית וכו' כך ע'יז מכח לפניח ולאחרית 
שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה ע'יז ראה אותה אברהם שנ' וישם את תאחד בבית אל ואת האחד נתן 
בדן (מ'"א ייב כ'יש) וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקוס תשש כחו ולא רדף שנ' וירדף עד דן שדגן וחייבם שני 
וירדפם עד חובה וכו' ועי' בתנחומא. ובאג"ב שס, ובתנחומא מסיים ויכם וירדפט עד חובה חזרנו על כל המקומות 
ולא מצינו שום מקוס ששמו חוכה ללמדך שדן נקרא חובה מראש על חעגל שעתידה לעמוד שם (ובמדרש הגדול 
חועתק א מ ר ר' א ב ה ו. חיזרנו וכו' ועייייש), וכן בתר'י א' עד דאידכר חובא דעתיד למחוי בדן, ובסנהדרין שם וירדף עד 
דן אייר יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתירין לעבוד ע"ז בדן שני וישם וכוי ואף אותו 
רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שני מדן נשמע וכו' ועי' בד''ס, ובפדריא שם ער דן חוא פמיאס וכו' ושם נתעכב 
הצדיק ששם נאמר לו אברהם תהא יודרע שבני בניך עתידין לעבוד ע"יז שני וישס וכו': 8 ר' בנימן. וכיח בנימן בדפ"ר 
ודו ובכי'א א' וב' וכייג ועיי לעיל צר 264 ובמ"י שם וצר 806 וצר 888 בח"ג, ובמכילתא שם דרשו ויהי בחצי 
הלילח יוצרו חלקו למה נאמר לפי שנאמר וכו' כחצות הלילה וכו' וכי אפשר לבויד לעמוד על חציה של לילת 
אלא א"כ יוצרו חלקו ר' יהודה בן בתירה אומר היודע שעותיו ועתותיו הוא חלקו וכו'. ובסגנון שלפנינו חמאמרים 
בפסיקתא שם רי בנימן בר יפת בשיר י וח נ ן אמר הלילה נחלק מאליו ויוצרו חלקו (וצ'יל ורבנין אמ' יוצרו חלקו) 
כגון הכא את אמר ויהי בחצי הלילה ולהלן הוא אומר ויחלק עליהם לילה א"ר תנחומא אכיכם יצא עמי. בחצות 
ואני יוצא עם בניו בחצות אמר הקביה אביכם יצא עמי מאמש עד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות עד הבקר, 
ובפסייר שם וטי חלקו ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו ורבנן אמוי יוצרו חלקו הכד'א 
ויהי בחצי וכו' ולהלן את אמר ויחלק וכו' א'יר תנחומא אביכם יצא בחצות ואני יוצא וכו' בחצות ורבנן אומר'ם 
אמר הקכ"ת אכיכם יצא עמי מאמש וער חצות וכו' ועי' בתוספת פ'ב שם , ובתנחומא מיב לך לך סי ייא נר' 
א 801080111% 21 


1%. 


4 


116 לך לך פרשה מב (מנג) יד יד 


ורק את חניכין וגו רי יהודה אי הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו חמשה מלכים לא 
יכלו להם ואנו יכולין ‏ לעמוד בהן, ר' נחמיה אמר הוריק פנים כנגדן אמר אצא ואפול על קירוש 
שמו שלהקביה, ר' אבא בר זברא אמר בכלי זין הוריקן היך דאת אמר והרק חנית וסגור לקראת 
רודפי אמור לגפשי ישועתך אני (תהלים לה ג), רי שמעון בן לקיש אמר באבנים טוכות ומרגליות 
הוריקן היך ראת אמי בירקרק חרוץ (שם סח יר)  ,‏ ר' לוי אמר בפרשת שוטרים הריקן היך דאת 
אמר מי האיש הירא ורך הלבב (דגיים כ ח) : 

ולידי ביתו בעלי חניכתו שמם אברם כשמו : 

שמנה עשר ושלוש מאות ר' שמעון כן לקיש אמר אליעור לברו היה, מניין אליעזר שייח: 


1 לקוט טס, פנסועל מ"נ לך לך ק" ט"ז, פנפועל כך לך טס כ" "נ, לנדת נכלטיס פי"ג: 4 נדכיס 3/5 0': 
7 ילקוע טס: 8 לקוט טס, לקען פפ"ד, פקיקסס פ' סעועל (ע' פ'), פסיקפ6 כנסי טס (6%5 3'), ויקכס כנס פכייס פיי די ו 
בכייפס דלב עדום עדס כ"ע, נדכיס טס, מדכם ססליס ק'"י קיי ד', פנסועל 9'נ לך לך עס, פנסוע5 5ך לך עס, לגדם 
בכסטים טס, פדכ"ס פכ"ז, בעדבל כבס פי"ס כ" כי'ס : 


1 וירק] כי נשבה אחיו וכי אחיו היה אלא שהיה קלסתר (אלא שהיה קלסתור [, אלא קלסתר [%) פניו דומה 
(היה דומה גו) לו = פוחא'גכי, כדלעיל א* | ר' יהודה] ם: ר' יהודה ורי נחמיה (נחמיא א?) - דואנכת | 
אומר דְפוחאני: אמר כת | הן ל' ן | הריקו פא'ת | פניהם כלפי אברהם א? | חמשה] וחא'נכתיי 
ה' דְא' | 2 יכלו] .. לעמוד דואגתי, לעמד פ5כ | להם] בהפ (בהן א?) | ור'ת | נהמיא א" | אומר פותי | 
הריק א אברחם הוריק דְוחנכ. - . הריק פןת | קדושת הא'נ5 | 8 שמו של הקניה] וְחאי, שטו של 
מקום דְננכת: השם פ | ר' אבא] אגכי, ר' אבה ן, אבא דפת | כר] פואנכי. גו דת | זייו פאגכתי | 
הריקן פ | 4 אמור-- אני לי | ר'-- אמר] א?ן , ריש לקיש אמר פוא'עי, א"ר שמעון בן לקיש דְך | 5 חריקן פא | 
בירקרק] (ל/ ואברותיה ,-. דש [אנ תי | שופטים א'. שפטים א" | הריקן] פא. הוריקן דנכתי | 6 לתלבג] = 
ילך וישוב לביתו ד | 7 ילידי ביתו] פוחאע, חניכיו ילידי ביתו [כי. חניכיו ד | בעלי חניכתו לי א? | 
ששמם ₪ | אברהם פוכי | 8 אמר] בשם (אמי בשם פא') בר קפוא דְפאני, בשם . . קפרא אמי ת | 
שייח] ייח (שמנה עשר ן, שמונה עשר ך]) ושלש מאות דְֶנֶ], בגמי שייח א. הכי הוי חי, לי פ | 


הסגנון הדרש לקמן פנ'ג וירע הדבר מאד בעיני אברהם הה"ד ועוצס עיניו מראות ברע, וריש הפסוק בישעיה שם 
הולך צדקות ודובר מישרים וכו' נדרש ג*כ באברחם לקמן פמ"ח: 1 וירק וכו'. בכ"י שציינתי ובילקוט. נמצא 
לפני מאמר זה עוד הדרש כי נשבה אחיו וכי אחיו היה אלא וכו', וכן מפרש כאן בלק'ט כי נשבה אחיו שתיה 
דומה לו, ובכייל ובדפוסי' וכיית נסדר הדרש רק לפסוק כי אנשים אחים וכו' לעיל צר 898, ובכי"א ב' קיטע 
ורמז כדלעיל : | הן הוריקו וכו'. ‏ ריי וריג דרשו וירק לשון ירק הוריק ריי אמר וירק את חניכיו גרם לחוריק פני 
חניכיו הן הוריקו פנים כנגד אברהם שתיו אומרים בפנים כעוסות חמשה מלכים לא יכלו לחם וכו ור'ג אמר וירק 
את חניכיו הוריק פנים כנגד חניכיו אמר אצא ואפול וכו', ולדברי ר"י ורינ ניתוספו דברי האמוראים ור' אבא ביז 
ורשב*ל דרשי וירק את חניכיו הוריקן עשאן צוהבין ראבייז אמר בכלי זין הוריקן הד"א והרק חנית וכו אמור 
לנפשי וכו' ורשב'"ל אמר באבנים טובות ומרגליות הוריקן הד'א בירקרק חרוץ שפי' במראה ירק כזתב ור' לוי דרש 
וירק לשון ריק בפרשת שוטרים הריקן הדיא מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ומרוייקת הגיי. כאן 
הר יקן וכן כתב ביפית לגיי חדפוסי' הוריקן ואי הוה גרסינן הכא הריקן הייתי מפרש לשון ריקות. שעייי זה חזרו 
כלם ולא נשאר לו רק אליעזר כדבסמוך, ובתנחומא מיב לך לך שם ג' לה סתמא וירק את חניכיו מתו וירק וכוי 
שנטל כסף וזהב וחפה אותן בו אמר להם אתם יורעים שאנו יוצאים למלחמה ולהציל נפשות אנו הולכים אל תתנו 
עיניכם בממון אם בשביל כסף וזהב הרי בפניכם שנ' וירק וכוי אין וירק אלא שחיפת אותן בכסף וזהב שני כנפי 
יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ ד'א וירק וכוי אין וירק אלא שחוריקן בדברים כמו שכתוב בתורת, מי 
האיש חירא וכו' כך עשה אברהם אמר להם וכן' מי שיש בידו עבירות וירא ממעשיו אל יצא עמנו כששמעו כל כך 
כל מי שהיה 'ודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היח יוצא וחזרו להם ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבר וכו', 
ועדיפא הגי' בתנחומא שם וירק וכוי שנטל כסף וזהב וחפה אותן וכו' ואין וירק אלא זהב כדיא ואכרותיה בירקרק 
חרוץ ד"א וירק מלמד ש הר יקן ברבריו אמר להן מי האיש חירא וכו כיון שאמר לתן כך הויקן אחד אחד 
ראשון ראשון ולא נשתייר וכו', וגם באג''ב הגי' דייא וירק שחריקן וכוי ועייייש ועיייע במררש הגדול צד 217 ושם 
הגי' ר' יה ודה אומ' הריקן בדברים אמר להן למלחמה אתם יוצאין וכוי (ר' ג ח מ יה אומ' הוציא אברהם כסף 
וזהב וכו' וצ'יע, ובנדרים שם ג' וירק וכו' רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שתוריקן בזהב, ובערוך ע' רק 
הי גווס שם רב ושמואל חד אמר שחריקן וכו' וחד אמר שחריקן וכוי ועי' גם ברינ שם שחוריקן בתורה וכוי 
לשון אחר הריקן מן התורה מלשון והבור רק וכו' ועי"ע בתוספות סוכה ל"א ב' בדיה הירוק וכה: | 7 בעלי 
חניכתו. ילידי ביתו מדייק שאין לפרש את חניכיו וכו' נעריו שחנכן למצות או למלחמה (וכמו שמתורגם בתרלי א' 
ית עילימוי דחניך לקרבא וכו) אלא חניכיו ילידי ביתו בעלי חניכתו שנקראו על שמו שמם אברם וכו' ועי' גיטין 
פ"ט מ"ח כתב חניכתו וכו' וגיטין פיח א' תיר, חניפת אבות וכו' ועי"ע בתוספות יום טוב גיטין פ'ט שם: 
8 רי שמעון בן לקיש וכו'. והוא אומר בשם בר קפרא כגי' שאר חספרים שציינתי (ובכייו וכי'כ הושמט כל המאמר), 
וכן בכייל לקמן פמיר ריש בן לקיש אמר בשם ביק בן משק ביתי בר ביתי חוא דמשק אליעזר שעל ידיו רדפתי 
מלכים עד דמשק ואליעזר היה שמו שני וירק וכוי מניין אליעזר שי'יח, ובפי העומר בפסיקתא שם וירק וכוי ריל 
בשם ב"ק אמר אליעזר לבדו היה שחוא עולה כך בגימטריא, ובפסייר שם ריש בן לקיש בשם ב"ק אומר. אלועזר 
לבדו היה בגמטריא שמנה עשר ושלש מאות, ובוי'יר שם בדפ"ר וד"ו ריש לקיש אמר בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה 
ששמן של אליעזר ייח ושלש מאות, וכבר הדרש בברייתא דל"ב מדות שם גימטריא מנין שרורשין גימטריא באגדת 
אם לחשבון הרי הוא אומר שמנה עשר ושלש מאות דעולה למנין אליעזר, ובמררש תהלים מ'ב שם אפשר אברהם 
בשמונה עשר ושלש מאות נלחם בנגד כולם אמר ר' יוחנן בנו של ר' יוסי בן קיסמא עבדו אליעזר היה עמו ולא 
יותר אליעזיר בגימטריא שי"ח ומי עשה כל המלחמות האלה \|כו' , ובמדרש תהלים שנדפס מכבר הגי' איפשר וכוי 





לך לך | פרשח מא מב מב מג) יד יג יד 115% 


לאברהם למול הלך ונמלך בגי אוהביו, אמר לו ענר ככר אחה בן מאה שנה ואת מצער עצמך, אמר 
לו אשכל מה את הולך ומסיים עצמך בין שונאיך, אמר לו ממוא איכן לא עמד לך, בכבשן האש 
ובריעכון ובמלכים, ‏ וזה הדבר לא תשמע לו, אמר לו הקביה אתה נתתה לו עצה טובה למול, חייך 
איני נגלה עליו אלא בפלטין שלך ההיד וירא אליו יי באלני ממרא (בראשית יח א) : 


פרשה מב (מג) 


יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח5א 
בי"י (תהלים קיב ז) ומצא את לבבו נאמן לפניך וגו' (נחמיה ט ה), פמוך לבו לא יירא (תהלים 
שם ח) אל תירא אברם וגו' (בראשית טו א), עדר אשר יראה בצרין (תהלים שם שם) ויחלק 


עליהם לילה נוי : 
וישמע אברם וגו' ההיד אוטם אונו משמע דמים (ישעיה לג מו) : ב 


5 *לקופ כ' ע'יג, ילק' קליס כ' פסע'ס, ילק' פכיכי פסליס קיינ סק" 9% : 


1 *לאברהם דפוחאנת] לי לכי | לימול זא | הלך לי ן | בג'] בשלשת פוחגכ | כנר לי וא | 
אתה -- שנה] דְזְא*, את בן מאה (ק' א') שנה פוא1: את בן מאה ן, בן ק' (מאה ך]) שנה אתה דִך | ואתה 
(ואת 218) הולך ומצער דְפונכת: ואתה (ואת י) הולך ומצטער א'י, ותלך ותצטער א" | עצמך] פואלכי, 
את עצמך דְנָן, בעצמך א | 2 ומסיים] פךא1. ומפים ן, ומסייף דְן, וממייס א?, ומסוס כִי, ומפריס 1 | 
עצמך] פוא'כי, את - דא'גת | *שנאיך וא'כי] שוניאך לדגת: שאיך 5 | איכן] גכ. היכן פא', 
לי ְוחתי | ולא עמד לך א', ולא (לא חכ) עמד לך אלהיך פוחגכי. אלהיך שעמד לך דת | 8 וברענון 
(בריעבון 1, ברעבון אכא'י) ובמלכים א(כי, ברעבון במלכים פן. ובמלכים וברעבון ד | וזה הדבר] והדבר הזה 
(ולדבר הזה |) שאמר (שהוא אומר ') לך למול דְפָנכי, והדבר . . שאמר . . לימול ךן, והדבר . . לחמול א1 
לי א% | אין אתה (אין את פ[א'י, אי את ג) שומע דְפוא'גכתי. ולא תשמעו א* | לו לי י | **לו] לי ל |י 
טובה] 1, לי דפואכתי | למול] לימול אית. לי י | 4 איני] פוחא'י, שאיני דגת: אני א'כ | אלא] לא 
בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול --< דוחאת. לא . . אשכל ₪ פנכי | באלני] פוג: באלוני אכתי. 
באילוני ד | **ממרא] וגו ל || 5 משמועה] כת' .- פנכמ | לא יירא] ₪ זה אברחם כי עתח ידעתי כי ירא 
אלהים וגו' ף, זה . . ירא אלהים אתה י, זה אברהם שג' עתח (כי עתה מ) . . אתה א?מ: וגו' משמועה רעה 
לא יירא זה . . שנאי כי עתה . . אתה א', נכון לבו בטוח בייי סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו משמועה 
רעח לא יירא זה אברחם כי עתה (עתה [ן, שני כי עתה נָרן, שני בו כי עתה 2) ידעתי . . אתה דוגכת | 
נכון -- בי'י] נכון לבו זה אברהם ממ | 6 גגו'] הוא ועכדיו ויכם כי | 9 משמע] ן, משמוע דְפאגכת | 


ובפי' ב''ר כ"י גורס ומפרש המרה פנים לאברהם החליפו לענין טוב שלא אמר לאברהם מה שאמרו לו חביריו 
אלא אמר לו למול: 2 ומסיים עצמך. ומציין עצמך באות ברית להיות מצויין בין שונאיך , והגי' ומסיים איתא גם 
בכי"פ וכי"ח וכי'א א' וכמו לעיל צד 10 ופיימו אותן וכו' ולקמן פמ"ד כך היו אברי ושם מסויימים בעולם וכו 
ועוי בעמתי'ל ח"ג צד 489, ובדפ"ר וד"ו הגי' ומסייף (וכ''ה בד' קראקא אי וגם במ'יכ שם ומסייף כו' לשון סוף 
וקץ וכו), ובכי'א בי הגיי וממייס ונסמן שם בגליון גר' ומסים את עצמך ואית דגרסי ומיימס בלשון מפי כלוי 
מרפא, ובמ"כ הביא בשם הרא"ם הגיי וממאיס וכו', וסגנון האגדה בתנחומא וירא שם באלוני ממרא ולמה באלוני 
ממרא יתברך שמו של הקביה שאינו מקפח שכר של בריה שלשה אוהבים היו לו לאברהם ענר אשכול וממרא 
וכיון שאמר לו הקביה שימול הלך לקהת מהם עצה הלך אצל עגר אמר כך וכך אמר לי הקביה א"ל ענר 
בעל מום רוצה אתה לעשותך שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח 
מפניהם הניחו והלך אצל אשכול א"ל כך וכך אמר לי הקבייה אייל אשכול אתה זקן אם אתח תמול יצא ממך דם 
הרבח ולא תוכל לסבול ותמות הניחו והלך לן אצל ממרא א"ל כך וכך אמר לי הקב"ה מת תועצני א"ל ממרא 
בדבר חזה אתה מבקש עצה הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה לך כל הנסים והצילך מן המלכים ואלולי כחו 
וגבורתו חיו הורגין אותך והציל רמיח אברים שבך ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה עשה כמצותו אמר הקב'יה 
יתברך אתה שנתת עצה שימול איני נגלה אליו אלא בתחומך הה"ד וירא וכו', ובאג'יב. שם ומח ראה להגלות לו 
באלוני ממרא אלא יתברך שמו וכו' וכיון שאמר הקב"ה לאברהם מול את עצמך נטל מהם עצה אמר ענר בעל 
מום הוא מבקש לעשוחך עם אדם יציר כפו לא שמר אמונה ועמך הוא משמר אמונה הניחו והלך לו אצל אשכול 
ואמר לו כך אף הוא אין אתה יודע מסורס הוא מבקש לעשותך בעולם שיהיו קרוביהן של מלכים באין עליך 
ומסרפין אותך ואין אתה יכול לברוח מהן הניחו והלך אצל ממרא וכו' ועיוייש: = 8 ובריעבון. | כ"ה בכי"ל ועיי 
במייי לעיל צד 241, ונכונח הגי' בכבשן האש ובריעבון ובמלכים וכיה לקמן ריש פמ"ח גם בדפוסיי וימינך 
תפעדני בכבשן האש ברעבון ובמלכים ועחינ : 

פרשה מב, ונייה פמ"ב בכי"פ וכי"ו וכי'א בי, ובדפוסיי וכי"ג וכייכ וכייית פמ'"ג, ובכייא א' פ''מ ועיי 
במ"י לעיל ריש פמיא, ובמקרא אין כאן פרשה פתוחה או סתומה אכן יש כאן הפסק ענין שמתחיל לספר במאורע 
של א'"א שירד למלחמת המלכים וניצל: 5 משמועה רעה לא יירא. זה אברהם ששמע כי נשבה אחיו ולא ירא מפני 
המלכים אלא וירק את חנכיו וכו', ובכי"ל לייג זה אברחס כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וכו' ונדחקו לפרש זה 
הפסוק כאן, וגם בפי' ביר כ'י מפרש משמועה רעה לא יירא דכתיב וישמע אברהם כי נשבת אחיו וליג כי עתה 
ידעתי וכן': | 9 הח"ד אוטם אזנו וכו'. שלא רצה לשמוע שנשפך דם אחיו אלא הלך ועזר לו ועיי בפי' ב'יר, ובזה 


14 לך לד פרשה מא (מבו יד יע 


הצריק אתה רואה אלף אלפים מכניו ואחריחך ליפול ביר בניו ויאמר יי אל משה אל תירא260 
אותר כי: בירך. וני /בטרכר כא. ל2)0 
ווגד לאברם העברי ר' יהודה א' כל העולם מעכר אחר והוא מעבר אחד, ארי נחמיה א' 
שהוא בא מעבר, ורבנין אמ' שהוא מעבר הנהר, שמשיח בלשון עברי : 
5 והוא שכן באלני ממרא וגוי ר' יהורה אמר במישרי ממרא, ‏ רי נחמיה אמר בפלטין 
דממרא, על דעתיה דרי יהורה אתרא דשמיה ממרא, על דעתיה דר' נחמיה נכרא רשמיה ממרא : 
ולמה נקרא שמו ממרא, רי עוריה בשם רי יודה שהימרה פנים באברהם, בשעה שאמר הקכיה 


8 ילקוע כי ע'יג, פקיקפס כנפי פל'יג (ק"ג שי) : | 5 ילקוש עס: | 7 פנסועל ויכס סי ג', לנדם נכלטים פיט : 


1 הצריק] פחאתי. הצריקיפ דְוְנכ | אתה] חייך שאקה ךְונכתי, . . שאת פא | אלף] - אלפי א | 
אלפים] דָזֶי, ₪ וריבי (ורבי פכ) רבגות דְפא'גכת | מנניו] פי, מבני בניו דוחאנת | ואחריתך ליפול] 
וסופך ליפול א?, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא ךְפוא'גכתי | ביד בניו] בידם פואנכי. בידן דת | 
אל משה] ך'פואנכי. אלי ד | 8 ר' יהודה (יודה ן)] פ, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן .- דכת, ר' . . נחמית 
(נחמיא א?) ורבנין .- וא'ג | אומר דפוחגתעי: אמר אכ | העולפ] וכע. .גולו דא?גתי. כלו פ | והוא 
מעבר אחר וא'עי | ורי נִי | נחמיא א | אומר פא"תי, אמר דְוכ | 4 בא לי | מענר] מזרע עכר והוא 
מעבר הנהר א?, מבני בניו של עגר דפוא'נכתי | שמשיח] א?, שהוא משיח פוחא'נכי. ושחוא . . דת ו 
ומסיח עץ | 5 שכן באלני] פן . שוכן באלוני דואכתי | ר' יהודה (יודה [)] פ: ר' יהודה (יודה ן) ורי נחמיה 
(נחמיא א?) -- דְואגכת | אומר פוחא | במישרי] [חא'כ, במשרי א?ן , במשריא ך, במישרא ךן, במשרא פי | 
ממוא] וא'כ: דממוא דפחא'גתי | ר'] פואגכי: וי' דת | אימר פואגת | 6 על דעת ח | דרי יידה 
[ד]אמ' במשרי ממרא ן | אתרא הוא ךְפחא!נכתי: אתר הוא וא | ועל דעתיה פואגתי. ועל דעת ףח | דרי 
נחמיה דאמר פלטין דממרא [ | גברא] ,= הוא | 7 **שמו] לי ל | ר' יהודה (יודה [) בר' סימון פוג/.. 
בשם ר' סימון ד | לאברהם נך | שבשעה ן | שאמר] ₪ לו פנ, ליה י | 


צד 168 קונתנית ועיויש : = 2 כי בידך וגו'. בדב"ר שם ד"א ויאמר י"י אל משה וכו' כי בירך אתננו אין כתיב 
כאן אלא כי בידך נתתי אותו אמר לו הקבייה כבר פסקתי דינו מימות אברהם כיצר בשעה שנשבה לוט בן אחיו 
בא עוג ובישר את אברהם שנ' ויבא הפלים אמר ריש לקיש משום בר קפרא פליט היה שמו ולמה נקרא 
שמו עוג שבא ומצא את אברהם עסוק במצות בעוגות הפסח ולא בא לשום שמים אלא לשם נויה של שרה אמר 
בלבו הריני מבשר אותו והגדוד הורגו ונוטל אני את שרה אשתו אמר לו הקביה אי רשע כך אמרת חייך שאני 
נותן לך שכר רגליך ומאריך לך שנים ומה שחשבת בלבך חריני הורג אברחם ונוטל את שרה ביד בני בניה עתיד 
אותו האיש ליפול וכו' (ומשס הועתק בילק' תחלים ר' תתפיג אמר ריש בן לקיש משום ב'ק פליט היה שמו 
ולמה וכוי בעוגות הפסח, ומילקוט שם נובעים המאמרים במדרש תהלים קל"ו פיי ייב ועי' בהערות רייש באבער 
שם דף רמ"ו א' ודף רגייד א'), ובתנחומא מ"ב חקת שם אייל אל תירא אותו שלא עמר בעולם גכור קשה ממנו 
שני כי רק עוג מלך הבשן וגו' והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחביריו שנ' ויכו את רפאים וגו' וזה הפסולת ' 
שלהם וכו' שני ויבא הפליט וגו' וכוונתו היה לזה שיצא אברהם ויהרג נתן לו הקבייה שכר רגליו וחיה כל אותן שנים 1 
עד שנפל ביד בניו וכו' ועיי בתנחומא ובבמ'יר שם, ובמדרש אגדה הוצ' רשיב ויבא הפליט זה היה עוג מלך הבשן % 
ולמה נקרא שמו פליט שהיה קטן שבכולם וכן הוא אומר פליטי הגוים ותוא לא נתכוין לטובה וכו', ובמדרש אחר - 
על פרשת דברים בלקוטים הוצ' רשיב צר 27 ויצא עוג כיון שראה אותו נתיירא אמר לא לחנם פלט זה מן אותן 
הגבורים מימות אברהם ועד עכשיו שנ' ויבא הפליט זה היה עוג וכו', ובנדה שם ויבא חפליט וכו' ואיר יוחנן 
זה עוג שפלט ממ דור ה מ בול וע" זבחים קי"יג ב' ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי וכו', ובפרריא פכ"'ג ונמחו 
כל היקום שבארץ וכו' חוץ מנח וכו' וחוץ מעוג מלך הבשן שישב לו על עץ א' מן הסולמות של התיבה ונשבע 
לנח ולבניו שיחיה להם עבך עולם מה עשה נח נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל 'ום ויום ונשאר 
גם חוא שני כי רק עוג מלך הבשן וכוי ועי' בתר"י א' לפסוק שלפנינו ודברים ג' ''א, ובפירשיי עה''ת הובא 
בשם מדרש ביר זה עוג שפלט מרור המבול וזהו מיתר הרפאים שנ' הנפילים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג 
אברהם וישא את שרה וצע'ג, ואולי כוון רש"י זיל לסיף המאמר ומתכוין וכו' הוא בביר, וכן הורכב במדרש 
הגדול מאמר ר' יוחנן זח עוג שפלט מדור המבול עם חמאמר שלפנינו ולמת נקרא שמו עוג שבא ומצא את אבינו 
אברהם יושב ועוסק וכו', ואגדה אחרת בפדר"א פכ'ז בא מ יכ א ל והגיד לאברתם שנ' ויבא הפליט ויגד לאכרם העברי 
מיכאל שרו של עולם הוא מגיד שני ובעל כנפים יגיד דבר למה נקרא שמו פליט לפי שבשעה שתפיל חקכ"ה את 
סמאל וכת שלו ממקום קרושתן אחז בכנפו של מיכאל לחורידו ולהפילו ופלטו הקכיה מידו לפיכך נקרא שמו 
פליט וכו', וכן נוסף בגליון כייא א' ד"א זה מיכאל שנפלט מידי סמאל וגו' ועיי במיי לעיל צד 171 וצר 247 
ועו"ע גרינבוים נייע בייטרעגע וכו' צר 80: 8 כל העולם וכו'. ומפרש בפסייר שם בדרש אהבת צדק זה אכרתם 
כו' שבשעה שראה הקביה כל אותס הדורות שתיו עכוים ואברהם עמר ופירש מהם ולא השוה להם וכו' ונתחכם 
מאיליו ועבד הקב"ה לכך כתב בו ויגד לאברם העברי מחו העברי שכל העולם כולו לעבר אחד והוא היה לעכר אחר 2 
והיה אוהב להקב''ה ועובדו לכך קורא אותו הקב"ה עברי וכו', ובלקי"ט הועתק כל העולם כולו וכוי מעבר אחר, ָ 
ובערוך ע' עבר ג' כל העולם מעכר וכו' והוא מעכר א ח ר. ובערוך שם קיטע והשמיט מאמר ר"נ, ובמדרש חגדול : 
העתיק מערוך והשמיט ג"כ מאמר ר'"נ, אכן הגי' שם וחוא מעכר אחד וכוי: | 4 שהוא בא מעכו. שהוא מזרע 

עבר, ובלק"ט הועתק כגי' הספרים ריג אומר לפי שהיה מכני בניו של עבר: שהוא מעבר הנהר. וכמ"ש ואקת 

את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ"ד ג), ועודר דרשו חעברי שמשיח שמדבר בלשון עכרי, וכיה במת'יג 

שמשיח, ובערוך שם ומסיח ועי' לעיל צר 114 כאילו מפיחין (משיחין) עס הבריות, ובפירש"י עה'ית ובלק''ט לא הועתק הדרש 

שמשיח וכו' : 5 במישרי ממרא. וכן בת"א ועי' ברמב"ן, ובתר"י א' בחזוי ממרא, ור'ג אמר בפלטין וכו' ואפשר שמפרש 

אלנים כמו אילים ביחזקאל מ' '' וצ''ע, ולדברי ריי ממרא שם מקום ולדברי ריג ממרא שם איש, וכדכתיב ענר אשכול 

וממרא הם יקחו חלקם ועי' בלק"ט  :‏ 7 שחימרה פנים וכו'. שכעס כנגרו ואמר לואיכן וכו' וזה חרבר לא תשמע לו, 





לך לך פרשח מא (מב) יד י--ג 4418 


[וינוסו מלך סדום ועמורה וגוי] ר' יהורה אי ויפלו שמה אילו האוכלסים והנשארים 
הרה נסו אילו המלכים, רבי נחמיה א' ויפלו שמה אילו המלכים והנשארים הרה נסו אילו 
האוכלוסין, ‏ על דעתיה דרי יהורה ניחא, על דעתיה דרי נחמיה ‏ ר' עזריה ‏ רי יונתן בשם רי יצחק 
בשעה שירר אבינו אברהם בכבשן האש וניצל יש מאומות שהיו מאמינים, ויש שלא היו מאמינים, 
כיון שירד מלך סדום כחמר וגיצל התחילו מאמינים באברהם למפרע: 8 


יא) ויקחו את כל רכוש סדום ועמרה וגוי ר' יהודה אמר לא [וה] עבורה ואת כל 
אכלם, אמר ר' נחמיה אילו כותכות : 


יב) ויקחו את לוט ואת רכשו ונוי כך עשו ללוט נתנוהו בסירה ונטלוהו עמהם, כל כך 
למה והוא יושב בפרם לקיים מה שנאמי הולך את חכמים יחכם וגוי (משלי ייג כ) : 

יג) ויבא הפליט ויגד וגוי ר' שמעון בן לקיש כשם בר קפוא הוא עוג, ולמה נקרא שמו 10 
עוג שבא ומצא אברהם יושב ועוסק במצות עוגות, הוא לא נתכוון לשמים אלא אמר אכרהם זה ח 
קוניון הוא, עכשיו אני אומר לו נשבה לוט והוא יוצא למלחמה ונהרג ואני נוטל את שרי, אמר 
לו הקביה חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאתה מאריך ימים בעולם, ועל שחשבת להרוג את 


1 ילקוע טס  :‏ 4 עי" לעיל לד 401 וד 408 וט"כ: 6 ילקוע טס  :‏ 8 לקוט עס : 10 ילקוע טס, דנליס ככס. סדכ דנכיס 
(פ"6 סיי כיס), וע" סנסועס מ"נ סקם פיי כ'ס, פנסופס טס קיי כ'ס, בטדבכ כבס פיט פיי 5'/ב, | כדס ס"ס ס', פרכייס פכיז : 


1 *וונוסו -- וגוי ] וינופו . . ועמורה ויפלו שמה דָא1גתי: וינופו . . שמה ות' ה' נסו ן, לי 2 | רי 
יהודה] 8, ר' יהודה ור' נחמיה (נחמיא א?) - דואגכת ש | אומר דפוחאי. אמי נכתש | אילו לי א? | 
האוכלפים] ‏ א1, האוכלוסין דְפנש. דים י, האכלוסין א*ךכ. המלכים ן | 2 אילו לי א* | המלכים] האוכלסין ן | 
וגי] ר' פואנכשי / ורי דת | נחמיא א? | אומר פוחאי: אמר דכתש | אילו לי א* | המלכים] האוכלסין ן. | 
אילו לי אי | 8 האוכלוסין] י, האוכלוסי' ךְ?, -ים דְא'ג, האוכלפין ך], האכלסין פכ, המלכים | | דעת רי חז/ 
דעת דר' א? (וכן בסמוך) | יהודה] גחמיה ן | על] [גי: ועל דפחאכת | נחמיה] 3כ, ₪ לא ניחא אליי 
מי ניחא א', קשיא דְֶןת, היאך ויצא 5 | ר' עוזריה לי גכ | ר] ן: ורי דפת, בשיר א' | ינתן] פ/ = 
בן חגי ך, בר (ברי 1) חגיי ןג, בר חגאי כן], בר חגא א' | 4 בשעה] אף על דעת ר' נחמיה (דר' נחמיא א?) 
ניחא שבשעה א | אבינו אברהם] [כי, אברהם אבינו דְא'ן, אברהם פא?ת | לכבשן דפואגתי. לתוך 
כנשן כ | וניצל] פא'כיי, וניצטל דואינת | מאומות] | , מהאומות א?, מאומות העולם דפוחא'כת | שהן 
מאמינין כ, שמאמינין פן | ווש] ₪ מהם [אכי, מאומות [, מאומות העולם ן | שאין מאמינין פ: שאינן 
מאמינים ן, שלא האמינו א? | 5 כיון] אלי, וכיון דפוא'נכת | *בחמר 1] לחטר דפוא'כתי. לחומר א?., 
לי ל | וניצל] פאכ. וניצל דְוְגת, וצל 5 | למפרע] לשעבר י | 6 וגו]. ואת כל אכלם דִן: לי א'נכת | 
יודה] ן, יהודה דפאנ כת | אמר] ואכ: אומר דפנת | *לא זה וג] לא לי לאיי זה א1, זה ך?. זו דא"תר!/ 
לי ם | עבירה [, עיבורה ך! | ואת -- אכלם] פא'כ: ואת אמר ואת . . אכלם ן. ל' דת | 7 רי (ורי ת) 
נחמיה אומר פ[נכן], ר' נחמיה (נחמיא א') אמר דְא' | הנותבות ךְפאיגכתשי: הכתובות וְא? | 
8 נתנוחו] א*ען: נתגו אותו דְא'נכתרי...אתו [ | בפירה] פאכת עף*י, בסירא דְוְן | ונטלו אותו דפא'נכתי, 
. . אתו [, והוליכוהו א" | וכל פאלנכ | 9 בסדום | וגו] אי ורועה (רעה 1) כסילים ירוע דחגת/ 
לי פוא'כ | 10 משום ( | הוא עוג] ע/ ₪ הוא (והוא כ) הפליט פאינכ, הוא (והוא א1) פליט דְוא'תי | 
1 שהוא בא ₪ | אברהם] פגכי, את אברהם דא?ךע, את . . אביגו א!, אותו 1 | יושב] שתיה יושב 5 
לי וא'י | עוסק א'י, ועסוק ך], עסוק [ | בעוגות א?. במצות עוגות ודורש ם | והוא פוחא*כי | 
נתכוון] [א'כתי. נתכוין פנ, גתכון דא* | לשם שמים | 12 קונתון ך1, קנוון ח/ קנאי פי: קוביון א'כ | 
עכשיו] א'נ, עכשו פי, ועכשיו דְןת, וענשו כ, עתה א | שנשבה י | לוט] א?, בן אחיך דְגת: בן אחיו י, 
לוט בן אחיך פא1. . . בן אחיו ן, . . בן הרן אחיך כ | והוא יצא א', ויצא א' | שרי] כ2, שרי (שרח [א) 
אשתו דפ ןאנתי | 18 אתה נוטל] תטול א? | שתאריך א?, ומאריך | | שחשבת להרוג] שחשדת א' | 


מסקן כגי' שאר הספרים, ופי' מסקן חמר מעלות חמר שנובע מתוך הבארות ועי' במיי לעיל צר 282 ודיללמאנן 
מהדורא ו' צר 240, ובת"א מתורג' בירין בירין מסקא חימרא (ובת'א הוצ' ברליגר בירין מסקן חימרא ועיייש 
חייב צד 6), ובתר"י אי בירין בירין מליין חימרא, ובתר'י ב' ברוון בירוון מליא (מליין) חמר: 8 על דעתיה דר' יחודת. 
דאמר והנשארים הרת נפו אילו המלכים ניחא שהרי כתיב ויצא מלך פדם לקראתו וכו': ועל דעתית דר'ג דאמר 
ויפלו שמחה אילו המלכים מפרש ר' עזריה וכו' בשיר יצחק שירד מלך פדום בחמר וניצל, ותתיבות על דעתיה 
וכו עד דר' נחמיה הושלמו בכי"ל ביני שיטי בכתכ דיחה, ואוכלסים אוכלוסין עי'י לעיל צר 87 וצר 870 : 
6 לא זה עבודה. חוספתי מלת ז ה עפ"י גי' כייו וכייג, וריי מתמה לא זה עכודה וטרחה שלקחו את כל אכלם 
ור"נ משיב ואת כל אכלם אילו כותבות תמרים יבשים ואין זה עבודה שלקחו אותם וגם חם דברים חשובים. ועי' 
לקמן פמ'יג משלח זה לזה כותבות ודוריות וכן סיף פפ"ה והיח זה משלח לזה כותבות וזת לזת דוריות  /‏ וגי' הדפופי'. זו 
עבודה קשה לפרשת וכן כתב במ"כ בקשתי ולא מצאתי פירושו, וגם ג" דפיר זו עיבורה קשה ואין לפרשה מלא"ר 
בהוראת דגן ובר, ובלק'ט ובילקוט הועתק רק ואת כל אכלם אלו חכותבות: = 8 נתנוחו בסירה. וכיה בערוך ע' 
סר ח' וכמו לעיל צד 889 וָאני נתונח בפירת  :‏ 9 יחכם וגו'. וסיד ורעת כסילים ירוע . ועח'ג  :‏ 10 הוא עוג. וכייה 
בערוך ע' עג ב' הוא עוג ולמח נקרא וכוי ועחיינ : = 12 קוניון. קנאי ועי בערוך. ע' קן די, וקוניון. בוייו כמו. לעיל 


ז 


2+ לר לף פרשה מא (מב) וד (- 


ו\ ואת החרי אליותריפוליט, ‏ ולמה קורא אותה אליותריפולים שכורו אותה ויצאת להם 
לחירות בדור הפלנה : 

ער איל פארן אשר על המדבר על מישוייא דפארן: 

1 וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש [אמר רי אחא לא באו ליורויג אלא לחוך 


5 נלגל עינו שלעולם, עין שעשת מידת הדין בעולם הן מבקשין לסמותה, היא קדש אמר רי אחא 


10 


הוא כתכ הוא שקירש שמו שלהקכיה בכבשן האש] : 


ויכו את כל שדה העמלכי עדיין לא עמד עמלק ואת אמי ויכו את כל שדה העמלקי, 
אלא מגיד מראשית אחרית (ישעית מו י) : 
וגם את האמרי היושב בחצצון תמר בעין גדי דתמרייה : 


ח ט) [ויצא מלך סדום וגוי ארבעה מלכים את החמשה ארבעה מלכים עשו מלחמה 
כנגר חמשה ויכלו להם] : , 


י) ועמק השדים בארות בארות חמר בירוון בירוון מסקן חמר: 


[ילקוע טס: | 8 לקוע שס: | 4"קוע טס, לעיל 75 401, סכסועל לך לך ק" ס': 7 לקוע טס, פנפועפ עס: 
9 ילקוע עס  :‏ 10 לקוט טס: ‏ 12 לקוע טס : ן 


1 אליותרופוליס ן , אליותירפוליס כ, אליות ירופוליס ם , זו אליותר פוליס *' , אליו ותרופילים [, אליותרי א*, זה 
טריפולי' ש, אלו טריפיליס 1, אילנות מטריפולין א!, מטרופולי ך?, זו מטרופלים ךָ, זו טטרופליא ך] | למה א | 
קורא אותה] (ן, הוא קורא. .דְגָך, קורא פ, קראח א?, היא קרויה [. הוא קורא אותן א'. לי כ | אליותריפוליס] כ, 
אליותרופוליס (ך, אליות ירופוליס ם , אליו ותרופולים ן, אליותרי א?, טרופילין .+ אילנות ומטריפולין א'. חורי דת | 
שביררו א | *ויצאת דְפוא:נכתר'] ויצאה א'י, ויצא ל. ויצאו ץ | 8 מישריא דֶז, דיה [, משריא ך(/ 
מישרא א'כךןי, מישרי א , מישר ם | פארן פא? | 4 *אמר-- האש] אמר רי אחא (אבא ם) לא - . ליזדוג 
(להזדויג פך, להזדווג ן, לזויג כ) אלא בתוך (לתוך ך]) גלגל . . עין (עין משפט ך]) שעשת (שעשחה ךִת). . הן 
(היו בם) מבקשין (מבקשים ךן) לסמותה (לסמותה אתמהא ךְכך) היא קדש אמר . . הוא כת' (הוא כתו' אמ' ר' אחא [/ 
אמ' ר' אחא כ) הוא שקידש (שקדש ך2) . . האש דְפוכת, איר אחא . . להזרוויג. . לתוך . . שעשתה . . מבקשין 
לסמותה אתמחא היא.. הוא כתיב . . שקידש . . בכבשן [, אמר . . לא באו אלא לזוויג לתוך. . לסמותה דֶז, א'יר אחא 
הוא כתי' הוא שקדש. . האש א1. לא באו לחזדווג אלא לתוך.. עולם בקשו לסמותה וכו' +, לי ל | 7 עמד] פוחאפי, 
נולד דְ, בא 1 | אמר 1. אמרת דְא?כן, אומר וָא' | 9 דתמרייא פך', דתמריא הזא?גכת | 10 *ויצא -- 
החמשח] ויצא מלך סדום וג' (ומלך עמורה ך], ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע היא צע' [) את 
כדרלעמר (כדר לעומר מלך עילם ך]) ארבעה . . החמשה פוך], ויצא . . עמורה את כדרלעמר וגו' א ויצא - . 
עמורה את כדר לעומר (כדרלעומר דְ') מלך עילם וגוי ךָ, ויצא . . ומלך עמי ומלך אדמ' ומלך צב' את כררלעומר 
מלך עילם [, ארבעה . . את החמשה י, לי ל | *ארבעה (ד' ך) מלכים -- להם דְוחא'גכת] עשו. . להם 8 
עשו מלחמה ד' כנגד ה' ויוכלו להם א?, ויכלו להם ו, לי ל | 12 בירוון בירוון] וחאיכ. גירואן בירואן 3+ 
ביראן ביראן י, בירין בירין א?, ברין ברין ד | **מפק] מפקין ל | חימר וכ, חמוא פךר | 


וכו' בתר"י א' במדבר ל"ב, אכן תימת שגס בכי"ו וכי"ג וכוייכ הגיי ב ש וה וכו' תרתיין (תרתין) גיגות אינון 
ובכיים ב שורה וכו' תרתין ‏ ינוי וכו" וצע"ג שיהא שיבוש כזה נופל לעינים בחמשה כ"י ואף בכ''י הישנים 
והמעולים. ואולי כוונו לעיר נינוה או נוה בבשן בסביבות עשתרות קרנים ועי' שירער חב צר 18 ואגת"א ח'יג 
צד 509, ובתר"י ב' מתורגם וית אמתניא אלין דשריין דבנוה קרתא : 1 ואת החרי. דרשו ה ח ר* לשון חורים 
חירות זו אליותריפוליס!) שהוראתה בל"י עיר החירות ואמרו למח קורא אותה וכו' שבררו אותה ויצאה להם לחירות 
כבר בדור הפלגה, וכן האגדה אצל הירונימוס בפירושו לעובדיה שישבו החוים לפנים באליותריפוליס ונקראת על 
שמם, ומשום הדרש החרי לשון חירות הובא שם העיר בל*י (ונמצא רק כאן במדרשי חזיל לפי הגי' הנכונה שלפנינו 
ובערוך ע' אליותרופוליס ועיייש), והיא בית גוברין בדרומה של יהודה ועיי לקטן פסיז בדרש ויאמר לעשו הנת 
משמני הארץ וכו' וטסטל השמים מעל זו בית גברין וכוי ובמאמר שהועתק ממדרש אבכיר בילק' וישלח ר' קלי'ג 
עד אבוא אל אדוני שעירה זה בית גוברין, והאדומים באו בגבול עיר אליותריפוליס כשחוגלו ממושבם ע'י הנווטים 
ועיי במאמר ריצ גרעץ במייח חלק כיה צר ז' ושם חיב צר 110 ועי"ע בערך מלין צד 49 ובמ"ח חלק מיג צד 
9 ננייבויער צד 122 ושירער ח"א צד 652 :| 8 מישרייא דפארן. בת'א ותר"י א' מישר פארן, ובאלני ממרי 
(ויג ייח י"ר י'ג ייח אי) מתורגם בת"א במישרי ממרא, וכן למטה סוי ח' באלני וכו' לדברי ר*י במישרי ממרא; 
4 אמר ר' אחא. בכי"ל הושמט כל המאמר והשלמתיו כמו לעיל צד 401 ועחינ, ובתנחומא שם וישובו ויבואו אל 
עין משפט יתברך שמו של הקבייה שכתיב בו מגיד מראשית אחרית על ידי שעתיד משה ליטול משפטו בקרש 
על ידי המים לפיכך נקרא מקדם עין משפט ועו' בתריי א': | 7 עדיין לא עמד וכו. וכן לעיל צר 142 עדיין לא 
עמד חוילח ואת אמר וכו' אלא מגיד וכו' וצד 148 עדיין לא עמד אשור וכו' אלא מגיד וכו', וברשיי עת"ית עדיין 
לא גו לד עמלק וכן ברמב"ן בשם ב"ר ועח"נ, ובתנחומא שם ויכו את כל שדה העמלקי לכמה דורות נולד 
עטלק : | 9 בעון גדי. וכן בתיא ותר"י א' דיתיב בעין גדי, ומקרא מלא הוא בדתיב כי ב' בחצצון תמר היא עין 
גדי ועיי ברש"י עח"ת, וכאן נוסף בעין גדי דת מרייה ובתרגומים ליתא: | 10 ויצא וכו'. בכיייל הושמט זת 
המאמר ותשלמתיו ועח"נ, ודייקו סוף הפסוק ארבעת מלכים וכוי: = 12 בארות וכו'. בכייל כתוב בגוף הספר רק 
ועמק השדים וגו', ובגליון הושלם בכתב הספר בדיו דיהת בארות בארות חמר בירוון בירוון מסקין חמר, והגחתי 


1( *12800600780466. 





לך לך פרשה מא (מכ) יד' ג--ה 1+ 


ורימון אגוו ושקר ותפוח ופרסיק: הוא ים המלח אמר רי אייבו לא היה שם ים אלא צורות 
היאור נתבקעו ונעשו ים ההיד בצורות יאורים בקע (אוב כח י): 

ד ה) שתים עשרה שנה וגו ר' יוסי ורי שמעון בן נמליאל רי יוסי אי שתים עשרה 
ושלש עשרה הרי כיה, רי שמעון אי כולם ייג היו, ומה אני מקיים ובארבע עשרה, למררן: 

ובארבע עשרה שנה בא כדר לעמר בעל הקורה טוען בעוביה : 

והמלכים אשר אתו וגוי בעשתרות קרנים בעשתותה דקרנא: 

ואת הזוזים בהם זיוותניה דבהון, ואת האימים בשוה קרייתים תורתיין נינוה אינון: 


1 ילקוע טס: 8 (לקוע טס, וע" קדכ עוכס פ"5, טנס *"6 5': 5 לקוע עס, ועי' כככופ קד 5': 6 לקוע טס 


7 ימקוץ טס : 


1 רמון א | שקד א*נ | ותפוח] א'כ. הפיח דפוחא?גתי | ופיסיק] פחנכ. ופוסק דואתי. פיסק א* | 
איבו פאכת | י=] פוחאנכי. ל דת | צוות היאור] פַוְאִ'י, צורת היאור אֶנֶך, צורות היאורים ך*, 
צנרות (צנורות כּ) היאור דֶזֶ, צנורת היאורים דְן | 2 נתנקע ונעשה ים המלח א? | ביקע דְא' | 8 וגו] 
עבדו וגו' דְא, עבדו את (כדרלעומר [ , כדר לעומר י) כדרלעטר וני | ר' -- גמליאל לי פא? | ורבן וגכ | 
אוטר דפואכתי. אמי ח | שתים עשיה] פוחא"גכת. ייב ד'א'י. שיפ עשר ך | 4 וייג דיא'י | כיה] ד'פאי: 
עשרים וחמש וְךָזְ, . . וחמשה דְ, חמש ועשרים ֶז | רבן שמעון בן גמליאל אומר וְכִי, ושבגיא פ, ורשביג 
אומי ך], ארשביג דְָאג | כלם חא'. כולן א?ןת, כולהם ן, כלהס י, כלהן פ. כולהון דגכר | ייג] אתר/י 
שלש עשרח 1, ייג שנה דָ'י, שלש עשרה שנה דְפוחכ | חוון ג, הויין ך, הויאן ך? | ומה] פחאלכי. 
מה דְוא'נתש | אני מקיים] אני מקיים רבן שמע' בן גמלי אומי פ, מקיים רבן . . גמליאל וְנָי, מקיים 
רשביג ךאכךת ש | וגארבע עשרה] ף, ובארבע (בארבע 1) עשרה שנה וךזא?נכי, ובשלש עשרה (ובייג ך') 
שנה דְך | למודן] א*, בארבע עשרה שנה ₪ ', אלא בארבע עשרה ,₪ ₪1 אלא בייד ₪ ךְ, אלא בארבע 
עשר .- ך, אלא בארבע עשרה (ובארבע עשרה ךן, ייד ך) שנה .- פוחא'כת | 5 לובארבע עשרה] ובייד ד 
כדר לעומר דְנַתי, כדרלעמר פוא כדולעומר דיכ | הקווה] פחאנכתר. קווה דִי | לטוען] טעין ך | 
בעביה פא1כך' | 6 וגה] ווכו את ופאים דְוֶ | בעשתותה] פןְן, התא א?, בעשתותי ך', בעשחות דן]/ 
בעשתרה י!', בעשתרא א% | דקרנה ן, דקרנתא א1, קרנה 3 | 7 זיוותנייה [[, זיוותניא ען, זיו תניא 5, ית 
(וית ךן) זיותניא פַךןי, ית זותניא א?, - . זותנייא א', . . זיותנה ך | די בחון א | קריתים | תרתיין] [, 
תרתין דפאגתר"י | נינוה] וגכ. נינוי פ: קדיין דתר; קיין שין א', לי י | 


גב זו וזו על גב זו גפן האנה ורימון ופרסק ושקדים תמול ואגוז ספק ואנא ותמרים על גביהן וכו' יש מין איה שהיא 
מגביה עצמו עשרים וחמשה מילין למעלת וכו' אמר הקב"ה כל מי שמקיים מצות סוכה בעוהיז אני נותן לו חלק 
ממנה לעתיד לבא שלא יהיה העוף יכול להסתכל בה שנאמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, ולזה 
המאמר כוון בפי' ב"ר כ'"'י שכתב שהוא מסוכך באילנות ואילו הן שבעה מיני אילנות שהיו שם זה למעלה מזה 
ומפרש ב מ ד רש (כ"ה בכייט) שאין לך שביל ושביל בסדום שלא היו בה שבעה מיני אילנות זה למעלה מזה 
עד שכל השביל היה מסוכך לקיים מה שנאמר נתיב לא ידעו עיט וכו' (ובפי' ב"ר כי"א ובפי' הנדפס הגוי 
במדרש הרנינו ועי' בחערות רש"ב בפסיקתא פכיט הערה א' כיט ונייח ובמבוא לפסיקתא צר 18 ומ"ש רמא"ש 
לפסי"ר ריש פל"ה ור"א עפשטיין במ"ע מאגאצין חלק ייד צד 11 ובהחוקר ח"א צד 68), ובפסיקתא המאמר 
משובש, ובילקוט אמור ר' הרניג הועתק מפסיקתא מהו עמק סוכות זו סוכתה של סרום שהיתה מסוככת בשבעה 
אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאינה ורימון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם, וברוקח הלכות 
סוכה סי' ריט במאמר שמההיל שם ב מד רש וסוכה תהיה וכו' הגיי שהיתה מסוככת בשבעה אלנות זה על זה 
גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין וגוז ותמרים על גביהן, ופרסיק מליי!) וקריסטמליי עי' פלאנצעננאמען צד 209 : 
1 לא היה שם ים. בזמן שחבוו כל אלה אל עמק השדים אלא צורות היאור נתבקעו בהפיכת סדום ונעשו ים 
ההי"יד בצורות וכו' ובפסוק שלפניו כת' בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים ועי' לקמן פַּנ'א הדרש ויהפך את 
הערים וכו' חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד שלח מלאך ידו והפכן הה"ד בחלמיש וכו', ונכונה הגיי 
צורות וכלשה"כ שם וכ"ה בלקיט א"ר אייבו לא היה שם ים אלא צור ות היאור נתבקעו ונעשה ים. ובפי' ב"ר 
כייי גורס ומפרש צורת היאור סלעים, ובפי' חנדפס בדפ"ר צורות חיאורים ועח"נ, ובפירש'י עהיית מפרש הוא ים 
המלח לאחר זמן וכו' שנתבקעו הצורים סביבותיו ונטשכו יאורים לתוכו, ובתיא מתורגם הוא א<תר ימא דמלחא 
ועי"ע בתר'י א': | 4 כולם ''ג היו. ומפרש ושלש עשרה שנה מרדו בשלש עשרה וכן מתורגם בתרגום חיוני 
ובתר'י א', וכשטת ר' יוסי מתורגם בת*א ועיי בסייע ושבת שם, ולדבריו צריך לפרש ובארבע עשרה שנה בא וכוי 
למרדן, ואולי ג"כ פי' הגי' שלפנינו ומה אני מקיים כלו' לדברי ריי, וגי' הספרים מה מקיים רשב"ג וכו' קשת 
לפרשה ועי' בפי' בייר ובמ"כ, והגהות שונות לזה המאמר ביפית ובחיי הרד"ל ובפי' מהרזיו ועייייש: 5 בא כדר 
לעמר. ואח"כ והטלכים אשר אתו בעל חקורה וכו' שהוא היה בעל המעשה כדכת' ושלש עשרה שנה עכדו את 
כדרלעמר וכו', והמשל כמו בנרכות שם מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה: 6 בעשתרתה דקונא. 
והשם רפאים אינו נדרש כאן ועי' לעיל צד 298, ובת"א ותר"י א' מתורגם ומחו ית גיבריא דבעשרות קרנים, 
ובתר*י ב' וקטילו ית זיבריא דבעשתרות וכו': 7 זיוותניה דבהון. בעלי זיו שבהס כלו' ברפאים, וכן בתריי ב' זיוותניא 
דבהון ועיי בערוך ע' זיו, ותרגמו בהם כמו בהם?) וכן מתורגם בתרג' היוני ותרג' הסורי, ובת"א ותר"י א' מתורגם 
וית הקיפיא דבהמתא :| ואת האימים וכו'. בת*א ותר"י א' וית אימתני דבשוה קריתים וכן לעיל צד 258 אימים 
שאימתן נופלת על הכל : חרתין נינוח אינון. כייה בכי"ל, ונר' שנשתבש נינוה מן ש וה ודרשו שוח קריתים שתי 
עירות היו או סמוכות זו לזו ששמן ש וה וכטעם חגי' תרתין קריין אינון או כתרגום קריתים קרתא דתרין שוקהא 


בָּהֶם (? .גמ08₪ 101810 ,ע0א16000] (1 


- 


110 לר לי פרשת מא (מב) יד בג 


בן רשע, שנאב שהיה שואב ממון, שמאבר שחיה פורח ומביא ממון בלע שנתכלעו דיוריה : 

0 כל אלה חברו אל עמק השדים ני שמות נקיאו לו עמק השדים עמק שוה עמק 
סוכות, ‏ שדים שהיה מגדל סרנין, ‏ שעשוי שרים שרים, שמניק את בניו כשרים, עמק שוה רי 
ברכיה ור' חלבו בשם רי שמואל בן נחמן ששם השוו כל אומות העולם וקצצו ארזים ועשו לו בימה 
גדולה והושיבוהו למעלה ממנה והיו מקלפין לפניו ואומוים שמענו אדני נשיא אלהים אתה 
בתוכינו במבחר נוי (בואשית כג ) אמרו לו מלך אתה עלינו אלוה אתה עלינו, אמר להם אל 
יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלוהו, סוכות שהוא מפוכך באילנות, ‏ אמר רי תנחומי נפן ותאנה 


2 ינקוט טס, סנסועס לך לך שס: 4 לקטן פט"כ פכ'יס, עדכט קסלם פ' טונ לד (ד' "'נ), סנסועס פ'נ בסעלסך סיי 
יייז, סנסועס טס כי' פ', כמדנל כנס פט"ו פיי "יד: 7 פסיקסס פכ' (קפ"ז ב') : 


1 בן] בו כ | שחיה לי א | שאב ממון] שונא לאב א, שונא אב דיא שנאב שתיה שואב ממון 2 | 
שמאבר] פא?גת / ושמאבר דְוָא'כִי, שמאבר שמאבר (ץ | היה א? | בלע] ומלך בלע ם. . . היא צער [א?נ, - . היא 
צוער דְא1כת | ששבלעו פ | 2 ג] ד'אע, שלשה פוחנכת. שלש די | ועמק שוה כ | ועטק פכ | 8 שדים] עטק 
שרים פחחזגןתע: עמק השרים דְאכי | שהיה מגדל] עשי , שהוא . . דפוחא'נת/ שמגדל א*. עמק שתוא 
מגדל כ | סדגין] א'גע"ש. סדנים דְוְחִי, את הסדנין פ, שדנין א?, סדינין ץ, פדנון כ, סוניפ ד | שתיה 
עשוי (ז, שהוא עשוי פוחא'נ, שהוא עושה א?, דיא שהתוא עשוי דְתִי | שדים שדים] פוחאנכע, שדים *, 
שדים שדים תלמים דְךן | שמניק] ע, שהוא מניק פוחא!נכי, דיא שהוא . . דא?ת | כשדיים פנג | 4 רי 
חלבו ן | *בשם ךְפוא'גכת] ל ל | בר דפוגת, בר וג כ | הושוו וא?נעשי | האוטות שבעולם כ | 
לוקצצו] וקיצצו ך | לו] לאברהם פך], ל' ןכ | 5 והושיבוהו] אֶ"עי, וחושיבו אותו 7פ/ והשיבו אותו [ך], וחושיבו 
לאברחם אבינו ן | ממנה ל' פנכשי | והיו מקלסין לי א? | לפניו] אותו חזגי, לי א?כ | *ואומרים דית] 
ואומרין אנ ואוטריי (, ואומ' לפניו + ואמרו לו א?, ואי ל | 6 מלך אתה] מלוך א | עלינו] ג2: ₪ 
נשיא אתה (את דם) עלינו דְפוא'תי, נשיא אלהים אתה נשיא את עלינו א", אלוה אתה עלינו ךז | אלוה 
אתה עלינו] א'ונכת/ אלוה את . . דפ אלהים אתה . . י, נשיא אהה -. ך, ל' א? | עולפ כ | ואל] 
אל וָאכי, לי ₪ | 7 יחסר] [, ₪ העולם דְאנתי. עשלם כ. לי פ | אלוה [כ, ואלוהו 5 | סוכות] ע/ עטק 
- דפואנכתי | שהיה מסוכך קי, שמסוכך א% | תאנה א?ג | 
שמיה כידור אמר להון ר"מ וכו' בר נש ביש הוא וכו' ועיי יומא שם, וכתגי' רימ וכו' ריב"ק היה דורש שמות 
איתא גם במדרש רות שם ר"מ היח דורש שמות ריב"ק חיה דורש שמות ושם האיש אלימלך שתיה אומר אלי 
תבא מלכות וכו' ובמדרשי תנחומא נשא שם רימ וריב'יק היו דורשין את השמות אלישמע אלי שמע וכו' ועח'ינ, 
ובכייו נשתבש ר'ימ היה דורש שמות שנאב שהיה שואב ממון ברשע שהיה בן רע ריב"ק היה דורש שמות ברע שתית 
בו רע ברשע שהיה בן רשע שנאב שחיה שואב וכו', וטעם הדרש שמאבר שם אבר שהיה פורח וכו' ועי' בערוך ע' שמאבר , 


ובתנחומא לך לך שם נדרש במאמר סתמי עשו מלחמה את ברע שהיה רע לשמים ולבריות ברשע שנעשה רשע 
שנאב שהיה שונא לאב שבשמים שמאבר שאמר אעלה באבר על במתי עכ וכו' ועי' גי' כייא א' וב' וכייכ, ובתר/י 


א' מתורגם עבדו קרבא עם ברע. דעובדוי בביש וכו ועם ברשע דעובדוי ברשיעא וכו' שנאב דאפילו לְאבוי חוה. 


שני וכו' ושמאבר דמחבל אבריה ליזניה וכוי ומלכא דקרתא דבלעת דיירהא |וכו' , וחדרש בלע שנתבלעו דיורית 
משמע שנתבלעו בהפיכת סדום וקשה שהרי כתיב ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וכו' לבלתי הפכי את העיר וכוי 
(בראשית ייט כ*א), ואגדה אצל הירונימוס בפירושו לבראשית שם ולפ' ער צער עגלת שלשיה. (ישעיה טיו ה') 
שעיר צער נתבלעה ע"י רעש שלישי אחר זמן הפיכת סדום ועי' בעער שם צר 186 ומיח חלק מ'ג צר 494 : 
ל עמק שוה. לקמן פסוק *' כת' ועמק השדים בארת בארת חמר וינפו מלך פדם ועמרה ויפלו שמת וכו' ובפ' "יו 
ויצא מלך סרם לקראתו וכו' אל עמק שיח וכו' ודרשו שעמק שוה הוא עמק השרים, ובדרש עמק סוכות כוונו 
לפ' אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדר (תהלים פי ה וכמו שנדרש בפסיקתא פכ''ט ומהו 
אלהים דבר וכן' זה אבינו אברהם וכו' ומחו ועמק סוכות וכו' ועיי למטה, וררשו ש די ם בתמורת שייץ שמאלית 
וסמייך (ועי' במ"י לעיל צר 28) לשון סרן שתיה מגדל סדנין!) וכמו כן תרגם אקילס ועי' לעף פלאנצעננאמען 
צר 78 ובמ"ע צייטשריפט פיר אפסיריאלאגיע חלק כיג צד 286, ובערוך הש' ע' עמק א' הגי' עפיי כיי אחד 
סדינין, ובשרפ"ע ג'יכ סדנין, ודרש אחר (בלי סימן ד''א) שעשוי שדים שדים כלו' שדות שרות, וכן בפירשיי עה'ית 
עמק השדים כך שמו. על שם שתיה בו שדות הרבה וכו', ובפי' בייר כ'י גורס ומפרש דיא שהיה (שתוא) עשוי 
שרים שדים תלמים תלמים כר"א. על תלמי שדי (הושע יי ד') לעשות מחרישה וזריעה, ובדפוסי' וכייית נוסף תלמים, 
וכן תיא אל עמק השרים למישר חקליא, ובתר'י אי וב' מתורגם למישר פודסיא, וכעין זה תרגם גם תיאודוטיון 
ועיי במ''ח שם צר 495, ועוד דרש אחר בתמורת שי"ן שמאלית ושיין ימנית שמניק את בניו כשדים, ובמר' הגדול 
צד 214 הועתק שהוא (שהיה) מגדל סנדין ושעשוי (שעשוי) שרים שדים ושמניק (שמניק) את בניו כשדים?) 
ועייייש צד 790, ובתנחומא לך לך שם רק הדרש שהיתת מניקה אותן כשם ששרים מניקין את התינוק: | 8 ר' 
ברכיה וכו'. וכן נסדר המאמר לקמן סוף פמ"ב לפ' אל עמק שוח וכוי ועייייש, ובכייל חסר כאן מלת ב שם 
והשלמתיה, וחמלות ל ם ע ל ה מ מ נ ה הושלמו בכי"ל ביני שיטי, וכיה גם בדפוסי' וכי'יו וכייא א' וכית ובערוך 
שם, ורשבינ דורש נשיא אלתים אתה וכו' ביחס הנפרך נשיא אתה אלהים אתה אמרו לו מלך אתה עלינו אלות 
אתה עלינו, ובכי"ל וכן בכייג וכייכ ליג נשיא אתה עלינו, ולקמן פנייח נסדר קצת המאמר לפ' נשיא אלתים אתת 
וכו' ועיויש, ובמדרש קהלת שם בדרש טוב ילד מסכן זה אברהם וכו' הועתק מה הוא אל עמק שוה ששם השוו 
וקצצו ארזים וכו' והושיבוהו עליה למעלה והיו מקלפין ואומי שמענו וכוי בתוכנו, ובתנחומא מב בהעלחך שם 
הגיי אמר ר' ברכיה הכהן ברבי בשם ר' חלבו כתיב אל עמק שוה וכו' מהו עמק שוה שהושוו הכל ונטלו עצת 
וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבו אותו עליהם מלך, והמאמר סתמי בתנחומא ובבמיר שפ: | 7 שהוא מסוכך וכו', 
בפסיקתא שם ומתו ועמק סוכות אמדר זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילגות שתיה מסוככים זו על 


.כשְדָיָס 5% םע ( 


7 


. 





לך לך פרשה מא (מב) יד א ב 19 


אלסר, כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים אמר רי לוי אתר הוא תמן מצטווח ברומי 
ונטלו אדם אחר והמליכוהו ל אמר רי יוחנן ותדעל היה שמו, דיא ויהי בימי אמרפל מלך 
שנער זו בכל, אריוך מלך אלפר זו יוון, כדר לעמר מלך עילפ וו מדי, ותדעל מלך גוים 
וו מלכות הרשעה שהיא מכתכת טירוניה מכל אומות העולם, אמר רי אלעור בר' אבינא אם ראיתה 
מלכיות מתגרות אילו באילו צפה לרגליו שלמלך המשיח, תרע לך שכן בימי אברהם על ידי שנתגרו 5 
ל6מלכיות אילו באילו באת גדולה לאברהם : 
ב) עשו מלחמה את ברע וגו" ר' מאיר היה דורש שמות, ברע שהיה בן רע, ברשע שהיה ה 


4 לקפן פ'ע ופפ"ס, טיכ כטיכיס ככס פ' קול דודי (3' ס'), פסיקפס כנסי פט"ו (ע"ס 3'), סנדס טיכ סטיכיס 5 42 
(עדרט זועל 75 87), פגדם נכלטים פ"ע: 7 לקוע עס, פנסועס לך לך ס" ס', ועיי יכוט' כייס פ'יג כ"ע ס', יופס פ'בב', 
סנסומ מכ נטס קיי 5יג, סנסועס עס ק" כ"ס, עדכט כום פ' ועס ספיט (6' י) : 


1 כדר לעומר דְנָרת, כדרלעמר פוא: כררלעומר דְ'כ | תמן] ₪ ברומי ל"ש | **מצטווח דאכש] מצטוח [, 
מצטווה (ך] , מצטות פ, מצתווח ל, לי י | ברומי] ברומא פ: ברומאי אכ : מרומאי ן, גוים ל"ש | 2 אדפ לי ן | 
*והמליכוהו [5%] והמליכו אותו דפ אנ כתי, והמליכו ל | יוחנן] יצחק פ | היה ל' פוא'י | דיא] רבב אמרן | 8 זה ו | 
אריוך] א*. ואריוך דפואיגכת | זי] פאנכת. זה דוי | ייו דפואתי. מדי כ: מדיי ן | כדר לעוטר דגתי, 
כדרלעמר ם|א. כדרלעומר כ | זו] פאכת: זה דוני | מדיי ן, יין כ | **ותדעל ל | 4 הרשעה] ךִיפואי', 
הרשעה הזו 21, הרשעה הזאת דֶן, אדום ךְ, עשו ך] | שמכתבת אלי. שהיתה מכתבת ל, שנותנת ע | 
טירוניא דאנגכתע. טורינייה [, טירוגה ף, תירוניאה י | אומות שבעולם כ, האומות עִי | בר'] נ, בר דואכת י 
בן ם | 5 אלו עפ אלו א"כ זו בזו וחנת | *לרגליו פוחנתי] ברגליו ל, לרגלו ך, לי כ | שש-- המשיח] וְחא , 
של משיח דְפַגתי. למשיח כ | לך] פוחאגי. ל דכת | שנן] פוחאנכ, שכן שהרי דִף, שכן מצינו ל , 
שכך היה א | בימי אברהם] באברהם א? | 6 מלכיות] פוא'נכתי. המלכיות ך, לי א? | *אילו באילו וְג] 
אלו באלו ךא'כתי, אילו לאילו ל, אלו עפ אלו א? | באת] וְאגִי, באתה פך/ באה דאלכת | לגדולה] 
הגאולה ד | 7 *את-- וגו ך] את ברע מלך סדום ואת ברשע מלך עמורה [א1, וגוי ל | ר' מאיר -- שמות] ', 
ר'. . שמות ר' יהושע בן קרחה היה דורש שמות דָאנְךן, ר' מאיר אומר ודורש ר' יהושע בן קרחא היה . . 
שמות 2, ר' מאיר היה דורש שמות וכן ר' יהושע בן קרחה ף. ר"ם ור' . . בן קרחה היו דורשין א? | שהיה 
לי אי | בן] בו כ | שהיה] פוא'נכת. שהוא ךָ; לי אי | 


1 נדר לעמר. וכן בת"א הוצ' ר"א ברלינר כדר-לעמר ועח"נ ולעיל צר 899 : אתר חוא וכו'. מקום הוא שם 
נקרא גוים (ברומי) וכו'. ובת"א מתורגם מלך גוים מלכא דעממי ועי' בתר*?* א', ובתוראה זו מתורגם גוים גס 
בתרגום היוני'), וריל מפרש גוים שהוא שם מקום ומפרש ג"כ קמה נקרא שמו גוים נטלו אדם אחד וכו' ואמר ריי 
אדם זה הית הדעל שמו, וכן פירוש המאמרים בפירש"י עה"ת מלך גוים מקום יש ששמו גוים על שם שנתקבצו שמה 
מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל, ומשמע שרש"י זיל לא גרס ב רומי וכן העיר בעל א'יא 
ברומי יתר, ומן הנמנע שר"ל יפרש גוים שנזכר אצל שנער ועילם שיהא מקום ברומי (כמו שתגיי בפיי ב'יר הנדפס 
וכמו שהוגה בכי"ל אתר הוא תמן ברומי מצטווח גוים) או מצטיוח ברומי שנקרא גוים ברומי כלו' במלכות או 
בלשון רומי, ונר' שפיי חמן בבבל כהוראתו המורגלת כלוי בארץ הקדם ומלת ברומי חוא פי' גליון זר שניתוסף 
בפנים הספר ועי' לקמן פע"ו מאמר ר"ל אתר הוא וכו' ובח'"נ שם, וכן זרת הגי' אמר ר' יוח נן ותדעל וכו' 
כאלו בא ר' יוחנן לפרש מאמר ר לוי, ועדיפא גי' כי"פ א'יר י צח ק ועי' באגח'א חב צר 210 ועייע בעער דאס 
לעבען אבראהאמס צד 189: 8 זו בבל. וכן לעיל צר 846 שנער זה (זו) בבל ועיייש במ"י: זו יוון. וכן כתיבת 
יוון בכי"ל לעיל צר 16 צר 147 וצד 899 בשני גוייין, וגם בלקייט הועתק אלפר זו יון וכו' עילם זה מדי, ואעפ'י 
שבכל מקום מקדים מלכות מרי למלכות יון שינו כאן סדר הד' מלכיות לדרוש עילם זו מדי כדכתיב בדניאל ח' ב' 
ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה וכו' , ואולי דרשו ג"כ אלסר לשון נופל על לשון אלפ?) זו יון ובכיייג וכי'יכ חגיי אלסר 
זו מדיי (מדי) וכו' עילם זה (זו) יון ועי' גם ברמבין ובפי" רבינו בחיי (ובד' ווילנא שינו בפנים ובמ'"כ אנטיוכס במקוס 
יון), ובכי"ל נוסף בדרש ד"א וכו' מלת כדרלעמר ביני שיטי בכתב הספר בדיו דיהה ואינו ניכר בבירור אם כתוב 
בשתי תיבות או בתיבה אחת, ובדרש הקודם ולמטה סי" ו' איתא בבירור כדר לעמר : 4 טירוניה. פקודת אנשי 
צבא למלחמה*). ודרשו ותדעל מלך ג וִ'ים זו מלכות רומי שמכתבת וכו' ולוקחת אנשי צבא מכל אומות העולם, 
וכן הדרש לקמן פ"ע ונאספו שמה כל העדרים זו מלכות הרשעה שמכתבת טירוניה מכל אומות וכו' (ובאגדת 
שהייש שם ונאספו וכו' שהייתה מכתבת טרוניא מכל לשון), ולקטן יפפ"ח ובסל העליון מכל מאכל וגוי זו מלכות 
הרשעה שמכתבת טירוניה מכל האומות (כ"ה בכי"ל), ובשהשיר שם בדפ"ר היאך אנו נגאלין ולא כבר נשבע 
הקכ"ה שהוא משעבדנו בע' אומות והוא משיבן וכו' ולא עוד אלא שהמלכות הרשעה הזאת מכתבת טירנייה מכל 
העולם מכל אומה ואומה כותי אחד בא ומשעכד בכם כגון ששעבדה בהם כל אומתי וכאילו נשתעבדתם בשבעים 
אומות וכו' ועי' בפסייר שם, ובאג'"ב שם משל למי שהיה מכתיב טירוניא בא אחד להכתיב לו את בנו אמר לו 
ראה לבני מה בחור מת גבור וכעל קומה וכו' מדדו ונמצא קטן ונפסל וכו' ועיי לקמן פסיח פיי ייא והלשון 
מ כת בת טירוניה כפגנון ל"ר ולי ועיי. במויע ע' טרן ב' ובמאמר ר"י פערלעס במ"ח חלק ליז צר 116, ובערוך 
שם פי' טירוניא באילו המאמרים בב"ר וכן באין לעסק טירונין בילמדנו ריש כי תשא ענין מס הוא ואולי 
כוון למ"י*) ועי' גם במ"ע צייטשריפט פיר אססיריאלאגיע חלק כיב צד 207 : אם ראיתה. בלק"ט הגי' א"ר אלעזר 
בר אבונא אם ראית וכו' מתגרות זו בזו צפה לרגליו של מ לך ה מ ש יח תדע לך שעיי שנתגרו וכו' אלו בא 
ג א ולה לאכרהם אבינו ועח"נ: 7 ר' מאיר וכוי. וכן הועתק בלקיט ר' מאיר היה דורש שטות ברע שהוא בן רע 
ברשע שהוא בן רשע שנאב שתיה שואב וכו', ובירושי ריה שם עשה לך שרף לא פירש אמר משה עיקרה לא 
נחש הוא לפיכך ויעש משה נחש נחושת (ועי' במ"י לעיל צד 980) מיכן היה רימ דורש שמות חר בר נש הוה 


.עש61: (* .הןם0ץ (* .01166 (5 .עשע9) (1 


1-08 לך לף פרשה מא (מב) יד א 


- ויהי בימי אמרפל שלשה שמות נקראו לו כוש נמרר ואמרפל, כוש שהיה כושי וודיי, 
נמרד שהמריד את העולם, אמרפל אמי אמרה אפלה דאמר ואפלי בעלמא דאמר ואפלי באכרהם, 
דאמר והפיל אברהם לכבשן, ואריוך מלך אלסר אמר רי יוסי ממליחייא מניין חנינן אלסרין לשם 


ו ול 


1 ילקוט ‏ כי ע'ב, עיכונין כיג פי, פנסועס כך לך סי" \', פפיקסס כנסי פלייג (קנייס 6): -2 לפיל 5ר 227 ונד 246, \ 
פססיס 5"ד 3', סגונס "ג ס': 8 פ" כעיל פד 864 5ד 867 5ד 889 : 


1 שלשה] פונת: ג' ד'א*. שלש דְהא'כי | נטיוד פאנכתי. וגמוד ן, ומרוד ךָ | אמופל א | 
כושיי 1 | וודיי] וודאי דָזִי, ודאי דְפא: לי ונכ | 2 נמרוד | שחעמיר (שעשה א?) מרד בעולם | - אמי] 
שהיה פוךזא'נך"י, שהיתה דְך, שהיה לו א"כ | אמרה אפלה] דֶץ, אמרה אפילה (ל, אימרה אפילה 1 אימרה 
ואפילה [,, אומרה אפילא כ אמרתו אפלה א*ך? , אמירתו (אמרתו ך][) אפלה ך?, אמירתו אפילה דְרְך'י, אמרה 
אל אפלה א" | דאמר אפילו [, דאמרי ואפלי דְפחתרי, דאמרי ואפילי י, דאמרי , דאפיל א1. ד'א דאטי 
ואפילו א? (דאמר -- בעלמא ל' ;) | דאמרי ואפלי דְפחנות, דאמרי ואפילי ', דאמרי ואפ" , ואפיל וא 
ואפלי ךף, ד"א אמרפל שאמ' ואפילי א? | 8 דאמר והפיל אברהם] שאמר (דאמר 2ש) לאברהם לירר וְךזְנכ, שאמר 4 
לו לירד י, לירד פ, שאמר שירד דִן, שאמ' ליה רד א', שנאמי לאברחם פול א? | לכבשן (בכבשן א?) האש | 0 
אריוך א? | ממליחייה | , ממליחיא א?, ממלחייה דְבָ, ממלחיא א'/ דייא ךן. מממלוחייה פו | טנין אנפ, \ 
מניין הא ש. מנין מעות פ. תמן ד | תגיא א' | אלסרין] פנש אלפרון , אלסרין אומרין (?) [, אליסרין א?, : 
אלסר א1, איסרין דך | לשומכ | : 4 


וכוי והיה הנשאו בציון והנותר ביר ושלם מיתיבין ליה ותא כתיב ותיה כאשר וכוי אמר להם אף : 
היא אינה צרה אלא שמחח שבו ביום נטלו ישראל אפוכין שלימח על עונותיתם ביום שחרב בית חמקרש, ובכמייר ] 
אמרי לוה אמרינן דידן אמור את וכו' א"ל כל מקום שני' והיה שמחה והיה ביום ההוא יטפו וכו' יצאו וכוי : : 
יוסיף וכוי יחיה וכו' יחקע וכוי והיה הנשאר בציון והכתיב והיה כאשר וכו' א'יל אף היא אינה צרת אלא שמחה 
שבו ביום נולד מנחם ובו ביום נטלו ישראל אפוכי וכו' דאמר ר' שמואל בר נחמן אפוכי שלימת נטלו וכו' ביום 
שחרב וכו' תם וכו', ובתנחומא שם אמרו לו הרי אמרנו את שלנו אמור אתה את שלך כי והיה שמחה א"ל והית ביום 
ההוא יטפו ההרים עסיסם שיהא בימות המשיח ויהא שמתת גדולה לישראל וכן והיה ביום ההוא יחית וכו" וכן 
והיה וכו' יצאו וכו וכן והיה כעץ שתול וכן והיה שארית וכו' אמרו לו והרי כתיב והיה כאשר וכו' אמר להם אף 
היא אינה של צרה שכאותו היום נטלן ישראל אפופסין על עוגותיהם שכך כתיב חם וכו', ובפסי"ר הגי' רק אמרו 
לו והרי כתב והיה כאשר וכו' אמר להן אין שמחה כיוצא בה שלא נתן הנביא אפוכי לישראל אלא חוא כמו 
שכתב תם וכו' והשאר ל'ג שם, ונר' שמסדרי המדרשים השתמשו בכל הענין באגדה שהיתה כבר סרורת לפניתם: 
1 כושי וודיי. ‏ כפשוטו שהיה בנו של כוש ואין צריך לדרשו כמו השמות נמרוד ואמרפל (ועיי במ"י לעיל צר 142 
בדיה זהב וכו') ונקרא ג"כ כוש כאביו ועי' לעיל צר 845 ובמ"י שם ברה בימה וכו', וכן מפרש ביפ''ת ותעיר 
שם וליכא למימר דכוש בן חס גופיה הוא נמרוד דא"כ שהיה כוש ודאי מיבעי ליה לא כושי ועוד מאי וכוש ילר 
את נמרוד (ובפי' מהרז'ו נדחק לפרש שנמרוד הוא כוש ועייייש) ומדכתיב ותהי ראשית ממלכתו וכו' בארץ שנער 
ואמרפל מלך שנער משמע דהוא אמרפל וכו', ודרשו כאן נמרר לשון מרר שהמריר את העולם ועי' לעיל צר 227 
וצד 246 ובמ"י צר 847 בד"ה מן העיצה וכוי וצד 857 בד"ה מצרים אמר |כו', והשם אמרפל דרשו נוטריקון לפי 
הגי' שלפנינו אמר אמרח!) אפלה כלו' גזר גזרח אפילה, ולפי דעת בעל הערוך בע' איספרון הוראת אמרה?) כמו 
מוורון לעיל פיז וגורס ומפרש מורון בל"י חשוך (ועי' במ'י צד 58 בד'ה אחד וכו') וכן בב'יר אמרפל לשון חושך 
אמרה א פיי לה כמו חושך ואופל, ועפ"י הדרש שלפנינו נמרד שהטריר וכו' אמרפל אמ' אמרה וכו מפרש בלק'ט 
ולמה נקרא שמו אמרפל שהמריד והאפיל העולם, והמלות דאמר ואפלי וכו' עד באברהם הושלמו בכי"ל בגליון 
כנר' בכתב הספר בדיו דיהה (וכתוב שם בב' הפעמים ד א מ ר ולא דאמרי וגם לא דאמי), ואפשר שאינן מעיקר 
הספר (וכן לא הועתקו בערוך שם, וגם בכי"ג ליג דא' ואפלי בעלמא) או שהן דרש אחר בלי סימן ד'א, (ועיי במ" 
לעיל צד 858 בד''ה ר' לעזר וכו'), וכן דרש אחר דאמר והפיל אברהם וכו' ועיי גם בחי' הרר"ל, ובפי' ב'יר כי"ט 
גורס ומפרש אמירתו אפילה שגוזר גזירות רעות דאמוי ואפלי בעלמא ששיחק בבויות כדאמרי עד את חכריות 
בפיהם (לעיל צר 845) ואפלי באברהםס שיחק שהשליכו וכבשן האש, ובפ" הנדפס מוסיף שאין אפלי אלא 
שחוק כראמרינן חד הוה מפלי בבני ירושלם, ובמ'כ פי' חגי' דא מרי הכעיס ועיייש, ובתנחומא לך לך 
שם הה"ד ויהי בימי אמרפל ומי היה זה גמרוד וכו' שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש, ובעירובין שם 
אמרפל רב ושמואל חד אמר נמרוד שמו ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לא'א וכוי וחד אמר אמר 
שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריר את כל העולם כולו וכו' ועי' במ"י לעיל צד 861, ובפסי"ר שם אמרפל 
שנזרווג לאברהם תחילה להשליכו לתוך כבשן האש וכו' ובתר"י א' והוה ביומי אמרפל הוא נמרוד דאמר למירמי 
אברם לנורא וכו' ועי' גם בעצאלד דיא באבילאניש-אפירישען קיילאינשריפטען וכו" צר 54: 8 ואריוך. כ"ה בכל 
הספרים חוץ מכי"א ב', ובמקרא כתוב אריוך : | ממליחייא. כן הושלם בכי"ל ביני שיטי בכתב הספר בדיו דיהה 
ועיי נייבויער געאגראפיע צר 269 ואגה"א ח'ג צד 724, והגיי שלפנינו מ גין חנינן א ל ס רין נר' הגיי העיקרית 
ועיי גם בח"נ, ור"י איגו דורש שם המשבע איסרין אלא שם הפירות אלסרין שאין כיוצא בהן בארץ ישראל ונשנו 
בתוספתא מעשר ראשון סוף פ"ג איזהו שום בעל [בכי] וכו' בצל של רכפא וכו' כגון אילו וכו לפי שכיוצא בהן ב 
ישראל אבל האילאסרין הפרסקין וכו' לפי שיש בהם כיוצא בהם בא"י וכו' וצ'יל כהגי' בירוש' דמאי ריש פ"ב אב 
האלצרין והאפסטקין וכו' על יד ש א י ן כיוצא בחן בא"י וכו' ועייייש בפי' חגיון אריה לידידי רייא שווארץ (צר 886)/ 
ועוד בתוספתא שם ריש פיא האילסרין הפרסקין וכו' מי שיעשו קליפה |כו' ובירוש' מעשרות פ"א מ"ח ד' באלצרין 
ובאפסטקין וכוי משיעשו וכו', וטעם המאמר מניין תגינן בתוספתא אלסרין כלו' למת נקראו אלסרין ודריש 
אלסר שנקואו כן על שם ארץ אלסר ועי' גם לקמן פמ"ה מניין תנינן נשא אשת וכו' מן הכא מקץ וכו' 
ובתוספתא יבמות פ'ח, והוראת אלסיין?) ע'י' פלאנצעננאמען צד 48, וגם בפ" ב"ר הנדפס בדפ"ר הג" 
מניין ‏ הא תנינן אלסרין וכו' אלא שפירש שם מטבע שאנו קורין איסרין לשון אלסר וכו', ובכיייפ נוסף בטעות 
הפי' מנין מעות, והגי" איסרין איתא רק בדפוסי' וכיית המאוחר, ודוחק הוא שיקראו איסרין לשם אלסר: 


1108(" .40006 ( = .אָמְרָה 3 


ד + יו טוריי 0 





לך לך פרשח מא (מב) יד א 107 


שמלותיו, והא כתי ויהי כי ישב המלך בביתו גו' (שיב ז א), בא נתן ואמר לו רק אתה לא 
תבנה הבית (מיא ח יט), אמ' ליה אמרנן דידן אמור דידך, אמר להון והיה ביום ההוא יצאו מים 
חיים מירושלם (כריח יד ח), והיה ביום ההוא יתקע בשופר גרדול גגו' (ישעיה כז יג). והיה 
ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו (שם ז כא). והיה ביום ההוא יוסיף י*י שנית (ש יא יא), 
והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יאל ד יח), מתיבין ליה והכת' והיה כאשו גלכדה 
ירושלם (ירמית לח כח), אמר להן עור היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל איפכי על עוונותיהם 
דאמר ר: שמואל בר נחמן איפכי גדולה נטלו ישראל על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש תם 
עונך בת ציון וגו' (איכה ד כב) : 
2 עי לקטן פיע: 7 ליכס כנפי 3/9 פ' פס עונך (די כ'יכ) : 


שנצרך כ, שהוצרך י, צרך 5 | 1 שמלותיו] א?נ, את שמלותיו [א1, בגדיו דְך : שמלותיו שאותו (שבאותו ') 
היום נהרג יאיר בן מנשה מַי, שמלותיו שבאותו היום . . בן מנשה שתיה שקול כרובה שלסנהדרין ההיר ויכו מהם 
אנשי העי כשלשים וששה איש שלשים וששה אין כת' כאן אלא כשלשים וששה איש מכאן שהיה כחצי סנהדרין 2 | 
*והא כת' ם] והכתי' א?, מתיבין ליה והכת' דְאגת, מתינין ליה *, אתיבון ליה [, לי ל | וגו] וי הניח 
לו 5, . . לו וגו" 5, . . לו מפניב 1, . . לו מסביב מכל אויביו ן, ל' א"תי | בא-- לו] בא נתן חנביא 
וא' לו ם, אף היא אינה שמחה שנא' א?, אמר להם (להן 2) עוד (עוד היא [א'ך, אף היא כ, היא [) אינה 
שמחה (שמחה שלימה ךָ) שבא נתן ואמר לו דְוא'נכת, אמר . . אף חיא. . נתן הנביא ואמר י | **רק אתה 
לא] לא אתה ל | 2 הבית] א*גכן / בית לשמי דְא, את חבית לשמי ן, וגו פ: ל' י | אמרנן] פג: אמרינן ואי, 
אמרן דְ | אמור את דידך ₪ | להון] פאנ. להם דְן, לחן.כת | והיה] פות: והכת' ₪ דאיכ: והא 
כתי ,₪ א11 | מירושלם] א, מירושלים כך/ וגו' 5 | וחיה -- עסיס] והיח ביום חהוא יחיה . . יוסיף . . יטפו 
. . יתקע . . דפוא'נכי, והיה ביום ההוא יחיח . . יטפו . . יוסיף . . יתקע . . א*, והיה ביום ההוא יחיה . . יטפו - . 
יתקע . . ךן | 5 מיתיבין א?. אתיבון ו | והכת] וחא כת' פא1, לי ן | ירושלים 1כת | עוד היא] זו א* | 
6 שמחה] ,- חיית [, היתה א', שם 2 | איפכי] רן, אפכי ץ, אפוכי כ, אופכי דְָ5פ: אפופסין א?, אפופסי | / 
אפיפוסין ך"1, איפופסין ך? , אפופוסין ', איפופוסין ךף* | עונותיחם | 7 דאמר -- המקדש לי פ' | נחמני א?עי | 
אפבי (4/ אפוכי [ כ אופכי ך, אפופסין א* , איפופוסין ' | ביום שחרב] כשחרב א | 8 וגוו] לא יוסיף להגלותך פוגכי | 


מהם אנשי העי כשלשים וששת איש וכו' ויקרע יהושע שמלותיו וכו', ובמגילה שם ויחי ה' את יהושע וימעלו בני 
ישראל וכו', ובבמ"ר והכת' ויהי יי את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ אף היא אינה שמחה שבו ביום קרע 
שמלותיו שנ' ויקרע וכו', ובמדרש רות והא כתיב ויהי כתיות יהושע א"ל אף היא וכו' שבו קרע יהושע שמלותיו 
שני ויקרע וכו' וק'"ק הלשון כאן שצריך לקרוע וכו' ולא קאמר שקרע וכו ועי' ביפיית, וגי' כיי'כ מסכמת עם הגוי 
במדרש אסתר איתיבון ויחי ה' את יהושע אמר לון אינה שמחה שבו ביום נהרג יאיר שחיח שקול כרובה של 
סנהררין הת'יד ויכו מהם וכו' כשלשים וששה איש שלשים וששה אנשים אכייכ אלא כשלשים וששה איש זת יאיר ששקול 
כרובה של סנחדרין מה כתיב שם ויקרע יהושע שמלותיו ועי' גם גי' כייפ, ובוייר שם אתיבון ויהי וכו' אייל אף 
היא אינה שמחה שנהרג יאיר ששקול כרובה וכו' שני ויכו וכו' שלשים וששה אכ"כ אלא כשלשים וששה איש 
א"ר יודן זה יאיר בן מגשה ששקול כרובח של סנהדרין. ובתנחומא שם חשיבוהן ויחי וכוי ניהי שמעו וכנ' א"ל אף 
היא אינה של שמחה שבאותו הפרק נפל יאיר בן מנשת ששקול כנגד רובן של וכוי שני ויכו וכו' כשלשים וששה 
איש ואמר מר זה יאיר בן מנשה ששקול כרובן של סנהדרין ועי' בייב קכ"א ב' וסנהדרין מייד א', ובפסייר לייג לה: 
1 רק אתה לא. כן הגהתי כגי' שאר הספרים והוא הפסוק במ"א שם, ולשון הפסוק באותו ענין בשיב (ז' ח') 
האתה תבנה לי בית לשמי, וכן במדרש רות והא כתיב ויהי כי ישב וכו' א"ל אף היא אינה שמחה שבו בא 
נתן הנביא ואמר לו רק אתה לא תבנת הבית ועח"נ, ובוייר איתא לפני זה המאמר עוד אתיבון ויהי דוד לכל 
דרכיו משכיל וי'יי עמו (ש'א י''ח יייד) אמר לחן אף היא אינה שמחה שכתוב בו ויהי שאול עוין את דוד (שם 
שם שי) ועי' גם במגילה ובטדרש אסתר ובתנחומא שם, ובבמיר נוסף עוד ותכת' ויחי הוא המקריב ועיייש, ובפסיייר 
ליג לח: ‏ 2 אמי ליה וכוי. אמרו לן לרשבינ אמרנו מה שיש לנו להשיב על שיטתך שבכל מקום שנ' ויתי 
משמש צרה אמור אתה ראייחך שבכל מקום שני וַה יה משמש שמחה אמר לָהם והיה ביום ההוא וכו' ועיי גם 
לקמן פ"ע לפ' ושבתי בשלום וכו' אמר לו חקבייה ליעקב אתה אמרת והיה יי לי לאלהים חייך כל טובות וברכות 
שאני נותן לבניך איני נותנן אלא בלשון חזה והחיה ביום ההוא יצאו וכו' וחיה ביום ההוא יחיה וכו' והיה ביום 
החוא יוסיף וכו' ותיה ביום ההוא יטפו וכו' והיה ביום חהוא יתקע וכו' : = 6 איפכי. בערוך ע' אפכי הגי' אפכי 
ופי' שם בל'י קורין להנחה אפכי כלומי מוחל להם עונותיהם, ובמו*ע שם פיי בלייי!) ורומיי שטר פרעון כמו שובר, 
וכן טעם הגי' אפופסין*) וכמו שמפרש בפי' ב'"ר כייא איפופסין פרעון בל"י, ובסגנון מאמר זה איתא גם באיכ''ר 
מייב שם א"ר ישמעאל (וצ'יל שמואל) בר נחמן טובה היתה מגילת קינות וכו' שבה נטלו ישראל אפוכי על עונותיהם 
ביום שחרב בית המקדש הח"ד תם עונך וכו', ובוייר חגי' בדפ''ר וד'ו אמרין ליה אמרינן דילן אמור דילך [א"ל] והיה ביום 
ההוא יטפו וכו' ותיה ביום החוא יחיה וכו' וחיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו' וחיה כעץ שתול על פלגי 
מים וה יה שארית י עקב בגוים מתבין ליה וכו' והיה כאשר נלכדה ירושלם אמר להן אף חיא אינה צרה 
שבו ביום נטלו וכו' א יפ ופ סין וכו' דאמר ר' ישמעאל בר רב נחמן א י5 ופ סין שלימה נטלו וכו' ביום וכו' 
הה"ד תם עונך בת ציון לא 'וסיף להגלותך, ובמדרש אסתר אמרין ליה אמרינן דילן אמור את דילך אמר להם 
כתיב והיה ביום ההוא יטפו וכו' יצאו וכו' יחית וכו' ותיה שארית יעקב וכו' וחיה ביום ההוא יתקע וכוי והיה 
כעץ שתול וכו' התיבון ליח והיה כאשר וכו' אמר לון אף ההיא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום גולד מנחם 
ונטלו ישראל אפוכי וכו' דאמר ר' שמואל אפוכי גדולח וכו' בשעה שחרב וכו' התייד תם וכו', ובמדרש רות אמרי 
ליה אמרינן אנן דידן אמור את דידך אמר להם והיה ביום ההוא יטפו וכו' יצאו וכו' יוסיף וכו' יחיה וכו' יתקע 


.00006 (5 -מָעֶ0ה4 (1 


וש 


10 לך לך פרשח מא (מב) יד א 


צריכין עשייה כגון החררל צריך למתק החיטים צריכין להיטחן, מתיבין ליה והכת' ויהי י'י את 
יוסף (שס לט ב), אמר להם עוד אינה שמחה שנודוגה לו אותה הדוב, מתיבין ליה והכת' ויהי 
ביום השמיני (ויקרא ט א), אמר להם [עוד אינה שמחה שבו ביום] מתו נדב ואביהוא, והכת' ויהי 
ביום כלות משה להקים את המשכן (מדברו א), אמר עוד אינה שמחה שנגנז בבניין 
הבית, והא כת' ויהי י*י את יהושע גגו' (יהושע ו כז), אמר עור אינה שמחה שצריך לקווע 


4 סוקפפ6 קוטס פי"ג, קועס ט' ס' : 


1 צריך 1 | כגון] כמו א, לי פ | החרדל -- להיטחן] החודל (חרדל כי) צריך למתק החיטין צריכות (חטים 
צריך כ, חטין צריך י) להטחן 1 כי, חרדל (החרדל ן) צריך לטתק תורמוסין צריכין למתק (וכן תרמופין ם) החטים 
(חטים פ) צריכין (צריכות ן) להטחן 8 [א1, חודל . . למתק תרמוס צריך למתק חטים צריכין ליטחן א?י החודל 
. . למתוק (למותוק ך][) החטים צריכים להטחן התורמוסין צריכין (התורמוסים צריכים ךן) לימתק דִת | אתיבון ות ' 
אמרי' א? | והכת'] והא כי כת' פ; לי ןת | *את יוסף לידא:י] את יוסף וגו' פ/ את . . ויחי איש מצליח וא?23/ 
לי ל | ל ועוד פ | אינה] היא = פוא'כי | שמחה] פואגכ, ₪ שלימה דֶך | שנזדוגה] פג. שנזרווגה דואיכת"י 
שגרה א? | בו א? | אותה דוב ךְז], אותה הדובה ף, את הדוב א?, אותה זונה והשא אשת אדוניו י | מתיבין 
ליה] אתיבון . . [, התיבון . . ךן, ל' א (מתיבין -- אביהוא ל' פָא') | 8 והכת' לי ן | השמיני] אלי, 
₪ קרא משה דְגכף, . . לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ן | *עוד -- שבו ביום י] עוד היא אינה . . שבו ביום כ / 
עוד היא . . שבו א?, עדיין היא . . שבו ביום ן, עוד אינה שמחה שלימה דְן, לי ל | מתו] א?נכי, מת [, 
שמתו דְךְן | והכת'] א?, מתיבין ליה וחכת' א'י, . . והא כת' דְפנ , אתיבון ליה וֶךן | 4 להקים . . המשכן] 21 
להקים פ: ל' דא?גתי | אמר] אמר לחם דְוְאנכ: לי א? (וכן בסמוך) | עוד--- שמחה] עוד היא . . שמחה אנכי, 
אף תיא . . שמחה ן, ל' ף | שנגנז] פא, שנגנז המשכן י, . . משכן כ, שנגנזה דְך , שגנזו ן, שיגנזו ‏ | בבניין 1/ 
בבנין דךפאנכתי | הבית] בית המקדש ן | 5 והא כת'] ף. והכתי' א?, מתיבין ליה והא כת' [ , . . והכת' דא1ל, 
אתיבון והכת' ך], אתיבון ליה ן | עוד--- שמחה] עוד היא . . שמחה [א'1. אף היא . . שמחה א?י, לי פ | שצוך |, 


שכך א"ר יהודה בר סימון אור שברא הקכ"ה ביום הראשון היה אדס צופה ומביט מסוף וכו' כיון שראה חקבית 


מעשה דור אנוש ודור המבול עמד וגנזו מהם זשיה וימנע וכו' והיכן גנזו בג'יע לצריקים שנ' אור זרוע וכו', 
ובפסי''ר פ"ה השיבו את רשב"נ אמרו לו וחרי כתב ויהי אור ‏ מה צרה יש בזו אמר להן שאורו עתיד ליגנז מפני 
המאורות, ומאמר ריביס נסדר גם לעיל צד 88 וצד 108 בנוסחת הדפוסי' ובפסיייר פכ"ג ובשמויר פלייה ועי*ע במ"י 
לעיל צר 91 בד"ה תני אורה וכו': ‏ 1 כגון החרדל וכו'. ‏ לעיל צד 95 הגיי כגון החרדל צריך למתק התורמוס 
צריך למתק החטים וכו' ועח'ינ, ובויייר שם בדפיר וד'ו אתיבון ויהי ערב וגו' אמר להן אף היא אינה שמחה שבל 
מה וכו' עתיד לבלות הדהי דכתו' כי שמים וכו' איתיבון ויחי ערב וכו' יום שני שלישי רביעי חמישי שישי אמר להן אף 
היא איגה שמחה שכל מת וכו' החיטין צריכין לטחן החרדל צריך למתק ותורמוסין צריכיי להמתיק, ובמדרש רות 
מיתיבין ליה והכתיב ויהי וכוי יום אחד אמר להם אף היא אינה שטחה שעתידין שמים להבלות שני כי שטים 
כעשן נמלחו מתיבין ליה והא כתיב ויהי ערב וכו' יום שני ושלישי ורביעי וחמשי וששי אמר להם אף היא אינה 
שמחה שכל מה וכו' כגון החרדל צריך להמתיקו התרמוין צריכין לימתק החטים צריכין ליטחן, ובמדרש אפתר 
אתיבון ויהי וכו' יום אחד אמר לון אף הדא אינה שמחה שכל מה וכו' הן עתידין להבלות הה"ד כי שמים וכו' והארץ 
כבגד תבלה איתיבון והכתיב יום שני יום שלישי עד יום הששי אמר לון אף (בדפ"ר אוף) הדא וכו' שכל מה שנברא 
וכו' צריכה עשייה שאינן נעשין עשייה שלימה כגון החטים צריכין להטחן והחררל והתרמוסין צריכין להמתק; ובבמייר 
התיבון ליח ויהי וכו' יום אחר אמר להם אף היא אינה שמחה שכל מה וכו' עתידר להבלות שנ' כי שמים וכו' התיבון 
ליה כל ויהי מששת ימי בראשית אמר להם אף חם אינם שמחה שכל מה |כו' צריכים עשיית כגון החרדל צריך 
למתק והתרמוסין צריכין לשלוק וחטים צריכי' ליטחן, ובתנחומא שם השיבוהו עוד אומר ויהי ערב וכו' יום אחד 
אמר להם אף הוא באותו 'ום אינה של שמחה שכל מעשה יום ראשון עתידין לבלות שנ' כי שמים וכו' השיבוהו 
והרי יום שני ויום שלישי ויום רביעי ויום חמישי ויום הששי אמר להם אף הם אינם של שמחת שכל מעשת ימי 
בראשית צריכים עשייה אחרת כגון חטים צריכים לטחון החרדל צריך להמתיק התורמוס צריך להמתיק, ובפסי"ר 
פיה לייג לה ועי' פסיייר פכ''ג (קט"ז ב:)  :‏ 2 אותה הדוב. אשת פוטיפר, ורוב גם לג וכן לקמן פמט ופיו לדוב שהיתת 
משכלת וכו' ועח''נ, ובויייר אתיבון ויהי וכו' ויהי איש מצליח אמר לחן אף היא אינח שמחה שמתוך כן נזרמנה 
לו אותה רשעה, ובבט"ר התיבין ליה והכת' ויהי וכו' א"ל אף היא כו' שמתגות בו את הדוב, ובמדרש אסתר 
אתיבון ויהי וכו' אמר לון אף חדא וכו' שמתוך כך נתגרתה אותה הדוב, ובמדרש רות והא כתיב !יהי וכו' אמר 
אף היא וכו' דכתיב כי שמו אותי בבור, ובתנחומא חשיבותו ויהי וכו' אייל אף היא אינה של שמחה שמתוך כך 
נזרמנה לו אותו הדוב וכו' שנאמר בפסוק אחר וכו' ותשא אשת אדוניו וגו', ובפסי'ר פ''ה ליג לה: 8 והכתיב 
ביוס השמיני. במגילה י' ב' והכתיב וכו' ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקכ"ה כיום שנבראו בו שמים 
וארץ וכוי הא שכיב נדב ואביהוא ועיייש, ובוייר שם אתיבון ויחי וכוי אייל אף היא אינה שמחה שבאותו היום 
מתו נדב וכו', ובבט'"ר והכתיב ויהי וכוי קרא משה א"ל אף היא וכו' שבו ביום וכו' ועייייש, ובמדרש רות והא 
כתיב ויהי וכו' א"ל אף היא וכו' שבו מתו וכו ועייייש, ובמדרש אסתר איתיבון ויהי וכו' קרא משה לאהרן ולבניו 
אמר לון אף אינו טוב שבאותו היום מתו וכו' ובכו להם כל ישראל וכו', ובפסי'יר אמרו לו והרי כתב (יהי וכו' מה 
צרה יש בזו אמר לחן שנדב ואביהו עתידים למות, ובתנחומא ל'ג לה וכן ליתא בכיים וכי"א א': 4 שנגנז 
בביניין חבית. בבנין בית המקדש וכדאיתא בתוספתא שם משנבנה בית הראשון נגנז אהל מועד וכו' ועי' סוטה 
שם, וכן בפסיייר שס אמרו לו וחרי כתב ויהי ביום כלות אמר להן מפני שעתיד לגנז מפני בית המקדש, 
ובוי"ר אתיבון ויהי ביום וכוי אמר להן אף היא אינה שמחה שבו ביום שנבנח בנינו של בית נגנז, ובבמיר הגיי 
בדפ"ר וד'ו ויהי ביום וכו' אמר להם וכו' שנגנז בבית הבית וצ'ל בבנין הבית ועיייש בחי' הרשייש, ובמדרש 
אסתר איתיבון ויהי ביום וכוי אמר לון אף הדא וכוי שנננז בו בנינו של עולם וצ''ל בבנינו וכו', וגי' אחרת במדי 
רות והא כתיב ויהי ביום וכו. אמך להם אף היא וכר שבו נגנז בנין בית המקדש שנ' ולא יכול משת לבא אל 
אהל מועד וצ'יע, ובתנחומא ליג לה : 5 שצריך לקרוע שמלותיו. כדכתיב אחריו וימעלו בגי ישראל מעל וכוי ויכן 


6 











לך לך פרשח מא (מב) יד א 405 


כך התחילו הכל צווחין ווי ויהי בימי אחשורוש : רי שמעון משי רי יוחנן (אמר) כל מקום שני 
ויהי משמש צרה ושמחה, אם צרה אין כיוצא בה, אם שמחה אין כיוצא בה, אתא רי שמואל בן 
נחמן וענרה פלגו, בכל מקום שני ויהי צרה וה יה שמחה, מתיבין ליה והכת' ויאמר אלהים 
יהי אור ויהי אור (בראשית א ג), אמר להם עור אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותו 
האור, ‏ אמר ר' יורה אותה האורה שנכראת ביום ראשון היה אדם מביט בה מפוף העולם. וער סופו, 5 
כיון שצפה הקביה ברשעים גנוה לצדיקים ההיר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור ער 
נכון היום (משלי ד ית), מתיבין ליה והכת' ויהי ערב ויהי בקר [יום אחד] (בראשית א ה), אמר 
להם עור אינה שמחה שכל מה שנברא ביום ראשון עתירין להיבלות כי שמים כעשן נמלחו 
והארץ כבגד חבלה (ישעיה גא 6, מתיבין ליה והכת' ויהי ערב ויהי בקר יום שינ* (בראשית א ח) 
יום שלישי יום רביעי וגוי, אמר להם עוד אינה שמחה שנכל מה שנבוא בששת ימי בראשית 10 


ש 


8 ילק' יכעיס כ' טכייז: | 4 עי" לעיל לד 21 וס"כ: - ₪ ע" לעיל 75 88 ולד 108, פקיקפס ככסי פכ''ג (קיייס 6י)/ 
טעופ כנס פל'ס, סגינם י" 6': | 10 לעיל 75 95 : 


1 התחילו--- צווחין] אל (אסתר), התחילו צווחין [ , . . צווחים דְוֶך] , היו צוחין כ, צווחו אי (רות) | *ווי דאכי] 
וויי , וי וויתן, לי לג | אחשורוש | שמעון] ₪ בר (ברבי ן) אבא דפוגכת | משס ך, משום פכת: בשם ונ | 
אמר ל' דוגת | כל] ואג/ בכל דפכת | 2 איו] פא?. - ציה דוגכת | אפ] א?ג. ואפ דפוכת | אין] אל. 
₪ שמחה דפונכת | גר דפוא'גכתי | 8 נחמני א"י | וענדה] פא"4: ענדה וכ; וענדא אית/ וענד ך | 
פלגו] |אנכ, פלגא ךְך, פלג 5 | כל א | ויהי] פואנכי, ₪ משמש דִך | מיתיבין א?, אתיבון ן, התיבין ת | 
והא כת' 8 | ויאמר-- יהי אור] ואגכי. לי דפת | 4 אמר להפ] אנכת . אמר לחן פו: ל ד | עוד] 
עדיין ן, אף אלי, ל כ | אינה] כ הא - דפואגתי | שמחה] פואנכי. ‏ שלימה דת | באותה 
האורה דְןכך], . . אורה פאי | 5 דאמר אכ | ר' יהודה (יודה ך]) ברי (בר דָא: גייד ת) פימון דפואגכת | 
אורה פא1 | ואשון] [את / הראשון דְפא'נכ, הא' ך3 | 6 ברשעים] בדורות הרשעים א?, בדור המבול 
ובדור הפלגה דפ [א'נרת, בדור אנוש ובדור תפלגה ובדור המבול 2 | לצריקים] ₪ לעתיד לבא פא . 
לבוא [גכת | *הולך -- היום דפונכת] וגוי. לא' | 7 מיתיבין א?, אתיבון ן | לית לי א% | ותא כתי ‏ | 
*יום אחד פואנכ] לי לדתי | 8 לון ג | שר דפאגכת] עייין ו: לי ל | אינה] היא -. פואגכי | לשמחה] 
₪ שלימה ך | הראשון [כי: אחד א' | עתיד נכי | להיבלות] 1, לחבלות י, להתבלות וָאַכ: לבלות ך, 
לכלות ך] | 9 *וחארץ -- הבלה דְוגכת] וגו' לא | מתיבין] א'גכ, מיתיבין א?, אתיבון ות | ליה לי אל | 
והכתי לי ן | שני ואנכת: ב' ך | 10 יופ-- וגו] יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום הששי וְךן, יום שלשי 
. . יום חמשי יום ששי [ , 'ום ג' יום ד' יום ה' יום הששי א?, יום ג' . . יום הו' ך', יום ג . . יום ו' ך, ויום ג' ויום די 
ויום ה' ויום ו' א' , שלישי רביעי חמישי ששי י | עוד אינה] עוד היא אינה אנכי, היא עוד איגה ן | שמחה] (ָאַגכי, 
שמחה שלימה ךן, שלימה ך | מה לי ךן | שנברא' ךָ, שנבראת [ן, שנבראו פך, שבוא י | לששת ן | 


אמר החרש אלף וכו', ופי' לעקור כל הביצה לעקור כל השורש וכן לקעקע ביצתן בוייר ובמדרש אסתר ועי' בעמתיל 
עי ביצת: 8 ועבדה פלגו. ודרשה לחצאין, ובויי'ר פי'א הגיי שמעון בר אבא (כ'"ח בדפיר וד'ו) בשם ר' יוחנן אמר 
כל מקום וכוי אם צרה אין צרה כיוצא בה אם שמחה אין שמחה כיוצא בה אתא ר' ישמעאל (וצ''ל שמואל) עבדה 
פלגא כל מקום שני ויהי אין שמחה והיה אין צרה, ובמדרש רות שמעון בר רבי אבא אמר בשם ר' יוחנן כל מקום 
שנאמר [ויהי משמש] צוה ושמחה אם צרה אין צרה כמותה אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם אתא ר' 
שמואל בר נחמני ועבדא פלגא בכ"מ שנ' ויהי צרח והיה שמחת, ובמדרש אסתר שמעון בר בא בשם ר' יונתן 
(וצ'יל ר' יוחנן) אמר כי"מ שני ויהי משמש וכו' אם צרה אין צרת כיוצא בה וכו' אתא ר' שמואל בר נחמן ועכדה 
פלגו כל מקום שני ויהי משמש צרח וכל מקום שני ותיה שמחה, ובבמ"ר פי'ג אמר ר' שמעון בר אבא בשם ר' 
יוחנן כיימ שני ויהי משמש וכו' אם צרה אין צרח כיוצא בה וכו' אתא רשביג ועבדה פלגא בכל מקום שני ויהי 
צרה והיה שמחה ועי' במיי לעיל צר 400, ובתגחומא שמיני ר' שמעון בר אבא בשם ר"י אמר כל מקום שני 
ויהי משמש צרה ומשמש שמחה ואם צרח אין צרה כיוצא בה ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה אבל כל והיה 
שמחה ונר' שציל שם ועי' בעץ יוסףם: 4 שלא זכה חעולם וכו'. כדתני לעיל צד. 21 אורה שנבראת בששת ימי 
בראשית וכו' גנוזח לצדיקים לעתיד לבוא וכו', ומביא מאמר ר' יודרה אותה האורת וכו', ובבמיר הגי' בדו התיבון 
ליה הכתוב ויאמר אלהים יהי אור וכו' אמר להם אף היא אינח שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה 
דאמר ר' יהודה בר' סימון אותה אורה שברא הקב'ה ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם וכו' 
וכיון שראח הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעיל שנ' ואורח לצדיקים 
כאור נוגח הולך ואור עד נכון היום, ובוי"ר שם אתיבון (יאמר וכו' אמר להן אף היא וכו' לפי שלא זכה וכו' באותו 
האור דא"ר יהודה בר פימון אור שברא וכו' ביום ראשון אדם צופה ומביט בה וכו' כיון שראה הקב'יה מעשה דור 
אנוש ומעשה דור המבול שהן מקולקלי' עמד וגנזו מהן הד'"ה דכתי' וומגע מרשעים אורם והיכן גנזו בגן עדן שני 
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ובמדרש אסתר אתיבון והא כתיב ויאמר וכו' אמר לון אף חיא וכו שלא זכה וכוי 
לאותה אורה אמר ריב'פ אורה שנבראת וכו' היה אדם צופה ומביט וכו' וכיון שצפתח הקב'"ה בדור אנוש וברור חמבול 
ובדור הפלגה שהן עתידין לחטוא לפניו עמד וגנזו מהם הה"ד וימנע וכו' והיכן גנזו בג'"ע הה"ד אור זרוע וכו', ובמדרש 
רות וחא כתיב ויאמר וכו' אמר להם אף היא אינה אורה של שמחה שלא זכת וכו' באותה אורֶה שאותה אורת 
שנבראת ביום ראשון אדם צופת מהעולם ועד פופו (כ*ה בדפ"ר וד"ו) וכיון שראה שעתידין רשעים לצאת כדור אנוש 
ואנשי המבול ודור הפלגה וכאנשי סדום לקחה הה"ך וימנע וכו' וגנזו לצדיקים לע"ל שני אור זרוע וכו', ובתנחומא 
שם חשיבו חכמים ויאמר וכו' הרי שמחה אמר להס אף היא אינה של שמחה. לפי שלא זכה וכו' באותו האור 


14 לי ל פרשה מא (מב) יד א 


ויהי בימי אחשוירוש (וסתר א א), ויבקש המן להשמיר וגו' (שפג ), למלך שהיה לו כרם 
וניזרווגו לו ג' שונאים, הראשון התחיל מקטף בעוללות, השיני מונב באשכולות, השלישי מעקר 
בנפנים, כך פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמת א כב). נבוכרנצר החרש והמפגר 
אלף (מיב כר טו), רי ברכיה בשם רי יהורה החרש אלף והמפנר אלף, 4 רבנין אמי כולם אלף, המן 
ביקש לעקור כל הביצה ל השמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וגוי (אסתר ג יג), כיון שראו 


4 יכוט' נדכיס פיי פ' 6', סנסדכין פ"ס ייט פ', סקטל פ' ככס סיס (ס' *י5), ועיי קדכ עולס פ' כייס, פפכי ספזינו 
פי" טכ"ס, ניעין פ''ס 5', כנסדכין 5" 5', פנסועס נס פיי נ': 


1 אחשורוש | ויבקש -- וגו'] להשמיד לחווג ולאבד ₪, ומת צרה היתה שם להשטמיר להווג (להוג כ 
ולאבד דְכתתי (רות), | מה .. שם . . להרוג (להרג 1) ולאכד [' (אסתר) , מה . . ולאבד וגו' א1, ומה . . לאבד 
את כל היהודים ה | למלך] פוגכי. משל למלך דְא', לאת' א?, משל לאדם ך | כיפ] פואנכי/ = 
אחד ד | 2 *וניזדווגו] ונזרווגו ךָאנ כי (אסתר), ונזדוגו פ : וגיזדווג ל ונזדווג ך] , כזדווגו י (רות) | *לו דואנכתי] 
לי לפ | ששה פואנכתי (רות) | שונאין ן | חראשון] הא' א', א' א?, אחד י (רות) | התחיל] אנ כתי (אפתר), 
מתחיל דְָף. ל' י (רות) | מקטיף וֶך, לקטף כ | בעולילות ן | השני פואגת/ והשני כי (רות) והגי די (אפתר) | 
השלישי] נת: והשלישי פכי (רות), הג' א?. ותג' דְא'י (אסתר) | 8 כך] .= אמ' א' | פרעה] ,.. הרשע |, התחיל 
מקטף בעוללות כ, ‏ הרשע התחיל . . בעוללות י (רות)  ,‏ הרשע מקטף בעוללות ' (אסתר) | **הילוד] הילד ל | 
*היאורה תשליכוהו דְואלנכתי] היא' וגוי ל | ננוכד נצר דָת. וגנוכדנצר פ( , נכוכדנאצר א?. ונבוכר נאצר א, 
נבוכדנאצר (וגבוכדנצר כְָ) הרשע התחיל מזנב באשכלות כי | 4 **אלף] ל' ל | רי ברכיה בשם ר' יחודה] / 
ר'.. בשם רי [. .] [, רי . . בשם ר' יודה (יהודה א) אמ' פא ורבנן אמרין כולהון אלף ר' ברכיח בשם רי 
יהודה ורבנן ר' ברכיה בשם ר' יהודה אט' כ. לי ד | החרש-- והמסגר אלף] פואנכ. ל' דת | כלן ת: 
כולהם ן, כולהון פכ: הכל א: שניחם [ | אלף] = המן הרשע התחיל לשרש בגפנים ‏ ר' ברכיה בשם רי 
יהודה אמ' אלו הגליוטים ורבנן אמרין אלו החברין 2 | המן] ₪ הרשע כי | 5 ביקש] התחיל כי (רות) | לעקור] 
לשרש כי | את כל הביצה א1, את . . הביצח כולח ₪[ , את . . הגיגח כולה [, הגפן כלה ך, . . כולה ך], את 
הגפנים י (אסתר), בגפנים כי (רות) | *ולאבד -- וגו' ך] ולאבד . . חיהודים 48, ולאבד עד ביום אחד ן, 
ולאבד א'כתי/; וגוי לא | *כיון-- כך אי] וכיון (כיון כ) שואו הכל כן דְגכת. וניון . . הכל כך א, וכיון 
שראו וכו' ם: לי ל | 


טימיון ביויד כמו לעיל צד 15 ועייייש ופרוסטיגמא לעיל צר 402, ובפי' ב"ר ביא גורס ומפרש והגבו אותו ותעביטותו 
זהו קנס, ובפי' השני בפי' ב'יר חנרפס פי' הגכו אותו הענישוהו קנס תרגום וענשו אותו (דברים כ'יב ייט) ויגבון 
מיניה: | 1 ויהי בימי וכו'. בוייר פייא בדפ"ר ודו הגי' ויהי בימי אחשורוש מה צרה היתה שם שנגזר להשמיר 
להרוג ולאבד משל למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלשה שונאין התחיל אחד מקטף בעוללות ואחד תתחיל לזגב 
באשכלות ואחר מעקר בגפנים פרעה התחיל מקטף בעוללות הדחי דכתיב כל הבן הילוד גבוכרנצר הרשע (בד'/ו נכוכר 
נצר) התחיל מזגב באשכלות חדתי דכתיב החרש והטסגר אלף ר: ברכיה בשם ר' יהודה ורבנן ר' ברכית בשם רי 
יהודה אמר חרש אלף ומסגר אלף ורבנן אמרין זה וזה אלף ר' יהודה בר' סימון אמר אלו תלמידי חכמים רי 
שמואל בר רב יצחק אמר אלו הבולטין (בד"ו הבוליוטוס) ורבנן אמרי אלו חיועציי חמן הרשע תתחיל לעקר. 
בגפנים ביקש לקעקע ביצתן של ישראל בעא למזבן בכל ביעתא הה"ד להשמיד לחרוג ולאבד וכיון שראו הכל 
אחשורוש מוכר והמן לוקח התחילו תכל צווחין נוי ווי ויהי בימי אחשורוש, ובמדרש רות (יהי וכו' מה צרת חיתת 
שם להרוג ולאבד את כל היהודים לְמלך וכו' ונזרווגו לו ג' (ברפייר שלשה) שונאים האחד התחיל מקטף וכו' והשני מזגב 
וכו' והשלישי בקש לעקור את כל הגפנים כך פרעה הרשע התחיל מקטף וכו' נכוכד נצר הרשע התחיל מזגב וכוי 
שנאמר חחרש והמסגר אלף ר' ברכיה בשם ר' יהורת אמר החרש אלף וכו ר' י וח נן אמר כולן אלף ר' שמואל 
אמר אלו הבליוטין ר' יהודה בר' סימון אמר אלו תלמידי חכמים המן הרשע בקש לעקור את כל הביצת אמר זכין 
בביעתה להשמיד וכו' וכיון שראו כן התחילו צווחין ווי הוי ויהי וכו', ובמדרש אסתר ויהי וכו' מה צרת וכו' להשמיר 
להרוג. ולאבד למלך שנכנס בכרם ונזרווגו לו וכוי הראשון התחיל מקטף וכו' השני התחיל מזגב וכו' ות 

התחיל עוקר בגפנים כך פרעח הרשע וכו" נבוכד נצר שחיק עצמות התחיל וכו' החרש והמסגר אלף ר' ברכית 
בשם ר' יודה החרש אלף וכו' ורבנין אמרי החרש והמסגר אלף ר' יודה בר' סימון אמר אלו תלמידי חכמים ור' 
שמואל בר ר' יצחק אמך אלו הבליוטין המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים הה*ד להשמיד (כו' בקש 
לקעקע ביצתן של ישראל בעא דיזבון בכל ביתא וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין וכו', ובאותו הסגנון ובשיבושים 
שונים בכי"כ כך פרעה התחיל וכו' וגבוכדנצר הרשע התחיל וכו' החרש והמפגר אלף (ורבנן אמרין כולהון אלף) 
ר' ברכיה בשם ר' יהודה ורבנן ר' ברכיח בשם ר' יהודה אמ' החרש והמפגר אלף רבנן אמרין כולהון אלף (חמן 
הרשע התחיל לשרש בגפנים) ר' ברכיה בשם ר' יהודת אמ' אילו הגליוטים ורבנן אמרין אלו החבוין המן הרשע 
התחיל לשרש בגפנים כיון שראו תכל כן וכו' ועי' גם גיי הילקוט, ובירושי נדרים שם ג' החרש והמסגר אלף וכו רי 
ברכיה בשם ר' חל בו ורבנין ר' ברכיחה אמר החרש אלף והמסגר אלף ורבנין אמרין כולהון אלף ר' ברכיה בשם 
ר' חלבו אמר אילן החבירים ורבנין אמרין אילֶו הבולווטין וַע' גם בירוש' סנהדרין שם. ובשהשיר שם ברפיר וריו 
החרש והמסגר אלף ורבנן אמרי זה וזה אלף, ובס"ע שם דרשו החרש והמסגר אלף חרש שאחד מדבר והכל 
שותקין מסגר שהכל יושבין לפניו ולמידין ממנו וכו' ועי' בספרי ובגיטין ובסנהדרין ובתנחומא נח שם, ובתנחומא 
שמיני שם מפרש המשל למלך שהיה לו כרם וכו' המלך הוא מלך מלכי המלכים הקכ"ה הכרם שלו הוא ישראל 
שנא' כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ועוד שם החרש והמסגר ההרש מהו אלו שמתפללין תפלת הרש בלחש 
ונוצחין בתפלתן לכל או"ה המסגר שכל אויה באין במסגר מלפניהם וכו' ועייייש, ובמדרש דפיר איתא כאן נבוכדנצר, 
ובד'ו נבוכד נצר בשתי תיבות ועח"ג כאן ולעיל צר 846 וצר 878 ועייע במחיו צר 820 ובסי חסידים ד' ברלין 
צר 482 ובתניך הוצ' גינצבורג דניאל א' א' ייח ב' א', ובכל הספרים כאן החרש והמסגר, ובמקרא כתוב וח חרש 
ועיי במ*י לעיל צר 129 ברייה ראיתי וכו', וברפיר וריו הושמט מאמר ריב בשם ר' יהודת, ובמ*כ הוגה ר' ברכית 





לד ל פרשח מא (מב) יד א 4\(8 


האש שם לו כג), כיון שואו כך התחילו הכל צוחין וי ויהי בימי יהויקים: ויהי בימי 
שפט השופטים ות א א) ויהי רעב וגו' (ש שם), למרינה שחייבת ליפס למלך שלח המלך נכיי 
טימיון לנכותה, מה עשו לו בני המרינה, נטלוהו והכוהו וגכוהו, ‏ אמרו אוי לגו כשירגיש המלך, מה 
4שביקש לעשות לנו עשינו לו, כך אוי לדור ששפט את שופטיו ויהי בימי שפט השופטים: 


2 פיי פסיקפס פכ'"ס (קפ"ב :'), ויקלס כבס פ"ל קיי ז', פנסועס מכ 6מוכ פיי לי, פנסועס טס ס" כ'"נ, מ דכט קסלס 
פ' לך 6כול (פ' זי) := 4 3"3 עו כי: 


והשלך על האש י (רות), והשלך אל חוך האש א?, והשלך על האש אשר על האח [א', והשלך אל האש 
. . על האח וגו' פ, והשלך אל (על ך]) האש עד תום כל המגילה (המגלה ך]) על האש אשר על האח דת ' 
וגוי ל | 1 שואו כך] (י, שואו הכל כך כ: שואו הכל כן פאגת | התחילו] היו כ, לי י (רות) | חכל] כולן 1 / 
לי פא*נכתי (שס) | צוחין פכ, צווחו י (שם) | וויין, וי פ: ווי ווי ת | *ייהי דפוא'גכת] לי לאי | 2 שפוט | 
ויהי] ₪, ומה צרה היתה שם דְךזכןתי (רות), מה . . שם [אני (אסתר) | למדינה] משל ₪ א' | שחייבת] (, שהיתה 
(שהייתח ן) חייבת ךפואנכתי | לופס ת. פפן | **שלח] שילח ל | גביי] ד'וג, גבאי דפאכת עי | 8 טימיון] פ ' 
פמיון וָאַ'נכעי. טימון דִי, טמן ך, ממן תת | *גבותה דפוא!גכתעי] לגנות א?. ליגדלתה ל | 
ומה ו (אפתר) | לו ל' [א?נכי | נטלוהו] א?. נטלו אותו דְפא1נכתרי (אפתר), עמדו עליו ן, לי י (רות) | 
ותכוהו] פוא%, והכו אותו דְא1נכתר'י (אפתר), הכו אותו י (רות) | וגבוהו] וגבו אותו פואיכי: והגבו 
אותו אַנַר?, ל' דת | אמרו] פואנכי. ואחר כך ₪ ד | המלך] ‏ ₪ בדברים הללו דפוא!גכתי/: באלה 
הדגרים א* | 4 כך (כן א1)] פוא כך בימי שפוט השופטים היה אדם (אדם אחד ך]) מישראל עובד עכודה 
זרה (ע"ז ך'ך]) והיה הדיין מבקש להעביר עליו מדת (מידת ךְ!) הדין והיה הוא בא ומלוה את חדיין אמר מה שבקש 
(שביקש ך]) לעשות לי עשיתי לו אמרו דְ, כך בימי . . אדם מישראל . . מכקש לעבור עליו חדין ותיח . . 
ומלקה את . . מה שבקש לעשות עשיתי לו כ, בימי . . היה אחד מישראל עובד עיז היה הדיין מבקש להעביר 
עליו הדין היה . . ומלקה את . . מה שבקש לעשות לי עשיתי לו 1 (אסתר). בימי . . אחד . . עבודה זרה וחדיין מבקש 
לעבור עליו את חדין חיה. . ומלקה את . . מה . . לעשות לי עשיתי לו צווחו כלם ווי י? (רות) | לדור] ואני (רות), 
לו - דפכתי (אפתר) | ששופט דְךן, ששפטו וְאִ'ני, שישפטו פא" | את ל' פ | שופטיו] ך], שופטיהם ךפואי (רות) 
שפטיהם 1 . שופטיו כיון שראו כך הכל צווחין ווי כ, שופטיהם כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי י (אסתר) | 
שפט] 1, שפוט דְוָא'כן | השופטים] כ, השופטים וגו' א!, השופטים (השפטים [) ויהי רעב בארץ דונת | 


כן השלמתי וכמו שהוא במקוא (וסום הפפוק שם והשלך אל האש אשר אל האח עד תום כל המגלה על האש 
אשר ע ל האח, ובח'יג נשתבש), ותפי' דלתות פסוקים ליתא גם בכי"ו ובילק' רות , וכהגי' תלת ארבע פסיקן איתא 
גם בירושי מ"ק שם על שריפת התורה מניין ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה מהו שלש דלתות וארבעה 
תלת ארבע פסיקן וכו' ועי' בבבלי מ"ק שם, וחגי' כיון שהגיע לפסוק וכו' איתא כאן רק ברפוסי' וכיי"ת ובילקוט 
ועח"נ, ובירושי מ'ק שם כיון שהגיע לפסוק החמישי כי יי הוגה על רוב פשעיה מיד יקרעח בתער הסופר וגו', 
ובמדרש רות הגי' בדפ"ר וד"ו ויהי בימי יהויקים מה צרה היתה שם ראיתי וכו' למלך ששלח פ רוס טיגמא שלו 
למדינה מה עשו לו בני המדינה נטלו אותה וקרעוה ושרפוה באש הח"ד ויהי כקרא וכו' שלש דלתות וארבעה תלתא 
ד' פסוקי יקרעה וכו' אל האש אשר על האח ער תם כל המגילה על האש אשר על האח כיון שראו כן התחילו 
צווחי' וו הוי ויהי בימי וכו', ובסגנון אחר בוייר והגי' שם בדפ'ר ודו ויהי וכו' מח צרה וכו' ראיתי וכוי משל לכתבין 
של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שתיו כתבין מגיעין היו בני המדינה עומדין על רגליהון ופורעי' את ראשיהם 
וקוראו' אותם באימה ביראח ברתת בזיע וכיון שנכנסו למדינתו של מלך עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן הה'ר ויחי 
כקרוא יתודי שלש דלתות וארבע (וארבע)) וגו' וכיון שהגיעו לפסוק החמישי היו צריח לראש יקרעה בתער הסופר 

על האש אשר אל האח כיון שראו כן התחילו צווחין ווי ויהי וכו' ועי' גם במדרש אסתר ובתנחומא 
שם: 2 שחייבת ליפם. מפ') למלך שלח וכו' גביי טימיון גבאי ממונה על אוצר של מלך (ועי' בערוך ע' טמיון) 

מה עשו וכו' נטלותו וכו' וגבותו ענשו אותו בממון אמרו וכו' מה שביקש לעשות לנו לגבות ממון ממנו 
עשינו לו כך אוי לדור וכו' ודורש ויהי בימי שפט השופטים ששפטו את השופטים (וכן בב'"ב שם וא'ר יוחנן מאי 
דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו וכו' ועייע מדרש רות ריש פ5'א), והגי' כך (כן) אוי (אוי לו) 
לדור וכו איתא גם בכי"פ וכי"ו וכי"א א' וכיייג, ובפי' ב'יר כיייט וכי"א מפרש ויהי בימי שפוט השופטים מה היו עושים 
כשהיה אחד מהם (כשהיח אדם) עושה דבר שאינו הגון מוליכין אותו אצל הדיין מה שהדיין היה רוצה לעשות לגשפט הוא 
(הנשפט) עושה לדיין אמר לחם הקבייה אתם מאבדין את שופטיכם חייכם אני מעמיר עליכם שופט שאי אתם יכולין לעמוד 
בפניו ואי זה זה מכת רעב שנקרא שופט שנאמר בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשתית אף כי ארבעת 
שפטי הרעים (יחזקאל ה' טיז ויד כיא), ונראה שמפרש כן עפ'י הגי' שבוייר, ושם לשון המאמר ויהי בימי שפוט 
השופטים מה צרה היתה שם ויהי רעב בארץ משל למדינה שהיתת חייבת ליפס למלך ושלח. המלך גבאי טמיון 
לגבות מח עשו בני המדונה עמדו ותלו אותו וגבו אותו אמרו ווי כשירגיש המלך בדברים הללו מה ששלוחו של 
מלך מבקש לעשות לגו עשינו לו כך כשהית אחד מישראל עושת דבר שלא כהוגן היו מוליכין אותו אצל חדיין 
מה שחדיין צריך לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדיין אמר להם הקביה אתם מבזין את שופטיכם הגני מביא 
עליכם דבר שאי אתם יכולין לעמוד בו ואי זה זה רעב ויהי רעב בארץ ועי' גם במדרש אסתר, ובמדרש רות הגיי 
בדפ"ר וד" ויהי וכו' מה צרה וכו' ויהי רעב בארץ למדיגה שהיתה חייבת ליפסי למלך מה עשה המלך שלח 
טמיאון לגבותח מה עשו בני חמדיגח נטלו אותו וחלקוחו וגבו אותו אמרו מה שהיה מבקש לנו עשינו לו כך בימי 
שפוט השופטים היה אדם מישראל עו בד ע"ז וחיה חדיין מבקש לעשות בו דין ותיה הוא בא ומלקח הדיין 
ואמר מה דבעא מעבד לי עכדית ליה אוי לדור ששופטיו נשפטין חוי ויהי בימי שפט השפטים ועח'ג, ובסגנון 
אחר המאמר בתנחומא שמיני ועיייש, והמשל למדינה שתייבת וכו' הובא בענין אחר גם בפסקא ולקחתם לכם 
בפסיקתא פכ'יח ובוי'יר פ'ל ובתנחומא ט*ב ותנחומא אמור ועי"ע במדרש קהלת שם ובערוך ע' פס ג', וכתיבת 


3( 6 


103 לך לך פרשח מא (מב) יד א 


אין וקנים אין נכיאים אם אין נביאים אין הקביה משרה שכינתו עליהם ההיד צור תעורה חתום 
תורה בלימודי (שם ח טז), רי חוניה בשם רי לעזר למה נקרא שמו אחז שאחו בתי כניסיות ובתי 
מררשות, ר' עקב בשם ר' אחא אמר ישעיה וחיכיתי לייי המפתיר פניו מבית יעקב וקיויתי 
לו (שם שם יז) אין לְך שעה קשה כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הפתר אפתיר פני ונו' (רברים לא יח) 
5 ומאותה שעה קיויתי לו שאמר לי כי לא תשכח מפי ורעו (שם שם כא), ומה הועיל לו הנה אנכי 
והילדים אשר נתן לי ייי לאותות ולמופתים (ישעיה שם ות), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו, 
אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותן בניו, וכיון שאחז בתי כניסיות וכתי מדרשות התחילו 
הכל צווחין ווי יהי בימי אחז: ויהי בימי יהויקים (ירמיה א ג), ראיתי את הארץ והנה תהו 
ובהו (שם ד כג), למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למרינה, ‏ מה עשו לה בני המרינה, 4 נטלוה וקרעוה 
0 ושרפוה באש, ויהי כקרא יהודי שלש דלתות [וארבעה] יקרעה בתעו הפופר והשלך אל 


2 עדכט ססליס 3' פיי ", קדל 5מיסו זועס פ'ע: 6 ילק' עכיכי שעיס ס' ע'ו, ספלי ולפסכן פי' לייד, כנסדכין י'ע ני : 
0 יכוט' פיק פי'ג פי'ג כי, פיק כ 6י: 

1 אם אין הנביאים ך' | אין הקב"ה] אין רוח הקדש ואין הקב'ה ו (אסתר), אין רוח הקדש ואין 
בתי כנטיות ובתי מדרשות ואין חקב"ה י (רות),- אין . . הקדש ואם אין בתי . . מדרשות אין הקב"ה 5 | 
עליהם] בעולם י, בעולמו עליהם כ | | 2 חגיא דְכַתִי (אפסתר), חונייא [, הונא פן. חנינא י (רות), 
גחוגיא א | *בשם ר' פַוְאִי] בשם חד ר'י לב. בשם ן, ביר ת. בר ד | אלעזר דפאנכתי: אליעזר ן | 
בבתי 21, מפתחות של בתי א1 | ובבתי גכ | 8 יעקכ] י, ‏ ₪ בר אבין פוני, בר אבא דְן, בשם ו' 
אבא כ | בשם רי אחא] מייתי לח מן הכא ם | וקיויתי לו] וקויתי לו כ, לי דפונתי | 4 קשח] .- בעולם םי 
באומ' כ | מאותה א' | שעה לי י (אסתר) | שכתוג] ְאי, שכתב ם, שכת' דְוְנָכת | בה לי י (אפתר). | 
וגו'] א, ביום ההוא נָ, בעת ההיא דְפת, לי וי | 5 מאותה י (אסתר) | השעה 2 | וקיויתי [, וקויתי א' | 
שנאמר או (רות) | לי לי | ומה מועיל לו , ומה הועיל י (אסתר), ה"ה ן | 6 *ייי--- ולמופתים ד פנתי (אסתר)] 
"יי א, יי וגוי א, ייי לאותות ן, . . ולמופתים בישראל כ, לי ל | אלא -- בניו לי אנ | 7 מלמד -- חכיבין] 
שחביבין ₪ | והיה -- בניו] וחיח . . בניי [, והיה קורא אותם ילדיו ', וקורא אותם (אותן 2) ילדיו פכ, כנניו 
והיה קורא אותן ילדיו מ, ככניו ד | כיון א | בבתי 21 | וגתי מדרשות] ובבתי . . 21. לי י (אסתר) | 
8 צוחין ‏ | וויי ן, ור פ: וי וי ת | ראיתי] פ/ ומח צרה היתה שם -- דְוַחכן, מה . . שפ אנ (אסתו) | 
תוהו ובוהו דְ'אַי | 9 למלך] פוא?גכערי, משל ,-, דְאך | *פרוסטיגמא] פריסטיגמא ל איך?, פרסטיגמא (9/ 
פרוסטוגמא |ף1, פרוסטגמא | עך*, פרסטגמא דְפ/ פווסטגמין [, פרמטגמא ן], פוודוגמא ! (רות) | 
למדיגה] פןאגכי, במדינה דע | לה ל' וא"גכי (רות) | נטלוה] ע. נטלו אותה ְפוא'גתי | וקרעוה] א"גע/ 
וקרעו אותה דְפָוְא'כי | 10 ושרפוה] פא?, ושיפו אותה דְוא'גתי | באש] באש אמרו אוי לנו כשירגיש המלך 
בדברים הללו פַי, וי לנו כי הרגיש המלך . . הללו כ | כקרוא דָיי | שלש] ג' ך! | *וארבעה] וארבע [/ 
וארבע וגו' י (רות), וארבעה תלת ארבע (וארבע (כ) פסיקן פנכ. וארבעה (ודי ד!) תלת ארבע פסוקי ך, וארבעה 
תלת ארבעה פסוקים י (אסתר), וארבעה וד' פסוקי א1. וארבע ארבעה פסוקים ךְן, וארבעה דלתות פסיקו א? | 
יקרעה] [א1. יקרענה פג, ויקרע א?, כיון שהגיע לפסוק (לפסוק זה ך]) היו צריה לראש קרעיה דיןת, כיון.. 
לפסוק הזה היו . . לראש מיד ויקרעה ‏ 2, כיון . . לפסוק חיו . . מיד יקרענה י | *והשלך אל האש * (אפתר)] + 


מדרשות לטה היה אחז דומה למלך שהיה לו בן ומסרו לפידגוגו והיה מבקש להורגו אמר אם אני הורגו אני 

מתחייב מיתת אלא הרי אני מושך את מניקתו מטנו ומעצמו חוא מת כך אמר אחז אם אין גדיים וכו' אם אין 

רועה אין עולם אם אין עולם כביכול כך היהת אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים 

אין חכמים אם אין חכמים אין נביאים אם אין נכיאים אין רוח הקדש אם אין רוח הקדש אין בתי כניסיות ובתי / 
מדרשות כביכול אין הקב''ח משרה שכינתו על ישראל ר' יעקב בר אביי בשם רי אחא מייתי לה מן הדא וחיכיתי -% 
וכוי מבית יעקב וקויתי לו איָן לך שעה קשה בעולם מאותה שעת שאמר לו חקביה למשה ואנכי וכו' פני ביום , 
ההוא מאותח השעת וקויתי לן שאמר לו בפיני כי לא תשכח וכו' ומה את מועיל הנה אנכי וכוי אשר נתן לי יי 20 
וכי ילדיו היו וכו' אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בני, וכתיבת פירגוג ביו"ד כמו 4 
לעיל צד 1 ועיייש במיי, והגי' יונקתו כאן בכייל ושאר כ*י חוץ מכייית - בילקוט בשני חמקומות ומשמע שפיי 
יניקתו וכמו שהגי' בתנחומא הריני מושך מ חי יתו ממנו והוא מת מאליו כך אמר אחז וכו', ושם מסיים זת 
המאמר מה עשה עבר על כל בתי כנסיות ובתי מדרשות וסגר אותם זש'ח צור תעודה חתום תורה בלימודי וכשראו 
כך התחילו הכל צווחין ווי שיתחרב העולם כשבטלו התורה זו היה בימי אחז, ודרשו הפ' צור תעודת וכוי 
אחז שהיה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל ומה הועיל לו לאחז הנה אנכי וכוי ועוי 
בפירש"י ישעית ח' י"ח, ובמדרש תהלים שם איתא ולמה נקרא שמו אחז שאחז אותו מלהביא טובה לעולם ר'א 
שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות מלעסוק בתורה, ובסא"ז שם בימי אחז מלך יתודה היו עשויים דברי תורח וכוי 
עמד וחתם את חתורת וגזר על ישראל שלא יתעסקו בה שני צור תעודח חתום תורה וכו'  :‏ 6 והלא תלמידיו הין. 
מן מלת חיו עד קורא אותן בניו חושלם בכי"יל בגליון בדיו דיתת בכתב הספר, ובספרי שם חדרש לבגיך אלו 
תלמידיך וכן אתה מוצא בכל מקום שתתלמידים קרוים בנים וכו' ועיי סנחדרין שם: | 9 פרוסטיגמא. דת וגזרת'), 
ובכייל איתא פריסטיגמא והגחתי פרוסטיגמא וכיה בערוך ע' פרוסטיגמא בראש הערך וכן בסמוך טימיון ביו'ד : 
0 כקרא יחודי. במקרא כתוב כ ק ר וא, וכאן איתא כקרוא רק במ דרש רפ"ר ובילקוט בשני חמקומות : וארבעה. 


שדק (' 





3 שא .| 1 0 











לך לך פרשח מא (מב) יד א --4%01 


וישובו ויבאו אל עין משפט גגו' (בראשית יד ז) אמר ר' אחא לא באו ליודויג אלא לתוך גלגל 
עינו שלעולם, עין שעשת מידת הדין בעולם הן מבקשין לסמותה, ה יא קד ש (שם שמ) אמר ר' אחא 
הוא כתב הוא שקירש שמו שלהקניה בכבשן האש, וכיון שבאו ברבריים ‏ להזרויג לו התחילו 
הכל צווחים ווי ויהי בימי אמרפל: ויהי בימי אחז (ישעיה ז א), ארם מקדם ופלשתים 
מאחור (שס ט יא). לבן מלכים שנזרווג לו פירגוגו להמיתו אמר אם אהרוג אותו עכשיו אני מתחייב מיתה 
למלך אלא הריני מושך יונקתו ממנו ומעצמו ימות, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין 
תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם, כך היה סבור ברעתו. אם אין קטנים 
אין נדולים אם אין נדולים אין תלמירים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין זקנים אם 


לקטן 75 419  :‏ 8 פע" לעיל 75 819 75 864 5ד 867 75 810 ולד  :882‏ 5 וכוע' סנסדכין פ'י כייס. כִי: 


וי ₪ כ, כך כל העולם . . אלא בזכות אברהם וכיון שבאו להזרויג לו כשדים צוחו הכל וי וי שני ניהי בימי 
אמרפל ומנין שבאו כשדים על דעת כן להזדויג לאברהם שני וישובו פ | 1 וגו'] היא קדש דפאנתי: ליו | 
**אחא] אבא ל | לא לי א* | *באו] בא ל | *יזרויג (] לזויג ל, להזרויג פ: לחיזדווג [, להיזרוג ד!, 
להזדווג ךאכותשי | אלא לי א% | 2 **עולם] אדם ל | שעשת] פוא. שעשתה דְתִי | הן] היו י, הם 
היו כ | 8 כתב] ן, נתוב כ, כתי' ךְא, כת' נת | ניון י (רות) | ברבריים] א'/ ברגרים גכ: נדגרים דן י 
דוום ן, כשדים פי | להזדויג] 5 , להיזרווג [, להזרווג ךְא1ככתי (אפתר), ונזדווגו י (רות) | 4 צוחין פכ | וי פַ/ 
וי ווי ךן | *\הי] לי ל | 4 אום] - מה צרה היתה שם -- ךְפואני (אסתר), \מה . . שם חזתי (חות) | 
5 לכן] פוא'נכי, משל - א'ת | מלך אל | שדויג פ, שנזדוג כ | פידגוגו] ג , פדגוגו דוא?כתי | 
אם] עכשיו = ךן | הורגו אני וָנכ, אני הודגו דְפא''קי, אהרגנו א? | עכשיו] עתה א?: ל' פת | אני 
מתחייב] פא( / אני מחוייב י (אסתר). אתחייב דְא"תי (רות) | מיתה] הריגה ךן | 6 למלך לי א? | אלא 
לי כי | אמשוך א | יונקתו] פואנכי, מינקתו ד | ומעצמו ימות] א?, ומעצמו הוא מת דְפא!נכתי (אפתר), 
ומעצמו מת י (רות), והוא מת מעצמו ן | תיישים] דְ'ואני. תישים 57 (וכן בסמוך) | ואם פואינת | 
7 ואם פוא'כי (אפתר) | ואם וא'כי | בדעתו] ת. ₪ לומר דפא'ני, לאמר ןכ | 8 אין גדולים] וכי (רות), 
לי ְפאנתי (אסתר) | אם אין גדולים] כ, ואפ אין . . 1: ל' דפאגתי | אין תלמידים לי י (רות) | 
ואם פוא'כי (וכן בסמוך). | 


בגי' הילקוט ובכיי'פ וכו''כ ועי' בפי' ב'יר, ובויייר חגיי משל לאותבו של מלך שנכנס למדינה בשבילו חיח המלך נזקק 
במדינה באו ברבריים ונזדווגו לו וכיון שבאו ונזדווגו לו אמרו הכל ווי שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה כך אברהם 
אוחבו של הקבי'ה היה וכתיב בו וגברכו בך ובשבילו חיה הקב'ה נזקק לכל חעולם כולו באו כשריים ונזדווגו לו אמרו ווי 
שאין הקב'יח נזקק בעולמו כמות שהית הה"ר וישובו וכו' אֶמר ר' חייא לא ביקשו לחזדווג אלא לתוך וכו' אמר 
ר' אחא הוא כתיב וכו' כיון שבאו המלכים ונזדווגו לו התתילו צווחין ווי ווי ויהי בימי וכו ועִיי גם במדרש רות 
ומדרש אסתר ותנחומא שם, ובכיי"יל נשתבש אמר רי אבא לא בא וכו' והגהתי א'יר א ח א לא באו וכו' כגיי שאר 
הספרים וכן צ'יל בוייר א"ר אחא לא ביקשו וכוי וכן חועתק בילק' מכירי שם ועי'יע לקמן צר 401, ובערוך ע' הוא הועתק 
וישובו וכוי אל עין משפט אל עין שנעשית מרת הדין בקשו לסמותה היא קדש אמר ר' אחא הוא כתיב הוא. שקידש וכוי 
כיון שראו הכל כן התחילו צווחין וו וצ'יע: 2 שלעולם. בכי"ל נשתכש שלאדם והוגה ביני שיטי שלעולם :/ 4 ארם 
מקדם וכו בוייר שס הגי' ברפיר ודיו מה צרת היתת שם ארם וכו' משל למלך שמסר את בנו לפרגוג ותיה 
פדגוג שונא אותו אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מתחייב ראשי למלך (בילק' מכירי שם ונמצאתי מחויוב 
למלך, ושם חי טייז אתחייב מיתה) אלא הריני מושך את יונקתו (מיניקתו) ממנו ותוא מת מאליו כך אמר אחז אם 
וכו' אין עולם כך אמר אתז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים וכו' אם אין תכמים אין תורת אס אין 
תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקב'יה משרת שכינתו בעילם (ועו' 
בפי' ב'"ר) מה עשה עמד וגעל בתי כנסיות ובתי מדרשות תח''ד צור תעודה וכו' ר' חוניא בשם ר' אלעזר אמר למת 
נקרא שמו אחז וכו ר' יעקב בשם ר' אחא אמר שמעת לת מן הרא (ר' יעקב בר בעיי שמע לח מן חדין קרא) 
וחכיתי וכוי המסתיר פניו וגוי אין לך שעה קשה וכאותה שעה שנאמר בה (שכתוב) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום 
ההוא מאותו שעה וקויתי לו כי לא וכוי מפי זרעו ומה הועיל לו (ומח הועיל) הנה אנכי וכוי אשר נתן לו "יי 
וכי ילדוו וכו' אלא מכאן לתלמידו של אדם שנקרא בנו כיון שראו הכל שאחז וכו' התחילו הכל צווחין וו וי בימי 
אחז וכו', ובמדרש אפתר בדפ"ר וד"ו ומה צרה וכוי למלך שמסר וכו' אם אני הורגו אני מתחייב מיתה למלך וכו' 
מושך מיניקתו והוא מת מאליו כך אמר אחז אם וכו' אין עולם מתקיים כך הית אחז סבור ואומר אם אין קטנים 
אין גדולים אם אין גדולים אין תלמידים אם אין תלמידים וכו' אם אין חכמים אין זקנים אם 
אין זקנים אין תורה אם אין תורת אין בתי כנסיות ומדרשות אם אין בתי וכו' אין וכוי שכינתו בעולם מה עשה 
עמד ונעל כל בתי וכוי שלא להתעסק בתורה הה"ד צור וכו' ר' חונא בשם וכוי ר' יעקכ בר בא בשם ר' אחא 
שמר לה מן הדין קרא דכתיב וחכיתי וכו' אין לך שעה שהיתה קשה לישראל כאותח שעח שנאמר בת ואנכי וכו 
ומאותה וכו' קויתי לו וכתיב כי לא וכוי ומה את מועיל הנה אנכי ובו' אשר נתן לי ה' לאותות ולטופתים בישראל 
וכי ילדיו וכו' אלא מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו וכיון שראו חכל שאחז וכו' התחולו אומרים ווי וכו', ובמדרש 
רות בדפ"ר וד"ו מה צרה וכו' לבן מלכים שנזדמן לו פרגוג אחד להמיתו אמר אותו פרגוג אם אני ממיתו הריני חייב 
למלכות וכו' מושך מינקתו ומעצמו הוא מת כך אמר אחז אם אין גדיים אין צאן אם וכו' אין רועה כך אתז היה 
סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין תלמידים ואפ אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים 
אין בתי כנסיות ומדרשות כביכול אין הקב"ה משרה שכינתו על העולם אלא הריני אוחז בתי כנסיות ובתי מדרשות 

הם הכתוב אומר צר וכו' ר' חנינא אמר למה נקרא וכו' רי יעקב בשם ר' אבין אמר ישעיה וחכיתי וכו ש 

שעה קשה כאותה שעה ואנכי הסתר אפתיר פני בעות"ז ומאותה שעה וקויתי לן שאמר כי לא וכו' מה הועי 
לו הנה וכו' וכי ילדוו היו והלא תלמידיו היו וכיון שאחז וכו' התתילו צוותין וו חוי ויהי וכוי, ואלו חמאמרים 
גסררו גם בירושי סנחדרין פ'י והגי' שם ר' חוניה בשם רי לעזר למה נקרא שמו אחז שאחז בבתי כניסיות ובבתי 

.8ללאז 6708016 26 


00 "לוה פרשה מא (מב) וד א 


בירינו מן הנולה כל מקום שני ויהי ביטי צרה, אמר ר' שמואל בר נחמן חמשה ויהי בימי הפ 
ויהי בימי אמרפל, עשו מלחמה, לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו עלה המלך נוקק 
למדינה, כיון שבאו ברברים ליורויג לו אמרו אוי לנו שאין המלך נוקק למדינה כמו שהוא למור הה"ד 


1 מן הגולה] פא'נכי, מהגולה דואת | כל] אכי. בכל דפונת | בימי לי פן | צרה היא א?, לשון צרה 


היא ף | אמר ר' . . נחמני א?י, ר' . . בר' נחמי משום ר' יונתן אמ' פ | חמשה ויהי-- הם] חמשה הס כי, . . הן םי 


וחמשה הם [ג, - . הן דחת. וה' הן א?, והם החמשה א! | 2 עשו] ומה צוה היתה שם -- דְפוג/ מה.. 
שם - חאי | לאוהבו] פואכשי. משל - דת | שוי] דר א | עלח-- נזקק] כ, עלה . . ונזקק פנ/ היה 
המלך נזקק אשי נזקק המלך דת | 8 כיון] כי, וכיון דפונתש. עד א'. ל א | *שנגאו דפוא:נכשי] 
שבא לְִן, באו א | ברברים] א?. "יים פא'ן: הברברים 2, זיים י, בדברים דְתש, דייס 1 | ליזרויג] 3/ 
להזדויג ם, להיזדווג ן, להזדווג א להזרוג א?. ונזרווגו שי. ליזקק דך] | אמרו-- לנו] התחילו הכל צווחין 


ווי לנו כ, התחילו . . וי י | נזקק עוד י (אסתר) | כמו שהוא למוד] א'נך, כמו שתיה לימוד [, כמו שהיה 


נהוג א?, מעתה ו, כמו שהוא היה נזקק לה בראשונה כ', כמו שהוא למוד להזקק לה בראשנה התחילו הכל 
צוחין וי וי פם. כמו שהוא למוד אם נהרוג את אוהבו ך' כמו. . אם נהרג אותכו ך] | ההייד וישובו] כך העולם לא 
נברא אלא בזכות אברהם כיון שבאו כשרים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי = י (רות), כך . . אלא בשביל אברהם 
כיון . . כשדיים . . צווחין ווי ,= ' (אסתר), כך . . אלא: בזכותו של אברהם אבינו כיון . . כשדים ונזרוגו . . צוותין 


ר' תנהומא וו' הייא אמרין לה ור' ברכיה בשם ר' אליעזר המודעי המדרש הזה עלה בידינו 
מן הגולה בכל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה אמר ר' שמואל בר נחמן וחמשה הן (ובילק' מכירי ישעיה 
זי אי הועתק מנייר ר' תנחומא וכו' אמרין לה ור' ברכיה בשם ר' אלעזר המודעי המדרש הזה וכו' כל מקום שנאמר 


ויהי צרה הוא ר' ישמעאל בר נחמן בשםר'נתן המדרש הזה עלה בידינו מןהגולה כל מקום שנאמי 


ויהי צרה הוא ר' ישמעאל בר נחמן המדרש הזה עלה בידנו מן הגולה כל מקום שנאמי ויהי 
בימי צרה הוא אמיר ישמעאל בר נחמן וחמשה בימי הן) ויהי בימי אמרפל וכנ' ויהי בימי אחז וכוי ויהי בימי 
יהויקים וכו' ויהי בימי אחשורוש וכו' ויהי בימי שפוט השופטים וכו', ובמדרש רות הגיי ר' תנכהומא אמור ליה 
ר' חייא רבה ור' ברכיה ברי אל יעזר (כ'יה בדפיר וד"ו והוגה במ'יכ) המדרש הזה עלה וכו' כל מקום 
שנאמר ויחי צרה רַ" ח ייא רבה כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה וכו' ר' שמואל אמר חמשה בימי 
הם ויהי בימי אמרפל וכו' ויהי בימי אחז וכו' ויהי בימי יהויקים (כו' ויהי בימי אחשורוש וכו' ויהי בימי שפוט 
השופטים וכו', ובמדרש אסתר הג" ר' תנתומא ור' ברכיה ור הייא רבה בשם ר' אליעזר 
פתוין המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה ור' ש מואל בר גחמן 
בשם ו'יונתן פתר מדרש זה עלה בידינו כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה אמר ר' 
שמואל בר נחמן וחמשה הן ויהי בימי אמרפל וכו' ויהי בימי שפט השופטים וכו' ויהי בימי אחז וכנ' ויהי בימי 
יהויקים וכו' ויהי בימי אחשורוש וכו', ובבמי"ר פייג הועתקו המאמרים מן אמר ר' שמעון בר אבא בשם רי יוחנן 
וכוי אתא ר' שמואל בר נחמן ועבדה פלגא וכו' ועוד שם פ'י הועתק ממגילה שם אמר רי לוי כל מקום שגאמר 
ויהי אינו אלא לשון צער וכו', ובתנחומא שמיני שם ר' תגהומא ור' הייא רבה ור' ברכיה בשם ר' 
אלעזר אמר כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צרה ר' שמואל בר נבהמני בשם ר' נתן המדרש 
הזה עלה בידינו מן הגולה כל. מקום שנאמר וי הי ב ימי לשון צרה וחמשה הם יהי בימי אמרפל וכו ויהי 
בימי אחז וכו' ויהי בימי יהויקים וכו' ויהי בימי אחשורוש וכו ויהי בימי שפוט השופטים וכו' ועי' השינויים וההוספות 
שם, ובסגנון אחר בפסייר פ"ה אמר ו' הייא בו' אבא בשם ר יוהנן המדרש הזה עלה בידינו מ ב ב 

כל מקום שכתוב ויהי אין צרה כיוצא בה אמר ר' שמעון בר' אבא בשם רי יוחנן משמש זו וזו בכל מקום שכהב 
ויהי בימי אין צרת כיוצא בה ויתי בימי אחשורוש יש צרה גדולה מזו ויהי בימי שפוט השופטים יש צרה גדולה 
מזו וכן כולם (בכל מקום ויהי אין שמחת כיוצא בה ויהי אור יש שמחה גדולה מזו ויהי ביום השמיני וכו' וכאן 
ויהי ביום כלת משה יש שמחה גדולה מזו את מוצא אמר ר' שמואל בן נחמן בכל מקום שכתכ ויתי אין צרת 
כיוצא בה וכל מקום שכתב והיה אין שמחה כיוצא בה וכו', ועוד שם בפ"ז א"ר שמעון בר אבא בשם ר' יוחגן 
כל מקום שכתב ויהי יש בו שמחה ויש בו צרה ואימתי שהקריבו הנשיאים וכו', ובבכלי במגילה שם אמר 4' 
לויואיתימא ר'יונתן דברזה מפורת ב'דינו מ אנשי כנסת הגד ולה כל מקום שגאמר ויהי 
אינו אלא לשון צער ויהי בימי אחשורוש וכו' ויהי בימי שפוט השופטים וכוי ויהי כי החל וכוי והכתיב ויהי ביום 
השמיני וכו' אמר ר ב א שי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער חמשה ויהי בימי הוו 
ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויחי בימי אמרפל ויהי בימי אחז ויהי בימי יהויקים, ושם גסמכו 
מאמרי ר' לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו וכו' דבר זה מסורת בידיגו מאבותינו מקוס 
ארון אינו מן המדה וכו' ועי' בדיים ויומא כ'א א' וב'יב צ'יט א', ובסגנון זה גם בירושי רייה פיב נ''ח ב' ולמה 
קיבלן רבן גמליאל שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך וכו' ובמדרש הגדול עמו' 609 דורשי אגדות אומרין 
מסורת היא בידן שבאותו הפרק שיצא יוסף מבית האפורים מת יצחק וכו', וכהסגנון שלפנינו עלה בידנו מן תגולת 
גם בירוש' מגילה פ"א ע"א ב' שעלה בידם מאשור וכוי ושם ר"ה פ'א נ*ו די שמות חדשים עלו בירם מבבל וכוי 
אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל וכו' ועי' לקמן פמ''ח, והסגגון שאמר וכו' משום רבופיגו שבגולה עי' במאמר שחעתקתי 
במ"י לעול צד 878 מתנחומא מ'ב חיי שרה ועייע במ'ע האנגלי חלק כ' צר 575 ובאגהית היא צר 192 
ובאגה/'א ח"יא צד 589, ובילקוט ר' עייב קיטע כל האגדה ורמז כדכתיי בריש מגילת אסתר ועיי גם מאמר רשב'ינ 
וחמשה הן וכוי לעיל צר 274: 2 עשו מלחמה. כלו' מה צרה היתה שם עשו וכוי, ובזה הסגגון בכי"ל גם ויהי 
בימי אחז ארם מקדם וכו' ויהי בימי יהויקים ראיתי וכו' ויחי בימי שפט השופטים ויהי רעב וכו' ויהי בימי אחשורוש 
וגוי ויבקש המן וכן , והגי' מה (ומה) צרה היתה שס איתא גם בוייר ומדרש רות ומדרש אסתו, ובתנחומא טת 
צער היה שם, וכל הבבות במאמר רשביג בסגנון אחד שמביא תחלה המשל להדרש ומסיים התחילו הכל צוותיי 
וכוי (ורק בהדרש (יהי בימי שפט וכו' מסיים כך אוי לדור וכו'), ובענין המשלים במאמרי רשביג עיי ציעגלער 
קעניגסגלייכניססע צד 208 צר 424 צר 127 וצד 147: 8 נזקק למדינה, עושה להס טובה ונושא להם פנים 
בשבילו: ‏ כמו שהוא למוד. כלוי אם יהרגו הכרברופ!) את אוהבו, וכן הלשון ממועט הה"ד נישובו וכו ומפרש 


6 ל 











לך לך פרשח מא (מב) יד א 99 


בם לאחיי [ר'א חרב פתחו רשעים זה אמופל וחביריו ויהי בימי אמרפל] : 

ר' שמואל פתח גם זו רעה חולה כל עומת שבא כן ילך (קהלת ה טו) אמר רי שמואל ב 
כמה דאתא בחליטין כן הוא אויל בחליטין, אמר ר' אבין כשם שפתח בארבע מלכיות כך חותם בארבע 
מלכיות, את. כדר לעמר מלך עילם ותרעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך 
אלסר (בואשית יד ט) כך חותם בארבע מלכיות מלכות בבל ומלכות מרי: ומלכות יוון ‏ ומלכות אדום, 5 
רי. פינחס אמר משום ר' אבון והמה לא ידעו מחשבות ייי ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר 
גרנה (מיכה ד יב) למה כל אלה חברו (בראשית יד ג) כדי שיבואו ויפלו ביר אברהם ויהי בימי אמרפל וגו': 

ויהי בימי אמרפל ר' תנחומה בשם ר' חייה רבה ר' ברכיה בשם ר' אלעזר זה מדררש עלה ג 


1 פנסוע6 פ"3 לך לך ק" ז', פנסועס טס פיי ]': 2 "לקוע כ' ע''3, עדכט קסלם פ' ונס זו (פ' ט"ו) : 6 ילק' מיכס כי 
פקניב, ינק' פכיכי פ''ע כ'יי: 8 ילק' כו כ' פקליו, ייקי סססכ כי פפכע"ד, ויקכל כנס פיייס יי ז', מדכט לופ פפיתפס, מדכט 
סססל פ"0, במדבל כנס פייג סי סי פ'יי סיי ס', סנסונס טטיני ק" עי, פסיקסס ככסי פ''ס (ייט ב') פיז (כייז ב'), מגולס *. כִ' : 


1 גם] בהם וךן, ל' פכ | לאחיי] ן, לאחי דְא'נכימ/ כאחי פא"ת | *ד'א -- ושעים [א'] דא חרב 
פתחו ך], ד'א . . פתחו רשעים ודרכו ךְ, ד"א .. ודרכו קשתם גכ ד'א ההוב פ, לי ל | *זה-- אמופל 
וחביריו א!כף] זה. . וחבריו [, זה אמרפל מלך שנער וחביריו [, זה אמרפל ם: לי ל | *ויהי -- אמרפל דות] 
ויהי . . אמרפל מלך שנער א'כ', שני ויהי. . שנער ן, לי לפ | 2 שמואל] ץ, - בר שילת דְגת, בר חילת פוכ, 


בר חולת א | גט] ד*פאנכי. וגם דוע | *:ל עמת-- ילך דוא?גכע] כל עמת . . ילך פא1, וגו' ל | שמואל] פענ/ 
₪ בר שילת דֶָב, בר חילת ן, בר חולת א, בר נחמני [ | 8 דאתי א', דאתת ₪ | בחליטן כ; בחליטו [14, 
בחלוטין ע, בחילהן ן | כך וא'כעי | הוא לי פאת | אזל וא'נע | *בחליטין דפאתי] בחליטן לכ 
בחליטו נָך!, בחלוטין /. בחילהן ן | אבין] פחאנכער*. אבון דת/ אבא ן | שפתח] - העלם וא | 
בארבע] פוגכתעי. בד' דָא (וכן- בסמוך) | חותם] א', חתם א?, חתום ע. אינו חותם אלא ךְפוגכתי | 4 את] 
פתה בד' .= ₪ | כדר לעומר דְתי, כדרלעמר פוא + כדרלעומר אכ | *ותדעל -- אלסר דפוגכת] וגו לא? | 


5 כן א%, וכן א' | חותם] א', חתם א?. אינו חותם אלא דפוגכתי | גאובע] וגכתי. בדי דפא | מלכיות] 
₪ שעתידין לשעבד בבניו ₪ | שלבבל כ | מלכות אנכ, (וכן בסמוך) | מדיי [, שלמדי ₪ | יון | אדום] 
עשו ך] | 6 פינחס] מנחם ן | אמר-- אבון] בשיר איבו אמ' א, בשם ר' אבהו מ, בשם (משום פ) ר' אבין 


איובו ", איגו פת/ אבהו [כ) פתח דפונכת | המה ך'פנכי (מיכה) מ/ והפ א/ הם ן | 7 חגר] אי 
₪ אל עמק השרים ךְפונכתימ | שבואו ויפלו] שיפלו א | 8 ניהי] דיא ₪ דןת | ר' תנחומא בשם ר' חייא 
. . אלעזר [, ר' תנחומא בשם ר' חייה רבה בר ברכיה . . אליעזר ן, ר'. . בשם ר' חייא רבה ור' ברכית . . רי 
אליעזר ך]) אלעזר ךיך], ר'. . בשם ר' חייא ר' ברכיה . . אלעזר י, ‏ ר' תנחומא אמ' ף, א"ר תנחום א1. רי 
הנחומא א%, אמי ר' יונתן ד | זה מדרש] פןחאנכ.: זה המדוש דִך]/ מדרש זה י | 


שם א"ל והרי אני איני שוה כאחד מהם: 1 ד"א חרב פתחו וכו'. בכיייל ליתא, והשלמתי המאמר הסוגר להסמיך 
הפתיחה לפ' ויהי בימי אמרפל ועח"נ, אכן יש לפקפק בזה הסיום שאין מדרכי פתיחות כאלו לדרוש במאמר הסוגר 
מה שנדרש כבר בתוך הפתיחה, וצריך לפרש שר''י בשיר לוי השתמש בכל הסיפור ובהדרש של ר' אליעזר חרב 
פתחו וכו' זה אמרפל וכו' לפתיחה לפרשה שלפנינו ועי' גם באגה'א חב צר 899, ובסגנון זה הדרש גם מאמר 
ר'יי בשייר לוי לעיל צר 915 חרב פתחו וכו' זה קין להפיל עני וכו' זה הבל וכו', ובאלו הדרשות השתמשו בתנחומא 
מב ותנחומא לך לך סי' ז', ושם איתא כך פתח ר' תנהומא בר אבא חרב פתחו וכו' חרב פתחו רשעים זה קין 
וכו' דייא חרב פתחו רשעים זה חנון בן נחש וכו' דייא חרבם תבא בלבם (ד'א חרב פתחו רשעים) אלו ארבעה מלכים 
אמרפל וחבריו שעד עכשיו (שעדיין) לא היתה מלחמה בעולם ובאו (באו אלו) ופתחו בחרב וכו': | 2 ר' שמואל 
פתח. וכיה בערוך ע' חלט ב' רייש פתח וכו' א"ר שמואל וכו בלי שם אביו (ועיי במ"י לעיל צד 890 בד'ייה אמר 
ר' לעזר) ואינו מוכח איזה ר' שמואל בעל הפתיחה; והוא מביא בענין הפתיחה מאמר. ר' אבין כשם וכו', ובמדרש 
ת המאמר סתמי וגם זו רעה וכו' כן ילך הא היך מה דאתא בחליטין כן ייזיל ליה בחליטין וכוי, וכהגיי רי 
שמואל ב ר ש יל ת מפרש בפי' ביר כיי'ט רי אבין פליג על רי שמואל ב''ר שילת וכוי ויש לפקפק בגי' זו ועח'ינ 
וכנ' לא הובא שם אמורא זה עוד במדרשים ועי' באגה'א ‏ חיג צד 621: גם זו. במקרא כתוב וגם ועח'נ 
ובמ"י לעיל צד 129 בדה ראיתי וכו': ‏ 8 כמה דאתא בחליטין. תרג' לבבות (שיב יג וי ח') חליטתא ועיי בערוך 
שם, ומשמע פי' המאמר כמו שכתב במיכ כשם שהאדם בא לעולם וך וחלש וצריך למאכלים דקים כן לעת זקנתו 
נעשה רך וחלש וצריך למיני חלוטין ומאכלים דקים, ובפי' ביר כי"ט גורס ומפרש כשם שהוא בא בחליטו בחטיפה 
שחטפו ווכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי ואף כל רכוש סדום ועמורח ואת לוט ואת רכושו [לקחו] והלכו 
להם כן \לך הוא אזיל בחליטו בחטיפה שבא אבוהם והציל את כל השביה וחטפה מידם ועי' גם בפיי 
הנדפס: | כשם שפתח וכן'. > כשם שבאו ארבעה מלכים על אברהם כך עתידין ארבע מלכיות לחזדווג לבניו 
ולהשתעבד בהם (מפי' ביר כיייט), וכן דרשו לקמן פמ"ד והנה אימה חשכת וכו' בארבע מלכיות \עייייש, וכתגיי 
כשם שפתה ה ע ול ם בכי"ן וכוי'א א' ובי מפרש בלק"ט כשם שבתחלת העולם התחלו ד' מלכיות כך בחיתומו של 
ד' מלכיות בתחלה אמרפל וכו' ובסוף העולם ד' מלכיות בבל ומדי (יון ואדום וכו',. ובדרש שפתח בד' מלכיות 
הובא לנכון הפסוק בראשית ייד ט' (ולא הפ' ויהי בימי אמרפל וכו') כמו שהיה המאורע ובארבע עשרה שנה בא 
כדרלעמר והמלכים אשר אתו וכו' ויצא מלך סדם ומלך עמרה וכו' ויערכו אתם מלחמה וכו' את כדרלעמר מלך עילם 
וכו' ויקחו את כל רכש פדם וכו' ויקחו את לוט וכו' וישמע אברהם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וכו', וכתיבת 
כדר לעמר בכי"ל בשתי תובות וכן למטה בפי' ד' ובסי' ו', וכיה בדפ"'ר ודו ובילקוט ועי' במנחת שי ובמה"ו צד 
6 ובתנ"ך הוצ' גינצבורג: = 6 ר' פינחס אמר וכו. \ כייה בכיייל ונ'ל שכן הגי' הנכונה, ולפי' הגיי ר' פנחט 
וכו' פתח וכו' שתי פתיחות כאן וחסר הפיום לפתיחה הראשונה : 8 ר' תנחומא וכו'. כל האגדת הארוכה עס כל 
הטאמרים שלפנינו בסי' גי נסדרה גם בוייר פייא ובפתיחתא במדרש רות ובמדרש אסתר, ובוייר הגיי בדפיר ודו 


1-08 להולך פרשה מא (מב) יד א 


ברי ליעזר שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר, נפלה פרתו ונשברה, למוכתו 
נשברה פרתו, ברח והלך אצל רבן יוחנן בן זכיי והיה אוכל קוווות אדמה עד שעשה פיו 
ריח רע, הלכו ואמרו לרבן יוחנן בן זכיי ריח פיו שלוי אליעור קשה, אמר לו כשם 
שהבאיש ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מפוף העולם וער סופו, לאחר ימים עלה 
אביו לנדותו מנכסיו ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינה. יושבין לפניו, כן ציצית הכסת וניקודימון בן 
גוריון ובן כלבה שבוע, והיה דורש זה הפסוק חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה אמרפל וחכיריו, 
להפיל עני ואביון (שס ש) זה לוט, לטבוח ישרי דרך (שם שם) זה אברהם, חרבם תבוא בלב2500 
(שם שם טו) ויחלק על יהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו' (בראשית יד טו) , אמר לו אביו לא עליתי 
בני אלא לנדוחך מנכסיי, עכשיו הרי כל נכסיי נתונים לך כמתנה, אמר הרי עלי הם חרם, אלא שווה 
5 עי גיטין כיר סי, 6יכס ככסי פ"ב. פ' סיו 5כיס (6' ס'), | עדכט קסלם פ' טוכס סכמס (ז' י"6): 


1 אליעזר פָוָא, אליעזר בן הורקנוס דְכְתִימ | שתיו -- במישור] שהיו . . חורשין בבקעה מ, ל' א | 
והוא היה מַי, שהיה א | נפלה פרתו] גכ, ‏ נפלה . . דפואתמ. ל'י | נשברה] .- וגלה א!, וגל 
פרתו י | הלטובתו נשברה פותו פ[5, ונשברתה לטובתו 'י, אמר (אמר לו ךָ) לטובתי נשברה 
פותי דְוֶ], ואמ' לטובתה נשברה וגל פרתו א | 2 בוה ל' אמ | הלך] נימ; הלך א', והלך 
לו דפוכת/ הלך לו א | רבן] ר' אכ | קזות א'. קוזויות ךן, קורזיות ם | 2 שנעשה פיו אין]/ 
שהיה בפיו + | 8 **אליעזר] אלעור ל | קשה] פואגכים: ₪ לו דת | לו] להם ן | 4 שתבאשת ו | פיו ן | 
לתורה א' | יהיה] יהא פָא', לי אלי | ריח פיך כ, ריחו ן | יהא הולך + | 5 **מנכסיו] בנכסיו ל | מצאו ן, 
ומצאו שהיה י, והיה א" | דורש] ₪ בבית המדרש ₪ | וכל גדולי י | המדינה [|אכי, המשנה ₪ | יושבין 
לי א | בן לי י | ציצית] ונכמ. ציצת דפאתי | הכסף וג | ונקדימון דפא'כתמ. נקודימון ן, ניקדומון , 
נקדימון א%* | 6 גריון כ | וגן] בן וָא". לי 1 | כלבה] ן: כלבא דְפאכתימ. וכלבא ן | והיה דורש] אי 
ומצאו יושב ודורש דְפנכתימ | זה הפפוק] הפסוק הזה דְפונכתימ. הפסוק א?, ל' א1 | ודוכו 
קשתם] פא'נגכי, גו ך, ל' ואת | וביריו לי א | 7 ואביון לי פן | בלבם] ,- וקשתותם 
(וקשתתם ף) תשברנה פוחזכ | 8 בני לא עליתי פם. - . לכן ן, . . לכאן דגת. בני עליתי א, . . לכאן ם, לא 
עליתי לכאן י | אלא לי אכ | מנכסיי] [נ, מנכסי דפאכתים | עכשו] וענשו פ. עתה א. לי ימ | הרי 
לך י | כל נכסיי] ן1, כל נכסי דְפא"כת. כולן י, הפ א'מ | לך] לך עכשיו כולם מ. לי י | במתנה] [א'ל, 
מתנה דָא?, ל' נכתם | הריני בהם [ | עלי הם] הפ עלי דא1כ, הן עלי וא'י, עלי פנ, הפ התמ | חום 
עלי תמ | אלא] פואנכי'מ. ואיני אלא ך, ואין לי תת | שווה] ג, שוה דונכתי, שוה אני פ, ששוה א1/ 
שאשוה מ, שאני א | 


1 והוא חורש בהר. שקשה לחרוש שם ונפלה פרתו ונשברת רגלה ולטובתו נשברה שברח והלך אצל ריב'ז ללמוד תורה/ 
ובאדר"ג ובפדר"א איתא והוא היה חורש בטרשין ועיי לעיל צד 227 : 2 קוזזות אדמה. רגבי אדמה, וכן במעשר שני פיה 
מא כרם רבעי מציינין אותו בקוזוות אדמה ועי' בערוך ע' קזו, ולמייש שם ובלעז בולן עיי גם במ"י לעיל צד 121 
בד'ה בולין. וכו', ובאדר"נ נויא שם כשהוא הולך בררך ראה אבן הרימה ונטלה ונתנה לתוך פיו (יי'א גללי הבקר היה 
ועי' בתנחומא מ''ב שם: 4 כך יהית ריח תלמודך. בכיייל הושלמה מלת ריח ביני שיטי, ובאדרינ נו'א שם אל כשם 
שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה, ושם בנו''יב כשם שעלה ריח פיך לפני כך תהא משנת פיך יוצאה 
מפוף חעולם ועד סופו, ובפרר"א כשם שעלת וכו' כך יעלת ריח חקי תורה מפיך לשמים וכו': לאחר ימים וכו'. 
באדר"נ נויא שמע עליו הורקנוס אביו שהיח לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך ואדיר אליעזר בני מנכסי 
אמרו אותו היום ריב''ז יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו וכוי, ושם בנו'יב ובפדר/א אמרו בניו 
הורקנוס לאביהם לך (לך לירושלם) ונדה את (את בנך) אליעזר מנכסיך עלה לירושלים לנדותו מנכפיו (ועלה לירושלם 
לנדותו) ומצא שם יום טוב לריב"ז וכל (והיו כל) גדולי חמדינה מסובין (סועדין) אצלו וכו', ובתנחומא מ'יב עשה לפני 
רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים וכו' וחיו אחיו של ר' אליעזר אומרים לאביהם ראה אליעזר בנך מה 
עשה הניחך והלך לו לירושלים אוכל פטומות וכו' אנחנו נתננו נפשינו עליך ולא הנחנוך והוא לא בא לראות בצרתך 
ועכשיו אִָם שמע שאירע לך דבר הוא עתיד לבא אלינו ולחלוק עמנו באותה שעה אמר להם בכך וכך אונו יורש 
ממני כלום וכו': ‏ 5 בן ציצית הכסת. וכייח בפדר'א בן ציצת הכסת ומפרש שם ולמה נקרא שמו בן ציצת הכסת 
שהית מוסב למעלת מגדולי ירושלם, אכן בארריג נו''ב הגי' ציצת ה כ סף וכו' ולמת נקרא שמו בן ציצת הכסף 
אלא שהיה מיסב למעלה מכל גדולי המדינה, וגם בכיש וכיייג הגי' כאן בן ציצית הכסף, ובאדר"ג נוא שם בן 
ציצית הכסת וכו' ולמה נקרא שמו ציצית הכסת שהיה מוסב על מטה של כסף בראש כל גדולי ישראל, ונראה 
שציל גם שם הכסף בב' הפעמים, וכן הובא בפי' ב''ר כיייט באבות דר' נתן מפרש. ציצית הכסף לפי שהיה מיסב 
על מטות זהב וכסף נקרא ציצית הכסף ועי' גם בפיי ב'יר חנדפפ, והשם ניקודימון. מללי!), ובאדר"ג נויא דרשו 
ולמה נקרא שמו נקדימון בן גוריון מפני שנקדה לו חמת בעבורו וכו' ולמה נקרא שמו כלבא שבוע שכל תנכנס 
לביתו רעב ככלב היה יוצא מביתו שבע וכו', וכן בגיטין שם חוו בה הגהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון ובן כלבא. 
שבוע ובן ציצית הכסת נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב 
ככלב יוצא כשהוא שבע, ושם בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות איכא דאמרי שהיתה כסתו 
מוטלת בין גדולי רומי ועי' בפירשיי שם ועיייע באיכייר מייב שם והיו בירושלים ג' עשירים וכו' בן ציצת הכסת ובן 
כלבא שבוע ונקדימון בן גריון וכו' בן ציצת הכסת שתיו ציציותיו נגררים על גבי כרים וכסתות וכו', ובאיכ"ר דפיר 
ודו נשתבש והוון בירושלם ארבְעה בוליוטין בן ציצת ובן גוריון ובן נקדימון ובן כלבא שבוע,. וכן במדרש קהלת 
שם בדפ"ר וד"ו שם ארבעה בוליוטין היו בירושלם בן ציצת חכסת ונקדימון ובן גוריון ובן כלבא שבוע: ‏ 9 א 
שווח בם. אהיה שוה בנכסים לאהי ועה"נ, ובאדר"'ג נו''ב. שם א"ל מוצל אני עד שאני שוה לכל אחד בהם, ובפרר'א 


000% (ג 








לך לך | פרשת מ מא (מא מםב) | < שא וד א 07| 


סימן מב מה פלטיה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם כך כניך מבלים את כל 
אומות העולם והם קיימים לעולם : 

יז קום התהלך בארץ ונוי חני הילך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהילך י 
כדברי ר' ליעזר ‏ שהיה. רי ליעזר אומר קנה הילוך , וחכמים אומרים לא קנה עד שיהלך, אמר רי 
יעקב טעמ' דרי ליעור קום התהלך בארץ : | ל 


פרשה מא (מב) 
וך א) ויהי בימי אמרפל וגו'. ר' יהושע בשם רילוי פתח חרב פתחו רשעיפם וגו' (תהלילו יר) מעשה א 


8 ילקוט כ' ע'יס, פופפפס ככל כפכס פ"כ , יכוט' קיקוטין פ''6 כיט די כי גי, כנס בסכס ק' 5', עדכט כוס פ' חלס 
לפכיס (די ז') : | || 6 ילקוע | כ' ע", ילק' עכיכי פסליס מז קיי כי, | סדכיכ כויש פ'ו | כויב. פיי'ג, סנסועס ענ לך פך 
סי" ", פרכייס פ''ס פ'"ב : 


פלטיה] ונמ -יא פחאיכי דייה דאית | מכלה פנכים | העוגרים והשבים מ], עוברים ושבים א | 
לעולם ל' ככתי | בניך) ישראל א' | מכלים י, מכלין פגכמ | את כל] את פהזגמי, כל א, לי כי (שם) | אומות = 
העולם] דְ'פןא'נ כי? (שס), האומות העולם דְאָ?. האומות '1, המלכיות מן, מכחישי השם ךן | 8 וגוי] לארכה ₪/ 
ולרחכה ונכשי: ל' דאת | תגא כ | הולך וא'נכ ‏ | בין לרחבה] לארכה ולרחבה א | שהילך] 1, 
שחלך דפאכתשי. שהולך ן | 4 כדגרי ר' ליעזר] כדברי ר' אליעזר דְפוא?נתש. לי אי | שהיה ר' אליעזר 
אומר דפוא"נר שי א"ר יעקב בר זבדי בשיר אלעזר א | הילוך קנה דפא?. הילוך קונה ואיןת. הילך 
קנה נַי | עד שיהלך] [נ. עד שחולך 5', עד מקום שהילך א?, אלא עד מקום שהילך פ. ער שיהלך לארכה 
ולרחבה דאית: עד שיחזיק ליש: עד שהחזיק * | ר' ועקב] ₪ בן זבדי דְוְאָכ, גר זנדי נתש | 
5 טעמיה דִנת: טעמא פכש | אליער דְפואנת ש. אלער א'כ. | קופ] מהכא - [ש. משום דכתיי 
₪ א | התהלך בארץ לארכה ולרחבה גכ ש, התהלך ₪ || 6 וגו'] פ: מלך שנער דוחגכת | ר' יהושע דסכנין 
(דסיכנין 1) בשם . . פתח דְוְנךזמ. ר' יתושע אמי א1, משום ר' יהושע אמרו א% | 7 וגו'] דרכו קשתם ף. וגו 
חרבם תבא (תבוא ךִ') בלבם וגו' ך, חרבם תבוא בלבם א*ך], ודרכו קשתם להפול עני ואביון (ואביון לטבח 
ישרי דרך 1) חרבם תבא בלבם וקשתותם תשבוגה 2 | 


חורש (מ"א ייט יי'ט) והוא רדי ועי' גם בערוך ע' רד ט'י, ושם הגי' ומעבירין רודין, ובכי'"ל נשתבש כאן. דידים 
ן פס'ט לידים (ובגליון שם רודים), ובדפוסי' שם כרים, והגהתי רִידִים ועח"ג: | 8 תני הילך וכו'. בתוספתא 
שם הילך בה בין לאורכה בין לרוחבה הרי זה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכמים אומ' אין. הילוך 
קונה (ובח"ג שם ל"ג מקום וכו' דברי וכו' וחכמים וכו' קונה) הילכו בה שנים בין לאורכה בין לרוחבה, (ובח'ייג לייג בין 
וכו לרוחבה) זה קנה מקום הילוכו וזה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכמים אומ' שניהם לא קנו ער שעה 
שיחזיקו, ובסוניא בירושי קידושין שם נ'"ט די ורלא כר' לעזר דר' לעזר אמר הילך קנה (ושם סי ג' ולא כר' ליעזר 
דר' ליעזר אומר חילוך קונה) דתני הילך בשרה לאורכה ולרחב' קנה עד מקום שתילך דברי ר"א (ר' אליעזר) 
וחכמים אומרים לא קנה עד שעה שיחזיק (עד שיחזיק) הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו מה 
טעמא קום התהלך בארץ לאורכת ולרחבה וכו' ועי' גס במדרש רות (ושם הגי' בדפ"ר וד''ו וחכמים אומרים לא קנה, 
ובמ"כ הגיה עד 12 ויב שם דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו ‏ דברי ר' אליעזר וחכמים 
אומרום אין חילוך מועיל כלום עד שיחזיק אמר ו' אלעזר מ"ט דר' אליעור דכתיב קום התהלך באוץ לארכה 
ן ח וכו' ורבנן התם משום חביבותא דאברהם וכו', ובברייתא שלפנינו הגי' גם בכי"ו וכייג וחכמים אומרים לא 
קנח עד ש'ה לך. ויש לפרש בדוחק ער שיהלך עד מקום שהילך דר' אליעזר דס*ל הילוך קונה אומר קנה עד 
מקום וחכמים דסיל הילוך אינו קונה אומרים לא קנה עד מקוס שתילך, ובכי"א א' הגי' כן ער מקום שהילך, 
ובגליון כייל נסמן בכתב אחר ס"א ע ד שיח זיק, גגי" מעולה זו מסכמת עם הגי' בירושי קידושין שם פ' ג', וכן 
הגי' בפירוש השני שבפי' ב''ר הנדפס ושם גורס ומפרש קום התהלך בארץ לארכה ולרתבה תני ‏ בברייתא הקונה 
שדת והולך בה הילך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך כדברי ר' אליעזר שהיה ר' אליעזר אומר 
בשדה קנה מקום הילוכו וחכמים אומרי' עד שיח ויק אמר ר' יעקב בר זבדי טעמא דר' אליעזר מהכא 
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה הלך בה וקגאה בהלוך אלמא קנה ער מקום שהלך ובבבא בתר' מפרש ולרבנן 
התם משום חביבותא דאברהם וכו', ובילקוט שם חועתק. גיכ מבייר כאן קום התהלך. וכו' תני הילך בשדה בין 
| לארכה וכו' קנה עד מקום שחלך שהיה ר' אליעזר אומר הילך קנה וחכמים אומרים לא קנה עד ש ה הזיק מאי 
דרי אליעזר קום התהלך וכו (ואח"כ הועתק שם מביב ורבנן אמרי משום חביבותיה וכו' וכן נפרדו המאמרים 
דו), וגי' מוטעת בדפוסי' וכייא בי וכית לא קנה עד שיהלך ל א ר כ הח ול רח בה, לפיי גי' זו פלוגתא 
דריא וחכמים דר"א ס"ל הילך בשרה בין לארכה בין לרחבה קנה וכו' וחכמים אומרים לא קנה עד שיהלך לארכה 
ה, וכבר הקשה ביפ"ת מאי סיועתיה דרי יעקב מקרא לר"א דבפי' רההוא קרא פליגי וכתב אבל אין לחוש 
דהא ודאי משבשתא היא ומביא שם לשון הברייתא בבייב שהעתקתי ועיי"ש : 
= פרשה מא, וכיה פמיא בכייפ וכי''ו וכיא ב', ובדפוסיי וכי"ג וכי"כ וכי'ית פמ'ב, ובכי'א א' פל"ט, ובמקרא 
כאן פרשה פתוחה, \עי' מייש במי'י לעיל צד 881 ריש פ"מ וצד 886 בדיה וינגע וכו': = 6 מעשה בר ליעזר. וכ''ה 
בכו"ם וכו" וכייא א' וב' וכייג. ברי אליעזר; ובדפוסיי ובילקוט ובילק' מכירי ובכי'יכ וכי*ת המאוחרים מעשת בר' אליעזר 
בן הורקנוס, ונוסחאות אחרות מאותו חסיפור עי' באדר'ג נו"א וניב שם ובתנחומא מייב לך לך סי יי ועייע בבית עקד 
האגדות מחברת א' עד 14, ועם הנוסתא באדרי'ג: גו''ב מסכמת הנוסחא שנסדרה בראש פרר'א וייחסו זה המדוש 
על שם התחלתו לר' אליעזר בן הורקגוס ועיי גם גדייפ צד 277, ובתנחומא מ?ב ‏ שם איתא ג'יכ באיזו ענין היח > 
רי אלועזר דורש וכו' אמרו רבותינו בזח הענין ויהי בומי אמרפל פתח ר' אליעזר בן חורקנוס זשיה הרבם תבא 
בלבם וכן' ועייייש, ובפרר'א פ"ג איתא ר' אליעזר בן הורקנוס פתח מי ימלל גבורות ‏ הי ישמיע כל תהלתו וכו : 


106 לך לך פרשה מ (מא) וג טו 


בוכות תורה שמשולה כמים, ‏ ומה עפר הארץ מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם כך ישראל 
קיימים ואומות העולם בטלים, ומה עפר הארץ עשוי דייש כך בניך עשויים דייש למלכות הה'ר 
ושמתיה ביד מוניך (ישעיה נא כג) אילו דממניין אפילו כן לטבתיך משקשקין ליך מן חוכיך היך 
דאת אמר ברביבים תמוגננה וגו' (תהלים סח יא), אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה (ישעיה שט שס) 
מה היו עושים להם, מוביצים אותם בפלטיות ומעבירים רידים עליהם, ‏ ר' עזריה משי ר' אחא הא 


1 עכילפ6 כטלס פסכם6 ד' פ'ל (שעום ט'ו כינ), עכינפ6 דכטנ'י טס, כפכי עק פ" מ"ס, סענים ]' 5', ט'כ 
סטיכיס כנס פ' כי סוניס (6' 3'), דנכיס ככס דל כי סנס (פ"ז קי' ג') , תנסועס סנס כ" נ', עדכט פסליס פ'6 כ" יים : 
9 פסיקסס כבסי פי'ס (מ'יס ב'),| כמדבכ כבס פ'ב םס" י"ב: 


1 בזכות תורה] ( , בזכות התורה ךְפוחאכימ. בתורח ך] | שנמשלה | למים א?כימ. במים שני (לטים . 
ההיר א') הוי כל צמא לכו למים א'ת | | מה חא'כי (שפ) | הארץ] פוחכים. לי דאגתי (שס | 
מכלה פא'נכים | את ל' פחא'ים | כלי מתכת 1, כל כלי מתכות [, כל מיני מתכות ]. כל מתכות 
שבעולם א' | וחיא קיימת י (שם) | כך ישראל אומות (כל אוטות יא?) העולם בטלים (והן פא') והס (קיימין ם) 
קיימים דְפוְחאי', כך אומות . . בטלים וחס קיימים 1, כך בניך אומות . . והם קיימים לעולם ו (שם), כך בניך 
קיימים הם לעולם , אף בניך מכלין כל אומות העולם והן קיימין לעולם מן, כך ישראל כל מכחישי :+ בטלים 
והן קייטין ת | 2 סה חא'כי (שפ) | הארץ] פוחנכימ. לי דאתע | *שיי פוחא'כתעימ] שויה לך, 
עשיה א* | *רייש לידפוחאנעי] דיש בע" (שם) מ: דיש לכל ת. ל ל | נד] פוחא'גכעימ. יף דאית | 
בניך] ישיאל איךן | עשוי א | דיש כתע"י (שס) ם | למלכות] פכםמ. למלכיות דוחאנתעי .| .8 מוגיך 
(מוגייך ‏ וְכי, מוגיך וגוה דא?)] פא'נעי. ₪ מה הא (מהו דִ'תמ) מוגיך דא"תמ. מהוא (מהו כ) 
מוגייך וכ | אילו] פג/ אלו א'כעמ.. אילין ורלי, אלין דא'רי. לי ת | דממגיין] פונ. דממגיין גיך כ, 
דממגיין לך '1, דמגיין ביך י (שם), דמטוגין יתיך מ, דממגיין מחתך (. דמגיגין מחתיך ך?, דמגיין מחתיך ך?, 
דממיגין מכתיך ך1, דממיגין מחתיך (מכתיך א?) דמלחלחין מכתיך אל | אפילו כך ן, ואפילו כן ', אעפיי 
כן עת, אפילו הן ש, אף כאן א'ך?, ואפילו הכי ד | לטבתיך] פנרי3. לטובתיך דְא?. לטובתך וא'כעמת, 
לטובתנו ד | *משקשקין דפוא"כתער:] משקשין ל, מקשקשין ד'א'גע"ך?ים. שמקשקשין ח | לך מן 
חוביך י, לך מחוביך א'י (שם), לגו מן חובותינו ְן | 4 אשר -- ונעברה] ותשימי (ותשים ך!) כארץ גויך (לארץ 
גוך ך?) וכחוץ לעוברים ך | 5 להם] בהם י (שם), בהן כ, לי פי | היו מרביצים חי (שפ), היו מרביצין נעך | 
להן ץ | בפלטיות] ואעמ. בפלטריות דְא?כתרי (שם), בפלטראות י | *רידים א'ך?] ררים דְר'ת. הודיס [ז/ 
רודין כע , דידים ל, דרים [ , דרין י (שם), רירין ם. רירם ן, רירין רירין מ, וודין י | מש] דִי, משם דְֶן, 
משוס פכ, בשם אנ (שם) מ | הא סימן טב] וְ, והא..טב י, הא . . טב לישראל מ, הא פימן 
טוב פא'כי (שם), פימן הא סימן טב ך | 


אין זרעך מסתייפין, ולקטן פסיט נסדר לפ' והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כ"ח ייד) ג'יכ כל המאמר מן מת 
עפר הארץ איגו מתברך וכוי עד סופו: ‏ 1 שמשולה במים. לקמן שם הגי' בכי"ל אלא בזכות התורת שנמשלת 
במים וכו' וכן כאן גם בדפ"ר וד"ו הגיי שנמשלה ב מ ים ולעיל צד 17 בזכות התשובה שנמשלה וכו' ועיי"ש במייי, 
ובלק"ט הגי' בתורה שנמשלה למים ועח"נ, ובכי''א אי וכייית נוסף החד (שני) הוי כל צמא לכו לטים, ובמכילתא שם 
איתא ולא מצאו מים וכוּ' דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים ומנין שנמשלו למים שני חוי 
כל צמא וכו' ובמכילתא דרשב"י שם דורשי וכו' אמרו אלו דברי תורה שנמשלה במים וכו', ובספרי שם דרשו שיטות 
שונות שנמשלו ד"ת למים ליין לשמן ודבש ועייייש, ובשתשיר שם נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב 
וכו' וכן בד'יר שם רבנן אמ' בחמשה דברים נמשלה התורה במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן וכו ועי'יע בתענית 
ובתנחומא כי תבא ובמדרש תהלים שם: כך ישראל קיימים וכו'. | לקמן פס"ט הגי' בכיייל מה עפר ארץ מבלה 
את כלי מתכות וכו' כך בניך מבלים את כל אומות העולם והן קיימין לעולם וכן בילק' מכירי אף בניך מכלין כל 
אומות העולם וכוי ועח*נ, ואולי הועתק בילק' מכירי מן פסיט: 2 עשוי דייש. שהכל הולכים ודשים בו, ולקמן שם 
הגיי עשוי דיש כך בניך עשוין דיש למלכיות, ובערוך השי ע' מג הגי' דייש ובשרפ"ע דיש, ובפסי"ר שם הדרש 
מושלם בעפר מושלם בחול מושלם בכוכבים בעוה"ז משולים בעפר מח עפר דייש עשה לכל באי עולם כך ישראל עשויים 
דייש לכל באי עולם כי איברס מלך ארם וישימם כעפר לרוש וכו', ובכמ'יר שם בעוה*ז משולים וכוי מה עפר הארץ 
עשוי דייש וכו' כר ישראל עשויים דייש לאומות העולם שנ' כי אבדם מלך ארם וכו', וכאן נדרש ההיד ושמתיה 
וכו' אשר אמרו לגפשך שתי ונעבורה (וס''ד ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעכרים) מה היו עושים להם מרביצים אותם 
וכו', ודרשו תחלה ריש הפסוק ושמתיה וכו' ם וג יך אילו דממגיין שמסמפין אותך אפילו כן לטבתך משקשקין וכו 
לטובתך מדיחין וממרקין אותך מחטאתיך הד"א לטובה ברביבים וכו', ומוגיך לפי הדרש מפעל מוג כמו תמוגגנת 
ובלאיר מגי מגא, והגי' ד מ מ גי ין איתא גם בכי"פ וכייו וכייג, ובכיכ ג' עור ב יך ובילק' ל ך, ובילק' מכירי 
הגי' רממוגגין ית יך, ולקמן פסיט הגיי בכיייל מהו מוגיך אילו דממגיין מחתך (והוגה מחתיך), וכן בערוך שם אלו 
דמטגיין מחתך, ובדפ"ר וד'יו הגיי כאן דטטגין מהתך דמלחלחין מכתיך, וזו גיי מאוחרת ועח'יג וניתוסף בה הפירוש 
דמלחלחין מכתיך, ופירוש זה נובע גכ מפי' ב'יר, ונשתבש בכייט אלין דמטיגין טכתיך ומחלחלין מכתיך ובפיי 
ב"ר כייא אילין דמגיגין מחתיך מלחלחין מכותיך, וצ''ל שם דממיגין מחתיך מלחלחין מכתיך, ובפיי הנדפם בדפיר 
נשתבש דמגיין מחתיך סיא ומלחלחין מכתיך, והגחתי מ ש ק ש קי ן וכיה בכיייל לקמן פסיט ובערוך ע' מג (ובכיי 
אחד שם מקשקשין) ועי שק ג' וכן לעיל צד 126 כאשה הזו שהיא משקשקת וכו ועיי גם שם בחינ, ובפי' ב"ר כיייט 
וכייא מפרש לנכון משקשקין לך (מקשקשין ליך) מחוביך מדיהין אותך טחטאתיך, ובדפוסי' לקמן פסייט ניתוספו 
פירושים שונים במאמר זה מהו מוגיך אילין דממגיין מההיך ומייפורין אותיך ומתישין את כהיך 
אפילו כן לטובתיך משקשקין ומטריקין לך (כייה בד'ו) מן חוביך וכוי: 5 בפלטיות. ברחובות ועיי לעיל צר 211 . 
וצד 284 : | רידים. | מחרישות וכן בפיי כיר כ"י רירים (רדים) מחרישה, ובפי' ב"ר כִייא נוסף בגליון תי והוא 





לך לך פרשח מ (מא) יג יד--טו 155 


יד--מו) וייי אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו ר' יודה אמר. כעס היה לאכינו ח 
אנרהם בשעה שפרש לוט כן אחיו מעמו, אמר הקביה לכל הוא מדביק וללוש בן אחיו אינו מדביק 
אתמהא, רי נחמיה אמר כעס היה לאבינו אכרהם בשעה שהיה לוט בן אחיו מהלך עמו, אמר הקביה 
אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית מו יח) והוא. מדביק את לוט עימו. אס כן 
ילך ויביא לו שני פריצטקים ההיד גרש לץ (משלי כב י) זה לוט, ויצא מדון (שפשם) ויהי ריב 5 
בין רעי מקנה אברם נוי, וישבות דין וקלון (שפשס) ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי 
מריבה, אוהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך (שם שם יא) וייי אמר אל אברם נוי כי את 
כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ונוי : 


טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ מסוף העולם וער פופו אף בניך ט 
מסוף העולם ועד סופו, ומה עפר הארץ אינו מתכרך אלא במים אף בניך אין מתבוכין אלא 10 


1 יכקוט כ₪ז ע' ע"ס, ינק' מכיכי מטלי ככ ", ועי' פכסועס פיב וילש פיי כ'ס, סנסועס טס סי" "/ פקיקס6 ככמי 
טס: 5 לק' עטלי כ' פסק"ק : | 9 ילקוע כי ע'יס, ינק' ישעיס כ' טליז (פעייס), ינק' מכיכי ישציס כ'יס כ'יג, 5קמן פס"ט : 

1 *אחרי -- מעמו ואנ כו] אחרי הפרד לוט פ: אחרי וגו ל וגו דא | ר' יהודה א?, ר' יודה ור' נחמיה ר' 
יודה [, ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אגמ | אמר] פואתי. אומר דאמ | יכעס] .- גדול א' | 2 לאברהם 
אבינו אַנִי, לאברהם פא'כך, הביה מאברהם ₪ | בשעה ל' פא'ימ | שיירש דפואלנכתמ. 
כשפירש או | לוט ל' כו | בן אחיו ל' ואמ | ממנו י | הקבייה לי מ | לכל] לאחרים כמ | הוא לי א' | מדביק] ות: 
מדבק ארי, מידבק דְנכ. מדבקן מ | וללוט בן אחיו (ולוט אַ1, ולבן אחיו כ) אינו מדבק פא'נכותי: וללוט 
אחיו (ללוט בן אחיו מ) איגו מידבק דָא?מ. וללוט אינו מדביק שהוא בן אחיו ן | 8 אתמהא] פוגכ. ל' דאת | 
ור" א' | אומר פתימ | כעפ] ₪ גדול א' | לאבינו אברהס] ן, לאברהם אבינו , לאברהט 5; על אברהם 
אבינו (, על אברהם א1, לו להקביה דְאןת, לו מהקביה י, מהבייה לאברחם 2 | בשעה לי א | שתיה-- 
מהלך] כךף1מ, שחהיה (כשהיה א') לוט מהלך פא'י, שהיה מהלך לוט דְא"ת [ עמו] פוא'נכר'ים: עס 
אברהם אביגו דא" עם אבוהם ןן | 4 אי] כך פוא'נכרים | לול כת | אהןר?מם | *את- 
הזאת דפואלג כתריימ] וגו ל | מדבק פגכרימ | עמו לוט א1, ללוט בן אחיו ךף, את לוט בן אחיו פונכמ/ את 
. . אחיו כדי לירשו דאתי | 5 ילך ויביא] יביא א'ך?מ | לו לי פא'כער" | שני] בי א*ך?. ל ע | פרצוטקים פ, 
פרצטקין ְנ/, פרסטיקין מז, פרצתקין א'ך?. פרפתקין כיך*, פרסתקין (פרסתיקין ךן) מן השוק ויורישם את שלו 
כמו שהוא רוצה בן (בבן ךן) אחיו דְא*ןת | גוש] גרש לץ ויצא מדון .- דְאלתימ. גרש. . מדון וישבות דין 
וקֶלון ₪ פו ] זה לוט ל' גכ | והי-- וגו לי גכ | 6 ויאמר] מיד = א'ך | *אל -- מריבה וְנִי] אל . . 
מריבה וגו' דא?, אל . . מריבה ביגי וביניך כןת. גי ל | 7 פטהו] וא'מ/ טהר דפאלגת | *חן-- 
מלך פוא'נכמ] וגוז ל. חן . . מלך הקבייה אוהב כל מי שהוא טהר לב ומי שיש לו חן בשפתיו מלך הוא רעהו 
זה אברהם שהיה תמים וטהר לבב (לב ך]) ונעשה אוהבו של מקום (שלמלך ך]) שני זרע אברהם אוחבי ולפי 
שהיה לו חן בשפתיו שנ' ודבר גכורות וחין ערכו נעשה לו הקב"ה כריע שמתוך אהבה שאהבו אמר לו לזרעך 
נתתי את הארץ הזאת דא*ך] | וגו'] אחרי הפרד לוט ךא?, אחרי . . לוט מעמו וגכףת | 8 *אשר -- וגו דְא?] 
אשר.. אתנגה גכף, תוי ל | 9 *כעפר האיץ דוחאגכתימ] או ל. | *₪ מ. גד דפוחאנכתי | 
0 פוחא'גכימ. .- יהיו מפוזרים דאת | 10 מה חא'כי (ישעיה) מ | *הארץ ל'דפוחא'גכתימ] 
לי לא | אינו] אין י, לי אמ | אלא לי אמ | אף בניך אין] מ: כך בניך אין ונכי. כך . . אינן פ' כך 
. . אינם י (שם), כך אין בניך ך][, אף ישראל איגן ךא?, כך ישראל אינם ךן. כך בניך א' | אלא לי אי | 


1 כעס היה לאבינו וכו'. כלוי כעס היה להקכ"ה על א"א וכן במאמר ר' נחמיה ועח"נ  :‏ 2 הוא מדביק. מקרב, ובפי' ב'"ר 
כיי מפרש לכל הוָא מדבק לקרב תחת כנפי השכינה : | 4 אני אמרתי לו. בברית בין הבתרים ועי' לעיל צר 892 
ובמ"י שם בד"ה לזרעך נתתי וכו', ובמדי הגדול הועתק מאמר אחר ר' פנחס אומ' כשפירש לוט היה אברהם מיצר 
ואומר כך אמר הקב"ה לזרעך את כל הארץ הזאת שמא למשפחתו הוא נותנה ואני ריחקתיו לכך חזר לו הדבור 
אחרי הפרד לוט מעמו: ‏ והוא מדביק. בפי' ב"ר כייט גורס ומפרש והוא מדבק ללוט בן אחיו כדי ליורשו אם 
כן הוא עושה ילך כמו כך ויביא לו שני פרסתקין שני אסופין גרועין (בפי' ב''ר כוייא א"כ הוא עושה יביא ב' 
פרצטקין ב' אסופי' גרועי') מן השוק ויורישם משלו כמו שהוא רוצה בן (את בן אחיו) התד גרש וכו', ומפירוש 
זה ניתוסף בדפוסי' וכי"א ב' וכייית כדי לירשו וכן מן השוק ויורישם וכו', ובערוך ע' פרצטק הגוי א"כ ילך ויביא 
פרצטקין ועי"ע לעף אצל קרויס צד 494: 7 טהור לב. וכן חכתיב במקרא שם ועי' במיי לעיל צד 88 בדיה על 
במותי וכו' ובדייה דוכים, ודורש אוהב טהור לב הקכיה אהכ את אברהם שהיה טהר לב וחן שפתיו לפי שאמר 
אל לוש אל נא תהי מריבה וכו' רעהו טלך הקב"יה נעשה לו כריע ואמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך 
אתננה ולזרעך עד עולם, ובפי' ב'"ר כי"ט גורס ומפרש הקביה אוהב טהר לב ומי שיש לו חן בשפתיו מלך הוא 
רעהו זה אברהם (בפי' ב'"ר בייא כמו אבר') שהיה תמים וטהר לב ונעשה אוהבו של מקום שנ' זרע אברהם אוהבי! 
וביתר שלימות בפי' הנדפס אוחב טהר לב וכו' הקב"ה אוהב כל מי שהוא טהר לב ומי שיש לו וכוי מלך הוא רעהו 
כמו אברהם שהיה תמים וכו' שנ' זרע אכרהם אוהבי ולפי שהיה לו חן בשפתותיו שנ' ודבר גבורות וחין ערכו נעשה 
לו הקב'יה כריע שמתוך אהבה שהיה אוהבו אמר לו לזרעך אתן את כל הארץ הזאת, וכל זה הפירוש ניתוסף ג"כ בנוסחא - 
המאוחרת בדפוסי' וכייא בי וכייית : = 9 מה, עפר הארץ וכו. וכן בלק"ט מה עפר וכו' כך בניך מפוף העולם ועד 
סופו ועח"נ, וצ"ע מה שהועתק במד' הגדול ושמתי את זרעך וכו' כשם שאין אדם יכָול לסייף את עפר הארץ כך 


4 לך לך פרשה (מ מא) ו י--ינ 


את עיגיו היך מה דאת אמר ותשא אשת אדוניו את עיניה (בראשית לט ), וירא את כל ככר 
הירדן ונוי חיך דאת אמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו), כי:כלה משקה גוי 
היך ראת אמר והשקה את האשה (במדבר ה כר), לפני שחת ייי את סדם היך דאת אמר 
והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה ונו' (בראשית לח ₪) : 
6 כנן יי כארץ מצרים כנן ייי לאילנות כארץ מצרים לורעים : ו 
יא--ינ). ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן וגו אמר ר' יוסי בן זימרא. כאינש דכחר250 
פרנה דאימיה : 
ויםע לוט מקדם הסיע עצמו מקדמונו שלעולם, אי איפשי לא באברהם ולא באלוהו: 
ויפרדו איש מעל אחיו. אברם ישב בארץ כנען וגוי רי אי אין לך בכרכים רע מסרום, 

0 כשאדם רע קורים אותו סדומי, ואין לך בעממים קשה מאמורי. כשאדם קשה קורים אותו אמורי, / 
אמר ר' איסי אין לך ככרכים יפה מפדום שחיור לומ בכל ערי הככר ולא מצא כפרום, ואילו היו \ 
החשובים שבהם ואנשי סדום רעים וחטאים, רעים אילו לאילו, חטאים בגילוי עריות, = לי*י / 
בעבודה. זרה, מאד בשפיכות דמים : 


5 ילקוע עס, פפלי עקנ פ" ל"ס: 6 ילקוע עס: | 8 ילקוע שס, וע" לעיל 5ד 856 := 9 ילקוע טס, סוקפסס טנס 
פיז (פ'יס) : = 12 כנסדכין פ'י ע'נ, ‏ פוספפס פכסדכין פי'ג, יכוטי סנסדכין פיי (כייע ג'), | סנסדכין קט 6', | סדכיכ כריס 
פיב ופמיו, סכמועס פב ויכ ק" ס', פנסועס עס ס" ז', פנדם נכפטים שס, דכ לליסו כבס ₪995 : 


1 "את עיניה פא'כ] את עיניה וגוי דְא?, את . . אל יוסף וח וגו ל. לי ת | ויוא] ₪ ויורא אתח 
שכם בן חמור 7", כמה דתימ' וירא אותה . . חמור ד | 2 וגו'] כי כולה משקה דא" | כלה] פוא'נכ י 
כולה דְָא"תִי | 8 חאשה] .- את מי המרים דְָאכ | את סדם לי דוחאנכי | 5 כגן--כגן] ונכי. נגן דפאת | 
6 *את כל -- וגו'] את ככר . . וגוי , את כל ככר הירדן א'נכי: ל דפואית | גו] פוא'כ. גר דא'ת | 
כאינש] וְכע, כאנש פני. כאיניש דא | דבחיר י, דבייר נָך? | 7 פונה] [; פרנא פכ, פורנה דְא'נר1/ 
פורנא אעך?י | דאמיה אָך?, לאמיה ו | 8 הסיע עצמו] נסע א' | מן קדמונו 5 | אי] פנ, אמר -- דאתי | 
איפשי] אנכ, אפשי דְפי | באבוהם] פוא'נכתי/ באנום דְא? | 9 אברם-- וגווי] אברם ישב בארץ 
כנען פוא'כי, אברם ישב דָא?, ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום ך], ויאהל . . סדום ךז | א'] אומר | אין 
לך רע שבכרכים אלא סדום י | 10 תדע כשאדם י | קוראין פכ | סודמי ן | קשה בעממים פי | תדע כשאדם ו | 
קורין ואנתי. חן קורין ד. קוראין פכ | אותו] לו פא' | 11 איסי] חן. אסי פא!גר. יוסי דא'כת. איינו ן | 
יפה בכרכים ו | שחיזר] נכךת. שחזר דְפארי, שהרי חזר ן | בכל] על כל | מצא] .- מקוס יפה דפחאיגכתי, 
מקום נאה ךך, יפה וא | מפדום אי | היו] הן פנכך?, לי א' | 12 חשובים ן, החסוכין ל", החסונים ( | 
וחטאים] 5 ₪ ליי מאד דְוא'גת | אלו ואלו י, מרעים אלו לאלו א | 18 בעבודה] זו עבודה 1 | 


ותשא אשת אדוניו את עיניה א ת עיניו כי היא ישרה בעיני וירא ירא אותה שכם בן חמור את כל ככר 
ה ירדן כי בעד אשה וכו' כי כל ה מ שקה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני 

וכו' וכיה בהוריות ועייייש, ובכיייל נוסף ביני שיטי למלת וירא הפ' וירא אתה שכם וכו' וכן בכיייח הגיי ‏ וירא 
כמה דתימ' וירא אותה וכו', ‏ ובילקוט הועתק מנזיר שם א"ר יוחנן וכוי ומב"ר דייא כי כלה משקה כריא והשקת 
את האשה לפני שחת וכו', ובפסי'יר שם וישא לוט את עיניו שנתן עיניו בזנות כמה שנאמר ותשא אשת וכו' את 
כל הככר כדכתב כי בעד אשת וכו' כי כלה משקה שהיו כולן זונות וראויות להיבדק כסוטות כך דרש ר"ש בן 
יוחי, ובאג'יב גריס לה סתמא והגי' שם וישא לוט וכו' אין וישא אלא שנתאוה לזנות שני ותשא אשת וכו' וירא 
את כל ככר וגו' כי בעד אשה וכוי כי כלה משקה ותשקינה וגו' שמתחילה היה מתאוה לזנות לפיכך אמר אכרתם 
הפרר נא מעלי וכו' (ובכיייל נשתרבבו הפסוקים וכתוב בטייס כי כלה משקה היך דאת אמר והיה אם בא אל אשת 
אחיו ושחת ארצה וגו' כי כלה משי וגו' היך דאת אמ' והשקה את האשה לפני שחת ''י את סדם): 5 ₪ 2 
לאילנות וכו'. בספרי שם: 6 כאינש דבחר וכו'. מפרש בפי' ב'"ר כ''י כאדם שבוחר כתובת אמו כלו' לוט חיה לתוט 
אחר הזנות כמו שבאה לו בירושה כזה שהוא רודף אחר ירושתו מכתובת אמו, וריב''ז דורש מייש ויב חר לו לוט 
וכו', ופרנה כמו לעיל צר 158 פרנה רב עליי וכו', ובערוך ע' פרן ה' הגיי כאינש דבחר פורנא. וכו' ופי' שם ענין 
זנות : = 8 אי איפשי. אמר אי איפשי אין חפצי לא באברהם ולא באלוהו, ודרשו ויסע לוט מ ק ד ם כמו שרורש ר' 
לעזר ברייש לעיל פליח ויהי בנסעס מקדם היסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי איפשינו וכו', ובלק'ט מפרש 
נסע מקדמונו של עוּלם זה אברהם שהיה. ראש אמנה אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו: ‏ 9 בארץ כנען וגו'. 
וסייד ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם ועח'ג: | אין לך וכו'. | בתוספתא שם וכן היה ו' יוסי אומר אין 
לך מן הכרכין רע יותר מן הסודמי שכל זמן שאדם רע קורין אותו סודמי וָאין לך בכל העממין קשה יותר מן 
האמורי שכל זמן שאדם קשה קורין אותי אמורי ר' נה ו ראי אומר אין לך בכל הכרכין יותר מתון מן הסודמי 
שכן מצינו שחזר לו לוט על כל המקומות ולא מצא מתונה כסדום שנ' אברם ישב בארץ כגען ולוט ישב בערי 
הככר, ובגי" המדרש כאן גם ר' יוסי שם אחד הוא עם ר' איסי ר' אסי וכן הועתק בלקיט מביר אמר רי אסי 
וכו' ועחינ ובמ"י לעיל צד  :192‏ 11 ואילו היו החשובים. אנשי סרום היו החשובים והטובים שבכל ערי הככר ובוא 
וראה מה נאמר בהם ואנשי סדום וכו' ומפרש רעים אילו לאילו חטאים בג'"ע וכו', וכן בתנחומא מ"ב ובאג'יב שם 
רעים זה לזה וחטאים בג'יע לה' בעיז מאד בשיד, ובמשנה סנהדרין שם רעים בעוה"ז וחטאים לעוה"ב (ועי' ברייס), 
ובתוספתא ובירוש' סנהדרין שם רעים והטאים בעות'ז ליי מאד בעוה'יב (לעתי' לבוא) דייא רעים איש על חבירו (אילו לאילו) 
וחטאים בג'יע ליי בעיז מאד בשיד, ובת'יא מתורגם בישין בממונהון וחיבין בגויתהון ועי' סנהדרין ק''ט א' ובתריי 
אי ועי''ע ‏ באדרי וסא'יר שם, ולטלת החשובים \ גסמן בגליון כיייל פיא החסוכין ‏ ועיי בחיג לעיל צד 262: 








לך לך פרשח מ (מא) ינ ח--י 1:08 


כשם שהיה ריב בין רעי אכרהם ‏ לרעי לוט כך היה ריב כין אכרהם ללוט ויאמר אברם אל 
לוט אל נא ונו' : | 

כי אנשים אחים אנחנו וכי אחיו היה, אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו: 

מ) הלא כל הארץ לפניך הפרד נא אמר ר' חלבו הבדל נא אין כת' אלא הפוד נא 
מה הפרדה זו אינה קולטת זרע כך אי איפשר לאותו האיש להתערב בזרע אכרהם: 5 


אם השמאל ואימינה [ואם הימין ואשמאילה] אמר ליה אם את לשמאלה אנא לדרומה, 
אין אנא לדרומה אנת לשמאלא, בין כך וכך אנא לדרומי, אמר ר' יוחנן לבי בני ארם שהיו להם 
שני כראיים אחד שלחיטים ואחר שלשעורים, אמר ליה אם חיטיא דירי שעריא דידך, אם שעריא 
דירך חיטיא דידי, מן כל אתר חיטיא דידי, אמר ר' חננא בר יצחק ואשמאלה אין כת' אלא 
ואשמאילה מן כל אתר אנא משמאל לההוא נכרא : 10 

6) וישא לוט את עיניו ונוי אמר ר' נחמן כר חנן כל מי שלהוט אחר בולמוס העריות ץ 
פוף שמאכילים אותו מבשרו, אמר ר' יוסי בר' חנינה כל הפסוק הזה לשון ערוה הוא וישא לומ 


8 לקוע שס :| 4 ילקוע טס, פסיקפ6 כנסי טס: 6 לקוט עס | עדכע קסלם פ' 5ב סכס (" צי): 11 לקוע טס/ 
לקען פכ"ס, סנסוטס טיכס פי" "'3: 12 מיכ כ"ג ס', סוכיום * 3', פסיקסס כנסי טס, סגדם נכסטיס פכ'ס : 


1 בין רעי לוט לרעי אברהס 1, בין רועי אברס (אברהם [ָא?) ובין רועו לוט דְוא"כתי. בין הרועים פ: בין 
רועיהם א | אברהם] [אכ, אברם דְתִי, לוט ן | ולוט [א1: ובין לוט י, לאברם [ | ויאמר] ההיד ₪ | וגו] 
תהי מריבה ביני וביגוך ונכתי: - . וביניך וגו" דא | 8 *כי --- אנחגו פוחא'גי] ל לדא | אחיו היה] וא'כ, 
אחים חיו ְפחאיתי | קלסתור [. קלוסתר ךן | פנים ךן | 4 *הפרד נא פן] הפרר נא מעלי דאנגכת י 
וו ל | נא לי י | *כת] אי ל. כת" א'. כמ (כן ו כאן דפוחא'גכתי | גא לי דאיתי | 5 מה] כשם י | 
שהפודה י | הזו דפוא'נכי. הזאת את | *אי דפאנכתי] ל לו | לאותו האיש] לזרעו שלאותו האיש ך] ‏ 
ללוט א1 | בזרע] א', בזרעו של דְפוא?נכתי | 6 *ואם-- ואשמאילה דְוְאכ?ת] לי לפא'ג | אם] אין וג | 
לשמאלא [אכי | ואנא פא'כרי | לררומא וא!גכרי | 7 אין] וְג. אס אי. ואפ דא"תי. או פכ | אנא] 
את פנ | לדרומא וא'נכךי | את דואתי: ואת כך?, ואנא פנ: | לשמאלה ג | בין-- לדרמי] מן כל אתר 
אנא לדרומא כך"ו, מן. . לדרומא אנא ן. ל דפאת | ינהן ש | לבי] דִיא*: לשני דפוגכתי: משל 
לבי א' | שהיה פא'י | 8 שני] פוא'נכתר". בי ד'א*. שתי דך', 5 י | כרים פונר?. כריס א'/ 
כורים דְאכןתך?, כוריים 2 | חיטים] ן: דין ג. חטים דפאכתי | *ן וא | חיטיא] וני, חטיא כ, 
חטייא דפאתש | שעיא] 1 דיה ו, דייא וש: שעיי דאת. ושריא 5 | אם] י, אי א'. ואס דגתש. 
ואין 2 או פ | שעריה י, דווא ן/ שערי את | 9 חיטיא] גי, דווא או חטיא אכ חטייא חש חטי די וחיטיא ן/ 
וחטייא ₪ | 10 מכל אתר פכ. מכל מקום שי (מן כל . . לי אג) | חיטיא] ויי, חטיא פכ. דייא דתש | 
אמר] , כך אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה .- דְפוגכת | חיננא כם, חנינא אנ: דנה ת | אין 
כת' (כן ן) כאן | **אלא] לי ל | 10 משמאל] פוכי, משמאיל דא ש. מסמל א | לההוא גברא] ללוט א' | 
1 וגר] וירא את כל ככר הירדן דְא'נת | ר] פוא'. רג דא:נכ | נחמיי א | גר' כ | חנין דפוא'כת, 
יצחק 1 | כל -- שלהוט] אם להוט אדם ן | העריות] וךן. של עריות דְפאגכתרי | 12 בר'] וג. בר דפאכת | 
הוא לי חן | השא -- עיניו| פוחא!נכ. וישא לוט ת. לי דא | 
ובינך וגוי := 8 קלסתר פניו. תואר1) פניו ועי' באגה''א חייב צד 844: 4 אמר רִ' חלבו. בפסי"ר שם הבדל נא 
מעלי אין כתיב כאן אלא הפרד א"ר חלבו כשם שהפרדה. הזו אינה קולטת ומקבלת עובר כך אין זרעי מתערב 
בזרעך: = 7 אין אנא לדרומה וכו'. ודרשו ואם הימין אם אני לימין ואשמאילה אשמאיל אותך אנת לשמאלא 
ואשמאילה לפי זה הדרש בהוראת פועל יוצא וכדאמר ר"יח בר יצחק ואשמאלח אין כת' אלא ואשמאילה, ואולי 
דייקו גיב מיש ואימנה בצרי ולא בפתח (כמו מימינים בדה'א י"ב ב') ואשמאילה בפתח ועי' ביפיית, ומביא מאמר 
ר"י משל לב' בני אדם שהיו להס שני צבורים אחד של חטים וכו' אל אס החטים שלי השעורים שלך אם השעורים 
שלך החטים שלי מכל מקום החטים שלי, וכראיים הוא מספר זוגי מן כרי, ובלק"ט גורס ומפרש אם השמאל וכוי 
לא אמר ואשמאלה אלא ואשמאילה מן כל אתר אנא משמאול לההוא גברא כלוי אשמאילה אותך שתהא אתה לצד 
שמאלי כאדם שאומר לחבירו אם אתה שעורים ואני חטים ואם אני חטים אתה שעורים בין כך ובין כך אני חטים 
כך אמר לו א'א ללוט אם תשמאל ואימנה אני שאהא בדרום שהוא בנגב ארץ ישראל ואם הימין ואשמאילה אותך 
= בצפון וכו', ובמדרש קחלת נסדר המאמר לפ' לב הכם לימינו וגו' והגיי שם אמר אמר ר' הניגא בר פפא 
לשני בני אדם שתיו להם שני כורין אחד של חטים וכו' אמר אחד מהן לחכרו אם את של שעורים אני של חטים 
אם אני של חטים את של שעורים כל עיקר אני נוטל של חטים כך אמר אברְהס ללוט אם השמאל וכו' אמר רי 
חיננה בר' יצחק אשמאלה אכ'כ אלא אשמאילה אפילו את מחצף אנא משמאיל לך  :‏ 11 אחר בולמוס וכו'. אחר 
תאות הזנות, ובפי' ב''ר כיי מפרש לנכון בולמופ"?) רעב כארם שאוכל ואינו שבע כך חוא אינו שבע מזנות וכוי סוף 
שמאכילין אותו מבשרו סוף שנכשל בקרובתו שאסרה לו התורה, ובמו"ע עי בולמוס פי' בל'י ורוי פוגת נפש מפני 
רעב וכו' ונעתקה מלה זו לחושק חזק של דברים אחרים, והמאמר נסדר גם לקמן פגיא לפי ותהרין שתי בנות לוט 
ושם הגי' בכיל אמר רב נחמן בר חנן כל מי שלהוט אחר וכו' של עריות וכו' ועח"נ, ובתנחומא וירא שם ראה 
לוט שתיו אנשי פדום שטופין בזמה בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן מנין שכן הוא אומר להם לאנשי סדום 
הנה נא לי שתי בנות וכן' אמר רב נחמן מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עכרה סוף מאכילין אותו 
מבשרו מלוט וכוי : 12 כל הפסוק הזה. בנזיר שם א"ר יוהגן כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר וישא לוט 


60006( = -03קץ (5 


1-00 לך לך פרשת מ (מא) יג הוח 


ר' מוביה אמר שתי מציאות ‏ רות ונעמה, ‏ אמר ר' יצחק מצאת* דוד עבדי (תחלים פט כא) ‏ איכן 
מצאתיו בסדום : 


ה | ) והי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט רי ברכיה בשם רי יורה בחמתו 
שלאברהם היתה יוצאה ומומה ושללוט לא היתה יוצאה זמומה, אמרו להם רעי אברהם הותר הגזל, 

5 אמרו להם רועי לוט כך אמר הקכיה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית יב ז) ואכרהם 
פררה עקרה הוא אינו מוליר ולוט יורשו ומדירהון אכלין, ‏ אמר להם הקביה כך אמרתי לו לזרעך 
נחתי את הארץ הזאת (שם מו יח) אימתי לכשיעקרו ז' עממים מתוכה והכנעני והפריזי אז 
יושב בארץ וגוי עד עכשיו מתבקש להם וכות בארץ : 


ו | ח) ואמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו רי עריה משי רי יודח 
8 ילקוע כ ע', פסיקסס כבסי פ'יג (ע' ב') : 6 כעיל פד 854, לקטן פנייג :8 לטיל 5ד 879 : 9 ילקופ. טס, פסייכ טס (י פי): 


1 ר' טוביה אמר -- מציאות] ר' טובית בר' יצחק (רי . . ברי יצחק אי [) שתי מציאות [ן, דרש ר' טוביה 
שתי מציאות דְזְ, שתי מציאות *, ר' יוסי בר יצחק אמ' שתי מציאות א%, ר' מוביה בר' יצחק אמר בי אוחלים 
ר' יוסי בר' יצחק אמר שתי מציאות ד" | רות המואביה ונעמה העמונית דְוְזְזָא'נִי | 2 מצאתי אתו [, מצאתי 
אותו הכמ, מצאו 1 | 8 רועי דְפכתי (בכל המאמר) | *מקנה לוט דוא'נכתי] וגוי לא | יי יהודה (יודה ךן/ 

יודן ן) ברי סימון דפוא?נכת | 4 אבוהם] פאית. . . אבינו א?נכי, אבינו אברתם דְן | זמומה חפומה א | 
ובהמתו של לוט דְוָאנכתי. ובהמת לוט ף | זמומה] חסומה א'! | אמרו] פוחא'נכי. היו אומריי דאית (ונן 
בסמוך) | והותר (, | 6 הוא] פוחג. לי דאתי | אינו] ן. ואינו דְפחא?תי: ואין איג | מוליד] .= למחר (ולמחר פדז) 
הוא מת דְפוחאנות. למחר מת * | ולוט] ,= בן אחיו | ומדידהון אכלין] ואין אכלין (אוכלין ן) מדידהון (מן דידחון ו3) 
אינון (הינון [ג) אכלין דְוְאנת, ואס אכלין (ואי אוכלין י) מן דידהון אכלין פי, ואין אוכלין מדידכון אלא 
מדידהון הן אוכלין א1, ואין אנו אוכלין משלהן אלא משלנו ךן | כך] אני י | לו לי וא*נתי | 7 נתתי] אתן ונ | = 
את -- הזאת לי דְאיןת | אימת א | כשיעקרו א' | שבעה פחאכת. שבעת [ןנ | עממין א'י | 8 עד עכשיו] 
עד עתה א1, עדיין י | 9 *אל נא -- ובינך וגו' דָא?] אל . . וביניך ן. גוו ל | משם ן, משום ₪ בשם דאנכת | 
ר' יהודה תָ, ר' יהודה בר' (בי"ר ך) פימון דוא'נכת. | 


יי הלאה 


רות וכוי ונעמה העמונית, וביבמות ס'ג א' איתא וא''ר אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמת אמר ליה 
הקבייה לאברהס שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית, ושם עו א' דרש רבא מאי 
דכתיב פתחת למוסרי אמר דוד לפני הקביה רבשיע שני מוסרות שהיו עלי פתחתם רות המואביה וגעמח חעמטונית 
וכו' מאי. דכתיב רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינן אלי לא נאמר אלא אלינו מלמד שהיה 
רחבעם יושב בחיקו של דוד אמר לו עְלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו וכו' מאי דכתיב אז אמרתי הנה באתי 
במגילת ספר כחוב עלי אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי התם כתיב הנמצאות 
הכא כתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדש משחתיו, ובב'יק שם אמר לו הקביה וכו' שתי פרידות מובות יש לי להוציא 
טהן רות המואביה ונעמה העמונית וכוי: = 1 איכן מצאתיו וכוי. שבעבורו מלט הקביה את לוט ושתי בנותיו טתוך 
ההפכה, והמאמר א/ר יצחק וכו' נסרר גם לקמן פינ ועיייע לעיל צד 269 וצד 878 : 4 יוצאה זמומה. חסומה כרי 
שלא תרעה בשדות אחרים, וכן לקמן פנייט ויקח העכד וכו' מגמלי אדניו וכו' גמליו של אכינו אברתם חיו ניכרים 
בכל מקום שהיו יוצאים זמומים ופ'ס ויפתח הגמלים- התיר זממיהם ועי"יע לקמן פעיה זטמו אל תפק וכוי עשה לו 
זמם וכו': | הותר הגזל. בתמיה: | 5 כך אמר הקב'ה לאברהם. ביציאה השנייה כשהלך אתו לוט וע" 
במ"י לְעִיל צר 869: 6 פרדה עקרה. וכן לעיל צך 854 אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו. מוליר 
וכו' ולקמן פנ"ג משתה גדול משתח גדולים עוג וכל גדולים היו שם אמרו לעוג לא הייתה אומר לאכרהם 
פרדה עקרה הוא וכו': לזרעך נתתי וכו'. וכ''ה בדפוסי' וכייפ וכיי'א ב' וכיייכ וכייית ומביא זה הפסוק שנאמר 
בברית בין הבתרים משום שכתוב שם ואת החתי ואת הפריזי וכו' ודורש כאן אימתי לכשיעקרו ז' עממים ומייש את 
הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני דרשו לקמן סוף פמ"ד כך עלה בדעתו של הקב"ה שמנחיל לישראל עשרת עממים 
ולא נתן להם אלא שבעה וכו' ועייייש, וברית בין הבתרים היתה ביציאה ראשונה של איא ועיי לעיל צר 871 ובמיי 
שם בר"ה לורעך נתתי: = 8 עד עכשיו מתבקש וכו וכן לעיל צר 879 ויעבר אברם וכו' והכנעני אז בארץ עד 
עכשיו נתבקש להם זכות בארץ ועייייש במיי, ובלקייט גורס ומפרש ר' ברכיה בשיר יהודה ביר סימון אומר בתמתו. >" 
של אברהם אבינו היתה יוצאת זמומה מפני הגזל ושל לוט וכו' היו אומרים רועי אברם וכי הותר הגזל אמרו רועי. לוט 
אברם וכו' ואינו מוליד למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו והן אוכלין משלו אמר הקב"ת אני אמרתי לאברהם. 
לזרעך אתן את הארץ הזאת אימתי כשיעקרו שבעת עממין מתוכה לכך נאמר והכנעני וכו' ועחינ, וכפי האגדת 
שלפנינו מחורגם גם בתר"י א' וב' ועיוייש, ובפסי'"ר שם ג' ולמה היו מדיינים אילו אם אילו אלא כשאדס צריק אף 
בני ביתו כמותו צדיקים וכו' וכשאדם רשע אף בני ביתו כמותו רשעים בהמותיו של אברהם היו הרועים מוציאים 
אותס זמומים שלא יגזלו לבריות ובהמותיו של לוט לא היו הרועים זוממים אותן התחילו רועים של אברהם מדיינין 
עם רועים של לוט וכו' למה אתם משיאים ללוט שם רע ומוציאים בהמתו שלא זמומה אמרו להם רועים של לוט 
אנו הם שאנו צריכים למחות בידכם וכו' שאתם יודעים שסוף בהמתו של אברהם לחזור ללוט מפני שאינו מוליר 
אין אתם זנין אותה כראוי מפני שאתם יודעים שאין לאברהם בן ולמחר הוא מת ולוט יורשו אתם עושים עצטיכם 
צדיקים מבהמותיו של אחר ביוחר וכו' לא כך אמר חקביה לאברהם לזרעך אתן וכו' הרי למחר הוא מת בלא בנים 
ולוט שהוא בן אחיו יורשו ומי לחשך שע"י הדברים הללו היו מדיינים א"ר יחודה בר סימן קרא סופו של פסוק 
והכנעני והפריזי אן יושב בארץ וכו' ועייייש: ‏ 9 ויאמר אברם. בכיייג מתחלת כאן פרשה בפיע ומסומנת פרשה מיב. 
ואותו המספר נכפל שם לפרשה שלאחריה ויהי בימי אמרפל וכו': | ר' עזריה וכו'. בלקיט הגיי רי עזריה בשם 
רי יהודה בייר סימון אומר כשם שהיה ריב בין רועי לוט לרועי אברם כך היה ריב וכו' ועח'נ, ובפסי"ר שם א"ר 
עוריה כשם שהיתה תחרות בין הרועים כך היתה תחרות בין אברם ללוט מנין שכן כתיב אל נא חהי מריבה ביני 





ל לקה פרשה מ (מא) וג ה 1 


ידו פרש צר על כל מחמריה (אכה א י). ונכתבה חטוא שלהם ברדי, מקומות לא יבא 
עמוני ומואבי וגוי [על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו'] (דבריס כג ד ה),: כי לא 
קדמו את בני ישראל בלחם וכמים וגוי (נחמיף יג ) , עמי זכור נא מה יעץ בלקוגו' (מוכח ו ה), 
עמדו ד' נביאים וחתמו גזר דינם. אילו הן ישעיה וירמיה יחזקאל וצפניה, ‏ ישעיה אמר משא מואב 
וגו' (ישעיה טו א) , ירמיה אמר והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה גגו' (ירְמיה מט ב)., 
יחוקאל אמר לבני קדם לבני עמון ונוי ובמואב אעשח שפטים ונו' (יחזקאל כה י יא), = צפניה 
אמר כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה וגו' (צפנית ב ט) : 

היה צאן ובקר ואהלים ר' טוביה בר' יצחק | אמר. שני אהלים רות. המואכיה ונעמה 
העמונית, | דכוותה ‏ קום קה את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות (בראשת יט טו) 


8 ילקוץ לע ע', ינק' עכיכי ססליס פ"כ פיי ל''ס, מקפן פ'כ, ועיי ינוס קי"ג ס' עייז סי, בבס קפס מ'ס בי: 


1 מחמדיה] .- אשר צויתה לא יבאו בקהל לך ף | ונכתבה] פוא'גכי. ונכתג דחאית | חטיא] 3מ/ 
חטייה פן/ הייא כ, הטאה וי, חטא דאתי (שם): הט ח | ברי] דִ'אתי: בארבעה פואינכמ. בארבע די (שס) | 
2 *ומואַבי וגו' פא1] ומואבי בקהל יי ונכ. ומואגי דא?תי, וגוי ל ]| *על דב -- וגו]. על . . ובמים גכ 
על . . קדמו וגו' א?. על . . קדמו אתכם או (שם), על . . קדמו פןי, לי ל | *כי --וגח] וכ לא קידמו (וכן. לא 
קדמו [) את בני . . ובמים [ן , כי לא קדמו בני . . ובמים * (שם), וכי לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו ל,: 
לי דפאכתימ | 5 שי] פוא'גכתימ. וכת" - דא? | זכור] א'י. זכר דפוא'נכתמ | בלק וגו] פ. לק 
מלך מואב. כף, . . מואב וגו' א, . . מואב ומה ענה וגו דָא?, . . ענה אותו בלי בן בע' 1+ למען דעת צדקות 
ה' ן, כי לא קדמו ישראל בלחם הוישכור. עליך את | בלעם לקלל י = | | 4 ועמדו +, | וכנגדן עמדו וא | 
ארבעה פונכתי (שס) | וירמיהו א1, ירמיה אי (שם) | יחזקאל וצפניה] [, ויחזקאל וצפניה, פא1כי: יחזקאל 
צפניה ְזְנָל (שם), צפניה ויחזקאל דא*ןת | 5 וגו] כי בליל שודר ער מואב פןי, כי., מואב נדמה א1, כי.. 
נדמה כי, בליל שודר קיר מואב נדמה דְךן | וירמיה י | ותשמעתי] לכן הנה ימים באים נאם (נאום ך) 0% 
דאת. חנה . . נאם י'י .- פואגכי | וגו] וְאַ?, והיתה לתל שממה א1, . . ובנותיה באש תצתנה ויךש (וירשו ך) 
ישראל את יורשיו אמר י"י דְנן | 6 ויחזקאל י | ובנ קדם + | לבני] [כי (שם), על בני דאת. ולבני פא?, 
ובני י | וגו] ונתתיה למורשה וגו' ף, ונתתיה (נתתיה !) למורשה למען לא תזכר (יזכר דְזְא1י) בני עמון 
בגוים דְחאתי | וגו'] א: ודעו כי אני ייי דְנָת | 7 כי]לכן חי אני נאם (נאום ך) ה' צבאות (ייי אלהים צבאות דְך] ו 
ייי אלהים 18) אלהי (אל ן) ישראל -- דְפונות, לכן . . נאום "י אלהים צבאות = א?/ לכן . . נאם 
יי אלהים ₪ כי, לכן כה אמר '"י צבאות ,₪ י | וגוי] ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם פן, ממשק.. 
עולם שארית עמי יבזום ויתר גוים יגחלום 1 | 8 ברי] ונכ בר דפאתט | ** וגעמה] וגעמי מ | 9 ודכוותה ןגי 
(דכוותה -- ונעמה ל' פמ) | *הנמצאות וחי] וגוי לדא | 


ב"ר כייא, ובכיייט נשתבש טובה שניה) אלא שפרעו ג' רעות (בכיייט אלא רעות שלשה פרעו וכו') וישלח מלאכים 
לכה נא ארה לי ויאסוף אליו בני עמון ויהי אחרי כן באו בני מואב וגו', ובאיכ'יר מיב הגי' וכנגדן חיו צריכים 
בניו של לוט לפרוע מובות לבניו של אברהם והם לא עשו ק ולא דיים שלא פרעו טובות אלא רעות דכתיב בבלק 
וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו' ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה וכתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין, 
ובאיכ'יר דפ'"ר ודו הגי' וכך היו צריכין לפרוע להם טובות אלא שעשו להם רעות הלא הוא דכתיב וישלח מלאכים 
וגוי ועתה לכה נא ארה לי וגו' וולכו זקני מואב וזקני מרין וגו' ויאסף אליו את בני עמון וגו', ובמייכ הגיה שם 
עפ"י הגי' בב'יר כאן וכן הוסיפו אחריו חפ' ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון וכו' והדין ידו פרש צר וגו': 
1 חטיא שלהם. ששכרו את בלעם, וחטיא כמו לעיל צר 851 מחיטייה שהוציאו וכו' ועייייש במ'"י, והשלמתי הפי 
לא יבוא עמוני ומואבי וגו' על דבר וכוי בלחם ובמים וגו' וסיד ואשר שכר עליך את בלעם וכו' וכן חגהתי תפי כי 
לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וגו' וסיד וישכר עליו את בלעס וכו', ופסוק זה שבנחמיה שם הובא גם בכייו 
וכייג ובילקוט כאן ושופטים שם ועח"נ וגר' שצריך להוסיף עוד ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל וישלח 
ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם (יהושע כ'"ד טי), ובדפוסי' ובכ'י שציינתי ובילק' מכירי הובאו רק שני מקומות 

* יבא עמוני וכוי עמי זכר נא וכו' ועי' במיכ (וכתיבת זכור בכי"יל עי' במ*י לעיל צד 88 בדיה דוכים), ובאיכ'יר 
דפ"ר וד"ו הגי' וכנגדן נכתבה חטייא שלהם בארבעה מקומות לא יבוא עמוני ומואבי וגו' על בר אשר לא קדמו 
| וכו' עמי זכך נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' והדין ידו פרש צר וגו' ובא"א כתב שם נ"א על דבר אשר לא קדמו 
וכוי ויקס בלק כן צפור וילחם בישראל כי לא קדמו את בני ישראל וכו' עמי זכר נא ע'כ ואינו מביא פסוק ידו פרש 
צר וגו' ויל והדין עמו ודוק (ועדיפא הגחתו שם מהגהתו כאן לבייר דיו שצ'יל עוד כי לא קדמו ישראל בלחם וגו' 
והדין ידו פרש צר), וכמו כן מחק במ"כ באיכיר והדין ידו וכוי והגיה כי לא קדמו וכו' וישלח ויקרא לבלעס וכו 
וכן הדפיסו אחריו, ובאיכ''ר מ''ב הגיי משובשת וכתב הקב'יה הטאתם בארבעה מקומות לא יבוא. עמוני וכוי על 
דבר אשר לא קדמו וכו' ויקם בלק בן צפור נילחם בישראל וכתיב ויאסוף אליו את כל בגי עמון וכו' ויחי אחרי כן 
באן וכו' והדין ידו פרש צר: 4 עמדו וכו'. באיכיר וכגגדן עמדו וכו' ישעיה ירמיה יחזקאל וצפניה וכו' ועח'נ : 
6 לבני עמון. במקרא כתוב על בני עמון ועח"נ: ‏ 8 ונעמה העמונית. אמו של רחבעם ועי' מ'א !יד כיא, וטעם הררש 
כמו שמפרש במדרש אגדה הוצ' רש"ב ואהלים רות המוביאה ונעמה העמונית אשר יצאו ממגו ואין אחלים אלא נשים 
שנ' מנשים באהל תבורך : | 9 דכוותה קום וכן'. וכן נסדר לקמן פיג קום קח וכו ר' טוביה בר' יצחק אמר שתי 
מציאות רות המואביה וכו' ושם הגי' כן גם בדפוסיי וכאן גי' הדפוסי' משובשת ועח'"נ, ובכיייפ וילק' מכירי ל'ג כאן 
דכוותה וכו', וכן ליתא בגוף הספר בכי"א א' וכית והושלם בגליון בכיייא א' ודכוותה קום. קח וכו' הנמצאות ר' 
מוביה אמ' ב' מציאות רות וכו' ונעמי העמונית ובכייית ודכותיה קום קח וכו' הגמצאות א"ר טוביה שתי מציאות 


ג 


כ 


100 לך לך פרשת מ (מא) וב יו ינ בגה 


אני ולא היה פורש, ‏ רי לעור ותני לה בשם רי אליעזר בן יעקכ שמענו בפרעה שלקה בצרעת 
ואבימלך בעיצור, ‏ מנין ליתן ‏ את האמור כן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר על דכר 
על דבר גזירה שוה : 

יג ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ההיר ויוציאם בכסף ווהכ ואין 
בשבטיו כושל (ההלים קה ל : 

) וילך למסעיו במסעות שהלך בהם חזר, אמר ר' לעזר הלך לפרוע הקפותיו : 

ה) וגס ללוט ההולך את אברם וגוי ארבעה דברים מובים היה לוט חשוב לאכרהם 
וילך אתו לוט (בראשית יב ד), וגם ללוט ונוי, וגם אח לוט אחיו ורכושו השיב (שס יר ו , 
[ויהי בשחת אלהיםגו' ויזכר אלהים את אברהם] וישלח את לוט מתוך ההפכה (שפ.ט כט), 


| וכנגדן ‏ היו בניו צריכין לפרוע לנו מובות, ולא דיין שלא פרעו טובות אלא רעות ‏ ההיר וישלח 


מלאכים אל בלעם גוי ועתה לכה נא ארה לי גו' (במדבר כב ה )), ויאסף אליו את בניל25 
עמון ועמלק ונו' (שופטים ג יג), [ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון וגו' (דהייב כ א)], והדין 


4 ינקוט כ' ק"ט, לעיל 75 886 : | 6 ילקוע טס, עככין מז בי: | 7 ילקוט כ ע', ינק' טופטיס כי פ'נ, יכק' מכיכי 
ס'ע כיי, סיכס כבפי פ' ידו פלט (6' "): 


1 אלעזר דְפאנכת. אליעזר ן | תני כ | 2 ובאבימלך ן, ואבימלך שלקה פחי | בעצירה כ | כאן 
להלן דזא'כי, של זה בזה דְפוא"ת | ואת -- כאן] חא'כי. ואת. . כן [, ואת האמור של זה בזה [, ושל 
זה בזה דפאת | ע -- דבר] וחנכ, על דגר שרי אשת אברם פ, על דבר שרה (שרי א?, שרי אשת אברם ך]) 
על דבר על דבר דא"ת. על דבר י | 8 גזירה שוה] ן, גזרה . . דְז, גיש א', לגזירה (לגזרה פ) שוה דפא?נכי | 
4 *במקנה -- ובזהב דְוְאַתִי] גו ל | וגזהב 1 | ואין-- כושל| פא'גכ. וגו' דא? | 6 אלעזר פע - . ברי 
(בר כ, כן וג) מנחס דְוְא'נכ. . . בייט א' | אקפותיו פוב | 7 ארבעה] פוחאיכתי (שופטים) מ. ד' דאלי | 
היה לוט השוב] פֶך, היה חשוב לוט ן, . . לוט חושב , היה מחשב א', היה לו ללוט לחשוב ו1, היה לו.. 
להשב ו (שם), היוללוט חשוב ך+, היו ללוט דְא?ךן, חשב אבינו אברתם מ | לאברהם] פי', לאברם ד. לאברהם 
אבינו דזאכי (שם), על אבינו אברהם ן, בעבור אברם דְא?, . . אברהם רְז, ללוט מ | 8 וילך] וילך אברם וגו' = "/ 
וילך אברם (אברהם א1) כאשר דבר אליו יי .= פא'כי | וגו] ההולך (ההלך ן) את אברם דְפוא'כתי | גם-- 
השיב] וישב את כל הרכוש וגם . . השיב אך], וישב . . הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו פַי, ‏ חישב . . הרכוש 
וגם את לוט דְוְאלי (שם), וישב את כל הרכוש 51 | 9 *ויחי -- וגוי ויזכר (ויזכור. א") -- אברהם דָא?] ויהי 
. . אלהים את ערי הככר ויזכר (ויזכור י) . . אברהם כִךי, ויהי . . הככר וגו' א ויהי . . ערי וכוי ן. לי ל | מתוך 
ההפכה[ א21: מתוך וגו' דְא?. ל' וְתִי | 10 בניו] בני לוט כי(שם) ם, ל'י | לפוע] להשיב מ | 
לנו] לבניו י | ולא] פוא'גכימ/: לא דאלת | די כ | פרעו] פאני (שם). = לגו דוא:ננכתמ. להפ י | אלא] 
פרעו לנו ן, פרעו י (שם), שפרעו א | די רעות א | 11 וגו] בן בעור וגוי דְפאנ | וגו] את העס דא | 12 וגו] 
וילך ויך את ישראל וירשו את עיר התמרים דְָאנָן, ויך . . התמרים 5 | *ויהי-- וגו' פ] ויהי . . מואב וגוי ף? , 
ויהי . . ובני עמון ועמהס מן העמונים (מהעמונים ן) על יהושפט דְוְאנַרת / ואחרי כן באו אליו מואב וכני עמון +, 
ויהי אחרי כן באו בני עמון ל". לי ל | והדין] וְא'י, ועוד כת" דְאךן. וזה שני ה ההיד נכ, לי י (שם) מ | 


נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו בא פרעה לשלוף מגעלה 
היה מכהו בירו בא ליגע בבגדיה היה מכה אותו והיה המלאך נמלך. בשרה על כל מכה ומכה אם אמרה שילקה 
היה לוקה וכו' שני על רבר שרי וכו' שלא נאמר על עסק ולא על אודות ולא בעבור ולא בגלל אלא על דבר שרי שאם 
אמרה שילקה הוא לוקה ואם לאו לא היה לוקה א"ר יהודה הלוי ביר שלום לא הספיק הקבייה לרשע לעסוק עם 
הצדקת אמרו רבותיגו בא לשלוף מנעלה מיד באתה עליו צרעת ואף איפרכין שלו לקו עמו ואף השרים ואף העבדים 
ואף מטתו ואף הכתלים לקו עמו שני נינגע וכו' ואת ביתו למה על דבר שרי אשת אכרם וגו' ועי' גם בתגחומא 
שם, ובמאמר שלפנינו למקרב למסנה כמו לשלוף מנעלה במדרשי תנחומא, ובירוש' כתובות שם לפנינו בשיבוש א'יר 
ברכיה על דטלמסן למגע בסמה דמטרונא ועי' גם במ"כ: 4 הה'ד ויוציאם וכו'. עיי לעיל צד 886 :| 6 במסעות 
שהלך בהם וכו'. וכן מתורגם בתרגום היוני'), ובלקיט הועתק רבי אומו במסעות שהלך בהם חור וצ"ע: . 
אמר ר' לעזר. וכן בערך ע' קף א' א'יר אלעזר הלך לפרוע הקפותיו ופי' לפרוע מה שנטל באשראי ובאמנה, ובמדי 
הגדול העתיק איר אלעזר הלך לפרוע לחקב'יה מה שנטל באשראי וכוי, . ובלק'יט הגי' אייר אלעזר ביר מנחס חלך 
וכוי ועח'ינ ובמייי לעיל צד 899 בדיה אמר ר' אבה, ובערכין שם מגון שלא ישנה אדם באכפניא שלו וכו' ר' יוסי 
ברי חנינא אמר מהכא וילך למסעיו וכו': | 7 היה לוט חשוב וכו'. ‏ באיכ"ר מ"ב הגיי ארבעה דברים טובים הית 
חושב אברהם אביגו על לוט וכו' ובאכיייר דפייר ודו ארבעה וכו' חשב אברהם ללוט וכו' ועח"נ  :‏ 10 וישלח מלאכים 
וכו' מדבר בבלק מלך טואב: 11 ויאסף אליו וכו'. מדבר בעגלון טלך מואב: 12 ויהי אחרי כן באו וכו'. = כן 
השלמתי, ובכייל הושמט זה הפסוק והושלם ביני שיטי בט"ס ויהי אחרי כן באו בני עמון ועחיג : = והרין 
ידו פרש צר. וכמו שנדרש באיכ'ר מיב שם ידו פרש צר אלו עמונים ומואבים על כל מחמדיה זו התורה וכו' את 
מוצא בשעה שנכנסו גוים להיכל נכנסו עמהם עמונים ומואבים והיו הכל רצים לבוז כסף וזהב ועמונים ומואבים 
רצים לבוז ספר תורה כדי לעקור לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה/ וכו' וכן ביבמות ט'ז ב' מאי דכתיב ;ידו פרשצר 
על כל מחמדיה זה עמון,ומואב וכו' ועיייש. ובפי' ביר כיי ליג כאן זה הפסוק ידו פרש וכו' וכן ‏ ליג לעיל וילך 
אתו וכו' ומפרש שם וגם ללוט טובה אחת וישב את כל הרכוש טובה שניה וכו' ויזכור הרי טובה שלישית (כ'יה בפיי 


.1406 ע006 8800600 (46 (1 


/ 





לך לך פרשה מ (מא) יב יו 09| 


מכולם שהאשה רעה לו אלא רותן בלבד וכו לקה פרעה הרשע, ואת ביתו אמר ר' אחא אפילו 

רות ביתו לקו, והכל אומרים על דבר שרי [אשת אברם], אמר ר' ברכיה על דטולמיסן למקרב 

מפנה דמטרונה, וכל אותו הלילה היחה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון כל העולמים אברהם 
יצא באבטחה ואני יצאתי באמנה אכרהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה אתמהא, אמר לה הקביה כל 
מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרי [אשת אברס], אמר רי ברכיה 
על דטולמיסן למקרב למסנה דמטרונא,. אמר ר' לוי כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלב בירו, 
אין אמרת ליה מחי מחי, אין אמרת ליה שבוק שביק, וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש 


2 לקטן פכינ, סנסועס 5" לך לך קי' ס', סנסועס טס כי' סי : 


1 שהאשה רעה לו רְדְזאך] שאשה רועה לו ף, שהאשה קשה לו ן], רע לתשמיש (, שהתשמיש קשה 
לו י, שהתשמיש . . לו שהאשה קשה לו ן, שאין האשה רעה לו לנכ | וותן] נ, ותן ן: יאתן דפחאכתעי | 
הרשע] וחא'נכעי. לי דפא"ית | ואת ביתו] פחאינכי, וכל ביתו ן. ל דפא"ת ‏ | 2**לק] לקה ל | 
והכל] פוא*נכי. - חיו דא?ך | *אומרים א'י] אומרין דא'כת: א' ל | *אשת אברם] 5 ל | על] פואיגכעךלי. 
עלו דא"תרי | דטלמיסן] ן. דיטולמיפן פ, דטולמסין , דטולמיסין ע, ‏ דטולימיסין א', דטולטיסון 2/ 

דטולמוסין דְא?ךי', דטולומוסין ךן | 8 למסנח] [ , למסנא פוכך?, למסאנא ד עי. למפאנה ך | דמטרוגה] פא'ג ו 
הנא דְוא"ךע: דמטרוניתא י, דמטרונתא כ | אותה וְחַאנתי | **ואומרת] ואי ל | רגון העולמים דפואגכ / 
רבונו של עולם רָוי | 4 באבטחה] חזנ. בהבטחה דְפוְכַתעִי, בהכטחה לשמך הגדול א*, . . למען שמך הגדול 
והגורא א | באמונה וא'נכע | אבוהפ] פוחא'כערי .- יצא דאלת | :תינה] פחאינע. ל' דוא'כתי | 
בסירח] [זנכעי, לסירה א'. בתוך הסירה דְוְאַין, בתוך פירה 5 | אתמהא] וא'ג ל' דפא"כת | 
5 אומרים דְא'י] אומרין נךן/ אומריי ד!א?, אי ל | *אשת אברם דוא'נכתי] גו א', לי לפ | אמר-- 
דמטרונא] אמר . . דטולטיסן (דיטולמיסן פ, דטולמסין כ, דטולמיסון !) למקרב (לגבה למסנה ( , למיסנה ן) למסנא 
(דמטרונה נכ) דמטרונא פוגכ: ל' דאתי | 6 אותה א'נתי | המלאך] פוחא'נכי. מלאך דא*ע | וטגלבה י | 
בידו (בידוי ן)] פוחזא'נכי, ₪ הוה אמר לה ָא?, הות אמרה ליה מחי והוא מחי אמ' לה ך | 7 אי חא'כ, 
ואי י | הוה אמרה י | ליה] פאיני. ל וחת. ל דא'כ | מחי מתי] פוחנכ, מתי הוה מחי י, . . הוה 
מחייה א1, מחי מחינא דא | ואין ג: אי אי. ואי חכי | אמרה כי | ליה] פא'ני: לי וחת: ל דאלכ | 
שבוק] וחא'נתי: שנגיק פכ/ לישבוק דא" | *שגיק פ] שבוק לוחג , שבק כ, הוה שביק א1י, שביקנא דא"ת | 


ועיי במאמר הת' ר"י פרייס על בעלי רתן במ"ע דייטשע צייטשריפט פיר כירורגיע חלק נ'יט צר 521, ומלת רתן 
(הפן ראתן) לא נתפרשה עוד בבירור: 1 שהאשה רעה לו. כן הגהתי, ובערוך ע' ראתן חגיי ואין לך מכולן רע 
א ראתן וכו' ועח"נ; ובתוספתא שם אמר רבן שמעון בן גמליאל מצאתי זקן אחד ממוכי שחין בציפורי 

ואמי לי עשרים וארבעה מיני מוכת שחין הן בכולן שהאשה רעה לו אלא לבעלי ראתן בלבד, ובירוש' כתובות שם 
תני אמר רבן וכו' פגע בי זקן אחד מוכה שתין מציפורן אמר לי כייד מיני שחין הן ואין לך קשה מכולם ושהאשה 
רעה לו אלא ואתן רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ובו לקה פרעה הרשע הה"ד ונגע יי את 
פרעה נגעים גדולים ואת ביתו וגו', ובויייר שם ומנין שלקה בצרעת שני וינגע יי את פרעה א'יר שמעון בן גטליאל 
פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי מצאני זקן אחר ואמר לי כיד מיני שתין חן ואין לך קשה לתשמיש 
המטה חוץ מבעלי ראתן בלבד א"ר 5 דת ובו לקה פרעה וכו תניא א"ר יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלם כיד 
מיני שחין הם וכלן אמרו חכמים ת שמיש המטה קשה להן ובעלי ראתן קשה מכלן וכו' וַעי' בבכלי 
כתובות שם: 2 והכל אומרים וכו'. גר' שדרשו הלשון ע ל ד ב ר שלא נאמר על אודות או בעבור או בגלל כדאיתא 
בתנחומא ודרשו על דבר על דיבורן של הבריות שהיו הכל אומרים ועוד כמשמעו על דבר שוי היתורא דקרא 
אשת אברם דורש ר"ב על דטולמיסן וכוי שהעיז ליגע במנעל של אשת איש חשוב, ועוד הדרש על דבר שרה 
וכו' על דיבורה ותפלתה כל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון כל תעולמים אברהם יצא 
באבטחה שהבטחת אותו ואני יצאתי באמנה אברהם חוץ לסירה לתפישה ואני וכו אמר לה הקביה וכו' והכל אומרים 
וכו', ורייל דורש על דבר שרי וכו' עפ'י דיבורה עס המלאך כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו אם אמרה לו הך 
היה מכח אם אמרת לו חדל מתכות היה חדל וכל כך למה וכו', וטולמיסן ל''י!) ומסנה (מסנא) בלא"ר נעל מגעל ותרגי 
ועד שרוך נעל (בראשית "יד כייג) ועד ערקת מסנא, וח"נ מסנה (מסנא) מסאנא כמו לעיל צר 884 וצר 888 מנין 
מאנין, ואבטחה באל"ף כמו ארכבה לעיל צד 887, ואמנה כמו לעיל צר 298 מחוסר אמנה היה, והג" באמנה 
איתא גם בדפלר וד" וכי'פ וכי*יא ב' וכייית ועיי בעמת"ל ע' אמנה, ומגלב פי' שוט רצועה ועי' בהוספות הח' 
בעמת"ר ח"יב צד 567, ובערוך הועתק מאלו המאמרים בע' דטולמיס ועי סר ח' וע' מגלב ועייייש, וכל 

הענין נסדר גם לקמן סוף פנ"ב לפ כי עצר עצר יי וכוי על רבר שרה אשת אכרהם והגי' שם בכייל והכל אי 
על דבר שוה וגו' א*ר ברכיה על דטולימסן למקרב למפנא דמטרונא כל אותו הלילה היתה שרה שטוחה וכו' 
אברהם יצא בהבטחה וכו' בשבילך אני עושה והכל א' על דבר שרת א"ר לוי וכו' חיה מלאך עומד ומגלב בידו 
והיה מתייעץ בשרה אם אמרת ליה מחה הוא מחה ואם אמרת ליה שבוק הוה שביק כל. כך למה וכו' רי אלעזר 
וכו' שמענו בפרעה וכו'. מנין ליתן את האמור לזה לזה ואת האמור לזה לזה. ת"ל על דבר שרח גזירה שוה, 
ובמאמר וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה וכו' איתא כאן א"ר ברכות על וכו" גם בכייפ וכיש וכייג. כ"כ 
ועחינ, ופגנון הלמד שמענו וכוי מנין ליתן את האמור כאן להלן וכו' עיי גם לעיל צר 184 וצר /290\ועייע לעיל 
צד 298, ולשון האגדה בתנחומא מב לך לך שם אף היא אמרה רבש"ע אברהם בא עמך בהבמחה מפני שאמרת 
לו ואברכה מברכיך ולא הייתי יודעת כלום אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך האמנתי לדבריך ועכשיו נשארתי יחידה 
מאבי ומאמי ומבעלי יבא רשע זה ויתעולל בי עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוננו בדבריך אמר לה הקביח חייך 
און דבר רע נוגע ביך שני לא יאנה לצריק כל און וכו ופרעָה וביתו אעשה בהן דוגמא דכתיב ונגע ח' את פרעה 


( 40 


18| לך לך פרשה מ (מא) יב יז 


התמרה הזו אין עושין ממנה כליס כך הצדיקים אתמהא, תלמור לומר כארז, אמר ר' הונא תמן 
עבדין מינה מנין, ‏ או מה הארו אינו עושה פירות כך הצדיקים, תלמוד לומר צדיק כתמר יפרח 
מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה לולבים להלל חיריות לסיכוך סיבים לחכלים 
סנסינים לכיבוד שפעת קורות לקרות בהם כתים כך ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא 
5 מהם בעלי משנה מהם בעלי תלמוד מהם בעלי אנדה, ומה תמרה וארו כל מי שהוא עולה לראשן 
ואין משמר את עצמו הוא נופל ומת כך כל מי שהוא בא להורויג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו 
מתחת יריהם, תדע לך שכן שרה על ירי שמשכה פרעה לילה אחר לקה הוא וביתו בנגעים ההיר 
ב וינגע ייי את פרעה ונוי, רי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא פרעה ברחן לקה, אמר רי שמעון 
בן גמליאל מצאני וקן אחד מוכה שחין בציפורין, ‏ אמר לי עשרים וארבעה מיני שחין הן ואין לך 


6 ילקוט כ' ס"ע, ינק' פסניס עס : 8 ילקוט כי ס"ע, יכוט' כפונוס פיז 6/5 ד', ויקלס ככס פע"ז: | פוספס5 כפוכוס 
פ'יז, כפוכוס. פ'"ז צ' : 


1 תמרה זו פוחאלןת, תמרה ', התמרה ‏ כ | כך הצדיקים] כ. כך הם. . ן. יכול כך הצדיקים פא'נ'. יכול 
אף . . ךן, יכול אף הצריקים כן דְא?ת | תמן] ובנין דתמן אמרין ן | 2 מינה] פונתי. טיניה דא. מניה ח | 
מנין] וגת. מאנין דפאי. כליס ח | אי] ד'וגת. אי דפחא | איו פח. ארו זה אי | כך] פ. כך הס דת/ 
יכול כך הם וְא, יכול אף [ (יכול אף הצדיקים כן א%) | הצדיקים] פ, .- אתמהא דְוָא: אין עושין פירות 1. | 2 
צדיק -- יפרח] ךזא'נ: צדיק כתמר ן, כתמר יפרה ף, יפרה ךְא*רן | 8 *פסולת דפאכתי] פוסלת ל / 
פסולות 1 | תמרין ן | לולבים] [א'י: דין חכ ולולבים דא?. -ין ת | להלל] .- ולהודות 2 | חריות (וחריות כ) | . 
לסיכוך] פוגתעי. לסכוך דאכ | *סגיס דו[א"תע] סיווים א: סירבים ל. סיבאי 1, סיב דְץ. סיכין י | 
4 סנסינים] ן, סנסנים דחאכי: דין פ: סנסנה ך | לכיבוד] , לכבוד א, לכבר [י, לכבדה כ, לכברה דפא"ת | 
קוריים דְז. קוריה י | לקרות] פוחא'גכי, להקרות דא"ת | בהן פא'נכ | את הבית | כך] > חפ דואכי, 
הן פנת | מהן פוג | 5 מהן פוג ‏ | מהן וג ומהן 5 (וכן בסמוך) | תלמוד] גמרא ךן | הגדה פות | 
*ומה [י (תהלים)] מה דְא?תי. אי מה לפא'יב. או מה ן, | תמרה וארז] דהא'נכתי (שם), תמרה זו וארו ך'פא?/ 
תמרה וארז אילו ן, תמרה זו י | כל מי שעולה כו (שס), כל העולה י | *לראשן דְוְחא?] לראשם ו (שם), על 
ראשן ך], לראשו לפנכ. לראשה ו | 6 ואין] ₪: ואינו דְואנכתי (שם); אם אינו י | את לי י | והוא חן | 
שבא שגכי | להזרויג] ך'פג, להזדווג ד אי (שם), לחיזדווג וִי, לזווג כ | בישראל 1, עם ישראל * (שם)/ 
להן (להם ‏ כ) לישראל ןכ | פופו ליטול י | 7 שכן] פוחכי (שס) שכן שהרי דְא*ךן, שכן הוא שכן + | שמשכה] 
שעכבה ו (שם) | אחד] [(, אחת דפאתי | הוא וכל ביתו + | 8 וגו'] נגעים גדולים ן. גדולים וגו' דא | 
משי ן | ברתן] וֶף?, ברותן 1, בראחן דדהאכתר"י. בראתן שחין ם | ר'] רבן פוע | 9 מצאתי זי, מצאנו ךז | 
בציפורי פנע, בצפורי איכי | אמר] אית. ואמר דפואנכעי | ששרים וארבעה] חכ. עשין -.. 1! 
כיר דפואתעי | מוכי ח | שחינין ן, שיחונין א' | ואין לך] פוחנכתעי. ואין א'. ואין לד קשה דא | 


ב"ר הנדפס, ובבמ'"ר דפ'ר ודו א"ר תנחומא מעשה וכו' שהיתח עומדת בעמדת (ובמי'כ הגיה בחטתן) והיו מרכיבין 
אותה ולא עשת פירות אמר להם דקלי תמרה היא רואה וכו' והיא מתאוה וכו' והביאו ממנה והוכיבו אותה מיד 
עשתה פירות כל כך תאותן וצפויין של צדיקים הקב"ה וכו': = 1 אין עושין ממנה כלים. כלומ' בארץ ישראל וריה 
אמר תמן בבבל עבדין מינה מן התמרה כלים (וכתיבת מנין כמו לעיל צר 884) ובבבל היו הדקלים מצויין. הרבת 
ועי' פסחים פ"ח א' ועייץ לעפ שם צד 80, ובמדרש תהלים שם אי מה חתמרה הזו אינן עושין ממנה כלים אף 
ישראל כך ת"ל כארז בלבנון ישגה אמר ר' תנחומא שאלתי אותה לרב הונא. ואמר לי ראינות בבבל ותיו עושין 
ממנה כלים ושלחנות ומנורות ועי' בבמ'יר שם: 2 או מה הארז. במדרש תהלים שם אי מה ארז איגו עושה פירות 
אף ישראל כן ת"ל צדיק כתמר יפרח מה התמר עושה פירות כך ישראל עושין פירות, ובבמייר אי מה הארז הזת 
וכוי כך הצדיקים אין עושין פירות ת"ל צדיק וכוי מה התמרה וכו' כך הצדיקים עושין פירות. שני אמרו צדיק כי 
טוב כי פרי מעלליהם יאכלו: 8 חיריות לסיכוך וכו'. הריות של דקל לסיכוך פיבים!) לחבלים סנסינים לכיבור 
ושפעת קורות קורות של דקל לקרות בהם בתים לעשות מהן תקרת לבתים כך ישראל וכו', וסנסינים בכייל וכייע 
כלה"כ אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו (שתייש ז' ט'), וכיבוד לשון מכבדין את הבית (ברכות פ'ח מייד) ועדיפא 
גיי זו מהגי' לכברה, ושפעת קורות כמו שפעת קוריים לעיל צר 180 ועיייש במ'י, וחיריות בכיייל בחירק ועי' במי 
לעיל צד 885 בד*ה חיתה וכו', ובערוך ע' סב ג' איתא חריות לסיכוך סיבים וכו' ועיייש ופלאנצעננאמען צד 118 
וצד 119, ובמדרש ד' שאלוניקו העיר רייג לוה המאמר ח ריות וכו' פירוש ענפי הרקלים נקראים כן כשתם בלא 
עלון שאז מסככיי בהם ובארץ מצרים נוחגים כן ס' ב ים בראשי הרקלים צומחין בהם כמו חוטין ארוגין ומהם 
עושין חבלים במצרים ש פ ע ת קורות וכוי פי' חקורות היקרות והכבדות והעבות נקראת בלשון המדרש שפעת וכנ', 
ובבמ"ר דפ'ר ודיו שם ריא מה תמרת זו אין בה פסולת אלא תמטרים לאכילת לולביי להילול חריות לסיכוך סיחים = 
(וציל סיבים) לחכלים סנסנים לכברה שפעת קורות לקרות בתן את הבית כך הם ישראל אין בהם וכו' אלא מהם בעלי 
מקרא מהם בעלי משנה וכל ענין מחם בעלי אגדה מחם בעלי מצות מהם בעלי צדקות ועי' במ''כ, ובמדרש תהלים שם 
דייא מה התמרה הזאת יש בה לולבין להלל וקורות לסוכה ואפילו הסיב שלה הולך לחיזוק ועצה להרליק כך 
ישראל אינם חסרים צדיקים ישרים בני תורה ואפי' העמי הארצות שבתן וכו', ובבמ"ר הועתק גם מאמר זת ועיו"ש : 
ל ומה תמרה וכו'. בכי"ל אי מה וכו' והגהתי ועח'"נ, ובבמ'יר שם מה תמרה וארז וכו' כך כל מי שהוא בא ומזרווג 
לישראל וכו', והלשון שהוא נוטל את שלו וכו' כמו לעיל צר 16 שעתירה ליטול את שלה מתחת ידו וצד 80 
ועתיד ליתן את שלו מתחת ידיהס וצר 248 כרי שייטלו שלתם וכו': = 8 ברתן. מין צרעת?), וכמו שמפרש בלק'ט 
עפ'י המאמר שלפנינו נגעים גדולים זו מכת ראתן מיני צרעת הוא, וכן למטה שמענו בפרעה שלקה בצרעת וכוי 


.1.18 ע000 1/0078 (06ם2071010[₪) 66מ6עגשום₪6 ל | .בעספהע (1 








לך לך פרשח מ (מא) יב ית 7 


מה תמרה וארז אין בהם לא עוקמי. ולא סיקוסים כך הצדיקים אין בהס לא עוקמי. ולא 
סיקוסים, ‏ מה תמרה וארז. צילן רחוק ‏ כך מתן שכרן שלצריקים ‏ רחוק, ‏ מה תמרה וארו ליבן מכוון 
למעלה כך הם הצדיקים ליבן מכוון להקביה ‏ ההיד עיני תמיד ‏ אל יזי ‏ כי הוא. יוציא: מרשת 
רגלי (שס כה טו), מה תמרה וארו יש להם תאוה כך הצריקים יש להם תאוה, ומה היא תאוותן 
הקכיה, ‏ אמר ר' תנחומא מעשה כתמרה אחת שהיתה עומדת באמתו ולא היתה עושה פירות, ‏ עכר 
דקל אחד וראה אותה- אמר אי ארכבה זו צופה מיריחו, ‏ כיון שהרכיבו אנתה עשת פירות, או מה 


1 תמרה] פןנע, תמרה זו א'י, התמרה (התמר א"?) הזו דָא, תמר דֶז, התמר ךן | והארז ךן | עוקמי] 5 , 
שקמין א', עקומי כ עקומים דא"תר?. עקופ ך*, עומקי נ, עסקים ל חין + עימקי + שקמי חז | 
סקוסים 1 , סוקיוסין כי. פיקוסים ?, פקוסים פ, פקוסין א | צדיקים א'כי | להם גכ | עוקמי] פ. עוקמיי א' / 
עקומי ם, עוקוטין י, עקומים דְא"ןת. עומקי 1, שקמי ד | 2 פקוסים 1 , סוקיוסין כי, פיקוסים פ/ פקוסין א' | 
ומה 2 | תמר א" | למרחוק ', ארוך ורחוק א | כך צדיקים מתן שכרן כ | ארוך ורחוק א?. וחוק והיה 
עקב תשמעון ושמר ""י אלהיך י | ומה וכ | תמוה] פוחא'נכתי, התמרה ךְ, תמר א? [ לבן | 
8 למעלה] פא'נכתי , למעלן דוא? | כך] אף י | הפ] ואל ל דפא?גכתי | הצדיקין 1, צדיקים י | לבן | מכוון] 
למעלה י | 4 ומה ן | תמר וארז א?, תטרה זו חנ | יש לה הזג | כך הצדיקים]: פחאג, כך חם. . י, אף 
צדיקים ד | ומהו (ומה היא () תאותן (תאותם א1) הקביה דְזא'ן, ומה הוא תאותן זה הקב"ה ן, ומה היא 
האותן (תאותם י) הקביה שנא' (דכתיב. י) קוה קויתי ייי דְאתי, להקב"ה ₪ | 5 תנחום א | באמתו] ןג / 
באמתו של אחד ם, בעומתה , בהמתן דאתרי | פרי 1 | 6 דקל] ן: דקלי דאת/ אדפ פנכשי | אי לי | 
ארכבה] פא1, ארכיבה ן, ארכובה ש, הרכבה [כי, תמרה דא" | לזו ן | צופה] סוכה אחת ן | שהוכיב 
אותה [י, שהרכיבה ן | עשתה א"תי | או] ואינת. *י דפחא'כי | 


להתחלת פרשה בדפוסי' ובאילו ‏ הכ"י משום שהמאמר צדיק כתמר וכו' דומה בסגנונו לסגנון הפתיחות וע' במ'/י 
לעיל צד 41 בדיה ויעש וכו' וצר 215 בר"ה ר' יהושע וכו': = 1 מה תמרה וכנ'. בברייתא דלב מדות שם מרבר 
בשתי מדות וכו' צריק כתמר יפרח יכול כשם שהתמר אין לו צל. ואין עושין ממנו כלים כן הצדיקים ת''ל 

כארז מה ארז יש לו צל ועושין ממנו כלים אף הצדיקים יכול כארז שאין נותן פירות ת"ל כתמר נמצאת אתה אומר 
ככח היפה שבשתיהן, ובתענית שם דֶרש ר' חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר וכו' אם נאמר תמר לסה 
נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו סחליף 
אף צדיק ח'ץ אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פורות 
אף צדיק ח"ו אין עושה פירות לכך נאמר תמר ונאמר ארז וכו' ועיי גם. בבייב שם, ובתנחומא מ"ב לך לך שם 
כתיב צדיק כתמר וכוי פתח ר' תנחומא למה נמשלו הצריקים בתמר וארז ולא באילן אחר אתה מוצא. כל האילנות 
אין אדם יכול לומר מרחוק זה אילן פלוני למה שהן קצרין אכל חתמר והארז. ע"י שהן גבוהין בקומה הס נראין 
וכו' דיא למה גמשלו הצריקים לתמר וארז אלא אתה מוצא רוב האילנות אעפיי שהן נקצצין אם נוטלין נצר 

מהן ושותלין במקום אחר ומיד חן עולים אבל התמר. והארז כיון שנקצצין מי. יוכל להעמיד אחרים תחתיתן אלא 
לשנים הרבה וביגיע גדול כך אָם אבד צדיק מן העולם מי יוכל להעמיד אחר תחתיו וכו' ועיי בתנחוטא לך לך שם, 
ובמדרשי תנחומא במדבר שם פקוד את בני לוי וגו' זשייה צריק כתמר וכוי מה התמרה הזו צלה. רחוק כך מתן 
שכרן של צדיקים רחוק מה התמרה הזו עושה תמרים ועושת נובלות וכו' מה התמרה הזו יש בהן נובלות שאינן נכנסים 
לאוצר וכו' מה התטרה הזו אם נקצצה או געקרה אין עולה תחתיה אחרת וכן הארז וכו' מה התמרה הזו עושה 
תמרים ועושה קוצים וכוי צדיק כתמר יפרח מדבר בשבטו של לוי וכו ועי' בבמייר פיג ושם נוסף עפ'י המאמר 
שלפנינו מה תמרה זו אין בה פסולת וכו' מה תמרה וארז כל מי שתוא עולה לראשם וכוי תדע לך שכן שרה וכו' 
ועור שם הוספות עפיי מדרש תהלים שם, ושם מתחיל המאמר צדיק כתמר יפרח אמר ר' יצחק בר אדא מה 
התמרת צילה רחוק ממנה כך צריקים שכרן רחוק מהן ער לעותיב שג' והיה: עקב תשמעון וכת' שומר הברית וגו 
רי מצותיו לאלף. דור וכוי ועי' גם בח"נ, ועוד בסגנון אחר 'בפרר'א פייט ועייייש : = עוקטי וכו'. ‏ עקמומיות 

וכן הוראת פיקוסים והוא ליי') כמו שכתב לי ידידי רַא"ח לעף וענין אחד בשתי המלות: ובערוך השי ע' סקס הגיי 
עומקי ובשדפ"ע עומקים, והגיי בערוך כ"י עוקמי עי' פלאנצעננאמען צד 118 : 2 מה תמרה וארז ליבן וכו'. במדרש 
ם ובבמ"ר שם הגי' דיא מה התמרה הזו (תמרֶה זו) לבח מכוון למעלה כך ישראל לבם מכוון לאביהם שבשמים 
וכו', ובסוכה מ"ה ב' ר' לוי אומר כתמר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד 
לאביהם שבשמים וכו' ופירשיי שם אין לו אלא לב אחד כמין מוח יש בו וכו' ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף 
ועולה וגדל למעלה ולא בחריותיו ומכבדותיו. ועי' בעוקצין פייג מ"ז. ובפי' הרמב"ם שם בריה הקור ועי'ע פלאנצעננאמען 
צר 116: 4 מת תמרה וארז יש להם |וכו'. בכוייח וכי''ג הגיי מה תמרה זו יש לה תאוה וכו' וכן במדרש תהלים 
שם ךיא מה התמרה הזו יש לה תאוה כך ישראל תאוותן להקביה וכו' ובבמ"ר שם בדפי'ר וָדַי דיא מה תמרה זו 
יש לה תאוח כך צדיקים "יש להם תאותם מהו. תאותם חקבייה שני נפשי אויתיך בלילה וכו', ותאותה של תמרה היא 
שמתאוה להיות מורכבת מדקל זכר העומד מרחוק וכדאמר. ר"ת מעשה וכו' ועי' לעף גראפישע רעקוויזיטען ח'א 
צד 78, ובענין הרכבת דקלים עי' בערוך ע' נסן : = 5 עומדת באמתו. וכיה בכיייו וכויג ואמתן?) שם מקוס בעבר חירדן 
כמו שכתב לי ג'כ ידידי רא'"ח לעף ועי' שירער ח'יא צר 279, ובכייל אפשר לקרות. גם באמתן והוגה. חַ במקום א והוא כפי 
הגוי בחטתן ועח"נ, והגי' דקל איתא גם בכי"ו וחוראתן בקי בטיב הדקלים ומשקלו כמו גנן זגג ספר ודוגמתן; ובכי"ל 
נקוד*), וארכבה במשקל אפעלה כמו למטה צד 889 באבטחה ולעיל צר 22 אבדלה, ומלת א י מלת השלילה אמר 
אי ארכבה זו תמרה זו שלא הורכבה צופת מִירִיחו מחכה להרבעה מרקל זכר ביריחו שהיתה עיר התמרום, ואולי צ'"ל אי 
ארכבת זו וכו', ובמדרש תהלים מ*ב אמרן רבותינו מעשה בתמרה אחת שהיתה ב א מ ית ו. והיו מרכיבין אותה ולא היתה 
עושה פירות אמר להם דקלי אחד תמרה היא רואה מיריחו ומתאווה לה הלכו והביאן לה ממנה מיד עשתה כך ישראל 
כל תאוותן וצפויין להקבייה.. ובילק'. טכירי תהלים צ'ב פי' ליג הועתק ממדרש תהלים מעשה וכוי שהיתה באמתו 
וכו' חמרה היא רואה ומריחה וכו', וכמד' תחלים הנדפס מכבר הגיי שחיתה בחמתן וכן הועתק בפי' השני שבפי' 


קל (* 4000006 (* = ש/גסאש (' 


56 לך לך פרשח מ (מ מא) יב טו יז 


הקביה. לאבינו אברהם צא וכבש את הדוך לפני בניך, ואת מוצא כל מה שכתוב באבינו אכרהם 
כתוב בבניו, | באברהם כת' ויהי רעב בארץ בישראל כת' כי זה שנתים הרעב (בראשית מה 0 , 
באברהם כת' וירד אברם מצרימה בישראל כת' וירדו אבותינו מצרימה (במדבר כ טו) באברהם 
כת' לגור שם בישראל. כת' לגור בארץ באנו (בראשית מו ד) , באברהם כת' כי כבד הרעב 
5 בארץ בישראל כת' והרעב כבד בארץ (שם מג א), באברהם כת' ויהי כאשר הקויב לבוא 
מצרימה ונוי בישראל כת' ופרעה הקריב (שמות יר י), באברהם כת' והרגו אתי ואותך יחיו 
בישראל כת' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון (שס א כב), באברהם כתי 
אמוי נא אחותי את למען ייטב לי בישראל כת' ויישפב אלהים למילדות (שס שם כ), 
באברהם כת' ויהי כבוא אברם מצרימה וגוי בישראל כת' ואלה שמות בני ישראל הבאים20 
0מצרימה (שם שם א), באברהם כת' ואברהם כבד מאר במקנה בכסף ובוהב בישראל כתי | 
ויוציאם בכסף ווהב \וגוי (תהלים קה ל) , באברהם כת' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו ; 
בישראל כת' ותחוק מצרים על העם למהר לשלחם (שמת יב לג) , באברהם כת' וילך למסעיו 
בישראל כת' אלה מסעי בני ישראל וגו' (במדבר לג א) : 
א יז) וינגע יי את פרעה ננעים נדולים וגו' צריק כתמר יפרח כארז בלבגון ישגה (תהלי צב יג) 


0 לקמן 890  :‏ 14 ילק' ססליס כ' סספ'יס, בכייסס דל"3 מדום מדס כ'ס, סענים כ'יס 6', בב פ' 3', סנסומס|מ'/נ 
לך לך קיי ע', סנסועס טס קיי ס', סנסועל ע"ב בפדבל כ" יז פנסועס טס כ" ע'ו, פדכט פסליס פ"ב 5ב סי ייים, בעדנכ 
כבס פ'יגב סיי סי, פדכס פיי : 


1 לאבינו אברהם] ן, לאברהם אבינו דְא?נןת/ לאברהם פא'כי | וככש] פוא1נכ/ וכנוש דאיתי | . 
ואת] פג, ואתה חכ + את דְו את | באבינו אברהם] [ן , באברהם אבינו א' , באברהם ךפא?כתי | 2 ובישראל א'/ 
בבניו ם | הרעב] פא - בקרב הארץ דונכתי | 8 **באברהם] : באברם | מצרימה] פואכתיי = 
לגור [ , לגור שם ךְ | בישראל] [כו, ובישואל דְוְאן; וגנניו פ | ,*מצרימה ךְפוא?נכתי] במצרי 0 
" באנו] ,.. באברהם כתיב וירד אברם. מצרימה בישראל כתי' וירדו אבותינו מצרים ך' | **באברתם] באברם 
(באברהם . . כבד בארץ לי כי) | 5 בארץ] אינת בארץ כנען דא?. ל' פן | ובישיאל ךן, ובבניו ם | 
**באברהם] באברם ל | *ויהי -- וגו'] ויהי . . לבוא' (לבא () מצרימה [ג, כאשר . . לבא מצרימה א', וויתי . . 
הקריב דְא"כתי: אמרי נא אחתי אי וגי ל | 6 ובישיאל תי | **ופרעה הקריב] וייטב אלהים למילדות ל | 
*באברהם פואכתי] באבוס לד | *והרגו אתי -- יחיו [] והרגו אותי . . יהיו הפאנכתי. ויהי כאשר חקי 
לבוא מצ' וגוי ל | 7 בישואל] וְאנכ: וגישיאל דְתי, וגבניו ם | *כל -- תחיון. י] כל . . היארה . . תחיון 1/ 
כל . . היאורה תשליכון . . תחיון 1, כל . . תשליכוהו ךאכף/ כל . . הילוד וגו' + ופרעה הקרוב ל | **באנוהפ] 
באברם 7 | 8 *אמרי -- לי א'] אמרי נא אחתי . . לי ן, אמרי נא אחותי . . לי בעבורך נכַתי, אמרי . . בעכורך 
וגוי דְאַ", אמרי . . את פ: והרגו אתי ל | בישראל] וא'גכי, ובישואל דָאלת: ובבניו פ | **וייטב -- למילדות] 
כל הבן הילוד ל | 9 "באברהם פואכתי] באבום לך | בישואל] אנכ וגישואל דְתִי, וגנגיו פ | 
0 *מצרימה דואנכתי] לי לפ | *באברהם פאכֶתי] באנרם לדו | *במקנה -- ובזהב [] במקנה בכסף [/ 
במקנה וגו פַי. במקנה דְא?, לי לא'כ | בישיאל] ואנכ, וגישאל דְתִי. וגבניו פ | 11 *וזהב דפואתי] 
ובזהב לגב | *באברהם פוא?כת'] באנים לך | *ויצו -- וישלחו [] ויצו . . וישלחו אותו 1 / ויצו . . אנשים 
וגו' ָ, וצו . . פרעה וגו' ל, וצו . . פרעה ד וישלחו אותו י | 12 בישראל] [נכ, ובישואל דאתיי 
ובבניו | "על -- לשלחם פן] על . . לשלחם מן הארץ גכת/ על העם לשלחם ל", על העם ְא?, לי ל | 
*באברהם דפוא?כתי] באברי - | 18 בישראל] [א?ני: ובישראל דְפא'כת | +1 *גדולים דונכת] גדלים ל | 
צדיק] פונ. כתי .- דאכת | *:ארו -- ישנה וגכת] וגו לפאי: ל דא | 


תיל ויק ח ו את ירמיהו וסיד וישליכו אותו אל הבור וכו' מעלים אותו בדמים כל אחד ואחר אומר כך וכך אתן 
להשליכהו אל הבור, ובכי"ל נוספ ביני שיטי ויעלו אותו מן חבור. (ירמיה שם ייג) וחוא הגחה כגיי דפייר וכי"כ 
לפרש בעלייתן, ובד'ו הובא גם תחלת הפסוק מירמיה שם וימשכו את ירמיהו בחבלים, והגיי שלפנינו היא עיקר: 
והגהתי ויקחו את יר מ הו וכיה במקרא ועח"נ, וכתיבת א ת ו בכיייל וכן בסמוך והרגו א ת * כמו לעיל פעמים 
שונות ועי' במ"י לעיל צד 95 בדיה אתו חיום: 8 באברהם כת' וירד וכו'. בכייל כתוב באברם והוגה ביני שיטי 
וכן הגהתי מכאן בכל המאמר באברהם, ובתחלת המאמר איתא גם בכי"ל באברתם כת' ויהי רעב וכו', והמלות 
וירדו אבותינו וכו' עד לגור שם ביש' כת' הושלמו בכי"ל ביני שיטי בדיו דיחה כנר' בכתב הספר; ואחר 
באנו נוסף עוד בטעות בדפיר ודו באברהס כת' וירד אברם מצרימה וכו' ועַח'ינ, וכבר הוגה לנכון בא'א ובמ"כ/ 
והמאמר דוגמתו בתנחומא מ"ב לך לך סי' ייב ועיוייש ובתנחומא שם סיי ט', ובלק'יט מפרש עפיי המאמר שלפנינו 
ולאברם היטיב בעבורה כדרך שנא' באברהם נאמר בישראל באברהם כתיב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה 
ובישראל כתיב כי כבד הרעב בארץ וירדו אבותינו מצרימה באברתם כתיב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב 
ובישראל כתיב ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו כושל : 5 ויהי כאשר הקריב |כו'. בכיייל מסורס סרר המאמרים 
באברם כת' אמרי נא וכו' באברם כת' ויהי כאשר וכו' באברם כת' והרגו אתי וכו' והגהתי עפ"י גי' שאר הספרים ‏ ' 
וכפי סדר הכתובים בזו הפרשה: | 14 ונגע וכן'. בדפוסי' וכי'ג וכייב וכייית מתחלת כאן פמ'א, ובכייא א' פליח 
ובכייא ב' וכייו פ"מ ועיי מייש לעיל צר 881 בריש הפרשה; ובמקרא אין כאן פרשה פתוחה או סתומה, ואולי הטעם 








לך לד פרשה מ יב וֶד--טז 05 


את טעין, אמר אנא יהיב דמטכסין, ‏ אמ' ליה מרגלוון: את טעין, אמר להו אנא יהכ דמרגלוון, אמי 
ליה לית איפשר ער דפתחת וחמינן מה בגווה , וכיון שפתחה הבהיקה ארץ מצרים מאורה,. ר' עזריה 
ורי יונתן מש' ר' יצחק איקונין שלחוה נמסרת לראשי דורות, להלן כת' והנערה יפה עד מאד 
(מיא א ד) מגעת ער איקונין שלחוה, ברם הכא כי יפה היא מאד מאיקונין שלחוה : 

מו ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה ר' יוחנן אמר מתעלה והולכת, ההן אמר 
אנא יהב מאה דינרין ועלל עימה, וההן אמר אנא יהב דינרין מאתן ועלל עימה, אין לי אלא 
בעלייתן, ‏ כירידתן מניין תלמור לומר ויקחו את ירמיהו (ירמיה לח ו) מעלים אתן, אין לי אלא 
בעולם הזה, לעתיד לבוא מניין תלמוד לומר ולקחום עמים והביאום אל מקומם (ישעיה יד ב): 

מז ולאברם היטיב וגו ויצו עליו פרעה אנשים וגוי ר' פינחס מש' ר' הושעיה אמר 


8 עי' סנסדלין פע בָּ' :| 5 ילקוע שס, עדלם לססל פ: | 9 לקוט כי פ"ע / ועיי פנסוטס 9 לך לך פיי %"3/ 
פנסועס טס ס" ע': 


1 אנא -- דמטכסין] פךזא'נג כתי. דמטכסין אנא יהיב דא" | לאמי ליה לי ך | מרגליין פחני. מרגלין דואכ | 
אמר להו] אמר להון ךז, א"ל י, אמר דואנכת | יהג] ן. יהיב דפחאנכתי | דמרגליין פחגי. דמרגלין דואיכ | 
2 ליח] פודזא'. לא דא"נכת. אי י | עד] אלא | פתחנא [כ, פתחנה ךן, פתחינה ', פתחנא לתיבותה !!פתח תיבה א' | 
וחמינן] פוח; דהמינן י, וחזיגן א1: וחטית לן דאת | גגווה] וחאיתי: גגוה דפא? | כיון] וחנכ. 
כיון דפאתי | איץ] פוחאיג. כל - דא'כתי | *מאויה פוחא'נכי] מאירה ל, מזיוה א"ת | 8 יוגתן]. גכ 
₪ בר חגי דְפא"תי | משס פנכת. משם דְוָא? | נמסרת] פחזגע: גמסרו דְא?כתי. היתה מסורה [ | 
דורות] וח כעי. הדורות דְפא"ת | כת'] הוא אומר י | 4 הכא] ₪ כת' פ | מאד] א'ני, ₪ מאד דא"כת ! 


| 5 ההן] הדין פ: הדן ן, דין א'כי, חד דְא'ת | 6 יהג] ן. יהיב דפאנכתי (וכן בסמוך) | דיגרין מאה חגכי, 


דיגרין ק' ך | ועלל] פוג. ועליל זא'י, ואיעלל דְא?. ואיעול ך (וכן בסמוך) | וההן] והדין פָגִי, והדן [/ 
ודין איכ, וחד את | דינרין ר' ן, מאתן דינרין חִני, מאתים . . אי. מאתן דפא"כת | 7 בעלייתן] פואיגכתיי 


| בעליתן א? | *וקחו את ירמיהו וְאי] ויקחו . . ירמיה ל', ויקחו את ורמיה (ירמיהו ךְ?) ויעלו אותו מן 


הבור ל"ךְ*ם , ויקחו את ירמיה ויעלו אותו פ, וימשכו את ירמיהו (ירמיה א*ך) בחכלים (בחבל ךן) ויעלו אותו 
מן הגור דא*ף] | מעלים אתו] ן, מעלים (מעלין דא?ת) אותו דאנכתי, מעלים אותו בדמים ₪ | 8 **בעולם] 
לעולם ?7 | לעתיד לבוא] ן, . . לבא פא'נ2, בעולם (לעולם ו) הבא דְאלתי | 9 *היטיב פו] הטיב דאנפ י 
היטב ללך] | וגו'] בעבורח פןכ , בעבורה וגוי חן , בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו דָא | וגו] וישלחו אותו דא"ת | 


משי] ן, בשם דפאנכת | הושעיה] פן, דיא 1כ,; אושעיא א1, הושעיה (אושעיא א) רבה דא?. . . יבא ךן | 


מכם של מוגליות אמרו לו אי אפשר שתפטר עד שתפתח את התיבה ונראה מה שבתוכה וכיון שפתחה וכו', 
וסגנון הסיפור בתנחומא מב שם כיון שהגיעו לפולי מצרים אמר אכרהם לשרה בתי מקום של זנות הוא מצרים 
וכו' אלא נותן אותך בתבה וננעול בפניך וכן עשה. כיון שתגיעו ‏ לפולי מצרים אמרו לו המוכסין מה אתה טוען 
בתבה אמר להן פולין אמרו לו איגו אלא פלפלין תן לגו מכס של פלפלין אמר להן אני אתן אמרו לו אינו 
כן אלא התבה הזו מלאה זהובים אמר להן אני אתן לכם מכס של זהובים כיון שראו שכל מה שאומרים הוא 
מקבל ‏ עליו אמרו אילולי שיש בידו דבר מעולה לא היינו עולים לו לכך והוא מקכל באותה שעה אמרו לו 
אין אתה זז מכאן עד שתפתח את התבה והוא אמר להם עלי ליתן כל מה שאתם טכקשים ולא תפתחו את התבת 
ואעיפ כן עמדו עליו ופתחו את התבה שלא בטובתו ומצאו את שרה כיון שראו אותה אמרו כטות זה אין ראוי 

מל ה מיד נטלו והביאו אותה אל פרעה וכו', ובתנחומא שם כיון שהגיעו לפילי של מצרים ועמדו על היאור 
ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת וכו' אמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראת 
את מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן כדרך הנשים ‏ אמר לה מצרים שטופים בזנות וכוי אלא. נותן 
אני אותך בתיבח ונועל בפניך שמתירא אני על עצמי ‏ והיה כי וראו אותך המצרים כיון שעשו כך בא לעבור 
גתקבצו המוכסין אמרו לו מה אתה טוען בתוך התבה אמר להן שעורין אמרו לו אינן אלא חטין אמר להם טלו 
מכם של חטין אמרו לו הן פלפלין אמר להן מכס של פלפלין אמרו לו אינן אלא זהובים כיון שרחקו עליו פתחו 
את התיבה וראו אותה כחמה זורחת אמרו לו אין דרך זו להשתמש בה הדיוט ויראו אותה שרי פרעה וכו' ועייע 
במדרש הגדול ובמדרש אגדה חוצ' רייש באבער לפ' ויהי כבוא וכו', ומרגלוון בכיייל כמו מרגלאון בתרג' איכה 
די אי: ‏ 2 ארץ מצרים. כדכתיב ויראו חמצרים את האשת כי יפה היא מאד שהבהיקה ארץ מצרים מיפיה ואח'כ 
ויראו אותה שרי פרעה וכו'.: ‏ 8 איקונין של הוח. צורתה ודמותה!) נמסרת לראשי דורות ובה משערין יפיותן של נשים 
להלן באבישג כת' והנערה יפה עד מאד מגעת ער וכו' אבל כאן בשרה כת' כי יפה היא וכו' ודורש מאד ממאד 
מאיקונין וכו' וחוה נרמזה במלת מאד כמו שדרשו לעיל צר 60 מאד הוא אדם וצר 199 מצינו שנקראת חות אדם / 
ואגדה אחרת בביב נ'יח א' שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, וברייתא במגילה טיו א' ארבע נשים יפיפיות היו 
בעולם שרה ואביגיל רחב ואסתר ועייייש בתוספות בד"ה ארבע וכו', ובסנהדרין שם הדרש והנערה יפה עד מאד 
עדיון לא הגיעה לחצי יופי של שרה דכתיב עד מאד ולא מאד בכלל, ונכונה הג'' איקוגין וכ כמסרת וכ"ה 
בערוך ע' איקונין ועיי במייי לעיל צר 118 ברִיח לקנין ועייע קרויס ח"א צר 182, ובלק"ט חגי' ‏ רי עזריה ורי 
יונתן ב'יר חגי בשם וכו' וכו' איקונין של חוה היתה נמסרת לראשי דורות ועח''נ ולעיל צד 198 וצר  :914‏ 5 רי 
יוחנן אמר. דורש סיד ות ק ח האשה בית פרעה מתעלה והולכת (ועי' לעיל צר 148 ובמ"י שם בדייה עילה אותו) 
ההן אמר וכו' זה אומר אני אתן מאה דיגרין ואכנס עמה לבית פרעה וזה אומר אני אתן מאתים דינרין ואכנס 
עמה, וכן דרשו במדרש אסתר שם ותל ק ח אפתר אל המלך אהשורוש מתעלה |כו' דין אמר אנא יהיב מאה 
דינרון ועליל עמה ודין אמר אנא יהיב תרתין מאוון ועליל עמה, ישרה גם הג" בכי"ל חהן וכוי והחן וכו ועיי 
עמת"ל היא צד 478: 6 אין לי וכוו. שצדיקים מתעלים והולכים בעלייתן כשעולין לגדולח בירירתן בשפלותן מגיין 

: .ש0וע0א!5 (1 

לג 361080116 99 


-7 





4 לך לך פרשה מ יפ ו--יד 


נכנסים למקום כאורים ושחורים אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו': ר' פינחם 
בשם רי ראובן שני בני אדם ‏ היו עיקר ועשו עצמן טפילה, אכרהם וברק, ברק ותשלח ותקרא 
לברק וגו' (שפטיס ר ו) ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא 
אלך (שם שס ח), ר' יהודה א' אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקרש לא 
+ אלך עמך להצור, ‏ ר' נחמיה א' אם תלכי עימי לשירה אלך עימך למלחמה ואם לא תלכי עימי.. 
לשירה לא אלך עימך למלחמה, ותאמר הלך אלך עימך אפס כי לא תהיה תפארתך (שם שם ט) 
אמר ר' ראובן לשון יווני הוא הפס, אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרת לך לברך . 
אתמהא, ונעשה טפילה ותשר דבורה וברק כן אבינועם ונו' (שם ה א), אברהם היה עיקר ויקח ‏ " 
אברם את שרי אשתו ונו' (בראשית יב ה) [ועשה עצמו טפילה אמרי נא אחותי אח], תעשה | 0 
0 טפילה ולאברם היטיב בעבורה (שם שם טז): % 
וד) ויהי כבוא אברם מצרימה וגו' ושרה היכן היא, נתנה בתיבה ונעל בפניה, כיון דמשה = 
מכסה אמ' ליה הב מכסה, אמר אנא יהיב, אמ' ליה מנין את טעין, אמר אנא יהיב דמנין, אמי ליה מטכסין = > 





1 ילקוט טס, = ילק' טופטיס כ' פ'"יג: | 7 פקיקס6 פי"ז (ק"ל 6'), | סיכס כבסי פ' בכס סנכס (5' 3'), מדכט ספנים. 4 : 
פב ע"יז קיי ג', טפוס ככס פפ"ק ק"  :'3‏ 11 יפקוע כי ס"ז , סנסומס ע"נ לך לך םס" ס', פנסועס טס ס" פ': .. 

1 *למקום דְוחאגרתי] במקוס כ, מקום ל", למצרים פ, לי ל | כאורים] ןג : דין ך*, כעורים דפאכתריי ‏ = 
-ין ך?, אנשים כעורים ד | ושחורים] ,.. לא כל שכן 1 | למען -- וגוי] למען . . בעכורך וחיתה נפשי בגללך [,' . 
וגו" דְא*: ל פא'נכתי | ל יאובן] פוא'נכי (שפטים , אבון דת: אכין א* | שי] בי ד'א | עצמ - ₪ 
עיקר כ | טפילה ונעשו טפילה א?, טפלה ונעשו טפלה י (שם) | וברק] .- אברהם הא דאמרן 2, אברתם היה 7 ] 
עיקר ויקח אברם את שרי אשתו ועשה עצמו טפלה שנ' אמרי נא אחותי את וכתיב ולאברם הטיב. בעבורה ו (שם) ]. . 
וגו'] בן אבינועס וג' [, . . אבינועם מקדש נפתלי וגו' א', בן . . נפתלי ותאמר אליו הלא צוה יי אלהי ישראל 
לך ומשכת בהר תכור ולקחת עמך י' אלפים וגו' ךָ, בן . . עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולן ן | 9 ויאמר]. . [ 
וכת' ₪ 2 | **א תלני-- אלך דָא*ת] לא תלכי וגוי ל | 4 ר' יהודה] ר' יהודה ור' נחמיה (נחמיא 6% | 
דא'גכת | אטר דא'ני. אסכ | שי ל' דכת | א= א'כ. | *לא] לי ל. | 5 נחמיא א | . | 
אמר דְאנכתי, אוטר פי | אם 5 | 7 *לשו] לשני ל | יוי] וני ייגי דפאכת | הא] פוא'נכי . / 
היא דא" | הפס] א', אפס הפס [ְג. הפץ פ, אפס דְאכןת | שתפארת שירה י (שם) | לך לבדך נמסרת ן]; 77 7 . 
לבדך נמסרה לך י (שם) | 5 אתמהא ל' ף | הוי אתה נעשית טפילה לה ף | אברהם -- בעבורה לי כי (שם) | = 
9 *ועשה -- את ל"ך] עשה . . את ךְא*, ועשה עצמו טפל . . את י, עשה . . טפילה (טפלה א') אמרי.. את 8 | 
למען ייטב לי בענורך א'נ: לי לו | 10 טפילה] ונ, טפלה א', טפילה לה דְאלןת, טפל לה י | 11 גו] 
ויראו המצרים דְא"כף | *היא פוא'] הוא ל. היתה דְהא"כתי | נתונה בתיבה אךן, בתיבה היתה נתונה כ | 
דמטה] ךז, דמטא דְפואגכתי | 12 מכפסא פחנכי!, למכסא דְוָא. למיכפא ך | מכסא (מיכסא [) | אמר 1 
להון דֶז (וכן בסמוך) | יהיב] פחזא1ני: יהב ן, יהיב מכסא דְאלת | מנין| וחת. מאנין דפא?ני | אתה טעון ח (וכן . 
בסמוך) יהב ן | דמגין] [₪. דמאנין ךְפא?ני, מכפא דמנין ך | אמ' ליה] פוחני, ‏ - דהב את מעין אמר. 08 
אנא יהיב דמי (מן א%) דדהב א"ל דאת | מיטכסין + [: , , 0 


| 



















של כושים ולא הורגלו באשה יפה וכו', ובלק"ט גורס ומפרש ר' עזריי בשם ר' יהודה. ב'יר סימון אמר הלכנן וכו : 
ולא מצינו אשה יפה כמוחך אע"פ שהיו יפין לא נמצא כמותך ועכשיו שאנו נכנסין למקום כיאורים ושחורים לא כל 

שכן לכך נאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפה מראה את ועח'נ, ובלק"ט מתחיל המאמר שלאחויו בפ' אמרי 

נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך ר' פנחס וכו' ועיי'יש וביפיית, והג" כ אורים כמו בח'ג לעיל צד 841 8 - 
כאור ומפוחם ועייייש במייי: = 2 ברק ותשלת וכו'. ‏ ברק היה עיקר. כדכת' ותשלח ותקרא לברק וכו' ותאמר אלין' "> 

הלה צוה י"י אלהי ישראל לך ומשכת בהר תכור וכו' ועשה עצמו טפילה כדכת' ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי | 
והלכתי וכו' וכדמפרשי ר'י ור'ג ר"יי אומר אם תלכי עמי לקדש ותהי ידך עמי להזעיק את זבולון ואת נפתלי קדשה. . 
אלך עמך לחצור כלוי למלחמה עם סיסרא שר צבא יבין אשר מלך בחצור (וביפ"ת כת' אולי ט'יס הוא שכתמו = 
חצור במקום תבור) הרי עשה עצמו טפילה שתהיה היא עיקר למלחמה וכן לריינ דאמר אם תלכי עמי.לשירת אלף " = 
עמך למלחמה, ומסיק ונעשה טפילה מכל וכל אפילו לשירה כדכת' ותשר דבורה וברק וכו ועי' בם" ב"ר: - 
7 הפס. כ"ה בכי"ל ועח"נ, ופי' הפס בלי"י!) חדל עזוב, והה"א בראש המלה כמו במלת הדיוט הלפים ועי'. קחויט != 
חיא צד 59, ובפסיקתא נדרש כן האפס לנצח חסרו (תהלים ע"ז ט') והגיי שם איר ראובן לשון יוני הוא כמדיא . 
אפים וצ'"ל כמו שהגי' באותו המאמר באיכייר ד"ו שם א"ר ראובן וכו' כמר"א ואמר אפס (עמוס ו' י'), ובאיכייר מב = 
הגי' א''ר ראובן אין לשון אפס אלא לשון יוני המד'א ואמר וכו', ובלי שם האומר הדרש בכדרש תהלים מ*ב שם האפ > 
לנצח וכוי מהו האפס לשון יון עזוכ אפס ובשמו'ר שם בדפ'ר וד''ו האפס לנצח וכו' לשון יוגי אפס לכך נאמר וכו', ובמדרש 
תהלים מב כ"ז סי' ה' דרשו כן גם ותפשתי וכו' (משלי לי ט') סהו ותפשתי ועזבתי שכן בלשון יון עזוב אותו 
אפיסטון ועי"ץ ב'יב קי"א א' אפס זכריה, ובילקוט כאן ושופטים הושמט חדרש לשון יוני הוא וכו : := 9 ועשה עצמו 
טפילה וכו'. בכייל הושלם כן בגליון בכתב אהר וגיי ישרה היא ועחיג: ‏ !1 נתנה בתיבה. אברהם נתגה בתיכת 
ונעל בפניה, ובלק"ט הגי' ושרה היכן היתה נתנה וכו ועח/נ : = כיון דמטה וכוי. ‏ כיון שהגיע לבית המכס אמרו' : 
לו המוכסין חן את המכם אמר אני גותן אֶמרו לו כלים אתה נושא בתיבה אמר אגי נותן מכס של כלים אמרו לו " 
מטכסין?) בגדי משי אתה נושא אמר אני נותן מכס של בגדי משי אמרו לו מרגליות אתה נושא אמר להן אני נותן 


)ו ? .876 2 





[| [/- 


לך לך פרשת מ יב. יא--ינ 588 


לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי י'י (עמוס ח יא), ר' הונא [ורי ירמיה] 
בשם ר' שמואל בר רב יצחק עיקר אותנטייה שלו לא היה בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי 
שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית שלשקמה גילגלו הקביה והביאו בימי דוד, שילה חטא 
ויוחנה משתלמה אתמהא, אמר ר' חייה לזנג שהיה בירו קופה מליאה כוסות. ודייטרוטין, ‏ בשעה 
שהיה מבקש לתלות הקופה היה מביא יתד ותוקעה ותולה עצמו בה ואחר כך חולה קופתו, לפיכך 5 
| לא באו כלם בימי בני אדם שפופים אלא בימי [כני] אדם ניבורים שיכולים לעמוד בהם, רי ברכיה 
הוה קרי עליהון נותן ליעף כח (ישעיה מ כט), ‏ ר' ברכיה בשם ר' חלבו ב' באו בימי אברהם, ‏ רי 
הונא בשם ר' אחא א' בימי למך וא' בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו שלכצורת היה שנה עכרה 
שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע שלמהומה היה עד היות ראש חמור גגו (מיב ו כה), רעב 
= שבא בימי השופטים ר' הונא בשם ר' דוסא מיב סאין היו ונעשו מיא, והא תני לא יצא אדם בחוצה 10 
| לארץ אלא אם היה סאתים שלחיטים הולכות בסלע, אמר רי שמעון אימתי בזמן שאין מוצא ליקח 
אבל אם מוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא בחוצה לארץ] : 
יא--יג) ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וגו כל השנים הללו היא עמו ועכשיו הוא ד 
אומר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, אלא שעל ידי הדרך אדם מתכזה, ר' עזריא 


משי ר' יודה בר' סימון הילכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצינו אשה יפה כמותך, עכשיו שאנו 15 
5 ילקוט כ' ס'ז : 
אמי אנך]) שנים באו . . ר' הונא (חונא [) בשם . . אחד (א' א%) בימי למך ואחד (וא' דְיאָ?) בימי אכרהם 
רעב שבא בימי (שבימי ך]) אליהו רעב של בצורת היח שנה עבדה שגה לא עבדה (רעב של בצורת היה דא?נת) 
רעב שבא (שהיה [) בימי אלישע רעב של מהומה היה עד היות ראש חמור בשמונים כסף (רעב . . היה דאגת) 
רעב: שבא בימי שפוט השופטים (רעב שבימי . . ך], בימי שפטים ן) ר' הונא (אחא [) בשם ר' דוסא (בשם רי 
= דוסא א' [) מ"ב (ארבעים ושתים [[, שנים וארבעים ך]) סאין (סאים ן, סאה [) היו ונעשו מא (ארבעים 
ואחת ן1 , אחד וארבעים ךְן[) והא תני (והתני ן, ותני ן) לא . . לחוצה (לחוץ. ן. בחוץ [) לארץ אלא אם כן (אם 
כן היו ןְ) סאתים של חטים הולכות (יוצאת [) בסלע אמר ר' שטעון (ר' שמעון בן יוחאי דא'ן) אימתי 
(אמתי ן) בזמן שאינו. . אבל אם היה מוצא . . לא יצא לחוצה (חוצה ן. חוץ ג) לארץ דואלגות/ עשרה רעבון 
באו לעולם וכו' ואחד לעתיד לבא שאינו רעב ללחם ואינו צמא . . את דבר י'"י ר' הונא ור' ירמיה בשם . . בר רב יצחק 
| אווגיא שלו לא היה אלא בימי . . ראוי לבא אלא . . אלא על ידי שהיה . . גלגלו . . בימי דוד לפיכך כולם לא חיו בימי 
בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולים לעמד בהם אמ' ר' חייא רבה לזגג שהיה בידו קופה מלאה . . 
נרוטרוטין ובשעה שהיה . . את קופתו היה מביא . . ותולה בה ואחר כך היה תולה את קופתו לפיכך כלם לא 
באו . . שפופים אלא בימי . . גבורים ר' ברכיה . . הנותן ליעף . . בשם ר' חלבו אמ' שנתרפאו ביטי אברהם ר' 
הונא בשם ר' אחא אמר אחד . . ואחד . . רעב שהיה בימי אליהו רעב שלבצורת היתה רעב שבא בימי . . רעב 
שלמהומה היתה רעב שבא בימי שופטים ר' הונא בשם . . ארבעים ושתים שנה היו ונעשו ארבעים ואחת והתגיא 
. . חוצה לארץ אלא אם כן חיו סאתים חטים הולכות . . אמ' ר' שמעון אימתי . . אבל בזמן שמוצא . . לא יצא 
חוצה לארץ אחד בימי אדם הראשון ארורה האדמה בעבורך ואחד בימי למך מן האדמה אשר אורה 'י ואחד 
בימי אברהם שג' ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה ואחד בימי יצחק שני ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. 
אשר היה בימי אברהם ואחד בימי דוד ויהי רעב בימי דוד שלש שנים ואחת בימי אליהו חי י'י אחר עמדתי לפניו 
ואחת בימי אלישע ויהי רעב בשומרון ואחד שהיה מתגלגל ובא לעולם שנה עובדת ושנה אינה עובדת רעב שהיה 
בימי אלישע רעב שלמחומה היתה עד היות ראש חמור בשמנים כסף כ, עשרה רעבון באו לעולם כד כ' בפרשת 
כ"ה פ, עשוה.. לעולם וכלם כתובין למעלה בפרשת בראשית ך, עשוה רעבון באו וכו' 
וכלהון בפרשת ויתהלך חנוך א1, עשרה מיני רעכון וכו' י, לי ל | 18 היא עמו] חא'י: היתה 
עמו פכ. הוא עמה דא*ך | הוא לי פי | 14 מתבזה] פוחא'נכרי: > וו עמדה ביפיה דא?. והיא עמדה 
ביופיה ךן | עזריה פוא'1כ, זעירא דאת | 15 משם ך, בשסם פואגכת | ר'-- סימון] פ, ר' יהודה ברי 
(בר א') פימון [א'נכ. ר' סימון דאת | הילכנו] פן, הלכנו דְחאנתי, הלכתי כ | מצאגו פא מצאתי כ | 
יפה] פוזא'נכי. נאה אית | תנשיו י וענשו 5 | אנו י | 
בארץ ונו': ‏ 18 ועכשיו חוא אומר וכו'. בתמיה, ומשני שע'י הררך אדם מתבזה, והלשון קצר ונר' שצריך לפרש 
כמו שנוסף בדפוסי' וכי''א ב' וזו עמדה ביפיה ובכי"ת והיא עמדה ביופיה, וכן מפרש עפ'י מאמר זה בפירש"י 
עהיית ד"א מנהג העולם שע"י טורח הדרך אדם מתבזה וזאת עמדה ביופיה, ובלק"ט גכ הגיי רק אלא וכו' מתבזה ו 
ומפרש שם שכל זמן שהיתה יושבת היחה מכופה בצעיף אחר שיצתה בדרך היתה מגולה לכך נאמר הנה נא 
ידעתי וע/ע בפי' ב*ר: ‏ 15 הילכנו. אמר אברחם הילכנו בארם נהרים ובארם נחור (ועי' לעיל צד 870) ולא מצינו 
אשה יפה כמותך עכשיו שאנו נכגסים וכו' על אחת כמה וכמה והיה כי יראו אותך המצרים וכו' והרגו אותי וכו' 


אמרי נא אחותי את וכו', ועפ"י זה המאמר. מפרש בפירש"י עה"ת ופשוטו של מקרא הגה נא הגיע השעה 
שיש לדאוג על יפיך ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים אחיהם 


2 לף לך פרשה מ בי 


ליעקב חסד לאברהם (מכה ו כ), להציל ממות נפשם (תהלים שס יט) ממיתתו שלנמרוד, 
ולחיותם ברעב (שסשם) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שס: 
ב ר' פינחס בשם ר' חנן דציפורי פתח אשרי הגכר אשר תייסרינו יה (תהלים צד יב) 
ואם בא להקפיד ומתורתך תל מדינו (שפ שס), מה כת' באכרהם ואברכך ואגדלה שמך (בראשית יב ב) 
5 כיון שיצא קפץ עליו רעכון ולא הקפיר ולא קרא עליו תיגר אלא וירד אברם מצרימה גו': 
ר' יהושע בן לוי פתח טרף נתן ליריאיו יזכור לעולם בריתו (תהלים קיא ה) אמר רי 
יהושע בן לוי טירוף נתן ליריאיו בעולם הוה, אבל לעתיד לבוא יזכור לעולם בריתו, מה כתי. 
באברהם ואברכך ואגדלה שמך (בראשית יב ב) כיון שיצא קפץ עליו רעכון ולא הקפיר ולא קרא 17 
תיגר אלא ויהי רעב בארץ ונוי : . 
10 [ויהי רעב בארץ ונוי עשרה רעכון באו לעולם, א' כימי אדם הראשון ארורה האדמה 31 
בעבורך (שס ג י). א' בימי למך מן הארמה אשר אררה י*"י (שם ה כם), א' בימי אברהם [ויה".. | 
רעב בארץ, א' בימי יצחק [ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון] (שפ כו א), וא' בימי . 
יעקב [כי זה שנתים הרעב] (שס מה ו), א' בימי שפט השופטים [ויהי בימי שפט השופטים 
ויהי רעב בארץ] (רות א א), א' בימי דוד [ויהי רעב בימי דוד] (שיב כא א) , א' בימי אליהו [ח" : 
| ייי אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מיא יז א), אי בימי 
אלישע [ויהי רעב גדול בשומרון (מיב ו כה), ואי שהוא מתנלנל בעולם, ואי לעתיר [לבוא] 


1 ע" לעיל 75 864 וד 867 : | 8 ילקוט כ' ס"ז, לקאן פל'/נ: | 6 לקוע טס, *לק' חסליס כ' ספ"ע, ילק' מכיכי 
טס ק"'6 פיי ו': ‏ 10 ילקוע כי ס"ז, כעיל 75 241 ת"כ: 
ל וירד -- שם] ויר' אבר' מצ' וג' [, וירד . . מצרימה כמ. ל' דפואיתי | 5 ר'] פוא'נ. ויהי רעכ בארץ 
-- דאת | חגן] ח. חנין דפואגת | דציפורי] א'. דציפורין דוא"נת . סציפורי פ | תייסרנו דִי, תיסרגו פואגכת | 
4 אם פחחכ | לחקפיר] לייסורין לא קורא תיגר אלא ן | מתורתך פחןת | תלמדנו | *ואברכך פוא'2] 
ואברכה לְדָא?, ואברככה כתי | 5 וכיון י | ריעבון ן | ולא הקפיד -- תיגר] ולא . . תגר א'3, ולא . . קרא 
תגר עליו ךְזן, ולא . . קרא תיגר ן, ולא . . קרא תגר א?י, ולא קרא תגר (תיגר דְיך) ולא הקפיד דת | וגוי] 
לגור שם דְ\זגכות. ל' פוא'י | 6 יזכור -- בריתו] יזכר . . בריתו ן, וגוי פם: ל' דוא'כתי | אמר-- לוי] ני (תהלים), 
ל דוא'כתם | 7 פירוף-- ליריאיו לי וכ | לעתיד לבוא] בעולם הבא כִי (יזכור לעולם בריתו לעתיד לבא ן) | 
*בריתו] ל' ד | 8 ואברכה ךָ, ואברככה כך | ריעבון ן | קרא] .- עליו א' (ולא קרא . . לי כם) | 9 תיגר] דיונת/ 
תגר דְא' | וגו] וירד אברם מצרימה ך], וירד . . מצרימה לגור ן, וירד . . לגור שם דְֶןָ | 10 *והי ועב-- 
בחוצה לארץ] עשרת רעבון . . לעולס אחד בימי אדם הראשון וכוליה עניינא עד ואחד לעתיר לבא לא רעב 
. . את דבר יי כדלעיל מן האדמה אשר אררה כו' (עשרה רעבונות . . הראשון וכו' עגיינא עד. 
ואחד . . דבר ייי כדלעיל מן האדמה אשר א ררה י*י ךן, עשרה ריעכון . . הראשון כוליה עניינא 
עד ואחד.. דבי ה' ן, עשרה רעבון . . הראשון כול' עינייגא עד ואחד . . דבר יי 1, י' רעבון באו לעולם 
כדלעיל מן האדמה אשר א ררה י*"י א") רי הונא (חונא 1) ור' ירמיה בשם . . בר רב (ר' דְא') יצחק 
עיקר אוותנטיאה (אוותגטיא [) שלו לא היה (היתה) דְָאַ*ך]) אלא בימי . . ראוי לבוא (לבא ך) אלא . . אלא על ירי 
שהיה (על שהיה [, שהיה ן) שאול . . גילגלו (גלגלו דא"ת) חקביה . . דוד (דויד ן) שילה (שילו א?. שלו דות) 
חטא (הטי  ,1‏ חטייה דא*ך) ויוחנה משתלמה אתמה (ויוחגה משתלמה לפיכך כלם באו אלא בימי אדם גבורים 
שהם יכולים לעטוד בהן ולא בימי בני אדם שפופים שאינן 'כולים לעמוד בהס ך, ויוחנה משתלמא . . כולם באו בימי 
. . יכולין לעמוד בהם ולא באו בימי . . יכולין לעטוד בהם ךְן, ויוחני משתלמא . . כולם לא באו אלא . . לעמוד בהן 
ולא ביטי . . יכולין לעמוד בהן א?, ויוחני משלמה . . כולם לא באו בימי בני אדם שפופין אלא בידי בני אדם 
גיבורים שחן יכולין לעמד בהם [) אמר ר' חייא (הייה [) רבה לזגג (משל לוגג דא?ת) שהיה בידו (שהיה לו [) 
קופה . . ודייטרוטין (ודייטרוטון ך, ודיטרוטין א?נך]/ ודיוטרוטון [) ובשעה שהיה (שהוא [) מכקש . . קופתו 
(את קופתו דְוָא) מגיא (היה מביא דדןא*ך) יתד . . ונתלה בה ואחר כך תולה (היה תולה ךא'ך]: הוא 
חולה [) את קופתו . . לא באו (לא באו כלום ן, כולן לא באו [) בימי . . שפופים (שפופין ן, שפופין שאין יכולין 
לעמוד בהן [) אלא בימי בני אדם גיבורים (גבורים דְָא*ך) שהן יכולים (שהן יכולין |( , שהם יכולין ך]) לעמוד 
(לעמד 1) בהם (בהן [א") ר' ברכיה . . נותן (הנותן [) ליעפ כח ו' ברכיה בשם ר' הלבו (בשם ר' חלבו 


4 להקפיד. להרהר אחר מדותיו של הקב"ה: | תלמדינו. וכן תייסרינו | ביויר במקום סגול וכן לעיל צד 824 
אדרשינו ועיוייש במ"י: 6 א"ר יהושע בן לוי. וכייח בכייג ועי' במ'י לעיל צד 865 בדיה רי יצחק וכוי, ‏ וריב 

דורש טרף וכו' טירוף נתן ליריאיו בעוה"ז כלו' נדנוד וטלטול כמו לעיל צד 187 טירופי וכו' ובספרי כי תצא פיי 
רציו זכור וכו' בדרך בשעת טרופיכם ובילקוט סוף כי חצא בשעת טירופכם, ובכי'פ קיטע זו הפתיחת כיון שיצא 
קפץ עליו רעבון ולא הקפִיד וכ ו', וכן בילקוט כאן מה כתיב באברהם ואגדלה שמך ו כ ו' ופייומה כמו בפתיחת 
שלפניה : 10 ויהי רעב וכו'. בכי'יל נשמט כאן כל המאמר והוא מקוטע בדפוסי' וילקוט ושאר כיי (ובכייכ הושלם 
בסופו ועח'ינ) ותדפסתי כל המאמר כמו שתוא בשלימותו לעיל פכ''ה ועייייש, ובראש המאמר הצגתי יהי רעב 








לך לך פרשח לט מ יב ח-י 381 


עד הערכ הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם (יהושע ז ו),. אמר רי לעזר כן שמוע התחילו 
מזכיריט זכות אכרהם אבינו, אמר אנכי עשר נאפר (בראשית יח כו), כלום בנה לך אכיהם מוכח 

= = בעי אלא שלא יפלו בניו שם אתמהא : ' 

= = ויקרא בשם יי צלו, דיא ויקרא התחיל מגייר גיורים : 

6 ט) ויפע אברם הלוך ונסוע הנגבה מחקה והולך כנגד בית המקרש : 9 


פרשה מ 


ב 6 ויהי רעב בארץ ונוי הנה עין י*י אל יריאיו וגני. (תחלים לג ייח) זה אברהם כי א 
= .עתה *דעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב) למייחלים לחפדו (תהלים שם שם) תתן אמת 





1 תק סשע כי "ז: 4 "קוספ לי פ"ז, ועיי קופס יי סי: 5 ילקוט טס : || 6 ילקוט. לי פ'ז, לקי ססמיס לי סטיכ , 
= *לק' מכיכי ססליס 5ב ס"כ" : 

= 1 אלעזר | בן שמוע לי בי (שם) < | = 5 זכות] ם. זכותו של דְוַאנכתי (שס). זכות אבות זכותן של זו | 
₪ שי לי 8 | אמר] שאמר דפא?י, שנאמר א'נרזי (שם), אמר יהושע לפני הקב'יה יזכר לנו זכותו שלאברהם 
אבונו שאמ" 2, ל' ך | אנכי] פי. ואנכי דְוְאַנתי (שש) | כלוס] אמי לפניו = כ. אמרו ₪ י (שם) | לך] פוחא'ג / 
0 ל דא'כתי | אביהם] ש: אברהם דְוחאנתי (שס), אברהם אביי א1, לי מבי | 8 בעיי ן | שלא] כדי ₪ 5/ 
"= = בשבול ₪ ל (שם) | שם] בעי (בעיי ן) | אחמהא] פוא'ג, לי דאלכת | 4 צלי חא'ני, צלו דיא שהקרא שמו 
0 9 | של הקב"ה בפי כל בריא ם, מלמד שהקרא (שהקריא דְ'א"כףת) שמו | . . כל (בריא כ2) גייה דא*כת | 
= חקדא] ₪ בשם ה' | | התחיל לגיור ך?, על שגייר כ | גורים] ן: גרים פחא!נכר/: גרים ולהכניסס 
= (וטכניסן ך]) תחת כנפי השכינה דְן | 5 *הלוך -- וגגבה דְואינכתי] וגח . | והולך] = ומכוין דפגת י 
4 ומכוון ואל | 6 הנה] ונכ: כת" - דפאתם | גוי] למיחליס לחסרו ְפא"כת | זה] א'כ: הנה עי 














| אל וער השדה נגב, ושם כ"א ג' ואמרת ליער הנגב וכו' ושם כ'א ז' שים פניך אל ירושלם והטף אל .מקדשים וכו', 
> ומחקה כמו בתו'"כ ריש 5' קדושים פמליא למלך ומה עליה להיות מחקה למלך ועיויש בפי! הראב"ד : 
"ה" שרשה מ.. בכי"א. א' פליז. ובכייא: ב'. וכייו פלייט וכן נסמן במדרש דפיר ועי' במיי לעיל ריש 
פל, | ובמקרא ‏ כאן פרשה פתוחה, ובכי"ל. וכיי נמשכת פרשה זו עד קום התהלך ובו (ייג ט/ז) וכוי תני 
וכו' ולפ' ויהי בימי אמרפל מתחלת פמ'א ולפ' וישמע אברם פמ'ב ולפי" ומלכי צדק ("ד "ה) פמיג 
* הדברים האלה פמ"ד , וכן היתה חלוקת הפרשיות גם לפני בעל הערוך שדרכו למנות חפרשיות (מפרשה 
לאה) במספר יחור אחד על מספרם והוא מציין בע'' איקונין סקס סב ג' ראתן דטולמיס סר ח' מגלב קף א' 
למוס פּרֶן: חי פרצטק מג, מאמרים ‏ מפ'מ לפי המספר שבכי"ל ובכי"פ במספר פמ?א, ובע' קזז חלט בי הוא 
ונמא פס ג' אפכו מרן ב' שמאבר עמק א' אליותרופולים סר ח' עג ב'. קן דִ' עבר ג' מאמרים מפמ"א במספר 
0 ה'" מאמר מפמייב במספר פמ"ג (ועי' בערוך השי שס הערה ג'), ובע' מגנון מאמר מפמ'ג במספר 
, ומלכי צדק מתהלת פרשה חדשה גם בכי"ו וכי"א א' וב' וכי"ג וכי"כ, ובאילו הכ'י וכן ברפוסי' ובכי"ת 
וא התחלת פרשה לפ' רינג ע' יי את ם רעה ועיי"ש, ובילקוט דפ"ר נסמן לפי ויהי רְעב וכן' הסומן ל"ט 
וינגע וכו' מ ולפ' ויהי בימי וכו' מ"א ולפ' וישמע וכו' מייב ולפי ומלכי צרק וכוי מייג, ומאילו החילוקים בחלוקת 
שוות גר' שנובע' העירבוביא בדו ובד' קראקא א'' וב' שנכפל שס המספר פיט לפי ויהי רעב וכו' ולפי וינגע 
| (ולבן ציון במיכ פוף פליט בדייה ואחד וכוי הפרשה וינגע וכוי בשם פימ תניינא) ותפ' ויהי בימי וכו' נסמנת 
פמ"א והפ' וישמע וכו' פמ''ב והפי אחר חדברים וכו' פמ'ג והפ' ושרי אשת אברם וכנ' פמ"ה (ובפרשיות אילו נכונים 


חן המספר במדרש דפ"ר פמ"א פמ"ב פמיג פמ"ד פמי"ה) ועי' בט"ח הלק ליט צר 481 ובמפתח לערוך הש' צד 
160: 








7 למייחלים. ‏ וכן בסמוך תייסרינו בשני יודיץ ככתיבת קניין מניין להורות ‏ שתיו'יר ‏ איגו במקום ‏ חירק : 


: קרא 9 








0 לך לך פרשה לט וב ח , 
בית און, אמר ר' ליעור. לא זכה להיקראות בן העמל הרי הוא נקרא בן העמד, אמר ר' יצחק בר = י 
נחמן תמן קריין לפעלה טבה עמלה ולהרהון שלמימי רגלים עמרה : | -. 
































ווטש אהלו אמר רי חנינה אהלה כתי מי שנטה אהל שרה אחוכך נטה אהלו : 
טז ויבן שם מזבח לייי אמר רי לעזר נ' מובחות כנה אחד לבשורת ארץ ישראל ואחר לקיניינה 
5 ואחר שלא יפלו בניו בעי ההיד ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון י*י 


8 יפקוע טס  :‏ 4 ילקוע שס, ועזי פנסדכין ע"ד כ': 


1 און] תאוה ן- | אליעזר דְוֶך". אלעזר פא'גכתע | זכה] פוא'גכתע. זכת דְך5. זכתה רי | ; 
להקראות דְָא', להיקרות וְגָךן: להקרות פעכ. שתהא נקואת ך | בן העמל] נכע, בן העמר פא'. בית : 
העמל דְ'ן, בית העמד דְֶךְ. בית העומד ך* | הוא נקרא] פא'נע. היא נקראת דותרי | בן העמר] גע ו | 
בן העטל פא'. בית העמר ךְ'. בית העמל דְוְתך. בית עמל ך* | אמר-- נחמן] [א'נ. אמר . . נחמני ( = 
אמר . . ביר נחמ' ם, דאמ' . . בר' נחמן 2. לי ד | 5 לפעלה מכה] ן, לפעלא טבא פנכף?, |לפתלא | | 
טבא ְאתער? | שלה] ן. עטלא פכע. עמילא ך1, עמרא ך1, עמירא דא"ת. עטר איך?: עשר ךרי | 
ולהרין ן | *עמדת ל"ע] עמידה ךְ?, | עמלא א1, | עמילה לדואלג , עמילא פכתר? | 8 אהל] פע > 
אהלה דוחאגכש | אמר -- חנינה] אמר רי.חנינא ש, - . חוניה וע . . חוניא חן, .. נחמי פ, ‏ ר' הונא = 
אמ' א', ל' דא'כת | משנטה חכ, שנטה ע, גטה ש, בתחלה נטה י, מי שנטע ם, משנטע ן, בתחלה " 
נטע א'. מלמר שנטע ראית | אחל שרה] פוחא'גכע | אהלה של שרה שי, אהל שרה תחלה א"ת | > 
אחר כך] ן. ואחר . . דְפגכ, אחר כן ח, ואחר כן י, ואח'כ את עש | נטה] חזעי. נטה אברהם כ, נטע דפואת | = =" 
*אהלו ל"דא'כתעשי] אהל שלו א'. אהלה לפונ | 4 אלעור דואינכת. אלישר א? | שלשה פונת: = 
שלש זי | בנה] ,- אברהם רְן | לבשורת] בירירת 2 | ארץ ישראל] הארץ חותרי | 5 בעי] פחאינכתרי, 

| בעיי ן. ל' א" | *ויפול (ויפל פנך) על -- לפני ארון (ארון ברית א') -- עפר על (ראשיהם ם א*) ראשם דפאינת] 
ויפל . . ארצה הוא . . ראשם ו, ויפל לפני ארון ה' ויעלו . . ראשם ן, ויעלו . . ראשם ו (יתושע), וגו ל ]5 


, 


ועמוס ה' ה'), ובירושי שבת נדרש הפסוק שביהושע, ושם סגנון המאמרים (שנסמכו להמאמר צא תאמר לו צואח ‏ = 
תאמר לו וכו' את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב עין כוס עין קוץ גדיא גלייא) רב תהנחומת בשם ‏ 
רב הוגא העי אשר עם בית און מקדם לבית אל מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און = 
תני בשם ר' אל עזר לא רצה להיקראות ע מ ד ה קירין אותה ע מ יד ה דא"ר א ב א ב ר כה נ א תמן צווחין - 
לפעלה טבא ע מ ד ה וצווחין לרחוץ של מימי רגלים ע מ יד ה. ובירוש' עיז שם רי תנחומ' בעי רי הונ' יי 
וכו' מקדם קורין אותו וכו' תני בשם ר' לעזר לא רצה לקרות עומרה קורין אותו עטירדה וצווחין לרהון של מימי 
רגליס עמידה, וברמב"ן עה'ית דברים כ"א ייד העתיק מירושלמי תמן צווחין לפעלא טבא עמירא. ובילק' יהושע חי = 
יז הועתק מירושי שבת תני בשם רי אלעזר לא רצה לקרותו עמלא קורין אותו עמירה ר' אבא בר כהנא אמר תמן- 
קורין לפועלא טכא עמלא ולהרהון וכו' עמירה, אכן בערוך ע' עטר ב' גורפ בירושי שם לא רצה לקוות עמדה" 
וקורין אותו ע מ יד ה, וטוסיף ובב'"ר עסלא ככתוב בע' הרהון, ור"ל. שבבייר הגי' עמלא בסקום עטרת (ואין כוגתו. . 
שבב'ר גם הגי' עמילא במקום עמידה כמו שהבין ריא עפשטיין במאמר על ר' משה הררשן וכו' צר  )27‏ וכמו " 
שהועתק מב'יר בערוך ע' הרהון מקדם וכו' לשעכר נקראת בית אל ועכשיו נקראת בית און א'יר אלעזר לא זכה להקרות - 
בן העמל הי הוא נקרא ב ן ה עמד א'ר יצחק בר נחמני תמן קריין לפיעלא מכא ע מ ל א ולהרחון וכוי = 
עמדה, וגיי זו מסכמת עם הגי' שלפנינו בכיייל (ובסוף המאמר היה כתוב בכי"ל ולהרהון וכוי עטילת. ונמחקו > 
האותיות יל והוגה ביני שיטי ד ר"ל עמרה), וכן הועתק במדרש הגדול איר אלעזר לא זכה. להיקרות בו תעמל ‏ | 
הרי הוא נקרא בו העמר א"ר יצחק בר נחמני כמו שקורין לפועלא טבא עמלא ולהרהון וכוי עמרה (וציל שם ב[ " 
במקום בו בשתי הפעמים). וגס במדרש דפ"ר הגי' קרובת להגי' שלפנינו ובערוך אלא שאיתא שם לקי 
ולשון המאמר שם לא זכת להקראות בית העמל הרי היא נקראת בית העמד תמן קריין לפועלא טבא עמילא ולהרחון 
של מימי רגלים עמידה, וטעם המאמר בב"ר כאן לפי הגי' שלפנינו אמר ר' ליעזר כמו שמכנין בית אל לגנאי 
בית און כך מי שלא זכה להקראות בן העמל כלו' שעומל בעמלה של תורה (ועיי לעיל צר 117) הרי הווא נקרא 
בן העמר (ועיי בעמת"ל חיא צר ל49) ואר יצחק תמן קורין למפעל טוב עמלה (עמלא) ולהרהון לעבים של ₪ 
רגלים עמדה!) ועיי לעפ אצל קרויס צר 288, ובכייפ הגי' לפי | ההעתק שלפני לא זכה להקרות בן העמר: 
הוא נקרא בן העמל וכו', ובכיייל כתוב לביתאל ביתאל בתיבה אחת ועי' במנחת שי ובס' בראשית הוצ' בער (ושם צר 6 
ובתנ"ך הוצ' גינצבורג : 8 ויט אהלו. וכיה בכי"פ ובערוך ע' אהל, ואהלה כאן חד מן ד' כתיב ה'א- ועיי במנחת שי ! 
צַד 888 ור''יח דורש מלת אחלה כפי קריאתה וכתיבתה משנטה וכו', וגם בלק''ט הגיי א * ר הניגא אהלה כתוב 
משנטה אהל שרה אחר כך נטה אהלו, ועוד שם אהלה כתיב מלמר שהקדים אהל שרה לאהלו, ובמררש תג 
גורס ומפרש אמר רב הונא אהלה כת' וקר' אהלו מלמר שנטה אהל שרה תחלה ואחר. כך גטה אהלו, וכן נטת 
בה"א בפירש"י עהית ועח'ינ, והגיי משנטע וכו' נטע ג"כ כלימ ויטע אהלי אפדנו (דניאל י"א מ'יה), וכתיבת מי = 
שנטה בשתי תיבות עיי במ"י לעיל צר 87%: 4 אחד לבשורת וכו'. וזה שנאמר בפסוק הקודם ויאמר לור 
אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזכח וכו'. וכדאיתא בסי' טיו זו שיכן לבשורת א'י, ואחד לקניינה של אי ות 
שנאמר לקמן קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וכו' ויאהל אברם וכו' ויבן שם מזבח וכו' ועי' לקמן סוף פ'א (פמיא) 
קום התהלך וכו' תני הילך בשרה בין לארכה בין לרחבה קנה וכו', ואחד שלא יפלו בניו בעי וזה שנאטר " 
בפסוק שלפנינו ויעתק משם ההרה מקדם וכו' ויט אחלת וכוי והעי מקדם ויבן שם מזבח וכו' ועי' סנהדרין שם איר 
אלעזר לעולס יקדים אדם תפלה לצרה שאילמלא לָא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתיור 
מרשעי ישראל שריד ופליט, וכאן לא נקיט בנין המזבחות כסדרן ואיידי דבעי לפרש מעשה דיהושע סירכא נקט: 
ועשאו אחרון כדמפרש בפי' ב'יר, ובלק"ט הגיי א"ר אלעזר שלשה מזבחות וכו" ואחד שלא יפלו בניו בעי, ובמדרש 
הגדול א"ר אליעזר שלוש מזבחות בנה אברהס אבינו אחד לבשורת הארץ ואחד לקניינה ואחד שלא יפלו בניו בעי- 
ועח"נ. וכתיכת לקינייגה בכי'ל כמו לעיל צד 869 העיניון וצד 875 מיניין : = 5 ויפול על פגיו וכו'. כן השלמתי,  .‏ ! 
.06 ,0 |( ן : 1 


ש 


לך לך פרשה לט יב ה-ח 19 


אחר אין יכולין לורוק בו נשמה ואת אמי ואת הנפש אשר עשו, אלא אילו הגרים, ויאמר שניירו, 
למה שעשו, אלא ללמרך שכל מי שמקרב את הגוי כילו כראו, ויאמר שעשה, למה שעשו, אמר 
רי חוניה אברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים : 


ו ויעבר אכרם בארץ עד מקום שכם וגו' [והכנעני אז בארץ] עד עכשיו נתנקש טו 
להם זכות בארץ : 5 


0 וירא יי אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח זו שיכן 
לכשורת ארץ ישראל : 


ח) ויעתק משם ההרה מקדם לביתאל וגוי לשעכר היחה נקראת ביתאל ועכשיו נקראת 


2 עיי פנסדכין 5ץ 3': 4 ילקוש כ' ס*ז, לקטן פ"ע (פע"6): | 6 פקוע עס: | 8 יקוע עס, יכוטי טנס פ"ע "יס 
די, יכוט' ע"ז פיב ייג פ': 


1 אחד] - לזרוק בו את הנשמה [, ולהטיל בו נשמה י | אינן דפואנכתי. אינס חח | יכולים ח | לזרוק 
-- נשמה] לזרוק . . הנשמה דֶץ, לזרוק . .. את הנשמה 1, לי וִי | אמר א*, אמרת ג כי, אומר [חא! | עשו] 
₪ בחרן פא'נכת | הגרים] ₪ שגיירו | ויאמר] ן, ונאמי ן, נימ' אַ', תאמר פ, והיה לו לומר ָ: ואם 
כן דְאתי, אם כן כ | 2 למה] וְא'. אלא למה פ. למה (ולמה ח) אטר דחא"כתי. למה נאמר ן | 
שעשו] פונכי, אשר עשו א', עשו דא"ת | שמקיב] כי, שהוא מקרב דוא'גת | הגוי] וחני'. הגר א'כ, 
הנכרי ומגיירו דאר | כילו] 1. כאילו דְן, כאלו את , מעלה עליו הכתוב (כאלו כ) כאילו כי | בראו] עשאו י | 
ונאמר א'ן. והיה לו לומר דְז, לימא י | שעשה] [חא'ן , אשר עשה דְא"תי | למה] וא'. ולמה גך', 
למה אמר זְזְרִי, לטה נאמר דָא? | שעשו] הא'נ, אשר עשו דְאיתי | רג י | 5 חוניא וחא'נ, חונא ך, 
הונא פא"תי | **את] לי ל | ושרה] פונ. .= מגיירת דְהא'כתי | 4 מתבקש פך | 6 *ויאמר -- מזבח] 
ויאמר . . הזאת [נכ. ויאמר לזרעך וגוי דְא, וגו' ל | זו שיכן---ישראל] דְין, זו שכן . . [, זה שיכן . . א': זה 
שכן . . ם, זה שיכן (שכן ך'י!) לבשורת הארץ רְו', שלא (לא א?) בנה מזבה אלא על בשורת ארץ 
ישראל דָא"ך | 8 לבית אל | היתה ל' פק | בית אל | עכשיו ן | נקראת] פכעך?. היא.- דואנתריי | 


האומות אינם יכולין לבראות יתוש אחר שיטילו בו נשמה ואת אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן אלא אילו הגרים 
ונאמר שגיירו למה שעשו אלא ללמדך וכוי שמקרב את הגר כאילו וכו' ונאמר שעשה ולמה שעשו אמר ר' חוניא 
אברחם היה מגייר האנשים ושרה הנשים, וראש המאמר הובא בירוש' סנהדרין שם ולא כן א"ר לעזר בשם ר' יוסי 
בר זימר' אם מתכנסין הן כל באי העולם אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה, ובספרי שם תמאמר 
פתמי ד"א ואהבת וכו' אתבתו על כל הבריות כאברהם אביך כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ותלא אם 
מתכנטים כל באי העולם. לבראות יתוש אחר ולהכניס בו נשמה אינן יכולים לבראותו ומה ת"ל ואת הנפש אשר 
עשו בחרן מלמד שתיה אברתס אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינת, וכן מאמר סתמי באדר"נ נו"א 
שם ומקרבן לתורה וכו' כררך שהיה א"א מקפת את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה ולא אברהפ לבר עשת כן 
אף שרה שני ויקח אברם וכו' ותלא כל באי העולם אינס יכולין לבראות אפילו יתוש אחד ומת ת"ל ואת 
הנפש וכו' מלמר שהעלה עליהם הקביה כאלו עשו אותם, ובאדר"נ נויב שם ד"א כל המכניס בריה אתת תחת 
כנפי שמים מעלה עליו הכתוב כאילו בראה כאילו יצרה שנ' ואת הנפש וכו' וכי א"א ע'ה בראם או אברהם יצרם 
והלא אם יבואו כל הבריות שבעולם לבראות יתוש אחד אינם יכולים א"כ למה נאמר את הנפש וכו' ללמדך שהיה 
א"א ע'יה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים וכו' אשר עשה אכיכ אלא אשר עשו מלמד ששניהם שקולים 
בזכות, ובשהשיר שם. ויקח אברם וכו' והלא אם מתכנשי' כל העולם לבראת יתוש אחד אינן יכוליי לבראתו 
אלא אלו הגרים שגיירו אכרהם ושרה לכך נאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן אייר חוניא אכרתם היה מגייר האנשים 
ושרה הנשים ומח ת"ל אשר עשו בחרן מלמר שהיה א"א מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן. ומאהיבן ומקרבן ומגיירן 
ומכניסן תחת כנפי השכינה וכו' (ועי' לקמן פפיד בנוסחת הדפוסים), ובפסיייר שם הגי' ואת הנפש אשר עשו בחרן 
וכי אברתם עשה נפשות א'ר אלעזר בן פרת בשם ר' יוסי בן זימרא אם יכנסו כל באי עולם לבראות אפילו יתוש 
אחד אינם יכולים ואתה אומר ואת הנפש וכו' וכי אברהס ושרה ברא נפשות (בפסייר ד' ווארשא וכי אברתם ברא 
נפשות או שרה) מהו שכתב ואת הנפש אלא שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת הנשים וכו', ובתנחומא לך 
לך שם איתא א"ר א ל כ ם גד רי אלמלא נתכנסו כל הכריות לעשות יתוש אחר איגן יכולין לעשות ומהו הנפש אשר 
עשו. שהיה מלמרן יראת שמים ומורה להן את התורה |כו' ועי' בסנהדרין שם ובמדרש הגדול עמו 208, ועפ'י 
המאמרים מתורגם בתא ואת. הנפש וכו' וית נפשתא דשעבידו לאוריתא וכו' ובתר''י אי וית נפשתא די גיירו וכו' 
ובתר'* ב' וית נפשתא דגיירין (וצ"ל דגיירון), וכתיבת כ יל ו בכיי"ל כמו לעיל צר 212 וצר 286 ועייייש: 8 והכנעני אז 
בארץ. כן הוספתי, ודורש והכנעני וכו' עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ כי לא שלם עונם עד עכשיו להתגרש 
משם ועו' בפי' ב''ר, וכן לקמן פ"מ לפ' ויהי ריב וכו' אמר להם הקב"ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ 
הזאֶת אימתי לכשיעקרו ז' עממים מתוכה והכנעני והפריזי אז יושב בארץ וגו' ער עכשיו מתבקש להם זכות בארץ/ 
ובלק"ט הועתק לפי שלאחריו וירא ה' אל אברם נתבקש לו זכות בארץ וצ'יע, ופירוש אחר לוזה המאמר גר' במה 
שמפרש במדרש הגדול ד"א ויעבר אכרם בארץ לבקש להם זכות בארץ לירע איזה מקום שסוף בניו לעשות בו זכות 
ומודה לשם עליו ואיזה מקום שסופן לחוב בו ומכקש רחמים עליו: | 6 זו שיכן. זו שנאמרה כאן ויבן שם וכו' 
לבשורת א"י נאמר' וכדאיתא בסמוך ג' מזבחות בגה וכו', ובלק"ט הגי' זה שיכן בזכות הארץ ובילקוט דפיר וד"ו 
זה שכן לבשורת הארץ וכן גורס בפי' ב"ר כ'י זה שיכן (שכן) לבשורת וכו' ומפוש שהמזבח הזה לא בנה כי אס 
לבשורת הארץ, וכעין פירוש זה הגי' בדו וכי"א ב' וכייית שלא בנה מזבח אלא וכו' ועח"ג ולעיל צר 288 ובמ"י 
שם בד"ה זה שיכן וצד 898 ובח"נ שם: 8 לשעבר היתה נקראת וכו'. דורש מק דם בהוראת קודם בזמן (כמן 
מקדם מימי עולם ודוגמאותיו) ויעתק משם וכו' מקדם לבית אל לעיר שהיתה נקראת מקדם לשעבר בית אל 

שיו נקראת בית און וכמו שכתוב ביהושע ז' ב' וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית 
וְכו' ודורש גם זה הפסוק עם בית און שהיתה נקראת מקדם לשעבר בית אל (ועייע הושע רי ט"ו הי חי יי ה' 


.. 


> 


4.18 לך לך פרשה לט יב נ--ה 


אמר יעקב בירך את פרעה ויברך יעקב את פרעה (בראשית מו ז), יוסף לא גילה לו, רניאל לא 
גילה לנבוכדנצר, אף אני וינד לאפתר המלכה, אמר ר' נחמיה אמר הקכיה לאכרהם וגברכו בך 
אין ליעתר עתירין אינון מינן, אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הן שואלים לנו ואנו מגלים להם : 

יג ד) וילך אברם כאשר דבר אליו יי וולך אתו לומ לוט טפל לו : 

: ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה היה ויהי אומן את הדפה (אסתר ב )רב אמר 
בת ארבעים שנה הייתה, שמואל אמר בת שמונים שנה היית, ‏ רבנין רתמן אמי בת עיה שנה, ר'240 
ברכיה בשם רבנין אמר הקביה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן עיה ‏ חייך אף נואל | שאני מעמיר- 
ממך בן עיה מניין הדסיה : | 

יד | ה) וכח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם וגו' [ואת 

0 הנפש אשר עשו ר' לעזר בשם ר' יוסי כן זימרא אם מתכנסים הם כל האומות ליבראות יחוש 


4 ילקוע לי פו: 5 ילקוט סס, ילק' פכסכ כ' פסכנ'ינ, עדכט 35ל גוליון ועדכט פניס לסכיס פ' ויסי סופן (3י ז'): 
9 ילקוע כ' ס"ו, לקען פפ"ד, ספכי ולפסכן פיי 5'ב, יכוט' סנסדכין פ"ז כייס ד', סדכ"כ כו'/6 פי"ב כו''ב פכייו, טיל סטיכיס 
כנס פ' ככיס (5' ג'), פסיקפס ככסי פפ''ג (קעיס 6'), פנסועל כך לך ק" "3: 

1 בירך] לא ,- קָ" | לא] וני. לי דפאכתמ | לו] לוחלומו כ, לואת חלומו י (אסתר), לפרעה חלומו י | לא] פנר, 
לי דאכתם | ל לנבוכד נצר ך , לנבוכדנאצר מ, לנבוכד נאצר א?, לו לגבוכרנאצר י (תהלים), לו לנבוכר נאצר 1 / 
לנבוכד נצר את חלומו י | אני] פוא'גכי. אנא י (אסתר). אני כן את | ויגד] אגיר כי (שם), מגיד י (תחלים), 
אגיד לאסתר המלכה שני ויגד ם | אמר ר' נחמיה] פ[א1נכ: ור' נחמיה (נחמיא א?) אמר דאת. ר' נהמיא = 
אומר י | לאברהם] פי. - . אבינו דְאנכת. לאבינו אברהם [ | וברכו בך] 2, ₪ גו' פ, כל משפחות 
האדמה ךרי, . . ובזרעך דְוְאג, . . ובזרעיך ית | 8 אי ת. אם ןך?י | *ליעתר] לי עתר ל, לו עתר 1, לעתר ך*, 
לעוהר ת, לעותרא א'כי, לעתיד ף', לעתיד לבא ן, תימר דלהוו (תאמ' ליהוו ן]) עתירין דאית || 
*עתירין פא!גכי] עתידן ל. הרי עתירין דא"ת | אינון] פא'נכי. הינון ן/ אנון דא"ת | לשאלה] לשאילה דִָין,. 
לי ו | כשנכנסין י | בצרה ₪ | הן ל' [ | שואלים] י, שואלין פא'ן. נשאלים דָארן. נכנסין שואלין ן | ואני 
מגלה ₪ | 4 *וילך -- לוט א'כי] וגו" לדפא'נכ | לוט) פוא'נכ. ולוט דא"ת. ל י | טפלה ך | 5 *חמש 
-- שנה ך]] חמש . . שנה בצאתו מחרן [21, חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן וא1, שבעים וחמש וגוי ל, שנעים 
וחמש ףם, שבעים וחמש (ע' וה' ךְ') שנים דְא? | הדסה] כ, .- היא אסתר דְ[א?ןן, היא . . בת דודו פוזא'נ |- 
6 שנה] פוא'גכ. ל' דאתי (אסתר) | היתה ְפאכתי (שם), היית ן | ושמואל | שנה ל' פת | היית] ן2/ 
היחה פא כתי (שם), לי דא? | דתמן] פונ. לי דחאכתי (ששם) | עיה שנה] עי וה' ך', שבעים וחמשה ך'א*/ 
חמש ושבעים שנה היתה רֶז, שבעין וחמש שנה היתה ₪, שבעים וחמש . . היית [, שבעים וארבעת מניין 
הדסה כ, שבעין וארבעה מנין.. . י(שם) | 7 רבנין] פ, הנן ( , רבנן (רבנין א1) דתמן ְאכף. ר' נחמיה י (שם) | 
לאברהם אביגו (י (שם), לאבינו אברהם ן | מבית אביך] . מחרן י (שם) | ע"ה שנה א'י, שבעים וחמש [/ >" 
. . וחמש שנה פנכל, . . וחמש שנים []ן, שבעים וחמשה (עיה ךְ'א%) שנים דָא? | חייך אף -- מעטיד] חייך 
גואל . . י, אף גואל . . כ, אף אני מעמיד גואל י (שם) | 8 בן] פכי (שס), יהיה בן ְוְאנת, יהיה (תהיה '6) 
בת א'י | עיה שנה א!כי. שבעים וחמש 1, . . וחמש שנה ף, . . וחמש שנים ך], שבעים וחמשח (עיה 'א6%) " 
שנים דְָא?, חמש ושבעים שנה ן | מניין] כמנין דְזא?, ל' יי (שם) | הדסיה] - בגימטריא א | 9 מקה- ‏ | 
וגו']. ויקח . . רכושם אשר רכשו 1, ויקח . . לוט וגו' א', ויקח . . אשתו פוכ. ל דא"ת | *ואת -- עשו לי 
ואת . . עשו בחרן דְאכת. ל' לפונ | 10 אלעור | בשם-- בן] פוא'נכ. בר דאת | אם] הנפש אשר עשו 
בחרן .- ₪ | מתכנשין ךן | הם] ונ, ל דפחאכתי | *האומות חכ] אומות ל, אומות העולם פנ"י . 
שבעולם א', באי העולם דְואת | לבראות פחח, לבראת דִי,: לברות וְנָת, לגרוא א?. לברא א?. ומנקשין 
לבראות כ | יתוש] פוחא'כ.: אפילו ₪ ראלנתי | : 
ולמה חס עליו (פי ביר כיי\: 1 אמר יעקב בירך. אמר מררכי יעקב בירך וכו' כלום יוסף לא גילה לו לפרעה את החלום 
כלום דגיאל לא גילה לנבוכדנצר את החלום אף אני אעשה שני ויגד וכו' ור'ג ורש אמר הקב'יה לאברתם וגברכו 
בך מה ענין הברכה שיהיו נתברכים כל משפחות האדמה באברהם ובזרעו אין לעתר אם לעושר הרי חם עשירים 
ממנו אלא לשאלה כשהן וכו' הן שואלים לגו וכו', ותגהתי אין ליעתר עתירין אינון וכו' ועח"נ, ובהגיי ונברכו בך 
כל משפחות האדמה וב זר עך סעורבב הפסוק שלפנינו עס הפ' והתברכו בזרעך כל גוי הארץ (בראשית כיב ייח) 
או עס הפי ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (שם כ"ח ו''ר), וכבר היה גי' זו לפני בעל לקייט שהעתיק כל 
משפחות האדמה ובזרעך יעקב בירך וכו' ומסיים חוי וזרעך ועייייש בהערות רייש באבער : 8 מניין הדסיה. כלו " 
הדס"ה ער ועם התיבה ע''ה, והגי' שבעים (שבעין) וארבעה אינה מכוונת לפי הדרש אתה יצאת וכו' אף גואל 
וכו', ובמדרש אבא גוריון (בספרי דאגדתא על מגלת אסהר שהו"ל רשיב) הגי' ויהי אומן וכו' רב אמר וכו' ושמואל 
אמר בת ש ב ע ים היתה ורבגן אמרו (ורבנן דתמן אמרי) בת שבעים וחמש (ארבע ושבעים) שנים היתה ר' ברכית ‏ " 
בשם רבנן דתמן אמ' (ר' ברכיה בשם רבנן וכו', ר' ברכיה אטר) אמר הקביה וכו' מבית אביך כשהייתה בן עיה 
שנים חייך אף הגואל שעתיר לעמוד ממך על בנייך במרי לא תהא אלא בת ע"ה שנה מנין הרס"ה ועיי בהערות | " 
שם, ובמדרש פנים אחרים (בספרי דאגדתא צר 68) ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו מנין הדס"ה ע'ר שהיתה ‏ " 
בת ע"ד וכו': = 10 ר' לעזר וכו'. לקמן פפייר נסדר המאמר בדרש וישב יעקב בארץ מגורי וכו אברהם גיור גיורים > 
וכו' והגי' שם בכי"ל ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן ר' אלעזר וכו' אם מתכנסים כל 






לך פך = פרשה לט ה 17 


נ) ואברכה מכרכך אמר רי יָרמיה בן אלעזר החמיר הַקב'ה ככבוד הצריק ‏ יותר מככודו, יב 
בכבוחן כת' כי מכבדיי אכבד ובוזי יקלו (שיא ב 6 על ירי אחרים, בכבוד הצריק כת' [ואברכה 
מברכיך] ומקללך אאור אנא: תני אִילו ברכות ששוחים בהם, ‏ ראשונה תחילה וסוף, ‏ מודים 
תחילה וסוף, ואם שוחה על כל ברכה וברכה מלמרים אותו שלא ישחה, ר. יצחק ברי גחמן בשם רי 
יהושע בן לוי כהן גדול תחילת כל ברכה .והַמלך תחילת כל ברכה וסוף כל בַרְכֶה,. ר' סימון בשם 5 
רִי יהושע בן לוי מי שהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפילתו היה דבת' ויהי ככלות 
שלמה להתפלל אל ייַי את כל התפילה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח י'י מכרוע על 

ברכין וגו' (מיא ח נר) , אי זו היא כריעה ואי זו היא בריכה, ‏ ר' חייא רבה הראה כריעה לפני ר' 
ונפסח ונתרפא, לוי בן סוסי הראה בריכה לפני רי ונפפח ולא נתרפא : 
= = = ונברכו בך הגשמים והטללים בזכוחך : היה ויורע הרבר למרדכי ויד לאסתר המלכה 10 
וגו' (אפתר ב כב) , זה מהול ווה ערל וחס עליו אתמהא, רי יורה אמר מזקנים אתבונן וגו' (תהלים קיט ק) 


1 ימקוע כ' ‏ פ*ס, *לק' עעוסל כ' 5"ה, עדכם שעוסל פס : = 3 פוספס6 כככום פ''ס, = יכוט' כככום. פ''פ: ג' נ'י בככום 
ל"ד 6': | 8 ימש' סוכס פ"ס כ"ס 3', ענילס 35 3', סוכס :י'ג סי, סטכיס כ''ס שי, שנועום ע"יז 3': = 10 ילקוע. כ' כ'ס: 
*לקוע שס, ילק' פסליס ,כ פפע"ס, ילק'. ספפל כ' ספכניג, ינק' עכיכי פסליס קייע סי" כיז : 


= 1 ר -- בן אלעזר] פנכי (שמואל),: ר' אלעזר בר' ירמיה ן, ר' ירמיה דא?ת, רי אלשר א' | בכבודו 

של צריק דוחאנתי, על כבודו . . כי (שס), בככוד הצריקים פ | מן כבודו ן | 2 מכבדיי] ן, מכבדי דפאגכתי | 

ובוזיי ן | בכבודו של צדיק ואי (שם), ובכבודו . . דא?נכות. ובככודן של צדיקים ₪ | **ואברכה מברכיך] 

ל ל | 8 אנה ן | תני] 8. תאני ן, הניא דְאין, תמן תנינן א1, חנן התם כ | ששוחים] ן: ששוחין גכ', 

= ששוחה א*, שאדם שוחה דפאירן | ואשונה] [נ2, ואשנה פ. באבות דא | ומודים וָג₪/ וגמודים א1 | 

4 ואם שוחה] פאל. אם שוחה א', והשוחה דְוְֶץ, ואם בא לשחות 5 | ישחה] פא'. לשוח דוא"נת | 

בר את בּן ך | 5 תחילת כל ברכה| 1, תחלת . . ברְכה וברכה פ, תחלה על כל הברכות ן, תחלת כל ברכה 

| שוחה דיאן], היה שוחת תחלת כל הברכה א | המלך ן | תחלת כל. . ברכת פא'. תחילה וסוף על כל הברכות ן, 

בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה ך א*ךן, תחלה ופוף כ | 6 מי שהיה] פ. מלך . . לֶ", המלך משהיה דןאכת ‏ 

. . בשחית ן, | לא היה זוקף [2, שוב אינו זוקפ ₪ | עד שהוא גומר ן, עד שגומר ם | כל הברכות של תפלה ן | 

*ויהי ככלות דפאכת] וגככלות לוג | 7 *אל -- וגו 1] אל . . התפלה . . ברכיו וכפיו פרושות השמים א1, אל 

= .. השמימה ך, אל . . והתחנה וגן' א?. אל ייי וגו' פ, וגו ל | 8 איזו (ואי זו א'. ואיזו וְגת) היא פוא'גת . 

ואיוו דא | איזו היא פוא'נת, ואיזו דא" | *כריכה דְפואגת] ברכה לכ | 9 ונתפסת א' | לוי בן 

\ סיסי א1, . . בר פיפי ונכ ובר סיפי דא?ת | *בריכה לידפואלג ] ברכה לב. כריעה ‏ ךן ‏ | ונתפסח א'ם. | 

> 10 הגשמים] םכ: = בזכותך דואתי | והטלליס] פוא'כ. הטללים דא"תי | בזכותך] = חן יורדין כ | 11 וגו] 

?2 ותאמר אסתר למלך בשם מררכי [א!ני | ר' יהודה ור' גחמיה ר' | יהודה ך אנכתי (תהלים) מ - - רי יוה ן | 
אטר] וא"נכת. אומר דאלי | וגו] כי פקדיך נצרתי דא"ת. ל דיפוא'גכי | : 


ר' נחמיה' (ר' נחמן) שמפר לו את הברכה שאמר לג עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות 
מפודות. לך ולמאן דאהני לך לברכה בריך (למאן דאת יהיב ליה ברכה בריך) כיון שעסד יצחק וכו' משל למלך וכו 
> ועו?ע סגנון המאמר בפתיחת ר' ברכיה בפפיקתא שם ובמדרשי תנחומא וזאת הברכה שם: | 1 אמר ר' ירמיה. 
במדרש שמואל הגי' ר' ירמיה בשם רב שמואל בך רב יצחק החמיר הקב'"ה בכבודו של צדיק יתיר. מכבודו בכבודו 
של צדיק כתיב ואברכה מבוכך וגו" בכבודו של הקכ"ה כי מכבדי אכבד אני אכבדן ובוזי יקלו ע'י אחרים, וברר"ק 
שמואל שם הגי! ר' ירמיה בשם רי שמואל, ובמדרש חגדול העתיק ‏ ר' מנחמא בשם ר' שמואל. בר יצחק בכבודו 
שלצדיק הוא אומר מקללך אאר אני בעצמי אבל בכבודו הוא אומר וכו', ולסוף המאמר נוסף בגליון כייל וכן מצינו 
1 וסמכו כל השוט' את ידיהם וגו' וצ'"ע: 8 חני. בתוספתא שם אילו ברְכות ששוחין בהן ברכה ראשונה תחילה 
ופ ובמודים תחילה וסוף והשוחה בכל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה; ובירוש' ברכות שם כל הסוגיא אלו 
ברכות (ובירושי ברכות ד' מגנצא תני אלו ברכות) ששוחחין בהן בראשו (בראשונ') תחילה וסוף ובמודים וכו' השוחח 
(והשוחה). על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח ר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל כהן גדול שוחח על סוף 
בפוף) כל בְרכה וברכה המלך ראש (והמלך בראש) כל ברכה וברכה וסוף כל ברכהוברכה ר' סימון בשם ריב'יל המלך 
משהוא כורע איגו גזקף (זוקף) עד שהוא משלים כל תפילתו מ"ט ויהי ככלות וכו" מכרוע על ברכיו אי זו (אי זו היא) 
כריעה ואי זו (ואי זו 07 בריכה ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ונתרפא ר' לוי בר סיסי הראה 
כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא, וצ"ל שם לפי הגי' שלפגינו וכדאיתא בירושי סוכה פ'ה אי זו היא כריעה ואי 
זו היא בריכה ר' חייה רבה הראה כ ריעה וכו לוי בר סיסי הראה ב ר יכה וכו', ובבבלי ברכות שם תיר אלו 
ברכות שאדם שוחה בהן באבות וכו' בהודאה וכו' ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כָל ברכה וברכה מלמדין 
אותו שלא ישחה ארש בן פזי אמר ריב'"ל משום בר קפרא הדיוט כמו שאמרנו כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה והמלך 
תחלת וכו' וסוף כל ברכה וברכה א"ר. יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל הדיוט וכו' כהן גדול ת חילת 
כל ברכה וברכה המלך כיון שכרע שוב איגו זוקף שנ' ויהי ככלות וכו' מכרוע על ברכיו ת'יר קירה על אפים וכו' 
כריעה על ברכים וכו' השתחואה זו פישוט ידים ורגלים וכו' ועי' בד''ס, וכן במגילה ושבועות שם ת'ר קידה וכו' 

= ועוד במגילה שם וכן בסוכה ותענית שם לוי אחו, קירה קמיה דרבי ואיטלע, ובב"ר כאן ובירושלמי לא נתפרש 
אי זו היא כריעה ואי זו היא בריכה, וקידה דבבלי הוא בריכה כאן ובירושלמי ועוי. בפי' מהרז'ו ירושי ברכות שם: 
9 לוי בן סוסי. כ"ה בְכי"ל ועיי במבהיי .קיי ב': 10 היה וידע וכו'. כאן מתחיל מאמר בפ"ע ועי! במ"י לעיל צר 870 
בד"ה הה"ד עמך וכו': ‏ 11 זה מהול. מרדכי מהול ואחשורוש ערל וְכִי מה איכפת ליה אם בְּגתן ותרש שלחו בו יר 





יש 


6 לךלך | פרשה לט יב כ 


לוי לא שם אם פרה מאברהם עד שנתברך ולא השימה לו ער שנתברך, אכרהס היה מתפלל 
לעקרות והן גפקדות, על החולים ומתרפאים, ‏ ר' הונא אמ' לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה 
אלא חולה רואהו ומרויח, אמר ר' חנינה אפילו ספינות שהיו מפרשות בים היו ניצולות בזכותו 
שלאברהם, ולא שליין נסך היו, אלא חלה מזיל חמרא, בכל מקום שיין גוים מצוי יין שלישראל 
נמכר בוול, ‏ אמר ר' יצחק אף לאיוב כן עשה מעשה ידיו ברכת (איוב א י) לא נטל אדם פרומה 
מאיוב וצרך ליטול ממנו פעס שנית: והיה ברכה והיה בריכה, מה בריכה זו מטהרת את הטמאים 
אף את מקרב וחוקים: אמר ר' ברכיה כבר כתוב ואברכך מה תלמור לומר והיה ברכה. 
אלא אמר לו עד כן הייתי וקוק לברך את עולמי, מיכן ואילך הרי הברכות מסורות לְך, למן דהני 
לך למברכה ברך : : 


1 יק' כי פ'יד: ‏ 8 צ" ינעום סנ 6': | 6 פפסיס ק""ב 5', בינב ט"ו 3': 6 כמדבכ כבס שס: 7 סנסועס ע"נ לך 


לך כי'י ס' כעס כי' "'ז, פנסועס לך לך ס" ד' כשס םס" ע', עדכטם סקליס ס' סי ס', פקיקסס פ' הסס סנככס (ק5"ט 6'), > 


סנמועס מ" |' זסם סנככס ק" ס', סנסומס טס םס" ס': 


אותיותיך אברהם מאתים ומ' ושמונה י (שם), אף אברהם רמ"ח א1. כמנין ואברכה מכרכיך פ: ל' דאלת | 
1 השימה] פוא'נכך, שמה דא"תי | ל|] ₪ אברהם ן | שנתכרך] שא'נכ. ₪ מאברהפ ְא"תי ! 


אברהס פא!21] כיצד .- דא?י | היה מתפלל] נתפלל ם | 2 על עקרות א?, על העקרות וְנִי | *והן פואנם] = 


והם לדת. והיו י | נפקדות] יולדות אכ | על החולים] פא'1. ועל . . דוא'תי. לחולים כ | והן מתרפאין פ/ 


והם מרווחים [א?, וחס (והן ך]) מרויחים א?כת/ והם (והן [) מרויחין דְ'ןָ, והם מתרווחין י | רי הונא] פא5/ = 


ר' חונא ן, רב הונא דְוְתִי | חולה 5 | 3 חולה] פגב, החולה דְוְאַ'תי | רואהו] ךן, רואה אותו דְא?ני/ 
הולך ורואה אותו כ | ומרוויח [, ומרווח [, והוא מרויח י, והיה . . א | אפילו לי י | שהיו] שהן ן. לי א'כ | 
מפרישות א | בים] פ/ .= הגדול דְואנכתי | *היו דפאגכי] הן ל. לא היו ת, 5 ן | ניצלות ן, נצלות כ'/ 
מוצלות ₪ | בזכות של ן, בזכות , אלא בזכותו ךן | | 4 אברהם אבי' א' | אלא] ךְ'וא'נפיי, אתמהא 
דפאלת | חלה] ונכ: חלא דפאתרי | *מזיל א?נכ] ומזיל לְדִי מוזיל ך, ומוזיל א', תוזיל ן, מחיל ם | 


גוים] וא'נ, הגויפ דאלת / שלגוים כ, נסך י | יין לי וא | של לי פג | 5 נמכר לי כ | ואם י | כן עשה] וא'נ:. 


עשה כן דפא"כתי | 6 וצוך] ן. וצריך פא'נכ, ונצטרך דאת, והוצרך יי | **ליטול] ליטל ל | שנית] א 
שנייה דְוְאנַתי, אחרת כ | והיה בריכה חזַנכ: קרי ביה בריכה ךְא"תי. ל' פא' | הבריכה הזו כי | 
7 רחוקים] דְז, את הרחוקים [א'1 , רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים דא?תי. רחוקים ומכנים תחת (רהוקים 
תחת ) כנפי השניגה פכ | ואברכך] פןג, ואברכה דְא', ואברככה א?תי | וטה נכ | 8 כאן דפאנכי, 
כדון ךת | את ל' פא'כי | 8 הרי ברכות [ן, הרי כל הברכות א', הכרכות ₪ | לך] בידך כ | *למן וג] 
למאן אי ולמאן דֶת. למה לפ | דהני] פוח. דחזי דְאי. דחאזי ןת | 9 למגרכה] פחג. למכרכא דואלתי", 
למברך א* | ברך] וחא'גכ. גריך דפא"תי | 8 


אותיותיו, וראיתי אחרי ראי שגם כאן כתוב אותותיך וכה בכי''פ, ובכי"ו וכי''ג גם בסמוך אף אותותיך, והנחתי כאן 


זו הגי', ועיי נעלדעקע מאנדי גראממאטיק צר 168, ודורש מניין ואברכך כאילו כתוב ואברככה ואינו מונה ויו 
השימוש, וכן אברהם מנין אותותיו רמ'"ח ועי' גם בח"נ, ובכיייכ נוסף הפירוש אכרהם כך עולה בחשבון רמיח: 
1 לא שם. לשון שומא וכן שם בכי"ל בניקוד שיין ימנית, ומשמע שר"ל אמר שמיד בשעת פיסוק הרמים היתת 
הברכה שורה על הקונה או על המוכר, ובא"א כתב לשון רשיי זיל לא שם שררכו של קונה בשעה שהוא קונה 
הוא שם את הדבר כמה הוא שוה ולא שמה לו עד שנתברך שכל מי שעושה עמן סחורה מתברך ממנו בין קונה בין 
מוכר לו, ועי' ביט לייה א' שמו לה וכוי שמו מינה וכו', ובפי' ביר כייט וכי"א הגי' ולא השימה כמו לפנינו: 2 לעקרות. 


וכיה גם בדפ'ר וד"ו ובכי'פ וכי"א א' וכייכ, ולהגי' על (ועל) החולים והם מרווחים מרויחי' עי' גם לעיל צר 195: לא - 


סוף רבר. ‏ לא בלבד ועיי לעיל צר 852 : 8 אפילו ספינות וכו'. המאמר דוגמתו במאמר ר' אלעזר ביבמות שם אפילו. = 


ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל, ומטעת כרמים חיתה קדומה בגליא והיו מוליכיס יין 
מגליא לאספמיא (ועי' העהן קולטורפלאנצען מהדורא ו' צד 77), ופריך הכא ולא של יין נסך היו בתמיה ומשני חלת 
מזיל חמרא ונר' כדמפרש ביפ"ת דמשל היה בפיהם שאפילו החומץ טוב שגורם זול ליין כי רבים ישתו =" 


ולא יהית היין כל כך ביוקר וכן הכא יין נסך יש בו תועלת שעיי שנמצא לגויים יהיה יין הכשר נמכר בזול ולכן. = 
היו גיצולות ספינות יין נסך בזכותו, ובכיייל וברפ'ר וד"ו ובילקוט דפ"ר הגי' ומזיל וכן נסמן בגליון כייא ב' גיא חלא" = 
וטזיל והגהתי מזיל ועיי במ"כ, וקצת תימה שמלת אתטהא ליתא כאן בכי"ל אעפ'י שדרכו של הכיי להפריז בזו המלת: = " 
5 מעשה ידיו וכו'. וכן הדרש בב'י: שם מאי מעשה ידיו ברכת א"ר שמואל בר רב יצחק כל הנוטל פרוטה מאיוב ‏ " 
מתברך : 6 והיה בריכה. דורש ברכה קרי ביה בריכה מה בריכה זו וכו', ובבמיר שם ד'א והיה ברכה ותית ‏ " 
בריכה מה הבריכה חזו וכו' אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה, ובמדרש הגדול הועתק ד"א והיה ברכה > 
מה בריכה זו וכו' כך אתת מקרב את הרחוקין ומטהרן ועח"נ ובמ'י לעיל צד 16 בד'ה מי העיר וכו': = 8 למן. 
דהני לך. למי שיערב לך לברך ברך, ובתנחומא מייב לך לך שם מאמר ארוך ד'יא והיה ברכה איל הקביית משעה . 
שבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך בריותי שני ויברך אותם אלהים וברכתי לנח ולבניו שנ' ויברך אלהים . 
את נח מכאן ואילך אתה עשוי על הברכה שנאמר והיה ברכה ולא עשח אלא כיון שעמר יצחק וכו' משל למתיד ‏ > 
למלך בו"ר שהיה לו פרדס וכו' ועיייש. ובתנחומא מ'יב נשא שם, ובבמ"ר שם והיה ברכה כבר כתי' ואברכך מה" 


ת"ל והיה ברכה אמר ר' א ל ע זר אמר לו הקב"ה משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי שני. 
ויברך אותם וכו' ואומר ויברך אלהים את נח וכו' אבל מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך למאן דהגי לך למברכת 


ברוך וכו' משל למלך שהיה לו פרדס וכו', ובמדרש תחלים שם את מוצא שבתחילה היה מברך הקב'"'ה את עולמו = 
שני ויברך אותם וכו' כיון שעמד נח וכו' עמר אברהם ובירכו שנ' וה' ברך את אברהם בכל מהו והיה ברכה אסר ‏ . 











לך לך פרשח לט 3 5 


הארצות היא יר יו) יצא לו מוניטא, ומה היא מקל ותרמל מיכן ומגדל מיכן על שם כמגדל דוד 
צוארך בנוי לתלפיות (גו' (שתיש ד ד), מודכי כי גדול מודכי בבית המלך ושמעו הולך 
בכל המדינות (אסחר ט ר) יצא לו מוניטן, ומה היא שק ואפר מיכן ועטרת זהכ מיכן: אמר רי 
יצחק קובעך אני ברכה בשמונה עשרה אכל אין את יורע אם שלי קודמת אם שלך קורמת, אמר 
ר' אחא בשם ר' ועירא שלך קודמת לשלי מי שהן אומרים מנן אברהם ואחרכך אומרים מחיה 
המתים: ר' אבהו אמר עליה הבש נא השמים אין כת' אלא השמימה (בראשית טו ה) בהי זה 
בראתי את העולם, הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, אמר ר' יודן יהיו אותוחיך מיגיין 
ואברכך, מה ואברכך מאתים וארבעים ושמונה אף אותותיך מאתים וארבעים ושמונה : | אמר רי 


2 פדכ''ס פ''כ, מדכם לססכ פ' ועכדכי ילס (ס' ט"ו) : = 8 ילקוט כי כ''ד, פפסיס קיז כ', פנסועס מינ לך לך פיי ס' / 
פנסועס טס כ" ד', נפדנל לבס עס: 6 לקוע טס, ‏ לק' דסיי כ' סלף ע/ג: | ע" לעיל 75 107 ולד 109  :‏ ך פכסוע6 
פיינ סיי עכס כ" ף: 


1 לי כ | מוניטא] ף, מוניטון (מוניטא ן, מוניטון שלו כ) בעולס דוא?כתי (יצא . . לי א') | ומה היא] 
ומהוא (ומהוא ן, מהו 2, מה היה דְא?) מוניטון (מוניטא ן) שלו דְפוא'גכתי | ותרמל] פג , ותרמיל דואתי | 
2 *ושמעו -- הטדינות דְוא?גכתי] וגוי לא | 8 שיצא לו וְנָי (שם), יצא א | מוגיטון דאןת, מוניפא פַ' 
מוניטון (מוניטא [, מוניטון שלו כ, מוניטן שלו א') בעולם וא'נכי (שפ) | ומה *היא (היה 7)] ומהו (ומהוא [) 
מוניטון (מוניטן א', מוניטא ן) שלו דואנכתי | אמר] ואברכך - פחכ, ד"א ₪ א' | 4 יחק] פ' 
ודו דוחא"כתי. אבהו א" | קובע אני לד דפוחא"גכתי. אקבע לך א | *בשמונה עשרה דְפָּוָא'י] בשמנה 
- ל51, בי"ח א בי"ח ברכות ךז | אין -- יודע] לא תדע א' | שלך [ | קודמת] - לשלך י | ואם ן, 
או 5 | שלי ן | קודמת] ,. לשלי י | 5 אחא] פוח, אחוה א1כ, אחווה ךָ, אחווא ך], אחויה א?, אחיא ג | 
בשם ר'י] בר' כ, בר [א' | משהן פונכ, משהם דֶז, שהם א', בשעה שהן ך, שנתחלה הם וְן, משהוא י, 
בשעה שהוא א* | *אומרים הזא'כ] או" לג, אומי דְפ, אומר י | אלהי אברהם מגן אברהם א | ואחר 
כך] 18כ, ואחיכ א'ןת, אחר כך ך!, אחר כן דִן, אח'יכ א?, לי ן | *אומרים ךְן] אטי ל הם או' ן, אומר *, 
ל' דפאנכת | 6 עיה] 1, על זה א': ל' דפוחא"כתי | :א] .₪ השמימה ות | השמיפ] פוחאכי. 
שמים דִך | אין כת' (כן [ן) כאן | בה"י זה נש, בהיא זה כִי (דהיי), בה"א זו ], בהיא א'י, בה' ₪ אמר 
הב'יה בה"א א?: חוסיף הקביה בזה ךְז], הוסיף הקביה זה ך | 7 עולמי ש | מוסיפו] וחא'נכשי (שס), מופיפה ₪ 
> מוסיף היא דְא"תי | יהיו] והגר". יהו פכר*. יהיו דאתרי. ל י | אותותיך] פונ. אותיותיך דחאכתרי | 
מיניין] כמנין ך?. ל' 5 | 8 ואברכך] נַך?, ואברככה ך[י, אבוכך וְאִ', אברככה ל"חא?ך1, ואברכה 7 . 
מאתים וארבעים ושמנה 2, ל' ₪ | *מה ואברכך נָך?] מהו . . ל, מה אבוכך וָא'. מה אבוככה ַכףיי, 
לי ךפאת | מאתים -- ושמנה] מאתים . . ושמנה , מנין מאתים . . ושמנה 1, רמיח ךְזאכי, מנין רמיח ף?, 
. . רמ"ח איברים ך"! | *אף -- ושמנה ן] אף . . ושמונה לנ + אף אותיותיך רמ"ח זְזְכִי, . . מנין רמיח ך?, אף 


מוניטה שלו הולכת בכל הארץ כך היה מרדכי מוניטה שלו הולכת בכל המדינות וכו' ומה היתה מוניטה שלו 
מרדכי מכאן וא סתר מכאן וכו' וכן במדרש אסתר שם ועי' לעווי געשיכטע דער יודישען מינצען צד 160, 
ובדפ''ר וד הגי' כאן בכל המאמר מוניטון ובכי"ו מוגיטא ובכייפ מוניטון ומוניטא, ובערוך ע' מניט הועתק ראש 
המאמר ארבעה הן שיצא להן מוגיטין בעולם וכו' ועי' גם לעיל צד 841 וצר 847 ובח"נ שם, ובפ'" ב"ר כיייט 
וכי"א הובא בפירוש מוניטון (בכי"א מוגיטין) מטבע ומפרש בשוחר שוב פלעי ומצודתי מוניטון (מוניטין) כמו האומר 
סלע זו לצדקה ועי' במדרש תהלים מיב י'יח פיי ז': 1 מקל ותרמל. לרמז שהיה רועה בתחלה, ותרג' ויקח מקלו 
בידו וכן' ובילקוט (ש"א יז מ') ובתרמיליה ועי' גם מדרש תהלים כ''ג סי' בי שאין וכו' מן הרועה שכל ימיו הוא הולך בטקלו 
ובתרמילו וכו': 8 אמר ר' יצחק. דורש וא ב רכ ך קובעך אני ברכה בש"ע אבל אין את יודע וכו' כלוי מהדרש 
ואברכך אינו מוכח אם אבות קודמת או גבורות ור'א בשם ר' זעירא גר' שדורש והיה בורכה שתהא ואש 
הברכות שלך קודמת לשלי וכו' וכ''ה בבמ"ר אמר ר' חייא בר זעירא וה יה ב רכה בוכתך קודמת לברכתי משהם 
אומרי' מגן אברהם אחר כך אומרים מחיה המתים, ושם נסדר תחלה המאמר מפפחים קי"יז ב' א'יר שמעון בן לקיש 

לגוי גדול זה שאומרים אלחי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלתי 
יעקב יכול *היו חותמין בכולן תלמוד לומר וחיה ברכה בך חותמין ואומרים מגן אברהם (בפסחים שם בך חותמין) 
ואין חותמין בכולן, ובתגחומא מ''ב שם המאמר סתמי והיה ברכה מהו והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי משהן אומרים 
מגן אברהם ואחר כך אומרים מחיה המתים וכן בתגחוטא שם והיה ברכה מהו שברכתך קודמת וכו' ובתחלה 
אומרים מגן אברהם ואח"כ מחיה המתים, ובכייפ וכי'יח וכויכ הגיי וא בר כ ך א'ר יצחק (יודן) קובע אגי לך וכו', 
וכן איחא ואברכך בכי'ג בראש המאמר ושם נשמט שם האומר,; ובכי"ל חוגה מלת ואברכך ביני שיטי לפני מלת 
קובעך ונר' כאלו הוגה אייר יצחק ואברכך קובעך וכו' ובגליון נסמן ס'א והיה ברכה, ובמאמר השני עריפא הגיי 
אי"יר אחא (אחוה אחווה) בר' זעירא ועח"ג ולעיל צד 6 ולקמן פפיד סי טי וסי' יז ואגה'א ח'יג צר 656, וכתיבת מי 
שהן עו' במ" לעיל צד 879 : 6 ר' אבהו אמר עליה. כ"ה בכי"ל וכייה עלית בכי"ג ונשמט שם גם כאן שם האוטר, 
ובכי"א א' ר' אבהו אמר על זה הבט נא וכו', ונר' כמו שמפרש בחי' הודייל שחסר כאן במדרש הדרש ואגדלת 
ש מך הריני מוסיף ח' על שמך וכו'. ור' אבהו אמר על זה הדרש הבש נא חשמים אין כת' וכו' הריני מוסיפו על 
שמך ואתה פרה ורבה ור' יודן אמר יהיו אותותיך וכו' וכן בתנחומא מיב חי שרה שם וא גר לה ש מ ך א"ר יהודה 
הלוי ביר שלום אמר חקב"ה לאברהם אני עושה שמך למנין אברים שבך מה אברים רמ'ח אף שמך רמיח וכו' וכן מפרש 
בפי' ס"א הנוסף בפירש"י עה"ת וזהו ואגדלה שטך הריני מוסיף אות על שסך וכו' ואברהם עולה רמ'ח כנגד 
איבריו של אדס, ולהדרש בהי זה בראתי את העולם עי' לעיל צר 107 בהבראם ר' אבהו בשם ר' יוחנן בהא 
בראם וכו': 7 אותותיך. וכן בכי"ל לעיל צד 140 האותות (ועייייש במ"י) וצר 246 אותותיו, ושם הגהתי האותיות 


4 לך לך פרשה לט יב ב 


אחיתה רי אבא שלש נדולות וארבע ברכות כתוב. כן בישרו שהן שלשה אבות וארבע אימהות: אמר 
רי ברכיה לפי שהררך מגרמת לשלשה דכרים ממעטת פירייה וריביה ממעטת את היציאה ואת השם, 
ממעטת פירייה ורביה ואעשך לנוי גדול, ממעטת היציאה ואברכך, ממעטת את השם ואגדלה 
שמך, ולפום ראמי מבית לבית חלוק מאתר לאתר נפש ברם את לא נפש את חפר ולא ממון : 
רי ברכיה מש' רי חלבו שיצא לו מוניטן בעולם, ארבעה הם שיצא להם מוניטן בעולם. אברהם? 
ואעשך ונוי יצא לו מונישא, ומה היא זקן וזקינה מיכן בחור ובתולה מיכן, יהושע ויהי י*י את 
יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (הושע וכז) יצא לו מונישא בעולם, ומה היא שור מיכן וראפ 
מינן על שם בכור שור הדר לו וקרני ראם גו' (דברים לג י), דור ויצא שם דור בכל 


2 עיי עדכט ססליס כ'"ג ק" ג': 5 "לקוע שס, ילק יסוטע כ' "יז, כ'יק 55 כ': 


עושה אוהך דָא*ןת | 1 חיתה 5פ, חייתה [(, התא כףת. חוייתא "ך, חויית א? | ר' אבא] ר' אבא 
בריה דר' חייא ן, ר' אבא.. חייא אמ' , אבא.. חייה בר אבא [, ור' אבא . . הייא בר אבא אמרו דְָא?ת/ 
ר' חייא בר אבא אי ם ‏ | שלש] פוחזנכרי. גיךד!א', שלשה דאית | גידולות ת | וארבע] פונכתרלי, 
וד' דא וארבעה ךְא? | שלשה] פונתי. ג' א:כ, שלש דְא: | ודי דאב | אמהות | 2 ברכיה] וא'נכךף*/ 
חייא דְאית | גורמת פוְך*י | לגי כ, שלשה ך] | **ממעטת] ממעטה ל | פריה ורביה | ממעטת] [ז/ 


וממעטת ךְפאכותי, ומרבה [ | 4 את לי י | הוצאה [ְנ | ואת] פ, וממעטת את דְוא?נכתי. ממעטת. . ח | 


8 ממעטת] על שממעטת ן | פריה |.ואעשך] אמר ₪ ך] | ממעטהת] מרבה ן | היציאה] א'. את . . דפאיתיי 
את הוצאה [ן | ואברכך] אמר .- ך] | ואגדלה] אמר ₪ ד | 4 לפום י | דאטרין [נ5: דאמרי א דאמרין 
(ראמרי רְז[י) אינשי דְאיתי | לא נפש חסר 2, לא נפש א | ולא ממון] ,= את חסר וא | 5 משום רי 
חלבו כ, בשם . . דְפאנרת/ בשם ר' לוי בשם ר' חלבו ן | שיצא] ואגדלה שמך ,- וי | לו מוניטון פנכי, לו 


מוניטא ן, מוניטון שלו דְאת | **בעולם] לי ל | די הן י | להפ לית | מוניטון דפא'נכי. . . שלהפ ת/ = 


מוניטין א?ע, מוניטא ן ] בעולם לי ( | אברהם] אלו הם אברהם יהושע דוד ומררכי .= י (יהושע) | 6 וגו] 
לגוי גדול ְפאנכתי, לגו גדול וגוי א', ואגדלה שמך 7", לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך י(שם) | 
מוניטון דְפאת: . . בעולם 1 (יצא לו . . לי כִי) | ומה היא] ומהו (ומהוא ן, מהו י) מוניטון (מוניטא ן) 
שלו דפוחא?נכת* | טיכן] מצד זה ן | ובחור ןי (שס) | ובתולה] ובחורה ו (שם) | מיכן] מצר זה ן | 7 יצא 
לו] יצא א', ל' כי (שם) | מוניטא בעולם] פן. מניטון . . דְחַא"י, מוניטן שלו . . אי מוניטון נת, 
לי כי (שם) | ומהו פך : מהו דְא?, ומהו מוניטון (מוניטן א'. טוניפא ן) שלו וחא'כי | ואס ח | 'ּ 


את הרקיע, ואולי פיי משאני בוראך ביריה חדשה וכו' שיהא נוסף ה' על שמו אברם אין מוליד אבל אברתם מוליר 
וכמאטר ר' אבהו בסמוך הבט נא וכו' בהי זה וכו' הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, וכתיבת מי שאני 
בכייל עיי במ"י לעיל צר 879  :‏ 1 אחיתת. כ"ה בכיייל אחיתה במקום חיתה וכן בכי"ל לעיל צר 44 אתיה 
וצד 125 אחיית במקום חייא ועיי גם באגה"ת חב צר 520, ור' אבא הוא ר' אבא ברי' דר' חייא בר אבא ועח'"נ 


במ"י לעיל צד 116 בד'"ה בשם ר' אלעזר, ור"ל בר חיתה הוא האומר בשם ר' אבא, ומלת א מ ר ליתא גם בכיץ = 


וכייג ועיי במ"י לעיל צר 866 בדיה שאיחה וכו', ובבמ"ר הגי' ר' לוי בר חיתא ור' אבא בריה דר' חייא בר אבא 
אמ' שלשת גדולות וכו' בישר וכו' ומוסים שם והלא גדולות אינו אלא שתים ואעשך גדולה היא דכת' י'י אשר 
עשה את משה, ובפ' ביר כ"י מפרש שלש גדולות ואעשך לגו גדול אחת ואגדלה שמך שתים ואברהם 
היו יתיח לגוי גדול וכוי וארבע ברכות ואברכך אחת והיה ברכה שתים ואברכה מברכיך שלש ונברכו בך ארבע, 
ובלק'"ט לפ' ואעשך וכוי נשתבש ר' זכריה בריה דר' חייא בר אבא וכו' אמר שלש גדולות וארבע וכו' ומפרש שם שלש 
נדולות ואעשך ואגדלת ומקללך אאור וכו', ובמדרש הגדול הגי' א"ר חייא בר אכא שלשהת גידולין וארבע ברכות 
וכו': ‏ 2 מגרמת. וכיה גם בדפוסי' וכי'א אי וכיייג וכי''כ וכייית ובפיי ב"ר כיייט וכייא ושס מפרש לפי שהדוך 
מגרמת וכו' אני נותן לך ברכות הללו ממעט' פויר שאין דרך ארץ לשמש מטתו בדרך ומטעטת את היציאה נכסיו 
וממעטת את השם שאין אֶרֶס יכול לקיים את המצות בדרך כמו שיכול לעשות בהיותו בביתו (בכי"א לעסוק במצות וכו' כדרך 


שאדם מיושב בביתו), ומחוור לפרש ממעטת את השם כמו שאיתא בשבת קמיה בי דאמרי אינשי במתא שמאי בלא" 


מתא תותבאי ועי' בררייל , ובפירש'"י עה'ת גורס ומפרש לפי שחדרך ג ור מ ת וכו' ממעטת וכו' וממעטת את הממון 
וממעטת את השם לְכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים על הממון ועל השס ואברכך בממון, ובמדי 
הגדול א"ר ברכיה לפי שהדרך מגרמת וכו' ממעטת בפויר ממעטת נפקא ביציאה ממעמת את השם לכך אמר לו 
ואעשך וכו', ובבמייר שם הגיי אמר ריב לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים וכו' לכך. נאמר לו 1 לגוי 
גדול שאין הדרך ממעטת לך פריה ורבית ואברכך שלא תמעט לך הדרך את היציאה ואגדלה שמך שלא תמעט לך את 
חשם וכו' ועייע במדרש תהלים שם שלשת דבוים הדוך עושה מבלח את הכסות ושוחקת את הגוף וממעטת את 
היציאת וכו', וכתיבת פירייה וריביה בכיייל כמו לעיל צר 292: 4 מבית לבית וכו'. כשאדם יוצא מבית לבית אי 
אפשר שלא יאבד חלוק אהד מאתר לאתר נפש כשאדם יוצא ממקום למקוס פעמים שמאבד נפש אחת מביתו מרוב 
טרחות הדרך (פי' בי'ר כיי), ובבמ'ר הגי' אמרי אינשי במתלא מביתא לביתא חלוק מאתר לאתר נפש ברם את לא 
נפש חפר ולא ממון את חסר. ובמרי הגדול העתיק דאמרי אינאשי מבית לבית חילוק ממון מאתר וכו' ברם הכא לא ממון 
את חסיר ולא נפש : 5 ר' ברכיה משי ר' חלבו. דורש ואעשך וכוי ואגדלה שמך (ועי' גי' כי''ו וילקוט) שיצא לו מוניטן 
בעולם שיחפשט מטבעו כדרך המלכים ומביא המאמר ארבעה הם וכו' אברהס ואעשך וגו' וכווגתו לסייד ואגדלה שמך, 
וכן נוסף בגליון כיי"ל ס''א ואגדלה 2 ובלק"ט ד'א ואגדלה שמך זו מוגיטון שלו מטבע שלו וכו' ועיי גם במ"כ, 
ובכ"ק שם תיר איזהו מטבע של ירושלים וכו' ואיזהו מטבע שלאברהם אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה 
מצר אחר, ופירש'י שם בחור ובתולה יצחק ורבקה זקן וזקינה אברהם ושרה, ובתוספות שס כתבו בב"ר דריש ואגדלת 
שמֶך שיצא לו מוגיטין בעולם ומהו מוניטין זקן וזקינה מכאן בחור ו ב ח ו ר ה מכאן ועח"ג, ובפדר''א' שם איתא מה הטלך 





ו וו 


0-0 











































לך לך פרשח לס ויב .42 וק 
| הבקעה ושם אדבר אותך (יתזקאל ג כב): ר' ברכיה ברי סימון ‏ בשם ר' נחמיה למלך שהיה עובר ו 
= ממקום למקום ונפלה מרגלית מראשו ועמד המלך שם והעמיר פמילייא שלו שם ועשה צוברים והביא 
כברות וכבר הראשון ולא מצאה, א ובשיני ולא מצאה, ובשלישי מצאה, אמרו מצא המלך מרגלית 
| שלו, כך אמר הקכיה [לאברהם מה צורך היה לי ליחס שם ארפכשר שלח עבר פלג רער שרוג נחור 
ח לא בשבילך ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח) , כך אמר הקביה] לדור: מה צורך 8 
ז לי לייחס פרץ חצרון רס עמינדב נחשון שלמון בועו עובר ישי לא בשבילך מצאתי דוד עכדי 
קדשי משחתיו (תהלים פט כא) : | 
| ואעשך לנוי גדול אמר לו ומנח לא העמרת שבעים אומות, אמר לו אותה אומה שכת' יא 
גוי נדול אשר לו אלהים קרובים וגוי (רגריפ ד 0: אנ מעמידה ממך : אמר רי ברכיה 
שימך. אין כת' אלא ,ואעשך מי שאני כוראך ביריה חרשה\ את פרה והבה: |ר' לוי בר 10 





-כי סיב, יקי כספיס כי 6לף פ'"ס, מדכט לכוס פ"ס, פנסועס וישב פיי פי : = 8 ינקוט כי ס"ד, בפדנל כנס פיי'ס 
סכסונס 3 לך לך פי' ד' סיי שכס ק" ף': 


' סומון] 22, ורי סומון פי (נחמיה), ר' סימון ן: לי דאלת | למלך] משל = חא | שהיה -- וגפלה] 
| "2 מרגליות פכךן | מראשו] א!, מעל ואשו דְפא"כתי. מעל כתר שבראשו 1 | . ועמד-- 
+ (שם), עמד הטלך דְא*ןת, לי י. | והעמיד המלך ' | פמילייא]. ד פמיליא נָל,, פמליא, ף/ 
כי(שם), פימליאךן | *צוברים] צובררים ל. חין ג / ציבורים א?כי. דין פן, צבוריס דא'תו (שס) | 9 מככדות 
ת, . - ככד א' | הואשון] וְחְנִי (שש), את הראשון פכי, . . הראשונה א"ת : הא א | בשיני ך1/ 
(שם), בשנייה ת, והשני וְא'י, השני א?1, וכיבד השני ך], וכן השני ם | ולא מצאה] וחאנכתי שפס), 
די, לי ם | ובשלישי] דְ'ן. ובג' דָא?, ובשלישית ךן , בשלישי כי, וכיבך השלישי חַן, והשלישי פ: והג' אי 
| מצאה] ומצאה חנ כי (שם) | המרגלית דְז, מרגליות ך], המרגליות כ .| 4 *לאברהם --- לפניך פוג ] 
ה . . לייחס . . עבר רעו פלג שרוג ונחור . . לפניך כ, מה .. ליחס, . עבר פלג רעו שרוג נחור.. .. אלא 
. לפניך דא מה . . לייחס . . ארפכשד עבר . . לא בשבילך הה"ד ומצאת . . לפניך י, | טה צורֶך ליחפ 
כשד שלח עבר .. אלא בשבילך הה*ד . . לפניך ךן. לאברהס מה צורך היה לי ליחס שם ארפכשר, שלח 
*כך אמר הקביה לידפא:נתי] וכך אמר . .ן, מה אמי.. כ | לו לדוד ת | צורך לית צורך 
6 ליחט דְפוא?נתי | *חצרון דפואכתי] וחצרון לג | *עמינדב -- ישי פכ!ו] עמינדב . . 
[ ]/ וגוי ל | לא] אלא פת | 7 "קדשי דפוא"כת] קדשל | 8 לו] ₪ אברתם א | גח לא העמדת 
א | ע' אוסות א* | 9 בה] עליה ן | אני מעמידה] ְנכ. אני מעמיד דפוא?תי אעמירה א | 10 אין כת' 
נאן | **אלא] לי ל | משאני דפ[אכתי, ממה שאני נָר, כשאנו א' | בוואך] א'/ בורא אוהך פחגכרי. 
הקריאה וכאן נשתבש את הקריאה הזאת ‏ ועח''נ : .1 ר' ברכיה וכוי. מאמר זה הובא.: בדרש לך לך לך " 
א בפוף מדרש רות, והגיי ר' ברכיה בר' סיטון בשס ר"ג איתא גם בכי"ג ‏ וכייפ/ ובמדרש רות כפי 
ירי תהלים פייט סי! ליו רי ברכיה בר סימון ועיי בסח'יד ע' ר' ברכיה בר סימון. וכו' (וזה הערך נובע 
זסין) , ועדיפא הגיי ר' ברכיה ר' סימון, ולשון המאמר במד' רות שם בדפ"ר וד"ו ר' ברכיה ורי סימון משל 
עובר. וכו' עמר המלך וכל פמליא שלו שם והיו עוכרים ושבים אומרים מה טבו של מלך וכל פמליא שלו 
' מכורי מה טיבו של מלך עומד כאן ומה טיבה של פמליא שלו עומדת כאן) ראו אמרו גפלה מרגלית מעל ראשו 
שה צבר את העפר והביא מכברות וכ בר את הצבר האחד ולא מצאה (בילק' מכירי טה עשה המלך 
א כברות ומככדות וכבר א' ולא מצא) והשני ולא מצאה והשלישי ומצאה' אמרו מצא המלך את מרגליתו 
₪ אמר לאברהם לך לך לך הייתי מצפה (בילק' מכירי לך הייתי מצפה לך הייתי מחכה) מה צורך היה 
ארכְפשד שלח רם עבר פלג (וציל שלחה עבר פלג רעו שרוג) נחור תרח אלא בשבילך. אברם הוא 
| לבו וכו' כך אמר הקביה לדוד מה צורך היה לי לייהס פרץ חצרון רם יר נחשון שלמון בועז 
ילך מצאתי דוד עבדי, וח*כ פמליא פמיליא עי' גם לעיל צד 881, ובכי"ל נשתבש צובררים והגהתי 
עמת'יל עי צבר צובר, ומכברות כאן ובמ' רות לשון כברה, ‏ ופי' וכבר הראשון הצובר הראשון 
בצובר השני וכו' ובשלישי בצובר השלישי מצאה, ובכייל רלג מן כּךָ: אמר הקב'יה עד כך אטר 
ביני שיטי בדיו דיחה בכתב. דומה לכתב הספר ,לאברחם מה צורך היה לי ליחס שם אפרכשד. שלח 
* הקב''ה" והגהתי ותשלמתי השמות. כאן ובסמוך ועח'ינ, ובסגנון אחר המשל בתנחומא \ישב ועוויש : 
הקבייה ומנה לא העמדת וכו' והלא נבראו אומות ואתה אוטר ואעשך לגוי גדול וכבר הס ברואים 
מה וכו' אני מעמידה ממך כלו' בזכותך תהיה לגוי גדול ועוד. שאין: ישואל מתיחפים לנח אלא 
וביפ'ית, ובתנחומא מ'יב ‏ לך לך סי" די ה' איתא אר פנחס הכהן בר חמא אומתי עשה 
' גדול כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והביט בהן משה ואמר הרי הן עשויין 
קב'יה לזקן שני ומי גוי גדול דיא ואעשך לגוי גדול מהו גדולתן של בניך בתורה שני רק עס חכם 
ובבמ"ר הועתק מבייר כאן וממדרש תנחומא ועייייש, ובענין מספר שבעוס אומות עו בלק"ט בראשית טי ייט 
ריש באבער שם: ‏ 10 מי שאני בוראך וכוי. בבמ"ר דפ''ר ודי הגיי אייה ברכיה ופו' אלא ואעשך שאברא 
בריה. חדשה כשם שנאמר ויעש אלהים את הרקיע וכו', ובתנחומא מב לך. לך איתא א'יר ברכיה הכהן ברבי וכו' 
אשכילך ואורך וכו' אל הארץ אשר אראך וכוי ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך שאני בורא אותך בריה חדשת 
שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלחים את שני המאורות, ושם חיי שרה סיי וי למה לא אמר לו ואשימך 
ואעשך א"ר ברכיה הכהן בשם ר' חייא אביו שאטר בשם רב יהודה בר יחזקאל ורבותיו משום רבותינו שבגולה 
קביה לאברהם אני בורא אוחך בריה. הדשה ומחדשך וכו', ובפיי ב"ר כ!י גורס ומפרש ממה שאני כורא 
זך בריה חדשה שאתה נמול אתה פרה ורבה ותהיה לגוי גדול ואין עשייה אלא בריה חדשה כדאמ' ויעש אלתיט 


ס 


= כאן אית תחומין במעית בגליון בדיו דיהה בכתב דומה לכתב הסופר ועח"ג וגרי שהוא טשל ארמי ופיי כאן ( 











































72 לך לך פרשה לט - ( ₪ א 


יוהנן לך. לך מארצך זו איפרכייה שלך, וממולרחך זו שכונחך, ומבית אביך זה ביח אביך, אל 
הארין אשר אגְֶאךָ ולמה לא נילה לו, ‏ כרִי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה, = 
היא דעתיה דרי יוחנן דאמר ר' יוחנן ויאמר קח נא את בכך (כראשית כב ב) אי זה כן,: את 
יחידך (שםש). זה לאמו יחיר ווה לאמו יחיר,\ אשר אהבת (שסשם), זה אהבתי וזה אהבתי [אית :| > 
תחומין כָמעיה]; אמר לו את יעחק (שסשם), ולמה לא גילה לו, כרי לחכבו בעיניו וליחן לו שכר: 
על כל דיכור וריבור ‏ ראמר ר' הונא. משי ר' אליעור ‏ מי שהקכיה מתהי ומתלה בעיני הצריקים 
ואחרכך מגלה להם טעמו שלדבר כך אל הארץ אשר אראך, על אהד ההרים אשר אומר 
אליך (שסשב), וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך (יה ג 0, קום צא 


8 ינקוט טס, ינק' יקוקס5 כי טפינ, מקשן פניס וטי'כ: | ₪ ללק' עכיכי מ"ע כ"י: 


או אם השנייה דְ]ְ, אם (ואם ן, או 51) הראשונה דוגכת , או שנייה מן מה דכתיב אל ארץ המוריה הוי שנייה 
חביכה מן הראשונה י, אם הראשונה מן מה דכתי' אל. . הוי הב' חביבה מהראשונה א? | 1 זו פוחאינכי 
לי דאתי | איפרכיה ךן, היא פן/ אפרכיה כ, היא עץ, מאפרכיה !, -יא ךן, מאפרכי' ךְ, מארפכי א? | **וממ 
וממלדהך 7 | וה שכונתך א'י, משכונתך ךן | זה] פגי, זז דואכת | 2 למה הח | לו] = מתח 
בעיניו] עליו א' | לו] פונכתי (יחזקאל). לי דאי | 8 היא] פונכ. והיא ח. הוא דא"ת | אי זה ב 
לו אי זה (איזה [ג, אי זו כ, איזו א') בן וחאגכי (שם), א"ל לאיזה בן י, לי דפאית | 4 אמר 
יחירך [דז22י, א"ל יחידך א' | זה יחיך לאמו וזה יחיר לאמו ם, אמר לו זה יחיר . . לאמו דוחאג 
אשר אהבה] ם: אמר לו אשר אהבת ךְוְחאנתי | זה -- אהבתי *אית -- במעיה ל"] זה אהבתי וזה אה 
אמר לו זה אני אוהב וזה אני אוהב אית . . במיעייא [, א' לו ואית . . במעיא זה וזה אהבתי ₪: אמי לו וכ 
תחומין במעים לזה אני אוהב ולזה אני אוהב |[ , א"ל ואית תחומין (במעייה הֶז, במיעיא , במעים 
במעיא דְהא"כתי, א"ל אית , . במעייא ו (שם), ‏ אייל אית לי תחומי במעייא א' | | 5 "לו דפואנתי] 
מיד ו (שם), . .: בפעס אחת מ . . בחד פעם כ לי ל | לחנבה דזא | לו לי כ | 6 רי חונא 1, רב הוטו. ם. 
משוס פכןי(שם) מ משם דְן, בשם אנ | ר' אליעזר (אלעזר ךן) בגו של ר' יוסי הגלילי דפוא?נת. רי סי מ/ ר 
יוסי הגלילי בי (שם) | *מי שהקב'יה מתהי] מי שהק' מתחי ל, משהקב"ה מתהי וי (שם). . . מתהא מ .> . 
מתחה 2, . . מתחיל פ, . . משהי [, מה שהב"ה מתהא א, משהא (משהה י) הקב"ה דתי | תלא מ 
ומשלהי ‏ | בעיני הצדיקים] ‏ פ. בעיניהם של צדיקים וחזאנכמי (שס), עיגיהס של . . דך | 7 אחר כך [, אחר. 
כן ךז אח"כ א' | מגלה] פתי (שט)'. הוא מגלה דְוָאי, הוא מראה כ | טעמו] זכר כ | על] ודכוותת = + ]= 
8 וקרא] ודכוותה .4 י | *הקריאה דְוְחְא'י] הקריאה הזאת ל, כל הקריאה ם כ | אנכי י (שם) | קום] ודכוותה = + | = 





בנך וכוי' ולך לך אל ארץ המוריה, וסדר המאמרים מהופך שם לפי הענין, ושם בסוף הסימן גם המאמר דאמר 5" 
הונא מש' ר' אליעזר וכו' בדרש על אחד ההרים וכו', ובעל המאמר שני פעמים כת' לך לך וכוי הוא ר' לוי בר 4 
כמו שהגי' בפג'יה, ושם מסיים מן מה דכת' ולך לך אל ארץ הטוריה הוי שנייה חביבה מן הראשונה, וכוון ל 
סיום זה בכל כ"י (חוץ מכי''א ב') וגם לותא בדפ"ר וד"ו ודפוסים שוגים אהרים שלפני, ובא''א הגיה צייל עור 
דכתי' אל ארץ המוריה וכו' וכן: העיר במ"כ על הגי' דלקמן ובילקוט כאן, ובד' ווילנא הוסיפו ממח דכתיב ! 
הוי השניוה חביבה מן הראשונה, ובתנחומא טיב שם הדרש רי לוי בן המא אמר אמר לו הקבית נסיון ה 
ונסיון האחרון איני מנסה אותך בלך לך לך לך מארצך ולך לך אל ארץ המוריה, ובתנחומא שפ ורי לוי אט 
הראשון כנסיון האחרון נסיון הראשון בלך לך. מארצך תנסיון האחרון בלך לך אל ארץ וכו' (ועיי בענין 
נסיונות במ'"י לעיל צר 861 בד"ה אמר ר' חייא) : 1 איפרכייה שלך. טדינה') שלך וממולדתך וכו ומבית : 
בית אביך כמשמעו, ודוגמתו הדרש בפסיקתא ריש פ' נחמו ותעזבי אביך ואמך (רות ב' ויא) ודאי וארץ ג 
שכונתך ד"א ותעזבי אביך ואמך זו ע"ז: שלך וכוי וארץ ‏ מולדחך זו איפרכיא שלך וכו' ועי' בערוך ע' אפרכיא 
רות לפ' ויען בועז וכו', ושם סוף פיא כל מקום וכו' מדינה אפרכיה וכו' וכייה במררש אסתר פ'א, ובלק' 
הגיי מארצך זו אופרכייה שלך ועח'ינ : = 8 היא. רעתיה דריי דאמר. בלומר ודכוותח דרש ויאמר כך נא 

לא גילה לו וכן' וכן קטע בילקוט כאן ודכוותה קח נא וכו', וסגנון ‏ המאמר לקמן פנ'ה בכייל ויאמר ; 
בנך וגו אמר לו בבקשה ממך את בנך א"ל אי זת בן א"ל את יחידך א"ל זה יחיר לאמו וזה יחיר לאמו א"ל 
אהבת א"ל אית תחומין במיעיה איל את יצחק ולמה לא גילה וכו' על כל דיבור ודיבור הוא דעתיה דף*י:! 
לך לך טארצך. זת איפרכייה שלך וכו' אל הארץ אשר אראך ולמת וכו' על כל פסיעה \פסיעה וכו', ובכי"ל. 


יש תחומים במעים שתהא אחבתי מוגבלת בתוך ‏ מעי זה אהבתי וזה אהבתי (ובאותו הענין בפסייר פימ הג" 
יש תחומים במעים לזה אני אוהם ולזה אני אוהב, ובתנחומא ירא סיי כ'יב וכי יש גבול במעים) , והלשון 
כאן אי זה וכו' את בנך וכוי ול'ג א ט ר לו וכן בסגנון כי"ל לעיל פעמים שונות ועי' במייי צר 215 בדית 
וכו'': 6 דאמר ר"ה מש' ר' אליעזר. עיי במיי לעיל צר 298, ונכתיבת מי שהקב"ה בשתי תיבות בכייל גם ! 
נ'יה ולעיל ‏ צד 289, וכן לעיל צר 40 מי שתן וכו (ועיויש במ'י) וצד 110 מי שהוא בוגה וכוי , 
ייא מי שאני: בוראך וכוי מי שהן אומרים וכו' ובסי' ייב מי שתיה כורע וכו' ובסיי טיו מי שנטה אהל | 
ובסדר אליתו רבה וסא"ז הוצא' רמא"ש צר 186 ומי שנשא וכו' וצר 195 מי שרחמיו וכו', והגהתי. 
ממת הי ומתלה וכ"ה בכי'ו וכייח וילקי יחזקאל, ובפנ'יה הגי' מתחא וכו' בעיני הצריקים וכו' וגם ברפוסיי שם ‏ . 
כת הא וסתלה' בע 'גיהם של צריקים ופי' הקב"ת עושה תחלה דבר שהוא פלא ותלוי בעיני צריקים ואח"כ" " 
מגלה להס וכוי ומתהי מתהא כמו לעיל צר 15 ישב לו תוהא וכו' וצר 17 עומד ותוהא וכ  :‏ 8 אשר אני דובר,' ‏ > 


0% 
/ 


במקרא כהוב אשר א נכ י, וכאן איתא אנכי רק בילק' יחזקאל שם, ובכייל גם לקמן פניה אשר אני וכו', ולנכון" = 
עקש (ג ּ , ו זי 





לך לך פרשה לט יב א 1 


סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם: היה ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה 
ואשכונה (שם נה ), למה כיונה, = ר' עזריה בשם רי יודן ברי סימון לפי שכל העופות בשעה 
שיגיעים הן נחים על נבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחד מאנפיה 
ופורחת באחר מאנפיה, הנה ארחיק נדוד (שס שם ח) נידנוד אחר נידנור ‏ טילטול אחר טילטול, 
אלין במדבר סלה (שפשס) מוטב ללון במדכרות שלארץ ישראל ולא בפלטיות שלחוצה לארץ, 8 
ואם תאמר לא גהץ ושמח למה לא יצא, שעדיין לא הורשה, אבל משהורשה וילך אברם כאשר 
דבר אליו י"י וילך אתו לוט (ביאשית יב ד): אמר ר' לוי בשעה שהיה אברהס מהלך בארם 
נהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלווי לא יהא חלקי בארץ הזאת, כיון 
שהניע לסולמה דצור ראה אותם עסוקים בנכוש בשעת הנכוש : בעידור בשעת העידור ‏ אמר הלווי 
יהיה חלקי בארץ הזו, אמר לו הקביה לזרעך נתתי את הארץ הזאת (שם טו יח): אמר רי לוי 
שני פעמים כתיב לך לך, לך לך, ואין אנו יודעין אי זו חביבה או ראשונה או שנייה : אמר רי 
1 ילק' פקליס כ' פטע'"6 : | 7 ילקוע כ' כ'"'כ: = 10 לקטן פכ"ס, פנסועס פ'כ לך לך ק" ד', פנסועם טס ק" ג': 


1 אף -- לעולם] .- הה"ד ונברכו בך וגו' א', הה"ד . . בך מ | *אעופה ואשכונה ךְפאנכת] וגוי א1/ 
לי לע | 2 עזריא א'י | יהודה 1 | בר' סימון] [ג: בר פימון (י/ לי דפא"ת | בשעה שיגעין ע, . . שהם 
יגועים ך, . . שהן יגעין פונכ, כשהן יגעיי א1, . . יגעין י | 8 הן לי כי | *נחים] נהים ל נחין דא'תע. 
נינוחים [/ | ין פני/ | -" א' | הסלע פא | אילן (האילן פא')] ‏ = ונתפשין ע || הונה] פע ₪ 
הזו דוא?נכת / הזאת א' | בשעה שיגעה /ץ, . . שהיא יגיעה [ן , . . שהיא יגעה ף כשהיא יגעה א!י, בשעה 
שהיא פורחת ויגיעה דא" | היא קופצת] פא"נע/ קופצת דְִי, קופצת היא ן, היא קובצת א | אחד] [2/ 
אחת (ץ, באח' ְ, באחת א'כ>ןזי, מאחת 5 | 4 פורחת א' | באחת מאגפיה כ, באחרת פ, בשניה י, ונאחת 
מאגפיה נחת א1, באחת והיא נצולת ואינה נתפשת ץ | נידנוד אחר נידנוד]/ פַן, נדנוד . . נדנוד א'י, 
גדנור דְא?כת: ל' 1 | *טילטול פוג] טלטול דאכתי/ נידגוד ל | טלטול דאכתי. | 5 ללין וא'כי | 
שבארץ 1 | ולא] ה תי, ₪ ללון דא?נכ. ללין פוא' | בפלטיות] פוא'ן/ בפלטריות דְכִ, בפלטאריות י | 
שבחוצה לארץ ן, של ארץ העמים י | 6 אם כך? | לא גהץ] שלא גהץ פונכ, שלא גהץ אגרהם דְא"ת/ 
גהץ עף", שגהץ א!, אם גהץ ף!, גהץ אברהם ךְ' | ושמח] פוא'גכע, ₪ על ריבור המקום דָא?, 
בדיבור ךן | למה] ער'. ולמה דפואגכתר? | שיין] פוא'תע. שעדין דא'כ. אלא שעדיין ג | 7 לוי] 
ירמיה * | אבינו אברהם וְנִי, אברהם אבינו אכ | 8 וראה י | אותם] בני אדם יי | הלואי דְאלנתי 
ולואי ₪ (וכן בסטוך) | יהיה 1 | חלקי] פואנגכי. לי חלק דת | כיון] פכתי. וכיון דןאג | 9 לפולמה של 
צור דְפוְנככתי, בסולם צור א | וראה בני אדם י | עסוקים] עסוקין 1כ: עופקים ךת. דין א" 7" אי לי פ | 
בניכוש בשעת הניכוש (ניכוש י) בעידור (ובעידור כ) בשעת העידור דְא?נכותי, בניכוש ועידור א!, לנכש בשעת 
הנכוש ולעדר בשעת העידור ן/ חורשין בשעת החרישה וזורעין בשעת הזריעה ₪ | 10 יהיה] ‏ + יהא דְפואיתיי 
יהי א? | לי חלק ךן | הזאת | נתתי] ך'פא'גכ. אתן דואיתי | שתית | 11לך--ל וכ: לך 
לך דפאנתי | אין אנו יודעין י, ולא נדע א1 | אי זו] כ, איזו דאתי, איזו היא פג: אי זה וח | חגיב 
מחן ן | אם הראשונה דְזְאִ'י, הראשונה ₪פ/ אם השנייה דְוָא?ןת / . . השניה נָ | או השנייה ף, אם השנייה א1, 


ר' תחליפא אמר הקביה בך הבטתי ובראתי את העולם שנ' אלה תולדות וכו' בהבראם מהו בהבראם באברהם 
בראם ועי' במ"י לעיל צד 107: 1 היה ואומר וכו'. גם זה מאמר בפ'ע וגסדר כאן לדרוש לך לך לדעתך וכרצוגך 
שהיה שמח ותאב לא"י ולא יצא שעדיין לא הורשה, ובילק' תהלים נוסף גם כאן מי יתן וכו' מדבר באברתם, 
והשלמתי אעופה ואשכונה כטעס הדרש שתיונה תעוף גם בעת שתשכון שכל העופות וכו' אבל היוגח בשעה שוגיעה 
היא קופצת ואונה פושטת אחד מאגפיה וכו', וקופצת כמו בליימ ולא תקפץ את ידך (דברים ט"ו ז') ובמדרש קהלת 
פ' כאשר יצא (ה' ייר) ידוו הן קפוצות וכו' הן פשוטות וכו' ועי' בעמת"ל ח'"יד צד 855, וכן קופצת בהוראת פועל יוצא 
בגיי הערוך ע' יון היא קופצת אחת מאגפיה וכו' ונ"ל שפי' נוסף שם או עיג אילן וכת פ שין וכו' ופורחת באחת 
והיא ניצולת וא ינה נכת5 שת ואיגה מעיקר הספר, ועי'יע בתוספות שבת מ'יט א' בד'יה כנפיה וכו': 6 לא גהץ. 
כ"ה בכו*ל וכן בד'ו וכי*פ וכיו ובי'א ב' וכי"ג. וכו"כ וכי'ית ש ל א גהץ, אכן בדפ'ר ובערוך ע' גהץ ב' ובפי' ב"ר כייא 
הגיי גהץ ובכי"א א' שגחץ, ועל גי' הערוך העיר כבר ביפית וכתב בדה ואיית שלא גהץ לפי גרס' זו משמע דגהץ לשון 
דאגה אבל בערוך גריס וא'ית גהץ ושמח ולפ"ז הוא לשון שמחה וכן גירסת ספרים אחרים עכ"ל, וידידי רא'יח לעפ כתב 
לי שגהץ כמו געץ בלייס והוראתן נתקוטט, ובפי' ב''ר כיייט וכייא מפרש ואם תאמר אם גהץ (איית גהץ) ושמח אברהם 
על דבור (בדבור) חמקום למה (ולמה) לא יצא וכו', וכן נוסף בדפוסי' וכיייא ב' ועח'ינ : 9 לסולמה דצור. הר גבוה על חוף 
הים בין צור ועכו ועי' גם במלחמות היהודים ב' '' ב' ושירער ח'א צר 285 ואנדרע האנדאטלאס (מהדורא א') צד 81, 
וכהגי' שלפנונו איתא בעירובין פיד ב' מעשה בריג וכו' והיה מהלך מעכו לכזיב וכו' כיון. שהגיע לכזוב וכו' כיון 
שהגיע ל סול מ א דצור וכו', ובתוספתא פסחים פ'א (פ'ב) וירושי ע'יז פ'א מ' א' איתא לסולמה של צור, ובוי"ר 
פל"יז לסולמי צור, וכשבת כ"ו א' מסולמות של צור (ובדייס שם הגיי מסולמא דַצור), ובסגנון לא"ר בירוש' ב"ק פ'ד 
די ב' לא מטון לסולמיה דצור וכו' ועי' באגה"א ח"יב צד 841: בנכוש. תלישת עשבים ועידור מל"מ בטעדר 
יעדרון (ישעיה ז' כייה) ובמ"ק ג' אי מגין לניכוש ולעידור וכו' ועיי פאגעלשטיין דיא לאנדווירטשאפט וכ" צד 87 
וצד 55 : 10 לזרעך נחתי. וכיה בדפ'"'ר וכי שציינתי, ופסוק זה נאמר בברית כין הבתרים ועי/ במ'"י לעיל צר 869, ובלק"ט 
נסדר הטאמר להפסוק שבאותה הפרשה לזרעך אתן וכג' (יייב ז'), והגיי שם א''ר לוי בשעה שהיה אברהם אבינו מהלך וכו' ראה 
אותם אוכלים ושותים אמר וכו' כיון שהגיע לסולמה של צור וכו' אמר הלואי יחא חלקי בארץ הזאת. נכו' לורעך אתן וכוי : 
1 שני פעמים כת'. כאן ובפרשת עקידה, וטאטר זה ושלאחריו נסדרו גם לקמן פגיה סי' ז' לפ' ויאמר קה נא את 


10 לך לך פרשה לט. יב א 


אמר לך לך שני פעמים, אחד מארם נהרים ומארם נחור ואחד שהפריחו מבין הכתרים והביאו240 
לחרן: ההיד עמך נדבות ביום חילך נו' (תהליס קי ג) עמך הייתי בשעה שנירבתה לשמי לירד 
לככשן האש, ביום חילך בשעה שכנסתה לי כל אותן האוכלוסין, בהררי קדש (שפ שס) מהררו 
שלעולם הקדשתיך, מרחם משחר (שם שם) מרחמו שלעולם שיחרתיך לי, לך טל ילדותיך (שפ שס) 

8 לפי שהיה אבינו אכרהס מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים 
הללו אתמהא, אמר לו הקביה לך טל ילדותיך מה טל זה פורח אף עוונותיך פורחים, מה טל זה 


2 ינקי ססליס כ' סספ''ע, = ילק' עכיכי עס , סנמועס מ"נ לך לך םס" ד': | לעל 75 864 ופד 867 ת'ל: 


1 אומ' פוֶתמ | שתי ת | אחת כת | ואחת כןתן | שהפרידו ך? | מבין] מברית בין י | 2 וגוו] 
בהררי קוד' מרחם מש' לך טל ילדותך ן | בשעה] ן/ ביום פנכים/ בעת דאית. ל' א' | שדבתה ן, 
שנדבת פא?נכימ. שנדבקת דְן, כשנדבקת א1 | 8 בשעה] וא'נ. ביוט פכימ. בעת את | *שכנסתה ן] 
שכנסת' די, שכנסת דְפא?נימ; שנכנסתה לי שנכנסת א', שהכנסת רְן, שנכנסו כ | לי כל אותן] פוא'נ/ 
לי כל רזמ כל אותן י, אותה (אות' ך!) לי כל ך, אתה לי כל א? | האוכלוסין] מ. האוכלפין [, הים 1/ 4 
האכלסין ף, אוכלוסי א, האכלוסין וכל החיילות ך], חחיילות והאוכלוסין א?, החילות (והאוכלסיי ךְ') "ו 
והאוכלסים ךְ | בהדרי פא"21, מהדרי ך] | בהררי י, מהדרו פא?גכתך | 4 שחותיך אכים. | לי 
לי פוא'נכרלים | ילדותך פוִי | 5 אברהם אבינו אכןתי:, אברהם ₪ | מתפחר ואוטר] מתפחד מ, יוצא " 
וירא א | *תאמר דְפואנכתימ] לי לא | שמא יש א', שהיה 2 | בידי] בי פוכמ | כל אותן השנים כ | 
6 אתמהא] ןא'ג: ל' דפא*כת | ילדותך פוי | הטל הזה וָימ, טל א' | אף את ג | ענותיך דפואנג/, 
עוגות ילדותיך מ, . . ילדותך 2 | יהיו פורחין [ | טל זה] פנכ, הטל הזה דְאלתִים, טל הזה ן, טל א | 


) 0-6 


נתרים ואחת מארם נחור (ופעם לי'ז וליג ועיי במ'ח חלק ניב צר 675), ומשמע שפי' ארם נחוך ארם בסביבות 
עיר נחור וכן בסמוך במאמר ר' לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור וכו' ולקמן פ"מ סי' די 
הילכנו בארם נהרים ובארם גחור וכו' ועיי ברא'"ם, ושיטת ר'נ אחד מארם וכו' ואחד שתהפריחו מבין הבתרים והביאו 
וכו' מפורשת עפ"י שיטת הסיע שהעתקתי לעיל, וכן מפרש בפי' ב'ר כייא א' מארם נהרים ביציאה ראשונה ובא 
לו לארץ ישראל ואז דבר עמו בברית בין הבתרים וא' שהפריחו ובא לו לחרן, וכן בפי' ב"ר כייט בפעם ראשונה 
יצא אברהם מארם נהרים ובא לא"י ואז דבר הקביה עמו בברית וכו' ואחר כך הפריחו והביאו לחרן ונתעכב שם 
חמש שנים ואחר [כר] יצא משם שנית (ובפי' הנדפס נשתבש ואחד שהפרירו וכו'), ומלשון שהפריחו משמע שר"נ 
דורש שברוך גס היה שקפצה לו הארץ ונמצא עומד בחרן ועי' ביפ"ת, ונר' שעפיי הדרש לך לך שני פעמים מנו 
גם באדר"נ גו'א פלייג בעשרה נסיונות שנתנסה א"א שנים בלך לך וכן במדרש תהלים שנדפס מכבר מזמור !יח 
שנים כשאמר לו לך לך: 2 הה'"ד עמך וכו'. כאן מתחיל מאמר. בפ"ע ועי' לעיל צד 188 ובמ"י שם בדייה הת'יר 
אם ישים וכו', והובא המאמר לפרש לך השני עפ'י הדרש לך טל ילדותיך וכו' (ועי' ביפיה) או לדרוש לך לך לך 
אני היותי משחר כמו שמתחיל המאמר בתנהומא מ"ב שם ריא לך לך אמר לו הקביה לך הייתי משחר דאמר ר' 
יהושע בן קרחה אטר דוד עמך נדבות וכו', ודורש עמך קרי ביה עימך, ובילק' תהלים נוסף לפי הענין עמך וכוי 
מדבר באברהס עמך הייתי וכו': בשעה שנידבתה וכו'. שנתנדבתה לשמי לירד לכבשן האש כמו שמסופר לעיל סוף 
פלי'ח, ובדפ"ר וד"ו הגיי בעת שנדבקת ובמ"כ הגיה שנדבת וכן הדפיסו אחריו, ותגהתי ביום חילך בשעה שכנסתת 
לי כל אותן וכו', ובכייל נשתבש שנכנסתה, ובדפ"ר וד'יו בעת שנכנסת' אות' (שכנסת אותה) לי כל וכו' ובא'א 
הגיה שכנסת לי כל אותם וכו' ובמ"כ שכנסת אתה לי וכו', ופי' אוכלוסין המון עם ועיי לעיל צר 87. ובדפוסיי 
וכי''א ב' וכי"ת נוסף החילות (החיילות), ומשמע שכוונו בררש בשעה שכנסתה לי כל אותן האוכלוסין שנכגסו תחת. 
כנפי השכינה כיון שראו שירד אברחם לכבשן האש וניצל וכמו שנדרש לקמן פמ'יד אומר לדבק טוכ הוא 

אומות העולס שאומ' מוטב לידבק באלוהו שלאברהם ולא בעיז שלנמרור וכו' ועיי במ"י לעיל צר 861, וכן איתא 
במדרש הגדול עמו' 191 באותת שעה היו כל אומות העולם מתנדבין ומביאין בניהן ובנותיהן ומניחין בחיקו > 
שלאברהם אבינו ואומרין לו אשריך אברהס למדינו מדרכיך שני נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וכו' וע' בביה"ט -. 
חיה צר 41 ושם ח'א צר 84 ובקובץ מדרשים ח'א צר 46 ובסא*ר פ'יה ובספר הישר פ' נח וכן פירש ביפ"ת ביום. > 
שכנסת וכו' היינו נמי מיום שהושלך לכבשן שע'יי שראו בניסו נתגיירו וכו', אכן בפי' ב'יר מפרש עפ"י התנחומא 
עטך הייתי בשעה שזיינת חיילותיך ונתנדבת להלחם עם המלכים, ובפי' ב''ר כִי''ט עטך וכו' וגדבת להלחם עם 
האויבים הס החמשת מלכים ועי' בתנחומא מיב' שם ובהערות רש"ב שם ובילק' מכירי תחלים ק'י סי ט' ועי"ע 
בפירש'י תהלים שם: 8 בהררי קדש. במקרא שם בת ד רי קדש (ושס פ"ז א' יסודתו בהררי קדש) ונמסר במסיג 
בהדרי וכו' טן חד וחד חד דלי"ת וחד רייש ועיי במגחת שי, וכהגיי שלפנינו בכיייל כ'יה גם בכי'ו וכי"א א' ובדפ"ר 
וד" וילק' מכירי שם סי' ייא ב ה ררי וכו מ ה ר רו וכו', ובילק' תהלים שם בהררי וכו' בהררי של עולם (וראיית 
בעל מיש מביר כאן היא לפי הגיי בחדרי וכו' וכמו שהוגה בט'כ וביפ"ת) וגס בתנחומא מייב שס בשני כיי ובילקי 
מכירי שם סי ט' הגיי מהררי וכן נסמן בתניך הוצ' גינצבורג ס"א מחררי ועייייש וכן נסחו סימאכוס והירונימוס ועיי 
געזעניוס-בוהל ע' הדר, ולא נתברר הדרש מהררו שלעולם ואולי זה הר המוריה וקראותו ג'כ רחמו של 

שמשם נתהווה העולם וכטאמרם אכן שתייה שממנה הושתה העולם (ועי' במ"י לעיל צר 886) או פיי מרחמו של 
עולם מעת שנברא העולם שיחרתיך לי וכמו שדרשו לעיל צד 107 בהבראם באברהם בזכות אברהם ועי' באב"א > 
ובמ'"כ, ובפי' ב"ר כ"י גורס ומפרש מהדרו של עולם זה מזרח שמשם זורח השמש מרחם משחר וכו' ממקום שהאורה > 
יוצאת כעובר היוצא מרחם אמו ועי' לעיל צד 16 הדרש מי העיר ממזרח צדק, ובתנחומא מ"ב שם הדרש מקוטע, - 
ושם בכ רומי א' הגי' בהררי קדש עד שהיה הרר (ובכ"י רומי ב' עד שתיה העולם אדר) מרהם משחר לך טל 
ילדותך, ובילק' מכירי שם סי' טי הועתק מתנחומא בהורי קודש מרחס משחר עד שהיה העולם חרד לך הייתי 
משחר וצ'יע: | 5 כל השנים הללו. משמע דאתיא כט"ד בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו ועי' ביפית ובמ"י 
לעיל צר 278 בדיה תוא תחילתו וכו', ובתנחומא מייב שם הדרש מה מל ילדותך א''ר אחא א"ר חנינא בן 

שנים הכיר אברהם את בוראו מנין שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו אל הקב''ה כל מעשים רעים שעשית > 
באותן שלש שנים אני עושה אותן כטל הזה הוי מל ילדותך, ועור שס דייא לך לך בשבילך בראתי את העולם אמר. . 








לך לך פרשה לט יב א 090 


לית את מותרה ציבחר לית עלמא קאים, אמר לו הקביה אברהם אהבת צדק ותשנא רשע על כן 
משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך מנח וער אצלך עשרה דורות ומכולם לא דברתי 
אלא עמך ויאמר יי אל אברם : 

ומה כתי למעלה מן העיניין וימת תרח בחרן (כואשית יב לב), ויאמר ייי אל אברם ז 
לך לך, אמר רי יצחק אס לעיניין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עור סיה שנה, אלא בתחילה אתה 5 
דורש שהרשעים קרואים מתים בחייהם, לפי שהיה אברהם מפחר ואומר אצא (יהיו מחללים בי שם 
שמים ואומרים הניח אביו בזקנותו והלך, ‏ אמר לו הקביה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואיני פוטר 
אחר מכיבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה וימת תרח בחרן 
ואחרכך ויאמר י*י אל אברם גגוי: 4 

[לך לך] ר' יהודה אמר לך לך שני פעמים, אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור, ר' נחמיה 10 


4 ילקו כי ס"כ : 6 עי יכוט' נככום פ"3 ד' ד', כככום י"ס 3', מדכט קקלם פיי כי ססייס ‏ (ע' סי) := 10 ילקוע טס 
ילק' פכִיכִי פסליס ק'י סי יי : 


1 מותרה] 1 , מוותרה ן, מותר פ, מוותר א'ןי (שם). מותיר ך, מוותיר א?, | צבחר י (שם) | קאיס] א' / 
יכיל קאים נכףת, יכול קאים דְוָא, . . קאי יי (שם), יכיל למיקם ₪ | אהבת -- רשע] אחבת צדק לצדק בריותי 
(בריותיי י) ושנאת מלחייבן פַ*, אהבת . . בריותי ותשנא רשע שנאת מלחייבן ו (שם) | *על -- ששון נכתי] על 

כן משחך אלהים שמן ששון ן, וגו' לךְא? | 2 מחביריך] י, מחבריך (מחביריך ך]) מהו (מחביויך דת) 
מחבריך דְאנכיך] + מחבירך מהוא מחבירך ן | עד אצלך א?. עד לך י (שם) | עשרה] וגכתי. י ך [ ומכולם] 
ומכלם נָי (שם), ומכולן רְזי, לי א | ולא א' | דברתי] ,= עס אחד א*ך], עס אחד מהם ן, עם . . מהן דנכי, 
עמהם א'י (שם) | 8 אברם] אתי (שס). = לך לך דוג | 4 ומה] ן, מה דפהא"כתי | ויאמר -- לך] ויאמר - . 
אברם וְא', ואחר כך ויאסר . . אכרם י, לי דפחא"ת | 5 ועד] עד וא'כ, לי י | ענשיו לי י | עוד מתבקש 
לו י, מתבקש לו 5 | ס'ה] י, ששים וחמש דְפואנכ | שנה] פוא'נכתי. שניפ דא? | 6 קוואים] וח 

זין פנ/ קוום דִי. -"ם א'כףת, הין א" | אבוהם] פ5, אבוהם אבינו דְאנתי, אנינו אבוהם ן | 
מתפחד פןזנכן]י | ואהיה מחלל שס שמים א' | 7 *ואומרים] ‏ ואומריי א?. ואומי ד'פאיןת: ואמי לי 
ואמרים ל", ואומר דְן, ויאמרו י | והלך לו לעת זקנותו דְפ, והלך . . זקנתו וָאנךת, לעת זקנתו ותלך לג ז | 
לך] לך לך פא'כ. -. לך ני | פוטר וא'גי | ואין אני רא?נכתי | 5 אחי] כ, לאחר דוא"גתי | 9 ויאמר-- וגו'] 

ויאמר . . אברם לך לך נכי, לך לך א* | 10 ר' יודה] פ, ר' יהודה (יודה ן) ור' נחמיה ר' (יודה) יהודה דְוא"גת ט | 
אוטר דפוא"תים | שתי תך | אחת ך' | ואחת ך* | ר] פונמ: ור' דאית | 


(ושם ל'ג גם ברפוסי סב לך חדא מיניהו), ומשל זה איתא גם במאמר ר' שמלאי במדרשי תנחומא שם אמר לפנינ 

וכו' אתה תופש את החבל בשני ראשים יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד אחד מישראל וכו' וכן במאמר ר' 

אל בר נחמני בדב'ר שם א"ל הקב"ה משה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז את החבל בשני 

ראשין וכו' ועי' באגה"'א ח"ב צד 868, והגי' ציבחר צבחר בריייש איתא כאן בכל הספרים כמו בפסיקתא בשני 
הסקומות ובוייר שם וכן הועתק בערוך ע' צבחר (כמו שהגיי בכל כ"י ודפ"ע) מתרג' ישעיה כ"ט ייז ציבחר, 

ונכונה. הגי' בכי"ל לקמן פמ"ט ציב חד, וכתיבת התבה ברי"ש ודל"ת בתרגומים ובירושלמי עי' בערוך השי עי 

צבחד ובעמת"ל היד צד 168 ועי"ע לע פלאנצעננאמען צד 95: | 4 ומה כת' למעלה וכו'. בסגנון מת 

כת' למעלה מן העיניין נמצאו מאמרים גם לקמן פסיט פעיה פפ"ד פצ'ג ועייע בת'ג פס'ב פפ"ה פפ"ז 

וכן מאמרים אחרים בפסיקתא ובוי"ר ועי' מייש במ"ח הלק כ"ח צר 108 וחלק ליד צר 408 וחלק ליט צך 840, 

ורבו המאמרים בזה הסגנון במדרש תנחומא ועיי במבוא לר"ש באבער י'ג אי, וכתיבת עיניין בכיייל כמו לעיל צר 

1 ביניין וצד 150 עיניינא וצד 298 המיניין : 5 עוד סיה שנה. בס''ע פ"א אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו 

בין הבתרים בן ע' שנה שני' ויהי מקץ שלשים שנה וגוי חזר לחרן (כ"ה בהוצ' מארכס) ועשה שם חמש שנים שני 

ואברם בן חמש שנים ושבעים שנים כצאתו מחרן וכוי, וכן בבריותא דליב מדות מדה לב ממוקדם וממאוחר 
שבפרשיות כיצר ויאמר ה' אליו קחה לי עגלה משולשת אימתי נאמרה פרשה זו אחר מלחמת המלכים והמעשה הזה 

היה קודם שיצא אברהם חמש שנים שני ויהי טקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וא"ר יוסי אי אתה מוצא חשכון 

זה משבעים שנה לאברהם שנגזרה גזירה על ענין בין הבתרים הא למדת שגזירת ענין בין הבתרים היה ה' 

שנים קודם יציאת אכרהם מחרן ונכתבה מאוחרת, ולפי שיטת המררש כאן נאמר ויאמר יי אל אברם וכן' ביציאתו 

- הראשונה מחרן ותרח היה בן ע' שנה כשהוליד את אברהם ובן ק"מ שנה כשאמר הקב"ה אל אברהם לך לך וכו' 
ומתבקש לו לתרח עוד סייה שנה לשני חייו שהרי מת בחרן כשהיה בן ריה שנה, וכן מפורש בפי' ב'"ר, ושם הג" , 
: בכייט שמה שכתוב בן חמש ושבעים שנה זה היה ביציאה שניה מכל מקום בראשונה בן שבעים שנה היה וכה 
ן | ונראה בעיני לפרש שניה (ר"ל יציאה שניה, ובפי' הנדפס נשתבש לפרש דבר זה שנית) לפי שמפורש בערבוביא 
אם לענין החשבון עדיין מתבקש לו לתרח ס"ה שנה לחיות כיצד אברם יצא מחרן בראשונה בן שבעים שנה. ובן 

, שבָעִים שנה היה תרח כשהוליד את אברם ותנינן בסדר עולם וכו' נמצא כשיצא מיציאה ראשונה שלא היה תרה 
בן מאה וארבעים שנה ועדיין צריך לתרח לחיות סייה שנה ומה שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה 
בצאתו מחרן זה היה ביציאה שניה ועי"ע בלק"ט ובהערות רד"ב ראטנער לס"ע שם: | בתחילה אתה דורש. ‏ וכן 
סגנון הלשון לעיל צר 245, והדרש שהרשעים קרואים מתים בחייהם עי' גם בירוש' ובכלי ברכות ובמדרש קהלת 
שם ועי"יע על כל המאמר שלפנינו ברמב"ן לפ' וימת תרת וכו' וכוי ושם כתב ג"כ תמה הוא בעיני שכבר דרשו 
מפפוק ואתה תבוא אל אבותיך בשלום בשרו שיש לאביו חלק לעוה"ב (ועיי לעיל צד 861) ואולי כוונתם שעשת 
תשובה בשעת מיתה אבל ימיו חיו כלם ברשע וכו': 7 לך אני פוטרך. מדייק ל ך חשנו, ובכי'ג וילקוט הגי' הנכונה 
ל חקביה לך לך לך אני פוטר וכוי: = 10 שני פעמים. ודורש גם לך השני לשון חליכת/ וברמב"ן הגי' אחת מארם 

8ל8ז )361080111 24 





68 לך לך פרשה לט יב א 


אנוש, ולא נרפאתה ברור המבול, ע ובוה (שסשס) ברור הפלנה, ונלך איש לארצו (שם שם) 
ויאמר י"י אל אברם לך לך]: 

ר' עזריה מש' ר' אחא פתח אהבת צרק ותשנא רשע וגו' (תהלים מה ח) [ר' עזריה 
מש' רי אחא] פהר קרייה באבינו אברהס, בשעה שעמד אבינו אברהם לבקש רחמים על סדומים מה 
| כת' חמן חלילה לך מעשות גר (בראשית יח כה) אמר ר' אחא נשבעת שאין אתה מביא מבול 
לעולם, מה אתה מערים על השבועה אתמהא, מכול שלמים אי אתה מביא אלא מבול שלאש, אם 
כן לא יצאת ידי השבועה, ‏ אמר ר' לוי השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שפשם) אם עולם 
אתה מבקש אין דין ואם דין אין עולם, אתה תופש חבלה בתרין ראשוי, בעי עלמא ובעי דינא, ואם 


3 ילקוע כ' ס"כ ילק' סקליס כ' סש"כ, פכ'קפל פ' נסעו (קכ"ס 6), ויקלל כנס פ'י: | 5 לק"ן פע"ע, פסיקסס פ' 
סנכי וקפ"ע 0 | וע" סועס *"6 ס', זנמיס קע"]  :'5‏ 8 ע" מנסועל ע"3 ולתסכן | ק" ף, סנקועל שס קי ף, דנכיס כנס 
סדכ כי סנס (5 ] ק" "): 


1 'גרפאתה] נרפאת 1 | *בדור] זה דור ן | 2 *ויאמר -- לך דְוא*] ויאמר . . לך מארצך נוי (שם), לך לך ‏ | 
₪ מש' ר' אהא] משם ר' אחא דָא?, משום . . ת, בשם . . וכ. ל' פא'נ | וגו] פ. על כן משחך אלהים (י"י ך) 
אלהיך שמן ששון (מחבירך ךָ, מחביריך ך) מחבריך דא'גכת | *ר -- אחא] ר' עזריה בשס ר' אחא ן1: 
ר' עזריא בשם ר' ברכיה י (תהלים!, ר' עזריה את ל' לא | 4 **פתר קרייה דְכת] פתר קייא אל = + 
קריא וְנָי (שם!. פתה קרייה 5 זה א1 | באברהם אביגו וְנָרז[י. באברהם דפא'כי (שס), אברהם אבינו א! | 
שעמד אברהם אביגו לבקש א"ן, שעמד לבקש ךן, שניקש אברהם אבינו , שבקש + | על סרומיים ני, על 
הסדומיים דְפאכת. לפדומייס ן | 5 תמן לי ו (שם) | *מעשות וגו' פ] מעשות כדבר הזה [א'₪52. מעשות . . 
הזה וגף ו (שם), מעשות . . הזה להמית צדיק עם רשע וגו א" מעשות . . רשע והיה וגו ךלי ל | 
נשבעת] שי ושם), נגשבעת ואמרת דְאנכת, גשבעתה ואמרתה ן | אין אני מביא [, שלא תביא א', שלא 
להביא ו (שם) | 6 לעולם לי י(שם) | מה אתה מערים] י(שם!, מה את...2, ומה את . . פא ומערים 
את ן | אהמהא ל' פןכ | אי אתה מביא] ךן, איאת . . [, אין אתה . . דא?כ, אין את . . ך'פו, אינך. . י (שם), 
לא תביא א' | אלא .. אש| מבול (ומבול א') של אש אתה |את דְ''א' מביא דְוְאן, אבל מבול . . אתה 
מביא י|שם!, אבל מבול . . תביא ףם, אבל שלאש אתה מביא ן], אבל אתה מביא מבול שלאש 2 | 
1 שבועה פכי (שס), השבועה אתמהא א1 | אמר ר' לוי לי כי ושם) | 8 אם יי (שם) | דין] - אתה (את פגות) 
מגקש דְפוא'נכתי (שם), תבקש א | אתה] ן. את פא'נ, מה את דכתי (שס), ומה אתה א" | 
*תופש דְפאת] תופס ן. תפוש לג תפוס כ/ תפיש + (שם! | *חבלה דְוןת] חבלא פא'נכי (שס), החבל א?. 
דפואיג דתי (שס)] בתרי א'. בתרתין ל | ראשוי] ן. ראשין פא \ רישין י (שם), רישי א'1/ 
וד | גש] פונכי (שס). את בעי דְָאית, בעית א' | עלמא] דינא ם | ובעית א | דינא 
ועלמא ם\] פוא'נכי ושס!, . פב לך חדא מיניהו ך, . . חדא מגייהו א?. . . חד מיגיוהו ךן | אם כו (שס), ואין 1 | 
בדפוסי' וכי'פ וכי'ו וכי'א ב' וכיייג וכי"כ וכייית ובילק' ירמיה שם ומפורשת ג"כ בפו' ב''ר, והשלמתיה עפ"י גי' אלו 
הספרים וכסגגון הפתיחה לעיל צד 888 ועיויש, ואולי היא אינה מעיקר הספר כאן: %9ר' עזריה מש' ר' אחא פתר. 
כן הגהתי ועח ג, וסגנון הפתיחה כמו לעיל ריש פל"ח ר' לעזר בשם ריב"ז פתח וכו' ר' לעזר משי ריבייז פתר 
קריא וכו ועי' גם לעיל צר 860 ובמ י שם בדייה ר' יצחק וכו', וכל הפתיחה מן אמר ר' אחא גשבעת וכו' עד סופת 
איחא גם לקמן פמ"ט לפ' חלילה לך וכוי (ולנכון שם הגי' גם בדפ"ר וד"ו אמר ר' אחא), ובפסיקתא פ' נחמו נסדרה 
הפתיחה שלפניגו לשיטה הראשונה בפתיחה אהבת וכו', וסגנונה שם אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים 
אלהיך שמן ששון מחברך ר' עזריה בשם ר' אחא פתר קריא באברהם אבינו את מוצא עך שלא הביא הקבי"ה מבו 
על סדומים אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם ומה טעם כי מי נח זאת 
לי אשר נשבעתי מעכור מי נח מבול של מים אי אתה מביא שמא מבול של אש אתה מביא מה אתה מערים על 
השבועה חלילה לך מעשות כדבר הזה א"ר לוי השופט וכו" אס משפט את מבקש אין עולם ואם עולם את מבקש 
אין משפט מה אתה מיצור הבלא בתרי ראשין בעי עלמא ובעי דינא דקושטא אין לית את מוותר ציבחר לית עלמא 
יכיל קאים א ל וכו" אהבת צדק לצרק את בריותי ותשנא רשע ששנאת לחייבן על כן משחך וכני שמן ששון מחכוך 
טמהו מחברך א"ל הקב"ה חייך מנח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך אגי מרבר תחילה הה''ד אחר הדברים 
האלה היה דבר ה' וכו (ועיי גם בפ' אנכי שם), ועוד שם השיטה ר' עזריה בש"ר יודן ביר סימון פתר קריא בישעית 
וכו' ומסיימת אבל את מתנבא גבואות כפולות עורי עורי וכו' גחמו גחמו וכוי, ובוייר שם לפ' קח את אהרן וכוי 
ניתוספה לשתי שיטות אלו עור השימה ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא פתר קריא באהרן וכו', והפתיחה מתחלת 
שם זשיה אהבת צרק ותשנא רשע וגוי ר' יודן בשם ר' עזריא פתר קריא באביגו אברהם (כ"ה בדפ"ר וד'ו) וכוי אמר 
לפניו רבש/ע נשבעת וכו הה"ד כי מי נח וכוי והגיי שם מה אתה מערים על השבועה אם כן לא יצאת ידי שבועת 
ההיד הלילה וכו' כדבר הזה אמר לפניו חלילה לך וכו' אם משפט את מבקש אין כאן עולם אם עולם את מבקש 
אין כאן משפט את בעי תפוס חבלא בתרין רישי בעית עולמך ובעית דיג דקושטא אם אין את מתי' ציבחר לית 
עולמך יכול קאים אמר לו וכו' אהבת לצדק בריותו ושנאת מלחייבן על כן וכוי מהו מחכיריך א"ל חייך שעשרה דורות 
שמנה עד אצלך עם אהד מהם לא דברתי ועמך אגי טדבר שנ' אחר הדברים האלה היה דבר י"י (ובמ"כ שיגה 
הפסוק עפ"י הגו' שלפנינו שנ' ויאמר יי אל אברהם וכר, וכן הדפיסו אחריו), ולמאמר ר' אחא נשבעת וכו' עיי 
גם בסוטה שס שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנ' כי מי נח זאת לי וגו ובזבהים שם כבר נשבע 
הקביה שאיגו מביא מבול לעולם וכו' מבול של מים איגו מביא אבל מבול של אש מביא וכו': 8 אתה תופש וכו. 
אתה תופש את החבל בשני ראשיו אתה מבקש את העולם ומבקש את הדין אם אינך. מוותר מעט אין חעולם קיים, 
ובכי'ל נשתבש כאן אתה תפוש עולם בתרתין וכני והגהתי ועח"ג, ולקמן פמ'ט המשל כולו בלאייר את תפיס וכוי 


לך לך פרשה לט יב א 07 


לה (שם שם) שדיים לא הניקוהו, ‏ לא מצוות ולא מעשים טובים, מה נעשה לאחותינו ביןום 
שידבר בה (שפשס) ביום שגזל נמרוד הרשע להורידו לכבשן האש, אם חומה היא נבנה 
עליה (שם שם ט) אם מעמיד הוא דבוים כחומה יבנה עליה, ואם דלת היא נצור עליה לוח 
ארז (שפשם) אם דל הוא ממצוות [וממעשים מובים] נצור עליה לוח ארז ומה הצורה הזו אינה 
אלא לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים אַני חומה (שפ שפי) מעמיר 5 
דברים כחומה, ושדי כמגדלות (שם ששם) בניי חנניה מישאל ועוריה, אז הייתי בעיניו כמוצאת 
שלום שנכנס בשלום ויצא בשלום [ויאמר יי אל אברם לך לך]: 


והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים (קהלת ז יט) [וה אברהם], מעשרה דורות שמנח ד 
עד אברהם מכולם לא דברתי אלא עמך ויאמר י"י אל אברם: | 
[ר' עזריה פתח רפאנו את בבל ולא נרפאתה וגו' (ירמיה נא ט) רפאנו את בבל בדור 10 


2 לעיל 5ד 864, לקען פ'ע פע''ס קי' ד' ופס''ג וט''כ, סנסועס סולדום ק" ד' : | 6 ע" לעיל 75 819 :| 8 לקוע כי ס"3, 
ילק' קסלם כ' פפקע'ו, עדכש קסלם פ' ססכעס (ז' "'ע), עדכש קסלס ע'ב עס (עדכע זועס 75 115), וע" לעיל לד 815 : 
0 ילק' יכעיס כ' טל"ס , ועיי 5עול לד 858 : 


1 שריים] ן. לי דפא'גכתי (שס) | **הניקוהו] הניקוה ל | לא לי כי (שם) | מצות | ולא מעשים] פוחא'גי (שס), 
ומעשים ך ככ | **מה] ומה ל | 2 שידובר | שגזר עליו ךפא"נת , שגוזר עליו [. שיגזור עליו אי (שם) | הרשעלי | 
לירד דפואנתי (שס), שירד א'כ | לככשן] פא'נכת/ לתוך כבשן דְוְאי (שס) | אש ן | 8 עליה] ₪ וגוי פ, טירת 
כסף ונכתי (שס) | **אפ] ואם ל | הוא] פחני (שפ). לי דואר. אדפת | דכייי ח/ דגריו ת | נכגה פא'תי (ש) | 
עליה] = טירת כסף א'י (שם), . . - אני אצילנו ככסף הגיצול מן הכור ₪ | **חיא] הוא ל | נור -- 
ארז] פנכותזי (שם), נצור . . לוח ן, נצור עליה דְא", לי א' | 4 ואם פ | הוא לי פא | ממצות פוחאיגפ. 
במצות ך א*ךזי (שם) | *וממעשים טובים וְךזנ] ובמעשים . . א" ומעשים. . דפאיכתי לי ל | מה פוי (שם) | 
הצורה הזאת א1, הצורה ף, לוח זה יי (שם) | אינו יי (שם) | 5 אין אני דפאינכת. אני אין א1, אינו י (שם) | 
| מקיים א' | *עליו] עליה ל | רבונו של עולם פדז | מעמיד] א'י (שס), אני מעמיד פנ. מעמיד אני דא"כת | 
6 דברים] פוחא'נ: דברי דא"ן / דברי תורה כי (שם) | כחומה ל' דְא? | בניי] כ, בני א'י (שם), אילו בניי ן, 
זה ד"אן/ זה בניי , בני זה ₪ | **כמוצאת] כמוצא ל | 7 לשלום ן | לשלום ן | *ויאמר -- לך דְוָא?] ויאמר . . 
לך מארצך וממולדתך 1 , לי ל | 8 והחכטה] דְ'פא'י: החכמה ךְוחאלגכ | תעז ני | מעשרה שליטים] 2, מעשרה 
. . אשר היו בעיר דְאןת, מעשרה שליטים החכטה תעוז ן, מעשרה שליטים אשר תיו בעיר החכ' הע' 1, 
לי פחא'י | *זה אברהם פוחא'גי] ל לדא"כת | מעשוה| מעשרה שליטים .- פוחא'י: מעשרה שליטים 
אשר היו בע' ₪ 1 | מנח א'כ, שמאברהם 5 | 9 ועד | אברהם] נח 5 | מכולם] פ5, מכלם חגי (קהלת), 
ומכולם [י, ומכלם ךדא?, ומכולן ךן, לי א' | דגותי] י (שם), ₪ עם אחד דְאןת/ עס אחד מהם פחזא'כ: עס 
. . מהן וני | ואמר] שנ' ₪ פ: הה'ד ₪ כ | אברם] פאיכת. ₪ לך לך דוא"ג | 10 *ר' עזריה -- לך 
לך] לי לא'י | *רפאנו -- וגו] רפאנו (רפאינו ן, רפיאנו ךְ, רפינו ךן) את . . נרפאתה (נרפאת ד. נרפת ך) 
עזבוה ונלך איש לארצו דְואַ"ך, רפאינו . . נרפאתה גי (ירמיה), לי ף | | *רפאנו פא?] רפאינו גי (שם), 
רפינו דְכַתתף | *בדור] זה דור ן | 


שעל הלוח נוח להטשטש כך הוא גוח ליאבד מן העולם ואינו משגיח עליו (מה צורה שבלוח ארז נוח להתטשטש 
כך אברהם איני משגיח עליו) אמר אברהם אני חומה אני נותן נפשי על קדושת שמך מיד גתן נפשו כיצד היה תרח 
אביו עובד ע'ז והיה פולח להן א"ל הקבי"ה אלו עובדי ע"ז ואתה יושב ביניהם לך לך מארצך (אני חומה למפור 
נפשי על קדושת שמך ולא אני בלבד אלא ושרי כמגדלות בני בני חנניה מישאל ועזריה ודורו של חנניה בן תרדיון 
וחבריו שיתנו נפשם על קדושת שמך לפיכך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום שיצא שלום מן הככש אתה מוצא 
תרח אביו עושה צלמים היה ועובד אותן א"ל הקכיה לך לך מארצך וגו'), ובשתשיר שיטין שונות לפ' אחות לנו 
וכו' ושם לשון המאמרים ר' ברכיה פתר קרא באברהם אבינו אחות לנו וכוי זה אברהם שנ' אחד חיה אברהם ויירש 
את הארץ ואיחה את כל באי העולם לפני הקב'יה בר קפרא אמר כאדם שהוא מאחה הקרע קטנה עד שהוא קטן 
היה עסוק במצות ומע"ט ושדים אין לה שעדיין לא בא לכלל מצות ומעט מה נעשה וכו' ביום שגזר גמרוד הרשע 
ואמר לירד לכבשן האש אם חומה וכו' אמר הקבייה אם מעמיך הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף נצילו 
ונבנה אותו בעולם ואם דלת היא וכו' אם דל הוא ממצות ומטלטל מעשיו כדלת נצור עליה לוח ארז מה צורה זו איגה 
מתקיימת אלא לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת אני חומה אמר אברהם לפני הקב'יה אני חומה ואעמיד מע"ט 
כחומה ושרי כמגדלות שאני עתיד להעמיד כתים כתים וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך אז הייתי וכו' א'יל הקבייה 
כשם שורדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום התד אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכו' דיא אם חומה היא 
זה חמו"ע אמר הקביה אם מעמידין הן חמויע מעשיהם נבנה עליהס העולם ונצילם ואם דלת וַאם טטלטלין הן מעשיהן 
כדלת זן נצור עליה וכו' אני חומה אמרו לפני הקב'יה אגו חומה ואנו מעמידין מצות ומעט כחומה ושרי כמגדלות אגג 
עתידין להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו אז חייתי וכוי ועיי גם במדרש הגדול עמוי 200 ושם הועתק אם 
מעמיד את דבריו כחומה גבנה עליה טירת כסף מה הכסף הזה נכנס לאור ואינו חפר כך אברהם נכגס לכבשן האש 
ויצא שלום וכו': 8 זה אברהם. כן הוספתי ועח"נ, ובמדרש קהלת מיב שם הגי' החכמה תעוז לחכם זה אברתם 
מעשרה שליטים אילו עשרה דורות שמנח ועד אברהם שעם כולם לא דיבר אלא עם אברהם הה/ד ויאמר ה' אל אברם, 
ובמדרש קהלת שם החכמה וכו' זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות מגח עד אברהם לא בחר הקבייה יותר מכולן 
(כייה בדפ'יר וד"ו) ולא כרת עמהם ברית אלא עמו שני ביום ההוא כרת ה' את אברם וכו', ולעיל צר 815 גדרש 
הפסוק על נח ועיייש: 10 ר' עזריה פתח. כל הפתיחה ליתא בכי"ל ובכי'א א' וכן לא הועתקה בילקוט כאן, ואיתא 


106 לך לך פרשה לט יב א 


- ר' ברכיה פתח לריח שמניך טובים ונוי (שהיש א ג) אמר רי ברכיה למה היה אכרהם 
רומה לצלוחית שלפפלוסימון מוקפת צמיר פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נורף, כיון שנטלטלה 
נדף ריחה, כך אמר הקכיה לאברהם [טלטל עצמך ממקום למקום ושטך מתנדל בעולם] לך לך ונוי: 
[ ר ברכיה פתח אחות לנו קטנה (שהיש ח ה) זה אברהם שאיחה לנו את כל העולם, בר 
5 קפרה כוה שמאחה את הקרע, קטנה שעד הוא קטן היה מסגל מצוות ומעשים טובים, ושדים אין 


1 ילקוע כי ס"נ, | ילק' טי סטיכיס כי מפקפ'ס, סנסועס ע'נ עס, סנסועס טס, טיכ סטיכיס כנס פ' לכיס (פ' ג') : 
4 ילקוע כי כ'נ, ‏ ילק' טיכ סטיכיס כ' פפקל"ד. סנסועס ענ לך לך פס" צ', פנסועס טס יי כ', טיכ סטיכיס כבס. פ' ספום (ס' ם'): 
1 ר' ברכיה] פונכי. ויאמר ייי אל אברם .- דְא*ת | וגוי] שמן תורק שמך דִן | למה] משל ,- ךז | היה 
ל פוי | אברהם] פךזאי (שה"ש), אברהם אבינו דְגָךן, אבינו אברהס ןץ | 2 פפולסמון פךזע. אפופילסימון דָא?, 
אפופלסימון רֶן, בופלסמון | , פלסמון י (שם), אפרסמון ךִכי, פליטון א' | המוקפת י | בקרן זוית + | כיון -- 
ריחה] כיון שהיתה (שהייתה ךְ, שהתתילה ן) מיטלטלת (מטלטלת וִי, מטולטלת פא?ל, מוטלטלת ממקום 
למקום ך]) היה ריחה גודף דְפוא'כתי. ל א'ג | 9 לאברהם] פי. .- אבינו ְואכתי (שם) | **טלטל--בעולס] 
לי ל | לך-- גו] שני לך לך מארצך פ. ויאמר י'י אל אברם ךְאַכף. ואמר . . אברם לך לך [, שני ויאמר - 
. לך לך מארצך [ | 4 פתח] אמ' אכ | אחות] פא'יעי, אחות לנו קטנה ושדים אין לה .- וכף, אחות . . 
לה וגו' .- דָא, אחות . . לה מה נעשה לאחותינו בי" שידו' בה ,- [ | אברהם] ,- אבינו כי (שה"ש) | 
לנו] וְא'ני(שס). להקב"ה ךַז, לנו להקב"ה ם. ל' דאיתעי | את כל] ער, כל באי חא'י את כל 
באי דפוא?נכתי. לכל באי י (שס) | עולם א'נכי (שם), העולם כולו ע | בר קפרא ע". . . אמר דואכתעי, 
. . אומר ן , . . א' 5 | 5 שמאחה] א'נֶי (שס), שהוא מאחה ְוְא'נכתרי, שאיחה פ | מצות | 


00 וש \ ) -- %-] 


מה אתה יושב בתוך הרשעים צא מביניהם והודיע מעשיך הטובים בעולם שג' לך לך, ובתנחומא שם זשי'ה שמעי וכו 
כי הוא אדוניך וכו' א'יר אבין משל לצלוחית של פלייטון וכו': ‏ 8 טלטל עצמך וכו'. כן השלמתי עפ"י גי' שאר הספרים/ 
ובלק"ט הגי' איר ברכיה למה היה אכרחם אבינו דומה לצלוחית של פלייטין מוקפת וכו' ומונחת בקרן זויות וכוי 
כיון שהיתה מטולטלת היה ריחה נודף כך אמר לו הקב'יה לאברהם אביגו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתג 

לכך נאמר לך לך, ובערוך ע' פפולסמון הועתק ומפורש למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של פפולסמון פיי 
מור אדם מתבסם בו וריחו נודף עליו מרחוק הרבה וכך היה אברהם שמעו הולך בכל הארצות מאכיל ומשקה ומלוה 
ומהנה ו כ ו' ועי' המשל לעיל צר 276 לצלוחית שלפיליטון מוקפת וכו' ובחינ ובמ"י שם ועי"ע צד 297 מביא 
אפופוליסמון וצד 811 או פפולוסמון וצד 819 מצא צלוחית שלפילייטון והלך לריחה וכו' ובח'ינ שם, ובשהשייר פי 
לריח וכו' איתא ר' ירח נן פתר קרייה באברהם אבינו בשעה שאמר לו הב"ה לך לך מארצך וממולדתך למה היה 
דומה לצלוחית של פוליטון שהיתה מונחת בזוית אחת ולא היה וכו' בא אחד וטלטלה ממקומה והיה ריחה נודף 
אף כן אמר הב"ה לאברהם אברהם הרבה מעשים טובים יש לך הרבה מצות יש לך טלטל עצמך בעולם ושמך 
מתגדל בעולמי לך לך וכו': 4 שאיחה לנו וכו'. כך אמר הקב"ה למה"ש אחות לנו וכו' שאיחה לנו שחבר לפני את 
כל העולס שהיה אברהם מקרב המרוחקים והנפרדים ע'"י דור הפלגה ק ט ג ה שעד הוא קטן היה מסגל מצות ומעט 
אעפ'י ושרים אין לה שדים לא הניקוהו לא מצות ולא מע''ט שראה בבית אביו מה געשת וכו' ביום שידובר בה 
ביוס שגזר נמרוד הרשע וכו' (ועי' לעיל 864) אם חומה וכו' אם מעמיד הוא דברים כחומה לדבר עליו ולָא יחת 
מפניו יבנה עליה כלו' יבנה ממנה וזרעו יכון לעד ואם דלת וכו' ואס דל הוא ממצות וממע"ט נצור עליה לוח ארז 
ומה הצורה הזו שבלוח אינה אלה לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אני חומה וכו אמר אברהס לפני חקביית 
רבון העולמים אני חומה וכו' ושרי כמגדלות גם בני שעתירים לעמוד ממני חנניה מישאל ועזריה ימסרו נפשם על 
קדושת השם (ועי' לעיל צר 819) אז הייתי וכו' שנכנס בשלום וכו', ורב דורש אחות לשון איחוי וכרמפרש ב"ק 
שאברהם איחה את כל העולם כזה שמאחה את הקרע, ותרג' ועת לתפור (קהלת ג' ז') ועידן בחיר לאחאה בזיעה 
ובמ"ק כו א' ואלו קרעין שאין מתאחין וכו' ובשמויר פמ סי' ד' אחומי שאיחה את ישראל לתקב"ה ועשאן כאחין 
למקום וכו' ולקמן פס'"ח אס מתאחות וכו', ובגיי כיייל ב''ק כזה וכו' נעדרה מלת א מ ר וכיה בערוך ע' אח א' באיות 
כיי ודפוסי! ועי' במ'י לעיל צר 58, והדרש שעד חוא קטן וכו' כמ''ד בן ג' שנים הכיר את בוראו ועי' לקטן פטיד 
ובמ"י לעיל צר 278, ובפי' ב'"ר כ'י מפרש ושרים אין לֶה אב לא למדו רב לא היה לו מהיכן היה למור תורת 
(ועיי לקמן פס''א, ולקמן פציה ר' לוי אמר מעצמו היה למד תורה \כו' ובבמ"ר פיייד סי' ב' שהכיר מעצמו להקבייה 
ולא היה אדם שלימד אותו היאך להכיר את המקום וכו') אם חומת היא אם מעמיד דברים כנגד נמרוד כחומת 
שאדס הדן כנגר חברו וממאן לעשות כרצונו הוא נעשה כחומה לנגדו כמו שנאמר ואני הנה נתתיך היום לעיר 
טבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחשת, והגי' י ב ג ה עליה איתא גם בדפוסי' וכייא ב' וכי'יג , ובא''א ובמייכ הגיח נבנה/ 
ולא נתפרש כאן וכן לא נדרש כאן טירת הכסף, ופירוש ‏ נוסף בכי"פ נבנה עליה טירת כסף אני אצילנו ככסף 
הניצול מן הכור (ועי' גם הדרש במדרש שה"ש הוצ' ר''א גרינהוט פ'ח אם חומה היא אם משימים עצמם כחומה 
לחצים נבנה עליה טירת כסף כשם שהכסף נכנס לאור ויוצא שלם ואינו חסר כך הם נכנסין למלכות ויוצאין 
שלמים ובו'), ופי' מתקיים עליו עומד עליו לשמרן וכן בשהשיר פ' זאת קומתך (ז' ח') אמר לפני הקבי'ה רבש"ע 
חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך מתקיים את עליהן או לא וכו', וסגנון הפתיחת 
בתנהומא מ"ב שם ר' ברכיה הכהן פתח אחות לנו קטנה במה הכתוב מדבר באברהם כשהשליכו נמרוד לתוך כבשן 
האש עד עכשיו לא עשה לו הקבייה נסים אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע הרי השליך נמרוד את אברהס 
לתוך כבשן האש ר' אלעזר הקפר אמר (ועי' במ'י לעיל צד 854) אחות לנו קטנה מדבר באדם שקורע ולא מאחת 
אברהם איחה את העולם לפני הקב"ה שעד עכשיו לא היה לו בנים לפיכך היה קורא אחות (וצ"ל קצת עפ"י 
הגיי שבתנחומא שם ר"ב פתה אחות וכו' במה הכתוב וכו' ק טג ה שעדיין לא עשה לו הקבייה נסים ולמה נקרא 
אחות שאיחה את העולם וכו' ושד ים אין ל ה שעדיין לא היו לו בנים) מה געשה וכו' ביום וכו' ביום שאמר 
גמרוד להשליכו לתוך כבשן האש אמר הקביה למלאכי השרת אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם נותן נפשו 
על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף (בתנחומא אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה 
ויססור עצמן על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף אלו ישראל שקראם כנפי יונה נחפה בכסף) ואס דלת היא וכו' ואס 
דל הוא מליתן את נפשו על קדושת שמי (מלמסור נפשו על קדושת השם) גצור עליה ‏ לוח ארז מה הצורה הזו 








נח לך לך פרשה לח לט ואהשלעא | 365 


ואברם אינו: מוליד אתמהא ותהי שרי עקרה אין לה ולד: אמר ר' לוי בככל מקום שנאמר אין 
לה הוה לה, ותהי שרי עקרה אין לה הוה לה ויזי פקר את שרה (בראששית כא א), ויהי. 
לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שיא א ) הוה לה ותלד שלשה בנים וגו' (שם ב כא). ציון 
היא דורש אין לה (ירמיה ל יו) וחוה לה ובא לציון גואל ול שבי ונוי (ישעיה נט כ) ; 


פרשה לט 


- = יב א) ויאמר יי אל אברם לך לך וגו'. ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך5א 
שי עטך ובית אביך (תהליס מה יא) אמר ר' יצחק לאחר שחיה עובר ממקוס למקום וראה בירה 
אחת דולקת, אמר תאמר שבירה היחה בלא מנהיג, הציץ בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה, 
כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג, הציץ הקביה אמר לו אני הוא המנהיג 
אדון כל העולם, ויתאו המלך יפיך (שם שס יב) ליפוחך בעולם, ‏ כי הוא אדניך והשתחוי 
לו (שפשם) ויאמר ייי אל אברם לך לך ונוי : 0 


1 ילקוע כ' ס"ב, ילק' טעוסל כ' ע'יז, סיכס כבפי פ' סין לס (ס' ב'), פסיקסס פי"ס קליס ם') פ''כ (קע''ס ב'), פסיקסס 
כנסי פ5'נ (קע'ס 5'), סנסועס 39 כטל כי' י'נ, פכסועס טס פס" ז', בעדנל כנס פ'ע סי ": || 5 ילקוע כי פייב, לקי 
ססליס כ' סט"כ, ילק' עכיכי פסליס מ''ס סי כ', סנסועס ע"3 לך לך ק" ג', פנסועס טס םס" נ': 


1 ונכי | הוי א"כ | 5 אין לה] פג, ₪ ולד דואתי | והוה התי: וחיה 1 | ויהי לפנינה ילדים 
לי פוחי | 8 הוה] פוא'. והוה דְחא?תי. והיה | | ותלד ג' בנים י, ותהר ותל שלשה בנים ושתי 
בנות וְנָו (שמואל), כי פקד י"י את חנה ותהר ותלד וגו' ך | 4 הוה פוא': והיה 1 | גואל -- וגו'] גואל ולשבי 
פשע ביעקב נאם ''י א1, גואל וגו' א?: גואל פוחנכי, . . רני עקרה לא ילדה פצחי ונה וצהלי דָת | | 
6 לאחד] פוא"נכי' (תהלים) מ. משל - דתי | וראה] ומצא ך | **בירה] בירא ל | 7 אמר] = לחד שהיה 
מהלך. א" | *שבירה] שבירא 7', שהבירה הזו דפכותים. - - זז [אני (שם), . . הזאת א | היתה לי | 
בלי ג | חציץ] א%. ₪ עליו דפוא'נכים | ואמר לו א?. ואמר י | ואני הוא פ, אני א"תי | 8 לפי 
שהיה] היה א | אברהם אבינו| אכמ/ אבינו אברהם דְן, אברהם פַגי (שס) | *אומר דְפאנכתימ] אמר לו ן 
שהעולם] (י. - הזה ךְפאנכמ | בלא | הציץ] א" - עליו דפא?נכים | אמר לו] פגמ. ואמר לו דְוָא?. 
ואמר י. | הוא ל' אכי (שם) | מנהיג העולם כמ: בעל העולם דְפואני, בעל הגירה י (שם) | 9 ויתאו -- 
יפיך] פ: ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך .- דְא?ן: ויתאו . . אדניך והשתחוי לו ,= [ן, ‏ שכחי עמי ובית 
אביך לך לך מארצך וממולדתך וגו' ,. י (שם) | ליפוחך] פונכתי. ליפותיך דְא? | כי -- אדניך] פוג. כי . . 
אדוניך כי, לי דאלת | 19 ויאמר] פונכי (שס). הוי = דאלתי | 


היו מולידים בני שמנה שנים: 2 אין לה הוה לה. וכדמפרש במדרשי הנחומא ובבמ"ר שם לפ' ועד אין בה וכו 
ותהי שרי אעיפ שאין לה עכשיו יש לה לאחר זמן שנ' וה' פקד את שרה וכו' ועייייש, ומאמר ר' לוי נסדר באיכ"ר 
לפ' אין לה מנחם ומסיים שם אף כן את אומר אין לה מנחם והוה לה שנ' אנכי אנכי הוא מנחמכם, וכפסיקתא 
פ' עניה סוערה לפ' לא נחמה ומסיים שם וכך רני עקרה לא ילדה והות לה בנים ואמרת בלבבך מי ילד לי את 
אלה, ושם בפ' רגי עקרה המאמר מקוטע, ובפסי"ר פ' ענייה סיערה מסיים וכן רגי עקרה לֶא ילדה פצחי רנה וצהלי 
לא חלה הוי לה שנ' ואמרת בלבבך וכו', ובילק' שמואל רי ע"ז נוספ מאיכיר הדרש אין לה מנחם וכו' ומפסיקהא 
הדרש רני עקרה וכו', ומה שנוסף כאן בדפוסי' וכייית רני עקרה לא ילדה וכו' הוא מיותר וליתא גם במדרש הגדול , 
וש א"ר לוי כל. מקום וכו' ועח"נ, ובכי'יא א' נסמן בסוף הפרשה חסלת פרשת נח ובכיית חסלת פרשת תולדות 
נח' ובכי'יכ סליק סידרא ועי' במ"י לעיל סוף פכ"ט : 
פרשה לם. בכי'א א' פל"ו ובכייא ב' וכו פלייח, ובדפי"ר נכפל בטעות הרפוס פל'"ח כמו בפרשה שלפניח, 
ובמקרא כאן פרשה פתוחה, ובכי"א א' נסמן עוד פרשת לך לך ובד"ו ובכייית סרר לך לך ועי' במ'"י לעיל ריש פ"ל : 
5 ר' יצחק פתח. כסגנון זו הפתיחה ר"י פתה וכו' אמר ר'* וכוי גם בסמוך ר' ברכיה פתח וכו' אמר ר"ב וכוי 
ועי' גס לעיל צד 4 צד 14 צד 67 צד 68 צד 142 וצר 889 : 6 בירה אחת. בכי'ל בירא באלייף וכן שבירא היתה 
וכו' ובסמוך גם בכי"ל בעל הבירה בב' הפעמים בה"א ועי' גם מנא לעיל צד 80 והושתא לעיל צד 886 ובמ"י שם, 
וברה אחת דולקת ונשרפת משל לעולם שראה אברהם בקלקולו בדור הפלגה ועי' באגה"א חי"ב צר 240, ובלק"ט 
גורס ומפרש א"ר יצחק למה אברהם אבינו דומה לאחד שהיה מהלך וכו' וראה בירה דולקת אמר שמא תאמר שהבירת 
הזאת בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה כך עברו עשוים דור מאדה'ר ועד אברם וכמת 
= דורות מהם שקלקלו מעשיהם דור אנוש דור המבול דור הפלגה ומתוך דור הפלגה יצא אברהם (ועי' לעיל צר 864 
ובמ"י שם בד'"ה אמרו אברהם וכו) התחיל מהרהר בלבו ולאמר תאמר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב'"ה 
ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון וכו', ובאופן אחר מפורש המשל בהסיפור על אברהם במדרש הגדול ריש 
ועייייש, ובמדרשי תנחומא ליתא לאהחר שהיה וכו', ושם הורכבה פתיחה זו שלפנינו עם שלאחריה ולשון 
הפתיחה בתנחומא מיב זש"ה שמעי בת וכו' שמעי בת וראי זה אכרהם ושכחי עמד ובית אכיך זו ע'ז שני אומרים 
לעץ אבי אתה ויתאו המלך יפיך זה מלך מלכי המלכים הקביה ליפותך בעולם א"ר א ב י ן כי הוא אדוגיך והשתחוי 
לו ולמה היח אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון שהיא נחונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע מהו ויחה מה 
עשה אחר נטלה וטלטלה ממקוס למקוס התחיל ריחה נודף בעולם כך היה אכרהס דר בין עובדי ע"ז אייל הקכ*ה 


4 גדה פרשה לח יא: כח--5 


בו ויבוא אלהיך שאתה משתחוה לו ויצילך ממנו, הוה תמן הרן קאים פליג אמר מה נפשך אם נצח 
אברם אנא אמר מן דאברם אנא אם נצח נמרוד אמר אנא מנמרור אנא, ‏ כיון שירר אכרם לכבשן 
האש ונוצל אמ' ליה מן דמן את, אמר ליה מן דאברם, ‏ נטלוהו והשליכוהו באש ונחמרו מעיו ויצא 
ומת על פני אביו ההיה וימת הרן על פני חרח אכיו: 


ידף | כט ל) ויקח אברם ונחור להם נשים וגו אברס היה נחול מנחור שנה, נחור גדול 
מהרן שנה, נרול ב' שנים, שנה שלעיבורה שלמלכה ושנה שלעיבורה שליסכה, הרן מוליר לשש 


5 כעיל 75 819, מקטן פל"ע (סיי ג' פיי ס') פייט פנייס (סיי ב' פיי די פיי ז' סיי סי) פמ''ב פמ'ר (סיי ס'. פיי די סי זי 
מ" ייג) פייק פם"ג וט'כ, טפוס כנס פכ"ב קי' די פפ"ד ‏ סי ס', טיכ סטיכיס כנס פ' 5כוכ (5' י"ג), = סדכי כו פליב, 
עדכט ססכיס "כ י"ס סי' כי'ס (5יס פיי ג'), פדכ'/6 פכי'ו פנייב, מדכט עטכס סדנכום דיכוכ 3': | 5 לקטן פע"ס, פדכ עולס 
פ"ב, כנסדכין ש"ע 3' : 6 יכוע' יכפוס פ"י י''6 3' קידוטין פס כ גי : 


1 ויצילך ממנו] פא1, ויציל אותך מטנו נָכי, ויצילך הימנו, דָאן. ויציל אותו ממני ן, וישיזיב יחך מיניה ךז | 
הוה תמן הרן ופליג. י, הוה חמן קאים. הרן א' | מה נפשך] = אנא בהדי מן וינצה (דנצה?) ן | אס נצת 
אברהס דְפאנכף . אין נצה . . ן, אי נצה . . , אי אברם נצה יי | 2 אנא אטר] אנא אמינא ₪ם, אנא 
אימר ן, ל' וא'כי | מן דאברם אנא] י, מן דאברהם אנא דְתא?נות/ אנא מאברחם א'. אנא מגביה 5/ 
אנא בהדיה ן | ואם נצח גמרוד 7 א1: ואין נצח . . ן, ואי נצח . . , ואי כמרוד נצה י | אטר אנא] אנא 
אטר ךדאנות. אנא אמינא פ, אנא אימר ךן, ל' [א'כי | טנמרוד *אנא (אני ל דנמרוד אנא ךא?: מן 
דנמרוד . . פחנר/ מן נמרוד . . י, אנא מנמרוד א!. אנא מגכיה 2 | שירד] שהושלך 5 | אברהם דְפאכתיי 
אברהם אבינו 1 , אבינו אברהם ן | לתוך כבשן ן | 8 ונוצל] דֶז, וניצול דְוַאנתי. ונצל פכ | אמוין דאית: 


דרי פא'. אמרון ן, אמרו כ | מן דמן] ונ, טן דמאן פחא'י. דמאן דא"ת | ליה] לחון דאית/ לוו 1/ 
לי פנכ | מן דאבוהם פןא'1: מן . . אנא דְ, דאברס אנא י | ונטלוהו והשליכוהו [, השליכוחו א' | 
לאש ן, לאור הפאגכתי | מיעיו פ: בני מעיו דואנכתי | מת י | 4 אכיו] פוכי. תרח אביו דאינת | 
*הה"ד וימת --- אביו ל"וא!נכת] הה"ד . . תרח וגו' דְא, הה"ד וימת הרן וגוי פ: ל' לי | 5 *וגוי דא 
לי לפוגכ | אברהם היה גדול פ[ג: אברתס היה גדול משרה עשר שנים א' | מן נחורן | שנה] פוא'גכ, 
₪ אחת דִך], א' א? (וכן בסמוך) | ונחור | גדול] פ. היה גדול דואנת: ל' כ | 6 גדול] פוא', נמצא הרן 
גדול מאברהם דְָאןת | שתי פוא', שני דא?ת | לעיבורה | לעיבורה | לשש] פוא'נשת: ₪ שנים דְא? | 


מן האש המים שהן מכבין אותה אל אף למים אנו משתחוים א"ל מצינו גדול מן המים אלו העבים שתם פובלין 
אותן א"ל אף לעבים אנו משתחוים א''ל מצינו גדול מן העבים אלו הרוחות שהן מפזרין אותן א''ל אף לרוחות אנו 
משתחוים א"ל מצינו גדול טן הרוחות זו (זה) האדם אמר לו מה אתה מתלוצץ במלכות אני איני משתחוה אלא לאש 
אם אין אתה משתחוה לאש הריני משליכך לתוכה ואם יש לך אלוה גדול ממנו יבוא ויצילך מיד נטלוהו והשליכוהו 
לאור וכו' : 1 הוח תמן וכו'.. היה שם הרן עומר ולבו חלוק אמר מה נפשך אם נוצח אכרם אני אומר. משל אברם 
אני ואם נוצח נמרוד אומר אני מנמרוד אני כיון שירד וכו' אמר לו נמרוד להרן משל מי אתה א'ל משל אברם 
נטלוהו והשליכוהו וכו', ובפוגיא מסיים כיון שירד וכו' ננצל א"ל נמרוד מן דמאן אנת א"ל מן דאברם נטלוהו וכו' באש 
ונחמרו מעוי ויצא ומת על פני אביו ועח''נ , והגי' ונוצל כמו נוטל לעיל צר 108 : 4 הה"ד וימת הרן וכו וסיר 
בארץ מולדתו. באור כשדים, ודרשו ל פני תרח אביו ע"י תרח אביו ועי' ברש'י עה''ת ושם מסיים השליכוהו לכבשן 
האש ונשרף וזהו אור כשדים, ובכי"ל הושלם בגליון כנר' בכחב הפפר בדיו דיהה הה'ד וימת הר' עפית' א', וכן 
איתא הה"ד וימת. וכו' בדפוסי' ובכ'י שציינתי: ‏ 5 ויקה אברהם וכו'. וס''ד שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור 
מלכה בת הרן. אבי מלכה ואבי יסְכה ויסכה היא שרה ואברם היה גדול מגחור שנה ונחור גדול מהרן שנה כדכתיב 
ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אבַרהם את נחור ואת הרן והרן הוליד וכו' הרי גדול אברם מהרן ב' שנים 
ואבָרם גדול משרה י' שנים כדכת' ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואס שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשיח 
ייז ייז) נמצא. גדול הרן משרה ח' שנים חשוב. שנת עיבורה של מלכה ושנת עיבורה של יסכה הרי היח הרן 
מוליר לשש כשהוליד את מלכה ואברם אינו מוליד. בתמיה ומשני ותהי שרה עקרה וכו' ולכן לא היה אברם מוליד; 
וכל המאמר גם לקטן ריש פמיה ושם הגי' בכיייל אברם היה גדול. וכו' ונחור היה גדול וכו' גדול שתי שנים 
שנח לעיבורה וכו' שנה. לעיבורה וכוי, ולנכון שם הגיי בד"ו נמצא אברם גדול מהרן שתי שנים, וכדפיר וד''ו הגיי 
כאן משובשת ועחינ וכבר הוגה בא/א ובמ'כ, ובסיע שם (הוצ' מארכס) איתא כיוצא בו הרן הוליד. את לוט כטה 
אברהם גדול משרה *' שנים ויאמר בלבו הלבן וכו' כמת אברהם גדול מנחור שנה וכמה. נחור גדול מהרן שנה 
הגדיל הרן וי שנים ונְשא אשה הרי חי שנה שנה אחת ללוט שנה אחת ליסכה שהיא שרה ולמה נקרה שמה יסכת 
שהכָל סוכין ביפיה וכו' דייא סכה שסוכה ברוח הקדש בנבואה וכו' ועייייש בח'נ, ופי' המאמר גס שם אברתם גדול 
מנחור וכו' והרן גדול משרה ח' שנים והגדיל ו' שנים ונשא אשה וחוליר לשש והרי ח' שנה כשנולדה שרה, ואולי 
צ'יל גם שם שגה אהת למלכה שנה אחת וכו' ועי' בהערות. רד''ב ראטנער לסיע פ"ב, וכן בירוש' יבמות וקידושין 
שם רתני. אחז הוליד בן תשע והרן בן שש וכו', ובסנהדרין שם ודורות הראשונים מנלן דאוליד (שהולידו בני שמנה 
שנה) אילימא וכו' אלא מהכא. אלה תולדות תרח תרח הוליד וכוי ואברהם גדול מנחור שנה וכו' וכתיב ווקח אברם 
ונחור לַהם נשים וגו' ואמר. ר' יצחק. סכה זו שרה ולמה נקרא שמה יכה שסוכה ברוה הקדש וכו' ד"א יסכת 
שהכָל סכים ביופיה. וכתיב ויפל וכו ויאטר בלבו וגוי כמה קשיש אברהס משרה עשר שנין וקשיש מאבוה תורתין 
שנין אשתכַח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה ממָאי דלמא אברהס זוטא דאחוה הוה ודרך חכטתן קא חשיב 
לחו וכו' (ולא. דייקו שס. שהרן הוליר. את. מלכה תחלה. וכן לא. השבו. שנות. העיבור ועיי במהרש/א), ומאמר ריי 
יסכה זו שרה וכו' גם. במגילה ייד א! וכן במדרש. חהלים קי'י'ח, סי יי'א. ויסכה היא שרה ועי: גם. בחר'י. א', ואגדת 
זו נמצאה כבָר בקדמוניות א' ו' הי וכִן, אצל הירוניטופ, וכפי הדרש שהכל סוכין ביפיה כתב אפרם הפורי. דמטול 
שופרח אתקרית אסְבָא. וע' בטיח חלק מיג צר 490. ועיייע במָאור עיניס פי"ז על מאמרס. זיל רורות הראשונים 








נח פרשה לח יא כח 108 


ותברהון ויהב ההוא בוקלסה בירוי דרכה דבהון, כיון דאתא אבוה אמר ליה מה עכד להון כדין , אמר 
ליה מה נכפור לְךך אתת חדא איתתא טעינא חד פינך דסלת ואמרת לי קרב קומיהון, דין אמר אנא 
אכיל קדמאי ודין אמר אנא אכיל קדמאי, ‏ קם הדין רבה נסיב בוקלסה ותברהון, [אמר ליה] מה את 
מפלה בי, ידעין אינון, אמר ליה ולא ישמעו אוניך מפיך, נסתיה ומסרתיה לנמרוד, אמר ליה נסגור 
לנורא, אמר ליה נסגוד למייא דמטפין לנורא, אמר ליה ונסגוד למיא, אמר ליה נסגוד לענני רטעני 
מיא, אמר ליה ונסגור לעננא, אמר ליה נסגוד לרוחא דמובלי עננא, [אמר ליה] ונסגוד לרוחא, אמר 
ליה נסגוד לבר נשא דסביל רוחא, אמר ליה מלין את משתעי לא נסגוד. אלא לאור. הריני משליכך 


1 ותברהון] פדזג ע. ותברון וא'כי. ותברהון לכולהון פסיליא דת | יהב פנכי | ההוא] פוא'נכע. 
לי דְחא"תי | בוקלסה] חגע". בוקלסא דְִי, בקלסה ע", בקלפא 2, בקולסה ע, בקולפא א?, בוקלסה פ, 
מקלתה ך | בידוי] ע, בידיה פחא'. בידה וי, בידא דְא"ת. ביד ג | דרבא א"ך. ההוא רבא ג | דבהון] ע , 
מנהון ן, דהוה מנהון א%, דהוה ביניהון דפחא"גתי | כיון דאתא] אתא כ | מה] פא מ דו/ מאן חא'נכתי | 
עכיד חא' ‏ | להון] לון וא'י. ל פח | הכדין פוחאין | 2 נכפור ג, איכפור כ: נכחד א | לך] 


| מינך דְפחאנכתי | חדא] ההיא ם | אתתא ך], איתא ן | טעינא] כ, -נה וחא?. טעונה 1, טעונא לה ך', 


טעונה לה ם, טעינא בידה ךן, . . לי י | חדא דא" | דפלת] וא"י. דסולה דְפגכת | ואמרה ך, אמרה י | 
לי] פי, ₪ הא לך.דוחא?נת | קרב קדמיהון פוחנכי. קריב קודמיחון (קדמיהון ך]) קריבת (קריבית ת) 
לקדמיהון דְא"ת | דין| כ: הדין פ: דן הוה ן, הוה (והוה ךז) דין דחא?גנתי | 5 אכיל] פאיגי. איכול דחכת ' 
אכול ן, אוכל % (וכן בסטוך) | קדמיי וח קודמוי י (וכן בסמוך) | והדין פאנ, ודן הוח [ | ובה] ₪ 


> דביניהון א%, דיבהון כ, דהוה ביניחון דהפחא"תי | נסיב] אית, נפג דפא?נכ. נסג וחי | גוקלסא ת, 


בקלסא כ', בקולסא א, בולקסיה פ, מקלתה ן | ותברהון] פ1ְזכ, ותברון ואי, ותברינון דְן | *אמר ליה] 
לי ל | 4 מפלא נַך', מפלי כךלי, טבדה ך] | וידעין | אנון דא". הנון א' | ולא לי פא | שמעין אודנייך חז | 
מפיך] מה שפיך (פיך [, בפיך פ) אוטר דְפוא?נןת. מה שפיך (פיך י) מדבר א!י, מה פומך אמר [], מה 
ששפתיך דוברות כ | נסתיה] ן, נסגיה ְפחאנכתי | ומפריה | לנמרוד] ₪ מלכא ד | סגוד א [ 5 אמר 
ליה] פוחא'נכי. .- אברהפ דא"ת | נסגוד] פוא'גכתי. ונפגוד דחא? | למייא] ואי. למיא דפאגכתי | 
דמטייפן | | לנורא] וכ, נורא דפאנתי | אמר ליה] פוחנכי. ₪ נטרוד דאלת | ונסגוד] וי, נפגוד ךפא"נכת | 
למיוא ן | אמר ליה] .- אברהם ך] | *גסגוד פנכי] ונסגוד לְחן. אפ כן נסגוד דְאת | לענניא דטעין פכ: 
לעננא דטענין רְזְג, לעננא דטעין דא?תי | 6 ונסגוד] פחני. נסגוד דא?כת | לענגיא ם, לעננא דטענין מיא 2 / 
לענגיא דטעין מיא 5 | אמר ליה] פוחא"נכי, אמר ליה אם כן ךן: אם כן ד | ונסגוד וָח | דמובלי] דמבדרי לְ"ךְזְגי, 
דמבדר דפ ןא / דבדר כ | לעננא י, ענניא פ: לענניא כ | **אמר ליה] לי ל | ונסגוד] פוחגי. גסגוד דא'כת | 
אמר ליה] ₪ אם כן ךן | 7 פגוד] |אנכתי: נסגוד דפח | נשא] פג, נשה ן: נש חכתי. אינשא דא? 
(לברנש א') | ליה] וחא'גכתי. ל דפא? | את משתעי לי פכ, תשתעי א' | לא-- לאור] אני איני (א'ל 
איני 1) משתחוה (משתחווה ן) אלא לאור דְפוא?נתי: אמר ליה לית אנא נסגוד אלא לנורא ד | הריני --לו] 
הריני משליכך (הרי אני . . דְוְא, ואשליכך א') בתוכו (לתוכו [גי) ויבא (ויבוא [כ) אלוה (אלה פ) שאתה 
(שאת דְפָא'ן) משתחוה (משתחווה ן) לו דְפואנכתי: הא גרמי יתיך לגויה וייתי אלוהך דאת פגיד ליה ךז | 


בר כמה שנין אתה א"ל בר חמשין א"ל ווי לההוא גברא דאת בר חמשין ותסגוד לבר יומא והוה מתביש וכו' חד 
זמן אתת איתתא טעינא לה חד פינך דסלת וכו' קרב קדמיהון קם נסיב בוקלסא ותבריהון ויהב ההוא בוקלסא בידוי 
דרבה דיבהון כיון וכו' אייל מן עכד לחון כפתגמא הדין ברי א"ל מה נכפור לך וכוי חדא איתתא טעינא חד פינך 
דסלת ואמרת לי קרב קדמיהון דין אמר אנא אכיל קדמאי ודין אמר אנא אכיל קדמאי קם הדין רבה נסיב בוקלסא 
ותברהון אייל מה את מפלא בי וידעין אינון א"ל ישמעון אזניך מפיך נסכיה ומסריה לנמרוד וכו', ורוב הגירסאות שם 
כמו בכיייל ועח'ינ, ומזה המאמר חועתק בערוך ע' בקלס קם גסיב בקלסה (ובערוך הש' נשתבש בקלסיה) ותבריהון ויהב 
ההוא בקולסה (בוקלסה) בידוי דרבה וכו' ובעי פנך א' אתת ההוא אתתא טעינה חד פינך וכו' ובעי פלא ב' מה את 

בי וידעון אינון, ולנכון גם בדפ''ר מן עבר להון וכו' מה את מפלה בי, ובד"ו טעות הדפוס מן אבד וכו' מכלה 


| וכו' וכבר הוגה במ"כ, ובכי"ל הגי' ומסרתיה עם הכנוי תיה כמו נסתיה ועי' לעיל צד 92 וצר 125, והמאמר הוה 


אתי בר נש וכו' דוגמתו בשהש''ר שם בדרש ויהונתן בן גרשם בן מנשה נון תלויה וכו' זכה בן משה וכו' כומר לעיז 
והאריך כל אותן השנים וכו' על ידי שהיתח עינו צרה בע"ז כיצד חוה בר נש אתי למסגד ליה והוה אמר ליה בר 
כמה שנין את הוה א"ל בר ארבעין שנין או בר חמשין או שתין או שבעין וכו' והוח אמר ליה וכו' והדא ע'ז לית 
היא עבידא אלא מחמשה או תרתי עשר שנין ואת בעי משבוק אלהך ומסגוד ליה וכו', ובזה הדרש בירוש' ברכות 
וסגהדרין שם ואייתי לי חד פינך דסולת וכו': 4 א"ל נסגוד לנורא. א"ל נמרוד נשתחוה לאש א"ל אברהם נשתחוה 
למים שמכבין את המים א"ל ונשתחוה וכו' אייל נשתחוה לעננים שנושאין את המים אל ונשתחוה וכו' א''ל נשתחוה 
לרוח שמוביל את הענן א"ל ונשתחוה וכו' אייל נשתחוה לבן אדם שפובל את הרוח א"ל דברים רקים אתה מדבר 
לא נשתחוה אלא לאש הריני משליכך וכו', ומטפין פי' מכבין ועי עמת"ל ע' טפי א', ולגי' כי'/ל דמובלי נסמן 
בגליון שם דמבדרי ופי' שמפזרין וכן בתרג' איוב ל"ז ייא ורוח מבדר ענן מטריה ועי' עמתיר ע' בדר, ובפוגיא שס 
הגיי ג'יכ נסגוד לענני דטעני מיא א"ל ונסגוד לעננא וכו' נסגוד לרוחא דמנבלי (וצ'ל דמובלי) עננא וכו' נסגוד 
לבר נשא דסביל וכו' א"ל מילין את משתעי לא נסגוד אלא לאור הריני משליכך בו ויבא אלהיך שאתה משתחוה 

ממנו ועח'ינ, ועדיפא חגי' לענניא ועננוא, וקשה הלשון לרוחא דמובלי או לרוחא דמבדרי כטו שהגי' גם 
בכי"ח וכיייג וילקוט, ואולי צ''ל לרוחיא כמו שמשמע ממדרש הגדול עמוי 282, ושס המאמר בלה'"ק ובהרחבת דברים 
רבנן אמרי וכו' אמר לו נמרוד מפני מה אין אתה משתחוה לאלהי א"ל ומי הוא אלהיך א"ל האש א'ל מציגו גדול 


202 נח פרשת לח | יא כח 


לאתר הושיב אברהם מוכר תחתיו, ‏ הוה אתי בר נש בעי דיזבון, ‏ אמר ליה בר כמה שנין את, אמר 
ליה בר חמשין, אמר ליה ווי לההוא נברא דאת בר חמשין ותסגור לבר יומא, והוה מתבייש והולך 
לו, חר זמן אתת איתתא טעינא חד פינך דסלת אמ' ליה הא לך קרב קדמיהון, קס נפיב בוקלסה 


1 עי יכוס' צככוס פ"ט ייג די פנסדכין פי/6 5' ג', טיל סטיכיס כנס פ' כעכוני (נ' סי) : 


1 והושיב י | אברהם] פונכי, לאברהם דְאַת | כד הוה 5 | בר נש] פוחכי. ברנש א, בר איניש דת | 
דבעי כ | דיזבון] פחג. דיזבן דא"ת. מזבון ליה * , זבין כ, דיזגון מנהון ן | אמר] הְְא'י. הוה אמר 8/ 
והוה אמר דְוא"ת | אמר] חא'כתי. והוה אמר דְוָאָ*ן | 2 בר חמשין או שיתין ך, בר . . או בר שיתין פא?/ 
בר . . שתין דְז, בר חמשין בר שיתין 1, בר . . בר שתין [2, בר נ' בר ס' י, בר חמשין שנין או שתין ך], בר 
ששים א' | אמר] דזא'כי, והוה אמר דפוא"גת | וויי ו. ואי פג. אי ח | לההוא] א'תי: ליה .- דפוחא'נכ | 
דאת] דהוא ְ'וא1נכי, דהוה דְפאית | בר המשין] בר שתין ְוא"כף, - . שיתין פנ, בר סי א', בר נ' גר 
סי י | ותסגוד] ובעי למסגוד י, . . למיסגוד דְזְ, . . למסגר ךא?ן. - . לסגוד פן. . . ליסגוד , . . לסגודי א' | לבר 
יומיה פוחאינ. לע"ז בר יומיה כ, להדין דעביד יומא דין י | והוה] וחנכות. והיה ךְא?. והוא פ, כיון דהות 
אמר ליה כן הוה +, לי א | מתבייש לי א | והולך לו] והולך י, ואזיל ליה דְן, הוה אזיל א | 8 חד זמן] 
לחר זמן פ, חד זימנה ן, לי א' | *אתה דפוחהגתעי] אתיא כ, אתאי ל | איתתא] דֶן,. הדא איתתא ך7פא'3/ 


. . אתתא רְזי, . . איתא ן, ההוא אתתא ען | טעינא] א'כי: -נה עףי, טעונה זְזך?, טעינה לה ו, טעוגה. 


לה פ(, טעינה (טעינא ך) בידה את | "חד] חדא ך | דסלת] פאערי. דסולת דונכתי | אטרה פואני | 
ליה לי ן | הילך כי | קדמיהון] פחא'נכתי. קודמיהון דְא?. קוטיהון ן | נסכ פוחנרי | בוקלסה] [זג/ 
בוקלסא י, בקלסה (ז, בקלסא כ, בקולסא א'ך, בולקסה פ, בולקסא ך*, מקלתא ן, בוקלסא (בקולסא א?) בידיה דא" | 
ימינו והצילו וכו' שנ' ויאמר אליו וכוי ושם פנייב מופת ראשון מיום שנבראו שמים וארץ לא היה :אדם ניצל מככשן האש עד 
שבא אא וניצל וראו כל מלכי הארץ ותמהו וכו' שנ' אני יי אשר הוצאתיך מאור כשדים ועי''ע במדרש אגדה הוצ' רשייב 


> ריש לך לך, והאגדה דעשרה נסיונות נמצאה כבר בספר היובלים פייט ועיייש פי"ז, ושם פי"א ופיב מסופר אברהם התח 
בילדותו להכיר תעתועי הארץ כי כולם זנו אחרי הפסילים וכו' ובהיותו בן ב' שבועים התפרד מאת אביו לבלתי השתחות 


כמוהו לאלילים ויואל להתפלל לבורא הכל להצילהו משגיאת בני האדם ולבל יפול חבלו בפשע ורשע וכו' ויהי בשבוע 


הששי בשנה השביעית בו ויאמר אברהם אל תרח אביו ויאמר אבי ויאמר הגני בני ויאמר מה בצע ועזר לנו מכ 
האלילים אשר תעבדם ותשתחוה להם ורוח אין בקרבם והם אלמים ומהומת לב אל תעבדם עבדו את אלהי השמים 
המוריד גשם וטל על הארץ והעושה הכל על הארץ והכל ברא במאמרו ונפש כל חי על פניו ולמה תעבדון את 
אשר אין רוח בקרבם כי הם מעשי ידי אדם ועל שכמכם תשאו אותם ואין לכם עזר מהם ויבושו עושיהם ומהומת 
לב המה לעובדיהם ויאמר אליו אביו ידעתי בני גם אני אבל מה אעשה לעם אשר נתנני לעבוד אותם אם אומר 
להם האמת והרגוני כי נפשם דבקה בס לעבדם ולברכם החרש בני פן ימיתוך ויגד את הדברים האלה לשני אחיו 
ויחר אפם בו וידום וכן' ויהי בשנת הששים לחיי אברהם היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי ויקט אברהם בלילת 
וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו ולא נודע לאיש דבר ויקומו בלילה להציל את אלהיהם מתוך השרפה וימהר 
הרן להצילם ותלהט בו האש וישרף באש וימת באוך כשדים על פני תרח אביו ויקכרו אותו, באור כשרים וכו', 
ואגדות ישנות שתרח היה עובד ע'ז ועושה צלמים למכרם, ובאילו האגדות השתמש גם בעל ספר חזיון אברהם 


הוצ' בונוויטש ועייייש פ'א עד פיח (וגם למ"ש כאן נסגוד למייא דמטפין וכוי נמצאו דוגמאות שם פ'ז בדברי. 


אברהם לתַרח אביו) וכפי מה שמסופר שם בסוף האגדה נפלה אש מן השמים ותשרוף את תרח ואת ביתו (ושם 
ובסי היובלים לא הוזכר שנמרוד השליך את אברהם לכבשן האש), ומאגדות ישנות נובע גם הסיפור שלפנינו ועי' 


גם בתר"י א', ובסגנון אחר הסיפורים במדרש תהלים מיב קי"ח סיי י'א (ושם גיכ הרן היה לבו חלוק וכו' אמרו = 


לו של מי אתה אמר בלבבו אברתם גדול ממני אם ראיתיו שנמלט אומר אני של אברהם אני ואם לאו אומר אני 
שלכם אני כיון שנמלט אברהם אמר להם של אברהם אני מיד נטלוהו והשליכוהו לתוך כבשן האש לא הספיק לירר 
עד שהמיתו האש וכו') ובסא'יר פ*ה (ושם בית אביו של אברהם עובדי ע"ז היו עושין עבודות זרות ויוצאין ומוכרין 


בשוק יוס אחד הגיע לאברהם למכור בא אחד וכו' א"ל בן כמה שנים אתה א"ל בן שלשים שנה איל אתה בן שלשים * 


שנה ותעבור לזה שעשיתי אותו היום נסתלק והלך לו שוב בא אחד וכו' א"ל בן כמה שנים אתה א"ל בן חמשים 
שנה וכו' נשמעו דבריו לנמרוד וכו') ובסא"ז פכייה (פרקי ר' אליעזר פ'ז בנספחים לסא'ז הוצ' רמאייש) וכן סיפוריט 
שונים זה מזה במדרש שהובא ברבינו בחיי פ' לך לך לפ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ומשם הועתק בביתיט 
חב צר 118) ובמעשה אברהם אבינו בביה"מ חא צד 25 ובמדרש דאברתם אבינו שם חייה צר 40 ובקובץ מדרשים 
קטנים לרח"מ הורוויץ ח'א צר 48 ובספר הישר פ' נח ובמדרש הגדול עמוי 188 עמ 195 ועמור 281 ועייע ברמביים 
הלי עכוים פ'א ה"ג ובמ"נ ח'ג פכיט ובלק"ט וברמב'ין ובמררש אגדה הוצ' רייש באבער לפ' וימת הרן על פני תרח 
אביו, והאגדה נתפשטה גם בספרי הנוצרים והישמעאלים ועי' בעער דאס לעבען אבראהמס צר 118 וגרינבוים נייע 
בייטרעגע וכוי צד 90 ער 100 ובונוויטש שם צד 41 עד צר 85 ובענציקלאפדיא ע' אברהם, והסיפור כאן בי 

כרוב הסיפורים בב"ר ומעורבב בו מעט בלה"ק, ובכייג גס בלא'יר עבר צלמין הוה (ובא'א וביפיית הגיהו בגיי הדפוסיי 
מוכר צלמים, ובפוגיא הגי' עובד ומוכר צלמים ועי' גם בתנחומא לך לך סי' ב' אתה מוצא תרח אביו עושה צלמיט 


היה ועובד אותן) ובכייח גם בלאיר ותוה מתבייש ואזיל ליה וכו' ולא שמעין אודנייך מה פומך אמר וכו אמר לית. 
לית אנא נסגוד אלא לנורא הא נרמי יתיך לגויח ויותי אלותך וכו', ואולי צ"ל נפק לחד אחר או לאתר חר ועח'נ: " 


1 הוה אתי בר נש וכו'. בא איש אחר שרצה לקנות צלם א"ל אברהם בן כמה שנים אתה א"ל בן חמשים אל אוי לאותו 
איש שאתה בן חמשים ותשתחוה לבן יום אחד כלו' לצלם שנעשה היום והיה מתביש והלך לו פעס אחת באה אשה 
נושאת קערה') אחת של סלת אמרה לו הא לך הקרב לפניהם כלו' לפני הצלמים והוא קס ולקח מקל?) ושיברם ונתן 
זה המקל בידי הגדול שבהם כיון שבא אביו א'יל מה עשה להם כזה א"ל מה נכפור לך באה אשה אחת נושאת קערת 


אחת של סלת ואמרה לי הקרב לפניהם זה אמר אני אוכל ראשונה וזה אמר אני אוכל ראשונה קס זה הגדול שביניתם - 
ולקח מקל ושיברם א''ל מה אתה מלעיג עלי וכי יודעין הן מאומה א"ל ולא ישמעו אזניך מפיך בתמיה כלו' ולא ישמעו מה > 


שפיך אומר לקחו ומטרו לנמרוד וכו', ובפוגיא שם הגי' נפק לאתר הושיב אברתם וכו' אתי בר אנש בעי וכו א" 
ש00א₪0 (? .006ת (3 . 














נה פרשה לח יא ט כז כח 1.1 


[אמר ליה] /מן בורסיף, אמר ליה לא כן אלא בולסיף כי שם בלל יי שפת: 

כז) ואלה תולדות תרח תרח וגו' אמר ר' אבא כל מי שנכפל שמו. יש לו בעולם הוה יב 
ובעולם הבא, התיבון והכת' אלה תולדות תרח תרח אתמהא, אמר לון אף היא לא תכרה מאי 
דכת' ואתה תכוא אל אבותיך בשלום (בואשית טו טו) בישרו שיש לאכיו חלק לעולם הכא תקבר 
בשיבה טובה (שס שס) בישרו שישמעאל עושה תשובה בימיו: 

כח) וימת הרן על פגי תרח אבין אמר ר' חייא תרח עוכר. צלמים הוה. חר זמן נפק יג 


1 עי" סנסדכין ק'יע פ': | 2 לעיל 75 271 וםש"כ: 6 לקוע שס, עדכש ססליס ק"יס כ" */6, קדכ סכיסו לנס פ"ס, 
* סדכ פליסן זועס. פכ"ס : ו 

מהיכן את ', מהיכא ארעא דידך ךא*ף, מהו שמיה רההוא אתרא 2 | 1 **אמר ליה] לי ל | מן בור סיף וא*, 
מבורפיף פא', בור סיף כ | לא] ע, לא תאמר פוני, לא תימר לי דָא?, לא תימא איכת | כן] כן בור 
סיף 5, לי א' | בולפסיף] פע, בול סוף כ, מן בולסיף [אנות, מן בולפוף ך, מן בול פוף ך', מבול פוף י | 
*שפת ךז[ע] שפת כל הארץ ךְפואכי, וגו ל | 2 אלה וא'כ | אכא] .= בר כהנא דפואגכת | ישלו] וחאיגת. 
₪ חלק דפא'כ | בעולפ] חא'נכת. לעולם דפוא? | 8 ובעולס] א', ולעולם א"כ ויש לו בעולם , 
. . לעולם דְזְך], ויש לו חלק לעולם ן | אתיבון וְדְזְ, איתיבון פנ. אתיבון (איתיבון כ) ליה דכת | והכת'] אנת ' 
והא כת' דְפח. לי וכ..| ואלה ך | תרח] זכ; ₪ יש לו לעולם (בעולם א?) הזה ולעולם הבא פא?. יש לו 
בעולם (לעולם [) הזה ויש לו לעולם הבא דְָנָךן, יש לו חלק לעולם . . ויש לו חלק לעולם הבא ן | לו] ג 
להון דְןת, להן 5 | אפ הוא [, אוף דא ן | תברא פןא' | מאי דכת] דאמר ר' 'ודן משום (משם ן, 
בשם א'כ) ר' אָנא בר כהגא דְפוא'נכת | 4*תק] ל ל | 5עשה ן | ממו ל | 6*על -- 
אגיו דפוחאיגכת] וגו ל. לי א | אמר ר' חייא] ר' חייה בריה דר' אדא דמן יפו א' ף, ר' . . בריה דרי 
(דרב ךך) אדא (אידא ך]) דיפו דְא"נת/ ר .. בריה דר' אבא אמ' ', רבי חייה בריה דרבי אבא דרש ן, רי 
יוחנן אמ' א | עובד פסילים [, עובד ע"ז פ, עבד צלמין 1, מוכר צלמים וְזי, מוכר צלמיא כ, עוגד לצלמיי 
ומוכר א? | הוה] וחגכי, היה דפא | נפק לאתר] נפק לחד אתר י, . . לאתר חר כ, לי א | 


אתך את. מאיזה מקום אתה, ולעיל פל"יד איתא מהידן את ועיייש במ"י ודאלמאן צד 88, ובערוך ע' ברסיף הגוי 
א"ל מן הדין אתר את א"ל וכו' א"ל לא כן אלא וכו' כי שם בלל ח' שפת ועי' גם בע' חצצרת, ור"י אמר לאותו 
תלמיד לא כן כלו' לא תאמר בורפיף אלא בולסיף ורמז לו שאינו סובר לפי שהוא מן בולסיף כי שם בל ל וכוי 
ש פ ת, וכן בפנהררין שם (לפי גי' הערוך בע' ברסיף) א"ר יוחנן בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף בור 
שפת (ולפגינו הגי' שם אמר רב יוסף בבל ובורסיף וכו' מאי בורסיף אמר ר' אסי בור שאפי ועי' בפירש"י שם 
ובריים ועי'/ע בְהפלאה שבערכין), ועיר בורסיף') חיתת סמוכה לעיר בבל, ובשבת ליו א' אמר רב אשי אף אנו 
גאמר בבל בורסיף בורסיף בבל, ובפירוש ר"ג גאון שבת ליו בי הגי' בסנהדרין שם אמר רב יוסף בבל בורסיף 
סימן רע וכו' בור ספת וכתב שם ואדוגנו האיי זיל אמר בבל בורסיף ובורסיף בבל וכוי הרי נודע כי בכל ובורסיף 
עיר אחת חן וכו' (ועיי גם ברלינער בייטרעגע צור געאגראפיע צר 26 ומח חלק מ*ב צד 158) וכן הועתק שס 
המאמר שלפניגו בזה"ל ובבראשית דר' אושעיא חר תלמיד ר' יותנן הוה יתיב קדמוי הות מסכר ליה וכו' אמר 
ליה מה דין לית את סבר אמר לית דאנא גלי מאתראי אמר ליה מן הדין אתר את אמר ליה וכו' אמר ליה לא 
תאמר כן אלא בולסיף שג' כי שם בלל וכו' ועיי במ"י לעיל צד 1 וצר 198 : 2 אמר ר' אבא. עי' לעיל צר 271 
ובמ"י שם: | 6 אמר ר' חייא. לפי גי כייו וכייכ הוא ר'ח בר אבא (ומעולה. הגי' רייח וכו' דרש), ולפי גוי 
הדפוסי' וכי"פ וכי"א ב' וכי"ג וכית הוא ר*ח בר אדא דיפו (ועי' אגה"א ח"ג צר 686), ובכייל הגי' רק א'ר 
חייא כמו בס" ייב א"ר אבא וכן בסי' " ועיייש במ"י, וכן הגי' אייר חייא בס' פוגיא צד 598, ושם הועתק כל 
הסיפור מב"ר לרמ"ה, והאגדה המפורסמת שהושלך אא לכבשן האש וניצל עיקרת בדרש הפי ויאמר אלין אני יי 
אשר ו מאור כשדים וגו' (ועיי במ"י לעיל צר 819), וכבר דרש ר' ליעזר בן יעקב שהית מתלמידי רי 
עקיבה מיכאל ירד והציל את אברהס מן הכבשן כדאיתא לקמן פמ"ד סיי י"ג לפ' ויאמר אליו וכוי, ובכר השתמשו 
בזו האגדה פעמים רבות ועי' במ'ימ למטה צר 864 למאמר כיון שירד וכו' וכן במררשים שציינתי כאן ולאלו המקומות 
בבר ועיייע בתר"י א' וב' בראשית טיו זי ובתרג' ישעיה י' לייב ובתרג' דהיייב כ"ח ג', וכן אגדה רווחת במדרשי חזיל 
שהושלך לכבשן האש. ע"י נמרוד הרשע ועי' לקמן פל/ט סי' ג' ופמ"א (פמיב) סי ד' ובנייש, ובכבלי פסחים 
קייח אי בשעה שתפיל נמרוד הרשע את אכרהם אביגו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקב"ה רבשיע ארד 
ואצנן ואציל את הצדיק וכו' א"ל הקביה אני יחיד והוא יחיד וכוי, ובעירובין ניג א' אמרפל רב ושמואל חד אמר 
נמרוד שמו ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לא"א בתוך כבשן האש וחד אמר אמרפל שמו ולמה נקרא שמו 
נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו (ועי' במיי לעיל צר 847 וצר 857), ולקמן פמיד סיי ז' האגדה 
מבוארת קצת בדרש ויחזק חרש את צורף וכו' זה אברהם שצרפו הקב"ה בכבשן האש מחליק פטיש את הולם 
פעם שהחליק פטישו והלם לכל באי עולם בפעם אחת אומר לדבק טוב הוא אילו אומות העולם שאומרים מוטב 
לידבק באלוהו שלאברהם ולא בעבודה זרה שלנמרוד וכו' ובפלייט סי' ח' עמך נדבות ביוס חילך וגוי עמך הייתי 
בשעה שנידבתה לשטי לירד לכבשן האש ביום חילך בשעה שכנפתה לי כל אותן האוכלוסין וכו' לך טל ילרותיך 
לפי שהיה א"א מתפחר ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עיז כל השנים הללו וכוי ועייש, ובאכות פ"ה 
מ'יג נשנה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אביגו (ועיי לקמן פניו סיי י*א) ובאלו הנסיונות נמנה באדרינ נו'א פליג 
ואחד באור כשרים וכן במדרש תהלים מ"ב ויח פי' כ"ה אחת בכבשן האש (ועיוייש צ'יה סיי ג' הערה ו') ובפדר"א 
פכ"ו נסיון הראשון כשנולד א"א בקשו כל גדולי המלבות להוגן ונחהבא מתחת לארץ שלש עשרה שנה שלא ראה 
לא שמש ולא ירח לאחר ייג שנה יצא מתחת לארץ מדבר בלשון הקדש מאס אשרים ושקץ את הפסילים ובטח 
בצל יוצרו וכו' נסיון השני נתנוהו בבית אסורים עשר שנים ג' בכותה וז' בקרדי וו"א גי בקרדי וז' בכותה (ועיי 
ביב צ'יא א' ובפירש'י שם) לאחר י' שנים שלחו והביאו אותו וגתנוהו בתוך כבשן האש והמלך הכבור פשט יד 


3( 300086. 


5 


5 


יא 


100 - פרשה לח וא ח ט 


חוה מחי ליה: ופצע מוחיה, ‏ אייטי לי כולב ומייטי ליה מגרופי [הוה מחי ליה ופצע מוחיה] ההיר 
משפתם אעשה נבלה: 

ח) ויפץ י"י אותם ר' יודן אי הלכו בני צור לצירון ובני צירון לצור, ‏ מצרים תופס את 
ארצו, אמר ר' נחמיה נתכנסו כל הארצות בראשי תורין והיתה כל אחת ואחת בולעת אנשי מקומה, 
רבנין אמ' ויצף, עלה הים והציף מהם ל' משפחות, ר' פינחס משי ר' לוי אין לך צרה באה לאדם 
שאין לאחרים בה ריוח, אותן לי משפחות מאיכן עמרו, ‏ מאברהם יו מבני קטורה. וייב מישמעאל, 
ואילין אינון תרתין אוחרנייתא ויאמר ייי לה שני גוים בבטנך (בואשית כה כג) : 


ט) על כן קרא שמה בבל חר תלמיד מררי יוחנן הוה יתיב קומיה, [הוה] מסבר ליה999 


ולא סבר, ‏ אמר ליה מאי האי, אמר ליה דאנא גלי מאתוי, אמר ליה מן הידן אתר את, 
8 ילקוע כי כ"נ: ‏ 8 ילקול טס, וע" לעיל פטיד 75 827 : 


1 הוח -- ליה לי א' | הוא פצע א1 | את מוחיה 2 | אייטי] א'ע. אייתי דהפחאכת. אמטי ו (אייטי 
-- מוחיה ל' ג) | כולב] פחהכע. קולב דאתרי | ומייטי] א'ע. והוא מייתי פדזכי. והוא מיתי ן, והוא הוח 
יהיב דא"ת | מגרפי פ, טגרפו ן, מגרופו כ | *הוה (והוה וח) מחי -- מוחיה דְוחא"תעי] הוה . . ליה 
מוחיה ף, והוא פצע מוחיה א', ל' ל | ההיד לי א' | 2 משפתם] ונבלה שם שפתס ,- ךן | אעשה פחאנכת: 
נעשה א' | 8 ר' יהודה ₪, ר' יהודה (יודן ן) ור' נחמיה ר' (יודן ן) יהודה דְָאנכ | אומר פחא'תי. אמר דא!ם | 
הלכו] דזא'. - להס דוא?כתר.: לחן פני | בגי י | מצרים -- ארצו] , ומצרים תופסת . . [כ, מצרים תופשת. 
לארצו דְא?. ל' דָ'י | 4 אמר ר' נחמיה] [א'ג. ר'..אטר דְא?כת, רי. . אומר פרי | גתכנסו] פוחא'נכי, כל אחד 
ואחד תופש ארצו שהיה (שהיתה ך]) תחלת שבתו שם ולשם הוא חוזר אלא מהו (מה הוא ךן) ויפץ שנכנסו דְא'ת | 
תורין וְנָךו1, תורים דן, טורין ככף?, טורים פ, ההרים דְא"רך' | את אנשי כ | 5 ויצף] כ, ויפץ [ , ויפץ ויצף ם. אין 
ויפץ אלא ויצף דְאת. לי וי | עלה] פא'. עליהפ נכ, הציף (היציף ן) עליהם דוא"תר. לי י | הים] את הים [/ 
לי י | הציף י | מהם (מהן י) שלשים משפחות פונכי, לי משפחות מהם ךָ, ל' . . מהן א? | ר'--- משי] ר' פנחט 
משום א', ר' . . בשם ן, ל' דאר (ר' פינחס-- משפחות ל' פני) | כל צרה הבאה ן | על אדם [2. לעולם א' | 
שאין בה לאחרים 5 | 6 רווחה א' | שלשים וְא' | ייו] י, שש עשרה דְפואנכ | מבני קטורה] פוא'גכרי., 
מקטורה דְא"ת | וייג] תי. ייג כ. ושתים עשרה פוא" (מישמעאל ייב א') | ואלין איתר | 7 איגון] פונכר: 
לי דא"תי | אוחונייתא] אוחרגיאתא ךְן, התה כ:, אחריניתא פ, אחרנייתא ך?, חורונייתא ךְ , חורנייתא א*ףי, 
חורניתא א'ן , התה ן, לי י | 8 תלמיד] מן תלמידוהי ן | מן דר' ְפאנת. מר' [א'כ. דוגי י | קטיה ם, 
קודמוהי דָא?. קדמוהי [גת. קדמוי א' | *הוה ואכתי] והוה דְפא", והוא 1, לי ל | מסניר [ | 9 טאי האי] 
למה (ולמה כּ) לית את סבר וְג כי, ולמה אין את . . א מאי טעמא (מיט א"ך) לית את סגר דְא"ת | 
*ראגא דְפואנתי] דאני ל: לי ב | גליי ג, גלאי פ: דגלאי כ | מן אתרי [, מאתריי , מאתראי א מן 
אתראי פי, מארעאי כ, מן ארעאי דְא? | מן הדין אתר את פַע. מן הידין אתר אל. מן היידין (הידן 1) את [ג/ 


ולפנינו שתי לשונות אייטי לי מיא וכו' אייטי לי כולב וכו' וכ"ה בכי"ם וכי'יח וכי'א א' וכי'יכ וילקוש, והגהתי 
מיא והוספתי עפרא ועח'ג, וגם בכי'ג איתא אייתי לי מיא וכו', ובדפוסי' וכי'א ב' וכית הגי' רק אייתי לי קולב 
וכוי ובערוך שם אייטי לי כולב וכו' (ובערוך הש' נשתבש כובל ושם בע' טגרף ומייתי), ואייטי מיוטי בפייית כמו 
איישיתה לעיל צד 92 ועייייש במיי, וח"ג כולב וקולב כמו כורתו וקורתו לעיל צד 188, ותרג' ואת קררמו (שיא 
ייג כ'י) ויה כולביה ועיי ברר'"ק שמואל שם ובעמת"ר ע' כולבא, וברדיק שם הועתק מב"ר כאן וגבלה שם שפתס 
משפתם אעשה נבלה הוח אמר חד לחבריה אייתי לי כולב חד ומייתי ליה מגרופי הוה מחי וכו', ובערוך ע' גרף 
א' הובא מהגדת ילמדנו ויהי כל הארץ שפה אחת הב לי אבן והוא גותן את המגרף, ומגרופי במאמר שלפגינו 
כמשקל מחזורי לעיל צר 247, ואגדה אחרת בפדר"א פכ"ר והיו רוצין לדבר איש את רעהו בלשון הקדש ולא היו 
מכירין איש לשון רעהו מה עשו לקח איש חרבו וגלחמו אלו עס אלו להשחית וחצי העולם שם נפלו. בחרב ומשם 
הפיצם ה' על פני כל הארץ שני' ויפץ וכוי :1 הה'ד משפתם וכו'. בא'א הגיה הה'ד ונבלה שם שפתם משפתם 
וכו' וכן הגי' בכייית הה"ד ונבלה וכו' משפת; אעשה נבלה, וגי' הספרים הה'יר משפתם אעשם (אעשה) גבלה צ'יע : 
8 הלכו בני צור וכו'. | ר"י ור'ג סיל שההפלגה היתה אחר שנפרדו הגוים בארץ אחר המבול ובאו ככר למושכותם 
בני צור לצור ובני צידון לצידון וכן שאר האומות ור"י דורש שהפיצם הקב"ה והלכו בני צור לצידון וכוי ולא חזרו 
למקומם הואשון, ומיש מצרים תופס את ארצו קשה ול"ג בדפ"ר ובילקוט, ובמאמר ריג הגי' העיקרית בראשי 
תורין ופי' ראש תור קרן זוית מחודדת כמו בכלאים פ"ב מ"ז היה ראש תור חטים נכגס בתוך של שעורים וכו 
ושם פ'ג מ'ג היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ובו' ובירושי עירובין פיא ייט ג' מהו ליחן להן ג' ראשי תורין 
וכו' ועי' בערוך ע' ראש ובעמת"ל ע' ראש וע' תור ובדיס סוכה ז' א', ואם תמשוך חבל במדה מגבולי הארצות 
למקום ההפלגה אז יכנסו לשם כל הארצות בראשי או , ובאילו ראשי תורין היו עומדין כל האומות בשעת 
הפלגה והיתה כל ארץ וארץ בולעת אנשי מקומה שחוזרו למקומם שתפפו כבר קודם ההפלגה, ואולי פי' בולעת 
בדרך נס שקפצה להם הארץ ועי' גם ביפ'"ת, ומהגי' תורין נשתבש טורין והועתק להרים, ולשון המאמר בדפוסים וכי'א 
ב' וכייית ריינ אמר כל אחד ואחד תופש ארצו שהיה (שהיתה) תחלת שבתו שם ולשם הוא חוזר וכו' נובע מפירוש 
המאמר בפי' ב'"ר ועייייש  :‏ 5 רבנין אמ' ויצף. ויפץ קרי ביה ויצף בהיפוך האותיות עלה הים ותציף וכו' ועי ל 

צר 80 וצד 85 וצד 228 ובמ"י שם בדה שני פעמים וכו', והגי' אין ויפץ אלא ויצף נובעת מפי' ביר כ"י, והדרש 
לי משפחות לא נתפרש וכן כתב ביפ"ת לא ידעתי מגליה שהיו במנין זה ועייע בפו' מהרזיו: 6 יי מבני קטורת. 
המנויות בבראשית כ"ה ב'--ד' ותלד לו את זמרן וכו' ויקשן ילד וכו' ובגי מדין וכו' ויב מישמעאל שם ו'/ג--טו 
בכור ישמעאל נביות וכוי ומשמע וכו' חדר וכו' ואלו שתים האחרות החסרות לשלשים משפחות ויאמר יי לה שני 
גוים וכו': = 9 מאי האִי. כ"ה בכי"ל, ועדיפא הגיי למה לית את סבר ועי' לעיל צר 189 וצר 897: מן חידן 





ו 


1% - 





נח פרשה לח יא ה--ו - 859 


קדמאה, מה ארם הראשון אחר כל הטובה אשר עשיתי עמו אמר האשה אשר נתתה עמדי 
ונו' (בראשית ג יג) כך דור המכול מדור הפלגה שנתים אחר המבול (שם יא 6 ויהי כל הארץ 
שפה אחת גגו': 

0 ואמר יי הן עם אחד ונוי ר' יהודה א' הואיל הן עם אחד ושפה אחת אם עושין 
תשובה אני מקכלן, ר' נחמיה אמר מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהן עם אחר ושפה אחת: 5 

ועתה אמר ר' אבה בר כהנא מלמר שפתח להם הקביה פתה שלתשוכה ועתה אין עתה 
אלא תשובה שני ועתה ישראל מה ייי אלהיך שואל וגו' (דברים י יב), והן א' לא, אמר הקביה 
יבצר מהם כל אֶשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאין עושה פירות מה בעליו עושים לו, 
מגממים אותןו : : 

1 הבה נרדה זה אחר מן הדברים ששינו לתלמי המלך הבה ארדה ואבלה שפ שפתם :10י 
אמר ר' אכה משפתם אעשם נבלה, הוה חד אמר לחבריה אייטי לי מיא והוא מייטי ליה עפרא, 


4 ילקוט עס : 6 לקוע טס, לעיל 75 201, מקטן פוט, עכימסל בטלס מק' דטיכסס פ'"ס, פנסועל עב כ פיי כייס, 
סנסוע) טס ק" ""'ס: ‏ 10 ע" כעיל פ'ס 5ד 64 וש'כ: ‏ 11 לקוע טס : | 


1 קדמיא ן | אשר עשיתי] ן, שעשיתי דְפאגכתי | עמי] לו א' | 2 דור-- אחר המבול] פא"נכ. דור הפלגה 
שנתים אחר המבול א', שנתים מדור המבול עד דור הפלגה ְ, שנתים אחר המבכול ך[, מדור הפלגה ועד דור 
המבול שיס שנה * | 8 וגו'] ודברים אחדים 1 | 4 וגור] ושפה אחת פן; . . לכולם דְא"כות | ר' יהודה] ₪ , 


ר' יהודה ור' נחמיה - דואנכת | אומר דפוחאת. אמ' כ | והן עס פנ: וש וחא'כ | אחת] ₪ הס ךז 
לכולם מו | עושין] נכי, עושים ךן, עושין הן פא?. .. הפ ךָ, עושים הם וךן, יעשו א' | 5 אני מקבלן] 
אקכלם א' ‏ | אומי ם | להם לי י | לא לי י | 6 ועתה] דְזָא', ועתה לא יבצר וגוי א"י ועתה . . יבצר 
מהם ועתה ב, ל' פןג | | אמר--ועתה ל' א' | אבא | ועתה] ןנ, שנ' ועתה דפא"ת: ל' כי | אין 
עחה א?, אין ועחה פוא'נכי. ואין ועתה דִךן | 7 אלא לשון תשובה א'כי | וגו] מעמך כי אפ ליראה ד | 
אומי 18, או' כ, אומרים רְך1, -ין א'ך?, אמרין דא | לאו וְאִ' | אמר הקכיה] .- להן הן דכתיי הן עם 
אחד ופותח להם פתח של תשובה דכתי' ועתה לא יבצר מהם והן אמרו לא חזר הב"ה ואמר מאחר שאמרו לא א1 | 
8 *הזה פואנכתרי] זה ל, הזו ך | בשעה] כל זמן ן | פרי אל. פירא ך | עושה וא'כ | 9 *מגממים ת] 
מגמגמים ל' דון ם, מגממין דְאנר'י, גוממין ף?, מגמם 5, מגמה א | 10 מהדברים א'ן] | הבה אודה 
-- שפתם] דְזְנַך], הבה . . ואבלה א?, הבה.. ואכלה ךְ, ארדה ואבלה פ. ל' דְ'וְא'כ | 11 אמר] פנ , ונכלה שם שפתם 
אמר ד א*ך, ונגלה . . שפתם א', הבה גרדה ונבלה שם שפתם אמר 2, הבה נרדה . . שפתם |[ | ו' אבה] רי 
אבא עץ, . . בר כהנא ךְפאנכתי. .. בר כהנא אמי א', ל ן | אעשה פחאנכתע. אעשה עמהן י | גבלה] 
₪ דברי ר' אבא בר כהנא ן | חד *אמו] חר ואמר ל, אמר (אומר ך]) חד חע, חד מנהון (מינהון ך) 
אמר דְפאנכתי | אייטי -- מוחיה לי דא"תע | אייתי פחנ. איתי כ, אמטי א'י | *מיא פחג] מיני ל, 
מייא אַ1, מוי כ, מים י | והוה ךז | מייתי פחנכ. ממטי א'י | *פרא ח] עפר איני, לי רְ | 


נאמר. בתמיה בני החמורים או בגי הגמלים ומה הוצרך לומר בני חאדם אלא בני האדם בניו של אדה"ר ודוגמתו 
מה הוא אחר כל הטובה וכו' אמר האשה וכו' כך חיו אָלן כפויי טובה דור המבול מדור הפלגה וק שנתים 
והקב'יה הצילם והם מרדו בו ויהי כל חארץ וכו' , ובגי' הילקוט נרי שצייל שים שנה ועיי לעיל סוף פיי בי וסוי גי 
ועייע ברש"י עה'"ת ובלק"ט, והדרש בני האדם בנוי דאדם קדמאה עיי גם לעיל צד 196 וצר 286: 4 הואיל הן 
עם אחד. ושלום ושלוה ביניהם (כמ"ש לעיל צד 855 שתיו אוחבים זה לזה וכו' גדול שלום וכו') אם עושין תשובה 
אני מקבלן וכדאמר ראב"כ מלמר שפתח להם וכו', ור'ג דורש שאמר הקכ"ה חן עם לחייבן מי גרם להם וכו': 
6 ועתה וכו'. וכן מאמר ראב'"כ לעיל צר 201 בדרש ועתה פן ישלח וכו' וראב'יכ דורש סירוגין גם הפסוק שלפנינו 
ועתה לא יבצר מהם וכו' הקביה אמר ועת ה ואין עתה אלא תשובה וכו' והן אמרו ל א לא נעשה תשובה ואמר 
יבצר מהם וכו', וכבר נדרש במכילתא ויאמר יי ה[ עם אחד וכו' וזה החלם לעשות ועתה וגו' ואין עתה 

תשובה וכו' ועי' במ"י לעיל שם, ובתנחומא מב שם ויאמר ה' הן עס אחד וכו' אעיפ שמרדו פשטתי להן ימיני 
ואמרתי להם עשו תשובה ואקבל אתכם כמה שנאמר ועתה 'שראל וכו' והן אמרו לא יבצר מהן אפילו אותן האנשים 
נבצרים אינן עושין תשובה שג' כבוצר על פלסלות, ובתנחומא שם חן עס אחד וכו' ועתה לא יבצר מהן מהו ועתה 
אעיפ שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל פשט להם הקבייה ימינו לעשות תשובה כמ"ש ועתה ישראל וכו' והן אומרים לא 
יבצר וכו' אפילו אותן וכו' אינן עושין תשובה שני כדאמר כבוצר וכן', וכן טעם חררש כאן אמר הקב"ה יבצר וכו 
יהי נעשה בהם כמו שעושים הבוצרים בכרם הכרם הזה וכנ' מה בעליו עושים לו מגממים אותו כלו' כורתים השריגים 
חרעים, וכן בירוש' כלאים פ"ב כ"ז ד' גם כרמייא, ובכייל נשתבש מגמגמים והגהתי ועח'ינ ועמת"ל ע' גמם : 
0 הבה ארדה ואבלה וכו'. וכייה במכילתא בא ובבבלי מגילה ובמסי סופרים ותנחומא שמות במקומות. שציינתי לעיל 
פ"ה הבה ארדה וא בלה שם שפתם, ובתנחומא מייב שמות חבה ארדה ואבלה, ובירושי מגילה ובמפ' ספר 
תורה ובאדר"נ נו*ב פל"ז הובא רק תחלת השינוי הבה אודה, ובדפ'ר וכי"ו וכיייא א' וכיייכ לייג הלשון ששינו, וטעם 
השינוי שלא יאמרו הכתוב מורה על אלוהות הרבה ועי' לעיל צד 61 וצד 62, ובתרגום היוגי שלפנינו לא נמצא 
זה חשינני הבה ארדה וכו' ועי' מ'יש במייי לעיל צד 68 צךד 64 וצד 85: 11 אמר ר' אבה. וכיה בערוך עי כלב 
אייר אבא ועיי לעיל צד 278 ובמ"י לעיל צד 116 בד"ה בשם ר' אלעזר (וכתיבת אבה כמו. בסי" ט' ועיי גם לעיל 
צד 218 וְבַמ"י שם), וראב"כ דורש ונבלה שם שפתם גכלה לשון נבילה ושם לשון שים משפתם אעשת גבלת ע'י 
שפתם שלא ישמעו איש שפת רעהו אעשם נבלה שיחרגו זה את זה ומפוש הות חר וכו' היה אחד אומר לחברו 
הבא לי מים והוא מביא לו עפר וכעס אותו האומר ופצע את מוחו הבא לי קרדום ומביא לו מגריפה ופצע וכנ', 


8 נח פרשה לח יא ד ה 


שלישו שקע ושלישו שרף ושלישו קיים, ואם תאמר שהוא קטן, ‏ ר' הונא בשם ר' אידי כל מי 
שעולה בראשו רואה דקלים שלפניו כאלין חגביא : 
ונעשה לנו שם תנא דבי ר' ישמעאל אין שם אלא עבורה זרה: | 
פן נפוץ על פני כל הארץ אמר רי שמעון בן חלפותא שי כסיל מחתה לו (משלי יח ז0: 
ה) וירד ייי לראות ונוי אמר ר' שמעון בן יוחי זו אחת מעשר ירירות האמורות בתורה: 
אשר בנו בני האדם אמר ר' בוכיה מה נאמר בני חמרייה בני נמלייה, אלא בנוי דארם 


8 ילקוט. כ' פ'נ, עכילפל עשפטיס פ"כ, סנסדלין טס, סנפועס ענ פיי כייפ : = 4 "לקוע טס , מכינפס כטלס עפ' דטיכס5 
פ''נ, סנסועס ע'נ טס, סנפועס טס : 5 לקוע טס, וע" לקטן פע''ע, עכינפס יפלו עפ' דנסדט פ'ג, כפכי נסעלסך פ" 5'ב, 
סרכ'כ כו" פכ'יר כו"נ פ5'יז, פדכ"ס פיד ופכייד: 6"לקוע טס: 


1 שליש כ | שקע] פוחא'ני. נשיה דא'כת | שישו וחגת. שליש כ | שום] שקע דאית, 
קטף פחא'ני. גבלע כ | שלישו וחג, שליש כ | ואין ו | לקטן] קטון ד | חגא נת -| בשפ ואנכ, 
משום דְפַך | 2 שעולה] פא'. שהוא עולה דוא?נכי | לראשו פוא'נכי. על ראשו דאית | 2 דקלין כ | 
כאלין חגבייא א', כאילין חגביא ךַזְן. . . חגבייא ן, כאילן חגבייא פ, כאילו (כאלו א*ת) חגגים דאית: 
כחגביים כ | 8 **שס] נס ל | תנא -- ישמעאל] חני ר' ישמעאל ךְפחאלתי. ר' ישמעאל אומי א1, תני רי 
חייא ן, לי ן | 54ב] בר' ך | חלפתא דפא'כתי: התה ן | 5 אמר-- יוחי] תני ר' שמעון בן יוחי הז1/ 
תני . . בן יוחיי ן, תני. . בן יוחאי ף, תני. . בר' חלפתא ך, תני רשיב חלפתא ךְן, אמ' ר' שמעון 2, ריש 
אומ' א', לי א? | זה אחד כ | מעשרה י | ירידות] ,= שירד הקביה א'כ. | 6 מה] פחנכר, ומה [אי. וכי 
מה דְא"תי | חמרייה] ן. דייא פא': היא חנכי: חמרי דאית | בני] פא'נכרי. וגני ן. או גני דאית | 
גמלייא פ. גמליא דוחאנכתי | בנוהי פני | 


אם בַנו את העיר ואשר בנו מוסב רק על ואת המגדל: ‏ 1 שלישו שקע וכוו. בתנחומא שם איר חייא בר אבא 
מגדל שעשו שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים מי שעולת לראשו רואה דקלים אשר ביריחו כחגבים, ובתנחומא 
מיב שם א"ר חייא בר אבא לשלשה חלקים נחלק המגדל. שליש נבלע ושליש נפל ושליש עוטד עד עכשין מי שעולת 
לראשו רואה התמרים של יריחו כחגבים הללו, ולפנינו איתא לנכון רואה דקלים שלפניו, ובלק'ט שינת לשון המאמר 
א'יר אחא (וציל חייא) בר אבא מגדל שלישותו נפל שלישותו נשקע בארץ שלישותו קיים ושמא תאמר אינו גבות 
אדם עומד על גביו והדקלים נראו כחגבים, ובסנהדרין שם איתא א"ר יוח נן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש 
קיים: 8 תנא דבי ר' ישמעאל. כ"ה בכיייל, ויש לפקפק בגי: זו שאינה מסגנון הירושלמי והמררשים, והסגנון תני 
דבי ר' ישמעאל נמצא רק בירוש' שקלים סוף פ'ו ובשהשייר פ' יונתי (ב' יייד) ובפסיייר פכיג (קייז בי) ועיי בדרכי 
המשנה צד 144 ובמבוא למדרשי הלכה לרד"צ האפפמאנן צר 19, ועריפא הגי' תני ר' ישמעאל, ובכיייג נוסף בגליון 
חני ר' ח י יא אין שם אלא וכו'. ובכי"א א' ג"כ בגליון ר' ישמעאל אומ' שם ע"ז, ובמכילתא משפטים שם ובשם 
אלהים אחרים לא תזכירו וכו" ר' גת ן אומר הרי הוא אומר הבה נכנה לנו עיר [וגו' ונעשה לנו שם] נאמר להלן 
שם ונאמר כאן שם טה להלן ע"ז אף כאן ע'"ז, ובסנהדרין שם א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת 
אוטרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע'ז ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה וכו תניא ר' נ תן 
אומר כולם לשם ע"ז נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן וכו', 
ובתנחומא מב שם ויאמרו הבה נבגה לנו עיר ומגדל וכוי ונעשה לנו שם אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע"יז ונתנותו 
בראש המגדל וכו' ואין הלשון הזה אלא לשון עיז שני ושם אלהים אחרים לא תזכירו ועיי גם בלקיט: | 4 א"ר 
שמעון בן חלפותא. וכן ריש בן חל 5 ות א בכי"ל לקמן פעיט ופעמים רבות בירושלמי ועי' מכח*י קכיח בי, וכן 
ר' יוסי בר' חל פות א בכי"ל לקטן פניז פסיז ופפ"ה : פי כסיל וכו'. הם אמרו פן נפוץ ותקביה הפיצם, וכן 
מפרש בלק"ט פן נפוץ וכן אמר שלמה פי אויל (וצ'"ל כסיל) מחתה לו שגורת רשע היא תבואנו הם אמרו הבה נבנה 
וכו' וחקכ'יה הכה נרדה הס אמרו פן נפוץ ותקב'"ה הפיצם דכתיב ויפץ ח' אותם, ותפ' מגורת רשע וכו' (משלי י 
כ"ד) ניתוסף עפ*י המאמר בתנחומא מ'יב שם אמר להם הקביה אתם אומרים פן נפוץ אני מפיץ אתכם שנ' ויפץ 
הִ' אותם לקים מה שנאמר מגורת רשע וכו', ובמכילתא בשלח שם וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו 
לפניו בו נפרע מהם שנ' ויאמרו הבה נבנה לנו וכו' מה כתוב אחריו הבה נרדה וגו' ויפץ ה' אותם משם: 5 מרד 
וכו'. וכן נסדר לקמן פמיט לפ' ארדה נא ואראה תני ר' שמעון בן יוחי זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורת, 
ובמכילתא יתרו שם לפ' ירד י'י לעיני כל העם וכוי (שמות ייט ייא) נסרר מאמר סתמי זה אחר מעשר "רידות 
שכתובות בתורה וכן מאמר סתמי בספרי בהעלתך שם לפי וירדתי (במדבר י"א "יז) זו אחת מעשר ירידות שכתובות 
בתורה, ובאדר"ג נו*א שם המאמר. עשר ירידות ירדה שכינה על העולם (וליג שם הכתובות בתורה) ושם מוגת 
בפרוטרוט רק תשע אחת בגן עדן שני וישמעו את קול אלחים מתחלך בגן (ועיי לעיל צר 176) ואחת ברור המגדל 
שנאמר וירד וכו' ואחת בסדום שנאמר ארדה נא וכו' ואחת במצרים שג' וארד להצילו וכוי (שמות ג' ח') ואחת על הים 
שני ויט שמים וירד (שיב כיב י') ואחת בסיני שנ' וירד ח' על הר סיני (שמות ייט כ') ואחת בעמוד הענן שני וירר הי 
בענן (שם ליד ה' או במדבר י"א כייה) ואחת במקדש שנ' השער הזה וכו' כי ה' אלהי ישראל בא בו (יחזקאל 
מ"ד בי) ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג שני ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה יר די), ובאדר"נ 
נויב שם מתחיל המאמר עשר ירידות בתורה וכו' ומוסיף שם ירידה במבול וכו' ומסיים ירידה בזקנים וכח 

כולם אחת בקבלה לעתיר לבוא שני הנה ה' יוצא ממקומו וירד וכו' (מיכה א' ג') ועיי בתערות רש'יז שעכטער 
לנויא ונויב שם, ובפרר'א ריש פייד עשר ירידות ירד הקביה על הארץ ואלו הן אחת בג'ע ואחת בדור הפלגה 
ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת בסיני ושתים בנקרת הצור ושתים באהל מועד ואחת לעתיד לבוא אחת בג'ע 
מניין שני וישמעו וכו' ושם סוף פכ"ד וירד יי לראות וכו' וזו ירידה שנייה וכו' ושם ריש פכ"ה ירידה שלישית 
שירד הקביה לסדום שני ארדה נא וכו' וריש פליט ירידה רביעית שירר למצרים שנ' אנכי ארד עמך מצרימת וכח 
(וירידה זו לא הוזכרה בפי"ד) וריש פ"מ ירידה החמישית שירד לסנה שנ' וארד להצילו וכו' וריש פמ'א ירידה 
הששית שירד לסיני שני וירר יי על הר סיני וכו' וסוף פמ"ו וירד '"י בענן וזו היא ירידה שביעית וסכך עליו הקב'יה 
בכף ידו וכו' שנ' וכו' ושמתיך בנקרת הצור וכו' (ואיגו מפרש שתים בנקרת הצור) ובפנ*ר שהוא הפרק האחרון בפרריא 
ירידה שמיניח שירד הקב"ה באהל מועד שני וירר יי בעמוד הענן ויעמוד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים וכו" 
(ומוכַח שהמדרש פרר"א איגו נסֶדר בשליטותו ועיי צוגץ גר'פ צר 278) ועייץ במררש הגדול עמו' 185: 6 מת 


/ 


4 
ל 


4% 


%- 


יו 


אי 


= 


4 
4 





נח פרשה לח יא נד 1507 


) ויאמרו איש אל רעהו מי אמר למי, אמר ר'י ברכיה מצרים אמר לכוש: 

הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה ונשרפה כת' עתירין אילין עמה משתרפה מגו עלמא: 

ותהי להם הלבנה לאבן ונוי ר' הונא אמר מצלחה ביידון, ‏ אתי למיכני חדא והוא בני 
תרתין, אתי למישע חדא ושיע ארבע: 

ד) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל אמר ר' יודן מנדל בנו עיר לא בנו. אתיכון 
| ליה והכת' וירד י'י לראות את העיר ואת המגדל (בראשית יא ה), אמר לון קרון דבתריה 
ויחדלו לבנות העיר (שס שם ח) ולא כתי מגדל, אמר ר' חייא בר אבא המנדל הזה שבנו 


צ ינקו טס, פנפועס פ'נ נס ק" כ"ס, סנסועל טס ק" ""ס: | 2 לקוע עס: | 8 לקוע שס: | 5 "קוע עס: 
7 סנסדכין ק"ע 5', פנסועס ע"נ עס , פנסועס טס: 


1 אמר -- ברכיה] פוחנכ. ר' ברכיה אמר דְאר | כוש אמר למצרים י | 2 *ונשופה לשריפה ל"א?כ] 
ונשרפת לשרפה דְוְךן, ונשרפה 1, וגו | *ונשרפה כת' 8\] ונשרפה כתיב ל"א'. כתב ל, כת' 5, 
לי דא"תי | אילין] וחאלי. אלין ג. אילן דת. אילו פ. אליך א' | שת] פוכ. עשא דחא'גת. עממיא א"י | 
משתופא א כר? , בשתרפין דזנ | מגו] פוא'כר'. מן גו דהחא?נת (מן גו עלמא למשתרפא י) | 8 חונא ן | 
מצלחה] פַן, מצלחא א'ןי, הוות מצלחה ךְ, הות מצלחא ך], הוות מצלחת א | בידן דפא"ת. בידיהון וגכי | 
אתי חוא [, אתו לחהו כ | למבני פואנ | והוא] פוא'נכי, הוא דאית | 4 תרתי כי, תרין ות | אתי] 
והחמר היה להם לחמר.- 1 | | למישע] פוא'י. למישוע דגת. למישויע א? | חדא] י, תרתין דפאנת, 
חרתיין [, תרתי כ | והוא שייע פוני. ותוא משייע רֶן, . . מישייע ךְ, מישויע א? | 5 עיר *ומגדל] עיר ומגדל 
וראשו בשמים (1. עיר וגור ל גו דא | ועיר ח | איתיבון חאק. חתיבון ני | 6 ליה לי וחא'ני | והכת] 
והא כתי" פךן, ל' וא'כ | את המגדל דְפןאני] ואת המגדל אשר בנו ך], . . ואת . . בנו בני האדם כ / 
לי ל | לון] וא'גת: להון דפא*. לו כ | יתדבתריה ךן | 7 העיר ולא כת' המגדל] העיר המגדל אין כת' 
כאן אלא העיר כּ, העיר לבנות מגדל (המגדל ךן) אין . . אלא לבנות העיר פך/ המגדל (מגדל ) אין כת' כאן 
(כן ן) אלא ויחדלו לבנות (אלא לבנות את י) העיר דְוְחַאנִי | מגדל זה כ, מגדל א' | 


וכתי' וימכרו את 'וסף וכו', ור' חלבו תופס הלשון בכל מקוס וכו" ה טן מק טרג (וכתיבת סטן בסמיך בשני 
המאמרים בכי"ו וכייכ ‏ וע' גם לעיל צד 157) ורי לוי בכל מקום וכו' א רכיליפטיס מקרטע וע" לקמן 
ריש פפ"ד וישב יעקב וכו' בשעה שהצדיקים טבקשין לישב בשלוה בעוה"ז השטן (הסטן) בא ומקטרג וכוי ובסנהדרין 
קיו א' כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער וכו' ועייע בתנחומא ריש פ' וישב ובפרר'א פמ'"ז, ור' לוי דורש 
כאן וישבו זה אכילה ושתייה, וכן בספרי עקב שם שאין אדם מורך בהקב"ה אלא מתוך שביעה וכו' וכן אתה מוצא 
באנשי המגדל שלא מרדו בהקב"ה אלא מתוך שביעה שני ויהי כל הארץ שפה אחת וכו' וימצאו בקעה בארץ שנער 
וישבו שם אין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה שנ' וישב העם לאכל ושתה ויקומו לצחק היא גרמה להם 
שאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו- מה נאמר בהם ויפץ ה' אותם משם וכו', ובכי"ל איתא ארכי ליסטים מקרטוע והגהתי 
וכיה בערוך, ע' ארך ד' א"ר לוי כיימ שאתה מוצא וכו ארכיליסטיס') מקרטע ופי': לנכון שר של ליסטים, ‏ ובע' 
קרטע א"ר לוי בכיימ וכוי ארכילסטיס מקרטע ופי' מקרטע ענין דילוג וכן גורס ומפרש בפי' ב"ר כ"י מקרטע מדרלג ועיי 
בעמת"ל ע' קרטע ולקמן סוף פעיר, ועוד. לקמן פמ"ח ופע"ה ופע"ז לארכיליסטיס וכו' כמו שהגי' הנכונח בערוך עי 
ארך, וגירסא מאוחרת כאן במאמר ר' לוי השטן מקטרג וכן שינו לפרש המלות הזרות לקמן פ'נ אותו היום מינוהו 
ארכי דיינים במקום ארכי יודיקי, ושם לוט היה ארכי הדיינים במקום ארכיקריטיס וע' מיש במיח חלק ליט צד 
9, ועוד לקמן פנייח ארכיסטרטיגוס, וכמאמר ר"ל כאן הועתק בערוך שם גם מילמדנו אל תצר את מואב (דברים 
בי ט') א"ר לוי בכייט שאחח מוצא אכילה ושתיה ארכילסטיס מקרטע זה יצר הרע שהוא משגה את הבריות וכו : 
1 מצרים אמר לכוש. וכן הועתק בלק"ט, ובילקוט הגי' כוש אמר למצרים, ובתנהומא שם ויאמרו איש אל רעהו 
כוש לפוט ופוט לכנען, ובתנחומא מ''ב שם ויאמרו וכו' מהו איש אל רעהו כוש למצרים [ומצרים לפוט] ופוט לכְנען, 
ומשמע שכוונו לומר שבני חם היו תחלה בעצת דור הפלגה, וכאן לא הוזכר שנמרוד היה ראש לבוני המגדל ועי' 
במ"י לעיל צד 847 בדיה מן העיצה וכו', וכן בחולין פ"ט א' נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר וכוי 
ובעיז ניג ב' נקרא המגדל בית נמרוד ועי' בפירש'י שם, ובפדר"א פי'א איתא עשרה מלכים מלכו מסוף העולם 
ועד סופו וכו' השני זה גמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו שהיו כל הבריות יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם 

וכו' ושם פכ"ד הלכו לארץ שנער ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור וישבו שם וכו' ר' עקיבא אומר 
השליכו מלכות שמים מעליהם והמליכו עליהם נמרוד עבד בן עבד וכו' ר' חנינא אומר נמרוד גבור כח היח וכו' 
ר' יהודה אומר הכתונת שעשה הקביה לאדם ולאשתו הית= עמם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נה 
והוציאה עמו והנחילה לנמרוך ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו כסכורין שתוא 
מלך מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם וכו' אמר נמרוד לעמו באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן 
נפוץ על פני כל הארץ כראשונים וכו' ועבר אברהם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר 
בלע יי פלג לשונם וכו', ובספר הישר פ' נח כל הסיפור באריכות, וככר נמצאה אגדה זו בקדמוניות ספר א' פ"ד 
שהתחילו לבנות את המגדל במרר של גמרוד ועי' גם בעער דאס לעבען אבראהאמס צד 7 וצד 105 וגרינבוים נייע 
ביוטרעגע וכו' צד 96  :‏ 2 ונשרפה כת'. כן הגהתי ועח"ג, ונר' שדרשו ונשרפה כת' וקרי ביה ונשרפה השיין בקמייץ 
וכדאיתא בסמוך פי כסיל מחתה לו עתידין אילו האומזת להשרף כלומ' להיות אבודים מן העולס ועי' בלקייט ונשרפה לשרפה 
פיהן הכשילן ונשרפה לשרפת, ובפי' ב"ר מפרש משתרפה מגו עלמא כמו שורפה חיה (ע"ז ב' ה') כלו' עתידין 
להיות נבלעין מן העולם, ונכונה הגי' עמה עמא בכל הכ"י חוץ מכי"א ב', ובדפ"ר וד" אילן עמא, ומשתרפה הוא 
מקור, ובא"א הגיה לאין צורך כנר' עפ'י גי: הילקוט אילין עממיא ועי. גם במ"כ : 8 מצלחת וכו'. דורש ותהי להם הלבנה 
וכו' מעצמה היתה ומצלחת בידם בא לבנות אבן אחת במגדל והוא בונה שתים וכן והחמר היה להם לחומר בא לטות 
אחת וטח ארבע, וכן מפרש בלק"ט ותהי להם הלבנה לאבן מעצמה היתה האכן נעשית וכו', וברוב הספרים הגיי 
למישע (למישוע) תרתין, ותרגום לחומר לשיץ : | 7 ולא כת' מגדל. ומיש וירד "יי לראות את העיר אפשר לפָרשַ 


הנוצק (3 


ז 


6 נח | פרשה לח יא א ב 


לבס מה כת' חלק לבם עתה יאשמו (שפ י ב): דיא ודברים אחדים שאמרו דברים חרים [אמרול29 
אחת לאלף ותרניו שנה הרקיע מתמוטש, אלא בואו נעשה לנו סמוכות אחד מצפון ואחד מררום 
ואחר ממערב וזה שיכן סומכו מן המזרח ההיד ויהי כל הארץ שפה אחת נדברים אחדים]: 

ב) ויהי בנסעם מקדם נסעו ממדנחה למרנחה למיתי למרינחה, אמר רי לעזר ברי שמעון 


8 היסיעו עצמן מקדמונו שלעולם, אמרו אי איפשינו לא בו ולא באלהותו: 


10 


וימצאו בקעה ר' יהודה א' התכנסו כל אומות העולם לירע אי זו בקעה מחזקת להן ובסוף 
מצאו, אמר ר' נחמיה וימצאו אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד): 


וישבו שם אמר רי יצחק בכל מקום שאת מוצא ישיבה השטן קופץ, אמר ר' חלבו בכל 


מקום שאת מוצא נחת רוח הסטן מקטרג, אמר ר' לוי בכל מקום שאת מוצא אכילה ושתייה 
ארכיליסטיס מקרמע: 


1 סנסועס 39 נס פ" כייד, לעיל 5ד 889 : = 4 לקוע כי סנ : | 5 עיי לקען פ'יע (פעייס) := 6 ילקוע | טס ועי" ימקי 
עטלי כ' ססקפיס: 8 ילקוע כ' פ"נ, פפכי כלק פי' קל"ס, טפוס ככס פע"ס םס" ז': 9 ספכי עקנ פי' ('נ: 

1 מה כת'] מה הוא אומר דְוְחא'ת, מהו אומר פא'נכי | יאשמו] פח'י. - גדול חשלום ושנואת 
חמחלוקת [ן, הא גדול . . המחלוקת + (שם), הא למדת גדול הוא השלום . . המחלוקת ךְן . הא למרת (חוי אומי א') 
גדול שלום (השלום א?) ושנואה מחלוקת דא | דיא] [, לי פ: ודברים אחדים (ודברים אחודים [, ודברים 
אחדים ודברים אחודים גכ מעשה דור המבול נתפרש מעשה (ומעשה ן, אבל מעשה דְא?רת) דור הפלגה לא נתפרש 
- דואנכת | שאמרו [ | *אמרו -- מן המזרח] אמרו אחת לאלף (אחד לאלף דְץ, לאלף א?) ותרנ'יו (ושש מאות 
וחמשים ושש [ן, ושש . . וששה כ) שנה (שנים כ) הרקיע מתמוטט (מתמטטט [ן) בואו (אלא בואו ךזנ, . . באו 5, 
. . בוא ן) ונעשה (ונעשה לו [ְךזכ, . . לנו ) סמוכות אחד (אחת כן]) מן הצפון (מהצפון (ךן, מצפון כ) ואחד > 


(ואחת כִן) מן הדרום (מהדרום ([ץ] מדרום 5) ואחד מן המערב (ואחת . . ן], ואחד מהמעוב דְז, ואחת 


ממעוב 2, ל' [1) וזה שיכן (שכאן דְא?, שוכן [גכ, שמכאן ף) פומכו מן המזרח ךְוא?נכת/ אמוו אחת 
לאלף ושש מאות וחמשים ושש שנה מתמוטמט אלא בואו ונעשה לנו סמוכות וכו' פ, אמרו אחד לאלף ותרניע 
וכו' כדכת' לעיל ל" לי ל | *החיד ויהי -- אחרים ךא21%] היה ויהי . . אחת ן, לי ל | 4 בנוסעס ךן | ממדנחה 
למדנחה] ממדנה למדנהא , ממדנח מדינחה [, מן מדגה מדהנית (ל) ן, ממדנחי 2, מן מדנחא ןן. מן 
מדינחא דְא*ךִ', מווח מדינחא א'. ל' י | למיתי] פוהנכךלי. למיזל דא?תר' | למדינחא דתא'כר': 
למדנחה | , למדנחא פך], טדינחא י | אלעזר ךוְנכת (ר' אלעזר . . אוט' פ) | 5 סן קדטון | | איפשינו] פואלי, 
אפשינו דְנֶך], איפשנו זא, אפשנו כ | 6 רי יהודה] פע, ר' יחודה ורי נחמיה .- דואנכת | אוטר דפואנעי, 
אטי בת | נתכנסו וני | כל -- העולם] כולם י | לירע] פוחא'גכעי. לראות דאלת | אי זו] ח. איזו ואינעי. 
אי זה דָא*. איזה כ | מחזקהן א' | *להן ע] בהן ל. להס ךְפחא"גכתי. אותן ן, לי א' | 7 אמר רי 
נחסיה] [ג על ר' . . אם' כף, ורי . . אמר דא?, רי . . אומי ף | וימצאו] וימצאו בקעה כע, לי א | 8 רי יצחק 
אס' א' | בכל] וחא'נכ. כל דפא'י | שאת מוצא] שיש א'כ | הסטן וכ | >קופץ] .- ויפץ ך | ר' חלבו 
אמ' אי | כל א'נכתי | 9 שתמצא א' | הסטן] וכ. השטן דפאגתי | ל אמי א' | כל א'נתעי | 
שתמצא א' | ושתיה פא'ךע | 10 *ארכיליסטיס פע] ארכילסטיס (ז, ארכי ליסטיס. א', ארכילסטים 1 , ארכי 
ליסטים ל, ארכו לסטים ן, השטן דָא"תִי | *מקרטע א'ער] מקיטיע [, מקרטוע ל. מקטוג דפא"תי | 


שאפילו וכו' ויש שלום ביניהן כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהן שני חבור וכו' אם יש ביניהן מחלוקת מה גאמר 
בהן חלק לבם וכו' וע' באגה'ית חיב צר 500: 1 ד"א ודברים אחדים שאמרו וכו'. וכ''ה בכי"ח, ובכי'יפ דברום 
אחדים שאמרו וכו', ודורש כאן בסוף המאמר אחדים לשון חדים שאמרו דברים חדים כחרב כלפי מעלה אחת לאלף 
וכו' (כן השלמתי כלשון המאמר לעיל צד 852, ובכי'יל נוסף בגליון בדיו דיהה כנר' בכתב הספר אמרו אחר לאלף 
ותרנ'יו וכ ו' כד כת' ל ע יל ועחינ), וגיי משובשת כאן בדפוסי' וספרים אחרים ודברים וכו' מעשה דור הטבול נתפרש 
וכו' ד"א וכוי ועיי גם ביפית ובפי' מהרזיו, ובתנחומא מ'יב שם ודברים אחדים דברים של חרופים היו מוציאין. על 
הקכ'יה אלא שלא פרשו הכתובים אלא רבותינו פרשו מקצתן מה היו אומרים אחר אלף שנים וכו' ועי' בטיי לעיל 
צר 852 בד"ה לאלף וכו': 4 נסעו ממדנחה וכו'. נסעו מקדם לקדם לבוא לארץ שנער שהיא ג"כ בקדם, וכן במאמר 
הקודם וזה שיכן סומכו מן המזרח, ועדיפא הגי' נסעו ממרגח מדינחה למיתי למדיגחה כלו' נסעו מארץ שהיא *ותר 
לרוח מזרחית לבוא למזרח, ואולי שתי גירסאות כאן, ובכיייל הוגה ביני שיטי על מלת ממדנחה מ מ ד ג ח י, ור' א 

בר' שמעון דורש נסעו טקדם הסיעו עצטן מקדמונו של עולם אמרו אי איפשינו אין חפצנו לא בו ולא באלהותו ועי' 
בעמת"ל ע' אפש איפש, וכן הדרש לקמן פ''מ (פמ"א) ויסע לוט מקדם הסיע עצמו מקדמונו של עולם אי איפשי וכוח: 
6 מחזקת להן. הגהתי ל ה ן וכמו שהגי' בערוך ע' לץ, ור"י מדייק מש וימצאו ולא כת' ויפגעו בבקעה או ויבאו 
אל בקעה ודורש וימצאו וכו' שבקשו בקעה אחת לפי חפצם התכנסו וכו' לירע אי זו בקעה מחזקת, אותן ובסוף 
מצאו, ורינ דורש וימצאו שרצו למצוא ומצאו אס ללצים וכו' וכמאמרם ביומא לייח ב' ובנייש אם ללצים הוא יליץ 
וכו' בא לטמא פותחין לו וכוי ובמכות י' ב' בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וכו' מן הכתובים דכתיב אם 
ללצים הוא יליץ וכו', ובילקוי משלי ר' תתקליה נוסף לזה הכאמר אם ללצים הוא יליץ זה דור הפלגה דכתיב 
וימצאו בקעה: 8 השטן קופץ. להביא תקלח על בני אדֶם, ובספרי בלק שם לפ' וישב ישראל בשטים וכו' הדרש 
אין ישיבה בכל מקום כי אם קלקלה שני וישב 5 לאכל ושתה (בטקרא ושהו) ואומר וישבו לאכול לחם, וכשמו"ר 
שס וישב העט לאכול ושתה ויקומו לצחק בעיז כל מקום שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם חקלה שכן מצינו 
בדור חמגדל שנ' וימצאו בקעה וכו' וישָבו שם וּמַה תקלה היה שם ויאמָרו הבה נבנה לנו עיר וישכו לאכל לחס 





נח פרשח לח יא א 55 


אני או את בפלטין, או וה שאמר לא אני ולא את בפלטין, זה שהוא אי או אני או את, כך דור 
המבול אמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כא טו), דור הפלגה אמרו לא כל הימנו לבור לו את 
העיליונים וליחן לנו את התחתונים אלא בוא ונעשה לנו מגרל וניתן עכורה זרה [בראשו וניתן חרב 
בידה ותהי גראת כאילו עושה עימו מלחמה], מהן לא נשארה פליטה ואלו נשארה מהם פליטה, 
אלא דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל [גבולות ישינו עדר גזלו וירעו (שפ כר ם] לפיכך 
לא נשארה מהם פליטה,. אבל אילו על ירי שהיו אוהכים זה לזה ויהי כל הארץ שפה אחת 
לפיכך נשאר מהם פליטה: ר' א' גדול שלום שאפילו ישראל עוברים עכודה זרה ושלום ביניהן אמר 
הקביה [כביכול] ‏ איני שולט בהם שני חבור עצבים אפרים הנח לו(הושע ר יו), אבל אם חלוק 


6 פרכ'יכ נו"6 פייצ :| 7 ספכי נעס פ" פ"3, | במדבר כבס פ"'ס ס'' ז'/ סנסועס מ"ב 5ן ס" ", פנסועס טס ס" זי 
וטופעיס כ" י"ס, דכך סכץ זועס פ"ע : 


| שאומר דְפא"תר, שתוא אומר חְאנָי | | 1 שאומר דְא"תרי (שם), שהוא אומר (שאומ' פ) 
למלך פחני | לא אני] פחנ. אניי, אני בפלטין דא?תר | בפלטן] חני. ל דאיתר | ה |. 
אמור זה פח1, הוי אומר זה ', בודאי זו קשה דְא'ן] | שהוא אומר י, שאומר וי(שם), שאמר ן, 


שאומר (שהוא אומר דְזְנ) לטלך 7פחא?ג | או אני או את (אתה ךן) בפלטין פוחזנ: אני ולא את י, אני ולא 
את בפלטין ' (שם), אני בפלטין ולא אתה את | 5 נעבדו] [כי: ₪ וגו א'/ ומח נועל כי נפגע 
בו דפאנותי (שם) | ודור ד | הכל חימנו ן, הכל ממנו פחג | לבור] פוחא'נכי. שבור דְאת | 8 העליונים 
(העליונין ן) | התחתונין ן | בואו דְאנת, באו י (שס) | וניתן| וְחנִי (שס), ונעשה ך, ונשים דָא? | *בראשו 
-- מלחמה] לי ל | בראשה ן | *וניתן וחגתי (שס)] ונתן דא | 4 בידה חרב ן | *ותהי נראת דְָא?] ותהי 
נראית ך], ותהא נראית וְדְזֶי (שם), . . ניראת [ | *כאילו (כאלו א*) עושה דְוָא"] כילו עושה 1, כאילו היא 
עושה ןן, כעושה י(שם) | *עימו] עמו | אותן (הם ן) לא נשתיירה (נשתייר אַ'כי) מהן (מהם 2) 
פליטה [[אנכיי, ואותן לא נשתיירה פליטה מהם דֶץ, אותן של דור המבול לא נשתיירה (נשתייר א*ךת) מהס 
פליטה א"ר | ואלו] חא'כי. ואילו פןג. ואילו (ואלו א*ך) של דור הפלגה דאר | *נשארה -- פליטה] 
נשתיירה (נשתייר א?ך]) מהם (מהן [ג) פליטה דְוְחַא"נכ. נשתייר מהן א'י, נשארו ל | 5 *בלות - 
וירעו פחזי] שני גבולות . . וירעו דא?כתי (שם), כמו שכתב בחן גבולות . . וירעו א'. לי ל | לכך א' | גשתיירה ךז, 
נשתייר ךפאכרתי | 6 פלטה דְא? | שאוהבין ם | לזה] פוני. את זה דאכת | 7 לכך א' | נשתייר פאתי. 
נשתיירה דְוְחגְכ | *פליטה פוא'גכתי] פלטה לךא: | 7לר] רגי ך | אומר | שלום] א', השלום דְוא?נכ/ 
הוא השלום פך] | יעבדו י | אמר הקביה] פכ. אומר . . א', אמר המקום דוא?ת, לי י | 8 **כביכול] לי ל | 
אינו יי | שולט] יכול לשלוט | *בהם נכי (שם)] בהן י, ביניהם 2, בו פ, בם ששלום ביניהם א, בהם ושלום 
ביניהן , . . כיון ששלום ביניהם דְאך], . . אחרי כי שלוס ביניהם ד | אם --- לבם] אבל משנחלקו (ומשנחלקו א') | 


כביכול להדיחו מן השמים וליכנס בהפלטין שלו ולזה שאמר לא אני ולא את וכו' נמשל דור המבול שאמרו מה 
שרי וכוי גם הוא אינו בפלטין אין אל בשמים, וכפי' הגיי שלפנינו הועתק המאמר ומפורש במעין גנים איוב כ'א 
מ" א"ר אלעזר איזה הוא קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין או זה שאמר ל א א ני ולא אתה בפלטין כך 
דור המבול אמרו מה שרי כי נעבדנו ודור הפלגה אמרו לא כל הימנו שיבור לו העליונים ולתת לנו התחתונים 
אלא בא ונעשה לנו מגדל וניתן ע'ז בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראית כאילו היא עושת עמו מלחמה הא למדת 
שרור אמרו לא אנו ולא הוא בפלטין ודור הפלגה אמרו או אנו או הוא דור המבול לא נשתיירה מהם 
פליטה אבל דור הפלגה לפי שהיו אוהבין זה את זה לפיכך נשתיירה מהם פליטה, ולשון המאטר בתגחומא מב שם 
עד היכן חטאו דור המכול ויאמרו לאל סור ממנו אמרו דעתה של תורה אין אנו מבקשים אמרו מה שדי כי נעבדנו 
על מה אנחנו מתפללים לפניו למה היו דומין אנשי [דור] המבול ואנשי דור הפלגה למלך שהיה לו שני בנים אחד 
אומר לו איני יכול לעמוד בך ולא בטריחותיך והשני אומר לו או אני או אתה כך אנשי דור המבול אמרו וכו' 
דור הפלגחה אמרו או אני או הוא שני הבה נבנה לנו עיר אמרו לא הכל הימנו לבור לו וכו' באו וגחליף 

את העליונים ותוא יטול את התחתונים, וכהגי' איזו קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין או זה 
שאומר אני בפלטין ולא אתח גורס גם בפי' ב'יר כ"י ומפרש שם כך אמרו דור המכול מה שדי כי נעבדנו אנו נאותים 
ומתרצים שיהא הוא דר בעליונים אבל לא איכפת לנו באלהותו מה שדי כי נעכדנו ודור הפלגה רצו לבנות מגדל 
וראשו בשמים להוריד את הבורא למטה שלא תתא שכינה דרה בעליונים איזה מהן קשה וכו' דור המבול שלא עלתה 
בדעתם להזדווג נגד המקום או דור הפלגה שאמרו להוריד השכינה למטה הוי אומר זה דור הפלגה וכו', ובכייל 
חסר מן בראשו וכו' עד מלחמה והשלמתי כמו לעיל, ובכיייפ קיטע לא הכל ממנו לבור לו את העליונים וליתן לנו 
את התחתונים וכ ו', ובכי"א א' ובילקוט ר' סייב לא כל הימנו לבור לו את העליונים וכו', וגם הוספתי גבולות 
ישיגו וכו' והגהתי ואלו נשארה מהם פליטה וכו' ועי' חנ ולעיל צד 268 וצר 264, ולסוף המאמר אבל אילו עי 
וכו' עי' גם באדרינ שם אוהב את הבריות כיצר וכוי שכן מצינו באנשי דור הפלגה שמתוך שהיו אוהבין זה את זה 
לא רצה חקב"ה לאבדן מתוך העולם אלא פזרם בארבע רוחות העולם וכו' : | 7 גדול שלום וכו'. בספרי שם ר'י 
אלעזר בנו של ר' א לעזר ה קפר אומר גדול השלום שאפילו עובדי ע"יז ושלום ביניהם כביכול אין השטן 
נוגע בהם שני חבור עצבים וכו' אבל משנחלקו מה נאמר חלק לבם עתה יאשמו- הא גדול השלום ושנוי מחלוקת 
וכו', וכן בבמ"ר שס ר' אלעזר בנו וכו' שאפילו עובדין ע"ז וכוי כביכול אמר חקב"ה ‏ אין השטן וכו' ה א 
גדול שלום ושנואה מ חלוקת וכו" ועחינ (ובבמייר שם במאמרים על השלום איתא עוד פעמים שונות גדול 

), ובסגנון אחר בתנחומא מ*ב צו שם ר' א ל ע זר ה ק פר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע'ז ועושין 
חבורה אהת אין מדת הדין פוגעת בהם שנ' חבור עצבים אפרים הנח לו, ועי' גם בתנחומא צו, ובשופטים שם 
מסיים ובשעה שהן חלוקין מרת הדין נוגעת בהם שני חלק לבם עתה יאשמו, ובדרך ארץ זוטא שם גדול השלום 


₪ 


4 נח פרשה לח יא א 


דור המבול נחפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש: ודברים אחרים שאמרו דכרים על שני אחרים, 
על אחד היה אברהם (יחזקאל לג כד) ועל ‏ יי אלהינו י'"י אחד (דברים ו ד), אמרו אברהם זה 
פררה עקרה הוא אינו מוליר, ‏ על י*י אלהינו י"י אחד לא כל ממנו לבור לו את העיליונים וליתן 
לנו את התחתונים, אלא בוא ונעשה לנו מגדל וניתן עבורה זרה בראשו וניחן חרב בירה ותהי גראת 
כאילו עושה עימו מלחמה : דיא ודברים אחדים דברים אחודים מה שביד זה ביר זה, רבנין אמי 
שפה אחת לאחר שהיה לו מרתף שליין, פתח חכית ראשונה ומעאה חומץ, שנייה מצאה חומץ, 
שלישית מצאה חומץ, אמר הא משפו דכולה בישה, אמר רי לעזר אי זו קשה זה שאי למלך או 


ל עיי לקען פ'ש (פע"5): 4 עי' סנסדכין ק"ע 5': | 6 ליכס ככסי פסים' \"ג (י"נ) :7 לקוץ טס , לק' סוטע כ' 
סק"כ, פנסועס ע"נ כס סי" כיז : 


1 ומעשה דור הפלגה דחא | ודברים אחדים ל' י | ואמרו ' | דברים על שני אחרים] פא'1כי, על שני 
אחדים דֶז, | דברים חדים דְָא'ןת | 2 על אחר-- ועל -- אחד] י, [על] אחד . . אחד 8, על אחד. . ועל 
יי אהד דְזְא', על אחד . . ועל אחד אלהינו , על יי אלהיגו יי אחד ועל אחד היה אברהס בארץ דְאלות/ 
על. . ה' אחד על אברהם אחד היה אברהם [, על אחד היה אברהם 1 | אמרו] על אחד אברהם -- [ץ, על 
אברהם אבי ₪ א | | 8 ואינו מוליד סג , שאינו . . ךז לא יוליד א | על] פוג. על דחאת | "' - 
אחד] פן1, יי אלהינו דאת : יי אחד חן | לא] ן, אמרו ‏ דפאנכת | הכל ממנו פחנ. הכל הימנו 1כ, כל 
הימנו דְאתי | העליונים (העליונין ן) | 4 התחתונין ן | בואו פחא'תי. באו א"כ | וניהן] וחזנכ. ונהן פיי 
ונעשה דְאַך | ותהי] ותהא [זי, לי וכ | *נראת א?ני] לראת ל, נראית פא'ת. גראה דְח. וראת ןכ | 
9 כילו עושה [ , כאילו היא עושה ם, כעושה כ | מלחמה עמו א' | ד'"א] ר' יוחנן אמי א | דברים אחודים] 
ודברים אחודים דְוְא?ל, אחודים אַ1, ודברים אוחדים ך]ן, ל' פן | ביד זה] א', > ומה שניד זה ביר 
זה ל"ךדפואגכת | 6 אחת] ₪ שפה אחת ל9 | לאחר] פוא"גכעי. משל -- דאית | מצאה א' | ראשונה] 
אחת עץ | חומץ] פא'כעי. של -- דואיגת | שנייה-- חומץ] א'י, שניה (שנייה כִ) ומצאה . . פכ. שנית 
(שנייה א*ך]) ומצאה של חומץ דְא"גת: וכן גי ע | 7 שלישית -- חומץ] י, שלישית ומצאה . . כ:, שלישית 
ומצאה של חומץ דְא"נןת. וכן שלישית ם: וכן ג' ע | אמי] פוא'נכעי. ל דאית | האי ע. חדא 5 |. 
משאפו (ץ, משפי ךָ' וְנָבם, מסתו ע", מיסתיא + | *דכולה דפוא?תער'] דכלה 7, רכולא א'נ כך?. דכולית + | 
בישא | אלעזר דְפא'נכתרי (הושע), אליעזר א? | איזו א*ך, אי זו היא ְן, אי זה כ, איזה תי (שפ), איזת 
מחן ', דור הפלגה ודור המבול למה חן דומין לשני בני אדם קשים אחד אומר למלך או אני או את בפלטין ואחד אומר 
לא אני ולא את בפלטין איזה משניהן [ | זה שא -- ולא את בפלטין לי ן | זה] או זה ךן, מי י (שם) | שאמר ' (שם), 


וירא וכוי כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (ועי' לעיל צד 266 וצר 280) אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש, 
ודורש אחדים מלא'ר וכדמפרש בפ'י' ב''ר כ'י אחדים סגורים כמו ואת הדלת סגרו (בראשית ייפ י'י) מתרגמיגן וית דשא 
אחדו (ובספר ערוגת הבשם לר' אברהם בן עזריאל הועתק זה המאמר וכתב שם אחודים בלשו' רבות' סגוריי דתכי 
אמ' בברי רב' ודברי' א ח וד י' מעשה דור המבול וכו' ופי' ר' ק ל ונימ ופ וצ'ל אחודים סגורים כי מעשת דור 
המבול נתפרשו מעשיהם דכת' ותמלא הארץ חמס אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרשו מעשיהם אלא הכל סגור 
ועיי במאמר ריד קויפמאנן במ'יח חלק ליא צר 867 ובמאמר ר"א עפשטיין במאגאצין חלק ייר צר 18 ובמייי לעיל 
צד 111 צד 167 וצד 289), ובתנחומא מ'יב שם סי' כ*ו אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו ומעשה דור ה 

לא גתפרשו מעשה דור המבול פרשו איוב שנ' גבולות ישיגו וכוי שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וכו' ועיי במיי 
לעיל צד 985: 1 דברים על שני אחדים. על שנים שהם יחידים על אברהם שכת' בו אחד. היה וכנ' ועל וי 
אלהיגו וכו', וכהגי' הנכונה שלפנינו איתא גם בכי"ו על שני אחדים, וראש המאמר חפר שם, ומשובשת כאן תגיי 
שאמרו דברים חדים ועי' גם לעיל צד 24, ובתנחומא מב שם פי' כייד ודברים אחדים דברים שהוצ'יאו אחרי יחידו 
של עולם דיא ודברים אחדים שהוציאו אחרי שני יחידי עולם אחרי חקב'ה דכתיב שמע ישראל ה' אלתינו וכוי 
ואחר אברהם שנ' אחד היה אברהם (ושם הדרש הראשון רק בכייר)  :‏ 2 אמרו אברהם זה. שתית בן מיה שנת 
בהפלגה כדאיתא בס"ע ועי' במייי לעיל צר 278 בדייה הוא תחילתן וכו', וכלשון הזה גם לקמן פ"מ ויתי ריב וכה 
אמרו להם רועי לוט כך אמר וכו' ואכרחם פרדה עקרה חוא אינו מוליד : 8 לא כל ממנו. אין הכל תלוי ממנו כ 
מדעתו, וסגנון ירושלמי הוא ועי' במבה"י ייא ב' ועייע גיטין פ'יח מייח, ובכי'יל המ'ים הראשון מטושטש ואולי יש לקרות 
הימנו כמו למטה ועח'נ, ובתנחומא שם אמרו לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לכו התחתונים נעלה לרקיע ונכחו 
בקרדומות ונחלקו לשלש כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה ואחת אומרת גלך וגעבוד 
שם עבודה זרה וכו' ועי' סנחדרין שם : 4 וניתן וכו'. וכן בתר'י א' לפ' ויאמרו הבה נכנה לגו עיר ומגדל וכו' וגעכיר 
לנא סגדו ברישיה ונשוי חרבא בידיח ותתי עבדא לקבלה סררי קרבא וכו' ועיי גם בתר'"י ב', וכלה'יכ הבח נבנת גם הגוי 
כאן ובסמוך בוא ונעשה וכו' : 5 אחודים. אגודים באחדות מה שביד זה וכן' וכדמסיק אי זן קשת וכו' אבל אילו על ירי 
שהיו אוהבים זה לזה וכו': 7 הא משפו. הן משקיט ומיישב חלב שהכל רע כך דור הפלגה היו כולם רעים זת 
אבל היו אוהבים זה לזה, ובאיכ"יר שם בדרש חומץ על נתר איתא אמר ר' י ה וש ע לאחר שהיה לו טרתף של יין 
בדק חבית ראשונה ומצאה חומץ שנייה ומצאה חומץ שלישית ומצאה חומץ אמר הא מסתיא דכולה בישא, ובערוך הש'י 
ע' מסתו הועתק מאיכ"ר שם האי מסתו דכולה בישא (ובילק' מכירי משלי כ"ה כ' אמר מסתייע דכולה וכו) ומבייר כוון 
לאחד וכו' אמר חאי משאפו דכולה בישא ועי' גם בערוך ע' משפו, ובשדפ"ע הגי' במאמר שלפנינו חאי מסתו וכו', אכן 
כאן בדרש שפה אחת נכונה רק הגיי משאפו או משפו כמו שחגי' בכייל וכייפ וכייא ב' וכייית ובד'ו ובפי' ב''ר כי"טו 
ועדיפא עוד הגי' משפי' ועח"נ, ורבנין דרשי שפח לשון שפי ופי' בבגין חכבד השקט ועי' ב'ימ טיו אי אנא איקום ואשפי 
(ופירש"י אשקיט) ושם ע' א' דמשפו נכסיה (שנכסיו שקטין אצלו) וגיטין נ'יב א' דילמא לא משפיין (לא יהו משוקטות 
אצלו), ואולי משפו כאן שם בהוראות שקט וישוב הדעת, ובכי"פ נוסף פירוש אחר שפה אחת כמו שופה יין לאחר 
וכוי: | או אני או את וכו'. ‏ וכן בנמשל כך דור הפלגה אמרו לא כל הימגו לבור לו את העליונים וכו' ובקשו 


0 


יו -- 


בש.\. 4 
₪ 


וי 
יק 


שו יי | 
קב 
ב 


- 





= 
- ו 














1 פרשה לח וא א 8 


לא תמוש רעה מביתו, אמר ר' אלכסנדרי משיב רעה תחת טובה שאמרה חורה כי תואה חמור 
שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו(שמות כג ה) עליו הוא אומר משיב 
רעה תחת טובה לא תמוש ונו', ר' ברכיה פתר קרייה בדורות הללו דור המכול מדור הפלגה 
[שנתים אחר המבול (בואשית יא י) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו : 

ר' יהודה בר' פתח לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם5ךד 
(ישעיה מר יה) הנפילים היו בארץ (בראשות וד) יהודה בר אמר אחראי לא ילפין מקדמאי אתמהא, 
דור המבול מדור אנוש דור הפלנה מדור המבול [שנתים אחר המבול (שפ יא י) ויהי כל האוץ 
שפה אחת ווי] : 


רי עזריה פתח רפאנו את בבל ולא נרפאתה גו (יימיה נא ט) , רפאנו את בבל בדור ה 
אָנוש, ולא נרפאתה בדור המכול, עזבוה וכלך איש לארצו(שם שם) ויהי כל הארץ ששה אחת גו': 10 
[ויהי כל האר שפה אחת ודברים אחדים] ו' לער אמו ורברים אחרים מעשה ו 


6 לעיל 75 254, עדכט ססליס 3' ס"-5י: 9 פע" לקען פמיע  :‏ 11 ילקוע כי ק'"נ, פנמועס מ"נ נס פס" כייד וס" כיץ, 
פנסונל טס כ" יס : 


1 לא תמוש -- אמר -- פובה לי י | אלכסנדואי א'ך? | טובה] רעה ך, רעה לא תמי רעי מ' ל" | זה 
שאמרה א, וחרי אמרה ל" | 2 רובץ -- משאו לי י | *וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו דָא"גת] וחי מי 
עי ל ע' תי עי ל", וחדלת מעזב לו פן, עזוב תעזוב עמו י. וגוי ל | עליו] לא עזב ₪ ן | 8 טובה] רעת ל" | 
*לא המוש וגו דְָא"] לא תמוש רעה מביתו לֶ"ן. לי ל (עליו הוא אומר . . לי א'י) | פתר קרייא א?: - + 
קריא וָנָי, אמי א' | הללו] = הכתוב מדבר א' | דור-- מדור הפלגה] פ(, מדור . . עד דור הפלגה כי. דור 
. . ודור הפלגה דְ'אן], מדור הפלגה ומדור המבול ן | 4 *שנתים אחר המבול פנכי] שנתיים . . [, דכתיב 
שנתים . . דְ], דכתי' אחר המבול א%., לי ל | *ויהי -- וגו' ם] ויהי . . אחת וְכִי, ויהי (וכת' ויהי ך) . . אחת 
ודגרים אחדים דְא"גת. ל' ל | 5 ] פת. ל' דואנ | *עיגיהפ -- לבותס דפוא'גכת] גר ל. | 6 ההיד 
(חייה ן) הנפילים | בארץ] [כ', = בימים ההם דְפאנת | ר' יהודה ןכ | אומר דא"ת . אמי ן | אחואי] פוא'גפ, 
לי דא'ת | ילפין] ונ. ילפי א'כ. ילפון פ: חוה לתון למילף א"ת | מן קדמאי [נכ: מקמאי א', מן 
קמאי פא" | אתמהא ל' 5 | 7 שנתים אחר המבול] שנתיים . . המבול ן, שנתים ף, דכתיב שנתים אחר 
המבול דְןן, דכת" אחר המבול א?. ל' לא'נ ] *יהי -- וגו] ויהי כל וגוי פ: ויתי כל הארץ דְוא: ויהי . . 
אחת כ', ויהי . . אחת ודברים אחדים (ך] | 9 פתת] אמ' א | רפאינו ןג , רפינו כןת. ריפיגו ם | נרפתה כת | וגו] 
עזבות ונלך איש לארצו [, עזבוה . . איש לארצו (אל ארצו א?. אל ארצו לשלום דְך]) כי נגע אל השמים (שמים פ) 
משפטה (משפט ם) ונשא עד שחקים ךְפאנר. ל' כ | יפאינו ן, רפינו כ. ריפיגו ם | 10 נרפתה דכת | 
עזבוה] ,-. בדור הפלגה כ | *איש לארצו וא'נ] איש אל ארצו דְאַ?, איש לארצו לשלופ ךן. לי ל | יהי -- וגו] 
ויהי -- שפה וגו ל' ויהי . . אחת דָ'א?, ויהי . . אחת ודברים אחדים ליא'ג , זה דור הפלגה ויהי . . אחדים [ן | 


1 ר' אלעזר ור' יוחגן ר' אלעזר דְפאגכת | אטר] איכת. אמר פא" | אחדיס] פחא1, ₪ דבורים 
אחרים דְ'א*ך], ודברים (דברים י) אחודים כי | 


תחת ררעה שאמרה תורה כי תראה חמור שנאך, וכתב שם ומיש הוא (עליו חוא) אומר משיב רעֶה תחת טובת 
שעות הוא (ובילק' משלי קשע המאמרים ועחינ) וכן גיי פיא בגליון כייל משיב רעה תחת [ר]עה לא תמי רי מי, 
אכן מטיים שם עליו הוא [אומר] משיב רעח ת' רעה (כ'יה שס) לא תמי וכו', והגי" כמו לפנינו בכי'יל במאמר 
ריא משיב רעה תחת טובה איתא גם בדפוסי" ושאר כ" וכן גם בדפוסי' וכי"פ וכי"ו וכי'א ב' וכייית עליו הוא 
אומר וכו ובכי"ג הוא אמי וכו' ועיי גם במ'"כ: = 8 פתר קרייה. הכתוב משיב רעה וכו' בדורות הללו שהשפיעם 
הקבייה טובה ומלטם מן המכול ודור המבול מדור הפלגה רק שנתים והם השיבו רעה תחת טובת ומרדו בהקכייה 
שני ויהי כל תארץ וכו' ועיי במאמר ר' ברכיה למטה בסי' ט': 6 ר' יחודה בר'. וכה בכייפ, ועדיפא הגי' יחודה 
בר' כמו בסמוך גם בכי"ל, אכן נמצא גם ר' יהודה בר' ועי' לעיל צד 299 ובמ"י שם: ומאמר יהודה בר' אחראי 
לא וכו' נסדר לעיל צד 254 לפ' הנפילים היו בארץ וכו' וג ם א ח רי כן ועיי'יש, ובמדרש תחלים שם איתא למת 
רגשו נוים זש"ה היושב על חוג הארץ ויושביה כתגבים למה הרשעים דומין לחגבים שהם נתונים בקלפי מפרכסין 
נופלין כך הרשעים ר' יהודה בר נחמני אמר אחר דור המבול כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת וגר ולא 
להם לאחרונים ללמוד מן הראשונים וכו' ועי' במ'"+ לעיל פיי ב' במאמר שהעתקתי מתנחומא מיב : 7 מדור 
עי' לעיל צד 80 וצר  :228‏ 9 רפאנו וכו. וכיה רפאנו וכוי ולא נרפאתה גם בדפ"ר וד"ו, ובכי'ו וכיייג 
נרפאתה ובכי"פ ריפינו וכו' ולא נרפאתה ועי"ע בח'נ ובמקרא שם: בדור אנוש. מפרש בפיי 
שלישו של עולם: וכן נוסף בכי"פ שלא טבעו אלא שליש העולם. ועיי במ"+ לעיל צד 228 : 
אמר. בדפוסי' וכ'"י שציונתי הוצג בראש המאמר ר' אלעזר ורי יוחנן ר' אלעזר וכוי, ובכל המאמר לא 
רי יוחנן, ורק בכייא א' איתא למטה במקום ד"א ודבוים אחדים וכו ר' יותנן אמו ‏ דבוים 
אחודים מה שביד זת וכו' וליתא בשאר הספרים, וביפיית שער להגיה בתחלת המאמר ר' אלעזר וכו' לא 
ור' יוחנן אמר ודברים אחדים שאמרו וכו', ולפי הגי' שלפנינו אין צ'יל כלל, והדרש ודברים אחדים שאמרו 
הוא דרש אחר בלי פימן דייא ועוי לעיל צד 217 וצד 846, ועוד השיטות ד"א ודברים אחדים דברים אחודים וכו' 
דיא ודברים אחדים שאמָרו דברים חדים וכו', ובירוש' מגילה פ'א ע"א ב' איתא כתיב ויחי כל הארץ וכו' 
רי לעזר ור' יוחנן חד אמר שהיו מרברים בשבעים לשון וחורנה אמר שחיו מדברין בלשון יחידו של 
הקודש (ועי' גס בתר"י א' וב' ובתנחומא מ"ב נח סי' כייח ובתנחומא שם פיי י'יט), אכן בבייר כאן לא 
כלל זה המאמר: ודבוים אחדים. דבוים סגורים וסתומים מעשה דור המגול נתפרש ותמלא הארץ המס 
8ל%א? )1391080(\1 28 


1 
3 
1 
: 


3 
= 


: 
יוו 


8 
7" 


9 נדז פרשה לח יא א 


מפיהם, אמרן אחת לאלף ותרניו שנה הרקיע תתמוטט, אלא בואו נעשה לנו סמוכות אחר מצפון 
ואחר מררום ואחר ממערב ווה שיכן סומכו מן המורח, רבר שפתמו, ויהי כל הארץ שפה אחת גו': 

ב ר' אבא בר כהגא פתח אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הויפות בעלי 
ונוי (משלי כו כב) אמר ר' אכא בר כהנא כוה שכותש שעורים במלבן, סבור שמביאן למוטב, וער 

5 הוא פליק ונחית לא תפור מעליו אולתו (שפשס), כך דור המכול מרור הפלנה שנתים אחר 
המבול (בואשית וא י) ויהי כל הארץ שפה אחת גי : 

ג ר' יוחגן פתח משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מ ביתו (משלי יו יג) אמר רי יוחנן 
אפ קיבלך חכירך בעדשים וקיבלתו בכשר ער עכשיו מתכקש לו אצלך למה שהוא גמל עליך תחילה, 
אמר ר' שמעון בר אבא לא סוף דבר משיב רעה תחת טוכה אלא אפילו רעה תחת רעה 





1 ילקוע כי כ"נ, ילק' פכליס טס, סנסועס מכ כם ס" כ"ד: | 8 ילק' משלי כ' ספקס"ס, ילק' פכוכי פטלו כייז כייב, 0 
סנסופל ע'כ כס טס, פנסועס עס קיי "יס : = 7 ימק' עטלי כי פפקכיו: ו 
1 ואמרו י | אחת] פונכך'. אחד דְא'תךלי, אי אל | **לאלף] מאלף ל | ושש מאות וחמשיס ושש פונ | 
הרקיע] .= הזה [א'נכי | בואו] בוא ן, בא פכ. ל' א' | נעשה] א'. וגעשה דְפַוא'גכתי | לנו] נכי (תהלים), 
לו פוא'י. לי דא"ת | סמוכין א'. סומכות לוקיע ך | *אחד דפוא:ני] אחת לכת. א' א'י (שס) | מצפון] ₪: 





מהצפון דְוא:נןת, מן חצפון א'כי | 2 *ואחר דפואלני] ואתת לכת , וא' אי (שם) | מררום] 8! 2 
מהדרום דְוְאנתן. מן הדרום א'כי | ואחד דְפוא'י] ואחת לכת. וא' א1, אחד ן, א' י (שם) | ממעוב] ₪/ 0 
מהמערג דְָא'ת, מן המערב [א'כי, ממזרח ואחד מהמערב ן, מן המזרח וא' מן המערב י (שפ) | שיכן] 6 


שכאן ךְא?ו (שם), שכן י, שוכן ןג , שמכאן ךן, לי פא' | סמכו י, סומכן י (שס) | וגר] ודברים אחדים דְוא"גרזי (שם), 
לי פא'כ | 5 גר כהנא] פוגכמ. ל דאת | פתח] אמ' א | *בתוך -- וגוי פ] בתוך . . בעלי לא חסור מעליו 


אולתו אנת / וגו ל. לי כם | 4 שנותש] א', שהוא כותש ךְפא'נכתימ: שהוא נותן ן | שעורים] פוא'נכמ/ 
את השעורים דָא?ן], שעורה י | מלבן] במדוכה | | סכר נָך' | שהוא (הוא ) מגיאן דְא?נתי, שטביאין כ, שהוא 
מכיאין ן, שיביאס א1, שהוא מביאו פך?מ | למופכ] וא'כך'ם. לירי מוטכ דךפא"תרלי | ש גר | 5 דהוא 5" 
שהוא ₪ | ונחית] ועד (עד נַך) הוא (דהוא פי) נחית דְפא'גכתרי | דור -- מדור הפלגה] פא': מדור . . עד 
(ועד ן) דור הפלגה וְכִימ, דור . . ודור הפלגה דָא*: דור הפלגה מדור המבול [ | שנתים --- המבול] שגתים 
היה שנגתים . . המבול [, אהר המבול א?, שיכ שנה י | וגו'] י, ודברים אחדים ְא'גת. לי פוא'כ | 7 יונתן ו | 
פתח] אמר א | *תמוש ְוגכת] ימוש ל | אמר ר' יוחנן] אמר ר' יונתן ן:. לי א | 8 קכלך פאנכי. קידמך 7, 
קדמך ך] | בעדשים] . תחלה י | וקיבלתו] ן. וקבלתו פא?נכי. קכליחו א', קדמנו ך, קדמהו ת | עד -- 
אצלך] פג/ עד עכשו הוא מתבקש . . אצלך א: עד עכשיו (עכשו י) הוא מתבקש אצלך כי, ער. . הוא מבקש 
לך אצלך ן, ל' ד | 9 בן אבא ן, ברגי 5 | פוף דבר] תאטר כ | אפילו לי י | רעה] ךן, משיב רעה ְפואנכי | 


6 מחטייה שלהבל וכוי: 1 לאלף ותרג'יו שגה. מאדם ועד המבול אלף ותרגייו שנה כדאיתא בריש סע ועיי גם 
למשה סי' ו', ובתנחומא מי"ב גח סי' כיד מה היו אומריס אחר אלף שנים (ויום אחד) ושש מאות וחמשים ושש 
שגים מבול בא לעולם והשמים מתמוטשין והמים העליונים יפלו עליגו אלא באו ונעשה לגן פרגוסין (כלו' מגדלים) 
שאם יפלו השמים יהיו מעמידין בהם וכו', וכאן הלשון בואו געשה לגו סמוכות (ומלת לנו תלויה בכי"ל ועחינ) ₪ 
בניגים לסמוך הרקיע, וסמוכות ל"ז ועי' עמת"ל חיג צר 544, ותגחתי א ח ד מצפון וא ח ד מדרום וכוי, וגם בכייל . 
וזה שיכן פומכו כלו' זה שכאן (ועי" במ"י לעיל צר 288) בארץ שנער במזרח ומ"ש ויהי בנסעס מקדם וכו 
מפורש למשה פי' ז' נסעו ממרנחה למדנחה וכו': ‏ 4 סבור שמביאן וכו'. וכן הגי' ברוב הספרים שהוא מביאן 
שיביאם כלו' השעורים, ועדיפא הגיי סבור שהוא מביאו כלן' את השוטה למוטכ על ירי מכות (וכן מפרש בפי' ביר 
כ'י וגם ביפ''ת הגיה שהוא מביאו ואאויל קאי) ועד חוא סליק ונחית וכו' בעוד שהעלי עולה ויורר לא תפור מעליו 
וכו' כך דור המבול מדור הפלגה רק שנתים כדכתיב אלה תולדות שם וכוי ויולד את ארפכשר שנתים אחר המפול 
(ואז התחיל דור הפלגה לבוא בעולם וכל הנולדים אחר המבול נקראו דור הפלגה וכולם חיו בהפלגה שהיתת ש'מ 
שנח אחר המבול ועי' לעיל צד 246) ולא באו לידי מוטב אלא חטאו באולתם ומרדו בהקב"ה שני ויהי כל תארץ 
וכו', וכן סגגון הלשון בסמוך ובסי' ט' דור המכול מדור הפלגת וכו', ובכייא ב' הגיי דור המבול ודור הפלגה אחר 
המבול, וכן חסר מלת שנתים במקצת דפוסים, ובילק' משלי הגי' כך מרור המגול ער דור הפלגה ש'כ שנת וגרי 
שצ'יל ש'מ שנה, ובמדרשי תנהחומא השתמשו בזו הפתיחה במאמר המתחיל מה כתיב למעלת מן הענין אלת 
משפחות בני גח וכו' ובתנחומא מ'ב ג' שם אמר שלמה אם תכתוש וכו' מי שהוא מכה את האויל עס שהוא 
מעלה את השבט להיות שונה לו הוא שוכח את הראשון וכו' אפילו כן לא תסור מעליו אולתו דא אס תכתוש וכו 
רינ בנו של ר' שמואל בר נחמן אמר למה הן דומין לצנצנת טלאה ועלו חגבים עליה הראשון וגפל וכו' ולא למד 
השני מן הראשון וכו' כך הרשעים בא הראשון עולה ומתגבר ונופל ואין השני למד מן הראשון כך עמדו דורו של 
אנוש וכו' מה עשה הקב"ה קרא לים ושטפן וכו' עמדו דור חמבול ותכעיסו להקכיה וכוי ואבדו מן העולם ולא 
למדו מדור אנוש דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים הוי אס תכתוש את האויל וכוי בתוך הויפות בעלי זת 
דור הפלגה שתיו מוציאין דבר חירופין אחרי יחידו של עולם שני' ויהי כל הארץ וכו' ועי' גם בתנחומא שם: 
7 ר' יוחנן פתח. והפתיחה מסיימת במאמר ר' ברכיה פתר קרייה וכו' ואולי צ'יל רי ברכיה פתח ועי' גם באגהיא 
חיג צר 887 : 8 מתכקש לו וכו'. ‏ יש לו לבקש חוב שאצלך לָמה שתוא וכו', ובדפוסי' וכייית השמיטו מלות אלו 
ער עכשיו וכו' עד אצלך : 9 לא סוף דבר. לא בלבד, וכן לקמן פפ"ה לא סוף דבר ג' חרשים שלימים (כ"ת 
בכייל) ועיי לעיל צד 188 : אלא אפילו וכו'. ומה שכתוב תחת טובה פי' במקום הטובה שיש בירו לעשות עמוו 
וכן מפרש ר' אלכסנדרי משיב רעה תחת ט1 ב ה ומוסיף שאמרה תורת כי תראה חמור שנאך וכו' עזוב תעזוב 
עמו טובה ועליו הוא אומר משיב רעה וכו' לא תמוש וכו', ובפ" ב'"ר כ'י ובנדפס גורס במאמר ר"א משיב רעה 





ה 





נדז פרשה לח יא א 1 


פרשה לח 


יא א) ויהי כל האריץ שפה אחת וגו ר' לעזר בשם ר' יופי בן זימרא פתח א 
אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגניגו י'י (תהלים גט יב) רבנין פתרין 
קריא בדואג ואחיתופל, אמר דור אל תהרוג דואג ואחיתופל פן ישכחו עמי פן ישכחו הדורות 
הבאים אחריהם, הניעמו בחילך [טלטלמו] והורידמו הורירמו מגרולחן, ולנו יעשה מגינינו י*י, 
חטאת פימו דבר שפתימו (שם שם יג) זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים וזה התיר גילוי עריות 8 
ושפיכות דמים, וה התיר בוא אל פילנשי אביך (שיג טוכא) ואבוא עליו והוא יגע ורפה 
ידים (שם יז ב). וזה התיר נחמן בר שמואל א' הסיר קונעתו ועשהו זיטוטוות וכמי שהוא מת דמו 
מותר ואשתו מותרת, ‏ ר' לעזר מש' ר' יופי בן זימרא פתר קריא ברור הפלנה, אמרו ישראל אל 
תהרג דור הפלגה פן ישכחו עמי פן ישכחו הרורות הכאים אחריהם, הניעמו בחילך טלטלמו , 

% ורידמו] הורירמו מלמעלה למטה, ולנו יעשה מנננו ייי, חטאת פימו מחיטייה שהוציאו 10 


1 ילק' תסליס כ' סעע"ז, סנסועס 3"5 כס כי' כ'ג, סנסועל עס כ" "ז: ‏ 5 פעיל 75 288 : 


1 ר' אלעזר בשם . . זימרא (זימרה ן) פתח |[ . אלעזר בר' יוסי בר זימרא (בן זמרא ךן) פתה דְת. ר' אלעזר 
פתח א*, פתח ר' אלעזר א | 2 והורידיטו ךְ (וכן בסמוך) | מגיגנו ייי , כי מרו בך דוכת | 5 קריא פוני, 
דייא אף. דייה ך, קוא כ | ואחיתופל] פוא'כתי. ובאחיתופל דְא'ן | תהוג פוגכ: תהרגם א' | דואג 
ואחיתופל ל' א | פן -- עמי לי וָכי | פן ישכחו| שמא ישכחו ןָ, ל' א' | דורות פכתי: לדורות א! | 
4 *הניעמו דְפוְא'נכ] הנעימו ל (וכן בסמוך) ‏ | *טלטלמו שא'נ] טלטלימו דְא"תי. טלטלינון 1+ 5 לכ | 
עשה] פונכי: מה יעשה ךדאת | מגגנו וְנכ; מגגנו דְפָּאִי | 5 *דבר שפתימו דְפוא?גכתי] חטאות 
גרמו א', לי ל | **התיר דְואנת] היתר ל (וכן בסמוך) | גילוי לי י | גילוי לי י | 6 זה *התיר (היתר ל)] = 
גילוי (גלוי ך) עדיות ושפיכות דמים דְוְא"נת | בא גכ | פלגשי ףת | ואבוא--ידים לי 2 | 7 וזה *התיר (היתר. ל)] 
₪ גילוי (גלוי ך) עריות ושפיכות דמים דְוָאַגכת | ר' נחמן ן. אמר רב נחמן א'כ | *בר שמואל| כדשמואל ל, 
בריה דשמואל ךָא?, בייר שמואל ך], בריה דר' (בריה דרב !, בשם ר' ן) שמואל בר (בר' פ/ בר רב כ) 
נחמן פוא'נכ | א] אמר דְא'גת. לי וא'כ | הפר כ. התיר 5 | קונעתו] וא'גכת. ₪ ממנו דא* | ועשה 
אותו דְוָאַנכןת | זטטיות א'ן, זיטטיות כ, זוטיטיות [, זיטיוטוס ך], זיטיוטוים דָא. זנטטיוטוס ך1 | 
כמו וְאנכ, וכל מי ך3 | 8 אלעזר | משום ר' פ, בשפם ר' דְוְאַתי. בר' גכ | *יופי] ייסף רי יפי ל | נן 
זימרא] %, בן זימרת [, . . זמרא כי, בר זימרא ךָ, . . זמרא ך , לי פא'נ | קריא] פוגי, דייה כת. קרא א' , 
לי ד% | 9 תההג] פוכ. תהווג דְאנתי | פן-- עטי לי פוא'כי | דורות פוא'כתי | הבאות י | 
בחילך] פא13כי. = והורידמו א*ך]. והורידימו ך | טלטלמו] א'כ, טלטלימו דְפא?גי. טלטלינון ן | 10 *והורידמו 
הורידמו כ] הורידמו הורידמו פ, הורידמו לְוִי, והורידמו ךא?, . . מנכסימו ן | מלמעלה למטה] פי. מלמעלן 
למטן ְוַאגכתי | *לגו דפאנכתי] לגו לו | ישה] פונכי. מה עשה דַאת | מגננו] פא'י. מגינגו אגכ, 
מגינינו דְן | פימו] > דבר שפתימו כי | מחיטיה ן, מחטייה ךְפא"ת/ "יא כ, מחהטא א'ני | 


דער פערזער צר 178 וצד 189. ובכי"ו וכי"א א' לייג טפר, ובכיי'א ב' וילקוט לייג גם באכה ספרה, ולפי ת'א ספר 
אינו שם עיר ותרגם באכה ספרה וכו' מטי לספר טור מדינחא, ובתר"י א' מתורגם מעלך לספרוואי טוור מדינחא : 


פרשה לח. בכי"א א' פל"ה ובכי'א ב' וכייו פל'ז, ובמקרא כאן פרשה פתוחת : 2 והורידמו וכו. 
בדפוסי' וכ''י שצייגתי נשתבש פוף הפסוק עפיי הפ' בתהלים ה' ייא האשימם וכו' הדיחמו כי מרו בך ועי' במיי 
לעיל צד 85 בדיה בשביל וכו', ותימה שכבר נדרש הפפוק בעירבוביא במדרשי תנחומא, וסגנון הפתיחה בתנחומא: 
מ'ייב שם זשיה אל תהרגם וכו' כנגד מי אמר דוד המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד דואג ואחיתופל אמך דוד לפני 
הקב'יה רבש"ע אל תהרגם בהריגה שאתה הורג שאר בני אדם אלא הגיעמו וכו' שיהיו מטולטלין בעולם וחורידם 
מגדולתן למה כי מ רו בך חטאת פימו וכו' שהיו חוטאין בפיהם ועוד בשפתותיהן דואג אמר ראיתי את בן ישי 
בא נובה וגו' אחיתופל אמר לאָבשלום בא אל פלגשי אביך וכו' דיא לא אמרו אלא כנגד דור הפלגה אל תהרגם 
בהריגה שהרגת דור המבול אלא הניעמו בחילך טלטלם בעולם שג' ויפץ ה' אותם חטאת פימו שחטאו בפיהם דבר 
שפתימו שהטאו בשפתותיהם לפיכך ילכדו בגאונם שנ' ויהי כל הארץ שפת אחת ועי' בתנחומא, ושם גם בסוף 
הפתיחה הדרש והורידמו על שאמרו הבה נבנה וכו' למה כי מ רו בך, ולפגינו בעל הפתיחה ר' לעזר בשם ר"י 
בן זימרא והוא פתר קריא בדור הפלגה ועי' במ'"י לעיל צד 2 בד'יה תאלמנה, והוספתי טלטלמו כמו שאיתא בסמוך גם 
בכי"ל : = 4 ולנו יעשה. וכיה בסמוך ועח'ג : 5 זה חתיר וכו'. כל המאמר לעיל צד 288 בפתיחה תאבד דברי כזב 
וגו', וכאן המאמר בלי שום הוספה גם בד'ו וכי"א ב'. ובכייפ קיטע זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים וזה התיר גילני 
עריות וש"ד ו כ ו' א"ר נחמי בריה דרי שמואל בר' נחמי התיר קונעתו ו כ ו' ועי' מייש לעיל ושם בחיינ גם גיי הערוך בעי 
זיטייטוס ובע' קגע, ובכייל קצר כאן זה התיר בוא וכו' 'וזה התיר נחמן וכו' ונשחבש כדשמואל וכן בכל הפעמים היתר 
והגהתי: 10 מלמעלה וכו'. מן המגדל שבנו: מתיטייה. מפגי החטא וכן לעיל צר 168 מאי זו חיטיה וכו' וצר 


ח 


5 


1500 נח פרשה לו יכה כן ל 


וכי מן התולרות אין אנו יודעים שהוא הצעיר [אלא שהיה מצעיר עסקיו] ‏ ומה זכה, [וכה] לבכורה, 
ומה [אם] הצעיר שהיה מצעיר עסקיו כך, גדול שמצעיר עסקיו על אחת כמה וכמה : 

כו) ויקטן ילד וגו' [ואת חצרמות] ר' הונא אמר מקום שהיה שמו חצר מות שהן אוכלין 
כרישים ולובשים כלי פפיר ומצפים למיתה בכל יום, שמואל א' אפילו כלי פפיר אין להם : 

ל) ויהי מושבם [ממשא] ר' לעור בן פפוס אמר מישא מיתה, מדי חולה, עילם גוספת, 
חבל ימא תכילתא דבבל, צוצירה תכילתא דחבל ימא, ר' יהודה א' בין הנהרות כגולה ליחפים : 

באכה ספרה טפר, הר הקדם טורי מדנחא : 

8 ילקוע טס וילק' דס"י טס  :‏ 5 לקוע שס, יכוט' יבעים פ"6 ג' 3', יכוט' קידוטין פד ס"ס די, קידוטיץ ע'"ס בי עב סי: 
7 ינקוע טס : 

1 צשר פגכ | *אלא-- עסקיו ךא?] אלא . . את עסקיו י (שם), אלא . . מצער עסקיו כ: אלא שמצעיר 
- . ם' אלא שהיה מקטין עצמו ן, ל' לא'ג | *כה דואגתי (שש)] 5 לפכ | לבכווה] לגבורה א' | 
ל *אם דפואנתי (שפ)] ל לכ | שהיה -- עסקיו] שהצעיר את עסקיו א', על ידי שהיה מצעיר את עסקיו דְגת, 
על שהיה מצעיר עצמו ן. ל' אכי (שס) | *כך א'כתי (שפ)] זכה לבכורה דֶוְן, זכת לגנורה א" לי ל | 
הגדול ו (שם) | *שמצעיר עסקיו א'] שמצער . . ל, שהוא מצעיר את עסקיו דואל. המקטין את . . [, לי בו (שס) | 
כמה] .- ודכוותה ודוד הוא הקטן וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הקטן אלא שהיה מקטין את עסקיו ומה 
זכה זכה למלכות + (שם) | 8 וגו'] את אלמודד וגו' פ, את . . ואת שלף דְ[א?נכן | *ואת חצרמות א"ך]] ואת 
חצרמות ואת ירח [, ואת חצר מות דְֶן, ואת חצר מות ואת (זרח 21) ירח [כי (שם), חצר מות ם, ל' ל | וג 
הוגא פַן | שהיה שמו] (ץ, הוא ששמו דְחא"כתי, ששמו ם | שהן] שהיו ן | 4 *פפיר [] פפור פוחכ, 
פפייר דָא?עך'י, פיפיר ך?, פסים רְ | שמואל] פוגכ, ושמואל א'י, ר' שמואל דָא?ת | אטר | פפיר] 4/ 
פפור פַךזכ. פפייר דָא'י | 5 *ממשא דפואגכע] ממישא ךְזי, לי ל | ר' -- פפוס] אלעזר בן פנחס דְפוא?גכת | 


מישא] פונתי. מישה דְא*ך1. משא כע, מישן א', משן ך? | מתה ע | עילם] וע. = גובכי דְָאלת. גובני ן, 


וגבב א, וגונבי י, וגוגביי ם | גוססת] ןגי גוססות דְָא", גוסס א', גוססת בבל בריאה עע | 6 *חבל דְוא*נכתי] 
חביל פע. הבל ל | תכילתא] (ן, תכלתא דְפואתר: תיכלא 2, תכלא י | *דבבל דְפואגכרי] בנגל ע, 
לי 5 | צווציריה [, צו צייר דְ, צור צוריה פ, צור צרייה ן, צור ציירה י, צור צייר את | תכלתא פואנתיי, 
התה ך | *דחגל דְואגכתי] דחניל פ: דהובל ל | אומר | בין] מישא .- [ | ליחסים] 1 , ליוחפים דְאןן, 
ליוחפין פוא'כי | 7 באכה ספרה ל' א?י | טפר] פג/ טפרי דךת, לי ואי | מדנחא] גך. מדיגחא דפואכי | 


אי כי: ‏ 8 ואת חצרמות. כן הוספתי, ולפנינו במקרא חצרמות בתיבה אחת וכן בדה"א אי כ' ועיי מנחת שי, 
ובתנ"ך הוצ' גינצבורג איתא כאן הצרדמות ונסמן למדנהאי חצרמות חדא מלה כת' וק' וברה"א שם חצרמות 
ונסמן כן הוא למערבאי למדנהאי חצר-מות תרין מלין, ודרשו חצרמות לשון חציר ולשון מות מקום שתית 
שמו וכו' שהן אוכלים בעניותם כרישים ') ולובשים כלי פפיר?) שהוא ג"כ מין עשב ומצפים למיתה וכו' ועי' בערוך 
ע' פפייר וקרוים צר 451 ועייע לעפ גראפישע רעקויזיטען ח"א צר 96, ומשמע שלא כוונו לחצרמות בערביא 
הדרומית במזרחה של תימן שהיתה ארץ שמינה ועי' דיללמאנן צר 199 ונייבויער צר 892 : 5 ר' לעזר בן פפוס 
וכו'. המאמר נסדר כאן בפי" מ ש א שהיא מישא?) או טישן בתחתית גהר חדקל (ועיי דרויוען שם צד 4 וגרעץ 
דאס קעניגרייך מעסענע צד 4 ועד 27), ובשאר הספרים הגי' אלעזר בן פנחס אמר וכו' (ובכי'א ב' נשתבש ר' 
אלעזר ור' פנחס) ועי' בסה"ד ר' אלעזר בן פפוס וע' רי אלעזר בן פנחס, ויש לפקפק בשתי הגירפאות, והמאמר 
מעורב ממאמרים שונים עפיי דעות שונות בענין היחס של בני מישא, ובירוש' יבמות וקידושין איתא ר' יוסי 
(יוסה). בי ר' בון וכו' בכל ליוחסין עד נהר וכו' (ועיי במי לעיל צד 145) ר' יהודה אמו בין הנהוות 
כגולה ליוחפין (אמר רב יהודה וכו') ר' חנינא ברוקא בשם ר' יהודה (אמר ר"יח וכו' בשם רב יהודה) בני 
מישא לא חשו להו (להם) אלא משום ספק חללות וכהנים ששם לא הקפידו על הגרושות ת מן קויין למישא 
מתה למדי חולה עילם וגווכאי ג וססות (תמן אמרין מישא וכוי מדוי חולה אילם וגבביי גוססות) 
הבל ימא תנילתא דבבל שניו' עווגייא וגווכייא וצוצרייה תכילתא דהביל ימא 
(חבול ימא וכו' שנייא וגבביא וצרריא תכילתא וכו') , ובבבלי קירושין שם אמר רב פפא סבא משמיה דורב בבל 
בריאה מישון מיתה מדי חולה עילם ג ופפת ומה בין חולין לגוססין רוב חולין לחיים רוב גוטסים 
למיתה , (ובערוך ע' בר ה' מפרש בבל בריאה כולם מיוחסים מישן מיתה כלומ' כולם פסולין כממזירי ונתיני מדי 
חולי כלומ' רובן כשוים שרוב חולין לחיים עילם גוססת שרובן פסולין שרוב גוססים למיתה) ער היכן היא בבל 
וכו' אמר רמי בר אבא חביל ימא תכילתא דבבל (ופירש"יי שם מכלילא ותפארתה של בבל ליוחסין ועיי בערוך ע' 
תכלת) שוניא וגוביא תכילתא דחביל ימא רבינא אמר אף ציצורא תניא נמי הכי הנן בן פנחפ אומו הביל 
ימא תכילתא דבבל שוניא וגוביא וציצורא תכילתא דהביל ימא וכו" מאי חביל ימא אמר 
רב פפא זו פרת דבורסי וכו' אמר ר' חמא בר עוקבא אמר ר' יוסי בר' חנינא בין הנהרות הרי היא כגולת ליוחפין 
וכו' (ופרש'י כגולה פומבדיתא קרי גולה בראש חשנה ועי' רייה כיג ב'), ושם ע*ב ב' דאמר רב חייא בר אבי 
אמר שמואל וכו' מישון לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא כהנים שהיו בה לא הקפידו 

הגרושות וכו' (ועי' גרעץ שם צד 29 וצד 81 וצד 88 וצר 41 ובערלינער בייטרעגע צור געאגראפיע צר 17 וצר 
4 וצר 44), וכהגי' שלפנינו בכיייל איתא גם בכייו ובערוך ע' משא ע ילם ג וספת ועח'נ, ובערוך. נוסף עור 
בכל בריאח וג" זו מסכמת עס הגי' בבבלי קידושין, ובפיי ב"ר כ'י מפרש תכלתא דבבל בכל בריאת שכולם 
מיוחסין | ואין בהם פסול כדאמרינן לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה (קירושין ע'יא בי), שלא הניח 
בה פסול שהעלה כל הפסולין שבה כדתגינן עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לויים וכו', ובפי' הנדפס מסורס מאמר 
זה בראש הפרשה ועיייש : | 7 טפר. עיר בערביא הדרומית *) ועי' געזעניוס תיסורוס צר 968 וגעלרעקע געשיכְטע 


.ג (* .0מ1086 (" .06קשהשח (? .ה₪6ה/ (3 





נחז פרשה לו י כא נה 29| 


כא) ולשם יולד גם הוא וגו' אחי יפת הגדול אין אנו יודעין אם שם הגדול אם יפת ן 
הגדול, מן מה דכת' אלה תולדות שם שם בן מאת שנה וגוי שנתים אחר המבול (בראשית יא י) 
הוי יפת הוא הגדול : 


כה) ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ר' יפי אי 
הראשונים על ידי שהיו מכירים יחסיהם היו מוציאים לשם המאורע, אכל אנו שאין אנו יודעין את 5 
יחסינו אנו מוציאין לשם אכותינו, ‏ רבן שמעון בן גמליאל א' הראשונים על ידי שהיו משתמשין 
ברוח הקורש היו מוציאין לשם המאורע אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקורש אנו מוציאין 
לשם אבותינו, אמר רי יוסי ברי חלפתא נכיא גרול היה עכר שהוציא לשם המאורע ההיר ולעבר 
יולד שני בנים וגוי: ולמה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין עפקיו, ומה זכה, ‏ וכה להעמיד ייג 
משפחות, ומה אם הקטן על שהקטין עסקיו כך, גדול שמקטין עסקיו על אחת כמה וכמה,. דכוותה 10 
וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר (בראשית מח יד) אמר ר'. הונא 


1 ילקו כי ס"כ, לעיל 75 245, פנסלכין ס"ט 3', בעדנל כנס פ'ד ק" ס': 4 לקוע שס, לק' דק'י עס: | 8 סדכ 
עולס פ"6: 9 לעיל 75 43: 


1 וגו' --- הגדול] אבי כל בני עבר אחי . . הגדול פג כ . אבי . . עבר וגו' ָא?, כולי ן | איני יודע כ | גדול כ; חוא 
הגדול דְוָאנָרי (וכן בסמוך) | ואס פן | 2 וממה דכת'  ,1‏ מדכת' ₪ מהכא דכת' ן, כיון דכתי כ | וגו] 
ויולד את ארפכשד ךיאלנרת | 8 הוי אומ' ן, הרי ן | הוא לי פַוכ | 4 *שני -- הארץ דְאלגת] וגו - | רי יוסי] 
רי יוסי ורבן (ור' ךך) שמעון בן גמליאל ₪ דְוְכ, "ר ורשמיג = אנתי (דחיי) | אומר דואגכי: אי ת | 
5 שהיו] שהן *, שלא היו י (שס) | יחסיהם] [, את יחסיהן 1, . . יוחסיהן פ. . . יחוסיהן דְץ, . . יחוסהן י/ . 
ייחוסיהם דְא"ךן, . . ייחוסיהן י (שם) | לשס] פוחנ כי (שס), שמן ... דאלי. שמס .-: ת | *המאורע דפוחא?כתי] 
המורע ל| שאין אנו] שאגו י (שם) | יודעין] ךן, מכירין דְפחני, דים א?= | 6 יחסינו] ג , יוחסנו פָ, יחוסנו *, 
ייחוסנו דְא*ןתי (שם) | רבן -- אבותינו לי כִי (שם) | ובי י | אומר | **הראשונים] . הראשנים רֶ | 
משתמשין] פחזא!גרתי. משמשין דא | 7 **היו] אנו ל | לשס] שמס ,- ך] | משמשין א" | 8 בן ואגכת | שתיה 
מוצא ן, שמוציא א | 9 למה . . יקטן: א"כעי (שם), ולמה נקרא יקטן א', ושם אחיו יקטן פי | **מקטין] לי ל | 
עסקיו] פע . את עסקיו זנ כי (שס). את עצמו ואת עסקיו דא"תי | ומה זכה ל' פך | שלש עשרה ונ | 10 הקטן] 
יקטן דְז | על שהקטין עסקיו] (ן , שהוא מקטין . . דְא?, שהוא מקטין את . . ן: על ידי שהקטין (שהיה מקטין חזג) 
את עסקיו פחזני ל' כי (שס) | כך] זכה להעמיר ייג (שלש עשרה () משפחות פךזג | המקטין ע; . שתוא 
מקטין דפוחאנות., שממעט כ. שהוא ממעט י (שם) | עסקיו] והתע/ את - דפאני (שס) | דכוותה] ן, 
דכוותיה 1, דכותיה א', ודכוותה דְא'י (שס), ודכותה ף . ודכותיה כ | 11 *וישת -- הצעיר גכת] ושפ על 
. . הצעיר דְוָא?. וגו ל | הונא] פא חונא [, הוגיא דכת.: חנינא י (שס), נחמיה א' | 


לעזר אמר עד קלרה ועי' במ"י לעיל צד 809 ועייע דיללמאנן צר 194, ובכי"ל וכייפ וכי"ו וכי"ג ובערוך ע' קלדהי 
נשתבש עד לשע עד קלרהי ובכי"א ב' וכית עד קלרה וכן בתר"י אי עד קלדתי (ובהוצ: גינסכורגער קלרתי) 
ובספרי שם עד לשע זו קלדה ובתר"י א' דברים א' ז' עד קלדוהי: 2 מן מה דכת' וכו'. בפנתררין שם תדע וכו' דכתיב 
ויהי נח בן חמש מאות שגה ויולד נח את שם את חם ואת יפת שס גדול מחם שנת וחם גדול מיפת שנה נמצא שם 
גדול מיפת שתי שנים וכתיב וגח בן שש מאות שגה והמבול היח מים על הארץ וכתיב ואלה תולרות שם שם בן מאת 
שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול בן מאה שנה בר מאה ותרתין שנין הוה (ופירש'"י שם הואיל והוא 
גדול מכולן נמצא שנולד בחמש מאות שנה לנח וכשירד המבול היה בן מאה שנה אלא שימ קטן מכולן חות 
ובחמש מאות וב' שגים לאבוה אתילד) אלא דוך חכמתן קא חשיב לתו וכו' אתון מהתכא מתניתו ואנן מהכא 
מתנינן לה ולשם יולד גם הוא וכו' אחי יפת הגדול יפת הגדול שבאחיו הוה וכו', ובבמ"ר שם וכי' שם היה בכור 
והלא יפת היה בכור שג' אחי יפת הגדול וכו' ועי' לעיל צד 245 , ובתר"י א' אחוי דיפת רבה ברחלתא די"י, 
והפסוקים בני שם עילם וכו' ובני ארם עוץ וכוי לא נתפרשו כאן ובתר"י וְעיי בתרג' לדה'א א' ייז: = 5 על ידי שהיו 
מכירים וכו'. ‏ ולא היו צריכים לקרא בניהם עיש אבותם היו מוציאים ר'"ל שמן (ובדפוסי' וכי'א ב' נוסף וילקוט כאן 
שמן ועח'ינ) לשם המאורע אבל אנו שאין וכו', ובילק' דח'י הגי' הראשונים ע'י ש ל א ח יו מכירין וכוי אבל אנו 
ש א ג ו וכו', ויחסיהם וכן בסמוך יחסיו ובסוף הפרשה כגולה ליחסים כל'"מ ספר היחש בנחמיה ז' ה' וע' עמת"ל ע' יחס, 
וקשה שמאמר זה ר' יוסי אומר וכו' סותר למאמר שנסרר בסמוך ר"י בר' חלפתא אומר נביא גדול היה עבר שהוציא 

ם המאורע וכו' ואולי צריך להפך כאן שמות האומרים רשב"ג אומר הראשינים ע'י שהיו מכירים וכו' ר'"י אומר 
הראשונים ע"י שהיו משתמשין וכו' ועי' באגה'"ת חייב צד 178 ובהערות רר"ב ראטנער לס"ע פ"א: 8 נגביא גדול 
וכו'. ‏ מפורש בס"ע שם א"ר יוסי נכיא גדול היה עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקורש שנ' כי בימיו נפלגה 
הארץ וגי' אם בתחילת ימיו והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד י'ג משפחות ונתפלגו ואם באמצע ימיו והלא 
לא בא לסתום אלא לפרש הא אינו אומר כי בימיו נפלגה הארץ אלא בסוף ימיו (וב"ס הוצ' מארכס הג" אם 
תאמר בתחלת ימיו וכו' והוליד משפחות וכו' ואס תאמר באמצע ימיו וכו' חא לא אמר הכתוב כי בימיו וכו') ועיי 
גם ברש"י עה'ית ובמ' הגדול: ‏ 9 ולמה נקרא שמו יקטן. מוסכ על סוף הפסוק ושם אחיו יקטן, ובכי"פ הגי' כן 
ושם אחיו וכו' שהיה מקטין וכו'", וכל המאמר לעיל צד 48 ועיייש, והועתק בערוך ע' יקטן, ו'ג המשפחות 
המנויות בקרא אלמודד וכו' הדורם וכו' עובל וכו' אופיר וכוי לא נתפרשו כאן ודרשו רק השם חצרמות מקוס שהיה 
וכו', ובתר'* א' הדרש אלמודד דמשח ית ארעא באשלון וית שלף דשלף מוי דנהרוותא ועי' בתרג' דה"י לרה'א 


- 


18| נח פרשה לו יד יח--יט 


נפתחים, פתרוסים פרוויטת כסלוחים פקיסם, אמר רי אבא בר כהגא פתרוסים וכסלוחים היו 
מעמירין אוטליסין, היו אילו מננבין נשותיהם שלאילו ואילו מגנבין נשותיהן שלאילו, מה יצא מהם, 
פלשתים וכפתורים, פלשתים ניבורים, כפתורים ננסין : | | 

מו-ית) וכנען ילד את צידון ונוי את החיוי חלרון, את הערק' ארקס דליבנן, את 
הפיני ארתוסייה, את הארודי ארור, את הצמרי חמץ, ולמה קורין אותו צמרי, | שעושין בצמר , 
החמתי פיפניה : 

ימ) ויהי גבול הכנעני וגוי עד לשע עד קלרהי : 

5 יכוט' ענילס פס מ'ס 5': 7 יכוס' ענילס טס, קפלי דככיס פ" ו': 


נפתחים נפתחים ל", אינה אלא בים אמ' ר' יהושע בן קרחא לודים לוריים ענמים ענמיים להבים להביים נפתוחים 
נפתוחיים כ, אינו אלא בים אמר ר' . . קרחה לוד ים ענמ ים להב ים נפתוח ים [, איגה אלא בים (אלא פסולים ך]) 
לודים לודיים (לודי ים א?) ענמיים (ענמים דְ''א?) ענמים כשמן להבים להבים נפתוחים נפתוחים א"ר | 1 ואת 
פתרוסים [א1 (פתרוסים -- פקיסם לי י) | פרוויטת] 1, פרוויטות ְ, פרוויטיות רִי, פרווטוה ך], פריוטות ₪: 
פרויות [, פלוזיטות א'. פשניטה כ | פקוסם דגכת פקוסט פ. פקוסים א'ך?, הפיי א? | *וכסלוחים דפוחעי] 
וכסלח ל | 2 הוטליסין דְחא?ת. דים פג. הוטלוסין : היטליסין ן, אטליסין יי , הטליסים (ן , הטלוסין י (שם), 
פוטלסין ף?, פוסליסין אַ'. פיסלסים ך* | היו] והיו זעי. לי א''כי (שם) | אלו גונבין ע, מגנבין אילו ן | גונבין ע | 


מה יצאו מהם 2, ומה יצאו מהן י, מה יצא משם ע"י (שם), מהם יצאו ם | 8 פלשתים וכפתורים] (3/ פלשתים ואת . 


כפתורים [(, פלשתים כפתורים א', פלשתים י (שם), לי דְפא"י | כפתורים] פתרוסים גנבים .- י | ננסין] פנכי! 
ננסים דְא"ע, עכסים ן] | 4 גו] בכורו ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי [ן | את החי ₪, ואת 
. דוא'גגכת | חלדין א? | את] פוג. ואת דא"כת | **העיקי] העירקי 9 | ארקס] פוא'נ/ ארקס דא"כת | 
ואת 5 | 5 **ארתיסייה דְא?] אותופיה 1 + הייא ךן. ארתיסייה ל, אנתוסייה א', היא 2, אנתונפאי ן-] 
ואת א'כ | הארודי] פוא!גכת. הארודי ךדָא? | ארוד] פא'!, אווד ואנ | ואת כ | קווא כ, הוא 
קורא ךְפא"גת | אוחו] פנכ. אותה ואת | *צמרי דפאיגכת] את הצמרי ן. ל' ל | שהן עושין כ, שהן 
עשוין [, יהודה בר ר' (יחודה בר'1, . . בייר, . . בר אבא א?. ר' יהודא ף) אמר (אומי פרן) שתןעושין הפא"נת | 
6 החמתי] פ, את . . האנ ת. ואת . . וכ | פיפניא נתעל. פיפיניא (ץ, פפוניא כ | 7 וגוי עד לשע] מצידון בואכה 
גררה עד עזה עד לשע ן. עד לשע . מצידון וגו' דא | *קלרחי] קלרה ךְ, קלרהי לפוגע. קלדה א"ר | 


ובנדפס אינן (אינם) נפתחים ומפרש שם נפתחים דליברש בלע'ז אין בהם אחר שלא (מי שלא) תמצא בו מום פרוויטיות 


וכו' וכפתורים וכו" לכך הוא אומר אינם נפתחים אין בהם אחר (אחד בהס) ישר ופתוח. ובילקוט כאן הגי' אינו אלא פסולין " 


ואולי פסולין פי' נפתחים, ובכי"ל וכייג ובפי' ב'יר ובילקוט כאן ובדה"י וכן בכי"פ ליג לודים וכו' ענמים וכו' להבים 
וכו', ועפ"י גי" אחרת הוגה בכי"ל ביני שיטי אינו אלא בים אמ' ר' יהושע בן לוי (וצ'יל בן קרח') . לודים לורים 
עגמים ענטים לחבים להבים וכו' ועי' גי' כי"א א' וכי'ו וכיייכ וכייו, וכגיי זו הועתק ומפרש בפירשיי לדה'א א' ייא 
א"ר אבא בר כהנא כל מוניגנא (וציל מוניטא) של מצרים אינה אלא ביום (וצ'יל בים) א''ר יהושע בן קרחה בר'יה 
לודים לודיים כתיב בשני יודין לומר לֶך לודיים לודי ים ענמים ענמי ים להבים להבי ים נפתוחים נפתוחי ים! 
ובלק"ט הועתק ומפרש אמר ראב"כ כל מוניטא וכו אינו אלא ביויד מ''ס שכל ז' שמות הללו סופם כתוב " מ' 
לודים שכל מה שילדו הוטבע בים וכן כולם, וכדפוסי" וכי"א ב' וכייית נשתבש בגי" זו אמר ר' אבא בר כהנא 
אמר ר' יהושע בן קרחא כל מוניטא וכו' ונוסף ענמים כ ש מ ן, וקשה להעמיר הגי' על מכונה ולפרשה, וכן קשה 
הדרש פתרוסים פרוויטת כסלוחים פקיסם, וגר' שמלות אלו אינן שמות של אימות אלא תוארים לגנאי וכדמפרש 
בפי' ב'יר פרווטיות הם היו יודעים דבר מום בשם זה, ואולי הן לשונות של זמה וכדאמר ראב"כ פתרוסים וכסלוחים 
היו מעמידים אוטליסין היו אילו מגנבין נשותיהן של אילו וכו' ועיי במ"י לעיל צר 264 בדיה נעשת בכרכי הים, 
ודורש מה יצא מהם כלו' בדרך זמה מדכת' ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים וכוי ולא דבר 
הכחוב בתולדותם כמו בשאר תולדות ומצרים ילד וכו וכנען ילד וכו', ופי' אוטליסין ') שווקים חנויות ועיי בערך 
מלין צד 29%, ונר' שררשו כפתורים ננסין?) לשון כפתור קצר ועגול ככפתור ועיי במ*כ, והמאמָר השני של ראב"כ 
הועתק בערוך ע' כפתור, ועל דרך הפשט לא נתפרשו כאן בביר השמות בפ' ומצרים ילר וכו' ובפ' ואת פתרוסים 
וכו" ועיי בתריי א' ותר"י ב' ותיג' דה"י לדה'א א' ייא יייב: | 4 חלדון. וכיה בדפיר ודו ושאר כ?י חוץ מכייא 
ב', ועוד לא נתפרש שם זה, ואת ה ע ר קי ארקס?) דליבנן עיר בצפינית מערבית של הר הלכנון (וגר' שתוא שם 
אחר עס ערקת לבנה בבכורות נ"ז בי), ואת ה ס 'יני ארתוסייה*) עיר על חוף הים בפניקיא בדרומית של אשדת 
גהר אלייתירוס. ואת ה א רודי אווד*) עיר הידועה בפניקיא, ואת ה צ'מרי המץ*) עיר על נהר אורונטיס 
(ולנכון נקור בכייכ?), וכן שם העיר חטץ בלייס), ואת החמתי פיפניה*) ג"כ על נהר אורונטיס והיא חמת שהוסב 
שמה פיפניה ועי' בקדמוניות א' ו' בי ושם מפרש גס ערקי וארודי כמו במאמר שלפנינו (ועייע ערך מלין צר 281 
ועמת"ל וערוך הש' ע' ארקא ב' וע' ארחוסייה וע' ארווד ועי חמץ ודיללמאנן צד 192 וצד 198 ודרויזען היסטא- 
רישער אטלאס הוצ' אנדרע צד 18), ובכי"ל כתוב העירקי ביו"ד (ועי' במ"י לעיל צד 885 בד"ה היתה אומרת) 
ומלת ארקס לא נכתבה בכרור ויש לקרותה גם ארקם כמו שאיתא בדפיר וד"ו ובכי"א ב' וכיייכ וכי*ת, והגהתי 
ארתוסייה ועח"נ, וגי' הערוך פיפיניא פיפניא עי' בע' פפניא, וכירושי מגילה מפרש את הארודי רודוס את הצמרי 
חמץ את החמתי ח מ ת, ובתר"י א' וכן בתרג' דה"י לדה'א א' טיו טייז מהורגם ואת החוי וכו' וית חואי וית 
עירקאי (ערקאי) וית אנטוסאי וית לוטסאי (לוטסאי לטוסאי) וית חומצאי וית אנטכואי (אנטוכאי אנטיוכאי), ובתר'י 
ב' וית טריפולאי. וית ערקאי וית כפרוסאי וית אנטרירנאי וית חומצאי וית אנטוכיא ועי' בט'יח חלק ליט צד 61 
וחלק מ"ג צד 468: 5 עד קלרהי. כן הגחתי קלרהי?) ברייש וכייה בדפ'ר וריו קלרה ובירושלמי שם עד לשע רי 
006 (* .0/6ש00ק00' (3 .ומג1/)0 004688768 ,הְצ40 " ,06א4" (' -6סעעשע (? -סוסטגשדסא (1 
.1400/0006 (* .06ע0ק)ה10' (* .חמֶץ (? .1]61088 (% : 


8% +45 בי ה 
- 8 


, 
7 
- 


4 





-0/ 


-- 


0% 
0 





8 5% / 


4 


נת פרשה - ל ₪₪א₪--יד 227 


יא יב) מן הארץ ההיא יצא אשור מן העיצה ההיא יצא אשור, כיון שראם באים לחלק 
על הקביה פינה מארצו, אמר לו הקביה אתה יצאת לך מארבע חייך שאני נותן לך ארבע ויבן את 
נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח ואת רסן: תלתסר: ולא עשה אלא כיון שבא ונשתתף 
[עמהם] בחרבן ביח המקדש אמר לו הקביה אתמול אפרוח ועכשיו ביצה, אתמול מפריח במצוות 
[|מעשים טובים] עכשיו מכונן כביצה אתמהא, לפיכך היו ורוע לבני לוט פלה (תחליםפג ט) ללוט : 5 
את רפן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה אין אנו יורעין אם רסן עיר הגדולה אם נינוה 
היא הגדולה, מן מה דכתי ונינוה היתה עיר נדולה (יונה ג ה) הוי נינוה היא הגדולה : 
יג יד) ומצרים ילד ונוי אמר רי אכא בר כהנא כל מוניטה שלמצוים אינן נפתחים ה 


1 לקוע טס, *לק' פקליס כ' פסל"3, ילק' נכיכי סקליס פ''ג סי' ז', פסיקפס כבפי פל"נ (קכיו 6'), עדכט ססליס קייס 
סי" "יפ: ‏ 6 לקו כי כ'"נ, ילק' עכילי םיע כ"י, ופס "' 6  :‏ 8 לקוע שס, ילק' דסיי כ' סלף ע''ג: 


1 שראם] א , שראה אותן ךְפונ כת, שראה י | שהן | (שהם ך]) באים וֶ, שהן באין י, שבאו מ | לחלוק | 
2 פינה] -פן( , פנה. דאתי. פונה ש, עמר ופנה מ | ארצו ( | יצאתה ךא | לך ל' כי (תהלים) מ | מדי א1, 
מאוצך ךן | חייך לי מ | אני פכמ | נותן] פוחא'נכךיי (שס) מ. פורעה ת. פורעה לך ונותן דָא?. פורע 
ונותן ך1 | ארבע] פוחנכר'י (שס). ד' דאלימ/ ארבעה א'תך? | 8 **עיר] ל ל | תלתסר] תלתסן א'מז, 
זו תלסר ען, לי וי | ולא עשה] הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לא עשה ן | אלא ל' גכמ | וניון כ | 
4 *עמהם דְא'תימ] עמהן פואלנפ: לי - | בחורבן א21% | בית המקדש] הבית א' | ועכשיו] ונכי (שם) מ/ 
ועכשו פךן, עכשיו דְא"תי | במצות וא'. מצות דפא"גתרים: ל' כך* | 5 *ומעשים טוביס דפוחא?גתרימ] 
ובמעשים מובים א, מעשים . . כך*, לי ל | ועכשיו כמ: ועכשו ךז | אתמהא ל' פוכ | לפיכך היו] וזהו שנאמר גם 
אשור נלוה עמם היו ךז | ללוט] הזנ. ללווט דא?תי: ל' פוא'כי (שפ) מ | 6 וגין-- הגדולה 5כ] בין כלח 
וגו' דָא?, היא העיר הגדולה 1, וגו ל | אוני יודע מ, לא נדע א' | עיר] היא העיר [מ/ היא דפאינתי: 
לי א' | אם] נתימ: ואס דפוא. או א' | 7 היא *הגדולה דְא"ג] היא גדולה ל. העיר הגדולה [, היא 
העיר . . מ]. הגדולה א | וממה דכת' [ / מדכת' ף, כשהוא (אלא כשהוא 2) אומר א1כם. | גדולה] !ו ₪ 
לאלהים פא'נכמ. . . מהלך שלשת (ג' דְא?) ימי דחא"ת | *הוי דפוא'גכתי] הוי אומ' חמ: הרי א*, 
לי ל | היא *הגדולה דָא?] היא הגדלה ל, העיר (עיר ') הגדולה פונכי. היתה (היה ) העיר הגדולה ךזמז, 
הגדולה א | 8 וגו'] את לודים א'1י, - . וגו' פא . . . ואת ענמים כתי (דה"י) , . . . ואת ענמים ואת להבים 
ואת נפתוחים ן | אמר -- כהנא] פו[כי (שם), ₪ אמר ר' יהושע בן (קרחה ךן) קרחא דְא"ת | מוגיטה] 35 / 
-טא דְוְאַכי (שם), דטון * | אינן נפתחים נפתחים] [, אינן (אינם ך') נפתחים ך", אינו אלא פסולין *, אינה אלא 
בים ו (שם), אינן אלא כוס (בים ?) נפתוחים , אינן נפתחין ביום ההוא אריב"ק לודים לודים ענמים ענמיים להבים 
לחביים כפתורים כפתוריים א1, אינו אלא בים אמ' ר' יהושע בן לוי לודים לודים ענמים ענמים להבים לחבים 


נקרא שמה שנער אמר ריש לקיש וכו' (ועיי גם שבת קייג בי וזבחים קייג ב') ושם ובילקוט חמאמר ד'א שנער 
שהעמידה שונא וכו', ובדפ"יר וד"ו וכית נשתבש עוד ר' אמ' (אומי) מן ד'א ועי' במ"י לעיל צר 210 בדייה ד'א 

וכו" וצד 252 בד"ה ר' א', ומלת חשניק נמצאת כבר בספר בן סירא ל"א !יט ועיי בעמת"ל עי שניק ועי 
תשניק: ‏ 1 מן העיצה ההיא. מן העצה שיעצו בארץ ההיא כלו' מעצת דור הפלגה יצא אשור שהוא מכני שם 
כיון שראם שומעין לנמרוד למרוד. על הקב'ה ולבנות המגדל פינה מארצו אמר לו הקב"ה אתה יצאת מארבע מבבל 
וארך ואכד וכלנה חייך אני נותן לך ארבע את נינוה ואת רחובות עיר וכו' ועי' בפירש"י עה'ית ותהלים פ"ג ט' ובמדרש 
אגדה הוצ' רשיב ולעיל צד 246 קופח על ראשו של נמרוד וכו' זה המרידן עלי ולקמן פמ"א (פמיב) נמרד שהמריד 
את העולם ופסחים צ'יד ב' במאמר ריב"ז מה תשובה וכו' בן בנו של נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עלי וכו' ופירש?י 
שם שהמריד השיא עצה לאנשי דור הפלגה לבנות מגדל וכו' וכן מפרש במרר' הגדול עפ"י המאמר שלפנינו מן הארץ 
ההיא יצא אשור עליו אמר דוד גם אשור נלוה עמם גם זה שהיה מסוגל מעשים טובים שפירש מעצת נטרוד שני מן 
הארץ ההיא וכו' אף הוא וכו' וע"ע במ"י לקמן פלייח סי' ח' בד'יה מצרים אמר וכו', וגם בת"א גיי סייא מן עיצה ההיא נפק 
אתוראה כלו' האשורי, וכן בתר"י ב' מן ארעא ההיא נפק אתורייה וכוי, אכן בתר"י א' מתורגם מן ארעא התיא 
נפק נמרוד ומלך באתור דלא בעא למהוי בעיטת דרא דפלוגתא ושבק ארבע קוריין אילין ויהב ליה ה' בגין כן 
אתרא ובנא ארבע קוריין אחרנין וכוי, ובפסי"ר שם איתא הנה אשור ארז בלבנון וכו' ובין עבותים הייתה צמרתו 
וכו' משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת להכעיס להקב'"ה הניח עצתם ויצא לו כמה שכתב מן הארץ ההיא יצא 
אשור וגרה א<מר ר' ש מעון בן לקיש מן העצה ההיא יצא אשור וכו' וע" גם במדרש תהלים שם: 
8 תלתסר. וכיה בדפוסי' וכי'יפ וכייח וכי"א ב' וכי"ג וכי"ת, ועדיפא. הגיי בערוך ע' תלסר ואת רסן זו תל פר וכן 
מתורגם בתר"י א' תלסר ובתר"י ב' תלאסר ונר' שהוא השס תלשר בישעיה ליז ייב ותלאשר במ'"ב יט יייב, 
ורחובות עיר וכלח לא נתפרש כאן ועי' בתרגומים, ובכי'ו ובילקוט בשני המקומות ליתא גם תלתסר שנראה בעין 
הוספה בתוך המאמר כיון שראם וכוי: | ולא עשה. לא עמד בצדקו אלא כיון שבא ונשתתף עמהם בחרבן בית"מ 
כדכתיב בתהלים שם גם אשור נלוה עמם אמר לו הקב"ה אתמול אפרוח ועכשיו ביצה כלו' חזרה לכמות שהיית 
בתחלה אתמול מפריח וכו' עכשיו מכונן מקושר כביצה שהאפרוח מקושר בקליפתה (וכן במכשירין פיד מ"א ובחבל 
שהוא מכונן על צוארה) לפיכך היו זרוע לבני לוט וכו' ללוט ') לקללה: 6 אין אנו וכו'. בלקייט הועתק איני יודע 
אם רסן היא גדולה אם נינוה כשהוא אומר ונינוה היתה עיר גדולה וכו', וביומא שם איני יודע אם נינוה העיר 
הגדולה אם רסן. העיר הגדולה כשהוא אומר ונינוה וכו' עיר גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים הוי אומר נינוה 
היא העור הגדולה ועח"ג: 8 כל מונוטה. כל מטבע כלו' טופס שמות של מצרים, ובילקוט כאן הגי' מוניטון ועיי לעיל 
צד 841: אינן נפתחים נפתחים. כן הגי' העיקרית בגוף הספר בכי"ל וכיה בכי"ג, ‏ וכמָו כן הגיי בפיי ביר כָיי 


ללוש 9 


1206 נח פרשה לו יטי 


המלך (עי' דהיב לב ל), הוא עורא עלה (עורא ז ו). רי ברכיה מש' רכנין דתמן אית להון אף חר 
דהוא טב מכולהון הוא י*י אלהינו (החלים קה ז) שמדת רחמיו לעולם : 


. ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה הדפ ונצינין וקטיספון, בארץ 
שנעו וה בבל, שנעור שמנועות ממצוות לא תוומה ולא מעשרות ולא שביעית, שנער 

; שמתים בתשניק בלא נר ומרחץ, [שנער] ששויה מתים נערים, שנער ששריה מביטים בתורת: 
עד שהם נערים : 


8 ילקו כ' ס"נ, "עס " ס': יכוס' נככום פ"ד ז' צ', סיכס ככסי פסיספ' כ'ד (כ'/ג), עדכט קקלס פ' ושנ סעפל 
(ייצ א) : 


1 המלך ל' פא | עלה (עלה מכבל דְוא'גכתי)] ₪ דוד הוא חקטן ' [ בשם | רבנין דתמן] [3: רבנן 
. . פא', רבנין י (שם), רבנן כ: ר' חנין דאת | אית-- חד] פ. אית להון (לון א') אוף חר א'1. אית לן 
אוף . . ן, אית לך אוף . . י (שס), אף אית לן חד דְאתי, אפ חד חכ | 2 דהוא טב] פוחא'ני. טנא דת. 
הוא טבא א? | מכולהון] פוא'כי, טכלחון י (שם). מן כולהון דחא"ת | 8 *וארך -- וכלנה דחאנתי] וגו ל | 
*הדס (ן] הדם ל. הרם זְִנְכִי, חרס פ, חרם ץ", חרים ן, חרן ךדא. הרן ף | *וקטיספון דְפא'ע] וקטיספין לאל. 
וקטספו [ , וקטוספא (', ואיקיטוספון [: וקטיפון י | 4 ה] פחגכ. זו דואתי | בגל] פוחא!גכי. > למה 
נקרא שמה שנער אמר ריש לקיש ששם ננערו מיתי (מתי א*ך) דור המבול דיא דְא"ת | שמנוערת] (ן, שהיא 
מנוערת דְפוחאגכתי | מן (המצוות ך]) המצות | לא] ע. בלא דפוחאגכתי | ולא מעשרות] , ובלא 
מעשרות דִוא?גן, ובלא מעשר זְזִי, ומעשרות א'כ, ומעשר פ | ולא שביעית] (ל, ובלא . . דוחא:נתיי 
ושביעית פא'כ ‏ | שער] פוחא'נעי: דא ₪ דא"ת | 5 שמתים] ן. שמתין (ץָ, שהן (שהם % 
מתים דְא'י. שהן מתין פחן | בתשנוק וָא'נער? | ובלא (בלא ךן) מרחץ | *שנער פוחא'נכעי] לי ל., 
דיא שנעד דאית ‏ | שטו] פואנכעי, דא = דת. ל ח | 6 עד ה] כשהן ע | (ערם 
(קטנים א')] פוחא'גכע. ₪ ד"א ר' אמר (אומי ך][) שנער שהעמידה שונא וצר להקב"ה ואי זה (ואיזה ךן) 
זה (נבוכד נצר ך]) נבוכדנצר דְן], דיא שנער שתעמידה . . וצר (וער א?) . . ואי זה זה נבוכד נאצר א"י | 


המלך, ובכיי'פ וכייא א' הוא חזקיהו, והפסוק נשתבש בכל הגירסאות ונר' שכוונו לדהיב ליב לי והוא יהוקיתו 
סתם את מוצא מימי גיחון העליון וכוי כמו שמוכח ממדרש תהלים, וגם שם הפסוק נשתבש, ועוד בדה"ב שם :יב 
הלא הוא יחזקיהו הסיר את במותיו וכו' ועי' גם ביפיית: ‏ 1 אית להון. יש לחמשה הוא לטובה עוד אחד שהוא 
טוב מכולם הוא '"י וכו', ובמדרש אסתר הג" ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אית לן חד דטב מכולהון וכו' ועח'ינ : 
8 הדס וכו'. ארך הדס 1) ואכד ונציבין?) וכלנה וקטיספון*) ובכי'יל נשתבש הדם וכו' וקטיספין ובמי הגדול הדם וכו' 
וקטפסין, ובערוך ע' קטפסון לנכון הגי' הדס ונציבין וקטיספון ועוד בע' נציבין אכר נציבין וכן מפירש ארך ואכד וכלנת 
אצל אפרם הסורי והירונימיס ועי" במ'יח חלק מיג צר 468 ודיללמאנן צר 186, ובתר"י א' מתורגם בכל וארך וכו' בכל 
רבתי והדס ונציבין וקטיספון בארעא דפונטום ובתר'י ב' בכל והדס ונציבין וקטיספו ועח'יג ובעמתיר ע' הדס בי וכלנה 
בפ' עברו כלנה (עמוס \' ב') מפורש ג'יכ קטיספון בויייר פיה סיי ג' ובבמייר פ"י סי' ג'; אכן ביומא שם איתא ותהי 
ראשית ממלכתו בבל וכו בבל כמשמעה ארך זה אוריכות ואכד זה בשכר (בד'"ס גס הגי' כשכר) כלנה זה נופר נינפי 
מן הארץ ההיא יצא אשור תני רב יוסף אשור זת סילק ויבן את ננוח וכו' נינוה כמשמעו רחובות עִיר זו פרת דמישן 
כלח זו פרת דבורסיף ואת רסן וכו' רסן זה אקטיספון וכו' ועי במאמר ר'ד פייכטוואנג במ'"יח חלק מיב צר 152 : ? 
4 זה בבל. וכן מתורגם בארץ שנער בת'א ובתר"י ב' בארעא דבכל ולקמן פמ'א (פמ'יב) מלך שנער זו בכל, ובבל שם 1 
העיר ושס הארץ ועו' נייבויער צר 820 וצר 844, וררשו שנער מפעל נער שג ער שמנוערת נתרוקנה ממצות לא תרומה 
ולא מעשרות ולא שביעית שאינן נוהגות אלא בא*י (וכן הדרש בחגיגה "ייד א' ונתתי נערים וכו' אלו בני אדם 
שמנוערין מן המצות ובסוטה מו ב' ונערים קטנים וכו שמנוערים מן המצות), ועוד שנער לשון נער שמתים 
בתשניק בלא נר וכו' וכדמפרש בפי' ב''ר כייי בתשניק חנק כאדם הנחנק מרוב הזוהמה וינער יי (שמות יר כיז) 
תוגומו ושניק בלא נר כהדא דגיסינן במפי שבת מה יעשו אנשי בבל שאין להם שמן לא כך ולא כך (ועי' שבת 
כו א') בלא מרחץ כהדא דתנינן באגדתא גס ברושים שמחו לך אוזי לבנון מאז שככת לא יעלה הכורת עלינו 
(ישעיה ייר ח') מתחלה לא היו ארזים בבבל עד שעמד אותו רשע ועקרן מארץ ישראל ושתלן בבבל וכו' (ועיי 
איכייר א' ד') וכיון בפירושו שמחוסר עצים לא היה להם מרחץ בבבל ועי"ע שבת כיה ב' נשיתי טובה וכו' זו בית 
המרחץ, ודרשו עוד ש נ ע ר נוטריקון שר נער ששריה מתים נערים ששריה מביטים בתורת עד שהם נערים ושרית 
מפרש בפי' ב''ר תלמידי חכמים שבה כי הא דגרסינן (ברכות ח' א') אמרו ליה לר' יוחנן איכא סני בככל תמת 34 
ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכס על האדמה כתיב, והדרשות שונות נסדרו לפנינו בלי מלת החבור ד"א וכ''ה 9 
בערוך ע' שנער ובשאר כלי שציינתי ועיי גם במררש חגדול עמוי 188, ולעיל צר 217 ובירוש' ברכות שס הג" . 

כתיב וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מיתי דור חמבול 6 
דיא שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר בלא מרחץ ד"א שנער שהן מנוערין מן המצות בלא תרומה ולא מעשר : 
דיא שנער ששריה מתים נערים ד"א שנער שהעמידה שונא וער להבייה ואי זה זה נבוכדנ' הרשע, וכיה באיכיר 
בסוף הפתיחה וזכור את בוראיך וכו' והגיי שם אמר ריש לקיש כתיב וימצאו וכו' למה נקראת שמהבשנער וכו' ריא 
שנער שהן מנוערין מכל המצות מצות תרומות ומעשרות ד"א שנער שהן מתין בתשנק וכו' דיא שנער שהן מתין 
נערים ד'א שנער עיר ששריה נערים מ ב ע ט ים בתורה דיא שנער שהעמידה שונא וער וכוי, ובמדרש קהלת שם 
הגי' אמר ריש לקיש כתיב וכו' ד"א שנער שמתו בתשניק וכו' דיא שנער שהן מנוערי' מן"המצות בלא תרומת 
ולא מעשרות שנער ששריה מתים נערים שנער שהעמידו שונא וצר ואי זה זה נכוכד נצר (ובמררש קהלת ייב 
א'--ז' נסדרה הפתיחה וזכור .את בוראיך וכו' שבאיכ'יר שם, ולפניה נסדרה כלםהפתיחה;וזכורשוכו'=שנמצאת בויייר 
פי"ח לפ' דבר וכו' איש כי יהיה זב וכוי ומסיימת גם במי קהלת לפיכך משה מזהיר לישראל איש כי יהיה זב 
מבשרו), ועפ'י הנוסחא שבירושלמי ואיכייר ומי קהלת ניתוסף בדפוסי' וכי'א ב' וכייית המאוחרים המאמר למה 


ששקומֶז8 (" .008ן18 (? .000888 (1 











נח פרשת לו יח ט 115 


ח ט) וכוש ילד את נמרד ההיד. שיגיון לדוד אשר שר לי*י על דבוי כוש בן 
ימיני (תהלים ז א) ‏ ר' יהושע ברי נחמיה בשם רי חננא בר יצחק כנגד בימה שלרשע אמרו, וכי 
כושי היה עשו אלא שעשה כמעשה נמרוד היה על כן יאמר כנמרד נבור ציד לפני י*י [נמרוד 
אין כתי כאן] אלא כנמרוד מה זה צד את הכיריות בפיהם אף זה צר את הביריות בפיהם לא גנכת 
מן ננב עמך לא קטלת מן קטל עמך: 

הוא היה גבור וגוי חמשה הוא לרעה וחמשה הוא לטובה, [חמשה הוא לרעה] הוא ג 
היה ניבור ציד, הוא עשו אבי אדום (בראשית לו מג), הוא דתן ואבירם (במדבר כו ט). הוא 
המלך אחז (דהיב כח כב), הוא אחשורוש (אסתר א א), וחמשה הוא לטונה אבום הוא 
אנברהם (דה'א א כז), הוא משה ואהרן (שמות ו כז), הוא אהרן ומשה (שם שם כו), הוא חוקיהו 


1 ימק' עכיכי ססליס ז' ‏ כ" 3': 8 ילקו כי ס"ס : 4 לקען פס"נ, דנכיס כנס סדכ דנכיס (פ'יס סי" ייז), עדכט כום פפיסס6 
סי" ג': 6 ילקוט כי פיב , ינק' סספכ כ' סתכנייס, עדכם סקפל פ"ל, טדכט ססליס פ"ב ק'"ס סי" 3', ופי נגינס יס סי : 


1 שגיון | 5 בר'] פכ,: בר דא'נתמ | חננא] וח. היננא כ, חנינה ךְ'פן. חניגא א"תמ | גר] פנכתם.: 
בר ן, בן דא" | בימה של לי מ | אותו רשע 1, עשו הרשע ןמ | אמר] אמרו דוד 1,: ל כם | 
8 היה פוחא'גכמ: הוה דְא?ת | עשו הרשע מ | כנמוד] ן. כנמרוד פחנ, נמרוד דְא?תי | לפני יי 
לי ד | *נמרוד -- כאן ₪] נמרד גיבור ציר אין כתב כן ן, אין כת' (כתוב ךָ, כתי' א:י) כאן דְאלתי/ 
לי ל | 4 כנמרוד] פִי, כנמרוד (כנמרר [1) גבור (גיבור [) ציר דְוָאנ, כנמרוד . . ציד לפני יי כת: ל ח | 
חבריות | בפיו א'י, בפיהו א? | הבריות | בפיו פא', בפיהו א? | *גנבת פותי] גנבית לחאנ + גניבת דְכ. | 
5 מאן חאכתי | קטלית אנ. קטליית ן | מאן חא'כתי | 6 לרעה] פא'נ. הם לרעה ן, יש לרעה הז 
לטובה ְאלכי (אסתר) | וחמשה הוא לטובה] ךז , וחמשה . . הם לטובה ן, וחמשה הוא לרעה דְא"כתי (שם), 
לי פא' | *חמשה הוא לרעה 1] יש חמשה . . לרעה דֶן, לי לדפאכתי (שס) | 8 וחמשה הוא] הְזְגת. חמשה 
הוא א', וחמשה (וה' א%) הם דָא?. וחמשה ף. ל' כי (שם) | אבום הוא אברהם] פונאכתי: הוא אברהם 
הוא אברם ךָ | 9 משה ואהרן] אהרן ומשה כ | הוא אהרן ומשה] הוא משה ואהרן 2, לי י | חזקיהו] פוא'ני, 
חזקיה דְא"כתי (שס) | | 


ובני כוש וכו' ומצרים ילד וכוי וכנען ילד וכו' והיינו סבורים שנתבלעה משפחתו בתוך שאך בני חם. ובביר כאן ובירושי 
מגילה לא נתפרשו השמות בפסוק זה ובני חם וכוי ובפי שלאחריו ובני כוש וכו' ועי' בתר"י א' ובתרג' דה*י ועי'יע קרויס 
שם צד 95 ובסאמר ר*א עפשטיין במייע הצרפתי חלק כייד צד 88  :‏ 2 בימה שלרשע. כסא של משפט1) של עשו הרשע 
כלוי של מלכות אדום, וכן לקמן ריש פס'ה כך מלכות הרשעה הזו גוזלת וחומסת נראת כאילו מצעת בימה וכו', 
ומזמור זה דוד כנגד עשו הרשע אמרו וקראו כוש שעשה כמעשה נמרוד ונמרוד גם כוש שמו ועיי לקמן פמיא (פמ*ב) 
שמות נקראו לו כוש וכו': 8 נמרוד אין כת' כאן. כן השלמתי ועח'"נ, ודורש על כן יאמר כנמרוד ‏ וכו' 
שאומרים על אדם אחר שהוא כנמרוד גבור ציד והוא עשו שכת' בו איש יודע ציד, וכן מפרש בלק"ט על כן יאמר 
כנמרוד גבור ציד זה עשו שהיו אומרים עליו כנמרוד גבור ציד דכתיב ביה איש 'ודע ציד: ‏ 4 מה זה. מה נמרור 
צד את הבריות בפיהם שנתפסו בדבריהם שאמר. למי שנידון לפניו אמת לא גנבת אבל הגד נא מי היה עמך 
שהוא הגנב לא הרגת מי הרג עמך ומתוך כך היה מודה ונתפס בדבריו, וכן לקמן פס'ג ויהי עשו איש יודע ציד 
וגו' צד את הביריות בפיהם לא גנבת מן גגב עמך לא קטלת מן קטל וכו', ובדייר שם באיש עושה מזימות זה עשו 
שדן את בני אדם בערמה כיצד הדיין הזה של לי דן את הרוצח והוא אומר למה הרגת והוא אומר לא הרגתיו והוא 
שואל אותו ואומר ובמה הרגת בסייף או ברומח או בסכין, ובמדרש רות שם הפכפך דרך איש וזר זה עשו הרשע 
שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזירות גנבתון לא גנבנון קטלתון לא קטלנון לא גגבת מן גנב עמך לא קטלת מאן 
עמך וכוי איש זה עשו הרשע שנ' ויהי עשו איש יודע ציד וכו': 9 הוא אהרן ומשה. בכיייל הושלמו מלות אלו 

ביני שיטי בדיו דיהה כנר' בכתב הספר וכן הגי' גם בדפוסי' ושאר כ'י, והקדימו הפסוק המאוחר הוא משה וכו' לפי 
הוא אהרן וכוי משום שמשה עיקר, וכגיי כי*כ הגי' גם בתרגום שני על מגלת אסתר א' א', אכן בילקוט כאן ובילק' אסתר 
לייג הוא אהרן ומשה, ובשני המקומות נוסף עוד דוד הוא הקטן (שיא י*ז ייד) אחר הוא עזרא עלה מבבל, וגם בלק"ט 
הוא אברהם היא משה ואהרן דוד הוא הקטן הוא חזקיהו המלך הוא עזרא וכו', ובמדרש אסתר נסדרו ג' הפסוקים 

ביחד והגי' שם הוא החמשה לרעה וחמשה לטובה המשה לרעה הוא היה גבור וכו' חמשה לטובה אברם הוא 
אנוהם הוא משה ואהרן הוא א הרן ומ שה ודוד הוא ה קטן (ובילק' מכירי חהלים ק"ה סי' ה' לא 
הועתק ממדרש אסתר ודוד הוא וכו) הוא יחזקיהו הוא עזרא עלה וכו' וכן הגיה כאן ביפי"ת וכתב ותרתי הוא 
דגבי משה ואהרן כחד חשיבי ולא בא הכפל אלא לומר ששניהם שקולים זה. בזה וכו', ובמדרש תהלים מייב שם הגיי 
הוא ה' אלהינו הוא פעמים למובה ופעמים לרעה שני הוא היה גבור וכו' הוא עשו וכו' הוא דתן וכוי הוא המלך אחז 
הוא אהשורוש הרי אלו לרעה ומניין הוא לטובה הוא אברהם הוא משה ואהרן הוא עזרא וכו' והוא יחזקיהו סתם מי 
גיחון א"ר ברכיה בשם רבנן הקב"ה נמנה עם הצדיקים שני הוא ה' וכוי, ובמדרש תהלים שנדפס מכבר איתא 
את מוצא חמשה הוא לרעה וחמשה הוא לטובה הוא היה גבור וכו' והוא לטובה הוא אברהם הוא משה ואהרן 
הוא עזרא וכו' הוא חזקיה סתם מי וכו" דוד ה וא ה ק טן א"ר ברכיה וכו' הקב'יה נמנה וכו' (וממדרש תהלים 
הועתק בילק' תהלים ר' תתסייג ומסורס שם חמשה הוא לטובה אברהם הוא וכוי וחמשה הוא לרְעה הוא היה גבור 
כמו שמסורס בילקוט ר' סייב המאמר שהועחק מב"ר כאן, ובטעות נסמן בר בילק' תהלים שם בגליון), ולשון המאמר 
במגילה שס הוא אהשורוש הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו הוא עשו הוא ברשעו וכו' הָוא דחן ואבירם הן ברשען 
וכו' הוא המלך אחז הוא ברשעו וכו' אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו וער סופו הוא אהרן ומשה הן 
בצדקן וכו' ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו ועד סופו וכו' (ומשם נוסף בילק' אסתר שם הוא אחשורוש 
הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו) ועיי בדיס ועייע בספרי דאגדתא על מגלת אסתר שה"ל רשיב צד 85: הוא 
חזקיהו המלך. וכ"ה בכי"ו וכי'יג וילקוט כאן ובלק"ט. ובדפוסי' וכי"א ב' וכִייֶָ. וכית וילקי אסתר הוא חזקיה 


ג (' 


144 נח | פרשת לו י גדו 


ג) ובני גמר אשכנז וריפת ותוגרמה אפיא וחדיב וגרמניא, רי ברכיה אמר גרמונקיא : 


ד) ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אלס וטוסוס איטליא ורדניא : כתוב אחר 
אי דודנים וכתוב אחר א' ורודנים (דהיא א 6 ר' סימון אי דודנים שהן בני דודיהן שלישראל. 


רודנים שבאין ורודין אותם, אמר ר' חנן בשעה שישואל נתונים בעלייה אינון אט' להון בני 


דודכון ובשעה שהן בירירה באים ורודין אותם : 
ו ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אמר ריש לקיש היינו סכורים שנתבלעה משפחתו 
שלפוט, בא יחוקאל ופירש כוש ופוט ולוד וכל הערב ונו' (יחזקאל ל ת): 


1 ינקוע טס, יכוט' ענילס טס : 5 ילקוע עס, *כוט' ענילס טס : לקוע טס, ילקוע דס"י כי סלף ע'יג, ועיי יכוט' סעכיוס 


פ'יד כ"ע 3', סיכס ככמי פ"ב פ' בלע (כ' ב'), סנסומס יסכו ק" כ': | 6 ילקוע טס, *לק' דסיי עס : 


1 *אשכנז וריפת ותוגרמה |וזכתי] |.. . ותוגרט' ך!, . . ותוגרמא דְאַ?, וגו ל | אסיא] פונכ, 
אסייא א"ת ץ, עסיא י | וחדייב ען, והדייף דְזא?, וחריוף ך, והרייף פ, וחדיין י, וחדא ן, והדיא [, ותריית ן | 
וגרמניא] [א"גע. וגרמניה ן, דייא ₪: וגמנייא דְתי, וגומניא כ | גרמניקיא פ, דייא י, גירמניקייא דאית, 
גרמנקיא כ דייא ן, -יה ךן | 2 *ותרשיש כתים ודודנים דְז, ותרשיש דְוָא?נכי,/ וגוי ל | *אלס וטרסוס [] אלם 
וטרסוס ל, אליס וטרסוס /ן. אלין וטרסוס , אלם ותרסם. א?, אלסוטרוס ד רְזי, וטרסוס . | איטליא] כ ע. דייא תי, 
דיוה דְא?, דיאח (, אטליא ן, איטלניא פחזן | ודרגיא] , ורדגיא ל", ודרניא פ. ודררניא ונכע: 
ודרדנייא דְָא"תי | כתוב אחד אומר דפוחנכתעי. כת' א' | 8 דודניס] א', דדנים (: ודודגיס דפוא?נכתי | 
וכתוב אחד אומר דְפוחנכתעי: כתיב א' | ודנים א'ע. | רוי פמון] איע, רי סימון ורי חנין 
₪ דאיגכתי | אומר נעי. אמר דאכת | **דודנים] דרנים ל | 4 שבאין] (, שבאים א1. שתן באין פכ/ 
- . באים דְוְנַתי, שהם באים י (דהיי) | *ורודין דךפאנכעי] ורודים וי (שס), ורואין ל | חנ] חי (שש), 
חנין דונכ תעי. חניגא א' (ור' חנין א' פ) | בשעה] בזמן ן | שישראל] שהן ען | אינון] הינון א'. ל כ | 
לון ן | 5 בני דודיכון א%ע. בני דדכון פ. בני דודכון (דודיכון זי) אנן דחא?כתי (ששס) | 5 ובשעה] בזמן ן | 
שהן] (ן, שתם א', שהן (שהם ך) נתונין דְ'ןכי, שהם נתונים זי (שם) | באין א'נכע. הם (הן ן) באים דְוִי (שם), 
הן באין פיי | ורודין אותן פגכע | 6 *ופוט וכנען דְואלגכתי] גר ל | 6 וגא (כי (שש) | וגו] וכוג 
(וכוש דְך]) ובני ארץ הברית אתם בחרב (יפולו דְף) יפלו דפאית | 


(ועי' בד'יס ובע'י) וחד אמר זו פרס הני רב יוסף תירפס זו פרס, וכשטת רבנין ותירס ותרקי ') מתורגם גם בתריי א' ובי 
(ועי בערוך ע' תרק'"י), וכתרג' דה'י ותרקיא (ותרקי), וכן מפורש כבר ביוסיפון לרומיים בקדמוניות א' ו' א' ועי' דיללמאנן 
מהדורא 1' צד 175, וכוונו לתרקי באסיא הקטנה ועי' קרויס שם צד  :11‏ 1 אסיא וכו'. אולי גם פירושים אלו ושאר 
פירושי השמות הסתמיים שבפרשה זו נאמרו מר"ש בר אמי ועי' אגהיא חיג צד 746, ומפרש אשכנז אסיא, וכן 
בירושלמי שם בני גומר אשכנז וכו' אסייא, ובתר"י ב' ובנוי וכוי ושום אפרכיותחון אסייא וכו' ובתרג' דה'א א' ו' 
ושום וכו' אסיא וכו', וכוונו לאסיא?) הכוללת לידיא ופריגיא הפרטית ועוד איזה ארצות באסיא הקטנה והיא קטנה 
ומצומצמת נגד פריגיא הקדמונית. שחלקו לגומר אבי אשכגז ועיי בערך מלין צד 154 וקרויס שס צר 80, וריפת 
מפורש כאן חדיב?) כמו שהגי" לפנינו וכן בערוך ע' חדייב וריפת וכו' וחדייב וכו (וכתיבת המלה בחיית כמו 
בלייס ועי' בעמת"ל חייב צד 16 ובערוך הש' ע' הדייב ועייע במ"י לעיל צד 109 וצר 278), ובירושלמי נשתבש 
והדיית, ובתר"י ב' מתורגם במלה זרה ופרכון ובתרג' דה"י ופרכווי, ותימה שמפרש לפי הגי' שלפנינו גם ותוגרמה 
וגרמניא כמו שמפורש ככר וטגוג ובירושלמי ליתא פירוש זה, ור' ברכיה אמר גרמונקיא') ונר' שכוון לגרמניקיא בקומגיני 
ועי' נייבויער געאגראפיא צד 428 ודרויזען היסטארישער אטלאס הוצ' אנדרע צר 18, ובירושלמי גריס סתמא ותוגרמ' וכו' 
וגרמניקיה, וכפירוש תוגרמא גרמניא מתורגם בתר"י ב' וברבריאה ובתרג' דת"י וברבריא, וכן הוזכרו לקמן פעיה ביחר 
בני ברברייה ובני גרמנייה (גרממיה) שאדומי' מתיראין מהן ועי' גס בתרג' יחזקאל כיז ייר וליח ו': 2 אלס וכו. 
בכיייל נשתחבש אלם והגהתי אלס*) ועח'ינ, וגי' עדיפא ומכוונת יותר לפירוש אלישה הגי' אליס בערוך ע' אלים, 
וכוונו לאליס באסיא הקטנה, ופי' ותרשיש וטרסוס") וכן מפורש כבר אלישה ותרשיש ביוסיפון לרומיים שם, 
ומתורגם לנכון בתריי א' אלס וטרסס ובתרג' דהא א' ז' אלס וטרסוס, ובתר"י ב' נשתבש אלסטרסוס במלה אחת, 
ובירושלמי אלסטרסס ‏ ובדפוסיי וילקוט וכייית אלסוטרוס, ופירוש כתים איטליא') . וכן לפי גיי הערוך בע' איטלקי 
תרג' ירוש' כאן איטליא ותרג' יחזקאל כ"ז ו' מאי כתיים ממדיגת איטליא ותרג' ירוש' במדבר כיד כיד וצים מיד 
כתים איטליא דהיא רומי ועי' גס בערוך ע' אליס, ובתרג' דה"י איתא אטליון (איטליון). ובתר'י א' אכזיא ובתרג' 
דה"י ס"א אכזווייה, ובירושלמי אביה ועי' ערך מלין צר 8 וגרעץ שם, ולפירוש ודדנים בבראשית מכוונת יותר תגי' 
ודרניא (כן גר' עיקר כתיבת התיבה בכי"ל ודליית הראשון נראה גרוד ועשוי כריייש) וכן ורדגיא בכייח ואולי כן 
גם גי' כי"פ, ובתר"י ב' ובתרג' דה"י בג"א ודודניא וצ"ע ועי' גם דיללמאן צד 177, וברוב הספרים הגי' ודרדניא 
ודרדנייא ועי' גם בערוך שם, ויש בה משמעות דודנים ורודנים לפי חילופי הכתיבה כאן ובדה"י. וכן בירושלמי 
ודרדנייה ובתר"י א' ובתרג' דה"י ודרדניא, וגר' שכוונו לדרדניא*) בארץ מיסיא ועיי בעמת"ל ח'א צר 428: 
4 וכתוב אחר. כ"ה בכי"ל ועיי גם לעיל צר 888, ונשתבש בכי"ל שבאין ורואין וכו' והגחתי ורודין וכ"ה בערוך 
עי דרנים, ובמד' הגדול הועתק כת' הכא כתים ודדנים וכת' במקום אחר כתים ורודנים ר' סימן אוט' דודנים וכו' רודנים 
שבאין ורודין אותן אמ' רב חנן בשעה שתן נתונין וכו' אנון אמרין להון בני דודיכון ובשעה שהן בירידה וכו', ובלק'"ט 
קיטע רי סימון אומר בני דודנים של ישראל היו ובאו ורודים בהס, וגר' שדרשו דודנים ורודנים על אומות העולם 
בכלל, ובירוש' תעניות נדרש הפ' משא בערב וכו' אורחות דרנים (ישעיה כ"א י'ג) על הישמעאלים הה"ד משא 
בערב וכו' אלא אורחנת דדנים כן אורחהון דבני דודייא עכדין ישמעאל שצמא לא לקראת צמא התיו מים וכו' ועייייש/ 
ובאיכייר מ'יב שס באותו המאמר כן אורחתהון דרדונים למעבד כן לבגי דודיהון וכו' ובתגחומא שם כזה אורחות 
דרנים דרכו של אחין לקכל בני דודיהם וכו': 6 משפחתו של פוט. שלא הוזכרו בפרשה בנים לפוט כמו שכת' 
6 (' -101מ00078 (' .6מ61306 (* .8וחה[פם060זק ג281 ,40/0 (? .626 (' 
 *'( 0006.‏ (0ז1' (' .160006 ( 


0000006 ב 4 





: 
. 
ב 





0 ו 








ב וי 0 ).הפמו .הו כ 


נח פרשה לו לו 4 38 


דקיסרי אמ' מיכן למסורות, ‏ רי זירא ור' חננאל בשם רב אפילו אדם רניל בתורה כעורא לא יקרא 
מפיו וכוחב, ‏ והתני מעשה שהיה רי מאיר באסיא ולא היה שם מגילת אפתר וקרא לה מפיו וכתבה, 
חמן אמ' שתי מנילות כתב, ננז הראשונה וקיים השנייה : 


פרשה לוז 


י ב בני יפת גמר ומגונ ונוי אמר רי שמואל בר אמי אפריקי וגרמנייא (מדי ומקדוניא א 


איסיניא, ותירס רי סימון אמר פרס, רבנין אמי ותרקי : 


1 יכוע' פנילס פ'"ד עס : | 2 סוקפסס מנילס פ"ב, ענילס "יס 3': || 4 ילקוט כ' ס"ס, יכוטי עגילס פ"ס פס בי, 
טפס 9 0י: 


1 דקיסרין דג . דקסרי פא". -יונדא"כת | למסורות] וחגכ. למסורת דפאי | עירא דפואגתי | ור] רי 1. 
בשם ר' פַכ | **חננאל] חננא ל | בשם רב] [א'נכ. - . ר ד'א'ת. - . רגי די, לי פ | כערא] ₪ הסופר ךז | 
יהא קורא דפאת . יהיה קווא זכ | 2 והתני] פַּוְכּ. והא חני דָא'י, והתניא א'ך. והא תניא ךן | שהיה ר' 
מאיר דְוחאנכתי] שהיה רי ל. בר' מאיר [שהיה] פ | באפיא] חא"נת. דיה [כ. דייא דְפי | מגילת אסתר] 
מגלה א | וקרא לה] 51. וקורא לה פא. וקראה וך. וקרא לו דא"תי | 3 הראשונה] אכ, את .- דפוחגתי | 
השנייה] א: את - דפחנכתי || 4ביר פ | אפיקי] פוחאנכע. ז אפריקי דָ'י, . . אפריקא דת | 
וגרמניא דְ'פוחנ כע"י. וגירמניא דְךן. וגרממיא (ן, וגירממי (ז, וגרניא א' | מדי א | ומקידונייא פ, ומוקדוניא דֶץ, 
מקדוניא א | מוקדוניא ת | 5 איסוניא] איסוניא איסונה ל%, . . איסונא [, . . ואיטוביה א1, . . ואיטוביא א?, 
ואיסוניא דְץ, איסניא ותוניח ך, . . ותוניא ', . . והוניא רְן. איסתיא 21ָ: לי פ | תירס דְוְחאתי, ומשך ותירס כ | 
פרס] פוזא'נב. זו ₪ דא"ת: זה ₪ י | *ותרקי דְפחנכ] ותוקו ל' תרקי [(ץ, ותורקי י, תורקי א*. זו תרקי ת | 


ופי' הכרעות הכרע המקראות לרעת היכן התיבות נוטות ועי' לקמן פ'"פ המאמר חמשה מקראות בתורה שאין להם 
הכרע וכו' ועייע במ"ח חלק ליט צר 488, ולגיי כייו הכרעות והאתנחתא ע"י גם במפי סופרים ריש פי'ג ובהערות 
ריי מיללער צד  :179‏ 1 ור' חננאל. כן הגהתי עפ"י שאר הספרים, ובירושלמי שם ר' זעורה בשם רב חננאל 
אפילו רגיל תורה כעזרא לא יהא הוגה מפיו וקורא כמות שנאָמר בברוך מפיו. יקרא אלי כל הדברים האלה ואני כותב 
עַל הספר בדיו והא תגי מעשה בר' מאיר שהיה באפייא ולא ה" שם מגילה כ תובה עברית וכתבה מפו 
וקרייה אין למידין משעת הדחק ויש א ומ רים שתים כתב כתב את הראשונה מתוך פיו וכתב את השנייה מתוך 
הראשונה וגנז את הראשונה וקרא בשנייה, ובתוספתא שם ומעשה בר' מאיר שהלך לאסיא ל ע ב ר ש נה ולא מצא 
שם מגילה כתובה עברית כתבה מפין וקראה מתוכת וכו', ובמגילה ייח בי אמר רשביא מעשה בר' מאיר שהלך 
לעבר שנה בעסיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה, והוראת אסיא עי' לקמן צד 844 : 


פרשה ל1. בכי'א אי פל"ד ובכי"א ב' וכיייו פלייו, ובמקרא פרשה פתוחה לפ' ואלה תולדת בני נח וכו : 

4 אפריקי וגרטנייא. וכן בתר"י אי וב' בנוי דיפת וכוי ושום אפרכיותהון אפריקי וגרמניא (אכן בערוך ע' אפריקי 
איתא בני יפת וכו' תר"י ושום וכו' אפריקי וגירממי וכו' וכן בב'יר, ובעי גרממיא תר' ירו' בני יפת וכו' ושום וכו' 
אפריקי וגרממיא וכן בב"ר וכו' ס"א גרמניא) וכן בתרגוס דה"י (וע"י הוצאת לאגארדע והוצ' ראהמער) דה'א אי הי 
ושום וכו אפריקי וגרמניא, ובלק"ט הועתק וכני יפת וכו' א'יר שמואל ביר אמי זו אפרוקייא (אפריקייה) וגרמנייא, 
לפרש אפריקי כאן שכוונו לאפריקא בכלל או לאפריקא הצפונית ולשער שחז'יל חלקו אפריקא אדמת בני חם 
לגומר בן יפת, וע"כ נראה עיקר שפי' אפריקי') כאן פריגיא הקדמונית באסיא הקטנה והקדמונים חשבו יושבי 
פריגיא לאומה הקדומה מכל האומות ועי' ערך מלין צר 154 וצד 187 ובמאמר רייצ גרעץ במ''ח חלק ב' צר 198 
ובעמתיל ח"א צד 150 ובערוך השי ע' אפריקי מאסטראוו צד 108, ומגוג מפורש כאן ובתרגומים גרמניא?), 


ובירושלמי המאמר סתמי ושם הג'י' בני יפת גומר וכו גומר גרממייה מגוג גותייא. ובבלי יומא שם גומר זה 


גרממיא 3% זו קנדיא (ועי' בדייס ובערוך ע' גרממיא) ובתרג' דה"י נוסחת ס"א גרמנייא גיתייא (ועי' במייע של 
גיוגער חלק חי צד 270), וכן כתב הירונימוס בפי' לבראשית שגוג ומגוג הם חגותיים, ולדעת גרעץ שם נשמט 
אפריקי בירושלמי ובבבלי וגרממייה וגותייא פירושים נרדפים להשם מגוג ועייע במאמר הח' קרויס במייח חלק לייט 


צר 7: ומדי ומקדוניא. כלו' ומדי כמשמעו ויון ומקדוניא*) וכן מתורגם בתר"י ב' והועתק בלקייט ומדי ומקדוניא, 


ובערוך ע' מקדון יון מקדוניא, ובתר"י א' מתורגם ומדי ויון והמדיי ומקדוניא, ובתרג' דה"י וחמראי (והמדאי) 
ומוקדוניא, ובירושלמי שם מדי כשמיעה 'וון אווסוס, וביומא שם מדי זו מקדוניא יון כמשמעו (ולנכון הגי' בעיי ומדי 


כמשמעו'ון זו מקדוניא) ובתרג' דה ס"א והמדן ואוביסוס ועי' גרעץ שם צד 199 וקרוים שם צד 9: 5 איסוניא. כייה 


בכי"ל, והיו"ד בסוף התיבה תלויה וכתובה בכתב הספר, וביני שיטי נוסף איסונה בדיו דיהה והוא כגיי כיש 
איסוניא איסונא, ובכי"א א' וב' איתא איסוניא ואיטוביה (ואיטוביא), ובכולם איסוניא בלי ויו החבור, ובכי''ח איתא 
ואיפוניא, ובלק'"ט הועתק ואושינייא ואנטוכיא, ובדפוסי' וילקוט חגיי איסניא ותוניה (ותוניא), ובירושלמי הגיי תובל 
וותנייה*) משך מוסייא*), וביומא שם תובל זה בית אונייקי משך זו מוסיא. ובתר"י א' איתא ויתיניא ואוסיא 
(ובהוצ' גינסבורגער ומופיא). ובתר"י ב ויתניא ואנסייא, ובתרג' דה'י ויתניא ואוסיא (ומוסייא), וכאשר ציינתי איתא 
מלת ותוניה (ותוניא) רק בדפוסיי וילקוט ונשתבש בכייית וליתא בכי"ל ושאר כ"י ונר' שהוסיפו מלת ותוני' בגוי 
הדפוסי' וילקוט עפ"י הירושלמי והתרגומים וניתוספה שלא במקומה, וקשה לחגיה מוסיא במקום איסוניא או איסניא, 

גרעץ שם איפניא בדפוסי' הוא פירוש אחר לפי' ויון ומקדוניא, ופי' סוף הפסוק חסר כאן כמו שנעדרו 
במדרש הפירושים לכמה שמות ופסוקים שלמים שתירגמו בתרגומים : ותירס. בירושלמי שם תירס ר' סימון אמר פרס 
ורבנן אמרי ותרקא, וביומא שם תירס פליגי בה ר' סימאי ורבנן ואמרי לה ר' סימון ורבנן חד אמר זו בית תרייקי 


.066ט"1 (* .6)/ש2000 (* .08ע600א1]0 |" .15000906 (3 -6)קטק) | 


5 


15212 נח פרשה לו מ כה--נו 


אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו, כך חם וכלכ שמשו בתבה ונלקו: 26 
ח | כו כז ויאמר ברוך יי אלהי שם וגו" יפת אלהים ליפת זה כורש שנזר שיבנה בית 
המקרש אפעלפיכן וישכן באהלי שם אין שכינה שורה אלא באחלי שם, בר קפרא א' יהיו 
דברי תורה נאמרים בלשונו שליפת בתוך אחלי שם, רי יורן אמר מיכן לתרגום היה ויקראו בספר 
5 תורת האלהים (נהמיה ח ה) [וה מקרא] מפורש (שפשס) זה תרנום [ושום שכל (שם שס) אילו 
הטעמים ויבינו במקרא (ש שס) אילו ראשי פסוקים], ‏ ר' חייא בר לוליני אי אילו תנאות, | רבנין 


ו ו בגר בש 1200 


ו 


1 ינקוע טס, יפס ע' כ', פקיקפס ככפי פמייס (ק"ס 6') := 5 יכוט' ענילס פיי מ"ס 3', מגילס ט' ב', דבכיס כב כיט 
כדל דנלוס  :‏ 8 יכוטלעי טס  :‏ יכוט' עגילס פד פיד ד', פנילס גי פ', כדכיס. פ"ז 3' ; 


4-ל 


1 גוזרני י, גוזר אני עליו אנכ | שיפחמו ן | וגלקו] לפיכך (לכך א') יצא חם מפוחם וכלב מפורסט 
בתשמישו דְוְהָאנתת. יצא (לפיכך יצא כ) . . מפורסם 28 | 2 ויאמר -- וגו] ויאמר . . שם פ, ויאמר . . שם ויהי 
כנען א?, ויאמר. . כנען . . עבד למו [ , אמר ריש לקיש אף משם ויפת עמדו עבדים 2, ויאמר . . עבד למו אמר ריש 
. . עבדים ן, ויאמר ברוך . . אר'יל אף שת (וצ'יל שם) ויפת היו עבדים א!, ויאמר . . שם אמר . . אף מיפת (משם 
ויפת ך) עמדו באהלי (באחלו של ךן) שם דְ, לי י | *יפת -- ליפת ם אנ] יפת. . ליפת יפת אלהים ל, 
ויאמר ברוך ייי אלהי שם יפת . . ליפת , ויאמר . . שם ויהי כנען (כנען עבד למו ך]) יפת . . ליפת דְן, ויאמר 4 
. . כנען עבד למו יפת . . ליפת יפת אלהים |[ | שגזו] י, שהוא גזר דפוחא?כ, שתיה גחר 1. ל' א' | + 
שייבנה ן, שבנה א', לבנות כי | 8 ואעיפ כן ךן | השכינה ן | אמר ךדְפוא'כת. אומי א? | 4 אמר ו' % 
יודן כ | לתרגום] פוחא'גכ. ₪ מן התורה דְא"'תי ]| וקראו] ויקראו בספר חורת האלהים מפורש ושום שכל 
ויבינו במקרא ₪ ךז | 5 "תורת] בתורת ד | *האלהים ךפואנכי] אלהים אית. וגוז ל | *זה (זו וא') 
מקרא פוחא'] זה המקרא דאגכתי. ל ל | התרגום חִנִי | *ושם--אילו (אלו דחאתי) הטעמיס ְפוחאתי]. 
ושום . . הטעמין 1, לי ל | 6 *ויבינו במקרא] לי ל | *אילו (אלו א'כ) ראשי פסוקים א'כ] אילו . . פסוקין 1, 
אלו (אילו ך'פ) . . הפסוקים דפדא?תי. אילו הפסוקין נ. לי ל | חייא] פחנכ. חייה ן, חונא דִ'. הונא דא"ת: 
יהודה א' | בר] פונכת. בן דאי | *<ליני ך'ן, יונו ג דיאנו דא?: דיואני אב דינו ו הדיאנו פ, מריני ל | 
אמר פוחא'גכת. אומר דְאלי | תנאות] ההכרעות ף, הכרעות (ההכרעות ך') והתנאות דְזָא'נך, ההכרעות 
והתגאות כ:, הכרעות והאתנחתא ן, ההכרעות והראיות דְא"תי. | 


אוש 


ל )עו ,4% 
לץ 


מטבעו (ועי' ציעגלער קעניגסגלייכניססע צר 19) וכן בנטשל חם שמש בתיבה וצר צורתו וטבע מטבעו שלו. בזרעו 
שחוליר (ועיי במ*י לעיל 292 ובסנהדרין פיד מייה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם וכו') ונתקלל שיהא 
זרעו מפוחם ופסול, וכהגי' מוניטן איתא בכיייל גם לקמן פלייט שיצא לו מוניטן וכוי שיצא להם מוניטן וכו', והגיי 
בתוך אב ל ו היא גם גי' הערוך בע' מניט, ובערוך הש' שבש והגיה אהלו עפ"י גיי הדפוסי' ועייע שם הגי' היכלו 
שהוא פירוש אבלו בל"י: 2 ויאמר ברוך וכו. בכי"ל וכי"פ וכי"א ב' וכיייג ובילקוט ל'ג כאן מאמר ריש לקיש 
שקשה לפרשו לפי' הגי' אף משם ויפת עמרו עבדים ולפי' הגי' שבדפ'יר ודו אף משם ויפת עמדו באתלי שס, ובמ"כ. 
וביפ"ת הגיהו אף, מיפת ,עמדו וכו', ובכייית המאוחר הגי' אף מיפת עמדו באהלו של שם, ואולי מוסב הדרש לפ' 
יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם וטעם הדרש ויפת ישכן וכו' וכמו שמתורגם בתר*י א' יפת אלהים ליפת וכו' ישפר וכוי 





חחומיה דיפת ויתגיירון בנוי וישרון במדרשא דשם וכו' ועי' גם במייח חלק מ'יג צר 465  :‏ 8 אפעלפיכן. עיי לעיל צר 31 
8 וצד 146 : אין שכינה וכו'. וכן הדרש ביומא שם במאמר ר' יוחנן יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם אף - 
גב דיפת אלהים ליפת אין השכינה שורה אלא באהלי שם, ועור שם ופרסאי מנא לן דמיפת קאתו דכתיב בני יפת גומר * 
וכו' ותירס וכו' ועיי לקמן ריש פל"ז, ובפסיייר שם א'יר יצחק מפני מה לא שרתה שכינה בבית האחרון שבנו בני 3/ 
הגולה מפני שבנאו כורש מלך פרס שהוא מזרעו של יפת אבל בית הראשון שבנו בני ישראל בני בניו של שם 3 
שרתה בו שכינה שנ' יפת אלחים ליפת וישכון באהלי שם: בר קפרא וכו'. בירושלֶמי שם חני בר קפרא יפת אלהים 9 


ליפת וישכן באהלי שם שיהיו מדברין בלשונו של יפת באוהלו של שם, ובבבלי מגילה שם רשב'ג אומר אף בספרים 
לא התירו שיכתבו אלא יונית וכו' ואר יוחנן מייט דרשביג אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן וכו' דבריו של יפת 
יהיו באֶהלי שם ועי' בדייס, ובדב'"ר שם רבן גמליאל אומר אף הפפרים וכו' ומה טעמו של רבן גמליאל שאומר 
מותר לכתוב ספר חורה יונית כך לימדו רבותינו אמר בר קפרה דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון וכו' שיהיו דבריו 
של שם נאמרין בלשונותיו של יפת וכו': = 4 מיכן לתרגום. ‏ ממי"ש ב'ק יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת 
וכוי מיכן לתרגום שמותר לתרגם דיית, ותרגום לאו דוקא תרגום ארמי, ובירושלמי שם (אחר המאמר ער לשע וכו 8 
עד קלרה) ר' יודן בר יודן בר שלום מיכן לתרגום ועיי אגה"א חיג צד 487, ומאמר אחר בירושלמי שס פיד מניון 1 
לתרגום ר' ז עורא בשם רב הננאל מקראו בספר תורת ה' זה המקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אילו 25 
הטעמים ויבינו במקוא זה המסורת ויש אומוים אילו ההכויעים ויש אומו' אילו ראשי + 
פ סוקים, ובסגילה ג' א' ובנדרים שם אטר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר 1 
חורת האלהים מפורש ושום שכל וכו' ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגוס ושום שכל אלו ₪ 
הפ סוקין (הפסוקים) ויבינו במקרא א לו פפק' טעמים (זה פיסוק טעמים) ואמוי לֶה אלו המפסוות 
(המסורות), ובכיייל המאמר מקוטע והשלמתיו עפ"י חגיי שבשאר כ"י של ביר ובדפופי' וילקוט ועח'נ, ובכל כיי 
וכן בילקוט ובמדרש דפ"ר איתא בספר ת רת וכ"ה בירושלמי ובבכלי בשני המקומות ובלק"ט, ובמקרא כתוב בספר 31 
בת דרת האלהים (ובנחמיה ט' ג' ויקראו בספר חורת *'י אלהיהס) וכן הוגה בד'ו בתורת, ופי' ושום שכל אילו 7 
הטעמים להפסיק הכתובים לפי טעם הענין וכן בחגיגה ו' ב' לפיסוק טעמים ובנדרים ליז א' שכר פיסוק טעמים ועי' 4 
במאמר ריץ גרעץ בט"ח חלק ליא צר 890, והגיי ת נא ות בכייל משמע שהוראתה כהוראת הכריעים בירושלמי 

והכרעות בכייפ, ושתי המלות בצירוף בגיי כייח וכייא א' וכייג ח כר עות והת נאות, וכן בפיי ב'יר כייא וכייט 

הכרעות (ההכרעות) והתנאות (וגם בפי' ב''ר הנדפס בדפ"ר איתא והתנאות, ובד' ווילנא נשתבש והתגאות), וקשה 

לפרש מלה תגאות וכבר כתב בפי' ב"ר והתנאות לא נתפרש לי, וגם הגי' התכרעות והראיות קשה לפרשה, 


שב 
.ו 


97 





0 4 ו 


...4 בגו .במ 0 כ המו התוב ותו .וו 


4 0 


1= הר‎  .. 


נח פרשה לו ט נה 121 


| לפיכך ויאמר ארור כנען ונוי, ר' נחמיה אי כנען ראה והגיר להן לפיכך תולים את הקללה 


במקולקל  :‏ אמר ר' ברכיה הרבה נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן לשמשו, אמר לכשאצא 
אעמיר בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו המעשה אמר אתה מנעת אותי מלהעמיר בן קטן 
שישמשני לפיכך יהיה אותו האיש עכר לאחיו, ‏ ר' הונא בשם ר: יופף אתה מנעתני מלהעמיר כן 
רביעי לפיכך אני מארר בן רביעי שלך, ‏ רי הונא משי רי יוסף אתה מנעתה אותי מלעשות דבר 8 
שהוא באפילה לפיכך יהיה זרעו כעור ומפוחם, אמר ר' חייא חם וכלב שמשו בתיבה לפיכך יצא חס 
מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו, אמר רי לוי לאחר שקכע מוניטן שלו בתוך אבלו שלמלך, 


8 פיי פנסדכין ע' 5', פדכ'"ס פכ'ג : 6 יכוט' פעכשם פ'ל קד די, פנסדכין ק"ס 3', פנסוע+ כם ק" 3"5: 


1 לפיכך] לכך א' | אמר ךאכתע. אומר פני | להן] פ/ להס דְגע. לחפ ל"את לי י | לכך אי | 
תולים] כ, תולין דפואנעי | את לי אכתי | 2 במקולקל] נתי. במקלקל וע. במקולל פחא'כ, במקלל דא | 
נצטער] א', צער - דפוחא'נכתי | לשמשו] שישמשנו | 8 אני מעמיד ךן, אני מעמיר לי דפואנכתי | אותו] 
זה כ | המעשה] 1כ, מעשה דפאתי | אמר] ₪ לו פא!נכי | מנעת אותי פחח. מנעתה. . דוא'כ. מנעחני א'ת י 
מנעת י | מלהעמיר] חת. - לי דפואנכי | 4 לכך א | יהא עכד אותו האיש [, אותו האיש יהיה עכד ךז | 
לאחיו] ,.. שהן (שהם ךז) עבדים לי ְפחאנככתי. שהן עובדין אותי ן, שעכדו לי א | ר' הונא -- שלך לי וכ | 
רב יוסף ך' | מכעתני] א'(, מגעת (מנעתה דְא?) אותי דפהא"נת. מנעת י | *מלהעמיד (מלהעמיד לי פג + מלעמוד ל, 
מלהוליד (ץ, מלעשות א') בן רביעי] פא'נעי. מלעשות דבר שהוא באפילה דְחא"ת | 5 לפיכך] לכך א לי ע | 
אני -- שלך] א'ע, אני מארה (מאבד 1) בן . . שלך פַנ, בן רביעי שלך מקולל י, יהיה אותו האיש (כאור ךז) 
כעור (ומפורסם א?) ומפוחם דְחָאת | בשפ | יוסי כ | אתה] אמר לו ,₪ דְא, אמר לו נח לחם ך] | מנעת 
אותי פִוְחזנרי, מנעתני א | מלעשות -- באפילה] פוא'נכי, מלהעמיד בן רביעי דא:ןת | 6 לכך א | יהיה 
(יהא [') אותו האיש (אותו כ) כעור (כאור פןְן) ומפוחם פו[כי: תהא כעור כפתם א1, אני מארר (מאבד ךז) 
בן רביעי שלך ך א"ר | חייא (חייה ן) בר אבא דפואכת, חייא ברבא [ | כלב וחם דְן | שימשו דְפוא? 
לכך א | חם לי ' | 7 וכלב] ₪ יצא י | לאחד] משל ₪ חא | שטבע ן | *מוניטן כ] מוגיטון ל, 
מוגיטון דפא'נתר'י: דטין חער?. -טא ן אבלו] פוחא'גכע. אהלו דא'תי | 


חלה הקלקלה במקולקל, ובלק"ט והגיר להם לפיכך וכו' הקללה במקולל, ובכייל הוגה ביני שיטי ל חם במקום 
לחן, ובדפ"ר וד"ו ג"כ הגי' להם, ובמ"כ הגיה לחם וכן הדפיסו אחריו, ולשון המאמרים בתנחומא מייב שם ויאמר 
ארור כנען חם ראה כנען נתארר אמר ר"י אין הקללה שוכנת במקום ברכה וכו' ריג אומר כנען ראה והגיד לאביו חזרה 
קללה לעיקרה לפיכך נאמר ויאטר ארור כנען וכו' ועיי בתנחומא שם, וכשטת ר'י ור'ג גם פירושי זה הפסוק אצל 
מורי הכנסיה שלהם ועיי מ"ח חלק מיג צד 468: 2 אמר לכשאצא וכו'. אבל בתיבה היה אפור בפויר ועיי 
לעיל צךד 986. ור' ברכיה סתם מה היה אותו המעשה שעשה חם, ובסנהדרין שם ג' רב ושמואל חד אמר 
סרסו וח"א רבעו מאן דאמ סוסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי וכו, וכן משמע כאן סוסו ממ"ש 
אמר אתה מנעת אותי וכו' וכן במאמר ריה בש"ר יוסף אתה מגעתני מלהעמיד כן רביעי וכוי, ובתנחומא שם 
ורבותינו אמרו עד שהיה נה בתבה אמר בלבו הלואי שיהיו לבני אלו עכדים וכו אלא כשאצא מכאן ימה 
שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם מיד א"ל אתה לא הנחת לי להוליד בן וביעי שיהא עבד לפיכך 
בן יביעי שאתה מוליך יהיה עכד ויאמר ארור כנען | על דעתן דמ"ד שחם עמד וסרס את אביו, 
ובתנחומא מ"ב ליג על דעתן וכו', ובבמ"ר שם והיית כשוכב וכו' זה נח ששכב בתיבה ייב הרש וכוי 
ועַל ששתה ונשתכר אירע בו פסול שנסתרס וכו', ובפדריא שם שתה וכו יין ונתגל בתוך האהל ונכנס 
כנען וראה את ערות אביו. וכשר חוט בבריתו וסרסו ויצא והגיד לאחיו נכנס חם ומצא לערות אביו ולא 
שם על לבו מצות כבוד אב יצא והגיד לשני אחיו בשוק כמשחק באניו גערו בו אחיו ולקחו את הכסות עמהם 
והלכו להם אחורנית וכו', | וכבר כתב תיאופיל מאנטוכיא שיש אומרים נח סריס היה ועיי במ'יח שם: 8 מנעת 
איתיי, בכי"ל נשמט בגוף הספר מכאן עד מנעתני והושלם בגליון בדיו דיהה בכתב דומה לכתב הספר: 
4 עבר לאחיו. בפי' ב'יר מפרש יהיה אותו האיש עבד (בפי' ב"ר כי"א עכד עבדים) לאחיו במקוס שהם עכדים לי , 
ומדייק סוף הפי עבד עכדים יהיה. לאחיו ועח"נ : רי הונא בשם ר' יוסף. עיי לעיל צד 78 וצר 248, וסדר המאמרים 
הנכון כמו לפנינו גם בכי"פ וכי"א א' וכי'יג ובילקוט, ולמאמר השני שמסיים לפיכך יהיה וכו' ומפוחם נסמך המאמר 
חם וכלב וכו' לפיכך יצא חם מפוחם וכו', ובערוך שם חועתק רק אתה מנעתני מלהוליד בן רביעי אני מארר וכו', 
והגי' אני מ א ב ד איתא גם בפי" ב"ר כ"י, וכנען בן רביעי של חם כדכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכגען : 
6 יהיה זרעו. זרעו של אותו האיש, ועדיפא גי" זו מהגי' יהיה אותו האיש כעור ומפוחם, ובסמוך יצא חם מפוחם מפורש 
בפיי ב'יר כייא שהוליד בן שהיו בניו (וצ''ל פניו) מפוחמות דכתיב ובני חם כוש, וכן פירשיי פנהדרין ק'"ח ב' חם 
לקה בעורו שיצא ממנו כוש וכן בערוך ע' קשר חם יצא ממנו כוש שלקה בעורו ועי גס לקמן פפיו איש מצרי גבר 
ערום וכו' בכל מקום גרמני מוכר כושי וכן כושי מוכר גרמני וכו', ולהגי' כ א ור ומפוחם עי' גם במיי לעיל צד 
9 (ושם טעות הדפוס כאודים ושחורים וצ'"ל כאורים), ומפוחם כמו לעיל צר 167 נתפחמו פני וכו': | אמר ר' 
חייא. בירושלמי שם נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המטה וכו' וביציאתו הותרה לו וכו' (ועיי במיי לעיל 
צד 276) א"ר חייה בר בא למשפחותיהם יצאו מן התיבה (בראשית ח' ייט) עיי ששימרו יחסיהן זכו להנצל מן 
התיבה תדע לך שהוא כן דתנינן חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן חם יצא מפוחם כלב יצא מפורצם בתשמישו עורב 


> יצא משונה מן הבריות, ובסנהרין שם תיר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם כלב נקשר עורב, רק 


(פירש"י רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה) חם לקה בעורו, ובהנהומא שם וחם הוא אבי כנען זה אחד משלשה 
ששמשו בתבה וכו' חם וכלב ועורב ושלשחן לקו חם לקה בעורו כלב נקשר עורב מזריע מן הפה וכו', והמאמר 
שלפנינו חם וכלב וכו' הועתק בערוך ע' פחם: | 7 לאחד שקבע וכו'. שטבע מטבע1) שלו כלו' בחותם צורתו בתוך 
אבלו?). של מלך בבית המלכות אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו כלוי צורתו על המטבע וע'"י כך יהיה פסול 


.000 (? .ג00ם0ג1 האזְמְע0 (3 


וש 


00 נה פרשה לו 5 כנ--כה 


וישימו על שכם שניהם וגו' ממשמע שני וילכו אחורנית אין אנו יודעים שערות 
אביהם לא ראו, אלא מלמר שנתנו יריהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהן ונהגו בו ככור כמורא 
אב על הכן, אמר הקכיה לשם אתה כסיתה ערות אביך חייך שאני פורעה לך באדין גובריא 
אלך כפיתו בסרבליהון וגו' (דניאל ג כא), ר' יודן ור' הונא רי יורן אמר בנוליהון, ר' הונא אמר 


+ במוקסייהון, ‏ אמר הקכיה ליפת אתה כסיתה ערות אביך חייך שאני פורעה לך ביום ההוא אתן 


לגוג מקום שם קבו בישואל וגו' (יחזקאל לט יא), אמר הקביה לחם אתה בזית ערות אביך חייך 
שאני פורעה לך כן ינהג מלך אשוו את שבי מצרים ואת גלות כוש נעוים ווקנים עורוס 
ויחף וחשופםי שת ערות מצרים (ישעיה כ ד):. 

653 ויקץ נח מיינו פוקו יינו: | 

ויודע את אשר עשה לו בנו הקטן בגו הפסול היך דאת אמר כי מובח הנחשת אשו 
לפני ייי קטן מהכיל |ונו' (מיא ח סד) : 

כה) ויאמר ארור כנען וגוי חם חוטא וכנען מתקלל אתמהא, ר' יהודה ורי נחמיה רי 
יהודה א' לפי שכתוב. ויברך אלהים את נח ואת בנין (בראשית ט א) ואין קללה במקום ברכה 


1 ילקולץ שס: | 5 לק' יפוקלל כי טע"ע, ילק דניסל כ' סלף ק'6, פנסועס ע'נ שס, פנקוע6] שס: | 4 טיל קטיליס 
כנס פ' למכסי (ז' ע'), פדכט סקפל פ' וסעסן (ס' ייב) : | 9 ילקוע כי "6 : | 10 ילקוע שס  :‏ 12 ילקוע שס, פכסועס -'3 
טס, סנסועס עס, בעדנכ כנס פ"י כ" 3': 


1 אין אנו יודעים] ְז. אין , . יודעין פא'י. איני יודע דוא'נכי | 5 אב] ונ. האכ דפא'כתי | גןג | נך 
אמר ן | ערות אביך] פחא'. את.. י, ערותא דאבוך דא"כןת, ערותה . . (, עריתא . . (דניאל), ערייתא 
. . י (יחזקאל), עריתה . . ן | שאני פורע פדזא"ת , שאפרע א' | להם ו (יחזק'), לבניך י | גוגריא] ד פוחאיכי, 
גבריא דאנת | 4 אלך] פ. אילך ךדוכ. אליך א'י (יחזק'), איליך י (דניאל), אילן א?. אלין ני, ‏ אילין ח | 
*בסרבליהון דְפוא'גכת] סובלת' ל | ר'-- הוגא לי ף | בגולייהון י (יחזק'), בגיליתיהון ן | רב הונא א'ע | 
5 במוקסיהון א"ת עך*י (שס), במוקסיהן ך, במוקיפסהון ך1, במוקייסהון פ, במוקיוסיהון 1, במופקיהון |ף?/ 
במוסקהון א, במוקימסהון ך, מסניהון ן | ערותא דאבוך א"כו, ערותה . . [, ערייתא . . י (שם), עריתה . . ן | 
*שאני פורעה ך] אני . לו, שאני פורע פחא"כתי. שאפרע א' | 6 מקום] וא'נכי. לי דא"ת | וגו] גיא העוברים 
גיא קדמת הים וחוסמת היא את העוברים |, גיא העוברים קדמת . . העוברים וקברו שם את גוג ואת כל המוגו וקראו 
גיא המון גוג דְאלנת. וגו' וכתיי בני יפת גומר ומגוג ד | ביזיתה דְא? | את ערות אביך ך], ערותא דאכוך 5, 
ערוותה . . [, עריתא . . י (דניאל), ערייתא . . י, עריתה . . ן | 7 שאני פורע [זא?כי, שאפרע א' | *ואת-- 
מצרים דְוא?נכתי] וגו ל, ואת גלות כוש וגו' וכתי' וכני חם כוש ומצרים ךז | 9 וייקץ פואיגת | פיקו 


יינו] וְחִי, פרקו מייגו א, נתפרק ייגו ךן, נתפרק יינו מעליו דְא?. לי = | 10 **חקטן] וג' ל | קטון ְא? |. 


2 חוטא] פוח. חטא דאגכתעי | מתקלל] פח. מקלל ן. גתקלל דאנכתעי | אתמהא לי א'נכע | ר'-- 
נחמיה ל' ם | 18 א'] אומר דְפואנתי: אטר כ | ואין קללה] א'גע - הוה דִן. הווה ד'פחי. הויא ת | 


שקבלו את התורה שהם מבני שם זכו למצות ציצית גוג ומגוג שהם מבני יפת עתידי' לימות המשיח שיזכו 
לקבורת שיהין טכוסין ונקכרי' גוג ומגוג מבני יפת שג' בני יפת גומר וטגוג יזכו לקבורה שני אתן לגוג וכו', 
ובמררש הגדול הועתק ומפרש ויקה שם וכו ר' אליעזר בן פדת אומר בשכר שעשה שם שכיבר את אביו 
וכו' זכו בניו שתינתן להם מצוות ציצית שתיא הוד והדר בעוה"ז ולעוהיב וצ'יע : = 4 ר' יודן אמר בגוליתון. 
במעילים שלהם (ועיי לעיל צר 176 ובמ"י שם) ור' הונא אמר במוקסייהון!) במכנסים שלהם ועי' ברילל טראכטען 
וכו' צד 74 וגעזעניוסהבוהל ע' סרבל, והמאמר הועתק בעווך 4 גל וי וע' מקס, ובשהשיר שם בדפ"ר וד"ו 
נשתבש באדיין גבריא אילך וכו' ר' יודן ור' חונא ר' יודן אמר בגויליהון ור' חונא אמר בוקיסיהון, ובמדרש אסתר שם 
באדין גובריא איליך וכו' ר' יודן אמר בגויליהון ור' הוגא אמר במוקירסיהון (וכבר הוגה במ''כ בשני המקומות) : 
6 אמר הקביה להם. בתנחומא מיב שם וכן עתיד הקב"ה לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור 
שני כן ינהג וכו' מהו ערום ויחף שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים ויפת שכיבר את אכיו מה פרע לו חקביה 
כשיבא גוג הקב"ה מאפילו ומכסה עליו שני והיה ביוס ההוא אתן לגוג מקום שס קבר ומה פרע לו הקכ"ה לשם 
אלא בשעה שנכנסו בניו של אהון להקריב נשרפו גופיהם ולא נשרפו בגדיהם למה שהם בניו של שם הרי 
בצדיקים ומנין ברשעים בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם למת 
שהן מבני בניו של שם שנ' בני שם עילם ואשור וכו' ועי' בתנחומא שם, ובילק' יחזקי שם גוסף אחר מלת במוקסיתון 
וכתיב. ותחת כבודו יקד ולא כבודו ממש וכן בני אחרן וישאום בכתנותם, ובילק' דניאל שם וכן בניו של אהרן גשרפו 
גופן לא נשרפו בגדיהם שנ' וישאום בכותנותם וכן סנחריב ותחת כבודו יקד ועיי שבת קייג ב' ובלקח טוב לפי ויקח 
שם וכו' ובהערות ר"ש באבער שם : 9 ויקץ. וכיה בדפוסי' וכיח וכי"א ב' וכייכ וילקוט ולעיל צד 889 ברוב הספרום, 
ובמקרא כתוב וי ק ץ ועי' ברדיק ובמנחת שי, והגי' פרקו *ינו איתא גם בלק"ט ועח'נ, וגרי שפיי פרקו שבק לית : 
0 בנו הקטן. וחם לא היה הקטן בשנים ודורש הקטן הפסול הד"א כי מזבה הנחשת וכו' היה קטן מתכיל ועיי 
זבחים ניט ב', וצ'ע מ"ש במדרש הגדול בנו הקטן מכאן שחם הוא הקטן אלא שהקדימו כדי להרבות מפלתו 
וכן שס עמוי 142 ויולד נַח וכוי והניח חס באמצע ותוא הקטן שני את אשר עשת לו בנו הקטן וכוי, וכהדרש בנן 
הפסול מפורש הפ' גם אצל פילון ועי' זיענפריעד צד 154  :‏ 12 חס חוטא וכו'. ברר"ק הגיי חם חטא וכנען נתק 


וכ"ה בערוך עי חם ה' ועח"נ, וכהגי' שלפניגו איתא בערוך שם כגען ראה והגיד ל ה ם, וברריק והגיד לה לפיכך - 


ואו (1 











נח פרשה לו ט נא--נג 100 


מיטתו ונתפזר זרעו ונתבזה  :‏ אמר ר' יוחנן לעולם לא תהי להוט אחר היין שכל פרשת היין כת' בה 
ווי ייד פעמים ההיר ויחל נח איש האדמה, ויטע כרם, [וישת מן היין, וישכר, ‏ ויתגל, 
וירא חם, ויגד לשני אחיו, ויקח שם ויפת, וישימו על שכם שניהם, וילכו אחורנית, 
ויכסו, ויקץ נח, וירע את אשר עשה לו, ויאמר ארור כנען : 

כב) ויורא חם אבי כנען [וגן' ויגד לשני אחיו וגו'] אמר לאחיו ארם הראשון שנים בנים5 ה 
היו לו ועמד אחד והרג חבירו ווה יש לו שלשה ומבקש לעשותן ארבעה, אמר להון ויגד להון, אמר 
ר' יעקכ בר זבדי מה טעם העבר יוצא בשן ועין, מהכא וירא ויגד: 


כג) ויקח שם ויפת את השמלה אמר רי יוחנן שם התחיל במצווה תחילה ובא יפת ן 
ונשמע לו לפיכך וכה שם לטלית ויפת לפימלא : 


1 סנסדכין ע' ס', מדכט מטלי פכ'ג: | 6 סנסועס מ"נ עס ק" כ"ס, פנסועס טס: | 8 לקוע עס, פנסועס ע"נ טס, 
פנסועס טס כ" עו : 


1 את מיטתו ן | ונתפזר] ,= ממנו [ | ונבזה פ, ונתשה נָך? | לא] וא'. אל דפא?נכתי | *כת' בה ווי דפנכי] 
כת' ביה. . ל, כת' בה וויין א*ך]. וויי כת' בה ן, כת' בה ד | 2 ארבע עשרה פעמים פך]/ ארבעה עשר . . וְנכי, ייד 
פעמים ווים דֶץ | ניחל -- האדמה] [2. ויחל גח ךאך]. ויחל י | ויטע -- כרם] ויטע כי | *וישת -- ארור] כנען לי ל | 
*וישת -- היין דְוא"נת] וישת פא'כי | *ישכר ויתגל פוא'כתי] וישכר ויתגל בתוך אהל' 1, ויתגל דְא? | 
8 *וירא חם דְואף] וירא חם אבי כנען את ער' א' 1, וירא פכי | *ויגד לשני אחיו דְוא"ת] ויגד פא'כי | 
*ויקח שם ויפת ךְפואלת] ויקה . . את השמלה 51, וקה + | *ושימו -- שניהם דְאגת] וישימו פא'כי | 
*וילכו אחורגית דא?ת] וילכו פא'כי | + *ויכסו פוא'כי] ווכסו את ערות אביהם ופניהס אחורנית וערות 
אביהם דְא?, ויכסו . . וערות אביהם לא ראו ךן | *ויקץ נח ךְא"כת] ויקץ (ייקץ ג) נח מיינו ןג ויקץ פי: 
וייקץ א | *ידע -- לו דא"ת] וידע את [, . . אש' עי לו בי הק' ג, וודע פא'כי | ויאמר ארור כנען פוגת] 
ויאמר. . כנען עבד עכדים וגוי ךְא*. ויאמר א'כי | 5 אמר] אמר להון (לון [א') ואגד (ואגיד דא'ת. ויגד ח) 
להון (לון וא') -- דפואנכתי | לאחיו] להפ החא'ת. להן א"ג, להון פ. לון וי | שניס] כ: שני דפוא'גת . 
ב' א* | 6 אחד] פוי, אחר מהם דְכת, - . מהן א"ג: קין א | את חבירו דואלג, - - חנרו פכי, 
את אחיו א'ך] | ג' א*. שלשה בנים ך], בן שלישי א' | ומבקש פווזא'. והוא מבקש דְא"גכתי | לעשות אי , 
לעשות לו כ | ד' א%. בן רביעי א | הרי אמר 2ש, הו אמ' 1 | לון וא | וגד] פח: ואגד וא'גכ. 
ואגיד א"ת | לון וא' | 7 זגיד ן | הענד] פוחא'כי. ענד דא"ת | מן הכא חג | וגד] א'כתי: = 
אמר לו וכו' ך, אמר להון ואגד להון דְָזן , אמר לון ואגד לון [א', אי להון ויגד . . שגרמו לו עבדות ₪ | 
8 במצוה | תחילה ל' אי | 9 לפיכך] לכך א' | *לטלית דְאכתרי] לטלת 87: למלכות ן, למילת ג | 
לפימוולא דֶןְ, לפלוניא ו, לפיוולא דְגַתרִ', לפוולא ל"א?. לפיולא ן. לוולא א'ך?, לשמלה פכ | 


1 שכל פרשת וכו'. בכיייל הושלמו מלות אלו עד ייד פעמ' ביני שיטי בדיו דיחהה בכתב הספר; ושס חסר מן וישת וכו' 
עד סוף המאמר השלמתי עפ"י גי' שאר הספרים, ובדפופי' ובכי'א ב' חושמטה מלת וישכר, ובסנהדרין שם איתא 
דריש עובר גלילאה ** ג ווייץ נאמרו ביין ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר וכו', ואינו מונה שס 
ויאמר ארור כנען, ובמדרש משלי מיב שם אמר ר' פימון בא וראה כמה קשה יין ששלש עשרה וויין נאמרו בו מתחלה 
ואלו הן ויחל גח ויטע כרם וכו' ומה שפיים שם ויאמר ארור כנען וכוי ליתא בשאר דפוסיי ועי' בילק' משלי רי תתקיס: 
6 ויגד להון. דורש ויגד לשון המשכה כמו שהוראת נגד בלאר (ועי' לעיל צר 98 לנגדא את נגד לי) משך לבם 
בדברים שאמר להם, וכן טעם דרש הפ' ויגד משה את דברי העם וכו' ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם 
באגדה (שבת פ"ז א'), והגי' וי ג ד להון איתא כאן גם בכי"פ וכיייח, ובשאר ספרים אגד אגיד, אכן אין הוראת 
| נגד בבנין אפעל משך וכן לא נמצא בהוראת סיפור דברים, ואין לגזור ג"כ השם הגדה מן אגד ועי' באגה"ת 
חיא צר 478, ובשאר הספרים הג" גם בראש המאמר אמר להון (לון) ויגד (ואגד ואגיד) וכו', ובכי שציינתי 
| מסים בטגנון זה גם מאמר ר" בר זבדי ובדפיר ודי מקוטע אמר לו וכו' וזת מיותר: | 7 מהכא וירא ויגד. 
ראה בעינו והגיר בשנו המחתך את הרבור וכיון שלקת באחד מהאיברים שחטא נפטר מקללתו ויצא לחירות (פי' 
ב'יר), והמאמר ביתר שלימות בתנחומא מ"ב שם אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' יעקב בר זבדי שאמר משום ר' 
אבחו חם ראה בעיניו והגיד בפיו לפיכך אמר הקב"ה אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו יצא לחרות שני. 
וכי יכת איש את עין עבדו וגוי ועי' גם בתנחומא שם: 8 שם התחיל. בתנחומא מב שם נמקח שם וכו' א'"ר 
יוחנן ויקחו לא נאמר אלא ויקח שם נתחזק תחילה [במצוה] ואחר כך יפת לפיכך ויקח שם ויפת, ותנחומא שם 
המאמר סתמי מלמר ששם נתחזק תחלה במצות : 9 זכה שם לטלית. לטלות של ציצית, ועיי גם לקמן פיץ לחם 
זו התורה. וכו' שמלה זו טלית וכו' (ובכיייל כתוב גם שם טלת ועח"ג) ויפת זכה לפימלא'), ובגליון כייל נסמן 
סייא לפוולא ועיי גרעץ קורות היהודים ח'ד (מהדורא ב') צר 259, ובגוף הספר נמחק במלת לפימלא אות 5 
והוגה. עליו אות ש כני להגיה שימלה ועח'ג, וכיה במדרש אגדה הוצ' רייש באבער לפיכך זכה שם לטלית ויפת 
לשמלה, ובתנחומא מ"ב שם נתן להם שכרן טלית לשם וליפת פיוולא, ובתנחומא שם מה פרע להם הקב'ה לשם 
פרע לו שכרו מצות תכלת תפילין שהיה מכסה בה וליפת נתן לו קבורה בארץ ושראל, ואולי טעס גי' זו כמה 
שררשו בסמוך אמר הקביה ליפת אתה כסיתה וכו' ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קכר |כו' וכן בפירש"י עהיית 
ויקת .שם ויפת אין כתיב כאן ויקחו אלא, ויקח למד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת לכך זכו בניו לטלית של 
ציצות ויפת -זכו . בניו לקבורה ‏ שני אתן לגוג וכו' וברבינו בחיי קבע להם חקביה שכרם מדת כנגר מדה ישראל 








,ג11ומ30] מְ200/04 (1 





- 


0 נח פרשת לו ₪ 1 כא 


ויטע ברם בשעה שהיה הולך ליטע כרם אגע ביה [שירה] שימדון, אמר ליה שוטפי עמך 
אלא איודהר דלא תיעול בחלקי, ואם עלת אנא חבל כך : 

כא) וושת מן היין וושכר שתה שלא במירה ונשתכר ונתבזה, ‏ אמר ר' חייה בר בא בו 
ביום נטע בו ביום שתה בו ביום נתבוה :| ויתגל בתוך אהלה ר' יודה כרי סימון ר' חנן בשם רי 
שמואל בר רב יצחק ויגל אין כת' אלא ויתגל גרם לו גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו 
אלא בשביל יין ההיד הוי משכימי בבקר שכר יררדופו וגו' (ישעיה ה יא) שבט יהורה ובינימן לא 
גלו אלא בשביל היין היד וגם אלה ביין שנו (שס כח :). בתוך אהלו אהלה כת' בתוך אהלה 
שלאשתו, אמר ר' הונא בשם רי אליעור נח כשיצא מן התבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש 
1 ילקוע סס, תנסועס טס: | 3 ילקוע שס, ילק' עכיכי ישעיס ס' "0 :| מכסוע) ע'נ טס, מנמועק שס: 4 פנסועס 
ט כייס, עדכם 5קסכ פ": ‏ 8 לעיל 75 272 וט" : 
1שהלך א1 | כום ליכי | אגע] פגע פואנכי. אפגע דת | בו םאנ | *שדה |נ] שדה ם: 
שירא דְאכתי. ל' ל | שימדון] שמדון א?, שמאדון י', שמרון [כ: שימרין פ: ל' א'ג | שותפי דאגכת. 
שיתפי י, שתפי ן, תתשטף ם | עמך] בהדך ן | 5 איזרהר] פן[א'5. אזדהר ני, איזדהר (אזר' ת) כך דא"ת | 
תיעול| פואגכת. תשל די | בחלקי] פוא'ני. לחלקי דא'כת | ואין א'תי. דאין 1: אפ 1 | עלת] = 








בחלקי דפואגי | אני 1 | חבל] פונכי. חגיל דאית / מויק א' | לך א'ת | 5 וישנר] ג5, וישכר ויתגל ן, 
- ופט רי אוהה] תו 
דפא-ת מתה] פוג 


כתי. שת .- דא" | בלא א'נכתימ | בא] ן: אכא דפאיגכתם | 4 טע ₪ ובו 
| ובו ח | וגו ח | אהלה] פומ. אהלו דאיגכתי | יהודה רפאנכתמ. יודןן | רי 


בווה. בצר ורן בוום דרר 
ביום בצר ובן ביום |[ הח 





| 

סימון] פונ: בר סימון מ, אוטר ף, אמי אית | ר' חנן] ר' חנון דְןא?. ור' חנן מ, ור' חנין 51, בשיר 
חנין ת: לי פ | 5 בר כ | רב לי נכם | כת' (כתוגב דמ. כתיב אי) נאן דפאכתים: כהי (פחוג ן) 
כן וג | לו ל איגי | לו ל פוא'תמ | ולדורותיו פן, ולתולדותיו כן, ולכל תולרותיו םמ | | | לא -- אלא] 
גלו א' | בשבול חיין ומ, על יין ן. ביין א | 6 הוי] פוחא'גימ. השותים במזרקי יין וכת' .= דך. השותים - . 
יין הת"ד .ב א | **משכימי] משנימים ל | שכר -- וגור דא'] וגוי ל, שכר ירדופו את מ, . . ירדפו מאחרי בנשף 
יין ידליקם פָוִי | כל שבט א | ובנימן וא'י. וגנימין דפאינת | לא-- אלא] גלו א | 7 בשניל יין גת, על 
היין ן. ביין א | וגס] פוחאנים. גס דכת | שגו(שגו וגוי פ. . . ובשכר התעו דחא:גתי)] ₪ אלה וגם (גס ם) 
אלה וד | 5 ר' הונא] דְ'אנכת. רב הונא ךן | אליעזר (אלעזר פן)] = בגו של ר' יופי הגלילי דפואיגכת | 

נח כשהוא יוצא [ן , כשיצא נח ע | 'הכישו דְפאנכתף עי] הקישו וי בא ל | הארי ו | ובא] > לו י | 


אלהים. ובדפוסי ובְכי'א ב' וכיית השמיטו זה המאמר וצ'"ע : = 1 אגע ביה וכו'. פגע בו השר שימדון (ועו' לעיל צד 888) 
א"ל שוטפי עמך אלא הזהר שלא תכנס בחלקי ואס תכנס אני חובל בך, ובכי"יל איתא ש ו ט פ י והוגח ע"י נקור ') שטפי, 
וידידי רא'יח לעף כתב לִי שיש לקרות שטפי בשיין שמאלית (ועיי במ" לעיל צר הלי:) והוראת שטף שטר אמנה כמו 
בל"ס סטף כרת ברית והשם סטפא ועי' פיינע שמיט תיסורוס צד 2466 ובערך מלין סורידערבי של אוידא ע' סטף, 
ואפשר לקיים גם הני' שיתפי שתפי (כמו לעיל צד 30 שיזבי שזבי) כלו' שתפני שאהיה שותף עמך. ובתנחומא שם 
האגדה ארו'ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו א"ל מה אתה נוטע א"ל כהם א"ל מה טיבו א"ל פירותיו 
מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות וכו' א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה א"ל לחיי 
מה עשה שטן הביא כבש והוגו תחת הגפן אה"כ הביא ארי והרגו ואח"כ הביא חזיר והרגו ואח"כ הביא קוף 
וחרגו תחת הכרס והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מרמיהן רמז לו וכו' ועייייש ובמררש אגדה הוצ' ר"ש 
באבער ובמאמר שהועתק ממדרש אבכיר בילקוט שם ויטע כרם בא לקראתו השטן א"ל רצונך שנטענה יחדיו וכוי : 


₪ אמר ר' חייה וכו'. בתנחומא מ'ב שם א"ר חייא בר אבא בו ביום שנטעה בו ביום הפריחה בו ביוס עשתה פרי 
בו ביום קטפה ובצרה ודרכה ושתה (ובכ"י רומי שם בו ביוס בצרה בו ביום דרכה בו ביום שתה) שני וישת מן 
היין וישכר וכו', ובתנחומא שם אמרו חכמים בו ביום נטע בו ביום עשה פורות בו ביום. בצר בו ביום דרך כו 
ביום שתת ‏ בו ביום נשתכר. בו ביום נתגלה קלונו ועח"ג: = 5 אלא ויתגל. ‏ ודורש ויתגל לשון גלות ונאמר בבנין 


התפעל לרמז על גלויות הרבה וכן טעם הדרש בבמ'ר פי"ב. סיי ג' בצל שרי ותלונן שלן ליגות הרבה ולעיל 
צר 0זן מתהלך מקפץ ועולת ועוויש במ י/ וכתנהומא מ'ב שם סי כ' כתיב אהלה א"ר יהודה בר סימון בשם 
ר' חנינא בשם ר' שמואל בר יצחק נתן גלות לעשרת השבטים שני שמרון אתלה, ושם סוף סי' כיא והשבטים לא 
גלו אלא מתוך היין שנ' הו משכימי בבקר וכו' השותים במזרקי יין ואף שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא מתוך 
היין שנ' וגס אלה ביין שגו. ובמדרש אסתר דפ"ר וד" שם בדרש אל תרא יין כי יתאדם וכו' וכצפעוני יפרוש 
וכח מה צפעון זה טפריש בין מיתה לחיום כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות הה"ד וישת מן היין וכו" שמתוך 
כך אמר אֶרור כנען וכו (ועי: ויר פייב) ד"א וצפעוני וכו" מה צפעון זה וכן' כן הפריש היין בין עשרת חשבטים לשבט 
יהודה לגלות חה ה הו משבומי בבקר וכו' שמתוך כך לכן גלח עמי מבלי דעת ר"א וכצפעוני וכו' כך הפריש היין 
לשבט יהודה. לשבט בנימן לגלות הה"ד וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו א ל ה וג ם א ל ה ועח"ג, וכתיבת בנימן ובוי. עי! 
גם לעול צד 20.1 ובס + צד 0/0 :7 בתוך אהלו וכוי. וכיה גם בדפ"ר. ובדיו נשתבש בתוך אהלָה אהלו כתיי וכבר הוגה 
בא א ובנ כ אחלה כתוב | ודורש אהלה. אחלה של אשתו שע"ו חיון נתאוה לאשתו ובשכרותו לא השגיח שהוא "כשיצא 
מן התבה הבישו ארי ושברו כדאמר ר' הונא בשם ר' אלועזר (ועִי' לעיל צר 27%) ולא היה ראוי להוליר ובא לשמש 
מיטתו ונתפזר זרעו (כו', = וכן חוברו המאמרום במדרש הגדול עמו' 179 אהלה כת' וקרי אהלו ולמת אלא שבא 
לשמש ונתפזר זרעו וכו ובמדרש הסרות ויתרות הוצאת רשיא ווערטהיימער סי קע'ו וותגל בתוך אהלה ה'א כתיב 
ובא לשמש ונהפזר זרעו וכו ועיי גס ביפית, והגהתי ה כ ישו ארי וכו" וכ'ה לעיל שם ובערוך עי אהל ועח'ינ, 
והגי ונתפזר וכו" רגת ש ה מפרש בפי" ביר נעשה תש וחלש ועי"ע לקמן סוף פליט ויט אהלו וכו' אהלה כתי וכו' : 


שוטפי (' 











נה פרשה לו ט': 77| 


כ) ויחל נח איש נתחלל ונעשה חולין, למה ויטע כרם, לא היה לו ליטע דבר אחד ג 
שלתקנה, לא יחור אחד ולא נרופית אחת אלא ויטע כרם, ומאיכן היה לו, אמר רי אבא בר כהנא 
הכנים עמו זמורות לנטיעות. יחורים לתאינים גרופיות לזתים ההיר ואספת אליך (בראשית ו כא). אין 
אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו: 

איש האדמה שלשה הם שהיו להוטים אחר הארמה ולא נמצא בהם תוחלת, ואילו הן קין 5 
נח ועוזיהו, קין היה עובר ארמה (שפס ד ב) נח ויחל נח איש האדמה, עוזיהו אכרים וכורמים 
בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה (דהיב כו י): איש האדמה שעשה פנים לאדמה שבשבילו 
נתלה לה ארמה ושמילא פני אדמה, איש האדמה בורגר לשם בורגרותה: אמר ר' ברכיה חביב 
משה מנוח, נח משנקרא איש צריק (בואשית ו פ) נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא איש 

ל מצרי (שמות ב יט) נקרא איש האלהים (דברים לג א), מנוח דהוה סופיה אלום : 10 


1 ילקוע טס , פנמועס פ"2 כס פ" כי, פנקועס שס קי" "ג : 2 כעיל 75 287, פנסועל פב עס, פנסועס טס סי פ'ר, 
פוכ'6 פכיג: 4כעיל 75 206, סנסועס טס סי" "ג: 7 לקוע טס, סנסועס "3 עס : 


1 איש] איש הארטה דְפןואגת: . . ושע כרם חכ לי א'י | נתחולל חן | *חולין] חולים ל | דגבו] 
אלא > ן | אחד] ג אחר ְפאכתי; לי ן | 2 של] שהוא של י | ייחור דְזְא1. יחור זית 1, ייחור של זית י | 
ולא] או ן | גירופית א*ךן, גרופים י | אחת] תאנה ו | מהיכן פףח | 8 לנטיעות] א'כי. ונטיעות דפואגת | 
יחורים] 1, ייחורים דָזְכי, ין א'. ויחורים דָא?ת. ויחורי פ | לתאנים [א'נכ, לתאנה י, של תאנה דְאלת / 
תאנים 5 | גרופיות] א( , וגרופיות ך, וגירופיות ך] , וגרופית פַן. גרופים י | לזתים] פחאכי, לזיתים דְוג/ 
שלזתים ך] | 4 היה לו צורך פ, שהוא צורך לו ן | 5 שלשה] פוחא'גת] ג' דא | הפ שהיו] היו 5 | לולא] 
לא ך | לחן ג | תוחלה] דִ'פוחג/ תועלת דָאת | 6 עזיהו פג. ועוזיה ךת, עזיהו א | קין] ₪ וקין וג 
שנאי וקין א', דכת' וקין ךן | ויחל נח] פוג. ל' דאלת | עזיהו פ: עוזיה ך | *וכורמים א*נ] כורמים לדו | 
7 **ובכרמל] ובכרם ל | האדמה] פנכתי: אדמה דְוָא? | שבשנילו] פוא'נכי. ושנשגילו את | 8 נתלה 
לו , ניתלה 1, נתחללה 7", נתהלחלה לג נתלהלחה א?ךן: נתלחלה ך2, נאררה ₪ | אדמה] [3, 
האדמה דְפא?כתרי ' לאדמה ל" | שמילא א'ג . שמלא 2 | פני האדמה ם, פני כל אדמת [: כל פני 
האדמה דאנכת/ את כל . . י | *האדמה דְאנכתי] אדמה לן | *בורגר וא"תערי] בורגד ל ברגר א', 
פורגר ם, לשם בורגר ךְ, לשום בורגר 2, לי 2 | לשם] לשון פך, ולשום כ: ל' א | בווגרותה] ןג / 
בורגרותא (?. בורגרות' דְ, בורגרות דָיא?, ברגרות ך], בורגורותא ך?, בורגרותיה י, בורגיתא 1, בורגתיה ‏ / 
לי א' | הגיג היה פנכי, חכים א | 9 סנה | נקיא א' | ונקרא א | האדמה פא'נכתי | נקוא א | 
ונקרא א | 10 מנוח -- אלום] מנח . . מופיה [א]לום [; מנח . . פופו אלום [, מגח דהוא סופו שלום 2. נח הזה 
פופיה אלים א', חביב נח דפופו אלה פ, דהוה סופיה אלהים י, ל' דא'ת | 


הועתק משל לדגה וכו' דנפצת עוברה ומלאת כל ארעא ועח"נ: | 1 וגעשה חולין. כן הגהתי,. ובכייל כתוב 

ח ול ים כמו לעיל צד 227 ונעשו חולים כדרכו של זה הכיי לכתוב לרוב ים בסופי תיבות: ובתנחומא מב שם הגי' 

ויחל נח איש האדמה מהו ויחל שנעשה חולין, ובתנחומא שם ויחל נח. וכו' כיון שנזקק לאדמה נעשת חולין א"ר 

יהודה ב'ר. שלום בתחלה איש צריק תמים ועכשיו איש האדמה ויטע כרם משנטע כרם נקרא איש האדמה וכו': 

8 זמורות לנטיעות. בכי"ל כת וב נטיעות וביני שיטי נוסף ל בדיו דיהה כנר' בכתב הספר, ובאותו הכתב הושלמו 

בגליון גם המלות לתאינים וכו' עד צריך לו ועי' לעיל צד 287 ובמ"י שס, ובתנחומא מב שם ויטע כרם מחיכן 

/; הית לו אלא מן החרצנים שהכנים עמו לתבה נטל וזרע וכו' וכן בתנחומא שם ויטע וכו' מהיכן היו נטיעות מחרצנים 
| שהכניס בחבה, ובפרריא שם מצא נח גפן שגורשה ויצאה מג'יע ואשכלותיה עמה נטל מפירותיה ואכל וחמד אותס 
בלבו ונטע ממגה כרם בארץ בו ביום נשתגשגו פירותיה דכתיב ביום נטעך תשגשגי וכו' ועו' בילקוט שם': ‏ 5 שלשה 

הם וכו'. דורש תחלה איש האדמה לגגאי שהיה להוט אחר האדמה; והמאמר שלשה וכו' נסדר לעיל צד 206 לפ וקין 

היה עובד אדמה, וכאן הושלם בכי"ל מן קין היה וכן' עד אוהב אדמה היה ביני שיטי בכתב הספר, והגחתי וכורמים, 

ובתנחומא שם הגיי שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין אלו חן קין נח ועוזיה קין דכתיב וקין חיה וכו' מה כתיב נע 

ונד תהיה בארץ נח וכו', ובאמצע המאמר שם ויטע כרם ונתבזה וכוי אמרו חכמים בו ביום וכו' ארז'יל כשבא נה 

וכו', וכן באריכות שם המאמר בעוזיה כתיב וכו' ועייייש, ועוד דורש כאן לשבח איש האדָמה שעשה פנים וכו' 

י בורגר לשם וכו, וכעין זה הדרש איש האדמה נמצא גם בספרי פילון ועי' זיעגפריעד צד 159: 7 שעשה 
פנים לאדמה. כדמפרש שבשבילו נתלה לה אדמה ושמילא וכו', ובתנחומא -מייב שם שבשבילו עמדה הארץ, ובלק"ט 

שעשה פנים לאדמה שבשבילו נתיישבה האדמה ושמלא פני כל האדמה, ומשמע שגם הגי' שלפנינו ונתלה לה 

פיי עמדֶה נתיישבה ואולי חוא מלהיכ תולה ארץ וכו' (איוב כו ז'), ובגליון כייל נרשם ס'יא נתחללה ס"א 

נתהלחלה ועת"ג: | 8 בורגר וכו'. ועוד דורש איש האדמה עובד האדמה על שם עבודת האדמה שלו וכן פי' 

ד ע' ברגר איש האדמה בורגר וכו' נקרא איש האדמה על שם שעובד את האדמה, ונר' שמלת בורגר ליי +) 

וממלה זו נגזר בורגרותה (בורגרותא), ובדפיר ודו איתא לשם בורגר לשם וכו' וחוגה כבר בא'"א ובמ'כ, ובתנחוטא 

מיב שם איתא ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי אמר גבר בן גבר, ובכ'י רומי שם חגי' גבר בר גבר, ואולי צ'ל 

גם שם ברגר: מנוח. כן כתוב בכי"ל כאן ובסמוך מנוח כמו שכתוב בכי"ל פעמים שונות כוח מלא ויו ועי' לעיל 

צד 116 : 10 מנוח דהוה וכו'. חביב משה מנח שהיה סופו אלום, והגיי מקויימת גם ע"י כיי שציינתי וגם היתה 

לפני בעל פי" ב"ר שמפרש אלום חסר אבר, וגר' שכוון להדרש שנח היה סריס ועי' במ"י לקמן צר 841 בדית 

אמר לכשאצא וכו', והמאמר ופירושו זר, וכן זרת גי' הילקוט אבל משת וכו' נקרא איש האלהים דהוה סופיה 

'( ₪06 


8008 16ג[1307080 259 





ן 
וָ 


ב5 


10 


6 נה פרשה לו 5 יח ₪ 


היה בתיהם שלום מפחד (איוב שם ט) מן המויקים ולא שבט אלוה עליהם (שפ שס) מן הייסורין, 
וכשהסתיר פניו מהם מי אמר לו לא עשיתה כשורה, ומה הסתיר פניו מהם, על גוי ועל אדם 
יחד (שס לד כט) על גוי זה דור המבול ועל אדם זה נח יחר שממנו הושתא העולם ויש לו להעמיר 
עולמו מאומה ויש לו להעמיד עולמו מאדם אחר ויהיו בני נח ונו' : 

ירוע כבירים לא חקר (איוב לד כר) הרעו אנשי דור המבול במעשיהם הרעים, לא חקר 
אין חקר למעשיהם הרעים, ויעמד אחרים תחתם (שס שס) אלו בני נח ויהיו בני נח ונוי : 

גם מיום אני הוא ואין מידי מציל (ישעיה מג יג) אין מידי מציל מאומות העולם, אפעל 
ומי ישיבנה (שם שם) כל פעולות ומחשכות שפעלתי עפ דור המבול מי אמר לי לא עשיתה 
כשורה, אבל נח נכנס בשלום ויצא בשלום ויהיו בני נח וגו' : 


וחם הוא אבי כנען אנוי דפחתה : 
יט) שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ לתה נדולה דנפצת עוברה 
ומלאת ארעא : 


5 ינק' סיוג כי פפק"כ : | 7 ילק' עכיכי יעעיס מ"נ ייג : = 10 ינקוע כי ק'"ל, סכסועס פיב כם סי ייע: 


2 יאמר מַנ | לא] פוא'ני. שלא דְא"ת | עשית | מהם] פני, - שהביא עליהס מי המבול הה"ד 
וימח את כל היקום וגו דְָא?, שהניא . . הה"ד . . היקום ך] (ומה הסתיר . . מהם לי וְאכ) | 8 **על גוי זה] גוי, 
זה ל | הושתא] ך1, הושתה [2, הושתת דְאנָתִי, הושת א' | מאומה] [, = שלימה דְואכת. אחות ל" | 
4 ווש -- מאדם] א'2, וניש . . עולם מאדם ף, ויש בו כוח להעמיד עולמו מאדם ן. ומאדם א"ר | 5 ירוען 
כתי ב פא'כ | הרע] ם. הריעו דא היריעו ן (הרעו -- הרעים ל' א'נכי) | *לא פו] ולא ל, 
ואין דא?ת. (לא -- הרעים לי נכי) . | 6 למעשיהם] פא'. במעשיהם דְוְא?ת | וגו] היוצאים מן התיבה 1, 
היצאים מן התבה שם חם ויפת ן, שם וחם (הם א?) ויפת דָאת | 7 אין -- העולם] מאומות העולס דְפא?י 
מעכו"ם ך], אין מידי [מציל] מאומה מאומות העולם ן, ל' א'נכם | 8 פעולות] . שפעלתי רֶן | ומחשבות 
לי כמ | שפעלתי] שחשבתי ךן, שתשבתי ושפעלתי א | עס] בימי כמ | יאמר א'ן | עשית | 9 לשלום ן | 
לשלום וָא' | *ויהיו -- וגר] ויהיו . . נח (היוצאים ך]) היצאים [ָך], ויהיו . . היוצאים וגו' דָא?, שני ויהיו בני 
נה מ, שני . . נח וגו פ, שני . . נח היוצאים מן התיבה 2, ל' לא' | 10 אכוהי פחנכך"י | דפחתה] ן, 
דפחתא דְפנאכערי | 11 לדגה] פוגכ, משל - א'. לסה הדבר דומה -- דְא". להיר ת | ונפצת פת | 
*עוברה דְוא'נת] שכרא א'כ, עוברתא ף. עובדה ל | 12 ומלת [א'נןת: נתמלאת כ | כל ארעא ן | 


גם ע"י כי"ו וכי"ג זרה, וידידי רא"ח לעף שיער שסוף המלה מני מ%"י1) ובלי ירושלמי של נוצרין מ ן גם בהוראת ל א 
והיו'"ר ניתוסף ע"פ מלת אלמלי, ובוי"ר הגי' עובדה הוה בחדא איתתא דילירת וכו' ואמרה לברת אזיל ואדליק וכו' ואנא 
קטע שווך אזל למרלקא בוצינא ופגע ליה שידא שריתון ררוחתא עם רמתעסקי' דין עַם דין קרא 
תר ג ג ולא א"ל אזיל גלוג לאמך ואמור לה אילולי דקרא תרנגולא הוינא קטל בך א"ל אזיל גלוג ל א מא דאמך 
דלא קטעת אמי שורי דאי קטעת אמי שורי הוינא קטל לך לקיים מה שני בתיהם וכו' ועח'נ, ובערוך ע' שר \' גרי 
שהועתק מוי"ר מדנפק בית שידא אשמרון רבהון דרוחתא ועיייש, ושימרון שם אחר לאשמראי והוא נגזר מן שמד ועיי 
גם בערך מלין צד 242 ובענציקלאפעדיא ח"ב צד 219, ואמר גליג לְאימך דקרא: תרנגלא וכו' משום שהרוחות 
אין להם יכולת להזיק אלא בלילה וכן בברייתא יומא כ"א א' היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו בראשו וכו' 
ופירש"י שם מפני המזיקין: ‏ 2 וכשהסתיר פניו. ‏ זה סיום דרש הפ' והוא ישקיט וכו בדור המבול, ודורש ויפתר 
פנים ומי ישורנן כשהסתיר פגיו מהם וגזר להשחיתם כולם מן הארץ מי יאמר לו לא עשית כשורה ומה הסתיר 
כלו' מה ראה להסתיר פניו מתם ולאבד עולם מלא ומשני על גוי ועל אדם יחד על גוי זה דור המבול וכוי דבר 
אחר הוא לפגי הקביה להעמיד עולמו מאומה מדור המבול או מאדם אחד מנה לבדו ויהי בני נח היוצאים מן 
התיבה וכו', והמאמר מפרש כבר בוי"ר שם ובמה הסתיר פניו מהם הביא עליהם את המבול וימח את כל 
היקוס וגו על גוי ועל אדם יחד גוי זה דור המבול אדם זה נה יהד היה לו לתעמיר את עולמו מאדם אחד יחר 
היה לו להעטיד את עולמו מאומה אחת, ובמעין גנים הועתק ומָה הסתיר מהם שהביא עליהם את מי המבול, 
ומוי"יר באה ההוספה כמו שגל בדפוסיי וכ"י המאוחרים שהביא עליהם וכו' הה'"ר וימח וכו', ובכיייל ליתא וכן 

בכי"פ וכי"ג ובילקוט איוב, ובכי"ו וכי"א א' וכיייכ לייג גם ומח הסתיר פגיו מהם: 8 הושתא. כ"ה בכי"ל, וביני 
שיטי הוגה ת כנ' להגיה הושתת, ועדיפא הגיי הושתא (הושתה) וכן בירוש' יומא פיה מב ג' אבן שתייה שממנה 
הושתה העולם , ובשהש"ר (בדפ"ר וד"ו) פ' עמודיו עשה כסף (ג' י') שתיה שממנה הושתה כל העולם, וכתיבת 
הושתא באל"ף כמו לעיל צד 101 ושהא וצד 220 כמרמא וצד 261 ממחא: 7 אין מידי וכו'. גר' שפיי המאמר 
אין בידי מציל שום אדם מאומות העולם, ובכי"א א' וכייג וכייכ וילק' מכירי ליג כלל זה הדרש: 10 וחס הוא 
אבי כנען. ולא הוזכרו כאן בניו האחרים שנמנו לקמן בפ' ובני חם כוש וכו' וכן לא הוזכרו כאן בנים אצל שם 


ויפת, ודורש אבי כגען אבוי דפחתא אבי הפחיתות והשפלות שעשה אותו המעשה, וכן בנוסחת הדפוסיי לקמן פצ'ייט | 


שמעון ולוי אחים אחים דפחהא וכו' ועיי בערוך ע' פחת ובעמת"ל ע' פהתא פחתא, ובתנחומא מב שם איתא וחם 
הוא וכו' אמר ר' ברכיה חם הוא אבי כנען הוא אבי פר וח, ובלקח טוב מפרש וחם הוא וכו' והוא אבי של ש פחות 
ועיי גם במ"ח חלק מ"ג צד 462: 11 דנפצת עוברה. שהריקה בצים ומלאה את הארץ, ותרג' ותער כדה (בראשית 
כייד כ') ונפצת וכו' ובכתובות ע'יב אי שתהא ממלה ומערה וכו' שתמלא וגופצת ועיי עמת"ל וגעזעניוס-בוהל ע' נפץ, 
ועוברה כמו בע"ז מי א' קירבי דגים ועוברן וכוי כסימני בצים ,כך סימני עוברי. דגים וכו (ועי" חולין ס'ג ב' וירושי 
ע"ז פיב מ'יב אי), וידידי ראייה לעפ כתב לי שעיקר הוראת עוברה (עוברא) ?) כמו בליס וברא אוברא, ובלק"ט 


₪ז ד (5 .₪4 ( 








ו יי ו % 47 





נה פרשה לו הח 5 


וצאצאיהם ‏ לעיניהם שהיו רואים בנים לבניהם, ‏ ישלחו כצאן עויליהם אמר ר' - לוי בערביא 
> צווחין ‏ למינוקא ‏ עוילא, ‏ וילדיהן ירקדון (איוב שפ שס) כהלין שידיא היך דאת אמר ושעירים 
ירקדו שם (ישעיה יג כא). כשהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור 
לחתוך טיבורך, בלילה היתה אומרת לבנה צא והדלק לי גר לחתוך מיבורך, עובדא הוה בחדא איתה 
דילירה בלילה, אמרה לברה איול אדלק לי בוצינא ראקטע שררך, נפק ואגע ביה שירה שימדון, 
אמר ליה איזיל נליג לאימך דקרא תרנגלא ואילומני דקרא תרננולא הוינא מחי יחך וקטל יתך, אמר 
ליה זיל את גליג לאימך דלא קטעת אימה שורי, ‏ ואילו קטעת אימי שורי הוינא מחי יחך וקטלך 
= 1 פ" לקפן כיש פפיז : י 


1 בניהם ובני בניהם דְ[אכתי: בניהן ובני בניהן פנ | בערבייא ן, בערביה דא? | ל צווחין] וא'גת, . 
צוחין דְאלכי. קורין פע | למינוקא] וגע. לינוקא דפא"תי | שילה דא? | וולדיהפ נכתי | כהלין] וָא, ' 
כאילין, דפא"נכי. כאלין ת | *שידיא ג] שיריא ל. שדיא דפא?תי. שידייה ן. שרייה כ. שדין א* | 8 **ביום] 
בהן ל | *היתה אומרת דְפוא?כתי] אומות א'. אי ל | 4 טיבורך] פוגכ: טנכווך דתי | בלילה] פותי/ 
ובלילה , בלולא ך | *היתה אומרת דְוְכְתִי] אומלת פ, אמי ל | והדלק] פוגי. הדלק דא?ת | את 
הגר וָאַ'תי | טיבווך] [א'נכ: טגווך תי, ‏ טמרא דילך דא" | איתא [ְ. איתתא דָא', אתתא כתי, 
אנחתא א* | 5 דילידת דוא"נכתי. דילדה א' | בלילא כ, בליליא וא'גתי | ואמי ן | לבנה וְגי | איזל] איזיל כם, 
זיל דאת. צא וי. ל ג | אדליק דאנת, ואדליק כ. והדלק וי | לי] וא'יגכת: ל דאלי | את הכר ן-| 
דנקטע אנ כתי. ונקטוע 5פ | שדוך פ: שורך אגתי: טיבווך | | ואגע] ופנע דואגכתי. פגע פ | שידה 1/ 
שידא דְפאנכתי | שטדון דא"ת. שמרון [ְנ, שומרון י, שרהן דרוחות א? | 6 אמר] אדמתעסקין דין עס 
דין קרא תרנוגלא .- פ/ הוה מתעסיק עמיה אדהכי קרא תרנוגלא ₪ כ | איזיל] כ: אזיל פוג. זיל דאתעי | 
גליג] וָא'ע.: גלוג דא'נכתריי | לאמך וא'כעי | דקרא תרנגלא] . . תרנגולא דְפוא"עי, . . תורנגולא רן, 
לי א | ואילו מני , דאילו מניין, ואלמלא א"ת ע. ואלולי י, אלולא א', דאי לא כ | קרא כ | תרנוגלא] פפ ; 
הונגולא דְוְאעי | מחי-יתך] ע. מחייתך דְוְא'ג, מחינא יתך כ. מחי לך פ. לי א' | וקטל יתך] כ. וקטיל 
יתך -פני. .וקטליתך דא?. וקטלך ע. וקטל לך ן, מקטלך א' | 7איל ג, אזל ן. | גליג] וא'ע. 
גלוג דְא'נכת. וגלוג י | לאמך א'כ. לאימה (לאימא י) דאיטך גי | קטעא י | אימא וגכתעי. אמא דָאל. 
שוררי (ן, שוריי [, שוראי ך], (דלא--שורי ל' א') | ואלו (ן, אילו ן, אלו א'/ דאלו ככי, ואלמלא ךְן, דאלמלא א?, 
דאילמלי ךָי | קטעת אמי שורי א'*, קטעת אימא . . ן. קטעת . . שררי כ, קטעת . . שוררי (ג, דקטעתיה דא*, 
קטעתיה ךן | *מחי יהך א"תעי] מחינא יהך ל, מחייתך דֶין, מחיתך כ, לי א | וקטלך] ע וקטליתך וכ, 
וקטיל יתך דְתִי, וקטל יתך נ, מקטלך א' ‏ | 


-כאן נכון ונאמר להלן היו נכונים וכו' מה נכון האמור להלן שלשת ימים אף נכון האמור כאן וכו' ורבגין אמ' ליום אחד 
היתה אשה מתעברת (בדפ"ר מעוברת) ויולדת נאמר כאן נכון ונאמר להלן והיה נכון וכוי מה נכון האמור להלן וכו'. אף 
נכון האמור כאן *ום אחד ועח'"נ: 1 בנים לבניהם. כלה"כ וראה בנים לבניך (תהלים קכ"ח ו'), ובמעין גגים הועתק 
בניהם ובני בניהם וכי"ה בוי*ר ועח"נ  :‏ בערביא צווחין. בערוך עי עול הגי' בערביא קורין למינוקא עוילא ועי' גם בח'נ 
לעיל צר 954 וצר 275, ורי לוי מפרש עויל שנמצא במקרא רק באיוב. בפי ישלחו וכו' ועוד שם טיז ייא ו"ט ייח 
עפיי הלשון. שקורין בערביא לתינוק עוילא'), ובויייר שם הגי' ישלחו וכו' עויליהם. יניקיתון א"ר לוי בערבייא קורין 
לינוקא : עוילא, ולקמן ריש פפיז איתא וארא בפתאים וגו' אילו השבטים אמר רי לוי בערביא צווחין. למינוקא. פתיא 
ועייייש, ודרכו: של רי לוי לפרש מלות הכתובים ע"י מלות ערביות בסגנון בערביא צווחין או בערביא קורין או. לשון 
= ערבי הוא ועי' ויייר פכ'"ה סי' הי איכייר לפי סלה כל אבירי (א' טיו) ולפי מה אעידך (בי ייג) שמוייר פמיב סיי די תנחומא 
מייב תזריע סי' חי (תנחומא שם פיי ו) ויר פ"א: סי' ג' הנחומא מב תרומה סי' זי (תנחומא שם סי' טי) שהשיר 
:לפ מבעד לצמתך (די-ג') ועייע לקמן פסייג סי' ה' וסוף פעיט ובאג'ייה חב צד 808 ובמאמר הח' יהורא דיא ביבלישע 
עקסעגעזע וכו צד  :4‏ 2 וילדיהן. וכיה בדפוסיי ובכי"פ וכוייו וכוייא א' וב', ובמקרא כתוב וילדיהם, ודורש שמרקדים 
כאותן השרים - הד'א- ושעירים ירקדו וכו', וכן חדרש: לקמן פסיה ‏ הן עשו אחי איש שעיר וכו גבר שידן כד'א 
0% וכו - ובויייר ‏ פכייב סי' חי ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים ואין. שעירים אלו אלא שרים שני יזבחו 
-לשדים ואין שדים אלו אלא שעירים שני ושעירים ירקדו שם : 8 היתה אומרת. כן הגהתי בשתי הפעמים ועח'נ, וכתיבת 
טיבורך ‏ ביו"ד עי- גם בעמת"ל ח"יב צר 189 ועייע בח'נ לעיל צד 120 וקינקינה וצר 160 דירכה, ובוי?ר פ"ה הגוי 
-הא כיצר כיון שהיתה אחת מהן וכו' היתה אומרת לבנה לך וכו' ואני חותכת את שורך וכשתיתתה יולדת: בלילת 
-חיתה אומרת. וכו' לך והדליק לי את הנר ואני חותכת את שורך, -ושור כליימ לא כרֶת שרך (יחזקאל טיז ד') .שררך 
אגן הסהר (שח"ש זי ג'), וכן בתרג" יחזקאל שם דלא אתפסק שוריה, ולפנינו בסמוך ‏ שררך שורי ובערוך. ע' גלג 
ישורריי:- :4 עובדא הוה. מעשה היה באשה אחת שילרה בלילה אמרה לבנה לך הדלק לי הנר שאחתוך. טבורך יצא 
ופגע בו השר שימרדון א"ל לך הודע לאמך שקרא התרנגול ואילולי שקרא התרנגול הכיתיך והרגתיך. א"ל לך הורע 
ל חתכת אמי. את טבורי ואילו התכה אמי את טבורי הכיתיך וחרגתיך ה'"ה-בתיהם שלום וכו', והגוי 
א יתה כמו לעיל צד 152, והגי' דילידה כמו דילידא אימיה וכו' (מכות יז ב'), ולשונות הציווי איזיל איזל אזיל זיל עיי 
'גם לעיל צר 266 ובח'"נ שט ועיייע דאלמאן צר 246, ואגע בנין אפעל מן נגע וכן למטה בסי' ג' אגע ביה שידה שימדון 
'ובמדרש קהלת (בדפיר ודו ובדפוסיי אחרים) פ' ידעתי כי כל (גי יייד) אגע ביה רי יונתן וכוי, ופי' גליג הודע וכן 
גלג' בל'יס גילה וגליגה גלוי וידוע. ועוד נמצא גלגין בלי ירושלמי של נוצרין בהוראת שבח ועיי גם בערוך שם, ולהגו' 
תרנגלא חרנוגלא עי' בעמת"ר ח'יב צד 560 ועמת"ל :חייד צר 672, והגיי וא יל ומ ני שתוראתת אולולי - ומקויומת 


כ - 0 > 


2 5 4 (+ 02 


א 


44 נה פרשה לו םה 


פרשה לו 


סט יח) ויהיו בני נח היוצאים ונוי והוא ישקיט ומי ירשיע וגו' (איוב לדכט) דרש ר'298 


מאיר הוא ישקיט מעולמו ויפתר פנים (שם שס) מעולמו כדיין שמותחים בילה על פניו ‏ ואין יורע 
מה נעשה מבחוץ, אמרו לו דייך מאיר, אמר להון ומה דכתי והוא ישקיט ומי ירשיע, אמרו לא 
נתנה שלוה לדור המכול ומה חייבין, ומה שלווה נתן להם, זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם 
לעיניהם (שם כא ח). ישלחו כצאן עויליהם וגוי (שס שס יא) רי לוי אמר לשלשת ימים [היתה 
אשתו מעוברת ויולדת נאמר כאן נכון ונאמר להלן היו נכונים לשלשת ימים (שמות יט טו). מה 
נכון שנאמר להלן שלשת ימים אף נכון שנאמר כאן שלשת ימים], 4 רבנין אמי ליום אחר שנאמר 
כאן נכון ונאמר להלן והיה נכון לבקר (שס לר ב) [מה נכון שני להלן יום אחר אף כאן יום אחר], 


1 יקי סיוכ כי פסק"ס, ויקלס כנס פ'"'ס : 


והוא] כת' .- פאנכ. | ירשיע וגר] ירשיע פַן, . . ויסתר פנים ומי ישורנו וגו א, . . ויסתר . . ישורנו ועל 
גוי ועל אדם יחד דְא'נכת | 2 הא] פן. והוא דאגכתי | בעלמו וכ | וויסתר] פוא'נכ. ויפתיר תי, 
יסתיר דְא? | בעולמו כ, לעולמו א | שמותחים] שהוא נותן ן | בילון ןָג. ולון י, כילה דפאכת | 
ואינו | 8 מבחוץ (בחוץ תי)] פוא'נכי: = כך אמרו דור המבול עבים סתר לו ולא יראה א"ת | לון וג 
להם ₪ | ומהו] פנכי. ומהוא ן, ומה היא דָא?. ומאי א' | לא] ך'וג. לופ. לו לא כי. ל דאת | 


4 נתנה] ך'כי, ניהנה 1 , גתן דְוְא'ת, כשנתן א' | שלוה | ומה חייבין] ךי, וטה חייבן נכ, למה חייבן א', 


ומי בא וחייבן דָא?, ובא וחייבן ך] , אלא לחייבן י, ומפני מה חוייבו ן | 5 רי לוי] ד'פ. רי לוי ורבנין - ואי 
. . ורבנן ₪ דנכת | לשלשת] וְנכ, לשלשה ךן. לג' דְאִי | *תיתה -- ויולרת ל'פגכ] היתה אשתו (אשה א*) 
מעוברת דָא : היתה אשתו של אחד מחן (מהם י) מעוברת ויולדת [י, היו נשותיהם מעוברות ויולדות א! | 
6 *נאמך ל"פא'ני] שא דא'כת | כן ו | *הלן ל"דאכתי] ₪ נכון פוג | |היי כ | *לשלשת 
ימים ל"פנתי] ליום השלישי כ. לי דא | 7 *שנאמר ךְוַא"ג] האמור פא'כ | *להלן] כאן פרן | *שלשת וגכ] 
שלשה פָא', לשלשת ךָ, לשלשה ךן, לג' א? | *אף נכון שנאמר (כן ן) כאן דְוַאנ] אף . . האמור כאן ם, 
אף . . האמור (שנאמ' ךן) להלן פךן. אף כאן א' | *שלשת [כ] שלשה ם, גי א', לשלשת דְא*, לשלשה ך] | 
ליום אחד] ', ליוס אחד היתה אשה מעוברת ויולדת דְא?, ליום . . אשתו של אחד מהן מעוברת ויולרת ג2, 
היתה אשתו של . . מתעברת ליום אחד ויולדת |, ליום א' היו נשותיהם מעוברות ויולדות א | נאמר | 8 **גכון] 
ל ל | להלן] פני. = גכון דוא'כת | והית-- לבקר לי ות | *מת-- להלן ל"ךאנכת] מה . . האמור 
להלן וְאַ', מה נכון להלן י | *יום אחר] ,-. דכתיב והיה נכון לבקרן | *אף כאן פאי] אף כן ל". אף נכון שני 
כאן [כף , אף נכון האמור כן ן | 


תורה וחפציך אלו מסון (וכי"ה בפי' הנדפס בדפייר חפצי אלו תורת וכו') משמע שגורס כן בכר ועח'יג, ובילק' משלי ר' תתקלייר 
הועתק הסיפור מירושלמי (והגי. שם חפציך אלו אכנים טובות וכו חפצים אלו דיית ועי' ביפה מראה פאת שם), ואפשר 
שהועתק מירושלמי גם בילק' יהושע (ובדפ''ר שס הועתק המאמר ממ"ק אמר ליה לבריה וכו' בלשון ואית דאמרי, ואחרי 
המלות במצוה שאיפשר איתא שם ,וגו' כי אם בזאת יתהלל המתתלל השכל וידוע אותי וגו" ואח'כ נסדרר שם 
ארטבן שלח וכוי עד לעתיד לבא ואח'כ אמרו ליה מה בעית וכוי, ובילקוט דיו נוסף שם אמר המגית שמעתי וכו): 


פרשה לן. בכייל נשמט מספר הפרשה ולנכון נסמנת הפרשה שלאחריה במספר ל'ז ובכי"א א' כאן פליג 
ובכי"א ב' וכי"ו פל'"ה, ובמקרא כאן פרשה פתוחת  :‏ 2 הוא ישקיט מעולמו. ‏ ר"מ דורש והוא ישקיט הוא שוקט או 
משקיט עצמו טעולמו ולא יקפיד על מעשי הרשעים וכן ויסתר פנים מעולמו כדיין הזה שמותחין וילון על פניו (ועח"ג 
ולעיל צד 265) ואין יודע וכו' אמרו לו דייך מאיר (וכן סגגון ו לעיל צד 200 דייך פפייס) וח'"ו לפרש הכתוב כן 
אלא מתו דכת' והוא ישקיט ומי ירשיע כשנתן שקט ושלוות לרשעים והאריך אפיו להם מי ירשיעם לא נתנת 
שלווה לדור המבול בתמיה ומח חייבין ומה שלווה נתן להם זרעם נכון וכו' ויסתר פנים ומי ישורנו וכשהסתיר 
פניו מהם מי אמר לו לא עשית כשורת, והענין נפרר ע"י המאמרים ר' לוי אמר וכו רבנין אמ' וכוי, ונכוגה 
הגי' לפנינו ובכ"י שציינתי ובילק' איוב דליג בדברי רימ כך אטרו דור המבול וכו', ואולי הוא הוספה מוייר, ושפ 
השתמשו בפתיחה זו לשטה הראשונה בפתיחה לפ' אם הכהן המשיח וכו' והגי שם ברפ"ר וד"ו דרש רימ והוא 
ישקיט ב עו ל מ ו וכו כדיין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מכחוץ כך אמרו דור המכול 
וכו' אמרו לו וכו' אלא והוא ישקיט וכו' נתן שלות לדור המבול ומי בא וח ייבן ולמה שלוה נתן לתם וכו', 
ובמעין גנים איוב לייד הועתק כשנתן שלוה וכו' מי בא וחייבן. ומה שלוה |כו' ועח"נ: 5 רי לוי וכר. בכייל מקוטע 
רי לוי אמר לשלשת ימים רבנין אמ' ליום אחר שני כאן וני לתלן ותיה נכון לבקר, וביני שיטי הושלס בכתכ אחר 
,היתח אשתו מעוברת וילדת נא' כאן נכון וג' להלן חיו נכונים לשלי ימים מת נכון שני להלן יום אחר אף כן 
יוס אחדי והגחתי, והגי' היתה אשתו מעוברת וכו' איתא ברוב הספרים ופי' אשתו של אחד מהן כמו שהגיי בכיו 
וילקוט ועי' גם מיש במ"י לעיל צד 265 בד"ה דהוה צאיד וכו' וצר 285 בד"ה הגיבורים וכוי, . ובמעין גנים איוב 
כיא הועתק לשלשה ומים היתה האשה מתעברת ויולדת נאמר כאן נכון ונאמר להלן היו נכונום לשלשת ימים, 
ובויייר שם חגיי ר' לוי ורבני' ר' לוי אמר לשלשה ימים היתה אשה מחן מתעכרת. (ברפ'ר מעוברת) ויולרת גאמר 





ה פרשה לה - 3 


(שם שם ) עד שיחיו מתים  :‏ כיון שראה אותם שהן בני אדם שליישוב שילח עמהם זוג אחר 
שלתלמירי חכמים לירע מה דורשים בדרך, חר מנהון דרש ככר כתוב ויפע מלאך האלהים 
ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם (שמות יר יט) מה תלמור לומר ויסע עמוד הענן 
מפניהם ויעמד מאחריהם (שפשם), אלא אותה מידת הרין שהיתה מתוחה כנגר ישראל הפכה 
הקביה ומתחה על המצריים: וחרנה דרש והייתה הקשת בענן וראיתיה לוכור בוית עולם 8 
בין אלהים זו מירת הרין שלמעלה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מירת 
הדין שלמטה, מירת הרין שלמעלה קשה ומירת הדין שלמטן רפה: וחרנה דרש כתוב אחר א' וכל 
חפצים לא ישוו בה (משלי ח יא) וכתוב אחר א' וכל הפציך לא ישוו כה (שם ג טו). חפצים 
אילו מצוות ומעשים טובים, חפציך אילו אבנים טובות ומרגליות, ר' אחא בשם ר' תנחומי בר' חייה 
חפציי וחפציך לא ישוו בה אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וי (ירמיה ט כג) : 10 


1 ילק' יסוטע שס: 8 לק' יכוטע שס, ילק' נטלס כי כליז : = 4 עיי מכיכפ) כשיס מכ' כ' פ'ד (עעוס י"ד ייט), מכופסס 
' דכשמייי שס : 5 ילקוע כ' ס"ל, ילק' יסופע שס :| 7 י5ק' יסוסע שס, וע" יכוי פסס פ" עו די : 


1 *שיחיו דְואתי] שיהיו לפכ | מתים] פא'נכ. המתים דואיתי | כיו] א'גי. וכיון דפא'כת | 
שראם א1, שראה כ | שהיו ם | ישוב פנכי | שלח | עמם וא | אחר] אי ך, לי א' | 2 **תלמידי| תלמידים ל | 
מה] פנכי; ₪ הפ דְָוָא: הן תת | וחד א? | "מנהון] מיגהון ך | כגר לי א"כ | כת' פונכת. כתי דאלי | 
8 ההלך --- מאחריהם לי א | 4 מפניהם -- מאחריהם ל' א" | 5 ומתחה] ,- מצדיהם א?, ל' תי | כנגד 
המצריים ן1ך1,. . המצרים דפ כותי (בשלח). . מצרים א?ו (יהושע), למצרים א | וחרינא אִ'ני (יהושע), ואחרינא אכ , 
ואוחרנא דְךן, וחד 5 | והיתה [1, כת' (כתי' דְא) והיתה ְפאכת: כבר כתיב . . י (שם) | אלהים] פָגִי (שם), 
₪ ובין כל נפש (נפש חיה ך[, נפש חיה וגו' א?) בין אלהים דא | זה י | 6 מעלן פוא'ג | זה כי | 
7ממטן וְאִ' | מעלן 1 | מידת . . של ן. ושל פכי (יחושע) | מטן] ן, מטה דפחאכתי | ופה] וכה וח | 
וחריגא' אַני, ואחריגא 2, וחד פ, . . מינהון ך, . . מנהון אי | אומר | 8 אחד דפוגכתע. | 9 אומר | 
9 מצוות] דְ' פָום: מצות דאנגתערי | ר' תנחומא כך, רי תנחום דְוְנר, דרי פנחס ור' תנחום 5 | גר] פוגפ, 
בר ך, ב"ר ף (בשם--חייה ל' א) | 10 הפצי] פוג. הפצי ךְא'כת, חפצים (הפצי ך?) אלו 
תורת א'ך' | = וחפציך] = אלו אבנים טובות ומרגליות א1, אלו ממון ך ‏ | לא] [תפצי] וחזציך << א' | 
אלא] פוא'נכ: ל דת | המתהלל השכל וגו' (המתהלל א?, . . השכל וירע אותי ף, המתהלל . . וידוע אותי 
וגה אִיו, המתהלל .. אותי כי אני ""י עושה חסר ך], המתהלל . . חסד וגו' כ, המתהלל . . חסר משפט 
גו' ך, המתהלל . . משפט וצרקה בארץ כי באלה חפצתי נאם י"י וג)] פואנכ ₪ ארטבן שלח לרבינו -(את 
רבינו ') מרגלית (מרגליות ך]) אטימטון אמר- ליה שלח לי מלא טיבא דטבא רברתיה (מלה טבא דטיבא כוותיה ך]/ 
מילא טבא ו') שלח ליה חדא מזוזה שלח (שלח ואמר דְך]) ליה אנא שלחית לך מילא דלית (דלא ךָ) לה טימי 
ואת שלחת לי מילא דטבא חר פולר (פולד ן][) אמר ליה חפצי וחפציך לא ישוו בה ולא עור אלא שלחת לִיּ 
(שלחת ך) מילא דאנא צריך מנטר לה ואנא שלחית לך מילא דאת דמיך והיא מנטרא לך שנאמר בהתהלכך 
תנחה אותך בעולם הזתה (בעוה"ב ן]) בשכבך תשמור עליך בשעת המיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד 
(לבוא תי) לגא דתי | 


גדולה מן הראשוגה שאמר לה לכי שאלי לך כלים וכוי למען תוכל לשלם את הנושה, ותגהתי עד ש יח יו מתים 
וכן הובא בפירש"*י מלכים שם עד שיחיו המתים ועת'נ ואין פירושו שיחיו עד תחהימ אלא שאפילו יאריכו ימים 
ער תחה"מ יספיק שפע השמן לפרנסתם  :‏ 1 שליישוב. ‏ של יישוב הדעת ועי' לעיל צר 174 וצד 191: שילת 
עמהם. וכיה במדרש דפיר, וכדיו ושאר הספרים איתא שלח : 8 מת ת"ל ויפע עמוד הענן. שאין לפרש שנכפל 
הענין ומלאך אלהים הוא עמוך הענן, ודורש ויסע מלאך האלהים וכו' אותה מרת הדין וכוי שבכל מקום שנאמר 
אלהים הוא מידת חדין וענ לעיל צד 808, וכן איתא במכילתא שם שאל רי נתן את -רשב"י אתה מוצא מלאך וי 
בכל מקום וכו וכאן אומר ויפע מלאך האלהים א"ל אין אלהים בכל מקום אלא דיין מגיר הכתוב שהיו ישראל נתונים 
בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים ועי' בראב"ע וברמב"ן שמות שם: :6 זו מדת הדין שלמעלה. 
דורש ג*כ אלהים הוא מידת הדין, וטעם הדרש ובין כל נפש חיה וכו' זו מירת שלמטה קשה, וכן כתוב ביפ'ית 
לא ידעתי מ"ט להקרא מדת הדין של מטה נפש חיה כי לא נסיתי באלה, וגם הקשה למה הוצרך לדרשה זו ולא 
פרשו הכתוב שיהיה הקשת אות בין מה"ד לעולם לכשתבא מד"ה לקטוג וכמו שמפרש בפירשיי עה"ת עפיי 
המדרש, ואולי דייקו ובין כל נפש חיה וכו א שר על הארץ זו מה'"ר שלמטה, ובפי" ב'יר כ"י מפרש טעם 
הדרש ללמרך שכל זמן שמדת הדין נעשית למטה אף מרת הדין נעשית למעלה שאין העולם אבד במים ועיי לעיל 
צר 252 : 7 כתוב אחד וכו'. ‏ בירושלמי שם ר' אבא אבוי דר' אבא בר מרי בשם ר' אחא כתוב אחד אומר 
וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אילו אכנים טובות ומרגליות חפציך 
אילו דברי תורה (ובערוך ע' חפץ הועתק מירושלמי שם חפצים אלו אבנים טובות וכו' חפציך אלו מצות ומ"ט) 
דכתיב כי באלה הפצתי נאם ה', ולמאמר זה נסמך שם הספור ארטבן שלח לובינו הקדוש חד מוגלי טבא 
אטימיטון א"ל שלח לי מילת דטבה דכוותה שלח לָיה חד מזוזה אמר ליה מת אנא שלתית וכו' חד פולר אייל 
חפציך וחפצי לא ישוו בה ולא עוד וכו' דאת דמך לך והיא מנטרה לך דכתיב בהתהלכך תנחה אותך, ומירושלמי 
נוסף סופור זה ברפוסי' ונשתבש שם בדפיר וד"ו דטבא דברתיה וככר הוגה בא*א ובמי"כ), וסוף המאמר בהתהלכך 
וכו' בעוה"ז בשככך וכו' בשעת המיתה והקיצות וכו' לעתיד לבא כהדרש בסוטה כיא א' ובמררש מש;י ב' סי' 
ייא ןי ס' כ', ואיתא עוד בכייית וליתא בכי"ל ושאר כ"י ולא הוזכר גם, בפי' בייר, וממייש שם חפצים (חפצי) אלו 


59 נדז | פרשה לה ט ₪ 


המתינו ימים אחדים חזרו ונטלו ממנו רשות : פעס שנייה לכך נאמר ביום עשרים ושלשה לחדש 
ונוי, אמר ר' לוי כתוב כי חנוכת המזבח עשו שבעה ימים והחג שבעת ימים(שס שפס 6) ואין לך 
שבעה לפני החג שאין בהם שבת ויום הכיפורים, ואוחן שבעת ימים היו ישראל אוכלין ושותין ושמחים 
ומדליקים [נרות], ובסוף חורו ונצטערו על הדבר, אמרו חאמר שיש בירינו עון שחיללנו את השבת 


5 ואכלנו ביום הכיפורים, וכדי לפייסן שרצה הקכיה מעשיהם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם בני העולם 


10 


הבא, והברכה האחרונה [היתה] גדולה מן הראשונה וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב (מיא שסשס), 

[אמר ר' יצחק שמחים שמצאו נשותיהם טהורות וטובי לב] שעיברו זכרים, אמר ר' לוי יצחה בת 

קול ואמרה כולכם בני העולם הכא: וחרנה דרש ככר כתוב ותלך מאתור (מיב ר ה) מה חלמור לומר 

וחבא ותגד לאיש האלהים (שם שס ז), אלא ויעמד השמן (שס שם \) שהוקיר ובאת לשאול לו 

אם תמכור ואם לאו, הברכה האחוונה היתה גדולה מן הראשונה ואת זבניך תחיי בנותר 
ל עיי עועד קטן טס, טנס 5' 5': | 9 ילק' יקוטע שס, ילק' עלכיס סי ככייס : 


1 והמתינו שפ דְוְא?, והמתינו שם עוד פאלנתי, . . עיד לשם א'י. ועוד המתינו ( | ימים אחרים]. א?, ימים 
אחרים דְפנתי. ימים ע, יום אחד א', ל' ן | חזרו] וחזרו דְפואגת. לי עי | רשות ממנו א'ע, רשות חי | 
שנית א? | שלשה ועשרים א1, כי וג' ך' | 2 וגו'] פ, השביעי שלח את העם ויברכו את המלך [, השביעי 
. . העס ך] , הזה (הז' ךך') שלח את העם ךְא? | כת' פגת. כתי" דְוא | ואין לך שנעה] פונכ. - - זי דא 
. . שבעת ימים א', שבעה ימים ךן | להם א', להן ן | 8 שבעה ך], זי א* | הימים פן | 4 והדליקו א" | 
*גרות פואכת] נירות ךְנ, לי ל | ולנסוף ןג | *ונצטערו דְפאנכח] נצעדו ל. ודאגו ן | את] פוא'נכ, 
לי דאית | 5ואכלנו] ולא התענינו | את מעשיהם א1, את מעשיהן פן | יצאת ן | להם לי וא' | כלכס א'ן | 
בני] פא'נכ. מכני דְא?ת. מזומנין ן | לחיי העולם הבא ן | 6 הברכה ןי | אחרונה גכי | *היתה דפואתי] 
לי לגכ | 7 *אמר ר' יצחק דְפואנת] ל לכ | *>מחים שמצאו נשותיהם (נשותיהן , נשותיה' ך, את 
נשיהם [) טהורות (בטהרה טהווות ן) וטובי לב ל"דפואנת] לי לכ || שעיברו] וְא'ן, שענוו פכ, 
שנתעברו דאת | יצתה] אכת. יצאת פו, יצאה ך | 8 ואמרה] .- להם דְפאנת. להן כ | כלכס א'נ | 
בני] פא'נכת. מכני דא?, מזומנים ן | לחיי העולם הבא ן | וחרינא וָא'נִי, ואחרינא כ, ואוחרנא דאלו 
וחד ם | ככבר לי וכ | כת' פונכות, כתי' דְאי | ומה ן | 9 שהוקיר] פַני, שהוקר כ, שהוקיר השער א', 
שהוקר השמן דְאלןן, שחזרה ן | לו] פוא'גכי. ל דא"ת | 10 אפ תמכור] .- וגו' דְא? | ואפ לאו] ואם 
לא תמכור פָן, '"אם לא תמכור ד אנ כתי (מלכים) | או לא . . י (יהושע) | והברכה ו (מלכים) | אחוונה פי | 
היתה ל' וֶךן | **גדולה] לי ל | **מן] בין ל | 


עשרים ושלשה לחדש השביעי וכו', 4 וביפיית כתב דליג כ ב ר דהכא ל"ק ליה יתורא כדלעיל אלא רמי קראי אהדרי 
ועח"נ, ובטייס הובא בכל כ'י (חוץ מכיייא א') ובדפוסי' ובערוך שם גם בפסוק של דה"י ויברכו את המלך וליתא 
במקרא שם: 1 המתינו ימים אחדים. משמע שר"ל יום כ"ב וכייג, ובא'יא הגיה דציל והמתינו שם עוד וליג ימים > 
אחדים. וביפיית הגיה והמתיגו שם יוס אחד (ועי' גם בח'נ) ומייש ימים אחרים ט'ס הוא שכתבוהו אגב שיטפא דלישנא 
דלעיל, וכגי' כייפ המוטעת כן גי' הרי"ף בפ'ק דמיק בפסוק של דה'י וביום עשרים וארב עה לחרש השביעי וכו' ועי' 
בחו' הרשיש וביויד סיי רמ'יב ובשיך סיק ליג וטייז סיק טי שם, וברדייק מלכים שם מפרש הכתובים עפ"י מאמר 
רזיל כי ביום השמיני נטלו רשות ממנו ולא נסעו אותו היום לפי שהיה חג וביום עשרים ושלשה לחרש חזרו 
ונטלו רשות ממנו והלכו לאהליהם ועי' גם ברד"יק בדת"י ובפירשיי שם: 2 כי חנוכת המזבח וכו'. דורש הפסוק 
בדה"י שם שכתוב בו בפירוש שעשו תחלה חנוכת המזבח ז' ימים ואח"כ החג ז' ימים וביום עשרים ושלשה לחדש 
השביעי שלח את העם וכו' ואין לך שבעה לפני החג וכו', והפסוק במ"א ח' פיה ויעש שלמה בעת ההיא את 
החג וכו' שבעת ימים ושבעת ימים היה אפשר לפרש ששבעת ימי חנוכת המזבח היו אחר שבעת ימי סוכות וביוט 
השמיני שלח וכו' יהיה פירושו שמיני לחנוכה ועי' ברדייק במלכים שם, אכן במ"ק דרשו הפסוק ויעש שלמה וכו 
ועיייש. ושם איהא א"ר פרנך א'יר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא 
נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש וכו': 
6 והברכה . האחרונה וכו'. צ''ע שלא הוזכרה ברכה שנתברכו גם הם ושמחים וטובי לב כתוב בְשני המקומות/ 
וביפ"ת כתב אע'ג דלא מפרש קרא שבירכם שלמה בעת פטירתם לא בראשונה ולא בב' הנה ממיש שלת את 
העם שמעי' לה דאין דרך לשלח אלא בלשון ברכה שיאמר לכו לשלום ולברכה וכו' ומשמע ליה דהיותם שמחים 
וטובי לב היה מכח הברכה האחרונה ומכיון דברכה זו נתפרשה משמע דגדולה מהראשונה ואעיג דשמחים ומובי 
לב בתר ב' השילוחים כתיב נר' רמדכתיב בשני (רְה'א ז' ") שלה את העם לאהליהם שמהים וטובי. 
ל ב כלומר שבירכן שילכו לאהליהם שמחים אבל בא' (מ"א ח' ס'ו) דכתיב [שלה את העם ויברכו את המלך] 
וילכו לאהליהם הוא סיפור הכתוב מה שאירע להם אחר השלוח לא שהוא מכלל ברכת השלוח ומה שהוזכר קרא 
דוילכו לאהליהם נראה דהגהת איזה תלמיד טועה הוא שלא הבחין בפ" הכתוב וחשב שאין הפי' אלא וילכו 
לאהליהם. כאידך קרא ע'כ, אכן בכל הספרים כתוב כאן וילכו לאהליהם וכו', ובמי"ק שם איתא ומנלן דאחיל להו 
דחני ההליפא ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וכו' לאתליתם 
שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואתר נתעברה אשתו בכן זכר על 
כל הטובה שיצתה, בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא לדוד עכדו ולישראל עמו בשלמא 
לישראל עמו אחיל לחו עון יום הכפורים וכו', ובסגנון זה הועתק בילקוט יהושע וילכו לאהליהם שמצאו נשותיתם 
בטהרה שמחים שנהנו וכו', וכל המאמר שם ר' יצחק ור' יודן וכוי הועתק מביר כאן וכן איתא הציון ב'יר שם 
בראש המאמר בילקוט דפ"ר: 8 מה ת"ל ותבא וכו'. וכי מה צווך היה לה לחזור ולהגיד לאלישע שנתקיימה 
נבואחו אלא ויעמוד השמן שהוקר השער של שמן ובאתה לשאול אם תמכרנו מיד אם לאו ותמתין עד שיהא יקר 
יותר ועי' בפיי בייר: ‏ 10 הברכה האחרונה. שנתברך הנותר כדי שתחיה היא ובניה ‏ לארך ימים ברכה:זו היתה 








נח: פרשה לה מ טו 211 


פרשת תורה מר' שמעון בר יוחי, ואית דאמ' פרשת נסכים, נטלו ממנו רשות והמתינו שם עור יום 
אחר, אמרו צריכים אנו ליטול ממנו רשות פעם שנייה, חד מנהון דרש ואמר להון כבר כת' ויברכם 
יהושע וישלחם וילכו לאהליהם (יהושע כב ו) מה תלמוד לומר וגם כי שלחם יהושע אל 
אהליהם ויברכם (שם שם ו). אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט 
ראובן ונד עימהם ועשו שם ייר שנה מכבשים ומחלקין את הארץ, לאחר ייר שנה נטלו רשות מן 5 
יהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עור פעס שנייה לכך 
נאמר וגם כי שלחם יהושע ונו', אמר ר' יודן שכט ראובן וגר היו בני פמליא שליהשע וליוה 
אותן עד היררן, כיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חורו וליווהו עד ביתו, הברכה האחרונה היתה 
גדולה מן הראשונה הה"ד ויאמר אל יהם בנכסים רבים שובו וגו' (שם שס ח) : וחרינה. דרש כבר 
כת' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך (מיא ח פו) מה תלמור לומר ביום עשרים 10: 
ושלשה לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך (דהיב.ז י), אלא נטלו ממנו רשות, 


5 עי' סדכ עולס פי"6, זנסיס קי"ס ני, עככין ייג 6 


1 פרשת] דְ'פונכי: ל דאלת | מר] מפי ר' םפ | ואית] ד'פוא'נכי. אית דא"ת | נסכיפ] א' ו 
נסכי' ד1, הון ן, הנסכים 1, דין ש. נסנים ואית דאמרי פרשת נדרים *, נדרים ואית . . נסכי" א"ת | נטלו] 1, 
ונטלו דאנכתי | ממנו רשות] א', הימנו רשות דְאך, רשות ממנו ן. רשות ני | עוד לי וכ | 2 **ליטולן 
ליטל ל | *נכר דפואגכתי] ל לע | %*ולכון לי ל | גפ] ע. גפ דפואיני | 4 הארץ] ₪ ארבע 
עשרה שנה ₪ | 5 שם] פוגכי. לי דאית | ארבע עשיה [נכ, כל ארבע עשרה ף | מכבשים -- הארץ] 
מכבשים (מכבשין פי) ומחלקין (ומחלקים [י) את הארץ] פוגכי. לי דא" | לאח -- שנה] א', לאחר-- שנה] 
לאחר ארבע (ארבעה ') עשרה שנה פונכי. ל דאת | 6 שד לי פ | אחדים] פאיכ: אחריס דוא'נתי: 
ל ע | ממנו לי פי | עד ל' פו | שנית א? | 7 גם פוא'נכי | היו ל דת | פמליא וְנ, פיסליא ת. 
עמליא א'ך? | וליווה אותן [, וליוון א', ולוון א', ולוח עמהם י | 8 וכיון | פמליא] פא?ני, פמלייא ום: בני 
פמליא ך, בני פימליא רְן, עמליא א'ך? | וליווהו ן] וליווה ל, ולווהו א', וליוואותו דְפא?ת. ולוו אותו כי | 
9 אליהם] 8(, אליהם לאמר כי, להם לאמר דְוָאןת | וגו] אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהָב ובנחשת 
ובברזל (ובזה' וברכוש ובבהמה |) ובשלמות הרבה מאד (ובשמלות הובה מָאד 2. וגשלמות הרבה דא"ת/ 
ובשלמות [) חלקו (וחלקו כ) שלל אויביכס עם אחיכם דְאגכות, אל .. ובכרזל וגו" 8, אל.. ובזהב י, לכס 
לאהליכם א' | וחרינא [ךְ?י, ואחרינא פא'כ: ואוחרנא ךְאתר' | ככר לי פכי | 10 *כת' פונת] כתיב דא?, 
כתב א': ל' לכו | מה -- לומר] ואחר כך כת' [, | ביום עשרים ושלשה] [י; ביוס כ"ג (ן, ביום שלשה ועשרים א1/ 
בכייג א?, בכ' וג' ך, בעשרים ושלשה דְכך]. ביום עשרי' וארבעה 5 | 11 ויברכו--- המלך לי א'י | רשות ממנו פא'י | 


גיורי הלכו לשמוע פרשת התורה מרשביי ואיכא דאמרי פרשת הנסכים ונטלו רשות והמתינו עוד יום אחד אמרו 
אנו צריכין ליטול וכוי חד מינהון דרש ואמר להון כתיב ויברכם וכו' וילֶכו אל אהליהם מה ת"ל גם וכו' אלא 
בשעה וכו' ומחלקין את הארץ ארבע עשרה שנה באו הראובני והגדי ונטלו רשות מיהושע ללכת לאהליהס ושהו 
שם בארץ כנען עוד ימים אחדים וחזרו ונטלו עוד פעס שנייה רשות ממנו לכך נאמר גם כי וכו' ועח"נ, ובכי"ל 
נשמטה מלת ויל כו והשלמתיה, ובכל כ"י וברפוסי' וילקוט איתאָ לאהליהם, ובמקרא כתוב וילכו א ל אהליהם 
ובערוך ע' שלח א' קיטע המאמר כתיב ויברכס יהושע וישלחם מה תיל וגם כי וכן' אל אהליתס אלא בתחלה נטלו 
רשות מיהושע וברכם ושהו עוד ימים וחזרו ונטלו רשות ממנו וכן ביום השמיני שלח וכו' מה ת"ל וכו', ובפסיקתא 
שם הגי' דלמא ר' יהודת בן גיורי ור' יצחק ורבנן (ועייייש הערה קל'יה) הלכו לשמוע פרשת נסכים מר"ש בן יוחאי 
וכשהיו שם ג' ימים אמרין צריכין אנו למיסב רשותא על קמא ודרש את קשתי נתתי בענן וכו' (ועיי במיי לעיל 
צר 829), ואחר המאמר ר' יחזקית בשס ר'י כך היה וכו' יקרב אכרהם וכו' איתא שם המאמר המקוטע על 
תליתאי ודרש ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך וכ ו'. ובמ"ק שם ר' יונתן בן עסמיי ור' יהודה בן 
גרים (ועי' בדיס ובתנחומא שם) תנו פרשת נד רים בי רשב"י איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי 
מיניה אמר להו ולא איפטריתו מיני באורתא אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותח. העיר צריך 
ליפטר ממנו פעס אחרת שנ' ביום השמיני שלח את העם וכו' וכתיב וביום עשרים ושלשה לחדש שלח את העס 
אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו וכו' א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל 
אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך וכו' וכתיב אורח חיים פן תפלס וכו' הדר יתבי וקא 
מיבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכו' וכתיב כל חפצים לא ישוו בה וכו' כאן במצוה 
שאפשר לעשותה ע'י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים וכו' ועי' בסוף הפרשה : 7 בני פמליא') 
וכן'. בני ביתו ההולכים ויוצאים עמו, ובפי' רייק גורס ומפרש אמר ר' יודן שבט ראובן וכו' היו בני עמליה 
של יהושע עמליה לשון סבל וטורח הוא וליוה אותם וכו' וכיון שראה אותם שנתמעטה ע מ ליה שלו פרעו לו 
גם הם וחזרו וליוו אותו עד ביתו וכו', ‏ וכן הגי" בכי"א א' בני עמליא וכו' עמליא שלו וכו' וגס בפיי ב"ר כי"א 
גורס בני עמליא של יהושע היו ומפרש בני עסק שלו היו עמלין לכבוש עמו הארץ ולוה אותם וכו' וכיון שראו 
שנהמעטה עמליא שלו שהיה לו לחזור יחידי לביתו חזרו וליוו אותו עד ביתו שאין כבוד לו שיחזור יחידי לביתו 
וכו' (ובפי" ב'"ר כי"ט ובנדפס נשתבש בני פמליא וכו' בני עסק שלו שהין עמלים עמו לכבוש את הארץ וכו 
שנתמעטה פמליא שלה וכו'), ומפי' ביר זה נוסף בגליון כייא בי נייא בני עמליא פי' שהיו עמלים עמו לכבוש את 
הארץ: ‏ 9 ויאמר אליהם. וכיה בכי*ם וכי'יג ובפי' רייק, ובמקרא כתוב ויאמר אליהם ל א מ ר וכצ"ל ועח"נ : 
כבר כת'. במלכים שם ביום השמיני וכו ושמיני של חג חוא יום כייב של תשרי וְכת' בדה"י ביום (וצַ"ל וביוס) 


1( 000106, 181118. 


100 נח פרשח לה ₪ יב-יד טז 


אחייה השילוני עימי ‏ ואנן מקרבין מן אברהם ער מלכא משיהא, רִ' חוקיה בשם ר' ירמיה. כן אמף 
ר' שמעון בן יוחי אין העולם חסר משלשים צריקים כאברהם, ‏ אין תלתין אינון אנא: וברי : חריין \ 
מנהון, אם עשרים אינון אנא וברי תריין [מנהון, ‏ אם עשרה אינון אנא וכרי תריין מנהון, אם חמשה 
אינון אנא וברי חריין מנהון, אם חריין אינון אנא וברי] אינון, אם חד הוא אנא הוא : ן] 
= = > יג את קשתי נתתי בענן קישותי דבר שהוא מקש לי, איפשר כן, אלא קשין דפרייה: 
יד) והיה בענני עגן ונוי רי יורן בשם רי יהורה בר' סימון לאחר שכירו סולת רותח,2/6 > 
ביקש ליתנו לבנו ונתנו לעבדו: 3 :ו 
מז והיתה הקשת בענן וגו+ דלמה רי יצחק ורי יונתן ורי יודן בר ניורי הלכו לשמוע 


2 לקטן פפיע, יכוטי ענודס זכס פ'"כ ע' ני, פנסועל ויכל ק" ייג פקץ כ" , פדכט ססניס סי םס" ס', סולין 355 25 
5 ילקוץ טס : 6 ילקוש טס : 8 ילק' יסוטע כ' 5"ל,. פקיקפס טס, עועד קטן ע' 5', פנסועש בכסטים כ" 8: . 4 


1 אחיה | עמי | *ואנן מקרבין דפואת] אנן מקריבין ל ואנא מקרביה ' | ועד פן | משיחנו ף | 
כך ואכי | 2 חסר] פוחא'נכ. יכיל לעמוד בפחות דְא"תי | *משלשיס דוחנת] טלי ד'א*י, משלשה לם, 
משלשים וששה 2', מליו א' | כאברהם (כאברהם אבינו דְא"תי)] .= מה טעס ואברהס היה יהיה טנין יהייה 
תלתין י, שנאמי אשרי כל חוכי לו א שנאמר אשרי , . לו בגימטריי הכי הוו כ | | | אין] ן. אי דאיתי: 
אם פחזגכ. ואם א' | אינון לי ג | ובניי כ | תריין] והג תרין דפאלי: ל א'כ | 8 מהפ כ | ואפ דאנכי: 
ואין ן; ואי ךן (אס עשרים. . לי פ) | עשרים] כ. עשוין דואנ. עסוין ת. ‏ כי י | וגני כ | תריין] וחג/ 
תרין א'ו, ל דא'כת | *מנהון -- וברי] לי ל | *אם] ואם ךְפוא'נכי. ואין ן, ואי (אפ עשיה . . לי א | 
עסרא ךן | *חריין וַחוג] תרין א'כ. לי דפת | *אם] ואס דפי. ואין ן (אם חמשה . . לי ואכת) | 4 *תריין חג]: 
לי דפי | **ס] ואס דפא'כי. ואין נ. ואי ת (אם תריין . . לי וא') | *תריין ח] תרין דפא"תי. תרי 5 | 
אינון] חנכ: הן דאל. הם י, איון הן ם | ואם דפאכתי. ואין וג | הא לי א | אנא חדא כ | . 
5 קשותי ָ, את קשותי ו | שהוא מקש] ן, . . מוקש דא"כתי. . . מקיש פג. שהוקש א' | *קשין דואנכרי]" 
קשון ל. קישון פ | דפריה (;, דפוריה כ. דפירי דאתרי. דברייה פ. דבירייה ן | 6 וגו] על הארץ דתא"גכ, 
על הא' ונראי הקשי בענן ן, ל' פא'י | יהודה] פג. יודה ות. יודן דא? | בר] פוכ. בר דאינ. | לאחד] 
משל .- חא | שגידו] כ, שהיח בידו ךְפוחאנתרי | פלת כ. סולב חנ, חלב ן. קולב: א'רי. קליג דות/ 
קלוב א? | רותיח ן | 7 על בנו פואנכי. ביד בנו דתר' | לענדו] ן, על עבדו פאנכי. גיד עבדו דתר | 
8 בענן וגו] בענן א'. בענן וראיתיה ף. . . לזכר ברית עולם [, . . לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה 
מכל בשר אשר על הארץ ן, . . לזכור ברית עולם בין אלהים זו מדת הרין שלמעלה ובין כל נפש חיה וגו ךא 
- . לזכור . . שלמעלה ובין . . . חיה זו מדת הדין שלמטה ן][ | דלמה] ן, דלמי ו!, דילמה [, דילמא כו 
ל דפאת | ור יונתן] פונכ. ור' יוחנן דאת. לי י | בר גיורי] ן, בן גיורי [ָכ, בר גזרי פ: בדגיורי ו1, 
גיורי דְא"ת: לי א | **לשמוע] לשמע ל | : 


היו יהיה מנין יהיה יי עשרה ה' חמשה י' עשרה ה' חמשה הא תלתין (ועיי לקמן פמייט סיי גי ירוש' ע'יז פיב 
מי גי תנהומא וירא סיי ייג מקץ סי ו' מדרש תהלים הי סי" ה', וכן נוסף בילקוט כאן מה טעס ואברהם היה 
יהיה וכוי) ר"יח בשם ריי כך היה רשב"י אומר אני ראיתי בני עוה"ב והן מועטין ואם תלתין אינון אנא וברי מנהון. 
ואס עשרה אינון אנא וברי מנהון ואם תרין אינון אנא וברי אינון ואם חד הוא אנא הוא ר' יחזקיה בשם ריי כך 1 
רשב"י אומר יקרב אברחם מן גביה ועד גבי ואנא מקרב מן גבי עד דאתי משיחא מלכא ואין לא יצטרף עמי אחית: 
השילוני ואנן מקרבין כולא עלמא (ועי' סייע סוף פ''א), וסגנון המאמרים בבבלי סוכית שם ואמר חזקיה אייר ירמיה משום. 
רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלא אליעזר (אלעזר) בני עמי מיום 
שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלא ‏ יותם בן עוזיתו עמנו מיום שנברא העולם. עד סופו (ועי' בריס ובפי' רבינוו 
חננאל שהועתק גם בערוך ע' פטר א') ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף 
הן אני ובני מהן אם טאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני, ועוד שם אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין. 
ושיתא צדיקי דמקכלי אפי שכינה בכל יום שני אשרי כל חוכי לו ליו בגימטריא תלתין ושיתא הוו (ועפיי מאמר 
זה שינו הגי' כאן בכייא א' ובכי'כ) ‏ ועיי עוד חולין שם: 5 קישותי. דורש את קשתי את קישותי !ו 

היקש והשואה וכדמפרש קישותי דבר שהוא מוקש לי כדכתי' כמראה הקשת אשר יהיה בענן וכוי (יחזקאל אי כייח), 
ובכייל כתוב מקש ונקוד'), ופריך אפשר כן שיהא הקשת דבר מוקש ומושוה להקב'יה ומתרץ שהקשת מוקש לחקביית 
כמו קשין של הפירות לפירות (ועי' לעיל צד 157 שלשנובלות וכו' וגם קשין וקשת לשון נופל על לשון), והמאמר הקשת 
הובא ברמב"ן לפ' זאת אות הברית וכו' וכתב שם בסיוס פירושו אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם אמרו בב'יר 
את קשתי נתתי בענן קשותי דבר שהוא מוקש לי וכו' אלא קשין דפריא וכו', וכן כתב רבינו בחיי ותעיר מחשבותיך 
אל הטאמר הנמצא במדרש רז'ל בכתוב הזה את קשתי וכו' וזה מאמרם קשתי דבר שהוא מוקש לי אפשר כן אלא קשין 
דפיריא ועיי גם במ'"כ : 6 סולת רותח. וכן הובא ברמבין שם, וטעם המשל קשה לפי גיי זו כמו לפי הגיי קולב רותת צּ 
שפירושו קרדום רותח, ובנמשל דורש וח יה ב עגני ענן להביא מבול על חבריות אשיבנו ע ל ה א ר ץ ולא על: שָ 
האדם וְעי' בפי' ב"ר, וברמב"ן הגיי והיה בענני ענן ר' יודן בשם ר' יתודה בר' סימון אמר משל לאחר שבידו וכו" | 
ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עכדו ועח"נ := 8 דלמה. מעשה ועי' לעיל צד 48, וכל הסיפור נסדר כאן משום 

שהובא בסופו (צד 988) וחרנה דרש והיתת הקשת וכו' בין אלתים זו מדת הדין שלמעלה ובין כל נפש חיה וכף | 
על הארץ זו מידת הדין שלמטה וכו', ובשיבוש נוסף כאן בדפוסי' ובכי"א ב' לפני הסיפור זה הדרש בין אלהים זי 
מדת הדין שלמעלה, ובכיית עוד ובין כל נפש חיה זו מדת הדין שלמטה, ובפי' ר"י קרא לסי יהושע שהויל הח' /. 
עפנשטיין בספר שנתי לחברת יידיש-ליטערארישע געזעללשאפט ח"ה צר 57 הועתק ר' יצחק ור' יוחנן ורי יודן בר ₪ 


ל | 4 








נח פרשה לה טנ 09| 


כחרא, מטון שמועה מררי שמעון בן יוחי, אמי הא מרה דשמעתא ניעול ונישאליה, על אליהו זכור 
לטוב נכיה, אמר ליה מן עמך, אמר ליה גדול הדור הוא ר' יהושע בן לוי, אמר ליה נראתה הקשת 
בימיו, ‏ אם נראתה לית הוא. כדיי למחמי סבר אפיי : [רי חוקיה בשם ר' ירמיה כך אמר רי שמעון 
בן יוחי בקעה בקעה אימלאי דינרי זהב ונתמלאת], ‏ ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך אמר רי שמעון כן 
יוחי אין בעי אברהם מקרבה מנביה וער נכי ואנא מקרב מנכי עד מלכא משיחה, ואין לא בעי יצטרף 


8 סנסועס ע'ב פקודי קי ז', טעוס כבס פכ'ב ק" ג', וסוקיל פקודי (ק"ל 6'), עדכט ססליס "3 35 ם" פ': ‏ 4 פוכק 
מס 3', סנקדכין 5 3' : 


1 מן דר' דפוא"כת. דר' א'ני | אמרו [, אמרין דְנכי, דרי פא | מרא כ | ניעול לי א? | *ונישאליה ן] 
ונישאילויח ל, ונישייליה דְהֶךִ', ונשייליה פ, ונישיליה ך!, ונשאליניה כי, ונשאיליניה א', נישייליה א?, 
נשאליניה 1 | | *על אליהו ךְפואג] עאל -. . תי אזל . . ך'. לאליהו ל = | = זכור לטוב] ‏ זיל אתי | 
2 לגביה דפואנת | מו] פוא'גר'. מאן דא'כתי | ימר דא?. הוא הדין דעמך ₪ | גדול -- לוי] וָא' י 
גדול הדור ר'. . לוי דְא'כתי. רי. . לוי הוא וגדול הדור הוא 5 | נראית א', נראת כ | קשת פ | 8 בימיך א'ת | 
אם] ךְ'[א', א"ל אין ₪ 1, אמר ליה (א"ל א%) הן אמר ,- ךְא?, אמי לו הן א' לו ₪ 5 | נראתה 
(נראית א'[ , נראת א", נראה כ)] .= הקשת (קשת פן) בימיו דְפואגכת | כדיי] וג: כדי פכ. כדאי דאתי | 
למיחמי נכ. | **סבו] לי ל | אפיי] ןנ, אפאי דְפא"תי: אפי א'כ: אפוי ך' | *ר' חזקית -- ונתמלאת] 
לי לאי | *בשם ר' ירמיה פן] - אמר דְא?נכתי | *אמר -- יוחי פנ] אמר . . יוחאי דְא?. אמר ר' שמעון כ, 
הוה אמר ר'. . יוחאי י, | הוח ר'. . בן יוחיי אוי ן | 4 *אימלאי דָא?] אתמלי פ, הימלאי ן, המלאי [כ, 
התמלאי רקי | *ונתמלאת ךְפונכות] ונתמלאה א?. והיא נתמלאת ו | כך] פוגי. כן דא'כת | 5 אין] וא'נם, 
אי דְא"תי. אס ף | למקרבה פןנ. למקרביה דְא'תי | מן גביה | ער י | אנא ןכ | מן גבי פואגי | ועד פוג | 
**מלכא] לי ל | משיחא פאנכי, דמשיחא ן, משיח ךָ, משיחנו ךן | ואי י | יצרף וַא' | 


= שבדפוס וכן ליתא בפי' ביר כ'י, ובמ"כ מפרש ג'יכ על אליהו נכנס אל המערה של רשב"י (ועיי סנהדרין צ'יח א' 
ובד"ס), ובפסיקתא שם הגי' ר' הח זק יה בשם ר' ירמיה אליהו ז"ל וריב'יל הוו יתבין פשטין מטון חדא שמועה 
מן שמיה דרשביי ע ב ר רשב"י אמרין הא א ת א מרא דשמעתא ניקום ונישאל ליה קמון ושאילין ליה א"ל מה 
הוא דין דעמך א"ל ריביל הוא וגדול הדור הוא א"ל ונראתה הקשת בענן בימיו א"ל הן אייל אם נראתה הקשת 
בימיו לית הוא כדאי למחמי סבר אפוי, ובפסיקתא נמצא מאמר זה בין המאמר ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך הוה 
רשב"י אומר [בקעה בקעה] אימלאי וכו' ובין שאר מאמרי רייח בשם ר"י כך היה רשב"י אומר וכוי ואלו המאמרים 
נסדרו שם בהוך הסיפור דלמא ר' יהודה בן גיורי וכו' (ועיי למטה צר 880) על קמא ודרש את קשתי נתתי בענן 
ארשב"י הא סימנא דעלמא (ובמד' הגדול עמוי 174 הועתק זה רשב"י דהוא סימניה דעלמא) על תניינא ודרש 
ונראתה הקשת בענן אמר רשב"י הא סימנא דעלמא, וסיפור זה שם בראש הסיפורים על רשב"י ורי אלעזר בנו שנסדרו 
בסוף פסקא ויהי בשלח, ובירוש' ברכות פ"ט נסררו ג"כ מאמרי רייח בשיר ירמיה כן הוה.(כך היה) רשב"י אומר וכוי 
ובראשם המאמר ר' הוקיה בשם ר'ירמיה כל ימיו של ר' שמעון בן יוחי לא נראתה 
ה קשת בענן, ובסגנון אחר הסיפור במררש תהלים מ"ב שם מעשת בריב"ל שהיה אליהו זכור לטוב עוסק עמו 
בדברי תורה והיו עסוקין ב מ ד ת רשביי (ועייייש בהערות רייש באבער ובפתח דבר למכילתא דרשביי שהו"ל רר"ץ 
האפפמאנן צד 5) ונתקהה ריב"ל בדבר הלכה אמר לו אליהו מבקש אתה לשאול לרשביי בא ואני מעמיד אותו. לך 
מיד הלכו וקרא אליהו לרשב'י מיד ענה אותו אמר לו ריב'"ל בא לשאול לך בהלכה ולא חפץ. אמר לו אליהו 
כדאי הוא ריבייל לראותך צריק הוא אמר ליה אילו היה צדיק לא היה נראה הקשת בימיו שכל ימיו של רשביי 
לא נראתה הקשת (ובמר' תהלים שנדפס מכבר מסיים ואעפ'כ כל ימיו של בן לוי לא נראתה הקשת), ובכתובות 
שם הובא ענין הקשת בסיפיר ריב"ל וכו' כי הוה שכיב אמרן לית למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה וכו' כי מטא 
התם וכו' מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי וכו' אזל אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי 
פיוא א"ל את הוא בר ליואי א"ל הן נראתה קשת בימיך א"ל הן אם כן אי אתה בר ליואי, ומסיים שם ולא היא 
דלא הואי מידי אלא סכר לא אחזיק טיבותא לנפשאי ועי' גם במעשה דר' יהושע בן לוי (בביה'מ חיב צד 48) 
ועי"ע באגה'ית חיב צר 75 ובאגה'א חא צד 187 וצד 190 : 8 רי חזקיה וכוי. מאמר זה הראשון ממאמרי ר'יח 
בשם ריי בענין גדולתו ‏ של רשב"י ליתא בכי"ל ובכייא א' ולא הועתק בכיייח והשלמתיו עפיי גיי הדפוסי' ושאר 
כ"י וילקוט, וכן בירושלמי שם ו"ח בשם ר'" כן הוה רשב'י אומר בקעה בקעה התמלאי דינרי זה: והיתה 
מתמלאה, ובפסיקתא שם ר"ח בשם ר'"י כך הוה. רשביי וכו' אימלאי וכו' והיא נתמלאת ועח"נ,. והמאמר מפורש 
ע'י הסיפור בתנחומא מב פקודי שם מעשה בתלמיד אחד של ר' שמעון [בן יוחאי] שיצא לחוצה לארץ ובא עשיר 
והיו ‏ התלמירים רואין אותו והיו רוצין לצאת לחוצה לארץ ידע ר' שמעון והוציאם לבקעה שעל פני מרון עירו 
ונתפלל לפני הקב"ה ונתמלאת הבקעה דינרי זהב אמר להם מי שמבקש ליטול יטול אלא חיו יודעים שכל מי 
שהוא נוטל עכשיו מתן חלקו של עוה"ב הוא נוטל וכו' ועיי בשמויר ובס' והזהיר שם, ובסגגון אחר במדרש תהלים 
שס א"ר יחזקיהו בשם ר' ירמיהו מעשה בתלמיד אחר של רשב"י דאזל להורנקי ואתא טעין כי אתא על גבי רשב"י 
והיו התלמידים רואין את הריוח שהרויח והיו מצירין על עצמן מה עשה ר' שמעון נסב לתלמידיו ונפק עמהון 
להדא בקעתא ואמר לבקעה בקעה בקעה התסלאי דינרי זהב ונתמלאה וכו' ועייייש בהערות ‏ ר"ש באבער : 
5 אין בעי וכן'. אם ירצה אברהם לקרב כלו' להציל מן הדין הדורות מזמנו ועד זמני אני אקרבס. מזמני עד מלך 
המשיח ואם לא ירצה יצטרף אחיה השילוני עמי ואנו מקרבין כל הדורות מן אברהם עד מלך המשיח, ועוד אמר ריית 
בשם ר' ירמיה כן אמר רשב"י אין העולם חסר וכוי והגהתי מ של שים וכן השלמתי אמצע המאמר המקוטע 
בכי"ל ועח"נ, ובירושלמי שם המאמר השני בסגנון אחר וסרר המאמרים שס ר"ח בשם ר"י כן הוה רשב"י אומר 
אני ראיתי בני עולם הבא ומעוטים הן אין תלתא אינון אנא וברי מנהון אין תרין אינון אנא וברי 
אינון ר'יח בשם ר"י כך היה רשב"י אוי יקרב אברהם מן גבי' ועד גביי ואנא מיקרב מן גביי ועד סוף כל דרי 
ואין לא יצרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרב כל עמא, ובפסיקתא נסדרו ג' מאמרים והגי' שם ריח בשם ר"י כך 
היה רשכ"י אומַר נשבע הקב"ה לאבינָו אַכַרהם שאין העולם פחות משלשים צדיקים כמוהו ומַה טַעְמַא ואבַרהס 


18 נח פרשה לר לה טמוחט כ 


יתושייה, ‏ אמר ברוך שנתן חן מקום על יושביו, ‏ אף לעתיר כן והסירותי את לב האכן מבשרכם 
ונתתי לכם לב בשר (חזקאל לו כו) לב בוסר כחלקו שלחכירו: 


פרשה לה 


א ט ח ט) ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו' ואני הנני מקים את בריתי ונוי ר' יהורה 
אי לפי שעכר על הציווי לפיכך נתבזה, ר' נחמיה א' הוסיף על הציווי ונהג בקדושה לפיכך זכה הוא 
₪ ובניו לדיבר ויאמר אלהים אל נח ואל בניו ונוי : | 


ב וב) ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' [לדורות עולם] אמר רי יורן לררת כת' פרט 
לשני דורות לדורו שלחוקיהו ולרורן שלאנשי כנפת הנדולה, ‏ ר' חוקיה מוציא דורן שלאנשי כנסת 
הנדולה ‏ ומכיא דורו שלרי שמעון בן יוחי: אליהו זכור לטוב ורי יהושע [כן לוי] הוון יתבין חניין 


1 יכוטי וע פיד עס צ', פועס מז ס': || 8 ילקוע. כי ס"6  :‏ 6 ילקוע טס : | 8 ילקוע טס, יכוט' נככוס פ"ע יינ 
ד', כסונוס ע"ז ב', פסיקפס פ'"י (פייז ב'), מדכט סקטיס מ'"3 5 פיי סי: 


1 יתושייה] ן, דייא א'י, יהושיה א?ן , "יא פכעי' (שס), יתושאך | *ברוך דפאעי] בריךל, ברוך המקוס ןג כי (שס) | 
המקום ו, למקום א'נכ | על] פעי (שס), בעיני דוא*נכי | לעתיר] .- לבא דפא?גכי. לבוא ן | 2 ונתתי-- 
בשר] פ[אנ כ ע, ונתתי לכם וגוי י, וגוי ך | *בוסר ל'פא'געי] ביסר ל, בושר א' בשר כ, כופר ך || 8 *ואל --וגו' ך] 
ואל בניו אתו לאמר וְנָ, ואל . . אתו פא', וגו' לי | ר יהודה] פ, ר' יהודה ור' נחמיה (נחמיא א?) .- דואנכתי | 
+ אומר דְפואני. אמר כת | הציוי ן, חצווי פכאר: ציויו חנ, ויו ש | ר] פוא'נכ. ור" דאיתי 
נחמיא א?, נחמן ₪ | אומר פנ, אמר ךד[אכי | הצווי] חכת. הצווי דְפאי. ציוויו ןנ | 5 לדיבור אף', 
לדבור י, לדבר כף? | *אל -- וגו' י] אל .. בניו אתו לאמר ן, אל . . בו דְא?ם: גו ל | 6 גו] 
אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם 21, אשר. . וביניכס וגו' דְא"י. לי פוא' | *לדורות 
עולס פוהגכ] לדות עלס דְ, ל' ל | הו י | 7 חוקיה פוגכ. | *לדורן והגת] ולדורו לדפא"כ: 
ולדור (ן, ודורן י | של לי ע | דורו פכ = | הגדולה] ,.. שלא עמדו אלא בזכות עצמן + | 8 זכור לטוב] 
זיל אתי | **בן לוי] לי 0 | הוו א'כתרי | יהנין] יתיבין [, ל' ך | תניין-- שמועה] פן. הנין .. 
שמועה דָא"ן: כחדא מטון חד שמועה ו1 תניין (תנין ך') בהדא (בחדא ך) שמועה א%ך, תניין בחדא 
בשמועה [, תרויהן מסגן (?) חרא שמעתא כ | 


שם והדמרמניות וכן בירוש' שבת פ'א ד' א' וירוש' ביצת פ'ג סיב א' דמדמניות שבכרם וצ'יע: 2 שנתן חן מקום 
וכוי. וכן הדרש בסוטה שם ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר וכוי ‏ וכי מאחר דמים רעים וארץ.- 
משכלת אלא מה טובתה אמר ר' חנין חן מקום על יושביו ועוד שם אמר ר' יוחנן שלשה חינות הן חן מקום על 
יושביו חן אשה על בעלה חן מקה על מקחו ועי' ערוך ע' חן ג', ובירושי יומא שם איר אבין אילמלא שנתן 
הקכ'יה חן כל מקו' בעיני יושביו לא היתת ארץ ישרי מתחלקת לעולם ותני כן ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה 
חן מקום בעיני יושביו חן מקח בעיני לוקחיו רי אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם לוי אף לעתיר לבוא 
הקב'יה עושה כן ההיד ונתתי לֶכם לב חדש וגו' ונתתי לכם לב בשר וגו' שהוא בושר בחלקו של חכירו, ובכייל 
איתא ביסר והוגה בדיו דיהה לנכון בוסר וכ"ה בערוך ע' בשר, ודרשו לב בשר לב בוסר (בתמורת סמיך ושיין 
שמאלית ועיי במ"י לעיל צד 28) כלוי לב בוזה ואינו מתאוה את שאינו שלו אלא שמח בחלקו, ותרג' בזה בסר 
ועיי עמת"ר חיא ע' בסר ג' ושם צד 420 בהוספת הח' פליישר ועי'ע הדוגמאות בעמתיל חא צד 245, ובדפיר 
ודו איתא לב כופר בחלקו וכוי וכבר חוגה בא"א ובמ'כ, ובמקצת דפוסי' נשמטי מלת בחלקו: 


פרשה לה. בכייא א' פליב. ובכייא בי וכי'יו פלייד, ובמקרא כאן פרשה סתומה, וכעת נודע לי מציאות 
מדרש כ'י תימני אשר בא זה מקרוב לידי ידידי הח' אלחנן אדלר בלונדון והואלתי לציין (בסי' ך]) גס הגי' של כיי זת מפרשת 
זו ואילך: ‏ 4 לפי שעבר וכו'. מפרש בפי' ב'יר כ'"י לפי שעכר על הצווי שציויתיו צא מן התיבה אתה ואשתך (ועי' 
לעיל צד 816) והזהרתיו על פריה ורבית דכתיב פרו ורבו על הארץ כשתצאו מן התיבה ותהיו על הארץ פרו ורבו 
והוא לא עשה כן אלא ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו (חַ' ייח) והמתין לשמש עד שנטע כרם ושתה מיינו 
לפיכך נתבזה בתשמיש שאינו הגון וישכר ויתגל בתוך אהלו (ועי' לקמן פליו סי' די בו ביוס נתבזה) ר' נחמיה 
אומר אין זה עובר על צווי ומשס ראיה שהוסיף על צווי ראשון שנצטווה בבואו אל התיבה שיהיו הוא ובניו לעצמן 
ואשתו ונשי בניו לעצמן ונהג בקדושה לכוף יצרו ולא למהר בתשמיש לפיכך זכה וכו': 5 לרדיבר. וכ"ה ברפיר 
וד"ו ובכי"פ וכי"ו וכי"ח וכי"ג וכי'ית ועיי ריש מכילתא : 6 פרט לשני דורות. שלא הוצרך להראות הקשת 
בימיהם שצדיקים גמורים חיו (פי' ביר כ"י), ובערוך ע' דור הועתק המאמר עם פירושו אמר רי יודן ‏ וכו' ולהור 
אנשי כנסת הגדולה שהן צדיקים ואין צריכין אות ואין מתיראין מן המבול, ופי' הנוסף בילקוט צריך לפרש שלא 
עמדו בזכות הקשת אלא בזכות עצמן, ונרי שר' יודן דורש לדרת כתי חסר שני וויין פרט לשני דורות וכו' ועמייב, 
אכן בפירש"י עהית מפרש (עפ'י מאמר ריי ור' חזקיה) לררת נכחב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות וכו' כמו 
דורו של חזקיה מלך יהודה ודורו של רשב"י: . 8 הוון יתכין וכו'. היו יושבין שונין ביחד והיו מגיעון להלכה אחת 
שאמרה רשב" (ובמקצת ספרים ליג מטון ועח"נ) ונתקשו בה אמרו הנה בעל ההלכה נלך ונשאלהו נכנס אליהו 
דיל אצלו אמר לו רשכ'י מי עמך א"ל גדול הדור חוא ריב'"ל א''ל רשב'"י לאליהו נראתה הקשת בימיו אם נראתה (ול"ג 
בכייל א"ל הן וכיה בדפ"ר וכי"ו וכייא א') אינו ראיי לראות את פני, והוספתי מלת ס ב ר עפ'י גוי שאר הספרים, 
ואין מבואר הלשון הא מרה וכו ומיש בָּס'כ פִירשִיי קכרו אשר הוא קכור שס איננו רחוק מכאן ליהא בפירש/י 





:טצ : פרשת קל >:. ט וו 1077 


בי אלעור נְאִים דברים יוצאים מפי עושיהם, בן עזיי נאה דורש ואין נאה מקיים, אמר לו לפי 
שחפצה נפשי בתורה, איפשר לעולם להתקיים על ידי. אחרים: 

1 ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה] אמר ריש לקיש ברית נחלק לאוירות, ‏ ריש טו 
לקיש הוה יתיב לעי באוריתא בהדה אלסיס רטבריה, נפקין תרתין נשין מתמן אמרה חדא לחברתה 
בריך דאפקן מן הדין אוירא בישא, צווח להון מן הן אתון, אמ, ליה מן מוגה, אמר אנא חכם מן 
מזנה ולית בה אלא תותין עומרן אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו: חר תלמיר מן דרי 
איסי: חוה יתיב קומוי. הוה מסכר ליה ולא סכר אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה 
דָאנא. נלי מן אתרי, ‏ אמך ליה מהידן את, אמר ליה מן גובת שמי, אמר ליה ומה הינון אויריה, = 
אמר ליה כר מינוקא מתיליד תמן אנן .גבלין | אדמרמני וטישין מוחיה | דלא יכלוגיה 


9% 


3 -8 ינקוע כי פיס, ילק' יסוקסל כ' טכיס : = 6 יי מקטן פל'יס:: 


"1 ר' אלעזר] ר' (לר' פ) אלעזר בן עזריה דְפוַא"נכ: לי ן | נאים-- עושיהם] דְץ, גאים הדברים (דברים דא?) היוצאים 
(יוצאין. ב שיוצאי' א') מפי: (עושיהן דְא"נ) עושיהם ךְפאנ5: יש נאה דורש ואין נאח מקיים ן [ בן עזיי] 3, 
בן עזאי דְפאכ. אתה ן |. ואין] וחנ. ולא דפא: | אמר לו] נכ. איל דְ'א?, אמר ליה ךָ, אמר להס פו: 
אמ א' | לפי שחפצה] פהא'כ, לפי שחשקה 1, אני לפי שחשקה ךא" ומה אעשה שחשקה | | 2 איפשר 
שיתקיים העולם ן, יתקיים העולם (, אבל יתקיים . . דא?, אבל נתקיים . . א', אלא תתקיים ₪ | על ידי 
אחרים] פןג + באחרים דְָא?, מאחרים חא' | 8 נחלק] פוחא'נכרי. נחלקה א?. נחלקו ד | **לאוירות] לאויורות ל | 
4 באורייתא. [י | בהדה] ן, בהדא פא'ני (יחזקאל), בחדא דְַא"י | אלסיס] ך*, אילסיס ךף?, אלסוס כ, אוליסיס 1, 
אילטיס דָי, =טס ך', דטים א?, אילפס א', אלפטס ו (שס) | *רטברוה דְא'] דגובריה ל, דטבריא 15 כי, דטביריה [! 
בטבריא י (שם) | נפקין] וא'ג כי. נפקון דא" | תרתיין ן, תרין פ | מתמן] אנ : מן תמן דפא"כי | לחבירתה כי (שם), 
לחברתא |[ | 5 בריך מאן פ, בריך רחמנא * | דאפקין א?, דאסקן ני (שם) | מהדין אוירה בישה [, מאוירא 
בישא א | צווח] ... ואמ' ‏ | *להון (להן ל)] .= ואמר להון דואכי (שם), אמי להון א, אמר לון גי | *מן 
הן דא:ני] מן הא ₪, מה הן א'כ: מה ל, מן ן | אנתון 1 | אמרין | ליה לי | ממזגא א'ני, 
מיזגי כ (וכן בסמוך) | אמר ריש לקיש י | אנא | חכים נָי | מן לי א | 6 *עומרן [] עומדן 57, עומדין כ, 
עמודין ל"דארלי, דים !ו (שם) | פתח ואמר ן | *ברוך דואני] גויך ל. ברוך: המקום פכי (שם) | מקום] פ: 
המקום ו (שם), למקום דְוַאנכי | = בעיני] וא'נכ: ל דְפאלי | מן דרי אסי פוכי: . . דרי יסי דְא, 
דר' יוסי * (שם), מר' יופי א' | :7 קודמוי דְא"י, קדמוי וְא'. קדמותי פן | *ליה פואנכי] לה ד. ל' ל | 
סבר] ,= ליה אי (שם), מסבר ליה ולא סבר פָוְא'כ | ולמה א1, אמאי י (שם) | ל אסברת א' | 8 **דאנא] דאני ל | 
גלאי י (שם) | מן אתרי] י, מן אתריי וְן, מן אתראי אכ, מאתראי דְפָא, מן אתרא י1 (שם) | מהיכן פ, מהיכן 
אתר דְא?י, מאן הוא הדין אתר א', מן הן [כי (שם) | שמי] פָ, שמאי דְא?, שמו ו[ְאִ'ןכ, שמה י (שם), 
לי * | ומאן פ. ומן י(שס) | הנון] וָא'ג. אינון דְפא"כי | אוירייה (אוירה 1) דהתם [1, אוירא (אוירה פ) 
דתמן דפ אכי | 9*כר ד'פונכי] כיל. ברךא | מינוקא] א'כ. הקה [. יינוקא דפא?. ייוקא י | מתילד וְגב. 
אתיליד י (שם) | תמן לי | אנא א | גבלין אדמדמני] פִּוְאִ', גבלין ליה . . ך, גבלין אדמרמניה 1, גבלין ארמרני כ , 
גבלין ליה ארמרמני א?, גבלין י (שם), לי י | וטיישין וא'גכ. וטשין ע, וטושין ךא?, וטסין י (שם), שייפין י | 
למוחיה א*, ליה מוחיה פ | *יכלוניה דְפא"ני] יכלין יתיה י (שם), יכלין ב. ליכלוניה ענ יכולתיה ל', יכולתה ן. | 


8 ברית נחלק לאוירות. לאויר כל מקום ומקוס שחן מקום על יושביו וכהדין עוברא ריש לקיש חוה יתיב וכו' היה יושב 
ועוסק בתורח בזו אלסיס של טבריה יצאו שתי נשים משם ואמרה האחת לחברתה ברוך שהוציאנו מן האויר הרע 
הזה קרא ריש לקיש ואמר להן מאין אתן אמרו לו ממקום מזגה אמר אני יודע מעט מן מזגה ואין שם אלא שני 
בתים לדור בהם כלו' מקום מצער הוא אמר ברוך שנתן וכו'י, וגר' שהוראת אלסיס') יער קטן, ועל ריש לקיש מפופר גם 
במדרש קהלת פ' מה יתרון (ג' טי) הוה לעי באוריתא כל צרכיה בחדא איליסיס דטברית (כ'יה בדפ'ר ודי"ו) וכו', 
וגמדרש רות בפתיחה לפ'ג איתא לימא ר' חייא רבא ורי שמעון בן חלפתא הוו יתבין לעיין באוריתא בהדין בית 
מדרשא רבא דטבריא (ועי' במ"י לעיל צד 288) וכו" אמר וכו' אמר ליה אם כן אף אנא איזיל גבי מרי עבדתי 
וכו' נפק וצלי בהרה אילוסיס דטבריא וכו', ובאותו הסיפור במדרש קהלת מיב פ' כנסתי (מדרש זוטא צד 98) 
נשתבש בהדי איליסים דגוברייא (וכן נשתבש כאן בכי"ל דגובריה), ובירושי שביעית סוף פיד איתא ר' חיו' בר בא 
מתעגל בחדא אליסיס דטיבריא (כ'יה בירושלמי ד'"ו), ובפסיייר פ'א (ג' בי) נשתבש = ר' ברוקיא ור' אליעזר בן פרת 
הוו מטיילין ב א יל פס וכו' ועח"ג ועי"ע קרויס צד 57, וכתיבת א גה כמו לעיל צד 295, ובכיייל איתא עומדן 
והגהתי ע ומ ר ן עפ"י כיו, וידידי רייח לעפ כתב -לי שהוא כלשי סורידירושלמי עומרתא שפיי דירת, ואין טעם לתגיי 
עמודין. וגס תרתין ל"נ, וק"ק הלשון אנה חכם מן מזגה, ובכייו וכי'יא א' ליתא מלת מן : 6 חד תלמיד מן דר' איסי. 
מתלמידי. דר' איסי (ועַה"נ ולעיל צד 817) היה יושב לפניו והיה ר' איסי מסביר לו משנתו ולא הבין אמר ליה 
וכו' א"ל לפי שאני גולה ממקומי ואין דעתי מיושבת עלי א"ל מהיכן את וכו', ובזה הסגנון הסיפור לקטן פליח 
חר תלמיד מן דר' יוחנן הוה יתיב קומיה מסבר ליה ולא סבר וכו' גלי מאתרי א"ל מן הידן אתר את וכן' ועי' גם 
בח"ג לעיל צד 901 הגי' לידן ליידן: : 8 אמר ליה ומה הינון וכו'. א"ל ומה הן איכויות האויר שם א"ל כשנולד 
שם תינוק אנו גוכליץ אדמדמני וסכין את מוחו שלא יאכלוהו היתושים הנמצאים שם ע'י עיפוש האויר ואעפ'כ היה 
חן אותו מקום על התלמיד, ואדמדמני פי' בערוך ע' אדמדמני סממנין ועי' במעריך חוצ' יעללינעק ע' דבדבניות, 
וְבפי' ב"ר מפרש אדמדמני כמו הדבדבניות וכו' והיינו עְנָבִים שלא בשלו כל צרכן ועי' עיז לייט ב' והגיי בריס 


'( 41606. )?(. 


5 


1200 נח פרשה לר מ ו 


ישפך, אמר רי לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג לכשיבוא אדם שופך דם האדם באדם 
דמו ישפך: דרש ר' עקיבה כל מי ששופך דמים מעלה עליו כאילו מיעש הדמות מה טעם שופך 
רם האדם ונוי מה טעם כי בצלם אלהים עשה את הארם, דרש ר' אלעור בן עוריה כל מי שכטל 
מפיריה וריביה ממעט הדמות מה מעם כי בצלם אלהים עשה את האדם וכת' אחריו ואתם פרו 
ורבו, דרש בן עואי כל מי שבטל פפיריה וריביה [כאילו שופך רמים] וממעט הדמות [מה טעס. "ין 
דם האדם מפני מה כי בצלם אלהים עשה את האדם וכת' אחרין ואתם פרו ורבו], אמר לו 


1 דנכיס. ככס ולססנן (פ'יב ק" כיס) : = 2 סוקפס5 יבעוס פ'ס, ינפוס ס'ג כי, עכילפס יפכו מכ' דנסדם פ"ס: > 


1 אדם] האדם א1, אותו אדם פ | שופך -- האדם] ,- הקבייה ם | 2 לרמו ל' ך | מי לי פן | ששופך] א'. שחוא 
שופך דְוְא"נכ. השופך 5 | דס א' | מעלה] מעלין וחא'גכ. מעלים דא ל' פ | ממעט פא'נכ. הוא ממעט דָא*, 
שהוא ממעט ן | *הדמות (דמות ל)] את הדמות | מה טעם] [כ, ומה טעס ], מאי (מה [) טעמיה דְן , שני ם | 8 מה 
טעס] מפני מה ְפונַ. לפי ח. ל אי | שה] ביא ך | *מי דוחא'גכ] לי לפ | שמנטל א', שהא 
מבטל דְוְחְגְכ, המבטל ₪ | 4 מפריה ורביה פ, פריה . . דְוְחא'ג. בפריה . . כ | ממעט] מעלה עליו (מעלין 
עליו הְזְנכ, מעלים עליו ד, מעלה עליו הכתוב ך) כאילו (כאלו 2, כילו [, כאילו הוא דְח) ממעט דפחנכ, 
מעלין עליו כאילו מבטל ן | את הדמות | מת טעם] וכ, ומה טעס דְז, מאי (מה [) טעמיה דְן , מפני מת ם | 
וכתי' בתריה דָא?י ומה כת' (כתו' ך]) אחריו ךְזְנכ, וכת' פ, וסמיך ליה ו | 5 ורבו] פן. ₪ שרצו בארץ 
ורבו ך, שרצו . . ורבו בה 21 | עזיי [ | שמבטל פָן, שהוא מבטל דְוְאכ | מפריה ורביה ף. פרייה ורבייה 1/ = 
פריה ורביה דחאכ | *כאילו -- דמים ל"] כילו . . דמים ג, מעלה עליו (מעלין עליו חזכ. מעלים עליו דְ'ן, 
מעלה עליו הכתוב דא5) כאילו (כאלו 2, כאילו חוא ךן) שופך דמים ךְפוחאנכ.: לי ל | וממעט] ומבטל ן | 
את חדמות | *מה -- ורבו] ליל | *מה טעס פכ] ומה טעם ן, מה טעם שנ' דֶן, מאי טעמיה ךָ, מיט א | 


*שופך -- האדם דוא] ₪ באדם דמו ישפך כ | 6 *מפני מה דְוְחא?נכ] ולמה אמרו א? | *כי -- האדם וְנכ] 


כי בצלם אלהים דא | *וכתי אחריו] ומה (מה א) כת' אחריו דחאינכל. וכת' בתריה פ' מה כתו .. אי 
וסמיך ליה ן | *ואתם -- ורבו דפואנ] .- שרצו בארץ ורבו בה 2 | אמרו א', אמרין פ | ליה ג | 


בדפוסי' וכי"א ב', ובכי"פ החונק, ובכי'יל נשתבש החוכרו ועח'ינ, והגיי מ פ י ע צ ממ ו איתא גם בכי"פ וכי"ו, ומאמר ר'י ברי 
סימון כאן הוא מאמר ר"י בר פזי בירושלמי (ועי' במ"י לעיל צר 166) ובעל קה*ע הגיה שם מוסיף ב הנק ומפ' 
ע צמו מ"ט (דכתיב) שופך דם האדם באדם דמו ישפך ופי' אם נידון בדיני אומות נידון בחנק ומפי עצמו דקסבר 
כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא בחנק ומפי עצמו שאין צריך אפילו עד אחד וכו' ודריש ליה מדכתיב שופך דם 
האדם באדם וגו' שדי ליה האי באדם אסיפא דקרא וכו' ודריש ביה נמי באדם אפי' ע"פ האדם עצמו דמו ישפך 
וכו' וכן כאן נר' שציל אף בחנק ומפי עצמו, ובכי'א א' וכי"ג וכיייכ ליתא כל המאמר: 1 לכשיבוא אדם. בדבייר 
שם על ששה דברים נצטוה אדה"ר על ע"ז ועל חלול השם וכו' (ועי' במ"י לעיל צד 149) ועל כלן יש סליחה 
חוץ משפיכות דמים שנ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמר ר' לוי וחרי כמת בני אדם שהרגו ומתו על 
מטותיהן השיבו אותו מהו באדם דדמו ישפך כשיבאו כל בני אדם לעתיר לבא אותה שעה דמו ישפך, ודרשו" 
ב אדם בא ארם, ובפי' ב'יר מפרש לכשיבא אדם לכשיבא יום הדין הקב''ה שהוא שופך דם האדם שנהן רם האדם 
בקרבו אז דטו ישפך, וכן בכיייפ שופך דם האדם הקכ"ה באדם דמו וכו', ובתר"י א' מתורגם ודישור בלא סתדין 
מרי עלמא עתיד לאתפרעא מניה ליום דינא רבא וכו', ואולי פי' לכשיבוא אדם לכשיבוא אדה'יר וכטעם הדרש ל 
צר 209 אשבעה בהקיץ תמונתך לכשיקיץ אותו שניברא בדמותך ועי' גם בפי' מהרזיו: 2 כאילו מיעט חדמות.. 
דמות הקב"ה שהאדם נברא בדמותו כי בצלם אלחים וכו', וכן הדרש במכילתא שם כתיב אנכי וכו' וכנגדו לא 
תרצח מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך משל למלך בשר ודם שנכנס 
למדינה והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבע לו מטבעות לאחר זמן כפו לו איקונותיו שברו לו צלמיו ובטלו 
לו מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך כך כל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך 
שני שופך דם וכו', ובתוספתא שס איתא ג'כ ר' עקיבא אומר כל ה שופך דמים ההרי זה מבטל את הדמות. 
שנ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך, ושם איתא עוד בן עזאי אומר כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה מעלה עליו 
הכתוב כאילו ממעט את הדמות שנ' כי בצלם וכו' עשה את האדם ואחם פרו ורבו ועיייש בחינ, וביבמות שם בי 
ברייחות הניא ר' אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנ' שופך דם האדם וכו' וכתיב 
בחריה (בשאלתות 5' נח הגי' וסמיך ליה) ואתס פרו ורבו ר' יעקב (בשאלתות ובע"י ובילקוט ר'. טיא הגיי הנכונה 
' עקיבא) אומר כאילו ממעט הדמות שנ' כי בצלם (כו' וכתיב בתריה (בילקוט חגי' ומה כתיב אחריו ובשאלתות 
וע"י וסמיך ליה) ואתם פרו וכו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים ומסעט הרמות שנ' ואתס פרו ורבו וכו' הניא 
אידך ר' אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפו"ר וכו' שני שופך וכו' וסמיך ליה ואתם פָּרו וגו' ר' אלעזר בן עזרית 
אומר כאילו ממעט הדמות בן עזאי אומר וכו ועי' באגחיית היא צד 279, ובמר' הגדול הועתק דרש ור' עקיבה 
כל מי שהוא מבטל פריה ורב יה מעין עלין כאלו שופך דמ ים שני שופך דם וכוי וסמיך ליה ואתם 
פרו ורבו (ויש כאן ערבובי גירסאות עפ"י המאמר שלפנינו והברייתות ביבמות) דרש ר' אלעזר בן עזריה כל מי 
שהוא מבטל פו"ר מעלין עליו כאלו ממעט בדמות שני כי בצלס וכו' וסמיך ליה פרו ורבו דרש כן עזאי כל מי 
שהוא בטל מפויר מעלין עליו כאלו שופך דמים וממעט בדמות שנ' שופך דם האדם וסמיך ליה ואתם פרו ורבו 
ועח"נ: ‏ 6 אמר לו וכר. בתוספתא שם אמר לו ר' אלעזר (ר'א בן עזריה) נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהם 
יש נאה דורש ונאה מקיים (יש וכו' ואין נאח מקיים נאה מקיים ואין נאח דורש) בן עזאי נאה דורש ואין וכו' אמר 
לו מה אעשה חשקה נפשי בתורה ויתקיים (יתקיים) העולם על ידי אחרים, וביבמות שם אמרו לו לבן עזאי יש נאת 
דורש ונאה מקיים נאה כקיים. ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשת 
שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע'י אחרים, ובמה"ג הועתק אמ' לו ריא בן עזריה מה זה בן עזאי 
נאה דורש ולא נאה סקיים אמר לו ומַה אעשה והשקה גפשי בתורה יתקיים העולם באחרים ועח"נ: 














נח: פרשה לר ט ה ו 55| 


אמר ו' לוי מיר האדם, מיד איש אחיו, הצילני נא מיד אחי מיד עשו (ביאשית לב יב), 
אדרוש את נפש האדם אילו ישראל ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא): 

ו שופך דם האדם זגו" אמר ר' חנינה כולהם בהלכות בני נח, בעד אחר בדיין אחר בלא יר 
התרייה על ודי שליח על ידי עוברים, [בעד אחד בריין אחד שני שופך דם הארם באדם אחר 


רמו ישפך, בלא התראה שני שופך דם האדם באדם דמו ישפך, על ידי שליח שני שופך 8 


דם האדם באדם דמו ישפך על ירי אדם רמו ישפך, על ירי עוברים שני שופך דם האדם 
בארם מו ישפך], ר' יודה בר' סימון א' אף החונקו מפי עצמו שופך דם האךם באדם דמו 

8 יכוט' קידוטין פ"ס יס 3', קנסדכין כ 3' : 

1 אמר -- מיד האדם] 217: אמר . . מיד האדום ליא', מיד האדום "/ אמר . . מיד האדם ומיד האריים (9) 1, 
ל דפא? | אחיו] וחא'נכי: ₪ זה עשו דְפא? | *מיד עשו] ומיד. . ל | 2 *ואתן] ואתם פָן; אתס ל, 
ואתנה דָא?נכי | 8 וגו'] באדם דמו ישפך ד7פונ2, באדם . . ישפך וגו' דָא? | כלתם , כולהון [ז. כלן א 
כל פכ | *בהלכות ל"דְוְא'] בהלכת ל, כהלכות א"ן., הלכות פכ. | בדיון אחד] = בלא עדים דוחאגכ | 
בלא] וְחנ, וגלא דאכ | 4 התרייה] [נ, חתראה דָאַ2 | עובדים 95 | *בעד -- ישפך "] בעד . . אחד שופך 
דם . . באדם אחד . . ישפך בלא עדים ובלא התראה שופך דם האדם דמו ישפך על ירי שליח שופך דם האדם על ידי אדם דמו 
ישפך על ידי עוברי' שופך דם האדם ךְ'א?, בער . . אחד שופך דם האדם באדם דמו ישפך בלא. עדים בלא התרייה 
(התראה ךְ]) שופך . . ישפך על ירי שליח שופך דם האדם על ירי אדם דמו ישפך על ידי עוברים שופך דם האדם 
באדם דמו ישפך וְך], בעד . . בדין אחד שנ' שופך דם האדם באד' דמ' ישפ' על ידי שליח שופך דם האד' באדי 
דמו ישפ' על ידי אדם דמו ישפך על ידי עוברים שופך דם האד' באד' דמו ישפך 1, בעד . . בדיין אחד שופך דם 
האדם באדם דמו ישפך בלא עדים ובלא התראה שופך דם האדם אפילו על ידי שליח באדם על ירי אדם דמו ישפך 
על ידי עוברים שופך דם האדם בקוב האדם דמו ישפך פ, שופך דם האדם באדם דמו ישפך לא אמרו אלא ע'י 
שליח כת' שופך דם האדם ע"י שליח א', שופך דם האדם על ידי אדם באדם דמו ישפך ל | 7 ר' יהודה דפןא?ל 
(ר' יודה -- ישפך לי א'נכ) | בר פ | אמר ךְפן | אף לי פ | *החונקו ךא?] החונק פ, החניקו ן, החוכרו ל | 
מפי עצמו] מַן, ל' דא | שופך-- ישפך] ן, שופך דם האדם וגו' דָא?, שופך דם באדם עצמו פ | 


לשמים ונל שמרמב'ים שם ה'ג נובעה גם ההוספה שבדפוסי', ורמ שטראשון שידע רק נוסחת ב'יר שבדפוסי' חוה 
דעתו במתת יה ט' ב' שמקור הרמב"ם בבר כאן וכתב ותכיימ. לא הערת מקורו מהמדרש הלז, ובלי ספק היתה 
הגי' לפני הכיימ כהגי' שלפנינו בכי"ל ועוד ששה כ"י ובילקוט ובלק'"ט וברבינו בחייי: 1 אמר ר' לוי. מיד האדם. וכיה 
בכי"יח וכי"ג. וכי'יכ, ור' לוי דורש האדם האדום כלו' אדום ועי' לעיל צר 74 ואדם עליה בראתי וצר 81 קרי עליה 
ואתן אדם וכו', ובכי"ל נוסף ביני שיטי ו בכתב אחר להגיה האדום כמו שהגי' בכייא א' אר"ל מיד האדום, ובמ' 
הגדול עמו' 171 הגי' איר לוי מיד האדם חאדום, וגי' אחרת בלקי'יט וברבינו בחיי ומיד (מיד) האדם אלו ישראל 
דכתיב (שנאמר) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם מיד איש אחיו אלו בני עשו דכתיב (שנאמר) הצילני נא וכו' 
אדרוש את נפש האדם לעתיד לבא, ובמ' הגדול הגי' כמו לפנינו אדרוש את נפש האדם אלו ישראל דכת' ואתן 
צאני וכו', והגהתי ג"כ וא ת ן וכיה במקרא (ואין לו ריע), והגיי ואתנה נרי שנשתכשה עפ'י יהזקאל שם יז ואתנה 
צאני: 8 כולהם וכו'. כל הדינים הנכללים בזה הפסוק הן בהלכות בני נח, ובכיייל כתוב בהלכת ומוגה בהלכות, 
וגם בדפ"ר וד"ו הגי' בהלכות: בעד אחד בדיין אחד. כן הגיי הנכונה בכיייל, ומה שנוסף בדפוסי" ובכ"י שציינתי 
בלא עדים ליתא גם בירוש' קידושין ובבבלי סנהדרין ניז ב' ועיי בחי' הרד"ל ובפי' מהרז'ו: ואין לפרש בלא עדים 
כשהודה בעצמו דזהו מה שמוסיף ריביס מ פי ע מו לפי הגי' שלפנינו ועי' גם ביפ''ת, ושס כתב ג"כ ואית דליג 
הכא בלא עדים ועייייש, ולשון הירושלמי שם איש מה תלמוד לומר איש איש אלא להביא את חגוים שבאו על 
עריות האומות שידונו כדיני האומות (ועי' במ"י לעיל צד 166) ואס באו על עריות ישראל שידונו אותם כדיני 
ישראל אמר ר' לעזר מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד שאם בא על ארוסת ישראל חייב וכו' במה הוא מתחייב 
וכו אין תימר בדיני ישראל בשני עדים ובעשרי' וג' דיינים ובהתרייה ובסקילת ואין תימר בדיניהן בעד אחד 
ובדיין אחד ושלא ב ה תרייה ובסיף (כ"ה בירושלמי דיו) ר' יודה בר פזי מוסף בחונקו מפני 
עצ'מו מה טעם כי דם באדם וכו', ובסנהדרין שם איתא אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב ב ספר אגדת א 
דבי רב בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב מ שום רבי 
ישמעאל אמרו אף על העוברין מנה"מ אמר רב יהודה דאמר קרא אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו 
בדיין אחד מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה אדרשנו ומיד האדם אפילו בעד אחד מיד איש ולא מיד אשה אחינ 
אפילו קרוב משום רבי ישמעאל וכו' מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו 
אדם שהוא באדם חוי אומר זה עובר שבמעי אמו ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורת לבני 
נח אינו אלא חנק ושדי ליה האי באדם אסיפיה דקרא ודרוש ביה הכי באדם דמו ישפך איזהו שפיכות דמים של 
אדם שהוא בגופו של אדם הוִי אומר זה חנק וכו', ולמד זה מנה"מ וכו' איגו מסכים עס פירוש המאמר שלפנינו, 
ובכייל נוסף' פירוש זה בגליון בדיו דיהה כנר' בכתב הספר וכתוב שם בעד א' בדיין אחד שני שופך דם האדם 
באדם אחד דמ'י ְ . .] בלא התיאה ש[. . .] דם הא' בא' דמ'י י[. . .] על ידי שליח [. . .] דמ' ישי על ידי 
אדם דמו יש' על ידי עוברים שני שופך דם הא' בא' דמו ישפך (והגהתי קצת), ואולי פירוש זה אינו מעיקר 
המאמר, ובפי' ביר כ'*י מפרש בדיין אחד ובעד אחר שנ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך באדם דמו ישפך משמע 
עיי דיון אחד והכי נמי משמע ע'"י עד אחד ע"י שליח אע'פ שאין בדיני ישראל שליח לדבר עבירה שהשולת 
פטור והעושה חייב (ועי' קידושין מ"ג א') בהלכות בני גח אינו כך שהשולח להרוג את חבירו חייב דכתיב שופך 
וכו' ופי' שופך דם האדם ע'י אדם אחר דמו (בפי' ב'"ר כיייא דמו של שולח) ישפך ע'י עוברין דכתיב דם האדם באדם 
וזהו עובר במעי אמו (ולמלת עוברים נסמן בגליון כ פ"א עובדים וצ''ע), ואינו מפרש בפיי ב''ר איך משמע שופך דם 
האדם וכו' בלא התראה, ונר' שדורש שופך דם וכו' מכל מקום, ולקמן פניב סיי ה' יליף מפי הנך מת על האשה וגו' 
מיכן שאין התרייה בבנִי נח וכן שם סי' ח' ואם אינך משיב וגו' מיכן שאין התראה בכני נח: 7 החונקו. כייה 


41 נה פרשה לר 5 3-/ 


בן יומו חי אין משמרין אותו מן העכברים ומן נחשים שלא ינקרו עיניו, | ארי רואהו ובורח, 
חש רואהו ובורח, עוג מלך הבשן מת משמרין אתו, | שכל עת שאדם חי מוראו על הביריות, מת 

ניטלה אימתו מן הביריות הל ד ומוראכם וחיתכם וגו' : 

נד) 0 רמש אשר הוא חי וגו' אך בשר בנפשו דמו וגו' ר' יפי ברי אכין משי רי 


| ,-₪=- 


יוחנן אדם הראשון שלא הותר 0% תחאוה לא הוזהר על : אבר מן החי, אבל בני נח שהותרו לבשר 


האוה הווהרו על אבר מן ההי: 
| 
ה) |ואך את דמכם לנפשותיכם) להכיא את החונק עצמו, יכול כשאול תיל אך, יכול 

) | א 4 | -- כן 


ושמ | -=- 


כחנניה מישאל ועוריה תלמוד לומר אך: מיד כל חיה אדרשינו אילו ארבע מלכיות, מיד האדם 


4 ינקוט כס, כנקדכין ג'ע 5' 3', 7 ילקוע עס, נכס קעס 0%5 3': 5 ילקוע סס : 
. . - . .. - = - 27 
1 אמו] ום אחד פ | אין צריך שימור י | מן החולדה ומן (הנחש א?) הנחשים א מפני החולרה ומפני 
קיד ן 3 -- 1 1 1 1 
\ / 
הנחש ) הנהשים דְוְחֶן, מפני חולדה ונחשים ף, מן הגחשים ומן החולדת י, מן ההולרה 0 זעכברי' מן 
הרוח יו. חו - ם 
הנחשים ומן העקרבים ‏ | את עיניו | רואהו] פא, רואה אותו דְזְ1כ | " ובורח] בורח ךְ'" | 2 :חש -- ובורה 
1 / 9 ז 
. ושח ואה | יהי - -₪וול -- 
לי י | *רואהו פא] רואה אותו דְוְג, ואה ל | עג] אבל ₪ דא ואפילו ₪ פכ: אבל בעוג י, אפילו 
זָ 1 ו 
י . רפווי . . ב י . - - 
(ואפילו 1) בעוג [א'נ, מת אפילו כעוג ד | שמת הא'י, ומת 1 | אתו] אותו שלא ינקרו את עיגיו *, אותו 
מן (מפני פןנ) התולדה (חולדה ₪) ומן העכברים (ומפני העכברים 7, ומפני הנחשים [1, מפגי הנהשים [], 
יהררןו- ירי -₪ה - לפורררות = -- 0 . - . 
ונהשים ם, ומן העכברים ומן הנחשים ומן העקובים 5) שלא ‏ גקרו את עיניו דפוחאנכ | כל תן 
( / [ [ [ | 
8 - - 1 -- וח יוייה (נוטל מור דפו) "שו י ייה . | 
שאדם דְוְאינָ, כל אדם א', אדסם פ הבריות | 3 ניטל (נוטל ף) מוראו הפוא | מן] על ונ | הבריות. | 
פ : , 
וחתרה | רר - כ בר תי בין] תכוי- רוה- ורן יאל | מ זש'] ו משום ח, בשם .ול "יי 
וכם | 4גר] נכ. בר דפוא? | אכין] פוגכ.: אנון ך. איבו א ןד 5 ב, בשס איג | 5 שלא 
- 4 / 
הותר לו בשר פוך], שלא הותר בבשר + | 7 *ואך -- לנפשותיכם '] אך את דמכם 1, ואך . . לנפשותיכם אך ₪ , 
[ = | יי יוטמו וצ1 | צ- ו | ₪ מוּר ב5 חיה] -.ו.- וה הטוהר שת 
אך כדואפ את החונק את עצמו פא אך] > חלק | מור כל חיה] פותא'נכי, > זה המוסר את 
( 5 - י היו לה דר 2 
הברו לחיה להרגו מיד איש אחיןו זה השוכר את אחרים להרוג את הבירו דבר אחר (דיא ךְ'א?) מיד כל 
רחות 2 ן| הר"וין || רה תפומו ₪070 
יה דא | אן שנן | ארבען ₪ ו א [ א | 
את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת, ומה שנוסף בדפוסי' וכ"י שציונתי כל ז זמן 0 חי 
מחללין וכו" ליתא גם בתוספתא ובשבת שם ובמך קהלת ובכי"פ וכו א א' נשתבש תנו וכו תינוק בן יומ מחללין 


2 ה בו 5 גר 4 % 0 
השבת מת (בכי"פ ואם מת) אין מחללין וכו', ובמדרש הגדול הועתק מביר כאן ר' שמעון בן 0 אום' 


תינום בן יומו וכו' טפני חולדה ומפני נגחשום שלא ונקרו וכו' ארי רואה אותו ובורח נחש רואה אותו 0 0 


\ =-- - - +4 


כעוג מלך הבשן שמת וכו' מפני חולדת ומפגי נחשים שלא ינקרו וכו הא כל זמן שאדם חי מוראו מוטל ע 
חבריות | מת ניטל מוראו. מעל הבריות וכו' | ועח'ג: וכתיבת ב יר ירות בכ"ל כמו לעיל פעמים שונות , וכתיבת 
א תו עו לעיל צד 237 : | 5 שלא הותר וכ". דכתיב הגה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' ובשר לא כתיב 
רפורר רא הוצרד רתותור טר אבר מו התי וכאו כת' רס ררי' אשר הוא חי לכם יהי ה (ש כלת כירק עשב גתתי 
, 1 ווורו . 5- =ין וו ו- - -% - - .- 0 --- , .₪ -/ו -יו / <-- 
לכם את כל כירק עשב שהתרתי לאדה"ר נתתי לכם את כל (פי" ביר כלי), ובסנהדרין נ"ם..א'" תיר אך יבשר 
- יי לש 9 ₪8 ירי ינ יי ויר ךר הוח שיר ררה - הר "יור - 
בנפשו דרמו לא האכלו זה אבר מן החי וכן'" ושם ג"ט ב' אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר 
לאכילה דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא הית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שגי כירק 
עשב נתתו לכם את כל וכול לא יהא אבר מן ההי נוהג בו ת"ל אך בשר בגפשו דמו לא תאכלו וכוי ועייע שם 
עשב 
ניז א' ולעיל צד 149 וצד 817 ובמ"י שם, וכן מתורגם בתריי א' ברס בשרא דתליש מן חיותא חיא. בזמן 
רנפשיה ביה וכו'. וע" בטיה הלק מ'ג צד 461 על השטות אצל אבות הכנסיה שלהם אם אדהיר הותר לו בשר 
לאכילח : 7 ואך את דמכם לנפשותיכם לתביא וכו'. כן הגהתי וכיה בילקוט, וכן הועתק בלק"ט וברביגו בחיי ואך 
. , , 
את דמכם לנפשותיכם אדרוש להביא החונק את עצמו, וכן הגיה במ"כ ואך את דמכם וגו' להביא וכו', וגם לפי 


ַ 
ו 

הגוי אר לחביא וכו' מפירוש המאמר אעפיי שהתרתי לכם נמילת נשמת בבהסה אר את דמכם אדרוש, וקשה ה 

0 מ . \ \ [ 
ר 


אך להביא וגו יכול וכו' ת"ל אך וכו', ודורש ואך את דמכס לג פ ש ו תיכם וכף לְהביא החוגק את עצמו כלו' 
המאבד נפשו לדעת, ומיש החונק אורחא דמילתא גקט דיותר נקל לאדם ליחנק מליה רג, וכן זבין בעל מדרש 
הגדול שהעתיק בעמוי 169 ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש זה ההורג עצמו לדעת וכול כשאוס וכו', וכן כתב הרר"ק 
ורפ אך את המכם וכוה ורז'ל פירשו אם אדם יהרג עצמו שתהית נפשו בענשת לעוה"ב ואמרו ובול כשאול וכ", 
והרמב"ן כתב ורבותינו ררשו בו הורג את עצטו את דמכם מנפשותיכם אדרוש וכו' ועי' גם ברמביים הלכות רוצת 
פיב ה'ג את רמכס לנפשותיכם אדרוש זה ההורג עצמו וכו ועי"ע בביק שם מאן הנא וכוי דאמר אין אדם רשוי 
להחבל בעצמו אילימא האי תנא הוא דתניא ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש רבי אלעזר אומר מיד נפשותיכם 


אדרש את רמכם ורלמא קטלא שאני וכו, | ובפירש"י עה"ת מפרש ואך את דמכם אף על פי שהתרתי לכם וכו' את 





רמכם אדרוש מהשופך דם עצמו לנפשותיכם אף החונק עצמו אע'פ שלא יצא ממנו דם ועי' ביפיית : יכול כשאול 
שתפיל עצמו על חרבו שלא ותעללו בו תפלשתים ת*ל אך יכול כחמויע שמסרו עצמן לכבשן האש ת"ל וכוי, ובנויל 


כתוב יכול כשאול יכול כחנניה וכו ועזריה אך והושלם ביני שיטי תל' לו' אך וכן ת"ל לפני אך בסוף המאמר, 
וחדרש איתא גם בכרייתא שהועתקה בראש מדרש הגדול. משלשים ושלוש מדות וכו' ממיעוט כיצד, וכו' אך רק וכ 
אך למעט וכו כיוצא בו ואך את דטכם וכן' אדרש יכול כשאול או כחנגית טישאל ועזריה ת"ל ווך: 8 אילו 
ארבע מלביות. - שנקראו חיות כדמפרש. בלק"ט וברבינו בחיי. וע דניאל. 1 ג' ויז (וכתיבת אדרשינו בכי'ל ביו"ר 
במכום כגול וע" במ'י לעיל צר 581), והדרש הראשון שנוכף בדפוסי' ובכי"א ב' מיד כל היה זה המופר את חברו 
וכו מיד איש אהיו זה השוכר את אחרים וכו' ליתא בכי"ל ובשאר ב"י שצייגתי ובילקוט וכן ליתא בלק"ט וברבינו 
בחיי ובמדוש הגדול עטו' 171 בהמאמר שהועתק מב"ר שלפנינו (ושם. מפרש אלו. מלכיות. שנמשלו בחיות), ובם' 
ם הלכות רוצח פ"ב. ה"ב וה"ג מידר כל חיה אדרשנו זה המוסר חברו 
לפני חוה לטרפו מיד האדם מיךר איש אחיו זה השוכר אחרים להרוג את הבירו כל אחד משלשהן שופך דמים ועון 
הריגה בירן והיוב טיתה: לשמים ואין מיתת. בית דין ובפירוש נאמר בשלשתן לשון דרישה הרי דיגס מפור 





9 


הגדול עמר 9 הועתק בעירבוביא .מרמב 


רות 
נוי'אן] שין 31 ו ן == 





נה פרשה לר חכע טאב - 83295 


דופא אומר כדבריו ‏ חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטכת וחצי שבט חורף, חצי 
שבט ואדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר, חצי סיון ותמוו וחצי אב קיץ, חצי אב 
ואלול וחצי תשרי חום, ‏ ר' יהודה מונה ממרחשון, ‏ ר' שמעון מתחיל מתשרי: אמר רי יוחנן לא 
שימשו מולות כל ייב חרש, אמר ליה רי יונתן שימשו ולא היה ניכר רישומן, ‏ ר' ליעור א' לא 
ישבתו לא שבתו לעולם, ר' יהושע אי לא ישבתו מיכן ששבתו]: 


ט א) ויברך אלהים את גח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו זה שיכן בזכות הקורבנות : יב 


ב) ומוראכם וחיתכם וגו' מורא וחתית חזרו ורדייה לא חזרה, אמתי חורה, בימי שלמה 
כי הוא רודה בכל עבר הנהר גו' (מיא ה ד) : תני רי שמעון בן אלעור אי תינוק בן יומו חי 
מחללין עליו את השבת, רוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת, וכן היה רי שמעון א' 
8 לעיל 5ד 240 ופד 908 : 7 ילקוע כי פ//5 : 8 פוספפל טכפ פיז (פי''ס), טבפ ככ" 3', פדכט קסלם פ' ככנום סעונס (פ' י") : 


1 *נדבריו דְפןא?] כדבויו דו' שמע' [, כדבוי ו' מאיר |ו' שמעון א! | מוחשון כ | טבת כ | 
*חורף דואנכ] קור ח | 2 אדר כ | *קור דואם] חורף ח | אייר כ | תמוו כ | קייץ ן- | 8 אלול כ | מונה] 


היה מונה 2 | *ממרחשון דְפאכ] ממוחשוון [, מן מרחשון נ, | *מתחיל דְוְאַן] מונה א', היה מונה כ | *אמר 


רי יוחנן --- ששבתו] אמר . . לא שימשו (שמשו דְָא*) מזלות . . ייב חדש (שנים עשר חדש 1 , שנים עשר ן) א"ל 


רי יונתן (ר' יונתן אומר [נ) שימשו (שמשו ךְָא?) אלא שלא היה רישומן (רשומן ך) ניכר ר' אליעזר (ר' אלעזר ך', 
ריא א%) ' ור' יחושע ר' אליעזר (ר' אלעזר ך, ריא א?) אומר לא ישבתו (ישבותו דָא?) לא שבתו ר' (ורי ן) 


יהושע אומר לא ישבתו (ישבותו דְוְא') מיכן (מכלל דא?) ששבתו דְוְא', א"ר יוחנן לא שימשו מזלות וכ ו' 
כדלעיל א', שנים עשר חדש לא שימשו מזלות וכ ו' ף: ל' ל | 6 *יאמר -- ורבו פן] ויאמר . . פרו 
רבו ומלאו את הארץ א?נ. פרו . . הארץ ך, וגוי ל, לי חכ | זה שיכן] זה שכן פ, זה שוכן 2: זו שנן חן \ 
ובירכן ן, לי א | הקרבנות | 7 וחתכם | וגו'] יהיה דְוַא'נכ. ל' פא | וחתית] ךְ'פכך'. וחיתית וי, 
וחתות דְ'א?, וחתת א'ך? | ורדיא 1, רדייה י | אמתי] ן אימתי פאגכ, ואמתי י, ואימתי ך\ | 8 אי] 


אומר דןא". ל' פא'נכ | יומו] יום אחד כ | 9 דוד] אבל ₪ דְא?: אפילו (ואפילו [) כדוד [גו | שמת נַי | 
השבת] *, = כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת אבל אם מת (ואם מת 1, כל זמן שמת ן) אין מחללין 


עליו את השבת דְוְאָן | שמעון] ₪ בן אלעזר דְחאנכ.: יוחי פ: יוחיי 1 | אומר | 


ספרים אלו, אכן גם בפי" ב"ר כייט וכייא ובנדפס לא הוזכר זה המאמר כלל. ובילקוט ר' ס"א הועתק מב''מ פרק 
המקבל (כמו שנסמן שם), ויש לפקפק אם המאמר מעיקר הביר או שניתוסף עפ'י התוספתא והברייתא בב'"מ שם, 
ובתוספתא הגיי רִ' שמעון בן א ל ע זר אומר משום ר' מאיר וכן היה ר' דוסא אומ' כדבריו חצי תשרי מרחשוון 
וכו' זרע חצי כסליו טבת וכו' חורף חצי שבט אדר וכו' קור חצי ניסן וכו' ר' יהודה היה מונה ממרחשוון ר' שמעון 


היה מוגה מתשרי, ובב"מ שם רשב"ג משום ר"מ אומר וכן היה רבי שמעון בן מנפיא אומר כדבריו חצי 


חשרי מרחשון וכו זרע חצי כסליו טבת וכו' חורף חצי שבט אדר וכ" ר' יהודה מונה מ ת ש רי ר"ש מונה 


ממוחשון ובילקוט שם וברד"ק הועתק ר' שמעון בן אלעזו וכו" וכן היה ר' דופא וכו' ועי' גם בך"ס 


ובדה'ימ צד 201, ובלק"ט מתחיל המאמר ר' מאיר ור' שמעון אומרים וכו' ובמד' הגדול ר' דוסא אומר וכו' וגם 
שם חגי' חצי כסליו (כסלו) וכו' חורף חצי שבט וכו' קור, ועם גיי כוייח שציינתי מסכמת הגי' שבפירש"י עה'"ת חצי 
כסלו וטבת. וחצי שבט קור וכו' ועייייש ובחזקוני וברא''ם וביפ''ת, וכיה במדרש אגדה חוצ' רייש באבער חצי כפליו 
וכו' קור חצי שבט וכו' חורף (ושם נשתבש חצי סיון וכו' חום חצי אב וכו' קיץ), ופי' ר' יהודה מונה ממרחשון 
שאומר מרחשון וכסליו זרע טבת ושבט חווף ור"ש מתחיל מתשרי מתחיל למנות מתשרי שני חדשים לכל עת 
תשרי ומרחשון זרע כסלן וטבת חורף וכוי ועיי בפירשיי בביימ שם: 8 אמר ר' יוחנן וכו'. | גם מאמר זה ליתא 
בכי"ל וכן ליתא בכיייכ ולא הועתק בכי'"יח ובילקוט, והמאמר מקוטע בכי"פ וכי"א א' ואיתא. בשלימותו בדפופי' ובכייו 


ובכי"א ב' ובכייג ‏ וכן. הועתק כולו ברדיק ועייייש והתחלתו בפיי בייר, והשלמתיו כמו לעיל צד 240 ועיייע לעיל 


צד 808 ובחינ סוף פליג, ונל שעיקר המאמר כאן בדרש לא ישבתו, וכן מפרש בפירשיי עה'ת עפ"י זה המאמר 
ויום ולילה לא ישבותו מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יו ובין לילח : 6 זה שיכן. 


כבר כת'. ופרו ורבו וכוי לעיל בפרשה (ח' י'ז) ודורש זה שכתוב כאן פרו ורבו נאמר לנח בזכות חקורבנות ועי' 


סוף פל"א, וכתיבת קורבנות בוייו כמו לעיל צד 116 וצד 149 וצד 295: 7 וחתית. וכ"ה בלק"ט וכלת'כ 


חתית ביחזקאל ליב כייג ועיי גם בעמת"ל ע' חתית, והגי' וחתות נר' משובשת : = ורדיית. שנאמר אצל אדה'ר 


וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכו' ובכל הארץ וכן': 8 תני וכו'. בתוספתא שם ר' שמעון בן אלעזר אומר הווצֶה 
עיניוו של מת וכו' וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר אפילו קטן בן יומו מחללין עליו את השבת ואפילו דוד 
מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכל זמן שהוא חי עוסק במצות לפיכך דוחין עליו את השבת וכן 


"היה ר' שמעון בן אלעזר אומר קטן בן יומו אין משמרין אותו ואין מטמרין אותו (ובח''נג שם חגי' רק אין משמרין 


אותו) לא מפני חולדין (מן החולדה) ולא מפני עכברים (מן העכברים) שהכלב רואה אותו ובורח נחש רואה אותו 
ובורח עוג מלך הבשן מת משמרין אותו מפני חולדין ומפני עכברים (מן חולרה ומן עכברים) שכל זמן שאדם חי 
מוראו מוטל על הביריות שני ומוראכם וחיתכם יהיה וכו' מת ניטל מוראו מן הביריות, ובשבת שם תניא ר ש ב "ג 


-אומר תינוק בן יומו חי וכוי דוד מלך ישראל מת אין וכוי ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך 


מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים שנ' ומוראכם 
וחתכם יהיה כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו וכוי, ודרשו וחתכם לשון חיות 
ועיי ברשיי שם ובפירושו עה'ית, ובמדרש קהלת שם איתא שמעון בן אלעזר אומר. אפילו בן יומו חי אין א 
שימור לא מן החולדה ולא מן העכברים ומן הנחשים הכלב רואה ובורח הנחש רואה ובורח אבל כשמת אפילו 


כעוג מלך הבשן צריך שימור מן החולדה וטן העכברים ומן הנחשים שכל זמן וכו' אימתו מוטלת על כל הבריות 
והחיות והרמשים שנ' ומוראכם. וחתכם .וכו' כיון שמת נטלה אימתו וצריך שימור ותינוק בן יומו חי מחללין עליו 


5 


וש 


10 





99 נה - פרשה לר ה ככ ] 


שבריתן כרותה עומדת לער, אלא שכל ומן ששמים וארץ קיימין בריחן קיימת, לכשיבוא אותו היום 
שכת' בו כי שמים כעשן נמלחו ‏ והארץ כבגד תבלה (ישעיה גא ו) באותה שעה ‏ ותופר בִיום  -‏ > 
ההוא (כריה יא יא), אמר ר' אחא מי נרם להם שימרדו בי לא על ירי שזורעין ולא קוצרין יולדין ‏ - 
ולא קוברין, ‏ מיכן ואילך ורע וקציר יולדין וקוברין קור וחום חמה ואבבית קיץ וחרף מקייץ אי > 
עליהם את העוף היך דאת אמר וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף (ישעיה ית 6, 7 | 
מעשה באחר מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו ואית דאמ' ר' שמואל בן נחמן הוה אמר מה 
עבר לן דרא רמבולא, דיא עור כל ימי הארץ גו' ר' הונא בשם ר אחא מה סכורים בני נח 
שבריחן כרותה עומדת לעד, כך אמרתי להם עור כל ימי הארץ, אלא כל זמן שהיום והלילה . 
קיימין בריתן קיימת, ולכשיבוא אותו היום [שכת' בו והיה יופ] אחר [הוא] יורע לייי לא יום > 
ולא לילה (כריה יר ז) באותה שעה ותופר ביום ההוא, אמר רי יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא 
על ידי שוורעין ולא קוערין דאמָר רי יצחק אחת למי שנה .היו זורעים ומהלכים מסוף העולם ועד | " 
סופו לשעה קלה ומתלשים ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים עליהם ככלימתא שלבשרן; | > 
הא כיצר היה אויר להן כמן הפסח וער העצרת: [רבן שמעון בן גמליאל משם רי מאיר וכן היה רי 
6 ילק טכיכי סייט כי"י: | 12 פוקפפס ספליס פ'6, 3כס מליעל ק"ו כי, ועיי פדכיי6 פ'יס : | 2 
1 כרותה עמהן עומדין לעד פ | | שכל| וא'נכ: כל דְפחאלי | ששמים וארץ] וחנכרי, שהשמים ‏ > 
והארץ דְָא? | *יימין דפאגי] קיימיפ וחכ: 5 ל | ולכשיבוא ן, כשיבא א'רי | יים= פאר | 2 ותאוץ-7 | > 
הבלה ְפואלגכ] וגוי לא | אותה א'ן | השעה ן | ותופר] ,- בריתי דְזְן, ברית ו | 8 שמרדו י | שתן - 
זורעין גכ , שהיו זורעין דָאלי, . . זורעים ן, שהן לא זורעִין א' | ילדין [. ולא יולדין א' |. 4 קברין ן | זרע 
וקציר] זורעין וקוצרין אַ' | יולדין וקוברין לי יי | **חמה] חטה ל | *ואבבית ] ועבעבית !1, ועב עבית ם, 
ועועית (%, וחבבית א, חכאבית א?, חכאכית ךְ, ועצבות [, ועוצבית 1, ועץ עבות ל' ועז בבית +! | מקיץ פוא'. | 
5 *וכל בהמת -- תחרף דָא?נ2] וכל בהמות . . תחרף 5 , וכל חִית הארץ . . תחרף +, וכל חית השרה . . תחרף + 
וגח ל. ל א'ר | 6 בן] ן. בר ךְא"ג. בר'פ, בר רב כ | היה אומר דְוְאכ, אטר [י | מה] חמי .- דא*נר, חמא 
₪ ם. חמון .- ןי | 7 עביד לן א', עכד לי ן | חונא ‏ | מה] אמר הבייח .- מ | 8 *שבריתן פא כי] שנריתם וןן, = > 
שברייתן ל | עומדת] פךזנכ. ועומדת דָאימ, ומוספת ועומדת ן, עמם א' | **ימי] לי ל | הארץ] פא'נכי = - | 
וגו דְא"י, זרע וקציר וגר ן | אלא] הרי א'. והלא כ, לי וח | שכל פוא'ן | 9 לכשבוא] (ן, ולכשיבא ם, > 
לכשיבא ו, וכשיבוא דְָא". וכשיבא כם. כשיבא א' | **שכת' -- יופ] לי. ל | *הוא דפוא?ני] לי לאב | 0 אותת | > 
שעה א, באותה השעה [, מיר 1 | ותופר] .= בריתי דְז, ברית י | שמרדו י | 11 ידי] פוא'נכי. לי דא" | 
שזורעין] א, שהן זורעין דפא?נכ, שהיו זורעים וי | ואמר פכ, אמר א | לארבעים פוגכ | 12 קלה לי א'נכ "| > 
ותולשין ן | הלבנון 2 | חשוכים] דומין ₪ | עליהס] א'ן, עליהן [י, בעיניהם דָא?, לפניהם כ , להם ם | ככלימתא של = > 
*בשרן (בשרו 7)] ככלמתא בבשרן י', ככלמי בשרם ן, כנימת בשרו ךָ, כנימה בבשרו א?י כשרצים 8 / ככבשים 1, = 
ככלב מת כ. בכל ימות בעורן א | 18 הא] עוד כל ימי הארץ זר' וקצ' וק' וח' - 1 | כאיצר ם | אויר להן] כ', אויר 
להם אנ + להם אויר ף . . אויר יפה דְאך'י | פסח פא'כ | עצרת פא'גכ | *רבן -- מתשרי] לי ל | *רבן פוגכ] 
רבי ךָ, ר' ך' (רשביג א) | *משם רי ן] אומר משם ר' ךָ, אומר (אמר כ) משום ר' א'כ. אימר בשיר א?. א"ר ם . 


!\ ג . ה בי באב 
ו 
























1 שבריתן כרותה וכו'. מה שנאמר לא אסף לקלל וכו' ולא אסף להכות וכו' ובפרשה שלאחריה ואני הנני מקים את בריתי 
אתכם וכו' אלא עוד כל ימי ה א ר ץ וכוי שכל זמן ששמים וארץ קיימין בריתן קיימת וכוי : 8 שזורעין ולא קוצרון. ומפרש 
'ולדין ולא קוברין כלו' אינם קוברים את בניהם אלא באים בכלח אלי קבר ועי' ביפית (וכן בתנחומא מיב שם מה - 
שזרעת לא תקצר פתרונו מה שהולדת אין אתה קובר ובמ"ק ט' ב' תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו) מיכן > 
ואילך זרע וקציר יולדין וקוברין קור וחום חמה ואבבית (כן הגהתי עפ"י גי' הערוך בע' אבבית ועחינ. ולעיל צר 6 
9) קיץ וחרף מקייץ אני וכו' משכין אני עליהם את העוף כל ימות הקיץ הד"א וקץ עליו וכוי וכל בהמת האר 
עליו תחרף כל ימות החרף, ובתנחזמא מיב שם אמר ר' ש מ וא ל בר א מ למה היו מורדים שהיו רואים בנים 8 7 
ובני בנים ולא היו מתים אמר הקב"ה מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע וקציר שיהו מולידים וקוברים וקור וחום ‏ " 
שלא היו יסורין באים עליהם מכאן ואילך חיו מתייסרין באש ובשלג, ובתנחומא שם שהיו רואין לעצמן בנים ובנ > 

בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין אמר וכו' מכאן ואילך וכו' זרע וקציר שתתיו מולידין וקוברין וקר ותום ‏ . 
שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת וקיץ וחורף שתתיו מתקייצין ופניכם שי והיסורין אינן פוסקין ותהיו ו 0 

בגופיכם אין אתם שובתין יומס ולילה ותחיו נרונין באש ובשלג : | 7 עוד כל ימי וכו'. וריה בשם ריא מדייק כל | 
ימי וכו כל זמן שהיוס והלילה וכו': 11 שורעין ולא קוצרין. ‏ כמשסעו (ולא כמו שדורש ר' אחא זורעין ולא" . 
קוצרין יולדין ולא קוברין), וטעם המאמר שזורעין פעם אחת ולא צורך להם לקצור בכל שנה וכדאמר ר' יצו 


ככנה בבשרן ועי' עמת"ר עי כלמתא ועי קלמתא, והגהתי ב ש ד ן, אכן גם בדפוסי' איתא בשרו ובכי'א בי בכשרו, - 
ומחגי' ככלימתא נשתבשו גס הגי' בכייכ (כי"א א': 18 הא כיצד. הוא דבור בפ"ע ואינו ההמשך למאמר של ריי, ‏ 
וכן מוכח מגי" כי'ג עוד כל ימי וכו הא כיצר וכוי ומפרש לנכון ביפ'ת הא כיצד היה להם אויר') וכו' אקור 

וחום וקיץ וחורף דקרא, קאי כלו' דהשתא גזר להיות כן לפי שמודו בו שמתחלה לא הוה להו לא קור חום 
ולא קיץ ולא חורף אלא הזמן היח וכו' כמו שהוא תמיד מהפסח ועד העצרת שהאויר יפה וממוזג. ועיי. גם בפ" > 
ביר ובירימ : ו בן גמליאל, | כל המאמר ליתא בכייל ואיתא בדפוסי' ושאר כיי של ב'יר והשלמתי' עפ" = 








נה פרשה ל54 ח כא כב 21( 


חומט בני מיעיה ויוצא אלא משיצא, והורה לו רבי שהשווה לדעת המקרא כי יצר לב האדם רע 
מנעוריו, רי יורן אמר מנעריו כתי משעה שניעור לעולם : ועור שאלו מאמתי נשמה ניתנת 
באדם, אמר לו משיצא ממעי אמו, אמר לו שים בשר בלא מלח ג' ימים הלא יסריח, אלא 
משנפקד, והודה לו רבינו כי נם הפסוק מסייעו [כי כל עוד נשמתי בי] ורוח אלוה באפי 
ל יוב כז ג) [ופקודתך שמרה רוחי (שם י יב)] מאמתי נתתה בי את הנשמה משפקדתני: 5 
כב) עוד כל יטי הארץ זרע וקציר וגוי ר' יידן בשפ ר' אחא מה פבורים. בני נחיא 


2 יכוט' כככום פ"ג ' ד': 6 לקוע שס , פנסועס עפ" 3כלטים ק" פ', פנסועס טס סי י"ב: 


(שאלו נתון [, שאילו היה נותן א) בו עד שהוא במעי אמו דָאן, אילו היה ניתן בו . . אמו דֶן, לאו שאילו 
היה נתון בו עד שלא יצא ממעי אמו ך', לאו שאילו היה נתון במעי אמו פ, לאו שאילו ממעי אמו היה 
ניתן ן | 1 בני] זך, את בני דפוחאנכי | מעה | אלא משיצא] ע. ל' דפוחאגכרי | שהשוה] 1, 
שהשוה דְפָא?כע, שהשוה דעתו א'ך | כי] שני לפתה הטאת רובץ וכת' כי ם | 2 יודן] יוחגן ע | שניעור] (ד/ 
שהוא נעור וָא'ן, שננער פ, שהוא נגער דְחא?כר. - . נינער י | לעולם] פוחגכערי, לצאת ממעי אמו דא?, 
לצאת מן העולם א' | שאלו] פךי, שאל אנטוגינוס את (רבנו ךַן) רבינו דְהא?נכ. שאל . . את רבינו הקדוש א' / 
שאל . . לרבינו ן, שאל . . לרבי (ץ | מאמתי נשמה] (ץ, מאימתי . . כ, אמר (ואמר ]) לו מאימתי . . דפחא?., 
אמר לו . . הנשמה א1, נשמה מאימתי ך", . . מאימת ן, אמתיו? | נתנת [, ניתנה א, נתגה כִ; נתונה פנר/ 
נתנה נשמה ' | 8 באדם] פ(, .= משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו דְוְחאכר', א*ל משיצא. . 
או. . אמו ', משעת פקידה או משעת יצירה [ | שים] (ץ, אם תניח א', לאו משל (אמשול לך משל וְךָ]) אס 
הניה דפוהא?נכרי | בשר-- ימים] ץ, בשר גי (שלשה פןחחכ) ימים בלא מלה דפוחאכרי, שלשה ימים 
בשר בלא מלח 1 | הלא יסריח] (ן, מפריה ?, מיד מסריה 1, מיד הוא מפריח דְפחַאכי. איגו מסריח מיד 


. . מסריה ן | אלא משנפקד] ע. לי דפוחאגכרי | 4 לו ל' ו | ובי.עי, ר' דפאנר. דגינו לדבויו ן | 
כי גם זה הפסוק מסייעו (ץ, שהשוה לדעת המקרא פַא'(כ. שהשוה (ששוות [) דעתו לרעת המקרא דואלרי | 
*כי כל --- רוחי] כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי חיים וחסר עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי ךזך?, כי 
. . ורוח . . באפי חיים וחסד עשית וגו' ופקודתך וגו' א?, כי . . בי ורוח אלוה באפי דְגכ, ורוח . . באפי ופקודתך שמרה 
רוחי (%"/ ורוח אלוה באפי ל', חיים וחסר עשית עמדי ופקודתך . . רוחי ד א?עי, ופקודתך . . רוחי ם | 5 מאמתי] י1, 
מאימתי ךְפאַנעך. ומאמתי ן | *נתתה בי -- הנשמה] ונתתה את הנשמה ל, נתת בי את הנשמה דָָא?, נתת 
הנשמה בי (ן, נתנה בי הנשמה פן, נתנה (ניתנה י) נשמה בי [ו, נשמה נתונה בי ךְ | משפקותני] פחגכער!, 
משהפקדתני דְיְאַך?, משעה שפקרתני ', משעת פקידה ן | 6 אחא] וחנכ. אבא פ. שמואל דְאלי | 


יצר אמר לו אם [כן] היה חוטט בני מעיה ויוצא אלא משיצא והודה לו וכו' מנעריו כתיב משעה שניעור 
לול ונשתבש שם ר' יותנן במקום רי יודן, ומאמר ר' יודן איתא גס בירושי ברכות ושם הגיי משעה שהוא גנער 
= ועצא לעולם, וכן הועתק ברר"ק אמר ר' יודן וכוי משעה שהוא גנער לעולם, ובלק"ט משעה שהוא ננער בעולס; 
| וגם המאמר השני בפגנון שלפנינו בערוך ע' נשם סאמתי נשמה ניתנת באדם א"ל משיצא ממעי אמו אמר לו שים 
בשר בלא מלח ג' ימים הלא יסויח אלא משנפקד ותודה לו וכו' כי גם זה הפסוק מפייעו ורוח אלוה באפי (כ'"ה 
בשרפ"ע, ובערוך דפיר הגי' חיים וחסר עשית עטדי ועיי בערוך 'השי שם) ופקודתך שמרה רוחי וכו משפקדתני, 
ושני הפסוקים איוב כ"ז ב' וי ייב הובאו גם בכי"ח ‏ וכי'א אי ובפי' ביר כ'י, ותפסוק הראשון כי כל וכוי הובא 
בכייג. וכייכ ובמדרש דפיר, ובד'ו נסמן בגליון איוב כייז אכן הודפס שס בפנים הפי חיים וחסר וכו' וזה הפסוק 
הובא בכי"א ב' ובערוך בדפיר ובילקוט, וגראה שהסיוע מצירוף שני הפסוקים שבפסוק הראשון הוזכר נשמה ורוח 
ומפ' ופקודתך וכו' דרשו משפקרתגי ועי' לעיל צר 182 הי שמות נקראו לה נפש נשמה וכו רוח וכו', ובסגהדרין 
נסמכו המאמרים שלפנינו בסגנון וסדר אחר לשני מאמרים אחרים שאמר אנטונינוס לרבי וג' שם וא"ל וכו' נשמה 
מאימתי ניחנה באדם מש עת פקידה או משעת יצירה א"ל מ שעת יצירה א'ל אפשר חתיכה של 
בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדגי אנטונינוס ומקרא 
מפייעו שני ופקודתך שמרה וותי וא"ל אנטונינוס לרבי מאימתי יצה'ר שולט באדם משעת יצירה או 
מ שעת יציאה אלל מ שעת יצירה א"ל א'כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זת' 
למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שני לפתח חטאת רובץ (וע' בדייס וילקוט רי ליח), והפי לפתח חטאת וכוי נוסף 
כאן בכי"פ וכן נובע מסנהדרין שם הגי' שבכיייג מאימתי נשמה וכו' משעת פקידה או משעת יצירה והגיי בכייו 
בסוף המאמר השני משעת פקידה, ושם פירש"י משעת יצירה שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות (ועיי גם במ 
לעיל צד 292 בדיה אמר ר' 'וחנן) פקידה משעת שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה 
וכו' מיד נזרקה בו נשמה וחיות (ואין לפרש פקיךה זו פקידת האיש דאיך ייחסהו להקב"ה ועי' ביפ"ת) וכוי וכי 
אפשר לחתיכה שתתקיים אפילן ג' ימים בלא מלח שאינה מסרחת וה"ג ‏ אילו לא היתה נשמה נתונה ער שעת 
יצירת היאך תתקיים הטיפת שלא תסריח במעיה וכיון שטיפה מסרחת שוב אינה מולדת, וביפ"ת הקשה על הגי' 
שבב"ר כאן אל משיצא ממעי אמו איך עלה על דעת ר' לומר משיצא ואיך יעמוד בשר בלא מלח ט' חרשים 
ועוד ד והודה לו שהשות דעתו לדעת המקרא משמע דלולי זה לא היה מודה לטענתו וע"ק בלי טענת 
אנטונינוס עינינו הרואות שכל ט' חדשים הולד מגדל אברים ויש בו רוח החיוני והמפילות תוך זמן יוכיחו שהולד 
חי מרגיש, ולדעת בעל יפית צ'ל כאן כמו בסנהדרין וכתב ושבוש הוא שנפל בספרים, ואעפ'י שהודה. רבי שהנשמה 
ניחנת באדם משעת פקידה דעת חז"ל דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אמו 
כדתגן באהלות סוף פ'ז האשה שהיא מקשה לילד מתתכין ‏ את הולד במעיה ומוציאין | אותו אברים אברים 
מפני שחייה קודמין | לחייו יצא רובו אין נוגעון בו וכף וע" מיש הח' פמריים במ"ע צייטשריפט פיר 
געבורטסתילפע וכו' חלק ג'יג מחברת ג' על הדעות והחקירות בענין זו השאלה בספרי הפילוסופים והרופאים ובענין 
מאימתי יצהיר גתון באדם אצל חכמי הגוצרים לשטתם שיצהיר שולט באדם מחטייה של אךת'ר; 

: 21 13608011) ?4008 





10 


1200 נח פרשה לר ח נא 


ויאמר ייי אל לבו הרשעים הן ברשות לבן אמר גבל בלבו (תהלים יד א) ויאמך עשו 
בלבו (בואשית כז מא) ויאמר ירבעם בלבו (מיא יב כ) ויאמר המן בלבו (אסתר ו ), אבל 
הצדיקים ליבן ברשותן וחנה היא מדברת על לבה (שיא א יג) ויאמר דודר אל לבו (שם כז א) 
ויישם דניאל על לבו (דגיאל א ח) ויאמר ייי אל לבו : , 

| לא אוסף [וגו] לסני לסני, ורבנין אמ' לא אופף לבני נח ולא אוסף לדורות : 

[כי יצר לב האדם רע] אמר רי חייא רבה עלובה העיסה שנחתומה מעיר עליה שהיא רעה 
כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אבה יוסי החרפ א' עלוב סאור שמי שבירה אותו מעיד עליו 
שהוא רע כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו (תהלים קג יד), רבנין אמ' עלוכה המטעת 
שמי שנטעה מעיר עליה שהיא רעה וי'י צבאות הנוטע אותך דבר עליך רע (יימיה יא י): 
שאל אנטונינום את רבינו מאמתי יצר הרע נחון באדם, אמר לו משעה שנוצרְ, אמר לו אם כן היה 


1 ילקו כי פ'"ס, לק' טעוסל כי ע''ס, לקטן פס''ז, מדכם קפסכ פ' וינוס ספן (ר ר), פדכט קסלס פ' כי כס קסכוס (ס' בי), 
ינק' פסליס י"ד ספ" 3': 5 ילקוע כ' פ"5, לעיל 15 260 : = 6 לקוט טס, י5ק' יכפיס כי כיל, = ינק' ססמיס כי ססכ"ט/ 
מדכם עכיכי ססליס ק"ג כיי כייס, | פדכט סכליס "ג סי' ייד, | בטדנל כנס פי"ג סיי די, ופ" ספכי עֶקנ פי" ע'"ס, קירוטין 
לי .3 : = 10 יכקופ כי ק/6, פנסדכין 0/5 בי : | 


4 וישם] פחא'נכי. ויאמר דוא? | על]) וחא'י. אל דפאלני (שמואל) | ויאמר] דומין לבוראן ,= *. דומים 
לבוראם ,-. י (שם) | 5 *לא---וגו'] לא אוסף ל', לא אוסיף ד 'נָרי. לא אוסיף לא אוסיף דְַָא?. לא אוסיף ולא אוסף ל", 
לא אוסיף לא אוסיף עוד כ:, לא אוסיף לקלל לא אוסיף ם . לא אסיף לקלי עוד את האדמה רב הונא בשט ר' אחא לא אסף 
לא אסיף ן, הונא בש'ר אחא אמר הונא אמר לא אוסיף לא אוסיף א | ליסגי ליסגי [, | אוסיף דפד]אנכי (וכן בסמוך), 
אסף ך | לנחי | ולא] פחא'. לא דוא"גכי | אסיף ו | 6 *כי -- רע פי] ל לדואנכ | חייהן | רבה ל א' | 
עלובה] פוחא'גכך"י (ירמיה) מ - היא דְאר'י | עיסה פא'ך*י (שס) מ | שהנחתום פא'מ | 7 אבה-- 
החרס] החרס 1, ההדם (?) [, אבא יוסי החורתי ך, אבא . . התורתי א?, אבא יוסי ֶץ, ר' יוסי פ: אחרים כמ | 
אומ' ך, אמר ן, אומרים םמ | עלוג] פוחא'נכר"מ. לוכ הוא דְאלר'י (שס). עלובה י | >אור] 
שאור |ךזנכי (תהלים), השאור דְפארים. לי י (ירמיי) | *שמי שבידה (שמיבידה 7) אותו] שמי שבידו פ. שמי 
שברא אותו דְאי, שמי שכורא אותו ל"ןגכי (שס, שם) ם ‏ | מעיד עליו] מודה א' | 8 עלובה] = היא י | 
המטעת] פוא'נכימם. הנטיעה דא? | 9 *שמי שנטעה ךְפאכי] שמשמנטעה ל. שמי שנוטעה |1י (שם, שם) םמ | 
שהיא *רעה דְפואכימ] שהיא רע ל, רע י (תהלים) | 10 אנטונינוס שאל ן | את רבנו דְן. . . רבינו הקדוש"א', 
את רבי ך', לר' ך? | מאימתי. . הרע פַנ, אמר (ואמר ך]) לו מאימתי (מאמתי [, אמתי י) יצר הרע,דְוחאיי 
יצר הרע מאימתי ף', . . מאימת ך?, א"ל יצר. . מאימת א! | ניתן פךזא'י. ניתן בו ן | באדם] ', ;- משיצא 
(משעה שיצא [ך) ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו דְוְחאנר; א' לו משיצא . . או . . אמו = | משעה 
שנוצר] ער שלא יצא ממעי אמו דְוחאנרי | אם [כן] ע, לאו שאלו כן י, לאו (לא [. מה א') שאילו היה נתון 


של אש תחת בית שיחיהם |כו' ועיי שהשיר פ' השבעתי אתכם ומדרש תהלים ט"ז סיי "די וכייה סיי אי ואיכייר פי 
בלע יי ולא חמל וכו' ועייע ערך מלין צר 25 וגרעץ קורות היהודים ‏ ח"ד (מהדורא בי) צר 464, ובילק' תהלים 
שם הגי' בדפיר ג''כ הריח דורו של שמד, ובד"ו שינו הגי' דורו של גזרה, ולדרש זה נסמך המאמר שלאחרין 
רב שילום בש'"ר מנחטא וכו' והוא פותר זה דור דורשיו וכו' בדורו של שמד , ובהמשל למלך שהית וכו' כתוב בכי"ל 
צלוחית של פילייסון ונוסף ביני ישטי ₪ מ להגיה פפלייסמון והגהתי פילייטון כמו לעיל צר 276 לצלוחית 
שלפיליטון ועי' בחייג שם ולעיל צד 257 וצר 811, ובערוך ע' פפולסמון הגי' צלוחית שלפפולסמון  :‏ 1 אמר נכל 
בלבו. כלומר נבל נתון בלבו שמסור בלבו לעשות בעל כרחו כל אשר יצונו לבן (פי ב'יר כ'י), אבל בצדיקים כת' אל 
לבו על לבו ומשמע שהן מושלים על לבן, והמאמר נסדר גם לקמן פס'ז לפי ויאמר עשו בלבו, ושם הגי' וישם 
דניאל על לבו ד ומ ין ל ב ורא [ ויאמר י"י אל לבו וגוי וכיה במדרש קהלת , ובמר' אסתר ודומין לבוראן, ובשני 
המקומות הובא גכ לנכון הפ' וישם דניאל על לבו, ותימה שנשתבש אל לבו גם בלקח טוב ועח*ג, ותחלת המאמר 
הרשעים ברשות לבן איתא בהוספת דברים במדרש תתלים ועייייש : 5 לא אוסף. שתי פעטים כת' ל א -א סף לקלל 
עוד את האדמהח וכו' ול א א ס ף עוד לחכות את כל חי, וכו' ודורש לא אסף ולא אסף לסגי לסגי ורבנין אמי וכו', 
ולעיל צד 280 הגי' ר' הונא בשם ר' יוסף לא אוסיף לא אוסיף לסגי לסגי וכו' ועייייש: במ"י, ובכי"ו הגי' כאן 
רב הונא בשם רב אחא לא אסף וכו' ועחינ : = 6 אמר ר' חייא וכו'. במדרש תהלים שנדפס מכבר מזמור ק'ג איתא 
כי הוא ידע יצרנו תני ר' חייא אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה (ובזה הפגנון גם בבמ"ר שם אוי לת 
לעיסה שהנחתום וכו'), ובמ' תהלים מ'יב הגי' אבא יוסי בן דוסתאי אומר כי הוא ידע יצרנו א"ר חייא אוי לה לאותת 
עיסה שהנחתום וכו' ונר' שהמאמר הראשון מקוטע שם והוא המאמר שלפנינו אבא יוסי החרס א' עלוב וכו' כי הוא 
ידע וכוי, ובדפ"ר וד"ו הגיי כאן אבא יוסי החורתי, ובד' פר"א ודפוסי' אחרים אבא יוסי ‏ התורתי, והגי' החרפ מקויימת 
גם עפ'י ‏ כי*ג, (ועיי במבוא למדרש תנאים על ספר דברים שהו'ל רד'ץ האפפמאנן צר 7 ובסה'יד ע' אבא יוסי החורם). 
ובכי''פ הגיי ר' יוסי , וכיה בפוגיא צר 579 במאמר שהועתק שם מביר לרמה"ד, ושם הגי' עלוב סאור שמי ברא אותו 
מעיה וכו' רבנין אומרין עלובה המטעת שמי שנטעה וכו', וסאור בסמ"ך עי' גם בכל הדוגמאות בעמתיל ח'יג צר 462 
ועייע במ"י לעיל צר 28 בדיה מן הסערת, \ובכיייל יכתוב בגו הספר שטיבידה אותו והגהתי שמי שבידה וכלשון המשנה 
מנחות פ"ה מ'א שאור בודה להן מתוכן וכו' וכן בספרא אמור פרק ''ג בודה לתם וכו' ועי' בערוך ע' בר ו', ושאור 
הוא היצר הרע וכמאמרם ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' (ברכות '"ז א'), ולשון המאמר בספוי שם רע הוא 
יצר הרע שבראו מעיד עליו שני כי יצר לב האדם רע מגעוריו ועיי ברכות שם: | 9 שמי שנטעה. בכייל נשתבש 
שמשמנטעה והגחתי, וח"ג מטעת (נטיעה עיי גם לעיל צך 185: 10 שאל וכו. וכן הועתק בפוגיא שם שאל 
אנטונינוס את רבינו מאימתי יצר הרע נתון באדם אמר לו משעה שנוצר, וסוף המאמר בסגגון שלפנינו בערוך 


נה פרשה לר | ח א 19 


היא העולה (וקרא ו ב) שהיו בני נח מקריבים, | כד היא אתייה: לשלמים זאת תורת זבח 
השלמים (שם ז יא) אשר הקריבו אין כת' כאן אלא אשר יקריבו (שס שס) מיכן ולבא] : 

וירח ייי את ריח הניחח הויח ויחו של אברהם אבינו עולה מן ככשן האש, הריח ריח 
שלחנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש, לאוהבו שלמלך שכיבדו דורון נאה, ביוייה דיסקוס נאה, 
עמד בנו ולא כיברו, עמד בן בנו וכיברו, אמר לו דמי דורון דירך לרורון דסכך, הריח ריח דורו שלשמר, 
רב שילום בשם רי מנחמא בר רב ועירא למלך שהיה מבקש לבנות פלטין על הים ולא היה יורע 
איכן לבנותה, ‏ מצא צלוחית שלפילייטון והלך לריחה ובנה אותה עליה היה כי הוא על ימים יסדה 
[גו' (תהלים כר ב), מאי זה זכות, בזכות זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה (שם שם 0 : 


8 ינקו כנח פ', ילק' ססליס .כ' פל5יז, ילק' עכיכי ססליס כ"ד כ" י"ב, ועי" לקטן פלייס ופיד וע'יכ: | 5 ילק' פזליס 
טס, ילק' עכיכי פסליס טס : | 


ר' אליעזר אמ' הקריבו בני נח שלמים ר' יוסי בר' חנינא או' משמיניהון.וכו' כדכת' לעיל 5 לעזר 
ור' יוסי בר' חנינה ל | 8 *וירח -- הניחח דְוַחַא'נ] וירח . . הניחוח אַ"כמ: לי ל | *הריח דחא'נכימ] 
היריח ן, לי ₪7 | ריח של י (תהלים), ויח כ | מככשן דְוחאנכים | הייח] חא'נכי. היריח ן, וירת דְָאל: 
וירח ייי ם | ריחן פוחא'י | 4 של לי כ | עלה פני (שם) | לאוהבו] פוא?גכעיי (שס), משל - דחאיי | 
שכיבדו] [2, שכבדו פךזא'כימ., שניבדו ושלח לו דָא? | בדורון חִימ | ביזייה] בזייה פ, ביזיאה ץ, בזויה ב, 
כי זה כ, לי דוחאים | דיסקוס] [כע. דסקוס דְפא?. דיפסקון ך', בדיסקוס חי בגודיסקוס א', בגוריסקוס מ 
בחדה דיסקוס | | 5 עמד בנו] פוחא'גכימ/ ועמד . . דא? | דמי] א'ר'י, | מה - דפוא'גר"ם | 
הריח] פדזא'נכי' (שם), היריה ן, כך הריה י, וירח ""י הרויה דא? |[ ויח דוו] ויה ך?י, ויחו ף1, 
דורו פכי (שס) | 6 שלום ךְפןא"נכמי, שילא' א | בשם ר] בויה דוי מ, ל' א' | מנחמא בו רב 
זעירא] , מנחמה . . זעירא  ;[‏ מנחמא בר זעירא מ], מנחמה בר זעירה ך, נחמני י, אבא ם. ל' אי | 
למלך] פואלכי'מ. משל -- דחא' | לנגנות] פוא'נכים. ₪ לו דא" | פלטרין א'כים | בים א | הו 
יודעים ן | 7 להיכן מ | לבנות א | מצא] א', ומצא דְפא?נכרימ: ‏ נתן ן | | *פילייטון] פילייסון ל, 
פפולסמון דְפע, פפוליסמון ְז. פפילייסמון לַ", פלוסמון כ בלסמון '1, אפובלסמון [ג, אפולסמון א?. אפלסמון ף%, 
אבולסמון אַ*ך?, אבלסמון ך', אפרסמון מ | *והלך דפחא'נכרימ] הולך ל. והולך א'. והלכו [. והריח ך' | 
לריחה] פודזא'נרי. וריחה ךא" להריחה מ, ריחה ך' | ובנו ן | אותה ל' מי | וגו] א. ועל נהרות 
יכוננה דְכמ. ועל . . יכונניה פַן | 8 מאי זה] א1כ, מאיזה פח, באי זה א?. באיזה ימ, מאי זו ן, באי זו ך, 
באיזו ג | זה] פוא'גימ: ל דא | | | 


1 היא אתייה. ריל אוריתא : 8 הריח ריחו וכו'. דורש ריח הניחח רִיה ש הניתחח הריח ריחו של אברהם וכו' של חגניה 
וכו' ריח דורו של שמד שמסרו נפשם על קדושת השם והיו לריח ניחח כקרבן עולה וכליל. והאגדה המפורסמת 
שהושלך א"א לתוך כבשן האש וניצל נסמכה לקמן פמיד וברוב מאמרי הז'ל שאציין שם בסיד לפ'י 
ויאמר ‏ אליו אני ‏ י"י אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו', ולקמן פמ"א (פמיב) נדרש היא קדש הוא כת' הוא 
שקידרש שמו של הקביה בכבשן האש ושם פס" ד' אמרפל שלשה שמות נקראו לו כוש וכו', נמרד .וכ 
אמרפל וכו' דאמר והפיל אברהם לכבשן וכו' וכל האגדה באריכות לקמן סוף פל'ח ועייש : . 4 שכיבדו דורון וכו" 
שנובדו במתנה!) נאה ומתנתו ביזייה וקערה -נאה עמד בנו וכו' בן בנו וכיבדו אמר ‏ לו: המלך דומת 
המתנה שלך למתנת זקנך כך משעה שהושלך אכרהם אבינו לכבשן האש לא מפר אדם את עצמו על יחוד. השם 
לשריפה עד שבאו חנניה מישאל ועזריה אמר להם הקב"ה דבר זה דומה לאברהם זקנכם ועי' בפי' ב'יר, וגם בכי'פ 
הגי' שכבדו דורון נאה בזייה דסקוס נאה, ונשתבש בכייג וכייכ (והלשון קצר ומפורש בחגי' שכבדו בדורון. וכח 
שכיבדו ושלח לו דורון וכו' בדיסקוס וכו' בגו דיסקוס וכו'), וקשה לפרש כאן ביזייה שדים (ועי' לעיל. צר :89) .או 
בשר שמן ואף שהוא מענין הנמשל וירח וכו' ריח הניחח, וכן העיר בעל המעריך על גיי הערוך לא נהירא לי כי 
אין דרך לכבך את המֶלך בכחל דמילתא זוטרתי היא לגביה ואין כבודו אלא קלונו, ובערוך ע' בז א' גורס ומפרש 
לאוהבו שלמלך שכיבדו ביזיאה דיסקוס נאה עמד בנו ולא כבדו עמד בן בנו וכיבדו פי' דורון נאה חוא ביזיאה 
דסקוס נאה עמד בנו ולא כיבדו עמד בן בגו וכבדו פי' דורון נאה ביזיאה דסקוס נאה ויש מפרשין ‏ כיבדו ‏ שד 
של שמן (כ'יה בערוך דפיר ונכפל שם בטעות עמד בנו וכו', ובערוך הש לאוהבו וכוי שככדו ביזיאה דיסקוס נאה 
עמד בנו ולא כיבדו עמד בן בנו וכובדו פי' דורון נאה ביזיאה דסקוס נאה וי''מ כיבדו שר של שמן) בשלחן נאה עטיניו 
מלאו. חלב (איוב כ'"א כ'יד) תרג' ביזוהי איתמלאו חלבא לישנא אחרינא תדיוהי, ומשמע שבערוך לייג דורון. נאה, 
וכן העור רייג במדרש ר' שאלוניקי ג'יע שכיבדו ביזיא' דסקוס נאה, וידידי ריש לאנדויער כתב לי שבמכלל. יופי 
לר' שלמה [' מלך (קונשטנטינא ש"ט) מפרש וגבזבה (דניאל בי ו') דורון ומנחה ומביא שם ובב*ר וירח וכו' לאוהבו של 
מלך שכבדו בבזיא דסקי נאה פו' דורון נאח (ועי' געזעניוס תיסורוס צד 842), וא''כ אפשר שבהגי' דורו נאה ביזייה (בזייה) 
דורון ניתוסף דורון נאה שהוא פירוש ביזייה, אכן בכל הספרים חוץ מערוך איתא הג'' דורון וכו' בדורון וכו', וברוב הספרים 
ג ביזיוה וכן כחב במעריך ובג' ספרים כ'י לא גרסי מלת ביזיא גם ברבות של דפוס ובילקוט לא גרסינן לח וכו'. ולדעת 
ידידי ר'יח לעף ביזייה היא לשון איטלקי?) והוא פירוש נוסף למלת דיסקוס וצעי'יג. ופי' הימ שבערוך הובא גם בגליון כיי"ל 
פירש כיבד המלך ‏ בשר השמן בשלחן נאה עטיניו מלאו חלב תרג' ביזוהי איתמלח חלבא, וכעין המשל שלפנינו 
איתא ג בוי"ר פיה משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין גאֶה: וכו' ועי' בענין המשלים ציעגלער.קעניגסגלייכניססע 
צד 51 : .5 דורו שלשמד. בימי בן כוזיבא, ולקמן פע'ז דרשו. ויגע. בכף ירכו נגע בצדיקים -שעתידין לעמוד ממנו זה דור 
השמר ובפסיקתא פ"י . (פ'ז א') לדוד אליך ה' נפשי אשא וכן' אמר דוד לפני הקב'ה. רבון העולמים תשוח נפשי 
אילו שהן עתידין ליתן נפשם על. קדוש השם. ואיזה זה דור השמד וכו א"ר. היא בר אבא. אם יאָמר. לך 
אדם תן נפשך על קידוש השם אמור אני נותנה ובלבד שיתיז. ראשי מיד לא כדורו של שָמַד שהיו נותנים כדוריות 


.1 ,8800 (? .ע0000 (1 


18| גדה פרשה לר ח נא 


כא) וירח ייי את ריח הניחח [ר' אלעזר ורי יוסי בר' חנינא רי אלעזר א' חקריבו בני 

נח שלמים, ‏ ר' יוסי בר: חנינא אמר עולות הקריבו, איתיב ר' אלעזר לרי יוסי בר' חנינא והכתיי 
והבל הביא גם הוא מבכורות צאגו ומחלביהן (ביאשית ד ד) מרבר שחלבו קרב, . מה עבר ליה 
ר' יוסי בר' חנינא, ‏ מן שמיניהון, אתיב רי אלעזר [לר' יוסי ברי חנינא] והא כת' ויישלח את נערי 
5 בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים (שמות כד ה), מה עכר ליה ר' יוסי בר' חנינא, 
שלימים בעורן בלא הפשט וניתוח, אתיב ר' לעזר לרי יוסי בר' חנינא והכת' ויקח יתרו חתן משה 
עלה וובחים (שס יח יב) , מה עבר ליה רי יוסי ברי חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו, 
אמר ר' הונא איתפלנון רי ייניי ורי חזיה רבה, רי יניי אמר קודם מתן תורה בא יתרו, ‏ ר' חייא רבה 
אמר אחר מתן תורה בא יתרו, ‏ אמר ר' חנינא ולא פליגי מאן דאמר קודם מתן תורה בא [יתרו] 
0 הקריבו בני נח שלמים, מאן ראמר לאחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו, והא מסייעא ליה לרי 
יוסי בר' חנינא עורי צפון (שהיש ד טו) זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, מה הוא עורי דכר שהיה 
ישן ומתעורר, ובואי תימן (שס שס) אילו שלמים שהיו נשחטים בררום ומהו כואי דבר שלחירוש, 
ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי אף הדין קרייא מסייע ליה לרי יוסי ברי חנינא ואת תורת העולה 


1 לעיל 15 207 וט'כ : 


1 הניחוח דא" | *ר' אלעזר --- ולבא] רי אלעזר (אליעזר דְוְאכ) ורי יופי בר' חניני (ורי . . בר חניגא כ, 
ור . . בן חנינה ן, ורי חנינא ך) ר' אלעזר (אליעזר דְאכ) אמר (אומ' דָא?) הקריבו . . שלמים (שלמים חקריבו 
בני נח ן) ר' יוסי בר' חניני (רי . . בר חנינא ך, ור' . . א?, ר' . . בן חנינה ן, ר' יוסי 5) אמר (אומר ן) 
עולות . . איתיב (אתיב דְוְאַ, אותיב 1) ר' אלעזר (אליעזר ך) לרי יוסי בר' חניג' (בר חניג' דְָאכ. כן חנינה ן) 
והכת' (והא כתי' דא" כתיב ן, מה כת' כִ) והבל. . ומחלבהן (ומחלביהן דְא?) מדבר . . ר' יוסי בר' חניני (ר'.. בןחנינה , 
ר' יוסי דא?) מן שמיניהון (שמניהון א*כ . שמינהון ן) אתיב (איתיב כ) ר' אלעזר (אליעזר דְא?) לר' יוסי בר' חנינ' (בר 
... ךא?. בן חנינא ן) והא כתיי (והכת' וְג) וישלח . . שלמים וגו' (שלמים לה' פרים [ְנכ') מה. . רי יוסי ברי חניני (י 
. . בן חנינה ן, ר' יוסי דָא?) שלימים (שלמים דִוְאכ) בעורן . . אתיב (איתיב כ, התיב [) רי לעזר (אלעזר וכ', 
אליעזר דְָא?) לרי יוסי בר' חנינ' (לרי . . בר חניני דְאַ?, לרי . . בן חגיגה ן, לרי יוסי [1) ויקח . . וזבחים (והא 
כתי' ויקח . . וזבחים דָָא?, והכת' ויקח . . וזבחים לאלתים כ) מה .. רי יוסי ברי חניני (רי. . בר. .ךְ, רי.. נן 
חנינה ן, ר' יוסי. אַ') כמאן (כמן [[) דאמר . . איתפלגון (יתפלגון 51) רי ייניי ורי חייה רבה (ר' ינאי ורי . . אי 
ר' . . ור" חייא רבה [, ר' חייא רבה ורי ינאי כ) רי יניי (ינאי דְאכִ) אמר (אומר דְא?) קודס מתן (למתן וכ) 
הורה בא יתרו (בא דְא") ר' חייה רבה (חייא רבה א?כ, חייא רובה 1) אמר לאחר . . בא יתרו (בא דא') 
אמר ר' חנינא (חנינה דְן) ולא (לא 5) פליגי (פליגין [נכ) מאן (מן [נ) דאמר . . בא יתרו הקריבו בני נח 
שלמים (שלמים בני נח [) מאן דאמ' (מן דאמר [ן, ומיד דְָא?) לאחר (אחר דָא") מתן . . יתרו עולות הקריבו 
(לא הקריבו שלמים בני נח [, לא הקריבו בני נח שלמים כ) ודא (הדא כ) מסייעא (מסייעה ליה [) לרי יוסי 
(לההיא לר' יוסי כ) ברי חניג' (בר חנינא דְָא"כ, בן חנינה ן) עורי (דכתי' עורי ךְא?) צפון (צפון ובואי תימן 
עורי צפון דְא') זו (זה א%גכ) העולה (עולה [) שהיתה . . מהו (ומה הוא דָא?, ומהוא [, ומהו 2) עורי דבר 
שהיה (שהוא 2) ישן ומתעורר (ונתעורר [א2() ובואי . . השלמים שהיו נשחטים (שהן נשחטין ן1) . . ומתו (ומה 
הוא 27, מהוא [ן) בואי (בואי תימן כ, ובואי 1) דבר . . ר' יהושע דסיכנין (ר' . . דסכנין [כ, ר' יהושע ְא?) 
בשם ר' לוי (משם . . ן, בשם . . אמר דְא') קוא (קריא ן) מסייע (מסייע ליה דְָא"כ) לר' 'וסי ברי חנינא (בר 
הגינ' דְ?אן, בן חנינה ן) זאת . . שהיו בני גח מקריבים (שהקריבו בני נח [) וכי (וכך היא 21, וכד הוא [6) 
אתיא (אתי ן) לשלמים זאת (כתי' זאת דְא?) תורת . . הקריבו (הקריב [) אין כתיי כאן (אין כת' כן ן, אין כתי 1) 
אלא אשר יקריבו (אשר יקריב 1, יקריבו ן, עד שיקריב זבח כ) מיכן (טכאן כ) ולהנא דְוַא?נכ, ר' אליעזר 
ור' יוסי בר חנינא ר' אליעזר אומ' הקריבו . . שלמים ר' יוסי בר חנינא אמ' עולות הקריבו בני נח איתיביה ר' יוסי 
בר חנינא ותא כת" וחבל הביא גם הוא מרבר שחלבו קרב מת עבד ליה אמי ר' יוסי בר חנינא מן שמיניהון 
אתיב ר' יוסף והכתיב וישלח את גערי בני ישראל והכתי' והבל הביא גם חוא א, ר' אליעזר ור' יוסי בר חנינא 


קרבנא ועילוי אקריבו קין וחבל ית קרבניתון וכד נחתו מוי דטובענא איתצד ובנייה נח ונסב נח מכל בעירא רכיא 
כו' ואסיק ארבע עלוון וכו', ובפרריא פכ"ג ישב נח ודרש בלבו ואמר הקביה הצילני ממי המבול וכו' ואיני חיוב 
להקריב לפניו קרבן ועולות וכו' ובנה את המזבח הראשון שהתקריב עליו עולות קין והבל והקריב עולות ארבע וכו', 
ושם פליא הוא המזכח שהיה אדתיר מקריב בו מקודם הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזכח שתקריבו 
בו נח ובניו וכוי, ובעיז שם תיר יום שנברא בו אדה"ר כיון ששקעת עליו חמה וכו' כיון שעלה עמור השחר אמר 
מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנ' ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס ואמר 
רב יהודה אמר שמואל שור שהקויב אדתיר קרן אחת היתה לו במצחו שני ותיטב וכוי מקרן כתיב ועי' במ"י לעיל 
צד 182 בריה בשס ריש הזקן וצר 149 בריה מצות שבת וצד 197 בדיה ובהם היו וצד 214 בריה את הפר 
ועייע ויקרא רבה פ"ב ס" ז' וסי' יי (סאיר 5"ו): ‏ 1 ר' אלעזר וכו. בכי"ל נמצא כאן וק ראש המאמר 
והדפסתיו כולו כמו שהוא לעיל צר 207, ושם פירשתי כל חענין, והגהתי כאן והכת' והבל הֶביא ‏ גם 
הוא מבכורות צאגו (כו', והמאמר בשלימותו גם כאן ברפוסי' ובכי"ו וכייא ב' וכייג וכיייב ועח"נ, | ובכל הספרים 
נסדר לפי וירח וכוי ואולי הוכפל כאן לפסוק שלפניו ויעל עולות במזבת : 18 דסיכנין. וכצ''ל גם לעיל צר 208: 





נה פרשה לר חש כ 1% 


עריות ושפיכות דמים ועל קללת השם ועל הרין ועל הגזל ועל אכר מן החי, ‏ ר' חנינה אמר אף על . 
הדם מן החי, ארי לעזר אמר אף על הכלאים, =רי שמעון אמר אף על הכשפים, -ר' יוחנן אמר אף 
על הסירום, אמר רי איסי על כל האמור בפרשה נצטוו בני נח לא ימצא בך מעביר בנו ובתו 
באש וגו' (דברים יח ) : 8 2 
א | כ)ובן נח מזבח לייי ויבן כת' נתבונן, אמר מה טעם ריבה הקכיה בטהורים יותר מטמאים,5ט 

לא שרוצה להקריב לו מהס, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגוי: 3 

<< [ויעל עולות במזבח] ר' אליעזר: בן יעקכ א' על מוכח. הגדול שבירושלם ששם הקריב 
ארם הראשון ותיטב לייי משור פר מקרין מפרים (התהלים סט לב) : 7 


. 5 לקוע טס, ילק' מכיכי ססליס סט קי" כייב, לעיל 5 244 ולד 167, סנקועס ע"3 ויקסל כ" ס', סכסועס טס סו \', 
טפוס ככס פ"כ, עדכט ססליס 5' ס" "3 : = 7 ילקוט טס, ילק' מכיכי טס, פדכ"ס פכייג ופלייס; | פ'ז סי סי : 7 | 


= 1 ושפיכות דמים] פ, ועל שפיכות . . דוא'גכ, ועל שיד ד'א* | ועל קללת] וחגכ. וקללת פ: ועל ברכת ךא | 
והדינין והגזל ואבר ₪ | ר' חנינה (חנינא א?ש. חנניא 1) בן גמליאל ךְפואגכ | אומר פגב | 2 אלעזר פונכ, 
אליעזר דחא | אומר | "ר שמען בן יוחי 57 - - יוחיי וכָ, . . ייחאי א?: דשביי ד'א' | אמ] 5; 
אומר ךפוחאנ | ר' יוחנן בן ברוקה פוחזנכ. -. בן ברוקא דְא? | אמר] כ. אומר דְפוחאג | 5 אסי דפואג: 
יוסי זכ | עללי ן | בפרשה -- וגו] בפרשה . . באש קוסם וגו' (באש וגו' וחבר חבר ושואל אוב וידע' [ , באש קוסס 
קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר . . וידעוני ודורש אל המתים כִ) למה כי תועבת יי (ייי אלהיך 1) כל (עושה 
| אלה כל עושה עול כ) עשה אלה פכ: בפרשה : . באש למה כי תועבת יי א , בפרשה . < ובתו. וגו' ותיב 
בתריה כי תועבת יי כל עושה אלה דְָא?. בפרשת מכשף נצטוו .; שנ' לא ימצא. . באש וגו' וחובר חבר ושואל 
אוב וידעוני וגו' למה כי .. עושה אלה דֶץ, בפרשת לא ימצא .. ובתו עד כי . . עושה אלה נצטוו בני נח ן | 
5 *כתבונן אמר לידוא] נתבוגן ואמר (ך, התבונן אמר ךן. נתבוגן ל, התבונן ף , כתבוגן נח א1, התבונן נח [כים ] מה 
טעס] פוחא'גכעי. מפני מה דָא"מ | ריבה הקביה] חנכעימ.: ריבה המקום ן, .. הכתוב א1/ ריבה ₪ / 
צווני הקב"ה וריבה דְ, צווגי הב'יה לרבות א | בטהרין ץ, בטהורה '. | מן הטמאים דְוחאנכמ. . 
הטמאין (; . . הטמאה י | 6 לא שהוא רוצה . . מהס הְזא'נכ, לא שהוא . . מהן ן, למה שהוא . . מהס מ אלא 
שרוצה מהן להקריב לו /ן, אלא שהוא רוצה להקריב מהן י, אלא להקריב מהן קרבן דא? | מיד] שנאי (נ, 
לי ן ]| 7 *חעל -- במזבח וְגכימ] במזכח א': ל לדפא* | אלשר וא'כ. | אומר דפוא?ג: אמר כ | 
במזבח א" | שבירושלים פא"נ2, בירושלם א | ושס נכמ. שם פ | ה 


עבודה זרה ועל קיללת השם ועל ג"ע ועל ש"ד ועל ‏ הגזל [ועל אבר מן חחי] על הדינין כיצר וכו' על ע"יז ועל קיללת (ברכת) 
השם כיצד וכו' ר' חנניה בן גמליאל אומ' אף על הדם מן החי רִי חידקא אומי אף על הפירוס ר' שמעון אומ' אף 
על הכשפים ר' יוסי אומ' כל האמור בפרשה בני נח מוזהרין עליה שנ' לא ימצא וכו באש קסס קסמים מען' ומנ' 
ומכ' וחובר חבר ושואל אוב וידעני ודוי אל המת' כי תועבת :"יי אלהיך כל עושה אלה ובגלל התוע' האל וי 
מורישם מפניך (ועייייש בח'נ) איפשר שהכתוב ענש עד שלא יזהיר וכו' ר' אלעז' אומ' אף על הכלאים מותר לבן גח 

רוע ללבוש כלאים אפור להרביע ולהרכיב אילנות, ובסנהדרין שם ת"ר שבע מצות נצטוו בני נח דיגין וברכת 
השם ע"ז ג'יע ושיד וגזל ואבר מן החי ר' חנניא בן גמלא (חנינא בן גמליאל) אומר אף על הדם מן החי %' 
חידקא אומר אף על הסירוס ‏ ר' שמעון אומר אף על הכישוף ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף (מכשף) 
כן גח מוזהר עליו לא ימצא וכו' ‏ באש קוסס קסמים מעוגן וכו' וידעוני ודורש. אל המתים וגן' (כי תועבת הִ' כל 
עושה אלה) ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך ולא ענש אלא אם כן הזהיר ר' אלעזר (אליעזר) 
אומר אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע וכו' ואין אסורין אלא בהרבעת בהמח וכו' (וע' ‏ בדייס) 
מנה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא ויצו ה' אלהים וכו' ויצו אלו הדינין וכו' ה' זו ברכת השם וכון' ‏ אלהים' זו ע'ז וכו' 
על האדם זו שפיכות דמים וכו' לאמר זו גילוי עריות וכו' מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן -החי כי 
אתא ר' יצחק תני איפכא ויצו זו עייז אלהים זו דינין וכו', ועו שם בסוגיא דתנא דבי מנשה שבע מצות נצטוו 
בני נח עיז וג'יע ושיד גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים וכו ועי' לעיל צד 149 ובמ"?י בדיה על שש מצות וכוי, 
וח'יג איסי אפי יופי עיי לעיל צד 280 ובמ"י שם: 1 אף על דם מן החי. בסנהדרין ניט א' תיר אך בשר בנפשו 
דמו לא תאכלו זה אבר מן החי ר' חניגא בן גמליאל אומר אף הדם מן החי מיט דר' חנינא.בן גמליאל קרי ביה 
בשר בנפשו לא תאכל דמו בנפשו לא תאכל וכו', ושם נ"ט ב' רייש אומר על הכישוף מ"ט דרייש דכתיב מכשפה 
לא תחיה ‏ וכתיב כל שוכב עם בהמה וכ ר"א אומר אף על הכלאים מנהמ אמר שמואל דאמר קרא את חקתי 
תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שרך 
בהרככה וכו', ולתנא דָבי מגשה יליף שם ג"ז א' סירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו בה וכו' כלאים דכתיב מהעוף 
למינהו וכוי, ‏ והדרש למשפחותיהם פרט לכלאים פרט לסירוס ליתא שם: 5 ויבן כת' נתבוגן. ‏ וכן הדרש לעיל צד 
9 ויבן כת' התבונן וכו ועייייש במ"י ועייע במנחת שי, ולעיל צד 244 ובתורתו יהגה שהגה דבר ‏ מתוך דבר 
אמר מה טעם ריבה בטהורים יותר מטמאים לא שהוא רוצה לו מהם מיד ויקח וכו" ולעיל צד 808 ומלט הוא את 
העיר בחכמתו ויקח וכו', ובתנחומא מ"ב ויקהל תן לחכם ויחכם עוד מדבר בנח. כשעשה את התבה א"ל הקביה 
כל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו' כשיצא קירב מן הטהורה ‏ אמר לא ריבה הקב'ה בהמה טהורה 
אלא כדי שאקרב ממנה וכו' ובתנחומא שם מדבר בנח וכו' וכשיצא מן התיבה מה כתיב בו ויקח מכל הבהמה 
הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח מה שלא נצטווה אמר נח לא צוה לי הקכייה להרבות מן הטהורות 
אלא כדי להקריב מהם עולות וקרבנות וכו', ובשמוייר שם תן לחכם -וכו' זה נח שאמר לו הקביה מכל הבהמת 
הטהורה וכוי וכשיצא מה כתיב ויבן נח מזבח ליי מהו ויבן נתבונן ואמר מה טעם ריבה הקביה בטהורים. יותר 
מן הטמאים לא שהוא רוצה להקריב לו מהן מיד ויקח וכוי, ובערוך הועתק המאמר בעי בן א': ‏ 7 ששם. הקריב 
אדת'"ר. וכן בתרי? אי ובנא גח מדבחא וכו' הוא מדבחא דבגא אדם בעירן. דאיטרד. מן גיגתא דעדן ואקריב. עי.ןי 


6 


נח פרשת לוי ח טז יו יט 


ממקומך, ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהא פרה ורבה למאירה, ער שנשבע לו הקכיה 
שאינו מביא מבול לעולם עור שני כי מי נח ואת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד 
וגו' (ישעיה נר ט) תפרה ותרבה : 

ז [אתה ואשתך וגו' ר' יהורה בר' סימון ורי חנן בשם רי שמואל בר רב יצחק נח כיון 

8 שניכנם בתיבה נאסר לו פריה ורביה היה ובאת אל התיבה אתה ובניך (בראשית ו יח) לעצמך 
ואשתך ונשי בניך (שם שס) לעצמן, כיון שיצא התיר לו היה צא מן התיבה אתה ואשתך וגו', 
אמר ר' אבין בחסר ובכשפן גלמוד (איוב ל ג) אם ראיתה חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם גלמוד 
הוי רואה את אשתך כילו היא גלמודה, אמר' ר' מונא כת' וליוסף יולד שני בנים (בראשית מא נ) 
אימתי בטרם תבוא שנת הרעב |שם שס)] : 

חי = יז כל החיה אשר אתך מכל בשר וגו' היצא (אתך ושרצו] בארץ אמר ר' ירן 
הוצא כת' היצא קרי, ושרצו בארץ ולא בתיבה ופרו ורבו על הארץ ולא בתיבה : 

יט כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש אמור ו' אייבו כל רומש מלא, 

למשפחתיהם פרט לכלאים פרט לסירוס : על שבעה דברים נצטיו בני נח על עבורה זרה וגילוי 


1 עי' סנסועס מ'3 כם ק" ""ז, מנקומק טס ם" ''ק]: ‏ 4 לעיל 75 286 וש"כ: ‏ 10 לקוע כ' מיפ: - 12 לקוע טס: 
13 סוקפקל עכודס ]לס פ"ס (פ"ע), סנקדכין כו פ', לעיל 5 119 וט"כ : 


ממקומך (ממקומך צא מן התבה ף5. למקומך . . התיבה א'. מן מקומך [צא] מן התכה ן)] פוא'כי' (שס) / = 
לסופר (משל לסופר דִי) שיצא למקום (למקום אחר ךא?, . . אחת י) והושיב אחר תחתיו כיון שבא אמר לו צא 
ממקומך צא (כך נח צא ךְא"י) מן התיבה ל'דאי. לסופר שיצא והושיב . . ממקומך צא מן התיבה 1 | 
ואהיה י (שם), ונהא ם, ולא אהא ן | למאירה] 8ג, למארה ךְאכי. ל' [ | הקביה] א'ני: המקום דפא"כ, 
ל ו(שם) | ל **שאינו] שאיני ל | עוד לי | | עוד וגר] עד וגו' ל: שד על האוץ נכ/ ל ך | 3 תפיה 
ותרבה ל' | 4 *אתה -- וגו'] אתה ואשתך ובניך ונשי בניך ךְ[|א, אתה . . בניך אתך פחזנכ. לי ל | * ר' יהודה ברי 


כימון -- הרעב] ר' יהודה (יודן דְוא?) בר' (בר [נ) סיסון ר' יוחנן בשם (ור' . . בשם א"ן, בשם ן) ר' שמואל 
בר' (בר [ג) יצחק . . שנכנס לתיבה (לתבה [) נאסר לו פריה (גאסר בפריה ן) ורביה . . . לעצמך (לעצמכם ן) 
. בניך לעצמן (לעצמם ךְ1. לעצמה ך) וכיון . . התירו לו (התירו [אַ?) הה'ד . . ואשתך (ואשתך ובניך ונשי בניך וג) 
אמר ר' אכין (אבון ן. אייבו ךָ. איבו א?) . . אם ראית (ראיתה ן) חסרון (חוסר דָא*) בא . . לעולם (כא לעולם 1) . . 
כאילו היא (כאילו ךְג, כאלו א?) גלמודה . . ר' מגא (הונא דְ"ָא) כת' . . בנים איטתי בטרם (בנים בטרם ן) תבוא 
תבא דְָא'נ) שנת הרעב דְואן, ר' יודן בר' . . ר' יונתן בשם . . בר רב יצחק . . שנכנס אל החבה נאפר לו . . אתת 
ובניך ואשתך ונשי בניך אתך אם' ר' אבין . . ראית חסרון בא לעולם גלמוד . . כאלו היא . . ר' מנא . . שני בנים בטרם 


1 


תבא שנת הרעב אימתי נולדו לו בטרם תבא . . הרעב 2, ר' יודן בר. . ר' יונתן בשם . . בר יצחק אמ' כיון שנכנס נח 
. . לעצמן . . איזה ואשתך וגו' פ. ר' יודן אמ' נח כיון שנכנס לתיבה נאסר לו פריה ורביה. א1, לי ל 
1 כל] וא'כי. וכל דפא'נ | מכל -- וגוו] (, מכל בשר פ. מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ ן, 
וגו דְא?. ל א'י | *היצא -- בארץ ם] היצא אתך [, היצא בארץ ל. היצא אתך ושרצו בא' ופר' ורב' ע' הא' 1 
ל דאי | אמר רי יודן| א"ר יונתן נ. לי א' | 11 הייצא קרי ך' | ופרו -- הארץ] אנ , ופרו ורבו בארץ זְזִי. ופרו 
בארץ ך | 12 כל הרמש] [1. וכל. . ך | וכל העוף] פונת. וגו דִי | רומש] .= על הארץ ןכי | איבו פכ. זירא י | 


, 
להורת יאתר ר 
277 20- . 


כל ל' | מלא כת' ן, מלא כתוב ו | 13 למשפחתיהם|] למשפחותיהם דְזָאַגכש: למשפחותיהם יצאו מן הת' רומש ן, 





לי דפי 


פרט לסירוס] למשפחותיהם פרט לסירוס דפ חכ . - . פרט לסריס וארי | שבעה] פוחגנכ. ז דא | 


**נצטוו| נכנסו ל | עיז ך'פאגב | גלוי עדיות 5: ועל גולוי (גלוי ך) עדיות ךוגם: ועל ג'ע דיא | 


פיים שנו המשלום, ו 

| /= . -' >- =, 
: : 

א*ל נח רבוגו של עול 


4 יהודה בר' ס 


וכי''א ב' וכייג 
איר סנא. ובוי: 
1 הוצא כתי. 


לסופר שיצ 


א וכו 


בפירשיו 


אם אינם רוצים לצאת 
מדייק = ר' יודן לעיל צר 248 טבת כת' ועיויש במ"י, ואולי לא כוון ר'י כאן רק להעיר על הכתיב והקרי ואינו 
דורש כלום כמו שאוסר ר אייבו בסמוך כל רומש טלא ועי: גם בפי' סהרז'ו: | ולא בתיבה. שאף כל החיה וכו' 


מכל בשר בעוף ובב 
ובכל הרמש הרמש על האיץ הרמש חס 
. 


קבלו עלותם על מנת לו 


למשפחותיהם 
ומגי' הדפוסי' 


/ץ- 


'יה- 
שמע ש 


זסה וכ" נאסרו בתשמיש 


ו ה כיון שבא אמר לנח צא ממקומך צא מן התבה ועח'ג. ולא קיבל עליו נח לצאת אמר אצא ואהא וכו', וכן 
גנון הלשון לעיל צד 224 נהיה פרות ורבות למאירה, ובכי"ל איתא בג 


פ הספר רק המשל לפרנס שיצא וכו' ובגליון נוסף 
ומשל השני ליתא גם בכי"פ וכי"ו וכי"א א' וכיזכ וילק' ישעיה, ומפרשי המדרש נדחקו לפרש 
המאמר תפרה ותרבה כלו' א"ל תפרה וכו' ליתא בכל שאר הספרים , ובמררש תנחוטא מב שס 
מא אתה מביא מבול לעולם א"ל כך נשבעתי שאיני מביא עוד מבול וכו' ועייייש ובתנחומא שם : 
בכי ל נשמט כאן כל המאמר. ומקוטע בכי"פ וכי'/א א' וכי'יכ. ואיחא בשלימותו בדפוסי' וכי"ו 

ון גס שם הגי ואשתך ונשי בניך לעצמן וכו' א"ר אבון בחסר וכוי חסרון בא וכוי 
שהוא לעול צר ₪90 ועיויש במ" ועו"ע גרינבוים נייע בייטרעגץ וכו' צר 80 : 
עה"ת מפרש טעם הכתיב והקרי הוצא כתיב היצא קרו היצא אמור להם שיצאו הוצ א 
הוציאם אתה ועי' בראים. ובפי' ב"ר מפרש היצא קרי עשה להם שיהיו פרים ורבים, וכן 


רתורח ו (י 
ו כבתיבוה. - 


1 כל רומש מלא. ולעיל בפ' כל החיה אשר אתך וכף 
ר, ונכוגנה הגי' למשפחותיהם פרט לכלאים וכמו שמפרש בפירשיי עה"ת 
בק בטיגן, ועור הררש פרט לסירוס שאינו עושה משפחה ועי' בפיי ב'ר, 
ררשו רומש טלא פרט לכלאים. ונדחקו לפרש המאטר ואין ציל רומש מלא פרט לסירוס 


למשפחותיהס פרט לכלאים. ואפשר שהיתה הגי' כן לפני בעל לקים שמפרש רומש מלא כולם. תמימים למשפחותיהם 
8 על שַבעה דבריס. בתוספתא שם על שבע מצוות נצטוו בני נח על הדיגין (חדייגין) ועל 


פרט לכלאים; 








נח = פרשה לר הח טו ₪ 15 


אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח (קהלת י ו). מדבר בנח, אמר נח כשם ד 
שלא נכנסתי ‏ אל התיבה אלא ברשות כך איניי יוצא אלא ברשות, אמר ר' יהודה בר' אילעאי אם 
הייתי שם הייתי שוכרה ויוצא אלא אמר נח ברשות נכנסתי וברשות אצא בא אל התיבה, ויבא 
נח ונו', צא מן התיבה, ויצא נח וגו : 


והחכמה תעז לחכם מעשרה שליטים (שפ ז יש וה נח, מעשרה דורות שמארם ועד5ה 
נח מכולם לא דיברתי עם אחד אלא עמך וידבר אלהים אל נח לאמר: 


לכל זמן ועת לכל חפץ וגוי (שס ג א) זמן היה לנח שיכנס לתיבה [בא אתה וכל ן 
ביתך אל התכה (באשית ז א)], וזמן היה לו לצאת ממנה צא מן התבה : 
[צא מן התבה] לפונס שיצא למקום והושיב אחר תחתיו כיון שבא אמר לו צא 


1 ילקוע כי כ"ע, *לק' קסלם כ' פפקע"ע, עדכט קסלם פ' לס, כוס. (" ד'), פנסועס מ"נ כס פיי ע'ו, פנסועס טס פיי 
", סנדם ככלטים ‏ פ"ז: 5 לק' קסלס כ' מסקע"ו, עדכש קסלס פ' ססכמס (ן' ייע), עדכט קסכם ע'נ טס (מדכש זוטס 
5 115), וע" 5קטן פל"עץ: | 7 ילק' ישעיס כי טל"ס (סע'ו), פסיקס) פיי"יב (ק'נ 3'), פדכט קסלם פ' מכל זטן (גי פ'י)/ 
פדכט קסלם מ"נ טס (עדכט זוע 75 96) ועיי לקען פמ : | 9 ילקוט כי כ'ע; ינק' יטעיס עס : 


1 אם] פונכ, דיא צא מן התיבה כתיי ,= דְא'י | ל שלא -- אל התיבה (התבה זָוְכ) אלא] ]וא'כ. שלא. . 
בתיבה אלא דָא?, שלא נכנסתי אלא י (קהלת), שנכנסתי לתבה י, שנכנסתי 5 | איני יוצא] ונכי. אין אני. . דא 
אין אני . . מן התבה ץ. לא אצא פא | אלא ברשות] ,= בא אל התיבה ויבא נח צא מן התיבה ויצא נח + (שם), שני 
בא אתה וכל ביתך אל התבה ואחר כך ויבא נח צא מן התבה ואחר כך ויבא (וצ'יל ויצא) נח ₪ | ר' יהודה ברי אילעאי] ‏ , 
רי . . אלעאי , רי . . אלעיי ן, ר' יודן בר אלעאי י (שם), רי. . אלעזר 1, ר' יודה ביה . . לעזר ן?, ר' יודן י (אמר רי 
יהודה-- אצא ל' דא" | אפ] אילו פוְני, אלו כ | 8 שם הייתי ן | ויוצא] פ. ₪ לי זונכי | ברשות--אצא] כשס שלא 
נכנסתי אלא ברשות כך איני יוצא אלא ברשות י (שם), כשם . . איני יוצא ממנה אלא ברשות ו, כשם שלא נכנסתי אל 
התבה (התיבה 1) אלא . . כך איני (אין אני ץ) יוצא [מן התיבה ] אלא ברשות זָוְןָ , כשם שנכנסתי ברשותך כך איני 
יוצא אלא ברשותך כ (אלא אמר --- אצא ל' פ) | בא] הה'יד בא אתה וכל ביתך א (בא -- ויצא נח וגו' לי פ) | ויבא 
-- וגו'] ‏ ויבא נה דָא, ובא נח ובניו וְנָב | | 5 והחכמה] פכי. החכמה זְוָא'ן , * דיא צא מן התיבה כתיי 
והחכמת א%, ד"א . . כתי' החכמה ך | תע] 1. תעוז ךְפןאכי | מעשרה שליטים] מעשרה . . אשר היו בעיר 
החכמה (וההכמה כ) תעוז (תעז 1) לחכם דְא"נ5. וגו' החכמה תעז . . זץ, לי פוא | מעשרה (מי' דאלי)] 
מעשרה שליטים -- דְפאַכי, מעשרה שליטים אשר היו בעיר ,= ונ | שהיו מאדם ן | 6 מכולם] פ[נ. מכלם א'י, 
ומכולם דא? | דבר א' | עס אחד] א', - מהם דָא'כ, מהן [ְנ, לי י | עמו א' | לאמר] א'. ואל בניו פַי, 
. . אתו לאמר וכ. לי דְאלנ | 7 לכל] פוא'נכ. דיא כתיי ,= דא | שיכנס] פא'נכ. שייכנס ן, ליכנס ךְא?, 
לכנס ו | בתיבה [, לתבה וזמן היה לו לצאת זמן היה לו להכנס ן | *בא -- התבה ן] שני בא . . התיבה דְפא?1י/ 
שני . . ביתך ל", ל ל | 8 לצאת] ן. שיצא דפאנכי | ממנה] הימנה ו, ל' פן | 9 *צא--התבה] צא . . 
החבה אתה [. ל' לדפאנכ | לפרנס] פוא'גכי' (ישעיה), משל -- דא'י | למקופ] פנכ, מן המקום דְוְא'י, 
ממקום א? | תחתיו] במקומו י (שם) | 


הוי בפשע וכו' מוקש רשע וכתיב וימח את כל היקום וגו' ויצא מצרה צדיק זה נה שנאמר בו איש צריק תמים 
וכוי צא מן החבה ועי' בתנחומא ובאג'יב, ושם איתא מוקש ר ע וכיה כאן בכייפ וכו*ו וכייא אי, ומוקש רשע כמו 
בכי"ל איתא גם בַדפוסי' וכייא ב' וכי"ג וכיה בכייל לקמן סוף פסיז. ובכי'יכ ‏ ובילק' משלי נשתבש ינקש רשע, 
ובמקרא כתוב מוקש רע וכצ'ל, והמלות ממרר וכו' באת להם הושלמו בכי"ל בדיו דיהת כנר' בכתב הספר, 
והשלמתי מלת תקלה, וכן סגנון הלשון במאמר ר' יודן בשם ר' אייבו לקמן פסיז בכיייל בפשע וכו' ממרד שמודו 
עשו וישמעאל בהקכ"ח באת להם תקלה וכו', ובילק' משלי נוסף עפ'י גיי התנחומא ואג*ב ממרד שמרדו דור 
בהקביה ויאמוו לאל סור ממנו באתה וכו': 1 מדבר בנח. וכן השטה במדרש קהלת שם ד'א 

אם רוח המושל וכו' מדבר בנח נכנס אל התיבה ברשות ויצא ברשות נכנס ברשות מנין בא אתה וכל ביתך וכו 
ויצא ברשות מנין צא מן התיבה וכו', ותמאמר אמר ר'י בר' אילעאי לא הועתק שם וכן נשמט כאן בדפוסי" 
וכי"א ב', ואיתא בכי"ל ובכי"ז וכייפ וכייו וכיייג וכייכ ובילקוט בשני המקומות ועח'נ, ובכיייא א' הושלם בגליון א"ר 
יודן בר אלעאי אלו וכו' ויוצא לי אלא אמ' נח כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות. וסופ 
המאמר בא אל וכו ויצא נח וגו' הושלם בכי"ל ביני שיטי בדיו דיהה כנר' בכתב הספר. ובסגנון אחר המאמר 
בתנחומא מ'יב שם בדרש אני פי מלך שמור וכו' וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה וכו' אמרו לו בניו נצא לנו 
אמר להם חפ ושלום ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו של הקב"ה נצא וכיון ששמע הִקְב'יה כך מיד נתן להם 
רשות שני וידבר אלהים אל נה צא מן התבה: 5 זה נח. לקמן פליט נדרש הפסוק על אברהם ובכי"ל גם שם 
הגיי והחכמה, (כן בנדרים ליב ב' בדרש והחכמה וכו' זו חשובה וכו' ובילק' קהלת שם והחכמה וכו' זה תשובה 
וכו' והחכמה וכו' זה נח וכו' והחכמה וכו' זה אברהם |כו' ועח'"ג, ובמדרשי קהלת שם איתא בכל השטות התכמה 
וכ'יה במקרא: 2 עם אחד. וכיה ברפוסי' לקמן פייט לא דברתי עס אחך אלא עמך, ובכייל שם לא דברתי אלא 
, ובמ' קחלת מעשרה שליטים וכו' מעשרה דורות שמאדם וכו' שמכולן לא נדבר אלא עמו, ובמ' קהלת מ'יב מעשרה 
טים אלו עשרה דורות שמאדם וכו' שמכולם לא דיבר הקבייה אלא עם נח וכו': 7 זמן היה לנח. בפסיקתא שם בפתיחה 
לפ' בחדש השלישי לכל זמן וכו' זמן היה לו לאדה"ר שנכנס לגן עדן וכו' וזמן היה לו שיצא משם וכו' זמן היה 
-לנח ולבניו לכנס אל התיבה בא אתה כו' אל התיבה וזמן היה לו שיצא צא וכו' זמן היה לאברהם שתנתן מילה 
ידו וכו ועיי לקמן פמיו. ובמדרש קהלת זמן היה לו לאדה'ר וכו' זמן היה לנח שיכגס לתיבה שני בא וכו 
וזמן היה לצאת שני צא וכו', ובמי קהלת מיב זמן היה לו לנח שיכנס להיבה וכוי זמן היה שיצא מטגה. וכו 
ועח'נ, והפודתי מפתיחה זו המאמר שלאחריו שהוא דבור בפ"ע ומתחיל גם בכי'יו צא מן התבה אתה לפרנס 
וכו': ‏ 9 שיצא למקום. למקוס אחר, וכן הקכ"ה כביכול הלך לו והושיב את נח תחתיו שיהא זן ומפרנס כל ייב 


14 נח פרשה לר ח טו טו 


פרשה לר 


א ח מו טז וודבר אלהים אל נח וגו" צא מן התבה וגו' הוציאה ממפנר נפשי 
להודות את שמך בי יכתירו צריקם כי תגמול עלי (תהלים קמב ח) הוציאה ממסגר נפשי 
וה נח שהיה סגור בתיבה ייב חדש, להודות את שמך לתת הורייה לשמך (הנורא), בי יכתירו 
צריקים יתכללון בי צריקיא, כי תגמול עלי שנמלתה עלי ואמרת לי צא מן התבה: 

ב5 יי צדיק יבחן וגו (ששס יא ה) אמר רי יונחן [היוצר הזה אינו בורק קנקנים מרוערעים שאינו 
מספיק לקיש עליו אחת ער ששיברו, כך אין הקביה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים י*י 
צריק יבחן, אמר ר' יוסי בר' חנינה הפישתני הוה בשעה שיודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא 
כוחשה היא משבחת ומשתמנת, ובשעה שהיא רעה אינו מספיק לקיש [עליה אחת] ער שנפקעת, : 
כך אין הקביה מנסה את הרשעים אלא את הצריקים שני יי צדיק יבחן. אמר רי לעזר לבעל הבית 

0 שהיו לו בי פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע, על מי נותן העול, על אותה שכוחה יפה, [כך 
אין הקביה מנסה אלא את הצריקים י*י צדיק יבחן, ריא י"י צדיק יבחן]] זה נח צא מן התבה: 

נ ר' יודן משי' ר' אייבו פמתח בפשע שפתים מוקש רשע (משלי יב יג) ממרד שמרדו דור 
הטבול בהקכיה באת להם תקלה, ויצא מצרה צדיק (שם שם) זה נח צא מן התבה: 


1 ינק' ססליס כ' סספ"ס, *לק' עכיכי | ססליס קע'נ כ" ס', סנסועס מ"נ כס | פיי "יד וקיי ייז, סנסועס טס סי" ע' 
ופ" *'ס, פדכ"ס פכיג: 5 לעיל 75 290 וע"נ: ‏ 12 ילק' פטלי כי ספקפיס, סנסופס מ'ינ כס כ" ע'יז, סנסועס טס יס" "ו 
סנדם בכלטיס פיז וע" לקען סוף פס'ז: 


1 הוציאה] כת' ,- חזא'גכמ | 2 *:פשי דְזְא?גכי] ,- להודות את שמך ל | 8 מוסגר ( | שנים עשר זפוחא'גכ | 
ליחן ןג | חודייה] [פא'כי . הודיה דְואגמ | הגורא ל' | 4 יתכללו בי א', איתכללון . . [נכ, אתכללון . . 1פ/ 
בי איתכלילו דֶז | צדיקייא וְאַ'ךְ1ו, הייה ז | שגמלת | 5 גו] ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו ךְוא"נכ | 
יוחנן ליפואי | *היוצר -- ד"א יי צדיק יבחן] היוצר . . מרוערעים (מרועעים דָא?כ) שאינו מספיק להקיש עליו 
(מספיק . . עליה גכ מקיש עליהם דא") אחת עד שהיא פוקעת ומה הוא (ומהוא ן, ומהו [5) בודק קנקנים יפים 
(ברורים [כ, בריאים וברורים [) שאפילו מקיש עליו (הוא מקיש עליו דָא?, מקיש הוא עליהם [) כמה (כמה 
פעטים דְָאָ') אינו נשבר (אינן נשברין ן) כך אין חקב"ה (הקב'יה אין ) מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים 
(מנסה אלא את הצדיקים דְוָא'כ) ה' צדיק יבחן (שני ייי . . יבחן נכ, לי דא*) אמר רי יופי ברי חנינא (רי . . 
בר חנינה 1, ר'. . בן חנינה ן, ר' יוסי דְא%) הפשתני . . שהוא יודע . . כל (כל זמן כ) שהוא כותשה היא 
משבחת (מושבחת א?, משתבחת ך) וכל (וכל זמן () שהוא מקיש עליה היא משתמנת ובשעה שתוא !ודע > 
שפשתנו (שהפשתן שלו ן) רעה (רע כ') אינו (אינו כותשו מפני שאינו כ) מספיק להקיש עליה (עלית אחת [) 
עד שהיא פוקעת (עד . . פוקעת אינו כותשה ואינו מקיש עלית [) כך אין הקבייה מנסה אלא את הצריקים שני יש 
צדיק יבחן (שג' . . יבחן ל' ן) אמר ר' אלעזר (ר' . . אמר דָא") לבעל (משל לבעל 1) הבית שתיו (שחיה 1) לו 
שתי (ב' ך) פרות . . כוחה (כחהה ך'א?, שנכוחה כ5) יפה (רעה כ) ואחת כוחה (כחה דא?, שכוחה 2) וע 
(יפה כ) על מי (על אי זו ן) נותן (הוא נותן דְוְאֶ) העול (את העול וְכ) לא על אותה שכוחה (שכחה א) 
יפה כך אין הקבי"ה (הקב"ה אינו כ) מנפה אלא הצריקים (הצדיק דְָא%) ה' צדיק יבחן (שני יי . . יבחן דא"גכ) 
דיא . . יבחן דְוָא'נ. היוצר. . מרוערעים ו כ ו' והפשתני ו כ ו' ר' אלע' אמי לשתי פרות וכ ו' ד'א . . יבחן ₪]/ 
היוצר הזה וכ ול' (וכוי א') כדלעיל דיא .. יבהן לִ"אִ', ל ל | 12 משם פכ, משפ ן, בשס דְזאני | 
איבו פאנכי | יקש כי | ושע (רע פוא')] ‏ > ווצא מצרה צדיק דפוא'נכ. | מרד ח, מח שמודו 1 | 
8 באתה זְזִי, באה כ | *תקלה ְזפוחא'גכי] קללה אי. לי ל | 


פרשה לד. בכי'א אי פליא ובכי"א בי ובכי'ו פליג (וכן בכייז פרשתה ליג), ובמקרא כאן פרשה סתומת : 
יתכללון בי וכוי. בשבילי יתפארו הצדיקים כאלו נתעטרו בעטרה, ויכתירו לשון כתר, ונרי שמפרש הכתוב עפ'י איזה 
תרגום, ולפנינו מתורגם אמטולתי יעכדון לך כליל דשבח וכו', ובתנחומא מ'יב שם סי ייד צא מן התבה ושית 
הוציאה ממסגר וכו' מדבר בנה כשהיה נה בתבה אמר נח לפני הקב'ה הוציאה ממסגר נפשי שהיה סגור שם א'יר 
לוי כל שנים עשר חדש שהיה נח בתבה לא טעם וכו' לכך אמר הוציאה ממסגר וכו' בי יכתירו צדיקים בי נוטלים 
הצדיקים כתר בעולם שיהו אומרים מה אם נח שהיה צדיק ולא צדיק שלם כך עשה לו הקביה נסים וכוי עאכויב 
מי שהוא צדיק שלם וכן', ובתנחומא שם סי" ט' בי יכתירו צדיקים שבי נוטל, הקב'יה כתר וכו', ובפרר"א שם 
ר' צדוק אומר שנים עשר חרש עשו כל הבריות בתיבה והיה נח עומד ומתפלל לפני הקביה וכו' הוציאני מן המסגר > 
הזה כי עיפה נפשי וכו' ויכתירו לֶָךָ כל חצדיקים כתר מלכות שהוצאתני מן המסגר הזה שני הוציאת וכו' בי 
יכתירו צדיקים כי תגמול עלי: | 5 יי צדיק יבחן וגו'. בכי"ל איתא רק התחלת הפתיחה וסופה אמי ר' יונתן זה 
נח צא מן התבה, וכל הפתיחה בשלימותה גם כאן בדפוסי' וכי"ו וכויא ב' וכי"ג וכי"כ ועַח'ינ, וביני שיטי כתוב 
בכי"ל אמ' ר' יוחנן היוצר הזה וכולי כדלעיל דיא יי צדיי יבחן, והשלמתי כמו לעיל צר 290 : 11 זה נח. שהקבייה בחן 
את נח כל זמן שהיה סגור בתיבה עד עת בא דברו צא מן התבה ועי' בפו' מהרזיו: 12 ר' יודן וכו'. בתנחומא 
מ"כ שס וש"ה בפשע שפתים מוקש ר ש ע וכו' מוקש רשע אלו דור המבול שחטאו בפיהס שני מה שרי כי נענדגו 





נח פרשה לנ היד 3 


אמה לארבעת ימים, טפח ומחצה בכל יום, ‏ נמצאת אומר שהיתה התכה משוקעת במים אחת עשרה 
אמה וכולהם לשישים יום חסרו ההיד והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי (שם שס ה) וה 


אב שהוא עשירי לירידת נשמים, דיא ויהי באחת ושש מאות שנה [בראשון כאחד לחרש - 


חובו המים מעל הארץ] נעשת כמטפח, ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה 
הארץ נעשית כנריד וזרעוה ולא צמחה, למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוה לברכה והמתינן 
עד שירדו גשמים וזרעו עליהם, ולא היה צריך קרייה למימר אלא בששה עשר יום לחדש יבשה 
הארץ ומה תלמור לומר בעשרים ושבעה לחדש השיני יבשה הארץ, אלא אילו ייא א יום שימות 
החמה יתרים על ימות הלבנה, אמר ר' שמעון בן נמליאל כל מי שהוא רוצה לירע שימות החמה 
יתירין על ימות הלבנה י"א יום. יסרוט לו סרטה בכותל באחר בתקופת תמון, ולשנה הבאה באותו 
₪ הומן אין השמש מנעת לשם עד ייא יום, ומזה תדע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה ייא יום : 


1 טפה] [פודזא"ג כעי. וטפחה דְא' | ונמצאת א?. נמצאת אתה זב | אחת עשרה] פוחנכ. ייא דאי | 
52אמה ל 1 | ונולם פח. וכולהן י, וכולהון כ | לס' א'ו, בששים כ | 8 דיא] דכת' נע. וכתיי א?, לי י | שנה 


10 


לי דכ | *גואשון -- הארץ דְנְכ] בואשון . . חרבו המים פו, ל' לא | 4 נעשת] פוא'נכע, שית דזחרי | " 


כמטפה] פעץ, כמיטפח דֶץ, כמו טפח זְן, כמו טופח |, כמין טפח ך', כמין טפיח דְך?, כמין טפוח א?, כמוקפי א? | 
5 נעשת פןנ | *כגריד דואנרי] כגריר פ5: כגדיר ל. כגרגיר ך1 | זרעוה א' . וזרעו אותה פךְזְני; זרעו אותה דְזְואכ | 
צימחה ְ'פךן | שתיו פן | סימן] מין פ. מימי ן | סימן] מימי ן | הווה ך. הוי דָא?, חוזר א'ך.. חוזרת י. חווין ן | 
6 שירדו] ,- לחן ן | עליהם] פָא, עליה [כ, להם חנ. לי דְא'י | ולא היה] פוחכ. לא הוה דָא | קרייה] זכ, 
הווא ו, קרא דְפואע (למימר קרא ן) | בששה עשר] פוחא'גכע. בייו דאל. יו י | יּם לי א'י | לחדש] פי. 
לחדש השני דְוְאָנע. לי ן | 7 בעשרים ושבעה] פןנע, בשבעה ועשרים דָאכ, בכ' וז'ך1, בכיז ו | אלא לי וכע | 
אחד עשר זָפוא'נכ (וכן בסמוך) | 8 יתרים] פא'ר: -ין עיי, יתירים דוא"נכ | ר'] רבן פוחגכי | כל מי שרוצה [, 
הרוצה * | 9 יתירין] י1, יתירים דְוְאַן. יתרים פכ | ישיוט י | לו לי וָכי | סריטה דא. סירטה פן, סירטא כ'/ 
סריטה (שריטה י) אחת ְְנִי | על הכותל ף | באחד] נכ, באחד יום [, באחת י, ל' דְפָא | שנבתקופת ן | 
לשנה נכ | 10 זמן פכ | השמש] החמה כ. חמה י | אחד עשר זו | מזה אתה יודע ן. ומיכן (מכאן א?, 
מה א') אתה (את ז[א) יודע דְזָא, ואתה (ואת [כ) יודע חנכ ‏ | **החמה] חמה 5 | = יתרים] א1, 
יתירים ואנ | אחד עשר זוא'נכ | יום] ₪ אייר יוחנן לא שמשו (שימשו זְכִ) מזלות (המזלו' ך, מאורות ן) 
כל שנים עשר (יייב' ך') חרש (חודש ]) אמר לו (א' לה ץ, א"ל 1 א' ךְ!) יונתן (יוחנן כ) שמשו אלא שלא 
היה רישומן ניכר ר' אליעזר (ר' ליעזר ור' יהושע ר' ליעזר , ר' אליעזר . . ר' אליעזר ן, ר' אלעזר . . רי 
אלעזר כ) אומ' לא ישבתו (ישבותו דְזְםָ) לא שבתו ר' (ור' [1) יהושע (יהודה ְ) אומ' לא ישבתו 
(ישבותו דְ) מיכן (טכאן כ, מכלל ך') ששבתו דְיזוְנָ, א"ר יוחנן לא שימשו מזלות וכו' כדאיתא 
לעיל עד מכן ששבתו ם, א"ר וחנן לא שמשו מזלות וכו' כדלעיל א', אמ' ו' וחנן לא שמשו 
מזלות כל שנים עשר חדש ךן | | 


ג'יכ שלשת שבועים ימים אבל מפרש ויה מקץ ארבעים יום משהתחילו המים לחסור וזה מא' בסיון והוחיל כ'א יום 
בשליחות חיונה עד א' באב, ובב"ר חולק על הסיע ומונה הששים יום משנראו ראשי ההרים בא' באב עד א' בתשהי 
ועי' גם בתוספות עה'ית ובחזקוני ובידי משה ועי"ע בהערות רדב ראטנער לפ"ע שם): 4 נעשת כמטפח. כמו טינא 
מופח על מנת להטפיה ועי' גם בא"א, וכן הגי' כמטפת בכייפ ובערוך שם (ובערוך הש' צ'ל ובחדש השני וכוי יבשה 
הארץ נעשית כגריד לא היה צריך קרא למימר אלא בששה עשר יום לחדש השני יבשה הארץ ומה תלמוד לומר 
וכו' כמו .שאיתא לנכון בשדפ'ע), ובפי' ב''ר גורס ומפרש נעשית כמין טפיח (טפח) כמו ועדיין משקה טופח. עליהם 
(שבת יז א') שהיה כאלו הארץ שרויה במים עדיין, ושם נעשית כגריר כארץ יבשה שאינה צומחת זרעים וְכו' לשון 
יובש ועי' ערוך ‏ עי גרד ב' ועמת"ל ע' גריד, ובמדי הגדול הועתק ונעשית כגריד וזרעו אותה וכן' למה שהיו מי 
המבול סימן קללה ואינן חלין לברכה המתינו עד שיררו גשמים וזרעו עליהן , ובס"ע שם חרבו המים מעל הארץ והמים 
העולים למעלה נגבה אותן הרוח והיורדין למטה נבלעו במקומן עדיין הארץ לחה ועשויה כ מ ק פ ה המתינו ולא 
זרעו עד שירדו להם גשמים מפני שמימי המבול של קללה היו ולא בכלל הקללה ברכה בחדש השני בכ'ז יום 
לחדש זה מרחשון יבשה הארץ יבשה ונעשית גריד : 6 אלא בששה עשר יום. שמשפט דור המבול שנים עשר חרש 
והתחיל בשנת תייר לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ובס"ע שם הרי ייב חדש שלימין י"א יום יתיריס 
מה טיבן מלמד שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום (א"ר אלעזר והלא מתחלת ברייתו של עולם וכו 
ועיי"ש בח'ינ) רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה לידע שימי החמה יתירין על ימות הלבנה ''א יום ישרוט שריטה 
בכותל בתקופת תמוז ולשנה הבאה אין החמה מגעת שם עד "א יום וכן אתה יודע שימות החמה. יתירין על 
ימות הלבנה י"א יום: 9 בתקופת תמוז. שאז יודע מקום השמש ואז השמש בהיר ויכון יפה מקומו בכותל וע' ביפ'ת 
ועי"ע בפסיייר פיו כייד ב' ובנייש, וסיום הפרשה כמו לפנינו כ"ה גם בד"ו וכי'א ב', ובדפייר ושאר כ"י נוסף אייר 
יוחנן וכו' ועח'ינ וכן מפרש כאן בפי' ב"ר המאמרים א"ר יוחנן לא שמשו המזלות וכו' לא שבתו וכוי מכאן ששבתו 
ועיייש, ובדיו שכי"ז נוסף כאן א'יר יוחנן וכו' וכו' אמ' לו ר' יונתן וכו' ניכר ר' יהוש' אמי לא ישבותו מכלל ששבתו 
ְעִי' לעיל צד 808 סוף סי" גַ' וּבְמַי שם : 


וש 


39 נח פרשה-לנ ח יכ--יד 


| יב--יד) וייחל עוד שבעת יטים אחרים הדא מסייעא לההיא דאמר ‏ רי יוסי ‏ ברי חנינה 
שבועים ימים שלשה וישלח את היונה ולא יספה וגו' ויהי באחת ושש מאות שנה [כראשון 
באחר לחדש] חנן משפט דור המבול ייב חרש, כיצר בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחרש 
השיני בשבעה עשר יום לחרש אשית ו יא) וכתי ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום 
וארבעים לילה (שם שם יב) זה שאר מרחשוון וכסליו, ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת 
יום (שם שם כר) הרי טבת ושבט ארר וניסן ואייר, ותנח התבה בחדרש השביעי בשבעה עשר. 
יום לחדש על הרי אררט (שפ ח ר) זה סיון שהוא שביעי לירירת גשמים, לששה עשר יום חסרו 


1 ילקו כי כיע: ‏ 8 עדיוס פ'"כ פ'י, קדל עולס פ"ד, לעיל 5ד 267 ת"כ: 


1 *שבעת -- אחרים דְזנ2] וגו" ל | הדא מסייעה זֶן | להא דָא | דמר ר ץ, דר' א' | יוסה ץ | בר] וגכ. 
בר דְפא: בןז | 5 שלשת שבועים ימים וְחזא'נ, ג' שבועים . . , ג' שבועות . . אל. ג' שנועים פ, שלש 
שבועין י | וגר] ולא יספה שוב אליו עוד דְזְפא?גכ. | *בראשון -- לחדש דוא"כ] לי לא'י | 5 תנן] ע, 
תנינן ל'דזפוחא*גכי | ייב] אַ"עי, שנים עשר דזוא'נכ | כיצד] ע. חא כיצד דזפואנכי | 4 *בשבעת -- 
לחדש ְפא"כעך] בשבעה . . לחדש ביום הזה נבקעו גי וגו ל | 5 זה שאר] ז[פונ2, והשאר ע, זה דְא'י | 
מרחשוון] ן, מרחשון דץפא!נכעי | וכסלו ם | על הארץ] .- מקצה א'כע | 6 הרי] זה ם | שבט אכ | ואדר זגל | 
ניסן א'ע | אייר א | בשבעה -- אררט ל' חא'י | .7 לירידת] ד'זוחא'נכעי, להפסקת דפא'ר | לששת 
עשר] זפוחנכ: לייו דא'י | 


רבון כל העולמים יהיו מזונותי מרורין כזית זה ונתוני' בידך ואל יהיו מתוקיס ונתונים ביד בוד , ובמדרש משלי 
שם ותבא אליו היונה וכו ואומרת אשרי אדם שמזונותיו מרורין כזית ומסורין בידו של הקב"ה ולא מתוקין כרבש 
ומסורין ביד בוד למה שהקביה זן ומפרנס לכל בריותיו וכו', וברמביין הועתק מביר. כאן א"ר אבחו אלו מג'יע הביאת 
אותו לא היה לה להביא דבר מעולה או קנמון או פפולסמון אלא רמז רמזה לו נה מר מזת מתתת ידו של 
הקבייה ולא מתוק מתחת ידך., ובערוך ע' פלייטון הגי' כמו לפנינו בכייל לא היה לה להנכיא דבר מ שוב ה, ושם 
שתי גירסאות או קנמון או פלייטון ס'א פפולסמון וע' גם בע' פפולסמון ולעיל צד 257 וצר 276 ולקמן פליד סיי 
ט' ופלאנצעננאמָען סִיי ניג וסיי רצ'יב: = 1 הדא מסעייא וכו'. חברתי מאמר זה עס שלאחריו שהסיוע לדברי 
ריב'יח הוא שמה שכתוב וייחל עוד וכוי וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו וכו' זה היה באחת ושש מאות שגנת 
בראשון באחד לחדש וזה באחד בתשרי ומייש והמים היו וכו' עד החדש העשירי זה אב ומשנראו ראשי ההוים 
באחד באב. עד שחרבו המים באחר בתשרי ששים יום והן מ' יום שנתפרש ויהי מקץ ארבעים יום וכו' וישלת את 
העורב ושלשת שבועים ימים שהוחיל בשליחות היונה כדאמר ריבי"ח, והולך ומפרש הכתובים כשטת ר' אליעזר 
בסייע שם בחךדש השני בשבעה עשר יום לחדש זה מרחשון (וע' לעיל צד 207 וריה י"א ב' ושם ייב א' תיר 
חכמי ישראל מונין למבול כר' אליעזר וכו' ועיייע ביוסיפון לרומיים שם סיי ג') תנן משפט דור המבול ייב חדש 
(עדיות שם) כיצר בשנת שש מאות וכו' וכת' ויהי הגשם וכו' ארבעים יום וכוי זה שאר מרחשון וכסליו (כלו' שאר 
מרחשון מייז בו וכסליו עד כ'"ז בו) ויגברו המים וכו' חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט וכו' ואייר (ועיי ברשיי 
עה"ת בד"ה מקצה חמשים ומאת וכו' התחילו לחסור והוא אחד בסיון כיצד בכיז בכסליו פסקו הגשמים הרי ג' 
מכסלו וכיט מטבת הרי ליב ושבט ואדר וניסן ואייר קייח הרי ק"נ, ובערוך ע' קל חי ויהי הגשם וכו ארבעים 
יום וכו' והשאר מרחשון וכסליו ויגברו וכו' חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר ניסן ואייר ואי אפשר לתיות חי 
חדשים שלמים זה בצד זה אלא מכיח בכסלו מיום השלמת מ' יום של גשמים חיו ק"נ ימים) ותנה התבה בחרש 
השביעי בשבעה עשר יום לחדש וכו' זה סיון שהוא שביעי לירידת גשמים (וכ'יה לירידת ברוב כיי האחרים ובערוך 
וילקוט וגס במדרש דפ"ר ומפרש בערוך מייז במרחשון עד ייז בסיון שבעה חדשים מכוונין , והגיי להפסקת גשמים 
היא כשטת הס"ע, וכן ברשיי עהית בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה וכו על כרחך שביעי אי אתה 
מונה אלא להפסקה שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון 
ואם אתה אומר שביעי לירידה אין זה סיון) לששה עשר יום חסרו וכו' וכולהם לששים יוס חסרו הה'ד והמים וכו ער 
החרש העשירי זה אב וכו' (כלו' בששים יום מא' בסיון עד א' באב חסרו המים שהיו גבוהין ט"ו אמה על כל ההרים וא"כ 
חסרו אמה לארבעת ימים והאמה בת ששה טפחים וטפח ומחצה בכל יום, ומא' בסיון עד *יו בו חסרו רק ד' אמות 
ונחה התבה על הרי אררט בייז בסיון נמצאת אומר שהיתה משוקעת במים ייא אמה) ומא' באב עד א' בתשרי בשנת 
תר"א לחיי נח היו ששים יום והדא מסייעא לְההיא דאמר ריב'יח כדפרישית (ואולי צ'יל ו כ ת ' ויהי באחת וכו' ועח'יג , 
וגם בס'ע הובא הדרש חרבו המים וכו' בלי סימן דיא), וכן בפירשיי עת'ית בעשירי וכוי זה אב וכוי ותעשירי אי 
אפשר למנות אלא לירידה וכו' שהרי מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההוים שלח את העורב וכ"א יום הוחיל 
בשליחות היונה הרי ששים משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני אדמה, ובשינוי מעט בענין ג' שבועים יום בערוך 
בסוף העיך שם ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח וכו' והמתין עוד שלשה שבועים בשילוח העורב ובשילוח היונת 
פעמים הרי ששים נשלמו אב ואלול ויגיע החשבון עד תשרי דכתיב ויהי באחת וכו' בראשון באחד לחדש זה ריח 
תשרי וכו', ובסיע שם המבול היה כל י"ב חדש ודורו אינם חיין לעוה"ב וכו' ר' יהושע אומר בחדש השני בי"ז 
יוס לחדש זה אייר אימתי בזמן שכימה שוקעת וכו' ר' אליעזר אומר וכו' זה מרחשון אימתי בזמן שכימת עולה וכוי, 
וכשטת ר"א שם כל הסוגיא ויהי הגשם על הארץ מ' 'ום עד כ"ז בכסלו ויגברו המים וכו' ק'ג יום ועד מתי קינ יוט 
עד א' בסיון והמים היו עומדים ותוהים וכו' ויחסרו המיס מקצה ק'ג יום והמים חיו הלוך וחסר עד החרש העשירי 
וכו' והמים היו גבוהים ט*ו אמה כלו לסי יוס אמה לד' ימים טפח ומחצה בכל יום ותנח התבה בחדש השביעי ביייז 
יוס זה חדש סיון כשאתה מתחיל למנות מ ש פס ק ו גשמים מלירר נמצאת תבה נוחה לייו יוס הוי כמת היתת 
גבוה מן הארץ ד' אמות ומשוקעת בתוך המים ייא אמח ויתי מקץ מ' יום לקץ ש התהילו המים להפור 
בי' בתמוז ויפתח נח את הלון וכו' וישלח את העורב שהה ז' ימים וישלח את היונה מאתן וכו שתת זי ימים " 
ויוספ שלח את חיוגה מן ההבה וכו' שהה עור ז' ימים אחרים וישלח וכו' ולא יספה שוב אליו עוד הלכה וישבת 
לה על ראשי החרים בעשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים באב כשאתה מתחיל למנות משהתתילו גשמים לירד 
מאחר באב ועד א' בתשרי נבלעו המים ויהי בתריא שנה בראשון באחד לחרש מקצת החדש ככלו וכו' (בסייע מונה 








נח פרשח לג ח א 1 


ויוסף שלח את היונה. ותבא אליו היונה וגו [טרף בפיה וגו מהו טוף קטיל. היך 
דאת אמר טרף טרף יוסף (בראשית לז לג) אמר לה אילו שבקתנה אילן רג הוה מתעבר : מאיכן 
הביאתו, ר' אבא מישבוטוטין שבאריץ ישראל הביאתו, ‏ ר' לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת 
ארעא דישראל כמבולה, הוא שהקביה א' ליחוקאל בָן אדם אמ' לה את ארץ לא מטוהרה היא 
לא נושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד), = ר' ביריי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאתו, אמר ר' 
אבהו אילו מנן עדן הביאתו לא היה לה להביא דבר משובח או קנמון או פפולוסמון, ‏ אלא רמו רמוה 
לו, אמרה לו נח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ירך: 


1 ילקוע טס, ויקכס כנס סוף פל'6, טיכ סטיכיס כבס פ' סנך יפס (ס' טץ, די 6י), זנסיס קיייג פ', | פדכ"ס פכיג : 
2 ינק' יסוקסל כי טק"ב: ₪ פיי עיכונין "יס כ', סנקדכין ק"ס 3', פדכט מטלי פלי6 : 


1 את היונה] ,= מן התבה זכ | וגו] לעת ערב וג | *טרף -- וגוי דָא] והנה עלה זית טרף [. ותנה . . טרף 
בפיה פַא'כי. וגו] לי - | מהו| מה הוא ץ, מה 1. ל' א' | *קטיל דזפואנכרי] קטל לח: . . לוה - | 2 טרף 
טרף] [י: טרוף טורף דְזֶחא"כ | *שבקתנה ץ] שביקתנה ל. שבקתינה כ2, שבקתנא [ , שבקתה ך'פא. שבקתיה ן, 
לא קטלתיה ' | הוה מתעבד] [א'ג, . . מתעביד דָא%, . . מתעבדה ', אתעבד ץ | ומאיכן כ, ומהיכן פחז | 
8 הביאתו] דְזְ'אָנ, הביאה אותו דְפוא'כי. הביאה לו י (יחזקאל), הביאה ץ | ר' אבא אמר (ץ, ר' אבא בר 
כהנא 2, ר'. . כהגא (א' ]) אמר דְזְפוְאנִי (שס), רי לוי אומר י | משבטוטין זְוְחִנָעי, משבטיטין פ: משבוטין ך1, 
משבשושין דְא?, משבשטין ו' (שם), משמטוטין א'ך | של ארץ כ | הביאתו] [חזאיע: הביאה אותו דְזָאנִי1, 
הביאה 2. ל' פ | הביאתו] א'ע, הביאה אותו דְזֶפא"נכ (ר' לוי -- הביאתו לי י) | הדא אמרה דלא . . 
הישראל ו (שם), היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת ו | 4 במבולא דְזְפאעי (שס), במיא דמבולא ב כי, 
במוי. . ח | הוא] זפחא'נכע. והוא דא" | אמר זפחע. ומר דא'גכ | בן--את] בן. . אמר . . את ז[2: בן . . 
אמור . . את א'כ, אמר. . את עץ, לי דא* | 5 לא] וע ולא דךפאנכי | ר' ביריי] פוח; ר גיניי ץ, . . ביבייי, וב 
ביבי דא" | שערי גן עדן נפתחו לה י | והביאתו] א!, והביאה אותו דְזָאן. והביאה 5, ומשם הביאה 
אותו פי | 6 אבהוא ץ | הביאה אותו דְזָפַא"נכ | לא לי ץ | היה-- משובח] (ן, היה . . דבר מעולה זָוְן, היה . . להביא 
אלא דבר מעולה 5 חיה להביא דבר מעולח ', היה לה דבר מעולה להביא א'ן , היתה מביאה דבר מעולה ך | 
או] כגון י | קינמון זָוְגַע | או לי י | פפולסמון /", פיפלסמון ז, פופוליסמון דְזְ, אופופלסמון ן, אופבלסמון (%, 
פלסמון [ . אפרסמון פא"כ, פלייטון ע, ובלסמון יי | 7 אמרה לנח ם, א"ל מרי י, אייל א' | מזה] מהקביה [, 
מזה מן הקב'יה פ, מזה מתחת ידיו של הקבייה י | מתחת] מתוך ג | ידך] חג. ידיךר דזפואכי | 


שבעים יום, ובמקצת דפוסי' נדפס שבועות  :‏ 1 מהו טרף קטיל. דורש טרף שכולו קמוץ לשון פעול קטיל היך דאת 
אמר טרף וכו', והגהתי ק ט יל עפ'י גי' רוב הספרים וכן גורס ומפרש בפי' ביר כיי מתו טרף קטיל ענף אחד 
שבור מן האילן, ולפי הגי' קטל או קטל ליה משמע שטעם הדרש טרף קטל לשון פעל ועיי ברשייי עה'ית ובראב"ע, 
ובוייר פל"א. הגיי מהו טרף קטיל כד"א טרום טורף וכו' א * ר ב ר כ ייה אלו לא קטלתיה אילן רב הוה מתעבדא 
( גי הילקוט), ובשהשיר א' טיו קטיל כמא דתימר טרוף וכו' א'יר ברכיה אילולי קטלתיניה (כ'יה. בדפיר ודיו) 
אילן רב. הוה מתעביד, ושם די א' אילולי קטלתיניה וכו' הוח מתעבד : 8 מישבוטוטין. ‏ כייה בכיייל, ובערוך. ע' 
שבט ב' ר' אבא אמר משבטוטין וכו' הביאתו / ובמויע שם כתב פיי שבטים ובנו'ג משבשושין וענין אחד הוא עיי"יע 
שבש (וכן צ'יל בערוך השי), ושם העיר תרג' ובגפן שלשה שריגים וכו' שבשין, והמאמר ר' לוי אמר מהר המשחה 
וכוי הועתק בערוך ע' גשם ג', ובפי' ביר כיי גורס מ ש מ טוטין וכו' ומפרש שנשמט ענף אחד מארץ ישראל 
וצפה על פני המים ומצאה אותו, ובוייר שם הגי' ומהיכן הביאהו ר' אבא בר כהגא אמר מהר המשחה 
הביאהו ר' ל וי אמר משבטוטי (כ'"ה בדו ובדפ''ר משמטוטי) ארץ ישראל הביאהו הדא דאינון אמ' ארעא דישראל לא לקת 
במוי דמבולא הוא שהקביה אומר לה על ידי יחזקאל בן אדם וגו', ובשהשיר בדפיר וריו א' ט'"ו ומאיכן הביאה 
אותו ר' ל וי אמר (ומאמר ראב"כ ליתא שם) משמטוטי וכו' הביאתו הדא היא דאמוינן בבויתא ארץ ישראל לא 
לקת במוי וכו' שני על יד יחזקאל בן אדם וכו' וכן שם ד' א' ר' לוי אמר משמטוטי וכו' הדא היא דאמרין 
בבריתא וכו' (ועי' במיי לעיל צד 296 בדה פלק וכו) , וכן גי' הילקוט כאן רי ל וי אומר משבטוטין וכו' היא 
דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת וכו', ובלק"ט מפרש רי לוי אמר מארץ ישראל הביאה שלא נשטפה במבול 
וכו', וברמב"ן העתיק מב"ר ר' לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת וכו' הוא שהקב'יה אמר ליחזקאל בן 
אדם וכו' ולא גושמה וכו' ועח'נ,. ולפי זו השטה מתורגם בתר"י א' והא טרפא דזיתא וכו' דנסבתיה מן טוור 
מישחא וכו',. וכן הובא במדרש הגדול מהיכא אתת ביה מהר המשחה מכאן דלא שפת ארעא דישראל במבולא. (ואגדות 
אילו נמצאה דוגמתם גם אצל אפרם חסורי ובספרא דאדה"ר הוצ' דיללמאנן ובס' מערת גזא ועו' גרונבוים נייע בייטרעגע 
וכו' צר 80 וצד 81), ובזבחים שם פליגי ר' יוחנן וריש לקיש מר סבר ירד מבול לא"י ומר סבר לא ירד, ושם 
אמר ר'נ בר יצחק ושניהם מקרא אחד דרשו בן אדם אמר לה וכו' ועיייש, ובפדר'א שם ונמתו כל 
היקום וכו' חוץ מנח וכו' וחוץ מעוג וכו' וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה גשמים שנ' בן אדם 
וכו' אלא נתגלגלו המים מכל הארצות ונכנסו לה : | 5 ר' ביריי אמר. בלק"ט נשתבש ר' קיראי אמר 
נפתחו לה וכו', ובוייר שם הגי' ר' ברכיה אמר שערי גן עדן נפתחו לה ומשם חביאהו אמי ליה ר' איבו 
אלו מג'יע הביאו לא היה לה דבר מגולה (כ"ה בדפיר ודו וצ'יל מעולה) יותר להביא. כגון קנמון ובלסמון 

וכו' ואמי' לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקביה ולא מתוק מתחת ידיך (וע' גי' הילקוט). ובשהשייר בשתי 
המקומות ר' ט ר יי אמר שערי וכו' ומשם הביאתו (הביאה אותו) א"ל ר' איבו אילו וכו' הביאה אותו לא היה לה להביא 
דבר מעולה כגון וכוי ובלסמון אלא רמז רמזה לגח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו וכו', ובסנהדרין שם והנה עלה 
זית וכו' א"ר א ל ע ז ר אמרה יונה לפני הקביה רבשייע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו 
מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב הטריפני לחם וכו'. ועיי 
בעירובין שם , ובפדר"א שס ותבא אליו היונה וכו' והנח עלה זית וכו' ולמֶה עלה זית אלא אמרה היוה לפני הקב"ה 


10 


110 נח פרשה. לג ח ז-יא 


רי נחמיה אי עורבים ממש חיו, ומאיכן מביאין לן, ‏ משלחן יהושפט: דרש רי עקיבה מעשה 
דור המבול בנינזך | ולא בכו, | כיון שהוכיר מעשה עורב בכו, קרא וה הפפוק ישכחהו רחם 
מתקו רמה עוד לא יוכר ותשבר כעץ עולה (איב כר נ) ישכחהו רחם הן שכחו רחמן מן 
הביריות אף הקביה שיכח וחמיו מהס, מתקו רמה שמיתק רימה מהם, עוד לא יוכר ותשכר 
כעץ עולה אמר ר' אייבו תיעקר אין כת' אלא תשבר כדבר שהוא נשבר ומעלה חילופים, ואי זה 
זה, זה דור הפלגה : 

ח ט) וישלח את היונה וגו' ולא מצאה היונה וגו' ר' יחודה בן נחמן בשם ריש לקיש 
אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותה היא ישבה בנוים לא מצאה מנוח (איכה א ג) הא 
מצאה לא היו חוזרים, ודכוותה ובגוים החם לא תרניע ולא יהיה מנוח (דבריס כח סת) הא אילו 
מצאו לא היו חוזרים : 

י יא) ויחל עוד שבעת ימים אחרים רי יוסי בר' חנינה אי שלשת שבועים ימים : 


1 ימק' סיוב כי ספק'י: 8 ע" סנסועס ענ כס ק" ", מנמועס עס כ" ז', 6נדם צכלטים פ'ר: - 7 ילקוע כ' נ'ט, 
סיכס כבסי פ' סיס ישנס (' גי) : = 11 ינקוע טס, סדכ עולס פ"ד: 


1 אומר פ|ח/ אמר דאכ. | הו ל ₪ | מבאין] א', היו מביאין דפוא'נכ | משחן] א', 
משלחנו (משולחנו א?כ) של דפוא?גכ | מעשה של דור ו | 2 בגנזק (בגניזך ךְ?, בגינזק וני של טדי ְוְנִי | 
כיון] פא:כי. וכיון דְוְא'ן | לשהזכיר] ,- להם ך | עורב] איוב | בכו] [נכי. מיד - דזפא | וקיא (קוא כי) 
עליהם ךָ פא1כי. וקרא עליהן ן | הפסוק הזה פ[א'כ. הפסוק , המקרא הזה דָא*ך: מקרא זה ו | 8 רחמים יי | 
4 הבריות | שכח נכךרי | שמתק גרי | 5 אייבו] זֶו, איבו פש. אבתו דְאלי. אבין כ, לו 1 | תיעקי] פ3/ 


תעקר דוא"כי | כת' (כתיב כי) כאן פנכי, כתוב כן ן | כדבו] ככד הזה ש, ככר זה 1 | שתוא 
נשבו] פנכשי: ששבגר דְוְאַ", ל ץ | ומעלה] ונכבשי, שהוא מעל[ה] 1. ואינו (ואין ם) מעלה דפ | 
חילופין פ[א"כ, חלופין ך, חליפין שי | איזה (ואיזת [) זה זה [[, ואי זה זה זָכי, ואיזה זה ם | 


7 רי יהודה] פוא'(כ. יהודה דְא? | בר' נחמן כ, בר. . דפואג | ריש לקיש] פוכ, ר' שמעון בן לקיש ן, רי 
שמעון דאנ | 5 *אילו דְזפוגי] אלו א'כ. לא ל | מנוח לי ן | ודכותה זָפא?. ודכוותיה (. | הא] אילו דְזְפוי, 
אלו כ, הא אם א | 9 מצאה מנוח פא"2, מצאו מנוח דְזְוִי | לא היתה חוזרת כ | ודכותה אכ (ודכוותה-- 
חוזרים לי 1) | הא אם א?, אלו כי | 10 מצאו מנגוח דְזְוא?כי | 11 ויחל] [פואנ: וייחל דכי | *שבעת ימים 
אחרים [ן7ז21] שבעת ימים דְפאי/ וגו' ל | יוסח ץ | בר' חנינה] בן חנינה ץ, בר' (בר1) חנינא פונכ, 
ל דא | אמר דפא'כ. אומ' א' | שלשת] וְחגך?, שלשה זפא'כי. ג' דא* | שנועות א" | 


(ועי' בעדעקער פאלעסטינא מחדורה ה' צר 242) ואולי כווגו לזה המקוס ודמו שנחל כרית חוא אחד טאלו הנחלים, ועיר זו 
שבתחום ביישן אינה העיר הידועת ערב אצל ציפורין שהוזכרת לעיל צר 84 ועייייש במ"י ובירוש' שבת סוף פטיז ועייע 
שירער שם צד צד 867: 1 עורבים ממש. וכן בחולין שם מאי עורבים אמר רבינא עורבים ממש וכו' ודלמא תרי גברי 
דהוי שמייחו עורבים מי לא כתיב ויהרגו את עורב בצור עורב וכו' ודלמא על שם מקומן וכו' א'כ עורביים מיבעי ליח: 
2 בגינזך. ‏ עיר במדי!), וכן בכי"כ בגנזך (ונשתבש שם שלמירי) ובדפיר בגניזך בכ"ף . ובירושי ברכות. פ"ב 
ה' ב' בנימין גנזכייה (ובדי מגנצא גינזכיא ופי' מהרשיס גנזכיא שם מקומו גנזך) ועיי גם געזעניוס-בוחל ע' גנזך, 
ובכי"פ וכי"א א' וב' נשתבש שם העיר ובאילו כ"י איתא של מדי כמו בשאר הספרים, וגם בעיז ליד א' ולייט אי 
מסופר ר"ע איקלע לגינזק, וכן שם חעיר גינזק במקומות אחרים בבבלי, ובשמחות פייב גנזק של מדי ועי בערוך 
הש' ע' גנזק: | מעשה עורב. כ"ח בכי"ל וכן הוגח בגליון כייא ב' וגרי שהיא גיי מעולה ופיי מעשה עורב כעין 
האגדה שלפנינו וישלח את הערב ויצא יצוא וכו' התחיל וכוי קבלו שעתיד העולם ליצרך לו חהיד ותעורבים וכו' 
והעורבים שהם אכזרים וילדיהם אל אל ישועו יתעו לבלי אכל וכת' לבני ערב אשר יקראו (ועי' ויייר ומדרש שמואל שם 
תנחומא מב עקב סי ג' תנחומא שם פי' ב' פרריא פכִיא ירוש' קידושין פ'א ס"א ג' עירובין כייב א' כתובות מ'יט בי 
ב'יב ח' א') הם היו מכלכלים את אליהו ודור המבול שכחו רחמנותן מן הכריות וקרא עליהם ר"ע זה תפסוק 
ישכחהו וכו', ולפי גיי שאר הספרים מעשה א יו ב קשה מה ענין הספור לכאן והמפרשים נדחקו לפרשו: 8 שכחו 
רחמן. וכיה גם בדפיר וד"ו, ונכונה הגיי בדרש ר ח ם בהוראת רחמים , ובמייכ הגיה רחמים , ובתנחומא טייב נה שם 
הדרש ורחמי רשעים אכזרי אלו דור חמבול שתיו אכזרים וכו' בשעה שהעלה הקכ'יה את התהום והיו רואים את 
המעינות עולות עליהם מה היו עושין היה להם בנים הרבה והיה כל אחר ואחד נוטל את בגו ונותנו על התהום 
וכוי שכן איוב אמר עליהם ישכחהו רחם וכו' עוד לא יזכר הרחם שלו שהיו בניו וכוי ועיי בתנחומא ובאג'"ב שם 
ובפירש"י איוב כ"ד כ' ועייע לעיל צד 996 בחינ ובמ"י: 5 ר' אייבו. | עח"נ ולעיל צד 102 בת'ינ ומ"י: ומעלה 
חילופים. כן הגיי הנכונה ומ ע ל ה ודור הפלגה הן חילופים של דור המבול: 7 ר' יהודה בן נהמן. באיכיר שם 
היא ישבה וכו' ר' יודן בר' נחמיה (וצל בר' נחמן) בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אילו מצאה מנוח לא היתה 
חוזרת ודכוותה (כ"ה בדפ'ר וד'ו) ולא מצאה היוגה מנוח ודכוותה ובגוים ההס לא תוגיע ולא יהית 
מנוח לכף רגליך, ובכי"ל הושלם ודכוותה ובגוים וכו' עד חוזרים בגליון בדיו דיהה כנר' בכתב הספר, ובי'פ 
קיטע ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע וכ ו'. ובכייג נשמט ורכוותה בגוים וכו': ‏ 11 שלשת שבועים ימים. דורש 
משמעות הכתוב ויחל עוד שבעת ימים אחרים מכלל שהוחיל ככר שבעת ימים בין עורב ליונה ושוב כתיב וייחל 
עוד שבעת ימים אחרים הרי שלשת שבועים ימים ועי' בפי' ב'יר ובלק'"ט וברש'י עה'יח לפ' וישלח את היונה, וכן איתא 
בסיע שם (הוצ' מארכס) שהה ז' ימים וישלח את היוגה מאתו וכו' שהה ז' ימים ויוסף שלח את היונה מן התכה 
וכו' ועיי לקמן צד 812, וכן מסופר ביוסיפון לרומיים בקדמוניות ספר א' פ"ג סי' ה' שהוחיל ז' ימים בין עורב ליונה ועייייש, 
והגי' ש ב וע ים ימים איתא בכל הספרים (חוץ מכי"א בי) וכלה*כ בדניאל י' ב' שלשה שבעים יום ושס '' ג' שלשת 
.166 ( 





| נח > פרשה לג חווו 09 


- ד): ותנח התבה בחדש.וגו' על הרי אררט על טורי קרדונייה : | 
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח גח את חלון וגו' הדא מסייעא למן דאמר חלון: | ה 
= | 6 וישלח את הערב היה שלח חשך ויחשיך (תהליס קה כח) : 

6 וצא יצוא ושוב רי יודן בשפ ר' ידה בר' סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו 
מכל עוף שיש כן לא תשלח אלא לי, אמר לו מה צורך לעולם לְך, | לאכילה לקרבן, 6 
ר' ברכיה בשם רי אבא אמר לו הקכיה קיבלו שעתיר העולם ליצרך לו, אמר לו אימתי, אמר לו עד 

| יבשת חמים מעל הארץ עתיד צדיק אחר לעמוד וליבש העולם ואני מצריכו להן ההיר והעורבים 
מביאים לו לחם ובשר תוי (מא יז ). ר' יודה אי עיר היא בתחום ביישן נשמה אובו, 


2 ילקוע לי כ'יס, ועיי לעיל 75 288 : 8 ילקוש טס , ועיי פדכיי פכיינ  :‏ 4 ילקוע טס, וע" סנסלכין ק'"ס בִ' : = 7 עיי 
מעיל 75 80, ויקכס כבס כים פי"יע, פנסומס מכ מקעי קי ו', פנסועס טס כיי ס', בעדנכ כבס פכ'ג פיי ט', מדכש טעוסל 
פ''ס, סנסדכין קי'ג 5', סולין ק' סי : 

1 וגו' --- אררט] השבי בשב' עשר יום לחדש על . . אררט 1, השביעי על . . אררט [, השביעי בשבעה עשר 
וגו דא? | קרדונייא דא?. זיא חזא'. קורדונייה ן, קרדניא גכ | 2 *את חלון וגוי] וגה ל. את חלון התבה | , 
את . . אשר עשה כ, ל' דְפוא | מסיעתא י: || למן] לההיא (לההוא א"י, החוא ך) דאמר ר' אבא בר 
כהנא דְוְא*1, לההוא דא"ר אבא פ, ליה דאיר אבא א לההיא דר' אבא בר כהגא דאמ' כ | 8 העורב | 4 ר' יודן 
בשס ל' ונכ | יהודה פָג, יודן ן | 5 עוף] בהמה ועוף [וכי, הבחמה ועוף פא'ג, בהמה חיה ועוף דא? | *כן] זו, 
כאן דְאני. בכאן פ, הכה ל | אין (את י) אתה (את פ) משלח | לי] אותי חן | ומה צורך 1+ צריך כ | לד] פונכ, 
בך דאלו | לאכילה לקרבן] ו, לאכילה ולקרבן פ1. . . או לקרבן דְן, לא לאכילה ולא (לא ך) לקרבן דוא"כ | 
אבא] 5/ ₪ בר כהנא דְזְוַאנר | 6 קיבלו] ו, קכלו דפחאגכ. קכלהו י | ליצוך] פאינכ: להצטוך דוא?. 
ליצטרך זְזִי | לו] ממנו ד | 7 לעמוד ולייבש ן, ליבש ף | העולם] א'. את -- דזפואנכי | לחן] לו וח | 8 יי 
יהודה : ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דזואגכ | אומר דפוחא. אמר נכ | היא ל' ח | ביישן] ח, בישן פאינף?. 
בית שאן דא"כרי | **שסה דפחאכר] ושמו לוג | ארבו] וג. עיבודאר. עיגי ח. עוגא פכ. | 


במאמר ר' לעזר (אלעזר) כאן ועינא רבתי דבירם ובלועה דגדר במאמר ר"י בסנהדרין (כמו שכתב לי ידידי רא'יח לעף) 
ופי" עינא רבתי וכו' העין היותר גדולה וחזקה של בירם (ועי' בד'יס ריה ביג א' הגיי בירס) והיא. באראס (באריס, 
באֶרו) בסביבות קלרהי') במזרחו של ים המלח שהזכירו הסופרים הקדמונים, ועין טובה הוראתו ממש כמו קלרהי 
בליי וכן מפרש ר' ל ע זר בירוש' מגילה פ"א ע"א ב' באכה סדמה ועמרה וכו' עד לשע עד קלרה ועיי לקמן פליז, 
ואיבלועה (אבלועה) שהוראתן כמו בלעתא בליס?) הוא בלועה דגדר?) במזרחית דרומית של ים כנרת (ובכי"פ צ'/ל 
תיבה ואבלועא), ומעיינות קלרהי ואיבלועה דגדר הן מעיינות רותחים, וכנגדם חמי טברויה במערבו של ים כנרת 
ומעיינות שונים במערבו של ים המלח, ונר' שריא הזכיר המעיינות שהן יותר עזים ולכן לא הזכיר חמי טבריה, 
וחזכיר עוד מערת פמייס*) בצפון שמשם הירדן יוצא כדתניא בב'ב עד בי ובכורות נ''ה א' ועיי ראבינזאן פאלעסטינא 
חב צד 455 ונייבויער צד 29 וצד 84 ומ"ח חלק כיט צד 487 4% לריא עפשטיין צד 107 ואגה'א חיב 
צד 89 ולעף אצל קרויס צד 6 ושירער ח'א צר 418 וח"ב צד 129 וצד 169: 1 טורי קרדונייה. חרי מדינת 
קרדונייה*), ובת"א מתורג' על טורי קרדו ובתר"י א' על טוורי דקרדון שום טוורא חד קרדניא ושום טוורה ‏ חד 
ארמניא וכו' ועי' בקדמוניות ליוסיפון לרומיים ספר א' פיג סי' ה' וסי' ו' ועי'יע דיללמאנן לסי בראשית (מהדורא 1) 
צר 147 וקרויס צד 568: 2 למן דאמר וכו'. ראב"כ דמפרש לעיל צד 288 צהר תעשה וכו' חלון ועח'ינ: ‏ 8 היה 
שלח חשך וכו'. שלח העורב ששחור כחשך תארו ויחשיך ולא נוגה לו שהעורב יצא יצוא ושוב ושליחותו נשארת מעל, 
ובפדר"א שם האגדה שלח נח את העורב לידע מה בעולם הלך לו ומצא נבלת אדם בראשי ההרים וישב לו על מאכלו 
ולא השיב שליחותו לשולחיו שלח את היונה והשיבה שליחותה שנ' ותבא אליו חיונה וכו' מכאן אמרו שולח 
דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל ושולח דברים ביד טהור כשולח ביד ציר נאמן לשולחיו: 4 ויצא יצוא וכו'. מכאן 
עד לקמן פלייד ריש סי' ה' וכן לקמן לפייע פעיב ופעיד אציין (בסיי ז) גם הגירסאות מדפים אחדים של ביר שהיו 
טמונים וגנוזים בבהכיינ של עזרא באלקאהרה במצרים (ועי' במ*י לעיל צר 58) ונאספו עתה בתוך גנזי אקספרד, 
והדפים מטושטשים מעט או הרבה, והח' קוילי מנהיג הבודליאנה כתב לי שאילו הדפים לפי כתיבתם לא יאוחרו 
מסוף מאה הי'א למספרם ולכן אקדים סימנם גם לסימן כייפ שהוא משנת נ'א לאלף הששי: התחיל משיבו 
וכו'. דורש וש וב לשון משיב תשובות א"ל מכל וכו' א'יל מה צורך וכו לך לאכילה לקרבן בתמיה, ובלק"ט חגיי 
מה צורך לעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן ועח"נ, ובסנהדרין ק"ח ב' הדרש וישלח את העורב אמר ריל תשובה 
ניצחת חשיבו עורב לנח אמר לו וכו' רבך שוגאני מן הטחורין שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח 
ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פוגע בי וכו' לא נמצא עולם חסר בריה אחת וכו', ונכונה | הגי' שלפנינו מכל 
עוף, וכבר כתב ביפיית על גי' הדפוסיי שלישנא קלילא היא שאין הטענה אלא בעופות שיוכלו ללכת ולשוב אם לא 

לו המים: 7 ואני מצריכו להן. לעורבים הה"ד והעורבים מביאים וכו' וכדאמר ר"ג עורבים ממש; ובויייר שם שחורות 
כעורב וכו' דברי תורה צריכי' השחרה והערבה שני מי יכין לעורב צידו למוד מאליהו וכו' לא כבר זימנתי לו עורבים 
שני ותעורבים מביאים וכו' מהיכן היו מביאים לו משולחנו של יהושפט ובו' ועי' במדרש שמואל שם, ובתנחומא מ"ב 
שם ומעוף השמים יחכמנו אמר הקב"יה לימדו מהעורבים שהיו מכלכלים את אליהו שנ' ואת העורבים צויתי לכלכלך 
וכו' מהיכן היו מביאים לו לחם ובשר וכו' מן שולחנו של יהושפט לפי שלא היו רוצים ‏ אותם עורבים ליכנס בביתו 
של אחאב להוציא משולחנו של אותו רשע כלום לאותו צדיק וכו" ועיי בתנחומא ובבמייר שם, אכן בפנהדרין 
קי'יג א' הדרש והעורבים מביאים לו וכו' מהיכא אמר רב יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב : 8 עיר היא וכו. ואנשי 
העיר נקראו עורבים, והגי' ארבו באל'יף איתא גס בכי"ו וכייג וצ'יע, ותחום ביישן חיה מתפשט גם בעבר היררן ומגיע 
עד תחום גדר (ועיי שירער ח'יב צד 187) ושם נחל אלערב ניותר קרוב לבישן נחל אחר ועל ידו המקום ערבאין*) 


, .6 .מְַמְש00 1 (" -666ע6]] (* .680818 (" ,[0)?000 ,א%6צסצ (5 .0230026 3 
.םוהאלז\. !1 (* .8780 01 9 ּ 


08 נח פרשה לג ה א נ 


[ויזכר אלהים את נח) אמר רי שמואל: בר מ אוי להם לרשעים שהופכין מירת רחמים 
למירת הרין, בכל מקום שני ייי מידת רחמים י*י י*י אל רחום וחנון (שמות לר \) וכת' וירא י*י 
כי רבה רעת ונ (בראשת ו ה) וינחם י"י כי עשה וו (שפשם ) ויאמר ייי אמחה את 
האדם (שם שם ז), אשריהם הצדיקים שהופכין מידת הרין ‏ למידת רחמים, בכל מקום שני אלהים 
6 מירת הרין אלהים לא תקלל (שמת כב כז) עד האלהים יבא דבר שניהם (שם שם ח) וכתי 
וישמע אלהים את נאקתם ויוזכר אלהים את בריתן (שס ב כד) ויוכר אלהים את רהל 
(בראשית ל כב) ‏ ויזכר אלהים את נח: מה זכרון נזכר לו שפירנס כל ייב חדש בתיבה ויזכר 
אלהים את נח והדין נותן בוכות טהורים שהיו עמו בתיבה, 4 רי לעור א' לשם קרבנו נקרא נירח 
י"י את ריח הגיחוח (בראשית ח כא), רי יוסי בר' חנינה לשם נחת התיבה ותנח התיבה (שם שם ד), 
0 אמר רי יוחנן לא שימשו מולות כל ייב חרש, [אמר ליה רי יונתן שימשו ולא היה ניכר רישומן; 
ר' ליעזר א' לא ישבתו (שס שם כב) לא שבתו לעולם, רי יהושע אי לא ישבתו מיכן ששבתו]: 


ב) ויסכרו מעיינות תהום וגו' אמר רי לעזר לרעה ביום הזה נבקעו כל מעיינות וגוי (שפ זיא) 
אכל לטובה ויסכרו מעיינות תהום ולא כל מעיינות חוץ מעיין טובה ואיבלועה ומערת פמייס : 


1 ייקוע כי כייז, כקטן פעייג : 2 עיי לעיל 75 112 ולד 202 : 7 לעיל 75 275 : 8 כעיכ פד 210 : 12 ינקוע טס, כנסדי ק''ם סי? 


1 שהופכין] א'כ, דם י. שהן הופכין פן, שהם הופכים ךא% | 2 זו מדת רחמים י | *וכת' לירפא'גכי] וכאן 
הפכו מדת רחמים למדת הדין דכתיי א', לי לו | 4 ואשריהם דְזְגַב | שהופכין] א'כ, שהן הופכין פוְני. שהן 
הופכים ךך | 5 הוא מדת הדין ךא?, זו מדת . . ' | *וכתי לידפאיני] ובצריקים כתי' א'; ל' לן | 6 *את -- ויזכר 
(ויזכור ל") אלהים את בריתו ל"פןג2] את . . ויזכור . . בריתו וגו' דָא?. את נאקתם וגו' א3. וגו' ל | *ויזכר פוגכ] 
ויזכורלךא" | רחל] - וגוידְא?, וישמע אליה אלהים , | 7 ויזכר] אף כאן ,- 5 | *זכרון פוחכ] זכרו ל. זכירה א"י | 
זכר ן | ללו] נזכר ₪ ד' | שהוא פרנס ן, שון ופירגס ד , . . ופרגס פךז]אכי, שון ופירנס אותם א? | כל ייב] י, כל 
שנים עשר ךְאנכ. ייב ₪ ] *ויזכר פוכ]: ויזכור לדא? ((יזכר --- בתיבה ל' 1) | 8 והדין גותן ל' דָ'י | בזכות 
טהורים] פָוי, מזכות . . כ, מזכות הטהורים דָא? | שחיו] פוכי, שהכניס דא | אלעזר [א'גכ. אליעזר דפא? | 
אמר א', אומר דפ א?נ2 | לשם] נח = ן | נקרא] = נח ‏ | 9 בר דְפאנ, בן ן | חגניה ן | לשם] אמר ,- [ | 10 אמר 
-- חרש *אמר ליה --- ששבתו] אמר ר' יוחנן (ר' יוחנן אמר כ) לא שמשו -- כל שנים עשר חדש אמר לו ר' יונתן 
(אמר ליה כ) שימשו (שמשו א'כ) אלא שלא (אבל לא כ) היה רישומן (רשומן ) ניכר ר' אליעזר (אלעזר וגכ) 
ור' יהושע ר' אליעזר (אלעזר וְגכ) אומר (אמר [) לא ישבתו (ישבותו ) לא שבתו רי יהושע אמר (אומר א') לא 
ישבתו (לא ישבותו , . . כתיי א') מיכן (מכאן א'כ) ששבתו [א21%: אמר . . כל ייב חדש כול' כרלעי לל, 
ר' יוחנן אמ' לא שימשו מזלות ו כ ו' פ. ר' יהושע אומ' לא ישבותו מכלל ששבתו ך1, ר' יהושע . . לא ישבותו (ישבתו א%) 
מכלל ששבתו אמי ר' יוחנן לא שמשו מזלות כל שנים עשר (ייב א%) חדש אמר לו ר' יונתן שמשו אלא שלא 
(שלא היה א*) רשומן (ניכר א") גכר דא | 12 אלעזר | 18 אבל לי ן | ולא] ך. אבל לא דְא?י, מעינות 
ולא א'. מעיינות (מעינות ן) אבל לא וְגכ  ]‏ *כל] לי ל | מעיין] ו. ממעיין דפא?נכי. ממעין חא' | תוגה ן/ 
היבה א'1'1, תיגה דֶץ, טברי' ך, חמי טבריא כ, חמי טגריא תיבהוא ₪ | ואבלועה [י, בלועא ם, ואיבליעה ן/ 
ואיבלמגה דֶזְ, ומי בלועי דגרר כ, ואבלוני' , ואבלוניס א? | פאמייס י | 


שנתוספו בה סיפורים שוגים כמו בפתיחה הראשונה בזו הפרשה, ובמאמר הפוגר חקטן פותר קרייא טוב וכוי בנח 
שזכר הקב"ה את נה ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה: 1 אוי להם וכו'. לקמן פע'ג גסדר כל 
המאמר לפ' ויזכר אלהים את רחל וגו', ולהכלל בכל מקום שני וכו עיי לעיל סוף פי"ב: 2 וכתב וירא :"+ וכוי. 
הרי שנהפך השם שהוא מדת רחמים למה"ד ואשריהם הצדיקים וכו' בכל מקום וכו וכת' וישמע אלהים וכו' הרי 
שנהפך השם שהוא מתיד למדת רחמים, והוספתי ו כ ת' בב' הפעמים כמו שהוגה בכייל וכיה לקמן פעיג גם בכי 
בגוף הספר, ובכי*ל כתוב כאן וישמע אלהים וגו' ויזכור אלהים את רחל ומוגה בהיפוך סרר הפסוקים. ויזכור וכוי 
את רחל וישטע אליה וישמע אלהים את נאק' ויזכור אלהים את בריתו: | 7 מה זזכרון וכו'. שהיליל וירחם או 
ויפקוד, ומלשון זכירה משמע שהיתה לו זכירה וכן לקמן פנ'א בדרש ויזכר אלהים את אברהם מה זכירת נזכר לו 
וכו' ולקמן פע"ג ויזכר אלהים את רחל מה זכירה זכר לת וכו' ובבמיר פיש סי' כיד ויאמר ייי אלחים זכרגי נוו 
וגוי מה זכירה היתה לו אצל הקכיה וכו', ודורש כאן וי זכר גזכר לו שפירנס כל ייב חדש וכו' כדאיתא 

צר 275 (וללא צורך הגית במ"כ שון ופירנס א ות ם כל וכוו) ודורש א ל ח י ם שהוא מדת הדין גותן כלו' מסכים 
את גח וגו' בזכות טהורים שהיו עמו בתיבה נהקריב מחן 4 ועיי לעיל צר 285 שהיה הוא ובגיו וחטהורים במרור 
אחך. וצד 808 הדרש ומלט הוא את העיר בחכמתו ויקח מבל הבהמה הטתורה וכו', ומביא מאמר ר' לעור שנקרא 
נח לשם קרבגו וירח וכו' הניחוח, ובדרך אגב הובאו גם שאר המאמרים שגסררו לעיל פכייה, והמלות ויזכור אלהים 
ער שהיו עמו בתיבת הושלמו בכי"ל בגליון כנר' בכתב הספר (וכן הושלמו בגליון בכי"א א', ובכייג ‏ נשמטו) 
ולקטן פע'ג איתא בכי*ל בגוף הספר וחדין נותן שהכגיסה וכו', וכן הושלם בכי'ל באותו הכתב ר' יוסי בר' חניגה 
וכו' אמי ר' יוחנן לא שימשו מזלות כל ייב חרש כול' כ דל ע'יל, והשלמתי גם סוף המאמר כמו שתוא לעיל 
שם ועח'ג, ובדיו שכ"ז עס פי' אביא איתא כאן רק ר' אליעזר אומר לשם קרבנו וכו' ר' יוסי בר' חנינא לשם נחת 
התיבה נקרא שג' ותגח התיבה בחדש השביעי וגו' ועי' במ"י ובח"נ בסוף הפרשה ועייע במ'י לעיל צר 288 בריח עריקין 
וכף: 18 ולא כל מעיינות.. בסנהדרין שם א"ר יוחנן שלשה נשתיירו מהם בלועה דגדר וחמי טבריא ועיגית (ועינא) 
רבתי דבירם ועי' דייס וילקוט שם ומדרש הגדול עמוי 162, ולפי' חגיי המעולה בכי"ל הן הן עיין טובה') ואיבלועת 


עיין טִיבָה (' 








נח | פרשה לג ח א 107 


מן שעתה דיהכת ירך עליה אינשמת.. אמר ליה לית אנא ירע מהו, ‏ כיון דשמע רי כן שרי נהיג ביה 
יקר ומעייל ליה מלנכ, אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי ולפנים ממני, אמר ליה חפ ושלום לא יעשה 
כן. בישראל, 4 רכנו הוה מתני שבחיה דרי חייה רובה קומי רי ישמעאל בר' יוסי, אמר ליה יומא חד 
חמיתיה. ביבני ‏ ולא איתכנע מיקמיי, ‏ אמר ליה ולמה לא איתכנעת מקומיה, אמר ליה מיסתכל הייתי 
באגדה דתילים, ‏ כיון דשמע כן מסר ליה תרי תלמידין והוו עלין עימיה לאשונה דלא ישהי ותוער 
נפשיה: דיא טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשיו, ויזכר אלהים את נח וגו' : 


8 עיי קידוטין לינ סי : 


1 מן שעתא ךְ?, מן ענתה ע' . . ענתא ע. . . שנתא דְא?גכש. . . ענתה [, מההיא (מההוא א!) ענתא א'ך? | 
דאת יהבת ך? | עליה] א1. עלה פוגכער. עלוהי א?, עילוה ד | אינשמת] (נ, איתנשמת וכִך?, אחנשמת פגש. 
איתנשימת דָא?, ואיתסי שיני א! | מהו] א', מה הוא דְא'כ/: מהו כן פן:, מה הוא דן ן | ששמע ם | ר] א'/ 


לי דפוא'נכר | כך פ | 5 יקר] פכך?. יקרא דא?. גיקר גר', באיקר ן, כנוד א | ומעייל] ך; וקוג 
תלמודוא (דוה [. .הי ך, דים?, הוהי א!) = דפואנ: ומקוג תלמידא ₪ 5 | מלגב] ן, מלגאו דפ ארי 
מלגיו , לגאו ך? | אמר ליה] פכך*, .. לו ן, איל א'נ, אמר דא" | הימני ך | ליה] פוכ. לו ך | לא 
יעשה כן כ, לא תחא כזאת א1 | 8 רבינו | וובה] רבה דפונכעש, לי אי | קומי ר] וע; קמי ר' א!, קמי 
דר' גכ ש, קמיה דר' ך, לגביח ר' פ | יוסי] ,₪ אמר ליה אדם גדול (גדול הוא 5) אדם קדוש דַפא?ג: . . אדם 
גדול (גדול הוא ₪) אדם קדוש הוא [ש, . . אדם גדול וקדוש א', . . אדם . . וקדוש הוא כ | *אמר--חמיתיה ע] 
אמי ליה יומא חמתי ל, חד זמן חמתיה א*. חד . . חמייה [ : זמן חמתיה כ, חד זמן חמתיה (חמא יתיה פ) בי 
בני (ביביני אַ, ביבנה פ) ולא איתכנע מיניה (ליה ך!) אמר ליה חהוא (אמ' ההוא א1) תלמידך דהות משתבח ביה 
(דהוות . . [, דהוית משבח א1) חמיתי (חמיתיה א', חמתיה פ, חמת' ן) דְוְאִ, חד זמן חזיית בי בני: ולא אתכנע 
מיניה א"ל הדין גברא דאת מתני שבחיה חמיתיה ₪ | 4 ביבני] ך?, בי בני דְא"עש. ביגיני אי. ביבנה פע" | 
אתכנע א'נכעך? | מן קמיי ע, מן קדמיי ן, מנאי דְָא*ךר?. מינאי פש. מיני א': מניה ג | אמרי ע | למה ן | 
אתכנעת א'בעך?. איכנעת ן | מקומיה] מיניה דְפואך?. מן קומי ע, ל גכש | אמ ליה] וא'נכע: = 
רי חייא ךא?, *יתי עלאי דאין סחית ביה ש, ר' חייא ייתי עלי דאין חמיתי יתיה רי ך! | מסתכל | הוית : הויתי ן | 
5 באגדה דתילים] (, באגדת (תלים דָא") תילים דא"נש. בתילים הגדה פ, בתילים אגדה ן, בתלים א | תרין 
תלמידין וא'נכעך?. תוין תלמידוי דָא?. שני תלמידים פ | והוו] פעכ. ההוון דא"נ, דיהון ך: דהויין ש | 
עלין] וער. עיליו דפאלגש. עלין כ | עשיה פא'כער | לאשונא וא'עך? | *דלא] ולא ל | לישתי ש. ישהי 
(ישהא ך?) יחידי ך | ותצער א'ך', ותצטער ךְ'ך? | 6 וגו] ואת כל החיה [ן, . . ואת כל הבהמה 2. ל' פא' | 


שיני נתרפאה א"ל אין אני יודע מהו זה. והגהתי ויהב וכו' על שיגיה ועח'"נ, ומגומגם חלשון מה שינך עבד וכו' עליה בליז 
ואינשמת בלינ וגם בערוך ע' נשם הגי' מה שינך עביד וכו' אינשמת, ומלת שעתה לא נכתבה בברור בכי"ל ושתי 
אותיות הראשונות נדבקות בח זו לזו ואפשר גם לקרותה ע ג ת ה וכיה בערוך שם, ובערוך ען ו' ענתא, ובסגנון אחר 
בירושלמי שם לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות ר' חייה רובה א"ל מה מרי עביד 
א"ל חד שיניי מעיקה לי א"ל חמי לה לי וחמי לה ליה ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת למחר עאל ר' חייה רובה לגביה 
א"ל מה עביד רבי האי שינך מה היא עבירה א"ל מן האי ש עתא דיהב (בכתובות דיהבת) אצבעתך עלה אינשמת 
באותה שעה אמר אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל א"ל אנא לא הוינא: = 1 כיון דשמע 
וכו'. כיון ששמע רבי כן התחיל לנהוג בו כבוד והכניסו בבית המדרש מלפנים א"ל ר"י בר' יוסי ולפנים ‏ ממני 
בתמיה א"ל חס ושלום וכו' (ועיי גי" כייא אי וכן בבבלי כתובות ק'ג ב' חוייש' לא תתא כזאת בישראל), .והגיי קרב 
תלמידי' מחק כבר בא"א ועי' גם בירי משה, ובירושלמי הגיי מן ההיא שעתא הוה נהיג ביח ביקר (בכתובות. שרי 
רבי עביד ליה יקר) כד הוה עליל לבית וועדא הוח אמר יכנס ר' חייא רובא לפנים א"ל ר' ישמעאל וכוי לפנים 
ממני א"ל חפ ושלום אלא ר' חייה רובה לפנים ור"י בר יוסי לפני ולפנים, ולקמן סוף פצ'ו בנוסחת הדפוסי' נסדרו 
המאמרים בקיצור והועתקו ללת"ק ועייש: 8 הוה מתני וכו'. היה מספר שבחו של ר"יח לפני ר*י ברי יוסי (ולפי 
גי' רוב הספרים שבחו שהוא אדם גדול וקדוש, ובערוך ע' אשן ג' חגיי כמו לפנינו בכי"ל, וגם בירושלמי שם ל'ג 

אדם גדול (כו') א"ל ר'י ברי יוסי לרבי יוס אחד ראיתיו ביבני') בבית המרחץ ולא נכנע מפני כלו' לא עמר 
בפני א"ל רבי לר'יח ולמה לא נכנעת מפניו אייל מסתכל הייתי כלו' הרהרתי באגדה דתילים ולא ראיתיו כיון ששמע 
רבי כן מסר ליה לר'יח שני תלמידים וחיו נכנסין עמו וכו' שלא ישהה יחידי בעיוניו ותצטער נפשו ויבא לידי סכנה, 
ובערוך שם פי' לאשונא כמו באישון חשך כלו' בחדר של מרחץ ועיי גם הדוגמאות שהובאו בערוך השי שם, ובפיי 
ביר כ+ גורס ומפרש דיתון עלין וכו' שיהין נכנסין ויוצאין עמו בכל עת וכו' ויהי בעֶת לדתה בתרג' ירוש' והוה 
באשונה (באשונא) במילדה ועי' במ?י לעיל צד 92 ובערוך ע' אשן ב', ובירוש' כלאים וכתובות הגי" רבי הוה 
מתני שבחיה וכו' קומי ר'י בי רבי יוסי חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי א"ל אחנו דאת מתני שבחיה 
אייל מה עבד לך א"ל חמתי גו בני ולא איתכנע מן קומוי (וצ'יל קומיי) אייל למה עבדת כן (חד זמן חמתיה גובני ולא 
איתכנע מן קומוי א"ל למה עבדת כן) אל כמו יבא עלי יילעו עלי (א"ל ייתִי עלי) דאין סחית לא ידעית בהחיא שעתא 
אשגרות עיניי בכל ספר תילים אגדה מן ההיא שעתא מסר ליה שני (תרין) תלמידין דיהלכון עימיה בגין (גו) 
סכנתא, וכן גורס בפי' חשני שבפיי ב'יר ייתי וכו' דאין סחית ביה ומפרש כך וכך יבא עלי אם רחצתי עמו במרחץ, 
ובפי' ביר כוייא גורס ומפרש א"ל ר' חייא לר' תיתי עלי אי חמית ביה אס ראיתיו, ובמדרש ד' שאלוניקי חגית רי"ג. עפ'י 
גיי רשיי א"ל ר' חייא ייתי עלי דאי חמיתי יתיה ועי' גי' דפייר, וכעין הסיפור שלפנינו איתא בקידושין שם רי חייה הוה 
יתיב בי מסחותא וחליף ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא אמר ליה לאבוה שני חומשים שניתי 
לו בספר תהלים (פירש"י שני חמישיות של ספר שניתי לו מדרש אגדותיו) ולא עמד מפני ותו בר קפרא וכוי ואמר 
לו שמא בהן יושב ומהרחר וכו': 6 ד"א טוב וכו. זה סיום הפתיחה הארוכה טוב *יי לכל ורחמיו וכו' שנכללו או 


1( 1670 


106 2 פרשה לג ח א 


ענוון סגי והוה אמר כל מה דיימר לי בר נש אנא עבר חוץ ממה שעשו דבית בתירה לזקני שירדו 
מנדולתן והעלו אותו, ‏ ואין סליק רב הונא ריש נלותא להכא אנא קאים מקומוי דהוא מיהודה ואנא 
מבינימין, ‏ הוא מן רכרייא ואנא מנוקבתא, אמר ליה ר' חייא רובא והרי הוא בא, נתכרכמו פניו של 
ר', אמר ליה ארונו בא, אמר ליה פוק חמי מן בעי לך ברא, נפק ולא אשכח בר נש ונהג בנפשיה 
נזיפותא ל' יום, אמר ר' יוסי כל אותן לי יום דהוה נזיף אליף לרב בר אחתיה כל כלליא דאורייתא 
ואליף לון הילכתא דבבלאי, לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דר' חייה רובה אצל 
רבנו ויהב יריה על שיניה ואסיתיה, ‏ כיון דאתא ר' חייא לרי אמר ליה מה שינך עבר, אמר ליה 


1 עיי יכוט' פקסיס פ"ו ליג 5', פקסיס כו 5', בנ מליעס טס : -2 ע" לקטן פמ'ז, יכוט' סעניום פ"ד ס"ס 5', טנס 
כ'יו ס', כסונום ק"כ 3', כנסדכין סי 5', סוכיום י" בי : 


1 ענוון] וא'נרל. עגוון כי עותן דא'רי. עותן פ | *מה דפואנר?] ל לר' | דימי] פא'כ. 
דיאמ' דָא?, דאמר ן | ברנש אך*, בר אנש ג | עבד] וא'נר?, עניד דפאכר! | דבית] ונ. בני דפאר | 
בתירא ואכך* | לוקני] פוא'. לזקיני דא?. לזקנים ל"נכ | 2 *אותו] אותן ל | הנא א'גכרי | קאיפ] א'ר: 
- ל דפא'נכ | מקומוי] פ, מן קדמוי א'ך?, מן קודמוהי דְן, מן קדמוהי כ | דהוא] ‏ ך. לטה .- דפואנכ | 
מן יחודה | 8 מבנימין א%כ, מנבנימן ף, מן בנימין דְ5, . . בנימן א', . . דבנימין [, . . דבנימן 1 | הוא] א/ 
והוא ךְפונכר | מן דכויא פ, מן דוכרין ך*, מן דכרייא (מן דכריא דֶן, . . דוכריא כף!, . . דכוי [/ 
מדכריא א'ך?) דיהודה לידואג כך | מן נוקבתא [ך?, . . נוקבאתא ךי, . . נקובתא ך!, מנקבתא א מן נקבתא פנכ | 
רכה | הרין | בא] ע , עומד בחוץ דפן[אנכ | נתכוכמו] נתחוורו א | *פניו שלרי לידפואגר] פניו של 
רבינו כ, פניו ₪ש, פני רבי (1; פני ל | 4 אמר] עעך?, וכיון (כיון ככש) שיאה (שראו [) שנתכרכמו (נתכרכמו ן, כי 
נתכרכמו [) פגיו . דפונכש. כיון שראה שנתחוורו פניו . א?. כשראה ר' חייא [שנתחוורו פניו של רי].- א' | 
לו דפכ, להן ן | ארונו בא] ם. ארונו הוא [אןכך, ארונו הוא בא ע, ארונו אמר ארונו הוא ך' | חמי] פוא'נף?: 
חזי דא'כר' | מאן פאכר. מה ןן | דבעי פ | לבוא | בונש דְאַך? | ונהג -- יוס] וידע דהוא נזוף ["! 
וידע . . נזוף ואין נזיפה פחות (פחותה דָא?) משלשים (מלי ד'א?) יו דפא"נכ. ודע דהוא נזיף . . פחות 
משלשים ן, וידע דהוה נזיף . . פחות מל' יום א' | ר' יוסי בר (בר' ך) אבין דואנכ. . . בר בון פ | שלשים פוא'נכ | 
5 דהוה נזיף] שתיה ו' ייה ובה (ר' הייה וובא [, ר' חייא רבה פאנ, ר' חייא א') נזוף (נזיף 6 
מרבינו פוא | כלליה וְא?. כללי א', כלילא ₪ | דאוריתא דְָא'כ | 6 ואליף -- דבבלאי] ואילין (ואלין א') 
אינון (הינון [ְא') כללייא (כלליא כ, דייה א%*. כללי וְא, כלילא ף) דאורייתא (דאוריתא דְאַ') הלכתא (אילין 
הלכתא פ1, אלין . . אַ', אילין הילכתא ן, . . הלכאתא ) דבבלאי דפואנכ | שלשיםיום פ | זכור לטוב] זיל אכ | 
רבה | אצל] לגביה פא* | 7 רבינו | *ויהב דְא'] והב פוגכ. ל ל | *על שיניה דְא'] על ההיא שינתא פנכ', 
. . שינתיה ן, עליה 7 | ואסיתיה] ן, ואסי יתיה [ , ואסי יתה כ, ואסייתה ף, ואיתסי א1, ואתסי ד | וכיון ם | 
חייא] פםכך. חייא (חייה ן) רבה דוא'נש | לגבי (לגב ן,. לגביה פ. אצל ך) רגינו דפונכר. לגני רביי 
הקדוש א | שיגך עביר (, עבדת ההיא שינך ן, . . ההיא שניך ךְ', . . לההיא שינך ם, . . לההיא שינתא ם,.. 
בשינך א', . בשיניך ך'א, עכדא ההיא שינתך ש, ההיא שינתך מה היא עבדא ך? | 


סליק וכו' אנא מותיב ליה לעיל מיניי דהוא מן יהודה ואנא מבנימן דהוא מן |דכריא ואנא מן נוקבתא חד זמן 
(וציל עאל) רייח רובא לגביה א"ל הא רב הונא לבר נתכרכמו פניו של רבי א"ל אר נו בא (בכתובות ארונו הוא) א"ל 
וחטי מאן בעי לך לבר ונפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא כעיס עלוי עבר דלא עליל לגביה תלתין יומין ועיי באגרת 
רשיג הוצ' וואללערשטיין צד 15 וביומיה (דרבי) רב הונא קמא הוה ראש גלותא בבבל וכו' וביומי' דר' נח גפשיה 
דמפרשין רבנן רארץ ישראל דהות ר' עניו ביותר והי" אומר וכו ואי סליק רב הונא וכו' דהוא משכט יהודה וכף 
והוא מן דכריא דבית יהודח וכו' חר זמן עייל וכו' וידע דכעיס עליה נחג נזיפותא בנפשיה תלתין יומי, ושטת הב"ר 
כאן והירושלמי בכלאים וכתובות שם שתנשיאים בא"י היו מדוד רק מצד הנקכות אבל משבט בנימין מצד הזכרים 
לא חוזכרה בשאר מקומות שציינתי, ולקמן פצ'"ז בכי"ל בברכת יעקב (ועי' במ"י לעיל צר 49 בדיה שתואן 
מעמיד) נדרש לא יסור שבט מיהודה זת. ראש גלות שביתודה שבכבל שודין את עם ישראל במקל 
ומחקק מבין וגליו אילו נשיאים של בית ר' שמלמדים תורה ברבים בארץ ישראל וכן בברייתא סנהדרין שם 
יסור שבש וכו' אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק וכו' אלו בני בניו של חלל שמקמדץ 
חורה ברבים ועי' בתוספות שם ד"יה דהכא שבש וכו' ובהוריות שם, ובירוש' תעניות שם איתא א'יר לוי מגלת יוחסין 
מצאו בירושלם וכתב בח הלל מן דרוד וכו' ר' חיית רבה מבני שפטיה בן אביטל (אשת דור וע" שיב גי די) 
וכו" וכן בנוסחת הדפוסי' לקטן פציח סיי ח' נמנו ואמרו הלל משל מי א"ר לוי מגלת 'וחסים מצאו וכו הלל מרוד 
ר' חייא רבה מן דשפטית וכו', ובכתובות שם יתיבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה וכו ור' חייא אתי משמעי 
אחי דוד, ובשבת שם רבי דאתי טדור וכו ועי' במאגאצין חלק ייא צר 5 ובמייע הצרפתי חלק ליא צר 202 וח 
ליג צר 148 ושלשלת יוחסין של ראשי גליות שבבבל עי' בְסדר עולם זוטא ועייע במ"ע יאהרביכער לחח' ב 
חלק ב' צד 90 וחלק '' צר 54 ושם צד 71 בענין חסיפור האחר שנסרר ג"כ בפוגיא דירוש' כלאים שס כד דמך. וב 
הונא ריש גלותא אסקוניה להכא וכו' אמרין ניתיניח גבי ר' חייא רובה דהוא מן דידתו וכו': | 5 אליף וכה. לימד 
את רב בן אחותו כל כללי התורה ולימדן ההלכות של הבבלאים, ובכי"ל כתוב אלא לרב וכוי אמ' לון וכו' ותוגה 
כנר' בכתב הספר אליף לרב וכו' ואליף לון, ואולי צ"ל ואלין אנון הילכתא וְכו', ובירוש' כלאים הגי' אמר ר' יוסי בר 
כ כל אינון תלתויי יומיא ילף רב מיניה כללא דאוריתא ובכתובות כל כללא דאוריתא, ובשני המקומות לא הזכירן 
כלל הילכתא דבבלאי: 7 ויהב ידיה וכו'. ונתן ירו על שינו וריפא אותו כיון-וכו' א"ל וכו' אייל משעה שנתת ידך על 


הגיי רבי הוה ענוון סגין וכו+ אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירת לזקני דשרון גרמון מנשיאותיח ו 
פוק 








ב ובו ל 


נח. סרשה לג ח א 105 


לגרושתו, ‏ שלח בתריהון אייתיתון אמר ליה מפני. מה נתתה מעות לגרושתך, אמר. לו ראיתיה בצרה 
נדולה ומלאתי עליה רחמים, הגביה ר' תנחומה פניו למעלה ואמר רבון כל העולמים זה שאין לוו 


ליו מזונות ראה אותה בצרה נתמלא רחמים עליה, אתה שכתוב בך רחנם וחנון י'י (שס קג ח) ואנו 


בניך בני ידיריך בני אכרהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתימלא עלינו רחמים, מיר ירדו גשמים 
ונתרווח העולם: א רבגו הוה יתיב לעי באוריתא קומי כנישתא דבבלאי בציפורי, עבר חר עגל קומני 
למחנכס' . ושרי נעי היך מימר שיזבי, ‏ אמר ליה מה אעביר לך לכך נוצרתה, וחש ר' את שינו ייג 
שנה, כל אוחן ייג שנה לא הפילה אשה בארץ ישראל ולא נצטערה יולדת, ‏ בתר יומין עבר חר 
שרץ קומי ברתיה ובעת מקטליה , אמר לה ברתי שבקיה דכת' ורחמיו על כל מעשיו: רבנו הוה 


5 ינק' עכיכי פסליס טס, יכוטי כלפיס פיט 3/5 סי . יכוט' כפוכופ פיב 5"ד די, בבס מניפס פ"ס. ס': 


1 בתריה פי | ואייתינין (ואיתינון פ , ואיתיתון ךכ , ואייתיחון [ , ואיתיחון א', ואייתיי) לגו ציבוראךפואנכי | אמר 

ליה] = מה היא לך זו (היא לך כ) אמר לו גרושתי היא אמר (ליה כ) לו דְואלנכי, מה . . זו אי ליה . . היא ם, 
מה .. . זו גרושתי היא א"ל א' | מפני מה נתת (נתתה [ג) לה מעות דְפָוְאג כי, למה נתת מעות לגרושתך א | 
אמר לו] פא'י, אטר לו (ליה נכ) רי דוא?גכ | ראיתיה] א'. ראיתי כי ראיתי כ) אותה דְפוא"כי | בצוה לי 2 | 
2 גדולה] *, לי ךפואנכ | ונתמלאתי פני, והתמלאתי דְאָ | הגניה] י, באותה (אותה א') שעה --< דפאנכ | 
תנחום 1% | פניו] ידיו ; | למעלה] א'כי, כלפי מעלה ךפא"ג | אמר ג | ריבון ג | כל לי פא'גכי | זה] ומה ₪ פ 
מה (ומה ני) אם -- דנכי | לזו עליו] פא'י. לה עליו דא?. לו על זו | 8 ונתמלא ךְפוא?נכי. והתמלא א | 
עליה רחמים | ואתה ן, ואת פא | רחום -- ייי] א, חנון ורחום יי פַןנכ: רחום וחנון *, חנון ורחום דָא? | 
4 בניך] פוא'נכי. לי דא* | **בגי] לי ל | ידידיך] בחוניך י | יצחק ויעקב] אוהביך כ: | שתתמלא דפואג כ , 
שתמלא ו | 9 ונתרווח] וא'ג בי, ונתרוה ך | רבינו | באורייתא פןא?ם | קומי] ן: קמי דפאנכמ | בציפורי] פא'ג . 
הרון [, בצפורי מ הרין דא" | *קומוי פ] קומי ל קודטוי דָא?, דויי 1 קדמוי ך?, הנוי ן, קדמוהי א'כף | 
6*למתנכסי] למתנכס ל. אזיל (אזל וא'ך?. אתא מ) למתנכפא דְוא'ך?מ. אזיל (אזל א ) למתנכסה פא'גר! | 
געה פָוְא' | היך מימר] ף, . . מימור ן, כמימר דְאנכרט | שיבי] ונ. שבי פאיך: שיזבני דא .| מה 
(ומה דְא*) אני יכול.(אנא יכיל גמ. ‏ אני יכיל כ) למעכד (לעשות ן, לעמוד לעשות פ) לך דפואגכמ: איני 
ינול להצילך א' | ולכך ן: זיל לך (זיל מ) כי לכך כם | וחש] א'גמ. חש פכ. וחשש דוא'רי | רי לי וא .| 
את שינו] ף, - . שנו 1כ, את שיניו דָא", . . שניו ף', בשיניו מ, בשינו רבינו א | *ייג שנה דאר'מ] שלש 
עשרה שנה פונ: גי " רְ | 7 כל] אמר ר' יוסי בר' (בר אמ) אנין ₪ פואנכםמ. אמר . . בר אבון ₪ ך | שלש 
עשרה מונכף? | שנה] - שהיה ר' חושש שנו [, . . את שנו ךְ?, . . את שיניו מ; . . בשניו ף!, שהיה רבינו 
חושש בשננ א1, . . חושש רי את שיגיו דָא?. שהיה חושש משינו ₪ | אשה] כ, עוברה דְפאלרמ. . עגרה וְגָ, 
עוברה אש א' | 8 קומי] פו. קמי דאר. קמיה גכ | מקטליה] כ. מקטליניה א'. -מקטלוניה .1+ מקטל 
יתיה ן, למקטליה ך", למיקטליה דפ | בתי ‏ | שבקיניה [. שבקותיה דָ, שבקתיה 1 | רבינו. | 


בכייל כג' בכתב הספר בדיו דיהה : 5 ונתרווח. וכן לעיל צך 125 מרויחים, ובוי"ר ד"ו הגיי ונתרווה ועח'נ : 
רבגו הוה יתיב וכני. היה \יושב ועוסק .בתורה לפני בהכ'יג של הבבלאים בציפורי : עבר -עגל אחד לפניו להשחט 
והתחיל לגעות כאלו אמר הצילני א"ל מה אעשה לך לְכך וכו' והיה חושש בשנו ייג שנה כל אותן וכו' לא הפילה 
אשת וכו' לפי שהיסורין של צדיקים טגיגים על הדור לאחר זמן כלו' הייג שנה ‏ עבר שרץ אחד .לפני בתו ורצתה 
אמר :לה בתי הניחי אותו דכת' ורחמיו וכו', ובירוש' כלאים נסדרו הפיפורים בהמשך המאמרים ר' צווה 

ג' דבוים 'בשעת פטירתו וכו' ציפריא אמרין מאן דאמר לן רבי דמך וכו' (וכל הפוגיא נשנית בשינויים קטנים גם 
בירושי כתובות פי'ב) ושם איתא רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין ‏ וקרא על גרמיה ויחי יעקב 
בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה ומן גובעין (בכתובות ומן גוביהן פיי מתוכן) 
עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי א"ר יוסי בי ר' בון כל אותן שלש עשרה שנה לָא מתה חיה בארץ ישראל ולא 
הפילה עוברה בא"י ולמה חש שינוי חד זטן עבר חמא חד עיגל מנכס געה ואמר ליה רבי שיזבי .א"ל לכך: נוצרת 
ובסופה איך אינשמת חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון ורחמיו ‏ על .כל מעשיו כתיב, ומשמע שתפפור 
שלפנינו. אינו נובע מהירושלמי ועיי במבה"י נ'יא בי ובספרו של ר"מ לערנער על ביר צר 80, והסיפור רבנו הוה 
ענוון וכוי הובא כאן לפרש איך נתרפא רבי, וכן מפרש או גורס בפי' ב'יר כ"י כיצד נתרפא ה' הוה ענוון (עגותן) 
, ואפשר שהיו הסיפורים נסדרים כן בקיבוצי מעשיות או עובדי דחסידי שהיו. כנרי. לפני מסדר הב'ר ועי' גם 

לעיל צר 80, ובכיייל איתא למתנכס והגהתי שצייל למתנכסא (למתנכסה) כמשפט חמקור-או.שצ'ל מתנכס והוא 
, ושיזבי הוא מבנין: שפעל, וכחגיי. את שינו איתא גם למטה מח שינך וכו', חמלות בארץ ישי עד יולדת ‏ וכן 
דכת' הושלמו בכי*ל ביני שיטי כנר' בכתב הספר, ובאגדת הבבלי בב'ימ שם מסופר אמר-רבי חביבין יסורין קבל 
סר שני שית בצמירתא ושבע בצפרנא (בצפרינא) ואמרי. לה וכו' ע'י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא 

+ ליח לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת .וכו' וע'יי מעשה הלכו יומא 
הוה קא כנשא אמתיה דרגיה ביתא הות שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו. אמר לה שבקינהו כתיב ורחמיו וכוי 
ערוך ע' ‏ צפדינא ועי כרכשתא: 8 הוה ענוון וכן'. היה עניו מאד והיה אומר כל מה שיאמר לי אדם אני אעשה 
ממה שעשו כני בתירא לזקני להלל שירדו מגדולתן וכו'. (ועיי גם .בירושי וכבלי פסחים ובב"מ שם) ואם יעלה רב 
ריש גלותא לכאן אני אקום מפניו לכבדו לפי שהוא מיהודה כלו' מדור ואני מן בנִימין ‏ הוא מדוד ‏ מצד 
ואני וכוי- אייל רייח רבה וכוי נתכרכמו פניו של רי שסבור שבא בחיים א"ל לרייח בא וראה מי.חפץ בך בחוץ 
ולא מצא: שום אדס והבין שרבי כועס ‏ עליו. ונהג בנפשו נזיפות ‏ וכו', ובכי"ל:וכן בערוך ע' כרם ה' ל*ג וכיון 
-שנתכרכמו וכו' וכן לייג בירושלמי, ולהגי'. וירע דחוא נזוף ואין נזיפה וכו' :עי'. במייק טיז.א', ובירוש'. כלאיס 


אללגץ )3618801 ו 20 


8 


1 


, / 


1 


4 נוז פרשה לג ח א 


המסכן ההוא (קהלת שם שס) אמר הקכיה אין לית אתון מנהרין ליה אנא מנהר ‏ ליח ויזכר 
אלהים את נח גגו' : 


ג טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשין (תהליס קמה ט) אמר ר' יהושע בן לוי טוב ייי לכל 
ורחמיו על הכל שהן מעשיו, אמר רי שמואל בר נחמן טוב ייי לכל ורחמיו על הכל שכן מדותיו הוא 
5 מרחם, ר' יהושע מש' ר' לוי טוב ייי לכל ומרחמיו הוא נותן על הביריות, ‏ ר' אכא אי למחר שנת 
בצורת באה והכיריות מתרחמים אילו על אילו והקכיה מתמלא עליהם רחמים : ביומוי דר' תנחומי 
צרכון ישראל לתעניתא, אתון לגביה אמי לו רי גזור תעניתא, גזר תעניתא יום קרמיי ויום חניין ויום 
תליתיי ולא נחת ממרא, על ודרש להון אמר להם בניי איתמלו רחמי דין לדין והקכיה מתמלא עליכם 
רחמים, אם כשהן מחלקין צרקה לעניים ראו אדם אחד נותן מעות לנרושתו, אתון לגביה אמי ליה 
0 מה אנן יחבין הכא ועכירתא הכא, אמר להם מה ראיתם, אמי לו ראונו אדם פלוני נותן. מעות 


8 ילק' פסניס כ' סספ'ס, ילק' עכיכי סקליס קעייס קי 5 : | 6 לק' פסליס טס, ויקכס כנס פנייד סי ייד: 


1 אין -- אתון] (ן. לית אתון וכי, אתון לית ךז, אתון ליה (אין פ) אתון דפא?נ, אתון ליתכון א! | נהרין 1/ 
מדכרין א | 8 אמר ר' יהושע . . . שהן מעשיו] |,: אריב"ל טוב ייי לכל וגוי כל מעשיו שהן מעשיו א!. אמור 
ר' לוי טוב ייי לכל על הכל שהוא מעשיו דָא?, על הכל שהן מעשיו כ, שהן מעשיו מ. לינִי | 4 רי שמואל 
בר נחמן] 51, ר'. . בר גחמני י, רשבינ א'מ, ר' שמואל דְא, ר' ישמעאל ן | שכן] שהן ואכמ, שהוא י, 
כל ם | הוא טרחם] פאגכ רמ, שהוא . . דְוְאִ, מרחם י | יהושע] ם. .- דסכנין דוא"כךרמ. דפיכני (; | בשס | 
5 ורחמיו א'מם, מרחמיו ךף | שהוא נותן ך, נותן א' | על הבריות פוגכרמ, לבריות א1, לבריותיו דָא?, לכל 
הבריות י | ר' אבא א;] ר' תנחום אומר א!, ר' תנחומא ר' (ור' דְָא'כמ) אבא בר אבין (אבא בר אבון ₪, 
אבא ור' אבין כמ , אבין ן) בשם ר' (רב ך) אחא דְפוא?כם, ר' הנחומ' ור' אבא . . בשם ר' יוחגן [, ר' תנחומא 
אמר ר' אבא ור' אבוי בשם ר' אחא י | למחר] ראינו [ | 6 והבריות | מתרחמין כי, מרחמין פואנ, דיס ם, 
-"ך | או עם אלו א*מ, אלו לאלו כ | בימוהי פכ, ביומי וִי | תנחום א'י | 7 צרכון] ואי1/ 
צריכין דפא'כי | לתעניתא] פוג, לתענית' ךְ', לתענית ך, תעניתא א, למטרא ל"ו, למיטרא כ | אתו א | 
אמרון דְוְנ, "רין כ, דרי א%, ואמרין פ | ליה | גזור] וא'ני, גזר דפא'כ | גזר כי | יימא פי | קדטיי] גו 
-י ן, קדמאי דְאכי, קטאי פ | ווס] א'כ, יס דוא'ני (וכן בסמוך) | חניין] פוני, תיניין כ, ג' דא | 
8 תליתיי] ָ, תליחאי פא'כי, ג'דְא? | נחית א'כ, אתא יי | על] פו, עאל דאכי | דריש א | לתם] 
להון פא?נכ | בניי] וג, בני דפאכי | איחמלו] פ, אתמלו א'גכ, ‏ -לון ן, התמלאו דְא'י | וחמי] ם, 
רחמים דְואנכי | דין לדין] אילו על אילו דְפןא?, אלו על אלו א'כי, אילו לאילו ג | ימלא עליכם רחמים א1, 
מרחם עליכם י | 9עד שהן ְפא?, כשהן ן, וכשהן 21, וכשהם י, אמ' שיהיו א | לעניים] אגי, 
לענייהם דְָא', דהן ן, -הון ₪ | אדם אהר] איש אחר כ, איש י | שהוא נוחן ם , שנגתן ן | אתו וַא' | 
אמי] כ, אמרו א', ואמרן ן, דרו ְאג, זין פ | ליה] [א!, ₪ ר' דפנכי | 10 מה- - יתבין] מה . . 
יתיבין (1, את יתיב + | ועכידתא] ף, ועיבידתא י1, ועבירתא דְוְא'ך, -תה ‏ | להון א1, להו כ | מה 
ראיתם] מהו כן י | איש פלוגי פנ2, איש י, פלוני אי | 


בטהורים יותר מטמאים לא שרוצה לחקריב לו מהס מיד ויקת מכל הבהמת הטהורת וגוי ונאמר בפסוק שלאחריו 
וירח ייי את ויח הניחוח ויאמר וכו' לא אסף לקלל עור את האדמה וכ' וזהו שמלשמ את העולם בתכמתו ע'י 
שהקריב קרבנו, אכן בתנחומא מיב שם הגיי ומלט וכוי בחכמתו בא אתה וכל ביתך אל התכה ועי' גיי בי ועיייע 
ביפ"ת, ובטדרש קחלת הגי" ומלט וכו' בחכמתו דהוה אטר להו ווי רקייא למחר מבולא אתי עבדון תתובא. וכו 
ועיי במ"י לעיל צר 278, ולעיל צד 244 ובמדרש תהלים שם הדרש ובתורתו יהגה שהגה. דבר מתוך דבר וכח 
מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה, ובמדרשי תגחומא ויקהל שם תן לחכם ויחכם עוד מדבר בנח וכוי ועייייש ובשטויר 
שם: 1 אין לית וכו'. אם אתם אין זוכרים אותו אני זוכר אותו החד ויזכר וכו', וכיה בערוך עי נהר ד' אין לית 
אתון וכו' ועיייש, ובמד' הגדול הועתק אם לית אתון וכו', ובמ' קהלת הגי' ואדם לא זכר וכוי אמר לחון הקכיית 
אתון לא אדכרתונית אנא מדכר ליה, ובמ' קהלת מ"ב הועתק אהם לא זכרתם אותו אגי אזכור אותו, ובתנחומא 
מיב אמר חקב"ה אדם לא זכרו אבל אני זוכרו. ובאג*ב אדם לא זכר אני נזכר לָו ויזכור וכו': = 4 שהן מעשיו. 
ריב"ל מדייק שאכ"כ טוב וכו' לכל ורחמיו על הכל ומפרש על כל מעשיו על הכל שחן מעשיו ובריותיו, ורשבינ 
דורש ורחמיו על כל כמעשיו כלוי כמדותיו שכן מדותיו הוא מרחם, והגיי ש כ ן איתא גם ברפיר וריו ובכיייג. ובפיי 
ביר כי"ט וכייא, ובמ"כ הגיה שהן מדותיו וכן הדפיסו אחריו ועיי באגה'א ח'א צד 545, וריל הורש ורחמיו וכף 
ורחמיו שרוים גם על כל בויותיו שהקב"ת נותן מרחמיו על הבריות שיתיו מתרחמים אלו על אלו, ומענין זה 
הררש גם המאטר שלאחריו והסיפורים ביומוי וכו' רבנו חוה יתיב לעי וכו': 6 ביומוי דרי תנחומ'. בימי רית חין 
צריכין ישראל לתענית בשביל עצירת גשמים. באו אצלו א"ל רי גזור תענית גזר תענית 'ום ראשון ויום שני ויום 
שלישי ולא ירדו גשמים נכנס רית לבהכ"נ ודרש להם א"ל בני התמלאו רחמים זה לזה והקב"ה וכו' : בעוד שהן 
מחלקין צדקת לעניים ראו ארם אחד וכן' באו לר*ת א"ל מה אגו יושבים פה ומעשה כלר עבירה כאן אמר להם 
וכו' שלח אחר האיש וגרושתו וצוה שיביאום לפניו אמר להאיש מפני מה וכן', ובוי"ר נסדר סיפור זה עם הסיפור 
שקדמו שם ר' יוסי הגלילי הוה ליה איתתא בישא וכו' בדרש ד"א ומבשרך לא תתעלם וכו' זו גרושתו (ועיי ל 

צר 52]) ושם הסיפור בסגגון אחר ובהרחבת. דברים, והגיי שם חוו צריכין ישראל למטרא, וכן הוגה בכי'ל ביני 
שיטי על מלת לתעניתא מטרא ועְחַ"ג : 9 ראו אדם אחר וכו'. והשדוהו בדבר עבירה, ובוייר הגיי כן אי לאו דחשיר 
עלה לא יהיב לח ועייייש, והמלות מה אגן וכו' ועבידתא הכא וכן מלת ראיתם והמלות ראה אותה בצרה הושלמו 








ועקמון, ובמי קהלת מב עיר קטנה וכוי מצודים גדולים 


נח פרשה לנ ח א 808 


אמר ליה אין, ‏ אמר ליה תיפח רוחיה דההוא נברא לא בזכותכון הוא: אלא בזכות בעירא דכת' אדם 
ובהמה תושיע י*י אדם בזכות בהמה תושיע ייי, [ר' יהודה בר סימון פתר קרייא בנח אמר הקכיה 
צרקה: שעשיתי עם נח בתבה לא עשיתי עמו אלא על הרוי אל ותנח התכה בחדש השביעי 
בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט (בראשית ח ד), משפטיך תהום רבה ייסורין שהבאתי 
על דורו לא הבאתי עליהם אלא מתהום רבה ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה (שם ז יא), 
וכשוכרתי לו לא לבדו זכרתי אלא לו ולכל מה שיש עמו בתבה ההיד ויזכר אלהים את נח ואת 
כל החיה גגוי] : 

עיר קטכה וגו' (קחלת ט יד) עיר קטנה זה העולם, ואנשים בה מעש (שפשש) זה דור 
המבול, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה (שם שס) זה הקביה, ובנה עליה מצודים גדולים 
(שם שם) עקמן (כמנן, ומצא בה איש מסכן וחכם (שם שם ט) זה נח, ומלט הוא את העיר 
בחכמתן (שפשם) ויקה מכל הבהמה הטהורה גו' (בראשית ח כ), ואדם לא זכר את האיש 


8 ינק' קקלם כ' מסקע"ע, סכסועס ט"נ וינט פיי ס', עדלט קכלס פ' עיכ קטכס (ט' "יד),. מדכט קסלם מ"נ טס (מדכט 
זועס 15 125), פנדם נכסטים פע"ט (ע"ס): | 11 ע" לעיל 75 244 ולקען פליד, סנכסועס 3"9 ויקקל פיי ס'י, פכסועס 
טס ק" , שפוס כנס פ"כ, עדכט פסליס 6' כיי 3'5: 


1 *דההוא גברא דְפואני] ל ל | דלא בזכותיכון ן | הוא] שמשא דנח ומטרא גחית עליכון י, נחית לכון 
מטרא ולא בזכותכון שמשא נח לכון א1, נחית מטר (עליכון מטרא כש) ולא . . שמשא דגחא עליכון דָאַ?כ, מטוא 
נחית עליכון ולא . . שמשא דנח עליכון [, מטרא . . ולא . . דנח פ, מיטריא נחתי . . ולא בזכותיכון שמשא דנח 
עליכון ן | בזכות] א'י, בזכותא פוא?כ, בזכותיה דְן | בעירא] א'. דבעירא דְפא"נכי. . . דקיקא ן | 5 *ברי גכי] 
בר דפוא | *פתר דפוחאכ] פתה ני | *קרייא דפוא'] קרייה כ, דיא חי. קוא א'ן | 8 *שעשיתי דוחאיגכי] 
שעשית א1, עשיתי ₪ | *עם נח] לנח א' | *בתבה פן] בתיבה דָא*ן (וכן בסמוך) | *עשיתי עטו דפואלג] 
עשיתי זְזְכי, עשית עמו א | *על הררי פח] עד הררי נָכִי, עס הררי ךָ, כהררי א | *ותנח [א'] שני 
= דפא"נכי | 4 *בשבעה -- אררט פונכ] וגו' דא | *ייסורין ד'וחאכי] יפורין דפ | *שהבאתי] שהבאת א | 
5 *לא -- עליהם ך פוכ] לא . . עליהן א", לא הבאתי חַזן, לא הבאת א1, הבאתי יי | *אלא -- רבה] עד תהופי | 
*ביום --- מעיינות (מעינות א') -- רבה וא] שנ' ביום . . מעיינות . . רבה [2, שני נבקעו . . מעיינות . . רבה י, שני 
נבקעו וגוי דא | 6 *וכשזכרתי לו] וכשזכרתי אותו כ, וכשזכרת א1 | *לא --- זכרתי פכ] לא . . גזכרתי וְךֶן, לא זכרתי 
לבדו ן , לא לו לבדו נזכרתי ךְ, לא לו. . הזכרתי א*, לא זכרת א | *לו ולכל] אותו וכל כ | *מה שיש פוזזג] 
שיש דָא?, מה שהיה א'כ' | *ויזכר -- וגוי] ויזכור. . וגו' דְא?, וזכר. . נח א', ויזכר . . נח וגו' ףָ, ויזכר. . 
ואת כל החיה (, ויזכר. . החיה ואת כל הבהמה כ, ויזכר. . הבהמה אשר אתו בתבה ן | 8 עיר] פוא'נכ: ד'א 
הה"ד ,- ךא | וגו] ואנשים בה מעט [, . . ואנשים. . מעט ובא אליה מלך גדול דָא?, ואנשים . . גדול וסבב אותה 
ובנה עליה מצודים גדולים 1 | 9 **עליה] אליה ל | 10 עיקמן ך*, עוקמן חך' | וכמן ך'י | חכפ ן | הוא] פוא'גי. 
לי א"כ | 11 ויקח -- וגו'] ויקח . . הטהורה א"י , ויקח . . הטהורה ויעל עולות פ: ויקח . . הטהורה ומכל עוף הטהור 
ויעל עולות במזבח כ', ויעל . . במזבח דא?, שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה ן | לואדם] אדם ך | 


והוא בינוני מפעל דנח או שצ"ל שמשא דנחא כמו שהגי" דנהא בירושלמי ובפסיקתא ובוי"ר, ותרג' ויזרח לו 
השמש (בראשית ליב ליב) ודנה ליה שמשא ועי' בח"נ ובעמתיר ע' דנח, והלשון ממועט לפנינו שמשא 
וכוי וליג אמר ליה וכן אית גבכון ועי' במ"י לעיל צד 215 בד"ה והרי וכו': 1 לא בזכותכון הוא וכו'. 
בירושלמי מסיים תיפח רוחיה דההוא גכרא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב אדם ובהמה תושיע 
ה', ובפסיקתא ובוי'יר הגיי אמר ליה וכו' בזכות בעירא דקיקא שימשא דנחא עליכון ומיטרא נחית (דנחית) עליכון 
בזכות (אמטו) בעירא דקיקא. אתון משתיזבין הה'ד אדם וכו' אדם בשביל (בזכות) בהמה תושיע וכוי ועח'יג : 
2 רי יהודה בר' סימון. ‏ בכייל חפר כאן כל המאמר הסוגר והשלמתין עפ" גי' הדפוסיי ושאר כ"י וילקי תהלים 
שם, וכבר העירותי לעיל צד 800 בדה כך אין וכו' שהמאמר הושלם בגליון כי'יל שלא במקומו עפיי סגנון הפסיקתא, 
ועוד יותר. מסכים עם זה הסגנון המאמר שהועתק בילקוט בסוף ר' ניז זשייה צרקתך וכוי צדקה שעשית עם נח בתיבה 
כהררי אל וכו' משפטים שעשית עם דורו דקדקת עמהם עד תהום רבה וכו', ובמדרש הגדול הועתק ד'א צדקתך 
וכו" אמר ר' יהודה ביר' סימון צדקות שעשית עם גח בתבה כהררי אל וכו' מעשים שעשית עם דורו דקדקת עמהן 
עד תהום וכו' וצ'יע, ובסגנון אחר המאמר הסוגר בתנחומא מיב נח אריב'יס צרקה שעשית עם נח בתבה גרמה לו 
שתנח תבתו על ההרים וכו' משפטיך שעשית עם דור המבול וכו' ואחר הפורענות וכו' אימתי ויזכור אלהים וכו ועי' 
גם באג'יב  :‏ 10 עקמן וכמגן. | עקמומיות ומחבואות לשים ארב לעיר, ודורש מצודים לשון צדה וע' ערוך עי כמן 
בי ועי עקם ועמתר עי כמנא, ובמדרש הגדול נקוד עקמן וכמנן '), ובמד' קהלת הגי' עיר קטנה וכוי זה העולם ואנשים 
וכו' זה דור אנוש ודור המבול ובא אליה מלך וכו' זה 2 מלכי המלכים הקבייה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון 
אלו המינים והכופרים וצ"ע, ובתנחומא מייב שם עיר קטנה 

וכו' ובנח עליה מצודים גדולים שנ' והנני משחיתם את הארץ, ובאג'ב שם עיר קטנה זה דור המבול ואנשים בה 
מעט המה הגבורים וגו' ובא אליח מלך גדול זה מלכו של עולם ובנה וכו' מצודים גדולים אמחה את האדם וגר : 
מסכן וחכם. וכיה בכי"פ וכי'א א' ובי וכייג ‏ וכי'כ ובדפוסי' וילקוט ובמד' הגדול ובכל השטות לפסוק זה במדרש 
ת ובתנחומא מ"ב ואג'יב שם, וכיה וחכם בנדרים לב ב' וכן מתורגם וחכם בתרגום היוני (בכ"י אלכסנדרי) 
ובתרג' הרומי וכן וחכים בתרגום קהלת ועי' בתנייך הוצ' גינצבורג והוצ' קיטטעל, ‏ ובמקרא כתוב מסכן חכם: 
1 בחכמתו ויקח וכו'. ‏ וכמו שנדרש לקמן פליד סי' טי ויבן: נח מזבה ויבן כתי נתכונן מה טעם ריבה הקכ"ה 


עקְסֶן וכְמָנן כ 


וש 


2 


10 


דש 


15002 נח פרשתה לנ ח א 


אלא בעי למידע היך אתון דנין, | מה יתיב גביה אתא חד בר נש קבל על חבריה אמר הדין גכרא 
זבילי חדא קיקילתא ואשכחית בה סימתא, ההוא דובן אמר קיקילתא זבנית, וההוא דובין אמר 
קיקילתא וכל דבגווה זבינית, אמר לחד אית לך בר, אמר ליה הין, אמר לחד אית לך ברתא, אמר 
ליה הין, אמר אסיבו להון ויהא ממונא לתרויהון, חמתיה יתיב תמיה, אמר ליה מה 0 טכית דנית, 
אמר ליה הין, אמר ליה אילו הוה נביכון איך אתון דינין, אמר ליה קטלין לתרויהו וסימא למלכא, 
אמר ליה נחת לכון מטרא , אמר ליה אין , שמשא דנח לכון, אמר ליה אין, אית נככון בעיר דקיק, 


1 היאך א'נכי | דיינין דפואנכ / דיינא י | ומה דייתיב גבית ף, ומדיתיב גביה א1. יתיב גבייהו [, יומה 
(יומא כ, יומא חד י) יתיב גביה [כו, יתיב גביה יומא חדא דא | ברנש א" | עלי ג | 2 בין לין, זבן 
לי דפואכי | *חיא דואכי] חדל , הדה 1 לי פ | קיקלתא דִ, קילקלתא דְפא?. קיקלא וא'כ (וכן בסמוך) | 
בה] (, בגוה דְ'פואן/ בגויה כ | פימא וג | דזבן] דזבין דפא?. ל' נכ | זגנית] פכ. > פימתא לא 
זבנית י, . . זבינת דָא, וסימא לא זבנית ן, סימא לא זבני ן | וההוא דזבין] פנ, ההוא דזבין ן. וההוא 
דזבן דָא?, וההוא י, וחורונא א | 8 קיקילתא] 1, קיקלתא כו, קילקלתא דיפא?: קיקלא ן | וכל] א'גי, 
ומה דְפ[א? | דבגוה א?. די בגוה א'י, בגוה פ, דגוה [ | זבינית] [נ, זבנית דְפא'כי | אמר ליה ו, א"ל 
מלכא א | לחד] .- מנהון פונכי, מיניהו ך, מנייהו א? | בר] .- דכר דפואנכ. זכרי | הן פכ. אין ואי (וכן 
בסמוך) | אמר] [1, אמר ליה כי, א"ל א', ואמר ךְפא? | לחד] לאוחרנא דָא?. לאחרינא 2, לחרינא פ, 
לחורן ן, לחרן 1 | ברתא] פא', ברת ן, ברתא נוקבא דְָא, ברת נקבה ן | 4 אמר] פ. ₪ להון דאל. לון 1/ 
ליה וכי | אסיבו] אזלון אסבון [, זילו ואנסיבו י, זיל (איזיל ₪) אסיב פא?. איזל (זיל א') אסב [א1, איזל 
ואיסב כ | להון] דין לדין דפא?נכ, דא לדין [י | ווהא] וא'. והוי דְפָנכ, לי י | ממונא סליק י | לתריהון ן ] 


*חמתיה לֶָ"דָפ] חמיתיה א, חמא יתיה ', חמא ג, חמה 2. לי ל | **יתיב] לי ל | תמיה ל"פ] תמה דְאי, 
תמן ונכ | *מה לא ל"דפואנכ] מה ך', לא י, לא א', לי ל | דנית טבות פ, . . טבאות [, דאנית 
טאבות [, דיינית טב א?, . . טבואת ךְ, . . טב את ך, דאני (דייני י) טבות כִי | 5 *אטר -- הין ליג] אמר, 


- - איו דפוא'נכי. ל לאו | גביכון] פוכ: גבכון דדא". באתריכון א' | איך] א'/ היך דוא?. היאך פנכ. 
היכי י | אתון] הויתון דפואכ. הויתו י | דיינין דְפאגכי. דנין ן | לתרויהו] דין ודין דפואני | וסימא למלכא] 
וממונא למלכותא א , ומלכותא נסבא (נטלה י) ממונא (דתרוויהון פ() דתרויהון פוא | 6 נחת --- מטרא] נחית מטרא 
גביכון אַ!, גביכון נחית מטרא כ', אית מטר נחית גביכון פ, אית בכון (גביכון ן , גבכון א?, גביכין י) מטר (מיטרא י) 
נחית ?גי | אין] וגי, הין דא?. הן פא' | *שמשא דנח] שמשמא מרנח ל, שמשא נח גביכון א1, אית גביכון שמשא 


דנח [, א' ליה אית גביכון (גבכון א?) שמשא (שמש פ) דנח פא?, א"ל אית גבכון (גביכון [) שמשא דנא 17/... 


אית גביכין שמשא נחית ו | *אית [ְג] א'ל אית דְפאכי. לי ל | גביכון פוא היןי (בעיר . . בארעכון כ) | בעירא י | 


וכו' גרדומי דרחב בגו דיסקוס דדהב. ונכון פירושו לחם וכן נוסף בכיייל ביני שיטי פיי לחם והוא ליי ') והובא בעימ של 
דוקאנגע כמו שכתב לי ידידי ריב אשר המכונה פעליקס פערלעס, וכן בתמיד שם נהמא דרהבא, ובוי''ר שם נפקין קדמוניי 
בחזורין דדהב וברמונין דדהב ובלחם דדחב (אכן בערוך ע' גרזם הועתק מויייר בגרוזמין דרהב ובלחם דדהב), ובתנחומא 
מייב אמור ברימונין וכו' ובלחם וכו', ובתנחומא שם בחזורין וכו' ורמונין וכו' ולחמא דדהב, ותגי' גרזמי גרוזמי פ" 
בליי?) פרפרת ועי' זקש בייטרעגע ח'א צד 55 ובהוספות הח' פליישער בעמת"ל חא צד 487 : 1 מה יתיב וכו'. כשהיה 
יושב אצלו (ונרי שצ'יל מה דיתיכ) בא אדם אחד קובל על חברו אמר זה האיש מכר לי חורבה ומצאתי בה מטמון זה 
שקנה אמר החורבה לבד קניתי וזה שמכר אמר החורבה וכל מה שבתוכה מכרתי אמר המלך לאחד מהם יש לך בן א' 

הן ואמר להשני (ומגומגם הלשון בכיייל אמר לחד) יש לך בת אייל הן אמר להם המלך השיאו אותם ויהא הממון לשניהם 
ראה את אלכסנדרוס יושב תוהה א"ל מה לא יפה דנתי א"ל הן א"ל אילו היה דין זה אצלכם איך הייתם אתם דנין א"ל 
היינו הורגין לשניהם והמטמון למלך א*ל וכי יורד לכם מטר א"ל הן וכי השמש זורח לכם א"ל הן א"ל יש אצלכם 
בהמות דקות א"ל הן אל תיפח רוחיה וכו' לא בזכותכם הוא אלא בזכות הבהמות דכת' אדם ובהמה וכו', ובכי"ל 
כתוב ‏ זבילי במקום זבין לי, וקיקילתא עי' גם לעיל צד 296, ופי' סימא משמון ועי' ערוך עי סם ב' ועמתייר עי 
סימא, ומדוייקת הגו' לפנינו בבנין קל ההוא דזבין וכוי זבנית ובבנין פעיל דובין וכו' זבינית וכיה בירושי שם אהן 
דזבן חוה מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית אהן דזבין הוה מר קיקילתא וכל דאית בה זבינית וכו' (וצציע מה שכתב 
במייכ ובירושלמי וכו' משמע שכל אחד היה חפץ ליקח האוצר, וכן מייש למטה בדיה א"ל קטלין כו' ובירושלמי 
איתא שהמלך לא היה נוטל רק האוצר, ולפנינו איתא בירושלמי קטלין דין ודין וכו'), ובפסיקתא חד אמר חורבתה 
זבנית וכוי ואמרי ליה סב סימתך דחורבתא זבנית וסימתא לא זבנית וחרינא אמר אנא כי זבינית וכו' חורבתה 
וכל מה דאית בה זבינית ליה וכו' , ושינויים שונים בהמשך הסיפור בסגנון הירושלמי ובסגנון הפסיקתא ועיייש : 
8 אית לך בר. וכיה בתנחומא מ"ב אמור אית לך בר וכו' אית לך ברתא וכו' ובויייר אית לך ברא וכו' אית לך 
ברתא |כו', ובתנחומא אמור אית לך בר דכר וכו' אית לך ברת נוקבא, ובפסיקתא ביר דכר וכו' ברת נקבה, 
ובירושלמי אמר מלכא לחד מינייהו אית לך בר דכר וכוי אמר לחבריה אית לך ברת נוקבה וכו' אמר לון אסבון 
דין לדין וסימא יהוי לתרויהון וכו' ועח"ג : = 4 לא טבית דנית. וכן בפסיקתא לא דנתי טבית, ובוי'ר לא דנתי 
טבות, ובתנחומא אמור לא דאנית טבות, ובירושלמי לא דנית טבאות, ובתנחומא מ'ב אמור ולא דגית טב ועח'נ ולעיל 
צר 51 וצד 52, ובכייל נשמטו המלות חמתיה יתיב תמיה והמלות מה לא וכן אמר ליה הין והושלמו ביני שיטי 
כנר' בכתב אחר :| 5 אילו הוה וכו'. בירושלמי א"ל אילו הוה הדין דינא גבכון היך הויתון דנין א"ל קטלין דין 
ודין וסימא עלת למלכא, ועוד ג' שם אייל כל היכי אתון רחמין דהב סוגו עבד ליה אריסטון. אפיק קומוי קופד 
דדהב תרנגולין דדחב א"ל דהב אנא אכיל א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא דהב לית אתון אכלין ולמה אתון החמין 
דהב סוגין, ובילק' תהלים הועתק רק זה המאמר מירושלמי, ונסמן בטעות שם ירושלמי דפי אלו מציאות בתחילת 
הסיפור אלכסנדרוס וכו' וכן בטעות שם הציון ויקרא רבה בראש הרמז תשכ"ז: 6 שמשא דנח. הגהתי הגה 


סו (? .ע0ו60000ץ ( 














נח פרשה ל ח א 1501 


מחצלא, ואית דאמ' פלנו מררעא דחמר, ‏ על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי אל הן דיהכת 
אשפעת, על אותו העני. קרא משפטיך תהום רבה הן דמחיית גיית : | אלכפנדרוס מקדון אזל גבי 
מלכא /קצייה לאחורי צלמי שלחשך,. נפק טעין ליה נרדומי דרהב בגו דיטקס דרהב, אמר ליה 
ולממונך אנא צריך, אמר ליה ולא הוה לך מה מיכול בארעך דאתית להכא, אמר ליה לא אתית 


2 יכוט' בבס מליפס פב ס' ג', ספיד 5ב סי, מדכט עטכס מככיס : 


1 מחצלה [ן , מהצלתא פ, מחצלת כ | דאמרין ךְנ/ דרי פא'כי | פלגא דפואכי. בפלגאנ | מודעי ך | 
דחמר] ִ'פוָאכ. דחמוא ךָ, דחמור 1 | על העמודים י, על אינון עמודייא ן | *הן דוא'גכי] הך פ: לי לאז | 
דיהיבת י, דאת יהב ן | 2 אשבעת א | ועל אותו עני אַ', על העני עי, על ההוא עניא ן | דמחית איך? | 
גזיית דְ'וְאַך*. גזית גך* | אלכסנדרס ף, אלכסנדרון ן | מוקדון ע | לגבי דפאנערי | 8 מלכו ן | קצייה] קצייא ן, 
קציה ץ, דיא דא?גכרי, לי די | לבתר י | צלמי של חשך] ם, . . של חושך (ץ. צלמי חשך ך, הרי השך אלי/ . . 


חושך ך, צלטי א1, צלמי הוי השך שלחשך ן, צלהרי חשך כ | נפק] פא'נכע. נפיק פע. נפקין ן. ושלה 


ליה גפק ליה דָיא? | טעין ליה] פוא'נע, טעון ליהי, טעון כ. והוא טעין דא" | גרדומי] . גידומי דָארִ1, 
גרומי פש", גרימי [, גרוזמי (ן", גרזמי א'כִי', גרזמו ן | דיסקס] י, דיסקוס פונער: דפסקוס דאיע | להון ו | 
4 ולממונך] פא'נכ, לממונך דְא?י, ולממוניכון ‏ | אני אַ'כי | אמרון ן | מה דתיכול י, מוכול אִ, למיכל כ | 
*דאתית פָא'] דאייתית לי ואתית י, דאתית (דאתיית דא?, אלא דאתית 1. ואתית כ) לך דואלנכ | הכא י, 
להדין א?: לידן א'גכ. ליידן + לגכן פב | להון ן | *לא-- למידע כ] לא אתית בעי למירע ל, לא . . אלא 
בעיי למידע 1, לא . . אלא בעית למידע ₪, לא אתיית (אתית א?) אלא בעייא למידע דָא?, לא אתיתי אלא 
למידע י, לא איתבעי (לית אנא בעי. א') למידע אלא וְא' | 


אתה מדקדק, ובד"ו נשתבש עמודיים מעמודיו' בדפ"ר, ובמיכ הגיה עמודים מכוסין ופי' שהיו מכופי' בטפיסין וכן 
הדפיסו בר' קראקא אי, ולגיי בי'ל פלגו עי' גס בד'ם ב'"ק ט'ו א' ובערוך ע' פלג, ומרדעת בדפוסים חרשים נשתבש מן מררע', 
והגי' גזיית איתא גם בדפ"ר ומפרש בפי' ביר מכלה אותו: 2 אלכסנדרוס מקדון וכו'. בירושלמי שם הסיפור 
בסגנון ‏ אחר אלכסנדריס מקדון סליק גבי מלכא קצייא חמ' ליה דהב סגין כסף סגין א"ל לא דהבך ולא כספך אנא 
צריך לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידכון היך אתון יהבין היך אתון דיינין וכו', ובסגנון הפסיקתא הורכב סיפור 


זה עם סיפור אחר והגי' בפסיקהא אלכסנדרון מוקדון אזל לגבי מלכא קצייא ל אהורי הרי השך אל להדא 


מדינתא דשמא קוטיגנא והות כולה דנשין ונפקין לקדמוי ואמרין ליה אי את עבד עמנא קרבא ונצחת לן וכו' כי 
נפק כתב על הרע פילי אנא אלכסנדרוס מוקדון שטיא הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינתא ואלפית עצה מנשיא 
אזל למדינתא אחריתי דשמא אפריקי ונפקין קדמוניה בחורין וצ'יל (בחזורין) דדהב וברימונין דדהב וכו' אמר לחון 
מה זה דהבא מתאכיל בארעיכון אמרין ליה ולא הוה לך כן בארעך דאתית לגבן אמר להון לא עותרכון. אתיתי 
למיחמי דיניכון אתיתי למיחמי וכו' וכיה במעט שיגוים בוייר ובמדרשי תנחומא אמור (ובתנחומא מייב נה חפר כל 
הפיפור) וַעי' באגדה עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב וכו' בתמיד שם אמר להן בעינא דאיזל 
למדינת אפריקי אמרו ליה לא מצית אזלת דפסקי הרי חשך וכו' מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי בעי למיעבד 
קרבא בהדייהו וכו' אמר להן אייתו לי נהמא אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדתבא אמר להו מי אכלי אינשי 
נהמא דדהבא אמרו ליה וכו' לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא כי נפיק ואתי כתב ‏ אבבא 
דמחוזא אנא אלכסנדרוס מוקדון וכו' עד האתיתי למדינת אפריקי דנשיא ויליפת עצה מן נשיא וכו', ועוד שם בסוף 
האגדה נא דבי אליהו גיהנם למעלה מן הוקיע י"א לאחווי הוי חשך, ובמדרש עשרת מלכים (בבית עקד 
האגדות לרח'"מ הורוויץ מחברת.א' צד 44) איתא המלך השמיני זה אליכנדרוס מקדון שמלך טפוף העולם ועד 
פופו וכו' ולא עוד אלא שבקש לעלות לשמים וכו' ועשה לו מטה וקשר בה שני נשרים וכוי שראה כל היישוב לפניו 
כטבעת ביד ולא עוד אלא שביקש לילך אל א רץ ה ח ושך ולידע מה שם ונכנס למדינה שכולה נשים ו3 ולי ער 
אדם ובהמה תושיע ''י אדם בזכות בהמה תושיע ה', וביוסיפון פיי מסופר ויבא עד הרי חשך ושם לא יאיר השמש 
לאור יומם ויחפוץ ללכת עד מקום בני יונדב בן רכב וקצת השבטים הדוים יחד אחרי הרי השך וכף, ומגה 
הדפוסי' וכי'א ב' וילק' תהלים שם ומפסיקתא ווי'יר ומדרשי תנחומא אמור מוכח שהוואת צל מי של השך היא 
הרי חשך, וכן הגי' צלמי וכו' בכייפ ובערוך ע' גרדם ג' צלמי של חושך, ובכיי"ו נתערבו שתי הגירסאות, ובפיי 
ביר בייט וכי'א גורס צלמי השך ומפרש הרי חשך, ואפשר שהוראת צלמי כמו צונם צונמא, ובחילוף למיד ונוץ 
איתא בירוש' כלאים ריש פ"ז ל' די בהדין צלמא ועי' עמת"ל חיד צר 194 וצד 208, ולשון הסמיכות צלמי של 
חשך זרה וצ'"ע, ורבו הדעות בענין הרי חשך ועי' בערך מלין צד 71 ובמאמר ר"א הרכבי במ"ע של גייגער חלק 
הי צד 87 ובמ"ע הגת צר 65 ועייע במייח חלק :יז צד 888 וחלק ליט צד 4 ועל הסיפורים מחיי אלכסנדר עיי 
במאמר הכולל בס' העברעאישע איבערזעטצונגען לרמשייש סיי 540, ושם צד 896 הערה 276 ובהמזכיר חלק טי 
צד 15 וצד 52 על הדוגמאות להסיפור שלפנינו ועיייע בענציקלאפעדיא ח'א צד 848 ומ"ש באכער בספוו על 
ניצאמי צד 117 ולערנער בספרו על ב"ר צד 98 ופרענקעל במיע דמיג חלק מ"ה צד 829, ובספר אלכסנדרוס 
מוקדון בתהלה למשה (שיצא לאור לכבוד רַמשיש) ה"ב צד 149 מתחיל הסיפור ויצא המלך משם מעבר להרי 
חשך על ידי מרגלית אחת אשר האירה לפניו ויצא המלך ההוא לקראתו ויכבדהו מאד ויעש לו ככל אשר אמר 
ויהי היום וישבו שני המלכים יחד וכתרם בראשם ויבאו שני אנשים לפני המלך וכו' ומסיים כסגנון המדרשים ויאמר 
לו וכי שמש ה' זורח במלכותיך ויאמר כן ויאמר לו וכי יש טללים במלכותיך ויאמר כן ויאמר וכי יש בהמח דקה 
וגסה במלכותיך ויאמר כן ויאמר לו המלך בזכות הבהמה אתם חיים וניזונים כעניון שנ' אדם ובהמה חושיע יי 
ועי' גם במדרש יונה בביה"ם ח"א צד 101, ובילק' יונה סוף ר' תקינ קיטע ואפילו מכר אךס לחבירו בית חורבה 
ומצא בח ממון וכ ו' כם עשה מל כא קציא, והשם קצייה לא נתפרש עוד בברור ונייל שהוא שם המלך ולא 
שם מדיגה, ולעף אצל קרויס צד 562 הגיה קצפיא ועיייש : 8 נפק טעין ליה וכו'. יצא המלך נושא לו להם של 
זהב בקערה של זהב (ועי' במ"י לעיל צד 91) א"ל וכי לממונך אני צריך א"ל וכי לא היה לך מה לאכול בארצך 
שבאת פה א"ל לא באתי אלא שרוצה אני לידע אִיך אתם דנין. וגם בערוך שם הגי' נפק וכו' ג רדומ' דדהב 
בגו דסקוס ופי' שם להחם של זהב בתוך שלחן של זהב, ועוד שם ס"א גרומי (גרוזמי) דרהב. ובע' דסקס נפיק 


500 נח פרשה לג ח א 


הללו אין להן סוף כך הצריקים אין להם סוף, ‏ ומה הרים הללו נככשים על תהום שלא יעלה ויציף 
את העולם כך הצריקים נכבשים על הפורעניות שלא יצאו וישרפו את העולם, ומה הרים הללו נזרעיס 
ועושים פירות כך מעשיהם שלצדיקים עושין פירות, 4 ומה תהום אין לו חקר כך אין לפורענות 


הרשעים חקר, ומה תהום הזה אינו נזרע ולא עושה פירות כך אין מעשי הרשעים עושין פירות ש204008 


היו עושין פירות היו מחריבין את העולם: רי יהושע בן לוי סלק לרומי חמא תמן עמודיא מכסיין 
בטפיטין בצינה שלא יקרשו ובשרב שלא יחבקעו, ומהלך בשוקא חמא חר מסכן מכרך כתדא 


1 :ך] פא'ני. אפדא?. כך הפוכ | להם ליי | סוף] פוא'. ‏ - למתן שכן דא'נכי | ומה] וא'נכי, 
מה דפא? | כובשין וִי, מכבשין (; | על התהום [י:, לתהום ְפאכ | 'עלה ויציף] יציף י | 2 כך] פוא'י, כך 
הם דא*נ5 | הצדיקין ן | נכבשים] כובשין ן, מכבשין פנ, לי י | *הפורעניות] א'ן הפורענות דְפא*י 
פורענות ל, מעשיהם של רשעים י | שלא תצא ותשרוף [, שלא תבא לשרוף כּ, שלא תבא פורענות לשרוףי | 
את ליכי | מש | ההרים האלו י | 8 מעשיהן של . . נזרעין ועושין י, מעשה צדיקים עושה א' | פירות] פו, 
₪ ההיד (שנאט' א1, דכתיב י) אמרו צריק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ל"א'כי, אמרו . . יאכלו (, הה"ד 
כי . . טוב וגוי דְא? | מהי | תהום] י, תהום זה ד'א?, תהום הזה ן, התהום הזה א" | אין לפורענותן 
(לפורעניות ף) של רשעים ך87|א?, פורענותם של רשעים (פורענות הרשעים י) אין לו א'י (אין חקר לפורענותן 
-) | 4 חקר] פוא'. ₪ לעתיד לבא י, ההיד אוי לרשע רע דָא?, אוי. . רע כי גמול ידיו יעשה לו 1 | 
התהום פוא | זה ני | אינו] פא', לא ךדְא?ני, אינו לא ן | ולא] ואינו פא | אין *מעשי (מעשה ל 
הרשעים] אין מעשיהן של רשעים דְ"א?, מעשיהם של . . אין ם, מעשיהן של . . אינן ן, הרשעים אינם ‏ א. רשעים 
אין י | שאם] י, שאילו דְוְאָ", שאלו א'כ, ואלו פ, אילו ן | 5 סלק] ן/ סליק הפאני. הלך כ | לרומא איש | 
חמא] חזא פעי | עמודיא] פא'כעי'. -ייא ן, עמודי" ך', דיים ך, דים א? | מכסיין] פא'. מיכפיין ענ 
דמכסיין ן, מכסין כי, מכסן ך, מכופין ן, דים א? | 6 בטיפיטין י, בטפיסין ך'א?ך! | ובשוב] ובחמה ן | 
ומהלך] פ, וממהלך [א1, וכי (וכד א*) הוה מהלך דָא?. והיה (וחוא כ) מהלך 22, הלךי | והמאןכ | חד 
גבר מפכן א' | מכוך] פ[א'נכי. מכויך ך. מכווך א | 


סייח פי' ק'ג ופי' קלייג ובברייתא סוטה ל"ח א' ועייע באגהיית ח'יב צר 857), ובוייר גרס ליה סתמא צרקתך 
כהורי אל סרס המקרא ודרשהו צרקתך על משפטיך וכו' מה ההרים הללן כובשין על תהום וכו' כך הצדקה 
כובשת הפורענות שלא תבא לעולם צדקתך כהררי אל מה החרים הללו אין להם וכוי, וכן המאמר סתמי במדרשי 
תנחומא אמור, ושם הגי' כך מעשיהם של צדיקים מכבשין (כובשין) וכו' ועייייש, ובמד רש תהלים מב שם הגיי. רי 
יאשיה הגדול אומר וכו' פרוס הכתוב צדקתך על משפטיך וכו' כשם שההרים כובשין על התהום וכו' כך הצדקות 
כובשות את העונות שלא יאבדו באי העולם ליום חדין וכוי, ובתנחומא מיב נח הגי' איר שמ עון בן יוחי כשם 
שההרים כובשין וכו' כך צדקה כובשת על מדת חדין ועל הפורענות וכו' צדקתך על משפטיך כהרוי אל על תהום 
רבה (ועייייש סרר המאמרים), וכן באג'יב צדקתך כהררי אל וכו' ר' שמעון בן יוחאי אומר סרס המקרא צדקתך 
על משפטיך וכו' היאך אלא מדר הקביה את מי תהום רבה וכו' לפיכך א"ר שמעון בן יוחי צדקתך על משפטיך 
וכו' ועייייש : = 1 הצריקים אין להם סוף. בוייר הגי' כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים, ובפסיקתא ובמדרשי תנחומא 
אמיר אין סוף למתן שכרן וכו לעתיד לבא ועח"נ: ‏ 8 עושין פירות. בפסיקתא ג' עוד שנ' אמרו צדיק כי פרי 
מעלליהם יאכלו ועיי בח"נ ובויייר ובמדרשי תנחומא אמור ובתנחומא מ"ב נח: אין לפורענות וכו'. בפסיקתא 
כך אין חקר למדת פורענות של רשעים לעתיד לבא, ובוי'יר ובמדרשי תנחומא אמור כך אין חקר לפורענותן של 
רשעים לעתיד לבא ועחינ  :‏ 4 כך אין מעשי הרשעים וכו'. הגהתי מ ע שי ועח'ינ ולעיל צר 18, ובפסיקתא מסיים 
כך מעשיהם של רשעים אינם עושים פירות שנ' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, ולפני המאמר מה הרים 
הללו נזרעים וכו' איתא עוד שם המאמר ומה הרים הללו גלוים כך מעשיהם של צדיקים גלוים ‏ שני ייראוך עס 
שמש ולפני ירח וגוי ומתן שכרם של רשעים תחום רבה מה התהום הזה טמון כך מעשיהם של רשעים טמונים שני 
והיה במחשך מעשיהם, וכן נוסף בגליון כי"ל בסוף המאמר היו מחריבין וכו' הה"ד אוי לרשע רע וכוי צדקחך 
כהררי אל מה הרים הללו גלוים וכו' משפטיך תהום וכו' כך מעשיהן של רשעים טמונים ההיד והיה במחשך 
מעשיהם, ואחר זה נוסף עוד בגליון כי"ל דיא צדקתך וכו' אמר ר' יהודה בר סימון צדקה וכו' לא עשית אלא על 
חררי אל ההיד ותנח וכוי שפטים שעשית עם דורו ודקדק' עמהם לא הבאת אלא מתהום רבה הה"ד ביום הזת 
נבקעו וכו' ולא עוד אלא כשנזכרת לא לבד וכו' אלא אותו וכל מי שהיה עמו בחיבה ההיד ויזכור אלהים את נח 
וגוי, והוא ג''כ הוספה עפ"י סגנון הפסיקתא בפסיקתא ובוי'יר ובמדרשי תנחומא אמור שנסדר שם זה המאמר לפני 
המאמר ר' יהושע בן לוי וכו', ובפתיחה שלפנינו הוא מאמר הפוגר ריב"ס פתר קרייא בנח וכו' וכן השלמתיו 
במקומו כמו שנסרר לנכון בשאר כ"י ובדפוסי' ובילק' חהלים : 5 סלק לרומי. וכן לקמן פעיח ריב"ל סלק לרומי 
כיון דאתא לעכו וכו' ועיי אגה'א חיא צד 197: חמא תמן וכו'. ראה שם עמודים מכוסים ביריעות מרוקמות!) 
בצינה וכו' ומהלך בשוק ראה עני אחד מכורך במחצלת אחת ויש אומרים בחצי מרדעת של חמור על אותן 
העמודים קרא וכו' היכן שאתה נותן טובה אתה נותן בשפע על אותו העני קרא וכו' היכן שאתה מכה אתה מכה 
בעוצם כחך, ובסגנון הפסיקתא לשון המאמר ריב"ל סליק (בוייר כי סליק) לרומי וראה (ראה) שם עמודים 
(בחנחומא מב אמור שני עמודים) של שיש מכורכין בקיטיות (בתנחומא מייב שם מכוסין בקיטאות, ובתנחומא שט 
מכורכים בקניות, ובוי'יר מכוסי' בטיפיטיאות) בשרב שלא יפקעו ובצינה שלא יקרשו וראה (ראה) שם עני אחד 
מחצלת של קנים מתחתיו (בויייר ומחצלת קנים תחתיו) ומחצלת של קנים (בויייר ומחצלת קנים) מעל גביו (על 
גביו) על חעמודים קרא וכו' הן דאת יהיב (בויייר אן דאת וכו', ובפסיקתא אמר הן דאת יהב) את משפיע (בוי"ר 
ובתגחומא את משפע) ועל העני קרא וכו הן (בוייר אן, ובפסיקתא אמר הן) דאת מחי את מדקדק ועי' בערוך 
ע טפיט וע' גיית וע' קטה ועמת"ל ע' גיו. ובתנחומא מב נח הועתק כל המאמר ללה"ק מעשה בריב"ל שעלה 
לרומי ונכנס בפלטין אחת וראה שם עמודים של שיש מכוסין בטפיטאות בשרב וכ' יצא משם ומצא עני אחד 
מחצלת קניט מתחתיו ומחצלת קנים על גבָּיו וַכָוִי בכל מקום שאחה נותן משפיעו וכו ובכל מקום שאתה מכה 


1( 06 


₪ שי 








נה פרשח לג ח א 209 


אתה מדקדק עמהם עד תהום רבה, ר' עקיבה א' אחר אלו ואחד אילו מדקדק עמהם ער תהום רבה, 
מדקדק עם הצריקים הוגבה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה כדי להשפיע להם שלווה 
ליחן להן שכר טוב לעולם הבא, משפיע שלווה לרשעים ונותן להם שכר מצוות קלות שעשו בעולם 
הזה כדי להיפרע מהם לעתיד לבוא  :‏ אמר ר' לוי משל את הצריקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, 
את הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל לד יד), 
את הרשעים בדירתן ביום רדתו שאלה האבלתי כפיתי עליו את תהום (שס לא טו), אמר רי 


יהודה הובלתי כת' אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס מימינה, ‏ כך רשעים 


חשך גיהינם חשך תהום חשך, הובלתי רשעים לגיהינם וכיסיתי עליהם את חהום, חשך יכסה חשך : 
רי יונתחן בשם ר' יאשיה מסרס קרא צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה, מה הרים 


4 ילקוע עס, ילק' יסוקסל כ' טע'כ, כעדנל כנק כיע פ"0 : | 6 פנסועס פס 3 קי" :', סנסועס 03 קי" :' טמוס ככס 
פיד סי" 3' :| 9 ילק' פסליס טס , מדכט ססליס פ'ו כי' ס': 


1 אתה מדקדק] תדקדק א | רי עקיב' -- רבה לי אכ | אומר | אחד אילו ואחד אילו ןְן, אילו ואילו דָפ. 
אלו ואלו י | הקביה מדקדק עמהן ₪ | 2 הצדיקים מדקדק עמהם' | מיעוט | להשפיע -- ליתן] להשפיע ו, 
ליתן א' | שלוה ךפא?נ 5 , שלום ן | 5 וליחן פַןג | בעולם הבא ן, לעתיד לבא ם, . . לבוא 1 | ומשפיע פא231 
(לרשעים משפיע להם י) | שלוה (שלום ן) | 4 לעתיד לבוא] לעולם הבא א'י, בעולם הבא ן | לו לי ך1 | 
*בדירתן דְוְאִי] בדורותן ף, בירידתן לג (וכן בסמוך) | 5 את הצדיקים] משל ,- ן | בדירתן ד[אכ] בדורותן 8/ 
בירידתן ?, ברדתן [ (וכן בסמוך) | ובהרי -- נויהם דא'נכ] 2 | 6 ואת | שאולה | התהום דְ'פאי | 
אמר ר' יהודה] (, ר' יהודה אומר י (יחזקאל), ר' יהודה בר' אמר דְָ5, . . אומר פאלי (תהלים), יהודה ברי 
אומ' ן | 7 כתוב פע | לא-- מזהב] (ץ, לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ד פואנ: לא . . . נחשת ולא 
של ברול ולא של עופרת כי (תהלים), לא של זהב . . . עופרת י (יחזק') | מן החרפ] . של הרס פא'כי, של 
חרש [ן, חרס דָא? | ממינה וָא'נע, שהוא מינה פ, שהוא ממינו י (תהלים), למה שהיא מינו י (יחזק'), שהוא 
ממנו , לאותה שהיא ממינה א%, לאותם שהם מימינה ד', לאות' שהם ממינה ד | הרשעים א'י (יחזק') | 
8 גיהנם פונכיי, גהינס דְאי | חשך-- השך] ותהום חשך י (תהליי) | הובלתי -- תהום לי י | לגיהנם חשך 
בהשך ן | כסיתי [ | עליו וְא' | תהוס] כָ, התהום דְפָוָא | חשך -- השך] השך יכסה ארץ חשך שנא' כי בחבל 
בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכופה אַ, יבא חשך ויכסה השך שני כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומיי ועליך 
יזרח י"י וכבודו עליך יראה ' (יחזק'), יבא החשך ויכסה החשך כי הנח . . לאומים י (תהלים) | 9 יושיה דְין | 
**מסרס] מסיוע ל | *על דְ'וא'י] עד לדאנכ (וכן בסמוך) | הרים הללו] ההרים ו (וכן בסמוך) | 


דברים ובסגנון אחר קצת, ועוד ביתר קיצור באגדת בראשית לסדר ויזכור וכו': ‏ 4 אמר ר' לוי. וכיה בשאר כלי 
ובד"ו ובילקוט בשני המקומות, ובפסיקתא ובויייר ובמדרשי תנחומא אמור ובבמ"ר הגי' רי מ א יר, ובתנחומא מייב 
נח גריס ליה פתמא: | משל את הצדיקים וכו'. בזה הפסוק צרקתך כהררי וכו' משפטיך תהום וכו', ובכייל איתא 
בכל המאמר בירידתן והגהתי ב ד יר תן ועח"ג וכיה בשאר המדרשים : 7 הובלתי כתי. כלוי כמו שכתוב האבלתי 
יש לקרות האלייף בחולם לשון הוביל ולא לשון אבל ודורש האבלתי כסתי וגו' את תהום הובלתי רשעים לגיהינם 
וכסיתי עליהם את תהום חשך וכו', ובפסיקתא הגי' רי יהודה ברבי אמר הובלתי כתיב מנהגו של עולם אין עושין 
כסוי לגיגית לא של כסף וכו' ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של בדיל ולא של עופרת אלא של חרס מפני 
שהוא מין במינו כך אמר הקב"ה גהינם חשך וכו' יבא חשך ויכסה השך בהשך שנ' כי בהבל בא ובחשך ילך 
וכו" ועח'נ , ובוייר ליג הובלתי כת' והגי' שם ומשל הרשעים בדירתן שנ' ביום רדתו וכו ר' יהודה בר' אמר משל 
אין עושין וכו' לא מכסף וזהב ולא משאר מתכות אלא מחרס מפני שהוא מין במינו כך אמר וכו' גהינם חשך דכתוי 
יהי דרכם חשך וחלקלקות ותהום חשך שני וחשך על פני תהום והרשעים חשך שנג' והיה במהשך מעשיהם יבא 
חשך ויכסה חשך שני כי בהבל בא וכו' ועי' בתנחומא אמור, ובתנחומא מ'יב נח משל את הרשעים וכו' ביום 
רדתו וכו' ר' יהודה ב ר חיי א אמר (כ"ה שם בכ'י רומי) במה מכסין את הגיגית ממינה שמא מכלי אחר של כסף 
או של זהב, כך שאול חשכה והתהום המכסה עליה חשך והרשעים שבתוכה חשך שג' והיה במחשך וכנ' יבא חשך ויכסה 
חשך, ובבמ"ר שם ומשל וכו' ביום רדתו וכו' במה רשעים מתכסים כשהן יורדין לשאול בתהום חזקיה בר' חייה 
אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס ממהו בה כשם שהוא של הרס כך מכסה אותה בכלי חוס כך הן 
הרשעים וכו', ובתנחומא מב בא שם ביום רדתו וכו' ר' יהודה אומר (ובתנחומא בא ר' יהודה בר ר' אמר, 
ובשמויר שם הובלתי כתי' ר' יהודה בר' אמר) במה הרשעים מתכסין וכוי חזקיה (בתנחומא שם חזקיה בן ר*י) 
אמר גיגית זו במה מכסין אותה בכלי חרש (בשמויר חרס) מינה וביה (ובה) כשם שהיא וכו', והגי' כמו לפנינו בכיייל 
איתא גם בערוך ע' אבל ב' א"ר יהודה הובלתי כת' וכו לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס וכו', ועדיפא הגיי 
יהודה בר' ועחיג ולעיל צד 184 ובמ"י שם, ובדפ'ר איתא לאותם שהם וכו' ובד'ו ודי קראקא א' נדפס לאותי, 
ותימה שפי' במ'כ לאות לפימן, ובמקצת דפוסי' הדפיסו כן לאות  :‏ 9 מסרס קרא. ודרשו צדקתך ע ל משפטיך 
כהררי אל על תהום רבה (והגהתי בשתי הפעמים ע ל ועח"נ, וכיה בשאר המדרשים) מה הרים הללו נכבשים על 
תהום וכו' כך הצדיקים נכבשים על פורענות וכן', וצריך כאן לסרס סרר המאמרים שנשתבש בכל כ"י ובדפוסים 
ובילקוט,, ואחר זה המאמר נסדר דרש אחר על צדקהך כהררי אל וכו' מה הרים הללו אין להם סוף וכו' ומה 
הרים הללו נזרעים וכו' ומה תהום אין לו חקר וכו ומה תהום הזה אינו נזרע וכו' (ולא הואלתי להגיה בפנים נגד 
גי' כל הספרים, והגהתי הצדיקים נככשים על ה 5 ורע ניות. שלא יצאו וישרפו וכן' ועח"נ), ונכון סדר המאמרים 
בפסיקתא ר"י בשם ר' יאשיה (כייה שם בכי"'א המעולה) מסרס קרא קרי צרקתך על משפטיך וכוי מה הרים הללו 
כובשין על התהום וכו' כך מעשיהם של צדיקים כובשין על הפורענות שלא תבא לעולם ד "א צדקתך כהררי אל 
מה הריס הללו אין להם סוף וכו' (ודרשות אחרות דר' יאשיה בדרך סרס המקרא ודרשחו עי' בספרי בַמדבר פיי 


יש 


208 : נח פרשהת לב לג 1 נא--כג ה א 


כא כב) ויגוע כליבשר וגוי כל אשר נשמת רוח חיים וגו ר' שמואל חתניה ‏ דר' 
חנינה [חברהון דרבנין] ‏ כן הוא עושה נשמה רוח ולהלן נשמה נפש, מנין ליתן שלוה בוה ושלוה 
בזה תלמוד לומר חיים חיים לנזירה שוה : 

מכל אשר בחרבה מתו פוט לונים, ויש אומרים אף הן היו בכלל מאוספין אלא 

5 שברחו לאוקיינוס : 
כנ) וימח את כל היקום וגוי וישאר אך נח אך מיעוט, אף הוא היה גונח דם מן הצינ : 


פרשה לג 


א ח א) ווזכר אלהים את נח ונוי צרקתך כהררי אל משפטיך תהום רכה אדם 
ובהמה תושיע י"י (תהלים לו :) רי ישמעאל אומר הצדיקים שקיבלו את התורה שנתנה מהררי אל 
את עושה עמהם צרקה ער כהרוי אל, אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שנתנה מהררי אל 


1 ילקוט טס, לעל 75 184: 4 לקוע טס, כנסדכין ק'"ס 5', זנסיס קיינ 3' : = 6 ילקוע טס, ככייפס דל עדום עדס 
נ', סנסועס ע'3 כַס כ" ג' סי" "ייד, פנסועס כס כ" ע', ופיי לעיל 5ד 272 : || 7 יכק' פסליס. כ' סטכ''ו סטכייז, פסיקסל פי טוכ 
סו כטב (ע"ג ס'), ויקכס כבס פכ"ז, סנסועס מ'"3 כס כ" ס' לעול סי" ז'---ע' , סנסועס סמוכ פיי ס' ', סנדם בכסטיס פ'ד: 


2 *חברהון דרבנין ג] חברהון דרבנן 7פכ, ל' ל | כ ו. כאן א'גכ. אומר . . דפא* | נשמות א' | ולהלן] = 
הוא עושה | נשמות א' | את של [זה] בזה ואת של זה בזה ף, את האמור כאן (כן ן) להלן ואת האמור להלן (כן וג) 
כאן דְ[א?כ + את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה אַ' | 4 פרט לדגים] ולא דגים ן | *אומרים ךדי] 
אומי ל | היו בכלל *מאוספין ד א] חיו . . מוספין (.. היו . . מספין ל, בכלל מאוספין (מאוספים ך?) ךי, היו בכלל דְן, בכלל 
היו ְב. בכלל זה היו פ | 5 *שברחו ְפוחאכי] ברחו ל, שברחו להם (. | לאוקיינוס] גכ , לאוקינוס ן, לאוקיאנוס פָא*, 
לים אוקיינוס דְזְ, לים הגדול י, לים הגדול לאוקייגוס דָא? | 6 וגו] ם. לי דוא | אך מיעוט (מיעוט הוא ן)] 
רי הונא (חונא [) בשם רי יוסי (יוסיף ן, יספ א'נ) - דפואגכ | אף!] פוחא'כע. שאף דא?י | הת 
לי פא'כע | מן] פואנע. מפני דחכי || 7 צרקתך] ן. כת' - דפאגכ | *משפטיך (משפטך ך. ומשפטיך ן) 
-- יי דוג] וגו לא | 8 ר ישמעאל] רי ישמעאל ור' עקיבא ,₪ | הצדיקים] פָוא'גכי. בזכות - ךא | 
שניתנח דא?ן (וכן בסמוך) | 9 *את עושה דפא?] אתה . . [כי, את עושה לי ל, אתה עשית ן, תעשה א | 
הרשעים פוכי | קיבלו-- אל] קבלוה 5 | 


2 רי שמואל וכו'. כבר נסרר לעיל צר 184 לפ' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, והגהתי גם כאן 
חתניה דרח חברהון דרבנין ועיייש במ"י, ועוד לעיל 189 ה' שמות נקראו לה נפש נשמה חיה רוח וכו' ועי"ע 
במאמר ידידי רשיפ בלאך במ'ה הלק מיט צד 160: 4 פרט לדגים. בזבהים שם דאמר רב הסדא בדור המ 
לא נגזרה גזרה על דגים שבים שנ' מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ועי' גם בסנהדרין שם ובד'ס : 
בכלל מאוספין. שגם הן צוה הקביה לאספם אל התיבה לחיות זרע אלא שברתו וכו', ונקט לשון אפיפה אצל 
דגים כלה"כ אם את כל דגי הים יאסף וכו' (במדבר י"א כיב), ובפי' ב''ר מפרש אף הם בכלל מאוספי" דכתיב 
אסף עוף השמים ודגי הים ועיי לעיל צד 265 ובקידושין י'ג א', וברמבין לפ' וימח וכו' גורס במאמר שלפנינו 
מכל אשר וכו' ולא דגים שבים ויש אומרים אף הן בכלל מאפספים אלא שברחו לאוקינוס ועיייש, ובכייל איתא מספין 
(ונר' שיש שם הגהה) והגהתי מאוספין ועח"נ: ‏ 6 אך מיעוט. שלא נשאר בשלימותו אף הוא וכו', ובערוך: ע' גנח | 
מפרש אף הוא גונח דם וכו' מוציא קול כעין שעול!) ומשליך דם ועי' לע פלאנצעננאמען צר 208, ומקור המאמר 
בברייתא דלב מדות של ר' אליעזר בנו של ר"י הגלילי מדה ב' במיעוט וכו' המיעוט ג' לשונות אך רק וכו' אך למעט וכו 
וישאר אך נח מה ת"ל אך מלמד שאף נח היה בתיבה גונח דם מפני הצינה (ובראש מדרש הגדול הועתק ממיעוט וכו' שאף 
נח היה גונח הצנה ועייייש גם עמוי 159 ועמו' 787), ולפנינו בכיייל גרס ליה סתמא וכן לעיל צד 186 מאמר סתמי 
בשעה שאמר לו הקבייה על גהונך תלך וכוי שמקורו גכ בברייתא זו ועייייש במ'י, ובדפוסי' וכ'י שציינתי הגי'. ר' הונא 
(חונא) בשם ר' יוסי (יוסף) אך מיעוט וכו' ועי' מאמרי אמוראים אחרים שנובעים ג''כ מברייתא דליב מדות לעיל צד 26 
וצד 161, ומאמרי ר"ה בשם ר' אליעזר בנו של ריי הגלילי שאין מקורם בברייתא זו עיי לעיל צד 12 וצר 268 
ולקמן פליט ופפיה, ועי"ע לעיל צד 272 דאמר ר' הונא משי רי ליעזר (בשם ר' אליעזר בנו של ריי הגלילי) נח 
כשהיה יוצא מן התבה הכישו ארי ושיברו וכוי ומייש במיי שם, ובפירש"י עה'"ת מפרש היה גונח וכוהה דם מטורח 
הבהמות והחיות, ורי"ג העיר במדרש ד' שאלוניקי שני מפירושו שגרסתו כן, וכן במדרש אגדה הוצ' רייש באבער 
מפרש גונה מפני טורח מאכל הבריות שהיה מאכיל וצ'יע : 

פרשה לג. בכייא א' פיל ובכייא ב' וכי'ו פלייב, ‏ ובמקרא כאן ראש סדר לפי סררי התורה ועי' במ 
לעיל ריש פכ"ט ובמייח חלק לייר צר 858 וצד 865 : 7 צדקתך וכו'. פתיחה זו הארוכה גר' שעיקרה בדרשות על פי 
שור או כשב שהיא פרשה מפרשיות המועדות, וכן נסדרה בשינויים הרבח לאותה הפרשה בפסיקתא ובוי'ר ובמדרשי 
תנחומא אמור;, ומסיימת שם אדם ובהמה וכו' משפט אדם וביום השמיני ימול וכו' ומשפט בהמה ומיום השמיני 
והלאה וכו', ושם באמצע הפתיחה איתא השטה ד'א צדקתך וכו' צדקה שעשית עם נח וכו ויזכור אלהים את נה > 
וכו', ומאמר זה מקומו הנכון לפנינו בסוף הפתיחה, והתחלתה בפסיקתא כמו בב"ר כאן במאמרי ר'י וריע, ובמאמרים 
אחרים בוייר ובמדרשי תנחומא אמור, ועוד שם הדרש סוס המקרא וכו' והמאמרים מה ההוים הללו אין להם 
סוף וכו' מה התהום אין לו חקר וכוי לפני מאמר ר"*י הצריקים וכו', נבתנחומא מיב נה נסררה הפתיחה בהשמטת 


.מ110866 שָעוּל (3 





נח פרשה לב 1 יט כ 207 


[אמר ליה הין]  ,‏ אמר ליה אין מטוריא רמיא הוא: הא כתי ויכפו כל ההרים: הגבוהים, ואין 

ממכייא הוא לא: אשנח ביה קריא, ‏ מיד ירד רי יוגתן מן: התמור. והרכיבו ג מילים וקרא עליה: ני 

מקראות לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך (דברים ז יו) אפולו בבהמין שבכם, כפלח הרימון 

רקתך (שהיש ר ג) אפילו. ריקנין; שבכם: מליאין: תשוכות: כרימון חהיר כל כלי יוצר עליך לא 

יצלח וגו' (ישעיה גד יז): : : י 
כ) חמש עשרה אמה וגו ר' יהודה אומר חמש עשרה בהר וחמש עשרה בבקעה, ר'יא 

נחמיה א' חמש עשרה בהר אכל בבקעה אפילו כל שהוא : 

6 ילקוע טס, יועס עץ 6': 


1 "אמר ליה (לו ך) הין ד1] אמר ליה (א' לו פ/ אייל 1) הן פגכ: לי לְאי | אמר ליה] אייל חדין טורא 
מה תעביד ליה י | איי, אם 1 | משוריא] כ: מן טוריא פוְאגי. מן טורייא ך | חוא] את עביר (לה י) 
ליח כי | הכתי ואי | ואם ני; ואי ם. | 2מן מכייא דָא?, ממניכייא כ2, מן מכיכיא ן, . . מכביא '1; . . 
מכיכא. [, מן טוריא. מכיכיא ם. | הוא] את עביד ליה כ, . . עבד לה י. | ביה] עליה י | קריא] א דיה ₪ 
קרא [, קרייא (קרייה א*) ולא אחשביה כלום דְא?, קרא ולא חשבה לכלום ', קרייה ולא השיבו כלום כ | מיד] 
בההוא עוגתא י | ירד לו דפואנכ. נחת ליה י | יוחנן 5 | מן] פוא / מעל דא?נכי | חמריה י3 | וארכביה י | 
שלשה פוג | מילין | עליו | שלשה פוג | 8 קראין י, פסוקין ן | * ובבהמתך] וגו ל | ואפילו ם | *בבהמין וי] 
בבהמיום כ, בכהמי דְא', בבהימי ךְ!, בניהמי ב/ בבהמה ללפ. בבהמות א" | שלכס פא'כ. שבך י | 4 אפילו] 1, 
לי דךפאנכי | וקנין שניך רצופין כ. ריקים שבכם ריצופים ן, הריקן שבכם רצוף שא'ג: הריקין שבכם (הרקנים 
שבך י) רצוף דְאֶי | **תשובות] מצוות ל | 5 יצלח וגוי] יצלח פוא'כי, יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט 
תרשיעי זאת נחלת עכדי ""י וגה דְא? | 6 ר יהודה] ףָ, ר' יהודה ור' נחמיה (נחמיא א?) = דואגכ | 
אמר א'ן | חמש עשרה] ן, טיו י, חמש עשוה (טיו א') אמה דְפאג | | וטיו י, טיו א!. וחמש עשוה 
(טיום) אמה פנכ | 7 נחמיא א? | אומר פי: אמר דְאנכ | טש י, חמש עשרה (טיו פא?) אמה דפאגכ | 
אפילו] פ2. ל' דואלגי | שהוא] ן. שהן דפא'גכי | 


למה הוא קדיש א"ל אותו הכותי שלא לקה במי המבול א"ל לא כך כת! בן אדם אמר לה ארץ לא מטוהרת היא לא גשמה 
ביום זעם א"ל ר"י א'יכ היה לן להקבייה לומר לנח לעלות. לשם ולא. לעשות תיבח אייל לא עשה אלא לנסותו שתק 
רייי. אייל הבהם תן לי רשות לומר לו דבר אחד א"ל אמור א"ל אותו הבהם אין החר הזה תחת השמים א"ל אותו 
הכותי אלא חוץ לשמים וכו' ועייייש, ובסגנון שלפנינו גם תחלת הסיפור שנסרר לקמן פפ'א לפי ויתנו אל יעקב את 
כל אלהי הנכר וכו' ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם רי יש מ עאל ב ר' יופי סלק מצלייה בירושלם 
עבר' בחדין פלטייס ‏ (וציל פלטנוס) וחמתיה חד שמריי אמ' ליה לאן את אזל אמ' ליה למסק מצלייה בירושלם 
אמ' ליה ולא טב לך מצלי בהדין טורה בריכה ולא בייתה קיקלתה וכוי ומסיום שם לפי שאתם יודעים שעבודת > 
זרה שמוגה תחתיו וישמן אתם יעקב לפיכך וכו'. וסיפור זה שבב''ר פפ'א איתא בסגנון אחר בירוש' ע'ז ושם הגיי 
רי ישמעאל בי רי יוסי אזל להדא ניפוליה וכו', ומב"ר שם משמע שהדין פלאטנוס. הוא אילן שחשבו שטמן שם 
יעקב את אלחי הנכר, וכן העתיק סימאכוס אלת בהושע ד' י"ג ע'י מלה זו, ולדעת הה' שלאטטער בספוו 
פערקאגנטעס גריעכיש צר 79 כוונו בבייר ושהש"ר לאילן ברחישת פלאטנין שנמצאן בסביבות באר יעקב אצל. קכרו 
של יוסף' וחשבו שיעקב אביגו נטע פלאטנין אלו, ור' יונתן ורי ברי יוסיי כשעלו להתפלל לירושלם ועברו על אותו 
האילן עמדו תחת הר גריזים והשומרונים אמרו לחם ולא טוב יותר לעלות להתפלל בהדין טורא, והענין אחד בכל 
הגירפאות שניפולין של כותיים או גיפוליה') היא העיר שכם הקרובה להר גריזים וכן איתא בתנחומא מסעי סי וייג 
ובבמ'יר סוף פכ'ג ושכס בהר אפרים זה הוא נפולין: ובפסיקתא פ' איכה (קכיא בי) קרתא חדתא: קרתא מרבבתא 
וע בערוך עי פלטנוס ובמעריך ע' נפל ובאגה'א ח'א צר 66 ושירער געשיכטע ח"א צד 650, והסיפור שהובא 
בתוספות/ זבחים. קי"ג א' בד"ה לא ירד וכו' בשם ביר מסכים יותר ‏ עם סגנון הסיפור בדב'ר, אכן הגי' שם רי 
ישמעאל ברי יופי. וצ'יע, ‏ ופיי קילקלתא או קיקלתא בהבלעת הלמיד אשפה חורבה וכן ח"נ לקמן צר 802 
קולקלתא: קיקילתא ועי' עמת"ל היד צד. 801 וצד 821, ופי' בייתה (ביתה) באותה בההיא, ומגיי זו נשתבש בביתא 
בהחוא ביתא; ונתעלמה הלכה כמו אתעלמת מלתא בשהשיר, ובפי' ב'"ר כי גורס נתעלמה מעיני ר'י לשעה וכתב שם 
ומה שכתוב בספרים נתעלמה הלכה שובוש הוא: ועח'ג  :‏ 2 מיד ירד וכו'. בילקוט גם מאמר זה בלאייר בההוא עונתא 
נחת ליה\ רי: מעל חמריה וארכביה גי מילין וקרא: עליו ג' קראין ברוך תהיה וכוי לא יהיה בך עקר וכו" והדין כל 
כלי זכו' וחדין. כפלח וכו'' ועחייג; וכן בשהשייר שם בהתיא: ענתה וכוי תלתא. מילין וקרא עליה תלתא קריין ברוך 
תהיה' וכו ולא: יחיה בך עקר ועקרה: ובבהמתך. אפי' בְבהמין שבכם והדין כל כלי יוצר וגו' והדין כפלח הרמון 
רקתך ריק שבישראל מלא: תשובות כרמון. מבעד לצמתך ואון צריך לומר על הצנועין והמצומתין שבכס (ועוד שם בכל 
השיטות שקדמו שם על שהיש די א'--ד' בפגנון אחד התחיל וכוי משבחן כפלח הרמון רקתך הריקן שבכם רצוף ביזים 
כרמון. וכו' הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון וכוי רקנין: שבכם, רצופין מצוות ומעשים טובים כרמון וכו' הריקן 
שבך רצוף הוא תורות כרמון וכו' ומסיים בכל מקום ואון צריך לומר מבער לצמתך על הצנועין וכוי), ובדב'יר שם 
מיד. ירד ר*י מן החמור והרכיבו ארבעה מילין וקרא עליו הפסוק הוה וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי הוי 
לא יהיה. בך עקר וכו' מהו ובבהמתך ובבהמין שלך, וכן הגהתי גס לפנינו בבחמין כלו' מנהיגי בהמות; ועוד 
הגהתי כגיי שאר הספרים ת ש וב ות ובכיייל נשתבש מליאין. מצוות כרימון ועו" עירובין יי אי ובנייש, וגם בדפוסיי 
ושאר כ"י הגי' החייד (ה'ה) כל כלי וכו', ולנכון הגיתו במ"כ ובידיימ וחדין כל כלי וכוי: ‏ 6 וחמש עשרה בבקעה. ומיא 
רו שורי קמו. ומעשה נפים היה, ור'ג דורש כפשוטו. של מקרא חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים מעל 
ההרים הגבוהים אבל בבקעה אפילו כל שהוא. כלו' כמ שהיה בכל מקום ומקום לפי: עמקו, ועדיפא הגיי כל 
שחן כלוי כל שהמים היו על הארץ, ודברי רינ כשטת. רי אלעזר המודעי ביומא שם חמש עשרה אמת וכו וכי 
חמש עשרה בעמק חמש עשרה בשפלה. חמש עשרה בהרים וכי מיא. שורי שורי קיימי ועוד תיבה חיכי. סגיא אלא 
נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בחדי טורי והדר חמש עשרה מלמעלה גברו חמים וכו ועי' בדיס : 
06 (3 


ויוי 








06 נה פרשה לב ין-יט 


ט יז וישאו את התבה וגו ר' פינחס משי ר' לוי כך היתה תיבתו שלנח משוקעת במים 
כספינה שעומדת בלמן : 


יח) ויגברו המים ונו' נותלך התבה על פני המים] ר' פינחס משי ר' לוי כך היתה 
התבה שטה על המים כעל שתי קורות כמן טכיריה לפוסיתה : 


י6 יט) והמים גברו וגו' [ויכסו כל ההרים הגבוהים] ר יונתן סלק למיצלייה לירושלם, 
עבר בהדן פלאטנוס וחמתיה חר שמריי, אמר ליה להן את אזיל, אמר ליה למיצלייה בירושלם, אמר 
ליה לא מב לך מצלי בהדן טורא בריכא ולא בייתה קיקלתא, ‏ אמר ליה למה הוא בריך, אמר ליה 
דלא טף במוי דמבולא, נתעלמה הלכה מרי יונתן לשעה, אמר ליה חמריה ‏ ר' תרשני ואני משיבו, 


1 ילקוץ כ' כץ, וע" פדכ"ס פכ"נ: | 8 לקוע שס: | 5 לקוע כ' כ"ז, הנכיס כנס פ' עקכ (פ'יג ס" ף), פיל סטיליס 
כנס פ' כסוע סטני (די גי), ועיי כקמן פפ'"6, יכוט' פיז פייס פד די : 


1 וושאו -- וגו'] ויהי המבול ארבעים (מ' ד!א?) יום על הארץ דְ[א?י, ויהי . . הארץ וירבו המים ותרם מעל 
הארץ כ2, ותרם . . הארץ ך, ויגברו המים א | בשם דפוא?כ | 2 כפפינה] א'ר. - הזו דפוא'י. זו נכ | 
שעומדת] א1, העומדת ך, שהיא עומדת פןגכי, שהיא משוקעת ועומדת דא? | *בלמן וכר'י] בלמין דפא?. 
בליטן ל, בלמה ל", בנמל א'ך? | 8 *פיגחס ךְ!] פנחס דְאנכ. לי ל | משפך, משם א?, בשפנכ | כך 
שטה התיבה א', כך היתה (הייתה 1) תיבתו של נה שטה דְפא"גי | 4 על פני המים דָאני, במים פ | כמן 
טברייה [, . . טבריא פא?כך*, כמטבריה ך1, כמטבריא ו, כמין טביריא ן . כמין טבריה דא | *לסוסיתה] לסוסיתא ככך*ו/ 
לסוסתיה ל , לסוסיתיה [. לסוסתא דְףם. לסוסיאתא א*ך, לסוסיא ד | 5 יוחגן פ. נתן א' | סליק פאיע, 
גפק כ | למצלייה דְוְא', למצליה א?, היא [, למצלאה ו1, למצלי פ, לצלויי כ, מצליא ע | בירושלם דְוְא'עי, 
בירושלים אנכ | 6 עכו] לוה גהליה חד עם דארעא 4 + | בהדין (בהדיה י) | *פלאטנוס א ] מלאטגוס ל', 
פלטאנוס דְון , פלטנוס כ עך?, פלטניס א? | וחמיתיה א'(ן, חמתיה ם ‏ | שמראי א?, אשמראי ד | להן] וָני1, 
לאן פא'כ. להיכן דא? | אזל וגב | למצלאה י', למצלי פ, למיסק למצלי דָא?. . . לצלויי כ, ליפוק 
למצליא ן, נסוק למצליה [, סליק מצלייה א' | בירושלים פא"גכ | | לאו כ | *מצלי פואנ] מצלן ל: 
למיצלי ך, לצלויי כ | בהדין | בירכתא א?, ברכה י | ביתה א?, ביתא [, בההיא [ָי, בביתא , בהחוא ביתא דב | 
קיקלתה ‏ , קיקילתא ן, קילקלחא פכ, קלקלתא ך, קילקתא י, חריבתא א | ולמה ן, ובמה י | 8לא א | 
*במוי דא] במיא נכי, בימי ל, מוי ן, לי פ | *דמכולא דואנכי] מנולא לפ | הלכה] פוא?גכי. 5 דאיר | 
מעיני ר' יוגתן דְוְנכך'י, מעינוי דר' נתן א, ממנו פ | לשעה] פואנרי. לשעה ולא השיבו כ, ‏ ולא השיבו 
לשעה ךְ | לו ך | חמריה] הבהמי ך | ר' לי אכ | תושני] אנכ, יתרשיני דְוִי, הרשני א', הרשיני 5 | 


כיון שראו עצמן שהן אבודין היו מבקשין להפוך את התבה מה עשה הקב'יה הקיף את התבה אריות והיו אוכלין 
אותן שני ויסגור וכו' מהו ויסגור כענין שנ' אלהא שלח וכו' וסגר פום אריותא, ומשם נוסף גם בכי'פ ושכחו רחם 
שהיו נוטלין בניהן וכו' ועייייש ובאגדת בראשית פיד ובילקוט ריש ר' ניז, ועפ'יאגדה זו מפרש בלקט ויפגור וכוי 
מפני הרשעים שהיו רוצים להפוך התיבה וחביא הקביה דובים ואריות וסיבבו את התיבה ולא יכלו ליגע בה, ובמי 
אגדה הוצ' רייש באבער איתא שלח אריות ודובים ושאר חיות רעות הדורסים וכו' ‏ ועייייש ובמי הגדול עמוי 188, 
ובפירש"י יחזקאל ייד ייד הובא בשם ביר בשעה שנכנס לתיבה בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב'יה דכתיב 
ויסגור וכו' אין ויסגור אלא מחיות כד"א וסגר פום וכו' ארי בא ליכנס וכו ועי' לעיל צד 286 ובמ"י שם, וגם 
במכילתא בשלח מסכתא ב' פיא לפ' סגר עליהם וכו' הדרש כיון שראו ישראל וכו' זמן להם חיות רעות ולא היו 
מניחות אותם לעבור שני וסגר וכו' ואין סגירה אלא חיה רעת שגי וכוי וסגר פום אריותא וכו' וכן במכילתא דרשביי 
שם: 2 כספינה וכו'. בפי' ביר כ'י: גורס ומפרש ותרם מעל הארץ כספינה העומדת בלמן (כ"ה בכי"יט, ובפי' ביר 
כייא ובנדפס בנמל) מקום שהפפינות עומדות על שפת הנהר בלעז פורט דלא כתי' אלא ותרם מעל 2 ולא 
כאני שייט ההולכת בנחר, ובכייל נשתבש בליטן והוגה בשיבוש בלמה והגהתי בלמן ועח'נ ולעיל צד 28% : 
4 כעל שתי קורות. שאינן מהלכות במהירות (פי' ב"ר) : = כמן טביריה וכוי. ‏ עי' לעיל צד 287, ולקמן סופ 
איחא שהיתה התבה משוקעת במים ""א אמת: 5 סלק למיצלייה וכו'. עלה להתפלל לירושלים עכר בזת 
פלאטנוס ') וראה אותו שומרוני אחד א"ל להיכן אתה הולך א"ל להתפלל בירושלם א"ל וכי לא טוב לך שתתפלל 
בהר הזה המבורך (כלו' הר גריזים) ולא באותה האשפה (כלו' בבהמ"ק) איל למה הוא מבורך א"ל שלא הוצף > 
במי המבול נתעלמה וכו" בזו השעה א"ל מנהיג חמורו רבי תן לי רשות ואני משיבו א"ל הן א"ל מנהיג החמור 
לשומרוני אם מההרים הגבוהים ההר הזה הא כת' ויכסו וכו' ואם מן הנמוכים הוא לא השגיח עליו הכתוב 
שהוצף מיד וכו', ובשהשיר הסיפור ג"כ בלאר והגיי שם רי יונתן חוה סלק לצלויי בירושלם כיון דמטא גבי חד 
פלאטנוס פגע ביה חד כותי אמר ליה להן וכו' אמר ליה למצלי בירושלם אמר ליה ולא טב לך תיפוק ותצלי בחדין 
טורא בריכא ולא תצלי בההיא קיקלתא אמר ליה ולמה הוא בריך טורא הדין אמר ליה דלא טף בטוי דמב 
הדא היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא (ועי' לקמן פליג סי' ו') אתעלמת מלתא מן ר'יי בההיא 
שעתא ולא אגיבוה (כ''ה בדפ"ר ודייו) אמר ליה חמויה רבי תרשני ואני משיבו אמר ליה השיבהו אמר 
כותי הדין מורא ממה את עביד ליה אי מן טורא רממיא חא כת' ויכסו וכו' אי מן מכיכיא הא כת' חמש עשרה 
אמה מלמעלה גברו חמים ויכסו ההרים בההיא ענתה נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב ולא אשגח בית 
עילוי קרייה בהחרים הנמוכים אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כת' ויכסו כל ההרים קל וחומר לנמוכים וכוי 
ועיייש במ"כ, ‏ ובדב"ר שם נסמך הפיפור למאמר רי יונתן לא יהיה בך עקר ועקרה מן התשובה, והסיפור שם 
בסגנון אחר ובלה'ק מעשה בר יונתן שהיה מהלך אצל ניפולין של כותיים והיה רוכב על החמור והבהם 
עמו גתלוה להם כותי אחר ה ג עו א צל הר גר 'זים אמר אותו כותי לריי רבי מה דין דהדין טורא קדיש א"ל ריי 
גח (1 


נה פרשה לב ז יד ₪ | 2055 


יד) המה וכל החיה למינה וגו' הפ עיקר והכל טפל : 
כל צפור כל כנף אמר רי לעזר פשט ר' אסי לחברייה פרט למוטים ולקטעים שפסולין 
לקורבנות בני נח, אמר רי אסי פרט לסרוחים ולמחוסרי אברים שפסולין בקורבנות בני נח : 


טז והבאים זכר ונקבה וְגו' אמר ליה קיניגי אנה, אמר ליה אכפת ל מובאים אין כת' 
אלא הבאים מאיליהן, אמר ר' יוחנן דרשו מעל ספר י"י וקראו (ישעיה לר טו) ומה אם להסגר 6 
בתיבה ייב חדש היו באים מאיליהם, להיפטם מבשר גיבורים על אחת כמה וכמה ההיר בן אדם 
אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקכצוונאו האספו מסביב על זבחי אשר אני 
וובח לכם ובח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גיבורים תאכלו 
- וג[ (יחזקאל לט יז יח) : 

ויסגר ייי בעדו אמר ר' לוי למלך שקבע דרולומוסייה שלו במדינה, נטל אוהבו וחכשו 10 

4 בית הסהר ונתן סיפרגום שלו עליו כך ויסגר י"י בעדו : 


1 ילקוע טס: | 2 לקוע שס, יכוטי ענילס פ" ע"כ 5', זנסיס קעיז 6': 4 לקוע טס: 5 נסיס עס, פנסוע6 כס 
כ" "י3, פדכייס פכ'"ג :| 6 ילק' יסזקסל כי טייפ : 


1 הם] וחא'גכ. הן י, המה דפא? | טפילה (להן ן) להם | 2 אלעזר | פשט] פוא'גכר?. בשם דא:ר1 | 
איפי וא'ך?, יוסף ךר | לחברייה] ן, דיה דפא?. דיא גכך | למוטים] פ. דין כ, למרוטים וחגך*י. דין ף?, 
למורטים דָא*ך1 | ולקטעין כ, ולקטועים חך1ו, דין ך?, ולקיטעין ן | שפסולין] ך: שהן פסולין דְוְאן, שהם 
פסולים דְץ | 8 לקרבנות דפא"כך*. בקורבנות , בקרבנות וחך? | אמר] פוחג: והבאים זכר ונקבה - דא? | 
איסי ן, יוסי ָ, | לסרוסים א | ולמחסרי אבר ₪ | שהן פסולין פונכי, שהם פסולים חא | בקרבנות וחא'ג, 
לקרבנות כ, לקרבן דְא* (לבני נח לקרבנות ו) | 4 אמר ליה] דְזֶ, אמי לו ן, אייל ג עו, אמי ליה (א"ל אַ?) נח דָא?, אמר 
נח א | *קיניגי] קניגי דְא?כרי. קניגא ע; קיניגים לי קניגון ךז וכי קיניגי , וכו קניגי פא' | אנא דוא?גכערי. 

אני פחא'ך?י | אל הביה א | מה (מאי א'ך?) איכפת ךְפאכר, לא איכפת וְחי, אי איכפת על | כת'] - 
כאן פחא'נכעי. כןן | 5 והבאים וג | מאליהן ענ, מאיליהן באים א!, מאיליהן הם (באים כ) באין וכ, 
מאיליהן היו באים דָא?, מאליהן היו באין פי | אמר ר' יוחנן] פוחא'גכ. ר'. . אמרך | 6 שנים עשר וחגכ | 

היו] הם וג | מאיליהן להכנס לתיבה א' | *להיפטם ג] להפטס דאכי, להיפטר ל, להתפטם פ. לאכול א | 
בן אדס] ך''פגכי, ₪ כה אמר יי אלהי ך, לי וא | 7 *אמור (אמר ל) לצפור -- *ולכל (לכל ) חית -- ובאו 
*האספו (והאספו 7') מפביב -- וגו'] אמור . . ולכל . . גיבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ ואילים כרים , אמור . . 
ולכל . . ובאו האספו (ובואו והאספו ך) . . תאכלו ודם . . הארץ תשתו אלים (ואלים ד נָבִי) כרים ועתודים פרים 
| מריאי (ועתודים מריאי [ , ועתודים י) בשן (כולם ך) כלם דְנכי, בשר גיבורים תאכלו ן, אמור לעיט צפור כל כנף א | 
0 *בעדו (בעדו וגו' ל)] .= בקשו להפך התיבה והקיפוה אריות שלא יגעו בה פ, מלמד שבקשו להפוך את התיבה 
והקיפה הב"ה אריות שלא יגעו בה א? | למלך] משל .- דא' (אמר -- בעדו לי א"ן) | | ששלח א', שהיח - 
לו , שהיה ךן | דרולומוסיה ֶן, ‏ "יא דְך. דרולמוסיא א עך*, דרולומסיא כ, דרולמסיא 5 | 5 נטל] ונטל ך | 
וחבשו] ‏ ₪ וגתנו ע | 11 הסהר] (ץ, הסוהר (. האסורים דְוְְ, האיסורין כ, היפורין פ ‏ | ספרגופ דכעך?, 
איספרגוס דְך, אספרגוס (/ סיפרגיס דֶץ, ספריגיס ם | בעדו] [איכ, ₪ בקשו להפוך התיבה והקיפוה אריות שלא 
יגעו בו ך, ושכחו רחם שהתיו גוטלין בניהן וכובשין בהן את המעייגות שלא יציפו אותן הה'ד ורחמי רשעים אכזרי ם | 





למחות יבוא וומחה וכו' ועייייש : 1 הם עיקר וכו'. בלקייט חגיי המה עיקר והכל טפילה להם ועח"ג ולעיל צד 288: 
2 למרטים וכו'. ‏ שנמרטו נוצותיהם או ראשי כנפיהם ולקטעים שנקטע אחד מאבריהם, ובירושלמי שם ג' הכל קרב 
בבמה בהמה וחיה ועופות וכו' תמימים אבל לא בעלי מומין מניין א"ר ייסא. (ועיי במ"י לעיל צר 280) פשט רי 
לעזר לחברייא מכל החי מכל בשר שיהו שלימים באיבריהן מירטום פשט ר' לעזר כל צפור כל כנף פרט למירטום 
> טהורים אבל לא טמאים מגיין וכו' ועי' במפרשי הירושלמי וְביפ''ת בדייה פרט למורטין ועיייע זבחים שם, ובדפיר 
דיו הגי' למורטים ולקטעים, ‏ ובד' פפר"א נדפס למורטי' ולקטעיי ונשתבש במקצת דפוסים למורטעיא ולקטעיא, 
ולפרוחים מפרש בפיי ב'"ר יתירי אברים, וגיי משובשת או ט"ס בכי'א ב' לסרוסים וכן בילקוט פרט למרוטים ולקטועים 
ולסריסים ולמחופרי אברים, ובלק"ט המאמר מקוטע והגיי שם ר' אלעזר ב ש ם ר' אסי פרט לסרותים ולמחוסר 
אברים הפסולים לקרבנות בני נח ועח"נ, וכתיבת קורבנות בוייו עיי גם לעיל צר 116 : 4 קיניגי אנה. וכי צייד!) 
אני, ובכי'יל נשתבש והגחתי ועח'נ, וג" הערוך קניגא בעי קנג, וכתיבת א ג ה כמו לעיל צד 18 ועייייש: אכפת 
לך. בתמיה: | 5 אלא הבאים. וכן בזבחים שם ר' אבהו אמר אמר קרא והבאים זכר ונקבה הבאין מאיליהן, 
ובתנחומא שם ומאליהן באו שני שנים שנים באו אל נח, ובפדר"א ויבא נח אין כתיב אלא ויבאו אל גח באו 
מאליהן ועייייש: | 6 בן אדם. המלות כה אמר "י אלהים נשמטו גם בדפיר והושלמו בדו ועח"נ; ‏ ובכייא א' ובי 
הורכבו הפסוקים ביחזקאל שם די וייז: 10 דרולומוסייה. כמו אנגדרומוסייה לעיל צר 248 ועייייש, ומלת שלו 
שאיתא בכל הספרים נר' מיותרת, ובערוך ע' דרלמוס הועתק למלך שקבע דרולמוסיא וכו' וחכשו בבית הסוהר 
ונתן אספרגום וכו' ובע' ספרגוס וחבשו ונתנו בבית הסהר ונתן ספרֶגוס וכו' ופי' חותפ?) ועי' גם לקמן פמט סיי ב', 
ובפדריא שם הדרש כיון שנכנסו כל הבריות אל התיבה פגר וחתם הקב'יה בידו שער התיבה שגי ווסגור וכוי, ומה 
שגוסף בדפוסי' בקשו להפוך וכו' הוא דרש אחר לפי ויסגר וכוי ובכיי'פ נסרר בראש המאמר ובכי'א בי הלשון ויסגור 
יי בעדו מלמר שבקשו להפוך וכו'. ועח"ג, וליתא בכי"ל ‏ וכן לייג בכייו וכיייא א' וכייכ ולא הועתק בכי'ח, ‏ ונר' 
שהוא הוספה עפ"י הדרש בתנחומא מיב נח פיי '' (ותנחומא שם סיי ז') ורחמי רשעים אכזרי אלו דור המבול וכו 


.6ץמקט (* .ץמא (3 





24 נה פרשת לב > זא ע 


יא) [ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום ונו] -אמר רי ופי כן דוומסקית: הם: חשאו 
בנלגל העין שדומה למים אף הקביה לא פרע מהם אלא במים, אמר ר' לוי הפ קילקלו פילונות 
שלהן אף הקכיה שינה להם סדר העולם, דרך העולם המטר יורדר והתהום עולה ברם הכא תהום. 
אל תהום קורא (תהלים מב ח) : 
ח5 יג) בעצם היום הזה בא נח אמר רי יוחנן אם נכנס נח לתיבה בלילה. היו כל דורו 
אומרים לא היינו יודעים בו ואם היינו יודעים לא היינו מניחים אותו להיכנס, אלא בעצם היום 
הוה ודנשה ליה ימליל : 


1 ילקוע טס, ילק' סקליס כ' סטפ'ג, יפק' עכיכי טס, פוקפפל קועס פי'ג קנסדכין ק'"ס 6', עכילפס בטלס מכ' דטיכסס > 
פ'כ, ספכי עקב פ" מ"נ, סנסועס כטלס ס" *3: | 5 ילקוע כ' כיו, ועי' כקטן קוף פע'ז, קפכי סלזיכו פיי טפיו : 


1ב בר א | 2 של עין גי | שדומה] א'ימ, שהוא דומה ְפוא?1כ | למים] לים שני ויראו בני האלחים 8/ 
למים שני ווקחו להם נשים מכל אשר בחרו כמ | אף המקום לא . . אלא 2, וי"יי פרע פרע מהם א | בִמים] 
- שהוא דומה לגלגל העין כמ | סילונים שלהן י (תהלים), סלוניהן א?, סדריהם אמ | 8 אף הקביה] פוכימם. 
אף המקום ך, והביה א?. וייי א | להם] עליהם דְזִי (שם), עליהן י | סדרו דזאכימ. סידרו דְו1, סידורו ם | של 
עולם | העולם] פכ, הארץ דא ארץ ורי | ירד תחלה מ | ותהום כמ | בום הכא] פוחא'כי, בום 1, 
דכת' ל"דָא?, שנאמר ₪ | תהום-- קורא] וְב, תהום . . קורא לקול צנוריך פחא'ני (שס), ביום הזה גבקעו 
כל מעיינות תהום רבה י, תהום . . קורא (קורא לקול צנוריך דְָא?רֶמ) ברם הכא ביופ הזה נבקעו (ברם הכא 
נבקעו ך) כל מעינות תהום (תהום רבה דָא?ךְמ) ואחר כך וארובות השמים נפתחו לידא'רמ | 5 אם] פוא'נכי, 
אמר הקביה ,- דא" | היה נכנס א', בא ךן | נח] הוא פגכ, לי א | לתוכה ן | היו] ן, יהיו ם, היה א', 
עכשיו היו ו, . . דְא"כ, - . יהו 1, עכשיו ‏ | כל בני דורו אומרים דְץ, אומרים כל דורו י, אומ' כל דורו א' | 
6 לא] פחא'. כך (כן ג: כך וכך ן, בכך וכך י) לא דְוְאַנִי | בו] ₪ כשנכנס פ | ואם] ואלו דָא?. אילו [ְג, 
אלו כ, שאילו פי | יודעים] .- בו דפוא?גכי | להיכנס] וח: ליכנס דפא?נכי. ל' א' | אלא] .- איל הכנס א' | 
7 ורגשה וְַזְכ, ורגישה 1 /ז, ודרגשה י, ודרגיש א'ך?, דרגיש דְא*ך1 | ימליל] חזע. ימלל דפואנכרי | 


1 שדומה למים. למקור מעיינות אף הקב"ה וכוי אלא במים שהוא דומה לגלגל העין כלו' מי מעינות. שנובעין : | 
ממקום קטן כמו עין ועח"נ ובפירש"י סנהדרין שם, וטעס הם חטאו וכו' דכתיב ויראו בני האלהים את בנות. האדם . | 
כדמפרש בפ" ב"ר כ"י, ובכיים הגי' כן שני ויראו וכו', והדרש נסדר לפי ביום וכן' כל מעינות וכוי כמו שהוספתי, 
ובתוספתא שם ר"י בן דורמסקית אימר הן לא נתגאו אלא בגלגל העין שדומה למים שני ויראו בני האלהים את 
בנות האדם אף הקב"ה לא נפרע מהם אלא במים (בגלגל מים שדומה לעין) שני ביום הזה נבקעו כל מעיינות 
תהום |כן' ועייייש בח'נ, ובסנהדרין שם רי יוסי [בן דורמסקית] אמר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל 4 
שדומה למים (שנ' ויקחו להס נשים מכל אשר בחרו) לפיכך דן אותן במים שרומק לגלגל העין שני נבקעו כ 
מעינות תהום וכו' ועין ד'יס, ובסגנון אחר המאמר במכילתא וספרי שם ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם 
העליונים בתחתונה (עליונה ותחתונה) כדי לעשות תאותם והקב'יה פתח. עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה לאבדם 
(אף הקביה פתח להם מעיינות עליונים ותחתונים כדי לאבדם) שני ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום וארובות 
השמים נפתחו ועי' גם בתנחומא בשלח שם: 2 קילקלו סילונות שלהן. ששפכו זרען על העצים ועל האכנים והיו 
שטופים בזמה והשחיתו דרכם בזכור ובבהמה ולא היתה כוונתן למטעת כרמים כדאיתא לעיל צד 246 צר 248 
וצד 271 אף הקב"ה שינה להם וכו' דרך העולם המטר יורד וכו'. וכמו שהגי' בכיייל בגוף הספר ברם הכא תהום 
אל תהום וכו' כ"ה גם בכי'ם וכייו וכי'יח וכי'א א' וכיייכ וילק' תהלים ולא הואלתי להגיה גי' זו, אכן עדיפא הגיי 
כמו שהוגה בכיייל דכת' תהום אל תהום וכו' ברם הכא ביום הזה נבקעו כל מעינות וכו' ואח''כ וארובות השמים 
וכו' וכיה גם בדפוסי' וכייא ב' ובפיי בייר כ"י ובילקי מכירי ועחנ, ומאמר רִי לוי כאן מפרש עפ'י מאמרו לעיל 
צד 122 המים העליונים זכרים והתחתונים נקכות והן אומרים אילו לאילו קבלונו וכו' (ועי' סגנון זה המאמר במי 
קהלת מייב שהעתקתי במיי לעיל צד 128, ועוד שם צד 192 הדרש אין לך טפח יורד מלמעלן וכו' מאי טעי תהום 
אל תהום וכו' וצר 115 ואין קול אלא גשמים המד"א תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ועיייע פרר'א פכ''ג בעשרה 
במרחשון וכו' בייז בן ירדו מי המבול על הארץ שהן מים זכרים ועלו מן התהומות שהן מים נקבות וכו') ודרך 
העולם שהמים העליונים הזכרים יורדים תחלה . והמים התחתונים הנקבות עולות כנגדם ברם הכא נבקעו כל 
מעינות תהום רבה תחלה ואח"כ וארובות השמים נפתחו (ולמייש במ*י שם בענין אגדה זו שהמים העליונים זכרים 
כו' עיייע מייש הח' דאיכעס במ"ע פיר אספיריאלאגיא חלק י"ז צד 899): 5 אמר ר' יוחגן. בלקיט גורס או 
מפרש אמר ר'י ב ע צומו של יום שלא יהא דורו אומרים וכו' ועי' גם בפירש"י יחזקאל יד ייד וכן במד' אגדה 
הוצ' רייש באבער בעצומו של יום, ובמ' הגדול מפרש אין עצם אלא תקפו של יום, ובאותו הסגנון הדרש לקמן 
סוף פמ"ז לפ' בעצם היום הזה נמול אברהם וכו' א"ר ברכיה וכו' אילו מל אברהם בלילה עכשיו יהיו כל דורו וכוי 
אילו היינו יודעים לא היו מניחים אותו למול אלא בעצם וכו', והמשל בלא'יר קשה לפרש לפי הגי' דרגיש מי שמרגיש בו 
יבא ויאמר שאין הוראת רגש בבנין קל מרגיש, ובכייל יש לקרות כאן ודגשה או ורגשה ובפמיז כתוב ודגשה וכו 
ימליל והוגה ורגשה, וגם בשהשיר פ' עד שיפוח היום (ד' ו') הגי" בדפיר וד"ו ודגשה לה ימלל, ובמ'יכ הביא 
מפסיקתא דפרשה בשלח ודגיישא ליה ימלל, ואולי צ'יל ודגישח (מפעל גשש) ופי' מי שנוגעה בו כלו' מי שנוגע בדבר 
יאמר או פי' גשה כמו גשח בלייס שהוראתו גם חבל וימליל יצעק, והג' שיייר באגרותיו צר 65 דעתו ג''כ לקיים הגיי 
בדלי"ת ומפרש דגש לשון דקירה וימליל מלשון כל המוללו מריח בו אצל פשפש (נדה נ"ח ב') ותמשל כוונתו 
הראשונה מי שעוקצתו פרעוש או פשפש ימליל את הדבר העוקץ או יחכך את בשרו ולכן ימליל ביויר בין שני 
הלמדי"ן והכוונה השניה מי שרוקר לו ענין זולתו ימלל וכו' ועייייש, ובערוך ע' רגש הגיי ורגישה ליה ימליל, 
והעתיק עוד שם דרגיש ליה צערא (יבמות קיז ב'), ובעי גש ב' הגיי דגיש ליה צערא, והמשל עוד בפסייר פי 
החודש (ע'יח ב'), ובספרי האזינו שם לפ' וידבר ה' אל משה בעצס היום וכו' הדרש בשלשה מקומות נאמר בעצם 
היוס הזה נאמר בנח וכו' לפי שהיו דורו אומרים כך וכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו ולא עור אלא 
אנו נוטלים כשלים וקרדומות ומבקעים את התיבה אמר המקום הריני מכניסו לתיבה בחצי היום וְכל מי שיש כח 








נח פרשח לב זה-וי 208 


ה) ויעש נח ככל וגו [וה שיכן לכינוס כהמה חיה ועוף] : 

ונח בן שש מאות שנה וגו רי יודה אי שנת המבול אינה עולה מן המיניין, אמר ליה. ו 
רי נחמיה עולה היא בתקופות ובחשבונות : 

ויבא נח ובניו וגו' [מפני מי המבול] אמר רי יוחנן מחוסר אמנה היה, ‏ אילולי הגיעו 
מים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה: 6 

)+ ווהי לשבעת הימים [מלמד] שתלה [להפ] הקכיה שבעת ימי אבלו שלמתושלח הצריק כדי ז 
שיעשו תשובה ולא עשו, דיא ויהי לשבעת הימים אמררי יהושע בן לוי זי ימים נתאבל הקביה על 
עולמו קודם שיביא המבול מה טעם וייתע צ ב (בראשית ו ו) ולהלן אומר כי נעצב המלך על בנו(שיב יש 0 : 


1 לקוע עס: ‏ 2 לקוע טס, יכש' לס 6/5 מז 3': 4פקוט סס: 6 לקוע טס, פופפסס קועק פ"י, יכוט' מ'ק 
פ"נ פ'3 נִי, סנסדכין ק'יס כי, לדכ"כ כו"ס: פל"ב, עדכם סקליס כו קיי זי ועייי לעיל 5ד 22 : | 7 ילק' מכיכי פסליס "ב סיי 
עָ, ועיי לעיל 5ד 299 וע'כ: 


1 וגו] ככל אשר צוהו יי | *שיכן כ] שכן ליפב. שיכין ך; שיכון ך'א?, שוכן וחנ, שייכן א', שכיון י | 
*לכינוס ל*וחי] לכנוס דא , ליכנס פא | 2 וגו'] והמבול היה מים וגו דָאי, והמבול . . מים על הארץ וג/ 
לי פא'כ | ר' יהודה פ. ר' . . ורי נחמיה ר' יהודה דואנכי | אומר | מבול פוב | המניין וָכִי, המנין דפאג | 
8 ר" נחמיה] ,- אעפ"י שאינה (שאין ן) עולה מן (המניין וְכִי) המנין פןאכי. אעפיי שאינה . . במנין 1 | אבל 
עולה ן | *היא דפוא?נכ] הוא ל, לי א' | וחשבונות א כךי | 4 מחופר -- היה] דְזְן, נח מחוסר . . היה דא?, 
מחוסר . . היה נח פוא | אלולא א | שהגיעו | 5 מים] פוןגי, המים אכ | לא] ₪ היה פוחא'נכי | 
בתיבה א'י, אל התיבה 2 | 6 הימים] [א'ני, ₪ ומי המבול דְפא? | *מלמד ךְפוא:ני] ל לא | 
*להם ךְפואג] להן י. לי ל | שבעת] פוחא'נ, שבע י, ז ךא" | אכלות א אבילות א? | למתושלח א' / 
על מתושלח א? | 7 ד] שבעת וךזא'ג ‏ | 8 שהביא מ, שלא הביא חזכ. עד שלא הביא פני, שיבא דְָא. שיבוא 
עליהם ן. | המבול] פי, מבול (המבול ךן) לעולם דחאגכש | מה טעס] כי, מאי טעמיי ך!, . . טעמא ךָ, ומה 
טעם דץ | ויתעצב אל לבו | ולהלן -- המלך] כד"א כי . . המלך א'/ ואין עציבת אלא אבילות (אבלוי' ך, 
אבל דִוְ"חזְנימ) שני (היך מה דא' אמין, כמדתמ' ן, כמה דאטמ' 2; כד"א ימ: חיינו דכתי' ך]) נעצב (כי 
נעצב ד'פוחכימ) המלך דפוחא'נכים | 


הועתק במדי הגדול זה וכו' שהיה וכו' (ושם הגי' ברפיון), ולפי גי זו מאמר ר' לוי וכו" דרש אחר הוא ומחיתי וכן' זה 

קין שהיה וכו' (וק"ק מה שהובא ראייתו מפ' וימח וכו' ועיי גם ביפית) ובמאמר ר' אבין יש לפרש יקומוני יקומני מל"י') 

אהץ נושבת, ובמדרש קהלת פ' אם יוליד וכו' לשון המאמר מהו היקום קיומיא (כ"ה בדפיר וד"ו, ובמ"כ הגיה קיומא 

וכן. הדפיסו אחריו) ר' בון אמר. אוקימיני (כייה בדפ'ר, ובדיו אוקומיני) ר' אלעזר אומר היקום חוא הממון שמעמיר 

רגליו של בעליו ר' שמואל אמר היקום זה קין שנשטף וכו' (ובמ' קהלת מ''ב שם נשתבש ר' אבא אמר קיומיה אבא 

אוקימנא), ומאמר ר' אלעזר נרי שנוסף שם עפ'י מאמרו בפסחים קייט א' (ועיי גם לעיל צר 266), ואולי הוא פירוש 

לפרש מאמר ר' בון אוקימיני שדורש. יקום לשון הקמה כמו שפי' ביפיית, ואפשר שגם זה טעם וכו יקומנו יקומיני 

כאן (לפי הגי' זה קין וכו' שהיה וכוי), ומלת בליפון כמו בריפון לעיל צד 219 ועייייש במ"י: = 1 זה שיכן. זה. שכתוב 
כאן ויעש נח נאמר לענין כינוס בהמה וכו', ובכיייל ‏ הושלם זה שכן עד ועוף בכתב אחר ביני שיטי והגהתי שיכן, וברמבין 
גורס שיכין לכנום בהמה וכו ועח"נ ולעיל סוף פלייא: 2 אינה עולה מן המיניין. לשנותיו של נח שמשמעות הכתוב 
ונח בן שש מאות שנה וכוי שכבר מלאו לו תיר שנה כשהיה המבול מים על הארץ והמבול היה ייב חדש (ועי 
סייע פיד ולקמן סוף פליג) וכתיב ויחי נח אחר המבול שלש מאות וחמשים שנה וכתיב ויהי כל ימי נח תשע 
מאות וחמשים שנה והיה לו לומר תשע מאות וניא שנה אלמא שאין שנת המבול עולה למנין שנותיו ועי' בפיי 
ב"ר וביפיית: ובירושי רייה פ'א איתא ויהי באחת ושש מאות שנה וכו' ות ני עלה שנת המבול אינה עולה מן 
המיניין ועייייש, -ובענין הפלוגתא דריי ורנ עיי מייש הג' שיייר בערך מלין צד 89, וכתיבת מיניין כמו לעיל צד 11 
ביניין וצד 150 עיניינא: 8 בתקופות וחשבונות. שמחשבין מבריאת העולם : 4 מפני מי המבול. כן הוספתי וכן 
הושלם בכי"ל ביני שיטי עד מפני מי המבו : | 6 ימי אבלו של מתושלח. שהוציא שנותיו עד המבול שהרי חי 
קפיז שנה והוליד את למך ולמך חי קפיב שנה והוליד את נח . נמצא שמתושלח היה בן שסט שנה כשנולד נח 
וכל ימי מתושלח תתקסיט שנה כלו בשנת ת'יר לנח שהיא שנת המבול , ודורש ויהי לשבעת הימים (שכת' בה"א הידיעה) 
אלו ימי אבלו וכוי שתלה להם הקבייה כרי שיעשו תשובה וכו', ובירושלמי שס ומניון ששימר הקבייה על עולמו שבעה 
ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ וכו' א ית ד ב עי מ ימ ר אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח. ובסנהררין 
שם ויהי לשבעת וכו' מה טיבם של שבעת הימים (אמר רב) אלו ימי אבלות (אבלו) של מתושלח [הצדיק] ללמדך 
שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא וכו' ועיי ד'יס, ובתוספתא שם בדרש בזמן שהצדיק בא לעולם טובה 
באה לעולם וכו' כשנפטר רעה באה לעולם וכו' אין לי אלא שתולין לצדיקים בחייהם מנין אף במיתתן שני ויהי 
לשבעת וכו' (ומה טיבן של שבעת הימים הללו) אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שעיכבו את הפורענות 
מלבוא. לעולם (לכך נאמר ויהי לשבעת הימים ד"א מה טיבן של שבעת ימים הללו מלמד שנתן להם המקום שבעת 
ימים לאחר גזרה שמא יעשו תשובה ולא עשו לכך נאמר ויהי לשבעת הימים) וכוי ועיוייש בח'נ, ובאדר"נ שם ויש 
אומרים כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם וכשמת משותלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו 
שני. ווהי לשבעת וכו' מה טיבן וכוי אלו שבעת ימי אבלו וכו' שעיכבו את הפורעניות וכו' ד"א ויהי לשבעת הימים 
מלמד שקבע להם הקב"ה זמן לאחר מאה ועשרים שנה שמא יעשוּ תשובה ולא עשו וכוי, ובמדרש תהלים שם 
ויהי" לשבעת וכוי אמר ר' ה וש ע יא מלמד שתלה להם הקביה שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שיעשו תשובה 
עשו וכו' (ונר' שמסדר מדרש תהלים כוון אל המאמר שלפנינו בב"ר ועייייש בהערות רייש באבער ובמ'י לעיל 

צד 1), וגם בתר"י א' מתורגם ויהי לשבעת וכו והוה לזמן שובעא יומין מן בתר דשלים איבליה דמתושלח וכוי 
ועייע לעיל צד 22 ובח"נ ובמ"י לעיל צד 278 : | 8 אמר ר' יהושע בן לוו. | עי' לעיל צר 259 ובמ"י שם: 


-ש6ו]טסא)ס (1 








79 | נח פרשה לב ז'ב-ד 


את השפן כי מעלה גרה (שס שס ה), את האונבת כי מעלת גרה (שפשםו) את החזיר 
כי מפרים פרפה (שם שם ): 


גם מעוף השמים שבעה שבעה אין תאמר שבעה מכל מין, אחד מהן אין לו-זוג, . 
אלא ז' זכרים וזי נקבות, לא שאני צריך אותם אלא לחיות זרע על פני כל הארץ: 
ה5 ד) כי לימים עוד שבעה. וגו אמ רי שמעון בן יוחי הן עברו על התורה שניתנה למי ן 
יום. לפיכך ארבעום יום וארבעים לילה, אמר רי יוחנן הם קילקלו את הצורה שניתנה: למי יום | 
לפוכך ארבעים יום וארבעים לילה: 


ומחיתי את כל היכום אשר עשיתי רי ברכיה אמר קיומיה, ר' אבין אמר יקומנו, רי. לוי 
ק קְ | 
מש' ריש לקיש תלין בליפון ובא מבול ושטפו וימח את כל היקום (בואשית ז כג) : 
8 יכקוט. טם: 5 ילקוט כי כ"ו: 8 ילקוע עס :| לעיל 75 219 ו/נ: 


1 את -- גרה] ואת (את פַדֶן) השפן כי איננו (אינו *) מפריס פרסה אין כת' כאן אלא כי מעלה (גרה הוא חַזנ) > 
גרה ךְפחאיני, את השפן א!. ל' וכ | את-- גרה] ואת (את ב) הארנכת כי איננה: מפרסת (כי אינה מפרסת 2 , 
כי מפריס [) פרסה אין כתי כאן אלא כי מעלת גרה היא דְזְנָ, ואת הארנבת כך א?, וכן הארגבת פ: ל' דואלי. | 
(את. --- פיסה] ואת \ (את וְדֶזְכִ) החזור כי איננו מעלה גרה (כי. . גרה הוא , כי לא גרה יגר ן) אין כתי כאן 
כן ן) אלא. כי מפריס פרסה הוא דְוַחא12כ: את החזיר כך א1, וכן החזיר פ. | 8 *שבעה שבעה ךפ א?] שבעה 
שבעה זכר ונקכהיג, וג' ל | אין] אפ דוחאיני. אין אלפ | שבעה] פוחגכי. ד דא | אחד] וחאיגם:. גמצא 
₪ דאלי |' אי] וח: שייו דפאנכי | 4]דִי/ שבעה דפוחאלגם, ל'א' | ח/י; שבע ד', 
ושבעה ךדפורואנכ, ל' אי | נקנות א | אותס] לחם דְוְאכ. להן פני: | *לחיות-- הארץ [א'נכי] להחיות, 
- . הארץ דָא?, להחיות ל |: 5 וגו'] אנכי ממטיר. על הארץ ארבעים יום [", אנכי . . יום וארבעים: לילה זג כ'"/ 
ל" הפא | שניתנה]: שעתידה שתנתן ן ‏ | למ] דִפי: לארבעים דוחאגכ. | 6 יום] ₪ וארבעים לילה ךַז; לי א? | 
לפיכך] לכך- פורענתן ד |. אמר-- לילה לי כ | *ר' יוחנן א?] רי (רבן 1) יוחנן בן זכאי דְג, רי. . בן. זכיי ה : 
ריבייז י/ רי יוחנן בן דהבאי ף; רי נחמן (6)/ל: | *הצורה ְפוחאני] התורה ל | שניתנה] שנבראת. ם' | 
לארבעיס פזְדְזא"נ: | יוס לי א? | 7 ** לפוכך] ולפיכך ל | ארבעים] פורענתן ,-. ךז- | 8 קיומייה ן: קיומי א' | 
ר' אבין] פואגם/ רב אבון דִי | יקומנו] [, יקומינו ן, יקומני פַף?, יקומיני דְאי, קומני ך? | 9 משס [/ משום 2/ 
בשסךיפא?כ (ר' לוי וריש לקוש ךי). | תליו] תלאו א'ך: תליאון(?) ן, תלא , קין היה תלוי ד'. זה קין היה 
תלוי דְָא?, זה. קין שהיה: תלוי: ל"פכעי. | כליפין: ג. בריפון כי'. ברפיון דאער; בדיפון ל"פ- | 


תחלה אלא כי מעלה גרה הוא ואח"כ ופרסה איגנו מפריס וכו', ובפסיקתא הגי' את הגמל כי מעלה וכו' ולא 
כתיב כי לא מפריס פרסה וכן ואֶת הארנכת כי לא מפרסת פרסה אכ"כ אלא כי מעלת גרה היא וכן ואת החזיר 
כי לא מעלה גרה חוא אכ'כ אלא כי מפריס פרסה, ובוי"ר את הגמל כי לא וכוי אכ"כ אלא כי מעלה גרה את 
השפן כי לא וכו' אינו אומר אלא כי מעלה גרה וכן הארנבת וכן החזיר, ובתנחומא מיב פ' חקת את הגמל ּ 
כי לא מפריס פרסה אכ'כ אלא כי מעלה גרה הוא; ובתנחומא שם ובבמ'יר איתא עוד את (ואת) הארנבת כי לַא וכוי 
אכ"כ אלא כי מעלת וכו' את (ואת) החזיר כי לא מעלה גרה הוא אכ"כ אלא כי מפריס וכו', ובמ' תהלים שם 
חסר ואת השפן וכו' ואת הארנבת וכו' ועח''נ ועיייע בהערות רייש באבער לפסיקתא הגירסאות של כי'א שם ובהערותיו 
לתנחומא הגיי של כ"י רומי שם: ‏ 8 אין תאמר. אם תאמר ועח"נ ולעיל צד 45, ולפי ששנה הכתוב כאן שבעת 
שבעה זכר ונקבה' ולא נאמר כאן כמו במקרא שלפניו שבעה שבעה איש ואשתו היה אפשר לפרש שבעה מכל 
מין ובהס זכרים ונקבות ודורש אם תאמר וכו' נמצא אחד שאין לו בן זוג אלא ז' זכרים וכו' לא שאני צריך אותם 
לקרבן אלא לחיות זרע וכו' ועי' גם ביפית: ‏ 5 שניתנה למ' יום. במדרש הגדול הועתק שעתידה לינתן בארבעים 
יו ובארבעים לילה ועח"נ: = 6 אמר ר' יוחנן. מאמר זה הוגה בכי"ל וכתוב על גבי כתב אחר ושם האומר לא 
ניכר בכרור ואפשר שכתוב שם אמר ר' נחמן, ובכי"כ חסר המאמר ובכי'א א' הושלם בגליון ר' יוחנן אמ' הם 
קלקלו את התורה שניתנה למ' יום לפיכך וכו' וגם בכייא ב' הגי' א'יר יוחנן וכן הועתק בלקח טוב (לפי ויהי הגשם 
על הארץ ארבעים יום וכו') א"ר יוחנן לפי שהם קלקלו את הצורה שניתנה לארבעים יום וכו'. וכן הגהתי את 
חצורה \פ" שניתנה למ' יום שצורת הולד נגמרת למי יום ועי' ברכות ס' א' נדה פיג מיז, וענין הקלקול כמו 
שדרשו בתנחומא מב נשא סיי ו' (תנחומא שם פי' די) קשה כח הנואף שהוא מרשל כח השכינה כיצד העובר 
שהוא מתעבר מן האיש הקביה צר צורתו לארבעים יום שכך שנו רבותינו לארבעים יום צורת העובר ניכר לאחר 
ארבעיִם יום הנואף בא עליה: והקכ'"ה עומד ותוהא ואומר של מי אצור צורת האיש או צורת הנואף וכו ועי"ע 
בט"ר פ"ט סי" א' ויר פכייג סי' ייב, ובפירשיי עה'יית מפרש עפ"י המאמר שלפנינו כי לימים עוד וכו' ארבעים יום 
כנגד יצירת הולדד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים, ובטדרש אגדה הוצ' רייש באבער ארבעים יוט כנגד 
ארבעים יום של יצירת הולד שהיו הנשים מזנות תחת בעליהן והיו מקלקלין צורת הולד, ובמדי הגדול הועתק' רבן 
יוחנן בן זכאי אומר שקלקלו בטיפה שנוצרת' לארבעים יום וכו', וכעין זה המאמר האגדה אצל אפרם הסורי לארבעין 
יומין מתקבל ברנשא במרבעא דאמה ומשתרר ומצטלם בדמותה וכו' ועל דהנון חבלוה לאורחא דמולדא על הרא הו 
דלארבעין יומין הוא בארבעין יומין אתחבל 'ועי' מ"ח חלק מ"ג צד 418 : 8 ומחיתי את כל היקום. מלת יקום לא 
נמצאח רק בפרשה כאן ובסמוך בפי וימח וכו' (ועוד בדברים ייא ף), וָר' ברכיה דורש יקום לשון קיוס קיומיה!) 
כלוי הבריות ומלת יקום כלל, לכל חי שעל פני האדמה ועי' גם בראב"ע, ור' אבין דורש יקום יקומנו, ונר' שהוא לפי 
הגי' שלפנינו תואר לקין, ולדרש זה נסמך מאמר ריל בשם ריש לקיש תליו כלו' תלאו לקין וכו', וכן מפרש בפיי 
ביר כי"א וכיייט יקומני (קומני) זה היה קין שקס על הבל אחיו והרגו דכתיי ויקס קין תלאו לאותו קין וכו', והגיי 
הליו (תלאו) מקויימת גם עפ"י כי'א א' וכייו וכייג, וכן משמע פירוש הענין גם לפי גי' דפיר קין היה תלוי וגיי דיו 
זה קין חיה וכו', ובגליון כייל נסמן ס'א זה קין שחיה/תלוי וכוי: כמו- שהגיי בכייפ וכי"כ ובערוך ע' רפן ובילקוטי וכן 


היוּמָיָא 6 











ו 4 במ ו הו וכו מו ו 





בו ל 


ב 0 


נח פרשה לב 1 21 


בפניו: וכולו שלא: בפניו שכן הוא אומר בנח- כי אותך ראיתי צדיק ונו', ושלא בפניו אמר איש' 
צריק תמים גו' (בראשית ו ט), ר' אליעור בר' יוסי הגלילי אמר מצינוּ שאומרים מקצת שבחו שלמי 


6 שאמר והיח: העולם שני אמרו לאלהים מה גורא: מעשיך (תחלים פו ג), ואומר. הודו לי"י כי 


טוב כי לעולם חסדו (שפ קית א) : 
ב מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגוי ר' יודן בשם רי יוחנן ר' ברכיה משי ר' לעור 75 
ר' יעקב מש' ר' יהושע מצינו שעיקם חקביה שלש תיבות כדי שלא להוציא דבר טומאה מפיו ומן 


הבהמה הטמאהאין כת' אלא אשר לא טהורה היא, אמר רי יודן אף כשבא לומר סימני בהמה טמאה, 
בסימני מהורה פתח תחילה, ‏ את הנמל כי איננו מפריס אין כתי אלא: כי" מעלה גרה (ויקרא יא ד), 


2 ייק' סקליס טס :| 5 פססיס ג' 5', פקיקסס פ' פכק (ל' 3'), פפיקפס כנפי טס (מיז בי), | היקכס כבס פכיו סי 6', 
פנמועס 9" סקפ סי ו', סנסועס ויטלס סיי פ' סקס סי די, בנדנכ כבס. פייט סי כי, מדכט מסמוס. פ' יי גי- +/3: סי די : 
8 ילקוע כ' כ"ס: | 

1 שכן -- בנח] מנין שכן חוא אומר ₪ | כי-- וגו] כי . . צדיק לפני בדור הזה א1כמ, כי . . לפני [ך]/ איש 
צדיק תמים היה שלא בפניו דְָא?, שלא בפניו מהו אומר נח איש . . היה י | ושלא -- וגר] ‏ ושלא בפניו הוא 
אומר איש . . תמים ן, ושלא . . מהו אומר איש (נח איש ף) . . תמים חיה 5], ושלא (שלא 2'):. . מהו אומר נח 
איש . . היה בדורותיו דְזֶ, ושלא בפניו צדיק . . בדורותיו ‏ א*, וכתי' כי' אוחך ראיתי צדיק לפני בפניו דְא?, בפניו 
מחו אומר צדיק לפני בדור הזה י | 2 אלעזר ואמ | בר'-- הגלילי] בנו של רי . . הגלילי דהוחא?גכימ. 
לי פא | אמר] א. אומר דפוחנכימ | מה מצינו מ | *שאומרים ךאכי] שאי ל, שאומר ן, ל מ | של 
. . העולם] פךזנכ, של . . העולם בפניו דְוְאום, של הקביה בפניו א | 8 ואומר] פחגכים. שלא בפניו 


אומר דָא?, ושלא בפניו וא | | 5 *ר' ברכיה פןנכ] ור' . - דא%: בן בוכיה.ל | בשם | אלעזר פגם. : 
אליעזר דוא" | 6 ר] פג ‏ ור' דא | ישקב] .₪ דכפר חנין דפא(כ; דכפר חנן ן | משום פ(כ, משמן, בשם דא | 
יהושע] ,= בן לוי | שחב"ה עיקם א', - . עקס 1, שעיקם הכתוב ₪ | שלש] גי א', שתים ושלש' דפוא"כ, 


שתים שלש 1 | תיבות] פא'1: ₪ בתורה דְוְא? |. טומאה] מגונה ג | מפיו] פ[א'כ: מתוך פיו: דחא?ג | 
ומן] מכל (הת"ד מכל דָא?) הכבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו. .- דְוַא"ן: | 7 הטמאה] 
אשר היא טמאה ן: אשר טמאה היא ך: אשר טמאה א'ן | אין כת' (וכן [) כאן: | *היא דאגכ] לי לפ | 
ר' יודן] א ₪ בר' (בי רי כ, בר פ. בן ו) מגשה דְפוא"כ | לומר] חא. ₪ לחפ דְפוא?נכ | בהמה לי וכ | 
*ממאה ְפ[אג] טומאה 2, טמיאה 7" לי ל | 8 בפימני --- תחילה] לא פתח (פתח להם 2, פתח. להן 1) אלא 
בסימני טהרה 2375 לא פתח אלא . . טהורה ן, לא פתח להם אלא. . בהמה טהורה א" | איננו] וחאיג, 
אינו פכ, לא דְאי | מפריס] ₪ פרסה | אין כת' (כן ןג) כאן | גרה] .- הוא א!נכי. | 


וכו', ובעירובין שם וא"ר ירס יה בן אל עזר מקצת שבחו וכו' אומרים בפניו וכולו שלא בפניו וכו' דכתיב כי 
אותך וכו', ובמה"ג הועתק כי אתך ראיתי. וכו' ולהלן הוא אומר צדיק תמים אלא אמר ר' אליעזר מכאן אתה למד 
שאומרין מקצת שבחו שלאדם בפניו ולא כל שבחו: 2 שלמי שאמר וכו'. משמע ג'יכ בפניו וכמו שהגי' בדפוסי' ובכ'י 
שציינתי ולמד מךכתיב בלי נוכח מה כו רא מעשיך ובלי נסתר כי ל ע ול ם חפ ד ו (וציינתי תהלים קייח א' ותוא 
הודו וכו' שבהלל, ובד'יו נסמן תלים ק"ז, ובד' פפד''א ודפוסי' אחרים תהלים קל'ו), אכן בכי"ל וכי"פ ובייח וביייג ליג 
במאמר זה בפניו ושלא בפניו, ובספרי לא הובא הפ' הודו וכו' והגיי שם ר'א בנו של ר'י הגלילי אומר מצינו 
שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם שני אמרו לאלהים מה נורא מעשיך אם אומר מקצת שבחו של 
מי שאמר והיה העולם ק'"ו לב'ו: 6 מצינו שעיקם. סובב והולך וטוסיף שלש תיבות כדי וכו' שאכיכ ומן הבהמה 
הטמאה אלא ומן הבהמה אשר לא טהורה היא (והוספתי מלת היא) הרי ארבע תיבות במקום אחת 
ועיקם שלש תיבות כמו שהגי' הנכונה לפנינו ובכי'א א'. ולפי גיי שאר הספרים שתים ושלש תיבות צריך לפרש 
שלש תיבות בפסוק זה ושתי תיבות בפ' מן הבהמה הטחורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה (ז' ח) נאין כת' שם 
ומן הבהמה הטמאה (ועי' ביפי'ת ובפי' מהרזיו), ואותו הפסוק לא הובא כאן ולא נדרש בסמוך במקומו, אכן הגוי שתים 
ושלש תיבות איתא גם בפסקא פרה בדרש אמרות "יי אמרות טהורות בפסיקתא ובמדרשי תנחומא ובבמייר פי חקת, 
והגיי בפסיקתא ר' יודן בשייר יוחנן ור' ברכיה וכו' ור' יעקב דכפר חנין ואמרי לה בשם ריביל מצינו וכו' כדי וכו' מפיו 
הה"ד מן. הבהמה א ש ר א ינגה טה ורה (ובכי"א שם אשר לא טהורה) ולא אמר מן הבהמה הטמאה, ובתנחומא 
מייב פי חקת (ועיוייש הערה צ'ב) ובתנחומא שם ובבמ"ר בעל המאמר רק ר' יהושע. בן לוי (וכ'יה בתנחומא וישלח 
ובמדרש תהלים ייב פיי ד', ושם א' סי' ג' גריס ליה סתמא), ובתנחומא מב שם הובא הפ' אשר לא מהורה היא, 
ובתנחומא חקת ומן וכו' אשר אינגה טהורה (ועי' בתנחומא וישלח), ובבמייר נתערבו הפסוקים ועייייש, ובפסחים שם 
לשון המאמר דאמר ריב"ל לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות. ולא הוציא דבר , 
מגונה מפיו שני מן וכו' ומן הבהמה אשר איננה טחורה (ועי' בד'יס), ובויייר שמות האומרים כמו בפסיקתא, אכן 
הגיי שם מצינו שעיקם הקב'"ה ח' אותיות וכוי שני וכוי ומן הבהמה אשר איננה טהורה. ובמקום אחר עקם שתים 
ושלש תיבות בתורה כדי שלא וכו' מתוך פיו הה"ד וכו' אשר טמאה היא אינו אומר אלא אשר לא טהורה היא; וחורכב 
שם המאמר שלפנינו ובפסיקתא עס המאמר בפסחים שם, ובפסי"ר הגי' אמר ר' י וח גן עקם הקביה. כמה מקראות 
וכו': = 7 אמר ר' יודן. וכיה א'יר יודן במדרשי תנחומא ובבמיר וסגנון המאמר שם כשבא לפתוח בסימני בהמה 
טמאה לא פתח אלא בסימני מהרה (בבמ"ר טהורה), ובפסיקתא ובוי"ר- הגיי א"ר יודן בן מנשה אף כשבא לפתות 
להם וכו' לא פתח אלא בסימני טהרה (בוי'ר אלא בטהרה), וכיה איר יודן. בר מנשה במדי תהלים אי סיי. גי 
ועח'"ג, ובכייל נקוד טהורה') להגיה טהרה, ובפסי"ר איר יהודה בי ר' מנשה. אף. בשעה שביקש. הקביה ליתן. 
למָשה סימני בהמה וחיה הטמאות והטהרות. וכו' ושם כל המָאמר בְּהוסְפַת דברים; 8 כִי איגנו מפריס. אין. כת', 


 הָרּוָהְט.‎ 


200 נח פרשה לב ז א 


: יי צדיק יבחן ורשע ואהב חמם שנאה נפשו (שס שש ה) אמר רי יונתן היוצר הזה אינו 
בורק קנקנים ‏ מרוערעים -שאינו מספיק לקיש עליו אחת ער ששיברו, כך אין הקכיה מנסה את 
הרשעים אלא את הצריקים י*י צדיק יבחן, אמר ך' יוסי ברי חנינה הפישתני הוה בשעה שיודע 
שתפשהן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משבחת ומשתמנת, ובשעה שהיא רעה אינו מספיק 
5 לקיש [עליה אחת] ער שנפקעת, כך אין הקביה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שני י*י צדיק 
יבחן, אמר ר' לעור לבעל הבית שהיו לו בי פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע, ‏ על מי נותן 
העול, על אותה שכוחה יפה, [כך אין הקביה מנסה אלא את הצריקים י*י צדיק יבחן, דיא י*י 
צריק יבחן] וה נח[ויאמר ייי לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה] כי אותך ראיתי צדיק ונו': 
(כי אותך ראיתי צדיק וגו] רי אלעור בן עזריה אי מצינו שאומרים מקצת שכה האדם 


1 ילק' ישעיס כ' טעייע (ספ'ס), ינק' פקליס כ' סככייד, ילק' עכיכי ססליס ייש. קי 'ג, לקטן פל"ד ופכיס, טי סטיכיס 
כנ פ' דודי לי (3' ע"ז), | עדכט מספיס *"5 כי' ד', סנסועל ויכל ‏ ק" כ', סנסועס ט"כ טפום ק" "  :‏ 6 ילק' שעיס טס : 
< 9 ילקוע כ' נ"ס, *לק' סקליס כי סט"5, ילק' עכיכי ססליס כ"ו סי נ', ספכי כסעלסך פיי ק"נ. עיכונין "יס כי : 


1 יי] פונכ. כת" ₪ דא | יוחנן פא'י (ישעיה) | הזה] > כשהוא בודק את כבשונו י (שם), כשבודק את 
כבשנו ו (תחלים), כשהוא בודק את הכלי כמ | 2 מווערעים] פוג: טרועעים ְחאימ: רעים כ | לפי שאינו ה | 
להקיש ונימ | עליו] פוחא'נכיי. עליהפ דא?, עליהן מ | שישבירנו י (תהלים), שהוא שוברו פוחזא'גי (ישעיי), 

- שהוא שוברם דא . . שוברן מ | כך] וחא'ג' אלא היפים הוא בורק ₪ ם' אלא בודק קנקנים יפים אפי' מקיש 
עליהם כמה פעמים איגו נשבר ,- כ', אלא . . בקנקנים . . אינן נשברין = מ, והוא בודק קנקנים . . שאפילו.. . אינם 
נשברים ,.. י (תהלים), ומה הוא . . נשבריי ,-. י (ישעיי), ובמי הוא . . בקנקנים . . שאפילו. . אפילו כמה . . נשברים 
> ךא" | מנסה] בודק י (תהליי) | 8 הרשעים] ... שאינן יכולי' לעמוד שני והרשעים כים נגרש פכימ | אלא] 
-את מי הוא מנסה פכי (ישעי'), אלא את מי מנסה מ, את מי בודק י (תהליי) | את הצדיקים] הצריקים פי (תהלים), לי א' | 
יי -- יבחן] פוחא'1. יי. . יבחן וכתיי (כתיב י) והאלהים נסה את אברהם דָאי (ישעי'), והאלהים . . אברהם לכך 
ה'. . יבחן כמ, והאלהים . . אברהם כי (תהלים) | ברי] 1 ברפכי. בןדא? | הפשתני | בשעה] כל זמן ן | שיודע] י (תהלי), 
שהוא יודע ךפ[אנכי (ישעיי) | 4 שפשתנו דְזְאנִי (תהלים) | יפה] טובה ךז | כל זמן שכותשה ו (תהלים), כל 
- זמן שהוא כותשה [כי (ישעי"); כותשה ₪ | והיא פ | משבחה] [א'גכי (תהליי), משתבחת דְפא?י (ישעי) | 
ומשתמנת] וכל שהוא מקיש -עליה היא משתמנת פני (תהליי), וכל מה שהוא . . י (ישעי') , וכל זמן שהוא . , 
משתמנת דְוְָא?2 | ונשעה] בשעה ו, לי ₪ | שהיא] שהוא (וכשהוא ם) יודע שהפשתן שלו ךְפוא?גכי (ישעיי), שיודע 
שפשתנו א'ו (תהלוי), שהוא יודע פשתנו ך] | 5 להקיש פוחגכי | *עליה אחת דְוחאני] אפילו אחת פ. לי ל | 
-שפוקעת י (תהלו'), שהיא פוקעת ך-פןאנכי (ישעיי) | מנסה] בוחן י (תהליי) | את הצריקים ל' א' | 6 אלעזר | לבעל 
*הבית פוני'] לבעל ל, משל לבעל הבית דָא, משל לאדם מ | שהיה ., שיש ם | שתי | *רע דפואגמ] רעה לי, 
תשה א1 | על אי זו ן. למי נאה מ | גותן העול] א', נותן את העול ןג, הוא נותן את העול דְפאלי. להניח 
של מ | 7 על] פ: לא על דוחאנים | **ותה פוחא'ני] זאת דְא?. מימ. ל ל | **ך -- ינח כך אין 
הקב"ה וכ ו'ף, כך הקכייה מנסה את הצדיקין ה' . . יבחן ן, כך הקביה מנסה . . הצריקים שני ייי . . יבחן ְאג/ 
כך הקב"ה +" . . יבחן א, לי ל | *ריא -- יבחן ומ] ‏ "יי . . יבחן דא*. לי לא | *ייאמר -- התבה [] ויאמר . . 
ביתך א1, שנ' ויאמר . . התיבה [21, שני ויאמר . . לנח דְא?ם | 9 רי. . בן עזריה אומר פוגכ. ר' אלעזר אמר אימ]/ = 
א"ר . . בן עזריה ךא? | *שאומרים ְאכים] שאי . | שבחו של אדם | 


גיכ שכל זה אינו בדפוס קונשטאנטינה, וכהגי" שלפנינו כיה גם בדו וכייפ וכיו וכייג ואין צ'יל, ורק בכייא בי 
הגיי כמו שהוגה במ'"כ: 1 יי צדיק יבחן וכו'. הפתיחה נסררה גם לקמן פל"ד ובפנייה לפ' ויהי אחר וכוי והאלהים נסה 
| את אברהם, ובכייל טקוטעה הפתיחה בפל"ד וכן מקוטע מאמר ריב'ח בפנייה, ובמאמר רי יונתן הגיי שם היוצר וכה 
קנקנים מרוערעים (וכן איתא בירוש' תעניות פ'יג סייו די בתים וכו' מרוערעים ועי' עמת"ל ע' רעע) שאינו וכו' להקיש עליהן 
. אחת עד שהוא שוברם ומה בודק קנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליהן וכוי (ובדפוסי' שם מתופך סדר המאמרים 
הראשונים ונשתבש .א'יר יונתן הפשתני וכוו), ובמנוה"מ סיי שי הועתק מב'יר משל למהיד ליוצר הזה כשהוא בורק 
כבשונו אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק עליהן פעם אחר עד שהוא שוברו ובמי הוא בודק בקנקנים יפים 
שאפילו חקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברין כך חקב'יה אינו מנסה את הרשעים שאינן יכולין לעמוד וכו' :את 
מי הוא מנסה :את הצדיקים וכו' ועח'נ, ובסדר אחר ובסגנון אחר קצת שלשה המאמרים גם בשהשיר ועייייש (ושם 
הגיי אייר י וח גן היוצר הזה כשתוא בודק כבשונו וכוי ועח'נ), ובמדרש תהלים שם הי צדיק יבחן למי הוא בוחן 
לצדיקים וכו' משל לאיכר שיש לו פרות הרבה למי הוא בוחן לשום העול לחרוש וכו' א'יר יוסי ברי חנינא הפשתני 
הזה בזמן שהפשתן קשה אין מקיש עליו ביותר לפי שהוא פוקע אבל כשהפשתן יפה הוא מקיש עליו ביותר -לפי 
שהוא משבח והולך כך אין הקב'יה מנסה את הרשעים וכוי שני והרשעים כים נגרש ולמי הוא מנסה לצדיקים וכו', 
ובתנחומא וירא הפתיחה ה' צדיק וכו' לפ' והאלהים נסה והגי' שם א'ר יונה הפשתן הזה וכו איר יהודה בו 
ש ל ום היוצר הזה אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע וכו איר אלעזר לבעל הבית שיש לו שתי פרות וכו', ובתנחומא 
מ"ב שמות שם איר י ג אי הפשתני הזה כשהוא כותש ורואה את הפשתן וכו': 6 כוחה יפה. וכן כתיבת כוחת 
כאן בכל הפעמים בדפ"ר וד"ו ובכייג, ‏ וכן לעיל צד 276 שהיה כוחו יפה וכוי שכוחו רע ועיייש במ"י, והגהתי 
ואחת כוחה "ר ע .וכ"ה גם בכייל לקמן פנ"ה, ‏ ובכיייל נשמטו כאן תיבות אחדות והשלמתי וכן הוספתי כך אין 
הקבייה וכו' דא וכוי ועְח'ג: ‏ 9 ר' אלעזר וכו'. .בספרי שם לפ'.ויקרא אחרן ומרים וכו מפני מה לא יצא משה 
עמהם שלא יהיו ישראל אומרים וכו' ד"א שאין אומרים שבחו של אדם בפניו ר'א בן עזריה אומר :מצונו שאומר 
מקצת שבחו של אדם בפניו שכן מצינו בנח כי אותך ראיתי וכו' ושלא בפניו חוא אומר וכו' נח איש צריק תמים 








- פרשה לב וא 20 


בר נחמן הסיר קונעתו ועשהו זיטיטוויס וכמי שהוא מת דמו מותר ואשתו מותרת, יתעב *"י (תהלים שם שם) 
שאינן לא חיים ולא נידונין, וני (שס שם ח) כאשר עשו בן עשיתי ומה ביני לבינן: אלא שגמלתה עלי 
ואמרתה לי גם ייי העביר חטאתך לא תמות (שיב יב יג): מדבר בדור :המבול ‏ תאכד [דוברי כזכ] 
הן ודיבורן, ‏ איש דמים, לאור יקום רוצח וגו' (איוב כד יר), [ומרמה, כי מלאה הארץ חמס 
(בראשות רו ייג) , יתעב י"י שאונן לא חיים ולא נידונין] , ואני כאשר עשו כן עשיתי, :מה ביני לבינם 5 
אלא שגמלתה עלי ואמרת לי בא אתה וכל ביתך אל התבה: 

כי צדיק וו צדקות אהב ונו' (תהלים יא ז) רי תנחומ' ‏ בשם ר' יודה ר' מנחמה בשם רי ב 
לער אין לך אדם אוהב בן אומנתו, החכם אוהב בן אומנתו ‏ כגון ר' חייא דרי חייא ‏ רי הושעיא דרי 
הושעיא, והקב"ה אוהב בן אומנתו כי צדיק י'י צרקות אהב, ‏ ישר יחזו פנימו (שפשס) זה נח 
ויאמר י"י לנח בא אתה וגו' : 10 


2 פדכט ססליס ס' פ" ס' ע': 5 לעיל 75 222 : 7 ילק' ססליס לי פכניס, ועיי לעיל 75 178, עדכט ססליס יי םי ו': 


1 נחמן] פוא'גמ: נחמני דְאי | הסיר] [גכ: הפר עי', אמר הפיר ךא!, אמר התיר מ, אטי ליה דואג 
לשאול הסיר לַ", אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלא מורר במלכות הוא וחשוב כמת (ועכשו פא?) ועכשיו (הפר ם) 
\ התיר "פא" | קונעתי מפניו דְ. קובעתו פע"; אשתו מ | ועשאו (, ועשה אותו ךְפואגכימ | זיטוטווים ך!, 
זוטיוטיס מ זטוטיס ך?, זיטיטוס (ץ", זיטייטוס ע, זיטויטוס דְאנןָ", זטויטוס /ז, זיטיוטוס [, זיטיטיות ךף*. זיטופיוס ף! י 
"ות [, זיאטטוות י1 | וכמו כי. כמו פוג, וכאלו דא?, ומי א' | שהוא] פוא'גבעי. הוא דא" | דמו] פא!גכבעי. 
ודמו דא | מותרת] ך'[א'נכימ/ = עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש ושפיבות דמים דכת'י 
ולא אבו עדי שאול המלך לשלח (לשלוח א?) יד בכהני (לפגוע בכהגי פ) יי אבל דואג הרגן שני ווסב (וישג ך) דואג 
"האדומי ויפגע (בכהנים וגו' פ) בכהני ייי פא | 2 ואגי עשיתי כאשר עשו א' | מה פמ | 8 ולא נא'כי | מדגר] פוג, 
> ד"א דוברי (דברי כ) כזב = א?כמ | *תאבד דוברי (דברי גם) כזב פוא'גכמ] תאבד ל, דוברי כזב י1, לי דא? | 
4 ודיבורן] ,= ר' פנחס אמ' הן ומדברותן ף. ר' . . אמ' הם ומדברותם א1, ר' פנחס הן ומדברנן [, הן 
ומדברותן ( , כזב ר' פינחס (פגהס א*) אמר הן ומדברותיהן דא | דמים] .- ומרמה א!גכי | וגו] פ, יקטול 
(יקטל 21) עני ואביון ובלילה יהי כגגב דְאנכ. | *ומרמה -- חמס פא'] ומרמה . . הארץ ן, ומרמה שני כי . . 
חמס מפניהם דָא"ג2, וכתיב כי . . חמס י, לי ל | 5 *יתעב -- לא חיים (חיון ם) ולא נידונין דואנכמ] יתענ 
.. שאינן לא וכ ו' פ, יתעב ה' אילו שלא חיין . . י, לי ל | ואני עשיתי כאשר זמו א' | מה] פא. ומה דוא?גכים | 
6 שגמלת עלי פוא'נכימ, שגמלתני טובה דְא? | 7 כי] פוא'גכ. דיא בא אתה וגו' = א?, ד'א בא . . וגו' כתיב 
₪ ך | וגו] ישר יחזו פנימו דְפָנכ. לי וא | תנחום פא'י | בשם-- לער לי א | יהודה בר (ברי דְ'גכ) 
טימון 3187 | מנחמה] ן, המא דְגכ, המי י, מנחס ם (ר' מנחמ'--- לעזר לי ך') | 8 אלעזר בר' (בר ן) 
יוסי פ[נכי, אליעזר בר יוסי ך | אומגתו] פ, אומגותו דְוְאגי (וכן בסמוך) | התכפם] ךְ!, חכם ן, והחכם [', אבל 
החכם ךף (החכם -- אומנתו ל' א) | כגון -- דר' הושעיא לי ך! | דר' חייא] דבי רבי חייא בָ, דרי הושעיא א?, 
ור' אושעיא י!, לי א | ר] פוג: ור'דאי | דרי הושעיא] דבי רבי הושעיה ב, דר' חייא א'י. לי אי | 
9 בן] פוא'גי. את בן דא* | 10 אל גח דוא? | 


ליה הואג לשאול וכן נקוד חסיר') לפרש הסיר לשון ציווי, ומחוור לפרש הסיר לשון עבר דואג הסיר קוגעתו של 
דוד ממנו ועשהו זיטיטוויס?) כלו' מתבקש ליהרג וכמי שהוא מת דמו מותר וכו' (ולקמן פליח הגי' גם בריו וכמי 
שהוא), והגי' הפיר איתא גם בערוך ע' זיטייטוס, ובעי קגע הסר, והוראת קונעתו אשתו רעיתו תמתו ועי' בהוספות 
הח' פליישער בעמת"ל חיא צד 562/ וכן במדרש תחלים כ"ב סי כ'יז קונייתך עומדת בחוץ ואתה יושב בפנים, 
ובילק' תהלים ר' תופיז הגי' קוגעתך וכן בערוך ע' זוטיישוס :(ובילקי שם ‏ ר'י תרליא -בדי ווארשא ‏ הוגה המאמר 
שלפנינו עפ'יי דפוסי המדרש): 2 שאינן לא חיים. וכן הדרש במדרש תהלים מזמור ה' שנאת כל פועלי און זה דואג 
ואחיתופל וכו' תאבד דוברי כזב שאינן לא חיין ולא עומדין בדין תמן תנינן שלשה מלכים ‏ וארבעה הדיוטות -אין 
להם חלק לעוה"ב ואלו הן דואג ואחיתופל וכו' ועי' סנהדרין פיי מ"ב: ואני כאשר עשו וכו. בפיי ב'יר כ'י 
הובא לזה המאמר פירוש מר' קלונימוס ואני וכו' וסמיך ואני ב רב חפדך (תחלים שם ח') ומדסמיך ואני 
. משמע עשיתי כמותך במעשה אוריה אלא בחסדך גמלתגי ואמרת גם י"י העביר חטאתך פי' ואני ברב חסדך :כך 
אמר דור לפני הקכ"ה רבשיע בקשתי לפניך איש דמים ומרמה יתעב :"יי מה ביני :לבינם כמו שחטאו הס כך 
חטאתי אני במעשה בת שבע אשת אוריה אבל הם לא חזרו בתשובה לפניך ואני ברב חפדך אבא ביתך -להתפלל 
ולהתוודות על עוני ע"כ: ‏ 8 מדבר. בדור המבול. וכן לייג כאן ד * א בכייפ וכי'ו וכיייג, וכבר. העירותי לעיל פעמים 
שונות. על חובור המאמרים בלי מלת דַ"אָ: הן ודיבורן. בכי'ל ליג כאן ר' פנחס אמר הן ומרברותן שאין כאן מן 
הענין וכן נסמן בגליון מדרש אבא למלת כזב בגי' ההפוסי' ולמאמר ר' פינחס אמר וכו' במ"ס אין זה, ‏ וכן כתב 
בופ"ת הן ודבורן כ זב ל'ג וכו' ועייייש: 4 לאור יקום וכו'. ‏ וכן נדרש פסוק זה בדור :המבול לעיל צר 257, 
מתי ומרמה וכו' עד שאיגן לא חיים ולא גידונין עפ'"י גיי שאר הספרים ועי' יבמייי לעיל צד 222 :וצר 249 : 
5 ואני כאשר וכו'. נר' שדורש כאן ואני וכו' כן עשיתי וברב חפדך אבא ביתך זה התיבה בא אתה וכו' אל יהתבה 
ועי' בחיי רדיל: = 8 אין לך אדם אוהב וכו'. במדרש תהלים שם כי צדיק וכו' ר' יהודה בר' סימון אמר כל -אומן 
שונא. בני אומנתו אבל הקב'יה איגו כן אלא צדיק אוהב .צדקות מהו ישר יחזו :פנימו שבע כתות הן וכוי ועיי לעיל 
צד 178 ובמ"י שם: כגון ר' חייא. שהיה אוהב בני סיעתו וכן ר' הושעיא; ובמ"כ ‏ הגיה עפ'י גיי חילקוט ‏ כגון 
רי חווא דרי הושעי' ור' הושעיי דרי חייא, ובאיא שיער שציל כגון ר' חייא לרי אושעיא ורי אושעיא לרי חייא והעיר 
66 ( = .הָסָיר 3 
.8ל80ץ 1367086115 ן 19 








258 נח פרשה לא לב ו כא ככ ז א 


2 


בר כהנא והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם, על דעתיה דרי לוי והיה לך ולהם את עיקר והם 
מפילה] ואפפת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם צריך אתן : | 


כב) ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה זה שיכן לעשיית התיבה : 





פרשה לב 


ז א ויאמר ייי לנח בא אתה וכל ביתך וגוי תאבד דברי כזב גו' (תהליס ה 6 זה 

5 רואג ואחיתופל, ‏ דוברי כזב הן וריבורן, רי פינחס אמר הן ומדברותן, איש דמים ומרמה (שפ שם) 
זה היתיר גילני עריות ושפיכות דמים וזה היתיר גילוי עריות ושפיכות דמים, זה היתיר גילוי עריות 
ושפיכות דמים בא אל פילגשי אביך (שיב טז כא), זה היתיר גילוי עריות אמר רב נחמן בר שמואל 





8 ילקוע טס : | 4 ילק' פקליס כ' פכל'ס, *לק' עכיכי ססליס ס' ק " יי  :‏ 6 לקען פל"ם : 


1"על דעתיה ל"ו] עיד א'. ועל דעתיה דאלנכ: ועל דעת חר' | רי ח | *וי] אבא ך' | *את ל"פוא'נכ] 
אתה ךְ?אי | עקר ל" | 2 *טפילה ך'] טפלה א'ך?. טפילה (טפלה דן) לך דפוח. טפילים (טפלים כי) 
לך א'כי. טפילן ל" | דבר לין | אלא אם כן צריך לו א'כ, אלא. . כן היה צריך לו פחני: אלא דבר 
הראוי לו ן, שאינו צריך לו דְא? | 8 אתו] ן, אותו דְא?גכ | זה] עשה א%?. ל' פו | שכן פחנבר: שוכן פ, 
שיכון ך, שכונו א, שכיון י!, שזכה ן, שייך א? || 4 תאבד] [1, כת" -- דפאכ | *דגרי] וג, דוברי דפאכים | 
וגו] איש דמים ומרמה יתעב ייי דְאנ2 | זה דואג] ימ, מדבר בדואג דפ[א"נכ | 5 ואחיתופל] - תאבד 
דבר' (דוב' [) כזב זה דואג ואחיתופל [( = | דוברי] תאב' דבי [ְן | | הדיבוריהן 2, ודוכרן ב, וכום פ 
ומדברותן] פוגרמ, התפ א'י, ומדברותיהן דְא?כ | 6 זה -- וזה -- דמים לי י | התיר (וכן בסמוך) | זה-- 
דמים] [י, זה . . עריות נָמ/ זה אמי א', ל' דפא"כ | 7 בוא ךְין, שני בא [כימ, שני באחיתופל (בא פא?) 
בוא דְפא? | פלגשי א!כים | אביך] ךד'וא'גכימ. ₪ ואבוא אלי והו' . . ל". ושפיכות דמים דכת' ואבא עליו 
(אליו פ) והוא יגע (ייגע פ) ורפה ידים והכיתי (וכתיי והכתי דָ]א?) את המלך לבדו פא | זה -- עריות] 2, וזה . . 
עריות 1, זה (וכן זה 8) . . עריות ושפיכות דמים דְפָוָאי, וזה אמר בא דוד אל נוב עיר הכהנים א'. לי מ | 
אמר לי | וב נחמן] ₪/ '..[, נחמן דְוְא'כ, נהמיה פי, וב נחמית א | בריה דרי (דרב נם) 
שמואל ךְפ|א?נימ: בריה דשמואל אי' .- | 


ועייייש במ"י), ומה שהובא בתוספות ביק פ'א א' בד'יה חוץ וכוי ובערוך פיי וכו' וענפי הזית קרויין גרופיים כמן 
יחור בתאינה וזמורה בגפנים שכל אחד יש לו שם לבדו ליתא לפנינו בערוך ע' גרפית ועייייש וע'יע ע' יחור ועמת"ל 
חיב צר 287 ופלאנצעננאמען צר 890, ותגחתי לתאינים וכיה גס בכיייל לקמן פליו. ושם איתא אמר ר' א ב א 
בר כה גא הכניס עמו זמורות לנטיעות וכו' ונר' שנתתלפו כאן שמות האומרים, וכן משמע מפי' ביר שמפרש 

דעת ד ר' ל וי (כ'ה בכיייט ובפי' חנדפס) דאמר זכוכית לנעמיות ועי' גס ביפיית ובחי' הרש"ש, ובכיייל הושלם על 
דעתיה וכו' ביני שיטי והגחתי והם טפילת ועתיג : 8 זה שיכן. זה שכאן כלו' זה שבתוב כאן ויעש נח וכו' נאמר לענין 
עשיית התיבה וכן מפרש בפירש"י עת'ית ויעש נח זה בנין התיבה. ובאותו סגנון איתא לקמן פלייב סי' ה' לפ' ויעש גח 
ככל אשר צוהו וכו' זֶת שכן לכינוס בתמה חיה וכו' ולקמן פליד פיי ייב זה שיכן (וכייה שם בדפוסיי) בזכות 
הקורבנות לפ' ויברך אלהים וכו' פרו ורבו וכוי (בראשית ט' א', ושם ח' ייז כת' כבר ופרו ורבו על הארץ) ובפלייט 
פיי טייו זו שיכן לבשורת ארץ ישראל (וכ"ח שם בדפיר) לפי ויבן שפ מזבח וכו' (בראשית יב זַ', ועודר ויבן שם 
מזבח וכו' שם ייב ח' וייג ייח והדרש לקמן סוף פל"ט ג' מזבחות בנה וכו'), וכתיבת שיכן כמו לקמן פליח בכייל 
וזה שיכן סומכו מן חמזרח ועיי במיח חלק ליז צר 207 (ובשהשיר בררש עיניך ברכות וכו' עיניך אלו סנהדרין 
וכו' על שער בת רבים וכו' הגי' בדפ'ר וד"ו יהודח ברבי אמר פן לנטות אחרי רבים, ובדפוסי' אחרים הרפיסו : 
עפ'י הגהת בעל מ"כ שיכן לנטות, וגיי אחרת בילק' שחייש ר' תתקצ'יב ועייייש) : 

פרשה לב. בכי"א א' פכ'ט ובכי"א ב' וכייו פלייא : 5 הן ודיבורן. דורש דוברי כזב שכתוב חפר |י/ו לפי 

קריאתו וכתיבתו דוברי כזב ודברי כזב הן ודיבורן, ור"פ דורש הן ומדברותן הנהגתם כלו' שאול ואבשלום שתלכו 
בעצת דואג ואחיתופל, ומדברות כמו מדברנותא בלאר : 6 זה היתיר. אחיתופל התיר ג''ע וכוי שאמר לאבשלוס בא 
אל וכו', ובכייל הושלם זה היתיר גילי ער' ושי דמ' בא וכו' אביך זה היתיר גילי ערי בכתב הספר ביני שיטי ועוד 
נוסף בדיו דיהה מלמעלה לצר הגליון ואבוא אלי והו' (והשאר נחתך) וזה הוא הפסוק ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים 
(שיב ייז בי) שאיתא לקמן פל"ח בכייל בגוף הספר, וכאן ליתא פסוק זה ברוב הספרים : 7 פילגשי. וכה ברפוסו' 
וכי"פ וכי"ו וכויא ב' וכייג, ובמקרא כתוב כאן פלגשי, אכן ברוב הפעמים פילגש מלא יריד במקרא : | זת חיתיר. 
דואג התיך ג"ע וכדאמר רב נחמן וכו' הסיר קנעתו וכו', ולשון המאמר קצר ומפורש בתוספות שבכביים ובי'א בי 
וד"ו, ואילו ההוספות ליתנהו כאן גם בדפ'ר ולקמן פל"ח גם בכי'א ב' ודו הגיי נחמן בריה דשמואל אמר הסיר 
קונעתו ממנו ועַשה אותו וכוי ואשתו מותרת ברק קיטע שם התיר קוגעתו וכו ), ונגד הפירוש אמר 
וכוי עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש וכו' מפרש בפי' ביר כ'י ודואג התיר ג"ע ושיד 
שהתיר מירב להשיאה לעדריאל המחולתי (ועי' סנהדרין י'ט ב'), ועוד שם ושייר שאמר לשאול שדור מורר במלכות 
וחייב מיתה הת י ר קונעתו אשתו, ובכי"ו וכי'ג וכייכ הגי' באן נחמן (ר' נחמן) וכו' בר נחמן חסיר קונעתו וכוי 
ונעדר מלת אמר לפני שם האומר ואחריו (ועי' במ"י לעיל צד 58), ובגליון כייל מוגה או מפורש בדיו דיהה אמי 





נח פרשת לא ו יט כא 207 


יט) ומכל החי מכל בשר וגו אמר רי הושעיא אפילו רוחות נכנסין עם נח אל התיבה יג 
ההיר ומכל החי מכל בשר מאותן שנברא להם נפשות ולא נברא להם גופין  :‏ ר' יהודה א' ראם 
לא נכנס לתיבה אלא גוריו נכנסו, ר' נחמיה א' לא הוא ולא גוריו אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלם 
תלמיות כמן טביריה לסוסיתה היה התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך (איוב לטי), 


בימי ר' חייה ברווה עלה גור אחר לארץ ישראל ולא הניח אילן שלא עקרו ועשו תענית ונתפלל ר' 6 
חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה : 


זכר ונקבה יהיו אפ ראית זכר רץ אחר נקבה קכלהו, נקכה רצה אחר זכר אל תקבלהו: 

5 כא) ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ר' אבא בר כהנא אמר הכניס עימו דבילה, יד 
תני משום ר' נחמיה רוב מכנסו דבילה, אמר ר' אבא בר כהנא הכניס זמורות לפילים חצובה לצבאים 
וכוכית לנעמיות, ‏ רי לוי אמר זמורות לנטיעות יחורים לתאינים גרופיות לזיתים, [על דעתיה דרי אבא 10 


1 ילקוע כי ליד : - 2 פעל 75 54 : ילקוט שס, ילק' ליוב כי ספקכיו, ועיי זנסיס קיייג 3': 7 ילקוע כ' מיס : 8 ילקוע 
טס, סנסועס ע"3 כס קי" צ' וקיי יייד, פנסועס טס פ'' 3' וק" עי: | 10 לקמן פפיו: 


1 **מכל בשר] ומכל . . ל | אושעיא א', דיה 5 | הוחות] ,= ושדים א'ך | נכנסיי א?, נכנסו דפוא'נכי | עש נח 
לי י | לתיבה א"י | 2*מכל בשר פא'גכ] ומכל . . לח: לי דוא"י | אותן י, מאותו | שנברא] פחא'נכי, 
שנבראו דְוְאַ? | להם] בו ג | נכרא] פחזאנכ, נכראו דָוִי | לחפ] בו ן | רי יהורה] פ, ר' יהודה ור' (נחמיא א?) 
נחמיה ₪ דאנכי (איוב) | אומר דפאלי, אמר אכ | 8 בתיבה י, עמו דְואכ: עס נח פנ, . . לתיבה א1/ - . 
בתיבה י (שם) | אלא] אבל | נכנסו] .- עמו כי (שם), עם נח פג | אמר דְואנכ. אומר פי | אל התיבה 5 | 
מתלם] ןאג כרי, מתלים דְא?, מסתלפל ו (שם) | 4**תלמיות] תלמויות ל | כמן] אכ. כמין דפוגרי | טביריא ף?, 
מיבריה ך, טבריה [/ -יא פאנכךלי | לסוסיתא פןוא?כרי. לסוסיתיה [, לפוסייתא א | התקשורך | 
ראם ךא | 5 ברוה] [, ברבא ף;: בר אבא דְא'י, . . בדרום כ | עאל א' | גור] פוגכי. גורא דא? | 
בארץ ונכי. | אילן] .= עומד פנכי | שלא עקרו] עד שעקרו דְפואי ל' גכ | ועשו] ועטדו ועשו י (שם), עד 
שעמדו ועשו ב | תעניות י (שם) | ונתפלל] פוְני. והתפלל ךְאכי (שם) | ר' חייה ברווה ן, ר' חייא בר אבא א1 | 
6וגעת] .= בו כ | 7 הנקכה א | קכלה ₪ | ואם נקבה י | רצה] רצתה דזא, ל' פוכ | הזכר א' | תקבלה 5 | 
8 מכל -- יאכל] [א'נכ, וגוי דא* | עסו | 9 משם ן, בשם פא" | נחמיה] חיוא ג | מכניפו א?ך, מיכנסו פו | 
אמר -- כהנא] פא'ן, ר' אבא בר כהנא אמר דָ'אי, ר' אבא אמי כ, אמי ר' חננא בר פפא ן | הכניס] אע >= 
עמו דפוחא?גכי | לפילין פוחא'ערי | חצובה] עע. חצוגות דפחאני | 10 אמר] .= הכניס עמו | לנטיעה י. | 
ייחורים א'כ, ייחור ך | *לתאינים] לתאנים דְאגכע, לתאינה י, לתאנה ן, לתאיגות ל' | לזתים דְא'גכעי | על 
דעת הך | ר ך | *אבא בר כהנא] לוי ך5 | 


בגליון והגהתי ר' טונא, ובדפ"ר וד"ו ודפוסי' אחרים הגי' כאן ג''כ ר' מונא ולקמן פליד ר' הונא ועייייש בחינ, 
ובמקצת דפוסי' כאן ר' הונא, ושם אחד הוא ר' מונא מונה מני ועי' גם במבה"י קייד בי ואגה'א ח'ג צד 448: 
2 שנברא להם נפשות. כמו שנדרש לעיל סוף פיז בנפשות הוא אומר ארבע וכו' ובגופים ג' וכוי ומדייק מדכתי 
ומכל החי מכל בשר ואכ"כ רק מכל בשר כמו שכתי קץ כל בשר וכו' ויגוע כל בשר וכו', ואולי דורש את המקרא 
כאלו כתוב ומכל החי ומכל בשר, וכן כתוב בכיייל ומכל בשר בב' הפעמים ועי' גם ברא"ם וביפיית: | 88לָא נכנס 
לתיבה. מפני גובה קומתו, ובזבחים שם ג' בשלמא למ"ר לא ירד מבול לא"י היינו דקס רימא התם אלא למיד 
ירד רימא היכא קס א"ר ינאי גוריות הכניסו בתיבה והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דרימא בת 
יומא וכו' א"ר יוחנן ראשו הכניסו לתיבה והאמר מר [כו' אלא ראש חוטמו הכניפו לתיבה וכוי והא קסגיא תיבה 
אמר ר"ל קרניו קשרו בתיבה וכו' ועיי גם מדרש תהלים כ"ב פיי כייח : | גורין נכנסו. בלק'יט נשתבש ראה גוריו 
נכנסין, ונוסף שם וחרמש (וצ'יל והרמש) נדבקין בצדדין בצר התבה וחיו : מתלם תלמיות. שמשים את המים ע"י פסיעותיו 
תלמים תלמים כתלמי מחרישה ותלמיותיו כמדת ים כנרת מן טבריה לעיר פוסיתה שתיא מעבר הים מזרחה ועי' שירער 
געשיבטע וכו' חיב צד 120 וכן לקמן פלייב פיי טי כך היתה התבה שטה על המים כעל שתי קורות כמין טביריה 
> וכוי, וכתיבת טביריה עי" קרויס צד 607 ועי"ע במיי לעול צד 222 :| 5 גור אחד. של ראם:. ונתפלל. עו 
לעיל צד 84 : 6 וגעת. מל"מ אם יגעה שור על בלילו (איוב ו' ה') : 8 הכניס עימו דבילה. שהלל אוכלין אותה 
וכדתני משום רינ רוב מכנסו. כלו' רוב הכנסתו לתיבה היתה דבילה, והשם מכנס הוא מסגנון הירושלמי ועיי 
+ עי מכנס, וכמדי הגדול הועתק ר' יתודה ור' נחמיה ר"י אומ' כיון שנכנס נח לתיבה הכניס עמו זמורות 
פילין לוף לעורבים זכוכית לנעמיות תרמוסין לעזים כרשנין לשוורים לכל אחד ואחד מאכלו שנ' מכל מאכל אשר 
יאָכל ור"נ אומ' מאכל אחד. הכניס עמו והיו הכל אוכלין ממנו ר' שמואל אומ' מעשה נס היה הה"ד והיה לך 
לאכלה ומאי ניהו דבילה שמינה שהכל אוכלין אותה (ומקור המאמר צ'ע), ובתנחומא מב נח פי' ב' איתא 

ומה היה מאכילן ר' ע ק יבא אומך דבילה היה מאכיל כולם בהמה ואדם וחיה ועוף כמה שנאמר והיה לך ולהם 
כלה ואיזהו דבר שבני אדם אוכלין ממנה והבהמה והחיה והעוף הוי אומר זו דבילה ורבנין אמרין לאו אלא כל 
מין ומין היה אוכל לפי שהיה למוד הגמל תבן והחמור שעורים הפיל עצי גפנים חנעמית זכוכית וכו', ושם פיי ייד 
ר'' אבא בר כחנא (ובכ"י רומי שם ר' עקיבא וכיה רייע בתנחומא שס פיי ט') אמר שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות 
הכניס בתבת וכו' ועי'יע בתוספתא שבת פיד (פטיו) מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים \כו' רשב'ג 
אומר וכו' שברי זכוכית מפני שהן מאכל לנעמיות א"ל ר' נתן אכ יטלטלו חבילי זמורות מפני שהן מאכל לפילין 
וכו ועיי שבת קכייח א' וירושי שבת פי'ח טייז ג': | 9 חצובה. וכ'ה בערוך ע' חצב. ג' ועי' לעם פלאנצעננאמען 
צד 186 : 10 זמורות לנטיעות. זמורות של גפן למטע כרמים ויחורים ענפי תאנים לנטיעת תאנים וגרופיות ענפי 
זיתים לנטיעת זיתים; וכן בכלל הוראת יחור וגרופית כמו גם לקמן פליו למה 26 כרֶם לא היה לו ליטע וכו' לא 
יחור אחד ולא גרופית אחת וכו' (ונמצא בירוש' יבמות פטיז טיו די יחור של זית ולעיל צד 249 גרופית של שקמה 








10 


26 נח פרשה לא 7 


רגליו מתערסלות היה הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם (איוב כו ה) ושכיניהם, ארי היה 
בא לתיבה והיו שיניו קהות היה שאנת אריה וקול שחל ושיני כפירים ניתעו (שם ד י).. אמר 
רי חייא בר אבא [נגר] הייתה, ‏ אילולי בריתי שהייתה אתך הייתה | יכול להיכנס אל התיבה אתמהא 
היה והקימותי את בריתי אתך אימתי כשהובאתה אל התיבה : 
אתה ובניך וגו ר' יהורה בר' פימון ור' חנן בשם רי שמואל בר רב יצחק נח כיון שניכנס 

בתיבה נאסר לו פריה ורביה היה ובאת אל התיבה אתה ובניך לעצמך ואשתך ונשי בניך 
לעצמן, כיון שיצא החיר לו היה צא מן התיבה אתה ואשתך וגו' (בראשית ח טו), אמר ר' אבין 
בחסר ובכשן גלמוד (איוב ל ג) אם ראיתה חסרון בא לעולם וכסן בא לעולם גלמוד הוי רואה את 
אשתך כילו היא גלמודה, אמר ר' מונא כת' וליוסף יולד שני בנים (בראשית מא נ) אימתי בטרם 
תבוא שנת הרעב (שפששם) : 

1 יקי סיוב כי סספיז : | 6 ילקוע כ' כ'ס, | מקמן פלייד, יכוטי סעניוס 05 סד די, סנסדכין ק"ס צ', פנסועס יב גס 
כ" ייז, פנפועל טס פי" "יס ,| פדכ"ס פכיג  :‏ 7 ילק' סיוב כ' פסקייז : 

1 רגליו] ידיו פכ: ‏ ידיו ורגליו א* | מתערטלות דפ כי?, מתעוכלות א?ך', מתערסלות וחוללות א'ף?, 
מתערסלות במים (ן | ושכיניהם] , ושכניהם פ, ל' דואני | 2 בא] פ. - ליכנס דְואנכי | לתוכה ן | ושיני.. 


ניתעו דִו] ושיני . . נתעו פוא?. ושני . . נתעו נכ, וגוי לא | 8 בר אבא (ברבא [)] .= א' לו חקבייה לנח נח ₪ . 


אמ' הביה לנח א | *נגר דְואנכךלי] לי לפר' | הייתה] היתה 2, היית דואנך?. הייתי דִיו, לי פרי | 
אילולי] פָן. ואילולי דְגִי, אלולא א', ואלולא א? | שהייתה] ן, שהיית [, שהיתה ךְפאכי | **אתך] אותך ל | 
הייתה] ן, הייה , לא היית דְפא (יכול היית י) | ליכנס | לתיבה דְפא, לתוכה [ | אתמהא] גכ , לי דפואי | 
4 כשהובאתה] ן, כשהובאת פַ, כשבאת ו, לכשנכנס דָא? | 5 ברי] 1כ, בר דפואי | חנין | ר' שמואל] פונכ; רב 
. די | בררג] ד1פונכ, בר ר' ך, ברו | כיון שנכנס פונכי. כשנכנס דחא | 6 בתיבה] א. לתיבה דְוָא?, אל 
התיבה פגכי | לו ל וא | בפריה ן, על פריה א1 | 7 וכיון ‏ חא' (כיון-- וגוי לי ונכי) | הותר לו א', התיר לו 
הקביה ךז | וגו'] פא'. וכניך ונשי בניך דא? | אבין] חא"גכ. אבון דו. בון פ | 8 בחסר] פוא'גכ. כתי' ₪ דְאלי 
נאמ' .- דֶז | ראית | הוי רואה] עשה 1 | 9 כאילו דְפוא?ג . כאלו א'כי | גלמודה (גלמוד ן)] פוחזא'גכי (איוב), 
שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה א"י | *מונא דְפ] מינא לְ, מונה [2, מני א1, הונא אלי, יודן י (שס) | 
אימתי] ךזכי , לי דְפואני (שס) | 10 הרעב] ,- כיון שיצא התירו הה"ה צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי 
בניך ן, כיון . . התיר לו הקב'יה החד צא מן התיבה אתה ואשתך יי | 


וכו'. הוספתי ברית אתה צריך כגי' שאר הספרים, והגבורים הם הנפילים שנקראו גם גבורים ורפאים ועי' לעיל צר 258, 
וכהגי' שלפנינו כ'ה גם בערוך ע' ערסל ב' הגכורים היו נותנין וכו' וסותמין אותו והיה בא וכו' וצריך לפרש והיה כל 
אחד מהם בא וכו' וכטעס הגי' הגבורים היה אחד מהם גותן וכו' (ועי' לעיל צד 265 דהוה צאיד וכו') , וברוב הספרים 
נוסף ונותן ידו על החלון וסותמו או וסותמה וחלון ל"ז וליינ: ‏ 1 מתערסלות. נסבכות ונלכדות ועי' בהוספות התי 
פליישער בעמתיל ח'יג צד 781, ובערוך שם נוספ מתערסלות במים וכפי הדרש רפאים יחוללו מתחת מים כל 
חיל ורעדה אחזתם ורגליהם מתערסלות במים, והגי' מתערסלות איתא גם בד"ו, ובדפיר ובילק' דפ"ר כאן. ובילקי 
איוב שם הגי' מתערטלות ועח'ג ובמעריך ע' ערסל, ובמקצת דפוסי' מתערכלות וכ'"ה בכייא בי ובפי' ב'יר בויט 
(אכן בפי' ב"ר כי'א ובנדפס בדפ"ר הגי' ג'יכ מתערפלות), וידידי רא''ח לעף כתב לי שעיקר הגיי מתערקלות, ובלק''ט 
מפרש עפ'י המאמר שלפנינו ברית אתה צריך מפני הגבורים שלא יהרסו את התבה כדכת' הרפאים יחוללו וכו' ושוכניהם 
אלו החיות האריות היו באין עליו ושיניהם קהות הגפילים באים וקרסיליהון מתעקלות, וכן משמע מעם הגי' שלפנינו 
המקויימת גם ע"י כי*כ וכייפ ושוכניהם (ושכניהס) ושכיניהם הרפאים והשכנים שלהם והן החיות הרעות ודורש והולך ארי 


היה בא וכו', וגי' אחרת בפירש'"י יחזקאל ייר ייג ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות 3 
8 נגר הייתה. אמר הקביה לנח אומן ובנאי היית שעשית את התיבה ואילולי בריתי וכו' ועח"נ, והוספתי נגר עפ"י. 


הספרים שצייגתי, ובכיייפ ליג נגר היית, והרא'ים גורס ומפרש א"ר חנינא בר אבא ברית היתה לו ואלמלא אותה 


ברית שהיתה אתו לא היה יכול ליכנס לתיבה הה"ד והקימותי את בריתי אתך אימתי משתבא אל התיבה כאלן > 


אמר והקימותי את בריתי אתך ואז ובאת אל התיבה תוכל לבא אל התיבה ולולא זה לא תוכל ואיזו זו זו ברית 
הפירות שלא ירקבו וברית עצמו שלא יהרגוהו: | 5 ר' יהודה בר' סימון וכו'. בכיייל הושלם ברי סימון ביני שיטי, 
וכל הענין גס לקמן פלייר לפ' צא מן התכה אתה ואשתך וכו', ובכי"ל נשמט שם, והמאמרים נסררו גם בירושי 
תעניות: פ'א והגיי שם ר' יודה בר פזי. (ועיי במ"י לעיל צד 26 וצד 166 וצר 228) ר' חנין בשם ר' שמואל בר 
רב יצחק נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה מה טעמא ובאת וכו' אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך 
וביציאתו הותרה לו תשמיש המטי מה טעט' צא מן התיבי אתה ואשתך ובניך ונשי בגיך אתך וכו איר אבון כתיב 
בחסר וכוי בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה א"ר לוי כתיב וליוסף *ולד וכו' אימתי בטרם 
תבוא שנת הרעב, ומה שאיתא עוד בדפוסי' וכייא ב' וילקוט כאן שכן בכרכי הים וכו' הוא הוספה עפ"י בב 

סוטה מ"ב א' ועי' גם ריה כו א', ולקמן פלייד ליתא גם בדפוסיי וכן לא הועתק במעין גנים איוב לי ג' ועייייש, 
ובסנהדרין שם הדרש ומנלן דנאסרו דכתיב ובאת אל התיבה אתה וכניך וכוי וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך 
וכו' וא''ר יוחנן מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה (והגי" הנכונה שם ואר חנן ועי' בדייס), והדרש וליוסף *ולד 
וכו' עיי גם בתענית י"א א', ובסגנון אחר המאמרים במדרשי תנחומא גח ועייייש, ובפרריא שם איתא ר' לויטס 
איש יבנה אומר כל הבאים אל התיבה הפריש זכרים מן הנקבות שני ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו הרי זכרים 
בצד אחד ונקבות בצד אחד וכשיצאו העמיד זכרים בצד נקכות שני צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וכו' הרי 
איש ואשתו, והאגדה שנאסרו בתשמיש המיטת נמצאת גם אצל אוריגיניס ואפרם הסורי ועי' מייח חלק מיג צד 415: 
9 כילו. ‏ וכן לעיל צַד 21% כילו בראת ועייייש במ"י: | אמר ר' מונא. בכייל הושלם מָאמר זה כגר' בכתב הספר 





| 


.וג א 0 כב 0 0 הוובו וקור רשאכו + פצ די- 


נח פרשח לא 1 טז--יח 25 


ופתח התיבה בצדה תשים אמור ר' יצחק לימדתך החורה [ררך ארץ] מי שעושה טריקלין 
עשר על עשר יעשה פתחו מן הצד: 

תחתיים שניים ושלישים תעשה תחחתיים לובלים ושניים לו ולבניו ולטהורים ושלישים 
לטמיאים, ‏ ויש שמחליפים תחתיים לטמאים שניים לו ולבניו ולטהורים העיליונים לובלים, כיצד הוא 
עושה, אלא כמין קטרקטין היה לו והיה פוססן מן הצר : 

תעשה אף היא היתה מפייעת את עצמה : 

יז) ואני הנני מסכים למלאכים שאמרו מה אנוש כי תוכרינו וגו' (תחלים ח ה) : 

הנני מביא את המבול מים מים היו וכיון שהיו יורדין על הארץ היו נעשין מבול: 

וגוע יצמוק : 

יח) והקימותי את בריתי וגו ברית אתה צריך מפני הפירות שלא יעפשו ושלא ירקבו, 10 
[ברית אתה צריך] הגיבורים היו נותנין רגלם על התהום וסותמין אותו והיה בא ליכנס אל התיבה והיו 


1 ילקוע לי כייד: 8 ילקוע טס, סנסדלין ק''ס כ' , ועיי פדכייס פכיינ  :‏ 6 ילקוע טס : 7 ינקוע כי נייס, ועיי פעיל 75 61/ 
פנסלכין פ'ים 3', סנסוע5 מכ כסקסי ק" ו', פנמועס עס כ" ד', עדכע תסליס ס' כ" ]ז': 8 לקוע עס: פילקוע עס: 
0 ילקוע טס: 11 ילק' סיוב כ' ספסקייג : 

1 התורה] פַן, תורה דְאנכי: | **דרך ארץ] לי ל | שאם עושה [5, שאם עושה (עשה פי, יעשה [א) 
אדם ךפאי | טרקלין | עשר על]. יעשה .- ן | 2 יעשה] פוְדן, יהא עושה דֶיי, הוא עושה א, יהא ן | 8 תחתיים-- 
תעשה] החתיים . . תעשיה ך; ל' פא | לזבל 2 || ושיים] [, שניים דְפואפ: והשניים י | ולטהורין גי/ 
לטהורים ד" | והשלישים פ, והעליונים אנכי, דין 1 | 4 ויש שמחליפין פגע, . . שמחלפון ו, . . טחליפים דְוכ ‏ 
ואית דמחלפי א1 | ושניים פא1ג2: והשניים * | ולטהורין ן | והעליוניס דְאנכי. -ין ן, ושלישים 5 | לזבלין ו | 
הוא] ע, ‏ היה דפואנכי | 5כמין לי אי | קטיקין פא?. קרקטון דִ'כ, טוקטון ן, טרקלין א'י: טריקלין 1 | 
היו אי | והיה לי א" | פוסקו ן, פותחן י | 6 תעשיה דָא? | היתה לי ₪ | 7 מסכים] פוא'ג: הגני 
= ךדאכי | *למלאכים] למלאכיו ל, לדברי מלאכים דְאָ"י, . . המלאכים פ, . . המלאכין ן, . . מלאכי השרת ךזך", 
. . מלאכי שרת 1, לדברי מי א | שאמרו] פוחכי: שחיו אומרין דא?, שאמרו מלאכי שרת [, שאמר א' | 
תזכרנו | 8 *מים דְוְחַא?] מים על הארץ א'גכי. וגוי ל | כיון פ | על האוץ] פוני. לארץ א'. ל דא | 
היו נעשין] נָי, . . נעשים דְָא, הן נעשין פ. נעשין ן | 9 יגוע] כל אשר בארץ ,- י, וכל אשר בארץ ₪ (נ/ לשחת 
כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל (וכל [) אשר בארץ ,- [גכ: לשחת כל בשר כל אשר בארץ - אל 
0 וגו'] אתך ד אַכי, . . ובאת אל הת' [, | הפירות] א?, פירות שאתך דְץ, פירות (הפירות ךְ) שאתה (שאת פוא'ג) 
כונס דְפוא'נכי | שלא -- ירקבו] דְֶז, ‏ שלא יעפשו (יעפושו א יעפושו פ) ושלא (שלא פ) ירקבו (ירקיבו א') 
ושלא (ישינו פ) ישנו פָא'כ, שלא יעפשו שלא ירקיבו שלא ישונו [, שלא ירקבו ושלא יתעפשו (שלָא יעפשו ושלא 
ירקובו י) ושלא ישתנו דְא"י, שלא יעפשו ושלא יטנפו ן | 11 **ברית אתה (את פאג2) צריך] 5 ל | היו -- אותו] 
היו.. . רגליתם . . אותו ([, היו . . רגליהן וסותמין את התהום ומניחין ידיהן על החלונות וסותמין אותן ן, היה אחד 
מהם (אחד מהן היה י, היה פְָּ) נותן רגלו (את רגלו י) על התחום וסותמו (וסתמו 1) נותן (ונותן פנכי) ידו על 
(חלון י) החלון (וסותמו א"י וסתמו כ, וסתמה ג) וסותמה ךְפאנכי: היה אחד מהן נותן את ידו על החלון 
וסותמה נותן רגלו על התהום וסותמו א' | היה דָא? | *אל התיבה] על התבה ל, לתיבה דדפואגעי | 


1 מריקלין. וכן כתיבת טריקלין ') ביויד בסגנון חירושלמי ועי' עמת"ל חב צד 191, וטרקלין עשר על עשר כדאיתא 
בב'יב פ"ו מ"ד וגס הקילין לדברי ר"י עשר על עשר: 2 מן הצד. ולא באמצע, ודורש כן למדתך התורה וכו' בדרך אגב 
אעפיי שטעם הכתוב בצדה תשים ולא מלמעלה כמו בספינות : 8 תחתיים לזבלים. בסנהדרין שם תחתיים וכו' תנא 
תחתיים לזבל אמצעיים לבחמה עליונים לאדם וכו' וישלח את היונה וכן א"ר ירמיה מכאן שדירתן של עופות 
טהורים עם הצדיקים, ובלק"ט הועתק תגיא וכו אמצעיים לבהמה ולחיה עליונים לאדם ולעופות, ובפדריא שם מדור 
כל בהמה וחיה ביציע התחתון מדור לכל העופות ביציע השניה מדור שקצים ורמשים ובני אדם ביציע השלישית 
וכו', ובכיייל הושלם תחתיים לטמאים עד ולטהורים כנר' בכתב הספר ביני שיטי, וכתיבת עיליונים ביו"ר כמו לעיל 
פעמים שונות, ופריך ללישנא קמא תחתיים לזבלים וכו' כיצד הוא עושה ומשני כמין קטרקטין?) דלתות פתוחות 
מלמעלה למטה היו לו בעליונים בצדה של תיבה ובהן היה דוחק וגורף את הזבלים למטה ועי' גם בעמת"ל עי 
פסס, והגי' כיצד הוא עושה איתא גס בערוך ע' פס י"ב ועי קטרקטין, וגם בדפ"ר וד"ו ודפוסי' אחרים הגי' והית 
פוססן, ובמקצת דפוסי' נשמטה מלת והיח. וברד"ק הגי' כיצד היה עושה וכו' והיה פותחן מן הצד ועח'ינ ולעיל 
צר 142 היה פותק במגרופית וכו' ובח'ינ שם: 6 תעשה. קרי ביה תיעשה אף היא וכו' וכמו שדרשו מקשה תיעשה 
המגורה (שמות כ"ה ליא) מעצמה תיעשה ועי' תנחומא מב שמיני סיי ייא ובהעלתך סיי די ועי'יע מנחת שי שמות 
שם, ואולי דייקו כאן שכת' תעשה ואין כת' תעשנה כמו תכלנה: | 7 שאמרו מה אנוש. לעיל צד 61 אמרו 
מלאכי השרת לפני הקב"ה וכו' מה אנוש וכו' ועי' גם ברמבין לפי ואני הנני: = 8 וכיון שהיו. בלק"ט הועתק כיון 
שיורדין לארץ נעשין מבול ועח'נ: 9 יצמוק. מל''מ שדים צמקים (הושע ט' ייד) ודורש כל אשר בארץ יגוע יצמוק 
כלו' ייבשו ויצטמקו וירדו במצולות כמו אבן ועי' ערוך עי צמק ועי"יע ב'יב טיז בי כל מיתה שיש בה גויעה זו היא 
מיתתן של צדיקים וכו' והא דור המבול וכו' גויעה ואסיפה קאמרינן: 10 ברית אתה צריך. דורש והקימותי את 
בריתי אתך ובאת אל התיבה וכו' ברית היה צריך כשבא ליכנס אל התיבה מפני הפירות ומפני הגבורים ואין זאת 
הברית רמז לקשת ועי' גם בראב"ע, ובמ' הגדול הביא כאן הדרש איזו ברית ר' אלעזר אומר זו ברית שמים וארץ 
שאינן בטילין וכוי, והגיי ושלא ישנו איתא גם בפי' ב'יר ומפרש שלא תעובר צורתן ועייע ברש"י עֶה'/ת: = 11 הגיבורים 


6 ,דא (? | .ס)גאוש: (3 


24 נח פרשה לא ו טו 


הקילא עשר אמות על עשר, וב' פלטיות שלארבע ארבע, קילא מיכן וקילא מיכן ובי אמות לצרדים, 
ר' נחמיה אמר תתיק קילים היו בה, ‏ קיל שש אמות על שש אמות, וג' פלטיות שלארבע ארבע, 
קילין מיכן ‏ וקילין מיכן ובי אמות לצרדין, ‏ על רעתיה דר' יהורה ניחה ‏ על דעתיה דרי נחמיה לא 
ניחה כאמתה מלמטה כך אמתה מלמעלה ואל אמה תכלנה מלמעלה, רי נחמיה אמר כמין 
קמרוטון היית והיה משקיף בה ועולה ער שהעמירה על אטה : 


1 הקילא] ץ. הקיל ג, קיל םא'ב. קול ן. כל קיל וקיל י, ל ךא" | עשר -- עשר] ןנ, עשר על עשר אמות 5 
עשר אמות על עשר אמות א'עי, " אמות על יי אמות דָא? | וב'] ע. ושתי דפואכרלי. ושני גר' | 6 | 
ארבע ארבע] פוג, ד' ד' ע: ארבע אמות כו, ד' אמות דָא? | קילא מכאן [וקילא מכאן] ע, קיל מיכן (מכאן איכר, 
מיכאן ) וקיל (מכאן א כך: מיכאן ג) מיכן וא'נכך, וקילין מכאן וקילין מכאן י, קיל מיכן וקיל מיכן וקיל מיכן ם, 
קילין מיכן וקילין מיכן וקילין מיכן וקילין מיכן דא? | ושתי פונכף'י. ושני א'ף? | 2 רי נחמיה] רימ ע | 
אומר פוערי | תת'יק] עי, ט מאות דְאך?, תשע מאות פוא'כר' ‏ | קלין דפאכרי: קלין ו | 
"קול פוא'כער] וקיל דא*. כל קיל וקיל ו, קילים ל | שש -- אמות] פוא'כע. ו אמות על ו אמות דדא?. שש 

, , 5 
אמות על שש ארבע קילין באמצע ו | ושלש פוכך!י | פלטיאות ו | * ארבע ארבע דְפוא?ר'י] ד' די ער?. אובע 
ארבע אמ' ל, ארבע אמות 2 | 8 קיל מכאן וקיל מכאן א'כע. וקיל מכאן ומכאן ף*ו, ‏ וקיל מיכאן (מיכן אל, 
מכאן ך') וקיל (מכאן ך!) מיכן דְאר1. וקיל . . מיכן וקיליי מיכן ךי, קיל מיכן קיל מיכן קיל סיכן קיל מיכן פ' 
קיל מיכן וקיל מיכן קיל מיכן וקיל מיכן קיל מיכן וקיל מיכן ן | ובי] עך?. ושחי דפואכר'י | ניהה] ן3: 
ניחא פכעי, לא ניחא דאר | על] א': ועל דואגכרי | לא ניחה] [(. לא ניהא דא"כי. ניחא ד'א'ך? | 4 כאמתה 
(כאמתא דְא", כשם שאמתן [)] ר' יהודה (יודא ן) ור' נחמיה (נחמיא א?) ר' יהודה (יודא ן) אומר (אמר וא'כ) 
= דאנכ. ר יהודה אומר ₪ וי | מלמטן וא!, שלמטה כ, שלמטןן | אמתה] |איכי החא דְאל. דתן 1 | 
מלמעלן וָא', שלמעלה  .‏ של מעלן ג | | אוטר עי | 5 *קמרוטון חגר] קמווטין פוכך?י. קומרוטון ך, 
סמרוטון ל קמטרון א | היית] וג. היתה דְהאכך'י, היה לו פ | | משקיף-- ועולה] ,| משקיף (משקף נוי) 


בה ועולה ומשקיף (משקיף ג כי, משקף ן) בה ועולה דְוא'נכי | על אמתה |, על אמה ואל אמה תכלנה 
מלמעלה [, על אמתה שנ' ואל . . מלמעלה אנ כי. . . שני ואל אמה וגו' ך (כמין קמרוטין היחה מלמעלה משל 


מטה היאך ואל אמה . . מלמעלה ש) 


במ"ש וברשי*+ במדרש הביא ב' הגרכאות ופירושם. ושם מביא ומפרש בדברי ר"י רק הג" שלש מאות וששים קילין 
רוי בת וכן והפורוש יי נשחבש בדפוסי וגם בדפ'יר וצ'ל מס" פו' ב"ר כו ובערוך צ''ל ר! - מיה אומו" במקום 
ויר -\ שוווש - - -= = -ו- - -₪0= ?7( א; - - - - 

רימ אומר תת"ק קילין וכח וכן מסיום שם ר' נחמיה אומר כמין קמרובין הותה וכ", והמאמר עם פירושו הועתק 


במעט שונויים במררש הגדול לפ' שלש מאות אמות וכ" ומתחיל כיצד עשה אותה. ר' יחודה אומי שלש מאות 


1 
ושלשים קילין וכוי. ולפני ר' נחמיה אומי תשע מאות קילין וכוי נוסף שס רי יהושע בן לוי אומי שלש מאות וששים 
קיל ארבע שורות על ארבע שורות ואין בה מקוס צר יעלו שלוש מאות וששים קיל וזו היא שפת ר' יהודה לפי 
הגיי האחות בספרים עפ פ" מקוטע וצעיג, ועוד אגדה אחרת בפדר"א פכ'ג זה אשר תעשה אותה. תאני 
ר' שמעיה באצבע הראהו הקב"ה לגה וא"ל כזה וכזה תעשה לתיבה מאה וחמשים קנים אורך ימיגה של תיבה 
ומאה וחמשים אורך בצד שמאלה שלשים ושלשה קנגים בצד רתכה בדפנותיה לפניה ושלשים ושלשה בדפנותיה לאחריה 
ועשרה בתים בתווך וכו וחמש אפנטיות בצר אורך ימינה של תיבה וחמש אפנטיות בצר אורך שמאלה וכו וכן 
ביציע התחהונה וכן במעלה שנייה וכן במעלה שלישית וכו' ועי' גם בתר"י א': ‏ 8 על דעתיה דר"י וכו'. ‏ וכיה 


ו 
2 
ברוב הספרים ע'ר דריי ניחי על (ועל) דעתיה דריג לא ניחי, וגיי אחרת ע"ד דריי לא. ניחא וע"ד. דרי ניחא ועוה 
ן / 


0 / 
גי אחרת עיד דר'י לא ניחא וע"ד דריג לא ניחא, ולכל הגירסאות קשה מאד לפרש המאמר ומשמע שגם בערוך 
גי כהגיי שלפניגו ע'ר רר"י ניחא עד דריג לא גיחא וכוי (וגס ליג ר"י ורינ ריי אומר) וכתכ שם והקשינו אלובא 
דר'י שהיה פוחת שורה מן השלישיום גיחא הא דכת' ואל אמה תכלנה מלמעלה ר' נחמיה אומר כמין וכו' (בערוך 


: 
יְ : 
הש' נשתבש מהא וצל ניחא. וגם בראש המאמר צ"ל שם קילא מכאן וקילא מכאן כמו שהועתק לנכון גם ביפ'יית) 


: מב : 
ויש לפרש בדוחק כאמתה מלמטת וכו' באותה מדה שפוחת בדופני התיבה כלו' במדור העליון כך פוחת. והולך 
מלמעלה ואל אמה תכלנה וע"ד דרינ לא ניחא לפי שלשטתו לא היה חמדור העליון מיצר ועולה אלא דפגות 


המדור היו שווים לשל תחתיים ושניים ומשני ר"ג אומר כמין קטרוטון ') וכו' כלוי כמין קובה והיה מתתיל לקמור 


אותה למעלה מכל דופני המדורות וכעין שפירשלי עה"ת כסויה משופע ועולה ער שהוא קצר זלמעלה ועומר על אמת 
מ 


=, ו,ו0 
וכו', ובערוך מסיים ריג אומר כמין קמרוטין היתה מלמעלה משל מטה היאך ואל אמה תכלה מלמעלה וצ'יע ועיי גם בעי 


ן ! 4 
5 4 י הווה " / ו 
קמרב, וכן אינו מדויק מ"ש בילקוט בסוף גי' הערוך ופירושת לר"י נוחא כי גובה הקילין עד לגג ור'ג כמין קמרומין 
" | 
היה משפע ורד כגג המשופע, ובלשון אחר מסיים בטד' הגדול עמו' ( 


ו 
ה : 19 ואקשינן אליבא דר"י שהיה פוחת וכוי 
ניחא רהא כת' ואל אמ ו 


ה תכלנה מלמעלה אלא למן דאמ' כולה שווה מאי דכת' תחתיים ושלישים מלמד ששלשת 
, / 


, [ , 
שוות וציע ג'כ, ובנזה"ק הגיה לפי שיטת הערוך אמר ו'ג כאמתא מלמטה כך אמתא מלמעלה ר"י אמר כמין 
קומרטין וכוי וכתב וכן מוגה בסיי, וסעד להגהה זו מת שנוסף במה"ג עמוי 149 כרברי רי יהורה: ראטי כמון 
קמטרה היתח. וזה ליתא בפי" הערוך ושם הגיי כמו לפניגו ובשאר הספרים ר' נחמיה אומר כמין וכו', ובכי"פ 
גתערבו גירסאות שונות על דעתית דר' יהודה ניהא הא רכת' ואל אמה תכלנה מלמעלה על דעתיה דרי נחמיה 

גא בהואו הוח לו 


כמן קמרוטין היה לו והית משקיף בה ועולה ישקיף בח ויורד ומעסידה על אמתה ועל דעתיה דר' נחמיה כאמתת 
מלמטה כך אמתה מלמעלה ואל אמה וגו', ובפי' ב"ר מפרש ע"ד דריי לא גיהא ועייר דר'"נ ניחא מאי דכתי ואל 
אמה וכה דמשמשת הכתוב כדברו "ב כמין סמרומון היתת 


נ קסרוטון היתה וכן' ואיגו גר' שלפי סגנון המדרש נמשך על 


וה. 


הויחות כו 


רעתיה וכו' ‏ למעלה אפלוגתא דר"י וריג במספר הקילין ועיי ביפ"ת, ובלק"ט מפרש ואל אמה וכו" כמין צריף ‏ 


עשאה רחבה מלמטה עד מדורין ‏ ג' ומיכן ואילך קיצר הבגין עד שהעמידה לרוחב אטה למעלה. כמין קמרוטין; 


.שד ]+ |' 








- 
2 
ָ 
+ 

4 

. 

צִ 
. 
/ 
1 


נח ' פרשח לא ו ₪ 238 


מז צהר תעשה לתיבה רי חוניא ורי פינחס ר' חנן ור' הושעיא לא מפרשין ר' אכא בר יא 

הנא ור' לוי מפרשין, ‏ רי אבא בר כהנא אמר חלון ר' לוי אמר מרגלית: = רי פינחס מש' ר' לוי כל 

ייב חרש שהיה נח בתיבה לא צרך לאור החמה ביום ולא לאור הלבגה בלילה אלא מרגלית היתה לו 

והיה תולה אתה, בשעה שהיא כהה היה יורע שהוא יום ובשעה שהיא מבהקת [היה] יורע שהוא 

לילה : אמר ר' הונא עריקין הוינן מן קומיה גוניתיה בהרא בטיסא דטיבריא והיה בירינו גרות, בשעה 
שכהים היינו יודעים שהוא יום ובשעה שמבהיקין היינו יודעים שהוא לילה: 

ואל אמה תכלינה מלמעלה ר' יהודה ור' נחמיה ‏ רי יהודה א' שיל קילים היו בה, 


1 ינקוע כי כ''ג, סנסדלין ק"ס 5', פדל"ס פכיג: 8 יכוע' פקסיס פ" כיז סי : | 7 ילקוע. כי כ'"ג כייד : 


1 ** לתיבה] לתי ל | *חוניא ג] חוניה דְוא?: חונא פכ: חנינה ל | חנין | אושעיא אי | 5 משום דְךז/ 
בשם פואנכ | 8 שנים עשר פוא'נכ. | שתיה נוח יושב ן | צרך] פו/ צריך דְא?נ, היה צריך כי, נצרך א', 
הוצוך ד | לאור] ם: לא - דואנכי | מרגלית אחת היה ד | 4 ותולה ן | אותה | בשעה] פוא'ג. 
ובשעה דא" | שהיתה כהה פַוִי | שהיא] ן. שהיתה דְוָאכי | מבהקת] מאירה 5 | | *היה דפוא?נכי] 
לי לא! | *שהוא דְוחאגי] שהיא לפכ | 5 רב וָא? | "הונא] חוג' ד | עיקין איך?י, טמירין ן | הוינא פא'כער? | 
מן קמיה ען, . . קומוי ע, . . קומי דְוַא?. - . קמי פג. מקמי א'רי | גוניתיה] (נ, גונתיה ןן , גנתייא ₪, גינותא ע , 
גונדא דא?כר/ גודיא ‏ | בחדא ן | בטיסא] (?, בטיתא א1, בוטיתא פ, בטיטא ,| דטה 2, ביטיטא [ב, 
בוטיטה דְיא?, ‏ הטא ך | דטיבריה ך, דטביריא ן, דטבריא א'נכרל?י. דיה פא?ער! | והיוואג, והוו ע | 
בידיהון ץז | 6 שכהין ע. שהן כהין , שהיו כהים דְוְאֶ"ם, . . כהין פא'י | שמבהיקין] ע, שהן מבהיקין (, שהיו 
מכהיקין פא. - : מכהיקים דְוְא"כ | 7 תכלנה | ר---נחמיה לי פ | אומר דפוא'עי: אמר א"גכ | שיל| (נו, שלש 
מאות ושלשים 5, | שיס א?, ג' מאות וסי דִי, = שלש מאות וששים וְנִךִי, ג' מאות ומי א? | | *קילים ג י] 


קילין דפאכערי. קולין וע". קילוס . | 


באוכה וכן וגובהה אחד מעשרת בארכה כמו שתיתה התיבה שי אמה ארכה נ' אמה רתבה ול' אמה 
קומתה, והגהתי וגובהה וכן ירושי שבת פי"ט יז בי רוב גובהה ועת"נ: ‏ 1 ר' חוניא. | כן הגחתי וכיה לעיל 

צד 269 ועייייש בְמ"י: 2 ר' לוי אמר מרגלית. בפדר"א שם ר' מאיר אומר אבן אחת של מרגלית היתה תלנית 

בתיבה והיתה מאירה לכל הכריות שבתוכה כנר שהוא מאיר בתוך הבית וכשמש הזה שהוא מאיר בצהרים (כן 

הועתק המאמר מפדר'א בילקוט שם, ובדפוסי' הגי' רי מנא אומר כיון שנכנסו כל חבריות וכוי ומרגלית אחת היתה 

וכו' כנר שהוא מאיר בגבורתו), ובתר'"י א' מתורג' איזל לפישון וסב מתמן יורדא ותשויניה בתיבותא לאנהרא לכון 

(כ'יה בהוצי גינסבורגער ועי' עמת"ר ע' יורדא) ובילקוט ריש ר' ניז ויסגר ייי בעדו סגר הקכיה חמה ולבנה ולא 

היו מאירים כל ייב חדש שני האומר לחרס לא יזרח והיאך היה נח משמש זימן לו הקכ'יה אבן טובה ונשתמש 

לאורה (והציון מדרש אבכיר שנוסף בגליון שם בד' פפר"א ליתא בילקוט דפיר וד"ו), ובסנהדרין שם איתא צהר 

תעשה לתיבה אֶ"ר יוחנן אמר לו חקב'יה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים : 

4 שהיא מבהקת. מאירח וכן לעיל צד 20 והבהיק זיו הדרו, ובמד' הגדול עמוי 158 הועתק כל זמן שהיתה כהה 

וכו' : 5 עריקין הוינן וכו'. בורחים היינו מפני הגותיים, והגיי גוניתיה!) איתא גם בערוך ע' בטט בי ושם ג' עריקין 

הוינא מן קמיה (כו' בהדא בטיטא דטבריה והוו בידיהון וכו' ופי' בטיטא מערת (ועייייש בערוך השי הערה ב'), ובע' גנת 

הגיי עריקין הוינן מן קומוי גינותא בהדא בטיסא?) דטבריה ועי' קרויס ע' גותיא וזקש בייטרעגע היא צד 185, 

| ועריקין. הוא בינוני פעיל כמו יתיבין לעיל צר 48 ועיו"ש במ"י, והגי' הוינא כסגנון ת"א ועי' דאלמאן צד 204 
וצד 992, וסגנון והיה בידיגו נרות עי' במ"י לעיל צד 980, והמאמרים שלפנינו בסגנון אחר בירושי פסחים ושם 
גי מיליהון דרבנין אמרין לא כמה דהוא מנחר בליליא הוא מנהר בייממא דאמר רב חונא כד הוינן ערקין באילין 
בוטיתא דסדרא רבא (כלו' במערות של בית המדרש הגדול דטכריה). היו מדליקין עלינו נירות בשעה שהיו כיהים 
\ היינו יודעים שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוי לילה ותייא כיי דמר ר' אחיוא בר זעירא נח 
בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקות 
היה יודע שהוא לילה למה יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה (ועיי במ"י לעיל צד 270) והא כתיב 
צוהר תעשה לתיבה כמאן דאמר לא שמשו המזלות בשנת המבול, והמאורע שפיפר ר' הונא היה בימי הצורר 
גאללוס ועו' גרעץ קורות היהודים ח"ד (מהדורא ב'י) צד 949 ואגה"א ח'יג צד 276: 7 שיל קילים. חגהתי 
ק יל ים ועח'"ג וכן בסמוך קילים היו בה, והגי' שלפנינו ש "ל קיליי היא גם גי' הערוך בע' קל ח' וכן בכיייכ 
שלש מאות ושלשים קילין, ובכייפ כתוב שלש מאות וששים ובין שי"ין לשיין נוסף ל' ביני שיטי ור'יל שלשים, וכמו 
שמפרש המאמר באריכות בערוך שם היו לדברי ר'י בתחתיים ושניים ד' שורות של לי קילין על פני ארך חתיבה 
בי שורות חיצונות וב' שורות באמצע ובאלו האמצעיות אחורי הקילין מדובקים זת לזה וכל קיל יי אמות על + 
אמות וב' פלטיות *) דרכים של ד' אמות רחב מהלכים מראש התיבה לסופה בין שתי שורות החיצונות ‏ ובין שתי 
שורות האמצעיות וב' אמות לצדדין אמה אחת מהלך לכל צר התיבה ובשלישים היו רק ג' שורות : של לי קילין 
בסי"ה. שיל קילין ולדברי רי נחמיה היו בכל מדור וי שורות של ני קילין ב' שורות חיצונות ובי פעמים ב' שורות 
אמצעיות מדובקות לאחוריהן זו בזו וכל קיל וי אמות על וי אמות וג' פלטיות של ד' ד' וכוי פלטיא אחת בין 
השורות האמצעיות וב' פלטיות בין האמצעיות ובין החיצונות וב' אמות לצדדין בפייה תתיק קילין, ובילקוט העתיק 
ז המאמר. עם גי' שאר הספרים בדברי ר"י שלש מאות וששים קילין (ולפי גיי זו היו לשיטת ר"י גם במדור 

ון ק"כ קילין ועי' גם הציורים במ"כ) ובסוף הענין כתב ואית דאמרי ר יהודה אומר ש"ל קילים הן 

בה בערוך מקיים גירי שיל קילין (כייה בילקוט דפיר בפנים הספר. ועי' מ"ח חלק ליח צד 486 ועייע במ"י לעיל 
צד 242) ומפרש ,ד' קילין היו ברחבה די פעמים ל' יעלו ק"כ קילין תחתיים ק"כ ושנוום ק"כ ועלו רימ שלישים 
העליונים לא היו אלא ג' שורות שהיה מצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות וג' שורות עולות צ' ור'מ 
הנה ש"ל קילין לדברי ר' יהודה" (ובפי' מהרז'"ו לא דייק בממיש שגי' הילקוט כאן כגי' הערוך וכן צריך תיקון 


גח ל 0605 5 .100905 (1 


וש 












- 


22 נח פרשה לא יד טו 


וכפרת אתה מבית ומחוץ [בכפר] ולהלן הוא אומר ותחמרה בחמר ובופת (שמות ב ג), 
אלא להלן על ידי שהיו המים תשים ותחמרה בחמר מפני המים ובזפת מפני הריח: 

מו) וזה אשר תעשה אותה אאר רי יודן זה וזה עתיר אחר למור באמתך ההיד אוך 
הביניין במירה הראשונה אמות עשרים ורחב אמות עשרים (היב ג ג) , ולמה הוא קורא 
אותה תיבייקון, ר' הונא אמר שהיא מתביאית, ורבנין אמי על שם תיבתו שלנח: 

שלש מאות אמה וגו בר חוטשה בפיקודיך אשיחה (תהלים קיט טו) בחוקותיך אשתעשע 
(שם שם טו) לימדחך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת בלמן יעשה רחכה אחד 
מששה וגובהה אחד מעשרה : 


1 ילקוע כי נייג, קועס "ינ ס', טפוס כנס פ"ס קיי כייל :| 8 יפקוע טס: 6 לקוע טס , *לק' פסליס כי פפעיז : 


1 אותה | * בכפר ךְזנכי] בכופר דְוָא: לי ל | ולהלן] פא'כי, הכא את אמר וכפרת אותה וגו - דְא*, 
הכא (הכה 1) את . . אותה (את') מבית ומחוץ (בכי ן) בכופר [ג, - | הוא אומר] פך , את אמר דְוַא?י, נאמר א' | 
** ובזפת] וגו' ל | 2 תשין י, רפין א' | בחמר] פא', בחמר ובזפת -- דָא*(י | מפני המים] מבפנים א, מפני 
הריח א?י | ובזפת] .-. מבחוץ א? | הריח] המים א?י | 8 אורך הבניין ך. אורך (ארך נ) הבנין פונ עי. אורך האמות א?י 
הארך האמור א% | 4 כמדה פ( | אמות--אמות עשרים לי א | עשרים] עשרה פ, ששיםא: | ורוחב דְפא"כ | הוא. 
לי פ | *קורא אותה פ אי] קורא אותו לב, - . אוחן ד, קורין אותה ךְ, ל' ע | 5 תביקון פגר, תכקיון ע, תוביקון א', 
תיבייקין [, תביקין י, אמה תביקין דא? | *שהיא מתביאית ל9] שהיא מתובאית א!ך?, . . מתביאות ך?/ . . 
מתאיבין ב, שהוא מתביאית ף, . . מתיבאים [ן , שהיו מתיבאין ל", . . מתביאות בה ָא?י, שהוא מתיוס ל 
6 וגו] ארך התיבה וגו' י, אורך התיבה (ארך התבה ן) חמשים (נ' ך') אמה רחכה ושלשים אמה קומתה דְןא?, 
לי פא' | בר חוטה (חוטא א') אמר פא'נ, בר חטיא . . דא?כי (תהלים), בר חוניא . . דָ'י | *אשיחה פוחזאנכי] 
אשיח ל | *בחוקותיך ךא?י] בחקותיך ' (שס). בפקודיך לפחזא'כ. בפיקודיך 2 | ** אשתעשע] אשתשע ל | 
7 למדנו התורה ף | בלמן] וְא'י. בלמין דְפחא?נ/ במים י (שם) | 8 מ ששה] פוךא'נכי (שס), - בארכה דאלי 
*וגובהה [[כי] וגבהה דְפאי (שם)/ וגובה ל | מעשוה] פוחא'גכי (שם). = בארכה אי | 


מתורגי ‏ כאן קנים ‏ עפ"י שני תרגומים וכן איתא ' לפנינו | בתיא מדורין ובתר"י אי קולין, ורי יצחק דורש 


שהשתמש הכתוב בלשון קנים לרמז מח הקן הזה מטהר וכו' כלו' קן צפור כרכתיב ולקת למטהר שתי צפרים 
חיות טהורות וכו (ויקרא י"ד ד') אף אותך תיבתך מטהרתך ועי' לעיל צר 267 אפילו נח וכוי לא שהיה כדי וכח 
והדרש לגנאי לעיל צר 275 בדורותיו חיה צריק: 1 וכפרת אתה. וכן בסמוך ותולה אתת ועי' במ"י לעיל צר 248 
בד'יה טבת כת': 2 ע"י שהיו המים. ימי היאור תשים היה די בחמר מצר אחד ובזפת מצד אחד ודורש ותחמרה 
בחמר כלוי מבפנים מפני המים ובזפת כלו' מבחוץ ולא מבפנים מפני הרית, וכן בסוטה שם תנא חמר מבפנים 
וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צריק ריח רע (והטעם ע'י שהיו המים תשים לא הוזכר שם ועייייש גם בתוספות 
דייה בחמר), וברש"י עהיית מפרש כגר' עפ'י המאמר שלפנינו ובסוטה בתיבתו של משה ע'י שהיו המים תשים 
(וגיי כיי שם רפים וכן הועתק מפירש"י ביפית ועח"נ) דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ ועוד שלא כדי שלא יריח 
אותו צדיק וכו', ובשמות שם זפת מבחוץ וטיט מבפנים כדי שלא וכו', והגיי בחמר מ פני המים וכזפת מפני הו' ה 
אותא. גם בכי"פ וכי"ו וכיח וכי*ג ובדפ"ר וד"ו (ובכייכ החמר מפני וכו' והזפת מפני וכוו'), ובא'א ומ'כ ויפיית 
הגיתו בחמר מפני ה ר יח ובזפת מפני ה מ ים ועת'נ וכן הדפיסו אחרי בעל מ'כ, ובכי'א א' הגי' בחמר מבפנים 
ובזפת מבחוץ מפני הריח, והגי' שלפנינו היתה גס לפני בעל פי' ב'"ר כ'י אלא שמפרש שם איפכא בחמר בחוץ 
מפני המים שלא יכנסו בתיבה ובזפת מבפנים מפני הריח שלא יריח אותו צריק ריח החמר וכו' (כייה בפיי ביר > 
בייט וכיה בפי' ב'"ר כי'"א ובנדפס בדפ''ר בחמר בחוץ וכו ובזפת מבפנים וכו ריח החומר, ובד' ווילנא שינו בזפת בחוץ 
וכוי ובחמר מבפנים וכו' שלא יריח וכו' ריח הזפת), וזה פירוש זר, וכפר שאין לו ריע במקרא הוא מין זפת וחמר לפי 
הדרש וזומר, ובתרגום חיוני העתיקו כפר כאן וחמר בראשית ייא ג' ויד יי באותה מלה1) ובחמר ובזפת בשמות שם 
במלה אחת דומה לה בהוראתה?) וכן מתורגם כאן בת'"יא בכופרא ובתר'* א' בחימרא, ועי' גם בסי השרשים לרי יונה 
צר 160 וצד 228 ובראב'יע כאן ובשמות שם: 8 זה וזה. זה אכ"כ אלא וזה לרמז עתיד אחר ותוא שלמה למוד 
באמתך בבנין הבית ודורש במדה הראשונה במדה שהיתה בתחלה והיא אמה של נח שמדר בה בעשיית התיבה, 
ובכלים פי"ז מ''ט הוזכרה אמה של משה ושם מ"י אמת הבנין ששה טפחים ושל כלים חמשה, ובפי' ב'יר הגיי הנכונה 
בכי"א שג' אמות היו במקדש אמה מה' טפחים ואמה מו' טפחים ואמה מו' טפחים וטפח וכו' ועי' מייש על ארך האמות 
וגם על אמה תביקין הח' צוקקערמאנן בספרו על המדות צר 15 וצר 21 ועי"ע זקש ביוטרעגע ח'א צד 185: 
ארך הביניין וכו. במקרא שם הארך אמות במרה הראשונה אמות ש ש ים ורחב אמות עשרים, ותימה 
שנשתבש הפסוק כמו בכייל ‏ גם בכייו וילקוט ובערוך ‏ ע' תבקיון ובדפיר וריו ובדפוסיי ישנים אחרים (ובמקצת 
דפוסים הגיהו ששים עפ"י המקרא), ובכי'ג וכי"פ נשתבש ארך (אורך) הבנין כמדה וכו' אמות עשרים (עשרה) 
וכו', ובלקח טוב אורך הכנין באמה הראשונה אמות עשרים, ואולי נשתבש הפסוק עפ"י יחוקאל מ''א מ ומדד 
ארך הבנין וכו' ושם מ'א ד' וימד את ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אֶמה וכו': 4 הוא קורא אותה. כן הגהתי 
ובכי'יל איתא אותו, ושם בגוף הספר הגיי ר' הונא אמי שהוא מתייס ובגליון נסמן סייא שהיו מתיבאין סיא ש ה יא 
מ תביאית, ג" זו היא העיקרית שכוונו כאן לאמה שנקראה תיבייקון?) ופריך ולמה קורין אותח כן ומשני 
תחלה כפשוטו כדאמר ר' הונא שתיא מעיר תביאית+) במצרים ואח"כ מביא הדרש כדאמ' רבנין שנקראה תיבייקון 
על שם התיבה לשון נופל על לשון: 6 בפיקודיך אשיחה, וס"ד ואביטה ארחתיך, ובכייל ובכל הספרים שציינתי 
נשתבש בפסוק שלאחריו בפיקודיך (בפקודיך) אשתעשע והגהתי, וסגנון הלשון לימדתך תורה וכו' גם למטת בסיי ייא ועיי 
לעיל צר 54 וצד 197 ולקמן פיס פייע ופעיו ועייע אגה'א חב צר 284 : 7 שתהא עומדת בלמן. בחוף הים מקום מצב 
הספינות*) ושלא תהפך על צדה (והמלות שתחא עומדת בלמן הושלמו בכייל ביני שיטי כנר' בכתב הספר) וכן לקמן 
פלייב וישאו את התבה וכו' כך היתה תיבתו של נח משוקעת במים כספינה שעומדת וכו' ועייייש: ‏ 7 אחר מששה. 


שמוג (? .986% (* .06אל86ף9 (* -מָטט)חסדה0ק40 (? .00002706 ( 








נח פרשה לא וד 21 


בשלשה נתפרש ובאחר לא נתפרש, עשה לך תבת עצי גופר וגוי רי נתן אעין דקיררינון, ע שה 
לך חרבות צורים (יהושע ה ב) נתפרש גלבין דטינר, ‏ עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י ב) 
נתפרש, עשה לך שרף (שם כא ה) לא נתפרש, ר' יורן בשם ר' אסי ישמע חכם ויוסיף 
לקח (משלי א ו) זה משה, אמר אם אעשה אותו שלוהב או שלכסף אין הלשון הזה נופל [על הלשון 
הוה] אלא הריני עושהו שלנחשת שהלשון חזה נופל [על הלשון הוה] נחש הנחשת (במדבר שס מ), 
מיכן שניתנה תורה בלשון הקודש, ר' פינחס ורבי חזקיה משי רי סימון כשם שניתנה חורה בלשון 
קורש כך נברא העולם בלשון קודש, שמעת מימיך אומר גיני גינייה [איתא איתתא] אנתרופי 
אנתרופייה, [גברא נכרחא], אלא איש ואשה, למה שהלשון הוה נופל על הלשון הזה: 


קינים תעשה את התיבה קילין ומדורין, ‏ אמר ר' יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע 
אף אותך תיבחך מטהרתך: > 

8 ינק עטלי כ' ספקכ'ע  :‏ 6 לעיל 5 164 : | 9 ילקוע כי כי'צ : 

1 בשלשה] וְדְזְג בי (שם), בגי דְאלי, בשלשה מקומות ף, שלשה א' | נתפרשו וא' | ואחד א | ר' נתן] ר' נתן 
איל"ן, ר' נתן אומר (ן, ר' נתן אמי [כ. א"ר נהן דא?: נתפרש אמי ר' נתן ךן: נתפרשי (שם), ל' פאי | 
אעין] פודזא'נ כעי (שם), אעי י, תיבותא דאעין דא" | דקדדינון דנעך1. דקדר יגון ן. דקרדינון חא"ש, 
דקרדונין א'ף?, דקדרוס '5, דקדרו"י(שם), דקתווס ₪ | 2דטינר] פוחנכךר: דטעגור ךָ, דטגורי א?. 
דטינרי אי (שם), דטינרין י | 8 אסי] פא'כע, איפי לידו. יוסי דְזְנָי (שם), איבי א?- | ויוסיף] פִי (שם)י 
ויוסף דואַנכעי | 4 משה] פוחא'נכי, = כיון שאמר הכיה לו למשה עשה לך שרף ולא פיי ך, שאמר . . ולא 
פירש א?, כשנאמי לו [עשה לך שרף] לא נתפרש ע | אעשה] (ן. אני עושה דְפאכי. עשה אני וח | זהב 
(כסף א'י (משלי))] א'(, ‏ - אין הלשון הזה (זה הלשון ך]) נופל על הלשון (ללשון ן) הזה וחגי. אין . . לשון 
זה דא?, אין . . הלשון י (משלי), אין הלשון נופל על הלשון כ | או א'ע, אפ: אם אני עושה 
אותו ו (יהושע, משלי), לי דְוְאֶנכ | כסף] זהב א'י (משלי) | *הזה לי ד | * על--הזה א'ג כעי (יהושע)] על לשון 
הזה דָא?, ללשון הזה ן, על הלשון י (משלי), לי ל | 5 אלא לי כי (יהושע) | הרי אני דְב | עשה אותו | *שהלשון 
הזה א'] שלשון הזה ל, למה שהלשון הזה ונ כי, והלשון פ, לשון דְא*. זה ע | *על -- הוה וחא'נכעי] על 
הלשון דפא'י (משלי), לי ל | נחש] פע. ויעש משה .- דוחאנכי | הנחשת] פ. נחשת וְהאנכ, נחושת דא 
6 התורה [[ץ | קדש' | חלקיה ₪ | בשם | *שניתנה דְאן] שנתנה לפוי | תורה] התורה ן, ל' שי | 
7 קרש 1, הקודש דְָן, הקדש פא | נברא העולם] פן[א'ני, העולם גברא דָא? | קודש] 2, קדש פי, הקודש דְוְא?, 
הקדש א1 | שטעת | *אומר ו], אומ' פן: או 1/ אמי ל, אומריי דְא?, לי כ | גיני] פואיגי. גוגי דאיכ. | 
גינייה] ן, דייא א', היא פי', גונייא דְא?. דיא כ | *איתא איתתא] לי | אנטרופי א', אנדרופי כ | 8 אנתרופייא [, 
-יה ך, דיא פא( / אנדרופיא 5', אנתרופא '1, אנטרופיתא א | *גברא גברתא דְפוא1כ] גבר גבותא ל, לי ל | 
למה] לפי 1 , ל' פוא' | הזה לי פ | הזה לפ | 9 קנים דְפוְאי | מטהרת פחזנכ | את המצורע] מצורע פכ | 
0אף] כך ₪ | אותך] אתה [א3. את ךזנ, לי דְפאלר'י | מטהרת אותך דְץ, מטהרת ומכפרת אותך א | 
עשה לך חרבות פירש צורים וכו': ‏ 1 דקידרינון. מין ארז, וגפר אין לו ריע במקרא ור' נתן מפרש כנר' עפ'י איזה 
תרגום ‏ עצי גפר אעין דקיררינון*) ולפי גי חילקוט ויפ אעין (אעי) דקדרוס או דקתרופ?), וכבר העיר רי"ג במררש 
די שאלוניקי שכן דרך המדרש הזה לפעמים לתרגם התיבה בלעז הידוע להם, ובר"ה כיג א' איתא די מיני ארזים 
הן ארז קתרוס וכו' קתרוס אמר רב אדרא וכו' (כ"ה בערוך ע' אדר, וגם שם חנ קדרוס וקתרוס ועי' בדייס) 


ובסנהררין ק"ח בי (לפי גי' הערוך שם) עצי גפר מאי גפר רב אמר אדרא וכו', ולפנינו מתורגם תבת עצי גפר > 


בת"א תיבותא דעאין דקדרוס (ובערוך שם ותרג' גפר קתרוס) ובתר"י אי תיבותא דקיסין קדרונין ובתר'י ב' תיבותא 
דעאין דקדרינון (ובכייים שם הגי' גפר דקרדינון ועי' מ'יח חלק מ"א צר 840 ועיי גם בערוך ע' קדרון), וכן מתורגם בתרגום 
יוני?') שהביא הח' פיעלד ועיי אגחיית ח"יב צר 445 ועי''ע פלאנצעננאמען ע' אדרא וע' ארזא, ועפ''י התרגומים גיתוספי 
מלת היבְוַחא בדפוסי' וכייא בי וליחא בשאר כ" ובערוך ע' קדרון ובילקוט בשני המקומות, ובמד' הגדול עמוי 148 
גורס ומפרש ר' נתן אומר אעין דקדרגין (ושם צד 786 דקדרנון) עץ שהוא שוחה במים ואינו מרקיב, ורי נתן 
דורש גם ויורהו *"י עץ (שמות טיו כ'יה) זה עץ קתרוס (ובמכילתא דרשב"י הגי' ר' נתן בר יוסף אומר 

עץ של. קרדיס ונכתב בנליון שם פי' עצי גפר, ובתנחומא בשלח סי כִיד הגיי רי יהושע בן קרחה אומר 
קרדנין וצל קדריגון כמו שהובא בערוך שם, ובילקוט ר' ג"א הגיי בדפ'ר וד"ו אעי דקדרוס ונשתבש בדי פפר"א 
דקרדוט, ובילק' יהושע הגיי בדפיר דקדרוי ריל דקדרום ונשתבש ברד'ן וד' פפר"א דקדרות; ובכי"ל איתא בגוף 
הספר ר' גתן אעין וכוי וכן בסמוך בר חוטה בפיקודיך וכו' ועיי במ"י לעיל צד 58 : 2 גלבין דטינר. חתיכות של 
צור שהם חריפין כאיזמלין גלבין איזמלין טינר צור מתרגמינן טינרא (פי' ביר כ"י) ועיי עמתייר עי גלב ועי טינר 
ובהוספת הת' ער שם חיא צר 427 וגעזעניוסהבוחל עי גלב, ומשמע שנתפרש כאן חרבות צורים ג"כ עפיי 
איזה תרנום ודונמתו הביא הרדייק בסי השרשים ע' גלב תרגום לזה הפסוק גלבים דטור, ובתרגום שלפנינו מתורגם 

מלון חריפין  :‏ 8 בשם ר' אסי. בדפ"ר ודיו ודי קראקא א' איתא בשם ר' איסי, ובד' פפד'א תסיה ודי שטעטטין 
נשתבש בשם ר' אבי ובדי ווילנא בש"ר איבו, ובאלו הדפוסי' נדפס זה משה שאמר וכו' ועח'ינ, ובערוך חשי עי 
אנתרופי צ'/ל כשנא' לו עשה לך שרף לא וכו' אם אעשה אותו וכו' הריני עושה אותו של וכו'. וכתיבת יוסיף ביו"ד 
במקום סגול וכן בסמוך בסי' ייא תכלינה ובסיי ייב תזכרינו ועיי במ"י לעיל צד 180: 5 נחש הנחשת. במקרא 
שם ויעָש משה נחש נחשת וכו' והביט אל נחש הנחהשת וכו' ועח"ינ: 6 מיכן שניתנה וכו'. ‏ עי' לעיל צר 164 
ובח'"נ ומ"י שם : ורי חזקית. וכיה ברפוסי' ובכי'ו וכי"א א' וב' וכי'ג, ועדיפא גיי כי'/פ ור' חלקיה, והוספתי איתא איתתא 
וכן גברא גברתא ועח"נ ולעיל שם : 9 קילין ומדורין. לשכות וחדרים וכן בסמוך בסי' ייא קילום קילא קיל*) ואולי 

.6 ,611)0א ,41(0א (* | .עשל)600א עשג0? א0 (' .60006 (? | סעוק60א (: 


וש 


10 


200 נח פרשה לא יד 


מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו (שס שס כ) אין משים אלא דין היך דאת אמר 
ן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א)] : דיא כי מלאה הארץ חמם וגוי אמר רי 
לוי חמס. עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, עבורה זרה כי מלאה הארץ חמפ וגו', נילוי 
עריות חמסי ושארי על בבל (ירמיה נא לה), שפיכות דמים מחמס בני יהודה אשר שפכו דם 
5 נקי (יואל ד יט), חמס כשמועו: | 
/ הנני משחיתם את הארץ ר' הנא ור' יומיה בשם וב כהנא אפילו שלשה טפחים | 
שמחרישה שולמת בארץ נמחו, לבן מלכים שהיה לו [פידנוג כל ומן שהיה סורח היה הפידגוג שלו | 
נרדה, לבן מלכים שהיה לו מגיקה כל זמן שהיה סורח היתה מניקתו] גררה, כך אמר הקכיה [הנני | 
משחיתם את הארץ] האנא מחבל להון וארעא עימהון : : | 
10 וד) עשה לך תבת וגו אמר ר' איסי בארבעה מקומות נאמר כלשון הוה עשה לך, | 


6 ילקוע כי מס : | 7 ע" לעיל 75 265 : 10 ילקוע כי כיס כיב, = ילק' יקוטע כי עו, יכוטי כ" פ'"ג כיע פי: 


1 * יכתו א?נכ] יוכתו דְפוְא'י | * לנצח יאבדו] וגוי א | * אין] ואין | *דין וא'כי] דיין דא?. תורה פי 
דברי תורה דְזְן | * היך דאת אמר ן] היך מה . . דְא?, כד"א פכ, שני אי | 2 * לפניהס ל'דחאי] וגו' א?, 
לי פוכ | 8 חמס עבודה זרה חמס גילוי עריות חמס שפיכות דמים פוז, חמס זה עבודה זרה . . זה גילוי 
עריות . . זה שפיכות דמים ךא" | עבודה זרה] ₪: חמס -- [חנכי, חמפ זה -- דְאך?. חמפ זו -- ך1 | 
כי -- וגו] כי מלאה . . חמס דְוְחָאי, כי. . חמס מפניהם נכך, כי מלאו הארץ חמס וישובו לתכעיסני ל", 
נחמסו עקביך 5 | גילוי עריות] פ: חמס .- וחא'נכי. חמס זה ₪ א?, חמט זו .= ך | 4 חמפי -- בבל| חמפי 
. . בבל וכת' איש איש אל כל שאר בשרו ל", חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך וגו' א | שפיכות דמים] 8/ 
חמס .- [חא'נכי. חמס זו .- ךְא? | 5 * כשמועו] כשומעו ל, כמשמעו דְוחאני | 6 והנני א'ני | כהנא] ₪ 
בר (כן ן) מלכייה דְוְאַ?, בר מלכיה [, בר מלכיא פ. ב"מ א' | שלשה] וחא'גכ. ג' דפא"י | 7 שמחרישה] א'י 
שהמחרישה דְדְזָא?ג, שהן לחרישה [, מחרישה וי | שולטת בארץ לי וי | נמחו] פַוְני. נמחה דְז. נימוח א?/י 
נימוחה ךְ | לבן] פוא"כי, משל - ְחא' | מלך פ | *פירגוג ל"נ] פרגוג דְפואי | *הפידגוג ל"] הפרגוג א', 
פירגוג 1 , פרגוג דְפואלי | 8 *לבן ל"פו] משל - א', ולבן דא"י, ומשל לבן ח | מלך פ | מגיקת ן. | 
*שהיה ליפואיגי] שהוא ךְ, שהולד א? | מניקת ן | נרדת ךפוך]א?, נרדית נו | **הנני --- הארץ] לי ל | 9 הא 
אנא דפוחא?נכי. ואנא א' | * מחבל להון דָן] מחבול להון ל, מחבלהון פחא'גכי, מחכל א? | * וארעא ל] 
ומחבל ארעא פוחא'נכי, ומחבל לארעא ך, לארעא א?, לי ל | עטהון | 10 אסי דזא'כ: יוסי ג, אמי י (יהושע) | 
בארבעה] וְחַא'נ, בדי דְאלי | * נאמר דְא'ני] נאמרו ל, אמר ן | כלשון] ן, בלשון דפחאני. הלשון כ | 
הזה] זה ח/ ל' כ | לד) פוא'גכי (ש6). ל דא | 


והושלם ביני שיטי בכתב ישן בלא חכמת, התורה מבוק' לעי יוכ' מבי משי לני יא' ואין משים המר"א שני ואלת 
המשפטים אשר תשים לפניהם: 8 כי מלאת וכו'. והפסוק נדרש ממקומו וכמו שמפרש בלקח טוב איר לוי חמפ. 
ע"יז חמס גילוי עריות וכו' ע'ז דכתיב כי מלאה הארץ חמס כפרו במי שהוא כל הארץ כבודו, ובכייל הוגה ביני 
שיטי ו על מלאה ונוסף עוד וישובו להכעיסני, ולפי הגהה זו כוונו לפ' ביחזקאל ח' ייז כי מלאו את הארץ חמס 
וישובו וכו' וכן הגיהו בא'א וביפית שני כי מלאו את הארץ חמס ובעל יפית העיר וביחזקאל כתיב גבי ע"ז דכתוי 
אחוריהם אל היכל ח' ופניהם קדמה והמה משתחוי' קדמה לשמש (שם שם ט"ז) ועיי גם בחיי הרד"ל ופיי מהרזיו, 
וקשה להגיה גי' הספר שחיא ג"כ גי' הדפוסי' ושאר כ"י (חוץ מכי"פ) וכיה בפי ביר כיייט וכייא וב 
ובילקוט, והפסוק שהובא בכייפ הוא בירמיה ייג כייב, ובמדרש אגדה הוצ' רייש באבער הדרש בסגנון אחר ותשחת - 
הארץ לפני האלהים שהיו עוברי עיז כמו שני פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל ותמלא הארץ חמס שתיו גזלנים 
שנ' גבולות ישיגו עדר גזלו וכו' דייא חמס שהיו שופכים דמים שנ' מחמפ בני יהודה וכו' ד'א גילוי עריות שני 
ואשר אכלו שאר עמי וכו' ועייע פנהררין נ*ז אי דכתיב ותשחת הארץ וכו' ותנא דבי ר' ישמעאל בכל מקום שני 
השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז וכו': 4 חמסי ושארי וכו'. ‏ בכייל נוסף ביני שיטי וכת' איש איש אל כל שאר 
וכו' וכן מפרש בלק"ט ואין שאר אלא ערות שנא' איש איש אל כל שאר בשרו וגו': | 5 חמס כשמועו. ועוד חמס 
כמשמעו, והגהתי כשמועו ועי' לעיל צר 2: 6 הנני משחיתם וכו'. וכיה ברפוסי' וכי"פ וכי"ו וכיייח וכייא ב' וכייב, 
ובמקרא כתוב וה גני, ואולי כתוב כאן ה ג גי כטעם הדרש הנני וכוי האנא מחבל וכו', ודרשן א ת הארץ כמו 
ואת הארץ או עם הארץ אפילו שלשה טפחים וכו' (ועי' במ"י לעיל צר 122 ברה כמלוא כלי וכו') כך אמר 
הקב'"ה וכו' וארעא עימהון. וכן מתורגם בתרגום. היונ ') ואת הארץ. ובת"א ובתר"י א' והא אנא מחבילהון 
(מחבלהון) עס ארעא, ומלת וארעא חושלמה בכי"ל ביני שיטי, וברוב הספרים הגי' ומחבל ארעא (לארעא) עמהון 
ועיי גם בראב"ע: | רב כהנא. בלקח טוב הג" רב הונא וכו' בשם רב כהנא ביר מלכיה אמר אפילו ג' טפחים 
שהמחרישה וכו נמחה ועח"נ, ובכייל הושלם מן פירגוג עד נרדה בכתיבות שונות, וברמבין העתיק לבן מלך 
שהיתה לו מניקה וכו היתה מניקתו נרדת, וכן הובא ברקנאטי לבן מלך שהיתה לו וכו', ולפנינו בכל הספרים 
הגיי שהיה לו וכן בסמוך בסי' ייא והיה בידינו נרות ועי' במיי לעיל צד 48 בדה שהיה לו, וכתיבת האנא עיי 
דאלמאן צד 192 ועטתיר ח'א צד 191: 10 ר' איסי. בירושלמי שם סגנון המאמר א'יר יסא (ועח'ג ולעיל צר 199 
במ'י בַדִיה אמר ר' איסי) בארבעה מקומו' נאמר עשה לך בג' פירש ואחר לא פירש עשה לך תיבת עצי גופר 
עשה לך שתי חצוצרות כסף עשה לך חרבות צורי' עשה לך שרף לא פירש אמר משה עיקרה לא נחש הוא לפיכך 
ויעש משה נהש נחשת וכו', ובלק"ט גורס ומפרש עשה לך וכו' אמר רב איסי בד' מקומות נאמר בלשון הזת 
שלשה פירש ורביעי לא פירש עשה לך תבת פירש עצי גופר עצי ק דרופ עשה לך שתי חצוצרות פירש כסף 


.שמֶץ ץ(ְ? (א (3 








- פרשה לא וע 9 


שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש, ולפי שהיו שטופים בגזל נמחו [מן העולם ויאמר 
אלהים לנח גוי] : 

16 מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים (איוג לה ט) [מרוב | עשוקים יזעיקו] אילו ד 
הנעשקים, ישועו מזרוע רבים אילו העושקים, אילו רבים על אילו ואילו רבים על אילו עד שנחתם 
נזר דינם, [ולפי שהיו שטופים בגול נמחו מן העולם ויאמר אלהים לנח גוי] : 8 

וקֶץ כל בשר בא לפני] הגיע זמנם להקצץ, הגיע ומגם להיעשות בוסר, הגיע קץ קטיגוריה ה 
שלהם, כל כך למה כי מלאה הארץ חמס, אי זה הוא חמס ואי זה הוא גזל, | אמר ר' חנינא חמס 
שוה פרוטה גול פחות משווה פרוטה, (כך היו אנשי דור המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו 
מליאה תורמוסין, בא זה ונושל פחות משווה פרוטה ובא כל אחד ואחד נוטל פחות משווה פרוטה 
שלא יהא יכול להוציא ממנו בדין, אמר הקביה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם 10 
שלא כשורה הה'ד הלא נסע יתרם בם [ימותו: ולא בחכמה (איוב ד כא) בלא חכמת התורה, 


8 ילקי פיונ כ' פפק"כ: 6 ילק' כ' כייס :| 8 יכקי סוב כי פסכיס, יכוטי ב'' פ"ד ט' ג': 11 כעל 75 252: 


1 ארזים] ,.. ומשבר סלעים כ | ולפי שפשטו ידיחן ן | * בגזל דְואַגכמ: בזמהי. לי ל | נטחו] פוא'נכ, 
נימוחו דְָא", נמוחו ו | **מן העולם] לי ל | *ואמר -- וגו] ויאמר אלהים וגו' 2, ויאמר. . לנח א, שני וואמר 
. . לנח קץ כל בשר בא ך, שני ויאמר . . בא לפני י, שני ויאמר . . בא וכו' א*, שני קץ כל בשרם, שנ' קץ.. 
בשר בא לפני , לי ל | 8 מרוב] פןנ , כת' .- א'כ, דיא קץ כל בשר כתי'.- ךְ1א? | **יזעיקו]. יזעקו ל | ישועו 
-- רגים לי פוא | *מרוב יזעיקו דאני] ל לפוא | ישעו -- רבים] ר' אומי א | 4 אילו -- אילו] פו , 
אלו . . אלו ואלו . . אלו כ, אילו. . עס אילו ואילו . . עם אילו ן, אלו . . על אלו ואלו רבים י, אלו רדין על אלו 
ואלו רדין על אלו א', אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו אלו רבים על אלו בחימוס ממון ואלו רבים על אלו 
בחימוס דברים דא | שנחתס] פא!נכי, שנתחתס ךא" | 5 דין ם | * ולפי -- בגזל דא?נכי] ולפי . . בזמה א', 
ולפי שפשטו ידיהן בגזל ן, לי ל | * נמחו וְא'נ] נימוחו דְאי, נמוחו פכ, לי ל | ** מן העולם] לי ל | *ויאמר 
-- וגר] ויאמר . . לנח קֶץ כל בשר וָא', ויאמר . . בשר בא לפני כי, שני ויאמר . . לפני 1, קץ כל בשו ך, קץ 
. . בשר בא לפני א%, שני קץ פ, שני קץ . . לפני ו, לי ל | 6 ליקצץ א'י | הגיע] בשר שהגיע א', בשר חגיע כ | 
להיעשות] [. להעשות פחזגכ. לעשות ארי | בופו] פוחי. בתה ל"דאגרי | קץ] פוחא'. ל' דא'גכרי | 
קטיגוריה] ךז, היא ְפוא'נכרי. -ים א* | 7 שלהם] פוחא'נכ. שלהן י, שלהן (שלחם ך) לפני דאר | וכל | 
חמס] מודזא1, .- מפניהס דְא?נכי | אי זהו אֶ?, ואי זה הוא ךָ, ואיזה הוא ףָ, ואי זההו א', ואיזהו ן | ואיזה 
הוא ₪, ואי זהו [א?. ואיזהו א'1 | | 8 שוה] פזכי: שווה ן, ששוה ךך, איגו שוה א?. בפחות משוה ב | 
גזל] פוחא'נבי. גזל דא'כ | פחות משווה] [ג, פחות משוה פוזכי, שאיגו שוה ך, שוה א?, בשוה ב | 
מוצא י | 9 תורמופין] דְזְכי, -ים א', תרמוסין פ, דים א? הי ד!, תורמסין [ , תרמסין ן | בא -- פרוטה] זה בא 
ונוטל . . משווה פרוטה [, והיה (היה א'ן') זה בא ונוטל (וגטל 1) . . משוה פרוטה דְָאנכי, ל 5 | וגא -- פרוטה] 
וזה בא ונוטל . . משוה (משווה ן) פרוטה דְוְאַגכ: היו באין כל אחד ואחד ונוטלין פחות משוה פרוטה ם. לי י | 

10 שלא יהא] עד שאינום, עד מקום שאגו דָאנכי, דבר שאינו ן | להוציא] וחנכי. להוציאו פא י 
נוטלו א | אמר] ן, .= להם ךְפאנכי | כשורה] כדיןא | אף אני] ואני א | עליכם ו (איוב), אתכם א1 | 
1 *ימותו -- בחכמה ל"ך פוא'נכי] וגוי ל | *בלא -- התורה לְ"דְוָאנכ] בלא חכמת תורה , בחכמת תורה + | 


8 כרוז אחד עמר לי בדור המבול זה נח וכו', וסוף פתיחה זו ושלאחריה מקוטע בכייל והשלמתי:. 4 אילו 
רבים וכו'. ‏ גר' שרורש מרוב ורבים לשון מריבת וריב מרוב עשוקים וכוי הנעשקים יזעקו ממריבתם וישועו מזרוע 
וכו' העושקים אגשי זרוע צועקים על טרפם ג"כ מריבים. וענין המריבה כמו שנוסף בגי' חדפוסי' וכייא בי אלו 
רבים על אילו בחימוס וכו' כלוי הנעשקים רבים על העושקים. על הממון שחומסים מהם והעושקיס. רבים על 
הנעשקים שמגדפים ומחרפים אותם, וכפירוש זה נוסף בכי"ל ביני שיטי בחימוס ממון בחימוס דברים, ובכי'א אי 
הג אלו רדין וכוי ונסמן בגליון שם שנ"א רבים: 6 לתקצץ. דורש ק ץ לשון קצץ כל ב ש ר לשון בוסר. וכן הדרש 
סוף פלייר לב בשר לב בוסר ועייייש, ודורש עוד קץ וכו' בא לפני שמשמע שכבר בא הגיע קץ קטיגוריה') 

ומיד הנני משחיתם וכו', ולפי הגיי הגיע וכו' בתה הגיע קטיגוריא שלהם (שלתן) לפני מפרש בפי' ביר קץ 

הגיע זמנן להקצץ בא הגיע זמנם לעשות בתה חורבה כמו ואשיתהו בתה (ישעיה ה' ר) ל פ ג* הגיע קטיגוריא 
י, ובלקח טוב גורס ומפרש הגיע זמנם לקוץ כמו שני וקצות את כפה וכוי בא לפני קטיגוריא שלהם 

שלא נמצא להם זכות וכו' (והגי' קטיגוריא איתא גם בדפ"ר וד"ו, ובד' קראקא א' איתא קטיגוריי. ונשתבש במקצת 
דפוסים קטיגורים)  :‏ 7 חמס שוה פרוטת וכו'. וכ'"ה בשאר כיי שציינתי ובילקוט חמס שיפ גזל פחות משיפ וגם 
בדפ"ר וד"ו תג" חמס ששוה פרוטה וגזל שאינו ש"פ, וכבר כתב בפי' אביא שאם כן איך אמר אחר כך וכך היו 
דור המבול וכו' שהרי הכתוב אמר כי מלאת הארץ חמס וגו' וחמפ הייגו שוה פרוטה וכו' ועייייש 
סייב אי קייט א', וביפית הגיה חמס פחות מש'פ גזל שיפ והעיד שמצא כן גם בנסחי כיי, והראים העתיק 

גזל שיפ חמס פחות משיפ, ובמ'כ הגיה חמס שאינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה ואחריו הדפיפו חמס אינו 
שיפ וגזל ששוה פרוטת: 8 וכך היו וכו'. בירושי שם ג' אייר אחא כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם ומה היה 
חמסן הוה בר נש נפיק טעין קופה מליא' תורמוסין וחיו מתכוונין וגוטלין פחות משוה פרוטר. דבר שאיגו יוצא 
בדיינין וכן', ותגי' שלפנינו בא זה וכו ובא כל אחך וכו' מגומגמת קצת ועח'ג ותורמוסין ‏ עיי לעיל צד 96: 
1 תלא נסע וכו'. השלמתי המאמר כמו שהוא לעיל צד 259, ובכייל איתא וק הה"ד הלא נסע יתרם בם וג 


006 א (3 





.4 בב בב ו ו 


! 
8 





208 נח פרשה לא וג 


מהם [ולא מהמונם] ולא מהמהם (שסשס) לא מנהון ולא מן ממונהון ולא מן תמהתהון, למה 
לא נה בהם (שפש) לא היה לביריה נחת רוח מהם ולא להקכיה נחת רוח מהם, לא נה בהם לא 
היה מי שיאמר להם נחיה, לא נח בהם כההיא דאמר ר' אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים 
ח (בראשית ו ז ח) אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדיי אלא שמצא חן ונח מצא חן (שפ שס), 

6 ולפי שהיו שטופין בגזל נמחו מן העולם שני ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני: 

ב בין שורותם יצהירו וגו' (אאוב כר יא) שהיו עושים ברדיות קטנות, ‏ יקכים דרכו 
ויצמאו (ש שס) ואפילו יקכים דרכו ויצמאו, ‏ אמר ר' אייבו למה יקבים דרכו ויצמאו לפי שהיה 
מאירה מצויה בעמלו של רשע, ולפי שהיו שטופים בגזל נמחו מן העולם ויאמר אלהים לנח וגו': 

ג = שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו (עשוס ה י) דהוה אמר להון ריקים מניחים מי 

8 לעיל 75 267 ום"כ: ‏ 6 ילק' סיו כי ספק"ע :| 9 ילק' עעום כ' סקעייד, ילק' מכיכי ס'ע כייי: 


1 *ולא מהמונסךא'גכ] לילפי | ולא מהמהס ליכ | מינהון דא?נ |*מן ממונחוןנ] ממונהוןל21, מממוניהון אף*, 
ממוניהון ך', מממונם דָא?, מהמוניהון י | *ולא דְפאנכרי] לי 4 | * מן תטהתהון דְן] מן תמהיתון ל, מן 
תמהיתחון כ, מתמהיתון ], מתמהתהון י מתמהמתהון דְיךְ | למא לא] ולא ך! | 2 נה] איך. נח דפ א?נכי | 
היתה א!ך* | לבריה פַּרְ"י, לשום ברייה דָא?, . . בריה ך1, לבריות א'ך? | ולא להקביה -- מהם לי א'י | 
לא נה -- לא היה] ך, ולא נה . . א', לא נח.. 1, ולא היה 5 (לא -- נחיה ל' דְא'י) | 8 נחיה] פג/ 
נהיה א'כך, ניהייה ל9 | לא נח בהם] ולא נה בהם א1, ל' י | כדא ם | 4 אלא] פנכ. ל' דואי | לא 
היה] פ|אכי, לא שהיה 1 , אינו דְא? | כדיי] וא*נכ, כדי 7פ. כדאי א'י | 5 ולפי ששטופין פ | בגזל] פוא'נכב, 
בזימה דָא? | נמחו] פוא'גכ. נימוחו דא?ב | 6בין] כת' ₪ אי | וגו] יקנים דרכו ויצמאו דפ | שהיו] 
בין שורותם יצהירו - דְפָנ (שהיו -- קטנות לי וא"כ) ‏ | עושיפ] ו, | הין נע: עושין להן פ, עושים (דין א') 
להפ דְָא | ברדיות] אנ בדידות (ן, בדריות דְך, בריכות '1, כרכיות ם ‏ | 7 אפילו דפוא"גר (ואפילו -- 
ויצמאו ל' א'כי) | אייבו] ןג. איבוךאכי | ולמה א', אפילו ן | לפי] אלא ן | שהיה] ן. שהיתה ְפוא"כי/ 
לי א' | 8 שהמארה א | בעמלו של רשע] בביתו של רשע פכי, בבית רשע [., בהם ובעמלם ן | ולפי] ומפני ‏ , 
שחטופים א, שפשטו ידיהן ן | בגזל] פוא'גכ, בזימה י, בזימה וגזל דָא? | נמחו] פוא'ג. נימוחו דְָאלי, 
נמוחו כ | **מן העולם] ל ל | ויאמר אלהים דְָא?, ויאמר. . לנח פא'. ויאמר . . לנח קץ כל בשר בא לפני , 
קץ כל בשר ן, שנאמר קץ . . בא לפני י | 9 שנאו] כת' .= א'ן | מוכיח] .- זה נח א'מ, זה נח שהיה מוכיחן [ | 
הוה אמ' [, אומ'ם | להן ם., להם א'ן | | רקיה ן, רקייא אמ | מניחין אתם [, . . אנו ן, אתם 
מניחין דְפא?כמ. . . מניחים א'י | למי ך | 


כלום מנהון וכו' למה לא נה בהם וכדדריש נה בג' לשונות ולפי שהיו שטופין ב ג ז ל (וכן הגיי הנכונה) נמחו מן 
העולם שני ויאמר וכו' קץ כל בשר וכו' כי מלאה הארץ חמס מפניהם, וכן דרשו בסנהדרין שם ויאמר וכו' קץ כל 
בשר בא לפני א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחה של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם 
גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנ' כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם וכו' וכתיב החמפ קפ למטת 
רשע לא מהם ולא להמונם ולא מהמהם ולא נה בהם א'ר אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמר לפני הקבייה 
ואמר לפניו רבש'"ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם (ופירש'י שם אין תועלת לא בהם ולא בהמונם ולא במשאם) 
וכו' ועייע בשאילתות ריש פ' נח ובתנחומא נח שם: 1 ולא מהמונס. כן הוספתי עפ'י הספרים שציוגתי וכ'"ה = 
במקרא, אכן בכייל וכיייפ וילֶק' יחזקאל ליג ולא מהמונם וכן ליתא ולא מהמונם בשתי הפעמים בסנהדרין שם 
בכי"מ ועי' בד'יס וצ''ע, ובכיייל הוגה ביני שיטי על ולא מהמהם וג תמורת ה ומכוון להגיה מהמונס ועוד נוסף 
ביני שיטי לא מהמהם על מן תמהיתון, וכפי שהוספתי דורש ולא מהמונם ולא מן ממונהון וכן פי' המון ממון 
ועושר בטקרא כמו אהכ כסף וכו' ומי אהב בהמון וכו' (קהלת ה' טי), והמהם שאין לו רע במקרא דורש לשון 
תמה מהמהם מן תמהתהון מהתמהון שעליהם כלו' מכל כבודם ויקרם שהיה לתמהון בעיני הבריות: = למה לא 
נה בהם. כ"ח בכי"ל וכייה בכייא א' ובפי' ביר כיייט וכיייא וכייה במקרא לפנינו ולא נה, ובדפ"ר וד" ורוב הספרים 
הגיי למה לא ג ח בהם וכן בסנהדרין שם בדפוסים הישנים וכתיב לא מהם וכו' ולא נח בהם, וגם לפנינו בסמוך 
לא נח בהם כההיא וכו' וכן בסנהדרין שם ואף על נח וכו' נחתם גזר דין שנ' ולא נח בהם, ושם בכיי"מ הגי' קרי 
ביה ולא נח וכו" ועיי בד"ס ובמ"י לעיל צד 267, וה"א וחי"ת נתחלפו בהברתם וגס היו דומין בכתיבתם (ועיי 
לעיל צר 109 ועי"'ע צורות האלפביתין בענציקלאפעדיא ח"א צד 452), וידוע הכלל לא מתמנעין רבנן דרשין בין 
ה'"א לחייית (ירושי שבת פ"ז ט' ב' ועיוויש וירוש' פאה פ"ז כי ב' ומעשר שני פיה נייו אי ועי'יע הדוגמאות במאור 
עינים פמ"ה ד' ווילנא צר 886 ובתולדות חקליר להג' שיייר הערה '' ובמשען מים צד 49, וכאן דרשו ולא נה 
בהם לשון נחת רוח ולשון נחיה (נהיה) ועוד דרשוהו על נח ולא נח בהם כלר' היה ראוי וכדאמר ראב"כ וכו', 
ואפשר שהיה הגי' לפניהם ביחזקאל ולא ג ח בהם ועי' מייש ריא ברלינער בס' בייטרעגע צור העברי גראממאטיק 
וכוי צד 20, ובכייל הושלם בגליון מן לא נה בהם לא היה מי שיאמר וכו' עד סוף המאמר, ולמלת נחית נסמן 
עוד בגליון ניהייה, ולפי גי' זו או נהיה בכי"א א' וכיייכ דורש גה לשון נהי וכן מפרש בפי' ב''ר כיי ואם תאמר 
היה להקבייה נחת רוח בהם תיל לא נה בהס לא היה איש (בכיייא לא היה מי) שיאמר להם נהיה אין מי למעלת 
ולא למטה שיאמר נהי עליהם נהיה (בכייא נה) לשון נהי, ובדפוסי' וילקוט וכייא ב' נשמט זה הדרש: 6 בין 
שורותם וכו'. ‏ דורש יצהירו לשון יצהר שהיו עושין בדין קטנים בין שורות הזיתים לכתוש חזיתים מיד ולא המתינו 
להביאן לבית הבד ואעפ"כ לא היו רואין סימן ברכה לפי שהיה מאירה מצויה בעמלם, ובדריות לישנא קלילא, 
ובערוך ע' בדד הגי' בדידות -ועי' במייח חלק ני צד 798 :| 8 בעמלו של רשע. במעין גנים איוב שם הגי' בבתיהם 
של רשעים ועח"נ: | שטופים בגזל. כן הג" הנכונה גם כאן וכ"ה במעין גנים וכן גי' כיי שהביא בעל יפיתו 
ובכייל הושלמו כאן בגליון המאמרים ר' חוניא ור' פנחס וכו' אמ' ר' אבהו מצינו וכו' ונסמן דייך מייה שכתויב 
למקליה ועי' לעיל צד 269 : | 9 דחוה אמַר להון. נה אמר כן לאנשי דור המבול שהיח מוכיחן ועֶח'ג ולעיל צד 











נח פרשה ל לא וט ג 277 


בא והלך עימי, אכל אכרהם למלך שהיה משתקע במבואות אפיליס] הצייץ אוהבו והתחיל מאיר לו דרך 
החלון, אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בא והאיר לי כפניי, כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו עד 
שאתה מאיר לי ממספוטמיה ומחברותיה בוא והאיר לפניי בארץ ישראל: ההיד ויברך את יוסף 
ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפנין וגו' (שס מח טו) ר' ברכיה אמר רי יוחנן וריש 
לקיש ארי יוחנן אמר לרועה שהיה עומד ומבים בצאנו ריש לקיש לנשיא שמהלך ווקינים לפניו, ‏ על 5 
דעתיה דר' יוחנן אנו צריכים למקומו, על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לככודינו : 


ב בוו ב ו ו וע 4 


פרשה לא 


1 יג) ויאמר אלהים לנח ק? כל בשר בא לפני וגו' החמפ קם למטה רשע וו'א 
(יחזקאל ז יא) החמס קם אתמהא, חם ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו שלרשע, לא 


ילק' יקסל כ' טפ'יס, סנסדכין ק"ס ס', פנסועס כס קי" די: 


1 *בא והלך ליא'כי] בוא והלך וְדְז, הלך אש | *עימי ל"] עמי וְאִ', לפני (עטי דחא"י) הה'ד את האלהים 
התהלך נח ד אשי | *אבל אברהם לָ"וא'] ולמה אברהם (היה אברהם ךן) דומה דְְְאלי | *למלך--משתקע ל] למלך 
שהיה משקע ם, למלך שמשקע ן, משל למלך שהיה משתקע א1. לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך דָא?י , לאוהבו 
שראה את המלך ש | *אפילים ל"ן] אפלים פחזא?שי. דין א', האפלים ך | חציץ אוהבו לי שי | התחיל ש, והיה פ | 
לו] פוחא'נכי. עליו דא | דרך] מבין ן | חלון פא:כ | 2 אמר] פוחא'ני. הציץ המלך וראה אותו - דאר | 
החלון וחא'נשי. חלון דפא* | בוא וח | והאר וגי | לי] לך פכ. ל דוא'גשי | לפניי ו. לפני דפא'גכשי | 
אבינו ןי, | ל דְפאלכ | 8 *ממספוטמיה] ממספוטמיא + ממוספוטמיה פ, ‏ ממיסופוטימיא ן, מומיפפוטומיי ל 
מאספוטמיא א?, מאספמיה ךז, היא ך", מאספוטמיא (מאפפמיא ךִ') שלי ך | והאר גד | לפני דחאנג. לי פוי | 
4 * ויאמר -- וגו דְא?] וגוז ל | ר' ברכיח אמר] וא'נב. ל דפי | רי-- לקיש לי פ | 5 לרועה] משל -- א' | 
שהיה -- ומביט] כיי, שהוא . . ומכיט דָא?, שתיה רועה ומביט א', שהיה מביט פך | ריש לקיש] ןכ, .- אמר דפאלי | 

> לנשיא] משל .- א' | שהוא (שהיה י) מהלך ךדפואנכי | 6 למקומו] פג. לכבודו דואכש, לכנדו י | על] פכי. 
ועל דןאג | * לכבודינו לְ"דְוְנ] לכנודנו אכך, לככדנו פַי, לכוונו ל || 7 החמס] כת' - פא'גכ. | 


ובגליון והוא מעיקר הדרש: 1 בא והלך עימי. בדפ"ר ודו נשתבש הלך לפני ובמ"כ חגיה עפ"י גי" הילקוט הלך 
עמי וכן הדפיסו אחריו. אכן בילקוט הגי' בא והלך עמי וכן הוגה בא"א. ובדפוסי' ג' עוד כטעם הדרש התיד את 
האלהים התהלך נח ועח'נ: 8 ממספוטמיה. מארם נהרים, ובכייל נשתבש כאן ובריש פמ"ד ועייייש, ולנכון בכייל 
ריש פ"ס ממספוטמיה!) ומחברותיה וכן הגהתי, וכ"ה בדיו לקמן פמיד ממפפוטמיא כמו שהועתק. בערוך ע' 
מספוטטיא מפמיד ופ"ס ועי' לְעִיל צד 16 ובמ"י שם בדה מי העיר ממזרח: והאיר לפניי. דורש התהלך לפני 
ישראל, וחו"ל נמשל למבואות אפילים והקב"ה כביכול היה משתקע בם כשלא הכירו בני אדם את בוראם 
ואור ד' עליתם לא זרה ואברהם התחיל מאיר לו דרך החלון שראו את האור כמו דרך סדק וחבינו קצות דרכיו, 
ובתנחומא מייב לך לך כל הענין עד סוף הפרשה בסגנון אחר ושם הגי' כתיב בנח את האלהים התהלך נח וכתיב 
באברהם התהלך לפני מי שהוא. קורא סבור שהיה נח גדול מאברהם ואינו כן ר' יוחנן וריש לק יש ר' וחנן 
אמר משל למה"ר לטלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן הקטן היה אוחז בו כדי שלא יפול והגדול היה 
לפניו כך כתיב בנח את האלהים וכו' אבל אברהם שהיה יחידו של עולם וחיה צדיק א"ל הקב"ה התהלך 
לפני והיה חמים אמר ריש לקיש משל למה"ד למלך שהיה לו אוהב והיה משוקע בטיט ואחז בידו והעלה אותו 
מן הטיט כך נח היה משוקע בטיט וכו' ואכרהם למת היה דומה למלך שהיה מהלך בחשיכה בא אוהבו וראה 
אותו והאיר לו א"ל המלך עד שאתה מאיר לי בא והלך לפני כך בימי אברהם היו כל העולֶם רשעים והוא צדיק 
הקבייה עד שאתה מאיר במזרח התהלך לפני: | הה"ד וברך וכר.. דורש עוד דרך אגב הפ' האלהים אשר 
התהלכו אבותי לפניג וכו', ובסימן הה'"ד מתחיל דבור בפ"ע וכן נפרדו המאמרים במדרש עם פי" יפ"ת ועיי לעיל 
צד 188 (ובמ"י שם בד"ה הה"ד אם ישים וכו') צד 185 וצר 181, והמאמר נסדר גם לקמן פצ'ז בנוסחת הדפוסים 
ועי' במ"+ לעיל צר 192 בד"ה אמר ר' איסי) והגי' שם ר' ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש ר'י אמר 
, שהוא עומד ומביט וכו' ריש אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו על דעתיה דר" אנו צריכין לככודו וכו' ועיי 
גם לעיל צך 269, וסגנון המאמר בתנחומא מ"ב שס בנח כתיב את האלהים וכו' וכתיב באבות העולם האלהים 
אשר התהלכו אבותי לפניו א'יר יוחנן לטה היו האבות דומין לפני הקביה לרועה שהוא מהלך וצאנו מהלכת לפניו 
ריש לקיש עד עכשיו הצאן היו צריכין לרועה אלא וכו' לנשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו והזקנים 
מודיעין כבודו של נשיא כך היו אבות העולם הולכים לפניו שני אשר התהלכו וכו' הוי התהלך לפני והיה תמים : 
6 צריכום למקומו, ‏ כ"ה בכי"ל. וגיי זו מקויימת גם ע'"י כי"יש כייג ונר' שדורש כמו הרועה שהיה עומד ומביט 
בצאנו ומראה להם שיאפפו לפניו והוא ינהלם כך אנו צריכים למקומו של הקב"ה שנהיה קרובים אליו, והוא 
שומרנו ועל הג" אנו צריכים לכבודו קשה שאין המשל דומה לנמשל שאין שייך כבוד ברועה וצאנו ועיי גם 
בפי' אב'א : 
פרשה לא. בכי"א א' פכ"ח ובכי"א בי וכייו פ"ל, ובמקרא כאן פרשה סתומה: 8 אתמתא. וכי יש 
תקומה להחמס ואם אפשר שיקום החמפ להיות מטה ביד. רשע, ולכן מפרש ח'ו אינו קם ואם קם וכו' לחיובו של 
רשע כלוי להיות לו שבט מטה ועיי בערוך ע' חמס, ודורש המשך הכתוב לא מַהם וכו ולא נה בהם שלא ישאר 


1( 160000006 





ָ \ ' | ו 
₪ ב בב כב ו ול ויו לויט ה לפ ות 





206 נח פרשת ל וס 


שלישית] מצאה קוסס, אמי לו קופס הוא, אמר אית הכא טב מיניה, אמי ליה לא, כך ברורותיו היה 
צריק, = ר' נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, ‏ ברורו של משה על אחת כמה וכמה, לצלוחית 
שלפילימון מוקפת צמיר פתיל ומונחת בין הקכרות וריחה נורף, אילו היה חוץ לקברות כל שכן: 
את האלהים התהלך נח ר' יורה אמר למלך שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטון, 
אמר לקטון הלוך עימי ולנרול הלוך לפניי, כך אברהם שהיה כוחו יפה התהלך לפני (בראשית יוא), 
נח שכוחו רע את האלהים התהלך נח, רי נחמיה אמר לאוהבו שלמלך שהיה משתקע במכואות 
אפילים [הציץ ‏ המלך וראה אותו משתקע אמר לו עד שאתה משתקע במבואות אפילים 


4 ילק כי מע כי, פנסועס מ"נ לך לך כ" כיד: 


1 " שלישית דְָאנכ] ג' , ושלישית , וכן שלישית ו, ושלישית ומצאה של חומץ רביעית ן, לי ל | 
מצאה] פן, ומצאה ךְאכעי | קוסם פאל. תוסס י, תוסם ך' | אמ -- הוא ל' גי | ליה דפוא? | קופס פא*י 
תוסם ךְ! | אמר להון דפא?נכש. . . לון ן. איל א'ע | אית] נעשי. ואית דפואכ | מינה פשי | אמווגם, 
אמרון ן | היה צריק] ₪ אילו היה וכו' 7", אילו (אלו כ, ואילו ךן, הא אילו דְא'ני) בדורו של משה או בדורו של 
שמואל (משה ושמואל י) לא היה צדיק דְאנכי. בדורו של שמואל לא היה צדיק פ | נחמיא א" | אומר פחזי | 
ומה אס] מה אם ו, אם דזאג, ל' כ | בדורו ח | 2" צדיק] לי ך | בדורו] ן, אילו (אלו א'כ, הא אילו ךז. אפ 1) 
היה ₪ דפחאנכי | משה] פי. ₪ או בדורו של (או בשל כ) שמואל דוחאנכ. | ע -- וכמה] היה צדיק 
יותר ד | ללצלוחית] פונכ: משל - דְחאי | 8 פיטון כי, פפולסמון פ. פפוליסמון דֶז, פופליסימון א', 
אפובלסמון (., אפרסמון דא | מוקפת--פתיל ל' כ | בצמיד יי | שמונחת כ2, ונתונה א' | בבית הקברות פני! 
במקום הטנופת כ | * וריחה פ] וריחו ל. והיה (והיתה י) ריחה דְוְָאָנִי: במקוס הטנופת ריחה 2 | | ואלו 
(ואילו פ, אילו ן, אם א') היה (היתה ן) חוץ לקברות דפודזא. אלו היתה . . לבית הקכרות י, במקום הבושם כ. | 
כל שכן] על אחת כמה וכמה ְזֶב, . . לבתולה (משל לבתולה א'י) שהיתה שרויה (שהיה ל") בשוק (בשוקן א') 
של זונות ולא יצא עליה שם רע [והא זו היתה בשוקן של זונות ולא יצא עליה שם רע א'] אילו (אלו א') היתה 
(היה ל") בשוק (בשוקן א') של כשירות (כשרות א'י) על אחת כמה, וכמה לְ"א'י, . . לבתולה (משל לבתולה דְא') 
שהיתה (שהייתה ד שהיה [) שרויה (שרוייה ך) בשוק (בשוקן [נ) ולא. יצא עליה שם רע (והיתה ביאה (?) ביותר ן) 
אילו היתה (הייתה ך) בשוקן של כשירות (כשרות ) על אחת כמה וכמה ומה אם (כך אם ן1, כך ומה אם א%י 
כך פ) בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל (אילו היה בדורותיו של משה או של 
שמואל ן, בדורו של משה ובדורו של שמואל אילו היה [, בדורו של משה 5) על אחת כמה וכמה ְפוא"ג. | 
4 ר' יהודה ור' נחמיה (נחמיא א?) ר' יהודה דָאַנ5. ר' יודן ור' נחמיה ר' יודן ן | אמר] [א?. אומר דְפחאיגי | 
למלך] פוא?כי. משל - דחא' | שהיה] א", שהיו דפוחא'ני | "שי] ביך | קטן | 5אמר ו | 
לקטן ְפאגרי. לו לקטן כ | הלוך] פ. הלך דוא?ני. בא והלך א' | עטי | ואמר (אמר וַא'כ) לגדול דפואנכ , 
ולגדול אמר י | הלך וי, בא והלוך פ, בא והלך דא | לפניי] וְנ. לפגי דפאכי | כוחו] וְגי, כחו דאב | 
התהלך] אמר לו - פונכ | לפני] [. ₪ ותיה תמים דפחזאנכי | 6 אבל נח | שכוחו] ן, שהיה כותו ', שהיה 
כחודפאנכ | נחמיא א? | אומר פנכי | לאוהבו] [א?נכי, משל - דְחא' | במבואות אפילים] [, במבואות 
אפלים כ, בטיט א'רי, בטיט עבה ךא?, בטיט הצואה ךז | 7 הציץ . . וראהו ן, המלך ראה אותו ד | *משתקע ל"] לי | עד 
מתי אתה כ | *במבואות אפילים ן] במבואות אפלים כ, במבואות ל", בטיט במבואות אפלות (., בטיט דחאשי | 


חומץ וכו'. כן הגהתי וכיה בערוך ע' קפס לאחד וכו' ב' ומצאה חומץ וכו', וקוסס מל"מ ואת פריה יקוסס (יחזקאל 
יז ט') והוא יין שמתחיל להחמיץ. ועיי בפי' הריש מעשר שני פ"ך מִיב: ‏ 1 אית הכא וכו'. בתמיה: כך וכה 
היה צריק. ואילו היה בדורו של משה וכו' לא היה צדיק. ובכי"ל נוסף ביני שיטי אילו היה וכול' ועח'נ, ‏ וגם 
המאמר שלאחריו מסיים בכיייל בקיצור אילו היה חוץ וכוי כל שכן: 2 לצלוחית של פיליטון. של שמן או מרקחת 
מעלי נרד ובשמים אחרים') ועי' בערוך חש' ע' פלייטון וקרוים צר 458, ושם גם הרוגמאות לכתיבת פילי ביו'ד, 
ולהגירסאות שבחינ עיי גם לעיל צד 257 ועייע לקמן פלייט סי' ב', והמשל השני בדברי ריג לבתולה וכו' ליתא 
בכייל בגוף הספר (וניתוסף שם ביני שיטי בכתב אחר) וכן ל'ג בכיייכ ולא הועתק בכי"ח וגם ליתא דוגמתו 
בתנחומא ובסנהדרין שם, ובתנחומא. הגי' ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר תמים היה בדור המבול וכדור הפלגה 
שאלו היה בדורו של אברהם אבינו לא מצא ידיו ורגליו משל לחבית של אפוסמון שהיתה מונחת במקום המטונף 
במקומה ריחה נורף שלא במקומה אין ריחה נודף וחד אמר חמים היה בדורותיו כ'יש בדורות אחרים משל לצלוחית 
של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת כייש אם היתה מונחת במקום הבושם, ובסנהדרין פליגי אמוראי בפלוגתא 
דהני תנאי וג' שם אלה תולדות וכו' א"ר י וח גן בדורותיו ולא בדורות אחרים וריש ל ק יש אמָר בדורותיו כ"ש 
בדורות אחרים א"ר חנינא משל דר' יוחנן למהי"ד לחבית של יין שהיה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה 
נודף שלא במקומה וכו' א'יר אושעיא משל דריש לקיש למה"ד לצלוחית של פלייטון שהיתה מוגחת במקום הטנופת 
במקומה ריחה נודף וכייש במקום הבוסם, ועם סגנון זה מסכים גם המשל לצלוחית בגיי כיייכ ועח"נ, ואולי נובע 
המשל השני לבתולה וכו' מתנחומא מ'יב ושם ג' בדורותיו יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי צדיק בדורותיו ולא 
בדורות אחרים משל למה"ד אם יתן אדם סלע של כסף וכו' יש דורשין אותו לשבח כיצד לנערה שהיתה שרויה 
בשוק של זונות והיתה כשרה אלו היתה בשוק הכשרות עאכ'ו משל לחבית של אפרסמון שהיתה נתונה בקבר 
והיתה ריחה טוב אילו היתה בבית עאכ"ן ועייע במד' הגדול עמו' 141, והדרש לגנאי נמצא גם אצל הירונימוס 
ועי' מ"ח חלק מ"ג צד 411: 4 שהיה לו. עיי לעיל צר 48, וכתיבת כוחן מלא וי כמו לעיל צד 115 ועיייש 
במ"י: 6 את האלהים. עס האלהים התהלך נח : 7 הציץ המלך. בכייל דלג מן הציץ עד הציץ והושלם ביני שיטי 
.1011801 ,04/00 (1 





ליקייקיוי,. יץ וני 


+ ו אי הושויקועוקווטיל דריו הקטרחייץ' א,ר-שצא- 


--ח הוור 


ו ו כו ו -ה וגו 1 2-ו 


ו 








ויויויוויעוייקררוו שרי רייר 


- פרשה ל וט 215 


וענשיו ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מב ו) אלא רואה עולם חרש, משה אתמול הוא 


בורח מפני פרעה ועכשיו משקעו בים אלא רואה עולם חדש, איוב אתמול ישפוך לארץ מררתו 


(איוב: שו יג) ועכשיו ויוסף י"י את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב י) אלא רואה עולם חדש, 
מרדכי אתמול היה מוכן לצליבה ועכשיו הוא צולב את צולבו אלא רואה עולם חדש, רבנין אמי כל 


6 מי שנאמי בו היה זן ופירנם, נח זן ופירנס [כל שנים עשר חדש שני ואתה קח לך מכל 


מאכל (בראשית ו כא). יוסף ון ופירנס ויכלכל יוסף וגו' (שס מו יג)], | משה ון ופירנס [כל מי שנה 
במדבר, איוב זן ופירנם ואוכל פתי לבדי גו' (איוב לא יו שמא לא אכל יתום ממנה אתמהא], 
מרדכי זן ופירנס אתמהא, אמר ר' יורן פעם אחת חיזר על כל המניקות לא מצא לאסתר מינקת 
והיה מניקה הוא, 4 ר' ברכיה ר' אבהו בשם רי אלעור בא לו חלב והיה מניקה, כדדרשה ר' אבהו 
נחך ציבורה, אמר לון ולא מתניתה היא רי שמעון בן אלעזר א' חלב הזכר טהור: 

בדורותיו ר' יודה ור' נחמיה רי יורה אמר ברורותיו היה צדיק, אילו היה ברורו שלמשה 
או ברורו שלשמואל לא היה צריק, בשוק סמייה צווחין ‏ לעוירא סגי נהורא ולזעירא בירבי, 
לאחד שהיה לו מרתף שליין, פתח חבית ואשונה ומצאה חומץ, שנייה [ומצאה חומץ, 


8 עי" טנס כ'יג 3', עדכע ססליס מ" כינ | ק" כיג : = 10 מכטילכין פיד פיז: = 11 קוע כ' פ"ט, סנסדלין ק'יס פי, 
סנסועל ע"נ כסם ק" ו', סנסועל עס כ" פ': : 


1 ועכשו פא (בכל המאמר) | **ויוסף] יוסףל, | על הארץ] גכי. לידפוא | דואה] [גכ. ראה א"י (שס), שראה דְא?י 
(וכן בכל המאמר) | חוא בורח] ךן, היה בורח א', בורה ךָא"ו, ברח פנכי (שס) | 2 משקעו] כו, הוא .= דפואג | 
במים פי (שם) | אשפוך דְ'א'י | * מררתי פאכ] מרירתי די, מררתו לְן | 4 *חוא] ליל | צלביו דִי | 5* בו] לי ל | 
ומפרנס 1 | ** נח] ,-. היה ל | ופרנס כל הבריות 1 | *כל] לי ג | * שנים עשר ל"וא'נכ] ייב דאלי | *חדש] = 
בתיבה ו | * מכל מאכל פן] מכל . . אשר יאכל גכי (שם), מכל וגו ל", וגו ך | 6 וווסף פונ | *זן ופירנס ליכי] 


| - . ופרנס פ. ל' דא | ומשה ם | ופירנס] כי, ופרנס ן, ופירנס (ופרנס 1) את (כל 1) ישראל דְא*ן | *כל מי ו] 


כל ארבעים וכו (שם). מי ליד ארבעים דא"ג | * 7 זן ופירנס ל"כי] זן ופרנס ג, לי דפוא | 8 מודכי מה [2, 
ומרדכי מה ף] | זן ומפרנס ' | אתמהא ל' | **יודן] יוחנן ל | חזר פחא:כי (שםס) | המניקות כולן ן | ולא | 
לאסתר] [אכי, לאלתר דְז, לאסתר לאלתר דג | מניקה דפוחאני | 9 והיח -- הוא] והיה הוא מניקה י (שם), 
לי ןא | ר' ברכיה -- מניקה ל' י | ר' אבהו] [ג. ור'. . דְפאכ | מניקה הוא גכ | כדדריש א?. כך דרשה ונכ | 
ר' אבהו] א?, ₪ בציבורא ךפא?ני: דרה ן, בצבורא כי (שם) | 10 גחך] 5: גחיך כי: גחוך דא?. גחון ד'א'ר/ 
וכך 1 | ציבורה] ן, 4 דרא ₪( , צבורא אכרי (שם), ציבורא לקליה דְאלי | אמרון 1 | לון] ג. להון דפאכי. 
ליה [ן | ולאו פָא'י | מתניתא | אומר דפןא'כי (שס), אמין | 11הודה דא21, יודןן | נחמיא א? | 
יחודה דפח]אנכי. יודן 1 | אומר פוחא'כי | אילו] פאלג. ואילוך, חא אילו וא . . אלו דְכ, הא י | היה 
לי י | בדורו . . ובדורו של שמואל [, בדורות משה ושמואל יי | 12 סמייה] ן, סמיא פאנכרי. לי ך | צוחין פוג, 
קורין א* | | לעוירא] פואכרי. דרה 1, לעטיריא | | פגי נהורא] פ, סגיא נהור ך!, . . סמיא ך, סגיא 
נהור י', 4 ברבי אָנָך?, בריבי ף!, בי רבי ב, בר רב ן | * ולזעירא בירבי] ולזעירא ברב ף, לאוירא בירבו ל, 
ל דאנכרי | 15 לאחד] פואגכע. משל - דא'י | מותף] פאגכעי: ₪ אחד דן | ואשונה] פוא!נכי, 
אחת א"ע | ונמצאת גש | חומץ] פא"עי, של - דואיכש. של חומץ יין ג | שנייה *ומצאה חומץ] ב' ומצאה 
חומץ (ז, שנייה . . של חומץ אכ. שנייה כן דָא?. וכך (וכן י) שנייה פו, שנייה ל | 

וכו'. עי' במ"י לעיל צד 261 : 5 כל שנים עשר וכו'. בכיייל כתוב בגוף הספר נח היה זן ופירנס משה זן 
ופירנם מרדכי זן וכו' ומה שנשמט הושלם בגליון והגהתי כל מי שנה כפגנון כל שנים עשר חדש: 9 בא לו 
חלב. ותיה מניקה תמיד ולא שחיזר פעם אחת על כל המניקות ולא מצא לאסתר מינקת והיה מניקה הוא 
לפי שעה כדדרש ר"י ועי' ביפיית (ובילקוט בשני המקומות לא הועתק מאמר ר' ברכיה וכו' בא לו וכו'); וגם 


בברייתא בשבת שם מסופר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ונעשה לו גס 
ונפתחו לו דדין כשני דדי אשת והניק את בנו ועי' מיש בענין חלב הזכר הח' פרייס במייע צייטשריפט פיר גע- 


בורטסהילפע וכו' חלק נייג מחברת ג', ודרש אחר במדרש תהלים שם אשתו של מרדכי היתה מינקת את אסתר : כדדרשה: 


רי אבהו. בציבורא וכן לעיל צד 257 כדררש ר' חנינא וצד 261 דרשה ר' יהודה ועי' גם שם ולעיל צד 20 בח"נ : 
0 גחך. צחק, ולפי הגי' גחון מפרש בפי' ב'יר כבשו פניהם בקרקע לפי שלא נראה הדבר בעיניהם ועי' לעיל צר 48 
ושרון דחכין ובח/נ ומ'י שם : 12 בשוק סמייה. בשוק של סומין קורין לעור סגי נהורא ולקטון בירבי וכך היה נח נקרא 
צדיק בדורותיו, ובכיייל נשתבש לעוירא וכו' לאוירא בירבו ובכיי"פ איתא לעוירא וכו' ולזעירא ברב והגהתי, וברוב הספרים 
הגי' בשוק סמייה (סמיא) צווחין (צוחין) לעוירא ברבי (בריבי, בי רבי, בר רב) וכן נרי הגיי העיקרית ומפרש בפיי ב'ר כ"י 
בשוקן של סומין קורין לאיש שאינו רואה כי אם קצת בריבי (ברבי) גדול וחשוב לפי שהוא רואת קצת והם אינם 
רואין כלום כך במקום שאין צדיקים קורין לאותו נח צריק לפי שהוא צדיק קצת והם רשעים גמורים, ובדפיר 
נשתבש בשוק צווחין לעוויריא סגיא נהור, ובד'"ו הוגה בשיבוש בשוק צווחין וכו' סגיא נהור סמיא, ובמ'"כ הגיה עפ'י 
גיי הילקוט בשוק סמיא וכו' לעוירא סגי נחור (אכן בילקוט דפיר וד'ו הגיי סגיא), ולנכון פי' ביפיית לגבי הסומים (כלו' 
הסומים לגמרי) קורין סגי נהור לעור והוא מי שעיניו כהות או שיש לו עין אחת, וידידי רא'יח לעף העירגי שבערך מילין 
סורידערבי של אוידא מפרש עוירא דחדא עינא אית לה ואחריתא מיסרחא היא, ועוד שם ופורשנא דבית עוירא לסמיא 
(כלו' ההפרש בין עור לסומא) חנו עוירא כית מרנאית (בפרט) הו איתוהי דחדא עינה מסרחא סמיא דין תרתיהין עינוהי 
אזילן, ולשון המשל בירוש' פיאה סוף פיה לסמיא צווחין סגיא נהוריא ועי' שס כתובות פַ'א כִיה א' : 18 שנייה ומַצַאה 


10 


5 


24 - פרשה ל וט 


היה אברהם וירש את הארץ (יחזקאל לג כר) מעתה הוא תחילתו הוא סופו, אמר לון אף היא לא תברה, 
רי יוחנן ורי חנינא תרויהון אמ' בן מיח שנה הכיר אכרהם את בוראו ומה מקיים בו היה מותקן להדריך פני 
כל העולם בתשובה, הן האדם היה (בראשית ג כב) מותקן למיתה, [נחש היה (שס שם א) מותקן לפורענות, 
קין היה (שס ד ב) מותקן לגלות, איוב היה (איוב א א) מותקן] לייסורין, נח היה מותקן לנס, משה היה 
(שמות. ג א) מותקן לגואל  ,‏ מרדכי היה (אסתר ב ה) מותקן לנאולה: ר' לוי אמר. כל מי שנאמי בו 
היה רואה עולם חרש, אמר ר' שמואל בר נחמן וחמשה הן, נח אתמול אבנים שחקו מים (איוב יד יט) 
דאמר רי לוי משי ר' יוחנן אפילו איסטרובילין שלריחים נימחא במים והכא את אמר ויהיו בני נח 
היוצאים (בראשית ט יה) אתמהא אלא רואה עולם חדש, יוסף אתמול ענו בכבל רגלו (תהלים קה יח) 


2 מקמן פפי"ו פס"ד פ5"ס, טיכ סטיכיס ככס פ' סכו (סי ע"ז) , פסיקסל כנסי פכייס (ק"ס 6'), סנסועס פ"ב 5ך סי" די 
בסכל סי" ג', סנסועס לך לך םס" ג' כסל ק"  :'5‏ 5 לעיל 75 261 ת"כ: 


1 וירש (ויירש [) -- הארץ לי וָא'כי | חוא פופו] א'ר, והוא סופו ךפוא?נכ. (מעתה -- סופו לי י) | 
לון] פוג , להון דאכי (שס) | הוא וָא'כי (שם) | תברא פאלי, חבריה ן | 2 רי יוחנן -- בוראו] ר' חנניה ורי 
יוחנן תריהון אמרין ארבעים ושמונה . . בוראו ן, דר' חנינה (חנינא דְזְא') ור' יוחנן תרויהון אמי (אמרי תרויהון ח) 
בן מ' וח' (ארבעים ושמונה ְזְ, שלש א') . . בוראו דְְָא, דר' חנינה ור' . . תרויהון . . ארבעי ושמנה . . בוראו 
ורי לוי בשס. ר' שטעי בן לקי אוי בן שלש שנים הכיר אברהס את בוראו שני עקב אשר שמע אברהם בקולי 2, 
דר' חנינא ורי . . תרויהון . . בן מ'יח . . בוראו ור' לוי בשם ריש לקיש אמר בן ג' . . בוראו שני עקב . . בקולי מגין 
עקב + (שם), דרי . . ורי . . תרויהו . . בן מיח . . בוראו ריש לקיש אמר בן ג' שנים שני עקב . . בקולי מנין עקב י, 
דהא ר' לוי בשם ריש לקיש אמר בן שלש (ג' א%) הכיר . . את בוראו וכ ו' ר' חנינה (חנינא א") ור'. . תרויהון 
אמרין בן ארבעים וח' (ושמונה פ) . . בוראו דְפָא? | מקיים בו] חְְאִ', . . ביה ן, אני מקיים בו פכ, אני מקיים דא?י | 
מותקן] ן. מתוקן חזא'נכי. שהיה מתוקן דָא?, מתוקן היה פ | פני -- העולם] פח. פני כל העולם כולו גכ , 
בני כל . . כלו וא , את כל . . כולוי. כל העולם כולו ך, כל העולם א? | 8 והן ₪ | שהיה חח | מותקן] ופי 
מתוקן דְפחאי (בכל המאמר) | * נחש--לפורענות] נחש (והנחש פִדְזִי) היה (מותקן ן, מתקן ) מתוקן (לפורעניות ם) 


לפורענות פוחאני. לי ל | 4 * קין (וקין ם) -- לגלות (גכ] קין (וקין ח) . . מתוקן לגלות דפחאי. ל ל | *איוב.. 


-- מותקן [2] איוב (ואיוב ךז) . . מחוקן דפחא. ל ל | ליפסורין דגכ ‏ | חח | * לנפ דפואנכי (ליכנס 


ו לתיבה א')] = נחש היה מותקן לפורענות לִ\ | ומשה ךן | 5 ומרדכי חן | ר' לוי] פ: רי לוי ורבנן (ורבנין אג) 


₪ דואנכ | 6 וואה] פונכ. ראה דְחאלי (וכן בסמוך) | שמואל בר נחמן] פָנָ, . . בן נחמן ן, שמואל דאלי' 
אבא בר חנינא י (שם) | וחמשה] פוחא': חמשה דא1גכי | *:ח דפהאנכי] ליל | 7ומר וג | 
משום [, בשם דְא?י (בש' ר' יוחנן לי פוכ) | איסטרובילין] [, אצטי ך', איסטרובלין ד אסט' ם. איצטי דא*/ 
איצטרובולין ך'ו', אצטרובלין א'ך?, איצטרבולין ף?, איצטרבולת ו (שם) | נימחה א?: נמחה דחנכי, 
נמחו מַן, נימוחו א', נמחית י(שם) | והכה ןן | | ** את] דאת ד | 8 היוצאים] ‏ 38: ₪- מן 
חתיבה דְוא"כי | אתמול] פוחא'נכי. ל' דא* | 


שבמי אסתר בהגי' שלפנינו ר"י וריח וכו' בן ג' שנים הכיר וכוי ומה מקיים בו היה מותקן וכו' (ותגי' בכי"א. אי 
משובשת, ושם כתוב בן שלשים שנה ומוגה שלש), ועוד גם לקמן פסיד בדרש עקב אשר שמע וכו' איתא ריח 
ור' יוחנן וכוי בן מ"ח שנה וכו' ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש בן ג' שנים מניין עקב וכו ועיי גם לקמן פצ'יה 
(ולקמן פמיו ובבמייר פייח סיי כייא גריס לה סתמא), וכן איתא בשהשיר ובפסייר שם ר"ח ור"י וכו בן מ"ח 
(ארבעים ושמונה) שנה וכו' ר' שמעון בן לקיש (ריש לקיש) אמר בִן שלש שנים וכו' ולא יתכן להפך שמות 
האומרים בכל אלו המקומות, ובגי' המאמר בתנחומא מ"ב לך לך סי' די מהו טל ילדותך א'יר אחא א'ר חנינא 
בן שלש שנים הכיר וכוי יש לפקפק, ולנכון הגי' במדרשי תנחומא בהר שם אמר ר' שמעון בן לקיש בן ג' שנים 
וכו' ועייייש, וכבר העיר הרד"ל על מייש הרמב"ם בהלכות עכו'ם פ'א ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו 
ועיייע בהערות רמא"ש לפסייר שם ובהערות ר"ש באבער לתנחומא לך לך שם, ובסגנון אחר נסדרו הדרשות 
שלפנינו בתנחומא מ"יב שמות לפ' ומשה היה רועה ושם ג' מהו היה רועה איר יוחנן כל מי שני בו היה הוא 
היה בתחילתו והוא היה בסופו הוא היה בתחילתו כשר ובסופו כשר ובנין אמרין כל מי וכו' זן ופרנס אמרו לו 
והרי הנחש היה ערום אמר להן הוא היה מתוקן לפורענות אמרו לו והכתיב וקין היה עובד אדמה אמר להם אף 
הוא מתוקן לגלות אמרו לו והכתיב והיה כאשר נלכדה ירושלם וכו' ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו חית ראה עולם 
חדש לפיכך ומשה היה רועה ע"כ, ובשמויר שם איתא עוד ביוסף כתיב ויוסף ה י ה (שמות א' ה') מתוקן לפרנסה וע"ע 
הדרש במגילה י"א א' אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד פופו וכו' ובתנחומא מב נח סי' אי אחד היה אברהם 
וכי שנים היו אלא אחד בצדקו וכן הקבייה אייל אברהם אברהם למה שתי פעמים אלא הוא אברהס צדיק מתחילתו 
עד סופו וכן יעקב 'עקב וכו', והגי' וורש את הארץ איתא גם בדפוסי" וכי"א ב', ובמקרא כתוב ויר ש וכצ'ל, 
והגי" מ ות קן כמשקל מובהק מובחר מוחזק: 8 נחש היה וכו. בכייל נשתרבב למטה וחסר שם קין הית וכו 
עד איוב היה מותקן והגהתי עפ'י גי שאר הספרים  :‏ 5 מרדכי היה וכו'. בפי איש יהודי היה וכו', ולאותו הפסוק נסדרו 
המאמרים במדרש אסתר, והגיי שם והנחש היה ערום מתוקן וכו' וקין היה וכו' מתוקן לגלות כריא ויצא קין וכו איש 
היה בארץ עוץ וכן נח איש צדיק תמים חיה היה מתוקן להכיר בוראו ומשה חיה רועה היה מתוקן לגאולה מרדכי 
היה מתוקן לגאולה ר' לוי ורבנין ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו חיה רואה עולם חרש אייר שמואל בר נחמן וחמשה הן 
גח וכו' אפילו אצטרובולין של רחים נימוחו במי המבול וכו' יוסף וכו' משה וכו' איוב וכו' מרדכי אתמול וילבש שק 
ואפר ועכשו יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ושם חסר כל המאמר רבנין אמ' וכו' זן ופירנס וכו : 7 אפילו איסטרובילין 








נח פרשח ל ו ט 208 


לא אתי אלא על בייתיה: דאבוה דההוא נברא, היה לפיד בוו לעשתות שאנן נכון למועדי 
רגל (איוב יב ה) אמר רי אבא אמר הקביה כרוז אחר עמר לי בדור המכול זה נח, תמן אמי כרוו 
ליה לפיר ליה, בוז שהיו ממזין עליו וקרו ליה ביזה סבא, לעשתות שאנן שהיו קשים כעשתות, 
נכון למועדי רגל שהיו מוכנים לשני שכרים לשבר מלמעלה ולשבר מלמטן: . 
תמים בר חוטה אמר כל מי שני בו תמים השלים שניו למידת שבוע : לח 
היה אמר רי יוחנן כל מי שני בו היה הוא תחילתו והוא פופו, מתיבין ליה והכת' אחד 


1 ילק סיו כי פפק"ו: ‏ 6 ינקוץ כי פ"ס: ‏ 6 ילקוע כ' עייס מ"ט, ינק' סקסכ כי ססכנייג, עדכש 5קפל פ"ו, סנסועס 
ע"נ טפוס כי' י'/ס, סנסועס טס ק" י"ג, טעום כבס פ"3 כיי ד': 


1 לא אתא [1, הא לא אתא דֶן | בייתיה] ן, ביתיה ְפחא"י. ביתא אנכ | דאבוה] פחנכ: דאבוהא ן, 
ל דאי | גבוא] וא'נכ. ₪ כיון שמת מתושלח אמי (אמריי דְ', אמרו ךַ]) ליה הא לא אתא (אתי דָא'י) מבול 
(מבולא דְָאשי) אלא על בייתיה דאבוה (ביתיה דאבוה פָּדֶן, ביתיה דָא"י, ביתא ש) דההוא גבוא ל"פדחאלשי | 
*נכון -- וגל דפוא'נכ] גו ל | ? אנא] ע. ‏ ₪ גר כהנא דפואגכריי | אמר הקכיה] פוא'גכערי, 
לי דא* | כרוז -- לי] פואכע. כרוזאחת . . י, כרוז לי נַך', כרוז ליה דִך* | תמן] ואיגון ן | כריז ע | 8 **לפיד] 
לפוד ל | וקריין פי: וקורין א'כ | לו א | ביזה] פ. ביזא כ, בוזה ן(, בוזא א'ך"י, ביזיא דְאר! | כעשתות 
של ברזל א', כעששית של ברזל ך | 4 שבר ן | מלמעלה] א?כ, דלן דְוִי, של מעלה א', מעלה פ. מלמטן 14 | 
ושבר ןכ | מלמטה אלכּ, של מטה א', מטה , מלמעלן נך | 5 תמים] ,.- היה בדורותיו דָא? | חוטה] (, חוטא ₪ 
חטייא דא | * בו דפא'נכי] לי ל | * שניו ְפא'נכר] שנין ל. שנותיו *, עצמו ן | 6 הוא-- סופו] [חזנ כי (אפתר), 
הוא תחלתו הוא סופו א', מתחלתו ועד סופו ], מתחילתו (מתחלתו א?, הוא מתחילתו ') ועד סופו הוא 
צדיק דְאלי | מתיבין] זא'נ. -ביי (שס), התיבון דָאלי, אתיבון ן | והא כת' פִי (שם) | 


של אותו האיש, ובמעין גנים איוב ייב הגיי אמרין ליה למה הדין אמר לון כך אמר לי חקביה דתוא מיתי מבולא 
על ארעא אמרי ליה מבולא אתיי על ביתיה דההוא גברא הה"ד לפיר בוז וכו', וגם שם ליג כיון שמת מתושלח 
וכו' ועַח'נ, וכעין הוספה זו איתא בהמאמר במדר' קהלת שם ומצא בה איש מסכן וכו' זה נח וכו' ומלט הוא את 
העיר בחכמתו דהוה אמר להו ווי רקייא למחר מבולא אתי עבדון תתובא והוו אמרין ליה אן משרייא פורענותא 
מן בייתיה דההוא גברא משרייא כיון שמת מתושלח אמרין ליה לא מביתיה דההוא גברא משרייא פורענותא וכו', 
ובמד' קהלת מ"נ הועתק דהוה אמר להון חזרו בתשובה תדע כיון שמת מתושלח אמרו לו אם בא פורענות 
לא בא אלא לביתו תחלה ההיד ויהי לשבעת הימים וגו' ועי' לקמן פליב פיי ז': ‏ 2 אמר ר' אבא. וכ"ה בערוך 
עי לגור, ‏ ושם הגי' הנכונת כמו לפנינו אמר הקכ"ה כרוז אחד. עמד לי וכו', ובדפ"ר וד"ו נשתבש ועח'ינ, וככר 
הוגה לנכון בא"א ובאב"א. ובמי"כ הגיה אמר ראב"כ כרוז אחד עמד לי וכן הרפיסו אחריו, ונח היה כרוז להקב"ה 
שהיה קורא ומוכיח לדור המבול עשו תשובה (וכרוז מלי"מ בדניאל ג' די והי כייט, והרבה בדרז"ל ועי' קרויס צד 
6 ובהוספות רא"ח לעף שם וצד 609) וראב"כ מפרש לפיד לשון כרוז כמו שאוטרים שם לפיד ליה כשרוצים 
לומר כרוז ליה כלו' הכרז לו ועוררהו, וידידי רא''ח לעף כתב לי שכוונו לל"ס לפט לבט שהוראתו עורר הוכח וכן 
מלבטנא בל" מעורר ומוכיח, ולבט בהוראת נגש עינה במכילתא בשלח מסי דעמלק פיב שבאברהם לא לבטוהו 
ומשה לבטוהו וכו' וכן במכילתא לסי דברים ג' כ'יז (בלקוטי בתר לקוטי לרדיץ האפפמאנן צד 2) שאברהם לא 
ליבטוהו וכן', והשם בהוראה זן לקמן פנייב סי' ג' בדרש ואויל שפתים זה לוט וכו' י ל ב ט. הביא עליו לובטי ליבוטים 
(כייה בכי"ל) ועיי גם במיע לריא גייגער ה"ד צד 19 וגעזעניוסדבוהל ע' לבט, ובכי"ל כתוב כרוז ליה לפודליה 
(בתיבה אחת) ונקוד') : 8 ביזה סבא. זקן בזוי, ובמעין גנים גורס ומפרש לפיד בוז וכו' אמר ראב"כ כרוז אחד 
עמד לי וכו" שהיו מבזין אותו בני דורו והוו קריין ליה ביזא סבא לעשתות שאנן שהיו קשין לשמוע תוכחות 
כעשתות, ובפי' ב'יר גורס או מפרש כעשתות של ברזל ועח'נ, ודורש למועדי רגל לשון רבים לשני שברים לשבר 
עלֶה וכו' כרכתיב ביום חזה גבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, ובאופן אחר כל הדרש 

" לפ' לפיר בוז וכו' בסנהדרין שם במאמר דרש רבא וכן' ושינוים שונים לזה המאמר ע" במעין גנים שם: 
5 למידת שבוע. שבוע של שנים (ועי' סנהדרין פיה מיא מכות פיא מ'"י), נח חיה אחרי המבול שינ שנה והן 
ג' שבועות ואברהם שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים כשנצטוה על המילה היה בן צ"ט שנה כשנימול ושני 
חייו היו קעיה שנה חרי חיה ע'ז שנה אחר המילה עם שנת הצ"ט והן ייא שבועות וכן דוד שנאמר בו ואהי 
תמים עמו (תהלים ייח כ"ד) חיה ע' שנה והן '' שבועות ועי' בפי' ב'יר ובפיי מהרזיו: ‏ 6 הוא תחילתו וכו. כן 
הגי' הנכונה וכיה במדרש אסתר, וקס"ד הוא תחילתו וכו' בצדקו ומתיבין אחד היה אברהם וכו' מעתת וכו 
(והקושיא כדמפרש בפי' ב'יר והוא מתחלתו מוכר צלמים היה בבית תרח אביו) ואמר להן אף היא איגה פירכא, 
ומביא המאמר ר' יוחנן ור"ח וכוי בן מייח שנה הכיר אברהם וכו" (כלומר בן מ'ח שנה היה בהפלגה כדאיתא 
בסיע פ'א ועיי פדריא פכייד ועבר אברהם וכו' וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר בלע יי פלג 
לשונם וכו) וא"כ סיל לריי בן מייה היה אברהם כשהכיר את בוראו ולא היה צדיק מתחילתו ומה מקיים בו היה 
מותקן ומפרש ואזיל ה יה שנ' באדם בנחש וכו', וגם במדרש דפיר ובכי"ו וכי'יח וכי'א א' לייג למאמר דרי לוי 
בשם ריש לקיש בן ג' שנים וכו' (וכן ליג בכייכ, ושם גשתבש דר"ח ורי תרויהון וכו" מאה ושמנה שנים וכו'), וברו 


חגיתו כגיי כייפ וכייא בי דתא רי לוי וכו ועיי גיי כי"ג וגיי הילקוט, וגם בפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס הועתק 
ורי לוי בשם ויש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראן שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין 

, ולפיי גיי זו מתרץ דס"ל כריש לקיש בן ג' שנים וכוי והיינו מקטנותו, ודוחק גדול שריי דורש כל מי שני 
בו היה וכו' כשטת ריל והוא לשטתו דאמר בן מ"ח שנה וכוי מקיים בו היה מותקן וכו' ועור קשה ובפרט לפי 


הגי' מתחילתו ועד סופו הוא צדיק מה מקיים ה יי ה שנאמר בנחש וקין, ובפיי מהרן'ו כתב במדרש אסתר מצאתי 
דריי סובר בן ג' שנה וריל סובר בן מ"ח שנה וכאן בתכרח צריך הגהה, וטעות נפל בדבריו שהגי' שם דאמי ר"יח 
ור"י תרויהון בן שלש שנים הכיר וכו' בוראו הה"ר עקב וכו' בקולו מנין עקב שמע אברהם בקול בוראו והוו 
שנותיו קעיה מה מקיים בו וכו', ושטה אחרת לא הובאה שם והמאמר שס קטוע, ואי אפשר להגיה עפ"י חגי' 


.וז לָיה לפוּרְלִיה ) 


לל8ץ )1301080(11 8 








טלקו מ דד לצה יר 


272 נח פרשה ל וט 


פירות הצריק חיים מצוות ומעשים טובים, ולוקח נפשות חכם שון ופירנס כל ייב חרש בתיבה, 
אחר כל השבח הוה הן צדיק בארץ ישולם (שס שם לא) בא לצאת ונשתלם אתמהא דאמר ר' הונא 
משי רי ליעזר נח כשהיה יוצא מן התכה הכישו ארי ושיברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו 
תחתיו קל וחומר אף כי רשע וחוטא (שמשם) זה דור המבול : 

ז 5 איש בכל מקום שני איש צריק ממחה שכל קיכ שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן אומ' לו 
למה כדין, אמר להון כן אמר לי מריה דעלמא דמייתי מבולא על עלמא, אמי ליה אין אתי מבולא 





מ 


ל לקטן פל"ו, פקיקפס פכ"ז (קפ"ז בי ), ויקכס. כנס פ'כ סי" 5', מדכט קסלס פ' סכל כסטכ 5כל. (ט', בי), מדכט קסלם ו 
פיב טס (עדכט זוע 75 119), סנסועס ע'כ כס קי" ייד וספסכן סי" 5', סנסועס נס ק" ע' ולפסקן סי" 6י: ‏ 5 לקוע כי 
מ"ס פנסדכין ק'יס 5', פנסועס כם סי" כ', טדכע קס5ס פ' עיכ קענס (ע' "יד), עדכט קספ ע"נ טס (פדכע זועס 75 195): 


1 פירות הצדיק] פירותיו של צדיק דְפחאי (שם), . . של צדיקים נכ, פירותיו י | חיים] פחא'נכי (ששס), ל' דְאלי | | 
מצות דְפָאלי, ומצוות כ, ומצות אנ | שזן לי ג | ופירנס] וְ, ופרנס פא'כי (שם). ומפרנס דָא?, שפיונס . 
(ומפרנס י) כל הבריות ןי | כל לי ני | שנים עשר פוחא'נכ | 2 לצאת] .- מן (התבה ן) התיבה ן2 | ונשתלם] : 
₪ אף כי רשע וחוטא כל שכן 5 | רב הונא ן, ר' הנינא א | 8 משום ד פא?ני: משמן, בשם א'כי (שפ). | 
אליעזר א1, . . בגו של ר' יוסי הגליליךפואנכי | כשהוא | יצא י | הקישו [ן, נשכו א" | הארי פי (שס) | 
לקרבן אַ, להקריב קרבן ן ‏ | 5 איש] .- צדיק פוחא'נכ | בכל] פוחא'נ. כל דא'כי | * ש:] שאטי ל | 
ממחה] 1, ממחה הוא ן, מומהה פךזא'רי: ומומחה דא" | מאה ועשרים פונכ, אותן קיכ א | היה נוטע א'ני | 
נוטע ן | אמרין דְחאני. דון ו | ל] ליה וחא'ני. ל דפאל | 6 דין פ | לון פוא'. להן י | כדין פ. כך א'י | / 
לי] פחא'גי. דוא? | מריה] פוח. מאריה ךא?. מריי. מארי א'ן | עלמא א'י | דמייתי] א', דהוא מייתי ְפוחאני | , | 
אמרין פא'י דון ונ, אמרוך | ליהלי א'י | איי, אם ם | אתי] א'כי. אתא פןנ. איתי דא? | מבל 5 | 


וכן דורש אלה תולדות גח וכוי שהיה נח איש צדיק ותולדותיו אלו מצות ומעיט שעשה בצרקו ועיי בפירשיי עהיית 
ובלק'"ט, ובמדרשי תנחומא הדרש בפתיחה לפ' אלה תולדות וכו' והגיי בתנחומא מייב נח סי' ב' כך פתח ר' תנחומא ? 
בר אבא בבית המדרש כתיב פרי צדיק וכוי אייר יהודה הלוי בר שלום בשעה שאדם צריק מסתלק מן העולם בלא | 
בנים הוא מיצר ובוכה אומר לו הקביה מפני מה אתה מיצר ובוכה מפני שלא העמדת פרי בנים בעוה"ז יש לי 
(וציל לך) פרי יפה מהבנים וכו' זו תורה שעסקת בה לכך כתיב פרי צדיק וכו' ואין עץ חיים אלא תורה וכו מי 
הוא זה זה נח (ובתנחומא שם הגי' התורה שכתוב בה פרי צדיק וכו' וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים 
וכן הוא אומר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים וכו' ועייייש) אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה את כל 
העולם כולו בישובו וכו' ועד שראה שבעים אומות וכו' ומכולם לא נזכר אלא צדקו שני אלה תולדות נח שם חם 
ויפת אכיכ אלא צדקו שני נח איש צדיק תדע לך שפסוק זה על נח הוא מדבר שכתיב בסופו ולוקח נפשות חכם 
זה היה גח שלקח נפשות והיה זן אותם ומאכילן וכו' אמרו רבותינו שנים עשר חדש שעשה נח בתבה לא טעם טעס 
שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עסוק לזון את הנפשות שהיו עמו הוי אומר ולוקח נפשות זה נח, ואח"כ ג' שם 
בסי' ג' הן צדיק בארץ ישולם הן צדיק זה נח שני נח איש צדיק על ידי שהיה זריז בעשיית התבה מיד גשתלם 
שנ'י הן צדיק בארץ ישולם ר' הונא אמר יצא מן התבה גונח בלבו שני וישאר אך נח וכוי לשון מיעוט הוא (ועיי 
לקמן סוף פליב וברייתא דליב מדות מדה בי) ר' יורחגן בשם ר' אליעזר בר' (בכיי רומי שם בנו של רי) יוסי 
הגלילי אמר לא יצא נח מן התבה עד ששברו הארי אמרה רוח הקודש הצדיקים משתלמין הן צדיק בארץ ישולם 
אמר הקביה חצדיק לשעה הוא כעסו ומיד הוא מתרצה אבל דור המבול לא נשתייר בו אחד מהם וכו' מי גרם 
לנח שנמלט הצרק שהיה בידו נה איש צדיק, וגם בתנחומא מיב נח פיי ייד הגיי ר' יוחנן אמר בשם ריא ברי 
יוסי הגלילי פעס אחת שהה נח לזון את הארי והכישו הארי ויצא צולע שני וישאר אך נח איר הונא בשם ר' ופי 
יצא נח מן התבה גונח מלבו וכו' ובתנחומא שם פי' ט' דאר יוחנן בשם ריא וכוי שני וישאר אך נה אך שלא 
היה שלם ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם רב חונא בשיר יוסי 
אמר יצא גונח וכו', וכן בדרש הפי הכל כאשר לכל מקרה אחד לצריק וכו' בויייר שם לצדיק. זה נח וכו' א"ר יוחנן 
בשם ריא בנו של ר"י הגלילי נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו 
תחתיו, ובמדרשי תנחומא ואתחנן שם ר' פ נ חס ב שם ר' יוה נן בשם ריא בנו של ריי הגלילי וכוי, ובמדרשי 
קהלת שם גרס ליה סתמא אמרו כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו והיה צולע, ולקמן פליו הגיי ג'יכ א"ר 
ה וגא בשם ר' אליעזר (ר' אליעזר בנו של ר'"י הגלילי) נח כשיצא מן התבה בא ארי ושברו וכו' ועייייש, ובמאמר 
שלפנינו כתוב מהן בתיבה אחת כמו לעיל צד 260, וסגנון פירות הצדיק כמו שם המשיח לעיל צד 6 ודוגמאות 
הרבה בכי"ל, ולפי מה שדרשו ולא היה כשר להקריב צריך לפרש ויעל עולות וכוי על ידי שם ועי' ביפיית ולקמן 
פלייד  :‏ 5 איש. וכ"ה בדפוסי' וילקוט איש' בכל (כל) מקוס שנאמר איש וכו', והדרש דוגמתו בתנחומא מייב שלח 
סיי ה' (תנחומא שם סי" די ובמד'יר פטיז סיי ה') בכל מקום שנאמר אנשים צדיקים הם וכר, וכאן דורש א י ש 
צריק ממחה ביד החוטאים שכל אותן ק"כ שנה שכתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן 
לעשות התיבה אומרים לו וכו', וכן מפרש בפי' ביר לפי הגיי צדיק מומחה לשון זה תפסו חכמים מגזרת לא איתי 
די ימחא בידיה ויאמר ליה מה עבדת בדניאל (די לייב), וכן בסנהדרין שם קל הוא על וכו' מלמד שהיה נח הצדיק 
מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובת וכו' (ועי' במ" לעיל צר 270), ושם ק'ח בי דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז 
וכו מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להס דברים שהם קשים כלפידים והיו בוזים אותו אמרו לו זקן תיבה 
זו לסה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול וכו', ובתנחומא נח סי' ה' עשה לך תבת עצי גופר אייר חונא 
בשם ר' יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה כיון שלא עשו וכו' עמד נה ועשת 
תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו ארזים אלו למה אמר להן חקביה מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות 
תבה כדי שאמלט בה אני וביתי והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו וכו' לסוף ימים קצצן והיה מנסרן וכו', וחדרש 
שנטע ארזים לעשות התבה כמו שמפרש לקמן פליא עשה לך תבת עצי גופר וכו אעין דקידרינון כלוי של מין ארז, 
ודוגמאות לאילו האגדות אצל אפרהט ואפרם הסורי וסופרים אחרים עי' במ'"ח חלק מיג צד 410 ועיייע בתרגומים 
לפ' והיו ימיו וכו': ‏ 6 דמייתי מבולא. שמביא מבול על העולם ואמרו לו אם יבא המבול לא יבא אלא על משפחתו 














נה פרשה ל ב 271 


בארץ (שפ שס)' מי שפרע מדור. המכול, ‏ כל כך למה לא יפנה דרך כרמים (שסשס) שלא היתה 
כוונתן למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כוונתו אלא לפרות ולרבות בעולם אלה תולדות נח: 
אלה אמר רי אבהו בכל מקום שני אלה פפל את הראשונים, ‏ ואלה מוסיף על הראשונים, ג 


| כן שנאמי אלה פסל את הראשונים, מה פסל, לדור המכול: 

ּ אלה תולדות נח נח' אמר רי אבא בר כהנא כל שניכפל שמו יש לו בעולם הזה ובעולם 5ד 
3 הבא, אתיבון ליה והא כת' אלה תולדות תרח תרח (בראשית יא כז) יש לו בעולם הזה וכבא, אמר 
3 לון אף היא לא תברה דאמר רי יודן בשם רי אבא ואתה תבוא אל אבותִיך בשלום (שפס טו טו) 

ָ 


| בישרו שיש לאביו חלק לעולם הבא תקבר בשיבה טובה (שם שם) בישרו שישמעאל עושה תשובה: 
[אלה תולדות נח נח] אתמהא לא היה צריך קריא למימר אלה תולדות נח שם, אלא ה 
ניחה לו ניחה לעולם, ניחה לאבות ניחה לבנים, ניחה לעיליונים ולתחתונים, לעולם הזה ולעולם הבא: 10 
אלה תולדות נח נח היה פרי צריק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (משלי יא 6 מהן ו 


1 מניטס פיד מכ  :‏ *כוט' יכעוס פ"ו ז' ג': 5 ילקו כי פ"ז, לעיל 75 100 ת"כ: 5 לקוע כי פ"ז פייס, | פקי 
דסי כי סכ ע'"ב, מקמן פל"ס, סכסועלו ע"כ טעוס קי' ע'ו, פנסועס עס ס" ""ס, טופ כנס פ'כ כ ו', עדכט כוס פ'ס : 
8 מקטן פכ'יע, כל כסכל כ'יז כי: 9 ילקו כי פייס: = 11 ילקו טס, ילק' עטלי כי ספקפיז, פנסוננס פ'/3 כ כ" כי נ', פכסומס טס סי" כי: 


יהמו .10 7-1 ו ות יכו ו 


1 מי שיפרע ן, כלומ' מי שפרע א?, כדתנינן משפרע 5 | מאנשי דור פא1 | המבול] = וכו פ. חוא יפרי 
כולי ן | ** למה] ליל | שלא] לא ו | 2 למטעת] פא'ני, אלא .-. דא? | לפרות] וְא'י, להפרות ל"ךְפא?נכי (שס) | 
: ולרבות] [א?. ולהרבות ל"ךְפא?נכי | בולם] בעולם ולהעמיד בנים לְ"דְואכי: ליפי (שם) | אלה] וא'ג , 
שני .-. דְפאלכי (שם) | תולדת ן | 8אלה ל' פוא' | אכהו] פוחא'כי. ₪ אלה דא? | כל א'כ | **אלה] 
אילה - | 4כ]] ו. כאן דפא'כי. וכאן ח | נאמר פחא' | מה פפל] וא'כי. ומה פסל ח. ל דפ | לדור] 1, 
דור דְחא', פסל לדור פי; . . חר כ | 55כל] וא': - מי דפחא'כי | שנכפל (שנשנה כ) | יש לו] - 
חלק אכ | ובעולם] וא', ולעולם א?, ויש לו בעולס דזכ, . . לעולם דִי | 6 איתיבון א, התיבון כ, מתיבין י | 
ליה לי וְאַ'י | והא כת] פ. ותכתיי דְְאִי | אלה תולדות] פא', אלה תולדת ן, ואלה תולדות י, לי דְא? | 
יש]) פחא'כי. אם כן - דא" | לו] חכי. ₪ חלק דפוא | וכבא] ובעולם הבא וָא', ולעולם הבא דָא?, ויש 
לו לעולם הבא זְזְכי, חש . . הבא אתמהא ₪ | אמי להון פא'כ, א"ל דְא', אמר] | 7אף הוא פכ. אוף 
דא ן, היא ד | תברא פאלי: תבריה ן | אבא] .- בר כהכא דְפחאכ | 8 בישרו] [ִי, בשרו דְפא'כ (וכן בסמוך) | 
לעולם] פא'כי , בעולם דְוְאל | שישמעאל עשה תשובה כ, שעשה תשובה ישמעאל ן | 9 * אלה -- נח ל'ואי] 
אלה תולדות גח דִכ, ל' לפ | היה] פ: הוה דוחאגכרי | קריא] ח: קרייה פכך?. דייא ור?. קרא דאגי | 
אלה] וכ, אלא .- ְפאנרי | 10 ניחה] א1, נייחה דְוְאֶי, ניחא ך1 (בכל המאמר) | וניחה לעולם פ1כ | וניחה 
לבנים :כ (ניחה לאבות -- לבנים לי פ) | לעליונים דפאכי, -ין ן, בעליונים 1 | ניחה (נייחה דְאלו, ניחא ך') 
לתחתונים דְ'אַך'י, גייחה לתחתונין ן, וניחה לתחתונים פ5, . . בתחתונים 1 | ניחה (נייחה דְוְאי) לעולם 
(בעולם דְאני) הזה ניחה (נייחה דְוְא?י, וגיחה פגכ) לעולם (בעולס א'1) הבא דְפואגכי | 11 גח נה] ן, גה נת 
אוש צדיק י, גח הפאנ | ולוקח-- תכם] (.. לי דפאי | מה הן דחאכ. . . הפ פי (משלי), מה גי | 


לקללה בארץ שמקללין בהם מי שפוע וכו וכלשון המשנה בבימ שם אבל אמוו מי שפרע מאנשי דור המבול 
ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו ועח"נ וד'"ס לביימ מ"ד א': 2 למטעת כרמים. לישא 
אשה לשום בנים אבל נח היתה כוונתו לפו"ר, וכן הדרש בירושי יבמות שם ולא יפנה דרך כרמים שלא היתה 
בעילת' לשום בנים וכו ועיי במ+ לעיל צד 998, ומשובשת הגי' אלא למטעת וכו', ודרש אחר בסנהדרין שם לא 
יפנה דרך כרמים מלמר שתיו מפנים דרך כרמים וכו' ועיוויש בדיס: 8 א"ר אבהו. עי" לעיל פיב צד 100 ובמ?י 
שם: 6 אלה תולדות תרח. במקרא כתוב וא ל ה. וכצ'יל ועח'ינ, וכל המאמר נסדר לקמן פל'יח לפ' ואלה תולדות 
תרח תרח וגו' והגיי שם בכי"ל אמר ר' אבא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה"ז ובעוה"ב התיבון והכת' אלה 
חולדות תרח וכו' אתמהא אמר לון וכוי בשיבה טובה בישרו שישמעאל עושה תשובה ב ימ יו, ומאמר זה ושלפניו 
שאיתא גם לעיל פיייב שם נסררו גם במדרש רות פייח לפ' ואלה תולדות פרץ פרץ וכו' והסופרים או המדפיסים 
קיטעום בזה'ל איר אבא כל מקום שג' אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים וכו' כדאיתא 
בב*ר פי*ב עד בשרו שישמ עאל עשה תשובח ע*כ, ובישועות משיחו חיב עיון ג' פיו הועתק משם 
גם המאמר כל תולדות שבמקרא חסרים ותולדת כתיב בר מתרין אלה תולדות השמים וכו' ואלה תולדות פרץ ועיי 

פיב צד 101 ולקח מוב. על מגלת רות לזה הפסוק, ובתנחומא מ"ב שמות שם ג' ראבייכ אמר כל מי וכו יש 
לו חלק בשני עולמות נח נח אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה שמואל שמואל ותכתיב תרח תרח אמר להם 
אף תרח יש לו חלק בשני עולמות | ולא מת אברהם אבינו עד שנתבשר ממעשה תרח אביו שעשה תשובה וכר, 
וכיה בתנחומא שמות ושם הגי' כל מי שנכפל שמו חוא בשני עולמות נח וכו' שמואל שמואל פרץ פרץ וכו', 
ובשמויר הועתק משם רק ראב"כ אמר כל מי וכו' הוא בשני עולמות. וסגנון הלשון יש לו בעולם וכו' כמו לעיל 
צד 42 ועיי במיי לעיל צד 8 בדיה רב אמר, ובט' הגדול עמו' 140 הגי' אמר ראב"כ כל מי וכו יש לו בעות'ז 
ויש. לו לעוהייב. וכו' ועחינ, והדרש שעשה ישמעאל תשובה בימי אביו עי' גם לקמן פנ"ט בדרש וייי ברך את אברהם 

ועו"ע בבייב שם : 9 אתמהא וכו'. וכי לא היה צריך וכו' למימר אלח וכו' תולדות נח שם חם ויפת בתמיה; ודורש 
אלה תולדות גח ג ח לשון מנוחה ניחה לו וכוי ועי' לעיל פכיה סיי בי: 10 ניחה לאבות. כדכתיב זה ינחמנו וכו' 
וניחה לבנים שהקים הקבייה את בריתו אתו ועס זרעו אחריו שלא יהיח עוד מבול לשחת הארץ, ובמדי הגדול עמוד 
0 ליג ניחה לאבות ניחה לבנים ועח'ינ: ‏ ניחה לעיליונים. מפרש בפי' ב'"ר כ'+ שבתחלה היו מקטרגים בכל יום 
ואומרי' יפה אמרו הראשונים מה אגוש. כי תזכרנו וכיון שבא נח גינוחו מלקטרג, וכתיבת לעיליונים כמו לעיל צד 
7 ועיייש במ"י, ובמה'"ג הגי' ניחה לעליונים וניחה לתחתונים ניחה בעוה"ז וניחח לעות'ב : 1 הייה פרי צדיק וכו'. 


.2 0000 ו ו ו ו 





6 
ּ 

4% 

3 
₪: 
. 
0 















210 בראשית נח סדשה בם ל ה ו 


בתו, נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלם רוח חן (וכריה יב ,. 
ער היכן, עד שהיה יודע אי זו בהמה גיזונת בשתי שעות ביום ואי זו חיה ניוונת בשלש שעות 
ה בלילה : אמר ר' אבהו מצינו שהקביה עושה חפר עם האחוונים בזכות הראשונים, ‏ ומנין שהקביה 
עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים שנ' ונח מצא חן בוכות תולדותיו אלה תולדות נח]: 


פרשה ל 


א6 ו ט) אלה תולדות נח כעבור סופה ואין רשע וצדיק יפוד עולם (משלי יכה) כעבור 
סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח אלה תולדות נח נח איש צדיק: 
הפוך רשעים ואינם (שש יב ) וה דור המבול, ובית צדיקים יעמד (שפשס) זה נח 

אלה תולדות נח: 

בית רשעים ישמך (שפ יר יא) זה דור המבול, ואהל ישרים יפריח (שם שם) זה נח אל ה תולדות נח :18% 
ו קל הוא. על פני מים (אוב כד יק). גזירה. נגזרה עליהם שיאבדו במים, תקולל חלקתם 1 

5 טי סנסדכין ק"ש כ', סנתועל "ב כס ק" :', מנקוע+ עס ם" כ': ‏ 3 לקוע טס, פנסועל כם טס: || ₪ לקי עטלי = ", 
כ' ספקט'ז: ‏ 7 לקוט שס כ' קמקפים, וע" סנסועס פע" וסנחועס נלניס פיי 6': | פילקוע שס כ' מסק"נ: ‏ 10 לקוט כי ו 
עיז, ילק' סיוב כ' ססק"ט, סנסדלין ק"ס 6', קד סניפן כבס. פל"ס : 

1*נאמר ל'ונים] כך = דפאכ | *<אה כן פונ | *ושפכתי] שנאמי - אי | * יושב ן] יושבי דְוְאי 
יווש ר\ | * ירושלם דְוָא] ירושלים 1 : ירושי ל' | * חן8%7] ₪ ותחנונים דואנכים | 2 תדא'כםמ | 
איכן כ | * שהיה יודע ל"ן מ] שיודע פ, שהיה וודע (שיודע י, שיהיה יודע א*) להבחין דְאי. שהיה (שיהיה א') 
יודע לבחון א שהיה . . לכוין 1 | *אי זו לידי] איזו דואני: בין אי | * בהמה ל"דראנבם] חיה [3, 
ל' ם | ניזונית פָא' | * בשתי שעות] לי ן | * ואי זו ל דיו ואיזו דְאִנָי, ואיזו היא ם | * חיה ליוי] ל דפאגב | 
נזונת ך, ניזונות פא' ‏ | | בג' שעות ביוס ו, בלילה ואי זו חי ניזונת | בשלש שעות בלילה ן = | = * אבחו ל"ג] 
סימון הפוחא"כ. שמעון א | שהקביה עשה ן, שהיה הקב'ה עושה ן | אחרנים [ | ראשנים וד | 4 שהקבייה 
עשח [. שעושה פחן ‏ | 4 אחרונים חן | * שני ל"פא'נכ] 5 דוא'י | * הן ל'פו] = בעיני "וי דאגכי | 
* בזכות ל"] באיזו (באי זו דְ'ן, באי זה דְזא'י, ואיזו נ. ואיזה פ) זכות בזכות דפוהאנכי | *אלח--גח ךְ'א'ני] 
שנא: אלח - > תולדות. גח א'' | אלח תולדת . . ן/ ואלה תולדות . . פק: אלה תולדות ל ל ד | 5 נח] פואיב: 
₪ נח איש צדיק תמיםך | בעבור [, בת' כעבור א*נ2, כת' בעבור פא1. הה"ר (בעבור ך!) כעבור ך | בענור ד''מוא" | 
6 *ואין רשע פא'גכ] לי לן (וצדיק -- ואין רשע לי א') | * אלה -- צדיק] אלח תולדה . . צריק ן, אלה תולדות 
נח ל'פא'גב. שנאמר אלה תולרות נח *, נח איש צדיק ל, ל דא | ואינס] פא'נכ. - ובית צדיקים יעמוד 
הפוך רשעים ואינם 7 | ועמד] פם. יעמוד דאני | 8* אלה תולדות (תולדת ן) גה ךפוא'ני] ההיר (דכתי 5') 
אלה . . א'2. אלה תולד' נח וגר ל", לי ל | 9 בית] פוא'נכ. ד"א אלה תולדות נה כתו .= דא? | ישמד] פא'ג: 
ישמיד ואוהל (ואחל א?) ישרים ופויח בות רשעים ושמיד ךְא? | 5 ואהל] ואוהל ך | * אלה תולדות (תולדת ן) 
נח פונכ] אל' תוי נח וג' ל. ל לדא | 10 קל] פוא'נכ. דיא אלה תולדות נה כתי' .- דא? | מיס] א', המים ם: 
מים (המים (ך'א?) תקולל הלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים קל (חלקתם קל ן) הוא על פני (המים דְ'א?) 
מים דוא'גם. | ל נגזרה] שנגזרה ך. | * ליהם ךְפאכ] עלינו ל על דור המבל י (איוב), ל וני | שנאבדו א' , 
שיאבד ךָ' | במים] .- כדכי וקל מן שמיא נפל ם. | 






















חקת סי ו' פסייר פי"ד  :‏ 2 אי זו בהמה. בתנחומא נה שם ולקה גפשות הכם יש בהמה שתיא אוכלת בשעה 
אח' ביום ויש בשתים ויש בשלש ויש בשליש חלילה ויש באמצעו וכו ועי' בתנחומא מ"ב גח ובהערות ריש באבער 
שם, ובפנהדרין שם צער גדול היה לנו בתיבה בריה שררכה להאכילה ביום האכלגוה ביום שדרכה להאכילה בלילת 
האכלנוה בלילה וכו': = 3 אמר ר' אבחו. וכיה בתנחומא נה שם א"ר א ב חו מצינו שהקב'ה עושה לאחרונים 
בזכות הראשונים ומנין שאין (וציל שאף) לראשוניט בזכות האחרונים שנג' וכה מצא וכ ובאיזה זכות בזכות * 


תולדותיו וכו' ועחינ, ובסוף הפרשה כאן נסמן בכייא. א חסלת סדר בראשי. ובבי"כ סליק. סידרא : 
פרשת ל. במקרא פרשה פתוחה: ובכו"א ב' וכי"ו פכ"ט, ובכי"פ וכי"א א' נסמן בראש הפרשה סדר אלה ב | 
תולדות נח (ומספר הפרשה חסר כאן בכי"א א' וחפרשת שלאהריה נסמנת שם במספר כ"ה וכן שם פומ . 
חפרשיות במספר חסר ג' מתמספר שלפנינו עד פ' ויהי רעב בארץ וגר) וכן במדרש דיו הציון סדר תולדות גת 
ולפנינו בכי"ל וכן בכי'ו ובמדרש דפ"ר לא נסמנו כלל ראשי הסדרות ועו גם מ"ש לעיל ריש פ'א  :‏ 5 כעבור וכו. 
בכו"פ וכו" ודפ"ר איתא בעבור בב' הפעמים וזה תימה : 7 הפוך רשעים. במררשי תנהומא שם ושייה הפוך וכו" 
זמן שהקביה. מפתכל בטעשיהם של רשעים ומתתפך (ומתפך) בהם אין לחם תקומה הפך במעשיהס של דור הטנ 
ולא היה להם תקומה. וכו' ועיייש : -10 גזירת נגזרה, בפיי ב'ר כיי מפרש קל הוא לשון גזרה וכן הוא. אומר בדנ 
(ד' כיח) קל מן שפיא נפל כלוי בת קול ירדה מן השמים וגזרה, \כפיי זה כוסף בכייפ. כניבי וקל מן שטוו 
אכן בסנהדרין שם איתא דרש. רי יוסי דמן קפרי מאי דכתיב קל הוא וכו מלמד ‏ שהיה נח הצדיק מ 
ואומר להם עשןו"תשובה ואם לאו הקביה מביא עליכם את הטבול ומקפה נבלתכם על המים 
שני קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין. מחם כללת. לכל באי עולס שני תקולל. חלקתם וכףו 
שם אנשו וכוי הקביה מציפן כזיקים על פני האדמה שני קל הוא וכוי: תקולל חלקתם וכוי. שנ; 





בראשית פרשה כט וה 209 


[ונח מצא חן ונוי אמר ר' סימון גי מציאות מצא הקביה ומצאת את לבבו נאמן וגו ג 
(נחמיה ט ה) מצאתי דוד עבדי וגו' (תהלים פט כא) כעגנבים במדכר מצאתי ישראל (הושע ט '), 
[התיבון חכריא לר' סימון והכת' ונח מצא חן בעיני ייי, אמר להן הוא מצא הקכיה לא מצא, 
אמר רי פימון מצא חן במדבר (ירמיה לא א) בזכות דור המדבר] : [רי חוניא ורי פנחס ר' חנן ורי ד 
הושעיה לא מפרשין, ‏ ר' ברכיה אמר ר' יוחנן ורי שמעון בן לקיש ורכנין מפרשין, ‏ ר' יוחנן אמר 5 
לאחר שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו, עד היכן, ‏ עד שקשר עמו אהכה, כך גאמר כאן חן 
ונאמר להלן וימצא יוסף חן (בראשית לט ג)' רי שמעון בן לקיש אמר לאחד שהיה מהלך בדרך 
וראה אחד ודיבקו, ‏ עד איכן, עד שהשליטו, כך נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נשאת 
חן (אסתר ב טו), רבנן אמ' לאחר שהיה מהלך בדרך וראה אחר וריבקו, עד היכן, ער שנתן לו את 


1 ינקוע כ' פיז, ילקי קועע כ' פקכייס, ילק' פקליס כ' פפי"ס, ילק' כספיס כי סלף ע'ס, ילק' מכיכי ססליס פ'ע ‏ כי 5יד: 
6 ילק כי פיז : | 9 ינק' פכיכי ס"ע כי'י: : 


1 שלש אנכי (נחמיה), שלשה אי (הושע) | ומצאת] ני, שני ,-"כ, אברהסדכתי' ,. דָא?, אברהם דוד וישראל 
(וישראל ודוד א') אברהם דכתיב (שנאמר מ) .- א'ם | 2 מצאתי] גי, דוד = מ. דוד דכתי (שנאמ' א') - דפא | 
כענבים] [כי, ישראל .- ם, ישראל דכתי' (שנאמי א') .= דא | ישראל] אבותיכם י | 8 * התיבון -- המדבר] 
ליל | * התיבון ליג] אתיבון ך. איתיבון א?. מתיבין פכא'י (הושע) ם. | * חבריא ל"פא'כמ] חבריה דְג / 
היא ו (שם) | * והכת' לינכי] והא כתי דְפָא", לי א'י (שם). | *תח-- יי ל"א'גכ] וגה מצא חן דפא?י | 
* להן ל"דכ] להס א'ג. להון א*, לון יי(שס) | נח מצא א', נח מצא חן פכ | והקב"ה פכי ‏ | 4*אמר ר' 
סימון ל"וְנ] אמ' ליה (אמרו כ) לרי סימון א'ם, והכתי דְפא?, לי י (שס) | * במדבר] .= ומצאת את לבבו נאמן 
לפניך דא" | * ר' חוניא -- תולדות נח] לי ל | * חוניא "] חוניה [, הונא דְפא | *ר' חנן ל"] ר' חנין פו: 
ור' חנין דאנכ | 5 הושעיא א?כ, אושעיא א | לא מפרשי (מפרשין כ) לה א'כ. | *ר' ברכיה אמר ליפנ] רי 
(ור' כ) ברכיה וכ. לי דא | ור יוחנן וכ | * ויבנין ל"א:] ווגנן וכ. ל דא'נר | מפושי א | 6*לאחד] 
משל ,- א' (וכן בסמוך) | שהיה בדרך רְי, שהיה מהלך א', שהיה רץ מהלך במדבו ן | וראה אחר אך?, וץ 
אחריו 1 | * ודיבקו ל"ך] ודבקו א'כי. ודובקו ן (וכן בסמוך) | איכן פוכ | *כך] לוי | * כאן] כן פוג | 
7* להלן] ,- חן פא' | * וימצא] שנא'.- א | *חן] = בעניו ך | * בדוך ל"פוא'נכ] לי די | יאה ן (וכן 
בסמוך) | 8 * איכן ל"פוכ] חיכן דא'י (עד. איכן -- ודיבקו עד היכן לי ג) | * כך] ליי | * כאן] כן ‏ | * להלן] 
₪ חן פא'כ (וכן בסמוך) | *ותהי] שנאמי ,- א | 9 רבנין א. ורבנן פ | הולך מ | בדוך] במדגרכ, | 
אחר א | " עד היכן] עד איכן ן, ל' ם | את ל' פא'כים | 


המאמר שלאחריה א"ר סימון ג' מציאות וכו' שהוא דבור בפ"ע כמו שמפרש לנכון בעץ יוסף ועי"ע באגה"א חיב 

צד 465: 1 ומצאת וכו. וכ'יה בכי'ג ובילקוט בדי המקומות מצא הקב'"ה ומצאת וכו' מצאתי וכו' כענבים וכו ול"ג 

אברהם דכתי" וכו' דוד דכתיי וכוי, ‏ ושיבוש הקרא כענבים במדבר מצאתי אבותיכס איתא בילקוט כאן וילק' הושע 

וילקי תהלים, ובכייו חסר שאמר ר' סימון עד הקב"ה לא מצא, וכאן נשתרבב בכי"ו מתחלת פליא שלפנינו סוף 

פיי א' כההיא דאמר ר' אבא בר כהנא כי נחמתי וכו' עד סוף סי" ייא ועיי זה הפרשה ימלט וכו' ארוכה בכיו 
והפרשה ויאמר אלהים לנח קץ וכו' קצרה מאד. ובכי"פ נוסף אחר תיבות בזכות דור המדבר | עוד המאמר והכת' 
| חמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמחם ולא נה [בהם] לא מנהון ולא תמהותהון למה לא נה בהם לא הוה 
| לבריא נחת לבורא נחת רוח מהם אבל להקב"ה לא הוה נחת רוח מהם לא נה בהם מי שיאמר להם ויחיה לא נח 
בהם כההוא דא"ר אבא בר כהנא וכ ו' ועי' לקמן ריש פל"א. ובכייל כתוב מאמר ר' סימון עד כענבים במדבר 
מצאתי ישי וזה סיום הפרשה בגוף הספר, וסוף המאמר התיבון וכו' עד אמ' ר' סימון מצא חן במדבר בזכות דור 
המדבר הושלם בגליון כאן והמאמרים ר' חוניא ור' פנחס וכו' אמי ר' אבהו מצינו וכו' הושלמו בכי"ל לקמן קרוב 
לריש פליא ושתי ההשלמות כתובות בכתב דומה לכתב הספר ומראה חדיו דיהה :| 4 בזכות דור המדבר. מקרא 
מפרש אגב גררא (פי' ב"ר כ"י), ובדפוסי' וכייא בי נוסף בשיבוש ומצאת את לבבו גאמן לפניך וליתא בגליון כי"ל 
ושאר הספרים ועי" גם, ביפ'ית ובפיי מהרזיו, ורייג כתב בהגהותיו במדרש די שאלוניקי נייל דלא גרסיי ליה ושיער 
שצ'"ל ונח מצא חן כלו' שמתחיל כאן דבור בפ"ע בדרש ונח מצא וכו': 5 לא מפושין. ר"יח ור' פנחס אמרי שרי 
חנן וריה לא מפרשין החן שמצא נח ור' ברכיה אמר ר"י ורשב"ל ורבנן מפרשין חחן, וכן פי' באב'א לא מפרשין 
ענין החן הזה מהו ועי' גם מש רימ לערנער בספרו על ביר צד 102, ובסגנון זה איתא לקמן פל"א בדרש צהר 
תעשה וכו' ריח ור"פ ר' חנן ורי הושעיא לא מפרשין ר' אבא בר כהנא ור' לוי מפרשין ראב"כ אמר חלון ר"ל 
אמר מרגלית וכו', ולפי הגי' שלפנינו ר' ב רכ יה אמר ר"י ורשב"ל ורב ג ין וכו' (ועיי גם לקמן פוף פ"ל ולעיל 
צד 22) אי אפשר לפרש שר"ח ור"פ הם האומרים בשם ר' חנן וריה והם האומרים בשם ר"י ורשב"ל ולא מפרשין 
איך דרשו ר' חנן וריה ומפרשין איך דרשו ריי ורשב'"ל ועיי בחיי רש"ש ובאגה'א ח'ב צד 840,; ולפי גי' הדפוסיי 
הגיי ר' יוחנן ורשב"ל מפרשין (כייה בדפיר וד"ו, ובמ"כ הוסיף ורבנן וכן הדפיסו אחריו) אפשר שהמאמר רבגן אמרי 
לאחד וכו' עד שנתן לו את בתו נאמר וכו' הוא דרש שניתוסף לפלוגתא דר"י ורשב"ל, ובפיי ב'"ר כ"י הגיי ג'כ 
ר"יי וריש לקיש מפרשין ושם מפרש רק שני משלים זה ממשיל משל שהקביה אהבו עד שקשר עמו אהבה וזה 
אומר הכב'"ה אהבו עד שנתן לו בתו ומשמע שגורס זה המשל השני בדברי ריש לקיש וליג המשל לאחד. וכו' 
עד שהשליטו וכו' וליג ורבנן אמרי וכו', וכן הגיי בכייג ר' שמעי בן לקיש אמ' לאחד וכוי ודבקו עד שנתן לו את 
בתו וכו' ונאמר לחלן ושפכתי וכו' וצ'יע: 6 וראה אחד. לפי הג" וראה א ח ר מפרש בפי" ב'"ר פגע באדם נכרי 
שלא היה מכירו: | 9 שנתן לו את בתו. ובנמשל הוא רוח חן וחכמה שהיה יודע וכו' וכן המשָילוּ בריש מדרש 
קהלת שאלתו של שלמה לבלוובטוס וכו' אמר וכו' אני שואל בתו והכל ינתן לי וכו' כך וכו' אמר שלמה וכו' הריני 
שואל את החכמה והכל בכלל וכו" אמר לו הקביה וכו' החכמה והמדע נתון לך וכו' וַעיי שהשיר א' אי תנחומא 





208 בראשית פרשח כט וח 


פרשה כט 


א ו ח) [נח מצא חן בעיני ייי] ימלט אי נקי וגמלט בבור כפיך (איוב כב 5) אמר ר' 
חנינה אין תתייה אונקייה אחת ביר נח, אם כן למה נמלט אלא בבור כפיך, אתייה כההיא דאמר 
ר' אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח [אלא אפילו נח שנשאר מהם לא שהיה כדיי אלא 
שמצא חן ונח] מצא חן בעיני י*י: | 

ב5 ר' סימון פתח כה אמר ייי כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי 
ברכה בו (ישעיה סה ח), מעשה בחסיר שיצא לכרמו וראה עוללה אחת ובירך עליה, ‏ אמר כדיי זו 
עוללה שאברך עליה, כך כה אמר י"י כאשר ימצא התירוש ונו' : 





1 לקול כי פיז, ילק סיו כי ססקס, סנסועס ענ כס ק" "ר: ‏ 2 כעיל פד 267 ת'נ: 


1ח-- יי דא'] ל לפואינכ | ילט פוא', כתב ₪ דא'כ | איקיונכ | *ומלט- 
כפוך 87 א?נ' (איוב)] וגח ל ל ץ | 2 ח;ניה 1 | אין תתייה] אין תתיה [ץ, אצתתיה (אינתתיה ?) ₪, אינתניא א'/ 
אינוניתא דָא*ךְ1, אינונקיה 1, ענתיניה ל עינתא 5', לי וי | אונקיא דואנכער?י. אוקיא פ | אחת לי ם | | 
ביד] עי, היתה - דְא?ני (שם), היה .- םכ | אלא לי פי (שם) | אתייה] ן, אתייא ְא?. היא פא!גכי (שס):| ו 
כההוא דר' אבא ו (שם) | * אלא -- ונח] אפילו . . שנשתייר מהן . . שהיה כדיי אלא . . חן [שני 1] ונח [1: אפילו | 
(אלא אפי' כ) . . שנשתייר מהן (מהם א21) לא חיה כדאי (כדי 2) אלא שמצא חן בעיני ייי (שמצא חן א'כ) 
שני ונח דאפ. לי לי | 4 * בעיני ייי דאו?נכ] וגו' ל | 6 בחסיד] פא', - אחד ןואלג | לכרמו] 8 ₪ 
בשבת דְאָכ, ושובת ןג | ושבח וברך . . ואמר ם | כדיי] וְנכ, כדאי דא. כדי פ | * זו עוללה] זה עוללה ל, העוללה 
הזו [, . . הזאת [, היא העוללה הזו דְפ5, . . הזאת א | 7 שאברך].א'. שנגרך דפוגכ | 


סרשה כם. בכייא פכיז ובכייא בי וכויו פכייח, ובגליון כיייל נסמן בכתב אחר אלה תולדות נח, ובגוף 
הספר הפרשה מקוטעת ועי' למטחה בדה ומצאת וכו', ותימח שגם בערוך ע' תתיה העתיק ימלט אי נקי א'יר 
חנינא וכו' בציון בריש אלה תולדות נח, וגם בכי"ח נסדר המאמר א"ר סימון שהקב'יה עושה חסר וכן' בתחלת 
פי אלה תולדות נח (והשאר לא הועתק שם מפכיט שלפגינו), ועוד תימה שבכי"ו נכלל רוב פליא שלפנינו בזו 
הפרשה ימלט וכו', ובטי"ח חלק לייט צך 486 הוכחתי מציוני הפרשיות שבערוך שגם לפני בעל הערוך היו פרשיות 
אלו בעירבוביא כמו בכי"ו, ושם חלק ליח צד 518 העירותי על שינוי כמות המדרש בס' בראשית ובשאר הסדרות 
ושיערתי שהמדרש ב'"ר מורכב משני מדרשים שונים ואולי גם זה הסבה לכל הזרות שבפ' ימלט אי נְקי וכו' שממוצעת 
בין שני חלקי המדרש השונים בעיקרם כמו שנראה בעליל ממספר הפרשיות המרובה מתחלת, הספר ועד כאן / 
ובתוכם נמצאו הרבה פרשיות גם על פסוקים אחדים (פ'א פיב פ''ט פי'א פיב פי"ד פכ''ד פכייח פכ"ט על פסוק אחד, פ"י ו 
פיג פט"ו פכ"ז על שני פסוקים, פ'ג פיד פ'ח פכיא על שלשה פסוקים), ומפ''ל והלאה נסדרו הפרשיות לרוב עפ'י 
פרשיות הפתוחות והסתומות שבמקרא וגם עפ'י סדרי התורה לבני מערבא דמפקי לדאורייתא בתלת שנין (מגילה 
כיט ב') וע" מיש במייח חלק ליד צד 864 ועוד אדבר על זה בארוכה בסיד במבוא הספר: 1 ימלט אי נקי. רי 
חנינא דורש אידנקי לשון אונקיא הקביה מילט את נח שהיה בידו אונקיא אחת של זכות, וקשה לפרש אין 
תתייה וכו' שדורש אי נקי אין אונקיא שלא חיח בידו אף אונקיא אחת אלא פחות ממנה וכדמפרש בערוך שם אין 
תתיה אונקיא אחת ביד נה פחות מאונקיאה אחת היתה ביד נח מזכיות תתיה תחת כלומ' למטה מאונקיא וחי 
מובלעת (ועי"ע ביפ"ת ובעמיל, עי תתיה), ונכונח הגיי שבגליון כיייל ענתיניח וכן הובא במעריך נא עינתניא או 
שציל ענתונייה והוא תואר לר"ח ע"יש מקומו כמו ענתותי ובעל המאמר הוא ר"יח ענתוניה (ענתוניא, ענתונייא) 
המוזכר בירוש' פאה פ"א טיז ב' (סנהדרין ריש פ"י) תרומות פ'א מ"ב ב' ערלה פיב סיב ג' (עיז פיה מייה אי) 
שבת פ"ז יי ב', ועוד בירושי ברכות פ'ו ' ג' (ובד' מגנצא שם ר"יח ענתותיא) ועי, במעריך ע' תתיה ומבה'י פיז 
בי ואגה"א חיג צר 222 ולעף אצל קרוים צד 596, אכן מריח זה לא נמצאו כלל מאמרים בב'יר (וכנרי גס לא 
במדרשים אחרים) וגם קשה לחבר אין תתייה למלה אחת ולהגיה עיין במקוס אליף וצ"ע, ובמי הגדול עמוי 186 
הגיי ג'כ אמר ר' חנינה אין תתית, וגורס ומפרש אונקיא אחת היתה ביד נה והיא הכריעתו לזכות וכו', ובכיו 
ובילקוט בשני המקומות ל"ג כלל אין תתיה, ובתנחומא מיב נח שם אי נקי וכוי שהיה נקי ולא נקי רי חנינא 
ביר אחא (ובכ'י וומי שם ר' חנינא) אמר אונקיא של זכות היה בו וכוי, וח'כ אונקיא ואוקיא ע'' גם 
לעיל צד 158 ועיייש במ"י: ‏ 8 אלא אפילו וכו'. הגהתי עפ'י המאמר לעיל סוף פכ'ח ועפ'יי שאר הספרים/ 
ובכי"ל איחא רק כההיא דאמ' ר' אבא בר כחנא כי ניחמתי כי עשיתים ונח מצא חן וגו', וגם בכיייפ מקוטע 
כההיא וכן' כי נחמתי וכ ו': 6 שיצא לכרמו. וכייה בכייפ, והגי' שיצא לכרמו בשבת קשה לפרשה ועי' ביפיית 
ובחי" רד"ל: 7 כך כה אמר וכו'. ופותר קרא בנח, וכן בתרגום שם כדנן אמר י'יי כמה דאשתכח נח זכאי בדרא 
דטופנא ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקימא עלמא מניה וכו', וגם בפירש'י ישעיה שם הביא תי כמה וכו' נח 
זכאי וכו' ומפרש כנראה עפ'י מדרש אגדה התירוש זה נה שהיח מתוק באשכול בדור המשוכל, ובפי' ב'יר כי"א 
העתיק כמא דאשתכח נח צדיקא בדרא דטופנא , ובכי"כ נוסף בגוף הספר ר' סימון פתח כה אמר וכו' כי ברכה 
וכו' ,תרגומו כמה דמשתכה נה צדיקא בדרא דטופנא כך מצא הקב"ה נח איש צדיק ולא רצה להשחיתו הגני 
משחיתם אבל אתה עשה לך תבת עצי גופר', והפתיחה מקוטעת לפנינו וביפ"ת פיי טעס הפתיחה שמיש ונח מצא 
חן בעיני ה' הוא שנמצא אצל דורו הנשחת כעוללה היחידה שהיא כדאית לברך עליה ואעפ"י שר' סימון עצמו 
אמר בסמוך נה מצא אבל הקביה לא מצא דהיינו שלא היה כדאי לגמרי מ'מ אמר שהוא כדאי לברך בבחינת 
דורו כעוללה שמצד חיות כל השאר נפסרי' היא כדאי' לברך עליה דאל"כ לא היה מברך על עוללה אחת נמבזה 
ונמס וכן נח בבחינת דורו היה כעוללה שלא נשחת עמהם כדרכם וכו ועייייש, ואין ניל לחכר פתיחה זו עם 


> דייה 
הטב 2 














בראשית = פרשה כחז ה 207 


תנן משפט דור המבול שנים עשר חדש, נטלו דינם יהיה להם חלק לעולם הבא, אמר ר' יוחנן כל 
טיפה וטיפה שהקכיה מוציא עליהם מרתיחה בגיהינם ומוציאה ומורירה עליהם היה בעת יזורבו 
נצמתו (איוב ויז זרימחן לחלוטנית היתה, גם אהבתם (קהלת ט ו) שהיו אוהבים לעבודה זרה, גם 
שנאתם (שפשם) שהיו שונאים להקביה ומקנאין אותו כבר אבדה וחלק אין להֶם עוד לעולם 
(שמש=) על דיברת כל אשר נעשה תחת השמש (שמשם): 

[כי נחמתי וגו] אמר ר' אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח אתמהא, אלא אפילו 


נח שנשאר מהם לא שהיה כדיי אלא שמצא חן ונח מצא חן בעיני י*י: 


1 עדיו פ"3 פ"י, קדל פולס פ'ד, לקטן קוף פל"ג, | סיכס כנסי. פ' ל עליכס. (פי */3), | עדכט פסליס ע"ס קיי גי : 

| יכוט' סנסדכין פ'יי כ'יע 3', ויקכס כנס פ"ז קיי \', עדכש קסלם פ' כי מי (ט' די): | 8 עדכט קסלם פ' גס 6סנפס (ע' ו')/ 

עדלט קסלם 3/5 טס (עדכט זועס 75 190): 6 לקטן 715 268 וכיט פמייס, ועיי לעיל 5ד 268, כנסדכין ק''ס ל', פנסונס 
39 כם כי י/יד, פנסועס עס סי פ': ּ 


1 תנן] תנינן וגכ/ תני א', ל דפאלר | ייב חדש יפר | יהיה] [: ויהיה דְכַךי, ויהא א'. והיה פאלך?. 
ואין ג | *אמר [א'ר] דאמר לדפאנכ | 2 שהקביה מוריד דָא?, שהיה הקביה מוריד א211, שהוריד 
הקב'יה 8[ | היח מרתיחה | בגיהנס. ךָ פָאנ: בגהינם ן | | ומוציאה לי פוא | 8 נצמתו] .- בחומו נדעכו 
ממקומם ₪ | זרימתן] כ זרימתם פ, זרימת' ד זריבתן [א'ן. התם א? | לחולטנית וְןָ, לחלטנית דא? | 
| היית ן( | גם] גם אחבתם גם שנאי גם קנא' = ן | לעבודה זרה] ן, לעיז שלהם אנכ | 4 ומקנאין אותו] 
גם קנאתם שהיו מקנאי (דאים פא?. ‏ חאין א', מקנים 1+ מקנין ן) להקכיה בעיז שלהם ךְפואג | וחלק -- 
לעולם] ונכ חלק . . לעולם ך, חלק אין להם (ואין להם חלק א') לעולם הבא פא' | 5 דברת | * כל דפא] 
בכל ן, וכל לב | 6 * עשותים הפחאג כי] עשיתם ל | וגח] פנכי: ונח מצא חן דא" (אתמהא ונח [6) | 
7 שנשתייר | היה חְַזְאִי | כדיי] וְגכ: כדאי דְהא?. כדי פא'י | וגח-- ייי] ן, שני ₪ אנכ, וגח מצא חן ₪ 
היד החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמהם ולא נח בהם ו, ל ך/ | 


יוליי ועי' ערוך ע' זנין ופי הראב"ד בספרא שם ועייע לעפ פלאנצעננאמען סיי צ'יב ופלנצ'ינ אצל רשיי פי' עייה, והגי' והיא 
מסקא איתא גם בדפ"ר וד'ו, ובדי פפד'א גניית ודפוסיי אחרים והיא מפקא, והגי' אילין זונייא רבה נשתבש מן זונייא 
דבה, והגהתי מדריה דמבולא כמו שהגי' בערוך שם: 1 תנן משפט וכו'. בעדיות שם, ומקשהת ויהיה להם אחר שנטלו 
דיגם בי'יב חדש חלק לעוה'ב והרי דור המבול אין להם חלק לעוה"ב כרתניגן בחלק מיג ועי' במיי לעיל צר 222 וצד 
9, ומשני איר יוחנן (כן הגהתי א מ ר ועח'נ) כל טיפה וכו' גם אהבתם וכו' כבר אבדה וחלק אין לחם עוד 
לעולם הבא ועי' בחיי רד"ל. ודורש יזורבו לשון זרם בחילוף האותיות בייית ומ'ים ונצמתו לשון לצמיתות (ויקרא כה 
מייג. לי) ז רימ תן לחלוטנית היתה לאבדון העולם (ולצמיתות מפרש בירוש' דמאי פָוף פיה לחולטנית, ותרגומו 
בויקרא. שם לחלוטין) ועי' בפי' ב''ר ובמעין גנים לפ' בעת יזורבו וכו' ושם הועתק מבייר כאן א'יר יוחנן תניגן משפט 
וכו' נטלו דינם ולא יהיה להם חלק לעוה"כ וא מר ר' יוחנן כל טפה וטפה שהיה הקב"ה מוריד. עליתם 
מרתיחה בגיהנם ומורידה עליתם שני בעת וכו' זריבתן וכו', ובירוש' סנהדרין שם איתא דור המבול אין להן וכו 
ר' יחושע בן ל וי אמר עיקר זריבתן לחולטנית (וכצ'יל) מה מעמא בעת יזורבו גצמתו. בחומו נדעכו ממקומם מחו 
בחומו ברותחין ‏ אמר ר' יוחנן כל טיפה וטיפה. שהיה הקב'יה מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיתנם ומורידה 
עליהן הה"ד בחומו נדעכו וכו' ויקבלו דיגם ויהא להן חלק לעוהיב על שם ולץ לא שמע גערה, ובויייר שם א'יר יהושע 
בייל זריבתן לחלוטי' היתה כד'א לצמיתות לקונה וכו' א"ר יוחנן כל טיפה וכג', ובמדרש קחלת שלפנינו גסרר לפי 
כי מי וכו א'ר יוחנן כל טיפה וכו' שחוריד חקב"ה על דור המבול. היח מרתיהה.: ואחר. כך מורידה עליהם. שני 
בעת וכו' זריבתן חולטנית היתה ושם ט' (' גם אהבתם שהיתה לעבודה זרה שלהם יותר מן הקביה: גם שנאתם 
ששוגאין להקבייה במעשה ידיהם גם קנאתם שקנאוהו בע'יז שלתם וכו'. (ובמ' קהלת מ'יב. הגי' גם אהבתם שאוחבים 
לעייז. גם שנאתם ששוגאים להקב'ה גם קנאתם שמקנאים לחקב'יה וחלק אין להם לעולם הבא),. אכן בגליון כייל 
הועתק למאמר שלפנינו בכתב דומה לכתב הספר בזה'ל ,במדרש קהלת גם אחבתם וגם שנאתם גם קנאתם כבר 
אבדה וגו' רי יוחנן תני לה משי ר' יהושע בר' חנינה משפט דור המבול ייב חדש אמ' ר' יוחנן כל טיפה וטיפה 
שחק' מורידה עליהן מרתוחה בתוך גיהינס ואחר כך מורידה עליהן אמי רי יהושע לא היתה זריבתן אלא לחלוטית 
שני בעת יזורבו נצמתו וגו' ואם כן נטלו כדי דינן ויהיה להם חלק לעולם הבא אלא גם אהבתם שהיו אוחבים 
לע'יז וכולי. כדכת' בפנים", וגם בדפ"ר הגי' זרימת' ובד'יו זרימתם, ובא'א הוגה זריבתם וכן הגיה במי"כ וכן הדפיסו 
אחריו : 4 ומקנאין אותו. :כ"ה בכיייל, ועדיפא גי' שאר הספרים גס קנאתם ‏ שהיו. מקנאיי להקביה. וכוי, . וח'יג 
מכנאי' ומקני' עיי גם לעיל צד 298 :. 5 כל אשר נעשה. במקרא כתוב בכל. אשר וכו'. ודורש ב:כ ל משום כל אשר 
> וכו', והשתמש בלשון - דברת כלת'כ בקהלת ג' !יח ז' ייד ח' ב', ובכיייל נשתבש וכל אאשר: 6ונח אתמהא. 
דורש. סמוכין כדמפרש בפיי ב''ר כי -גחמתי וכו' וסמיך ליה ונח משמע אפילו מנח ניחם על שעשאו וחיינו תימהא 
וכןי, וכן איתא במדרש תנחומא שם נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם, ובסנהדרין שט תנא דבי רי ישמעאל אף 
על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שני נחמתי וכו' ונח מצא חן וכו' ועיי בפירשיי ודיס שם ועי"ע 
בפירש"י תענית ייד בי בדה ויהושע וכוי, והדרש שנח לא היה כדיי אלא שמצא חן וכו' נמצא דוגמתו גם בספרי 
פילון ועי' זיענפריעד צד 152, ודרש אחר לעיל צד 958 במאמר רחב"פ אפילו נח שנשתייר וכו' אלא צפה הקב/ה 
וכו', וברדיק העתיק ונח אתמהא אלא וכו' שנשתייר מהם לא היה כדי וכו' ועח'ג, ולפי הגיי שבכיייל ובשאר כלי 
מפיים כאן הדרש בסוף הפרשה בפסוק שנדרש בפרשה שלאחריה ועי' גם לעיל סוף פכ'א ולקמן סוף פכייט פמייר 
פמ'ז פמט ועוד בכמה פרשיות, ובדפוסי' נשמט הפפוק, ובריש פכיט איתא הפסוק. לנכון בדפוסי' וחסר בכייל 
ובכ"י שציינתי והשלמתיו ועי' גם לעיל ריש פכ"ג, ולגיי הילקוט הה'יד החמס וכו' עי'. לקמן. ריש פליא : 


206 בראשית פרשחה כח הי 


ז ואמר ליה איזל אישתמן ותא, אזיל ומשתמן ואתי: אמר רי אלעזר הלא נכחד קימננ(איוג כב כ) בתחילה 
איבר הקכיה את ממונם שלא יאמרו ממונינו הוא צריך, ויתרם אכלה אש (שם שמ) שהיו רואים בולריות 
שלוהב ניתכות באש : אמר ר' עקיבה הכל קראו תיגר על הכסף ועל הוהב שיצא עמהם ממצרים 
כפפך היה לסיגים וגוי (ישעיה א כב). וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל (השע ב י). כספם 

6 וזהבם עשו להם עצבים נו' (שפח ד) רי הונא רי ירמיה בשם רי שמואל בר רב יצחק למען 
יכרתו אין כת' כאן אלא למען יכרת (שם שם) כאינש דיאמר אימחוק שמיה דפלן דאפיק ברי לתרבות 

ח בישא: ‏ ר' עזריה בשם ר' יהורה הכל קילקלו מעשיהם בדור המבול, הכלב עם הזאב: תרנגול עס180 
הטווס היה כי השחית כל בשר גו" (בראשית ו יב), = ר' לוליני בר טיברי מש' ר' יצחק אף 

ט הארץ זינת, הוו זרעין לה חטים ומסקא זונין, אלין זוניא מדריה דמבולא אינון : אמר ר' יוחנן 


5 יכוט' סנסדכין פיז כייס סי: | 7 ילקוע לי (ייז, סנקועס פיב כם קי" ייק, פנמונס עס פיי ייב ועיי פנסדכין ק"ס סי : 


1 ואמר ליה] ואמר מן דאיתא [, . . דאית ן , ואמר מאן דאייתי ש, מן דאיתייה (מן דאייתיה ?) הוה אמר ליה ך | 
איזל --- ותא] אזיל אשתמן ואתי ף, איזיל ואשתמן ואתי א1, אזיל ואשת' ואיתי מ], זיל ואשתמן (ואישתמן י) 
ואתי דְאלרִי, איזיל ואשת' ואייתי ש, זיל אישתמן ו (צפניה), ל' ןג | אזיל ואישתמן ש, ואזיל ואשתמן מ ואזל 
(אזל ) ואישתמן וְנִי (שם), והוא (והוה ךף) אזיל ומשתמן פַךְ, והוא אזל ומשתמן דְָא? | ואייתי ש | הלא] אם 
לא פוך | 2 יאמרו] י (שם), יהיו אומרים ךָא?, יהו (אומר' () אומרין א'ן | | * ממונינו] נָי (שס)] ממומנו ל 
ממוגנו א'. לממונינו דְפְוָא? | בולריות] פַוְג, בלוריות כי (שם), בלריות דְא*ך | 8 נתרות א? | 5 וגו] למען 
יכות דְוָא'ע | התהן | ר]ן/ ור דפאנכ | בר יצחק פא' ‏ | 6 כאנש ונכך?. כאיניש אע | 
דאמרך[אנ כך?. דיימרע | אמחוק אַכך?, אימחיק ן, ימחוק ע, יתמחיק ך, ימחף! |** שמיה] שמא ל | דפלניא א'ך | 
דאפיק ברי] פא'נכעך. דאפקיה לברי ך | לתרבו [ך? | 7 בישא] רעה ₪ | יהודה] - בר' סימון גכ: בר 
סימון דחא | הכלב עם] עץ, הכלב הלך אצל [, . . הולך אצל זָזִי; . . הולך אחר כ. . . היה הולך אצל ְא%, 
הלך כלב אצל א1 | הזאב] הדוב פ | תרנגול] א'גכע, ותרנגול פ. התרנגול חַזי, והתרנגול דוא? | ע] (, 
אצל פחזא'י, הלך אצל [, הולך אצל ן, הולך אחר כ, היה מהלך אצל דְָא? | 8 טווס י, הטוס ךז, הסוס א'כ. | 
כל בשר וגו] כל בשר ף, כל בשר את דרכו ן, כל .. דרכו על הארץ חא!נכי, כל בשר השחית (כי השחית ך') 
כל אדם אין כתיי (כתי' כאן א%) אלא כי השחית כל בשר דָא? | לליני] ן. הייני . לוליאני אע | טיברי] (, 
דריי ן, טברי פנכ. דרין דא?, טיבוריס א | משם ן, משום נכ, בשם דפאע | 9 זינת] פוחזגעיי. זינתה דאר | 
הוון זרעין וחן , היו זורעין פא'כע | חטים] 5. חטין דאנכי. חיטין וחע | וטסקא] ע. ותיא מסקא דחא'ב', 
והיא מפקא פא"ני, והווה עבדא ן | אלין] ש: אילין דפוא?גערי. הני א' | זוגיא] ע. זונייא ש, זזנייא (-יא א') 
דבה וְְחְאי, זונייא (דיא נַך?) ובה דְאלנר, זניא וביי | *מדריה דמבולא (ץ] מררי מבולא ל', מן דרא 
(מדרא א'כךף?, מדרה () דמבולא דְפ|אנכךלי. מן דרא דטופנא ך? | הינון ן | . 


הלך ונעשה שמן ואחיכ שב אליו, והבינוני צאיד כמו צאיר בגי' כייפ לעיל צד 218, והצווי איזל כמו בירושי 
כתובות פ'י ל'ג די ואיזל לך ועי' דאלמאן צד 246 : 1 הלא נכחד. וכיה גם בדפ'ר ודו ובכי'א-א' ‏ וב' וכי"ג 
וכי'"כ וילקי צפניה, ובמקרא כתוב אם לא נכחד וכצ'יל, ור'א דורש קימנו זה הממון כמאמרו בפסחים קייט א' ואת 
כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמודו על רגליו, ודור המבול גם ממונם הכשילם שבטחו על 
חילם, ולדרש זה נסמך גם מאמר. ריע הכל קראו תיגר וכו" לפי שהכסף והזהב מכיאין תקלה לבני אדם ומוציאם 
לתרבות רעה : 2 בולריות. ‏ עיי לעיל צד 6% וצד 111 ובמ"י שם, ויתרם הוא רוב עשרם אכלה אש כמו שנדרש 
לעיל צד 267 רבה רבה לג'יש שדור המבול נידונו גס באש, והגי' נתכות איתא גם בדפ"ר וד'ו, ובמקצת דפוסים 
נשתבש נתרות, ובמעין גנים איוב שם הועתק בתחלה אבד וכו' שלא יהו אומרים מממונינו הוא צריך. ואחר. כך 
ויתרם אכלה אש שהיו רואין בלורית של זהב נתכת באש: 8 הכל קראו. כל הנביאים קראו תיגר וכו', והפי וכסף 
וכוי וכן למען וכו' הושלם בכי"ל ביני שיטי  :‏ 5 ר' הונא וכו'. בערוך ע' כרת ב' השמיט שמות האומרים, וסגנון המאמר 
בירוש' סנהדרין שם דמר ר' שמואל בר רב יצחק כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרתון אין כתיב כאן אלא למען 
יכרת כאינש דמר שחיק טימויה דפלן דאפיק בריה לעבדא בישא, ודרשו למען יכרתו אכ"כ כלו' עושי העצבים 
אלא למען יכרת כספם שבו הקללח תלויה.: 7 הכל קילקלו וכו'. לפיכך נמחו מאדם עד בהמה וכוי, והזאב והכלב 
כלאים זה בזה כדתנינן בכלאים פ'א מ'ו, וכן תרנגול עס הטווס אעפ'י שדומין זה לזה כדאיתא בירוש' כלאים פ"א 
כייז א' ועיי לעיל צד 54 ובערוך ע' טווס. ובמדרשי תנחומא שם גריס ליה סתמא והגי' בתנחומא מב ולמה נאבדת 
הבהמה וכו' שאף הבהמה קלקלה מעשיה והיתח הולכת על מין שאיגו שלה הסוס על החמור הארי על השור הנחש על 
הצב שני וכוי כי השחית כל בשר וכו' כל אדם אינו אומר אלא כל בשר אפילו הבחמה והחיה והעוף לפיכך נמחו 
עמהן, ובתנחומא שם ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן שני' וכו' כי השחית כל אדם לא נאמר אלא כל בשר לפיכך 
וימח וכוי מאדם עד בהמה וכו', ודיוק זה שאיתא כאן בגי' הדפוסי' וכייא ב' ליתא בכייי/ל ושאר הספרים, ובסנהדרין 
שם איתא כי השחית וכו' א'יר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל 
ועוויש בד'יס : 8 אף הארץ זינת, זינתה, היו זורעין לה חטים והיא מוצאת זונין והן לדעת חזיל ‏ מין חטים 
שהשחית את טבעו וכן בירושי כלאים ריש פ'א מעתה יהו כלאים עם החטים איר יונה מין חטין הן אלא שתפירות 
מזנין כהדא דתגי ולא תזנה הארץ מיכן שהפירות מזנין וַעי' בספרא קדושים פרק ז', וכאן דרשו אלו. הזונין שנמצאו 
עוד מדור חמבול הס, ובפי' ביר כ'י מפרש זונין ניילא (כ'"ה בפי' ב''ר כויא, ובכיייט נשתבש פילא) בלעז אילין 
זונייא וכוי אותם גרעינים שחורים המעורבים בחטים וכו' הן הן אותם זונייא שנשתיירו מדור המבול ולשם כך נקראו 
(בכייא קורא אותן) זונייא שהזנתה הארץ והוציאה שלא כדרכה, ובפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס בדפיר מפרש אלו 
זוגייא וכו' עדיון חן נשתיירו מדור המבול שעשתה כל הארץ זונין והיא כטו חטה דקת וארוכה וקורין אותה בלעז 











בראשית פרשה כח וו 25 


נוי כריתים פתר ליה לשכח היך דאת אמר כורת הברית : 

[מאדם עד בהמה וגו] ר' יודן אמר למלך שמפר בנו לפירגוג והוציאו לתרבות רעה, 
כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך 0 הוציא בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד וזה קיים, 
לפיכך מאדם ועד בהמה וגו', ר' פינחס אמר למלך שהיה משיא בנו ועשה לו חופה, פיירה וכיירה 
וציירה, כעס המלך על בנו והרנו, נכנס בחופה התחיל לשבר בקנים ומכפיע בחיצאות ומקרע 
ביליות, ‏ אמר בני אבד ואילו קיימין לפיכך מאדם ועד בהמה היה אסף אדם ובהמה ג" 
(צפניה א ג), והמכשלות את הרשעים (שמשם) הם הכשילו את הרשעים דהוה צאיר עופא 


5 ילקוט כי פ'יז, ילק' מכיכי םיט כ'יי, וע" לקטן פל/5 : 4 עיי כנסדכין ק'"ס 6', לעיל 75 69 ופד 85 : 7 וכק' 5פכיס כי פקקיו: 


1 גוי כריתים] גוי כרתים פוא'גכי. ל' דא'רמ | פתר] פונכי, איר לוי ₪ ל", ר' לוי פתר דָא?, ר' לוי הוה 
(פתיר ך"') פתר ך", ר' אבהו פתר א1. ר' לוי בר חיגנא פתר כז | ליה] רמ לה דפא'כעי:; להם ןג | לשנח] פואיכעי, 
₪ גוי שכרת ברית דָא?, גוי שהוא כורת הברית 1, גוי כריתים גוי שחוא . . הברית , גוי כרתים גוי שכורת ברית ב | 
כורת הברית] פכמי, וכרת עמו הברית ךָא?, כורתי בריתי עלי זבח איער. כורת הברית לימד תורח ן | 2 רי 
יודן] ר' יודן ור' (פינחס ד'ן) פנחס .- דפןאגכ | למלך] פוגכים. משל ₪ דא | שמסו] שנתן מ | בנו] אגים. 
את .- ד פו2 | לפירגוג] [(, לפדגוג דפאכימ | 8 בני] פ: את ₪ דְואנכי | אבד] מת א' | וזה] פוגכי, 
והוא אמ, הוא ך1, הוא מה | 4 תעד] ואגכי: עדך (וכן בפמוך) | וגו] י, עד רמש פן, . . ועד עוף 
השמים דְן, אסף אדם ובהמה א? | למלך] פאנכימ. משל - דחא' | שהיה משיא (שהשיא א') את 
בנו ועשה לו ךדא'נכי, שהיה עושה (שעשה מ) לבנו פם | ופיידה ךְן, סיירה א'ן , וסיירה פכי! | 5 וציירה 
לי פ | והחרגו] א'מ, ₪ מה עשה דפא"כי, מה עשה המלך [ | לתוך החופה ד פוא?ני. בתוך . . כ. לאותה 
חופה אמ | והתחיל לשבר פַני, היה משבר א'מ | בקניפ] פחא!נכעם. את הקנים ן, בקנקניםי, את 
הקנקנים דָא? | ומכפיע] פןוע. ומפקיע דְא"מ. ומבקיע י, ומכניע חא!נבך? | בחייצאות י, בחציאות פוחא'ג | 
6 ביליות (ץ", כילאות (ז, בבוליות [ץ, בבולייאות מן, בבליאות ן, בוויליות ב. בוולאות דְ'ך*, בוילאות פָא1: בווילות ף?, 
בכיליות דְף1, בכיליאות כ | אמר] ₪ המלך כלום עשיתי זו (עשיתי כל זה 1, עשיתיהו א?, עשיתי כִי) אלא 
בשביל (מפני י) בני דְפוַאנכי: כלום עשיתי זה אלא בשביל בני א' |[ עכשו (עכשיו מ) שבני אבד א'ט | 
וזו קיימת דְפוא"נכ, זו קיימת אמ | בהמה] אי: ₪ וגוז פ, עד רמש מ ועד עוף השמים ךְ, עד רמש ועד 
. . השמים [ | אסף -- וגו'] אסף. . ובהמה אסף עוף וגו' ם: אסוף (אסף [1) אסף כל מעל פני האדמה נאם יי 
אסוף (אסף [) אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים ךא?1, אסף אסף כל . . האדמה כולי ן, אסוף אסף . . 
האדמה א' | 7 והמכשולות די (צפניה) | שהן מכשילין ‏ | דהוה צאיד] [, דהוה צייד א'י (שס) מ], כד הוה 
צייד דְאינָך?י, כד הוה חד צייד ך1, ציידא הוה צייד ₪ | 


1 גוי כריתים פתר וכוי. ‏ גי' זו איתא גם בילקוט וכיי שציינתי והוא דרש אחר לפרש גוי כרתים (ולא כל הפסוק 
הוי יושבי וכוו) לשבח והלשון קצר ואפשר שפי' גוי וכוי את פתר ליה וכו', והגיי כורת חברית איתא גם בילקוט 
וילקי מכירי תע וכיייפ וכי"כ, וליחא במקרא, ונר' שכוונו לפרש כאן גוי כרתים לשון כורת ברית שנקראו הפלשתים 
כרתים עייש חברית שכרתו אברהם ואבימלך מלך פלשתים כדכתי ויכרתו שניהם ברית (בראשית כ"א כ'ז) ועו 
אגה"א ח'יב צד 878, והפ' וכרות עמו הברית וכו' אינו. מן הענין, ויותר מכוון הפי כורתי בריתי וכו' שהובא גם 
בערוך ע' כרת ב' ובפי' ב'"ר כ'י והוא בתהלים מזמור ני שמתחיל אל אלהים וכו' דבר ויקרא ארץ ממזרה שמש 
עד מבאו, ולגי' כיייל פתר ליה נסמן בגליון א"ר לוי והוא הגהה עפ"י הגי' ר' לוי פתר וכו', וכיה בשהשיר, ושם 
הגי' א'יר חניני נאמר בכרכי וכוי מה שלא נאמר בדור וכו' הוי וכו' גוי כרתים גוי שחייב כרת ובזכות מי נוצל 
בזכות ירא שמים אחד שמעמידין בכל שנה ושנה ר' לוי פתר ליה לשבח הוי יושבי וכו' גוי שכרת ברית המד'א 
וכרות עמו הברית : 8 וזה קיים. בתמיה, לפיכך מאדם ועד בהמה וכו' ועד עוף וכו' שתם הוציאו את האדם לתרבות 
רעה שהיו אוכלים בהמות שמנות ועופות שמנים ובעטו בהקבי"ה וכדרריש בסוף המאמר שהוא שייך עוד לדברי 
ריי הה'יד אסף אדם ובהמה וגו' והמכשלות וכו' הם הכשילו וכו' ועי' גס ביפ"ת, ובילק' מכירי גורס כן תחלה רי 
פנחס אמר וכו' ואח"כ ר' יודן אמר למלך וכו' ומסיים בני אבד והוא קיים כך מאדם וכו' התד אסף וכוי והמכשלות 
וכו', ובמקרא כתוב מאדם ע ד בהמה ועי' מנחת שי : 4 ר' פינחס אמר. דורש אמחה וכו' מאדם עד בהמה עד רמש 
ועד עום וכו' שהן נבראו בשביל האדם ואם האדם כלה מה צורך באלו ועי' בפירש"י עה'ית, וכן הדרש 
בסנהדרין שם וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם הטא בהמה מה הטאה תגא משום ר' יהוש ע 
בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ובלבל ופזר את חופתו 
אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת חופה למה לי אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא 
בשביל אדם עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי: סיידה וכו'. וכן הלשון לעיל צד 69 במאמר ר' יונתן 
למלך שהשיא את בתו ועשה לה חופה וכו' (ובמ"י שם צ"ל וסיידה) וצר 85 במאמר גניבה למלך שעשה לו וכר, 
ובלקח טוב הועתק אמר רב פנחס משל למלך שהשיא את בנגו ועשה לו חופה סיידה וכיירה כעס המלך וכו' והרגו 
מה עשח המלך נכנס לתוך החופת ועחינ  :‏ 5 לשבר בקנים. שמעמידין את החופה, וכ'ה בקנים בלק"ט, ובערוך 
המאמר. בע' כפע: ומכפיע בחיצאות. להרוס את מחיצות החופה, ומלת מכפיע נר' שנמצאי רק כאן לפי הגוי 
שלפנונו בכי"ל וכיייפ וכי"ו וערוך, והוראת כפע כמו כפה כפא ועיי יאסטראוו צד 661 ועייע עמת"ל ע' חייץ ועי חיצה 
וגעזעניוסהבוחל ע' חיץ, ובפיי ב'יר מפרש לפי הגי' ומכניע הכניע והשפיל המהיצות, ובלק'יט גורס ומבקיע במחיצות : 
ומקרע ביליות. ‏ חוילונות') וכן בכייל לקמן פליו כדיין שמותחים בילה על פניו (ובאותו המאמר בוייר פיה שהוא 
מותח את חוילון), ובכתיבה המורגלת גם בכי"ל פנ'יב והוא תולה את הוילון, ובלק'יט חגי' ומקרע בכילות אמר 
המלך כלום עשיתי כל אלה אלא בשביל בני בני אבד ואילו קיימים ועח"ג, ובילק' דפייר נשתבש ומקרע במלאות 
ובדייו בפלאות  :‏ 7 דהוה צאיד וכו'. שהיה כל אחד מהם צד עוף ואמר לעוף לך והשמן עצמך ואחיכ שוב אלי והעוף 
.נננו[6 ,ע0ג6% 2 


ו 


דש 


204 בראשית פרשת כח [ 


- 


אלא בוכות | הצדיקים והצדיקות | שעתידין | לעמוד מהן ההיד והגה נותרה בה פליטה 
המוצאים בנים ובנות (יחזקאל יר כב) בוכות הצדיקים ‏ והצרקניות שעתירין לעמור מהן: אמר רי 
ברכיה נעשה בשבט יהורה ובינימין מה שלא נעשה בסדום, בסרום כת' וחטאתם כי כבדה מאד 
(בראשית יח כ) ובשבט יהודה ובנימן כת' עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד (יחזקאל ט ט), 
ומהם לא נשארה פליטה ואילו נשאר מהם פליטה, אלא אותה ההפוכה [כמו רגע] (איכה ד ו) לא 
פ'שטו ידיהם למצוות לא חלו בה ידים (שםשם), אמר ר' תנחומ' לא חלת יר ליר, אלו פשטו 
יריהם למצוות ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו (שם שם י): אמררי חנן נעשה 
בכרכי הים ‏ מה שלא נעשה ברור המבול הוי יושבי חבל הים גוי כריתים (פניה ב ה) 
שהוא. ראוי כרת, ובאי זה זכות עומ זכות נוי אחד וירא שמים אחד שהקביה מקכל מירן : 
2 ילק' יסזק' כ' סכייס, פיכס כבסי מ" פ' ודל (ד' ה): | 7 פ" סיכק ככתי פ' "די כשיס (ד' "), כנסדכין ק"ד 3' : 
ילק 5פניה. כ' סקס"ז, ילק' מכיכי פ"ע | כ"י: 
1 בזכות] בשביל ו (מיכה) | והצדיקות] והצדקניות , לי א'י (שם) | שעתידין] וכי (שס), שהן עתידין דפא, 
. . עתידות 1 | 5 ובנות] וא + ₪ הנם (הנה א?) מוצאים בנים ובנות אין כתי' כאן אלא המוצאים בנים ובנות דא? | 
ו 


שעתידין] א1, שהן עתודין כ, העתידיםךא?, שעתידות ן, שהן 


ו 1 - 


: 


והצדיקות ד 


א 
עתידות ן | ** מהן] בהן 


- 1- 
% ג והצדקניות והנביאים והנביאות + 


ג - 





שיר 


| 8 ובנומין 35ב , ובנימן וא | בסדוס] י, בסדומיים 7פאג. בסדומים 5 (וכן בסמוך) 
ן ומהם לא נשארה] ואותן לא נשתייר מהם דְפא?. אותן (אותם '1, ואותן - 
לא נשתיורה (מהם י) מהן וְני, ואותן לא . . בהם כ | פליטה] ,= אלא לוט ושתי בנותיו ב | * ואילו פונ] ואלו דְא?כ 
: ' 
| 





דיא ל | נשתיור דְפא?, נשתיירה וכו | מהס] בהם כ,: ל' פן | פליטה ל' פן | אלא] לא נשתייר = יש 
**כמו רגע] ל' ל | לא] אותן - וא'נכ | 6 למצות 19 + במצוות ך, במצות אכרי | תנחום דא | הור 
ליד ן, ביר ליד פ, איד לאיד 5 | ואילו ן. ואלו י | 7 למצוות] ן, למצות פא'ג: במצות אכרי | היו] כל 


= וכי) כך לסה = ד|אנכרה כל כך למת בשביל > א' | למו] - ₪ על שבר (בשבר כףי) גת 

מי דואינכרי | חגן|ים. הגיודפואגכע. יוחנן א' | 2 גמ | 9 שהוא] ען. גוו שהוא דפואנכרים | 
לכרת 1₪. ליכרת אכרי | ובאי זה] ך?ו, וכאיזה פוא'עם. ובאי זו דְך!, ובאיזו אע עומד] ע. עומדים נך*, 
הן (הם ן) עומדין דְפוא: הס 6% ימ | גר אחד יש . אחד בארין ן | וירא] פוא'נכרמ. ובזכות (בזכות א?) 





2 | --ט , - 2 
ירא דא" | שהקביה מקבל מידן] ןנ, שהקביה . . מידם פך, שהן מעמידין בכל שנה דָא?. שמעמידין בכל שנה 
- , - - 
ושנה מ. שהיו מעמידים (דין י) 0 שנה שהקביה מקבל (מידם י) מידן פי, שהיו מעמירין בכל שנה ושנה 
| 
שהב"ה מקבל בכל שנה מודם א', שעומד מהם שתקביה מקבל מידם ב | 


הצדיקים והצרוקות הנביאים והנבואות שעמדו ממנו וכו ועת'/נ: 4 ובנומן. עו" מנחת שי דברים ליג י"ב: פומהם לא נשארת. 


מסדומיים, . ועדיפא הגי' אותן לא וכוי כסגנון הלשון במאמר הקודם: אותת ההפוכה. הוספתי כמו רגע כניי שאר 
הספרים, ולה"כ באיכה שם ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכת כמו רגע ולא חלו בה ידים, ודורש לא חלו 
וכוי לא פשטו ידיהם למצות וכדאיר תנחומי לא הלת יד ליד כלו' לא החזיקה וד עשיר את יד עני, ובכיייל נוסף 
יד לור בגליון כנר' בכתב הספר וכתוב שם אוד ליד והאל"פ נמחק, ובכי"ג וכי'כ הגיי איד לאיד, ואידא יד בלא'יר 
ועו" עמת"ר ע' אודא וראלמאן צד 160 והגיי יד לוד איתא גם ברפוסי וכי"א א' וב' ובפי' ב"ר : = 6 אלו פשטו. 


שבט יהודה ובנימין פשטו ידיהם למצות כדכת' ידי גשים רחמניות וכו', והפכוק נדרש באיכיר ורי נשים. וכף יי 
נותי לא הניחו אותי לפשומ ידו בעולמי הא כיצד היה בנה של שכגתת 
/ , / 1 

מת והיה לה ז גלוסקין אחד והיה לה לא וכלו היא ובעלה ובנה ולחיות עלון וום אחד וחיה גומלת מפי בעלה ובנה 


- - 9 
הונא בשם ךר ווספ אמר אמר הקב'ה ב 


1 '- -- וג 


הו 
וחוררה ומברה לשכנתה ומנחמת אותה 
וו - 3/-- | =-42!ו) |ששו שה תו 


עלה עלוהם הכתוב ב כאורן בשרן בנוהם כל כד רמ חוו לברות למו בשבר בת 


זה וה = || '!- - ן , וו(0000 2-ו 
עמי (כיה באיכיר מיב ועיייש בחערות רשיב ועיע בפיי בייר), ובסנהדרין שם איתא. ויגדל עון בת עמי מחטאת 
סדום וכי משא פנים יש בדבר וכו' א"ר יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים 0 היתה בסדום דאילו בסרום כתיב 
הנה זה חיה. עון סדום - גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' ואילו בירושלים כתיב ידי נשים 
רחמניות בשלו ילדיהן ועיי'ש בפורש"י, וזה המאמר געשה בשבט וכו איתא גם באיכ"ר פ' ויגדל וכו', והגיי שם 
במ"ב ר' יח ושע נר' א הא בשם ר' נחמיה (צ'ל ריי ברי נחמיה בשיר אחא כמו שהגי' באוכייר שנדפס 
מכבר) נעשה וכו מה שלא נעשה בסדום בפדום כתיב והטאתם וכו וביהודה ובנימין כתיב ויאמר אלי עון בית 
-₪ ר 


- ו 
וכו' א"ר תנחומא אית לן אוחרי ויגדל עון עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ירים לא חלת 


- 
| ו < ביג =וו= וושי-וו 
יד ליד שלא פשטו ודיהן במצוות ‏ ידי נשים רחמניות בשלו ילדיחן (וכיום המאמר נשתבש גם בדפיר ודו והוגה 
במ"ב), וכ"ה בשהש ר שב ר והושע בר נחמוה משום הר אתא אמר נאמר בשבט וכו ר' תנחומא אמר כתיב חורי 
. 


אות. לן ויגדל עון בת עמי, ושם ג' א מ ר ר' ת גה ומא לא חלת יד ליד אותן שלא פשטו ידיהן למצות אבל אלו 


פשטו ידיהם למצות ידי נשים רחמניות כל כך למה היו לברות למו על שבר וכוי ועח'ג, ובמקרא כתוכ בשבר; 
1 געשה בכרכי הים. שהשהיתו את דרכם יותר מדור המבול ועדין חיו עומדים; ועי' מייש ר'יי פערלעס בסי עטימי 
שטודיען צר 99 ובמיסצעללען צר 2 על כל הזמה והנבלה שעשו בכרכי הים ובפרט באנטוכיא ובעזה ביום אידם 


שנקרא מוומס והכתוב בצפניה מדבר בערי פלשתים ובבען, בו עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה וכוי הוי יושבי 
חבל וכו' דבר +"י עליכם כגען ארץ פלשתים וכו' ועי' גס לקמן פליז פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין אוטליסין היו 
אלו מגנבין נשותיהן שלאילו ואילו מגנבין נשותיהן שלאילו מה יצא מהס פלשתום וכו\: 9 שהוא ראוי כרת. וכן 
ת'י שם עמא דהיבין לאשתיצאה, וגם בתרגום הרומי מתורגם לפי זה הדרש: בזכות גוי אחד וירא וכו'. 
שעומרים: בםי בכרבי הים; ובכי"ג. ובפי' ‏ ב" הנדפס הג בזכות גר אהד ורא וכו ועו מש :התי: ‏ שירער 
געשוכטע ח"ג צד 198 על הגרים ויראי שמים שעמדו מאומות העולם, ושם צד 114 העיר על מה שאמר 
מתאי (כיג ט"ו) שהפרושים ישוטו בים וביבשה לעשות גר אחר ועייע מייש ר"א יעללינעק במבוא לביה'מ. ח'ה צד 46 : 





בראשית פרשה כח וז 208 


וכמה נמחו מהם, ‏ רי הונא בשם רי אליעזר בנו שלר' יוסי הגלילי תתקעיד מה טעם דבר צוה 
לאלף דור (תהלים קה ח) זו התורה, = רי לוי בשם רי שמואל בר נחמן תתקים מה טעם דבר צוה 
לאלף דור זו המילה : 

[מעל פני האדמה] אמר רי אגא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור 
המבול, כת' בדור המבול וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו ה) ובעשרת השבטים 
הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם (מיכה ב א) הרי בלילה, ומנין אף ביום תלמוד לומר 
באור הבוקר יעשוה (שפ שס), אותן לא נשתיירה מהן פליטה ואילו נשתיירה מהם פליטהה, לא נשתיירה 


4 ילק' יסוקסל כ' טכיד, ילק' פיכס כ' פקכיס, = ינק' עכיכי ס'ע כיי, שיל ססיכיס כנס פ' מטכני (פ' די): 


1 נמחו] פןנכך?י, גימוחו דָא?, נמוחו מ | חונא ן, יוחנן ך\ | תשע מאות ושבעים וארבעה פןנ: תתקעיד 
דורות ן"י, תשע מאות ושבעים וארבע דורות כ', טי מאות ושבעים וארבע (ועי ודי דְ?, ועיד א") דורות דָא? | מה 
טעם] ךי, מאי (מה [) טעמיה דְן, שנ' פכם | 5 זה א?, ואי זה זה י | תורה י | בשם] פונכרי; משום דְָא? | 
בן ן, בר רב ךף1 | נחמני י | תתק"ף ךי, טי מאות ופי ך?, טי מאות ושמונים דְָא?. תשע מאות (ושמנים כ) 
ושמונים פונכ. | מה טעם] פוִי. מאי. טעמיה ך, שני 2 | * דבר] לי ל | 8 ואי זו זו אכ | מילה כי. | 
4 בעשרת] ביי אלו (מיכה), ליי ד | 5 בדור המבול כתי פ[אני(שם)מ | וביי א?. ואלו בעשרת כ | השבטים] 
₪ כת' | 6 הרי] פוא'נכיש, = זו ך, זה א | ביום מנין א'י(שם) מ | 7 לאור פוא'נכימ | * יעשוה דְפאיימ] 
יעשה לָוָא? | ואותם א, ומאותן מ | נשתיירה] פוְן, נשתייר ךדאכי (מיכה) מ, נשתיירו י (יחזקאל) | מהן] בהם י, 
לי מ | *נשתיירה פןנכ. נשתירהל, גשתייר דְאִי (מיכה) מ, נשתיירו י (יחזק') | מהם לי י (יחזק') | פליטה] פוא'כמ, 
פלטת ' (מיכה), ‏ לי דָא?י (יחזק') | *לא נשתיירה כ] לא נשתירה ל לא נשתייר פי (מוכה), לא נשתיירה 
מהם א1, ולא נשתיירו י (יחזק'), ל' וא" | : 


שלפנינו הוא בלשון קצר, ובפי' ב'יר כ"י גורס ומפרש התחילו בני המדינה גורפין ליאור אמרו החסוכים (כיה בפיי 
ב"ר כיייט) שבהם כך הגרועים שבהם עאכ"ו (ועיי גם גיי כוייא א') כך המאושרים אחד מאלף וכו' כך עשו הגרועין 
עאכ"ו, ובמדרש דפיר ובכייכ וילק' המכירי הגי' דומה להגיי שלפנינו, ובד'ו ובכייא ב' הגיי כך היו אלו (כך אלו) 
החשוביי: שבהם כך הגרועים שבהם עאכ"ו אדם אחד וכו' כהדא וכו' כך עשו וכו', ובמ"כ הגיה כך אלו החשוביי 
שבהם כך עשו הגרועיי וכו' כהדא וכו ליין אמחה וכו' וכן הדפיסו אחריו, ובא'א הגיה אלו החשובי' שבהם כך 
היו וכוי, ולגיי דיו נסמן בגליון אב"א ס'א המאושרים שבהן כך החסוכין שבהם וכוי, ועדיפא גי' זו חסוכין במקום 
גרועין מהגיי חפוכים במקוס חשובים שמפרש בפיי ביר כיי בדוחק ועי' גם בפי' ביר הנדפס: זו התורה. שהיתה 
ראויה להנתן לפוף אלף דור ונתנה לכ'ו דור וא''כ נמחו תתקעייד דורות ועיי לעיל צד 7 שאחר כיו דור וכו' וצד 9 כו דור 
היה קורא א' תיגר וכוי שהוא מסכים מאלף דבר צוה וכו' ועייויש במ"מ ובמ"י, ‏ וריל בשם רשבינ דורש דבר צוה 
וכו" זו המילה ונתנה לעשרים דורות וא'יכ נמחו תתק"פ דורות, ובמד' קהלת נסדר המאמר לפי מעות לא יוכל לתקן 
וחסרון לא יוכל להמנות והגיי שם וכך הוא אומ' אלף דור עלו במחשבה להבראות כמה נמחו מהם תשע מאות 
וארבעה ושבעים דורות ומה טעם דבר וכו' ואי זה זה זו התורה ר"ל בשם רשב'יג תשע מאות ושמונים ומה טעם 
דבר וכו' זו היא מילה, ועוד שם לפ' וטוב משניהם את אשר עדן וכו' אלו אלף דור שעלו במחשבה וכו' וכמה 
נמחו וכו" ר' ירח נן בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שני דבר צוה לאלף 
דור, ובמד' תהלים קה סיי ג' איתא זכר לעולם בריתו דבר צוה וכו' אמר ר' חייא בר אבא לאלוף שבדור ולמעולה שבדור ומאי 
ניהו אברהם כמה דתגינן תקוע אלפא לשמן וכו' א"ר לוי בשם רשבינ [תשע מאות ושמונים דור היה ראוי לעמוד 
נמחו בדור המבול שכך אמר הקב"ה שהוא עתיד ליתן את המילה אחר אלף דור ואת מוצא עשרה דורות 

מאדם. ועד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם ריה בשם ר"א בנו וכו' אומר דבר צוה וכו' אלף דור עלה במחשבה 
וכו" וכמה נמחו מהם] תשע מאות ושבעים וארבעה דורות מה שהיה ראוי לעמוד מהם נימחו בדור המבול שכן 
אמר הקביה לתת את התורה לאלף דור ואתה מוצא עשרה דורות מאדם ועד נה ועשרה מנח ועד אברהם 
ומאברהם עד משה ששה דורות הוי דבר צות וכו' ואין דבר אלא תורה שנ' וידבר אלהים את כל הדברים האלה 
וכו (במדי תהלים מייב חסר מן תשע עד תשע והוספתי עפ"י המדרש שנדפס מכבר), ושם צ' סי' ייג זרמתם שנה 
יהיו אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שהיו קודם לבריאת עולם ונשטפו כהרף עין בשביל שהיו רעים, 
ובתנחומא לך - שם אמר ר"ל בשם רשבייג תשע מאות ושמונים דור קפל הקביה בשביל ליתן המילה לאברחם שני 
זכר, לעולם בריתו דבר צוה וכן' והרי לא נתנה אלא לעשרים דור מאדם ועד גח עשרה וכו' ור' יוחנן בשם רי יוסי 
הגלילי אומר תתקעיד דור קפל הקב"ה בשביל ליתן תורה לדור המדבר על שהיו ישרים שנ' יצפון לישרים תושיה 
וכו' ועי' בתנחומא יתרו שם, ובסגנון אחר המאמר של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באדרינ שם תשע 
מאות. ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקכיה ואומרת שירה עם 
+ השרת וכו', ובחגיגה שם הדרש אשר קומטו ולא עת וכו' תניא אמר ר' שמעון החסיד אלו תשע מאות 
ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקביה ושתלן בכל דור ודור והן הן 
עזי פנים שבדור ועי"ע בסא"ר הוצ' רמאיש צד 9 צד 88 צד 61 וצד 180 ובתרג' איוב כ"ב ט'ז לפיי הגוי 
שהובאה בעמת"ר חיא 186 : 8 נעשה בעשרת. בדו טייס עשרת וכבר הוגה בא'א ובמ'"כ: | 4 רק רע כל חיוס. 
צד 257 נדרש גם בדור המבול גם בלילה לא שכב לבו מן העבירות ומנין אף ביוס דכת' רק רע וכו' ושטות 
שונות הן ועו' ביפיית ובפי' מהרזיו: | 7 אותן לא וכוו. דור המבול לא נשתיירה מהן וכו' ואילו עשרת השבטים 
נשתוירה מהם וכו' ודורש הכתוב שביחזקאל שם והנה נותרה בה וכו גם על י' השבטים וצ"ע, ‏ ובכיי"ל דלג מן 
פליטה עד פליטה והושלם כנר' בכתב הספר בגליון ואילו וכו', ושם כתוב נשתירה ב' פעמים והגהתי נשתיירה, 
והמאמוים שלפנינו נסדרו בסדר אחר גם בשהש"ר פ'י משכני והגי" שם בדפ'ר וד"ו דאיר רכיא בשם ך' 
אלע זר נעשה בעשרת חשבטים וכו בדור המבול כתיי רק רע וכו' ובעשרת השבטים כתיב חוי וכו' : הרי זה 
בבקר מנין באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם לא גותר מהם פליטה ומאלו נותר פליטה באי זה זכות רי 

וצחק פתר לה לשבח ר בי א מר בזכות והנה |נותרה בה פלטה המוציאים אין כתוב כאן אלא המוצאים בזכות 








בראשית פרשה כח 


הקב'ה מינץ את האדם לעתיר לבוא, ‏ אמר ליה מניץ שורה, ‏ אמר ליה. מנין אתה יודע, | אמר ליה 
איתיתיה לידי ואני מודע לך, | השליכו לאור ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, טחנו בריחים ולא 
נטחן, נתנו על הסרן והכהו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש והוא לא חפר: | " 

ד אמחה [את האדם אשר בראתי] אני ממחה. על בריותיי ‏ ואין בריותי ממחים על ידי, 

6 אמר ר' אלעזר ‏ למלך שהיו לו אוצרות בלוסים והי בני המדינה ‏ מליזים אחר המלך לומר עינו 
שלמלך רעה, מה עשה המלך, פתח להם את המאושרים שבהן ומלאו כל המרינה סריות, התחילו 
גורפים ומשליכים ליאור, כך אילו היו החשובים שבהן אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת וכה) כהרה 
דתנינן אלפא ליין, כך עשו, אמחה את האדם אשר בראתי: אלף דור עלו במחשכה להיבראות 


4 ילקוע טס, ‏ ילק' מכיכי ססליס ק"ס ק" ק': 7 ענסום פ'ס פץ: | 53 לק' פקליס | כ' ססםיג, כעל 75 9, ממגס 
ייב כי, סדכ"כ כו"ל פל"ס, מדכם קקכם 5' מעום (5' ט"ו) ופי וטוכ משניסס (ד' ני), סנסועל לך לך כ" י"ש יפכו כיי ע'ו 
עדכט מסליס פ'כ 5 קי" יינ קיטס סי" ג', קדל ספוסו כנס פ"ב פ'ו פיייב פכי/ : 


1 מניץ דפחא'גביי: מנץ ע. מציץ א*, מחדש ן | * מניץ פנ] מינץ ל. מנץ זעי. מלוז דואכ | שורת] ח/ 
שיזרה ן, שררת [!, השררה ם, שדרה שלוץ, של שדרה א | מנגין--ידע] מהן את מודע לי 1 ] 
אייתיה זְזְנָוּ', אתייה אכ אייתי יתיה ם | לידיי ן | ואני] א', ואגא דפחאנכ: אנא ן | מודיע חא | לך] 
- אתייה דְזא1, אייתה ליה ן | השליכו -- נטחן] השליכו. . ברתים (ברחיים ךזן, בריחיים א') . . נטחן פחזאי1 / 
השליכה (השליכו כִ) באור . . . בריחיום (ברחיים 5) . . נטחן וכ, השליכו לאור לא נשרף במים . . ברחים. . . 
נטחן י, טחנו ברחים (בריחים א%) ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה ךא" | 8 על] 
= גבי חא'גכ | סדן א' | והכהו] ע, והכה עליו פוחא'גכ: והתחיל מכה עליו דְָא? | והוא לא חסר] פוא'נכי, 
ולא (וחוא לא ךן) חפר כלום דְחְא" | 4 אני אמחה ו, אמחה אני ך | על] את נרי | ידיי ן | 5 למלך] פוג בערמ 
משל.- דא | שהיה 8 כ | בלומים 2, דון ך*, בלא מים [, בלועים מ | בני אדם א כמ | מלעיזים אכ , מלעיזין מ. | 
אחר] א'כ: אחרי דפוא'נ עטמ | * לומר וא'כם] לממר ל, לאמר דַא"ג. כלומר ע | עיגו] פוא'גכבעם: 
מזגו דא" | 6 של מלך ל' פא'כם | רעח] צרה וא'כם | מה -- המלך לי א'כמ | את] פואינכעמ. לי דא | 
ומילאו ן, מלאו א'כמ | כל] עַךר: את כל דפואגכם | התחילו. . לאור ד'ם, התחילו היו גורפין (לאור כ) 
ליאור א כמ | 7 כך היו אילו החשובי" שבהם דְ1, כך אלו החשובין (שבהם מ) שבהן כמ: כך אלו (אילו 1) החסוכים 
(שבהן נ) שבהם פ1, כך אילו החסידים (?) שבהן ן. כך היו אלו (כך אלו א?) החשוביי (דין א?. המאושרים 5) שבהם 
(שבהן ב) כך הגרועים (החסוכין ב) שנהם על אחת כמה וכמה ךא?ב,. ואמרו (אמרו ך) החשובין (תחסוכים |"1) 
שבהם כך הגרועות (הגרועים שבהם ך) על אחת כמה וכמת א'ך | כהדה] וא?. כהדא הְאינכם. כמת ם | 
8 דתנינן] דתנן ד" | מכמס ונוחה אלפא לסולת ך | דורות מ | להבראות פוא"נרלי]: להבראת ך", 
ליבראות א'ך', ליבראת דְ, לבראות 2 | 





את וכוי איל מהיכן אדם מפיץ לעייל מלוז של שזרה אל הראני מה עשה הביא לוו אחר של שורת נתגו במים 
ולא נמחה באור ולא נשרף בריחיי ולא נטחן נתנו על הסדן והכה עליו וכו' ולא הועיל כלום, ‏ ובערוך עי למיני. ' 
העתיק בסגנון זה מן המאמר שבוייר וגי מהיכן אדם מניץ וכו ועי"ע עי סרן ב', ומיגץ הוא בינוני ‏ מפעל גצץ/ 
וכתיבתו בכייל כמו מיצן מיקל (ירושי שבת ו' די ונדרים ל*ז ג'), והגיי איתיתיה איתא גם בדפוסיי ובכייא בי ושי 
דאלמאן צד 276 וצד 820 : 4 אני ממחה על וכו'. דורש אמחה לשון מחאה אני מוחה על בריותי והבריות אינן. יכולין 
למחות על ידי להלעיז עלי לפי שרעתם קצרה והנסתרות אינן גלויות לפניהם ומביא המשל למלך שתיו לו וכן והיו. בגי 
המדינה מליזים אחריו, וסגנון הלשון כמו. על שלשה מיחו בידם וכו (פסחים פיד מ'יח) ואין ממחין ביר הפרנסים ‏ על בף 
(תוספתא שקלים סוף פ"א), ובפי' ביר כי"ט גורס ומפרש אמחה אני את בריותי. ואין בריותי ממחין על ידי את 
האדם, וגם בילקוט הגי' אני אמחה את בריותי ובכי"ג אני ממחה את בריותיי, ואולי מתחיל דבור בפיע א'יר אלעזר 
וכו' ומוסב על אשר בראתי, וכן הגיה בא"א ד'א אמחה את האדם אמר ר' אלעזר וכו': 5 שתיו לו. בכייפ וכייב הגיי 
שהיה לו וכן הלשון לעיל צד 48 שתיה לו ב' אפיטרופים ועיייש במ"י, והגי' אוצרות בלוסים איתא. גם. בהפוסוי 
ושאר כיי (חוץ מכ" וכיייכ) וכיה בלוסין בערוך ע' בלס אי, ובפי' ביר הנדפס הגיי בלומין, אכן: כל המאמף 
שמתחיל שם סיא למלך וכו הוא בפיי ביר כי"מ וכויא ובשנוהם הגיי בלוסין, וגר' שהיא. גי העיקרית כפ'יר כוון 
ופ" כמו בעיסה בלוסה. (שבת עו ב') ופירשיי שם בלוסח מעורבת וכ וכן כאן אוצרות בלוסים מעורבים 
מאושרים וגרועים ועיי גם בפיי רשבים בייב נייח א' בדייה לאוצר בלוס, ובתוספות. ב'ימ קיג ב' ברייה בלמא תועתק 
ג'יכ מב'יר כאן אוצרות בלוסין, ובתוספות גטין סיז א' בריה כלום הובא משל למלך שהיו אוצרותיו בלוסים וחתומיץן 
ומעורבין, ושתי תיבות האחרונות. הן פירוש נוסף. לפי הענין וע"ע בערוך ע' אוצר בי ובריס בייב שם ובאגהיא חיב: 
צר 65: מליזים. מלעיזיס אחר המלך לומר וכו' כסבורים הן שהצניע דבר חשוב ועי' עמתיל עי לוד אי :> את 
המאושרים. שבתס. המאושרים שבאוצרות, וכא"א הגית ג*כ א ת המאושרים ועה*נ: סריות. וכן. לעיל צר 3 פמקום ‏ | 
וכןי נהאשפה והסיריות : | 7 התחילו גורפום וכוי. ‏ ומכיש שהגרועים שבאוצרות היו ממלאין כל המדונה. סרות אם" . 
פהחם המלך. וכן בנמשל אילו הדורות שברא. חקבייה תיז החשובים מכל הדורות | שעלו במהשבה. להבטות | 
וכדמפרש בפיי ב"ר כיי וזהו א ש ר בראתי אילו שבראֶתי שתם מאושרים מאותם שעלו במחשבה (וכן | הלרש: 
לקמן סוף פיצ ויפתח יוסף את כל אשר בהם את המאושרים שבתם ועיי גם בפיי מהרזיג) ודורש אדפ אחף ות ₪ 
מאלף מהחשוביס ואלף לשון מעולה כתדא דתנינן במנחות שם קרותים והטולום (ועי' ערוך השי ע' חטלים) 
ליין כלו' הראשון והמעולה כמו האלפא שהיא הראשונה לאותיות בל"י (ועור במנחות שס מ'"א מכמס וכ - 
לסלה, ושם "ג מקועה אלפא לשמן) ואט החשובין שבהן כך עשו שהשחיתו את דרכם על הארץ ומכש שכך 
עושים. הגהועון שבהורות: שעלו במחשבה גכ כדמסיק אלם דור -עלו וכו וכמה נמחו כלוי שלא גבראהו. וכל\ 















בראשית פרשה כח ו 201 


אני צריך] הלא בדבר בראתי את העולם דבר אני מוצא ומכלה אותן, אמר רי בוכיה כלוס בראתים אלא 
מן העפר מי ממחא את העפר מים יבוא המים וימחה את העפר: ר' לוי בשם רי יוחנן [אפילו ג 
איסטרובילין שלריחים נמחה, ‏ ר' יהודה ברי סימון אמר] אפילו עפרו שלאדם הראשון נמחה, דרשה 
ר' יהודה ולא קביל ציבורא, אמר ר' יוחנן בשם רי שמעון [כן יהוצרק] אפילו ניץ שורה שממנו 
4 הקביה מינץ את האדם לעתיר לבוא נמחה : אדריינוס שחוק עצמות שאל לר' יהושע בן חנג' מאיכן 5 


1 פנסועס ע'כ כס ק" ד': 2 ילקוט עס, 5קטן פ"ל, ויקלס כנס פליס פיי ", סיל סטיכיס כצס פ' סכך יפס (די 6)) : 
8 פכסועס פ'כ בכסטים קי" כ'יס: ‏ 5 ויקלס כבק פ"יס כ" 5', מדכם קסלס פ' נס ענכס (""3 סי) : 


1 *אני צריך] לי ן | והלא ל*ני, אמר הקביה ן | בדבור . . העולם 7", בדבר יי שמים נעשו פ | ודבר ד | 
מוצא] וחש. מוציא דְפאנכי | ומכלה אותם ךז, ומכלה אותן (אותם פי) מן העולם ךְפואנכשי. ומבלה את 
העולם ב | בראתי אותו | 2 מי-- מים] מי ממחה . . המים דָא, מי . . הלא (לא י) המים פָנִי, ומי . . אלא 
המים דְז, ממחני את העפר על המים [? | יבוא -- העפר] ויאמר יי אמחה את האדם דא?י, אמחה את האדם פן/ 
אמחה . . אשר בראתי אנכ | יונתן ן | * אפילו --- אמר] לי ל | 8 * איסטרובילין] איסטרולובין ", אסטרובילין ך7, 
אצטרובילין ד, = אסטרובילי (1, איסטרובולין ך, אצטרובולין י, איסטרובלין פן, איצטי א'ך?, אצטי א | 
* ריחים פא?ג] ריחיים ן, רחים דְא1כ ] נימחו א?, נימוחו א'כ | יודה 1 | * ברי לינכי] בר דפא | *סימון] ג, 
₪ בשם (משם ן, משום ף) ר' יוחנן דפואכי | דרשה] כ, כדדרשה ךְא', כדדריש א?, וכדרשה פנר!, 
וכדדרשה ?, וכן דרשה ן | 4 ר יהודה (יודה ן) בר' (בר [א!ך?) פימון (בציבורה ן, בצבורא א!כך?) 
בציבורא פוא'נכך*. ר' יהודה בציפורי בצבורא דא" | ולא קביל עלוי (ולא קיבלו עליה [) ציבורא פנ, לא 
קביל (לא קבלו כ) עליה צבורא א'כ, לא קבילו (ולא קבלו א?) מיניה דָא?. ואווש עליה ציבורה ן ‏ | * בן 
יהוצדק דפוחא?נגכי] בן יהודה א'. ל ל | ניץ] פ: נץ חני. לוז דואכרי | שרה] ה שיזרה ן. שדרהי, 
השרוה ₪, של שדוה אכרי | שממנו] נמחה ר' "וחנן דידיה אמ' אפ" לוז של שדרה -- א! | 
5 מניץ דפהנכיי. מציץ אך1, מקיץ ן | אדריינוס] ןנ, -ינוס ד'פא1כי. -יאנוס דָא?, אנדרינוס ח | שחוק] וג, 
שחיק דְפאכי | לר] פו/ את ר' דחאנכי | חנינה דְָפ, הנא א?, חנניה וגכי, דיא א' | מהיכן חִי, אמר 
לו מאיכן פַן: . . מהיכן דאגכ. | 


כיי מפרש אוציא דבר והיינו אשר בראתי עשיתי לא נאמר אלא בראתי דמשמע בלא שום יגיעה בראתיו, ובכי"ל 

כתוב אמחה וגו' הלא בדבר וכו' והושלם ביני שיטי בכתב אחר מהן סבורין גסטריות אני צריך וכן הגהתי שהוא 

מעיקר הדרש, |פיי גסטריות'). מחנות, ובפי' ביר כיייט מפרש חיילות וכן נופף בדפיר וילקוט (ובדייו נשתבש 

אריות), ובכי"פ גוסף להגי' עליות וגסטריות הפירוש כלי מלחמה, ולגי' כייו אהליות וקסוסטריות נמצאו דוגמאות 

הרבה במדרשים ועי' ערוך הש' ע' גסטר ב' ולעף אצל קרויס צד 595, וכתיבת מהן כמו מהו מהיא ועיי עמת"ל 

חיג צד 86 ועייע מהן שם צד 40, ומוצא במקום מוציא כל"מ מוצא רוח (תהלים קלייה ז'), וממחא באלף כמו 

לעיל צד 290 כמרמא ועיייש במ"י, וכן לקמן פ"ל בכיייל אפילו איסטרובילין שלריחים נימחא במים: 2ר' לוי 

בשם ר"י. בכייל דלג מן אפילו עד אפילו והושלם בגליון בכתב אחר א' אפילו איסטרולובין וכו' נמחה ר' יהו' ברי 

סימון א' והגחתי ועח'ינ, והשמטתי א מ ר הראשון כסגנון כיייל וכן ליתא אמר בכי"ו, והמאמרים נסמכו לדרש יבוא 

המים וימחה את העפר חד אמר אפילו איסטרובילין?) של ריחים שהוא של אבן וקבוע בארץ נמחה ולקמן פיל נדרש 

מפי אבנים שחקו מים, וחד אמר אפילו עפרו של אדה'יר שהיה בקבר נמחה ודורש אמחה את האדם אשר בראתי 

זה אדה"ר , וחד אמר אפילו ניץ שזרה שהוא קשה מאד ואינו נשרף ונטחן ואינו נבקע כשמכין עליו בפטיש נמחה 

במי המבול, ולקמן פ"ל מפרש בפי' ב"ר כ'י אפילו איצטרובולין (בכי"א אצטרובלי') ריחים התחתונה שהיא קשה 
1 מן העליונה וכאן מביא. פי" רב האי איסטרובולין (אצטרובלין) רחים התחתונה (ועי' בפי' רה"ג זבים פיד מ"ב), 
והאבן התחתונה שברחים היחה בימים קדמונים בולטת באמצעיתה?) ואפשר שנקראת משום כן איסטרובילין, ואולי 
כוונו כמו שה עירני ידידי רא"ח לעפ לאותן הרחים שהיו בארצות איטליא ובהן היתה האבן התחתונה מוצבת 
וקבועה באדמה וראשה כמין קונא*) ועליה סובבת האבן העליונה שנקראת קלת*) בב"ב פ"ד מ'יג ותוספתא ב"ב 
פיא ירושי ב"ב פ"ב י'ג ב' בבלי ב"ב כי ב' ועי' גם מיש הח' שווארץ בס' דיא כעמיא אונד אינדוסטריא וכו' 
חב צד 122 ורד"ץ האפפמאנן בהערותיו לב'ב פיד (בהעתקתו האשכנזית) ובספר שנתי לחברת יידישדליטערארישע 
געזעללשאפט (פפד"מ תרסיד) צד 979 וע"ע בערוך הש' ע' אסטרוביל א' ועי קלת ג', והגי" גמ חה איתא גם 
בדפוסי' = וכי/פ וכי"ו וכו"ג ‏ ובערוך ‏ עִ' אסטרוביל ובפי' ב*ר וילקוט, וא'"כ איסטרובילין לשון יחיד, אכן בויייר שם 
הגי' א'יר יוחנן אפילו אסטרובלין של רחים ג מ ח ו במים ובשהשיר שם בדפ"ר וד"ו אפילו אצטרובולין וכו' נמחו 
במים ועי' גם בח"נ כאן ולקמן פ"ל : 8 רי יהודה בר' סימון וכו'. בתנחומא מ'יב בראשית שם איר סימון אפילו אדם 
הראשון נמחה במים: 4 ניץ שזרה. כ"ה בכי"ל וכן הגהתי בסמוך מניץ שזרה וכ"ה ניץ נץ במקום לוז כאן 
ובסמוך בכי"פ וכי'יח וכיייג, וכן הועתק ממאמר הסמוך בערוך ע' נץ א' אמר לו מנץ שדרה וכו', ובילקוט נאספו 
שתי הגי' אפילו לוז של שדרה אפילו נץ שדרה, ובסמוך הגיי בילקוט דיו א"ל מנץ שדרה, ושזרה נרדף עם שררה 
ועיי בערוך עי שדר די וע' שזר ב', ונץ שזרה או לוז הוא חוליא קטנה שבסוף ייח חוליות שבשדרה ונקרא נץ לפי הדרש 
שממנו הקביה מינץ את האדם לעיל ולוז משום שהוא דומה לשקד לפי האגדה (ועי' במאמר הח' הירטל שהועתק אצל 
נצעננאמען סיי שייט), ולוז פתרונו שקד גם בל"מ (בראשית ל' ליז) וכן מפרש ושקדים לקמן פצ'א כפי גי 

הערוך בעי לוז בי ומשח דלוזים ועי' לקמן שם ועי"ע סוף פסיט ופפ'א למה נקרא שמה לוז וכוי, ובמדרש קהלת דיו 
שם איתא. ויאנץ השקד ר' לוי אמר זה לוז של שזרה, ובויייר שם נשתבש וינץ השקד אילן קרסולות ויסתבל החגב זה 
לוז של שדרה וצ"ל, ובשני המדרשים נסמך לדרש זה גם הסיפור שלפנינו, והגי' בוייר אדרינוס שחיק וכו' שאל את 
ר"י בן חנניא אמר לו מהיכן הקביה מ ציץ את האדם לעיל א"ל מלוז של שדרה א'ל מן הן את מודע לי 
אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה טחנו וכוי נתנו באש וכן' נתנו על הסדן הת חיל מקיש עליו בפטיש 
נחלק וכן' הפטיש ולא הועיל ממנו כלום ועח"נ, ובמדרש קהלת ד'ו אדריאנוס שחיק עצמות מחיק שמיה שאיל 


.8 = 9( 080 (* .א6חם10 (" .01260)206 (? .עססדטשא (1 








ו 


200 בראשית פרשה כח רו 


הופך יומם ללילה והשקיטן לפורענות ואחרכך הוא פורע מהן כך בתחילה וירא יי כי רבה נוי 
ואחרכך וינחם י*י ואחרכך ויאמר ייי אמחה את האדם: 

ב [וואמר ייי אמחה את האדם] ר' ברכיה בשם ר' ביבא [יקוו המים (בואשית א ט)] יעשה 
מירה למים היך מה דאת אמר וקו ינשה על ירושלם (כריח א טו), ר' אבא בר כהנא בשם רי לוי 

5 יקוו לי המים ‏ מה שאני עתיר לעשות בם, למלך שבנה פלטין והושיב בח דיורים אלמים והיו 
משכימים ושואלים בשלום המלך ברמיוה ובאצבע ובמנוולים, ‏ אמר המלך ומה אילו שהן אילמים 
משכימים ושואלים בשלומי ברמיוה אילו היו פקחים על אחת כמה וכמה, הושיב בה פקחים עמדו 
והחזיקו בפלטין ומררו ואמרו זו פלטין שלנו הוא, אמר המלך תחזור הפלטין כשהיית, כך מתחילה 
לא היה קילוסו שלהקביה עולה אלא מן המים היה מקולות מים רבים אדירים משברי ים 

0 (תהלים ציג ד), ‏ מה היו אומרים אדיר במרום י*י (שפשם), אמר הקביה מה אילו שאין להן לא פה 
ולא אמירה כך לכשאברא אדם על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרר, דור המכול ודור הפלגה 
ומרדו, ‏ אמר הקביה יפנו אילו [ויבאו אותן] היה ויאמר י"י אמחה \גו' [מהן סבורין נסטריות 


8 לעיל 5ד 82 וט'נ: 12 ילקול כ' פ'ז: 


1 יומם] פנ, את יום ךָ, יפ ך, ימים י, לי | * ללילה ךְפורי] ולילה לג | השקיטן ן. והקשיטן נךו1, 
והקטינן ך! | הוא לי ך | מהם דְרִי (מי שהקביה -- מהן לי א'כ) | 2 ואחרכך וונחם ייי לי ני | 8וב 
ביבי ךְא?, רב ביבי בר יימא [, ר' ביבא בר ימא פן . . בר יומא ּל, ר' אבא א1 | | * קוו המים דְא?נכ] 
יקו א', לי לד'פ | 4 ירושלים פכ. | *5בם] ליל | למלך] פוג: משל ₪ דא | פטרין א' | בה] 
בתוכה פָא1, לתוכה | 6 בשלום המלך] [ץ, בשלומו של מלך פוא | ובאצבע] ובאמצע וג, לי אלכ | 
ובמנוולים] ובמנולין . ובמניולין א₪, ובמשלים 1כ, וכו ךד', לי א* | ומה] אם ן, מה אם פכ/ ומה אמן, מה 
הם ךְא? | 7 הם משכימין ן, הרי הן משכימין 21 | ברמיזה] אַ?. ברמיזה ובאצבע ךְ, ברמיזה ובאמצע ובמנוולים , 
. . ובאמצע ובמשלים [, ברמיזה ובמשלים 2, ל' פא | הושיב לתוכו 1, הושיב המלך אַ', הושיב בה (בתוכה פ) 
המלך פכ. . . המלך בתוכה דְוָא? | פקחים] א', דיורים פקחים ךָ, . . פקחין א?, דיורין פקחין פוכ | 8 בפלטין] 
₪ של מלך א | ומרדו לי | ואמרו -- הוא] אמי שלנו היא פלטין ן, אמרו אין פלטין זו (אלו כ) של מלך 
שלנו (הוא 21) היא דפא"נכ. לי א' | פלטין פג , היא פלטין ן | * כשהיית] כשהיה ל, לכמות שהיתה ₪ ו . 
שהיה כ, לכמו שהיית ן, . . שהייתה דְן , כמו שהיתה א?, למי שהיתה א1 | 9 ** המים] הים רְ | 10 *מה היו כִ] מהו 
היו לא'. מה הן א?, ומה הן דפ (מה-- יי ל ךָ'ן) | מה] אם פ, מה אם ן, ומה אס | לא לי ן | פת] פנכ, 
אמירה דְוָא? | 11 ולא אמירה] פ, ולא (דבור ך) דיבור דְוְא?, ולא אמירה ולא (דבור כ) דיבור 21 | כך] הרי 
הן מקלסין אותי | לכשאברא] פן: לכשנברא דָא"ן, לכשנבראו כ | בני אדם פוגכ | ומיד] ן: ₪ בו דפא'גכ | 
המבול] ,. ומרד ן, ומרד בו פא | דור הפלגה ומרד בו דפוא?נכ | 12 ויבאו (ויבואו דא?) אותן דפא'כ] 
ויבאו אלו , ויבואו אילו ן, לי ל | וגו] את האדם אשר בראתי דְאגכ. | * מהן -- צריך] ל ל | * מהן ל'וג] 
מה הן פחא'י, מה הם דא 5%‏ | *גסטריות ל"א:ג] גיסטריות דָזֶך, גיסתריות ן-?, גסטריאות ש. חיילף 
גסטריר' ד (אריות גסטריות ךָ), חיילות גיסטריות י, עליות וגסטריות , עליות וגיסטריות א , אחליות וקסוסטריות ן | 


שיויי שריי הקוי קוור 


אי חי א יי רישי 





שוקוויענ יי קורי ריר רייר יי קייר 


ללילה והקשיטן לפורענו' וכו') , והגיי אין הקבייה נפרע וכוי איתא גם בערוך ע' אולוגלגין ובמדי הגדול עמו' 182, 
ושם ג' ר' יודן אומר אין הקביח פורע מן האומה עד שהוא קורא אנאלגין שלה מלמעלה ואח'כ פורע ממנה 
הה'ד לכן יכיר וכו' וידכאו, וצל אילוגין') ועיי במויע שם וע'יע זקש בייטרעגע ח"יב צד 181 פירסט גלאססאר 
צד 44 קרויס צד 88 צועגלער קעניגסגלייכניססע צך 109, ושם נסמנו גם הדוגמאות לזה המאמר, ובסגנון אחר 
הדרש במדרש שמואל שם לכן יכיר א"ר חנינא לעולם אין הקבייה נפרע מאומה עד שיפרע משרה שלמעלן הה'ר 
והיה ביום ההוא יפקוד וכו' כך בתחלה ויראו בני האלהים את בנות האדם ואח"כ וירא ה' כי רבה וכו' ואח"כ 
ויאמר ה' אמחח וכו', והגיי וה שק יטן איתא. גם בכי'פ ובד'ו ופירש ביפיית והשקיטן לפורענות שיהיו שקטים 
ונחים לקבל הפורענות וכו', ועדיפא הגי' וה ק שיטן וכן הגיה במ"כ עפיי פיי ביר וכן הדפיסו אחריו ועיי גם 
באגה'א חא צד 85, ובמעין גנים נשתבש והשקיען, וכתיבת מי שהקבייה כמו לעיל צד 110 מי שהוא ולעיל צר 40 
מי שהן ועייייש במ"י, וחיג שאל שאליה שייליה עיי גם לעיל צד 19 וצד 75 וצד 108: 8 ר' ברכיה בשם וכו'. 
כל המאמר נסדר לעיל צד 82 בדרש יקוו המים וכו והוספתי כאן לפרש הענין ר' ברכיה וכו' י קוו המים כמו 
שהגי' ברו ובכייא ב' וכיייג וכיייכ ועח"נ. ‏ ולעיל שם סיום המאמר יפנו אילו וכו' ההיד ויהי הגשם וכו', וכאן 
מסיים בדרש הפסוק שדורש בפרשה זו יפנו אילו וכו' הה'ד ויאמר יי אמחה וגו' יבוא המים וימחה וכו', ושינויים 
שונים בסגנון המאמר כאן ועי' לעיל שם גם בח'ינ ובמ"י, וכתיבת ירושלם איתא כאן גם בכי"ו וכי"א אי ובי, וכן . 
בדפ'"יר וד"ו כאן ולעיל (ושם צ'יל טעות הדפוס שבחינ ובמיי) :| 10 שאין להן לא פה. בכייל הושלמה מלת ל א 
ביני שיטי, ובכי'א א' קיטע ושינה לשון המאמר אמ' הביה מה אלו שהם אלמים כך בני אדם שהם פקחים עאכיו 
כיון שמרדו בו אמ' אמחה את האדם אשר בראתי מה הן סבורין וכו  :‏ 12 אמחה וגו'. והמחוי ע'י המים כדמסיק 
אייר ברכיה כלום בראתים וכו' מי ממחא את העפר מים וכו' ועי' גם בפירשיי עה'ית, ובתנחומא מב נה שם מפרש 
יותר מהו אמחה אכרות אשמיד וכו' אכ"כ אלא אמחה א"ר ברכיה העליוגים מים במים והתחתונים עפר ואפר ומה 
עסקן של מים יורדין על העפר וממחין אמר חקב"ה הואיל ומרדו בי העפר הריני מוריד עליו מים וממחת אותו 
שני ויאמר ה' אמחה, ומכיא תחלה דרש אחר כאן מהן פבורין וכו' הלא בדבר בראתי את העולם וכו' וכדאמר 
ר' ברכיה בשם ריב'ס לעיל צד 256 ובנייש לא בעמל וכו' ברא הקבייה את עולמו אלא בדבר יי וכו', ובפי' ביר 


,עסוץ010 (1 





בראשית פרשה כו כח ווז 209 


אמר לו (אס) אין אתם אומרים שהקביה רואה את הנולד, אמר לו הין, והכתי ויתעצב אל לבו, 
אמר ליה נולד לך בן וכר מימיך, אמר לו הין, ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל, 
אמר לו ולא הייתה יודע שפופו למות, אמר לו בשעת חרותא חדותא בשעת אבלה אבלה, אמר ליה 
כך מעשה לפני הקביה דאמר ר' יהושע כן לוי זי ימים נתאכל הקביה על עולמו קורם שיביא המכול 
שני ויתעצב ולהלן הוא אומר כי נעצב המלך על כנו (שיב ש ג) : 2 


פרשה כח 


1 ז ויאמר ייי אמחה את האדם ונוי לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו א 
(איוב לד כה). ר' חנינה ‏ שאל לרי יונתן מהו דכת' לכן יכיר מעבדיהם [וגוי], אמר לו מורשחקביה 


4 לקמן פ3"5 , ועי' יכוט' יק פ"ג פ'3 גי, פנסועס מ/3 כם עס, סנסועל מכ ופנסועס טפיני סק" 6': | 5 עו" מעיפ 
5ד 86 : || 6 ילק' סיוב כי פסק"כ, עדכט טעוסל פי"ס : 


1 לי | אי ני | הן פאנכ (וכן בסמוך) | והכת'] פַן, והא כתי' דְאי, אמ' לו והכתי' חזא'גכ. | .5 לו | 
ומה] פ: אמר לו ומה ונְכי, . . מה דא | * ושימחתי (ושמחתי דְגַך?) את הכל לי ל | 8 לא איגכ | 
היתה וא'. היית ְפא'נכי | ליה ד | חדותה חדותה [, חדוותא חדוותא א?: חדוה חדוה י, הדוא הדוא 2. | 
ובשעת פא' | אבלה אבלה] [1, אבלא אבלא דְפאכי | לו פונכ | 4*משה דפוהאגכ] היה 
מעשה *, ל ל | ז] ך'א". שבעת פוני. שבעה דא'כ. | קודפ] עד ח: קודם עד וכ | שהכיא פא'. שלא 
-- הביא דְזְנָכִי, ‏ שלא יבא ך, . . יבוא א?: שלא יחריב ן | | | המבול] י, מבול (המבול כ, את המבול א') 
0 לעולם ךפחחאנכ , לעולמו ן | 5 שני] א1, דכי פ, מה טעם י, מאי טעמא כ, . . טעמיה ך | ויתעצב אל לבו | 
4 ולהלן -- אומר] ואין (אין ן) עציבה (עצב א?) אלא אבילות (אבלות די, אבל וא?) חיך מה דאת אמר (כד"א פא?ל, 
ה"ה [, כמה התימר 2, הכמדתימר [) נעצב (כי נעצב ד!פונכי) המלך דפוחא?גכי | > על] אל ך | 6 לכן] 
כת' .= פא | 7 אמר ר' (חנינה 1) חנינא א'נכי | שאל] ן, שאליה דְפָא?. אחר שאליה ני, מין אחד שייליה א', 
גוי אחד שאליה 2 | מאי י, אמר ליה (אמי לו פ. א"ל א%נ) מהו דְפאנכל.: - . מאי 1 | *וגג ךְא?] והפך 
לילה וידכאו וְנָך: והפך לילה י, לי לפכ | אמר לו] פוגך. ₪ אין (לעולם אין א'כו) הקבייה פורע (נפרע דַאַכע) 
מן האומות (האומה כ /זי, הרשעים דְאָ) עד שהוא קורא (מוציא א') אנאלגין (אנלגין (ָ, אגאליגין דְָא, אגליגין אל, 
אולוגין י, אגליתן כ) שלה מלמעלה (שלהן מלמעלן דָא?, שלהם מלמעלה א1, שלה כ) ואחר כך חוא פורע 
ממנה הה"ד לכן יכיר. מעב' והפך .לילה וידכי (ואחכ נפרע ממנה . . הה"ד . . מעבדיהם (ל, ואח"כ הוא פורע 
מהן דְא'. ואח"כ . . מהס אלכ ואח"כ . . עמהפ י) ל"דאכעי | משהקביה | 


ידי ארדיכל ראה אותה וכו' על מי לו להתרעם על וכוי, וארדיכל נקוד שם'), והמאמר הועתק בערוך. עי ארדכל 
ועי' גם ברקנאטי, ובספרים שציינתי ג' עוד אמר ר' אסי משל למלך שעשה סחורה וכו ועחינ ולעיל שם: וכן 
הביא ר' בחיי שני המשלים וגורס א"ר אמי משל למלך שבנה פלטרין על יד אדריכל ולא. ערבה. לו על מי להתרעם 
לא על וכו', ובכייא א' ליתא מאמר זה השני בגוף הספר והושלם בגליון: 2 ושימחתי את הכל. כן השלמתי כמו 
שהגי' בשאר הספרים. וכן הובא ברשיי עה'"ת ובלק"ט. וברד"ק, ובפיי ב'יר כ'יי מפרש ושימחתי (ושמחתי) את. הכל 
במאכל ובמשתה: 8 בשעת וכו'. וכן ברש"י עה'ית בשעת חדותא חדותא בשעת אבלא אבלא, וברדיק. הגיי בשעת 
חדוא חדוא ובשעת אבלא וכוי, ובלק'ט הועתק בשעת שמחה שמחה בשעת עצב עצב, והשלמתי כך מ ע ש ה לפני 
הקבייה כמו שהגי' גם ברד"ק ועחינ  :‏ 4 דאמר ר' יהושע בן לוי. לקמן פל'יב בדרש ויהי לשבעת הימים וכו', ובכייל 
גם שם סגנון המאמר ז' ימים וכוי קודם שיביא המבול וכו' ויתעצב ולהלן אומר כי נעצב המלך וכף, והג" כי 
נעצב איתא כאן ברוב הספרים וכן הובא ברריק וכיה לעיל צד 86 בדרש ולא יוסיף עצב עמה זה האבל וכו' ועיוייש 
במ"י, ובירושי מייק שם איתא כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעה וכו' ומניין ששימר וכו' ויהי לשבעת הימים 
ומי המבול היו על הארץ וכו' ועיי גם לקמן פיק בנוסחת הדפוסיי, ובתנחומא מב שמיני שם שכך שימר הקביה 
שבעת ימי אבילות עד שלא הביא את המבול ומנין שנתאבל שני וינחם וכו' אין ויתעצב אלא אבל (בתנחומא. שם 
הגי" ואין עציבה אלא אבל ועחינ) שכן בדוד חוא אומר ותהי התשועה לאבל וכו' כי נעצב המלך וכו' באותה שעה 
שימר חקבייה שבעת ימי האבל וכוי שנ' ויהי לשבעת וכו'. ובתנחומא מ"יב נח שם מאמר ר' אחא ביר חנינא כיון 
> שראה הקב'"יה שעולמו חרב כביכול היה מתאבל עליו ומתעצב כד'א נעצב המלך וכו' חוי אומר ויתעצב אל לבו/ 
וח"נ קודם וכו' עד וכו' קודם עד וכו' עיי גם לעיל צד 69 : 
פרשה כח. בכי"יא אי פכיו ובכיייא בי וכיייו פכיז: ‏ 1 מי שהקב"ה וכו'. ‏ לפי הגי' שלפנינו נר' שעיקר 
שאלת ר'יח לרי יונתן הוא מייש והפך לילה והמקרא קצר ודורש ר"י משהקכ"ה הופך יומם ללילה והשקיטן וכף, 
וכן לייג בפיי ב'יר כ'י אין הקבייה וכוי וגורס ומפרש שם אמר לו משהקביה רואה במעשיהם המקולקלים הופך יום 
ללילה וה ק ש ייט ן לפורענות התקינן ואח"כ פורע מהם כך בתחלה ראה "מעשיהם דכתיב וירא ייי כי רבה רעת 
האדם ואח"כ קשטן לפורענות דכתיב |ינחם :"יי כי עשה את האדם בארץ ואח"כ נפרע מהם דכתיב ויאמר וי 
אמחה והפך לילה כלומר הפך יומם ללילה שלא שימשו המזלות כל ייב חדש (ועי' לעיל צד 240), ומשמע ששתי 
נוסחאות כאן, הגי' האחת שלפנינו בכי"ל בגוף הספר וכן בכי"פ וכי"ו וכייג ובפיי ב'יר וכיה במעין גנים איוב לייד 
כייה ועייייש, וגיי האחרת שבכייא א'. ובכי'"כ א"ל אין (לעולם אין) הקב'יה וכו' עד שהוא' וכו', ובכי'"יל הושלם כן בכתב 
אחר ביני שיטי ובגליון. ובדפוסי' וילקי איוב הורכבו שתי הנוסחאות (ובכי"א ב' נוסף בגליון שהקביה הופך את יוס 


 לַביִדְרַא.‎ 





208 בראשית פרשה כו רו 


ד וינחם ייי כי עשה ונוי ר' יהודה אי תהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה שאילו 
בראתיו מלמעלה לא היה מורד בי, ‏ ר' נחמיה אמר מנוחם אני שבראתיו מלמטן שאילו בראתיו 
מלמעלן כשם שהטריר את התחתונים כך המריד את העליונים, אמר ר' אייבו תהות היתה לפני 
שבראתי בו יצר הרע שאילולי בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי, ‏ אמר ר' לוי מנוחם אני 

5 שעשיתיו מן הארץ : 

ויתעצב אל לבו אמר רי בוכיה למלך שבנה פלטין על ירי ארדיכל ראה אותה ולא ערבה 
לו, על מי לו להתרעם לא על ארדיכל ויתעצב אל לבו: גוי אחד שאל את רי יהושע בן קרחה 


1 ילקוע כי עיז, פנסוע6 ע"נ כס ק" די: 4 ע" קנסדכין ק"ס 6': | 5 לעיל לד 59  :‏ 6 ילקוע טס : 


1 וגו] את האדם בארץ האנ | ר' יהודה] פא1, ר' יהודה ורי נחמי' -- דוא'נכ | אומר פוחא'ג/ 
אמר דְא?כ | תחהות] ד'פחא'כךלי (וכן בסמוך), תוהות ן. (וכן בסמוך), תווחות דָא? | היה | שלא 
בראתי א | מלמטה] חַרִו, -טן דפוא?נכ. למטה ש, למעלה א | 2 בראתי אותו | מלמעלה] פא"כרי, 
-לן דונ, למעלה איש | אומר פוחא'ני | מנגוחם] פותא'נר: מתנחם דִי | שבראתי אותו | מלמטן] [ב , 
-טה דְפך?ו. למטה איש | בראתי אותו ‏ | 8 מלמעלן] פן(, דלה דִי, למעלה איש | שהמריד] 2+ = 
בי דפואנשי | התחתתין ן | היה ממריד פכ/ - . גי דואנשי | העליניןן | איבו אגכר: אנחום | 
תווהות דא?ך? | היה אנ | לפני] בלבי רו | 4 שאילולי] וְ. שאילולי (שאלולי י, שאלולא א') לא ל"דאני, 
שאלו לא א', שאלמלא 2 | שבראתי וח | ** לוי] לי ל | מנוחפ] פוא'נכ: מתנחם אי | 5 שעשיתיו] פ, 
שעשיתי אותו דְואַגכי | בארץ ן, ניתן (נתון ש) בארץ פא'נש. וניתן בארץ דְא?י | 6 למלך] פונכע, משל 
₪ ךא | פפלטורין ן, פלטרין א'כ. | ארדיכל] [, ארדכל ךְע, חודיכל דְי, אדריכל פא'כ, אדרכיל ן | ואה 
אותה לי פוא | 7 לו] כ: יש לודפא?. היה לו ן: ל וחא'ע | להתרעפ] אנ כע, מתרעפ וָךן, להתכעס דא? | 
לא ליע | ל] פואנע. ₪ ידי דכ | אודיכל] ן, אררכל דֶע, הרדיכל ךן. אדריכל כ, האדריכל פא?. הדירכל ךִ: | 
וותעצב] פן: כך - דְחאנכ: לכך נאמ' .- א | לבו] פ: ₪ אמר ר' אסי (איסי ן, אמי א?) למלך (משל 
למלך ד "ְזא?) שעשה פחורה על ידי סרסור (סירסור ך) ותפסיד על מי יש לו (על מי היה לוךן. על מי לו ב, 
על מי ן) להתרעט (מתרעם [ן) לא על הסוסור (הסירסור דְ) כך ויתעצב אל לבו דְוחא"כ |.> 


0 וו וו ה וו הו הוה 


(כדמפרש. בפוי ב'"ר כ'י) עושים חותם וסימן באיזה מקום יחתרו בלילה, וכך היה עושה אותו שחתר בבתים היה ו 
מביא אפופוליסמון!) ושפ באבן ובא בלילה ומריח וחותרה כלו' את האבן ונכנס בבית, וכדררש ר'יה דרש זה | 
בציפורי נעשו בה ג' מאות חתירות שהגנבים שמעו מה שהיו אנשי דור המבול עושים ולמדו דעת לחתור בתים 
והלכו ועשו כמו כן ועי' בפיי ב'יר, וסוף המאמר מה הוון וכו' נר' שהוא מקוטע ועי' ירושי כתובות פ'א כ"ה די 
קרונה של ציפורין וכו' תוכה שבציפורין וכו', ‏ וכן משובש סוף המאמר ברוב הספרים, ובדפיר וכי'א א' לייג ליה 
כלל, וכן לייג בירוש' מעשר שני ושם איתא כיי דא' ר' חנינה חתר בחושך בתים יומם חתמו למו וכו' מיומם 
חתמו למו כך היו אנשי דור המבול עושין היו רושמין באפובלסמון ובאין וגונבין בלילה כך דרשה ר' חנינא 
בציפורין איתעביד תלת מאה חתירן בתים, ובבבלי סנהדרין שם ג' דרש רבא מאי דכתיב חתר בחשך בתים יומם 
חתמו למו וכו' מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם לערב 
באים ומריחין אותו ככלב וכו' ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון וכוי דרש ר' יוסי בציפורי אחתרין ההוא - 
תלת מאה מחתרתא בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבית אורחיה לגנבי אמר להו מי הוה א 
דאתו גגבי וכו ועי' בריס ובערוך ע' אפרסמון, והגיי שבדפ"ר ובכי"א א' ומפקידי' אצל וכו' אחתרן ההוא 2 
וכו' נובעת מסנהדרין שם: 1 תהות היתה. ר'י דורש וינחם לשון חרטה והקב'ה אמר תהות היתה לפני שעשותי 
את האדם ב א ר ץ שבראתי אותו מלמטה שאילו וכוי, וגם בתר"* ב' מתורגם והוה תתי וכו' ועי' בערוך עי תה בי 
ובעמתייל ע' תהות ועי תווהות (ובכייל כתוב כאן ובסמוך בשיבוש תקות ומוגה ה ביני שיטי), ור'ג ורש וינחס 
לשון נחמה מנוחם אני וכוי וכן חולקין ר' אייבו ור'יל בדרש וינחם, וגם במקרא נהם לשון חרטה ולשון נחמה, 
ופי' מלמטה למטה בארץ ומלמעלה למעלה בשמים, ובפיי ב'יר שבדפוס גורס ומפרש שבראתי את האדם ל מ ט ה שאלו 
בראתי אותו ל מ ע ל ה כשם שאין עליונים מורדים בי כך לא היה מורד בי וכו' ועח'ינ, ובסגגון אחר המאמר בתנחומא מ"ב 
שם וינחס וכוי ריי. וריג חולקין ריי אומר כביכול תהה הקביה על שעשה את האדם אמר חקביה אילו בראתי אותו 
בשמים לא היה חוטא כשם שאין המלאכים חוטאין לפיכך וינחם ה' בשביל מה כי עשה את האדם בארץ שאילו 
היה בשמים לא היה חוטא ור"נ אמר מהו וינחם לשון נחומים וכו' אמר הקבייה נחמתי שעשיתי את האדט בארץ 
שאילו בראתי אותו בשמים והשריתי. אותו אצל המלאכים היה ממרירן כשם שמרד בתחתונים וכו', ולהמאמר 
שלפנינו כוון בלקח טוב ר"י ור'ג נחלקו בברייתא (ועי' במ''י לעיל צד 1), ושם גורס ומפרש ר'י אומר ניחום היה 

א היה בויית האדם מלמעלה אלא בארץ וכוי ור'ג אמר נחת רוח היה לפנין כי עשיתי את האדם באוץ 
שאילולי בראתי אותו מלמעלה כשם שמרד בי בתחתונים היה ממריד בי את העליונים וכו' ועיייע במדי הגדול 
עמוי 182 : 4 שבראתי בו יצר הרע. בפיי ב'"ר שבדפוס מפרש את האדם לרבות יצר הרע שנברא עמו, ואפשר 
שרי אייבו כוון לסיד ודורש אל לבו אל לבו של אדם וכן בתנחומא מב שם א'יר אבהו לא נתאבל אלא על לבו של 
אדם וכו' אני הוא שנתתי שאור רע בעיסה וכן' הוי אומר ויתעצב אל לבו וכו': אמר ר' לוי. בכיייל נשמט מלת לוי 
וחשלמתי, והדרש גרי מקוטע לפי הגיי שלפנינו שעשיתיו מן הארץ ולפי גיי כייו שעשיתי אותו בארץ, ולפי גו 
שאר הספרים משמע שדורש ב א ר ץ נתון בארץ, ובפי' ב''יר שבדפוס מפרש ומסיים שעשיתי אותו נתון בארץ שמת 
ונקכר שאלמלא כן היה מורד בי ועיי סנחדרין ק"ח אי וינחם וכו' כי אתא רב דימי אמר אמר הקביה יפה עשיתי 
שתקנתי להם קברות בארץ וכו', ובלקייט גורס ומפרש א"ר לוי מנחם אני שעשיתי אותם בתוך הארץ כראוי לו וכו' ועי"ע 
מאמר ר' לוי לעיל צר 178 בדרש בתוך עץ הגן: 6 למלך שבגה. המשל נסדר לעיל צד 59 במאמר ר' .אמ!י 
בליבו נמלך ועיייש במ'י, וגם בכיייפ ובמה'ג שם הובא רק זה המשל, והגי" במה'ג למה"ד למלך שבגה וכו על 


.8183 ,ע000(0000ה0 (1 





בראשית ‏ . פרשה כז וה 207 


במעשיהם [הרעים], ‏ וכעס עיניינו (שם שם) שהיו מכעיסין להקביה [כמעשיהם הרעים], גם בלילה 
לא שכב לבו (שפשס) מן העבירות, ומנין אף ביום דכתי רק רע כל היום : 

[וירא ייי כי רבה] ר' חנגא אמר רבה והולכת, ר' ברכיה (אמר) בשם ר' יוחנן שמענו בדור ג 
המבול שנידונו כמים והסדומיים באש, מניי ליחן את האמור כאן להלן ושאמי להלן כאן תלמוד לומר 
רבה רבה לגזירה שוה : 6 

רק רע כל היום משהיתה חמה זורחת עד שתשקע לא היה בהם תוחלת ההיד לאור 
יקום רוצח וגו' (איוב כר יד), והא כת' חתר בהשך כתים (שם שם טו), למה שיומם חיתמו למו 

% שם שם), מה היה עושה, היה מביא אפופוליסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה, כדררש ר' חנינא 

בציפורי איתעבר בה תלת מאה חותרן, מה הוון ציפוראי עבדין בתוכה : 


8 ילקוט כ' פיז, לקען פע"ע: 6 לקוע שס :| ד ילק' סיוב כי פפק"ט, יכוט' עעטל טכי פס כיס די, סנסדכין ק"ט ס' : 


1 במעשים פ | * הרעים דואנכ] רעים פ: לי ל | עיניינו] ן, ענייגו . ענינודא? | * במעשיהם הרעים א'ג] 

במעשיהן . . דְוָא?. לי ל (וכעס -- הרעים לי פכ) | *גם דפאגכ] וג לן | 2 שאףפן | דכת] שני וְא/ 

תיל דְאגכ | רק] א'. וכל (כל דְוא%) יצר מחשבות לבו - דְוַא?נכ | חיום] [/ ₪ דיא גם בלילה לא שכב לבו 

זה הקב'ה (של הק'ל") מלהביא (שהמתין מלהביא א1) עליה' פורענות (פורעניות ליפא") ביום ופורענות (ופורעניות פא?) 

בלילה דכת' (הה"ד א') וימח את כל היקום [וגוי א , אשר על פני האדמה 2) דא כי כל ימיו מכאובים אלו (אילו ל"ג) 

הסדומים (הסדומיים א'ן , סדומיים דְא?) שהיו מכאיבים (שהכאיבו ל להקבייה במעשיהם הרעים וכעס ענינו 

(עניינו פאכ) שהיו מכעיסי' (שהכעיסו לַ") להקב'"ה במעשיהם (במעשים א') הרעים גם בלילה לא שכב לבו זה 

הקב'"ה (של חק' ל") מלהביא. עליה' פורענות (פורעניות פא"2) ביוס ופורענות בלילה (ופורעניות בלילה א*, 

ובלילח פ) הה"ד וי" המטיר על סדום [ועל עמורה גפרית וגו' א', . . גפרית ואש כ] ד"א כי כל ימיו מכאובים 

אלו (אילו ל"פ() המצרים שהיו מכאיבים להקב'"ה במעשיהם הרעים וכעס ענינו שהיו מכעיסים להקב"ה. במעשיהס 

הרעים (המצריום . . וכע עיני . . להקי במעשי ל", המצריים . . במעשים רעים וכעס עניינו . . להבייה וכ ו' א1, 

המצריים . . מכאיבים להקבייה במעשיהם הרעים א"כ, המצריים וכו'פ) גם בלילה לא שכב לבו מאחר שהיה בן 

ישראל גומר את מלאכתו היה אומר לו עדור לי שתי עדריות בקע לי שתי בקעיות (מאחר . . גומר מלאכתו . . 

ובקע . . בקעיות [כי, מאחר שהיה יש' גומר היה א' לו . . עדריות בקע . . ב' בקעיות ל", מאחר שהיה בן ישראל 

גומר מלאכתו היה המצרי אומי עדר . . ובקע . . שתי בקעיות פ, ל' א!) דיא גם בלילה לא שכב לבו זה הקביה 

מלהביא עליה' פורענות ביוט ופורענות בלילה (מלהביא . . פורעניות . . ופורענות בלילה א?, מלהביא . . פורענות ביום 

ובלילה א*, ל'פ) הה'ד ויהי בחצי הלילה גם זה הבל הוא(זה הבל פא?, . . ורעה רבה א') וירא יי כי רבה.. ל"ךְפאגכ | 

8 חנינה 18, דנא וָאַ1כ, חניניך | אמי ליכ | 4 והפדומים כ | באש] פ, שנידונו ,-. אִנָי, שנדונו.- א"כ | ושאמי] 

ואת האמור ךָאנ כ" (ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ) | 6 רק] וכל יצר מחשבות לבו - | ועד (עד א'כ) 

שהיתה שוקעת דפואנכי | היה] ן, היתה דְפאנכי | 7 גו] ן, יקטל עני ואביון וגו' פ. יקטול (יקטל כ) עני 

אביון ובלילה יהיה כגנב דְנָ, ובלילה . . כגנב י | חתמו פאנכי | 5 היה עושה] פוגכש. היו עושים דְָא?י.. 

עושין א', היו אנשי דור המבול עושים י | היה מביא] וְנְעָשי, מביא פך, היו מביאים א?, . . מביאין דאי | 

אפופולוסמון 2', | הפולסימון א?, | -פולסמון ך1, | -פיליסימון דֶע, | -פלסטון פש; | =בלוסמון ן, | -בלסמון 2, 

- ]₪ אפרסמון דָ' אל | ושף באבן] ומפקידים (.ין א!) אצל בעל (בעלי א!) הממון ומניחין אותו: (אותן א') בבית 

| (גנזיהן א') גנזיהם דְ'א'. לי פו | ובא -- וחותרה] ( עי, ובאים בלילה ומריחים וחותרים דָא?. ובאים . . ומריחין 

וחותרין אַ, ל' פן | כדדרש -- חותרן] כי דרש ר' חנינה בציפורין . . חתרן [, כך דרשי . . בציפורי איתעבוד בה 

. . חתרי' ש, כך דרש ר' חנינא בצפורי אתעביד בהו . . חתרין י, כך דרש . . בצפורן אתעביד ההוא ליליא תלת . . 

ּ חותרין א?, כך דדרשה . . בציפורין . . אתעביד ההוא ליליא תלת מאה ך, כדרשה (וכשדרשה א) ר' חנינא (יוסי א') 

בציפורין (דרי א') אחתרן החוא ליליא תלת מאה מחת ראתא (מחתרתא א1) בציפורי דָ א1. ליפ | 9 מה --- בתוכה] הוה 

להון אפופולסימון מה הוה ציפוראי עבדין אתמהא א?, יתהון הוה . . אפופילסימון מה . . עבדין בתמיה ך, יתהון 

הוח . . אפובלסמון מה הוון ציפורין עבדין בתים [, יתהון הוה אפופלסמון דצפוראי מה הוו עבדין חתר בחשך 
בתים ', מה הוו ציפוראי עבדין כתיהון פ, מה הוון ציפוראי ן, לי ד'א' | 


להמסדר לסיים ד"א כי כל ימיו וכו' זה דור אנוש ודור המבול וכו' ולא להציג שיטה זו בראש הפתיחה, ואפשר 
שמקורה באיזו פסקא ויהי בחצי הלילה ומשם נסדרה במדר' קהלת וניתוספה בזמן קדום גם בב"ר כאן, וכבר 
חיתה לפני. בעל פי' ביר כיי ועיי גם בפי' ב'יר שבדפוס, וכן הועתק בכיייח נאמר כי כל ימיו וכוי זה דור אנוש 
ודור. חמבול שהיו מכאיבין וכו' ר"א גם בלילה לא שכב לבו של הקביה וכו' וימח את היקום, ובפי (יהי בחצי 
הלילה בהוספה בפסי'ר שם נדרש בפתיחה כי יש אדם וכו ג"כ הפ' כי כל ימיו וכו' וַעייייש סגנון הדרש לזה 
הפסוק, ובמדרש קהלת מ"ב שם איתא כי כל וכו' זה דור חמבול וכעס וכו' שהכעיסו וכו' במעשיהם הרעים דכתיב > 
כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום גם בלילה לא שכב לבו זה הקביה מלהביא עליהם וכוי הה"ד וימח את כל 
היקום  :‏ 8 וירא יי כי רבה. כן הושלם בכי"ל ביני שיטי: 4 והסדומיים באש. דכתיב וי"י המטיר על סדום וכו 
גפרית ואש וכו': ת"ל רבה רבח. כאן וירא יי וכו' ולהלן זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו', ולאותו הפסוק נסדר 
חמאמר גם לקמן פמ"ט: 6 לאור יקום רוצח וגו'. | כן הגי' הנכונח, ופריך והא כת' חתר בחשך וכו' וא"כ גם 
בלילה ואת אמרת ביום. ומשני למה שיומם חתמו למו ודורש הכתוב חתר בחשך |כו' יומם וכו שביום חתמו למו 
₪ל80ז 16708016 17 








\ וי 
% > 


6 בראשית פרשח כו וה 


נדול כוחן שלנביאים שמדמין את הצורה ליוצרה ואשמע את קול אדם בין אולי (דניאל ח ט), אמר 
רי יודן [כרי סימון] אית לן קרייא אוחרן דמחוור יתר מן דין ועל רמות הכסא דמות כמראה אדם 
ונו' (יחוקאל א כו). בחכמה, י"י בחכמה יפר ארץ (משלי ג י₪, ובדעת (קהלת שם שס) ברעתו 
תהומות גבקעו (משלי שם כ), ובכשרון (קהלת שם שס) ר' ברכיה בשם רי יהודה [כר' פימון] לא 
= בעמל ולא ביגיע ברא הקכ"ה את עולמו אלא בדבר י*י (תהלים ליג ו) וכבר שמים נעשו (שסשם), | 
ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת שם שם) זה דור המבול, גם זה הבל ורעה רבה (שם שס) 
ב וירא ייי כי רבה [רעת האדם], כי כל ימיו מכאובים וגו' (שס שם כג) שהיו מכאיבים להקביה | 


4 יל ד 19 5ד 86 75 99 5ד 108 לד 109: 7 עדכע קספס מ"נ פ' כי כל (עדכש זוע 75 95) : ו 


1 והן] וג. כחן דפאכ | שמדמין] ן. -ים ך, שהן (שהם ך') מדמין פא'גרמ | את הצורה] פוא'נכם י 
הצורה ך, צורה דְא? | ** ואשמע] ואשמיע ל | את קול] ד'ונכמ. קול פא | בין אולי] מדבר 21, מדבר אלי ן | 
ל יודן] ן, יהודה דפאגכ | *בר סימון גכמ] בר סימון דפוא. לי ל | קריא פא?. קריה ך/ קרא וא'גמ | 
אחרן א'2, אחרין [, אחרינא 5 | דמחור ן | יותר א'כמ | מרין א'מ/ מן הדין א | בהכמה] [אכמ. שעטלו 
₪ דאנ'כ | 4*בגר סימון [גכ] בר פימון דפאם. לי ל | 5 ביגע ןנ, ביגיעה רפאכם | העלם פכם | 
בדבר -- וכבר] 1, בדבר יי פָן, בדבר יי שמים נעשו בדבר יי וככר דאמ | 6**ב] בהל | *ורעה 
רבה דפאנכ] ורעי ן, וגוי ל | 7 * רעת האדם פן] רעת האדם בארץ דאנפ': לי ל | כי -- וגו'] כי . . מכאובים ן, 
כי (כי כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו גס זה הבל כי [. כי כל . . הבל הוא כי 2, כתיב כי 
כל . . ענינו . . לבו כי אִ, ד'א וירא יי כי רבה רעת האדם בארץ כתיי כי כל . . וגם בלילה . . הכל הוא כי ךא?) 
כל ימיו מכאובים זה דור אנוש ודור המבול דפאנכ | 


שמדמין את הצורה ליוצרה הה'יד ואשמע קול וכוי ואמר ר' יודן ברבי סימון אית קרייה חורן דהוא מחוור. יתיר מן 
דין וכו', ובילקי קהלת ר' תתקסיה הגיי אמר רי יודן גדול וכו' (ולדעת רייש באבער הועתק המאמר בילקוט שם 
מבייר כאן ועיי בהערות למדרש זוטא צד 95 ובמבוא שם צד 9 וצד 17), ובתנחומא מ'יב בראשית שם הפתיחה 
ג'יכ לפי ויורא ה' כי רבה וכו' ומתחלת שם זשיה כי יש אדם שעמלו וגו' מדבר בהקב'"יה ומנין שנקרא אדם שני 
דמות כמואה אדם וכו' שעמלו בחכמה שני ה' בחכמה יסד ארץ ובדעת מנין שני בדעתו תהומות וכו' , ובפסיייר 
בהוספה שם הפתיחה לפ' ויהי בחצי הלילה והגיי שם זשיה ‏ כי יש אדם וכו' זה הקב'יה ה' בחכמה וכו' ובדעת 
בדעתו וכו', ובפתיחה מי כהחכם וכו לפ' פרה בפסיקתא ובפסי"ר (ובתנחומא חקת ובבמייר פייט) ובמדי קהלת פי 
מי כהחכם וכו ובמר' קהלת מיב שם דרשו בשטה הראשונה מי כהחכם זה הקב"ה שכתוב בו ה' בחכמה יפד 
ארץ (במדרשי קהלת הגיי דכתיב ביה חכם לבב ואמיץ כח) ומי יודע וכוי חכמת אדם תאיר פניו אייר יודן (כן 
הגי" הנכונה בפסיקתא בכי"א ועייייש בהערות רשיב, וכייה בפסי'ר ובתנחומא ובבמ"ר ובמרי קהלת מיב, ובמדי 
קהלת שם א"ר שמעון) גדול כחן של נביאים ש מ מים דמות גבורה של מעלה לדמות אדם (בתנחוטא 
ובמר הגי' שמדמי' דמות וכו' לצורת אדם, ובמד' קהלת מייב שמדמין את הצורה ליוצרה, וכמד' קהלת שתן 
מדמין את הצורה ליוצרה, 5 הועתק בילקי קהלת רי תתקעייז מפסיקתא שהן מרמין הצורה ליוצרת) שני ואשמע 
קול (במד' קהלת מ"ב את קול) וכו' א"ר יודה בירבי סימון אית קרא חורן למחוור יתיר מן הדין שני ועל. דמות 
הכסא וכו' (כייה בפסיקתא בכי'א, ובפסיייר א''ר יודן בר סימון אית קראי אחורי מחוור יותר מן הדין ועל וכוי, 
ובמד' קהלת א"ר * וד ן אית לן קרייה דגהיר מיניה דכתיב ועל וכו', ובתנחומא ובבמ"ר ורי יהודה ביס אמר מתכא 
ועל וכו', ובמדי קהלת מב וכתיב על וכו' ונוסםף שם שהוא מרמה להם בדמיונות הרבה שג' וביד הנביאים ארמת)/ 
והמאמר גדול כוחן וכו' נובע ממאמר חזקיה בר חייא שנסדר במד' תהלים שם אשריהם הנביאים (הצריקים) שהן מדמין 
את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה כד"א כי שמש ומגן ה' אלהים וכן הוא אומר אריה שאנ וכן' וכתיב וכו' וקולו 
כקול. מים רבים וכו' אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע ומראין את העין מה שיכולה לראות ועי' מכילתא 
ומכילתא דרשביי לפי ויעל עשנו וכו' (שמות ייט יייח), והגהתי אמר ר' יודן ב ר! סי מ ון אית לן וכו' עפיי גיי 
הדפוסי' ושאר הספרים והגי' שבפתיחה מי כהחכם וכו' ברוב המדרשים, ובעל המאמר גדול כוחן וכו' גר' שאינו 
האמורא ר' יודן הנודע שהוא היה תלמידו של ריב'ס ועי' באגה'א ח'ג צד 191, ולעיל צד 280 דרשו לגנאי 
הפככם וכו' מדמים צורה ליוצרה. נטיעה לנוטעה וכו ועייייש גם במ"י: 4 ובכשרון. בתנחומא מ'יב בראשית שם 
ובכשרון שהיו המעשים (ועי' לעיל צר 26) מתכשרין מעצמן, וכן טעס הדרש כאן ומביא מאמר ריב'יס לא בעמל 
וכו', והוספתי בר' סימון וכיה במדרש קהלת פ'י כי יש וכו' ובכשרון ר' ברכיה בשם ר"י בר' סימון לא בעמל וכר, 
ובמה"ג נשתבש ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' לוי, ושם גורס ומפרש לא בעמל ולא ביגיעה וכו' את העולם אלא במאמר 
שג' בדבר וכו', ובפסי''ר בהוספה שם הגי' ובכשרון א"ר ברכיה בשם ר' יהודה בן פזי בדבר וכו' ועיי במייי לעיל שם, 
ולשון הדרש אלא בדבר יי וכבר שמים נעשו כמו לעיל צד 108 וצד 109: 6 זה דור המבול. במה"ג זה דור אנוש 
ודור המבול וכיה במדר' קהלת שם, ובתנחומא מ'ב שם ולאדם שלא עמל בו אלו חבריות : 7 כי כל יטיו מכאובים וגו'. 
בכי"ל וכי'ו ליג כאן זה דור אנוש ודור המבול, ודורש ‏ בהמשך הפתיחה כי יש אדם וכו' עוד הפי כי כל ימיו וכו' שתיו 
מכאיבים וכו" גם בלילה וכו' מן העבירות (ועי' הפתיחות על ב' פסוקים ויותר לעיל צר 198 צר 199 צר 229 
צד 284 וצד 248) ומסיים בפסוק שדורש בו ומנין אף ביום דכת' רק רע וכוי (עיי גם סיומי הפתיחות לעיל צד 8 
צר 41 וצד 222), וכן דורש וגומר באותה הפתיחה בתנחומא מייב שם כי כל ימיו וכוי שהיו מכאובים לפני הקבייה 
במעשיהם חרעים וכעס וכו' שהיו מכעיסין לפני חקב'"ה גם בלילה וכו שהיו עושים מעשים רעים בלילה ומנין 
שאפילו ביום שנ' רק רע כל היום, ושאר הדרשות שנמצאו בדפוסי' ובכ"י שציינתי מן ד''א גם בלילה וכו' עד חת"ד 
ויהי בחצי הלילה גם בזה הבל הוא. וירא יי כי רבה וכו' ליתא בכי"ל בגוף הספר ונוספו בגליון שם בכתב ישן 
כנר' מיד סופר אחר ובכי"ו ליתא כלל, וכפי' גי' הדפוסי' וכייא א' וב' מתחלת כאן פתיחה אחרת כתיי כי כל ימיו 
וכוי וכן משמע שבכייפ וכייג וכייכ כאן התחלת הפתיחת כי כל וכו' בלי מלת כתיב, ואותה הפתיחה כוללת ג' 
שטות כי כל וכו' זה דור אנוש ודור המבול וכו' ד'א כי כל וכו' אלו הסדומים וכו' ד'א כי כל וכוי אלו המצרים 
וכן' ובסוף כל שטה דורש ובלילה לא שכב לבו זה הקב"ה מלהביא עליהם וכו' (ונרי שבשטה ב' נשמט דרש אחד 
על ובלילה לא שכב וכו'), ואי אפשר שפתיחה זו באותו הסידור עיקרה כאן בב'יר שלפי סגנון הפתיחות היה לו 





בב 0 0 


בראשית פרשח כו כו היה 5 


אנשים שנתפרשו שמותן מלמעלה דאמר ר' יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן עירד 
עורדן אני מן העולם, [מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן אני מן העולם, מה לי 
ללמך ולתולדותיו]: ‏ אמר ר' יוחנן המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם ומי פורט מעשיהם 
אנשי השם אליפו התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, = ר' א' אילו לא בא איוב אלא לפרוט לנו 
מעשה דור המבול דיו, אמר ר' חנן אילו לא בא אליהו אלא לפרוט לנו מעשה ירידת גשמים דיו 6 
דאמר ר' יוחנן כל אורה שנאמ' באליהו אינה אלא ירידת גשמים, ‏ ר' הושעיה רבה אמר אינה אלא 
במחן תורה, אמר ר' אחא קשה המחלוקת כדור המבול נאמ' כאן אנשי השם ונאמי להלן נשיאי 
עדה קריאי מועד אנשי שם (במדבר טז ב): 


פרשה כז 


1 ה) ויורא יי כי רבה וגו כי יש אדם שעמלו בחכמה גו' (קהלת ב כא) אמר רי יודן א 


1 לעיל 75 229 ולד 286, פנסועס ע"נ טס: 4 סנסועל פ"ב נס סי" כ'ו, פכסועס שס פיי "יס : || 9 ילק' עכיכי טטלי 
גי יים, פדכט קסלס פי כי יש (כי כ"ס), פנסופס פ'"'ב בכספים סי מ"ד, פסיקפס כבפי סוספס פב (ק5'"ז 3') : פסיקפס פ' פכס 
(ליו פי), פסיקסס כבסי פ' פכס (ס"5 3'), סכסועס סקס סי" \', בעדבכ כבס פי"ט פיי ד', מדכט קקלס פ' מי כססכס (סי 6י), 
פדכט קסלם פ"נ עס (עדכט זועס 75 117), עדכט ססליס -פ"3 5' כ" די, ופי לעיל 75 280 וע'"כ: 


1 שנתפסו י (שם) | מלמעלה] פא'ני (שם), למעלה כר. -לן דואלי | ** ל עורדן אני] אנו עורדן ל | *מחויאל 
(מחוייאל כִ) מוחן---ולתולדותיו דְכִי (שם)] מחויאל מחוייאל א') מוחן . . מתיישן אני (שהתישן א1) מן. . ולתולדותיו א , 
מתושאל מתישן . . ולתולדותיו '', מה . . ולתולדותיו ן, רכ ולי ל | 8 אנשי השם] וגו אַ', ל ן | מי א'רי (שש) | 
פורט] פונך, פירש 'אכי | את מעשיהם ן | + אנשי * השם פ[א'נכרי (שם)] אנשי שם ל, ל' דאלי | דבי אלו | 
אומר | אילולי לא פ, אלולי לא י (שם), לא א'כ | איוכ] פוְא'ני (שס), .= לעולם דְא?י | לפרוט] פן: לפרט ך, 
לפרש א, לפרוש נ כי (שם) | 5 מעשיהם של פ | דור חמבול] פוא'נכי (שם), המבול דָאלי | דיו] דיי ן, דיינו א?, 
לי א'כ | חנין דפאנכי. יוחנן ן | ואילו , ואלו י (שם), אילולי פ | אליהוא ל"א'"י (שם) | לפרוט] וְג, לפרך1, 
לפרש ד אי. לפרוש כי (שם), ללמד ₪ | " גשמים] הגשמים ך | דיי [ג: די כי (שפ), דיינו א? | 6 אמר פוכ | 
שנאמר.ןך!ו, שנאמרה א'נככך? | באליהוא ל'א'י (שם) | אינו [ָי (שם) | ירידת] א!, בירידת דפוא?גכי | 
אינון | 7 תורה] פ[אנכי (שם); ₪ כד"א כי גר מצוה ותורה אור די | ר' אחא] פ, ₪ בשם ר' יהושע בן 


לוי דואנכי | קשה] .- היא | מחלוקת פגכ | * השס דפוגכי] שס לא | נשיאי עדה] ד'חגי: ל דפאכ | 
8 שם] פוזאגכ, ₪ מה אנשי שם שני לחלן מחלוקת אף אנשי השם שגי כאן מחלוקת די || 9 וגו] רעת האדם דְפוְא' י 
וגו ל | כי] ן1, כתי' = דפאכם | וגו] ובדעת ובכשרון דְפןא*כמ. . . ובכשרון וגו' א | יוחנן ג | 


1 שנתפרשו שמותן וכוי. תולדותיו של קין עירד וכו' ועי' במ"י לעיל צד 222, ומאמר רי יהושע בייל מקוטע בכייל 
כמו לעיל צד 286 וגם בכייפ קיטע כאן עירד וכו', = ובילק' איוב איתא בדפיר דאריב"ל כל וכו', ובד'ו ודי פפדיא 
נשתבש דאמר ר' יוסי בן לוי. ובתנהומא מ"ב שם פגנון המאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם אנשים 
שנתפרשו שמותן למעלה מחויאל שמיחה הקב'יה שמותן מן העולם מתושאל שנתשו אל, ועוד שם אנשי השם 
שתיו קשים ומורדים בהקב"ה וכו': 8 ומי פורט וכו'. ‏ ומי מפרש מעשיהם של אלו הגבורים אשר חיו מעולם כלוי 
בדור המבול א ג שי ה ש ם אליפז וכו' וכמו שאומר רבי אילו לא בא איוב אלא לפרט וכו', וכן פתרו כאן הפי בני 
גבל וכו בדור המבול ולעיל צד 228 הפ' רועה עקרה וכוי וצד 187 הפ' הלא נסע יתרם בם וכו' ועי'יע פסוקי איוב 
שנדרשו לענין דור המבול לקמן פכיז פכ'יח פ"ל פל'א ופליו, והמאמר דוגמתו בתנחומא מיב נה שם אתה מוצא 
מעשה דור המבול נתפרשו (בתנחומא שם נתפרשו מעשיהם) ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו (לא נתפרשו מעשיהם) 
מעשה דור המבול פרשו איוב (דור המבול בא איוב ופרשן) שני גבולות ישיגו וכוי שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וכו' 
ועדר גזלו וכו' שהיו גוזלים זה צאנו של זה חמור יתומים ינהגו כשהיו רואין חמור ביד יתוס מיד היו נוטלין אותו 
ממנו יחבלו שור אלמנה אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד וכו' מיד היו נוטלין אותו ממנה ערום ילינו מבלי לבוש 
כיון שראו בני אדם וכו' היו מפשיטין את בגדיהם ומהלכין ערומים וכו': 5 לא בא אליהו. אליהוא בן ברכאל 
הבוזי, וגם במקרא איתא א ל יה ו באיוב ל"ב ד' ליה א', ובכיייל נוסף כאן ובסמוך ביני שיטי א' וכוונתו להגיה 

באליהוא וכן הוגה כאן בכי'א אי, ובסמוך שם בגוף הספר באליהוא וכן בילק' איוב אליהוא באליהוא, 
ובילקוט כאן ובשאר הספרים אליהו באליהו וכ"ה גם במדרש דפיר וד"ו, וכן בפי' ב'יר בדפ'יר כל אורה שנאמרה 

, ובד' ווילנא נשתבש גם במיכ  :‏ 6 שנאמי באליתו. עיי איוב לייו לי לייב לייד ג' ייא טיו כייא, לייח ייט כייד : 
7 במתן תורה. בפי' ביר כ"י מפרש כד"א כי גר מצוה ותורה אור, ובדפוסי' וילקוט כאן הוסיפו כן בלשון המדרש : 
אמר ר' אחא. בלק"ט גורס ומפרש רב אחא בשם ר' יהושע בן לוי קשה הוא מחלוקת של קרח כדור המבול כתיב 
הכא אנשי השם וכתיב בקרח קרואי מועד אנשי שם: 


פרשה כז. בכיייא א' פכי/ה ובכי'יא ב' וכי'ו פב'"ו ועי' מ'"ש לעיל צד 248 ריש פכיו: 9 כי יש אדם וכו'. דורש אדם 
זה הקבייה וקהלת קוראו אדם כמו שאמר רי יודן גדול כוחן של נביאים שמדמין וכו' שנאמר ואשמע את קול וכו' (ובמקרא 
כתוב ואשמע קול, ותפסוק נשתבש ברוב הפפרום עפ"י דניאל י' ט' ויחזקאל א' כ''ח וב' ב' ועח'נ) ודניאל מדמה קולו 
של הקבייה לקולו של אדם וריב'ים אמר יש לנו פסוק אחר מבורר יותר מזה ועל דמות וכו' ודימו גם דמותו של הקב"ה 
לדמות אדם, ובמד' הגדול צד 181 הגי' כן :ירא ה' וכו' זש"ה כי יש וכו' כי יש אדם זה ה ק ב "ה אמי ר' יודן גדול 
וכו' שמדמין צורה וכו' ואשמע קול וכו' אמי ר' יהודה ביר' סימון אית קרא דמחוור מניה ועל המות וכו' בהכמה 
וכו', ובמד' קחלת פ' כי יש וכו' הגי' כי יש אדם שעמלו בתכמה גו אמר ר' ודן ברבי סימון גדול וכו 


24 בראשית" פרשה כו וד , 


עונקים נלגל חמה ואומרים הורידו לנו גשמים, עוים שהיצדו את העולם והוצדו מן העולם וגרמו 
לעולם שיצוד היך דאת אמר עוה עוה עוה אשימנה (יחוקאל כא לב), אמר ר' לעזר בר' שמעון 
שהיו בקיים בעפרות כנחש, בגלילה צווחין לחויה עויה, נפילים שהיפילו את העולם ונפלו מן העולם 
ושמלאו את העולם נפלים מן הונות שלהם: 


5 וגם אחרי כן יהורה בר' אמר אחראי לא ילפון מקדמאי דור המכול מדור אנוש דור הפלגהל17 
מדור המבול : 


וגס אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם אמר ר' כרכיה היתה אשה 

יוצאה לשוק ורואה בחור מתאוה לו היתה הולכת ומשמשת מטתה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו: 
אנשי השם אמר ר' אחא בני גבל גם בני בלי שם (איוב ל ח) ואת אי אנשי השם אלא 
0 שהשימו את העולם והושמו מן העולם וגרמו שישום העולם, רי לוי בשם רי שמואל בר נחמי 


1 יומס " 5', פועס 5"ד 3י, פנסונ6 ע'יכ טלס ק" "'0, סנסועס טס ז', בעדנכ כנס פע"ז כ" ייפ : | ע" סולו כ' כ' : 
8 עיי טנם פ'ס 5': פנסועס 3'9 ככלטים ק" פ': 5 ילקוע שס, לקפן פל'יס: 6 ילקוע טס, פנסועס ע'כ עס :9 ילקוע 
טס: ילק' סיוב כי ספקייס : 


גלגל] פני .= פוחא'גכר | * חמה ךְפואנכך"י] החמה ך'. לי לח | הורידו] וחגר: הווד דפאכי | 
עווים א"י | שהיצדו] ןג, שהצדו כעך, שצרו דְאי | לעולם כ | והוצרו] ע, ושהוצדו דְוא'גרי. ונצודו כ | 
וגרמו] עץ, ושגרמו דְפיא'נכי | 2 אלעזר | ברי] נכי, בר רבי ן, בר דפא? | שמעון] צדוק פ | 8 בקיים] 1, 
בקיאים דער?. הין ד'פא'גכרלי | כנחש] פוחא'כער. כנחשים דא?י | בגלילא ְחאנכעי. שכן בגלילא פ | 
צווחין] א?ני/ דים ח. צוחין דוכע. קורין פא' | לחויה] ן. דיא הפחאעי. לחוויא ג, לנחש כ | עויה] [חז: 
דיא םא'ב. עוויה ג. היא ענ עיויא דָ'י, איווא דא? | ונפלו] ן, ושנפלו ְפחאנכי | 4 ושמילאו ן, ושחפילו ג, 
הפילו הֶז | כל העולם כלו ם | נפליס] נפילים פ, חללים ן, ל' גכ | מן * הזנות פַוָחנכ] מן הזונות ל,מונות א' / 
בזנות דְאלי | 5 בר] פוח: בר ר' ך, בר (כרי 2, בר רגי א?) אמי אכ | אחראי] בתראי י | ילפין. וחזגףל/ 
ולפי א'כר'"י | מקדמאי] ך?י, מן קדמאי וא'נכר', מן קדמי דְא*ך*. מן קמאי פח | דור המבול] ך' פוחא'נכי, 
₪ לא לקחו מוסר דא" | * מדור -- המבול פַוְא'] מדור . . ודור הפלגה, . . המבול דְאגכי. ודור אנוש ודור 
הפלגה ל | 7 * וגם -- יבאו (יבואו דָא?) -- האדם דְאלכִי] וגס . . יבואו בני האלהים וגו' א', וגס . . יבאו וגוי שי 
ליל | 8 יוצאת אכ | לשוק] פוג. בשוק דאכי | ורואה] פ, והיתה רואה דְוְאָנכ | מתאוה] פן: ומתאוה דְאגכ | 
לה פ | היתה] 1, והיחה דְפואכי | הולכת ומשמשת] משמשת ן | 9* אנשי השם דְאלי] לי לפוא'גב | 
אומר פ: אמר 1, אמרת דְא'י (איוב), אומרת [י | * השס דְוא'כי] שס לפא'ג ‏ | 10 והושמו] פני (שם), 
ושהושמו דְ[אכי | וגרמו] י (שם), ושגרמו דְפואנכי | לעולם שישום | נחמן דְואנכי; נחמני י (שס) | 


עשינו לכבודכם הורידו לנו גשמים, והפירוש שהביא במ"כ בשם פירשיי בחומש ליתא לפנינו: ברשיי עה'ת : 
1 שהיצדו את העולם וכו'. דורש עוים כמו עוה עוה וכו' ביחזקאל שם לשון שממה, וסגנון המאמר והוראתו כמו 
בסמוך שהשימו את העולס והושמו וכוי וגרמו וכו'י ועי' ערוך ע' צד ג' ועמת'יר ע' צדי וכן במקרא נצדו עריהם 
(צפניה ג' ר), וגם בערוך ע' עויס ובההוספה לפי' רשביים דברים ב' כ"ג הגי' שהצדו וכו' ותוצדו וכו' וגרמו. וכו', 
ובברייתא בחולין שם האגדות ולמה נקרא שמן עוים שעיוו (כ"ה בערוך שם) את מקומן ד"א עוים שאיוו (גיי הערוך 
שעיוו ועיי בההוספה ברשב'"ם שם) לאלחות הרבה דא שכל הרואה אותם אוחזתו עוית, ופיי שעיוו את וכוי ג'יכ שהשימו 
כליימ נתיבתי עוה (איכה ג' טי) וכן מפרש בלק"ט שהצדו וכו' שהעוו את העולם : 8 בקיים בעפרות. אי זה מקום 
נטיעה ואי זה מקום זריעה כנחש היודע להריח אי זה עפר יפה לאכלו (פי' ב'יר כיי) ועוי במ"י לעיל צד 186, ודורש 
עוים לשון חויה. נחש שכן בגלילא קורין לחויה וכוי, וברמב"ן שם הגי' בקיאין וכוי כנחש בגלילא צוחין לחויא 
עויא. וכו' ועייייש הדוגמאות בחילופי חייית ועיין, ובההוספה ברשבים שם הגיי בקיאין וכו' כנחש בגלילה צווחין 
לחיויא עיויא ועח'נ, והדרש דוגמתו בשבת שס אריש בר נחמני א/ר יוחנן מאי דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי 
הארץ וכו' שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים וכו' וחורי שמריחים 
את הארץ וחוי, אמר רב פפא שהיו טועמין את הארץ כחויא ועייייש בדייס: | שהיפילו וכו'. בלק'ט העתיק רק 
שנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנותן, ובתנחומא מב שם אמר להם הקב"ה לעצמיכם אתם עושים 
רעה שאתם נפלים מן העולם שני הנפלים היו וכוי למה נקרא שמם נפילים שהפילו את העולם, וסוף המאמר הושלם 
בכי"ל ביני שיטי ושמלאו וכו' מן הזונות שלהם והגהתי מן הזנות: | 5 יחודה ברי. ‏ עי' לעיל צר 184, וכבר 
נשתבש בד' קראקא א' יהודה בר רבי א מ* אחראי וכוי, ודורש וגם אחוי כן וגם הדורות שהם אחרי כן היו 
כמותם אחראי וכו', והגהתי דור המבול מדור אנוש דור הפלגה מדור המבול כמו שתגי' גם בכיייל לקמן פלייח, 
וכן גורס ומפרש בלק"ט יהודה ברבי אומר אחרונים לא למדו מן הראשונים דור המבול מדור אנוש וכו', ומה 
שנוסף כאן בד"ו דור המבול ל א ל ק חו מ וסר ליתא גם בדפ"ר ושאר כ'י (חוץ מכייא ב') ופי' ב'יר וילקוט : 
7 אמר ר' ברכיה. בתנחומא מייב שם פגנון הדרש וגם אחרי כן וגו' וילדו להם אמר ר' ברכיה אין כתיב וילדו מהם 
אלא וילדו להם אלא מלמד שהיתה אשה רואה אחד מהם ומיד מתייחמת כנגדו ויולדת כיוצא בו אמר יחזקאל 
האשה המנאפת וגו' וכן העתיק בפי' ב''ר במדרש ר' תנחומא מפרש וילדו מהם אכ'כ אלא וכו' ומתיחמת (כיה 
בכיי"ט) כנגדו ויולדת, ומשמע שצריך לפרש בתנחומא כיוצא בו אמר יחזקאל וכו' ועיי בהערות רייש באבער שם, 
אכן בפירשיי עחית מפרש אשר יבאו חיו יולדות ענקים כמותם ונר' שפירש כן עפ'י המאמר שלפנינו והיתה 
מעמדת בחור כיוצא בו, והפסוק שביחזקאל נדרש בתנחומא מ'"יב נשא סי' ייג אמרו רבותינו אשה שהיא מתייחדת 
עס בעלה והוא משמש עמה והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמיש אין לה ניאוף גדול מזֶה שנ' האשה המנאפת 
תחת אישה תקח את זרים וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה אלא זו שפגעה באיש אחר (כציל) ונותגת עינית בו והיא 
משמשת עס בעלה ולבח עליו ועיי בתנחומא נשא פיי זי ובבמייר פייט סי' לייר וביפיית כאן  :‏ 9 בני נבל וכו'. ונאמר 
כנגד רור המבול. ועי' במעין גנים איוב שם, ודורש ר' אחא אנשי שם לשון שמם שהשימו את העולם וכו': 








בראשית פרשח כו 1% ד 28 


אמר ר' חננא בר פפא אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדיי אלא צפה הקכיה שמשה עתיד 
לעמוד ממנו בשגם ומשה חושבן חד הוא, רבנין מייתין לה מן הכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה: 

ד) הנפילים היו בארץ שבעה שמות נקראו להם נפילים אימים רפאים ניבורים. זמזומים 
ענקים עוים, ‏ אימים שאימחן נופלת על הכל, רפאים שכל מי שרואה אותן נרפה כשעוה, גיבורים 
ר' אבא בשם רי יוחנן מוח קוליתו שלאחר מהן היתה ייח אמה, ומזומים אמר ר' יוסי בר' חנינא 
מנדיטמון מיגיסטי מלחמה, ענקים רבנין אמ' שהיו מרובין ענקים על גבי ענקים, = רי אחא אמר שהיו 


1 עיי מקטן פוף פכים: | 2 סולין קלע 3י: = 8 לקוע כ₪ פ"ז: | 5 דככיס ככס פ' דנכיס (פ"ס סיי כ'יד), | סנסומס 
('יכ: קופפס לפ' דכליס כי |': 


1 חנגא] פוךזנ, חיננא א', הנינא דְא:כ | היה וא | כדיי] א?נ: כידייין, כדי ךְ'וזכ. כדאי דא'י | 
צפה] וָא'כ, שצפה ְפאגי | 5 בשגם ומשה] בשגם פןן, בשגם הוא דְזן, שנאי בשגם הוא בשר א', שני בשגם 
זה משה א"י | חשבוניה דדין משה דְז, דחושבגיה (חושבניה וְא', הוא חושבניה [ , הוא חשבוניה פ) דדין 


הוא (והוא פָן) חושכניה (חשבוניה ) דרין דפואני | מייתי דא'כי. מתיין פוג | **<ה] ל | מן *הכא ח] 
מהכא דְפוא?נכי. מהדא א'. מן - | מאה ועשרים שנה] (, מאה ועשרים 8, מאה ועשרים שנה ומשה חיה מאה 
ועשרים 1, מאה ועשרים (ק"כ דָ'י) שנה ומשה חיה מאה ועשרים (ק'כ י) שנה דָא?י, מאה . . שנה ומשה בן (וימי משה 
היו א', ומשה כך היו שניו כְ) מאה ועשרים (ק"כ א') שנה חא'כ | 8 שנעה] ד'וחא'נכי. ז' דפא: | נפילים 
לי | * רפאים] לי ל | גבורים | 4 עוים (עווים דְאלי)] .= נפילים ‏ | שאימתן -- הכל]| שכל מי שראה 
(שרואה פִוָאָ"י, שהיה רואה ךן) אותן (אותם דֶזֶי) אימתן נופלת (אימתם נופלת דְז, היתה אימתן נופלת דָא? / נופלת 
אימתן ן) עליו דפוחא?י | שרואה] פןוא?, שראה דִי, שהיה רואה ךן | * אותן דדפו] אותם דזאלי. ל ל | נרפה] 
רפה מהן ן, לבו רפה , היה לבו רפה דדז]אי | כשעוה] ל' דֶן | גבורים | 5 אבא] ₪ בר כהנא | מוח] שהיה 
₪ ן | קולייתוך* | היתה] היה פ, היתה גמדדת ךאגכי, היתה נמדדה דֶץ, נמדדת ן, לי ע | שמונה (שמנהג) 
עשרה וְדֶזֶןָ, שמונה (שמנה כ) עשר פכ, ייב ך'י | בר'] פא?כ, בר רבי ן, בר דְא'י | 6 מגדיטמון] מנדיטמין חי 
בר מנדטמין [[ , מנדמטין ך'י, מנדרטטין פ, מגריטימון , דין א, מנטרומין דא? | * מיגיסטי] מיגיניטי ל, 
מגיסטי דְפוַא"נך"י. מגוסטי חא'כ | יבגין (רבנן דפאלי)] רבנן (רבנין [נ) ור אחא - דואני | אמרו דִי | 
מרובין] פנ + דים ןךז: מרבין א'כ: דיפ א"י | גבי] בני ן | ענקים] .= פיי תכשיטין דְאי | 


איתא רי מ א יר אומר הה"א לא ידון אומר הקב"ה אמר הדור ההוא לא ידין ה' אין דיין בעולם נטש המקום את 
העולם: ‏ 2 בשגם ומשה וכו'. בשגם בגימטריא שמ"ה כמו משה. ורבנין מייתין לה מן וחיו ימיו וכו' וכך היו ימי 
חיי משה, והגי' שבכיייל מקויימת ‏ גם ע"י כיייג וכיייפ וגם מח'ינג משמע שפירוש הדרש אינו מעיקר הספר, וכן 
הדרש בחולין שם משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר, ובפירש"י שם מפרשו ‏ עפ"י שני הטעמים שלפנינו : 
8 שבעה שמות וכו'. נפילים וגבורים בפסוק שלפנינו, ובדברים ב' " ייא הא מים לפנים ישבו בה עם גדול ורב 
ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים (ובת"א מתורג' שם עם רב וסגי 
ותקיף כגבריא גבריא מתחשבין אף אינון כגבריא וכו', וכן מתורג' בת"א כאן הנפלים והגבורים גבריא), ושם בי כי 
כיא ארץ רפאים וכוי רפאים ישכו בה לפנים והעמנים יקראו להם ז מ זמ ים עם גדול ורב ורם כענקים וכו', ושם 
בי כייג וה ע וים היושבים וכו' ושם ג' ייא כי רק עוג וכו' נשאר מיתר הרפאים וכו ועייע שם אי כייח טי בי 
בראשית י"ד ה' טיו כי במדבר ייג כייב כ'ח יהושע ייא כ'א כב ייב די ייג ג' ייב וברמבין דברים ב' כ'יג, ולקמן 
פליא נדרש בדור המבול גם הפ' הרפאים יחוללו מתחת מים וכו' (איוב כ'"ו ה') ועייייש: 4 נרפה כשעוה. בלקה 
טוב הגי' שכל הרואה אותן לבו רפה, וברמביץ שם שכל מי שרואה אותם לבו רפה כשעוה ועח'נ, ובאותו סגנון גם 
בכייל לקמן פמיד בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא וכו' נשפכו מים על שוקיו ורפה לבו כשעוה ובפס"ה ורפא 
לבו וכו': 5 קוליתו. ‏ עצם הירך שהוא חלול ומלא מוח הרבה ועי' ערוך ע' קלית ולעיל צַד 82; ומוח שבקוליתו 
של אחד מהן היה כמדת ירכו ייח אמה, ובתנחומא מב דברים שם איתא א"ר יוחנן קולייתו של פיחון היה בה 
שמונה עשרה אמות, ובדב'יר שם באגדות על עוג א"ר יוחנן אורך רגליו היו ייח אמות, ובנדה כייד ב' תניא אבא 
שאול אומר ואיתימא ר' יוחנן וכוי פעס אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת ורצתי אחריו שלש. פרסאות וכו' 
וקולית לא כלתה וכו' אמרו לי של עוג מלך הבשן חיתה (ועי''ע ברכות נייד א' ודבייר סוף פי"א, וכן הפליגו בסי 
חנוך פ"ז שתגבווים שילדו בנות האדם מן הנפילים היה גבהם שלשת אלפים אמה), ושם ס"א א' בדרש ויבא 
הפליט וכו' וא'"ר יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול (ועי" פדר"א פכ'ג ותר"י א' בראשית +'ד ייג ודברים גי י"א), 
ושם עוד האגדה סיחון ועוד אחי הוו דאמר מר פיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי חוו ועי' במ"י לעיל צד 247 : 
6 מיגיסטי מלחמה. הגדולים') מכל מלומדי מלחמה, ובכי"ל כתוב מגיניטי והגהתי, ומנדיטמון ושאר הגי' שבחינ 
קשה לפרש ורבים וכן שלמים נלאו למצוא. פתרון המלה הזרה. ומפי' בייר נר' שלא גרס לֶה כלל וטפרש רק 
מגיסטי מלחמה, וכן נשמטה במדרש ד' שאלוניקי, ולפי הענין משמע שריב'"ח דורש זמזומים לשון זמס שהיו בעלי 
כח וגבורה וכל זממם הפיקו וכן נר' טעם הפירוש בלק"ט זמזומים שכל מה שמזומים עושין: | שהיו מרובין. 
גיי זו מקויימת גם ע"י כי"פ וכי"ו ועוד שני כ'י ואם פירוש ענקים כאן תכשיטין אפשר שדרשו ענקים שהיו 
מקושטין בתכשיטין הרבה (וסגנון הלשון מרובין ענקים כמו מרובה בגדים) וכן מסופר בס' חנוך פיח שהנפילים 

ו להשתמש בצמידים ובתכשיטין ובסגולת אבנים יקרות, וההוספה פי' תכשיטין ליתא בכל כיי (חוץ מכי"א ב') 
ונובעת מפו' ב'"ר כ'"י שמפרש שהיו מרבי' ענקים תכשיטין על גבי תכשיטין כמו וענקים לגרגרותיך (משלי א' טי) 
וצ'יע, ור' אחא דורש ענקים שהיו בעלי קומה מאוד מגיעים בצוארם עד גלגל חמה ואומרים כלפי מעלה הורידו 
לנו גשמים, והפעל עונקים כאן נגזר מהשם ענק בהוראת צואר, וכן בתנחומא מ"ב שלח שם ילידי הענק שהיו 
עונקים את החמה, ובתנחומא שם שהיה עונק את החמה, ובבמיר שם שהיה עונק את השמש, וביומא וסוטה שם 
ילורי הענק שמעניקין החמה (חמה) בקומתן, ‏ וכן הועתק בלק"ט. ובפי' בייר כייט גורס ומפרש שהיו עונקים פני 
גלגל החמה שהיו עושים תכשיטים בדמות גלגל החמה. לפי שהיו משתחוים לה והיו אומרים לשמיס ראו מה 


טוש (3 


-6 


22 בראשית פרשח כו 2 


אתמהא, הדלת הזה מי מעמירו שגמיו, אמר רי אלעזר בכל מקום שאין דין יש דין, ‏ רב ביבי בריה 
דר' אמי בשיטת ר' לעזר לא ידון רוחי, אמר רי מאיר הן לא עשו מידת הדין למטן אף אני איני 
עושה מידת הדין למעלה ההיד הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה (איוג ד כא) בלא חכמת 
התורה, מבקר לעוב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו (שם שם ב). אין משים אלא דין היך דאת 
אמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), אמר ר' יוסי הגלילי עוד אינו דן 
מירת הדין כנגר מירת רחמים, ‏ ר' א' ויאמר דור המבול יי לא ידון רוחי, אמר ר' עקיבה על 
מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש (תהלים + יג) לית דין ולית דיין אית דין ואית דיין , 


] דנכיס כנס שופטיס (פ"ס ק" ק'), סנמועל ע"נ עשפעיס ס" ד', מנסועל טס כ" ס', מדכע תקליס ע"3 ק" ג': 
4 לקמן פכ"ס : 


1 אתמהא] וא'גער*. ל דפא"כ | הזו דא | מעמידה ד' | אלעזר] פא'י. אליעזר דוא'גכ | כל א'כ | "יש דין] 
וש דיון ד | ר' ביבי םאנ | 2 בשיטת] בשם ם | * לעזר] אלעזר פא ליעזר ל: אליעזר דוא'נ שש | למטן] ונ 
למטה ְ'פאַכי | אף -- איני] אני בשי | 8 אעשה ש. עושה עמהן ן, . . להן י | למעלן וא'כ | * יטותו -- 
בחכמה ךְואגכי] רל | 5אין וא'כ. ויז דפאיני | איו] פו. איני דא*גכר. אני א' | > ה] דגןד | 
6 כנגד מידת] כמידת |, כנגד י | הרחמים וא[ | *ר א] ר' (רבי א') אומר ד'פחאנכ. דיאל: לן| 
ויאמר] וכיזבו ואמרו ן | ייי] פוחגכ. לייידא | ווחי] א'. ל דפוחאגכ | 7* אלהים-- תררוש דְפא"נ] 
אלהים [, אלים וגר א1: וגו ל | אית] פוא'נכ: אכל = דא | דינא א' | 


שדורש והיו ימיו מאה ועשרים שנה הריני מביא להס מיעוט שנים כלו' ממעט להם את השנים לפי שקצפתי 
עליהם בעוה*ז ודורש בשגם ואח"כ משגמן וכר, ועדיפא הגיי שקצבתי, ובפי" מהרז'ו מפרש לפי הגו' אינן דנין 
אינם חושבים וכו' שהם בשר ודם שסופם למות על שחיו שנים רבות מלא כל טוב בלא יסורים וכו' וע''כ והיו ימיו 
ק"כ שנה ולא יותר וכו בשגם ששיגמם וכו' וע גם ביד'ים. ובאופן אחר מפרש בפי' ביר כ"י אין דנין רוחן 
בעצמן כלו' בפני עצמן בשגם הוא בשר כלו' מפני שגם הבשר חטא עס הרוח לפיכך איני דן הרוח בפני עצמו 
אלא שניהם כאחד לאחר שאני ממלא להן מיעוט שנים שקצבת להם בעות"ז מיד אני משגשן ביסורין כמי המבול; 
ובא"א הוגה איני דנן, ובמ"כ הגיה עפ"י גי הילקוט איני דן וכן הדפיסו במקצת דפוסי': | 1 שגמיו. צירי הדלת, 
ורעיון המשל הדלת תסוב על ציריה והן מעמידין אותה שתהיה נצבה וכן צריך האדם ליסורין להעמידו על כנו, 
תימה שרלת כאן בל"ז, והגי" ה זה איתא גם בשאר כ"י (חוץ מכו"א ב') ובערוך. ע' שגם ובפיי ב"ר וילקוט, ובכולם 
כמו בדפוסי' טי מעמידו שגמיו, ובדפיר הגי' מעמידה שגמיו, ובמד' הגדול שם איתא את חאמי הדלת הזה מי מעמידה 
שוגמין שבה, וכן הגי' לפנינו בכלים פ"י מ"ו או בשוגמין, ובערוך שם ג' או בשגמין, ובערוך השי הגי" לא עד שלא 
שיגמתי וציל לא על שלא. וטעות הדפוס שם מי גמר להן וצ"ל מי גרם: אמר ר' אלעזר. בכי"ל הגי" כאן ר' אלעזר 
ובסטוך בשיטת ר' ליעזר והגהתי לעזר, אכן בכ'"י שציונתי הגי' בשני המקומות ר' אליעזר וכיה בדפ'יר וד" ושאר דפוסים 
(ובד' ווילנא בשבןש ר' אלעזר, ובילקוט חגי' כאן רי אלעזר ובסמוך בילק' דיו בשיטת ר' אליעזר ובר' פפרייא רי אלעזר)/ 
ופי המאמר בכל מקום שאין דין למטה יש דין למעלה, ומפרש בדב"ר שם ר' א לי ע זר אומר במקום שיש דין אין 


ומהו כן אלא א"ר אליעזר אם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה ואם לא 


ורודרוה ‏ "יאוו וכו 
דיו ם שאין דין י דו 


| וכמקום ןש דין 
נעשה הדין למטה הדין נעשה למעלה, וכן במדרש תחלים שם א"ר א ל יע זר כל מקום שאין דין יש דין וכל 
מקום שיש דין אין דין כיצד בזמן שבית דין עושין דין מלמטה אין חדין בשמים ובזמן שאין דין למטה יש דין 
בשמים והקביה יושב עליהס בדין וגובה מהן וכו', ובתנחומא מייב שם ר' א ל ע זר אמר (בתנחומא ר' אליעזר 
אומר) אם יש דין למטה אין דין למעלה אם אין דין למעלה יש דין למטה (וצ'ל אם אין דין למטה יש דין למעלה 
ועי" בהנהומא) כיצר אם יעשו התחתונים דין (את הדין מלמטה) אין דין למעלה (אין חדין געשה טלמעלן) לכך 


אמר הקב ה שמוו את המשפט וכיר, ועפ"י אלו המאמרים וח ג כאן יש ככפק אם הג" הנכונה ר' אלעזר ארי 


ידלץ וו--\< 


אליעזר, ובתנהומא מ"ב הוקדם המאמר דור המבול לא אבדו מן העולם אלא שעברו על המשפט אמר ר' אל עזר 

כן פדת מה כתיב בס מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו הוי ואלה המשפטים, ומשמע שזהו הדרש 
, ] 

שהובא כאן בסו מאמר ר"מ. אכן בתנחומא שם הגי" דור המבול וכו" אלא על שעברו וכו' מה כתיב בהם מבקר 


וו-38-- <-- 
סי ייג : = 2 בשיטת ר' לעזר. לפי הכלל שאמר רי אלעזר בכל מקום וכו' דורש רב ביבי הפי לא ירון וכו ודורשו 
לא ידון בשביל שהם לא עשו דין למטה רוחי באדם אני עושה אותו למעלה, ‏ והמאמר א"ר מאיר וכו' הוא דבור 


וכו" דבר אחר דור המבול על שלא עשו את המשפט כתיב בהם לא ידון רוחי באדם לעולם ועי' גם בשמויר פיל 


ו-ו 
בפ'ע וצריך לפרשו בדוחק הן לא עשו וכז אף אנגי איני עושה מדת הדין למעלה בתמיה, ויהיה מסכים עם הדרש 
דרב ביבי בשיטת ר'א, ובילקוט הגיי א ני עושת וכן הוגה בא"א וכן נסמן בגליון מדרש אב"א בשם סיא, ובמעין 
גנום איוב שם הגיי איר מאיר חס וכו' אני אעשת וכוי ועיי גם בפי' השני שבפיי ביר הנדפט בדיה רב. בובו וכ" 
(ובמאמר רימ כאן איתא באדר"נ שם רבי אומר הוי הוא אוטר לא ידון אמר הקביה הם לא הושיבו סנהררין 

במרום, וג" אחרת שם אם אני לא אושיב לתם וכו'): 


רב בובו וכו' בשיפת וכו לא ידון רוחי אמר ר' מאיר וכו ורב ביבו דורש כן לא ידון בשם ר"מ ועיי באגה"א יה ב 
0 


, יו 
בארץ אני מושיב להם סנהררין | ואפשר שהכל מאמר אחד 
ו יו - / 
צד 20, וביפ"ת שיער ג'כ לחבר המאמרים ולפרש אף אני איני וכו' בלשון בתמיה, אכן דחה פירוש זה והעיר על 
המאמר לקמן פליא סיי ה' שמפיים כסו מאמר ריט כאן הח"ד הלא נסע וכו' וא"כ יהיה פירושו הן לא עשו כשורת 


הדין למטה אף אני איגי עושח כשורת הדין למעלה, ואולי דורש לא ידון וכו' לא ידון ולא רוחי וצע"ג : 5 עוד אינו דן 


וכה. לשון המאמר קשה וגר' שרורש לא ידון רוחי רוחו של הקב"ה שמשתף מידת הדין ומידת רחמים ומטת כלפי 
וסד לא ידון דור המבול לכבוש מדת הדין לפני מדת רחמים, ובסגנון אחר המאמר באדר"ג שם ר' יוסי הגלולי 
אומר הא"א לא ידון אמר הקכ'ה אינו משוה (וגי" אחרת שם איני דן) יצר הרע על יצר הטוב אימתי ער שלא 


נחתם גזר דינם אבל נחתם גזר דינם שניחם שווין בעבירה, וקשה ג'כ לפרשו: 6 ר' א'. בכייל נשתבש ד"א ועו 
במ"י לעיל צד 210 בד"ה ד"א הלא וכו', ודורש ויאמר יי לא ודון וכו" ויאמ ר דור המבול אמר יי לא ידון 
רוחי וכדאמר ר"ע על מה גאץ רשע וכו' אטר בלבו וכו' לית דין ולית דיין אבל אית דין ואית דיון (ועיי בפסיקתא 
ריש 5' העומר ובוייר ריש פכ'ח ובמד' קהלת פ' מה ותרון וכו' הותרה רצועה לית דין ולית דיין), ובאדרינ שם 


ב ו 0 ו 


4 








. 
ו כ ו : 


בראשית פרשח כו הג 201 


בשם רי יוסף לא אוסיף (בואשית ח כא) ‏ לא אוסיף (שם שם). לסגי לסגי, ‏ רבנין אמי: לא אוסיף 
לבני נח ‏ לא אוסיף לדורות, ‏ אני אמרַתי שתהא רוחי דנה בהם והם לא ביקשו. הריני משגמן 
ביסורין, אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהם והם לא ביקשו הריני משגמן אילו באילו דאמר ר' אלעזר 
און לך מתחייב באדם אלא אדם כיוצא כו, = ר' נתן א' אפילו כלב או זאב, = רי הונא בר גוריון אמר 
אפילו מקל או רצועה ההיד כי את עול פובלו וגו' [החיתות כיום מדי]] (ישעיח ט ג), ‏ אמר ר' 
אחא אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון, רבנין מתיין לה מהכא כי האדם עץ השדה (דבויפ כ ים) 


מה אדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון, אמר ר' יהושע בר נחמיה ‏ אין דנין רוחן 


בעצמן שבשר ודם הם. אלא הריני מכיא להם מיעוט שנים שקצפתי עליהם בעולם הזה ואחרכך אני 
משנגמן בייסורים, אמר ר' אייבו מי גרם להם שימרדו בי לא על שלא שיגמתי אותם בייסורין 
= 1 מקטן פל"ד: 8 מדכט קסלם פ' מס כל וס (ס' ע'), עדכט קסלס מ עס (עדסכט זוע 15 118): 

1 רב יוסף ךי, ר' יוסי וָא'כ | לסגי לסגי] פואך?. לסגי ליסגי דִי, ליסגי ליסגי א?ך1, לסגו לסגו 4 | 2 אני 
-- ביסורין לי ד'איכ | דנה] חגה ן | משגשןנש | 8 בייסורין דפואלי | דגה] חונה  [‏ | ביקשו] 1 


בקשו ךְ'פא'נכי, כחשו דא? | מגשמן ך1, משגשן ן | | 4 מתחייב באדפם] פוא1נ, שמתחייב באדם ', שהוא 
מתחייב. באדם הזה ךא" | אומר דפוא?כי, אמר אנ | אפילו כלב אפילנ (ואפילו פך?) זאכ פואונכר. 


אפילו זאב וכלב דָא? | חונא ן, חמא 1 | גוריון] פוא?כ. גריון דג | 5 או]. אפילו דואנכר'י. ואפילו פך? | 


וגו' * החיתת -- מדין] וגו' ל, החיתות כיום מדין ן, ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתת כיום מדין 1 החיתות 
(ואת מטה שכמו וגו' א', ואת מטה שכמו שבט . . בו החתות ך', ואת . . החיתות כ, ואת . ". הכיתות *, ואת . . 
בו פ) כיום מדין כיום חדין לידפא'כי | 6 מתיין לח] ןג , מייתין (מייתי כ) לה פכ: אמרי דְא? | מהכא] 53, 
מן הכא דפוא? | 7אדם] פוכ: האדם דאגי | אף] כך פ | העצים פוא?נכי: עץ השדה א | נותן א1 
(נותנין--- וחשבון ל' ם) | ברי וג. בן א" | אין] ואגכר. אינן דפ. איניי | ד י | 8 להפ] פאלגכ, להן וא'. 
עליהם ךָ", עליהן י | ** מיעוט] מעוט ל | שקצפתי] דְיוְא'נכ, שקצבתי לידפאירי | עליהם] להם א?ר', 
להן ל | 9 משגשן (ך | בייסורין פאכי. ביפורים ך. דין ונ | אייבו] וע: איבודפאנכ | שמרדון | לא ליפ | 
על] פע": = ידי דרואנכרי | שלא שיגשתי ן, ששיגמתי ע"ך? | בייסורין] [אכי. ביסורין פגע: -ים ד | 


וכן מתורגם בתר"י א' לא יתדנון כל דריא. בישיא דעתידין למיקם בסדר דיניא דדרא דמבולא וכו' ובתר"י בי לא 
יתדינון דריא דעתידין למיקס מן בתר דרא דמבולא וכו'. ותובאו כאן המאמרים שנדרשו לקמן פל"ד לפי ויאמר :יי 
אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה וכו' ולא אסף עוד להכות את כל חי וכו': = 1 לסגי לסגי. די די כלוי 
שכפל לא אוסיף שדי בגזרה זו ולא יוסיף עוד ודרך הלשון לכפול בזה (יפיית), ולסגי משקלו כמו לחוי לצלי ועיי 
דאלמאן צד 212 ואגה"א ת'ג צר 800 : 2 אני אמרתי. כאן מתחיל דרש אחר וסתמא דמדרש הוא, ודורש לא 
ידון וכו' בשגם הוא בשר אני אמרתי שתהא רוחי דנה כלוי מושלת בהם ומנהגת אותם והם לא ביקשו ב ש ג ם 
ב ש ר. הריני משגמן ביסורין, ועוד דורש אני אמרתי וכוי משגמן אילו באילו, ובערוך עי. שגם מפרש משגמן ביסורין 
כאן ולמטה במאמר ר' אייבו שלא שיגמתי אותם וכו' ‏ ענין קישור ועינוד ‏ כמו כלים פכ'יב מ"י הנסרין שבמרחץ 
ששיגמן, ‏ וא"כ פיי משגמן וכו' מקשרן ביסורין כלוי מייסרן ביסורין ובד'א מקשרן אילו באילו שיבאו לידי קטטת 
וחטא וכדאר'א אין לך מתחייב וכו', ובכלים שס פי' הרמב"ם ששיגמן כמו ששעמן ועיייש, וידידי רא'יח לעפ כתב 

שיש לפרש משגמן ביסורין מלייס שגס עושה אותס מתעסקין ביסורין ומשגמן אילו באילו מסיתם זה בזה, ובכייג 
הגי" כאן ב' פעמים משג ש ן וכן גורס ומפרש בפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס הריני משגשן כמו ושגשינון שיגוש 
רב (וכן נסמן בגליון כי'א ב' גרש"י משגשן), אכן לשון הפירוש בפי' ב"ר כ'"י אני אמרתי וכו' מי יהא דן בהם 
ייסורין דכתיב בשגם הוא בשר בשגם (בפי' ב'"ר כי*"א בשגוש ייסורין) אני מייסרן והמס מהומח גדולה (דברים ז' כִיג) 
מתרגמינן ושגשינון שיגוש רב ועיייע בח'"נ למטה במאמר ריב'ג אין דנין וכוי, וגם בלק"ט מפרש ד"א בשגם שוגשם 
ביסורין, ובכי"יו הגיי כאן ב' פעמים שתהא רוחי ח ונה בהם, וידוע שגם בתרגום השבעים תרגמו לא ידון כמו לא 
ו הלשון בפ' היובלים ח' ח' לא ישאר רוחי בבני אדם לעולם, ובכיי"יל כתוב אני אמרתי וכו ביסורין- אמי 
ר' אלעזר \כו' וביני שיטי נוסף כנראה בכתב הספר אני אמרתי וכו' אילו באילו דאמ', ובמדרש דפיר ובכי'א אי 
ובכיכ ליתא המאמר הראשון, ובמדרש ד' שאלוניקי הורכבו שני המאמרים יחד אני אמרתי וכו' הריני משגמן אלו 
באלו ביסורין: | 4 אלא אדם כיוצא בו אבל לא בהמה וחיה שאינן מתחייבין ע"י אדם ודינו אינו נתבע מהן, 
ורינ אומר אפילו כלב וזאב מתחייבין ע'י אדם וכו', ובמדרש קהלת שם נדרש עת אשך שלט האדם באדם לרע 
1 עת היא לרע לו לשולט ועת היא לרע לו לנשלט ואח'כ הובאו שם המאמרים בזה"ל אמר ר' אלעזר אין לך 


שהוא מתחייב על ידי אדם זה אלא אדם כיוצא בו שנ' עת אשר שלט האדם ר' ינכת ן אמר ואפילו במקל ואפולו 


ברצועה מתחייבין על ידי אדם זה שני כי את עול סבלו וגו' כיום מדין כי ום ה דין אמר ר' ח מ א בר גוריון אפילו 
זאב אפילו אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון ורבנין וכו' (ונר' שתגי' משובשת שם ועי' בילק' מכירי ישעית טי גי), 
ובמדרש קהלת מ"ב איתא עת אשר וכו' לרע לו אין אדם מתחייב ע'י אדם זה אלא אדם כיוצא בו א"ר אחא 
אפילו מקל אפילו רצועה מתחייבין לידי אדם שנ' שופך דם האדם גגו', ובכי"ל וכי"ו וכי"ג. ליג כיום הדין, . וכן 
משמע שגם בפי' ב'ר ליג כיום הדין שמפרש שם הח"ד כי את עול וכו' ואת מטה וכו' החתית כיום מדין כלומר 
החתות דכית ושברת וזהו דין פרעון חמטה וכו': 6 מתיין. וכיה בכי"ו וכי'ג ולמטה צד 258 גם בכי"פ, וכן בח''ג לעיל 
צד 92 אתית בבנין אפעל מן אתא : | 7 אין דנין. ‏ כ"ה בכל הספרים אין (אינן) דנין חוץ מילקוט שגוי איני דן, 
ופי' המאמר כמו שמפרש בלקח טוב אר"י בן נחמי' לא דנו רוחן בעצמן לדעת שבשר ודם הם לעזוב דרך רשע וכו' בשגם 
הוא בשר לא ידעו להשיב בדעתן שגם הם בשר וכו', וכן הדרש באדר"ג שם ר' עקיבא אומר (ועיוייש בהערות 
רשזיש) הרי הוא אומר לא ידון רוחי באדם לעולם אמר הקב"ה הם לא דנו בעצמן שהן בשר ודם (ומסיים שם 
אלא הגיסו את רוחן כלפי מַעְלָה ויאמרו לאל סור ממנו וכוו), והגיי שקצפתי איתא גם בדפ"ר וְבְבַ'י שָצייגַתי וני 


1( 01006097. 


5 


200 בראשית פרשה כו וג 


מתן שכך לצריקים (דאמי) ר' ינאי וריש לקיש [אמי] אין ניהינם אלא יום הוא שמלהט את הרשעיםא?1 


מה טעי ולהט אתם היום (מלאכי ג יט). רבנין אמי יש גיהינם נאם יי אשר אור לו בציון נוי 
(ישעיה לא ט), ר' יהודה .בר' אילעיי אמר. לא יום ולא ניהינם אלא אש היא שיוצאה מגוף הרשע 
ומלהטתו מה טע'י תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם (שם לג יא), אמר רי יודה ברי 
אילעיי עור אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם, ר' הונא בשם ר' אחא בשעה שאחזיר רוח לנדנה 
איני מחזיר רוחן לנדניהן, ‏ אמר ר' חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהם בשעה שאני ממלא רוחי 
באדם לפי שבעולם הוה היא נכוקת באחת מאיבריה אבל לעתיר היא נבוקת בכל הגוף ההיד ואת 


רוחי אתן בקרבכם (יחוקאל לו כז), אמר ר' יודן בן בתירה עור איני דן ברין הזה לעולם, רי הונא: 


1 יל 15 46 ום''כ: | 6 ילק' עס, ילק' יסוקלל כי שעייס: ‏ 8 ילקוע כ'. עד : 


שכר לצדיקים] ן, שכרן של צדיקים דפ כי, - . . לעתיר לבא א', . . . לעתיד לבא שנאמי ואת רוחי אתן. 


בקרבכם דא" | דאמי ל" | יגיי וג | *אמ] אמר ם. תרויהון (תריהון [) אמרין ד1ג. - . אמרי אכ: ל ל | 
גיהנם פן[, גהינם (גיהיגם א%) לעתיד לבא דאכ | הוא ל' א'כ | שהוא מלהטנ | 9מה טע]ן, מה 
טעמ ן . מאי טעמה ךְ!, שני אכ | כי הנה יום [בא ך1] בוער כתגור והיו כל זדים וכל עושה רשעה לקש וליהט 
אותם היום הבא דְ'א? כי הנה היום בוער . . רישעה וגו' ן, כי הנה היום (יום כ) בא בוער כתגור פגכ | גיהנס פוג/ 
גהינס ך (וכן בסמוך), גיהינם של אש א' | וגו'] ותנור לו בירושלם דא ותגור . . בירושלים 21 | 8 בר] פאלנכ, 
בר דוא! | אלעיי ְג. אלעאי דפא"כ (וכן בסמוך) | אש *היא ד אנ] אש הוא ל2, עת היא פן | שיוצאה] א'ג, 
שהיא יוצאח ך, שתהי' יוצאת א?, שיוצא כ, שאש (שהאש ן) יוצא פן | מגופו של רשע ד ואג . . של אדם רשע 8 
מגופן שלרשעים כ | 4 ומלהטתן כ | * רוחכם--תאכלכם ךְא'כ] רוחכם. . תאכלם פ א?, וגוי ל | יהודה | * בר' פא?גכ] 
בר לְדְו | 5 עד] דְיוַאַנכ: מהו לא ידון רוחי = .ךָ, ל פערי | ההוחות] הדורות ואכך' | הללוליע | 
נידונין נך?, -ים ך3 | * לעולם דהאנכער] בעולם ל, העולם פוְך'י | רב הוגא 5 | * שאחזיר ל"ואכע] שאני 
מחזיר דְא*נףל/ שהחזירל, שהוא מחזיר פ | הוח] וגכער. הרוח דָא?. רוחן י | לנדניהן י ‏ | 6 אין אני א'נכף?, 
אינו פ | * רוחן דפוא*געי] רוח לכך' | * לנדגיהן דפנכער'] לנידניהן ן, לנדיהן ל. -הם ך?. הון א*. ליי | 
היא] פונכערי (יחזקאל), הרוח א1: הרוח היא דְאי | מגזקת ן, נבדקת נכי (שם) | באחת] פא'נכער", 
באחד דִוֶף?י, בא' א | * מאיבריה ל"א'ערי] מאבריה כַך!י (שם). מאיבריו ךָא?, מאבריו דָ'י, מאבר ן, 
מעברה לג , מעבריה 5 | לעתיד] ע' - לבא דְפאנכי, לבואן | * נבזקת דפאעי] מבזקת ן, נכדקת לגכי (שם) | 
8 בר ן | עוד לי | ** איני] אני ל | בדין] פוכי. כדין א'גר. את הדין דא? | זה אכ | לעולפ] לעתיד לבא | 


מתן שכר לצדיקים, וברד"יק אמר רי ישמעאל ביר יוסי אמר הקב"ה איני נותן רוחי בשעה וכו' מתן שכון של 
צדיקים ועח'ינ, ומה שנוסף ברו שני ואת רוחי וכוי ליתא גם בדפיר ואיתא עוד רק בכייא ב', ובכי'יל כתוב אינו 
נותן וכו' ונקוד בחירק ולמטה במאמר ריה בשר"א כתוב אני מחזיר ונקוד בצרי וחירק להגיה איני, ובמאמר 
ריי יודן בייב כתוב עוד אני דן והגהתי ג'כ איני: ‏ 1 ר' ינאי וריש לקיש אמי. כן הגחתי וברריק הגי" רי ינאי 
וריש ב"ל תרויהון אמרין אין גהינם לעתיד לבא אלא וכו' ועח'נ, והמאמרים הובאו כאן בדרך אגב לפרש מה דין 
הרשעים לעתיד בשעה שהקביה נותן מתן שכר לצדיקים, ובפי' ב'יר כ'י מפרש אין גיהנם לעתיד לבא והיינו לא 
ידון רוחי באדם לעולם לא ידון בדינין של גיהנם רוחי ששמתי באדם לעוה"ב לא ידון לשון דין וצ''ע שהרי אמרו 
יום הוא שמלהט את הרשעים וא'כ נדונין ועי'יע ביפיית: 5 עוד אין הרוחות וכו'. ‏ שאינן לא חיין ולא נדונין 
כשיטת המשנה והס"ע וכמו שדרש ר"י בן בתירא בברייתא שם ועיי גם לעיל צד 222, ולפנינו דרש אחר לריי בן 
בתירה עוד איני דן וכו', והגהתי ל ע ול ם כמו שהגי' גם בדפ"ר וד'ו, ובמקצת דפוסי' נשתבש לפני העולם מפני 
העולם (ועי' בידיימ ובחי' הרד"ל). וברדיק גורס אמר ר"י ב'"ר אילעי לא ידון רוחי אין הדורות (הרוחות) הללו 
נדונות לפני לעולם ועח"נ: 6 איני מחזיר. | כהדרש בירושלמי אחרים אומרים וכו' ובתוספתא דבר אחר וכו איני 
מחזיר וכו', ובתגחומא מב שם ר' יוחנן אמר וכו', ובילקוט השמיט שם האומר וקטע דיא בשעה וכו' וכן קטע 
בערוך ע' דן א' ואין נייל שהיה לפני בעל הערוך גם בבר כאן הגי, ד'א בשעה וכוי: לנדניהן. כן הגהתי, אכן 
גם ברד"ק הגיי ריה בשר'א אמר לא יךון בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה אין אני מחזיר רוחות אלו לנד'הם 
ועח'יג, ואולי נדה שם גרדף עס נדן גם בחוראת גרתק כמו שנמצא במקרא ביחזקאל שם נדן ונדה בהוראת מתגה 
ואתגן : = איגי ממלא. רחב"א מפרש ג'כ ידון לשון נדן ודורש איני ממלא רוחי בהם לעוה'ב כמו שממלאין את 
החרב בנדנה לפי שבעוה"ז וכו' ולעתיד הנשמה נפרזת בכל הגוף אבל דור המבול לא ימלא הקביה את רוחו 
בהם, ובכייל כתוב פעם א' נבזקת ופעם ב' נבדקת והגהתי, וכן בדפוסי' ובכי'פ וכייא א' וב' וילקוט כאן ובמדף' 
הגדול עמו' 125 הגי' בי פעמים נבזקת וכיה בערוך ע' בזק ופי שם לשון פיזור כמו לקמן ריש פי'ג כזה שבוזק 
גפת וכן ובעירובין פ'י מיייד בוזקין מלח וכו' וכן מפרש בפי' ב"ר נכזקת מפזרת וכן הוראת בזק בל"ס: 
7 באחת מאיבריה. ‏ בכי"ל כתוב באחת מ ע ב ר ה והוגה כנר' בכתב הספר מ אי ב ריה, אכן הגי' באחת מעברה 
מקויימת גם ע"י כי"ג וכי/פ, ובפיי ב'יר כיייט גורס מאבריה ומפרש מצד אחד, ופ' זה מסכים עס הגי' מעברת 


מעבריה, וגם בהגי' באחת מאיבריה (מאבריה) בהגחת כי"יל ובערוך שם ובפי' ב'יר הגדפס בדפיר ובכי/יא א' וכי"ב, 


(ועוד ‏ איתא מאבריה בילק' יחזקאל) צריך לפקפק שהליל באחד מאיבריו (מאבריו), וגיי זו איתא | רק בדפוסוי 
ובילקוט כאן ובטר' הגדול. (ובכי"א ב' בא' מאיבריו), וגם גוף המאמר קשה שהוא נגד מאמוי הזיל שהנשמה 
ממלאה את הגוף ועי' לעיל צד 184 ובמ'י שם (ובמאמן שהועתק מב"ר שם בתנחומא כ"י פארמא במבוא 
התנחומא ע"ח א' נוסף עוד ותדע כי הנשמה מפוזרת בכל האברים שאילו דרה באבר אחד מיד פורחת ממנו) 


ולעיל צד 128 ובמ"י שם בדיה יוצר רוח, וגם כאן לא נתפרש באיזה מאיבריו של אדם הרוח היא נבזקת, ואינו. 
נר' שרחב'א כאן למייש ביצירת האדם ויפח באפיו נשמת חיים וצע'ג, ובילק' יחזקאל מסיים אבל לעתיד לבא היא. 


נבדקת בכל הגוף בעוה"ז ויפה באפין וכוי אבל לעתיד לבא בנשימה ואת רוחי אתן בקרבכם, וגר' שהרכיב המאמר 
שלפנינו עם המאמר מב"ר פייד לעיל צד 182 : 8 בדין הזה. שיבא עוד מבול על דורות העולם אחרי דור המבול, 


. 








בראשית פרשחה כו 8 נ 209 


הרעים, =ר' עזריה ‏ ר' יודה ברי. סימון בשם ר' יהושע ‏ על הכל הקכיה מאריך אפו חוץ מן הזנות 
מה טעמי ויראו בגי האלהים ונוי וכת' בתריה ויאמר י*י אמחה ונו' (בואשית ו ), = ר' יהושע 
בן לוי (אי) בשם בר פריה כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על סרומיים ‏ והיו מקבלין ממנו, 
כיון שאמרו הוציאם אלינו ונדעה אותם (שס יט ה) לתשמיש אמרו עד מי לך פה (שם שפ יב) 
ער כאן היה לך ללמד פניגורייה, מיכן ואילך אין לך רשות: 8 
) ויאמר ייי לא ידון רוחי וגו אמר רי ישמעאל איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נוחן ו 


1 פנסומס ע' ויכס סיי יייד, פנסום ויכ6 סק" ע': 2 ילקוע כ' פ"ד, לקטן פ"כ: | 6 ימק' לי פ'יד, פנסדכין פ'י פ'יב, 
פדכל עולס כיט פייד, פוקפסל כנסלכין פי'ג, יכוט' פנסדכין פ'"י כ'ע כי, כנסדכין ק"ס 5', פרכ'"כ גייס פל'נ, סנסופס מ'כ 
בכסטים ס" מ': 


הטובים והרעים *, טובים ורעים ךא? | ר' יהודה [, רי יודן ן, ור' יהודה דפ אכ | יהושע] .= בן לוי | מאריף 
הקבייה ן, מאריך ן , הוא מאריך א | מזנות דזא"נכ | 2 מה טעם פאכי, מאי טעמיה ךָ', מאי טעמי [, | וכתי] פַי, ומה 
כת' ד מה כת' ודזאגכ | 8 בן] ברד | גר] ן. ר' פא'נכ. ל דא | אותו] פואנכ. אותה דִי | לילה א' | מבקש 
לוט א | סרומיים] וְךְזג, הסדומיים דְאכִי, אותן סדומים פ | ממנו] ן, מידו ְפאנכי | 4 שאמוו] פא'יי 
₪ לו דְוְאנכ | לתשמיש] ,- מיד י | *אמרו] ,= לו | עור | פה] פאכי. ₪ עוד מי לך פה 7", עוד מי לך 
פום דְזְןָ, מי לך פה פומא ך, מה פה ן, חתן ך | 5 עד -- לך] .= רשות פוחזא'ני. לי דא? | ללמד פניגוריא י, 
ללמד עליהם (עליהן פ) סניגוריא פודזא'נכ. ללמד פניגוריא עליהם דָא? | רשות] פי. ללמד עליהם סניגוריא ךְא'כ, 
רשות ללמד . . סניגוריא [אן | | 6 וגר] באדם דָא, באדם לעולם כי | אמו] מאי לא ידון רוחי באדם - א1/ 
איני נותן רוחי בהס באדם ₪ 1 | ישמעאל] פ, ביר (בר ך) יופי דאנכ: שמעון ברי יופי [ | איגי] אמר הקב'יה 
איני כ, אם אני א | בהם רוחי כך? . . רוח ךף1, רוח בכם [, רוחי א' | 


והרעים ועי' גם לקמן פל'יב סי' ח': 1 ר' עזריה וכו'. בוי'יר שם הגי' ר' עזריה בשם ריבייפ ור' יהושע בן לוי בשם 
בר קפרא מצינו שעל הכל הקכיה מאריך רוחו חוץ מן הזנות בלבד ואית ליה קריין סגיין שני ויהי כי החל האדם 
ויראו בני האלהים את בנות האדם וירא י'י כי רבה רעת האדם ויאמר י*י אמחה את האדם, ובתנחומא בראשית 
שם ורי עזריה אומר הכל הקביה מוותר חוץ מן הזימה ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב ויראו בני וכו' מה 
כתיב אחריו וינחם ויאמר ה' אמחה וכו' וכן בסדומים וכו', ובתנחומא מי"ב וירא שם ריב'יל אמר משום בר קפרא 
על הכל הקביה מכפר חוץ מזנות שני לא ינקה כל הנוגע בה א'יר יהושע בר נחמיה אף הסרומים לפי שפרצו 
בזנות וכו' ועי' בתנחומא וירא ושם הגי' על הכל הקבייה מוותר וכו': ‏ 4 עד מי לך וכו'. דורש עד כתיב קרי ביה 
עד בפתח ופה קרי ביה פה בפתה קטן עד כאן היה לך פתחון פה ללמר סגיגוריה!) כלו' להמליץ בעדם מכאן 
ואילך וכו', ולקמן פ"נ הגי' בכיייל ריב'יל בשם ר' פדיה (ועי' במ'"י לעיל צר 202 ובמבה*י קכיא אי) כל אותו וכו' 
והיו מקבלים מידו כיון וכור אמרו לו עוד מי לך פה עד כאן היה לך רשות ללמר עליחם סניגוריא מיכן ואילך אין 
לך רשות ללמד עליהם סניגורייא, ובדפוסי' שם ריב"ל בשם ר' פריה וכו' והין מקבלין ממנו כיון וכו' עוד מי לך פה 
קרי ביה עוד מי לך פה עד כאן היה לך רשות ללמד וכו' מיכן ואילך אין לך רשות ללמד וכו' וָעַח'יג, ובא'א חגיה 
כן גם כאן כגי' הדפוסי', ובוייר שס הגי' סדומים ריב'יל בשם בר קפרא אמר כל אותה הלילה היה לוט עומד 
ומדבר עליהם פניגוריא כיון שבאו ואמרו לו איה האנשים ונדעה אותם בתשמיש מיד ויאמרו האנשים אל לוט עוד 
.מי לך פה עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהן סניגוריא אלא חתן ובניך ובנותיך כי משחיתים אנחנו וכו : 
6 איני נותן. רוחי בהם. שלא יעמדו בתחה"מ, ודורש ל עו ל ם לעוה"ב בשעה וכוי, והדרש לא י ד ון שאין לו רע 
במקרא לא נתברר כאן בדברי ר"*, ובפי" ב"ר כ"י מפרש איני נותן וכו' והיינו לא ידון לשון נדנה וכן שיער 
ביפי"ת שיהיה פי' לא ידון כדר' הונא בשם ר"א בסמוך, ולא משמע כן, ונייל שרי ישמעאל דורש לא ידון לשון נדן 
ונדן כמו נתן וכן במקרא ואת נתת את נדניך (יחזקאל טיז ל'ג) ועיי עמת"ל ע' נדוניא וגעזעניוס מהדורא "יג עי 
נדן ב', וריה בשריא דורש ידון לשון נדן נרתק כמו במקרא וישב חרבו אל נדנה (דת"א כ'א כיז) ונדן כינוי לגוף 
שבו הרוח גם בדניאל ז' ט"ו אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה, וְר"י בר' אילעיי דורש ידון לשון דין, ושניהם 
דרשי רוחי באדם ווחי ששמתי בהם והיינו רוחן רוחות הללו, וכן דרשו שאר התנאים במאמרים שלפנינו ידון 
לשון דין, ובשלש אלו ההוראות נדרש הפסוק גם בירוש' חלק, ובמשנה שם ג' דור המבול אין להן חלק לעוה'ב 
ואין עומדין בדין שני לא ידון וכו' לעולם, ובפסקא דתלמודא שם ואינן רואין לעתי' לבוא מה טעמא וימח וכוי תני 
ר' נחמיה אומר ממשמע שני לא ידון רוחי באדם לעולם. ר' יהודה אומר לא ידון לו רוחי שאיני נותן רוחי בהם 
בשעה שאני נותן רוחי בבני אדם ר"ש אומר לא ידוןלו רוהישאינינותן רוחי בהם בשעה שאני 
גותן מ תן שכרן של צדיקי' אחרים אומרים לא ידון לו רוחי שאיני מחזירה לנדנה (ונר' שריי דורש רוחי 
באדֶם נמשך למעלה לא ידון לו רוחי ונמשך למטה רוחי באדם לעולם בשעה שאני וכו' ורייש מדייק לעולם, ואולי 

ר' ישמעאל ועיי גם באגהית ח"יב צד 411)/ ובמשנה שבמשניות (ועי' ד'ס) ובבבלי סנהדרין הגיי דור המבול 
וכו ואין עומדין בדין שני לא ידון רוחי באדם לעולם ל א דיין ולא רוח, ובס"ע שם איתא המבול היה וכו' ודורו 
אינן חיין לעוה'"ב ואינן נידונין שני לא ידון וכוי לעולם, ובתוספתא סנהדרין שם דור המבול אין לֶהם וכו' ואינן חיין לעוה"ב 
שני וימח וכו' ר' יהודה. בן בתירא אומ' ויאמר יי לא ידון רוחי באדם לעולם ל א ידון ולא רוחי בהם לעולם 
דבר אחֶר ויאמר '"י לא ידון אמַר חמקום אני (וציל איני) מחזיר להם רוחם לנדנה ר' מנחם בר' יוסי אומי לא 
ידון אמר המקום איני דן בשעה שאני משלם שכר טוב לצדיקים אבל רוחן של רשעים קשת להן יותר מן הכל 
שג' רוחם אש תאכלם 4 אש תאכלכם) וכו ועיי לשון הברייתא בבבלי סנהדרין שם ועי"ע במדר' הגדול 
עמו' 125, ובאדרייג שם נסררו דרשות התנאים. על פסוק שלפנינו בסגנון הרי הוא אומר לא ידון וכוי, ובשטה אחרת 
שם הדרש ר' אלעזר בן פרטא אומר הה'א לא ידון רוחי וכו' אמר הקב"ה איני דן אותן עד שאכפול להם שכרן 
שנ' יבלו במוב ימיתם וכוי, ופלוגתא דאמוראי בתנחומא מיב שם אטר ר"ל אמך הקב"ה איני בורא עוד נפש 
לאדם שני לא ידון רוחי באדם ר' יוחנן אמר מהו לא ידון כשיעלו נפשותיהם אצלי איני מחזירן להם כענין שני 
ויאמר חי למלאך וישב חרבו אל נדנה. ובלקח טוב ג' א"ר ישמעאל ביר יוסי איני נוחן רוחי בשעה שאני נותן 


.סמעטט (1 


6 


28 בראשית פרשה כו ו ב 


ולמה הוא קורא אותן ‏ בני אלהים, ר' חינא וריש לקיש אמ' שהירבו ימים בלא צער ובלא 
יסורין, ר' הונא בשם ר' יוסי כרי לעמור על התקופות ועל החשבונות, רבנין אמי כדי שיימלו שלהם 
ושלדורות הבאים אחריהם: 

כי טובות הגה אמר יודן פבת כת' משהיו מטיבים אתה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה 
תחילה ההיר כי טבת הנה אילו הבתולות, ויקחו להם נשים אילו נשואות, מכל אשר בחרו זה 
זכור ובהמה  :‏ רי הונא בשם רי יוסף דור המבול לא נמחו מן העולם עד שכתבו נמומפיות ‏ לזכור 
ולבהמה, אמר ר' שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרומוסייה באה לעולם והורגת את היפים ואת 


4 ילקוע טס :| ₪ סנסועל מ'נ נכסטים ק" 5"ג: 6 וקכל כנס פכ"ג פיי ע', פנסועס ע'כ נכלטים טס ופי" כייס : 
7 יכוטי סוטס פ"ס י"ז ס', בעדנל כבס פ"ט כי' ל"נ, סנסועל בכלטים כ" יכ : 


1 הוא] ונכי. ל דפא | אלהים פ[א'כ, האלהים דא?ני | חנינא] יוחנן פ | אמי] תרויהון (תרוויהון 2 , חרויהו כ) 
אמרין אכ , תריהון אמ' ן | שהרבו | 2 ייסורין פואכ | הונא] פא'כך. חונא ן, הונה [. חגא דא* | יוסף פוג | 
לעמוד] לעסוק ג. | החשבונות] המזלות נָרִי, החשבונות ועל המזלות א"כ | שיטלו | את שלהן י; של דורם ך | 8 הבאין 
אחריהן י, האחרוגין ‏ | 4 מטייבין ד | אותה וחנע. אשה דאכי | היה לי י | גדול שבהן ן, הגדול מהן י | 
נכנס תחלה ובועלה דֶן, נכנס ובועלה 5 | 5 טובות פוחא'נכעי | הבתולות] הפנויית יי | נשים] ,-. מכל אשר 
בחרו דָא? | הנשואות (1, נשי אנשים דוח א"ני, . . האנשים א | 6 זכר א?נכע | רב הונא ץ, רי חונה ונ | 
וסי פן | נמחו] פוא!געי, נימוחו דָא? | גמומוסיות ן, גממופיות א. גממסיות [ץ,גמוסיוי ך, גימופיות ך?, גמסיות (ַ%' 
גממטיות פשי, גמומסיקון על | לזכר אנכ | 7 ** ולבהמה] ובהמה ל | כל ע | **מוצא] ל ל | אנדדרומוסיא ך, 
אנדרומסיה 1 , היא דן, היאה (ז, אדרומיסיא ן, אנדרומוסיון א, אנדרומסיון ככ, אנדלומוסייאה א' , אנדרולומוסייאה ד"י 
אנדרולמוסיא 1 , אנדרולמסיא ם | בא א'כע | לעולם לי וי | והורג זי | את--הרעים] פוחזנכע, יפים ורעים אי 


כייה בכייל ונמחק ומוגה ביני שיטי מן מומי, ולהגיי העיקרית בכי"ל דומות הגיי בכייג וכי"ו וכייכ ובערוך ע' כמר 
ב', ואפשר שצ"ל ב מ ן מ ומי ופי" המשל הכומרים גונבין את הפסילים במי ישבע האדם או למי יקריב קרבנות 
והפרצה מן הגדולים מכומריהם: = 1 ולמה הוא קורא. דרש אחר לפרש בני האלהים וָאינו נמשך למעלה, ור"ח 
וריש לקיש אמרין שהרבו ימים בלא צער וכו' ולכן נקראו בני האלהים בהצלחתן ובשלוותן ור' הונא וכו ורבנין 
מפרשין למה הרבו ימים, ובילקוט השסיט שמות האומרים וחכר המאמרים שהרבו וכו' ובלא יסורין וכל כך למה 
כדי לעמוד וכו', ובא"א ובמ"כ הגיהו כן עפ'י לשון הילקוט, וברד"ק הגיי ר"יח וריל תרנויהון אמרין וכו' וכן בלקח 
טוב תרוויהו אמרו וכו' ועחיג: ‏ 2 בשם ר יוסי. ובסמוך ר"ה בשם ר' יוסף ועי' במ"י לעיל צר 78, ותגיי רי חנא 
כמו לעיל צד 86: | כדי לעמוד. שצריך אורך ימים לעיין בחלופי מצבי כוכבי השמים ומקריהם ונפיונות רבות 
לתביא מופתי הדברים וכו' כן פירש ביפ"ת, ובפיי ב'"ר כ'י מפרש רייה אמר לפיכך ניתן להם אריכות ימים כדי לעמור 
על התקופות ועל המזלות שיתיו בקיאין בהם וימפרו אותן לדורות הבאים אחריהם שיש מזל שגומר הלוכו 
מאות שנה כדאמרי' לעיל (צד 77 ועייייש) וקיימן הקבייה עד גמר. הילוכו כדי שיהיו רואין אותו מתחלתו, עד גמר 
הלוכו ויהיו בקיאין בו וילמדו הדבר לדורות וכו' ועוד שם דיא לכך נקראו בני האלהים הזכיר שמו עליהם כדי 
שיעמדו על התקופות, ורבנין אמ' כדי שיטלו וכו' ומפרש שם לכך הרבו יטים בלא צער ובלא יסורין שאלמלא חיו 
מתיפרין היה מתכפר עליהם אבל הגדיש הקב"ה סאתם מפני שהיו עתידין לקבל פורענותן ופורענות דורות. הכאים 
שלקו נגד כל הדורות הבאים אחריהם, והלשון שיטלו שלהם וכו' כמו לעיל צד 15 שעתידה ליטול את שלה וכר, 
וברד"ק גורס ומפרש ר' הונא בשיר יופי אמר חרבו ימים כדי לעפוק על התקופות ועל החשבוגות ועל המזלות 
וכן הגי' בעקידה שער ייא על התקופות וכו' ועל המזלות ועחינ : 4 טבת כת'. לשון יחידה וגם לשון הטבה ודורש 
ריי משהיו מטיבין אותה כלוי כל אחת מהן לבעלה היה גדול נכנס וגו' והה"ד כי טבת הגה וכו' וטעס הכתוב 
כמו שדורש כי טבת הנה אלו הבתולות ויקחו להם נשים אילו נשואות וכו', וחיבור המאמרים כאן עיי מלת התד 
מגומגם קצת, והמאמר השני גריס ליה סתם בתנחומא מב בראשית שם, והגי' שם ויראו וכו' את בנות האדם 
אלו הבתולות כי טכת הנה אלו הפנויות ויקחו להם נשים אלו נשי אנשים מכל אשר בחרו אף על הזכר ועל 
בהמה, והגי' משהיו מטיבין א ות ה איתא גם בערוך ע' טב אי ובלקח טוב וכמדר' הגדול, וכן גורס ומפרש בפירשיי 
עה'ית כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה וכו' וברד"ק שהיו מטייבין ומקשטין אותה שהכניפה לחופה 
וכו', ובכי"ל כתוב א ת ה כמו שכתוב א ת ו הרבה פעמים ועי' לעיל צד 287 וצד 289, ור'י דורש טבת חפר כתי 
כמו שרורש לקמן פל"ד מנעריו כת' ופל"ה לדרת כת' ופמ"ט חללה היא לך. וכן מדייק בפל"ד הוצא כתי היצא 
קרי, וטבת חסר כת' נדרש גם בלקוטי מדרשים בביה"מ היה צר 156 באגדה המתחלת טובת כתיב נערה 
בתולה צדקת היתה וכשירדו, בני האלהים א"ל תשמעי לנו וכוי ועיייש ובמבוא לביה"מ שם פיי כ*א:. 5 ויקחו 
לתפ נשים. וכ"ה בערוך וילקוט ושאר כ*י (חוץ מכייא בי) ועיי גם בחיי הרד"ל. ובלק"ט הגיי ויקחו להם נשים 
אלו נשי אנשים ועח"נ, וברד"ק ג' אלו נשואי אישים וצ'יע: 6 עד שכתבו גמומסיות. שטרי נשואין לזכר וכן' כמו 
לנשים שהיה להם דבר זה כהיתר, והגי גמומסיות איתא גם בד"ו ובכי'א ב' וכיי'ג ובפי' ב'"ר כיייט ובערוך ע' גמס 
בשרפ"ע ועי: ערוך השי שם, ועדיפא הגיי גמוסיות') והוראתה כמו גמיקון בפסיקתא פיה (ניב ב') ולא כתב להן 
גמיקון וכו', והמ"י נשתבשה במדרשים ועי' קרוים צד 178, והגי" ריה בשם ר' יוסף איתא גם בדפיר וד"ו/ 
וכמקצת דפוסיי נשמטי מלת יוסף, ובוי'יר שס נסדרו המאמרים שלפניגו בסדר אחר קצת והגי'י שם רב הוגא בשם 
רִי יוסי אמר דור וכו' לא נמחו מן העולם אלא על ידי שכתבו גומסיות לזכר ולנקבה, ובתנחומא מייב בראשית סוי 
ליג הגיי אמר ר' הונא בשם ו' אידי לא נתחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו וכו' ועייייש סיי כיא 
ובאגה"א ח"ג צד 298  :‏ 7 אנדרומוסייה. מכת אבדון של אנשים, ועוד לא נתברר לאיזה מ'"י כוונו ועיי קרויס 
צד 65 ובהוספות רא"ח לעף צך 598, ובערוך השי איתא אנדרומוסיא בראש הערך ובפנים אנדרומסיאה, וכוייר 
שם הגי" בדפ"ר א"ר שמלאי כל מקוס שאתה מוצא זנות אגדרולמוסיא בא לעולם והורגת טובים ורעים, וכד"ו שם 
אדרולמוסיא בא וכו' ועח'ג, ‏ ובירושלמי שם א"ר שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות את מוצא אנדרולמסיה באח 
לעולם ועיי בבמ"ר שם, ובתנחומא בראשית שם איתא שנו רבותיגו בעון זימה אנדדלמוסיא באה לעולם וספה הטובים 


ש6אווןטץ = 6ואיץ (3 





4 
ב ו כ ו 


₪ לששייקי ויו דיר יי -'ו 


בראשית ספרשה כו ואב 227 


לחיטים וצורך לשעורים צורך לחיטים יותר משעורים, משאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא 
אומר לה.לא יהא לך מחזרי להכה : רבן נמליאל אסיב ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה 
לא יהא לך מחזרי להכה, ילדה בן זכר אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא שלי ווי מן פומיך, 
אמרה לו אבה שתי שמחות שבאו לי את מקללני, אמר לה תרתיהון צלוון, ‏ מן גו דאת הוויה שלם 
בביתיך לא הוי לך מחזורי להכה ומגו דהוי בריך קיים ‏ לא שלי ווי מפומיך, ווי דלא אכל ברי ווי 6 
דלא אשתי ווי דלא אול לכנשתא : 

ב): ויראו בני האלהים ונוי רי שמעון בן יוחי קרי להון בני דייניה, : רי שמעון בן יוחי ה 
מקלל לכל מן רקרי להון בני אלהיא, אמר ר' שמעון כן יוחי כל פרצה שאינה מגדולים 
אינה פרצה, ו' עוריה בשם ו' לוי כומריה גנבין ‏ אלהיא | בנמימי ‏ או למן מקרב : 


7 ילקוט טס : 


1 לחטין די | לשעורין א"י | יתר פ | משערים] 1, מן (השעורי' ד) השעורים דְפוכ. מן השעורין אלי, 
מלשעורים א | את ל' ₪ | יציאותיו] פאנכ, את . . י, יציאתיו ך | 2* אומר] אמי ל | * לה] ליה ל | 
יהא] פוא'גכי. יהי דא"ר | לד] א'נכך?. ליד דוא'ר'י | מחזרי] כך?, מחזורי דא*ך'. מחזרו וי, מחזור פא1 | 
להכא דְפָאלנכי, הכה ן, הכא א' | אסב ן2, אנסיב ם | 8 יהא] פוכי. יהי דא? | לד] כי:. ליר דואלג | 
* מחזרי כ] למחזרי ל, מחזורי ךְפא?. מחזרו וי, מחזור ג | להכה] ן, להכא פא'גכי | שלי] פוא'כך?. 
ישלי דְנִי, ישלה ך* | וי פ (וכן בסמוך) | מן פומך כ; מפומיך פן, מפומך דאגרי | 4 ליה פא'גכ | אבא | 
בשתי י | אלי ם | ואת כ, ואתה פא' | תרויהון פכ, תותין א | צליין [כך, צלוון (צליין י) אינון א'י | 
מגו פא'נב, מיגוי | דאת הוויא (הויא י, הוי ן) שלם דְָאנִי, . . הויה לשלם ן, . . הווי שלמא 2, . . שלמה ם/ 
דאית שלמא א% | 5 בביתך (כי, בביתא א' | הוי] פנכי. יהוי ן, יהי דא? | לך] וכי. ליד דפא'ג | מחזרי כ, 
מחזרו [י, מחזור א | להכא | ומגו] פא'. ומן גו דוא?נכי | שלי] פוא'נכר. ישלה ד | * מפומיך דפג] 
מפומך ל א . מן פומיך וִי, מן פומך כ | * ווי] ואי ל | אכל] פוא'י. אכילכ, שתי דָא? | 6 אשתי ברי, אישתי . . וְא', 
שתי . . [, שתה.. פ, אכל.. דא" | אז] [, אזיל א', אזל ברי [י, אזיל . . דא" | לבי כנשתא אי . . 
כנישתא דְאָנָ, בנית כנשתא ₪ | 7 קרי] פוחא'ר. קיא דא'ג | להו פש | דייגיא האג ייא ד, 
דיגייא א*כ. דיינא פך | 8 מקיל א'כ. | למן ג, למאן א', מאן ₪ | ** דקרי (דקרא כ)] דקהו ל | להו א' | 
אלהיא] [א'נ2. דייא דחא"י, אלהא 5 | אמר] חני | מן הגדוליס (הגדולין 1) | 9 ר -- לוי] פוא'גכש. ל דא? | 
כומריא פא'ג עף?. דייה ן, דייא דאלר'י | גגבין] פכערי. גנבון ן, גגבו דא" | אלהין ש | בנמומי [, בנמיכיי ן' 
במנמומי 2+ בגמימי (ן, מן (מאן א') מומי ל"א!, מאן (מן ך?) מומי ביה דְא?רי | או לי א'ךר ‏ | למן ו 
למאן פנכש. מאן דְאריי, וטאן איך? | מקריג כ, . . לדין א , מקוב ביה ך | 


1 יציאותיו. הוצאותיו וכן לעיל צד 90 בירכו ביציאה וצר 148 כמה יציאות : 9 מחזרי להכה. חזרה לכאן כלו' שלא 
תשובי לבית אביך, ודוגמתו במ"ק ט' ב' תיפוק ולא תעייל, ומשקל מחזרי (מחזורי) עי' דאלמאן צד 144 : אסיב 
ברתיה. השיא את בתו ואמרה לו אבי התפלל עלי: 8 לא שלי וכו'. לא יפסוק אוי מפיך ועי' עמתיר היב צד 
1 עי שלה, וכל המאמר לפי הגי' שלפנינו בלשון בינוני לא שלי וכו' דאת הוויה וכו' לא הוי וכו' לא שלי 
וכו ועח'ינ : 4 תרתיהון צלוון וכו'. שתיהן תפלות הן מתוך שתחיה בשלום בביתך לא יהיה לך חזרה לכאן ומתוך 
שיהית בניך קיים לא יפסוק ווי מפיך ווי שלא אכל בני וי שלא שתה ווי שלא הלך לבית הכנסת, והגיי צלוון 
אותא גם בדפ"ר וד"ן ודפוסיי אחרים והוא הרבוי לצלו ועי" דאלמאן צד 155, ובמקצת דפוסי' נשתבש צלווגן וצ''ל 
גם בעטתיר ועמת"ל עי צלו ובערוך הש' ע' צל ד', והגיי שלם איתא גם בדפוסי . ובכי'א ב' וכיייג וילקוט, והוא 
שם ולא תואר וכן בליימ וביתך שלום (ש'א כיה. ו') ותרגומו וביתך שלם, בתיהם שלום (איוב כ"א ט') ותרג' בתיהחון 

ם ועי' מייש הח' דיללמאנן לפ' וידעת כי שלום אהלך (שם ה' כיד). ובפי' ב"ר כיי מפרש דמגו דהוי שלום בביתך 
עם בעלך לא תחזרי אלי וכו' וכן הגי' בכי'א א' דאית שלמא ועח'ינ: 6 אשתי. שתה, והאל"ף נוסף ועי' דאלמאן 
צד 282 : 7 קרי להון וכו'. מפרש בני האלהים בני דייניא בני השופטים והשרים (ועי' בפירש'י עה'ית) וכן מתורגם 
בת"א ובתר"י אי כאן ובפסוק די בני רברביא, ורשב'י מקלל לכל מי שתרגם הפסוק כצורתו בני אלתיא, ונראה 
שכעס על שטת האומרים שבני אלהים אלו המלאכים שקלקלו עם בנות האדם; ושטה זו היתה מופשטת בימים 
עתיקים ועי' בס' חנוך פ"ו עד פי"ט ובסי היובלים פ"ה ובצואת ראובן פיה בשיורי הגנוזים (הוצ' קויטצש צר 462) 
ובקדמוניות : ליוסיפון ספר א' פ"ג סי' א' וכן מתורגם מלאכי האלהים באיזה כ"י בתרגום השבעים. (ועיייע מייש 
מהרזיף בספרו פארשטודיען צד 67 ובס' איבער דען איינפלוס וכו' צד 46 ומש הח' דיללמאנן לפ' ויראו וכוז 
והח' גינצבערג במ"ח חלק מ'ג צר 409), ובשטה זו גם האגדה בפדר'א פכ'ב ראו המלאכים שנפלו ממקום 
קדושתן את בנות קין וכו' שני ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו' והאגדה בענין שמחזי ועזאל בילקוט רי מייד 
ועי' במ"י לעיל צד 294 וספי חנוך שם ויומא פיז בי נדה ס'א אי תר"י א' לפ' הנפילים היו וכו' ומדרש פטירת 
משה בביה"מ ח"א צד 129 ודב"ר סוף פ' וזאת הברכה ומאמרי הזוהר שהועתקו ברקנאטי לפ' ויראו וכו' והמאמר 
מב'יר לרמה'ד בפוגיא צד 987 וביח'"מ חיה צד 179 ומבוא לביה"מ חיד סיי ג' ועיייע מייש הח' גרינבוים בספר 
גיוע ביוטרעגע וכוי צד 74 ובס' געזאממעלטע אויפזעטצע וכו' צד 59 (ובילקוט שם נסמן למקור. האגדה בדו 
ודפוסי' אחרים מדרש אבכיר, אכן בדפ'ר איתא רק הציון מדרש), וכמו שמפרש רשב"י כאן בני האלהים כן מאמרו 
במכילתא ובמכילתא דרשב"י לפ' ויסע מלאך האלהים (שמות ייד ייט) אין אלהים בכל מקום אלא דיין, וגיי כייא 
אי וכייכ רשב'י מקיל וכוי כסגנון ירושי ביכורים פ'יג סיה די ר' מני מיקיל לאילין דמיתמניי בכסף ובמד' שמואל 
פיז הוה מקיל וכו': = 8 כל פרצה וכו'. שהרי כאן גדולים שבהם התחילו בעבירה כדכתי" ויבָאוו בני אלהים וכו 
לפיכך הותרה לכולן ועי' בפי' ב'יר, ובמאמר שלאחריו נשמט בדפוסי' שם האומר ר' עזריה וכו', ועפ'י גי" זו 
המשובשת פירשו המאמרים כאילו המשל שחוא בלא"ר כומריא וכו' הוא סוף המאמר של רשב'י: 9 בנמימי. 


206 בראשית פרשה כו הלנ וא 


שהוא צריק ושנולד מהול ושייחר הקביה שמו עליו ושאברהם עומד ממנו וששימש בכהונה גדולה 
ושנכנה בית המקדש בתחומו, בר חוטה אמר שמינין אותיותיו תלה הקכיה לדורות מן המכול ועד 
הפלנה ש"מ שנה : 
ד ו א) ויהי כי החל האדם אמר ר' סימון בגי מקומות נאמר כלשון הוה לשון מרד או הוחל 
6 לקרא בשם י*'י (בואשית ד כו), ויהי כי החל האדם, הוא החל להיות גיבור בארץ (שם י ח),. 
אתיבון והכת' וזה החלם לעשות (שס יא ו). אמר להם קופח על ראשו שלנמרור וא' זה המרירן עלי : 


לרוב על פני האדמה מלמר שהיו שופכין זרען על העצים ועל האכנים ולפי שהיו 

שטופים בונות לפיכך הרבה להן הקכיה בנקיבות ההיר ויהי כי החל וגוי ובנות יולדו להם: רי 
שמעון ברי ילרה אשתו נקבה חמתיה ר' חייא רבא אמר ליה התחיל הקביה לברכך, אמר ליה מן הן, 
0 אמר ליה דכת' ויהי כי החל האדם לרוב גוי, עלה אצל אביו אמר ליה שימחך הבבלי, אמר 
ליה כן וכן אמר לי, אמר ליה אפעלפיכן צורך ליין וצורך לחומץ צורך ליין יותר מן החומץ, צורך 


1 לקטן פכ'ד, עדכט תסליס ע'ץ כ" נ' : 6דכ''כ נוייל פ''נ, עדכט פסליס ע' ק" 1': 2 קדכ עולס 5" : 4 לעיל 15 227: 
8 לקוע כ' פי'ג : 9 3/3 כ" כי: 


1 שהוא] פוחא'נכי. שהיה דְא? | ושנולד] חנכרי. ונולד א', ושנולד כשהוא ףפ, ונולר כשהוא ךדא? | 
ושהקב'"ה מיחד ך. ומייחד הק' ג | ואברהם י | עומד] פחא'נכ. יוצא י, עתיר לצאת דְא?, נולד י (דתיי) :] 
* וששימש וךזא1נכ] ששימש לפ ששמש דָא? | 2 בר חוטה] ןן, בר חוטא פךן, . . חוטיא א', . . חטיא כו (שם), 
שמעון בר חוטה ךָא? | שמנין דְפאכי (שם), שמניין וח | * אותיותיו דְפאנכי] אותותיו לן | מן דור המבול ני | 
עד כי | 8 דור הפלגה ני | שים] חא'י (שס) שים י, שלש מאות וארבעים דְפואגכ = | שנים י (שם) | 
4 בגי] א". בשלשה ךפוג | כלשן] ןג. בלשון דפא'כ | בלשון פ. וכולן לשון ן | 5 גבור | 6 אתיבון] וחז/ 
איתיבון א'כ, אתיבון (התיבון נ) ליה דנ | קופח] חנע. קיפח ך, קפח א'. קפחו א?. טופח ן | ואומר וָב, 
ואמר זא'גע. ואמר לו ך | 7* עי דוע] עליו לחעי. לי אנכ | 8*האדמה דפאנכ] כל הארץ ל | 
מלמד] פואנכי. ליד | זרעס פא'גכ. את . . דוי | 9 בנות] בזמה פך | לפיכך] לכך 5: לי ןי | ריבהי | 
הקביה] פוא'כי. לי דאגר | נקנות אכ | והי--וגו]פ. ויהי כי החל האדם דא?, ויהי . . האדם לרוב 
וגוי א', ויהי . . לרוב על פני (הארץ ן) האדמה [ְג, ל' חכי | וכנות * יולדו להם דְְַא?ג] ובנות ילדו (יולדו ') 
להן לי, ובנות יולו ן, לי פא | 10 בר] דְ'ן, ברבי פי, בר' אמיך, בר אמי א?. ל' א'גם | ילדה] = 
לו אי | ** חמתיה] חמתה רְ | חייא רבא] כ, חייא רבה פאני, חייה רבה ך, חייה ן | מברכך פנכ.- | מן 
הן] י, מנין פג. מניין כ, מנא לך הא דְא? | 11 וגו] על פני האדמה (הארץ ן) ובנות יולדו להם ן1. ל' פכ | 
ל ך וכך וכ | יותר] פא'גי. יתר דְוַא? | מלחומץי | 


1 שהוא צדיק. וכן לקמן פנייו שם אדם צדיק, ובמי תהלים ע'ו סי' ג' שם הצדיק : ושנולר מהול. במדי תהלים טי סוי 
ז' מונה ש ם בתוך ייג שנולדו מהולים וילים שם ש ם שנ' אלה תולדות שם שם (בראשית ייא י') שכל מי שנכפל 
שמו נולד מהול שם שם וכו', ובאדר"נ שם נמגו בשינוים שונים ג"כ ייג שיצאו מהולים ויליף שם אף שם יצא. 
מהול שני ומלכי צרק מלך שלם (ועייייש בהערות רשזיש), ודורש מלך שלם מלך שהוא שלם, וכן גרי משמעות 
הדרש לקמן פמיג מלך שלם ר' יצחק הבבלי אמר שנולד מהול, והאגדה שמלכי צדק הוא שם גם לקמן פנש 
אברהם קרא אותו יראה וכו' שם קרא אותו שלם ומלכי צדק מלך שלם אמר הקביה וכו' הריני קוראו כמו שקראו 
אותו שניהם ירושלם יראה שלם וכו' ובמי תהלים ע"ו סי' ג' ויהי בשלם סוכו וכו' את מוצא שנקרא בית המקדש 
שלם שנ' ומלכי צדק מלך שלם והוא שם בן נח שני והוא כהן לאל עליון וכתיב ‏ יפת אלהים ליפת וישכון באהלי 
שם ששיכן באהלו מכלל שהיה משמשו כדמתרגמינן והוא כהן לאל עליון וחוא משמש קדם אל עילאֶה הוי זה שם 
ואברהם קרא לבהמ"ק יראה וכו' מה עשה חקביה שיתף מה שקראו שניהם וכו' ועי' גם נדרים לייב ב' פדר"א 
פכ"ז ותר'י א' וב' בראשית ייד ייח, ועפ'י מאמרים אלו מפרש גם מה שדרשו כאן וששימש בכהונה גדולת (ועי"ע 
במ"י לעיל צד 197 בדיה ובהם היו) ושנבנה בהמ"ק בתחומו בשלם דהיינו ירושלם, ובתנחומא נח פיי ה' נמנו 
שבעה מהולים ושם אינו במנין, ובתנחומא מ"ב נח סי' ו' איתא תמים היה שנולד מהול עשרה בני אדם נולדו 
מהולים, ולא נמנו בפרוטרוט ועיייש בהערות ריש באבער : ושייחד וכו'. נר' שיליף מדכתיב ברוך ה' אלהי שם 
(בראשית ט' כ'ו) ועיי ביפיית : וששימש. כן הגהתי ועח'"ג וכן הגיה ביפיית: 2 מן המבול וכו'. בס"ע שם, ולפי 
חשבון הכתובים בבראשית י"א היו מלידת ארפכשר שנתים אהחר המכול עד מות פלג שלייח שנה והארץ נפלגה 
בסוף ימיו של פלג (כדאיתא ג"כ בסייע שם) הרי ש"מ שנה מן המבול ועד הפלגה כמנין אותיותיו של שם, ובכייל 
וכי"ו כתוב אותותיו והגהתי ועיי גם לעיל צד 140: 4 אמר ר' סימון וכו. כל המאמר לעיל צד 227 ועייייש 
במ"י, וסוף המאמר הועתק בערוך ע' קפַח, ובכיים קטע בלשון מרד אז הוחל וג ו': 8 על העצים וכו'. על פני 
האדמה דריש כדמפרש בפי' בייר: 9 ר' שמעון בר'. וכיה גם בדפיר, ובדיו נשתבש רי שמעון בר' אמי (ועי גם 
במ"י לעיל צד 214), ובסגנון אחר הסיפור בבייב שם ר' שמעון ברבי אתילידא ליה ברתא הוה קא חלש דעתיה 
א"ל אבוה רביה באה לעולם א"ל בר קפרא תנחומין של הבל ניחמך אבוך דתניא אי אפשר לעולם בלא זכרים 
ובלא נקבות אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי אשרי 
מי שאומנותו בוסמי אוי למי שאומגותו בורסי, והגהתי חמתיה, וכ"ה בשאר הספרים (חוץ מכי'א אי שכתוב בו 
חמיתיה) ובסמוך הגהתי הוא אומר לה וכו ועי' גם במ"י לעיל צד 158 בדיה ונפקת לה: | מן הן. וכן לעיל 
צד 81 ומן הן את מודע וכ": 11 לרוב וגו. וס"ד ובנות יולדו להם וע" גם בב'ב שם ויהי כי החל 
האדם לרוב וכו' ר' יוחנן אמר רביה באה לעולם וכו': | הבבלי. ריח שעלה מבבל ועיי סוכה כי א' עלו ר' חייא 
ובגיו וכו' וכריתות ח' א' א"ל בר קפרא מָה בכלי אומר וכו': | 12 אפעלפכן. וכייה בכייו ועיי לעיל צד 168 ; 





בראשית פרשח כו ה לג 25 


ויעשה תיבות הרכה וכבש הקביה על מעינו והוליר לתיק שנה, רי נחמיה בשס ר' אליעור בנו 
שלרי יוסי הנלילי אפילו יפת שהוא גדול לכשיבוא המבול אינו בן ק' שנה ראוי לעונשים: אמר רי 
חנינא אין מיתה לעתיד לבוא אלא בכני נח בלבר, ‏ ר' יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא באומות 
ומחה י"י אלהים רמעה מעל כל פנים (ישעיה כה ח), מה עכר ליה ר' חנינא, מעל כל פנים 
4שלישראל, והא כת' כי הנער בן מאה שנים ימות (שם סה 5) ורא מסייעא לרי חנינא, ‏ מה עבר 
ליה רִ' יהושע, ראוי ליכלל עונשים, והא כת' כצאן לשאול שתו מות ירעם (תהלים מט טו) ודא 
מסייעא לר' חנינא, ‏ מה עבר ליה ר' יהושע, לפי שבעולם הוה פרעה בשעתו סיסרא בשעתו אבל 
| לעתיד לבוא עושה מלאך המות סטמיונר שלהם ההיד וירדו כם ישוים לבקר וצורם לבלות 
שאול מזבול לו (שס שם) מלמד ששאול כלה וגופן אינו כלה, וכל כך למה מזכול לו על שפשטו 
ידיהם בזבול ההיד בגה בניתי בית זכול לך וגו' (מיא ח יג) : 

את שם את חם ואת יפת והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש 


| 2 5קען פל"ז, סנסלכין פ"ע 5': | *לק' שעיס כי כלייס (סכיים), | פקסיס כ" 6', | סנסדכין 05 /3י: | 29"ס "יז ס', 
פוקפפ6 כנסדכין פייג : = 11 ילקוע כי פ'ינ, לקי דסיי כי 6לף עיינ : 

1 ויעשה] ני, וועשה לו דפוחזכ, לעשות א | וכבש] פוא'נכי. כבש חי (שס). וכיבשך', וכיבשןך | על] פוחגכיי, 
את אי (שם), לי ך | מעינו] פי (שם), מעיינו דוחא'גכי | לתיק] חא'י, לחמש מאות דְפוגכ | ר' נחמיא א? 
ר' נחמן א', רב נחמן י (שם) | אליעזר] וַחנכי (שם), אלעזר דָא | 5 גדול] פוא'נכי: הגדול דְאי (שם) | 
אין י | ק] פי (שם), מאה דְווחאנכיי | שנה לי חא' | ראוי] שהא ראוי ו (שם), ל י | לעונשין פוכי, 
. . שני כי הנער בן מאה שנה ימות ךז | 8 חנינא] יוחנן י, יצחק ₪] | באומות] א?. = העולם דפוא'גכי | 
4ומאי י | עביד א"י | לה [ | חנינא] יצחק 5 | מעל] פן, מעל כל פנים .= דאכי | כל פנים של ישראל י, 
פניהם של . . ךפ[א?, פני ישראל א | 5 והא כת] כ, והכתיב דְפָוְאי | ודא] והא ןכ (ודא -- חנינא לי פ) | 
לר] וי, ליה לר אכ | ומהי | עניר א? | 6 רי יהושע] ם ₪ בן לוי דואכי | לכלל (ראוי -- ר' יהושע 
ל [כ) | והכת' פג. | ירעם] פני, ₪ וירדו בם ישרים דָא? | 7 לר] י, ליה לר' דא" (ודא--לר' חנינא ל פ) | 
ומה י | עביד א" | ויהושע] ם ₪ בן לוי דְאני | פרעה] ₪ נידון ג | 5 בשעתו] בשעתן ך | פיסרא] ₪ 
נידון ₪ 1 | ל בשעתו] בשעתן ך | אבל] נך, פסנחריב בשעתו .- פואכי, פנחריב בשעתן - ך | 8 עושה] ע, 
הקכ"ה .- דפואגכי | למלאך וי | * סטטיוגר הפכע] סטטיונד ל, אסטטיונר ני, מיטטור ך\ | :9 כלה] פא?גכ', 
בלה דְוְאי | אינו] לא י | * כלה פא'נכ] בלה לךדוא'יי | | | מגול לו] וא'גכ: ל דפאלי | ע] ₪ 
ידי נכי | 11 את שם] [גכי. ווולד נח שלשה (ג' א?) בנים .= ךא. ויולדנח שלשה וגוי פ | ** את חם] ואת חם ל | 


ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים וחקב'יה צוה לאדם על פו"ר וכו' ואני מת בלא בנים מה עשה נח 
נזקק לפויר לאחר חמש מאות שנה שני ויהי נח וכו', וזה- הדרש דוגמתו האגדה אצל אפרהט כד חזא דאתחלט 
לה דרא דשית עם דבית קאין וכו' סם ברעינה דְאנתתא לא נסב ובניא לא נולד וכו' הידין בשנת חמשמאא נסב 
נוח אנתתא מן בנת שית וכו' דנתקים מנהון. עלמא וכו' ועיי במייח חלק מיג צד 808, והגי' כאן כל דורו כמו 
בני גילו במדר' תהלים, וכיה כל דורו מול יד גם בדפיר וד'ו' ובילקי תהלים דיו כל דורו מולידיי, וכן העתיק 
בלק"ט כל דורו למאה שנה ומאתים שנה וכו', ומספר השנים כאן ובמ' חהלים ובתנחומא מ"ב צ'יע ‏ ולא משמע 
שכוונו לדורות מאדם ועד נח ועי' גם בפי' מהרז'ו, והג" כל דורות מולידות איתא רק בכי"א ב', אכן גם 
ברש"י עח'ית העתיק א"ר יודן מה טעם כל הדורות הולידו לק' שנה וזה לחמש מאות וכו', | ושם הג" כבש את 
מעיונו, ובלקייט ורר'ק הגיי מעיינו ועחינ, ולשון נקי הוא כבש הקבייה על מעיינו של נח שלא יוליד: = 2 שהוא 
גדול. וכן בסמוך והלא יפת הוא הגדול וכו' ולקמן פלייז ולשם יולד גם הוא וגוי אחי יפת הגדול אין אנו יודעין 
אם שם הגדול אם יפת הגדול מן מה דכת' אלה תולדות שם שם בן מאת שנה וגו' שנתים אחר המבול, חוי יפת 
הוא הגדול ועיייש ועיע ברדיק שכתב ואעפ"י שחזיל אמרו כך יש לתמוה איך כתב בכל מקוס שזכר שלשתן שם 
חם ויפת דמשמע כי שם היה הגדול וכו', וגם בלק"ט וברדיק הגיי אפילו יפת שהוא (שהיה) גדול ועח'ינ  :‏ 8 אייר 
חנינא וכו'. ‏ מביא כאן מאמרים אלו משום הדרש כי הנער בן מאה וכו' (וסיד והחוטא בן מאה שנה יקלל) ראוי 
לכלל עונשים. וכשטת ר'ח איתא בפסחים וסנהדרין שם עולא רמי כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער וכו' לֶא 
קשיא כאן בישראל כאן באומות העולם: 4 ומחה וכו'. שלא יבכה איש על מתו לפי שלא תהיה מיתה בעולם 
(פי" ב'"ר כ"י)  :‏ 6 מות ירעם. | אלמא דיש מיתה לעיל וקשיא לריב"ל, ‏ ומשני לפי שבעוה"ז פרעה נידון בשעתו 
סיסרא נידון בשעתו אבל לעיל הקבייה עושה למלאך המות סטטיונר') שלהם ממונה ועומד על המשמר עליהם 
שיהיו נידונים לעולם הה'ד וירדו בם ישרים לבקר והיינו לעייל (ועיי לעיל צר 198) ודורש וצורס לבלות שאול 
צורתם של רשעים תבלה את השאול ששאול כלה וגופן אינו כלה ועי' בפירש'י תהלים שם, ובברייתא בר"ה שם 
דרשו אבל המינין והמסורות והאפיקורסים וכו' יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות וכוי גיהנס כלה וחן איגן 
כלין שני וצורם לבלות וכו' וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול שני מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש 
שני בנה בניתי וכו' ועיי תוספתא שם; והגי' סנחריב בשעתו ליתא גם בכייג ובפי' ב'יר, והגיי עושה מלאך המות 
וכו' איתא גם בערוך ע' סטטיונר, ושם הועתק גם מילמדנו פ' שלח לך פ' עד אנה אמר הקב"ה אם יבא מלאך 
המות ויאמר לי על חנם בראת אותי בעולם אני אומ' לו איסטטיונר בראתי אותך על או"ה אבל על בני אין אתה 
שולט, והמאמר בסגנון אחר קצת בתנחומא מ"ב הוספה לפי שלח סי' א' ובבמ"ר פטייז סיי כיד, * ושם הגיי בראתי 
אותך שתהא משכל באומות העולם ועי"ע בשמויר פמ"א סי' זי ושם הגיי על כל אומה שבעולם השלטתי אותך, 
וכסגנון הערוך הגי' בשמויר פניא סי' חי אמר הקב"ה אם יבא וכו' אני אומר לו סטטיונר בראתיך על האומות : 
1 הוא הגדול. עי' מייש לעיל בדייה שהוא גדול  :‏ אלא בתחלה וכו'. שהכתוב מקדימו משום שהוא צדיק ועוד 
תדרוש טעמים אחרים שנולד וכו' ועי' בפיי ב"ר, ובסנהדרין ‏ ס'ט בי דורש אלא דרך חכמתן קא חשיב להו; 


1( 0000006 


10 


רוקד 


24 בראשית פרשה כו ה לב 


בג' דורות,. בדור אנוש ובדור המכול ובדור הפלגה, ר' נחמיה א' כרור אנוש קטן היה, על דעתיה דרי 
יהודה ראמר בעצת רשעים וה דור אנוש ובדרך חטאים לא עמד (שם שס) זה דור המכול ובמושב 
ליצים לא ישב (שם שס) זה דור הפלגה, כי אם בתורת י"י חפצו (שס שס ב) אילו שבע מצות 
שנצטוה, ובתורתו יהגה (שם שס) שהגה דבר מתוך דבו אמר מה טעם ריבה הקכיה בטהורים יותר 
= מטמאים לא שהוא רוצה להקריב לו מהם מיד ויקח מכל הבהמה המהורה וגו" (בואשית ח כ), 
והיה כעץ שתול על פלני מים תו' (תהלים שס ג) ששתלו הקכיה בתיבה, אשר פריו יתן 
בעתו (שם שם) זה שם, ועלהו לא יבול (שם שס) זה חם, וכל אשר יעשה יצליח (שם שש) זה 
יפת ויולד נח (שלשה בנים) את שם את חם ואת יפת : 
ב שתולים בבית י"י בחצרות אלהינו יפריחו (תהליס צב יד) שתולים בבית י"י וה נח 
0 ששתלו הקביה בתיבה, בחצרות אלהינו יפריחו ויולד נח ונו', עוד ינובון בשיבה (שפ שס טו) 
זה נח, רשנים ורעננים יהיו (ש₪ם שס) ויולד נח את שם את חם ואת יפת: 
(ויהי נ בן חמש מאות שנה וגו] אמר ר' יודן כל דורו מוליר לקי שנה ולר' וזה מוליר 
לתיק שנה, אלא אמר הקביה אם רשעים הן אין רצוני שיאבדו במים, אם צריקים הם אטריח עליו 





8 פעיל 75 149 וע"כ: 4 לקטן פליד: | 9 ילק' סקליס כ' ססע'ס, ילק' מכיכי טס 5" שי" פינ: = 12 קוט כ' פ'נ 
*לקי סקליס עס, מדכע ססליס טס, סכסומס ע"נ בכסטים פי' ל" : 


1 בג'] א, בשלשה דְפַוְנכ | בדוו ןר | בדוו גר [ ר' נחמיה א'] ר' נחמיה (סימון א?) אומר (אמר וא?) 
בדור המבול ובדור הפלגה דְוְאַ?, ור' נחמיה אומ' בשני דורות פ' לי א'נכ | בדור] אבל = | קטן היה] פוא/ 
היה קטן דג | ועל ןג | 2 דאמר] דהוא אמר וְגכ: אומי א'. ל' א? | בעצת] אשרי האיש אשר לא הלך 


₪ דואנכ | 8 לצים | הפלגה] ₪ על דעתיה דר' נחמיה דהוא אמ' בב' דורות אשי הא' א' לי ה' בי ר' זה 
דור המבול ובד' ח' לי עי ו לי לי י" זה דור הפלגה ל" | שבע] זי א' | 4 שנצטוו ן | יהגה] .= יומס 
ולילה דְָאנָכ | שהגה דברים ₪ | יתר ₪ | 5 מבטמאים א', מן הטמאים 5 | לא שרוצה א?. כדי 5 | 


לו] ואנכ. ל דפ | מהם] פונכ. מהן קובן דא | וגו] ומכל עופ הטחור ויעל עולות ן | 8 *את שם את 
(ואת ןג) חם ואת יפת דְוְא'נכ] וגוי פ. לי לא | 9 שתולים] 21 כתיב = ך (שתולים -- יפריחו ל' פא) | 
0 ששתלו --- בתיבה ל' אמ | יפריחו] ,= זה נה פא1 | וגר] את שם את (ואת ן) חם את (ואת [מ) יפת דדומ 
שלשה ף, ג' בנים י, שלשה בנים את שם את חם ואת יפת כ | בשיבה] פ[אימ, - דשנים ורעננים יהיו עוד 
ינובון בשיבה דְג | 11 *את-- לפת 2] את שם ואת . . יפת ל, שלשה (ג' ו) בנים פָני, ל דואמ | 12 כלן 
מה טעם - ד[חאנכי, מפני סה - 5 | דורות א? | היה מוליד א', מולידים י (שם), מולידות א? | לק' שנה] א', 
למאה שנה [2, . . שנים דָאן, לק' י (שם), למאה פְָזי | ולר'] ולמאתים דְזי, ולמאתים שנה דְפא?. לק"ק . . א/ 
למאתים . . [2, לי י (שס) | וזה הוליד א', והוא מוליד י | 18 לתיק] א'י, לחמש מאות דְפוחא?גכ | שנה 
לי פוכ | ואם | אטריח עליו] יטרחי (שם) | 


ב למין, ובסוף הדרש שם אשר פריו יתן בעתו זה שם וכו': ‏ 1 בג' דורות. הכתוב מדבר: ר' נחמיה א' בדור 
וכו'. ולכן אין לדרוש שדבר הכתוב גם בדור אנוש, ובפי' ב"ר כ"י מפרש ר' נחמיה אומר בשני דורות הכתוב 
מדבר דור המבול ודור הפלגה, וגורס כגי" כי"פ: 2 דאמר. וכיה בדפוסי', ובכי"ו וכי"ג וכי"כ ובמי תהלים דהוא 
אמר, ובכולם הלשון מקוטע, ובפי' ביר כייט מפרש ע"ד דר'י דאמר בג' דורות וכו', ואפשר שצ"ל כן ועי"ע 
גי" כייא א' וכי'א ב': זה דור אנוש. עי" לעיל צד 227 : 8 דור הפלגה. לצים היו שאמרו דברי חדים כדאיתא לקמן 
פל'"ח סי" ו', ושם סי' זי וימצאו וכו' אם ללצים הוא יליץ, ובגליון כי"ל נוסף כאן על דעתיה דר' נחמיה דהוא אמר 
בב' דורות וכו' זה דור המבול וכו' וליתא בגוף הספר ובשאר הספרים. ובמד' ההלים לא הוזכרה כלל דעתיה דר"נ : 
שבע מצות שנצטוה. שניתוסף לו אבר מן החי ועיי במ"י לעיל צד 149 בדה על שש מצות וכ': 4 אמר מה ! 
טעס וכו'. לקמן פל"ד דורש ויבן נח מזבח וכו ויבן כת' נתבונן אמר מה טעם ריבה הקב'"ה בטהורים וכו', וגם שם 
הגי' בכייל לא שרוצה להקריב לו מהם מיד ויקח וכוי: | 6 ששתלו הקב"ה בתיבה. כדאמר ר' לוי במדרי תהלים 
שם שנים עשר חדשים וכו' ועייייש בהערות ר"ש באבער ולקמן פליב סי" טי: אשר פריו וכוו. מפרש בפי' ביר כיי 
אשר פריו יתן בעתו זה שם שהיה. משובח טכולם פרי גאה ועלהו לא יבול שאעפיי שלא היה צריק כשם לא היה 
כעלה נבל שראה זרע מקויים וכל אשר יעשה יצליח זה יפת שהצליח במלכות יותר מכולם שנאמר יפת אלהים 
ליפת ועי"ע ביפ'"ת : 8 שלשה בנים. כ"ה בכל הספרים, ונ'"ל שתיבות אלו מיותרות, ואינו מסיים בפסוק בראשית 
ו " אלא בסוף הפסוק שדורש בו, וכן סיום הפתיחה שלאחויה, ושם משובשת הגי' בכי"ם וכי'ג וילקוט. ובסיי ג' 
משובש בדפוסי' ובכי"פ וכי"א א' וב': 12 ויהי נח וכו'. כן הוספתי, ובמדר' תהלים נסדרו המאמרים בסגנון וסדר 
אחר בדרש אשר פריו יתן בעתו והגי' שם א"ר יודן כל בני גילו היו מולידים בני חמשים בני ששים בני שבעים 
(ובמ' תהלים הנדפס מכבר הגי' בני חמשים שנה בני שבעים ושמונים) והוא בן חמש טאות שנה שני ויהי נח וכוי 
רי חייא בשם ר' אחא (אבא) אמר כבש הקב'"ה מעיינו שלא יוליד שלא יהיה לו בן של מאה שנה בדור המבול ויאבר 
עמהם לפי שבית דין של מעלה אין עונשין אלא מן מאה שנה ואילך וכו' אייר שמעון בן יוחי (לקיש) עתיד הקב'"יה 
לעוקרה (עתידה לחזור לעיקרה, וכִן חובא בפי' בר כיי"ט) לימות המשיח שני הנער (כי הנער) בן מאה שנה ימות וכו 
דיא למה כבש הקב'יה מעיינו שלא יוליד וירבה זרעו ויאבדו עם דור המכול וכו' ואם תאמר שיהיו צדיקים היה 
צריך לעשות תיבות הרבה לכך כבש וכו', ודרש אחר בתנחומא מ"ב שם ויהי נח וכוי בא וראה כל הרשעים שלפני 
נח היו מולידים בן שבעים ובן שמונים שנה ובן מאה ונח בן חמש מאות שנה הוליד ולמה כן נסתכל נח בכני 
אדס שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקביה ואמַר למה לי להזקק לפריה ורבִיה לכך לא הוליד עד חמש מָאה שנה 





% 





ו ו 20 מ 


ג ', 
,בש ולו במ ב ור וו המו רוו. 





בראשית פרשה כת כו ה נט לב 2|8 


שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע שלמהומה היה עד היות ראש חמור וגו' (מיב ו כה), רעב 
שבא בימי השופטים ר' הונא בשם רי רוסא מיב סאין היו ונעשו מיא, והא תני לא יצא אדם בחוצה 
לארץ אלא אם היה סאתים שלחיטים הולכות בסלע, * אמר ר' שמעון אימתי בומן שאין מוצא ליקח 
אבל אם מוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא בחוצה לארץ: 


פרשה כו 


ה לב) ויהי נח בן חמש מאות ונו: אשרי: האיש אשר לא הלך גו (תחליס א )5 א 
אשרי האיש זה נח, אשר לא הלך בעצת רשעים ר' יודה ורי נחמיה = ר'. יודה אמר > 


2 פוספסס פ"ז פד (פ'יס), ב''כ 5" 5' : || 5 עדכט ססליס מ'"3 סי יי 35 : 


1 שתא ך | רעב שהיה בימי א, של פ | של] א. רעב .- דפוכי | היתה אי | וגו] בשמונים כסף דְואכ | 
רעב שבא בימי] ן1, רעב. שהיה בימי דְאכי, ושל פ | 2 השופטים] שפוט -- דְואכי, שפט 5 = | חגה 1 | 
מייב] א'י, ארבעים ושתים דְפוא'נ | פאה פאנכי | מיא] אי, אובעים ואחת הפונ | והא * תני ךד] 
והא ל, והתני פ[אג: והתנן כי | בחוצה] כ, לחוצה דְוְן, לחוץ פ: חוצה אי | 8אם כן | היה] פו/ 
היו דאכי. לינ | של לי פא | שאין] א: שאינו דפונכי | 4* אס אכ] אפ היה ךְפוג: בזמןי, ליל | שמוצא י | 
בחוצה לארץ] 21, לחוצה . . ך, לחוץ . . פ. חוצה . . י, חוץ. . ן, לי א | 5אשרי] וְג. כתוב ‏ דפאכ | 
6 אשר --- רשעים] 2, .= ובדרך חטאים לא עמד דְן, לי א | יהודה | נחמיה] סימון א? | יהודה | אומר | 


רעבים ומקצתן שבעים. ובתענית פ'ג מייא וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם וכו' מפני שהיא מכת בצורת; ובגמרא 
שם ייט א' מפרש מאי מכת בצורת וכו' מכה המביאה לידי בצורת, והגחתי ע ב ד ה וכו' לא ע ב ד ה ועח"נ, ולקמן 
פס"ד הגי' בדפוסי' עברא וכו' לא עבדא, ובמ' רות עבדת וכו' לא עבדת, ובמ' שמואל עבדה וכו' לא עבדה, וכן 
הגיהו כאן בא"א ויד"מ וכן נדפס בד' ווארשא וד' ווילנא, ופי' עבדה עשתה פירות כמו לעיל צר 114 עבדת 
ארעא לא עבדת וכו': ‏ 1 של מהומה. מפרש בפי' ב"ר כיי לקמן פסייד אוכלים ולא שבעים, וכן בפי' השני שבפיי 
ביר כאן ושל מהומה אכול ולא לשבעה. ובאבות שם פירש"י רעב של מהוטה רעב כבד של מהומה כלומר אוכלין 
ואינן שבעין כדכתיב ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה וכו' ועי' ספרא בחוקותי פוק % מיב: | 9רי הונא 
וכוי. כל המאמר קשה לפרשו, ובפי' בר כ'י מפרש בדוחק מ'יב סאה היו לוקחים בסלע קודם לכן וכשבא הרעב 
נפחת סאה משער ממכר ולא יותר וכו', וביפית נדחק לפרש מ"ב סאה חטין היו נמכרים ב מגה והוקר השער 
ונעשו מ"א לבד וכוי אבל אין לפרש מ"ב סאין בסלע כי זה הפלגה וכו' ודע שהמנה הוא ק' דינרים והם כייה 
סלעים וכו' נמצא שאפילו כשהיו מב סאין במנה לא היו סאתים בסלע אלא יותר ביוקר. וכו',. ובעל זרע אברהם 
כתב בפי' למדרש רות שם בדה ר' הונא בשם ר' דוסא וכו' המדרש הזה לא רישא סיפא ולא סיפא רישא. וכולה 
מקשה וכו' ועוד שהוא דרך גוזמא שיהא מ'יב סאה בשקל וכוי ושמעתי וכו' שיש כאן טיפ והמדפיס טעה שהיה 
כתוב לפניו כך מב' סאות היו ונעשה מא' פיי מב' סאות ב' סאות, היו בעד שקל ונעשו מא' פיי שנתייקר שסאה 
אחד היה בעד שקל וטעה המדפיס וסבר דהפ מ'ב סאות היו בשקל ונעשה מא פיי מ'"א סאות על כן הדפיס ארבעים 
ושתים סאות וכו', ויותר נקל להגיה כן בהגי' שלפנינו מב' תחת מב וכן מא' תחת מ'א, ופי' מבי סאין בסלע היו 
חיטים ונעשו מא', (ותימה שנשתבשי הגי" בספרים כאן ובמ' רות ועייייש), וסאתים בסלע הוא כפול משער הנהוג שהוא 
די סאין בסלע ועי' פאה פיח מ"ז עירובין פ'"ח ‏ מייב כלים פייז מי'א תענית ייט ב' ועיייע בחיי הרשייש, ומשמע 
שמביא לראייה והא תני לא יצא וכו' (ובתוספתא שם הגי' לא יצא אדם בחוצה לארץ אלא אם כן הולכין חיטין סאתים 
וכו') שאם היה סאתים הולכות בסלע סימן קללה הוא ורשות לאדם לצאת לח"ל ומחיר היותר גדול שהוזכר משעת 
רעבון הוא סאה בסלע, ובמדרש רות הגי' והא תני לא יצאו לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים לקוחות בשקל 
אמר רבן שמעון בן גמליאל אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל מוצא וכו' אפילו סאה בשקל לא יצאו ישראל 
חוצה לארץ והא תני בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל ובשעת רעבון פזר הרגל ולמה נענש אלימלך על ידי 
שהפיל לבן של ישראל עליהם לבוליטון שהיה שרוי במדינה וכו', ולפי הגיי שם קושיא היא והא תני לא יצאו 
וכו' והא תני בשעת וכו' ולמה נענש וכו' ומשני ע"י שהפיל וכו', וכאן סיום המאמר גם בדפ"ר וד'ו אפילו 
וכוי לא יצא לחוצה לארץ וכן מסיים ברפוסי' בפ"מ לא יצא לח"ל ובכיייל לקמן פסיד לא יצא חוץ לארץ, ובדפ"ר 
וד" שם נוסף עוד ולמה יצא אלימלך לחוצה לארץ ונענש שמת הוא ובניו, ובמייכ הגיה שם לכך נענש וכו', ובפיי 
ביר כיי מפרש כאן אימתי הוא יוצא חוץ לארץ ישראל בזמן שאינו מוצא ליקח אפילו סאתים בסלע אבל בזמן שמוצא 
ליקח אפילו וכו' לא יצא וכו' ומסיים אבל (בפי' הנדפס ואילו) אלימלך יצא ולפיכך נענש, ועפיי פירושו הגיה במ''כ 
לא יצא לח"ל ואילו אלימלך וכו' וכן הדפיסו אחריו כאן, ובתוספתא שם ג' אמר ר' שמעי במה דברים אמו' בזמן 
וכו' אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא וכן היה רי שמעון אומי אלימלך היה מגדולי הדור וכו' ועל 
שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב וכו' ועיי גם בב'"ב שם : 


פרשה כו. בכי"א א' פכ"ד ובכי"א בי פכ'"ה, ובכי'"ו לא נסמן מספר הפרשה בבירור, ופרשה שלאחריה 
נסמנת שם במספר כ"ו: 5 אשרי האיש וכו'. כל הפתיחה הועתקה במדי תהלים שם ד'א אשרי האיש מדבר בנח 
דכתיב נח איש צדיק (ועיוייש סיי ט' דייא אשרי וכו' מדבר באדה"ר וכו' וסיי ייג ד'יא אשרי וכוי זה אברהם וכו 
וסי' ייד דיא אשרי וכו' זה שבטו של לוי וכו') והגיי שם אשר לא הלך בעצת רשעים בשלשה דורות ברור אנוש 
וכו' בדור הפלגה על דעתיה דר' יהודה דהוא אמר בעצת וכו' כי אם וכו' ובתורתו יהגה שהגה דבר וכו' יותר. מן 
הטמאים אלא שהוא רוצה להקריב לו מהן קרבנות (ועייייש בהערה ק'נ) מיד וכוי והיה כעץ שתול ששתלו חקבייה 
בתיבה דראמר ר'לוי שנים עשר הדשים היתה התיבה עומדת במים כפפינה העומדת 


29 בראשית פרשה כה ה נט 


בשם רי שמואל בר רב יצחק עיקר אותנטייה שלו לא היה בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי 
שאול, אלא על ידי שהיה שאול נרופיח שלשקמה נילנלו הקביה והביאו כימי דוד, שילה חטא 
ויוחנה משתלמה אתמהא, אמר ר' חייה לזנג שהיה בירו קופה מליאה כוסות ודייטרוטין, ‏ בשעה 
שהיה מבקש לתלות הקופה היה מביא יתד ותוקעה ותולה עצמו בה ואחר כך חולה קופתו, לפיכך 
5 לא באו כלם בימי בני אדם שפופים אלא בימי [בני] אדם ניבורים שיכולים לעמור בהם, ‏ ר' ברכיה 
הוה קרי עליהון נותן ליעף כח (ישעיה מ כט). ר' ברכיה בשם רי חלבו ב' באו בימי אברהם, ‏ רי 
הונא בשם רי אחא א' בימי למך וא' בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו שלבצורת היה שנה עכדה 


2 יכטי פיז פיב פ' ג': | 7 ילק' טעוסל טס : 


1* רב דפנכי] ר' ן. לי ל | * אותנטייה] אותנטיוה ל. אוותינטיא ןג עני, היאה ךְ, אוותנטיא ך', אוותנטיאה ך | 
לא היה] לא היה ראוי להיות , לא היה אלא פ[אכי (שם) מ, היה יי | * ולא -- לבא פאנכי] ולא . . לבוא ן, 
לא . . לבא ל. לי ך | 2* ל ידי דפי] עד ידיל, על ע, לי ואכי (שס) מ | כגרופית א | ** שקמה] קמה ל | 
גלגל ו (שם), וגלגל מ], ולא יכול לעמוד בו טלטלו ו | *שילה [ְ2כ] שילא ךרי (שם) מ, שלום ל, מתלא אמרין 
שילה י, . . שלו ך, וחיינו דאמרי אינשי שילא א | * חטא דְרְ'ומ] חטייה פ, חטיה + חטיא ך?. חטי וא חיים ל | 
8 ויוחנה] פ. ויוחנא אנכרימ. ויחגא ך | משתלמא אנָרי, משלמה [2, המא אמ | אמר-- חייה] אמר רי 
חייא /ץ, . . חייא רבה דָ5, . . חייה רבה ן, ... חייא רבא ן , לי א'כי (שש) מ | לזגג] וא'גכעם. משל -- דפאיי | 
שהיתה ונכש | לפניו קופה אכ: ידוי (שם) | * ודייטרוטין דע] ודייטרוטון ל, ודיטרוטין פוג , ודייאטריטון ך'י | 
ודיוטרוטין אֶ'ךמ, ודיוטריוטין א? | ובשעה ן | 4 שהוא י | מבקש] חפץ ע | הקופה] עך?. קופתו ף'י, את 
קופתו דדפואנכ | הוא י | ותוקעה] פואנימ. ותקעה ך | ותולה עצמו] (נ, ותולה א', ונתלה דְוא?ג כרי (שט), 
ונתלה הוא ' | בה] ,- תחלה י | תולה] פא?ע. היה -- דְא'נכ, הוא .-וי | קופתו] עי. את - דפואנכי(ששפ) מ | 
לכך אמ | 5 לא באו כולן וכע, . . כלם אי (שם), . . כלן א'מ. כולס (כלן י) לא באו פני, לא באוך | בני 
ל פאנ | = *:גני דוגכעי] לי לפא | * שכולים] שיכולם ל, שיכולין מ, שהן יכולין דפוְני, שהיו. . א | 6 הוה 
לי אי (שס) | * קרי דפונכי] קרו ל. צווח י (שם), צווח (צוח מ) קרא אמ | ב] שנים | באו לי א | 7 חונה ג, 
חגא ן, המא ם | א'] א. אחד ךפונ . אחת כ | וא'] א: ואחד דְפוְג. ואחת כ | שבא] שהיה א? | של] רעב - | 
היתה י | שתא ך1 | *עבדה א*ב] ענדא ך'י, עבדת א1, עברה לְךְפוגכ (וכן בסמוך) | 


יצחק, ובדפוסיי לקמן פסייר נשתבש ר': שמואל בר נחמן אמר, ונכונה הגוי שלפנינו את ד ב ר* וכו': 1 עיקר וכו, 
עיקרו ועצמו!) של אותו הרעב שבא בימי דוד לא היה בימי דוד כלו' לא חיה ראוי לבא בימיו אלא בימי שאול 
כדכתיב שם ויאמר י"י אל שאול ואל בית חדמים וכו' (וסגנון הלשון כמו בשהשיר א' א' במאמר ר' שמואל בר 
נחמן על השמות שנקראו לשלמה עיקר אוותנטייה שלהן ידידיה קהלת וכו' ועי' גם במ' קהלת א' א' ובבמייר פיי 
סיי ד'), וברוב ספרים הגי' לא היה א ל א בימי דוד וכיה לקמן פ"מ בכי"ו וכי'ג וכייכ, ואפשר שפיי שלא בא 
בתקפו ובחזקו אלא בימי דוד, וכן מפרש בפיי ב'יר חוזק של רעב ועי' לעיל צד 144 אוותינטין של נהרות, ומייש 
במייכ פירש"י והערוך ממשלה וחוזק ליתא בערוך ע' אוותינטיא, ולקמן פסי"ד הגי' בכייל עיקר אוותנטייא שלו לא 
היה ראוי אלא בימי שאול אלא על ידי שהיה שאול וכו', ובדפוסי' בפימ לא היתה אלא בימי דוד ולא היה ראוי 
וכו', ובמד' שמואל הגי' עיקר אות נטיה (וצ''ל אותנטיה) שלו לא היה ראוי להיות אלא בימי שאול אלא ע'י וכוי, 
ובמדי רות בדפיר וד"ו עיקר אותו נטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול ולָא היה ראוי לבא בימי דוד ועל ידו 
שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו גלגלו הקביה והביאו אצל דוד שהיה (כ'יה ברפיר) גרופית של 
זית והיה יכול לעמוד בו (והמשילו שאול לענף של שקמה שהוא רך וקל להשבר ודוד לענף של זית שהוא קשה), 
והדרש שהיה שאול גרופית של שקמה גם בירוש' ע'ז ועייייש, ובתנחומא מ'יב בחקתי פיי זי דרשו גבר רש זה יפתת 
שהיה רש בתורה גרופית של שקמה היה וכו', ובילקוט דפ'"ר ר' מ"ג נוסף בפנים 5 י' ענף וי'א נטיעה קטנה ועיי גם 
בערוך עי גרפית, ובילקוט דיו חציגו פי' ענף בגליון והשאירו בפנים וי"א נטיעה קטנה ועיי מייש במיח חלק ליט צד 
4. וגיי הילקוט שם ולא יכול לעמוד בו נר' שניתוספ' עפ"י מדר' רות : 2 שילה חטא וכו'. בכיייל כתוב שלום חיים 
(ומוגה ט' ביני שיטי) והגחתי, ואמרו כאן במתלא על שאול שילה (שילא) חטא וכו' משום שהשם שילא (שאילא) לשון 
נופל על לשון עס שאול ועיי פרענקעל לעהנווערטער צד 21, ובדפוסי' הגי' לקמן פימ שלו חטייה ויוחנה משתלמה 
ובפס"ד שילא חטיא ויוחנא משתלמא (ול"ג גם שם בשני המקומות מתלא אמרין), ובאגה'א חיג צד 48 העיר 
שכתוב כאן משתלמה בינוני ל'נ ויוחנה שם אשה, ובמ' רות דפיר וד"ו נשתבש מתלא אמר, הטייא וטחנא 
משתלמא ובמ' שמואל שלו דוטייה רוחנה משתלמה, וחוראת המשל כאן שאול חטא ודוד פרע החטא בתימיה (פו 
ביר כיי) ומשני א"ר חייה לזגג וכוי, והמשל דוגמתו לקמן פ'פ שכם נסב ומובגיי קטע, ופסחים קייג ב' טוביה 
חטא וזיגוד מינגד ועי' מכות ייא אי הכא אמרינן טוביה חטא וזיגוד מנגיד התם אמרי שכם גסיב ומבגאי גזיר ועיייע 
צ עי מבגאי: 8 ודייטרוטין. עי' לעיל צד 175, ובמי רות הגיי ר' חייא רבא ב שם ר' שמעון בן אלעזי 

שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון וכיון שהיה מבקש לתלות קופתו היה מביא יתד ותוקעה ואחר כך 
תולה קופתו כך כולם לא באו בכני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים ועי' בערוך ע' דייטרוט ועי שף זי ובמיי 
לעיל צד 211 בדי"ח לליסטיס שפוף: 6 ב' באו בימי אברהם, מפרש בפי' ב'יר כ'י דכתיב מלבד הרעב הראשון 
אשר היה בימי אברהם מכלל דהוו שני, וביפית מפרש יותר מדכתיב מלבד וכו' אלמא אחריתי נמי הואי בימי 
אברהם דקרי לאחד ראשון דאי ראשון לגבי רעב שבימי יצחק ראשון למ"ל לא הליל אלא מלבד הרעב אשר הית 
בימי אברהם וכו' ור' הונא בש"ר אחא דורש מלבד הרעב הראשון א' בימי למך וא' בימי אברהם, וביפ'ת האריך 
בפי' המאמר ומסיים ושמא ייל דגמרא גמירי דיי שני רעבון הוו וכו', ובמ' רות הגי' רי ברכיח בשם רי חלבו שנים 
באו בימי אדם הראשון, ולנכון הגיהו שם במ"כ ובפי' מהרז'ו בימי אברהס ודלא כא'א שהעיר כאן על גיי מררש 
רות וכתב וכן נר' האמת ועייע באגה"א שם צר 59, והמאמר ר' חונא בשם ר' אחא וכו' הושלם 2 ביני שיטי: 
7 של בצורת. מלימ ובשנת בצרת לא ידאג (ירמיה יז ח'), ובאבות ‏ פיה מ'יח רעב של בצורת באה מקצתן 


1( 4006 








בראשית פרשת כה ה נט 221 


שימשו ולא היה ניכר רישומן, ‏ ר' ליעזר א' לא ישבתו (שם שם כב) לא שבתו לעולם, ‏ ר' יהושע 
אי לא ישבתו מיכן ששבתו : 
מן האדמה אשר אררה ייי עשרה רעכון באו לעולם, א' בימי אדם הראשון ארורה ג 
האדמה בעבורך (שסגי), אי בימי למך מן האדמה אשר אררה י"י, א' בימי אברהם [ויהי 
רעב בארץ] (שפיבי), א' בימי יצחק [ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשו][] (שם כו א), וא' 5 
בימי יעקב [כי זה שנתים הרעכ] (שם מה 0, א' בימי שפט השופטים [ויהי בימי שפט השופטים 
ויהי רעב בארץ] (רות א א), א' בימי דור [ויהי רעב בימי דוד] (שיב כא א), | א' בימי אליהו [חי 
ייי אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מיא יז א), א' בימי 
+ אלישע [ויהי רעב נדול בשומרון] (מיב ו כה). וא' שהוא מתגלנל בעולם, : ואי לעתיר [לבוא] 
לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי י"י (עמוס ח ייא), ר' הונא [ורי ירמיה] 10 


8 ילקו כ' מייג, ילקי טפולל כ' קכיג, ‏ ילק' מכיכי פ"ע כייי, לקטן פיי ופק'"ד, עדכם כום פ'"6, טדכט טעולל פכי'ס : 


1 אלא שלא היה רישומן ניכר | ר' אליעי פ. ר' אליעזר (אלעזר [) ורי יתושע ר' אליעזר אגכ, לא ישבותו 
רי אליעזר ורי . . . ך | אומר דְפאנכ | ישבתו] א', ישנותו דְפא"נכ | 5 לא] מכאן שלא ך | לעולם לי | 
ל אומר פאכ, אמר 2 | ישבתו] פא'ן. ישבותו דְאיכ | 8* וענון פחא'גי (שמואל) מ] ריעבון ן,. רעב ל. 
פעמים רעב כ', שני רעבון ך, מיני רעבון י, רעבונין א? ‏ | בא א"כ | א] א?. אחד דפוא!ני: אחת כ | 
הראשון לי ₪ | 4** בעבורך] לי ל | ואי א?. ואחד דְפָנִי, אחד [, ואחת 2 (בכל המאמר) | אברהפ] ₪ 


אבינו כ | *והי-- בארץ דִי] שני ויהי . . בארץ ף, ‏ ויהי . . בארץ וירד אברם [, שנ' ויתי . . אברם 
מצרימה א?כי (שם) | 5 * ויהי -- הראשון פני] שני ויהי . . חראשון דָאָכ, והי . . הראשון אשר חיה. בימי 
אברם [, שנ' ויהי רעי באי מלי הרי אי ה' בי אברי ל9 | * 6 כו -- הרעב ןו] ‏ שני כי . . הרעב דָאני (שם), -כי 
זה שני הרעב וגו ל9 | שפם] דְֶ'ן, שפוט ְפואכי | השפטים 1 | * והי-- בארץ] שני ויהי . . שפוט 


השופטים ויהי רעב בארץ ך, ויהי ביי שפי השי וגו' לי ויהי רעב בארץ פאלי | 7 * ויהי -- דוד י (שם)] שני ויהי . . 
דוד אנ ויהי וגו' ל', ויהי (שני ויהי ך) רעב . . דור ג' (שלש ן) שנים דְוִי | * חי -- ומטר] חי (שני חי 5ִ) 
ייי אשר . . ומטר וְכ, שני חי ייי אלהי ישר' אשר . . השנים האלה 1, חי יי אשר עמדי וגח לי אם (שני אם פ) 
יהיה . . ומטר פַי, שני חי ייי אלהי ישראל אשר (ייי אשר א1) עמדתי .. ומטר כי אם לפי דברי-דְא1מ | 9 * והי 
-- בשומרון פוי] שני ויהי . . בשומרון דאנכ. | וא] א ואחד דפוא'ני. ואחת כ | שהיה מתגלגל א1כ, 
שמגלגל מ | בעולם] פ, ובא לעולם דְוְאנכי (שס) מ, ובא י | ואי] אי. ואחד דְפוְני, ואחת כ | * לבוא נ] 
לבא דפוא'כימ, ל ל | 10 * לשמוע דְכי] לשמע ל | דגרדכי | * וי יימיה דפואגכי (ש] ל ל | 


ואולי הובא מאמר זה כאן לדרוש שנקרא נח עיש שנחו המזלות, ורי בעצמו דורש שנקרא נח עיש ניחת שור, 
ובפי' ביר מפרש לא שמשו וכו' אותן ייב חדש שנידונו בהם דור המבול לא האיר בהם השמש כהלכתו ולא 
שמשו המזלות כהלכתן ולאחר ייב חדש חזרו למשפטן הראשון ואזה ינחמנו סמיך וכו', ופלוגתא דר"י ור' יונתן 
כפלוגתא דר' אליעזר ורי יהושע ועי' גם לקמן פל'יג ופלייד, ומלת מזלות הושלמה בכי'ל ביני שיטי, ובגופ הספר 
כתוב שם אמ' ליה ר' יוחנן והוגה לָנכון ר' יונתן: = 8 עשרה רעכון. כל הסוגיא נסדרה גם לקמן פסיד לפי ויהי 
רעב בארץ (בראשית כ"ו א'), ובכיייל שם קיטע הסופר עיי שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקב'יה [והביאו] 
בימי דוד כ ול' עד אמי ר"ש אימתי בזמן וכוי, ולקמן פ"מ לפי ויהי רעב בארץ (שם "יב ")| הושמטה כולה 
בכי"ל  ,‏ ובדפוסי' ושאר כלי מקוטעה שם, וכאן חסרים בכיייל בגוף הספר. רוב הפסוקים שהובאו לראיח לכל רעב 

מו ביני שיטי בכתב אחר, והגהתי עפ"י גיי שאר הספרים, ובכייל כתוב כאן עשרה רועב והגהתי רעבון 
ועח'יג, וכן הגי' גם בכייל בפסיד ובמי רות פ'א ובמי שמואל פכ'יח ועיייע ברשיי יחזקאל ייד ייד, והלשון עשרה 
רעבון כמו בל'ימ עשרה לחם (מ"א ייד ג') ודוגמאותיו, ושלא לצורך הגיהו כאן עשרה פעמים רעב או שני רעבון 
או מיניי רעבון או רעבונין, ‏ ובכי"ו הגיי גם בפיימ רי עבון, וכן איתא בכי"ל לקמן סוף פמ"א (פמייב) בכבשן 
האש ובריעבון וכו' ובפמי"ד לריעבון ולמלחמה וכו' וריש פמייח בריעבון, ‏ והיויד במקום צרי כמשקל דראון הריון 
ערבון ואעפ"י שכתיבת רעבון במקרא בשוא, ורבו התיבות במשקל פעלון במקרא ובדרז"ל ועי' גם צונץ זינאג' 
פאעזיא ‏ צד 897, וכל הסוגיא הועתקה גם במד' וות לפי ויחי רעב בארץ (רות א' א'), והגיי שם עשרה 
רעבון באו לעולם אחד בימי אדה"ר אחד בימי למך ואחד בימי אברהם ואחד בימי יצחק ואחד בימי יעקב 
ואחד בימי אליהו ואחד בימי אלישע ואחד בימי דוד ואחד בימי שפט השופטים ואחד שמגלגל ובא לעולם 
(וליג שם ואחד לעתיד לבא) אחד בימי אדה"ר שני ארורה האדמה בעבורך ואחד בימי למך שני מן האדמה וכו 
ואחד שמגלגל ובא לעולם דכתיב והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם וכו', ועוד הסוגיא במי שמואל בדרש ויהי 
רעב בימי דוד וכו', ושם הגי" עשרה רעבון באו לעולם אחד בימי אדם ארורת האדמה וכו' (וכן הובאו שס כל 
הפסוקים האחרים בלי מלת שנאמר) אחד שהוא מתגלגל ובא לעולם אחד לעתיר לבא לא. רעב ללחס וכו' לשמוע 
את דברי ה' רעב שבא בימי אליהו וכו' רעב שבא בימי אלישע וכו' עד היות ראש חמור בשמנים כסף רב הונא 
ורב ירמיח בשם רב שמואל בר רב יצחק וכו אלא בימי בני אדם גבורים, ושאר המאמרים שלפנינו לא חועתקו 
שם: ‏ 9 שהוא מתגלגל וכו'. והוא הרעבון העשירי. ואחד לע"ל אינו ממנין העשרה, וכן חגי' גם בדפיר וד'ו ודי 
קראקא א' כאן ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם ואחד לעתיד לבא ובפסיד ואחד שהוא וכו' ואחר לעתיד; ובמייכ 
כתב כאן. ובפס"ד וה'"ג ‏ ובא לעולם לעתיד' וכוון להגיה ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם לעתיד וכו' כדי שיחיו 
נמנים רק עשרה רעבון, וכן נדפס כאן במדרש ד' אמשטרדם ת"א, אכן בד' פפר'א תסיה. ודי ווילנא הגיחו כאן 
בשיבוש וא' בימי אלישע שני ויהי וכו' בשומרון שהוא מתגלגל ובא לעולם ואחד לעתיד לבא וכו' ועיי גם בחיי 
הרד"ל והרשייש, והגהתי כאן וא' לעתוד ל ב וא וכן' ר' הוגא וַרְ' י רמ יה בשיר שמואל בר ר ב יצחק וכיה 
בכייל לקמן פסיר ועח'ינ, ובמדרש רות הגיי ר' הונא בשם רי שמואל, ובכי'א אי ובי וילק' מכירי שם נשתבש בשיר 

.לע 301080[11 16 


220 בראשית פרשח כהת ה נט 


בשעה שברא הקביה את ארם השליטו על רכל, הפרה היתה נשמעת לחורש הדלת היתה נשמעת 
לחרש, כיון שחטא המרירן עליו, הפרה לא נשמעת לחורש ולא הרלת לחרש, כיון שעמר נח 
נינוחו, נאמי כאן ניחה ונאמי להלן למען ינוח שורך וחמורך (שמות כג ייב) מה ניחה שני להלן 
ניחת שור אף ניחה שנ' כאן ניחת שור, ריש לקיש א' לא השם המררש ולא המדרש השם לא היה 
צריך קריא למימר אלא זה יניחנו או נחמן זה ינחמינו, | אלא עד שלא עמר נח היו המים עולים 
ומציפים אותם בתוך קכריהס, שני פעמים כת' הקורא למי הים (עמם ה ח, ט ) כנגד ב' פעמים 
שהיו המים עולים ומציפים אותם בקכריהם אחד בשחרית ואחר בערבית ההיר כמו חללים שכבי 
קבר (תחלים פח ו) שוככי שלהם חללים היו, כיון שעמר נח נינוחו, | נאמי כאן ניחה ‏ ונאמי להלן 
ניחה יבא שלום ינוחו (ישעיה גז ב) מה להלן ניחת קבר אף הכא ניחת קבר, = רי לעור אמר לשם 
קרבנו נקיא וירח י*י את ריח הניחוח (בראשית ח כא), ‏ ר' יוסי ברי חנינא אמר לשם נחת התיבה 
ותנח התיבה (שם שפ ד) , אמר ר' יוחנן לא שימשו מזלות כל ייב חרש, אמר ליה רי יונתן 


4 ילק' מכיכי ם"ע כ"י, ילק עכיכי ססליס פ'"ס קי ]': 6 ע" לעיל 5ד 298 :| 7 עדכטש ססליס "3 פ'ס כ" 3': 
9 לקפן פל"נ: ‏ 11 לקמן פל"נ ופל"ד : 


1 שבא הקב'יה לבראות [ 2 , . . לבראת א, שרצה . . לבראת י (שם) | את לי אכ | אדם] ,- הראשון ְואכי | 
כל א' | היתה לי פא'כ. | נשמעת לו י | לחרוש פן | הדלת] פ/ והדלת [, התלם [י, והתלם דְא"כרי (שם), 
ותלם א | הייתה נשמעת 1, היתה ף, היה נשמע [א*ך!י, נשמע דְא'כי (שם) | 2 לחרש] פנ. לחורש ךך", 
ליחרש [אכי | כיון שחטא] פןוא'ן כי (שם), כיון שחטא אדם ךְ, ביום שחטי י, בא דור אנוש וחטאו א? | המרידן 
עליו] וגם, המרידם. . י (שם), המרידו . . פִי מרדו . . ך, המרידן עליו הבייה א!, לי א? | לא היחה דְואנכי (שם), 


אינה ם | | נשמעה י(שם) | לחחרוש 25 | ולא-- לחרש] והדלת לא היתה נשמעת לחרש , וכן הדלת ‏ י 
והתלם לא היה נשמע לחורש ך, והתלם . . ליחרש אכ, התלם.. לחרש ן, והתלם לא היתה נשמעת 
ליחרש י(שם) | וכין | 8נינוחו] פוני(שם), גחו ךְ. נחמו א. נחמןי | 5נאמ] ומנא לן > ד | 


ניחה] פואגכ, נייחה ך, נייחא י | להלן] .- גיחה פןאכ, ניחא [, נייחא י(שס) | מה ניחה שנאמר . . 
אף ניחה שנאמר כן . . שור ן, מה ניחה האמורה . . אף כאן ניחת שור פ, מה נייחה (נייחא ') שני . . נייחת 
. . אף נייחה (נייחא י) שני (האמורה י) כאן נייחת שור דִי, מה להלן ניחת שור אף כאן ניחת שור אכ, מה 
להלן ניחת שוורים אף כאן י (שם) | 4 אמר דְוא?נכי, אומי א' | מן השפ כ | הוא המדרש | מן המדרש 21 | 
הוא השם | לא היה] כמ (ההלים), לא הוה [אנ, ולא הוה ך | 5 * קריא למימר] קרא למימר דְואמ . . לומר 5, 
למימר גב לי ל | זה] זה נח ל", נח זה א?, אנח ן. או נח זה דא'גכמ | *נחמן זה דְאגכ] זה נחמן ל; נחמן ן | 
ינחמנו | אלא] שמא נח (נח זה [) יגחמנו .. ן(, | המים מצפים אותם עולים ' (שם) | 6 בקכריהן י. מקכריהס ב | 
שני -- הים] שני פעמים דכתיב . . היםי, שני. . דכת' . . הים וישפכם על פני הארץ [, דכת' (שנא' א?) הקורא 

למי הים [וישפכם א'מ (ת'ע), וישפכם הקורא למי הים כ] שני פעמים אכם (שם) | ב'] א', שני דוא'גכט (ששו | 
7 בתוך קבריהם דְוְאָכ. לתוך קבריהן (, מקבריהם ב | אחד] פי, אחת דְואנכ | שחרית ₪ [ ואחד] פי, 
ואחת דְוְא'נכ | עדבית פ: במנחה א? | שכבי] א?כ, שוכני דְוא'ימ (תהלים), שוכני פך? | 8 שוכבי] ן, 
שוכבים דָא'כימ (שס), -ין א?, שוכגי פ, שוכניפן | וכיון נכי | נינוחו] אנכי (שם), נחו ךפש (שפ) | 
נאמר וְכִי | ניחה] ואנכ, גייחה די | 9 ניחה] וא'גכ: נייחה ך, גייחא י(שם). לי א?י | יבא] אכי, 
יבוא דְן | ינוחו] ן, = על משכבותם ךפאנכי | מה להלן] אכ, מה נייחה (ניחה פן1) האמור (שני ן , האמורה פ') 
להלן פוגי | ניחת קבר] פואנכ. נייחת קבר ךדי, בקכר י (שם) | אף כאן פאכי (שם), אף נייחה (ניחה ןְ) 
האמורה (שני ן, האמ' ן) כאן דְוְגִי | ניחת קגר] פואלגכ: נייחת קבר דִי, בקכר י (שם) | אלעזר דואנפ, 
אליעזר י | אומר [א'י (שם) | 10 בר אי (שם), בן 1 | אומר פי | על שם י | נחת] נייחת י, לי י (שם) | 
התיבה] ,- | נקרא | 11* מזלות ל"וג] המולות דְפא*כר, ל ל | כלן נכרי. = אותן דפוא | ייג אלרי, 
שנים עשר דְפוא'נכ | * יוגהן ל"דואג] יוחנן לכ (רי יוגתן אומר פ) | 


מנין היה יודע לומר זה ינחמנו וכו' וכי נביא היה ארייש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שאל הקכיה לאדם ארורת 
האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו' אמר אדם רבש"ע עד מתי א"ל עד שיולד אדם מהול כיון שנולר נח מה 

מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו' ומהו ממעשינו ומעצבון ידינו קודם שנגולר נח וכו' היו זורעין חטים 
וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו וכו' ולא עור אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכת 
בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה ועי' גס המאמר 
שהועתק בילקוט סוף ר' מ"ב בשס מדרש אבכיך, והרא"ם הרכיב המאמר שלפנינו בב''ר עס המאמר שבתנחומא 
וגורס בסופו ולא עוד אלא עד שלא נולד זה לא היו הבהמות נעבדים הסוס לא היה נרכב השור לא היה חורש 
החמור לא היה נטען והיו עושים מלאכה בידיהם וכשנולד זה התקין להם מחרשות, ומזלגות וקרדומות וכו' ושענד 
להם כל בהמת וחיה כו': 8 שוכבי שלהם וכו'. שאפילו אחר מיתתן לא היו נוחים אלא צפים במים כחללים הטבועים 
בים ועי' ביפיית, ותגיי שוככי מקויימת גס ע'י כייו, ובמך' תחלים מ''ב שם איתא כמו חללים שוכני קכר רי חלבו אמר 
שוכני קבר כמו חללים אלו דור המבול וכו': ‏ נינוחו. עי' לעיל צר  :125‏ 9 יבא שלום. במקרא כתוב יב וא ועח"נ: לשם 
קרבנו נקרא. שהוא עתיד להקריב, ונח לשון ניחוח; ועם דרש זח מסכים מה שכתב אפרם הסורי ואתנכי למך על ברח ואמר 
דתגא גביאן ביר קורבנה דמרעא אלהא מן עבדן וכו' ועי' במ'"ח חלק מ'יג צד 802 : 11 לא שימשו וכו'. אלא גחו בהילוכן, 





> 
. 
: 

: 

, 

3 
1 


יול יושיירי הדש 


ו 





בראשית פרשח כהת ה נד נט 209 


שאלו את רי אכהו אמרו לו אין אנו מוצאים. מיתה לחנוך, אמר להם למה, אמרו לו נאמי כאן 
לקיחה ונאמ' באליהו לקיחה, אמר להם אם לקיחה אתם דורשים נאמי כאן לקיחה. ונאמי ביחוקאל 
הנני לוקח את מחמד וגו' (יחזקאל כד טו) , אמר ר' תנחומא יפה השיבם : מטרונא שאלה את ר' 
יופי אין אנו מוצאים מיתה בחנוך, אמר לה אילו נאמ' ויתהלך חנוך את האלהים ושתק הייתי 
אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אתו וגוי איננו בעולם כי לקח אתו אלהים: 

כט) ויקרא את שמו נח וגו ר' יחין אי לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא 
השם, לא הוה צריך קריא למימר אלא זה יניחנו או נחמן זה ינחמינו, שמא נח זה ינחמנו, אלא 


6 ילקוע טס, ילק' דסי טס/ פנסועס 5כלטיס כ" ייט : 


1 שאלו המיניןי3 | את ר'] פחאנכי. לרי דְן | אמרו לו לי פוי | לא מצינו א | נאמר וחנכי (שם), נאמרה ך' | 
2 קיחה א%כ | ונאמר דְוְכִי (שם), לי פ--באליהו לקיחה] להלן כי היום ייי לוקח (לקח ך) את אדונך (אדניך [) 
מעל (ראשיך ך) ראשך דְחְוָאַ*. להלן (ולהלן פ) לקיחה (קיחה א') כי (שנא' כי א1. מה שני כי 1) היום 
. . פא'נכי (שס) | לקיחה] פי (שם), ללקיחה דְוְאִ'נכי, מלקיחה א? | דורשים (דין א?) אותו א: דנין י | 
נאמר דפוא'כי, | קיחה אכ | גאמר וָא'כ | ביחזקאל] להלן דְפואי. להלן לקיחה ןו (שם), . . קיחה כ | 
8 לוקח] ד'פוחאכי. לוקח ממך דְני (שם) | וגו] עיניך דָא: . . במגפה פונכי | תנחום פחאי | השיבן רי 
אבהו | מטרונה פונכי, . . אחת א | את ר'] לר' וא | 4 אין] פחאנכי: אמרה לו .₪ דְן | * אנו מוצאים דְוִי (שם)] 
אנו מוצאין פַנכ.. . רואין א: מצאים ל, .. אדם מוצא י | לחנוך פאכי (שם) | האלהים] ;- ואיננו ב, ואונינו ן | 
5 וכשהוא [ני, אלא כשהוא ם | * ואיננו דְוְחַא'י] איננו פ: ל' לג | כי-- גו] כי לקח אותו אלהים דְוְחאגי , 
ליפ | > איננו] ואיננוך | בעולם] וחאני: ₪ הזה 5 | אותו | 6 * וגוי פ] לאמר דְא11, לאמר זה ינחמנו ל, 
לי לאכ | ר' יוחנן] פ: ר' יוחנן ורי שמעון בן לקיש (ריש לקיש ום) ₪ דואגכ ‏ | * א' פ] אמר דואגכ, 
ליל | לא-- השם] אנכי, לא . . ולא המדרש השם ף, לא המדרש הוא השם ולא השס הוא המדרש ך | 
7 היה וכו (שם) | קריא * למימר דִ'י] קרייה למימר פ, קרא . . דְגכ: למימר קרא [א+. קריא ל. למימר א?ב | 
אלא] ,= נח.דְפוי: או נח אכי (שם). | ינחמנו | שמא -- ינחמנו] [, שמא נח ינחמנום, שמא זה נח. זה 
ונחמנו י (שס), ל' דאנכי | 


וגוי ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמפסר אלחים לאדם וכ ועיי במ"י לעיל צר 284, וכן מייש במי אגדה ויחי 
ירד ולמה נקרא שמו ירד שבימיו ירדו ‏ המלאכים והיו מלמדים הבריות היאך יעבדן להקב"ה גם זה נובע מסי 
היובלים פ'יר טיו, ועל האגדה שחנוך היה אבי חכמת האסטרולוגיא עי' פריידענטהאל העללעני שטודיען חא צר 
8 ושירער שם צר 204 וצד 859), ודעות אלו נכנסו גם בספרי חזיל המאוחרים, וכן איתא במס' דרך ארץ זוטא 
פ'א ט' נכנסו בחייהם בג"ע ואלו הן חנוך בן ירד ואליהו ומשיח ואליעזר וכוי ועיי ילקוט ר' מייב וילק' יחזקאל 
רי שסיז (ועייע במ'"יח חלק לי צר 418) ובילק' יחזקאל שם בציון מדרש אחר שלשה עשר שלא טעמו טעם מיתה 
אלן הם הנוך ואליעזר וכו' ועי' בפרקי רבינו הקדוש. בסי הלקוטים ח'"ג צד פיג, ובמד' הגדול עמז 128 תאנא 

ה עלו ושימשו במרום ואלו הן חנוך משה ואליהו חנוך דכת' כי לקח אתו אלהים וכו', אכן מסיים שם ולא 
אלו בלבד . אלא כל הצדיקים עולין ומשמשין במרום וכו' ועיי גם הפיפור הארוך על חיי חנוך והסתלקותו בספר 
הישר (שנדפס בשם חיי חנוך גם בביה"מ חיד צד 129), ובתר"י א' מתורגם ואיננו וכוי והא ליתוהי עס דיירי 
ארעא ארום אתנגיד וסליק לרקיע במימר מן קדם י"י וק רא שמ יה מ יטטרון פפרא רבא, ובשטה זו שחנוך 
הוא מטטרון תפסו בעלי הקבלה בספרים המיוחסים לרי עקיבא ולר' ישמעאל ועיי באותיות דרע ד' פיעטרקוב צד 
8 וצד 25 (בביה'מ ה"ב צד 114 וח'ג צד 16 ועי"ע שם ח"ו צד. 58) ובפרט בספר היכלות הנקרא ג'יכ ספר 
חנוך (ועי' בביה"מ חיה צד 170 ובמבוא שם סי' כ'"ד ובענצוקלאפעדיא חיא 676) שמתחיל ויתהלך חנוך את 
האלהים וכו' אמר ר' ישמעאל כשעליתי למרום להסתכל בצפיית המרכבה וכו' מיד זימן לי מטטרון עבדו מלאך 
שר הפנים וכו', ושם בפיג (בדפ' פיעטרקוב, ובביה'מ שם צד 171) אמר ר' ישמעאל אמרתי למטטרון מפני מה 
אתה נקרא. בשם קונך בשבעים שמות ואתה גדול מכל השרים וכו' ומפני מה קורין אותך בשמי מרומים נער 
השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד וכו'. (ועי'. ברקנאטי לפי ויתהלך חנוך וכו' וגם המאמרים שהועתקו שם 
ממדרש רות ומספר הזוחר ועי*ע בבמיר פי"ב. פיי ייב ובתוספות יבמות טיז ב' וחולין פי א' בדייה פפוק זה וכו 
וברשבים ב'ב קכיא בי בדיה קיפלו וכו'), ולאגדות כאילו באותיות דר"ע ובסי היכלות כוון בעל מדרש אגדה 
שמפרש ואיננו וכו' לפי שהיה צדיק הקכיה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון ומחלוקת בין רי עקיבא 
וחביריו בדבר זה (ועייייש. בהערות רש'ב), ועפ'יי המאמרים שלפנינו מפרש שם וחכמים אומרים חנוך היה פעס צדיק 
ופעם רשע אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אפלקנו וכו' כלומר אמיתנו שני הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה, וכן הגוי . 

\נו: הנגי לוקח וכו'; ובמקרא כתוב הנני לוקח מ ממ ך וכצ'יל, וכן הועתק בלקח טוב, ושם גורס ולקיחה באליהו 
כי הוום ה' לוקה את אדוניך וכו' אִם לקיחה אתם דורשים וכו' ועח"נ, ובמאמר ר' אייבו הראשון נעדר לפנינו מלת 
אמר ועי' לעיל צךָ 197, וסגנון הלשון בתשובת ר"י למטרונא אילו נאטר וכוי ושתק כמו לעיל צד 997 אדם שת 
אנוש ושתק: ואולי כוון. ר"י גיכ לבטל דעת המינים באמרו בברייתא סוכה ה' א' מעולם לא ירדה שכינה למטה 
ולא עלו משה ואליהו למרום וכו', ובגמרא שם פריך והכתיב . ומשה עלה וכו' והכתיב ויעל אליהו בסערה וכו' 
ומשני. שם למטה בעשרה ועי' גם באגהית היב צד 185: 6 לא השם הוא המדרש. כמו שמפרש בקרא זה 
ינחמנו, וכאן מלת מדרש בהוראתו הישנה פירוש ומדרש השמות ועי' צונץ גד'יפ צד 170, ודורש אלא בשעה 
שברא וכוי כיון שעמר נח וכו' ולכן אמר הכתוב נח זה ינחמנו שגרם להם מנוחה ונתנחמו מצרתם ועי' בפי' ב'יר 
ועייע בראב"ע. וברד'"ק ומייש ר"א ברלינער בפי בייטרעגע צור העבר' גראממאטיק צד 82, ובפי' ביר מפרש והתלם 
היה נשמע לחורש כלו' כל מלאכות שהיו רוציםי לעשות המלאכה היתה מכוונת מאליח למה שהיא עשויה מדעת האומן 
וכו', ופירוש זה עדיף להגי' שלפנינו הדלת היתה נשמעת לחרש ועח''נ, אכן מתוכן המאמר גר' שהגיי התלם (והתלם) 


> וכו' היא גי" העיקרית, וכחגי' המרידן עליו מפרש בלקייט וכיון שחטא המרידן הקביה על בני אדם; ופי' אף ניחת 


שני כאן ניחת שור שהיו השוורים והבחמות נשמעות לחורש בלא צער, ובתנחומא שם איתא ניקרא את שמו וכח 


עקר 


2.08 בראשית פרשה כה ה כד 


פרשה כה 


א ה כד) ויתהלך חנוך את האלהים וגו" אמר רי חמא ברי הושעיא אינו נכתב בתוך 
טומוסן שלצריקים אלא בטומוסן שלרשעים, רי אייבו חנוך חנף היה פעמים צריק פעמים רשע אמר 
הקביה ער שהוא צריק אסלקנו, אמר ר' איבו בראש השנה דנו בשעה שרן כל העולם: המינים 


1 ינקו כי ע'3, לק' דסיי כי סלף ענ : 


1 וגו] א', ואיננו חי (דה"י), ואיננו כי לקח אותו אלהים דְן, לי וא | בר] פו: בר דְאנשי ששס) | :. 
הושעיה ן, אושעיא א"שי (שם), חנינא א | 2 טומוסן] ן, טימוסן דְפחך?י, טמוסן [, טימוסין כ, ניתווסין א', : 
נתווסין א? | צדיקין ן | אלא] אבל נכתב הוא ד | בתוך טומוסן ן; . .טימוסן חני, . . טמוסן פ. . . טימוסין 2 , 
. . ניתווסין א', . . נתווסין א? | אמר ר' איבו דְָאָ5, . . ר' אייבו ן, ר' איבו (אייבו ך) אמר פחזני | חנוך לי י (שם) | 
חנף היה] היה חנף ', אדם חנף היה אכי (שם), לי ן | פע כ | הוא צדיק ן, היה צדיק א? | פעם | הוא 
רשע ן | 8 צדיק] בצדקו דְפוחאכי, בצדקתו י (שם) | אמר-- בראש] ובראש פְַז | שהוא דן | את כל 
העולם כלו דְזְא', . . כולו + את חעולם כולו א?כ. כל (את כל ן) באי העולם רְן, כל . . עולם פי | 


ל 


פרשה כה. בכייא א' פכיג ובכי"א בי פכייד, ובעל המדרש שסידר האגדות כמעט לכל פסוק ופסוק ( 

קרוב לפוף הספר) דלג על פסוקי התולדות עד ויתהלך הנוך וכו' ומכאן עד ויקרא את שמו נח וכוי, וכן מ 
לקמן פל'"ח על הפסוקים אלה תולרת שם וכו' ער ואלה חולדת תרח וכו' ובפ' פיב על הפסוקים בני רחל וכו' עד 
ואהליבמה ילדה וכו' והפסוקים ואלה תלדות עשו אבי אדום וכו' (ושם נדרש רק הפ' ותמנע היתה וכר) והפסוקים 
אלה בני שעיר וכו (ולפ' ואלה בני צבעון וכוי נסדרה שם בכייל רק הסוגיא שחזכרתי במ"י לעיל צד 89), והיכא 
דליכא למדרש לא דרש ולכן דלג ג"כ לקמן בפיס על הפסוקים שנכפלו בפרשתו של אליעזר ועי' מייש במייח חלק 
ליד צד 864  :‏ 1 אינו נכתב. דורש ויתהלך חנוך וכו' ואיננו כי לקח אתו וכו' ואיננו אינו נכתב בתוך ספר 
יחם') של צדיקים אלא וכף ור' איבו דורש הנוך חנף היה וכו' ואמר הקביה ער שהוא צדיק אפלקנו וטעס 
הכתוב ויתהלך וכו' בעוד שהתהלך הנוך את האלהים ואיננו כי לקה אותו קודם זמנו טרם יבא לידי חטא, 
ובמדרש קהלת פ' את הכל ראיתי (ז' טיו) איתא שאלו את שמואל הקטן מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו אמר 
להם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהצדיק עתיד לבא לידי מייט אמר הקבי"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו 
שני יש צדיק אובד בצרקו וכו' ואפשר שפתר קרא בחנוך, וגם גר' שעל חנוך נאמרו הפסוקים בחכמת שלמה די 4 
יי ייא אשר לפנים התהלך את האלהים מצא חן ובעבור ששכן בין רשעים לוקח מארץ לשמים לוקח לבל תשונא 
דעתו ברע ולא תמשול מרמה בנפשו ועי' וויינשטיון צור גענעזיס וכו צד 14 וצר 206, וכאן דרשו לגנאי אינו 
נכתב וכו' חנף היה וכו', וכן נסדרו כאן רק עוד שני מאמרים לבטל דעת המינים בהסתלקות חנוך (וכמו שכתוב 
באגרת אל העברים פי"א ה' באמונה לוקה הנוך בל יראה מות וכו ועיי שירער געשיכטע וכו' ח"ג מהדורא גי 
צד 208) ודעת חזיל כאן שאנו מוצאים מיתה לחנוך, ועפיי שטה זו תרגם גם אנקלוס ואיננו וכו' וליתוחי ארי 
אמית יתיה יי (כיה שם הגי' הנכונה ועי' מייש מהרזיף בס' איבער דען איינפלוס וכו' צד 44 ור"א ברלינער ' 
בתרגום אנקלוס ח"יב צד 168), וכן בתר"י ב' והא לית הוא ארום אתנגיד במימר מן קדם '"י, ובלתי אלו 
המאמרים המעטים שלפנינו לא נמצא שמץ דבר כאן לרמז על כל האגרות שנתפשטו בזמן קדום על חיי חנוך 
ונאספו בספרים חיצונים ובתוכם ספר נפלא ברוב חזיונות ונקרא על שם חנוך בשיורי הגנוזים, וכן נמצא מעט 
מזער במדרשים ישנים שדרשו לשבח כמו בפסיקתא פכיג (קנ"ה א') בדורות השביעי חביב אדם שת אנוש קיגן 
מהללאל ירד חנוך ויתהלך חגוך וכו ועי' בוייר פכיט סי י'א, ועס דעת חז'יל שלפנינו מסכים גם פילון בשטתו 
שתנוך לא היה צדיק גמור אלא יודע ונחם על רעתו (ועי' מייש מהרזיף שם צד 45 והח' זיעגפריעד בספרו 
פילון צד 152), ולשבח נדרש בספר בן סירא העברי (הוצ' הח' שטראק) מ"ד ט"ז חנוך נמצא תמים והתהלך עס 
ייי ונלקח אות דעת לדור ודור, ‏ ושם מ"ט ייד מעט נוצר על הארץ כחנוך וגם הוא גלקח פנים (ועי' בב"ס הוצ' 
הח' לעווי היא צד 88 ובמבוא שם צד 89), וכבר נר' מסגנון העתקת השבעים?) שכוונו לאגדה עתיקתא שחגוך 
לא מת ושהכתוב מדבר בעליית חנוך, ובסי היובלים שהשתמש בס' הנוך מסופר בפ"ד הוא היה הראשון מבני אדם 
הילודים על הארץ אשר למד את הכתב ואת הדעת ואת החכמה ויכתוב את אותות השמים לסדר חרשיהם בספר 
למען ידעו בני אדם את עת השנים לסרָרי חדש וחדש במספרם ויכתוב בראשונה עדות ויתן לבני אדם עדות על 
משפחות האדמה ויגד את שבועי היובלים ויודיע את ימי השנים יערוך את החדשים ויגד את שבתות השנת 
כאשר הראינו לו לדעת ואת שכבר היה ואת אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומן את אשר יקרא את בני 
האדם לדורותיהם עד יום המשפט את הכל ראה ותבין וכתב בספר לעדות וישם אותו לעדות על הארץ לכל בני 
האדם לדורותיחם וכו' ויהי בקרב מלאכי אלהים ששה *ובלים ויראוהן את כל אשר על הארץ ובשמים ממשלת 
השמש ויכתוב הכל בספר וכו' וילקח מתוך בני האדם ונביא אותו אל גן עדן לכבוד ולתפארת והנה כותב פת 4 
בספר את פתשגן הדין ואת העונש על העולם וכל רעת בני האדם ובעבורו הביא את המבול על כל ארץ עדן כי 1 
הושם שם לאות ולמען יעיד בכל בני אדם להזכיר את כל מעללי חדורות עד יום המשפט וכוי 5 היובלים שם ה 
המקור העיקרי למייש במדרש אגדה הוצ' רייש באבער לפ' ויתהלך חנוך את האלהים עס המלאכים הלך שלש ו 
טאות שנח בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות, ושלש מאות שנה היינו ששת 

יובלים, ובפדריא פ"ח איתא אדם מסר לחנוך ונכנס בפוד העבור ועיבר את השנה שני ויתהלך חנוך את האלתים 





.* 


אבב ).הו 4% ג 4 6-6 .1 .*: ו 
- 3 "= / %.וף ב . 9 1 / 4 4 י 
ב קב 1 ו : מ יי 





66 0 0010 ש%6ף(6160/] )07 500)0%610 00 |שא (3 - -.2006+ ב 


₪-> 
7% 
.% 


בראשית פרשה כד ה א 207 


בחורה, ‏ ר' עקיבה א' ואהבת לרעך כמוך (וקיא יש יה) כלל נדול ממנו, שלא תאמר הואיל 
וניתבזיתי יתבזה חבירי, אמר ר' תנחומ' אם עשית כן דע למי אתה מבוה בדמות אלהים עשה אתו: 


1 בתורה ל' ךז | ר' עקיבה -- ממנו לי ד | אומר דפואכי. אמי ג | כלל] פואנכרי: זה - ך | ממנו] פו, 
בתורה ךא( כרי | שלא] רי עקיבא אומי ואהבת לבריך כמוך כלל גדול בתורה ,- י | 2 חבירי] .= עמי הואיל ונתקללתי 
יתקלל עמי חבירי דֶן, עמי . . ונתקללתי יתקלל (ונתקלקלתי יתקלקל ך]) חברי (חבירי אנ) עמי פחאגכי | אותו | 


אומרזה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה, וכיה בירוש'י נדרים שם; וכאן סירסו המאמרים 
להפמיך מאמר ב'ע לפסוק שדורש בו וע'י זה שיגו ג'יכ ערך הכללים וכתבו במאמר ר' עקיבה ואהבת וכו' כלל 
גדול מ מ גו (וכן הגי" ממנו בפוגיא צד 522 במאמר שהועתק מביר, וגם שם ליג הואיל ונתקללתי וכו' ועחיינ), 
ולפי גי העיקרית אמך ר'- עקיבה ואהבת וכו' כלל גדול בתורה וב'"ע אמר זה ספר וכו' כלל גדול ממנו וכמו שמפרש 
כאן במאמר ב"ע שלא תאמר הואיל וכו' (ואינו מוסב על מאמר ר'"ע) אר תנחומי אם עשית כן וכו' ולכן יזהר 
אדם בכבוד חברו ועי' גם בפירוש הראב'ד בספרא שם בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם 
בדמות אֶלְהים עשה אותו זה כלל גדול מזה פיי שאלו מן הפסוק הראשון לא שמענו אלא כמוך הרי שנתבזה הוא 
או נתקלל חוא וכו' יתבזה חברו עמו ויתקלל עמו וכוי לכך נאמר בדמות אלהים עשה אותו את מי אתה מבזת 
וכוי דמות דיוקנו של טקום ועיע בתוספות עה'"ת לפ' זה ספר וכו', וברקנאטי הועתק לפסוק זה בציון. ב'יר ואחבת 
לרעך כמוך זה כלל גדול. בתורה אמר לו בן עזאי זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו זה כלל גדול מזה 

א תאמר הואיל ונתקללתי יחקלל חברי עמי אמר ריית אם עשית כן וכו וכן שם בפ' קדושים ובב"ר אמרו רזיל 
ואהבת וכן' זה כלֶל גדול וכוי אמר לו ב"ע בדמות אלהים עשת אותו זה כלל גדול מזה שלא תאמר הואיל ונתבזיתי 
וכו' הואיל ונתקללתי וכו' אמר ר"ת וכו' וצ'יע אם, היה הגי' כן לפניו בב'יר כאן, ור'ג חעיר במדרש ד' שאלוניקי על 
גיי הסמייק לאהוב את חבירו אמר ר' עקיבא--כלל גדול בתורה ואחבת לרעך כמוך בן עזאי אמר גדול ממנו כי 
בצלם אלהים עשה וגו', ובספרא וירושלמי ל"ג במאמר בייע שלא תאמר וכו ויש לפרשו בעיון מדע שיסוד. לאהבת 
אדם לחברו הוא שתורתנו הקדושה היא ספר לכל תולדות אדם ואב אחד לכלנו וכל בני אדם ברא הקב'יה בדמותו 
ובצלמו וישתדלו כלם להדבק במדותיו וכל אחד יאהב את חברו כעצמו ויסייעהו לבוא לידי קדושת מצות ומעט 
וינצל מעבירות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו (ועיי לאצארוס עטהיק וכו' צד 148 ואגה"ת חיא צד 417), וכן 
נוסף פירוש בכי'א ב' בגוף הספר כלו' הואיל והבריאה היתה אחת והכל באין מאדם אחד הוי כלל (כייה - כגוף מחולק 
כמה איברים וכשם שהגוף מסתייע אבר מחבירו כן כל בני אדם צריכין ליסתייע אחד מחבירו הואיל וכולם באין 
מגוף אחד הוי כלל גדול זה ספר מואהכת לרעך כמוך שלא תאמר וכו', וכללו של ר' ע ק יב ה ואהבת לרעך וכו' אחד 
הוא בהוראתו עס מאמר המפורסם שאמרו הלל בספגנון השלילה ד עלך פני להברך לא תעביד זו היא כל 
התורה כולה ואידך פירושה הוא וכו' (שבת ל"א א'), וכן הרגילו לפרש כמו שמפרש בפי' ב'ר כאן ואהבת 
לרעך כמוך ‏ כלל גדול בתורה דעלך סגי לחברך לא תעביד ובפי' הראב'יד שם ואהבת לרעך וכו' ר' עקיבא אומר 
זה כלל גדול בתורה דעלך סני וכו' ובלקח טוב פ' קדושים ואהבת לרעך כמוך מכאן אמרו הלל הזקן דעלך סאני 
וכו', וכן כתב בדרשות התורה לר' שם טוב [' שם טוב פ' דברים (ד'ו שיז"סיג עיא) כמו שעשה הלל לגוי האומר 
למדני תורה על רגל אחד ואמ' לו ואהבת לרעך כמוך כי בזה כלל התור' אשר בין אדם לחבירו וכו", וכעין זה 
הסיפור בשבת שם שוב מעשה וכו' בא לפני הלל וכו' איתא. באדרינ נויב שם מעשה באחד שבא לו' עקיבא 
אל רבי למדני כל התורה כולה כאחת א"ל וכוי בני הוא כללה של תורה מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד 
הלך לו אצל חביריו וכוי אמר להם כך למדני ריע מה דאת פני לגרמך וכו' (ועי' גרעץ קורות היהודים ח''ג מהדורא ה' 
צד 207 וצד 288, לעף געז' שריפטען ח'א צד 45 וח'"ח צד 89 ואגהי"ת שם צד 4, ושם נסמנו הדוגמאות להמאמר דעלך 
סני אצל פילון ובס' טוכיה, וכן הדוגמאות להכלל ואהבת לרעך וכו' בספרי האוגגליונים, וידוע שבלוקס פ'י ומתאי פכייב 
הוזכר הכלל ואהבת לרעך וכו' אצל הכלל ואהבת את יי אלהיך וכו' ובמרקוס פיייב אצל הכלל שמע ישראל וכו' ואחבת 
את וכו'.ועיי מייש רימ גידעמאנן במי"ח חלק ליז צד 158 וידידי ר'י עשעלבאכער בפפרו דאס יודענטום וכו' צד 81 וצר 
5 ובדרשות רשיט [ן' שייט שם איתא עוד והנה אז'ל אי זו מצוה א' שכל המצות תלויות בה א' מהחכמים אומ' 
ואחבת לרעך כמוך וחכם אחר אומ' ש מ ע יש ראל ה' א ל הינו ה' א חד וחכם אחר אומ' זה ספר תולדות אדם 
וגו' (ומפרשו והרצון כי האחד אומ' כי בקיום ואהבת לרעך יקיים כל התורה והאח' אומ' כי בקבלת עול שמים 
יקבל כל מה שצוה הקב"ה והא' אומר כי אם יבין האדם שהוא פועל האל וכי בצורתו נברא לא יוכל לעשות 
שום רע וכו' ואשר נברא בצלם אלהים ובדמותו ראוי שיעשה בתבניתו או יהיה הנראה בזה וכו'), ומסגנון המאמר 
נראה שלא הועתק מלה במלה וקשה לשער שרשיט [' שיט כלל בתוך מאמרי חזיל מאמר אחר אשר אינו נובע 
בסגנונו ממקור ישראל, ובפי"מ לירושי נדרים שם העתיק זה המאמר וכתב עליו ואני. לא מצאתי האגדה בשום 
מקום כלשון התוא ואם ישנו וכו' (ועיי גם ביד'מ), ושם העיר ג'יכ על המאמר בתהלה לדוד (לרַ' דוד. מיפיר ליאון, 
קושטאנדינא שליז) ח'א פליו (כייב עיא) אמרו זיל זה ספר תולדות אדם בן עזאי אומר כלל גדול הוא בתורה 
ר' עקיבא אומר ואהבת לרעך כלל גדול יותר רבי תנהומא אומי זה ס' תלדות אדם בצלם אלהים 
בוא אותו כלל גדול בתורה וכ" וכתב עליו ולא אאמין במציי אגדי בלשון זה גם פירושיו עליה דברי 
הבאי, ומאמר זר כתוב בשם מדרש הביא בעל עין יעקב בהקדמתו והוא בעצמו כתב עליו ובקשתיהו ולא מצאתיהו 
בכל שתא סדרי וזה נסחן ב ן ז ומ א אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו' ב [ן ג ג ס אומר מצינו פסוק 
כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך ש מ עון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש. אהד 
תעשה בבקר וג עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית 
המשכן וגן', וביפימ שם העתיק גם מאמר זה מהקדמת עין יעקב והעיר על פירושו שם וכתב ולא אאמין שהנוסחא 
הזו מחז'ל שאין לה הבנה לפי הפשט ופי' הנז' הלציי אלא א' מן התלמידים המציאו להתגדר בפי' הלציי הזה 
ועי' גם ביפ"ת בב'יר כאן, והמאמר הזר הועתק גם במדרש פליאה (ווארשא תרניה) סי' ס'יז, ומאותו המאמר 
והמאמר שלפנינו בב''ר מעורבב המאמר שהוצג באהל יששכר (אלטונא תקפ'ו) בראש הספר בשם מדרש רבה זת 
ספר תולדות אדם בן עזאי אומר זה כלל גדול בתורה בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר וחוא שמע ישראל 
בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך, וגדולי הדור שהסכימו על ספר אהל יששכר לא 
העירו שבסגנון זה לא נמצא המאמר במדרש רבה ועי' גם במ"ע ליטעראָטור-בלאטט שנת כ' סיי כב וסיי כייו 
וסי' כ'יח ובמייע אריענט' ליטעראטורדצייטונג שנת טי סי" " עמו' 545, ובילקוט דפייר ודו הוכפל כאן מאמר ר"ע 
והגי' במאמר השני ואחבת לבריך (בד'ו לחבריך) כלל גדול וכו' וצ''ע, וכתיבת א ת ו כמו בסמוך ריש פכ"ה 
ועיי לעיל צד 25 ובמ"י שם : 


- 


26 בראשית פרשה כר ה א 


הראשונים תולדות, ‏ מה הן רוחות דאמר ר' פימון כל קיל שנה [שפירש אדם מחוה היו רוחות 
הוכרים מתחממים ממנה והיא יולדת, רוחות נקיבות מתחממות מאדם ומולירות ההיד אשר בהעוותו 
והוכחתיו בשבם אנשים ובנגעי בני אדם ‏ שיב ז יד) בגוי דאדם קרמאה, מאן דאמר רוחוי 
רביתה טבין דרבון עימיה מאן דאמר דהינון בישין דחכמין יצריה, ‏ מן דמר רוחוי דחקלא טבין דלא 
רבון עמיה מאן דאמר דהינון בישין דלא חכמין יצריה|  :‏ אלה תולדות אדם, אין הראשונים תולדות 
למה שהם כלים במים דאמר ר' יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן עירד עוררן אני 
מן העולם, [מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן אני מן העולם מה לי ללמך?16 
ולתולדותיו] : רי תנחומ' בשם [ר' אלעזר ר' מנחמה בשם] רב כל אומניות ארם הראשון לימדם מה 
טעם וחרשים המה מארם (ישעיה מד יא) מאדם הראשון, רב אמר אפילו סירגול הספר אדם 
הראשון לימר זה ספר וסירנולו : 

ביום ברא אלהים אדם הרא מסייעא לההיא דאמר ר' לעור שלשה פלאים נעשו באותו 
היום, = בו ביום נכראו ושימשו והוציאו תולדות: בן עואי א' וה ספר תולרות אדם כלל נדול 


1 עיל 5ד 195 וט"כ: | 6 לעיל 5ד 899, לקטן פוף פכ"ו: | 8 לק' עכיכי ישעיס פיד י/6: - 11יקוע טס: מעל 
5 906: 12 פפכס קדוטיס פלק די פיינ, יכוט' פ'ט נדכיס מ'ס גי, סדכ'יכ כויצ פכ"ו : 


1 הראשונות י | * מה הן] מהן ל, ומה הן דְוַחנ, אלא י | שכל חי | מאה ושלשים ןךזן. | * שפירש -- 
יצריה] שפרשה (שפירשה [() חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיו מולידים ממנה (והיא יולדת 
מהן (ְ) ורוחות (רוחות [) נקיבות היו מתחממים (הנקבות מתחממות [[) מאדס ומולידים (ומולירות , ויולדות [) 
ממנו הה"ד . . בהעותו (בהעוותו ן) . . בניו (בנוהי 1) דאדם קדמאה מאן . . דרוחי דביתא טבין דרבו עמיה ומאן 
דאמר ראינון בישין דחכמין יצריה (מאן . . דרוחי דביתא טבין דרבין עימיה ומאן . . דאינון . . יצריה . לי ן) מאן 
(מן ן, ומאן ) דאמר דרוחי (רוחויי ן, דרוחוהי 1) דחקלא טבין דלא רבין (רבון [) עמיה (עימיה [) ומאן (ומן [) 
דאמר דאינון (דהינון ן() בישין דחכימין (דחכמין (, דחמון ן) יצריה דְןן, שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים 
מתחממין מאדם כ א מ ור ל עיל וכו' ן, שפירש מחוה וכ ו' י, וכול' עיד דתכמון יצריה ל | 5 אלה] א'ך, 
אילו , אלו י, דיא אלה כ, דיא אלו דְְן, . . אלו הן א?, רב אחא אילו ן (אלה -- ולתולדותיו ל' פ) | אדם לי | 
אין] ן. ואין הדחאנכרי | הראשנות ני | 6 למה] ומה הןן | שהיו איך* | כלים] וחכר'י. זיו דא'ג | 
לשון] לשםן | * עירר עורדן דְא] עירר עוררן לנ | ** אני] לי ל | * 7 מחויאל --- ולתולדותיו] מחויאל מוחן אני 
מן העולם כ ו ל' מה לי ללמך ולתולדותיו ן, מחויאל (מחוייאל כ) מוחה אני אותן (מוחן אני כ) סן העולם מה . . 
ולתולדותיון כ רכ ו' מה . . ולתולדותיוך, וכ ול'ל, ליא | 8 תנחופא | * ר' אלעזרךפואג כם] לי ל | * ר' מנחמה 
(מנחמי ן, מנהמא כ) בשם ן1כ] ור' מנחם (מנחמא א1מ) בשס דאמ ור' מנחמא פילל | רב] ר' ן, רבנין אָם, 
רבנן כ | אומניות] פוחנ כ מ, האומניות דָא?. אומניות (אומנות י) שבעולם אי | לימדם] א?. למדם דְכּ, למדן א'מ/, 
לימד ן, למד פךְזג (למד אדם הראשון י) | מה טעס] כי, מאי טעמיה ךָ, . . טעמא 1, שני חאמ | 8לוב אמו] 
רבנין אמרייך | סרגולו (סירגולו חזִי, סירגול כ, סרגול אמ) של ספר ךְפוחא"כימ. סירגול הסופר (ן | 9 לימד] פו , 
למד חזגי, לימדו ךָ, למדו אעמ | זה לי א' | וסירגולו] י, הוא וסירגולו דְוְ, . . וסרגולו פא?נ מ. זה סרגולו אַ' | 
1 הדא מסייעא] מסייע א | אלעזר פא?. אלעזר בן עזריה דְוְאַ'נכ | שלשה] פוחא'גכ. גי ד'א'ו, שלש ך | 
באותו יום י, בו ביום א | 12 בו ביוס שימשו [, . . שמשו דָא | כו ביוס הוציאו דְוְאָן | בן] זה ספר תולדות 
₪ ו | שייוג | אאמרךדפחאכי. אמ ג | זה--אדםל ין | כלל] פחאנכי. זה ד | 


דומין למעשה הבל אחיו עד שנולד שת שהיה מזרעו ודמותו ומעשיו דומין למעשה הבל אחין שנאמר ויולד בדמותו 
כצלמו ר' ישמעאל אומר משת עלו ונתיחסו כל הבריות וכל דורות הצדיקים וכו ועי' במ"י לעיל צר 206 וצר 222 ועייע 
בתרגומים לפי ויחי אדם וכו', ולאגדה מה הן רוחות אפשר שכוון ג"כ פילון במה שכתב שהראשונים קודם אנוש 
היו דור מעורבב ועי' זיעגפריעד צד 152: 5 דלא חכמין יצריה. כ"ה לעיל צר 196, ומלשון שקיטע הכותב בכייל 
עד דחכמון יצריה משמע שהיחה כן הגי" לפניו כאן בסוף כל המאמר וכמו שהגי' בדפ"ר וד"ו מאן דאמר דרוחי 
דחקלא טבין דלא רבין עמיה ומאן דאמר דאינון בישין דחכימין יצריה, ובגליון מדרש אבא הוגה גם כאן בשם 
סיא מ"ד דרוחי דחקלא טבין ד ל א ה כי מ ין יצריה ומאן דאמר דאינון בישין דל א רבין עמיה, ובמ"כ 
הגיה כאן דרוחין דחקלא ב יש ין דלא רבין וכו' ומאן דאמר דאינון ט ב ין ד לא חכימין וכו' וכן הדפיסו אחריו 
ועיי במ"י לעיל שם בדייה מן דמר וכוי: 6 שהן כלים במים. מפרש בפי' ב'ר כ"י בזרעו של קין הוא אומר שכלת 
בדור אנוש ובדור המבול שש נשאר מהם אחד בעולם אבל מאלו תולדות נשאר גח ונבנה העולם ממנו: 8 בשם 
רי אלעזר וכו'. כן השלמתי ועח"נ, ובכיייפ נשתבש ר' תנחומא בשם ר' אלעזר ור' מנחמא, ונשמט שם בשם רב, 
ובכי"ח קיטע ר' מנחמה אומר בשם רב וחשמיט ר' תנחומ' וכו' : | אדם הראשון. בכי"ל הושלם ה רא ש ון כאן 
ובסמוך ביני שיטי כמו שהוא בשאר הספרים ונכונה הגי' לי מ דם ודורש וחרשים המה וכן' ואומנין הס מאדה"ר 
שלימדם כל אומניות : | 9 סירגול. שרטוט ועי' לעפ אצל קרויס צד 412, ודורש זה ספר וסירגולו שאינו שלם ב 

שרטוט ועי' ירוש' מגילה פ'א ע' אי נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת וכו' הוי היא כאמיתה של 
תורה מה זו צריכה סירטוט אף זו צריכתח סירטוט וכו', וג" הערוך עי' בעי סרגל: 11 דאמר ר' לעזר. עיי מיש 
במ"י לעיל צד 205, ובכי'פ וילקוט קיטעו גם במאמר זה בו ביום נבראו וכ ו: 12 בן עזאי וכו'. מאמרים אלו 
הנשגבים ועומדים ברומו של מררש נסדרים כאן לפי זה ספר וכו' ביום וכו' בדמות אלהים עשה אתו, ועיקרם 
בתוספתא קדושים ושס הג" ואה בת לרעך כמוך ר עקיבא אומרזה כלל גדול בתורה בן עזאי 


בראשית פרשה כר א 25 


מצות לא תעשה, ויאמר לאדם לאדם איני נותן, ולמי אני נותן לבניו וה ספר תולדות אדם, 
אמר רי יעקב דכפר חנן ראוי] היה אדם הראשון שיעמרו ממנו [ייב שבטים מה טעם וה ספר אדם 
מנין זה, אמר הקכיה יציר כפיי ואיני] נותן לו, חור ואמר שני בנים נתתי לו ועמר אחר והרג את 
חבירו והיאך אני נותן. לו ייב, ויאמר לאדם לאדם איני נותן, ולמי אני נותן לבניו זה ספר 
תולדות אדם (מנין זה זי שבעה ה' חמשה הא ייב) : 5 
וזה ספר תולדות אדם] אילו תולדות, [אין הראשונים תולדות], מה הן אלהות אתמהא, ן 
בעון קומי אבה כהן בר דלא ארם שת אנוש [ושתק, אמר להם עד כאן ברמות וצלם, ‏ מיכן ואילך 
קינטורין : ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש ההרים נעשו טרשים התחיל המת מרחיש ונעשו פניהם 
כקופות ונעשו חולין למזיקים, אמר רי יצחק הן הן שגרמו לעצמן ליעשות חולין למזיקין מה בין דגחין 
לצלמה לדגחין לבר נש או הוחל לקרא בשם י"י (בראשית ד כ)] : דיא אילו חולדות, ‏ אין 10 
פיקוע כ₪ פ': 6 לקוע סס: 7 <עיל 75 997 : 


1* לאדם אני'] לא (לו ן) אדם פן/ לי דח | * לאדם איני נותן פַן], לאדם איני נותנן , . . אין אני 

גותנס [, אינן נתנין י, לא לאדם אנו נותן א, . . אני נותנן דְך, . . אני נותנה י (שם) | * ולמי -- לבניו] 

ולמי (למי ך) אני נותן (נותנן 1) לבניו גך, נותנן אני לבניו [ָ, לבניו אני נותן א, אלא לבניו אני נותנן דְץ, אלא 

לבניו פַי, כי אם לבניוך | * זה פואנכי (שם)] שני ₪ די | 2*תנן ן] חנין דפאנכ | * ייב שנטים דְא?י] 

שנים עשר . . פוא'[, שנטים שנים עשר ך | * מה טעם כי] מאי טעמיה ך, . . טעמא ך, . - טעמי [, שני פא ] 

לי ך | 8 * מנין זה [י] ז' שבעה ה' חמשה פ, ל' דח אנכ | 4 * אמר -- יציר כפיי (כפי פדזא) ואיני פוחא] אטר 

. . כפיי ואין (כפי ואי 1) אני 1כ, לי די | נותן לו] פואנכ. נותנפלו ח. לי די | חזר ואמר] וחא'נכ. חזר הקנייה 

ואמר י, אמר הקביה ך | 5 שני] בי | אחד מהן על חבירו והרגו י | 4 היאך פ | אתן 1 | שנים עשר פוחז: 

שנים עשר (ייב א?) שבטים אנכ | לאדם] לא אדם פן | לאדם * איני (אני ל) נותן] לאדם אין אני נותן כ, 

. . אי אני נותנן 1  ,‏ לא לאדם אני נותן א. . . אני נותנן דְי, . . אני נותנס ך], לאחר אני נותן [. | ולמי -- 

לבניו] ן, למי . . לבניו פ, לבניו אני נותן א!, . . אני נותנן 5, . . אני נותגם ךן. ולבניו אני נותנן [ , אלא 

4 לבניו אי | זה] וח/ שכ' ₪ דאנכי | 5 מנין -- הא ייב] מניין .. הרי ייב ך, מנין . . הרי תרי עשר נכ, 

, כמנין . . חם שנים עשר ךז, מנין זה תריסר י, זיין שבעה היא חמשה חרי שנים עשר א1, זיין זי ה'א הי הרי 

ו ייב %, לין | 6* ז -- אדם] ד"א ₪ ך, זה ספר תולדות ', אלה תולדות אדם דֶץ, אלא תולרות ב, 

יָ ל לוא | אלו הן א?, אלה א1 | * אין -- תולדות] אין הראשונים ן, ואין . . תולדות דְפחזאכך. ואין הראשוגות 

: תולדות +. 5 ל | מה] נ. ומה דפוחאכרי | היוי | אלוהות פחזא?גרי | אתמהא ל' | 7 קומי] פאי. 

י קמי ךְנך?. ליו | אבה] דְ'ן. אגא דפאנכי | בר דלא] ד'א'כ. ברדלא דְא*ך?, בר דליא פג, בן דליה ן | 

-- * ושתק --- בשם י'יי] ושתק אמר להם (להן 2) . . בצלם ובדמות (דמות 2) מיכן (מכאן כ) . . קינון קינטורים (קינן 

| קונטרנין 5) . . בימי אנוש (מימות אנוש בן שת ) . . והתחיל (התחיל 2) . . פניהן (פניהס 2) כקופות . . חולין 

למזיקין . . לעשות (להיות ) חולין למזיקין . . לבין דגחין לצלמא . . לבר אינש (אנש 2) אז . . בשם וי 21 , 

ושתק אמר להן עד כן בצלם ובדמות מכן . . קונן קונטרנים . . מימות אנוש בן שת . . טרשים כול' עד אז.. 

בשם הין, ושתק אמ' לון עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קנטורין א?, ושתק אמר להם . . בצלם וכו' 

כרכתיב לעילך, ושתק וכו' כדל עיל עד אז.. בשם יי ף, ושתק וג וי כדל עיל א', ושתק ו כו פ' 
1 = וכ ול' ע'ד אז הוחל לקרי בשי יי ל | 10 דיא] ₪ אלה ( (דיא -- יצריה לי פאכ) | אין] 1: ואיןדחי | 

כתיב ויאמר לאדם לא אדם איני נותגן לאדם ולמי אני נותנן ליעקב הצדיק וכו', ובסגנון מעורבב הועתק המאמר 

הראשון במד' הגדול עמוי 191 א'יר יהודה בירי סימון ראוי היה וכוי שתינתן תורה על ידו אמר הקב'"ה יציר כפי 

ואיני נותן תורה עַל ידו חזר ואמר מה אם שש מצות שנתתי לו לא היה יכול לעמוד בהן מאתים שמונה וארבעים 

. מצות עשה וכו' לא תעשה על אחת כמה וכמה, ומסיים שם הדא היא ניאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה איני 

נותנה אלא לתולדותיו שני זה ספר וכו' זה ספר התורה לתולדות אדם: 6 אין הראשונים תולדות. כך השלמתי וכן 

סגנון הדרש במאמר שלאחריו ד"א אילו וכו' (ושניהם הושלמו בגליון כיייל כמו שהעירותי) ובמאמר אלה תולדות 

וכו' א י ן הראשונים תולדות, ופריך מן הן אלהות בתמיה, ומשני כדאיחא לעיל בפכיג לפ' ולשת גם הוא וכו" 

ויקרא את שמו אנוש בעון קומי וכוי שהראשונים ‏ עד אנוש היו בדמות וצלם ומקינן ואילך נתקלקלו חדורות. וזה 

ספר תולדות וכוי שדרשו אילו תולדות מוסב על הדורות מקינן ואילך שלא הוזכרו במקרא בסוף פרשה של מעלה, ועוד 

דרשו זה ספר וכו' ד'א אילו תולדנת לפסול את חראשונים מה הן רוחות כלוי אותן שנולדו כל ק'"ל שנה שפירש 

אדם מחוה וכדאמר ר' סימון והובא לעיל פ"כ לפי כי היא היתה וכו', ועודר דרש אחר אלה תולדות אין הראשונים 

למה שהם כלים במים כלו' תולדותיו של קין וכדאמר ריב'"ל לעיל פכייג לפ' ויולד לחנוך את עירד וכו 

כלהון לשון מרדות וכו', והסופרים קיטעו מאמרים אלן שנסדרו כבר לעיל ועח'"נ, והשלמתי המאמרים כמו שהם 

בפכ"ג ופ'"'כ, והמאמר בעון קומי וכו' איתא בשלימותו כאן בכי"ג וכיייכ והמאמר דאמר רי סימון וכו' בדפוסיי 

וכו וכייג, וכן הועתק מביר כאן בערוך ע' קנתר עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קינן קנתורין וברמביין בראשית 

ו' ד' זה ספר וכו' ואין חראשונים תולדות ומה חן אלוהות. בעון קמי אבא כהן ברדלא אדם שת וכו' אמר לון עד 

כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך, קינן קנטרנין ועיי במ"י לעיל צד 227 ובילקוט רמז מ' קיטע בעון קומי אבא כהן 

ברדלא וכ ו', ובילקי דה"י רי, אלף ע'יב הועתק המאמר מב"ר פכ"ג בד"ה ולשת גם הוא יולד בן וכו', ‏ אכן מסיים 

שם זה ספר תולדות אדם אלו תולדות ואין הראשונות תולדות ומה הן אלוחות, ‏ ובפדריא פכ"ב נדרש ויחי אדם 

וכו ויולד ברמותו כצלמו מכאן אתה למַר שלא היה קין. מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של ארס. ולא מעשיו 





ה 


5 


4 בראשית פרשח כר ה א 


אז ראה ויספרה וגו' (יייג כח כו) רבנין אמי כל דבר ודבר שהיה הקביה אומר למשה היה 
אי ב' פעמים בלבו ואחר כך א' למשה מה מעם אז ראה ויספרה חר, הכינה וגם חקרה (שם שס) 
חר, ואחרכך ויאמר לאדם (שס שס כת) זה משה, רי אחא אמר ארבעה אז ראה חר, ויספרה 
חר, הכינה חר, וגם חקרה חר, ואחרכך ויאמר לאדם [וה משה], אמר ר' יודה ראוי היה אדם 
הראשון שתינתן חורה על ידו מה טעם זה ספר תולדות אדם, אמר הקביה יציר כפיי ואיני נותן 
לו, חזר ואמר שש מצוות ציויתיו ולא עמר בהם ואיך אתן לו תרייג [מצות רמיח מצות עשה ושסיה 


1 ינקי סיו כ' ססקט"ז, סנסועס מב ויקסל ס" ס', סנסוע טס פס" די, טעום כנס פ"מ פיי 6': = 4 ילק' כמ פ', ילק 
סיוב טס, עדכט קסלס פ' לס סכל (ג' יי6) :| 6 פעיל לד 149 וט'כ: 


1 אז] דיא זה ספר תולדות כתיב ,₪ ך | וגו] הכינה וגם חקרה פואנכ.: ליד | רבנין (דנן דן)] רבנין 
(דנן דן) ור' אחא .- דפואגי | 2 אומר פ, אומרו דְאנכ | שני | אומר פ, אומרום, היה אומרו דְוְא'ג 
. . אוט' דְ'א' | מה טעם] פוי, ומה . . כ, .ומאי טעמיה ך, . . טעמי , שנאי א | חד] ד'א'נכי. לי דפוא? | 
8חד ליפ | ר] פוגי. ור ך (ר'י אחא-- זה משה ל' אכ) | ארבעה] פונ, ד' ד/ ד' פעמיםי | אז ראת 
ויספרה הכינה וגם חקרה ד'39 | 4*זה משה ךדפון] ל' ל | ר' יהודה (יודה י, יודן 1כ) בר' (בר וא) 
סימון דפ[א(כי (איוב) | 5 שתנתן | מה טעם] ןכ, ומה טעס ףי, מח טעמי ן, מאי טעמיה ך, . . טעמא זי (שם), 
שנא' פא | כפיי] וכ, כפי דְארי . . הוא נָי (שם) | ואין אני נָך, ואני י (שפ) | גותן] פואנכר. נותנח די | 
6 לו] ₪ תורה כ | חזר] פוחאנכרי (שפ). ₪ הקביה דֶו | לואמר] ,- ומה עכשיו ד | שש] שתי נך*. ביף | 
מצות | ציותיו] נתתי לו | עמד] ₪: ולא היה יכול לעמוד דְחאי (שס), ולא יכול לעמוד וְגכ | 
והיאך דאנכרי (שס). היאך פוח | אני נותן | תרייג * מצות ך] ל פוחאנכרי (ששס) | * רמיח דפחא'רי (שם)] 
מאתים וארבעים (ושמונה ן) ושמנה [ג2, מאתים ומח א? | * ושסיה דח ארי (שם)] ושלש מאות וששים (וחמשה 2) 
וחמש וגכ. | 


סוף הוראה ובהגדה דויקרא דר' תגח ומא תניא באשה כי תזריע ר' תנחום בר חייא ואמ' לה בשם 
רבנן אין מלך משיח בא עד שיבראו כל נשמות שעלו במחשבה להיבראות ואלו הן האמורין בספרו שלאדם הראשון 
זיה ספיר תולדו"ת אדיים, ונר' שכוונת הגאון שענין ותוכן ספרו של אדת"ר הוא חיבור כעין סדר עולם שהיו 
מתחילים תמיד מאדה"ר ובו כתוב גם רי ורי נתן וכוי כמו שהעיר ריי מיללער לתשובות גמו'מ סי' קליא (ושם 
התשובה מיוחסת לרה"ג), וביפ"ת פי' בדרך דרש שספרו של אדה"ר הוא תכונת המערכה השמימית ושמואל דאמר 
נהירי לי שבילי דרקיעא וכו' אמר לדידי חזי לי וכו', ואולי יש להוכיח ג"כ מתמיהת ריש לקיש בע"ז שם וכי ספר 
היה לו לאדה"ר שגם בדורות האמוראים הטילו ספק במציאת הספר, והשערה רחוקה היא שחז'ל כוונו לספרו של 
אדה"ר שהיה עיקר הספר למהדורות שונות שנמצאו בשם זה בשיורי הגנוזים, וברמב"ן הביא בשם רשיג שמסרו 
חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורין בספר פסוק זה ספר תולדות אדם ומקצתן בסדר 
פסוק של אחריו זכר ונקכה בראם וכו' ועיי בתשוה'ג דפי ליק סי' כייט, ובפדריא פ''ח איתא ומנין שהוא שנים 
וחדשים וכו ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה ואח"כ מסרן לאדה'ר בג'יע שני זה ספר תולדות אדם 
מנין עולם לכל תולדות בני אדם אדם מסר לחנוך וכו' וחנוך מסר לנח וכו ועי' גם בריש ספר רזיאל ובמ"י לקמן 
צד 288  :‏ 1 רבנין אמ' וכן'. בתנחומא מ'יב שם הגי' אז ראה וכו' ר' אחא ורבותינו רבותינו אומרים שתי פעמים 
היה אומר הדיבור ב יג ו ל ב ין ע צמו ואח"כ אומר ל יש רא ל שנ' אז ראה ויספרה הרי אחר הכינה וכו' הרי 
שנים ואח'"כ ויאמר לאדם ור' אחא אמר ד' פעמים שג' ראה ויספרה הכינה וגם הקרה הרי ד' פעמים וכיה בתנחומא 
ויקהל ועייייש, ובסגנון אחר בשמויר שם אז ראה ויספרה אמרי רבנן צריך אדם להיות נוטל משוי (כייה בדפיר וד'ו) 
לומר פרקו או אגדתו וכו' איר אהא מן האלתים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה די פעמים בינו 
לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שני אז ראה וכו' ‏ וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם וכו ועיי גם בתנחומא יתרו 
סי: ט"ו, ובמעין גנים איוב שם הועתק ורזיל אמרו כל דיבור ודיבור שהיה חקב'יה אומר למשה היה אומר שני 
פעמים בינו לבין עצמו ואח"כ אמרו למשה וכו' אז ראה וכו' ואח"כ הכיגה וכו' הרי שנים ואח"כ ויאמר לָאדם זה 
משה ור' אחא אמר ד' פעמים אז ראה חד ויספרה חד וכו' ואח"כ ויאמר לאדם זה משה וכו', וכן השלמתי זת 
מש ה כאן במאמר ר' אחא ועח"נ: 5 ואיני נותן לו. בתמיה: 6 שש מצוות. עיי לעיל צר 149 ומיש במיי שם, 
ובכי"ג הגיי ש ת י מצות וכ"ה בפי' ב'יר כ"י ומפרש שם מצות עשה ומצות לא תעשה דכתיב ויצו ייי אלהים 

האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל הוי מצות עשה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו הרי מצות לא 
תעשה וכו' ופתרון המקרא כך הוא אז ראה ויספרה הכינה ליתן אותה לבריותיו לאדה"ר חזר ואמר הן יראת יי 
היא חכמה וסור מרע בינה (איוב שם כיח) אלו ב' מצות נתתי לו הן זו מצות עשה וסור [מרע] זו מצות לא תעשה 
ולא עמד בהם וכו' למי אני נותן לבניו והיינו זה ספר תולדות וכו', ובפתיחה זו מדייק מייש זה ספר תולדות אדם 
ואכ"כ זה ספר אדם, וריב"ס ור"י דכפר חנן דרש' באיוב שם ויאמר לאדם וכו' קרי ביה לא אדם ועי' גי כייפ וכו 
צד 298 שר 1 ושו' 4, ובכי"ל נשמט בגוף הספר אחרי מלת תרייג כל הענין עד יצריח (לקמן צד 286) והושלם 
כנראה בכתב הספר בגליון של מעלה וקצתו נפסר בכריכת הכ"י וקצתו מטושטש והשלמתי עפיי גי' הדפוסיי ושאר 
הספרים מן מצות רמ"ח וכו' עד ראוי ומן ייב שבטים וכו' עד ואיני ועח"נ, ובררתי הגי' לאדם לאדם איני נותן ולמי 
אני נותן לבניו כמו שהיא למטה, והגי" דכפר ה נן כמו שהיאגם לעיל צר 65 צד 151 וצד 169 ותגי' מנין זה 
שהיא מעוקר הדרש, ונ'"ל שבסוף הפתיחה מיותר מנין זת ז' וכוי וליתא בכייו, וכמו שתגחתי מסכים ג'יכ עס מדרש 
קהלת, ושם הגי' א"ר יהודה בר' סימון ראוי היה אדת"ר שתנתן התורה על ידו שני זה ספר וכו' אמר. וכו' אדם 
יציר כפי ואִיני נותן לו תורה דיהי לעי בה חזר ואמר ומה אס שש מצות נתנו לו ולא היה יכול לעמוד בהן 
ולשמרן אילו נתתי לו שש מאות ושלש עשרה מצות רמ"ח וכו' ושס"ה וכן' על אחת כמה וכמה (וכן קטע בילקוט 
רמז מ' שש מצות נתתי לו תרי"ג מצות אעכיו) לכך כתיב (יאמר לאדם לא אדם לאדם איני נותנן ולמי אני נותנן 
לבניו א"ר יעקב דכפר חנן וכו' שנים עשר שבטים דכתיב זה ספר תולדות אדם ז' ש בעה ה' המשה שנים 
עשר שבטים הרי מנין ז"ה תולדות אדם אמר הקב'"ה אדם יציר כפי ואיני נותן לו שנים עשר שבטים 
חזר ואמַר ומה שנִי בנים וכו ועמד אחד מהן והרג לאחיו אילו נתתי לו שנים עשר בנים על אחת כמַה וכמה לכך 








- 


9 ₪ 0 - מי - "יל 


/ 
% 


4 0 9 לכ 
טל 9 : 


ו 





בראשית פרשה כד ה א 23 


ואי בימי אליהו, אמר ר' יודן שליונה על אותה ספינה היה שני וי"י הטיל רוח נדולה אל הים 
וגוי (שס א ד) , שלאיוב על אותו הבית שנ' [והנה ווח גדולה באה מעבר המדבו] ויגע 
בארבע פינות הבית (איוב א יט), אין לך קוזמיקון בהן אלא שלאליהו שני והנה י*י עובר ורוח 
נדולה וחזק מפרק הרים ומשבר פלעים (מיא יט יא), ‏ רי תנחום ואמי לה בשם רבנין לעולם 
אין מלך המשיח בא עד שיבראו כל הנפשות שעלו במחשבה. להיבראות מה טעם ונשמות אני 6 
עשיתי (ישעיה שס שם) בשביל נשמות אני עשיתי [ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם וה 
ספר תולדות אדם] : 


1 פדכייס פ'י, (סנסועס ויקכ ק" ס'י) :| 5 ינפוס כ"ב 6' ס"ב 3', פ'"ז סי סי, כדס "ב ב': 


1 יודן] ‏ = בר (בר' פוכם) ישמעאל דְפונכי. ברישים א' | ספנה] ימ, הסינה דפואגכ | 
היתה כ | גדולה] סערה פוי | על גכי | 2 על אותו הבית] כמ, על אותו בית י, . . הבית (בית פ) 
היה דְפוא'ן ‏ | * והנה -- המדבר] ליל | * ויגע -- הבית] ניסב . . הבית לי ויגע . . פנות הבית פַני/ 
לידואכ | 8אי] וע. יאיודפאנכימ | קזיקוןי. קומיקיון א, קזמיקיון א?. גדולכ | בחן] פגעם. 
בהם אכ, שבכלם י, שבעולם ן, ל ך | והנה-- עובר] והנה פכ. לי ני | א *ורוח -- פלעים דְוִי] רוח . . 
4 סלעים 22/ וגו ל | תנחוס (תנחומא פ) בר (בר') חייא דפואנ | ואמרי דפא'כמ | ליה ך | 5מלך המשיח] 
בן דוד ך | עד] אלא ,- פ | שנבראו א?, שיכלו ך | הנפשות] הנשמות דְפָוְנֶך1, נשמות מ, הנפשות (נשמות א?, 
הנשמות ך?) שבגוף אַך? | להיבראות] 1, להבראות דְוְך, ליבראות אַכְך?מ, לבראות ₪ | מה טעם --- נשמות אני 
עשיתי] מה טעמי . . עשיתי [, שנאי (מה טעם ך*) כי רוח מלפני יעטוף וגשמות (שנא' ונשמות א?מ) אני עשיתי 
בשביל נשמות שעשיתי אךמ, מה טעם ונשמות בשביל נשמות אני עשיתי ן, מה טעם ונשמות אני עשיתי פם', 
מה טעם כי רוח . . ונשמות אני עשיתי ?' לי ך | 6 *ואלו --- תולדות אדם] ואלו --- של אדם ךָ, לי לפואגכם | 


ועיי גיי הירושלמי, ולפנינו הדרש בסוף הפתיחה במאמר ר' תנחום מה טעם ונשמות וכו': ‏ 1 וי"י הטיל וכו'. וסיד 
והאניה חשבה להשבר, ומפרש בפי' ב'יר אי אפשר שלא היו בים אניות הרבה אבל לא הטיל בהם רוח סערה אלא 
על אותה הספינה של יונה בלבד דלא כתיב והאניות חשבו להשבר, וכן איתא בפרְר"א שם פרשו מהלך יום אחד 
ועמד עליהם רוח פערה בים מימינס ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד 
בה יונה היתה בצרה גדולה שג' והאניה חשבה להשבר (וכיה בתנחומא ויקרא במאמר שניתוסף מפרר'א ועיי"ש), 
ובמעין גנים איוב שם העתיק עפ'"י המאמרים שלפנינו אמר רב הונא שלשה רוחות על ידי שלא יצאו במשקל כבר 
היה העולם חרב בהם ואלו הן אחד בימי יונה וכו' ואחד בימי אליהו של יונה על אותה ספינה היה וכו' ואין גדול 
שבהם אלא של אליהו שני ורוח גדולֶה וחזק מפרק חרים ועחינ, ונשמט שם אמר רי יודן ‏ ונר' שהגיי הנכונה רי 
יודן בר של ום כמו שאיתא בירושלמי ובויייר ובמי קהלת : 8 קוזמיקון. הולך וסוער על כל העולם') ועיי במו"ע 
עי קוזמיקון: 4 לעולם וכו'. לעוה"ב אין מלך וכו', וכהגי' שלפנינו העתיק בפוגיא צד 441 ר' תנחום ואמ' לה בשם 
וכו' בשביל נשמות אני עשיתי ושם צד 498 הועתק מב"ר לרמהייד ר' תנחומא בשם רבנין וכוי נשמות עשיתי, וכייה 
בשאר כ"י מה טעם (שנאי) וכו' וכן איתא בפי' ב"ר כ"י ומפרש שם מה טעם כי רוח מלפני יעטוף ונשמות וכו' 
שעדיין לא נכראו רוח של משיח יעטוף מלבא יעטוף לשון עכבה כמו והיו העטופים ללבן, וגם לעיל צד 17 נדרש 
ורוח אלהים וכור זה רוחו של משיח, ובגי' הדפוסי" חסר טעם הדרש ונשמות וכו' ומסיים שם ואלו הן הנשמות 
וכו', וגוי זו מסכמת עם הגי' שבוייר ובמד' קהלת שהעתקתי, ובכייל ושאר כ'"י חסר סיום הנכון לפתיחה, ובלתי 
זה הסיום לא נמצא שום שייכות בגוף הפתיחה לפסוק הפרשה שדורש בו (כמו שהענין בפתיחות מחוסרות בסופן 
הפסוקים שנדרשו בפרשה, כמו לעיל צד 2 צד 4 צד 58 צד 86 וצד 170) ולכן הגהתי עפ'י הגי' שבאלו שני 
המדרשים \בדפוסי' כאן ואלו הן הנשמות וכו' זה ספר וכו', אכן גם בתשוה"ג הועתק המאמר עם הסיום ואלו הן 
וכו מוויר ולא מביר כאן ועיי למטה, וסגנון אחר להאגדה זו במאמר רב א סי ביבמות, ושם הלשון אין בן 
דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שי כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (כ"ה שם סיג 
בי, ושם סיב א' הגי' כל נשמות, ובע"ז ובנדה שם איתא רי י ופי ועי' במ"י לעיל צד 195), ופירוש זה המאמר עי' ברשיי 
יבמות סייג ב' ועיז שם ובערוך ע' גף ו', ובחגיגה ייב ב' איתא רייל אמר שבעה וכו' וילון רקיע וכו' (ועיי במ"י לעיל צד 45) 
עָרבות שבו צדק ומשפט וכו' ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להבראות וכו', ובמדי קהלת פ' מי יודע 
(3 כא) תני: וכוי שנשמותיהן של צדיקים הן נתונות באוצר וכו' מטרונה שאלה לר' יוסי ברי הלפותה וכו' אמר לה 
אלו נשמותיהן של צדיקים שהם נתונות באוצר וכו' (וכן איתא בסי עזרא הרביעי ובס' חזיון ברוך בשיורי הגנוזים 
שנשמותיהן. של הט נתונות באוצרות ועי במ"ח חלק מ"ג צד 65 ועיייע מי"ש הח' פריידענטהאל בסי העללעני 
שטודיען ח"יא צר 72 והח' יואל בסי בליקקע וכו ח"א צד 118) ולכן אין נרי לפרש ער שיכלו נשמות שבגוף עד 
שיכלו לבא בגופות האנשים כל הנשמות שנבראו כמו שכתב הרב אברבנאל בישועות משיחו ח"ב עיון א' פיה 
(ועיי גם באגה"א חייב צד 172), ושם הביא ג"כ המאמר שלפנינו (וגורס א"ר תנחומא בר' ישמעאל וכו' עד שנבראו 
וכוי מה טעם ונשמות אני עשיתי) וכתב ובל חטעה לחשוב שהיתה כוונת ר' תנחומא שלא היו הנשמות נבראות 
מששת ימי בראשית אלא שעלו במחשבה להבראות בהולד הגופות וכו', אכן לפי סגנון המאמר כאן ובנייר ובמי 
קהלת משמע שזה פירושו באמת וכן מפרש בפי' ב"ר כ"י שהעתקתי הנשמות וכו' שעדיין לא נבראו, ומארבע 
פתיחות הראשונות שבפרשה זו משמע שדרשו זה ספר תולדות אדם שבפ' זה וכן בפ' ושמעו וכו' דברי ספר ובפי 

ספרך וכו' ובפי ימחו מספר וכוי מרומז ספר עתיק יומין שקראו ספר תולדות אדם (של אדם) ספרו של אדם או ספרו 
של אדה"ר (ועי' גם במאמרים שהעתקתי במ"י לעיל צד 280 וצד 281 מאדך'נ נויב ומפסי'יר ומתנחומא מב ומשמויר), 
וידוע המאמר בב"מ פיה ב' לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאח חכים יתקרי וכו' רבי 
ור' נחן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה, וכבר איתא בתשוה"ג (הוצ' רא'א הרכבי צד 108 ועי' בהערות 
שס צד 861) ודשאל' ספרו שלאדם הראשון מאי אית ביה אנהגא לא חזי לגנא מעולם ולא שכית 
השתא כל עיקר ומעולם לֶא דבר שנוי היה אלא מהוייא מילתא דאית ביה פירוש הדורות וחכמיהן מדקא' ליה 
ישמעאל (כי"ה שס) ירחינאה לרבי לדילי חזי לי ספרו שלאדם הראשון ומפרש ביה הכי ר' ור' נתן וכו' אשי ואבינא 


.ש0אווץטס (1 


202 בראשית פרשח כר ה א 


שלח חי (בראשית יא יד) ארפכשר חי (שם שס יב), דיא ימחו מספר חיים וגוי מספר חיים מספר 
תולדות אדם [וה ספר תולדות אדם] : 
. כי לא לעולם אריב (ישעיה נז ט) עם ארם הראשון ולא לנצח אקצוף (שמששס) עם . 
חולדותיו, = כי רוח מלפני יעטוף (שסשם) אמר ר' חונא הרוח הזו בשעה שיוצאה לעולם הקכיה ּ 
5 מכשלה בהרים ומשברה בגבעות ואומר לה הזהרי שלא תזיקי לביריות מה מעם כי רוח מל פני 
יעטוף מה יעטוף משלהי ליה היך ראת אמר בהתעטף עלי נפשי את יי זכרתי (יונח ב ח), | 
אמר רי הונא ג' רוחות על שיצאו בלא משקל היה העולם חרב ואילו הן אי בימי יונה ואי בימי איוב 4 

8 יכק' פלכיס כ' כי'ע, ינק' עכיכי יטעיס כיז ע'ז, ‏ יכוט' כככום פ" ייג גי, ויקכס כנס פע"ו כי" ל', פדכט קקלם פי 

סולך 5ל דכוס (ל' |ף), עדכט קקלס מ'/נ (פדכע זועס 75 87): 
1 שלח] ארפכשר ך | 5 ארפכשר] שלח ך | וגוי מספר חיים לי | מספר תולדות] פאמ: ₪ של ל"ךנ ‏ | 

2 * וה--אדם ל'ואגכ] לי לדפ | 8 כי] דיא זה ספר תולדות אדם כתי ,- ך | אריב] ,. ולא לנצח אקצוף כי לא 6 
עולם אריב א | 4 * יעטוף דְפועימ] יעשפ לג (וכן בסמוך) | רב פע | הונא | הרוח הזו בשעה שיוצאת (, הרוח 
הזה בשעה שהוא יוצא דְפָן, בשעה שהרוח יוצא א'י, בשעה שהוא יוצא א"ג כ | לעולם] פוי: בעולס אנכעם, 


לעולם הוא מבקש להחריב את העולם ך | * הקביה] והקביה ך | | 5 מכשלה] (", מכשלום, מרשלה (, 1 
מרשלו דָי, משלחו ן, מבטלו נכ, משברו א | ומשברה] (ן, ומשברו דְפוְגכי, ומנטלו אמ | לה הזהרי שלא 1 
הזיקי] (?. לו הזהר (הזהר בך א*, השמר לך מ) שלא תזיק דפוא'גכימ | לברות ע, את הבריות א'! > . 1 


בריותי דָים, . . ביריותי א?, . . בריותיי וְן, בריותי פכ | מה טעס] פכעי, ומה.. ן, מה טעמ' 1, מאי טעמיה ך, . 
שנא' אמ | 6 מה *יעטוף ע], מה יעטף לג, מהו יעטוף ימ], מה הוא . . ד. ל אכ | ליה ל' א'עימ | נפשי] : 
רוחי [י | את . . זכרתי ל' פואכים | 7אמר] וכל כך למה בשביל ונשמות אני עשיתי .- י | רב ם = | שלש פיי 1 
שלשה ונכם | ע] ₪ ידי דפואנימ. לכ | יצאום, שלא יצאו א' | שלא במשקל ךְפוא'נכים. במשקל אי | 2 
היה] כבר היה פ[א(מ/ כמעט שחיה י, כמעט שלא היה כ | חוב] א'י, ₪ בהם דְפוא?. בהן גכם | א] ד'א'. . 
אחד דפוא'נכים | וא'] ד'א. ואחד דפוגכימ (וכן בסמוך) | | 

2 

ּ 





1 שלח חי וכו. = וכיה בשאר כ"י בילק' מכירי, ובדפוסי' הגי' כסדר הפסוקים שם וארפכשר חי וכו' ושלח 
חי .כו', וב"ק מדייק מדכתיב חי אצל שלח וארכפשד ולא כתיב ויחי שלח וכו' ויחי ארכפשד וכו' כמו שכתוב שם 
בדורות האחרים, ואין כוונתו לדייק ששם ועבר לא היו צריקים מדכתיב ויחי שם וכו' ויחי עבר וכו' ועיי ביפ"ת : 
4 אמר ר' חונא. ובסמוך א"ר הונא ועי" לעיל צד 216, ודורש תחלה כי רוח מלפני וכו' לענין הרוח בשעה 
שיוצאה וכו' ונסטך המאמר ג' רוחות וכן' ובמאמר הסוגר פותר כי רוח וכו' במלך המשיח, והמאמוים 
שלפנינו נסדרו בירוש' ברכות פ"ט בפי על הרוחות מהו אומר וכו ושם הג" אמר ר' יהושע בן הנניה 
בשעה שהרוה יוצא לעולם הביה מ שב רו בהרים וט כ שלו (בר' מגנצא איתא ומרשלו) בגבעות ואומר 
לו תן דעתך. שלא חזיק בריותי (לבריותי) מה טעס כי רוח מלפני יעטוף משלהי ליה כמה דאת אמר בהתעטף 
עלי רוחי כל (וכל) כך ל מה ר' הונא (הונא) בשם ך' אהא ונשמות אני עשיתי בשביל נשמות 
ש ע שיתי אמר ר' הונא בשלשה מקומות יצא הרוח ש ל א ב מ ש ק ל (במשקלו) וביקש לההריב את כל העולם 0 
כולו אחת (אחד) בימי יונה ואחת בימי אליהו ואחת בימי איוב בימי יונה וה' הטיל רוח גדולה בימי איוב והנה 8 
רוח גדולה באה מעבר המדבר גו' בימי אליהו מניין והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים אמר ר יודן / 
בר שלום נימר אותו של איוב בשבילו היה ושל יונה בשבילו היח אין לך אלא של אליהו שהיה קקופמיקון. 
(שהיה קוזמיקון אלא של אליהו) והנה ה' עובר וגו' ואח"כ רעש ואחר הרעש אש לא באש ה' ע'כ, ובסדר זה גם 
המאמרים במדרש קהלת והג" שם א"ך יהושע בן הנניה הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקכיה 
מ ח שלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו תן דעהך וכו' ומה טעם כי רוח מלפני יעטוף משלהי ליה וכו' בהתעטף 
עלי רוחי כל כך למה בשביל ונשמות אני עשיתי א"ר הונא בג' מקומות יצא הרוח שלא במשקל ובקשה להחריב 
את העולם כולו על יושביו אחת בימי. איוב וכו' אמר ר' יהודה ב ר ש לום אותו הרוח שהיה בימי איוב לא 
היה בעולם אלא בשביל אותו הבית בלבד ואותו של ינה לא היה בעולם אלא בשביל אותה ספינה בלבד 
ואין לך קוזמיקון אלא אותו של אליהו שני צא ועמדת בהר לפני ה' גו" ומסיים שם במאמר שלפינו 
בסוף הפתיחה בזהיל ר' הייא בר תנהום ואמוי לה בשם ר יוחגן לעולם אין מלך המשיה בא 
עד שיעמדו כל הנגשמות שעלו במחשבה להבראות ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם הראשון 
שנאמר זה ספר תולדות אדם, ובמדר' קהלת מב הגיי א"ר יודה בר נח מן הרוח בשעה שהוא יוצא וכו' משברו 
בהרים ומרשלו בגבעות וכו' מהו יעטוף משלהי ליה כדיא בהתעטף עלי נפשי וכל כך למה משום דכתיב ונשמות 
וכו' בשביל גשמות שעשיתי א"ר יה ודה בן ל וי בשלשה מקומות יצא הרוח וכו' וביקש להחריב את כל העולם 
כולו ואלו הן אחד בימי יונה ואחד בימי אליהו ואחד בימי איוב, ובוייר שם בפתיחה לעשות לרוח משקל וכו' לפי 
אדם כי יהיה וכו' נסדרו המאמרים בסדר אחר וג' שם אמר ר' הונא בג' מקומות יצתה רוח וכבר היה לה להחריב 
את העולם ואלו הן אחד בימי איוב וכו' איר יודח בר' שלום היא אותה של איוב היא אותה של יונה היא 
אותה של אליחו וכו' ואין לך ג דולה בהם אלא אותה של אליהו הה"ד ויאמר צא ועמדת בהר אמר ר' תנחוס 
בר חייא ואמ' לה בשם רבנן אין מלך המשיח בא עד שיכלו כל הגפשות שעלו במחשבה להבראת ואלו הן 
האמורות בספרו של אדם הראשון ההיד זה ספר תולדות אדם אמר ר' יהושע בר' הניגא בשעה שהרוח יוצא 
מלפני הקב'"ה משברו בהרים ומ רש לו בגבעות ואומר לו הוי זהיר לא תזיק לבריותי שנ' כי רוח מלפני יעטוף 
ונשמות וכו' בשביל נשמות שאני עשיתי, ובמאמהי הראשון הרוח הזו וכוי רוח לשון נקבה לפי הגיי שלפנינו ובערוך 
עי עטף די, וכן בויייר במאמר רייה בג' מקומות יצתה רוח וכוי וכן לרוב בלי"מ, ובמ"א שם בלינ ולייז ורוח גדולה 
וחזק מפרק וכו', והגיי מ כ ש ל ה איתא גם בערוך שם בשרפיע, ובערוך הש' מרשלה, וידידי רא''ח לעף כתב לי שיש 
לגרוס בכל המקומות מרשלה (מרשלו) בריייש כי שרש כשל אין לן פיעל ושרש רשל בל"ס מסכים עם הוראת המלה במאמר 
שלפנינו, ופי' משלחי ליה מיגעו ומחלישו וע' עמת"ל ע' שלהי, ולפי הגי' בהתעטף עלי ר וח י שאיתא גם בירושלמי ובמי 
קהלת דפ"ר וד"ו הבא כאן הפסוק תהלים קט"ב די, וגיי הילקוט וכל כך למה וכו' מסכמת עם הגיי שבמ' קחלת ובוי"ר 





- ו 


4 


6 ,אש ו 





/ 
ל 
. 


+ 


הש 


+ 


וקו יק 





בראשית פרשח כר ל 21 


סופו ההיד גלמי ראו עיניך, ‏ אמר רי יודה ברי סימון עד שארם מוטל נולם לפני מי שאמר והיה 
העולם הראה לו דור דור וחכמיו דור דור ושופטיו וסופריו ודורשיו ומנהיניו אמר לו גלמי ראו 
עיניך נולמה שואו עיניך כבר הם כתובים על ספרו שלארם זה ספר תולדות אדם: 

בר קפרא פתח ימחו מספר חיים גו' (תהלים סט כט) מספר תולדות שלמטן ועם 
צדיקים אל יכתבו (שם שס) מספר תולדות שלמעלה, תני בר קפרא בכל מקום שני חי צריק 


1 ילקוע כ ע', סדכ עולס פ"ל, פנסדכין פס 3' פ'יז סי פי, סרכ'כ כו''ס פלייס נריב פ'יס, פקיקפס כנסי כיט פכ'יג, סנסועס 
מ"נ בכסטים סי' כייס כ'ינ 35 6פוכ כיי די, סנסומס כי סט סי" ייב ספול קיי 3', ויקלס כנס פכ'ו פיי ז', | ספוס כנס פ'ע 
סי" .בי ופי גי, עדכט פסליס קל'ט פי" ו', עדכט טנופל פכייד קיי ו', סדל סמיסו זועס פ'ו : 4 ילק' עכיכי ססליס סט סי ייט : 


1 אמר] ועל ספרך כולם יכתבו .= כ | בר] פנ/ בר דוא'כי | שאדם] חכ, ₪ הראשון דְפוא'גי | גולפ] כגולספ/ 
ליל | מי-- העולפ] הקבי"ה פן | 2 דור -- ומנהיגיו] דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור וסופריו דור דור 
ושמשיו דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו ך], דור דור ודורשיו . . וחכמיו . . וסופריו . . ושמשיו . . ומנהיגיו פ, 
דור דור וחכמיו . . וסופריו . . ודורשיו . . ושמשיו . . ומנחיגיו 1, דור דור וחכמיו . . ופרנסיו . . ודורשיו . . ושמשיו 
. . ומנהיגיו ן, דור דור וחכמיו . . ופרנסיו . . וסופריו . : ודורשיו . . ושמשיו , דור דור ודורשיו . . וחכמיו . . 
וסופריו.. ומנחיגיו , דור דור ודורשיו : . ומנהיגיו . . ופרנסיו . . ושמשיו א1, דור דור וחכמיו . . וסופריו . . 
ופרנסיו . . ומנהיגיו י | אמר לו] פוחזכ, שנאי דא' | גולמי חכי | 8 גולמה] פ: גולם דחא'כ | *:גר דחאכ] 
וכבר לפן. | הן כתוכין ן | אדם] פוח: ₪ היאשן דאכ | ה] [א', הו ₪ ך/ ש' ₪ פא? | 4גו] 
ועט צדיקים אל יכתכו א" | מספר] ימחו מספר חיים ₪ דא | שלמטן] פוכ, של מטה דְרְֶמ, מטה א*' |. 
5 מספר] זה ספר אמ | ** תולדות] לי ל | של מעלה מ שלמעלן [כ: של מעלן דְפג/ מעלה א | 5 תני] 
תאניך | "ל א'כם | צדיק] ₪ חוא מ | 


מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב'ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של 
ריע שמח בתורתו וכו' ובע'ז שם והאמר ר"ל מאי דכתיב וכו' וכי ספר חיה לו לאדה"ר מלמד וכו' דור ודורשיו 
וכו' וחכמיו וכו ופרנסיו כיון וכו' ועי' בך'יס, ובתנחומא מיב סי' כייח הדרש גכ בפתיחה לפ' זה ספר וכו' וג 
שם זשיה גלמי וכו' עד שאדם הית מוטל גולם הראהו הקב'ה דור. דור ודורשיו וכו וצדיקיו וכו' ורשעיו עד שיחיו 
המתים א"ל כל מה שראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וכו' ד"א גלמי וכוי שהראה לו הקביה לאדה"ר כל הדורות 
ונתִנם בספרו שנ' זה ספר וכו' (ומשם הועתק בילקי תהלים ר' תתפ'ח, והציון מדרש שנב בדי פפד'א ליתא בד'ה 
ובילק' מכירי תהלים קליט פיי לי הועתק מתנחומא מייב שם הראה אותו דור דור וצדיקיו וכוי .וחפידיו וכו' וחכמיו 


. וכו" וסופריו וכו' ורשעיו הראח אותו כל הדורות עד שיחיו המתים א"ל וכו' כלם יכתבו שכל דורות ודורות כתובין 


עַל ספרו של אדם שני ועל ספרך וכוי), ובמדי תהלים קליט פיי ו' כך הקכיה וכו' וצר אֶת האדם ותיה מושלך 
לפניו כגולם שני גלמי וכו' מיוס שכרא הקביח לאדה"ר כתב לו בספרו מה שהוא עתיד להעמיד ממנו עד שיחיו 
המתים וכה קורא לפניו דור דור ודורשיו וכו ופרנסיו וכו' וחכמיו וכו' ונביאיו וכו' וסופריו.. ותלמידיוו עד שיחיו 
המתים וכה"א זת ספר וכו' (וכל המזמור שם מן המזמורים שנכיתוספו בסוף מדר' תהלים ועי' במ"י לעיל צר 55), 
ובתנחומא מב שם סי' כ'יט ביד כל אדם יחתום מהו אלא כשברא הקביה את האדם העביר לפניו כל חדורות עד 
שיחיו המתים הצדיקים והרשעים וכו', ושם פי' לייב בסגנון אחך זה ספר וגו' מה עשה, הקביה לאדם הפיל עליו 
שינה והראה לו נח וכל התמימים אברהם וכל הגרים יצחק וכל מקריבי עולה יעקב וכל יושבי אוחלים משה וכל 
הענוים אהרן וכל הכהנים יהושע וכל הפרנסים דוד וכל המלכים שלמה וכל השופטים וכיון שראה את כולם הקיץ 
משנתו א"ל הקב'יה וכו" אמר דוד רבש"ע כתבת אותי בספרו של אדם הראשון שנ' אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר 
כתוב עלי וכו', * ובתנחומא כי תשא שם בדרש מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם (קהלת ו' *") עוד 
בסגנון ‏ אחר ובהוספת ענינים עד שאדהיר מוטל גולם הראה לו הקב'"ה כל צדיק וצריק שעומד מזרעו יש שתלוי 
בראשו ויש תלוי בשערו ויש בצוארו ויש בשני עיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזניו ויש בזרועו וכו' ואף הראה 
חקבייה לאדם שאברהם מעמיד ממנו ובניו יורדין למצרים וכו' והראהו למשה (כלו' את משה) עומד וגאלן וליוסף 
זן את השבטים ולמשה מושח כהנים וגביאים ולשמואל מושח מלכים וכו' ועיייש ובשמויר שם פיי ג', ובויייר שם 
נדרשת האגדה על משת והגי" שם אמר ר' יהושע דפכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב'יה למשה 
דור דור ושופטיו וכו' ומלכיו וכו' וחכמיו וכו' ומנהיגיו וכו' ומשניו וכו' ושוטריו וכו' ופרנסיו וכו' וחומסיו וכו' וגזלניו 
וכו ונביאיו והראהו שאול ובניו נופלים בחרב וכו' וכ'"ה בתנחומא מ'"ב אמור (ושם הגי' דור דור ודורשיו וכו' ושופטיו 
וכו' ומלכיו) ובתנחומא אמור (ושם הגי' דור דור ודורשיו וכו' ושופטיו וכו' ושוטריו וכו' ומלכיו) ובמדרש שמואל 
(ושם הגי' דור דור ומלכיו וכו' ושמשיו ועיו"ש). ובשמויר שם סיי בי גריס לה סתמא דייא קראתי בשם בצלאל אכיכ וכו 
בא משה וכו' מה עשה הקביה. הביא לו ספרו של אדת'ר והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית 
עד תחיית המתים דור ודור ומלכיו וכו' ומנהיגיו וכו' ונביאיו וכוי, ובסדר אליהו זוטא שם הודיעני נא את דרכיך וגו 
צפה הקב"ה לסוף דעתו של משה והראהו דור דור וחכמיו וכו' ונביאיו וכו' ודורשיו וכו' ופרנסיו דור דור ואנשי מעשה 
וכו' ועי"ע במכילתא בשלח מסי דעמלק פיב וספרי וזאת הברכה פי' שנייז, והגיי שלפנינו בסוף הפתיחה א מר לו 
גלמי מסכמת עם הג" שבפסייר ואמר לו גולם וכו" ובתנחומא מב בראשית פי' כייח א"ל כל מה וכו' כלוי 
הקבייה אמר לאדה"ר, ולפי הדרש אין פיי גולמי גולם שלי אלא גולמה (גולמא) כמו שהגי' לפנינו ובכי"פ, וגולמי 
הוא שם קבוץ: 4 מספר תולדות שלמטן. מספר שנכתבים בו דורות שלמטה לחיי עוה"ז ‏ ועם צריקים אל 
יכתבו בספר שנכתבים בו דורות שלמעלה לחיי עוה"ב/ ותולדות שלמטה שנכתבים בספר חיים הם ג'כ 
הצדיקים וכדתני ב"ק בכל מקום שני חי צדיק, ושגירא דלישנא היא ימחו וכו מספר תולדות וכו אל יכתבו 
מספר תולדות וכו', ובכי"א א' וילקי מכירי הגי' ועס צדיקים וכוי זה ספר תולדות וכו', ‏ ובר'ה טי"ז בי וירוש' רייה 
פ'א ניז אי נדרש הפסוק לענין ג' ספרים שנפתחין בר"ה ועיי גם ביפ'ת, ובפי' ב'יר מפרש מספר תולדות של 
מטח הכתובים לחיים ועס צדיקים וכו' מספר תולדות של מעלה הכתובים בפרגוד שעתידין לבא בעולם וְכָו'; 


200 בראשית פרשה כר ה א 


אתם נטמנים כךָ הוי המעמיקים ונו' אתמהא והיה במחשך מעשיהם גו' (שסשם), הפככם 
אם כחומר היוצר יחשב (שם שם טו) מרמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה כי יאמר מעשה 
לעושהו לא עשני ונוי, .הלא עוד מעט מוער ושב לבנון לכרמל (שפ שפ יו) לבית מלכות, 
והכרמל ליער יחשב (שסשס) לחורשין דבני נש, ושמעו ביום ההוא החרשים דבוי 

5 ספר (שם שם יח) ספר תולדות שלאדם זה ספו תולדות אדם: 

2 גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבן (תהליס קלט טו) רי יהושע בר נחמיה ‏ ר' 
יהודה בר' סימון בשם רי אלעור בשעה שברא הקכיה את אדם הראשון [מלא כל העולם בראו, 
ממזרח ועד מערב. מניין שני אחור וקדם צרתני (שס שס ה), מצפון לררום מנין שני ולמקצה 
השמים ועד קצה השמים (דגרים ד לב), ומניין אף בחללו שלעולם תיל ותשת עלי כפיך (תהלים 

0 שם שם) ר' תנחומ' בשם ר' בניה ר' ברכיה בשם רי אלעזר] נולם בראו והיה מוטל מסוף העולם וער160 


2 מקטן כיש פכיז ופ'"נ, | דנכיס כנס דנכיס (פ"ס ק" גי): | 6 לעיל 75 55 לד 199 וט"כ: 


1 אתם נטמנים] אתם מטמינין פָּן, . . מטמינים כ, אתם מטמינים עצמכם ךְ, . . מטמינים (דין א*) מפני א. לי ני | 
אתמהא] ן, ל' דְפאנכ. | 2 * יחשב] וגו ל | מדמים] וא?גכ. -יןדפא'י | את הצורהי | כי יאמר] 
היאמר ךָ'פַוְאָן | | 3 גר] וצר אמר (אומר ךָ) ליוצרו לא הבין דְג, ל ואכיי | | ** מלכות] מלכותו ל | 
4 לחורשין] [א!נכך?. ד" ך', דים דְפי, לחרשים ר! | דבר1ך | נש] ור'. אינש דְָאנ, אנש כך?, אנשא ם | 
5 ספר --- של אדם] , ספר תולדות אדם |, תולדות ‏ של אדם [, תולדות אדם , תולדות א'. ל' דְא?י | 
6 גלמי] פןג, כת" ₪ א, ד'א זה ספר תולדות אדם כתי" ₪ ךְ | * ועל-- כולם (כלם 1) יכתבו כ] ועל. . . 
כולם (כלם פ) . . ימים יוצרו (יצרו פ) ולא אחד בהם דַפַ/ וגו' ל | בר | ור דְואנכ | 7 בר] כ. בר דואנ | 
בשעה שברא] כשברא ם | את לי פא | * מלא -- אלעוזר] ל' ל | העולם] ו2: ₪ כולו דא'ר'. כלו חאנר? | 
8 ממזרח ועד מערב] ממזרח למערב דְוְ, לי אנכ | מצפון] [אכ, מן הצפון ך, ומצפון דג | מקצה ד'חאנכ | 
9 השמים] הארץ כ (וכן בסמוך) | כחללו ב | תיל] שני |אכ | כפך חא'כ. כפכה דְוא' | 10 בניה] וא"נכ, 
בניוח ך | הרי ברכית] 22 ור . . דא. | 


ל מדמים צורה. מפרש בפי' ב'"ר כ"י מדמין אתם צורה ליוצרה רוצים אתם לחשוב עין של מעלה כעין של מטה ויצר 
אמר ליוצרו לא הבין סבורים אתם לסתיר מעשיכם מלפני הקביה שהוא יוצר הכל הלא מעט מזער אם תחזרו בתשובת 
ושב לכנון וכוי לחרשים דבר נש (לחורשין דבר אנש) ירבו בני אדם כעצי היער וכו' ועי' עמת"ל ועמת*ר עי חורשא 
ובמ"י לעיל צד 98, ובפרש"י ישעיה שם גורס ומפרש חורשין דבר אינש ישוב ערים ובני ארם רצוף וממלא כיער הזת 
שהוא מלא עצים ובתרג' שם וכרמלא קרוין סגיאין יתיב, ובסגנון שלפנינו דרשו בדב'יר שם דמית היות אהיה כמוך - 
(תהלים נ' כ"א) דמיתם את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה למי שנטעה וכו' ועי' לקמן ריש פכיז א''ר יודן גדול כוחן של 
נביאים שמדמין את הצורה ליוצרה וכו ומיש במ'י שם: 5 ספר תולדות של אדם. וכיה בכי'פ ועח'נ, ומשמע 
שפי' ספר שכתובים בו כל תולדות ודורות אדם ומרומז בפ' זה ספר וכו', ובפי' ב"ר כ"י מפרש ושמעו ביוס וכו 
אותן שלא שמעו לשמע אזן הם יראו בספר ויתגלה להם ספרו של אדם ספר בראשית כדגרסינן בבכא בתרא (כ"ה 
בפי' ב''ר בשני כ"י ובנדפס ועי' גם במ'כ, ואיתא בב'מ פיה ב') לדידי חזי לי ספרא דאדם הראשון מלא כל העולם 
וכוי ועיי במיי לקמן צד 288 בד'יה לעולם וכו': = 6 ועל ספרך וכו'. כן השלמתי ועחינ, ודורש בסוף הפתיחת 
גלמי וכו' ועל ספרך כולם יכתבו גולמה שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרך זה ספרו של אדם הוי זה ספר 
תולדות וכו': ‏ 7 מלא כל העולם בראו. בכי"ל חסר מכאן עד גולם בראו וכו' והשלמתי המאמר כמו שהוא ל 
צד 55, ושם גורס תחלה ר' תנחומ' בשם ר' בניה וכו' בשם ר' לעזר וכר ואח'כ ר' יהושע ב"ג וכוי בשם רי לעזר 
וכוי, וכאן סירס המאמרים כדי להסמיך מאמר ריב"ס עד שאדם מוטל גולם וכו' למאמר גולם בראן וכו' הה"ד 
גלמי וכו', והגהתי בשורה 10 ר' תנחומ' וכוי בשם ר' אלעזר כמו שאיתא בשורה 7 בשי רי אלעזר בכיי"ל ולעיל צד 199 
וכיה בדפוסי' ובכי"ו וכי"א א' וב' וכיייג וכִי'כ, ובכולם המאמר כאן בשלימותו, ובכי"פ קיטע כשברא הקב'יה אדם 
הראשון מלא כל העולם וכו' ואח"כ מתחיל שם והיה מוטל מסוף וכו' ועי' מה שהעירותי לאילו המאמרים לעיל שם ריש 
פ"ח, ובמאמר הראה לו דור דור וכו' רבו הנוסחאות בה'נ כאן וכן הנוסהאות והשינויים בשם האומר בשאר 
ספרים שציינתי, ובסייע שם (הוצ' ראטנער) סגנון הררש זה ספר תולדות האדם מלמד שהראהו הקביה לאדה"ר דור דור 
ומנהיגיו דור דור ונביאיו דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו דור דור ושופטיו חכמי דור דור נביאי דור דור 
צדיקי דור דור מספר שמותיהן מנין ימותיהן חשבון שעותיהן סכום פסיעותיהן שגי כי אתה צעדי תספור וגו' ואומר 
וכו' ואומר גלמי ראו עיניך וגו' ואומר ולי מה יקרו כו' (ובכייא הגיי שם מלמד שהראה לו הקכייה לאדת"ר כל תולרות 
העתידות לצאת ממנו והראהו חקב'יה דור דור ודורשיו וכוי וחכמין וכוי ופרנסיו וכו' ושופטיו וכוי דור דור וגבוריו 
דור דור וצדיקיו, ובכ'י אחר הגיי שם מלמד שהראה וכו' כל תולדות העתידות וכוי דור דור ודורשיו וכו' ושופטיו 
צדיקי דור דור רשיעי דור דור), ובאדרינ נויא שם מלמד שהראתו חקביה כל הדורות שעתידין לצאת ממנו וכו 
ויש אומרים לא הראהן אלא צדיקים בלבד וכף ר' יח ושע בן ק ר חה אומר הרי הוא אומר גלמי ראו וכו' ועל 
ספרך כולם יכתבו מלמד שהראחו הקב"ה לאדתיר דור דור ודורשיו וכו' ופרנסיו וכו' ומנחיגיו וכו' וגבוריו וכו' 
ופושעיו וכו' וחסידיו בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני (ובשני כ"י הגיי שם 
היה ר' יה וש ע אומר ועייייש בהערות רשזיש), ובנויב שם וכן הוא אומר אחור וקדם וכו' מלמד כשברא הקבית 
את אדח"ר היה מוטל גולם מסוף העולם ועד סופו שנ' גלמי וכוי יכול שלא ראיתם עד שתשימנו גולם שני ועל 
ספרך וכו' איזה ספר זה ספרו של אדם הראשון שני זה ספר תולדות וכו' ועי'יע מדרש הגדול עמוי 122, ובפסייר 
שם בפי תליתאה דעשרת הדברות (לפי זכור את יום השכת וכו') איתא גלמי וכו' ועל ספרך וכ' ר"ש בן לקיש 
בשם רבי אלעזר בן עזריה בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם וער סופו 
והיח הקביה מעביר לפניו דור דור וצדיקיו וכו' ודורשיו וכוי ורשעין וכו' ומנהיגיו ואמר לו גולם מה ראו עיניך 
ת"ל ועל ספרך כולם יכתבו איזה זה ספרו של אדם הראשון זה ספר תולדות וכו', ובסנהדרין שם דאמר ריש לקיש 





בראשית פרשח כג כר ד נו ה א 209 


בראשונה עלה ער עכו וער יפו ובשנייה עלה ער קפי ברבריא, ‏ ר' הונא ור' אחא בשם ר' חנינה 
בראשונה עד קפי ברבריא ובשנייה עד עכו ויפו ההיד ואומר עד פה תכוא ולא תוסיף גו' 
(איוב לח יא) עד פה תבוא עד עכה ופה ישית (שם שם) עד יפה, רי אלעזר בראשונה עד קלבריא 
ובשנייה עד קפי ברברייא : 


פרשה כר 


ה א) זה ספר ונוי הוי המעמיקים מי*י לסתיר עצה וגו' (ישעיה כט ט). אמר ר' לוי5 א 
לארכון טיקטונון שבנה המרינה חררים וביבים ומערות, לאחר ימים היה גביי והיו בני המדינה נטמנים 
בפניו באותם החדרים והמערות, אמר להם אני הוא שבניתי כל אילו החדרים והמערות ומפני מה 


5 ימק' ישעיס כ' ט''כ (פפ'יו), עדכע ססכיס מ'יב ייד ק" ס', פנסועס "ב כעס כ" ס', סכסועס טס סי" ס', במדבכ כבס פיט סי סי : 


1 ** בראשונה] בראשנה ל | עד יפו ועד עכו ך?ו (איוב), | עד עכו ובשנייה [עלה א?] עד יפו אמ | 
ובשניית --- ר' הונא -- ויפו לי אכי (שס. שם לה ל' פךף1 פי] פ, כפי ךי, כיפי ף | ברבריא] +, 
ם | ע פר קפי) פ ₪ 
היאח ך", ברביריאה ך? | הונא] פ, חננה ך, חנניה י | 2 עד] עלה -- פי | קפי] פ, כפי דִי; כיפי ש | ברברייא פ/ 
ברבריאה די | ועד יפו דְפשי | וגו] ופה ישית (אשית פ2) בגאון גליך דפאנכי. ופה אשית וגו' י (עמוס), ופה 
אשית ו (איוב) | 8 עד פה -- ופה * ישית (עשית ל עד יפה] עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו תבוא (תבא י) 
ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך (ופה ישית ') ביפו ישית בגאון גליך די, ‏ ביפו אשית גאון (בגאון כמ) 
גליך פא'כי (שם, שם) מ, עד יפו תבא וביפו תשית בגאון גליך ך1, לי א"ן | ר' אלעזר בשם ר' חנינא דְשי. 
רי חנינא ור' אלעזר בר יוסי פ, ר' חנינא (חנגיא מ) ור' אלעזר ברי (בשיר א') יופי בשם ר' חנינא אמ רי 
חוניא ר' (בשם ר' כ) אלעזר ברי יוסי ר' אלעזר בשם רי (בר 1) חנינא 21 | **בראשונה] בראשנה ל | עד] אל 
עלה .- דא'נכרים | קלבריא] מ. דיה פ. דיאה דְרִי. קלוריא נכ, קלורסיא א | 4 עד] פאגרמ: עלה 
₪ דכי | *<פי פנ] כפי דְא'כי. כיפי רמ. -ך | ברבריוא] פאך?, היא כ, דיה [, היאה דִי, ברבאריא מ/ 
ברביריאה ך? || 5 זה ספר , . . תולדות ף, . . תולדות אדם א2, ספר תולדות וָא? | הוי] [ג: כת' - פאכ. 
ר' הושעיה רבה פתח -- ך | וגו] פא, והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואינו ומי יודעינו ד: לי ואלכ | 
אמר ר' לוי] פאנכי. ל' ד | 6 לארכון טקטונים (ן. לארכין טיקטוניס /פ, לארכיטקטונס 1, לארכיטקנוס א1, 
לארכיטוקטוס *, לארקיטקטוס ך, לארביטקטונס [, לארבוטוקטופ ךְ, לארביקטוס 9 | || המדיגה] (?. את 
= דפואנכי | וגיבים] וכובין פ | **לאחר] אחר ל | היה] נעשה | גביי] ן, גבאי דְפאכר: גנאי טימיון י1 |, 
מטמינין 7א?נ2: דים [א!, . . עצמם י | 7 בתוך החדרים ובמערות כ, בתוך החדרים ובתוך המערות ך7פ א?גי 
. . ובתוך הביבים א', בחדרים ובביבים ובמערות ן | אמר להם] - שוטים [א', שוטים שבעולם א"י | אני 
הוא] הלא אני ף, מפני אתם מטמינים והלא אני הוא י | | כל -- והמערות] את המערות ךְ, המדינה והחדרים 
והמערות , המדינה ואת החדרים ואת הביבים ואת המערות !, את המדינה ובניתי (ואני הוא שבניתי אפ) את 
החדרים והביבים (והביבין א!) והמערות [א: את המדינה ואני הוא שבניתי את החדרים ואת המערות ואני הוא 
שבניתי את המטמונית [ | ומפני מה] מפני מה וָאכ, מפני פ: לי גי | 
1 עד קפי. ‏ מלת ק פי הושלמה כאן בכי"ל בכתב ישן ביני שיטי, וכן איתא קפי כאן ובסמוך גם בכי"פ. ובסוף 
הענין גם בכי"ג, וכן ביפה מראה ד' אמשטרדם שקלים שם ב' פעמים עד קפי ברבריאה ועי' גם בפני משה, וח'ג 
פא וכיפה גם בתוספתא עירובין פ'ז (פייה), ולעיל צד 80 איתא בכי"ל גף במקום כיף, ועדיפא הגי' כפי כיפי : 
עד עכה וכו'. וכן הדרש לפי גיי הדפוסיי וילקוט כאן ובירושלמי, ודורש עד פה עד עכה (עכו) ופה עד יפת, 
והדרש עד פה עד עכה (עכו) קשה שאין זה לשון נופל על לשון ועי' אגה'יא ח"א צד 98, ובכי"פ וכי"א א' וכי'כ 
ובילק' עמוס ואיוב ובילק' מכירי הגי' רק ביפו אשית, וגיי ישרה גם בפי' ב'"ר כי'"ט עד יפו תבא וביפו תשית, ובמקרא 
כתוב ופא ישית (ופא בא' במקום ה' ועי' במ'"י לעיל צד 8 בדייה והוא גלי), ותימה שבכי"פ וכי"כ ובילקי עמוס ואיוב 
הובא ופה אשית, ובכיייל נשתבש עשית והגהתי : 8 ר' אלעזר. לפי גי' הדפוסי' וילקוט כאן ר' אלעזר בשם ר' חנינא; 
וקשה שלפי הסוגיא שלפנינו דעת ר' אלעזר בשריח בראשונה עלה עד עכו וכו' ועי' בח"נ הגיי רי אלעזר בר' 
יוסי: 4 קלבריא. מדינה הנודעה באיטליא חדרומית') : 
פרשה כד. בכי'א א' פכ"ב ובכי"א בי פכ"ג, ומכאן ואילך אציין גם השינויים שבכיו ועי' במיי לעיל 
צד 200 בדה אמר לו וכו': 5 זה ספר וגו'. וכן נסמן בערוך עי קטן הי ועי סרגל פי כיֶה (כ"ד) זה ספר: הוי 
המעמיקים. לפי גי' הדפוסי' בעל הפתיחה הוא רי הושעיה רבה וליג שם במשל אמר ר' לוי, ולא נמצא סעד לגי 
זו בשום כ"י, וכן איתא אמר ר' לוי במדרש תהלים שם במאמר שנובע מהפתיחה שלפנינו וג' שם הרשעים אמרו 
בלבם וכו' כביכול אין הקביה יודע מה בלבנו אמר להם הקב"ה ממני אתם מטמינים והלא כתיב הוי המעמיקים 
וכו' אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים הצורה ליוצרה נטיעה לנוטעה וכו' אמר ר' לוי למה"ד לארכיטון (ועייייש 
בהערות רייש באבער) שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא ליתפס את 
הליסטין שבעיר והיו בורחין ומטמינין עצמן בתוך אותן המחבואות אמר להם שוטים מלפני אתם מטמינין ואני הוא 
שבניתי את המדינה וכו' כך אמר הקביה לרשעים שוטים מפני מה אתם מטמינים וכו', והמשל הובא עוד בסגנון 
אחר במדרשי תנחומא ובבמ"ר נשא ושם גריס ליה סתמא: 6 לארכון טיקטונון. ראש האומנים והבונים?), וכיה בשתי 
תיבות בערוך. ע' קטן ה' ונשתבש בשאר פפרים ובמדרשים ועי' בתנחומא מ"ב שם הערה נ'יה. ובבמיר שם 
הגי' בדפ"ר לארכי טקטון: | גביי. גובה מס המלך, |פ" היה גביי נעשה כמו שהגי" בשאר הספרים: 


.ששע0ךא6ד ששעָ00 (? | .1/0006 (1 





208 בראשית פרשת כג ד כו 


הא בעלילות, ‏ אמר רי אחא אתם עשיתם עכודה זרה וקראחם לשמכם אף אני אקרא למי הים לשמי 
ואכלה אוחן הרשעים מן העולם, דרש רי אבהו אוקיינוס גבוה מכל העולם, אמר ליה ר' אלעזר בן מנחם 
ולא מקרא מלא הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ וגו' (עמוס ה ח. ט ו) אתמהא כזה 
ששופך מלמעלה למטה, שני פעמים כת' הקורא למי הים כנגד בי פעמים שעלה הים והציף את 
6 העולם, ועד איכן עלה בראשונה ועד איכן עלה בשנייה, ר' יודן ורי אבהו ור' אלעור בשם ר' חנינה 


1 עכילסס יפכו עק' דבסדם פ"ו, | ספכי עקד פ" ע'ג, סנסועס ע'נ כס כ" כיד, סנמועס כס ‏ כ" יס יפכו סי" כ"ז, 
עדכט ססמיס ע'כ פ'ס כ"  :'3‏ 5 לקוע טס, ימק' עעוס כי סקטיג, *לק' סיוג כי ססקכיד, ילק' מכיכי ם''ע כייי וע" לעיל 
15 119 : 4'כט' טקליס פ'ו כ' סי, לעיל 5 86 ועי' לקאן 75 240: 


1 הא * בעלילות פ] הא לך בעלילות ך, הא בעליות ל, והלא בברור י, "יהא בברור בָך?, הא (יהא ף65) 
בפרהסיא ךף, הא גיטך כ, לי ךיא | | אתם] אמר הקביה .- 1י | עשיתם עבודה -- לשמכם] פנ: עשיתם 
עצמכם (עצמיכם א) ע"יז . . לשמכם דָא, לשמכם לעיז ך | קורא פ | לשמי למי הים ך, היוס לשמי א | לאותן ו | 
2 הרשעים] האנשים דָן כי, אנשים פא | אוקיגוס נכמ/ אוקיאנוס דַפארי | גבוה] ,- למי הים כ | ליה] י (עמוס), 
לי דפאכי | אלעור] יהודה ו (איוב) | בר' ב, ברפי (שס) | 8 לא] פ, והלא דְאנכי | * ושפכס -- וגו] 
וישפכם םאנכי (עמוס, איוב), | וישפכם על פני הארץ יי שמו די, וגה ל | = 4 ששופך] א?, שהוא 
" שופך דפא'גכי | מלמעלה למטה] פאמ. מלמעלן למטן דְנכִי ‏ | שתי א', בי די | היפ] = הקורא למי 
הים ן | ב'] דָ'ו, שני דְפא?נכי (איוב), שתי א' | העולם] ,- בדור אנוש ובדור הפלגה ' (שם, שם) | 5 ער א | 
ועד היכן בשנייה [, והיכן בשנייה י (שם, שם), ובשניה 5 | 


העתיק א'יר סימון בג' מקומות גאמר בלשון הזה וכלן לשון מרדך וכוי א"ל קופח אני על ראשו וכו ואומר זת 
המרידן ועח"נ כאן ובפכ'יו: ‏ 1 הא בעלילות. בפועל ומליימ בעלילה, ור' לוי דורש וזה החלם לעשות וזה החלום 
כלוי מה שאמרו פן נפוץ על פני כל הארץ יהא נעשה בפועל, והגהתי הא ב עלי ל ות עפיי גי' כי'יפ ודפוסיי 
אכן בדפיר ליג הא לך בעלילות, ובכי"ל הגי' הא בעליות וכן משמע הגי' בערוך ע' על ז' ועייייש :| אתם עשיתם 
עיז. וכיה בכי"פ וכייג וילקוט, והלשון לשמכם קשה, וגם הגי' אתם עשיתם עצמכם ע'ז וקראתם לשמכם קשה 
לפרשה ועי' במ'"כ ובפי' מהרז"ו, ובמדרש תהלים שם הובא המאמר בדרש שוכבי קבר כמו חללים אלו דור המבול 
והגיי שם א"ך אחא אמר הקב"ה הם קראו לעיז ב ש מי אף אני קורא לאוקיינוס בשמי והוא פורע להם בשמי 
שני הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו, וגם כאן כוונו בררש אף אני אקרא וכו' לוה הפסוק ונסמכו 
המאמרים דרש ר' אבהו וכוי א"ל ריא בן מנחם ולא מקרא מלא הוא הקורא וכוי, ‏ ומקור הדרש במכילתא וספרי, 
ובמכילתא שם איתא אלהים אחרים וכי, אלוהות הן וכר ר' יוסי אומר אלהים אהרים למה גאמר 
שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר אלו נקראו בשמו כבר היה בהם צורך והרי נקראו בשמו 
ואין בהם צורך ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש בן שת שני אז הוחל לקרוא בשם י"י באותה שעה עלה אוקיאנוס 
והציף שלישו של עולם אמר להם המקום אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם ע צ מ כ ם אף אני אעשה מעשה חרש 
ואקרא עצמי שני הקורא למי הים, וכן בספרי ושם הגי' אתם עשיתם מעשה חדש וקראתס| על ש מי אף אני 
וכו' ואקרא על שמי שני הקורא וכוי, ובתנחומא יתרו שם למה קראן אלהים ר' יוסי אומר כדי שלא ליתן וכו אתם 


עשיתם מעשה חדש וקראתם ע צמ כם ב ש מי ואף אני וכוי ואקרא עצמי בשמי וכן הוא אומר הקורא למי הים ' 


וישפכם על פני כל הארץ ה' שמו, ובתנחומא גח שם עמדו דור אנוש קראו שמו של הקב"ה לעיז שני אז הוחל 
וכו' והקב'יה קרא ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם שני הקורא וכו', ובתנחומא מ'יב שם עמדו דורו של אנוש 

עיז וכוי מה עשה הקב"ה קרא לים ושטפן שני הקורא וכו': | 2 דרש ר' אכהו. וכן לעיל צר 84 בהוספת 
הדפוסים, ובמד' תהלים שם דרש ר' אבהו אוקיינוס וכוי אמר ר' אלעזר בשם ר' מנחם (וצ"ל אמר לו ריא ברי 
מנחס כמו שהוא במד' תהלים הנדפס מכבר) לאו קרא הוא וישפכם על פני הארץ אין אדם שופך אלָא מלמ 
למטה וכו', והשלמתי הפסוק וישפכם וכו' ועח'ינ : 4 שני פעמים כת'. בעמוס בשני המקומות שציינתי. והמאמרים 
שלפניגו נסדרו בירוש' שקלים בדרש הפ' ויאמר אלי המים האלה וכו' (יחזקאל מז ח) ושם ג' אל הגלילת 
הקדמונה זה ם של סמכו וירדו אל העובה זה ים של טיבריא ובאו הימה זה ים המלת אל 
הימה המוצאים זה הים הגדול (ועי' בתוספתא סוכה פיג, וגם שם הגי' א ל הערבה ובמקרא כתוב ע ל) 
ולמה נקרא שמו מוצאים כנגד שני פעמים שיצא א חד בדור אנוש ואהד בדור הפלגה ר לעזר בשם 
רי הניגה בראשונה יצא עד קלבריאה ובשנייה יצא עד כ יפי ברבריאה ר' א ח א בשם ר' חניגה בראשונה יצא 
עד כ יפי ברברייאה ובשנייה יצאו ער עכו עד יפו עד פה תבוא ולא תוסיף ועד עכו תבוא ולא תוסיף ופה ישית 
בגאון גליך עד יפו אשית גאון גליך, ושם געדר שטת ר' יודן וכו' בש'"ר חנינה בראשונה עלה /, עכו ועד יפו ובשנייה 
וכו' עד קפי ברבריא ולכאורה גר' שטה זו זרת שחרי ברבריא') מדינה צפונית מערבית של אפריקי וקרובה *ותר 
לאוקיינוס מעכו ויפו שהם בגבולי ארץ ישראל, אכן בירושלמי פי' הים הגדול חים התיכון כמו שמוכח מתמדרש 
שט וכמו שהוראתו במקרא וכאן משמע פי' שעלה הים הוא אוקיינוס וכמו שדרש ר' אבהו אוקיינוס גבות מכל 
העולם. (ועי' גם בערך מלין צד 189 וכמ"ח חלק יז צד 888 וצר 844) ויתכן שרי יודן ור' אבהו וכו' בשריח 
כוונו לים הגדול ור' הונא ורי אחא בשריח כווגו לאוקיינוס ועורבובי דעות יש כאן ובירושלמי (ועיי בחיג שבכייא 
אי ובי וילקי מכירי הגי' במאמר רי יודן וכו' בשריח בראשונה עלה עד עכו ובשנייה [עלה] עד יפו. ושם ובכי"כ 
ובילקי עמוס ואיוב ליג ובשנייה עלה עד קפי ברבריא וכן לייג שס רי הונא ורי אחא בשריח בראשונה וכו' בשניות 
וכ\), ופי' כנגד ב' פעמים שעלה הים וכו' בדור אנוש ובדור הפלגה כדאיתא בירושלמי ולעיל צד 85, ובפיי ב'יר 
כתב כנגד וכו' מפרש בירושלמי וכו" אחד בדור אנוש שהציף שליש העולס (ועי' בהערה הקודמת) ואחד בדור 
הפלגה שהציף חציו (וצ'ע ועי' לקמן פליח סו' יי) וכו" ובשטיפת המבול לא איירי כלל, וכן נוסף בילק' עמוס ואיוב שם 
בדור אנוש ובדור הפלגח (כיה בילקוט דיו בשני. המקומות, ובילק' ד' פפר'א נשתכש באיוב שם בדור אנוש ובדור 
המבול), ודרש אחר לקמן צר 240 שני פעמים כתי הקורא וכו' כנגד ב' פעמים שהיו המים עולים ומציפים אותם 
בקבריהם אחד בשחרית ואחד בערבית, וחגיי ש ג י פעמים כת' איתא גם בכי/ם וכי'א בי וכייג וכי'יכ וילק' איוב, וכן 
בסמוך שם, ורק בכי"א א' הגי' שתי וגם במקרא נמצא פעם בליז בשופטים טייז כייח ובכתיב בש'ב כיג ח': 


'( 006 





בראשית פרשת כג ד נו 227 


כו ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש בעון קומי אבא כהן [כר דלא] אדם ן 
שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בדמות וצלם, מכאן ואילך קינטורין : = ארבעה דברים נשתנו 
בימיי אנוש, ההרים נעשו טרשים התחיל המת מרחיש ונעשו פניהם כקופות ונעשו חולין למויקים, 
אמר רי יצחק הן הן שגרמו לעצמן ליעשות חולין למזיקים מה בין דגחין לצלמה לדגחין לבר נש 
אז הוחל לקרא בשם י"י: אמר רי סימון בגי מקומות נאמר כלשון הוה לשון מרד או הוחל 5ן 
ל קרא בשם י"י, ויהי כי החל האדם (בראשית ו א), הוא החל להיות גיבור בארץ (שם י א), 
אתיבון והא כת' וזה החילם לעשות (שם יא ). אמר להם קופיח על ראשו שלנמרוד וא' זה 
המרירן, אמר ר' לוי לאשה שאמרה לבעלה ואיתי בחלום שאת מגרשני, אמר לה למה בחלום 


1 ילקוץ טס, לקי דסיי כ' סל עייב, לקטן 5ד 285 : = ₪ ינקוע כי ליט כקטן פכיו: 


1 * ניקרא -- אנושא'י] ותקרא. . אנושךְןכ, ותקרא פ. וגול | *בר דלאךכי' (דת'י)] ברדלא אִנָרִי, בר דליאם ' 
לי ל | 2 בצלם ובדמות | ואילך] פדזאנכי' (שס), .- נתקלקלו הדורות ונבראו די | קינטורים 22: קנטורין א?ף*, 
קנטורין עבדין א', קנתורין ר'. קינן קנטורים פ, . . קונטרין ך, . . קנטרין ‏ (שם), קנטרין קינן קנטורין י | 
* ארבעה פוזא'נכ]: די דא?. ארבעים ל | 8 אנוש] .= בן שת | טרשין א'ך?י, טרישים פ | התחיל] ךז/ 
והתחיל דְפאנכי | המות ₪ | מסריח ו (שם) | כקופין אי | * חולין פחזנכי] חולים לָך, (וכן בסמוך) | 
= 4 הפ הם פדן | גרמ פחי | להעשות פ, להיות דְנכי | מה] אמרו .₪ [", ומי גרם להן שהיו אומרים ₪ י | 
| ** דגחין] דגחיך ל | לצלמא | * לדגחין א*] לבין דגחין 22. ובין .. פ/ למאן (למן ח) דגחין דחי לגחין א'ך, 
לדגחיך ל | לברנש א'ך?, לבר אינשן, . . אנש כ | 5 פימון] יצחק ‏ | בג], בשלשה פחאי'נכ | 
בלשון פאי. הלשון כ; לשון נ | מרדות פחאנכ | 6גבור | 7 אתיבון ליה 1, איתיבון דִי, . . ליה א' | 
והכת' א1כי | החלם | קופה פחז]א כך?. קיפת דִי, קפחוא?, טפח ‏ | ואומרפחזא". ואמר דְגכי | 8 המרידן] 3 / 

שהמרידן א'ך?: המרידן עלי דִי | לאשה] משל -- פא | בחלומי פאנכי | למה] פר: ולמה דְאנכי | 


החטא שהרג גם את קין, ותגהתי פכרה וכו' אחד וכו' ופכרו ועי' בח'ינ, ותימה שגם בערוך ע' פכר בי הגי" פכרה 

ווח אהת ונפל וכו' ופכרה וכו, ואחת במקום אחד איתא גם בילקוט ובפי' ב'יר שבדפוס, ופכר נרדף עס 

פגר והוראתו בפיעל הרס עקר וע" עמת"ל ע' פגר ועי פכר וכן מתורג' בתר"י אי עקרו שור (בראשית מיט ו) 

פכרו וכו ולקמן פפ"ו סי' ג' אמי פכרון ניביה, ובפי' ב'ר כ'יי הביא ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קליז ז) 

מתרגמינן פכרו פכרו, ולפנינו נוסחא אחרת בתרג' תהלים שם ועי"יע איכייר מ'ב פיה א' וערוך 'שם: 1 בר דלא. 

כן השלמתי ועח*נ, וכיה גם בכיייל לקמן פכיד אבה כהן בר דלא ובפע"ו ר' אבא הכהן בר דלא ובפצ'ג בן 

דלייה ועי מבה"י ניז א' ע' א' ואגהיית חיב צד 549: 2 ושתק. שהפסיק כאן במקרא ולא פירש פדר התולדות 

שאחרי אנוש אלא מתחיל ענין בפ'יע זה ספר תולדות אדם, וכן מפרש ביפ"ת, וסגנון הלשון כמו לקמן צר 289 

נאמי ויתהלך וכו' ושתק, ואין גרי לפרש שעיקר הדרש על הפסוק דה'א א' א' אדם שת אנוש ששם הולך 

ומונה בפסוקים שלאחריו קינן מהללאל וכוי חנוך מתושלח וכו', אכן בפי' ב'יר כ'י מפרש כן התחיל עזרא לחשוב 

אדם שת אנוש ושתק (ומייש התחיל עזרא הוא כשטת הברייתא. בב"ב ט"ו א' עזרא כתב ספרו ויחס של דברי 

הימים): = עד כאן. עד ימי אנוש נבראו בדמות וצלם (כ"ה בכיייל בדמות וצלם וכלה"כ בראשית ה' ג' ויחי אדם 

וכו' ויולד בדמותו כצלמו, ובשאר הספרים הגי' בצלם ובדמות) מכאן ואילך מקינן ואילך נשתנו בדמותן ונבראו 

קינטורין') מין אנשים בלי תרבות כאותם שספרו עליהם במשלי היונים שהיו מחציים ולמעלה אנשים ומחציים ולמטה 

סופים ועי' במויע ע' קינטורין, ודוגמתו הדרש בסמוך וגעשו פניהם כקופות, ודורש ק י גן קינטורין, וכן טעם הגיי 

קינן קנטוריי, וכן הועתק מפכ"ד בערוך ע' קנתר ‏ קינן קנתורין (כייה שם בתייו) וברמבץ בראשית ו' ד' קינן 

כנטרנין, ובפי' ב'יר כייי מפרש עד אנוש נבראו בצלם ובדמותו של הקביה מכאן ואילך נתקלקלו הדורות וגבראו קנתורין 

נשתגו (בפי' ב'יר כיייא ונבראו קינטורין כנגד רצונו עשויין ונשתנו) בדמותן ולא נבראו בצלם אלהים ממש וכן נוסף 
%. בדפוסי' ובילקוט כאן נתקלקלו הדורות ונבראו, ‏ וגם ברד"ק גורס עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו וכו 
6 ונבראו קינטורין: 8 טרשים. סלעים ועי' עמת"ל חייב צד 199: מרחיש. מסריה ומרחיש רמה ותולעה: כקופות. 
כקופין, וכן הרבוי קופות במדרש קחלת פי כי יש דברים הרבה (ו י"א) ובמי קהלת מייב שם (מדרש זוטא צך 107) 
קופות, ובחזקוני העתיק כקופין ועח'יג: חולין למזיקים. שחדלו להיות זרע קדש ונעשו חולין ותפקר למזיקים 

ששלטו בהם, ודורש אז הוחל שנעשו חולים וגם בדפיר וה"ו הגיי חולים ובא'א הגיה הולין ועח"נ, ובפי' ב"ר כיי 
מפרש חולין למזיקין מופקרין אבנדוניר בלעז: 4 מה בין וכו'. שהיו אומרים מה בין המשתחוה לצלם ובין המשתחוה 
וע" זה הוחלו ונעשו חולין למזיקים, ובכיייל נשתבש דגחיך לדגחיך והגהתי: ‏ 5אז הוחל וכו'. זה סיוס חדרש, 

וכן מוכח מכי"ל לקמן צד 285 שקטץ שם אדם שת אנוש וכ ולי ע"ך אז הוחל לקרי בש' " ועיוייש בח"נ: לשון 
מרד. שמרדו בהקב'יה; ודורש אז הוחל לקרא בשם י"י שהיו מכנים לעיז שלהם בשמו של הקביה כדמפרש בפיי 
ביר כייט וכדאמר ר' אחא אתם עשיתם ע"ז וכו' וכדאיתא במדרשים שהעתקתי בסמוך, וכן מתורגם בתריי אי וקרא 
ית שמיה אנוש הוא דרא דמימוהי שריאו למטעי ועבדו להון טעוון ומכנין לטעוותהון בשום מימרא די"י, ואגדה 

זו הוזכרה גם אצל הירונימוס ועיי מ"ח חלק מיג צד 299, וברשיי עה'"ית כתב אז הוחל (לשון חולין) לקרא את 
שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקבי"ה לעשותן עיז ולקרותן אלהות, ונעלם לי מקור האגדה בסגנון 
זה, ובת"א תרגם אז הוחל וכו' בכן ביומוהי חלו בני אנשא מלצלאה בשמא די*י, ונופחא אחרת בכן שריאו בני 
אנשא לצלאה עי' בתיא הוצי ריא ברלינער חב צד 8 ועייע ברדיק לפסוק זה (ושם נרי שנשמטה נוסחא אחת, 
ונוסחת תי הועתקה שם בזת"ל ביומוהי הא שרו בני אינשא למפלח פולחנא נוכראה ולמכניא יתהון בשם מימרא 
דתי): | 7 והא כת' (זת וכר. וא''כ נאמר כלשון זה בד' מקומות: קופית וכו'. הקב'יה מכה על ראשו של גמרוך 
* ואומר זה המרידן, וענין אחך כתוב זה ומייש הוא החל וכוי, ודורש החילם גרם שהחילו, ולקמן פכיו. הגי' בכי"ל 
קופח וכוי וא' זה המרידן עליו וכן הועתק מפכיו בערוך עי קפח בשדפ"ע, ובערוך השי המרידן עלי, והרא"ם 


1( 600006 





26 בראשית פרשה כנ ד נה 


תאוה על תאותו, ‏ לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, ‏ עכשיו בין רואה ובין שאינו : רואה 


מתאוה, ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז למפרשי ימים שיהו נזכרים את בתיהם ובאים מיד: ‏ 0 


ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו' ר' תנחומי בשם שמואל כוזית 
אותו זרע שקם ממקום אחר, אי זה הוא זה מלך המשיח : 

תחת הבל כי הרגו קי מחמייה שלהבל נהרג קין, ‏ לב' אילנות שהיו סמוכין זה לוה, 
פכרה רוח אחד מהם ונפל על חבירו ופכרו כך תחת הבל כי הרגו קין: 


8 ילקוע טס, ילק' דסי כי 5לף ע'"צ, לקפן פכ"ל,: עדכט כופ פ'ס, עדכש כום מב פ' ויסי כיסך. (עדכט זועס 5ד: 65) : 
5 ילקוע כי לע : 

1 רואה] אדם .- 5 | עכשו פא | בין | *שאינו ךפנכ] שאין ל, אינו חאי | 2 מתאוה] פגי, הוא .- ך | **למפרשי] 
למפרש ל | שיהו] שהן םאלג כ, שתם א'ך | זוכרים אך?, -ין א? | לבתיהן י | 8 שת] ,- לאמר ץ, ותאמר ף | * כי 
-- וגו די] כי . . אחר א'נ, וגר ל | תנחום א' | שמואל] פחנ. ר'. = דא'כעי | כזית] (ל. כווית.1, 
כמות(?) פ. לי דחאכרי | 4 אותו] פגע'רי (דה'י), נסתכלה (נסתכל ךן) אותו דְחזִי, נסתכל באותו ש, . רמז 
לאותו א, מאותו כ | שקפ] עיצי שהוא קס פרזא'נ כך*י, שהוקם ף?, שהוא בא ךְ | איוהו (%, ואי זה די (שם), 
ואיזה פכי, ואי זה (ואיזה ן) זה א'ג | | 5 מחטייאי, מהטא אכ, מהטף, מי חטיום ‏ | לב] ע' 
לשני ְא?גכי, משל לשני פא | שהן סמוכין זה לזה י, הסמוכין ע | 6 * פכרה ד גְער'] פכר א*ך?, פרכת י, 
פרחה א?, שגרה 2, עמדה ל. עברה ₪ | הרוח אך? | * אחד ך'] את אחד דְגכ. אחת לעי, את אחת ף5, 
ועל אחד א', לי פ | מהם לי פע | וגפל] .= אחדף | * ופכרו ך] ופכרה לע. ונפכרו (., ופרכו שניהם א? , ופירכו ', 
ועקרו א', ושברו כ | קי] ₪ מחטיה (מחטייה פ1, דייא י, מחט אכ) של הבל נהרג קין דפאנכי | 
ניתוסף לו תאוה וכו', וכן ברש'י עה"'ת מיך וידע אדם וגו' ומהו עוד ללמד שנתוספת לו תאוה על תאותו, ובלק"ט 
מיד וידע אדם וכו' מה ת"ל עוד שניתוסף לו וכוי, ושם הגי' בין רואה ובין לא רואה וכו', ובתנחומא מ"ב בראשית 


סיי כיו במאמר שהעתקתי במיי לעיל צד 195 א"ר סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו כיון שנהרג, 
הבל אמר אדם מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה מה היה עושה וכו' ומסיים שם מה עשה הקכ"ה נתן 


תאותה של חוה בלבו של אדם ושימש עמה וילדה שת שנ' ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו וכו', והדרש ' 


שלפנינו עוד ניתוסף לו וכוי והמאמר שלאחויו נסמכו בפסיקתא שם למאמר ר'-חיננא בר פפא אמר כל נפ 
ומחשבות שחשבת כדי שיהיה אדם נזקק לביתו. הה"ד וידע אדם עוד את אשתו, והגיי שם מהו עוד שניתוסף לו 
וכו' לשעבר אם לא היה אדם רואה אשה לא היה מתאוה ועכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה ר' אבא בר יודן 
בשם וכו' רמז לפרגמפטין (וצ'"יל לפרגמטטין וכיה בפסי'ר שם) ולמפרשי ימים שיהיו נזכרים ובאים במהרה לבתיהם: 
8 ותקרא את שמו שת. בערוך ע' כזית נוסף מלת ל א מ ר ובכיייפ ות א מ ר, ונרי שהוסיפו כן לפרש לה'כ כי: שת 
לי וכוי וכן מתורגם בת'א וקרת ית שמיה שת ארי אמרת יהב לי וכן' ובתר"י א' ארום אמרת וכו' ועי' גם ברריק/ 
ור' תנחומא בשם וכו מדייק מיש זרע אחר ואכ"כ זרע ודורש רמז לאותו זרע שקם ממקום א חר כלומר מרות 
המואביה אי זה הוא וכו', ולקמן פניא נסדר המאמר בדרש ונחיה מאבינו זרע והגי' שם בכי"ל ‏ רי חנחומי משי 
שמואל ונחיה מאבינו בן אין כת' אלָא זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח, ובערוך גורס 
גם שם א"ר תגחומא בשם ר' שמואל כ וז ית בן אכ"כ וכוי (ובראש הערך כזית איתא בדפיר וד' פיזרו ודי ב 
ותקרא את שמו שת לאטר וכו' כוזית אותו זרע שקם ממקום אחר איזהו זה מלך המשיח, ובעל ערוך הש' לא העיר 
על זה), והדרש שלפנינו נסדר במדרש רות שם אחר פתיחת ר' יצחק אז אמרתי הנה באתי וכו' במגלה פרץ וכוי ישי דוד 
בספר ויאמר ה' קום משחתו וכו' והגיי שם בדפ"ר ודו ר' ח וג יא אומר כתיב כי שת לי אלהים זרע אחר זרע הבא: 
ממקום אחר ואי זה זה זה מלך המשיח, ובמדרש רות מ'יב שם איתא מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הכערת. הזאת 
איר תנחומא משום ר' יוסי בן פ זי ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר זה מלך וכה, ובא 
המאמרים שבב'ר ומדרש רות מצאו הנוצרים ראיה שנתגבא על משיחם שלא יהיה מזרע איש אלא מזרע אחר 
ועיי מייש הכומר ריימונד מארטיני בספרו פוגיא צר 758, ומדבריו שאב גם המפקר יהושע ‏ לורקי ותוכיח שמלך 
המשיח לא היה מזרע אנושי ומטבע בני אדם ונגד זה המפקר כתב הרב אברבנאל בישועות משיחו ח'ב. עיון גי 
ריש פ'ה בזת"ל כי תורף המאמר כך חוא ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר ר' תנחומא. בשם רי 
שמואל הסתכל באותו זרע שהוא קם ממקוס אחר ואיזה זה מלך המשיח שבא מרות המואביה שהיא מזרע אחר 
ומפני כן כשבא לדרוש אחרי כן פסוק ונחית מאבינו קיצר בדרשה והכווגה בשניתם אחד והוא מה שפירשו שיצא 
מלך המשיח מרות המואביה ובזאת הבחינה חיה זרע אחר אשר לא מבני ישראל. הוא ואמנם מה ענין זה לשת 
הוא שראה הקב"ה בענין הבל וקין והסתיר פניו מהם וכשעלה במחשבתו מעלת מלך המשיח העתיד להיות רצה 
שיוליך אדם את שת שממנו הושת העולם ולא יחרב וכן דרשו בבנות לוט שלא חיה הקכיה מספיק בידם לעשות 
הפועל המגונה ההוא אלא שהביט שיהיה מלך המשיח עתיד להולד מרות המואביה שזהו זרע אחר ונכרי מבני 
ישראל ע'"כ ועייע בספר חסידים ד' ברלין צד 461 ושם איתא הרמז ונחי"ה מאבינ"ו זריע בגימטריא זיה מליך 
המשי"ח, ובפוגיא שם הועתקו בשם ביר קטנה המאמרים שלפנינו כאן ובפנ'א ומתחילים א''ר תנחומא אותו זרע 
שקם וכו' א"ר תנחומא ונחיה וכו' ושם צר 854 ג''כ בשם ביר קטנה א"ר תנחומא ונחיה וכו' ובשס ב'יר לרמהיר 
א"ר תנחומא בשם ר' שמואל אותו זרע שחוא קס וכו' ועוד שם בשם מדרש רות ורם חוליד את עמינדב רי ג הוגיא 
ור' יעקב בר א בין אומרין כתיב כי שת לי וכו' ועי' גם בישועות משיחו שם (ותימה מיש האברבנאל שלא 
מצא מאמר זה במדרש רות, ומיש אבל הוא בב"ר זז וט א פכ"ג עי' גדיפ צד 290, והמאמר שבב'יר פניא מתחיל 
שם ר' תנחומא בשם רש ב "ג), וכן נשמטה מלת כ וז ית בדפוסים וברוב כ"י, ובערוך פי' כינוי שם הוא וצעייג, 
ובשהשיר פ' שימני כחותם (ח' ר) נמצא שם אמורא ר' סימון בן קוזות, ועי"ע במ'ע לריא גייגער חלק יי צר 929: 
5 מחטייא, וכו'. מחטא שנעשה בהבל נחרג קין, ודורש כי הרגו קין שהוא מיותר קרי ביה כי הרוגו קין או טעט 
תחת הבל כי הרגו קין כי הבל הרגו כלוי את קין וכלה'יכ ותראהו את חילד (שמות ב' ו) וישנו את טעמו (שיא 
כיא ייד) והביא המשל לב' אילנות שתיו סמוכין זה לזה וכו' שע'י שנפל אחד על חבירו שנשען עליו נעקרו 
שניהם וכשל עוזר ונפל עזור, ובנמשל הרוח שפכרה וכו הרוח הוא ההטא כלו' החטא שחטא קין על הבל ותוא 





0 


- 
, 


ב בוו ב ו ו ו 0 ו מו במו יוו ומ רו 


בראשית פרשת כג ד נג--נה 205 


וילד לחבורתי שיבואו עלי חבורות אתמהא, קין הרג ונתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי 
אינו דין שיתלה לי שבעים ושבעה, א ר' אי הרי זה קל וחומר שלחשך אם כן מאיכן הקביה מגבה 
שטר חובו: ר' יעקב כר אידי בעה קומי ר' יוחנן אם איש למה ילד, אם ילד למה איש, אמר 
ליה איש לעכדים וילד לשנים, אמר להן תא נזיל נכי אדם, אזלון אמר להם עשו שלכם שהקכיה 
עושה את שלו, אמ' ליה אסיה אסיה אסי חוגרתך, כלום פירשתה מחוה הרי ק"ל שנה אלא שלא 6 
4תעמיר ממנה זרע אתמהא, ‏ כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות מיד וידע אדם עוד, ניתוסף לו ה 


5 פיי לעיל 75 198 וט"כ: 6 ילקוט ‏ כי מ''ע, פקיקפס פ' ססודש (מ'יג כצ'), פפיקפל ככסי טס (פ"ז כ'): 


1 חבורות] פא%. .- בשבילו דְחא'נכי | שהרג פך | נתלה פך, ונתלו י | ז א'ך1 | 5אני] ואניך | 
2 אינו בדין פנכ: בדין א*ך | שתלו י | שבעים ושבעה (עיז א'י) דורות אנכי | ר] ד'פאכ. יגיךדג | 
אומר ך7פ אכי, אמ'ן, | הרי זה] זהום | של שטות ךז | *הקב'יה מגבה] שהקב'יה..ל , הקביה גובה פזי, גובה הקביה ך', 
היה הבייה גובה א*ן , הב'"ה היה גובה א' | 8 בעה] כ: בעאדפחאנג | קומי ר'] פאנכ. קמיה דריך | ואם ילד | 
4 לעבדים] לעברים כ, לעונשין לעברים ( + לעבירות א, לעוברים פ: לאברים לְ""ְזִי: לאיברים ך | אמר להן] 5 ג5, 
.. לחון ח, . . להם ך, אמרי א? | איתא נכי | ניזלי, ונזיל דָ, וניזיל אכ, וגיזל ג | לגבי פח: קמי א? | 
אזלון (אזלו ם, אזלין אי)] = לגבי (גבי א', קמי א*. לגב חנ) אדם דפחאני | להן פכ. להון א | 
עשו] פוזאי, .- אתם דא'ן, אתן כ | את שלכם פןזני, . . שלכן כ, מה שלכם א" | שהרי הקביה י, 
והקביה דפחאנכ | 5 יעשה פחאגכ | אמרו פם, אמרון (, דרין דחך: דרי א? | אפיא אסיא פחזא!גכרלי, 
אסיא אע" | חגרתך] אך?: חיגרתך דפךזנר*: חיגרתיך (, הגירתיך '!, הגרתך | | פירשתה] 1, 
פירשת דִזְעי, פרשתךפ אכ | ** מחוה] מחווה ל\ | הרי לי חי | מאה ושלשים פחזא'גכ | שניםי | אלא לי חן | 
שלא] הזע כדי = דדפאגכי | 6 תעמיד] תוליד ו | ממנה ל' פע | זרע] ע: בן דפחאגכי | כןל אכ | להעמיר 
תולדות] לה הוציא תולדות א', לה ועשה (לעשה א?, עשר () תולדות אכ , לאשתו דְן | מיד] שני ם, החיד א?, 
לי דאינכ | עד וגוי פ, עוד את אשתו אֶ'נִי, את אשתו ך | ניתוסף] דְ'אנכ.: נתוסף דפי | 


ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שירע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן 
והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן וכי איש אשר הרגתי (ברש'י וכי וכוי לפצעי הוא נהרג) וכי פצעתיו 
מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג הלא שוגג הייתי קין שתרג מזיד נתלה לז' דורות 
אני שהרגתי שוגג לא כל שכן (ברש'"י נחלה לו עד שבעה דורות אני וכוי לא כל שכן שיתלת לי שביעיות הרבה), 
וסגנון ‏ אחר להאגדה בתנחומא בראשית סי" ייא ועייייש ובמדר' הגדול עמוי 118 ועי"ע במדרש אגדה הוצ' ר"ש 
באבער, ואגדת זו הזכירוה ג"כ אפרם הפורי והירונימוס וסופרים אחרים ונמצאת באריכות . בסגנון דומה לסגנון 
התנחומא שם גם בספרא דאדה"ר הוצ' דיללמאנן צד 85 ובמערת גזא צד 48 וזיל שם וביומי אנוש בשנת תשעמאא 
ועשרין דיל קטלה למך סמיא לקאין קטולא בגו עבא דנוד והכנא הוא קטלה כד מפסתמיך הוא למך על טליא 
בריה הוה טליא מתרץ הוא לדרעה לוקבל צידא דחזא ושמע קלה דקאין כד מתהפך ומהלך בגו עכא מטל 
משכח הוא קאין לְמקס ולמשלא בחדא דוכא ולמך סמיא סבר לה דחיותא הי דשגשא בגו עבא ואקים דרעה 
ואתקן ומתח קשתה ושדא לוקבל דוכתא הי ומחיהי לקאין בית עינוהי וגפל ומית הוא למך סבר דצידא מחא ואמר 
לטלוא ‏ הלך דנחזא צידא ‏ דמחינן וכד אזלו וחזו אמר לה טליא הוא דמפתמך הוא עלוהי אהו מרי קאין קטלת 
ואניף אידוהי וטרף לחדדא ומחיהי לטליא וקטלה וכו' ועייע גרינבוים שם צד 71 ומ"ח חלק מייג צר 280 וצר 294, 
וגם בפי' ביר כ"י העיר על האגדה שבמדרש תנחומא ומפרש גם במאמר שלפנינו בב'יר ונחיה (ונהא) פרות ורבות 
למארה. כי עד שבעה דורות *וקם קין וכוי למארה לקללה אתמהא קין שהרג במזיד נתלה לו חטאו שבעה דורות 
אני שלא הרגתי אלא בשוגג בדין שיתלה לי שבעים ושבעה כי איש הרגתי לפצעי במזיד כקין שהרגו להבל במזיד 
שאפצע וילד לחבורתי וכי ילד הרגתי במזיד כקין שיבואו עלי חבורות בשבילו אם הרגתי אני איש וילד בשוגג 
הרגהים וכו' ועי'. גם בפיי הנדפס ואין גיל כן סתימת המדרש שיחסר כאן עיקר המעשה, ובעקידה שם גורס כן קין 
הרג מ זיד וגתלה לו שבעה דורות אני שלא הרגתי מ זיד אינו דין שיתלה לי ע'"ז דורות וכוי מהיכן הית גובה 
שטר חובו; אכן הדרש בסמוך מחטייה של הבל נהרג קין משמע קצת כאגדת התנחומא, ודרש אחר בס' היובלים 
סוף פיד ומקץ היובל התשעה עשר בשבוע השביעי בשנה הששית בו מת אדם וכו' ומקץ היובל הזה הומת קין 
אחריו בשנה ההיא ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו ויומת ע"י אבניו כי באבן המית את הבל ובאבן הומת גם הוא 
על פי: משפט צדק, וכסגנון הלשון נהיה פרות ורבות וכו' גם לקמן פל'ד סי' ו' אמר אצא ואהא פרה ורבה למאירת: 
2 קל וחומר ‏ של חושך. שאין בו ממש וכדמפרש בפי' ביר כ'י אם כן שימתין חקב'יה עד שבעים ושבעה דורות 
בות את חובו כמו כן יאמרו האחרים הבאים אחר למך ומהיכן יגבה הקביה שטר חובו, וברש"י עה'ית איתא 
וחומר של ש טוות ועח'ג, אכן ברש"י ב"י הגיי ג'יכ של חשך, ובמתת יה העיר על ירושי סנהדרין ריש פי חלק 
כיז די כו דבר ח' בזה וכו' מניין אפילו כפר במקרא אחד בתרגום אחד בקל וחומר אחך וכו' בקל וחומר אחד כי 
שבעתים יקם קין וגו: 4 לעבדים. למעשים והוא במשקל ארמי'), וכן גיי הריק איש לְעובדין, וגם בקהלת טי אי 
פי' ועבדיהם ומעשיהם, והגי' בעיין מקויימת גם עפיי גיי כל הכלי חוץ מכייח, ובכיייל הוגה מלת עבדים עיי אי 
שכתוב בכתב מאוחר ביני שיטי, ובגליון מוגח לי ד' (לפי דעתי?) לאיברים והוא כגי' הדפוסי' וילקוט וכיה בלְק'ט איש 
לאברים ומפורש ברש'י עה"ת איש בקומה: 5 אסיא וכו'. רופא רופא רפא צלעתך כְּלוִי קשט עצמך תחלה ואח"כ 
קשט אחרים, והשם חוגרתא כמו חגירותא בלייס, ותרגי או פסח (ויקרא כ'א ייח או חגיר, ובלק"ט הגיי אפיא 
אסיא את אפי חגרתך, ובתנחומא שם אפיא אסי חגרתך, ובמה'יג במאמר שהועתק מתנחומא אסיא אסי ית חיגרתך?) 
ובערוך הובא בע' אס א' ושם המשל גם במאמר שתעתיק מילמדנו עייייש, ודוגמאות למשל זה עי' אצל גרינבוים 
שם צד  :44‏ 6 מיד וידע וכוי. זה סיום הדרש כיון ששמע כן נזקק וכו וכיה לפי הגיי שני וידע וכו' היד וירע 
וכוי, ומלת מ יד הושלמה בכייל בכתב ישן וכן הושלמו המלות ע ל ת א ות ו ביני שיטי, ודורש וידע אדם עוד 


אסא עסי נֶת חִינְמֶךְ ל = -לְעבָדִים 5 


195 36168011+5 ₪ 


24 בראשית פרשה כג 1 כב--נה 


כב) וצילה נם היא ילדה את תובל קין לוטש כל חרש נחשת וברזל וגו 
רי יהושע בשם רי לוי זה תיבל עכירתו שלקין, קין הרג ולא היה לו במה להרוג אבל זה לוטש 
כל חרש ונוי : 
ואחות תובל קין נעמה אמר רי אנא בר כהנא נעמה אשת נח הייתה, ולמה נקראת נעמה 
5 שמעשיה נעימים, רבנין אמי נעמה אחרת היית שהיתה מנעמת בתוף לעכורה זרה : 
כג-כה) ויאמר למך לנשיו וגו' ר' ייסי ברי חנינה אמר תבען לתשמיש, אמרו לו למחר 
מבול בא, נהיה פרות ורבות למאירה, אמר להן כי איש הרנתי לפצעי שיבואו לי פצעים בשבילו 


1 לקוע טס: 4 לקוע שס : 6 לקוע שס, פנסועס ככלטיס יי "₪ : 


1 וטש -- וגו' לי | 2 יהושע] .- דסכנין דְפאכ. דסיכנין נ | תיבל] זנ , תבל דְפ. תובל ך'כףיי1, תובל 
עשה אך? | עברתו פי!, עיברתו [ , עבידתו א', עבודתו ך. | קין] זה אב | ולא] אבל לא א. | לו] יודע א? | 
8 חרש] פן, חורש דא | 4 אבא בר כהנא] חייא בר אבא א | אשה] אכ, אשתו של דְפחני ‏ | היתה |- 
נקראת] היו קורין אותה דְהְְאנִי. קורין אותה פ:, קורא אותה א! | | | 5 שהיו מעשיה דְחְנַכִי. שהיו כל 
מעשיה א? | נאים וגעימים דְהְא?גי. נעימים וגאים פ | היתה | שהיתה מנעמת] ולמה היו קורין (היו קוראים י, 
קורין פכ) אותה נעמה .- דפחגכי | 6 בר] בר ך | לו לי | 7מבל] י, המגול דפאנכי | בא] אלוי ₪ 
נשמע לך ךָ, ונשמע . . פחגכ | גהיה דְפך', נהא אֶנְך?י. ‏ להיות כ = | למאירה] פ, למארה ָא?כרי, 
לבהלה א* | * להן דפחנכ] להפ לא | וני אנ | ] עלי. | | 


וכן איתא לקמן פ'נ. בדרש ויהי כמצחק בעיני חתניו וכו', ובירושי סוכה פיה נייה ג' רשבל אמר עוגב זה אררבלס תני 
וכו' לא היה אדרבליי וכו' וע" תוספתא ערכין פ''א, והמלות הזרות נשתבשו בספרים וברובם מלת עדרבלין ושיבושיה 
בעי"ן ועיי גם הגי' באלייף ובה'א, ובכיי"ל הגיי כאן עדרבלין וסרבלין והגהתי וכרבלין ולקמן פי'ג בכיייל אדרכלין וכרבלון 
(וצ'יל אדרבלין וכרבלין) במדינה ומדינה נהפכת, וגם בערוך ע' ערדבלין הקדים רייש לדל/ית וגורס. ערדבלין וכרבלין וכן 
גורס בע' הרדוליס (שנשתבש גכ במקום הדרוליס) במאמר שלפנינו ובפ''ג גורס ארדבלין וכרבלין (ובשני הערכים גם 
הגי' וסרבלין ועיי בהערות בעל ערוך השי, ואולי נשתרבב הטעות מליימ סרבל בדניאל ג' כייא וכיז) ועויע קרויס צד 
1 וצד 295, וגם במד' הגדול עמו' 118 גשתבשו המלות ועייייש: ‏ 1 לוטש כל חרש. וכיה בסמוך גם בכייפ 
וכויג וילקוט ד'ו, ובמקרא כתוב לטש כל חרש, ונראה שכתבו כן בדיוק ועי' גם בלקייט שמפרש וצלה וכו' ולא 
הועיל למך במעשיו ויצא ממגו לוטש כל חרש נחושת וכלי המלחמה. וכן מפרש הרריק וחרש שם כמו ובחרשת 
אבן אלא שזה משקל אחר והוא בפלס שורק וכוי ועי' גם ברשיי עהיית, וריי בשריל דורש תובל קין לשון תבלין 
זה תיבל עבירתו של קין קין הרג ולא היה לו במה וכר' ועיי לעיל צד 214 ובמיי שם בדה במה הרגו, ומלשון 
פירשיי עהיית תיבל והתקין אומנתו של קין וכוי משמע שהיה גורס עבידתו ועח'"נ : 4 ולמה נקראת. ברמב"ן חגיי 
ולמה היה קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נאים ונעימים, וכן ברדיק שהיו וכו' נאים ונעימים ועחינ, ובעקידה שם 
הגי" איר חייא בר א בא נעמה אשתו של נח היתה ועח"נ; ושם אחר לאשת נח בס' היובלים סוף פיד, ושם 
מסופר ביובל החמשה עשרים לקח לו נה אשה ושמה אמצרה') בת וקיעאל בת אחות אביו לו לאשה בשנת 
הראשונה בשבוע החמשי ובשנה השלישית בו ילדה לו את שם ובשנה החמישית ילדה לו את חם ובשנה הראשוגה 
לשבוע הששי ילדה לו את יפת: 5 נעמה אחרת היית. לא נעמה שמעשיה געימים אלא נעמה שהיתה מנעמת 
בתוף לע"ז (והגיי ה י ית כמו לעיל צד 198 לעולם היית ולעיל 118 עשת), וכן בתריי א' היא הות מרת קינין 
וזמרין, ובשטה זו גם האגדה בברייתא דמייט מדות שהעתקתי והאגדה שהביא הרמבין שהיא האשה היפה היא 
מאד שממנה טעו בני האלהים והיא הנרמזת בפסוק ויראו בני האלחים את בנות האדם כמו שמוזכר בפרקי ריא 
וכו', וכן במדר' הגדול שם ואחות תובל קין נעמה לפי שהיתה נאה ביותר עד שטעו בה מלאכי השרת וכוי ועייייש 
בהערות רשזיש (ולפנינו בפדר"א פכיב רבי אומר ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים את בנות קין 
מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות ותעו אחריהן ולקחו מהן נשים שני ויראו וכו). וכן האגדות 
במדרש רות ובספר הזוהר" שהעתיק ברקנאטי א"ר נחמיה וכו' היתת נעמה בההוא זמן וכל העולם טועין אחריה 
רבי שלום אמר אמן של שדים היתה וכו' אדם מאה ותלתין שנין שימש ברוחין נקבין עד דאתת נעמה ומגו שפירו 
דילה טעו בני האלהים אבתרה עז'א ועזאיל וכו', והרמב"ןץ כתב עוד ואחרים אמרו כי היתה אשת שמדון אם 
אשמדאי וכו וכן הובא ברקנאטי ועיי גם מיש חחי גרינבוים בספרו נייע בייטרעגע וכו' צד 78 אודות האגדות על >* 
בנות קין בשיורי הגנוזים ובספרים אחרים מספריהם שהזכיר שם, ובעל מדרש אגדה חוצ' רשיב הרכיב אגדות שונות 
וכתב חז'ל אמרו נעמה שהנעימה בסוף מעשיה שבקשו מלהייש לתעות אחריה וברחה מפניהם ועייע האגדה בענין 
שמחזי ועזאל שהועתקה בילקוט רי מייד: 6 למחר מבול בא וכו'. מפרש ביפית שידעו שלז' דורות הקכייה מכרית 
זרעו של קין כדכתיב כי שבעתים יוקס קין ועתה כבר הוא דור שביעי קין: חנוך עירד מחויאל מתושאל למך יבל 
ויובל וכו' וכתב עוד ואיכא למידק איך לא נתקיימה הגזירה שהרי המבול לא בא עד ימי נח שהיה כמה דורות 
אחר זה שהרי ענין זה היה קודם לידת שת שעיי זה נזקק אדם להולידו וכו' וא'כ נמצא כשנולד שת כבר הוליד 
למך שביעי לקין וכו', ודעתו שיש לומר שלא חיתה הגזירה מחוייבת לדור ז' אלא שהקביה האריך לקין עד דור 
זי שעד הזמן ההוא לא יאבדו אבל מהזמן ההוא ואילך מוכנים לאבוד וכו' והביא ג''כ דעת הרא'"ים שכתב בסוף פי 
בראשית שכשעלה אוקיינוס ושטף דור אנוש חציף ג*כ את בני קין ואז נתק' גזירה זו וכו' ועיי גם לקמן פכיד סיי ו', ולפי 
האגדה שלפנינו אמר למך לנשיו בלשון תימה וכי איש הרגתי וכו' וילד וכו' כמו שהרג קין את הבל שהיה איש 
מעשים וילד לשנים (כדדריש ר' יוחנן) כי שבעתים יוקם וכו' אס קין הרג ונתלה לו זמן שבעה דורות אני שלא הרגתי 
אינו דין וכוי, והמשך המאמר אמר להן תא נזיל וכו' ותוסגרו כאן המאמרים ר' אומר וכו' רי יעקב בר אידי וכו', והדרש 
שבעתים יוקם קין לענין זי דורות עיי גם בתרגומים ועייע לעיל צד 219 תליו בריפון ובא מבול ושטפו, וגם ברשיי 
עה"ת כתב שלפי המדרש ביר לא הרג למך כלום, ושטה אחרת במדרש תנחומא, והאגדה שהעתיק רשיי בפירושו 
בשם רי תגחומא. היא באותו סגנון שהועתק ג'יכ בילקוט ר' לייח מתנחומא וזיל שם שמען קולי לפי שהיו פורשות 
ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין שהיה למך סומא ותובל קין ראה (ברשיי מושכו וראה) את קין 
.62 ,02818מ6' .06 (1 





בראשית פרשה כג =[ ש--כא 58| 


כזונה ההיד רועה עקרה לא תלר ואלמנה לא ייטיב (איוב כד כא). ‏ תדע לך שהוא כן שהרי 
היימרוד שבהן, זה למך, לקח לו ב' נשים עדה ריעדי מינה צלה שתהא יושבת בצילו : 


כ ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה לשעכר היו מקנין להקביה 
בטימנונית חזרו להיות מקנים אתו בפרהסיא הה"ד סמל הקנאה המקגה (יחזקאל חיג: 


כא) ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב. עדרבלין וכרבלין: 
8 ילקי כ' ל'יס, פיכס כנפי פסיסס כיג (כ/ב) := 5 ילקוט עס : 


1 כזוגה] (, מקושטת לידא'גכי (מקושטת אצלו דָן) | ** לא ייטיב] יוטיב ל | שהוא כן] דזַעני, שכן הוא פא?, 
שכן דְא'נכ | שהרי לי אב | 2 המרוד ע, המדור (המרוד?) 5 / הירוד דֶז, הברור ד אַרִי: המובחר ( ב, שהמוטב כ | 
זה] אנע. היה דכי, והוא חן (זה למך לי פ) | לקח] ע. ולקה דאגכ: הלך (והלך י) ולקה פחזי | | 5 לו] 
לי ך | ב] ע. שתידפאנכי | נשים] = עדה וצלה עץ, שם האחת פךז. ההיד ויקח לו למך שתי נשים שם 
האחת דָא'נכי | דיעדי מינה] פע, דעדה מינה די, דעי מיגה הן, לי א'גכי (ששס) | צלה] (ן, ושם השנית 
דפחא'נכי | שתהא] ג ע, שהיתה דְפחַא?כי, שהיא א' | בצילו] אצלו אכ | 8 יבל] א'. יבל דפא"גכ | 
הוא --- * יושב (ישב ל) -- ומקנה] פנכ, וגויך | | מקנים 1, מקנאין פא? | | 4 * בטימנונית] בטמנונית , 
ביטמוננית ל, בטמנינות כ, בטמוניות פ, במטמוניות דָאך, במטמונים י | חזרו להחיות] ועכשיו הם 1, . . היו כ, 
עכשיו א'. עכשו א | מקנים] [, -ין דכי. מקנאין פא | אותו | המקנה] פגכך; המקנא א'י, המקנא בביאה א?, 
לי ך | 5 עדרבלון פ, הדרבלין ך*, עדרכלין א?, אדרכילין כ הדרכלים ך, הדריכלין ד'. ערדבלין עש. עודכלין ב, 
ערדכילין א' . ארדכלין י, ארדיכלין ד | * וכרבלין גכ ע] וסרבלין לע" וכרבלון פ. וכרדבלין ', ובורבלין ךָ, וכרכרין א* | 


עיקרין ועייייש ק'י א' ובדייס. וכן בתוספתא יבמות פ"ח. (הוצ' רמייש צוקערמאנדל) האיש אינו רשאי לשתות כוס 
עיקרין שלא יוליד והאשה רשאה לשתות כוס עיקרין שלא תלד וכו', וגם בערוך דפ"ר שם חגי' כיס עיקרין (וג"ל 
ששיבוש הוא בערוך השי כוס של וכו) ופיי כוס עיקרים כמו שמפרש בפירשיי שבת שם משקה שכותשין לתוכו 
עיקרי ירקות ובשמים וכו ועי' גם בהוספות הח' פליישער בעמת"ל ח"ג צד 780;, ובענין הדרש עיי גם לקמן ריש 

תקולל חלקתם בארץ מי שפרע מדור המבול וכו' לא יפנה דרך כרמים שלא היתה כוונתן למטעת כרמים 
אבל נח וכו', ובירוש' יבמות שם א"ר יוה בן פזי (וע" במ" לעיל צד 26 בדיה יחזק הרקיע) כתיב 
בין שורותם יצהירו ולא יפנה דרך כרמים שלא היתה בעילתו לשום בנים א"ר סימון כתיב וכו' הזנו ולא יפרוצו שלא 
היתה בעילתן לשם בנים כתי' ויקח לו למך שתי נשים ערה שהיה מתעדן בגופה צילה שהוא יושב בצילה של 
בנים: 2 היימרוד שבהן. בכי"פ הגי' לפי ההעתק שלפני המדור, ובהמחקר ח"ב צד 109 המרוד כגי' הערוך, 
ובמד' הגדול הגי' הימדור') ושם בכי"ק הימרור?) ובכייא המדור, וכל אילו הגירסאות זרות . כהגי' שלפנינו וגיי 
הערוך שהובא בע' המרוד (ולא בעי מרד), ופי' לפי הענין הברור המובחר כמו שהגי' בספרים אחרים, ‏ ובפי' ב'"ר 
גורס הברור ומפרש המובחר, ואין טעם להגיה הירוד כלו' הפחות והנבזה מכולם או לפרש המרוד שהיה המרוד 
מכל העניים המרודים: ‏ לקח לו וכו'. עדה דיעדי מנה שיסור ממגה ולא יתעלס עמה באהבים ולקח צלה שתהא 
יושבת בצלן לתענוג בלבד, וכן מפרש בפירש"י עה"ת עפ'י האגדה שלפנינו עדה היא של פריה ורביח על שם 
שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ונר' שגורס מיניה) עדה תרגום של סורה צלה היא של תשמיש על שם שיושבת 
תמיד בצלו, וכן פירשו וצלה גם היא ילדה אעיפ שהיא היתה של תשמיש והשקה אותה כוס עיקרים ועי' בלק"ט 
וביפ'"ת. ובפי' ב'"יר כ"י מפרש עדה מוסרת מעליו (ובפי' הנדפס שהיתה עדויה מעליו) תרג' ויסר ואעדי צלה וכוי 
לשון אחר עדה לצורך עדוי הריון (בכייט לשון עידוי) ותהר מתרגמינן ואדיעת,. אכן לפי סגנון הירושלמי שהעתקתי 
היחה עדה של תשמיש וצלה של פו"ר ועי' גם בפני משה, והגי" דיעדי מינה צלה שתהא וכו' איתא גם במדרי 
הגדול, ובלק"ט הגיי שהעדה מינה, וגם במדרש דפ"ר וד"ו וילקוט דיו הגי' מינח: ‏ 8 לשעבר היו וכו'. דורש 
יוושב אהל, ו מ ק גה שכתוב כאן כמו ה מ ק נה שכתוב ביחזקאל לשון קנאה (ושם פסוק ה' סמל הקנאה הזה בבאה 
ועח'ינ) וכלה"כ דברים ליב טייז יקנאהו בזרים וכו' ושם כ"א הם קנאוני בלא אל וכוי ותהלים ע'ח נייח ובפסיליהם 
יקניאוהו) ולהתאים הדרש עם מלת ו מ ק נ ה שדורש כתבו גם מקנין (מקנים) במקום מקנאין (ועחינ) לשעבר היו מקנין 
מכעיסין להקבייה באהל בסתר ואביהם היה יבל יושב אהל ומקנה חזרו להיות מכעיסין אותו בפרהסיא והעמידו 
בבית המקדש סמל הקנאה המקנה, והדרש דוגמתו באיכייר שם באריכות הוי מגיעי בית בבית וכוי עד אפס מקום 
מי גרם למקום ליחרב על שלא הניחו מקום שלא עבדו ע"ז בתחילה היו עובדין אותו במטמוניות הה"ד ויאמר אלי 
וכו' עושים בחושך איש בחדרי משכיתו וגו' וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין אחר הדלת וכו' וכיון שלא מיחו 
בידן חזרו להיות עושין ‏ על הגגות וכו' בגנות וכוי: בראשי ההרים וכו' בשרות וכו' בראשי הדרכים וכו' ברחובות 
וכו בעיירות וכוי בחוצות וכו' עד אימתי עד שהכניסוה לבית קדשי הקרשים שנאמר סמל הקנאה הזה בביאה |כו' 
ועיי גם בבמ'"ר פ"ט פיי מ'יט ובדייר ואתחנן סיי כ', ובפי' ב''ר הובאה כאן אגדה בזה"ל בבריתא דר' יוסי מ'"ט מדות 
(כ'יה בפי' ב"ר כי"א, ובנדפס בבריתא דר' יוסי דלייב מדות; ובכייט בברייתא דרי יוסי) אבי יושב אהל ומקנה 
שתיו מקנין בסחר חזרו להכעיס, (בכי'א להיות מכעיסין אותו) בגלוי | ומשמיעיי את קולם שנאמר אבי כל תופש 
כנור ועוגב חזרו להיות מתבלין בכל כעס שנאמד תובל קין ואחות תובל קין שחזרו לתבל בזנות כד"א תבל עשו, 
ואגדה זו הועתקה גם בילקוט רי מז סוף פרשי בראשית ומקורה לא נסמן שם ומתחלת אנוש בן שת בימיו התחילו 
הבריות להכעיס ליוצרן בע"ז והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה מקנה בסתר 
חזרו להכעיס בגלוי וכוי ונוסף שם חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותם בשם בוראם וכו' ועיייע שם סוף המאמר 
(ובפי' ב'יר הנדפס בדפ"ר הובא גם בפפ'ג ובברייתא דר' יוסי דמאי טעמא [וצ'יל דמייט] מדות מפרש חזון עובדיה וכו 
ועוד שם ובסייע דר' יוסי מפורש וכו' ועי' גס במ"י לעיל צד 78 ובמבוא לסי הלקוטים ח"ב), וכן הביא גם רשיי עת'ית 
ומדרש אגדה בונח בתים לע'ז כדייא סמל הקנאה והמקנת וכן אחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעיז וכוון גם לאגדה 
זו שהזכרתי, ובכי'"א א' וב' ובילקוט רי לייח הגיי ה מ ק נ א באליף ועיי גם ביפיית וברד'יק ובמייש יחזקאל שם, והגחתי 
יושב אהל כסגנון המדרש וכיה בכ"פ וכייג וכיייכ וברש'יי, והנחתי א ת ו חסר ויו ועוי לעיל צד 5ל וצר 67, וכן 
הגהתי בטימגונית ועח'נ וצ'יע ולעיל צד 158 איתא בפרהסיא וכו' במטמונית וכיי גם לקמן פנייב סיי ח' ופעייד סי זי, 
ותימה שברפיר וד"ו וברוב כ"י כתוב כאן יובל בוי'ו: 5 עדרבלין*) וכרבלין*). תופשי הדרוליס ומחללים בחלילים, 


000006 (* .0061801010 מְ800603 (' | הִימָדוּר ל הָימָדור (+ 


.ג 


29 בראשית פרשח כג די --יט 


משכנותם לדור דור שאינן לא חיים ולא נירונין, ‏ ולא עור אלא שקראו בשמותם עלי אדמות 
ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך : 

יח) ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחוייאל וגו: אמר רי יהושע בן לוי כלהון 
לשון מררות הן, ‏ עירד עורדן אני מן העולם, מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן 
5 אני מן העולם, מה לי ללמך ולתולדותיו : 

ים) ווכח לו למך שתי נשים ונוי ר'. עוריה בשם רי יורה כך היו אנשי דור המכול 
עושין, היה אחד מהן לוקח בי נשים אחת לפירייה וריביה ואחת לתשמיש, זו שלפיריה וריביה 


היחה יושבת כאלמנה בחייה, ושלתשמיש היה משקה כוס עיקרים שלא תלר והיתה יושבת לפנין 


8 ולקוע כ' 5''ם, לקען קוף פכ"ד ופכ'ו: | 5 ילקוע טס, ינק' סיוב כי ספק"י, יכוט' יבעום פ'ו זי גי : 


פנחס אמר ְפאכים ‏ | 1 ** לדור ודור] לדר ודר ל | ** לא] ל ל | ** שקראו] שקרא ל | = 2 \הי] הוי 


₪ ףם, שנאמר ₪ י | ** בונה] בנה ל | * ויקרא -- חנוך דאנכים] וגו רְ | = 8 ויולד -- וגר] ויולד . . עירד 
וגו דחי, לי אגכ | כלהון] פ. כולהון דחגכרי. כלן א | 4* מן העולם] לי ל | מחוייאל פחא'י | 5 מה] 
למך = לי | 6 וגח] שם האחת עדה ושם השנית צלה דְנָכ | ר] א'גכ, אמר ר' דִי | יהודה בר (ברי ני) 
סימון דְני | 7 היה לי א' | * מהן דְגי] מהם חא'. ל' ל | לוקח] .- לו דחא'י (אחד מהם היה לוקח י (איוב), 
היה לוקח אחד מהן 5) | בי נשים] (, שתי נשים דֶזְא'נָכִי, שתי' ך | לפריה ורביה | של פריה (ן, שהיתת 
לפריה דְחְְנִי, שהיתה יושבת לפריה אכ | ורביה | 8 היתה יושבת] יושבת י (שם). ל' פ | כאלמנה] אע, 
כאלו (כאילו חג) אלמנה דְהן כי (שס), כאלו היא אלמנה י | בחייה] בזויה א | | ושל תשמיש] (ל, וזו (זו י) 
שהיתה (שהיא ) לתשמיש דְפחנכי. וזו שהיתה יושבת לתשמיש א | היה ל' ן | משקה] .- אותה דזאני | 
עיקרין פנע". עקרין חי (שס), של עיקרין אע. - - עיקריי ד', . . עיקרית ך | ותיא ם | יושבת לי ךז | לפניו] (, 
אצלו דְפאנכי. בחיקו י (שס). | 


ישטפו אותם ואת בתיהם יחד ויתהפכו להם הבתים לקברים והן משכנותם לדור ודור לפי שלא יקומו רשעים 
במשפט .ואינם חיים לעוה"ב ולא נידונין כדתנינן בפ' חלק מ"ג דור המכול אין להם חלק לעות"ב ואין עומדין בדין 
וכו' ובברייתא סנהדרין שם ק"ח א' לא חיין ולא נדונין וכוי ‏ (ועיי לקמן פכיו סיי ו" ופכייח סיי טי ופלייב סיי א' 
ובנייש ובפי' יפ"ת ומהרזיו) ולא די שאינן עומדין בתחה"מ אלא שקראו בשמותם וכו' ויהיו לחרפית ולדראון עולם 
וכן קין שתית בונח עיר ויקרא וכו', וכמו שפותר ר"פ קרבם בתימו וכו' בדור חמבול כן דרשו בסמוך כך היו אנשי דור 
המבול עושין וכו ולקמן צד 224 אמרו לו למחר מבול בא וכו' ועיי בפרר"א פכ"ב ר' ישמעאל אומר משת 

ונתיחפו כל הבריות וכל דורות הצדיקים ומקין עלו ונתיחפו כל חדורות הרשעים חפושעים והמורדים שמרדו במקום 
וכו' ר' מאיר אומר גלוי בשר ערוה חיו הולכין דורות של קין וכו', ובשיורי הגנוזים הפליגו ברשעת בני קין ובצרקת 
בני שת ועי' במערת גזא צד 40 ובספרא דאדה"ר הוצ' דיללמאנן צך 84 וצד 98 ובהוצ' פריישען צד 87 וצר 
8, וסגנון הלשון בתיהם נעשים קבריהם כמו בתפלתו של כהן גדול ביות"כ ובתענית כייב ב' שלא יהא בתיתם 
קבריתס, וכתיבת טיברית ביויד כסגנון הירושלמי ועיי עמת"ל היב צד 140, ובשם אנטוכיא!) היו/ר מובלעת ועיי 
קרויס ח"א צד 98, ונגד כתיבה המלאה בכי"ל גם בפסוקי תנייך כתוב כאן משכנתט בשמתם (ב' פעמים) לדר ודר 
בנגה והגהתי משכנותם בשמותם וכו כגי' שאר הספרים: 8 את מחוייאל. כ"ה כאן בכי"ל בשני יודייץ, ובסמוך 
איתא מ ח\ יא ל גם בדפוסי" וכי"א ב' וכייג וכי''כ ובערוך ע' ערוד ב' ובלקח טוב, ובמקרא כתוב את מהחויאל 


ומ חייאל וע" ברד"ק ובמיש: 4 לשון מרדות. לשון רדייה וכלייה וכן לקמן סוף פ'נ רודה אני אותם: . 


5 עוררן וכו'. מגרשן וכו ועיי עמת"ל חיג צר 696 (ובכיייל נשמט כאן מן העולם ואיתא לנכון גט בכי"יל לקמן 
פכ"ד ופכ"ו) מוחן וכוי מוחה אותם וכלה"'כ אמחה את האדם וכו' מתישן וכר עושה אותם יגיעי כח, ודורש 

לשון נוטריקון מה לי וכו', ובכייל נוסף ביני שיטי ל מך כגיי חילקוט ואינו מעיקר הספר וכן ליתא בדפיר ודיץ 
ושאר כ"י, וכן הגי" בפי" ביר מה לי וכו' ומפרש למך דריש, והדרש עורדן וכו פיי אותו והנלוים עמו ומ 

מוחן וכו' שימח' האל ועי' ביפיית, ובמדרש אגדה הוצ' ריש באבער חגי' עירד עורדו וכוי מחויאל מוחה אני אותו 
וכו' מתישו וכו' למך למת לי לו ולדורותיו, ‏ ובמד' הגדול עמ" 117 מפרש מאי עירר שעירדן?) וכו' מחויאל 
מוחלן*) מתושאל מתישן*), ובכי"ק הגיי שם מחויאל מיחלן: 6 כך היו וכוו. בערוך ע' המרוד מתחיל המאמר 
אנשי דור המבול היו לוקחיי בי נשים וכו וכיה במדי הגדול עמוד 117 תאנא אנשי דור המבול היו לוקחין וכו 
ומשמע שהועתק שם מב"ר, והגיי שם כמו לפנינו ובערוך זו של וכו' ושל תשמיש וכו' יושבת לפניו כזונה וכו' שהוא 
כן וכו' דיעדי מינה וכוי שתהא יושבת וכו' וגורס כאלמנה ב ח יי ב על ה.וכו' משקה א ות ה כוס עיקרין וכו' לקח 
לו שתי נשים עד ח וצל ה וכר, ובלקח טוב גורס ומפרש ר' עזריה בשם ר' יהודה בשם ר' סימון אמר כך אנשי 
וכוי היו עושין אחד מהם לוקח שתי וכו' ואחת לתשמיש המטה היא שהיתה לפויר היתה יושכת כאילו אלמגה 
בחייה ואותה שהיתה לתשמיש המטה חיה משקה אותה כוס עקרין וכו' והיתה יושבת אצלו כזונה מקושטת ההיד 
רועה וכו', ובמעין גנים איוב כ"ד כיא הועתק ומפורש ריע בשיר יהודה בר' סימון אמר כך היו וכו' עושין כל אחר 
מהם לוקח שתי נשים וכוי ואחת לתשמיש המטה זאת שהיתה לפויר היתה יושכת כאלו היא אלמנה בחיי בעלה 
וזו שהיתה לתשמיש היה משקה כוס העיקוין כדי שלא תתעבר והיתה יושבת אצלו כזונה הה'ד רועה עקרה 
כלומר זו שהיתה עקרה היה רועה ומטיב ומאכילה מ/עדנים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה והאשת 
העומדת לבנים מקלבישה בגדים מלוכלכין וסמרטוטין בגדי אלמנה וכו' ועיי בפירשיי עה"ת לפסוק זה ובאיוב שם, 
ובעקידה שער ייא הגי' אחד מהם לוקח שתי נשים וכו' זו שהיא לפויר היא יושבת כאלמגה בזויה וזו שהיא לתשמיש 
הוא משקה אותה כוס של עקרין וכו' והיתה יושבת וטתקשטת כזונה וכו', וברפוסי' חדשים נוסף נ'א בחיי בעלה וליתא 
בדפ"ר וד"ו ובכ"י שלפנינו, ובר' פיורדא הוגה כאלו אלמנה ב זוי ה אכן ביפיית שם שיער שצ'ל בחיים, ונרי 

בחייו, והגהתי אחר מ ה ן לוקח ועח"נ, וכתיבת פירייה וכו' כמו בירייתו לעיל צד 181 : 8 כוס עיקרים. וכ''ת 
וכוס עיקרים בלי מלת ש ל בשכת פייד מ"ג, ובמשנה שבירושלמי שם וכוס העיקרין, ובבבלי שבת ק"ט בי וכוס 


. מְחִישָן (3 מוּחְלֶן (9 . שעירדן (5 700/60 4.' ( 


וקיר 2 
ו . 


בראשית פרשה כג די 221 


פרשה כג 


ד יז וידע קין את אשתו וגו] קרבם בתימו לעולם \גו' (תהלים מט יב) ר' יודן ורי א 
פינחס ר' יודן אמר מה סבורין הרשעים שקרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור (שם שם) 
וקראו בשמותם עלי אדמות (שם שס) טיבריה לשם טיביריום אלכסנדריא לשם אלכסנדרוס 
אנטוכיא לשם אנטיוכוס, ‏ אמר ר' פינחס קרבם בתימו לעולם למחר בתיהם נעשים קבריהם, 


> 1 יקי פספיס כ' סענ''ס, ינק' (כיכי פסליס מ'ש כ" כ', ועיי עדכט ססליס כ' סי" ס': 


1 * וידע -- וגו' ] וידע אדם עוד את אשתו ותהר ותלד את חנוך וג' א ,1‏ ויהי בונה עיר ₪, לי לגב | 
קרבם] כת' = פא | גו] משכנותם לדור ודור א"כי, משכנותם . . ודור קראו בשמותם עלי אדמות נ. | 
2 סבורים א'י, סברין ₪ | | * משכנותם (משכנתם ל לדור ודור פ1כמ] ומשכנותם - - י, וגו דא | קקאו | 
8 ** בשמותם] בשמתם ל (וכן בסמוך) | טבריה דְא', היא פאגכי מ | לשפ] אגימ. על שם דכ (וכן בסמוך) | 
* מיביריוס ך'] טבריוס (], טיביריאוס ד , טבירוס ך?, טיבוריס ל', טבוריס [, טיבריס א', טבריס א"כו!. דים ך1 | 
* אלכסנדריא פגימ] אלכסנדריאה דְִבָ, אלכפנדיא , אלסכנדריא א, אליסכנדריא א? = | אליכפנדרוס ך1, 
אלסכנדרוס א'?, אליסכנדרוס א% ‏ | 4 ל אנטוכיא] אנטוכיאה ך | אנטיוכס כי | א"ר פנחס 1, רי (ורי ך) 


ובמנוה'"מ שם סיום המאמר שהועתק מביר כמו לפנינו מיד עמד ואמר מזמור שיר וכו' ואח'"כ הובא בשם הפסיקתא 
אייר לוי וכוי אדה'ר אמרו (ונוסף שם מלמד שהקב"ה מקבל את השבים ואומר שובו אלי), ומה שנוסף כאן בדפוסים 
ובילקוט (והציון שם תנחומא מוסב על המאמר שלאחריו ועי' במ''י לקמן צד 224) ונשתכח מדורו ובא משה והרשו על שמו 
תא בכייל ושאר כ'י ונרי שהוסיפו כן עפ'י פדר"א פיט (ועי' גם מייש רימ לערנער בספרו על ביר צר 118) ושם האגדת 
בשבע שעות ביום בערב שבת גכנס אדה"ר בג''ע וכו' ובין השמשות בעיש גורש ויצא וכו' בא יום השבת ונעשה פניגור 
ז'יר וכו' ובזכות יום השבת ניצל אדם מדינה של גהינם וראה אדם כחה של שבת וכו' התחיל משורר ומזמר 
ליום השבת וכו' רבי ישמעאל אומו המזמור הזה אדם הראשוןאמרוונשכה בכל הדורות 
עד שבא משה וחדשו שי מזמור שיר וכו' טוב להודות לה' אדה'ר אמר בי ילמדו כל הדורות שכל ,מי 
שיודה פשעיו ועוזב ניצל וכו', ובמדי תהלים צ'יב סיי ג' ובשביל השבת ניצול אדם וכו' כיון שראה אדם כחה של שבת 
בא אדם לומר לשבת הימנון וכו (עייייש בהערות רשיב אות ליח ונ''ז), ובפסיייר בפסקא המאוחרת פמ"ו איתא ולפיכך 
. ניצל אדה'יר מדין בזכות השבת שפייסה בעבורו ולפיכך אמר אדה'ר אותו מזמור בלשון שירח וכו' ובא משה והתחילו 
1 בראשי אותיות שמו מ זמ ור שיר ליום ה ש בת וכו', וכבר העיר ביפי'ת על מאמרם בב"ב י"ד ב' דור כתב ספר 
תהלים ע"י עשרה זקנים ע'י אדה'ר וכוי וע"י משה וכוי ועיי במרי תחליי א' סי' וי ובנייש ועיייע פסיקתא פ' וזאת הברכה 
(קצייח א') ומדרש תהלים צ' פי' ג' אחד עשר מזמורים אמר משה וכו', ועוד איתא בפדר"א 5'כ באחד בשבת נכנס אדם 
במי גיחון העליון עד שהגיעו חמים עד צוארו ונתענה שבעה שבתות ימים וכו' אמר אדם לפני הקבייה רבון כל העולמים 
העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים וכו', ובברייתא 
| בעיז חי אי לפי שראה אדה"ר יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שפרחתי עולם חשוך בעדי וכו' עמר 
: וישב ח' ימים בתענית וכו' (ועיי גם במ'יח חלק מ"ג צד 158 וצר 217 אודות האגדות בענין תשובתו של אדה"ר 
ו 
1 
1 


ו ב ו וג ב ל ור 


וכ ולית 21 


שנמצאו בספרי דאדה"ר בשיורי הגנוזים), ולפי הדרש שלפנינו הכיר אדה'יר כח התשובה כשפגע בקין ואמר לו 
עשיתי תשובה וכו', ועל אותה השעה שנטרד מג'יע נדרש לעיל צד 201 שפתח לו הקביה פתה של תשובת וכוי 
אין: פן אלא לא וכו', וכן במאמר שהעתקתי במ"י שם ממדרשי תנחומא כיון שלא עשה תשובה טררדו מג'"ע, ולעיל 
צר 199 איש עצל וכו' זה אדה'יר (שהיה עצל מלעשות תשובה), ושטה אחרת לעיל צד 198 לכשיעשה בוקרן וכו 
וצר 202 לכשיקיץ אותו שניברא בדמותך וכו : 


פרשה כג. בכייא א' פרשי כ"א ובכי"א בי פרשי כב ועיי מייש במיי לעיל צד 904 ריש פכיב וצר 915 
בדה רי יהושע וכו', ותימה שבכי"ל וכי"ג וכיייכ מתחלת הפרשה קרבם בתימו וכו' ואינו מסגנון המדרש להתחיל 
הפרשיות בפסוקי הפתיחות, ואולי לא היה כאן ויש פרשה בחלוקת הפרשיות העיקוית ודרש הפסוק כסגגון 
הפתיחות וַעיי ג''כ במ'"י שם צר 215, והשלמתי כגיי הדפוסי' וידע קין וכו', ועם גי' כיייפ מסכמת הגי' בילקוט' 
כאן ר' ליח ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בגו חנוך זש"ה קראו וכו': 2 שקרבם בתימו. ‏ רי יודן דורש 
הכתוב בלשון תימה האם קרבם בתימו וכו' ‏ מה חושבין הרשעים שקרבם בתימו כלוי שבקרב בתיהם יחיו לעולם 
ומשכנותם יהיו לדור: ודור וקראו כלוי ולכן קראו בשמותם עלי אדמות כמו שקראו טיבריה לשם הקיסר טיביריוס') 
אלכסנדריא ‏ לשם אלכסנדרוס?) מקדון (ועיי לקמן פל'ג) ‏ אנטוכיא לשם אנטיוכוס?), ואין לפרש שרי יודן דורש 
קרבם בתימו מחשבתם היא שבתימו יהיו לעולם דא"כ הליל מה סבורין הרשעים שבתימו לעלם וכו' וקשה 
להגיה כן נגך גיי כל הספרים שקרבם בתימו ועיי גם ביפ"ת ובאגה"א ח'יג צר 260, וכהדרש שלפנינו בשמותם עלי 
אדמות דרשו בהרחכת דברים במד' תהלים שם האויב תמו חרבות לנצח האויב תמו חרבותיהם קיימין לנצח כגון 
קוסטנטינוס בנה קוסטנטינא פילוס בנה פוליא אנטיוכס בנה אנטוכיא רומילוס בנה רומי אלכסנדרוס בנה אלכסנדריא 
סלייקוס בנה סליקיא סקילוס בנה סקילייא וכן' ועייייש בהערות רייש באבער ובערך מלין צד 148, ור' פינחס מפרש 
הכתוב בניחותא ופותרו בדור המבול ודורש קרבם קרי בי קכרם (ועיי גם במררש תהלים מיט סי' גי, וכן מתורגם 
בתרגי שם בבית קבורתהון ישרון לעלם ולא יקומון ממשכניהון לדרי דריא) למחה בתיהם נעשים קכריהם שהמים 


.4%" (ל -0006ע41650* (? 11060006 ( 





200 בראשית פרשה כב ד ₪ 


ינ טז ויצא קין ונוי מאיכן יצא, ‏ ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא: כגונב דעת 
העיליונים, ‏ ר' ברכיה בשם רי אלעזר (אמר) יצא כמפריס כמרמא בבוראו, ‏ רי חננא בר יצחק אמר 
יצא שמח כמה דתימר יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד יד), פגע כו אדם אמר לו מה 
נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ופישרתי, התחיל אדם מטפיח על פניו כך היא כח התשוכה 
5 ולא הייתי יודע, מיר עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לי"י (תהלים צב א ב) : 


1 ילקוע טס, פקיקפ9 פ' טונס (ק"ק 5'), ויקלס כנס פ"י סי" די: | 2 עדכע ססליס ק' פי' 3', סנסועל "ב נכלטים 
ק" כ"ס: 5 עדכש קסים פ' סנל סכליס (6' 3'), | פדכ"ס פייץ, עדכט פספיס  3"5‏ כ" גי וי" ז', פקייכ פ"ו (קפייז פי): 


1 וגו] מלפני יי | ר' איבו] ר' יודן בשם .= דפאנכ | * לאחוריו פא"גכי] לאחורין ל | כגוגב] פחי, 
גונב אכך, גונב גונב . בגונכ ך | 2 העליונים פאג, העיליונה ל", העליונה דהך'י, עליון ך? | אלעזר] ₪ 
בר' שמעון דְפאנכ. | יצא לי פא'ן | כמפריש א'כ, כמפייס פחב. כמעייםי | כמומה בבוראון(, 
וכמרמה . . דִי, במרמה בוראו חאב | ר' חננא (חגינא אכ דנה פ)] ר' (רב פא') הונא (חונא ן , חמא ך) 
בשם -- דפאנכ | בו] פאכ. בר דְןָ | 8*יצא (יצא לוז וגם הנה הוא -- פחזא'כ, הנה הוא - די | 
אדם] ם, = הואשון דְחאנכי | אמר לו] ₪ בני ג | 4 ופישרתי] ךְז, ופשרתי א'כי. ופרשתי דְפנך*, 
ונתפשרתי א? | אדם] .- הראשון דאנכי, ל' פח | מטפח דהאנכי. טופ ם | לפניוך], פניו 1 | כך] 
אמר -- דְפא'נכ, ואמר ₪ אלי | הוא 21, היא גדולה א | כח התשובה] פא, כחה של תשובה ך', כה של 
. . גִי, כח של . . גדול כ | 5ולא] י, ואני לא דפאנכ | עמד] א: ₪ אדם הראשון דְחְנכי | מזמור -- לוי 
(מזמור טוב להודות לי'י ₪], מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליי ולזמר לשמך עליון ך], מזמור . . השבת דְאכ', 
מזמר 1)] ך, ₪ א"ר לוי המזמי הזה אדם הראשון אמרו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליי , ואמי ר' לוי 
המזמור . . להודות ליי ולזמר לשמך עליון פ, דאר"ל המזמור . . שיר וגוי טוב . . עליון אַ', דאיר לוי המזמור . . 
שיר ליום השבת א?, דאמר ר' לוי. המזמור . . השבת טוב להודות ליי כ, אמר ר' לוי המזמור הזה אדס הראשון 
אמר ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לי"י וגו' ךְ, איר לוי המזמור 
. . אמרו ונשתכח . . להודות + | 


ועי' גס במ"כ במדרי קהלת שם, וכן הגי' דפנו לפנינו בתו'כ אמור פרק א' וביבמות פ'ח ב', ולפי הגיי המשובשת 
בדופן הועתק ומפורש במד' קהלת מיב שם אם יוליד וכו' זה קין וכוי שהיה תלוי באותה דופן של אותה תיבה 
ובא מבול ושטפו וכו', והאגדה שקין נשטף במבול נמצאת כבר בצואת בנימין פ"ז בשיורי הגנוזים (הוצ' קויטצש 
צד 504) ועיי במיי לקמן פכיג סי' די האגדות שקין נהרג ע'י למך והאגדה שנקטל באכני ביתו שנפל עליו : 
ל מאיכן יצא. שאי אפשר לפרש כפשוטו שיצא מלפני ייי, ודרשו ר' איבו ור' ברכיה בשם ר'א שיצא חנף מן חדין 
וברוחו רמיה ולא הרהר תשובה בדעתו, חד אמר השליך דבריו של הקביה אחרי גוו כאדם שמפשיל כליו לאחוריו 
ויצא כגונב דעת העליונים שאמר גדול עוני מנשוא, וחד אמר יצא כמפריס וכמרמא וכו', ור"ח בר יצחק סיל 
שעשה תשובה יצא שמח וכוי פגע בו אדם וכו' א"ל עשיתי תשובה ופישרתי כלןי את הדין התתיל וכו' ועו 
הגירסאות בח'"נ, ורובם מסכימות עם הגי' באותו המאמר שנסרר גם בפסיקתא ובוי"ר, ובפסיקתא חגיי מ ה ו ויצא 
ר' יודן בשיר אייבו יצא כמפשיל דברים לאחוריו וכגונב דעת ה על יונה ר' ברכיה בשיר אלעזר ב ר ש מ עון 
יצא כ מ פ יים וכמרמה בבוראו ו ר' ה ונא בשיר חנינא בר 55 א יצא כ מ יין שמח כמר"א והנה הוא יוצא וכו' 
עם כשהוא יוצא פגע בו אדם ה רא שון א"ל וכוי ופישרתי (ובשני כ'י הג" שם ופירשת') באותה שעה 
התחיל אדם הראשון טופח על פניו וא ומר כך הוא כחה של תשובה ולא הייתי יודע וכו', ובוי'יר. הגי. 
מהיכן יצא ר' יודן בשם וכו' הפשיל ב ג ד יו לאחוריו ויצא כגונב וכו' העליונה ר' ברכיה בשס אלעאי (וצ*ל אלעזר) 
בר שמע'י אמר יצא כ מ פיי יס וכמרמה וכו ר' הונא בשם ר' חננא בר יצחק אמר יצא שמח וכו' כיון שיצא פגע 
בו וכו' ופ יר שתי כיון ששמע אדה"ר כך התחיל טופח וכו' אמר לו כך היא כחה וכו' (וכן סגנון הדרש בוי'"ר פל"ב 
ויצא בן אשה ישראלית מהיכן יצא, ‏ ושם דרשו יצא מעולמו וכוי מפרשה של מעלן יצא וכו), ובמדר' תהלים שם 
בדרש מכסה פשעיו וכו' איתא ומודה ועוזב ירוחם זה קין שני ויצא וכו' א"ר הוגא בש"ר חנינא בר יצחק מלמד 
שיצא שמח שני ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב פגע בו וכו' ותפש רתי אמר לו וכך הוא התשובה 
גדולה טוב להודות לה', ובסגנון אחר בתנחומא מ"ב שם עד שהוא יוצא פגע בו וכו א"ל וכו' אמר אילולי 
שהודיתי כבר הייתי אבוד מן העולם באותה שעה אמר אדה"ר טוב להודות להי, ובמר' הגדול עטוי 116 הועתק 
כסגנון הפסיקתא מהו ויצא וכו' יצא כמפשיל וכו' וכגונב וכו כמין שמיח וכו', אכן הגי' שם כמפריס וכמרמה!) 
וכו' ופירשתי וכו' ונשתבש שם ר' חוגא בשם רי חנינא בר פפא בר יצחק: ובכי"ל קיטע שמות האומרים בשם רי 
איבו ובשם ריח בר יצחק, והגיי ר' ה ונא בשם ר"*ח וכו' איתא גם בעקידה שם, ובמנוה"מ פיי רפ''ד נשתבש רב 
הונא בשם רב נחמן בר יצחק, ובדפיר וד'ו נשתבש ב ג ו ג ב דעת העליונה וכבר הוגה בא"א כגונב, וגם ברש'י 
עה"ת הועתק כגונב דעת העליונה, ובמד' אגדה הוצ' ריש באבער דעת עליונה ועייע סגנון הלשון בהנחומא מב 
שם בקש לגנוב דעת של מעלה, והגי' כמפריס איתא גם בדפוסים ובערוך ע' מפריס ובמה'ג והוראתה כמו כמערים, 
וכן בל"ס אתפרס כמו אתכמן לשון ערמה. (כן כתב לי ידידי רא'יח לעף). ואין צ''ל עפיי גי' הילקוט, והגי' כמערים בוי'יר היא 
הגהת בעל מ"כ שהעיר שם ה'ג בילקוט פרשת בראשית יצא כמערים וכמרמה והכי מוכח וכו' (כ"ה במדרש 
ד' קראקא א'), וכתיבת כמרמא בכי"ל באליף כמו לעיל עד 80 מנא וצד 101 שתא, ובדפ'ר וד"ו הגי' כאן 
ופרשתי ובוי"ר ופ ירשתי, ובמ'כ הגיה בשני המקומות ונת 8 ש רת י וכן הדפיסו אחריו וכן איתא בעקידה/ 
ובמנוה"מ שם הגי' ופשרתי, וכן העיר ביפ"ת ואית דגרסי ופשרתי : 5 ואמר מזמור שיר וכו'. וכן סיוס המאמר בכיייח 
עמד וכו' ואמר מזמור שיר וכו' טוב וכוי ולזמר לשמך עליון, ובשאר כ"י נוסף אמר (ואמר, דאמר) רי לןי המזמור 
הזה ארה"ר אמרו מזמור שיר וכו' ועח"נ, וכן מסיים בפסיקתא באותה שעה אמר טוב להודות לה' א''ר לוי המזמור 
הזה אדה"ר אמרו מזמור שיר ליום השבת (אכן בכ"י פארמא ליג א"ר לוי וכוי ועייייש בהערות רייש באבער), וכן 
בוי"ר באותה שעה אמר אדהיר מזמור שיר וכו א"ר לוי המזמור הזה אדה"ר אמרו ועי' גם במדי קהלת שם, 


.כְטַסְרִיס וְכָמַרְמָה 9 


בראשית פרשה כב ד טו 29 


וישם יי לקין אות ר' יהודה א' הוריח לו נלגל חמה, אמר לו ר' נחמיה לאותו רשע היה 

מזריח גלגל חמה, אלא צרעת הזריח לו כמ' דאת אמר והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו 
לקול האות וגו' (שמות ד ח), רב אמר כלב מפר לו, אבא יוסי אמר קרן הצמיח לו, רב אמר עשאו 
6אות לרוצחנין, = ר' חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה, רי לוי בשם ר' שמעון בן לקיש תליו 
בריפון ובא מבול ושטפו וימח את כל היקום וגו' (בראשית ז כג) : : 


1 ינקוע טס: 8 פנסועס עס פיי "' ופ" "יפ : = 4 לקטן פלייכ, טפוס כנס פליס קיי ייו, עדכט קסלם פ' לס ליד (וי 
גי) , פדכם קסלם ע"נ טס (עדכט זועס 75 106): 


1 רי יהודה] ר' יהודה ור' נחמיה (נחמיה א?) -- ךא כי | אומר פא'נכי, אמרךא:" | לו] פנכ. ל די | הרשע גכ | 
היה מזריח לו הקביה דִי, מזריח [, הזריח פא'כ | 2 אלא] = מלמד | שהזריח לו הצרעת ך, . . במצחו ךז, 
שהזריח לו (בו א₪) את הצרעת פאנכי | * והיה -- וגו] והיה . . האות פא?. והיה . . לך וגו לא'. והיה . . 
לך 3כ', והאמינו לקול האות האחרון יי | 8 רב] ר' (רב כ) אבא פאנכ | יסי] .₪ בן קיסרי ך, בן קיתרי ך1, בן 
קתרי 22, בן קטרי א, בן קונדי ם | לו] ₪ במצחו ד | 4 לרוצחנין] א'ו, דנום ך, דני' ד', לרצחנין פא*כף?, 
דיםנך' | חנ ח, "חנן ג | * תליו] תלאו פחאגרי קליןל: חלון תלא לו 2 | 5 בריפון] חכי', 
בדיפון [, ברפיון דְא'ך, ברקפין א%. בדיקפיון ם | | היקום וגו] פ, היקוס זא?כ: היקום אשר על פני 
האדמה א'ן, . . כדיא ויקם קין וגו ך. | 


לו ה' וכו' א"ל ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע 

משפחות אלו הן חנוך עירד ומחויאל ומתושאל, וברד"ק גורס לא כדינו של רוצחים וכו' וכתב ואפשר ג"כ כי 

שוגג היה כי האבן או הדומה לו שהכהו בה לא חשב שימות באותה מכה כי עדיין לא ראה איש הרוג וכוי 

| לפיכך דנוהו דין הורג בשגגה שהוא הגלות וא"ל נע ונד תהיה וכו', וכן בתנחומא שם סי' ט' אייל קין רבשייע לא 
3 ידעתי ולא ראיתי איש הרוג מימי וכי הייתי יודץ שאני מכהן באבן והוא מת וכו' ועיי גם ביפיית ובפי' מהרזיו, וברד"ק 
העתיק עוך מב'יר נע שיהיה נע מהמקום שהיה שם ונד שלא תהיה לו ישיבה בשום מקום וכו' וליתא לפנינו בב'ר: 
1 הזריח לו וכו'. דורש לקין בשביל קין הזריח בשבילו גלגל חמת כדי שידעו הכל שתלה הקב"ה את דינו ולא 

רצה להרגו, ואות כתוב ג"כ במעלות השמש במ"ב כ' טי וישעיה ל"ח ז' (ועי' גם באגה"ת חב צר 244), ותנאי ואמוראי 

י בענין האות שלא גלה הכתוב : 2 צרעת הזריח לו. בכיייח מוסיף במצחו וכלה'"כ והצרעת זרחה במצחו (דה"ב 

כי"ו ייט), ודורש אות זה צרעת כד"א והיה וכוי וסוף הפסוק והאמינו לקול אות האחרון וזהו שהיתה ידו של משה 

| מצורעת כשלג, ובעקידה שער י'א הגיי א"ל רינ וכי לאותו רשע הזריח גלגל וכו' אלא הזריח עליו את הצרעת וכו': 
8 רב אמר כלב וכו'. וכ"ה גם בדפוסי' וכי"ח, ועדיפא גי' שאר כ"י ר' א בא אמר וכו', ורב אמר עשאו אות 

| לרוצחנין, וכן גווס הרמב"ן ר' אבא אמר כלב מסר לו ומפרש מפני שהיה פחדו מן החיות מסר לו אחת מהן 
1 שתלך. לפניו וכו', וגם בעקידה שם הגי' ר' אבא ועי'יע ביפיית : אבא יוסי. וכיה בעקירה שם, ובכי"ח מוסיף גם 
כאן קרן הצמיח לו ב מ צח ו, ובתנחומא שם סיי ' איתא יש אומרים שבת נעל בפניו כמ"ש ביני ובין בני ישראל 
אות היא לעולם כשם שלמד שבת זכות על אדה'ר כך למד על קין ויש אומרים קרן קבע במצחו, ושם סיי 
י"א וכיצד נהרג קין וכו ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחן וכו', ובפדר"'א פכ"א איתא מה עשה הקביה 
| נטל אות אחת מכיב אותיות שבתורה וכתב על זרועו של קין שלא יהרג שני וישם יי לקין אות וכו (ועיייש 
- בביאור הרדיל), ובתר"י אי ורשם י"י ע ל א פי דקין אתא מן שמא רבא ויקירא וכו', ועל פי אלו האגדות הועתק 
במד' הגדול עמו' 115 וישם וכוי יש אומרין שבת עמדה לפניו וניצל וכוי ויש אומ' צרעת זרחה במצחו וכו ויש 

אומרין קרן קבע במצחו ויש אומ' לקח הקבי'יה אות מאותיות שמו וכתבו בפניו שכל חיה שתראה אותו בורחת 

ממנו ועי' במדרש אגדה הוצ' רייש באבער, וגם בספרי דאדה"ר הוצ' פריישען צד 48 מפרש וישם יי לקין אות 

שצמחה קרן במצחו והיה כל מוצאו קרא בקול הנה קין בא הורג אחיו, ושם נמנה אות זה בתוך ז' גזירות שנגזרו 

2 קין לפי הדוש שדרשו שבעתים יוקם ועייע שם צד 85 ומ"ח חלק מיג צד 280: 4 אות לרוצחנין. שיראו 
- בענשו ויזהרו מן הרציחה ור"ח אמר עשאו אות לבעלי תשובה שידעו כמה היא גדולה כח התשובה, וסיל שקין 
עשה תשובה, ורב ורייח שניהם דרשו וישס יי לקין אות עשה את קין לאות : תליו בריפון. ‏ לא גזר עליו שיהרג 
מיד אלא הניחו בנע ונד עד שבא המבול ושטפו שני וימח את כל היקום וגו' ודורש היקום זה קין (ובפי' ב'"ר 
כייא וכיט מפרש. וימח וכו' היקום יקומני (קומני) כד"א ויקם קין, וגר' שמפירוש זה נוסף בדפוסי' כד'א ויקם 
וכו', וליתא בכי"ל ושאר כ"י), והמאמר הובא לקמן פלייב בדרש ומחיתי את כל היקום וכוי, והגי' שם בכייל רי 
ברכיה וכו' ר' אבין אמי יקומנו ר' לוי משי ריש לקיש תליו ב ל יפ ון ובא המכול ושטפו וימח את כל היקום עייייש 
(ושם ל"ג גם בדפוסים כד"א ויקם וכו'), ובכ"יל נשתבש כאן קלין (ובגליון נסמן קין תלוי) והגהתי ת ל* ו, והוראת 
תליו (תלאו) כמו בינוניים תלויין ועומדין וכוי (ריה טייז בי) ועל החמורות הוא תולה וכו' (יומא פייח מייח), וסגנון 
הלשון תליו בריפון כמו בירושי סנהדרין פ"ו כ"ג ג' ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים וכוי שתליין יהושע 
בריפן אמר. אני לא מרחיקן ולא מקרבן וכו' (ובירושי קידושין פייד ס"ה בי נשתבש תליין וכוי בדופן ובגי' סיא 
1 בגליון כי"ל פליב בדיפון ועח'ינ) ובשמו"ר פייב סיי זי ותנחומא וארא סי" טייז ויחדלו הקולות והברד ומטר וכו 
תלאן ברפיון וכו" ולקמן פצ"ח סי' די בנוסחת הדפוסיי איני לא מרחקך ולא מקרבך אלא חרי אני חולה אותך 
ברפיון וכו', וכהדרש שלפנינו נדרש במדר' קהלת שם אם יוליד איש מאה זה קין שהוליד מאה בנים ושנים רבות 
יחיה שחיה שנים הרבה ורב שהיו ימי שניו שלא שבע וכו' וגם קבורה לא היתה לו שהיה תלוי ברפיון ובא המבול 
ושטפו דכת' נימח מהו היקום קיומיא (כ"ה בדפיר וד"ו) וכו' ר' שמואל אמר היקום זה קין שנשטף וכו', ובסגנון אחר 
קצת בשמו"ר פליא פיי "יז ושם הגי' ושנים רבות יחיה שחיה כמו שחיה אדם והב שהיו ימי שניו שהוסיף ימים 
על ימי אביו תשכ"ו שנים (והיינו ממיתת אדם עד המבול ועייייש בחי' הרד"ל) ונפשו לא תשבע וכוי, וריפון 
ורפיון (ועי' צונץ זינאג' פאעזיא צד 898) לשון רפה רוף, ובמקרא רפיון ידים (ירמיה מז ג'), ובכי''יל מפרש 
בריפון ביני שיטי בא ויר והוא כפי' הערוך בע' רפן (ושם הועתק כלשון המאמר בפל'"ב לפי גי" הערוך), וגם 
בתנחומא מב וארא סיי כייב איתא נתלה באויר באותו הדרש שהעתקתי משמויר ותנחומא וארא שהגי' שם תלאן 
ברפיון, ובפי' ב''ר כיייט וכייא וכן בנדפס הגי" ג'כ תלאו ברפיון בריייש ומפרש רפיון לשון מלקות כדאמרי' בתו'כ 
וקדשתו ואם לא רצה רפנו (בנדפס דפנו) הכהן, ושם בפל"ב בכייי ובנדפס בדפ"ר ברפיון וכו' וקדשתו וכו' דפגו (דופנו) 


.הר ...הו בב 


א שו י"ש 








218 בראשית פרשה כב ד יג--טו 


תסבול: נדול עוני משלאבה, אבה על מצוה קלה עבר ונטרר מגן עדן, זו שהיא עבירה חמורה 
שפיכות דמים על אחת כמה וכמה נדול עוני: הן גרשתה אתמול גרשתה את אבה ועכשיו את 
מגרשיני, אמנון אמי אומנין את צואר על מה הן גרשת אותי היום שמא מפניך אפתר נוי : 

יב טו) ויאמר לו ייי לכן כל הורג קין וגוי. ר' יהודה אי נתכנסו [כהמה וחיה ועוף לתבוע] 





5 דיקיון שלהכל אמר לו הקכיה לך אני אומר כל הורג קין וגו', רי נחמיה א' לא כדינן שלרוצחנין 3 
דין קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מיכן ואילך כל הורג יהרג : 1 
4 ילקוע טס, וע" סנסועל נכפטיםפ ק" ע': 2 0 

1 גדול] פחאינכ: ד'א - דא'רי | משל] על של א | אבא | אכה] א"ל אביך א | | עכר על מצות 4 : 

קלה י | מגן] פאי. מתוך גוְדְגכ | ו היא א | 2 על-- וכמה לי א' | גדול עוני| ₪ מנשוא ל"א'כי - . 14 
הרי אני מודה לפניך מחול לי ן, לי פי | * הן גרשתה לַ"] מהן גרשתה 7, הן גרשת ךְ, הן גרשת אותי נכי, 0% 
לי ם (הן-- על מה 'ל' א') | גרשת | אבא דְפכי, אבא מגן עדן | | 8 מגרשיני] 1, מגרשני ְפכי | 1 
אמנון --- על מה] מונון מונון את צאיר עלמא פ: ל' ךְנכי | * היופ דפא'נכ] לי ל | ** שמא] שמה ל | %. 
וגו'] והייתי נע ונד ם: . . בארץ 2כ, . . בארץ וגו ך | 4 ** הורג] הרג ל (וכן בסמוך) | ר' יהודה] ר' יהודה -- 
ור' נחמיה .- דָא'נכי | אומר | נתכנסו] .₪ כל אן | * בהמה -- לתבוע לידחא:] בהמה חיה . - נכףרי, : -- 


ל ל | 5* דיקיון לי] דקיון אנכ. דקיוגו רל. דקיון ל. דיוקיו ח/ ד פ: דמו דרישי | לי] פ. לחס חאר. 
להן דכשי. ל נ | הקביה] פא'רי. ל דחנכ | לד] פ. לכס חר'. לכן לי"דאגכרישי | אני אומר לי ש | 
הורג קין וגו' (קין ח/ - . יהרג ְפאגכר. . . להרג יהיה ')] פאגכר. ₪ אמי רי לוי בא נחש הקדמוני לתבוע 
דיוקן (דיוקנו : דינו דִי) של הבל אמי לו (אמר [ָ]) הקכייה לך (לכן ך) אני אומר כל הורג קין (קין יהרג דחי 
להרג יהיה ו) ל"דְחי | נחמיא א | |אמר דְא'/ אומי פא'כ ‏ | לא] לא כן ₪ ליכ | | | רצחנין פאג, ] 

רוצחים זכ | 6 דינו של | ללמד א'גכ. ילמד א? | * הורג פח] הרג ל. הורג קין דאנכרי | -- 


וכו' אמר קין לפני הקב"ה אתה נושא עליונים אתה נושא תחתונים אתה הוא שנקראת נושא עון ולי אין אתה . 
נושא וכו' ד"א גדול עוני וכו' בניחותא כלומר גדול עוני שאיני יכול לנשאו וכו', ובתנחומא שם א"ל כל העולם . 
כלו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול גדול עוני מנשוא א"ל הואיל ועשית תשובה וכו', ונר' שהמאמר מקוטע 0% 
שם, ובכי"ל כתוב משלאבה אבה בהא והוגה ביני שיטי בשתי הפעמים א במקום ה, וכן בסמוך בכייל גרשתה : 
את אבה ועי" גם לעיל צד 14 צד 84 וצד 94: 2 הן גרשתה. בכי"ל כתוב מ הן והמים נמחק והוגה בכתכ 
מאוחר ביני שיטי מ נ ש' ריל גדול עוני מנשוא הן וכו', ובדרש זה דורש מ"ש בלשון עבר הן גרשת אתמול 
גרשת את אבא ומיש אותי ה יום ועכשיו את מגרשני, ואפשר שדרשו הן גרשת על אדה"ר שכתוב בו הן האדם 
וכו ויגרש את האדם וכו' ועי' בפי' מהרז'ו: ‏ 3 אמנון אמר וכו' על מה. כ"ה בכייל, והגיי זרה, ועדיפא גי' כי"פ ּ 
אתמול וכו מוגון מונון את צאיר על מא הן גרשת אותי היוס וכו' וציל (כמו שכתב לי ידידי רא'ח לעפ | 
בשם פרופ' פרענקעל) מונוטונון') את כלו' קין אמר לפניי חקב'יה כן אתה ודרכך תמיד צור עולמים אתמול גרשת וכו \ 
ואין ביכלתך רק לגרש את הכריות, וצאיר כמו צייר וכן קאים וקיים מאית ומיית ועוד בסגנון הירושלמי דאיר דאין - 
(דאלמאן צד 266) ועי' גם לעיל צר 8 צייר גדול היה אלהיכם וצר 168 ביה י'י צור עולמים בשתי אותיות חללו 0 
ברא הקב"ה את עולמו, ואפשר שעפ"י הגי' העיקרית כאן הועתק במאמר הנוסף בתנחומא כ'י פארמא שם אתמול 8 
גירשת את אבא וכו' ועכשיו אתה מגרשני ואמ רו ה וחזק ה וא ג רשך שמא מפניך אסתר וכו' וצ''יל שם ויאמרו 
הוחזק הוא גרשן, וכן הלשון הוחזק כפרן בגיטין ייד א', ובסוף המאמר דורש ומפניך אסתר שמא מפניך אסתר 
וכן ת"א ומן קדמך לית איפשר לאִיטמרא ותר"י א' האפשר דאטמר, וברד"ק הגי' אתמול גירשת את אבא והיום > 
גירשת אותי שמא מפניך אסתר אתמהא: 4 לכן כל הורג קין וכו'. והלא אין בעולם אלא הוא ואדם ומי יהרגנו . 
(פי' ביר כ"י), ודורש ריי נתכנסו בהמה וחיה וכו' לתבוע דיקיון כלוי דינו של הבל (וכן לעיל צר 78 לתבוע 7 ] 
דיקיון וכו) והקב"ה אמר לקין לכן לך א גי אומר כל הורג וכו' והחיות הטורפות לא יהרגוך, וכבר כתב יוסיפון -. 
לרומיים בקדמוניות ספר א' פ'ב סיי א' שקין היה מתירא מפני החיות, ולדעת ר' נחמיה לא אמר הקביה לקין כל 
הרג וכו' נגד החיות אלא אמר לו לכן ל א כ ן לא כדינן של רוצחנין וכו', ובכייל נוסף ל א כ ן ביני שיטי, וכן 
מתורגם לכן לא כּן אצל השבעים?) ותיאודוטיון וסיטאכוס, ‏ וכ"ה בתרגום הסורסי והרומי, והגי' במאָמר ר"י אמר 
לו וכו ל ך אני אומר וכו" מקוימת גם עפ"י כי"פ, ואין להגיה עפ'י הגירסאות שציינתי אמר להם (להן) הקבייה 
כלוי לבהמה וחיה וכו' לכן כלו' לכם אני אומר כל הורג וכו', ודוחק לפרש ויאמר לו יי ויאמר עליו יי וכלהכ . 
אמרי לי אחי הוא (בראשית כ' י'יג), וביפ"ת פיי כן לפי גי' הדפוסים אמר להן לכן אני אומר, וכגי' זו הוגה לך .| 
בכ"ל ע"י נוין ביני שיטי, ובגליון הימיני הושלם ,בהמה וחיה ועוף לתכוע דיקיון", ובגליון השמאלי נוסף המאמר 0 
אמ' ר' לוי וכו', ואינו מעיקר הספר וכן ליתא בכי"פ וכי"א א' ובי וכי'ג ‏ וכי''כ ואינו מפורש בפי' ב"ר, אכן גם 3 
בערוך ע' דקיון הועתק מזה המאמר בא נחש הקדמוני לתבוע דקיון של הבל, ומ"מ מאמר מאוחר הוא וניתוסף במאמרי - 

- התנאים ר'"י ורינ (והתואר נחש ה ק ד מ וני גם בסוטה ט' ב' ועיי תוספתא סוטה פיד וח" שם ובסנהדרין כייט - 
א' ובדיס שם ובתנחומא מ"ב מצורע סי' זי ותנחומא שם פי' בי, ונחש ה רא ש ון בדב'"ר פ"ה וכן באדרינ נו'א ]/ 
פ'א בקצת ספרים ועי' במ"י לעיל צד 171 צד 178 וצד 187), ומאמר ר' יהודה דוגמתו בתנחומא בראשית שם . 
ויצא קין וכו' כשיצא כל מקוס שהיה הולך היחה הארץ מזדעזעת מתחתיו והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות 4 
מהו זה אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו וכו' והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו 0 
וכוי: 5 של רוצחנין. וכן בסמוך לרוצחנין בוי"ו במשקל פועלן כמו לעיל צד 168 סוקרנית קונתנית פורסנית 
ועיייש במ"י, ובפי' ב"ר מפרש ולא היה לו לקין ללמוד הדין מכאן ואילך פירש לו הקב"ה את הדין ואמר כל 
הורג יהרג, וברוב ספרים הגי" גם במאמר ר"י כל הורג קין יהרג, ולפי המדרש דבר הכתוב בלשון קצר, ומיש 
שבעתים יוק אינו נמשך למעלה אלא ענין בפני עצמו ופירושו שיהא נתלה לו שבעה דורות כמו שררשו לקמן 
פכ"ג סי' ד' כי שבעתים יוקס קין קין הרג ונתלה לו וכו' ועיי בפירש"י עה'"ת, ובתנחומא שם סי ייא נדרש ויאמַר 


.006 עָאָס (5 .0104018 ,06ע0ז0ע20) ( 





בראשית פרשה כב ד יא--יד -217 


יא) ועתה ארור אתה אמר ר' שמעון בן נמליאל בשלשה מקומות דיברו הכתובין בלשון י 
ממועט ועתה ארור אתה, ואם בריאה יברא ""י (במדבר טז ל), ואנכי פציתי פי אל 
יי (שופטים יא 'לה): 

יב) כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה ל רי אלעור אמר לך אינה נותנת, 

- לאחר נותנת, 4 ר' יוסי ברי חנינה אמר לא לך ולא לאחר, ודכוותה זרע רב תוציא השדה 8 
(דברים כח לח) /ר' יהודה א' זורע סאה ומכנים סאה, אמר ר' נחמיה אם כן פונסה מגין, אלא 
הראויה לעשות עשרים עושה עשר, הראויה לעשות עשר עושה חמש: כי תעכד את האדמה לא 
תסף תת כחה לך כוחה אינה נותנת לך, כוחך נוחנת לך : 

יג יד) ויאמר קין אל ייי גדול עוני מנשוא לעיליונים ותחתונים אתה פוכל, לפשעי לא יא 


1 ימקוע כי לייס : 4 ילקוע טס : 10 ילקוע טס, סנסועל "3 נכלטים קיי כ"ס, פנסועל טס קי" ע', דנכיס כנס כוע פ' נפניס: 


5 
ער יי 


1]פ. ובןךדנכ (רשניג אי) | בג'ך'אי ‏ | דגבורףם | הכתבים ךי, כתובים אגנכ, הכת' פ | 

2 ממועט] פחנכך?. מועט דאר'י | * אל יי פא'] את . . לנכ. ליי דא? | 4 תענד] א'כ. תענוד דחא"י | 
*לא -- לך] לא תוסף . . לך פכי. לא תוסף . . כחה ך, וגוי ל | רי אלער] רי אלעזר ורי יוסי ברי (בר א'י) 
חנינא .- דְאִי | אומר ח. | 5 ולאחר י, לאחרים א | בר דְאי, בן כ | אומר ה | לאחרים א | ודכוותה] א'י, 
ודכותה ך'פא?., ודכותיה כ | 6 ר' יהודה] ר' יהודה ור' נחמיה -- דְאי (נחמיא א?) | אומר | ר' נחמיה 
אומר פַזְזָא', ר' נחמיא אמ'א?, אמר ר' נחמן י. | 7 עשרים] כי א'ך! | עשו] פח: ששה עשר דְא?/ 

| יו א'ר'י | והראויה דפא | עשרה ם, יו א | המשה ם, ה א' | כי] חא'כ. דא ₪ ד | תענד] א'כם, 
: תעבוד דְדֶן | 8 תוסף | כוחה] פחזג, כחה דא | כוחך] ח, כחך דאגכ | היא נותנת דְזְאַגכ (אבל נותנת 
היא ככוחך 5) | לך] א*, = כל כוחך (כחך 1) אינה נותנת לך מקצת כוחך (כחך 1) היא גותנת לך זג כל 
כחך . . לך נותגת היא לך מקצת כחךְך, ד"א כל כחך אינה נותנת לו אבל נותנת היא לו מקצת כחך 5 | 
9 לעליונים ולתחתונים | ולפשעי דְחנכי. ולעונים. ולי א | אין אתה (אין את פ, אי אתה י, אי אתן) סובל ְפחאגכי | 


מתפזר על העצים וכוי לכך נאמר דמי): 1 הכתובין. כ"ה בכי"ל וכן לעיל צד 49 הצדיקין וצד 176 צדיקין, 
וממועט כסגנון ירושי יומא פ"ב מי אי כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט וכו' תפשת את הממועט תפשתה ובירושי 
כתובות פ"ג כ"ז די בושת הגדול מרובה ונזקו ממועט בושי הקטן ממועט וכו', וכאן משמע פיי בלשון ממועט בלשון 
קצר ומקוטע, וכן מפרש בפי' ביר ממועט (מועט) לשון קצר שאמר ארור אתה ולא פיי במה נתקלל (ונר' שלפי 
הדרש פי' ארור אתה מן האדמה ארור אתה יותר מן האדמה) אם בריאה יברא ה' לשון קצר ולא פיי אם נברא 
לה פה וכו' (ועי' נדרים ל"ט בי אם בריאה יברא ה' אס בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה' איני והא 
תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם אלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם וכו' ועיי גם במ לעיל צר 6, וכן 
בבמ"ר פי"ח סי' ייב אם בראת פת לארץ הרי יפה ואם לאו יברא י"י וכר) פציתי פי בנדר והיה היוצא וכו' והוא 
לא פירש אלא קצר הדבר, ובפי' מהרזיו הקשה שיש הרבה כתובים במקרא שדברו בלשון קצר ושיער שכוונת 
המדרש מ"ש כאן אשר פצתה את פיה וכו' ובכמדבר שם ופצתה האדמה את פית וכו' ולשון מועט הוא שתהשתמש 
הכתוב בלשון פצה במקום פתה ויתכן שיש לגרוס תחת הפסוק ואַנכי פציתי וכו' הפסוק אשר פצתה הארץ את 
פיה (דברים י"א ר) וע" גם במתת יה ר בי ובאגהי"ת ח"ב צד 981, והמהרז"ו מסיים וקשה מאד לשנות הגירסא 
נלא ראיה ממקומות אחרים, ועינינו רואות שבכל כ"י ובדפוסי" ובפי' ב''ר וילקוט הובא הפסוק ואנכי פציתי וכ, 
ולפי הגי' שלפנינו ובדפוסי' ועתה ארור אתה ואם בריאה יברא "יי (וכ"ה בילקוט ובכי"א א' ובי וכי"ג. וכי"כ, 
ובכולם ל'ג וגו' אחר ארור אתה ואחר יברא י"י) לא משמע כלל שרשב"ג כוון ללשון פציית פה שנאמר אצל 
אדמה, אכן מאמרו דיבר ג"כ בלשון ממועט ומקוטע וקשה לפרשו, ובכי"יל נשתבש ואנכי פציתי פי את" . 
| ותגהתי ועח"נ: 4 לא תסף תת וכו'. השלמתי הפסוק כמו שהוא גם בכי"ל בסמוך, וכתיבת תעבד תסף חפר ני"ו 
| כמו במקרא, ובדרש כוחה אינה נותנת וכו' מלא וי" כמו לעיל צד 115 עושה ארץ בכוחו ועיייש במ"י, ור"א 
מדייק לא תסף תת כחה ל ך. ובסמוך מדייק כ ח ה לך: 6 פרנסה מנין. ממה יתפרנסו הבריות אם לא יאספו אלא 
מה שהוציאו: 7 עושה עשו. כן הגי' הנכונה בכי"ל וכי"פ וכיח וגם בעל נזה"ק כתב שמצא כן בספרים ישנים, 
וביפ"ת העיר שכפירשיי בחומש כתב לא תוסף תת כחה הראויה לעשות עשרים כור עושה עשר וגר' דהוה גריס 
במדרש עשר וכו', וברש"י עה"ת שלפנינו ליתא וצ"ע: כי תעכד וכו'. דרש אחר בלי סימן דיא, וכן בסמוך גדול 
י משל אבה נכו' ועח"נ ובמ"י לעיל צד 205 בד"ה ידע מאי זו וכו'. והדרש כל כוחך אינה נותנת לך וכו 
תא בכי"ל, ומגרסאות שונות שבדרש זה משמע ג"כ שאינו מעיקר הספר : = 9 לעיליונים. וכן לקמן צד 220 דעת 
העיליונים ועי' במ"י לעיל צד 180 בדיה באימצע וכו', ודורש תחלת גדול עוני מנשוא לשון תימה לעליונים וכו 
לפשעי לא תסבול בתמיה ועי' גם סנהדרין ק"א בי שלשה באו בעלילה וכו קין דכתיב ‏ גדול עוני מנשוא אמר . 
לפניו רבשי"ע כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין להטוא לפניך ואתה סולח להם וכו', ודרש אחר גדול עוגי 
וכו" בניחותא ‏ גדול עוני סנשוא אותו אמר קין גדול עוני מעון אבא אבא על, מצוה קלה וכו זו שהיא וכו' על 
אכו"כ וכו', ולפי ררש זה הודה קין שחטא (וכמו שמסיים זה המאמר בכי"ג על אכו"כ גדול עוני מנשוא הרי אני 
מודה לפניך מחול לי), ועם לשון זה מסכים המאמר בסוף הפרשה אמר לו עשיתי תשובה וכו' וכן בפסיקתא פי 
שובה ובוי"ר פ"י ומנין שעשה תשובה ויאמר (שנאמר ויאמר) קין אל ה' גדול עוני מנשוא, ובד"ר מיד עמד ונתודה 
לפני הקב"ה גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש"ע כל העולם אתה פובל ולעוני אי אתה סובל כתבת נושא עון 
וכו' סלח לעוני שהוא גדול וכו' ועי"ע פסי"ר ריש פמ"ז ופדריא פכ"א ובראב"ע וברמביין לפסוק זה, וסגנון המאמרים 
בתנחומא מ"ב שם אמר הקכ"ה מה עשית קול דמי וכו' כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות שני 
ויאמר קין אל ה' גדול עוני וכו' אמר לפניו רבש"ע אתה טוען העליונים והתחתונים ‏ ואין אתה יכול לטעון עוני 
ד"א אמר לפניו רבשי"ע אתה נקראת מי אל כמוך נושא עון וכו' וגדול עוני מנשוא א"ל הקב"ה עשית תשובה חייך 
שאני מבטל ממך גזירה אחת וכו', וכן במאמר הנוסף בתנחומא כ"י פארטא (מבוא התנחומא ע"ט א') גדול עוני 





26 בראשית פרשה כב דול 


שנכנס למרעה וחטף גדי והפשילו אחריו, ובעל המרעה רץ אחריו, ‏ אמר לו מה בידך, ולא כלוס, 
אמר לו והרי מפעה אחריך כך קול דמי אחיך צועקים אלי: רי יורן ורי חונא ורכנין רי יודן אמר 
דם אחיך אין כת' אלא דמי דמו ודם זרעו, = ר' הונא אמר אם לא את דם נבות ואת דם כניו אין 
כת' כאן אלא דמי (מיב ט כו) דמו ודם זרעו, ‏ רבנין אמי וימת ברם יהוירע אין. כת' כאן אלא 

6 בדמי (דהיב כר כה) [דמו ודם זרעו] : אמר רי שמעון בן יוחי קשה הרבר לאומרו ואי איפשר לפה 
לפרשו, לשני אתליטין שהיו עומדין ומתנששין לפני המלך אילו רצה המלך פירשן, לא רצה 
לפרשן חזק אחר על חבירו והרגו, והיה צווח ואמר יבעי דיני קרם מלכא כך קול דמי אחיך 
צועקים אלי מן האדמה: לעלות למעלה לא היתה יכולה שעדיין לא עלתה שם נשמה ולמטה 
לא היתה יכולה שעדיין לא נקבר שם אדם והיה דמו מושלך על העצים ועל האכנים : 


- ו ו ו 





8 סכסדכין פ"ד ע'ס, לדכ'כ גו" סכל : | פנסדכין ע'ם בי: | 9 סנסדכין פיד עס : 1' 


1 למרעה] למדינח פא?, במדינה א', (שנכנס למרעה לי (ץ) | שחטף עץ | גדי] פאע. - אחד דג כי | לאחוריו | 
ובעל] פ. והיה בעל דָאג כי. בעל ע | המרעה] המדינה םאש | ואמרע | ומה ם | ולא] נ, א' לולא פ, אמר לו אין 
בידי דְא'נכי | 2 אמר -- אחריך] התחיל גועה ם | והרי] אעץ, והרי הוא דְנָ, הרי הוא ך, והלא הוא י, והלא 
אתה ךן | פועה א | לאחריך 1 | 5 כך] ₪ אמר הקביה לקין ך | תונא] ן, הונא דְא'כ | | אמק אנפיי 
אומרך. | 8 כת] ₪ כאן | דמי] - אחיך | זרעיותיו דְפחגכי/ זרעותיו ל", זרעוהי א | ר' הונא -- זרעו 
ל פאנ | אם לא ליך | דם ננות] כי, דמי נבות ₪ ך | ואת דם בניו] י, וד בניו ך, ליכ | 4דמי] את 
דמי נבות כ . . ואת דמי בניו דִי | זרעיותיו דְכִי | וימת] ‏ ₪ יואש ן | יהוידע] בן יהוידע פגי | 5 בדמי] א, 
₪ יהוידע ך, יהוידע הכהן , בן יהוידע י, בני יהוידע הכהן [ | *דמו -- זרעו] דמו ודם זרעיותיו דְגָכי, 
זרעותיו א?, זרעוהיי א', לי ל | לאמרו כי, לומ א | ואי אפשר לפה דפ ואפשר לפה (, ואיפשר (ואפשר כ2', 
ואי אפשר א") פה אכ | 6 לשי] פא'נכעי, לב' ך, משל לשני א' | | איתליטין ךְ. אטליטין י | 
ומתגששין] אנכ ער דים א', ומתגוששין פי, דים ך, די ך+, ומתגשגשין ע* | רצה המלך] היה רוצה המלך 
(לפורשן א*) לפרשן א | * פירשן ך1ע] פרשן כי, היה פורשן א, .. מפרישן פ, פירשו ל. פישרן ך' | לא] אלא -- ₪ | 
רצה] פנכ, .- הטלך דאעי | 7 * לפרשן דְא'כי] לפורשן א?, לפרשו ל, לפשרן ד' | חזק] פא'נכע. 
נתחזק דְי, עמד א? | והרגו] הרגו י, ונצחו והרגו ען, ל' אן | צווח] (ל: מצווח דא'נכי | ואמר] א'ע, 
ואומר ךפא?נכי | יבעי] פנ / איבעי ע, מאן יבעי דִי, ל א | דינאם | 8 למעלן א'נ | לא היתה] אינה א | 
שעדיין לא עלת] פ, . . לא עלתה ך, לפי שלא עלת (עלחה א?) עדיין אג, שהרי עדיין לא עלתהי | לשם 
נשטה דְפָנִי, נשמה לשם אכ | ולמטה] פי, ולסטן דְנ, למטה אכ | 9 יכולה] אנכ , ₪ לירד פ, לעמוד דִי | 
לפי שעדיין א | אדם] ‏ וחוה א'2 | 


כך אמר וכו': ‏ 2 מפעה. צועק, ובל"מ כיולדה אפעה (ישעיה מב יד) ועיי ערוך ע' פע א'. ובמדי הגדול עמוי 112 הועתק 
למה"ד לאחד שחטף גדי והפשילו אחריו ופעה רץ בעל וכו': 8 ורי חונא. ובסמוך גם בכי"ל רי הונא ועי' במ"י לעיל צד 
6 בדיה ר' הנא: 4 דמו ודם זרעו. בכי'/ל הושלם ד מ ו בכתב ישן ביני שיטי והוגה זרעותיו במקום זרעו, ומאמר רי 
יודן מקורו במשנה סנהדרין שם דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מציני בקין שהרג את אחין 
שני דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו (ובמשנה שבירושלמי הגי' עד סוף.כל 
הדורות שכן מצינו בקין כשהרג את הבל נאמך בו קול דמי אחיך וכו', וגם שם הגיי זרעיותיו בשתי הפעמים ובמשנה - 
שבבבלי איתא זרעותיו ועי' בדייס וילקוט ר' לייח ובח"נ), ובאדרינ שם שכן מצינו שהרג את הבל אחיו שנאמר קול 
דמי וכ דם אחד שפך דמים רבים נאמר אלא מלמד שדם בניו ובני בניו וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות 
שעתידין לצאת ממנו כולם היו עומדין וצועקין לפני הקב"ה וכוי ועייייש בהערות רשדיש, וגם בת"א מתורגם קל דם 
זרעין דעתידין למיפק מן אחוך קבלין קדמי וכו' ובתר"י ב' קל אדמיהון דאוכלוסין צדיקיא דהוון עתידין למיקם מן 
הבל אחוךך: 4 אלא דמי. את דמי נכות ואת דמי בניו דמו ודם כל תולדותיו שהיו עתידין לצאת ממנו ולא לבד 
דמו ודם בניו שהרג, ועי' בסנהדרין מ"ח ב' אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו וכו' ורבנן ההוא בנים הראוין 
לצאת ממנו: ‏ וימת בדם יהוידע וכוו. במקרא שם כתוב ובלכתם כו' התקשרו עליו עבדיו ‏ בדמי בני יהוידע 
הכהן ויהרגהו על מטתו וימת וכוי, ושם פסוק כי וכייא ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל 
לעם וכו ויקשרו עליו וירגמהו אכן במצות המלך וכו', ופי' רד"ק שם בדמי בן יהוידע וכו' אולי כשהרגו זכריהו 
הרגו ג"כ שאר בני יהוידע וכוי ועבת'ינ הגי' בן יהוידע והגי' בני יהוידע, והפסוק משובש כאן בכל הספרים: 
5 אמר רשבי"י. דורש צועקים אלי צועקים ע ל י וקשה הדבר לאומרו ואי איפשר לפה לפרשו שתכתוב נאמר כלפי מעלת 
(וכן סגנון הלשון במאמר רשב"י לעיל צד 49 דבר קשה למאוד וכו') ומביא המשל לשני אתליטין') וכו', והמשל הושאל 
מהתאבקות האתליטין בבתי קרקסיאות שהיו עומדין ומתגששין ב זה עס זה לפני המלך אם רצה המלך רמז ופירשן 
ואם לא רצה לפרשן נצח אחד את חבירו והוא טרם ימות צועק ומיילל יבוקש דיני לפני המלך שלא חמל עלי, ולקמן 
פעיז המשל להתליטיס (לאתליטיס) שעומד ומתגשש עם בנו של מלך וכו' ועיייש וערוך ע' אתליטין, ויבעי בנין 
אתפעל, ובענין המשלים עי' ציעגלער קעניגסגלייכנוססע צד 812, ובדרש בתנחומא בראשית שם הגי' כן צועקים אלי 
צועקים עלי (ובמד' הגדול עמוי 112 הועתק אל תקרא אלי אלא עלי), והמשל שם לשנים שעשו מריבה הרג 
אחד מהן את חבירו היה ביניהם שליש (במה'ג שלישי) ולא הפריש ביניהם על מי הכל משיחין לא על השליש 
(השלישי) לכך כתיב צועקים אלי צועקים עלי וכו': ‏ 8 לעלות למעלה וכו'. דיבור בפ"ע ודורש קול דמי וכו' מן האדמה 
שלא היתה נשמתו של הבל יכולה לעלות למעלה שעדיין וכוי ולמטה לא היתה יכולה לירד שעדיין וכו' ומסיים 
בלשון הדרש במשנה סנהדרין שם דיא דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבניס (כלו'י לפִי שַהיה דמו 


2 016 





בראשית פרשה כב ד ח-- 25 


0% פר (תהלים סט לב) ומשם הרגו [ממקום הצואר] וממקום הפימנין: ר' יהושע בשם ר' לוי כת' חרב פתחו ט 
רשעים (שפ לו יד) זה קין, להפיל עני ואביון (שם שש) זה הבל, חרבם תבוא בלבם (שם שם טו) 
נע ונד תהיה בארץ: | 

ט 6 ויאמר יי אל קין אי הבל ונוי לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיה, מצא הרוג 
אחד ואחד עומר עליו, אמר לו מי הרג וה, אמר ליה אנא בעי לך ואת בעי לי, אמר ליה לא אמרת 8 
כלום : לאחר שניכנס לגינה ‏ וליקט תותין ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, ‏ אמר ליה מה בירך, 
אמר לו ולא כלום, והרי יריך מלוכלכות, ‏ כך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה: לאחר 
1 סנסועס פ'יכ ופנסועס לך לך ק" ז': ‏ 4 לקוע כי יס : 


1 ומשם לי ד | *ממקום הצואר ךפחאגכ מ] מן הצואר י, לי ל | וממקום] אכמ: ממקום חג, מקום ךי, לי פ | 
הפימנין] אנכ (והסימנין ). = ומי קברו אמר רי אלעזר בן פדת עופות השמים וחיות טחורות קברוחו ונתן להן 
הקב'יה שכרן שתי (לשתי י) ברכות שמבוכין עליהם (עליהן י) אחת לשחיטה ואח' לכיסוי (לכסוי י) הדם די | 
יהושע] כ, = דסכנין ד'פאי, דסיכנין 2 | כת'] פתח א*: ל' פא'כ | חרב] פא. חרב פתחו רשעים וגו' ₪ די | 
2 רשעים] 2, ₪ ודרכו קשתם ל"ךְפאני | ואניון] א', ₪ לטבוח ישרי דרך לידאנכי | 4 וגו'] אחוך אל י 

| אחיך וגו' די, אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי תָ, אן הוא השומ' אח' אני ל" | * לאיפרכוס] איפרכוס ל, 

משל לאיפרכוס ךָ, . . לאפרכוס פי. לנקרא פטרס ל'ג , משל . . . א', לנקרא בטרם א?, לנקרא פטרם ב/ לנקר 

| אפטרט כ', לנקרפטריס 1 לנקר פטרים ךף?. לנקרי פטירס ך? | פלטיא פני, פלטין אכ | הרוג אחד] פא'גיי 

אחד הרוג א*כ: הרוג ך | 5 עליו] על גביו | הרג זה] הרגו | אמר ליה[ א"ל מה י | אנא בעי לה (ליה אג) 

גבך ואת בעי לה (ליה אג) גבי אנ, את בעי ליח גביו (גבי י, גבאי ך?) ואנא בעי ליה גבך ל"ף?י | אמרו 

ליה א*, אמרו לו ך | 6 לאחד] פאנכ: משל .- דְחא', אלא משל ₪ יי | ולקט י, ולקח כ, ואכל א | ואכל 
לי א | 7 לא] אין בידי | והרי] פ, אמר לו וחרי ךָ, אל והלא אנכי | כך] פחאנכ. ₪ אמר לו קין להקבייה 
השומר אחי אנכי אמר לו הקבייה הא רשע דִי | לאחד] פא'נכע. משל ₪ דחאי'י | 


ו ב ו 


צד 149 וצד 197: 1 וממקום הסימנין. בכל כיי לייג מה שנוסף בדפוסי' וילקוט . ומי קכרו א'יר אלעזר בן פדת 
עופות השמים וחיות טהורות וכו' (ובד"ו דף ט'ו ריש עייב נשתרבבה שורה שלמה למטה אחר המלות פתחו רשעים 
ודרכו, וכבר הוגה בא"א, ונדפס לנכון בדפ"ר), והוספה זו דוגמתה המאמר בתנחומא בראשית סי' י" בשעת שהרג 
קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות זימן. לו הקב'יה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את 
חבירו וחפר בידיו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הכל לפיכך זכו העופות לכסות, את דמן, ואגדה אחרת 
בפדר'א פכ"א הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה שומרו מחית השדה ומעוף השמים והיו אדם ועזרו 
אושבים ובוכים ומתאבלים עליו ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו גהוגים בקבורה בא, עורב אחד שמת לו אחד 
מחביריו לקח אותו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם אמר אדם כעורב אני עושה מיד לקח נכלתו של הכל וחפר בארץ 
וטמנו ושלם הקב'יה שכר טוב לעורבים וכו', ושם במאמר ר' יוחנן הגי' כפי שהועתק בילקוט ר' ליח לא היה יודע 
קין שנסתרות [גלויות] לפני הקבייה ולקח נבלתו של הבל וטמנה בשרה וכו ועייייש גם בביאור הרד"ל, ועוד אגדה 
אחרת בשיורי הגנוזים דומה לאלו המאמרים עיי במייח הלק מיג צר 295 : ר' יתושע וכו'. בכייא ב' מתחלת כאן פכ"א 
(ועיי לעיל צד 204) בזה"ל ויאמר י"י אל קין אי הבל אהיך ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פת ח חרב פתחו וכו', 
ואולי הטעם להתחלת פרשה כאן באותו. כ'י משום שמאמר ר'י דסכנין בשריל דומה בסגנונו לסגנון הפתיחות ועיי 
במ"י לעיל צד 41 וצד 179, ופתיחה לר' יהושע (בן סכנין) בשם ר' לוי על פסוק חרב פתחו וכו' נמצאת לקמן 
פמ''א (פמייב) לפ' ויהי בימי אמרפל וכו' ודורש שם הפסוק כמו שדרשו ליעזר (אליעזר בן הורקנוס) חרב פתחו 
רשעים וכו' זה אמרפל וכו', ובפתיחת ר' תנחומא בר אבא לפ' ויהי בימי וכו" במדרשי תנחומא פ' לך לך שם 
השתמש במאמר ר' לוי שלפנינו, והגיי שם במ'ית מב חרב פתחו וכו' מהו חרב פתתו רשעים זה קין שעד עכשיו 
לא היה הורג בעולם ובא קין ופתח בהריגה וכו' א"ל הקב'יה רשע בחרב פתחת בעולם וכו' להפיל עני ואביון זה 
הכל א"ל הקב'יה אתה פתחת חרב בעולם תבא החרב בלְבו של אותו האיש וכו', ובתנחומא שם חרב פתחו רשעים 
זה קין שפתח בהריגת הכל אחיו קודם שנהרג אדם בעולם חרבם תבא בלבם זה למך שהרגו וכו': = 4 לָאיפרכוס. 
עיי לעיל צד 64, ובכי"ל נוסף ביני שיטי אן הוא כלו' איה הוא (ולהוציא מן הדרש שהעתקתי אי הבל וכו ווי 
לו שריחם עליך וכו') וכן בתרגומים אן הבל וכו', ועוד מוגה חשומי אח' אני לנקרא פטרס. וגי' זו מקויימת עפ"י 
ביג וכיייא א' ‏ ועפ''י הגירסאות המשובשות שציינתי ונר' שהוא תואר לאיש ממונה שמפקח על עסקי המתים') ; 
5 אנא בעי לך. אני שואל אותך על הבל ואתה שואל אותי ואין שמירתו עלי וכן אמר קין השומר אחי אנכי, ובכייל 
כתוב אנס ומוגה אנא, ובגליון נוסם ס"א את בעי ליה גביו (וצ'יל גביי) ואנא וכו' ופי' אני מבקשו מעמך ואתה 
מבקשו ממני ועח'"ינ: אמר ליה. האיפרכוס אמר לו לא אמרת כלום בתשובתך והרי אתה עומד עליו ובדפ'"ר ודו 
הגי' הנכונה א מ ר ליה, ובכי"ל איתא אמ' ליה (כמו שכתוב שם תמיד אמ' במקום אמר אמרו), ובפיי ב"ר כ'י 
גורס ומפרש א מ רו לו חביריו לר' יהושע דסכנין (ומשמע שחבר המאמר כת' חרב פתחו וכו' עס המאמר זה 
ויאמר *"י לקין וכו' כמו שאיתא בכי"א בי) לא אמרת כלום כלוי לא לדבר זה שאמרת נמשל ההוא מעשה, של קין 
אלא לאחד שנכנס וכו' ועיי גם במ"כ, והנכון כמו שפי' מהרז'ו שלשה משלים כאן המשל של האיפרכוס ‏ שמבין 
כאלו ראה בעיניו וזה שייך למייש השומר אחי אנכי והמשל השני שייך למיש דמי אחיך וכו' והרי ידיך מלוכלכות 
וניכר שאתה הרגתו והמשל השלישי שייך למ"ש צועקים אלי כמו שהגדי מפעה, ואגדה אחרת בתנחומא בראשית סיי טי 
כיון שאמר לו הקב'יה אי הבל אחיך אמר לו לא ידעתי השומר אחי אנכי אתה הוא שומר את כל חבריות ואתה מבקשו מידי 
משל למה"ד לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש לבקר תפשו השוער א"ל למה גנבת את הכלים א"ל אני גנב ולא הנחתי 
אומנתי אבל אתה אומנתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך ועכשיו אתה אומר לי כך ואף קין כך אמר אני הרגתי אותו 
בראת בי יצה"ר וכו': 6 תותין. מפרש בפי ב'ר כ'י מורש בלעז?) ועיי ערוך ע' תת א' ולעפ פלאנצעננאמען צד 895 : 7 והרי 
ידיך וכו'. הלשון ממועט וחסר אמר לווכן בסמוך ולא כלום וכן בסגנון כי'יל לעילצרר51 ומהו אוריא, וצד 98 מנין את כו', וצד 
56 ומה היא לכמה נחש מוליד ועייייש בח" : 8 כך קול וכו'. וכיה כאן ובסמוך בשאר כ'י, ונוסף פי' המשל בדפוסיי 


1 008 (? .(9) . . 0קאשע (1 








24 בראשית פרשת כב ד ה 


ועל מה היו הדינין, אמר רי הונא תאומה יתירה נולדה עס הבל, זה א' אני נוטלה וזה אומראני נוטלה, 
ה וה א' אני נוטלה שאני בכור וזה א' אני נוטלה שנולדה עימי: ויקם קין וגוי אמר רי יוחנן הבל היה 
ניבור מקין שאין תלמוד לומר ויקם אלא מלמד שהיה תחתיו נתון, אמר לו שנינו בעולם מה את הולך 
ואומר לאבא, נתמלא עליו רחמים, ‏ מיר עמר עליו והרנו, ‏ מן תמן אינון אמי טב לביש לא תעבד 
8 ובישה לא משי לְך: במה הרגן, ‏ ר' שמעון א' בקנה הרגו וילד לחבורתי (בראשית ד כג) דבר 
שעושה חבורה, ‏ רבנין אמי באבן הרגו כי איש הרגתי לפצעי (שם שס) דבר שעושה פצעים, ‏ ר 
עזריה ‏ ורי יונתן בשם ו' יצחק נתבונן קין מאיכן שחט אביו את הפר ותיטב לייי משור 


1 פעיל 75 206 וט"כ: | 4וקכס כנס פכ"ב פס" ד', מדכע קקלם פ' ויפלון 5כץ (ס' ס'), סנסועס מ'יב ופנקועם סקס 
סי" פ', במדבל כנס פי"ס כי כ"ב: ₪ ילק' מכיכי ססליס כ'/ע פיי כיינ, סנסדכין 5" נ', סנסועש נכסטים טס, פדכ"ס פכייס : 


1 הדינין] מדיינין 1פכי, אותן מדיינין ‏ | חונא [, חונה ך], אבא פ | על תאומה יתירה שנולדה עם הבל ', 
על . . הבל היו מדייניי א | זה--וזה--זה] זה | 5 אומר דְפאכי. אמין | אומר | עמי | ויקס] אנ, ומתוך 
כך ₪ די מיר ₪ 8 שנ' ₪ 5 | 8** שאין] ואין ל | נתון תחתיו | 4 ותאמר ‏ | נתמלא] מיר - חא | 
מיד לי א | מן תמן הינון אמרין 51, מן דתמן אמרי א', והיינו דאמרי אינשי פ | | תעכד] א'ף*, 
תעביד דְפא?כך'י | 5 ובישא פא. ובישתא 5, ובישך | 5 מטי] ימטיך | במה] פחאכ. ויהרגהו -- די | 
רי שמעון] , רבן שמעון בן גמליאל דְפכ, רשביג אימ | אומר פחכי. אמר דא | 6 שהוא עושה פאכים | 
שהוא עושה | 7 יונתן] .- בר חגי דְפאמ. בר (בר' כ) חגיי נ[ָכ | ** נתבונן] מתבוגן ל | את הפר] פַךְזן, אותו 
הפר דָי, מן הצואר אמ, את הצואר 1 | ותיטב] שנאמר בו -- ך | 


למטה המאמר מפדר"א פכ'א, וקשה לפרש מאמר יהודה בר' כאן עפ'יי מאמרו לעיל צד 168 שהאשה שבראה לו 
בתחלה וראה אותה מליאה רירין ודם היא היתה חוה הראשונה שעליה היו מדיינין קין והבל. וגם הלשון חזרהת 
לעפרה במאמר ר איבו מוכיח שלא כוונו לאותה היצירה, ומסגנון שני המאמרים שלפנינו משמע שאגדת חוה ראשונה 
היתה אגדה מופשטת, וגם אוגוסטינוס מזכיר אגדת חזיל שנבראו לאדה"ר שתי נשים ועי' במ'יח חלק מיג צר 
6, ובפי' ב'ר כ'י מפרש על חוה הראשונה שנכראת תחלה עם אדם כדכתיב זכר ונקבה בראם, ובמ"כ כתב 
המדרש הזה סבור שחוה הראשונה מיוס שאכל אדם מן העץ נלקחה ממנו ולא חזרה עוד והקבייה ברא לן חוה 
אחרת וצ'"ע, וגם בדפ"ר וד"ו הגי" כאן יהודה ברי, ונשתכש כבר ברר"ק שגורס יהודה בר אמי אמר על חוה 
הראשונה היו מדיינין: ‏ 1 ועל מה היו וכו'. סתמא דמדרש הוא, ומשני א'ר הונא וכו', וכהגי' שלפנינו ובדפוסים 
גורס גם ברד"ק א"ר איבו חוה וכו' ועל מה היו מדיינין א''ר הונא וכו', ואין צריך להפך שמות האומרים כמו 
שהגיה באגה"*א ח"ג צד 66: תאומה יתירה וכו. עיי לעיל צר 205 ובמ"י שם בדיה קין ותאומתו וכו', ובפדר/א 
פכ"א איתא ר' צדוק אומר נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל ולא עוך אלא 
שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים אמר אני אהרוג את הבל אחי ואקה את אשתו שני ויאמר קין אל הבל אחיו 
ויהי בהיותם בשדה ואין בשדה אלא האשה שנמשלה כשדה שנ' כי האדם עץ השדה וכו' (ובמד' הגדול עמו' 111 
קיטע והעתיק בזת"ל ר' צדוק אומי תומה שלהבל היתה נאה ביותר וחמדה קין ועליה נפלה קטטה ביניתן דכתיב 
ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא אשה שנמשלה בשדה), והמאמר דוגמתו בס' מערת גזא צר 84 (בהמשך 
המאמר שהעתקתי במיי לעיל 206) וכד רבו טליא אמר אדם לחוא נסב לה קאין לקלימת הי דאתילדת עס הביל 
והביל נסב ללבודא הי דאתילדת עס קאין ואמר קאין לחוא אמה אנא שקל אנא לחתי והביל נסב לחתה מטל 
דלבודא שפירא הות וכד שמע אדם מלא הלין אתבאש לה טב ואמר עבר פוקדנא הוא הנא דתפב. התך דאתילדת 
עמך וכו' והות דכד סלקין וכו' לרש טורא אתעלל בה סטנא בקאין דנקטול להביל אחוהי מטל לבודא ומטל 
דאשתלי קורבנא ולא אתקכל קדם אלהא וקורבנא דהביל אתקבל ותוב אוסף חסמה קאין על הביל אחותי וכד נחתו 
לפקעתא קם קאין על הבל אחוהי וקטלו ביצולפתא דכאפא דטרנא ומחדא קבל גזר דינא דמותא וכו' ועי'יע גרינבוים 
נייע בייטרענע צור זעמיטישען זאגענקונדע צד 70: 2 הבל היה וכו'. בתנחומא בראשית שם ונצח והבל אל קין 
(במה"ג שם הגי' לקין) ונפל תחתין וכשראה קין כך התחיל צווח אחי אל תעשת בי רעה ורחם עליו והניחו ועמר 
והרגו שנאמר ויקם קין מכלל שנפל כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני שאין 
אחר בעולם אלא אני והוא מיד נגלה עליו הקב'"ה וכו' איל אי הבל אחיך א"ל ווי לו שריחס עליך ולא הרגך 
כשנפלת תחתיו ואת עמדת והרגת אותו וכו', וכן איתא בספרי דאדה"ר הוצ' פריישען צד 84 שהיה הבל גבור 
מקין, ולאגדה זו כוון גס פילון בספרו ממהלך אברהם (ספרי פילון ח'"ב הוצ' ווענדלאנד צד 282) באמרו שקין נצח 
את הבל במרמה יותר מבגבורה: 4 מן תמן וכו'. מאותו המעשה אומרים הבריות טוב לאיש רע אל תעשה ורעה 
לא תאונה אליך, ובוייר שם בסיפור עובדא הוה בחד גבר וכו' (ועי' במ"י לעיל צד 80) סגנון המאמר הוא דברייתא 
אמרי טב לביש עבדת ביש עבדת טב לביש לא חעביד וביש לא מטי לך, ובמד' קהלת שם הדא דברייתא אמרין 
טב לביש לא תעביד ובישתא לא ימטי לך וטב לביש אין עבדת בישא עבדת, ובתנחומא מב ובבמ'יר שם מתלא אמר 
(אמרין) טב לביש לא תעביד ובישא (בישא) לא מטי לך, ובתנחומא חקת שם מתלא אמר בן סירא טב וכה 
ובישא לא ימטי לך ועיי בספר בן סירא ייב ג' די ה': 5 במה הרגו. בסנהדרין פיד מה אינו אומר דם אחיך אלא 
דמי אחיך וכוי ובגמרא שם אמר רב יהודה בריה דר' חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות 
פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו וכו' ועיי דייס שם וילקוט ר' לייח, ובתנחומא בראשית 
שם והיאך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת 
עד שהגיע לצוארו, | ובפדריא שם לקח אבן וטבע במצחו והרגו שנ' ויקם קין וכו' ויהרגהו, וכיה בתר"י א' וטבע 
אבנא במצחיה וקטליה, וכן איתא בספרי דאדה'ר חוצ' פריישען צד 85 ששיבר מצחו באכן, ובספרא דאדת'ר הוצ' 
דיללמאנן צד 7% מסופר בספור ארוך שקין פיתה את הבל שילך עטו השדה ומרמה בפיו דבר עם אחיו ופתאום 
הכהו במטה מכות מכות עד אשר נפל לארץ והבל התחנן לו שלא ימיתהו במטה ואם יבקש להרגו 'קח אבן 
מאבנים הגדולות וימיתהו בפעם אחת וכן עשה קין האכזרי ויקח אבן גדולה ויכהו בה על ראשן וינפץ את מוחו 
(ועייע שם צד 189 הערה נ"ב והערה ג'ז), והאגדה שבאבן הרגו נמצאת כבר בס' היובלים די ל'א, ולקמן פכייג 
צד 294 הדרש תובל קין וכוי זה תיבל עבירתו של קין קין הרג ולא חיה לו במה להרוג וכו': וילד לחבורתי. וכנגד 
קין אמר למך לנשיו כן כמו שנדרש לקמן שם אמר להן כי איש הרגתי לפצעי שיבואו לי פצעים בשבילו וילד 
לחבורתי שיבואו עלי חבורות אתמהא קין הרג וכו': ‏ 7 את הפר, פר שהקריב אדהיר ועי' במיי לעיל צד 182 





בראשית פרשח כב ד וח 218 


אני. עליך כאילו בראת בי עולמות שלום אין כת' אלא שלום שלום גו' (שפשש: > 

ה ויאמר קין אל הבל אחיו וגוי על מה היו הדינין אמורים, אמרו בוא ונחלק העולם, ז 
אחד נטל את הקרקעות ואחד [נטל] המיטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאים דידי היא ודין אמר מה 
דאת לביש דידי הוא, דין אמר חלוש ודין אמר פרוח, מתוך כן ויקם קין אל הבל גגוי, ר' יהושע 
דסיכנין ‏ בשם רי לוי שניהן נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו המיטלטלין, ועל מה היו אותן 6 
הדינין, ‏ וה אמר בתחומי בית המקדש ניבנה ווה אמר בתחומי ויהי בהיותם בשדה, אין 
שרה אלא כית המקדש היך מה דאת אמר ציון שרה תחרש (מיכה ג יב), מתוך כן ויקם קין 
ונו', יהודה בר' אמר על חוה הראשונה היו הרינין, אמר ר' איבו חוה ראשונה חזרה לעפרה, 


פיקוע כ' ל"ם, | ילק' עכיכי פ"ע כ"י, סנכקוע] נכלעיפ ק" ע' משפטיס ק" ""ג, טפות כנס 5ליל כ" 7]: 
8 עי" 5עיל 5 168 : 

1 שני דְאַנכי | שלום אין כת'] תצור שלום אין כת' כאן דְָאן | שלום שלום וגוי] שלום שלום. וכבר. כתבתי 
לך בתורה ואליך תשוקתו וגני א!, תצר (תצור כ) שלום שלוס וכבר הכתבתי . . תשוקתו [כ, שלום שלום ואס תאמר 
שאינו ברשותך כבר הכתבתי בתורה . . תשוקתו וגו' ךָ, שלוס . . שאינו ברשותך ת"ל כי בך בטוח וככר הכתבתי 
לך בתורה ואליך תשוקתו א* | 2 *הדינין אמורים] הדיינין אמודים ל, מדיינין פחא!גכי. דים דא מדייג" ד | 
בוא] פךז: בא י, בואו דא'ג באו א'כם .| נחלוק | את העולם | את ל' פג | 8 ** הקרקעות] קרקעות ל | 
**נטל] לי ל | מטלטלין פי, את המטלטלין דאגכ. | ** ארעא] וארעא ל | קאים] אכ: קאי (קאים י) עלה פי, 
קאים עליה ך. | היא] פח. ל' דאי | 4למשגכ | דליג | *האפח] היאל. לידאי | חלוש ע, 
חלוץ דפאכרי | ודן ד' | פיוח] ד'פגע. פיח דאכרי | כן] גע: כרדפאכי | 5 הקוקע אמ | שניהס אמ | 
מטלטלים , את המטלטלין אנכ | ועל -- הדינין] ועל מה היו מדייגין דְפנכי. לי א | 6 זה] א'נכי, אלא 
זה ך, דין א | אמר] א, אומר דְנִכי | בית המקדש נבנה דפ א?1 / נכנה (יבנה י) בית המקדש א'ומ | ודין א? | 
אמר] א, אומר דְפנכי | בתחומי] א?, בתחומי יבנה י, . . בית המקדש נכנה דְפכ. . . נגנה בית המקדש א!מ | 


ואין | 7 תחרש] 2 ויש אומי על עסקי אשתו כד'א ואם בשדה מצאה צעקה הנערה ₪ | מתוך] פא'ג: 
ומתוך דא" | כן] ג/ כך דפאכ | ר' יהודה בר' אנכ, ר' יהודה פי | 8 אומר פכי | ראשונה פי | ** היו] 
הוול | הדינין] מדיינין (דים א') | ר' אייבו אמר ף, אמי ר' אבהו כי (אמר -- הדינין לי א) | ואשונה] 8 


הראשונה דְנכרי | 


מדה גדולה ממדת רומיהו בד"ת, ואם עשית כן וכו' כאילו בראת ב' עילמות שלום בעות'"ז ושלום בעות'"ב, ומשמע 
שר' סימון דורש יצר סמוך לשון שמחה שמח את היצר ועי' בפיי מהרז'ו ובאגה'א ח'"ב צד 448, ובמד' הגדול הגי' רי סימון 
1 או' אם בא יצרך להשחיקך שמחיהו (ושס בכת"י א' שמריה) בדברי תורה שנא' יצר סמוך אם עשית וכו' שלום שלום כנגד 
שני עולמות ושמא תאמר אינו ברשותך ת"ל כי בך בטוח וכבר הכתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשול 
| בה וכן מסיים בדפוסים ובכי'א ב'. ואם תאמר שאינו ברשותך וכו' ועח"נ, ובכייל לייג כאן פיוס זה, ובכי"פ ל'ג כלל 
4 מאמר ר' סימון וכן ליתא במד' הגדול כת"י בי וגם לא הועתק בקיצור ב"ר בכי"יח ואינו מפורש בפיי ביר : 
( 2 הדינין אמורים. כן הגהתי וכן בסמוך ועל מת וכו' הדינין, וטעם הררש שכת' ויאמר קין וכו' ולא כת' מה אמר 

ודורש שהיה להם דין ודברים זה עם זה אמרו בא ונחלק וכו' קין נטל את הקרקעות שהביא מנחתו מפרי האדמה 
והבל נטל את המטלטלין שהביא מככורות צאנו זה אמר הארץ אשר אתה עומד עלית שלי היא וזה אמר 
מה שאתה לבוש שלי הוא, ובמדי הגדול עמוד 111 הועתק ויאמר קין וכו מלמד ש ג תא מ רו זה בזה דין אמר 
חלוש וכו', ובתנחומא בראשית שם האגדה ויאמר קין וכוי מה א"ל נחלק העולס ואני בכור ואטול פי שנים א"ל 
הכל איפשר (במה"ג שם הגי' אי אפשר) א"ל קין א"כ אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקכל בו קרבנך 
(במת"ג קרבני) אייל הבל לא תטול ועל דבר זה נפל קטטת ביניהם שנא' ויהי בהיותס בשדה ולהלן כתיב ציון 
שדה תחרש ויש אומרים שאמר קין להבל נחלק העולם א"ל הן נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד. והתגו ביניהס 
שלא יחיה' זה על זה כלום כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רדף אחריו מהר לבקעה ומבקעה 
להר עד שנתאחזו זה בזה ונצח וכו', ובתנחומא משפטים שם דרשו נכהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר 
יבואנו ‏ איש רע עין זה קין שהבהיל עצמו ליטול את העולם כיצד כשהיו קין והבל בעולם מח כתיב בהן ויהי 
בהיותם בשדה על עסקי שרה נהרג. הכל א"ל קין לתבל נחלוק העולם טול את המטלטלין ואני את השרות והוא 
שחשב להוציא אותו מן העולם חלקו ביניהם ‏ נטל הבל המטלטלין וקין הקרקעות והיה מהלך הבל בעולם וקין 
רודפו ואמר לו צא מתוך שלי רץ להרים והוא אחריו ואומר זו שלי עד שעמד עליו והרגו שנאי ויקם קין וכוי 
ויהרגהו ולא ידע כי חפר יבואנו מה חסרו נע ונד תהיה בארץ בכל מקום שהיה הולך היה הקב"ת מביא רוח 
רעה לרגלו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו מן העולם וכו' ועיי שמויר שם, ורמז לאגדות אלו 
שנכנס קין עם הבל בדבוי ריב על חלוקו של עולם. נמצא כבר בתרגום היוני שתרגם ואם לא תיטיב ואם לא 
מחלוק כהוגן') ועי' בספר הח' זיעגפריעד על פילון צד 151 ועי"ע ספרי דאדה"ר הוצא' פריושען צד 85, ועוד 
אגדה אחרת בתר"י א' ובי ועייייש: 4 דין אמר חלוש. זה אמר פשוט מה שאתה לבוש וזה אמר פרח באויר ואל 
תעמוך בארץ, וגם בערוך ע' חלש ב' ובמה"ג שם הגי" דין אמר ח ל וש ודין אמר פ ר וח; וחלוש כמו לקמן פעייה 
בכי"ל חלש פורפירה וטלקיה קומוי. וכן תר"י בי והפשיט את העולה (ויקרא א' ף) ויחליש וכו' ושס והפשט את 
אהרן (במדבר כ' כיו) ותחליש וכו', וברד'ק ובעקידה שער ייא הגי' דין אמר חלוץ ודין אמר פרח ועח"נ: 6 אין 
שדה וכו'. וכן לקמן סוף פסיה בדרש וירח וכוי כריח שדה שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב כו' שדה 
הרי חרב כד"א ציון שדה תהרש ועי"ע פסחים-פ'ח א': 8 על חוה הראשונה. נר' שיהודה בר' ור' הונא שניהם 
דרשי על עסקי אשה היו מדיינין מדכתיב ויהי בהיותם בשדה ושרה זו אשה ועי' גי" כיייפ וביפיית, וכן הדרש 
לקמן פסיג ויבא עשו מן השדה וכו' שבא על נערה מאורסה שני ואם בשדה ימצא האיש את הנערה וכו ועי' גם 


1( 00066 05 (00646 


4 





212 בראשית פרשה כב 5" 


משמש בעיניו מתקן בשערו [מתלה בעקכו] אומר הדין דירי מה טעם ראית איש חכם בעיניו 
חקוה לכסיל ממנו (משלי כו יב). אמר רי אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון 
עליו בזקנותו מה טעם מפנק מגוער עבדו ואחריתו יהיה מנון (שס כט כא): רי חנינא אמר אם 
בא יצרך להסחיקך רומיהו בדברי תורה יצר סמוך תצור (ישעיה כו ג). ואם עשיתה כן אני מעלה עליך 
כילו בראת את השלום תצור שלום (ם שס) אין כת' תנצור אלא תצור, ואם תאמר שאינו 
ברשותך תלמור לומר כי בך בטוח (שפשס), וכבר כתכתי לך בתורה ואליך תשוקתו ואתה 
תמשל בו, רי סימון אמר אם בא יצרך להסחיקך שמחהו בתורה יצר סמוך, ואם עשית כן מעלה 


5 יקי פטלי טס, ינק' עטלי כי ספקקי"ב, | ילק' עכיכי משלי כיע כייס, | קוכס כ"ב בי : | 8 ינק' ישעיס כ כניו. (סכייפ) 
קוכס טס, קידועין לי 3': 

1 משמש] פע, ממשמש דְחְאימ. ממשמש בו 1כ, משמשם ל" | ומתקן אמ (תהלים) | | * מתלה 
בעקכו פךזעך?] מתלה בעקיבו ן, מתלא בעקבוך *, . . בעקיבו , מתלה בעקביו אכי, ומתלה בעקיבו מ (תהלים), 
ליל | *אומר אמ] הוא אומר ְפחנכי. א' ל, אמר ע. | חדין | דילי ץ | מה טעס] כי, מאי (מה 1) 
טעמיה דְנ, שנא' אמ | 2* תקוה--ממנו ל"דְאנכי] וגו לָמ. תקוה . . ממנו וכת' לב כסיל בשמאלו פ | 
אבון זכ, אמי בר אבין א' | שהוא מפנק חְני, שממתק י, שמתקן אמ, שהוא מתקן כ | עליו מנון פ, 
מותה עליו זאנכים | 8 מאי טעמיה ךָ, מאי טעמא זזִי, שני פאכמ | מנון] ₪ שכן דבי רי חייא (אחא א?מ) 
קורין לסהדא (לשהרא א*) מנון באלפא ביתא (בגימטריא א"מ) דאטבח אמ | ר' חינגה (חינגא א', חננא פא?י 
הנינא כ) בר פפא דְפאכ , ר' הגנא בר פפא ור' סימון ר' חננא בר פפא נָי | 4 להסחיקך] גכ. להשחיקך דפחאיך?י, 
להצחיקך א? | רמהו ך!, רמחיהו פב, רמחהו אַך*, דחהו דְך, שמחהו ְזְן , סמכהוי | 5 תורה] ,.. אם עשית כן 
מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום ך | תצור] פַדן, תצר [, תצור שלום ך, . . שלום שלום א | ואס--אלא תצור 
לי די | עשית כן מעלה אני | 5 כילו] כאילו חזן, כאלוךפאכי | תצור--תנצור--תצור] תנצור שלום אין כתו' כאן 
אלא תצור שלום דְזְ, תנצור . . אין כת' כאן אלא תצור שלום שלום ף, שלום אכ''כ אלא תצור שלום כ, שלום . . אלא תצר 
שלום שלום [, שלום (תצור שלוםי) אכ'כ אלא שלום שלום דְאִי | *6 תלמוד--וכבר] כבר ךְ | כתבתי] א'ך?/ 
הכתבתיךפחא?גכי | עליךי | **בתורה] ל'ל | *ואתה--בוךך] וגול | רי סימון.. ליפ | להסחיקך] כ , להשחיקך דדאגי, 
בדברי תורה דָאגכי | סמוך] ,₪ תצור שלום ךָ, חצור שלום שלום א | אם א'כ (ואם--שלום וגו לי ך!) | 


משמש נוסף בגליון כי"ל בכתב ישן ,ס'א מ ש מ שם דרש מלשון חכלילות עינים שומשמין דעיניין", וגיי זו 
מקויימת עפ"י מדרי הגדול עמוי 109 ושם הועתק תניא אין יצר רע מהלך לצדרין אלא באמצע פלטיא') ובשעה 
שרואה אדם מס מ ס ם?) בעיניו מתלח?) בעקיבו אמ' הדין דילי הוא, ובמויע פיי מתלה בעקבו מגביה עצמו ואינו 
נוגע בעקבו לארץ, ואחריו, נמלך בעל עמת"ל שמפרש מתלא לשון אתפעל, ובפיי בייר כ'י מפרש מגביה גופו, ונכון 
פיי ט"כ תולה עקבו למעלה ‏ דרך גאוה לילך עקב בצד אגודל  :‏ 1 הדן דידי. זה שלי: ראית איש וכו'. דורש 


ותקוה לכסיל ממגו תקותו של יצה"ר ממנו וכמו שמפורש בפי' ביר כ'י ראית איש חכם בעיניו שסבור בלבו שהוא חכם. 


ומיפה את עצמו בגאוה תקוה לכסיל ממגו תקותו של יצה'ר לשלוט עליו: 2 א"ר אבין. בילק' משלי רי תתקסייא 
איתא א"ר א ב א כל מי שממתק את יצרו וכו', אכן שם ר' תתקס"ב ג'יכ הגיי א'יר אבין כל מי שתוא מפנק וכו 
ועח'ינ : | להיות מנון עליו. ‏ וכן גיי הדפוסי' וגי' הערוך ע' מנון ומשמע שפיי מנון שליט אדון ‏ וכן דורש ואחריתו 
יהיה מנון ועיי משלי שם בפי' רשי ורלבייג, וברוב כ"י ובילקי משלי בשני המקומות ובילק' מכירי הגיי לחיות 


מותת עליו, והדרש דוגמתו המאמר בסוכה שם א'ר שמואל בר נחמני איר יוגתן יצה''ר מסיתו לאדם בעוח'"ז 


ומעיד עליו לעוה"ב שגי מפנק מנוער עבדו (פירש"י יצח'"יר הוא עכדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו 
שנאמר ואתה תמשל בו) ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון (ועייייש פירש'"י), ובכיימ 
הגיי שם שכן באטבה דבי ר' אחא בר חנינא קורין וכוי, ובמנוה"מ סיי כייה גורס שם א'ר יוחנן יצח'יר וכו' שכן 
בא'"ט ב'ח קורין למנון סהדה דבי ר' אחא ב'"ר חנינא אמרי. שכן בערביא קורין למנון סהדה ועי' ערוך שם ועי 
אטב'"יח וילק' משלי רי תתקסיב ודיס סוכה שם (ועייע עמת"ל חיג צר 152 ובהוספות הח' פליישער שם צר 812), 
וסוף המאמר שכן וכו' איתא בסגנון אחר ובח"נ דבי ר' חייא דבי ר' אחא קורין וכו' גם כאן בבייר לפי גיי כייא אי ובי 
וילק' מכירי  :‏ 4 להסחיקך. להביאך לידי שחוק וקלות ראש, וכתיבת התיבה בסמיך במקום שיין שמאלית ועיי 
במ"י לעיל צד 28 בדיה מן הסערח, וכן הגיי בפוגיא שם להסחיקך : רומיתו. כ"ה בכיייל ונייל שהוא מפעל. רמס 
או שצ'יל רמיהו לשון רמה בים (שמות טיו אי) רומי קשת (תהלים ע'ח ט'), ובפוגיא שם חגי' רומחיהו, והוראה 
אחת להגי' רומיהו רמהו רמחיהו (רמחתו) ועיי געזעניום ע' רמח וע' רמם ב', ודורש תחלה תצור לשון צרר 
תצורהו ותתגר בו מלחמתה של תורה, ובמד' הגדול עמו' 110 גורס ומפרש ר' חנינא בר פאפא ור' סימון ר' חנינא 
בר פפא אומ' אם בא יצרך להשחיקך רמחיהו בדברי תורה שנא' יצר סמוך ואין סמוך אלא תורה שני סמוכים לעד 


לעולם אם עשית וכו', והדרש כדתנא דבי ר' ישמעאל בסוכה וקירושין שם אם (בני אם) פגע בך מנוול זה משכהו. 


לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם (ואם) ברזל הוא מתפוצץ וכו', ועוד דורש תצור שלום תצור לשון יצירה ואם 
עשיתה כן וכוי בראת את השלום תצור שלום אין כת' תנצור אלא תצור, וכן הגיי בפוגיא שם, ובמה'ג תנצור אין 
כתי' אלא תצור ואם תאמר וכו (ושלום שלום איגו מדייק ר'יח, ומשובשת הגיי שלום אכ'כ אלא שלום שלום! 
ובמדרש דפ"ר הגי' רמהו בדברי תורה אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום שני יצר סמוך תצור 
שלום ואם תאמר וכו ושם ליג אחר תצור שלום עוד. הפעס ואם עשית כן וכו' כמו שניתוסף בדיו), ובפי' ב'יר 
גורס ומפרש אם בא יצרך להשחיקך לתלעיג עליך ולהכשילך רמחהו חדדהו (כ'ה בדפיר בפי' ס'א) והמיתהו 
בדברי תורה יצר סמוך אם יצר הרע סמוך וקרוב עמך (כייה בפיי ב'ר כיייא) תצור שלום תקרא בתורה ותעלה 
עליך כאלו וכו', ופירושו אינו מכוון לפי הג" שלפנינו יצר סמוך תצור: 5 כילו. כמו כאילו והאל'ף מובלע, 
וכתיבה זו מורגלת בירושלמי ונמצא גם שם כילו אצל כאילו ועי' עמת"ל חייב צר 819 :| 7 שמחהו בתורת. וזו 


מִמְלָה ל .מְסַמְסַם ל .פַלְטְיָא 3 








בראשית פרשח כב דו 21 


ירעין למשרלה, אזיל ויתיב ליה קומי פרטירה ועביר גרמיה מתנמנם ומרי פרטירה מתנמגם והוא 
שמיט עיגולה ארעא ועד דהומיה מצמתונון ‏ הוא משתכח ספי עיגולה ומהלך ביה : אמר רי אבא בר 
יודן לליסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים, כל דעבר הוא אמר הב מה דעלך, עבר פיקח אחר 
וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו, ‏ כך כמה דורות איבד יצר הרע, ‏ דור אנוש ודור המכול. ודור 
הפלגה, ‏ כיון שעמד אברהם וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו ההיר וכתותי מפניו צריו וגו' 6 
(תהלים פט כר) : אמר ר' אמי אין יצר הרע מהלך לצררים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שרואה אדם 


2 ילקו שס, = ילק' פסניס מס, ילק' פכיכי סקליס. פ"ע סי לייז := 6 ילק עטכי כי סתקק"ס, = ילק' עכיכי ססליס טס, 
ילק' וכיכי עט:י כו "3 : 


1 ידעין] אכער"י. דידעין דפ | למשרלה] פ. הלא אי (תהלים), למישדלה כ, הלא א'ך?, למשתדלא דְ'י; 
למשררא ענ | אזל אבי (שם) | יתיב ע | * ליה פ] לה ל. לי דאגכערי | קומי] ע. קמידפאגר. גביא'י | *פרטירה] 
פרטירא (נ, פרטרה ל, דרא 2, פלטירה פ. הרא דְך'ו (שם), פלטרה ( , הרא | ** ועביד| ועבד ל | ומארים | פרטירא (נ, 
פרטרה כ', פלטירא ך2 , פלטרא י | 2 עיגולא ְג שי, אגולה פ, אגלה 2, איגוליה א | ארעא] גכ, ארעיה פ: אארעא ךדא, 
לארעא ש, דארעא י | דהומיה מצמתונין , הומה (הוניה?) מצמתתין 1, דחוניה מצמתתין 2, דהוניה מצמיתין 
לון ך, הונא מצמית לון ך', דרהיטא מצמתתין פ, ריחוניה מצתתק א?/ . . מנתתק א1, דאינון מצמתין ש/ 
דאילון מצמתין י | הוה א? | משכח בעש | פפ] ד'פש. פפו ך: פפי אגכי, ל ע | עגולא דפעי. 
עגולא [ש, איגולה כ', -לא א*, אגולא א' | דסהלך א" | * ביה דאג עש] בה לְפכי:; ליהי(שם) | בר 
יודן] פחאגכי (שס) מ. לי דך* | 8 * לליסטיס| לליסטס ען, דמים לפ דטס 21 ללסטים ו1 (שם), לליסטיס (טים מ) 
אחד א?מ, משל לליסטיס דֶץ, . . לליסטים אחד א', היצר הזה דומה (ללכטיי ך') ללסטיס ךְ, היצר . . ללפטם י | על 
פרשת ו (שם) | כל] פדזאנכרי(שם) מ. כל מן ך. כל מאן י | דעגר] דהוה עבר בה ו, דאזיל י (שם) | הוא אמר] חן, 
הוא אומר פ. הוה אמר דִי (שם), הוא (הוה אך) אמר (אומי כ) ליה אגכרמ, אילי | הב] הב לי א: ל ח | 
עליך ךז | 4 בו תוחלת] ךזְג , תוחלת בו א"מ: בו תועלת פי (שם), תועלת בו א1. בו תוחלת לגזול לו כלום דִי | התחיל 
מכתתו] וכתתו אמ | כך] ההיד וכתותי מפניו צריו .= א, הח"ד . . צריו ומשנאיו אגוף = ג2 | ודור המבול 
ודור הפלגה] פאש. דור .. דור הפלגה דְזְגכי, ודור הפלגה ודור המבול ך | 5 וכיון אָמ | שעמד] שבא ו (שס) | 


אברהם] פי (שם). = אבינו ְאגכרימ | תועלת י (שם) | 6 * שרואה אדם דְזֶע] שהוא רואה אדם ד פא'גכימ (משלי), 
. . את האדם מ (תהלים), שאדם רואה 2 | 


עצמו כמתנמנם ובעל החנות מתגמנם והוא שומט ככר לחם התחתון (ועי' עמת''ר עי ארע ג') ועד שהרואים אותו 
מקבצים אותם כלו' הככרות נמצא הוא חוטף את הככר ומהלך בו, וכוונת המאמר מפרש ביפית שכמו כן לפתת 
חטאת רובץ עושה עצמו כרובץ וישן ואינו עושה לו כלום עד שחאדם מתיאש מלרדוף אותו להכניעו ופתע פתאום 
1 מכניפן בחטא מה ועד שבא האדם להתעורר כבר נפל בחטא, והגהתי ויתיב ל יה ובסוף המאמר ומהלך ב יה, 
ובכי'יל כתוב בה ונקוד בצרי ועיי במ"י לעיל צד 158 בד"ה ונפקת לה, וכן הגהתי קומי פרט ירה כמו בסמוך 
ומרי פרטירה והוא ל"י'), וגם בערוך ע' פרט י' הגי' ב' פעמים פרטירא : 2 עיגולה. וכן בתר"י א' שמות כ"ט כיג 
ועגול דלחים ושם מ' ד' שית עגולין בסידרא, וכן הוראת עיגול עיגולא בסגנון הירושלמי ועי' עמת"ל ח'ג צד 
7, ולקמן פמ"ט הגיי בכייל וחד איגול דפיתא וכן כאן בח"ג אגולה וכוי באליף וצ'ע: דהומיה מצמתונון. 
מאפפים ומקבצים אותם ועיי עמת'יל ע' צמת והומיה כמו חמייא (כן כתב לי ידידי רא''ח לעף) וכתוב בסופו בה'א 
לפי הכתיבת המורגלת בכי"ל, ועם גי' זו מסכמת גי' הערוך בעי צמת, ורבו הגירסאות לתקן גי" זו העיקרית ועח'ינ: 
הוא משתכח פפי. וכ"ה בכי"פ ובמדרש דפ'ר, וספי הוא בינוני (וסגנון הלשון כמו תר"י א' דברים ליד חי 
השתכחו אכלין), והוראת ספי כאן חטף אחז, ובד"ו נדפם משתכ' ונשתבש בדפוסי' חדשים משתכר, ובפי' ב'יר 
כייא מפרש ועד שבני אדם מתכנסין לגזול לו את הפת באותו בלבול שהן עושין מוצא הכלב מן הפת יותר ונוטל 
והולך לן, ומשמע שהיה הגיי לפניו הוא מ ש כ ח ט פי ועח"נ, ובפיי בייר כייט הלשון ובעוד שחם מתכנסין לגזול 
וכוי הכלב אוכל הככר והולך לו (ומה שכתב במיכ ורש"י זיל גרס משתכר (ופי' אוכל הראשון במהרה ונוסף עוד 
ותופס אחר בין שניו והולך וכו' ליתא לא בפי' ביר הנדפס ולא בכ"י שלפני, וכן מה שהביא מערוך ע' צמת פיי 
נמצא שהוא אוכל וכו' ליתא בערוך שלפנינו: ר' אבא בר יודן. וכיה בשאר כ"י המדרש (חוץ מכייא א' שנשתבש 
בו א"ר יודן) ובילקי תהלים ובילק' מכירי שם, ולפי' גי' חדפוסים א"ר אבא שער באגה'א חייב צד 509 שבעל 
המאמר הוא ר' אבא בר כהנא וצריך תיקון : 8 לליסטיס שפוף. משל לגזלן כפוף ושפל ברך שאין בו כח להרע 
שהיה יושב וכו' ולכל מי שעבר הוא אמר תן לי מה שעליך ועכר חכם אחד וראה שאין בו כח ויכולת והתחיל 
להפות את הגזלן וכן הוא יצה'יר שהוא לפתח רובץ כמה דורות איבד וכו' כיון שעמד אברהם וכו', ומלת שפוף 
מורגלת בב"ר וכן איתא לקמן. פכייה (ופיימ ופסיד) לא באו כולם בימי בני אדם שפיפים אלא בימי בני אדם 
גיבורים וכו', ובפס''ה והיו רגליהן שפופות בארץ וכו', ובגי. הדפוסים לקמן פיס דווים ושפופין חיו וכו' , ועיי ערוך 
עי שף ז', ובפי" ב"ר כיייט מפרש ה יצר ה זה דומה לליסטים שפוף וכו' שאין בו תוחלת לגזול לו כלום 
התחיל וכו וכפי פירושו נוסף כן בדפוסי' וילקוט כאן  :‏ 4 ודור המבול ודור הפלגה. בגי' הדפוסי' הוקדם דור הפלגה 
לדור המבול ועי' גם בח'ינ לעיל צד 80 וצד 82 : 5 וראה שאין בו תוחלת. מלות אלו הושלמו בכי"ל ביני שיטי בכתב 
ישן; והלשון מ כ ת ת ו במשל ובנמשל כל'ימ וכתותי מפניו וכו' שפותר באברהם, ובילק' תהלים הסמיך המאמר לפי 
וכתותי מפניו וכו והוסיף לפי הדרש זה אברהם, ובפוגיא צד 587 העתיק מביר (ובלי ספק כוון לבייר לרמת"ד) 
כמה דורות איבד יה"ר כמה גבורין הפיל דור אנוש דור המבול ודור הפלגה שמשון דוד ושלמה כיון שיבא משיח 
בן דוד יחל לכתתו הה"ד וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו ושמתי בים ידו: 
6 לצדדים. שאין בני אדם מצויים שם אלא באמצע הרתוב?) :| שרואה אדם. כן הגהתי וכ"ה בערוך ע' תל ג', 
וגם שם הגי' מ ש מ ש בעיניו, וחוספתי מתלה בעקבו, ובערוך שם מסורס מתלח בעקבו מתקן בשערו, ולמלת 


066 (? | .000 סח (3 





ו ו 


220 בראשית פרשה כב דו 


- 


ואס לא תיטיב שאת קללה, דיא הלא אם תיטיב אני מוחל לך ואם לאו הטאו שלאותו 
האיש גדוש ומוגדש, ‏ ר' ברכיה בשם רי שמעון לדוד מומור אשרי נשוי פשע כפוי חטאה 
(תהלום לב א) אשרי אדם שהוא גבוה מפשעיו ולא פשעו נבוה ממנו : 
לפתח חטאת רובץ וונצת אין כת' כאן אלא רובץ, בתחילה הוא חש כנקכה ואחר כך158 
6 הוא מתגבר כזכר, אמר ר' עקיבה בתחילה נעשה כחוט שלכוכיא ובסוף נעשה כקלע זו שלספינה 
ההיר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה (ישעיה ה יה). אמר ר' יצחק בתחילה . 
הוא נעשה אכפניי ואחרכך אורת ואחרכך בעל הבית ההיד ויבא הלך לאיש העשיר (שיב ינ ד) 
וגל רמהלכה, ויחמל לקחת מצאנו ומבקוו לעשות לאורח הבא לו (שם שס) הרי אורח, 
ויעשה לאיש הבא אליו (שם שס) הרי בעל הבית: אמר רי תנחום בר מריון אית כלבין ברומי 


4 ילקו טס : 5 קוכס כ"כ 5', קנסדכין 5"ע נ': ‏ 6 כוכס כ"ב ני: 9 ילקוע טס, ילק' םקפיס כ' ספייס : 


1 * תיטיב פא'] תטיב ל | קללה] ד'חאגכי. = דכתי' והשיאו אותם עון אשמה דְֶ | " ד'א] ר' אומר ך | הלא לי | 
* תיטיב פא'] תיטב ל | לך] .- על עונותיך דפי. על כל עונותיך אנ כך | לאו] לא תיטיב א!, לא תטיב כ | 2 האיש] 
רשע א | * גדוש ומוגדש י] גדוש ומגודש אֶנָך!, גרוש ומוגרש ל. גרוש ומגורש דְפר | בשם רי שמעון] בשם רי שמעון 
(שמואל א%) בר אמי דְָאלנכ. לי פ | מזמור] משכיל א" | 8 אשרי אדם] א?. אשריו לאדם ךְפנכרי | גבוה] 
גדול א, נשאוי ש | מפשעו דְפאנכי. על פשעו רש | גבוה] גדול א, נשאוי ש | ממנו] עליו ש | 4 רובצת] פחא, 
חטאת ,= דכ | רובץ] פחארי. חטאת - דג | הוא ל' פא | ואחר כך] ולבסוף אגכ. | 5 הוא לי פא | 
כזכר] כגבור א | * בתחילה 1] בתחלה דְפאכ: כתחילה ל | נעשה] פאכ. הוא נעשה ךְזְן, דומה ך | 5 כחוט] 
לחוט ך | כוניא] ב. כוגיא ד'פאנך/, דיה ח./ בוכיא כ, עכניש ך | וגסוף] ז, ולבסוף דאנכ. ואחר כך 5 | 
נעשה ל' אנכ | זו] א'ג, הזר ך. לי פחאכ | 6 * בחבלי-- חטאה א כ] בחבלי . . וכעכותות . . חטאה ך7, וגויל | 
* בתחילה פ] בתחלה דְאָכ: מתחלה , כתחילה ל | 7 הוא לי פאכ | אכפניי] 1, אכפנאי פחא. אכסני 5, 
ל ך | ואחר כך] פחאגכ. ל-ך | אורח] הוא נעשה ,- זנ | בעל| פא. נעשה = כ, הוא נעשה .- דחג | 
ויבא --- דמהלכה] ויבא הילך רגל דמהלכה ₪, ויבא הלך לאיש העשיר הרי אכסנאי א, ובא . . לאיש 
העשיר ְזְנַבם, לי ך | 9 ויעשה] ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה דפנג | 





במררש דפיר לייג הפסוקים לראיה שניתוספו בד'ו ברכה כד"א וישא אהרן וכו' קללה דכתי' והשיאו וכו' ועח"נ, וכן 
לא הועתקו בלק"ט וברדיק : 1 ד"א הלא וכו. וכ"ה בשאר כ"י ובילקוט דייא אם וכו', ובמדרש דפ"ר וד"ו איתא רי אומר = 
(ונשתבש ריא מן ד"א ועיי במ"יי לעיל צד 96), ודורש ג"כ בדרש זה שאת לפניו ולאחריו לפניו אם תיטיב אני 
מוחל לך (וכן הועתק בפוגיא דף 587, וברך"ק הגי' אני מוחל לך על כל עווגותיך ועח'נ) ושאת לשון מחילה 
כמו נושא עון וכו גדול עוני מנשוא וכו', ולאחויו ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומוגדש וכרמפרש בפיי 0 
ב'"ר שימלא סאתו ושאת לשון סאה, והגהתי גדוש ומ וגדש עפ" גי הילקוט וכן הועתק בפוגיא שם גדוש 
וברד"ק גדוש ומגודש כמו שהגי' בכייא א' וב' ובכי'ג: ופי' ב'"ר כיייט, ובדפ"ר וד'ו הג" גרוש ומגורש, וביפ'ת 


הגיה גדוש ומגודש וכן הוגה במ"כ וכן הדפיסו אחריו, ומיש וה"ג. הערוך וכן בא'א שגי' הערוך בדלית לא מצאתי ְ 

בערוך, ואולי כוונו לעי גדש, ושם הועתק שהיו המים נגדשין ועולין (סוטה ליד א') כל המדות שהיו במקדש היו 
נגדשות (מנחות פ"ט מ"ה) ופי שם תוספת שעולה למעלה מן המדה כמו גדיש, וכן נסמן בילקוט דפיר בגליון כ 
למאמר שלפנינו בערוך פי' תוספת עולה וכו', ומביא כאן מאמר ר' ברכיה בשר"ש לדוד וכן' אשרי אדם וכו' ולא 90 


פשעו גבוה ממנו וזה גדוש ומוגדש, וגס יש לְדרוש כן אס תיטיב שאת תהיה אתה נשוי על פשעך ואם לא תיטוב -" | 
שאת פשעך נשוי עליך ועיי בפי' ב"ר (ובכייל וכי"א א' וכייג וכיייכ ‏ ובדפיר ודיו הגי' לרוד מזמור ובמקרא כתוב | 
לרוד משכיל וכצ'יל), ולפרש גרוש ומוגרש (ומגורש) שיהיה נע ונד בארץ קשה שאין שאת לשון גירושין, והמאמר 
לפתח הטאת וכו' הוא דיבור בפ"יע, וכן הועתק בכי"ה מאמר זה ולא הועתק המאמר ד'א הלא וכו' וע" גם 
בילקוט ובבתי כהונה, ומשובשת הגיי ש נ א מ ר לפתח חטאת וכו' בדפוסים ושאר כ'י, ועד דרש אחר במרי הגדול 
עמו" 107 הלא אם תיטיב מוטב ואם לאו שאת אם לא תיטיב ואין שאת אלא צרעת שנ' ולשאת ולספחת וכו : 
4 אלא רובץ. בלשון זכר, ודורש חטאת בחחילה הוא תש כנקבה ורובץ שמתגבר אח"כ כזכר: 5 כחוט של כוכיא. ו 
וכן נסמן בשם ס"א בגליון מדרש אב"א, וכיה בדרש בסוכה וסנהדרין שם לפי גי" הערוך ע' ככיא אמר ר' אמי 4 '] 
יצר הרע דומה לחוט של כ וכ יא, ולפניגו הגיי בסוכה א"ר אסי יצה'יר בתחילה דומה לחוט של ב וכ יא ולבסוף 
דומה כעבותות העגלה שני הוי מושכי העון וכו' ובסנהדרין א"ר אסי וכו' לחוט של 5 וב יא ולבסוף דומח לעבות  *‏ 5 . 
העגלה וכו', ובערוך פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך') נקרא כוכיא, ופי' זה הועתק 
מפיי ריח בסוכה, ושם איתא דומה לחוט של כוביא פי' הכלי וכו' ועליו הערב וכו' נקרא בוכיא, והגי' כוכיא איחא 
בסוכה שם גם בכי"מ ועיי בריס שם וסנהדרין שם ובערוך הש' שם, וברוב הספרים כאן הגי' כוביא ופיי עכביש 
כמו שתגי' בד'ו, ובמקרא קורי עכביש יארגו (ישעיה ני"ט ה'), ובכייל נשתבש כאן ובסמוך כת היל ה והגהתי: 
7 נעשה אכפניי. ‏ וכיה בשאר כ"י וכן הועתק בקובץ אריענטי 1889 בבריטיש יל גפ בתחלה יצר הרע הוא 
נעשה כאכסנאי וכו' וכן בפוגיא שם נעשה אכסני אח"כ ארח ואח'"כ בעל הבית, וגם לפני בעל פיי ב''ר כיי היתחת 
גי זו ושם מפרש המאמר בתחלה נעשי אכסנאי (בפי' ביר כייא הוא נעשה אכסני) המתאכסן בבית לפי שעה?) 
ולגסוםף נעשה אורח המתעכב בבית חדש או חדשים ויבא הלך על יצר הרע נאמר פסוק זה היינו איש המתהלך 
לדרכו ואינו מתעכב בבית אושפיזו כי אם לינה אחת, וכן נר' פיי רגל דמהלכה בכי'"ל ובכי"פ המתהלך לדרכו, 
ובסוכה שס איתא אמר רבא בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שג' ויבא הלך וכו' ופירשיי 
שם הלך עובר דרך עליו וינו מתאכסן עמו, וכתיבת אחרכך בתיבה אחת עי' במ"י לעיל צד 110 : = 9 אית כלבין. 
יש כלבים ברומי שיודעין למצוא תחבולות לפתות את האדם כלב הולך ויושב לפני חנות שמוכרין בו פת ועושת 


.6% (5 .מ0ם6009802186/\ (1 








בראשית פרשה כב ד ר--ו 209 


רי לוי אף הדין קרייא מסייע ליה לרי יוסי בר' חנינא זאת תורת העולה היא העולה (וקרא ו ב) 
שהיו בני נח מקריבים, כד היא אתייה לשלמים ואת תורת זבח השלמים (שם ז יא) אשר הקריבו 
אין כת' כאן אלא אשר יקריבו (שפשם) מיכן ולבא : 

וישע ייי אל הבל ואל מנחתו נפייפ ממנו : 

ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה לא נפייס ממנו : 

[ויחר לקין מאד] ויפלו פניו שנעשו כאוד : | 


ו ) ויאמר ייי אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת בוכה, 
4 ילקוע כ' ל"ו: ‏ 5 לקוע עס: 6 לקוע טס : 7 ילקוע שס, פפכי כלס פיי ייד : 


1 אף הדין] י, לידפאכנ | קרא פ'. קריה גכ. קוא דא | * מסיוע דאי] מסעייא לפגכ | * גו' נכ] 
בר לדא | 2 מקריבין בני נח 5 | וכדדךי, כך פג (כד - - לשלמים ל' א) | היא אתיא פגכך. אתי ך, הוא 
מטי * | לגבי שלמים י | זאת] מה כתיי שם .- 1 | 8 יקריב ליי כ | ולהבא דִי, ואילך פאגר | 4 נפייס] פח. ניפייס ג, 
נתפייס ך'אךי | המנו י, עמו ך? | 5 נפייס] פדזכ, ניפייס ן , נתפייס דָאי | המנוי | 6 * ויחר--מאד דְפאנכי] 
לי לח | נעשו ד. עשה פחאגכרי | כאור דחגכך"י'. כעור פאך?, כאודים ל" | 7 תטים דָא"נכי (וכן בסמוך) | 
ברכה] ד ְזנ ,*5‏ = כדיא וישא אהרן את ידיו אל העם ווברכם פא | 


הקריב וכוי יקריב מיכן ולהבא; ועי' בבבלי זבהים ושם הגי' דאיתמר בני ר' הייא ור' יהושע בן לוי חד 
אמר יתרו קודם מ"ת היה וחד אמר יתרו אחר מ"ת היה וכו כתנאי וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע 
ובא ונת ג ייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע וכו', ובסגנון שלפנינו נסדרה הסוגיה לקמן פל"ד לפי וירח 
יי את ריח וכו' (ומקוטעי בכי"ל וכייפ וכיייא אי), וכן בוייר פיט וזאת תורת זבח השלמים וכו' ושם ג' איפלגו 
ר' חייא בר אבא ור' ינאי חד אמר לאחר מ"ת נתגייר יתרו וחד אמר קודם מית נתגייר יתרו א"ר הונ א 
ולא פליגי וכו' ודא מסייע ליה לריב"ח עורי צפון וכוי ובואי תימן זו תדה וכו דבר שהוא חידוש ואף קריא 
מסיועא וכו' זאת תורת העולה וכו' וכדו דאתו שלמים וכו' אשר יקריבו לי'י מכאן ולהבא, ושם איתא עוד מח 
מקיים ר"א לקרייה דריב''ח עורי צפון לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום וכוי א"ר יוסי בשם רי 
בנימין בר לוי לפי שבעוה"ז בזמן שרוח דרומית מגשבת וכו' א"ר יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס 
לחופה וכו הה"ד יבוא דודי וכו' ואח"כ באתי לגני אחותי כלה, וכל אלו המאמרים עד א"ר יוחנן וכו' בשינויים שונים 
גם בשהשיר פ' עורי צפון וכו' ושם ג' שלמים ב ג ופן בלא הפשט וכו' מותיב ר"א כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים 
עולה לשם עולה ושלמים לשם שלמים דא מה עבד לה ר' יוסי אמר לך פליגי בה תרי אמוראי חד אמר לאחר 
מי"ת וכו' ואחרינא אמר קודם מי"ת בא יתרו מ"ד קודם וכו' ודא מסייעא וכוי ר' אבא בר כהנא ור' הינגא 
בר פפא ור' יהוש ע בשם ר' לוי אמרי אף הדין קרא וכו' וכד הוי מטי גבי שלמים אמר וזאת תורת 
וכו' אשר יקריבו מכאן ולהבא מה מקיים ריא קרא דין עורי וכו' ועיייע בבמ"ר פי'ג ושם גי רב א מר אתפלגו 
ריא וריב'יח חד אמר וכו' ואחרינא וכו' א"ר ח מ א בר ה נינא מ"ד קודם למ"ת בא יתרו כמ"ד שלמים חקריבו 
וכוי, ועוד בפגנון אחר הסוגיא בפסיייר שם בפתיחה עורי צפון וכו' והגי" שם ר' אלעזר בן פ ד ת אמר הקריבו 
בני נח שלמים וכו' השיב ריב'"ח אמר לו והרי כתב ויקח יתרו וכוי אמר לו כמאן דאמר לאחר מי"ת בא יתרו 
ר' ינא אמר לאהר מתן תורה בא ר' הייא הגדול אמו קודם מתן תורה אמר לו ר'א 
הרי כתב וישלח וכו' אמר לו אין למדין מן התורה שחידוש דבר היה על פי שעה הזקיה בי ר' ה'יא 
ויזבחו זבח שלמים בעורותיהן הקריבו את העולות ולא הפשיטום ולא ניתחום וכו' ועייייש בהערות רמא"ש: 4 נפייס ממנו. 
נתפיים ממנו, והגי' גפיים מקויימת גם עפ"י כיי האחרים שציינתי והתי"ו מובלע, ובעקידה שער ייא הגי' נתפייס 
ועח'יג, ונראה שפיי נפייס ממנו וכו' שהיה נחת רוח להקב"ה מהבל ומקרבנו ולא היה לו נחת הוח מקין וממנחתו, 
וכן ת"א והות רעוא קדם *"י בהבל ובקורבניה ובקין ובקורבניה לא חות רעוא וכו', ודורש וישע כפשוטו לשון 
שעה פנה: ואפשר שכוון להוציא מן הדרש שהוזכר ברשיי עהת וישע ירדה אש וליחכה מנחתו וכן בלקח טוב 
וישע וכו' שירדה אש מן השמים ואכלה מנחתו וכו' ועי' גם בספר הישר ריש. פ' בראשית, וכן איתא באגדת 
שהיש צד 40 (מדרש זוטא צד 85) דודי ירד לגנו ביום שיררה האש לקרבנו של חבל ולקרבנו של נח וכו' ועיי 
גם בספרא מכילתא דמילואים פרשה ב' משנה ל"א לפ' ותצא אש וכו', ועפיי אגדה זו תרגם כבר תיאודוטיון. " 
וישע וישרופ'), ונמצאת גם אצל הירונימוס ואפראטעס ואפרם הסורי ועי' בס' פארשטודיען וכו' למהרז'ף צד 188 
ובמיה חלק מיג צד 228: 6 שנעשו כאור. השחירו כאוד; ודורש ויחר לשון הבערה כמו והעצמות יחרו 
(יחזקאל כייד %) ועצמוהי כמוקד נחרו (תהלים קב ד'); וכן הדרש סוטה ליה א' ויחר לדוד וכני א'יר אלעזר 
שנשתנו פניו כחררה אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר הכי גמי התם כתיב אף הכא לא כתיב אף וכו ועי' גם 
בבמיר פ"ד סי' כי, וכן דורש ויחר לשון הבערה לפי הגי' כ א ור כלוי כמו אור ועיי גם בפיי ב'יר ובמיכ; ‏ וכייה 
בלקח מוב נעשה כ א ור, ואגדה ישנה בספרי דאדה"ר הוצ' פריישען צד 84 הברד הכה על פני קין והוא בוער 
כאש וגעשה מפוחם, אבל אין לפרש כאור כעור ומכוער ואף שנמצא כאור גם באל"ף בהוראה זו כמו בכי"ל לקמן 
פ"מ כאודים ושחורים (בדפוסי' כעורים) ובפמ"ה היא מיתכארת (בדפוסי' מתכערת) ועיייע עמת"ל ע' כאר,; והגיי 
נעשה כעור משובשת, והגהה בכייל כאודים ועוד הוגה ביני שיטי ע' במקום אליף: 7 הלא אם. תיטיב שאת. 
במקרא כתוב הלוא וכוי וכאן כתוב בכל הספרים הלא, והגהתי גם בסמוך תיטיב | בשני יורייין ועיי במנחת שי, 
ופסוק זה הוא מן המקראות בתורה שאין להם הכרע. כדאיתא במכילתא מסי דעמלק פ'א איסי בן יהודה ‏ אומר 
חמשה דברים יש בתורה שאין להם הכרע שאת ארור מחר משוקדים וקם שאת הלא אם תיטיב שאת או שאת 
ואם לא תיטיב וכוי ועי' לקמן פיפ (ושם הגי' בכיייל נייכ ח מ ש ה מקראות בתורה שאין להם וכוי) ירוש' ע'ז פיב 
מ"א ג' יומא נייב א' תנחומא בשלח פיי כיו שתשיך פ' כי טובים דודיך וכו' אדרינ נו''ב פמייד ברייתא דמלאכת 
המשכן פיי והזהיר תצוה (צ''ד א'), ודורש כאן שאת לפניו ולאחריו (ועיי תוספות יומא נייב ב' בדייה שאת), לפניו אם 
תיטיב ש א ת ברכה ולאחריו ש את ואם לא תיטיב שאת קללה וכן איתא בספרי שם בוכה וקללה הבוכה אשר 
תשמעון והקללה אם לא תשמעון כיוצא בו אתה אומר הלא אם תטיב שאת ברכה ואם לא תטיב שאת קללה וכוי, וגם 


.ש00008ח6ע4 (1 
8008 1369980115 14 


208 בראשית פרשח כב דד 


בר' חנינא והכת' ומחלבהן מדבר שחלבו קרב, מה עכר ליה ר' יוסי ברי חנינא, | מן שמיניהון, 
אתיב ר' אלעזר [לרי יוסי ברי חנינא] והא כת' וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות 
ויזבחו ובחים שלמים (שמות כד ר), מה עבר ליה ר' יוסי בר' חנינא, שלימים בעורן בלא הפשט 
וניתוח, אתיב ר' לעזר לר' יוסי בר' חנינא והכת' ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים (שסית י), 
מה עבר ליה ר' יוסי בר' חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו, אמר ר' הונא איתפלנון רי 
ייניי ורי חייה רבה, | ר' יניי אמר קודם מתן תורה בא יתרו, ‏ ר' חייה רבה אמר אחר מתן תורה בא 
יתרו, ‏ אמר רי חנינא ולא פליגי מאן דאמר קודם מחן תורה בא [יתרו] ‏ הקריבו בני נח שלמים, מאן 
דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו, והא מסייעא ליה לרי יוסי ברי חנינא עורי 
צפון (שהיש ד טו) זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, מה הוא עורי דבר שהיה ישן ומתעורר, ובואי 
תימן (שם שם) אילו שלמים שהיו נשחטים בדרום ומהו בואי דבר שלחירוש, ר' יהושע דסכנין בשם 


6 עיי עכילפס כים פ' יפכו, עכילפ6 דכטנ"י שס, ע"ז כייד 6': | 9 קדכ עולס פ"ז, טי סטיכיס כנס פ' יטקכי (סי ב'): 


1 בר ךא | חנינה ך | ומחלביהן י, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן אֶנָ, והבל . . ומחלביהן דא | 
ל מדבר] דבר ך | מה עביד ךְ. מאי עביד פ | בר' חגינא לי ך | משמניהון י, משמוניהן פ, מן שמנהון ך1, עכד ליה מן 
שמיניהון ך, מן שמיניהון (שמניהון א?) עכד ליה א | 2 איתיב פא?. התיב נכך', מתיב י | * לרי יוסי ברי (בר א') 
חנינא א'כ] לר' יוסי דפג. לי ל | והכת' פאנ | 8 עגיד פכך' | ברך | ששימים] נ. דין כ, שלמים דפאר. דמיןי | 
בעורן] פאגר.: ל'די | 4 התיב אנכ מתיב י | אלעזר אנ | בר' חנינא לי ך | והכת'] אנכ. והא כתיב 57 | 
* וזכהים פא'] וזבהים לאלהים דְא"נ2: וגו ל | 5 עניד פ | ל ליה] לה ך | ברד | אחרם | 6 ייין, ינאי דפ 
(וכן בסמוך) | חייא דכ | רבא 1, בר אבא כ | רי חייא נכ: ורי .. ך | רגא כ | לאחר גכ | 7 יחרו] נכ. ל ד | 
פליגין ג | * יתרו ג"] ל' לדא' | מאן] פא'. ומאן דא" | 8 לאחר] פאגכ. אחר ך | יתהו] גכ, לי דא | ודא ךד, 
הדא פנ | ברךא' | 9 זה פכי | עולה פך | שנשחטת [, שנשחטה ך?, הנשחטת א', שהיתה שחיטתה ₪ | 
מהו דְגַך, ומהו י, ולמא א | 10 שהן נשחטין נֶי, . . נשחטים ₪ | בואי] [אי. באי פכ. וגואי ד | 


שיהנו מהקרבן שקצתו נקרב לגבוה ועי' ביפיית: ‏ 1 שחלבו קרב. וזהו שלמים: מן שמיניתון, מן השמנים והמוכחרים 
שבהן ולעולם עולות היו, ומפרש ומחלבהן כפשוטו של מקרא, וכן ת'א ומשמיניהן ותר"י א' ומפטימהון: 8 ויזבחו זבחים 
שלמים. הרי שהקריבו גם שלמים (ובכיייל הושלם ויע' עו' ויז' זב' שלמי בני שיטי בכתב ישן), וכל הפרשה בסוף משפטים 
נאמרה קודם מתן תורה ועי' ברש'י שמות כ'ד א' ומכילתא מס' דבחדש פיג שבת פ'ח א' חגיגה ו' א', וכל הבאים 
קודם מיית קרי להו בני נח כדמפרש בפי' ב'יר כ'י ועיי גם ברשיי זבחים קטיז א' בדייה זבחים ועולות, ומתרץ שלמים 
קרי ביה שלימים עולות היו שלימים בעורן בלא הפשט וניתוח שאין חפשט וגיתוח בעולה אלא מאחל מוער ואילך 
כדאיתא בירושלמי שם הכל קרב בבמה וכו' והכל קרב עולֶה ואין טעונין הפשט וניתוח ועי' זכחים קט'ו בי וחגיגה ח 
ב': 4 וזבחים, ותייגו שלמים: 7 ולא פליגי. בענין זה אלא משוס דמאן דאמך קודם מית וכוי סיל הקריבו בני גח 
שלמים ומיד לאחר מית וכו' סיל הקריבו עולות, וכן מפרש בפי' ב'"ר לא פליגי בביאת יתרו כלל דתרוויהו מספקא 
לחו אי קודם מ'"ת בא ואי לאחר מ"'ת בא אלא בהקרבת בני נח פליגי וכו', ובירושלמי ובשהשיר פ' עורי צפון ובבמ'ר 
ובפסי'יר שם לייג לח וצ''ע, ופלוגתא דתנאי במכילתא ריש פ' יתרו מה שמועה שמע ובא מלחמת עמלק שמע ובא שתיא 
כתובה בצדו דברי ר' יחושע רי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי 
האדמה וכו' ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא וכו': | 9 שהיתה נשהטת בצפון. כדכתיב ושחט אותו על ירך 
המזבח צפונה (ויקרא א' י'א) ובואי תימן אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום כלו' אף בדרום ששחיטתן בכל מקוס בעזרת 
ועיי זבחים נ'יה א', וכן איתא בסייע פיז (הוצ' ראטנער) ועל אותו יום (שחוקם המשכן) הוא אומר עורי צפון וכו עורי 
צפון זה עולה הנשחטת בצפון ובואי תימן אלו שלמים חנשחטין בדרום וכו', ובשתשיר פ' ישקני וכו' איכן נאמרת 
וכן: ר' מאיר אומר באחל מועד נאמרה ומייתי לח מן הדא קרייא וכו' עורי צפון זו העולה הנשחטת בצפון ובאי תימן 
אלו שלמים שנשחטין וכו רבנין אמרין בבית עולמים ומייתין לה וכו' אף אינון מהאי קרא עורי צפון זו חעולה 
וכו' ועיי בבמ'"ר שם, ובסוף המאמר הגי' כאן זאת תורת זבח וכו' בכל הספרים וכיה בירושלמי ובויייר ובבמייר ובפסיייר שם 
והוא כעין עיטור סופרים ועי' במ"י לעיל צד 129 בדה ראיתי והנה, ובמקרא כתוב וז א ת תורת וכו', והגי' אשר הקריבו 
וכו' יקריבו איתא גם בדפוסי' ושאר כלי (חוץ מכייכ) ופי' ב''ר וילקוט ובויייר ובשהשיר פי עורי צפון, וצ'יל כמו שתגיי 
בירושלמי שם אשר הקריב אכיכ אלא אשר יקריב, וכי"ה בבמיר דפיר וד"ו, ובפסייר הגיי אשר הקריבום לת' אכיכ 
אלא אשר יקריב וכו', וכל הסוגיא שנויה בירושלמי שם הלכה י'ג ושם ג' אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכו 
הכל קרב בבמה בהמה חיה ועופות וכו' טתורים אבל לא טמאים והכל קרב עולה וכו' ר' לעזר ורי יוסי בן חנינה 
ר' לעזר אמר שלמים הקריבו בני נח ריבייח אמר עולות הקריבו בני נח התיב ר' לעזר לריב'יח והכתיב והבל הביא 
גם הוא וכוי ומחלבהן מה עבד לה ריב"ח מן שמיניתון התיב ר' לעזר לריב'יח והא כתיב וישלח וכו' ויעלו עולות 
וגוי מח עבד לה רוב*ח שלימין בגופן בלא הפשט ובלא ניתוח התיב ר' לעזר לריב'יח והכתיב ויקח יתרו וכוי עולה 
וזבחים לאלחים מה עביד לה ר"י בר חנינא כמאן דאמר לאחר מ'ית בא יתרו ר' חונה אמר אתפלגון יהודה ב' רבי 
(והוא יהודה בי ר' חייא ועי' אגה''א ח'א צד 00 ובמיי לעיל צר 184 בדיה יהודת בר) ור' ינאי חד אמר קודם 
למ"ת בא יתרו ווחורגה אמר לאחר מית בא יתרו ולא ידעין מאן אמור דא ומאן אמור דא נשמעינה 
מן הדא וישמע יתרו וכוי מה שמע חזקיה אמר קריעת ים סוף שמע ר' יהושע אמר קריעת יס שמע ר' לוי אמר מלחמת 
עמלק שמע יהודה בי רבי אמר מתן תורת שמע חוי דו אמר לאחר מית בא יתרו רָ' בא וו' הייה ב שם 
ר' יוחגן ודא מסעייה לר' יוסי בן חניגה 20 צפון ובואי תימן עורי צפון זה העולה שנשחטת בצפון מהו עורי 
דבר שהיה ישן וגתעורר ובואי תימן אלו השלמים שחן נשחטין בדרום מחו בואי דבר שהיה של חידוש מה עבד 
לה ר'יופי בו הניגה (וצ'ל ר' לעזר) לכשיתעוווו הגליות שהן נתונות בצפון ויבואו 
ויבנו ב"ה שהוא גתון בדוום ר' אבא בריחה דר'פפי ר'יהושע דפיכנין בשם ר'לו' 
אוף דין קריית מסייע לריב''ח זאת תורת חעולה וכוי כד הוא אתי וגבי שלמים אמר זאת תורת זבה השלמים אשר 


בראשית פרשת כב דגוה 207 


ג) ויהי מקץ ימים ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' בתשרי נברא העולם, ר' ך 
יהושע א' בניסן, מאן דאמר בתשרי עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר. בניסן עשה 
הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, בין כדברי אילו וכין כדברי אילו הכל מורים שלא עשה הכל 
בעולם יותר מג' יום : | : 

ויבא קין מפרי האדמה וגו' מן הפסולת, משל לאריס רע שהיה אוכל את הבכורותפ ה 
ומכבד למלך את הסיפות : 


ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן ר'. אלעור ורי יוסי ברי. חנינא. רי 
אלעזר א' הקריבו בני נח שלמים, ר' יוסי ברי חנינא אמר עולות הקריבו, איתיב רי אלעזר לרי' יוסי 


1 ילקוע טס, כלע סטנס " צי, וע" לקשן סוף פל"ג, פקיקקס כיש פכי"ג, ויקלס כנס כיש פכ"ט, | פדכ"6 כיט פ"ס : 
5 ילקוע עס : | 7 ילקוע כ' 5'ו, יכוט' עגיכס פס ע'"ב כי, זכמיס קטייז 6', 5קמן פלייד, ויקלס כנס פ'ט פיי ו', בעדנכ כנס 
פי'ג סי' 3', שיכ סטיכיס כנס פ' עוכי 5פון (די ע"ז), פסיקסס כנסי פ"ס (כ"ז בִי) : 


1 אומר דָזָא, אמר ךְ1 | ור" א | אוטר פחא. אמר דְן | 2 בניסן] ‏ ₪ נברא חעולם דָאג | בתשרי] ,₪ גברא 
העולם | קיום י? | חנוכה] פא, החגוכה דְנִי | ומאן פך] | בניפן] .= נברא העולם | 8 קיום 1 | מפסח א | 
עצרת] פא. העצרת דְנכי | בין] הכל (טודין [) מודום ₪ אנכ | כדברי זה א | לדברי אלו ך, . . זה י, 
בדברי אילו 5, . . זה (, דברי אלוך]ן | ובין] בין דחא'נכי: לי פ | כדברי זה א', לדברי אלו 7, . . זה ', 
בדברי זה (,, דברי אלו ך], ודברי אילו פ | הכל מודים] מודים כלם ךזן, ל' אנכי | לא אגכי | 4 יותר] אלא אנך. אלא 
פחות 2 | מחמשים דְכִי, חמשים אנף?, ג' ך, משבעים פ | 5 משל] פחועי : ל' דא'נכ | שהוא כ | הביכורות ע | 
6 ומכגד] ומכיא פחא'נכר | את לי י | הפיפות] פד]אנגכך. חסייפות דְעַך", בסייפות וי | 7 * מבכורות -- 
ומחלבהן א%] מבכורות--ומחלביהן 87 : וגו ל | בר] א'כ: בר דְא'נ | 8 אמר דְאני, אומר ך | שלמים 
הקריבו בני נח י | ר] פנ, ור' דְאי | ברי חנינא לי ך | אומר ך1 | עולות הקריבו] ,- ושלמים לא חקריבו 1 | 
איתיב] פ, אתיב ך'א, התיב 1 | 


להוטים אחר האדמה ולא נמצא להס תועלת וכו': ‏ 1 ר"א ור'"י. ברייתא ברייה שם ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם 
בתשרי נולדו אבות וכו' ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות וכו', והדרש שלפנינו מאן דאמר וכו' 
אינו נתפרש כאן במקומו וכל המאמר קשה לפרשו, ור' בחיי בפי' עהיית מפרש שבין לדברי ריא ובין לדברי ר'י 
הביאו קין והבל מנחתם ביום חמשים לבריאת עולם וזה טעס שגצטוינו בתורה להקריב מנחה ביום העצרת כנגד קין 
והבל שהקריבו מנחה ביוס חמשים, וביפית כתב מקץ ימים משמע בסוף זמן והיינו בחנוכה שאז הזמן משתנה 
ונכנס עקר הסתיו כדאיתא לעיל צד 44 ובמים עזים נתיבח מן החג עד הנוכה וכיון דאז הוה ענין קרבנן בודאי 
אז מיד נהרג וכו' ולמ"ך בניסן נברא העולם יהיה מקץ ימים בעצרת שאז סיף האביב ומאז משתנה הזמן ומתתיל 
הכנסת חקיץ ואז התחלת. קציר שעורים וכו', ואפשר שדורש מיד וכוי מן החג ועד הנוכה שמתגוכה ואילך אינו 
זמן הבאת בכורים ומיד וכוי מן הפסח ועד העצרת שקודם לעצרת אין מביאין בכורים כדתנן בבכורים פ'א מו 
מעצרת ועד החג מביא וקורא מן התג ועד חנוכה מביא ואינו קורא ועי' ספרי כי תבא פי' רצ'יז. ופסחים ליו בי 
ובפירשיי שם ועי"'ע בחיי הרד"ל, ולפי האגדות שלפנינו בו ביום נבראו וכו' בו ביום הוציאו תולדות וכו' משמע 
שרורש שלדברי ר"א נברא האדם ונולדו קין והבל בר"ה (ועי' גם בפסיקתא ריש פכיג ובוי'ר ריש פכיט) ולדברי 
ר'יי ברייח ניסן, ומייש כאן מ"ד וכוי עשה הבל קיים כלו' היה שוהה בעולם מן החג וכו' ומיד וכוי מן הפסח וכו 
נדחק ליישב ביפיית שמא י"ל דאיידי דבעי למימר חנוכה ועצרת שהם זמנים מסויימים נקט נמי חג ופפח ועוד צעייג 
מ"ש הכל מודים שלא עשה, בעולם יותר מחמשים יום וקשה ג'יכ לְפי שאר חגירסאות שציינתי ועי' גם בפיי מַהרזיו, 
ובפדר'א פכ''א איתא הגיע ליל ייט של פסח א"ל אדם לבניו בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו 
גם אתם לפני בוראכם, וכן מתורגם בתר"י א' והוה מסוף יומיא בארבסר בניסן, ובתנחומא בראשית סיי טי דרשו 
ויהי מקץ ימים וכו' יש מקץ שעה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה אחז'ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, 
זלשון כאן כדברי אילו אינו מדוקדק ועדיפא הגי' כדברי זה: 5 מן הפסולת. דייק מדכת' מפרי האדמה ולא כת' מראשית 
פרי האדמה ועי' בלקח טוב ובפי' ר' בחיי, וכן מפרש פילון חטאו של ן בספרו על קרבן הבל וקין (ספרי פילון חא 
הוצ' כהן צד 298) וכתב שקין חטא כפליים שהביא מנחתו מקץ ימים (לא הביאה קודם ושלא הביא ביכורים מראשית 
פרי האדמה, וביפיית העתיק לשון הרא"ם על מייש רשיי ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה דאיתא בבייר מראשית פרי 
האדמה לא נאמר אלא מפרי האדמה ממותר מאכלו וחכמים או' מן הפסולת ומן הגרוע שבזרעים ומח היה זרע 
פשתן וכו' והעיר שנוסחא אחרת נזדמנה לו ועיי גם בתוספות ב"מ כ'ח א' בד'יה הא בכובא וכוי, והדרש נמצא 
בתנחומא בראשית סי' ט' ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו ורבנן אמרי זרע פשתן היה והבל הביא גם 
הוא מבכורות צאנו וכו' לפיכך נאסר צמר ופשתן שני לא תלבש שעטנז וגוי ואמר חקב'יה אינו דין שיתערב מנחת 
החוטא עם מנחת הזכאי וכו', וכן בפדר"א פכ"א הביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והביא הבל מבכורות צאנו 
וכו' כבשים שלא נגזזן לצמר ונתעב מנחת קין וגרצית מנחת הבל וכו' ר' יהושע בן קרחה אומר אמר הקבייה אל יתערבו 
מנחת קין והבל לעולם שמא חויש אפילו (כ''ה בדו שסייה) בארג בגד שני לא תלבש וכו ועיי'יש בביאור הרדי"ל ובערוך 
ע' כלאים ובמד' הגדול עמוי 107, וכמו כן מתורגם בתר"י א' ואייתי קין מאיבא דארעא מדרע כיתנא וכו': הבכורות. 
תאנים אביבות והן מטעמים כמו שכתוב כבכורה בטרם קיץ אשר יואה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה (ישעיה 
כייח ד'), ושם והושע טי ' ומיכח זי א' נקוד בכורה בחירק ובפ' תאנים מובות מאד כתאני חבכרות (ירמיה כיד בי) 
נקוד הבכרות בפתח, ואולי יש לנקד כאן בפתח, וחסיפות פי' אפילות שמתבשלות לבסוף וחן רעות: וכן בתרומות 
פ"ד מ'יו בשלשה פרקים משערין את הכלכלה בבכורות ובטיפות ובאמצע חקיץ וכו' ובתוספתא דמאי פ'א הבכורות 
והפייפות וכו' ובתוספתא עוקצין פ"ג פגי הסיפות מטמאין וכו' ועיי ערוך ע' בכור וַע' סף ח', ובפי' רי בחיי הג 
משל לעבר שאוכל וכו' ומשגר למלך את הסייפות, ובלקח טוב ומכבר למלך בסייפות, ועיקר הוראת אריס עובד 
אדמה ועי' בהוספות הח' פליישער בעמת"ל חיא צד 288: 8 שלמים. וכל שכן עולות, וריב'יח אמר עולות הקריבו 
שכולן כליל אבל לא שלמים שחלכן קרב לגבוח והבשר נאכל לבעלים והטעם אפשר לפי שלא חיו בני נח' ראויים 


6 בראשית פרשחה כב ד אג 


ותאמר כניתי איש וגו אמר רי יצחק חמת לה איתה בנין היא אמרה הא קנה הא קנה 
בעלי בידיי : 
[את ייי] ר' ישמעאל שאל את רי עקיבי אמר לו בשביל ששימשתה את נחום איש גם זו 
כיב שנה אכים ורקים מיעוטים, איתים גמים ריבויין, את דכת' הכא מהו, אמר ליה אילו נאמר קניתי 
5 איש ייי היה הדבר קשה אלא את י*י, אמר ליה כי לא דבר רק הוא מכם (רברים לב מו) ואם רק 
הוא מכם שאין אתם יודעין לדורשו, אלא את י*י לשעכר אדם נכרא מאדמה וחוה מן אדם, מיכן 
ואילך בצלמינו. כדמותינן (בראשית א כו) לא איש בלא אשה, לא אשה בלא איש, ולא שניהם 
בלא שכינה : 


ג ב) ותוסף ללדת ונוי הרא מסייעא לההיא דאמר רי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו 
0 שבעה ותוסף ללדת תוספת ללירה ולא תוספת לעיבור : 


ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה שלשה היו להוטים אחר ארמה ולא נמצא 
בהם תוחלת, קין ונח ועוזיהו, קין היה עובד אדמה, נח איש האדמה (בראשית ט 5), עוזיהו 
כי אוהב אדמה היה (דה"ב כו י): 


1 ינקוט כי ליס: ‏ 8 לקוע טס, לעל 75 18 ם'"כ: 6 כעל 5ד 68 : 9יקוע עס: 11 לקוע טס, לקען פפיו: 


1 אמר ר' יצחק] ליך | *להל"דאנכי] ליה פר. לייל | * איתה פ] אתה ל. אתתא ך*ו', איתתא א''גרי, 
הא איתתא ך | * היא פא'גכר'] ה' ל. והיא ל", הא ך?ו1, ל ךְ | קנה--קנה] קנה א?. קנא ם. קני ג, 
קמתי (?) קנה פ. קנין דא'רי | 2 בידי | 8 בשביל] אתה ף | שמשת ף | 4 כייב שנה] י, עשרים ושתים שנה ך'פנכ', 
כייב שנה והיה דורש ך], שהיה דורש א | אכים רקים דז, אכין ורקין דְפאכ | מיעטין פא. מעופים ח, דיןכ | 
אתים גמים דֶץ, אתין וגמין דְפאכ | ריבויים חן, ריבוים ד, רבויין אכ (אתין גמין ריבויין אכין ורקין מיעוטין י) | 
את] הדין .. י, האי ..-. דפחחאנ | דכת'--מהו] דכתיי. . מאי א, דהכא מאי דריש ביה ךן | ליה לי דכ | אמר כ | 
5 קשה] .-. לומר א | אלא] עכשו א, עכשיו כ | ואס--מכפ] ,- הוא רק י | 6 יודעים אותו א | לדרוש | וחוה] = 
נבראת | מן אדם] 1. מאדס דְפאכי | 7 לא] ואין א' | לא דא"נכי. ואין א | הא] ואין אי | 9 גו] 
את אחיו את הבל דָאנְכ, ליפ | הדא-- ללדת לי ₪ | לההיא -- קרח'] א*ן , לההיא דר'. . קרחה ךן, לר' . . 
קרחת דאמר ך | ** למטה] ליל | 10 ותוסף] מניין .= ל"2, מנין ₪ ג | * ללידה] ללדה ל | לעיבור] =/ 
דאיר יהושע עלו למטה וכ ו' ] | 11 *וקין -- אדמה דפ אגכ] וגו ל | ג' אי | היו] י, הן א, שהיוף, 
שהן כ, הן (הס ךן) שהיו דְפחזן | 5 אדמה] האדמה ך | 12 בהס] חגר', בהן פאי. בם ךָ, להם א'ך? 
להן כ | * תוחלת] תועלת ך | קין -- ועוזיהו] ‏ ואלו הם (הן א") קין -- ועוזיהו זא" ואלו חן -- ועזיהו פ אי 
ואילו הן . . ועזיח [ , ואלו הןך | איש] ויחל נח איש | 18 כי] אכרים וכורמים בהרים ובכרמל .- דפא'נכ | 


קין והבל, ודוגמתם נמצאו באגדות ישנות בשיורי הגנוזים כמו שמסופר בספרי דאדה'"ר הוצ' פריישען צר 24 שחוה ילדה 
את קין ובת אחת ושמה קי נאן ואח*כ ילדה את הבל ובת אחת ושמה אימא ואח''כ ילדה את שת ובת אחת ושמה 
אסתירא (ושם צד 88 איתא בחיות קין בן שלשים שנה גולד חבל ואחותו ומקץ שלשים שנה ילדה חוה עוד בן ובת), ובסי 
חפורי הנקרא מערת גזא (הוצ' בעצאלד) צד 84 ותמן חכם אדם לחוא אתתה ובטנת וילדת לקאין ול ל בוד א חתה עמת 
וכו' ותוב וילדת לחביל בטנת ולקלימת חתה עמה וכוי, אכן אצל בר עבריא מוזכר שלבודא היתה אחות הבל ושם אחות 
קין קלימיא, ובסי דברי חימים לירחמאל שהו"ל רימ גאסטער צד 54 ובשלשלת הקבלה שם אחות קין ואשתו קלמנה ועיי 
במאמר הח' גינצבערג במ'"ח חלק מיג צד 226 ובמאמרי הח' מארמארשטיין והח' ריש פאזנאנסקי במ''ע צייטשריפט 
פיר אלטעסטי וויססענשאפט חלק כייה צר 141 וצד 840, ועי'יע בר בהלול 1689, ובס' היובלים פיד כתוּב ובשבע 

ליובל השני ילדה את קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את און') בתו ובתחלת היובל השלישי הרג קין את הבל 
וכו' ויתאבלו אדס ואשתו על הבל ארבעה שבעים ובשנה הרביעית לשבע החמישי וכו' ידע אדם את אשתו ותלד לו בן ותקרא 
שמן שת וכו' ונשבע הששי הוליד את עצורה?) בתו ויקח קין את און אחותו לו לאשה ותלד לו את חנוך מקץ 
יובל חרביעי וכוי ובשבע החמישי ליובל החמישי לקח לו שת את עצורה אחותו לאשה ותלד לו בשנה הרביעית את 
אנוש וכו', ועוד אגדה אחרת בפרר"א שם בא עליה רוכב הנחש ועברת את קין ואח'יכ בעלה אדם ועברה את חבל שני 
והאדם ידע את חוה אשתו מהו ידע שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים 
והביטה ואמרה קניתי איש את ייי, וכן הדרש בתר"י א' ואדם ידע את חוה אתתיה דחוה חמידת למלאכא ואעדיעת 
וילדת ית קין ואמרת קניתי לגברא ית מלאכא דייי (כלוי עם סמאל) ואוסיפת למילד מן בעלה אדם וכו' ועיי במ'יי 
לעיל צר  :169‏ 1 א"ר יצחק. דורש והאדם ידע וכו' ותאמר קניתי איש וכו' איש מוסב על האדם כלו' קניתי איש עיי קין 
חמת לה וכו' הא קנה*) וכוי כשהאשה רואה שיש לה בנים היא אומרת הנח קנוי הגה קנוי בעלי בידי, ובכי'יל כתוב 
חמת לי (והוגה לה) אתה בנין*) ה' סיא וחיא אמי וכוי, והגהתי חמת לה איתת וכו' היא וכו ועח"נ וכן לעיל צד 
2 הוה ליה איתה וכו' וצר 158 לאיתה אוחרי וכו' ובכייל גם שם לאתה: 7 ולא שניהם וכו'. דורש קניתי איש את 
יי עם ייי עם השכינה, וכן דורש ר' שמלאי לעיל צד 68 נעשה אדם בצלמינו כדמותינו לשעבר וכו' מיכן ו 
וכו' ועיייש במ"י לשון הירושלמי ברכות פיט, ובלקח טוב ג' וחוח ג ב רא ת מן אדם וכן הגיי לעיל גם בכייל: 
1 ולא נמצא בתס תוחלת. וכייה לקמן פלייו גם בדפ''ר, ולמטה בסי' ו' גם בדיו שתי פעמים וראה שאין בו תוחלת, 
וכאן חגיי ת וח ל ת גם בלק"ט ובפיי ביר כייא (וגם בפי' הנדפם בדפ'ר) ומפרש שם כלו' לא היה להט הנייה 
לבסוף קין הרג את אחיו נה נשתכר עוזיה נצטרע וערער על הכהונה, ובעקידה שער י'א גורס שלשה הם שהיו 


אִתָה בגין ף .קְנָה 9" .גזהעה' .866 (5 .מאאא' .ג)86 (1 


6: 
7 


בראשית פרשה כב ד א 205 


אדם ירע אין כת' כאן אלא והאדם, ידע הוריע דרך ארץ לכל, ‏ ידע מאי זו דרך שליווה נישלה, 
ירע מה עבדת ליה חוויה, אמר ר' אחא חיויה חוויך ואת חוויה דאדם: 

144 ותהר ותלד את קין אמר ר' אלעזר בן עוריה. ג' פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו 
בו ביום שימשו בו ביום הוציאו תולדות, אמר ר' יהושע כן קרחה. עלו למטה שנים ויררו שבעה, 
קין ותאומתו הבל ושתי תאומותיו : 


9 לעיל 75 195 : 8 ילקוע טס, לקמן פוף פכייד, ועי' קנסדכין 5"ס 3', סדכ'כ כו" פ"ס, פדכ"ס פי"6 : = 5 עי" מקמן 
פכ'ס, ספכס קדופיס פכק *', יכוט' ינעום פי"ס יס ד', יכוט' סנסדכין פ'ס. כ"כ ג' ופיט כיש די , = יבעוס סב 5', | סכסדכין 
כ'יס ב', סדכייכ נו''ס פ'5, פדכייס פכ'יס : 


1 אדם ידע] פ, וידע ך, והוא ידע אנכרי | ידעלי פ | ידע] פא. דייא והאדם ידע ידע ך, דא ידע ךו, לירע 23 | 
מאיזו פן , מאי זה אַכ, מאיזה י | דרך] פ. לי אכגרי | שלווה ג, שלוה דְפא?כר!, שיליא א', שליה ף?י1, 
נישלה] ן . נשלה ךְאכריי, נישלח(?) פ | 5 *ידע דפך"] הידע ל, הודע /ש. הודיע י, חוה הודע א?. . . הודיעא' | 
ענדא ך, ענד א | * ליה דפא:?גכרי] לה לאו | חויא פך?. חיוויא ך1, חיויאאנכי: חוה ד | ר אחא] 
₪ כך אמי לה 1 | חיויא דְאנכ: חויא א' | חווך] פ: חויך א?. חיויך דגנכ | ואת] ₪ הוות 1 | 
חויא פא. חיויא דנ | * דאדם דְנכ] האדם 7פ, דאדם הראשון א | 8 שלשה א'ן, שלש זכ | באותו 
יום נָי, בו ביום א | 4 שימשו] א'ני, שמשו דְא?כ | 5 * ותאומתו אנ כרי] ותואמתו לךפ | * הבל] והבל ך | 
* ושתי ְפאנכר'] ושני ל | תאומותיו] אנ כרי. תואמותיו דפ | 


שהודיע דרך ארץ לכל ועי' הגי' וידע אכייכ והוא ירע אכ'כ ועיייע באגה"א ח"יב צד 490: 1 ידע מאי זו וכו'. דרש אחר (בלי 
פימן החיבור ד''א ועח"נ ובמ"י לעיל צד 208 בדה ויגרס) והאדם ידע וכו' ידע הבין וגדרש למעלה ולמטה כמו שהעיר 
ביפיית נדרש למעלה ויגרש את האדם וישכן וכו' לשמור את דרך עץ החיים והאדם ידע וכו' הבין ושם על לבו מאי זו דרך 
שלוה נשלה כלו' הושמט (ושליווה בכייל הוא תואר כמו זכריה ז' ז' ישבת ושלוה ודה*א ד' מ' ושקטת ושלוה, ונשלה 
עיי עמת"ל עי שלה, ובילק' דפיר ג'יכ הגיי נשלה ובד'ו הוגה נגלה), ונדרש למטה ידע את חוה אשתו הבין מה עבדת 
ליה ודורש חוה לשון חיויא וכדאמר ר' אחא חיויה חוויך וכו' ועיי לעיל צד 195, ובכייל כתוב הידע מה עבדת לה 
ונקוד בצרי (ועיי במ"י לעיל צד 158) והגהתי, ואפשר שציל הודע כלו' נודע לו: 8 ג' פלאים וכו'. לקמן סוף פכיד 
מביא סיוע. מן ביוס ברא אלהים אדס שנסמך לתולדות אדם, וכשיטת ראב'יע גסם האגדה בסנהדרין לייח ב' שתעתקתי 
גם במ"י לעיל צד 168 שתים עשרי שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו וכו' שביעית נזדווגה לו חוה שמינית 
עלו למטה שנים וירדו ארבעה (ופליגא על האגדה שלפנינו במאמר ריב'ק עלו וכו וירדו שבעה ועי' תוספות שם 
בד'יה וירדו ארבעה) תשיעית נצטוה וכו' עשירית סרח וכו', ובשינוי מעט בסדר הענינים בפדר"א פי'א שביעית 
נזדווגה לו חוה שמינית נצטוו וכוי תשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה עשירית הכניסו לג''ע וכו' ובאדר"נ. נו'א 
פיא שמינית נזדווגה לו חוה תשיעית הכגיסו לג''ע וכו', ומשמע שפיי וירדו ארבעה אדם וחוה וקין והבל (וכן מפרש 
הרא'ם ודלא כפי' התוספות סנהדרין שם וירדו ארבעה אדם וחוה וקין ותיומתו וכו' ועיי ביפפ'ת), וגם במאמר ראב'ע 
משמע בו ביום הוציאו תולדות קין והבל, וכבר העירותי במ"י לעיל שם שבאותה האגדה בפגנון הפסיקתא ובמדרשים 
שהשתמשו בה לא הוזכר שבו ביום נזדווגה לו חוה, וכן הדרש בריש הפרשה כאן ואילולא לא נתתה לו יום אחד 
משלך שהוא אלף שנים היאך הוא נזקק וכו' שני והאדם ידע וכו', אכן גם לעיל צד 168 איתא במאמר ריב"ק 
שראם מתעסקין בדרך הארץ וכן' וסייל שאדם ידע את חוה בו ביום קודם שאכל מעץ הדעת, וכן בפירש'י עהית 
והאדם ידע כבר קודם הענין של מעלה קודם שחטא ונטרד מג"ע וכן ההריון והלידה וכו': 5 קין ותאומתו וכו'. 
כדמפרש בפו' ב''ר בקין כתיב ריבוי אחד דכת' ותהר ותלד את קין לרבות תאומה אחת אבל בהבל כתי שני ריבויין 
דכת' ותוסף ללדת את אחיו את הבל לרבות שתי תאומות שנולדו עמו וכן ברשיי עהיית את קין וכוי ‏ גי אתים 
ריבויים הם מלמד שתאומה נולדה עם קין ועם הבל נולדו שתים וכוי, ‏ ולמטה בסי' גי מביא סיוע לההיא דאמר 
ריב'"ק עלו למטה וכו' שנולדו מהריון אחד מדכת' ותוסף ללדת תוספת ללידה ולא תוספת לעיבור; וכן משמע במאמר 
רי הונא למטה פיי זי תאומה יתירה נולרה עם הבל וכו' שעס קין נולדה תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות. ולקמן 
פסיא במאמר ריש לקיש בשם בר קפרא תוספתו של הקבייה מרובה על העיקר קין עיקר והבל על ידי שהוא לשון 
תוספת נולד הוא ושתי תאומותיו, ושטה אחרת במאמרי חז'ל במקומות אחרים בענין אגדה זו שגם עם הבל נולדה 
רק תאומה אחת וכן איתא ביבמות שם ך' נתן אומר ב'יש אומרים שני זכרים ושתי נקבות וכו' אמר רב הונא מאי 
טעמא דר'נ אליבא דב'יש דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו קין ואחותו וכו', ובירוש' יבמות שם חסר 
הוא וכוי קין נשא את אחותו הבל נשא את אחותו חסד הוא חסד שעשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן אמרתי 
עולם חסד יבנה ועי' גם ירוש' סנהדרין פיה ופיט שם (ובספרא שם משנה ייא הגיי חסד הוא ושמא תאמר קין נשא 
את אחותו ת"ל הסד הוא והעולם מתחילתו לא נברא אלא בחסד שני כי אמרתי עולם וכו' ולא הוזכר שם שגם הבל 
נשא אחותו ומשמע שסיל שוק בת אחת נולדה עם קין והבל, וכן משמע מהא דגרסינן בסנהדרין נ'יח בי מפני מה 

נשא אדם את בתו כדי שישא קין את אחותו שנ' עולם חסד יבנה וכו' אמר רב הונא כותי מותר בבתן וא''ת מפני 
מה לא נשא אדם וכו' ועי' גם ביפיית, וצייע שרב הונא הוא האומר בבלי יבמות שם מאי -טעמא וכוי הבל ואחותו קין 
ואחותו, ובתר"י א' מתורגם ואוסיפת למילד וכו' ית תיומתיה וית הבל ומשמע שהיתה תאומתו של קין), וכיה בפדר'א 
פכ"א ר' מיאשא אומר נולד קין ותאומתו עמו נולד הבל ותאומתו עמו (וצ'יל כמו שהועתק במדי הגדול עמו 106 נולד 
קין ותאומתו אשתו עמו ונולד חבל ותאומתו אשתו עמו ועי' גם. בילקוט רי לייה) אל רי ישמעאל (במת'ג חגי' שמעון 
ועי' גם ילק' תהלים ר' חת'מ) והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו וכו' א''ל מתוך הדברים האלה תדע שלא היו 
נשים אחרות בעולם שישאו להן והתירן ועל זה נאמר כי אמרתי עוָלֶם וכו', ועוד שם ר' יוסי אומר קין והבל תאומים היו שני 
ותהר ותלד את קין בההיא שעתא אוסיפת למילד שני ותוסף ללדת וכו' ועי''ע במד' הגדול שם, ובאדריג שם במאמר 
המתחיל בו ביום נוצר וכו' ג' בו ביום עלו למטה שנים וירדו ארבעה ר' יהודה בן בתירה אומר בו ביום עלו למטה 
שנום וירדו ששה (כן גי: הספרים הנכונה, ולא כמו שהגיה רשזזיש ש,ב ע ה עפיי כי'ע וב'יר כאן), ובמד' הגדול שם 
הועתק מאמר זה בזה"ל תאנא בו ביום וכו' ד"י ב*ב או' בו ביום וכוי גירדו ששה קין ואחוחו הבל ואחותו ק יי ן 
וקנוגתו') הבל ולוב דאו*) גג" אחרת שם קין וקונוגתו*), ומלות אלו חזרות ג'יל שהן שמות האחיות של 


וקינונפו 9 .וְלוּכְדָאוּ 2 = .וקנותו (' 


204 בראשית פרשה כא ככ נ כד ד א 


וליהט אותם היום הבא (מלאכיג יש), המתהפכת שמתהפכת על אדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו, 

אמר אדם מי יציל את בניי מאש לוהטת זו, = ר' הונא בשם ר' אבא חרב מילה עשה לך חובות 

צורים (יהושע ה ב), רבנין אמ' חוב תורה וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט ו), כיון שואה אדם 

שבניו עתידין לובד בגיהינם ‏ מיעט עצמו מפיריה וריביה, ‏ וכיון שראה שאחר כיו דור ישראל עתידין 
5 לקכל התורה ניוקק להעמיר תולדות והאדם ידע את חוה אשתו : 


פרשה כב 


א ר א) והאדם ידע את הוה אשתו וזכור וחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה 
(תהלים כה ו) | אמר ר' יהושע כר נחמיה שבם התנהגת עם אדם הראשון שכך אמות לו כי ביום 
אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב י) ואילולא לא נתתה לו יום אחד משלך שהוא אלף שנים 
היאך הוא נוקק להעמיר תולדות והאדם ידע ונו': 

ב10 [והאדם ידע וגו] ר' הונא ורי יעקב בשם ר' אבא לא שימש ברייה קודם לאדם הראשון 


4 לעיל 5ד 7 ולד 9 וט'כ: || 6 פדכט סלליס כייס קי' ס', סנמועל ע"ב עסעי סי" ס', פנסועס טס פי" ייס, בפדנל כבס 
פכייג סי" ייג: 8 לעיל 75 57 ונד 178 וםש"כ: ‏ 9 ילקוע כי פס : 


1 שמתהפכת] ₪ , שהיא מתהפכת דְנָכִי | אדם] א'ן , האדם דפ א"כי | רגליו] פ. ₪ ומרגליו ועד ראשו ךדזאנכי | 
2 יציל] פא?. מציל ְחא'נכי | את בנייך, בני כ, אדם א | הזו א? | מילה] זו.-. 5 | 8 תורה] זו ,- 5 | וכיוןאנכי | 
אדם] אדם הראשון דְן, ל'א | 4 ליאבד י, לירד ךְפחנא | בגיהנס י, לגיהנם פן. לגהינם דא | מפויה 
ורביה דְפאכי | שלאחר א?, ישראל אחר כ | כיו] אֶ"י, עשרים וששה ךפ5גכ2 | דורות פאכי | ישראל עתידין] 2: 
עתידין ישראל ךְ, עתידין בניו א?ו, עתידין כ | 5 את התורה אכ | נזקק || 6 והאדם--אשתו ל' א | זכור] כת' .- פ/ 
כתי' .- א | כי -- המח (וגו' א')] פָא, ₪ לא מן דכדון אלא כי מעולם המה דְגַך | 7 נחמיא ך, נחמן א' 
(אריבייל אַ*) | התנהגת] פָ, נהגת ל", ניהגת ך, נתנהג א | אמר א | 8 * מות תמות דְאג2] וגו ל | ואילולא] ף?, 
ואילולי דְפָנָך', ואלולי כ, אלולא א', אלולי א" | לא לי | נתת ן, שנתת דְח, שנתן א | לו] .= הביה א? | 
משלו א | " שנים] שנה ד | 9 הוא] א?. היה דפא'נכ | נזקק] יכול אגכב | והאדם] שנ' .- פאנכ | 
0 יעקב] ,- בר' (בר אך?) אבין דָאר, ברי (בר [) בון פן | אבא] ₪ בר כהנא | שימש] פףח. שימשה 1, 
שמשה דְאכי | ברייה] 1, בויה דאכרי | אדם א' | 


בדיה ו' דברים, וכהגי' שלפנינו הועתק בפוגיא שם שמתהתפכת וכו' ומהלטתו מראשו ועד רגליו אמר אדם וכו', ובמרי 
הגדול עמו' 105 הגי' ד'יא להט החרב וכור שהיא מתהפכת וכו' מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו אמר אדם חי מציל וכו 
ועח"נ, ובתגחומא מב שם גדרש ואת להט החרב המתהפכת זו גיהנם המתהפכת מחמין לצונן ומצונן לחמין על הרשעים 
חזקיה בריה דר' חייא אמר והיכן משלימין את נפשותיהן בצונן שנ' תשלג בצלמון ומי ינצל מדינה של גיחנם מי 
שעוסק בתורה ואת להט החרב אין חרב אלא תורה שני וחרב פיפיות בידם וכו', והדרש דוגמתו מייש פילון בספרו על 
הכרובים (ספרי פילון ח'א הוצ'י כהן צד 177) שלהט החרב הוא רמז לשכל אלתי: 4 עתידין לובר. וכיה בפוגיא 
עתידין ל וב ד בג יה גם, ושם נוסף מיעט עצמו מפריה ורביה מ א ה ו של ש ים שגה וכיון וכו', וכן איתא לקמן 
פכ'ג אמ' ליה וכו' כלוס פירשתה מחוה חרי ק"ל שנה אלא שלא תעמיד ממנה זרע וכוי כיון ששמע כן נזקק 
להעמיד תולדות מיד וידע אדם עוד (בראשית ד' כיה) וכוי, וגם כאן משמע שידע אדם את חוה כבר ורק מיעט 
עצמו מפויר כיון שראה שבניו עתידין וכוי וקשה שהסמיך כָאן חדרש לפ' והאדם ידע וכו', ועיי ריש פכיב ועי"'ע 
לעיל צד 195 כל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מחוה היו רוחות וכו' ובמ'י שם בד'יה של כל החיים: שאחר 
כ"ו דור. וכיה לעיל צד 7 וצד 9 כ"ו דור ובפוגיא שם וכיון וכו' שאחר עשרים וכו' דור ישראל עתידין וכו': 


פרשה כב. בכי'א אי וב' אין כאן התחלת פרשה, ובכי'א א' חוברה כל פרשה זו עם שלפניה ופרשה 
שלאחריה נסמנת במספר כ"א, ובכי"א בי מתחלת פכיא למטה סי' ט' בזו הפרשה, ופרשה שלאחריה (לפנינו פכייג) 
נסמנת שם במספר כ'יב: 6 זכור וכו'. במדרש תהלים שם הגיי זכר וכו' וחסדיך וגו' א"ר יהושע בן ל וי חסדים (במי 
תחלים שנדפס מכבר הגי' חסידות וכיה בילק' מכירי תחלים) שהנהגת (שנהגת) עס אדהיר שכך אמרת כי ביום 
אכלך ממנו מות תמות ואלולי (ואילולי) שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה שני כי אלף שנים בעיניך כיוס 
אהמול היאך (שהוא אלף שנה היאך) היה נזקק להעמיד תולדות הוי כי מעולם המה מימות אדה"ר, וגם שס ל'ג 
לא מן דכדון וכר, וגי' זו גם בפי' ב'"ר כ'י ומפרש לא מן דכדון לא מאותן רחמים שעושה עכשיו הוא אומר זכור אלא כי 
מעולס המה מאותן הנעשין ונכמרין (כייה בפיי ביר כייא) מעולם לאדה'יר שכך אמרת לו וכו', וכילק' תהלים רי 
תשייב נר' שהועתק ממר' תהלים וג' שם זכור וכו' וחסדיך לא מן הדין אלא כי מעולם המה איר הושעיא בר 
נ חמ יא התנהג חסרים שהתנהגת (כ'יה בילק' דיו) בתם עס אדהיר שכך וכו' שתוא אלף שנים היאך הוא (בדיו הוה) 
י כ ול להעמיד תולדות שנ' והאדם ידע וכו' ועח"נ, וכסגגון. אחר הדרש בתנחומא מ'יב שם זכור וכו' אמר דוד לפני הקבייה 
רבש"ע אילולי רחמיך שקידמו לאדה"ר לא היה לו עמירה שאמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ולא עשית כן אלא 
הוצאתו מג'יע וכוי ולמה נתגרש וכו' והיה צריך למות מיד אלא שריחמת עליו וגירשתו וכו': 8 ואילולא. עיי עמת"ל חא 
צד 82, ובענין הדרש עי' למטה בדיה ג' פלאים: 9 והאדם ידע. זה סיום הפתיחה ועח'"ג: ‏ 10 לא שימש ברייה. עס זוגו 
בתשמיש קודם אדה"ר, ודורש והא דם ידע שהוא היה הראשון שירע את אשתו, ודייק מדכתיב והאדם בה'א הידיעה ואכ"כ 
ואדם ידע כמו שכתוב למטה בפרשה וירע אדם עוד וכו', ודורש ג'כ ידע בהוראת פועל יוצא הודיע דרך ארץ וכו', ועיי במ'י 
לעיל צר 59 (ומלת + ד ע קודם הודיע הושלמה בכ'י ביני שיטי בכתב ישן כמו שהוא בשאר הספרים חוץ מכייפ), וכתגיי 
שלפנינו גורס ומפרש בלקח טוב והאדם ירע וכו' מה ת"ל וה א דם ללמָוד שלא שי מ ש בריה קודם אדח"ר ידע 





בראשית פרשח כא ג כד - :30% 


בן לקיש אמר כבת ישראל שיכולה לחזור, על דעתיה דרי יוחנן הקשה עליו ועל דעתיה דרי שמעון 
בן לקיש ויתה עליו: ויגרש את האדם וגרפ, ‏ הראה לו חובן בית המקדש ויגרס 
בחצץ (איכה ג טו), ר' לוליני בר טיברי בשם ר' יצחק למגרשה שלעדן טררו והושיב עליו שומרים 
שישמרוהו ההיד ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר (ישעח ה 0 : 


מקדם רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדם הראשון ויגרש את האדם וישכן₪5 


מקדם לגן עדן, קין ויצא קין מלפני ייי ויישב בארץ נוד קדמת עדן (בראשית ד טו), רוצח 
אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש (דברים ד מא): דיא מקדם קורם לגן 
ערן נבראו מלאכים ההיד היא החייה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי 
כרובים המה (יחזקאל י כ), ואת להט החרב על שם משרתיו אש לוהט (תחליס קד ד), 
המתהפכת שמתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים : | דיא מקדם 
קודם. נן עדן ניבראת ניהינם, ‏ גיהינם ניבראת בשיני וגן עדן בשלישי, ואת להט החרב על שם 


2 ילקוע עס : ילק' מכיכי יטעיס 5' ו', פנסועס 3/3 ככססים ק" כ"ס: | 5 לקוע עס: 7 קדל פניסו כנס. כיש פ'₪ : 
0 טעופ ככס פכ'יס קיי 3': | 11 סנסועס מ'/צ ככלטים ק" כ"ס: 


1 כבת] כאשת דְץ | שיכולה לחזור] פ, ויכולה . . א?, שנתגרשה והיא יכולה (ניכולה ך]) לחזור דְחִִנָך, שנתגרשה ', 
לי א | על -- ריתה עליו לי אכ | ועל] פנ, על ך | דרי -- לקיש] (, דריש לקיש פ. דרי שמעון ך. | 2 ריתח פ | 
ל ויגרש] ד'א = ד | את האדם] אנכ : ל' דפחי | ויגרס] פ: ל' דחאנכימ | חורגן פימ | 8 לוליאני דפאכט | 
לולייאני א" | טברי נכ. טיבוריס אָמ | של גן עדן רִי | שומרין י | 4 שישמרו אותוךאנכימ, ששמרוהו 5 | 5 * וישכן 


--עדן ך] וגו ל | 6 * קין דאגכי] וקין חי ל לפ ן * וושב--עדן די | וגוי ל | רוצח] פא כי: הרוצח ך, ורוצח ךז | 
שלש] גיך | דיא] ר'י אחא אומר ף1, . . אמי ך? | מקדם] וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ךז | קודס] 


מקודם [ז, ל' פאכי | 8 * מלאכים פ] מלכים ל, המלאכים דָי, הכרובים ך, לי זא'ג | חחיה | 9 * ואת ד אנכי]. 


את לפח | 5 משרתיו] ומשרתיו דָ | 10 שמתהפכים] פ, שהם (שהן ענך?י) מתהפכין דְגְערי, . מתהפכים א?כ | 
פעמים] ... שהם א? | ופעמים א1, ופעמים חם א? | ופעמים א? | ופעמים א | דיא] רב אמי א | 11 קודם] פוזאג י 
מקודם ךָ, ל' איכי | גן עדן] פ. לגן עין דחאנכי | גגיא י | גיהנס דְנִי, גהינס פחאי | גיהנם דְגי, 
גהינם דְזְא | ניבראת] נבראת פנא1. נברא י, לי דח | 


ישראל שהמיוחסים דבקים במינם כמו שכתב ביפ"ת, ובפי" ביר כ'י מפרש ריי אמר כאשת כהן שנתגרשה ואינה 
יכולה לחזור שוב אל הכהן משום דכתיב גרושה מאישה לא יקחו כך אדת'ר נתגרש אף מן העוהיב ריש לקיש אמר 
כאשת ישראל שנתגרשה ויכולה לחזור וכו' כך אדה"ר יכול לחזור לעתיד לבא, ואינו מוכח אם גורס או מפרש כאשת 
כהן (כו' כאשת ישראל וכו', ובכיייח הגי' כן וגם בא'א הגיה כן: 2 ויגרס. דרש אחר ויגרש קרי ביח ויגרש בשיין 
שמאלית ויגרס הראה לו וכו' ויגרס בחצץ הנאמר בחרבן בהמ"ק ועי' במ"י לעיל צד 28 בדיה מן הסערה; ונעדר 
מלת החיבור ד"א ועיי במ"י לעיל צד 195 בדי"ה חיווה לה, ובתנחומא מ'יב בראשית שם פגנון חדרש ך"א ווגרש 
שבשכילו חרב בית המקדש שני ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר: 8 למגרשה וכו'. דורש ויגרש לשון מגרש, ובפיי 
ב'יר מפרש והושיב עליו שומרים חיות שישמרו אותו פן יכנס לג"ע, והפסוק ועל העבים וכו' איתא גם בדפוסיי ושאר 
כ" וילקי מכירי (ובילקוט השמיטו כדרכו לקטע, וכן קיטע בלקח טוב) ונר' שדרשו כל הענין כרם היח וכוי על 
אדה"ר ועי' לעיל צד 182 ובמ"י שם. ובפי' מהרז'"ו מפרש שדרשו מתמטיר עליו מטר לשון מטרא משמרת וצ"ע: 
5 קולטת. הנרדפים כלוי בצד מזרח הולכים כל הנידונים ומזרח קולטתן (פי' בייר כייי) וגרי שדרשו וישכן מקדם וישכון 
מקדם: 8 נכראו מלאכים. דורש וישכן וכו' את הכרובים אלו המלאכים כמו שכתוב היא החיה וכו' וחיות הקדש 
תחת הקב'יה הן המלאכים ואמר ואדע כי כרובים המה, וכן מפרש בלקח טוב עפ'י המאמר שלפנינו את הכרובים 
אלו המלאכים שנא' כי היא החיה וכו' כי כרובים המה מלמד ששם מלאכים לשמור את הגן, ובכי"ח וכי'א א' 
וכי'ג הגי' רק נבראו וריל הכרובים והמה המלאכים וכדמפרש ואת להט וכו' ע'יש משרתיו וכו' המתהפכת שמתהפכים 
וכו', וסייל מלאכים נכראו בשני כדעת ר' יוחנן לעיל צד 5 וצד 24 וג"ע בשלישי כראיתא לעיל צד 96 צד 101 
וצד 187 ועייייש במ" בדייה את סבור וכוי (ובספר היובלים ריש פב איתא שהמלאכים נבראו בראשון, והוא נגד מאמרם 
לעיל צד 5 ובנייש הכל מודים שלא נברא ביוס ראשון כלום שלא תאמר מכאל היה מותח בדרום וכו'). ולפי הדרש 
שלפנינו פי' הכתוב וישכן מקדם לג''ע אותן שנבראו קודם לג'יע והם הכרובים, והרמב"ן העתיק מאמר זה ושלאחריו 
בשער הגמול וג' ד"א מקדם קודם לג'יע נבראו המלאכים שני היא החיה וכו' ואת להט וכו' המתהפכת שהן מתהפכין 
וכו' ד'יא מקדם קורם לגע נבראת גיהנם וכו' וכתב שם אלו ב' לשונות לגיהנם וליסוד האש שבו שהם מלאכים 
וכרובים תחת הכסא וכו' והביא שם מפרקי היכלות דר' ישמעאל שנשבע הקב"ה ‏ על אותו רשע לופינוס שהוא 
מטעימו טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש שורפים לאותו רשע בגיהנם וכו', ואפשר שגם כאן בדרש 
ד"א מקדם קודם ג'יע נבראת גיהנם וכו' הוא דורש וישכן את הכרובים וכו' אותן המלאכים שהם בגיהנס שנבראת 

*ע ועיי. גם ביפיית ובפי' רבנו בחיי לפסוק זה, ובפוגיא צר 572 העתיק בשם ביר לרמה"ד את הכרובים 
מ לאכי חב לה את להט וכו' על שם משרתיו וכו' המתהפכת שמתהפכין וכו' ד''א מקדם לג'יע נבראו המלאכים 
וקדם ג/ע נבראת גיהנם גיהנם נבראת בשני וכוי, ובסא'יר שם איתא וישכן מקדם וכוי מלמד שהכרובין קודמין למעשה 
בראשית ואת להט. החרב המתהפכת זו גהינם: 10 שמתהפכים וכו'. מפרש בשמויר שם בדרש אלהי הצבאות שהוא 
עושה צביונו במלאכיו כשחוא מבקש הוא עושה אותם יושבים שני ויבא מלאך ייי וישב תחת האלה ופעמים עושה 
אותם עומדים שני שרפים עומדים וכו' ופעמים עושה אותם בדמות נשים שני והנה שתים נשים יוצאות וכו' ופעמים 
בדמות אנשים שנ' והנה שלשה אנשים ופעמים עושה אותן רוחות שני עושה מלאכיו רוחות ופעמים אש שני משרתיו 
אש לוהט וכוי ועי' גם לקמן ריש פ"נ, ובמדי הגדול עמו' 104 העתיק מאי להט החרב המתהפכת על שם מלאכים 
שהם מתתפכים לכמה פנים פעם מלאכים פעס אנשים פעם נשים הכל לפי שעתן: ‏ 11 ניבראת בשיגי. בכייא ב' מוסיף 
בגוף הספר כרדריש לעיל מקרא כי ערוך מאתמל תפתח ועי' לעיל צד 80 וצד 96 ובנייש ועוייע במיי לעיל צד 6 


10 


202 בראשית פרשח כא ג בג בד 


דעתיה דר' יהודה הקשה עליו ועל דעתיה דר' נחמיה ריתה .עליו, ‏ אמר ר' הונא איתפלגון ‏ ר' אדא 
בר אחווה ורב המנונא, חד אמר כר' יהודה וחרנה אמר כר' נחמיה, ודא מסייעא ליה לר' נחמיה 
אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תתלים יו טו) לכשיקיץ אותו שניברא ברמותך 
אשבעה ובצרק אחוה פניך באותה שעה אני מצרקו מאותה גוירה, באותה שעה ויאמר י"י אלהים 
6 הן הארם וגו': אמר ר' יהושע בן לוי כשבראו בראו במירת הדין וכמידת רחמים וכשטררו מרדו 
במירת הרין ובמירת רחמים הן האדם הא אדם לא יכולתה לעמוד בציווייך אפילו שעה אחת אתמהא: 
דרש יהודה בן פריה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולתה לעמור בציוויך ‏ אפילו שעה 
אחת, והרי בניך ממתינין לערלה גי שנים שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא ימ כג), 
אמר ר' הונא כד שמע בר קפרה כן אמר יפה דרשתה יהורה בן אחותי: 

ה כד) ויגרש את האדם ר' יוחנן אמר כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור, רי שמעון 


5 לקו כ ליד :| 7 ו'קכס כנס פכ"ס, סכסועס מב טעימ פיי ייג, סנסומס טס כיי סי: 


1 על א? | נחמיא א' | * ריתה לידאלגכ] ריתא א?, ריתח רפט | ל אחווא ך!, אחוא 1 , אחיה 5פ, אהבא דְא"כ/ 
אהבה מ | ור' א | לכר'] כדר'ך | וחרנה] פ, ואחרינא ( , וחורינא [ , וחד ךאמ | * כרי] כדר' ך | ודא מסייעוו] פאגל: 
והא . . כמ, והא מסייע ך | ליה] א'כ, לי דפאני | נחמיא א?, נחמן י, יהודה י (שם) | 8 כשיקיץ כ (לכשיקיץ-- 
פניך לי אש) | שנברא | כתמונתך י | 4 אשבעה ובצדק -- פניך] באותה (אותה [ כ) שעה אני בצרק . . פניך דפנכ', 
ליי | מאותה א, אותה חי | מצדקו] פנ, מצדיקו דְאכים | הגזירה א*נ5: הגזרה מ | באותה -- האדם וגו] 
באותה . . האדם היה כאחד ממגו [, באותה שעה הן האדם. . ממנו ך, ל' פא | 5 אמר] ויאמר ייי אלחים 
הן האדם .- פא | הדין] רחמים י | רחמים] פא?כ, הרחמים דְא'1, הדין י | 6 הרחמים 2 | יכיל א, יכול י 
לעמוד] למיקם א | בציוויך פנ, בצווייך כ, בצוייך ך, בציוויו א | אפילו לי אנכ | 7ר יהודה | ברף? 
פדייה ךא1ך? | בציווייך א?. בציוייך כ | אפילולי אנכ | 8 ג'] שלש פא'נכ | שלש-- יאכל לי ם | 9 כך א | 
דרש א% | אחותי] ,-. כי תבואו (תבאו אכ") אל הארץ (ונטעתם וגו' א?) כל עץ מאכל אןכ, שלש שנים יהיה 
לכם ערלים = | | 10 ר יוחנן] פ, ר' יוחנן ורי שמעון לקיש .- דָאן | ככת] כאשת דֶז | שמתגרשת א | 
זה היח אדה"ר שעבר על ציוויו של חקביה וכו', והגי' שם ביקש חקבייה שיעשה תשובה ופתה לו פתח ולא ביקש אדם 
ויאמר וכו' ועתה פן ישלח ידו וגו' אראב'כ מהו ועתה אלא שאמר לו הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך 
ואמר אדֶם אי אפשי וכו ועי' בבמי"ר שם, ובמדרש תחלים שם נסדר המאמר בדרש מכפה פשעיו לא יצליח וכו' זה אדהייר 
וכו' וג' שם אראבייכ היה חקב'יה אומר לו עשה תשובה והוא אומר פן ואין עתה אלא לשון תשובה שני ועתה ישראל מה 
ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו', וחדרש אין פן אלא לא הוא כהכלל בעירובין צ'ו א' ובנייש כל מקוס שנאמר 
השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה, ועי''ע תנחומא מ'ב תזריע סי' ייא (תנחומא שם סיי טי) התחיל מסיח עמו שמא יעשה 
תשובה שני ויקרא ה' אלהים וכו' אין ה' אלא מדת הרחמים וכו ובכי*ל נכתבו כאן התיבות מן ישראל מה וכו' ער מעץ 
החייס וכן במאמר הסמוך וישלחהו עד ורי נחמיח בכתב ישן ביני שיטי וקצתם בריית כמו ואכל ג' מ' ה': 1 ריתה עליו. 
בכיייל כתוב גם כאן ריתח והוגה ריית ה וחיא הגי' הנכונה ועיי לעיל צד 178 ובמ"י שם: ר' אדא בר אחווה. בדו 
וכי"א כ' וכִייכ הגי' ריא בר אהבא והוא שם אחד ועיי מבה'י סיא ע'יב: 8 אני בצדק וכו'. מסרס הפסוק ודורשו 


אמר דוד לכשיקיץ אדה'ר שנברא בדמותך אשבעה ואחזה פניך בצדק שאתה מצדקו באותת שעה מאותה גזירה . 


ועל אותה השעה נאמר ויאמר וכו הן האדם וכו' שנעשה כאחר ממנו כמו שהיה קודם שחטא, והלשון א ני 
מצד קו קשה ונר' שמסיים המאמר בסגנון הלשון שמסיים לעיל צד 199 הפתיחה הראשונה בפרשה זו ונצרק קודש 
באותה שעה אני מצדיקן וכו' ועי' גם ביפיית ובפי' מהרזיו, ובפוגיא צד 571 העתיק מביר א"ר נחמיה שולח מגייע 
בעוה"ז ובעוהייב לא שולח ודא מסעייא לרינ אני וכו' בהקיץ תמונתך בזאת השעה אני מצדקו מאותה הגזרה אמר 
דוד להב'יה ובאותה שעה כשיקיץ אותו כשתוא בדמותך אשבעה ובצדק אחזה פניך, ושם צד 677 הביא בשם 
בראשית קטנה איר. נחמיה שולת וכו' ובעוהיב לא שולח ודא וכו' בהקיץ תמונתך א מו הק ב*ה באותת שעת 
אני מצדיקו וכוי לכשיקיץ אותו שהוא וכו', ובמאמר הנוסף בתנחומא כ'* פארמא (מבוא התנחומא ע'ט א') שינה 
סיגנון הדרש והעתיק וישלחתו וכו' איר נחמיה גרשהו מעוה"ז אכל לא לעוה"ב וזה שאמר דוד אשבעה בהקיץ 
תמונתך אותו שנברא בדמותך הְוא אדם בצדק אחזה פניך אותו שתצדיק מאותה גזירה, ובהיפך מהגי' שלפנינו 
ובשאר הספרים גורס בילק' תהלים שם ר' יהודה אומר וישלחהו וכוי שלוח מג'יע בעוה"ז ולא שלוח מג'יע בעות'יב 
ר' נחמיה אומר שלוח מג"ע בעוה"ז ובעות"ב ודא מסייע לר' יהודת אני בצדק וכו': 5 אמר ריב'ל. דורש יי אלתים 
שכתוב בפסוק זה ובשלפניו י'י זו מדת רחמים אלהים זו מדת הדין כשטרדו טרדו וכו' כמו שבראו במדת הדין ובמדת 
רחמים וע" לעיל צד 59 וסוף פייב ובמ*י שם, ובלשון רחמנות אמר הקביה לאדה"ר הן האךם חא אדם לא יכולת לעמוד 
וכו' ואתמהא מלת הפלאה, והדרש. כשטררו וכו' נמצא דוגמתו אצל פילון במלאכת העולס (ספרי פילון ח"א הוצ' כהן 
צד 89): 7 יהודה בן פדיה. וכיה לקמן פצ'יר בכי"ל וברפוסי' יהודה בן פריה (פדייה) כן אחותו של בן הקפר, ולקמן 
פכ"ו הגי' בכי"ל בר פדיה ועי' מבה"י ע' ע'ב, והמאמר נסדר גם בוי'"ר שם בסוף הפתיחה הראשוגת לפ' וכי תבאו אל 
הארץ וכו והגיי שם דרש ר' יהודה בן פזי (וצ''ל פריה) טי יגלה עפר וכו' על צווייך שעה אחת והרי בניך ממתינין 
לערלה ג' שנים אמי רב הונא כד שמע בר קפרא כן אמר יפה דרש ר' יהודה בן אחותי הה'ד וכי תבואו אל האוץ 
ונטעתס וכו', ובסגגון אחר בתגחומא מיב שמיני אמר ר' יהודח בן פדייה מי יגלה וכו' שלא יכולת לעמוד בנסיונך אפילו 
שעה אחת וחרי בניך משמרין כל המצות שניתנו לחס ועומדין בהפ וכו עייייש, ובאותו הלשון אמר ר' יהושע מי 
יגלח עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי (סוטה פיה מ"ב ומ'"ה) ועיי אגחיית חיא צד 160: 10 ויגרש וכו'. ריי ורשבייל 
דרשי ויגרש לשון גירושין וכן נדרש בסדר אליהו רבה ריש פ"א ויגרש את האדם מלמד שנחן לו חקבייה גירושין כאשת 
ועי'ע בילקוט ר' לייד בשס מדרש אבכיר כיון שחטא נתן לו גט שני וישלחתו ואין שילוח אלא גט וכו', וריי אמר כבת כהן 
כלו' כאשת כחן שנתגרשה שאינה יכולה עוד לחזור לבעלה דכהן אסור אפילו בגרושתו ורשב"ל אמר כבת ישראל כלוי 
כאשת ושראל שנתגרשה שיכולה לחזור, ואורחא דמילתא נקט רררך אשת כהן שהיא בת כהן ואשת ישראל בת 


שי" סיה 


בראשית פרשה כא כב. בג 201 


אלהינו יי אחד (דבריס ו ר), רבנין אמי כגבריאל ואיש אחד בתוכם לבוש בדים (יחזקאל ט ב) 
כהדין קמצה דלבושיה מיניה וביה, ‏ ריש לקיש אמר כיונה ויהי האחר מפיל הקורה (מיב ו ה) 
מה זה בורח אף זה בורח, = מה זה לא לן ככודו עמו אף זה לא לן כבודו עמו, ‏ ר' ברכיה בשם רי 
חנינא (אמר) כאליהו, ‏ מה זה לא טעם טעם מיתה אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה, דעתיה 
דרי ברכיה בשם רי חנן כל זמן שהיה ארם היה אחר כיון שנטלה ממנו צלעתו לדעת טוב ורע: 5 
[ועתה פן ישלח ידו אמר ר' אבא בר כהנא מלמר שפתח לו הקב"ה פתח שלתשובה], ן 
ועתה אין ועתה אלא תשובה היך את אמר ועתה ישראל מה י'י אלהיך שואל מעמך 
6 (דברים י יב), פן אין פן אלא לא, אמר הקביה ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים אתמהא, ואם 
אוכל הוא חי לעולם, לפיכך וישלחהו י"י אלהים מגן עדן כיון ששלחו התחיל מקונן הן האדם: 
כנ) וישלחהו י"י אלהים מגן עדן ר' יהודה ורי נחמיה. ר' יהודה אי שולח מגן עדן10ז 
בעולם הזה ובעולם הבא, ר' נחמיה א' שולח מגן עדן בעולם הוה, ובעולם הבא לא שולח, על 


9 ילק נכיכי פע כיי: = 6 לקוע כ' לייד, = לקטן פפ'יס ופע"ע, עכילסס כסלס עסכס' דטיכפס פ''ס , פסיקפס כבסי פ'"ז 
(כ'/ו ב'), בפדבל כבס פי'ג כ" ג', מדכט ססליס ק' פיי 3': 10 ילקוע עס, ינק' פסליס כ' סכע'יס, ינק' עכיכי פסליס יז סי לב : 


1 בתוכם לי כך'י | בדים] פג, הבדים דָא'כי | 2 קמצה] פנכ. -צא דארי | * דלבושיה דְפגר] דלבושים ל, 

בלבושיה כ', בלבושה א' | ויחי--הקורה] פ. ויהי האחד (אחר [י3, איש אחד אכ איש א?) מפיל (את הקורה א?מ) 

הקורה אנכי'מ, ל 7 | 58בורח] .- משליחותו של מקוס שנאי ויקס יונה לברוח תרשישה מלפני יי ך | 

ל בורח] /-. מלקיים צווי המקום ך | כבודו עמו] פאגכי. בכנודו דְך | כגודו עמו] בכבודו ך | 4 חנינה א?ג / 

חנניה 5 | למיתה] מות | | 5 מיתה] מות ך | דעתיה] היא .- דְאנכ, הוא ₪ ₪ | 5 בשם ר' חנן] בשם 

: ר' (בר א%) חנין דאמי דָא, בשם ר' חנין דאמי ר' ברכיה בשם רי חנין נ, דאיר ברכיה בשם רי חנין 5 | אדם] 

4 ₪ יחידי פ | אחד] פאנכ. כאחר דְךו | שניטלה צלעתו ממנו א | 6 * ועתה --- של תשובה ך] ועתה אמר . . פתח 

[של כ] תשובה פכ, אמר . . של תשובה שנ' ועתה פן ישלח ידו א: לי ל | 7 ועתה אין ועתה] אין ועתח ב , 

ואי ועתה א. ואין עחה פכ | 5 פן] פחז, והוא (חוא גר?) אמי .= ל"גך?. והוא (הוא א*כרי') אומ' -- דא*כרי | 

אין] פחא. ואין דנכר' | לא] חג/ לאו דפאכר' | ואפ אכל אנכ .. יאכל פ | 9 הוא ל פא | וחי פ | 

כיון -- האדם ל' פא'כ | מקוגן] .- ואמר דז, עליו ואמר דְן | האדם] = היה כאחד ממנו ד | 10*וי 

אלהים ד] ליל | אמר דְנ, אומר פאכים | שולח] פ, שילחו ךְ, שלחו ך, שלוח א'נ כרי (תחלים) מ: שלוח 

היה א?, שילוח * | | 11 ובעולם הבא] פא"ימ. ולעוה"ב א', ושלחו (ושלוח 2) מגן עדן לעולם (בעולם כ) 

הבא דְב, ולא שלוח . . לעולם הבא י (שס) | נחמיא א?, נחמן י | אמר ךדְא?. אומר פא!כימ | שילחו ך, שלחו ך', 

| שלוח אכי (שם) מ, שילוח י (בעולם הזה שולח 8) | ובעולם --- לא שולח] פ: ולא שלוח מגן עדן לעולם הבא כ, 
' ולא שילוח בעולם הבא ל, ולא לעולם הבא ךא?, אבל לא . . מ: ולא בעהיב א1, ובעולם חבא י (שם) | 


| חדרש דר' ברכיה בשס ר' חנינא כאליהו מה זה לא טעס מיתה אף זה וכו': 1 ואיש אחד בתוכם. ‏ פסוק ביחזקאל 
| שם, ונכונח הגי' שלפנינן לבוש ב ד ים, ובמקצת דפוסים השמיטו מלת בתוכם וציינו בטעות דניאל *': = 2 כהדין 
קמצת. חגב שמלובש כולו בכנפיו, ודורש דלבושיה טיניה וביה מדכתיב לבוש בדים ואכ"כ לובש בדים ועי' במיי לעיל 
צד 168 בדה ולא יתבוששו וכו': ויהי האחד וכו'. וכן הובא הפסוק בכיייפ ובשיבוש מעט גם בשאר כלי ובילקוט דפייר 
ובילקי מכירי תע כיי, ועפ'י הילקוט דפ"ר כגראה הגיה ג'כ בא"א כיונה צ'"ל עוד שנאמר ויהי א' מפיל הקורה, 
ובעל מכ הביא הגהתו וכתב ובקשתי ולא מצאתי בשום מדרש גם בפירושי המפרשים לא מצאתי שאותו האחד היה 
יונה ואם קבלה היא נקבל, ועתה עינינו רואות שכאן בב''ר נדרש הפ' ויהי האחד וכו' שאותו האחר היה יונה: וכן 
ו דרשו בס"ע פייח ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים (מייב ט' א') שיונה בן אמתי היה: 8 מה זת בורח. 
| מפרש בפי' ב'יר כ'יי משליחותו של מקום דכתיב ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ד'. אף זה אדת"ר' בורח מלקיים 
4 מצות המקום שנצטוות לו (ומפירוש זה נובעה ההוספה כאן בדפוסיי) ומה זה לא לן בכבודו דכתיב שבין לילה היה ובין 
לילה אבד אף זה לא לן בככודו שנאמר אדם ביקר בל ילין עכ"ל ועיי לעיל צר 88 ובח"נ שם: 4 דעתיה וכו'. לפ גי 
הדפופי' היא דעתיה דרי ברכיה בשיר חנין דאמר כל זמן וכו' היה כאחד וכו' משמע שבא להתאים הדרש דרי 
ברכיה בשיר חנינא עס הדרש דר' ברכיה בשיר חנן (חנין) דאמר כל זמן וכוי וכסגנון הלשון לעיל צד 184 הוא 
דעתיה דרב הונא דאמר וכו' וַעי' במפרשי המדרש שנדחקו בפי' המאמר והוצרכו ג''כ לפרש דר' חנין היינו ר' חנינא 
או שצ"ל חנין במקום חנינא, אכן בכל הספרים הגי' במאמר הקודם ר' חנינ' (חנניה), ובמאמר זת הגי' היה א חד 
בכיייל ושאר כ'י שציינתי וכן הועתק ברד"ק כל זמן וכוי היה אחד וכיון שניטלה ממנו צלעתו מיד לדעת וכו' (ושם 
הגי' ר' ברכיה בשיר יוחנן), ולכן נ'יל שהגי' שלפנינו בכיייל דעתיה דר' ברכיה בש"ר חנן כל זמן וכוי היא העיקרית 
ושני מאמרים שונים הם; ור'ב בשיר חנן דורש הן האדם היה כאחד כל זמן שתיה אדם היה יציר אחד הוא 
אחד ולבו אחד (ועי' גם בפדר'א פיייב עד שהיה לבדו נקרא שמו אדם וכו'), ודורש ממנו לרעת וכוי כיון שנטלה 
מ מ נו צלעתו מיד לדעת טוב ורע וכמאמרם לעיל צד 157 כיון שנבראת נברא חסטן עימה: . 6 נעתח פן וכו. כן 
השלמתי עד פתח של תשובה ועח"נ, ודורש הפסוק סירוגין הקבייה אמר וע תה ואין ועתה אלא תשובה וכו' 
ואדה"ר אמר 5 ן ואין פן אלא לא כלוי לא אעשה תשובה ואמר הקביה ישלח ידו וכו' ואם אוכל וכו' (ובמקרא 
כתוב. ול ק ח גם מעץ חחיים ודורש הכתוב לפי ענינו), ובזה הפגנון גס הדרש. לקמן פליח לפי ועתה לא יבצר 
מהם וכו' ועתה אמר ראביכ מלמד שפתח להם הקביה פתה של תשובה. ועתה אין עתה וכוי והן א' לא אמר 
הקב'יה יבצר מהם כל אשר יזמו וכו', וכבר נדרש במכילתא שם ויאמר י"י הן עם אחד וכו' וזה החלם לעשות 
ועתה וגו' ואין עתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל וכוי, וגם לקמן פמייט בדרש ארדה נא ואראה איתא אמר 
ראב מלמד שפתה להם הקכיה פתח של תשובה, ותמאמר שלפנינו נסדר בפסִייר שם בדרש גאות אדס תשפילנו 











מהקקכה. הס שקבריסל מ 


200 בראשית פרשה כא ג כב 


הן הוא אדם, כיון שהיטוירו התחיל מקונן עליו ואומר' הן האדם היה כאחד ממנו 
הוה כאחד ממנו : 

ד תתקפהו לנצח ויהלוך ונוי (אוכ יי כ תוקף שנתן הקכיה לארם הראשון לנצח לעולם 
היה, ‏ ויהלוך כיון שהניח רעתו שלהקביה והלך לו אחר דעתו שלנחש משנה פניו ותשלחהו 

6 (שם שם), כיון ששילחו התחיל מקונן עליו הן האדם ונוי : 

ה והן האדם וגו] דרש ר' פפייס הן האדם היה כאחד ממגו כאחר ממלאכי השרת, אמר 
לו ר' עקיבה דייך פפיים, אמר לו מה את מקיים ממגו, אמר לו שנתן הקכיה מלפניו שתי דרכים 
חיים ומות וברר לו דרך אחרת: ‏ ר' יהודה בר' סימון אמר כיחירו שלעולם שמע ישראל י"י 


8 לעיל כים פע"ו 75 142 : | 6 ילקוע כ' 5'יד, עכיכס+ נטלס מככס' 3' פ' (טעום ייד כייט), | מכילפ6 דכטנ"י טס, 
טיל סטיכיס כנס פ' לקקסי (5' ע'), פסיקסס כנסי סוספס 5" (ק5יב 5'): 

1 הוא אדס] [כְך, הוא האדם ך, הויא אדם [, האדם 5 | שטררו | * ואומר דְוְג] ואי ל. לי אכ | 2 הוה--ממנו] 1, 
הווה . . ממנו ן, לי דא | 8 ויהלוך] אכ, ויהלך דְונ | וגו] משנה פניו (וישלחהו [) ותשלחהו דְן , לי אכ | שנתן] 
₪ לו א | 5 לאדם] באדס ך | לעולם היה] היה א. לעוה'ז פ | 4 ויהלוך] פאכ. ויהלך ונ. ליך | שהניח-- 
והלך] שהלך ם | לו] גכ: דפוא | ** אחר] אצל ל | 5 ששילחו] ן. ששלחו דְפאנ | ליו] חא: ₪ ואומר ךן, : 
ואמ' 1 | האדם וגו] האדם א, האדם היה כאחד ממנו דְ, . . הן הוא כאחד ממנו ן | 6 פפייס] ךזנף1ל, 5 
פפיס 57 |א"כ : פפוס א'' פפיוס ף? | ** כאחד ממנו] וגו ל | כאחד לי אכ | **השרת] שרת ל | 7 פפייס] %1/ : 
פפיס ד פ[א?2. פפוס א | ומה ן | ממנו] פ, הן האדם היה כאחד ממנו ךְ1ְנכ | אכר לו] אלא י | שנתן] אנכל, 
שנתן לו ך, גףן פ | 5 הקבייה] המקום ך | מלפניו] פ | לפניו דְאגכי | שתי] פנ, שני דא'כי | 8 חיים ומות] 8 / 
של חיים ושל מות א, דרך החיים ודרך המות דְגָ, ועזב דרך החיים י | וברר] פא"כ. ובירר דא'י | דרך אחרת] :0 
דרך המות בִי, אחת ם. | בר] 1כ; בר דפ (ר פימון א) | 2 


ו 0 9 6 הי 
ו 


לפי קריאתה, ובמקרא כתוב כ 5 כ ה ועי' במ"י לעיל צד 8 בדייה והוא גלי: 1 הן הוא אדם. דורש הן לאיר איה כמו 
לעיל צד 88 להן ניזיל וצד 51 ומן חן וכן מפרש בפי' ב''ר כייי לאן הוא אדם: 8 תתקפהו וכו'. עי' לעיל ריש פטיז ובמ"י 
שם, והגחתי א ח ר דעתו של נחש כגי' שאר הפפרים וכ"ה לעיל שם גם בכייל: 6 כאחד ממלאכי השרת. מפרש 
בפסיייר שם כשברא הקב''ה את האדם ברא אותו שהוא חי וקיים כמלאכי השרת ויאמר וכן' הן האדם היה כאחד ממנו 
כשם שמה"ש אינם מתים אף הוא לא יטעום טעם מיתה ועיי למטה בד'יה כיחידו של עולם, והמאמר שלפנינו נסרר 
במכילתא שם בתוך המאמרים שנחלקו ריפ ור' עקיבה בדרש הפסוקים שה/ש א' ט' איוב כ"ג ייג בראשית ג' כייב 
תהלים ק'"ו כ', ובכולם אומר ריע לר"פ דיוך וכוי, ושם הגי' דרש ר' פ פוס הן האדם וכו' כאחד ממלאכי השרת 
א'יר עקיבא דייך פפוס א"ל פפוס ומה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו אלא הקב"ה נותן לפניו שני דרכים 
אחר של מות וא הד של היים ובחר לו ד רך הט ות, ובמכילתא דרשב"י (מלוקטת מתוך מדרש הגדול 
עיי רדיצ האפפמאנן) הגי' דרש ר' 5 פ יוס הן האדם וכו' כאחד ממהיש אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתת 
מקיים הן האדם היה כאחד מל מד שנתן הקב"ה לפניו שני דרכים דוך היים ודוך מות ובהו 
לו הוא דרך המות. וג" אחרת בשהשיר שם דרש ר' פפיס הן האדךם וכ" כיהידו של עולם אל רי 
עקיבא דייך פפיס א"ל מה את מקיים היה כאחד ממנו א"ל כא חד ממלאכי השות והכמים אומוים 
לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מלמד שנתן לפניו הקבייה שני דרכים דרך החיים ודרך המות וב רר 
לודוך המות והניה לו דרך ה חיים וע" גם בח'ינ, ולפי הגי' ש.פנינו ובמכילתא מפרש ריפ כ א ח ד 
כפשוטו שהוא לשון רבים ודורש כאחד ממה"ש ומשמע לפי הדרש שלהם אמר הקביה הן האדם וכו' וכן מתורגם 
בתר"י א' ואמר וכו' למלאכיא די משמשין קדמוי וכו' ועי' גם לעיל צד 60 בדרש ויאמר וכו' נעשה אדם וכו' נמלך 
במלאכי השרת, ור"ע מפרש ממ מ נו לשון יחיד נסתר ומוסב על האדם ודורש כאחד ממגו שהיה בעל דעה אחת ממנו 
מעצמו שנתן הקב"ה מלפניו שתי דרכים וכרר לו דרך אחרת (כלו' שאינה הדרך שהקביה רצה להוליכו, . ובפיי 
ביר כי"ט מפרש שהניח דרך החיים וברר לו דרך אחרת שכנגדה היא דרך המות ועי' גם גיי כיייפ וגיי הילקוט), 
וכמו שדורש ר"ע כאחד ממנו גם מאמרו באבות פיג מטיו והרשות נתונה, והרדיק גורס בב"ר כאן דרש ר' פפוס 
כאחד ממנו כאחד ממה"ש וכו' דייך פפוס אלא מה אני מקיים כאחד ממנו שנחן לו הקביה לפניו שניי דרכים דרך 
החיים ודרך ה א הרת הניח החיים ובחר לו דרך אחרת וכו' וכתב שם ודעת המתרגם כדעת ר' עקיבא שתרגם 
הוה יחידאי בעלמא למידע טב וביש, ולפנינו בת'א הגי' הוה יחידי בעלמא מ ינ יה למידע וכו ומשמע שהרכיב 
דעות שונות ותרגם הוח יחידי בעלמא לפי הדרש כיחידו של עולם וכמו שמפורש בתרלי א' הוה יחידיי בארעא 
היכמא דאנא יחידי בשמי מרומא, ועוד תרגם ממנן לדעת וכו' מיניה למידע וכו' והוא קצת כדעת ר"ע או פירושו 
כמו שמתורגם בתר"י א' ממנו לדעת וכו' ועתידין למיקוס מניה דירעין למפרשא וכו' ועי' גם בתרלי ב', ועל שינוי 
הקרייה אצל הבבליים בין ממנו בהוראת לשון רבים לממנו בהוראת לשון יחיד יורה הדרש סוטה ליה א' כי חזק 
הוא ממנו (במדבר י'ג לייא) אל תקרי ממנו כביכול וכו ועיי מייש ריא ברלינער בספרו בייטרעגע צור חעברי 
גראממאטיק צד 27 ועייע אגהית חיא צד 818: 7 אמר לו שנתן. בכייו חסר מכאן עד לקמן ריש פכיד וחבל על 
דאבד: 8 כיחידו של עולם. בפסי'"ר שם בפי שור או כשב איתא בפתיחת ר' תנחומא זו הוא שנאמרה וכו' מת 
שהיה כבר הוא וכו" כשברא הקביה וכו' אבל ר' יהודה בר' סימן דרש דעת קשה היא הן האדם היה כאחר ממנו 
כיחידו. של עולם שהוא חי וקיים לעולמים וסבר חקב'יה להשליטו בעולמו ולעשותו מלך על כל בריותיו אמר חקב'יה 
אני מלך בעליוניס ואדם מלך בתחתונים מה עשה הקב'ה הכניסו לג''ע וכו' כיון שלא עמד בציוויו מיד נגזר עליו 
מיחה ובאי עולם תומהים לומר אפשר אלו לא חטא שהיה קיים לעולמים אפשר שאין אדם מת עלילות הביא הקביית 
והקבייה אמר וכי אליהו ששמר ציווי איגו חי לעולם מח שהיה ככר הוא וכו', ובפסיקתא בפי שור או כשב (עיו אי) 
ג' מה שהיה וכו' ר' יהודה ור' נחמיה וכו' ר' יחודה אומר אם יאמר לך אדם שאילו לא חטא אדהיר ואכל מאותו 
העץ היה חי וקיים לעולם אמור לו אתה כבר היה אליהו שלא חטא חוא חי וקיים לעולם וכוי (ועי' ויר פכייו סיי די 
תנחומא ‏ מ"ב אמור סי ייב תנהומא שם ס' ט' מדרש קהלת פ' מה שהיה וכו' ומר' קהלת מב שם), וזה טעס 








בראשית פרשח כא ג כב 199 


| שעה ונצרק קודש באותה שעה אני מצריקו מאותה הגזירה ויאמר י'י אלהים הן האדם היה 
| כאחד ממנו הוי כאחר ממנו: 

על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב (משלי כד 6 אמר ר' הונא הרי ב 
שקנה שדה וכרם וקרוי איש ואדם ונקרא עצל מה הנייה לו, אלא על שדה איש עצל עברתי זה 
אדם הראשון, ועל כרם אדם חסר לב ו חוה, אמר ר' הוגא היכן מצינו שניקראת חוה אדם 8 
כתפארת אדם לשבת בית (ישעיה מר י) , והנה עלה כולו קמשונים (משלי שפ לא), וקוץ 
ודרדר (בראשית ג יח) , כסו פניו חרולים (משלי שם שם) ב[עת אפך (בראשית שם יט), וגדר 
אבניו נהרפה (משלי שם שם) וישלחהו י*י אלהים מגן עדן (בראשית ג כג). כיון ששילחו התחיל 
מקונן עליו ואומר הן האדם היה כאחד ממנו: 
ו אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע (וב כ 0 עד מטי ענניה, אמר ר' יהושע ברס1ג 
3 חנינה ‏ ר' יהודה בר' סימון בשם ר' אלעזר מלא כל העולם בראו, מן המורח למערב מנ' אחור 





וקדם צרתני (תהליס קלט ה), מן הצפון לדרום מנ' ולמקצה השמים ועד קצה השמים 
(דברים ד לב), ‏ מנ' אף בחללו שלעולם תלמור לומר ותשת עלי כפיך (הלים שם), | כגללו 
לנצח יאבד (אוב שם ) על שגילל מצוה קלה נטרד מנן עדן, רואיו יאמרו איו (שם שס) 


8 ילק' מטלי כ' ספקס"ס, *לק' מכיכי מטלי כיד 5', סנסועס מ"נ עס כ" כ'3: - 10 לק' סינ כ' פסק'ז: כעוכ 
כיט פ'יס ו"כ לקפן פכייד : 

1 השעה [1. | באותה שעה לי אנכל (אני מצריקן באותח שעה ם) | הגזירה] ןג , הגזרה פא?. זזירה א1כי, 
גזרה ך | ויאמר] א, שנ' ₪ פ: באותה (השעי ן) שעה ₪ לידוגכ | ל הוי כאחד ממנו] פןג: ל דא | 8 עלן 
כתיב ,- דחאמ | * ועל -- לב ךְונכ] וגוי ל. לי פא | רי חונה [ח: רג הונאי | 4 וכרס] פ: וקנח כרם דוא?גכימ | 
וקרוי] דזנ/ קרוי דפכי. נקרא אמ | ואדם] פ: וקרוי אדם 1777 כי: ונקרא . - אמ | וקרוי י | ומה ן | ההנייה ךז | יש 
לופאימ | *תעלדואני] ל לפ | ד כי | 5ר חגאףח. וג הנא ע | היכ] שכןי, לי אמ | חחה 
: שנקראת מ, שנקראת אשה עץ | 6 ודרדר] פן/ = תצמיח לך דאכים | 7 אפך] פוכ: ₪ תאכל לחס דאגימ | 
8 אלתים לי | כיון ששלחו דְפא, כששילחו ן | 9* ואומר פכ] ואי ל, ל דחא | חן] פ: ויאמר (שנאמי 
וואמר א') יי אלהים .-- דוְחאכ | כאחד ממנו (וגו' ם)] פד ₪ חוה (חווה ב) כאחד (כחד ך) ממגו ל"דוא'גכ | 
4 0 * וראשו -- יגיע ל"ד5נ2] וגול | עד] פוכ. אפ יעלה לשמים שיאו רומיה (לרומא :+ רומה א) וראשו לעב 
יגוע .- דְאנב | דמטי וי | ענניא א*. ענני וכריי | בר] וג/ בר"ך/ בןאכ | 11 הנגיה אנכ | ר] וגכ: ור דא | 
אלעזר] אכ: לעזר ג / אליעזרך | ** כל] את כל ל | העולם] פכ: ₪ כלוךןא, כולוג | ממזרח אנכ | 12 מצפון אנכ | 
מקצה א | * השמיםך ןאכ] הארץ לג (וכן בסמוך) | 18 מגי] אנכ . ומניןך | *בחללוךא] כחללו לפוגכ | כפיך] פ: 
כפך כ , כפכה דְוא | 14 על שגילגל ן, גלל א | קלה] אחת ₪ | ונטרד א | מתוך גן עדן , מן העולם ן | 


, ו 





לבא, ומספר. השנים לא דרשו כאן: 2 הוי כאחד ממנו. לשון צווי, ודורש היה היה') באותה שעה ונצדק 
וכו' אני מצדיקו מאותה הגזירה וזשיה ויאמר וכו' היה כאחד ממנו הקב"ה אומר לו תהי כאחד ממנו, ובסמוך 
בפתיחה אם יעלה וכו' דורש ומפרש התחיל מקונן וכו' היה כאחד ממנן הוה כאחד וכו' לשון עבר היה 
כאחד ממנו ואינו עוד ולמה חטא, ובתנחומא מ"ב שם מסיים וכשנגזרה עליו מיתה וגזירות רעות התתחיל עליו 
הקכי"יה מקונן הן האדם, ובסגגון זה סיום שאר הפתיחות שלפנינו בפרשה, אבל בפתיחה זו שדורש ונצדק וכו' אני 
מצדיקו וכו' אינו מן הענין לסיים התתיל מקונן עליו וכוי: = 4 מה הנייה לו. שקרוי איש ואדם וחיה צריך לומר על 
* | שדה עצל עברתי ועל כרם חסר לב אלא על שדה איש זת אדה"ר וכו' ועיי ביפיית ומ'יכ, והדרש מפרש עפ'י סגנון 
התנחומא מ'"ב בראשית פי' כייב על שדה איש עצל וכו' זה אדם ש היה עצל מל עשות תשובה ועל כרם אדמ 
חפר לב זה חוה ש ש מ עה לדברי נ חש והנה עלה כלו קמשונים שמלאו כל העולם פורענות כסו פניו חרולים 
שני וקוץ ודרדר וגדר אבניו נהרסה שפרץ גדירו של עולם כיון שנגזרו עליו גזירות רעות התחיל מקונן הן האדם 
ועויע ספרי עקב פו' מ'יח: 6 כתפארת אדם וכו'. בערוך ע' אדם מוסיף ומתרגמינן כתשבחתא דאתתא דיתבא בביתא 
(ולפנינו בתרגום שם הגי' כתושבחת אתתא למיתב וכו'), ובמדרש ד' שאלוניקי הגיה ריג כן עפיי הערוך כתפארת 
אדם וכו' ומתרגמיי וכוי: 9 היה כאחד ממנו. ואיגו עוד כאחד ממנו, ובכי"ל וכי'פ וכי'"ח לייג כאן הוה כאחד (כחד) ממנו, 
וגי' זו נ'יל שלא היתה ג'יכ לפני בעל פי' ב'יר כייי שמפרש התחיל מקונן עליו ואומר הן האדם כלומר הן חיה חשוב 
כאחד ממנו קודם שפרח ולמה נכשל בעון: 10 עד מטי ענניה. משמע שהובא כאן איזה תרגום לפרש וראשו לעב 
וכו' (ואולי צ'יל מטי עד), וכן לפי גי' הדפוסי' מתורגם ש י א ו רומיה כלו' גבהו, ולפנינו מתורגם בתרגי איוב שם אין 
יסק לצית שמיא זוקפיה ורישיה לעננא ימטי, אכן הגי' ר ומ יה איתא רק בדפוסי', וכגי' כוייג גורס גם בפו' ב''ר 
כייא ובנדפם ל ר ומ א וכ'ה בדרש אחר בוי'ר פט'יז אם יעלה וכו' וראשו לעב יגיע שיאו לרומא לעב לעננא 
וכו', ובמדרש אסתר פ' אחר הדברים (ג' א') אם יעלה לשמים שיאו לרומא וראשו לעב יגיע לעננה, ולפי' גי" זו 
דורש ל ש מ ים לרומא, ובפי' ביר מפרש לרומא לא לשמים ממש כי אם עד מקום גבוה: ואינו משמעות הדרש כן 
שחוא דורש הפסוק על אדה"ר (ובילק' איוב שם חעתיק כן לפי חענין אם יעלה וכוי זה אדְה''ר) שבראו מלא כל 
העולם. המזרח וכו' ואף בחללו של עולם דהיינו מן הארץ עד השמים ממש, ולפנינו בכי"ל וכן בכי'פ וכו וכיייכ 
לייג כלל לרומא או רומיה. וכן עיקר, ‏ וצ'יל ר' יהושע בר נח מ יה כמו לעיל ריש פ'יח ולקמן פכיד, וכאן משובש 
בכל הספרים; ובכי'יל חושלם ב ש ם ר' א ל ע ז ר ביני שיטי בכתב ישן, וכל המאמר איר יהושע בח וכו' עיי לעיל 
ובמ"י שם; והגהתי גם כאן ולמקצה ה ש מ ים ועד קצה ה ש מ ים, |וכן הגהתי ב ח לל ו, וכתיבת תיבת כ פיך 


הָיָה ל 


+- ]ביל "אי צווו יי שאוי 


4 ₪ ג וו 0-ב 





18 בראשית פרשה כא 6 





פרשה כא 


א ג כב) ויאמר יי אלהים הן האדם היה כאחד ממנו כת' ואשמע אחד קדוש 
מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר גו' (דניאל ח יג) ‏ אחד זה הקביה י*י אל הינו י*י 
אחד (דברים וד), קדוש שהכל אומרים לפניו קרוש, מדבר גוזר נזירות קשות על בריותיו וקוץ 
וררדר תצמיח לך (בראשית ג יה), ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר ר' הונא אמר לפלניה, 

5 תרגם עקילס לפנימי דיבר, זה אדם הראשון שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת, עד מתי החזון 
התמיד (דניאל שם שם) גזירה שניגזרה לאדם הראשון לעולם היית אתמהא, והפשע שומם (שפם שס) כך 
יהיה פשעו שומם עליו בקבר, ‏ תת קודש וצבא מרמפ (שס שם) כך יהיה הוא ותולדותיו עשויים 
דייש לפני מלאך המות אתמהא, ויאמר אלי עד ערב בוקר אלפים ושלוש מאות ונצדק : 
קורש (שם שם יר) ר' עוריה רי יונתן בן חגי מש' רי יצחק בכל מקום שיש ערב אין בקר וכל מקום 0% 

0 שיש בקר אין ערב, אלא לכשיעשה בוקרן שלאומות העולם ערב וערבן שלישראל בקר באותה 7 


7 





1 ילק' דמיסל כי פפלק'ו, סנסועס מ" נכסטים ס" כייג : 


1ת' ל' ונכ | ואשמע] פונכר': ואשמעה דְאך?י | 2* לפלמוני -- וגויך] וגו ל לפלמוני המדבר עד % 
מתי החזון התמיד והפשע שומם תת וגו' ₪, לפלמוני . . תת וקודש וצבא מרמס [1 | אחד] ואשמע אחד דפונכף'י, 0 
ואשמעה . . איך? | ייי] א', שמע ישואל - דפונכי | 8 שהכל]| פאנכי. כי הכל ך | קדוש] ק'ק'ק פו | 
גוזר] פונרי, שגוזר א, גזר ך | גזירותיו אכ | קשות ל' פאנכרי | 4 חוגאן, חוניא [, חנא 5 | * לפלניה] בי 
פלניא ל, בפלוניא פ, לפלנייה ך/ דייא ן, דיא אלנכי | 5 * לפנימי דואנרי] לפני מי ל, לפני פ | דינו] ן, 
מדבר פ. ל' דאגכרי | לפנים] מלמעלן ן | 6 שניגזרה ל' פאנכי | לאדם] פואני, על אדם דכ | היית] 1/ 
היתה דְפאכי | 7 קודש] [/ קדש י, וקודש פנ, וקדש דאכך | 8 דייש] ואר". דיש פנר'י, מומס ך | 
אתמהא] [גב, ל' ך | 9 ר יונתן] ן. ורי. . דְפאן. ר' יונתן צדיק 'י | בן חגי] וא?. בן חגיי גכ, בר חגי אי 
לי ך | משםס פ. בשס דואנכי | כלן | בקר אין עדבי | ובכל אגכ | 10 עיב אין בקרו | כשיעשה אי | 
בוקרן] פי: בקרן דאגכ ‏ | 


סרשה כא. בכייא וכיייב פרשי כ', ובכי'יח נוסף כאן בראש הפרשה המאמר אמ' ר' יהודה בשעה הראשונה 
עלה במחשבה לבראות האדם בשנייה נמלך במלאכי השרת ואמר נעשה אדם בשלישית כינס עפרו ברביעית גיבלו בחמישית 
ריקמו בששית העמידו גולס בשביעית נפח בו נשמת רוח חיים בשמינית הכניסו לגן עדן בתשיעית צווחו אותו בעשירית 
חטא באחת עשר דנו אותו בשתים עשר גרשוהו שני ויגרש את האדם ע'כ ועיי בתנחומא מ'יב בראשית סיי כיה ובשאר 
המקומות שציינתי לעיל צד 168 במיי דייה מתעסקין וכו' ועייע מ'יש במיי בריש פייב : = 1 ואשמע. במקרא כתוב 
ואש מעה ועחינ: 8 לפניו קדוש. וכן איתא לעיל צר 68 ועייייש גם במיי : וקוץ ודרדר. כמו שגזר על אדת'יר 
וקוץ וכו', ודורש מ ד ב ר לשון קשה ועי' מכות ייא א': 4 לפלניה. כן הגחתי, ור' הונא מפרש פלן כפשוטו 
מקרא לפלוני (ובלא"ר לפלניה כמו לעיל צד 84 לדוך פלן ולזווי פלנית), ועקילס תרגם לפלמוני בהוראת פנימי 
ולא כתוב כאן איך תרגם בל'י (ואפשר שמפרש פלמוני כמו פנימוני בחילוף האותיות למיד ונויץ, וכן פלימו 
סוטה ד' א' ופנימון בבמ"ר פ"ט סי' י' שם אחד), ולפי תרגומו דרשו לפלמוני לפנימי זה אדהיר, והוצרכו גכ לסרס 
המקרא ולדרשו ויאמר אחד קדוש המדבר לפלמוני כלו' על אדהיר עד מתי וכו' וזה טעם הגי' לפנימי ד יבר וכן 
הובא בפוגיא צד 566 בשם ביר לרמה"ד תרגם עקילס לפנימי דבר וכו' שנגזרה לאדה'ר וכו' עשוים דייש וכוי (וגם 
ביפ"ת פי' שדורש המקרא מסורס ועייייש), ומשמע לפי הדרש שאחד קדוש המדבר לפלמוני הוא מלאך ולא חקבייה 
כמו שדרשו ראש הפסוק, ופי' הפסוק שלאחריו ויאמר אלי וכו' הוא הקבייה שאמר באותה שעה אני מצדיקו וכו', 
ואין נ'יל לפרש גם לפי הגי' ויאמר וכו' לפלמוני המרבר וכו' לפנימיי זה אדה"ר וכו שהקביה אמר לאדה"ר שהית 
מדבר וצווח לפני הקביה עד מתי וכו' שא'"כ היל"ל גזירה שנגזרה עלי וכו' כך יהיה פשעי וכו ועי' בפיי ביר 
שהאריך בפי' המאמר הקשה, ובכייל כתוב לפני מי בשתי תיבות ושתי שורות והגהתי, ובסגנון אחר הדרש על 
אדה"ר בתנחומא מב בראשית סי' כייג והגי' שם דיא ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו' אל כל גזירות הרעות של 
מי הן א"ל של אדה"ר עד מתי החזון וכו' את משיבו מן הגזירות שכתיב בו כי עפר אתה וכו' תת קדש וצכא 
מרמס אלו בניו של אדה'ר שנגזרה עליהם מיתח וכו' עד ערב בקר עד שיבא בקרו של עוה"ב וכשנגזרה וכו', 
ודרש זה קדמו שם דרש אחר ואשמעה וכו' לפלמוני המדבר מחו פלמוני ר' יוחנן אמר זה מיכאל שהוא עומד לפנים 
ר' חנינא אמר זה גבריאל המדבר בישראל שחיה אומר עד מתי החזון התמיד עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל והפשע 
שומם זה בית המקדש וכו' חת וקדש אין קודש אלא ישראל וכו' וצבא מרמס עד מתי הן מרמס לאומות העולם 
ויאמר אלי עד ערב בקר וכו' עד שיעשה ערבן של ישראל בקר באותה שעה ונצדק קדש. ובפי' ביר העתיק כאן 
מאמר זה מתנחומא עד לאומות העולם וכו' וגורס שם (בכי"ט ובפי' הנדפס בדפיר) עד מתי החזון וכו' הצרות שחן 
רואין בכל יוס מסתלקות בישראל  :‏ 6 לעולם חיית. חלעולם תהיה בתמיה, וכן כך יהיה פשעו וכוי בתמיה: 7 תת 
קודש. מקרא כתיב וק ד ש הוהוי"ו יתירח: עשויים דייש. מרמס, וכיה לקמן סוף פ'מ (פמ"א) ומה עפר וכה 
רייש כך בניך עשויים דייש וכו', וגם בדפוסי' הגי' שס דייש ועי"ע בפסיט: | 10 וערבן של ישראל בקר. לעתיד 





2 





/ . 2 . 4 2 
0 ב 0 





בראשית פרשה כ ג כא 177 


כתנות עור שדבקים לעור, ‏ רי אלעור א' איגיאה, ‏ ר' יהושע א' לגא, רי יפי בר' חניי אמר 
סיסרנון, ‏ ריש לקיש נלאקסינון ובהם היו בכורות משתמשין, ‏ ר' שמואל בר נחמן צמר נמלים וצמר 
ארנבים היו כתנות עור שבאין מעור: אמר ר' לוי לימדחך התורה דרך ארץ לפוס חילך אכול 


ופרה מן מה דאת לבוש ויתיר מן מה דאת שוי, לפום חילך אכול מכל עץ הגן אכל תאכל 


(בראשית ב טו) , פרה מן מה דאת לביש ויעש י'י אלהים כתנות עור וילבישם, ויתיר מן מה 
ראת שרי שהרי שנים היו והיו שרויים בכל העולם: 


8 פססיס קייד 6', סולין פד כ' : 


1 שרבקים] ע. שהן דבקין פחחזכש, שהן (שהם א'ר') דבוקים דְא'ך*. . . דבוקין וגיר" | בעורג | אמר דפוע. 
אומ' א' | איגיאה (איגיה פן, דייה ך1. אגיא כ / אגיהו א?)] פע ₪ ר' איבו (אייבו ן) אמר (אגנייה ךְ'א?. אגניה 5, 
אגגיה ןנ) אגגייה דוא"נכ | יהושע] פא"נכע: ₪ בןלוידו | אמר | לגא] פוכע. לגה א, לגאי ך | * בר דכע] 
בר לפנ בןן | חנינא ךדפןא: -נה גע | אומי א | 2 פיסרנון] ע, פיסרטון ך, -טן [: -טא א1, פיסטרא ך! | ריש 
לקיש אומר (ץ, . . אמר כ, ר' שמעון בן לקיש ן. . . אמר דיג | גלאקסינון] ג(נ, גלקסינון א', גלא קסינון דפע", 
אגלאקסינון. ן | הבכורות תָי | משמשין וי | נחמן] ₪ אמר | צמר גמלים וצמר ארנבת ף, . . ארגבים וצמר 
גמלים 3', . . הארנבים וגמלים ן | 5 כתנות עור] פוחא'כי - כתנות דְא"ג | הבאין פ, שהן באין דְוחא? , שחיו 
(באין י) באים אנָי | התורה] פן, תורה ךְאנכי | לפס ן | היילך 1 | 4 ופרה] דְ'ן, פרא פ. ופרא דואכר | 
ממה אך, מן ן | דאת] דאית לך 5 | לבוש] פוגכ: לניש דאך* | ויותר איך | מן מה] ונ. ממה דאר | 
* לפום דְאנ] לפם ל, לפס ן | חיילך ו | 5 פרא וך*, פרה ךְ'ג: ופיא אכרי | ממה אך: מן ן | לוש ונכ 
* וילבישם א"נ2] וילבשם ל | * ויתיר דְוָא] ויתר פנ: ווותרך'ך?י, ל' ל | מן מה] [. ממה דְפאנרלי | 
6 שהרי] ,- כמה י | היו] ן, לי דפאכרי | והיו| ן, היו א'כ. הוודִי, לי פך | שרויים] ך?, דיין א?, שרוים וכיף1/ 
"יודפי | העלפ] פואנכ: ₪ כולו דַ. כלוי | 


1 איגיאה. מעורות עזים'), ובכי"ל וכי"פ ל'ג עוד ר' איבו אמר אגנייה, וכן לא הועתק, בערוך ע' איגיאה, ובמו"ע 
הגיה אגנינה; ופי' עור כבש, ובפיי ב'"ר הגיי אגניא ובכיייט אנגייה ועח"נ := לגא. מעורות ארנבים?): 2 סיסרנון. 
לבוש של עור בעוד. הצמר עליו*) ועיי מויע. עי פסרנון  :‏ ריש לקיש. בכייל נעדר כאן ובסמוך מלת אמר ועי' במ'יי 
לעיל צד :198 : גלאקסינון. בכי'ל נסמן בגליון ,כמעשה שמים" ונרי שהוא פי' עפ'י גי" התנחומא מב שהעתקתי 
שגלאקסינון תואר לצבע שהוא כמעשה שמים וכמו שכתוב כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים וכו (שמות כיך +'), 
ואמרו בדרש הכתוב שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר וכו ליו פייט א'), ואין להגיה 
גם כאן ריש לקיש אמר כמעשה שמים (ועי' בהערות רשיב בתנחומא שם), וכן אין נייל להגיה גלאקטינון*) שהוראתו 
לבן כמו חלב אעפ"י הגיי שלפנינו בירוש' שבת פיב די ד', ושם איתא ועורות תחשים וכו' ר' יהודה -אומר טיינון 

צובעו נקרא ור' נחמיה אמר גלקטינון וכו', ובמדי קהלת פי מה שהיה (א' טי) הגיי ריג אומר. גלטינון ועיי 
זקש בייטרעגע ח"א צר 181 אגה"ת ח'יב, והח' ריש קרויס כתב לי שריש לקיש כוון ללצמר קראקסיגון*). ועי' מייש 
מארקווארד בספרו על חיי הרומיים מהדורא ב' צד 478, ובחרו : כאן מלות זרות איגיאח לגא וכו' לציין מיני 
עורות ‏ ידועים ‏ לכל בלה'ק כדוך בעלי האגדה להשתמש בתיבות זרות וע" לעף אצל קרויס צד 620: 
ובהם היו. בכתנות עור שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היו בכורות משתמשין, ‏ ועי' לקמן פסיג' סיי י'ג, ומפרש 
עפ'י מאמרם בבמיר פיד פס" ח' ושם ג' קה את הלוים וגו" אמרו ובותינו למח צוה הקב'ה לפדות 
בכורי ישראל בלוים שבתחלה היו הבכורות משמשין עד שלא עמד שבט לוי כמה ששנו וכ" עד שלא 


> הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה = בכהנים (זבחים 


פיד מייד ועיי לקמן פסיג) ותדע ‏ לך וכו' טול מתחלת ברייתו של עולם אדהיר חיה בכורו של. עולם וכיון 
שקירב . קרבנו שני ותיטב לי"י משור פר. וכו' לבש בגדי כהונה גדולה שני ויעש וכו' ‏ לאדם ולאשתו: כתנות 
עור וילבישם בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מפרן: למשותלח וכו 
משותלח מסרן לנח וכו' מת נח ומסרן לשם וכו' מת שם ומסרם לאברחם כו' מפני שהיה. צדיק נמסרה לו הבכורה 
וקירב וכו" מת אברהם ומפרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה * 
יעקב. מן עשו וכו' כיון שלקה יעקב את הבכורה התחיל מקריב וכו' וכן בשעה שהקריב משה בסיני הבכורות חן 
הקריבו. שני וישלח את נערי בני ישראל וגו מהו נערי הבחורין שבבכורות ויעלו עולות הא למדת שלא היה 
אדם מקריב אלא הבכורות וכו', והמאמר שם נובע מתנחומא מב תולדות סי' ייב ושם הגי' מהו כתנות עור 
בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה וכו' ועוד שנו רבותינו וכוי לכך הלביש הקביה לאדם. בגדי כהונה גדולה 
שהיה בכורו של עולם בא נח ומסרן לשם ושם מפרן לאברהם ואברהם מפרן ליצחק ויצחק מפרן לעשו שהיה 
בכורו ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע"יז והפקידן אצל אמו כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשו אמרה רבקה 
וכו' ‏ בדין חוא שילבש הבגדים הללו שני ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכו ועי' גם באגדת 


בראשית פמ"ג (פמ"ב) ובמאמר שהעתקתי במ"י לעיל צד 168 ממדרש אבכיר, ‏ וכן הדרש בירושי מגילה פ'א עב 


בי ותקח רבקה וכו' מהו החמודות שהיה משמש בכהונה גדולה : 4 לפום חילך. לפי חילך, לפי יכולתך וממונך 
תוציא הוצאות לאכילחך ופחות ממה שאתה בערכך תוציא למלבושך ויותר ממה שאתה בערכך תוציא לעשות 
לך דירתך, ובפסחים שם אמרו פחות ממיכלך וממשתיך ותוסיף על דירתך, ובחולין שם ‏ לעולם יאכל אדם וישתה 
פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר: ממה שיש לו וכו', ופרה (פרא) פ" 


פחות כמו בירוש' עירובין פיב כ' ב' חמשא אלפין פרא מאת ועי' גם במיע הצרפתי חלק לי צד 154: 5 ויעש 


וכו' כתנות עור. ולא עשה להם מלבושים חשובים יותר לפי ערכם : 


00060 * 60 סא (* | -עסעד אס (* | .עסעקשטש/ס (* -66ק6ג (* -(.1ק) פס (' 
,]701 0190888188610 


16066 בראשית פרשה כ 3 כ נא 


מאדם ומולידות ההיר א שר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובננעי בני אדם (שיב ז יד) 
בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר רוחוי דביתה טבין דרבון עימיה ‏ מאן דאמר דהינון בישין דחכמין 
יצריה, מן דמר רוחוי דחקלא טבין דלא רבון עמיה מאן דאמר דהינון בישין דלא חכמין יצריה: 
יב כא) ויעש ייי אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתוותו של וי מאיר 
5 מצאו כתוב כותנות אור אילו בנדי אדם הראשון שרומין לפנס, רחבים מלמטן וצרים מלמעלן, 
יצחק רבייה אמר חלקים כציפורן ונאים כמרגלית, אמר ר' יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאין מביה שאן 


4 ילקו כי לייד : 6 סנסועס ע"נ טס כ" כיד :| לעיל 75 170 : 


1 ומולידות ממנו פכ, מולידות . . ךָ, מולדות . . [האך'י, והיו יולדות . . י (שם) | בהעוותו] וְאַך'י, ּ 
בהעותו דְפָן | 2 בנוהי פא?ן | ** קדמאה] דקדמיה - | רוחוי] ך?. רוחוהי פואנכך. רוחי דִי | דביתה] ן, 0 
דביתא פא כרי | דרבון] פ. דרבין דואגרי | שמיה] פואלג . עשיה דא'כי | ומאןדאמר כ, ומן.. 1 , ומיד א'י (שס) | ל 
דהינון] [נ2, דאינון פָאִי. אינון די (שם) | 8 מאן דאמר ךְפני, מידא | רוחויי ך, רוחוהי פאנר, רוחי י | טבין] 
בישין ל | דלא רבון עמיה] דלא רבין עימיה , דלא חכמין יצריה אבי | ומאן דאמר ן, ומיד א! | דהינון] 3/ 
דאינון דא'בי | בישין] טבין ל" | דלא-- יצריה] 1, דחכמין יצריה ךָ, דלא רבין (עימיה א%) עמיה אבי | 
4 בספ' תורתו א? | | 5 כתנות | עור א | בגדיו של י, כתנות של א?ן | שהם (שהן פונ) דומין דפו2ג: . 
דומים אִ, שהיו דומין יי | * לפנס פואךלו] לפנם ל. לפגס [כך1, לפיגם ך | מלמטן] ונכ -טה דפארי | 
מלמעלן] [נכ, -לה דפארי | 6 ייצחק] ר ₪ ך' | וגייה] פו/ יגיא דאנכך | חלקיפ] וחנכ . -ין פשי: 
חלקים היו דא | כמרגליות פא | * יוחנן] יצחק ך' | 


1 בהעוותו. במקרא כתוב ב ח ע ות ו והכפילו הויו לסימן שהיא מרגשת במבטא וכן לעיל צר 81 עוונו וצר 194 
עייפה ועי' במ"י לעיל צד 8 בדיה והוא גלי: 2 בנוי דאדם קדמאה. בני בניו של אדה"ר, והגהתי ק דמ א ה וכן 
לקמן פל'ח גם בכי"ל אשר בנו בני האדם וכו' בנוי דאדם קדמאה : מאן דאמר רוחוי. מאמר זה נר' שהובא כאן 
בדרך אגב, ובעל נבחר מפנינים העיר דאיתא בספר הזוהר סדר אחרי דאינון רוחין דאולידו מאדם הוו מזיקין 
דעלמא ושריין בפתחי דביתא ובבראי, וזהו דפליגי הכא יש מי שאומר הרוחות המצויים בבית הם טובים לאדם 
מפני שמתגדלין עמו ונהנים משלו ויש מי שאומר שחם רעים לו מפני שמכירין יצרו הרע ומזיקין לו ומאן דאמר 
רוחוי דחקלא רוחות המצויים בשדה וכו ועי' המעשיות במררשים שציינתי במ"י לעיל צד 114 ובתנחומא מיב 
בראשית סיי כ"ז: | דרבון עימית. שנתגדלו עמו או שמתגדלין עמו לפי חגיי דרבין שבשאר הספרים חוץ מכייל 
וכי"פ, ואפשר שגם דרבון הוא בינוני (ועי' דאלמאן צר 299, שלעזינגער דאס אראמי ווערבום צד 88) וכייה 
רב ון בסמוך בכי"ל ובדפ"ר ודיו, ולקמן פכיד הגי' בדפוסי' רוחי דביתא טבין ד ר ב ו (כו' ובכי"ו רוחויי דחקלא 
טבין דלא ר בון וכוי: 8 מן דמר וכו'. בדו ודפייר הגיי מאן דאמר רוחוי (רוחויי) דחקלא טבין דלא רבון עמיה 
מאן דאמר דאינו' בישין דחכמין יצריח ועיייש גם בפכייד, ובמ"כ הגיה כאן עפ"י הילקוט וכן הדפיסו אחריו טבין 
א הכמין יצריה ומיד דאינון בישין דלא רבין עמיה (ועוד סירס רוחין דחקלא מאן דאמר), וכיה גם בכייא אי 
וב' וכן מוגה בגליון מדרש אב"א בשם סיא, ובכייל הוגה בכתב אחר במקוס טב ין סיא בישין ובמקום בישין 
סיא טב ין, וכן הגיה במ'"כ לקמן פכ'יר ושתי גרסאות אלו מסכימות זו עם זו, ובכי"ו וילקי שמואל ליתא המאמר השני, 
ובכי'"ל נכפל בטעות המאמר הראשון: בתורתו של רי מאיר. עי' לעיל צד 70 ובמ'י שם, ונראה שגם כתנות א ו ר הית מן 
החילופים שהיו נמצאים בס'ת שהיה גנוז בבהכינ דאסוירוס ועיי במאמרי ריא עפשטיין במ'ח חלק ליד צר 848 ובסי 
לחם חמדות צד 49 (ולפנינו בכיייל כתוב כותנות בוי"ז במקום קמץ חטף ועיי במ"+ לעיל צד 88 ברדיה דוכים).. ומפרש 
כאן כתנות אור אילו בגדי אדת'ר שדומין לפנס כלוי לעששית') שהגר בתוכה וכותליה מאירים כך הבהיקו בגדי אדח"ר 
מזין הדרו ועטה אור כשלמה ועי' פי' הרמבייס שהובא במ'"כ ועייע פריידענטהאל העללעג' שטודיען חיא צר 75 
ודיללמאנן לפסוק זה וספרי דאדה"ר הוצ' פריישען צד 52, ויצחק רבייה מפרש כתגות אור שהיו חלקים כציפורן 
ונאים ומזהירים כמרגלית ועי' במ"י לעיל צד 168 בדיה ולא וכוי, ושס העירותי ג''כ שלפי המדרש משמע שהפסוק 
ויעש וכו' נאמר קודם שחטא אדה"ר, וברקנאטי העתיק מספר הזוהר לבתר אלביש לון קורשא ב'יה בלבושא 
דמשכא איתחני מיניה (פי' בלבוש שהעור נהנה ממנו) הה"ד כתנות עור ברישא כתנות אור דהוו משמשין ביה 
עלאין וכו', ובמדי הגדול עמוד 109 מפרש כל הפרשה הזאת היתה ביום ששי קודם שתיכנס השבת אבל משנכנסה 
השבת אין כל חדש תחת השמש ועיי באגדות שציינתי במ"י לעיל שם בריה מתעסקין בדרך חארץ ועי' גם בספרי 
וזאת הברכה פי' שניה כי שם וכו' זה קבר של משה וכו' וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות : 
ואלו הם וכו' וי'א אף בגדו של אדהיר וי"יא הכתונות וכוי, ותגחתי ל פ ג ס ועח"ג, ומיש רחבים מלמטן וכו פיי ף 
ו 
+ 
7 





כתבנית הפנס שהוא רחב מלמטה וצר מלמעלה, ובמאמר הנוסף בתנחומא כ"י פארמא (מבוא התנחומא עיח ב') 
גורס ומפרש כתגות עור כתנות אור והיא מאותיות המתחלפות זו. בזו שהיו דומין לפנס פי' נר מאירין כעששיות 
וכו' וכמרגליות דחלקין כצפורן והן בגדי החמודות שבאו לידי עשו עיכ ועיי תריי אי בראשית כיז טיו ופרריא 
פכ"ד ולקמן פסיג סי' י'ג ופסיה סי' ט"ז ועיי למטה בדיה ובהם היו: 6 א"ר יוחנן. וכיה בשאר כ"י, ובדפוטים 
נשתבש ועי' גם לעיל צד 170, ור יותנן דורש כתנות עור שדבקים לעור ור' אלעזר והאמוראים האחרים דורשים 
כתגות עור שבאין מעור, וכן הפלוגתא בסוטה ייד א' כתנות עור רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור (פורשי 
של צמר הוא) וחד אמר דבר שהעור גהנה ממנו (של פשתן שאדם לובש סמוך לבשרו), ובתר"י א' מתורגם ועבד 
וכו' לבושין דיקר מן משך חיויא דאשלח מניה על משך בשריהו חלף שופריהון דאישתלחו וכו' וכן איתא בפרריא 
פ'כ ר' אליעזר אומר מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לאדם ולעזרו וכו', ודרש זה לא הוזכר 
כאן בב"ר, ולמאמר איר יוחנן וכו' שרבקים לעור נסמן בגליון כי'יל ,בתנח' אדם אינו מרגיש", וכיה בתנחומא 
מב בראשית סי' כייד ושם המאמר משובש רי מאיר ורי יוחגן אומרים כבגדים הדקים הכאים מבית שאן שהן דבוקים 
על בשרו של אדם ואיגו מרגיש ר' שמואל בר נחמני אמר לפיטטו ר' יהושע בן לוי אמר ליגנון רי יוסי: ביר 
הנינא אמר סיסטין ‏ ר' אבהו אמר הית ו' יצחק אומר הלקין כצפרין ונאין כמרגלית ריש לקיש אמף 
כמעשה השמים וכשהיתה העבודת בבכורות היו מקויבין בחן וכה ועיי"ש בהעוות ריש באבער: 


3( 06. 





בראשית פרשה כ ב" 1% 


כ) וי קרא האדם שם אשתו חוה נתנה כחיוויתה ומצתתה כחיויה, ‏ חיווה לה כמה דורות יא 
| איבדה, אמר ר' אחא חוויה חוויך ואת חוויה דאדם: 

\ -כי היא היתה אם כל חי ר' שמעון בן אלעזר א' עס כל חי, תני העשיר עולה עמו העני 
אנה ירדת עימו, /ר' סימון אמר אם כל חי אימן שלכל החיים דאמר ר' סימון כל מאה ושלשים 
שנה שפירש אדם מחוה היו רוחות הזכרים מתחממים ממגה והיא יולרת, רוחות נקיבות מתחממות 8 


1 ינקוט טס  :‏ 2 לקטן 75 906: 8 לקוע טס: יכוע' כפוכוס פ'ס ל' 5', כסונוס עס 5' ק"ש סי: 4 ילקו טס, ילקי 
שפופל כ' קפ'ו, 5קמן פכייד, ועי' עיכונין י"ס 3', סנסופס פב נכסטיס סי" כייו: 


1 נתנה] פ[אכ. ניתנה (נתגה חזגי) לו דְחנרי | כחיוותה [, כחיותה ף, לחיותה ליר. דתא []1 + התיה א י 


ב שר 


התו דְשי | ומציותתה ן, ומצצתה פג, -תיה ל": -תו חחזבש. ומיעצתו דְךְ?י, ומעצבתו א | | כחויה] ן: 
/ הוווה ם. הויא דא?. כחויא א'ךי. כחיוותה כ | * חיווה ל חיוויה ל. חיוה פא': חוה א?1/ ד"א חיוה ?1 , 
3 דיא חוה היוה ך | "לה] - אדם הראשון ך | 2 איבדה] פוחא'ג, אבדה דְךְי | אבא ך; חייא 5 | 


/ חויא פא"ך'. חיויא דא'ךלי; חיוא [כ: -ואן | חוויך] א?. חויך דפר'י.: חיויך וא'כר? | חויא פאלריי, 

1 חיויה ן, ‏ -יא א'כך? | 8 אלעזר] יוחי [ך?, יוהאי ךף1 (ר' שמעון -- א' לי פ) | אמר דְוְנָרִי, אומר כ | 

2 4 עמו | אמן אכי. אמפךן | **של] ל ל | הייפפג | שכל פחג. | קל א'י | 5 שפירשה (שפרשה פכ) 

ָ חוה מאדם ך7פאנכי, . . מן אדם [ | היו הרוחות הזכרים פ, רוחות הזכרים היו אכי (שמואל) | | ממגה] 

בה [* | יולדת] א'. ₪ מהם פנ. מהן וכי | רוחות] [א. ורוחות דְפנכי | הנקבות פוא? | מתחממות] 
היו = א'כי (שש). | 


| שכבר אמר שובך מה ת"ל תשוב אלא לתחיית המתים: 1 כחיוויתה וכו'. גי' זו מקויימת גם עפיי כייו ונייל שרורש 
חוה לשון חוי חוה ולשון חיויא נתנה לאדם כחיוויתה כאשה תחוה לו דעת והיא היתה צייתנית כהנחש שאמר. לה 
אף כי אמר אלהים וכו', ומלת חיוויתה (חיוויתא) הוא שם נגזר מפעל חוי שהוראתו בתרגומים ובדרז'ל הראה 
הגיד -וכן בליימ יחוה דעת (תהלים ייט ג') אחוה דעי (איוב ליב י'יז), והבינוני ומצתתה כמו ספרי ראה פי"' צ'ב 
ולא חוזר ומצתת וכו' וכן בירוש' סוטה ריש פ"ט כיג בי לא שתחא חוזר ומצותת ועי' מייע לריא גייגער ח"ד צד 
1 ועמתיל חיד צד 995: היווה לת. דרש אחר שקרא לה אדה'ר חוה לשון חוי משום שהראה לה כמה 
דורות איבדה שגרמה מיתה לעולם ועי' לעיל צד 175. וסימן החיבור ד * א נעדר בכי"ל וכי"פ וכי/א וע' במ'י 
לעיל צד 190 בדיה שוקים: 2 אמר ר' אחא. וכיה גם ברפיר ודיו, ובמייכ הגיה שלא לצורך ר' א ח א א מ ר 
וכן הדפיסו אחריו ועיי במ"י לעיל צד 24 בדיה יום אחד וכו', ור'א דורש חוה גייכ לשון חיויא וכלפי האשה אומר 
הנחש היה נחש שלך והשיאך ואת היית נחש של אֶדם שעל ידך חשא, וכן איתא לקמן ריש פכ"ב א'יר אחא חיויה 
חוויך ואת וכו': ‏ 8 עם כל חי. כלו' קרי ביה עס כל חי (ועי' במ'יי לעיל צד 16) שהאשה תראה חיים עם בעלה 
בעשרו, וחי הוא העשיר ועני חשוב כמת, ומביא הברייתא העשיר. עולה עמו וכו' ומפרש בפי' ביר כייט העשיר 
וכוי שאם קונה שפחות ז' היא בטלה מאותן שבעה מלאכות שמגו חכמים שהאשה חייבת לבעלה (כתובות פה מייה) 
ואונו יכול לומר לה והלא לא הכנסת עמך שום שפחה וכו' שנ' עם כל חי עם חיות שלו נחנית כמו כן העני אינה 
יורדת עמו שאם הכניפה לו כמה שפחות והעני ומכרן וכו' יושבת האשה בקתידרא לפי שאינה יורדת עמו 
דכתיב עם כל חי עם החיות ולא עם חהמיתה ואין לך מיתה גדולה מעוני ע'כ, ונראה שמפרש כן עפ"י ירושי 
כתובות | פ"ה ושם ג' הכניפה א'יר שמואל בר רב יצחק לא פוף דבר הכניפה אלא אפילו היא ראוי' להכניס כהדא 
דתני א שת ו עולה עמו א בל לא יורדת עמו תי ביפית (ושם העתיק מפירש'י שאם הכניסה לו ד' שפחות 
בטלה היא וכו' ואם לא הכניסה לה שפחות והעשיר לא יכול לומר לה וכו', ובפי' הנדפס נשתבש ראש המאמר, ובדפ"ר 
הגיי שם דאם הכניפה לו ארבעה שפחות עד שבעה וכו'). ובבלי כתובות סייא א' גרפינן היא אומרת לתניק וכוי והוא 
אומר להניק והיא אומרת שלא להניק וכוי היא אורחא והוא לאו אורחיה מהו בתר דידיה אזלינן או בתר דידה 
וכן' ופשיטנא ליה מהא עולה עמו ואינה יורדת עמו אמר רב הונא מאי קראה והיא בעולת בעל בעלייתו 
של בעל ולא בירידתן של בעל רבי אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה 
(והדרש עט כל חי לא הוזכר שם) ועייע כתובות מ'ח א': 4 של כל החיים. אפילו של הרוחות, וטעס הדרש כמו 
פוף פליא ומכל החי מכל בשר וגו' א"ר הושעיא אפילן רוחות נכנסין עם נח אל התיבה הה"ד ומכל החי 

וכו' מאותן שנברא להם נפשות ולא נברא להם גופין ועי' לעיל צד 54, וכדא'ר סימון כל מאת וכו' משמע שחוה 
היתה אמן של הרוחות שילדה מאותן ווחות הזכרים המתחממים ממנה; ולא היתה אמן של כל הרוחות שהרי 
רוחות נקיבות מתחממות מאדם ומולידות ועי' גם ביפיית, ואותן הרוחות הזכרים והנקיבות משמע שהם המריאים או 
המריאים שנבראו ביום ו' כשקדש השבת כדאיתא לעיל שם ולעיל צד 96 בו' ברא שש אדם וחוה וכה 
ומריאים, והשדים פרין ורבין כבני אדם ועיי חגיגה טיז אי ואדרינ נריא פל'ז. ודוחק לפרש אף לפי הגי' שלפנינו כל 
מאה וכו' הַיו רוחות הזכרים וכו' והיא יולדת רוחות נקיבות שמתחממות מאדם ומולידות וכו' וחוה היתה אמן של 
הרוחות וכולן בגוי דאדם קדמאה: ולקמן פכ"ד נסדר המאמר דאיר סימון וכו' בדרש זה ספר תולדות אדם וכו' אילו תולדות 
אין חראשוגים תולדות מה הן רוחות וכו', ובתנחומא מב ליתא הדרש אס כל חי אימן של כל החִיים וליג היו הרוחות 
הזכרים מתחממים ממנה והגי' שם א'יר סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו כיון שנהרג הבל אמר אדם 
מה אני מוליד בנים וכו' מה היה עושה א'ר סימון רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו שכן אמר הקבייה לדוד 
וכו אשר בהעוותן וכו' מאי בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע וכו' ובנגעי בני אדם ואין נגעי אלא המזיקין וכו 
שכל קל שנה שפירש אדם מחוה היו הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו ומוליד מזיקין וכן', ובעורובין, שם 

ג' ואיר יר מ יח בן אל עזר כל אותן השנים שהיה אדה"ר בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין שני ויחי אדם שלשים 
ומאת שנח ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד האידגא לאו כצלמו אוליד מתיבי היה ר' מאיר אומר אדח'ר חסיד גדול 
היה כיון שראה שנקגסה מיתה על ידו ישב בתענית וכו' ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה וכו' כי קאמרינן ההוא 
בשכבת זרע דחזא לאונסיה וכו' נעי' במ"י לעיל צד 164, ונכונה הגיי שלפנינן ש פיי רש אדם מחוה וכ"ה בפוגיא 
צד 574 במאמר המובא בשם ביר (ושם ג'יכ. הגוי והיא יולדת וכוי ומולידות הח"ד וכו), ‏ וכן לקמן פכ"ג כלום 
פורשתה מחוה הרי ק"ל שנה וכו', והגהתי אימן ש ל כל וכו', ‏ ובפוגיא הגי' אימן של כל חיים ועחיג, ובמי 
הגדול עמה 101 גורס או מפרש אם כל תי שהיא אמן שלכל בני אדם חתיים ועי' ת'א ותר* א': 





14 בראשית פרשח כ ג יח יט 


שבעולם, עכשיו שלא זכיתה ואכלת את עשב השדה, אמר רי יצחק על הדורות הללו הוא אומר 
ואכלת את עשב השדה שאדם משליף משרהו ואוכלה ער שהיא עשב, כיון ששמע אדם הראשון 
כך הזיעו פניו אמר מה אני נקשר לאכוס כבהמה, אמר לו הקכיה הואיל והזיעו פניך תאכל לחם, 
אמר רי איסי נוח היה לו לעמור על קללתו הראשונה: 

₪ יט) בזיעת אפך תאכל לחם אמר ר' אבהו זה אחד מה' דברים שהן סימן יפה לחולה 
ואילו הן עיטוש וויעה שינה וחלום וקירי, עימוש עטישותיו תהל אור (איוב מא =), זיעה בזעת 
אפך תאכל לחם, שינה ישנתי אז ינוח לי (איוב ג יג), חלום ותחלימני והחייני (ישעיה לח ₪), 
קירי יראה זרע יאריך ימים (שס גג י). רבנין דקיסרי אמי אף הילוך מיעים כדרך הארץ מה טעם 
מהר צועה להפתח ולא ימות (שפס נא יר). ר' חגי בשם ר' יצחק בלבר בל יחסר לחמו (שם שס) : 


9 | עד שובך אל האדמה [כי ממנה לקחת] אמר לו קומץ עפר שלארמה שנבראתה ממגן 
לא גזולה בירך : | 
כי עפר אתה ואל עפר וגוי אמר ר' שמעון בן יוחי מיכן רמז לתחיית המתים מן החורה 

כי עפר אתה ואל עפר תלך אינו אומר אלא תשוב : 


9 עי' פקסיס קייט 5י, 5דככ כרי פ"6, דכ סליסו כנס סוף פפ": | 6 נככום :"ז 3', פסיקס6 פ' סנכי (ק'ע 6י)/ 
פסיקפס כנסי טס (קכ'ינ פ'): = 10 ילקוט כי מיג: 19 ילקוע טס, קדכ 5ליסו ככס טס: 


1 עכשו אכּ, ועכשוך] | 2 משליף] משכים ןאכ | שרהונךי, את שדהו ך]. על שרהו דְפואכ | שהיא] ן. 
שהוא 7 אגרי | 8 כך] פחא. כן דני. ל'ןכ | הזיעו] השחירוןא, היומשחיריןכ | מה אני] הרי אני א?, הריני א | 
קשור [אכ | ** כבהמה] בבהמה ל | והזיעו] והשחירו אכ | 4 איסי] ן. אסי אנכ . יוסי א'. לויך | נח א'ך* | היה 
לי אנרי | לו] = לאדם א?כי | לעמוד] אילו עמד [[י, אס עמד א*ךר. .. יעמוד א', אם (אלו) היה עומד דכ | בקללתו | 
ראשונח ו | 5 בזעת אפך פדזא511י... אפיך א? | **זה (זהוךז)] ליל | מחמשה דבריםןךז( . מן חמשה.. פ / מהדברים א?כ | 
6 ואולו הן לי א | זיעה ועיטוש א?כי, . . עיטוש וְדן,.. עשוש א' | שינה] ודזא'כ . ושיגה ךפנ | חלוסךזא | וקרי דפונכ, 
קרי ךְזא | עיטוש--אור] זיעה מג' [שנא' א'] בזעת (בזיעת כ) אפך תאכל לחם אכ , זיעה מנ' בזיעת אפך תאכל ן | זיעה-- 
לחם] עיטוש (עטוש א1) מגי [שנא' א'] עטישותיו . . אור אכ | בזיעת דְן | 8 קרי | כדרך] ואַר. בדרך דא'נכ | 
ארץ אנכר | מאיג | טעס] ן, טעמיהך, טעמאף, טעמי ן | 9 מיהר ך | * ולא ימות א"] וגו לדא ל וכ | וגלנד| 
בל] לא ן, שלא חאנכר' | 10 * כי -- לקחת ן22] כי ממנה וגו ד לי לפארי | של אדמה לי אכ | 11 גזולה 
היא פַךזי, גזל הוא אכ, גדולה 7", . . היא ן | 18 תלך] תשוב ₪ | אינו אוטר] פ, לא נאמר דָי, אין כתוי 
(כת' ) כן [2, אין כתיי (כתוב. ך, כת' כ) כאן אכך | אלא] > ואל עפר ונכר? | 


וטועַס בהס טעס כל מעדנים שבעולם עכשיו וכו' ואכלת את עשב השרה, והגהתי חיית וכו' בהם ועח'יג: 1 על הדורות 
הללו. שחיו חיי צער בלחץ ודוחק בא"י בימי ריי ופתר קרא ואכלת את עשב וכו' שאדם שולף מחוסר לחם השבלים 
משדהו בעוד שהם ירוקים ועי, באגה'א חיב צד 211, וכן בפסיקתא פכ"ח ובור פייל פנה אל תפלת הערער וכו 
ר' יצחק פתר קריא בדורות הללו וכו', ומשליף מל'ימ שקדמת שלף יבש (תהלים קכיט ו') ובהפעיל בב"מ פ"ט א' ד 
משליף קטיני מביני אלימי, ונכונה גי' כייל ‏ משדהו, ובמדי הגדול עמוי 101 הגי' שתוא משליף על שרתו ואוכלה ער שהיא 
עשב ועח'נ, ושם הועתק כיון ששמע אדה'ר כך וכו' אמר מה אני מבקש לאבוס את הבהמה א"ל הקב"ה הואיל וכו', 
והמאמרים שלפנינו דוגמתם בפסחים שם א'יר יהושע בן לוי בשעה שאמר הקביה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו 
דמעות אמר לפניו רבש'יע אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו אמר רייש 
בן לקיש אשרינו אם עמדנו בראשונה ועדיין לא פלטינן מינה דקא אכלינן עיסבי דרברא ועי' בד'יס, ובארריג שם כיון 
ששמע אדה"ר שאמר לו הקב'יה ואכלת את עשב השרה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו וכו' אני ובהמתי נאכל באבוס אחד 
אמר לו הקבייה הואיל ונזרעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחס וכו' וכן בסא'יר וקוץ ודרדר וכו כיון שאמר לו הקביית לאדת"ר 
כך נזדעזעו איברין אמר לו הואיל וכו': 4 א"ר איסי. וכ'יה לעיל צד 192, ובלקח טוב גורס ומפרש אמר רב אשי נוח היה 
אם היי עומד בקללתו שלא יהא טורח אחר הלחם: 5 בזיעת אפך. במקרא כתוב אפיך ועיי במנחת שי ולקמן צד 199 : 
אמר ר' אבהו. בברכות שם ג' ש ש ה דברים סימן יפה לחולח אלו הן עטוש זיעה ש ל ש ו ל קרי ושינה וחלום עטוש /? | 
דכתיב עטישותיו וכו' זיעה דכתיב בזעת וכו' שלשול דכתיב מהר צועה להפתה ולא ימות לשחת קרי דכתיב יראה זרע ָ 
% 
4 
1 





וכו , ובסגנון שלפנינו הובא המאמר בפסיקתא שם בדרש מהר צועה וכוי אכן הגי' שם א'יר אבהו זה אחד מששה דברים 

שהן וכו' ואלו הן עיטוש זיעה קרי שינה חלום חילוך מעיים בד רך ארץ עיטוש מנין וכו' חילוך מעיים בדרך ארץ מניין מהר 

צועה לֶהפתח ולא ימות לשחת (וליג שם רבנין דקיסרי אמי וכר) א'יר חגי (ובכ'י פארמא הגיי א'יר יצחק) ובלבדר ש ל א 

יחסר לחמו, ובפסיייר שם וסימן בחולה כיון שנפנה אינו מת מיהר צועה וכו' דיא א"ר חגי בשם ר' המא בו אבא 5% 
אימתי אינו מת כשאינו חסר לחמו אבל אם היה פתוה וחסר לחמו הרי הוא מת וכו': ‏ 6 וקירי. כ'יה בכיייל וכן בסמוך 5 
קירי ועיי מיש במיי לעיל צד 180 בדייה באימצע וכוי: ‏ 7 תאכל לחם. ולא תמות: ותחלימני. פי' לפי הדרש ותגרום ₪ 
שאהיה חולם חלום. וכן בבנין הפעיל במקרא חלמתיכס אשר אתם מחלמים (ירמיה כ"ט ח') ועייייש ברריק: 8 חילוך: 

מיעים. שלשול וכדאיתא בברכות שם ומוסיף כאן כדרך הארץ כלו' שאין לו שלשול יותר מדאי כמו שמפרש בפיי ב''ר לפי 

הגי' כדרך וכו, וכן טעם הג" בדוך האוץ בדוך כל בני אדם: 9בל יחסר. שלא יחסר. לחמו, וכמקרא 

כתוב בסוף הפסוק שט ול א יחסר וכו' ודורשו ריח בשר'י בלבד שלא יחסר וכו' וזה טעם הגיי בל שבכייל ובדפוסיי 

וברוב ספרים ובפסיקתא חגי' כן ובלבך ש ל א וכו', ובפי' ב'יר כיייט מפרש שלא יחסר לחמו שיוכל לאכול וכן פיי 

ביפ"ת ובלבד בל יחסר וכו' ודוק' בשלא יחסר לחמו הוא שהילוך מעי' יפה אבל אם כל אוכל תתעכ נפשו אדרבא 

זה יקרב קצו וכו' וכן משמע פיי המאמר בפסייר אימתי אינו וכו': 10 כי ממנה לקחת. כן השלמתי הפסוק ועח'ג 

וכן כתב בפיי ב'ר קומץ עפר וכו' אממנח לוקחת קאי ועי' האגדות שהעתקתי במ"י לעיל צר 182 ברייה בשם ריש 

הזקן: 18 אלא תשוב. שמשמע שאעפיי שתלך אל עפר תשוב (פי' ב'ר), ודרש אחר בלקח טוב מיכן רמז 








בראשית פרשח כ ג יו יח 198 


ומשביע לכל חי רצון (תתלים קמה ט), = ר' יהושע בן לוי אי מקריעת ים סוף לגוזר ים סוף 
לנזרים וגו (שס קלו יג) נותן לחם לכל בשר וגו' (שם שס כה): 

יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך. קוץ ז קיגרפ ודרדר זו עכבית [ויש שמחליפין. קוץ זו 
עכבית ודרדר זו קיגרס שהיא עשויה דרים דרים] : ואכלת את עשב השדה רי יהודה ורי נחמיה 
רי יהודה אי אילו זכיתה היתה מעלה לך מכל אילני גן ערן, עכשיו שלא וכיתה וקוץ ודרדר 
תצמיח לך ונו', ר' נחמיה אמר אילו זכיתה היית נוטל עשבים מגן עדן וטועם בהם כל מעדנים 


8 ילקוע. כ' "כ : 


1 אמר דְוָאנכי, אומי פ | מקריעת] כ, גדולה. . . דחגרי. ייתר . . א. גדולה יותר מקריעת מז, 
כקריעת ן, גדולה כקויעת ם | לנתן] פוהאנכ. ואמר ₪ דמ ממך לה ₪ וי | 8ה | 
קנריס ך', קנדס פ. קונדס ך: קנידס א'גר" | ודרדר] פחגכשי. ידרדא | ז] פאיי. זה חאיגכש. 
אלו | עכבית ש. עכובית פַנכי. העכובית א?. עכביות דח | ויש--דּרום לי ל | * וניש שמחליפין פאנ] 
ויש שמחליפים ש, וניש מחלופיי דח ואית דמחלפיןי | *ז ער?] זה חאגש. אלו ד | 4* ענכית ערש] 


| עכובית פא?ג / עכביותך", עיכביות ד | * ודרדר חנ כש] דרדר דַא"ע. דר דר א'ך? | * זו ער?] זה דחאגכש | 


* קיגרס ך (ן] הקינרס ש: קיגריס ך', קנדס פכש, קונדס הזע": קנידס א'נך? ‏ | * שהיא עשויה החאגעשי] 
שעשויה ך?, שהוא עושה פן | * דרים דרים א'ג עך?] דרין דרין דפוא"כך"י | ר'-- נחמיה] ר'. . נחמיא ך, 
רי . . נחמן א%. לי פן | 5 אמר דִן, אומי חאנכ | הייתייי | עששו פאכ. וענש ח | קוץ פחי | 6 די נחמיא אמר ן, 
רי נחמן אומי א*. א"ר נחמיא ך | * היית דפאכי] היתה לונ | מגן] א: מתוך גן דפוגכי | * בהפ דתאגכ] 
בהן וִי, בהל | מכל (כל ב) מעדני עולס א, טעס כל מעדנים שבעולם וַחי, כל טעם מעדני עולם 1 | 


א"ר + וח גן קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה דאילו ביולדה כתיב בעצב ובמזונות כתיב בעצבון (ופי' רשב"ם 
שם בעצבון תרי משמץ) א"ר יוחנן קשין מזונותיו וכו' יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי 
וכו' מלאך בעלמא ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי וכו' אמר רב שיזבי משמיה דר' אלעזו בן 
ע זר יה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם וכו' וסמיך. ליה לגוזר ים סוף לגזרים וכו ועייייש 
בד"פ, = ועפ"י המאמרים שלפנינו הועתק במדי תהלים מזמור פ"ט א'יר אלעזר משל הפרנסה כגאולה (והועתק' מלת 
הקיש ע"י מלת משל) מה הגאולה פלאים אף הפרנסה פלאים וכו' אמר רייש בר נחמגי הפרנסה גדולה מן הגאולה 
ה ע"י מלאך שני המלאך הגואל וכו' והפרגסה תלויה על ידו של הקבייה שני פותח וכו', ושם במזמור פ' 

נסמכו המאמרים לפי רועה ישראל האזינה ועייייש, אכן במדי תהלים קליו הועתק כל המזמור ‏ מילקי תהלים רי 
תתפיג. (ועיי בהערות רייש באבער שם דף רמ"ו א' ודף רנייד א') והגיי שם אמר ריש בר נחמני קשה היא הפרנסה 
מן הגאולה שהגאולה ע"י שליח וכוי והפרנסה ע'י הקב'יה שני האלהים חרועה וכו רַ' יהושע ד סכ נ ין אמר יותר 
מקריעת ים סוף וכו', ובמד' הגדול עמוד 100 הועתק בשינוי שמות האומרים רי לוי אומר קשה היא הפונסה 
שהיא כפלים בלידה וכו' רי יצח ק אומי קשה היא הפרנסה שהיא שקולה כקריעת ים סוף וכו' וצ''ע, וכהגי' שלפנינו 
הקיש גאולה לפרגסה ופרנסה לגאולה מה וכו' איתא גם בדפוסי' לקמן פצ'ז, וגיי הדפוסי' כאן ובילק' מכירי שני ויפרקו 
וכו הוא פירוש נוסף ועי' גם ביפי"ת, ובפ"י ב''ר כייי מפרש חקיש גאולה לפרנסה דכתיב המלאך הגואל אותי וסמיך 
ליה האלהים הרועה אותי, ועוד מפרש שם מה גאולה פלאים דכתיב נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף (תהלים 
לו - וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכת זַ' ט'ו) אף פרנסה פלאים דכתיב לעושה נפלאות 
גדולות לֶבדו (תהלים קל"ו ד') ובאותו מזמור כתיב נותן לחם לכל בשר פרנפת ע'י הקבייה שני האלהים הרועת 
אותי, ולפי פירושו וגירסתו מביא רשבינ ראיה להדרש וגדולה מן הגאולה (ונעדר' כאן מלת אחר ועי'י במ'"י לעיל 
צד 58 וצד 84) מאותו פסוק שרורש ר"א חקיש גאולה לפרנסה, . ותפסוק האלהים הרועה וכו' הובא גם בפסהים 
ובפסו'/ר ובמדי תהלים מזמור פ' וילק' תהלים שם: ‏ 1 מקריעת. כלוי גדולה מקריעת ים סוף שהיתת לישראל בלבד 
וכדכת' לגוזר וכו' ובפסוק שלאחריו והעביר ישראל בתוכו וכו' ופרנסה לכל העולם כדכת' נותן לחם לכל בשר, 
ובפוי ביר כ"י מפרש בדרך זרה לפי גי' זו גדולה מקריעת ים סוף שקריעת ים סוף. לגזרים לישראל שהם מהולים 
בלבד, ובתחלת המאמר כתב שם ה'ג ריב"ל אמר גדולה כ ק ר יעת ים סוף שני לגוזר וכו' וסמיך ליה נותן לחם 
וכף', וכיה בכייפ וכי"ו כקריעת, וגיי זו מסכמת עם המאמר קשין מזוגותיו של אדם כקריעת ים סוף וכו' בפסחים 
ולקמן פציז בדפוסי' ועם הדרש חקיש תפרוסה לקריעת ים סוף וכו' בפסי"ר: 8 קוץ זו וכו'. משמעות הכתוב 
תצמית לך שיש קוץ ודרדר שהם מאכל אדם ונאכלים , ע'י תיקון ודורש קוץ זו קיגרפ!) ודרדר זו עכבית?) 
ועיי לעפ פלאנצעננאמען צד ‏ 100 וצד 992 ומ"ש אצל קרויס צד 584 ועיייע בהוספות הח' פליישער בעמת"ל 
חד 481, וקיגרס ועכבית נזכרו יחד בתוספתא ביצה סוף פ"ג אבל מספרין את הקונרס ואת העכביות, ובברייתא ביצה 
לייד אי נשתבש אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות ועח'ג ודיס שם. וכן נשתבשי מלת קינרס במקומות הרבת 
ועיי עהוך השי עי קגרס וקרויס שם, וגם ברשיי עה''ת הובא בשיבוש קונדס ועכביות (ומ'יש שם והן גאכלים ע"י תקון 
מפרש בספר הזכרון הם צמחים מלאים קוצים ונאכלים אחרי קליפתם והסרת קוציהם), ותגי' הנכונה קינרס איתא גם 
במדרש ד'"ו ובפי' השני שבפי' ב'יר דפי"ר ובילקוט דפייר, והתחלת המאמר הועתק בהלכות גדולות דיו דף ליו עייד בזה'ל 
תאני בבראשית דרבי אושעיא וקוץ זה הקיגרס ודררדר אילו עכביות ועי' במיי לעיל צד 1, ובה"ג די ברלין צד 185 
כך שנו וקוץ זה הקינדס ועייייש בהערות ריע הילדעסהיימער, וכן הובא בפיי הרמב'ים והראייש עוקצין פיג מב 
וגי שם וקוץ זה קונדס ודרדר אלו עכביות ועייייש בפיי הרמב'ים העכביות והוא הצמח שעליו קוצין הרבה ומקלפין 
ן וכו', ודעת היש מחליפין הובאה בערוך ע' עכביות (והגיי שם בדפיר קוץ זו עכבית דרדר זו קינרס שהיא 
עשניה דרים דרים, ובשדפ"ע הגי' קונדס וכן הועתק במדי הגדול עמו' 101) ובפיי הרייש כלאים סוף פה (וג' שם 
קוץ עכביות דרדר זה קיגרפ שהוא עשוי דרי דרי) ובפי' מהר"י בן מלכי צדק שם (וגורס קוץ זה עכביות וכו' 
דרדר זה קינרס שהיא עשויה דרין דרין ובו' עיייש), ובכייל נשמט ויש מחליפין וכו' והשלמתי ועח'ינ: 4 שהיא 
עשויה וכו'. שראשה עשוי דרים דרים ועי' גם במו"ע ע' קנרם, ודורש דרדר דר דר ובל"אר דרא עיגול: 
5 מכל אילני ג'יע, וכנגדם אמר וקוץ ודרדר תצמיח לך, ורינ. מדייק סיפא דקרא אילו זכית היית נוטל עשבום מג'יע 


.6 (? .4141800080 ,6קשעוא (1 


- 


ו 
9( בראשית פרשה כ גכ / 


ותאכל מן העץ הדא מסייעא לההיא דאמר ר' אכא דעכו אתרוג היה : 
אשר ציויתיך ציויתיך להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות ולא דייך שלא הוהרתה 
אותם אלא שנתתה להם ואכלו: 
ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כנון יתושים ופרעושים וזבובים, 
5 ותעלה לך גמל, אמר ר' יצחק מגדלאה אף הוא יש בו הנייה שהוא מוכרו ונהנה מדמיו : 


ט בעצבון תאכלנה אמר ר' איסי קשה היא פרנסה כפלים כלידה, בלירה כת' בעצב תלדי149 | 
בנים, בפרנסה כת' בעצבון תאכלנה, ר' אלעוזר ורי שמואל בר נחמן רי אלעור אומר הקיש נאולה 8 | " 
לפרנסה ופרנסה לנאולה מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום אף נאולה בכל יום , ל 
ר' שמואל בר נחמן וגדולה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך ופרנסה על ידי הקביה, נאולה על ידי / 

0 מלאך המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מח טו), פרנסה על ידי הקביה פותה את ידך .2 


1 עיל 75 140: 9 לקוט טס: 4 לקוע סס, לעל 75 88: 6 לקוע טס, ילק' מכיכי סכליס קפיס פיי כי, פפסיס 2 
קי"ס ס': | 7 ילקוט כ' =קכיז, פסיקפל כנסי פלייג (קני"יב 6'), | עדכם ססליס פ' םס" :' פ"ע כ" 3': | 9 ע" ילק' ססליס / 
כי פספ'ינ (עדכט ססליס קל"ו ס" פי) : 


1 הדא כההיא א? | אבהו ןא' | דמן עכו אש | 2 ציויתיך לי | להזהיר] פודזאגכי. לאמר .- ך. לאמר מהו לאמר 
₪ ך | על [כל א] בהמה א. על הבהמה 2 | והחיה פ, וחיה א?, חיה א', ועל החיה כ | ואת העוף ך", 
והעופות פ, ועופות א?. ועוף א'. ועל העפות כ | " ולא] לא ך | 4* לך] לו ל | יתוש אי | פרעושין י | 
5 לך] לו וחאגכי | נטל פא' | מגדלאה] פוכ. דייא . ל דא | הא ל ן | 5 יש] ₪ לו ך | הנייה] פוכי | 
הנאה דְְָאנִי, טובה והנאה א | הוא מוכרו ונהנה הוא ן, שנהנה א' | *מדמיו ךדְפחאי] מדמו לוג | 
6 אסי דְוחנכ. יוסי א"מ. אבא פ | היא לי אמ | * פרנסה דְדאנמ] הפרנסה פי; פרוסה לֶן | ** כפלים] לי ל | + 
בלידה פן | 7 בפרוסה] ן, בפרנסה [2, ובפרגסה דאמ | בן ן | אומר] כי, אמרךְןאנמ | 8 לגאולה] פוחאנכיו ,6 
שנאמר וופרקנו מצרינו וסמיך (וסמוך מ) ליה נותן לחם לכל בשר דמ | ומה פונסה 1 | אף] כך 8 | 
9 בן ן | נחמן] פכ.: - אמר דְואנימ | גדולה ימ, אף גדולה אנ | מלאך] שליח אנכמ | פרנסה] ואגכ/ 
והפרנסה דְא' (ופרנסה--מלאך לי פימ) | הגאולה א | 10 ופרנסה פמ | פותח--רצון] האלהים הרועה אותי פך | 


כאן מקויימת גם עפ'י הגיי המשובשות כאן בכי"ג כישוב כתערת אמי לו וכו ובכיייכ כי שוכבת עדת (וצ'יל בישוב בת 
עדה) אמרה לו וכוי, ובכייא א' קיטע כאן ר' שמלאי אמר בתעלה אמי ו כן' ורכייא בי בתעלה א"ל וכ וי ל עיל, 
ובפי' ביר כייא קטע המאמר ופירושו וכתב בתעלה ביישוב דעת באתה עלייה כו' כדפרי' ל עיל ובפ" ב'ר 
כייט ביישוב דעת באת עליו כו' כדפרישית לעיל : 1 אתרוג היה. שעצו נאכל כפריו ועי' לעיל צד 140: 
2 ציויתיך להזהיר. נראח שדורש מלת ל א מ ר וכמו שגורס ומפרש בפי' ביר כיי אשר צויתיך לאמר להזהיר את 
הבהמה ואת החיה וכו' שלא יאכלו מן הפרי שלמי היה לו לומר כי אם לאלו והלא לא היה בעולם אלא הוא, 
וכגי' הדפוסי' איתא בלקח טוב ותאכל מז העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל מ ה ו ל א מ ר וכו', ובכי'ל ושאר כיי ויל 
ליג לאמר, ובכל שאר הספרים ל'ג צויתיך שתי פעמים: 8 שנתתה להם. כדדריש לעיל צר 174 וגם ריבוי האכילה 
את הבהמה ואת החיה ואת העופות: 4 שתהא מעלה לך. הגהתי לך כגי' שאר הפפרים הנכוגה כאן בדרש 5 
ארורה וכו' בעבורך. וכן הובא בלק"ט וברדיק ובמדרש אגדה הוצאת ריש באבער: כגון יתושים וכר. וכיה לעיל / 
פיה צר 88 ועיייש במ'י ועייע לקמן ריש פניד גם אויביו לרבות. כל מזיקי ביתו כגון יתושים ופרעושים וזבובים/. יּ 
וברד"ק העתיק דברים ארורים כגון יבחושין ופרעושין וזבובין, ובלק"ט מפרש לפי הענין דברים רעים כגון יתושים > 5 
וצרעין וזבובין ופרעושין : 5 ותעלה לך וכוו. כלוי ויאמר ותעלה לך גמל, וביד"מ כתב זה המאמר שאלתי לגדולי / 
ארץ ואין משיב לי וכו' ועיי מייש במ'י לעיל שם, וראיתי להוסיף כאן פירוש אחר מספיק שמצאתי לאותו המאמר בפ'ה 
בליקוטין מב'יר שבסוף פי' ב'ר כייט וזיל ותעלה לו גמל לכך הוא מקיש גמל לפי שמצינו ששנינו בדוכתא אחריתי 
ארבעה שנואין יש לו לאדם בתוך ביתו יתוש ופרעוש וזבוב וגמל לכך מקשי בעל המדרש ותעלה לו גמל שגם הוא 
שנוי (וצ'יל שנאוי) הוא שמתריז למרחוק ומלכלך את חבריות ומשני אף הוא יש בו הנאה מעורו לעשות מעורן " 
שטיחין לכסות משאו מפני המטר ולכך לא חשיב ליה בכל השלשה ע'כ (וסוף המאמר שהוא מוכרו וכו ל"ג 
גם בכי"ל ושאר כ"י), ואגדח זו ארבעה שנואין וכוי דוגמתה המאמר בפירקא דרביגו הקדוש בבא דארבעה סי יט 
(בשלשה ספרים נפתחים שהו"ל ריש שענבלום דף כ"ג א') ארבעה אויבי אדם עכשוב זבוב גמל ונחש וע" גם 
קמן ריש פנייר הדרש גם אוביו וכו רי שמואל בר נחמן אמר זה הנחש: 6 אמר ך' איסי. וכן איתא ר' איסי 
בסמוך סי' יי ולעיל צר 167 וצר 187, ושם אחד הוא איסי אסי יאסי יוסי ועח"ג ולעיל צד 59 ומבתיי ק' א', 
ובלק'ט העתיק אמר רב אסי קשת היא פרנסת מן הלידה וכו', ולקמן פצ'יז בנוסחת הדפוסים נכפל כל המאמר 
והגי" שם א"ר יוסי בר הלפתא קשה היא הפרנסה כפלים בלידה כלידת כתיב וכו ר"א ורשב'נ וכו 
מה גאולה כ פ ל 'ם אף פרנסה כפלים וכו וסוף המאמר נשתנה שם כסגנון הלשון בפסחים ריב'יל אמר ק שין 
מזונותיו של אדם כק ריעת ים סוף לגוזר וכו' וכתיב תמן נותן לחס וכוי, ובילקוט ויחי ר' קניז הועתק 
רי אלעזר אומר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה פלאים וכו' ריב'יל אמר גדולח מקריעת ים סוף וכו' מב"ר 
כאן פ"כ ולא מפצ'יז כמו שנסמן בטעות בילקוט דיו ושאר דפוסים, ובילק' דפייר ליתא ציון זה (ובעל חילקוט לא 
העתיק כלל מב'ר פרשת ויחי עפ'י נוסחת הדפוסים אלא מנוסחת שיטה החדשת ועי' גם במ"י לעיל צד 49 בד'ייה 
שהוא מעמיד), והגהתי במאמר שלפניגו כאן ובסמוך 5 ר ג ס ה ואף שתגי' פרוסת מקויימת גם עיי כייו ופסיייר פלייג, ושם 
סגנון המאמרים כשם שיציאת מצרים במפות באותות וכו' כך תפרוסת אמר ריב"ל תדע לך שכן למדתי מן הלל הגדול 
שתוא אומר לגוזר ים סוף וכו' ויוצא ישראל מתוכם נותן לחם לכל בשר חקיש פרוסה לקריעת ים סוף וליציאת 
מצרים שחיא שקולה כנגד שתיהם וכו' אמר ר' שמואל בר נחמן רצונך לידע מה כחה של פווסה זו שאדם נוחן 
תוך פיו שתיא קשת יותר מן הגאולה מגיין אתה מוצא בשעה שיוסף מקריב את בניו לפני אביו שיברכם תלה את הגאולת 
במלאך המלאך חגואל וכו' אבל כשבא לפרוסה מה הוא אומר ה אל הים ה רועה אותי וכור', ובפסתים שם גי 








בראשית פרשח כ ג מו ו 11 


אלא על הארץ פקדת הארץ ותשוקקיה (תהלים סה י), ואין שוקו שלהקביה אלא על ישראל ועלי 
תשוקת( (שהיש ז יא), תשים אנו ואפעלפי שאנו תשים (לו) אנו מקוים לישועתו שלהקכיה ומיחדים 
שמו של הקביה שני פעמים בכל יום ואומרים שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד (דברים ו1), ד"א 
ואל אישך תשוקתך בשעה שהאשה יושבת על המשבר אומרת איני נזקקת לביתי עוד מעתה, 
והקב"ה אומר לה תשובי לתשוקתך תשובי לתשוקת אישך, רי ברכיה ר' סימון בשם רי שמעון בן יוחי 5 
לפי שריפרפה בליבה לפיכך חביא קרבנה מרופרף ולקחה שתי תורים או שני בני יונה (ויקרא יב ח): 
והוא ימשל בך אמר רי יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צר תלמור לומר לא יחבל ריחים 
רכב (דברים כד ו), מעשה באשה אחת משלבית טוורינוס שהיתה נשואה ללסטפ אחד, כיון שבא 
אצל חכמים הוציא לפניהם מנורה שלזהב ונר שלחרס על גכה לקיים מה שני ואל אישך תשוקחך: 
יז! ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ר' שמלאי אמר ביישוב בת עדה אמרה לו מה את10ח 
סבור שאני מתה ונכרת לך חוה אחרת אין כל חדש תחת השמש קהלת א ט), או שאני מתה 
ואת יושב לך היטליס לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), ורבנין אמי התחילה מיללת עליו 
בקולה ההיד ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך לרברי אשתך אין כת' כאן אלא לקול אשחך: 
0% 4 ילקוט כי לינ, נדס 5" 3': 7 לקוע שס: ‏ 10כעל 5ר  :174‏ 11 ייקוע עס: 


1 ואין אנכי | שקו של] פוגע. תשוקתו של דְְזְכִי, תשוקת א | 2 תשוקתו] פןכי (שם), ₪ ד'יא תשוקתו דאר | 
תשים אנו] תשים א, ל' נרי (שם) | אעיפ שאנו תשים ארי (שם), אע'פ שתשים אנו [ , ואפילו שאנו תשים ךְ, אע''פ 
תשים (כ, ואף על פי כן ₪ | " לו] לי ך | לישועתו--אחד] לישועתו . . שמו בכל יום ךָ, ל' פוא כרי (שם) | 4 המשבר] 
= היא | ** אומרת] א' ל' | איני--עוד] עוד איני נזקקת לביתו ן, איני . . לבעלי עוד ל", איני . . עוד לבעלי פ. עור 
אוני . . לבעלי דְאנִי | 5 ** אומר] אי ל | תשובי -- לתשוקת] תשוב תשוקת ו | ר' סימון] וַג. ור' - - דפ | 
6 שרפרפו ד" | לפיכך] ואמרה איני נזקקת לביתי עוד .- ע | קרבנה] וחאנכערלי. קרנן דפרי | ולקחה 
-- יונה] ְזְן, ולקחה שתי תורים פוָאַעי. ב' תורים ב' בני יונה ך | 7 ימשל] פנכ. ימשול דְואי | לאפ | 
* יחבל [1] יחבול אכרי. תחבל 7 | ריחים ורכב] בגד אלמנה ₪ | | 8 של בית פ, משל א'. של אי | 
טוורינוס] ך?, טורינוס פַוא'. טוריינוס י, טברינוס דְעַך' | ללסטיס ך, לליסטס [כי!, ללסטים ך; לליסטם 1, 
= הטים פא, ללווטס ע | אחד לי י | כיון] וְגכְרִי. והיה בעלה מצערה שמעו חכמים ובאו אצלה (אֶצלו פ) להוכיחו 
= 87 והיה. . מצערה כיון ששמעו חכמים [בדבר א?] באו אצלו ₪ א | שבא אצל] ןְן, שבאת אצל 5:, שבא 
הדבר (דבר י) לפני רִִי, שבאה לפני ךָ, שבאו פא | חכמים לי א | 9 הוציא] ן=, הוציאה דְפאגרי | 10 ביישוב] 
בישוב פַ. ביישוב הדעת ך, לי דא | בת עדה] ן, בתעלה א. באת עליו דְפ. ל ך | 11 מיתה ן (מתה--או לי פכ) | 
וחוה אחרת נבראת לך דְוְן |- או] מה את (ומה אתה ךן) סבור דְוְ | שאני] שאם ד | מיתה ן | 12 הטליס ך, 
איטליס דְ'חֶן, הטלים ף. היטילים ן, אטלים ן | מיללת] אכ. מייללת דְפָנִי | 18 ** בקולה] בקללה ל | 


שהגי' בדפוסי' ‏ וכגיי שהש"ר אנו מצפים וכו' וגי' שאר חספרים ל ו אנו סקוים, ובכי'"ל נתערבו שתי הגירסאות 
והסגרתי מלת לו, ובמדרש שהיש הוצ' ריא גרינהוט הגיי שלש תשוקות הן תשוקה האשה אל בעלה וכו' תשוקת 
היצר הרע אל האדם וכן' תשוקת הקבייה לישראל וכו' דייא ועלי תשוקתו אעיפ [שתשים אנו] מפני השנאה וכו' עלי היה 
משתוקק וכו ועייע לעיל צד 117 במ'"י דייה תפקידה : 4 איגי ניזקקת וכו'. וכיה בערוך ע' רפרף אלא שמסורס שם במאמר 
שלאחריו לפי שרפרפה בלבה ואמרה איני נזקקת לביתי עוד לפיכך תביא קרבנה וכו', ופי' מאמר זה כמו שמפרש במויע שם 
רפרף תגועה תמידית כמו שהתורים והיונים עושים והמילדת מתגענעת במחשבתה ומהרהרת אם תזקק עוד לבעלה אם לא 
עייכ. ולכן.תביא קרבנה קרבן מרופרף כלו' קרבן תורים או בני יונה ועי' לעיל צד 18 שפורח ומרפרף, ובנדה שם ג' 
שאלו תלמידין את רשב'י מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת 

תיזקק לבעלה לפיכך אמרה תורה תביא קרבן וכו', ואף על גב דעשירה מביאה קרבנה גם כבש בן שנתו עיקר 
מה שבא על החטא הוא בן יונה או תור שהוא לחטאת ועי' ביפ'ית, ובדפ''ר וד'יו נשתבש לפי שרפרפו וכבר הוגה בדי 
קרקא אי: ‏ 7 יכול ממשלה מכל צד. בפ" ב"ר כ'י מפרש יכול וכו' יהא מושל עליה בכל ענוני" שירצה אפילו 
למשכנה ת"ל לא יחבול רחים ורכב שאינו רשאי למשכנה כי נפש שעתיד לצאת ממנה הוא חובל, וכן פי' בחזקוני 
יכול וכו' שיוכל למשכנה ת"ל לא יחבול רחיים ורכב ובאשה קאי כדכתיב לעיל לאלתר כי יקח איש אשה חדשה 
וכוי, והמאמר ופירושו הובא גם בתוספות עח'"ת לפי והוא ימשולי ושם כתוב ופי' ר' יצ חק יכול וכו שיהא לו 
רשות למשכן אשתו ת"ל לא יחבול וכו' ואשה נקראת ריחים כדכתיב ויהי טוחן וכו' כדרריש בסוטת (י' אי) וכתיב 
תטחן לאחר אשתי וכו', והקראים פירשו פ' לא יחבל שהוא רמז למשכב כמו שתזכיר הראב'"ע בפירושו ועיי גם 
אגחיית חא צד 868, ובכייל נשתבש לא ת ח ב ל מלה"כ דברים שם יז ולא תחבל בגד אלמגה ועח'"נ : 8 טוורינוס. 
מיוחם היה וממשפחת עשירים כמו שמפרש בפי' ב"ר כ'י, ושם אחד טוורינוס וטכרינוס בשינוי ההברה או הכתיבה 
וכמו. כן חנ לעיל צר 88 קיליפסין קלווסין ועיי מבה'י חי א' : ללסטס. נרי שצייל ללווטס') כגי' הערוך ע' לווטס שהוא 
כמו לוטסא בלס איש פחות בערכו חוזר על הפתחים (כן דעת הפרופ' זי פרענקעל כמו שכתב לי ידידי ריח לעף), 
והוראה אחרת?) למלת ולוטוס במדרש שמואל פ'ב ולמלת לוטס (בלוטס) בְמאמר שהעתקתי. ממדי הגדול לעיל 
צר 185 במ"י ד"יה שאלם וכ': כיון שבא. שהוא בא וכו' הוציא לפניהם וכ" ורמז להם שאעפ"י שהוא 
כנר של חרס על גבי אשתו שהיא חשובה כמגורה של זהב אין תשוקתה אלא עליו, וכיה בכי'ו כיון שבא אצל 
וכו'. הוציא ועי' הגיי כיון שבא הדבר (דבר) לפני וכו' והגיי האחרות בח'נ, ובפי' בר כ" גורס כגיי הדפוסיי ה ווציא ה 
ומפרש רמזה להם אעפ'י שהיא חשובה כמנורה וכו' והוא רק כנר של חרפ על גבה אפילו הכי היתה אוהבת 
אותו: ‏ 10 ר' שמלאי וכו. עי' במיי לעיל צד 174, והגיי ביישוב (בישוב) בת עדה אמרה לו וכו' שבכי"ל ובכי"ו 


ש8גש₪0 (' .₪706ג (' 


10 בראשית פרשה כ ג טו 


והכת' הידעת עת לדת יעלי סלע, תפפור ירחים תמלאנה (אשב לט א ב).. אמר ליה כאן 
ברקה וכן בגסה, אמר ליה והא בקורת שלאנטונינוס הייתה רובעת והרביעו ממנה בקורת שלרי ויש 
מהם שילרו עכשיו ויש מהם שילדו לאחר זמן, אמר ליה להלן בטהורה וכאן בטמאה: 
עצבונך זה צער שלעיבור, והרוגך זה צער העירוי, בעצב זה צער הנפלים, תלרי זה צער 
5 לירה, בנים זה צער גירול בנים, אמר ר' אלעזר בר' שמעון נוח לו לאדם לגדל ליניון שלזיתים 
בגליל ולא לנדל תינוק אחר בארץ ישראל : 
[ ואל אישך תשוקתך די שוקים הן, אין שוקה שלאשה אלא על אישה ואל אישך תשוקתך, 
אין שוקו שליצר הרע אלא על קין וחביריו ואליך תשוקתו (בראשית ד ז), אין שוקין שלגשמים 


4 ילקוע טס, עיכונין ק' כ', סדכי: כוייס פ'"6, פדכייס פי"ד  :‏ 7 ילקוט כ' 5'יכ, ילק' שיל קטיכיס כי מסק5ינ, טיכ סטיכיס 
כנס פ' לכי לדודי (ז' "יל), עדכט שיכל סעיכיס טס, ועי" 5נדם עסיש מס (עדכט זועל 75 88): 


1 הא כתיב 5 | ** יעלי] יעלה ל | כאן] להלן | וכן] 1. וכאן דפאגי | והרי פוא?גכ. והלאי | 2 בקרות עו, 
בקרת פא | היתח | בקורת] פואנכך, בקרות דְעי1 | ויש-- שילדו] והולידו מהן ן | 8 * מהס דְא'] מהן פא*נכי. 
לי לן | שהולידו ן | להלן] הת | 4 עצבונך] עצבונך והרונך ,= ן | צער העיבור | 5 הלירה | ** לו] לי ל | 
שיגדל אנכ | ליגיון אחד זא"כ. לגיון . . דפא'ני | משל י | זתים פאנכרי | 6 ואל. יגדל אב | 7 ד] ד'אע, 
ארבעח פוחא!. ארבע דִכי' | | שקין פע תשוקות דְוְחאכי | | שוקה של| פץ, תשוקתה של ִזי, 
תשוקת [אַכי (שהיש) | האשה וְכִי (שם) | על אישה] י, לאישה דָפ. על בעלה ען. לבעלה וחזאכי (שם) | 
8אין אי | שוקו של] פנע. תשוקתו של דְחא'י. תשוקת [א?כי (שם) | לקין א | | * וחביריו חאגכ] 
וחבריו פוע , וחבירו לך | ואין אכי | שוקן של] פוגע, תשוקתן של דְחא:כי. תשוקת א' | 


לו רב הידעת וכו יעלי סלע וכוי תספור ירחים בדקה כתיב ובדקה אי אפשר למיקם אפילו בחדשיהן וכאן בגסה 
חמורה וגסה אין פוחתת וכו' ופריך חייא ב''א והא בקורת וכו' והרביעו ממנה פרים על פרות מן בקורת של רבי 
ויש מהן שילדו וכו' אלמא אפילו בגסה פעמים פוחתת או מוספת ימים הרבה והשיב רב להלן בטהורה בבקורת 
בפרים ופרות אפשר כן וכאן בטמאה בחמורה שאין פוחתת מימות הלבנה וכו'. ואין לפרש כאן א"ל ותכתי וכו' 
תספור ירהים תמלאנה שממלאות חדשיהן הרי שיש עת קבוע לבהמות וחיות ואינן פוחתות ומוספות כלל דא"כ 
מאי פריך חייא ב''א שחמורתו לא הגיע זמנה ולמה לא סבר, אמגם בירושלמי משמע כן טעס תקושיא והכתי 
הידעת וכו' ושם נסדרו המאמרים בסדר אחר והגי' שם מילתיה דרי יהושע בן לוי פליגא דאמר ר"י ב"ל בקורת 
משל מלכות עיברה (בירושי נדה בקורת של אנטונינוס היתה עובר) והרביעו של בית רי ממנא (ממנה) שוורים ויש 
מהן שילדו עכשיו ויש מהן שילדו לאחר זמן כאן בבהמה טהורה כאן בבהמה טמאה והא כתיב חירעת עת לדת 
יעלי סלע וגו' תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה הידע' עת לדת חיה טהורה (א'"ל חי' טהור') כבהמה טמאה 
ועיי ביפיית וביפיימ ובתוספות בכורות כ'א א' בדייה תגא קמא, ולפני בעל פיי ב'יר כ"י היתה גיי אחרת בירושי נדה 
ומעתיק ומפרש בזה'ל ובמסכת נדה ירושלמי כתוב כך אמר ליה לחלן בגסה וכאן בדקה אמו ליה חיה טהורת 
כבהמה טמאה מה זו אינה פוחתת ואינה מוספת אף חיה טהורה מדקתגי חיה טהורה כבהמה טמאה מה זו אינה 
פוחתת ואיגה מוספת שמ בהמה טמאה אינה פוחתת ואיגה מוספת אמר ליה והרי בקורת של אנטונינוס וכו' וכאן 
בגסה וגסה פוחתת ומוספת אטר ליה להלן בטהורה כגון בקורת פרים ופרות מודינא לך שפוחתת ומוספת וכאן בטמאת 
דאינה פוחתת ומוספת ולכך מתירא אני מן חמרתי, וברריק העתיק המאמר שלפנינו וג' שם חייא בר אדא הות 
יתיב קמיה דרב הוה מסביר ליה ולא סבר מסביר ליה ולא סבר א"ל אמאי אי את סבר א"ל דחמרתי וכוי שמא 
תיצון וכו' ומה איכפת לך פעמים שהיא מוספת פעמים שהיא פוחתת כשפוחתת אינה וכו' וכשהיא מוספת אינתה 
מוספת וכו' ועח"נ, והגיי ב ק רת כמו בשתי הפעמים בכי"ל ובכי'ו וכייא ב' וכי'ג איתא גם בפי' ב''ר כיייט וכי'א 
ובירוש' שם וכן בירוש' פסחים פ"ד ל"א ב' אין מרביעין את הבהמה במוער אבל מוליכין אותה לבקורת ר' יורת 
אומר חמורה שהיא תובעת זכר מרביעין אותח שלא תיצן ושאר כל הבהמה מוליכין אותה לבקורת וכו' וכתוספתא 
מ"ק פיב אבל מורידין אותה לביקורת ר' יהודה אומר וכוי ושאר וכו' מורידין אותה לביקורת וכו' (וח''ג שם לבקרות), 
ובבבלי מ"ק ייב א' איתא מכניסין אותן לבקרות, ובערוך ע' בקר חגיי במאמר שלפנינו בערוך חשי בקרות ובשרפ"ע 
בקורת, ובמדרש דפיר וד" הגי' בקורת של וכוי בקרות של רי וכו ואין ניל להגיה בירושי ובב"ר כאן בקרות: 
4 צער של עיבור. בשעה שהיא קולטת ומתעברת, והרונך זה צער העידוי צער ההריון וכן תיא והרונך ועידוייכי 
ותרגום ויתן י'י לה הריון (רות די ייג) עידוי, בעצב זה צער חנפלים צער המפלת נפלים תלדי זה צער וכו' ודורש 
הכתוב כסרר חוייתן באשה, ובלקח טוב הגי' צער העיבור וכוי צער חלידה, וכן ברד'ק צער הלירה ועח'ינ, ובעירובין 
שם דרשו הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים עצבונך זה צער גידול בנים וחרונך זת 
צער חעיבור בעצב תלדי. בנים כמשמעו וכו ועי' אדרינ ופרריא שם ותר'י א': 5 לגדל ליגיון וכו. מספר רב של 
זיתים בגליל שארץ שמנה ומגדלת זיתים היא ולא לגדל תינוק אחד בא'י שמתפרנסים שם בצער ובדוחק ועיי נייבויער 
געאגראפיע צר 180, ובמ'"כ הגיה עפ'י הילקוט מ ש ל זיתים וכן הדפיסו אחריו, ולפי הגהתו ופירושו לפרנס חיל אחר 
בגליל וכו' קשה הלשון לגדל וכו', ובכל הספרים חוץ מילקוט חגיי ש ל וכן עיקר, וכתיבת זיתים כמו בל''מ איתא בכייל 
וכי"ו ודפוסי' ועי' לעפ פלאנצעננאמען צר 186: 1 שוקים. כמו תשוקה בלי"מ בפסוקים שנדרשו כאן ועיי ערוך עי שק 
ב' וצונץ זינאג' פאעזיע צד 892, וכן הועתק במד' הגדול עמוי 98 ארבעה שוקין הן אין שוקה וכו', ובשהשיר 
שם הג" אני לדודי וכ' ג' שוקין הן אין שוקן של ישר אלא באביחסף שבש מים שי אני לרודי 
ועלי תשוקתו אין שוקה של אשה אלא בבעלה שנאמ' ואל אישך וכו' אין שוקן של יצר הרע אלא בקין וחהבורתו 
שנאי ואליך תשוקתו ר ' יה וש ע ב שם רבי א חא אין שוקן של גשמים אלא בארץ שני פקדת הארץ ותשוקקית 
רבת תעשרנה אם זכיתם תעשירנה וכו' ד * א ועלי תשוקתו תשים אנו אע'פ שאנו תשים אנו מצפים ומקוים לישועתו 
של הקביה בכל יום ויום ומיחדים שמו שתי פעמים ואומרים שמע ישראל וכו', וכן מסיים בכייל ומיחדים וכו' שני 
פעמים וכו' ואומרים וכן', ותשים אנו וכו' הוא דרש אחר לפ' ועלי תשוקתו, ונעדר סימן החיבור ד'א לפי 
הגי' שלפנינו ועח'ינ ולעיל צר 164 במ"י דיה זו חיא, ודורש תשוקתו נוטריקון תש וקו ואעיפ שאנו תשים כלהף 
תשי כח אנו מקוים וכו' (ועי' גם לעיל צד 84 דכים אנו), ושתי גירסאות כאן, הגי' אנו מקוים לישועתו וכו' כמו 


4 











בראשית פרשה כ ג טו 19 


כל. שהוא מאתים ושנים עשר יום חיי : רי הונא אמר נוצר לתשעה ונולד לשבעה חיי, לשמונה אינו 
חיי, נוצר לשבעה ונולד לתשעה אינו חיי קל וחומר לשמונה, בעון קומי ר' אבהו מנין שהנולד 
לשבעה חיי, אמר להון מדידכון אנה ממטי לכון זיטא איפטא היטה אוקטון: ר' ברכיה ר' ביבא משי 
שמואל לעולם אין האשה יולדת אלא או לרעיא יום ‏ או לרעיב. או לרעיג, | לתשעה הן ועיבוריהן, 
חייא בר אדא הוה יתיב קומי רב, הוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה 
דהא חמרתי בעייא למילד ואני מתיירא שמא חתיצן ותמות, אמר לו מה אכפת לך פעמים שהיא 
פוחתת פעמים שמוספת, פוחתת אין פוחתת מימות הלבנה, מוספת אין מוספת על ימות החמה, אמר ליה 


1 לעיל פ' ייד 5ד 127 וע'נ: 


1 מאתים -- עשר] פוחזנכך: במאתים . . עשר דִי. בקיק יב אי | * חיי פח] חייא ל: חי דואני | יג 
חוגא דא" | נוצר לתשעה] נוצר לט' אי, . . לשבעה פכ | וגולד לשבעה] פחגכ. . . לז'י די | חיי] פח: חי דג. 
חי וכל שכן לתשעה כ | לשמוגה אינו חיי] פחז, לח' (לשמנה 1) אינו חי דְנ, לי כ | 2 שנוצר [ (נוצר--אינו חיי לי פ) | 
לשבעה ונולד לתשעה] ַזְג, לז' וגולד לט' ך, לשבעה לתשעה ונולד לשמנה 2 | איגו חיי] ח: אינו חיידְנכ | 
קל וחוטר] פחהגכ. קיו ךד | לשמנה דְחנ, לשבעה כ | קומי ר'] פגכ, קומיה דר' ד | 9 לשבעה] פנכ, 
לזי ד | חי-| להו ן | מדידכון] ‏ נ. מן דידכון ך | אנא | איפטא] גכ, אפטא דְפו: איכטא ל | היטא ף: איטה , 
איטא ונכ | אוקטו ןכ, אוקטא [, אוכטון ך', אוכטו ך | ר' ביבא] פ. ר' איבא 1, ר' אבא ן2, ורי . . אל 
לי ד | משס] פ. בשס דואנכ | 4 שמואל] חנ. ר' שמואל דְפוְאכ | אשה וא . || אלא] פואגי. ל דכ | 
או לי אי | לרעיא] וי, למאתים ושבעים ואחד דְפא"ג | יום לי | למאתים ושבעים ושנים פא" | למאתים 
ושבעים ושלשה פ]א"ג, לרע'ג יום א', לרע'ג ימים ד | לתשעה] פוחחכ, לט'י ך, או לטי י, ולטי חדשים א. תשעה 2 |> 
* ועיבוריהן דאַך*י] מעיבוריהן פחזכ, דהון ן, עבוריהן ג , ועובדיהן חיין ל | 5 ** חייא] לי ל | קומי רב] ן, קמי. . י, 
קמיה דרב דְפָא'. | סגר] .= מפבר ליה ולא סבר ןכ | אמר *ליה ְפוא"] א"ל א'ני, אמר ל | אמאי כ 
ולמאי א. | לית] אי דְ'א'גכ | *אמר ליה פוא'ר] איל דְאיני. ל לכ | 6 ביא | מתיירא] א"ני, 
מתירא דְפוא'ךר | שלא ונכרי | תיצון דן, תצון כ, תצנן א', תצטנן א'גרי | ליה פכ | ומה דפגכי. 
מאי א | איכפת | פעמים שהיא] אמר לו .- ך | 7 פעמים] פואני, ופעמים דא'כ | שהיא מוספת | פוחתת] 
כשפוחתת [א. ל' פרי | אין] נרי: אינה דְפואכ | מוספת] כשמוספת [א?, וכשמוספת א'2: ל' פרי | אין] ג, 
אינה דְוְאַכ, ואין רִי; ואינה פ. | ְּ 


שלמים (ודלא כמאן דאמר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין ‏ ודלא כמייד שפעמים העובר שוהה יותר כרבה תוספאה 
ביבמות פ' ב' ועיי ביפיימ ויפיית) וא'יכ סיל לשמואל בין יולדת לשבעה ובין יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, 
והדרש הרב'יה ארבה ליתא בבבלי, ומה שאמר מר זוטרא שם אפיי למ'יד וכו' אינו מחוור לפי הירושלמי והב"ר, 
וגם ברד'ק מפרש כל שהוא הרבה ארְבה כל שהוא במאתים ושנים עשר יום הוא חי וזהו נולד לשבעה ואמרו על 
נולד לתשעה אין האשה יולדת אלא לרע'א או לרע'יב או לרע"ג, וכאן הובאו גס המאמרים ר' חונא אמר וכו' בעון 
קומי ר' אבהו מנין שהנולד לשבעת חיי וכו' שנסררו לעיל פיייד בדרש וייצר וכו' ועייייש במ'י, ושם העירותי ג''כ על 
הגיי הזרה במאמר ר' הונא כאן בפ'"כ, ורק גי' כייכ נקל להגיה נוצר לשבעה ונולד (לשבעת) [לשמנה] חי וכל שכן לתשעת 
נוצר (לשבעה) לתשעה ונולד לשמנה אינו חי קל וחמר לשבעה, ובכייא א' קיטע רב הונא אמר נוצר לטי וכו' וכן בכיייא 
בי גוצר לט' וכו' כפרשת יג (ולפנינו פי'יד), ובילקוט נוצר לתשעה ונולד לז' כן' כד ל עיל, ובכי"פ וכו המאמר גכ אינו 
בשלמותו, ועי' במאמר הח' פרייס במ'"ע צייטשריפט פיר געבורטסהילפע וכו' חלק ג'יג מחברת ג' ועיע לעף לעבענסאלטער 
צד 47; 1 אלא או וכו'. לפי קליטת חזרע וכדפירש'י בנדה שם אן למאתים ושבעים ואחד דהוו להו טי חדשים שלמים, 
של שלשים וביום ראשון של עשירי יולדת או לרעיב כלומר אם לא קלט הזרע יום ראשון קולט בשני ומיום קליטתן 
הוי התחלת העיבור או לרע'יג שאם לא קלט בשני קולט בשלישי אבל אם לא קלט בשלישי שוב אינו קולט דקייל 
דעד שלישי הוי ראוי להזריע מכאן ואילך מסריח וכו', ומשמע שזה גם טעם תגי' מ עיבוויהן כל' מהתחלת 
עיבוריהן, ובמייכ מפרש כן גם לפי הגי' ועיבריהן, ובירושי יבמות הגיי לעולם וכוי יולדת או למאתיי ושבעים ואחד 
או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה ועיי'יש במראה תפנים ובשירי 
קרבן, ובירושי גדה הגיי א ל א לרע"א וכוי או לרע'יד, ובשני המקומות ל'ג במאמר ר' ברכיה בשם שמואל תשעה 
הן וכו' אלא בראש הסוגיא איתא שם כמו שהעתקתי עד כמה הכרת העובר וכו' עד ג' חדשיי וכוי אפילו רובו 
של ראשון וכוי ר' אפי אמר תשעים יום שלימין ש מ ואל א מר חן עיבוריהן (כ"ה בירוש' יבמות, ובירושי 
נדה הגי' הן וע יב וריהן) ועיי"ש במפרשי הירושלמי,. וצע'ג לפי הנוסחא שלפנינו, ובפי' ב'יר כיייא מפרש או 
למאתים ושבעים ושלשה כמנין ט' חדשים הן ועיבוריהן או למאתים ושבעים ואחד כמנין הריון בגימטריא (ופי' כן עפ'י 
בבלי נדה שהעתקתי ועי' גם בבמייר פו'"ח סוי כ'"א) ומסיים שם הן ועיבוריהן לא שמעתי, ובפי' הנדפס נשתבש או לרעיג 
כמנין תשעה חדשים הן ועיבוריהן כמנין הריון וכו' ועי' גם במ'"כ שכתב ומצאתי בשם רשיי וכו' ולא עמדתי על דעתו: 5 הוה 
מסבר. היה מסביר לו להבין טעם הלימוד ולא הבין אייל למה לית וכו' א'יל משום שהחמורת שלי רוצה לילֶד ואני 
מתיירא שמא תצטנן וכו (ועיי לעיל צד 188 שלא יצון וימות ובח'יג שם) ועל כן לבי טרוד א"ל רב מה אכפת לך ואף 
שפעמים היא פוחתת אין פוחתת -מימות הלבגה וכו וחמורה זו עדיין לא היו שנ"ד יום לעיבורח כן גר' פירוש 
המאמר לפי הירושלמי, ושס' והגי' בשני המקומות רב (רבי) חייה בר א שי הוה יתיב קומי דרב (רב) חמיתיה 
מבעת (מיבְעת) א"ל מהו כן א"ל חמרתי מעברי והיא. בעיא (בעייא) מילד ואנא בעי. מערבתה עד דלא תצגן (דלא 
תצטנן) א"ל אימת (אימתי) עלה עליה הזכר א"ל ביום פלן וחשב אמר ליה בעיא (בעייא) היא עד כדון ותני כן חמרתה 
פוחתת (ותני כן הפוחתת) אינה פוחתת מימות הלבנה והמוספת אינה מוספת על ימות החמה מילתיה וכו', וכאן הגוי 
הנכונה מה אכפת לך פעמים וכו' וכן בשאר כיי ובילקוט לייג אמר לו פעמים וכו', וגו' הדפוסיי משובשת ועי' גס ביפיית 
ובפי' מחרזו: ‏ 7 א"ל והכת' הידעת וכוי תספור וכו'. ומשמעות הכתוב . וכי תספור ירחים וכוי בתמיה שגם לירת 
ימים אין לקבוע זמן לירתן ואפשר שתפחות יותר מו'יא יום שבין ימות הלבנח לימות החמה ותלד קודם לכן והשיב 


88| בראשית פרשה כ 1 יד--טו 


ואחיתופל ואכשלום ואדניהו ועוזיהו והמן, מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבירן ניטל מהם: . 


טז) אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך וגוי ר' יהודה ברי פימון ר' יוחנן 
בשם ר' אלעזר ברי סימון מעולם לא ניוקק הקביה להשיח עם אשה אלא עם אותה צרקת, אף היא194 
על ידי עילא, = ר' אבא בר כהנא בשם ר' ביריי כמה כירכורין כירכר בשביל להשיח עימה ויאמר 
לא כי צחקת (בראשית יח טו), והא כת' ותקרא שם יי הדובר אליה ונומ' (שם טו יג). ר' יהושע 
בר נחמי בשם רי אידי על ידי מלאך, |והכת' ויאמר יי לה (שס כה כג), ר' לוי בשם ר' חמא ברי 
חנינא (אמר) על ידי מלאך ,] רי לעזר בשם רי יוסי בן זימרא (אמר) על ידי שם: 

הרבה ארבה עצבונך והרונך ר' אבא בר ווטרא בשם שמואל כל שהוא הרביה ארבה 


ל לקפן פפ''ס פע''ס פס''ג, יכוט' סועס כיש פיז כייס 3', עדכט מסכיס ט' קיי ז' :| 8 ילקוש כי 5'פ, ‏ יכוט' ינעוס פד 
ו' סי, יכוט' נדס פ"ס פ"ע ס', נדס פס ₪ : / 


1 ואדוניהו ועוזיהו א, ואדוניה ועוזיה י, ובאדוניהו ובעוזיחו ך, ובאדניהו ובעזיהו ן | ובהמן 7 | נתן וי | 
שבידן] ן. -דם ך7פ אני | נוטל פד. נטל ן, נטלו א" | 2 ואל פוא' | הרבח--וגו' לי א | ר' יוחנן] ן. ורי . . דפאנב | 
8 אלעזר] אליעזר | ברי סימון] 1כ, בר . . דן, לי ם | "אשה] האשה ך | צרקה] פא'כ, הצדקת דוא"נ | 
" אף] ואף ד | 4 עילא] א. עילה פוגכ | * ביריי פוע"] בירי אע: בריי אכ ע". כיריי ל, כירי ע', יצחק ך | כוכו 
הקביה אנכ | בשביל] כדי אך, ליץ | 5 והכת' | בר] פוא"כ. בר ר'ך | 6 נחמיה דפנ2. יא ן, נחמני א? | 
* והכת' --- מלאך ל"] והכת' . . לה [שני גוים בבטנך פא] . . בשם רי חמא בר חנינא (ר' אחא בר חנינא א'. ר' חמא 8) 
אמר. . מלאך ךפוא. לי לג | 7 בן| גכ / ברך | זמרא פכ, דרה ן | 8 **עצבונך] עיצבונך ל (עצבוגך והרונך לי פ) | 
זוטרא] פָוְאַ'גכ , כהנא ך | ר' שמואל | כל שהוא לי ואי | הרבה ארבה] הרבה ארבה דָף, בהרבה [, ל' א'ני | 


נתן עיניו בתאומה יתירה שנולרה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו וכו' (ועיי לקמן פכייב) קרח על הכהונה ונבלע 
בלעסם בממונו של בלק לקלל את ישראל ונחרג במדין וכו' דואג אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד וכף 
ואחיתופל נתן עינו במלוכה וכו' גחזי בממונו של נעמן ונצטרע ואדוניה באבישג ונהרג., ועוזיה בכהונה והצרעת 
זרחה על מצחו וכו': 8 בשם ריא ברי סימון. ‏ ר' אלעזר ברי שמעון כמו שהגי' בכיייל לקמן פמיה פמ"ח ופסייג, 
ובזה המאמר שנסדר כאן לפ' אל האשה אמר וכוי חסר עיקר הקושיא מאותו הפסוק, ואיתא לנכון בירושי סוטה, 
ושם הגי" ר' יוחנן בשם ר' לעזר בי ריש לא מצינו שדיבר המקום עס אשה אלא עם שרה בלבד והא כתיב 
אל האשה אמו הובה ארבה גר א"ר יעקב דכפו חנין על ידי התורגמן הא כתיב ויאמר 
ייי לה שני גויס בבטנך א'יר בא בר כהנא הדיבור נפלה לה א'ר בירי כמ' כירכורי כירכורים הקב'יה מתאות לשמוע 
שיחתן של צדקניות ויאמר לא כי צחקת, ובסגנון שלפנינו נסדר המאמר גם לקמן סוף פמייה לפי ותקרא שם יי הדובר 
אליה וגו' הנאמר אצל הגר. וסוף פמ'"ח לפ' ויאמר לא כי צחקת (ושם מקוטע המאמר בכייל) הנאמר אצל שרה, ופס'ג 
לפ' ויאמר יי לה וגוי הנאמר אצל רבקה, ובכולס פיי עם אותה צדקת (הצדקת) עם שרה, ובמי ההלים מב הובא 
הדרש בהמשך המאמר א'ר לוי כתיב ויאמר ח' לה וכו' מיסטורין אני מגלה לך וכו' והגיי שם ר' יהושע בשם רי 
אלעזר אמר מעולם וכו' אף היא על ידי עילא א'יר אלעזר בשם רי יוסי אף היא על ידי שם בן נח שני ותלך לדרוש 
את ה' וכו': 4 על ידי עילא. סבה ועלילה מפני שהיא כחשה לאמר לא צחקתי, ומלת עילא באליף בכיי"יל גם 
לקמן פמיה ופס"ג, וכ'יה בירוש' פיאה פ'א טיז א' עילא היו מבקשין וכוי: רי ביריי. כן הגהתי ב יר יי בבי"ת, 
וכיה בירוש' שם ובכי"ל לקמן פסיג ב ירי, ובפמיה נשתבש ג'כ כיריי וכן בערוך ע' כרכר בשרפיע כירי ועח'ינ 
ומבה'י סיט א': כמה כרכורין וכו'. ‏ מל"מ מכרכר. בכל ען (שיב ף' ייד) כלוי כמה השתדלות הואה הקביה 
בשביל להשיח עמה : 6 והכת' ויאמר. מכאן עד על ידי מלאך הושלם בגליון כייל בכתב ישן וכן הגהתי ועחינ, 
ובכיייל ליהא גם לקמן פסיג ועי'יע בפמייה ופמ'ח: 7 על ידי שם. בא'א הגיה שם בן נח, וכן הגיי לקמן פמיח, 
ופס"ג בדפוסי'  :‏ 8 ר' אבא בר זוטרא. וכיה בירוש' יבמות, וסוגיא דתלמודא שם היבמה לא תחלוץ וכו' עד כמת 
הכרת העובר סומכוס אומר משום ר"מ עד ג' חדשים וכו' ר' זעורא ר' בא בר זוטרא א''ר חנינה בשם רי חייה רבה 
אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם ר' אסי אמר תשעים יום שלימין שמואל אמר הן עיבוריהן 
אתא עובדה קומי רבנן דתמן דלא ידעין אם שלש'י עשר מן הראשון ושבע' עשר מן האחרון או ייז מן האחרון 
ושלש עשר מן הראשון וחמשה שלימין באמצע וכוי אמר לון רב נחמן בר יעקכ בהדין עובדא אתא קומי רבה בר 
בא ואכשרו אבא בר ווא פליג על שמואל בריה אמר רבא שנייא היא הכרת העובר שנייה היא לידתו הכרת העובר 
לחדשים שלימין ולידתו לחדשי' מקוטעין תמן תנינן וכמה היא קישויה רימ אומר וכו ר' יודה אומר דייה חדשת 
וכו' ר' יוסה בשם ר' ווא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשי' מקוטעין דלכן ניתני שלשים יום ר' יוסח בי: רי בון 
בשם ר' ווא זאת אומרת שהאשת יולדת לחדשים שלימין דתנינן דייה חודש' וכו' ו' ברכיה בשם שמואל 
לעולם אין האשה יולדת וכו' א"ל ר' מנא מנן שמע ר' חדא מילתה א"ל מן רי בא וכוי תמן הוא אמר שנייא היא 
הכרת עובר וכו' והכא אמר הכין רַ' א בא בר זוט רא בשם ש מואל כל שהוא בתיי רבה באליף רבא (כלוי 
כל שהוא הרבה ארבה כמו שהגי' לפנינו בב''ר וכן בירושי נדה כל שהוא בהרב' הרי הוא בארבה. ועי' ביפ'"מ 
ובפני משה, ודלא כק"ע ועיייע במתת יה \' ע'יא) רב חייה בר אשי הוה יתיב קומי דרב וכו', וכל הסוגיא גם 
בירוש' נדה עייייש, ובבבלי נדה שם ג' ר' יהודה אמר דיה וכו' תניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון דיה חדשת 3 
ויש בדבר להקל ולהחמיר וכו' אמר רב אדא בר אהבה ש'מ קסבר רבי יהודה שיפורא גרים איני והא אמר שמואל 

אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום או למאתים ושבעים ושנים יום או למאתים ושבעים 

ושלשה הוא דאמר כחסידים הראשונים וכו' אמר מר זוטרא מאי טעמייהו וכו' דכתיב ויתן ה' לה חריון הריון 

בגמטריא מאתן ושבעים וחד הוו אמר מר זוטרא אפיי למייד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה 

יולדת למקוטעים וכו', ולפנינו בב''ר נסמך מאמר ר' אבא בר זוטרא בשם שמואל לפ' הרבה ארבה לדרשו כל שהוא 

כמנין הרב"ה עליו אמר הכתוב ארבה שיחיה ויפרוץ כלו' הנולד לשבעה שהוא רייב יום במעי אמו דהיינו שבעה 

חדשים שלמים הוא חיי (כן הגהתי כמו בסמוך ח יי או שציל חי יה ועיי לעיל צד 175 וצר 178) ועיי גם במייכ, 

ור' ברכיה וכו בשם שמואל אומר האשה היולדת לתשעה איגה יולדת אלא לרע'א יום וכו' דהיינו טי חדשיס 


6 \ 


ישו גג כ ! 


י41 


ו 


| ₪ 
\ 











בראשית פרשה כ ג יד טו 17 


ונחש עפר לחמו (שעיה סה כה)/ גבעוני והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל 
(יחזקאל מח יט), (יעברוהו כל שבטי ישראל : ר' איסי ורי הושעיא בשם ר' חייא רבה אמ' ארבע, אמר 
לו הקכיה אני עשיתיך שתהא מלך על כל בהמה וחיה ואתה לא ביקשתה ארור אתה וגו', אני עשיתיך 
שתהלך קוממיות כאדם ואתה לא ביקשתה על גחונך תלך, אני עשיתיך שתאכל מאכלות כאדם 
ולא ביקשתה ועפר תאכל, אתה ביקשתה להרוג את אדם ולישא אשתו ואיבה אשית בינך ובין 
האשה, הוי מה שביקש לא ניחן לו ומה שבידו נוטל ממנו, וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודאג וגיחזי 


1 עי' יכוט' קידוטין פ"ד ס"ס :', בפדנל כבס פ"ס סי" ד', מדכט טעוסל פכ"ס קי' ז' : 9 ילק' ישעיס טס, מוקפפס קועס 
פ"ד, סועס ע' ב', 6דכ"כ גו" פס : 


1 לחמו] ‏ > לא ירעו ולא ישחיתו וגומ' ך | גבעוני מנין ני (שם), הגבעוני מנין א* ‏ | * העיר דא'ג כי] 
ל | כל ך1 | 2 ויעבדוהו .-- ישראל] כל שבטי ישראל פ, יעבידוהו כת" א, ל' דְכי | ר' אסי ור' הושעיה דְפָּג ‏ 
. . ורי חנינא א?, - . ור' חנין א, ר' אמי ור' חנינא ן, ר' ור' חנינא כ, ורי יוסי בר' חנינא י || חיא 
רבה] פאנ5, ח"ה . . [, אחא ך, ירמיה בר אבא י | אמ' ארבע] אמרו (אמרין [, אמוי כר, אמר ן) 
ארבע פוג כך. אמרי ארבע קללות נתן לו א?. ד' קללות . . א. אמי ארבע לקה ךז, לי דִי | 8 שתהא] פוחאלגכיי 
ל דְא' | כלל-- וחיה] א?כי, הבהמה ועל [כל פ] החיה ךפוג | ארור -- וגו'] פ: ארור אתה מכל הבהמה אגי, 
. . ומכל חית השדה וַזכ, לי ך | 4 שתהלך] כ2, שתהא מהלך ךדפוא'גי. . . הולך חא? | קוממיות כאדם] 
בקומה זקופה כאיש ן | ולא בקשת י | שתאכל] דְֶז, שתהא אוכל דְפָוְכִי. שתהא מאכלך א | מאכל אדם א?, 
. . מלכים א | 5 ולא בקשת י, ואתה לא בקשתה ן2, . . בקשת דְפא | ועפר תאכל] פא ₪ כל ימי 
חייד דונכי | אדפ] ואי. האדס ְפַגכ | אשתו] את חוה. | ואיבה] אי: חייך = דפוגם ‏ | = 6 הו] ₪ 
אומר ךז | * ניתן דְפאגכ] נתן לוי | ומה] ,.. שהיה פא | נוטל] פח. ניטל דְנָכ2, נטל ן, נטלו א | הימנו י | 
וכן את מוצא י | וקרח] אגי. ובקרח ךְפוחח | ובלעס] וגבלעס פח2,. לי וא | ודואג פא?ני. ובדואג דוח 
ודואג האדומי א1 | וגיחזי---ואבשלום] וגחזי ואחיתופל ואבשלום , וג' ואבש' ואחי' אַ. ואחי' וגיחזי (וגחזי פי) 
ואבש' דדפי, וגחזי ואחיתופל א?, וגיחזי ובאבשלום ן. | 


וכו', ולקמן ריש פצייה זשיה זאב וטלה ירעו וכוי בוא וראה שכל מה שהכה הקביה בעוה'"ז הוא מרפא אותו לעתיד 
לבא העיורים מתרפאים וכו' הפסחין מתרפאין וכו' האילמים וכו' הכל מתרפאין וכו' ואחרכך החיות מתרפאות שגי זאב 
וטלה ירעו כאחד וכו' ומי שהביא המכה על הכל אינו מתרפא שני ונחש עפר לחמו שהוא הוריד הכל לעפר (וכַל 
האגדה גם במדרשי תנחומא ויגש שם ועי' מה שאכתוב בפיד לקמן פצ'יה), וכן בתנחומא מייב מצורע שם ולא עוד אלא 
כל בעלי מומין מתרפאין לעוה"ב והנחש אינו מתרפא שנ' ארור אתה מכל הבהמה מהו מכל שהכל מתרפאין והוא 
אינו מתרפא בני אדם מתרפאין וכו' אבל הנחש אין לו רפואה וכו' א"ר חלבו וכו' ואף לעתיד לבא כן ונחש עפר 
לחמו שאינו מתרפא לעולם שהוא הוריד את הבריות לעפר ומי גרם לו על ידי שאמר לשון הרע וכו' ועי' בתנחומא 
ובאג'יב שם: ‏ 1 גבעוני וכו'. בירושלמי שם ג' בא דוד וריחקן שני והגבעונים לא מבני ישראל המה וכו' אף עזרא 
ריחקן וכו' אף לעתיד לבוא הב'"ה מרחקן דכתיב והעובר את העיר יאבדוהו (כ''ה בירושלי דיו וכן גורס ביפ'"מ ועיי 
גם בפירוש הקצר לירושלמי שם), וכן הועתק במד' שמואל שלפנינו אף לע"ל וכו' והעובד את העיר יאבדוהו וגו' 
(ועיייש בהערות רייש באבער אות ז'), ומהגי' שבבמייר שם אף לע"ל וכוי שני והעבד העיר יעבדוחו מכל שבטי 
ישראל יאבדוהו מכל שבטי ישראל וכו' משמע שכוונו לדרש אל תקרי יעבדוהו אלא יאבדוהו כלו' מלבוא בקהל 
וכמו שמפרש בפי"מ - (ועי' במ"י לעיל צד 16 ובמבה"י ייח א'), וכן במדרש תהלים מ'יב שם במאמר ר' לוי הג 
ג'יכ גבעוני שני והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל יאבדוהו, אכן במאמר הנוסף שם שלש מתנות טובות 
וכו' הגי' ואף הקבייה מרחקן לעיל שני והעובד חעיר יעבדוהו יאבדוהו כ ת י ב שהעובדים הם הגבעונים וכו', וכיה 
ויאבדוחו כתיב במד' תהלים הנדפס מכבר שם ומזמור יז ועיי גם במנחת שי יחזקאל מ'ח ייט, ובכייג נוסף בגליון 
אל תיקרי יעבדוהו אלא יעבידוהו, והוא כמו שמפרש בפי' ביר כ'י אית יעבדוהו אלא יעבידוהו מכל שבטי ישראל 
והכי משמע קרא אותו עבד שהיה קודם לכן עובד העיר עדיין לעיל ישתעבדו בו כל שבטי ישראל ויהיה שמשם 
כבתחלה (וביפ''ת העיר על מה שכתב רש'י א'ת יעבדוהו וכוי שאין ספק שלא מדעתו כתב זה אלא מצאו באיזה 
מדרש) ולפי פי' זה משמע נמי שדורש מכל שבטי כמו כל שבטי, ואולי ג''כ הוא כוונת הגי' שלפנינו ויעבדוהו כל 
שבטי וכו' (וצ'"ל ויעבידוהו) וכן בכייפ כל שבטי וכו', והגי' שבכי'א א' וב' יעבידוהו כ ת יי ב משובשת : 2 אמ' 
ארבע. ארבע שיטין, ועי' ירוש' ברכות פ"ט י'ג א' ר' יודן וכו' אמר בה ארבע שיטין, ובתוספתא שם גרסינן כשם שאסורת 
לבעל כך אסורה לבועל מפני שנתנה עיניה במי שאין ראוי לה מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נוטל ממה וכן 
מצינו (בח'ינ שם אתה מוצא) בנחש שנתן עינו (בנחש הקדמוני שהיה ערום מכל הבהמה וכו' בקש) להרוג את אדם 
ולישא את חוה אמר לו המקום אני אמרתי תהיח מלך על כל בהמה וחיה עכשיו (עכשו שלא רצית) ארור אתה 
וכו' אני אמרתי תילך בקומה זקופה (בקומה זקופה תלך כאדם) עכשיו (עכשו שלא רצית) על גחונך וכו' אני אמרתי 
שתאכל מעדנים כאדם עכשיו ועפר (שתאכל מאכל אדם ותשתה משתאו של אדם עכשו שלא רצית ועפר) וכו' אתה 
אמרת אהווג את אדם ואשא את חוה עכשיו ואיבה אשית נמצאתה אומר בנחש מה (אומר מה) שביקש לא ניתן 
לו ומה שבידו נוטל ממנו וכן מצינו (אתה מוצא) בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועוזיה 
שנחנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שביקשו לא ניחן להם ומה שבידן נוטל מהן, ובברייתא בסוטה שם וכן 
מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו מה שביקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו אמר הקב'ה 
אני אמרתי יחא מלך על כל וכו' ועכשיו ארור הוא וכו' יהלך בקומה זקופה עכשיו על גחונו ילך וכו' יהא מאכלו 
מאכל אדם עכשיו עפר יאכל הוא אמר אהרוג וכו' עכשיו איבה אשית וכן מצינו בקין וקרח וכו' ואדוניהו ועוזיהו 
והמן וכו' ומה שבידם נטלו מהם, ובאדרינ שם מה חשב נחש הרשע באותה שעה אלך ואהרוג את אדם ואשא את 
אשתו ואהיה מלך על כל העולס כולו ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני עולם א"ל אתה אמרת אהרוג וכו' לפיכך 
איבה וכו' אתה אמרת אהיה מלך וכו' לפיכך ארור וכו" אתה אפרת אלך וכו' לפיכך על גחונך וכו' אתה אמרת 
אוכל וכו' לפכ עפר תאכל וכו וע" במ"י לעיל צד 168 וצד 171 : 6 וכן מָצינו בקין וּכוי, בסוטה שס פירש"י קין 


ה 


16 בראשית פרשה כ יד 


חית השדה, כשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה כך נחש ארור מן הבהמה שבעה, כפתי רמשה 

סלק אמר ליה, התחיל מטיח ראשו בכוהל, אמר כל מה שעמלתי לוי שנים בא זה והושיטה לי 

בקנה אתמהא : 0-7 
על גחונך תלך בשעה שאמו לו הקביה על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו 


5 ורגליו והיה קולו ‏ הולך מסוף העולם וער סופו, בא נחש ללמדר על מפלתה שלבבל ונמצא למד 


הימנה קולה כנחש ילך (ימיה מו כב)  :‏ ר' יודן ורי הונא חד מנהון אמר את גרמתה לביריותיי 
שיהו מהלכים נחונים על מיתיהם אף את על נחונך תלך: אמר ר' אלעזר אף קללתו שלהקכיה 
יש בה ברכה, אלולי שאמר לו הקביה על גחונך תלך היאך הוא בורח לכותל וניצול, לחור וניצול: 
ועפר תאכל אמר ר' חילפי לא עפר מכל צר אלא בוקע ויורד ער שמניע לסלע או לבתולה 
ושומט נידים שלאדמה ואוכל: אמר ר' לוי לעתיר לבוא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעוני, נחש 
4 ילקופ כ' 6/5, נכייפ) דכ'כ עדות מד; ""3, מדכט קסלם פ' לס "שך (" ""6): | 6דכ"כ כו"נ פפי'ב, | פדכ"6 פיד : 
9 ילקועץ טס, וע" לדכ"כ טס: 10 לקוע שס, ילק' ישעיס כי טס"ע (סק"ט), ינק' יסוקסל כ' טפינ, עדכט פסליס 6' םש" 
"", לקיון פל''ס, סכמועס "3 ויגש סי' ט' עלוכע קיי ז', סכמועס וינט ס" ס' מלוכע סי בִ', סנדם בכלטים פע"ע (פע'"ם) : 
1 כשם] וכשםך | הנחש ן | במפני רמשא דְךִ'י, למפני.. פוא | ל סליקפאכ. הלך ן | אמר] פו. ואמר אכרי | 
להטיח י, מכה ן | בכותל] פוא'רי. לכותל דא?נכ | שעמלתי] .- ויגעתי פונכי | לשבע פוגכ. בזי א', שבע די | 
** שנים] שנה ל | והושיט ף | 8 בקנה] פ[אנכ. ₪ אחד דִי | אתמהא] [ְנכ. ליך | 4* תלך] לי ל | 
* השרת ₪7 אנ כי] שרת לו | 5 בבל] פוחחאנ כבך*. מצרים דְרִי | 6 המנה י, ממגה דפואנכ | **הונא] חנינאל | 
לבריותי דְיּ', לבריותיו ןכ, לבריות פא'ן | 1 שיהו] נכי, שיהיו דְפּוְ, שהם א | הולכים זא | גיחוניהס ן | כך אף 
אתה ן | תלך] ,-. ואחרון אומר (וחורינא אמ' כ) את גרמת לביריותיו (לבריותיו כ) שיהיו מיעיהן (שיהו מיעיהם כ) על 
מיתיהן כך אף אתה (אף את 2) על גהנך (גחונך כ) תלך וכ | 58 ברכה] .. אמר ך | אילו ן, אלו אי | היאך] ₪ 
זה א' | הוא] היה | בורח] קודח וחוחר א | וניצול] דְ'וְנִי. וניצל דא, לי פ | לחור] ולחור פ. ל' י | וניצול) ד'פוחנכ' 
וניצל ך, ל' אי | חילפי] ךז, חלפיי [ . חילפאי דא'. חלפאי פא | או לבתולה] פוחא'נכי. ל' דא" | 10 גידיי | 
של אדמה] אדמה ו, לי ואנכך | מן הנחש אי | נחש מנין [ָי (ישעיה). הנחש מנין א | 
ובדפוסים וילקוט וכי"ץ וכו' נוספ פי' המאמר ובהמה טמאה יולדת וכו' ועח'נ, וגם הרד'ק גורס או מפרש הכלב 
כחיה טמאה מוליד לחמשים יום ובהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש וכתוב ארור אתה וכו' כשם שהבהמה ארורה 
מן החיה שבע וכו', וכפי הגי' הכלב כחיה נדחק בפי' ב'"ר לפרש דקים ליה דאיכא חיה שיולדת לנ' יום, ובבכורות 
שם ג' עוד אימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחת לשלש ומאי ניהו ארי מחמור וכו' ואימא כשם שנתקללה 
בהמה מחיה אחד לשלש ומאי ניהו עז מחתול וכו' עייייש, והדרש שהנחש מוליד לז' שנים עי' גם באדרינ -נויב 
פמייב :| 1 בפתי רמשה. לעת ערב הלך רבן גמליאל ואמר להפילוסופוס מה ששמע מרי יהושע והתחיל הפילוסופוס 
להכות ראשו בכותל אמר וכו', וכיה גם בדפוסים לקמן פס"ה סי' טייז כל פ תי רמשא ופע'ח סיי ייב בפתי רמשא 
ובכי"ל פס"ה הגי' כל אפתי וכו' ועיי עמתייל ע'י פתי ועי אפתי: 2 והושיטה לי בקנה. בלי עמל ויגיעה. וכן הלשון 
לקמן פ"ע במאמר עקילס הגר נכנס וכו' עייייש. וגם בס' הזכרון הגי' התחיל מטיהח וכו' בכותל אמר כל מת 


שעמלתי לשבע שנים וכו' בקנה אתמהא, ובמה"ג ג' כל מה שיגעתי ועמלתי בו בשבע שנים וכו, והגהתי כאן 
ולעיל לז' שנ ים כמשפט הלשון וכמו שהגיי בשאר הספרים ועחיג : 4 בשעה שאמר. מאמר זה מקורו בברייתא 


דליב מדות ושם הגי' מדבר שבא ללמד ונמצא למד כקדוח אש וכו' (ועיי במ"י לעיל צר 26) כיוצא בו קולת כנחש . 


ילך ולא שמענו בנחש שקולו הולך מסוף העולס ועד פופו וכשבא למפלתן של מצרים הוא אומר קולה כנחש ילך 
כשם שהולך קולו של נחש כך הולך קולה של מצרים מלמד שבשעה שאמר הקביה לנחש על גחונך תלך ירדו 
מלאכי השרת וקצצו את רגליו וידיו והיה קולו וכוי בא נחש ללמך על מפלתן של מצרים ונמצא למד, והכתוב 
קולה כנחש וכו' נאמר בנבואת ירמִיה על מצרים, וצעיג שכאן בכייל ובשאר כ"י של ביר הגיי למפלתה של ב ב ל 
וכן בפי' ב'יר שבדפוס משבא למפלתה של בבל הוא אומר קולה וכו', ורק בדפוסיי המררש וילקוט הגי' של מצרים 
וכן בפי' ב'"ר כייט וכי''א משבא למפלתה של מצרים וכו'. ובמדרש קהלת בעל המאמר ר' ש מ ע ון בן ל קיש ושם 
הגי' בשעה שאמר הביה לנחש על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו והלך קולו וכו' בא נחש ולמרד 
על מפלתה של א ד ום שנ' קולה וכו', והגהתי מלאכי ה שר ת ועח'נ כאן ולעיל צד 60 וצד 155 : וקצצו וכו. 
וכן באדר'נ שם עשרה על הנחש האחת שנסתם פיו השנייה שנתקצצו ידיו ורגליו וכו', ובפדר'א שם והביא שלשתן 
וגזר עליהם גזר דין וכו' וקצץ רגליו של נחש ואררו וכן' ופקד עליו שיהא מפשיט את עורו פעם אחת לְשבע שנים וכו' 
ועי' גם בתר"י א' לפסוק זה ולעיל צד 171 ורגלים יש לו, והדרש שנתקצצו רגליו נמצא דוגמתו גם אצל אפראטעס ועיי 
במ'"ח חלק מ"ג צד 153 : 7 גחונים. כפופים: אף את וכו' תלך. נר' שחסר כאן מאמר שלם ועי' גי' כו וכוי'כ וצ'יע : 8 היאך 
הוא בורח. בפי' ב'ר כי'א מפרש היאך קודח וחותר לכותל ומכניס לחור וניצל מכני אדס שימיתוהו אם ימצאוהו חוץ 
לחוך, ונ''ל שמפי' זה נובע' הגי' קודח וחותר בכי"א א' : 9 מכל צר. בכל ענין שיהא אוכל כל עפר וכן חלשון לקמן סיי זי 
יכול ממשלה מכל צר : או לבתולה. לקרקע בתולה, וכיה באהלות פטייז מ"ד הבודק בודק אמה על אמח וכו' עד שהוא 
מגיע לסלע או לבתולה, ובתוספתא שביעית פ'יג שלש בתולות חן וכו' בתולת ארמה שלא געבדה מימיה וכו' ונדה ח' ב' 
בחולת קרקע כל זמן שלא נעבדה וירוש' גדה פ"א מייט א' בתולת הארץ כל שלא נחרץ בה מימיה ועי' ערוך ע' 
בתולת, וכן הובא ברד"ק לפסוק זה א"ר חלפאי וכו עד שהוא מגיע לסלע או ל ב ת ול ה ושומט גידין ואוכל וליג 
שם של א ד מה, וגם בפ" ב''ר כיי לייג של אדמה ומפרש שם ושומט גידין גידי אדמה ואוכל שיש בקרקע מיני 
אדמה כעין גידין וכו', ובאדר"נ שם בכי"ה איתא א מ ר ר' ח ילפ אי אפילו אוכל פטומין וכו' הם נעשים בפיו 
עפר שני ונחש עפר לחמו, ודוגמתו הדרש ביומא עיה א' ונחש עפר לחמו ר' אמי ור' אסי חד אמר אפילו אוכל כל 
מעדני עולם טועס בהם טעם עפר וחד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר, 
ובתגתומא מ'"ב מצורע סי' ז' א''ר חלבו אפילו אוכל כל מעדני עולם אין טועמן אלא עפר וכו': 10 א"ר לוי. וכיה 
במדרש תהלים שם בדרש על כן לא יקומו רשעים וכו' א'יר לוי הכל מתרפאין לעתיד לבא חוץ מן הנחש והגבעונים 


\ 
: 
\ 








2 וו 


בראשית פרשה כ גיד 15 


חדשים, בהמה גסה טמאה לייב חרש, בהמה רקה טהורה לה' חרשים, והכלב לחמשים יום, והחתול 
לניב יום, ‏ והחזיר לפ' יום, והנמיה לע' יוס, הצבי והשועל לוי חדרשים, ושאר כל השרצים לן' 
חדשים, הארי והדוב הנמר והפיל והקוף והקופד לג' שנים, והנחש לז' שנים, והאפעה לעי שנה: 
פילוסופוס אחד ביקש לירע לכמה הנחש מוליר, ‏ כיון שראה אותם מתעסקים זה בוה נטלן ונתנן 
בחבית והיה מספק להם מזונות ‏ עד שילרו, ‏ כיון שעלו הוקנים לרומי שאלם לכמה הנחש מוליר, 
נתכרכמו פני רבן גמליאל ‏ ולא יכול להשיבו, פנע בו רי יהושע ופניו חוליינות, ‏ אמר לו מה פניך 
חוליינות, אמר לו שאילה נשאלתי ולא יכולתי להשיבה, ומה היא, לכמה נחש מוליד, אמר לו לוי 
שנים, אמר לו מן הן, אמר לו הכלב בחייה מוליד לגי יום וכת' ארור אתה מכל הבהמה ומכל 

4 נכוכוס. ס' נ' : 

1 טמאה] ךן, = יולדת דפאנכי | לשנים עשר וחא'נכ | חדש] וחנכ. חדשיפ דפאי | טחורת] פה. 
₪ יולדת דְואנכי |. לחמשה וחא'נכ | הכלב י | לני פִי | החתול י | 2 לניב] פָא'י, לחמשים 
ושנים א"כ | יופ] פואג. לי דכי | החזירי | לפ] פי, לששים דְוְאג = | יים לי א | ותנמיה] חא?: דייה דפכ , 
-יוא ן, הנמייה י, והנמר אי | לע] דְ'אִ'י, לשבעים דוא?נכ | יפ לי א | הצבי לי אי | השעל י | 
לששה|זאנכ | לו] א'ו, לששה דְפא'נכ | 5 האי] אי. הארי דְפונכ ‏ | והנמר | והקופר פ. 
והקיפוד. דְואכי. והקיפוף דז ‏ | לג'] י, לשלש דְפוא"גכ | לו] י, לשבע דפוא'גכ | אפעה ם | לעזי, 
לשבעים דְפָוְאנכ | **שנה] שנים ל | 4 פלוסופוס ך?, פלוסוף '1, פילוסוף דְזא, פלופוס דְ' | בכמה אנכ (נחש 
לכמה י) | אותם] ,.. שהם ךז | עסוקי' י, מזדווגין כ | בזה] עס זה | נטלן] תפשן | | 5 בחבית אחת א, בתיבה ךז | 
מספק] פונ, מספיק דָאכי | שאלם] שאל (שאלו ךְ, ראה י) את רבן (לרבן ן) גמליאל ל"דפוחאנכי | לכמה] 
אמי ליח (איל דֶ'ןָ, אמר לו ן, אמרו לו דֶן, אמר י) לכמה דְוְחִנָכִי, אמי לו (ליה א') בכמה אכ : א' לו 
לכמה ימים 5 | מוליד] א' - ולא יכול (היה יכול א) להשיבו דְפונכי: ולא . . להשיבם ךז | 6 נתכרכמו . 
גמליאל] (ץ. ונתכרכמו (נתכרכמוי, ונתקדרו א', נתקדרו א") פניו דפחאנכי | ולא -- להשיבו] (, 
לי דפוחאנכי | פניו] ראה (וראה חא') פניו פחאנכ | חוגיות ד'פוחאנר?. חלניות ד | מה] 
למה | 7 חולניות פַוְדְזאנִי, חלניות ד | שאילה] ן, שאלה פ, שאלה (שאילה [) אחת דאנכי | נשאלה לי א? | 
ומה היא] א, אמר לו מה (ומה פַנכ) היא דְפונכי | לכמה] אמר לו לכמה דְוְבִי, איל בכמה א, א' לו 
לכמה ימים פ | הנחש פואכי (הנחש לכמה 1) | הוא מוליך ג | לזי] ו, לשבע דְפוְנכ | 8 **שנים] שנה ל | 
מנין פךזאי. מנא לך ך | בחיה פף. כחיה [ָך', חיה (כחייה [. וחיה א) טמאה דְוָאי | מוליד] פוחאריי, 
ומוליד ך, והוא מוליד ‏ | לני] א*ךר'י, לחמשים ךְפוגכר? | וכת'] פחנר. ובהמה (והבהמה וָא'כ) פמאה יולדת 
(מוליר א*) לייב (לשנים עשר א'כ) חדש (חדשים [) .- דואכי | 
בתנחומא כ"י פארמא (מבוא התנחומא עיתה בי) הועתק בזת"'ל תני ר' חייא עיבורה של בהמה גפסה טהורה תשעה 
חדשים והטמאה שנים עשר חודש ובדקה הטהורה חמשה חדשים הכלב חמשים יום החתול נ'כ יום החזיר פ' יום 


וכו' הצבי והשועל ששה חדשים ושאר וכו' הארי והנמר והדוב והפיל הקוף והקיפוד שלש שנים הנחש לשבע שנים 
האפעה לשבעים שנה וכו' ועייייש בהערות רייש באבער. ולפנינו הגי' בכיייל והקופד') וברוב הספרים והקיפוד כמן 


> בליימ (וגם במה'"ג כיייק הגיי והקיפוד), ובכיייפ נשתבש והקופר ועיי ערוך הש' ע' קפד ג' וע' קיפוף: ודעות חזיל 


בברייתא כאן ובבכורות יש לפרש עפ'י שטת הקדמונים וכמו שכתב אריסטו בתולדות בעלי חיים ספר ו' פכייב שהסופסה 


= זמן עיבורה י"א חדש ויולדת לייב ושם פכייז הפיל יש אומרים לייה חדש ויש אומרים לג' שנים ועיי גם מייש שם ספר ה' 


פי"ד ועי"ע לעוויזאהן שם צד 10, ורבו הפילוסופיס ובעלי חכמת הטבע אחריו ואחר דורות חזיל שבקשו לידע לכמה כל 
בהמה וחיה יולדת וראו אותן יותר מהקדמונים מתעסקים זה עם זה ועי' הזמנים אצל לאגדאיס פיזיאלאגיע מהדורא 
יי צך 1197 תרנגולת לכ"א יום קופד לז' שבועות חתול ונמיה לח' שבועות כלב ושועל לט' שבועות זאב ליי 
שבועות ארי לייד שבועות חזיר ליייז שבועות כבש לכא שבועות עז לכב שבועות דוב וקופים קטנים ללי שבועות 
צבי ללו עד מי שבועות סוס וגמל לי'ג חדש פיל לכ"א חדש : 4 פילוסופוס אחד. סיפור זה דוגמתו בבכורות שם 

קיפר לר' יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר ומוליד א"ל לשב שני והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד 
לתלת הנהו מעיברי הוו מעיקרא ד' שנין וכו ועיי גרעץ דיא פראזעליטען צד 28 ואגה"ת חא (מהדורא ב') צד 
9 וצד 166, ובדפ"ר הג" פלופוס ועי' לעיל צד 8 וצד 94: 5 שאלם לכמה.. הפילוסופוס שאל את הזקנים 
ונתכרכמו פני רבן גמליאל פניו נשתנו ככרכום מפני הבושה שהיה בראשם ולא יכול להשיבו. ובכי"יל נמחקה המים 
שבשאלם ונוסף ביני שיטי בכתב ישן את ובן גמל' והוא הגהה לפי הגי' שאל את ר"ג (ולעיל צד 85 במ'י 

כן מוג ה בכי"ל וכיה בכ'י האחרים) וכגי' העיקרית שבכייל הועתק ג"כ בספר הזכרון לרא בקראט הלוי 
(ליוורנו תר'"ה) ג' עיב שאלם לכמה הנחש מוליד נתכרכמו פני רבן גמליאל ולא יכול להשיבו פגע בו וכו' ומה 
היא לכמה וכו' אמר לו מן חן וכוי וגם בערוך ע' כרם ח' הועתק לפי גי זו נתכרכמו פני ר"ג ולא יכול להשיבו 
ובמ' הגדול עמוד 96 העתיק מעשה בלוטס (וג'יל שציל בבלוטס ועיי במ"י לקמן צר 191) אחר שביקש לידע וכו' 
וכיון וכו' שאל את ר"ג לכמה נחש מוליד ולא יכול וכור פניך חולניות וכו' אמר לו מה היא אמר לו לכמה וכו' 
אמר לו מן הין וכו' ועח"ג: 6 חוליינות. וכן בכי"ל לקמן פסיג חמתיה וכו' ופניו חוליינות א"ל למה פניך 

נות וכן: 8 הכלב בחייה. הכלב בחיות לנ' יום כדתני והכלב לחמשים וכו' ופ'ל כלב מין חיה ועיי כלאים 
פ"ח מו תוספתא שם פ"ה ביצה כ"ה ב' ג' ותוספות בכורות ח' א' ד"ה. ומאי גינהו וכו', וכת' ארור אתה וכו' 
כשם שהבהמה דהיינו בהמה גסה טמאה יולדת לי"ב חדש ארורה מן הכלב שבעה שבשנה יש ז' פעמים נ' כך 
נחש אוור מן הבהמה שהוא מוליד לז' שנים. ודורש הכתוב אוור אתה מכל הבהמה כשם שהיא ארורה 
מכל חית וכו' ועי' גם בלקח טוב, ונכונה הג" הכלב ב חייה, ובס' הזכרון ג' אמר לו חתול בחיה מוליר לניב 
יום וכתי' מכל הבהמה וכו', ובמה'ג שם כלב כ ה יה מוליד לחמשים יום וכתי' ארור אתה מכל הבהמה וכף, 


( 1. 


14 בראשית פרשה כ נכד 


ד אל הנחש, דג מנין ויאמר יי לדג ויקא את יונה ית ב יא) : אמר ר' הושעיא כל מה שעשיתה 
בשביל זו, כל פעולה שלך לא בשכיל זו: ר' יהודה ברי סימון (אמר) בשם רי הושעיא מתחילת 
הספר ועד כאן שבעים ואחת אזכרות, מניד שנידון בסנהדרין שלימה : 

|ארור אתה וגו] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי איררו בצרעת, הלין סלעייה דביה צרען 

5 אינון: אמר ר' אלעזר ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חבירו במקל חוזר ומכהו ברצועה ְ ארור 

אתה מכל הבהמה לא כל שכן מכל חיית השדה אתמהא, תני בהמה גסה טהורה יולדת לטי 


1 ילקוט טס: 8 עדכט סדטל פ'י, כעדנכ כנס פי"ד כ" י"נ: | 4 לקוע טס, פנסועס עב עכוכע סיי ז', סנסועס טס 
כ" צ', טפוס כנס פ"נ ק" י"ג: ₪ ככוכום סי 6': 


1 *מנין ג] מני ל, דכת' פ, ל'דְואימ | אושעיאא, יהושעם | כל מה] כי עשית זאת .- [אכי | 2 זו] זאתואנכרי | 
** פעולה] פוולה ל (פעלה]) | זו] זאת ךו, . . אתמהא א?. אתמהה א' | בר דפו | אמר ל' דפוגכ | אושעיא א | 
3 ספר 1 | ואחר ןן | שלימה] גדולה ךז | 4 איררו] וְא'ך?. אררו דְכך'י | פלעייה] ן. סליא דפאכרי. דעין ג | 
דביה] פוגכך. רביה די | צרעין א?ני, צרעת אכ | 5 הינון ן. הן א' | חוזר] פאר. הוא ₪ דְוכי | ומכה 
אותו | 6 לא] וחג. ל דפא'כי | חית | אתמהא] ונכ. ל ד | לטי] פא'י. לתשעה דוחא'ג | 


הני תלתא כי אתא רב דימי אמרי במערבא : הואיל ודיברה עמהם שכינה תנא גמל אחור כנגד אחור, וכפי הגו" 
הנכונה מסכים המאמר שלפנינו עם הברייתא ונכלל הטעם מפני שהשכינה דיברה וכו' כדאמרי במערבא, וליג חוץ 
משנים שמשמשין וכו', וכן ליג בחזקוני (והגיי שם מפני שהשכינה מדברת ועח'נ) ובכי"פ וד"ו נוסף כן באמצע 
המאמר (וליתא בדפ"ר), וכתוספתא שם תגא וכו' נמנה רק הגמל. ועי' אריסטו בתולדות בעלי חיים ספר ה' פ"ב 
ופי"ד ועי"ע לעוויזאהן צאאלאגיע וכו' צד 8 וגם מה שהעיר על שטתם שנחש ודג משתמשין פנים כנגד 
פנים: | 1 כל מה שעשיתה. דורש כי עשית זאת כל מה שעשית תאותך ומזימתך היתה ז א ת כלוי האשה הזאת 
וכדאטר ר' הושעיא בשיר חייא רבה לקמן צד 181 אתה ביקשתה להווג את אדם ולישא אשתו וכו וכן 
לעיל צר 168 מתוך שראם וכו ונתאוה לה, ובא"א ובמ"כ הגיהו כי עשית זאת א"ר הושעיא וכו וכן הדפיסו 
עפ"י המ"כ, ועדיפה מהגהה זו הגי" כי עשית זאת כל מה וכו' ועחינ: 2 לא בשביל זו. בתמיה : 8 שבעיט ואחת 
אזכרות. שמות של הקב"ה, ומבראשית עד אשר ברא אלהים לעשות נמצא השם אלהים ליג פעמים. ועוד ד' פעמים 
בפי והנחש היה וכו ומפרי העץ וכו' כי יודע וכו' והייתם וכוי, ומאלה תולדות השמים וכו' עד כאן בפ' ויאמר 
וכו' אל הנחש מזכיר י"ז פעמים שם מלא יי אלהים וכל אחד שתי אזכרות ועי' אגה"א ח"א צד 97, ובכיייל כתוב 
בעים אזכרות ומלת א ח ת הושלמה ביגי שיטי בכתב ישן כמו שתגי' בכל הספרים ע"א אזכרות, ובמ' תדשא שם 
דורש שבעים שקל (במדבר ז' ייג) למה וכו' לפי שמתחלת הספר עד ועפר תאכל ע' פסוקים וכן מתחלת ספר 
בראשית עד על גחונך תלך ע' שמות וכן בבמ'ר שם דיא למה שבעים כנגד מראש ספר בראשית עד קללת נחש 
שבעים פסוקים וכו' ד"א כנגד שבעים שמות חקדושים מן ספר בראשית עד פרשתו של נחש, אכן שס בבמ"ר מוסיף 
ומפרש ואם תאמר יש בו אחד יותר והייתם כאלהים אינו קודש : | בסנהדרין שלימה. סנהדרין גדולה שהיתה של | 
שבעים ואחד : 4 הלין סלעייה וכו'. אותן החברבורות שבו העגולות כמו סלעים צרעת הן, וצרעת בלא'יר צרעא ₪7 
(צורעא) והקכוץ צרען, ובתנהומא מ'ב שם הובא המאמר בדרש זאת תהיה תורת המצורע והגי' שם וכן אתה 0 
מוצא בנחש הקדמוני על שאמר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע וכר א"ל הקכייה את ספרת לה'יר סופך ללקות 
שני ויאמר הי [אלהים] אל הנחש וגו" במה איררו בצרעת ואין ארירה אלא צרעת שני כי צרעת ממארת הוא א'יר 
מנא דשאב בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי (כצ'"ל ועייייש בהערות רייש באבער) הסלעין שהן על הנחש הוא צרעותו 
וכו', ובשמויר שם א"ל מה הנחש כשהלשין הכתי אותו בצרעת שג' ארור אתה מכל הכהמה וגו' צרעת ממארת 
א"ר אלעזר הלין סילעין דביה צרען אינון וכו', ובמדרש דפ"ר וד"ו הגי' כאן הלין סלעיא רביה וכוי וכבר הגיח. 
בא"א דביה : 5 כך ארור אתה וכו'. בבכורות שם ג' תיר תרגגולת לעשרים ואחד יום וכנגדה באילן לוז כלב 
לחמשים יום וכנגדו וכו' חתול לחמשים ושנים יום וכנגדו וכו' חזיר לששים יום וכו' וכל מיני שרצים ששה חדשים 
וכוי בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים וכו' בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש וכן' טהורה לתשעה חדשים וכוי 
הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים וכו' אפעה לשבעים שנה וכו' נחש לשבע 
שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר וכו" מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משום דר' יתושע בן 
הנניא שנ' ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מבהמה נתקללה מחיה לא כל שכן אלא לומר לך כשם 
שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבע ומאי ניהו חמור מחתול וכו' ולפנינו הדרש למטה כשס שהבהמה ארורה וכר, 
ושם פירש'י אם מבהמה נתקלל וכו' שפחותה יותר מן חיה שהרי עז ה' חדשים וחתול ניב יום וכו', וכאן ק"ק 
לפרש כך ארור אתה וכו' לענין זמן עיבורן שחרי ר' אלעזר אקרא קאי ולא קאי אברייתא ועדיין לא שמענו משך 
זמן עיבורן של בהמות וחיות, ואפשר לפרש אם נתארר מבהמה שהיא ברשותו של אדם לא כל שכן שנתארר מחיה 
שהיא חפשית ואיגה ברשותו ועיי במד' אגדה הוצ' רייש באבער ובחיי רְשיש, אכן בפיי ב'יר מפרש הקושיא לענין 
צער עיבור ולפי פירושו פריך ר"א ראית מימיך וכו' שיש חית השדה שיולדת לששה חדשים כגון הצבי והשועל 
ובהמה. שיולדת לייב חדש וצערה גדול משל חיה (ומסתבר כפירשיי שם דפריך מעז וחתול דבהמה דקה טהורה 
מאחרת מחיה דקה טמאה כגון חתול וכלב ועיייש בפי' רגמייה), ומתרץ תגי בהמה גסה טהורת וכו' עד תארי 
והדוב והגמר והפיל וכו נמצאת חיה יולדת לשלש שנים ובחמה זמן עיבורה רק ייב חדש ונתארר תחלה מבהמה גסה 
טמאה השוהה יותר מכל הבהמות ואח'כ מכל חית השדה כגון הארי והדוב וכו'. ואפעה ג'כ נחש') כמו בל"מ 
(ואין לפרש אפעה כאן צבוע ועי' עמת"ל חיא צד 186 ובהוספות הח' פליישער שם צד 281), ובסוגיא דבכורות 
לא משני חכי דשם הקשו מנא הני מילי דנחש עיבורו שבע שנים ועי' גם שם בפירש'י והא ל"ל דתאי מכל חית 
הייגו ארי או אפעה וכו', ובמד' הגדול עמו' 95 הועתק בעירבוביא עפ"י הברייתא שלפנינו ובבכורות תאני בהמת 
גסה טהורה יולדת לתשעה הרשים בהמה גסה טמאה יולדת לשנים עשר חדש בהמה דקה טהורה יולדת 
חדשים וכו' הצבי והשועל וכו' ה זאב ותארי וחדוב והנמר וה בורךלס הפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים 
והנחש לשבע שנים ואפעה לשבעים שנה ועח"נ, ושם הגי' והנמייה') ל ש שים יום. והג" וה קיפוף') איתא 
גם בכי'ח כמו בככורות. וכן הגיי והקפוף ברר"ק שתעתיק הברייתא מב"ר לפי ארור אתה עייייש. ובמאמר הגוסף 


.6 (3 .:06:ה]21 5 .ז0%66 (' 











4 4 
ו ה ב ב ב 


בראשית פרשת כ ג יד 1383 


[ויאמר ייי אלהים אל הנחש ונוי] עס אדם נשא ונתן, עם חוה נשא ונחן, ועם נחש לא 
נשא ונחן, אלא אמר הקביה נחש זה רשע בעל תשובות הוא, אם אני אומר לו הוא אומר לי אתה 
צויתם ואני ציויתים למה הניחו ציווייך והלכו אחרי ציוויי, אלא קפץ עליו ופוסקו ויאמר י"י אלהים 
אל הנחש ונו': תני ר' חייא בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מן הקטן. בגדולה [מתחילין מן ג 
הגדול] ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר גו' (ויקרא י ו). ובקלקלה מן הקטן ויאמר י*י 5 
%נלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה, ואל האשה אמר הרבה גו', ולאדם אמר כי 
שמעת לקול אשתך, מלמד שנתקלל נחש [ונתקללה חוה] ‏ ואחר כך נתקלל אדם: הכל משמשין 
פנים כנגד ערף חויץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים מפני שהשכינה דיברה עימהם, ‏ ואילו הן 
אדם ונחש ודג, אדם מנין ולארם אמר כי שמעת לקול אשתך, נחש מנין ויאמר יי אלהים 


1 סנמועס מ'3 פזכיע סי" "/6, סנסועל טס פיי ע', סנסדלין כיע ס': | 4 פפכל טטיני, 3ככוס כ" פ', פענים עו 3' : 
7 ילקוט כ ל', ילק' פכיכי ס"ע כ"י, ככולוס. ס' 5': . 


1 ועם] עם וא, אבל עס ם | הנחש פאנ | ל אלא לי פוא | הנחש הרשע הזה א , נחש זה רשע הוא וחזג | 
הוא] ואכר: ל דפחג | אפ] פאכר., ואפ דג | אני אומר] א'גכ. אומר אני ד | ל] אנכ + - עשיוך, 
למה עשית ₪ | יאמר רזג | לי ל דזא' | 8 צוית (צויתה נכך1, ציויתה ן) אותם | צויתי (צוויתי [1) אותם | למה] 
מפני מה | ציווייך] א?כ. צווייך א': ציוויך חנ וויך דפ | ההלכו] פחאנכר? . ₪ להם ך. להן ן | 
אחר] פוחא'נכ. אחרי דא? | ציגיי] וחא: צויי דכ | ופפק לו פוחאנפ. - . את דינוך | ואמר] שני 
₪ פאנכ | **להים ךְפוכ] ל ל | 4 בקלקלה א ובקללה גכ (ובקלקלה -- הגדול ל' פ) | מן] ן. מתחילין 
₪ דאנכ | הקט] ואנכ.: הקטון ך | * מתחילין מן הגדול דְוְאַ"כ] מן הגדול אַ1. ל' ל | 5 ויאמר] וידנר ן | 
וגר] ואל איתמר ךא?, . . בניו ן. . . בניו ראשיכם ף: . . בניו הנותרים א?, ולאיתמר בניו הנותרים כ | בקלקלה א 
ובקללה ם. בקללה וכ | מן] ן:. מתחילין .- דפאכ. | 6* אלהים ךְאגכ] לי לפו | ואל] אל א?, אחר כן 
- . ₪ | לאדם] אחר כך (כן ח) ולאדם פד | 7 שנתקלל] ן, שמתחילה (שמתהלה דִפם, שבתחלה א) 
נתקלל לַ"דְפאג | * ונתקללה חוה ל"] ונתקללה האשה ן, ואחר כך חוה פא: ואח'כ נתקללה חוה ך: לי ל | 
ואחר כך אדם פא, ונתקלל אדמן | 8 כנגד] אצל א? | העורף ךז | חוץ] דְ'וחאגים: חוץ מבי (משנים פ) 
שמשמשין (שמשתמשין ם) אחור כנגד אחור גמל [וכלב ך] וחוץ דפ | משלשה] פוחגים. מג' דְא' | שמשמשין 
-- פנים ל' ד | ששכינה פן, השכינה א?מ (שעמהם דבר הקב"ה י) | * דיברה ן] דיבר .ל, דברה ךפא1/ 
נדברה דְזן, מדברת [, שדברה א?מ | 9 נחש וד | מנין] + שנא' דְפי. לי ואם | גחש] א'. נחש דפוא'גים | 
*מנין ג] מני ל. ל' דפואים | 


ועחינ, והוספתי מלת אלהים שנשמטה בכי"ל בריש הפרשה פעמים שונות : 1 עם אדם נשא ונתן. בדברים קודם 
שקללו שאמר לו מי הגיד לך וכו' וכן עם חוה שאמר לה. מה זאת עשית ועי' בתנחומא מב תזריע שם בדרש 
כי לא אל חפץ רשע אתה וכו' שאין הקבייה חפץ לחייב בריה וכו' התחיל מסיח מי (בתנחומא שם התחיל מסיח 
עמו שנא' מי) הגיד לך וגוי ויאמר האדם האשה וגו' הניח מאדם התחיל (בתנחומא הניח אדם והתחיל) מפיח עס 
האשה שנ' ויאמר ה' אלהים לאשה וגו אבל כשבא אצל הנחש לא הסיח עמו אלא מיד נתן לו איפופסין שנ' ויאמר 
ה' אלהים אל הנחש כי עשית וכו': 2 אם אני אומר לו. וכיה בפי' ב'יר כי''ט (ובפיי ב'יר כייא אם אומר אני) ומפרש 
שם אם אני אומר לו למה עשית זאת הוא משיבני אתה צויתה וכו' אלא קפץ עליו ופסק לו את דינו, וכן פיי 
ופוסקו לפי הגי' שלפנינו ועח"נ, ונרי שמפי' ב'"ר נובע' הגיי למה עשית בכייפ והגיי ופסק לו את דינו בדפוסים 
ועיי גם בלקח טוב, ובסנהדרין שס איתא מניין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דא"ר שמלאי הרבה טענות היה 
לו לֶנחש לטעון ולא טען ומפני מה לא מען לו הקב'ה לפי שלא טען הוא מאי הוה ליח למימר דברי הרב ודברי. 
התלמוד דברי מי שומעין וכו": 4 תני ר' חייא. בספרא שם (במכילתא דמילואים פרשה ב' משנה ל"ט) ועי' לעיל 
צד 104 ובמ"י שם ועייע בחי' הרד"ל לוי'יר פ"א: סי' ייא ובמבוא למדרשי ההלכה לרךיצ האפפמאנן צד 22), 
ובמקרא כתוב בויקרא י' ו' ויאמר משח אל אהרן ולאלעזר ולאית מר בניו ראשיכם אל תפרעו וכוי, ושם " ייב 
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה וכו', והמאמר נסדר בספרא לפ' 
ויקרא ! ו', אכן גם שם איתא ויאמר וכו' ואל אלעזר ואל א יתמר בניו, וכיה כאן בכייל ודפוסי' ויאמר וכו 
ואל אלעזר וכוי, ורק בכי/ו הגי' וידבר וכו' (ובספרא שמיני פרק א' משנה א' נשתבש הפסוק ויקרא " ייב ויא מר 
משה וכו'), ויש כאן ערבובי הפסוקים ועח'"ינ ולעיל צד 85 וצך 142, וסגנון המאמר בספרא ויאמר משה וכו' בניו 
ר בי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן מנין שני ויאמר ה' (ונשמט גם שם מלת 
אלחים) אל הנחש כי עשית זאת וגו' ואיבה אשית בינך ובין האשה ואל האשה אמר וגו' בתחלה נתקלל נחש 
ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם, ובברכות ותענית שם לא הובאו הפסוקים מפרשתו של נחש והגי" 
שם והתניא. (והתנן), רבי אומר בגדולה וכו' וב ק ל ל ה מתחילין מן הקטן בגדולה מתחילין וכו' דַכתיב ויאמר משה 
וכו' ואל אלעזר ואל איתמר. בניו הנותרים קחו וגו' (שג' ויאמר וכו' ואל איתמר) בקללה (ובקללה) מתחילין מן 
הקטן בבתחלה (דאמר מר בתחילה) נתקלל נחש ולבסוף (ואח"כ) נתקללה חוה ולבסוף (ואח'כ) נתקלל אדם ועיי 
בד'"ס לשני המקומות, ובלקה טוב הועתק תני ר' חייא בגדולה מתחילין מן הגדול שנ' ויאמר משה אל אהרן ואל 
אלעזר. ואל איחמר בניו בקללה מתחילין מן הקטן שבתחלה נתקלל הנחש ולבסוף חוה .ולבסוף האדֶם: ובמאמר 
הנוסף בתנחומא כ"י פארמא (מבוא התנחומא ע"ח ב') תני. ר' חייא בגדולה מתחילים מן חגדול שני ויאמר משה 
אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר ובקללה מן הקטן שנ' ויאמר אל הנחש : 6 ואל האשה. וכיה בכי"ו וכו'א. אי 
וכיייג: וכי'יכ ובדפוסי' ובספרא, ובמקרא כתוב א ל האשה:: ‏ 7 הכל משמשין. בבכורות ז' ב' גרסינן ת"ר דג טמא 
משריץ דג טהור מטיל ביצים וכו' ושם ח' א' כל שתשמישו ביום וכוי כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדים ומגדלים 
זה מזה הכל משמשים פנים כנגד עורף חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים ואלו הן דג ואדם ונחש ומיש 


2 בראשית פרשה יט כ יב--יד 


אין כת' כאן אלא ואוכל אכלית ואוכל, ‏ אמר רי שמעון בן לקיש אדם הראשון לא נמרר מגן עדן 
ער שחרף וגידף ההיר ויקו לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיה ה ב) : 





0 6% 
5 . ( 


יג) ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל גירני חייבני הטעני, ‏ גירני היך דאת אמר לא . 

ישיא אויב בו (תהלים פט כג). חייבני היך דאת אמר כי תשה ברעך (בברים כר י), הטעני היך דאת 6 

5 אמר אל ישיא אתכם חזקיהו (דתיב לב טו) ; 8 
שְ 1 

1 

פרשה כ / 

+ 

א נ יד) ויאמר ייי אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור וגו- איש לשון בל יכון + 
בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפות (תהלים קט יב) אמר ר' לוי לעתיד לבוא הקב"ה נושל את 1 | 
אומות העולם ומורירם לגיהגם, אומר להם למה הייתם קונסים את בני ואומרים לו מהם ובהם היו 3% 


מספרים לשון הרע, הקביה נוטל אילו ואילו ומורירם לניהנם, דיא איש לשון (בל יכון בארץ) זה 
0 הנחש שאמר לשון הרע על בוראו, בל יכון בארץ, על נחונך תלך, איש חמס רע יצודנו למרחפה 
אין כת' אלא למדחפות אדם נתקלל וחוה נתקללה ונחש נתקלל ויאמר י*י אלהים אל הנחש וגו': 
ב איש תהפוכות ישלח מדון [ונרגן מפריד אלוף (משלי טז כה) איש תהפוכות] זה הנחש 
שהיפך דברים על בוראו, ונרנן שרינן דכרים על בוראו לא מות תמותון (בראשית ג ר), מפריד אלוף 
שהפריר אלופו שלעולם, [וכיון שהפריר אלופו שלעולם] נתקלל ויאמר ייי אלהים אל הנחש נו': 


1 ילקוט טס, ילק' מכיכי שעיס ס' 3', | סנסועל | מ"נ בכלטים סי" כיס, פקיקסס כבסי פ"ז (כץצ | :'), בפדנר כנס פ'"נ 
סי" נ': 8 ינקוע טס : || 6 ילק' פקפיס כ' פסצ'ס, *נק' נכיכי פסליס ק''ע קי 5 : 19 לק' פפליס עס = ינק' עטלי כי פפקכי ו: 


1 * כאן (כן ן) אלא] 5 ל | אכלית * ואוכל ג], אכלית ואכל ל', אכלית ואוכלית א?שי. . . ואוכלת ך, אכלתי 
ואוכל דְ | לא נטרד אדם הואשון ו | * מגן עדן דארימ] מתוך גן עדן פונכ: מן העדן ל | 2 שחירף פאנכ | 
8 הטעני] פוחאנכ. והטעני דִי | התשיא פד | 4 ** הטעני] היטעני ל || 6 ** אלהים] לי 2 | איש] כת' = פמ | 
7 לעתיד לבא . . ומוסרם י, עתיד הקב''ה להוריד אומות העולם ₪ | * 8 אומר 2] א' ל, ואומר דְפאי | * ואומרים] 
ואי ל, ואומרי' א', והם אומרים [ימ, והן אומ' דפ | וגבהם לי פוכ | היו] הן אכ | 9 מפפרים] באים (באין פא?) 
ואומ' דְפואגימ | 5 הרע] - איש על חבירו ך | והקביה | בל -- בארץ ל | **10 הרע] רע ל | יצודנו] ח, 
₪ למדחפות דְוְאנִי | 11 כת] | .- כאן דְפחאני | ויאמר] שני .. אנכ מ | 12 * ונרגן מפריד---תהפוכות א'] ונרגן 
יפריד . . תהפוכות דְנָכ: ל' לוי | 18 על בוראו] .= ואמר מאילן זה אכל וברא את העולם י (משלי) | לא] פואלגכי, 
ואמר = ך, שנא' = א' | מפריד] א': יפריד דפוא?נכי | 14 * וכיון -- עולס ל"ן] כיון . . עולס פ: ומיר די, 
מיד אגכר: ל ל | ויאמר] שני ₪ פאנכ | ** אלהים] לי ל | 


1 אלא ואוכל. היא נתנה לי מן העץ ואוכל. ודורש ואכלתי אכיכ שיהא משמע לשעבר אלא ואוכל וקרי ביה. הויו 
בשוא ואוכל לשון עתיד אכלית ואוכל אכלתי ועוד אוכל, ולפי הגי' אכלית ואוכלית דורש ואוכל לשון אפעל כלו' 
האכלתי (ועי" תר'י א' שמות ט"ז ל"יב) וכמו שגורס ומפרש בפי' ב"ר כ"י אכלית ואוכלת (בפי' הנדפס ואוכלית) 
אכלתי והאכלתי לבהמה לחיה ולעופות ועי' לעיל צר 174 וגם ריבוי האכילה את הכהמה ואת החיה וכו' ולקמן 
צד 192 ציויתיך להזהיר את הבהמה ואת החיה וכו ולא דייך וכו' אלא שנתת להם ואכלו, וגם בכי"ג נסמן בגליון 
לבהמה ולחיה ולעופות אלא שגורס שס אכלית ואוכל. ולשתי הגירסאות והלשונות חרף וגידף אדה"ר באמרו ואוכל 
וכדאמר רשב"ל אדה'ר לא נטרד וכו', ובתנחומא מ"ב הובא מאמר רשב"ל בפ' וישכן וכוי את הכרובים ותג" שם 
לא יצא אדם מג'ע עד שחרף וגידף נאמר כאן כרובים ונאמר בסנחריב וכו' יושב הכרובים וכו' וכן בפסי'יר שם 
אמר רשב"ל כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף נאמר כאן כרובים וכו ונאמר בסנחריב וכו' וכ"ה בבמ"ר 
שם, ובפי' ב'"ר כ"י מפרש המאמר בלשון אגדה הת"ד ויקו לעשות ענכים וכו' כרס זה אדתיר בקרן בן שמן בגיע 
מקום משובח ויעזקהו ויסקלתו שש מצות נצטוה ויטעהו שורק שיעשו מע'ט וכוי ולא עשה אלא ויעש באושים 
שחרף וגדף: 8 גירני וכו. דורש השיאני בהוראות שונות לשון גירוי הד'א לא ישיא אויב בו ופי' לא יגרהו עליו 
ולשון חיוב חייבני שאהיה חייב הד"א כי תשה ברעך והוא חייב לך ולשון הטעה הדיא אל ישיא אתכם וכו', והדרש 
והשיאני לשון תשמיש ונשואין עי' במ"י לעיל צד 169, וכן מפרש במדרש אגדה הוצ' רייש באבער מהו השיאני 
מלמד שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא : 


פרשה כ. בכי'א א' וב' פרשי ייטש: 8 ואומרים לו. בפי' ב"ר כ'י גורס ומפרש והם אומרין לחקב'יה לפי 
שהן באין ואומרין לשון הרע איש על חבירו לפיכך גזלנו להם ממונם נוטל הקב"ה אלו ואלו הגוים והישראלים, 
ונר' שמפי' זה גובעה ההוספה שבדפוסי' איש על חבירו: 10 שאמר לשון הרע וכו'. כמו שאיתא לעיל צר 172 
במאמר ר"י דסכנין בשם ר' לוי התחיל אומר דילטוריה לבוראו אמר מאילן הזה אכל וברא את העולם וכו 
ועיייש במ"י: בל יכון בארץ. שהיה. הולך בקומה זקופה ונתקלל על גחונך תלך ועיי לקטן צד 186: 11 אלא 
למדחפות. למדחפות הרבה אדם נתקלל וחוה נתקללה וכו : ויאמר וכו'. זה סיוס הפתיחה ועח'ג : 12 ונרגן מפריד וכו'. 
כן הוספתי ועח"נ, ובדפ"ר וד"ו איתא יפריד וכ"ח בכי"ג וכי"כ ובסמוך ברוב הספרים, ולנכון בסמוך בכי"ל מפ ריד 
כמו שהוא במקרא: 18 שהיפך דברים וכו'. שאמר כי יודע וכו', ובילק' משלי נוסף ואמר מאילן זה אכל וברא וכו' ועי' 
בפתיחה הקודמת : | שריגן דברים. שהתרעם על הקב"ה ואמר לא מות תמותון := 14 שהפריד אלופו של עולם. 
מפרש בפי' ביר כ"י שסילק שכינה לרקיע הראשון ועי' לעיל צד 176 ועי"ע בחי' הרד"ל, והדרש ונרגן שריגן 
דברים כמו בתנחומא מ"ב שלח סיי כ' דבוי נרגן כמתלהמים דברים שרגנו אחר הקב'ה וכו וכיה בבטייר פט"ז 
סי כ': וכיון שהפריד וכו'. | כן הושלם בכי"ל ביני שיטי בכתב ישן, וגם כאן מסיים הפתיחה כפ' ויאמר וכו 





- ל\, לש 
:גו 








בראשית פרשח יס ג יב 11 


אמרו האנשים גו' (מיב כ יד), אבל יחוקאל נמצא בקי מכולם בן אדם התחיינה העצמות 
האלה וגו' (יחזקאל לז ג), אמר ר' חננא בר פפא לציפור שהיתה נתונה ביד ציד, פגע באחר אמר 
לו זו מה חיה או מתה אתמהא, אמר ליה אין בעית חיה אין בעית מתה כך התחיינה העצמות 
האלה ואומר י'י אלהים אתה ידעת: ההיד אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי יב 
(איוב ₪ לה) אמר איוב ‏ איני כמותו שאמר האשה אשר נתת עמדי ונו', הוא שמע לדברי אשתו, 8 
אני לא שמעתי מאשתי: אמר ר' אבא בר כהנא אשתו שלאיוב דינה הייתה דאמר לה כדבר אחת 
הנכלות תדברי (אוב ב'). נם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שפשפס) 
אתמהא, אמר ר' אבא אקכל אין כת' כאן אלא נקבל נאים בטוב ולא נאים ברע אתמהא, בכל זאת 
לא חטא איוב בשפתיו (שםשס) אמר ר' אבא בשפתיו לא חטא, בלבו חטא: אמר ר' אבא ואכלתי 


4 ילק' סיוג כ' ספק'ד, סנדם נכסטים פ""5: | 6 לקטן פכ"ז, יכוט' פועס פ"ס כ' ג', בי טור 3': = 359 :"יז ס': 

9 ילקוע כ' כ''ס : 
האלה ויאמר מארץ רחוקה (, מה .. האלה ויאמר . חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל כ, מה אמרו לך האנשים 
האלה ומאין באו אליך ויאמר חזקיהו. . רחוקה וגו' פ. מה . . אליך ויאמר מארץ רחוקה [, מאין באו אליך האנשים 
ויאמר מארץ רחוקה באו י, מאין באו האנשים. . באו י (שם), ויאמר חזקיהו (יחזקיהו א') מארץ רחוקה באו אלי 
מבבל א | 1 "נמצא] מצאו ך | ** התחיינה] התחינה ל | 2 וגו'] ויאמר (ואומר א?: ואמר 2, אמי ך) יי אלהים אתה 
ידעת שאנ כי. ל' ן | הנינא בר פפא א?, יוחנן יי (שם) | משל לצפור דְזְאִי (שם) | שהיתה] שתיא ךז | נתונה 
לי פי (שם) | הצייר חא | 8 ז] פוחא'גכ. = שנידי דִי, שנידך י(שפ) | מה] ח/ ₪ היא לידפוא'גכי | 
אתמהא] ום: ל ך | אין] וגי: אי דפחאכי (שס) | אין] י: אי דפא'כי (ששס). ואין | ואי א? (אין--מתה 
לי ךזג) | התחיינה] בן אדם ,- | 4 ואומר] א?. ואמר [ג2, ויאמר דְפא' | החיד] פכ. הדי הי ן, הריהי 1. לי א: 
ויאמר האדם האשה אשר נתת וגו' הה"דך | * כי--עמדי ד פנכ] וגו 0 | 5 לאיוב] לי ך | כמותו] כמו אדה"ר ו | * עמדי 
וגו' ך] וגר ל, עמדי פאלגכי,. . היא נתנה לי וגו א | הוא] אותו ן | לדבר אשתו א', לאשתו ן | 6 אני] ן, 
, ואני כ, אבל אני דְפאנִי | מאשתי] ן, לאשתי פ, לדברי (לדבר נֶר, לקול א') אשתי דְאכנל | *ר' אבא בר 
כהנא ךפרני] אבה בר כהנא ן, ר' אבא א: וב כהנא ל | דינה. אשתו של איוב | הייתה] [ן . היתה פא | 
*דאמר לה פ] ואילו אמי ל, דאילו אמר לה ;+ אמי לה [א, על כן אמי לה ךָ, שני בָ, דכתיב י, חתם כת' כי 
נבלה עשה בישי ואיוב אמר ל" | 7 תדברי] ,= וכת' התם כי גבלה עשה וגו' פם: וכתיב התם . . עשה בישראל א?, 
וכתיב כי. . בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה א | 8 אתמהא לי | אמר ר' אבא] אמר ר' אבא בר 
כהנא פ: ל' דואנכי | בטובה ךדְפנכי, לטובה א, טוביה ן | ולא] ואין כ | ברע] בפורענות ד3כי: הניות פ/ 
לפורענות אן, פורענותיה ן | 8 אמר ר' אבא] אמר ר' אבא בר כהנא [אכ. ל ך5 | לא] הוא דלא כ | בלבו] ן, 
אבל בלבו דפ א, הא בלבו 5 | אמר ר' אבא בר כהנא דְואכש. [היא י] נתנח לי מן העץ ואוכל פי | אכלתי א | 


מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל, ובישעית ליט ג' באו א ל י מבבל ועח"ב), 
= וכל הענין מפרש בבמי"ר שס קין וכו' היה צריך לומר רבש'יע הנסתרות והנגלות לפניך גלויות ואת שואלני בשביל אחי וכו 
חזקיה וכוי היה צריך לומר את נביא של מקום ולי את שואל וכו' וכן בלעם הרשע וכו' היה צריך לומר רבש"ע הכל גלוי 
לפניך ואין כָל דבר נעלם ממך ולי את שואל וכו': ‏ 1 נמצא בקי. וכיה בלק''ט ובאגור, ולנכון בלקיט התחיינה 
העצמות האלה וא ומ ר ח' אלהים אתה ידעת, ובאגור שם ויאמר הי אלהים וכו' ועח'נ  :‏ 8 אין בעית וכו'. אם 
תרצה היא חיה ואם תרצה היא מתה שהרי היא בידך, ותיבות אין בעית מתה כתוב' בכי"יל ביני שיטי כנרי בכתב 
הספר,. ואפשר שהן הוספה וגם ל'ג בכי'ח וכי"'ג, ועיקר הגי' א"ל אי בעית חיה כך (בן אדם) התחיונה וכו' : 
4 החד אדברה וכו'. בכל ב"י ל'ג כאן ויאמר האדם האשה וכו ועיי במ'י לעיל צר 188 בדה ההד אם ישים וכו', 
והמאמר מפרש באגיב שם אדברה ולא איראנו וכו' אמרו לו חביריו וכוי אפשר אתה מרבר ולא מתירא אדת'ר 
יציר כפיו של הקביה וכו כיון ששמע קולו לא יכול לעמוד בו וכו' ואתה אמרת וכו' ולא איראנו אמר להם וכו 
מפני ששמע לאשתו נעשה לו כך וכו' אבל אני כשרצתה אשתי לומר ברך אלהים ומות אמרתי לה כדבר אחת 
וכו' לכן אדברה ולא איראנו למה כי לא כן עמדי איני כאדם שאמר האשה אשר נתת וכו': 6 א''ר אבא בר כהנא. 
כן הגחתי ועח'נ, וכן איתא בכי"ל לקמן פניז איוב אימתי היה וכו' ר' אבא בר כהנא אמר בימי יעקב דאמר רי 
אבא בר כהנא דינה אשת איוב חות, ובדפוסי' עוד שם דכתיב באשת איוב כדבר אחת הגבלות וכתוב בדינה כי 
נבלה עשה בישראל, ובירוש' סוטה חגיי ר' א בא אמר (וכן לפנינו בסמוך ג' פעמים אמר ר' אבא) בימי אבינו 
יעקב היה ודינה היתה אשתו התד כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב כי נכלה וכו', ובביב שם ויש אומרים 
איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא כתיב הכא כדבר וכוי וכתיב התם כי נבלה וכו'י, וכן הועתק במעין גנים 
איוב. " ב' כתיב הכא כאחת וכו' וכתיב חתם וכו', וכאן בכי"ל ובדפוסיי וכיי'ו וכייג (ושם נוסף בגליון וכתיב כי 
גבלה וכו) וכיייכ וולקוט איוב הובא רק חפסוק כדבר אחת הנבלות וכו', ומפי' ב"ר כ'י אינו מוכח אם גורס או 
מפרש דינה אשתו של איוב היתה כתיב הכא כדבר וכו' וכתיב התם בדינה כי נבלת וכו', וכגי' כיייפ הגהתי 
דא מר לה ועח"נ: 8 אלא נקבל. בלשון רבים, כלוי היינו שנינו נאים במעשינו בכל טוב שהשפיע לנו חקב'יה ולא 
נהיה גם נאים ברעה אשר מצאתנו אלא נבעוט ביסורים בתמיה, ומשמע שכוונת הדרש שגם אשת איוב היתה 
צדקת אעפ"י שאמר לה כדבר אחת הנבלות וכו' ועי' באב'א, ובמעין גנים שם הג" א"ר אבא אקבל לא ' 
נאמר אלא נקבל נאים בטובה ולא נאים בפורענות וכו' : 9 בשפתיו לא חטא. וכן איתא בב'"ב טייז א' בכל זאת 
וכו' אמר רבא בשפתיו לא הטא כלבו הטא, אכן ר' אבא במאמרים שלפנינו אינו רבא דבבלי, אלא ר' אבא 
בר כהנא ועה"נ, וכן הועתק במעין גנים אמר ראב'כ בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא ועי"ע מבה?י 
ניז ב', ולפי הדרש מתורגם גם באיוב שם בכל דא לא חב איוב בספותוהי ברם ברעיניה הרהר במלון: 


ו ב וש ומר 





100 בראשית פרשה יט גאנ 


אצל אשת חכר, אמרה לה מה בעליך עושה עימך, אמרה לה כל טוב הוא עושה עימי חויץ מחבית זו 

שהיא מליאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה, ‏ אמרה לה כל קוזמידין שלו בתוכה הם והוא 

מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה, מה עשת, הושיטה ירה בתוכה, התחילו מנשכות אותה , כיון 

שבא בעלה שמע קולה צווחת, אמר לה שמא באותה חבית נגעת, | כך המן העץ אשר ציויחיך 
5 אתמהא : 


יא יב) וואמר האדם האשה אשר נתת עמדי ונוי ארבעה הם שהקיש הקכיה על קנקנן 
ומצאן קרירה שלמימי רנלים, ‏ אילו הן אדם וקין ובלעם הרשע ויחזקיהו, אדם ויאמר האדם. קן. 
ויאמר י'י אל קין (בראשית ד ם), בלעם הרשע מי האנשים האלה (במדבר כב ט), יחזקיהו מה 


6 ילקוע טס, ילק' פלכיס כ' כנ''ס, בפדנל כבס פ"כ פיי ר, סרכ"כ כו"ב פוניס: | 7 פע" פ"ז ס' ב': 


1 אשת חבר] י, אשתו של חבר ְפואכך | ** עשה] עשה ל | עמד] ו. דיר ל"נכ. שיך די. שרדי | 
טובה ן | הוא ל' אכ | עשה א | עמי | * 2 שהיא מליאה דְוְנְ] שהיא מלאה פַי, מלאה א, שהוא מלא ל | 
** שאינו] שאינן ל | ** משליטני] משליטתני ל | * עליה דונכי] עליו ל, בהא | אמרע | קומדין] 1, 
דרין פואכר"י. דקון דך'. קוזמין ע' | שלי ע | * בתוכה פואנכי] בתוכו לע. שסך | הפ] הוא ך. ל' פואגכעי | 
לוהוא מבקש] ומבקש ך | 8 וליתגס] וע: וליתן אותם א21, . . אותן ך, . . אותו ףַ; . . אותה י | עשת] פוא?נכ5 י 
עשתה דָא | הושיטה] הכניסה אנכ | * בתוכה פָ] בתוכו ל, לתוכה דְואגכי | והתחילו א'י | נושכים א', 
מנשכי' אָ?, נחשים מנשכים ו | וניון ₪ | 4 צווחת] פאנכ. מצווחת דְוִי | * באותה ךְןאכי] באותו לפג | 
החבית ' | נגעת] ₪ בו ' | כך] [אנכ. ₪ אמר הקביה לאדם הראשון ך, אמי לה הקכיה ₪ | ** המן] 
מן ל | צותך וָא"י, - . גר ךפא', - - לבלתי אכל ממנו אכלת 21 | | | 5 אתמהא] וגכ: ל ד | 
6 ארבעה] פוחזא'ג, ד'ךא? | שהקישן א | * קנקנן דפואי] קנקנס חנ . קנקיגן ל | 7 ומא א | קדירה] ג, קדרה ם. 
עביט י, קנקן אי (מלכים), קנקנין ך, קרודוס ך | מי א | ואילו [2כ. ואלו דא (אילו הם לי פ) ‏ | קין וי (שס) | 
בלעסו (שם) | הרשע] וְנכ. ל דפאי (שס) | וחזקיהו דְפאנכ. דיה [, חזקיהו י (שס) | ויאמר האדס האשה ךְ1/ 

. . תאשה וגו [, . . האשה אשר נתת עמדי כִי, ויאמר לו איכה ויאמר האדם האשה אשר נתת ₪ | 8 ויאמר 
ייי אל קין (לקין א") אי הבל אחיך א , ויאמר . . אחיך וגו' ם, ויאמר . . לקין . . הבל וגו ויאמר לא ידעתי ך, ויאמר 
- . אל קין. . אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי (, ויאמר . . ומר השומר אחי [, ויאמר לא . . אנכי י (שם), 
לא.. אנכייי | הרשע ל' אי | האלה] - עמך וגר א', עטך ויאמר וגו" . עמך ויאמר בלעס אל האלהים ", 
עמך . . אל האלהים בלק בן צפור [, עמך -- צפור וגו' א%, ויאמר -- צפור כ, עמך ויאמר בלק בן צפור י, עמך . 
. . צפור מלך מואב שלח אלי י (שם) | חזקיהו דפןאכי, חזקיה ( | מה אמרו האנשים האלה וגו ך, מה  ..‏ - ל 





כל בלא חומץ ובלא מלח זו היא קללה שמקללין בה בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך, אכן בכייל 
וכייו הגי" כאן לשואלת ח ממץ, וכן בכייג נסמן בגליון חומץ וי"ג חמץ. ובכייפ הגיי שאור, ובפי' ב"ר כ'י גורס - - 
ומפרש לשואלת חומץ שנכנסה אצל אשתו של חבר!) שלוחש נחשים ומכניסן בלחישה בכל כלי שהוא רוצה ועוד - 
למדתי לשואלת ח מ י ן מים חמין ללוש עיסתה אלא שהדעת נוטה לשואלת חמץ שכשם שכל האוכל הבוסר תקהינה שניו 2 
כמו כן איש בעונו ימות וכו' ועיי בפיי הנדפס, והגי' חמין איתא בכי"א ב' (והכותב טעה בפי' אשת חבר ונרי שהוסיף | 
מדעתו ל א ש ת ע ם ה א ר ץ שואלת) ובגליון נסמן שם ג'א חומץ, ובסגנון אחר המשל באדריג נויא פיא ומתחיל 
שם ר שמעון בןיוהאי אומר אמשול לך משל למה אדה'ר דומה לאחד שהיה לו אשה ביתו מת' 
עשה אותו האיש הלך והביא את החבית והניח בה תאנים במנין ואגוזים במנין וצד את העקרב ונתגו על פי החבית 
והקיפה בצמיד פתיל והניחה בקרן זוית וכו' ועי' המזכיר חלק ייר צד פיה : 2 שהיא מליאה, בכייל הגיי שהוא 
מלא וכן בליז בכל המאמר עליו בתוכה באותו והגהתי, ותימא שגם בערוך ע' קזם תגיי כל וכו בתוכו ובכייפ 
וכייג באותו חבית : קוזמידין. תכשיטין?) ועי' עמת"ל חייד צד 259, וכן בירושי יבמות פייג י'ג ג' ומלבשין לה 
קוזמידין וירושי נדרים פיד ל"ח גי אילין קוזמידייא (ועי' מויע ע' קוזמריא והערות, ותיקונים לערוך השי צד 72), 
וברוב ספרים הגי' קוזמירין, ובערוך שם גורס כל קוזמין*) וכו' (כיה בדפ'ע, ובעל עת'יש חגיה קוזמירין) ומפרש 
תכשיטים ועדיים בל*י קוזמירין, ובערוך דפ"א חגי" גם בפי' קוזמין ועיי עי גגן, וכן משמע עיקר גירסתו מדמוסיף 
ובברייתא דר' אליעזר פי'ג, ושם הגיי לפי חילקוט ומ' הגדול קוזמין, וכיה באדר'נ נויב שם בכיייה, והשתמשו כאן 
במלת קוזמידין בהוראת לשון רבים ועי' קרויס חיא צד 182 ולעיל במ'י צד 90 : 6 שהקיש וכו'. שבא לנסותם בשאלות 
(וסגנון הלשון כמו לקמן פל"ב היוצר חזה אינו בודק קנקנים מרוערעים שאינן מספיק לקיש וכר) ומצאם קדירת 
וכו' (וכמו שדרשו בפסיקתא פכיח קסיג אי אם כלי אין הפץ בו ונו' ככלי של מימי רגלים, ובאותו הדרש בוי"ר 
פ'י סי ה' הגוי בדפוסים ככדין של וכו' ובערוך ע' כרוז כי כרוז של וכוו), ותמאמר שלפנינו הועתק ‏ באגור לרי 
שמואל גאמע (בעטרת צבי צד 44) והגיי שם ארבעה חקיש הקביה וכו' ומצאן ק ר וד ס (בכ"י קאמברידש קרודם) 
נוסחא אחרת ק ר ח של מימי רגלים אדם קין בלעס חזקיהו וכו', וגם בכי'ח הגיי קרודוס, וכהגי' קרח איתא בכ 

לקמן סוף פפ"ו קרחין בכפר חנניה, וברפוסים שס הגי' קדרים ובערוך / קרז קרוזים ועיי. קרוים צד 296, והדרש 
בסגנון אחר וכהרחבת דברים בבמ"ר פ'כ ושם הגי' וירא בלק כיון שבא שלוחיו אצל בלעס וכו א'ר א בא בו 
כה נא זת אחד משלשה בני אדם שבדקן הב"ת ומצא ק ר ון של מי וכוי קין וחזקיה ובלעס וכו', ואינו מונה שם 
אדה"ר, ועוד בסגגון אחר באדר"נ פוב שם די שגו ברואת אלו חן אדם וקין בלעם וחזקיה אדם שגה ברואת וכו, 
ובדפ"ר כתוב. כאך שהיקיש ובד'ו נשתבש שחוקיש, וכבר הוגה במיכ : 7 ויחזקיתו. וכן בכייל בסמוך יחזקיהו ועי' געועניוס 
ע' חזקיה : אדם ויאמר וכו'. וכדמפרש בלקח טוב נמצא כפוי טובה כי לא די שניתן לו עזר כנגדו אלא מתרעם ואומר 
האשת אשר נתת וכו', ובעיז שם בני כפויי טובה דכתיב האשת אשר נתת וכו  :‏ 8 ויאמר י'י אל קין. וסיר 
ויאמר לא וכו'; וכן לא הובאו לפי הגי' שלפנינו הפסוקים ויאמר בלעס וכו' ויאמר חזקיתו וכוי (ובמיב שם כתוב 


וא (* וטס (' = . מַבָר (י 





בראשית פרשה יס ג טיא 139 


חנינה כת' ו=מה כאדם עברו ברית וגו' (הושע ו ) המה כאדם כאדם הראשון מה אדם הראשון 

הכנסתיו לגן עדן וציויתיו ועבר על ציוויי ודנתי אותו בשילוחים ובגירושין וקוגנתי עליו איכה, הכנסתיו 

% ערן דכת' ויקח ייי אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן (ביאשית ב ט), וציויתיו ויצו י*י 

אלהים ונו' (שם שם טו), ועבר על ציוויי המן העץ אשר ציויתיך (שפ ג יא). ודנתי אותו בשילוחים 
וישלחהו י"י א להים מגן עדן (שם שפ כג), [ודנתי אותו בגירושין ויגרש את האדם (שם שם כר),] 5 
קוננתי עליו איכה ויאמר לו איכה איכה כתי, אף בניו הכנסתים לארץ ישראל וציויתים ועברו על 
ציוויי ורנתים בשילוחים ובגירושין וקוננתי עליהם איכה, הכנסתים לארץ ישראל ואביא אתכם אל 

8נרץ הכרמל (רמיה ב ז), ‏ ציויתים ואתה תצוה את בני ישראל (שמת כזכ) צו את בני 
ישראל (ויקרא כד ב), עברו על ציוויי וכל ישראל עברו על תורתך (דניאל ם יא), דנתים בשילוחים 
שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו א), בגירושין מביתי אגרשם (קושע ט טו), וקוננתי עליהם איכה 10 
איכה ישבה בדד ((איכה א א) : 


י יא) ויאמר את קולך שמעתי. ויאמר מי הגיד לך אמרר' לוי לשואלת חמץ שנכנסה ו 
2 ילקוע כי כ"ס, פדכיכ כו" וכויב פ'5, פדכ'יס פי'ג : 


1 חגין א' | כתי] כתובך, ל' ןא כי | והמה כאדם כאדה'"ר כ, המה כאדה"ר ךָ, והמה כאדה'יר1, כאדת'יר פו אי (הושע) | 
מה] אמר הקביהי | 2 לגן] כי, לתוך דפואג | * ציוויי אכו] ציוווי ל; דווי ך | ודנתיוי | בשלוחי ובגרושין. ך, 
בשילוחים (בשלוחין כ) ודנתי אותו (בגרושין ך]) בגירושין ַזְנכ, בגירושין ובשילוחין ‏ י | 8לגן] י. לתוך 
גן דא'נב | * בגן עדן דואגכ] וגו ל | 4 * על ציוויי וְאַ'ם], על צוויי י (שם), . . ציוויי? . . הציווי ךְ, בציוויי ל | 
ודנתיו י | * בשילוחים [1] דין אי , בשלוחין דְא''כ, בשילוחים ובגירושין 5 | 5 * ודנתי אותו (דנתי אותו ליד: ודנתיו י) 
בגירושין (בגרושי' ך) ויגרש (דכתיי ויגרש ך, שנ'. . 1כִ) את האדם לידונכי] לי לא? | 6 וקוננתי [אנכי | בניו] = 
כן חח | ישיאל לי אנכ | צויתים ך | * על ציוויי א'כ] על ציויי ן, . . הציווי ך, בציוויי ל | 7 ודנתיפ] פַ, דנתי 
(ודנתי ן) אותם דְוְֶן, ודנתי אותן 21 | ובגירושין] ודנתי (אותן 1) אותם (בגרושין ךז) בגירושין וחן | ישראל 
לי חנכי (שם) | 8.וציויתים [א', וצוויתים י | ואתה תצוה---צו---ישרָאל] ואתה תצוה את בגי ישראל הפוח אגכי (שם), 
, צו את בני ישראלי | 9 ועברוךָזא'י | * על ציוויי א'כ] על צוויי ךן,..ציווידְוָני, בציוויי ל | על תורתך] וכ: תורתך אני, 
תורתיךְדְִ, את תורתי ₪ | דנתים] פ, דנתי (ודנתי א') אותם ד א'י (שם), דנתי (ודנתי כִ) אותן ןכ |.10 בגירושין] א'/ 
| ובגירושין ₪ , דנתי (ודגתי ( כי) אותם (אותן ןן כ) בגירושין ןגי (שס), דגתי .. בגרושיי ךְ | וקוננתי] [א'ן 5. קוגנתי דפ | 
1 איכה] באיכה פ, ל' וְגכי | 12 ואמר -- שמעתי] ויאמר . . שמעתי וכו' פ, ויאמר . . שמעתי בגן ן. לי ך | 
משל לשואלת פ, לאשת עם הארץ שואלת א? | חמץ] ן, שאור ף, חומץ דְא'כי, חמין א? | 


הוא בפסיקתא שם פתיחה א' לפ' איכה היתה לזונה (ועי' במפתח לתשובות הגאונים צד 88) ונסדרה באיכייר בתוך 
פתיחתא . דחכימי בראש המדרש ובכ"ז אין לחוכיח גם מסגגון המאמר והתחלתו כת' והמה וכו' שהיה בעיקרו 
פתיחה לדרשה אחרת ומסדר חב'יר סדרו כאן משום שנדרש בו קוננתי עליו איכה ויאמר לו איכה וכו' ועי' במ'י 
לעיל צד 41 בדיה ויעש וכו' ובפסיקתא הגי' ג''כ ר' אבהו בש "ר יופי בר ה נינא פתת וכר', ובאיכ''ר קיטע 
רי אבהו פתח וכו', והפתיחה הועתקה כנראה מהפסיקתא במ' הגדול עמוד 92 ושם הגי' ר' אבהו בשם רי יוסי 
בר חנא פתח בהך פיסוקא והמה כאדם וכו': 1 המה כאדם וכו'. בפסיקתא ואיכייר מב הגי' והמה כאדם זה אדה'"ר 
אמר הקב'"ה אדה"ר הכנסתיו לג''ע וכו' ודנתיו בגירושין ודנתיו בשילוחין (באיכ'יר דיו ודנתי אותו בגרושין ושילוחין) 
וקוננתי וכו ועי' גי" הילקוט : 4 על ציוויי. כן הגהתי כאן ובסמוך וכיה באיכ''ר על צוויי ובפסיקתא על ציוויי: 
5 ודנתי אותו בגירושין. בכיייל ליתא והוגה בגליון בכתב אחר דגתי וכו' ועח''נ, ובפסיקתי נאיכ''ר הגי' ודגתיו בגירושין 
ויגרש (שג' ויגרש) וכו' ודגתיו בשילוחין נישלחהו (שני וישלחהו) וכו' וכן בפסיקתא בסמוך ודנתי אותם בגירושין ודנתי אותם 
בשלוחין: = 6 איכה כתי. וקרי ביה איכה!): אף בניו וכו'. ‏ באיכי'ר הג' אף בניו הכנפתי אותם לא'"י שנ' ואביא אתכם 
וכו', וכן דלג בילק' כאן וילקי הושע מן הכנסתים ער הכנסתים: 8 ואתה תצוה. בכייל נוסף עוד צו את בני ישראל 
(ויקרא. כ"ד ועוד בכמדבר בכמת מקומות), ובפסיקתא ואיכ'יר הובא רק הפסוק צו את וכוי וכיה בילקוט כאן: 9 על 
חורתך. במקרא כתוב עברו א ת תורתך וכצ'יל, והפסוק נשתבש בכל הספרים ועת"נ וכן נשתבש במת'יג על תורתך 
ובפסיקתא על בריתך, ולנכון באיכ'"ר את תורתך : בשילוחים וכו'. בכיייל טייט כאן בשילוחים ובגירושין שלח וכו', ובפסיקתא 
ואיכייר הגיי ודנתי אותם בגירושין וכוי ודנתי אותם בשילוחין וכוי וכי"ה בילקוט, והציון ביר חסר בילקוט ואין להוכיח 
מכל השינויים שציינתי שהמאמר הועתק בילק' בראשית מן הפסיקתא או איכיר ובילקי הושע מן ב'יר אלא שהיו 
לפני המלקט קובצים שונים. מן ב'ר ובאותו הקובץ שהועתק ממנו בילק' כאן היה סגנון המאמר. דומה לסגנוגו 
בפסיקתי ואיכייך  :‏ 12 לשואלת וכו'. משל זה דוגמתו באדר'נ נויב. פ'א ושם הגיי רב י אומר למה היתה. חוה דומה 
באותה שעה ל מל ך שנשא אשה והשליטה על הכסף ועל הזהב ועל כל מה שיש לו ואמר הרי כל שלי בידך חוץ 
מן החבית חזו שהיא מלאה עקרבים נכנסה אצלה זקנה אחת כגון אלו ששואלות חומץ אמרח לה מה המלך נותג 
עמך אמרה לה יפה המלך נוהג עמי שהשליטני על הכפף וכו' אמרה לה הלא כל תכשיטין שלו נתון בתוכה אלא 
שתוא מבקש לישא אשה אחרת וכו' שלחה ידה ופתחה החבית ונשכוה העקרבים ומתה, ומסיים שם המלך זה 
אדה"ר האשה זן חוה שואל חומץ זה הנחש שג' והנחש היה ערום וכוי, ובסגנון זה המשל גם בפדר'א וגריס ליה 
סתמא משל למלך שנשא וכו' ושם הגי' והשליטה בכל מה שיש לו באבנים טובות ומרגליות וכו' נכנס אצלה זק ן 
אחד כגון שואל ממנה חומץ וכו' אמר לה והלא כל קומיא (וצ'יל קוזמין ועיי ילקוט רִ' כייה ומ' הגדול עמו' 89) 
מלך הרי היא בחבית זו אלא שחוא מבקש וכו' |[מה עשתה הושיטה ידה התחילו מנשכות אותה כיון שבא 
בעלה שמע קול צווחת וכו' ועי' ילקוש שם] כך המלך זה אדם וכו' שואל חומץ זה הנחש, ושואל ממנה חומץ 
מפרש שם הוד"ל שדוך חעניים בימיהם היה לשאול מעט חומץ לטבול פתן, והעיר על הדרש בארר"נ פ'כ בחוסר 


.אִיבָה 3 





1568 בראשית פרשח יט ג ח ט 


רי לוי אמר מת אותו שכגן, רי יצחק אמר מתהלך לו אתמהא. אמר להן הקכיה ל רוח היום לריוח 
היופ, הרי אני מרויח לו את היוס, כך אמרתי לו כי ביום אכלך ממנו מות חמות (בראשית ב ז), 
אין אתם יודעים אם יום אחד משלי אם יום אחד משלכם, אלא הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא 
9 שנה והוא חי תשע מאות ולי שנה ומניח שבעים לבניו ההיר ימי שנותינו בהם שבעים 
5 שנה וגו' (תהלים צ י): לרוח היום רב אמר לרוח מזרחית דנו לרוח היום לרוח שהיא עולה עם 
היום, זבדי בן לוי אמר לרוח מערבית דנו לרוח היום לרוח שהיא שוקעת עס היום, על דעתיה דרב 
היקשה עליו כל שהיום עולה הוא מרתיח ‏ ועל דעתיה דזכדי ריתה עליו כל שהיום שוקע הוא צונין : 


ויתחבא האדם ואשתו אמר ר' אייבו נוועה קומתו ונעשת שלק' אמה : 
בתוך עץ הגן אמר ר' לוי רמז לתולדותיו שיהיו נתונין בארונות שלעץ: 


טסו ט) ויקרא ייי אלהים אל האדם ויאמר לו איכה איך הוה לך, אתמול לרעתי ועכשו 
לדעתו שלנחש, אתמול מסוף העולם ועד סופו ועכשיו בתוך עץ הגן: ר' אכהו בשם רִ' יוסי ברי 


4 לעיל 75 67 ת"נ: 7ע" לקטן פכיל :| 8 "לקוע טס, פעיל 75 109 וט'יכ: ‏ 9 לקוע שס: | 10 לקוע כ' כ"ס: 
1 ילקוע כי כיז, ילק' סוטע כ' פקכ''ג, פסיקס פטיו (קייט 6י), סיכס כנסי פסיס' ס' (די) : 


1 מתהלך] פאכ, מת הלך ך, מת והלך ד | 2 ל מרויח] מחיה ך | 8 ואין אתםף. אי.. נָי.ואינם ךז | אחד ל' פא | 
משלי] ,- שהוא אלף שניםךץ | ואם דְן, או פי | אחד לי פא | משלהם ךן | אחד לי א | 4 שנה] א. שנים דפונכי | 
חיי 1, חייה ן | תשע מאות ושלשים פוךזא נכ. טי מאות ולי , תתק"ל אִ'י | שנים א' | ומניח] .- לבניו וח | 
עי דא'י. שנעים שנה ך, עי שנה א* | לבניו לי וח | 5 דו] דגן י, ל וכ | לרוח היופ] פו: ל דחאכי | 
לרוח לי ₪ | * שהיא דְפנ] שהוא לוַחאך'י. | 6 * זדדי] זכרי ל | ברך* | דט] דגן י, לי 1 | לרוח 
היופ] פונ: לי דחאי | לרה לי פ | * שהיא שוקעת דפני] שהוא . . ל, ששוקעת [א, שהוא שוקע חרי | 
7 על א | * דזברי עי] דוכדי ל, דזבדי (דזבדיי ן) בן לוי דפוא'כ | * ריתה לידערי] -תא ך. ריתח לפוי. 
רפה א?, היקל 1" | צונן | עליה ע | 8 אייבו] [נ. איבו דפא | גוועה] ן. גרעה דחא"נריי. נגדעה א'. גרע ש | 
קומתן אש | ונעשת] פוא'גכ. -ית ח. דה דא | של ל י | מאה | 9 שיהו ואי | * נתונין פכי] דיס א'ג , 
ניתנין ךא" נותנין כ | 10 * ויאמר--איכה ליפואכ] וגח ל. לי ך | הוה לך] פי. הות (הוות 1) לך וגכ', 
חוית דְאַ? | בדעתי א? | ועכשו] פכ. -שיו דְאִ'נִי | 11 בדעת של נחש א? | * ועכשיו דְא'ני] ועכשו 28, 
עכשיו ל | רי אבהו] פָוִי, איר אבהו ךָ, רי יוסי אנ | לר יוס] ל ך | בר] פכי. גר ואנ, יי ד | 


ל דרשו ג'יכ וישמעו שמעו קולן של מלה"ש וחד אמר שהיו אומרים י'י אלהים מתהלך וכו' רבשיע 
מת הולך בגן מת אותו שבגן שהוא הולך למות וחד אמר שהיו אומרים רבשיע מתהלך בתמיה עדיין הוא 
מתהלך בג'יע בחיים ואתה אמרת כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואמר להן הקבייה למלאכים לרוח היום אני נותן 
לו ריוח יום אחד כך אמרתי לו וכו', ומהמאמרים שלפנינו נובע המאמר בפסייר פ'ימ ולא עוד אלא כיון שאכל היו 
המלאכים משמיעים קולם לפני הקב"ה שני וישמעו וכן' ומה היו אומרים רבשיע מת והלך לו אותו שבגן שני 
מתהלך בגן לא כך גזרת עליו כי ביום אכלך ממנו וכו' אמר להם הקב'ה שמא פירשתי לו אם יום משלי אם יום 

יום משלי אני נותן לו לרוח היום אני נותן לו תשע מאות ושלשים ומניח לבניו שבעים שנה וכו' ועוד שס ובמידת 
רחמים כיצר שיתף עס מרת הדין שלא פירש לו אם יום משלו ואם יום של חקביה שהוא אלף שנים כי אלף שנים 
בעיניך כיוס אתמול וכו' ועיי לעיל צד 57 ובמקומות שציינתי שס, ודרש זה כי ביום אכלך ממנו וכו' חוא יומו 
הקב'יה שהוא אלף שנים נמצא כבר בס' חיובלים סוף פ"ד, ומות תמות מתורגם בתר"י א' תהי חייב קטול וסימאכוס 
תרגם תהיח בן מות1) וכוונו שאין פי' הכתוב מות תמות מיד ועי' גם ברמב'ן בראשית ב' ייז: 8 אין אתם וכר. - 
בכי"ל כתוב אין אתם יודעים אם יום אחר משלי שהוא אלף וכו' ומוגה ביני שיטי בכתב ישן : 4 אלף שנה. וכיה 8 
בדפוסים לקמן ריש פכ'ב: והוא חי. בכייו הגי' והוא חייה וכן בפסי"ר שם והוא חיה ועחיג לעיל צד 65 וצר 176: -- 
5 שהיא עולה עָם היום. עס השמש וכן שהיא שוקעת עם היום עם השמש ועי' לעיל צר 46 במיי דיה יום הבא, 
וקצת קשה שהלשון אינו מדוייק שהיל''ל לרוח שהיום עולה בה ובסמוך לרוח שהיום שוקע בה ועייע בפירש/י 4 
עה"ת : | 6 זבדי בן לוי. בכיייל נשתבש השם כאן ובסמוך ועי' גם בערוך הש' ע' רת ב' הערה ב', והגהתי זבך' ‏ 05 
כגיי שאר הספרים חוץ מכי"ו שנשתבש בו כאן זבריי (או שהוא טעות המעתיק) ובסמוך הגיי שם דובריי בן לוי, 
ובכייל לקמן פסיב זבדי ב"ל ופע"ד גם זבדיי ב"ל, ובפי' ב'ר כי'א הגי' זכדי בר לוי ועי" מבח"י ע"ו בי: 
7 היקשה עליו וכו'. החמיר עליו את דינו כשם שכל שהיום עולה הוא מרתיח ועל דעתיה דזבדי ב"ל ריתה עליו 
כשם שכל היום שוקע חוא צונן, ולא פירשו כאן מה הקשה עליו ומה ריתה עליו ועיי בפיי ב'יר, ומשמע שפי' ריתה 
עליו חיקל עליו וכן הגיי בהגהה בכי"ג, ובכייל כתוב ריתח והוגה ריתה וכן כתוב ותוגה בכייל לקמן פכיא סיי זי, ושם 
סי' ח' הגיי ריתה. ובכייפ שם בשני המקומות ריתח, והגי' ריתה היא ג''כ גיי הערוך בעי רת ב' ומכיא שם גם מאמר 
הספרא (שמיני פרק א' משנה ב') הנותרים וכו' ראויים היו לשרף אלא שריתה הכתוב לאהרן ומפרש ריתה עליה הגיח 
כדאמרינן רתוי לו פי' נוח לו. וכו' ועייייש בערוך חשי, וכן גורס חראב'יד בספרא אלא שריתה הכתוב ומביא המאמר שלפנינו 
וגורס רתה עליו ופי' הניח לו כמעט כמו רתוי לו וכו' וכתב ואיני יודע לו שורש דבר דמח ענין התוי למגוחה, ורשיי 
בחגיגה ייא ב' מפרש רתוי לו לשון רחמנות כלו' מרוחם הוא וכו' והביא ג''כ דוגמתו בת"כ לפי גיי הנ"ל, וכן מפרש 6 
בפי' ב'יר כ'י ריתא (בנדפס הגי' ריתה) עליו ריחס עליו וגורס בספרא אלא שריתא (שריתה) עליו. (בכיייט עליהם) הי 
הכתוב, ולפנינו שם הגי' שריחם המקום לאתרן, ועי' פערלעס עטימ' שטודיען צד 46 ועמת'ל חיר צר 477 
ובהוספות שם צד 489, והגי' ריתח היא גם כאן חגי' העיקרית : 8 אייר אייבו. עי' לעיל צר 102 ובמ"י שם ועייע 

במבוא התנחומא לר"ש באבער ע"ח בי: 9 בתוך עץ הגן. הל"ל בתוך הגן וכת' בתוך עץ וכוי רמז לתולדותיו וכו": 

0 איך הוה לך. דורש איכה לשון איכה איך כמו בסמוך איכה כת': 11 מסוף העולם וכו'. כדאיתא לעיל צר 56 

ועכשיו ויתחכא וכו' בתוך עץ הגן ועיי במיי לעיל צד 10% בריה שני ויתחבא : ר' אבהו וכו. כל המאמר שלפנינו 


.מָ86 אדמְע0 (ג 








בראשית פרשח יס ג ח 177 


אברהם משביעי לשישי, ‏ יצחק הוריר משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, ‏ לוי הוריד 
מרביעי לשלישי, ‏ קהת הוריד ‏ משלישי לשיני, ‏ עמרם הוריד ‏ משיני לראשון, משה הורירה למטה, 
אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (הליס לו כס) ורשעים מה יעשו, 
פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השבינו שנינה לארץ: אמר ר' ברכיה וישמעו וישמיעו ח 
שמעו קולן שלאילנות אומרים הא נגנבא דגגב דעתיה דברייה, אמר ר' חננא בר פפא וישמעו 5 
וישמיעו שמעו קולן שלמלאכי השרת אומרים ייי אלהים הולך לאותן שבנן אתמהא, רי לוי ור' יצחק 

4 ילקוע כ' כיז, לעיל 75 140 : 6 פסיקס5 ככסי פ"ע (קסיז 6'): 

1 אברהס] עמד ,- ך | הורידה (הורידו [כ) טן השביעי לששי פוחא'נכ . . מן הז' לוי אמ והורידה 
לו ך | ל יצחק] עמד ₪ ך | הורידה (הורידו [) מן הששי לחמישי [ךז, הורידה לחמישי פ, והורידה מן הו' לה' ךְ, מן 
הששי לחמישי א'ן, מן הו' לה' מ, מן ששי לחמשי כ2, מו' להי א? | 'יעקב] עמד ₪ ך | הורידו מן החמישי 

= לרביעי ן, הורידה לרביעי דְז, והורידה מן הה' לדי ך, מהה' לדי מ, מחמישי (מן חמישי ) לרביעי א'1 , מחמשי לרבעי כ, 
מהי לדי %%, לרביעי ₪ | לוה] עמד .- ך | הורידה (הורידו ן) לשלישי וְדְז, והורידה מן הדי לג' ךְ, מן הדי 
לגי מ], מרביעי (מן הרביעי 1) לשלישי א'נ, מרבעי לשלשי 5, מרי לג' א לשלישי פ | 2 5 קהת] עמד ₪ ך | 
הורידה (הורידו ן) לשני וְךן, והורידה מן הג' לבי ך, מן הג' לבי מ, משלישי (מן השלישי [) לשני א'1: מן 
השלישי לשני 2. לשני ₪ | ל עמרם] עמד ₪ ך | הורידה (הורידו ן) לראשון ְדז. והורידה מן הב' לא' ךָ, מן 
הב' לאי מ, משני (מן השני נכ) לראשון א'נכ, מב' לאי א", לראשון פ | משה] פוחאמ. עמד - דגכר | 

ו הורידה] דְזְאן , הוריד מ, הורידו ן, והורידה דְכַך!, לי ף | למטה] אן, לארץ דן, מן הראשון (מראשון ך?), 
למטה פנף?, מלמעלה למטה ך, [מ]למעלן למטן ו | 8כת'י ל' פוכ | וצדיקים] ד'פא. צדיקים דונכי | 
יירשו מ | * וישכנו לעד עליה ואנכמ] וגו לדי | וכי רשעים אמ | יעשו] עושין י: לי פוגכי (שם) | 4 אתמהא] פ, 
ל דואנכ | הושעים לא הששכינו ךָ, שלא ישכינו אֶן, צדיקים ישכיגו י? | בארץ | אמר ר' ברכיה] פוחא'גכ, 
לי דא | וושמעו וישמיעו] אן, וישמעו אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו ךָ, וישמעו פןח | 5 * אומרים ַזו] אומי פש , 
א' ל, שהיו אומרי' ך, דאמרי א | אמר רי חננא (חנינא כ, חגין א') בר פפא] פואנב. ד'אך | ושמעו וישמיעו] ואיגפ. 
וישמעו דְן, לי | 6 מלאכי השרת] מלאכיי ך | הלך פדזאג | לאותו פודחאגכ | אתמהא] וְנכ. ליד | 


לששי עמד יצחק וכו' עמד משה והורידה לארץ א"ר יצחק ההיד צריקים ירשו ארץ וישכנו לעד עלית הרשעים 

מה עשו תלויין באויר כי לא השכינו שכיגה לארץ אבל הצדיקים השכינו שכינה לארץ וכו', וכמו כן סדר המאמרים 

בבמ'יר פייג סוי ב' ושם הגי" א"ר יש מ ע א ל ב"ר יופי באתי לגן אכ"כ וכו' א'יר המא בר כהנא מהלך אכ"כ 

וכן' מקפץ ועולה (ונכלל שם כמו בפיסקתא הדרש מהו ויתחבא האדם ואשתו א'ר איבו באותה שעה גזעה קומתו 

של אדח'ר וכו') כיון שהטא אדם וכו' הטא קין וכו' חטאו המצריים נסתלקה לרקיע השביעי וכנגדן עמדו ז' 

והורידו את השכינה מן העליונים לתחתונים וכו' אברהם חורידה וכו' יצחק הורידה וכו' משה הורידה מן 

זעליונים לתחתונים א'יר יצחק וצדיקים וכו' הרשעים במח ישכנו באויר אלא חרשעים סלקו השכינה מן הארץ 

אבל הצדיקים וכו', ולפי סגנון המאמרים בתנחומא מ"ב נשא בעל האגדה דעליות וירידות השכיגה רשב'י הוא 

ושם ג' דייה ויהי ביום כלות משה רבי אומר כל מקוס שנאמר ויהי דבר חדש הוא ור ש מעון בן יוחי אומר 

כל מקום שהוא אומר ויהי דבר שהיה ופסק להרבה ימים וחזר להיות לכמות שהיה זשיה באתי לגני וגוי בשעה 

שברא הקבייה העולם התאוה שיהא לן דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים קרא את אדם וצוהו וכוי ועבר על 

ציוןיו וכו' מיד סילק הקב"ה שכינתו לרקיע [הראשון] מגין שני וישמעו את קול וכו' עמד קין והרג את הבל מיד 

פילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע חשני עמדו דור אנוש וכו' עמדו חסדומיים וכו' עמדו ה 5 ל שת י ם והכעיסו 

להקבייה מיך סילק שכינתו מרקיע הששי לשביעי אמר הקבייה שבעה רקיעים בראתי ועך עכשיו יש לרשעים לעמוד מה 

עשת הקב"ת קיפל כל דורות הרשעים והעמיד לאברהם אבינו כיון שעמד וכו' ועשה מעשים טובים מיד ירר הקביה מרקיע 

השביעי לששי עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח וירד מרקיע הששי לחמישי וכו' עמד משה וחוריד את 

השכינה אימתי כשהוקם המשכן אמר הקב"ה באתי לגני לדבר שהייתי מתאות לי וזה הוא ויהי ביום כלות וכו 

מכאן א"ר שמעון בן יוחאי אין ויהי אלא לדבר שהיה ונפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיח ע'כ ועייייש בהערות 

ריש באבער שהמאמר בשלימותו גם בתנחומא נשא בדפוסים הראשונים אכן ג' שם רב אומר כל מקום וכן' זשיה 

באתי לגני וכז אייר שמואל ב ?ר נחמן בשעה שברא וכו' כיון שהעמיד אברהם סיגל מע'ט וכו' עמד משה והורידה 

= - לארץ שני וירד ח' על הר פיני וכתיב באתי לגני אחותי כלח אימתי כשהוקם המשכן, וקרוב לסגנון מדרשי התנחומא המאמר 
בפסייר פ'י ויהי ביום וכו (י'יח בי) וליג שם זשיה באתי לגני וגוי בשעה שברא וכו' והגיי שם רב אמר וכו' ורשב'י אומר 

מאי ויהי דבר שהיה ופסק וחזר להיות כמו שהיה שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם הייתה שכיגה בתחתונים 
כמה שכתוב וישמעו את קול וכו' חטא אדה"ר וכו' עמד קין והרג וכו' ומסיים שם אשריהם הצדיקים שהם משכינים 

השכינה בארץ שכן כתיב כי ישר ים ישכנו ארץ (משלי ב' כיא) בא משה והורידה למטה כמה שכתב ויכס 
הענן את האהל וכו' ועי' בבמייר פיייב פיי וי (והדרש באתי לגני איתא בפסי'ר שם ייז בי והגיי שם א'יר שמעון 
בר יוסני באתי לגן אכייכ אלא לגי וכוי לאותו הגן שנסתלקתי הימנה כמה שכתב מתהלך בגן ועייייש בהערות רמאש 

הערח גיד ועייא). וגם בתנהומא פקודי ג' א"ר ש מ ע ון עיקר שכינה בתחתונים היתה שנ' וישמעו את קול וכח 
ושם הגי' בא אדם וחטא וכו' עמדו א מ רפל וח בריו נסתלקה מן ששי לשביעי עמד אברהם וסגל מעיט נמשכה 
השכינה מן שביעי לששי יצחק משכה מן ששי לחמישי וכוי משת ביוס שהוקם המשכן וכו' זשיה כי ישרים ישכנו 
ארץ ישכינו השכינה בארץ : 8 וצדיקים ירשו. במקרא כתוב צדיקים י ירשו ועח'", ובכל הספרים (חוץ מילקי 
המכירי) איתא כאן י רשו וגם בפסיקתא ושהשיר דיו הגיי צדיקים ירשו, והשלמתי ו יש כ גו ל עד על יה וכיח 

בשהשיר ודורש וישכנו קרי ביה וישכינו הצדיקים ישכינו שכינה לארץ אבל הרשעים לא השכינו וכו' והגיי לארץ 
כמו בשהשיר שם, והדרש וישכנו וישכינו כמו בסמוך וישמעו וישמיעו ועיי במ+ לעיל צד 16 בדה מי העיר וכו : 
4 אייר ברכיה וישמעו וכו'. ולא פירש הכתוב ענין חקול ודורש ריב שזהו קול האילנות שהיו משמיעים את לק 
ואומרים הא גנבא וכו ועי' גם לעיל צד 140 ובמ"י שם בד"ה היו אומרין לו, ולפי האגדות שלפנינו מלת קו 
אינה נסמכת ליי אלהים, ואפשר שרי ברכיח דורש המשך הכתוב האילגות השמיעו קולן הא גנבא וכו וי אלהים הולך 

לאותן שבגן כלוי לבא עליהם במשפט וכדדריש רחב'פ, ואתמהא כאן מלת הפלאה וע' לעיל צד 169: 6 רי לוי ורי יצחק. 

19 136708011 1858. 








6 בראשית פרשח יט גוח 


איסטכיון גולין סרינים, כשם שעושין לאיש כך עושין לאשה צוצלין קולוסין אצ : 

| ח) וישמעו את כול יי אלהים מתהלך בגן לרוח היום אמר ר' חלפיי שמענו שיש 
הילוך לקיל, הילוך לאש לא שמענו, והיכן שמענו להלן ותיהלך אש (שמות מ כג): אמר ר' אכא 
בר כהנא מהלך אין כת' כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה, עיקר שכינה בתחתונים ‏ הייתה, ‏ כיון 
שחטא אדם הראשון ניםתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה 
לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, ‏ דור הפלנה לחמישי, סרומיים לששי, מצריים בימי אברהם 
לשביעי, וכנגדן עמדו ז: צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורירו אותה לארץ, 


8 ילקוע שס, ילק' עכיכי פסליס 1:5 ם" 5'"ד: ‏ 4 פקיקס5 פ"6 (+ 5'), טיכ סטיכיס כבס פ' בלסי פגכי (סי 6י), סנסונו5 
מ'ב נשס סק" כ"ד, סנזועל פקודי םס" ךר נשס ס" ע"ז. פקיקס] כנסי פ"ס (י : נ' "יס 3) פט"ו (ס'ס 3'), | בפדבל כבק 
פ'נ כי ךר פ"ג כ" כ': 5 "לק' סזמיס כ' סשלב, וע" לעיל 75 94, סנסועס מ'כ כסקסי םי" ס', סנסועס טס סי" גי : 


1 איסטכיון] ,| איסטיכיון ן, | אסטכון 7ע, איסטבון [ה"ו', אשטבון ך', אצטבן ש, איסטיבון 
אצטליון א', אסטריון /", איסרטיון א? | גולין] ד"נעך: גלוניס ע', גליון דא: גיליון כ: גוליון פע | 
צוצלין] (3/ צצלין י, צולצלין (", צילצלין דְךְ?, צלצלין א'ך'ע. צילצולין [כ, צלצולין ע = | קולוסי] ע, 
קולסין. דְער. קלסין א'. קלוסין ע: קולסוון פו=. הוין2, דקיסלוון י | סבכיון י | = 2 חלפיי] פכ. חילפיי 1, 
דאי א'מ, חלפון ך | שמענו] מנין ג | לקיל] כי, ₪ שני וישמעו את קול . . דְגמ. ושמע את . - פוא' | 
8 לא -- להלן] י, לא -- ואיכן שמענו [. לא שמענו כאן והיכן שמענו א?מ. שנג' דפ | ותהלך | 4 בתחתונין 1 | 
היה אנכ חות מ | וכיון גכ | 5 ** הראשין] ל ל | נסתלקה אי, נסתלקה שכיגה דפ ינ כי (תהלים) מ | עמר קין 
וחטא י | עלה] נסתלקה ך7פ[א'ימ, נסתלקה (ונסת' [) שכינה כן | השני וְנכ, הג' ך. שני פא'י ‏ | חטא] 
הטאו אמ (וכן בסמוך). לי 7פונכ (וכןבסמוך), עמר י | עלה] נסתלקה א'ימ. לי דפוג כ | 6 לשלישי] פוחנ . לגי ך, 
לרקיע השלשי כּ. נסתלקה לרקיע שלישי א'י' | לרביעי] פוחג. לד' דא?. לרקיע הרבעי כ, נסתלקה לרקיע 
רביעי א'י' | חטאו דור הפלגה אמ | לחמישי] פןג, לה' ךא?. לרקיע החמשי ₪ , נסתלקה לרקיע חמישי א'ו | חטאו 
הסרומיים א' , . . סדומיים מ | לששי] פוחג, לו' דא?. נסתלקה לרקיע ששי א'י! | מצריים] א?נכי. דים ₪, ומצריים [, 
ומצרי' ך, חטאו מצרים אמ | בימי אברהם ל' אלו | 7 לשביעי] פוחג , לשבעי כ, לז' ד. נפתלקה לרקיע שביעי א'יו | 
שבעה פוחא'נ | צדיקים | אברהם אמ, ואלו (ואילו [כ, אילו ן) הן - דְפונכ. והורידו אותה לארץ = +, 
והורידו שכינה לארץ ואלו חן ₪ י (שם) | יעקב] חנכמ. ועקג דְואי | ומשה אנ כי | ותורידוו-- לארץ לי | 


חגורי חגורות שלשה לְשונות הן וכנגדם דרשו איסטכ ון וכו' ג' מינים שהרי יש כאן עוד הלשון חגורה וביפ"ת כתב 
דחגורות מרבה ג' דאלו כתב חגור ה"ל חד חגורה ב' חגורות ג', ואינו מתיישכ לפי' גי' המדרש, ובמ' הגדול שם 
הגי' חגור חגורי חגורין: ‏ 1 איסטכיון. כתונת'), ובתר'י ב' מתירגם כאן חגורות איצטלוון או איסטלוון כפי שהובא 
בפי' ב'"ר כי"ט, וגי' הערוך עי' בעי אסטכיון ובערוך הש' ע' גל ו', ושם ברפ"ע הגי' אסטריון, ובשני הערכים הגיי 
בערוך הש' גולין ובשדפ'ע גליונים וגוליון. ופיי גולין מעילים וכן לקמן פל'ו בסרבליהון (דניאל ג' כ"א) וכו' ר' יודן 
אמר. בגוליהון. ובפי ב'"ר מפרש גולין גלימא ועיי ברילל טראכטען וכו צד 56 צר 68 וצד 8: וקרויס צד 80: 
צוצלין. וכיה בערוך ע' קלס (ושאר גי' הערוך עי בערוך הש'י ע' אסטכיון וע' צלצל) והלמייד מובלע, ופי' אזור כמו 
סוטה ט' א' היא חגרה לו בצלצול וכו' ושבת סיב ב' ותחת הגורה נקפה מקום שהיו חגורות בצילצול נעשת 
נקפים וכו' ועיי עמת"ל ח"ד צר 195 (ועייע שם צר 215 ג"כ ח"נ צוצלא ציצלא צולצלא צילצלא) := קולוסין. 
כובעים?) וכן תרגום וכובע נחשת (שמ'א יייז ה') וקולס דנחש. ובירושי קידושין פ'ב סייב ד' דמטמרה לה תחות 
קלוסיתה דראשה ועח"נ: | סבכין. וכ"ה ‏ גם בכי"ו וכייג ובי'א | ב' ובערוך עי צלצל וע' קלס (ובעי אסטכיון 
סככיס) ובפי' ב"ר וגם בדפ"ר וד"ו הגי" סבכין, וכן במי הגדול שם צלצולין קולסין סבכין. ופי' סבך או סבכה כלימ 
שבך שככה וכן סבך בתוספתא כלים ב'יב ריש פ'ז (כצ'יל שם), ובכלים פכייר טייז שלש סבכות הן של ילדה וכו' של זקנה 
וכו' ושל יוצאת לחוץ וכו'. ובשבת נ"ז בי בסבכה המוזהבת ועי' ערוך ע' סבכה. וגי' משובשת בדפוסים אחרונים סכנין 
ואין להגיה סבנין מלייי: 2 שיש חילוך לקול. ומתחלך "מוסב אל קול ולא אל יי אלהים וראב'"כ דורש כן מתתלך 
לענין עליות השכינה, ‏ וברמכין העתיק א'יר ח יל פי וכוי הלוך לקול שני וישמעו את קול וכו' ועח'נ, ובמי הגדול 
עמוי 91 מפרש הקול הוא שמתהלך כדיא קולה כנחש ילך (ירמיי מו כייב) ועיי בראב"ע: = 4 אלא מתתלך. 
פעם אחר פעם מקפץ ועולה ממקום למקום מרקיע לרקיע עיקר שכינה וכו ועי' גם מיש ר'א ברלינער בספרו 
ביוטרעגע צור העבר' גראממאטיק צד 58, ואגדה זו דז' עליות וז' ירידות השכינה נסדרת בפסיקתא פ' ויהי ביום 
כלת וכו' בפתיחה באתי לגני וכוי והובאה בהמשך מאמר ר' תנחוס חתניה דר' אלעזר בן אבינא בשם ר' ש מ ע ון 
ב ן יוסף באתי לגן אכ" אלא באתי לגני לגנוני במקום שהיא עיקרה מתחילה, והגי' שס עיקר שכינה בתחתונים 
הי' ההיד וישמעו את קול ה' אלהים וגו' אראב'כ מהלך וכו' אלא מתהלך מקפץ וסליק (ונסמך שם הדרש ויתחבוא 
וכו' א"ר אייבו באותה שעה גדעה קומתו של אדתיר וכו ועיי למטת סי' ח') א"ר יצחק כתיב צדיקים ירשו ארץ 
וגו' והרשעים חיכן הן פורחין וכו אלא מהו וישכנו לעד עליה ישכינו שכינה באוץ עיקר שכינה מתחלה בתחתונים 
היתה וכיון שחטא אדה"ר נסתלקה לרקיע הראשון עמד דור אנוש וחטאו וכו דור המכול וחטאו וכו' דור הפלגה 
וכו' מצרים בימי אברהס וכו' הסדומיים וכו מ צר ים ב ימי משה וכר (ול'ג שס עמר קין וכו) וכנגדן עמדו 
זי צדיקים והורידו אותה לארץ עמד אברתם אבינו זכה והורירה מן הששי לשביעי וכו עמד משה וזכה והורירת 
לארץ לכך נאמר ויהי ביוס כלת משה וגו', וכל מאמרי זו הפתיחה הועתקו בשהשיר פ' באתי לגני ושם הגיי 
אייר מנחם חתניה וכו' בשם ר' ש מ ע ון בר' יו סנה באתי לגן אכייכ וכו למקוס שהיה עיקרי, מתחלה ועיקר 
שכינה לא בתחתונים היתה הה"ד וישמעו וכו' א"ר אבא מהלך אַכ"כ וכו' מקפץ וסליק מקפץ וסליק חטא אדת'ר 
ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון חטא קין וכו' חטא דור המגדול וכ חטאו אנשי סדום וכו' חטאו המצריים בימי 
אברהם נסתלקה לרקיע השביעי כנגדן עמדו צדיקים שבעה וחורירוה לארץ ישראל זכה אברהם הורידה משביעי 


י6עשצ (? .עסושזש (' 








בראשית פרשה יט ג וו 175 


יוצאה מקינו ושורפתו [ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחיי], ר' יודן בר' שמעון אי אלף 

שנים הוא חי, בסוף אלף גופו כלה וכנפיו מתמרטטים ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחיי : 

1) ותפקחנה עיני שניהם וכי סומין היו אתמהא, ר' יודן בשם רי יוחנן כן זכיי ר' ברכייהו ו 
בשם ר' עקיבה לעירוני שהיה עובר לפני חנות הזנג והיתה לפניו קופה מליאה כוסות ודייטרוטין 
והפשיל במקלו ושברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידענא דלית אנה מהני מינך כלום, אלא בוא אראך 5 
כמה טובה איבדתה, כך הראה להן כמה דורות איבדו : 

וידעו כי עירומים הם ונוי אפילו מצוה אחת שהיתה בידן ניתערטלו ממנה: 

ויותפרו עלה תאינה אמר רי שמעון כן יוחי עלה שהביא תואנה לעולם: אמר ר' יצחק 
קלקלת עובדיך סב חוט חייט : 

ויעשו להם חגורות אמר רי אבא בר כהגא אין כת' חגורה אלא חגורות חגור חגורי חגורות 10 


1 ינקוץ כעז כיז: 7לקוע עס: 8 לקוע טס : 10 ילקוע טס : 


1 יוצאה אש י (שם) | מתוך קנו פונכי. | ** ושורפתו] ושורפו ל | * ומשתייר -- וחיי] ומשתייר (ומשייר ךְ) 
בו . . וחוזר (והוא חוזר י) . . איבריי (אברים פו) וחי דְפּוִי, והוא משתייר . . וחוזר (והוא חוזר [1) . . איברים וחיי ךז / 
ומשתייר . . אברים וחיה כִי (שפם), ונשתייר בו בכיצה. . איברים וחיה א1/ לי ל | סימון אי (שס) | אומר 7פ, אמר נכי | 
2הוא לי דָפ | בסוף] פוגעי. לסוף דאכ: ולסוף י (שם) | אלף] .= שנים | ** כלה] בלה ל | מתמרטים וָעי, 
זין דפאנכ | נשתייר א | והוא חוזר פוני. | * וחיי [] וחי פַן, וחיה אכי (שס), לי דִי, וחיי החד וכחול 
ירבה ימים | 8 אתמהא] 1כ, ל ך | ר] פוכ.: וכן דדנ | ר ברכיהו ן, ר' בוכיה נכ. ור'. . דפא | 
4 לעירוני] ועי, משל -- דְפאג. משל לעורוני ‏ | חנות הזגג] (ן, חנותו של זגג דְפא"נכי: הזגג ן | והיתה] וכע, 
והיה דְפאלי | ודייטרוטין דע] ודייטרוטון ל, ודיטרוטין א', ודרוטרוטין [ְ: ודיוטורין י+ | 5 הפשיל במקל (, 
> והפשיל מקלו י | ושיברן דְא* | ועמד פא? | ותפסוי | ידע אנא | אנה] ן, אנא דְפנכי | מיהני ן | 
* מינך פוחא?ני] מימך ל. ממך דְא' | ואואך חאכ. ואואה לך ךפוג | 6 טוגות ו[אכי | הראה לו-ן. 
הראה לו הבה א | * איבדו דְוְנ] אבדו לפחי. אנד א1 | 7 ממנה] פואנכי. הימנה ד | 8** עלה] 
עלי - | שהביאה ע | 9 עובדיך] פג: עבדך דְואי | חייט] פוגרי. וחייט דְאַכ | 10 אין-- חגורה] חגורה 
(חגור אכ חגורי ןי) אין כתיב כאן דְפואכי. לי ג | אלא חגורות ל' ג | הגור] ואגכע. ליד | 


שמעו לה ואכלו וכו' ששמו חול וכו' דבי ר' ינאי אמרי זֶה העוף חי אלף שנים ובפוף יוצאה אש מקנו ושורפתו 
וכוי, ומאמר ריי ברי שמעון לא הועתק שם, ובמ' הגדול עמוד 89 שינה לשון המאמר והגיי שם בסוף אלף שגים 
גופו בולה וכו', ובמבוא התנחומא לרשיב ע'ה א' הועתק ממאמר נוסף בתנחומא. כ"י פארמא (עייייש עו בי) בזה"ל 
דבי רי ינאי אמרי אלף שנים חי ולבסוף אלף עובר באש ונתחדש בשרו ונוצתו ומתמעט וכו וחוזר לילדותו וגדל 
מדי יום ביום עד אלף וחוזר לקדמותו וכן כל ימות עולם ואינו טועס טעם מיתה, והשלמתי במאמר דבי ר' יניי ומשתייר 
בו וכו' כמו בסמוך ועח'"ג, ומתמרטטים בנין התפעלל ועיי עמתיל חיג צד 250, וח'ינ חי חיי חיה. עיי גם לעיל צד 65 
וצד 127: 4 לעירוני. בן עיר קטנה ואיש מסכן, ובכי'ח הגיי לעורוני'), וכן איתא בבראשית רבתי וכי סומים היו א''ר 
חנינא לעור?) שעבר על חנותו של זגג וכו' (ועיי מקדמוניות לריא עפשטיין צד 100) וגם בכיי פארמא הניל חועתק 

לפומא שהיה עובר לפני וכו' (וסגנון המאמר שם והיו לפניו שורות שורות של כלים נאים נטל הסומא מקלו 
והפשילו לאחוריו ושיבר את הכלים תפשו הזגג א"ל לא אתה יודע שאיני נפנה ממך בא וראה כמה כלים נאים איבדת כך 
הראה להם הקב"ה כמה דורות איבדו ועי' מבוא התנחומא ע'ח ב', וציל שם שאיני נהנה ממך), ואפשר שצ"ל כאן, 
ומלשון המשל והפשיל במקלו וכוי משמע שבסומא מדבר ופי' אראך אודיעך ועייע במייע הצרפתי חלק מ'א צד 222: הזגג. 
אומן עושה כלי זכוכית, וכ'"ה לקמן פכ'יה לזגג שהיה בידו קופה מליאה כופות וכו', ופי' דייטרוטין כלי זכוכית חרותים 
מגוש של זכוכית וגראים כמעשה רשת?) ועיי מו'יע ע' דייטרוט וקרויס צד 199 : 5 ידענא וכו'. יודע אני שאין אני משתלם 
ממך מאומה, ומהני כמו מתהני, והגהתי מינך ועח"ג ולעיל צד 18 במ'י דייה אנה וכו': 7 נתערטלו ממנה. נתפשטו 
ונשארו עירומים בלא מצוה, ותרגום ערומים ערטילאין, כ נדרש בפדר'א פיד כי עירום אנכי מצווי: 8 ויתפרו עלה. בכיייל 
כתוב ע ל * ותגהתי ע ל ה וכיה בשאר כ"י ובדפוסי' וילקוט וכן כתוב במקרא לפנינו ועיייע במנחת שי : שהביא תואנה 

. שעל ידו בקש הנחש ומצא תואנה להסית את האשה ולגרום מיתה לעולם, ובמדרש אגדה הוצ' רייש באבער 
מפרש עפ"י המאמר שלפנינו ולכך קרא שמה אדם תאנה כי על ידה בקש הקביה ומצא בו תואנה לגזור עליחם מיתה, 
ותואנה מליימ כי תאנה הוא מבקש (שופטים ייד ד') ועיי גם ברדיק פ' ויתפרו וכו', ובמ'יכ פיי תואנה יללה ובכי 
(ונראה שמפרש תואנה לשון תאניה) וכן איתא לעיל סוף פט"ו דאמטיית אליתא ובכיתא לעלמא ועייייש כל הענין, 
ובמי הגדול עמוד 90 הועתק שהביא תאונה*) לעולם ובמה'ג כי"ק נייב מלי לא אכלתי ממנו באוני ועי' ערוך 
חשי עי תאן: 9 קלקלת עובדיך. קלקלת מעשיך קח חוט ותפור, ובכ'י פארמא (מבוא לתנחי עייט א') גורס ומפרש 
אמר ר' ל וי סב חוט חייט משל הדיוט כלומר כל שעה החוט תלוי בצוארו של חייט, ובפי' ב'יר כייי מפרש סב חוט 
וכו' קח מחט ותפור כלו' לא תחנה מן העולם אלא ביגיעה ועמל שאלמלא לא חטא לא היה צריך לזאת שהרי הכל 
נבראו לשמשו. וכן נוסף בכייים שלא תהנה לעולם אלא ביגיעה : 10 אלא חגורות. ודורש לפי גי' הדפוסי" חגורות 
הגור חגורות כלו' מינים שונים של מלבושין. וכן גורס ומפרש בלקה פוב ויעשו הגורות הגורי הגורות מני 
לבושין רבים הצריכין לאיש ולאשה, אכן הגי' חגור חגורי וכו' שבכיייל איתא גם בכ"י שציינתי, וכן בערוך ע' אסטכיון 
(עיי בעמת"ל חיא. צד 119, ובערוך השי נשמט) וע' צלצל והלשון קשה, ויש לפרשו בדוחק אכ"כ חגורה וגם אכ"כ 
חגור או חגורי אלא חגורות, או שניתוסף הגור לחגורי עפ'י הגיי חגור אכ'יכ והגיי חגורי אכ'יכ ועח'יג, וכן מפרש 
בפי' ב'יר כ'יי ויעש להם חגורות היה לו לומר חגור או חגורי (כ''ה בכי'א, ובכייט חגורים, ובנדפס חגורה) מה 
תייל הגורות מלמד שעשו מינים הרבה, ומשמע שאיגו גורס חגורה אכיכ וכן ליתא בכי"יג, ואין לדייק ולפרש חגור 


האוּנָה (* 06916 (' ,לער 3 .לעורוני פ 


14 בראשית פרשה יט 1 ו 


ה [כי טוב העץ למאכל וגו] ר' אלעור בשם ר- יוסי בן זימרה ‏ ג' דברים נאמרו בעץ טוב 
למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד ותרא האשה כי טוב העץ 
למאכל מיכן שהוא טוב למאכל, וכי תאוה הוא לעינים מיכן שהוא יפה לעינים, ונחמד העץ 
להשכיל מיכן שמוסיף חכמה היך דאת אמר משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פט א): 

5 ותקח מפיריו ותאכל אמר ר' אייבו סחטה ענבים ונתנה לו, ר' שמלאי אמר ביישוב 
בת עלה אמרה לו מה את סבור שאני מיתה וחוה אחרת נבראת לך אין כל חדש תחת השמש 
(קהלת א ט): או שמא אני מתה ואת יושב לך היטליס לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), 
רבנין אמי התחילה מיללת עליו בקולה, וגם ריבוי האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל 
שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחר ושמו חול ההיר ואמר עם קיני אגוע וכחול ארבה ימים 

0 (איוב כט יח), ‏ דבית ר' יניי ורי יודן ברי שמעון דבי רי יניי אמ' אלף שנים הוא חי, בסוף אלף אש 


1 לקוט כי כייז, לקטן פס'ס, מדכט קקלס פ' ככנוס סטונס (ס' "): 5 לקוע טס: לקטען פ'כ: | 8 ע" דנכיס כנס 
(כפס פ'ד קי" סי) : | ילקוע טס, ילק' יוב כ' ססקייז, עדכט טעוסל פי"ב, ועיי פנסדכין ק"ס 3': 


1 מי-- וגו כי . . למאכל י, ותרא האשה כי טוב [א?, ותרא . . טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים 1, 
לי ך | ר אלעזר בשם] פואנכ. לי ך | לבן] בררך | ג] אלי. שלשה ךפוג | בעץ] בעץ הדעת י, באותו 
אילן דְג, בוךא. בגוי 5 | 2 ופה] יפה ך | העץ למאכל] אגכ, ליד | 8 מיכן--- למאכל] פוחג . מכאן שתוא 
טוב 7, ל אכ | 4 הך מה דאת דְן | לאיתן] להימן וכ | 5 אייבו] ן. איבו דְָאנכ, אבהו פ | ביישוב] ן, 
בישוב פָנכ. בישוב הדעת ךָ, ל חאי | 6* בת עלה] בתעלה לְוָא'כ, כתעלה , בתחלה א?. באת עליו 87 + 
לי חי | שאני] שאם [אני] ךז | מיתה] ן, מתה פא | חוה . . לך ךז ונכראת לך חוה אחרת (ץ | 7 או שמא] מה 
את (אתה י) סבור ואנכי | שאני ואני | מיתה ןג | לך ל' אי | * היטליפ] הטליס (ן, איטליס א'ך?. אטליס כי, 
היטלים ל, הטלים דְף. אטלים ך' | 8 מיללת] וְחא. מייללת דְפנכי | עליו לי חנ | גם | ריבוי] .= הוא ם | 
העוף זא? | 9 ואכלו] פוחגע. ל דאכי | ששמו פ | ואמר--אגוע ל' דְכעי | 10 * דבית -- ורי -- שמעון] דבי 
. . ורי . . שמעון 1, דבית ר' ייני ורי . . בר שמעון ן, דבי ר' ינאי ור' יודה ברי שמעון 2, דבי . . ורי יודן ברי 
סימון ' (איוב), דבית שמי ר' יניי ר' יודן ברי שמעון ל. לי דפ | דבירי ניי] ן, דבי ר' ינאי דְכי (שם). 
דבית ר' ייני ן, דבית ינאי ף. | ל שנים] שנה ך | הוא לי פף | בסוף] פן. וגסוף ך. לסוף א'כ. ולסוף י (שס) | 
אלף] י (שם), .: שנים פוחזגכ, שנה דא' | 


ולקמן פסיה סי' י" מכהא : 1 ר' אלעזר וכו'. לקמן פסייה סיי יייג נסדר המאמר בדרש ועשה לי וכו' ומסיים שם וכן יצחק 

אמר ועשה לי מטעמים וגו' א"ל בתחילה הייתי נהנה מן הראייה עכשיו וכוי מן הטעם, וכן שלמה אומר ברבות 

הטובה רבו אוכלית וכו' ומשם הועתק במ' קהלת לפסוק זה, ובכי'ל נשלם מיכן שהוא טוב למאכל ביני שיטי בכתב 

הספר וכן מיכן שהוא יפה לעינים, ולקמן פסייה כתוב כן בגוף הספר, ושם הגיי בכייל כמ' דא' אמ' משכיל ל הימן 

האזרחי (תהלים פ"ח א') ועי' גם בח'נ: 5 סחטה ענבים. וכן לעיל צר 140 ריי בר' אילעאי אמר ענבים תיו וכו'/ 

ובפי' ב'ר כייא מפרש ותקח פריו לא נאמר אלא מפריו ממה שהוציא מן הפרי סחטה ענבים ונתגה לו נאמר כאן 

ותקח מפריו ונאמר להלן ואקח את העגבים ואשחט (בראשית מ' י'א). ובכייפ הגיי א"ר אבהו ועיי במ'י לעיל צר 102 : 

רי שמלאי אמר ביישוב וכו'. ביישוב הדעת באה עליו ולא שהתחילה מיללת עליו בקולה כראמ' רבנין, והגהתי בת עלה 

בשתי תיבות וכהגי' באת עליו, ובת כמו באת ועלה צריך לנקד בצרי ועי' במ"י לעיל צר 158 בר'ה ונפקת לה, וצעיג 

שבכייל ושלשה כ'י אחרים כתוב בתעלה בתיבה אחת ועח"נ. ואולי פי' בעלילח בעלילות דברים, ובפי' ב''ר כי*א גורם : 

ומפרש בתעלה ביישוב דעת ובערמה באת עליו עד שאכל עמה מתוך שתוכיחתו בדברים (בפי' ב''ר כי''ט מתחיל הדיבור 

בישוב דעת ובמרמה באת וכר), וכל המאמר עד רבנין אמ' וכוי נכפל לקמן פ'כ לפ' ולאדם אמר כי שמעת לקול >> 
אשתך ושם הגי' בכי"ל וכייו ביישוב (בישוב) בת עדה אמרה לו וכו', ובכייא א' בתעלה אמי וכו', וכן בכי"א בי % 
ושם פי' גליון במרמה, ובפי' ב'"ר כיייא שם בתעלה ביישוב דעת באתה עלייה כו', ובכיייפ ודפוסי' גם שם הגי' בישוב 
(ביישוב הדעת) באת עליו: 6 וחוה אחרת וכו'. לקמן פיכ הגי' בכייל ונבראת לך חוה אחרת, וכן הועתק בערוך 
עִי הטלס ומשמע שגורס כן בשני המקומות, ובכייל נשמטי כאן מלת לך ואיתא בשאר הספרים: אין כל חרש. 
במקרא כתוב וא יי ן והשתמשו במקרא ליופי המליצת : 7 היטליס. כן הגהתי בסמיך וכיה לקמן פ"כ, ובערוך שם 
פיי הטלס יחידי ובמו"ע בדד בל" ') ועי' גם קרוים צד 225, ובפי' ב'יר כיייא מפרש איטליס בטל בלא פריה ורבית : 
8 מיללת עליו בקולה. לקמן פ''כ מסיים החד ולאדם וכו' לרברי אשתך אכ"כ אלא לקול אשתך, וכאן המאמר מחובר 
עם המאמר שלאחריו וגם ריבוי וכוי וכן הועתק בפוגיא צד 566 מביר לרמה"ד אמרו רבותינו התחילה האשה 
מיללת על הנחש (כ'יה שם) וגם רבוי האכילה את הבהמה וכר וכן הגי' במ' שמואל וג ם רבוי וכו', ודורש ותתן 
ג ם לאישה וכו' שהאכילה גם את הבהמה ואת החיה וכו' ועי' לעיל צר 12 אתים גמים ריבויים : 9 ושמו חול. 
בסנהדרין שם שם העוף אורשינא (ועי' בפירש'י וד'יס) וסגנון אחר להאגדה שם, ובמ' שמואל הגיי ושמו חול ההייר 
ואומר וכו' וכחול ארבה ימים כחול כתיב, וכוונתו כחול כתיב בשורק, וכן כתב הרדיק בסי השרשים שורש חול 
וראיתי בספר מדויק ירושלמי וכחול ארבה ימים בשורק לנהרדאי ובחולם למערבאי, ובמפורה נמסר וכחול ב' בקריא 
ובתרי לישני וכוי וכחול ארבה ימים וכו' שם העוף וכו" ועיי במנחת שי איוב שם ובהערות ר"ש באבער למי 
שמואל שם, ובילק' איוב שם בדיו נסמן בגליון (ושמו חול) פיי הוא הנקרא פיניצי?) בלעז, ועל מקור האגדת 
והתפשטותה גם זולת אומתינו עי' דיללמאנן בפירושו על איוב ושענקעל ביבעללעקסי' חיר צר 560 ועיייע מייח 
חלק מיג צד 219: 10 דבית ר'יניי וכו. עיי לעיל צר 185, ובמ' שמואל חגיי דבית ר' ינאי ור' יתודת בר רבי 
שמעון דבית ר' ינאי אמרי אלף שנים חוא וכו' לאחר אלף האור יוצא מקנו ומאכלתו ונשתייר בו כביצה וחוזר 
ומגדל אברים והוא חיה [וריב"ס אומר אלף שנה וכו' ולבסוף אלף שנה גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר וכו' ותו 
חיה], ובערוך ע' חל ג' המאמר מקוטע ועיייש ובלקח טוב, ובמעין גנים איוב שם הובא ג"כ המאמר וג' שם ותכל 


.צ1ם0ג[' ,168106 (? .4:6%6 (1 








4 ו ו הככו ו 


בראשית פרשחה יט ו 18 


את העולם והוא א' לכם לא תאכלו ממנו שלא תכראו עולמות אחדים, ‏ וכל אינש ואינש סני בר 
אומנותיה, =ר: יהודה בר' סימון אמר כל מה שנכרא אחר חבירו שליט בחבירו, שמים בראשון ורקיע 
בשיני אינו סובלן אתמהא, ‏ וקיע בשיני ורשאים בשלישי אינן מפסיקין את מימיו אתמהא, דשאים 
בשלישי ומאירות ברביעי, ‏ מאורות ברביעי ועופות בחמישי, ‏ אמר ר' יהודה בר' סימון. זיו עוף טהור 
בשעה שפורח מכהא גלגל חמה, ואתם ניבראתם אחר הכל לשלוט בכל קידמו ואיכלו עד שלא יברא 
עולמות אחרים והן שולטין בכס ההיך ותרא האשה כי טוב ונוי [ראת דבריו שלנחש]: 


4 ויקלל כנס פוף פכ'כ, וע" פפיקסל פ' לס קכככי (מיס 5') , פפיקס) ככפי טס (פ"6 5'), סנסועס פנסק םס" ""3, 
נפדנל כנס פכ'ס כ" "'ס, 3'ב פ'ג כִ': 


1 את] פוחאגי. ל דכ | והוא] לכך פ | אימר דְא'י: אמר פא?נכ | ששלא] כדי = /ם | * אחרים דפואגכ] 
אחרות לי | וכל] כ: דכל דְפואני | אינש ואינש] אינש פיכנ, אניש י, אומן א | 2 אומנתיה פָךן | כל| אמר לה 
= 1ב | סה] פואכי. לד | שליט] חרי הוא ,: א' | 8 * סובלן] ;= רקיע ל | מפפיקין דואנכ. מפפקין י | 
אתמהא] [1 , לי , דכתיב ארץ לא שבעה מים ₪ | 4 ברביעי] [אגשי. ₪ אינן מכשלין פירותיהן 7, אינן. . פירותיו ך, 
שמיובשין את הזרעים ₪ | מאורות ברביעי] וכו ו, לי אב | בחמישי] ,₪ והן מכהין גלגל חמה 2 | ברךו | 
* זיז --- טהור] זיו . . טהור ל, זיז (זיו ) עום טהור הוא דֶן, זי שדי עוף . . הוא י, עוף [אחד ן] טהור. יש 
וזיז שמו [אכ | פובשעה פן | שהוא פורח | מכהא] [5, מכהה א, הוא מכהה 5:, מכסה ך | ** יברא] 
ברא ל | 6 שליטין ג , ישלטו ם | * ראת -- נחש פןג] ראתה . . דְאי, ואה .. לִ"2ם: לי ל | 


בוראו (והגי' לבוראו איתא גם בערוך ע' דלמור) מאילן הזה אכל וברא וכו' ולא אמר לכס לא תאכלו ממנו שלא 
תמותו אלא שלָא תבראו עולמות אחרים וכל אינש וכו', וגם בתר"י א' מתורגם ויאמר הנחש וכו' ביה היא שעתא 
אמר חיויא דלטור על בויה ואמר לאתתא לא ממת תמותון ברם כל אומנא סני בר אומנותיה, והמאמר הוא 
המשך האגדה כיון שראה אותה וכו', וכן הועתק עפ'י המאמרים שלפנינו במ' תהלים שם בדרש אשרי האיש וכו 
מרבר באדה"ר אמר אדה"ר אשריי שלא הלכתי בעצתו של נחש וכו' ר' יהושע דְסכנין בשם ר' לוי אמר הנחש 
אמר לשון הרע על בוראו אמר הנחש לחוה למה אין אתם אוכלים מן העץ ונוי מה עשה הנחש.נטל את הוה 
ודחפה על האילן ולא מתה וכו' אמר לָה הנחש מן העץ הזה אכל בוָראנו וברא את העולם וכל אשר בו ואם אתם 
אוכלים ממנו יכולים אתם לבראות עולם כמוהו שנ' והייתם כאלהים אלא כל אומן שונא בר אומנותיה וכו', - וכן 
המשך האגדה בפדר'א שם ומפרי העץ וכו' מתוך דבריה מצא פתח להכנס בו אמר לה אין צווי זה אלא עין רעה 
שבשעה שאתם אוכלין ממנו תהיו כאלהים מה הוא עושה בורא עולמות ומחריב עולמות כך אתם יכולין לברוא 
עולמות וכו" הלך הנחש ונגע וכו', ובתנחומא מב מצורע שם הובא המאמר בדררש זאת תחיה. תורת המצורע וכו' 
שהמספר. לשון הרע הנגעים באין עליו וכו' וג' שם וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני על שאמר לשון הרע על בוראו 
לפוכך נצטרע ומח אמר א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי (כצ'יל ועייייש בהערות רש באבער) כי יודע וכו' ביוס 
אכלכם ממנו אמר לה כל אומן שונא את חבירו וכשבקש לבראות את עולמו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו 
אף אתם אכלו ממנו ואתם יכולין לבראות כמוהו וכוי, וכן בדב'י'ר שם ומה היה הלשון הרע א'ר יהושע דסכנין 
בשרייל הנחש הראשון היהת מסיח כבני אדם כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו האילן התחיל לומר 
לשון הרע על בוראו אמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו וצוה אתכם שלא תאכלו ממנו ותבראו 

ם אחר ומה עשה לו הקב"ה קצץ רגליו וכו ועיי בשמיייר שם תפש משה מעשה הנחש שהוציא לה'ר על 
בוראו שני כי יודע וכו'י, ובתנחומא תזריע שם איתא כך שנו רבותינו וכ" על המסית זה הנחש שהסית את 
האשה ואמר לח כי יודע אלהים כי ביום אכלכס ממנו וכו' והייתם כאלחים וכו' תהיו כמותו מה הוא בורא עולמות אף 
אתם תבראו עולמות כמוהו שכל אומן שונא אומן כמותו וכו', ובתנח' בראשית שם רבנן אמוי קשה לה'ר 
שהביא מיתה על אדה"ר שעמד נחש ואמר לאדם ולחוה כי ידע וכו' שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו וכל 
אומן שונא בני אומנתו וכו', ובפוגיא שם הועתק המשל דכל אינש שנא בני אומנותיה, ודוגמתו גם המאמר לקמן 
ריש פלייב בדרש כי צדיק "יי וכו' אין לך אדם אוהב בן אומנתו החכם אוהב בן אומנתו וכו' (וכן במ' תהלים מ"ב 
יא פיי ו' הגיי כי צדיק וכו' כל אומן שונא בני אומנתו וכוי ובמ' תהלים הנדפס מכבר כל אינש סני בר אומנותיה וכו), 
וככתיבת אומנתו באלו המאמרים כן הגי' כאן בכיייפ וכי'יח אומנתיה וכן לעיל צד 2 כלי אומנתו ועי'יע מדרש אגדה שהו"ל 
רייש באבער לפ' כי יודע ואגח"א ח'יב צד 860 : ל כל מה שנברא וכו'. וכן אמר הנחש לחוה כל מה וכו' שמים 
בראשון וכו' ועופות בחמישי ואתם נבראתם וכו', ובכי'ו וכי'א ב' וכי''כ הגיי כן א מ ר ל ה כל מה וכוי:: שמים בראשון 
ורקיע וכו. עי' לעיל צד 26 במ"י דייה רב אמר לחים וכו וצד 45 במיי ד"ה ברקיע השיני וצד 96 וצד ‏ 101: 
8 מפסיקין את מימיו. שמקבלין אותם ומפסיקין את קילוחם, והגי' מספיקין קשה לפרשה, ובמ''כ נדחק להגיה אינו 
מספקן ולפרש הרקיע מספיק מים לדשאים ועי' גם ביפית  :‏ 4 ומאורות ברביעי. ‏ ועל ידי כח השמש מתבשלין 
התבואות והדשאים כרכתיב וממגד תבואות שמש, כן מפרש בפ' ב'ר כ'י ונר' שגם לפני המפרש לא היתה 
הגי' במדרש אינן מבשלין פירותיו, ‏ וגי" זו הוא פירוש נוסף וכמו כן גי' כי"פ שמייבשין את הזרעים; ובכי"ל 
מוגה בגליון בכתכ אחר אינן מבשלין פירותיהן ועוד נוספ ,מאורות בד' ועופות בח'", ובגום הספר איתא אחר 
המלות גלגל חמה ,מאורות ברביעי ועופות בחמישי" ונמחק ע"י נקודות ומקומן כאן כמו שהגהתי וכדמפרש שיש 
עופות שהן מכהין גלגל חמה כמו הזיז. וכן הגי' בכי"ו וכי'ג דשאים בשלישי ומאורות ברביעי מאורות ברביעי ועופות 
בחמישי, ובכי"א א' וב' וכייכ הגיי דשאים בשלישי ומאורות ברביעי ועופות בחמישי : | זיז עוף טהור. הגהתי זיז 
ועח'ינ וכוונו לזיד שדי בתהלים נ' י"א, וכייה בוייר פכייב ושם נדרש תחת מה שאפותי לך התרתי לך וכו' תחת 
איסור עופות זיז זיז עוף טהור חוא הה"ד ידעתי כל עוף הריס ויז שדי עמדי אמר ריב'יס בשעה שהוא פורש את 
כנפיו מכהח גלגל חמה התד המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן (איוב. ליט כו ועיי גוטין לייא ב') ולמה נקרא 
שמו זיז שיש בו כמה מיני טעס מזה ומזה, ובמאמר שנוסף שס מפסקא את קרבני לחמי איתא א"ר מאיר (בפסיקתא 
ובפסי"ר ובבמ'"ר הגי' תני בשם רימ) ואולם שאל נא בהמות ותורך זה בהמות ועוף השמים ויגד לך זה זיז שרי וכו', ובב''ב 
שם ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע וכו'/ אמר רב אשי החוא זיז שדי הוא וכן' ועייע בכורות 
מיז ב': | 5 מכהא. וכיה בכי"ל לעיל צד 21 והגחתי שם מכחה, וראיתי אחרי רואי כי בכייל כתוב גם כאן 


זש 


פדן בראשית כרשה יט ג ב- / 
בר קוריה אמר נתעסק בררך ארץ וישן לו, ‏ רבנין אמרין נטלו וחיזרו בכל העולם כולו ואמר לו כן . 
בית נטע כן בית זרע ההיר ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם (יימיה ב ו) לא ישב 0 


אדם הראשון שם : 

ג--ו) ומפרי העץ אשר בתוך הגן ההיר אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכוכת 
5 (משלי ל ו) , תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות, כך 
אמר הקביה כי ביום אכלך ממנו מות תמות (כראשית ב יו) והיא לא אמרה כן אלא אמר אלהים 
לא תאכלו ממנו ולא תנעו בו, כיון שואה אותה שכרת נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא מיתת, )| 
כמה דלא רמיכת במקרביה כן לא במיכליה אלא כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו: אמר ר' | 
ד תנחומא השאלה הזו שאלוני באנטוכיא, אמרתי להם כי יורעים אלהים אין כת' כאן אלא כי יורע . 
0 אלהים : ר' יהושע רסכנין בשם רי לוי התחיל אומר דילטוריה לכוראו, אמר סאילן הזה אכל וכרא ָ 
פעי" נככום 5" 5': 4 לקוע שס , ילק' משלי כ' ספקק"ב, ילק' מכיכי מטלי 5' ף, ועיי סנסדכין כייע 5', סרכיינ פייס, 
פדכ'יס פי ג: ‏ 9 ע" לעיל 5ד 03  :‏ 10 ילקוט כ' כייז, עדכט ססליס ‏ 5' קי" ע', סנסופ6 מ"ב מלוכע פי' ז', סנסועס נכסטיח 

סי" ס' סזכיע ק" ע' כטכע ק" 3, דנכיס כנס פופעיס (פיס ק" "?, שעום כנס פ"ב םס" נ: * 
1בן ן | קוריה| א', דייה ד כ, דיא 1, קרייא ן | ל ארץ] הארץ ך | וישן] וחלך לו .- הזג | וחיזרו] [2, 
וחזרו , והחזירו דְאכי | על כל וא' | כולו לי פי | ואמר] פוחאי, אמר דְנכ | 2גית לי חנ | וכאן ח | 
ארץ אשר] פכי, ארץ וא'ג, בארץ דא% ‏ | אדם-- ארם] ‏ פוגי. אדפ ך | 5את ל חכמ | יתר פכש | 
מן] על | את לי דָמ | הנטיעה [כי (משלי) | **כך] כן ל | 6 והיא -- אלא] ועמדה ותעידה עדות שקר ו, 


והיא . . אלא עמדה וחעידה . . שקר [, והיא . . אלא . . עקר ואמרה הָזאכי (משלי) מ | אמו] כן = אכ, כי + 
- חגמ' אף כי - ך | 7 לא-- ממנו לי ך | שבדת פךה(, שנזבה י, עוברת לפני העץ ךָ'א, עוברת [' (שם) | | 

* הא מיתת ף] הא מיתי ל, הא מיית ןכ, הא לא (דלא ךְ') מיתת די (שם) מ. חמית הזנ. חזי א?. ל א'רי | 0 
8 וכמה ], כשם אי | דמיכת] דמכה י, מכה חְִנָך, מהי [כ, מיתת ךְפא'י (שם) מ, מייתית א* | 


1 

* במקרביה דְב], במקרבתיה פא*ך1, במיקרבהיה א'. במקרובתית דָזֶן, במי' י (שם), במקריבתיה ?", במקל 
דביתה ל, במקל ן | כך פאגי (שס) מ. אףו | לא] י, = מתית ך, מיתת י (שם), תימות , תמות אן, תמית ב', 
מכה חג, מחי וכ | * במיכליה רְוחאנכי (שס)] במכליה פמ: במיכלה לי | 9 תנחום א | השאילה ן, 
שאלה פאכ, שאילה (, | זו פאגב | שאלו אותי 1כ, שאלו פן, שאלתי א | באנטוכיה פ, אנשי אנטוכיא אותי ן | 
ואמרתי ף | 5 כאן] לי ך | 10 ל אלהים] ..- כי ביוס אכלכם ך | לוטר 1 | דילטוריא ןי, דלטוריה ם. -יא דא?כע, 
דילטורא א'ך, דילוטריה ד | לבוראו] (נ, על בוראו ל"ךפואגכי | אמר לה פאג, אמר להס 2, א"ל ו | 

זה פאנכי | כשנוא 5 | 
צד 568 : 1 נתעסק בדרך ארץ. ונתייגע וישן לו ועיי לעיל צד 168 : כן בית נטע וכו'. כאן מקום ראוי לנטיעה וכאן מקום 
ראוי לזריעח, וכן במ' קהלת פי טוב טלא (ד' ו') כמת בית זרע יש בה כמת בית נטע יש בת וכו', ואגדה זו רוגמתה בברכות 
שם מילתא דר יוסי בר' חנינא דאמר מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב וכו' וכי מאחר דלא עבר היאך 
ישב אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדה"ר לישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדה'ר לא נתישבה, ותימא 


שהפסוק נשתבש גם שם וכן כאן בכי"ל וילקוט ושאר כייי חוץ מכי'א ב' המאוחר, ובמקרא כתוב בארץ לא עבר בת וכו 
וכצ"ל, ובדפ"ר וד''ו נשתבש כאן בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדת'"ר שם, וככר הוגה במ"כ וכן הדפיסו לפי תגתתו: 


7 
4 הה"ד אל תוסף וכו'. בסנהדרין שם אמר חזקיה מגיין שכל המוסיף גורע שג' אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא 0 
תגעו בו, ובאדר'נ שם נו'א איתא שאדה"ר עשה סייג לדבריו וג' שם איזה סייג וכו' לא רצה אדה'ר לומר לחות בר 
כדרך שאל הקב"ה אלא כך אמר ומפרי וכו' ולא תגעו בו וכו באותה שעה היה נחש הרשע נוטל עצת בלבו + 


אמר וכו' אלך ואכשיל את חוה הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו 
הקב'"ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה מה עשה הנחש הרשע וכו' עמר ונגע באילן בידיו וברגלין 
והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ ויש אומר'ם לא נגע בו כל עיקר אלא כיון שראתו אותו אילן היה צווח עליו ואיל 
רשע רשע אל תיגע בי שנ' אל תבואני וכו ויד רשעים אל הנדני וכו (ועיי לעיל צר 141) ושוב אמר לה אם 
לאכילת את אמרת |וכו' הריני אוכל ממנו ואיגי מת ואף את וכו' ועי' בנריב שם, וכן איתא בפרר*א פייג תלך 
הנחש ונגע באילן צווח ואמר רשע וכו' הלך הנחש ואמר לאשה הריני נגעתי באילן ולא מתי אף אתה וכו' הלכת 
האשה ונגעה באילן וכו', ולפי' האגדה שלפנינו לא נגע הנחש באילן אלא נטל את חוה ודחפת עליו: 7 שבדת. 
שכזבח, ונר' שגי' זו היתה גם לפני בעל ב'יר כ"י שמפרש ונְמצאת בדאית: הא מיתת. בלשון התול אמר לת הנה מתת 
את, ותרגום הנה הא. וכשם שלא מתה את בנגיעתו כך לא תמותי באכילתו אס תאכלי ממנו, ואפשר שרורש לא 
מות תמותון לא מות ולא תמותון ועי' ביפ"ת, ורבו הגירסאות בזה חמאמר, ובכי"ל כתוב בגוף הספר הא מיתי 
כמה דלא דמיכת במקל דביתח כן לא במיכלה. וגם בכי"ו הגיי במקל, ובפוגיא שס הובא בשס ב'ר לרמת'יר אמר 
לה הא מיהי כמא דלא במקרבתיה כן לא במיכליה, והגהתי תא מיתת עפ" כי"פ, ועוד הגהתי במקרבית וכו 
במיכלית ועח"נ, ועייע דאלמאן צד 814, ותרגום ולא תגעו בו ולא תקרבון ביה, וכפי' ב'יר כ'י גווס ומפרש אמר לת 
כשם דלא מכה וכו' כשם שלא גלקית בנגיעתו כך לא תלקי אם תאכלי ממנו, ובפירשיי עהית מפרש עפ 
המאמר שלפנינו דחפה עד שנגעה בו אמר לת כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתת באכילה, ובלקח טוב 
אמר לה הנחש הלא תראי כי כשם שנגעת בו ולא מתת כך אם תאכלי וכו' ועי' גם בפירש"י סנהדרין שם 
בד'ח ולא תגעו בו : | 8 אלא כי וכו ביום אכלכם. וכדדריש ר"י דסכנין בשר"ל מאילן הזה אכל וכר: 9 א"ר 
תנחומא. מאמר מוסגר כאן, וענין השאלה דכתיב כי יודע אלהים וכו' והייתם כאלחים יודעי טוב ורע, ומשמע לשון 
רבים אלוהות הרבה, והוא אמר להם כי יודעים אכ"כ אלא כי יודע, ומיש יודעי טוב ורע שב על והייתם ועי' בפיי 
ב"ר וביפ"ת ולעיל צד 62 ובמ"י שם בד"ה שאלו הסינים  :‏ 10 התחיל אומר דילטוריה. לשין הרע ורכילות ') על 


.8זוו)0618 (1 





בראשית פרשה יס ג א ב ודן 


[והנחש היה ערום מכל חית וגו'] ר' הושעיא רבה אמר דיקרטיס היה עומר כקנה ורגלים 
יש לו, ר' ירמיה בן אלעזר אמר אפיקורוס [היה], ר' שמעון בן אלעור אמר כגמל היה, טובה גדולה 
חסר העולם שאילולי כן היה ארם משלח פרגמטיא בירו והיה הולך ובא: 


וואמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכל מכל עץ הנן אמר ר' חננא בר ב 
פנסן ארבעה הן פתחו באף אברו באף, ואילו הן נחש ושר האופים ועדת קרח והמן, נחש ויאמר 5 
אל האשה אף כי אמר אלהים, שר האופים אף אני בחלומי (בראשית מ טו), עדת קרח אף לא 
אל ארץ (במדבר טו יד), המן אף לא הביאה אסתר המלכה (אתר ה יב) : 


ב ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ וגוי ואיכן היה ארם באותה השיחה, אבא חלפון ג 


1 ינקוע טס: | 5 פנקדקין כ"כ כי, סדליכ פ'פ : = 4 ילקוט כי כיצ, = ילק' סקסל כ' ססככיו, לקטן פפ''ס, עדכם סקסל 
וסנדפ 6קתל פ' לף 05 (ק' *'5) := 8 ילקוע כ' כייו: 


1 הושעיה [2כ, אושעיא אך?, דיה עעך1 | דיקרטיס] (ז, -טוס וא'רִי1, הטוס ך1, דקרטיפך, -טוספג : זקוף כ | 
כקנה] בקומה די | ורגלים] ,-. כאדם א' | 2 יש] פונכ. היה ך, היודעי | אפיקווסם | * היה דפאנכרי] ל לו | 
אומר פַּוְא' | היה] הזה א'נכי. היה הנחש ף | 8 העולס] הנחש וְנִכ: נהש א | שאילמלי ן, שאלמלא דְפארי | 
** אדם משלה] משליח ל | ובא] ₪ אליו ן | | 4 חננא] הזנ: חיננא 2. חנינא דְוְאֶ"ו (אסתר). חנין א', 
חייא פ | בר] פוגכי (שס). בןךא | 5 פנסן] פא י(שם) | הן ל פוא'כי | פתחו|פוחכ. שפתתו דאגי | 
ואבדו | הנחש א[ | 8 האדם |1, אדם הראשון חי | השיחה] ףם, השעה וג, שעה דחאכי | חלפו] 
חלפו ם. חילפיי [נ, הפי [זא?. דפא אי ל ךד | 


העתיק לפי גדולְתו היה וכו': ‏ 1 דיקרטיס. ‏ ג"ל שפירושו מעולה ונפלא ') מכל החיות וכמו שדורש רי הושעי'י לעיל 
צר 84 ויעש אלהים את חית הארץ וכו' זה הנחש ועיו''ש במ"י, ובפיי ב"ר כיי גורס ומפרש דיקרטוס היה ממונה 
על החיות ברומי קורין לממונה (בפי' ב''ר כיייא לממונה על החיות) דיקרטוס עומד זקוף כקנה ורגלים כאדם היה 
לו, ומפי' זה נובע' הגי' זקוף בכיייכ המאוחר או שהוא פי' לפי העָנין ואין לפרש כן דיקרטיס שהוראתה זקוף בהיפוך 
האותיות ?) וכמו שמפרש במו"ע ע' דקרטיס, ובמ"כ פי' ראשו זקוף ואדון על כל החיות, ועוד פירושים שונים וזרים למלת 
דיקרטים שנמצאה רק כאן בב"ר עי' קרויס צד 219, ומה שאמר ר' הושעיא היה עומד כקנה וכו' דוגמתו לקמן 
פיכ במאמר ר' איסי ור' הושעיא בשם ר' חייא רבה אמר לו הקב'יה אני עשיתיך שתהא מלך על כל בהמה וחיה 
ואתה לא ביקשתה וכו' אני עשיתיך שתהלך קוממיות כאדם וכו' וכן בתוספתא סוטה פיד אמ' לו המקום אני אמרתי 
תהיה מלך על כל בהמה וחיה וכו' אני אמרתי תילך בקומת זקופה וכו' וכן בשיגויים שונים בסוטה ט' בי ואדרי'יג נו'א 
פיא ועיי לקמן שם במ'י, (אפשר שרורש ערוס עומד כקנה מלשון נערמו מים נצבו וכו' (שמות-ט'ו ח'): ורגלים יש לו. 
ובשעה שאמר לו הקב'ה על גחונך תלך ירדו מלאכי שרת וקצצו ידיו ורגליו וכו' כְאיתא לקמן פ''כ: 2 אפיקורוס היה. ועם 
ערומים חכמתו שתיפך וריגן דברים על בוראו ואמר לא מות תמותון ועי' לקמן ריש פ'כ, ובאגדות שלפנינו כאן 
בב'יר בפרשת נחש לא הוזכר כלל שהנחש הקדמוני הוא השטן או שהשטן הפיתו (ועי' בראבייע לפסוק זה, ושם 
הביא גם דעת ר"ס גאון שהנחש לא דבר רק מלאך דבר בשבילו), ועל האגדה שבפדריא פי"ג כתב הרד"ק שהיא 
מהנסתרות וז'יל האגדה שם הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם אמרו מלאכי השרת לפני הקבייה 
וכו' מה אדם ותדעהו וכו' אמרו אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין בו והיה סמאל 
שר הגדול שבשמים וכו' לקח את הכת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב'יה ולא מצא חכם להרע כנחש שני 
והנחש היה ערום וכו' והיה דמותו כמין גמל ועלה ורכב עליו והיתה התורה צווחת וכו' רבון העולמים תשחק לפוס 
ולרוכבו מלה'ר וכו' כך הנחש כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל וכו', ועוד שם 
הלכה האשה ונגעה באילן וראתה מלאך המות שבא כנגדה וכו' (וכן איתא בתר"י א' בפ' ותרא האשה וכו' וחמת 
אתתא ית סמאל מלאך מותא וכו), ושם פיד והפיל את סמאל ואת הכת שלו ממקום קדושתן מן השמים וקצץ 
רגליו של נחש ואררו וכו', וכבר נמצא רמז לאגדה שבפדר'א במה שכתוב בס' חכמת שלמה ב' כיד ע'י קנאת 
השטן בא המות לְעולם, וברקנאטי לפסוק זה העתיק מספר הזוהר והנחש ר' יצחק אמר דא יצר הרע ר' יהודה אומר 
נחש ודאי אתו לקמיה דריש אמר לון ודאי כולא חד וסמאל איתחזי על נחש וכו' ועוד שס והנחש וכו' דא יצר 
הרע דא מלאך המות בגין דאיהו מלאך המות גרם מותא לכל עלמא וכו', ובספרי האונגיליון ומורי הכנסיה שלהם 
תפפו בשטה זו שהנחש הוא השטן (ונקרא נחש הקדמוני בהחזיון ייב ט' כי ב') | ועי' דיללמאנן. דיא גענעזיס 
(מהדורא ג') צד 81 ועיייע במ''ח חלק מיג צד 150: 8 חסר העולם. והגי' חסר הנחש פי' חיסר הנחש את העולם: 
שאילולי כן. שנתקלל היה האדם משלח סחורה?) בידו לכל מקום ואין גוזל מעמו מרוב אימתו, וחמאמר דוגמתו 
בברייתא בסנהררין שם ר"ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא לא נתקלל נחש כל 
אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו וכו' 
וע באדר'נ נויא שם, ובנויב שם רבי אומר אילו לא נתקלל הנחש וכו' רי ש מ ע ון בן אל עזר אומר אילו לא 
נתקלל הנחש תיקון גדול היה לו לעולם שהיה אדם קונה לו ב' נחשים ומדריכן אחד לצפון ואחד וכו': ‏ 4 א'יר חננא 
בר פנסן. לקמן פפ'ח הגי' בכי"ל א'יר חונא. בר' סימון ד' הס שפתחו באף וכו' והמאמר הובא שם בשלימותו, 
ובדפוסי' הגי' שם א'ר המא ד' הם שפתחו באף ואבדו באף ושאר קיטעא, וכמ' אסתר גריס ליה סתמא ארבעה 
הם וכו', ובאגדת אסתר שהו"ל ר"ש באבער הועתק המאמר מב"ר כאן בלשון תנו רבנן וג' שם ארבעה פתחו 
באף ונלקו באף וכו': 5 פתחו באף. שנאמר בהן א ף בתחלת הדבור ועי' בלקח טוב, ואבדו באפ נאבדו בחרון 
אפו של הקב"ה, ובדפ"ר וד"י הגי" ג''כ ואבדו. ובמי"כ הגיה וגא בדו וכן הדפיסו אחריו: 8 באותה השיחה. ש 

הנחש עם חוה, ובפוגיא שם נתערבו שתי הנוסחאות באותה שעה הפיחה : אבא חלפון וכו'. בדפוסי' נקטע שם 
האמורא, . ולנכון שם לקמן פפ'יב דאמר אבא חלפוי בן קורייה תאומה יתרה נולדה וכו', ובכי"ל הגיי שם אבה 
חלפו בר קורייה, ובלקח טוב הועתק כאן אבא בר חילפא בר קורייא (וג' שם באותה השעה) ועחיג ואגה'יא ח'יג 


.6% (" .00062106 (? .06ז)0)0%0 (3 


10 בראשית פרשה יט ג א 


אבבית ‏ עליה, והיכן הם ייסורין מצויין אלא על בני אדם, ‏ ר' א' אין תלמיד חכם צריך התראה, 
אמר ר' יוחנן | ככלי פשתן הדקים הבאין מבית שאן אם מתפחמים הם קימאה הם אבדים, אבל 
כלי פשתן הארבלין כמה הן וכמה דמיהן, תני ר' ישמעאל לפום נמלא שיחנא, בנוהג שבעולם 
שני בני אדם נכנסין לקפילין חר אמר אייטי קופד צלי ופיתה נקייה וחמר טב וחרנה אמר אייטי 
פיחה ותרדין, ‏ רין אכל ומתנזק ורן אכל ולא מתנזק הוי עליכי רבה ועל אוחרן לית היא רבה, ‏ תני 
בשם ר' מאיר לפי שהיתה גדולתו שלנחש היתה מפלתו ערום מכל ארור מכל: 


1 סנסדכין ס' 3' מ'ס 6' ע"נ 3', עכוס ר' 3' ע' כ' : 8 כפכי פנסק פי' קלייס, קועס ייג 3י, כפונום סייו פי קיד פי, 
ככס. כבס' פ"נ : 6 ילק' כ' כייס : 


1 אבבית] א*ע, אבאבית א1, אבא בית [ש, אבאכית [, חחכית ך1, התכ ךָ, חבבית (?) ך?, הכאכית ך*, 
אבהנית פ, והרבית י | עליה] פוגע, עליו אי, באה עליו ך | היכן הס י, והיכן א'ע. ואיןך | ייסורין] ור?, 
יסורין דע. הייסורין אִי, היסורין פ | אלא] וֶר, הלא פ: ל' דאנכעי | נכני אלכי, אצל בני איך? | אדם] - 
הה"ד כי רעת האדם רבה עליו א? | ר' א] רב אמר דְוַא'נכך*י, רב א' 5 | אין תלמיד חכם] חבר אין י | 
התרייה פן | 2 * ככלי דפוא'נע] בכלי לא'י | הםפ] וכי. חן פאג. ל דע | קימשי דפאגער". -עהן | 
אבדין פא: אבודים 7"ך1, דין וָרי. אובדין (נ, אבידים 1 דין ₪ -- 8 פשתן] ₪ הגפון ע -- זארבלין] * , 
דים וא'ר: חן ד/ דיס א?נכ: הארכליים ע, דיין פם, הבאין מאובל ע' | כמה-- דמיהן] מה הם מה 
דמיהם [, אם פיחמו אחד מהן ומהן דמיו ץ, כמה . . דמיהן לשנים שנכנסו לחנות אחד אכל פת קבר וקטנית 
ושתה צונין ויצא בריא ואחד אכל פת נקייה ובשר שמן ושתה יין ישן ויצא חולה דין אכל מילין קלילין ומתנזק 
ודין אכל מולין ברין ולא מתנזק כך ראית מימיך א' חמור עבבית עליו או גמל עבבית עליו איכן הן הייפורין בבני 
אדם 7" | **שיחנא] שחנא ל | 4 לקפיליון פונכ, לקפולא א' | אייתי כעי, איתי פא?. אייטו ן, אייתו ך, 
אייתי לי א | קופר פא'כך | ופיתה] 5, ופתה ם. ופיתא דָא?, ופת וא'י | וחרנה] פ.: וחרינא א'כי, 
ואחרינא (, וחד דְוָא? | אייטי] [. אייתי דפאנכי., אייתי לי א' | 56 פיתה] |, פתה פ, פיתא דא?2, 
פת א' | * ותרדין דְא'נכי] ותודיון א?. וטרדין ל' וטרידין [ | ודין | ומתנזק וכ | עליכי] 1. עלייכי פו/ 
על חד ליכ. על דין דא | ובה] פא*. רבא א', רבי [נ, היא רבה ך, הוא רבי כ | אחון פואלגכ, 
דין א' | הוא אנכ | ובא א', רגי כ | 6 * שהיתה פוחזנכ] שהיא ל. ל דאערי | נחש] - ובהם | 
היתה] וא'נכעי, כך היתה ך. היה דְא*ךר. לי פ | מפלתו] .₪ רבה 5 | 


חככית ועח"נ) באה עליו, וכבר העיר בעל כתר כהונה שגי' זו משובשת וגי' הערוך מדוייקת (ועיי מייח חלק ויז 
צד 257), ובדפוסים חדשים נשתבש יותר כמה חככים באה עליו: 1 אלא על בני אדם. בכייא ב' נוסף עוד ואין ייסורין 
מצויין אלא וכו' הה"יד כי רעת וכו', והוא פירוש נובע מפי' ב"ר: | ריא אין תח צריך וכו'. ומוסיף עליו מכאוב 
עיי שהוא מוסיף דעת, ולפי כתיבת כי"ל ר' א' הוא רית רבי אמר או אומר ולא ר ב אמר (ועי' גם במבה'י קמיב 
ב'), ובשאר הספרים שציינתי הגי' כן רב אמר וכן הגיה במ"כ במ' קהלת (ובדיו נשתבש שם רב עם) וכיה במי 
שמואל בדפוסי', אכן בכ"י שם הגי' ורב נ ין א מרין (ועייייש בהערות ריש באבער), ובברייתא סנהדרין ומכות 
שם איתא ר' יוסי בר' יהודה אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג 
למזיד: ‏ 2 ככלי פשתן הדקים וכו'. אם נשחרו מעט נשחת מראיהם ויופים והפסדן מרובה אבל כלי פשתן הגסין 
הבאים מארבל גם אם מתפחמים מה בכך כמה הם וכמה דמיהם שנקנים בדמים מועטים, וריש המאמר הועתק 
בערוך ע' פחם וסופו בע' ארכל וגורס שם ה א ר כ לי ים ((גי' סייא בערוך העתקתי לעיל) ועי' במויע שם ובערוך 
הש' ע' ארבל ובערך מלין צד 191 ונייבויער געאגראפיע צד 219, והנמשל בכל המאמוים שבפתיחה זו שכל מי 
שהוא נעלה על חברו בחכמתו או בשלימותו או בכחו או בטבעו הוא נתפס יותר מחברו וכך הנחש לפי גדולתו 
היתה מפלתו ערום מכל ארור מכל, ולקמן סוף פ'כ הגי' הנכונה ג'כ איר יוהגן ככלי פשתן הדקים וכף: 
קימאה. עי' לעיל צד 71 וצד 111: 8 לפום גמלא וכו. מפרש בפ" ב"ר כ'י לפי הגמל נותנין עליו משאוי 
כך לפי חכמתו של אדם מרבין עליו רעה שיחנא משאוי ולא נשא אותם הארץ לשבת וכו' (בראשית ייג ו) בתרגום 
ירושלמי ולא אשחינת יתהון ע"כ, ולפנינו גי' אחרת בתר"י. וצ''ע ועייע ערוך ע' שחן ב', ובספרי שם בדרש ויתעבר 
וכו רב לך שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה מכאן היה ר' ישמעאל אומר מ ש ל ל הריוט לפום 
גטלא וכו', ובסוטה שם ג'כ בדרש רב לך וכו' וכל כך למה תנא דבי ר' ישמעאל לפוס גמלא וכו' (פירשייי שם 
לפי כח הגמל מרבין במשאו אף כאן לפי צדקתו מדקדק אחריו), ובכתובות סיז א' כ ד א מ רי א יג שי לפום וכו 
ועי'יע שם קיד א', ובכל המקומות איתא שי ח נא וכיה כאן בשאר הספרים (חוץ מכייא ב') וכן הגהתי ועי'יע גייפ 
צד 102: 4 לקפילין. חנות ') שמוכרין שם בשר לחם ויין כמו שמפרש קפליון בפי' ב'יר ועח'ג וערוך ע' קפל ז'י: חד 
אמר וכו'. אחד אמר הבא חתיכת ?) בשר צלי ופת נקייה ויין טוב והשני אמר הביא פת קיבר ותרדין?) זה אוכל ונזוק 
וזה אוכל ואינו נזוק, וכתיבת אייטי בטייית כמו אייטיתיח לעיל צד 92 ועייייש במיי ועייע לעף פלאנצעננאמען צר 278 
וערוך ע' קפד א' וקרויס צד 516, ובדפ'ר וד"ו הגי' ג''כ קופר, ושם נשתבש אייתו: 5 הוי עליכי וכו'. > על אחר 
רבה רעת האדם ועל השני אינה רבה, והגי" עליכי מקויימת גם עפ"י כייפ וכייו וכיייג, והמלה זרת: 6 לפי 
שחיתה וכו'. וכן העתיק בפוגיא צד 565 בשם ב"ר לרמתיד, לפי שהיתה וכו' וכן הגהתי ועח'ינ, וזה סיום הפתיחה 
וע'כ הועתק בילק' קהלת, וכן מוכה ממדרש קהלת, והגיי שם לפי שהיתה הכמתו של נחש יותר כך היתה מכתו 
לפי חכמתו שג' והנחש היה ערום מכל וכו' לפיכך הוא ארור מכל חבהמה ומכל חית השדה, וכמ' שמואל לפי מת 
שהיתה ערמתו של נחש כך היתה מכתו לפי שכתוב והנחש וכו עייייש, וכן במד' הגדול לפני (וצ'ל לפי) ערמתו של 
נחש היתה מפלתו לפי שכת' בו ערום מכל וכו', אכן בערוך ע' דקרטיס חיבר מאמר זה עס שלאחריו, ובלקח טוב 


.361886001 ,010אַםג](-ת0146 (" .שס)₪0חסא (' ->סוש1ףַָחטא |סוגמְהםג (י 











בראשית פרשה יח יס 1 פכל נא 199 


לה, אמך ר' יעקב רכפר חנן שלא להפסיק בפרשתו שלנחש : 


פרשה יט 


א) והנחש היה ערום/כי ברוכ חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א יח) 

על ירי שאדם מרכה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, ועל ירי שהוא מוסיף עליו דעת הוא מוסיף עליו 

4 מכאוב, אמר שלמה על ירי שהרביתי עלי חכמה הרביתי עלי כעס ועל ידי שהוספתי עלי דעת הוספתי 
עלי מכאוב (ועל ירי שהרביתי ברעת הרביתי בייסורין), ‏ שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא חמה עליה 


. 


א 


אס 


[ [ . 
2 ילק' קסיפ ל' פסקק'ז, עדלע קסגם פ' כי בלב (' י"ס) , עדכם שעוסל: פייז": 


1ם א | ** יעקב] ליל | חגן] פורל. חנין דא'כרי | 2 כי] ן/ כתיג ₪ לידפאגכ | נינפו | 
** ויוסיף] מוסיף ל | ** יוסיף] מוסיף ל | 8 עליו לי פג | הוא לי פואכי | עליו לי 5 | שמוסיף ו | עליו]. ן, 
לי דאנכי | הוא לי אי | עליו לי וא?כי | 4 עלי] לי אנכ (שהוספתי חכמה הרביתי להכעיס י) | עלי] לי אנכ | 
עלי] לי אר: ל וגפ | דעת] הכמה ך. | 5 עלי] לי אך | ועל ידי -- בייסורין לי | שמעת] ראית י | 
* אומר דוא'כער] אי ל. אומרים [, לי אי | זה לי י. | יוצא] .- לשוק פ, לדרך א'י, על הדרך ואל | 
חמה עליה] פגע, חמה עליו ן, ציגה עליו חמה עליו דְ, חמה עליו צנה עליו א: חמה י | 


חוה וכו' ועו' סוטה ט' ב' ואדרינ נו'א פ'א, ואגדה אחרת שבא עליח באמת כמו שאמרו בשבת קמ'ו א' ובנייש בשעה 
שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא וכו' ושם פירש'י כשנתן לה עצה לאכול בא עליה דכתיב הנחש השיאני לשון נשואין 
> ועי'גם פרש * סוטה שם דיה נחש הקדמוני, ובפדר"א פּכַ"א (כמו שהועתק בילק' בראשית ר' ל"ה) איהא בא עליה רוכב 
הנחש ועברה את קין ואח"כ בעלה אדם ועברה את הבל וכו', ורוככ הנחש היינו סמאל ועיייש פי'ג ובמ"י לקמן צר 171 
ועייעץ במאמר רמאש בבית תלמוד ח'ג צד 88 וערוך הש' ע' נחש, ולקמן פפיה הגי' בכיייל ובדפוסי' נתאוה ל ח ם, 
וכן. ברש'י עה'"ת פ' והנחש וכו' ונתאוה לֶהם ועייייש בזכור לאברהם: 1 שלא להפסיק כפרשתו של נחש. ובקללה שהביא 
עולם ולפיכך הכתיב הפפוק ויעש י"י אלהים וכו' שם בסוף הפרשה יכדי לסיים בענין אחר, אכן הפסוק שקדמו שם ויקרא 
האדם שם אשתו חוה וכו' הוא ג"כ מענין הפרשה כמו שדרשו לקמן פ'כ חוה לשון חיויא, והשלמתי א''ר + ע ק ב דכפר 
וכ" כמו שהוא בשאר הפפרים (חוץ מכי'א ב') וכיה לקמן פפ'ה, ושם הגי' בכי'יל שלא להפסיק בפרשת נחש: 


פרשה י"ט. בכי'א א' וב' פרשי ייח; וכעת בא לידי גם העתק ב"ר כ'י טמון באוצר ספרי המדינה בעיר 
שטוטטגארט (קובץ אריענטי 92) אשר נודע לי מציאותו ע"י ידידי ר"א פריימאן, ואציין (בסי' [): מפרשה זו ואילך 
גם הגי" של כ"י זה, והגיי שבפרשה א' עד ייח אשלים בסוף הספר: 8 כי ברוב חכמה וכו'. כל הפתיחת, הועתקה 
במדרש קהלי לפסוק זה. ובסופה נוסף עוד שם המאמר יש שהרבו חכמה לטובתן וייש שהרבו חכמה לרעתן, וכו' ומשם 
הועתק. כל הענין במדרש שמואל פ"ז, והסגנון במי קהלת כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס וכל זמן שהוא 
מרבה בדעת מרבה בייסורין אמר שלמה ע'י שהרבתי בחכמה הרבתי בכעס וע'י שהרבתי בדעת חרבתי בייסורין רב אמר 
תייח אין צויך התראה אמר ר' שמואל בר נחמן בכלי (כ'ה בד"ו ועח'נ) פשתן וכו' אס נתפחמו אחד מהן בכמת 
דמין הוא עשוי כלי פשתן הגסין הבאין מארבל אם פחמו אחד מהן מה הן ומה דמיהן מלה'יד לשנים שנכנסו לחנות 
אחד אכל פת קיבר וקטנית ואחד אכל פת נקייה ובשר שמן ושתה יין ישן ומיני אגרטון ויצא חולה דין אכל מילין 
קלילין ואיתנזק ודין אכל מילין בורין ולא איתנזק כך ראית מימיך חמור עוית עליו גמל עוית עליו אלא איכן הייסורין 
מצויין בבני אדם תני ר' ישמעאל וכו' תני בשם רי מאיר וכו', ולפני בעל מד' קהלת היה סגנון זה גם בב'יר וממנו 
נובע המאמר הנוסף בכי"ל וע'י שהרביתי בדעת וכו' (שהוא מיותר לפנינו כאן) והמאמר שהובא בכי"ל בגוף הספר 
בשם פ'א לשנים שנכנסו לחנות וכו' (ומאמר זה הוא במקום המאמרים שמעת מימיך וכו' והיכן הס וכו' בנוהג 
שבעולם וכו' וא'כ סרר המאמרים לפי הפ"א כמו במ' קהלת), וכן כאותו הסגנון הגיי שבילקוט ‏ ראית מימיך וגו 
הערוך בע' ארכל אם פחמו אחד מהן וכו' (וצ'יל שם מה הן ומה. דמיהן ועי' גם גי' כייו או שצ'יל כמו שהגיי גם 
במ"ש מה הוא ומה הן דמיו) וגי' ס"א בערוך שם כלי פשתן הגסין הבאין מארבל, ועפ"י גיי ס'א שבכייל צ'יל 
במ' קהלת אחד אכל פת קיבר וקטנית [ושתה צונין ויצא בריא] ואחד אכל וכו | ועי' גם במ"ש, ובמררש 
הגדול עמוד 95 פ' ארור וכו' מכל הבהמה הועתק בסגנון קרוב לפגנון מד' קחלת |אכן כהסדר שלפינו 
בזה"ל זש"ה כי ברוב וכו" כל מה שאדם מרבה בחכמה וכו' מרבה במכאובים שמעת מימיך אומרין חמור זח עועיות') 
עלו בו גמל זה אבאבית?) באת עליו הוי אין יסורין מצויין אלא בבני וכו' רב נן א מרין אין ת"ח וכו' א"ר 
שמעון בן יוחאי בנוחג שבעולם כלי פשתן וכו' אם מתפחם (בכיייק נתפחם) אחד מהם בהרבה זוזים הוא עומד 
וכלי פשתן הגסין הבאין טארבל אם נתפחם אחר מהן מהוא ומה הן דמיו תאני ר' ישמעאל וכוי שיחניה לשני בני 
אדם שנכנס לחנות לאחד מהן הביאו פת נקייה ובשר שמן ויין ישן ומיני ארגוסטין אכל ויצא חולה ולאחר הביאו לן 
פת קיבר ויין רע וקטניות אכל ויצא בריא אמר ר' מאיר וכו': ‏ 5 חמור זה. שאין בו דעת להרגיש ולשמור עצמו מכל 
נזק. אי בו ייסורין ומכאובים: חמה עליה וכו'. חום וקור שבחולי קדחת, וחמה ?) פי' כמו חלצתו חמה שבת קליז א', 
ובלא'"ר המתא ועי' עמת'ל ח"יב צד 69, ואבבית*) הוא מל' קבביתא בל"ס (כן כתב לי ידידי רא"ח לעף ולא כדבריו 
בספרו של קרויס) ועיקר המאמר היה חמתא עליה אבביתא עליח והועהק ללה"ק חמה ואבבית ומלת ע ליה נשארת 
במשקל ארמי, וכן מפרש בפי' ב''ר הנדפם חמה זה חולי קדחת אבא בית קור (כייה בדפ'ר, ושם ס"א חכאכית, ובא'א 
העיר שגי' רשיי אכאבית), ובכיייל כתוב במלת אבבית. הבייית הראשונה בכתב הספר על חגרד, וכיח בערוך ע' 
אבבית הגי' חמור זה יוצא חמה עליח אבבית עליה (והגי' צינה עליו הוא פיי נוסף) ושם הועתק מן פליד קור וחום 
(בראשית ח' כ'"ב) המת ואבבית ס"א ועועית (ובד''ו הגי' שס חמה חכאכית, ובכי'יל נשתבש ועייייש בח'ינ) ומן פנייג 
חמה ועבעבית (וכ'"ה שם ברפיר, ובד'"ו חמה ואכאבית, ובכי"יל נשתבש ועכבנית ועייייש בח'"נ), ומהמשך המאמר 
שם מלמד שהכניסה לו עין רעה וגכנסת בו חמה וכו' תדע לך שכן דכת' ויכלו חמים מן החמת שכן דרך החולת 
להיות שותה בכל שעה וכן' משמע ג"כ שכוונו לחולי קדחת, ובדפ"ר וד"ו הגי' כאן צינח עליו חמה עליו הככיי (ר"ל 


11020790 6040018086 (* | .0קהמתסעסוץ (* . (אַבָּבִית .0 אַכָאבִית ל - עועיות = 


ו 


5 


1-0 בראשית פרשה יח ב כה 


כה) ויהיו שניהם ערומים וגו' אמר רי לעור שלשה הן שלא המתינו בשלוותן שש 
שעות, ‏ אילו הן אדם הראשון וישראל וסיפרא, אדם הראשון ולא יתבוששו לא באו 
שש שעות, ישואל וירא העם כי בושש משה (שמתלבא) באו שש שעות. סיסרא 
מדוע בושש רכבו לבוא (שפטים ה כח) בכל יום היה למור לבוא בג' שעות בר' שעות, 
היום באו שש שעות ולא בא אתמהא: ולא יהבוששו, והנחש היה עוום, לא הוה צווך 
ד למימר אלא ויעש י*י אלהים לאדם ולאשתו ונו' (בואשית ג כא), אמר ר' יהושע בן קרחה 
הודיעך מאי זו חיטיה קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שואפ מתעסקין בררך הארץ ונתאוה 


1 ילקוע טס, ילק' טופטיס כ' כייו: 8 טנם פ'ע 5', סנסועס ע'3 כי מש ס" "'ג, סנסועס טס סי י"ט, טפוס כנס 
פעי6 קי" ז', פנסופס פ'"נ נכעלסך קי' כ'ד, סנסומס טס ק" י"ד, נפדנכ כנס פט"ו פיי כ"יס : 5 ינקוט כ' כ ס, לקיון פע''ס : 


1 הן] היו ן | 2 ואילו פן, ואלו דְאכ | להראשן] לי ך | הואשן] וחאי. ל דפ | 8 שעות] = והוא 
בשלותו דְפחאכ: בשלוותן [, והס בשלוותן ו (שופטים] | 8 באו] פוחאכי (שם), כי באו דִי | שעות] = ולא 
בא משה | 4 לבא דָא | בכל -- למוד] רגיל הוא = | בג] א', בשלש דְפוחי | שעת לי י| 
בארבע דְוְחכ, או בד' א', או בארבע פָא?, וארבע *, ובארבע י (שס) | שעות ל' פא' | 5 היום] 
ועכשו דְפחכ. וענשיוי, עכשו וא?, עכשיו א'י (שם) | באו שש] בושש .- ₪ | 5 שעות לי פַי | אתמהא לי | ולא 
יתבוששו] [אכיו', נאמר = ח/ הוי - ך, ל' ₪ | היה צריך | 6 קרייה למימר] ך', קריה . . ַז. קוא 
לומר ךָ, . . לטימר פך?, למימר קרייה [, לומר קרייה , . . קריה א? | אלא לי ך | וגוי] כתנות עור 
וילבישם פַוְכרי | ' 7 להודיענו דְז | מאיזו ך], מאי זה אכ, מאיזה ' | חיטיא ן, חטייה ךָ, חטא האכרי | 
עליו י | רשע אכי | שראה אותן דְפו5, . . אותם י | ארץ | נתאוח פָא!, נתאוות + . | 


וכו' בבהמה מה הוא וכו' עד כדון בישראל גוים א"ר מגא לא מינה ודבק באשתו ולא באשת חבירו כל שהו 
ודכוותה לא בזכר ולא בכהמח אפי' כל שהוא, ועפ'י הירושלמי צ'ל כאן רי שמואל ר' אבהו וכו" ר"ל רי שמואל 
אומר בשם ר' אבהו שאמר בשם ר' לעזר ור' חנניה הוא בעל המאמר ועי' מבה"י טיז בי ונ'יד א', ונראה שרי 
שמואל הוא ר' שמואל בי (שם קכיה א'), ובמאמר ר"א כל איסור וכו' נוסף בדפוסי' פירושו לא בעשת ולא בלא 
תעשה א לא ב מ יתה, ובא'א מחק תיבות אלו ועח"נ ועי"ע סנהדרין נ"ז אי אזהרה שלהן זו היא מיתתן, ולעיל 
צד 180 במאמר רי לוי ציוחו על שש מצות וכו' נדרש ל א מ ר על גילוי עריות, ושם רבנין פתרין וכו' ג''ע מנין ורבק 
באשתו ולא באשת חבירו וכוי, ובברייהא סנהדרין נייח א' ריע אומר אביו אשת אביו וכוי ודבק ולא בזכר באשתו 
ולא באשת חבירו והיו לבשר אחד מי שנעשין בשר אחר יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחר, ושם נ'יח בי 
אייר אלעזר א"ר חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב שני ודבק ולא שלא כדרכה וכו'; = 1 שלא המתינו 
וכו'. וכן תר"י א' ולא אמתינו ביקריהון, ודורש יתבוששו כמו בוש לשון המתגה ושניהם נוטריקון באו שש כלומר 
שעות, ובדרש שאדה'ר לא היה בשלוותו שש שעות אפשר שמונה השעות משעה שנזדווגה לו חוה ועי' בפי' מהרזיו 
ומיש בסמוך בר'יה מתעסקין בדרך הארץ, ודוחק לפרש עפ'י שטת הפסיקתא שהזכרתי שם לא היה בשלוותו ב"ע שש 
שעות כי אס חמש שעות לפי החשבין בשמינית הכניסו לג"ע וכו' בשתים עשרה יצא וכו': 8 ישראל. לא המתיגו בשלוותן 
שש שעות באותו היום שראה העם כי בושש משה, ובשבת שם איתא א"ר יה וש ע בן ל וי כאי דכתיב וירא העס וכו 
אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרוט אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף 
מי יים בא שטן ועירבב את העולם וכו' ועיי תנחומא סב כי תשא ושמויר שם: 5 ולא יתבוששו והנחש וכו'. הסמיך 
כאן פרשת והנחש היה ערום וכו' ולא היה צריך קרא לומר אלא ויעש וכוי כתנות עור וילבישם אחרי שאמר ויהיג 
שניהם ערומים וכו', ומשמע שס"ל שחקביה עשה להם כתנות עור קודם שחטאו וכן נרי טעם האגדות לקמן סוף 
פ"כ כתגות אור אילו בגדי אדה"ר וכו' הלקים כציפורן ונאים כמַרגלית וכו' ועייייש בפי' מהרז'ו, וכן מתורגם בתרי"א 
א' פ' ותפקחנה וכן' וידעו ארום ערטלאין אינון דאיתערטלו מן לבוש טופרא דאיתבריאו ביה וכו' וכן איתא בפרר'"א פיד 
מה היה לבושו של אדה"ר עור של צפורן וענן כבוד מכוסה עליו כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מ 

וראת עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו וכו', וכן במדרש אבכיר פ' הן האדם (הובא בילקוט ר' ל"ד) מה כתיב 
למעלה ויעש י"י אלחים לאדם וכו' מלמך שעשה לו הקב"ה בגדי כהונה כעניין שנ' והנה האיש לבוש הבדים וכו 
למלך שחיבב עבדו ועשה לו מונייק של זהב סרח נטלו ממנו ונתן עליו כבלין כך עשה לו הקב'יח בגדי כהונת 
וכשהטא העבירן ממנו ונתן עליו [עלי תאנה] שנ' ויתפרו עלי תאנה וכו' ועי' גס ביפ''ת סוף פטיו, ובדפוסי' נשתבש 
ה וי ולא יתבוששו וכן כתוב בטעות בכי"ו ולא יתבוששו בסוף. המאמר הקודם, ואינו אלא התחלת זה המאמר וכן 
איתא לקמן פפ"ח ודכוותה ולא יחבוששו והנחש היה ערום לא היה צריך קריה למיטר וכו': ‏ 7 כאי זו היטית. 
מאיזה חטא ועי' עמת"ל ח"יב צד 89, ולקמן פפ"ה הגי' בכי"ל מאי זו חטיא וכוי מחוך שראה אותס מתעסקין בדרך 
הארץ וכו', ובדפוסיי שם מאי זו חטא וכו' ועח'ינ, וברשיי עה"ת ברְאשית ג' א' מפרש עפ'י המאמר שלפנינו מה 
ענין זה לכאן וכו' אלא למדך מאיזו ע צ ח קפץ הנחש עליהם ראה אותן ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל וכוי: 
מחעסקין בדרך האוץ. וכן לקמן צד 171 ואיכן חיה אדם וכו' נתעסק בדרך ארץ וישן לו, ודעת חז'ל שאדם ידע את 
אשתו קודם שאכל מעץ הדעת ועי' רש'יי בראשית ד' א' וכן איתא סנהדרין לייח ב' שתים עשרת שעות הוי היוס שעת 
ראשונָה הוצבר עפרו וכו' שביעית נזדווגה לו חוה שמיגית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטות שלא 
לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה גידון שתים עשרה נטרד והלך לו וכו', ועי"ע אדר'נ נר"א פ"א ופדר"א 
פי"א, ואגדה זו בשינויים שונים ג'כ בפסיקתא פכ"ג (ק"נ ב') ושם לא הוזכר שבו ביום נזדווגה לו חוה והגיי שס 
בשמינית הכניסו לג"ע וכוי בשתים עשרה יצא וכו' וכ"ה כמדרשים שהשתמשו באגדה זו שבפסיקהא (וי"ר ריש 
פכ"ט פכי"ר פמ"ו תנחומא מ"ב בראשית סי' כ"ה שמיני סי' י'ג תנחומא שמיני סי' ח' ומדרש תהלים צ"ב סי ג' 
ועיי גם באדר"נ נו"ב סוף פ"א). וכס' היובלים סוף פ"ג איתא שאדם לא ידע את אשתו עד אחר היובל הואשון/ 
ומורי הכנסיה שלהם הסכימו לשטה זו שלא חיו אדם וחוה מת;סקין בדרך האדץ קודם שאכלו מעץ הרעת ונתגרשו 
מג'יע ועי' במאמר הת' גינצבערג במייח חלק מיג צד 222 ועיייע שס צד 150 אודות דעות שונות בספריהם בענין 
חשבון השעות שהמתינו אדס והות בג"ע: |נתאוה לה. וכן לקמן פ"כ ארור אחה וכו' אתה ביקשתה לתרוג 
את אס ולישָא אשתו ואיבה אשית וְכָו', ובְתוספתא סוטַה פִ'ד וכן מַצִינו בנחש שנתן עינו להרוג וכו ולישא את 


,יי ווק יי ייק שש יוור ו 








בראשית פרשה יח 5 נד 17 


ר' חייה גוי שגיוש את אשתו והלכה ונישאת לאחר והלכו שניהם וניתגיירו איני קורא עליו לא יוכל 
בעלה הראשון אשר שלחה וגו' (דבריס כד ד), ר' אחא בשם ר' חננא בר פפא בכל ספר מלאכי 
כת' י"י צבאות וכן כת' אלהי ישראל שני כי שנא שלח אמר [ייי] אלהי ישראל (מלאכי ב ט), 
אלא כביכול לא יחול שמו על הגירושין אלא לישראל בלבד, אמר ר' חנן בשעה שעלה נחמיה מן 
הגולה נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו ונשאו להם נשים נכריות, ‏ והיו מקיפות 5 
המוכח ובוכות, ‏ הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו (שם שם יג) שנייה לשיטים אתמהא, כסות 
דמעה את מזבח י"י בכי ואנקה (שש שם) אמר הקביה מן קביל מהם בכי ואנקה משגזלתה וחמסתה 
ונטלתה יופיה ממנה את משלחה אתמהא, ומנין שהן מווהרין. על גילוי עריות כישראל שני ודבק 
באשתו ולא באשת חבירו, לא בזכור ולא בבהמה, ‏ ר' שמואל ור' אבהו ר' לעזר בשם ר' חנניה כן 
נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה, אמר ר' איפי כל איפור שכתוב בכני נח אינו לא בעשה 10 
ולא בלא תעשה, והיך עכירה, ודכק באשתו והיו לבשר אחד למקום ששניהם עושין כשר אחד: 


ינק' פכסכי כ' סקפ'ט, ילק' מכיכי סייע כייי: 8 כעיל 75 150, סנסדכין כ'יס 5': 9 ילקוע כ' כי"ס, סנסדכין יס כי : 


1 לאחר ל' אכר | והלכו ל' אכ | ונתגיירו שניהם אכ | 2 אחא] יוחנן י | חננא] פן, חיננא כ, חניני דאר | גר : 
פפא ל'פןאכריימ | 8 וכאן דפאי | יייאלהי ישראל אמ | * ייידארימ] ל' לפכ | 4 אלא] פאכי. לי דו | כביכול 
לי י | *יחול דפ אכר"ימ] יוחל ל, יחל ך1, ייחד וש | שמי כימ | ל על הגירושין] לי ך | לישראל] פ: על ישראל דדף?, 
על ירי ישראלך1 , אלהי ישראל ואכימ | חנן] חמ: חנין דפוא'. ייחנן כי. אחא א? | שעלה נחמיה] (ן. שעלו 
ישראל דְחשימ, . . בימי עזרא ואכ | 5 פני נשותיהן י, פניהם של נשים וְדזאכשמ | מן השמש] מפני החמהי | 
והלכו-- להם] פְץ, והלכו להם ונשאו ך, והלכו ונשאו ן, ונשאו אכעשי | והיונשי ישראל מקיפות י, והיו מקיפות 
בנות ישראל א? | | 6* אומר דְעִי] א' ל. אומ' (אמר ךן) להם פודן | אתמהא] [|אכך: לי ד [ 7אמר 
הקב'יה ל' א | מן] וחכ. מאן דע, מאן יקגל מנכון מנחה 5 (מן -- ואנקה ל' אי) | קכל וע | מבכי ן | 
8 ונטלתה] ונוולת ימ | יפיה כעי | את] ואנה אתה ו | | ** כישראל] כי ל | 9 לא] ולא דפא?. ודבק 
באשתו ולא דְזא1 | בזכר א | בר אבהו א | ר' אלעזר וָא%.. ור . . דפ | ח;ניה] פ: חנונה ך, נא אפ 
חננה 1 | 10 אסי ךְפוא'כ. יוסי א? | שהוא כתוב [אכ, שהוא בתורה פ, שהוא וי | לאינו] ל ךְ | לא -- 
ולא בלא תעשה] ן, לא .. ולא תעשה י, לא עשה ולא לא תעשה א'5, אלא עשה ולא תעשה א1, אלא לא 
תעשה ולא בלא תעשה דֶץ, לא בעשה ולא בלא תעשה אלא במיתה ךָ, לא עשה ולא לא תעשה אלא מיתה 2 | 
1 היך רי, והיך פ, היאך חא | * עבידה] ענידא דְא'ר: עניד ח/ ענייה לו. זוא א" | במקם ןי | 
נעשים א', דשין א*: דשייך3. | 


במ"י לעיל צד 26) וגם ר' חייה תני גוי שגירש וכו' ומדבריו שמענו שאין להם גירושין ומשני ר' אחא בשם רי 
חננא בר פפא בכל ספר מלאכי כתיב וכו' וכאן אצל שנא שלח כת' אלהי ישראל כביכול לא יוחל שמו על הגירושין 
אלא לישראל בלבד ונתמעטו בני נח מתורת גירושין או שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין וכו'. ושמות האומרים 
בירוש' קידושין בדרש כי שנא וכו' נר' שצריכין הגהה ועי' באגח'א חיב צר 524, ומה שהביא במ"כ בדיה אלא 
על ישראל מפרשי' בירושלמי במס' עיז פרק השוכר גירושי ישראל נקראו גירושי' ולא של גני ליתא לפנינו בירושלמי 
שם ועי' מייש במיי לעיל צד 149 בדיה על שש וכוי, ואעתיק עוד הפירושים שנמצאו בליקוטין מבראשית רבא בסוף 
פי' ביר כיייט וזיל כי שנא שלח וכוי מי ששונא את אשתן יגרשנה וישלחנה ולמי אמר הקב'יה כך לישראל שבכל 
הפרשה לא הוזכר אלהי ישראל אלא בפסוק זה בלבד אבל בני נח אין להם גירושין מפי ר' קל ונימופ לא יחל 
שמי על הגירושין אלא על ישראל בלבד ולא ידוה לבי אם יגרש איש את אשתו אלא על ישראל בלבד שעליהם 
אני מתעצב אם יגרש איש את אשתו מאחר שנזדווגו יחד אבל צויתי להם בשביל שלא, תהיה ביניהם שנאה ואיבה 
שיגרשנה וישלחנה אם יש שנאה ביגיהם אבל בבני נח לא יחל שמי ולא ידוה לבי על הגירושין שאיני חושש לא 
בשנאתם ולא באחבתם ולהם לא צויתי גירושין מפי ר' ע נ ן (ועיי: בשבלי הלקט פיי רציב ובמאגאצין חלק ייד צד 12 
ובקורות היהודים ברומי להח' פאגעלשטיין והח' ריעגער ח"א צד 855) ועייע גיטין צ' בי וברייתא דליב מדות מדה 
ט'ז: 4 א'יר חנן. מאמר זה ליתא בירוש' קידושין ואינו מעיקר הפוגיא, והמאמר הועתק בערוך ע' פחם וע' שן בי, 
ובשני הערכים הגי' כמו בכי'יל בשעה שעלה (כשעלה) נחמיה: 5 נתפחמו. הושחרו. וכן לקמן צד 170 אם מתפחמים הם 
וכו': נשים נכריות. כמסופר בעזרא פ'ט ופי ובנחמיה פי"ג, ומלאכי התגבא באותו הדור : וחיו וכו'. נשיהם הראשונות 
שהניחו אותן היו מקיפות המזבח וכו', וכן איתא בערוך ע' פחס המזבח ובשאר ספרים הגי' את המזבח, וביד"מ 
הביא מדרש אגדה דלהכי היו מקיפין את המזבח באמום תבדוק אותנו כסוטות כדכתיב ואת העפר יקח מקוקע 
המזבח ועו' גם בפי' ב"ר וביפיית: 6 שנייה לשיטים. פעם שנייה לאותו חטא שעשו בשטים שדבקו בנשים נכריות 
כדכתיב ויחל העם לזנות אל בנות מואב (במדבר כח א'): 7 מן קביל מהם בכי וכו'. הלשון קשה, ואולי צ'יל מן (מאן) 
יקביל ודורש בכי ואנקה בל' שאלה כלו' אחר שכסו את מזבח יי דמעות נשותיהם מי יקבל מחם קול בכיים ואנקתם, 
ובפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס מפרש כסות דמעה וכוי בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה וגוי אמר הקביה מי יקבל 
מכם מנחה או זבה בבכי ואנקה שאתם גורמים לנשיכם בכיה ועי' בא'א ומ'כ, וכפי' זה נוסף בכי"פ מאן יקבל 
מנכון מנחה, ותימא שכתבו מן קביל בלאר במאמר שכולו בלה"ק, ובכי"א א' וב' וילקוט מלאכי ל'ג לה וכן 
משמע מפי ביר כיי וצ'יע: 8 ומנין שהן מוזהרין וכו'. כל המאמר בירוש' קידושין בסגנון אחר וזיל ר' ל עזר 
בשם ר' הניגא מנין שבני נח מחרחרין מוזהרין על עריו' כישראל תל ודבק באשתו ולא בזכר ולא בבהמה רי 
שמואל ר' אבהו ר' לעזר בשם ו' חנינה בן נח שבא על אשתו שלא כדוכה נהוג מה טעס ודבק באשתו והיו 
לבשר אחד ממקום ששניהן עושין בשר אחד, וכן צ'יל לפרש כאן והיך עבידה מהיכן נלמד מה טעם, והמאמר 
המוסגר כאן א"ר איסי כל איסור וכו' ליתא בירושלמי, ובמקומו איתא שם מאמר אחר ר' יוסי בעא הערייה בזכר 


16 בראשית פרשה יח ב נד 


ר' אבהו והכת' ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה (שמות ו כ), אמר ר' שמעון בריה דרי 
אבין אלא מעתה אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגין קודם למתן תורה אתמהא, אמר ר' אילא 
ופשטו לן על כן יעוב איש את אביו ואת אמו הסמוך לו מאביו והסמוך לו מאמו: 

(ודבק באשתו וגו ר' אבהו בשם רי יוחנן בני נח על הנשואות חייבין, ‏ על הארוסות 
פטורין, = ר' יונה בשם שמואל זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים הראשון פטור והשיני חייב 
משום והיא בעולת בעל (בראשית כ ג), וניתכון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמרה בעילה בכני 
נח קונה שלא כדת, ומנין שאין להם גירושין, 4 ר' יהודה בר' סימון רי חנן בשם רי יוחנן או שאין 
להם גירושין או ששניהם מנרשין זה את זה, אמר ר' יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דיפורין, תני 


4 ינקוט טס, יכוט' קידוטין פ*6 כ"ס ני: 


1 והכת'] והא כתיב ף]. לי אכ | דר' אבין] דר' אבהו ך, דר' אבוהו פ, דרי וא'כ | 2 אלא] פ. ל דוא= | 
למתן] ו מתן ְפאכי | *אילא] אלא ל9. אלי לְן, אילאי א*. עלי חכ: עליו א'. לוי ד | 8ל] לופו: 
ליה דְארי | סמוך לו י, הסמוך ך | לאביו ך | והסמוך לו מאמו] פודזאכ, הסמוך לו . . ש. ומאטו י | 4 עלן 1, 
ועל דפאכי | 5ר שמואל | שהיא] שהיתה ד | 6 ותיא] ן, ל' דפא: | ותכוון פח. וכי נתכון ך, 
ובנתכוון וְאַ', ובמתכוון א?, ואפילו נתכוון י | בבעילת] .- אתמהא ₪ | בעילת בני כ, בבעילה דבני א' | 
7 ומנין -- גירושין לי י | ור' חנין דוא'כ | או] ן. אוו א?. אומר כ, אמי ך, ליי | ואין י | 5 שניהן י | ** מגרשין] 
מגורשין - | דיפורין] אכ. דופורין דְע, דופירין ך?, דיופרין 5פ. דופיורין ך*, דופרן ר'שי. ריפורין ד'ו | 


בהדיא בירושלמי, ואותיב ר' אבהו אי טעמא דר"מ דהוא מפרש את אביו וכו' הסמוך לאביו וכו' א'כ אף אחות 
אביו תהא אסורה לו שגם היא סמוכה לאביו והכת' ויקח עמרם את יוכבד דודתו וכו' שהיתה אחות קהת אביו וכן 
דברי רימ בירושלמי אחות אמו יוציא אחות אבין יקיים ומשני א"ר אילא ופשטו לן וכו' והכתוב לא בא לאסור : 
הסמוך לאביו וכו' אלא הסמוך לו מאביו והסמוך לו מאמו והיינו אחותו מן האב ואחותו מן האם אבל אחות אביו 
ואחות אמו מדאורייתא שריין שאינן סמוכין לו אלא לאביו ותא דקאסר ר"מ אחות אמו היינו מררבנן ועי' בקיע, 
ובירוש' הגי' גם במאמר ר' חנן בסמוך לו מאביו וכו' וני שעדיפא הגי' שלפנינו בב'ר, ובכיייל גוספ כאן בכתב אחר 
אתיב להון על כן יע' איש את אביו ואת אמו א"ר חנן וכוי ותוא הגהה כגי' הדפיסי' אתיב להון רי 
מאיר על כן יעזוב וכו" וכיה בפי' ביר כי"ט וכי"א, ולפי גי" זו צריכין אנו לפרש ופשטו לן על דברי חכמים או 
פשטו ליה חכמים לר"מ על כן וכו' וזהו נגד הירושלמי, ובמאמר רי לוי (כגי' הדפוסי') נדחקו לפרש שמשני שיוכבר 
היתה אחות אביו מן האב ולא מן האס ועיי ביפי"ת ובמ'"כ ובסוגיא דסנהררין שם, וקשת ליישב כן לשון המדרש הסמוך 
לו מאביו הסמוך לו מאמו: 2 א"ר אילא. בכיייל כתוב אלי ומוגה אלא ') והגהתי אילא וכ''ה גם בכי"ל לעיל צד 
7, ואפשר שצ"ל אילי ועי' מבה"י עה ב': 4 ודבק באשתו וגו'. כן הוספתי. וכל הפוגיא נסדרה כאן משוס שרורש 
בסופה ומנין שהן מוזהרין וכו' שני ודבק באשתו ולא באשת חבירו :כו' והיו לבשר אחד למקוס ששניתם עושין וכוי, והיא 
שנויה בירוש' ריש קידושין בסדר אחר ובשינויים רבים, ובפיי ב"ר כ"י העיר כאן על כלל גדול מכללי המדרש שכן דרך 
הספר הזה הולך ומפרש המקרא שהוא עומד בו ודורש בו בשני דפין ואינו מזכיר כי אס ראש תיבת המקרא ותולך ודורשו 
על פני כולו סתם אכל צריך שיפקח הצופה את עיניו ויתפוש בידו משוט לאחוז תיבת המקרא שהדורש עומד בה להשען 
עליה המדרש אף כאן אתה מוצא שעל המקרא הזה ורבק באשתו הוא עומד וכו' והאריך שם לפרש שנדרש פסוק 
זה בכל המאמרים שבראש הסוגיא. ואינו משטע כן בירושלמי, ושס סוגיא דתלמודא הרי למרנו שהאשה נקנית בג' 
דרכים וכו' עד כדון בישראל בגוים ר' אבהו ב שם ר' אל ע זר כתיב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת 
בעל על הבעולות הן חייבין אינן חייבין על הארוסות מילתיה דר' אלעזר אמרה והוא שנתכוון לקנותה מילתיה . 
דשמואל אמרה אפי' לא נתכוון לקנותה דמר ר' יונה בשם שמואל זונה עומדת כחלון באו עלי' שנים הראשון 
אינו נהרג והשני נהרג על ידיו וכי נתכוון הראשון לקנותה איש מה תלמוד לומר איש איש אלא להביא את חגוים 
שבאו על עריות האומות שידונו כדיני האומות וכו" ר' ל עזר בשם ר' חגינה מנין שבני גח וכו' מוזתרין וכו 
ת"ל ודבק באשתו וכו' הרי למדנו גוים אין להם קידושין מהו שיהא. להן גירושין ר' יוד' בן פז' ר' חנין 
ב שם ר' חונה רובה רציפורין או שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין זה את זה ר' יוהנן דצפרין ר' 
אהא ר' היננא בשם ר' שמואל בר נחמן כי שנא שלח וגו' עד את י"י אלהי ישראל בישראל נתתי 
גירושין לא נתתי גירושין באומות העולם ר' חנניה ב שם ר' ₪ ינחס כל הפרשה כתיב י'י צבאות וכאן כתיב 
אלחי ישואל ללמדך שלא ייחד הקב"ה שמו בגירושין אלא בישראל לבד מילתיה דר' חייה רבה אמרה גוים אין 
לחם גירושין דתני ר' חייה בן גוי שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר וגירשה ואחר כך נתגיירו שתיהן אני 
(צ'יל איני) קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ותגי כן מעשה בא לפני ר' והכשיר ע'"'כ, 
ועל פי הירושלמי צריכין אנו לפרש כאן דר' אבהו בשם ר' יוחנן (כמו שתגי' בביר) יליף על הנשואות חייבין 
הארוסות פטורין מרכתיב והיא בעולת בעל ומכאן למדנו גוים אין להם קידושין כישראל (והפסוק מסורס כאן במאמר 
ר' יונה בשם שמואל, והוראת מאמר זה כמו בירושלמי מילתיה דשמואל אמרה וכו' דמר רי יונה וכו', ופי' ונתכוון 
הראשון וכו' בתמיה, ונעדר כאן מילתיה דר' אלעזר דאמר ותוא שנתכוון לקנותה, והדא אמרה וכו' קוגה שלא כדת 
מפרש בפי' ב"ר כ"י שלא נתכוון לקנותה בבעילה שבא עליה בזנות אפילו הכי קונה שבדת ישראל אין בעילה 
קונח אם לא נתכוון לקנות אותה בבעילה). ובעי וטנין שאין להם גירושין כישראל ומפרש הבעיא רי יהודה בר' סימון 
וכוי בשם ר' יוחנן או שאין להם גירושין כלל או ששניחם מגרשין וכו' ואפילו האשה מגרשת את האיש ור' יוחגן משמית 
דידיה מפרש שאשתו מגרשתו ונותנת לו דיפורין (בפי" ב"ר כ'י מפרש ב' כחובות, וגי' שונות שם בכיייט ובכיי'א 
ובפי' הנדפס בדפ"ר ועח"נ, ובפי' השני שמעורבב בו גורס ומפרש דופרן דיו פורנא ?) כתובה מוכפלת ועיי במויע 
ע' דפר וקרויס צד 192 וצ"ע, ובא"א חגיה דיפורין, ומחק התיבות ומנין שאין להם גירושין ועוד הגית בדברי ריב"ס 
ואין להם וכו' או שניהם סגרשין וכוי ותוא הגחה עפיי הילקוט שקטע בהעתקתו, ובירושלמי לייג כלל אמר ר' יוחנן 
אשתו וכו', וגר' שעדיפא ג'כ גיי הירושלמי בְשס ר' חונה רובה וְכָו', ור' יהודה בן סימון הוא ר' יהודה בן פוי ועי' 


-%ץי0 3 .אלא (' 








בראשית פרשח יח ב ג כד 5 


שמעת מימיך אומר גיני גיניה, ‏ איתא איתתא, אנתרופי אנתרופייא, גברא נכרתא, אלא איש ואשה, 
למה שהלשון הוה נופל על הלשון הזה,: 

כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו תני גר שנחגייר והיה נשאוי לאחותו בין מן ה 
האב בין מן האם יוציא כרברי ר' מאיר, (חכמים אומרים מן האם יוציא ומן האב יקיים שאין אכ 
לנוי, אתיבון ליה והכת' וגם אמנה אחותי בת אבי וגו' (בראשית כ יב), אמר להון בשיטחן השיבן, 5 
אמר ר' חנן ופשטו לן על כן יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו והסמוך לאמו, אותיב 


8 ילקוע כ' כיס, יכוט' יבעוס פייס ייב פי, יבפום 5" 5', קנסלכין כ'יס 5 :5 לקמן פכ'כ : 

1 * אומר [י] אומי ךָ, או' םי איל, לי אע | גוני וע | גיניא אעי, גינייא ך, גוניח ן | איתא איתתא] (/ 
לי דפואכי | אינתרופי , אנטרופי כ | אנתרופיא די, דיאה ן, אינתרופא. אא, אינתרופיאה (, אנטרופיא כ | 
גבר *, גברח | | גברתה ן | 2 הזה לי א'ע | הזה לי א | 8 נשוי | ובין ן | 4 האם] ₪ לאחר מתן תורה. אכ', 
בין קודס מתן תורה בין לאחר מתן תורח י | כדברי] פי: דברי ד[אכ | מן | אבות אלךר | 5 איתיבון א''כף?ו', 
התיבון ן | לית ל' ואש | והכת] *, והא כת' דָ5ם, לי [אכ | וגו] היא אך לא בת אמי א | אמר לחון פ/ 
אמר להן ך, אמרו לו [א%כ. | כשיטתן וָא', כשטתן ו,: בשטוהן ל" | השיבן] [א'י. ₪ אתיב להון (אתיבו 
להון א?, התיבון כ) על כן יע איש את אביו ואת אמו ל"א"כ, אתיב להון ר' מאיר על כן . . אמו דְַך: משיב 
להון ר' מאיר על כן יעזב איש וגו' ם | 6 חנין ן, יוחנן דא | לן] לו ן, ליה דאר'יי, לה 5 | הסמוך] פוא., 
את הסמוך ככך; והפמוך ך, הפמוך לו א* ‏ | מאביו א? | | * והפמוך לאמו דְך'] וסמוך (הסמוך א', ואת 
הסמוך כך?) לאמו פאיכך?. ואמו ל. והסמוך לו מאמו א | אתיב דְוְב, התיב אל | 


שיקרא אשה על שם איש, ומביא ראיה מלשון יוני ולשון ארמי וכי שמעת מימיך שאמר איש בלשונות אלו במלות 
דומות גיני וכו' שיהיו קורין בליי לאיש גיני ולאשה גיניא ובלא'יר לאיש איתא ולאשה איתתא אן שיחיו קורין בליי 
לאיש אנתרופי ולאשה אנטרופיא ובלא''ר לאיש גברא ולאשה גברתא, אלא קורין בל'י רק לאשת גיני') ולאיש 
אנתרופי ?) ובלא''ר לאשת איתתא ולאיש גברא (ועי' במ" יאהרביכער להת' ברילל ח'א צר 284 שהמעתיק פימאכוס 
בידה לו מלה זרה") להעתיק כתוב זה גם בליי לשון נופל על לשון), וכפי שפרשתי נכונח הגי' שמוזכר בת גם 
איתא ואיתתא, ובכי"ל כתוב איתא ואיתתא ביני שיטי בכתב הפפר וכ'"ה בערוך שם ונוספ בגליון בכי'א ב', וגם 
במת'"ג הועתק (ונקוד שם) שמעת מימיך גיני גינייה אתא ') אתתא אנתרופי אנתרופיא *) גוברא גוברתא אלא איש 
וכו ועייייש צד 181, ומלת א ו מ ר ל"ג גם בערוך ובכי"א א' וב', ובעקידת שער ח' העתיק שמעת מימיך אומרים 
גיני גיניא אנטרופי אנטרופא גבר גברתא אלא איש וכו' ובמאור עינים פנ'ג ד' ווילנא צר 458 שמעת מימיך גיני 
גיניאה אנטרופי אנטרופיאה גברא גברתא אלא וכו" ועייייש ובת'נ: 8 תני גר שנתגייר. ‏ סוגיא זו נשנית גם בירוש' 
יבמות וז'יל שם גר שנתגייר והיה נשוי אשת ובתה וכו ג ר אהחותו בין מאב בין מאם יוציא דברי 
ר"מ ר'יודה או' אתותו מאם יוציא מאב יקיים אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים דברי רימ רי 
יודח או' אחות אמו מאמה יוציא אחות אמו מאביה יקיים וכו' גוי אחותו בין מאב בין מן אם יוציא דברי רימ רי 
יודה אומר אחותו מאם יוציא אחותו מאכיו יקיים אחות אמו יוציא וכו' א"ר תנון פשט הוא לן על דברי 
ר"מ על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ר' ביבי מעתה אחות אביו אסורת 
שהיא סמוכה לאביו וכו ה תיב ר' ש מעון ב ריה דר' אייבו והכתיב ויקח עמרם את יוככד דודתו לו .לאשת 
מעתה אפילו כבני גח לא היו ישראל נוהגין א'ר הילא בפמוך לו מאביו בפמוך לו מאמו מתבין 
לר"מ והכתיב וגם אמנה אחותי בת אכי היא אך לא בת אמי וכו', וכפי גיי העיקרית בכייל בגום הספר המקויימת 
גיב עפ * כו וכו"א א' וילקוט דפייר דלא גרסינן אתיב לחון וכו' קודם המאמר א"ר חנן ופשטו וכו' מסכמת הסוגיא 
שלפנינו בב'יר עם הירושלמי שם אלא שנסדר כאן רק בבא דגר שנתגייר והיה נשוי לאחותו ושיגויים שונים כאן 
בסגנון וסדר המאמרים ושמות האומרים, וקסבר ר"מ בן נח אסור באחותו בין מן האב בין מן האם וכדמפרש רי 
חנן ופשטן לן אליבא דר"מ הקרא על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו והסמוך לאמו (כן הגחתי 
ועח'נ) ‏ כלו' אשת הסמוכה לאביו ואשה הסמוכה לאמו והיינו אחותו מאביו ואחותו מאמו (ועי' בק"ע בירושלמי שס) 
וגר שנתגייר אעפיי שהוא כקטן שנולר עכשיו בלא אב ואם וקרובים דמי ואין עליו קורבה מקודם לכן מיהו רבנן 
הוא דגזור עליה בכל האסורות לו בגיותו משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלת (ועי' פירשיי 
סנהדרין שם ד"יה שחורתו) והלכך אף גר אחותו בין מן האב ובין מן האם יוציא לדברי ר"מ ורבנן סברי דבן נח 
אינו אפור אלא באחותו מן האם שאין אב לגוי כלו' אין להם קורבה מצד האב וכן גר אחותו מן האם יוציא ומ 
האב יקיים דהכא ליכא למיחש שמא יאמרו וכו', ובברייתא בככלי סנהדרין ויבמות שם לא נחלקו ר'מ וחכמים 0 
גר שהיתח הורתו שלא בקדושה וכו' שאחותו מן האם יוציא מן האב יקיים ומשמע שהך ברייתא פליגא על הירושלמי 
וב'"ר כאן ועי' ביפיית ופני משה ותוספות יבמות שם ד'ה נשא אחותו, וכתיבת התיבח ג .ש א ו+ עי' במ"י לעיל צר 
8 בדה שהיה נשואי, וסגנון הלשון כ ד ב ר* ר"מ עי' גם לעיל צד 122: 5 וגם אמנח אחותי בת אבי וכו'. 
הרי משמע שאחותו מן האב מותרת לבן נח וגר שנתגייר יקיימה ואינה אסורה רק אחותו מן האם כדכתיב אך לא 
בת אמי וקשיא לר"מ דאמר בין מן האב בין מן האם יוציא, ומשני בשיטתן השיבן וכדמפרש בפי' ב'ר כ'י כמנהגן 
שהיו נוהגין, מצרים (כ"ה בכי"ט וכי"א ונ"ל שהוא ט"ס) השיבן אברהם שהם היו נוהגים ליקח אחותו מן האב ולכך 
> הית אומר לחם שהוא נשא אחותו מן האב להטעימן דברין שאמר להם אחותי היא כדי שלא יהא שקרן בעיניחט 
אבל לא היה כן שבודאי לא היתה אחותו לא מן האב ולא מן האם (אלא בת אחין), וכן פו' ביפ''ת השיב להס 
רימ בשיטתן השיבן שהן היו נוהגים לישא אחותו מן האב ולא מן הדין דמדינא כלחו אסירי וכו', ואפשר שלפיי 
זה כוון המגיח בכי"ל ב ש ט \ תן השיבן, ולקמן פניב הגוי בכי"ל כן וגם נוסף שם בגוף הספר שבת אב מותרת 
1 להן ובת אם אסורה לפיכך [השיבן] כמנהגן, וכן העתיק בערוך ע' אח א' מב'ר פנ"ב כשיטתן השיבן שבת אב 
יִּ וכו' ובת אם אינה מוחרת לפיכך וכו וניל שהוא פיי נוסף: וכאן אי אפשר לפרש כן דהא לפי שטת הירושלמי וב'ר 
קסבר ר"מ בן נח אפור באחותו בין מן האב בין מן האם ועי'יע סנהדרין נ'יח ב' ופורש'י בראשית כ' יייב, ובירושלמי 
| משני אמר להן ר"מ משם ראייה לא ותהי לי לאשה: 6 א"ר חנן ופשטו לן וכו'. על דברי ר"מ כדפרישית וכראיתא 


אָנֶתרוּפִי שַנתרופְיָא  )'‏ .נִינִי נִינייָה אָתָא') .62006  *(‏ 0הש0 0 (5 שץ ( 








14 בראשית פרשה יח ב ג 


רירין ודם והפליגה ממנו וחזר ובראה לו פעס שנייה היא דהוא אמר ואת השפעם עצם מעצמי, 
זו היא שלאותה הפעם, .זו היא שהיא עתידה לקיש עלי בווג ולומר היאך מה דאת אמר פעמון 
זהב (שמות כח לר), זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה, כולהן אתמהן: בעון קומי ריש לקיש מפני 
מה (אין) כל החלומות אינם מינעין את האדם וזו מיגעת את הארם, אמר להם שמתחילת ברייתה 
אינה אלא בחלום : | , 

עצס מעצמי ובשר מבשרי אמר ר.- תנחומה נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הוא אימר 
עצם מעצמי ובשר מבשרי: 


לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה וגו מיכן אחה למד שניתנה התורה בלשון הקורש,196 


ר' פינחט ורי חלקיה בשם רי סימון כשם שניחנה בלשון הקודש כך. נברא העולם בלשון הקורש, 
6 ילקוע שס: 8 ילקוע טס, לקטן פלייס: 


1 דם וורידין ך] | חזר ₪ | הוא דאמ' כ, הדה הי' דהוא אמר ן, הרא הוא דאמר ו, ההיד ך87. שנא'א' | עצס 
מעצמי] חאכ. לי דפן | 55 ז] זאת ך | 5ז] זאת ך | זו (נזו ן) היא שעתידה [וזאכ. זאת היא . . ך, דיא 
שעתידה יי | לקיש] דְז. להקיש ךפואכי, לקשקש ך | כזוג חא'כףי'י. כזג ן | ולומר] ם, לי דואכי | 8 זאתי | 
*שהיתה מפעמתגי דְוהאכ] שהיתה מפעמתו ףפ, שמפעמתני ל"ךו, שהיתה מפעמתינ | חלילה] = כמה 
דיא ותפעס רוחו ל" | *כולהן אתמהן פ] כולהון אתמהון ל, כולה דְא'ך', כולו וכ: ל' חאלי | 4כל.. 
אינן ם, אין כל החלומות דְוָא, כל החלומות 2, החלומות ךי | מייגעין ןי | מייגעת [י | ביאתה ו | 5 בחלום] פול, 
> שי דאכ | 6אשה] אחת 'י | תנחום א | 7 ובשר מבשרי] [חא'י. ל דאכ | 8 אתה למר] ע, 
ל'דפוחאברי | תורה אבעך*י | 9 רי ן | שנתנה עי, שנתנה (שניחנה ד א?) תורה דְוא'ב. . . התורה ם | כן ע | 


גם ביפ'ית, ולעיל פירשתי והפליגה ממנו שביטל הקביה יצירה זו, וחזר ובראה לו פעס שנייה יצרה לו עוד הפעם 
שלא תהיח מליאה רירין ודם ונמאסת בעיניו. ואין נ'יל לפרש המאמר שחזר וברא לו אשה אחרת והאשה שנבראת 
בתחלה הרחיק ממנו אכן נשארת בקיומה והיא חוה הראשונה שאמר וחודת בר' לקמן פכ'יב קין והבל היו מדיונין 
עליה עיי"ש, והראב''ע לפטוק זה רמז ודבר לילית דרש, ואולי כוון להאגדה שבאלפאביתא דבן סירא (הוצאת רמשייש 
כיג א') וזיל וכשברא הקביה אדה'"ר יחיד אמר לא טוב היות האדם לבדו ברא לו אשה מן הארמה כמוהו וקראת 
לילית מיד התחילו מתגרין זה בזה אמרה היא איני שוכבת למטת וכו' שנינו שוין לפי ששנינן מאדמה ולא היו 
שומעי' זה לזה כיון שראתה לילית אמרה שס המפורש ופרחה באויר העולם עמד אדם בתפלה לפני קונו ואמור 
רבשיע אשה שנתת לי ברחה ממני מיד שגר הקביה וכוי וקגלה על עצמה שימותו מבניה מאה בכל יום לפיכך 
בכל 'ום מתים מאה מן השרים וכו', ואגדה מאוחרת היא, ולקמן פיכ דורש רי סימון שחוה היתה אימן של כל 
החיים כלו' אפילו אמן של השדים, ומביא שם מאמר ר"ס כל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מחוה היו ווחות 
הזכרים מתחממים ממנה והיא *ולדת רוחות נקיבות מתחממות מאדם ומולידות וכו' וכן לקמן פכיר דיא אילו 
תולדות אין הראשונים תולדות מה הן רוחות דאיר סימון כל ק"ל שנה וכו' ועיייע תנחומא מייב בראשית סיי ביו, 
ודוגמתו מאמר ר' ירמיה בן אלעזר בעירובין יח ב' כל אותן השנים שהיה אדתיר בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין 
וכו ועייייש וסנהדרין ק'יט א', ושם פיהוש לילין מין שדים ולא אותם שהוליד אדם מלילית ואין זכר להדרש שהיתה לילית 
אשתו הראשונה של אדה"ר או שהיתה אשתו אחר שחטא ונטרד מג'ע, ודרש אחר על זאת הפעם וכו ביבמות 
סיג א' מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה: 1 היא דהוא אמר. וכן הועת 

בס' פוגיא צד 959, ומדויקת הגיי זאת הפעם עצם מעצמי: 2 זו היא. גיל שכאן מתחיל דבור בפ"ע זו היא ש 


אותה וכו' זו היא שהיא עתידה וכו' זו היא שהיתה וכו' (ודרש זה נסמך לדרש שלפניו בלי מלות ד בר א חר - 


ועי' גיי הילקוט ועייע מיח חלק לייט צד 107), ודורש ה 5 עם גם לשון פעמון שהוראתו זוג בלשון משנה ועוד 
לשון פעס כמו ותפעס רוחו, והגי' ב ז וג איתא גם בדפ"ר ודו וכי'א ב', ובפי' ביר מפרש לקשקש (כן הגיי שס) 
עלי וכו לנצות עמי ברברים (והגי' לומר איתא גם בכי"פ. וציע), ואפשר שכוונו למה שאמרי רבנין לקמן פייט ופ'כ 
התחילה מיללת עליו בקולה, וכן ררשו פעס לשון פעמון בירוש' סוטה פיא י"ז בי בדרש ותחל. רוח יי לפעמו 
(שופטים ייג כ''ה) בשעה שהיתת רוח הקודש שורה עליו היו שערותיו מ ק יש ות כ זוג וקולן הולך וכו ועיי ויר 
פ'ח, ובבבלי סוטה טי ב' ותחל וכו' מלמד שהיתה שכינה מ ק ש ק ש ת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכו וכתיב 
התם פעמון וכו', ויותר קשה לפרש המאמר שהיתה מפעמתני כל הלילה וכו' (והגהתי כגי' רוב הספרים), ודוחק 
לפרש עפ"י פיי אב''א שהכוונה שחוה ראשונה היתה מתקוטטת עמו והיתה מכה אותו בשעת תשמיש וכו וכמו כן 
דותק לחבר מאמר זה עם שלאחריו כמו שפי' במ'יכ עייייש, וביפיית הגיה ש ת ה י ה מפעמתני, ובפיי ב''ר וילקוט הגוי 
ש מפעמ תני וכן הוגה בכיייל בהגהה אַחר הגהה, וכפי שהוסיף המסרר כ ל ה ן א ת מ ה ן (כן הגהתי עפ"י כיייפ) 
כל המאמרים האלה אתמהות הן כלוי בלשון תימה נאמרים (ואתמהן חוא לשון רבים מאתמתא כדרך לשון ארמית, 
ומכאן ראיה שאתמהא שם ולא פועל, כן כתב לי ידידי רב''ז באכער), ושטה אחרת לבעל לקה טוב שמפרש עפ'י המאמרים 
שלפנינו דייא זאת הפעס כלומר ז א ת האשה ה 5 ע ם המפעמתו כמו ותחל רוח ה' לפעמו וכו' והוא לשון ניעור כמו פעמון 
זהב ורמון שהאשה מפעמת את האיש לכל עבודה ועבודה: 4 אינם מיגעין. בכייל נתערבו שתי נוסתאות אין וכו' 
אינם ועח"נ, ובא"א מחק מלת א ין בגי' הדפוסיי, וזהו כגי' הילקוט ופיי ב'יר, ושם מפרש המאמר ה חהלומות 
מ יג עי ן וכר כד'א וחתתני בחלומות (איוב ז' ייד) וזו מיגעת את האדם בשעת תשמיש אינה אלא בחלום 
שבשעת שיגה נבראת כדכתיי ויפל ייי אלהים תרדמה וגו', ובדפוסי' ובכיי מאוחרים נשתכש ש נ ' עצס מעצמי וכוי, 
ומלות אלו הן התחלת המאמר איר תנחומה נשא וכו' ועיי גם ביפיית: | 7 ובשר מבשרי. בכייל נוסף וב' מבי ביני 
שיטי כנראה בכתב הספר: 8 שניתנה התורה בלה"ק. ולא הועתקה מלשון אחרת שוק בלה'ק אפשר לומר 

יקרא אשה כי מאיש וכר, ולקמן פל'א דרשו כן מקרא ויעש משה נחש נחושת, וכן הובא שם המאמר ר' פינחס 
וכוי בשם ריס כשם וכו', וכמו שתגי' לפגינו הועתק גם בערוך ע' אנתרופי ובמדרש הגדול עמוי 85 מכאן (מיכן) אתת 
למד וכו' ובערוך משמע שגורס כן גם לקמן פל"א, ובכייל הגיי שם כגי' הדפוסי' מיכן שניתגה תורה וכו' כשם שנתנת 
תורה וכו': ‏ 9 כך נברא העולם. כלו' כך השתמשו בלח'ק מימי קדם מעת בריאת העולס משום שבלחיק בלבד ותכן 





ו 


בראשית פרשה יח ב כב כג 1% 


העין שלא תהא סוקרנית, ‏ ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא 
מן הלב שלא תהא קונתנית, ‏ ולא מן היר, שלא תהא משמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פורסנית 
אלא ממקום צנוע באדם אפילו בשעה שאָרם עומד ערום אותו מקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר 
שהיה בורא היה אומר לה אשה צנועה אשה צנועה, אפעלפיכן ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא 
אביתם (משלי א כה), לא בראתי אותה מן הראש והרי היא מוקרת ראשה ותלכנה נטויות6 
גרון (ישעיה ג טז), ולא מן העין והרי היא סוקרנית ומסקרות עינים (שם שם), ולא מן האוזן והרי 
היא ציתנית ושרה שומעת פתח האהל (בראשית ית י) . ולא מן הלב והרי היא קונתנית ותקנא 
רחל (שם ל א). ולא מן היר והרי היא ממשמשנית ותגנוב רחל את התרפים (שם לא יט) ולא מן 
הרגל והרי היא פרסנית ותצא דינה (שם לד א): ‏ רב חסדא אמר בינה בה מגורות יותר מן האיש, ג 
רחכה מלמטה וצרה מלמעלה כרי שתהא מקבלת עוברים: 10 


ויביאה אל האדם אמר ר' אבין טובוי לקוריה דמלכא שושביניה : 
כג) ויאמר האדם זאת הפעם ונו' יהודה בר' אמר בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה ד 


9 וס כ" ס', עיכונין "יס  :'6‏ 11 ילקוע כ' כ'"ד, סנסועס /פ'3 סיי טכס כ" 5י: ‏ 15 ולקוע טס, לעיל 5ד 158 : 


1 סוקרנית] דְזע (וכן בסמוך). סקרגית דפ אכי (וכן בסמוך) | " צייצנית] צותנית ך' | 2 קונתנית] א? (וכן בסמוך) , 
קונתינית ד' (וכן בסמוך). קנתנית דִחְִי' (וכן בסמוך), קנאתנת | (וכן בסמוך), קנאית כמ (וכן בסמוך), קנתרנית ₪ 
(וכן בסמוך) | ** שלא] מפני ...ל | משמשנית] י, משמשנת ן (וכן בסמוך), ממשמשנית דפחכי (שם) ם, 
ממשמשת א | פורסנית] דְזי. פרסגית דאכערי (שם), פרסנת ן (וכן בסמוך), פוררנית 5 (וכן בסמוך), פררגית (", 
נפקנית (", פרשרנית מ (וכן בסמוך) | 8 מן המקום י (שם) | צנוע] פא'ימ: שהוא צנוע דְוְאכ. הצנועי (שם) | 
בכל האדם י (שם) | שאפילו בשעה שהוא [עומד ו] ערום [א?כי (שם) מ. ואפילו חוא עדום י | מקום] אכומ., 
המקום דְפָוִי (שם) | 4 שהיה] שהוא א'כי | בורא] י; ₪ בה דְפואכ | לה] לאשה מ, לי פי (שם) | אשה צנועה 
לי א'י | ואעייכ פאכימ | 5 בראתיה ן | והרי היא לי י | מזקפת א*, מקילת י (שם), מקלת דְץ, ומקלת ו | 
ראש י (שם) | 6 ומשקרות וָא"מ | 7 ציצנית] כמ. צייצנית פוחאעי. צותנית ך | ולא מן הלב] ולא מן הפה 
והרי היא דברנית שנ' ותדבר מרים, .- י (שם) | קנתנית ע | 8 משמשנית זי | 9 פורסנית דְ'ְזִי | בינה] דְין. 
גנה דפהכך | להא | 10 מלמטה] פחאכ. -טן דן | מלמעלה] פחאכ. -לן דו | שתקגל כ | 
עוברין פךְז. את העוברים וָא | 11 טובוי] דְ'אִי. טובויי [. טובוהי ך, טבוי דְע, טב 8, טבות ש | לקורייה 1, 
-ייא ך', לקריה דֶע. דייה א%. היא א'. לקיתא ך | דמלכה ן | שושבינה פכך?, דנא א' | 12 יהודה] ןא ' 
ו דפחכ | גר] וכ. גר ר ך. גר (גר' א') אמי א | 


נטויות גרון, ועוד צ''ע, ובא''א הגיה בשתי הפעמים מ ק ל ת ועח''נ: 1 סוקרנית. מבטת ועיניה משוטטות בכל וסקר לשון 
ראיה כמו נסקרין בסקירת אחת (ר"ה ייח א') ובלא'יר לעיל צד 80 בח'נ וקם למסקר, וכן פיי ומסקרות עינים שהובא 
בסמוך (במקרא כתוב ו ממ ש ק ר ות ועח'"ג ולעיל צד 28 במ'י בדייה מן הסערה), ובפסיקתא פיז (קל'ב א') ובאיכייר פי 
סורו טמא ובוי"ר ריש פטייז דרשו ומשקרות עינים שהיו פוקרות (משקרות) עיגיהן בסיקרא. וסוקרנית בו'יו כמו קונתנית 
פורסנית וכן בכי"פ פורדנית ועו' דאלמאן צד 65 ועי'ע צונץ זינאג' פאעזיע צד 408 ולעפ אצל קרויס צד 857 , ובערוך עי 
סקר ב' הועתק מראש המאמר ומסופו: צייתנית. מבקשת לשמוע כל דבר, ובדפיר וד"ו הגיי כאן ובסמוך צותנית 
ובדב'יר שם צוותנית ועי' עמת"ל עי צית צות: 2 קוגתנית. לשון קנאה והאל'יף מובלע ועח'"נ, ולקמן פמיה איתא 
בדפ'"ר קנאות וקנאיות ובדבי"ר שם חגיי בדו קנאיות ועי' ערוך הש' ע' קנתנית: משמשנות. וכן גיי הדפוסיי לקמן 
פע'יד שהיא משמשנית, ובסמוך הגי' בכיייל ממשמשנית ועח"נ ועמת"ל ח'יג צד 986: פורסנית. בפי" ב'ר מפרש 
לגכון פרסנית. הלכנית, וגי' ס"א בערוך ע' פרס ב' פרדנית נפקנית. וגי' הדפוסי' לקמן פמ'ה יוצאניות ותצא דינה, וכ 
בתנחומא וישלח פי' ז' מה לאה יוצאנית, ושם סוף סי' ה' איתא פדרגית, וכן שם וישב סי' ו' ג' פעמים פדרגית וצ'' 

פרדנית והוראתו כמו פרסנית, ופעל פרד נרדף עס פרס ועי' גם לעפ שם צד 429: 4 אפעלפיכן. וכן כתיבת התיבה כאן 
בכיו ועיי במ"י לעיל צד 110: 6 ולא מן האוזן וכו'. בילק' ישעיה איתא עוד ולא מן הפה והרי היא דברגית שני' ותדבר 
מרים, וכן גוסף בילקוט ר' כ"ד בסוף הענין, ועי' גם בדב''ר ובתנחומא מ'ב פ' וישלח שס, ומאמר זה חפר כאן בדפוסיי 
ובכל כ'י: | 9וב חסדא אמר. בברכות שם איתא ויבן אמר רב חסדא ואמוי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה 
הקב'יה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כרי לקבל את חפירות אף אשה קצרה מלמעלה 
ורחבה מלמטה כדי לקבל את חולד ועי' בריס ועירובין שם; בינה בה. וכ"ה בדפ"ר וכיו, וגייל שהוא בנין הכבד, 
וכן ספוטה לד ב' שהיתה מבונה וכו' מייב ב' שמבונה מכל מום, ושם ועיי עמת'יל חיא צר 242, אכן בדרש בגות 
ירושלם בשמו"ר פכיג סי' יי בונות ירושלם זו סנהדרי גדולה וכו' שהן יושבין ומבנין אותה פי' מבנין לשון בינה וכן הגיי 
בשהשיר ד"ו אל תקרי בנות ירושלים אלא בינות ירושלם וכו' שיושבין ומ בינין אותן בכל שאלה ומשפט, 
ובמ' הגדול עמוד 84 עירבב במאמר ר"י דסכין בשם ר' לוי מאמר אחר בנה בה משלש פלטיות ששלשה חדשים 
הראשונים הולד במדור התחתון וכו' (ועיי נדה ליא א'), ומתחיל שם ויבן וכוי ב ביגה בראה, ואח'"כ גורס שם 
ורבנן אמרי ויבן וכו" בבינה בראה אמר הקב"ה מהיכן אברא לחוה וכו', ושינה שם כל פגנון המאמר: ‏ 11 א"ר 
אבין, בתנחומא מייב חיי שרה שם הועתק א"ר אבין הלוי ברבי אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה 
לו לבית שני ויביאה אל האדם ועי' ערוך ע' קריה ועיייע במ'"ע הצרפתי חלק מי צד 158, ובמי חגדול עמוי 82 
טובוי לקריא דמלכה שושבינה (ושם צד 781 דמלכא שושביניה), וביהודה יעלה ג' טבוי לקריה וכו ועח"נ, ולעיל 
צד 67 איתא שמיכאל וגבריאל היו שושבינין של אדה'ר ועי' מ'"ש במ"י שם: 12 יהודה ברי. עי' לעיל צר 184, 
ובאגדה זו בתחלה בראה וכו' השיב ר' יוסי על שאלת המטרונה ולמה במטמונית כדאיתא לעיל צר 158, ויהודה 
בר' דורשה מקרא זאת הפעם וכו' שאמר אדה"ר עתה היא עצם מעצמי ואיגה רירין ודם כמו שנבראת בתחלה \ועיי 


1% בראשית פרשה יח ב כנ 


לקיש תוויהון אמרין כלל ופרט עשה את הכלל מוספת לפרט והכל בכלל, כל אבן יקרה 
מסוכתיך כלל, ארם פטרה וגו' פרט, הכל בכלל כל אבן יקרה מסוכתך, רי לוי ורי סימון חד 
אמר תשע וחרנא אמר עשר, מאן דאמר עשר כרבנין, ומאן דאמר תשע הדין זהב דהכא לית הוא 
חופה אתמהא, ‏ ר' אחא בר חנינא אמר עשה כתלים שלזהב ותיקריות שלאבנים טובות ומרנליות, ‏ רי 
ב5אלעזר בר כרסנא בשם ר' אחא אפילו קורקוסים שלזהב עשה לו: ר' יהושע דסכנין בשם רי לוי 
ויבן כת' התבונן מאיכן לברותה, אמר לא נברא אותה מראש שלא תהא מוקרת ראשה, ולא מן 


5 לקפן פ'יפ, *לקוט כ' כייד, = ינק' ישעיס כ' כק"ס (טל'ס), ינק' פכיכי ישעיס ג' עייז, ועיי לקען פט'יס, דנכיס כנס כי 
סל (פ'יו סי "ל), סנסועס פ"נ ושלס כי ייו, פנסועס ושנ פ" ה: 


1 תרוויהון ך', תריהון [, תרויהו אכ, תרוייהו א? | ועשה את הכלל א!, נעשה כלל ך | מוסף [ף1, 
מוסיף אכך? | על הפרט [אכך | והכל בכלל לי ך |. 2 מסוכתך] ,- מאן דאמי להון ייג יעביד להון תלתא 
דאמ' עשר ולא עביד חד מיניהו ל9 | *ור' דוא] בוי ל. בר ם | 8 תשע] עשר [אב ] והורנה כ. וחד דוא | 
עשר] תשע וַָא?כ, טי א' | זהכ] פאכך". דהכ ך, דהבאן | דהכא לי ן | *הוא דואלר'] להו לאירל | 
4 אתמהא] פן. ל דא | בר חיננא כ | עשה] - לו א'כ, לה ך | כותלים א'. דות א? | ותקריות פ1/ 
ובתי קריות ך, וקתדראות ך, וקתידראות + | 5 כרסנא] פַן, סנה 2, ביסנא ךָ, ביונא א | | קקקוסים ן, 
קורקסין ך', קורדקסים ך?, 4 דין כ: קוודקיסין א | | 6 מהיכן פוחאי. מאין ך | לברותה] וכף!, 
לבראותה פַחי, לבראתה דְַאלי (ישעיה) | אמר ליי | לא נברא] פַן. לא אברא דְחַאכימ. איני בורא י (שם) | 
מן הראש | מיקרת דְך1, מייקרת א*ך?, מזקרת 8 (וכן בסמוך), מזקפת כמ (וכן בסמוך), מקילת דַזִי (שם), 
מקלת ל קלתי | ראשו(שם) | לא דן | 


ולא בסגנונו עם הפסיקתא פ' פרה (ועם המררשים האחרים שנסדרה בתוכם פסקא דפרה ופסקא דאחרי מות 
ועס מדרש קהלת שהועתקה בתוכו הפתיחה מי כהחכם מפסקא רפרה), ולשון המאמר שם ר לוי בשם ר' 
חמא בר חנינא שלש עשרה חופות קשר לו הקב"ה. לאדה"ר דכתיב בעדן גן וכו' כל אבן יקרה מסוכתך 
ריל אחת עשרה ורבנן אמרי עשר ולא פליגי מייד שלש עשרה עכיד כל אכן יקרה מסוכתך תלת ומ"ד אחת 
עשרה עביד להון הדא ומיד עשר לא עביד חד מנהון (ונ"ל שהמגיה בכייל הגיה כן עפ'י הפסיקתא 
והגיה בשיבוש ולא שהיתה לפניו ג" אחרת בב'ר כאן ועח"נ), ולפי הפגנון שלפנינו צריך לפרש וכנין 
דאמרין עשר סיל כל אבן יקרה כלל אדם פטדה וגו' פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, ורחב'יח ורשב"ל תרויהו 
אמרין בלל ופרט עשה את הכלל מוספת לפרט ולר"ח ב'ימ נעשה הכלל כל אבן יקרה מוסיף ג' חופות ולרשב/ 

מוסיף חופה אחת, וצעיג היאך נחלקו אמוראי על הברייתא דר' ישמעאל בריש תויכ, ושם שנינו כלל ופרט אין בכלל 
כו' פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט, ודוחק לפרש שדרשו כן כאלו כתוב כל אבן יקרה מסוכתך אחר אדם 


פטדה וכו', וגם קשה הלשון והכל בכלל ועי' במפרשי המדרש: 8 הדין זהב. אדם וכו' וברקת וזתב, ובב"ב שם' 


א"ר יוחנן וגרוע שבכולן זהב דקא חשיב ליה לבסוף: 4 אתמהא. וכיה בכי"פ וכי"ו, ומלה זו כאן אינה מלת 
התימה אלא מלת הפלאה ועי' לעיל צד 8 צד 86 וצר 44: עשה כתלים וכו'. בפי' ב'יר כ'י גורס ומפרש עשה לה 
כתלים וכו' וקתדראות והיינו (יבן: = ר' אלעזר בר כרסנא. עי' מבה"י ע' רי שמעון בר כרסנא, וכפי' השני שבפיי ב'יר 
הנדפס מפרש כרסנ' זהב בל"י קורין לזהב כרוסנא עושה מלאכת זהב, ונר' שלפני בעל פי" זה היתה הגי" ג"כ בר 
כרסנא: 5 קורקוסים. קרסים בל*י ') : = ר' יהושע דסכנין וכו'. לקמן פיפ עשו מאמר זה פתיחה לפ' ותצא דינה 
וג' והסופרים קיטעוה וז'ל בכיייל ר' יהושע בן לוי (וציל בשם ר' לוי) פתח ותפרעו כל עצתי ה"ה ויבן ייי אלהים 
את הצלע ויבן כת' התבונן מאיכן ל רותה לא אברא אותה מ[ הראש שלא תהא מיק לת ראש וכולי 
הוא כתוב ב עיניינו ובסגנון אחר הפתיחה בתגחומא מב וישלח שם זשייה ותפרעו כל עצתי וכו' מדבר בחות 
כשבקש הקבייה לבראותה אמר הקביה אם אני בורא אותה מן הראש של אדם ר וח ה ג פה עלית מעיניו סוקרנית 
מפיו תהא דברנית מידיו תהא ג ג בת מרגליו תהא פרסנית אמר חקביה כל העצה הזאת גטלתי עד שלא בראתי 
אותה ולא יצאתי מהם אמרתי אם בורא אני אותה מראשו וכו', ועוד סגגון אחר למאמר בתנחומא וישב שם בא 
וראה כשבקש חקב"ח לברוא את חוה היה מחשב מאיזה מקום לבראותה אמר אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה 
גסה מן העין תהיה סקרנית מן הפה תהיה 5 ט 5 ט ג ית מן האזן תהיה צייצנית מן הידים תחיה גונבת מן הרגלים 
תהיה פדונית מח עשה הקב"ה בראה מן הצלע ממקוס צנוע כדי שתהיה צנועה יושבת בבית שני ויקח אחת 
מצלעותיו וכו' עיייש, ומאמר זה דוגמתו לקמן פמ"ה ורבנין אמ' ארבע מידות נאמרו בנשים גרגרניות צ'יתיניות 
עצלניות קנאות וכו' ר' יהושע בר נחמיה אמר אף איסטטניות ודברניות וכו' ר' לוי אמר אף גגבות ופרסניות וכו', ובדב'"ר 
חוברו שני המאמרים וחגי" שם ותדבר מרים וכו' ר' ל וי אמר ארבע מדות בנשים ואלו הן גרגרניות וצוותניות וכו 
רבנן אמרי עוד שתים איסטסיניות ופטטות וכו' ד'א ותדבר מרים איר יהושע דסיכנין כשבא הקביה לבראת 
את חוה מן האדם היה מתבוגן וכו' שני ויבן וכו' לא אברא אותה מן העין שלא תתא עינה רמה ולא מן האזן 
שלא תהא צוותגית ולא מן הפה וכו' ולא מן היד שלא תהא גונבת ולא מן הרגל שלא תהא 5 רדניתא מהיכן 
אברא אותה מן אבר הצנוע שיש בו מן הירך ואעפייכ לא הועיל כלום וכל מה שנתכון חקב'יה שלא יהא בח כולהן 
בכשירות שבהן וכו', והמאמר שלפנינו חועתק במנות"מ סיי קיע וג' שם ר"י דסכנין בשריל וכו מהיכן נכראת 
אמר לא אברא וכו' שלא תהא מזקפת וכו' סקרנית וכו' צייתנית וכן' דברנית וכו' קנאית וכו' ממשמשנית וכו' 
יצאנית וכו' שאפילו כשהוא ערום וכו' היה אומר אשה צנועה ואעפ'כ וכו' לא בראתיה וכו', ובסי פוגיא צר 558 העתיק 
ויבן כת' מהיכן לברותה וכו' מיקרת וכו' סוקרנית וכו' ציצנית וכו' קנאנית וכו' ממששנית וכו' פורסנית וכו' ועח'נ: 
6 ויבן כת'. ולא כת' ויבנה וקרי ביה ויבן חיויד בקמץ התבוגן וכו', וכן הדרש לקמן פליד ויבן נח מזבה ליי ויבן 
כת' נתבונן וכו', ולעיל בריש הפרשה דרשו ויבן לשון הפעיל שנתן הקכייה בינה יתירה באשה ועי' גם ביפיית ובבתי 
כהונה: מוקרת. וכ"ה בסמוך גם ברפ"ר וד"ו, ומשמע שפיי כמו מזקפת וכמו שחביא בסמוך ראיה מפי ותלכנה 


( 6% 


2-2 





.| . שי בוו ו הכ בו וו ו שו ו ו וו וי 


בראשית פרשת יח ב ננ 11 


יושבת בתוך ביתה ודרכו שלאיש להיות יוצא לשוק ולמר בינה מבני אדם, ‏ ר' איבו ואמ' לה בשם 
רי בניה ותני לה בשם רי שמעון בן יוחי: קישטק בכלה והביאק לו, ‏ אית אתרין אמרין לקלעיתא 
בנייתא, ‏ אמר ר' חמא בר חנינא מה את סכור שמתחת חרוב אחר או מתחת שקמה אחת הביאה לו 
אלא משקישטה בכיר תכשיטין ואחר כך הביאה לו ההיד בעדן גן אלהים היית: כל אבן יקרה 
מסוכתיך אודרם פטדה ויהלום תרשיש [שהם וישפה פפיו] נופך וברקת וזהב מלאכת 
תופיך ונקכיך בך ביום הבראך כוננו (יחזקאל כח יג). רבנין ורי שמעון בן לקיש רבנין אמי עשר 
ור' שמעון בן לקיש אמר ייא, [ר' חמא ברי חנינא | אמר יינ], רי חמא בר' חנינא ור שמעון כן 


1 יכום' טנס פ"י "3 ג', שנס 5"ר 3', נככום ס"ס 6', עילונין "יס 6', נדס שס, לעיל 35 67, סנסוע פ"ב ויכס סי 
6' וס" ד' סיי טכס קי 3, סנסועס ויכס ק" 5', עדכש ק ללס פ' עיב כלכת (]' 3'), עדכש ססניס כ'"ס םש" "יס פרכיכ כו'/6 
פ'"ר כ"ב פ''ס, כ:ק כנס' פ''ל : 8 ילקוע כ' כ'"ד, סנסיעס 5'': סיי טלס טס כי סט" כי' */6, סנסוע) כי פש). םי ע ז, שעופ כנס 
פס סי' ס', עיכ סטיכיס כנס פ' כפם (ד' ""6): | 4 ככיים+ דלב עדום ערס  ,]"‏ 3" ע"ס  ,'5‏ ףקכ6 כבס פ'כ ם' 3', 
פסיקפ] פ' פכלס (כ'ז ס') וע" פס פ' פסכי עים (ק"ע כ'), פסיקסס כנסי פ' פלס (ם"נ 6:), סכזוע) ט"כ סיי עלס ס" כ' לסכי 
פיפ סי" ג' מקם םס" *יז, פנסונ) פסלי פופ קיי נ', עדלש קפלם פ' פי כססכס (ס' 5'), פלכ'ס קוף פי'נ: 


1 ודרכו--לחיות] חא . דרכו.. דכ , והאישף | 2 בניה] 8 / בגייה ך, בנאחן | והוא תני | ולומד אלכ | והבואה] פי, 
ואת'"כ הבִיאֶה דְואכ | לו] אצלו חן | אמרין] דקריין דְא?. דרין כ, -רן א'. דאמרינן דקריין 1 | 5 לקלעיתא] 
לקלעתא ךְי | 8 בנייתה ן, בניתא אכ | גר] דִיכ. בר דְוָא | מה לי | שתחת ן | מתחת] א'כי. תחת ן, 


לי אל | 4 קשטה א", משקישש לה ן | עשרים וארבעה ן | תכשיטין] [2, מיני תכשיטין ךאלי. - . קשוטין א', 
. . קישוטין ף? | "ואחר] אחר ךך | לו] > לאדם א | *כל--כוננו] כל . . מסוכתך אודם פטרה וגו' ך], כּל.. 
מפוכתך א'2, לי פן | 6 * רבנין--לקיש] רבנן. . לקיש ך, רגנן וריש לקיש [2, רבנין וריל א', ר' שמעון בן 
לקיש ורבנין ל, לי פא? | "עשר] " ך | 7 וש לקיש פוכ. וריל א'. ריש לקיש ף1, ורי שמעון ך | אחד 
עשר מך"*, חר סרי א", חד סר א | *ר' חמא -- י"ג] ר' המא בר חנינא אמר י'ג ך, ו' חמא בר.. תלת 
סלי %%, ר' חמא א' שלש עשרה ף, ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמ' !"ג ל לי לדוא'כ | *חמא חואכף] 
הנגא לפ | גר] ד'כ. גר דפוא' | 


ובן שתים עשרה ויום אחד נדריו נבדקין כ ולי: 1 ר' איבו וכו'. בירושי שם הובא לראיה למאמר ר' אבהו בשם ר' יוסי 
ב'יח הגודלת חייבת משום בונה וג' שם ואתיא כההיא דאמר ר' י וח נן ב שם ר' ב גי יה באתרין צווחין לקלעיתא 
בנייתא, ובבבלי שבת שם א"ר אבהו וכו' גודלת וכו' משום בונה וכי דרך בנין בכך אין כדררש ר' שמעון בן 
מ גפ יא ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקב'ה לחוה והביאת אצל אדם שכן בכרכי חים קורין לקלעיתא 
בניתא, וכן בברכות ועירובין שם למ"ד פרצוף מאי ויבן לכדרייש ב'"מ דדרש וכו' ויבן וכוי מלמר שקלעת וכו' שכן 
גכו' לקלעיתא בנייתא, ובנדה שם דאמר ר יש ל ק יש משום ר"ש ב'מ ויבן וכו ועי' בחערה הקודמת. ולעיל צר 
7 איתא א"ר ש מ ל א י מצינו שתקב'יח וכו' מכשט כלות דכת' ויבן י'י אלתים את הצלע, וכן במ' תהלים שם 
א"ר שמלאי מצינו וכו' שני ויבן וכו' מלמר שקילעה הקב'יה את חוה וכו' שכן בכרכי חים קירין וכו', וגם בתנחומא 
מ וירא סיי א' איתא א"ר ש מ ל א י מבקש אתה לידע וכו' קישט את הכלה שני ויבן וכו' (ובתנחומא וירא סי' אי 
נוסף עוד שכן בכרכי הים קורין לכלה בוגה). ושם סי' ד' קישטה והביאת לאדם שני ויבן וכו' מהו ויבן א"ר א ב ה ו בערביא 
קורין לגדילתא בנייתא וכו' ועייייש חיי שרה פי' ב', ובמי קהלת שם א"ר ב רכ ית וכו' ויבן וכו' מלמד שקילעת 
וכו' שכן בבכרכי וכו' לק"עיתא בנאיתא. ועוד שם מצינו שתקב"ה וכו' מקשט כלות דכת' ויבן וכו ר' יוחנן אמר 
בנאת וקשטה וחראה לו, ובאדר"ג נו'א שם הובא הדרש בהמאמר שוב מעשת בר' יהודה בר א לע אי שהית 
יוושב ושונת וכו' וג' שם אמר להס וכוי מצינו בתקביה שנתעסק בכלה שני ויבן וכו' שכן קורין בכרכי הים לכלת 
בנאיתת מכאן שתקנה הקב'יה לחוה וקשטה ככלת והביאת אצל אדם וכוי ועייייש נריב פ''ח ובמדרש הגדול עמוד 82 
ובהערות רשזיש ועיייע באגהית ח'"ב צר 108: 2 אמרין לקלעיתא וכו. ‏ קורין בנין לקליעת שער, ובת:חומא וירא 
שם נשתבש קורין לכלת וכן באדר'נ, אכן גס בפי' ביר כ'י מפרש לקלעיתא לכלה שהיא מקושטת ומקולעת: 8 א'"יר 
חמא בר חנינא. במי קחלת שם הגי' א"ר א ב תו שמא תאמר מתוך חרוב אחד או מתוך שקמת אתת הראה לו 
אלא מאחר שקשטמה בכ'ד מיני תכשיטין ואת'כ הראה לו שנ' ויביאח אל האדם. ובתנחומא מ"ב חיי שרה שם א"ר 
אבהו בערביא קורין וכו אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית או תחת תאנה אמרו רבותינו שלש עשרה חופות עשה 
הקב'יה לאךם וחוה שני בעדן גן וכו' א"ר ל וי ב שם ר' ח מא בר' ה נינא עיטר הקכ"ה לחוה בעשרים וארבעה 
תכשיטין ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם וכו', וכ'יד תכשיטין חן האמורים בספר ישעיה ביום ההוא 
יסיר יי את תפארת העכסים ותשביסים וכו' (ושם ג' ייח--ב''א נמנו כי"א תכשיטין, ושלשה מוזכרים בפסוק. כ'"ד שם 
ועיי אגהיא חיא צר 864). וכן הדרש בשם ריש לקיש בתנחומא מ'ב כי תשא שם פ' ויתן אל משה כ כ ל ת ו וגו 
מת הכלה הזאת מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין וכוי (בתנחומא ובשמויר שס הגי' מיני תכשיטין ועח"נ), 
ובשתשיר פ' נפת תטפנה שפתותיך כלה מה כלה זו מתקשטת וכו' ואם חסרה חיפור דבר אחר מהן אינת כלום 
וכו', ור' חמא ב''ח מביא ראיה מפסוק בעדן גן וכו' שררשותו לענין החופות שעשה חקב'"ה לאדת"ר, ומשם יליף 
ג'יכ שקישט את חוח ככלה הנכנסת לחופת, וז'ל הברייתא דליב מדות מדה יז מדבר שאינו מתפרש במקומו 
ומתפרש במקום אחר כיצד. ויטע ה' אלתים גן בעדן ויצמח ה' אלהים וגו שמענו שהקב'ת נטע לאדת'ר בג'יע כל 
עץ וכל מיני מגדים אכל לא מצינו שברא לו הקב'ה חופות של זהב ואכנים טובות ומרגליות והיכן שמענו בשעת 
שנאמר לחירם מלך צור בערן גן אלהים היית כל אבן יקרת מסוכתך ועי' גם לעיל צד 70, ובדרש זה הפסוק נסדרו 
כאן גם דעות חזיל במספר החופית ומעשיתן: 7 ר' חמא בר' חנינא אמר י'ג, כן הגחתי עפ'י כיים [כי'א ב' ופי' 
ביר בייט וכי'א ועי' גם בידי"מ ובפי' מהרזיו, וג'יל לדעת רחב'ח ניתוספה לפלוגתא דרבנין ורשב'ל, ולכן לא הגהתי 
בתחלת המאמר רבנין ורשב"ל ורחב'יח, וגם בכ"ב שם רק שתי שטות במספר חחופות וגרסינן שם א"ר חמא ב'יח 
עשר חופות עשה הקביה לאדת'ר בגיע שני בעדן גן וכו' מר זוטרא אמר אחת עשרה שני כל אבן יקרה; וכמו 
שהגהתי יש ג' דעות כאן ומפורש ג"כ מיש כאן רחב'"ח ורשב'ל תרויהון וכו', והמאמר מסכים בעיקר הדברים 


11 867880116 805 


בראשית 


(איוב בא לג), 
יחי 
2% 
- 


לה מצות 


יי-]₪ 
. וו 


י 
. 
אורי - 
=₪יו ה | 


. 5 ירי והירףה יווומתי שלא 
| -- 0092 4 =- % 4 וו 


4 


ו שלעולם 





9 
- 





























= 


על ירי ששפכה דמו שלאדם הראשון 








מצות מפני שקילקלה את אדם הראשון1:9 
ומפני מה גיתן נר שלשבת, אמר להן 
רקוד ייס* ה פ'פווה כו דרת + 
-- - ג ,+ - -- . 


₪ ו 


\ויאר רי ימרא יוור כריי-. 
\- - ו - ' - "| - !| - 2 !| 
ורההחדריר רף ור ור ויום אחר 
> | - ,ו =₪.'! | | .| 
1 
נ שנה ויום אחר נדרין כיימין 
. - 002 | ₪4 צי| .ו 


















1 יכוס' טנס פ"3 כ' כ', תנסומס פי3 כם פי' ח' מנוכע מ" יין, סנסופק כם כ" 6' פפוכע שיי םש 8 כטיל 75 126 : 
סנדס מ'ק 32 
| ייתי-%* 9=-- %% - * רוקורה | כונייי --* יו -ר. יו-- י'--( - יו'ויי ‏ דר 
ג מפב 1ם כסצוהן 2 , 4 ז ה |( \ ות הלה 
ו ות - \ - 
לפי . איזר להם לפי ח דמון הראשוון דם אדם ב 2 לפוברד ירת ל כו מפני 
ל ריתיו . ווסה כ ו-ה | - -. הטד-0- רו רטחה + גאח- כ%%* 
ו - | [ \ - א 7 - . אר- א או הי 
6 התורח -ר- כ - ---( - ודתיו כ* החרר- ירה טהר- לדיו\| -'ר = 
. = - , ₪ - << ודה = 0 שכוו | | ם- 1 
ל -וה -- שוזרה הדי גידה 7-7 "'*% - --י | יתור --- ור כ* סורוה - 0 - 'ור הרי כ | 
- שבוו ן] 28 | אכ '- | א ₪ש : :| ון]) *ייג1 כיבוגו) בתה א 
נשמת אדם 5, גרו (נר ) של אדם הראשון [א'כ, נשסתו של אדם שכרוי גר יי נשמת אדם די | לפיכך---שבה 
- - : - \ [ 
7 .שי .₪ חדרך₪- .-- .. ו . -- -- -- - י- -- -ו-- - - 1 
י|נתן ן |: נרה | פימרא) וא 5 ינה] בינה באשת [ְכּן, בת בינת באשה אי 
חו'י כ - -- חויי-- ₪0 י יצ 1 0-0 -'ורו פיחור פופי-- *יצא/ 
- <כשי 7 ) | בן 1 חא שיש א יי א 
ירוחרו 0-0-0- 3 סורוה כ וו9רר- 5 רי - וי-וי "יצי\ר1ן שרר סחירר כ 5 = סויור 0 
| - ה ב|ן שהים עשרה | בן -ן ₪ א אב ושכר בן | = 
'0---- פוחוה ספרה -5. ויין- ‏ ייסי- 5  -‏ יושו . 1 יי = יוצרו ירטו ופפרר- "אובי ייה ווה 
בן | ] ש נ ו| א' | ובן א :| דיתחא שלש עשרה א שנה | 
שש --- ר ורוח-וי --- י.|= פופה וו - יי - - 
א ו ן / ן :|ך א שש עשוה דכ | שנהן א'ם: 7 
רף וה-- -- ןו ושאר % הר וצטת- | - = ' חרהרח| הוררה 
4 ג - 2 ו| - 2 | א ₪ ו 1 וו 3 
יובל וכר וכוונו לס"ד ולפניו אין מספר שדרשו גשים הולכות לפניו אין מספר כמו שחובא בפי'י ביר 
אין מספר אלו הנשים 
כך ב עורם ‏ שובאו 
"וד ישוח 























ויחוידס ‏ הווחה חוח כ ורי 
0 ו - 
- ירה פיח הווחה ות 
₪ ורוד כ ווייווה ‏ יפוה - 
שוו 23 \-- 














וכו היה תחלת ברייתו של עולם ובא (וצ'*ל ובאתה) הוה ושפכה דמו על ששמע לה שני כי עפר אתה וכףי אמ 
הכביה תנתן לה מצות דם הנדה שיתכפר לה על אותו חדם ששפכה ומצות חלה למה וכו ומצות הנר לפי שהוה אדם 
נרו וכו" ובאתה חוה וככבתה אותו אמר הקב"ה ינתן לה מצות הנר כרי שיתכפר לה על הנר שכבתת וכה, ושם 
בפ' מצורע ולמה נמסרו לאשה אמר הקביה חיא כבתה נרו של עולם וכו' לפיכך תשטור מצות כר וכוי חיא טימאה 
הרת של עודם זה אדה יר וכו רמו של אדהיר והיא מתחייבת שתשפך דמה שנ' שופך דט האדם 
וכי תשמור נדתה שתכפר לה וכו" ועי"ע תנהומא נה שם, וכאדר"נ תג'' מפני מה מפרו מצות נדה לאשה ולא 
מסרו אותה לאיש אלא שתיה אדהיר דמו של הקב"ה באת חות ושפכתו לפיכך מסרו וכו כדי שותכפר על יחוט 
ששפרר חלה וכור חלתו של הקכ"ה טהורה וטטאתו לפיכך מסהן 
וכה בדו שטמאתו נר 1 אלא שתיה ארתיל .5 של 
ו עולם וכיכתו לפיכר מסון וכן כדו שותכפר טל חנר שובתת. טור שם מוצת גה 
בה ם וכיבתו כך מסרו וכו כ כ ונר שכיבתה, | טס סגגון: את 
אדם רמו ועיי בהערות רשו 
פרש' י"ן, ובבייא בי חפר ראש הפרשה ומתהיל במלות נברקין בת שתים עשרה 
ויום א מיש לעול ריש פיץ: 6 גיתן בה בינה יותר וכו'. דורש גיכבן. לשון בינה .ומבו 
יאוות ממשנה א שנת וכו בן הב שנה וכו הרי האשח הודמת לאוש שנה אחת רהבו לשב מו 
נדרת, ובנמרא שם גנרסינן תיר אלו דברי רבי ר"ש בן אלעזר אוספר דברים תאטורים בתנוכה בתנום אטורום וצרו 
האמורים בתנוק בתנוקת אמורום אמר רב הסדא מ"פ דרכי רכתוב ויבן וכו מלמר שנחן הקכיה בינה ותורת באשה 
יוחר מבאיש ואידך ההוא מיבעי ליה לכרריש לקיש דאמר ריל משום ריש בן מנסיא ויבן וכוי את הצלע אשר לקח וכ חביווה 
אל האדם מלמד שקלעה הקכ"ח לחוה והביאה א קורין לקלעיתא בניותא ורייש בן אלעזר ₪ 
איר ש מואל בר רב יצ הק מתוך שהתינוק ערמומית תחילח. וכן פירוש כאן רי ירמוה 
בשב - שטואר וכ\' אית רמחלפין כלור דבן 0) גבדסין וכ בת דיב שגנתה הום חר גדרוה גבדקין 
רפםי שהאיש ממתי מבני אדם והדרש \יבן 











נה אלא שאותא שם 
גררין ובשיבוש 


וכן בכו"ו 


י"ווויסוי 
קיישיין 


יי 





רו 


ב שחו 


בראשית פרשה יו ב כא 19 


להם האיש מכיט למקום ברייתו והאשה למקום ברייתה, ומפני מה האשה צריכה להתכסם והאיש 
אינו צריך להתבסם, אמר להם אדם נכרא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, אבל חוה גבראת 
מעצם, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מפריח הוא מיד, ומפני מה האשה קולה הולך ולא 
האיש, אמר להם משל אם תמלא קדירה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן בתוכה עצם אחד מיר 
קולה הולך, ומפני מה האיש נוח להתפתות ולא האשה, אמר להם אדם נכרא מאדמה, כיון שאת 
נותן עליה טיפה שלמים מיד היא שותה אותה, וחוה נכראת מעצם אפילו את שורה אותו כמה ימים 
במים אינו נשרה, ומפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש, אמר להן משל למה 
הרבר דומה לאחד שאיבר אבידה והוא מבקש אבידתו ואבידתו אינה מבקשתו, מפני מה האיש מפקיר 
זרע באשה ואין האשה מפקדת באיש זרע, אמר להן לאחד שהיה בירו פיקדון ומבקש אדם נאמן 
שיפקידנו אצלו, מפני מה האיש יוצא וראשו מגולה והאשה יוצאה וראשה מכוסה, אמר להם לאחד 10 
שעבר עבירה והוא מתבייש מכני אדם לפיכך היא יוצאה מכוסה, מפני מה הן מהלכות אצל המת 
תחילה, אמר להן על ירי שגרמו מיתה לעולם לפיכך מהלכות הן אצל המת תחילה ואחריו כל 


8 לקפן פל"ד וט'כ  :‏ 11 יכוט' סנסדכין פ"כ כ' 3', כנסדכין כי 5' : 


1 להן ן | ברייתו] שנברא ן | גהאשה] פי, וזו ן, והאשה מבטת ךָא'כך | מפגי ןי | * להתבסם דְפוא'] להיתבסם ל, 
להתבשם ' | והאיש אין צריך] וא'כי, ואין האיש צריך ך, ולא האיש 5 | 2 להתבסם] להתבשטו, ל' ₪ | להןן | 
והאדמה אינה] ואינה פַן | לעולם ל' פי | אבל חוח] וחוה | 8 משל] - למה הדבר דומה ד (וכן בסמוך) | גי 
ימים] דָ'ו, שלשה ימים דְוְא'כ. לי פ | מיד הוא מפריח דְוָא'כ: מיד מסריח דְזִי, מסריח ₪ | מפני כי | 
אשה ו | ולא * האיש דְָפ] ולא לאיש ל. והאיש אין קולו הולך אכי, ואין האיש קולו (קולו שלאיש ן) הולך ודז | 
4 את הקדירה * | וכיון וא'כי | שאתה (שאת כי) נותן וחא'כי | לתוכה | אחד] פן ל' דחא:כי | 
5 ומפני] פוחא'. מפני דכי | ולא האשה] פ. ואין האשה נוחה להתפתות דְוחא'כשי | מן האדמה א'כ | 
וכיון דא | 6 עליה] לתוכה וא'כי | טיפת מים ן, טיפה (טפה כ) אחת של מים דזכי | שותה * אותה] 
שותה אתה 7, נשרית ל"דחא'י. נשורת ‏ כ, נישורת ן, נשרת ושותה אותה ] | ל אפילו] ואפילו ד | ימים] 
פעמים ד | 7 נישור וְאִ'י, נשור כ | מפני וכי | את האיש פכ | להן] ן. להם דְָא'כי | משל -- דומה לי פו | 
8 שאיבד] דְ'ן, שאבד דפחא'כי | הוא פוכי | ואבידתו * אינה דְוִי] ואבידתו אינו ל, ואין אבידתו 5 | ומפגי פא | 


9 באיש זרע] זרע באיש | להסדְוְא'י | לאחד] אמשול לכם משל .- ל"א | שתיה] שישן | פיקדון] ו. פקדוודפחאיי | 


מבקש י, ומבקש לו ח | * נאמן ל"דפוא'ריי] לי לחכף? | 10 * שיפקידנו דפוא'ך] שיפקדינו ל. ששפקדנו חכי | 
מפני] [כי, ומפני דא | ל וראשו] ראשו ך' | יוצאה וראשה [זכי, ראשה ך, ל' פא' | להן ך | לאחד] משל,- א1 | 
1 *מבגי דפי] מפני ל, מפני בני ך | היא לי | ** יוצאה] יוצא ל | מכוסה] [ז/ וראשה -- ְפא'כי | מפני] פי, 
ומפני דְפוְאָ | הולכות וָא'כ | 12 אמר להן] אמר להם ךָ, ל' פוא'כי | על ידי שגרמה ף, מפני שהן 
גרמו א', לפי שהן הביאו * | לפיכך -- תחילה] לפיכך חן מהלכות אצל המת תחלה דְב, לפיכך הן מהלכות 
תחילה (הולכות תחלה א') אצל המת וָא, לי פיי | ואחריו -- ימשוך ל' פי | 


וכשהוא פניו למעלה היא נקבה שמבטת בברייתה בצלע שנ' ויקח אחת מצלעותיו, ובסוטה שם סימן וכו' בן פניו 
למטה בת פגיה למעלה, ויש להשיב על אגדה זו ועי' בעץ יוסם, ובלקה טוב מפרש המאמר האשה הולכת בדרך 
ומדברת עם אדם ופניה כלפי האיש והאיש פניו כלפי האדמה וגו'. וכאדר"ג הגי" מפני מה האשה מסתכלת באיש 
והאיש מסתכל באדמה אלא שהאשה מסתכלת בברייתה והאיש מסתכל בברייתו: 1 צריכה להתבסם וכו'. באדר"נ 
האשה מתקשטת ואין האיש מתקשט וכו' שהאשה נבראת מן האיש וכו' מה הבשר הזה אם אין את נותן בו תבלין 
צרכו הוא מבאיש כך היא האשה אם אינה מתקשטת מבאשת והאדמה אינה מבאשת כך הוא האיש: 8 אם 
תניח בשר וכו'. וכן המשל בשאלות ששאל אנטונינוס את רבינו לקמן פל'יד שים בשר בלא מלח ג' ימים הלא 
יסריח  :‏ קולה הולך.. קולה צלול והולך למרחוק יותר מקול האיש ועיי בלקח טוב, ובאדר"נ הגיי מפני מה האשה 
קולה הולך וכו משל וכוי לקדירה שהיא מלאה בשר ואין בני אדם יודעים מה בתוכה ואִם חיה בה עצם קולו 
הולך ובני אדם יודעים מה שבתוכה וכו': 5 נוח להתפתות. מכעסו, ובאדריג הגי' עצם מעצמי מפני מה האשה 
קשה להתפייס והאיש נוח להתפייס אלא שהאשה נבראת מן העצם וכו' מה עצם אפילו אתה נותגן בתוך המים 
וכו' מה אדמה כיון שאתה נותן עליה טיפה של מים והיא נשרת כך הוא האיש : 6 שותה אותה. בכיייל כתוב שותה 
אתה (וצ'יל אותה) ומוגה ביני שיטי נשרית ונייל שגירסאות שונות חן ושתיהן בגי' כי'יפ נשרת ושותה אותה, \פי' גי' כייל 
כמו שהאדמה שותה מיד טיפה של מים כך האיש מקבל מיד דבר פיוס: 7 האיש תובע וכו'. וכיה באדר"נ והוא בעין 
בנדה שם מפני מה איש מחזר על אשה וכו': 9 ומבקש אדם נאמן. בכייל כתוב ג א מ ן ביני שיטי בכתב הספר 

וכן הגהתי ועח"ג, וטעס השאלה שהאשה ג"כ תפקיד זרע באיש כדי שיהא גופו נהנה בזרעה כמו שהיא נהגית ומשני 
שהאשת היא נאמגת כי שומרת זרעו ותחזיר לו זרעו ממש והוא הולד ולא תמירנו אבל האיש אינו נאמן שהאיש 
נושא כמה נשים ועי' ביפי"ת, ובאדר"ג הגי' מפני מה האיש נותן ביד אשה ואין האשה גותנת ביד איש משלו 
למי שתיה בידו פקדון היה מבקש אדם ליתננו לו: 10 וראשה מכוסת: באדריינ מפני מה האשה מכסה את 

ראשה וכו משלו מלהייד לאשה שקלקלה מעשיה והיא מתביישת מן הבריות שקלקלה כך קלקלה חוה וגרמה 
לבנותיה שיכסו את ראשיהן: 11 אצל המת תחילה. בירושי שם איתא אית תגיי תגי הנשים מהלכות תחילה 
והאנשים אחריהם ואית תניי תני אנשים תחילה והנשים אחריהם מאן דמר הנשים תחילה שהן גרמו מיתה לעולם, 
וברייתא בבבלי סנהדרין שם מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות לפני המיטה יוצאות ר' יהודת אומר 
לעולם גשים לפני המטה יוצאות וכו', ומַבִיא כאן ראייה מקרא ואחריו כל אדם ימשוך שכתוב אחך והוא לקברות 


18 בראשית פרשה ין ב נא 


ז עשה לו תכריכין  :‏ מטרונה שאלה את ר' יוסי אמרה לו למה בגניבה, אמר לה משל אם הפקיד 
ארם אצלך אונקיה אחת שלכסף בחשיי ותחזיר לו ליטרה שלכסף בפרהסיא זו גניבה, אמרה לו ולמה 
במטמונית, אמר לה בתחילה בראה לו וראה אותה מליאה רירים ודם והפליגה ממנו חור ובראה לו פעם 
שנייה, אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להינשא לאחי אמה ועל ירי שגדלתי עימו בבית 

5 התכערתי בעיניו והלך ונשא אשה אחרת ואינה נאה כמותי : מעשה בחסיר אחר שהיה נשואי לחסירה 
אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילין להקביה כלום, עמרו וגרשו זה את זה, הלך 
זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זו ונישאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן 

ח האשה : שאלו את ר' יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה והאשה יוצאה פניה למעלה, אמר 


1 ילקוע עס, וע" פנסדכין לע ס', לדכ"כ כו"נ פ'"ס : = 8 לקמן פייק : | 8 נדס 5" כ', סדכייכ נריב פ''ע : = פוטס ייפ 
3', טעוס ככס פ"ס ק" ""ד: 


1 מטרונה] פןכ. דנא דְזִי, מטרונה אחת דְא! | לר' יוסי ן, את ר' יוסי הגלילי א' | אמרה לו לי פוא'כי | גניבה חא'רי 
גנבה ן | *<ה דְפוא'] לדל | 2"אצלך] לידך ך | אונקיה] פח. דיא דוי. אונקי כ. אוקיא א' | אחת] פוחא'. 
ל דכי | בחשיי] ן, בהשאי דְא'י, ל חכ | *ותחזיר ] ותחזירה ל, והחזרת דְא'י, ואת מחזרת 1 | 
ליטרא | כסף] וחא'כר. זהג דִי | ולמה] וכי. למה דְפַא | 3 במטמונית] פוא'כריי. דיות דך?, דיסח | 
** בראה] בוראה ל | *וראה -- ודם] וראה אותה רירים ודם ל. וראה . . מלאה רירין ודם דְף. וראה אותה דְ'חְזי, 
ונתכארח (ונתכערה א') בפניו וְאַ' | 4" שנייה] ב' ך | להנשא | אימהן, אמא כי | שנתגדלתי פא | 
עמו | 5 התבערתי פָךן, נתכערתי אֶ'י | הלך ₪ | ונשא] פח. ₪ לו דוא'י | אשה ל' פח | 5 כמותי] 
כמוגי ך | מעשה] ויסגר בשר תחתנה האיש מסור ביד האשה בין טוב בין רע .- פ | נשואי] חחז. נשוי דפוא'כי | 
6 עמדו] הלכו ף, הלך י | וגרשו--זה] וגירשה י | והלך הוא ךן | 7 לרשעה |חא'י | אחת ל' ₪ | 
ועשת ןכ | * אותו] אתו ל" | הלכה זו] פ. . . זאת ך, והלכה זו י,.. היא חן. לי ואי | וזו שאת ואי | 
לרשע] פי, .- אחד דְוְאִ' | ועשת וכ | הר ף, הו אר כ | אישי | 8 פניו פוא'כרי | ואשה פא'י | 
* יוצאה דְז[א'כי] יוצא ל. יוצא' ך!, יוצאת דד | |פניה וא'כי | 


בחי' הרד"ל : 1 למה בגניבה. שהפיל עליו תרדמה ולקח אחת מצלעותיו : 2 אונקיה. משקל קטן') ויב אונקיות הן 
ליטרה אחת, ואודות הגי' אונקי ואוקיא עי' קרויס צד 9%: זו גניבה. בתמיה, וכן החזיר. הקב"ה לאדם כפלי 
כפלים, לקח צלע ממנו בחשאי והעמיד לפניו את האשה בפרהסיא?) : ולמה במטמונית. ולמה ברא הקביית את 
האשה כשהיה האדס ישן ולא כשהוא ער ורואה אותה בשעת הבריאה: 8וראה אותה. ולא ערבה לו והפליגה 
ממנו וחזר ובראה וכו', וכן איתא לקמן פי'ה בדרש ויאמר האדם זאת הפעם וכ" יהודה בו' אמר בתחלה 
בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו וחזר ובראה וכו', והגהתי גם כאן מ ל יא ה רירים וכו 
ועח"נ. ומשמע פיי והפליגה ממנו והרחיקה ממגו שביטל יצירח זו וחזר ובראה לו פעס שנייה ועיייע לקמן פכייב 
האגדות על חוה הראשונה : 4 מוספת אני וכו'. בי היה המעשה שרק ע'"י שנתגדלתי עם איש אחד והייתי רגילה 
אצלו נתכערתי בעיניו וכל שכן אדח''ר שלא ערבח לו האשה שראה אותה מליאה רירים ודם ונמאסה בעיניו, והגי' לאחי אמת 
וכו' איתא גם בדפ"ר וד"ו והיא כסגגון הירושלמי מגילה פא ע''ב ב' אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא וכו', ואמורה 

יעוד מיועדת הייתי ובן בליימ האמרת היו וכו' האמירך וכו' (דברים כו יז י'ח) ועי' לעף געז' שריפטען ח''א צד 244 וח'יג 
צד 277, והסיפור שלפגינו דוגמתו בסנהדרין שם א'"ל קיסר (ועי' בדייס) לרבן גמליאל אלהיכם גנכ הוא דכתיב ויפל ה' 
אלהים תרדמה על האדם וכו' אמרה ליה ברתיה וכו' ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו שו של כסף והניחו 
קיטון של זהב וכוי ולא יפה היה לו לאדה"ר שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה וכו' אלא לשקלית > 
בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא וכו' ואדת'"ר נמי אי הוה שקילה בהדיא הוה מאיסה ליה וכו', ובאדר"ג 
שם שאלה זו שאלה מטרונה אחת את ר' יהושע א"ל רבי והלא מתחלת בריאתו של עולם גניבה היתה וכו' א'ל 
וכו מלה'יד לאחד שנטל ליטרא אחת של בשר וכו' והיה בה עצם ואמר לטבח הא לך עצם זה ותן לי בשר תחתיו 
וכו" כן וכוי אדה"ר נטל ממנו עצם ונתן לו בשר תחתיו וכו' ולא עוד אלא כל זמן שאדם רואה תינוקת מלאה דם 
לא במהרה הוא נושא אותה וכו' ולא עוד אלא כל זמן שהאשה מתגדלת עם האיש לא במהרה הוא נושא אותה 
וכו אמרה לו רבי פייסתני אף אני נתגדלתי עם בן אחי אבא ובשביל שנתגדלתי עמו לא רצה וכו' ונשא אשת 
אחרת כעורה ממני ועיי'יש בהערות רשדיש : 5 מעשה בחסיד וכו'. לפי ההוספה שבכי'פ מביא סיפור זה לראית 
שהאיש מסור ביד האשה ודורש ויסגר בשר תחתנה לשון לֶא תסגיר עבד וכו' שהסגיר בשר כל איש תחת יד 
האשה ועי' גם ביפ"ת  :‏ שהיה נשואי. וכיה גם בכיייח ומשקלו מורכב מפעלי לייא ולייה, וכמו כן איתא בתוספתא 
יבמות פ"ה נשאוי: 7 ועשתה אותו רשע. בכיייל כתוב כאן אתו והגחתי אותו כמו בסמוך ועי' צר 25 ובמ'י שם: 
8 שאלו את ר"י. | כל המאמר עד סוף הפרשה הובא. כאן בדרש הפי ויקה אחת מצלעותיו משום שהענין התשובת 
על השאלות הראשונות הוא שחוה נבראת מן הצלע, וכאן נמנו ייא שאלות ששאלו את ר' יהושע, ובנדה שם 
איתא שאלו תלמידיו את ר' דוסתאי ברבי ינאי מפני מה איש מחזר על אשה ואין אשה וכו' ‏ משל לאדם שאבד 
לו אבידה מי מחזר על מי בעל אבידה מחזיר על אבידתו (וַעי' קידושין בי ב' דתניא ריש אומר ממני מה אמרת 
תורה כי יקח איש אשה וכו' מפני שררכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה וכו' משל לאדם שאבדת 
לו אבידה וכו) ומפני מה איש פניו למטה (פירש"י בשעת תשמיש) ואשה פניה למעלה כלפי האיש זה ממקום 
שנברא וזו ממקום שנבראת ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין האשה וכו' זה ממקוס שנברא וכו מפני מה אשה 
קולה ערב ואין איש קולו וכו' זה ממקום שנברא וכו', ובאדר'נ שם פיט נסדרו כל השאלות שלפנינו בשינוים שונים 
בסדר המאמרים ובסגגונם  :‏ האיש יוצא וכו'. מפרש בפי' ביר כ'י איש יוצא ממעי אמו ופניו למטה מביט למקום 
ברייתו האדמה אשר לוקח משם והאשה מבטת למקום ברייתה לאיש שנבראת הימנו וכו', וכן איתא בשמו'ר שם 
אם בן חוא וכוי א"ר חניני סימן גדול מסר להס אם פניו למטח דעו שתוא זכר שמביט באמו בארץ שממנת נברא 


ה (* .געט (' 


וו הממו וה 3 


בראשית ספרשח יז ב נא 17 


אמר שלש נובלות הן, נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום, נובלת העולם הבא שכת, ר' אבין מוסיף 
עוד תרתין, גובלת אורה שלמעלה גלגל חמה, נובלת חכמה שלמעלן תורה : 

ויקח אחת מצלעותיו ר' שמואל בר נחמני אמר מן סיטרוי היך דאת אמר ולצלע המשכן 
השנית לפאת צפון (שמות כו 5), ושמואל אמר עילעא אחת מבין שתי צלעות נטל, תחתיה אין 
כת' כאן אלא ויסגר בשר תחתנה: אמר ר' חננא בריה דרב אדא מתחילת הספר ועד כאן אין כת' 
סמך כיון שנבראת נברא הסטן עימה, ואם יאמר לך אדם הוא הפובב (בראשית ב יא יג) אמור לו בנהרות 
הכתוב מדבר: ויסגר בשר תחתנה אמר רי חננא בר יצחק עשה לו נוה לתחתיתו כדי שלא יהא 
מתבזה כבהמה, רבין יניי ורי יני חד אמר עשה לו מנעול ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יהא מצטער 
בשעה שיושב, וחרנה אמר עשה לו כסתות, ‏ ר' אילא ור' אמי חד אמר עשה לו קבורה וחר אמר 


1 עי' כככום כ"ז 3': 8 לעל 75 55 : 4 ינקוט כעפן. כיך : 7 ילקוע טס, עדכש קקלם פ' ועוסכ ססדס (נ' )ו 
עדכט קסלס ע"כ טס (עדכם זוע 5 99) : 


1 שלש דְוְכי] שלשה לפ. ג' ד'א' | *נוגלות ל"דחרי] תגלים ל, נובלין פ, נכלות וְאַ'ב | *נוכלת דפ] 
תבלת ל', נבלת 2. נובלות י | *נובלת ך] תכלת ל', וגובלת פ: גבלת 2 גובלות ' (וכן בסמוך) | 2 שלמעלן וא | 
שלמעלן] וא'כ, של מעלה דְפי, של מעלת ךז | 8 נחמן דכ | מן סיטרוי] חז/ מן סטרוהי דָא'כ/ מסטרויין | 
4 אחת] פוךז/ הדא ך, לי א'כ | שתי] תרין כ, תרי א' | צלעות] ן, צלעותיו ך, עילעוהי חא'י | 5 ווסגר 
בשר] פ, ל דְוחְא'י | חינא כ. חנינא דוחא' | אידי 7, אחא פוא', אבא 5 | *הפפר] ספר . | 
עד אכ | 6 שנבראת] .- האשה כ, חוה י | הסטן] ן. סטן פחזכי, שטן ך | עימה לי אי | אם כי | הפובב] ₪ את 
כל ארץ החוילה וְאַ'כי | ל אמור] תאמר ך | 7 ויפגר -- תהתנה] תהתגה י, לי דְפוא'כ | חגנא] פו: חיננא דכ | 
ללו] הקביה ך' | נוה] כי, נוי דְפף1, נואי 1 | 8 רבין -- יני] רי יגאי ורי יני , רי ייניי ורי . . (69) 4 רי 
יוני ורי א', ר' ינאי ור' אמי כ, ר' אמי ורי ינאי ך | מנעל א'כ | ואפופודין] ע: דרין דפא'. ואפיריון י1 | 
עליה ע | "הא מצטער] וא'כעי, יצטער דך | 9 בשעה שיושב] פע, בשעה שהוא יושב [א'כי, כשהוא 
יושב ך | וחרנה] ף, וחרינא א1. וחורינא 2, ואחרנה ך, דנא ן | אילא]| אלי כ, אליי ן. אליעזר ף, לוי ך, 
אמי א' | אמ] אלי אי | 


הספרים :1 שלש נובלות. מל"מ כנבל עלֶה מגפן וכנבלת מתאנה (ישעיה' לייד ד'), וכן נובלות בברכות פ'ו מ'ג 
ופי' פירות שנשרו מן האילן קודם שנתבשלו כל צוכן, וכאן בדרך השאילה דברים קטנים וקלים שנאצלין מעקרן כמו 
שהפרי הנושר הוא דבר מועט בהיקש אל הנשאר באילן ועי' ביפי'ת, ובברכות נ'"ז ב' נמנן חמשה דברים שהן אחד 
מששים אש וכו' דבש וכו' שבת אחד מששים לעוה'ב שינה אחד מששים למיתה חלום אחד מששים לנבואה, 
והגחתי שלש נוב ל ות וכן גוב לת בכל המאמר ועח"נ, וכן איתא בכייפ לקמן פמייד שלש נובלות הן נובלת 
מיתה וכו', וכן הובא ברקנאטי פ' ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' נובלת אורה שלמעלה גלגל חמה נובלת חכמה 
שלמעל' תורה, וביהודה יעלה גורס שלש נובלות הן נובלת העוה"ב שבת נובלות מיתה שינה וכו' עייייש, ופלא שבכייל 
כתוב שלשה ת ב ל י ם (ובגליון שם אי' נובלות) הן ת ב ל ת מיתה וכו' וכן תבלת בכל המאמר, וקשה לפרש תבלים ותבלת 
מלשון בלל כלוי שיש בשינה מעט ממיתה וכן כולם (ולקמן פמיד סי' יז נשמט מאמר זה בכי/ל) : 2 אורה שלמעלה. 
אור הגנוז ועי' לעיל צד 21 ובמ"י שם בד"ה תגי אורה וכו': חכמה שלמעלן. מפרש ברקנאטי שם הוא חכמת 
אלהים הנרמזת במלת בראשית ונובלת שלה היא תורה שבכתב, וביפ''ת פי' חכמה של מעלה חכמת העליונים 
והשכלותיהם  :‏ 8 מן סיטרוי. מצדדיו, וס'ל אדה'ר דיפרופופון בראו וניסרו וכו' ועיי לעיל צד 55 ובמ"י שם : 
4 עילעא אחת. תרגום צלע עילעא, וכן ת''א ונסיב חדא מעילעוהי (ובתר"י א' מוסיף היא עילעא תליסרית דמן סטר 
ימונא), ולפי הגי' שלפנינו תרגם כאן רק מלת צלע לפרש הכתוב, ומדייק תחתיה אכ"כ אלא ויסגר וכוי תחתנה 
בכנוי לשון רבים (לפי הדרש) שסגר בשר תחת שתי צלעות במקום הצלע שלקח מביניהן : 5 א"ר חננא וכו'. בלקח 
טוב הג" אייר חנינא בריה דרב א ב א ועח"נ: 6 נברא הסטן. יצר הרע, וכתיבת סטן בסמיך עי' במ" לעיל צד 
8 בדיה מן הסערה, ובא'א הגיה כיון שנבראת חוה ועה'נג: בנהרות וכו. ואינו: מדבר בבריאת האדם: 
7 נוה לתחתיתו. דורש ת ח ת ג ה תחת נה שעשה לו גוי לתחתיתו שאינו נפנה מן הצד כבהמה אלא מלמטה כדי 
שלא יהא מתבזה, ונוה כמו נאה, ובמי קהלת הגי' רבי ג ח מ ן בר' יצחק אמר עשת לו נוי וכו'. ובמי קהלת מ'ב 
ליתא שם האומר והגי' שם ומותר האדם מן הבחמה וכו' שעשה לו הקבייה שלא יתבזה כבהמה וכו' (ומשם הועתק 
כל המאמר בילקי קהלת ר' תתקס'ט, ובטעות נסמן שם בצדו ב"ר)  :‏ 8 רבין יניי ורי יני וכוי. במ' קהלת הגיי 
ר' ינאי ור' יודן חד אמר עשה לו מנעול וכוי ר' לוי ור' א מי חד אמר עשה. לו קבורה וכו', ובמי קהלת 
מייב ג' ר' אילא ור' א מי חד אמר עשה לו אפיפורין וכ' ר' יוחגן ור' ינאי חד אמר עשתה לו תכריכין 
וכוי ועח'יג, וקשה לברר שמות האומרים, ולפי הגיי שלפנינו ‏ משמע רבין אמר שנחלקו וני ור' יני חד אמר וכוי 
יש אמר שנחלקו ר' אילא (ועי' במייי לעיל צד 62 בד'יה אמר ר' ליה) ור' אמי חד אמר וכו', וקשה לקיים גי זו 
ולפרש שכוונו כאן לר' ינאי זעירא ולר' ינאי בי ר' ישמעאל ועי' מבה"י קד א'י, ושר' אבין או רבין אומר בשם רי 
אילא נמצא פעמים רבות ועי' מבה"י עיה ב' ואגה'א ח'ג צד 401 ועי'ע שם חב צד 199 : מנעול וכו'. דורש 
ויסג ר שעשה לו מגעול שבית נקובתו סגור בבשר ודורש ב ש ר ת הת נה אפיפודין כבוש עליו כַלוי עצמות 
העגבות שעולין מזה ומזה ע'ג הנקב כדי שלא יצטער בשעה שיושב וחרנה אמר, עשה לו כסתות כלו' בשר העגבות 
שמונח תחתיו כמו כר וכסת ועמ"כ, ואפיפודין פיי שרפרף ועיי לעיל צד 18 ובערוך ע' אפיפודין, ובמ' קהלת בד'ו 
הגי' מנעול ואפופודין כפוי עליו שלא יהא מתבזה כבהמה וחד אמר עשה לו כסתות לתחתיתו שלא יהא מצטער 
בשעת ישיבתו, ובמי קהלת מיב אפיפורין פרוסה על רגליו וחד אמר עשה לו כפות (ובילקי קהלת מוסיף שלא ישב 
ויצטער)  :‏ 9 חד אמר וכו'. ודרשו ויסגר בשר תחתנה שהגוף נפגר תחתיו כלו' בארץ ח''א בקבורה וח"א בתכריכין, 
ובמי קהלת מ"ב נהפך סדר המאמרים ח'א עשה לו תכריכין וחייא עשה לו קבורה, ובמ' קהלת נשתבש חר אמר 
עשה לו קבורה וחד אמר עשה לו ארון וחר אמר עשה לו ארון ותכריכין, ושם מיותר. וח"א עשה לו ארון ועיייש 


- 


16 בראשית פרשה יז ב ש--נא 


יורעין, וזח מה שמו, ולא היו יודעין, העכירם לפני אדם אמר לו זה מה שמו, שור, ווה מה שמו, 
נמל, וזה מה שמו, חמור, וזה מה שמו, סוס, ההיר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה גו', אמר 
לו ואת מה שמך, אמר לו אני נאה להיקראות אדם שנבראתי מן הארמה, ואני מה שמי, אמר לו 
לך נאה להיקראות ייי, ואת הוא אדון לכל בריותיך, אמר ר' חייא אני ייי הוא שמי (ישעיה מב ח) 
5 הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, חזר והעכירן לפניו זוגות זונות, אמר לכל יש בן זוג ולי אין כן זוג 
ולאדם לא מצא עור כננדו אתמהא. ולמה לא בראה לו תחילה, אלא צפה הקכיה שהוא עתיד 
לקרות עליה תינר לפיכך לא בראה לו ער שתבעה בפיו, כיון שתכעה בפיו מיר ויפל י*י אלהים 
תרדמה על האדם ויישן: 1% 
ה כא) ויפל יי אלהים תרדמה ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי חחילת מפולת שינה, דמך 
0 ליה ולא לעי באוריתא ולא עביר עיבירתא, ‏ רב אמר שלש תרדימות הן, תררימת שינה ותררימת 
נבואה ותרדימת מרמטה, תרדימת שינה ויפל ייי אלהים תרדמה על האדם ויישן, תרדימת 
נבואה ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם (בראשית מו יב), תררימת מרמטה אין רואה 
[ואין יורע] ואין מקיץ כי כלם ישינים כי תרדימת י"י נפלה עליהם (שיא כו יב), רבנין אמי 
אף תררימה שלשטות דכת' כי נסך י"י עליהם רוח תרדמה ונו' (ישעיה כט י), ר'י חננא בר יצחק 


6 עיי סדכ"כ טס : | 9 ילקוע כי כ"ג, לקטן פעייד: 10 ילק' טפוסל כ קלייע: 


1 וזה -- יודעין] [. וזה -- יודעים ך, ל' דפא'כי | העבירם] י (שם), דרן דְפכי. העמידם א | אמר -- שמו] 
א"ל מה שמם א', וקרא להן ₪ | שור] זה שור פן, אמר זה שור דְא'5. א"ל זה . . י (שם), איל זה שמו 
שור ' | וזה -- סוס] וזה (זה ך) חמור וזה (זה דִי) סוס וזה (זה ך) גמל דְוא'כי. וזה חמור פ | ההיד -- וגו לי | 
אמר לו] חא'כי. לי דפו | 8 ואת] כ. ואתה דְפא'י | אני] לי א | להיקראות] דְז, להקראות י, להקרות [כי (שם) 
להקרא ךָ, לקרות א | 4 להקראות דָי, לחקרות וְכִי (שס), לקרא ם, לקרות א | ואת הוא] שאתה דדפוכי | 
בריותיך לי פוחא'כי | חייא] פ. אחא דְוחא'כי (שס) | אני] אמר הקב'ה .- פא'כי | 5 הוא שמי שקראני י (שם), 
זה שמי שקרא לי ₪, שקרא לי א'כי | זוגות זוגות] פוא'כי. זוגות ך | אין] פכי: .- לי דן | 6 בתחלה ו | עתיד 
לקרות] עתיד לקרא ₪, סופו לקרות ', קורא ן | 7 תיגר] פוכי!. תגר דא' | לפיכך לא] ולא א'כ. לא ו | 
לו] .= תחלה א'כ ‏ | כיון -- בפיו] פָוח, כיון שתבעה ך. לי א'כי | 8 * על -- וייש] על . . וישן ל; וגו ך, 
לי פוא'כ | 9 מפולת] ן, מפלות ך'י מפלת פא'כ, מפלה ך | 10 לא וי | באורייתא כ | ולא] דמך 
(דמיך פ) ליה ולא פא'כ, דמך ליה לא י | עבד כך | עבידתא פ, עיבירת [ן, עבידא י, עובדא א'כר | רבנין 
אמרי ₪ | 11 *מרמטה []] מדמטה ₪, מרמיטה ך, -טא ך1, מורמיטה [, דורמיטה ך!, דורמיטא א כיך?י (שמואל) | 
* ויישן] וישן לד | 12 * מרמטה ל"חי מדמטה לפ מרמטא [ץ, מרמיטה ךָ, דורמיטה דְ'ן, דורמיטא א'כי (שס) | 
8 * ואין יודע דפוא'י] לי לע | 14 יי עליהם] פי, . . עליכם דְוְאִ'י (שס) | חיננא דְכ, חנינא ן. חנין א', 
אחא ף] | בר יצחק ל' ₪ | 


זה גם המאמר לעיל צד 60 בשעה שבא לבראות את אדה'ר נמלך במה"ש וכו' עד אמרו לו מה טיבו ועייייש בחינ, 
ובפוגיא צד 598 העתיק בשם בר (ונר' ששינה סגנון המאמרים) כבר כתיב וכו' ומה תיל ויצר א"ר אחא הביא 
הב"ה לפני מלאכי השרת את הבהמות ואת החיות ואת העוף אמר להם וכו' שור וזה המור וזה סוס ואמר מה 
שמך אני אדם שנבראתי וכו' ואני מה שמי י"י שאתה אדון לכל חזר והעבירן וכו', והמאמר שלפנינו ער הוא שמי 
שקרא לי אדהייר נמצא גם בפסיקתא בדרש ויחכם מכל האדם זה אדְה'ר בפתיחה לפי פרה כל זה נסיתי בהכמה 
וכו', והגיי שם ומה היתה חכמתו את מוצא בשעה שביקש הקביה לבראות את האדם נמלך וכו' ואמר להם נעשת. - 
וכו' אמרו לפניו מה אנוש וכו' אמר להם אדם זה שאני רוצה לבראות בעולמי תהא חכמתו מרובה משלכם מה 
עשה כנס כל בהמה חיה ועוף והעכירן לפניהם אמר להם מה שמותם של אלו ולא היו יודעין כיון שברא אדתיר 
וכו' ותעבירן לפניו א"ל מה שמותם של אלו אמר לזה נאה לקרותו שור ולזה נאה לקרותו סוס ולזה גמל ולזת 
נשר ולזה ארי וכן כלם הה"ד ויקרא אדם שמות לכל הבהמה א"ל ואתה מה שמך א'ל אדם וכו' אני מה שמי איל 
אדני לפי שאתה אדון על בריותיך דא'יר אחא אני ה' הוא שמי הוא שמי שקרא לי אדה'ר, ומסיים שם הוא שמי 
שהתניתי ביני לבין אומות העולם, ובסגנון זה המאמר בפ' פרה שנסדרה בפסי"ר ובמדרשי תנחומא ובבמ'"ר ובפתיחת 
כל זה נסיתי וכו' במ קהלת : 2 אמר לו ואת וכו. במ' תהלים שם א"ל הקביה ואתה מה שמך א"ל לי נאה וכו' א"ל 
אני מח שמי א"ל אתה נאה להקרא אדני שאתה אדון לכל לכך נאמר אני ה' וכוי הוא שמי שקרא לי וכו': 5 ולי 
אין בן זוג. וקרא ותמה ולאדם לא מצא וכו': 6 לא בראח בו תחילה. כמו שעשה לשאר בריות שבראן זכר ונקבת, 
פי' ביר כיי : 7 לקרות עליה תיגר. שאמר האשה אשר נתתה עמרי וכו', ובפוגיא שם חוסיף כן שני האשה וכו' ובסגגון 
זה לעיל צד 9 במאמר ראב'א בשם ר' אחא היה קורא א' תיגר וכוי: 8 ויישן. בכיייל כתוב כאן ובסמוך גם בדפ"ר ודו 
וישן והגהתי: 9 תחילת מפולת וכו'. מפלתו של אדם מתחלת לבוא עליו ע"י שינה ועצלות דמך ליה וכו', מתוך שהוא 
ישן אינו עמל בתורה ואינו עוסק במלאכה ועי' במ'"י לעיל צד 194 בר'"ה בי ידי, ודייק ויפל וכו' ויישן, ומלת מפולת כסגנון 
ירוש' ברכות ריש פ''ה ח' די במפילת של מחריביו חתם וכו : 10 מרמטה. לי') ועיי ברילל יאהרביכער ח"ז צר 59, ופי' 
כאן שינה עמוקה ונוראה שאדם ישן ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ. ובכי'"ל מפרש ביני שיטי מרמו אבן, וביהודה יעלת ג! 
מרמוטא ומפרש מין חיה ששמה מרמוטה בלע"ז, ופי" זה הביא בחי' הרשייש בשם שער השמים ועיי גם בעמת 
ח'יג צך 818 ובערוך ע' מרמטא : 12 אין רואה. וכ''ה כאן בשאר הספרים, ובמקרא כתוב וא י ן רואה וכו' ועי' מייש 
במ"י לעיל צד 129 בד'ה ראיתי והנה  ;‏ 14 כי נסך וכו'. במקרא כתוב כי נסך עליכם י'י רוח וכו' ונשתבש בכל 


ןס ( 





ו 


בראשית פרשח יו ב יח יט 15 


בסופה איתייסר והוות צירה בידיה ומחורה ליה על שקקיה דקרתא, כיון דהוות מטיא בשקקיה דר' 
יוסי הגלילי הות קימה לה, ארגש בה יום קדמי ויום תניין ושרי מחי לה, נחת רי יוסי הגלילי לקלון, 
אמר ליה למה את מחי לך, אמר ליה כל יום היא מובדה פרנסתיה דהרין שקקה מיני, = כיון 
דשמע רי יוסי הגלילי כן נסבון ויהבון בחד אתר והוה מפרנס להון מן דידיה על שם ומבשוך לא 
תתעלם (ישעיה נח ז): 5 
יט) וייצר יי אלהים מן האדמה כל חית השדה בעון קומי רי יוחנן בן זכיי כבר כת' ד 
תוצא הארץ נפש חיה למינה (בראשית א כד) ומה תלמוד לומר. וייצר י"י אלהים מן האדמה, 
אמר להן להלן לביריא וכאן לכינוש היך מה דאת אמר כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם 
עליה לתפשה (ברים כ יט): אמר ר' אחא בשעה שבא הקביה לבראות את אדם הראשון נימלך 
במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם (בואשית א כו), אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו 10 
מרובה משלכם, מה עשה הקביה הביא לפניהם בהמה וחיה ועופות, אמר להן זה מה שמו, ולא היו 


6 ילקוט כי כ''ג, עדכט ססליס ס' כ" 3', וע" נדס כ"ב 3' : 9 ילקוט שס, ילק' דסי ספכע''נ, פסיקסס פיי פכס (ל"ד 6'), 
פקיקפס כנסי טס (כ'יט 3י), פנסועס פיב סקס סיי "יב, פנסועס סס סי' ו', בעדבר כבס פי"ץ םס" ג', | פדכט קסלם פ' כל 
זה כפיפי (ז' כ'ג), פדכ'יס פיייג, סדכ"כ נו'/ב פ''ס : 


1 בסופה] פכיף?, בסופא דְזְא'ך1, בסיפא " | איתייסר] ך', אתייסר הא כ ע"ף?. [א]תייסר י' | והוות] פ, והות ךז. 
והוח א"כ ע" | צירה] א', ציירה הזכע"ר'י, -רא ך?, ציידה פ/ -דא ע" | בידיה] פע": בידה זא'כרי | ומחזרא 
ליה כע"י, ומחזרה פדזא' | שקקיה] פחא'כר.: שקקיא ע, שוקיה י' | דהוות] פ, דהות דז[א'ךי | מטא י | 
בשקקיה] פדזכך?, לשקקיה א1, לשוקיה ו', בשקקה ך' | 2 הות] פחי, הוה א'כך | קימה] פ: קימא אך?, 
קימי ף1, קיימא כי, קיימת ח | * לה א'ר] ליה לפף. לה וחזרה לאחורה ו | ארגש] פחחרי?. ארגיש א'כר'. מן 
דהוה . . י | בה] .= ההוא גברא ם] | קדמי] פ, קמי ח, קמיי י, קמאיי כםָ, קמא א' | וום] פכי. יש חא' | 
תניין] פכי, תיניין יום תליתאי ךז | שרי י | הגלילי] כי, ל חא' | לקלון] חא'ר. לקלוון ל", לקלהון י | 
8כל יום] א'ש, כל ימי [, ימאי" | מובדה] חא'כ, -דאךרי | * פנסתיה ךזא'כי] פרנסתי ך, 
פרנסיה ל | שקקה] דְזֶך?. הקא כשף!, שקקיה א' שוקא י' | 4 נסתהון פהזכר*: גסביהון א'ךלי | ויהבון] חאיף?. 
ויחב יההון יי | אתר] פחא'כר. ביתא י | להן] פח. לון א'י | מן דידיה] פחא'כ: ‏ כל יומי חייהון י | 
6 ויצר כ (וייצר-- השדה לי פ) | ר] פא'. יגן דכר | כגו] חא'י. ל דפופ | 7 *תוצא (ותוצא ל)ז 
ויאמר אלהים תוצא | א 7 וצר כ | 8 להון פא' | לברייה פוח, לבריאה דְא'כי | * לכינוש] לכינוש חכמה ל, 
לכיניש |, לכיבוש י, לכבוש דְפא'כ. | כי-- לתפשה] כי. . עיר פַי, כי. . רגיס דְא'כ | 9 בשעה שביקש [, 
בשעה שאמר *, כשבא ₪ | לבראות] כי, לבראת דְפא'י (דה"י) | את -- הראשון] ן, לאדם הראשון א'י (שס), 
את האדם דְפַי | נמלך | 10 שרת ן | להן] כ, להפ דְפָּוְא | 11 מה -- הקבייה לי | בהמח--ועופות] י (שם), 
בהמה . . ועוף ', את הבהמה ואת החיה ואת (העופות ן) העוף דְן, הבהמה והחיה והעוף א', בהמות וחיות 
ועופות כ | להן] [כ, להם ךפא' | זה-- שמו] מה שמן א' | לא י(שס) | 


דקרתה, וכן מפרש בפי' ב'"ר כ'י ומוסיף יהודי היה : 1 בסופה וכו'. לסוף נתייסר כלו' נתעוור : והוות צירה בידיה. 
והיתה נקשרה בידו כלו' אוחזת בידו ומחזרה ליה וכו', ובפי' בר כ'יי גורס ומפרש הוה ציירה (בפי' ב'"ר כי'א 
ציירא) בידה היתה מוליכתו ומחזרתו על שקקיה דקרתא בשווקים של עיר אחר מזונותיו: = 2 הות קימה לה. היתה 
עומדח, והגהתי ל ה ועח"נ :| ארגש בה. הרגיש בה הבעל שהיא עושה כן יוס ראשון ויוס שני ואח"כ התחיל 
להכות אותה וירד רית'ג לקולם ואמר להאיש למה אתה מכה אותה והוא א"ל כל יום ויו היא מאבדת פרנסת 
שוק זה ממני ועי' עמת"ל ע' שקק, ואודות ח'יג ארגש וארגיש עי' דאלמאן צד 906: 4 בחד אתר. במקום אחד : 
5 וייצר. כ'יה בכי"ל וכי'ו וכי'א ב' ובמדרש דפ'ר ודו ובילקוט ובסמוך גם בכי"פ, ובמקרא כתוב ויצר וכצ"ל 
ועי' במ"י לעיל צר 197 בדה וייצר ובנייש, ואפשר שכתבו וייצר בשני יודיין כקריאתו בחירק ועי' במ"י לעיל צד 
8 בדה והוא גלי: 4 בעון קומי וכו שאלו לפני ריב'ז, ולפנינו הגי" רי יוחנן בי ועיי בדה'ימ צד 65; ומיש שם 
שבכל נוסחאות המשנה והברייתא איתא רבי יוחנן ב'ז ולא רבן צע'יג, ובמ' תהלים הגי' אמר ר' א ח א וחלא כבר 
נאמר ויעש אלהים את חית הארץ ומה ת"ל ויצר וכו (ועיי בפי' מהרזיו שגם כאן עיקר הקושיא מפי ויעש וכו 
שכתוב אחר ויאמר אלהים תוצא הארץ וכו'), ושם נכלל הדרש במאמר ה' אדוניגו מה אדיר וכו" אמר ר בי מצינו 
בשלשה מקומות שהיו מלאכים מדיינין כנגד הקב'ה באדם במתן תורה ובמשכן באדם כשבקש הקב"ה לבראות את 
האדם נמלך במלאכים ואמר להם נעשה אדם אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו אמר להם מחר תראו חכמתו כיון 
שבראו מה עשה הקביה כינס כל חיה ובהמה ועוף לפני מלאכי השרת התחיל שואל להם מה שמו של זה ולא 
היו !ודעין וכו' העביר כל מין ומין לפני אדם שג' ויצר ה' אלהים וכו': 8 וכאן לכינוש. לכינוס שכנס כל חית 
השדה והביאן לפני אדה''ר וכמו שכתוב בפסוק זה ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכו', ‏ ובכי'ו הגי' לכיניש 
ומתאים למלת לביריא בסגנון לאר"מ ועי' עמת'ר ע' כניש, ודורש ויצר ויאסוף; וגם הרדק בסי השרשים ע' יצר 
כתב יש מפרשים ויצר י"י אלהים כמו ויאסוף, והביא ראיה מקרא כי תצור וכן' ופי' לפי המדרש כי תאסוף מחנה 
אל עיר (ואינו מדייק כי תצור וכוי לתפשה ועח"נ), וכן איתא במ' תהלים להלן כתיב ויעש וכאן כתיב ויצר ל שון 
כינוס כענין שנ' כי תצור אל עיר ועייייש בהערות רייש באבער, וכגי' הספרים לכיבוש פירש'י בחומש ובדברי 
אגדה יצירה זו לשון רדוי וכבוש כמו כי תחצור אל עיר שכבשן תחת ידו של אדם, ועדיפא הגי' שלפנינו ובמ' 
תהלים שדורש הפסוק בענין כינוס בהמה חיה ועוף וכן הדרש א"ר אחא בשעה שבא וכו', ובכיייל איתא כאן 
לכינוש חכמה היך מה דאת אמר וכו' ורחוק לפרש לכינוס שבו הראה חכמתו של אדה'"ר, ואפשר שנשתבש חכמה 
מן היך מה, והגי' לכינוש מקויימת עפ'י כי'ו ומ' תהלים ולכן אי אפשר להגיה לכיבוש  :‏ 9 בשעה שבא. בספגנון 


14 בראשית פרשה יז ב יח 


לסנטרה דקרתה, לבתר יומין אתון ייסורין עלוי והוות חגלה נגירה ליה בכל קרתה והוות אזלת בכל 
שכוניה, ‏ וכד הוות מטייה שכונתיה דרי יוסי הגלילי הוות חזרה לאחריה, מן מה דהוה ההוא נוכרא 
חכם קרתה אמר לה למה לית את מיובלה לן לשכונתיה דר' יוסי הגלילי דאנה שמיע ההוא עביר 
מצווה, ‏ אמ' ליה משבקתיה אנא ולית בי חמייה סבר אפוי, ‏ חד זמן אתון קריין בשכונתיה דר' יוסי 
הנלילי, | שרי חבט עלה והוות קלהון מתבויין בכל קרתה, ‏ אדיק ר' יוסי הגלילי וחמאתון 
מתבזיין בנו שקקיה, נסאתון ויהב יתהון בחד ביתא מן דידיה והווה מפרנס יתהון ‏ כל ימי חייהון 
על שום ומבשרך לא תתעלם (שעיה נח ז): | אופיץ אחיר מדיא עובדיא ‏ ר' יוסי הגלילי 
הוה נסיב לברתה דאחתיה והוות מבוה עליו א' ליה תלמידיו שבקה, אמר לית לי מה ניתן 


לה פרנה, | אמ' ליה אנן יהבין פורנה, יהבון ליה ושבקה, | נסבת לסרטיוטא דקרתא, 
7 ילקוט כפז כ"נ : 

1 לסנטרא /ץ, לסנטרון ד, לסרטיוטא ל" | *דקרתה] לקרתה ל, דקרתא דֶעץ | אתו ע. | יסורין. דע | עלוי] ע: עליה 
ואיתעור ך | והות דע | חגלה נגידה * ליה (לה ל) בכל קרתה] חגלת נגידה לה בכל קרתא ץ. ציידה (ציירה ךָ'!) 
בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא ךְ | והוות --- שכונתיה] כיון דהות מטיא בשקקיה ך' | 2 הוות חזרה] הות קיימא 
(קימא ךָ') לה וחזרה ד | לאחורה ך | מה לי ד | גברא חכים קרתא ך | 8 לית את] את לא ד | *מיובלה] *מיוובלה ל', 
מובלת ך | ליה ך | דאנא שמע ך | דההוא ך | 4 מצות ך | * ליה ך] לה ל | * משבקתיה ך] מישנקי 1, 
משבקתה ל | דליחמי ךָ | אפוהיך | אתא ךְ | *קריין ד] קריון ל | * בשכונתיה ך] בשכונתה ל | 5 הגלילי לי ך' | 
שרי חבט] ארגיש בה יוס קדמוי ויוס תניין ושרי מחיך | *עלה] עליה ל, לההך | והות] ואזיל ך ]| והוון מתבזיןך | קרתא ך | 
אדיק] ך', אוריק ך | הגלילי] לקלהון ד | וחמתון ד, וחמהון ך, חמתיין ‏ | 6 *שקקיה] שקייה ל. שקקי ע. שקוך | 
נסאתון] אמר ליה למח את מחי לה א"ל כל יום ויום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיני כיון רשמע רי יוסי כן 
נסבהון ך | * ביתא ך] בית ל | *דיריה ך] דידה ל | והוה ד | יומי ך | 7 שם ך | 8 לברתה] פר'י!, התא הזא'ף? | 
והות פן, והיתה זי | עליו] פחי. עלוי כ, יתיה ן | אמרון 1כ: -ין חא'י. אמרו פ | לו פ | תלמידיו] פחז 
תלמידוי וְא'י | שיבקה [ | אמר] ן, - להון פח. לון א'כ | מה] פ. מן הן וחא'כרי | ליתן י | 9 פרגה] [. 
פורנה פא'כי. -נא חך | אמוון ן: דין כי, אמרו חא' | יהבין לך ח. יהבינן פי. - . לך א'. - . לה כ | 
פורנה] פורנה (-נא חז) ושבקה פחזא'כי' | יהבון *ליה (לה ל) ושבקה] יהבון ליה פורגא (יהבין לה פורנה כ) 
ושבקה דְזֶכ, ל' פא'י | נסבת] פ. אזלת (ואזלת י) ונסבת דֶזְ, אזלת ואיתנסיבת 2 . . ואנסיבת א | לסרריוטא ₪/ 
לסנטרא א'כי, לסנטירא ך?, לסטרסא דְז, לטטוסא ף! | 


ב"ר אתנסיבת לסנטירא וכו', ובוי'יר הגי' גרמין חובא וכו' ואתנסיבת לסנתירא דקרתא, ובילקוט בשני המקומות 
גרמון חובייא (חובין) דההיא אינתתה (אתתא) דצבק אזלת ונסבת (ונסיבת) לסנטרא וכןי, ובירוש' שס נשתבש אזלת 
ונסיבת ל ט ס ורא דקרתא, ובגליון כי'ל נסמן ס"א לפרטיוטא והוא כגי" נויב ועיי למטה בת"ג: 1 לבתר יומי 
וכו'. לאחר זסן באו יסורין עליו (כלוי נתעוור ועח"נ) והיתה האשה סובבת ומוליכה אותו בכל העיר לור 
הפתחים והיתה הולכת בכל השכונות וכיון שהגיעה לשכונת ריה'ג היתה חוזרת לְאחורה, ובויייר ג' לבתר וכו 

ואתעביד ההוא גברא סגי נהר והות אתתא נגידה ליה בכל קרתא והות אזלא בכל שכוניא ובשכונתיה וכו' לא הות 
אזלא , ובילק' בהר בתר יומין נפלין (בד'ו נפלון) עלוי יסורין ואיתעבד סגי נהורא והות איתתא (איתתיי) נגידא ליה בכל שכוניה 
וכו' לא הות מובלא ליה. ובילק' ישעיה בתר וכו' והוות חגלה נגידא ליה בכל וכו' ובשכוניה וכו' לא נגדא ליה, ובירושי 
שם הסגנון איתנחת מן ניכסוי ואיתעביד כסגיא נהורא והוות מחזרא ליה על כל קרתא ומדברא לית: 2 מן מה 
וכו'. לפי שהכיר אותו האיש את העיר אמר לה למה אין את מולכת אותנו לשכונת רית''ג ואני שמעתי שתוא עושה 
צרקה ואמרה לו גרושתו אני ואין ביכולתי לראות פניו, ובוייר ג' הוה ההוא גברא חכם קרתא וכו' את מובילה לי 
וכו' דאנא שמיע דהוא עביד מצוון וכוי משבקתיה אנא ולית בי חמא אפוי, ובילק' בהר הגי' ההוא וכו' מן דחכים 
וכו' מובלת לי וכו דאנא שמע דעביד מצוון סגיאין וכוי ולית לי מחמי סכר אפוי) ובילק' ישעיה למה לא נגדת 
וכו מצוון סגיאן וכו': 4 חד זמן וכו. פעם אחת באו בשכונת ריה'ג והם קוראים על הפתחים התחיל להכותה 
וקולס נשמע עד שהין מתבזים בכל העיר הביט ריה'ג וראם מתבזים בשווקים לקחם והושיב אותם בבית אחד מבתיו 
והיה מפרנס אותם כל ימי חיוהם על שום וכו', ובוייר בדפ"ר ודו הגי' אתון חד זמן וקרון וכוי חבט עלה והוות וכו 
אוריק וכו וחמהון וכו' בגו שוקא נסיבחון ויהב יתחון בחד ביתא מן דידיה והיה מפרנס וכו' משוס וכו', ובילק' בחר 
וישעיה ג' חד זמן מטון (מטין) לההוא שכונתא שרי חבט עלה והוון מתבזון (מתבזיין) בשוקא אודיק. (ובילק' דיו אוריק) 
וכו' וחמתהון (וחמתון) ויהבינון בחד בית' (בגו בית חד) מן דידיה . וחוח זיין להון (להו) כל יומייא דתוה חיין 
(דהוו בחייט] על שום (שם) דכתיב ומבשרך וכור, ובירוש' הסגנון חד זמן חזרתיה על כל קרתא ולא איתתיהב ליה 
כלוס אמר לה לית הכא שכונת חורין אמרח ליה אית הכא שכונה דמשבקי ולית בחיילי עייל לה לתמן שרי חביט 
לה עבר ריה'ג ושמע קלון מתבזיי בשוקא נסבון ויהבון בגו חד ביתא מן דידיה והוה מסיק לון מזונין ‏ כל יומין 
דהוון בחיין על שם ומבשרך לא תתעלם זו גרושתו, ומסיים שם אפי' כן אציתון קלוי בליליא ושמעין קלת אמרה 
לא הוה טב דייה צערה לבר מן גופה ולא לגו גופה, ותגי' והוות קלהון מתבזיין איתא גם בוי"ר והלשון מגומגם, ונכונה 
הג" א דיק (וכייה כאן בדפיר, ובדיו נשתבש אוריק, ובמ"כ הגיה כאן ובוי''ר אודיק) והוא בנין אפעל מפעל דוק דיק 
וכן תר"י ב' וישקף (שמות י"ד כ'יד) ואדיק ועי' ערוך עי אדק ב' דק ג' ועמת"ר ועמת"ל ע' דוק דיק, ובמי וחמאתון 
ובמ' נסאתון (מפעל נסא ועי' במ'י לעיל צד 92 בדיה ונסתיח) הכנוי תון, ובגי' הירושי ולפנינו בנו'יב נסבון ויהכון 
הכנוי ון ועיי שלעזינגער שם צד 64 צד 71 וצד 77, ראלמאן צד 800 וצד 818 : 8 מה ניתן לה. כתגי" מן תן 
איתא גם לעיל צד 51 וצד 52 ומן הן את וכו' ועיי"ש בח'"ג : | 9 אמי ליה. בכי"ו קטע כאן הסופר אמרון ליה כולוי 
כדכת' באשרי משכיל אל דל דויקרא, וכיון לוי'ר פל"ד המתחלת וכי ימוך אחיך הה"ד אשרי משכיל אל דל וכף 
וכן הציון בערוך ע' אסיתא ובויק"ר בַכי ימוך אחיך בס'פ אשרי משכיל אל דל ובעי פרגיות בויק"ר פ' אשרי בסופת 
ועי"ע במ"י לעיל צד 89 בד"ה גלגל וכו': לסרטיוטא וכו. פ" כאן ג'כ לשוטר?) העיר כמו לעיל לסנטרת 


1( 0001109176 





ה 


ל 





בראשית פרשחה יז ב ח 18 


מינך דלית היא עבדה ליקרך, אמר לחון פרנה רב עליי ולית בי משבק לה, חר זמן הוו יתבין פשטין 
הוא ור' אלעזר בן עוריה מן דחסלון אמר ליה משנח רי ואנן סלקין לביתיה, אמר ליה אין, מן דסלקון 
אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדרה על תפייה אמר לה אית בהדא קיררא כלום, ‏ אמ' ליה 
אית בה פרפרין, אזל גליתה ואשכח בנווה פרגיין, ‏ ידע ר' אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון 


להדא אכלין אמר ליה ר' לא אמרת פרפרין והא אשכחינן בנווה פרגיין, ‏ אמר ליה מעשה נסים הוא, 6 


מן דחפלון (מן אכלון) אמר לו ר' שבק הרא אסתה מינך דלית היא עבדה ליקרך, אמר ליה ר' פרנה 
רב עליי ולית בי משכק לה, אמר ליה אנן פסין פרנה לישבקה מינך, עבדון ליה כן פסון ליה פרנה 
ושבקותה מיניה ואסבון יתיה לאיתה אוחרי טבא מינה, גרמון חוביה דההיא אינתתה ואזלת ואינסבת 


1 מינך] ץ, לי ד | דלית -- ליקרך] דליתה מיקרך ך | פרנה] דְ+, פורנא ך | עלי ך | ולית -- משבק] לית בידי מה 
אשבוק ך | הוון ך | יתבין] ד', יתבון ך | 2* עוריה ך] עזרי ל | דמן חסלין ך | * ואנן סלקין ך] ואנון סלקון לי 
ואנא סליק + | בביתא ך | אין] = סליק ך | * מן] מאן ל, כי ך | * דפלקון] דסלקין ל, דסליק ד | 8*לאפה] על 
אפוי ל, לאפיה ד | ההיא ע | קידרא ע | על תפייה] (, ליך | *להד] ליה ל | קדירה ד | * ליה ך] לה ל | 4 בה 
לי ך | פרפריין ך | * גליתה ך] גליתא ל, וגלייה (ן | אשכח (, ואשכחן ך | בגווה לי דע | פרגין ע | * יתבון ד] 
יתבין ל | 5 להדא] לחון ך | אכלון ד | אמרת] .= אלא ךְ | פרפרין] ך', פרפריין ך | אשכחנן 7 | בגוה ד | לו ך | 
הוא] הןך' | 6 דחפלין ך | מן אכלון לי ך | ליה ך | שבוק ך | ההיא (אינתת' דְ') אנתת' ך | עבדא ליקרתך ך' | 
ר' לי ך | פונה] ד, פורנא ך | 7 עלי ך | משבוק ך', מה אשבוק ך | * ליה ד'] לה ל | אנן ע] דאנן ל | פסין] 
פסין לה (נ, יהבינן לה דד". = ויהבין ל | פרנה] דְ', פורנא דִע", פירקא עץ, משופי פורנא עַ" | ושיבקה על, 
שבקה ך | *ליה ך] לה ל | * פסון ד'] פסין ל, פסיק ך | * ליה ך] לה ל | פרנה] דָ', פורנא ד | 8 *ושבקותה 
מיניה] ושבקיתה מנה ', ושבק יתה מיניה ך | * יתיה ך] יתה ל | * לאיתה] לאתה ל', איתתא ך | * אוחרי] תוחרי ל', 
אחרי ך | * טבא ד] יתה ל | *מינה ךך] מנה ל | * חוכיה ך] חובה ‏ ל | *דההיא ךְ] דההוא רְ | איתתא ך | 
ואיתנסבת ד ואתנסבת דָי, אתנסיבא ע | 


העיר בדהימ צר 127 שבמאמר זה בירוש' מלת רבי נראה ט"ם דהרי ריה'ג היה תלמידו של רי טרפון ואיך 
יאמר לו ראב"ע רבי, וגם לפנינו איתא א"ל משגח רי וכו' אייל ר' לא אמרת וכו א"ל ר' שבק וכוי: 1 פרגה רב 
עליי. כתובתה') מרובה עלי ואין ביכולתי לגרשה. ובויייר נ' פרנא דידה רב וכו' וגם שם הגי ולית ביה משבק לה': 
חר זמן.. פעם אחת היו יושבין וקורין בתורה ופושטין אותה חוא וכו וכשפסקו א"ל ראבייע לריה'"ג אם ישגית עלי 


רבי כלומר אם ירשיני אלך עמו לביתו וא"ל הן,. כן ג"ל לפרש המאמר לפי הג" ל ביתיה וְרְאבִיע רצה לראות 


אם אשתו נוהגת בו כבוד, וכן משמע מגי" דפ'ר א"ל משגח רבי וא נא ס ליק בביתא וכ"ה בילק' בהר דאסליק 
לביתא,. ושם הג" חד זמן הוה פשיט הוא וראב"ע כיון דחסלון מן פשיטיהון א"ל וכו ועי' גַם בילק' ישעיה 
והגהתי ואנן סלקין, וכי"ה בוי"ר, ‏ ובמ"כ פי' א"ל רי יוסי לריא השגה נא לדברי ואנחנו נלך לבית לאכול: 2 מן 
דסלקון. כשנכנסו לבית, והגהתי מן דפלקון כמו שתסגנון כאן ובסמוך מן דחסלון, ובוי'ר הגי' מן דחסלין וכו' מן 
דסלקין וכו', ובילק' בהר כיון דעיילון למתא וצ'יל שם לביתא וכיה בילק' ישיה : 8 אמכת לאפה. בכיייל איתא על אפוי, 
ובדפ"ר וד'ו הגיי כאן אמכת לאפיה והגהתי ל א פ ה כמו שגורס בפי' ר' נפתלי ומפרש שם השפילה עיניה וכן פי' 
במ'יכ היתה אשתו משפלת פניה למטה בפנים זועפות, ובוי"ר הגי" אמכת על אפא, ובילק' בשני המקומות ליג כלל : 
ונפקת לה. ויצאה לה לחוץ, וצויך לפרש שבצאתה מן הבית אמר לה ריה"ג אית בהדא קידרא וכן והיא 
השיבה אית בה וכן', ובכי'יל כתוב ונפקת לה וכו' אמר ליה אית בהדא וכו' והגהתי. ובהפך איתא בכי"ל פעמים 
שונות לה במקום ליה וכן יתחה במקום יתיה ובשכונתה בלי יו"ד ונקוד?). וגם בתרגום שבמקרא כתוב הכנוי רק 
בצרי, והגהתי עפ'י כתיבה המורגלת ועיי במ"י לעיל צד 51 בד"ה רציף ליה ועי"ע שלעזינגער דאס אראמ' 
ווערבוס צד 66: צפה וכו. הביט באותה קדרה שעומדת על הכירה ואמר לאשתו האם יש מאומה בקדירה זו, 
ובויייר הגי" בדפ"ר וד"ו צפה בההיא קידרא על ש פי יה, ותרג' שפת הפיר (מייב די לייה) תפי דודא ועי, ערוך עי 
תפי, ובילקי בהר הגי' קידרא יהיבת על תפייה : 4 פרפרין. מיני ליפתן, ובויייר הגי' אית בה פרפריין ובילק' ישעיה 
היא מלייא פרפריין ועיי עמת'"ל ע' פרפריא : אזל גליתה וכו'. הלך וגילה אותה כלו' נטל הכיסוי מעל הקדרה 
ומצא' בתוכה תרנגולים קטנים ועי' ערוך ע' פרגיות, והגחתי ג לָית ה, והוא מבנין הכבד, וכן בוייר אזל גליתה 


= ואשכח בגוה פרגיין, ובילק' בהר וישעיה גלונה (גלונא) ואשכחון מלייה (מלייא) פרגיין : מה הוא שמע. בוייר ידע ראב'"'ע 


דלא יתיבא דעתה עם בעלה : יתבון להדא וכוי. ‏ ישבו לאכול ביחד וא"ל ראב" לריה"ג לא אמרה שיש בקדרה 
פרפרין והלא מצאנו בתוכה פרגיין והשיב ריה'ג מעשה ניסים הוא, ואמר כן שלא לבייש את אשתו בפני ראבלע, 
ובוייר הגיי כד יתבין להון אכלין אמר לה (וצייל ל יה וכן בילק' בהר אמר ליה רבי) לא אמרת פרפריין והא אשכחנא 
וכו' אמר (כ"ה בדפ"ר ודיו) מעשה נסים הן: 6 מן דחסלון. כיון שפסקו מלאכול א"ל ראב"ץ רבי שבק וכו', 
והסגרתי מן אכלון שתוא מיותר, ואפשר שהיא גי' אחרת וצ"ל מן דאכלון או שצ'ל עפ"י גיי הילק' בשני המקומות 
כיון דח ס ל ון מ יכלן ומשתיין, ובוייר כיון דאכלין מה דאכלין אמר ליה ר' שבק הדא איתתא מינך דלית היא 
קרך וכו א"ל וכו ולית בי משבק לה וכו' ועח"נ : 7 אנן פסין. אנחנו תלמידיך ניתן את דמי הכתובה 

רשה ממך עשו לו כן וכו' ועי' ערוך ע' פס ד' ועמת"ל ע' פים, ובוי"ר בדפייר וד"ו הגיי אמר ליה אנא פסיק 
פרנה ושבקה מינך עבדון ליה כן פסיק לה פונה. ובילק' בהר א"ל ואנו פסקין פורנא ושבקה פסקין (בד'ו פסקון) 
פורנא  :‏ 8 ושבקותה וכו'. וגרשוה ממנו והשיאו אותו לאשה אחרת טובה ממנה, והגהתי ושבקותה מיניה, ובילק' 
בהר הגי" ושבקה ואסבוניה לחדא איתתא וכו', ובילקי ישעיה ואסביתיה לחדא וכו' וצ'יל ואסבותיה ועי' במ'י לעיל 
צד 125 בד"ה ושמותיה, ובוי'יר ג' ושבקוה מיניה ואסבון יתיה איתתא אחרי טבתא מינה : גרמון וכו'. גרמו 
העונות ‏ של אשה זו שהלכה ונישאת לשוטר העיר, וסנטר נגזר מן נטר, וכן כתבו לי רב"ז באכער ורא"ה 
לעף, ומשקלו כמו סוהב, והגהתי הוביה כג" הדפוסים בדפ'ר וד"ו, ומלת ואינסבת מבנין אתפעל 
והתי"ו מובלע וכן אינשמת בכי"ל לקמן פל"ג ועי' דאלמאן צד 242, ובתוספות ב"ב ס"ח ב' הוכא בשס 


.בשכונתָה *) שק (' 


12 בראשית פרשרה יז ב הח 


ושמחת אתה וביתך (דברים יר כו), בלא ברכה להניח ברכה אל ביתך (יחוקאל מד ל). בלא כפרה 
וכפר בעדו ובעד ביתו וקיא טו יא), ר' סימון בשם רי יהושע בן לוי (אמר) אף בלא שלום שני 
וביתך שלום (שיא כה \). ר' יהושע דסכנין בשם רי לוי (אמר) אף בלא חיים דכת' ראה חיים עס 
אשה אשר אהבתה (קהלת ט ט). ר' חייה בר נומדי אמר אף אינו אדם שלם ויברך אתם ויקרא 
: את שמם אדם (בואשית ה ב), ויש אומ' אף ממעט את הדמות כי בצלם אלהים עשה את 
האדם (שס ט ו) מה כת' אחריו ואתם פרו ורבו (שם שם ז): 

אעשה לו עזר כנגדו אם זכה עזר ואם לאו כנגדו: אמר ר' יהושע בר נחמי אם זכה 
כאשתו שלחגניה בן חכינאי ואם לאו כאשתו שלר. יוסי הגלילי, ר' יוסי הגלילי הוה ליה איתה בישא 
והוות ברתה דאחתיה והוות מבזה עליו, ‏ אמי ליה תלמירוי (שיבקה, אמי ליה) ר' שבק הדה אסתה 


6 לקען פליד וט'כ: | ד ילק' כ' כיג, = ינפוס ק"כ 6', פדכי פיי : | 8 וקלס כנס פליד סי ייד (ילק' כסכ כי פכס"ס, 
ילק' ישעיס כי טכיינ), יכוט' כפונום פיי .ייד בי : 


1 בלא ברכה . . בלא כפרה . .] דְז, בלא כפרה .. בלא ברכה . . דא', בלא כפרה [דכת' ₪] וכפר בעדו ובעד 
ביתו פַן | 2 אף לי א' | 8 וביתך שלום] ואתה שלום ,- דְפא'כ (ר'נסימון -- וביתך שלום ל' ן) | אף ל'וא' | 
4 אחבת | חייא | גמדי ך, גומרי פן, גמרי , גורמיי די | 55 אדם] ,- שניהם כאחד קרוים אדם ך | 4 *אומ' דפ] 
אי ל, אומר ן, אומר" 2 | 6 מה כת' אחריו] מה . . בתריה ₪ וסמיך ליה א'כ | | 7 לאו] לא זכה ן | 
נחמיה דָפ, ר' נחמיה ן, נחמן א' | 8 של] 'ו, - ר' דפוחכ | חנניה] ן, דיא ח. הניגה ך, דנא פכריי? | ל בן] 
ברך | הר יסי הות ליה ך | איתה] אנתתא ד | 9וחות ך | והות ך | מגזה עליו] בזיה ליה קודם 
תלמידוי ך' | אמרין דע | ליה] , לי ך | שיבקה -- שבק] שבקה ך, שבק ע | הדא (ץ, להדא ד | אסיתא (ע, 
אנתיתא (אינתתא ךְ!) בישא ך | 


טוב בלא עזר וכו בלא טוב מנין לא טוב וכו' בלא ברכה מנין להניח וכו' בלא כפרה מנין וכפר וכו', ושם ר' 
יהושע בן לוי אומר אף בלא חיים שני ראה וכו' אשר אהבת בלא שלום שג' ואתה שלום וביתך וכו' ‏ ר' חייא בר 
גמדא אמר אף אינו וכו שני ויברך אותם ויקרא את שמם אדם בזמן ששניהם כאחד הם אדם אין שניהם כאחד 
אין קרויין אדם ויש אומרים אף ממעט בדמות שנ' כי בצלם וכו', ובמי תהלים מיב שם אמרו רבותינו כל מי שאין 
לו אשה שרוי בלא ברכה [בלא חיים בלא שמחה בלא עזר בלא טובה בלא שלום בלא ברכה] שני ויברך אותס 
אלהים אותם בזמן שהם שנים בלא חיים טובים שני וכוי בלא שמחה שני ושמח באשת נעוריך בלא עזר שני אעשת 
וכו' בלא טובה שני מצא אשה מצא טוב בלא שלום שג' וידעת כי שלום אהלך ואין אהל אלא אשה וכו' ויש 
אומרים אף שרוי בלא תורה וכו (וגי" אחרת במ' תהלים שנדפס מכבר ועייייש), וביבמות סיב בי א"ר תנחום א'ר 
חנילאי כ, אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה דכתיב ושמחת וכו' בלא ברכה 
דכתיב להניח וכו' בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה וכו' רבא בר 

אמר בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אחלך וכו', ושם ס"ג א' א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו 
אדם שני זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם: 1 אתה וביתך. ובית זו אשה כמו שדרשו ביומא פ'א מ"א וכפר 
בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו וכן שבת קייח א' א'יר יוסי מימי לא קריתי וכו' אלא לאשתי ביתי: 4 ויקרא את 
שמם אדם. מפרש בגי' הדפוסים שניהם כאחך קרוים אדם, וזה פירוש נוסף כאן וליתא בכל כיי: 5 ויש אומ' וכו'. 
לקמן סוף פליד דרש ר' אלעזר בן עזריה כל שבטל מפיריה וריביה ממעט הדמות מה טעם כי בצלם אלחים וכו' 
וכת' אחריו ואתם פרו ורבו דרש בן עזאי כל מי שבטל וכו' כאילו שופך דמיס וממעט הדמות וכו' ועיייש במ"י : 
7 אם זכה. בפוגיא צד 558 העתיק אם זכה עזר אם ל א ז כה כנגדו, וכיבמות שם ג' וא"ר א ל ע ז ר מאי דכתיב 
אעשה לו וכו' זכה עוזרתו לא זכה כנגדו ואיכא דאמרי ר"א רמי כתיב כנגדו וקרינן כניגדו זכה כנגדו לא זכה 
מנגדתו וכו', ובפדר'א שם ר' יהודה אומר אל תקרי כנגדו אלא לנגדו אם זכה תהיה לו עזר ואם לאו לנגדו 
להלחם וכו', ובם' הגדול עמוד 79 העתיק אם זכת היא נעשה לו עזר ואם לאו עומדת היא כנגדו ומכלתו : 
8 כאשתו של חנניה וכו'. דאזל יתיב תרי סרי שני בבי רב וכו' כדאיתא בכתובות ס"ב ב', ומדויקת הגי' חנניה ב 
חכינאי שלא נסמך ועי' סנהדרין יז בי כלאים פ"ד מייח מכות פ'יג מיט ותוספתא ברכות פ"ד ועייע במיי לעי 
צר 17 בד"ה כבר חית: ר' יוסי הגלילי וכו'. סיפור זה איתא לפנינו בשתי נוסהאות אחת ארוכה ואחת קצרה, 
ונו'א היא ג''כ נוסחת הדפוסים כאן וכוי'יר פל'יר (והובא שם בדרש ד"א ומבשרך לא תתעלם וכו' זו גרושתו:, וכן 
העתיק מנוסחא זו בערוך ע' אסיתא עי תפי עי פרגיות ע' פס ד' ועי שק די בשם ביר ובשם ויר -ובעי סנטר א' וע' 
חגל בשם ב"ר, ועם נויב (אופן אחר וכו) מסכים הסיפור בכי"פ וכייו (ושם הועתק רק תחילתו ועי' למטה) וכי'יח 
וכי"א א' וכי*כ ובילקוט ובפי' ב'יר כיייט וכ'א ובמח שהעתיק בערוך ע! חגל בשם ס'א, ולכן ציינתי לנויא החילופים 
שבדפוסי המדרש ובערוך, ולנו'ב החילופים שבשאר הפפרים, ומוי"ר. הועתק כל חמאמר בילק' בהר וילק' ישעיה 
ושינוים רבים שם, ובב"ר כאן נובעות מנויב הגירסאות שבדפוסי המדרש והות ציידה (ציירה) בידיה וכו' כיון דהות 
מטיא וכו' ארגיש בח יוס קדמוי וכוי אמר ליה למה את מחי לה וכר, וגם בכי"ל נתערבו קצת. נוסחאות שונות, 
ובסגנון אחר הסיפור בירושי כתובות איתתיה דרי יוסי הגלילי הוות מעיקה ליה סגין סליק וכו': הוה ליה. וכיה 
בוי"ר ובילקי בחר וישעיה ועי' במ"י לעיל צד 48 בד'ה שחיה לו: איתה בישא. אשה רעה והיתה בת אחותן 
ובוייר הגי' איחתא בישא, וליג שם והוות ברתה דאחתיה, ואיתתא הוא איתה (איתא) עם א' הידיעה ועי' עמת'ל 
חיא צד 184 ודאלמאן צד 159 : 9 מבזה עליו. בדפוסים חגי' עדיפא והות בזיא ליה וכוי, ובויייר והות מבזייא ליה קדם 
תלמידוי. ולפנינו והוות מבזה עליו הוא כלשון נויב, וכן נ''ל שנוסף כאן עפ'י נר'ב אמ' ליה וכו' אמ' ליה ר' שבק הדת וכו' 
ולשון אחד מיותר וצ''ל אמי ליה תלמידוהי ר' שבק חדה אסתה מינך דלית וכו' כלומר גרש האשה הזאת המכעסת ומצערת 
אותך שאינה עושה כפי כבורך ועי' ערוך ע' אסיתא, 2 רא'ח לעף אסיתא כמו מעסיתא מן עסי, ובוייר הגי' אמ' ליה 
תלמידוי רבי שבק הדא איתתא מינך דלית היא עבדא ליקרך, ובילקי בהר שיבקא דלית היא יקרך, ובילקי ישעיה רבי 
שבקה דלי היא דיקרך, ונוסחאות שונות הן, ובירוש' הגי" סליק ר' לעזר בן עזריה לגביה א"ל רבי שיבקה דליי היא 
דאיקרך א"ל פורנא רב עלי א"ל אנא יהיב לך פרג' ושָבקה יהב ליה פָרנָה ושבקה אזלת ונסיכת וכוי, ומהרזיף 


הנבנו 7 


: 
| 











בראשית פרשח מו יז ב טו--יח 11 


תאכל אמר ר' יעקב דכפר חנן מתי יעשה אוכל מתי כשר באכילה, משישחט, רמזו על אבר מן החי: 


, יז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל [וגו' מות תמות] מיתה לאדם מיתה לחוה מיתה 
לתולדותיו : 


פרשה יז 


ב יה) ויאמר י'י אלהים לא טוב היות האדם לבדו תנינן בעשרה מאמרות נברא א 
העולם ואילו הן בראשית ברא אלהים (בראשית א א), ורוח אלהים מרחפת (שם שם ב). ויאמר 6 
אלהים יהי אור (שס שם ג), ויאמר אלהים יהי רקיע (שס שפ ו). ויאמר אלהים יקוו המים 
(שם שם ט), ויאמר אלהים תדשא הארץ (שם שם יא), ויאמר אלהים יהי מאורות (שם שם יר), 
ויאמר אלהים ישרצו המים שם שם כ), ויאמר אלהים תוצא הארץ (שם שפ כד). ויאמר 
אלהים נעשה אדם (שם שם כו), מנחם בר' יוסי מוציא ורוח אלהים מרחפת על פני המים 
ומביא ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו, אמר ר' יעקב בר קירשאי מאמר ניתן לרוח10 
בפני עצמה : 
לא טוב חני כל שאין לו אשה שרוי בלא טוכה בלא עזר , בלא שמחה בלא ברכה בלא ב 
אפרה, בלא טובה לא טוב היות האדם לבדו, בלא עור אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה 


8 ינקוט כי כיינ: || 4 ייקופ טס, לנום פ"ס פ'ס, כ'"ס 5יב ס', מניכס כ" בי, סדכייכ גוויס פפייס כו''ב פמ/ה | פדכ'ס 
פינ: 12 לקוע כ' כ'נ, ינפום סנ נ', פדכט קסכם פ' כפס סייס (ט' ט'), פדכט. ססמיס מ'ק כ" ב' : 


1 תאכל] זו על אבר מן החי פ | חנן] פא'. חנין דא'כ | * מתי --- כשר ל"] מתי עשה . . כשר ל, מתי יעשה אוכל 
ויתכשר דְזְ , אימתי יעשה אוכל משתיכשר ף, מתי יעשה ויתכשר א, מתי יתכשר ךָ | לאכילה | משישחט] פחז, 
משתשחט ךא | רמזו--החי לי ₪ | 2 ומעץ הדעת וגוי מות המות ף, מות תמות ְ | ומיתה לחוה א | מיתה 
לתולדותיו] אַ%כ, מיתה לתולדותיהן דֶץ, מיתה לו ולתולדותיו א, . . לו מיתה לתולדותיו דְפִי | 4 * תניגן דפחא!כ] 
תנינא ל.. תניא א | 5 בעשרה] בי ך | 55 ברא אלהים] פא'כ. ל' ך | 9 מנחפ] ר' .= פוחא'כ' | לגר] ברד | 
0 בר] וא'כ. בן די | קורשאי דוא'י. קרשאי כ | 11 עצמו כי (אמר-- עצמה לי פ) | 12 תני] ₪ ר' יעקכ ך | 
כל] .- מי פוחא'כי | טוג פוחא'כ | בלא כפרה בלא ברכה 2 | 18 *טובה ך] טוב לפוחא'כ | 


אני יהא מוראי עליכם כמאן כיש אומרים, ושם נ'ח א' דתניא על כן יעזב וכוי ודבק ולא בזכר באשתו ולא 
באשת חבירו והיו לבשר אחד מי שנעשים בשר אחד יצאו בהמה וחיה וכו' וכן לקמן פי"ח ומנין שהן מוזהרין על גילוי 
עריות שג' ודבק באשתו ולא באשת חבירו ולא בזכור ולא בבהמה, ובמ"כ העיר שבירוש' גרס חברייה שמעון כולהון מן קריין 
סגיין כו" ופי' מצוות שנצטוו עליהם אדה"ר ובני נח למדו אותם מהובה פסוקים לא בלבד מכתוב זה ומפרשת זו 
וכדמפרש התם באורך וכן ייל כאן וכו' שכל סוגיא דהכא איתא התם ולמדים מן השווין אעיג דלא מייתי הכא כל 
הני דמייתי התם, וכאשר העירותי ליתא כל זה לפנינו בירושלמי וחבל על דאבד, ובכי"ל ושאר כ'יי ליתא הדרש 
שנוסף בדפוסים י'י אלהים רחמן אני דיין אני להפרע, והוסיפו כן עפיי מאמרם בכל מקום שני יי מידת רחמיט 
וכו' ועי' במ"י לעיל צד 112. ורמזו על אבר וכו' מפרש בפי' בר כ'י אפשר לומר תאכל מהו אכול תאכל בתחלה 
עשהו אוכל ואח"כ תאכל, ונר' שגורס ג"כ מתי יעשה וכו'. ובסנהדרין נ'ו ב' פרשיי אכל תאכל העומד לאכילה 
ולא תאכל אבמה"ח דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה וכו', ובס"ע הוצ' מארכס גכ הגי' אכל תאכל זה אבר 
מן החי וליג שנ' אך בשר בנפשו וכו': 5 מיתה לאדם וכו'. דורש רבוי הלשון מות תמות : 


סרשה *ז. בכייא א' פרשי יו וכן בכי'א בי. ובכ'יי זה ליתא מפרשה זו אלא תחלתה תגינן בעשרה 
מאמרות וחסר שם עד נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום א' נדריה קיימין וכוי בריש פי'יח שלפנינו, ומן ויאמר . 
ים תדשא וכן' אציין גם חנ של כייו שתסר מן דממתי מזה וכו' סוף פיו ועד כאן ועיי במ"י לעיל צד 50 
בדיה כשם שלא: 4 תנינן. כן הגהתי, וגי' כיייל תנינא אינה מסגנון המדרש  :‏ 5 ואילו הן וכו'. ברייה שם ג' חני 
עשרה מלכיות כנגד מי וכו' ר' יוחנן אמר כנגד וכו' עשרה מאמרות שבהן גברא העולם הי גינהו ויאמר (ויאמר) דבראשית 
ט' הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו ותשעה ויאמר דבראשית לא נמנו שם בפרוטרוט וכן 
במגולה שם, ומבראשית עד ויכלו נמצאו ח' פסוקים אלו ויאמר אלהים וכו' המנוים כאן, ואינו מונה פסוק כיח 
ווברך וכו' ויאמר להם אלהים פרו ורבו וכו' (ופסוק כב ויברך וכו' לאמר פרו ורבו וכו') ופסוק כ''ט ויאמר אלהיס 
הנה נתתי לכם וכו' שלא נברא דבר במאמרים אלו ועי' ביפ''ת, ובפרר"א מונה ויאמר אלהים יהי אור וכו' עד 
ויאמר אלהים נעשה אדם, ועוד שם ויאמר אלהים הנה נתתי לכם ויאמר אלהים. לא. טוב היות וכו' וכיה באדרינ נו'ב 
אלא שמקדים שם ויאמר דהנה נתתי לויאמר דנעשה אדס, ומסיים שם ר' ירמיה הוה מקיים ויברא אלהים את 
התנינים [וגורע] לא טוב היות ועייייש בהערות רשז'ש שבעל מגן אבות כתב ובאדר"נ לא מנה בראשית מאמר 
ם העשרה בויאמר להם פרו ורבו כו' ועי"ע בעקידה שער ג' ובביאור הרדיל לפדריא שם; ודרש אחר 
באדר"נ נו'א סוף פ"א מניין לאדם שנברא בשתי ידיו שני ידיך עשוני וכו' מניין למקדש וכו' ובכתובות ה' אי במעשה 
שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה וכו' ועי' במ''ח חלק מ'ג צד 68 על האגדה שנמצאה אצל אבות הכנסיה שלהם שאדם 
לבדו נברא בידיו וכל העולם נברא במאמר : 10 לרוח. ורוח אלהים מרחפת  :‏ 11 תני כל וכו'. וכיה בשאר כיי וילקוט תני 
כל מי וכוי וליג תני ר' יעקב, וכן הועתק ברקנאטי תאני כל מי וכוי שרוי בלא טובה וכו' בלא ברכה שני להניח 
וכו' בלא כפרה שנ' וכפר וכו' (וללא צורך נדחק ביפ"ת לפרש סירוס המאמרים שבגי' הדפוסים), וליג שם רי סימון 
וכו' אף בלא שלוס וכו' ועח"ָ, ובסגנון שלפנינו כל חמאמר גם במ' קהלת שם וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא 


5 


100 בראשית פרשח מו ב טו 


ברכת השם היך דאת אמר ונוקב שם י"י (ויקרא כר טו), | אלהים אילו הריינין אלהים לא תקלל 
(שמות כב כן), על האדם זו שפיכות דמים שופך דם האדם (בראשית ט ו). לאמר על גילוי עריות 
לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיח ג א), מכל עץ הנן אכל תאכל ציוהו על הגזל, רכנין 
פתרין לה בכל עיניינא ויצו ייי אלהים אמר לו מה אני אלוה שינהוג בי כאלוה שלא יקללני, נילוי 
עריות מנין ודבק באשתו (בראשית ב כר) ולא באשת חבירו ולא בזכור ולא בבהמה, מכל עץ הגן אכל 


6 לקען פייס, כנקדכין נ'יס סי : 


1 אלהים] אלהים נצב בעדת אל ₪ כ | 2 על גילוי] א'. זו (זהך) גילויְדפחכ | 8 אכל תאכל] א. אכל ך, 
לי פכ | ציוהו על הגזל] ולא מן הגזל אכל תאכל רמזו על הגזל כ | 4 פתרין] אמרין כ, אמרי ופתרין דְז, אמרי 
פתרי א' | + לה] פהא'כ. ליהך: ל א | בכל] פחר. כל דאכ | עיינא א': -נה פח. ענינא ף5/ 
דנה ך | "אלהים] .- רחמן אני דיין אני להפרע ד | אמר לו] פח, אלהים אמר לוך, לי דְ'אכ | *מה-- 
יקללני] מה . . בו באלוה . . יקללנו ל, מה. . נהוג בי . . יקללנו ם, מה אני אלוה אני נהוג בי . . תקללני דֶז, אלקים 
נהוג בי. . תקללני כמה דכתי' אלקים לא תקלל ד'יא אל אני אלוה שינחוג בי כאלוה שלא יקללני !, אלהים אני 
נהוג בי . . תקללני כמה דכתיב אלהים לא תקלל ך, אלהים אני (אני יי אלהים א', אני כ) אל תמירני (תמירוני כ) 
אלהים אני (אני אלהים א') אל תקללני (תקללוני כ) יהא (אלהים אני יהא א*2) מוראי עליך אכ | 5 לא 
בזכור] ודבק באשתו ולא בזכר %% | מכל-- הגן] אכ. ל' דפ | 


תורה על ידו וכו' אמר הקב"ה וכוי שש מצוות ציויתיו וכו' (ועי' במי קהלת שסם), ובבמייר שם זה אדה'ר וכו' לפי 
שניתן לו שש מצות וכו', ובשמויר שם נתן לאדם שש מצות הוסיף לנח אחת וכו', ושש מצות אלו שיליף מקרא 
ויצו וכו' שנצטוה אדה'ר עליהן ואבר מן החי שניתוסף לנח הן שב ע מ צ ות שאמרו חז"ל שבני נח נצטוו עליתן 
(ועיי גם ברבינו בחיי לפסוק ויצו וכו' וברמב"ם הלכות מלכים ריש פ'ט) כמו שנשנה לקמן פליד סי' ח' על 
שבעה דברים נצטוו בני נח על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ועל ק ל ל ת השם ועל הדין ועל 
הגזל ועל אבר מן החי, ועוד שם דעות שונות שנצטוו אף על הדם מן החי וכו' אף על הכלאים וו' אף על 
הכשפים וכו' אף על הסירוס וכו', וכל המאמר שם מסכים עם הברייתא השנויה בסנהדרין ג'"ו א' שבע מצות נצטוו 
בני נח דינין וברכת השם עיז ג'יע ושייד וגזל וכו' ועי' תוספתא שם, ובגמרא מפרש שם מנה'מ המר ר'יוחנן 
דאמר קרא ויצו וכו ויצו אלו הדינין וכה"א כי ידעתיו למען אשר יצוה וכוי ה' זו ברכת השם וכה"א ונוקב וכו 
אלהים זו ע"ז וכה'א לא יהיה לך וכו' על האדם זו שפיכות דמים וכה'א שופך וכו' לאמר זו גילוי עריות וכה"א 
לאמר וכו' מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבמה"ה כי אתא ר' יצחק תני איפכא ויצו זו ע"ז 
א לה ים זו דינין בשלמא אלהים זו דינין דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים אלא ויצו זו ע'ז מאי משמע רב 
הסדא ורב יצחק וכו' חד אמר וכו' וחד אמר עשוק אפרים וכו' כי הואיל הלך וכו', וכמו שמפרש ר' יוחנן ברייתא זו 
כן הלשון בסייע שם (הוצ' מארכס) בדרש שם שם לו חוק ומשפט וכו' שם ניתגו לישראל י' מצות ז' מצות שנצטוו בני נח ואלו 
הם וכו ווצו וכו' ויצו אלו חדינין וכח'א כי ידעתיו וכו' ה' זה ברכת השם וכו' אלהים זו ע"יז וכה'א לא יהיה לך וכו 
ומסיים שם הוסיפו עליהם ישראל הדינין ושבת וכיבוד אב ואם. וכפי שתני ר' יצחק ויצו זו ע'ז וכו' וכפירוש וח'א שם כי 
הואיל וכו' נמנו ונדרשו השש מצות שנצטווח אדת'ר כאן במאמר ר' לוי ובפסיקתא במאמר ריב''ס (וילפי אלהים אילו 
הדיינין מקרא אלחים לא תקלל) וכן ברייר פ*ב ושהשיר (ושם הובא הפסוק עד האלהים יבא וכר), ועוד שם בסוגיא 
דסנהדרין דתנא דבני מנשה שבע מצות נצטון בני נח ע'"ז וג'יע ושייד גזל ואבמה''ח סירוס וכלאים ר' יהודת אומר 
אדם הראשון לא נצטוה אלא על עיז בלבד שני ויצו וכו' ר' יהודה בן בתירה אומר אף על ברכת השם ויש 
אומרים אף על הדינים, וברייתא בעייז שם איזהו גר תושב וכו' וחכייא כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח, 
ולקמן ריש פכיו נדרש אשרי האיש זה נח וכו' כי אם בתורת וכו' אילו שבע מצות שנצטוה ועי' במ' תהלים א' 
סיי ייב, ובדיר פ'א איתא א"ר לוי כשנצטוו בני נח לא נצטוו אלא על שבעה דברים ואין חשבת מהן וכו 
(וכדאיתא בס"ע ולית ליה הדרש דלעיל ויניחהו נתן לו מצות שבת), ומיש בערוך ע' שבע א' בריש דִי מיתות 
בגמ' המגדף ובב'ר פי'ו ויצו וכו' על האדם לאמר צוהו על ש ב ע מצוות וכ ו נ"ל שהלשון אינו מדויק וכיון להברייתא 
בסנהדרין שם שבע מצות נצטוו ביינ ולמאמר ר' לוי כאן ציוהו על שש מצות, אמנם גם ברקנאטי העתיק בשם ב'יר 
א'יר לוי צוחו על שבעה מצות גיצו זו ע"ז וכוי ומסיים שם מכל עץ הגן על הגזל אכול תאכל ולא אבר מן החי 
וצע'ג, ועוד איתא בתגחומא מב יתרו לאדם נתת לו ז' מצות לנח ולבניו נתת ז' מצות ועייייש בהערות, ובמ' הגדול 
עמוד 78 עירבב והעתיק עפ'י המדרשים וגמוא סנהדוין שם תיר ש שה דברים נצטווה אדה/ר מנת'מ 
א'יר יוחנן דאמר קרא ויצו וכו' ויצו אלו הדינין וכו מכל עץ הגן ולא גזל ונח נצטווה על אבמה'ח דכת' אכל 
תאכל ולא אבמה'"ח, ואח"כ העתיק שם כל הברייתא דסנהדרין ת"ר שבע מצוות נצטוו בני נח וכו' וצ''ע ועווייש 
גם בהערות רש"ז שעכטער, וכן אינו מדויק מייש בלקח טוב לפסוק זה א"ר יוחנן שבעה מצות נצטוה אדהיר ויצו 
אלו הדיינים וכו' אכל תאכל ולא אבמה"ח וכו', ועוד דרשו חזיל הפי וישקלו וכוי שלשים כסף (זכריה יא יייב) לענין 
שלשים מצות שקבלו עליהם בני נה או שעתידין ביג לקבל עליהן ועיי חולין צ'יב א' וירושי עיז פיב מי ג' 
ולקמן פצ'ה סי" ט' בנוסחת הדפוסים, והמצות שנמנו כאן במאמר ר' לוי הן מצות שהדעת נוטה להן ושקבלו 
עליחן כל בני אדם כענין שררשו בספרא סוף פ' אחרי מות את משפטי תעשו (ויקרא ייח ו') אלה הדברים הכתובים 
בתורה שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזלות והעריות וע'א וק ל לת ה שם ושפיכת דמים שאילו לא 
נכתבו בדין היה לכתבן וכו', וביומא סז ב' ואלו חן ע'ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת ה שם וכו" 
ועייע בלקח טוב שם. ובכוזרי סוף מאמר ג' כתב כאשר שמו פסוק ויצו ה' אלהים וכו' סימן לשבע מצות שנצטוו בני 
נח וכו' כמה רחוק בין אלו הענינים ובין הפפוק הזה אך אצל העס קבלה ששבע מצות האלה סומכין אותה בפסוק הזה 
וכו" ועי' גם אגה'א היב צד 816, שירער געשיכטע ח'יג צד 128 ומע הצרפתי חלק מז צד 82: 8 על הגזל. 
בסנהדרין ג"ו ב' פירש'י מכל עץ הגן ולא גזל מדאיצטריך למישרי ליה ולהפקיר לו עצי הגן שי'מ שאינו מופקר לו 
נאפר לו, וכן הביא במ'"כ בשם הירוש' דנפקא ליח דיוקא וכו' מעץ הגן אכל תאכל שאסור ליהנות במה שלא הורשת: 
רבנין פתרין לה. נייל שהמאמר קטוע לפנינו ופירושו רבנין דרשי בכל הענין (כלומר בְּענין המצות שנצטווה ארת"ר) 
הפסוק ויצו וכו' אמר לו מה אני אלוה וכו וגילוי עריות למדן מפסוק ודבק באשתו ועח'"ג וסנהדרין שם כמאן 
אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב אל הים אנִי לא תקללונִי אלהיס אני לא תמירוני אלהיס 














1 
4 


. . 
4-ב ב וב כ 





לעו 





בראשית פרשח מז ב טו טו 19 


ויניחהו [בנן עדן] רי יודן ורי ברכיה ‏ ר' יודן אמר היניחו והיגן עליו ועירנו מכל אילני גן 
עדן, [ר' ברכיה אמר להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני נן עדן]: | ויניחהו נתן לו מצות שבת 
היך מה דאת אמר וינח ביום השביעי (שמות כ יא). לעובדה, ששת ימים תעבד (שם שם ₪), 
ולשומרה, שמור את יום השבת (דבריס ח יב), דיא לעובדה ולשמרה אילו הקורבנות תעבדון 
את האלהים (שמות ג יב) תשמרו להקריב לי (במדבר כח ב): 

מז) ויצו ייי אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אֶכל תאכל רי לוי אי ציוהו על ו 
שש מצות, ויצו על עבודה זרה היך דאת אמר כי הואיל הלך אחרי צר (הושע ח יא), י*י על 


1 ילקוט טס : 5 פדכ'ס פ'כ, עדכט ססליס 3"5 סי" ו': = 8 עיי ספכי עקב פ" מיס, | 6רליכ מונ פכיס : = 6 לקטן פכייד 

פכ'ו פל"ד, סנסדכין כו 5', ע'יז ס"ד 3', פוקפסס ע"יז פ'יס (פייע), סדכ עולס פ'"ס, פקיקסס פיב (ק' 5'), טעופ כנס 
פ"ל סי" ט', נעדנכל כבס פייד סי ",| דנליס ככס דבכיס (פ"ס | ס" כ"ס) ולססנן (פ"נ סי" כ'"ס), | סיל סטיליס כנס. פ' 
ישקני (6' צ'), עדכש קסלס פ' לפ סכל (ג' "6), מדכש פסליס 6' ס" " ושי" ייב 3' ס" ס', פדכע געלי פמיס, פנסומס 
יכ יפלו סי" 3', פנסועס עס סי" ג', וסזסיל יפלו (לייג 6'): 
1 * ויניחהו הפחכ] וונחהו ל, לי אי | *בגן עדן פ] לי לדחאכי | ר-- ברכיה] ר' יודן ורי נחמיה כ; ל' פא | 
יהודה ₪ | אומ' פחאי | הניחו 8/ הניח לו ְחאכי | והגין דחאכי | תידנו] חאי. ועדנו דאיכי | 
2 *ר -- עדן ך] ר' ברכיה (נחמיח פ25) אמר (אוי פח) להניח לו (להניח פ) ולהגן . . עדן פחכ: ל לאי | 
8 לעובדה] דְזָא?, לעבדה ךדפא'כי | 4 ולשומרה] דְזְא', ולשמרה ְפאכי | דיא] רבנן אמי ך | לעובדה] חזא?, 
לעכדה ך7פא'כי | ולשמרה] ולשומרה א. לי חן | אילו ליך | הקרבנות | 5 תשמרו] פא1, וכתוב ₪ דכ / 
ואומ' .= א%, ולשומרה ,- ד | 6 לאמר -- תאכל דְחתא'] וגו ל, לי פא | אמר דְא"כ | 7 שש שבע כ | 
על] זו פחא' | על] זז חאל | 


כד'א ולקחום עמים (ישעי ייד ב') דמשמע נמי לשון עילוי, ובתנחומא מ'יב פ' בחקתי שם דרשו גתאוה חקב'יה וכו' שנך 
הוא אומר לאדה"ר אם זכית כשם שאני מלך על העליונים כך אני עושה אותך מלך על התחתונים שני ויקח ה' אלהים 
את האדם ואין לשון ויקח אלא לשון עילוי כשם שאת אומר ותוקח האשה בית פרעה וכה'א ותלקח אסתר וכו', 
ובתנחומא ם"ב צו סי' ייב וסי' ייד ותנחומא שם סי' טי וסי' י" קח את אהרן וכו' קום אתה וגדלו בלקיחה וכו 
דיא קח את אהרן וכו' פתה אותו בדברים וכו' אין קח אלא לשון פיתוי וכו', | ובספרא צו. מכילתא דמילואים פ"א 
קח את אהרן וכו" בכמה מקומות נאמי וכוי לקיחה בבני אדם וכו' ‏ וכי מפשיל היה בני אדם לאחריו אלא אמר לו 
הקב'יה קחם בדברים וכו', ובמי הגדול עמוד 77 העתיק ויקח וכו' מלמי שעילהו למעלה מן הכל ועיי במיג חייב פיל: 
2 רי ברכיה אמר וכו'. השלמתי מאמר זה עפ"י גיי הדפוסים (כי'יה משום שמתחיל גם בכי"ל ר' יודן ורי ברכיה וכוי, 
וביררתי הגי" ל ה ני ח ו כמו שהגי' בכי"ל ר' יודן אמר היניחו, והמאמר ליתא גם בילקוט וכי'א א' וב' והמפרשים 
נדחקו בפירושו: מצות שבת. בפדר'א שם ויקח וכו' מאיזה מקום לקחו ממקום ב'יה שני לעבוד את האדמה אשר 
לקח משם ר' יהודה אומר הקב'יה שמר שבת ראשון ואדם שמר אותו תחלה בתחתונים וכו' ועי' במי תהלים שם 
ולקמן סוף פכ'"ב. ובפדר"א פיייב איתא ויקח וכוי ויניחהו. בגן עדן וכו ומח עבודה היה בתוך הגן שאמר לעבדה 
ולשמרה שמא תאמר יש מלאכה בג'יע שיזמור לכרמים ולחרש ולשדד את האדמה וכו' והלא כל האילנות נצמחין 
מאליהן שמא תאמר יש מלאכה בג''ע להשקות את הגן והלא נהר מושך ויוצא מעדן וכו' ומחו לעבדה ולשמרה אלא 
לעסוק. בדברי תורה ולשמור את דרך עץ החיים וכו' (ועי' בילקוט רי כייב ושם הגיי ולשמור מצותיה, ובפי' רבינן בחיי 
הני' ולשמור כל המצות), וכן נדרש בספרי עקב שם שאין פיי לעבדה כאן עבודה ממש, ושם ג' ויקח וכו' לעבדה 
ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר הא 0 לע בדה זה תלמוד ול ש מ רה אילו מצות וכשם 
שעבודת מזבה קרויה עבודה כך תלמוד קרויה עבודה וכו' וכן תר"י א' וב' לעבדה וכן' למהוי פלֶח באורייתא ולמנטר 
פקודהא (ולמטור), ובאדר"נ שם לעבדה וכו' וכי עבודה היה צריך או שמירה וכן' אלא לעמוד על דבריו וכו': ואגדה 
זו מוזכרת גם בספר חנוך (הוצ' בונוויטש) וכן השתמשו בה חכמי הגוצרים תיאופיל מאנטוכיא ואפרם הסורי ‏ ועי' דרוי"ד 
ח'יג. צד 194 ומייח חלק מיג צד 191, ובהדרש ד"א לעבדה וכו' אילו הקורבנות אפשר שכוונו למאמרם לקמן פליד 
שאדת"ר חקריב על מזבח הגדול שבירושלם ועי'ע פכייב ואדר'נ נו'א פ'א ותנחומא מ'ב צ' סיי א' בלק סיי טייז ובמדי"ר 
פי"ר סיי ח' וע'ז חי א' ובנייש ובמ"י לעיל צד 182, ובפיי רי בחיי הועתק לעבדה ולשמרה זו שבת לעבדה שנ' ששת 
וכו' לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות לעבדה דכת' תעבדון וכו' ולשמרה דכת' תשמרו להקריב וכו', וכְתיבת לעובדה 
ולשומרה בוי'יו וכן הקורבנות עי" במ"י לעיל צד 88 בדה דוכים: 6 על שש מצות וכו'. ויל שעל אבר מן החי 
לא נצטווה אדה'"ר כדאיתא לקמן פל"ד פיי ייג אך בשר בנפשו דמו וגו' רי יוסי בר" אבין משי רי יוחנן אדת'יר שלא 
הותר בשר לבשר חאוה לא הוזהר על אבר מן החי אבל בני נח וכו' הוזהרו על אבר מן החי ועיי סנהדרין ג''ט 
ב' (ומייש במ"כ כדאיתא בירושלמי דע'ז פ' השוכר ר' יוסיי בר בון בשם רב אדה"ר שלא הותר לו וכוי ובדייה על 
הגזל וכו' ועי' בירוש' דעיז פ' השוכר דנפקא ליה וכו' ובד"ה רבגן פתרין וכו' בירושי גרס חברייה וכו' כל זה 
ליתא לפנינו בירושי שם ועי' גם במייכ בשהשיר שם ובמהרש"א פנהדרין ג'יט אי ועיייע בהערות רדב ראטנער לסעייר 
פיה ובמתת יה לר"מ שטראשון ה' עיא, ונ'יל שבמאמר ר"י דכפר חנן יש לדייק רמזו על אבר מן החי ולא צוהו), 
וכיה בפסיקתא שם בפתיחת ר' יודן בר סימון רבות בנות וכו' ‏ (לפי הגיי הנְכָונה שבכי'א ובילק' די פפדיא משלי 
ר' תתקסיד) אדם ה ראשון נצטווה על שש מצות ואלו הן ע"יז ועל ברכת השם ועל הדינים ועל שפיכות 
דמים ועל ג'יע ועל הגזל וכולם בפסוק אחד דכתיב ויצו וכן' ויצו זו עייז כמד"א כי הואיל וכו' ה' זו ברכת השם 
כמד"א וגוקב וכו' אלהים אלו ה ד ייניים כמד"א אלהים לא תקלל וכו' נח נצטווה על אבר מן החי שני אך בשר 
בנפשו וכו' אברהם על המילה וכו' (ומשם הועתק במי משלי פל"א פ' רבות בנות וכו' אדה''ר נצטווה על שש מצות 
נח על אבמה'"'ח אברהם וכו ועי' בהערות רייש באבער), וכן בד'יר ואתחנן כך שנו חכמים על ש שה דברים 
נצטוה אדם ה ראשון על ע'ז ועל חל ול השם ועל הדיניי וכוי, ובשהשיר שם ר' אלעזר אומ' וכו' אדה'יר 
נצטווה על שבע מצות הה"ד ויצו וכו' וצ'יל ש ש מצות כמו שהולך ומונה ויצו זו ע"יז המדא כי הואיל וכו' ה' זו 

ל לת השם שני ונוקב וכו' נח ניתוסף לו אבמת'"ח וכן' אברהם וכו', ובמ' תהלים א' פי' יי בדרש אשרי האיש וכו 
מדבר באדה"ר וכו' כי אם בתורת ה' הפצו אמר ר' ל וי אלו שש מצות שנתן הקב'יה לאדת'י'ר שני ויצו ה' אלהים על 
האדס ואינו מונַה המצות בפרוטרוט כמו שנמנו כאן, וכן לקמן פכיד סִיי חי במאמָר ריבס ראוי היה אדה"ר שתינתן 


138 בראשית פרשה מו ב יד טו 


חלק באלהי ישראל, [הוא ההולך קדמת אשנו] אמר ר' הונא בג' דברים קדמה מלכות יוון 
למלכות הרשעה הזאת בנאווסים ובפנוקטין ובלשון, ‏ ר' הונא בשם רי אחא כל המלכיות נקראו לשם 
אשור על שם שהן מתעשרות מישראל, אמר רי יוסי בר' יהודה כל המלכיות נקראו לשם נינוה על 
שם שהן מתנאות מישראל, אמר ר' יוסי בר' חלפתא כל המלכיות נקראו לשם מצרים על שם שמצירות 
5 לישראל, והנהר הרביעי הוא פרת זה אדום, פרת שהיפירה והיצירה לעולמו, פרת שפרת ורבת 
מברכתו שלזקן, פרת שאני עתיד להפר לה בסוף, פרת לשם סופה פורה דרכתי לבדי וגו' (ישעיה סג ג) : 
ה טו) ויקח ייי אלהים את האדם וגו ר' יהודה ור' נחמיה רי יהודה אי עילה אותו היך מה 
דאת אמר ולקחום עמים גו' (יששה יד ב). ר' נחמיה א' פיתה אותו היך מה דאת אמר קחו 
עימכם דברים (הושע יד ג): 
1 ילקוט עכיכי פ'ע כייי: | 7 ילקוע כ' כיצ, ועי' לעיל 75 187, פנסועלו עיינ כסקפי ק" כ', סנסופס עס ס" גי : 


1 *הוא -- אשור אי] קדמת אשור ש. ל לדפכ | רב הונא א'כ. ר' חונה ח: ר יוחנן מ | שלשה פחכם | 

> יון | 2 הרשעה הזאת] דְ'הא'כע, הרשעה הזו א*, הרשעה דָפ, אדום מ | בנאווסים] ךזן, בנאוסים 2 , בניוסין (, 
בנימוסים פ. דין ד'א?רמ. בנטוסין ד | ובפנוקטין] ₪ ובפניקטין כע. ובפניטקין פ. ובפנוסקין ךז. ובפינקסין 1, 
ובפנקסין דמ | *המלכיות פא כמ] מלכיות ל)א?, המלכים י | שנקרא[ו] א? | לשם] םאי. על שס דכ , בשביל מ | 
8 שמתעשרות +, שהיו מתעשרות ם | אמר--מישראל ל' 5 | בר' יהודה] בר' חנינא א"כ. בר חניג' ך | מלכיות אי | 
שנקראו א? | לשם] א*. על שם דְכימ | 4 שמתנאות י, שהיו מתנאות מ | רי---חלפתא] רב יהודה פ | מלכיות םא* | 
שנקראו א? | לשם] פא"כי, על שם דְא'מ | שמצירות] פ: שהן מצירות א?י, שהם (מצרים ך') מצרות ְ, שהיו 
מצירות כמ | 5 זה] ח. זו דפא. הוא (זה י) מלכות כי | אדום (רביעית')] ... פרת שהיפירה והיצירה לבניו ל שהפירה 
והצירה (שהפרה והצרה א!) לבניו א'כי | פות ל י | שתפירה והצירה דְחְכִך'י, שהפרה (והצירה א?) 
והצרה אך? ‏ | *לעולמו פ] לעולמי ל, לעולס חאכי. לבניו דדך | שפרות ורנות א | 6 פרת -- בסוף ל' 5 | 
להפר -- בסוף] ַזְכרי, ליפרע (לתפרע א?) לה בפוף א. להפרע לה ך | לשם] פחי. על שם אכ | * פורה] 
לשם ₪ ל | | 7 האדם] .- ויניחהו בגן עדן אכי | אומר | 8 אומר פאי. אמר ך | 


על ישראל ואומר להם כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק וכו ועיי במ"י לעיל צד 16 בדיה וחשך זו יוון 
וכח: 1 הוא ההולך וכו. כן השלמתי כמו שהגיי בכייא א' ובי, וכיה בילקוט ובויייר אלא שנשמט שם עיקר הררש 
בג' דברים קדמה וכו', וכן איתא בפיי ב"ר הנדפס קדמת אשור א"ר הונא וכו', והמאמר נמשך להדרש שלפניו 
חדקל זו יוון ודרשו הוא ההולך קד מ ת א שור מלכות יוון קדמה במעלות שונות לאשור למלכות הרשעה הזאת, 
וקרי למלכות. רומי אשור כמו שמפרש לנכון ביפ'"ת, וכן טעם המאמרים כל המלכיות נקראו לשם אשור וכ 
נינוה וכו' כלומר לשם רומי ועי"ע גרעטץ קורות היהודים ח'"ד מהדר ב' צד 458, ובמדרש רפיר איתא ג'יכ למלכות 
הרשעה הזאת, ובד"ו השמיטו מלת ה זא ת מהמת הצענזור והניחו מקומה פנוי : 2 בנאווסים וכו'. גי' זו מקויימת 
גם עפ"י כי'ח וכי"כ וגוי הערוך. בע' נווסין ועיי פנקט, ופי' בנאווסי' בההיכלות') שהיו לתהלה ולתפארת למלכות 
יון וכתבניתם בנו הרומיים את היכליהם; וצע'ג שגם פנוקטין או פניקטין לפי גי' כי"כ וערוך שם גרי הוראתו 
פלטריות או אסטוואות כמו שמשמע ממאמרם בוי"ר פ'א היו אומות העולם שומעים קול הדיבור וגתרזים מתוך 
פניקטיהן וכוי (כ"ה בדפיר ודיו, ובשהש"ר 5' כתפוח איתא מתוך פניקטיהון, וכן יסך הפייטן ביוצר ליום א' של 
פסח טלטל פנקטי נתרזים, ובלקוטים מן ספר המליצה לרי שלמה בן ר' שמואל שהויל רבייז באכער צד 41 הובא 
פנטקיהן) ותרג' תהלים סייח לי מפניקטיהון לך ייתון מלכייא וכו' ועיי ערוך ע' פנקט. וכאן משמע שנאווסים ופנוקטין. > 
הן דברים שונים ולא בנינים שונים, ובמו"ע מפרש נווסין חכמת הנהגת הפפינות ?) ועי' במ'יח חלק ליז צר 12 ובמייע 
האנגלי חלק טיז צד 808 ועייע קרויס צד 855 (ובכייפ הגי' ובפניטקין, ובהמחקר ח'ב צד 79 הועתק בטעות 
ובפנקיטין/ וכן הובא בערוך חש חו צר שע'א), והגי' בנימוסי' פי' בחוקות*), ובפנקסין*) יש לפרש בכתב ומכתב ויובן 
כאן ובפנקסין ובלשון עפ'י מאמרם בגיטין פ' א' מאי מלכות שאינה הוגנת רומי 5 בערוך ע' לשון א') וכו' דאין 
להם לא כתב ולא לשון וכו' ובעייז " א' בזוי אתה מאד שאין להן לא כתב ולא לשון ועי' ברילל יאהרביכער ח'א 
צד 186 (ובמדרש אסתר סוף פ"ד איתא בד'ו דיא אמר להון לשון רומי כלשון יון, ובמ'יכ הגיה בחרו לתם וכו 
בורגני אחד אמר בררו להון לשון רומי מלשון יוני וכתב שה'ג בירושלמי ועי' ירושי מגילה פ'א ע'א ב' וג' וכן הדפיסו 
אחריו בד' קראקא שמ'יח, ורבים וכן שלמים לא השגיחו על זה שסגנון המאמר במ' אסתר בשאר דפוסים הוא 
הגהת בעל מיכ), \ופי' נפלא בפי' ביר כ'י בפינק סין בשטרות שהכל משאם ומתגם והלואתם שעושין ביניהט 
כותבין בשטר, ובפי' השני שבפי' ב'יר בדפיר הנדפס ג' ובפנוקטין כמו שהגי' לפנינו : ר' הונא בשם ר' אחא. 
בוייר פי'ג הגי' א'ר הונא כל המלכיות נקראו על שם אשור שחיו מאשרין עצמן מישראל א'ר יוסי ב'יר חנינא כל 
המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהיו מצירין לישראל ועח"נ, ובפיי ביר כ'י כתב הא דכתיב בספרים ר' הונא בשם 
רי אחא כל מלכות נקראת וכו' שיבוש הוא וכן פירושו כל אותן מלכיות שנקראו [באותו] מקום שהם לשם אשור 
לא נקראו כך אלא על שם שהם מתעשרות מישראל וכן כל מלכיות שנקראן לשם נינוה בלשון חזה מצאתי דבר 
זה בויקרא רבא וכו ועיי בפי' הנדפס : 5 פרת שהיפירה וכו'. דורש פרת לשון הפרה שתפירה וכו' לעולמו, \גוי 
אחרת בדפוסים ובפי' ב"ר כיי שהפירח וכו ל ב ג יו וכן מוגה בכי"ל ביני שיטי וגם בגליון כייא ב' גוסף שהפרת ‏ ' 
והצרה לבניו, ‏ ושתי הנוסחאות בכי'א א' וכי"כ ובילקוט, ורבינו בחיי העתיק הוא פרת זו מלכות אדום שתפרת 
והצרה ל 5 ג יו פרת על שם סופה פורה דרכתי לבדי, ובוייר הגי' הוא אדוס שפרת ורבת בתפלתו של זקן ריא 
שפרת ורבת והצרה לעולמו של ישראל דיא שפרת ורבת והצרה לבנו דייא שפרת ורבת והצרה לביתו ד'א פרת על 
שם סופה שני פורה דרכתי וכו': 6 מברכתו של זקן. עשהיכ בראשית כיז א' ויהי כי זקן יצחק וכוי וברכתו הנה 
משמני הארץ וכו' ועל חרבך תחיה וכו': להפר לה בסוף. לעתיד לבא ישכח זכרם, כן מפרש בפיי ביר לפי תגיי 
שלפנינו : פורה דרכתי. ומדבר באדום מי זה בא מאדום וכו': 7 ר' יהודה ור' נחמית. וכן נחלקו לעיל צד 187 
בררש הפי וישם שם את האדם: עילח אותו. ‏ מפרש בפי' ב"ר דלא כתי' ויולך יי אלהים אלא ויקה לשון עילוי 


( 0006 ?₪00 (? 666 כ 











בראשית פרשה מז ב יד 117 


מה טעם ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן אילו ד' מלכיות כנגד די ראשים, שם האחד 
פישון זו בבל על שם ופשו פרשיו (חבקוק א ח) , על [שפ] ננסא קורטא קטוע פושכא, הוא 
הפובב את כל ארץ החוילה שעלה והקיף את כל ארץ ישראל דכת' בה הוחילי לאלהים כי 
עוד אודנו (תהלים מב ), אשר שם הזהב אילו דברי תורה שהן נחמדים מזהב ומפז רב, וזהב 
הארץ ההיא טוב מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת אריץ ישראל, שם 
הבדלח ואבן השהם מקרא ומשנה ותלמוד ותוספת ואגדה, ושם הנהר השני גיחון זו מדי שהיה 
המן שף עינים כנחש על שם על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך (בראשית ג יד), הוא 
הסובב את כל ארץ כוש על שם המולך מהודו ועד כוש (אסתר א א), ושם הנהר השלישי 
חדקל זו יוון שהיתה חדה וקלה בגזירותיה שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן שור שאין לכם 


9 ילקוע דכיסל כ' ספלס"נ: 6 ויקלס כנס פוף פע'"ו, עדכט 6קסל 5" :| 9 לעיל 16/75 וע'ל: 


1 מה מעם] פַי, מאי טעמא ך, שני אכמ | נהר-- הגן] א'כ, ונהר יוצא מעדן י, ונהר . . מעדן להשקות 
וגו' אֶ*, ונהר . . להשקות את הגן וגו' דֶן, ונהר . . הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים מ, ונהר . . והיה לד' נהרו' אין 
כתוב כאן אלא לד' ראשי ך | ד'] ארבע כ | ארבעה פךכ (כנגד -- ראשים לי מ) | 2 זה רימ | *על שפ] על ל, 
לי פחאכרי'מ | "גנפא] ל ך | קורטא] פא"כרמ. קרטא א'ע. ל די | קטוע] פר*. קטיש אלבערי'מ. 
קיטוע דז, ל ך | פושכא] פאער. פשקא כי (דגיאל) מ, פסקא 9, ל ך | 8 בה] פמ ביה דאכר, 
בהו י | 4 שנאמר הנחמדים םמ | 5 לא] ואין חאכמ | 6 ומשנה] פחאפ. משנה דִי | תלמוד כי | 
ותוספות ף, תוספות א', ותוספתא דְדְן, תוספתא א"י | ואגדות א1, ואגדתא זא" | זה חי | 7 עינים] 
עמה החאר: ל כי | תפר-- חיך ל'. | הוא-- ועד כוש] י, ל דְפחאכ | *ושם-- השלישי] ל ך | 
8 ךז | יון | חדה וקלה] פא=י, קלה וחדה ךָ | בגזרה י | השור | 

מעדן קרי ביה מדין : 1 ופשו פרשיו. הכתוב מדבך בבבל כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר וכו' איום ונורא הוא וכו 


וקלו מנמרים סוסיו וכו' ופשו פרשיו, ודורש פישון לשון ו 5 ש ו, ודרש אחר (ועי' במ'"י לעיל צד 2 בדה ד'א אמון) על שם 
גנסא וכו" 5 וש כ א כלומר על שם נבוכדנצר שהיח ננס') קטן קצר טפח וכן מפרש בפי ב'"ר כיייט וכי'א ננסא וכו' אותו 


-נבוכדנאצר ,נבוכד נצר) מלך בכל ננוס היה קורטא בלעז קטן קטיע מקוטע פושכא זרת ארכו וזרת רחבו טפח סביב (שמות 


כייה כ'יה) מתרגמי' רומיה פושכא (ובפי' ב'יר הנדפס איתא המאמר במקומו ופירושו מסורס בסוף הפרשה), ובערוך ע' קרט גי 
גורס מאמר זה גם בוי"ר, ובדפוסי המדרש נשמט המאמר כאן ובוי'יר וכן השמיטו המאמר בשאר דפוסי ילקוט ברמז 
כייב ואיתא לנכון בדפ'ר, ורבינו בחיי העתיק פישון זה מלך בבל על שם שכתוב ופשו פרשיו הוא -הסובב וכו', ובשם 
ב'יר הובא המאמר גם במח'ו צד 820, וגורס ומפרש שם ננוס קורטא וקצר קטיע פושקא גובהו לא היה אלא טפת 
בלבד, וכן איתא שם ננסא הוא נבוכד נצר ועייייש צד 887, והאגדה שנבוכדנצר ננס היה נסמכה במדרשים על 
פסוקים שונים, וכן הועתק מאמר זה בילק' דניאל בדרש הפ' ושפל אנשים יקים עליה (דניאל די יייד) וג' שם ד''א 
זה נבוכד נאצר ננסא קטיע (כ''ה בדפ'ר) פושקא, וכתנחומא תרומה סי' ד' דרשו הנה עפלה לא ישרה נפשו בו 
(חבקוק ב' ד') זה נבוכדנצר וכו' והיה מביט בעצמו ומתבייש בפני הבריות ואומר אני מלך ולא ישרה נפשו בו 
למה שהיה קטן כבד (בד' ווין הגי' וכבד) לכך נקרא שמו נבוכדנצר ועי' תנחומא מב שם סי' ג', ובסדר אליהו רבה 
פל'א איתא אמרו עליו על נבוכדנצר הרשע אדם קצר בקומה חיה כשהיה הולך ממדינה למדינה נקבצו כל בני 
העיר וכו' היו משחקין זה עם זה ואמרו הזה ימלוך וכו' שנאמר ראיך אליך ישגיחו וגו' (ישעיה ייד טייז), ובפסיקתא 
פיג, (קייב א') נקרא נבוכדנצר ננסא דבבל, -וכן בפסיייר פליא (קמ'"ד א') אמר להם נבוכדנצר וכוי מסתכלים אילו 
באילו וכו' הננס הזה (והועתק בילק' תהלים ר' התפייד ומשם הועתק במ' תהלים מזמור קלייז שהוא מן המזמורים שניתוספו 
בסוף המדרש, ועי' מייש פערלעס במ'"ח חלק ליז צד 857 ועיייע ברילל יאהרביכער חייב צד 210, קרויפ צד 864, והגהתי 
שם ננסא וכו' עפ"י גי" הערוך שם: 8 שעלה והקיף. בויייר הגי' הוא הפובב וכו' זה נבוכדנצר הרשע שעלה 
והקיף את כל ארץ ישרי שמייחלת להקב"ה הה"ד הוהילי לאלהים אשר וכו' אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים 
מזהב ומפז רב (תהלים י"ט ייא) וזהב וכו' ואין חכמה וכוי שם הבדולח וכו' מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות; 
ורבינו בחיי העתיק אלו דכרי תורה שנאמר הנחמדים וכו' ואין חכמה וכו' שם וכו' ואבן השהם שם מקרא משנה 
ותלמוד הלכות תוספתות. והגדות ועח'נ ואגח'ת ה"א צד 486, והמאמר שלפנינו הועתק במדרש פטירת משה 
בביה'"מ ח'ו צך 74 בזה"ל ארז'יל בב'יר שם האחד וכ הוא הסובב את כל ארץ החוילה וכו א'יר יהושע בן לוי חוילה זו 
ארץ ישראל ולמה נקרא שמת חוילה מפני שמיחלת להקב"ה שני הוחילי וכוי אשר שם הזהב זו תורה שנ' (זהב 
הארץ ההיא טוב א *ר * וח נן מכאן שאין תורה כתורת אי ואין חכמה כחכמת א"י שם הבדלח וכו' שם תלמוד 
תורה והגדות תקופות וגמטריאות, והדרש אשר שם הזהב אילו דברי תורה וכו' ולא חכמה וכן' עי' דוגמתו במייש 
פילון ברמזי התורה ח'א פכ"ה: 6 גיחון. דורש גיחון לשון גחון זו מדי שהיה המן וכו' על שם על גחונך וכו 
ובפירוש מאמרם שהיה המן שף עינים כנחש לפי' הגי' שלפנינו בכי"ל כתב לי ידידי רא''ח לעף הנחש מוציא 
המתפצלת בפתע פתאום כברק ומלחך ומשפשף בה על כל פביביו וגם את ראשו ועיניו כי בה נטמן חוש 
המשוש ועיני הנחש אינן מתנועעות וגראות כקבועות ועליהן עולה עור דק המכסה אותן תמיד כי אין להם עפעפים 
והוא הולך ומתעבה עד שהוא חוזר לדקותו בעת שהנחש מפשיט עורו ומחדשו וכוונו במאמרם שמלכות מדי לא 
היתה כל כך רשעה אלא המן שפשף בלשונו עד שנעשו. עיניה רכות. ובגי' הספרים הגיה ביפ'ת שף עמ א 
ומפרש שף מענין תשופנו עקב שהיה מכה את עם ישראל בלשונו כנחש ולפי שהיה בימי מדי קרי למדי גיחון 
וכו', וכן איתא בד'יו במדרש אסתר שם בפתיחה כאשר ינוס וכן' ונשכו הנחש זה המן שהיה שף עמא כנחש וכר, 
ובפי' ביר מפרש שף עמה שנתחבר עם אחשורוש לפורענותן של ישראל וכו ועל זה ייסד הפייט גחון גח מבין 
עכסים (בקרובות לפי זכור), וגיי אחרת בוי"ר גיחון זה מדי שהעמידה את המן הרשע שמשך עיסה כנחש על שום 
גחונך תלך חוא הסובב וכן' שני מהודו וכו', ושם פוף פט'ו בדפיר וד"ו ספהת זו מדי שהעמידה המן הרשע 
ששך עושה כנחש על שום על גחונך וכו' וצ'יע : 7 שהיתה חדה וקלת. בוייר פייג הגוי שהיא חדה וקלת בגזירותיה 


.0%עעשע (1 


- 


16 בראשית פרשה מו ב יד 


שכלה במגריפה, [כבר שמימיו כלין], כבר שפירותיו נסים ואינן יורדין בכברה : ר' הונא [אמר] פרת בפני 
עצמו וכבר בפני עצמו : ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמרו לפרת למה אין קולך הולך, אמר להם מעשיי 
מודיעים אותי, ‏ אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום, זורע בי ירק והוא עושה לג' ימים, 
אמרו לחדקל למה קולך הולך, אמר להם הלוואי נשמע קולי ונראה, אמרו לאילני מאכל. למה אין 
קולכם הולך, אמרו להם אין אנו צריכין פירותינו מעידין עלינו, אמרו לאילני סרק למה קולכם הולך, 
אמרו להם הלווי נשמיע קולינו ונראה, אמר רב הונא לא משם המעם הזה אלא אילני מאכל על ידי 
שהן כבידים בפירותיהם לפיכך אין קולן הולך אכל אילני סרק על ידי שהן קלין בפירותיהם לפיכך 
קולן הולך ההיד וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח (ישעיה ז ב) : אמר ליה ר' 
תנחומא בשם ר' יהושע בן לוי עתיר הקביה להשקות כוס תרעלה לאומות העולם ממקום שהרין יוצא, 


11 


9 ילקוע שס, ילק' ‏ שעיס כי כע'ד (פי"ט), ‏ ילק' עכיכו ‏ שעיס ז' נ', קעכי טס, מדכע קקלפ פ' לס ישך (" ")1 
8 ילקוע כ' כ"ב, ילק' מכיכי ססליס י"לץ פיי כ'נ, ויקלס כנס פייג ם" ס' : 


1 שכלה] שהוא כלה ופותקין אותו ו, שהוא א | כמגרפה א | *כבר -- כלין ל"דכא:ר] כבר -- קלין י. 5 לפ | 

כבר] עד ל |' רב | *אמר דאכי] ל ל | 5 פרת] כבר ך | לוכבר] 8, כבר אי. פרת ך | *אמרו] אמי ל, 

אומרים דָו (ישעיי), -ין חמ, אומי פ | למה] מפני מה מ | אמר להם] הוא אומ' א, והוא משיב דֶן | מעשי פזי, איני 

צריך .- דךאכי (שם) מ | 8 מודיעים אותי] מוכיחים עלי י (שם) | *והיא ךפמ] והוא לאיב. הוא י | עולה ו | 

ללי דְ'א' | זורעין בי זריעה י | *והוא [זאכמ] הוא ו (שם), והיא לדפ. לי י | עושה פחי (שס). עומד ד'אכמ/ 

עומדת ךָ, עולה י | לשלשה הזא'כי (שם) מ | 4 *אמרו] אמי ל אומרים דָי. דין א?: אומ' פא'. ואמרין מ | 

אומר להס' (שם) . . להן א', אומר י, אמי דְזָא* | הלוואי] ךז/ הלואי דְאימ. ולואי ם | נשמע קולי] פאלכ', 

נשמיע . . דְח, אשמיע . . י, וושמע א' . ., גם כי קולי הולך שיהא נשמע י (שם), שקולי נשתמע מ | *אמרו] : 
אמי ל, אומרים דָי, דין חא"מ. אומ' פא | למה] מפני מה מ | 5 הלך] נשמע וי | אומרי' (-ין א') + 
לח א, אומרים ו (שם), דין מ | *אמרו] אמ ל, אומרים דֶו, -ין חא"מ: אומי פא' | למה] מפני מה מ | : 
6 אומרים להם א?. אומרי י (שם), דין מ, אומי א' | הלוואי דֶן, הלואי דָא?ימ. ולואי א' | נשמע קולינו א'כמי 

גם כי נשמיע קולנו שנשמע י (שם) | לא משום הטעם הזה דְאכ, לא משם הוא זה מם, לא מן הטעם הוא 

זה י, לא מטעם הזה י(שם) | 7 שכבדין י | אבל ל' א"כימ | שלין י, שהם רקים וקלים י (שם) | 

לפיכך] פחזכימם. ל דא" | *אמר ליה] פכ, איל א, אמר ך | ר' תנחומא] ר' מנחמא א', ר' תנחומא 

ר' (ור' מ) מנהמא א?כמ | 9 התרעלה הזא'מ | העולפ] פחאמ. ל די | מקוס כ | שהדין] שהעדן כמ | 


מפויד והולך להשקות את הגנות והפרדסים והשדות עד שכלה מתוך שמגרפין אותו במגריפה אילך ואילך 
להשקותן, כן מפרש ר'ה בספרי שם ונ' שהיתה הגי' לפניו גם בספרי ש מ פריד וחולך. וכן גורס שם עד 
שכלה במגריפה, וכגי' הילקוט הגיה בא'יא עד שכלה ופותקין אותו במגריפה וכייה במדרש ד' שאלוניקי נ'א ופותקין 
אותו במגרפ' כבר שמימין קלין וכו', וכן סגנון הלשון לעיל צד 142 היה פותק במגרופית אחת וכו': 1 כבר 
שמימיו כלין. שנוזלין בכל אמת המים ופוסקין ואובדין בשדות ובגנות, וכן מפרש בפי' ב"ר כ'י כבר שמימיו כלין 
לגמרי ובני אדם אומרים כבר היה נהר (בכי"א וכשאדם רואהו אומ' כבר היה וכו', ובכי"ט מוסיף עור ופרת 
אוכלא דאיפרת), ובכי"ל. הושלם מאמר זה ביני שיטי בכתב אחר, וכן ליתא בכי"פ, ועוד דורש כבר לשון כברה 
שפירותיו גסים כלו גרעיני הזרעים הם גדולים ואינן יורדין וכוי, ובילקוט חיבר שני המאמרים למאמר אחר וג' שם 
כבר שמימיו ק לי ן עד שפירותיו גסין ואינן וכו' ועיי גם בא"א : 2 אמרו לפרת. הנהרות אמרו לפרת , וכן בסמוך = 
אמרו לאילני וכו' כלו' האילנות אמרו, ובכי"ל כתוב אִמ' לפרת וכו' אמ' לחדקל וכו' אמ' לאילני וכו' והשלמתי 
א מרו, ובספרי שם הגי" הרי כל הנהרות אומרים לפרת מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולינו הולך 
למרחוק אמר להם מעשי מוכיחים עלי זורעים עלי זריעה עולה לג' ימים נוטעים בי נטיעה עולה לג' ימים חרי 
הכתוב משבחני וכו', ובמ' קהלת פי אם ישך הנחש וכו אומרין לנחש וכו' ורבנן מדמיין ליה להדין קרייה ושם 
הנהר השלישי חדקל אומי לחדקל מפני מה קולך נשמע אמ' להם הלוואי נשתמע בין הנהרות אומ' לפרת למה 
לית לך קלא משתמע כמח דקלן משתמע אומי להן מעשי מוכיחין עלי אדם זורע בי זריעת ירק עולה לשלשה ימים . 
נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום ועי' גם במאמר הח' באק במ'ח חלק כ"ה צד 128, ובגי' הרפוסים / 
מגומגם א ומ ר ים לפרת וכו א מ ר וכו' ועח"נ, ובתוספות בכורות שם ג' אומרים לפרת מפני מה אין וכו' ותוא 1 
אומר פירותי מעידין עלי אומרים לחדקל מפני מה קולך וכו' והוא אומר הלואי וכו': 4 נשמע קולי. הלואי יהא 0 
נשמע קולי ועיי גיי הילקוט בישעיה שם, וברפ"ר ודו וכי'יח הגיי כאן נשמיע קולי ונראה ובסמוך גם בכי"ל וכי'א ב'ויל 4 
נשמיע קולינן ונראח, ובגי' הילקוט בישעיה מפרש חלואי גם כי נשמיע קולינו שנשמע ונראה, וניל שתגיי רפיא נשמע / 
ונשמיע ושצ'יל כאן נשמע קולי ואראה ') ובסמוך נשמע קולינו ונראה?), ובתוספות שם ג' אשמיע קולי ואראה וכן הגיה 
בא"א, וכפי' הגיי שלפנינו מפרש בפו' ב''ר כ"י למה קולך איגו הולך אינו נשמע בחוזק כשאר הנהרות הלואי נשמע 
ונראה לעולם שאני חשוב, ועוד כתב שם על מאמרים אלו משלות חן על ת'ח שתורתו ומעשיו מודיעין שבחו ואין 
צריך לחלל עצמו ולהתגאות (כ'"ה בפיי בייר כי'"א, ובכיייט ולהתנאות)  :‏ 8 אמר ליה. וכיה בשאר כ'י שציינתי וסגנון 
הלשון זר, וקשה לפרש אמר ליה לרב הונא שהיה רבו של ר' תנחומא ועיי אגהיא ח'ג צד 466, וניל שציל רי 
מנחמא ואמ' לה ר' תנחומא בשם ריביל כמו שחגי" בוייר ר' תנחומא ואמרי לה ר' מנחמא בשם ריביל, ושם 
נסדרה כל האגדה במאמר ר' שמואל בר נחמן כל הנביאים ראו המלכיות בעיסוקן וכו' ועיי גם בח'ינ ולעי צד 80 
בח"נ ובמ"י: 9 להשקות כוס תרעלת. וכן סגנון הדרש במאמר ריב"ל לקמן פפיח כנגד ר' כוסות של תרעלה 
שהקב'יה משקה את אומות העולס, ובויייר הגי' עתיד הקבייה להשקות כופ התרעלה לאומות העולם לעתיר לבא הח'ר ונחר 
וכוי מעדן מקוס שהרין יוצא ומשס יפרר והיה לארבעה ראשים אלו ר' נהרות שם האחד וכו' זה בבל וכו' ועח*נ, ורורש 


ְרְאָה ל .וְאְֶאָה 3 














בראשית פרשחה מו בייד 165 


וגו' (דבריס ד ), מיכן משל הדיוט עבר מלך כמלך ודבוק לשחין וישחון לך: רב אמר לחייה בריה 
בני לובי בארץ ישראל, אמר לו הן, אמר ליה עברת נהרה בני, שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך 
שם היא ארץ ישראל, ‏ אי זו זו זו תרביקנה : רי יודן ורי הונה רי יודן אמר הוא פרת והוא כבר, 
פרת שפרה ורבה עד שעוברים אותו בספינה, פרת שמימיו פרין ורבין, ‏ פרת שמפריר והולך עד - 


5 עיי יכוט' ינעוס פ"ס ג' :', יכוט' קידוטין פ"ד כ"ס די, קידסין ע'"ס בי: 8 ילקו כי כ'נ: 4 קפכי טס, בככוס כ''כ ב', 
בכוכו כ''ס 3' : 


1 מיכן] מכאן פ: ומיכן ח/ ל דאכשי | הדיט] אכע: ₪ אומי דָפ, אומרי, אומרין ש | *עבד מלך 
.> כמלך ע] עבד דמלך כמלך ל, עבד מלך מלך פזא'כשי. עבדא דמלכא מלכא ך' | דוק חע. ודבק א1, 
הדנק שי | לשחון א'כעך?. לשיחן ך', לשחוור אשי | *ישחון דחעש] ישחון אכ ודשחין 7פ: 
ויסנדון * | "לחייה כ] לחיה ל. לחייא דְפאר | לכני לובי] בני לביי פ, לובי ל", לבוי (?) כ, גנה לי 
בית דְך, בני (בנא א") לי ביתא א | הן] כ; להן פ. להיכן ך, עד היכן א | עברת] פאכער.: אענות 7 | 
נהרא דְפאכר.: נהר ע | בני] פאיכש., ואני ע. בנה דך | הולך אק | 8 ואי זו זו זו ך, ואי זו ד א*, ואיזו זו פעי 
איזה זה זה |ף*, ואי זה זה ך* | *תרביקנה פ] תרבי קנה ל, תרביקנא (?", תרבקנה ך, הנא ע: תרביקני ש, 
תרבוקנה ד"כ | ורג פ | הונא | * הוא דחארי] היא לפכ | *והוא ד] הוא זארי. והיאלפ , היא כ | כגר] פחאכי, 
נהר ,- ד | 4 שהוא פרה חארי | *אותו] אותה ם, בוי | בספינה] פאכרי; בספינות ך | פרת] 
כבר א | שמפריד] בש. שהוא מפריד דְן, שמפרה דְפ. שהוא מפרה , שהוא מפריס ו, שמכביר א | 


עד הנהר הגדול וכו', אכן שם משמע שפרת הוא קטן ורק על שם אי נקרא גדול ועי' בפירשיי שם וברשיי עה'"ת 
דברים א' ז' ובהוספות בכורות נייה ב' בדה הוא פרת דמעיקרא, ורב תגא הוא ופליג, ובסילוק לפי שקלים יסר 
הקלירי וגיחון מכפיל ששים כמדת פרת והפרת תקפו כנגד שני הנהרות וכו' וצ'יע, וכתיבת בירייתו ביו"ד גם לעיל 
צד 181 ועיו"ש במ"י : 1 עבד מלך וכו' וישחון לך. כן הגהתי ועח'נ, ופי' ודבוק לשחין וכו' כמו שמפרש בפי' ביר כיייא 
דבוק עצמך לשחום (בכייט לשרב) והוא יתחמם לך לשון חמימות כמו וחום בכשבים דמתרגמינן שחום באימרייא 
(בכייט שחון באמריא), וכן משמע פיי הערוך בע' שחן א' וכן גורס ומפרש בפירוש רבנו הלל בספרי שם הדבק 
לשחוון וישחוון לך כלומר הדבק לחמימות ויתחמם לך ועייייש בהערות רמא'ש, ולפי פי' זה המשל ודבוק ושחון 
וכו' הוא: כעין המשל בשבועות שס שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן (ועיי עמת'יר עי דהין) ואח'"כ 
ג' שם דבי רבי ישמעאל תנא עבד מלך כמלך (וגי" אחרת גם שם עבד מלך מלך ועיי. בדייס), וכפי הגי' שבכי'א 
בי ובפי' השני שבפי' ב'"ר הנדפס ובילקוט נוסף במדרש ד' שאלוניקי נ'א לשחוור ופי' הממונה על עבודת המלך, 
וכן ציין בא'א וניא יש לשחוור והוא שר, ועיי גם במ"כ ופירש'י שהביא שם הדבק לשר וקצין וכו וישחון לך 
ישתחוו לפניך הבריות. כד''א שחי ונעבורה, וכן הגי' לפנינו בספרי שם הדבק לשחוור וישתחוו. לך- וגיי הילקוט כאן 
ויסגדון, ועוד איתא לפנינו בב"ב מז ב' ממטי ליה וכוי לשחוור, וגי' אחרת שם לשהואן ועי' בריס ובתשות'ג 
הוצ' הרכבי צד 166 וצד 869 ובס' השטרות צד 17 וצד 21 ובערוך ע' שחר ג', והפי' שחין לשון חמימות הוא 
העוקר וכן כתב לי ידידי רא'יח לעף שאינו מן הענין שיאמרו הדבק לשר אחרי שאמרו עבד מלך וכו', ומלת שחוור 
הוא לשון פרסי וקשה לשער שהשתמשו במלה זו במדרש התגאים וכאן בב'יר שהוא אגדת א"י ועייע פערלעס עטימי 
שטודיען צד 184  :‏ 2 בני לובי. כִיה בכיייל ונקוד שם בני לובי') בארץ יש' אמי לו הן?) אמ'. ליה עברת נהרה בנו*), 
ומוגה בגוף הספר בני ליבי*), ובגליון כי'"ל נסמן סא רב אמ' לחיה בר' לובי*) בארץ יש' אמ' לו הן*) אמי ליה עבי נת' 
בני, וגיי הפנים מקוימת גם עפיי גי כי"פ ב ני ל ביי, ורב אמר לחייה בנו שכני לובי או לביי הס בארץ ישראל 
כלומר שהם נחשבים עוד לגולה שבבבל ועל שאלתו היכן הם דרים (ועי' לעיל צד 88 להן ניזיל) אמר לו עברת 
נחרא בני*) שהוא במזרחו של חדקל (ועי' גרעטץ קורו היהודים חיד מהדורא בי צר 279). ושמואל אמר ער 
המקוט וכו' תרבקינה והוא לעיל בפרת לצד צפון, ורב ושמואל אמרו כן לענין יוחסין וכמו שאיתא בירוש' קידושין 
שם ר' יוסה בי ר' בון בשם רב נחמן בבל ליוחסין עד נהר יזק (בירוש' יבמות עד נהר זרוק) = ר' יופי בי רבי: בון 
אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר יזק (ושם הגי' זרוק) וחד אמר עד נהר יואני (ושם הג" עד נהר. וואניי) אמר 
רב יהודה בין הנהרות כגולה ליוחסין, ובבבלי קידושין שם אמר רב פפא סבא משמיה דרב בבל בריאה (פירש/י 
מיוחפת ונקיה) וכו' עד היכן היא בבל (פירש'י ליחס) רב אמו, עד נהר עזק ושמואל עד נהר יןואני 
(ובעחוך = ע' ואני גורס בקידושין שם ולפנינו בב"ר נהר ואני) לעיל בדיגלת עד היכא רב אמר וכו' ושמואל אמר 
וכו' לתחתית בדיגלת עד היכא וכו' לעיל בפרת עד היכא רב אמר עד אקוא דתולבקני ושמואל אמר 
עד גושרא דבי פרת וכו', ‏ ומכל המחלוקות שבין רב ושמואל בארכה וברחבה של בבל גסדר כאן רק המאמר 

פנינו וגם מוחלפת השיטה כאן שרב אמר וכו' עברת נהר בני ושמואל אמר עד וכו' תרביקנה, והג' שיייר בערך 
מלין צד 191 כתב שכוונו לעיר*) המובאה מפתלמיוס שהיא על זרוע אחת של נהר פרת, אך העיר הזאת אינה 
כל כך בצפוגה של בבל כמו: שמשמע בקידושין שם לעיל בפרת וכו 7 ברלינער ‏ בייטרעגע צור געאגראפיע צד 
9, וכפי גי' הדפוסים גורס ומפרש בפיי ב"ר כ"י רב אִמר וכו' בנה לי בית בא"י שרצוני לדור בה א"ל באיזה 
מקום אבננו א"ל עברת נהרא בנה משתעבור נהר פרת בנה אותו משם והלאה בכל מקום שתרצה שמאחר שתעבור 
את הנהר תכנס מיד לארץ, והוא פי' זר שלא יביל לו המקום שיבנה שם הבית, ולא כוון לנהר פרת אלא לנהרא 
בני או נהר ואני, וע'י הגי' בני ל ובי נפל כל בנין הבית; ועוד צעיג אם בני לובי הם ל ב א + שמוזכרים במ"ק 
ייא אי ולפי גיי הערוך. בעי לבא גם בקידושין עיב א', והעיר לבא?) שתזכירו ה (ועיי ברלינר שם צר 67 
וערוך השי שם) היא על יד חדקל ומהלך יום מנציבין*') ואינה קרובה לנהר ואני : 9 תרביקנה. כן הגהתי ועח''ג וערוך 
הש' ע' תרבקנא : והוא כבר. נהר כבר האמור במראות יחזקאל  :‏ 4 שפרה ורבה. הולך ומתפשט עד שנעשה גהר גדול 
שעוברים אותו בספיגה, וגם בספרי שם איתא דרש זה והדרש פרת שמפריד וכן' שנסדרו כאן במאמר ר' יודן. וכן שם 
האגדה שהובאה כאן בשם רי לוי, והגיי שם ד'א נהר פרת שמפרה והולך עד שכלה מגריפה לגרפו ד''א נהר פרת שפרה 
ורבה עד שעוברים אותו בספינות הרי כל הנהרות אומרים וכו', והדרש פרת שמימיו פרין ורבין כלומר שמשקין את הארץ 
בשופי הוא כלשון הברייתא בבכורות שם תניא מאיר אומר וכו' ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים ועי' אגה'א 
חייג צד 240, וכבר כתב פילון ברמזי התורת ח'א פכייג שפרת הוא לשון פרה ורבח : שמפריד והולך וכו'. כלומר 


18 55 .1.108 (* .סמהטמסמ[6ם1 5 .מהזוהצמהא ‏ .ה ל . לובי ל .בְנִי ליי ל .בי ל .ה ל .גי לובי 5 
78054 )1361880111 0 


14 בראשית פרשה טז בד 


והגהר הרביעי הוא פרת רב אמר פרת אוותינטין שלנהרות, ר' חנינה בר אינוד ר' יהושע 

דסיכנין בשם ר' לוי אובל אוותינטין שלנהרות, והכת' ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא 
הרקל (דניאל + ד), אלא לפי שדניאל ראה שני חלומות אחר באובל ואחר בחרקל וחדקל נראה גדול 
מאוכל לפיכך הוא קורא אותו גדול. והלא בבירייתו שלעולם אינו קורא אותו גדול ולמה הוא 
5 קורא אותו גדול, כיון שעלה והקיף את ארץ ישראל דכת' בה כי מי נוי גדול אשר לו אלהים 


1 ילק' טס, נכוכופ כ"ס 6': | 9:לק' דניסל כ' ססלק'ו: ‏ 5 פפכי דנכיס פ" ו', טנועוס פ"ז ב': 


1אמי רב א?כ, רב נחמן א' ף] | אוותנטיין ךן: -טון י, טן 5. אתוון א' (ך") | של] ₪ דיי | נהרות] = דכתי 
עד הנהר הגדול נהר פרת פי | חנניה א?כ | בראיגוד] בר' גוליד א?, בר גולית א', בר גולייר כ, אמי גולירי ש/ 
א' גולידו ם , בר אמי ך | ר' יהושע] פכ בשםס -- דְא? | 2 אוותנטיין חן. הטן =, אותנטן פ], אתוון א אוותן |ף? , 
אווטנתן י (דניאל) | והא כתיי די (שם) | 8 אלא ל' פאכי | אחד--בחרקל] ר, אחד בחדקל ואחר באובל ךַפאכי | 
גראה] פאכרי. נראה לוף, ליך | 4**אותו] אותן ל | הוא] היה כ. לי א'י | והלא] פח. והלא הוא ך, 
ולמה א, ומפני מה ך | בברייתו דְפחחַך? (בבריאת העולם א') | אינו--אותו] איגו קורא לפרת א . . נהר פרת ך, לא נקרא 
פרת א? | ולמה--גדול] ולמה קורא אותו גדול ], ואת אמר הנהר הגדול נחר פרת א?. ל' דחא | 5 *כיון חאכר] 


כאן ל, לפי פי. אלאך | שעלה] = פרת י | ארץ] פר: כל ₪ דחאכי | גה] פ: ביה אשי. ליד | 


ותנא רב יוסף אשור זו סליקא ומי הואי אלא דעתידא ועייייש בתוספות בר"ה ותנא  :‏ 1 הוא פרת. הנהר הידוע 
ולא הוצרך הכתוב לפרשו כשאר, הנהרות שתוא הסיבב וכו' או ההתולך וכו',. ומביא כאן מאמרו של ורב פרת 
אוותינטין') של נהרות כלו' הגדול והחזק מכולן, וכן מוכח פירושו מדמקשה והכת' ואני וכו' הנהר הגדול הוא 
חדקל וכו' והלא בבירייתו של עולס אינו קורא אותו גדול וכו', ולפי גיי הילקוט וכייפ מביא כאן עוד ראייה מקרא 
דכתיב עד הנהר הגדול נהר פרת (בראשית טיו ייח דברים א' ז', וביהושע א' די ועד הנהר הגדול וכה) וכן חגיה 
בא"א כפי גי" הילקוט ועיייש, ואפשר שנכלל בפי' אוותינטין וכו' שהוא הנהר העיקרי של כל הנהרות וכראיתא 
בבכורות שם זכרותא דמיא פרת וכו' הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם וכו' דאמר וב יהודה אמר רב 
כל הנהרות למטה משלשה גהרות וג' נהרות למטה מפרת וכו' והא כתיב וַהגהר הרביעי הוא פרת וכו' הוא פרת 
דמעיקרא ועיייש בפירש"י והא כת' והנהר הרביעי דכחד מינייהו חשיב להו וכו' הוא פרת דמעיקרא הוא פרת 
הנזכר למעלה ונהר יוצא מעדן וגו שהשלשה נפרדין ממגו ועי'"ע תוספות שם בדיה הוא פרת, ובכי'פ כתוב פי' 
אוותינטין בגוף הספר פרת ג ד ול וח זק של נהרות, ובפי' ב"ר כי'א גורס ומפרש אתוון (וצ'יל אוותן) של נהרות 
גדול וחזק שבכל הנהרות אוותן לשון איתן וחזק וכו' והכתי ואני הייתי וכו' ואת אמות פרת אוותן של נהרות 
וכו' וכיה בפי' ב'"ר כייט אלא שגורס שס אוותונתן ועי' בפי' הנדפס ולעף אצל קרויס ע' אוותן : | ר' חנינה בר 
איגוד. עח"נ וקשה לברר הגי', וכמדומני שגם ר' חנינה בר אמי כמו שהגי" בדפוסים לא נזכר במקום אחר, וכגי' 
כי"א ב' מפרש בפי" ב'ר כייא ג ול ד שס חכם, וכפיי השני שבפי' ב'ר הנדפס הגי' רבי חנינא אמ' גולירי רבי לוי 
אמר אובל איותינטין וכו', ולפי גי' זו חולק ר'יח על רב ולדעתו פרת הפחות והקטן של נחרות וגולירי פיי כמו לקמן 
פס"ג ולא בגלייר זעיר?), ואין להוכיח ג''כ אם נשתבשי מן הגי' אמ' גולירי חגי' בר גולייר בכי"כ והגי' א' גולידו בכי'פ 
או שנשתבש אמי גולירי מן בר גולייר וגולייר שם חכם, וכל הגיי זרה וכל המאמר קשה ונדחקו המפרשים בפירושו 
דלכאורה משמע שאובל במאמר שלפנינן הוא המוזכר בדניאל ח' ב' ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירת 
אשר בעילם המדינח וכו' ואני הייתי על אובל אולי, ושט פסוק ג' ופסוק ו' עוטד לפני האבל 0 המררש אובל 
שם הגהר ולא אולי כפשוטו של מקרא ועי' שם פסוק ט"ז) וכדמסיק לפי שראה דניאל שני חלומות אחר באובל 
וכו' וגם משמע שמקשה בין למ"ד פרת אוותינטין ‏ ובין למ"ד אובל אוותינטין והכת' ואני הייתי וכו' ומתרץ לפי 
שחדקל גדול מאובל קורא אותו גדול לגביה אובל אבל פרת גדול מכל הנהרות, ולמייר אובל גדול לא משני מידי, 
ודוחק לפרש לפי הגי' שלפנינו שחדקל ג רא ה גרול מאובל ואינו גדול (ודוחק יותר הפירוש במ"כ מראה החזון 
שהיה על חדקל היחה גדולה מהמראה שהיתה על נהר אובל לפיכך קראוהו גדול אכל לעולם אובל גדול משניהם 
וכו', ובפי' נזה"ק שהובא בביאור מהרי"פ לא השגיח לגי' הילקוט בדניאל ועייייש), וגם קשה שלא מקשה למיד 
אובל גדול ממקראות עד הנהר הגדול נהר פרת, ותמיהני היאך אמרו אובל אוותינטין של נחרות אם כוונו לנהר 
אובל או אולי*) המוזכר בדניאל שם ונהר זה ההולך בסביבות שושן הבִירה אינו כלל מן הנהרות הגדולים ועי' גם 
במאמר הח' נעלדעקע בביבעללעקסיי הניל ח"יה צד 876, ובמ"כ העיר על הברייתא בבכורות נה ב' תניא רי מאור 
אמר יובל שמו שני והיה כעץ שתול על מים ועל 'ובל ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת וכו', ובחיי הרדיל 
העיר עוד על מאמרם בספרי עקב 5" לח מצרים שותה מן הנילוס ובכל שותה מן הנהר יובל, ולדעתו צ"ל כאן. 
יובל ומשום שבסמוך נזכר אובל טעו הטעתיקים ג'כ כאן, אבל מלשון המדרש שלפנינו משמע שאובל נהר אחר 
ולא נהר פרת, וברייתא אחרת בפסיקתא פ'ו נ'יח א' (פסי"ר פט'ז, וי'ר סוף פכיב) תני רשב'י נהר יוצא מעדן 
ושמו יובל וכו' ודורש הקרא בפרשה שלפנינו כמו שתגיי בבמדיר פכ'א סי' ייח תני רשביי וג הר יוצא מ 
וכוי ובתנהומא פנחס סי ייב תני וכי ונהר 'וצא מעדן להשקות את הגן ושמו יובל שנ' ועל יובל ישלח 
שרשיו, וגר' שלדרש זה כיון ר'ח וכו בשם ור לוי והמאמר נוסף בפוגית המדרש, ועיקר הסוגיא רב אמר 
פרת אוותיגטין של נהרות והכת' ואני הייתי וכו' והלא בבירייתו וכו רב אמר לחיה בריה וכו': 4 בבירייתו של 
ם. בפסוק זה שמדבר מן הנחרות אינו קורא לפרת גדול ולמה הוא קורא אותו בפסוקים שהזכרתי הגחר הגדול 
נהר פרת ומתרץ כיון שעלה וכו' ובאלו הפסוקים נאמר שפרת יהיה גבול. ארץ ישראל והכתוב קורא גדול מפני 
חשיבותו מיכן משל וכו' שעד כאן לא קראו הכתוב גדול ואעפ'י שהוא גדול בעצמו, וכן מפרש בפי' ב'יר כ'י ומה 
נשתנה שבברית העולם לא קראו גדול והכא את אמ' עד הנהר הגדול נחר פרת ומשני כיון שעלה והקיף וכח 
שפרת מקיף את א"י מצד צפון וישראל נקרא גוי גדול כי מי גוי גדול וכוי, ונכונה הגיי ולמח הוא קורא וכו' כיון 
שעלה וכר, ולפי גיי הדפוסי' א ל א שעלה וכו' מפרש ביפית איגו גדול ומה שנקרא שם גדל לפי שהקיף את א 
וכור, ואינן ניל לפרש כן לפי הסוגיא שלפנינו שבא לסתור דעתו של רב דאמר פרת אוותינטין וכו' וגם דוחק הוא 
לפרש והלא וכו' אינו קורא לחדקל גדול וכו' כיון שעלה חדקל וכו', ולהדיא דורש בספרי רברים פיי ו' עד הנהר. 
הגדול נהר פרת שרובו ותוקפו כנגר ארץ. ישראל משל חריוט אומר עבד מלך מלך הדבק וכו' וכן בשבועות שם" 


.ואו (* .06וק6וג4ץ (? .06זע006 (ג 


בראשית פרשח מז ב יכ--יד 138 


יב) וזהב האר ההיא טוב אמר ר' יצחק מובוי דהוא כביתיה, טובוי דהוא בלוויתיה, אמר 
רי אבהו מובה נדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות, 
אמר רי שמעון בן לקיש לא היה העולם ראוי לישתמש בזהב, והב למה נברא בשביל בית המקרש 
וזהב הארץ ההיא טוב היך מה דאת אמר ההר הטוב הזה והלבנון (דבריס ג כה) : 

שם הבדלח ואבן השהם אמר רי אייבו את סבור כבדולח הזה שלפטמים תל יגיד עליו 6 
ריעו (מקנה אף על עולה) (איוב לולג), מה זה אבן טובה אף זה אבן טובה: 

וג) ושם הנהר השני ניחון וגוי עדיין לא עמר כוש ואת אמר הוא הפוכב את כל ארץ ג 
כוש אתמהא, אלא מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו) : 

יד) ושם הנהר השלישי חדכל שהוא חד בקולו: 

הוא ההלך קדמת אשור עדיין לא עמר אשור ואת אמר הוא ההלך קדמת אשור,0ן 
אלא מגיד מראשית אחרית (שפשם): 


1ס: 8 מדכם פסליס ק"ד קי" יי : 4 לעיל 75 188 \ט'נכ: 5 ינקוע טס : 7 ינקו טס, ילק' עכיכיי טס  :‏ 9 נככוס 
יפ 3': 10 ילק' עכיכי עס , ועי' כפונום " 5': 


1 מובו ך'י1 | דהוה ם | בביתא דז]אך"י | טוכו רִ'י | דהוה פ | בלוויתיה] ך1, בלוותיה ף . בלוויתי ךָ, בלוויתא זא', 
בלויתא א*ך?י | 2 לעולם 5כ | זהב] פ, זהוב דְכאי | מוציא כמה יציאות (הוצאות א') ממגו אכ | 8 להשתמש 
בזהב ך'פא1כ", לוהב א? | זהב למה] ולמה | 5 איבו דָפ, אבהו אכ | סבור את כ2, . . אתה א | *כבדולח דכי] 
בבדולח (', הבדולח א%, בדולח פא' | הזה] הוא ם. לי י | תיל] ח. לי דפאכי | וגידד ו | 6 ועו אך | מקנה 
--עולה ל' | מה] פחרי. ועינו כעין (הבדלח א?) הבדולח .- א?כ, כעין הבדולח .= א' | זוך.] באנן אכ | 
באבן אכ | 7 עדין לא הות כוש מ], ועדין כוש לא עמד ₪ | ואת -- כוש] ואת אמר (אמרת אַ, והוא אומר ך) 
את כל ארץ כוש דְאכמ. אתה אומר כן ח, לי פי | 8 *אלא דְאכים] לי לפ | 9 ושם-- קולו לי אי | 


* בקולו לידפכר] קולו ל. וקל ב | 10 הוא--אחרית ל' אי | ההולך ד7פכ | עדין מ: ועדיין ד. תדין פ | עשד] 
הות מ | ואת--אשור] ואת אמר קדמת אשור מ, ואתה אומר כן ח. ל 7 | 


מכלל דאיכא זהב סתמא : 1 הב הארץ ההיא. במקרא כתוב ה ה וא ונקרא בחירק ועי' מייש לעיל צד 8 במיי 
בד"ה והוא גלי, והיכא דאיכא למדרש דרשינן כמו לקמן פפ'ה היא מוצאת וכו' היא והוא צריכין לצאת : 
טובוי וכו'. אשריו לאדם שהוא (כלר הזהב) בביתו ואשריו שהוא בלויתו שמלוה אותו על הדרך, וביהודה יעלה 
העתיק טבוהי דהוא בביתיה טובוחי דהוא בלוויתיה, ובירוש' שם טיבוי דו בבייתיה טובוי דו בלווייתיה, ובשהשיר 
טובוי דהוא בביתה טובוי דהוא בת (כלו' שהוא לן) בלוייתה, ובבמר ד'ו טובוי דהוא בביתיה טובי דהוא בלוייתיה, 
ובשמו"ר סירס סדר המאמרים שלפנינו וג' שם א"ר אבהו טובה גדולה וכו' לעולמו בזהב יש אדם פורט זהוב אחר 
והוא מוציא ממנו כמה וציאות שני וזהב הארץ ההיא טוב מהו טוב טוביה דהוא וכו' טוביה דהוא בלוייתיה אמר 
רשב'יל לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל המשכן ובשביל בית המקדש כמה דאת אמר ההר 
הטוב הזה והלבנון וכו' ועוד שם א"ר חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים וכו', ובט' תהלים שם א"ר 
חנינא לא היו ארזים וכו אמר ריש לקיש לא היה זהב צריך לחבראות ולמה נכרא בשביל כבוד המקום לבית 
המקדש שנ' כל הזהב וכו' וכן הוא אומר זהב הארץ וכו ואין טוב אלא בית המקדש שני ההר הטוב הזה וכו 
ועי' לעיל צד 185 ובמ'י שם בד"ה א'ר יוחנן : 5 של פטמים. מפטמי קטרת, וכן בירושי שם הפטמין שבירושלם וכו 
-ובירושי סוטה פ'ח כ'ב ג' כדרך שהפטמין עושין וכו', ובדולח של פטמים פיי במו"ע ע' בדלח בדליון') מין שרף 
הנוטף מעץ ידועה בארץ מזרח וכו' וכתב שם ומתרגמי המקרא בל'י ורומי תרגמו שם הבדלח בדליון וָאמר ר' איבו שהוא 
ועיי געזעניוס ע' בדלח : 'גיד עליו ריעו. דכתיב בתריה ואבן השהם וכו', וכן מפרש בפיי בייר. (ולשון הכתוב הוא וגיר 

1 וכו' וענינו כמו חברו מוכיח עליו ועי' מד' קהלת א' י'), וגם בכיי"פ וכיח וילקוט ל"ג ועיגו כעין הבדולח, וגי" זו משובשת, 
ואיך יגיד עליו רען זה ועיייע בספרי בהעלתך פי' פ'יח, אכן גם במ' פטירת משה בביה"מ חיו צד 74 הגיי שם הבדלת 
ואבן השהם 'כול כבדלח של פטמים ד כתיב ועיגו כעין ה בדלח גיד עליו רעו ואבן השהם מה שהם אבן 
טובה דכת' אבני שהם אף בדלח אבן טובה, והסגרתי סוף לפסוק מקנה אף וכו' שהוא יתר וליתא בשאר הספרים : 
8 אלא מגיד. הוספתי א ל א כמו שהוא לעיל במאמר עדיין לא עמד חוילה וכו' ובסמוך במאמר עדיין לא עמר 
אשור וכו', ובכי"פ לייג א ל א גם לְעיל, ובסמוך איתא שם ועדין לא עמד אשור, והשאר נשמט : 9 חר בקולו. דורש 
חדקל נוטריקון חד קול שהוא הולך ורועש בקול ועמ"כ, ובפי' ב'יר מפרש חד הוא בקולו קולני הוא משאר נחרות 
2 בכי'"ט ובפי' ב'"ר בדפיר ועיי עמתייל עי קולן ועי קילונו), וכן בסמוך במאמר ר'י דסיכנין בשריל אמי לחדקל 
קולך הולך, ובמיכ הביא שרש'י עחית גורס חד וק ל, וכן גיי ס'א בגליון מדרש אב'א, ומשמע לפי גיי זו 

פי"' הדרש הוא חד וקל במרוצו, ורבו הדעות שגם הוראת חדקל שהוא קל כחץ ועי' זיעגפריעד-סטאדע וגעזעניוס 
עי חדקל, בערלינער בייטרעגע צור ו וכו' צד 28, ועי"יע שענקעל ביבעללעקסיי (במאמר חח' געלרעקע) 
ח"ה צד 587 , ולפנינו בפירש"י חדקל שמימיו חדין וקלין פרת וכו' (ועיי בזכור לאברהם), ומקור פיי זה בברכות 
ניט בי מאי חדקל אמר רב אשי שמימיו חדין וקלין מאי פרת וכו' האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת 
כוי ושם פירש"י חדין חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבדין את הגוף, ובמדרש דפיר 
וד"ו איתא ג'יכ חדקל שהוא חד בקולו הוא ההולך וכו' ועדיין לא עמד אשור אלא מגיד וכו' והנהר הרביעי הוא 
פרת רב אמר פרת אוותינטי' וכו', ובדי קרקא משנת שמיזהחי שנדפס שורה על שורה (ולא דף על דף) עפ"י דיו 
נשמטו שתי שורות שלימות מן מלת בקולו עד רב אמר, וכן נדפס בשיבוש חדקל שהוא חד פרת אוותינטין וכו' 
בדפוסים שונים ישנים וחדשים כמו ד' אמשטי ת'א ד' פפר'יא תג'"ב ותסייה די שטעטטין וד' ווילנא ועי' בחיי רשייש, 
ולנכון נדפס ברי ווארשא תרליה, ופלא שנשמטו בכי"א אי וב' ולא הועתקו בילקוט המאמרים ושם הנהר השלישי 
וכו' הוא ההולך וכו': 10 אלא מגיד. בכתובות שם ומי כתב קרא לעתיד אין דכתיב ושם וכו' ההולך קדמת אשור 


1( 2084400. 


142 בראשית פרשה מו מז ב ט--יא 


עומרת בשוק ויאמרו על יד הבהמה הזו נסקל פלוני, ואם על כבוד תולדותיו כך חס הקביה, על 
כבודו על אחת כמה וכמה אתמהא : 


פרשה טז 


א ב י) ונהר יוצא מעדן. ר' פימון פתח תתקפהו לנצח ונוי (איוב יר כ) תוקף שנתן הקכיה 
לארם הראשון לנצח לעולם היה, ויהלוך (שפ שם) כיון שהניח דעתו שלהקביה והלך לו אחר דעתו 

5 שלנחש משנה פניו ותשלחהו (שס שס), ר' סימון אמר עימו עצה וגבורה (שס יב יג) בשעה 
שהיה מושלם לבוראו ארבעה ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת ואילו הן ארבעה ראשי נהרות 
ונהר יוצא מעדן וגו': 

- יא) שם האחד פישון שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכין בשופי : 


הוא הסובב את כל ארץ החוילה עדיין לא עמר חוילה ואת אמר הוא הסובב אתמהא, 
0 אלא מגיד מראשית אחרית (ישעית מו י): 


אשר שם הזהב זהב ווידוי: 


8 יקי סיונ כ' ספק'ו, לקען פכי'5 : 5 ינקוט כי כייס : 8 ילקוע טס: 9 לקוע טס, ינק' מכיכי יטעיס פ' יי: 11 ילקוע 
כ כיפ, יכוטי יומס פ"ד פ" ד', יומס עד נ'י, טפוס כבס פל''ס. סי" 6', בערנכ כבס, פי"ב סי" ד' טסט כבס פ' עטודיו (ב' "): 


1 עומדת] . עוברת דְחְזָאַכי | על ידי בהמה זו נסקל פלוני ₪, זו היא [הבהמה ך] שנסקל [איש א] פלוני על (ידה א*) 
ידיה דָא, זו היא [הבחמה דֶזְ, בהמה י] שנסקלה (שנסקלת ') פלונית (פלנית כ) על ידה זכי | תולרותיו] 
בריותיו אב | כך לי | 2 כבוד עצמו י | אתמהא ל' ]אכ || 8 מעדן] פא .- להשקות את הגן וגו' ד | וגו] ויהלוך 

= משנה פניו (וישלחהו ך') ותשלחהו ךָ | 4 לעולם היה] לעולם הזה פא | כיון] בשעה אכי | לו| ם. ל דאכי | 
5 *ותשלחהו דָאכי] ושלחהו ₪7 | עמו | עצה] ך'פאכ. הכמה ך | 6 ארבעה] פח. ד' דאע: איגע כי | 
פותה דיחא | ארבעה] ף, ד' ד'א, אובע דְָ | 8 שמגדל ₪ | ושמימיו זְזִי, ושס מימיו א: ר' אומר 
שמיטיו | 9 עדין פמ | עמר] 5פ. היתה דְאִי. הותם | אמר] א'ם. אוט' ך, אטרת ף] | הוא הפובב] את 
כל ארץ החוילה כמ | 10 אלא לי | 11 ודוין א'. וודאי ל?, ודאי דפא"כי | 


1 על כבוד תולדותיו. ‏ של אדח"ר, על כבודו על כבוד אדם עצמו עאכו'כ, ובפסיקתא מסיים אמר חקביה אם על 
כבוד בניי (וצ'יל בניו) חפתי דין הוא שנחוס על כבודו: 
פרשה טז. בכי"א א' וב' פרשה ט"ו; 8 תתקפהו לנצח וכו'. לקמן פכ'א השתמשו בדרש זה לפתיחת 

לפ' ויאמר וכו' חן האדם וכו ועייייש : 4 לעולס היה. חיה ראוי לֶהיות לו לעולם. ומפרש אותו תוקף בשעת שהית 
מושלם לבוראו וכו': 5 ותשלחתו. בכי"ל איתא וישלחהו כמו לעיל צד 88 וצר 102 ועייייש בח'ינ ותגחתי, ואפשר 
שאינו מ''ס אלא שמוסב ע'י הדורש מנוכח לנסתר וישלחהו הקבייה שילחו, אכן לקמן פכ'א גם בכייל ותשלחתו : 
עצה וגבורה. וכ'"ה בדפיר ובכי"פ וכי'א א' וב' וכיייכ, ובמקרא כתוב עמו ח כ מ ה וגבורה וכצ'יל, ל"י א 
שם לו ע צ ה ותבונה, ועוד נמצא עצה וגב ורת במ'ב י"ח כי ובישעיה י"א ב' ליו ח' ועיי במייי לעיל צד 5 
בדיה בשביל ויראו וכר וצד 115 וצד 187 ובמבוא לס"ע לר"ב ראטנער צר 101: 6תיה פותק. ברוב 
כהחו היה פותה ד' ראשי נהרות שיזרמו מימיחהם. ואולי כוונו לקרא איוב "יב ט'"ו הן יעצר במים וכה 
וישלחם וכן' כמו שהעיר ע'ז בח" הרד"ל, וכן הוראת פתק בל"ס ועי' יאסטראוו צד 1255, איתא 
לעיל צר 75 כיון שפתקה וכו ועייייש במ"י, וכן הלשון לקמן סוף פנ"א אבל אתת מפתק נהרות וכר, 
והמאמר הועתק בערוך ע' מגרף עיי'יש, ובכיייל אי במגרופות ומוגח: ‏ 8 שהוא מגדל פשתן. דורש פישון לשון 
פשתן, ודרש אחר פישון בחילוף האותיות לשון שופי שמימיו מהלכין בשופי בנחת, ולמטה בפרשה זו באגדת 
מלכיות כנגד ד' ראשים נדרש שם האחד פישון זו בבל על שם ופשו פרשיו וכו', וברש"י עה''ת מפרש פישון הוא גילוס 
נחר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו ריא פישון שתוא מגדל 
פשתן, והביא שם ראיח מקרא שנאמר (ישעיה ייט ט') ובושו עוברי פשתים, ופישון הוא נילוס תרגמו השמרונים בהעתקתם 
וגם רב סעדיה גאון ועי' בראבייע לפסוק זה ובלקוטים לזכור לאברחם, ובכי'יל חוגח ביני שיטי ר' או שמימיו וכו" וכן גיי 
הערוך בע' פישון וגם במ' חגדול עמוד 77 הועתק ר ב א מ ר מימיו מהלכין וכוי, וניל שתיה כתיב ד * א שטימיו 
וכו' ונשתבש ריא והשלימו ר' אומר או רב אמר ועי" במיח חלק ליט צר 107 ובמי"י לעיל צר 96 בריה 
9 לא עמד. וכן הלשון גם בסמוך לא עמד כוש וכו' לא עמד אשור וכו' ועח'ינ: 10 מגיד מראשית. וכתב 

שם העתיד ועי' ברש"י עח'ית, ובכי"ל נוסף כאן ביני שיטי ר' א' תורה חתוטה גיתגת ועי' גיטין 
1 זתב ווירוי. כ"ה בכי"ל בגוף הספר, ובגליון נסמן ס'יא וודאי ופיי זהב ממש כפשוטו של מקרא ולא 
למטה בפרשה זו במאמר רית בשם ריב"ל עתיד הקב"ה וכו' אשר שם הזתב אילו דברי תורת וכר 
קאמר כאן ‏ ג'כ הבדלה ואבן השהם וודאי משום שנדרש שם הבדלח ואבן השהם מקרא ומשנה וכו 
בסגגון זה לקמן 5' מ"א (מייב) כוש שתיה כושי וודיי ופמ'ה פרא אדם וודיי וע במשען מים צד 
עלטעסטע טערמינאלאגיע לרב"ז באכער צד 48. ובפי" ב'יר כתב ה זה ב משמע זהב טוב ובחון דלא כתיי אשר 


ג 


ֶּ 


1 
ו 


ף 
8 
₪ 2 
- 


זחב וכו' ומלת ודאי לא פירש ועיי גם במ"כ, ובירוש' שם איתא שבעה זהבים הן זהב טוב זהב סגוך והב מופו 
וכו' זהב טוב כמשמעו וזהב הארץ ההיא טוב א"ר יצחק טיבוי וכו' ועִיי בשאר הטדרשים שציינתי, ובבבלי שם גרפיגן 
שבעת זהבים הן והב וזהב טוב וזתב אופיר וכוי זתב וזתב פוב רכתיב וזהב הארץ התיא פוב וכו ופירשיי שס 


בראשית פרשח מו ב ט 11 


תנידני (שס שם) לא תיסב מיני עלה, ‏ אבל התאינה על ירי שאכל מפירותיה פתחה דלתיה וקיכלתו 
הה'ד ויתפרו עלה תאנה גו': ומה הייתה אותה התאנה, ר' אבין אמר ברת שבע דאייטיית 
9 שבעתי יומיא דאבלי לעלמא, ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי (אמר) ברת עלי דאמטיית אליתא ובכיתא 
לעלמא : ר' עזריה ר' יורה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי חס ושלום לא גילה הקביה אותו אילן 
לאדם ולא עתיר לגלותו, ‏ ראה מה כת' ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת 

| את האשה ואת הבהמה (וקרא כ טו) אס אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא שלא תהא הבהמה 


4 פפיקסל ככסי טס, מנסועס מ'3 ויכ 6‏ ק" 5", פנסועס שס כ" ""ד: | 5 כנסדלין | פ"ז | מ"ד, קפכל קדוטיס פ"י, 
טעמו פ''ס, פקיקסס פ'ט (פ"ס 3י), ויקְלס כבס פכיז סי ג', פנסועס מ"נ סעוכ כ" "יס, מכסועס ‏ טס ק" ס', סנסומפ 
בלק סק" 0', נפדנל כנס פ'כ סי" י"ר : 


1 לא] לא תנדנד בי .. ל" | תסב ל?א*כי | מיגי] פי (שם), מגי לָ"דְהאכי. ממני מ | עלה] טרפין י, טרבין ל | 
התאנה דזאכימ. תאנה 57 | "על ידי] 5 ך | מפירותיה] מינה י (שם) | 2 ומה] ע. מה דפאעי | היתה | 
תאנה א?עי | ברת] בנות ך? | דאייטיאת (ך. דאיטיית (ץ", דאייתיאת (ן", דאמטיית ד פאכער?*י: היות לי | 
8 שבעת פא'כע. זז ךר | יומיא] פאלע. ימי דא'כי, ימי ר | דאגלי] פא'ע. דאכלא א!כעי. אבלוו. ך, 
אבלות ך | לעולם א' | ר' יתושע -- לעלמא ל' כי | לוי] פא"ע. אליעזר ך | ברת עלאי פ. . . אלי ליע. 
. . אליתא ך, תאנה ךְי | דאייטיאת /ן | אליתא ובכיתא] (ן, אליתא דְם, אילייא א?, אנינות ך. | 4 ר' יודה פ/ 
ורי יהודה 7 | בר 57 | האילן זא | 5 לאדם] לשום אדם א', לאיש [זכ, לשום איש א?. לי י ‏ | ולא] 
ואינו ם | לגלות אותו דְן | לרבעה -- הבהמה] דְזאכ. וגו ך | 6ואם אדם חטא א, וכי 5 | חטאה א'י | 
שלא] כדי = ם | הבהמה] ְזְאכ. נהמה דפי | 


זהו הגגב שגנב דעת בוראו שעבר על ציווי של הקב'"ה, והגהתי גם כאן דברייה, ואפשר שצ"ל דבורייה ועי" עמת'יל חא צד 
5, וגם בפסיקתא הגי' כמו שאיתא כאן רק בכיייל הא גנבא דגנב דעתיה דברייה דג גב דעתיה דמריה, ושם ג' 
ההייד אל תבואני רגל גאוה אותו הרגל שפשטה בגאיה אל תביאני : 1 לא תיסב מיגי עלה. לא תקח ממני עלה, ודורש תנדני 
גדנוד, ובפסיקתא הגי' ויר רשעים אל תנידני לא תנדגד אותי ביד ולא תיסב מיני טרפין נמצאת 
אתה אומר אותו האילן שנתן לו פירות נתן לו עלין הד ויתפרו וכו', ובכייל נמצאו שתי הגי' בגוף הספר לא תיסב 
מיני עלה (ונקוד בצרי) ס"א לא תגדנד בי לא תסב מני טרבין, ומפרש ביני שיטי עלין (וכתיבת טרבין בבי"ת כמו הבקר 
מבטא הירושלמי. ועיי מבה"י ח' א' ותדוגמאות בערוך הש' ע' בקר בי), וכן תרג' ויתפרו עלה תאנה טרפי תנין, 
ובדפיר. ודו נשמט אל תנידני, ובאדר"נ פיא דרשו פסוק זה על הגחש כיון שראהו אותו אילן היה, צוח עליו 
ואמר לו רשע רשע אל תיגע בי שני אל תבואני וכו' ויד רשעים וכוי ועיי בפדר"א פי'ג וילק' מכירי .לו .פיי כי : 
לומה הייתה וכו. בפסיקתא לפי כ"י פארמא הג" ר' לוי אמר ברת אלי דהיא אתיאת אליתא ובכית א 
מא ר' אבין אמר ברת שבע דתיא אתיאת שבעח ימי אבלא לעלמא. ובערוך ע' ברת שבע העתיק המאמר 
פנינו (ואף שנסמן שם בראשו בב'ר וכו' ובפסיקתא וכו' אין להוכיח שלפני בעל הערוך היה המאמר בסגנון אחד 
בשני המדרשים וכן הענין בערכים אחרים שהעתיק שם מאמר ממקורות שונות וסגנון המאמר מסכיס רק עס מקור 
אחד) וג' שם ר' אבין אמר ברת שבע דאייטיאת שבעת יומיא דאבלא וכו' ר' יהושע בשם ר' לוי אמר ברת אלי 
דאייטיאת אליתא וב כ ית א וכו' (ובערוך הש' נר' שטעות הדפוס בסוף המאמר דאיתיאת כמו שהגיה ושיבש שם 
בראש המאמר ועי' עמת"ל ע' אטא וע' אליתא ולעיל צד 92 במ"י בדה לא אייטיתה) ובע' בנות שוח (בנות 
שבע) 4% רק מאמר ר' אבין וג' שם ברת שבע דאמטיית (דאיטיית, דאייתיאת) שבעת יומיא ד א ב ל * וכו', 
ולפנינו ב הגיי שב ע תי ועיי עמת''ר עי שבע ב' ודאלמאן צד 98, ובכי"ל גיי הספר ברת שבע דאייטיית וכו' 
ונסמן בגליון ס"א דאמטיות, ר"י דסיכנין וכ ברת ע לי דאמטיית וכו' ונסמן בגליון ס"א א לי כגי' הערוך 
והפסיקתא, \בפי' ב'יר כ'יי מפרש ברת שבע (כיה בכיי"ט. ובכייא בנות שבע) בנות שוח ועיי לעיל צר 77, וכן 
משמע בערוך ועיי תוספתא גדרים פ'ה ופיי ריש דמאי פ"א מ'א, ושם הביא דאמרינן בב'ר גבי עץ שאכל אדה'ר 
דקרי ליה בנות שוח לפי שגרמו שוחה לאדם ואיכא דקרי ליה בנות שבע שגרמו זי ימי אבילות ועי' תוספות רייה 
טי בי עיז ייד אי בכורות חי א' ד"ה בנות שוח ושבועות ייב ב' בדייה כבנות וכו' ולא מצאתי גי" זו בכ"י, ‏ וכאן 
דרשו ברת שבע דאיטיית וכו' שהביאה ע'י מיתה שנגזרה לאדם ז' ימי אבילות לעולם וברת עלי שהביאה מספר 
ובכי לעולם, ותרג' קינה איליא, ושמות מיני התאנים ברת שבע וברת עלי (אלי) לפי חוראתם לא נתפרשו ועיי לעת 
ען צד ל89, ובפי' ב"ר כ'י גורס במאמר האחרון תאנה דאמטיית אנינות לעלמא ומפרש תאנה דריש 

לשון אנינות, וכן נסמן בגליון כי"א ב' גרש"י דאמטיית אנינות וכו': 4 ר' עזריה וכו'. בפסיקתא פ''כ שם רי ברכית 
ורי סימאי (עייש הערה ל'ו) בשם ריב"ל אותו אילן שאכל אדח'"ר לא גילה אותו הקבייה ולא עתיד וכו' אמר 
כתיב והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם הטא בהמה מה הטאה אלא לפי שבאת לאדם 
תקלה עלידה לפיכך אמו הקב'ה תפקל ד'א שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמוו 
זו היא בחמה שניפקל איש פלוני על יִדִה, והוא כלשון המשנה פנהדרין שם אם אדם חטא וכו, 
ובפסיקתא פיט שם בפתיחה ולא יהי עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון איתא תמן תגינן והרגת וכו' אם אשה 
חטאת (בוי'יר שם אם אדם הטא) כהמה מה חטאת אלא לפי וכו' אמר הכתוב תסקל שלא תהא וכו ויאמרו זו 
היא (בוי"ר זו בהמה) שנסקל פלוגי על ידיה (בוי'יר ידה), ובתנחומא מייב אמור הגיי אם אשה וכו' דייא שלא תהא 
וכו' ויאמרו זו היא שנהרגה אשה פלונית על ידה, ובתנחומא בלק שם ד"א שלא תהא וכו' ויאמרו זו הבהמה 
שנהרגה אשה פלונית וכו' ועח"ג ודיס סנהדרין נ'יד א', ובאריכות חדרש אם אדם חטא וכף בספרא שם פ' 
והרגת וכו', וכבר העיר ביפית אמאי נקט קרא ואשה אשר תקרב וכוי ולא מייתי קרא שלפניו ואיש אשר 
יתן וכו' ואת הבחמה תהרגו, ופפוק זה חובא בפסי"ר,: ושם כל המאמר בילמרגו וכו איזה היא ההונייה 
וכו' וג' שם אמר חקב'ה וכו' כביכול אני כשבראתי עולמי לא בקשתי להונות לברייה , ולא פירסמתי מה 
שאכל אַדה"ר הימנו ומת מה היה וכו' ר' עזריה וריב''ס אמרו בשם ריב"ל לא גילה אותו ולא תגלה 

אותו למה שלא יהו אומוים האילן הזה הביא מות לעולם וכה"א ואת הבהמה תהווגו אם האשה הטאה 
בהמה. מה הטאה אלא וכף ואומרים זו היא שנסקלה פלונית על ידה וכ ועייייש בהערות רמאש : 


100 בראשית פרשה מו ב ט 


היית, ואחרנה אמר לא פת היא עתידה להיות, / רי ירמיה בריך קמיה ר' זירא המוציא לחס מן הארץ 
וקלסיה, כר' נחמיה אתמהא, אלא שלא לערב את האותיות, מעתה המן הארץ שלא לערב את 
האותיות : = ר' יהודה בר' אילעאי אמר ענבים היו שני ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות 
למו (דברים לב לב) אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם, ו' אבא דעכו אמר אתרוג היה ההיד 
5 וחרא האשה כי מוב העץ למאכל ונו' (בראשית ג ו) אמרתה צא וראה אי זהו אילן עיצו נאכל 
כפיריו, ‏ ואין את מוצא אלא אתרוג, ר- יוסי א' תאנים היו, לא דבר מדבר הוא למר ודבר מעיניינו, 
לבן מלכים שקילקל עס אחת משיפחותיו, כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה ‏ מחזר 
על פתחיהן שלשפחות ולא היו מקכלות אותו, אכל אותה שקילקלה עימו פתחה דלתיה וקבלתו, כך 
בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן טררו והוציאו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא 
0 היו מקבלין אותו, ‏ ומה היו אומרין לו, | אמר ר' ברכיה הא ננבא דגנב דעתיה דברייה דנגב דעתיה 
דמריה ההיר אל תבואני רגל גאוה (תהלים לו יב) רגל שנתגאת על בוראה ויד רשעים אל 


8 לקפן פי"ע, ויקכ5 כבס פי"ב סי" 5', בעדנר ככס פ"י םס" ג' וסי' מ', עדכט 6ססכ פ'ס. וע" פפכי ספזינו פ" טכיג : 
4 לקטן פ'כ  :‏ 5 ספכ ספול פט"ז, יכוטי סוכס פ'נ גנ ד', סוכס ל*ס 5', פסיקסס פכיים (קפייג: נ'), ויקכס כבס פ'"ל סי" סי : 
6 ילק' מכיכי פסכיס 5 כ" "'ע : | 9 לק' סקפיס כי סטכייז : = 10 לקוון פי"ם : 


1 היית] א היתה ךְ, הות א?. הוה אכ | וחרנא פא?. וחרינא מ. וחורנה ך, וחורינא כ | אמר] פ. ₪ לפת דאכמ | 
שהיא מ | *בריך דפאכ, בריי ל", בעא' ל | קמיה] א, קמיך, קומיה פ. קומי כר! | ר] פא'כר'. דר' דא? | 
זעירא כך' | 2 כר] מה - אכ | שלא] כדי ,.. א | לערבב א'ך? | **האותיות] האותות ל | מעתה] ם. אלא .- אף1, 

עתח--האותיות ל' ד | *המן] המנה ל הימנה ם. לחס מן אך' | לערבב א | 8 *האותיות פא] האותות ל | 
בר'] כ. בר ךא | אלעאי | רוש א', ראש דפאלכי | 4 אשכלות הזאכי | דמן עכו פאכי | **היה] לי ל | 5 אמרת | 
איזהו דְם, אי זה א?כ, איזה י | עצו נאכל פחז, שעצו . . דא'כ, שהעץ.. י, נאכל עץ א | 6 כפריו | אין אתה . . 
אלא א'כי. זה פ | אומר דְפאי, אמי כ | לא-- מענינו] דבר למר (הלמד מ) מענינו דְפמ. . . מעניינו א?, למד 
דבר מענייגו א', למד (מעניינו כ) מענינו כי | 7 לבן] פאכימ. משל - ך | שקלקל | באחת י | משפחותיו פאכימ, 
מן השפחו' ך | וכיון א' | מחזיר פכי | 8 על] - כל א | 9 מאותו אילן אכימ, מפרי האילן י (תחלים) | *טררו 
והוציאו "]א] טרחו והוציאו ל. טרדו הקב"ה והוציאו דִים, טרדוהו והוציאוהו י (שם) | מחזיר ך'י | 10 מקבלות מ | 
מה אכימ | אומרין] א: דיס דים | הא גנבא] גנבא גנבא ךז | דגניב מ | **דברייה] דבירייה ל | דגנב -- 
דמריה לי | 11 **תבואני] תבואנו ל | שנתגאה אמ | אל תנידני לי ך ‏ | 


לפת ליפתותא פיסתא שנ' יהי פסת בר בארץ וגו ר' חגינא בר פפא ורי שמואל בר מניינא אחד היה אומר. הלפת 
לא פת היתה והאחד אומר לא היתה פת אלא עתידה לעשות פת שנג' יהי פסת וכו', והשלמתי שמות האומרים 
כאן עפ"י גי' הדפוסי' וכי"פ וכי"א א' וב' והירושי, וכן הובא ר' חנינא ור' שמואל בפי' ב'יר הנהפס, והלשון תרין 
אמורין הוא כסגנון הירושי ועי' עמת"ל ע' אמורא : 2 כר' נחמיה אתמהא. שבק רבנן ועבד כר'נ, ומשני אלא שלא + 
לערב את האותיות לא משום הכי קלסיה דס"ל כר"נ דאמר המוציא שכבר הוציא אלא שלא לערב וכו' שאלו אמר 
מוציא היח מערב מ'ים דהעולם עם מ'ים דמוציא ויחטוף אות אחת (מפי' ב"ר כ'י) ומטעם זה מיתוקם נמי סתם מתניי 
הפת הוא אומר המוציא ועי' ביפ"ת. ופריך מעתה המן הארץ שלא לערב וכו' א"כ יברך מוציא לחם המן הארץ 
לערב מיים דלחס עם מ"ם דמן, וכן כל המאמר בירוש' שם ר' ירמיה בריך קומי ר' זעירא המוציא וכו' וקלסיה מת: 
כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות מ עת ה המן הארץ שלא ל ערב ראשי אותיות, ובפ" ביר כיייט 
גורס ומפרש כאן אל א מ עת ה דטעמא משום שלא לערב אותיות ל חהם מן הכי נמי אי אפשר לומר אם לא 
יחטוף אחת מהן אלא שמע מינה לא מצינו (צ'ל מפני) טעם זה קלסו והדרא אתקפתא לדוכתא ואין תשובה בדבר 
ועי' במפרשי הירושלמי ובתוספות ברכות לח ב' בדייה והלכתא המוציא ובמתת יה לר''מ שטראשון, ובבבלי ברכות 
איתא משתבחין ליה רבנן לר' זירא את בר רב זביך וכו' דאדם גדול הוא ובקי בברכות וכו' פתת ואמר מוציא 
וכו' עיייש. ובדפוסי' וכייכ נשמט כאן מעתה המן הארץ וכו' שנמצא גם בהירושי' (ועי' בפיי מהרזיף ברייה אתייא 
אילין) ואיתא בכי"ל ובכו"פ וכי"א א' וב' ועח'נ, והגהתי עפ'י הירוש' ה מן הארץ וכן הגתתי ב' פעמים 
ה א ות יות (בירוש' מגילה פ"א ע'א ד' נמצא ג''כ ג' פעמים אותות בהוראת אותיות דאלפא ביתא וצ''ל אותיות כמו 
שאיתא שס בסמוך ב' פעמים אותיות) וכיה לעיל צד 78 : 8 ענבים היו. וכן איתא לקמן פייט ותקח מפריו ותאכל 
א"ר איובו סחטה ענבים ונתנה לו ועי' בוייר ומד' אסתר שם, ובבמ"ר שם סי'י ב' ואותו אילן יין היה, ושם סי" חי 
מה הנחש על ידי שחסית לחוה לשתות *ין וכו', ובפרר"א פכ"ג דרשו מצא נח גפן שגורשת ויצאת מג'יע ואשכלותית 
עמה וכו', ואגדות אלו נמצא כבר בספרים שונים משיורי הגנוזים ובס' חנוך פליב איתא שעץ הדעת דומה לחרוב 
ופירותיו כענבים ועי' במאמר חח' גינצבערג במ"ח חלק מיג צד 122 וצד 149: ₪ כי טוב העץ וכר. בפסיקתא 
פיכ שם טעמא דר' אבא וכו" שנ' ותאכל מן העץ עץ שהוא נאכל כפריו ואיזה זה אתרוג (עיייש הערה ליא), וכן 
הדרש בספרא שם פרי עץ את שטעם עצו דומה לפיריו זה אתרוג ועי' ירוש' ובבלי סוכה שם. ובכי"ל אי' לפיריו ומוגה כפיריו : 
6 ר' יוסי. בפסיקתא שם טעמא דר' יוסי דאמר תאנים היו ויתפרו עלה האנה וְכו' ר'י ד סכנין ב ש*ר לן' דבר 
למד מעניינו למלך שהיה לו בן והיה לו שפחות הרבה וכו' עייייש, (ואין צורך להגיה גם כאן ריי דסכנין בשריל), וכן 
לקמן פי"ט ויתפרו עלה תאיגה א"ר שמעון בן יוחי עלה שהביא תואנה לעולם : | לא דבר מדבר וכו. הלשון זרת ולא 
מצאתי סגנון זה למדת דבר הלמד מענינו, ופו' לא דבר וכו' נ"ל כמו דבר שאינו מתפרש במקומו בבריותא דלייב 
מדות מדה י"ז וצ''ל כאן ולמד (או ודבר למד) מעיניינו: 7 לבן מלכים. הובא בתוספות. סנהדרין ע' ב' בר'יה בה 
נתקנו והגי' שם משל לבן מלך שקלקל עס אחת משפחותיו וכר והוציאו חוץ לפלטרין שלו והיה מחזר על תפתחים 
שפחותיו וכן' : 8 דלתיה. מלימ דלתים: על כל האילנות. לכסות את עצמו מעלין : שלהם, פי' בר כיי : 
0 חיו אומרין לו. וכן הדרש לקמן פייט וישמעו וישמיעו שטעו קולן של אילנות א' הא גגבא. דגכב: דעתיה דברוית 


בראשית פרשה מו ב ט 19 


וועץ הדעת ונוי] מה היה אותו האילן שאכלו ממנו אדם וחוה, ר' מאיר א' חטים היו, כד לא ז 
הוי בכר נשא דיעה אינון אמ' לא אכל ההוא נכרא פיתא דחיטין מן יומוי: רכ שמואל בר רב יצחק 
בעא קמיה ר' זעירא אמר ליה איפשר חיטים היו, אמר לו הין, אמר ליה והא כת' עץ, אמר ליה 
מתמרות היו כארזי לבנון : אמר ר' יעקב בר אחא איתפלנון ר' נחמיה ורבנין, ר' נחמיה אמר המוציא 
לחם מן הארץ שככר הוציא, ורבנין אמ' מוציא שעתיד להוציא יהי פיסת בר בארץ בראש הרים 5 
וגו' (תחלים עב טז), לפת תרין אמורין [ר' חננא בר יצחק ור' שמואל בר אמי] חר אמר לפת לא פת 


1 ילקו כעז כ'"6, נככום פ' 6', פנסדכין עי לי, פקיקס6 פ"כ (קעינ 6י),| פסיקסל כנסי פפ'"נ (קע'יס 6'): = 4 ילקי 
עכיכי מסניס "כ יקי ל', ‏ יכוט' כככוס פ'ו " 5', כככוס ל" 5', עדכט ססליס ק"ד ק" "0 := ₪ ע" טנס 5' 3', כפונום 
קיי6 3 : 6 פנסועס עקנ ס" ז': 


1 אילן א"כ | שאכלו] םא'כ. שאכל דחי | אומר | לא הוי] דלא י | **כד] כך ל | 2 בברנש (בבר נש כ) דיעה דא"כ', 
בר נש דיעח י, ברנש בן דעת א | אינון לי א | 5 גברא] אינשא ךְ | דחטין אכי. דחיטי ך | מיומוי אכ | יב 
שמואל] א?. ר' . . פדכ | בר יצחק פא' | 8 קמיה] פ, קמי ך, קומי אכ | זירא א' ] חטין הוו א'כ, דחיטין הוו פ | 
ליה ם | הן פא'כ | והכתיי | 4 הלבנון פא'כ | נחמיא דאמ נחמן א' (וכן בסמוך) | המוציא] פאכרמ. 
הוציא ך | 5 הוציא] פ, ₪ לחם מן הארץ אכ | מוציא] פ, מוציא לחם מן הארץ אכךרם, המוציא. . ך | 
שעתיד לחוציא] פַך, שהוא עתיד להוציא להם מן הארץ דְאכמ | 6 תרן] פליגין בח ₪ כ | אמורין] 5, 
אימוראי א, אמוראין מ/ . . פליגי ך | *ר חננא-- אמי ך8] ר' חנינא . . אמי א: לי למ | 


ובד' פר'א נשתבש צורתו, ובמי הגדול מסיים המאמר תנא לא סוף דבר נופו אלא כרתן מהלך. תיק שנה ועיי 
בהערות רשז'יש שם וצד 780: 1 מה היה אותו האילן וכו'. ברייתא בברכות שם אילן שאכל ממנו אדה'ר 
ר' מא יר אומר גפן ה יה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שני וישת מן היין וושכר ר' נח מיה 
אומו תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנ' ויתפרו עלה תאנה ר' יהודה אומו הטה היתה 
שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ועי' בך'יס וסנהדרין שם, וכל הסוגיא שלפנינו עד סוף 
הפרשה נסדרה ג'כ בפסיקתא פ'כ והגי' שם ומה היה אותו אילן שאכל ממנו אדה'"ר ר' מאיר אומר חיטין היו 
ר'י בר אלעאי (עייייש הערה כיו) אומר ענבים חיו ר' אבא דעכו אמר אתרוג היה ר' יוסי אמר תאנים חיו וכולם 
מביאים טעם לדבריהם טעמא דר"מ דאמר חיטין היו בנוהג שבעולם אדם שאין בו דעת הבריות אומרים חכים הוא 
דין דלא אכל פיתא דחיטין מן אמי (וצ'ל יומוי) ר' זעירא בעא קומוי ר שמואל בר רב יצ חק כתיב בו 
עץ ואת אמרת חיטין היו אייל מתמרת היה ועולות כארזי לבנון והיו משירות את זרעו לארץ (בכ'י כרמולי נוסף שם 
הה'ד ירעש כלבנון פריו, וכן כתב בא"א כאן שצ"ל עוד כאן והיו משירות פירותיהן לארץ הה"ד ירעש כלבנון וכו') 
וטעמא דר"י בר אילעאי וכו' ענבימו ענבי ראש וכו' אותן האשכלות שהביאו מרורות לעולם וכו', ‏ ושם לא נסדרו 
המאמרים א"ר יעקב בר אחא איתפלגון וכו' לפת תרין אמורין וכו', ומאמרים אלו הובאו כאן לנכון בהמשך הדרש 
דאותו אילן חטיט היו, ובפסי"ר שם הובא ג''כ לפי השיטה שלפנינו ובפסיקתא ר"מ אומר חיטים היו ר' יוסי אומר 
תאנה היה ר'* בר' אילעאי אומר ענבים היו ר' אבא דמן עכו אומר אתרוג היח וכו', ובב''ר לרמה'ד בפוגיא שם 
קיטע המאמר שלפנינן וג' שם מה היה וכו' ש א כ ל ו ממנו וכו ר' מאיר אמר חטים היו ר' אלעי אמ' ענבים חיו שני 
ענבימו וכו' מרירות לעולם א'"ר אבא אתרוג וכו', ובמ' הגדול עמוד 76 הועתק המאמר עפ'י הפסיקתא : 4 מתמרות 
היו. עולות למעלה, וכן לקמן פמ'ה החקיצאונים (הקוצים) הללו וכוי מתמרין ועולין, ובכתובות קי'א, ב' הדרש עתידה 
חטה שתתמר כדקל ועולה וכו': ‏ א"ר יעקב וכו'. נשנה בירוש' ברכות שס על פסקא דמתני' שעל הפת הוא אומר 
המוציא וכו וג'.שם ר"י בר אחא אמר איתפלגון רב נחמן (וצ"ל. ר' נחמיה, וכיה בדי מגנצא) ורבנן רב נחמן 
(וצ'יל ר' נחמיה) אמר המוציא לחם מן הארץ ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ וכו' וכה בכייל ובשאר הספרים 
שציינתי ריינ אמר ה מ וצ יא וכו' ורבנ' אמ' מ וצ יא, ובדפיר ודו נשתבש ר' נחמיא אמר הוציא וכו' ורבני אמי 
המוציא וכוי, כבר הגיהו בא'א ובאב'"א ובמ"כ ויפיית לנכון ר"ג אמר המוציא וכו' ורבנן אמ' מוציא וכו', וכ'יה 
בסמוך ר' ירמיה בריך וכו' המוציא וכו' כר' נחמיה וכו', ומוחלפת השיטה בבבלי ברכות שם תיר מה הוא אומר 
המוציא לחם מן הארץ ר' נחמיה אומר מוציא וכו', ובמ' תהלים הובא המאמר בדרש הפ' להוציא לחם מן הארץ, 
וסגנון המאמר שם ר"י בר אחא ר' נחמיה ורבנין רינ אומר ראה לשון שהתקינו חכמים המוציא שהוא הוציא (כ'יה 
בילק' תהלים ר' תתסיב) לחם מן הארץ ורבנין אמרין מוציא (כ'ה בילק' שם) שהוא עתיד להוציא שני יהי פיסת 
וכו': 5 שכבר הוציא. וכדאמר ר"מ חטים היו ר"ל לחם ממש ועי' ביפיית, ובפי' ב'"ר כ'י מפרש המוציא משמע 
שלעבר שכבר הוציא שקודם שנברא האדם היה הלחם יוצא מן הארץ עשוי מגמר כיון שבא אדם וסרח נתקלקלה 
הארץ ולא חוציאה כי אם חטין (כ"ה בפי' ב'"ר כי'א, וכן נוסף בגליון כי'א ב' פי' שהוציא כבר קודם שנברא אדם 
יצא לחם מן הארץ וכשסרח וכו'), ורבנין אמ' מוציא דמוציא משמע לעתיד ומברך על העתיד שהוא עתיד להוציא 
לחם מן הארץ שנ' יהי פיסת וכו' וכן דרשו בשבת וכתובות שם עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת 
שני יהי פיסת בר בארץ, ובבבלי ברכות שם מסיק במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע וכו' (ופרש'י שם 
שהוציא כבר וכו' דלשעבר בעינן שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות ממנה) כי פליגי 
בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע וכו' ור' נחמיה סבר המוציא דמפיק משמע (שעתיד להוציא) שני הטוציא 
אתכם וכו'. וכפי הדרש שלפנינו שהבינוני מוציא משמע ל' עתיד דרשו גם לקמן סוף פמ"ד אשר הוא גואלם אין 
כת' אלא אשר גאלם וכו'. כי פודה וכו' אין כת' אלא כי פדה וכו' וכוונו שהיה משמע אשר הוא גואלם שעתיד 
לגאלם ופודה שעתיד לפדות ועי''ע ברלינר בייטרעגע צור העבר' גראממאטיק וכו צד 46: 6 לפת תרין אמורין. 
נחלקו למה נקראה שמה לפת הד אמר לפת לא פת היית הלפת לא היתה. למזון קודם שחטא אדה'ר משום 
שהארץ חוציאה גלוסקאות וכר' נחמיה שאמר המוציא וכו' שכבר הוציא ואחרנה אמר לפת לא פת היא עתידה 
להיות משום שהארץ תוציא גלוסקאות לעתיד וכרבנין דאמ' מוציא שעתיד להוציא, ובירוש' סגנון המאמר אתייא 
אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמר לפת לא פת היתה וחרגא 
אמר לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת וכו', ושם ל'ג במאמר הקודם שכבר הוציא בדברי ר"ג וכן ל"ג 
שעתיד לחוציא יהי פיסת וכו' בדברי רבנין ובא לפרש שנחלקו רינ ורבנין בברכת הלחם כמו שנחלקו רחב"י 
ורשבִיא בדרש לפת לא פת ועיייש בפי' מהרזיף, ובתגחומא עקב שם איתא א'יר חייא בר יעקב יש מקומות שקורין 


18 בראשית פרשה מו ב חס 


לבראותי, בזכות אותו שבא מרחוק ההיר קורא ממזרח עיש מארץ מרחק איש עצתי (ישעיה מויא): 
ה וישם שם [את האדם אשר יצו] היך מה ראת אמר ויהי שם עד היום הזה (דתיב ה ₪), אמר 

ר' לוי בר זכריה ובלכד ביצירה זו: אמר ר' יצחק בר מריון כת' אלה תולדות השמים ונו' (בראשית ב ד) 

בוראן משבחן ומי מגנן , בוראן מקלסן ומי יחן בהן דופי, ‏ אלא נאים ומשובחים הם אלה תולדות 
= השמים והארץ בהבראם : 


ו | ₪) וצמח יי אלהים מן האדמה ונוי ועיץ החיים ונוו] תני עץ שהוא פוסה על פני כל 
החיים, אמר ר' יהודה בר' אילעאי עיץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו, 
ר' יודן כשם ר' יהודה בר' אילעאיי לא סוף דבר נופו מהלך חמש מאות שנה אלא אפילו כורתו 
מהלך תיק שנה: | 


8 לעיל לד 99: 6 ילקוע כמ כי, יכוט' נככוס 5" כ' ג', טיכ סטיכיס כנס פ' 5סם סיס (ר ג'), פנדס טסיט פ' עטכני 
(ם' ד'), עדכע ססליס 5' פיי ייץ, פדל סמיסו. ככס פ'נ : 


1 *לבראותי ל"חחשי (שם)] לבראתי א'י'מ (שס), לבראותו ל, לבראתו א*כ, לבראני ל"מ (ישעיה), לבראנו ד | שחוא 
בא ך | עצתי] חאים (ישעיה). עצתו ךפמ (תהלים) | 8 בר זכריה] בן .. פ. לי דא | אמר--בהבראס ל' 5 | *וגו ד] 
והארץ בהבראם א"כ. ל ל | 4 אלא לי אכ | 5 והארץ בהכראפ] והארץ כ, לי | 6 *תני דחא?י] תאני א', תניי ל, 
תניא כ ] פוסה] פושה (ן. פוסח דֶן, מהלך י, לי אכ | 7 דאיר 5 | בר] א*כ. בר דפ | אלעוי | תיק אי | 
מימי פא? | "תחתיו] מתחתיו ך | 8 בר] א?כ. בר 5 | אלעאי | דבר לי פכ | גופו ם | חמש מאות] פ5, 
תיק דא | כוותו] חִי, קורתו ל"דפאכ. | 9 חמש מאות פא*כ = | 


לבראות את אדה'ר, ואולי דורש בנתה לשון בנה כמו שרורש לקמן ריש פי"ח ויבן לשון בינח, ודורש 
לרעי מרחוק בשביל רעי מרחוק: 1 לבראותי. כן הוגה בכי"ל ונוסף בגוף הספר סיא יעצתה לבראני 
בזכות אותו שבא מרחוק: קורא ממזרח. וכן נדרש לעיל צד 16 מי העיר ממזרה צדק על אברהם: עצתי. 
כ"ה הקוי, והכתיב עצתו ועח'ג ולעיל צד 8 במ"י בד"ה ותיא גלי; 2 וישם שס. מביא מאמר זת 
כאן ולא הקדימו לדרש את האדם בזכותו וכו' לפי שסוף הדרש או"ל וכ" מוסב על סוף הפסוק את 
האדם א שר יצר וע" יפית: ויהי שם. כיה בדהיב שם, ובמ"א ח' ח' כתוב ויהיו שם וכו, וממקרא זת 
דרשו ביומא נ'"ג ב' ארון במקומו נגנז (ובגמרא שם מותיב וכל היכא דכתיב עד היוס הזה לעולם הוא וכו' וקאי 
בתיובתא), וכאן דורש גזיש שם שם וישם את האדם שם בג'"ע להיות שם לעולם, וע'ז מוסיף ר"ל ב'"ז ובלבד 
ביצירה זו אם היה נשאר ביצירתו כאשר יצר הקב"ה את האדם ולא חטא: 8 ר' לוי בר זכריה. וכן שם הדורש 
לקמן פע'ג אסף אלהים וכו' א'ר לוי בר זכריה עד שלא תלד האשה הפירחון נתלה בה וכו' ועי' אגה'א חיג צד 
0: א"ר יצחק בר מריון. מאמר זה מקורו לעיל צד 99 בדרש אלה תולדות השמים וגו' והובא כאן לדרוש את 
האדם אשר יצר כביכול הקב'יה מתגאה בעולמו ואמר ראו ברייה שבראתי וצורה שצרתי כמו שאיתא במאמר שנוסף 
לעיל שם בדפוסי' א'יר יצחק בר מריון כת' וייצר ייי אלהים את האדם מה ת"ל אשר יצר וכו', וממה שלא הובא 
מאמר ריב"מ בסגנון זה כאן מוכח ג'*כ שהוא אינו מעיקר ב'יר ועייייש במ'י, והמאמר שלפנינו ליתא בכי'פ, ובכי'א 
בי הושלם בגליון: ‏ 6 עץ שהוא פוסה. שהוא מתפשט, ופושה מל"מ פשת ובערוך ע' פס ה' הג" פושה, ובמי 
תהלים שם איתא והיה כעץ שתול זשיה עץ חיים היא למחזיקים בה וכוי למה נמשלה תורה לעץ חיים וכו' מה 
עץ חיים פורש (צ'ל פרוש כמו שהגי' במ' תהלים שנדפס מכבר) לכל באי עולם בג''ע כך תורה פרושה לכל תחיים 
ומביאן לחיי העוח"ב תגא עץ חיים מהלך וכו' וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו (וסוף המאמר תנא וכו' הוא 
הוספה במ' תהלים מהדורת רשיב), ובירושי שם תני עץ חייי מהלך חמש מאות שנה אמר ר' יודה ביר' אלעאי 
לא סופ דבר טפו (צ'ל נופו) אלא אפילו כורתו וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו ומה טעס והיה כ 

על פלגי מים תני עץ חיים אחד מששים לגן וכו' ובשהש"ר שם תני עץ חיים מהלך וכו וכל מימי בראשית מתפלגין 
ויוצאין מתחתיו ר' יהודה בר' אלעאי אמר לא סוף דבר נופו אלא וכו' מהלך חמש מאות שנה תני תמצית וכו 
וארכו של עולם תק שנה וכו' ורחבו מהלך תיק שנה וכו' ועולם אחד בששים מעדן וכו' ועי' במיי לעיל צר 186, 
ומשמע שכן פירוש המאמר שלפנינו עץ שהוא פוסה על פני כל החייט שהוא מתפשט על כל העולם שבו החיים 
וחוא מהלך תיק שנה כמו עץ חחיים ועייע ביפי'ת ובמ'י לעיל צד 27 וצר 46, וכן נדרש בפרק גן החיים (בבית''מ 
חיה צד 47) מדת עץ החיים כמדת כל הישוב וכו'. ובמסכת . עדן (הנדפס' עס ברייתא דשמואל פפריימ תרכייג) 
פ"א איתא ועץ החיים באמצע ונופו מכסה על כל גן עדן (וכל פ'א הועתק בילקוט רמז כ' ונסמן בראשו בדפיר 
פ'ג'עי), ובאגדה שה"ש הוצ' רש'ז שעכטער צד 18 (והוא במדרש זוטא צד 12) נדרש כשם שגלגל חמה גתון 
באמצע הרקיע כך עץ חיים נתון באמצע גן עדן וכו' אחרים או' עץ החיים מכוון כנגד גלגל חמה מהלך שנת ר' 
מאיר או' מח גלגל חמה ת"ק שני אף עץ חחיים ה"ק שנה וכל פילוגת מי בראשית יוצאין מתחתיו שנ' וחיה כעץ 
שתול |כו' ועיייש צד 55, ובמ' הגדול עמוד 76 הובא כך עץ החיים עומד באמצע ג'ע וכמה הוא עביו ר' מאיר 
אומר ארבע מאות שנה מהלך עץ החיים ר' יהודה אומר מהלך שבע מאות שנה עץ החיים אחרים אומ' מהלך 
חמש מאות שנה עץ החיים ומכוון כנגד גלגל חמה מה גלגל חמה מהלך תיק שנה כך הוא מהלך חמש מאות 
שנה וכל פילוג מימי בראשית אינן יוצאין אלא מתחתיו שג' והיה כעץ שתול וכו', וכן בסא'יר שס כשם שגלגל 
חמה מהלך חמש מאות שנה כך עץ החיים מהלך חמש מאות שנה ועי' גם בתר"י א', וכמ' כונן (בבית'יט חיב 
צד 28) איתא ועץ החיים בתוך הגן והוא גבוה תיק שנה וכו' ושעור הגן אלף שנים וכו', וברדיק העתיק המאמר 
שלפנינו א"ר יהודה בר, אילעי עץ החיים וכו' וכתב. עליו ומה טוב הדבר למבינים : 8 לא סוף דבר. לא בלבד, וכן 
סגנון המדרש לקמן פל"ח לא סוף דבר משיב רעה החת טובה אלא אפילו רעה תחת רעה וכו ועי' עמת"ל ע' 
סוף: גופו. ברד"ק ג' לא סוף דבר גופו אלא אפילו ק ורתו וע" ביפיימ ברכות שם שגם בעל מגלת 

גורס כן, ובס' פוגיא צד 566 הביא בשם ב"ר לרמה"ד ולא סוף גופו מהלך ת"ק שנה אלא אפילו קורתו וכו', 
ובמ"ג ח"ב פ"ל העתיק לא סוף נופו אלא קורתו מהלך וכו', והגי' כ ור תו איתא גם בירוש' (וכ'א בפירוש הקצר 
שם קורתו), ובשהש"ר דיו נשתבש פורתו ועח'נ וערוך הש' ע' כורת, ובילק' רמז כי הגיי בדפיר וברו ג'יכ כורתו 


0 0 מ מ ו 


בראשית פרשח מו ב ה 7 


תמצית בית כור שותה תרקב, ‏ על דעתיה דר' יהודה כפיני שהיא נתונה בנינה ומשקה את כל הגינה, 
והא ר' יהודה יש לו שני מקריות, ור' יוסי אין לואלא מקרא אחד, אמר רי חנן דציפורי האיר הקביה 
עיניו שלרי יוסי ומצא לו מקרא אחר מכריע על גבין, ‏ ואי זה זה ויישם מדברה כעדן וערבתה 
כגן י*י (ישעיה נא ג)): 


מקדם אמר ר' שמואל בר נחמני את סכור קורם לבריית העולם, ואינו אלא קודם אדם 5 ג 
הראשון, אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי ההיר ואלהים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב 
הארץ (תהלים ער יג). פעלה טבה שהתקין לי הקכיה שכרי קורם עד שלא עמדתי לפעול : 

וישם שם רי יהורה ורי נחמיה ‏ ר' יהודה א' עילה אותו היך מה דאת אמר שום תשים ד 
עליך מלך בוריס יז ט). ר' נחמיה א'. פיחה אותו, למלך שעשה סעורה והומין אורחים : 

את האדם בכותו של אברהם, ההיר אתה ידעתה שבתי וקומי בנתה לריעי מרחוק10 
(תהלים קלט ב) שבתי בתוך נן עדן, וקומי טירופי מתוכה, בנתה לרעי מרחוק באי זו זכות יעצתה 


5 ינקוט כפז כ', ילק' פסליס כ' סס"י, ילק' עכוכי פקליס ע"ד ק" ", וע" לעיל לד 6 75 19 75 78 5ד 96 75 101 
ולקטן סוף פכ"ש : = 8 ילקוט כפו כי, ‏ לקטן פע"ז : | 10 לעיל 5ד 180 וט"כ, ילקוע עס, ינק' פסליס | כ' ספפיז, | ילק' מכיכי 
, ישעיס עו ייט .פסליס קליט םס" 6': 
1 תמצית] פי, מחמצית דא ככברי (שם) מ | ועל פ | דעת רי אי (שפ) מ | *יהודה לכ ברי] יופי לדפאיי (שפ) מ | 
לפיגי (ץ, כפיגי הזו 2, כפיגה זו א'. . . הזאת מ, מעין ם ‏ | נתונת--הגינה] משקח את כל הגינה והיא נתונה 
בגינה מ | כל ל' כע | 2 מקראות | *אחד דְפכימ] אחת לא | הנן] מ. חנין דְפא. חנינאי (שם). יוחנן כ | 
דצפרי א?מ | 8 אחד] אי (שם). אחר דְכִי, לי פמ | על גביו לי ומ | ואי זה זה זה א". ואיזה זה א'2, 
ואיזה מ, איזה פ | 5 נחטכי] אי (תהלים), נחמן דפ | לבריית העולס] פ, לברייתו של עולם אי (שס), ברייתו 
. כימ | *ואינו דאכימ] ואינה ל | אדם] פי, לאדם ך, לברייתו של אדם אכי (שס) מ | 6 וגן פחאימ | עדו] 
₪ נבוא ומ | *מקדם לידאי] בקדש לפ | 7פעלא אכך?מ, פועלא ך'. הא פועלא יי | *טבה פ] 
טגא דאכרמ.: טובה ל, טובא י? | שהתקין לי] פ, . . לו ך, שהעמיד לי אכרי, . . לו ם. | הקביה ליי | 
קודם] זאכ. לי דרי | 8 אומר דְפא'י, אמ' אכ | עילה אותו] עילויה אכ, עילויא ך? | 9 *עליך דאכי] 
לי ל | אומר א'י. אמר דא'כ | למלך] משל ₪ ח | וימן פאכ | אווחים] פחח. אורח אכי, - . כך 
הזמין הקביה ך | 10להאדם] אדם ךך | בזכות אברהס פךזא1 | ירעת | בנת כימ (ישעיי) = | | לרעי 
1 בנת כו (תהלים) מ | באי זה א: באיזח פכי | 11 יעצת ‏ | 


שהיא נתונה תוך הגינה ומשקה וכו', ובעקידה שער זי העתיק והכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן מתמצית 
בית כור (והוא כגיי כייא א' ובי וילקי יחזקאל) תשתה תרקב על דעת רי יהודה כפיגה זו וכו', ובגליון כי'ל מפרש 
לנכון כפיגי') מעיין, ובכיים הטיר הני' בפירושה, ובפי' ב''ר כייט ובנדפס בדפ'ר הביא תרגום ירושלמי עינות מים 
(שמות טיו כ'ז) פיגין (פגין) דמיין וכ"ה בערוך ע' פג ב', ולפנינו גי" אחרת שם  :‏ 1 תמצית. בשהשיי" שם תני תמצית 
כור תרקב שותה וכו' ועולם אחד מששים בעדן ועדן אין לה שיעור וכו', ובתענית שם אריב"ל כל העולם כולו 
מתמצית ג"ע הוא שותה שני ונהר יוצא מעדן וגו' תנא מת מצית בית כור שותה תרקב ת'יר וכו' ועולם אחד 
מששים בגן וגן אחד מס' לעדן וכו' וי'א גיהנס אין לה שיעור וי'יא עדן אין לה שיעור: 2 מקריות. וכיה לעיל צד 
0 והוא כפגנון הירושלמי ועח"נ ועמת'ל עי מקרא, והגחתי אין לו אלא מקרא א ח ד וכו', והגיי ומצא לו מקרא אחד 
איתא גם ברד"ק ובעקידה : 8 וישם מדברה וכו'. מפרש בפי' בר מדבר גדול ממקום ערבה ולפיכך השוה הכתוב 
מדבר לעדן וערבה לגן גדול לגדול וקטן לקטן: 5 את סבור קודם וכו'. כמו שנדרש באגדות שציינתי במ"י לעיל 
צד 6 וכמו שמתורגם בתר"י קדם בריית עולם, ואנקלוס תרגם מקדם מלקדמין וכן תרגם אקילס?) וכן כתב גם 
' הירונימוס בפרושיו, וכשיטת רשב'נ נדרש לעיל צד 96 וצד 101 וכן איתא לקמן סוף פכ'א וג'יע בשלישי,: וכן 
נמצא כבר בסי היובלים פיב וכן כתב אפרם הסורי וע" דרויד היג צד 128 ומ"ה הלק מ"ג צד 120 :| קודם 
אדת'"ר. ומקדם מוסב אמקרא שלפניו וייצר *'י אלהים את האדם ועי' יפ'ת :| 6 מלכי מקדם וכו'. | בכי"ל וכי'פ 
נשתבש מלכי בקדש עפ'י תהלים סיה כ'ה וכבר מוגה בכי"ל ביני שיטי, ודורש מקדם שנמשך למטה מקדם פועל 
ישועות בקרב הארץ בזמן שהיתה כבר הארץ ולא קודם ברייתה ; | 7 פעלה טבה. הגהתי טבה (לפי כתיבת כי"ל 
בה"א בסופי תיבות) וכן לקמן בכי"ל סוף פלייט תמן קריין לפעלה טבה וכו', ובירושי שבת פיט ייא די לפעלה 
טבא, ובדפ'ר ובד'ו איתא פעלה טבא שהתקין לווכו ומוגה בא'א שההתקין לי, ובמ"כ הגיה ראו פועלא 
טבא שהתקין לי, וכן נדפס בד' קראקא שמ'"זרח', ובדפוסי' אחרים השמיטו לי: | 8חשם שם. וכן דרשו 
ר"י ורינ לקמן פטיז ויקה וכו את האדם ר' יהודה א' עילה אותו וכו' ר' נחמיה א' פיתה אותו וכו : 
עילה אותו. לשון עילוי ורוממות המד"א שום תשים וכו': 9 פיתה אותו. | מל"מ פתיתני י"י (ירמיח כ' ז'), 
הקב"ה פיתה אותו שיאכל מכל טוב שהכין לו בג"ע למלך שעשה וכו'. וכן מאמום לעיל צד 61 מגדל מלא 
כל טוב ואין לו אורחים מה הנייה לבעליו וכוי וצד 78 למלך שעשה סעודה וזימן את האורחין וכור', ורעיון זה עם 
משלו נמצא כבר אצל פילון במלאכת העולם פכ"ה, ועל הדוגמאות אצל גרעגאר מגיסא ואמברוזיוס העיר הח' כהן 
בספרי פילון ח'א צד 26 ובמבוא שם צד 91; ובדפוסים גרעו והוסיפו וחברו המאמר עם המאמר שלאחריו כך חזמין 
הקב'יה את אדם ועי' גם בחי' הרד"ל : 10 את האדם. וכן דרשו לעיל צד 180 וייצר וכו' את האדם בזכותו של אברהם 
ועיייש במ"י: אתה ידעתה. ‏ כ"ה בכייל ועי' לעיל צד 98 במ"י בד'יה צוית, ולעיל ריש פ'ח דרשו פסוק אחור 
וקדם צרתני וכו' שבאותו מזמור ג"כ על אדה"ר, ובמדרש תהלים מזמר קליט שהוא מן האגדות שניתוספו בסוף 
הספר איתא ו' יהודה אומר המזמור הזה אדה"ר אמורו וע" מיש שם ריש באבער בהערה ה': 11 יעצתה. 
דורש בגתה יעצתה, ואפשר ששכוון למה שאמרו לעיל פ"ח שנמלך בלבו או במלאכי השרת בשעה שבא 


.מע 6ח4 (? | -"ָקְמָח (ג 


16 בראשית פרשחה מו בח 


כיד מיני ארוים הן ואין לך משובח מכולם אלא שבעה ההיד אתן במדכו אוו שיטה והדפ ועץ 
שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו (ישעיה מא יט), רי אמר שלשה, ברוש ברתה, 
תדהר אדרה, תאשור פיקסוס, למה קורא אותו תאשור, רבנין אמ' שהוא מאושר מכולן. הוסיפו 
עליהם עוד שלשה, אלונין ערמונין אלמונין, ‏ אלונין בלוטין, ערמונין דולבי, אלמונים אלווס : 
; בעדן רי יהורה א' נן נדול מערן דכת' ויקנאו בו כל עצי עדן אשר בנן אלהים120 

(יחזקאל לא מ) ואומר בעדן נן אלהים היית (שם כח יג). רי יוסי אי עדן נרולה מנן שני. וימע י*י 
אלהים נן בעדן ונו', והכת' ונהר יוצא מעדן להשקות את הנן, על דעתיה דר' יוסי 

1 יכוט' כפונום קוף) פיז 5" ד', כיס כיג 6', קוכס פיז ס', סענים כ"ס 3', | 3'3 פ' כ', | סנמועס "ב מכוטס סי" מו 


סנסומס טס ק" עי, וסזקיל סכופס (ע"ט 6י) :| 6 לקוע כ כי, לקי יסוקסל כ' טפ"ס, .לק' פכיכי יטעיס כ" ב' :6 כ" 
*כוט' נככוס פ"ס 3' ג', סענים "' 5', פפסיס 5*ד ל', טיכ סטיכיס כנס פ' למס סיס (ף' פי) : 


ב5 


1 מיר] ך'א. ארבעה ועשרים 57, עשרים וארבעה כם | ואין לך] ואין א'מ. ואינס א'. ליכ | משבה] ם/ . 
משובחים ,4 זין אמ, ומשוכחין כ | מכולס ל' א | אלא ל כ | שה] ז דופא | *הדס-- 
יחדיו ל"] הדס ועץ שמן ואתן בערבת . . ותאשור 5ּ, וגה לד | פר] ר' יוחנן ₪ / ר' אחא אש (ר'.-- שלשת 


לי כ) | לשה] פא?. ג' דא' | ברתא פמ, ברותה א, התא כ | 8 אדרא | פקסינון דא?. דין מ. פקסונין ע, 
פסקינון כ | למה] ע. ולמה דפאכמ | קווא אותו] נקרא שמו פעמ | רבנין אמי] רבנין אמרין א?. . . אמרי ם, 
רבכן אמרין כ, . . אמרי א, ל' דַפע | מכולן] מכל מיני ארזים (ץ | הוסיפו] תאנא .- מ | 4 שלשה] א'כ. ג' דא' | 
אלוני"ך!, דיס דָאכ | עימונין] א?, דיס א'כ, ארמונייך!, הופך, | אלמוגי ך!, היפדאכ | אלונין] ד'. היפדאכע | 
בלוטים א' כ | ערמונים א, ארמוני/ך! -וסך | דולבין א', דיס א?. דילביןך | אלווס] דלווס כ, דולבוסא*. דולוס א' | 
5 ר' יהודח] ר' יהודה ור' יוסי .-: דְאִי (יחזקאל) מ | אומר דְפכמ. אמר אי | ויקנאו בו] ד'אכי. ויקנאוהו םאש | 
אשר--אלהים] אכם. אשר בגן י, לפ | 6 הית] א'ים. ל ך | אומר | גדל פפי (שס) מ | 7והא 
כתי' די (שם) | **את הגן] וגול | *על דעתיה דרי יוסי ל"כבי] על . . דרי יהודה 57 מ. ל אי (שפ) | + 


רב עשרה מיני ארזים הם שג' אתן וכו' ותאשור יחדיו ארז ארזא וכו' ברוש ברתא תדהר שאגא תאשור שורבינא 

הני שבעה הוי כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליחם אלונים אלמונים אלמוגין אלונים בוטמי אלמונים בלוטי וכו' 

איכא דאמרי ארונים ערמונים אלמוגין וכו ערמונים דולבי וכו', ובמדרשי תנחומא א"ר שמואל בר נחמני (נחמן) 

-כ"ד מיני ארזים היו ומכלם לא נבחר אלא ז' שנאמר אתן וכו' ותאשור יחדו ברוש אלטיין (אלטין) תדהר וכו' עיוייש: 

1 מיני ארזים. כלו' מיגי אילנות אשר עליהן לא יבולו ועיי זקש בייטרעגע היא צד 181 ולעף פלאנצעננאמען צר 59: 

אלא שבעה. שפירשן הכתוב מכולן, והשלמתי הפסוק כמו שמוגה בכי"ל. וכן מובא הפסוק בשלימות בירוש' שם 

ובבבלי רייה ובמדרשי תנחומא: 2 שלשה. המנוים בסוף הפסוק אשים בערבה ברוש תדהר וכו', ‏ והפרודן הכתוב 

מן השאר לפי שהן משובחים עוד מן הד' הראשונים והאחרון מאושר מכולן וגם הן נמנו לבדם בקרא כבוד הלכנון 

אליך יבא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקוס מקדשי (ישעיה ס' י'ג) ועי' יפיית, ובכיייל נשמט שם האומר ועח"נ, 

ובירוש' וכמדרשי תנחומא ליג ר'י אמר שלשה, וכן ליתא בירוש' הדרש למה קורא אותו תאשור רבנין אמ וכ", 

ובמי חנחומא הגיי שהוא מאושר מכל מיני ארזים, ואפשר שבערוך ע' פקסן העתיק כן עפ"י התנחומא : ברוש 

ברתה. וכ"ה בדפ"ר ובד'ו, ונכונה גם חגי' ברותה!). וכן במקרא ברותים (שה"ש א' ייז) ועי' לעפ שם צד 82, ותרהר 

אדרה (אדרא) לא נתפרש ועיייש צד 41 : 8 פיקסוס. ל"י') וכן פקסינון") ועייייש צר 68, וכגי' כי'כ איתא גם 

בירוש' יומא פ"ג מ"א א' פסקינין  :‏ 4 ערמונין. כ"ה בכו"ל, ובירושלמי ערמונים, וגם בכי"א א' \ב' וכי"כ .ערמוני' בעיין. 

וכן ערמון בסקרא. ובדפוסים ארמוני' בשתי הפעמים : בלוטין. וכן מתורגם בתריי ב' האלון (בראשית ליה ח') בלוטה*) 

ותרג' אלונים (יחזקאל כיז ר) בלוטין ועי' ערוך ע' אלוופ וע' בלוט ולעף שם ע' בלוטא צר 72: | דולבי. | וכית = 

דולבי*) בירוש' ור'"ה שם ועח'ג ולעפ שם ע' דולבא צך 107, ולקמן פוף פעיג בכיי/ל מפרש מקל לבנה לח לוז 

וערמון חוטרא חוור רטוב ודלוז ודלוב נעייייש : אלווס. וכיה אלווס בדפ"ר ובד"ו ובערוך ע' אלווס, ובירושי שס 

אלוים") וכצ'ל כאן כי הוא לשון ובים כמו אלמוגים וכל הקודמים ועי' לעפ שם צד 295 ואצל קרויס 

צד 91: 5 אשר בגן וכו. הרי שעדן חיה בגן וכן משמע מקוא בעָדן גן אלהים היית בעדן של 2 והגן גדול 

מעדן, וכדפ'ר ודיו חסר סוף הפסוק הראשון אשר בגן האלהים, אך גם שם איתא ואומר בעדן גן אלהים, ובמ'כ 

כתב ה'ג כל עצי עדן אשר בגן אלהים (כ"ה במיכ במדרש די קראקא שמיז-ח') וכוונתו להשלים תפסוק הראשון/ 

וחמדפיסים הוסיפו אחריו אשר בגן אלהים והשמיטו ואומר בעדן גן וכו' ולא הרגישו למה שמקשה בסמוך ותא רי 

יהודה יש לו שני מקראות ועי' גס בפיי מחרזיו, וכמו בכייל איתא גם בדפיר ובכי"א ב' וכייכ ובילק' בשני המקומות 

ויקגאו בו, ובכי'א א' וב' וכייכ וילקי מכירי ג'יכ אשר בגן א ל ה ים, ובמקרא כתוב ויקנאהו כל עצי עדן אשר 

בגן האלהים וכצ"ל, וכן הובְא לנכון ברדיק לפ' ויטע, ושם הועתק כל המאמר שלפנינן: 7 והכת' ונהר יוצא 

מעדן. ומשמע שיוצא חוץ לעדן ומשקה את הגן וקשיא לר' 'וסי דאטר עדן גדולה סגן וגן בתוכה, ומשני על 

דעתיה ד ר' יוס' תמצית וכר כלומר ונהר יוצא וכו' פירושו תמצית עדן שותה הגן שבתוכה כמו שתמצית בית 2 
כור תרקב שותה שהמים הבוצצים מבית כור יש בחם כדי שתיה לתוקב והוא אחר מששים בכור שתכור מחזיק 2 
לי סאין וכל סאה ר' קכין ותרקב הוא ג' קבין ((עיי בפי' ביר וערוך ע' תרקב) וכן הגן אחר מששים לעדן כמו 
שאיתא בירושלמי שם תגי עץ חיים אחד מששים לגן הגן אחד מששים לעדן ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן 
תמצית כור תרקב שותח וכו', ועל דעתיה ד ר' יח ודה כפיגי שהיא נתונה בגינה ומשקה את כל הגינה כך ונהר 
יוצא מעדן שבתוך הגן ומשקה את כל הגן שהוא גדול מעדן, ובקרא וטע וכוי אפשר שדורש ר' יתודה גן בעדן 
גן עם עדן שבתוכו, וג" עתיקתא משובשת היא בכי"ל ובדפ"ר וד"ו וכייש וילק' מכירי על דעתיה דר' יהודת 7 
תמצית (מתמצית) וכו' ובסמוך גם בכייא א' ובילק' יחזקאל על דעתית דר' יוסי כפיגי (כפיגה) וכר, ובכייל שי 
מוגח ביני שיטי ע'י אותיות ב' ואי שצריך לההליף השמות וכן תגחתי, וכבר הגיהו. כן בא"א ובאב"א וביפ"ת 8 
ובמייכ וכן הדפיסו אחריו, וכגיי האטיתית הובא גם ברד"ק עיר דרי 'וסי מתמצית וכו' עיד דר' יהורה כפיגי הזה 


.4.1001 ,446 (* .6ם1208 (* .14100 (* .עסע06ה (* .ו08980ט2 ,0606ח (? .6886זק27) (5 








ו ומעו ב ו ₪ הר 


וטיו לי דנ קייר 


בראשית פרשח מו 00 בה 15 


פרשה מו 


ב ח) ויטע יי אלהים נן בעדן דנית יי אמי למה הוא מזכיר שם מלא במטעת א 
הזו, שמתחילת בוייתה היא צריכה כיוון, קודם עד שלא נוצרה ממעי אמה אדם צויך 
לכוין את רוחותיה : ההיר ישבעו עצי י"י ארזי לבנון אשר נטע (תהלים קד טו) אמר ר' 
חנינה כקרני חגבים היו ועקרן הקביה ושתלן בתוך גן עדן ההיר ‏ ישבעו עצי י"י תר, 
אמר ר' חנינה ישבעו חייהן ישבעו מימיהן ישבעו מטעתן, אמר ר' יוחנן לא היה העולם ראוי 
לישתמש בארזים, = ארזים למה נכראו בשביל בית המקדש ההיד ישבעו עצי י"י ארזי לבנגון, 
לבנון היך דאת אמר ההר הטוב חוה והלבגון (דבריסג כה) : רי שמואל בר נחמן בשם רי יונתן 


1 ינק' כפז כי, יכק' מכיכי יטעיס כ" ג' :| 8 ילק' פסליס כ' ספס"נ : | 5 עדכט פסליס קד םי" י'ג : ילק'. מכיכי ישעיס 
פס ייט, סעום כנס פל"ס קיי פי, ועיי מקען פע" : 7 עכילתס בטלס עפ' דעמלק. פ'"נ, קפכי פכסק פי' קלד דנכיס פיי וי ולפסנן 
פיי כיים, שעס 5"ט 3', ניטין כו צ', פיכס כבפי פ' סיו 5כיס. (6' סי), ויקלס כבס פ''ס סי 3', 6דכ"כ כו" פיד כו"כ. פ"ז : 


1 געדן] מ. = מקדם ְאכי | דגית] דבית רי פ, דבי ר' דֶמ. ראפ | ינאי | הוא ליי | *במטעת פא'כי] 
כממעת ל, בנטיעת דמ | 2 זו י, זאת פ. הגן ראכמ | * כיוון א'רים] כיון פ, כווןןך | קודפ ל אכם | עדליי | 
נוצרה] יצא * | אדם צריך] היא צריכה ₪ | 8 לכוון י | 4 היו] .₪ עיקרן ם | *ועקרן הקביה דִימ] ועוקוין 
. . ל, ועיקון . . ך', והקביח עקרן פ: ועקרן א'. עקרן א* | ושותלן א* ‏ | בגן עדן פאכרי (תהלים). מ | 
ההיד] ם. ל' דאכימ | 5 חיהן] פא'ם. דהם דא'י. ימיהן ך. | מימיהן] פאךר"מ: -הפ די | ישבעו] 
שבעין י | יוחנן] הנינא אי | = 6 להשתמש | ארזים לי | ולמה נבראו א*מ, שלא נבראו אלא ך | *בשביל] 
לצורך ך | 7 לבנון] ואין לבנון אלא בית המקדש ךָ, לי פאים | נחטני א? ‏ | 


פרשה טו. בכייא אי וב' פרשה ייד ועו' גם מייש לעיל צד 118 ריש פי'ג  :‏ 1 דבית יניי. וכ"ה בירושי 
ברכות פיט "דר א' דבית ינאי אמר וכו' רבי בשם דבית ינאי וכו' (ובירוש' ד' מגנצא הגי' ר' יהודה בן פזי 
בשייר ינאי, ועיי לקמן סוף פעיב), ושם פ"ו י' ב' דבית ר' ינאי עבדין וכו' וירושי עירובין פייח כ'יה א' דבי רי 
ינאי אמרו וכו' ושמעון מדבית ר' יגאי וכו' ועח"נ ומבה"י ק"ג ב': | שם מלא. :יי אלהים ועי' לעיל צר 115: 
במטעת חזו. בנטיעה הזו כלו' בנטיעת הגן ועח"נ, וכן בסמוך ישבעו מטעתן ולקמן ריש פייל למטעת כרמים 
ובשהשיר פ' כתפוח (בי ג') כמטעת של כרם: 5 צריכה כיוון. ולכך הזכיר שם מלא על מטעת זו כביכול שהיתה 
כונח גדולה לפני הקביה (פי' בייר) : קודם עד שלא. וכן סגנון הלשון לקמן צר 187 קודם עד שלא עמדתי וכו ולעיל 
צד 69 קודם עד שלא נוצרה וכו': נוצרה. המטעת, ומפרש בפי' ב'"ר ולכך אמר קודם עד וכו' ממעי אמה וכו 
לפי שוש נטיעות הרבה שהן מגרעיניהן כמו גרעיני תמרה ושאר מינין הרבח (כ'ה בכיייט) ופירות שלהן הוא אמן 
כדאמרינן מטלטל לה אגב אמן (כ"ה בפי" ב'ר. כייא, ובנדפס נשתבש כל המאמר) ועי' במ'כ ושבת קמ'ג א' : 
8 את רוחותיה. שצריך לכוון עד איזה מקום תשלח שרשיה ותתפשט ועי' ביפ''ת: | הה"ד ישבעו. זה מאמר בפ*ע 
ובא לפרש ו יט ע וכו" שכתוב כאן עפ'י הכתוב ישבעו עצי וכו' אשר נטע ודריש ר'ח כקרני חגבים היו בתחלה 
ועקרן חקבייה ושתלן בתוך גייע, ובעצי ג'יע הכתוב מדבר ולפיכך קראם עצי ''י התד ישבעו ע צי י*י וגו" (וכן 
פירשיי תהלים שם עצי י'י בגן עדן), והמאמר אינו נמשך לפניו כמו שמפרש בדוחק בפיי .ב'יר הה'ד ישבעו עצי 
וכו' שכיוון חקב'יה את מקומן ולפיכך הצליחו וגדלו, אלא כמו שמפרש בפי"' השני שבפיי בר הנדפס ויטע וכו 
נטיעות שכבר היו ברואים וכו' נטלן ממקום ברייתן ושתלן בג'ע לכך נאמר ו יט ע ה' היה לו לומר ויברא אלא 
נטלן וכו', וכן פי' הרקנאטי ויטע לא אמר ויצמח אלא ויטע וכו' הנוטע צריך נטיעה זהו שאמרו רז'ל בבייר הה'ד 
ישבעו וכו' א"ר חנינא וכו' ושתלן בג'יע, ונגד דרש זה כתב חרמב'ץ ואין טעם ניטע שתביא האילנות ממקום אחר 
ונטען שם וכו', והמאמרים ישבעו חייהן וכו' לא היה העולם ראוי לישתמש באוזים וכו' הובאו כאן בדרך אגב 
בדרש הפי ישבעו וכו' ארזי לבנון וכו': 4 ועקרן. בכי"ל כתוב ועוקרין ונקוד) ועי" במ+ לעיל צד 28 בד'ח ומחריבן: 
5 אמר ר' חנינה. המאמר הובא ברמב"ץ וברבינו בחיי -וברקנאטי, ומאמר זה ושלאחריו נסדרו במ' תהלים בפי 
ישבעו עצי וכו' והגי' שם ישבעו מימיהם ישבעו ימ יה ם ישבעו מטעתן וכן חני' בפי' ב'יר ימיהן ומפרש שם 
שיחיו אורך ימים וכוי שכן מצינו שביעה בימים כדכת' זקן ושבע ימים וכו' ‏ ישבעו מימיהם וכו' שיהיו שבעים מים 
כל צרכם וכו' שמצינו כמו כן שביעה במים כדכת' ארץ לא שבעה מים (משלי לי טיז) וכוי ישבעו מטעתן כלומר 
כל נטיעה שיהיו נוטעין מהן יהיו כמותן וכו' שכן בפסוק עצמו יש שביעה בנטיעה ישבעו עצי וכו' אשר נטע: א"ר 
יוחנן. וכן סגנון חדרש לקמן פט'ז א'יר שמעון בן לקיש לא היח העולם ראוי לישתמש בזהב זהב למה נברא בשביל 
בהמ"ק וזהב הארץ ההיא טוב המדא החר הטוב חזת וכו', ובשמוי"ר שם הגי' אייר ח ג י נ א לא היה העולם ראוי להשתמש 
בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמיק שני ישבעו וכוי ואין לבנון אלא בהמ"ק וכוי ההר חמוב 
הזה וחלבנון, וכן במ' תהלים שם א"ר ח נינא לא היו ארזים צריבים (במ' תהלים שנדפס מכבר הגי' ראוים) 
להגראות ולמה גבראו וכו' ועח"נ. ובאגח"ת ח"א צך 28 שיער שבעל הדרש לבנון זה בית המקדש הוא ר"י בן 
זכאי. ועי"ע תיא ותר"י דברים ג' כייה : 7 ר' שמואל בר נחמן וכו'. וכיה בשמויר שם אמר רשב'ינ בשם ר יונתן, 
ושם איתא רק ראש המאמר כ'ד מיני וכוי ואין לך משובח מכולן אלא שבעה שנ' אתן וכוי ועץ שמן, ובירושי כתובות 
שם גרים לה סתמא ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד הה'ד אתן במדבר 
ארז שיט' וכו' ותאשור יחדיו ברוש ברתא תדהר אדרא ותאשור פיקסינה הוסיפו עליהן אלונים ערמונים אלמוגים 
אלונים בלוטים ערמונים דולבי אלמוגים אלוים, ובר'"ה שם איתא אמר רב יהודה ד' מיגי ארזים הן וכו' אמרי בי 


ווקבין ל = 


14 בראשית = פרשה יר בו 


ממלאה את הגוף ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלן, ר' לוי בשם ר' חנינה 
חזרת עלייה, ‏ על כל נשמה ונשמה שאדם נושם צריך לקלס להקביה מה טעס כל הנשמה תהלל 
יה (תחלים קנ ו) על כל נשמה ונשמה: 

ויהי האדם לנפש חיה יהודה בר' אמור מלמר שעשה לו עוקץ כחיה, חזר והעבירו ממנו 
מפני כבודו, = רב הונא אמר עשאו עבר מחורר בפני עצמו דאין לא לעי לא נגיס, הוא דעתיה דרב 
הונא דאמר רב הונא. נתנני ייי בידי לא אוכל קום (איכה א יד) בי ידי לא אוכל קום, ‏ לעיין 
ביממא ובליליא ולא מטי: ‏ ר' שמואל חתניה דרי חנינה חכרהון דרכנין כאן הוא עושה נשמה נפש, 
ולהלן הוא עושה נשמה רוח, מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן, תלמור לומר 
חיים חיים לגזירה שוה : 


8 ילקוע ססליס כי מספ"פ: 6 ילקוע כעז כ': 5 ליכס כנסי פ' כפנני (סי יייד), עדכט קסלם פ' וטנלפי פם ססייס (ני ייז): 
7 ילקועץ טס, לקען קוף 355 : 


1 *ממלאה ְחא"ימ] מטלא לא"כ: מלא ₪ | את כל הגוף דפא'כי. כל הגוף אמ | שתאדס מ, שהוא י | 
מלמעלה פחזמ. למעלה * | חנינא | 2 חזרת עלייה] חוזרת עליה ז, חוזרת עליו ל"ך, חוזרת ועולה ₪ 
חוזרת א, לי די (תהלים) מ | על] פהאכמ. ועל דִי | נשמה ונשמה] פָא', נשימה ונשימה [זא?כי (שם) מ 
נשימה ' | שאדם--ונשמה ליא | ומה טעם כי, מה טעס דכת' ם, מאי טעמא ך, שנאמרי (שם) | 8על-- 
ונשמה] דְץ, על כל נשמה ף, על כל נשימה ונשימה ל"כמ, על כל נשימה י, כל הנשימה תהלל יה ךָ', לי י (שס) | 
4 יהודה בר'] יהודה ברבי ףָ/ ר' יהודה ך, יהודה (ר' יהודה א?) בר אמי אכ | חזר] פ. וחזר דא5, 
לי י | לוהעבירו] ולקחו ך | 5ר' הוגא פכ | מחורר] מהודר ך'כ. מכורן איך. מכודן א?בר"י | דאין] םי 
דאי דְאעי | היא אכ | *דרב הונא פאכ] דר חנינה ל, . . חנינא ‏ | 6 דאמר רב הונא] דאמר ָ, דכת' פי, 
ל אכ | בי ידי--קום לי | לעיין] ע. לעי פך, לעי באוריתא דְאָכ, . . באורייתאי | 7 ביממא ובליליא] אכע, 
בליליא וביממא די | , לולא] לא ך | מטי] ,- רבנין אמרין מהו לנפש חיה שתעבידו לעצמו כבהמה לאדניה א | 
חבויהון א | *דרבנין א] דרבנן ד5, דרבנא ל, דרבנאי ם] | 8 ומנין א. | 


הגוף וכו' ועח'ינ, ובוייר שם הנפש הזו ממלא את הגוף והקכייה ממלא את עולמו וכו' תבא הנפש שהיא ממלאת את 
הגוף ותשבח להקב'"ה וכו', ובדייר שם הקב"ה וכו' והנפש הזו ממלאה את הגוף, ובברכות שם מת הקביה מלא 
כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף וכו': 2 חזרת עליוה. כ"ה בכי"ל, ובגליון שם סיא חוזרת עליו, וגם 
בכייח איתא ע ליה, והלשון חזרת 3 כמו חזירת וכו' וכן חזרת דקל (סוטה ד' א') חזרת ממון לא חזרת, דברים 
(ירושי שבועות פיז ל"ז די) ועיי עמת"ל ע' חזירה, ופי' חזרת עלייה שאין הנשמה עולה עלייה אחת כלו' פעם 
אחת אלא היא חוזרת ועולה על כל נשימה ונשימה, ובכי"פ הגי' כן חוזרת ועולה, ובכייא א' וב' הזרת על כל 
נשמח ונשמה (נשימה ונשימה) וליג שם שאדם נושם עד סוף המאמר, גי" גליון כיייל היא כגי' פיי ב'יר כיייט 
וכייא ומפרש שם ח וז רת על יו מלמעלה למטה לתוך גופו וכו' שאלמלא כן שחוזרת מיד היה מת : 4 יהודה 
בר'. וכ'יה בכי'"יפ ברבי, ובכי"יל לקמן פי'יח זאת הפע וכו' יהודה בר' אמר בתחלה בראה וכו ופכ'יכ יהודה בר' אמר על חות 
הראשונה וכו' ופכ'ו יהודה בר' אמר אחראי לא ילפון מקדמאי וכו', והוא יהודה בר' חייה שלא היה נסטך ועי' מכת'י צ'א אי 
ואגה"א ח'א צד 48 : עוקץ. זנב: 5 עשאו עבד. דורש ויחי האדם לנפש וכו' נשתעבר לנפש חיה כלומר להחיות את 
נפשו ועי' תענית כ'יב ב' דכח' ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החייה, והגי" עכד מ ח ו ר ר איתא גם בד'ו. ואם 
הוראתו עבד משוחרר קשה הלשון בפנ י עצמו, ואפשר שצריך לפרש דאין לא לעי לא נגיס אם אינו יגע .ועמל אינו אוכל 
(ועי' עמת"ל ע' נגס), ואס יגע ויעמול ישיג מזונותיו וזה דעתיה דרב הונא דאמר לעיין ביממא ובליליא, ולגיי מחורר דומח > 
קצת במבטא הגי' מ כ ור ן בריייש ומפרש בפיי ב'"ר פייט וכי"א עבד הנמכר לצמיתות (ובפי' הנדפס נשתבש ס"א מכודן 
עבד הנמכר וכו), ובאיכיר מייב איתא עבד מכרן לעצמו, ושם בדיו עבד מ כ וד ן בפני עצמו. ובמ' קחלת מכודן 
עבד בפני עצמו ועח'"נ, וכן הגיהו בא'א ובמ"כ מכודן, ומייש במ'"כ פי' הערוך משועבר כוון לערוך ע' כדן. ושם הביא 
עשאן שפחות מכודנות (וי'יר פט"ז איכייר פ' סורו טמא פסיקתא סוף פי"ז) אבל ל'ג מכודן בב"ר כאן :| דרב 
הונא. בכי"ל איתא הוא דעתיה דר' חנינה דאמ' רב הונא וכו' ואחד משני שמות האלה הוא ט"ס והגהתי דרב 
ה וגא כמו שהגי' גם בכי"פ וכייא א' ובי וכייכ וכן מוגח בא'א, וכן הדפיס רייג בדי שאלוניקי דר' הונא, וכ"ת 
באיכייר מיב היא דעתיה דרב הונא דאמר נתגני וכו', ובד'ו שם והיא דעתיה דרבי הונא דאמר רבי תוגא וכה 
(ובמ"כ הגיה שם עפיי הגיי שלפניו בב'יר חיא דעתיה דר' חנינא דאמר ר' חנינא וכן הדפיסו אחריו). ובמ' קהלת 
דיו על רעתיה דרבי חונא דאמר רבי חונא, וחונא וחונא שם אחד הוא ועי' לעיל צר 97 ובמ"י לעיל צד 86/ 
ואולי נשתבש מר"ח ר' חנינא בכיייל ובדפוסי : | 6 בי ידי. כ"ה בכי"ל והגי' ל עייין איתא גם בערוך ע' 

שדורש בידי קרי ביח בי ידי כלו' ידי הן עמדי. יגעות ביוס ובלילה ולא מצא - ובאיכ'"ר ד'ו הגי' נתנני וכו' 
בידי לא אוכל קוס ב ידו לא אוכל קום אלא לעי ביממא ובליליא ולא אוכל קוס, ובמ"כ הגיה שם בידי כלף 
קרו ביה בידי בקמץ בידי עצמי ועיי גם בפי' מהרזיו, ובאיכ"ר מי"ב הגיי נתנני וכו' לֶא אוכל קוס לעי ביממא 
ובליליא ולא קאים. ובמ' קהלת מסיים דאין לא לעי ביממא לא קאים בליליא, וחגי' לעי ב אורית א משובשת 
וכבר ציין בא"א ,באוריתא יתרי ושצ'"ל ול א מטי ונ'יל שניתוסף כאן עפ'י הלשון המורגל כמו לקמן פייז דמך לית 
ולא לעי באוריתא וסוף פל"ד הוה יתיב לעי באוריתא ותרגום איןב ח' ז' אדם לעמל יולך למילעי באוריתא ועי"ע 
ערוך השי ע' לע. ובפיי ביר מפרש דאי לא לעי וכוי אם אינו נלאה במזונותיו אינו אוכל כך אם אינו עוסק בתורת 
כל ימיו אינו אוכל חיי העוח"ב וכו', ומיש עוד שם מהו לנפש חיה שהעבידו לעצמו כבהמה לאדוניה וחיה בכלל 
בהמת |כו' הוא פירוש אחר או שהיתה הג" לפניו כמו בכי"יא בי: 7 חברחון דרבנין. כן הגהתי וכן נקרא 
ריח בירושי במקומות הרבה חברהון (חבריהון, חברון) דרבנין (דרבגן) ועיי במבה"י . עי רי חנניה א' ואגה'א חיג 
צד 90 : כאן הוא עושה. ויפה באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, ולהלן כל אשר נשמת רוח חיים באפיו 
וכוי (בראשית ז' כיב), ובאותו הפסוק מובא ג'כ דרש זה לקמן סוף פָּליב והגי' שם בכיייל מנין ליתן שלזה בזה 
ושלזה בזה תלי לוי וכו' : 


בראשית פרשח יד בו 18 


נשמה זה האופה, הוא דברייתא אמרין האופיתיה טבא, חיה שכל האיברים מתים והיא חיה בגוף, 
יחידה שכל האיברים משנים שנים והיא יחידה בגוף: | ההיד אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו 
וגו' (איוב לד יד) ר' יהושע בר' נחמיה ורבנין ר' יהושע ברי נחמיה אמר אם ישים אלהים לבו לאדם הוה, 
רוחו כבר היא בידו, ‏ ונשמתו אליו יאפף בנופו, כבר הגווע כל אדם, אלא בשעה שאדם ישן 
נשמה מחממת את הגוף שלא ישום וימות, ‏ רבנין אמרין אם ישים אלהים אליו לבו לאדם הזה, 6 
רוחו כבר הוא בידו, ‏ ונשמתו אליו יאפוף למעלן, כבר הגוע כל ארם יחר, אלא בשעה שארם 
ישן נשמה מחממת את הדם שלא יצון וימות, = ר' ביפני רי אחא רי יוחנן בשם רי מאיר הנשמה הזו 


1 יי ויקכס כנס פד םס" ס': ‏ 5 עי' ספכי ססזינו פי" טי"ג, סנסועס פב טלס כיי כייז, פנסומס טס פיי "יד, | בטדנכ 
כנק פייז פיי ני : 8 ינס' קסלם כ' מפקס"ט : 7 ינקו כ כי, ילק' קסלם עס, ילק' מכיכי פסליס ק"כ יי *יס, ועיי בככופ יי סי : 


1 ה] פ, זו דא'כערי. היא י (שם) | האופה] האופי א'. האפי א?. האף פ. האופיתא דַזְכְרִי | הוא] אף!, 
היא דְץ, לי דפכעי | ברייתא פכי | אומרין ץ | האופיתא דְחַכְע"י (שם), -ייתא , הא אופיתא ", זו 
אופיתא *, אופיתא א1. אופיאתא א?. האוסיתא " | יהיה טבא ] | חייה ד | האיברין פ: | מתין פ: מתים 
בגוף ' (שם) | 2 האיברין (ץ | שנים שנים י, . . בגוף ע | בגוף לי אע | 8 גו] אליו יאסוף דאב ]| ר-- 
ורכגין לפא | בר] כ. ד | *יחמיה דכ] נחמי ל | בר] א"כ בר דפא' | *:חמיח דפכ] נחמי ל, נחמן א* | 
אמר לי א"כ | אלהים] אליו אי | לאדם] ף.. על האדם דְך, באדם אכ | 4 הוא פאכי | *ונשמתו אכי] 
רוחו ונשמתו ל, שנאמר ונשמתוך | יאסם] פ: יאסוף דאכי | הגועפ: יועדאכרי | האדפך, 
אדם יחד פאלכי, ‏ בשר יחד א | 5 ישום] פ, ינשום אר?י, יצטנן דכ | אומרים ך | אלהים ל' אכ | 
אליו] אכ. ל ךפ | באדם א | 6 *נשמתו] נשמתו - | למעלה ₪ | הגועם, יגוע דאכך | אדם] 
בשר אך | 7 את הדם] פ, את הדם עליו א'י, הגוף ך | יצנן פא'. יצטנן דְא?כרי | ל וימות] ₪ ההיד נר יי 
נשמת אדם ך' | בופני א, ביפנא מ | ר' אחא] ש. ור'. . דאכמ | ר'י יוחנן] פ/ ור'. . דא'כם | הזאת א | 


וו ב חו 


ו 1 נשמה זה האופה. וכיה ה א ופ ה בדפיר ובד"ו ובמ' הגדול שם. ובערוך ע' נפש א'. (בערוך דפי"ר הגי' ג'יכ האופה, 
| ורק נשתבש שם דברייתא אומרין האוסיתא טבא), ובכיייל כתוב ביני שיטי ככמו נושים וכן טעס הדרש שדורש 
נשמה כפשוטו לשון נשם נשימה שאדם נושם "זה פ" האופה או ה ופא בל"ס וכמו שהבריות. אומרים ' 
האופית יה שבא נשימתו טוכה ועי' במאמר ר'ד זימאנזען במ'יה הלק מ'ה צד 861, (וגייל שמלת נשימה 
אינה מסגנון הירושי וב''ר וכן בסמוך הגי' לפנינו על כל נשמה ונכשמה שאדם נושם ולָא על כל נשימח וכו' ולכן 
אמרו כאן זה האופה ולא זו הנשימה, וכן בד'יר שם הגי' בדפ'ר ובד"ו ובכל נפשך בכל נפש ונפש שברא כך א"ר 
מאיר על כל נש מה ונש מה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו וכו', ‏ ובאותו מאמר שגורס בבבלי מגילת טייז 
ב' צריך לממרינהו בנשימה אחת הגי' בירושי מגילה פיג עיד ב' צריך לאומרן בנפיחה אחת), ובכייפ חסר סופ 
המאמר ואיתא שם ברייתא אמוין אין אדם יכול לעמוד על אופי של אד מה, והוא פ" נוסף ועי' בפיי 
בייר ובערוך ע' אפי ב' ובמקומות שהובאו שם, וכן נדרש בשמו'יר פ'מ סיי ג' א יפ ה היית ביסדי ארץ (איוב לייח די) 
אמר רשב"ל א"ל הקבייה איוב אמור לי האיפה שלך באי זה מקום היתה תלויה בראשו או במצחו וכו' אם. יודע 
אתה באיזה מקום חיתה איפתך וכו' ועיי'יש בפי' מהרזיו, ובתנחומא כי תשא סי ייב איפה היית וכו' ארשב"ל איפה 
כתיב א"ל היכן היתה איפה שלך באדה'"ר תלויה וכו' : חיה. ויהי האדם לנפש חיה; ונר' שדרשו חיה שהיא חיה חיי עד, 
וביפית פי' וחיא חיה בגוף והיא לבדה חיה בגוף שאין בכל הגוף חי זולתה, וכן בויייר פיד הנפש הזאת אינה ישינה 
בגוף והקב'"ה אין לפניו שינה וכו' ובדייר שם הקב"ה אין לפניו שיגה ותנפש אינה ישינה וכו', והשערה זרה במאמר הח' 
גינצבערג במ''ח חלק מייג צד 64 שכוונו לאותה שיטה חנמצאת ג''כ אצל אפראטעס שהנשמה יש לה כחות נפרדים ובמות 
האדם ישאר אחד מהם בגוף וחי ואינו מרגיש ואחד עולה למעלה לקבל שכר ועונש: | 2 יחידה. תהלים כיב כ'א 
הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ושם ליה ייז השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי, וכן דרשו בספרי שם 
את יחידך וכו' זו נפש שנקראת יחידה שנ' הצילה וכו', ובויייר שם הנפש הזאת יחידה בגוף והקב'יה יחיד בעולמו 
וכו' ועי' בד'יר שם: משנים שנים. עינים אזנים ידים ורגלים: הה'ד אם ישים וכו'. הוא מאמר בפיע ודורש 
נשמת. חיים עפ'י דרשות ריב'"נ ורבנין על פפוק אם ישים וכו' אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת וכו' וכן 
הדרש בשם רימ הנשמה חזו וכו' ושואבת לו חיים מלמעלן ועי' ביפיית ושם העיר לנכון שיש אגדות רבות במדרש 
זה שהתחלתן כלשון הזה, ובילקי קהלת הפרידו המאמר בשיבוש כאלו החד אם ישים וכוי הוא סוף המאמר 
שלפנינו ובטעות נסמן שם עוד הפעם רמז תתקסיט, וכן מסיים בקיצור ב'"ר בכי'יח היינו דכתי' אם ישים וכו' ונשמתו 
אליו יאסוף ומאמרי ריביינ ורבנין לא העתיק כלל  :‏ 8 ר' יהושע ב'יר נחמית. בכי"א ב' וכייכ נעדרת תיבת אמר. ועי' במ'י 
לעיל צד 98 וצד 100, וריב''ג דורש הכתוב אם ישים וכו' והכתוב: שלאחריו יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר וכו' 
אם ישים כלו' אלהים אליו לבו כלו' לאדם חזה לשפוט אותו רוחו כבר הוא בידו ונשמתו א ל י ו יאסוף כלוי אל האדם 
אם היה מאספה ומקבצה בגופו של אדם במקום אחד שלא תתפשט בכל האברים כבר הגווע (והוא לשון הפעל) 
כל אדם אלא בשעה שאדם ישן וכו, וכן דרש הכתוב לדעת רבנין אלא שהן דורשים ונשמתו א ל יו יאסוף 
כלו' אם יקח לו הקב'יה את נשמת האדם. ויאפוף פי' כמו וי'י יאספני (תהלים כ"ז  )'‏ ויאספהו אליו (ש'א 
ייד נ'יב), והמאמר חובא במעין גנים איוב ל"ד ייד והגי" שם ר' יהושע וכו' אם ישים אלהים לבו אל ה אדם 
הזה וכו" כבר ה יא בידו ונשמתו וכו' כבר יג וע כל אדם יח ד וכו' שלא ישום וימות ורבנן אמרי אם ישים אליו 
לבו וכו' כבר ה וא בידו וכו" כבר יג וע וכו' נשמה מחממת את ה א ד ם שלא יצ ט ג ן וימות ועח'ג  :‏ 4 כבר היא בידו. 
ובסמוך כבר ה וא בידו, וכיה בדפיר ובד"ו ובמ'"ג, ובפי' ב'יר מפרש כבר היא בידו מבערב ועי' מדרש תהלים כ"ה 
סיי ב' אליך ה' נפשי אשא זשיה בידך אפקיד רוחי וכו' וכשהוא ישן הוא יגע ומשלים נפשו ונפקדת ביד הקב"ה 
ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה וכו': ונשמתו. בדפוסים מיותר ש נא מר וכבר מוגה בא"א ובמ"כ : 
5 מחממת את הגוף. ומתפשטת בכל אבריו שלא י ש ום וימות; וישום לשון שמם, ובפי' ב'ר כייא מפרש שלא ינשום 
וימות פן תפרח נשמתו מן הגוף באותן נשימות שהוא מנשם כשהוא ישן ועחנ : = 7 שלא יצון. לשון צנן, וכיה בבני 
הקל בירוש' פסחים פ"ר ליא בי שלא תיצן: הנשמה הזו. בשבלי הלקט פי' ב' הובא הנשמה חלזו מ מ ל א את ל 





ל בראשית פרשה יר בו 


ח מן האדמה ר' ברכיה ור' חלבו בשם רי שמואל הוקן ממקום כפרתו נכרא היך מה דאת אמר 
מזבח ארמה תעשה לי (שמות כ כו) אמר הקכיה הריני בוראו ממקום כפרתו והלווי יעמוד: 
ויפח באפיו מלמר שהעמירו נולפ מן הארץ ועד הרקיע וזרק בו הנשמה: לפי שבעולם הזה 
בנפיחה אבל לעתיר לבוא בנתינה ונתתי רוחי בכם והייתם (יחזקאל לז יר): 
ט5 [נשמת חיים] ה' שמות נקראו לה, גפש נשמה חיה רוח יחידה, נפש זה הדם כי הדם 
הוא הנפש (דגרים יב כג), רוח שהיא עולה ויורהת מי יודע רוח בני האדם גו' (קתלת ג כא ), 


1 ינקוע כ כי, יכוטי מיכ פיז כ צ', פדכ"ל פייס פי'כ ופ'"כ, סנמועל פקודי ס" ג'. עדכט פסכיס 5" ק" ו', סדכ 
סמוסו זועס פ'כ, קנסדכין כ'ס  :'5‏ 8 לקוע טס, פדכ'ל פיי6, וע" כעיל 75 55 וט"כ: | 5 לקוע שס, ינק' קסלס כי 
פסקס"ע, | דנליס ככפ ולפסכן (פ'נ סי 5"): 


1 הזקן] פ, בר (בר' כ) נחמן דְא'5, . . נחמני א | 2 היני] אני א | בוראו] ₪], בורא אותו 7, עושת 
אותו אי | והלואי ךָ, ולווי כ, ולואי פא?. הלואי א'י | 8 עד אלר* | ליקיע א*ר?י | לזרוק א | נשמה פי, 
את הנשמה דְאָכ | + ננפיהה] חאכרי. ₪ לפיכך מתך. | *לוא] לבאךי, ל' ך57: (לעחיב א') | 
במתנה א | 5 ה] ד'אעי, המשה ך7פכ | לה נפש] לנפש א | נשמה -- יחידה] פע, הוח גשמה יחידה 
חיה ךָ, ווח נשמה חיה יחידה זי (קהלת), רוח היה יחידה נשמה א, רוח חיה נשמה יחידה 2 | | 6 גה] 
העולה (, העולה היא למעלה דְאכי, חעולה . . למעלה ורוח הבהמה תיורדת היא למטה לארץ א? | 


הן) לחזור, ובמאמר שלפנינו הגי' שלא ה וצ ק ו גם בכי'א ב' ובדפ''ר ובדיו (ובכי''כ הצקו), ובמייכ הגיה כלשון המורגל 
ה וסקו וכן הדפיסו אחריו ועיי מייש לעול צד 88 במ'י בד"ה וצולקן: ‏ 1 בשם ריש הזקן. עיי מבת'י קכייד בי 
ערך ר' שמואל א'. ובירושי שם ג' א'יר יודן בן 5 זי מלא תרווד אחד נטל הב'ה ממקוס המזכח וברא בו אדת'יר 
אמ' הלואי ויברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה הה'ר וייצר וכו' עפר מן האדמה וכתיב מזבח אדמה וכו' מה 
אדמה שני לחלן מזבח אף כאן מזבח, ובסא'ז שם ויש אוטרים ממקום שניטל עפרו של אדתיר שם נבגה מזבה 
שני וייצר וכו' ואומר מזבח אדמה וכו' מיכן אמרו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח שבו הוא כפרה לישראל וכו', 
וגם כאן כוונתם ממקום כפרתו נברא שהוא בהמ"ק ועי' רמביים הל' בית. הבחירה פ"ב ומאור עינים ד' ווילנא צד 
9, וכן איתא בפדריא ריש פי"ב שבראו ממקוס טהור וקדוש ומאיזה מקום לקחו ממקום בית המקדש וכו', ושס 
פ'כ גורש ויצא מג'יע וישב לו בהר המוריה ששער ג''ע סמוך להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח 
שני ויקח וכוי מאיזה מקום לקחו ממקום ב'"ה וכוי, ואגדה אחרת שם פי"א התחיל לקכץ את עפרו של אדת'ר 
מארבע כנפות הארץ אדום שחור וכו' ולמה כנס את עפרו מארבע פנות העולם וכו' ללֶמדך שכל מקום שילך אדם 
ובא קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו ולשם הוא חוזר וכו' וגבל את עפרו של אדה'ר ובמקום טהור היה 
בטבור הארץ היה וכ (ועי' תנחומא קדושים סי' י", יומא נייד ב'), וכן מתורגם בת'י ודבר עפרא מאתר בית 
מקדשא ומארבעת רוחי עלמא וכו' ועי"ע ת"י פי ויקח וכוי וינחהו בגן עדן, ובסנהדרין שם איתא אדת''ר גופו מבבל 
וראשו מא'י ואבריו משאר ארצות וכו', ונר' שדרשו גם מייש מן ה א ד מ ה בהא הידיעה שהיה העפר מן האדמה 
המעולה וזהו ממקום כפרתו המד"א מזבח אדמה וכו', וכן מפרש המאמר במדרש הגדול עמוד 78 מן האדמה מן 
הברור שבאדמה בראו מן המעולה שבאדמה וכוי מסלתה של אדמה וכו' ממקוס עכודה וכו' ממקום כפרו בראו 
ואיזה זה הר המוריה ממקום המזבח בראו כַת' עפר וכו' וכת' מזבה אדמה וכו' ומסיים. שם וכיון שעמר על רגליו 
בנה המזבח באותו מקום והקריב עליו פר לעולה שנ' ותיטב לה' משור פר מקרין וכו' ועיי לקמן פליד פי ויבן נח 
וכו' ופדר''א פל"א, והדרש שלפנינו דוגמתו מייש פילון במלאכת העולם פמ'"ז שהעפר שממנו נוצר אדה'ר היה הטוב 
והטהור והמסוגל מכל האדמה ועי' גם במאמר הח' גינצבערג במ'"ח חלק מ'ג צד 67 : 8 שהעמידו גולם וכר. שלא נוצר 
גופו ונשמתו יחד, וכן גדרש בפדר"א פי'א ורקמו ותקנו ורוח ונשמה לא היתח בו מה עשת הקב'יה גפח בו ברוח גשמת 
פיו וזרק בו נשמה שני ויפח באפיו נשמת חיים ועמך. אדם על רגליו וכו' ועיי לעיל צר 55 ובט"י שם בדיה גולם בראו 
וכו', ובמאמר ריבס לקמן פכ"ד עד שאדם מוטל גולם וכו' הראה לו דור דור וכו' יש לפרש עד שהיה גופו מוטל גולם 
הראה לרוחו דור וכו'. ועי'ע לעיל צד 54 תוצא הארץ וכו' א''ר לעזר נפש חיה זה רוח אדה'ר וצד 56 וקדם למעשה 
יוס א חח ר ון היא דעתיה דרי לעזר וכוי רשבל אמר וכו' וקדם למעשה יום רא ש ון היא דעתיה דרשב'ל דאמר וכו 
ורוח אלהים מרחפת זו רוחו של אדהיר וכוי, ולקמן פל'יד ועוד שאלו מאמתי נשמה ניתגת באדם וכו' : לפי שבעות"ו. 
דרש אחר על מש ויפח וכו', וכבר כתב ביפי'ת ויש רוצים לקשר המאמר עם הדברים הקודמים ויגעים לבטלה, ובפוי 
ב'יר כ'י מפרש לפי שבעוה"ז בנפיחה לפיכך מת אבל לעתיד לבא שתנהן במתנה הוא חי לעולם דכתיי וגתתי רוחי 
וכו', ומשס גיתוסף ל פי כ ך מ ת בגי' הדפוסים : 5 נקראו לה. וכן סגנון המאמר לעיל צד 120 חמשה שמות נקראו לו 
עב וכוי וצר 121 ארבעח שמות נקראו לה וכו' ארץ וכו'. ועי' במ' הגדול עי 74, והנפש אחת וה' שמות גקראו לה והם 
רומזים על ענינים או כחות שונים שבנפש ובהדיא דרשו יחידה שהיא יחידה בגוף, אכן מן הדרשות בסמוך במאמרי 
ריב'יג ורבנין רוחו כבר חיא בידו וכו' אלא בשעת שאדם ישן נשמה מחממת את תגוף וכו' ובויייר פלייב סיי בי אייר 
אבין בשעה שאדם הזה ישן הגוף אומר לנשמח ותנשמה לנפש וכו' משמע שרוח וגפש וכשמה גפרדות זו מזו ועיי 
ברמב'ן וברבינו בחיי לפסוק זה וביפ"ת, ועיי עוד חגיגה ייב בי ורוחות ונשמות ובפירש'י שם, והמאמר שלפנונו הוא 
מעקרי מאמרי חז'ל בענין ידיעת הנפש, ובחמשה שמות שנזכרו כאן השתמש גם רס'ג באמונות ודעות מאמר ןי 
(הוצאת סלוצקי צד 98) והוא פירשם באופן אחר, וכן יסר הקלירי בקרובות הנהוגות אצלנו ביום ב' של פסח זמן כפור 
בעד גפש נקובת חמשה נפש רוח חיה נשמה יהידה מחמשה (ועי"ע בהערות שבסוף הפפר), ובד'ר הגיי איר סיטון 
חמשה שמות נקראו לנפש ואלו הן רוח נפש נשמח חיה יחידה, ועניני השמות לא גתפרשו שם: 6 שהיא עולה 
ווורדת. נר' שפי' רוח בני אדם שהיא עולה ורוח הבחמה שחיא יורדת שני מי יודע וכו', ורוח ונפש נאמרו גם בנפש 
חיה שבשאר בעלי חיים וכן פי' הרמב"ן פ' נעשת אדם מאמר ר' אלעזר שהזכרתי נפש תיה זו רוחו של אדהיר 
כי יצורת האדם ברוחו הוא הנפש אשר בדם נעשה מן הארץ כמאמר החיה והכהמת וכו', וכם' קחלת פ': מי 
יודע וכו' איתא מטרונא שאלה לר' יוסי בן חלפתא וכו מהו דין רכתיב וכו' העולת היא למעלה אמר לת 
אלו נשמותיהן ‏ של צדיקים שהם נתונות באוצר וכו' ורוח ‏ הכהמה היורדת היא למטת לארץ אמר לה א 

הן נשמותיהן של רשעים שהם יורדות לגיהנם למטה וכו', ובפי' ב"ר כ'י מפרש שהיא עולה ויורדת כשאדם ישן הרוח: 
עולה מן הגוף ומשוטטת בעולם ועל זאת חולם האדם חלומותיו ממה שתרוח רואה ושומעת בעולם ויורדת בגוף : 





בראשית פרשה יר ב ו 11 


ואדמה נקיבה, היוצר הוה מביא עפר זכר ואדמה נקכה כדי שיהא כיליו בריא  :‏ מעשה באחד מגדולי 
ציפורי שמת בנו, ‏ אית דאמי מיניי הוה ואית דאמ' מיניי הוה יתיב נכיה, | סלק ר' יוסי בר' חלפתא 
למחמיה ליה אפין, חמתיה יתיב שחיק, אמר ליה למה את שחיק, אמר ליה אנן רחיצין במרי שמיא 
דאת חמי לאפויי לעלמא דאתי, אמר ליה לא מיסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה, 
אית חספין- מדבקין, ‏ לא כך כת' ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב ט) אתמהא, אמר ליה כלי חרפ 
6 ירייתו מן המים והכשירו באור, ‏ כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור, ‏ וה נשבר ויש לו תקנה 
וזה נשבר ואין לו תקנה אתמהא, אמר לו על ירי שהוא עשוי כנפיחה, אמר לו לא ישמעו אזניך מה 
שפיך אומר, = ומה אם זה שהוא עשוי בנפיחתו שלבשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו שלהקביה על 
אחת כמה וכמה, אמר ר' יצחק ככלי חרש תנפצם אין כת' אלא ככלי יוצר שלא הוצקו יכולין לחזור: 


1 ילק' פסליס כ' סככיי6, מדכט ססליס 3 כ" *'ס, ועי' פנסדכון 5 בי : 


1 ואדמה] א, אדמה ךָ, מן האדמה" | חזה] הוא י | שיהא] פאכי. שיהיו ד | כליו דְפא'פ/ כלוי, 
הכלי א* | "בריא] בריאין ך | מעשה באחד] אחר פאכי ]| מגדולי צפורי שא'כ. . . צפרי אי. בציפורי ך | 
2מת פאכי | דאמרין ך: דרי פא'כיי, דאמר א% | מנאי דא?, טינאיי ם | ואית--הוה] ואית דאמרי 
(דאמרי" ך) מינאי הוה א%*ךי', ואית דאמרי פ, לי דא | פליק אכ | בר] ם. ברךפ. בן אי | 8 למחמי דאר 
למיחמי י, למחזי אכ | **אפין] אפיה ל | חמיתיה א'ך?י | יתיב ושחיק דְאכי | *אמר ליה אנן פי'] א"ל .. דְא1, 
אגן לאכ | על מרי ' | 4 דאת חמוי י, דאתחמי דְפא | אפוי אי | מסתייה דְפָך'ו. היא א*. מיסתייא איך? | 

| מעקא] אכ מעאקא ך: מעיקא י, ומעקת ךְ | 5 חוס] פאכ. חוש די | 6 גוייתו דְפכי | באוו] מן 
האור אכ | מן חאור] באור א'כי | 7 שעשוי א, שנעשה ם | לא לי | 8 שפיך מדבר אכי: שאתה מוציא 
בפיך ם | מה ₪ | עם ל'אכי | שחהוא עשוי] אכ, שששוי דְפי | בנפיתת בשרי. | 9 ככלי--אלא] 
ככלי חרס תנפצם (ככלי חרס ') אין כת' כאן אלא דְפי. לי אכ | יצר] פי, ₪ תנפצם אכ | שלא] פיי 
כלי יוצר = דְאכ | הפקו ליפאירי | יכולין חן דא'כי, ווכולין חן פ | 


זכר ואדמה שהוא לייג שהיתה יצירתו של אדם כמו שהיוצר מביא עפר זכר וכו' (בכיייל חסר מן היוצר עד נקבה והושלם ביני 
שיטי), ובפי' ב'"ר כיייט מפרש מיני עפרות הן שקורין עפר זכר ועפר נקבה, ובפי' ביר כי'יא מוסיף שקורין עפר זכר חול 
הגס ועפר נקבה חול הדק ועי' בפי' הנדפס : 1 כיליו בריא. בכי"ל נקוד כיליו!) וכן כליו בריא בלשון יחיד בכי"פ וכי'א 
אי וכי'יכ, וכן הביא רבינו בחיי רב הונא אמר וכו' כדי שיחיה כלו בריא, ורק בדפוסים הגיי בלייר כליו בריאין: מעשה 
באחד. כל המאמר חובא בעקידה שער ו' ושם הגי' א ח ד מגדולי צפורי מ ת בנו אית דאמוי מינאח הוה וא*ת 
דאמרי מ ינא ה הוה יתיב גביח סליק וכוי ל מ יח זי ליה אפין חמתיה יתיב וש חיק וכו' אמר ליה אנן וכו 
ד א תח מ ליה לעלמא וכו' א*ל וכו' דאתית מעקא ליה אית וכו' מ ת ד ב ק י ן לא כן וכוי וחכשרו מן ה א ור כלי זכוכית 
ברייתו מן האור וכו' ע"י שעשוי וכו' אייל ישמעו אזניך מה שפיך מ ד בר ומה זה שהוא עשוי וכוי על אחת כו'כ 
ועח"נ, ובמי תהלים מ'"ב שם הגי' אחד מגדולי צפורי מת לו בנו (ובמ' תהלים שנדפס מכבר מעשה היה באחד 
וכו' שמת בנו) ואית דאמרי (דאמר) מינאי הוה פליק ר' יוסי למיחמיה (למיחמי) ליה חמי יתית ושחיק וכו' א"ל אגן חזינין 
(רחיצין) וכו' דאת חמי ליה וכו' א'יל וכו' אלא אף את אתא לאעקה (אתי לאעקא) ליה א'ל וכוי מתדבקין (מרבקין) 
וכו' ועייע בילק' מכירי תהלים ב' סי' כיו, ובדפוסים ובכייא א' נשמט ואית דראמ' מיגנאי הוח, תעל פי גה 
הדפוסי' הגיהו ושבשו הגי' בילקוט יהושע, ולנכון הגי' בילק' דפייר: 8 למחמיה ליה אפין. להראות לו פנים 
לנחמו,. והגיי ל מ ח מ י ה מדויקת ועיי דאלמאן צד 281, והגהתי אשי ן כגי' שאר הספרים: חמתיה |כו'. המין 
שמת לו בנו או המין שהיה יושב אצלו ראה את ר"י שחיה יושב ושוחק: | א"ל אנן רתיצין וכו'. אנחנו בוטחים 
באדון העולם שאתה רואה את פניו בעוה"ב, והגהתי א מ ר ל י ה אנן וכוי, ורחיצין בינוני פעיל בהוראת פעל כמו 
עבידין לעיל צד 125 : 4 מיסתייה וכו'. אמר לו המין וכי לא די לו צרתו (או על עצמו אמר וכי לא די לי צרתי) 
אלא שבאת לצער אותו בדבריך וכי יש חרשי אדמה שישובו ויתדבקו לכלי מאחר שנשבר ואם ימות גבר היחיה 
לא כך כת' וכו', ומדבקין 5 אתפעל והתי"ו מובלע, וגם בדפ'יר ובד'יו הגיי מ ד ב ק + | ובמייכ הגיה מתדבקין וכן הדפיסו 
אחריו  :‏ 6 בירייתו. עי' לעיל צד 114 ובמיי שם בד'ה אינן אלא וכו': ‏ מן המים. מטיט וחומר: זת נשבר ויש 
לו וכו'. ‏ כלי זכוכית נשבר ויש לו תקנה שיכולין להשליכו לתוך האש ולעשותו כלי חדש ואף אדם נמשל לכלי 
זכוכית ואין לו תקנה בתמיה : 8 בנפיחתו של הקביה. דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ודוגמתו המאמר בסנהדרין 
שם א"ל קיסר (ועי' בדיס) לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי אמרה ליה ברתיה 
שבקיה ואנא מהדנא ליה שני יוצרים יש בעירגו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח וכו' 
דבי ר' ישמעאל תנא ק'ו מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם נשברו יש להן תקנה בשר ודם שברוחו 

הקבייה עאכיו : | 9 ככלי יוצר שלא הוצקו. ואף אם נמשל האדם לכלי חרס כוונת הקרא לכלי יוצר שלא חוסקו 
ויש לו תקנה, וכן מפרש בפו' ב"ר כ'י א'יר יצחק מן הפסוק עצמו שאמר המין חיה יכול ר' יוסי להשיבו תשובה 
נצחת ככלי חרס שהוסקו תנפצם אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר תנפצם ככלי יוצר שלא הוסקו יכולין חם לחזור 

ת כלי שאין נקרא כלי חרס אלא לאחר שהוסק ונעשה חרשי אדמח אבל עד שלא הוסק כתיב כחומר ביד 
היוצר. וסגנון אחר לסוף המאמר במי תהלים א"ל ר' יוסי ככלי יוצר עד שלא חוסק אין קיומו ברור ואם נשבר יש 
ו תקנה שיכול לכותשו ולעשותו כלי אחר אבל אם חוסק קיומו ברור ואם נשבר אין לו תקנה אבל כלי זכוכית 
ער חופק קיומו ברור ואם נשבר אין לו רפואה משהוסק אין קיומו ברור (במ' תחלים שנדפס מכבר הגי' אבל 
כלי זכוכות משהוסק קיומו ברור) ואם נשבר יש לו רפואה אל על ידי שגעשה בנפיחה יש לו רפואה א"ל השמע 
לאזניך מה שאתה מוצא מפיך (ועוי בח'ינ גיי כייפ) מה כלי זכוכית על ידי שנעשה בנפיחה ע'י בשר ודם אם 
נשבר יש לו רפואה אדם שנעשה בנפיחתו של הקביה שני ויפח באפיו נשמת חיים על אחת כמה וכמה א'יר יצתק 
כלי חרס אין כתיב כאן אלא כלי יוצר (כלי יוצר אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר) עד שלא הוסק שהן יכולין (יכולין 


ביל 9 


100 בראשית פרשה יר בו 


ו את האדם בכותו של אברהם, אמר ר' לו כת' האדם הגדול בענקים (יהושע יד טו) אדם 
זה אברהם, ולמה קורא אותו אדם נדול שהיה ראוי להיבראות קודם אדם הראשון, אלא אמר הקביה שמא 
יקלקל ואין מי שיתקן, הרי אני בורא את האדם תחילה שאם יקלקל יבוא אכרהם ויתקן תחתיו, אמר 
ר' אבא בר כהנא בנוהג שבעולם אדם שיש לו שפעת קוריים, איכן הוא נותנה לא באימצע טריקלין 

5 אתמהא כדי שתיסבול קורות שלפניה ושלאחריה, כך למה ברא הקב"ה את אברהם באמצע דורות כדי 
שיסבול דורות שלפניו ושלאחריו, אמר ר' לוי מכניסין את המתוקנת לביתה של מקולקלת ואין מכניסין 
את המקולקלת לביתה שלמתוקנת : 

ז עפר אמר ר' יהודה בר' סימון עופר עלם על מליאתו נברא, אמר ר' אלעזר בר' שמעון אף 
חוה על מליאתה ניבראת, אמר ר' יוחנן אדם וחוה ככן עשרים שנה נבראו, רב הונא אמר עפר זכר 


1 ינקופ כ כי, ילק' יקוטע כ' כ'נ, פדכט קסלס פ' פס סכל (ג' י'6), ופי פפכל קוף פ' לסכי עופ, *כוט' טנס פכי"ו 
ע"ו נ', מק' פופכיס פע"ז סי פכייס סייפ, פפיקפס פכיג (קכייר 6'), ויקכס כבס פכ" סי" ס', טעום כנס פכיס סי 6', 
כנודנל כבס פ"יג פיי ג', עדכט סקליס כ"נ | כ" "יפ פ"פ ס" כ': ‏ 5 מדכע קסכם מ'כ פ' פס סכל (פדכט זופס 5 97), 
עדכם ססליס 7/5 פ" 5': 8 לקום כ כ': 9 נטדנכ כבס פייכ כ" ס', טיכ סטיכיס ככס פ' לסינס (ני. יים): 


1 בזכות אברהם א* | אמר--כת'] א'ר לוי דְָאָכ. דכתי' פי | בענקים] ,- איר לוי ₪, איר י1 (יהושע) | אדם ל | 
2 למח ו | קורא אותו] נקרא כ, קראו ם | אדם גדול] דְזְאי. האדם הגדול א', גדול דָפִי (שפ) | שהית] מפני 
- א' | ראוי] לוו | להבראות דְפי, ליביאות א' | אדם פא כי. לאדם ך | 8 יתקלקל א* | שיתקן] ם. שיבא לתקן 
תחתיו ך, . . ויתקן תחתיו ךְן, . . תחתיו ויתקן א. . . ויתקן אחריו *, . . אחריו ויתקן כי (שם) | הריני ], אלא הרי אני ךְ', = 
אמר הקבייה חרי אני ו (שם), אלא אמר . . הריני אכ, | **שאס] שמא ל | 4 בנוהג שבעולם ל' פחאכי (שס) | 
שיש] ]אכי. יש דְך | שפעת קוריים] פך]. שפעת קורים י! (שם), . . קורות 1 . . קורה 8כ, קוות 
שופעת ך' | באמצע | טוקלין דְ, פלטין י, הבית אכי (שס) | 5 אתמחא] פא'כ. ל ך | שתסבל | 
קורה י (שם) | ושלאחריה] פכי. וקורות שלאחויה ךא | כך הקב"ה ברא אברהם ₪]. כך אברהם 
הקב'ה אכי (שם), נברא י | דורות] = שי, הדורות דְאַכי (שם) | | 6 ושלאחריו] כי, ודורות 

אחריו דִחאי (שם) | 7 את חמקולקלת] מקולקלת לביתה של המקולקלת ואין מכניסין טקולקלת יי | 8 עפר] 
טן חאדמה ] | אמר לי | ברךפא | סימון] , - אומר ך, א' ם. אפ' אכ | **עפר] אופן ל | עלם] ו1, 
עולם ל"דפאכרי. עליטך* | *בר פ] בר ד, אמרל | 9 נניאת דפי | כבן] פח. כגני דאכי | יג] פא*. 
רבי ך, ר' א'כ | זכר] זה עפי זכו ם | 


צר 81 ובמ"י שם בדיה מסו: 1 בזכותו של אברהם. וכן נדרש לעיל צד 107 בהבראם וכו' בזכות אברתם ולקמן 
פט'ו צד 187 וישם שם את האדם בזכותו של אברהם, ודורש את האדם בשביל האדם המצוין, והדרש 
האדם חגדול בענקים וכו' עי' בספרא ובירוש' ובשאר המקומות שציינתי, ואגדה זו נמצאה ג"כ אעל הירונימוס 
ועי' דרויד ח'יג צד 128, ובההוספה במס' סופרים פכיא הדרש לענין גובה קומתו של אברתם, ולקמן פ' מיב 
(מ'"ג) ר' לוי ור' אלעזר בשם ר' יוסי [בן זמרא] פסיעותיו של אברתם היו ג' מילין וכו', ובילקי יהושע ערבב מאמר 
זה עם המאמר שלפנינו, ובמ' קהלת שם הובא כל המאמר בדרש תפ' את הכל עשה יפה בעתו ושם הגי" ר' בון 
אמר בח תרתי שיטי ר' בון אמר חיה ראוי אברהם להבראות קודם אדחיר אלא אמר חקביה תחלה 
אברהם וכו' ר' בון אמר חורי. כת' האדם הגדול בענקים תוא ראוי היה אברהם וכו ולמח 
אמר הקביה אם אני בורא אותו תחלה שאם יקלקל אין מי יבא אחריו ויתקן אלא הרי אני 
אברהפ ויתקן אחריו אמר ר' אבא בר כחנא יש מושלין מ של למחיר לאחר שהיה לו שפ 
מכניסין וכו'. ובמ' קהלת מיב שם גם את העולם א"ר יהודה בו' סיטון ראוי היה אברתם אבינו 
קודס אדה"ר אלא אמר חקב'"יה אם אני בורא את אברתם תחלת אס יקלקלו חדורות טי יבא ויתקן אלא 
יקלקל יבא אברהם ויתקן, ובמ' תהלים ליד סי' אי אמר ר' סי מ ון ראוי חיה אברתם וכו : 
קורות מחוברות בשיפוע זו כנגד זו וכוחן רב לשאת את התקרה \עי' לעף גראפישע רעקוויזיטען 
וקוריים הוא ריבוי זוגי כמו מספריים מן מספרת ועיי כלים פטיז מיח, ובמי קחלת דריו תגיי לאחד 
קורייס (צ'יל ג'יכ קוריים) בתוך דירתו וביתו איכן הוא נותנה לא באמצע הטוקלי" כדי 
שלפניה וקורות שלאחריה ‏ כך מפני מה ברא וכו באמצע כדי שיסבול הדורות שלפניו וחדורות 
באימצע טריקלין. כ"ה בכי"ל. וחיויר במלת באימצע חיא במקום סגול כמו בסמוך במלת כיליו וכן כתיבת 
לעיל פעמים שונות ועי' במייח חלק ליו צר 209, וטריקלין עי" לעיל צד  :88‏ 6 מ מי 
אשה מקולקלת מכניס אשה הגונה לביתת כדי שתראת מעשים מובים של המתוקנת ותלך אחרית אבל אין מכניפין 
את המקולקלת וכו', ובמי קהלת דיו תגיי מכניסין את חמתוקנות לביתם של מקולקלות ואין מכגיטין מקולקלות 
לביתם של מתוקנות : 8 עפר. דורש עפר שתוא מיותר בקרא שהית צויך לו לאמר חיצר וכן' את 

האדמת ולריב"ס קרי ביה עופר') עלם על מליאתו בעצם תומו ושלימותו נברא אדחיר (ועיי לעיל צר 104 ובמיי : 
שם בד"ה שנאמרו הדברים וכו) ולריא בייש אף חוה וכו ולריי כבן עשרים שנת נבראו 

הירונימוס תי במ"ח חלק מיג צד 78, ואגדה אחרת בסמוך ויפח וכו' מלמר שה 
ועיי גם לעיל צר 55 וצד 102 ובמ"י שם ברי"יה ואלו הן זיוו וכוי, ולדרש עפר גם 
בערוך ע' עפר ב' בילטדנו מי מגה עפר יעקב מי מנה עפרים שיש בתן שהגועו לעונת אשת וכו' ופי' שם 

ובסי אליתו רבה פכ'א (הוצ' רמאיש צד 116) מי מנה עפר וכוי כמה עפרים יש בחן בישראל שאין עסוקין בדברי 
זיין וכו', ובסגנון אחר בילק' בלק ר' תשסיו כמת ן יש בהן בישראל ועוסקין בדברי תורה שני או לעופר 
האילים, ועוד בילק' שם רי תשסיז ‏ ריא א"ל מי יוכל למנות שכרן של בחורי ישראל כענין שני שני שריך כשני 
עפרים : = 9 כבן עשרים. וכן סגגון הלשון לעיל צר 77 עשו פירות ב ן יומן, ובשיש ובבמיר שם הגיי בר קפרא 
אמ' אדם וחוה כבן עשרים (בבמ'ר כבני כ) שנה נבראו: וב חונה אמו. דורש עפר מן האדמה עפר שהוא לשון 


ועטר ל 


1-2 
16 
5 
8 


ו 
3 
10 


+ 
נ 





בראשית פרשה יד ב ו 99| 


בעולם הזה ויצירה לעולם הבא : בית שמי ובית הלל בית שמי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה 
יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר ונומר בנידים ובעצמות, אבל לעתיר לבוא מתחיל 
בנידים ובעעמות : ונומר בעור ובכשר שכך הוא אומר במיתי יחוקאל ‏ ראיתי והגה עליהם גידים 
ובשר עלה (יחזקאל לו ח)  ,‏ אטר רי יונתן אין למידין ממיתי יחוקאל' 4 ולמה היו מיתי יחוקאל דומין 
לוה שנכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא /: אחרון, בית הלל אומרים כשם שיצירתו 5 
בעולם הזה כך יצירתו לעולס הכא, בעולם הוה מתחיל בעור וכבשר ונומר בגירים ועצמות כך אף 
לעתיד ‏ לבוא מתחיל בעור ובבשר ונומר בנירים ועצמות שכן איוב אומר הלא כחלב תתיכני 
(אווב + י), התכתני אינו אומר והקפאתני אינו אומר אלא תתיכני ותקפיאני, עור ובשר הלבשתני 
אין כת' כאן אלא חלבישני (שם י יא) ובעצמות ונידים סוככתני אין כת' כאן אלא תסוככני (שם שם), 
לקערה שהיא מליאה חלב ער שלא נתן לתוכה מסו החלב רופף משינתן לתוכה מסו הרי החלב 10 
קופה ועומד ‏ הוא שאיוב אמר הלא כחלב תתיכני וגוי. עור ובשר ונוי חיים וחסד עשית 
עמדי וגו' (שם + יב) : 


1 ינק' יסוקפל כ' סע"ז, ויקלס כנס פיד כיי ט': 10 לעיל 75 91: 


: 1 ויצירה לי * | בעולם א. ובעולם י | בית--הלל לי ם | *אוטרים דְא+] אי ל, אומר י | כשפ] כמו ךז | 2 יצירתו] אכי, 
כך ,. ך | **לעולם הבא] בעולם הבא ל | מתחיל] יצירתו [] | ועצמות אכי | לבא | מתחילין א | 
8 ועצמות אכי | שכך] שכן פחא'כי. וכן א | *"אומר] אמי ל | וראיתי אי | | 4 עלה] ₪ גר ם, 
ויקרם עליהם עור א'י | יוחנן שי | למידין] מביאין ראיה אכי | למה פן | 5 שנכנס] פ, שהוא נכנס דְאכי | 
במרחץ אכי | הוא לובש] לובש חב | וביה אי | *אומרים דְי] אי ל | 6 לעולפ] פחא'כי. בעלפ דא | 
ועצמות] א, ובעצמות דפ | כך לי א | אף ל' פחא | 7*לבוא] לבי ל, לנא דְפא? | מתתיל --. 
ועצמות ל' ₪ | | ועצמות] א, ובעצמות 7 | *אומר דְ5] א' ל, הוא אומר אכי | תתכני] ₪ וכגנינה 
תקפיאני אכי | | 8 התכתני -- תתיכני *ותקפיאני (ותקפאוני ל)ז התכתני וחקפאתני אינו אומ' אלא תתיכני 
ותקפיאני ם, התכתני אין כתי' כאן אלא תתיכני הקפאתני (וכגבינה הקפותני ך, וכגבנה הקפאתני ) אין כתוי 
כאן אלא (אלא וכגבנה כ) תקפיאני דְאָכ, התכתני אין כתיי כאן הקפאתני אין כתיי כאן '; אינו אומי אלא 
תתיכני וכגבינח תקפיאני אינו אומ' אלא תקפיאני ךז = | | הלבשני--תלבישני] חלבשתני אין כתי' כאן י, תלבישני 
אינו אומ' אלא תלבישני ךז | 9 *ובעצמות 5] ועצמות לאלי, עצמות ‏ | *סוככתני--תסוככני] ך סיככתני . . . לא', 
סככתני . . א*כ, סוככתני אין כתיי כאן אלא תתיכני תקפיאני תלבישני תסוככני ', תסוככני אונו אומ' אלא תפוככני 
אינו אומי התיכני הקפיתני הלבשתני סוככתני ד | 10 לקערה--ובשר וגו לי פא | לתוכה מסו] ע, מפו 
בתוכה ך | *רופף ד] רופיף ל | משנתן ע. | הרי לי ע | 11 שאמר איוב ע | וגוי] וכגבינה תקפיאני ל ' 
לי ך | 12 וגוי] ופקודתך שמרה ווחי דכ | 


1 ויצירה לעולם הבא. בתחיית המתים וכמו שנחלקו בש ובייה ביצירה זו, ובמד' תגחומא מ'ב שם איי א'יר יוחנן כתיב 
בו שתי יצירות שני יודי'"ן וייצר ח' אלהים את האדם יצירה אחת בעות"ז ואחת לעוה'"ב אבל הבהמח וחחיה והעוף כתיב 
בהן יצירה אחת ויצר וכו' מן האדמה כל חית השדח וכו': 2 לעולם הבא. הגהתי ל ע וול ם כמו שתגי' בשאר פפרים וכן 
בכי"ל בסמוך ב'"ה אומרים וכן' כך יצירתו לעולם חבא, וכל המאמר גם בוי'ר פ' תזריץ ושם הגי' ב'יש וב''ה בית שמאי 
אומרים לא כשם שיצירת הולד בעוה"ז כך צורתו (כ'/.ז בדפ'/ר וכד'ו וצ'יל יצירתו) לעוה'"ב בעוה'"ז מתחיל וכו' וגומר בגידים 
ועצמות אבל לעתיד לבא וכו' שכן כתיב במיתי יחזקאל וראיתי וכ' א"ר חהייא בר אבא אין פרשת יהזקא 
ר א יה למה מותי יחזקאל דומין למי שנכנס למרחץ זה שפשט אחרון לבש ראשון בית הלל אומרים כשם שיצירתו של 
אדם בעוה"ז כך יצירתן בעוה'/ב בעות"ז מתחיל וכו' וגומר בגידים ועצמות ולעתיד לבא כמו כן שכן איוב אומר וכו' תתיכני 
התכתני אינו אומר אלא תתִיכְני וכגבנה תקפיאני הקפיאתני אינן אומר אלא תקפיאני עור ובשר תלבישני הלבשתני אינו 
אומר אלא תלבישני ובעצמות וגידים סוככתני אינו אומ' אלא תסוככני הוי חיים וחסר עשית עמדי, ‏ ונ'יל. ששינה 
שם הגוי בתחלת המאמר כשם ש וצ ירת ה ולד לְפי שקדמו שם המאמר תנא צורת חולר כיצד וכו' אכן גם: שם 
פי' כך יצורתו לעוה'ב יצירתו של אדם בתחיית המתים כמו שהגי" שם בדברי ב''ה כשם שיצירתו ‏ של אדם וכמו 
שפי' יצירתו לעוח'"ב בהמאמר שלפנינו, וכן הבין פירושו הרמבץ בשער הגמול והוכיח מזה המאמר שעות'ב בכל 
מקום אונו עולם הנשמות וחשכר המגיץ לחם מיד אחרי המיתה אלא עולם הוא שעתיד הקביה לחדשו לאתר 
ימות המשיח ותחיות המתים, אבל בליקוטין ‏ מב"ר בפוף פי' ב'ר כי''ט מפרש. המאמר שבוי/ר. בייש אומרים לא 
כשם יצירת חולד בעוה"ז כך יצירתו לעוה?ב שבעוח?ז ולד במעי אמו מתחיל. בבשר וכו' אבל לעתיד לבא טמתחיל 
יצירת. הולד במעי אמו בגידים ועצמות וכו' שכך כתוב. במתי יתזקאל וראיתי וכו' ותרי זו. יצירתו של עות"ב אמר 
ר' חיוא בר אבא אין מתי יחזקאל ראיח לולד במעי אמו לעולם הבא לפי שמתי יחזקאל דומין ובו', ועוייע בויייר שם בסוף 
הפרשה ולפי פורושו כתב בעל הליקוטין על המאמר שלפנינו ,הלכה זו כתובה . בשיבוש בבראשית הכא ומצאתיח 
כהלכתה בויקרא רבא : 8 ראיתי והכח. במקרא כתיב. ור א י ת י, ונייל שחוא כעין עיטור. סופרים במדרש שהעתיקו לפי 
הענין ראיתי ולעול * ו צ ר רוח בלי וי"ו. ואין צריך לחגיה. במדרש או לשבש במקרא ; 8 התכתני אינו אומר. בלשון עבר 
אלא תתיכני בלשון עתיך, ובכי"ל וכי'יש ‏ לישנא. קלילא. הוא. והקפיאתני איגו אומר ובו ותקפיאני .וכוונתו וכגבנה 
הקפאתני אינו אומר אלא תתיכגי וכגבנה תקפיאניי: | 9 תסוככני. ‏ כ'יה בכל. הספרים כאן וגס. בוי'יר, ‏ ובמקרא כתוב 
תשככני ועי' לעיל צד 28 במיי בד'יה מן הסערה, ובכִייפ חסר סוף המאמר מן עור ובשר וכו', וכן ל'ג בכייא אי 
וילק' יחזקאל מן לקערה שהיא וכו', וכן ליתא בכיייא ב' וכוייכ אלא שמסיים שם חיים וחסד וכו', והמאמר לקערת 
= שהיא וכו' הועתק בערוך ע' מפס, ובוויר שם הובא בהמאמר אם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקור נדתה 
וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנות ונופלת לתוכו מיד הולד נוצר משל לחלב שנתון בקערה וכו' ועי' לעיל 
\ 858 1%ג[1301880 9 





1% בראשית פרשה יד בו 


ג וייצר שתי יצירות מן העיליונים ומן התחתונים, ‏ ר' יהושע בשם ר' חננה רכנין בשם רי אלעזר 
בוא בו ד' בויות מלמעלן וארבע מלמטן, מלמטן אוכל ושותה כבהמה פרה ורבה ככהמה 
מטיל גללים כבהמה ומת כבהמה, מלמעלן עומד כמלאכי השרת ומדבר ומבין ורואה כמלאכי 
השרת, ובהמה אינה רואה אתמהא, אלא זה מצדר, [ר' תפריי בשם ר' אחא העליונים נבראו בצלם 

6 ובדמות ואינן פרים ורבים, והתחתונים פרים ורבים ולא נבראו בצלם וכרמות, אמר הקכיה הריני. בוראו 
בצלם ובדמות מן העליונים, שרה ורבה מן התחתונים], | ר' תפדיי בשם רי אחא אמר הקכיה אם אני 
בוראו ‏ מן העיליונים ‏ הוא חי ואינו מת, = מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני כוראו מן 

ד העיליונים ומן התחתונים אם חטא ימות ואם מת יחיה : וייצר שתי יצירות יצר טוב ויצר רע, שאילו 
היה לבהמה שני יצרים כיון שהיתה רואה סכין כיד אדם לשוחטה היתה מושחרת ומתה, והרי ארם 

יש לו שני יצרים, אמר ר' חננא בר אידי יוצר רוח אדם בקרבו (כריה יב א) צרורה בקרבו, 

ה שאילו אינה כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה ממגן: וייצר ב' וצירות. יצירה 


1 ילקוט טס, לעיל 75 64 וש"כ: 8 לקוע כפז כי, *לק' זככיס. כ' פפקע'יס, ועיי נככום ק"6 5': | 10 דנכיס כנס נלניס 
(פ"ט כ" נ'), עדכם קסלם פ' לין פדס (סי ס') : = 11 ילקוע כפז כ', פנתועס ע"כ סוכיע קי נ', סנקופ טס פיי 8': 


אוכטון (ַ" | 1 מן העיליוניס] יצירה מן העליונים פדזא'כי. מן העליונים יצירה א?, יצירה מן התחתונים ךְ | ומן 
התחתונים] י, יצירה (ויצירה דֶן) מן התחתוגים פדזא'כ , ומן התחתונים יצירה א?, ויצירה מן העליוניי ך | יהושע] = 
בר (בר' כ) נחמיה דְא'כ | חננה] חנינא בר (בר' כ) יצחק דא:כ | 2 ארבע בריות כ2, ארבע 5 | מלמעלה פא | 
וארבע] ם: ודי ך, ודי (וארבע כ) בריות א | מלמטה פא' | מלמטן] א?. -טה א'. לי דפכ | 8 מלמעלן] א?ם, 
-לה דְא' | מדבר ך, מדבר (ומדבר 2) כמלאכי השרת אכ | מבין (ומבין כ) כמלאכי השרת אכ | 4 אתמהה 
(ההא 2) ובהמה אינה רואה אכ | זה ל' א | *מצדר ךְאכ] מצייר ל | *ר' תפי --- התחתוניס] לי לא' | 
*תפדיי כ] תפריי דְָא? | 5 בורא אותו ד | 6 ופרה 2 | *תפדיי כ] תפריי לְדְא' | 7 בורא אותו כ | העליונים | 
הוא] הרי ,- כ | הוא] הרי,-2 | בורא אותו א' | מן העליונים . . התחתונים א', מאלו ומאלו ך" | 8 מת] 5 
לאו לְ"ך, לא חטא א', לא יהטא א | שני (ב' דְא'ר') יצריס | אחד יצר כ | טוב] הרע 5 | ואחדיצר כ | 
הרע כי, טוג 5 | 9 היה] פחא'כי. היו דא? | בגגהמה חאכי | שהיתה] שהיא ‏ | את הסכין * (זכרי)) | 
האדם י (שס), טבח אכ | לשוהטה] פאכי. לשחוט אותה דְץ, לשחטה ך | מושחרת] ₪. משחרת זאיכרי, 
מפחרת דְא' | ומתה] ,- מידי (שם) | 10 חנינא דְךְז]א. חיננא כ | "יוצר] ויוצר ך | צרורה] פַדאכ. נשמתו של אדם 
₪ י. מלמד שנפשו של אדם ך | 11 שאילו אינה] שאלולי י, שאלמלא פ]א'כי (שם), אלמלא דְָא? | היה] 
היתה פַי (שס) | ממנו לי | ב] שתי פחאלכי | יצירה ליי | 


במררש ד' קרקא שמח הביא גיי הירושי חיטא א וכ ט ין חיטא (צ"ל איטא) אפטא ועיי קרויס צד 598, ולפנינו 
נשתבש כל המאמר בירוש', ובתנח' מ"ב אי" זיטא איפטא איטא אקטו ובבמיר דיו זיטא וכו איטא אכטו; 
1 ר' יהושע. כל המאמר לעיל פ"ח צד 64 ועיי השינויס שם ומיש בח"נ ובמ"י, ובכייפ העתיק רק ראש המאמ עד אוכל 
ושותה כבהמה וכ רו, וכן קיטע בילקוט ושותה כבהמת וכ רו כ דל ע יל. ובכייא ב' קיטע באמצע תמאמר רי תפריי 
בש"ר אחא וכו ואינו פרין ורבין וכר ב5 רש' ד עד ואם לא יחטא יחיה, ורמז לפ"ז לפי מספר הפרשיות באותו 
כ"י: ‏ 4 מצדד. כן הגחתי ועח"ג ולעיל צד 65: ר' תפריי וכו'. מאמר זה ליתא בכי"ל וכייא א' ואיתא ב 
בדפוסי' ובכי"כ, והשלמתיו כמו שהוא לעיל שם: 6 ר' תפדיי. כן הגהתי עפ"י כייכ ועיי לעיל שם ובמ"י ברייה רי 
תפדיי (כצ'יל שם ובדייה רית בשס ר' אחא. וכמ"י בשני המקומות טעות הדפוס שם ר' תפריי): 8 שתי יצירות. וכן תי 
וברא ייי אלהים ית אדם בתרין יצרין, ובברכות שם דרש רב נחמן בר רב חסדא. מאי דכתיב. וייצר וכו' בשני יודייין ( 
בר"ס) שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע וכו' אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית 
יצרה והא קא חזינן דמזקא ונשכא וכו אלא וכו אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי אי נמי וכו' דו פרצופין ברא חקבית 
באדה"ר וכו ועי' לעיל צד 55, ובהדרש שלפנינו משמע וייצר שתי יצירות וכו' שהאדם מרגיש טוב ורע לו ובהמה 
אינה מרגשת בין טוב לרע שאילו היה וכר ועי"ע לעיל צד 48 ובמ"י שם בד"ה שהיה לו: 9 מושחרת. פיי מ8 הרת 
ומבוחלת כמו שהגי' ברפוסי' וכייא א', וכן בלייס שחר הוראתו פחר ועי"ע נעלרעקע מאנרי גראממאטיק צד 127, ובפיי 
ב"ר כיי מפרש מ ש ח רת מקדמת וממיתה עצמה מרוב צער (בפיי ב"ר כי'יא מרוב פחד). ובכ'י אחד בבריטיש מהעאוס 
(קובץ אריענטי 1889) הובא כל המאמר וג' שם כיון שרואח הסכין. ביר איש להרגח היא מקדמת ובורחת, ותגיי 
משחרח אי" גם בילק' זכריה בדפיר וד"ו: וחרי אדס וכר. בכי"פ נוסף פירושו ואינו מת כשהצרת באה עליו, 
ובפי" ב"ר כי"ט מפרש ופריך והרי אדם שיש בו ב' יצרים ואינו ממית עצמו כשוואה שוגאו שבא עליו להרגו 
ומתרץ א"ר י ע ק ב (וכ"ה בפיי ביר כי"א) וכו' צרורה בקרבו שאין לו רשות לחשמיטה; ונ"ל שתיתה הגיי לפניו 
ר' יעקב בר אידי, וכ"ה בכ'י הניל א"ר יעקב בר אידי וכו צרורח בקרבו שאלמלא כן כיון שצרה באת 
עליו וכו' ומשליכה : 10 יוצר רוח. וכ"ח =בכל כ" ובילק' בשני המקומות וגם בטררש דפ"ר, וכמקרא כתוב 
ויצו, ודורש יוצר ווח ל' צרר ברא רוח האדם צרורח וקשורה בקרבו, ובילק' זכריה איתא פירוש נוסף ולפי 
שתיא צרורה אינו יכול להשמיטה אבל כהמה יצר אחד יש לה (ושם סירס המאמר להתחיל. בקרא דזכרית), 
ובילק' הגי בשני המקומות נכשמתו של אדם צרוה וכו, וכמ' קהלת איתא בררש ‏ הפ' אין * אדם 

ברוח לכלוא את הרוח וכו ורבנין אמרי אין אדם שליט ברוח עצמו לכלותת ממנן א"ר ה ג ינה כתיב ויוצר רוח 
אדם בקובו צר רוחו של אדס בגופו שאילולי כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה נוטלה ומשליכת טקרכו, 
וכדיר שם (בדפ"ר ודיו מחוברים סדור אתם נצבים וסרר ויל לסרר אחר) ד"א ר' אליעזר בן יעקב אומר אין 
ארם שליט בנפשו לכלות אותה למה שבללה הקב"ת בכל הגוף שאילו בללה הקב"ה באבר אחדר כשתית 
מגיע לארם צרה היה הותך אותן אבר ומת לפיכך בכל תגוף כדי שלא יתא :כול: לכלותת: 


ו 





בראשית פרשה ייד : ב ו 17 


וייצר שתי יצירות לאדם ולחוה, יצירה לתשעה ויצירה לשבעה, רב הונא אמר נוצר לשבעה ונולד ב 
לשבעה לתשעה חי, לשמונה אינה חי, נוצר לתשעה ונולד לשבעה אינו חי, קל וחומר לשמונה, בעון קומי 
6 ר' אבהו מנין שהנוצר לשבעה חי, אמר להון מדירכון אנא ממטי לכון ויטא איפטה איטה אכטו: 


1ימקוע כע] כי: 5קמן פ'כ, יכום' יבעוס פ'ד ס' ד', מנסועס פ'ב בפרבל סי' כ"ס, פנסועל | טס פיי *'ס 
במודנל כבס פ'"ד ס" ג' : 


1 *וייצר ל"דְאי] לי ל | שתי] פאכי, ב' ד', שני ך | לאדם ולחוה] פ: יצירה לאדם יצירח (ויצירה ך) 
לחוה דְזְזְאִי, אחת לאדם ואחת לחוה כ | לתשעה] ז, לשבעה דפא"כ. לז' ד'א'י | יצירה פחאכי | לשבעה] חח 
לתשעה ךפא"כ, לט ד'א'י | ר' הונא א? | לשבעת ונולד---חי *לשמונה (לשמנה ל') איגו חי] לזי או לטי. חי לחי 
אונו חי י, לשבעה (לז' ד') ונולד לשמונה (לח' ך) ולתשעה (או לתשעה ך, או לטי ך') חי דפ / לז' נולד לחי חי קיו 
לטי א1, לשבעה [ונולד לשמונה] חי ק'ו לתשעה א?, לשבעה ונולד לשמונה חיי כל שכן לתשעה ל" | 2 לתשעה 
ונולד *לשבעה (לתשעה ל) אינו חי קל וחומר לשמונה] לטי ונולד לז' אינו חי ק"ו לחי י, לתשעה (לטי ך') ונולד 
לשמונה (לח' ך1) איגו חי קל וחומר לשבעה ךָ, [. .] לשמונה אינו חי קל וחומר לשבעה פ, לטי ונולד לח' איגו 
חי נוצר לט' ונולד לזי מהן א"ל איתא חמי אם לחי (לשמונה א*) אינו. חי ק"ו (לשבעה א") לזי א; לתשעה 
ונולד לשמונה איגו חי נוצר לטי וגולד לז' אתי חמי אם לשמונה אינו חי כל שכן לשבעי לי | 8 קושי] פא5 : 
קומוי ץ, קמי י, חמיה ך | לר] דרביך | שתנוצר] שתנולד כ | לז' ךד'א'עי | לחון] לון אכי | זיטה ע | 
איפטא פָא'י, אפטא דכע | איטא דפא?כע". איטו י, (תיטא ע) | אוכטו דפע. אוקטו א'כי; אוקטא איך / 


1 ויוצר. בכיייל נוסף וייצר ביני שיטי וכן יצירה ב' פעמים וכוון אל הגי' יצירה לאדם יצירה לחוה ועח'"נ, ודורש במאמר 
זה ובמאמרים שלאחריו מי"ש כאן בבריאת האדם וייצר בשני יודייין ולמטה פסוק ייט כתוב וי צר וכו' כל חית השדה 
וכו' בייד אחד ועו לקמן צד 198 במ"י בדייה שתי יצירות וצד 199 במ'"י בדה ויצירה לעולם הבא: יצירה לתשעה 
וכו'. דרש אחר על וייצר וכו' ולא קאי על בריאת אדה'ר אלא דורש וייצר וכו' שתי יצירות לאדם לתשעה ולשבעה 
שיהא הולד של קיימא אם נוצר לתשעה או לשבעה חדשים; ובירוש' יבמות שם גרסיי את שמע מינה שהן שתי 
יצירות וכוי מניין שתי יצירות ר' זעירא בשם ר' חונה וייצר יצירה לשבע' ויציר' לתשעה נוצר לז' וכו', ובמי הגדול 
עמן' 79 שיגה סגנון המאמר וייצר מלמ' שייצר לו שתי לידות אחת לשבעה ואחת לתשעה: נוצר לשבעה. נוצר 
הולד שיהא נולד לשבעח חדשים וכן נוצר לתשעה שיהא נולד לתשעה חדשים ועיי בפי' בייר ובקע בירוש' שם: 
ונולד. לשבעה לתשעה. לשבעה או לתשעה, \גי" זו העיקרית בגוף הספר בכי"ל נוצר לשבעה וגולר לשבעה וכו 
ללשמונח אינו חי היא ג"כ גי" הילקוט נוצר לז' או לט' חי לח' א ינו חי, וצ'יל שם נוצר לזי [ונולד לז] או 
לט' וכו', שאי אפשר לפרש נוצר לז' או נוצר לט' חי נוצר לחי אינו חי דהא דורש וייצר שתי. יצירות לטי ולזי 
ומשמע יצירה לח' ליכא ועי' גם ביפית, ‏ ובכבא השניה הגהתי נוצר לתשעה ונולד ל ש ב ע ה אינן חי קל וחומר 
לשמונה, והוא כגי' הילקוט נוצר לט' ונולד לזי איגו חי ק'ן לחי, אבל בירוש' הגיי נוצר לזי וגולך לשמוגה חיי כל 
שכן לתשעה נוצר לתשעה וגולד לשמונה איגו חייה נוצר לתשעה ונולד לשבעה איתא חמי אם לשמונה אינו חייה 
לא כל שכן לשבעי, וכן מוגה בכי"ל וכן הגי' בכייא אי וב' (ושם איתא ק ו במקום כל ש כן, ובכי"א בי נשמט 
בתחלת המאמר ונולד לשמונה ונוסף בגליון שם), ובפי' ב"ר כיייט וכי'א מביא גי" הירושלמי ומפרשה נוצר לז'י 
ונולד לח' חי כל שכן לט' אם נגזר לולד בשעת יצירה שיהא במעי אמו ז' חדשים ואיתרמי שנולד לח' חי בר קיימא 
חוא וכל שכן אם יהא במעי אמו ט' חדשים שהולד הולך ומתעצם וגדל עד ט' חדשים במעי אמו נוצר לט' 
וכו' ואיתרמי שנולד לח' אינו חי שקודם זמגו בא נוצר לטי ונולד לז' מהו מי אמרינן הואיל ורוב ולדות נולרו לז' 
חדשים וחיין אף זה בר קיימא הוא או דלמא חואיל ונגזר עליו שיהא במעי אמו ט' חדשים והוא לא השלים זמנו 
מב' חדשים אינו חי א"ל איתא חמי וכו' אם לח' איגו חי לפי שלא חשלים זמנו מחדש לז' לא כל שכן ועיי בפיי 
הנדפס, ועם גי' הירושלמי מסכמת הגי' שבדפוסי' וכי"פ נוצר לז' ונולד לח' וכו' ח י נוצר לטי ונולד לח' אינו חי קיו 
לז' ועי' בבלי יבמות פי ב' בר ז' הוא ואישתהויי הוא דאישתחי, ולפי הגי' שלפנינו בכיייל ובילקוט חולק המדרש 
על חירושלמי וסיל נוצר לז' ונולד לח' א יגו חי, וטעם נכון להסביר שיטת המררש מצאתי מה שכתב ביפ"ת 
(והכפיל דבריו בייימ יבמות פיד) וזל ומקצת חכמים שמעתי שסבת מות הילד (הנולד) בח' הוא לפי שכל אחד מז' 
כוכבי לכת שצים חנכייל שולט על חדש |אחד] מהעבור שבתי בראשון צדק בב' וכו' עד ז' חדשים ואח'כ חוזרים 
חלילה ולכן [הנולד] בח' שהוא בממשלת שבתי מת שהוראתו רעה אבל כשתכנס בטי ישלוט עליו צרק שהוא טוב 
ויחיה וכן כשיולד בז' יחיה שמזלו לבנה (והן הן הדברים שכתב ג"כ הח' לאנגע בספרו המפואר געשיכטע דעס 
מאטעריאליסמוס מהדורא ג' ח'ב צד 171 וצד 292) ומסיים שם ולפי זה אי אפשר לכוין וכו וכ''ש מאי דמייתי 
> קיו מח' לז' שאינו חי, ואיברא לפי כי"ל וילקוט מייתי בנוצר לתשעה וכו' ק"ו משבעה לשמונה שאינו חי, וגו 
אחרת שסותרת. לדברי המדרש כאן בכל הנוסחאות וחולקת על הירושלמי איתא לקמן פ"כ ר' הונא אמר נוצר 
לתשעה ונולד לשבעה ח יי לשמונה אינו חיי נוצר לשבעה ונולד לתשעה א ינגו ח יי קל וחומר לשמונה, וכן שם 
הגוי בדפיר וְדַ'ו, ובמ'"כ הגיה שם והדפיסו אחריו על פי הגהתו, ודעת חז'ל שבן ז' חי ובן ח' אינו חי היתה שיטה 
מפורסמת. אצל הקדמונים ועי' פילון ברמזי התורה א' פיד ובמלאכת העולם פמ'"א (ספרי פילון ח'א הוצאת כהן צר 
8 ועו' בהערות המו"ל שם ובמבוא צד 92), ועי'"ע אריסטו תולדות בעלי חיים פ'יד: = 2 בעון קומי. וכ'ח בירושי, 
ובמדרשי תנחומא. במדבר ובבמ"ר שם שאלו לר' אבחו: 8 שהנוצר. לקמן פייכ ש ה ג ול ד לשבעה \וכוי, ובמי חנחו' 
ובבמ"ר מנין לנולד בן שבעה שהוא חי, ובירוש' מנין לבן שבעה שהוא. וכו': | מדידכון וכו'. משלכם אני מביא 
ראיה. לכם, ובירושי אמר לון וכו' אני יהב לכון, ובמ' תנחו' אמר להם בלשון *ווגית: | זיטה איפטה וכו'. 
בכי"ל מפרש לנכון ביני שיטי חי בן שבעה ומת בן שמונה, ובל"י אות זיטא!) הוא אות המספר איפטא ?) 
שהוראתו שבעה וגם הוא לשון נופל על לשון תיה יחיה בל'י*), ואות איטא*) הוא אות המספר אכטו5) 
שהוראתו שמונה, ובמלת איטא מצאו רמז למיתה או שהוא לשון נופל על לשון ילך%) ויפרוש מן חחיים, 
ועוד לא נתפרש בבירור, ובערוך ע' זישא א" בדפ"ר זיטה, ובכל דפוסי הערוך וכ" הג" איטא ולא 
תיטא כמו שתגיה בעל ערוך הש' עפ"י גי' מקצת דפוסים ב פיר וש הערוך שם ועי' גם ע' איטא, ולקמן פ'כ 
בדפיר זיטא' וכו" איטה אוכטון, ובכי'ל זיטא וו' היטה אוקטון, ובשאר דפוסי ערוך אוכטון, ובמ'כ 


.₪ (" שזא0 (* .0זף (3 .שז)) מַסֶץ (* .זח) (5 .סדף) (' 


1%6 בראשית פרשה יג יד ב וו 


יעשו שרשי שקמה ושרשי חרוב, ‏ ר' חנינה בר עיקה ר' ברכיה בשם ר' יהורה שרשי חיטה בוקעין 
בארץ ני אמה, שרשי תאנה רכים בוקעין בצור, אמר רי לוי אחת לשלשים יום תהום עולה ומשקה 
אותה מה מעם אני י"י נוצרה לרגעים אשקנה (ישעיה כז ג) : אמר רי יהושע בן לוי בשעה 
שהמטר יורד הוא עושה פנים לארמה : 


פרשה יד 


אפ ב ז) וייצר יי אלהים וגוי מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה (משלי כטד) 
מלך זה מלך מלכי המלכים הקכיה, בְמשפט יעמיד ארץ שברא העולם בדין בראשית ברא 
אלהים (בראשית א א) , ואיש תרומות יהרסנה זה אדם הראשון שהיה גמר חלתו שלעולם ונקראת 
חלה תרומה ראשית עריפותיכם חלה תרימו תרומה (כמדבר טו ב). אמר ר' יוסי בן קצרתה 
כאשה הזו שהיא משקשקת עיסתה במים. ומגבהת חלתה מבינתיים כך בתחילה ואיר יעלה מן 

0 הארץ ואחר כך ‏ וייצר י"י אלהים את האדם עפר מן האדמה: 


6 ילקוע כעז כי, ילקוע משלי כ' ססקס"נ, ינק' עכיכי עטלי כ"ע ד', טעום כנס פ'ל ס" ""נ, סנסועל מ"נ 
עטפטיס סי" כ', פסיקסל ככסי פ'ע (קס"ז  :)'6‏ 6 סדכיכ וינ פנייג : = 7 מקען סוף פי"ז, יכוט' טנם פיב ס' ני, סנסועפ 
ייב וסכסועל כס. קי' ל', סנסועל ע"נ מפוכע. כ" יז : = 8 עעילס פ"ו כ' : 


1 שקמה] חרוב | שרשי כי, מה (ומה א) יעשו שרשי אי (שס) | חרוב] שקמה דְ'אָכי?, . . ששרשיהם (ששרשיהן 8) 
עד תהום אלא כל א' וא' (אחד ואחד פ) לפי צרכו דפ | חנין א | בר (בר' א') עיקא אכ, בר' עיזקה ך, בר 
עוקבא ם | ר'י ברכיה] א'כ: וובי .. ך | שושי ךָ' | חטין י | 2נ] חמשים פאכי | שרשי תאנה] םי 
. . תאונה ךָ, שרשי גפנים ותאנים אכי, גפנים ותאנים י (שם) | רכים ל' | ר' לוי] דא'כי (שס), - כך (כן ם) 
הוא כדקא אמר (אמרת פ) לפי הסומא (הסומה ף) וחרוב ושקמה דם | אחת] פאכ. אחד ךיךי' | 8 אותם א | 

= מה טעם] םא"כ/ מאי טעמא ך | ר . . לוי אמר אכ | 4 הוא ל' א'כי | לאדמה] .- שני והשקה את כל פני 
האדמה ךן || 5 מלך] כתי .- פאכמ | ואיש--יהרסנה] פא"כ. וגו' דְא' | 6 העולס] פ. את .- דְא'כי (משלי), 
את עולמו א* | 7 שהוא אכימ | וחלה נקראת מ | 8 קצרתה] א?כי (שם), קצרתא דוי | 9 הזו] חזי, זו פעיי 
הזאת דְא'כי (שם) | שמשקשקת (ן. שהיא מקשקשת פחי. שמקשקשת אי (שם) | חלה ו (שס) | מבינתיים] (1/ 
מבנתים דְפָאי | 10 הארץ] פאכ, .- והשקה ע: וגו ליד | 


תהום העליון קורא לתחתון וכו' עד שהעליון יורד ומשקה של שלשה טפחים התחתון עולה ומשקה אותן של ני 
אמה וכו', ובמ' הגדול עמו' 71 הועתק המאמר שלפנינו בסגנון אחר עייייש: 1 רייה בר עיקה וכו'. בירושי ברכות 
הגי' ר' חנונא בר יקא (בד' מגנצ' בר איקא) ובירושי תעניי ר' חנניה בריקה (וציל בר יקה, ולא ברוקה כמו שהגית 
במבה"י פיז ב') ובעיז ר' חנינה בר יסא, ובכל המקומות ל"ג ר' ברכיה: 8 אמר ריב'ל. מאמר זה לותא בירושי, 
והוא דרש אחר על פני ה אד מה בשעה שהמטר וכו עושה פנים לאדמה, ומפרש בפי' ב'יר שגדלים הזרעים 
והירקות ונעשו פנים לקרקע: 0 
פרשה יד. בכייא א' וב' פרשי ייג: 6 שברא העולם וכו'. בשמו'ר שם מלך במשפט וכו' שברא את עולמו 
בדין שנ' בראשית וכו' ברא ייי לא נאמר אלא אלהים ויאמר י'י יהי רקיע אינו אומר אלא אלהים וכן כולהון וכה 
(ועיי באדר"נ שם בעשרה דברים נברא וכו' בדין מגין שנ' בראשית ברא אלהים ולעיל צד 118 ובמ"י לעיל צר 10 בדיה 
בראשית ברא וכר) ואיש תרומות וכו' זה אדם מה דרכה של אשה בשעה שהיא מבקשת להפריש חלה מגבלת את 
הקמה ואה"כ נוטלת חלה כך עשה האלהים גבל את העולם ואח"כ נטל אדם שנג' ואד וכו ואתיכ ויוצר וכר', 
ובתנחומא מ'יב משפטים שם מלך במשפט וכו' זה הקב'יה ואיש תרומות זה אדה"ר שהופרש בתרומה אמר ר'י בן 
קצרתה מנין וכו' שנ' ואד וכו' ואח"כ וייצר וכו' ככהגת הזו הנותנת מים בתוך עיסתה ואח''כ נוטלת חלה הוי אומר 
ואיש תרומות יהרסנה שצוהו הקב'ה מזת אכול ומזה לא תאכל ועבר על הציווי מה גרם ארורה האדמה וכ תוי 
יהרסנה, ובמדרש הגדול עמוי 71 סירפ ושינה המאמר להיד לאשה שמשקשקת עיסתה במים ומגבהת וכו' כך 
בתחלה ואד ואח'כ וייצר וכוי את האדם שהוא תרומתו שלעולם ועליו נאמר ואיש תרומות יהרסנה וכו' ומסיף 
פירושו היה ראוי לחעמיד לו העולם בחכמתו ותוא הוסו באולתו בשעת שאכל מן העץ ועבר על דברי יוצרו: 
7 אדם הראשון. בירוש' שבת שם נשנה על מתני' על שאינן זהירות בנדה וכחלה וכו אדה'ר הלה טהורת 
לעולם היה דכת' וייצר וכו' עפר מן האדמה ותייא כיי דמר ך' יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מ ק ש ק ש ת עיסתת 
במים היא מגבהת הלתה וגרמה לו חוה מיתה וכו' ועיי לקמן סוף פי"ז, ובתנחומא מ'ב גח שם ומצות ח 
למה לפי שאדם היה חלתו של עולם ובאתה חוה וטימאתהו אמר הקבי"ה תנתן לה מצות חלה שיתכפר לה על חלתו 
של עולם שטימאתו ומגין שהיה אדם חלתו של עולם כך שנו רבותינו כיון שהאשה נותנת מים בעיסה היא 
מגבהת חלתה כך וכו' אמר ר'י בן קצרתא כיון שנתן הקב'יה מים על האדמה מיד הגביה חלתו אדם מן האדמה וכה 
ואד יעלה וכו מיד וייצר וכו' ועיי בתנחר מ"ב פי מצורע ושם הגי' זה אדה'"ר שהיה חלתו של עולם דאמר ר'י בן קצרתת 
כשם שהאשה מ שק ש ק ת עיסתה במים ואח"כ נוטלת חלה כך וכו', ובתנחן' נה הג" דא"ר יוסי בן דוסמקא 
(ניא קצותא) כשם שהאשה מק שקשת וכו ואת'כ היא מגבתת הלתה כך עשה הקב"ה 
דכת' ואד יעלה | מן הארץ והשקה ואח'"כ וייצר וכו' וכן הובא מקשקשת בפי" ב"ר כייט וכי"א ומפרש שם 
לשון מנקשת ושייך הלשון ללישת עיסה ועח"ג ועיוך ע' שק ג' ועמתיל עי שקשק וע' קשקש: 
7 ונקראת חלה תרומה. עיי מעילה שם כולהו איקרו תרומה גבי חלה כתיב ראשית עריפותיכם וכו', ובפסייר 
שם דרשו וייצר ח' אלהים את האדם שיתף וכו' מדת הדין ומדת רחמים וברא אותו ועי' לעיל צד 59 וצד 811 : 





בראשית פרשח יג ב ו 15 


מרווחים, ‏ ר' יוחנן בר לוי אמר אף מוכחשים מרווחים, ר' חייא בר אבא אמר אף החולים 


מרויחים, ‏ אבריהם רפים עליהם, אבימי מן חברייה הוה מבקר בישייה, ‏ כד הות רביעתה גחתה 
הוה אמר ליה ר' חייה בר בא מה הינון עבירין, ‏ הוה אמר ליה נינוחו, ר' א' אף אבן טובה מרגשת, 
רבנין אמ' אף הדגים מרגישין, אמר ר' פינחס עוברא הוה בהדה עכו וצידון חד נון ושמותיה ג' מאות 
ליטרין ותקלותיה רי ליטרין, הוה תמן חד סב צייד אמר להון דלא נחתת רביעתה, וכיון דנחתת צרון 8 
חר נון ושמותיה ר' ליטרין ותקלותיה ואשכחותיה ש' ליטרין : 

[פגי האדמה] אמר ר' אלעור בר' שמעון אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה, אם כן מה ין 


7 ילקוט טס, ילק' יעעיס כ' ט"ס (ספ'יד), יכוט' כככום ופעכי' טס, יכוט' ע"ז פי'ג פייג פי, ועיי טעוס ככס פ"ס סי" ט': 


1 מרווחים] כ , מרויחים פחא' . דין דא'י ‏ | בר לוי] בן לוי כ, בשיר לוי א?, לי פ = | מוכחשין ב. מוכי 
שחין דפאכרי | מרויחיןךפך, מתרווחיןחא'. מתרוחין באל | *חייא] אחייאל | החולים] פדזא*. יודא"כ | 
2 מתרווחים א?, חין ךזכ | אבריהןש, איבריהם דְזֶך, ואבריהן י, ואיבריהן 57 | רפים] ח. דין דפכרי | עליהן פי. 
עליהון כ (פי' איבריהון רפין עליהון אִ') | **אבימי| אבוסיי ל | חברייא כ , דיה דפ דיא אי | הויו + | *בישייה] 
בישייא כ, בישיא דפי. ביישיה ל | הות] א?, הוות , הוה פא1, הויי | רביעתא דְאפ.: רביעא 5 | נחתא | 
8 הוי י | חייא בר אבא דפאר | אינון דפאלכי | ענדין פאכי | הוה] הוי י, לי א | נגיהו ך1ו', נינוהו ב | ר] פי 
ר' אבא א'כ, רי חייא א | א] אומר דפא", אמי א | טבא א? | 4 עובדה ך | הויי | בהדא עכו דְחי., 
בעכו פא', בחד צייד דעכו ך? | וצדון דוך?. וצדו דא דצדו י, דצד. ך' | חד לי ארי | ושמותיה] ך], ושמו 
יתיה פאכי, . . יתה ך | תלת מאה פחאכי. ש'ך | 5 ליטרין] פח. לטרין דִי, ריטלין א"כ (בכל המאמר) | 
ותקלו יתה ך, ותקולתיה ואשכחותיה ךז, שקלו יתיה ואשכחו יתיה ף, ושקלו . . ואשכחוניה י, ושקלו. . ותקלוניה 
ואשכחוניה אכ | ר'י] מאתן דְפחי. תלת מאה ךְ'א, תלת תרתי מאה כ | הוי ו | צייד לי י | נחתת] דז, נחתא אי, 
נחת ₪7 | וביעתא פהאכי: וביעאתא ךְ | דנחת ךְ, דנחתת (דנהתא א"כי, דנחת פ) רביעתא זפאכי | 
צדו אי |[ 6 ושמותיה] ך, ושמו יתיה דפאי | ר] מאתן ךפח<י, מאתים א? | ותקולתיה ואשכחותיה ךז/ 
ותקלו יתה ואשכחוניה ךָ, שקלוה ואשכחו יתיה ף, ושקלוניה ואשכחו י. ותקלוניה ואשכחוניה 2 , ואשכחוניה א? | 
שי] תלת מאה פָדְזא"רי | 7 בר' שמעון ל' פ | חיפומה] אר, חיפומא י (ישעיי) , חפומה דְכע . . ולא כל צרכה פ | 


דאסיה פטגריטוס. ועי' קרוים צר 492 וצר 479, וכגיי כיייל מ וכח ש ים נסמן גם בגליון מדרש אב'א סא מוכחשין, 
ופוי כחושום. ותשושים: ולפי גי' זו מוגה והולך מענין אחד פוטגריטין מוכחשים ושאר חולים וכולם מרווחים כלנ' 
יש להם הרווחה והנחה ממכאוביהם בשעת ירידת גשמים. וכן הלשון לקמן פל'יט חולה רואיהו ומרויח, ובל'מ ורוח לשאול 
(שיא טייז כייג), וכן נמנו יחד התשושין והפודגרין בילק' שיב רי קסי"א (ועיי מדי תהלים יח סי כי), ולפי שהתיבה 
זרה. ונסמכה למשא ומתן נעשו מבעלי פודגרא פרגמטוטין בעלי מסחר, וָאינו מענין אחד הפרגמטוטין מרויחין. כלוי 
לפחור ולְהרניח והחולים מרויחין, וגם בדייר שם לא גזכרו פרגמטוטין אצל. משא ומתן, ובכיייל נמחק במוכחשים סוף 
התיבה וכתוב עליו שחין והמגיה כוון להגי' מוכי שחין: 1 ר' יוחנן בר לוי. שם אמורא זה נמצא. רק כאן במאמר 

פנינו ועי' אגה"א ח'ג צד 768: ר' הייא בר אבא. בכי"ל ר' א חי יא וכר והגחתי ועי' לעיל צד 44 בחינ 
ובמי. בדה דרי חייא, וכן הגהתי בסמוך א ב ימי עפ"י גי' שאר הספרים, וגם בתוספות חולין י"ב ב' בר'יה דמן 
חבריא הגי' אבימי, והוראת מן חברייה עי' במאמר רב'ז באכער במ'יח חלק מ'"ג צד 845: | הוה מבקר בישייה. 
היה מבקר חולים: 8 עבידין, כן הגי' הישרה, והוא בינוני פעיל ועי' דאלמאן צד 299: נינוחו. יש להם הנחה 
מחליים, וכן ירושי ברכות סוף פיה בטוח אני שנינוח בנו וכו" מחלייו ועי' לעיל צד 71: מרגשת. מפרש בפי' 
ביר כיייט משתנית ומתעלית מכמות שהיתה, ושם בכי"'א מפרש אף הדגים מרגישין משתמנין ומתעבין: 4 עובדא 
הוה. בדיר שם הועתק כבר הסיפור ללה"ק, ושם סגנון המאמר רבנן אמרי אף הדגים מתברכיי אמרו רבותינו מעשה 
שתפשו ג א' בעכו עד שלא ירדה הרביעה והיו שמין אותו שלש מאות ליטרין ולא מצאו בו אלא רי אמי להן זקן 
אחד אילו ירדה הרביעה היו מוצאין בו יותר משירדה הרביעה תפשו דג אחד והיו שמין אותו ר' ליטרין ומצאו בו 
שי הרי אף הדגים מתברכי': ושמותיה. וכן ותקלותיה ואשכחותיה עם הכנוי תיה, ובהגיי ותקלוניה ואשכוניה עם 
הכנוי גית ועי' שלעזינגער. דאס אראמ' ווערבום צד 64 וצד 74: 5 ליטרין. הג" ריטלין איתא גם בכי"א אי 
ב' פעמים, ‏ ובראש המאמר רטלין (וסוף המאמר חסר שם), וריטלין כמו ליטרין+) בחילוף האותיות. ‏ וכן בירושי 
כתובות פ"ה ל' ב' וארבע ריטלין נותן לה ועי. קרויס צד 578: 7פני האדמה. מביא כאן מאמר ראביש לדרוש 
השקה את כל פני האדמה שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה כלומר שפתה מלמעלה בלבד מלשון. משיחסום 
ויקנב כלים פט"ז, ופריך אם כן מה יעשה שרשי שקמה ושרשי חרוב שהן יורדין בעומק ומאין להן רטיבות (ועיי 
בב פיב מי"א מרחיקין את האילן מן הבור וכו' ובחרוב ובשקמה חמשים אמה וכו' ולעיל צר 105 השקמה הזו 
עושה בארץ שש מאות שנה) ועוד ר''ח בר עיקה וכו' שרשי חיטה וכוי שרשי תאנה רכים בוקעין בצור, ומשני 
אייר לוי אחת לשלשים יום תהום עולה וכו', ובירושי ברכות ג' תחלה ר' חנינא וכו' שורשי חיטה וכו' שורשי תאינה 
ר כ:ים בוקעין בצור ואח'כ ג' שם תני ר' ישמעאל בן אלעזר אומר אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה אס כן וכו' 
שורשי חרוב מה יעשו שורשי שקמה (בד' מגנצא תני רשב'א אומר וכוי, ובירוש' תעניות ועיז תני רייש בן אלעזר 
אומר מלמד שאין הארץ וכו', ושם המאמר מסורס) א"ר ח נ ינא אחת לשלשים יום וכוי, וההוספה בכי"פ לפי 
חסומת ולא כל צרכה וכן ההוספות שם ובדפוסי' ושרשי שקמה ש שרשיה' עד תהום אלא כל אחד 
ואחד לפ צרכווכר א'ר לוי כן (כך) הוא כדקא אמ' לפי חסומ' וחווב ושקמה אח' לשלשים 
יום וכו' גובעות מפי' ב"ר ועי' בפי' הנדפס שהוא מסכים כאן עם פיי ב"ר כ'י ועי'ע בפי' מהרזיו, ובשמו"ר שם 
ל תחום אל תהום קורא וכן' כיצד יש אילן ששרשיו יורדין עשרים אמה ויש שלשים ויש חמשים ויש שאינן יורדין 
אלא שלשה טפחים והגשמים למעלה אם אין משקין אותן אלא שלשה טפחים אותן של נ' אמה הן מתים וכו' אלא זה 


.ג |( 


4 בראשית פרשה יג בו 


הטוב והמטיב, ‏ ר' ברכיה בשם ר' לוי מייתי לה מהכא מים קרים על גפש עייפה. ושמועה 
טובה מארץ מרחק (משלי כה כה) מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב אף מים קרים הטוב 
והמטיב : ר' יהודה אמר הכרין מברך יחוקאל אבא [יתכרך] יתרומם יתגדל שטך. על כל. מיפה ומיפה 
שאתה מוריר לנו שאת ממניען אלו מאלו, ‏ ר' יודן בר' שמעון א' שמורידן במידה כי יגרע גשפי 
5 מים (איוב לו כן) היך מה דאת אמר ונגרע מערכך (וקרא כו יח) : רי יוסי בר יעקב : סלק.. מבקרה 
לרי יודן מגדלאה, שמע קליה מברך אלף אלפין וריבי ריבוון אנו צריכין להודות לשמך על כל טיפה 
וטיפה שאתה מוריר לנו שאתה משלם טובה לחייבין, אמר ליה כך היה ר' סימון מכרך : | אמר ר' 
ועירה תמן אמרין על הזול שבא לעולם ועל הנהר שהוא מספיק למרינה אומר ברוך הטוב והמטוב.: 
טז | והשקה את כל אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרה הכל מתברך, משא ומתן מתברך והפרגמטוטין 


8 יכוט' כככוס פ''ע ייד ס', יכוטי פעניוס פ"ל ק"ע נ', כככום כ"ט 3', סענים \' 3', דנכיס ככס כי סנס (פיז סי' ו'), מדכט 
סספיס ייים פס" ע"ז: | 4ל5עיל 75 29, |יקלס כנס פט'ו םס" 6': 9 "לקוע כט כ', דבָכִיס כנס טס: 


1 עפה פאי | ל ברוך ל' פאכי | 8 רב יהודה 2 | אומר פא | כדין | **מכוך] מבריך ל | **יתברך] 
לי ל | שמך] ₪ הגדול ד | 4 שאת ₪ | שאת ממניען] בך', שאתה ממניען הְזך?, שממנו אתה זן דכ 
ושאתה ממניעין אלו מאלו אתה זן א! | לודן] יתודה 7 | ברך | אמר 87פ, אומר א | שתוא 
מורידן פא = | *נכי] מי ל | 5 מבקרה] 25 הרא א , למבקרי ך | 6 ליודן] יהודה ך | מגדלייה פ. "יא ארי | 
*אלפין פ] אלפי ך. אלפים א, אלפי ל | וריבי] ם. ורבי דְ, ורוני א | רבבות פח. . . ברכות והודאות דָאם. | 
7 שאת פא | שאת פא | טובה] גמולים טובים | לחייבין] ‏ כ, -ים פא | לו 5 | כן היה פכ, כן הוה דְא, כך 
הוה א" | 8 זעירא ךְפא"כ. זירא א' | שנא] א', שהוא בא ךְפא?- | לעולם] - ועל השבע שהוא בא 
לעולם ך | שהוא מספיק] ךז שהוא מספק פאכ, שמספה ך | ** אומר] א' ל | 9 אלעזר] פאכ. אליעזר ך | ל בן] 
ברך | זימרא א', זמרא 5 כ | *והפרגמטוטין דִי] הפרגמטוטים דְזְא', הפרגמטטין כ', והפעוגריטין ל, והכרמטאיות מ | 


אומר וכר, ובמשנה שבמשניות ועל הבשורות | ה ט וב ות אומר וכו', וביפ"ת העיר ר' ברכיה היכי מייתי לה 
מקרא דמג"ל דשמועה טובה הטוב ותסטיב דיליף מינה לגשמים ואי ממתניי קים ליה לבשירות תא נמי בההיא 
מתגי' תני גשמים וקרא למ"ל, וכאשר העירותי סגנון המאמר בירוש ברכות וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות 
לגשמים ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם מים קרים וכו', וכן צריך לפרשו כאן וצ'יע, ולקמן פנייז הגיי בכייל מים קרים 
וכו' מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב אף מים קרים וכו וכמים וכוי כן שמועה טובה וכו' שעד שתוא עומד 
בהר המורייה וכו', וגם בכי"פ ל'ג שם מה שנוסף בדפוסים תמן תנינן על הגשמים וכו' מה ראו לסמוך וכו' ר' ברכיה 
וכו' על שם מים קרים וכו', ותוא הוספה עפ"י הירושלמי, ובילק' משלי הועתק המאמר מב"ר כאן והציון שם פג'ז ליתא 
בילקוט דיו: 8 ר' יהודה אמר. בכי"ל אף ר' יהודה והוא ט"ס ונשתרבב מן אף מים קרים וכו', וכן הגהתי מ ב רך, 
ובירוש' ברכות הגי' ר' יהודה ב ר יח זק א ל אמר אבא מברך ע ל יר ידת ג שמים וכו (בד' מגנצ' הגי' אמ' רב 
יהוד' רב יחזקאל אבא מברך וכוי) ובתעניי שם רב יהודה בר יחזקאל אמר הכין הוה יהזקאל אכא מברך על 
וכו': | יתברך יתרומם וכו'. הוספתי יתברך ועח'נ, ובירוש' תעני' יתגדל יתקדש יתברך יתרומם (בירוש' ברכות 
ויתקדש וית' וית') שמך מלכינו על כל טיפה וכו', ובסגנון מאוחר בדברים רבים שם רב יהודת בר יחזקאל בשעת 
שהיה וואה את הגשמ' יורדי" היה מברך יתפאר ויתגדל ויתברך שמו של מי שאמר וחיה העולם שתוא 
ממנה אלף אלפים וריבי רבבות של מלאכי' על כל טיפה וטיפה שיורדת למת מכאן ועד הרקיע מתלך תיק שנה 
ותגשמים יורדין ואין טיפה מתערבת בחברתת ועי' לעיל צד 29 וצד 45 ובם' תהלים שם, וכאן ובירוש' לא הקשו 
היך היו מברכים יתברך יתרומם וכו' או אלף אלפין וכו' נגד ברכת הטוב והמטיב שנשנת במשנה ועי' הסוגיא בבכלי 
ברכות ונוסחת הברכה שם ותענית שם: 4 שאת ממניען. מפריד הטיפות אלו מאלו שלא יתערבו ועי' בב טייז א' 
שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, וכ"ה בירוש' תעניי שא ת 
ממניען זו מזו ובירוש' ברכות נשתבש את שאת ממנימען וכו' (ובד' מגנצא שם הג" שממנה אתה ון 
אלו מאלו מהו כי יגרע נטפי שממניען זו מזו כד"א ונגרע וכו' ועח"נ) ובכי"ם שאת ממנו אן וצ'יל ממניען/ 
כי יגרע וכו ונגרע וכו'. בירוש' בשני המקומות הובאו פסוקים אלו לראיה למאמר הקודם שאת ממניען זו מזו 
ודורש כי יגרע לשון גרעון ומגיעה כמו ונגרע מערכך ואת"כ ג' שם א"ר יודן (בתעניי א'ר יודן אבוי דרי מתנה) 
ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנ' ומים תיכן במידה. וזו הגי' הנכונה וכן מוגה בכי"ל ביני שיטי אחרי מערכך ,אמי 
ר' יודן ולא עוד אלא שמורידן במדה שנ' וָמים חיכן במר'" ותחלת המאמר ר' יודן ברי שמעון א' שמורידין במידה 
נמחק שם, וניל שהוגה כן עפ"י גי' חירושלמי. וכמו שהגי' העיקרית בגוף הספר כן הגי' גם כשאר כיי ודפוסי' וכן 
גיי המדרש לעיל צד 29 ר' יודן בר' שמעון אומר שהוא מורידן במידה כי יגרע וכו' המריא ונגרע וכו' ועייייש 
בח"נ ובמ"י בד"ה ואינן מתערבין: 5 סלק מבקרה. עלה לבקר לר' יודן שהיה חולה, ובירוש' הגיי סלק מכקרא 
(מבקרה) ר' יודן מגדליא (לר'י מוגדליא) עד דהוא (דהוה) תמן נחת מיטרא ושמץ קליה (קליה שמע) אמר אלף 
אלפין וריבי ריבוון (אלף אלפים אנו) חייבין להודות לשטך מלכינו על כל טיפה וכר שאת גומל טוב ת 
לחייבים, ומסיים שם א"ל חדא מנא (מנן) לך א"ל הכין הוה ר' סימון מברך על ירידת גשמים: 8 תמן אמרין. 
בירוש' ברכות שם בסוף הסוגיא א'ר זעירא ת ני תמן ראה זול בא לעולם ושובע בא לעולם גהר מספיק 
למדינה אומר ברוך הטוב וכו', וכן פי' כאן תמן אמרין כלוי בסוגיא אחרת, ובמ"כ וחי' הרשיש נדחקו לפרש תמן 
אמרין בא"י או בבבל ועיי מבה"י ייב ב': ‏ 9 ר' אלעזר. חוא ר' אלעזר בן פרת שאומר בשם ריב"ז, ובד"ר שם אייר 
אליעזר בן יעקב בשעה שהגשמים יורדים אף משא ומתן מתברך שנ' לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל 
מעשה ידיך ובנן אמרי אף וכו, ותגחתי בפנים כג" הספרים וה פרגמ טוטין, ‏ גם בפי" ב"ר בשני הכיי 
ובגדפס הובא פרגמטוטין סוחרים '), אכן גיי כי"ל אינה קלה בעיני וקשה לשער שנשתבש מן והפרגמטוטין ותפעוגריטין 
ואולי צ'ל וה 5 וטג ר יטין \פי' חולי רגלים בל"י?) וכן כתיבת חתיבה בוי"ר פ"ה סי' ר' (לפי גיי הערוך ע' עלב): 


-%%זקץ000ה ")| -%דשאדטון ץקה (' 


בראשית פרשה יג בו 198 


ל0נלתיקון העולם וליישובו: אמר ר' ברכיה עלה שבר מן הארץ מיר והשקה את כל פני האדמה, היא יך 
דעתיה דר' ברכיה דאמר ר' ברכיה יערף כמטר ליקחי (דבריט לב ב) שברו בריות את ערפן מיד 
המטר יורד, = ר' מנחמא בשם ר' אבין בארעא ברייתא קארן ליה עמא תבירא קדל שהן שוברין עורפן 
ומיר המטר יורד : כמה גשמים יורדים ויהא אדם צריך לברך, ‏ ר' יוסי בשם רב יהודה רבי יונה ורבימו 
יהודה בשם רי שמואל [בתחלה כרי רביעה ולבסוף כל שהן, רי חייה בשם רי יוחנן| בתחילה כדי 5 
רביעה ‏ ובסוף כדי שידחו פני הקרמיד, = ר' יניי בר ישמעאל בשם ריש לקיש בתחילה כרי רביעה 
ובסוף כדי שתשרה פי המגופה, והלא כמה גשמים יוררין ואין פי המגופה נשרית, אלא תהא נראית 
כאילו שרוייה: כיצר הוא צריך לברך, כהדא דתנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך 


1 ינקוע כפז כ', יכוט' פעניום פ'כ ס"ס 3': 8 טפום כבס פפ'ב ס" ע': 4 יכוש' בככום פיט "יג ד', ‏ יכושי סעכיום פ''ס 
סיד סי, וע" פענים ף' 3': 8 נככום פ"ט מ'כ, ילק' מטלי כ' פפקק"ס, לקען פכיז : 


1 לתקוני שלעולס דִפחאלי. לתיקונו . . עולם בראתיו א1, לתקונו מ | וליישובו] חא'כ. ולישובו דָאלי. ולישובו 
של עולם מ ל' פ | אמר] ואד יעלה מן הארץ .-- ל"א | עולה י | **והשקה] השקה ל | 2 לקחי | הבריות אכרי | 
את ל' אכי | 8 להמטר] מטר ך | ר' מנחמא--יורד לי דכ | קריין ם. קרון א: קרוך | להון פא". לון א'. לחוך | 
חבירי פאך | כשהן א%, כשהסא' | שוברי' את ערפן א?, שוברים ערפם א' | 4 מיד אך | רב] רגי ד, ר' אכ | וי 
יונה אכ , ורני . . ך | ורבי יהודה לי אכ | 5 *בתחלה--שהן ל"כ] בתחילה . . ובסוף אפי' כל שהן ךְך/ בתחלה 
כדי רביעא ולבסוף כל שחוא א%, לי לא | | | *ר -- יוחנן ל"] רי חייא בשם ר' יוחנן 7פע: . . בשם ו' 
| *ונתן 2, . . בשיר חנינא אל. - לי ל 1 |. 6 רביעית ע | ובסוף] חזע: ולגסוף דפאכ. | לכדי] עד ךָ | 
שידיחו פא'כ, שידוחו א?ע, שירדו 8 | פני הקרמיד] פני הקוקע ְזב: את הקרקע אכ, פני הקרימה ל | 
ינאו דפכ | בר דפ | רבעית ₪ | 7 לבסוף | *שתשרה דְפאר] שתשוא 7 | את פי המגופה א י 
מגופה מש | *והלא--המגופה ל"פאכ. והלא . . מגופה ך, ויש מגופה ש. ל ל | נשית דא" | שתהא פא | 
נראת ד | 8 כאילו] כשהיא א | שרוייה דְפָא', . . במיס א" | הוא לי פחאכ | הבשורות ד | הוא לי פאכי | 


אומרים. בילק' מכירי הגיי והם אומרין אלו לאלו אני שלוחו של הקביה ואתם בריותיו קבלו אותנו מיד וכוי ועח'ינ, 
ובירוש' ליתא וחן אומרים עד מקכלין אותן והגיי שם ותחתונים נקכות מה טעםס תפתח וכו' כנקבה הזאת שהיא 
פותחת לפני הזכר ויפרו ישע זו פריה ורבייה וצדקה וכו' לתיקונו וליישובו של עולם, וסגנון המאמר במ' קהלת מ'יב 
שם א"ר לוי כתיב תהום אל תהום קורא וגו' המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות בשעה שחם יורדין אומרים 
אלו לאלו אתם מבריותיו של הקב'"ה ואנו משלוחיו קבלו אותנו בסבר פנים יפות הה'"ד תפתה וכו' ויפרו ישע שבו 
פרין ורבין ומביאין ישע לעולם וצדקה וכו' ועי' בענין מים העליונים והתחתונים לעיל צר 17 וצר 84, ואגדה זו 
שלפניגו שהמים העליונים זכרים והתחתונים נקבות נמצאת כבר בספר חנוך משיורי הגנוזים נ'ד ח' ועי' מ"ש במיי 
לעיל צד 102 בד"ה ואלו הן זיוו וכו': ‏ 1 עלה שבר. דורש ואד יעלה לשון שבר כמו שהערותי, וכן תרגום איד 
כמעט בכל המקומות ת ב ר, ור' ברכיה אמר כן לטעמיה דאמר וערוף וכו' שברו בריות את ערפן וכו' ודורש יערוף 

ן עורף, ובירוש' המאמר בתעניות פיב ושם הגיי אמר רשב"ל כתיב ואיד יעלה מן הארץ עלה שבר 
מלמטן מיד הגשמים יורדין א'"ר ברכיה כתיב יערף כמטר לקחי כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין ועיי אגת'א 
חא צד 890, וכתיבת עורפן בוי'יו גם לפניגו בסמוך ועי' במ'"י לעיל צד 88 בד'יה דוכים: 8 ר' מנחמא וכו'. מאמר זה 
איתא גם בכי'פ (וחפר שם סוף המאמר וראש המאמר שלאחריו) ובכי'א א' ונוסף בגליון כי'א ב' ומובא בפי' ב'יר כי"'ט 
וכי'א, ובירושלמי ליתא, ואודות ר' מנחמא ומאמריו בשם ר' אבין עי' אגח'א ח'ג צד 404 וצר 788: בארעא ברייתא. בחוץ 
לארץ, וכן בירוש' מ"ק פי'ג פ"א ג' ניפוק וכו' לארעא ברייתא, ובשמו"ר שם א'ר. אבין עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה 

רץ האומה של קשה עורף: קארן. בינוני כמו ב ען בירוש' עיז פ'א לייט בי ושם פיג מב גי ב כן ועחינ 
ודאלמאן צד 281 וצד 290: תבירא קדל. בכי"ל נקוד תבירא') והוא הגהה לפי הגי' תבירי, ותרגום לגשברי לב (ישעיי 
טיא א') לתבירי לבא ועורף תרגומו קדל, ובפי' ב'יר כייי מפרש עם שובר (בכיי'א שוברי) עורף ועי' מד' תהלים פ'/ו סיי רי 
בעיון ולא בעיון תבירי קדל: ורבי יהודה, וכיה בירוש' ברכות ר' יוסי בשם רב יהודה וו' יהודה בשם שמוי 
וכו', ואמויר מהרזיף הגיה שם ר' יונה ר' יהודה בשם וכו' פי' ר' יונה אמר דר' יהודה אמר בשם שמואל כלו' לא 
ר' יהודה אלא שמואל הוא בעל המאמר, וכן איתא בירוש' ברכות ד' מגנצא ר' יוסי בשי רב יהודה ר' יונה רב 
יהודה בשם שמואל ובירוש' תעני' ר' יוסה בשם רב יהודה ר' יונה רב יהודה בשם וכו' וכצ"ל כאן ר' יונה רבי 
(רב) יהודה בשם וכו', ובירושי בשני המקומות ג' תחלה ר' חייא (חייה) בשם ר' יוחנן וכו' רי ינאי (יניי) בר (בי 
רי) ישמעאל בשם רשבל וכו' ואח"כ ר' יוסי (יוסה) בשם וכו': 5 בתחלה. בתחלת. ירידת גשמים ולבסוף שכבר 
ירדו גשמים, ובפי" ב'יר מפרש לבסוף לרביעה שנייה ועי' בפי' מהרז'ו ובמפרשי הירושלמי, ובכייל נשמט מן בתחלה 
עד בתחילה ותושלם שם בכתב אחר בגליון וביני שיטי: כל שהן. בירוש' ולבסוף אפי' כל שהוא ועח"נ: 6 פני הקרמיד. 
בכי"ל ביני שיטי מפרש לנכון פי' לבנים שמכסין בהם בתים. וחוא ל"י?), וגם בד"ו הגיי שידחו, ובירושי תעניי 
הגי' ובסוף כדי ש יד וחו פני הקרמידך. ובירוש' ברכות כדי שיודחו פניה (פני הקרקע שהיא נמסית מן הגשמים 
ועיי בפני משה). אכן בד' מגנצא הגי' גם בברכות פני הקרמיד, וכן ג' הערוך ע' קרמיד בב'יר כאן ובירוש' ברכות, 
ובכי'יל איתא בגוף הספר ס'א ובסוף כדי שירדו פני הקרימה ועי' עמת"ל ע' קרימה: 7 שתשרה. כן הגהתי והוא 
לשון נזיר ששרה פתו ביין (פסחים מ"ד ב'), וכיה בירוש' ברכות שתשרה: פי המגופה. בירוש' הגי' מגופה ופי' 
מגופת חבית חרס וכאן הלשון פי מגופה קשה, ובעמת"ל ובערוך השי פירשו מגופה חבית ואינו נ'"ל. ובפי' ב'"ר 
בויט מפרש פי מגופה אותה קרקע שעושון הימנה מגופה על פי חבית וכו'" ועי' בפי' הנדפס ושם בפי' השני 
מגופה פתימה ששעושין אותה מטיט וכו, וכן גורס שם ויש מגופה נשרית כמו שהגי" גם בירושלמי: 
והלא כמה וכו', ואין פי המגופה נמחית שהיא חזקה, ומשני אלא תהא גראית וכו' דלא נמחית ממש אלא שירדו 
עליה גשמים כאילו היא נמחית, ובירוש' הגי' אלא רואין אותה כאילו היא שרויה ועי' בקע בירוש' תעניות: 
8 כהדא דתנונן וכו'. וכיה במשנה שבירושלמי שם, ובפיסקא שם ייג ג' ובמשנה שבבבלי חגיי ועל בשורות טובות 


6 0 (' | .תבירָא (' 


122 בראשית פרשה יג ב ו 


ונג כנגד תקופת מכת שמורקת פירותיה: | כמה נשמים ערדין ויהא בהן כרי רביעה, ‏ כמלוא. כלי 
שלשלשה טפחים כדברי רי מאיר, 4 ר' יהודה א' בקטנה טפח ובכינונית מפחיים ובשביעה נ' מפחים, 
אמר רי שמעון בן אלעזר אין לך טפח יורר מלמעלן שאין הארץ מעלה כנגדו מפחיים, ‏ מאי טעי 
תהום אל תהום קורא וגו' (תהליס מב ח), אמר רי לוי המים העיליונים זכרים והתחתונים נקכות והן 
אומרים אילו לאילו קבלונו, ‏ אתם ברייתו שלהקביה ואנו שלוחיו, ‏ מיר הן מקבלין אותן ההיר תפתח 
ארץ ונו' (ישעיה מה ח) כנקיבה זו שהיא פותחת לזכר, ויפרו ישע (שס שס) שפרים ורבים, וצרקה 
תצמיח יחד (אני ייי בראתין) (שסשש) זז ירידת נשמים, אני ייי בראתין לכך בראתין 


1 ילק' עכיכי יעעיס עייס ם', יכוט' כככופ פ"ס י"ד 5', יכוט' סעניום פ'"ס פיד 3', פוספס6 סענים פ"ס, סענים כ"ס 3': 
4 ילק' ישעיס ‏ כ' טכייד (פס"כ), עדכט קסלס ענ פ' חכס סטטט (עדכט זועס 75 /87), עדכס ססליס פ'"כ פיי ס', פדל" פ'ס: 


1 *שמורקת] שמיריקת ל. שהיא מורקת ךְפחא'כרי. . . מרקבת לי | פירותיה] ךן, את -- דפכרי | ויהא] החאכ", 
ויהיה ₪7 | רביעא א | כמלא | כלי] פ. דלי הן, כלי מחרישה דְא', .. של מחרישה א%₪ | 2 **טפחים] 
טפח ל | כדברי] ך. דכרי דפחאכ | אומר | בקטנה] פח. בקשה ל"דאכרט | טפחיים] חא'.. טפחים דפא'כ | 
ובשביעה] ובעבודה אכם | ג] שלשה חאם | 8 *טפה] פאלכרמ] טפחי ל, טפה דְא' | יורדת א! | 
מלמעלה ְאכרם | הארץ] התהום ך, ההום אכמ | מעלה] ר'. עלה דפאכר?מ | מכנגדו מ | 
*טפחיים ז]א?כך?] טפחים לפא'ר'מ. טפחי" ך | מה טעם ך7פא?. ומה טעם א' | 4 וגוי] לקול צינוריך 'א? | 
העליונים | *והן אומרים] והם . . א'י, והן א' ל, ואומרים ך, -ין א? | ,5 קבלונו] קכלו אותגו 7ם. לי אכים | 
ברייתו] פחן. בריותיו דְא?כי. בריות א' | של הקביה] המקום א' | ואנחנו א' | *שלוחיו] דפאי] שלוחין ל | 
מיד] קבלו (וקבלו א') אותנו - אכי | *תפתח] יפתה ל | 6 הזו פמ, הזאת א'י | פתוחה מ | שהם פרים ורבים %/ 
שהן פרין ורבין ךפאכמ | 7 אני--בראתיו ל' | זר--גשמים ל' פחאכימ | לכך--בראתיו לי או | 


האדס עפר מן האדמה: 1 שמורקת. כן הגהתי ועח"נ ופי עושה את הפירות ירוקין וכמושין, ובכיייל נוסף בגוף הספר טיא 
שהיא מרק בת פירותיה, ובאדרינ שם איתא ארקא מנין שני כדנא תאמרון וכו' די שמיא וארקא לא עבדו, ובמ' משלי 
ארקא שברחה לפני הקב''ה בשעה שרצה ליתן לישראל את התורה על הר סיני, ודורש ארקא מלשון ועיייש 
בהערות ריש באבער = טעות דפוס את ישראל התורה): כמה גשמים יורדין וכר. כל המאמרים שלפנינו בסי' 
ייג טיו וייז נשנו בירושי ברכות פ'ט על פיסקא דמתני על הגשמים ועל בשורות טוכות הוא אומר ברוך הטוב 
> והמטיב, וסדר המאמרים שם וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם מים קרים 
וכו' שמועה טובה מארץ מרחק (ולפנינו הוא המאמר לקמן צד 8 כיצד הוא צריך לברך כהדא דתנינן על הגשמים 
ועל בשורות וכו' ר' ברכיה וכו'), וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך וכן' בתחילה כדי רביעה וכ (ועור שם 
ר' יוסה בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה וכר א"ר תנחום וכן' ל ב רכה גאמרת וכר) ר' יתודת בר 
יחזקאל אמר אבא מברך על ירידת גשמים ותגדל וכו' ר' יוסי בר יעקב סלק מבקרה וכו' הכין הוה רי פומון מכרך 
על ירידת גשמים וכמַה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה וכו' ואמר ר' לוי המים העליונים זכרים וכו' וליישובו 
עולס (ועוד שם ו' אחא ותני לה בשם רשב'ג ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את האוץ 
ועיי בבלי תענית \' ב' מאי לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע וכו' מיטרא בעלה דארעא תוא) ר' חנינא בר. + 
וכו' שורשי חיטה וכו' אין הארץ שות' אלא לפי חסומה וכו' לרגעים אשקנה א"ר זעירא תני חמן ראה זול בא 

וכו', ובירוש' תעניות פ"א נשנית על המשנה בג' במרהשון שואלין את הגשמים וכו' כל הסוגיא מן כמה גשמים ירדו ויהא 
אדם צריך לברך וכו' עד לרגעים אשקנה וכו' אלא לפי חיסומה, ולפנינו המאמרים מסורסים ולא נתפרש למה נקרא 
שמה רביעה, ולפי הסדר הנכון בירושלמי גריס תחלה וכמה גשמים ירדו ויהא אדם וכו' כדי רביעה וכו' ואת"כ 
מפרש כמה הוא כדי רביעה בהמאמר וכמה גשמים ירדו ויהא בהן וכו', ובירושי ברכות ד' מגנצא הג" תניא 


וכמה וכו' ועיי תוספתא שם כמה ירדו גשמים ויהא בהן וכר (ובח"נ שם ג''כ הגירפא כדי רביעת): כמלוא כלי- 


וכו'. וכ"ה בתוספת' מלא הכלי (כלי) של שלשה טפחים, ובירוש' מלא כלי מחזיק ג' טפחים (אם הס ממלאין הכלי 


המחזיק ג' טפחים ועי' בפני משה), אכן בירושי ברכות די מגנצא הגי" מלא כלי של מ הרישה של ג' טפחים. 


ועבח"ג, וכן גורס ומפרש בפי' ב'ר כי"ט כמלא כלי המחרישה של ג' טפחים שיורר עמוק בארץ ג' טפחים ועיי 
לקמן פל'א אפילו שלשה טפחים שמחרישה שולטת בארץ נמחו, ב'יב פיב מיייב מעמיק שלשה טפחים כדי 
יעכב את המחרישה וירוש' נזיר פיז נ'יה ד' מעמיק ג' כדי שלא תעלם המחרישה, ובפי' ב'יר כי"א איתא 

ב רך ובו' והוא כלשון הברייתא תענית כ"ה ב' עד מתי יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך 
המחרישה ועיי'יש בפירש"י ובדיס: 2 כדברי ר' מאיר. בירוש' תוספתא ובבלי הגי" דברי רימ ועח'ינ: בקטנת. הגי' 
זרה והיא מקויימת גם עפ"י כייפ וכייח, ובכי"ל מוגה ביני שיטי ש ח וכוון לגיי ב ק ש ה ופיי בקרקע קשה אס ירדו 
הגשמים בתוכה טפח. ובשביעה פיי בקרקע שביעת מים רכה ומלוחלחת, ובברייתא שם ר' יהודה אומר (כִּיה גיי 
רייף ור'"ח וראייש, ולפנינו שם וחכמים אומרים ועייע דיס) ב ח ר ב ה טפח בבינונית טפחיים ב ע ב וד ה (פירשיי 
חרושה ועח"נ) שלשה טפחים, אבל בירוש' איתא ר"י אומר בתחילה טפח ובשנייה שני טפחים (בירושי תעני' טפחיים) 
ובשלישית ג' טפחים. ופי' ברביעה ראשונה שנייה שלישית (ועי' בפיימ וק'ע, אכן פיי מהרש'פ בירושי ברכות בתחילת 
שלא נעבדה מחמת קושיה שנייה שהיא שניה לה בקושי שלישית שחרשוה והיא עבודה), וכ'יה בתוספ' ראשונה טפח ושניית 
טפחיים וכו' ועיי'יש איזהו זמנה של רביעה וירוש' תעניות סיד א' ובבלי תענית ו' א', ובד"ו איתא בבינונית טפחים ובמ"כ 
הגיה טפחיים (ובדפ"ר ליתא ובשבעה ג' טפחים) ומהרש"ס שם הביא גם המאמר שלפנינו וג' בקשה וכו' ובעבודה וכו': 
8 אין לך טפח. וכ"ה בירוש' ותוספתא, וכן בתענית כ"ה ב' אין לך טפח מלמעלה, והגי" ט פה נשתבשת מן 
טפה: שאין הארץ מעלה. וכיה בירוש', ובתוספת' שאין הארץ פולטת כנגדו, ובתענית שס שאין ת ה ו ם יוצא לקראתו 
ועח"נ, ובמ' הגדול עמר 70 נשתבש אין לך תהום יורד מלמעלה שאין הארץ מעָלה כנגדו טפחים מלמטה וכו': 
טפחיים. כן הגחתי, וכ'ה בתוספת' וירוש' תעניות, ובירושי ברכות שני טפחים, ובבבלי תענית שלשת טפחים והא 
תניא טפחיים לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה ועי' בריס: מאי טע. מאי טעמא וכיה בירושי ברכות/ 
ובירוש' תעניי ומה טעס ועח'נ: 4 תהום אל תתום קורא. הרי שנים מלמטה ולקול צנוריך הוא הגשם 


ועי' בפי' מהרזיף ירושי ברכות, ובתוספת' מסיים שנ' תהום וכו' ולמה נקרא שמה רביעה שרובעת את חארץ: והן 


בראשית פרשה יג בו 1 


עב אד ענן נשיאחזיו, ‏ עב שהוא מעכב את פני רקיע שנ' עבי שחקים (שיב ככ יב), ‏ איד ואיד 
יעלה מן הארץ. שהוא שובר לבעלי שערים, ‏ ענן שהוא עושה בריות ‏ ענוים אילו מאילו וכת' עם 
ענני שמיא (דניאל ז יג), נשיא מעלה נשיאים (תהלים קלה ז) שעושה נשיאים אילו עם אילו, 
חזיו ודרך לחזיז קולות (איוב כח כו) שעושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הביריות היך 
דאת אמר חזון. ישעיה (ישעיה א א) : אמר רבן שמעון בן גמליאל ארבעה שמות נקראו לה כנגד ד' 
תקופותיה, ארץ תבל אדמה ארקא, ארץ כנגד תקופת ניסן שמאלצה את פירותיה, תבל כנגד תקופת 
תמוז. שמתבלת: פירותיה, אדמה כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין שלאדמה, ארקא 


5 ילקו כפז כי, סדכיכ כויל פלייז ונו'נ פפ'נ, פסיקסס פכ"ג (קכיס פ'), ויקלס כבס פכיץ כ" *'6, טיל סטיכיס כנס 
פ' יפס 5ם (ן' ד'), עדכם לפסכ פ' ניעיס ססס (5' 3'), עדכט מטלי פ"ס קי" ע' : | 7 עיי פנפועס ויכס פיי עו : 


= 1 עב-חזיז] עב אד (איד כ) . . נשיאים חזיז דְכ, עבג ענן אד (איד א?) נשיא (נשיאים א*) חזיז אי (שם), אד עב 
ענן נשיאים חזיו פ; א' ענן נשיא עב חי י, אי ענן נשיא ח' עב עץ, ענן איד נשיאים ח' עב א' | מעביב חן | את 
ל פכי | פני ל' א'ר' | יקיע) פכי. היקיע דאער: הקוקע י (שם) | שני- שחקים] ע. ל דפחאכי | 
ואיד--הארץ] ואד . > ע: לי דפחאכי | 2 משברף | לבעלי| פחאכבעי. בעלי י (שם), אידן של בעלי ך | 
בריות] ךפא"כע, הבריות א', את - - י | עניים זי (שם), עננים כ = | מאלו פח. לאלו דְאכעי | ונת-- 
שמיא] וכת' ארו עס . . ע , ל' דפחאכי | 8 נשיא] י, נשיאים ְפאכעי (שם) | מעלה נשיאים] ע, לי דפחאכי 
שעושה] *, שהוא עושה דְפא | נשיאים] פ: הבריות (את הבריות דִי) נשיאים דָא'ךְ?י, נשואים כ, את הבריות 
נשואים ך]; הבריות נשואין א' | | עם אילו] : על אלו דפחאכעי: מאלו ך | | 4 ווך-- קולות] ע, 
לי דפחאכי | שעושה] ערי, שהוא עושה דְפָא | חזיזיות ע, חזזיות חזזיות ל* | ומשרי [ץ, משרי 5 | *הקודש ע] 
הקדש דְפאי: קודש לי ליל | הבריות | 5 ישעיה] ישעיה בן אמוץ א'ען, ישעיהו . . דפאלכי | ארבעה] פחא?. 
ארבע כי, ד' דע | לה] פע. לארץ דא"כי. לה לארץ א* | ד'] ארבע פ2, ארבעה [זא"י | 6 תקופות חזאכי | 
שמאלצה] שהיא מריצה" | *7 שמתבלת] רי, שהיא מתבלת דְפא'כ | פירותיה] פכי:. את -- דא*ר | *ולין 
בולין דַארי] בתוך בולין ל. בולין פב | 


בתים כנשיאים מעלה נשיאים מקצה הארץ חזיז שהוא עושה את ה רקיע הזיונות הזיונות ''י 
עושה חזיזים (ול"ג שם ומשרה רוח וכו'): 1 עב שהוא וכו'. בערוך ג' תחלה אד ואד יעלה וכו' ואח'כ עב שהוא 
וכו', וכ"ה במי הגדול, ורק לפי חגיי שלפנינו בכי"ל ובדפוסי' ובכיייכ נדרשו כאן השמות כמו שנמנו, וק"ק למה לא 
הקדים אד לעב כמו שהגי' גם בירושי, ומעבב פיי מכסה ומשחיר כמו בל"מ יעיב (איכה ב' א'), ועבב ועיב מגזירה 
אחת: 2 לבעלי שערים. מפקיעי שערים, וע'י האד יבא עליהם יום אידם שהוא מזלזל את השער, ודורש אד 
לשון איד ושבר כמו שדורש ר' ברכיה לקמן צד 198 עלה שבר מן הארץ, וכן איתא במדרש חסרות ויתרות הוצ' רשאו 
פיי מז ואד יעלה ואד כת' חפר " דוגמת ואיד נכון לצלעו כשהענן עולה וממטיר שובר זרועות מפקיעי שערים, 
ובמה"ג ג"כ הניי שהוא שובר לבעלי שערים: ענוים אילו מאילו. בגליון כיייל מפרש כשגשמין ימי עננין יורדין 
ומי שתנוך (צ"ל שתתנוך) לו תבואתו בתוך שדהו הוא נגבה ומי שאין ברכה בשדהו נעשה עניו ושפל 
רוח, ובא"א ציין גי' הערוך ע ני ים, וכן הובא ביפ"ת, ובערוך הש' איתא ענויס, ובמה"ג הגי' עננים אלו מאלו 
דכת' עם ענני וכו', ובכיייכ נוסף בגוף הספר נ'א והם יענו את יזרעאל והגי' שם עגנים אלו לאלו; וכ'"ה בילקוט די 
ליוורנו, ומפרש שם בברית אברהם שבימי השובע הבריות עינם יפה לזה ואין קטט' ביניהם ולא עזות: 8 נשיאים 
אילו עם אילו. ‏ שהזול מצוי ואינם צריכין זה לזה, ובפי" ב"ר כ"י הג" נש וא ים (בכי"א, ובכייט נשיאים) אלו 
מ א לו ומפרש שם כשהמטר יורד יש שדה מתברכת ויש שדה שאינה מתברכת ואלו מתנשאין על אלו; ובמה"ג גי 
שעושה נשיאים אלו מאלו, ובערוך לא הועתק המאמר בשלימות עייייש, ובכי"ל איתא עוד ,מטר למטר השמים", 
והוא שיבוש וליתא בשאר הספרים, ומטר אינו במנין של חמשה שמות: 4 חזיונות. מראות שונות ועי' לעיל צד 81 
שמים פעמים ירוקין פעמים אדומים פעמים שחורים פעמים לבנים; ובפי' ב'יר כ'"י מפרש מראות ירוקין ואדומים כמא 
דכתיב בהיר הוא' בשחקים, ובמה'"'ג ג' שעושה חזזיות ועיייש צד 780: חזון ישעיה. וכן גיי הערוך, ובמקרא כתוב ישעיהו 
וכיה במה'יג ומשרה רוח הקודש על חבריות המד"א חזון ישעיהו, וכתיבת ביריות ביו'יד עיי גם לעיל צד 114 וצד 117: 
5 נקראו לה. לארץ ועח'"נ, והדרש מוסב על ה א ר ץ בפי ואד יעלח וכו', ובערוך ע' אדם העתיק רק התחלת המאמר: 
6 ארץ תבל |כו'. בפסיקתא ובויייר שם בהמאמר בהארצות (בארצות) השביעית הביבה איתא ארץ אדמה ארקה גיה 
(ג'יא) ציה גשיח תבל (וכן איי שבעה ארצות במי תהלים צ'ב סי' ב', במ' משלי פייט א' ובספר יצירה פד מי"ב) 
וזי שמות אלו נמנו גם בשהשיר ומדרש אסתר (ומה שאמרו שם שש ארצות מבואר עפ'י המאמר שחועתק בפסיקתא 
פיא הערה קל"ח), ובאדרינ נו'א שם מוגה ג'כ זי שמות ושם מוסיף לד' שמות שלפנינו הרבה יבשה חלד, 
ושם בנו'ב דורש עשרה שמות נקראת ארץ ומוסיף עוד רא שית גיא שדה, ונוסחא זו מסכמת במספר ובשמות 
עס מררש משלי פ"ח; והדרש כנגד תקופותיה נמצא רק כאן בב"ר: ארקא. בירמיה " ייא: שמאלצה. נייל שהוא 
מלי"מ ותאלצהו (שופטים ט"ז ט'ז) שאין לו ג''כ דמיון, ופי' דוחקת פירותיה שימהרו לגדל וכפי' גי' הספרים שהיא 
מריצה את פירותיה ודורש ארץ לשון אלץ. ובאדר"נ נוייב שם ארץ על שם רצתה מלהייד למלך שקרא וכו' ורץ אחד וכו', וכן 
יש לפרש לעיל צד 87 ארץ שרצתה וכו' שדורש ארץ לשון ריצה ועיייש במ'י, ובמי משלי איתא: ארץ שבני אדם רצין בח: 
7 שמתבלת. "מו שהתבלין מתבל את המאכל כך השמש והשרב מתבל את הפירות (פי' ביר כי"ט) ועיי ספרי עקב פיי 

תבל זו א"י שהיא מתובלת בכל וכו' ד"א 'וכו' תבל עייש תבלין שבתוכה וכו', ‏ ובמ' משלי הגי' שהיא מתבלת 
בפירותית: בולין בולין. ‏ כן הגהתי, ובכי"ל איתא בתוך בולין ומוגה ביני שיטי בולין, ופי' כאן חתיכות '): של אדמה 
ועיי לעיל צד ‏ 111 ובתוספות הת' פליישער בעמת"ל ח"א צד 284, ובפי' ב"ר כייי מפרש בתקופת תמוז העולם חס 
והאדמה היא מתבקעת ומפרכת פירוכין פירוכין ובתקופת תשרי שיורד רוב המטר על הארץ מתקבצת ביחד ונעשית 
בולין בולין לפי שהמים מחברין את העפר וכו', ובאדר'ג שם אדמה שממגה נוצר אדם הראשון שנ' וייצר וכו' את 


3( 8766 | 


2 


120 בראשית פרשוח. יג בו 


אשר יזלו שחקים (אוכ לו כח). ואיכן הן נעשים נוזלים; ‏ בשַחקים, : ר' יהושע אי-ממים' העיליונים 
רכת' למטר השמום. תשתה.מים (דברים יא יא), \ והעננים. מתגכרים-מן חארץ וער: לרקיע :ומקבלים 
אותן כמפי. הנוד דכת' . יזוקו מטר לאידו (איוב שם כו), ‏ חושרין אותן כמין ככהה: ואין מיפה נוגעת 
בחברתה דִכת' חשרת.מים עבו שחקים (שיב.כג יב), - למה קורא אותן שחקים,:- ריש לקיש' אמר 
5 שהן שוחקין. את המים, ר'. אבא. בר כהנא. אמר -כהקים הללו של בחמה:- רי יוחנן-וויש -לקוש-רי 
'* יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלן וארו עם ענני שמיא (רניאל ז יג), | ריש לקיש אמר אין ענניס: 
אלא מלמטן שנ' מַעָלה נשיאים מקצה הארץ (תחלים קלה ז), על דעתיה :דרי יוחנןץ לאחר שכיבד 
את חבירו חבית שליין וקנקנה, ‏ ריש לקיש אמר לאחד שאמר לחבירו הלויני סאה אחת חיטים,. אמר 
יב לו הבא קופתך ובוא מדוד, ‏ כך הקביה א' לארץ אייטי ענניך וקבלי משר: חמשה שמות נקראו לו, 


5 ילקוע כמ כי, | ילק' מסליס כ: ספצין (עדכט פסמיס קליס פי: 5'), ינק' עכיכי מסניס: קליפ פיי טי; יכוי קוכס פ"פי 
כ"נ 3 : 9 ילקוע טס, יכֶק' ססליס שס (עִדכֶט פסליס טס כ" :'), יכוט' סעניוס פ'יג כו ני : | 


1 וחיכן חן א%. . . הם 5 היכן הם ךָ'* (שס), . . הןי, איכן פם. ומהיכן א | נעשים] ה -ין5. ל דא=ּי"! 
*נחלים דְפח2] -ין א*י. נוליס ל, נוולים א' | יהושע] יוחנן י (שם) | אומר דְפָאי, אמר ו (שפ) | לממיפ] 
מן ך | העליונום: | -2 והענניס] ותעבין י (שס) | ועד הרקיע דפי. ועולין עד לרקיע ופותחים (ופותחין אכ) את פיהם 
(כנוד ‏ כ) כנאד אפי (שם) > |[ 8 כמפי הנאד] כגוד כ, לי אי (שם) | וחושרין | אותן] 'אותו כ לי י [שס)' |" 
ככברה ' .| | טפה אהת!. | מגעת '(שם) | 4 למה האכי(שם) | קורא] י, הוא - דפאכי (שט)"] 
5 *שהן דְפכאלי] שחם א'ו (שס); לי-ל | אמר] ד'אכר: ₪ כהדין מסופא (מסוסה פ) רבי שמואל ביר (בר ם)- 
נחמן אמר,ך5 = | כרקיס] פא'י:\ זין דאלריי, כשדים ל. כדרין ך!, נוטפים כדדים 2 | רי-- לקיש לי ם | 
6 מלמעלן]. א?, "לה ךפא'ומ. | אומר + - | 7 מלמטן] א*. דטה דפא'ימ | 8 לחכרו פ | בחנית ל"אפי |" 
*וקנקנה דְפ] וקינקינה ל.: וקנקנה -(וקנקן א') עמה אכי (תהלים) | ריש לקיש אמר] אכ: ר' שמעון אומר ך',: 
על דעתוה דריש לקיש ‏ ף, ודעתיה . . י (שם), לריש לקיש י? | הלויני] תן לי י | *אחת ם] אי ל, לי דאשי | 8 
של חטים ד פא'כ, . . חטין י | ואמר יי (שם) | 9 ובוא] א'. ובא דְפא'כ. לי | ומדוד י, מרוד לך אכ :] 
הקב"ה אומר ךְָ, אמר הקביה איכי | אייתי דְאכי, הבא א' | עננך פי | וקכלי] אכי. וקכל ך, וקכיל 5 | 
חמשה] פךז. חמש כו. ה' דע | נקראו] יש אכי (תהלים) | לו] לענן א. לו לענן חכ | 0 


1 ר יהושע א'. במ' קהלת ור"י אומר ממים העליונים היא שותה וכו' והעננים מתגברים עד לשמים ומקבלין אותן 8 
כמפי הגוד דכת' יזקו מטר וכו" וח ושכין אותו ככברה ואין טיפה נוגעת וכו' דכת' השכת מים וכו' (תהלים 8 
ייח ייב), ובתענית שם ר"י אומר כל העולם כולו סמים העליונים הוא שותה שני למטר וכו' תשתה מים אלא מה 

אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד (ועי' בח'"נ גי כייא 

אי וב' וכי"כ וילק' קהלת) וכף ומנוקבות הן ככברה ובאות ומחשרות מים וכו' שני חשרת מים וכו' ואין בין טיפה 

לטיפה כמָלא נִימא, ונראה שעפ"י שיטת ר'א ור"י מתורגם בת"י וענן יקרא הוה נחית מתחות כורסי יקרא גמלי 

מיא מן אוקיינוס והדר סליק מן ארעא ‏ ומחית מטרא ומשקי וכו', ועי' גם ברקנאטי פ' ואד וכו', וכמ' הגדול שם 

גורס ה עבים מתגברין מן הארץ ועד הוקיע ומפנין אותן כמו פי הנוד הד'א יזוקו ממר לאידו והן 0 
חושרין אותו ככברה דכת' חשרת מים |כו', ובדפייר וד'ו נשתבש כאן כ מ פני הנוד, וכבר הוגה במ'כ כמפי הנוד, 4 
ודרשו הכתוב יזוקו למטר וכו' לשון זיקא וכן תרגום גאדות חיין (יהושע מי ייג) זיקין דחמר ועי' עמת"ל ע' זיקא ב', 8 
וחושרין פיי כמו ירושי טגילה פ'א ע*א ב' ואת חשר ביה קימחא, ובט' תהלים שם אדם נוטל כברה וחושר וכו 2 
ובאותו מאמה לעיל צד 29 אדם כובר חטים וכו': העיליונים. ‏ עי" לעיל צד 106 וצד 110 : 5 שהן שוחקין. כן 

הגהתי, וְבְמִי קחלת גריס לח סתמא ולטה קורא אותן שחקים שתם שוחקין וכוי ובמ' הגדול הגי' א''ר שמעון ולמת % 
וכו' שתן שוחקין וכו': כדקים וכן. כבני מעים של בהמה שהן שוחקין את המאכל, ובמי תהלים פירס המאמרים /, 
ושס ג' אמר ‏ רִ' א ב א כדקין הללו של בהמה שהן שופין אלו באלו אמר רי שמעון בן לקיש למה נקרא שמן 1 
שחקים שהן שוחקין. אלו באלו, ותמאמר אינו מקוטע שם אלא לפני. מסדר מ' תהלים היתה הגי' כמו שלפנינו 
בכי"ל וכ"ה גם במדרש דפ'"ר ובכי"א ‏ א' וב' ובכיכ ובפי' ב'"ר כי"ט וכייא, וכן העתיק בילקוט שהן שוחקין את 
המים ד"א כדקין הללנ וכו (נקטע כדרכו לקצר. בשמות הדורשים), אכן במ' קהלת ג' כגיי הדפוסים וכי'פ ור' אבא בר 
כהנא אמר כהדין מסוסא ר' שמואל בר נחמן אמר כדקין חללו וכו' וכן הועתק כמ' הגדול וג' שם כהדין מסוט : 
רי יוחנן ‏ וְכו', בירוש' שם נשנה בפי' המשנה וזה הכלל בר שהוא מקבל טומאה וכו' וכל דבר שאינו 
טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו, וסגגון חמאמר שם א"ר יוחנן כתיב באספך וכו' רי שמעון בן לקיש אמר 
וא יד יעְלה מן הארץ איר תנחומא דין כדעתיה ודין כדעתיה ר' יוחנן דו אמר עננים מלמעלה חיו דו יליף 
לה מאספך רשב"ל אמר עננים מלמטן. היו דו ₪ מעננים א"ר אבין וכו ר' יוחנן דו מרמי לה כמשלח לחבירו 
חבית וקנקנה רשבַ"ל. דן מדמי לה כהן דאמר לחבריה שלח קופתך וסב לך חיטין ועי' בבלי סוכה יא ב', ובתוספות 
שס י"ב א' בְרִיה בפסולת הובא גם המאמר שלפנינו וג' שס על דעתיה דריי לאחד שכיבד את הכירו ב הבית 
של יין וקנקגים על דעתיה דרל לאתד וכו תן לי סאה חיטין וכר הבא לי קופתך וכְא מדוד. כך. 
אמר חקב?ה לארץ אִייתי ענגי וקביל מיטרא ועח'נ, וכמי תהליי מזמור קלייה תועתק מאמר זה ושלאחריו מילקי 
תהלים ועו בהערות ריש באבער. שם ךף רמיו ע*א: 8 וקנקנה. כך נותן הקב'יה המטר עם העננים מן השמים; 
9 אייטי וכו. הכיאי לי את הענגים משלך ותקכלי את חמטר, ואייטי בכי"ל בטי"ת וכן לעיל צד 92 אייטיתה ועייייש 
במ"י: נקראו לו. לאך או לענן ועח"נ, וכן הסגנון בסמוך במאמר רשב'ג ארבעת וכו' נקראו לה וכו' ולקמן פי"ד ה' שמות נקראו 
לה נפש וכן', ובמ' הגדול עמו' 69 הגיי חמשה שמות נקראו ל מט ר אד ענן עב גשיא חזיז, ושם הועתק המאמר עם 
הפוסקים לראיה לכל שם המובאיס .לפגינו וכערוך ע' אד ב', וכירושי שם חמשת שמות נקראו לו איד עכ ענן נשיא חזוז. 
איד מניין ואיד יעלת וכו' (וליג שס שהוא שובר וכן) עב שהוא מעב' את הרקיע הנה אגכי בא אליך ל 
ב עב העגן ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אילו ל א י ל ו (וליג עוד עס ענני וכו) נשיא שהוא עושה ב עלי 3% 





בראשית פרשתח יג פ"ו 19 


קבריא דמרבה וקבר, ‏ ורבנין אמי כמין תוויי, ‏ נהר הוא בככל ושמו תוויי, כך היתה הארץ שותה 
מתחילה ואיד יעלה מן הארץ והשקה וגו', וחזר כו הקב'ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה, 
= רב חנן דציפורין בשם ר' שמואל בר נחמני מפני ד' דברים חזר בו הקביה שלא תהא הארץ שותה 
, אלא מלמעלן, -מפני בעלי זרוע, ‏ ובשביל להדיח טללים רעים, ‏ ושיהיה הגבוה שותה כנמוך, ושיהו 
הכל תולים עיניהם כלפי למעלה ההיד לשום שפלים למרום יוב ה יא) : ומאיכן הארץ שותה, 5 י 
רי אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אי ממימי אוקיינוס דכת' ואיד יעלה מן הארץ והשקה וו', 
אמר ליה ר' יהושע מימי אוקיינוס לא מים מלוחין הן אתמהא, אמר לו מתמתקים הן בעבים דכת' 


ו ו מו ב ב .ג ' הר " 


8 ילקוע כפז כי: 8 ילק' סיוב כ' ספל'יס. יכוטי פעכיום פ'ג ק'ו ג': 5 לקוע טס, ילק' קסלפ עס, עדכע קסלס עס, 
מענים ט' 3', סנמועל מקץ קי' 5'; עדכט פסליס "יס פיי ע'ז : 


1 קבריאל ליד'פא'רלש. דקבראל | | דמרבה וקוכר א?, דמובה וקס ך*, דמשקה וקם. א%ך? ‏ | כמין] 
כהדין ש | תווי חא!כעך?, טווי א* | נהר--תוויי] נהר . . תווי א'(/ נחר . . תוי ך], נהר והוא בבבל ושמו תווי 5 , 
נהר בבל ושמו תוניי ולמח קורין אותו תוויי שהוא חוזר ומשקה אחת למי שנה ך | לכך] וכך ך | היתה ל פ | 
ל מתחלתה 1 | וחוזר א | תהא שותה פִי, תשתה הארץ ךז | מלמעלה] פחזאי: -לןד | 8 רב] פאכי (איוב), 
רגי ך' | חנין אכ | דציפורין] א?: דרי ך, דצפורי כי (שס), דצפרין פ: דרי א | בר נחמני] חחִי (שם); בר 
נחמן ךא?, לפ | ד'] ארבעה פחא'כ. | תהא שותה ₪, תשתה הארץ ד | 4 מלמעלה פחזאי (שם). | מפני] 
משום אי (שם), בשביל כ | בעל א | להדיח] להפיר | לרעים] הרעי ך | ושיהיה] חא"כי (שם), ושיהא דְא' | 
ושיהו] פא'כ, ושיהיו אי (שם), ויהיו י, ועוד שיהיו ך | 5 תולין הכל עיניהם פ, הכל עיניהם תלויין א1/ 
. . תלויין עיניהן א | כלפי למעלה] כ כלפי מעלה דפאלו, למעלה י (שם), לאביהם שבשמים א' | 6'-- 
1 יהושע] אכי (קהלת). ל'₪77 | אומר ‏ | ממי אי | אוקיינוס] כי, אוקינוס ד אוקיאנוס ךפאי (שם) | 
: 7 אמר לו כ, אמר פא'י (שם) | מימי] ‏ חא'כי (ששם), וכי מימי ך, והלא . . פ. והלא מיי | אוקינוס ךז/ 
4 אוקיאנוס אי (שם) | לא] לאו אכ, ל' פי | מים ל' פא'י | אתמהא לי | מתמתקין הַזִי, ממתקין א"כ / 
דקיי ך, ממתיקים א' | 


קב ר יא משמע שקבריא היה נהר ידוע להם כהחדין נילוס ובכל זה לא עלה לפרש לאיזה נהר כוונו ואיך היה 
דרך שטיפתו שדרשו שם קבריא לשון נופל על לשון דמרבה וקבר; וכן לא נתפרש מח כ מ ין ת ובייה, ובסגנון 
זה גם וָרבנין אמ' כ מ ין ת וויי ומשמע שפירושו כמו כמין תובייה ותוויי איגו שם נהר, ותשערה קרובה שנשתרבב 
כמין תובייח 'במאמר ר"י מן המאמר שלאחריו וגיי העיקרית חיתה ,ר"+ אמר כהדין נילוס וכו' ר'נ אמר כחדין קבריא 
| וכו' ורבנין אמי כמין תוויי", וכן ל'ג במי הגדול כמין תובייה במאמר ר"נ, ושם הגי' ורבנן אמרי כמין תווא') חוזר 
ּ ומשקה אחת לארבעים שנה, וסיום זה המאמר שם הוא הוספה. כמו שנוסף כאן בגי' הדפוסיי ולמח קורין אותו 
| תוויי שהוא חוזר ומשקה אחת למ' שנה. והוספה זו ליתא בכי"ל ושאר כ"י (בכייפ נשמט כל המאמר ורבנין אמי 
4 וכו') ולא הועתק' בערוך ע' תווי ולא הובאח בפיי ב'יר כיייט וכי'א, ובפיי השני שבפי' ב'יר הנדפס כתב עוד ולא 
> פירש לי על מה נקרא שמו תוי" וכן ציין בגליון מדרש אב'א ,במייס אין זה", והמאמר נתר חוא בבבל ושמו תוויי 
ליתא בכייא ב' ושם נסמן בגליון ,פי' נהר הוא בבבל ושמו טווי* וכן ל"ג במ' הגדול, אכן חגי' כן בשינוים 
| שונים גם בערוך ודפוסי' ושאר כ"י, ובכ"ז ג'יל שהוא פירוש נוסף ואינו מגוף הספר, ואולי היה פירוש גליון מוסב 
על כהדין קבריא ,נחר הוא בבבל" ונשתבש ונשתרבב למטה, ובמי קהלת נאספו כבר שתי ההוספות (או שהגיהו 
בב'יר כאן בגי' הדפוסי" עפ"י המדרש קהלת) ושם הגי' ר' סימון אומר כמין תיבה כהדין קבריאל דמרבי וקבר 
ורבנין אמרי כמין תווחא נהר הוא בבבל ושמו תווחא ולמ' הוא קורא אותו תווהא שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים 

שנה ממנו חיתה הארץ שותה מתחלה שני ואד וכו', ועיי עוד בספרי עקב פי' לייח מצרים שותה מן הנילוס ובבל מן 

= הנהר יובל וכו'; 8 רב חנן וכו'. במ' קהלת שם ר' שמואל בר נחמן בשם ר' חנינא דציפורי ואית דאמרי ר' חנן דצפורי 
בשם ר' שמואל בר נהמן בשביל ארבעה דברים חזר בו וכו' בשביל בעלי זרוע ובשביל להדיח טללים רעים וכו', 
ובירושי שם גריס לה סתמא מפני ארבעה דברים יורדין מלמעלן מפני בעלי זרוע ומפני טללים חרעים וכו', ובפיי 
ביר כ'"י מפרש מפני בעלי זרוע שגוזלין איש לחברו מים מכונסין, ובמ' הגדול שם גורס ומפרש. ר' שמעון בר 
נחמיה בשם ר' חנן דצפורין בשביל וכו' חוזר בו וכו' בשביל בעלי זרועות שלא ימנעו זה את זה מן הנהרות ובשביל 
שלא להריח טללים רעים שבאויר (ושם בכי"ק הגיי ג"כ ובשביל להדיח) : 4 ושיהיה הגבוה. בירוש'. ושיהא 
העליון שותה וכו' ועי' ספרי שם ארץ ישראל שותה גמוך וגבוה : ושיהו הכל וכו. בירוש' ושיהו הכל תולי 
עיניהם א ל ה ש מים, ובמ' קהלת ושיהו הכל נ וש א ין עיניהם לשמים שני לשום שפלים וכו', ובמי הגדול 8 
שיהו הכל נושאין עיניהן ל מ ר ום וכו', ובפי' ב'יר כ'י מפרש הכל תולין עיניהם למרום עשירים כעניים לחנן פני 
הצור בירידת מטר: 6 ר' אליעזר ור' יהושע. במ' קהלת ומהיכן הארץ שותה ר"א ורי ר'א אומר ממי אוקינוס 
היא שותה דכתי ואד וכו' א"ל ר'יי מימי אוקינוס לא מים מלוחין הן א"ל מ ת מ תקין וכו" דכת' אשר יזלו וכו 
איכן הם ג ע שי ם נוזלים וכו', ובבבלי תענית שם ת נ יא ר"א אומר כל העולם כולו מימי וכוי שני ואד וכו' א"ל 
ריי והלא מימי אוקינוס מלוחין חן א"ל ממתקין (ועי' בדייס הגיי מתמתקין הן) בעבים, ובהמשך הסוגיא שם (ועיי 
בד'ס) אמר מר ממתקין (מתמתקין) הן מנליה וכוי כתיב חשכת מים וכו' וכתיב חשרת מים וכו' וקרי ביה חכשרת 
ועייייש בפירש"י, .ובמי הגדול עמוד 70 העתיק עפ'י המאמרים שלפנינו ובתענית שם (גורס מאיכן הארץ היתה 
שותה ריא אומר מן האדמה וכו' דכת' ואד וכוי א"ל ר"י והלא מי עוק יינוס מלוחין א"ל מתמתקין חן ברקיע 
דכת' אשר יזלו וכו' היכן נעשים נוזלים וכו' עייייש. ובמי תהלים קיטע המאמר וצל שם אמר ר' אליעזר אין הארץ 
שותה אלא וכו' ועי' גם בתנחומא שם: 7 דכתי אשר יזלו וכו'. מפרש בפי' ביר כ'י כל מים הנוזלים הם מתוקים 
יזלו כמו ימתקו נוזלים וכו' ועי' מכילתא בשלח מסי דשירתא פיו נצבו כמו נד וכו' ‏ יצאו להם מים מתוקים מתוך 
מלוחים שנ' ויוצא נוזלים מסלע ואין נוזלים אלא מים חיים וכו', וכן באדר'ג סוף פל'ג ואין נוזלים אלא מתוקים וכו : 


.תוּזָא (3 








138 בראשית פרשה יג ב ו 


ט נואד יעלה מן הארץ וגו] כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא 
(קהלת א ו). מעשה בר' אליעזר בר' ‏ יהושע שהיו מפרשים בים הגדול, ‏ נכנסה ספינתן למים שאינן 
מהלכין, אמר ר' אליעזר לר' יהושע לא באנו לכאן אלא לניסיון ומילאו משם מלא חכית מים, ‏ כיון 
שעלו לרומי אמר להם ארריינוס מימי אוקיינוס מה הן, אמרו לו מים בולעים מים, אמר להון וחזון 

5 לי מלא לקנין מים, והוו יהבין לגווה מים והיא בלעה להון, על דעתיה דרי אליעור לשס הם שבים 
(שם שם) על דעתיה דר' יהושע לשם הם שבים ללכת (שסשם) : כיצר הארץ שותה, ר' יהודה ור' 
נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר כהרין נילוס שמשקה וחוזר ומשקה, ר' נחמיה אמר כמין תובייה כהדין 


1 ילקי קסלם כ' ספקק"ו, מדכע קסלם פ' כל סנסליס (5' ז'): = 4 פי' נכוכום ע' 5': 6 עדכע קסלם עס: 


1 *אל] על ל | והים--מלא] וגו דְפ | 2 מפרשים] ו, -ין פא". מפרישין דא'כ | ביפ] פא'כי. ליס דא' | 
לנכגסה] ונכנסה ך | למים] פַי, במים אכ, לים למקוס ך, | שאין פאכי, שאין המים ךְ | 8 הולכיןי | 
לנסיון | ומלאו ל"פא. מלאו דְכי | טלא חבית] א*. חכית א'כ, חבית מלאה פִי; . . מלא ך | 4 אדרינוס פא'י, 
. . קיפר א?, אדריאנוס (אדריינוט ד') שחיק עצמות 7 | מימי] פכער. מי דאי | אוקיינופ] כ: אוקינוס דְעי 
אוקיאנוס פאריי | מה] מןי | הן] פאעי. הפכ, היגון ד | לו] פא'כ. ליהך | לון אכע | חזון--מים] וחזון 
לי מלא לקונין (ליקונין, לקנין) מיא עץ, וחזון לי מנהון נסבו מלין מן הילין לקניא פ: וחוון לי סלון מינה לגינתא י, 
חמו (חמון ךְ*) לי מלון מינה לגינתא ך, וחמון לי מלון מינה לקטתה (לקנותה?) א', וחמון . . מינה לקנותאא (ג'יא 
לגנותא) א?, הבו לי מנהון יהבון ליה מלא לקינייאתא ך ‏ | 5 והוון אי | *לגווה א] לגוה י, לגויה ל2₪, 
בגווה ך | מיפ] מיאם. לי אכי | גלעאם | לשפ] אַכך. שםס פי. משפך | שנים] פכרי, שאבין לַ, 
שאובי ך, שביס (שבין א*) ללכת א | 6 ועל א"כי | לשס] שם אי. ל' פ | הארץ] פאכע. היתה ,= ל"ך | 
7 ורבנין פא | אומר דְפא | נילופא ך' | דמשקה | לותחר] והדר ך | לר] ור' ד | אומר פא'ע | 
תוביח (ץ, תיביא ך', תוכייה ך, תוכייא 2, תיכיא ך?, טוכיא א', תמקק ₪ | "כהדין] דהחדין 77 | 


כן מוגה במקצת דפוסים: ‏ 1 ואד יעלה מן הארץ וגו'. במי קהלת הועתקו המאמרים שלפנינו סי' טי וסי' י' בדרש 
הפי כל הנחלים וכו', ושם סדר המאמרים ומהיכן הארץ שותה וכו' כיצד הארץ שותה וכו' ובסוף הביא שם המאמר 
| מעשה בר"א ורי שדורש בו סוף הפסוק שם הם שבים ללכת, וכאן מפודר לנכון תחלה סיפור זה ואח"כ באו 
האגדות שהביא בהן ראיה מפסוק ואד יעלה, וכן נסדרו כאן המאמרים שבסיי ייא עד סי' טיו בדרש הפסוק ואד 
יעלה וכו : 2 שהיו מפרשים. כ"ה לנכון מפרשים בבנין פיעל ועח"נ: למים שאינן וכו'. במ' קהלת שם הגיי 
נכנסה הספינה למקום שהמים לא הין מהלכין ועח'נ, וכעין זה גס הסיפור במ' קהלת פ' שלה לחמך (י'א אי) 
מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין וכו' כיון שהגיע 
ונכנסו לרומי תגון עובדא לר' אליעזר ור' יהושע וכו': 4 מה הן. מה טבעם : אמרו לו. בכי"ל ניתוסף ,אמרו לו" ביני 
שיטי : מים בולעים מים. ולפיכך לא ירבו חמים שבאוקיינוס אעפ'י שכל הגחלים הולכים אל הים, ובמ' קהלת פ' כל הנחלים 
תגי' מכיון דאתון לרומי אמ' לון אדריאנוס מי אוקינוס מה הן אמרין ליה מים בולעים הן למים אמ' לון אפשר כל 
הנחלים שם ואיגן מתמלאין אמרין ליה בולעין הן לכל מים שבעולם, וידידי רא'"ח לעף העירני שלפי שימת היונים והרומייי 
הקדמונים בולעים מימי הים המלוחים לכל מים המתוקים שנותנין בתוכם ולכן הים איננו מלא שכל הנחלים 
התולכיס אל הים חם מים מתוקים ועי' קרעטשמער דיא פיזישע ערדקונדע וכו' צד 110, ואגדה זו שלפנינו דוגמתת 
בבכורות שם כי מטי לבי בליעי מלא כוזא דמיא וכו', ועיייע במ"י לעיל צד 84 בדיה לדיכסא ים וכו' ובאגה"ת 
חיא צד 181 : וחזון לי. והראו לי, והוא מבנין אפעל כמו ואחזון והאל"ף מובלע, והגי" וח מ ון כמו בירושי 
כלאים פיט ל"ב ב' חמי לה לי וכו', ולפי חגי' שלפנינו בכי"ל ובערוך ע' לקן ב' לישנא קטיעה היא וצריך. 
לפרש או להגיה מלון או יתבון לית מלא וכה ועח'נ, ובמי קהלת שם ג' אמר לון איני מאמין לכם עד 
דתחמון לי לכאן נסבון המים שלקחו ממי אוקינוס ומלון לוקניתא מים והוון יהבין בגויה מים והן בולעין להון: 
5 לקנין. קערה קטנה'), והגהתי והוו יתבין לגווה נתנו לתוכה מים, כדמסיים ותיא בלעה להון כלומר 
קנין עם המים הבולעים ממימי אוקיינוס שבה בלעה למים שנתנו לתוכה, ולקנין ליינ כמו פלטין לעיל צד 2 
וצד 82 ובולרין צד 62 ועי' גם קרויס חיא צד 164: על דעתיה וכו'. בכי"פ נוסף פירושו בגוף הספר על דעתיה 
דויא שאמ' למלאת מהן שם הן שבים על דעתיה דריי ש פסתם הם שבים ללכת למקום אחד ולא 
שואבין הן לכך לא מילא הוא בת חלה, וכן מפרש המאמר בפי' השני שבפי' ביר הנדפס על רעת 
דריא שא"ל לר"י כיון שחגיעו לֶמים בולעים למלאת משם לגין אחד שהיה יודע קודם לכן שהן בולעים כל מימי 
בראשית ומנין לו לריא וחלא לא היה שם קודם לכן אלא מקרא היה דורש וכו אל המקוס שהנחלים הולכים שם 
הם שבים ללכת ואותם חמים הם בולעים אותם ור"י וכו' דורש משם הם שבים ללכת מצד אחד נכנסין ובצד אחר 
יוצאין, ובפי' ב'"ר כיי שהובא ג''כ בפי' הנדפס בשס סיא נדחק לפרש על דעת דריא דאמר לקמן בסמוך שהארץ 
ממימי אוקינוס היא שותה מפיק טעמא מלשס הם שבים שלאחר ששתו מתם ונתמתקו בהם שבים וחוזרים לים אוקיאנוס 
ורי מפיק טעמא מללכת, ודוחק לפרש מאמר זה עפ'י שטת ר'א ור'י בהמאמר ומאיכן הארץ שותה וכו' גם לפי' גיי 
הדפוסי' כאן מ ש ם הם שא ובי' (כיה בדיו, וכיה בדפיר שאובין) או הגיי שבמ' קחלת מ ש ם ה ם ש וא בין וסדר 
המאטרים שם ועי' ביפית ומ"כ ופי' מהרזיו, ותגיי ש ב ים מקויימת גם ע'י שאר כ'י וילקוט ופי' ב'יר, ורק בכ 
מוגה ביני שיטי שואבין, ומלשון פיי ב'"ר כיי מפיק טעמא מלשם וכו' מוכח שגורס ג'כ ל שם הם שבים כמו 
שהגי" בכי"ל וכייא א' וב' וכייכ, ובמקרא כתוב ש ם, אכן פירושו שמה הם שבים, וזהו ל ש ם הם וכו' כסגנון לשון 
המשנה והמדרש : 6 כיצר הארץ שותת. וכיה במדרש קהלת ובמדהש הגדול, ושס עמוד 71 הועתק כל המאמר 
בלשון ת גו רב נן כיצד הארץ וכ ועי' במי+י לעיל צד 101, ומשמע שגם גי" זו פיי כיצד היתה הארץ שותת 
כדמסיים כך היתה |כו', ובמקוס ר' נחמיה חגי" במ' קהלת ר' סימון : 7 כהדין נילוס. נחר מצרים?) שעולה על 
גדותיו ומשקה וחוזר ומשקה את כל האוץ, כן היה האר עולה והשקה את פני האדמה, וגם במ' קהלת הג" 
הוזו ומשקה, וכגי' הדפוס" הועתק במח'ג דמשקה וחדר ומשקה: ר נְחמִיה אמו. מפגנון המאמר כַ הדין 


.6 (? | ,,סעשאוג (' 








או 2% י"ש 


בראשית פרשת יג ב ה 17 


שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים, ביוירת גשמים, . מה מעם לבשו כרים ה צאן (שם שס) מה כת' 
אחְרִין. הריעו ליי כל הארץ (שפ פו א). כהנים ולוים וישראלים - אין כת' כאן אלא בל הארץ: 
אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורר בהמה. מבקשת תפקירה, מה טעם לבשו ברים הצאן 
ונוי לבשו דכרייה ענה, לשון נקי: 

ואדם אין לעבד את האדמה ואדם אין. לעבר את הכיריות להקביה. כאליהו, ‏ אתמהא 5ן 
ואהם. אין. לעבד להקביה, לא נברא האדם אלא לעמל, אם וכה עמל בתורה ואם. לאו עמל בארץ, 
אשרי אדם. שעמלו בתורה : המטיר ייי על הארץ אפילו אדם אין, ברית כרותה לארץ שני להמשיר ח 

04 ארץ לא איש מדבר לא אדם בו (איוב לח כו): 


2 עיי ספכס לסכי פוס פיי כ'יק כ"ס 5 וטייג := 8 ילק' עכיכי טס פייס ק" כייס: 5 יכקוע ל כי, ועיי קנסדכין 5 בי : 


1 אימתי פא:. |= שמחים] ,- אמי לו לפ | בירידת הגשם א1, למחר בירידת הגשמים א?, ‏ למחר . . 
גשמים: ב ביום ירידת גשמים י, יש שאנו ואתם שמחים ואיזו זו זו ירידת גשמים ל% | מת טעפ] א?י/ ומה טעם 
דכת'- 5 מאו טעמה ך |. לבשו--הצאן] א1. לבשו . . הצאן ועמקיס יעטפו בר יתרועעו אף ישירו 7פ: יתרועעו, 
. ישיהו | 2 אחויו] בתריה פא? | לייי] לאלהים א?י | כל הארץ] פתא'כ: ל' דאלי | לויפ] פכי 
לוים. א?, לויים. אי | *וישראלים דְָא'י] וישראל א', ויש ל . | אין כתי' כאן חַזִי, אין כתיי ך. לא נאמי א:. 

| לא אי ם- | כל הארץ] פחאלכי. הריעו ליי ד | 8 לף] קרתה םמ | מה טעס] אלכי: מאי טעמיה ךָ', 
שניים ‏ | .4דכרייא. דְכ. ‏ ריא פא'י, דיכריא א? | ענא דְפא'י. עאנא א | -5 לעבד] פב. לעבוד דא | 
אדם- א -] לעבד] פ. להעביד דָא | הבריות | כאליהו] ,- וכחוני. (כחוני א) המעגל דָא, אדם אין. לעבד 
להקכ"ה כחוני המעגל .5 | אתמהא] א. ל 87 | 6 לעבד] פ: לעכוד דא | להקביה] את האדמה לְ"דא: 
לי 5 | האדם] אכי:. אדם דפח | אם לי אי | עמלוי, הוא עמל דְפאכ | ואפ לאו] פחש: אם לא 
זכה. ,לא זכה. אי - | עמל]. אכ. הוא עמל דְפ, עמלוי | בארץ] באדמה 5 | 7 אשרי אדם] פ: אשריו 
לאדם דְהְזְאכ, אשרי יי | שעמלו] פכ, שהוא עטל דְחָא, שעמל י | המטיר--הארץ] כי לא המטיר יי אלהים 
על הארץ פ: כי . . על הארץ ואדם אין אָ, כי . . ואדם אין וגר. ך, כי . . אין לעבד כ | אפילו אדס אין] כבר , 
ואפי" אדם אין י', אלמלא אדם אין ך7פ; לי א | לארץ] פא?: ₪ להממטיר עליה דְא'י | = 8 *מדבר--בו אי] 
מדבר און אדם בור: ועל המדבר ואין אדם בו ל, ואדם אין וגו ך- | 


נפלאות אלא. גשמים וכו' לכך נאמר הללו את ה' כל גוים: ‏ 1 לבשו כרים וכו'. ‏ וס'ד יתרועעו אף ישירו שהובא 
לעיל ובזו שירה. וכו': ‏ 2 הריעו לי+. וכיה בכייפ וכיייח וכייא אי וכיייכ, ‏ ובדפוסי' גם בסמוך אלא הריעו לוי כל 
הארץ. וכן. בהר מה כתיב אחריו הריעו ליי וכוי ונסמן שם גם. בדו תלים ק',. אבל. מהדרש מה כת' אחריו מוכח 
שכוונו לתהלים סיו א', ושם כתוב במקרא חריעו ל א ל ה ים ולנכון במי תהלים שם במאמר שלאחריו. א'יר. תנחום 
בר חייא. .גדולה ירידת גשמים ממתן תורה שמתן תורה שמחה לישראל וכו מה כתיב בתריה ‏ הריעו -לאלהים וכף: 
כהנים ולוים וּכו. וכן דרשו בספרא אשר יעשה אותם האדם וכן' ועוד פסוקים אחרים כהנים ולויים וישראלים ‏ לא 
נאמר אלָא. וכו : 8 תפקידה. תשמישה: ובמ' תהלים שם וירידת גשמִים שמחה לכל העולם לבהמה. ולחיה ולעופות 
שג פקדת הארץ. ותשוקקיה וכו' תן. לה שוקה. ד"א ותשוקקיה תן. לה .תאותח.. כענין שנאמר. ואל אישך תשוקתך : 
4 לבשו. דכרייה ענה. וכן ת"י שם יעלון דכריה עלוי ענא ותרגום השבעים') וגם אקילס תרגם. כן?), ועיי הייה ח'א' י/א אי, 
ובפי' ב''ר כייט. מפרש .לבשו. כרים הצאן בשעה שמזדווג הזכר עם. הנקבה לובש הזכר את הנקכה ; -5 ואדם אין.. גיל 
שצ"ל אדם אין כגיי כי/פ וכי'א א' וב', והוא רעיון מוסרי אדם. אין בדורותינו לעבד את הבריות וכוי, והסמיכו המאמר 
לפ' ואדם אין,. ולפי הגי' שלפגינו דורש ל ע ב ד שכת' חסר. ויו כמו לעכד בבנין הכבר כלומר לשעבד לב הבריות 
להקב/ה ועיי גם- בפי' מהרז'ו ובמ"י לעיל צד 28 וצד 59: כאליהו. בהר הכרמל שהחזיר. את ישראל לאביהם 
שכשמים והיו לו מסורות מפתחות. של גשמים, כן מפרש בפי' ב'ר כי"ט, - ועוד שם ואדם לעבוד מן. (וצ'ל ואדם 
אין לעבד. את). הבריות .להקב''ה ‏ כחוני המעגל שהיה מתפלל. על הגשמים ונענה ועח''נ ותענית 'יט. אִ' כי'ג א' : 
אתמהא ואדם אין וכו'.. בתמית וכי אפשר לפרש ואדם. אין. לעבד לעבד להקכ"ה והא כתיב את האדמה, ומשני לא 
נכרא האדם וכו ודרוש הכי וא דם א ין ל ע בד להקב"ה ואס לאו את ה א ד מ ה אם זכה עמל בתורה. בעבודת 
הש" ואם לאו עמל בארץ. בעבודת האדמה, כן גיל לפרש המאמר לפי הגי' שלפנונו, וביני שיטי. מוגח. בכייל א ת 
ה אד מ ה ותוא כגיי הדפוסי. ועח''נ, : ודוגמתו המאמך בסנהדרין. שם א'ר-א ל ע זר. כל אדם לעמל נברא. שנ' כי 
אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא. אם לעמל מלאכה וכו -ועדיין איני יודע אם לעמל תורה וכף. הןף 
אומר לעמל תורה נברא ועי' גם. בדיס שם: = 7 המטיר וכו' אפילו אדם. אין. -כ'"ה בכי/ל. ונ'יל שכוונת המדרש 

שבתחלה אמר כי לא המטיר וכו ואדס אין וכו" ואח'כ אמָר ואד יעלה מן האֶרץ. והשקה וכו (ועיי בראביע 
וברדייק שרפיג. פירש -ולא אד יעלה וְכו) ודורש המטיר וכו' כלומר ממטיר יי על הארץ אפי' אד אין לפי שברית 
כרותה. לארץ שנ' להמטיר על ארץ לא איש וכו'. ועפ'י הדרש שלפנינו. כתב בעל מעין גנים איוב. שם ,וכתיב ואדם. 
אין לעבוד. את האדמה ואיד יעלה מן. הארץ, . אפיי אדם אין. ברית כרותה לארץ שיתן. לה . תפקידה. הה'"ד להמטיר 
על ארץ לא איש?, וגם בכי'כ הגי' אפילו אדם אין,. וכן. נסמן בגליון. מ'. אב''א בשם. פיא,. וכן מפרש. בפי" ב'ר 
כ בי לא המטיר.. יי אלהים. על הארץ משמע דין. הוא. שימטיר הקבייה על. הארץ. אפילו. אדם אין וכן. מצינו 
בפסוק אחר. שאפי'. לא. היה אדם ברית כרותה לארץ דינה להמטיר עליה ימטר (וצ'יל להמטיר). על ארץ לא איש 
ועיי בפיי הנדפם. אכן הסמיך הדרש לפי כי לא המטיר וכו' (אָו. שהיי הגי' כן. לפניו . ועח'נ) ולא דייק: ואד יעלה 
וכו', ‏ ועל פירושו כתב. לנכון. ב"כ ופפוק -כי. לא המטיר ‏ קשה ליישבו, (ודבריו. שם. צריכין תיקון, - שג פי' ביר 
א פ ילו אדם אין ולא אלמלא וכר), ולפיי גיי הדפוסי! אלמלא אדם ופירושה. שאם לא .היה גברא האדם לא- היתחת 
הברית כרותה לארץ. שירד. המטר עליה קשה. ליישב. הראיָה שהביא מקרא. להטטיר על. ארץ. לא איש וכף ועיי גם 
ביפ"ת : ברית כרותה לארץ. להמטיר עליה, ובדפוסי' וכי'א. א' וילקוט הגיי כן : 5 מדבר לא אדם בו. כן הגהתי,ועחייג; 


)0 (06ע00 .8) 006ע00 42000600 (" | .עשד0 סה עד ]2000 0% 70ע260000₪ (3 


3 


10 


6 בראשית ספרשח ינ ב - 


ההום קורא לקול צגוריך (תהלים מב ח), ר' יצחק [אמר] מרצה -, גות: רצית. יי" ארצך 
(שם פה ב), = ר' סימון אמר מכנסת את הגליות שבתה שבות יעקב (שב שב), ר' יוחנן אמר אוספת 
העכרה אספת כל עברתך (שם שם ד). ר' תנחום כר חנילאי אמר מכפרת על החטאים שנ' נשאת 
ו עון עמך וגו' (שס שם ג), ר' חייא בר אבא אמר שקולה כנגד תחיית המתים, ‏ ר' אבא בריה דר' 
היי ל אף חכמים קבעוה בתחיית המתים בזו יר וכזו יד בזו פתיחה ובזו פתיחה, בזו יד היתה 
עלי יד י"י (יחוקאל לו א). ובזו יר פותח את ידך (תהלים קמה טו), | בזו פתיחה יפתח י*י לך 
(דברים כח וב), וכזו פתיחה הנגי פותח את קברותיכם (יהזקאל שם יב), ר' יודן בשם רי אלעור בוו 
שירה ובוו שירה, בזו שירה. ירוגו יושבי סלע (ישעיה מב יא). וכזו שירה יתרועעו אף ישירו 
|תחלום. סה ור ר' חייא בר בא אמר גדולה מתחיות המתים שתחיית המתים לאדם וזו לאדם ולבהמה, 
שתחיית המתים לישראל וזו לישראל ולאומות: גוי אחד שאל את ר' יהושע אמר לו אחם יש לכם 
מועדות ‏ ולנו יש מועדות, ‏ בשעה שאתם שמהים אין אנו שמחים, וכשעה שאנו שמחים אין אתם 





1 ינק מקליס ‏ כ' סט"5: 4 ילק' פסלים מס. ילק' מכיכי פס קטייה סי" ייט, ועי' בככות ל'ג 8', סענים ז' 8', יכוס' כככוס פ'יק 
פ' 6', דבכיס. כצק כי סנל (פ"ז ק" ר) :| 8 ע' קפכי קלזינו פיה של*נ: 10 דנכיס כבק שס (קי' ז') פדכט ססליס קיייו פיי ס' : 





, --- | . - 2 
1ר יצחק אמי א'5 , . . אוטי א*. א"ר יצהק די | מרצה] שהיא - דִי | בקרבנות פא': כקרבנות אלימ 
. ! / זָ [ 4 | . ו 
- . ,. - 
ארצך] ולהלן הוא אומר יעלו לרצון על מזבחי ך' | 2 ר' פימון] ר' יצהק בן פדיה מ | אומר א"יב | מכנסת] א', 


. 2 = | - . - -י |-] - - ו 

שהוא - אזום/ אף - דם | שבת | שבית 2% | ר' יוחנן] ם , ר' יוחנן בר מריה ך, . . . בן פדיה א'כ י, רי יודן 

- 2 יויר ו - - 0 . - רי - 1 | י 
פדיה א? | אומר דִי | אוספת] שהיא -- ְאכים. אף ₪ 5 | 8 העברה]| את - | בן בי נהילאי א | אומר י | 
יי 2 ווירתר | 2 |. - . 2 ו > הזה 

מכפרת] א"מ. ומכפרת פא'כפי. אף מכפרת ך | ההטא א את--עמך ל' א" | 4 וגה] כסית כל חטאתס 85 כסית 


ה דפ | ר' אבא ורי הווא בשם ר' אבא [", ר' חייא 





 - . - . - - - ..₪-‏ 
מאת לה א 5 | ר הווא --- החמתים ל א 


:/- = וו - 





בריה דר' חייא בר אבא ם, ר' חיוא בר אבא אים; ר כ | פאמוך ובעוה] ₪. קבעו 
אותה דאכים | 6 ידך] י. ידיך דרפאכ | לך] ₪ את אוצרו הטוב פכ' | 7 הננ הגה אגי דא'ם 








ריוור ר- "ו רוי | - ורייי רוי חסדופ9ה וחייי ‏ פיור- וותרר- , י ררה - 3 - 
ארעז בר (אבינה ך") אבינא ‏ | 5 ירונו -פ רען הקיצו ורנגו שוכגי עפר : | פר חייא גר אגא דאב 
- - -+ * - - - ו גרורת -י נרורה -\ - - יור חוור הרסחווה = ו 1 שתחוות . % 

. בר ובו זורא נדו? וגרולה ] .. היא פ | שתחיות--לבהמה ליו | 10 שתחיות] א 
י| \ - . - | 
- חוור( -₪ - הודירשר ו שיו'יה ‏ -וור- . השיויית הטורם ורופ'יר שר %* ריווא רי -ר- -- ררת- 
וחיית טראל ולאומות העולם ך פ1זאכ ‏ לאומות העולם ולישראל יי | יהושע] > בן (קרהא כ') קרחת 
יד א( ₪ -  -‏ יריי - - יי .> פיי 'ו\י והפ'פויה פ''ש-י ור''שיי 
א ו 1 | 2 וש] ₪ ואנו יש .ו א = -עוו אגו| וכ'שאגו י 
''- | ותו ,. 
[ 1 
הו רת להוא טר חת פודווטם + ה רהורה ומש הטטר הרוהה וחוש הו תתסוום שהו . תטיריטו. ו ו 
טי בת קושי 2 : 2 כדניא א כפתוב א תעג . והוא 2 וחלופים שבין מערבאי ובין מדבחאי: 

הושיל רוטררוות טאט שש וההרש א-רא רטו. 3 התדתות וסתסו או טומר . 

1 צה בק 4 צ"ע שרא נ1הפרש ה ₪ כאן, וג" הדפופיי ולה [וא אוש 
..-₪ ייוו *.יוצדי. . . י- - - - --י-וי יי-- ₪5 - 
שם עו ב מישעוה גיד ד וס' ד| וליתא בכ"י ובילסוט וי מכירי, ונגם ביפ 

1 ו 
א ותו ושחוהם 'סתה ורטף החררווה. ו חא 
זן הששיש בה 2 . בכגרות כן פא 
5 | 4 יוות אשי = 0 
נילאי אין הגשמים יוררי' אלא אכ נמחלו עונותיו 
ל הדח קפטה ה שטושה ועאורי ‏ 404 ורצחל 
על הכפרה שאלמלא שנג 2 א | 
\ 
וטוה תי ברצ (והוושוט את רגות) שרת ארהת וטתר ופצת ו מו אוה ₪ 
בית הת ארג |ופירש בש  -₪‏ שבו - שאה עון ;כן ג - 
תתה ולה רהעורוה שויות. ומולבי הרורו ומררו ההטחרום חאו חוא יהת 
אספת וכ' במאטרים שוגים בירק מב נסררו המאמרים לפי פרר הפ מכוקים 
- ו יי יויף 7-77 - 9 רה חיורשוי רה שוחו ירטיה., -ה. 7-4( יוררו ףח 
. איוע" בסת"ד ? ב תנילאי בר אין באנה"א הח" צד .044 ובכוי 
? האיר ואבש ו %0‏ הח .שר אא חאו שוש אמוי ו % ו 
ו פל"ב | 1 עול צד 88 בנ ה רוכים, וכר' שעריפא כאן הגי 
בתטנות תח ב א 7 חנו נדור וום. תקשמום בוום. חבוין גדוות שנאמר שובה -* 
בתענית ב''א והנן גו ום הנשמים כיום קבוץ גלוות שנאם בת ה הת 
/ 
וקור ויו התג שר .אוו ות טר הור קוור הטוו בהווט וי ארות 5% שש ווה ו 
>בוהנו כאפיכקים בגגב וא אפיקים אלא סט שגא- או אפ - ששוו. הו פם שבית והכתיםב וו ועקהיב 
\ ו \ / 

1 ''וסור הייח ורי ררררות "ה זרורון נרורות וטוה זט אודד רב ווחת ודתוח שפדורת התתוות ‏ הויהוה הפורה הרויוה 
₪ | בגגד וכ בברכות שם פזכ גבורות גשמים ם א ב יופףם מת שש | כתחיית חמתים נפיכך קבעוה 
/ . // 

חתות ווקעתוה. | ורורף 6 ףש 0 ןוושח ות האג ' ה ארי מ > שה ותהרביה חו דש א 6 4 
בתחיית המתים, ובירושי שם כשם שתחיות המתים היים עולם כך ירירת גשסים ו5 25 אבא שמע דת מן 
4% הויו האושת רוחה ההטהוט וחואי1 )וו מווו ורוה ירפהתה הרטת עה הי הור צרוו ועשטר. ‏ אא וו 
ורא יחיונו מיושים ביום תשליש מנו ןכ 0 פניו ברע 2 פה : אה ת' כש בכון מוצא וס"ך ויבוא כנגשם 
\ 
לוג ורה. רו 4% 4 4 ₪ 3% ו . או ות האהחו גחה רש 4 אחה אוו ור | 

נו וכ ונכונה 1" כו אבא 5 ה | יא אסר אה כפשים ואר הו - עי" בכסבת"י ב"ז: אי, י וועםה 
לת ורטארווו ולו הטרה וראה .יוצר וקרורהארתו וטתתו החריא הי שויה ום וחו ו 46 ₪ 04% , 
וח ושלאחריו בזו שורה וכו נהטאמר שבירושלמי נאספו בדייר בתוך חררשות על פי ופתה ייי לך וכני ושם. הגו | ברפיה 
הי וחאת ‏ ההחרשו צאר רה התו התפחה?) 4 + ₪2 0 5 4 לחת וצרא ל שוווהך שחו לובוהתו יווה 

. ] /% - ות) - + | 2 4 וו 4 גשסים שחהיא שסולה כתתיית: תמחום 
/ 
אשחוז. פו וב 6% הבשוה בתחוות המתום ש 

- א |\=-,'י! בתתוות המתי שהיא 
שו 01% גרה 5 "0 34 לבו - 1 
טקולה כנגדה וכו א ג : כתיב יר וכזו בתוי ור בו 
חתוף. וו וחור ופט שת רו חתור החותתת היה מו תורעו התוחא ברטוה חאצה ראור אאתב - 
שרוים ₪ 1 2 גכ שם כו כתהים (יחה וכו אכן ייבא פסוסים איה בתית כתיםב בפתה" את ברותיכם 
ורהארןה ‏ הפיו התור ות כ ורוו 7 סייג י₪9 הוור הסור <- ** ירי ירויכ רוויח * + 9 . 
בורורת גשמום כתוב ]הח וכ ודה מותת. במקרא כתוב הגה א ובף וכציל ועחינ: ‏ בשם רי ולעו 
רוש 4 שר רו ההחוה 4 חאש רום ו) הוה דש 4 וף מאתת. ויהו להטטר ‏ הוהיו - ו 
וא. ריא בר אכינא כן בסמון הושע ה םי הגי' בח'ינ בר קרחה, בכ נמצאו פעמים.: רבות: שמנות 
שוודרוה ‏ ררה פיויי רורהֶ רוי -חר + ריוור יי- (י -כי 2 2 ה ורוד חרר כַרר . . 
מאומרים. בלי שמות אבותם ועיי בחינ לעול צךד 24 צר ₪6 עד 89 צד 1] ובנ [ ליט צך 2110 יב 
פארו חפה כ ירויכ ו פחה ופי סיה יזיוו ריר ותרוי וו'רתו פורו'ו יי והרהתרןו 9 ויוי - רותה ישויחות ופישייר ור 
ושני סלע. וכן תי שם ישבתון מיתוא כר ופקון מבתי עלמיחון. ובספרי שם ומנין אם אבות (אמחות שטוטר וו 
וכו ור ויפוי כ ור* ורו'ויר התור % הרס חשיי וחפירדוה כוירי תיווח רוח כורי הרהרורור הוויוס ורא וי 
0 > ווו;, - 1% ו = -- ו , וא כ'"קק יי |- ע* עד 41 )שו = הד" *) וו |( שו 
וו 44 י4 וו = 6 5% שלסחא סיטוא ו שק ות הה. וקיי ןרות צר 
פיי חויוא בר 'בא. משסע שלג ליב דירוה אדידיה ראב עיל שסולת כנגר תחיית חמתים. אבל בתענית. שם אית 
יר החו+ ירוח וו. הנשמים ייר חוור *זרור השורי = - לצדוהים י סי יפויו ר%ו רפיחורור ( . 

א בהו גדול 'ום הגשמים מתחיית המתיט ‏ דאילו תיה לצדיקים ואילר גשמים בין לצדיקים. כון לרשעום. ופלווע 
ררף וופם דע 5% הפה חהוי לוע סוס חתשה משצות רו (10 גף אצ 954 ל א , 
[ וכם. ראס ב. וום פהיא שקולה כת"ה קבעות בתיה ונגןר אחד וכנ. ב שם 8 בגוי א 
*יולי ₪ - ₪ 9 8% 9% % - % + - י - יור ןח יריו ידוויחוס תרכ כו9 ררה דורי יי ו - 

לשאל את ו בן יוה גן בן דכאי איל אט יש לנו מועדות אתם יש לכם. מוערות אנו יש לגו קלגדא וכמוואחט 

ה סרת תחת וצרת והורות ווח הח אע ושרה חתות 4-ו הצי%ה שא ר-רו אא 
יש לכם פסת עצרת וסובות | אי וה יןום שאנו ואתם שסחים וכר/ ובסגנון אחר במדרש תחלים שם שאל פוליפוס 

= 04 = - שיו ל 4 לקי 5% ל 0 3 , 
ד 94) את יתושע כן הכבגוה-אי/זת קם שכר העולם שווין וכו 


אחר' (ועי" כת7ב ומזי לעוך עד 0 וע 
-' - 


שפות ווררוה תפר שמת ו 
- -] , , \ ''-ו -- [ , 


.ו 


שית וכו כי גדול אתה ועושה נפלאות. ואין 


בראשית סרשח יג ב ה 115 


כי לא המטיר י"י אלהים על הארץ מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך הוא מוכיר שם ג 
מלא. בירידת גשמים, אמר ר' שמעון בן יוחי ג' דברים שקולים זה בוה ואילו הן ארץ ואדם ומטר, 
אמר ר' לוי בר חייחה ושלשתם מן שלשה אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין 
ארץ ואם אין שניהם אין אדם: אמר ר' הושעיה קשה היא גבורת גשמים ששקולה כנגד כל מעשה ך 
בראשית מה טע' עושה גדולות עד אין חקר (איוב ה ט) במה בנותן מטר על פני ארץ ושולח 6 
מים על פני חוצות (שם שם י). ר' אחא מייתי לה מן הכא עושה ארץ בכוחו וגו' (ירמיה י יב) 
לקול תתו המון מים בשמים \גו' (שס שם יג) ואין קול אלא נשמים היך מה דאת אמר תהום אל 


1 ילקוע טס : 4 ילק' ליו כ' ספ5'ס, = ילק' עכיכי ססליס פ''ס קיי נ', | עדכש קסלם פ' כל סכסליס. (5' ז'), = וע" סענים 
פיי סי ןיי סִי בִי: טי בי : 


1 מזכיר שם מלא] שם מלא הזכיר י | כך] פ, א''ר חלפא (חילפא א1. חלפאי ךְ, חילפי דְן[) כשם שהוא מזכיר (שמזכיר א) 
שם מלא על עולם מלא ,- ל"דחא: כשם שהזכיר . . עולם מלא ₪ י | חוא לי םאכי. | על ירידת י | ג'] 
שלשה פחאכ | גזה] פא'כ. כזה ךא!חי | ואילו הן ל' אכי | אדם ארץ מטרי | 8 חייתא א'כ', 
חיתא פא?. חייאך | ושלשתן | מן שלשה] פךן, מג' ך, מן ג' גי א, משלש שלש ו | *אותיות ל"דְחאכי] 
אותות , איתים ל | 4 אושעיא אכ: יהושע יי | קשה] גדולה 5 | גבורת] ירידת י | שתיא שקולה | 5 מה 
טעס אכימ, מאי טעמיה ךְ, שני ם | עד אין] פא'כימ. ואין ד | חקר] ימ .- וגוי דְא', נפלאות (ונפלאות א?כ) 
עד אין מספר פא" | במה] וכתיב בתריה י | בנותן] פאכמ/ הנותן די | 6 אהא] נתן מ | מהכא | 
בכחו ךפאי | וגר] א'. מכין תבל בחכמתו דְבִימם, מכין תבל ובתבונתו נטה שמים ף | 57 לקול] מה כתי' 
בתריה ₪ ך' | גשמים] מטר מ | 


זה ב'יה, וכן דרשו לקמן פכ"ב ויהי בהיותם בשדה אין שדה אלא בית המקדש. המד'א ציון שדה תחרש וב פסחים 
פיח א' ולא כיצחק שכתוב בו שדה שני ויצא יצחק לשוח בשרה, ובפסיייר פלייט ומדרש תהלים פ'א סי' ב' אברהם 
קרא לבית המקדש הר וכן' ויצחק קרא אותו שדה שני ראה ריח בני כריח שדה ועי' גם בפי' ב'יר: = 1 שם מלא. 
יי אלחים: | על עולם מלא. בפסוק שלפניו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יי אלהים וכו' ועיי 
לעיל צד 112, וכך הוא מזכיר שם מלא כאן בירידת גשמים כי לא המטיר י"י אלהים וכו', וכן איתא עוד לקמן 
ריש פטיו ויטע י'י אלהים גן וכו' למה הוא מזכיר שס מלא במטעת הזו וכוי, וקשה שהרי בכל הפרשה נזכר שם 
מלא ביצירת אדם וייצר י"י אלהים וביצירת החיה ויצר יי אלהים מן האדמה כל חית וכו ובפי ויבן "יי אלהים 
את הצַלע וכו' ועי' ביפיית, ולנכון כתב גם שם שאין לפרש ג' דברים וכו' ארץ ואדם ומטר שבשלשתם נזכר שם 
מלא זה אחר זה ביום עשות וכו' כי לא המטיר וכו' וייצר "יי אלהים וכו' שהרי לא נזכר שם מלא על הארץ לבדה 
ועוד דבגן ובחיה נמי נזכר שם מלא: 2 זה בזה. וכ'ה סגנון הנכון וכן לעיל צד 14 שקולים זה ב ז ה ועיייש במ'י: 
8 מן שלשה אותיות. כן הגהתי וכיה לעיל צד 78 היגון אותיות ‏ וכו' ועח''נ ומ'"ש ריא ברלינר בספרו בייטרעגע צור העברי 
גראממאטיק וכו' צד 10, וגם במקרא אות ל"ז ול'נ, ובכיייב לקמן פכייב א ית ים גמים וכו' הוא הקבוץ מן את ולעיל 
צד 12 ולקמן פנ'יב בכי"ל כתוב א ת י ם גמים. והדרש ושלשתם מן שלשה אותיות ללמדך וכו' צ'יע שהרי כמה דברים הם 
מג' גי אותיות. ובכי"ל נוסף ביני שיטי אחרי המלות ושלשתם מן ,פסוק אחד שני כי לא המטיר. י'יי אלהים על 
הארץ ואדם אין" (ועי' סגנון הלשון ושלשתן בפסוק אחד בירושי תעניות פיג סיו ג' פייד סייח א' מגילה פי'ג עד בי), 
ובמ"כ כתב ומצאתי שראוי להגיה כך ואם אין שניהם אין אדם ואם אין אדם אין שניהם שני כי לא המטיר וגו ואדם אין: 4 אייר 
הושעיה. בַמד' קהלת שם הסמיך מאמר זה למאמר ומהיכן הארץ שותה וכו' ר' אליעזר אומר וכו' ור' יהושע אומר 
ממים העליונים וכו' והענניי מתגכרין וכו' ואין טיפה גוגעת בחברתה וכו' ולמה קורא אותן שחקים וכן' ר' שמואל 
בר נחמן אמר כדקין הללו של בהמה דאמר ר' יהושע קשה ים ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל 
מעשה בראשית ומה טעס עושה גדולות וכו', ומחלוקת ריא ור'י הובאה גם בבריותא תענית טי ב' ומסיים שם ואין 
בין טיפה לטיפה אלא כמלא גימא ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ שנאמר עושה גדולות וכח 
וכתיב הנותן מטר וכו' וכתיב להלן הלא ידעת וכו' אלהי עולס ה' אין חקר לתבונתו, ואין להוכיח משם שצ"ל כאן 
אמר ר' י ה וש ע כמו שחוה דעתו רב'יז באכער באגה'א ח'א צד 99, וכל המאמר שבמד' קהלת עד כדקין הללו 
וכו' הוא לפנינו למטה צד 119 וצד 120, וגם המאמר דאמר ר' יה ושע קשה יום יי רידת גשמים וכו' נובע 
מב'"ר כאן ומסכים עם גי" הילקוט איוב שם, ונמצא לפעמים ר' יהושע במקום ר' הושעיה ועי' בח'"נ ומייי לעיל 
צד 1 ובח"נ צד 76 ועי"ע באגה''א שם צד 98 וצד 108, ובתענית ז' ב' גרסינ' אמר וב אושעיא גדול ום 
הגשמים שאפי' ישועה פרה ורבה בו וכו' א"ר תנחום בר חנילאי אין הגשמים וכו' ועוד שם ב' א' מאי גבורות 
גשמים א"ר יוחנן מפני שיורדין בגבורה שנ' עושה גדולות וכו' וכתיב הנותן מטר וכו' מאי משמע וכו' אתיא חקר 
חקר מברייתו של עולם כתיב הכא עושה וכו וכתיב התם הלא ידעת וכו' וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה, 

שעפ"י המאמרים שלפנינו והפסוקים שהובאו כאן הועתק במדרש הגדול עמוד 70 בפ' ואד יעלה וכו' רִ' הושעיה 
אומ' מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שירידת הגשמים שקולה כנגד מעשה בראשית בתורה מג' דכת' אלה תולדות 
השמים והארץ וכת' ואד יעלה מן הארץ בנביאים מנין דכת' עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה 
שמים לקול תתו המון מים בשמים בכתובים מנין דכת' עושה גדולות ואין חקר ונפלאות עד אין מספר הנותן מטר 
על פני ארץ: 5 עד אין חקר. עח"נ, וכה עד אין חקר תענית טי בי, ושם בי א' ובמי קהלת דיו עושה גדולות 
עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, וכוונו לפסוק איוב ה' ט' ולפסוק שלאחריו הנותן מטר וכו', ובמקרא שם עשה 
גדלות וא 'ן ח ק ר כפל א ות וכו', ובאיוב טי יי עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות וכו' ושס נמסר ב' פסוק' בסיפר' מטעין 
בהון וסי' קדמאה וכו' תניינא וכו' ועיי במנחת שי שם ה' טי ובח''א מהרשיא וד'יס תענית ב' א' ובהגהות הגריי"יב שם וטי 
בי ובמיי לעיל צד 86 בדייה בשביל וכו', ובגמ' שם בשני המקומות יליף אין חקר גזייש מברייתו של עולם כמו שתעתקתי : 
בנותן מטר. אינו מ"ס אלא מסגנון המדרש במה בנותן, ובמ' קהלת שם הגי' במה הנותן ועת"נ: = 6 בכוחו. ‏ וכן 
לעיל צד 46 מתיש את כוחו, ובכיייל לקמן פ'ל שהיה כוחו יפה וכוי שכוחו רע, פלייב אחת כוחה יפה ואחת כוחה 
רְעה, פמ'ג מכוה אותה הברכה, פמ"ד גדול כוח אברתם, ובירוש' ברכות פיט ייג ג' שכוחו מלא וכו' ופסחים פיז 

ד' שהורעת כוחו וכו' ייפיתה כוחו ועיייש בכל הסוגיא, ועיייע בח'ג לעיל צד 68 ובהקדמת ודיצ האפפמאגן 


114 בראשית פרשה יג בה 


אלהים ונו' (בראשית ב ט) אתמהא, אמר רי חנינא להלן לגן עדן וכן לישובו של עולם, תני ר' חייא 
ב אילו ואילו לא צימיחו ער שיררו עליהן נשמים: וכל שיח השדה כל האילנות כאילו מפיחין אלו 
עם אלו, כל האילנות כאילו מסיחין עס הבריות, כל האילנות להצוותן שלכריות נבראו, מעשה באחד 
שבצר את כרמו ולן בתוכו ונשבה הרוח ופגעתו, וכל שיחתן שלביריות אינן אלא על הארץ, עבדת 
5 ארעא לא עבדת אתמהא, וכל תפילתן שלביריות אינן אלא על הארץ, מרי תעכד ארעא מרי תצלח 
ארעא, כל תפילתן שלישראל אינן אלא על בית המקדש, מרי תבני בית מקדשא, ואימתי תבנה 
בית המקדש : 


1 אתמהא] אכ. ל' דפ | חנינה ך, הנן ש, יוחנן א' | וכאן דְפי, והכא א* | ליישובו פא' | תאני דא' | 
ל צימחו דֶן, צמחו ךפאי | עד] אלא - ₪ | עליהן לי פא | כאילו לי אכ | מסיחין] פח. משיחין דאכי | 
אלו עס אלו] זה לזה ₪ | 8 כאילו ל' אכ | מסיחין] [. משיחין דפאכי | להצוותן] פך]. להציתן כ, לתיציתן , 
להניתן א?, להנייתן י', להנאתן דְא'ך! | באחד] באדם אחד א'כי | 4 ונשבה] ובאת ךפאכ. וגא חי | כלי | 
בריות דְ]אכ, הבריות י | *אינן פא'כי] אינו ל, אינה דא | עבדת--עברת] עבדת . . עבדת ארעא ₪. עבדא. . 
עבדא י, (עבדת--הארץ ל' א') | 5 אתמהא] א?כ: ל דפ | כל פחא?כ (וכל--תצלה ארעא לי י) | תפלתן של 
בריות דְפא? | *אינן פא'כ] אינו ל, איגה ד | מארי א' | תעבר] ‏ חאכר?. תעכיר דפר' | טארי א' | 
6 תפלתן דפ אי, תפלה דֶן | | = ישואל] בריות ך ‏ | = *אינן פא'כ] אינו לי, אינה דא' | | *על] ל ל | 
יתבני דְפח, אימת יתבני א"כ (מרי--מקדשא ל' דְ'א') | בית המקדש א?. מקדשא ₪ | ואימתי] מרי מתי ן"/ 
מרי דְזְאַ", מרי אימתי ף], מארי אימת א | תיבני א'. יתכני דהא" | 7 המקדש] א?. מקדשך ₪! 
מקדשא דחכ. | 


נטע וער בראב"ע וברמב"ן שם), ומשני ר' חנינא להלן לג'יע כמשמעות הפסוק וכאן וכל שיח וכו' טרם יהית 
בא רץ לישובו של עולם בכל הארץ חוץ מג'יע, והא דלא פריך מותוצא הארץ דשא וכר דכתיב ביום ג' מפרש 
ביפ''ת משום דלתשובת ר'ח מוקמיי לה בג'"ע תפס הכא קרא דויצמח דמיירי בג"ע דהשת' תהיה תשובתו. יותר 
קרובה עיייש, ובכיייכ איתא פירוש נוסף בגוף הספר להלן לגן עדן בלא עבודה ויגיעה וכן שדה לישובו 
של עולם, ובפי' ב'יר כ"י גורס ומפרש הכא את אמר וכל שיח השרה וכו' והיינו בששי אלמא דלא נבראו האיי 
וחעשבים אלא ביום שנברא אדם כדמוכח קרא ואדם אין כלומר לצורך מה היו נבראים קודם יוס 3 וכה ביוס 
ג' את אמ' ת ד ש א (בפי' ב'יר כיייא תוצא וציל ותוצא) ה א רץ ד ש א אלמא דנבראו בשלישי ל ג ן עד ן האילנות 
והעשבים שבג'ע היו מיום ג' וכו', ובפי' ב'יר הנדפס מובא הפסוק ותוצא חארץ דשא וכו', ושתי הגירפאות בכייא 
בי וכתוב שם ביני שיטי על ותוצא הארץ דשא ,גרש"יי, וברר"ק בראשית א' ה' הביא המאמר בתגי" שלפנינו 
עיייש, ודרש אחר בחולין שם רב אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב וכל שיח השרה טרם "' 
יהיה בארץ במעלי שבתא מלמר שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדת'ר ובקש עליתם רחמים וירדו 
גשמים וצמחו וכו' ותוא כתגי ר' חייא כאן: 2 לא צימיחו. וכ*ה בכי"ח צימתו בבנין פיעל כלייט יחזקאל טיז זי, 
והיר"ד השני בצימיחו הוא במקום שוא ועי' מבה"י ייה בי ומיה הלק ל"ז צד 209: כאילו מפיחין. וכל שיח 
פירושו לפי המדרש וכל האילנות וכן תרגומו וכל אילני חקלא, והיה צריך לומר וכל עצי השדה ודורש שיח 

שיחה כל האילנות כאילו מסיחין (ועח'ינ ולעיל צד 28 במ"י בדיה מן חסערה ועי'ע לעפ ו 6:8 6]) 
אלו עס אלו וכו כאילו מסיחין עס הבריות, וכן מפרש בפי' ב''ר כיייט וכל שיח השדה וכל אילן לא נאמר 
ולהכי דריש מיניה לשום סיחה, ושם מפרש בדוחק כאילו מסיחין עס הבריות שהאדם עובדן והם נותגין פירות 
וכעין משא ומתן הוא ועי' בפי" ב'"ר הנדפס, ומסתבר כפי' השני שם כאילו משיחין עם הבריות כשהרוח מגשבת 
ביניהם נשמע קול ביניהם והיינו שיחתם, וגם מסיחין אלו עם אלו פירושו כן, וכן כתב ביפ"ת ולי יר' שסיחתן היא 
נשיבת הרוח אשר בתוך האילנות שמתנועעים ומשמיעים קול כאלו מסיחים זה עס זה ועם השומע וכדאמ' לקמן פטייז אומרים 
לאילני מאכל למה אין קולכם הולך וכו' ועוד חעיר שם על ענין שיחת דקלים שמוזכר סוכה כ"ח א' ובייב קלייר א'. 
ועי"ע מס' סופרים פטייז ה"ט ובערוך הש' ע' סח א' ותורתן של ראשונים ח'א צד 68, ובכייכ נוסף פירוש זר בגוף הספר 
משיחין אלו עס אלו וכו' משיחין עם הבריות ,באותו זמן כמה דורות עד שלא בא ירובעל ח , העצים עס האטד כל 
מחלוקת שנ' ותאמר להם הגפן ותאמר חזית ותאמר התאנה אין אמירה בתורה אלא של אמת": 8 לתצוותן. גי זו 

גם ע"י כי"פ וכי"ח ופירושו כמו כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות \' ב') האילנות נבראו לצוותא 

כלומר לחברותא ולשיחה בין אדם לחברו ומעשה באחד שלן בכרם ונשבה הרוח באילנות ופגעתו, ובפי' ב'יר גרחק 
בפירושו שמדייק ס"ד ואדם אין שתלה צמיחתן באדם ואע"פ שלהנאתן גבראו פעמים שנכשל בחם כההוא מעשת: 
ובגליון כייא ב' נסמן גרש"י ל ה צ יתן והוא כגי' כייכ וכן מובא בפי' ביר כי"א ליא להציתן של בריות, 7%" 
שם וחיינו להנאתן, ובילקוטין מבראשית רבא בסוף פי" ב"ר כייט חובא אית דגרסי כל חאילנות ל הויקן 
בריות נבראו וכן עיקר ולשון שיח כמו שיחי וכעסי (שיא א' ט'"ז) ועל אותו מעשה מביא מאותו שבצר את כרמו 
ע"יכ, ופירוש נוסף בכי"כ להציתן של בריות וכו' ומכשולן שיח שוחות שוחה ללכדני (ירמיה ייח כיב, והכתיב שם 
שיחה) שמצללים בחם רוחות רעות, ועי"ע ביפי"ת שכתב ויראה דרריש וכל שיח השרה מלשון שר, ושם מפרש 
ובאת ה ר וח פי' הרוח שהיה יושב בתוכו כענין הרוח שהיה על המעין בוייר פכיר סי' גי ועיייש ומד 
כ סי' ז' ותנחומא קדושים סי' ט' ועפ'י המאמר שם אפשר שפי' ופגעתו כאן שנגלה לו אותו הרות וע 
מן דמר רוחי דחקלא טבין וכו מאן דאמ' דחינון בישין וכו', ואס כוונו כאן לרוחא בישא משמע ופגעתו פי' שנפג 
ונשתטה וע" לעיל צד 18 במ"י בדית הלך לו ב"ז, ובגליון כי*ל נסמן להניתן במקום להצוותן ועליו כתוב י כאילו 
ציל לתנייתן ועח"ג ולעיל צד 71 וצד 78: 4 איגן אלא על הארץ. דורש וכל שיח השרה שכל שיחתם של בריות 


| %%- 


חן בעניני השדה עברת ארעא עשתה הארץ פירות או לא עשתה, והגהתי כאן ובסמוך אינן, ובמלת ביריות חיויר ג"כ . / 


במקום שוא, וכן איתא בביריות לקמן בסי' ז' וסיי ייב ועִיי לעיל צד 98: 5 וכל תפילתן וכו'. דורש השרה כמו במאמר 

ודורש שיח כאן ובסמוך לשון תפילת חבריות מתפללין להקבייה תעשת הארץ פירות ותצלח, וכן דרשו לקמן פיס ויצא 
יצחק לשוח |כו' אין שיחה אלא תפילה תפילה לעני וכו' ולפני יי ישפך שיחו וכו ועייייש וברכות כו ב', ובכיייל כתוב 
תפלתן ונוסף יו'ר ביני שיטי כדרכו של כ"י זה לכתוב התיבות מלאות יודי"ן או ווין : 6 על בית המקדש. הורש שרת 





בראשית פרשח יב יג - | בדה 18 


העולם במידת. רחמים. הוי.חיטוייה סגין ‏ במידת הדין . אין העולם מתקיים, :אלא הריני. בוהאו :במידת 
הדון ובמידת רחמים והלגוי יעמוד. יי אלהים : " 7 

% > | אהץ ושמים לליניון שַהמליך את המלך תחילה, אמר המלך הואיל וליגיון זה המליכני טז 
תחולה. הריגי נותן.לו: פרוקופי שלא תזוז. ממנו לעולם, .כך אמר הקביה הואיל והארץ /הזאת עשת 
ציבווני תחילה. הריני נותן לה פרוקופי ‏ שלא תְוּוּ ממנה לעולם ‏ הה"ר. יפד:ארץ: על.מכוּניה בל 6 
תמוט וגו' (תהלים קד ה) : . - 


פרשה יג 


.ב ה) וכל שיח השדה הכא את אמר וכל שיח השדה ולהלן את אמר ווצמח י*י א 


1 עיי פסיקסל כנסי פ''ע (קס"ז 5') : 8 ילקוע שס. ילק' ססליס כ' ססס'ב, ילק" פכיכי ססליס ק"ד ק" כ'ב, ועי' מדכט 
| ססליס 5'ג םי 3' || 7 ינק' כפז כ', ועיי סולין כ 3': : 


1 הרחמים א | הוי] ךן, תואי, הוו דְפ. הון פ:. והם א1 | חטוייה פם. חטיוה ךי, חטייה ך], חטיא י, 
חטיין א3, חטאין כ | פגין] פךז. סגיין א'ם. פגיאין י, -איי ך | ואם במדת ח | אין--מתקיים] לא קאי עלמא ם י 
חיאך העולם וכול לעמוד דְחאי. היאך יכול לעמד כ | הריני] אני פ | בורא אותו ך,זא?כי, בורא אותס א | 
במדת . . הרחמים *, במדת רחמים ובמדת הדין דֶץ | 2 וחלוואי דֶץ, והלואי דָא, ולואי פ. הלואי כי | יי אלהים] 
הוי ייי אלהים פ: לי אכי | 8*לליגיון] ליגיון ל, ללגיון פא'כי: משל - . דא'ים | וחלגיון הזה י | 
*המליכני דְאמ] חוא המליכני פ, המליכוני ל | 4 חריני] אני פ | פרוקופי] כר?י (תהלים). פרוקפי דְרִימ, 
פרקופי א*י. פרוקונפי א' (וכן בסמוך); ‏ פרנקי ם (וכן בסמוך) | תואת לי פא'כע | | | שת] פכבע. 
עשתה דאמ | 5 צביוני | **לה] לול | פלוקיפי] עע. פרוקפי דמ, פרקופי. א?. | 6 וגו] עולם ועד דכעמ || 
7 השדה] פרזאיכי: ₪ טרם וגו' א', טום יהיה בארץ ך | את אומר ם, אותמ' א אומר-י, אמר ך | וכל 
לי ₪ | השדה] ,- טרם יהיח בארץ א'כשף' | את אומ' פ: איתמי א?, הוא' אומר א!כי, אמר ך | ויצמח--וגוי] 
תרשא (תוצא |"?) הארץ דשא ך, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ₪: ותוצא | . . דשא ויצמת "יי אלהים 
מן האדמה כל עץ נחמד א? | : 


עמודיא מכסיין בטפיטין בצינה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו: = 1 חיטוייה סגין. החטאים רבים, . וכן כתיבת 
המלה ביו'ר בכיייל לקמן סוף פייה מאי זו חיטיה וריש פל''ח חטאת פימו מחיטייה שתוציאו מפיהם, ות'י במדבר 
יח ט' חמוותהון ועי' דאלמאן צד 154 : הריני בוראו וכו". וכן לקמן פכ'א פי וישלחהו *'י אלהים כשברָאו בראו 
במידת הדין ובמידת רחמים וכשטרדו טררו במדת הדין ובמידת רחמים. ובפסי''ר שם מה עשה שיתף שניהם מדת 
הדין ומדת רחמים וברא את העולם שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ועיי לעיל צד 59; ובמדרש שיר 
השירים הוצאת הת' ר"א גרינהוט ליט בי אמר הקבייה אס אני בורא את העולם במדת הדין, אינו יכול להתקיים 
8 בוראו במדת הרחמים אינו יכול לתתקיים הריני בוראו במח"ד ובמה"ר הה"ך ביום עשות ‏ ה' אלְתִים וכו : 

והלווי יעמוד. ‏ וכן איתא. בסגנון זה לעיל צד 9 אלא אמר הקב"ה חחריני בוראו. בלשון. ברכק והלווי שיעמוד 
ועיייש וצד 69 בח'"נ : יי אלהים. הוא סיוס המאמר כמו שמוכח מפסיייר ומדרש שת"ש ומגי' כייפ הוי יי אלהים, ולקמן 
ריש פיד בפתיחה מלך במשפט יעמיד ארץ וכו' הוכיחו מקרא בראשית ברא אלהים שברא העולם בדין: ‏ 8 ארץ 
ושמים, דורש למה הוא מקדים ארץ לשמים, ובי"יכ נוסף פירושו בגוף חספר ,למה ארץ תחלה", \ ולעיל סוף פ'א 
הביאו בית הלל מפטוק זה ראייה לדבריהם שהארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים, ועוד שם א"ר תנחומה. וכ 
ולשיכלול ‏ הארץ קדמה ביום עשות וכו' א"ר אלעזר בר"ש וכוי למה פעמים הוא מקדים ארֶץ לשמים , ושמים לארץ 
וכו' ששניהם שקולים זה בזה : לליגיון. כן הגהתי, ובילק' תהלים שם המאמר מפורס . לגיון שהמליך. את המלך 
תחלה דכתיב ביום עשות וכו' אמר המלך הואיל וליגיון זה. וכו', ובמ' תהלים שם בדרש אף תכון תבל. בל תמוט 
חמשל בסגנון אחר' א מ ר ר' א ייבו למלך שמלך תחילה עמד לגיון אחד אמר לו הימנון (ועי'" לעִיל. צד 64) 
נתן לו המלך פרוקפו שאינה זזה ממנו לעולם כַך כיון שמלך הקב'יה בעולמו אמרו המים תחילה הימנון שנאמר 
מקולות מים רבים אמר להם הקב'"ה חייך שאני נותן לך פרוקפי שני יסד ארץ וכו' ועייייש בהערות רש באבער, וענין 
המשל שאירע פעמים רבות שחיל אנשי המלחמה בחרו להם אחך משרי צבאות להיות' לקיסר לרומיים והוא נתן 
לוח הלגיו שהמליך אותו תחלה פרוקופי') ‏ כבוד ‏ ניקר מכל הלגיונות ועי' ציעגלער | סעניגסגלייכניססע צר 78, 

נכון ‏ מפרש בכי"ל ביני שיטי פרוקופי כְבוְך, ‏ ובפי' בר כ"י מתגה ועי' ערוך ע' פרקופי ולעיל צר 11 במ'"י, 
ובכי/פ הגי' פרנקי ומפרש בגליון שם פרס : | 4 עשת ציביוני תחילה. עשתה רצוני תחילח כמו: שררְשו לעיל צר 87 
ארץ שרצתת לשה רצונו וצר 88 סמכה לעשות רצון בוראח עץ עושה פרי וכו' והארץ חוציאה תולדותיָה אילנות 
ודשאים תחלה ביום השלישי קודם שנבראו חמה ולבנה ומזלות ועי' לעיל צר 96 ובפי' מהרז ובכי"כ נוסף כאן 
בגוף הספר לכך נקראת ארץ שרצת לעשות רצון, קונח : " 7 | 
== סרשה יג. בבי'א אי וב פרשי יייב, ופרשה, זו אינה מתחלת. בשום. פתיחה וכמו. כן פט"ו ,פיז פו'יח פכי'ה 
פלייה פל"ז,. וכולן. הן פרשיות. בפ"ע בכל כ"י . (חוץ מקוצור ב'יר בכיי/ח שנחלק ‏ רק לפי, הסדמות),. ולכן אין לדון 
שכל פרשה שאין פתיחה בהתחלתה היא המשך הפרשה. שלפגיה . ועיי במיח , חלק ליד צר 864 וחלק לייט צר 
0 ך7 וכל שיח השדה. הכָא, אמר הכתוב וכל שיח וכו'. טהם יהיה. בארץ ובל. עשב השדה.. טרם. יצמח ולהלן 
פסוק. ט' (יצמח וכו' כל, עץ נחמד וכו' ‏ בתוך הגן, . ואעפ'י. שכתוב כאן. כי, לא. המטיר, וכו' ואת'כ בתוב .ואד יעלה 
וכף. וימע !"יי אלהים, גן, בעדן מקדם וכו ווצמח וְכָוִ' כיוון. למה שדרשו לקמן פטו מקדם וכו . קודם. אדְה'"'ר אדס 
גבְרא בששו ג"ע בשלישי ועי' לעיל. צד .96 וצד 101 ולקמן סוף פכ"א. (וגם לפי פשוטו פיהוש. הכתוב ,וטע וכבר 
9 ד0א00ה ( : / ' ו 

.8 8ץ 1307080[115 8 





0% 
0 
- 
ם 
= 


119 בראשית פרשה יב בד 


הכא חוקים כראי מוצק (שס שס) נראים כמין תרקיה, =ר' עזריה על הדה דרי שמעון בן לקיש כי 
בו שבת מכל מלאכתו אתמהא אלה תולדות השמים נוי אתמהא, אלא יום יוצא יום נכנס 
שבת יוצאה שבת נכנסת חדש יוצא חרש נכנס שנה יוצאה שנה נכנסת כי בהבראם ביום עשות 

'דייי אלהים: בית שמי ובית הלל בית שמי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום בית הלל אומרים 

* מחשבה ומעשה ביום, אמר רי שמעון בן יוחי חמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמי וכית הלל 
על בריית שמים וארץ, אלא מחשבה בין ביום ובין בלילה ומעשה עם דימדומי חמה : 

טו ייי אלהים למלך שהיה לו כוסות רקים אמר המלך אם אני נותן בהם חמין הן נבקעים, צונין 
הן מקריסין, ‏ מה עשה המלך ערב חמים בצונין ונתן בהם ועמדו, כך אמר הקכיה אם בורא אני את 

1 ילקוע כע] ''ע: 4 לקוע טס :| 7 לקוע טס : 

1 מין תרקיא דֶע, . . תוקיהם ך'. . . תוקיתם א?5, . . נרתקיתם ₪, . .תרקרתן א', בשעת יציקתם לי 
כבשעת יציקתן נראין כמין תוקיא י | עזריה] פא'כר, > אמר דא" | חדא | **בן לקיש ליד] ל ל | 
ל מלאכתו] ,.. אשר ברא אלהים לעשות ל"פאכ | אתמהא] אכ. ל ך5 | אלה] מה כת' בתריה ,- ל" | וגה] 
והארץ בהבראם דְפכ. | אתמהא] א'כ: ל' דפא? | אלא] וכי מה ענין זה לזה .= ל" | וום נכנס אכש | 
8 יוצאת פא'ש | ושבת אכשי | וחדש נכנס אכי | יוצאת א' | ושנה אכי | כבהכראס 8, בהבראס א'כי | 
4 אלהים] פ, = ארץ ושמים דְא'כ. | בית--הלל] לי ₪ | *אומרים] א' ל, אומר י | וגית דאי (בית הלל--ביוס 
לי פכ) | *אומרים ך] א' ל. אומר י | 5תמה אני] א', תמיה אני דֶפ, תמהני אי | היאך] זכי. איך דפא | 
בית---הלל] דבית . . הלל ךָ, לי ם | 6 בריאת א' | ובין] א?כ. בין דפא'י | 7 למלך] משל .- הזא' | שהיה 8/ 
שהיו דְאכעי | כוסות] שני,- ץ | הקים] דקין א' | המלך ליעי | אם אתן ע | בהן ע. בתוכס ם, 
לתוכן דאכ. | הן] מיד הן א%כ... הפ א'. ל' ע | נבקעין] פא'כערי. -יפ ח. מתבקעין ד | צטגן פא'עיי 
אם אני נותן לתוכן צונן ]| | 8 הן] מיד הן א?. . . חם א'כי, לי ע | מקריסין] פעש. -יס ך: מקרישים [ְזי/ 
נקרסין ץ", נקרשין א*: -ים א'כ | עיג ד'פחאכל | חמין דפי. צנין א | בצני] כ, בצונן דפא'יי 
ברותחין א? | ונתן בהם ל' אי | כך הב'"ה אומרי | אם אני בורא פאכי | 


מפרש בולס חתיכה של מתכות, והוראתו חתיכה או כדור הן של מתכת כמו שהענין כאן והן של זכוכית כמו ונעשת 
| כמין בולוס של זכוכית במכילתא בשלח מסי ב' פיד לפי' גי' הערוך ע' בלס (ולפנינו במכילתא הגי' כ ל י ם כמו שנשתבש 
כאן בדפוסי' ובירוש' שם דיו) ובמ' תחלים קל"ו סי' ז' ועיי גם לעיל צר 62 ועמת"ל ח'א צר 284 : 1 כמין תרקיה. שריון/ 3 
ירוש' חגיגה פ'יב עיז די מלובשין תירקי זהב, ודורש תרקיע לשון נופל על לשון תרקיה'), וכתוב כאן בת"א כדרכו 
כי'יל להשתמש בה"א במקום א' בסוף התיבות, והוראה אחרת לתרקיא?) תרגום שבו שמות כ"ח ייט ליט ייב (ועיי 
בערוך שם ובא'א, ולפנינו ת'"א טרקיא). כן כתב לי הח' לעף, ובכייל מפרש ביני שיטי תרקיה יוהר וכן בערוך שם וי"א 
תרקיא הוא גוהר (יוהר) והוא לי ערבי ופי' אבן יקרה, וכהגיי שלפנינו איתא גם בירושלמי ברכות ד' מגנצא ברם הכא 
כראי מוצק בכל שעה ושעה הן נראין כמין תרקיא. אבל בירושלמי דיו הגיי ברם הכא וכו' הן נראין כשע' יציקתן 
כמו שאי' שם במאמר ר' אחא בשיר חננא שם נראין מוצקים, וא"כ הגיי כשעת יציקתן היא תמורת הגי' כמין תרקיא, וכן 
נסמן בגליון בכיייל סיא בשעת (וצ'יל כשעת או כבשעת) יציקתם, ובילק' כאן וישעיה נאספו שתי הנוסחאות נראין כבשעת 
ציקתן כמין תרקיא (כ'יה לנכון כמין תרקיא בילקוט דיו בשני המקומות). ובפי' ב'יר כי'יט ברם הכא כראי מוצק בכל וכר נראין 
כפי יציקתם תריקתם ובפי' ב'יר כייא כמין תריקתן יציקתן ועח"נ, ובפי' הנדפס בדפייר נראין ככשעת יציקת (וציל יציקת'), 
ולפי כל אלו הגרסאות. יש עוך לפקפק בהוראת כמין תרקית, 9 הספר נסמן כאן בכי"ל ,בברכוית דאריץ ישי*: 
כי בו וכו' אתמהא אלה וכו. כלומר וכי מח ענין זה אצל זה אלא יום 'וצא וכו' והן ככהכראם ביום עשות וכו וזת" 
הראייה שהביא ר*ע על הדה דרשב"ל שעומדים חזקים כראי מוצק , והתיבות ביום עשות וכוי הן סיוס המאמר, וכן 
מוכח פירושו מירושלמי, ושם הגי" ר' עזריה אמר על הא דרשב"ל ויכולו חשמים וכ ויכל אלתים וכו' ויברך א 
את יום השביעי מה כתיב בתריח אלה תולדות השמים וכי מה ענין זה אצל זה אלא יום נכנס ויוס יוצא שבת נכנס 
שבת יוצא חודש נכנס חודש יוצא שנה נכנס שנה יוצאח וכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הי 
אלהים ארץ ושמים, ושם לא בא שום דרש אחר על ביום עשות וכו', וגם בילקוט רמז ייט הגי' אלא יום וכח ושנה 
נכנסת בהבראם, אבל שם המאמר מקוטע ומסורס, והציג שם ביוס עשות וכו' בראש המאמר בית שמאי אומר וכו'. וכן 
נפרדו המאמרים בטעות במקצת דפוסים ועי"ע בפי' ביר, וההגהות שבכייל שתן מכתב אחר ביני שיטי גרי שניתוספו 
עפ'י הירושלמי, ולפני כי בו שבת נוסף עוד בגליון ויכלו השמי והא' וכולי ע"ד, וכוונתו שצריך להשלים כאן הפסוקים: 
8 שבת יוצאה. שבוע: 4 בית שמי וכו'. דרש אחר על ביום עשות וכו', ובכיי"יל מוגה כאן ביני שיטי ביו' עשר יי 
אלחים א' וש' : | ומעשה ביום. דכתיב ביום עשות (פי' ב'ר כ'י), ומחשבה קדמה למעשה וכן דרך בני אדם שמחשבים 
בלילה וביוס יצאו לפעלם ע'ר אף לילות יסרוני כליותי ועי' ביפ'ת. ואפשר שכוונת המאמר שגם שמים וארץ 
במחשכה לחיבראות קודס שנבראו כמו שנדרש לעיל פ'א צד 6 בענין הדברים שנמגו שס, ורוגמתו הרעיון בשיטת פילון 
במלאכת העולם פ"ז ופ'י שהקב'"ה ברא תחלה שמים וארץ בעולם אור השכל ואח"כ ברא שמים וארץ הנשמיים ועיי 
זיעגפריעד שם צד 288 ואגה"ת ח'א צד 17, ובכייל מוגה בלילה ביני שיטי וכן פופ המאָמר בית הלל א' מחשכת 
ומעשה ביום ועי' גם בח'נ : 5 תמה אני. וכן סגגון מאמר רשב"י בפלוגתא דבייש וב'יה לעיל צד 18 תמיה אני היך 
נחלקו אבות העולם וכו ועיייש בחינ, ועוד נחלקו ביש וביה לקמן פייר בש'יא לא כשם יצירתו בעוה"ז וכח: 
6 ומעשה עם דימדומי חמה. סמוך למעשה כתוב ויהי ערב (פי' ביר כיי) : 7 ייי אלהים. דורש יי מדת רחמים אלהים 
מדת הדין, וכן לקמן פליג ופעיג במאמר רשבינ בכל מקום שני ייי מידת רחמים וכו' בכל מקום שני אלהים מידת 
הדין, ולקסן ריש פי"ג אמרו מזכיר שם מלא עולם מלא על מה שני כאן יי אלהים ובכל מעשה בראשית לא נזכר 
אלא אלהים: שחיה לו. עיי במ"י לעיל צד 48 בד"ה שהיה לו: רקים. בערוך ע' קרס ג' ג''כ הגי' רקים, ובמדרש 
די פיררא נסמן בגליון בע' גרי' דקים ועח'י : צונין, עיי במ'י לעיל צד 48 בדיה צונין: 8 מקריסין, כמו מקרישין 
ועח"נ ובמ"י לעיל צד 28, ופי' נתכווצים, וכן לעיל צד 26 וצד 81 ובשיני קרשו ולקמן פליג המא תמן 


( 90 )71.(- '( 06 


בראשית פרשה יב ב ד 1 


ודם עושה ספינה בתחילה מביא קורות ואחר כך מכיא חבלים ואחר כך מביא הוגגים ואחר כך מעמיד 
עליה מוטין, אבל הקביה ברא הן ומנהיגיהן הה'ר כה אמר י"י בורא השמים ונוטיהם (ישעי מב ה) 
ונווטיהם כת': ר' יצחק ורי שמעון בן לקיש רי יצחק אמר בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות יג 
הוא רפי קימאה, ברם הכא התרקיע עמו לשחקים (אוב לו ית), ואין תאמר שהן רפין תלי לוי 
חזקים (שפשם), ריש לקיש אמר בשר ודם מוסך בולס אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם 5 


8 ילקוט כפז י', ילק' יעעיס עס, יכוט' נככום. פ"ס 3' ג': 


1 עושה] בונה י | מביא] אכעי. הוא ₪ ך (וכן בסמוך) | **ואחר כך] ואחר ל (וכן בסמוך) | חבלים] (/ 
ארזים לידפחאכימ | הוגנין (ז, הגנים כ, עוגנים ךָ*מ, עגנים ך', הוגים א | מעמיד] פ, הוא מעמיר ך, 
מביא אכעימ | לעליה] עליהם ו1, לי איל | המוטין (ל, מוטים א?. טוטים י', מוטות א, נווטיס דְךְ*מ' 
דין פח: הנווטין 0 | = ומנהיגיהן (דהם מ) כאחד עמ | אמר] פא'כע, ‏ ₪ האל דְא'מ | *נוטיהם] 
ונוטיהן. ל" | 8 וגווטיהם כתי] וטוטיהם כתיב י!, נטיהם. . פע. לי א | ר--לקיש לי פא | בשר ודפ] פאכעי, 
מלך ₪ ךי(ישעי) | מותח] פאכעי: בגנה אהל ומותח 7 | 4ופהפע | קימאה] א?. דעה ך. 
העא פא'י (שם), קמעא כי, כמעט ע | התרקיע] פא?י. תוקיע אע | ואפ פ: אפ אכי (שם) | שהם רפים די | 
5 חזקים] .= כראי מוצק ד'פא'כעי | מוסך] פאכבעשי'. טוצק ך, מושך י (שם) | בולפ] א'עך. בולסא א?, 
כלים 5, אהל י (שם) | הוא] פע: היא ךָ, לי אכשי | בים] אבלי(שס) | 


שברא בתחלה את השמים ועיי גם בס' הח' זיעגפריעד על פילון צד 148 : 1 ואחר כך. בכי/ל איתא בכל המאמר 

ואחר והגהתי כמו שהוא גם בכיייל ואחר כך בונה וכו', ורק בלמ נמצא אחר בהוראת אחר כך : חבלים. וכ''ה בערוך 

וע הגן די ובמדרש הגדול עמוד 2, ובגליון כי'/ל מוגה ארזים כגי' שאר הספרים : הוגנים. בגליון כיייל מפרש עוגין 

פינ' ועי' ב'יב פיה מ'יא המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת ה ע וג ין ואת כל המנהיגין אותה וכ''ה 

במשנה שבגמרא ב"ב ע'ג א', אבל בערוך שם מובא ואת ה ה וג ין (סיא עגינין) וכ'יה במשנה שבירושלמי, ובבבלי 

בגמרא שם עוגין תני ר' חייא אלו עוגינין שלה. וכה'א וכו' הלהן תעגנה וכו" ופי' רגמייה שם ואת העוגין אלו 

שקורין אנקרייש בלעיז') שמעמידין הספינה שלא תזוז לכאן ולכאן ועי' ערוך ע' עגן, וכן מפרש בפי' ביר כיי 

כאן אנקרש ועי' לקמן ריש פפיג בפי' ב'יר הנדפס, ושם הגי' בכייל ג'יכ והוגנים, וכן הובא במה'ג ואחר כך מביא 

1 הוגנין ועח'ינ, ולדעת הח' פליישער בעמת"ל חיא צר 557 הוגין או הוגן הוא מל"?): 2 מוטין. גיל שהוא 
מל'מ מוט וכיה לפי הגירסאות המוטין מוטים מוטות, וכן הובא במה'ג ואח"כ מעביר (וצ'יל מעמיד) את המוטין, 
ומזכיר כאן מוטין עס תשמישי הספינה ולא הספנים, ופירוש מוטין כמו שמפרש בגמרא ב'יב שם מגחיגין אלו המשוטין 
וכהַ"א אלונים מבשן עשו משוטיך וכו', ומן מוטים המוטין נשתבש בילקוט דפ'יר טוטים ובשאר דפוסים חמוטיי, והגיי 
שלפנינו נכונה, ולא יקשה עוד שהזכיר במשל נווטים. עם שאר דברים ובנמשל רק נווטים, ואפשר שגם הגי' נוטים נווטין 
והנווטין נשתבשו (בתמורת נו במקום מ) מן מוטים מוטין חמוטין : | הן ומנחיגיהן. השמים והארץ וכל מה 
שברא הקביה להנהיג ולהעמיד את העולם נבראו ברייה אחת, (ואין ג'יל לפרש כאן ומנהיגיהן המלאכים), ורשב'ל 
דורש גכ אלה תולדות וכו' בהבראם שנבראו ביחד ומוסיף ומנחיגיהן וראייתו מקרא בורא השמים ונוטיתם רוקע 
הארץ וכו' ונווטיהם כת' כלומר מלא וי'ו ונוטיהם וקרי ונווטיהם או שהיה צריך לומר ונוטם אי מקרא כפשוטו 
שנוטה אותם וכת' ונוטיהם לדרש |ונווטיהם ומנחיגיהן. ומפרש לנכון בפי' ס'א. בפי' ב'יר הנדפס נווטים*) ספנים 
שמנחיגים הספינה, (ובעל ערוגת הבשם מביא פי' זה נווטי מנהיג ספינה בשם ר' קלונימוס ועי' מאגאצין חלק ייד צד 18), 
וענון המשל שמדמה העולם לפפינה עי' ביפ''ת. ובמדרש הגדול הגי' ומגהיגיהן כאחד ועח"נ, ובערוגת הבשם הובא ברא 
הם ומנהיגיהם יחדיו ומפרש שם הככבים ומזלות מנהיגים הם שמים וארץ: כה אמר י"י. במקרא כתוב האל יי וכצ'יל 
ועחיינ : 8 מותח אהל. עשה'"כ הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כייב), ובירושלמי ברכות שם הגוי רי 
יוחנן ורשביל רי יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה (בד' מגנצ' מותח אהל אננקי ע'י 
שהות הוא רפה) ברם הכא וימתחם כאחל לשבת וכתיב חזקים (בד' מגנצ' חזקים כראי מוצק) רשביל אמר וכו', 
זה גריס בירושלמי שם מילתיה דר' חנינא פליגא (ועי' במ"י לעיל צד 97 וצד 29) דא/ר אחא 

בשיר חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע מלמד שהן עשויין כטס (בד' מגנצ' כטס היך מה דאת 
אמר וירקעו את פחי הזהב וגו') יכול שאינן בריאין ת'ל חזקים יכול שהם נתרפין ת"ל כראי מוצק בכל שעה ושעה 
נראין מוצקים, ובפי' ב'יר כ"י הועתק כאן בעירבוביא וגם נראה שהיתת גירסא אחרת לפניו וז'יל בכיייט מלֶמד שהן 
עשויין כטס כד"א וירקעו את פחי הזהב וכו' יכול שהם רפים לא שמעתי ועל זאת יסד הפייט בלי טורף (בפי' ב'"ר 
כי''א תורף) ורפיון נראין כגרתקון בברכות ירושלמי כל שעה ושעה גראין כשעת יציקתן ר' יוחנן ורישלקיש רי יוחגן 
אמר בנוהג שבעולס [אדם מותח. וכיה בפיי ב''ר כייא] אהל אננקי על ידי שהות הוא רפי קימעא ברם הכא תרקיע עמו 
חקים ואם תאמר שהם רפים תיל חזקים ריש לקיש אמר |כו', וגי' הדפוסים בונה אהל ומותח אהל משובשת : 
אננקי. בכייל מפרש ביני שיטי בטורח: ובפי' ב'יר ‏ כ'י אננקי צער כלומר ע'י צער וטורח גדול, וכן כתב בא'א 
פרש'"י זיל מותח אוהל בצער, ויותר נכון לפרש שמלת אננקי*) מוסב' למטה כלומר ההכרח על ידי שהות הוא 
רפי או בהכרח ע'י שהות הוא וכו ועי' אגהיא ח'א צד 411: שהות. וכ"ה בירושי שם וירושי שבת סוף פד 
כאן לשעה כאן לשחות, והוא לשון שתיית ועי' עמת'"ל עי שהות  :‏ 4 קיטאה. עי' לעיל צד 71: התוקיע. במקרא 
כתוב. תרקיע בחסרון ה'א התימה ועי" בראבייע, ושם פסוק טיו וט"ז התדע, ונייל שנוסף ההא בסגנון המדרש 
לפרש הכתוב ועיי לעיל צר 28 הידעתה שחר מקומו, ומפרש ואזיל ואין תאמר שהן וכו', אכן בירוש' ברכות חגיי 
כמו שהעתקתי ברם הכא וימתחם כאהל לשבת: ואין תאמר. ואין כמו ואם, וכן לעיל צד 45 אין עלת : | תלי 
לוי חזקום. ‏ כן הגי' המדויקת וכ"ה בפי' ‏ ב"ר כייי, ובירושי שם וכתיב חזקים, ור'י דורש חזקים וריש לקיש 
דורש כראי מוצק: 5 ריש לקיש. בירושלמי שם ר', שמעון בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כליס 
(בדי מגנצא בוליפ) ע'י שהות וכו'. ‏ ומוסך עפ"י הגי' שלפנינו שנמצא' רק כאן בענין יציקה והתכה הוא ‏ מל"מ 
(כמו ישעיה "יט ייד) וגרדף עם נסך, והגי' מוסך בולס אי' גם בפי' ב'יר הנדפס בדפיר, וכן העידו ריייג ובעל א'א 
שכן גירסת רש"י, ובפיי ב'יר כיייט אדם מתיך נוסך בולס, ובכי'יל מפרש ביני שיטי בולס*) זכוכית ועי' ערוך ע' 
בלס בי (ושם מוסך בלוס, ובסוף הערך לנכון בולס וכ'ח בעי אננקי, ובעי מסך א' בשרפיע בולוס) ובפי' ב"ר כ'י 


.₪06 (* -מֶאקָ0/י0 , נְקָע0 (* .6מִזטשע (* .06שגץ0 ,06שאץ0 (? .6עסםה ,התססמא (1 


| 
, 
\ 
1 
| 





110 בראשית פרשה יב בד 


הללו את י*י מן השמים וגו' (תחליס קמח א) הללו את י*י מן הארץ וגו' (שם שם ז), רי יהושע 
אומר כל מה שבשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים ומייחי לה מן הכא כי לשלג יאמר 
הוה ארץ וגו' (איוב לו ו), מה שלג אפעלפי שהווייתו בארץ (אכל) אין ברייתו אלא מן השמים כך כל 
מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים, רי הונא בשם ר' יוסף כל מה שיש בשמים ובארץ 
5 אין ברייתו אלא מן הארץ, ההיר כי כאשר ירר הגשם והשלג מן השמים (ישעיה נה י) [מה 
הגשם] אפעלפי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ [כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין 
ברייתו אלא מן הארץ], ר' יורן מייתי לה מהכא הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר 
יב וגוי (קהלת ג כ), ‏ ר' נחמן אמר אפילו גלגל חמה האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט ): רי יוחנן 
וריש לקיש ר' יוחנן אמר מלך בשר ודם בונה פלטין מי שהוא בונה את התחתונים ואחר כך בונה 
0 את העיליונים אבל הקביה ברא העיליונים ואת התחתונים ברייה אחת, רי שמעון בן לקיש אמר בשר 


8 ילק' ישעיס טס כ' שי"ד (ס'נ), ינק' עכיכי טס פ'3 כ', וע' מכילפס נטלס מכ' דטיכס] פ"ס, פדכט ססליס פ'"ו 
פס" ג' ולעיל 75 18 לד 68: 


1 *הללו--השמים וגוי לי א | הללו--הארץ וגו לי 2 | 2 *אומר] א' ל | מה שיש בשמים | אין---אלא] ברייתו שי | 
*ומייתי פאי] מייתי ל | ליה ד | מהכא דְפאי | 9 הוה] פמ. הוא ךן. הוי דאכי | ומה השלג ף | שהויתו פחזכ! 
שבריתו מ | אבל לי | אין ברייתו] איגו אכימ | "מן השמים] בשמים ‏ | כך--השמים] כך כל מה שבשמים.. 
אינו אלא מן השמים י, כך כל מה שיש בשמים ובארץ בריתו מן השמים 2 | 4 רב הונא ₪ | רב יוסף א?מ/ 
רי יוסי דְן | 5 לברייתו] ברייתן ד | **מה הגשם] לי ל | 6 שיורד א' | **אלא] לי ל | *כך--הארץ דְא'כמ] כך כל 
מה בשמים. . הארץל, לי לפאלי | 7 מן הכא מ | **אחד] לי ל | 8ר' נחמן] פאל. רב . . דא'כים | ר--לקיש לי פ | 
9 *אמר דפא] א' ל | פלטרין כ | מי שהוא] פ, משהוא ךָ, כשהוא י, כשהוא בונה אכ | התחתון ךז | ואחר 
כך] פאכ: אחר כך דִי | בונה] הוא ₪ ך | 10העלון[] | ברא] בנה א%. בונה פי | העליונים ואת 
התחתונים ף, את הע' ואת הת' דְא1כמ. עליונים ותחתונים א" את התחתונים והעליונים ' | בריאה א*/ 
בבת י | *אמר דְאי] לי ל | שר ודם] פחאכעט. טלך > די | 


וגו' וחד אמר כל שבשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ, וברייתא יומא שם תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלה 
תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וכו' תולדות שמים משמים נבראו תולדות הארץ מארץ נבראו וחכ'א אלו 
ואלו מציון נבראו וכו ועיי דייס : 1 הללו וכר מן השמים וגו'. בכי'א א' וב' ליתא פסוק זה ובשני כ"י אלו ובכי'יכ ובילקוט 
וילק' מכירי מהופך הסדר (ושם נשמט ומייתי עד ומייתי) ועח'ינ, וכסרר שלפנינו מובא גם המאמר בלי הפסוקים במינ 
חב פכ"ו, וראייתו כאן ממייש הללו וכו' מן השמים וגו' ומוגנה במזמור שם כל מלאכיו וכו' כל צבאיו וכו' שמש וירת 
וכו' כל כוכבי אור וכו' ודורש מן השמים שברייתם מן השמים ואח"כ הללו וכו' מן הארץ ומונה ההרים וכל 
גבעות וכו' החיה וכל בהמה וכו' שברייתם מן הארץ. וכן במי קהלת ריא אומר כל מה שברא. הקביה בשמים 
ברייתו מן השמים וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ מאי טעמא הללו וכו' מן השמים וכו' הללותו כל מלאכין 
וגו' עד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וגו' עד סוף כל המזמור ור'י אומר כל 
מה שברא הקב"ה בשמים ובארץ ברייתו מן השמים : 2 הות ארץ. וכיה בט' קהלת דיו, ובכיייל נקוד!), ובמקרא 
כתוב ה וא ארץ באל"ף אבל ה וה גביר (בראשית כ"ז כיט) בה'א ועח'נ ולעיל צד 4 ובמנחת שי איוב שם: 
8 אפעלפי. כן כתוב בכי"ל כאן ובסמוך ועוד במקומות אחרים (וכי"ה בסי תשובות דונש הוצי שרעטער ועיי במבוא 
שם צד 8), וכן נמצא בכי"ל בתיבה אחת אפעלפיכן אפעלגב אחרכך ואחריכן ועי' לעיל צד 20 מקומיכן: 
4 ר' הונא בשם ר' יוסם. עיי במייי לעיל צד 78 בדייה בשם ר' יוסי: 5 מה הגשם. כן השלמתי כמו שהגיי בכל הספרים, 
וכן הגהתי בסמוך כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ, אכן גם בכי"פ וכייא ב' וילקוט ליתא 
סוף מאמר זה, וכאן ובמאמר שלפנינו חסר כאן הראיה שהשלג ברייתו מן השמים והגשם ברייתו מן הארץ ועור 
צ'ע איך ילפינן משלג או מגשם כל מה שיש בשמים ובארץ ועי' בפיי מהרז'יו וביפ'ית שנדחק לפרשו, וגיי אחרת 
במ' קהלת השלג אעפיי שכתוב כי לשלג יאמר הוא ארץ אין ברייתו אלא מן השמים שנא' כי כאשר ירד הגשם 
והשלג מן השמים וגו' ר' חייא בר יוסם אומר כל מה שבשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ הגשם אעפיי (כן 
הגיה שם במ"כ, ובד"ו איתא וכתי' כי כאשר ירד וכו' הגשם אעפיי) שכתוב בו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן 
השמים אין ברייתו אלא מן הארץ ומח טעם ואיד יעלה מן הארץ, ונר' שהמאמר משובש בכל הספרים וכן צריך 
הגהה במ' קהלת מ'ב ועייייש : 8 האומר לחרס. לחמה, ולכן תיארו בלשון חרס שהוא מן האדמה כמו חרס (פי' ב'יר 
כי"ט), וגם במ' קהלת הגי' ר' יודן מייתי לה מן הכא וכו' רבי נחמן אמר אפילו גלגל חמה לא נברא אלא מן תארץ 
וכו', ובמ' קהלת מב איתא רב נחמן אמר מתכא וכו' ר' יוסי אמר. אפילו גלגל וכו', ובמאמר הקודם הגיי שם 
ר' מאיר אומר כל אשר בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ שני ואד יעלח וכו : 9 מי שהוא. וכן כתוב לעיל צד 40 
מי שהן ועיי במ"י שם: 10 העיליונים. וכן כתיבת התיבה ביו"ד לעיל 6 : ברייה אחת. ודוגמתו מאמר ר' יוחנן 
4 פ'ט מלך בויד בונה פלטין מביט בעליונים וכו' אבל הקבי"ה מביט וכו' ראייה אחת, ומשמע שפי' עליונים כאן 
כל מה שיש בשמים ותחתונים כל מה שיש בארץ, ודורש אלה תולדות וכו' בהבראם שתולדות שטים וארץ נבראו 
ביחד ברייה אחת והוא כשטת ריג לעיל צד 100 אלח תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' ביום שנבראו בו ביום 
הוציאו תולדות וכו' כל אחר ואחד הופיע בזמנו, ובבריאת שמים וארץ נחלקו ביש וב'יה לעיל סוף פ'א וכמשל 
שלפנינו מביאים ב'"ה טעס לדבריהם שתארץ נבראת תחילה ואח'כ השמים למלך שבנה פלטין משבגה תחתית בונה 
העלית ‏ (ועיי במ"י שם וצד 87) דכת' ביום וכו ארץ ושמים, ועוד שם ר' יוחנן מש' חכמים לבריאת שמים קדמו 
ולשכלול הארץ קדמה וכו' א"ר שמעון וכו' שלא נבראו אלא שניהם וכו' יעמדו יחדו, וכמכילתא שם מדת בויר כשהוא 
בו(ה בוה התחתון ואחר כך העליון אבל הקב'יה בונה העליון ואח"כ בונה התחתון שג' בראשית וכו והוא כרעת בייש 
שהשמים נבראו תחילת ואח"כ הארץ וכן מפרש פילון בס' מלאכת חשמים פ'ז בראשית ברא אלחים את השמים 


הוה 2 


בראשית פרשה יב בד 1.9 


את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בהא אם העולם הבא נכרא ביוד, וממה דאמר ר' אבהו בשם 
ר' יוחנן בהבראם בה' בראם הווי העולם הוה נכרא בהא, ומה הא זה סתום מכל צרריו ופתוח מלמטן 
רמז שכל המתים יורדין לשאול, ועוקצו הזה שלמעלה רמו שהן עומדין לעלות, והחלון הזה שמן הצר 
רמז לבעלי תשובה, והעולם הבא נברא .ביוד, ‏ ומה יוד זה קומתו כפופה כך הן הרשעים קומתן כפופה 
ופניהם מקדירות לעתיד לבא הה"ד ושח גבהות אדם וגו' (שס ב יו) מהו אומר והאלילים כליל 6 
יחלף (שם שם יח) : בהבראם ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון [לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את 
עולמו אלא] בדבר י"י וכבר שמים נעשו, בהבראם בהא בראם, למלך שנזף בעבדו ועמר לו תמיה 
כך עמודי שמים ירופפו [ויתמהו מגערת!] (איוב כו יא) : רי אליעזר ורי יהושע רי אליעור אומר יא 
כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים, כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ ומייתי לה מן הכא 


6 יל 75 99: 7 ילקוע כש ייע: 8 ילק' ישעיס כי טעייס (ספ"ד), ילק' עכיכי ישעיס כ'יס. יי, עדכט קקלם פ' סכל סולך 
(ני כ), פדכט קקלם ע"כ עס (מדכט זועל 75 99), שעס מיד כ' : 


1 ואין ם אכי (שם) | בה'א א"חימ: בה' דפ | אם העולם] א', ואם. . ך, והעולם דפא'י (שם) מ | נברא] חאכמ. 
לי דפ | ביוד] פחאי (שס), ₪ או אם העולם הזה נברא ביוד (העה'"ז ביויד מ) והעולם הבא בה'יא דמ | 
ממה ו (שם) | 2 בשם] אמר אַכי (שם) | הוי | בהיא בראו מ | מה חכמ | זה] זו כ לי פאמ | סתומה כמ. 
פתוח ו (שם) | 8 צדדין חכמ | ופתוחה כמ | מלמטן] פכ/: -טה דא'י | ועוקצו הזה של מעלה] פוזא, 
ועוקץ . . י (שם), ועוקצו הזה מלמעלן (רלה) כמ, והעוקץ שלו מלמעלה | | שהן עומדין] שהן (שהם א') 
עתידין פאכימ: שעתידים ד | 4 מן כי | *לבעלי] שלבעלי ל | ומה] פא?. מה דְכימ | הן ל' אימ | 


4 5 מקדירות] משחירות ' | | | לעתיד לבא] לעולם הבא | | **ושה] ושהל | האדם א'כמ | | ומהו 
1 אומ' פ, מהו אומי אח'כ א, מהו.. בתר כן ל"ב, מה כתיב בתריה ו (שם) | 6ר' בוכיה--געשו לי פיו | 
' *לא--אלא ל" ] לא בעמל (בלא עמל ך) ולא ביגע [זא* (ובלא יגע ך) ביא . . . אלא דְחא?. לא בעמל 
ולא ביגיעה ברא הקב'יה אלא א?, ליל | 7 וכבר] שמים געשו וכבר א; ל כ | בהבראם בהא בראם] בהא 


. בראם ך?, בהבראם הזאכ. ל' דפי | למלך פכי', משל - דחא | תמה פחא | 8 *ויתמהו מגערתו] לי ל | 
: רי---יהושע לי ₪ | *אומר] אי 5% כל--השמים] כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ ימ], כל. . הארץ ומייתי 
לה מהכא הללו את ה' מן הארץ [תנינים וכל תהומות א?] אכ | 9 כל--הארץ] וכל . . הארץ פ: וכל מה 
שיש (וכל שיש א%כ) בשמים בריותו מן השמים אכימ | ומייתי--הכא ל' א | ליה דפ | מהכא פכי | 


ג 6 


. 


ו 


נוספת ע'"י שגירא דלישנא ועי' מבה"י קכיו א' ואגה'א חיא צד 479, ומי יגלה עפר מעיניך רבי זכריה שכתבת שיש 
כאן בב'יר השתנות והוספה מידי אחרון אשר לא הבין תיבת ביה ושינה אותה לתיבת בית : 1 אם העולם חבא. כאן 
הלשון קטוע לפי גיי רוב הספרים ועח'נ, וכיה במי תהלים שנדפס מכבר ואין אנו יודעין אם העוה"ז נברא בה' ואם העוה'"ב 
נברא בי' ממה שנא' אלה וכו" בהבראם בה' בראם הרי וכו', ובירושלמי הגי' ואין אנו יודעין אי זה נברא בה'א ואי 
זה מהם נברא ביויד אלא וכו' ועי' בפסייר, ועם הגי' האחרת שציינתי בח'יג מסכים הלשון במנחות שם ואיני יודע 
אם העוה"ב ביויד והעוהיז בה'י אם העוה"ז ביו"ד והעוה"ב בה"י, ושם סגנון הדרש וכשהוא אומר 

וכו' בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה" בראם הוי אומר וכו ועי' במ"י לעיל צד 16: | 2ומה הא זה. 
בירושי מה ה"א פתוה מלמטן רמז לכל. באי עולם שהן יורדין לשאול מה היא יש לו נקודה מלמעלן משעה 
שהתן יורדין הן עולין מה ה'א פת וח מ כל צד כך פותח פתח לכל בעלי תשובה מה יו"ד כפוף כך יהיו 
כל באי עולם כפופין ונהפכו כל פנים לירקון כיון שראה דוד וכו' ועיייע ירושי מגילה פ'א ע'א די תורת הראשונים 

היה לא ה'א שלהם וכו' סתום, ובפסייר שם מה יו"ד נקודה אחת מלמטן רמז שכל המתים יורדים וכו' 
ונקודה אחת מלמעלן רמז שהם עתידין לעלות וכו' מה ה'א פתוה מכל צך רמז לבעלי תשובה שיש להם 
פתח פתוח. יויד כפוף וכו' ונהפכו כל פנים וכו' ועייייש בהערות רמא"ש, ובמ' תהלים מ'ב ומה ה''א פתוחה מלמטה 
וסתומה מלמעלה כך העוה"ז כל מה שנברא בו יורד בקבר ואותה עקיצה שיש בה רמז לתחיית המתים והעוה"ב 
נברא ביהיד מח עיסקו של יו"ד קומתו כפופה כך קומתן של רשעים עתידין להיות מכורכמות וירקרוקות לעוה'"ב 
שני ושח וכו' כיון שראה דוד וכו', ושם נתערבו הנוסחאות, ובמנחות שם ומפני מה נברא העוה"ז בה'י מפני 
שדומה לאכסררה (פירש"י שפתוח מתחתיו) וכוי ומייט תליא כרעיה וכו' ומיט אית ליה תאגא וכו' ועי' מייש על 
תמונת אות ה"א בימי המדרש הג' שיייר בתולדות ר"א הקליר הערה י' ור'א הרכבי בספרו אלטיודישע דענקמעלער 
צד 118 ובמ"ע מאגאצין חש צד 122 ור'א ברלינער בספרו בייטרעגע צור העבר' גראממאטיק וכו' צד 19 : 
5 מקדירות. משחירות, ובילק' רי ייט ג' כן, והגהתי וש ח כגיי שאר הספרים, ובכיייל טייס וישח, אבל גבחות א ד ם 
הגי' גם בדפוסים ובילק' בשני המקומות ובכי"פ וכי'יא בי, ובמקרא כתוב ה אד ם, ואפשר שנשתבש כאן מלה"כ 
שם פסוק טי וישה אדם ושם פסוק ''א עיני גבהות אדם: 6 בהבראם. דורש בהבראם בהא בראם בנזיפת ובגערה 
כאדם שגוער ואינו מוציא מלה רק צועק כאלו אות הא יוצא מגרונו משל למלך שנזף וכו' וכדררש ר"ב בשם ריב'"ס 
בדבר *** וכו' וזהו ויתמהו מגערתו, ובפי' ב"ר כ'י מפרש בהא בראם בבהלה ובנזיפה בראם (ומפירוש זה נרשם 
בגליון כייא ב' בה'א בראם פי' בבהלה ובנזיפה) שהיו מותחין והולכין כל שעה עד שנזפם הקב'ה בבהלה ועככם 
משל ל מלך שנזף ב עבד ו שהיה הולך מלפניו יותר מדאי ועמד לו עכבו בנזיפתו תמיה נבהל מגערת 
אדוניו כך עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו של הקביה עיכ, ועיי לעיל צד 87 ובמ'+ שם, ובכי'יכ נמצאה הוספת 
בגוף הספר בהבראם פי' בוהי בראם לשון תוהו ובוהו: ‏ 7 תמיה. בכי'ח איתא תמה ונקוד!) ועי' במ"י לעיל 
צך 18 בדה תמיה אני: 8 ר' אליעזר וכו'. במי קהלת שם הועתק כל המאמר בשינוים שונים עד האומר לחרס 
ולא יזרח, ובראש המאמר נסמן כאן בכייל בגוף הספר במרר"ש קוהליית שלתנאייץ, ובמדרש קחלת מיב נשתנה 
הדרש ר"א ור'י חד אמר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן השמים ומייתי לה מן הדא שני הללו וגו' מן השמים 


חמָה 3 





השיישוייסי הר אכרי ו 


1.8 בראשית פרשה יב ב ד 


כך לא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר י*י (תחלים לג ) וככר שמים נעשו (שם שם) : 
רי יודן נשיאה שאל לרי שמואל בר נחמן, אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו 
סולו לרוכב בערבות ביה שמו (שם סח ה), אמר לו אין כל מקום ומקום שאין לו ממונה על ביה 
שלו, אנדיקוס במרינה ממונה על ביה שלה, אנכה בסטס במרינה ממונה על ביה שלה, כך מי 
ממונה על ביה שלעולמו, הקביה ביה שמו ביה שמו, אמר אוי דמוברין ולא משתכחין, שאלית לרי 
אלעזר ולא אמר כך, ‏ אלא כי ביה י*י צור עולמים (ישעיה כו ד) בשתי אותיות הללו ברא הקביה 96 


1 עיל 5 99 וט"כ: | פילק' ססליס כ' סט5"ד, ילק' עכיכי פסליס כ'ם פי" ז'. יכוטי סנינס פ'כ פיי ני, פדכט סקליס 
קייד סי" ג', מנסוס כיע כי :| 6 ילקוע כ ייע, ילק פסליס טס, ינק' מכיכי טס. פסיקס6 כנסי פכי6 (קיע 5י): 


1 3ך לא.. ולא ביגיעה (ביגיע *, ביגע א?) ברא. . עולמו דְא?כי, כך ברא .. בלא עמל ובלא יגיעה פ | בדבר 
ייי] ₪ שמים נעשו דָא? | וכבר ל' פא'י | 5 ידן] פאכ, יהודה ימ. לי ך | נשיאה] פאו, נשייא ך'! 
הנשיא מ | שאל] פ, שאליה דְָא, שייליה כים | נחמניי | אמר לו] פ, אמר ך, לי אכים | אגדה] א'מ' 
הגדה דְפכי | מהו] אימ: מאי (מהו) דכתיב דְף | 8 שאין לו] שאין אַכי | לממונה] איש -- ך | 
ביה] ד'א'ברט. בייה כ (בכל המאמר), ביא א?י (בכל המאמר), בית ₪7 | 4 *אגדיקוס ך'₪] אגריקוס לאע. 
אנדיקוס דפ. אנגיטוס י!, אגבה סטס כ, בגסטוס מ | ביה] דבמ (וכן בסמוך), בית דפא'ע | שלה] ך'פ' 
שלו דְאכעימ | אגבה בסטס] אגבא בסטס (ן", אגבאסטס (ן, אגאבאסטס (ן", אגבבסטוס א*, אגכסטוס א?, אגבס 
סטוסך1, אגבטוס ף?, אגוסטוס ך, אגריקוס ', אנדיקיס מ | שבמדינה א | בית ך | שלה] ד שלו דא'כימ | 5 ביה] 
בית דפ. ליי | של עולם כמ, עולמו של הקביה י. | ביה שמו] חוי . . פ: לי מ | ביה שמו] על בית של 
עולמו ך, הקבי"ה ביא (ביה מ) של עולמו א?ומ, לי פכ | "אמר] א"ל ך | וי פי | *משתכחין דפא?כימ] משכחין ל | 
רשאלית א?מ. דשאילית כ | 6 כך] פ: כן דאכי | **עולמים] עולמול | הללו] פחא"כי (שפ) ם. לי דאי | 


אלא כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו כך ברא הקב"ה את עולמו בלי יגיעה שני לא ייעפ 
ולא ייגע, ועפ'י אלו המאמרים פירש בלקח טוב בח'א בראם כלומר בלא יגיעה. כי. כל האותיות יש בהן יגיעה 
בקריאתן עקימת הפה ונינוע לשון ושפתים אבל ח' אין בה נינוע כלל וכו', ובמ' תהלים שם נכלל המאמר בדרש בית 
ה' צור עולמים וכו' העוה'ז נברא בת'א שני וכו' בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה'א בראם וכן' ולמה נכרא 
| העוה"ז בה'א לומר לך מה היא כשאדם מוציאה מתוך פיו אין בה לא ריחוש שפתים ולא חריצת לשון כך ב 
עמל וכו', ובאותיות דר'"ע שם אין ח''א אלא שמו של חקביח וכוי שכו נברא העולם כלו שני אלח תולדות ‏ וכו' בהבראט 
א''ת בהבראם אלא בה'א בראם ומנין שאף שמים וארץ שעתיד להתחדש אין נכראים אלא בה'א וכו' מכאן אתה 
למד שלא היתה יגיעה מלפני הקכיה לא במעשה בראשית של עות'ז ולא במעשה אחרית של עות'ב שלא בראו 
אלא וכו' בלבד בה'א וכו' שכל האותיות כשהאדם מוציאן מפיו הוא מרגיש הן בשפתיו ובלשונו וכו', וכן איתא בס'ר 
דבראשית שם באות אחת ברא הקכ'ה את השמים וכו' בהבראם אל תקרי בהבראס אלא וכו' באות ה'י ברא שמים וארץ 
העה'"ז והעה"ב וכו', והוא נגד הדרש שלפנינו בסמוך העוה"ז נברא בת'א וכו' והעוה"ב נכרא ביוייד, וברר''ק שם הובא 
כל האותיות תופשות את הלשון והא זו אינה תופשת וכו' כך לא וכר, ולא ביגיעה וכו, ובכייל כתוב תופס בסמיך ועַח'"נ 
ועמת'"ל ח'"ד צד 660 ולעיל צד 28: 1 בדבר יי וכבר וכו'. וכן הלשון למטה במאמר ר"ב בשם ריב'יס גם בדפוסים ולקמן 
פכ'ז בכי"ל ועי' לעיל צד 19 : 2 ר' יודן נשיאה. בירושלמי שם ר' יודן נשייא שאל לרשב/נ מהו דין דכתיב סולו וכו', 
ובמי תהלים קייד ר' יהודה הנשיא שאל את רשכ'נ מהו שכתוב ביה שמו. וררש אחר במנחות שס כדבעא מיניה רי 
יהודה נשיאה מר' אמי מאי דכתיב בטחו וכו' כי ביה ה' צור עולמים א"ל כל התולה בטחונו וכו', ובדיו נשמט השם 
יודן ובמ"כ הגיה ר' יודא נש יאה וכן הדפיסו אחריו  :‏ 8 על ביה שלו. על הממשלה') שלו כמו שמפרש לנכון 
בליקוטין בסוף פי' ב'ר כייט בייה ממשלה ועי' לעפ אצל קרויס צד 602. וכייה בירושלמי אין לך כל מקום ומקופ: 
שאינו ממונה על ב יה שלו ומי ממונה על ביה שבכולם חקב"ת וכו' ובמי תהלים אין לך וכו' שאין אדם ג 
ממונה על בי יא שלו ומי ממונה על בייא של עולמו כביכול הקכ"ה וכו' (ושם ובירושי ליג אגדיקוס וכו' אגכת 
בסטס וכו'), וכן גורס ברמב'"ן בראשית מ'ג כי בהמאמר שלפנינו שאין לו ממונה על בייא שלו והוא פירש שם 
בייא על הצעקה ועל חעוות  :‏ 4 אגדיקוס. כן הגהתי עפ'"י הגי' שבמדרש דפ"ר ובפיי ב''ר הנדפס בדפ''ר שהוראתת 
שר ממשלח בליי?), ואף שהג" א ג ריק וס שבכי"ל (ובכי'א א' וב') היא ג'כ גי" הערוך בעי אגריקוס והובאת 
ברמב"ן שם, וכבר כתב 2 כתר כהונה ע' אגדיקוס ספר מוטעה גזרמן לפני הגאון (בעל הערוך) כי הביא אותו 
בעי אגר' בר' וכוי והקורא לג' נויין (ר'יל אנדיקוס ועח'ינ) לא עשה כהוגן וכו' והאמת והצדק כי הוא בדי וענינו מושיע 
ורב וכו' ויאמנו דברי כי תשוב תראה (שתש'"ר פ' אמרתי אעלה בתמר) מנין לרבות דוכסין ואגדיקין והגמונין וכו' (כיית 
ואגדיקין בד'יו שם, ובד' ווילנא נשתבש ואנדיקין) ועיי במאמר הח' פערלעס במייה חלק יז צר 258 : על ביה שלת. של 
מדינה, והגי' ש ל ו משובשת, ותימה שבכי"א ב' כתוב ד' פעמים במאמר זה עלביא בתיבה אחת, וכן ב' פעמיס עלביה 
בילקי מכירי : אגבח בסטס. לפי הענין ג'יכ שם שר ממשלה, ולגי זו שבכיייל (ואפשר שגי' הספר בסטס במ'"ם) דומות 
הגירסאות ברוב. הספרים, וגם רי'ג כתב שהערוך גריס אגבאבסטס וכן הובא בא"א, ומכל אלו הגירסאות מוכח 

כוון המדרש אל שם אגוסטוס כמו שהגי' בדפוסים וגם לא למ'"י*) שהביא הח' לעף שם צד 595, וברמב"ן שם גי 
אגרטוס: 5 ביה שמו וכו. קרי ביה בחירק ביח*) שמו העוז והממשלה שמו, ובירושלמי שם ביה שמו כי ית 
(וצ'יל בי יה) שמו, ובמ' תהלים שנאמר ביה שמו אתמהא אל תהי קורא ביה אלא ביא שמו ועיי במ'י לעיל צד 16 
בדיה מי העיר: אמר אוי דמובדין וכו'. ‏ במ' תהלים שס בהרחבת דברים אמר ר"י הנשיא לריש בר נחמני שאילית 
לחכימיא ואמרין לי חבל על דמובדין ולא משתכחין שאילית לר' אלעזר ולא אמר לי כן אלא בשתי אותיות ברא 
הקב'יה שתי עולמות שני כי ביה וכו' בי'יה בראם, ובירושלמי שם א"ל רבי לעזר רבך לא היה דרש כן א 

שבנה פלטין במקוס ביבים וכו (ועי' במ"י לעיל צד 2 בדיה האלמנה), ושם ג' במאמר שלפניו ר' א ב הו בשס 
ר' יח נן בשתי אותיו' נבראו שתי עולמוי העוה"ז ותעוה"ב אחד בה"א ואחד ביו'ד מה טעמא כי ביה וכו ואין 
אנו וכו' אלא מן מה דכתיב אלה תולדות וכו' בהבראם בה"א בראם הוי וכו' ועי' בפסי'יר שם, ובמגחות שם מאי שנא 
דכתיב ביה ולא כתיב יה כדדרש ר' יה ודה בר ר' א יל עאי אלו שני עולמות וכו', ובירושלמי שם מלת ר בך 


ביֶה (* .0600016 (ל ‏ 20006 (* 8/8 (% 








בראשית פרשה יב ב ד 17 


מן העיליונים, דאמר ריש לקיש המשל ופחד עמו וגו' (פיוג כח ג): [בהבראם] אמר ר' יהושע ₪ 
בן קרחה בהבראם באברהם, בזכות אברהם (שהיה עתיד להעמיד), ר' עזריה על הרה דר' יהושע בן 
קרחה ההיד אתה הוא י"י לבדך וכולי פרש' (נחמיה ט \) כל האנקוס הוה בשביל מה, בשביל 
אתה הוא י'י האלהים אשר בחרת באברם וגו' (שם שם ז). אמר ר' יודן הרים הגבוהים 
(תחלום קד יה) היעלים אין כת' כאן אלא הרים הגבוהים ליעלים הרים גבוהים למה נבראו 8 
בשביל יעילים, ואיילה זו תשה והיא מתייראה מן החיה ובשעה שמכקשת לשתות הקב"ה מכניס 
בה רוח תוזית והיא מקרקשת בקרניה וחיה שומעת ובולחת, פלעים מחפה לשפנים (שסשם) 
הדין טפוא מגין תחות שקפה מפני העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה אם בשביל דבר טמא 
ברא הקב"ה את עולמו, בשביל זכות אברהם על אחת כמה וכמה אתמהא: בהבראם ר' אבהו בשם י 
רי יוחנן בהא בראם, מה הא וה כל האותיות תופשין הלשון והא זה אינו תופס את הלשון 10 


1 ספכי כעס פ"' פ"3, פסיקפס פ"0 (ג' ס'), בעדנל כנס פי"3 כ" ס', דנכיס כנס פ'ס כ" 3/5, | שיל סטיכיס כנס פי 
5פינס (ג' *'"ס), סנסונ6 פיב טס כי' "יג, פנסועל ויגע פי" \': ילקוע טס, ילק' פסליס כ' פסק"נ, ילק' עכיכי ססליס ק'יד 
כ" "ט, פנפועס מב בכסטים קיי ע"יז לך לך קיי ד', פרכט פסליס קד פיי ע'ו: 4 ילק' פספיס עס, מדכט טעופל פ"ע קי" 3 : 
9 ילקוע כפז ייס, פנסועס ע'כ ככסטים טס, עדכע ססליס כ"כ פיי 6י, סוסיום דכיע סופ פ', קדכ כנס דנכסטים םס" :': 
1 מן העליונים ד'אכי, מעליונים ומתחתונים פ, וייצר מן התחתונין ויי בא' נש' חיי מן העלי ל% | וגו'] עושה שלום 
במרומיו כ . ₪ המשל זה גבריאל ופחד זה מיכאל ך, אפי' עליוגיי צריכיי שלום א | 2 *בהבראס ל"אכ] ל' לך | באברהט 
לי פמ | בזכות] אכימ. גזכותו של דֶפם | שהיה--להעמיד ל' | עזריה] ₪: ₪ אמר דְא'מ: מפייע א | 
הדא | 8 הה"ד לי | וכולי פרש'] אתה עשית וגו' וכל אשר בהם דָי, אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם ₪ | 
האנקופ] ', האונקוס ךש, האנקום א. האונקים כי (תהלים) מ | בשביל מה לי אשמ | 4 החרים--ליעלים] הרים 
הגבוהים ליעלים היעלים אין כתיב כאן אלא ליעלים (, בהרים הגבוהים [היעלים פ, ליעלים ךְכ] אין כת' כאן אלא הרים 
הגבוהים (אלא פ) ליעלים "פאכימ | 5 גבוהים] ץ, הגבוהיםךאכמ, ליי | 6 יעליםפםאעי. היעלים ךכמ | אילה 
זו ענ יעלה זו א'כימ... זאת א?, היעלה הזאת ך?, מה יעלה זו ד | תשה] פא"בר'. תשה היא י, תיישה דא'ע"ךר?מ/ 
תישה , תשש כחה ע | ומתייראה א" | ובשעה ליכ | שמבקשת] ע, שהיא מבקשת ךפאימ : וכשהיא .. כ | 
מכניס] מזמין א | 7 רוח] א'עים. ₪ של דפכא? | תזאזית פ | ומקרקשת , והיא מקשקשת א*, ומקשקשת י | 
וחיה] פע. והחיה אכימ: והיה ך | שומעת] ע. = קולה דפאימ | 8 טפוא] שפן ₪ | "מגון] מיגין ך | 
שקפא פאכערי | *יאכלגו דפכעמ] לאכלינו ל, יטוש עליו ויאכלנו א | | אפ] פאכימ: לי דע | 9 בשניל 
ליי | זכות] ץ, זכותו של דפ אכימ, בזכותו י | אברחם] אותו הצדיק כ | 10 בהיא א, בה'י כ, בה' דְפי | מה הי 
זה י, ומה ה' זה ךְ', ומה הא זו א, לי פ | שכל פ | תופשין] /פ, תופסין ך, תופשות אכ', תופסות ך! | הלשון] פ/את 
₪ דאכר | והי (והיא, וחיי) פאכ. וזה ך. והיא זו א' | אינה אכ | תופש פ; תופסס כ, תופשת א | את לי ם | 


ובויייר הגי" עפר מן האדמה מן התחתונים ועח"נ, ובתנחו' מ''ב שם מה עשה ברא אדם מלמטן ונשמה מלמעלן וכו': 1 המשל 
ופחד עמו וגו'. ופיד עושה שלום במרומיו, והקב''ה ברא את האדם מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום, ובספרי שם 
גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו שני המשל וכו' עושה שלום וכו', ובויייר שם ריש סי' ט' בר קפרא אמר חורי גדול 
שלום ומה אם העליונים שאין להם וכו' צריכין שלום הה'ד עושה שלום וכו', ובפי' ב'ר כִייט הביא כאן המשל ופחד עמו 
במדרש תנחומא זה מיכאל וגבריאל עושה שלום במרומיו אפילו העליונים צריכים שלום וכו', וכיוון אל תנחומא מ''ב 
בראשית סי' יג ושם איתא ר' יעקב מן כפר חנה אומר וכו' המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל עושה שלוס וכו', ובבמ'ר 
שם א"ר יוחנן וכוי המשל זה מיכאל וכו' ועיי בשאר המקומות שציינתי, ונ'"ל שמפיי ביר נובעות ההוספות שבדפוסיי 
(ונשתבש שם המשל זה גבריאל וכו' ועמ"כ) ובכי'א א' וב' : בהבראם. בתנחומא מב שם פיי טייז ד'א בהבראם א'ר 
תחליפא באברהם הן הן האותיות בהבראם בזכותו של אברהם, ובמ' תהלים שם א"ר + וד ן לא ברא הקב'"ה את עולמו 
אלא בזכות אברהם וכו" בהבראם הן הן האותיות של אברהם, ואח"כ ג' שם א'יר יודן אם אתה תמה על זה ראה 
מה כתיב חרים הגבהים ליעלים ומה אם הרים וכו': 8 האנקוס. טורח ומשא') : 4 הרים הגבוהים. בכי'יל נשמט מן 
הרים עד. ליעלים והושלם בגליון בכתב הספר באותיות קטנות, ודורש הרים נבראו בשביל יעלים מדכתיב ל יעלים 
ולא הועלים, וכ'"ה לפי' גיי הערוך ע' הר, והרים אינו מדייק, וגם בד'יו הלשון קשה בהרים הגבוחים ליעלים אכ'"ב, 
ובמ'כ הגיה בהרים וכו' היעלים וכן הדפיסו אחריו ועח"ג, ובמי הגדול עמוד 67 הגי' הרים הגבוהים לעולים אכ'כ אלא 
ליעלים הרים הגבהים בשביל יעלים אילה זו תשת וכו'. ובמדרש שמואל איתא א''ר יודן כתיב חרים הגבוהים ליעלים 
וגו' ר' לוי בשם ר' שמעון בן לוי האילה הזו אבריה צפופים ותיא מתקשה לילד וכו' (ומשם נוסף מאמר זח בילקי 

ם באמצע המאמר שלפנינו) ר' לוי בשם רשב"ל האליה הזו אבריה תשים והיא מבקשת מים וכו' מה הקביה 
עושת וכו': 7 רוח תזזית. מכניס בה רוח של מהומה והיא מקרקשת וכו', ובמה'ג הגי' מכניס בה רוח תזזית והיא 
מקרקרת וכו', ובמייש מכניס בה רוח תזזית מקשת ברגליה ומקשת בקרניה ועי' לעפ אצל קרויס ע' תזזית ועמת"ל 
עי קרקש ועי קרקר ועי קיש: וחיה. וכיה במה'"ג וחיה שומעת ובורחת, ובמייש וחיה רעה שומעת וכו'. וגם 
במ' דפ'יר איתא וחיה, ובד"ו נשתבש וה יה הוהגיהו וה יא וע" בידיימ וחיי רדיל  :‏ 8 הדין טפזא מגין. מפרש 
בפי' ב'"ר כו'א אותו השפן מגין עצמו תחת השקפה וכו' שפן מתרגמי' טפזא נקיקי סלע מתרג' שקיפי כיפא (ועיי 
ישעי' ז' ייט), ושם עוד ל"א מגין תחת כיפא, והגי' מיגין בדפוסים מבנין אאתפעל, ובפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס 
מפרש שפן זה ישן תחת הפלע שמתיירא מן העוף בשעה שהוא ישן שלא יטוש עליו ויאכלנו, ומפי' זה באה 
ההוספה בכי"א א' וב', ‏ וכן פי' במ"כ מיגין ‏ ישן והחליף פעל גין וגנן עם גני: | 10 בהא בראם. בכי"ל נקוד 
בהא בצרי, וכן בסמוך והא זה וכו' ולקמן צד 109 אם העוה"ז נברא בהא : תופשין הלשון. ‏ יש להם חברה בקריאה 
אבל הה"א אין לה הברה גוחה היא להקרות (כן מפרש ב'"ר כייט, אכן בפי' ב'ר כי'א הגיי יש להם הרבה 
יגיעה בקריאת' וכו), ובתנחומא מ'ב שם א'ר אבהו בשם ‏ רי בה" בראם ומה עסקו של ה'י כאן 


-6אץ4 (1 


106 בראשית פרשה יב ב ד 


שמעון בן לקיש אמר אילו מרנליות שלטל: תני כל מי שיש לו תולדות מת ובלה ונברא ואינו 
בורא, וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בלה ובורא ואינו נברא, ‏ ר' עוריה בשם רי כלפי 
ח למעלן הדבר אמור, וכל מה שאתה רואה תולדות השמים [והארץ] הן שני בראשית ברא אלהים 
ונו' (בראשית א א), בשיני ברא מן העיליונים ויאמר אלהים יהי רקיע וגו' (שם שם 0, בשלישי 
5 ברא מן התחתונים ויאמר אלהים תרשא הארץ וגו' (שפ שכ יא), ברביעי ברא מן העיליונים יהי 
מאורות (שס שס יר), בחמישי ברא מן התחתונים ישרצו המים (שם שם כ), בשישי בא לבראות את 
האדם, אמר אם בורא אני אותו ‏ מן העיליונים, ‏ עיליונים רכים על התחתונים בריה אחת ואין שלוס 
בעולם, ואם מן התחתונים גם כן, אלא הריני בוראו מן העיליונים ומן התחתונים בשביל שלום ההיד 
וייצר ייי אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם ב ) 


4 ויקלס כנס פ"ע קיי ע', פנסועס מכ ככסטים סי" ט"+: | 7ע" לכעל לד 66: 


[תני] פכי,. תני"ך, תיור א | וכלהפארי ‏ | 2 תלדה 'י' | אינו לא] איגו םאכ. לא חי | ולא] 
ואינו פאכ] | כלה פאי | בשס ר] ₪ לוי א | **כלפי] כלפא ל | | 8 למעלן] כ: מעלה דפאר'י | 
אמור הדבר ך"!, אמורין הדברים י | שכל מה אכ | השמים] פָא'. שמים ךְאכי | *והארץ פא'] ארץ דאלכי, 
לי ל הן] ₪ בראשון ברא שמים וארץ ', אריש בן חלפתא גדול השלום כשברא הביחה את עולמו עשה שלום בין 
העליונים לתחתונים ביום ראשון ברא שמים מן העליונים וארץ מן התחתונים א" | 4 וגו'] את השמים ואת הארץ דְאכ | 
בשני | *ברא דָא] בראו לכ, ברא רקיעי, לי ף | העליונים ‏ | 5 ברא] בראו כ. לי פי (וכן בסמוך) | העליוניס | 
יהי] פי. ויאמר אלהים .- דְאָ | 6**מן התחתונים] מתחתונים ל | ישרצו] פַי, ויאמר אלהים.-דְאכ | בששי | 
*לבראות דְָא] לבראת פא: לברות ל | את האדם] אכ, את אדם ך, האדם ', אדם ₪ | 7 אני בורא | עיליונים 
רבים] עכשיו העליונים . . ך, הרי עליוניי . . א%, עכשיו רבים העליונים י | ואין] ואין שלום ביניתם = י | 
8 בעולמי | ואם] פ, ואם אני בורא אותו ךְ, לי אי | גם כן] עכשיו התחתונים רבי' (רבים התחתונים א, הס 
רבים י) על העליונים בריה (ביריה א?. בריא פ) אחת ואין שלום (בעולם ך) בעולמי רפא | אלא ל' אכ | הריני 
לי כ | בורא אותו דְפָאי. אבראנו כ | בשביל שלום לי אי | 9 *וייצר פי] ויצר לך | האדס] = וגו ך. עפר מן. . 
נשמת חיים כ | עפר מן האדמה] פא ₪ מן התחתונים דְכִי | 


והם השמים והארץ, ומביא שס המאמר שלפנינו וליג ג''כ הרים יש להם וכו' ואולי נוסף כן בדפוסים עפ"י גיי 
המשובשת לעיל צד 24 הרים שמים וארץ וכו' ועיי במיי שם  :‏ 1 מרגליות של טל. טיפי מים מונחים על הטל 
וכראין כמרגליות (פי' ב'יר כיי), ומביא מאמר רשב"ל לפרש אגלי מים שאין לו ריע במקרא, ועי' חגיגה ייב בי 
ממעון קדשך מן השמים מכון שבו אוצרות שלג וכו ועליית אגלים וכו': מַת ובלה. מל'מ והארץ כבגד תבלה 
(ישעיה נ"א ר) וכן לקמן פמיא (פמיב) שכל מה שנברא ביוס ראשון עתידין להיבלות, וכמ' קהלת. פ' דור הולך 
(א' ד') לפיכך הוא בולה, ובעקידה שער ב' הג" תניא וכה מת וכלה וכן וינו כלה וכו. וכן 
ברדיק ואינו כלה ועח'נ: ‏ 2 כלפי למעלן הדבר אמור. שהקב"ה אין לו תולדות ובורא ואינו גברא, וכן 
מפרש בפי' ב"ר, ושם וברד"ק הגי' כלפי מעלה ועח'"ג, ובכייל כתוב כלפא למעלן והגהתי כלפי למעלן וכן הובא 
במלחמות השם מאמר ר חיב פיז, וכיה סגנון הירושי ברכות פ'ד ח' ב' מתפללן כלפי למעלן, והמאמר ר' עזריה 
בשם רבי הוא דבור בפ"ע וקאי על הברייתא ואין נ'"ל לחברו עם המאמר שלאחרין וכל מה וכו' כמו שמפרש במיכ. 
ובדוחק פירש שם כלפי מעלה הדבר אמור הפסוק של אלה תולדות מוסב אדלעיל (ר'ל על הפרשה שלפניו) לומר- 
שכל מה שנברא וכל אשר אתה רואה תולדות שמים וארץ הן, ובתנחומא מיב שם כל הדרש בסגנון אחר ביום 
הראשון ברא שמים וארץ נשתיירו חמשה ימים ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטת ברא בשני רקיע מלמעלן בשלישי יקוו 
המים מלמטן וכו' נשתייר יום הששי וכו' אמר הקב'"ה אם אני בורא מלמעלן הארץ מתרגזת וכו', ושם יחסו הדרש 
לר' עזריה בשם ריש לקיש. ואין להגיה כאן עפ'י התנחומא ר' עזריה בשם ר' שמעון בן לקיש כלפי וכו' וכל מת 
וכו' (ועיי בהערות רייש באבער ובאגח'א חא צר 412), וכן הובא ברר'ק ובמלחמות השס ובעקידה שם ר' עזריה בשם 
רבי. ובסגנון שלפנינו הדרש גם בוייר פ'ט, אכן שם התחלת המאמר א'ר שמעון בן חלפתא גדול שלום שכשברא 
הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים ביוס הראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים הה'ד בראשית 
ברא וכו' בשני ברא מן העליונים וכו', ומסיים שם מה עשה בראו מן העליונים ומן התחתונים הה"ד וייצר וכו' מן 
האדמה מן התחתונים ויפה באפיו נשמת חיים מן העליונים, ובפי' ב"ר כייט הובא גם כאן א מר ר' ש מעון בן 
ח לפ פת א (בפיי הנדפס נשמט) גדול שלום שכשברא הקב"ה את העולם וכו' ביום ראשון ברא [שמים מן עליונים 
וארץ מן התחתונים שנ' בראשית ברא וכו' בשני ברא (כ'"יה בפי' ב'יר כייא ונשמט בכי"ט)] מן העליונים שני יהי 
רקיע בשלישי מן התחתונים שנ' תדשא הארץ וכו', והעיר שם וכן כתוב בויק וא רבא, ואינו מוכח אס היתה 
הגיי כך לפניו בב"ר כגי" כי"א ב' או שכוונתו לתגיה כן עפ'י הוי"ר (ועי' בפיי מהרז'ו), ואפשר שגם בכי'א בי 
באה הוספה זו מפי' ב"ר, וכן נראה שנוסף בסוף המאמר בכי'א א' וב' מפי' ב'יר אפי' עליונים צריכי' שלום, וכאשר 
העירותי המאמר וכל מח שאתה וכו' (וכייה גם בד'"ו. וברי ווילנא נשתבש כל מה) הוא המשך הברייתא או המשך המאמר 
לכל יש תולדות, וגם מדמסיים המאמר שלפנינו דאמר ריש לקיש המשל ופחד עמו וגו' מוכח שאין להגיה בתחלתו 
ארייש בן חלפתא גדול שלום וכו' כמו שהגי" בוי"ר, וגם ברד"ק ובמלחמות השם (ושם חגי' בשני בראו וגר' בשלישי בראו וכו' 
ברביעי בראו וכו' ועח"נ) ובעקידה הובא כמו שהגיי לפנינו כל (שכל) מה שאתה רואה תולדות השמים וחארץ הם (הן) 
שג' בראשית ברא וכו : 8 שני בראשית וכו'. ושמים וארץ כוללים כל הכריאה והם נבראו בראשון. ובשני ברא וכו' כדדרש 
ואזיל, ואין צ'ל כגיי הילקוט. ובא'א הגיה ביום ראשון ברא מן העליוני' ומן התחתונים שנאמר וכר, והוא כגי' וי"ר, 
וכתיבת עליונים ביו'ד עיי גם לקמן צר110: 6 לבראות. כן הגחתי ועח'"יג ולעיל צד 60 ; 8 גם כן. כייה בכיייל והוא 
לישנא קטיעא, ובוי'"ר שם אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריה אחת מה עשת וכו 
ועח"נ : = 9 עפר מן האדמה. וזהו מן התחתונים, וכיה בכי"א א' וב' את האדם עפר מן האדמה ויפה וכו' מן תעליוניםו 





בראשית פרשה יב בו 1% 


קומה מאה אמה מיות מאתים אמה, ‏ ר' אבהו אמר תתיק אמה, רי ברכיה בשם ר' דוסא טעמיה דרי 
אבהו השקמה הזו עושה בארץ שש מאות שנה והוולד יוצא אמה גדומה ממעי אמו, צא וחשוב אמה 
ומחצה בכל שנה הרי תתיק אמה, פרי הארץ ופרי האילן מניין כי ורע השלום הנפן תתן פריה 
ונו' (זכריה ח יב), מאורות מנ' והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים 
וגוי (ישעיה ל כו): לכל יש תולדות, שמים וארץ יש להם תולדות אלה תולדות השמים, מטר יש פץ 
לו תולדות היש למטר אב יוב לח כה), ‏ טל יש לו תולדות מי הוליד אגלי טל (שם שפ), רי 


1 פיי פקיקס6 ככסי פ'ס (די 6'), פדכט סקמיס ' ק" "ז: 5 ילקו לע י"ס : 


1 קומה] אכ. קומיך'. קומך, קופ חי, קופי (שס) | אמה לי דאכימ: (וכן בסמוך) | תתיק] י, תשע 
מאות דפ אכי (שם) | *טעמיה ךְ] טעמא פכ, טעמי ל | 2 אבהו] פ: ₪ מהכא כי כימי עץ ימי עמי דָא, מהכא 
כימי.. עמי כ | להשקמה] כשקמה ך | הזאת א'י. זוי(שם) | עושה] פאימ: שחיא עושה 7 | בארץ] 
₪ ומתקיימת ועושה פירות א% | אמה גרומה ממעי אמו פָע, גרדומה ממעי . . '1, מאמו גרדומא י (שם), 
גרמומא ממעי אמו א%, גרמומה . . אמו אמה וחצי א1 גרמידא גרמידא ממעי אמו כ, ממעי אמו באמה גדומה ך7, 
ממעי אמו אמה גדושה ], ממעי אמו גרמידא ומחצה ף!, גרמומה . . ממעי אמו גרמידא מחצה א? | **וחשוב] 
וחשב ל | 8 וחצי אך | שנה] ,- ושנה א' | תתיק] אי: תשע מאות דְפכרי (שם) | פרי| פחאפי: פירי י (שם), 
פירות 1 | הפרי] פאכ. ופירי י (שם), ופירות דְ | חאילן] העץ א | 4 וגו] והארץ תתן [את ךז] 

| יבולה דְזְאַכל (שם), וגוי וכתב על הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו 

לחדשים יבכר כי מימיו מן המקדש יצא והיה פויו למאכל ועלהו לתרופה ף] | המאורות ימ | ואור--וגו] 

| וגר דפ | 5 השמים] פי, ₪ והארץ בהבראם דְא* | "מטר] הרים יש להם תולדות בטרם חרים יולדו 
וגו ך | 6 תולדה ₪ | מי] או מי דפאכ | 


1 קוממיות בשתי תיבות קומת מאה ועוד מיות ב' מאות הרי ג' מאות, וכן מפרש בגליון הילקוט רמז ייח (וללא 
: נכון נפרד שם המאמר בשני סימנים) ,פיר' כשתחלק קוממיות' (ובילקוט דפ'יר ליתא פירוש זה), ובבמ'"ר הגיי שני 
קוממיות קו'"פ מאה מיות מאתים ועח'נ, ובפי' ב'"ר כיי'ט מפרש שדריש קוממיות בגימטריא ק' קומה והמ'ם הראשונה 
היינו מאה ומיות היינו מאתים, ובמדרשי תנחומא ל'ג מאמר זה ושלאחריו: ‏ 1 ר' ברכיה וכו'. בפסי"ר שם איתא 

בדרש וכמה הם ימות המשיח וכו' ר' ברכיה בשם ר' דוסא הגדול אומר שש מאות שנה דכתיב כימי העץ ימי' 

עמי איזה עץ הסרן העושה שש מאות שנה, ובמי תהלים שם וכמה ימות וכו' ר' ברכיה ורי דוסא סבא אמרו(ועייייש 

| בהערות רש'יב) שש מאות שנה שני כי כימי העץ וכר והדין סדנא (ועייייש בהערה צ'"א הג" וגמירי דהיא 
1 סרנא) עביד בארעא שית מאה שנין, וסרן הוא סדן של שקמה, ובכמ"ר הגי' כן וסדן של שקמה עושה בארץ וכו' 
(ועיי בפירש'י ערכין ייד א' דררך שקמין לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי וכו' ולאחר קציצה קרי ליה סדן השקמה), 
י ודורש כי כימי העץ העץ המתקיים ביותר והוא השקמה שהיא עושה כל קיימת בארץ תייר שנה ועי' לקמן סוף פי"ג , 
ולפי הגי' שלפנינו קא סמיך אמקרא כי כימי העץ וכו' שהובא לעיל, ועדיפא גיי הדפוסי' ועח'ינ וכייה בילק' רות 
= ר"ב בשיר דוסא מהכא כימי העץ וכו' ובבמ"ר ר' הונא בשם ר' דוסא טעמיה דר' אבחו דכת' כי כימי העץ וכו : 
. 2 אמה גדומה. וכיה גדומה בדל'ית בגי' הדפוסים, וכן בבמ'ר והולד הזה יוצא ממעי אמו אמח גדומה וכו', וכן 
, הגיי לפנינו זבחים ס"ב ב' אורכן אמה וכו' באמה ג ד ומ ה ופירש'יי שם קצרה, ומשמע מפירושו שהיא פחותה עוד 
מאמה מצומצמת, וכן שקלים פ"ו הלכה ז' עוביין אמה באמה שוחקת וארכן באמה גדומה. וכו' לפיכך לא היה 
שם אלא אמח גדומה (כ"'ה בכל הדפוסים הישנים ובד' ווילנא ועי' בד''ס) וכ"ה בירוש' שקלים ד' זיטאמיר, ‏ ופי 
בק"ע גדומה פחותה, וגם לפי הגי' אמה ג רומ ה או ג רדומ ה פירושה כן ועי' בעמת"ל ע' גדם ועי גרדם ועי 
גרם, וגי' הערוך עי' ע' גרם ה' ומפרש שם גרומה כמו נותן לו גירומין (ב'"ב פי'ח ב') פיי תוספת ועי' זבחים שם בתוספות 
דיה באמה גדומה ובשיטה מקובצת וכן טעם הגי' כאן אמת ג ד ושה, ולכל אלו הגירסאות והפירושים קשה 
הדרש צא וחשוב אמה ומחצה בכל שנה ועי' ביפיית ובידי משה דיה באמה גדומה במדרש ד' פפד'א 

(ובד' ווילנא נשמט ביד'"מ כל המאמר), אבל בפי' ב'יר כי''ט גורס ומפרש חולד יוצא ממעי אמו ג רמידה ומח צה 
רוב ולדות גדלין במעי אמן אמה וחצי באמה שלו צא וחשוב לשש מאות שנה אמה וחצי בכל שנה הרי תשע 
מאות שנה ומהו כימי העץ ימי עמי וכו' ימי גידולן כימי העץ מה ימי העץ ו' מאות שנה אף ימי גידולן ו' מאות 
שנה ומצינו שיעור גידולן לשנה אחת שהוא במעי אמו גרמידה ומחצה באמה דידיה צא וחשוב וכו' ולא שיהיו 
בכל שנה אמח ומחצה אלא כשיעמדו בקומתן לתחיית המתים. תהא קומתן ט' מאות אמה וכו', והגי" 
גרמידא איתא גם בכי'כ, ובפי' "א בפי' ב''ר הנדפס נשתבש אמה ומחצה, ולנכון איתא בפי' האחר שחובא קודם פי' ס''א 
ג"כ גרמידא ומחצה, ואותו הפירוש הקצר מובא גם בא'א בשם פירש"י וכן הובא בהערות רי"ג במדרש ד' שאלוניקי, 
ובפי' ב'"ר כי"א משמע שהתיבות גרמידא ל (והכתב מטושטש שם) הן פירוש גרמומה ועח'ינ : 8 הגפן תתן פריה. 
בכי"פ נוסף וכתב על הנחל וכו (יחזקאל מז ייב) והוא מנוסחת התנחומא. וצ"ל מן המקדש המה יוצאים, 
ובמדרשי תנחומא אי' עוד וג'יע מנין שני ישובו יושבי בצלו וכו', ושם מסיים המאמר חמה ולבנה מנין שני והיה 
אור הלבנה וכו' שבעתים כאור שבעת הימים א"ר אחא בשם ר' חנינא מחץ מכתו של עולם ירפא, ובתנחו' הגיי 
ואימתי ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא ועיי בהערות רייש באבער ולעיל צר 
7, ובספרא ריש בחוקותי דרשו ונתנה הארץ יבולה לא כדרך שהי' עושה עכשיו אלא כדרך שעושה בימי אדה"ר 
ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה ת"ל זכר עשה לנפלאותיו וכו' ועץ השדה יתן פריו וכו' 
כדרך שעשתה בימי אדת'יר ומנין שהעץ עתיד להיות נטוע ועושה פירות בן יומח וכו': ‏ 5 לכל יש תולדות. תולדות 
יוצאות מהן, ולכן אמר הכתוב תולדות השמים ולא אמר בריאת השמים וכן מורה על התולדות לשון הכתוב היש למטר 
אב או מי הוליד אגלי טל, וגם מטר וטל יש להן תולדות והן צמחי האדמח (ועי' ביפיית ובפי' מהרז'ו), ומשמים 
כל הבריאות בכלל כדדריש בברייתא וכל מה שאתה רואה תולדות השמים וארץ הן (ואפשר שוה הוא 

המשך המאמר שלפנינו המתחיל לכל יש תולדות), ועי' למטה צד 109 המאמרים כל מה שיש בשמים ברייתו וכו', וכן 
פירש הרד"ק אלה תולדות השמים וכו' אע'פ שהאל עשה הכל כמו שאמר ויברא ויעש הוא עשה אבל ע'י אמצעים 





14 בראשית פרשחה יב בד 


ו' בוכיה בשם ו' שמואל בר נחמן אף על פי שנאמרו הרברים על: מליאתן כיון שהמא 
אדם הראשון נתקלקלו, ועוד אין חוורין לתיקונן עד שיבוא בן פרץ אלה תולדות פרץ 
תולדות מלא [', אילו הן זיוו חייו קומתו פרי הארץ ופרי האילן ומאורות זיוו מנין ואוהביו כצאת 
השמש נגו' (שפטים ה לא), ‏ חייו מני כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה כב), קומתו מני ואולך9% 
= אתכם קוממיות (יקרא כו יג), | תני ר' חייא בקומה זקופה ולא יריאים מכל בריה, -ר' יורן אמר 
מאה אמה, ‏ ר' שמעון אמר מאתים, ר' אלעזר ברי שמעון אמר שלש מאות אמה מג' קוממיות, 


5 ספכל כיט נמוקופי, ככ נסכס פ"ס 5', פנסדכין ק' סי, סנסועס עקכ פי" ז' : 


שבת התחיל החשך ממשמש ובא באותה שעה נתירא אדם הראשון אמר שמא אותו שכתוב בו הוא . . ראש ואתה 
תשופנו עקב בא להזדוג לי ואומר אך. . ישופני אתמהא מה עשה לו הקביה. . שני רעפים . . לזה ויצאת האור.. הה"ר | 
ולילה אור בעדיני אתיא כהחיא דתני ר' ישמעאל מפני מה . . על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש מפני שהוא 0 
תחילת ברייתו ר' הונא בשם ר' איבו בשם ר' יוחנן אמי אף במוצאי . . . ששבת באותו היו דָי, אחר כך לן באורה 
שלשים ושעות (צ'"ל ו' שעות) שימשה אותה אורה וכול' שמואל אמי מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהיא 
תחילת ברייתו וכול' בברכות ל | 1 גר נחמן] כמ. בר דב נחמן א?. ליך | שאמרו] שננואו א | 
דברים א | וכיון חמ | 2 נתקללו[] | ועד אין] י (רות), ועוד אינן דְי. ואינן , ועד לא א | חזרו א | לחיקונן] 9% 
למקומן כי (שם), למקומם ם | 8 תולדות מלא ] מלא ויו דְץ, מלא וו י (שם), לפיכך מלא (ן, מלא אן. מלא [ואו מ] ₪ 
בשביל ששה דברים שיחזרו דֶם | אלוחי (ש). ואלו דאע | זוו וחייו חאכי (שס) ם: חייו זיוו ע | 6 
וקומתו חאכי (שם) מ | פרי] חע: ופרי אכ: פירי י(שם), פייות ך | פרי] אכע. ופירות דחי (שפ) | / 
והמאורות א | 4 עמי] חאכימ. עמי ומעשה ידיהם יבלו וגו' , עמי תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אין עץ אלא % 
תורה היך מה דאת אמר עץ חיים היא למחזיקי' בה ך | ואולך---חייא] תני ר' חייא ואולך . . קוממיות ךז | 5 לא ךז/ 
ואיןי (שם) | יהודה פי | *אמר דאכי] אומר פַךז' (שס), א' ל | 6 מאה] קומה,-. 8 | לאמה] ,- כאדם הראשון ך' | שמעון] ; % 
נחמיה ‏ פי | אומר חכי (שס) | מאתים] .- אמה דְחְזְאָכִי, שני קוממיות מיות מאתים 5 (ר' אלעזר--מאתים אמה 5% 
ל ם) | בר שמעון ליי | *אמר דְא"] אומר חכי. אל | אמה] אכי. ל דְח | מני קוממיות ל | 


= המאמר עד מפני ששבת האור כל חיום כמו שהוא בשלימות לעיל פי'א בכייל, וכ'יה כאן בשינוים שונים בכייא אי 
ובדפוסי' (ותיבות ,החחילה אותה האורה כל היום וכל הלילה" שם מיותרין או נוסחת גליון במקוס ,שמשה חאורת'", 
ובא'א מוגה התחילה אותה האורה משמשת כל וכו', ובמיכ הגיה האירה אותה האורה כל וכו' וכן הדפיסו אחריו), ל 
ומסופו מובא בערוך ע' ברך א' מפני מה מברכין וכו ששבת האור כל היום ונסמן שם בב'ר פי"א ופיב וכוי), 5 
והסופרים קיטעוהו בכי"ל (ורמז שם וכולי בברכות ר*ל בברכות ירושלמי פ"ח) ובכי"א ב' (ורמז שם וכו' בפרשיי | 
ריל בפרשה '' לפי מספר הפרשיות באותו כ'י) ובכי"ח וכי'כ : | 1 רי ברכיה בשם וכו'. בכיייפ גורס כאן ועתיד -% 
חקב'יה להחזירן לכשיבא בן פרץ לפיכך מלא זה \' בשביל ו' דברים שיחזרו בימיו זיוו מנין שני כל רואיהם יכירום 
כי הם זרע ברך ה', ופסוק זה מוכא גם במדרשי תנחומא: שנאמרו הדברים וכן. בפיי ב"ר כ'י מפרש שנאמרו 
הדברים כל מעשה בראשית על מליאתן בשפע בלי חסרון כמו יושבות על מלאת (שה"ש ה' ייב), ואולי תפס 
הלשון ש ג א מ ר ו עפ'י מאמרם לקמן ריש פייז בעשרה מאמרות נברא העולם, וגם בדפיר ודו הג" שנאמרה 
ובמ"כ הגיה כמו שהוגה כבר בא"א ש נ ב ראו וכן הדפיפו אחריו (ובמ"כ הביא הגי' שנאמרו גם בשם בעל 
עה"ק), וכן סגנון הלשון לקמן פיד עופר עלם על מליאתו נברא וכו הוה על מליאתה נבראת, וכשהשיר פי | 
צאינה וראינה (ג' י"א) במלך שלמה שברא בריותיו שלמות ברא חמה ולבנה על מלאתן וכו ובבמיר פיייב סיי חי ל 
שברא בריותיו שלמים ברא חמה וכו' על מליאתן וכל מעשה בראשית בקומתם נבראן וכר, והגי' ג ב ר א ו אי כאן 5 
רק בכי"א אי ובי המאוחרים : 2 ועוד אין. וכיה בפוגיא: צד 604 ועוד אין וכוי תולדות מלא, ובמדרש חו"י הגיי : 
לכשיבא משיח בן פרץ יחזרו אלו ו' דברים למקומן ועח'נ, ושם הובאו פסוקים אחרים לראיה קומה מג' שני + 
יונקותיו וגו' חייו מני וכוי זיוו מני שני והמשכילים יזהירו כזותר הרקיע וגוי פרי חארץ מג' שני יהי פיסת בר בארץ 
קלקול המאורות מג' וכוי עכודת האדמה מג' שני והאלפים וחעירים וג: 4 חייו מג'. מכאן עד סוף הענין מאורות 
וכו' והיה אור הלבנה וכו' גם בכייפ הנוסחא כמו שלפנינו, וכיה סגנון המדרש בבמ"ר פי'ג סי ייב  :‏ ימי עמי. 
גם בשאר כ"י ובילקוט בשני המקומות ובילק' מכירי ליג תני רשכ'י אומר אין עץ וכו', וגם במדרשי תתנחומא 
ליתא, ונראה שניהוסף בדפוסים מן במ"ר שם, ועי' מדרש קהלת פי והארץ לעולם עומדת (אי ד'), תענית ז' אי, 
ספרי עקב פ"מ. וי"ר פ"ט ופלי"ה. פדר"א פי"ב, סא"ר ריש פא : 5 תני ר'. בספרא שם ואולך אתכם קוממיות ר"ש 
אומר מאתים אמה ר' יהודה מאה אמח כאדם הראשון אין לי אלא אנשים גשים מנין ת"ל בנותינו כזויות מחוטכות ד 
תבנית היכל וכמה היא תבנית היכל מאה אמה ד"א ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה ולא יהיו יראים מכל 5 
בריה, וברייתא זו מובאה כאן בשם חני ר' חייא ועי' בהערות רייש באבער בתנחומא שם ובפסיקתא קפי"ב 
ועייע מ"ש הרמ"ל מלבים בהקדמתו לתויכ ורמא"ש במכואו למכילתא צד מייה, וכמדרשי תנחומא בראשית שס ליג 
תני וכוי בקומה זקופה וכו' וגם שם בסגנון אחר ר' יהודה אומר מאי קוסמיות (כ"ה בתנחר מייב) עתיד שיהיו כל 
אחר ואחד מישראל גובהו מאה אמה ר' שמעון בן יוחי אומר מאתים אמה שני' קוממיות קום מאה מיות 
חרי מאתים: 6 מאה אמה. בספרא שם פיי הראכ"ד דאתבנית היכל קא סמיך, וכן בסנהררין שם מאה אמת 
היכל וכותליו שנ' אשר בנינו וכו' ועי' פירשיי שם, ובתנחומא עקב נוסף ונאמר וההיכל מאה אמה ועי' בעץ 
שם, ובפי' ב"ר כ"י הביא הברייתא דת"כ ומפרש מאה אמה כאדתיר דכתיב ותשת עלי כפך כ"ף בגמטריא ק' 
ועיי ג"כ ברש"י סנהדרין שם ובד''ס חגיגה ייב א', ובדפוסים גוסף כאן מאה אמה כאדם הראשון, ותא 
הוספה עפ'י הספרא וליתא בשאר הספוים, וק"ק שלפי המדרש היתה קומתו של אדה'ר מאה אמה אחוי שחטא 
כמו שדרש לעיל צד 109 קומתו גבעה וכו' וכאן מסיק שיחזרו הדברים לתיקוגן ועי' ביפית : מאתים. דורש 
קוממיות שתי קומות מיעוט רבים שנים וקומה מאה אמה, וכן בתגחומא בראשית כל קומה מאה קוממיות מאתים, או 
שפירושו כמו שהגי בבמ"ר מאתים אמח קומטיות קומה של מיות כלומ' קומה של בי מאות ועי' בפיי מהרזיו, 
ובסנהדרין וב'ב שס תגי' ר'י מ איך אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדהיר: שלש סאות אמת. דורש 








יז \ שה 20 
שי % בו 


8 








"יי 


' ו 
ו ו ב בו ב 2 





בראשית פרשה יב ב ד 18 


אף על פי שנתקללו מאורות מערב שבת אבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתייה כדרבנין 
ולא אתייה כר' אסי דר' אפי אמר אדם הואשון לא לן ככודו עימו, ומה טעם אדם 
ביקר בל ילין (תהלים מט יג), רבנין אמ לן כבודו עימו מוצאי שבת נוטל זיוו ממנו וטרדו 
מנן עדן ההיד משנה פניו ת' (איוב יר ₪. כיון ששקעה חמה בלילי שבת ביקש הקב"ה 
לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת ההיד ויברך אלהים את יום השביעי וג (בראשית ב ג) 6 
במה. בירכו באורה, [כיון ששקעה חמה בלילי שכת המתינה האורה משמשת החתחילו הכל מקלסין 
היה תחת כלהשמים ישריהו (אוב לו ג) מפני מה ואורו על כנפות הארץ (שם שש), 
רי לוי בשם בר מירה ליו שעות שימשה אותה האורה ייב שלערב שבת וי"ב | שללילי 
שבת וייב שלשבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא, נתיירא אדם 
הראשון אך חשך ישופני (תחליס קלט יא) אתמהא, תאמר אותו [שכת' בו] הוא ישופך ראש 10 
וגו' (בראשית ג מו) בא להזרווג לי אתמהא, מה עשה לו הקכיה וימן לו שני רעפים והקישן זה לוה 
ויצאת האור ובירך עליה היה ולילה אור בעדני (תהלים שם שס) ולילה אור בעדני, כדשמואל 
דאמר שמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתו, רב הונא בשם רב 
רי אבהו בשם ר' יוחנן אף מוצאי יום הכיפורים ‏ מברכין עליו מפני ששבת האור כל היום], 


דרי שמעון ביר (ר' שמעון בן מ) יהודה איש כפר עכו (עינים מ) אמר (אומר מ) משום ר' מאיר דָמ | 
1 שנתקלקלו רזא | מאורות] א. המאורות דְחכ | אכל] אכ: ל דח | ע] אלא ₪ ח | אתייה] חכ, 
אתיא דא | כרבנן | 2 אתייה] פ, אתיא א | אסי] האכ. יופי ך | דאמי ר' אפי אכ, דאמר רי יוסי ך, 
דאמי ד | עמו | ומה טעם] ךַ. מאי טעמיה ךְ, שני אכ | 8 לן-- עימו] לן . . עמו חאכ. לי ד | 
ומוצאי דֶזְ, ובמוצאי אכ, במוצאי ך | נוטל] ח. ניפל דא | 4 הדא היא ך | משנה] אך]ן. ויגרש את האדם 
וכתי" = ך | וגו] ותשלחהו דְזְא, ₪ אמר רי יהודה ביר פימון אותה האורה שנברא בה העולם אדם הראשון 
עמד והביט בה מפוף העולם ועד פופו כיון שראה הקב"ה מעשי דור אנוש ומעשי דור המבול ומעשי דור הפלגה 
שהן מקולקליי עמד וגנזו מהם שנאי וימגע מרשעים אורם ולמה גנזו אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבא שני וירא 
אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיקים שנא' אמרו לצדיק כי טוב ומנין שגנזו לצדיקים שנאמי ואורח צדיקיי 
כאור נוגה וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקיס שמח שנא' ואור צדיקים ישמח ר' לוי בשם בר נזירא אמ' שלשים 
ושש שעות שמשה אותה האורה שתים עשרה של ערב שבת ושתים עשרה של לילי שבת ושתים עשרה של שבת ך' | 
כיון---האורה] דְזְא?, כיון . . בליל . . האורה א, כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה 7 | 6 במה] חאכ, 
ובמה ך' | באורה] דְזאכ, באורך | *יון--כל היום] וכיון .. בלילי שבת התחילח האורה ממשמשת התחילו. . 
מקלסין להב''ח תחת . . ישרהו מה טעם ואורו. . הארץ ריל בשיר נזירא אמ' ליו . . אותה אורה . . כיון . . חמה 
במוצאי שבת . . ובא ואמי אך . . ישופני תאמ' אותו שכתב הוא ישופך ראש בא . . . עשה חביה . . שנים רצופים . . 
זה בזה ויצתה מהן האורה ובירך. . הה'"ד וליל אור בעדני אתיא כדשמואל דאמי. . מפני שתחלת ברייתו הוא רב הנא 
בשייר אבהו ובשייר יוחנן . . במוצאי . . ששבת היוס כולו א?, וכיון . . בלילי שבת התחילה האורה ממשמשת התחילו. . 
מקלסין להב'יה תחת . . ישרהו מה טעם ואורו . . הארץ וכ ו' בפ רש *י עד מפני ששבת האור כל היום א?, 
וכיון . . בלילי שבת התחילה האורה ממשמשת התחילו . . מקלסין לחקב'"ה שני תחת . . ישרהו מה טעם שני 
ואורו .-. הארץ ר' לוי בר טירא שלשים ושש שעות . . אותה אורה שתים עשרה של . . ושתים עשרה של . . 
ושתים עשר של. . כיון . . חמה במוצאי שבת התחיל ממשמש וכ ת' לע יל וכו'ם, וכיון ששקעה החמה בלולי 
שבת המתינה משמשת האורה וכ ו' כד לע יל אמור עד אמי ר' יוחנן אף מוצאי יום הכיפורים מברכין עליו 
מפני ששבת האור כל אותו היוס דץ, כיון . . החמה בלילי השבת שמשה האורה התחילו מקלסין להקב'יה הה'"ד 
תחת .  .‏ ישרהו מפני מה ואורו . . הארץ התחילה אותה האורה כל היום וכל הלילה כיון ששקעה חמה במוצאי 


במאורות, ונשנה כאן בדרש שניטלו המאורות מאדה'"ר, ובילקוט קיטע והעתיק כפירוש הענין מאורות לקו במוצאי 
שבת, ובילקי' רות מאורות מנין אדם ביקר בל ילין, ובכיייל קיטע מן כיון ששקעה חמה בלילי שבת המתינה האורה 
וכו וכן קיטעו ברוב כ"י, ובכיייפ שהוא מסכים כאן עם מדרשי התנחומא חסר כל המאמר ריש בר יהודה וכו' 
ונמצאו במקומו ,גן עדן מנין ויגרש את האדם מאורות מנין דכת' חשך השמש בצאתו וגו'", וכן בתנחומא מב 
וגן עדן. מנין שני ויגרש וכו' וחמה ולבנה מנין שני חשך השמש וכו' ועי' בתנחומא, ואח'כ מתחיל בכי'פ ועתיד 
הקב'"ה להחזירן. וכו ובמדרשי התנחומא אבל לעוה"ב (ולעתיד) הקב'יה מחזיר וכוי, וכן ליתא המאמר בבמ"ר, ושם 
הגיי מאורות. וחפרה הלבנה ובושה החמה \וגו' ומנין' שגנזם דכתיב וימנע מרשעים אורם וגו' ומנין שעתיד לחזור 

המשיח וכן',: ובמי הגדול ‏ העתיק המאורות מנין שני וכסית בכבותך שמים וחקדרתי את כוכביהם ועתיך 
הקבייה להחזירן לימות המלך המשיח; וכל הסוגיא פרשתי לעיל בפייא ועייייש : 1 שנתקללו. לעיל פיייא שנתקלקלו 
ועחינ : = 2 דר' אפי אמר וכו'. לעיל פי"א הגיי דאמר אדה"ר לא לן בכבודו רבנין אמי לן בכבודו: 4 משנה פניו. 
לעול פי"א: לייג גם בדפוסים ויגרש וכו' והוא הוספה עפ"י נוסחת התנחו' וגן עדן מנין שני ויגרש וכו', והמאמר 
אמר ריי ב'יר פימון נוסף שם בדפופי' אחר ,מפני מה ואורו על כנפות הארץ", וכאן הרחיבו עוד ההוספה (וגם 
בא"א כתב שנראה שם הנוסחא יותר מכוונת), ועוד סדרו כאן המאמר א"ר לוי בשם בי'יג, ולעיל נסדר גם בדפוסיי 
כמו שהוא שם בכייל ושאר כ"י. וכאן בכי"א א' וכייכ ועיי במיי לעיל צד 88 בדה לן בכבודו: כיון ששקעת 
חמה וכוי בקש הקביה. וכיה לעיל פי'א גם בדפוסים ועח"נ: = 6 כיון ששקעה וכוי המתינה וכו'. הדפסתי כל 


19 בראשית פרשח יב בד 


והרן, ומה הנון חסיוין ‏ ו' יודן בשם | ו' אבון ששה כנגד ששה דכוים שניטלו 
מאדם הראשון, ואלו הן תזטו וחייו וקומתו ופרי הארץ ופרי האילן ומאורות, | זו 
מנ' משנה פניו ותשלחהו (איב ידס), | ח"ו מג' כי עפר אתה גו' (בראשית ג וט), 
קומתו שנ' ויתחבא האדם גו' (שם שם ה) אמר ר' אייבו קומתו גבעה ונעשת שלמאה 
אמה, פרי הארץ ופרי האילן מני ארורה האדמה וגו' (שס שפיי), מאורות ר' שמעון בר יהודה 


4 עי" לקטן פי"ע, כעדנל כנס טס ק" כ', טיכ סטיכיס כנס פ' סנס מטפו (ני ז'), פקיקסס פ"ס (סי בי) פ"ס (מ'יס 06 = 


פקיקסס כנפי פע"ו (כ''ס 3'), סנינס ייכ סי, כנסדכין פייט צ' :| 5 לעיל פיי לד 88 ת"נ: 


1 והדין דחא"עי. ודין א?. ואלה תולדות פרץ פ | ומה] הכרי (רות), מה א*וו, למה ץ, ומפני מהך' | 
הינון] חר: איגון דא*עי | חחסרין דא"עי: יש חרי | א:כין דפ. ואובן אכי (ששס) מ | ששה] פחי 
ור עי(שם), ששה דבויא, ל דִי | כנגד ששה] כנגד ר אלו (שס), מפני ששה ו, ל' כ | נטלו: | 
ל ואלו הן לי י | זיו פניו ם | לוחייו] חייו ך | פרי א'י. ופירות א"כי (שם) מ | ופרי] פא'י. ופירותךא"כי (שס) מ | 
האילנות '', העץ א*, האילן' וגן עדן ם] | והמאורות' | זיו פניו ₪ | 8 **ותשלחהו] וישלחהו ל | 
וגר] ואל עפר תשוב דָזְאכי (שם) | 4 ויתחבא--וגר] אחור וקדם צרתני ותשת עלי וג' =], וימח כל האדם !' | 
אמר--אמה ל'₪ | 4*אייבו] איבוךז, אבהו ל"דְאמ: יחנן ל | קומתו גבעה] קומתו גבוהח היתה [] . . 
היתה גבוהה א?2: . . היתה גבוה א'מם, באותה השעה גזעה קומתו של אדם הואשון ך' | ונעשית דחזא'כ | 
5 *פרי--האילן פא ,כי] פרי (פירות מ) . . ופירות האילן דְזְמ, פירי . . ופירי האילן י (שם), פרי האילן ופרי הארץ ךְ, 
פרי האילן ל . . ופרי הארץ ל9 | מאורות] גן עדן מנין ויגרש את האדם מאורות מנין דכת' השך השמש 
בצאתו וגו' ם] (ועי" במיי) | ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס (עכוס כּ. עכו א') משום רי שמעון (אומ) אכי 


בדפוסים וכי"ח וכי'א א' וב' וערוך וילקוט רי טייז, ובמקרא כחוב וא ל ה, ובילק' רות שינה לפי הענין שם בר 
מתרין אלה תולדות השמים והארץ ודין: 1 ומה היגון וכו'. ולמה הס חסרים, וכן גורס ומפרש בפי" ב'יר כיייט 
ועח"נ : = ר' יודן בשם ר' אבון. בתנחומא מיב אמר ר' יהודה הלוי בו שלום והן ששה אמר ר' פגחס 
בשם ר' ראובן כנגד ששה דברים שחיסר את אדה"ר ואלו הן וכו', ובתנחומא א"ר יודא הלוי בר שלום וא + 
זו כנגד ו' דברים שחיסר וכו', ובבמ'"ר הובא כל המאמר בדרש וקרבנו (במדבר ז' ייג) וגי שם למה וא'ו יתירה 
ר' ביבי בשם ר' רא ובן שיתה כנגד ו' דברים שניטלו מאדה"ר ועתידים לחזור על ידי בן נחשון הוא משית 

הן וכו, וכן הגי' כאן בקצת ספרים בשם ר' ראובן ועי' גם באגה'א ח'ג צד 81 וצד 414 וצר 426 : כנגד ששה. כן נוסף 
בכי"ל בוני שיטי בכתב הספר וכ'"ה ששה כנגד ששה דברים בכי"5 וכיייח, ועדיפא גי' הערוך ו' כנגד ששה דברים כלומר 
ו שאינון חסרים, ובמדרש חויי הגיי ואותן שחסרין ו' למה כנגד ו' דברים שנחסר עולמו מבריאתו : 2 מאדס הראשון. 
בערוך שם העתיק מראש המאמר עד כאן ואח'כ הביא מסוף המאמר ואינן חוזרין לתיקונן עד שיבא בן פרץ וכר': 
ואילו הן זיוו וכו'. וכן הועתק במ' הגדול זיוו של אדה"ר וחייו וקומתו ופרי הארץ ופרי האילן והמאורות, 
ובבמ"ר זיוו וחייו וקומתו ופירות הארץ ופירות האילן ומאורות (כמו שהוגה במיכ), אבל בתנחומא מב הג" זיו 
פניו וקומתו וחייו ופירות הארץ וג ן עדן (בתגחומא ונטרד מגן עדן) וחמה ולבנה, וכיה בכייפ זיו פניו ומוסיף 
ג'יכ וגן עדן (ופרי הארץ ופרי האילן מוגה כאן בכי"יפ לדבר אחד, אכן בסוף המאמר לקמן צר 105 ליג בכייפ גן 
עדן). ולפנינו אי' בסמוך רבנין אמי וכו' נוטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן וכו', ובמדרש חו"י מונה קומתו של אדת'"'ר 
וחייו וזיוו ופרי הארץ וקלקול המאורות ו ע ב ו דת ה אד מה (ובמררש חסר ויתר בפליטת סופרים צד 87 נשתבש 
המאמר ועי' בהערות רשא"ו ובבתי מדרשות ח'ג דף ג'), ואגדות כאלו שלפנינו על קומתו של אדה"ר וזיוו ואותה 
האורה שהביט בה מסוף העולם ועד סופו (ועי' בחנ כאן צד 108 ולעיל פייא) ושנטלו ממנו כשחטא ונטרד מג'יע נמצאו 
גם בשיורי הגנוזיס שלהם כמו בספרא דאדם הראשון במהדורות שונות ועי' בהוצא' פריישען צד 9 צר 81 צר 48 
וצד 52 ובמאמר הח' גינצבערג במייח חלק מ'"ג צד 12 וצד 117, ויסוד לכל אלו האגדות בספריהם הוא מררש ח 
כמו שכתב גם הח' שירער במ'"ע. טהעאל' ליטעראטורצ' שנת 1901 עמוד 172 : ופרי הארץ ופרי האילן. שחיו הכל 
עושים פירות בן יומן כמו שררשו לעיל צד 77, ובספרא בחוקותי פ'א וכן הוא אומר תדשא הארץ דשא עשב מלמד שבו 
ביום שהיתה נזרעת בו ביום עושה פירו' וכו' ואומר עץ פרי עושה פרי למינו מלמד שכו ביום שהוא נטוע בו ביום 
עושה פירות, וכבר כתב כן פילון בס' מלאכת העולם פי"ב וכן נמצא בספרי אפרם הסורי ועי' בס' הח' זיעגפריער 
פילון צד 149 ובמ"ח שם צד 18: 8 ותשלחחו. בכייל נשתבש כאן כמו לעיל צד 88 וישלחהו והגהתי, ובמדרש 
הגדול מפרש עוד משנה וכו' מלמי שנהפך זיוו חייו מנין שני כי עפר אתה ואל עפר תשוב מלמי שנתקצרו ימיו, 
ובתנחומא הג" חייו מנין דאלו זכה היה חי וקים לעולם ועיייש ובתנתומא מייב: ‏ 4 קומתו. שנכרא מלא כל 
העולם ועי' לעיל צד 95 ובמ'י שם: שנ' ויתחבא וכו'. מפרש בפי' ב''ר כ'י מאחר שיוכל להתחבא שמ שנתמעט 
מכמות שהיה, ובמ' הגדול מדייק מס"ד ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן מלמי שנתקצרו קומתן עד שנחבאו 
בין האילנות, ובמדרשי התגחומא הובא הפסוק אחור וקדם צרתגו וגו', וכן הגיי בכייפ, ובחגיגה שם וכיון שפרח 
הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנ' אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה : | אמר ר' אייבו. בכי"ל אי ר' יוהנן 
ובגליון שם א ב ה ו ועח"נ, ‏ והגהתי ר' א ייב ו כמו שהגי' בכי'ל לקמן פייט ובפסיקתא פ'א ופסייר פטיו וכיה 
ר' א יבו בכי"ח ובדפוסי' לקמן פייט ובפסיקתא פיה ושהשיר ובמ'"ר שם סיי ב', ולפעמים נתחלפו ר' אייבו ורי 
אבתו ועי' חולין קכ"ג א' ופירשיי שם והשומע טעה בין איבו לאבהו, ועייע במקומות שציין באגהיא חיג צר 64ו 
ובילקוט השמיט שם האומר וקיטע המאמר קומתו נעשה של מאה אמה. וכן בילק' רות שעשה קומתו של קי 
אמה, ובמדרשי התנחומא ליג מאמר זה, וכן ליתא בכי"פ ולא הובא ג"כ במ' הגדול, ובכמ"ר שם סי' ייב נשמט 
בדו מן ומאורות עד ארורה הארמת וכו' והושלם בדפוסים עפ'י הגהת בעל מ"כ שס: גבעה. כמו גוועת 
(במבטא אחד) לקמן פי"ט בכי"ל ובפסיקתא פ'ה בכי'א (ועייייש הערה נ'ד) ובפסיייר פטיו בד"פ (ועייייש הערת 
כ"ה), ובפניס בשתי הפסיקתות שם הגיי ג רע ח, וכיה לקמן פי'ט בדפוסים ובפסיקתא פ'א בכ'י כרמולי, ובפנים 
שם ג ד ע ה, ובבמ"ר שם סיי ב' בדיו ג ז ע ה כמו שתגיי כאן בדפוסים (ובמ"כ הגיה שם גרעה וכן הדפיסו אחריו), 
ובשַה"ש נשתבש בדיו ג וב ה קומתו ועח'ג (ובמיכ הגיה שם נגרע גובה וכו), ובכיייל מוגה ביני שיטי א 

צ'יל גבאה, ותגי' זרח, ועי' עמת"ל עי ג ת גזע: של מאה אמה. עי' לקמן צד 104 ר' יודן אמר מאה אמה 
ובמ"י שם: 5 ר' שמעון בר יהודה וכו'. 4 פייא הובאה כל הסוגיא עד מפני ששבת כל חיום בדרש ברכו 





בראשית פרשה יב בד 11 


6 כבית הילל ושהת ג' ימים ‏ ראשון ושיני ושלישי והוציאה ג' תולדות אילנות ודשאיס . עדן, ‏ רקיע 
בשיני ושהא ג' ימים שיני שלישי ורביעי והוציא ג' תולדות חמה ולבנה ומולות, ימים בשלישי ושהו ג' 
ימים שלישי רביעי וחמישי והוציאו גי תולדות עופות ודגים ולויתן, ‏ ורי עזריה לא אמר כן, אלא 
ביום עשות ייי אלהים ארץ ושמים שני דבוים הן הן עיקר ברייתו שלעולם ושהו ג' ימים 
ונגמרה מלאכתן ברביעי, ‏ שמים בראשון כבית שמי, ‏ ושהו גי ימים ראשון שיני ושלישי, ונגמרה 5 
מלאכחן ברביעי, ומהו גמר מלאכתן, מאורות שהן חיסורו שלעולם שני ויתן אותם אלהים ברקיע 
השמים (בואשית א יז), הארץ בשלישי עיקר ברייתה שני ותוצא הארץ (שם שם יב) ותראה 
היבשה (שם שס ם), ושהת ג' ימים שלישי רביעי וחמישי, = ונגמרה מלאכתה בששי, ומהו גמר 
מלאכתה, אדם אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי (ישעית מח יב): 
תולדות כל תולדות שנאמרו במקרא חסרין בר מן תרין אלה תולדות פרץ (ות ד יח)10ן 


0 ילקוע כמז ייז יייס, ילק' כום כ' סכ"ע, ‏ ילק' עכיכי סייט כייי, | םעום ככס פ"ל סי" ג', | במדנל |כבס. פי'גב סי י'ב, 
סנסועס ('י3 בכספים קיי "ים, פנסועס עס כ" ו': 


1 כבית] כדברי בית פא': כדנית ך | הלל | ושהתה י | שלשה ךְ!פא'!י | ושני כ, שני דפי | . ג'] 5 
שלש דְכי. | דשאיןי | 2ושהא] ם, ושהח א"כ | גי] פ, שלשה ךְכי | ג] פי, שלש ך | ומזלות] 
וכוכבים %% | הים פאלי. ומי ך | ושהה א"י | ג'] פי, שלשה ך | 8 והוציאה פא?ו | ג'] פי:. שלש ך | 
ר' (עזריאדד) עזריה | 4 דברים] ,- הללו פא'כ | הן לי א?כי | שתו אי | ג'] ם, שלשת דָל, מג' ג' א?, משלשה 
שלשה 25 | 5 שמאי דאלכי | ושהו] א'כ, שהוך | שלשה 5 | 6 שהן--השמים לי | 7 בשלישי--היבשה] 
בג' ותוצא הארץ עיקר ברייתה ךָ, בשלישי ותוצא הארץ דשא י, לא נעשת כלה עד יום שלישי שנאי תוצא הארץ 
דשא וגו' ₪, לא נעשית כולה עד יום ג' שנאי ותוצא . . דשא א? | 8 ושהתהי | שלשה 2 | *מלאכתה 57כ] 
מלאכתן ל אי | | 9 מלאכתן א | 10 תולדות] = השמים פא | "כל] אמי רני שמואל בר נחמן ₪ ך | 
שנאמרו במקרא] שבמקרא פהאכעי, שנבקרייה מ שנאמרו בתווהך | חסר פע | מתרין א1, מן תרין 
שמלאין , מן תרין דאינון מלאים ך] | ואלה תולדות פרץ כ2, אלה תולדות השמים פ | 


תולדות, ובירושי חגיגה שם הובא המאמר בסוגיא בייש או' שמים נבראו תחילה אח'כ הארץ וב'ה אומרים הארץ 
נבראת תחילה ואח"כ השמים ועי' לעיל סוף פ'א ובמ"י שם, וסגנון המאמר בירושלמי 1 ליג ררש רינ איש 
שיחין וכו' וכן ליתא שם ור' עזריה לא אמר כן) שמים בראשון כבייש עשה ג' ימים ועשו תולדות ראשון ושני ושלישי 
ברביעי יהי מאורות!/ ים בשני כב"ש עשה ג' ימים ועשה תולדות שני ושלישי ורביעי 
בבחמ ישי ישרצו המים, ארץ בשלישי כבייש עשה ג' ימיס ועשת תולדות שלישי ורביעי וחמישי בששי ותוצא 
(צ'יל תוצא ועי' בק'"ע) הארץ, ארץ בראשון כב'"ה עשה שני ימים ועשו. תולדות ראשון ושני בשלישי תדשא הארץ, שמים 
בשני כבייה עשו שני ימים ועשו תולדות שני ושלישי ברביעי יהי מאורות; ‏ ים בשלישי כב''ח עשה שני ימים ועשה 

שלישי ורביעי בחמישי ישרצו חמים: 1 כבית הילל. במלחמות השם הגיי כדברי בית הלל ושהתה שלשה 
ימים וכו' ועח"נ : = אילנות ודשאים וגן עדן וכו'. וכיה לעיל צד 96 במאמר ר' לוי בשם רי חמא ב'ח בשלישי 

ודשאים וג'"ע ברביעי חמה ולבנה ומזלות בה' עופות ודגים ולויתן ועיי במ" שם : 2 ושהא. וכיה בכי"פ באלייף 
ועיי עמת"ל חייד צד 514 : ימים בשלישי. בכיייל נקוד כאן ימים') : 6 שהן חיסרו של עולט. בכי'יל כתוב חיסרו 
ונוסף ביני שיטיו ריל חיסורו ומשקל התיבה כמו רימוזו לעיל צד 97, ובשאר הספרים ליתא המאמר וקשה לפרשו: 
7 הארץ בשלישי. כב'יש ובשיטתם מפרש ר"ע שבשלישי נבראת הארץ, ואעפ"י שמשמע מקרא שגם הארץ נבראת ביום 
אי עיקר ברייתה בשלישי שכת' בו יקוו המים וכוי ותראה היכשה ואז היתה מוכשרת להוציא תולדות שני ותוצא 
הארץ ועח'"נ: ‏ 10 כל תולדות. וכן הגי" סתמא כל תולדות וכו' בשאר כ"י ובילקי מכירי, ועיי גם בערוך עי תולדות 
ובילקוט בשני המקומות, ובהמשך האגדה שלפנינו צד 104 נסדר הדרש שדוש ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן 
אעפ"י שנאמרו חדברים על מליאתן כיון שחטא אדת'יר נתקלקלו ועוד אין חוזרין לתיקונן עד שיבוא בן פרץ וכו' 
(ואולי נוסף משם בדפוסים בראש המאמר כאן אמ' ר' שמואל בר נחמן): ובתנחומא מב הגי' בראש המאמר רי 
ברכיה ור' חל ב ו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל תולדות וכו', וכן בתנחומא א'ר ברכיה ורִ'ח בשם רשב'ינ 
כל וכו' ובשניהם גריס לקמן סתמא אבל לעוה"ב (ולעתיד) הקביה מחזיר וכו', וסגנון אחר להמאמר במדרשי 
התנחומא שם (ועם סגנון זה מסכמת הנוסחא שבכי"פ ועיי למטה), ומשם העתיק בלקח טוב בראשית בי די וקיטע 
והשמיט מן קומתו מנין שני אחור וקדם וכו' עד קומתו מנין דכתיב ואולך אתכם קוממיות וכו' כמו שהעיר גם 
ריש באבער בתנחומא שם הערה קמיד,. ובמדרש הגדול עמוד 65 חובא המאמר בלשון ת ננו רב נן, ועיוייש בהערות 
רש"ז שעכטער, ושם מפרש אלה תולדות וכו' שהן מליאים תולדות ה שמים לפי שהיא תולדות עולם ע 
מליאתו ותולדות פרץ שהיא תולדות משפחה שלימה שממנה יוצא המלך המשיח שבימיו יתחדש העולם 

על מליאתו, וכן במדרש חסרות ויתרות הוצא' רש"א. ווערטהיימער פיי ניו אלה תולדות השמים למה לפי 
שברא ה את עולמו במליאתו וכו' אלה תולדות פרץ למה מל' לכשיבא משיח בן פרץ יחזרו וכו', וזה טעם 
המאמר אעפ"י שנאמרו חדברים על מליאתן וכו', וכאן הוא דורש כל תולדות שהן חסרין ששה כנגד ששת 
וכו', ודרש אחר בשמויר שם אלה תולדות השמים והארץ מלא מפני שברא הקב"ה את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם 
וכו עייייש ועי'ע בישועות משיחו ח'ב עיון ג' פיו: שנאמרו במקרא וכוי. בשמו"ר הגי' כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ 
משנים אלה וכו' ואלה תולדות פרץ, ובתנחומא מ'"ב כל תולדות ש ב ת ו ר ה חסרין וי חוץ משנים שהן מלאין אלה תולדות 
פרץ אלה תולדות חשמים שניהן מלאים, ובתנחומא כל תולדת שבתורה וכו' חוץ מזה ואחרן אלה תולדות פרץ ששניהם 
מלאין ועי' בלקיט, ובמי הגדול כל תולדות שבמקרא חפר חוץ מאלה תולדות השמים ואלה וכוי שהן מליאים, 
ובמדרש חו"י כל תולדות חפר' חוץ מן ב' מלי אלה וכר ואלה תולדות פרץ, ובמפורה בראשית בי ד' נמסר תולדות בי 
מלאים דמלאים וסי' אלה תולדות השמים והארץ אלה תולדות פרץ וחד הסר דחסר ואלה תלדת ישמעאל וג' כתיב 
תלדות וכו' ושאר אורייתא תולדת כתיב וכו' ועייייש ובמנחת שי ובמח"ו צד 656 : אלה תולדות פרץ. וכיה א ל ה 


יָמִים ') אל 





ו -, לג אי 0 
וק .ג ב ו 


ג 


100 בראשית פרשה יב בי 


התורה אלה החקים [והמשפטים] והתורות (וקרא כו מו), ר' יהושע בר' נחמיה אומר בזכות 
השבטים ואלה שמות השבטים (יחזקאל מח א), ויהיו כל אלה נאם י"י (ישעיה שם שם). אלה 
תולדות השמים: 

[אלה תולדות השמים ונו'] אמר רי אבהו כל מקום שנ' אלה פוסל את הראשונים, ואלה 


ד5מוסיף על הראשונים, כאן שני אלה פסל את הראשונים, מה פסל, חהו ובהו: ר' יהודה ור' נחמיה 


= 


רי יהודה אומר ויכלו השמים והארץ בזמנן וכל צבאם בזמנן, אמר ליה ר' נחמיה והא כת' אלה 


תולדות השמים והארץ בהבראם, כי בהי בראם ביוס שניבראו בו ביום הוציאו תולרות, אמר \ 


ליה ר' יהודה והא כת' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום בי, יום ני, יום ד', יום ה', יוס ו', 
אמר ליה ר' נחמיה כמלקטי תאנים היו כל אחר ואחד הופיע בזמנו, ‏ ר' ברכיה על הרה דרי נחמיה 
ותוצא הארץ (כראשית א יב) דבר שהיה פקוד בידה: דרש ר' נחמיה איש שיחין כי ששת 
ימים עשה י*י את השמים ואת הארץ [את הים וגו'] (שמות כ יא), שלשה דברים הללו הן הן 
עיקר ברייתו שלעולם ושהו משלשה שלשה ימים והוציאו משלש שלש תולדות, הארץ בראשון 

4 ינקוע טס, לקטן פ'ל, טעום כנס 6/5 ק" 3' פ'ל סי ג', צעדנכל כנס פ"נ סש" "", מדכט כוס פ"ס, סנסוטם פ'"בו 


טפוס כ" נ' משפעיס כי' 3', סנסועס טטות ק" 3' עטפעיס ס" ג', וע" עכיכפל כיט פ' עטפעיס : 5 ילקוע שס, סנסוע6 
ינ בכסטים סי" ל': 10 לקוע טס : 18 יט' סנינס פ"ב ע"יז די, ועיי לעיל סיף פ'6 75 18 וסוף פיי" 75 96 ו'ג : 


1 *והמשפטים דְפאכי] לי לשי (שם) | בר] א?. בר ךא'י (שס) | נחמן א | אמר א'כי (שם) | 2 השבטים 
לי אכי (שס) | השבטים] שבטים כל אלה שבטי ישראל ו, בני ישראל ם, ל ךאכי (שס) | ויהיו] פאכי (שם), וכתוי 
₪ ך | 8 השמים] ,- וגו' ך, והארץ בהבראם כי (שם) | 5 **מוסיף] מוסף 7 | כאן נא' ף , נאמר כאן י | ומה פאכ | 
חהו ובהו וחשך פאכרי, תוהו ובוהו וחושך ך | ר--נחמיה ל' ם | 6 בממנוי | לופ | והחכתי' פא"כי. 
(וכן בסמוך) | 7 כי---בראם] כן בהבראם א1. בהבראם ו', לי דפחא"כ | ביוס שנבראו פחןאכי!, מלמד שבו ביום 
נבראו ך | ביום לי י | 8ליה] י, לו דפ | *י'יהודה פחאכי] ר' ברכיה ל, לי ך | יופ ב'] א'. יוס שני דְפא'כ. שני י | 
יום ג'] א*, יום שלישי דְפָא, שלישי י | יום רביעי דָזְא, רביעי פי | | יום חמישי א'. המישי פי | 


> יום הששי וֶץ, יום ששי אכ, ששי פיי | 9יה] א', לו ךש | כמלקט פא'ך? | להי הן ך | 


וכל חכ | הדא דְפאכ | דר נחמיה] כ. ₪ אמי דפ | 10 תוצא ₪ | האוץ] ₪ דשאו | דבו] 
דשאי | שהיה פקוד בירה] שהוא בידה ף, שהוא פקוד אצלה א | ר' לי כ | שיחין] אכ. כפר שיחין 5 .. 
סיחין ‏ | 11 *את הים וגו] ואת הים חַי, גר ך, לי ל | הן לי אי | 12**ושהו] ושהן ל | *משלשה 
שלשה ו] מג' ג' א%, שלשה משלשה ל, שלשה שלשה 2, שלשה דֶם | משלש שלש א'ו, שלש שלש ב 
שלש ם. ג' ך. | 


תחלת הפתיחה ומוסיף שם לפי הענין בזכות התורה נברא העולם : 1 החקים והמשפטים וכו'. הוספתי והמ שפטים 
ועח'"נ וכיה בפסי"ר שם, ואולי נשתבש הפסוק עפ'י שמות ייח כי את החקים ואת התורת : 2 ואלה שמות השבטים. 
בילקוט דפוס פפר"א הגיי ואלה שמות שבטים, ובד' ווארשא נדפס השבטים ונסמן ג''כ שס יחזקאל מ'יח, ולבי נוקפ 
בגי' זו, ובילק' די ליוורגו הגי' ואלה שמות, ובילקוט מוסיף, עוד כל אלה שבטי וכו' (בראשית מייט כ'יה), ופסוק זה מובא 
בפסי"ר שם, ובשאר הספרים הגי' ואלה שמות או ואלה שמות בני ישראל (שמות א' א'), וכ"ה בשמויר שם שאו 


מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ וכו' בזכות אלה שמות בני ישראל. 


וכו' : אלה תולדות השמים. זהו סיום הפתיחה, וכן מוכח מילק' ישעיה שם: 4 אמר ר' אכהו. בתנחומא מ"ב 
שמות שם ובתגחומא משפטים שם הגי' אמר ר' אבהו ב שם ר' יוסי בן זמ רא, ובשאר המקורות שציינתי 
הגי' כמו לפגינו אייר אבהו (ובמד' רות שם נשתבש ר' אבא) ועי' באגהיא היב צד 118, והגהתי ואלה מופיף 
וכיה בכייל לקמן פ"ל: 5 מה פסל תתו וכוו. וכן דורש לקמן פיל אלה תולדות נח וכו' מה פסל לדור המבול 
שמויר פ'ל אלה תולדות יעקב פסל לאלופי עשו במדיר שם ויהיו אלה בני לוי וכו' פסל בכורי ישראל, בתנחומא 
שמות אלה תולדות השמים וכו' פסל את הראשונים בתהו ובהו ובענין זה את פותו את כולם וכה 
ובמשפטים שם כדעת הזו אתה פותר את כלם וכו': 7 כי בה' בראס. כ"ה בכי"ל ונייל שדורש בהבראס כבהבראם 
כלומר אלה תולדות השמים וכו' כמו שהיו בהבראם ביום עשות וכו' ביום שנבראו בו ביום תוציאו תולדות, וכן 
דרשו לקמן צד 110 בהבראם הקב"ה ברא העליונים ואת התחתונים ברייה אחת, ור' יהודה דורש שמים וארץ בזמגן וכל 
צבאם בזמנן שלא נבראו ברייה אחת, ובכי"ל גקוד בהי בצרי, :ומי שנקדו כוון להדרש בה'א בראם ועיי 

צד 107 : | 9 כמלקטי תאנים חיו. | מפרש בפי' ב"ר כ'י דרך התאנים שתם נחנטין כולם ביחר כשאר פירות אבל 
אין מתבשלין אלא זו אחר זו כך תולדות שמים וארץ בו ביום נבראו בו ביום הוציאו תולדות אבל גמר מלאכתן לא היה 
אלא אלו בזמנן ואלו בזמגן : ר' ברכיה על החדה דִר' גחמיה. וכן למטה צר 107 וצר 112 הסגנון בכייל רי עזריה 
על חדת וכו' בלי מלת אמר ועי' במ"י לעיל צד 68 וצד 84: 10 דבר שהיה פקוד בירת. במלחמות תשם מאמר 
ו' חיב פיה הובא דבר ש הוא פקוד בירה ועח'נ, ודורש ותוצא הארץ וכו הארץ הוציאת הדבוים שכבר תיו 
נבראים והיו פקודים אצלה, וסגנון | המאמר בתנחומא מיב שם ר' יהודה ור' נחמיה חולקין ריי אומר 

ימים נברא העולם שכתיב במעשה כל "ום יום ויהי כן הרי שיטתו של ר'" ור'ג אומר ביום הראשון נכרא 
כל העולם א"ל ר'י מהו שכתיב במעשה כל *ום וכו' א"ר ברכיה בשיטתו של ר"נ ויאמר אֶלהים תוצא 

אין לשון תוצא אלא בדבר שתיה מוכן מבראשית וכ', ודעות אלו של חז"ל נמצאו גם אצל אוריגיניס ואפרם 
הפורי ועי' דדויר ח'יג צר 1295 ומייח חלק מיג צד 66: | דרש ר'ג איש שיחין. וכן איתא בירושי סוטה סוף פ'ב 
ייח בי א"ר יודה העיד נהמיה איש שיתין את ר' עקיבה וכו" (ובכבלי סוטה ייח ב' אי' נחוניא תופר 


שיחין) ובירוש' פאה סוף פ'ח ושקלים פוף פ"ה נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחר וכו', ונבונת גי' כוים. 


דרש נחמיה וכן': 12 משלשה שלשת ימים. כן הגהתי עפ'י גי' הילקוט וכייא בי וכן הלשון כאן 





7" ו )ד 





בראשית פרשת יב ב ד 9.9 


כבר עשוהו (שם שס) כביכול מלך מלכי המלכים ברוך הוא ובית דינו ממנים על כל אבר ואבר 
משלך ומעמידך על תיכנך הוא עשך ויכוננך (דברים לב ), אמר ר' לוי בר חייתה מלך בשר ודם 
בונה פלטין ואם נתן ביבה על פיתחה אינה נאה, מלך מלכי המלכים ברוך הוא ברא את האדם הוה 
ונתן ביבו על פיתחו והוא נאו והוא שבחו, אמר ר' יצחק בר מריון כת' אלה תולדות השמים גגו' 


ל ו 


י בוראן משבחן ומי מגנן בוראן מקלסן ומי יתן בהן דופי אלא גאים ומשובחין הן אלה תולדות 6 
השמים וג': 
4 ואת כל אלה ידי עשתה וגו' (ישעיה סו ב) ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון לא בעמל ב 


ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמי ואת כל אלה ידי עשתה אתמהא, ר' יודן אמר בזכות 


5 פיי סולין כץ כ : 4 יכקוט כ₪ ייז, לקען פע: 7 ילקי ישעיס כי טע'יס (פקיי6): | 5פיל פ'ג 75 19, פ"י 75 86/ 
לקען 75 108 ולד 109 וכיש פכיז : 8 ילקוט כעז ייז, טעופ כנס פמייס ק" נ', פסיקסס ככסי פ'ג (" כי) ופוף פ'יד: 


1 מלך---המלכים לי א | ברוך חוא] הקביה פאכע. ליי | ממונין ע, נימנין א'כ: נמנין דָפ. נמנו אי | 
2שלך אכי | והעמידך יי | תכנך פ. מכונך דְאכי | היתא דָב, חמא פי, נחמן א | 8 פלטרין כ | ביבא כי | 
פתחו א*י | )איגו א"ע | מלך--המלכים] ומלך . . אכ, אבל.. מלך י, לי ע | הקביה דאכעי | *את] 
לי ך | הזה ל' פאכעי | 4ביבאי | נאו] אע נויוי, נאה דפאיכ | שבחו] פאכ, ₪ אמר רבי יצחק 
בר מריון כתוב וייצר "יי אלהים את האדם מה ת"ל אשר יצר כביכול הב"ה מתגאה בעולמו ואומי ראו ברייה 
שבראתי וצורה שצרתי ךְ' | כת'י ל' א'כ | וגו] והארץ בהבראם דָאַכי | 5מי פי | מיפי | ליתן] נותן ך | 
נאים] אכ, -אין א*ך, - . הן דִי. הפ | הן] הם אכ. לי פי | 6 וגו'] פ. והארץ וגו' א1, והארץ בהבראם א"כ', 
והארץ.. . ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים רבי פנחס בשם ר' לוי בהבראם בה'א בראם ך | 7 וגו] פך: ויהיו 
כל אלה נאם '"י א, ויהיו . . ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ד" | ר' ברכיה--ברי סימן] ם, רי 
ברכיה בשיר יהודה ב'"ס אמי א1, א'יר ברכיה בשם ר' יודן בר' סימון ' (ישעיה), ר' ברכיה בשם ר' יהודה א' ם, 
ר' ברכיה בשיר סימון א%, אמר ר' יהודה בשם רבי סימון ך | 8 ואת אמרו (שם), ואת אמרת פך; ותימר א/ 
שנאמר דְ | | אתמהא] א?. ההה א%: לי דפכ. | | 


= הו א וו 





יו 2 ב 1 
ום ב 


אשר. מובא במיג ח'יב פ'ו ושם הגיי את אשר כבר עשוהו עשהו לא נאמר אלא וכו' ועח'ינ  :‏ 1 עשוהו. לשון רבים: 
מלך מלכי המלכים. במ' קהלת ליתא וכן לא הובא במייג שם ועחיג וערוך השי עי עש בי הערה די: ברוך חוא. 
כ"ה בכייל כאן ובסמוך ב"ה, וכאן גם בד"ו ברוך הוא: ממנים. כמו ממונין בגי' הערוך אבל צ'יל נימנים 
(ונשתבש מ בתמורת ני) וכיה נמנים במ' קהלת, ובמ"נ שם הגיי נכמגו על כל אבר ואבר שבך ועחיג: 9 על 
תיכנך. = וכיה בכיייפ בכיף תכנך ועיי עמת"ר ע' תכן, ובמייג הגי' והושיבו אותו על כ ג ו שנאמר חוא וכר, = ובמי 
קהלת איי ומעמידך על תיקונך ואם תא מר שתי רשויות הן (פ" מדכתיב עשוהו) והלא כבר נאמר הוא 
עשך וכו', ובהולין שם דרשו הוא עשך ויכונגך מלמד שברא חקב'ה כונניות באדם |כו' ועיי ביפית: 8ואם נתן 
ביב שלח ועח'נ: 4 ונתן ביבו על פתחו. נתן חוטמו למעלה מפיו. ובמי קהלת מוסיף כן ואי זה זה בית 
חוטמו (במ' הגדול הועתק ואיזה זה הוטמו), ושם הגי" והוא נואו כלומ' נוי שלו, והוא כהגי' שלפנינו בכייל 
ובערוך ע' ביב נאו'), ובא'א הגיה כאן בדיו נויו ועח"ג: א"ר יצחק בר מריון. המאמר האחר של ריב"מ שנוסף 
בדפוסים לפני מאמר זה ליתא בכל כ'י ולא הועתק בילקוט וכן ליתא לקמן פטיו גם בדפוסים, ונייל שהוא הוספה 
עפיי מר' קהלת, ושם הגי' כתיב וייצר וכוי מה ת"ל אשר יצר אלא הצור צייר נאה כביכול מתגאה וכוי וצורה 
שציירתי  :‏ 5 ומי יתן. וכיה לקמן פט'ו גם בדפוסים, ובמי קהלת ד'ו נשתבש מיותן. ופלא שכתוב כן בתיבה אחת 
גם בכייפ מיותן ובפי' ב'"ר כיייט וכי"א ומייתן: = אלא נאים. בכי"ל כתוב אלה ומוגה א ל א כמו בשאר הספרים 
וכיה לקמן פטיו גם בכייל, אבל במי קהלת דיו איתא א ל ה הם נאים וכו': אלה תולדות השמים. בוראן משבחן 
ואומר אלה תולדות כמה הם נאים ומשובחים ועי' בפי' ב'יר שבדפוס, וכן מפרש בפי' ביר כ'י בוראן משבחן כי כן 
2 האומן כשעושה מלאכה נאה מראה אותה לעולם ואומר אלה עשיתי כלומר מלאכה כזאת עשיתי כך אמר הקבי'ה 
תולדות השמים והארץ שהיה מראה מלאכתו לשבח, ומסיים הפתיחה כסגנון הפתיחות בפסוק הפרשה שדורש 

בו וכן סיום המאמר לקמן פטיו בדפוסים נאים ומשובחים הם אלה תולדות השמים, ובכי''ל מובא שם אלה תולדות 
השמים והארץ בהבראם ועה'נ, ואפשר שמדייק מן בהבראם ביום עשות וכו' בוראן משבחן שכך תולדות השמים מעת 
שנבראו ביום עשות וכו' ועיי לקמן צד 100 וצד 112, ובדפוסים נוסף כאן ר' פנחס בשיר לוי אמר בהבראם בהא בראס, 
לפרש דרש זה שאין מקומו כאן אלא למטה בפרשה זו בדרשות על בהבראם, ושם אמרו צד 107 ר' אבחו בשם רי 

יוחנן, ובמד' קחלת דיו מסיים ג'יכ נאים ומשובחים הם שנאמר בהבראם בה'א בראם (ובמ"כ הגיה שם עפ'י גי' הדפוסים 
כאן וכן הדפיסו אחריו), ואין להוכיח משם שעיקר הגי' כגי' הדפוסים : 7 לא בעמל וכו'. אלא בדבר כמו שדרשת לעיל 
בפ'ג ועיי במ"י שם: 8 ואת אמי ואת כל וכו'. וכן פריך לעיל סוף פיי לא כן אמר ר' ברכיה בשם ריבס לא בעמל 
וכו' ואת אמ' מכל מלאכתו אתמהא, ובדפוסים נשתבש כל הענין ע"י הגיי שנא מר ואת כל אלה וכו' ובסוף 
הפתיחת ו כ ת *' ויהיו כל אלה וכו', ובפי' ב'ר כ'"י מפרש לעיל אלה תולדות וכו' כמה הם נאים ומשובחים 
ודכוותה ‏ ואת כל אלה ידי עשתה וגו ריל שיש לפרש גם ואת אלה וכו' בוראן משבחן ולא שגורס כאן ודכוותה 
כן גיל ועמיכ, ‏ ומשמע ואת כל אלה וכו' מוסב על המקרא שלפניו השמים כסאי והארץ הדם רגלי, והיאך הוא 
עשתה כאילו ברא חקביה את עולמו בעמל וביגיעה : 8 בזכות התורה וכו'. ודורש ואת כל אלח וכו 
כל אלה ידי עשתה בזכות התורה שכתוב בה אלה חחוקים וכו' ולריב'יג בזכות השבטים שכת' בהם 
ואלה שמות וכו' היו כל אלה וזהו אלה תולדות השמים, ובפסי"ר סוף פיד דורש כן סוף הפפוק שלפניו אי זה 
בית אשר תבנו לי ובשביל מי נבנה ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר וכו' בשביל את כל אלה ידי עשתה 
בשביל התורח אלה החוקים וכו' ור' יהושע ה כ ה ן בר' נחמיה בשביל השבטים וכו ובילקוט רמז יי לא העתיק 


גא ל 





+ 
1 


8 בראשית פרשה יב בי 





אחלי מלכו שלעולם מלך מלכי המלכוס ה 


יכול להיבנס לתוכה %. 


ונכנס, נכנס דרך הכיסוח ויצא, התחילו הכל נכנסין וצאין דרך כיסוחו, ‏ ר' נחמן אמר חורי לפלטין 





קביה אתמהא, אמר רב נחמן לרחישת הקנים שלא היה אדם 
כל מי שהיה נכנם בתוכה היה טועה, ‏ מה עשה פיקה אחר, כיסח ונכנס כיסח 


.-. - +%- וה)ו 









גדולה שהיה בה פתחים הרבה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה טועה, מה עשה פיקח אחד נטל 
פקעת שלנמי וקשרה כנגד הפתח, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת, אמר רי שמעון בן יוחי 
מישל 5 בשר -₪ שבנת פלטין והביריות יודיחויי ררי-₪- ., ומרים . ילו היו העמודים נבוהים היתה 


יו /- ו 
ו 
נאה, אילו היו הכתלים גבוהים היתה גאה, אילו היתה תיקרה גבוהה היחה נאה, שמא יבוא אדס 


ושר כבר עשהו אין כת' כאן אלא את אשר 
ְ ְ 


וג +-= | = ושיו |וא%ה<- , 





ויאמר אילן היה לי נ' עינים או ג' רגלים אתמהא, את 


1 סיכ החורות כ ר 
ש'כ שי 2 


גס 0' 2': | 5 קפלי ספזיכו פי' ס"ז: 








1 אחרי---הקב"ה] אחרי טלך מלכי המלכום חקביה כך!י1, אחרי פדרו של ממיה את יכול לעמוד א?, אחחי 
מלך בשר ורס אין את יכול לעמוד אחרי מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה ם, אחרי .. ודט אי 
אתה > המלכום ברוך. הוא. אתה וכול לעמוד ך. | אתמחא ל ם ‏ | 'נחמן דפאי] ל ל | לרחישת] (. משל 
לרחישת ְ, לחרשת שכ:. לחורשת שי', להישת ארי | הקנים] אכער, קנים ך, של קניט ם | שלא--יכול] אעיי 
שלא היה יכול ארם ךָ, שאין אדם וכול פש | 2לכנס פאכעשי לתוכה] פאי: בתוכה דכעש | כל ם':) 
שנכנס כי | בתוכה] כ, לתוכה דפאי | כיטח--ונכנס] כסת ונכנס א!. ל' אלכ | 8 נכנס] ביסה (בפח א') 
וגכגס אכ ויצא] ..- דרך הכיפוח אי דרך (כיפוח דִ') כסוח ך' | גנכנסין] פא"ם די ו, מתכנסין ך 

הכיסוח פכ'ו. כיסוח ךְ', ,כסוח ך' | ר \ וב דאי | חרי] ₪ אמי א | לפלטין] ם: משל לפלטין ךיא?י, 
. לפלטרין 4 שהיה] ם. שחיו | לבה] לה ך | וכל אכי | שנכנס פי | 5 פקעת אחת %, 





| 1 שהוה --] הו (- 
\ [ 
" 


וקשרם נגד ו | הפתחים ם | התחילו] ע/ גכנס (נכנס א) דרך הפקעת - פא/ 


תרהוויה %% אה ו9ן 9 ור | והטורה 
"יקא ייי אק ן " אפר :- | 

וירית יריה תיוות כור יוי, ררר התדוה - - . [ .\-צי1 : - 

ונכגס (נכנס כי) . . הפקעת ויצא (ויוצא י) ררך הפקעת.-דְכי | 6 משל ל - כו | 'שבנה| שבונה ל 
הלררוו ותרווות | ירוהות | החורת 'הורה= | ורוהוה] ודום / . 

פלטרין אכ | והבריות | נכנפות 5 | בתוכה] ם' להוכה אכ | גכבוהים] גדולים א | 7 אילו חיר לי מ | 


הכותלים ]א"כ | אילו--נאה] אי ההקרח גבוה היתה נאה ]. ל' א | 8 היה] פי. היו דאכ. .| לו אימו | 
₪ 























ג'] א, שלש דדםכי (וכן בסמוך) | או] ₪, אלו היה לי ך, לי אכי | רגלים] .- היה יפה לי ד"אל5", היה 
יפה א' כבר] ,= עשותו ו | אין כת'] פכ: לא נאמר ך | 
ר כייט וכייא (והועתק בגרפס בשס סיא) מפרש לפי הגיי אמור לו אחרי ממיח תקביה 
הכמתך שאתת יודע סדרו של עולם שאחרי הקב"ת אתת יודע שתוא הודיעך וכף כסו שעשה 
ה האדם וכו' ולקמן מוכיח שעל הפסוק הזה הוא עומד דמסיים למילתיה את אשר 
דורש. כפשוטו. אחרו המלך. אחרו מרך בוד אין את וכו וכה לפי גי הדפוסיס. = ובגליון 
מדרש אב"א ציון על תיבות ..אחרי מלך בוד או אתה יבול לעמוד במיס אין זה, ובמי קהלי דיו הגוי אמור לו אחרי 
המלך אחרי ממ"ה הקב"ה אתה יכול לעמוד; ובמ"כ הגיה שם כגי' הדפוסים כאן וכן הדפיסו אחריו ושבשו אחרי המלך 
בו"ד אי אתת יכול לעמוד: ‏ 1 אמר רב נחמן. בכי"ל נשמט מלת גחמן ותשלמתי, ובפסמוך איי בכייל רי. נחמן 
ועה נ. ודעיל | צד 1% זיא חיג צד 789, ולפניגו כאן ובמי קחלת גראה שאין שיוכות לשני המשלום למקרא 
שדורש וע" גם ביפ"ת, ובפי" ב"ר כי"ט וכי"א מפרש אמר ר' (רב) נחמן סדרו של עולם שאין אדם יבול ליבנם 
לתוכו ולהבין העיקר כי אם אחרי חקכ'יה דומת ל ה י ש ת הקנים וכוי, ובסוף הענין כתכב שם מפורש בשוף לש 
במדרש חזית ולשם הוא מביא שני משלים חללו על שלמח שעד שלא עמר שלמה לא היה אדם וגול לסבול. דברי 
תורה כיון שעמר שלמה התתילו הכל סובלין דברי תורה (לפנינו בשה"ש דין איי לא היה וכו להשכיל דבר תורה בו' 
התחילו הכל פוברים תורה) כלומר למד שלמה מדבר לדבר וממשל למשל עד שעמד על דברי תורה ואגב שמספר 
פיקחין יודעין רמזו של דבר מייתי לתאי, ונ"ל שכל זה נוסף שם ונובע מפירוש ובפיי הנדפס הוב 
בד תה ההורשת תהנום רחושת הנום (ככת בדפ ר) שאין אדם וכן ואת ב העתוק פי/ם א. ובשחשיר שם נסמכו 
המשלום. בפתוחת. ווותר. שתוה. החרת. חכם וכו לנואנורם דברי תורה וחקר דברי תורה וכר וג שפ רב נחטן 
תרתין רב נחמן אמר לפלטין גדולה וכו רב נהמן לישנא חורי ל ח ן ר ש א של כנים וכו' כך שלמה, ובפיי ב'יר כו מפרש 
חושת. קהנום. הרוות. שר הנום בראמהו ובנו: חן חושום. שחו גדלום. בחשוות של הנום (בפו ם א ברפ ר אותא כחושיות. 
ולפנונו בב ב הנל ג ב כחושים וכו ועו ע שמו רש א פו) ח') ובחגו שרפנונו ובערוך ע\ רחש ג' גם הגי בדו ל רהישת 
וכו'. וכ"ח תר"י א' נאחז בסבך (בראשית כ"ב י'ג) אחיר ברחישותא ראילגא (ועי' במר'ע ע' רחש ועמת"ר ע' רחישותא ועי"ע 
שם ע' חרישותא). ובמ"כ הגיה ל ח ר י ש ת כמו שהגיי במי קחלת וכן הדפיסו אחריו ועי' עמת"ל ע' רחישה וע חרושה וע 
חושת ומיש הח' פליישער בעמת"ר היא צד 425 ותח' לעף פלאבצעננאמען צד 9) במ קהלת ג' שאין אדם 
יכול להכנס לתוכה מה עשת וכוי. וגם בשתשיר ליג שכל מי וכו היח טועה : 2 קוצים כסוחים (ישעית ל'ג 
י"ב) הכבד כיסת וכ"ת ברפיר, וכשהייש רב שם ובא פקח אחך וגפל את המכל וכסח התחולו 
הכר נכנסון הלך. הכפיה וווצאון | וכן חלשון לפנונו בכו ל נכנם. הלד הכוכוח. ווצא: ובני קהלת הגי' ביסח ונכנס כיסת ונכנס 
ררך הכמוח ויצא דרך וכו', וחוא כגי כייא אי: 0 אמר חורי. שופת אחרת ועיי לעיל צר 42, וכבר העירו שמשל וה 
רוגמתו טח שסיפרו היונים בענין הלאבירינט ועו זקש בווטרעגע חא צד ‏ 54 : 1 שהיה בה. במ' קהלת ש היה לווכי 
וכל מי שנכנס וכו ובשתש"ר ש ה יו בה וכו וכל שהיה וכו' בתוכה חיה טועה מדרך הפתח ועה'ג ולעול צד ‏ 43 בסי 
בדית שתיה לו: 5 פקעת. כריכה וע לעיל צר 76 וערוך ע' פקע חי. ובמ' קהלת היה שט פיקה אחר ובג וטל 
פקיעת גמי וקשרה נגר הפתח הכל נכנסין אצל הפקעת הוצאין דרך וכוי, ובשיש בא פקה אחר ונטל. הפקעת וחלוה 
דרך הפתת היו הכל נכנסין וכו וליג שם של גמי ועח'נ : , 0 ותביריות. | וכן כתיבת התיבה בכייל לקטן פווו. | כק 
ב ה ויב ועיי לעיל צד 18 במיי ברית לבריאת, וכמי קהלי הני ד למלך וכו' שבנה פלטין וכל העוכרים 
ושבום ככנפ9 לתוכו וכה אלו היר עמודיה. וכו בותליה וכו תקרתה יבא איש ויאמר אילו היו לי שלשה 
ידים או שלשת עינום אן שלשה אזנום או שלשה רגלים הייתי גא אשר וכו. ובספרי שם בדרש תמים 
פעלו פטולתו שלימה עך כל באי עולם וכו ואין אהד מהם שיסתכל ואמר אלו היה לי ג' עינים אלו היו לו גי 
ודיש אלו חל לי גי רגלים אלו היותי מחלך על ראשי וב כמה הוה נאה וכ ועו במדרש הגדול שם: ‏ 8 את 


בראשית פרשח יא יב בנז 7 


מעין דינמאטרין שלהן, ומגי שפורענותן שלרשעים קרויה מלאכה שנ' פתח י*י את אוצרו ויוצא 
את כלי זעמו כי מלאכה היא לי"י (ירמיה ג כה). ומני שמתן שכרן שלצריקים קרויה מלאכה שני 
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהלים לא כ) : 


: פרשה יב 


ו 

- ב ד) אלה תולדות השמים והאר בהבראם הן אלה קצות דרכיו ומה שמץ דבר א 

> 86 נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתכונן (איוב כו יד) אמר רי הונא כל מה שאת רואה קצות דרכיו 8 

שלהקביה הן הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו מה שמצון נשמע בו, ורעם 

נבורותין מי יתבונן אמר ר' הונא הרעם הוה בשעה שהוא יוצא כתיקונו אין כל ברייה. יכולה 

= לעמוד עליו, אין מתבונן אין כת' כאן אלא מי יתבונן הפיקחים יודעים רימוזו והגיונו, אמר ר' חונא 
אם על סדרו שלרעם אי את יכול לעמור על סדר העולם על אחת כמה וכמה אתמהא, אם יאמר לך 

= אדם יכול ‏ אני לעמור על סדר העולם, אמור לו כי מה האדם שיבא אחרי המלך (קהלת ב יב) 10 


₪ 4 ולק' סיו כ' פפקייד: | 9 מדכט קסלם פ' כי עס (3' *"5) : 


1 דיגמטורין א', דוגמא טרין פ: דוגמאטורין ךְ! | שפורענות הושעים (ץ, שפורענותו. של רשע ף | נקראת י | 
"את דפאכי] ל ל | 2ליי] חאכ. לי ד | *שממן שנר] ששכרןך. | קרוי פי (ירמי), ‏ נקראת ו || 
4 הן] כתיב = ך7פא | 5 ומה--יתבוגן] פ. וגומ' דָא? | וב הונא כ (וכן בסמוך) | קצות] קוצי א' | 6 מה 
שמצון--בו] פ, לי דְאי | 7 כתיקוו] בתיקונו (נ, לי א | 8 אין מתנונן] כפש. מתבונן ע, נתבונן דא 
יתבונן * " | מי יתבונן] פכעשי. יתבוגן דא | המוז ךָ, רמזו פאכ, . . של דגר שי | הונא | 9 אם] 
ומה 8 | אי] אי. אין דדפכ | סדר(סדר ך) של עולם דְפאכי | אם] אכי: ואס דפ | 10 סדרו (סדורו ך) 
של עולם דְפא"כי | כי--המיך] ש: ל דפא'כרי | 


לייי') ועיי במיח חלק מי"ד צד 564, וכל המאמר הועתק בערוך ע' דגם, ובמדרש הגדול אי' דגימטרין?), ובפי' ב'"ר 
ייט ג' דוגמטרין ובכי"א דגמטורין ומפרש שם דוגמא, ובתנחומא הגו' כן, וכ'"ה בפסי'ר פכ'ג וג' שם אלא פועל עם אילו 
ואילו ומראה לאילו [ולאילו] מעין דוגמה שלהן ועחיג: 1 ויוצא את כלי. כן הגחתי וכיה במקרא שם וכן מובא לנכון 
בתנחומא ובמה"ג, ובילק' ירמיה ותהלים הגי' כלי זעמו כמן בכי"ל וכ'יה בפסיייר: שמתן שכרן. במה'ג אי' שמתן 
שכרן וכו' ק ר וי וכו', ובפסייר ובתנחומא הגי" שפעולתן של צדיקים קרויח וכו': 8 פעלת. לשון פעולה ומלאכה : 


פרשה יב. בכייא אי ובי פרשי י'א, ובכיייח לא הועתקו שתי הפתיחות שלפנינו, ובמקומס הובאו המאמרים 
שנמצאו בתנחומא מ"ב בראשית פיי טיו וסיי טייז (ועיי במ'יי לעיל צד 11 ברייה שימחו), והגי" שם אלה תולדות 
השמים והארץ א מ ר ר' תנ ח ום זשיה "יי בחכמה יסד ארץ וגו' אתה מוצא בהכמח ברא הקב'יה את עולמו ביום 
הראשון ברא שמים וארץ נשתיירו עוד חמשה ימים וכו' הוי אומר יי בחכמה יסד ארץ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם 
מהו בהבראם אמי רי יוחנן בה' בראם ומה עפקו של ח'א וכוי כך כשברא הקביה את עולמו לא היה לפניו יגיעה 
שני לא יעם ולא יגע ד'א אמי ר' תחליפא באברהם הן הן האותיות בהבראם בזכותו של אברהם בראתי את 
העולם ועיי במי+ לקמן צד 107: 4 קצות דרכיו. בגליון כי'א ב' נוסף כגיי כייא אי א'יר הונא כל מה וכו' קוצי 
דרכיו וכו', ‏ ובכי'יכ נתערבו שתי הנוסחאות קוצי קצות דרכיו, ופי' קוצי כמו בירוש' מגילה פי'ג עיד ב' אל תקוץ 





ורי יולק ץר הי ההקר ימה 


בתוכחתו אל תעשה קוצים קוצים כלומר חתיכות חתיכות ועי' מס' סופרים פיב ה'א דברים, רבה פ'ד סי' א' מדי 
קהלת פי אל תבהל מפניו (ח' ג') ועייע ערוך ע' קץ ו', ובמאמר שלפנינו צ'יע שהדרש כל מה וכו' קצות דרכיו 
שלהקביה חן הוא פשומו של מקרא, ואולי כונתו לדרוש הכתיב קצות דרכו וכדאיתא במדרש חפרות ויתרות. הוצ' 
רשיא ווערטהיימער פיי כיז הן אלה קצות דרכיו דרכו כת' לפי שאפיי קצות דרך אחד מדרכיו של הקב'"ה אין אדם יכול 
לעצור (וצייל לעמוד) עליה ועייייש בהערות רשאו ובפליטת סופרים צד 44: 6 מה שמצון נשמע בו. ביפ'ת העיד 
שכן הובא גם בנופחת הרמ'"ע (ר' מאיר עראמה בספרו מַאיִר איוב מענה ייז) וכתב ואם ישנה לגרסי זו ה'פ מה 
גנות והדופי ‏ נמצ' בסדרו דרריש שמץ מגזי לשמצה בקמיהם, ועי' גם ברשיי וראב''ע איוב שם, ולא מצאתי מלת 
שמ צון במקום אחר, ובמדרש חו'י איתא ומה שמץ דבר נשמע בו שלא נשמע שמץ דבר מדרכיו של הקביה 
מעולם שאפי' אומות העולם מכבדין אותו וכו': 8 אין מתבונן אכ"כ. שיהא נשמע אין שום אדם מתבונן אלא מי 
יתבונן כת' בדרך שאלה ומשמע שיש מי שיתבוגן הפקחים וכו' והמה יתבוננו ויבינו רק רמוזו והגיונו ועל עקרו 
אינם יכולים לעמוד בחכמתם, ועי' בפי' השני שבפי' ב''ר הנדפס בראש הפרשה, והגי' שם כמו לפנינו בכי"ל אין 
מתבונן אכייכ וכר, אכן בא"א העיר שגי" רשיי זיל אין ית ב וגן אכ"כ, וכן כתב ריג בהערותיו וכן מוגה בגליון 
= מדרש אב"א, ועדיפא הגי' שלפנינו וגי' הדפוסי' נדחקו לפרש מי נתבוגן אכייכ כלומר הרעם מי אפשר שיהיה מובן 


או נתבוגן בלשון רבים מי נוכל לחבין ועיי ביפיית. ובערוך ע' רעס לא העתיק סוף הכאמר הפקחים וכו', ובמדרש 
חויי הדרש ורעם גבורותיו מי יחבונן גבורתו כת' שאין אדם יכָּול לעמוד על גבורה אחת מגבורותיו של הקב"ה וכו': רי 
חונא. עו צד 86 במ"י דייה רי חנא, ובמעון גנים איוב שם הובא בטעית אמר רב הונא על םס ודו של רעם וכו : 
אם יאמר לך. במי קהלת הועתקי כל הפתיחה מכאן ועד סופה בשינוים שונים ובהוספת דברים בדרש הפ' כי מה האדם 
, ושם הגי" אט יאמר וכו' על מ ש תי ת ו של עולם ועי' לקמן פעייה שהוא משתיתו ויסודו של עולס, ועייע במדרש 
הגדול עמוד 58, ושם הגיי בראש המאמר כי מה וכו' כי מה האךם שיכול לעמוד על מ שפטו שלמלך מלכי המלכים: 10 אמור 
לו כי מה וכו'. במקרא כתוב שיבוא. ודורש המלך זה מלכו של עולם, ועל פסוק זה סובב המאמר עד את אשר כבר 
עשתו אכייכ וכוי, וכן מובא הפסוק כי מח וכו' בפי' השני שבפי' ב''ר הגדפס ומפרשו מי חשוב לעמוד על סוף דעת 


הנימטרין (* = קושו ( 


8ל85ז 361680116 7 


0 6 


066 בראשית פרשה יא ב ג 


לפני הר סיני אמר להם הקביה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגיך זכור את יום 
השבת לקדשו (שמות כ ח): 


ט [כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא ונו] ר' לוי בשם ר'י חמא ברי חנינא נ' בריות 
היה הקביה בורא בכל יום ויום, ‏ בראשון שמים וארץ ואורה, ‏ בשני רקיע וגיהנם ומלאכים, בשלישי 
5 אילנות ודשאים וגן ערן, ברביעי חמה ולבנה ומזלות, 4 בה' עופות ורגים ולויתן, בו' אדם וחוה ורמש, 
אמר ר' פנחס בו ברא שש אדם וחוה ורמש בהמה וחיה ומריאים, אמר רי בניה אשר ברא אלהים 
ועשה אין כתוב כן אלא אשר ברא אלהים לעשות כל מה שהיה הקביה עתיר לבראות בשביעי 
י הקדים וברא אותו בששי: ר' פנחס בשם ו' אושעיא אף על גב דאת אמר כי בו שבת מכל 
מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ממלאכת עולמו שבת, לא שבת ממלאכת הרשעים 
0 וממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו, מראה לאלו מעין דינמאטרין שלהם ולאילו 


8 ילקוע כס, ס:תועס פ"כ ככ6טים כ" *יז, ועי' פקיקסס ככסי פע": | 4 ע" לעיל פ'ס ד 6 לד 18, פ'"נ 5ר 94 
פיד 35 96 ולד 80, 5" לד ₪2 ולד 54 וט"כ: | 8 לקוע שס, לק יכפוס כ' טל"ק, = ילק' פקליס כ' סטע'ו, סנתועל כי 
ספטל טס, פקיקס) ככתי פכ"נ (ק''כ 3') ופטייס (קע"ד 6י'): 


1 על הר א?כי. בהר 5 | זכרו] חיו (הווי) זכוריס לאותו פןזאי | דבר א'כי, דבור א | היא] יהיה א'י 
לי פא? | זגך חאכי | זר] חכ. ש' ₪ ל'פי, ההיד = א היינו דבור - ד | 8 "חמא דחאכ] 
הונא ל | בר דא | ג] ךד'א: שלש פחכי. שלשה דש | 4 היה בורא הקביה פא'כ. ברא הקביה י | 
ויום לי פאשי | בראשן] [זא?, בא' דָאִ', בואשון בראי | בשני] פחא. בב' ך, בשני ברא * | גיתנ' 
ורקיע י | ומלאכי השרת אש | בשלישי] פדזא?, בג' דְא', בשלשי ברא י | 5 ברביעי] פח. גד' דא, 
ברביעי ברא י | ומזלות] וכוכבים ש, כוכבים ומזלות א | | בה] בחמישי פחי | בו] בששי פחאי | 
וומש] פחאכי. וומשים דְש | 6ר פנחס א' ₪, . . אומרי | בו] בששי פחע | ששה ₪ | אדם] 
בוא - ע | בהמה] פע ובהמה דא כי | ומריאים] וראמים אק | בניה] פ: דייה ך, ברכיה א'כ | אלהים 
לי אכ | 7 כתיב אי | כאן | אשר -- אלהים ל' פַי | כל לי י | עתיד חבייה א'. עתיד א"כי | לבראת א , 

| לברא ₪ | בשביעי] פ,.בד דא ל ח | 5 גרא] ועשה א | אותו לי פאכ | בששי] פחב. בו אל | 
אושעיא] אכי (ירמיה), הושעיה דְף | דאת אמר] דכתיב י (שם), דכת' בו ףש | 9 אשר -- לעשות ל' | לא -- 
הצדיקים] ולא . . הצדיקים (ץ, ולא .. ולא ממלאכת הצדיקים ף, ולא שבת לא . . ולא ממלאכת . . ךְ", ולא 
ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים אי (תהלים), ולא ממלאכת רשעים וצדיקיי ' (ירמי'), ממלאכת הצדיקים 
והרשעים לא שבת ו | 10 ופועל עס] דזעאי. ועס דפ | מעין -- שלהם ל' פא' | דגמטרין (ַי, דיגמטורי * (ירמי) 
דגמטורין א?י (תהלים), דוגמטירין דְז, דוגמאגטורין ך (וכן בסמוך) | ולאילו] ומראה לאלו פא'י | : 


לאותו הדבר שאמרתי וכו' תהא בת זוגך וכו' ועח'נ, ובעקידה שער ד' הגיי לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג 
וכו' על הר סיני וכר היו זכורין לאותו דבר וכו', וכבר העיר הח' יואל שהרעיון לכל יש בן זוג נמצא דוגמתו 
בדעות הגנאסטיקער ועיי בספרו בליקקע אין דיא רעליגיאנסגעשיכטע היא צד 107 וצד 161: 8 בשם ר'י המא. 
כן הגהתי וכייה בתנחומא מיב שם וער אגה"א ח"א צד 448, ובפסי"ר פמ'"ו מובא רק התחלת המאמר ועי' במ'יי 
לעיל צד 85 בד"ה ר' שאליה וכו : 4 שמים וארץ ואורה. וכי"ה לעיל צד 24 ובתנחומא מ'יב בראשית סיי א' אי' רי יוחנן 
אמר שמים וארץ נכראו ביום ראשון ובשני ברא חקבייה את הרקיע ואת המלאכים וכו ועיי לעיל צר 18 וצר 26 ובמיי - 
שם בדייה רב אמר לחים היו : וגיתנם. וכן דרשו לעיל צד 80 למה אין כתוב בשני כי טוב וכו' שבו נבראת גיתנם וכו', (ועי' 
במ'"ח חלק מייג צד 18 מה שנמצא בענין שאלה זו בספרי אבות הכנסיה הנוצרית) ולקמן סוף פכ''א מקדם קודם ג"ע ניבראת 
גיהינם וכו' : ומלאכים. לדעת ר' יוחנן לעיל צד 5 וצד 24, ובתנחומא מ'יב שם הגי' רקיע וגיהנס ומלאכי השרת ועח'"נ: 
5 אילנות וכו'. וכה לקמן פי'יב במאמר דרש ר*נ איש שיחין כי ששת וכו' הארץ בראשון כב'יה ושחת ג' ימים וכו' ותוציאה וכ 
אילנות ודשאים וגן עדן רקיע בשיני וכו', ולקמן פט"ן מקדם וכו קודם אדה'"ר אדם נברא בששי ג'יע בשלישי ועי'יע 
צד 12 וצד 78, ובתנחומא מ"ב הגי' זרה בשלישי אילנות ודשאים ונהרות :| חמה ולבנה ומזלות. וכיה לקמן 
פיב ושם בכי'א בי וכוכבים, וכן בתנחומא מב הגי" ברביעי חמה ולבנה וכוככים ועח"ג : | עופות ודגים ולויתן. 
וכיה לקמן פייב, ולעיל פיז צד 52 דרשו ויברא אלהים את התנינים שנאמר ביום ה' תנינם כת' זה בהמות ולויתן 
ועיייש במ"י: ורמש. משמע שרמז כולל גם בחמה וחיה, ור' פנחס מונה בהמה וחיה בפני עצמן ומוסיף מריאים 
והן שש בריות שברא הקביה בששי. מהן ג' שהין לבראות בששי וג' שתיו לבראות בשביעי וכדדרש ר' בנית 
(ולָא שר' בניה שהית בדור ראשון של האמוראים בא לפרש דברי ר' פנחס ועי' מבתיי סייט א') אשר ברא וגה 
כל מה שהיה הקב"ה עתיד לבראות בשביעי חקדים וכו', ולעיל סוף פיז נדרש בנפשות חוא אומר ארבע וכו' ובגופים 
גי (ועייייש במ"י) רי אומר אלו המריאים שברא חקבייה את נפשותם ובא ליבראות גופן וקדש השכת. ולא בראן 
וכו', ועפ'י המאמרים אלו שלפנינו כאן ובפ"ז גריס בתנחומא מב שם סי ייז ובששי היו לבראות ששה של עיש ושבת 
ואלו הן תוצא הארץ נפש חיה וכו' ואדם והות נגמרת מלאכת אדם וחוה ושל בהמת ומשגמר את אלו ביקש 
לבראות את השאר וקדש השכת שנ' ויכלו השמים וכו אשר ברא אלהים וגו ד"א אשר ברא ועשה אכ'כ א 
ת שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן ר' בנייא אמר אלו המזיקין שברא נפשותיהס עם שהוא בורא גופן קרש 
יום השבת |כו', ואולי צ'ל שם ר' בנייא אמר אשר ברא וגר ר"א (כלומר רבי אומר ועי' במ"ח חלק ליט צר 
8) אלו המזיקין וכו', והמאמר שלפנינו בששי ברא שש חובא בערוך ע' מריא בי ומפרש מריאים שידין ועי' בח'"ג 
לעיל פ'ז, והג" וראמים אפשר לפרש עפ"י מאמרם בגיטין ס"ח ב' ראם אלו השדים וע" בהערות רשיב שם: 
8ר' פנחס וכו. במררש הגדול עמוד 64 הועתק ר' הונא בשם ר' אהא אומ' ממלאכת עולמו שבת ולא שבת 
ממלאכת הצדיקים וממלאכת. הרשעים וכו, ועי' בפסייר פמ"א, ובפסי"ר פכיג ובתנחומא כי תשא הגי' אבל לא שבת 
לא ממעשיחם של צדיקים ולא ממעשיתם רשעים ועח'נ: | 10 מעין דיגמאטרין. מעין ערכם ומהותם והוא 





בראשית פרשחה יא ב ג 95 


יסמא אותו האיש עינו ויקשע את ידיו, אמר ליה ולאלין מלייה אתינן אתמהא, ‏ אמר ליה להוציאך 
חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה כנון החרדל צריך למתק, 
התורמופ צריך למתק החטים צריכים להיטחן, אפילו אדם צריך תיקון: ר' יוחנן בשם ר' יוסי אברהם ז 
שאין כת' בו שמירת שבת ירש את העולם במידה שני קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה גו' 
(בראשית יג יו), אבל יעקב שכת' בו שמירת שבת ויחן את פני העיר (שם לג יח). נכנם עם דמדומי 5 
חמה וקבע תחומין מבעוד יום וירש את העולם שלא במידה והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה 
וקדמה וגו' (שס כח יד) : ולמה בירכו ר' ברכיה אמר שאין לו בן זוג, חר בשבת תרייה, תלתה ארבעה, ח 
- חמשה ששה, שבת לית [לה] כן זוג, רי שמואל בר נחמן אמר שאינו נדחה, יום טוב נדחה, יום 
הכיפורים נדחה, שבת אינה נירחת, תני רי שמעון בן יוחי אמרה שבת לפני הקב"ה רבון העולמים לכל 
יש בן זוג, ולי אין בן זוג אתמהא, אמר לה הקכ"ה כנסת ישראל היא בן זוגיך, וכיון שעמדו ישראל 10 


2 עיי לקפן פפייס (פעייב) וט'"כ : 8 פסיקפס כנסי שס (ק"כ 3'), ועיי טנס קיייס 3' : 5 לקען פעייט : 7 ילקוע כפז ע'ז, 


פקיקפס כנסי טס (ק""ז 3') : 
1 יסמא -- עינו לי ך | אותו האיש לי דְפאכ | את עינו א"כ: עיגיו ם/ את. . דא' | *ויקטע דפאת] ויקטיע ל, 
יקטע ך' | ידיו] ידיו וושבר את רגליו פ, ידיו (רגליו א'כ, ראשו ך?, הראש ךְ') וישבר את רגליו (רגלו ל"ף?, 
הרגל ך1, ידיו א'כ) על ידי (מפני ב לפי ך) שגדלו (שגדל ל") עמו בשטות לְ"דְאכ 2‏ | ולאלין] ל, 
ולאילין ך, לאלין א', לאילין א | מיליא ך-, מליא א | אתינא א | 2 שנברא] שברא הב'ה בעולמו אש | 
חרדל אכ | למתק] פאכ. למתוק ך | 8 התורמופ --- למתק] תרמיס (טרמוס א") . . למתק א, התורמוסים . . 
למתוק ך, ל' פכר | חטים א. חטה פ | צריכים לי ₪ | להטחן ך, ליטחן ך, לטחון פא- | ואפילו ם | תיקון] 
= החד אשר ברא אלהים לעשות עשה אין כתי' כאן: אלא לעשות לומר שהכל צריך תיקון א | ר' יופי] = 
בר' (בר ך, בן אכ) חלפהא דְפאכ. | 4*ב\] לי ל | *ארכה -- וגוי ך] וגו ל | 5 שכתוב דא*כע. 
שכתב א1 | ביה ע | 6 ורש] ע, ירש דפאכ | העהיז א' | ופרצת -- וגו' פא"] וגו לד | 7 ולמה] פי, 
למה א, דיא למה ך, במה כך | ר' ברכיה אמר] ר' ברכיה ור' דוסתאי ור' שמואל בר נחמן ר' דוסתאי אומר ך, 
ר' ברכיה א"ר דופא ור"יש בר נחמן ר' ברכיה אמ"ר דוסטא א?, ר' ברכיה א'"יר דוסתאי ורשבין א ר' ירמיה 
אייר דוסתי ור' שמו' בר נחמן ₪ | שאן] לפ ₪ אכךף | בשנבתא , בשנא דפאכי | תרייה] חח. 
תרי דפא'כי, תוי בשבא א" | תלתא דְכִי, תלת ף, ותלתא א', . . בשבא א" | ארבעתא דְא?*/ ארבע ם | 
8 המישתא ד'א?, המשתא כי | ששה] ערובתא ךְפא"כי. . . דשבתא [זא' | שבתא ךְפאכי: שובתא |ף1, 
ושבת חן | לית] אין דז | *לה ד7פכ] ליה אר'י. לרךן | בן] בר א'כי. ל פח | * נדחה] נדחי ל | *:דחה דאי] 
נדחי לה | ווום ד | 9*נדחה דְפחי] נדחי . | ושבת ךז | אינו פיי | נדהית ךדְא, נדחה פי | תאני א' | 
*אמרה ךאכ] א' ל, אמר 5 | *רבון העולמים א*2] רב' הע' ל, רגונו של עולם דְפא'י | "לכל] לכולן ך. | 
יש].. לו כ | 10 אתמהא ל' ךְ | ליי י1 | כנסת לי י | היא] תחיה א?, יהיה א'ו | בן] בת א' | זוגך חאכי | 


אמר לפני הקב'יה אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדה"ר, ובאגה"א ח"א צד 99 שיער שתפילוסופוס שנזכר 
כאן ששאל את ר' הושעיה היה ההגמון אוריגיניס: 1 יסמא אותו האיש. וכ''ה בפסיייר, ושם הגי" ויקטע ידיו 
וישבר את רגליו שגדלו עמוּ בשטות ועח"נ: ולאלין מלייה וכו'. ולדברים אלו באנו בתמיה, וכן איי א ל ין בכי"ל 
לקמן ריש פיפ וכיה ירושי כתובות פייב ליה בי: 2 צריכין עשייה. בפסייר כל מה וכו' צריך תיקון החרדל צריך 
למתק התורמוס צריך למתק החיטין צריכים ליטחן, ולקמן פמ'א (פמ"ב) מובא בדרש כל מקום שני ויהי צרה וכו' 
והכת' ויחי ערב ויהי בקר יום שני וכו אמר להם עוד אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין 
עשייה כגון החרדל צריך למתק חחיטין צריכין להיטחן, ול'ג שם בכייל התורמוסין צריכין לימתק ועח'נ, ותורמוס 
הוא מין קטניות מר'), ובתנחומא בראשית סי' ז' אמרו אין לך מר מן התורמוס ועי' לעפ פלאנצעננאמען צד 894: 
8 אפילו אדם צריך תיקון. שצריך למול, ומה שנוסף כאן בכי'א א' וב' חתיד אשר ברא וכו' נר' שנובע מפיי ב'יר 
ושם איתא לנכון הה'ד וכו אשר ברא ועשה אכ'כ וכו, ואפשר שהיה לפני בעל פי' ביר הגי' כן במדרש, וכן 
הדרש בסמוך במאמר ר' בניה: בשם ר' יוסי. בפסי"ר בשם ר"י בי רבי חלפתא ועח'/נ, ושם אי' לפיכך ירש. את 
הארץ במידה קום וכו' לארכה ולרחבה: | 5 נכנס עם וכו. וכן דרשו לקמן פעיט ויחן נכְנס עס דמדומי 
חמה וקבע (כ'יה בכי"ל) וכו' הדא אמרה ששימר אבינו יעקב שבת קודם שתנתן, והוראת דמדומי. חמה עי 
בהוספות הח' פליישער בעמת"ל היא צד 448: | 6 ורש. וכ"ה בערוך ע' דמדום, ובפסי'ר לפיכך ‏ ירש 
את הארץ שלא וכו': | 7 ולמה בירכו. את יום השביעי ומוסב על ויברך וכו' שדורש בפרשת זו בירכו במן 
בעטיפה בנר וכו': שאין לו בן זוג. בפסי''ר הוא דרש ראשון אמקרא על כן ברך וכו ושם גרס לה סתמא שאין לו 
וכו' חד. בשבא ותרי ושלישי ורביעי וחמישי וששי וכו', וזוג מליי?) : תרייה וכו'. ‏ עיי דאלמאן צד 98 וצד 98: 
8 לית לה. הוספתי ל ה וכן הגהתי א מ רה שבת כמו שגורס בל'נ שבת אינה נידחת וכו' אמר לה וכו'. זוגיך 
וכו', ובפסי'יר הגיי שבת אין לוג זוג וכו שבת א ינגו נדחה ועי' לעיל צד 98 במ"י ד'ה אף זה וכו': ריש בר 
נחמן. בפסייר ד * א יום טוב ויוה"כ נדחה וכו', והן תלוין בב'יד לדחותן ועי' ר'/ה כי אי ומיש בענין הדחיות ר''א 
שווארץ בספרו דער יידישע קאלענדער צד 54: 9 תני רשב"י. בפסי"ר גרים לה סתמא אמרה שבת לפני הקב'יה 
לכולן יש זוג ולי אין זוג אמר לה וכו' וכיון שעמדו על הר פיני וכו' הוי זכורים לאותו דבר שאמרתי וכן' היא בת 
זוגך שנאמר זכור וכו', ובפוגיא צד 798 העתיק המאמר בשם ב"ר קטנה תני וכו אמרה שבת וכו רבון העולמים 
לכל וש וכו', ובמנוה"מ פיי קנייט הובא תני וכו' אמרה שבת וכן' רבונו של עולם לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג 
אתמהא |וכו' כנסת וכו' בת זוגך וכיון שעמדו על הר וכן' אמר להם היו זכורין לאותו דבר שאמרתי וכו' בת זוגך 
החד זכור וכוי, וכן ברקנאטי דפיר. לכל יש וכו ולי אין בן זוג וכו' כנסת וכו תהא בת זוגך וכו' הוו זכורים 


א6קש) 5 .10010 ,4006 (1 





4 בראשית פרשה יא ב ג 


יומי ובשבתה לא סלק, בתר שבתא אסקיה, אמר ליה אבה מן דמייתת איתעבדת יהודי אתמהא, מפני 
מה עלית כל ימות השבת ‏ ולא עליתה בשבת, ‏ אמר לו כל מי = שאינו משמר השבת אצלכם ברצונו 
אמר לו ומה עמל יש לכם שם, אמר לו כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת 
וגו נינוחין, ‏ חזר אל ר' עקיבה אמר לו אם כרבריך שהקביה כיבר את השכת אל ישב בה רוחות אל 





-04%ו.-- - .. ---י 
משמרה. הכא על כרחו 





ן [ ן 
. \'ו..י9-+ --. ופו .- - 
יוריד בה גשמים, | אמר ליה תיפח רוחיה רההוא גברא כזה | שמטלטל ארבע אמות: פילוסופוס אחו 
, ו , 
- היתיי - יתי ה 9 ראאויי לו רג 
שאל את ר' הושעיה אטר לו אם חביבה המילה מפני מה לא ניתנה לאדם הראשון, אמר לו אם כן 


מסני -- 





לא 
מנלח פאת ראשו ומניח זקגו, אמר לן מפני שנדל עמי בשטות, אמר לו אם כן 


סכתומ מ"3 סוכיע כי ז', סנמופס טפס סי פ': 


3 


ע" טתום כבק פ"ל קיי פ': 6 פקיקסל ככפי טס (קפ"ז כי), ועיי כקוון פע" 











- הרוה רארתא 5 - - , 5 %. - 5 רר 
1 \ובשבתא לא סליק כ', בשבחא לא סלק ך' . . סליק ם, ולא סליק בשבתא ו אסקיה] סלקיה ל | אבה] 
\- | ו ו [ ו , 
ו -*א. - . - . ר-'י 
בא דרם 2 כ יהודי| מן דמיתת יתעבדת יהודי | סאן דמייתת אהעברת יהודאי ן דמויתה 
3 - [ \ 
סחפירוח [ רוח זי- - - - - רדר - כל ךרדפפור 
איתעביד[ת] יהודי '. מן דמיתא איתעבדת יהודאי כי, בקבר את נטר שבתא ‏ | מפני | בשבת] מפני . . כלימי השבת 
\ . 
. י = %9ר= .יס בל . - - ורוה 7 0 פי רות ר₪- ריןו 5 | "רה |* - - 
ורא עקות בשבת כל ימות השבת ובשבת לא עלית ] 5 ופלורם. ו את ד 
צרוכם תו הרטויו 9 | 'טארזר ‏ רשי כאו משמית יה כאן הוא משמרה = הדור טוה ₪ | 9 ררתו] - 
א וכם ₪  -‏ 2\|-ו ם !' -: == כאן ם כאן = וו כאן וא *""י' יו - 55 --- או ו | | . - חו] = 
יור הרסי .-| -- - | - יי - ח- , ." - - 
בעל כרחו דְי, לי ם | ומח] וכי ל"ך. וכי מה פכ שם] כל ומות השבת ובשבת אתם נינוחיי י, שאתס. עמלים 
. 1 \ , - 1 : 
. ₪7 - - - - - - פויוז'ורור חר כיויוחיו \ יויי י 

כל . . נוחין ך, שאתם . . נינוחין ב, שם שאתס . . מנוחין ם], שם שאתם עמילים . . אתם נינוחין ל" | 4 גינוחין] = 
רות( % ייח'גי - ויר ₪ 5 ₪ וירר-- - הפיר ₪79 - .י רהררו- הר רוחי 1 "יא 

- , . יי ו \ אצ [ ₪ = -/--ו את ''--ו | הפין --=וו|ו!ו ---וו| | - 
"זר גי | ופחור ווווות י\- םה הרוהוה ךי* | ר וורוד פחתאיכי ר ורד דא! | 7 גשמום 
--:; םן ]אכ ו ='- וי אכ | את הו 3 ,| | וא ו [ 11 - ו אל יהן ] . - 
ר'או ה רה וצטטוח ‏ הרס טטר הלד ואר - ש! יצמוה (וצמתה 9- - פח) א | רותוי רו -) 
(מטר ם)ן >- א צמיח בה עשב ]| ואל (אר א') ה (וצמח [7-) בה אדמה חאר רוחו | כזת 

.ו ות רר ו - ד רן 1 רלור |רדאט"יר : : 
אמות] כזה . . בארבע אמות ל", אמשול לך משל למהיר כזה . . בארבע אמות ו', אמשול (כראמשל ם) ל משל 
רו י ייור- - הח . - - "ו "אה ה"'תיוה 9 רוי 

זה שתוא מטלטל (מטייל ם) בחצר של ארבע (! | אנ דם. אמ לך משל לשנים שהיר דרין בהצר 
פס - י יוסי 5 - כיותי - חר - - - - י 
אחת אם אין זה גותן עירוב וזת נותן עירוב שמא מותרין בחצר בל ם (נחד דר בהצר הרי הת 
- . א יי ר , : : [ רה הויורח רול 
מוחר בכל החצר כולה אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרה עמו וכל העולם כולןו של מותר כב ועולם' בורלו 
. יי- . . - - - - 
לא עוד אלא שתרי אוכלי המן מעידין עלוו שכל ומות השבת. היהת יורר וכשבת לא היה יורד ד | פוליפוס 


שאל ם], שאל פילוסוף אחד ‏ 6 הושעיא יי אושעיא א" אמר לו ל' ם. | הביבה] ף! 




















- -וו 1 ₪ 
היא רפאר | מפני מה] למה שאב | הר ושון| - אלא אם כן] פאכ; לי ךי | זאתו 
1 ו 
האיש] אתה אכ | פאת ראשו] את ראשך אם: את היאש ך | ומניח] ואין (ואי א') אתה מגלח אב | את זקנך 5'. 
וקניך א: הזקן רי. פאת וקגו ם]/ את פאת . . ך עמי] אכ. עמו דם 
בוכורים הרי חם מעירים ערון וכו אחר גם למאמר זה בשאילתות עוריש :+ 1 מן דמייתת וכו לאחר שאתה 
מת נהיית יחודי בתסית, וכמו שתנהתי כ"ה גם בפגיא שם מן דמייהת איתעבדת יהודי, ובתנתומא פן דמיחה 
אתעבידת יהודאי ראת נטר שבתא, ובס והזתיר מן מותא איהעבירתא יהוראי דאת נטר וכו' וכפסייר את גטר 
שבתות מן דמייתית וכר' ועח"נ  :‏ 8 על כרתו. בפסייר כאן הוא משמרה על כרהו כתיקנה, ובתנחוי ‏ ומשמרה 
בעל כרחו ועחינ :| ומה עסמל יש לכם שם. וכ"ה בפוגיא, ובפמייר מה מלאכת יש אצליכם. וכהנתוי ומת וכו 
אצלכם בימות החול, וליג שם שאתס עמלים וכר' ועה"ג : 4 נינוחין. וכיה בפוגיא וכסי (תזתיר:; ובפסייר נוקוחום 
ובתנתוי נוחין ועחיג ולעיל צד 71 : חזר אל ר"ע. וכיה בפגיא, וממאמר זה שלפנינו נעשו שנר מאטרים שו 
בפסייר ובהנחר, ואחר ההוספה ובמוצאי שכת וכר' ג' בפסייר חזר אצלו א"ל מפני מת הוא עושה טלאכה א"ל 
בני אמשול לך משל למתיר כזה שחוא מטלטל בחצר ארבע אמות, וכיה בתנחר איל אכ למת הקכיה עושה גו 
מלאכה א"ל כזה שתוא מטלטל בהצר שלו ארבע אמות, ותשובת זו מסכמת עם הנוסחא שלפנינו ככויל ושאר כ 
ילקוט, וכ"ה בפוניא כוזת שמטלטל ארבע אמות, ועוד שס בפסייר באמצע חסיפור חזר אצלך. ואטר 5645 
רוצה שוהיו ישראל מכברים את השבת מפני מה תוא עושה מלאכה בשבת אייל וטח מלאכה קושה אל משוב. הוחוח 
ומעלה עגנים ומורוד נשמים ומזיל טללים וכו עייייש, הת סגגון השאלה שלפנגינר אלא שתרחובות שם, ‏ לשה 
חשובת שם א"ל יודע אני שאתהת בקי בתורתן של עבריים לשנים שהם דרום ואם אין זה נוחן שרוב: חת גותן 
עירוב שמא מותרים לטלטל אבל אחד שחיה. רדר בחצר חוא סטלטל בכל החצר כך לפי שכל העולט סולו הו של 
הככית ואון לאחר רשות עמו לפיכך הוא מטלטל בכל עולמות, \כייה בתנחר וכסי והזתיר ועיייש השינוים, וטוכין 
שם אלא אוכלי המן טעירין שבכל ימות השבת תית יויד וכשכת לא היה יורר שגאטר וכה) - ומפונן 
תשובה זו באו שתי התוספות בדפוסים לשכים שתיו דרין וכר ולא עוד אלא שהרי אוכלי חמן ועתיג, וגם כפסייר 
איהא הראית טאוכלי תמן (נשתרבבי שם ממקוסה, ובודאי נוסחאות שונות שנאספו בתנחומא ובפטויף, ובשנ 
המדרשים הוסיפו עח' בסוף הסיפור א"ל ותא כתי בי בו שבת מכל מלאכתו (בפטי"ר ביום השביעי שבת ג 
פנחס כשט רי הושעיא (בתנחר ריפ בשם ל' יתושע אסר יי כטי+ לעיל 1) אק'ם שכתוב כו.כר בך שב 
מכל סלאכתו הוי אוטר ממלאכה עולמו שבת וכר, ומאמר זה תו₪ לפנינו בס הפרשה דרש כפיע על כי בו שבת סכר 
מלאנתו: כובד את השכת, וכיה בפוגות בבד השכת, וכן. שם אל יי ש ב בח ומוי אל ין ר+יך בה גשמים, וסופום שק 
ואל 'נדכר בו הים גליו, וכשמויר שם מעשת ברכן גמליאל שכר ורי עקוכא שחלכו לרומי הרשו שם [כף חות יעם 
מין אחל וכף אמר להם וכו אלהים אומר ועושת למה איכו משמר את. השבת אמרו לו וכה אין. ארם רשו לטיל 
בתוך חצירו בשבת וכו העליונים והתחתונים הצירו של הבית וכו : 5 פילוסופוס אחר. בכי:ם פוליפוס. ועוי. לעיל 
צד 8+ 0 את רי הושעיה. בפפייר שאל אם ר בי, ושס קוד השאלות ששאלו לקיעלס הגר את רי אליער ומפהונות 
את רי יוסי בר רכי חלפתא אם חביבת מילה לפני הקבית מפני מת לא ניחנת בעשרת הדברות , ובתגחוטא. תורוע 





שם אותא ששאל מורגוסרופוס את רה קקיבא אם הוא הפץ במילת למת אינו יוצא הולד מהול ממעי אטו, וכן 
מפרש בפ" ב"ר כאן מפגי מה לא גיתגה לאדהיר כלוסר מפנגי מה לא נולר מהול,; לקטן פמו דרשו שאבורהם 





בראשית פרשח יא בג 08 


בגוברין, אמר ליה מה אמרית לך ומה אמרת לי, אמר ליה אמרת לי מה שנה שבת מכל הימים אמרתי לך 
מה רופוס מכל גבריא, אמר לו שרצה המלך לכבדו, אף זה רצה הקב"ה לכבדו, מנין את מודע לי, אמר 
ליה נהר סבטיינוס יוכיח שמושך אבנים כל השבוע ובשכת מניח, אמר ליה לנגדא את נגד לי, אחמהא, 
6 אמר ליה והרי המעלה זכורו יוכיח שכל הימים עולה ובשבת אינו עולה, אזל בדק באבוי, סלק כל 


1 בגברין , מגוברין 2, מגברין זְזִי1, מן גובריא ך | ליה] חכ, לו פ. ליך | מאיי | ומאיי | לו פ | מאי שנא 
שבת מכל יומיא ף], מה (מאי י") יום (היום ) מימים (מיומים ך) מאי שנא יומא דשבתא (שבתא ו) מכל (משאר ךז) 
יומיא דְחכִי | אמרית 8. ואמרית דכ | לך] ₪ אנכ | 2 מה רופוס] מאי שנא רופוס ף, מה (ומאן ךְ) גבה 
(נברא דֶץ) מגוברין (מגברין ךֶן) מאי שנא טורגוס רופוס דְדֶן, מה גבר מן גוברין מאי. . טי ר' מלכא כּ, מאי שנא 
גבר מגוברין מאי שנא רופוס י | גבריא פך. דייא י, גוברין ך | לכבדני | אף זה רצה] אמר לו אף זו שרצה דְחכ, 
אמר . . שרוצה ', אמר לו שבת נמי שרצה 5 | הקבייה] המלך פךזכי | לכבדו] פ, לכבדה דְחזכי | מנין] אמר ליה (לו פ) 
מנן פ5.. . מנאן ך, .. מז (ומן י) הןחי | 8 נהר] י הרי ₪ ך, חאי.- כ, ליפ | פנטיון פחכי!, פמבטיון ד | 
שהוא מושך זְזֶי, שהוא מוליך כ | השבוע] ימות השבוע דְזְ. . . השבת ך, . . החולי | מניח] 5; הוא 
נח ך, . . נינוח חי | לופ | נגד] כר! נגיד דך"י | 4 והרי] הריי, ל פכ | המעלה בזכור י, מעלה בזכורו 5 ' 
המעלה את המת בזכורו דְ', המעלה את המת 2 | שכל חימים עולה] שהוא עולה כל ימות השבת ךו! | אזל 
ובדק באכוה , וההוא גברא ליהוי בדק (ליבדוק ) באבוה חד זמן צרך ובדק באבוה ךכ, וההוא . . לבדוק 
באב . . צריך . . באבוי י | וסלק. כל יומי דשבתא ךָי, סליק. . שבתא כ, כל ימות השבת הוה פליק ליהי; כל 


יומיא אסקיה ם ‏ | 


בד'יס, ומשמע לפי ג' זו שביום השבת שאל את ר"ע, וכן שם מי יימר דהאידנא שבהא, וכן איתא ברד"ק 
בראשית ב' ג' שאל טורנוסרופוס וכו' ביום השבת וכו' ואף שגי שם מה יום מימים, אבל בשאילתות הגי' מה יום 
וכו' מי יימר דהוא שבתא, ולפנינו איתא היום רק בכי"כ, ובס' והזהיר ג' להדיא מעשה בטורנוס רופוס שפגע 
בר' עקובא בימות החול, והגי" מימים איי גם במ' עשרת הדברות, ולפנינו בדפוסים מיומים וכיה בסנהדרין ובתנחוי 
(ד' שטעטמין) ובשאילתות ובסי והזהיר. והוא כמו מן יומין בפסי"ר ועי' באגה'ית שם צד 296, וכעין שאלה זו מה יום 
מימים ותשובתה אף זה רצה הקב"ה לכבדו איתא גם בספר בן סירא ל"ו (ל"ג) ז' וטי ועיי גרעץ גנאסטיציסמוס 
וכוי צד 191: 1 בגוברין. וכ'"ה בס' פוגיא צד 795, ושם מה שבת מכל הימים וכו' מה רופוס מכל האנשים ועח'נ : 
2 אף זה וכו' לכבדו. בסמוך הלשון לפגינו כל מי שאינו משמר השבת וכו' מ ש מ רה וכו', וכן שם אל ישב ב ה 
רוחות וכו', ולקמן צד 95 שבת אינה נדחת ושס בח'ג שבת לית ל יי ה בן זוג ולית ל ה וכו', וגם בל"מ נמצא שבת 
בלייז וליינ, ועי' תוספות כתובות ה' א' דייה שמא, ובפוגיא שם ג' שראה המלך לכבדו אף זה היום רצה הב'ה 
לכבדו מגן את מודע וכו': 8 נהר סבטיינוס. ‏ וכיה בפוגיא שם נהר סבטינוס וכן במהדורות שונות בספר אלדר 
הדני הוצ' ריא עפשטיין, ועיי שם צד 27 ונקרא שמו אצלנו שבט ינוס (צ'יל שבטינוס, ואפשר שממלה זרה זו 
נתהוה הדרש שם שבט שנס מע'"ז), ושם צד 49 ונקרא שמו שבט ינוס, ושם צד 6 ששמו סבטיון ואנו קוראין 
אותו סבטינו, ‏ ושם צד 57 הנחל שבטיון וכו' והגוים קוראים לנחל ההוא סבטינו, ולקמן בכי"ל פע'ג הגיי עשרת 
השבטים גלו לפנים מנהר ם ב ט י ון'), וכיה לפנינו בכי"פ וכי''ח וכי'יכ וילק' דפי'ר, ובדפוסים ס מ ב ט יון, ולקמן 
פע'יג בדיו סג ב מ י ון, ושמות אלו מורגלים בדרזיל, והנהר נקרא כן מפני שביתתו בשבת ועי' גם ברמבין דברים 
לייב כייו, מוסיפון לרומיים יספר מסבטיון במלחמות היהודים ספ' ז' פ"ה פי' א' ולדעתו הנהר בארץ פניקיא, והוא 
כותב להיפך מאגדת חזיל שביום השבת יזרמו מימיו וששה ימים יבש מקורו, וגם חכמי האומות שמעו מסבטיון 
וכן כותב פליניוס שבכל שבת ושבת הנהר יחרב ועי' באגה'ית שם צד 297 וחב צד 568 ובהערות ר"א עפשטיין 
שם צד 18, וקרוים צד 869 ושם נרשם כל מה שנכתב בענין נהר סבטיון: כל השבוע ובשכת מניח. וכיה בפוגיא 
שם, ופי' שמושך וכוי ששוטף כל כך בחזקה שמושך אבנים במרוצתו ובשבת מ נ יח האבנים שאינו מושכן: וכן 
הענין בפסייר שכל ימות החול הוא מושך ובשבת אינו מושך, ובתנחומא שבכל הימים הוא מושך אבנים וחול 
ובשבת נוח (בתנחו' דפ''ר נינוח), ובס' והזהיר שכל ימות החול הוא רץ באבנים ובחול ובשכת נינוח; ובשאילתות 
שהוא רץ כל הימים ובשכת הוא עומד, ובסנהדרין הלשון בקיצור א"ל נהר סבטיון יוכיח, ואגדה מאוחרת היא 
נהר של אבנים וחול הוא כמו שמסופר בפ' אלדד הדני צד 5 והנהר גולל כל ששת ימי השבוע אבנים 

וחול בלי שום טיפת מים ובשבת נח ושם צד 50 והנהר מלא חול ואבנים בלי מים, וכן פירש'י בסנהדרין שם נהר 
אחד של אכנים, ובתנחומא ובפ' והזהיר הובאה הראיה נהר שבטיון (כ'"ה בתנחו' דפ"ר ועיי בהערות ר"א עפשטיין שם, 
ובוהזהיר סמבטיון) מעיד בפוף הסיפור עייייש: | לנגדא וכו'. וכ'ה בפוגיא שם את נגד ופי' נגד משך ועיי עמתיר 
חייב צד 88, וכן מפרש בפי' ב"ר כיייט לנגדא וכוי, למשיכת דברים בעלמא אתה משכני, כלומד בדיחויים אתה 
מדחני שתביא ראיה מנהר סבטיון שלא ראיתי מעולם וכו', ובשאילתות א"ל אף בדבר הזה איני מאמינך שאיני יודע 
את מקומו ובתנחומא שם א"ל אם אתה מבעי לי לדוחקא, ובפסי*ר א'יל את מובלי לרוח, ושם משמע שהשיב כך 
על הראיה ולא עוד שאוכלי המן מעידים על וכו', ובאמת ערבובי נוסחאות יש שם וטי' למטה : 4 המעלה זכורו. 
וכיה בפוגיא שם המעלה זכורו וכו שכל חימים עולה וכו" אזל בדק באבוי סליק וכו', ושם ובשבת לא 
ק בתר שבת אסקי, והגהתי אסקיה ועחיינ, ובת'י ותיא (הוצי ריא ברלינער) מתורגם אוב או ידעני ויקרא כי כייז 
בידין או זכורו, ות"י ב' דברים ייח י"א ומסקי זכורין. ובתרגום הסורסי תרגמו בכל מקום אוב זכורא ועי' ערוך השי 
עי , ובסנהדרין שם באותו הסיפור אי' בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן בשבת, ובברייתא 
שם בעל אוב וכו' המעלה. בזכורו וכו ועי' בתוספות שם ד"ה מעלה, והמאמר שלפנינו בהרחבת דברים בתנחומא 
שם ולא עוד אלא שהרי מעלי מת בזכורו מעידין עליו (וכן הסגנון בנוסחת התנחומא ולא עוד אלא אוכלי המן 
מעידין וכו' ולא עוד אלא נהר שבטיון מעיד וכו) שבכל ימות השבת עולה ובשבת אינו עולה ואם אין אתה 
מאמין צא ובדוק באביך וכו" אזל בחד בשבא וכו" א"ל מן דְמיתת וכו' ובשבת אנו נוחין. ונוסף שם המאמר 
ובמוצאי השבת עד שהפדרים גשלמים וכו' מלאך שמו דומה וכו' מהו צלמות צאו למות שכבר שלמו הסדרים 
עיוייש, וכ'יה בשינויים שונים בפסי"ר ובס' והזהיר, ובפסי'"ר מובא המאמר גם בסגנון אחר באמצע הסיפור אמר ליה 
בעלי אוב יוכיחו וכו' עד ששלמו הסדרים, והסופר קיטעו לפי שכתוב שם למטה ולא עוד אלא שמעלה מת 


1( 206840 





902 בראשית פרשה יא ו 


ונסתיה ההוא חייטא, בענתה דאריסטון אמר אפרכוס לטליא למה לא אייטיתה נון, אמר ליה מרי מה 
נכפור מינך, כך וכך עכד לי חר יהורי, מה הוית בעי דניטי לך חר נון בייב דינרין אתמהא, אמר ליה 
מן הוא, אמר ליה פלן יהודי, ‏ שלח ליה ואתייה, ‏ אמר יהודי חייט יאכול נון בייב דינרין, אמר ליה 
מרי אית לן חד יום דמכפר לן כל חובי שתא ואנן מוקרין ליה אתמהא, הביא ראייה. לדבייו 
ה5 שבקיה : טנוסהופוס הרשע שאל את ר' עקיבה אמר ליה מה יום מימים, אמר ליה מה גבר 
5 ילקוע טס, פנסדכין כ''ס נ', פסיקפל כנפי טס (קייט בי), סנסועס כי סטס קי לייג, וסוסיל ויקסל (קכיב ל'), פד' מטכם סדנכוס: 

1 ונסביה אכ ונסבה ך | בענתא ך, בענתיה פ, באשונה ף!, -נא אך* | דאריסטוון פכך' | אפרכא אי 
איפרכא דא | איתיתה =, אתית פאן. אתית לי ד | מארי א' | מה] לא אכ | 2 נכפור] פאכ. לכפור ך | מינך] 
לך אכ | כך -- יהודי] אזלית ולא (לא א) הוה תמן אלא חר נון ואישתכחית (ואשתכי פָָ, ואשכחית א') אנא 
וחד יהודאי קיימין (דקיימין ש, קיימי פא') עילויה וחוה ההוא (והוה הוא א?, דהוה הוא ך, והוא הוה א') 
מסיק ליה בטימי ואנא מסיק ליה בטיטי עד דמטא תרין עשר (ייב ם, לתריסר א', בתריסר א*, לתריסר כִ) 
דינרין דפאכ | בעית ע | דגיתי פא'כע. דנייתי דָא". דאייתי י | חד גון] ע. נון דאכר'. ליפי | בייג] עו 
בתרי עשר ₪ / בתריסר אכי | 8 מאן פאכי | הוא] .- יהודאי י | פלן יהודי] בר נש (ברגש א) פלן דפאפ: 
בר נש פלוני י | שלה] שדרו | ליה] בתריה | ואתא (ואזל א?) לגביה ד פא, ואתיא קמיה י | אמר -- 


יאכול] ‏ אמר ליה מאי חמית חייט יהודאי (יהודי א') אכיל אכ, אמר . . חמיית . . דאכלת דִי, אמר 
ליה מאי בן (כד?) חמית . . אכל ף], אמר כד חמיתון חד . . אכיל י' | בתרי עשו דם, בתריסר אכי | 
4 מרי] ₪ הב לי רשו נשתעי קומך ₪, מאי נכפור מינך יי | דמכפר -- שתא] כל חובין דאגן 


עבדין (דעבדינן א. דענדי כ) כל (כולה א?, כוליה א'י, כל יומי דְב) שתא הוא מכפר עלינן (עלן ם"! 
לן אכ) דפאכי | ואנן -- ליה] וכד הוה (הוא ) אתי לית אנן צריכין ליקוריה אכ, כר הוא . . ליקריה 8/ 
וכד הוא . . ליקורי יתיה , וכד חוא . . אנו צייכים מוקיר יתיה י | אתמהא] כ. ל' פא | הביא--שבקיה] אמי 
מאחר שהביא . . שבקיה ו', כיון שהביא לו ראיה . . שבקוניה א. א' כיון שהביא ראיה . . שבקו יתיה הלך 
לביתו זימן במעי זה הקב"ה אכן טובה בשכרו שהיה מתפרנס ממנה עד יום מותו , אמר כיון שהבאת ראיה 
לדבריך הרי אתה פטור מה פרע לו הקב"ה הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגלית טובה וחיה מתפרנס הימנה 
כל ימיו ךָ | 5 טורנוסרופוס פַדְז. טורנוס רופוס ךאכי | הרשע לי פ | ליה] לו ם. ל' ך | היופ כ | מימים] פחכי, 
מיומיס ד | לופ | ומהךפ2, מאיי | גביא חח | 


שתגיע מחיר הדג לייב דינרין'), והמאמר הובא בשבלי הלקט פיי שיז (ובתניא סיי עייח) וג' שם ואישתכח תמן 
חד חייט וכו' דיזבון וכו' ואשתכח וכו' דקיימין עלויה (בתניא עילויה) הוה הדין וכו' עד דמטא תריסר (בתריפר) 
דנרין ועח"נ :| 1 ונסתיה. ולקחו, וכיה בכי"ל לקמן פסיז נסתיה לשליחא ובפעיה נסתה וקראה ובפע'ט נסה 
תורמוסין ועיי ערוך ע' נסתיה ועמת"ל ח'ג צד 402 ודאלמאן צד 287, ובשה"ל הגי' ונסביה : בענתה דאריסטון. 
בשעת הסעודה?), וכן מפרש בפי' ב'"ר כי'"ט לפי הגי ב א ש וג ה דאריסטוון, והובא שם תרגוס ירושלמי ויהי בעת 
לדתה (בראשית ל"ח כ"ז) והוה באשונה וכו'. ולפנינו גי" אחרת בת'י שם ועי' עמת'ר ח'א צד 72, ובשה"ל 
נשתבש באסנא, ובתגיא הגי' בעדנא : | לא אייטיתה. לא הבאת, וכן בסמוך דניטי לך. ולקמן בכייל פייג אייטי 
ענניך, וסוף פט"ו דאייטיית, וריש פיט אייטי קופד וכו' אייטי פיתה. פליח אייטי לי כולב, פסיה דאיטי נורה ועיי עמת'ל 
ע אטא, ובשה"ל ג' לא אייתית : מרי מה נכפור וכ מה אכחד מאדוני כך וכך היה המעשה, כן מפרש בפיי ב'יר 
כי"ט, ונר שגורס כמו שהגי' לפנינו כך וכך וכו', ובשה/ל הובא מרי לא ניכפור לך אזלית ולא הוה תמן וכו' ואישתכחית 
וכו' קיימין וכוי והוה מסיק ליה בטימי עד דמטו (בתניא דמטא) לתריסר וכו ועחינ :2 מה תוית בעי. מה חיית = 
רוצה שאביא לך דג וכו', וגיי הערוך ע' נון הוית בעית ועי' ראלמאן צד 205, ובשהיל ג' דנייתי (בתניא דניתי נון) 
בתריסר וכו' ועח"נ : | א"ל מן הוא וכו'. א"ל מי הוא ואיל נערו פלוני יהודי, ובשה"ל ג' אייל מאן הוא אל בר 
נש פלן ועח'ינ  :‏ 8 שלח ליה. לטליא ואתייה והביא את החייט לפניו, וכן אתית באפעל בגי' הספרים למה 
אתית (לי) נון, ועי' חגיגה ד' ב' ואתייה למשה, ובשה"ל ג' שלח בתריה ואתא (בתניא ואזל). לגביה א"ל מאי 
חמית חייט יהודאי אכיל נון בתריסר וכו ועח"נ: | א"ל מרי. בפסייר א"ל מרי יהיבנא לי רשות ואני נשתעייא 
קדמך וכו ועיי גיי כייפ: 4 אית לן וכו. ‏ יש לנו 'ום אחד שמכפר לנו כל עוונות השנה ואנו מכבדין. אותו; 
ובשה"ל ג' אית לן חד יומא כל חובין דעבדינן כולא שתא הוא מכפר לן וכד הוא אתי לית אנן צריכין ליקוריה 
ועח"ג : = 5 שבקיה. שילח אותו או שילחו אותן לפי הגי' שבקוניה, וכן הובא בשהיל כיון שהביא ראיה לדבריו 
שבקוניה, וזה סיום המאמר שם ועח'נ, וגם בגליון מדרש אב"א ציין על מה שנוסף בדפוסים מה פרע לו וכו' ,במיס 
אין זה", וגי" הדפוסי' מסכמת עם גי" הפסי"ר אמר ליה הואיל והבאת ראייה לדבריך הרי אתה פטור מה פרע לו 
הקב"ה זמן לו מתוכו אבן אחת טובה של מרגלית והיה מתפרנס הימגה כל ימיו ועיי גם הסיפור יוסף מוקיר שבי 
וכו' בגמרא שבת שם : טנוסרופוס הרשע. הוא טיניוס רופוס') כמו שהגי' גם בירושי ברכות פיט ייד בי טונוס טרופוס 
(וצ''ל רופוס) וירוש' סוטה פ"ה כ' ג' טוניסטרופוס ועי' גרעץ קורות היהודים ח'יד צר 447 ומי"ח חלקליג צר 89, אגה'ית 
ח"א צד 294, שירער געשיכטע חא וכו' צד 689 וקרויס צד 259, ועייע שם ובח''ג הגי' טורנוסרופוס וטורגוס רופוס, והסיפור 
שלפנינו אי'\בסגנון אחר בסנהדרין שם ועוד בסגנון אחר ובשינויים שונים בפסי''ר ובתנחומא כי תשא ובס' והזהיר ובשאילתות 
פ' בראשית. וע" עוד במ' עשרת הדברות בביה'מ היא צד 75, ושאלות אחרות ששאל את ריע נמצאו בתנחומא 
תרומה סי' ג' ותזריע סי' ה' (תנחומא מיב שם סיי ז') ובייב "' א'י, ובכייא א' ובי כל חסיפור מקוטע עד סופו (זיל שם 
טורנוס רופוס הרשע שאל את ר'ע כדבריך (בכי"א ב' א"ל כדבריך) שהב'"ה חפץ בכבודה (בכי"א א' בכבורו) של שכת אל 
יזעיף בה רוחות ואל יוריד (בכייא א' אל ירד) בה גשמים ואל (בכי'א א' אל) יצמיח בה אדמה א'ל (בכי'א א' אמי) 
תיפח רוחיה דההוא גברא אמשול לך משל כזה שהוא מטלטל בחצר של ארבע (בכייא ב' של ר'י) אמות עיכו 
והשמטה זו אינו מטעיות המעתיקים כי המאמר מובא בסגגון זה גם במנוה"מ סי' קניה ועיי במיי לעיל צר 87 
בדיה וקידשו בברכה: מה יום מימים. בפסי"ר הגי" היוס וכ'"ה במי עשרת הדברות ובסנהררין לפי גיי רשיי וע' 


.1401008 (108מ71") 08וו6מ11' (' | .עסדט)ק6 (3 .שסאקשעף0 (' 











בראשית פרשח יא ב ג 1 


ר' ישמעאל ברי יוסי שאל לרי אמר לו בני בבל בוכות מה חיים, אמר לו בזכות תורה, ובארץ ישראל, 
בזכות מעשרות, ואנשי חוץ לארץ, = בזכות שהן מכבדים השכתות וימים טובים, ‏ אמר ר' חייא בר אבא 
פעם אחת זימנני אדם בלורקיא והביא לפנינו טרפיזין טעון בייו מוטות ובו מכל מה שנברא בוי ימי 
בראשית ותינוק אחד יושב באמצעיתו והיה מכריז ואומר. לי"י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה 
(תחלים כר א). למה שלא תגבה דעתו שלבעל הבית עליו, אמרתי לו בני מאיכן זכיתה לכל הכבוד הזה, 
אמר לי טבח הייתי וכל בהמה שהייתי רואה טובה הייתי מפרישה לשכת: אמר ר' תנחומ'. עובדא 
הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיובון ליה חד נון, ואשתכח הוא וטליא 
דאפרכוס קיימין עלוי, ‏ הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מפיק. ליה בטימי עד דמטא בייב. דינרין 


1 ילקוט טס, פקיקפ6 כנפי טס (קי"ע כ'), טנת טס: 6 לקוץ שס, פקיקפס כנסי טס (קייט 6י) : 


1*ברי א'כ] ריל, בר דְא'י | ליוסי] יוסף ך | שאל] פח. שאיל א', שייליה דְא"כ: שאליהי | אמר לו] 
לי פאכי | חיים] זוכין חיים לי הם זוכין . . ש, הן (הם כ) חיים דא1כ. הן חיין פא?. הם מתעשיין י | תורה] א'ש, 
התורה דְפא"כי | *ובארץ חז] וארץ ל' שבארץ 8 ושבארץ את, ובני אֶרץ דִי | 2לבזכות] ₪ מה אמר 
ליה בזכות ד | המעשרות אכ, מעשר ש | ואנשי חוצה ך, ובני חוצה הְחִי, ושבחוצה פאכ. | מפני שמכבדין א' / 
מפני שהן מכבדין אלכ . בזכות שהן . . דפ/ בזכות י---השבתות] א?, שבתות [ז₪"; את השבתות דְא1, את השבת ₪ | 
8 *זימנגי ֶח] זימנפ ל | אדם] אלע = אחד דפא'כי | בלודיקיא ך. בלדקייה 5 | *והביא. לפנינו דְע ] והניא 
לפני חזע.. לפניו לב, והביאוף. . . לפניו א'.. . לפנינו א? | ל' פ | טרפיזין] ע. דיסקוס (צ, דיסקוס (דסק' כ, דוסק' ך1, 
דיוסק' 7) אחד דרזאכי', שולחן (ן", שולחן אחד של זהב ₪ | **טעון] טעין ל | בששה עשר פחאכ | מוטות] - 
כסף א | כל פרי | בר] א*, בששת דְא'י, מששת פכ | 4 אחד לי פי | יושב] פאכ. היה .- די | והיה מכריז] 
ומכריז אכ | 5 למה] כל כך .- דאי. וכל כך ₪ פכ | שלא] א/ כדי ₪ דפחי | תגבה] פחר'י. תזוה דאכ | 
של -- הבית ל ךז | עליו לי אכ זכית דְפי, באת אכ | 6 אמר לי] .- ר' הא'כ | טנח] קצב י | שהיית--טובה] 
שהייתי . . שהי' יפה כ יפה שהייתי רואה כל ימות השבת דְפחא?, יפה .. ימות השבוע י | לשבת (לכבוד 
שבת ף)] .- ואמרתי לו (ואמרית ליה דֶזם, אמרית ליה א?, ואמרית א') לא (לאו א') על מגן זכית דפחאכ'. 
ואמרתי לו ברוך המקום שזיכן לכך * | א"ר תנחום א', ר' תנחום א'ף] | 7 ברומא א? | בערובת צומא רבא כ , 
בערובתא דצומא רבה י, בערב צומא . . פ, בערב יום הכפורים א1 | והוי י, ואשתכח א'כי, ואישת' א? | | חייט] 
₪ יהודאי כ. | דיזבון] א: דיזכן ך, דזבין פ, מזבן י | ואשתכח] פא'5, ואישת' א?, אישתכח ך, ואשכח י | 
האי טליא י, הוא ושלוח ₪ | 8 דאפרכוס] א'. דאיפ' ךְפא?כך'/ דאפרכא י, דאיפרכא ך? | דקיימין אכ | 
עלוי] י, עלויה פ: עילויה דְא"כ: עליה א | הו הדין י, הך הוה ₪ | להך | והדן] והך הוה 5 | 
דמטא] פאכ': דמטיא ך, דמטא נונא ך. זמנין דמטי י | לייב ך, ייב דִ', תריפר אכי, תרי עשר פ: שניס 
עשר | דגרין ך (בכל המאמו) | 


לו ובילק' הגיי גם כאן תבלין אחד, ונשתבש שם קירלין של מלך : 1 בזכות מה חיים. ‏ כלומר חיי עושר ועמ'כ 
וכן גי' הילקי מתעשרין (והציון ב'יר חסר שם), ובפסיייר הלשון ר' ישמעאל בעא קומי רבי בני בבל בזכות מה חיים' 
וכו' בזכות תורה בני ארץ ישראל בזכות מה הם חיים א"ל בזכות תרומות ומעשרות בני סוריא בזכות מה הם חיים 
א"ל בזכות שהם מכבדים את ימים טובים ושבתות ועח'נ; ובבבלי שבת הגי' בעא מיניה רבי מר"י בר'יוסי 
עשירים שבא'"י במה הן ז וכ ין א"ל בשביל שמעשרין שני עשר בשביל 'שתתעשר שבבבל במה וכו' בשביל שמכבדין 
את התורה ושבשאר ארצות. במה וכו' בשביל שמכבדין את השבת דאמר ר"ח בר אבא וכו', והביא כאן הסיפורים 
כמה היו גם העניים בח''ל מכבדים את השבתות וימים טובים כמו הטבח בלודקיא והחיט ברומי וזכו לכבוד ועושר, 
ולודקיא') היא עיר בסוריא ועי' קרויס צד 809: 8 והביא לפנינו. כן הגחתי וכיה בדפוסי' ובערוך ע' דסקס, ושס 
ע' טרפיז הגי' והביא לפני. ובפסי"ר איתא ג'כ והביא לפניו ורמאיש הגיה והביאו וכ"ה שבת שם ועיי 
דייס וח'ינ : = טרפיזין. ‏ וכ'"ה בערוך ע' טרפיז ופי' שלחן בל/י?), ובכי"פ הגיי כן ונוסם שם של זהב וכן בשבת שם 
שלחן של זהב, וגם דיסקוס או דיוסקוס (ועיי לעיל צד 75) פיי כאן ג'יכ שלחן*) וכן מפרש בפי' ב'ר כי'א דיסקוס 
(ובכי'יט דיוסקוס) שלחן ועי' פירסט צד 28 וצר 108, ובערוך ע' דסקס הכיא כל הגירסאות דיסקוס וכו' ס'א 
טרפיזין ס'א שלחן, ועוד הוראת המלה קערה ותמחוי כמו לקמן פלייג בגו דסקוס דדהב, יכן נר' פי' דיסקוס כאן 
לפי גי' הפסייר תמחוי של כסף: טעון בי" מוטות. בשבת שם משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה 
ת של כסף קבועות בו וכו' ושם ובפסיי'ר הסיפור בסגנון אחר: מכל מה שנברא. בפי' ב'"ר כ'יי מפרש לפי 

הג" כל מה ובו היה מצוייר כל מה וכו': | 5 למה שלא. בפסייר וכל כך למה שלא תגבה דעתו עליו ועח'נ, 
וסיפור זה היפוכו במעשה שהובא בפסיקתא פ'ו (נייט ב') בדרש ובטן רשעים תחסר אלו אומות העולם א'ר מאיר 
וכו' גוי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל זקני העיר וזיממני עמהם והביא לפנינו מכל מה שברא הקב'"ה בששת 
ימי בראשית ולא היה שלחנו חסר אלא וכו' מה עשה נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה כששה ככרי זהב 
ושברה וכו' ועי' אגהיית חייב צד 98: 6 אמר לי. בפסיייר אמר לי ר בי ועח'נ: | טבח, בגי' הילקוט ק צ ב הייתי 
וכן בסוף הפיפור ברוך המקום וכו' הוא מלשון הגמרא שם, ובפסי"ר מסיים אמרתי לא לחנם זכית לכל הכבוד הזה 
ועח''נ, וכן הביא בפיי ב''ר כיייט לא על מגן ומפרש לא על חנם :| אמר ר' תנחומ'. בפפייר א''יר פנחס מעשה בחסיד 
וכן' שהיה מכבד את ימים טובים ואת שבתות חדא ערובא (פי' בערב שבת אחד) ואית דאמרין ערובא צומא רבה הוי 
ק לשוקא, וכל הסיפור שם בסגנון אחר, ובטור א''ח סיי תריד מובא זה הסיפור עפ'י מדרש אחר ועיו'יש בב'י : 

7 בערובת צומא רבה. בערב יוה"כ, ועי" תוסי כתובות ה' א' ד"ה אלא : ואזל דיזבון. והלך לקנות לו דג אחד 
ונמצא הוא ונערו של אפרכוס (ועי' לעיל צד 64) עומדים עליו והיה זה מעלהו בדמים*) וזה מעלהו בדמים עד 


(* .06א000 (* -עסו6הססד (? .10006606/ (1 . 


20 בראשית פרשה יא | ב ג 


וג הנא בשם וב ו' אבהו בשם ר' יחנן אף מוצאי יום הכיפורים מברכין ‏ עליו מפני 

ג ששבת האור כל היום: בירכו ביציאה, ‏ ר' לוי בשם רי סי בר' חנינא כל יום שיש בו חסרון כת' 
בו ברכה ואינו חסר כלום, בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטים עופות ואוכלים צדים 
דנים ואוכלים וכת' בו ברכה ואינו חסר כלום. בשביעי מה אית לך למימר, רִי לוי בשם ר' חמא 
ד*ברי חנינא מפני היציאה, ‏ ר' לעזר בשם ר' יוסי מפני איסטיניסים: ‏ ברכו במָטָעמים, רבגו עשה 
סעודה לאנטונינוס בשכת, הביא לפניו תבשילים צונן, ‏ אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול 
הביא לפניו תבשילים רותחין, אמר לו אותן ערבו לי יותר מאלה, אמר לו תבל אחד הן חסירין, 
אמר לו וכי הקילרין שלמלך חסר כלום אתמהא, אמר ליה שבת הן חסירין, אית לך שבת אתמהא : 

2 ילקוץ כו ע'ו, פסיקפס ככסי פכ'יג (קיייט סי) : | ₪ ילקוע טס, ועיי פסיקספ כ' טס (ק"כ כי), טנס קייט סי: 


[לו מ] עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע ושמח לבו ופשט ידיו לאור ואמר [ברוך ] בורא מאורי האש % 
וכשהרחיק ידיו מן האור (וכשרחיק את ידיו מאור ף) אמר עכשיו אני יודע שנבדל הקדש (יוס קדש פ) מחול למה / 
שאין להבעיר אש (ביום השבת מ) בשבת פמ | 1 בשם רב] משם רב ךָ', לי פאכ | ור' אבהו ך, משם דוי % 
אבהו ף, בשם ר' אבהו אק | ובשיר יוחנן א' | במוצאי אכי | מנרך פ | עליו ליפע | 2 האור ליך!י | 
כל] עו ₪ אותו דחאכ | ביוכו לא | בהוצאה פא | בר] פהא'כ: בוד | חפרו] .- כיפאי | 
כתיב ך, כתב א", ישי | 8 בה'ך | שוחטין | עופות לי אִ'י | 4 וכת--ברכה ל' אכ | כלום] פזי. ₪ בששי 
נברא אדם ובני אדס מתים וכת' בו (וכתיי בהם א') ברכה ואינו חסר כלום אכּ, בשישי (בוי ך') נברא אדם ובהמה 
ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין (דים ך) ובני אדם מתין (דים ך) וכת' (וכתיב ך) בו ברכה ואינו חסר כלום ליד | 
בד ך' | מה] פ. מאי אי | 5 היציאה ך], היצאה 7, ההוצאה אכי, הוצאה י. . . שצריך מבערב לצורך השבת ₪ | **רי] 
לי ל | אלעזר | יוסי] = בן זמרה א?. . . זמרא כ | איסטניסים דְר, אסטני' פא?, האיסטניסין י, האסתנוסים (ץ | רבנו 
(רבינוי. ר' אֶ') הקדוש דְזאי | 6 והביא כ | לפניו] לום | צוגן] פא'. צונין דחאלכ. צונניןי | מהם ליי | 7 והביאם | 
לפניו] לו א"כ | אותן] אותן תבשילין א', אתמול ף | מאלו | תבלין י | 8 הקילרין] ע". הקילורין (ע. קלרין כ: 
יש קילרין א, . . קלרין ך, יש לך קילרין פ | אתמהא] כ, ל דפא | אתמהא לי | 


אי על האור וכו' ברייתה ועח'נ, ולנכון בפסיייר מברכין על הנר וכו' בורא מאורי האש מפני שהיא תחילת ברייתתו 

ואש ל"נ, וכן בירוש' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה, ובכי'פ נוסף כאן המאמר : 

שציינתי בח'נ ושהועתק גם בילק' מכירי בשם ב'ר, וכן נוסף במי תהלים שנדפס מכבר ומסיים שט ואמר ברוך 3 
המבדיל בין קדש לחול ועי' גם במי תהלים מייב הערה מ'"ז, ואחריו נוסף עוד בכי'פ ,ר' מונא אומ' כיצד חייב ען 
אדם להבדיל בכוס של יין באור האש אומר בורא מאורי האש וכיון שהוא מרחיק ידיו מן האש אומר המבדיל בין 

קדש לחול ואם אין [לו] יין פושט ידיו לאור ומסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ומברך בורא מאורי האש וכיון 

שמרחיק ידיו. מברך המבדיל ואם אין לו אש פושט ידיו לאור כוכבים שהן של אש ומסתכל בצפרניו ומברך ואם , 
נתקדרו תולה אבן מן הארץ ואומ' המבדיל ר' צדוק אומ' כל מי שאינו מבדיל במוצאי שבת ואינו שומע מן -/ 
המבדילים אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל מי שמבדיל או שומע מן המבדילים הקב'יה קורא לו קדוש וסגולתו 

ומצילו מצרת העמים שנאמ' והייתם לי קדושים" וכל ההוספה מן ונשתלח לו עמוד אש וכו מקורה בפרר'א פ'כ ו 
ועייייש: ‏ 1 בשם רב וכו'. בירוש' ובפסי'יר ומ' תהלים מ"ב וכן בכי''ל לקמן פפיב אי' בשס ר' אבהו בשם רי "יק % 
וכן הובא במח'ו צר 896 עיייש, וכבר כתב מהרזיף שבירוש' צ"ל כמו שהגי' לפנינו, ועוד העיר שבבב 
פסחים לא נזכר רב, ובערוך ע' ברך א' קיטע רב הונה בשם רי יוחנן : 2 ששבת האור. בכיייל נוסף ה א ור ביני 
שיטי. בכתב הספר וכ"ה בכי"ל לקמן פפיב, . ובפסי'יר איי ששבתה כל א ו תו היום, ובירוש' אף וכו' מ ב רך עליה 
שכבר שבת האור כל אותו היום כלומ' ממלאכת עבירה ועי' פסחים שם, ובפי' ב''ר כייט מפרש ששבת 

נהנו לאורג וכן ליג האור במח"ו שם : בירכו ביציאה. בהוצאת מאכל ומשתה וכרמסיים בשביעי וכו' ובירכו הקב''ה מפני 
היציאה שהיא מרובה ואינו חסר כלום, ובפסי'יר הלשון מגומגם ב י צ יא ת ואולי צ'יל ביציאות, וקיטע שם בכל המאמר שמות 
האומרים : 4 ואיגו חסר כלום. גם בפסי"ר ליתא מה שנוסף כאן בגליון כיייל (בכתב הספר) ובדפוסי' בשישי נברא אדם 0 
ובהמה וכו', ובאמת לא כתב ברכה בששי אלא באדם ועי' ביפיית ובהערות רמא'יש, ופירשיי בפ' ויברך אותט אלהים 4% 
שכתוב בבריאת יום ה' ואף החיות הוצרכו לברכה אלא מפני הנחש שעתיד לקללה לכך לא ברכן וכו, ובגיי ".. 
שלפנינו המקויימת גם עפ'י כייפ וכי''ח וילקוט ופסיייר קשה סגנון הלשון כל יום שיש בו חסרון, ואפשר 

עפ"י גיי כייא א' וב' וכיייכ בששי נברא אדם ובני אדם מתים וכו': | בשביעי וכו'. שלא נברא בו כלום וכת' בו 
ויברך אלהים את יום השביעי: 5 בשם ר' יוסי. הוא ר' יוסי בר (בן) זמרא, ור' לעזר אומר בשמו גם לעיל פיח 5 
(צד 66) ולקמן סוף פי"ג וריש פי"ח פי"ט פ'כ ועח'ינ : = מפני איסטניסים. אנשים מפונקים') ודעתם קצה ובירכו 2 
שיהיו יכולים לענג את השבת, והמאמר שלאחויו ברכו במטעמים הוא דרש בפ"ע, וכיה בפסייר דבר אחר 1 
במטעמים, ולא כמו שפי' במ"כ וי'מ, ולפי פירושם נפרדו המאמרים בד' ווילנא בשיבוש ועיי גם באגה'א ח'א צד 
1, ובערוך ע' אסתגיס ג' האסתנוסים בתי'ו ועי' לעיל צר 2 במ"י ד'ה דיפטראות ומייש הח' לעאפאלד כהן במייח חלק מייד 
צד 564: במטעמים. שמאכלי שבת טעמם ערב, והביא חסיפור רבנו עשת וכו' (ובמנוח"מ שם ג' רבינו הקרוש ועח'ינ), 
ובפסי'ר הסיפור בסגנון אחר ונשתרבב למטה בסוף הפרשה, וסדר המאמוים שם א'ר פנחס מעשת בחסיד אחר 
ברומי וכו' ר' ישמעאל בעא וכו א"ר חייא בר אבא פעם אחת וכו טורנוסרופוס הרשע שאל וכו' ר' פנחס בשם 
ר' הושעיא אע'יפ שכתוב בו וכו' רבי עבד שירו לאנטונינוס וכו' ר' יוחנן בשם ר' יוסי וכר אברהס אבינו שאיגו כתב בו 
שמירת שבת וכו'. והמאמר פילוסופוס שאל וכו' מובא שם קטיז בי בררש הפי לא תעשה כל מלאכה וכו וגרך אשר 
בשעריך: 6 צונן. במנוה"מ שם צוננין ועח'ינ ולעיל צד 48: 8 הקילרין. בכי'יל נקוד") ותוא ליי ופי' אוצר"), ובמנוה'מ הגיי 
קילורין, וכן מובא בפי"' ב"ר כ'"י ומפרש בל' רבים אוצרות ועיי לעיל צד 64 במ'י דייה בכרוכין וקרויס חיא צד 182: 
אית לך שכת. וכן בסיפור בבבלי שבת שם א'ל קיסר לו' יהושע בן הנניא מפני מה תבשיל של שבת 
וכו' א"ל תכלין אחד יש לנו ושבת שמו וכו כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל 


0 (" | הקילרין (* 400% (' 














בראשית פרשח יא ב ג 9. 


רי לוי בשם בר ירה ליו שעות שימשה אותה האורה ייב שלערב שכת וי"ב | שללילי 
שבת וייב שלשבת, כיון ‏ ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא, נתיירא 
אדם הראשון אך חשך ישופני (תהלים קלט יא) אתמהא, תאמר אותו [שכת' בו] הוא ישופך 
5 ראש וגו' (בראשית ג טו) בא להודווג ‏ לי אתמהא, מה עשה לו הקכיה זימן לו שני רעפים 
והקישן ‏ זה לזה ויצאת האור ובירך עליה ה"ה ולילה אור בעדני (תהלים שם שם) ולילה אור 
בעדני, כרשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתו, 


1 יכוט' צככוס פ'ים יכ 3', עדכש ססליס 3"5 ק" ד', פקיקסס כבסי פפ"ו: 2 עי' פיז סי 6', סדכי'נ טס (די ס'), פדכיס 
פיכל: 4 ע" פקסיס מיד 6 : 6 ע" פקסיס ;"ג 3': 


מקולקלין עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא ומנין שגנזה שנאמר וימנע מרשעים אורם וזרוע רשעים תשבר ומנין 
שהתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנא' ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היוס ך | 1 בר] בן פ, ר' דְאכ (שפ) מ | 
נזירא דְם, טירא כ | ליו] א'ימ, שלשים ושש פחאי'כ. לוי ך', לששהך | אותה ל' פמ | אורה אכי | 
ייב] ד'פא'י, שתים עשרה א25. | וייכ] ד'פי, ושתים עשרה א"כ (וכן בסמוך) | ליל פ | 2 חמה פאכט | 
משמש אי (שם) | נתיירא] מ, ונתיירא פ, ונתירא דחא | 8 אך] הה"ד אך מ, ההיר ואומר אך אכי (שם), שנאמר 
ואומר אך ךְ (שמא עכשו יבא אותו שנ' הוא ישופך ראש כד'א אך חשך ישופני בשבילי בא החשך הזה פ) | 
ישופני] דְ'אָכי (שם). = ולילה אור בעדני ך (ועמ"כ) | אתמהא] אתמ כ, ל' דְאכי (שם) | תאמר] אכי (שם) 
אמר מ, ליד | *שכת' בו] שכתוב בו דָאכי (שם), לי ל | **הוא] לי ל | 4 וגו'] ואתה תשופנו עקב ך7, לי אכי (שם) מ | 
ליזדווג א% | לי] עמי א' | אתמהא ל' | עשה לו] פכ. עשה דאימ | 5 בזה א"כימ | ויצאת האור] ף. ויצאה . . י, 
ויצא מהן (מהם מ) אור דמ, ויצא. . האור ץ, ויצא האור מביניהן א; . . . מביניהם י (שם) | ההיד | ולילה 
אור בעדני ל' | 6 כדשמואל] פ. אתיא כדשמואל מ, כשמואל י (שם), מה בירך עליה מאורי האש אתייא כשמואל ך 

הגר] פחאכעימ. האור דע | שא פחאכימ | ברייתו] חאכעי. -תה דע ברייתו (דתה מ) ונשתלח 


לשון שירה. וכדפוסים הושלס הפסוק ישרהו ואורו על כנפות הארץ ובן במאמר ריבס וימנע מרשעים אורם וזרוע 
וכו' וזה ליתא בדפיר וכן ליתא לקמן פי''ב בדפוסים : 1 ר' לוי בשם בר נזירה. בירושלמי שם כל הסוגיא עד אף 
במוצאי יום הכיפורים וכו' שכבר שבת האור כל אותו היום, ושם שנויה בהלכה 1' בפלוגתא דב"ש וב'ה בברכת 
הנר, וקאמר שם האש אינו מתחדש וכו' האש וחכלאים אעפ'י שלא נכראו מששת ימי בראשית וכו' ה כל א י ם 
ובני צבעון וכו' ה א ש רי לוי בשם ר' בזירה (וצ'ל בר נזירה, ובד' מגנצא איי ר' נזירא) שלשים ושש שעות שימשה 
אותה האורה שנבראת ביום הראשון שתים עשרה וכו' ושתים עשרה בשבת והיה אדם הראשון וכו' כיון שא פסקה 
האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת וכו למי שאורו על כנפות הארץ כיון שיצת שבת התחיל משמש 
החושך ובא וכו , ולקמן פפ"ב הובאה הסוגיא בדרש הפ' ואלה בני צבעון וכו' וג' שם תני האש והכלאים וכו' האש 
רי לוי וכוי לו שעות וכו' כיון ששקעה וכו' כיון ששקעה וכו' כיון ששקעה וכו', וכאן סירס המאמרים לפרש הענין 
שנתקלקלו המאורות ושבירכו באורה ועי' בפסיייר שם פכ"ג הערה נ'יב, ובמי חהלים שם אי' א'יר לוי בשם ר' זימרא 
ליום השבת ליום שלא שימשה עמו אפילה וכו' א''ר לוי בשם ר' נזירא שלשים ושש וכו' וצ''ל בשני המאמרים בשם בר נזירא, 
ובירוש' מ'ק פי'ג ג' נשתבש בר טירא ועח'נ ואגה'א ח'יב צד 888 : | ליו שעות. בדפיר אי' לוי שעות רל ליו ומדפיסי דיו 
טעו וקראו לוי והדפיסו לששה שעות, וכבד הגיה בא'א, וכן היה לפניהם בדפי'ר ייב של וכו' והדפיסו בשיבוש גי 
פעמים שנים עשר, ובירו' ובפסי'"ר לנכון שתים עשרה, ואותה האורה שנבראת ביום הראשון ושהמתינה בלילי שבת 
שמשה לאדה"ר לו שעות רצופות כדמפרש ואזיל, אבל בימים הראשונים היה החשך מפסיק בלילות ועי' יפ'ית : 
שימשה וכו'. במ' תהלים שם בסגנון אחר שלשים ושש שעות היה יום השבת ערב שבת והלילה שהיה ושבת 
עצמה, ודרש אחר בברייתא ע"יז שם יום שנברא בו אדה'ר כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שפרחתי 
עולם חשך בעדי וכו' כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא וכוי ועי' אדר''ג שם: 2 ממשמש. בפסי/יר 
הגיי מ ש מ ש ובא, וכן בירושי כיון שיצת שבת התחיל משמש וכו' ועח'נ  :‏ 8 אך חשך וכו'. כאן נעדר' כסגנון כיייל 
מלת שנ' או הח"ד, והגחתי אותו ש כ ת' ב ו ישופך וכו' כמו שהוא בכיייל לקמן פפיב, וכוון לסיד ואתה תשופנו 
עקב כלומר ע'י ההשך יבא הנחש וישופנו במסתרים ועי' יפיית, ולקמן פיב הגי' ברפוסים אמר שמא אותו שכתוב 
בו הוא ישופך וכו' בא להזדוג לי ואומר אך וכו' ישופני אתמהא, ובירוש' ואמר אלו הוא שכת' בו הוא ישופך וכוי 
שמא בא ונשכני ואמר אך חשך וכו', ובפסי'ר נוסף אמר אוי לי שמא נחש בא לנשכיני שמא אותו שכת' בו וכו' 
ועי' במדרש הגדול, ובמי תהלים מ''ב שם וכיון שראה אדם מוצאי שבת וכו' התחיל החשך ממשמש ובא התחיל 
אדם טופח על פניו ואמר אוי לי שמא זה שאמר הקב'יה הוא ישופך וכו' הוא מביאו עכשיו שני ואומר אך וכו', 
ובמ' תהלים שנדפס מכבר איתא עוד והיה יושב ומהרהר בלבו שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת וישופני 
עקב, וזה הוספה עפ'י פדריא שם ועיי למטה: 4 עשה לו, וכיה בפסיייה ושם א ממ ר ר' לוי זימן לו וכוי וכיה 
בירוש' אמר ר' לוי באותה השעה זמן לו וכו : רעפים. לבנים, ובמ' תהלים שם זימן לו שתי אבנים אחת של 
עופל ואחת של צלמות שנ' קץ שם לחשך וכו' אבן אופל וצלמות וגטל אדה''ר שתי האבנים והקישן זו לזו ויצא 
מהן אש והבדיל עליו וכן' לפיכך אנו מבדילין וכו', ובברייתא פסחים שם ר' יוסי אומר וכוי ובמוצאי שבת נתן הקבייה דיעה 
באדה'ר מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור: 5 ויצאת האור. וכה בגי' הדפוסים לקמן 
פי'יב, ולקמן פפ'יב ויצאה האור, ובירוש' ויצ א מהן האור, ובכ"ז הגיי שם ובגי' הדפוס גם כאן ובערוך ע' רעפ 
ובירך ע ל יה וכו', וכן נשתבש בפסי"ר ויצתה האור מהן ובירך עליו וכו': אור בעדני ולילה אור וכו'. וכן נכפל 
הכתוב בכי"ל לקמן פפיב, ורחוק שיהיה טיס בשני המקומות ולכן נייל שהוא דרש אל תקרי (ועי' במיי לעיל 
צד 16), ולפי המדרש פשוטו של מקרא ולילה אור בעדני אור לשון אופל ועי' תרגוס ופירש'י תהלים שם וספר 
השרשים לר' יונה צד 17 וראב"ע שמות :"ד כ', ודורש כאן ולילה אור בעדני שהאיר לו וצאת האור, 
והח' באכער כתב לי שאולי כוונת הדרש אל חקרי אור אלא אויר ואויר הוא האש, ובדפוסים נוסף מ 
מה בירך עליה וכו' ועי' בירושלמי שם, ולקמן פיב ופפיב ליתא גם בדפוסים: | 6 כדשמואל. לקמן בכי" 
פיב הגי' אתיה. כדשמואל, ובפסיייר ואתיא כשמואל ועח"נ, אכן בירושי שם ג' שמואל אמר, ובמ' תהלים קיטע 
לפיכך אנו מבדילין. על האור במוצאי שבת א'ר הונא וכו': שהיא תחילת ברייתו. ‏ וכיה בכיייל לקמן פי'ב, ולקמן 
פפ''ב מברכין על ה א ור מפני שהיא תחילת ב ר ייתה, וכן בערוך ע' רעף מובא על הנר וכו' ברייתו ובעי ברך 


זש 


6 


8|= בראשית פרשה יא ב 


בלילי שכת ובאתי במוצאי שבת ומצאתיו דולק ולא חסר כלום: ברכו באור פניו שלאדם, לא דומה 
אור פניו שלאדם כל ימות השבת כשכת: ברכו במאורות, ר' שמעון בר יהודה אף על פי שנתקלקלו 
המאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת, אתייה כרבנין ולא אתייה כר' אפי דאמר אדם הראשון 
לא לן בכבודו, ‏ מה מעם אדם ביקר בל ילין (תהלים מט ג), רבנין אמי לן בכבודו מוצאי שבת 
נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן ההיר משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ), [כיון ששקעה חמה בלילי 
שבת ביקש הקביה לגנוו את האורה וחלק כבוד לשבת ההיר ויברך אלהים את יום השביעי וו' 
במה בירכו באורה], ‏ כיון ששקעה חמה בלילי שבת המתינה האורה משמשת התחילו הכל מקלסין = 
היה תחת כל השמים ישריהו (אוב לו ג) מפני מה ואורו על כנפות הארץ (שם שם), 


1 סכסומל מ"נ בכלטיס סי כייס: == 5 (קטן פייב, = ילק' פסליס כ' סטכייח : = 8 עיי לקטן פכ'5, פנקדכין לס כי, סדכיל . 
פ"ס (נ' ני) , פדכייס פייט : | 5 לקטן קוף ספ'כ: | 7 ילק' פסליס כי סספ"ס, ילק' עכיכי פקליס. קל"ע סי" כ': 
1 ובאתי--דולק] אכ', ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דולק דְ ובמוצאי שכת מצאתי אותו דולק ', במוצאי . . באתי, 
ומצאתיו כשהו דולק 5; והיה דולק עד מוצאי שבת ₪ | אדם] חאבימ: ₪ הואשון כ, קדשו באור פניו של אדם ך' 
(ברכו באור פנים ף) | ולא י, אינו ף | 2 השבת] השבוע א' | כשבת] כמו (כמות י) שהוא בשבת פַי, כמו שהוא 
דומה בשבת דְחאמ | ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון י (תהלים), ר'. . בר (בר א%. בן א'כ) איש כפר עכו 
עכו'ם ם) אומר משם (אמי משום א2) ר' שמעון דאכ, ר' שמי (ישמעאל מ) משום ר' יהודה איש כפר עכו 
אמר פם | שנתקלקלו] ‏ חארי (שס) מ. שנתקללו שי | 8 מאורות ' (שם) | בערב ו | ללא] אבל -- ך' | 
עד | אלא ,- פ | אתייה] חזכ, אתיא דפ אמ (וכן בסמוך) | כדרבנן ך | לכרי] כדר'ך | אסי] פחז אמי דְאכי(שפ)מ י 
דאמר] פזא'. ₪ ר' אמי ְא?כי (שס) מ | 4 בכנוד] י (שם), כבודו עמו דפחהא"כם | מה טעם] דכתי ם | 
שנאמר י (שס) מ | אדם] פאכי (שס) מ] ואדם ך | בכבודו] כבודו עמו | מוצאי] ₪, ומוצאי ך, ולמוצאי אכי(שפ)מ | - 
5 נוטל ךז, ניטל דְפָאי (שם) | זיוו ממנו] פחאי (שס), . . הימנו מ, ממנו זיוו ך | ונטרד מ | *ותשלחהו ךא כי (שם)]. > 
וישלחהו ל | *כיון--באורה לי ל | "חמה פכי (שס) מ] החמה דא" | *בלילי דכי (שפ)] בליל פש | = 
6 *את --- וגר] וגו ם, את יוס השביעי אי (שס), את . . . ויקדש אותו ‏ | 7*במה אמ] ל פך | חמה] פאמ, . 
החמה דְחִי (תהלים) | בליל מ | שבת] חאמ/ השבתך | המתינה] פא התחילה דמ | משמשת] תאש " 
ממשמשת פ, והיתה משמשת ךְ | הכל לי ךז | מקלסין] - להקביה אכי (שם) מ אותו חן | ההיר פא | 8 ישרתו] = 
הארץ] פזאכי (שם) מ/ ₪ אמר ר' יהודה ב'יר סימון אור שברא הקדוש ברוך הוא ביוס הראשון אדם צופה ומביט 
בו מסוף ‏ העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקדוש ברוך הוא באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן 


1 ברכו באור פניו וכו'. לשון המכילתא במאמר זה ושלאחריו העתקתי לעיל, והמדרש חולק על המכילתא גם במת 
שמפרש לא דומה וכו' ושם איתא במאור פניו של אדם הראשון. ובפסי"ר הורכבו שני המאמרים למאמר אחד 

שם רי שמעון בן יהודה איש כפר ענים אמר משום ר' שמעון קדשו במאורות וברכו במאור פניו של אדם ואשתוו 
ומפרש ליה ג"כ על אדהיר מלמד שלא ניטל זיו אדם ממנו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת שינה וכו" משנה פנון ‏ > 
ותשלחתו ואתייא כרבנן וכר, וכן בתנחומא מ'"ב שם אמר ריש בן יהודה איש כפר עכו משום רי שמעון בן יוחי = 


א נשתנה זין פניו של אדם הראשון ולא לקו המאורות עד שיצא השבת וכו', ועפ"י סגגון הפסייר הועתק המאמר ‏ " 


במדרש הגדול עמוד 68 (והשמיט שם אריב"ס אותו אורה וכו'), ובמנוה'מ שם ג' במאמר שלפנינו ברכו באור פניו 
של אדם לא דומה וכו' כל ימות השבוע כמו שהוא דומה בשבת ועח'"נ, וליג שם קדשו באור וכו' שנוסף בדפוסים 
כנר' עפ"י המכילתא, וגס בגליון מדרש אב'א ציין במ'יס אין זה: 2 ברכו במאורות. כדמפרש ואזיל רייש בר יהודה: 
אעפ"י שנתקלקלו וכו', ולבאר ענין המאורות הביא המאמרים כיון ששקעה חמה בלילי שבת (בפסייר תגי" וכיון.: 
שחטא אדה"ר וכיה לקמן פיב בגיי הדפוסים) ביקש הקבייה וכו' וחלק כבוד לשבת וכו' כיון וכו' המתינה האורת 


וכו ר' לוי בשם בר נזירה לו שעות וכו', ולקמן פי'יב חושב מאורות בין ו' דברים שנטלו מאדה"ר ומביא שם כל " 


הפוגיא, ועיי הדרשות בענין גניזת האור לעיל צד 21 ובמיי שם: = רי שמעון בר יהודת. וכ'ה בכייל לקמן פיב 
(ומלת אמר נעדרת ועי' במ'י לעיל צד 58) וכן נקרא פעמים הרבה במשנה ותוספתא ובמדרשי התנאים בלי שם 
מקומו, ונכונה הגי' בתנחומא מייב שם כ"י רומי ובמי הגדול שם איש כפר א יכ וס ועי' אגהיית חיא צד 98 וחב 
צד 895 : נתקלקלו. לקמן פיב הגיי שנתקללו ועח'נ ומכ ולעיל צד 88, ובפסי"ר לייג אעפייי שנתקלקלו המאורות 
וכי: 8 כר' אסי. וכיה בכייל פיייב, ובגיי הדפוסים שם כר' יי וסי וכיה בפסיייר, ושניהם שם אַחר ועיי מכתיי קי 
עיא: ‏ 4 בכבודו. וכיה בפסייר ועחינ ולקמן פייב : | אדם. וכיה עוד. בארבעה כ"י ובילק' וילקי מכירי ‏ ובפסייר. . 
ומה"ג ולקמן פי"ב ובסנהדרין ובאדריג שם, ובמקרא כתוכ ו א ד ם, ואולי נשתבש עפ'י פסוק כיא תהלים שם אדם 
ביקר ולא יבין : לן בכבודו. וכבודו היינו מאורות, וכן צריך לפרש לפי שיטת המדרש נטל זי וו ממנו שנגנזה האורה 
ועי' במ"י לקמן פי"ב, אבל לפי גי' הפסי"ר שהבאתי זיוו הוא מאור פניו, ובמאמר זה הגי' שם במוצאי שבת ניטל כ בוד ו 
ממנו וטרדו וכו' שני ויגרש את האדם, ואח"כ באו שם המאמרים אריב'יס אותו אורה וכוי ריל בשס בר נזירת וכוי 
וכיון שחטא וכר כיון ששקעה החמה בלילי שב וכו כיון ששקעה וכו' במוצאי שכת וכו', וכן נסדרו חמאמרים לקמן 
פי"ב בדפוסי' וגם נוסף שם הפסוק ויגרש וכו', וכאן איתא ברפוסים אריב"ס אור שברא וכו' בסוף המאמר כיון 
ששקעה וכו מפני מה ואורו על כנפות הארץ, וזה הוספה עפ'י סגנון תפסיייר, וליתא בכייל ובכ'יי אחרים כו 
ובפי"ב ‏ ולא חובא בילקוט, וגם בדפוסי' ליתא לקמן פפ"ב בתוך שאר מאמרי הסוגיא, ובירושלמי שהבאתי בסמוך 
אי" רק והיה אדם הראשון מביט כו מסוף חעולס ועד סופו, ולפנינו נמצא המאמר לקמן פמ'א (פמיב) בדרש ויחי 
אור וכו' שלא זכה העולם להשתמש באותו האור אמר ר' יודה אותה האורה וכו' ועיי שמויר פלייה ויר פייא 


במד"ר פי"ג סי' ה' מדרש רות פתיחתא סיי ז' מדרש אסתר (פתיח' סי' י"א) תנחומא שמיני סי' טי חגיגה ייב אי: = 


5 כיון ששקעה וכו השלמתי מאמר זה עפ"י גו' הדפוסים וכי'פ וכי'א א' וב' וכיייכ וילקוט וילק' מכירי שם וכמו שהוא 
בכי"יל לקמן פי"ב ופפ"ב, אכן מדמסיום חח'יר \יברך וכו במה בירכו וכו' משמע קצת שאין כאן מקומו העיקרי, 
וגם בכייח הועתק המאמר רק בפי'ב ופפ"ב וכאן ל'ג ליה: | 7 המתינה. וכ"ה בפסי'ר: = 8 ישריהו. דורש ישרחו: 





2 וציו וו ור ו 








בראשית פרשחה יא ב ג 7 


ויברך אלהים ונוי רי ישמעאל אומר בירכו במן וקירשו במן, בירכו במן שכל ימות: השכת 
היה יורד עומר אחד ובערב שבת שני עמרים, ‏ וקידשו במן שלא היה יורר בשבת כל עיקר, ‏ רי נתן 
אומר בירכו במן וקידשו בברכה, ‏ ר' יצחק [אמר] בירכו במן וקירשו במקושש: בירכו בעטיפה, רב 
הונא אמר צריך להחליף, = ר' חייא בשם רי יוחנן (אמר) צריך לערב, אבין בר חסרי אמר צריך 
לשלשל, ר' ירמיה ור' זעירה הוון מהלכין כחדא ואיסתלקת גולתיה דרי ירמיה ושילשלה ר' זעירה, 
הדא אמ' צריך לשלשל: רי ליעזר אומר בירכו בנר ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר 


1 ינקוע כפז ע"ז, ינק' עכיכי שס, עכילפס יפכו עק' דבסדם פ'ז, פסיקפ6 כבפי פכיג (קייז בי): = 8 עי" יכוט' פסס פ'יס 
כיס 3', טנס קייג סי קייט ס', פסיקפס כבפי טס (קט'ו :'), עדכט כום וכסלם פ' (בי גי), פנסועס בכסטים סי בי: 


1 ויברך---וגו'] ויברך . . את 'ום השביעי וגומ' ךָ, ויקדש אותו אכמ | בירכו-- וקידשו במן לי פיי | השבת] 
השבוע א"כי, השנה פא | 2 היה יורד] יורד א; ליי | לאחד] לי ך | ובערב שבת] ובשבת א | שני] 
ורד ₪ א היה יורד ₪ 5 | עמרים] א1: עומרים דְא?כי | וקידשו] ויקדש אותו קדשו פ | היה יורד] פא"כ', 
ירד דְא'י | בשנח] בוי, ל' דְפאכ (שבשבת עצמו לא היה יורד מ) | 8 וקידשו בברכה -- במן לי אכט | 
*אמר דְפ] ל"ל | ברכו בעטיפה פ. וכרכו (ובירכו ך) . . דאכט | ר' הונ פ: רב כהנא אכימ | 4 להחליף] 
להעטיף א' | ר'---יוחנן] ר' חמא בשם ר' חנינא ך | אבאי | חסדאי דא'כימ. רב חסדי א | 5 זירא כ | 
הוו פאכמ | ואיסתלקא מ | *גולתיה א'כרמ] גילתיה ל, גולתא פ: עלתיה א" | 6 אמוה ךְכם | 
אליעזר חְזִי, אלעזר דרפאכמ | וגי (בי פ) היה מעשה פחי, כהדא מעשה אכמ | נר בלילי (בערב י) שבת כי, 
בלילי שבת את הנר ₪ | 


לבו (בראשית ו' ו) לענין אבלות, וגם בילקוט בשני המקומות ובילקי מכירי ולקמן בכייל שם ובתנהומא שם 
כי נעצב, ובמקרא כתוב נעצב המלך וכו', ואולי נשתבש מלה/כ שיא כ' לייד כי נעצב אל דוד, ובירוש' מובא לנכון בשני 
המקומות נעצב המלך וכו': 1 ויברך אלהים וגו'. כל הפרשה מכאן עד סופה נכללה בפסי'ר פכייג וכל הדרשות 
והסיפורים הובאו שם בדרש הפסוק על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, ועל השינויים בסגנון המאמרים וסידורם 
העיר גם רמאש בהערותיו המאירות עינים, אכן לא נהיר לי מייש בהערה צ'א שעיקר אלו המאמרים בפסי"ר ומשם 
הועתקו אל הב"ך  :‏ ר' ישמעאל אומר וכו'. במכילתא שם גרסינן על כן ברך וכו ויקדשהו ברכו במן וקדשו במן 
דברי ר' ישמעאל ר' ע ק יבא אומר ברכו במן וקדשו בברכה ר' יצחק אומר ברכו במן וקדשו במקושש ר' שמעון 
בן יוחאי אומר ברכו במן וקידשו במאורות ר' שמ עון בן יהודה איש כפר עכו אומור משום ר' 
שמעון ברכו במן וקדשו באור פניו של אדם ה רא ש ון ע'כ. ועפיי כל הדעות שם ברכו במן ופליגי בקדשה 
ולפנינו בב''ר עיקר הדרשות לפי גי' כיייל המדויקת על ויב רך אלהים לכן גריס כאן ב ר כו באור פניו וכו' 
ברכו ב מ אורות וכר ומוסיף על המכילתא ב ירכו ב עט יפה וכר ב ירכו בגר וכ וכו' ובהמשך הפרשה 
בירכו ביציאה וכ" ב רכו ב מ טעמים וכר, ועוד ניתוספו מאמרים לפרש ענין הברכה במן ובמאור פנים 
ובמאורות; ובפסייר כל הסוגיא בשינויים רבים בסגנון הב"ר: ‏ 2 שני עמרים. כל'מ ואספתי בעמרים (רות 
בי ז') ובהגי' עומרים הויו במקום קמץ חטף ועי' לעיל צד 88 במיי דיה דוכים, ובפסיייר שם תני דבי ר' ישמעאל 
ברכו במן וכו' שבכל יום עומר אחד וב ש ב ת שני עומרים וקדשו במן לא הבאיש ורמה לא חייתה בו ובז'א הגיה 
שם ובערב שבת, ורמאיש מפרש גי' פסי"ר עפ'י המאמר במכילתא מס' ד' דבשלח פיב והיה משנה וכו' בכל יום 
היה בו עומר אחד ובשבת שני עמרים ועייייש ובח'נ: 8 וקידשו בברכה. בפסייר שם תני רבי בשם ר'נתן 
בברכה מכאן אמרו מקדשו על הכוס בכניסתו, ובמכילתא יחרו הגי' ר' עקיבא אומר וכו', ושס בדרש לקדשו 
לקדשו בכוכה מכאן אמרו מקדשין על היין וכו', ומאמר ר' יצחק בירכו וכו' וקדשו במקושש שנמצא ג'יכ במכילתא 
תא בפסי"ר, ובמנוה"מ סי' קנט הובא בשם ב'ר רי נתן אומר ברכו במן וקדשו במקושש, והוא כגי' כייא אי ובי 
וכי"ב וילק' מכירי, וכן שם הגי" ויברך וכו' ויק דש א ותן וכו' שכל ימות הש בוע יורד וכו', ובכל המאמר 
הגי' במנוה"מ מסכימות עם גי' ספרים אלו ועי' במ'י לעיל צד 48: | במקושש. שלפי שהיה מקושש עצים ביום 
השבת היה נסקל, פי' ב'"ר: ברכו בעטיפה. כ"ה לנכון בכי"ל וכייפ בלי ויו החיבור וכן בסמוך ברכו באור פניו וכו' 
ברכו במאורות וכו" בירכו ביציאה וכו' ברכו במטעמים וכו', וכולן גריס להו לפנינו סתמא, ובירכו בעטיפה הוא 
דרש בפ"ע ואינו נמשך להמאמר שלפניו ועי' גם ביפית, ובילקוט קטע וסירס המאמרים וחעתיק ברכו בעטיפה 
וקדשו במקושש, ובפסי"ר הגיי ורב י אומר קדשו בעטיפה אמר ר' ח ניגא צריך ל הת ע טף, וליג שם רב הונא 
אמר וכו', ובירוש' פאה שם איתא א"ר ח נ ינא צריך אדם שיהיו לו שני עטופין אחד לחול ואחד לשבת וכו' אמר 
לון אעפי'כ צריכין אתם לשנות וכו' ועי' פסי'יר שם בדרש לקדשו במה את וכו' ובמדרש רות שם, ובבבלי שבת 
קייט א' רִ' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא |כו', ושם קי'ג א' אמר רב ה ונא אם יש לו להחליף יחליף 


ואם אין לו להחליף ישלשל בבגדיו ועי' בתנחומא שם ובשאילתות ריש פ' בראשית, ובמנוה"מ הובא רב כהנא 


אמר צריך להחליף ועח'ינ: 4 ר' חייא וכו'. במנוה"מ הובא בשם רי יו נתן והוחלף עם ר' יוחנן ועי' לעיל צד 85 
וצד 44, ובפסייר הגי' ר' א בה ו אמר: צריך לערב. מפרש בפי' ב"ר כייט די לו שיערב לו בגד אחד או שנים 
עס אותם של חול : אבין וכו'. וכיה בפסי"ר אבין בר חסדיי וע" אגה'א ח'ג צד 588 : צריך לשלש. מפרש 
בפי' ב'יר | אם אין לו כלי נאה להחליף ישלשל חלוקו מכמות שהיה נוהג בחול ודיו לפי שנראה עכשיו שאינו 
עסוק במלאכה והיכירא היא מחול לשבת ועי' פירש'י בשבת שם: 5 הוון מהלכין וכו'. היו הולכים ביחד ונסתלקה 
תו של ר'י, ותגהתי גולתיה ועי' עמת"ל היא צד 811, ובמנוה"מ הובא גולתיה. ע יל יתי ועח'נ ונל שפיי 
טליתו העליונה ובל'"מ שופטים א' טיו גלת עלית, ות'י מ'ב כ'"ג ייב עילית וכן יש לפרש לעיל צד 18 בונה 
ת: 6 בירכו בנר. במח"ו צד 148 מובא פי' המאמר שאין גר של שבת כבה מהרה כשם שכבה בחול, ובשבלי 

סי' גיט הועתק ר' אל ע זר אומר ברכו וכו' ובי היה מעשה וכו' בליל שבת וכו' וכ''ה בתניא. סיי ייב, 
ובמנוה"מ שם ר' אלעזר אמר ברכו בנר כ הד א מ ע ש ה פעם וכן' הנר בליל שבת וכוי ומצאתי דלוק וכו' ועח'נ, 
ובפסי"ר שם הגי' בנו של רי ירמיה אמר קדשו בגר ובי וכוי הדלקתי את הנר בלילי שבת וחיה דולק עד מוצאי 
שבת ובמוצאי שבת מצאתי אותו מלא שמן ולא חפר כלום, ורמא'"ש הגיה שם ר' אלעזר בנו של רי ירמיה וכו', 
ובמח'ו הועתק מפסי"ר (כן נ"ל, והציון נשמט שם) ויקדש אותו במה קידשו תני בשם ר' נתן וכוי מיכן אמרו וכו' רי 
אלעזר בנו של ר' יוסף או קדשו בגר ובי וכו' והיה דולק והולך עד מוצאי שבת וכוי מלא שמן ולא חסר וכו : 


66 בראשית פרשת י יא בב 


הקביה את עולמו ואת אמי מכל מלאכתו אתמהא, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם 
שנברא בעמל, וליתן שכר טוב לצריקים שמקיימין את העולם שנברא בעמל, א ומה נברא בו, ‏ שאנן 
ונחת ושלוה והשקט, ‏ ר' לוי בשם ר' יוסי בר נהוראי כל זמן שהיו ירי קוניהם ממשמשים בהם היו 
מותחים והולכים, ‏ כיון שנחו ירי קוניהם ניתן להם ניחה וינח לעולמו ביום השביעי (שמות כ יא) : 

6 אמר ר' אבא בשר ודם בשעה שעושה איסטאטיבה אינו נותן דונאטיבה, ובשעה שנותן דונאטיבה אינו - 
עושה איסטאטיבה, אבל הקכיה עשה איסטאטיבה ונותן דונטיבה וישבת ויברך: 


























פרשה יא 


ב ג) ויברך אלהים ברכת יי היא תעשיר (משלי י כב) זו השבת ויברך אלהים תוי, = 
ולא יוסיף עצב עמה (שש שס) זה האבל היך מה דאת אמר כי נעצב המלך על בנו (שיב ש ):. 


1 עיי פנסומס מ'3 בכסטיס סי י"פ: = 5 סנסועס מב וינס קי כיב: || 7 ילקוע כ ע"ז, ‏ ילק' עטלי כי ספקניו, ינקי 
מכיכי ססליס מ"ע סי' כייס, | יכוט' בככום פ"ב ס' 3' ע'ק פ'ג פ"כ ד': = 8 עיי כקען פכ'ז ופל"ב, סכסועס 3/9 וסכסוע] 
טעיני סי" 6': - 
1 אמר א!, אמרת א?כ, אומר 87 | שמאבדין] פאכי. שהן מאבדים ך. | 59 שנברא זא י; שנברא כולו די י 
כאלו נברא ם ‏ | בעמל] ₪ וביגע ךז וביגיע דְפא?. ויגיע י, ווגיעה אכ | וליתן--בעמל] כ, וליתן . . שהן. 
מקיימין . . שנברא כולו בעמל ויגיעה ך, וליתן . . שנברא בעמל וביגע ן, ליתן . . שמקיימין . . כאלו נברא בעמל 
וביגיעה פ, ל' א י | בו] פאכי. ₪ בשנבת [ז, לאחר ששבת ך | שלאנן חן | 8 ונחת] ובטה אכרי | בר- 
נהוראי] א'כ, ביר . . ך, לי ם | 4 נמתחין י | קוניהפ] פי: ₪ מהן דאכ | ניתן] מיד - א' | ניחת] כ > 
נייחה דְ'דֶ, ניהא פ, נוחה א, נחה ך, חניה 3 | הנח] דכת' ₪ ₪ | 5 אבא] אחא פא | שהוא עושת | = 
*איסטאטיבה ף*] אי אסטאטיבה ל. אסטאטיבה ךָ (בכל המאמר), אסטאטיבא כ (בכל המאמר), איסטאטיבא ₪ (בכל . 
המאמר), אישטאטיבה ך1, איצטאטיבא א1ך?, איסטטיבא א*ך1 | דונאטיבה] דֶזֶך?, דונטיבא דְכָר', דונא טיבא ם 
(בכל המאמר), דונא טבא ך! . . טובה א' (בכל המאמר) | ובשעה--איסטי לי אי | *שנותן] שניתן ל, שהוא ‏ . 
נותן דְפָא' | דונאטיבה] ך. דונטיבא דְכ (וכן בסמוך), דונה טיבא ך? (וכן בסמוך) | 6 איסטאטיבה] ךז (וכן בסמוך) | = > 
עושה פאכ. נתן ך | איסטאטיבא ך?, איסטטיבא ך!, אסטטיבא ע | וגותן] אכ. ונתן דפער | דוגאטיבה זו ] 
דונטיבא ללגיונות ץ | חשבות דָא, שכך כת'. . כ || 7 וברך אלהים] .- את יום השביעי פאי | ברכת] %/ 
כתוב ,- דךפאכם | תששיר] פי: = ולא יוסיף עצב עמה ברכת י'י היא תעשיר דא'כ | זו שכת 5 זה יום . 
השבת ו, זה שבתי (משלי) | וגר] את יום השביעי דְאִ'י (ששס) | *היך ך] הך ל | 8 כי] י, ל דאפ | - 
הפסוק וישבת ביוס השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ומשמע כביכול שהיתה יגיעה לפניו ושבת מכל עמלו, ומביאא > 
מאמר ריב בשם ריביס לא בעמל וכו ופריך ואת אמ' מכל מלאכתו, וכן לקמן ריש פייב בפתיחה ואת כל אלה " 
וכו" ריב בשם ריב"ס לא בעמל וכו' ואת אמ' ואת כל אלה ידי עשתה אתמהא, והמאמר מובא בס' הפרדס פיי די" 

שם בב'ר מצינו כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אתמהא לא כן א"ר ברכיה בשם רי [יהודה] בר' סימון =" 
לא בעמל ולא ביגיעה ואת אמרת מכל מלאכתו אלא להפרע וכוי שמאבדין את העולם שנברא בעמל וביגיעה ומת =" 
נברא בו שאנן ובטח ושלוה והשקט, וכתב שם ולכך אומר לשון זה במנחה בשבת בתפלה מנוהת שלום השקט 


ובטח וכמדומה שאף הדורש של ב'ר כשהוציא זה הלשון סמך על המקרא דכתיב וישב עמי בנוה שלום וכר, 0 

במח"ו צר 109 ובשכלי הלקט סי' קכ'יו ובתניא סיי כי, ובכולם לייג וליתן שכר טוב לצדיקים וכו' ועח'נ: ‏ 1 
טוב 
נעשו 





להפרע וכו'. כלשון המשנה אבות ריש פ"ה אלא להפרע מִן הרשעים שמאבדין את העולם וכו' וליתן שכר 
לצדיקים שמקיימין וכו', ובתנחומא מ'"ב שם אמר ריש לקיש כביכול דבר חיה מפי הקב'יה בדב 
וכתיב בו ברא אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה וליתן שכר טוב לצדי 
את העולם שנברא בדבר ה' וכו' א'יר אחא דיבר הקב'יה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין וכו' ועי' לעיל צר 87: 
2 ומח נברא בו. בשבת לאחר ששבת ובכייח ובדפוסים נוסף פירושו ועי' בפי' ביר וכן בשבלי הל 
ומה נכרא בו פי' בשבת, וכיפ'ת מפרש שדורש וישבות שעשה שביתה ריל שברא אחר כל מלאכתו שאנן ונחת 
ור' לוי בשם ריי דורש וישבות וישבית שהשבית והניח לעולם וכן דורש וינח ביום השביעי בהוראת פועל יוצא הניח 
לעולמו ועי' במ'יג ח'יא פסיז ובאגה'א ח''ג צד 598 ולעיל צד 28 וצך 59, ובמכילתא יתרו מס' דבחדש פיז דרשו וינח ביום 
השביעי וכי יש לפניו יגיעה וכו' אלא כביכול הכתיב על עצמו וכו' אדם שנאמר בו וכו' על אחת כמה וכמה, ועי' בפסייר 
פכ"ג קי"ז א': = 5 א"ר אבא וכר. בשבלי הלקט שם בפי' מנוחה שלמה מובא בשם ב'ר מ ל ך בויר כשתוא נותן 
אשטטיבא אינו נותן דונטיבא וכשהוא נותן וכו' אינו נותן וכו אבל הקב"ה כשתוא נותן וכו' הוא נותן וכו' הה'יד 
ויברך ויקדש ועי' בתניא שם, ובתנחומא מ'ב שם א"ר א ח א מלך בוד כשהוא נותן רונאטיבא אינו נותן איסטאטיבא 
וכו אבל הקביה נותן וכוי ונותן וכוי נתן שבת ונתן לחם משנה וכו' ועח"נ, ‏ ובענין המשל עי' ציעגלער קעניגס- 
גלייכניססע צד 65: איסטאטיבה. מקום מעמר ומנוחה') לחילות בזמן שהם שוקטים ממלחמה ועי' מויע עי 
אסטטיבא, ובנמשל פי' איסט' מנוחח, ובכי'יל כתוב כאן אי אסטאטיבה בשתי שורות, ובסמוך ב' פעמים איסטאטיבה: 
דונאטיבת. מתנות?) שמחלק המלך או שר הצבא לחילות בצאתס למלחמה, ובפי' ב'יר כיי מפרש מתנה טוכת, 
וכפי פי' זה הפרידו המלה הזרח לשתי מלות ועח"נ. ודוגמאות למאמר עיי בערוך ע' דנטיב: : 
פרשה 'א. בכי'א א' וב' פרשת י': 7 זו השבת. בירוש' שם זו ברכת שבת: 8 זה האבל. בירוש' שם זו 
אבילות, ושם שאין אבל בשבת ועי' בבלי מ"ק כיג ב', וכן דרשו לקמן סוף פכ'ז ובמדרשי תנחומַא שם ויתעצב אל 


.אצו) 00 5 .063201267 ,8צו)8)9 (1 


י 


בראשית פרשה י בנ 9 


אכריז קמי ציבורא יצלון דחולא עד יומא קאים, ‏ ועוד ר' חייא בר בא הוה יתיב דרש אמר לאמוריה 
אכריז קומי ציבורא יצלון דחולא עד יומא קאים: ר' שאליה לרי ישמעאל ברי יוסי אמר לו שמעתה מאביך ₪ 
מהו ויכל אלהים ביום השביעי אתמהא, אמר ליה כזה שהוא מכה בקורנס על הסדן, אגבהה 
מבעוד יום והורידה משתחשך, אמר רי שמעון כן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא רגעיו ולא עתיו 
ולא שעותיו הוא מוסיף מחול לקודש, אבל הקכיה שיודע רגעיו ועתיו ושעותיו נכנס בו כחוט הסערה, 6 
גניבה ורבנין נניבה אמר למלך שעשה לו חופה, סיידה וכיירה וציירה, ‏ ומה היה חופה חסירה, כלה 
שתכנם לתוכה, כך מה היה העולם חסר שכת, רבנין אמי למלך שעשה לו טבעת מה היתה חסירה 
= חותם, כך מה העולם חסר שכת: ווה אחר מן הדברים ששינו לתלמי המלך [ויכל ‏ בששי וישבת 
> 86 בשביעי]: תלמי המלך שאל הזקנים ברומי בכמה ימים ברא הקביה את עולמו, אמרו לו בוי, אמר 
להם ומאותה השעה ניהנם ניסוקת לרשעים אתמהא, אילו לעולם מיהו דיינו: 10 
מלאכתו אתמהא, לא כן אמר ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון לא בעמל ולא ביגיע ברא 


4 0 וו ו בוב + 


2 ילקי טס, ועיי פקיקסל כנסי פע"ו (קפ'"ז פ'): | 6 לעיל פ'ע 75 69 ולקטן פכ'ים : | 8 עי' לעיל פייס 75 64 וענ : 
1 ילק' טס, לעיל פי'ג 5ד 19 ום'כ: 


1 *אכריז פאכי] אכרוז דְך, אמרין - | קמי] ך1, קומי ךְא?. קמיה פך*י | ציבורא] ך1, צבורא אכשי, 
דציבורא 1 | דיומא קאים ך, דקאים יומא ₪ | ועוד--קאים] ועוד . . בר אבא. . ודריש והוה אמ' . . קמי . . 
3 קאים כ. ל' דפאי | ל שייליה א, שאל | שמעת | 8 *השביעי דְאלי] השביעי מלאכתו ם: וגול | לו ם | 
שמכהי | על] אכ. = גבי דְפי | פדןפ | אגכבהה] פחא'י. הגביהה ך | 4 והדרא ש. | לא--עתיו] א?, 
4 לא רגעים ולא עתים 5, לא עתיו ולא רגעיו ךְ, עתיו ורגעיוך | 5 שעות פ | על הקדש | שתוא יודע דאפי, 
. יודע ם | וגעיו ועתותיו פ, עתיו ורגעיו חאך | ושעותיו לי פר | כחוט] אפי' = אפ | השערה | 6 גניבא 
/ ורבנין א -.. ורבנן ך: לי 5 | גניבה] כר: -בא דא | למלך] א'י: משל .-. דפחא'כ | **שששה] שהיה ל | *פיידה 
4 ---וציירה א?כ₪] פיירה . . וציירה ל. וסיידה וכיירה (וכיורה י') וציירה דְזֶי, סיירה וכיירה פא וציירה וכיירה ך | 
מה אי | היה] י', היתה דְאכ. לי פ | החופהךץ | 7 תכנס ף | לתוכה] לחופה כ | העולם היה י, העולם א*ך | רבנן ך, 
ורבנין םא". הנן כ | אמרין פכ. דרי דא' | למלך] פכ. משל .- דחא | 5 חותם] .. שלח ל"חאכ | מה] א 
היה דְפכ | *ויכל בששי וישבת (וישבות דְזְאכ) בשביעי פחאכ] ויכל בשישי וישבת בשב 7", ויכל אלחים ביום 
הששי וישבות בשביעי ך', לי לי | 9 הזקנים] את = | לאת] לי ך | בר] בששה א', לששה פ. - . ימים דכ | 
0 שעה | אתמהא] א*כ. -הה א. ל' פך (וכן בסמוך) | אילו--דיינו] אלו לעולם הוא מי הוא דיים א, אלו לעולם 
מי הוה %%, אוי לעולם מדיניו ך, אוי לו לעולם מי הוא דיינו 2, ל ₪ | 11 מכל מלאכתו' | כן] כך פ | ר' 
יהודה בר' סימון]פ2, רבי פימון ך | ביגיע] י, ביגעך, ביגיעה פא | 


דהא רבי היה יושב דורש והיה אומר להאמורא שלו שיכריז לפני הציבור שיתפללו תפלת חול של מוצאי שבת מבעוד יום - 
של שבת. עד דיומא וכו' בין כך שיתפללו יחשיך היוס ויהיה לילה. כן מפרש בפי' ב''ר כ'"י וכתב שם והטעם מפורש בהלכות 
ועי' בה"ג ד' ברלין צד 29 וצד 45 ובתוספות ורא"ש בסוגיא דברכות שם וטור א'ח סיי רצ''ג, ובירושי 
לייג אמר ר' אסי, והגי' בברכות שם ואפילו אף עלה לא הוה צריך מיפלגה דרבי מיפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי 
ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים, וכייה בפסייר לאבדן ועח''ג וערוך ע' אבדן ותוספות יבמות קה ב', ויש 
במייש במבה"י נ'יח ב' שכוונת התו' על הב'"ר פ'י: 1 אכריז. כן הגהתי, וכיה גם בכייל בסמוך: ועוד ר' חייא 
וכו'. וכיה בירושי ברכות ותעניות ‏ ר' חייא בר ווה (ר' חייא ברי בא) מפקד לאמוריה אכריזו קומי ציבורא (אכריז 
קומיהון) מאן דמצלי. יצלי דרמשא עד יומא (דיומא) קאים (קיים), ושני המאמרים אלו נשנו שם גם בראש הסוגיא ובסופה, 
ובפסייר לייג ליה כלל ועח"נ: ‏ 2 ר' שאליה וכו'. בפסיייר פמ''ו איתא ואף בשאילות שנשאלים לפני רבינו הקדוש 
כתב כך כי ששת ימים וכו' ויכל אלהים ביום השביעי וגו' וכי מלאכה עשה הקכ"ה בשבת חס ושלום אלא וינח 
ביום השביעי וכו' אלא מהו ויכל אתת מוצא כשברא הקב"ה את עולמו היה בורא שלש בריות בכל *ום וכו' ‏ ועיי 
פי'יא צד 96 ואגה"ת חב צד 475 8 מהו ויכל וכו'. בכי"א א' וב' נוספ פירושו איפשר שהוא עושה בשביעי : 
. פטיש'), וכן לשון המשנה שבת פי'ב מ'א המכה בקוונס על הסדן: אגבהה. בנין אפעל ועתינ: 
4 והורידה משתחשך. ומפרש ואזיל ארשביי וכו' שהקב'יה יודע לצמצם את הרגעים כחוט השערה וגראה כאלו כלה 
ביום השביעי. וגניבה ורבנין דרשו שהעולם היח חסר עוד מנוחה באֶת שבת באת מנוחה וכלתה ונגמרה המלאכת 
ועי' בפירש"י עה'"ת, ומשום שהכתוב לפי פשוטו קשה לפרשו שינו לתלמי המלך ויכל בששי: 5 הסערה. עיי לעיל 
צד 28 ובמ"י שם בד"ה מן הסערה: 6 שעשה לו וכו'. | עח"נ ולעיל צד 69 ובמ"י שם, וכ"ה לקמן פכ'יה 
סיידה וכיירה וציירה : 8 ויכל בששי וכו'. כן הוספתי עפ'י שאר הכ"י וכיה בירוש' מגילה ובמסי ספר תורה ובמס' סופרים 
ת שציינתי לעיל פ''ח ויכל בששי וישבות בשביעי, ונראה שכן הגיי גם בגליון כיייל (ושם מלת ושב כתובה בקצה הגליון 
) אבל במכילתא ובבבלי מגילֶה ובמדרשי התנחומא הגי' ויכל ביוםהששי וישבות ביום השביעי, וכן אית' השינוי לפנינו 
בתרגום היונו?), ובגוף הספר בכי"ל ובילקוט לא הובא הלשון ששינו וכן לג בסי פוגיא צד 798 במאמר שחביא בשם ב'ר 
קטנה, וכן ליתא בכי'יל לקמן פמייח, ונמצא גם בכי"ל לעיל פייח ולקמן פל''ח, והשינויים נמנו עוד באדר'נ נו'יב פל'יז ושם 
נשמט השינוי בפסוק שלפנינו: 9 תלמי המלך וכו' ברומי. וכיה בכל כיי, ואולי שגירא דלישנא עפ"י המאמר חקודם וצ'יל 
אחד, וכן איתא לקמן פ'כ פילוסופוס אחד ביקש וכו' כיון שעלו הזקנים לרומי שאל (כ"ה בכי"ל ובכיי 
אחרים) את רבן גמליאל וכו' ועיי שמויר פ'ל פיי טי ועיז נייד בי ועיייע בחי' רדיל ובאגהיית חא צד 84,; והמין 
התלוצץ ואמר שמא מאותה השעה גהינם נסוקת, ונר' שתשובת הזקנים היא אילו לעולם וכו' והגי' מקויימת 
גם עפ"י כי"א א' ובי וכיייכ וקשה לפרשה, וגי' הדפוסים נר' כעין הגהה: 11 מלאכתו. דורש מלאכתו שבסוף 


גא 8000 ד 60גן ד 606 דסא וא - = דל וד 60| ד ע5 6/1950 ע8ש8ג6ס6עטט א (* .טקא (3 








1 





4 בראשית פרשרח י בנג 


ח ב) ווכל אלהים ביום השביעי וגו אמר רי חנינא משכני ר' ישמעאל ברי יוסי אצל 
פונדקי [אחד], ‏ אמר כאן התפלל אבה שלשבת בערב שבת, ר' ירמיה ור' אמי ר' יוחנן מקשי כאן 
נתפלל אבה שלשבת בערב שבת אתמהא, ולא הוה צריך מקשי דהא חמרייה הוו סלקין מן ערב 
לציפרין ואמרין כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בעירו, ‏ ואין בעית מקשייה על הדה קושייא דאמר רי 

5 חנינא משכני רי ישמעאל ברי יוסי אצל פונדקי [אחד], אמר כאן נתפלל אבה שלאחר שבת בשכת, 
אמר ר' אסי אף על דא לא הוה צריך מקשי דהא ר' הוה יתיב דרש והוה אמר לאברן אמוריה 


1 ילקוע כום פ'ז, יקט' נככום פ"ד ז' גי פעכיום פ"ד קיז ני, פכיקפל כבסי פכייג (קטייז פי) , ופי בככוס כיז. בי: 


מורו אכ) ומצאו בו יתוש (ומצאו יתוש א' א? ומצאו בו כ, והוציאוהו דְך) כגוזל של שני ליטרין (שתי ליטרות אבו |" 

שני ליטריות דָזְ, שתי ליטריות ד) אמר ר' אלעזר בר' (בר דְא) יוסי אנא חמיתיה ברומי תרתין ליטרין (תרתי = -. 
ליטרי א?, ת' ליטרא א') מן הכא (מהכא ך) וגוזלא מן הכא (מהכא ך) ותקל חד לקביל (לקבל א) חד ונטלו אותו ‏ " 
ונתנו אותו לתוך (בתוך ך) קערה אחת (הקערה א") כל מה דהוה הדין שני הוה הרין שני (כל מאי הוה דהדין שנין א') > 
פרח יתושא (יתושה דְ) פרחה (ופרח א) נשמתיה (נפשיה ך) דטיטוס (רשיעא ) הרשע דחא = (אמר . . הרשע לי ךז) | 
1 תנינא] פאכ, -נהך | בר] פכ. בר דא | אצל] אכ. בא ₪ ךַפ | 2 *פונדקי דא'כ] פנדקי א?, פונדק ש, 
פונדקית ₪, פוקדוני ל | *אחד דאכש] ל לפ | אמר) ש. ואי פ. ואמר לי דא | נתפלל א"כי | אבא | ורי אמי] 
ור' . . אמי ל", ור' אחא אמרי ךָ, אמר אכ | 8 נתפלל] א?כרי. התפלל דְפא' | אבא | הוה] פאכ. הוי י. ליך | 
חמריא דְפא. דייא כך'י | הוו ל פאכי | מן עיב] מעייש א | 4 לצפרי א'. לצפורי פאל. לציפורין ך, הריו | 
4 ואמרין פכך'י] וא' ל. והוו אמרין; ד | שבת] נתפלל פי, התפלל אכ | "חנינא] חנינה ך | בעיר פא | ואי 
בעית דא?, ואיבעית א'י, אי בעית ך1, איבעי' ₪ | מקשייא ך. מקשי פכרי | על הדא קשיא דכ: על הדין 
קשי י, חדין (דין ך') קשי ך, הא אקשי ₪ | 5 חנינה ך | בר ך | *פונדקי ליא'כ] פונדק דְ'א?. פונדקית ₪/ 
פוקדני ל | *אחר ְאכ] ל'₪7 | ואמר 2: ואמר לי דְפָא | התפלל א'ך | אבא | אחר שבת] אחר (א' א'י) 
בשבת אך?ו, מוצאי שבת ף | 6 יוסיי | אוף דין י | *לא--מקשי פאכך] דלא. . מקשי ל, לא הוי. . למקשיוא ך, 
לא תקשי י | הו י | ודרש דָפ, ודריש אכרי | ואמר פאכי | לאבדן] כ: לאבא יודן דרי | | 


(פסחים נ"ו א' ושינ) כלומר גירר את הפרוכת והציע לעבור עליה עבירה (ושבעל את הזונות על גבי המזבת 
נמצא רק בדפוסי המדרש כאן ובכי'"ח וכי'כ ובוי'יר פכ'"ב ובמי קהלת), ובנוסחת התנחומא שהעתקתי משמע ג'יכ שכך פוי 
וגירר (וגידד) את הפרוכת, והנס נעשה שמן ספר התורה שקצץ בחרבו התחיל הדם מבצבץ. אכן בגיטין שם איתא 
נטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס וכו', והוא כפי גי' הספרי וגידר את הפרוכת בסייף ועי' אדר"נ נו'ב, ובספרי 
שם לא הוזכר הנס שהיה הדם מבצבץ ויוצא, ובנוסחת הספרים שציינתי בח'נ ובמי קהלת מפרש אית דאמי מדט 
הקדשים כלומר שנתלחלח הדם בפרוכת ונגעה בו חרבו ונעשית מלאה דם ואית דא' מדם שעיר וכו' ועי' בפי' בייר 
(ובילקי קהלת ג' מדם קדש הקדשים, וגי' אחרת גם כאן לפנינו בוי'יר פכ'יב ועוד נוסף שם והציע סיית תחתיהן, ואינו 
מעיקר המדרש וי'ר). ולפי נוסחא זו והגי' שבספרי ובגיטין שם פירשו גידר כמ גזר ועי' ערוך השי ע' גדר ד' ועמת"ל. עי 
גדר וע גדר, אכן אינו מוכח כלל מדוגמאות שהביאו, ולפי גי' הערוך צ'יל גודרין בתמרים וכן שיגדוד שלש גדידותן "=" 
ולקמן פמט הגי' בכיייל את גדוד האף והאף לא יגודרך, ובפסקא אחרי מות איתא רק וגידר (וגירר) את הפרוכת:. > 
ועי"עץ מדרש תהלים שם יום שנכנס בן אחותו של טיטוס בבית וחרבו שלופה בידו והיה מוליך ומביא אותה עד שיצאת 
מלאה דם וכו', ולפניגו בכי"ל חגיי וגירר ה םר כ ות, וצ'ל הפרוכת או שכוונו לשתי הפרוכות שהיו מבדילות בין 
הקרש ובין קדש הקדשים. כדאיתא יומא פיה מ'א ועיי ביפ"ת ומ'"כ, ומשקל ליטרין') ידוע ועי' קרויס צד 1818 | 
1 אמר ר' חנינא וכו'. מביא כאן מאמר זה אגב מאמר שלאחריו ר' שאלית קרי בר' יוסי וכו' מהו ויכל וכו' או שבא ‏ ' " 
לפרש ויכל וכו' בים השביעי זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על קודש ובה נגמרה מלאכת עולם כדדריש ר' ווח > 
לעיל סוף פיט וכן הקדימו להתפלל בה שלשבת בערב שבת ועי' ביפ'ית, ובפסי'יר שם נסדר מאמר זה דר' יודן לפני 
המאמר א"ר חנינא פעם אחת משכני וכו' בדרש ויום השביעי שבת לָה' אלהיך, ושם הובאו המאמרים עד דרבי 
מפקד לאמוריה וכו' עד דיומא קיים ואח'כ ג' שם דבי ר' ינאי אומרים עלה על מיטתו וכו' כפי הסוגיא שבירושלמי : 
משכני. משך אותי, בלומר הוליכני: 2 פונדקי. בעל פונדק?), ופלא שמלה מורגלת כזו נשתבשה בכי"ל בשני 
המקומות. ובסמוך מוגה שם ביני שיטי לנכון, והוספתי מלת א ח ד וכיה בירושי תעניות ובפסי"ר אצל פונדקי אחד 
ובירוש' ברכות אצל פונדוק אחד: התפלל. בירושלמי נתפלל וכיה בכייל בסמוך, והוא בנין נתפעל, ובפסיייר 
ובירוש' ברכות ד' מגנצא הגי' התפלל ועח"נ: אבה. עי' לעיל צר 14 : של שבת. בירוש' ובפסי''ר הגיי של לילי 
שבת :א ר' ירמיה ור' אמי. בכיייל נעדר כאן מלת אמרין ועיי במ'יי לעיל צד 58, וכן סגנון הלשון בירושי 
פיב סיב ד ר' רדיפה ר' יונה ר' ירמיה שאל וכו', ור' יוחנן תמה איך אפשר שרי יוסי התפלל של שבת בערב" 
שבת מבעוד יום, ומשני לא היה צריך להקשות דגם ר' חנינא בן דופא עשה כן, וסגנון אחר בירושי ברכות ובפסיייר 
שם אמר ר' אמי (בפסייר רי אחא ועח'נ) רי יוחנן פליג ולא הוה צריך מפלגא על הרא (בפסייר ולא היה צריך 
ועיי ירוש' תעניות) שכן מוסיפין מחול על הקודש ועוד דסלקון חומרייא וכר, וכירושי די מגנצא ובירושי 
תעניות איתא ועוד .דסלקין חמרייא ועח'ינ : 8 חמרייה וכו'. מגהיגי החמורים היו עולים מערב לציפרין, וערב שם 
מקום כדאיתא שבת פט'ז מז ופכייב מיג מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, וכיה בירושי שם מן ערב > 
לציפורין, אבל בפסי"ר הגי' מ ע ר ב ש בת לציפורי, וכן גורס או מפרש בפי' השני שבפי' ב'ר הנדפס מערב שבת 
ועח"נ := 4 כבר שבת. התפלל של לילי שבת ואע'פ שהיה מבעור יום כשהלכו החמרים מן 7 ללכת לצפורין, 
וכיה בירוש' שם כבר שבת, ובפסי"ר הגי" כבר התפלל ועח"נ : ואין בעית וכו'. ואם תרצה להקשות על זה יש 
לחקשות דאמר (כו', ובירושי ברכות חגיי (וידה אמרה דא דאמר ר' חנינא וכו' כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת 
בשבת, ובפסי"ר נשתבש והיו אמרה הדא וחפר שם דאמר ריח וכו ואפילו אף וכו' ועי' מבה"י ט'ו אי, ובז'א הגיה לנכון 
שם עפ"י הירושלמי, ובבבלי ברכות שינו כל אותו הסיפור ושם ג' א"ר זירא. וכ' א'יר חנינא אמר רב (ועי' דיס) בצר 
זה התפלל ר' ישמעאל ברי יוסי של שבת בערב שבת כי אתא עולא אמר וכו' ולא ר'י ברי יוסי תוה וכה 
של שבת בערב שבת אלא של מוצאי שבת בשבת וכר: 6 אף על רא וכר. ואף על זאת לא היה צריך להקשות 


0/006ח (? .06/ג ( 








1 





בראשית פרשת י ביא 88 


ונירר הפרוכת וחירף וגידף, בחזירתו נכנם לו יתוש אחד בחוטמו והיה נוקר מוחו וכשמת פצעו את 
מוחו ומצאו את מוחו כנוול ומשקלו בי ליטרין: | 


חילו לא . . במים ך) דומה שאין נפרע מאותו האיש אלא במים מיד רמז לים ועמד מזעפו (דומח . .. רמז הב'ה 
לים. . מזעפו א?. דומה שאינו פורע מאותו. . רמז לים . . מזעפו דֶז, אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה 
יכול לעמוד בי ועכשיו לכן קדמני סבור הוא שיהרגני במים ך) אמר לו הקבייה רשע בן רשע אין לי בכל הבריות 
פחותה כמו היתוש הזה בו אני נפרע ממך (רשיעא בר רשיעא אין לי תש בכל בריותי אלא היתוש . . . ממך א?, 
רשיעא בר . . . תש . . בריותי. אלא . . הזה שאני נפרע ממך 2, חייך אין לי קל בבריותי אלא יתוש הזה ובו אני 
נפרע מאותו האיש דְזְ, רשע חייך מבריה שהיא פחותה מכל הבריות שבראתי מששת ימי בראשית אני נפרע מאותו 
רשע מיד רמז הקביה לשרו של ים ועמד מזעפו ךָ) כיון שהגיע לרומי יצאו [כל גדולי רומי ך] לקראתו וקלפו 
אותו נקיטא ברברייא (וקלסו . . נקט ברברא א? , וקלסו . . ואמרו נקוטא ברברבא כ', וקילוסו אותו נקיטה ברבריא ךַז, 
וקילסו אותו דְ) כיון (וכיון ד]) שעלה לרומי נכנס לבית המרחץ (למרחץ ךְ) כיון (וכיון חכ) שיצא (שנכנס א?) 


= הביאו [לו דז[א'כ] פיילא פוטירון (פ' פוטירין דן, פיילין של דיפלא פוטירין א?, פולין של דיפלא פוטרין א, שלפיילון 


שלפוטירין כ') של יין לשתות (לשתותו ך) נכנס (ונכנס אכ) יתוש בחוטמו (בתוך חוטמו דד) והיה נוקר במוחו (את 
מוחו ך) ותולך עד שנעשה כגוזל (גדול כמו גוזל ךָ) של שני (שתי דְכִ) ליטרין (ליטרות א21/ ליטראות ך) והיה מצווח 
(צווח א) ואומר (ואמ' א") פצעו מוחו (את מוחו כִ) של אותו האיש (הרשע א?, רשע א') וראו (ודעו דְ) במה 
נפרע אלוה של יהודים (אלוה . . נפרע דְז, אלהיהם . . נפרע ךד) מאותו האיש [מיד קראו לרופאים דְך] ופצעו מוחו (את 


וגידר (בבמ'יר וגירר) את הפרוכת ונטל םס פ ר תורה (והוציאה) והציעה והביא שתי זונות ועבר עליהם שלף את 
חונו וקצץ את הספר (ספר התורה) נעשה נפ והתהיל הדם מבצבץ ממנו התחיל משתבח 
ומר שעצמו הרג וכו' כיון שהגיע לִים התחיל (היה) הים הולך וסועַר אמר אלהיהם של אלו וכו' עמד פרעה וטבעו בים 
לפיסרא וכו הרי היבשה בינו לביני (יעלה ליבשה) וכוי א"ל הקביה רשע בן רשע בן בנו של גמרוד הרשע 
(רשע. בן רשע) בריה קלה פחותה (פחותה קלה) שבבריותי אני משלח בך לבערך מן העולס נכנס יתוש בחוטמו 
ומת במיתה משונה למה נקרא שמו בְּריה שפלה שמכניס ואינו מוציא, ובגיטין שם עיקר הסיפור ג'יכ בלח"ק וקרוב 


| לסגנון המדרשים טיטוס הרשע שחירף וגידף וכו וקצתו מתאים להנוסחא שבדפוסי המדרש ובאיזה כ'י ובוי''ר 


(עווייש מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני') והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה 


וכו" עמד עליו נחשול שבים וכו') וקצתו לנוסחת התגחומא (עייייש תפש זונה בידו ונכנס וכו' והציע ספר תורה 


ועבר ו ה ונטל סייף וכו' וגעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבר הרג את עצמו וכו' אמר כמדומה אני 
שאלהיהם של אלו וכו' בא פרעה טבעו במים בא סיסרא וכו' יעלה ליבשה וכו' רשע בן רשע בן בנו של עשו 


= הרשע בריה קלה יש לי וכו'), ושם איתא בא ותוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים, ואח"כ בא שם 


המאמר בלאר"מ יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא וכ" (ודוגמתו המאמר שנוסף בתנחומא עפיי ד' מאנטובה 
ועי'י בהערות רייש באבער הער' כיז) ובתר הכי גרסינן תניא א''ר פינחס וכו' במתניתא תנא כגוזל וכו' אמר אביי 


= נקטינן פיו של נחשת וציפורניו של ברול כי הוה קא מיית וכו', וממקורות שונים נסדרה כל הסוגיא שם (ועיי גם 


במאמר רמאש על אודות התלמוד אם יכול הוא להתרגם כל צרכו צד "), ולפנינו בכי"ל איתא כמו ששנוי 
בברייתא שם וכשמת פצעו את מוחו (וכן בתנחומא כ'י רומי כיון שמת פצעו וכו' ובכ'יי אחר שם שלח, בשביל כל 
הרופאים שבעולם להוציאו ולא יכלו וכו' ובמאמר שנוסף בתנחומא כיון שמת קרעו ראשו וכו), אבל לפי הנוסחא 


שבבי"א א' ובי וכי"כ היה מצווח ואומר פצעו את מוחו, ובכי'יח ובדפוסי' המדרש כאן ובוי'יר נוסף מיד קראו לרופאים 
ק 


ומשמע שבעודו חי הוציאוהו ועיי גם ביפ"ית, ומה שמסופר בנוסחא זו כיון שהגיע לרומי יצאו וכו וקילסו אותו 


וכג' נכנם לבית המרחץ ליג גם בנוסחת התנחומא בפ' חקת וכן לא הוזכר בגיטין, ובאדר'ג נו"ב פייז כל הסיפור 


בהרחבת. דברים ומעורבב מרוב הנוסחאות (ועי' נו'א פ'א). ולפני בעל פי' ב'ר היה הפיפור בנוסחא שבדפוסי 
המדרש ובוויר ובכ'"י שציינתי, וכן הביא בערוך ע' נקט בי בב'ר וכו' ובויייר וכו' כיון שהגיע לרומי יצאו לקראתו וקילסו 
אותו נקיטא ברברון והוא ל"י?) ופיי מנצה את הברברים, ובפי' ב'"ר ג' נקיטא ברבריא בסגנון לאר"ימ (וכסגנון זה 


אותא. גם באיכי"יר מ'יב בפתיחה וזכור את בוראיך וכו' בשעה שירד נבוכדנצר וכו' והיו מקלסין לקראתו נקטה 


ברבריה וכו', ונשחבש בד'ו בויייר פכייב ובאיכ'"ר ובמי קהלת ובאדר"נ נו"ב שם ובכי"א ב' וכייכ ונשמט בדפוסי המדרש 
-באן ועתיינ), ובערך פטר ח' ג"כ בציון בר גוייר הכניסוהו למרחץ כיון שיצא מזגו לו פיילין פוטירין אחד כשהיה 
שותהו. זימן לו הקבייה יתוש באותו הכוס ונכנס בחוטמו וניקר במוחו ז' שנים (ואיני מכוון לפי הגירסאות שלפנינו 
בבר ובויייר פכייב ועי' גם במי קהלת), ופי' פיילין (ועיי לעפ אצל קרויס צד 444) או פיילא*) כאן מזרק יין ועיי 
חלק מ"ב צד 105, וכן פוטירין*) גביע וכוס. והענין אחד בשני שמות ועי' במויע שם ועי אספר ובמ+. לעי 
 ,1‏ וכן תרג' ישעיה ניא יז וכ'יב פיילי כסא, ובמ' קחלת הלשון משולש כוס פיילי פוטירין (ובוי"ר פכ'"ב 
הגי' מזגו לו כסא דחמרא), ובפיי ב'"ר כיייט וכי''א הגי' כאן ג'כ פיילי (פיילא) פוטירין, ומנהגם היה לשתות 
יון בצאתם מן המרחץ כמו שאיתא לקמן פניא מגת כוסם וכו' כפיילי פיטרין לאחר המרחץ, ובפי' ב'"ר כיי"ט 
כפיולי. פטרין ובערוך כפיילין ש ל פוטירי ועח''נ, ונראה שדרשו שם כפל הלשון מנת כוסם במלות מכופלות, וכיה 
פסחים פ'י ג'' בדרש מנת כוסם מהו מנת כוסם ושם הג" ר' אבון אמר דיפלי פוטירין כדיפלי 
רון אחר המרחץ, ובכי"ל הגיי בפניא כד יפלה פוטירין ומוגה, ובכי"פ כדי פלא פוטירין וכוונו לגי' הירושלמי 
באדר"נ נהיב שם ובח'"נ, ובכ"ז אינו ג''ל להגיה דיפלופוטירי") כלומר כוס כפול והיינו כוס גדול, והמלה זרה 
ופירושה זר, ‏ כמו שאינו מן הענין להגיה כן גם לקמן פפ'ח בגי' הדפוסים שר המשקים זבוב נמצא בתוך פיילי 
פוטירין שלו/ ובכיייל ובערוך הגיי שס בפוטירין שלו, ובערוך. ע' גרגתני העתיק רק בציון בוייר נטל הפרוכת ועשאו 
במון גרגתני ונטל כל כלי בית המקדש והניחם שם, וכן בערך שח ג' בציון בוייר נתנוהו בקערה וכמה דהדין שיח 


+ 


1 


3 


= הדין שיח עד שעמד על עקרו ופרח. (וגם בשני הערכים אלו הגי' משונות מגי' ויר שלפנינו פכייב), ובמדרש די 
5 יקי מוגח כאן עפ הערוך כל מה דהוה הדין שווח הוה הדין שווח ער שעמד וכו', ובאדריג נויב שם ג' כל 
= מה דהוה שהה (שייח) הוות נפשיה ועדא פרח יתושא וכו', ומאמר זה האחרון צריך עוד פירוש לכל הגירסאות : 


1 וגירר הפרכות וכו וכיה וגירר בכי"א ב' ובדיו כאן ובויייר פכ'יב ובבמייר ובאדר''ג נו'יב שם בכיייה. ובילק' קחלת 


יְ שם בדפ"ר וגרר. ועי' תנחומא מב אחרי שם, ‏ ונל שהגיי וגירר עדיפא. מהגי" וגידר, ופי' כמו גירר עצמות אביו 


.שסוְמְְד0ה0(ה/0 (" *>סוק/דסה (* .מְגשוק (* | ששק06ק₪0] פלְדמע (? .1600 ,6ס9וסק/טץ (ג 


2 בראשית פרשת י ב א 


ואה שם קולית אחת והוה מצנע לה והיא מתגלנלה, | מצנע לה ומתנלגלה. ‏ אמר מוכנת 
זו לעשות שליחותיה, | עבר חד בילדר ונכשל בה ונפל ומת, ‏ אזלון פשפשוניה ואשכחוניה >= 
מעין כתבין ‏ בישין | על יהודאי ‏ דקיסרי: | טיטוס הרשע כשנכנם בבית קודש | הקור' 


8 ספכי סלזינו פ" טכ"ס, ניעין כו כי, פיקס פכ"ז (קע'נ 5י), ויקכס ככ טס (ינק' קסלם ‏ כ' ספקע'יד) ופ'כ פיי 
סי, סנסועס ע'נ טס ולסכי עות כ" סי, סנסועס טס ולסכי עום ס" ד', כמדנכ ככס טס, פרכ" פמ"ט, סרכ"כ כויב פיז 
כו" פ'ס (כי בי), עדכט מסליס ככ" כ" ני : 


1 וחמא תמן י | הוה | " והיא] והות ד | מתגלגלה] כש. -לא דאיער'י, -לת א? | מצנע--ומתגלגלה לי אי | = 
והיא מתגלגלה פ, . . מתגלגלת א?, והות מתגלגלא ךְ | זו מוכנת פאכי, זאת . . ך | 2 שליחותה ד פא?כ, התא אי | = 
בילדר] דִי, בלדר דְפכעי: דדר אך | ונפל לי אכי | אזלון] א*. אזלו פ. אזלין א'כי. אזל ך | *שפשניה ך] > 
ופשפשוניה אכיי, פשפשותיה ל, פשפשו יתיה ₪ | ואשכחוה ף | 8 דטעון פ | בישין לי | על הדין יהודאין + |[< > 
דקיסרין דְאִ. דקסרין פא*כי | טיטוס--ליטרין] טיטוס חירף וגידף כיון שעלה לרומי נכנס למרחץ וכיון שיצא . 
הביאו לפניו כוס של יין לשתות נכנס יתוש בחוטמו עד שנעשה כגוזל פ, טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים . 
וחרב (וחרבו דְ) שלופה בידו וגירר (וגידר דְזְ, וגדר א') את הפרוכת (הפרכת אלכי, שתי הפרוכות ך) ונטל שתי 
זונות ובעלן [על גבי המזבח דְדְכ] ויצאת (ויצאתה ך]) חרבו מלאה דם אית דא' מדם הקדשים ואית דא' מדם = 
[שעיר דְדְן, שעירי א'] של יום הכיפורים וחירף (וחרף א) וגידף (וגדף א') ונטל כל כלי בית המקדש [ונטל את =" 
הפרכת א?] ועשאן (ועשאה א") כמין (לתוך ך]) גרגותני (גורגותני דְ, גרגות א*) אחת [והתחיל מחרף ומגדף ‏ " 
כלפי מעלה ואומר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצה ליה לההוא דעביד קרבא עס מלכא בגו - 
פלטין דידיה ונצח ליה ך] ונתגן בה וירד לו בספינה ושקעה הספינה בים (ונתגן . . ושקעה בתוך הספינה בים ,= 
וירד. . לספינה ושיקען בתוך הספינה בים [], ירד לספינה ד) וכשהיה מפרש בים היה סער גדול בים (וכשהית. . | 
בים עמד סער . . בים א', וכשהיה . . עמד עליו סער .. בים ךְז, כיון שירד מחאיה שילא בימא ך) אמר דומה אנ > 
(כמדומה אני א דומה דְץ, דומה זה ך) שאין אלוה של אומה זו שולט (אלוה . . . אומה שליט ךן, כחו של אלוה.. | 
אומה זו ך) אלא במיםדור המבול לא פרע מהם אלא במים דור הפלגה לא פרע מהם אלא במים פרעה וכל חילו לא " 
פרע מהט אלא במים (דור המבול . . במים וכן דור הפלגה וכן פרעה וכל חילו ךן. פרעה וכל הילו לא פרע מהן . 
אלא במים דור הפלגה לא פרע מהן אלא במים א%, דור אנוש לא . . במים דור המבול לא . . במים פרעח וכל " 


אהלות (פי"ח מ'יו) בים ובשונית וכו' אי זו היא שונית כל מקום שהים עולה מזעפו פי' משוניתא בארמיתו כו', ותוא 

גורס כאן ובוי"ר בשוניתא, ולפנינו בווייר על הדא שוניתא ובתנחומא בשוניתא, ובפי' ב'יר מובא משוניתא ועח'נ = 
ועמת"ל ע' שוניתא ועי משוניתא: 1 קולית. עצם של ירך1) ועיי ערוך ע' קלית, וביפ''ת העיר שאע"פ שלא הזכירו 

רבנן אלא נחש [עקרב] יתוש וצפרדע מייתי הא דאפיי בדבר שאין בו רוח חיים הקבייה עושה שליחותו וכייש בב''ח : 

והוה מצנע לה. וחיה מצניע אותה שלא יכשלו בה בני אדם כדמפרש בפי' ב''ר כ'י והיא מתגלגלה מאליה; ובוי'ר הג = > 
וראה קולית אחת שחיתה מתגלגלת ובאה והוה מצנע לה והיא מתגלגלא אמר זו וכו', ובמי קהלת ראה וכו' אחֶת > 
מתגלגלת ובאה והוה וכו' מתגלגלת מצנע לה והיא מתגלגלת אמר זו וכו' ועח'נ. ובבמייר ובתנחומא מצא קולית ‏ > 
(קוליא) אחת מושלכת בדרך הוח מצנע לה מן הכא הדר משכח לה מן הכא (ועי' בתנחומא) אמר כמדומה אני שזו = 
מתוקנת לעשות וכו': ‏ 2 שליחותיה. של חקביה, וכן איי לעיל צר 80 בדפוסי' דעבדת שליחותיה, אכן עדיפא. הגוי 
שליחותה, וכי"ה במי קהלת ובתנחומא ובמייר, ובוייר הגיי שליחותא ועח'נ: בילדר. רץ וציר?), ועיי מויע עי בלדר 
ועטימ' שטודיען להח' פערלעס צד 114, וכ'ה בל"ס בילדרא. ולקמן פע'ח אי' גם בכייל בלדר (ובא'א העיר שגיי 
ערוך בלדד בשני דלתי"ם ועח'יג וערוך השי סוף ע' בלדר),. ובוי'יר הגיי לבתר יומין עבר חד בולדר איתגלגלת בין > 
רגליו ונכשל בה ונפל וכו'. ובמי קהלת לבתר וכו' חר בולדר מן מלכות' איתגלגלת ביני ריגלוהי ונכשל ונפל וכו > 
ועי"ע הגיי בולדאר בהערות ר"מ קריגער במדרש ד' פפר"מ, וכן איתא במדרש אסתר בפתיח' לפ'ג והבולדרין וכח = > 
בולדארין וכו' ובמ' קהלת פי בכל עת (ט' ח') בולדריס, ובתנחומא הגי' בתר יומין עבר בלדרים נכשל בה וכף, > 
ובבמ'"ר דיו נשתבש עבר ברדליה מן מלכותא נכשל בה וכו': פשפשוניה וכו'. פשפשוהו בבגדיו ובכליו שהית > 
נושא כתבים רעים על היהודים של קיסרי, והגהתי 5 ש 5 שונ יה ואשכחוניה, ויש - גם הגיי ואשכחוה וע" | > 
דאלמאן צד 806, ובוייר הגי' אזלין ופשפשוניה ואשכחון יתיה טעון וכו' (ועיי ילקי קהלת שם) ובמי קהלת אזלון. > 

ופשפשוניה בשקיה ואשכחון יתיה טעון וכו', ובתנחומא ובבמייר בדקו אחריו מצאו (ומצאו) בידו כתבין בישין על " 
יהודאין  :‏ 8 טיטוס הרשע. רבו נוסחאות סיפור זה בכ'י ובדפוסים ובמקורות שציינתי, ובספרי שם איתא ר' נחמיה אומר = . 
טיטוס בן אשתו של אספסינוס נכנס לבית קדש' הקרשים וגידר את הפרוכת בסיף ואמר אם אלות " 
הוא יבא וימחה, ובגיטין שם במעשה טיטוס תניא א * ר פ ינ חס בן ערובא אני הייתי בין גדולי הומי וכ שמת . 
פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה מ שקל שנ' ‏ . 
ליטרין, ומברייתות כאלו נובע הסיפור שלפנינו בכי"ל, וכקיצור נמרץ הסיפור גם בכי"פ, וכן בפרר'א וזיל שם" " 
טיטוס נכנס לבית קדשי הקדשים ואמר אין צר ואויב. יכול לפני מה עשה חקבייה שלח עליו יתוש אחד לתוך חוטמו 
והיה מהלך עד שהגיע למוח ונעשה אותו יתוש כמו גוזל בן יונה משקל שני ליטרין ע'יכ, ועיי בפסקא אחרי מות " 
בפסיקתא שם ובמדרשי תנחומא אחרי מות שם טיטוס הרשע נכנס לבית קודש חקדשים וגידר (וגירר) את הפרוכת וכה " 
(ובוייר פ"כ נוסף וחרבו שלופה בידן גורר את הפרוכת ויצאתה חרבו מלאה דם) , וגם בכייא א' וב' וכיייח וכוים > 

הסיפור בלה"ק, אלא שנוסף א"ר אל עזר בר' ידוסי אנא חמיתיה ברומי וכו' (ומאמר זה לא הועתק בכייח. 
ליתא במדרשי תנחומא חקת ובבמ"ר), ושינויים שוניס. לנוסחא זו בדפוסי המררש כאן ובוי''ר פכ'ב ובמ' קהלת, 4 
ניתוספו מאמרים וקצתם ג"כ בלאר"מ כמו ואומר לא דמי ההוא דעבד קרבא עם מלכא וכו' כיון שירד מתאית ‏ ' 
שילא בימא (וכבר הוגה בא"א. מחא נחשולא וכיה בוייר ‏ ובמ' קהלת, ובמייכ הגיה מחאיה נהשלא וכן הדפיסו > 
אחריו, ובילק' קחלת אי' בא עליו נחשול של ים ועי' גיטין שם). ויתכן ששינו הסיפור בדפוסים עפ'י נוסחת ויר ועוד 
סגנון אחר להסיפור במדרשי תגחומא חקת ובבמ"ר, וג' שם טימוס הרשע נכנס וכו כשהוא מחרף ומגדף עמד - 


06% מק (? .66)גשא (1 ל 















בראשית פרשת י ב א 1 


ההוא נכרא אנא קטלתיה, חמא ההוא עושבא עביד כליל ברישיה אמר מן קושטא את קטלתיה, אמר 
ליה יכיל את מרים הדן עשבא מן ראשך, אמר ליה אין, כיון דארים יתיה אמר ליה יכיל את למקרב 
בהדין חיויה בחוטרך. ‏ אמר ליה אין, ‏ כיון דקרב ביה נשרו אבריו: ‏ ר' ונאי: היה יושב ודורש בפתח 
עירו, ראה נחש מרתיע ובא והולך מזה הצר לזה הצר וחוזר והולך, אמר זה הולך לעשות שליחות, 
= מיד נפלה הברה בעיר פלוני הכישו נחש ומת: - [ר' אלעזר הוה: יתיב מטייל בבית: הכסא, * אתא חד 
אק רומאי וקדים יתיה ויתיב ליה, אמר לית הרין על מגן, מיד נפק חד חיוא ומחא יתיה וקטל יתיה, ‏ קרי 

עליה ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג ד)]: ר' יצחק בר' אלעזר הוה מטייל על שוניתיה דימא דקיסרי, 


₪ ע" יכוט' טנס פ'ו ס' ג', כככום כ"כ 3': 





1 קטלית יתיה דְאלי | חמא] תלא אפיה וחמא א'ך', תלה אפוי וחמא ד (חמא--קטלתיה) ל' א'כי | ההוא] א1, 
= | לההוא ךָי | עשבא א' | עבידא כלילא א | ברישיה] א', לראשיה ך | קשוט א | אנת א | קטלתיה א'] 
| קטלת יתיה ךָ, קטליה ל | אמר ליה] אל אין = א | 2 יכיל את] את יכיל אב את יכול י; לית את יכיל א1 | 
הדין |: עשבא] אי, עושבא ך, עסבא כ | מן רישך א, מרישך כ | יכיל את] י: את יכול. דְאכ. | : למקרב-- 
בחוטרך] מרים הדין חויא (חיויא כ) בהדין חוטרא א?כי, קריב הכא ומרים הדין חיויא (חיוה ךְ!) בהדין חוטרא ך | 
8 ביה] בההוא חויא י, לההוא . . א, להתוא' חיואה ך | נשרו] , מיד ₪ אי | | | הוה יתיבי | ודורש] 
ושוגה דְזְאַכִי | בפתח] בשער אכי | 4**ובא] לי ל | והולך--והולך] אזיל מן הן סטר וחדר מן הן סטר ₪ , 
והוה: מרדף מהדין סיטרא להדין פיטרא י, והוה מרדף (מרדיף א1, מרדיף יתיה 2) מן דין (הדין דְזָא') סיטרא והוה 
חזר מן דין פיטרא ךְזא. והוה מרדף מן דין . . והוה חזר. . סיטרא ועוד. הוה חזר מן דין פיטרא ך | הולך לעשות 
| שליחותו דְחְזְאָכִי, מוכן לשליחות ף) | 5 *נפלה הברה ךָ] נפלה הבראל, נפל הברה אכי, נפק בת קלאפ | *בעיר דאכי, 
בקרתאם. ליל | פלוני בן (בר א') פלוני דאכי. איש פלני פ | נשכו נחש ומת דְאַכי, מת שנשכו נחש פ | 
= *אלעור 7 אכ] אליעורי | *הות--ממטייל ךְ] הוה . . ומטייל י, היה יושב. ומטייל פ2, חיה (הוה א') מטייל 
= וושב א | 6*רומאי דִי] רומאה פאכ. | *וקדים א!כי] וקאיי א?, ותרכיח וקדום ד | *הדין אכרו] דין ך/ 
= | הדאם | מיד ל' ₪ | *נפק--וקטל יתיה ךי] אתא חויה . . יתיה י, נפל חויא (חיוי ב) וקטיל (ומחא יתיה וקטל כ) 
יתיה לההוא רומאה א1כ', אתא דרקונא ושמטיה לכרתשיה ומית 5 | *קרי א] וקרי כי, וקרא ך | 7 *עליה אכי] 
עליו ךְ', אנפשיה 5 | *ואתן--תחתיך א'] ואתן אדם וגו' פ: ואתן . . תחתיך ואתן אדום תחתיך דְא"כי | ברי 
= אלעור] בר.. ך, בן. . אכע. ל' פי | מטייל] פעי, קאים מטייל א . . ומטייל ד | על *שוניתיה] על לשוניתיה ל, 
על שוניתא ף, בשוניתא נ. על משוניתא דְָאַכי | דקיסרי] ע: דריןך, דקסרי פ: דרין אי | 





ווה ירי ראי ודי .4 
























באותו הנחש, ולנכון כתוב כאן ח יויה שהיא לפי כתיבת כי"ל כמו חיויא באליף חידיעה:; וכן הגהתי בסמוך 
ותמה וכו' ההוא חיויה, ובוי"ר ובמ' קהלת הגי' וקם ליה סקר וכו' אמר תמה אנא על מאן דקטל הדא חוייא 
(חדין חיויא) ועח"נ, ובפי' ר"י קרא על איכה פ' נשקד עול וכוי (הוצאת רשב צד 10) הובא בשם ביר קם מפקד 
בההוא חיויא ומפרש שם נשקד ניבט: ‏ 1 חמא ההוא וכו'. ראה אותו העשב שעשוי עטרה בראשו, וכיה במי קהלת 
חמא ההוא וכוי, ובוייר הגי' תלא אפוי וחמא וכו' ועח"נ: מן קושטא את וכו'. וכי באמת אתה הרגת אותו וכיה 
תי במדבר כ"ב ל"ז מן קושטין, והגהתי קטלתיה, ובמ"כ הופיף א * ל א ין וכן הדפיפו אחריו.. ובפי' ב'יר נדחק 
כדין הרגת לאותו נחש עייייש,. ובוייר הגי" אל מן קושטא א ג א קטלית יתיה, ובמ' קהלת ליג ליה כלל 

וע בח'יג ובתנחומא ובמ"ר: אמר ליה יכיל וכוי. יכול אתה להרים עשב זה מעל ראשך ואל הן: .2 יכיל את 
ב וכן'. יכול אתה לקרב לזה הנחש במטך, וכן בסמוך הלשון כיון דקרב ביה, וגם בוייר ובמי קהלת הגיי את 

| וכל קרב (יכיל את קריב) הדין חויא (חיניא) בהדין חוטרא, ובתנחומא מ'"ב א"ל את יכול ממ ר ים חדין חיויא וכו' 
ועח''ג, והגהתי גם כאן חיויה, ובכיייל חיוה: 8 נשרו אברין. שכח העשב היה מצילו מארס של נחש קודם לכן, (מפיי 
ביר כייט) ובתנחומא ובבמ"ר מסיים עבד הכי קרב לגביה לא הספיק ליגע בו עד שנשר איברים איברים :| היה יושב 
= וכו'. בוי"ר ובמי קהלת סגנון המאמר ר"י הוה יתיב מתני על תרע (פיילי) קרתא וראה נחש אחד מרתיע ובא והוה 
= מרדף ליה מן הדין סטרא והוא חזר מן חדין סיטרא (מרדיף ליח מן הכא והוה חזר ליה מן הכא מן דין סיטרא) 
אמר זה (זה ודאי) מוכן לעשות שליחותו ועח'"ג, ובגי' דיו הגיה במ''כ והוה מרדף ליה וכו' ועוד הוה רדיף ליה 
מן הדין סטרא ותוה חזר וכו' וכן הדפיסו אחריו, ובמ' תנחומא ובבמ"ר הגי' ריי היה יושב ופושט (בתנחו' מב 


= | תגחת וכיה בוי'ר נפלה הברה , ובבמ'"ר ד'יו נפל הברא, ובמ' קחלת נפל קול הברה; ושם ובמ': תנחומא איתא ב ע י ר וכן 
הוספתי ועח'"נ, ‏ וכן הלשון ירושי דמאי פ'א כ'יב א' נפלה הברה בעיר ועי' עמת"ל ח'א צד 449: פלוני. בכי"ל 
מטושטש ומוגח, ובמי קהלת פלוני נשוך בנחש ומת, ובוי'יר איש פלוני נשכו נחש וכו', ובתנחוי ובבמ''ר פלוני בן 
(בר) פלוני נשכו וכנ' ועח"נ: ר' אלעזר וכו'. סיפור זה ליתא בכי"ל וכאשר העירותי נעדר גכ במי תנחוי ובמייר, 
<< אכן אותא בכייפ וכו"א א' ובי וכי'יב ובדפוס' וילק' איוב וכן פירשו בפי' ב''ר, וכן מובא בויייר ובמי קהלת, ונמצא בסגנון 
אחר בירושי שבת ובבלי ברכות שם : = יתיב מטייל. לשון נקי, לעשות צרכיו, ובוי'יר הגי' רק חוה מטייל, ובמי קחלת הוה 
> אתוב, ושם ג' חד רומי: 6 וקדים וכוו. ועדיפא הגי' בוי'ר ואקים יתיה, ובמ' קהלת ואקימיה ויתיב ליה; ובשניהם ל'ג 
= ותרכיה: לית הדין וכו'. אין זה על חנם, ובויייר הדא לא על מגן ועח'נ : נפק חד חיוא. במ' קהלת מיד בא נחש ונשכו 
ת, ובברכות שם אתא דרקונא שמתיה לכרכשיה ועי' גי כי''פ וצ'יל שם לכרכשית : קרי עליה וכו'. וכיה בוי'יר קרי 
ואתן אדם תחתיך, ובירושי שם וקרא עלוי ואתן אדֶם תחתיך וגו', ובמי קחלת וקרא עליו הפסוק הזה ואתן 
אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך ועה'יג, ובסגנון הבבלי שם קרי עליה ר'א ואתן אדם תחתיך אל תקוי אדם אלא 
= אדום ועי" במ"י לעיל צד 16 וצד 74: 7 ר' יצחק בר' אלעזר. וכיה במי קהלת ובבמיר, ובוייר ובתנחומא איתא 
רי אלעזר וצ'יל שם ועיי ערוך עי שנית: מטייל. כמשמעו: על שוניתיח דימא. כן הגחתי, ועי' ערוך שם בסוף 
78058 1307080[11 6 


שאר הפפרים וכן הלשון ירוש' ברכות פיה ט' א' אפילו נחש וכו' אבל אם היה מרתיע ובא וכו': ‏ 5 הברה. כן 


6 
+ 


020 בראשית פרשה י ב א 


בכלל ברייתו שלעולם. ובכל הקכיה עושה שליחותו אפילו על ידי נחש ועקרב ויתוש וצפררע: רי 
אחא הוה משתעי הדן עובדא חד בר נש הוה קאים על ניף נהרה, חמא חרא עוררען טענא חרא 
עקרב ומגיזה ‏ יתיה נהרא. כיון דעבד שליחותיה אחזרתה לאתרה: ר' פנחס בשם ר' חנן עובדא הוה 
בחר נכרא דהוה קאי למחצר בחרא בקעה. חמה חר עשבה ולקט יתיה ועבדיה כליל לרישיה. אתא 
6 חד חיוי ומחא וקטל יתיה. אתא חד נכר וקם מסתכל בההוא חיויה ותמה מאן קטל ההוא חיויה, אמר 
9 ע" נדכיס ע*6 5': 
1 של עולס] זאלי. - הן דא'כ | ואפילו ם | ותקרב] אפילו (ואפי' פ) על ידי עקרב פוזכי. ועיי שרף 
ועקרב א%, ל' ך | וותוש וצפרדע] אפילו על ידי יתוש אפילו על ידי צפרדע דְכי, ע'י צפודע עיי יתוש א%, 
עיי צפררעים ע"י יתושים א', ל' ₪ | ר' אחא] ר' תנחומא (תנחום א') אמר לה בשם רי מנחמא (חמא ) ר' 
(ור' א') בוכיה בשם ר' חלבו .- דְא. ר' תנחומא בשם ר' מנחמא רי . . בשם רי חלבו י | 2 הדין רא*כע, 
הדא א', כדין ךר | עבדא ליך | בגש א | קאי א'כי | **יף א'כ] גף ל, כיף דְא'עי | נהרא | 
היא] פ: הד האכערי | אדרען ₪ | טעא] איע. -נח דְכ. טענה א'ך*. טעןי. טעין פרי | 
חר פ'אכערי. הדא ך | 8 עקרבא ען | ומגיזא כע | יתיה] פא'כעי. יתה דא | בנהרא א* | דעבד] עע. רעבדת ךאכי 
הדא ו | שליחותא א' | אחזרתא דְ, אהדרתה 2, התא (ן, התיה א?י, הדרת א' | לאתרה] לאחרא א'כו' הריה א?/ 
לע | חנן רצפורי *, חנין דציפורין ך, . . דצפרי א'. . . דצפורין אכ | 4 גברא] א?. גכר דא'כי | קאי] פאם/, 
קאים די | למחצד] פרי, למיחצר 7, במחצר אכ | בחדא] בהדא א'כי. ל' ך | בקעה] בקעת בית 
טרפא א'כ, . . טרפה ך', בקעתא ביה טרפא דְ, בקעת (בבקעת ך) בית נטופא א*רי!, בקעתא דנטופא ם] | 
חמא | עשבא פא, עישבא י, עשב דכ | לקיט יתיה 5, ולקט (ולקיט י) יתה א'ו, ולקיטתיה ם | * ועבדיה ךד] 
ועבדה 7, ועבד יתיה 2, . . יתה י, ועבד פא" | "כליל לרישיה] כלילא לראשיה ‏ | אתא] אכי. אזלא ך | 
5 .חיוי] ך1, חיווי א?' היוא ך', חויא דִי, חיואי א'כ | ומחא] .- יתיה ךְאכי | חד גבוא א?. ההוא גברא א!כי | 
וקם למסקר דְכ, וקם ליה סקר א? | לההוא א | חיויא ך, חויא אי | ותמח -- קטל] אמר (תמהני א"כ) תמה אני = 
על (מן דכ) מאן (דקטיל א) דקטל דאכי | לההוא א', הדין אבי | *חיויה] חיויא כ חויא דְאי. חיוה לךי | 
עובדא הוה בחד גבר וכו' מעשה במוכה שחין וכו', ובמדרש קחלת פ' ויתרון ארץ וכוי הועתקה כל הפתיחה כולהת 
> מי"ר עד לפיכך הקב"יה אומר למשה איש איש מבית ישראל וכו' (ובמי קהלת מייב העתיק רק דיא. ויתרון וכו' רי 
אחא אומר בכל עושה הקב"ה וכו' אפי ע'י נחש אפיי ע'י עקרב יתוש צפרדע טיטוס הרשע נכנס לקדשי הקדשים 
נטל שתי זונות בידו וכ ו' והשאר קיטע). ובשמ''ר השתמשו בפתיחה זו של וי"ר עד אפי' ע'י נחש אפיי עי 
עקרב ואפי' ע'י צפרדע לפתיחה לפ' בא אל פרעה וכו' הנה אנכי נוגף וכו' בצפרדעים (ולפנינו נשמטו בשמיר 
בתחלת הפתיחה הדרשות של ר"י ור'ג על ויתרון ארץ וכו' ונרמז שם ,וכל המדרש כמו שכתוב בויקרא רבת 
ובזאת חקת התורה'" ר"ל ובבמדבר רבה שם במאמר המתחיל יתברך שמו וכוי שמקומו בריש פ' חקת כמו במ' תנחומא 
ובטעות נספח בדפוסים לפ' קרח ועי' בפי' מהרז'ו במיר שם םי' כ'יב ובמבוא התנחומא לרשיב לייט עייב), וסיגנון 
אחר להמעשיות במדרשי תנחומא ובבמיר, ורוב הפיפורים שם בלה"ק ושם הסדר מעשה בעקרב אחד וכו' ומעשה 
בקוצר וכו' ר' ינאי וכו' ר' אלעזר (ר' יצחק בן אלעזר) הוה מטייל בשוניתא וכו (וע' תנחומא מייב שם הערה 
כ"א) מעשה בשני בני אדם וכו מעשה באחד וכו מעשה בשיחין וכו' טיטוס הרשע וכו', ונעדר שם הסיפור 
שלפגינו דרי אלעזר הוח יתיב וכו' (ועי' למטה) ומסיפורים של ויייר רי שמעון הוה עסקן וכוי חמרתא וכו', ובלתי 
נאספו הסיפורים גם במדרש ב"ר ובוי"ר מתוך קיבוצי מעשיות שהיו לפני מסדרי המררשים בזמן קדום ועיי גם 
צונץ גריפ צר 129, ואלו חקיבוצים שונים גרמו לכל שיגוי הנוסחאות והגירסאות, ובכיייפ קיטע ושיבש מקצת 
הסיפורים וסדרן ג"כ בסרר אתר ר' ינאי וכו' ר' אלעזר היה יושב וכו' ר' אחא חמא וכף ומגיזה יתיה נהרא וכף. 
ר' יצחק הוה מטייל קאי למחצד וכר' כליל לרישיה וכו' ר' יצחק הוה מטייל על שוניתא וכו טיטוס וכו': 
2 הוה משתעי וכר. היה מספר זה המעשה, ובפ" ב"ר כ"י ג' כדין ומפרש כזה שאמונו בכל עושה הקב"ה 
שליחותו אפי' ע'י נחש וכו', ובוי"ר הגיי ד'א ויתרון ארץ עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים על גב נהרא וחמא 
וכו', ובמ' קהלת ורי תנחומא ור' מנחמא חוו מתנו בהלין עובדיא (כייה בד'ו) עובדא הוה וכו', ובילקי קהלת רי 
תתקע"ב רי תנחומא ואמרי לה ר' מנחמא ור' ברכיה ור' חלבו ור' יוסי מתני עובדא הוה וכוי ועח'נ: הוה קאים 
וכ'. היה עומד על שפת הנהר, ותגחתי על ג יף, והוא מסגגון הירושלמי ועי' עמת"ל חיא צד 851 ודאלמאן צד 
8, ובילקי קהלת שם דפיר אי' על גוף נתרא : חמא וכו. ראה צפררע אחת שנושאה עקרב ומעבירתו את הנחר, 
ועורדען ל"נ, ובוייר הדא אורדען טענא חדא עקרב וכוי, ובמ' קהלת חד אורדעא טעינה חד עקרב מגיזא יתית 
וכוי ועח'ג ועמתייר עי עוררעניא ועמת"ל ע' אורדעא : 8 ומגיזה. בינוני אפעל מפעל גח וע" ערו ע' גז די: 
כיון ‏ דעבד. כיון שעשת העקרב שליחותו החזירתו הצפרדע למקומו; וגם בדפוסים הגי' אחזרתא לאתרה, ועדיפא 
גיי כייא ב' אחדרתיה לאתריה, ובוי'ר הגי' אמר זו מוכגת לעשות שליחותא אגיזתה נהרא ואזלת ועבדת 
וחזרת יתה לאתרה ונשמע קול יללה בעיר פלוני נשכו עקרב ומת (ובילק' קחלת ליג ונשמע וכו) ועיי במ' קהלת, 
ובמי תנחומא ובבמ"ר סגגון הסיפור א"ר חנן דציפורי מעשה בעקרב אחר שהלך לעשות שליחותו (של הקבית) 
בעבר חירדן וזימן לו הקב'יה (שס) צפרדע אחת ועבר עליה והלך אותו עקרב ועקץ אדם (את האדם) ומת, ודוגמתו 
הסיפור בגדרים שם שמואל חזיה לתהוא וכ' ועי' גם באגה'א ח'ג צד 160: | ר חנן. בוייר חנין דצפורי וכן 
במ' קהלת ר"ח דציפורין ובילק' קהלת ר' יותנן דצפורי, וער לעיל צד 77: 4 למחצד. לקצור, ובוייר הגי' דתות 
קאים וחצד, ובמ' קהלת דהוה חציר, ובמי תנחומא הגי' ומעשה בקוצר אחד שחית עומד (מעמר) וקוצר וכו עיי"יש: 
בחדא בקעה. בילק' קהלת הגי" בחדא בקעתא דבית נטופא ובוי'ר בהדא בקעת בית שופרי ובמי קהלת בב 
בית טופח וכיה בתנחומא מיב (ועייייש הערה ט"ז הגי' בית טופה) ובבמייר דיו ועח'נ, ולקמן פעיט בכיייל במאמר 
ריש בן יוחי עשה טמון וכו איתא עכר בהדה בקעתה דבית טופה, ובדיו שם דבית נטופה ועי' גייבויער געאגראפיע 
צר 128 ועמת"ל חיג צד 882: ועבדיה וכ\. ועשה אותו עטרה לראשו, ותגהתי וע ב ד יה. ובמ' קהלת תג" 
עבד ועח'נ: | אתא חד היי. בא נחש אחד והכה הוא את הנהש וחמיתו, וכיה במ' קהלת אתא גה 
הדפוסים ואזלא משובשת, ובכי"ל נשמט ע"י שיווי התיבות מכאן עד עביד כליל ברישית, והשלמתי כמו שנוסת 
בגליון שם: 5 חד גבר. וכיה במ' קהל]. ובווייר תגי' חד ה ב ר וכיח בתנחומא ובבמ'ר ועמיכ : וקם מפתכל. להסתכל 





בראשית פרשה + ב א 9 


בהם הרופא מרפא [את] המכה וווקח את המרקחת: אמר ר' סימון אין כל עשב ועשב שאין 
לו מול בוקיע שמכה אותו ואומר לו נדול | ה"ה הידעת חוקות שמים אם תשים 
4 משטרו בארץ (שפ לח לג), התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח (שם שם לא) רִ' 
4 חנגא בר פפא ור' סימון או' כימה מעדנת את הפירות וכסיל מושך בין קשר לקשר ה'ה התוציא 
ו מזרות בעיתו ונו' (שפשם לב), 4 ר' הנחום בר' חייא ור' סימון מול שהוא ממזר את הפירות: רבנן 5ז 
| אמ' אפילו דברים שאתה רואה כולן יתרין לברייתו שלעולם כנון פרעושים יתושין זבובים אף הן 


| 8 פי' כככום כ"ס 3', צעדנל ככס פ"י סי" ס': | 5 ילק' סטב שס, ויקכל כנס כיש פכ"ד, | פדכט קסלס פי ויפכון שכץ 
יְ (סי סי), ועיי עדכט קסלם "3 עס (מדכט זועס 75 104), טעוס ככק פ'י, סכסועל 5/2 ופנסועס סקס ס" ס', בעדנל כבס 
פי"ס סי' כ'י/ב, טנס ע"ז 3': 


1 ובהם ₪ | **את] לי ל | <> ורוקח] ובהם (ובהן א%*) הרוקח רוקה פאכ. ובהם (ובהן א!) הרוקח (רוקח י) 
| מרקח דא'י | אין] כ. - לד דפא | כל לי א | ועשג ₪ מלמטה א | 2 מכה ךפ. ומכה אכ | גדול] ם/ 
4 גדל אכ | ההיד | *אם -- בארץ] וגו ל. אם . . בארץ שוטרי 7", אם . . בארץ [וגרי ך'] שוטר ך! פאת, אם . 
בארץ וגוי לשו שוטר ךך | 9 *או-- תפתח דְפא"כ] וגו' ל | 4 חננא] פ, חיננא כ, חנינה ךד, הנא א?. חנין א? | או] 
אמר ךָ, אמי א'כ, לי א' | היה] ההיד דפ. ל' אכ | 5 בעתו | וגר] ועיש על בניה תנחם דפאכ | 
בר] א"כ. בר דפא' | *רי דא] איי ל | פימון] א'כ: ₪ אמר ךָ, אמ' א* | רכנן] כ: דנין דפאי | 
6 אמרין פי: הרי דא | האה] ומר ה | כלם ח: כאילו הן ל": אותן א?. אותן כאילו (כאלו א'כ) 
הן! פאכב. אותם כאלו הם יי | יתרין] א?י, דים דז. יתירים דְפ, יתרון א'כ | לברייתו של עולם] חזאכי, 
לבריותי/ף]. בעולם ךְ | | יתושין פרעושים זבובים י, יתושין ופרעושין (פרעושין א"כ) וזבובי"י פחאכ, זגובין 
ופרעושין ויתושין דד | 


1 בהם הרופא מרפא את המכה. בכי"ל ליתא מלת את והגהתי, וכיה בשאר כ"י וילקוט ופי' ב'"ר, ובספר ב''ס העברי ב ה ם 
ר ופא יניח מ כאוב וכן תרגום הסורסי בהון אסיא מניח מן כאבא, ובתרגום היוני') הפרידו פסוק זה לשני מאמרים 
ולפי זה בהם רופא פי' אלוה רופא וכן נחלק הפסוק בב"ס הוצ' הח' לעווי: ורוקח את המרקחת. כ"ה בכי'ל, ומשמע שפיי 
הרופא מרפא וכו' והוא רוקח את וכו וג'יל שצ'ל ורוקח רוקח את וכו או ורוקח מרקח את וכו' (ועח"נ) או ורוקח עושה 
וכו' כמו שהלשון בביס העבוי וכן רוקח עושה מרקחת, וגם שם ל'ג כאן וב הם, וכיה בתרגום הסורסי 
ואף בסמא מתקן בסמנא, ובתרג' היוני?) נראה שתרגמן ורוקח עושה בהם וכו', ובפי' ב'יר כייט נשתבש ‏ ומשם 
הרוקח המרקחת  :‏ 2 ואומר לו גדול. בכייל נקוד גדול בשוא וחולם, ובמיג חב פיי מובא אין לך כל עשב 
ועשב מ ל מ ט ה שאין לו מזל ברקיע וכו' ואומר, לו-ג דל שני הידעת וכוי, וביפית הביא גירסת בעל ד'א (דרך 
אמונה) אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה ואומר לו גדל מכה ואומר לו בוש וכתב שהגיי נראה 
משובשת עייייש : 8 משטרו בארץ. דורש משטרו שאין: לו ריע במקרא לשון שוטר שמכה ורודה, וכן מפרש בפי ב'יר 
ב"י משטרו ש וטר וליג שוטר וכן ליג במ'ינ שם ובמעין גנים איוב ליח ל"ג, וגם בפירוש ר"י קרא לאיוב שם 
(במי"ח חלק זי צר 851) נראה שליג לשון שוטר אלא שמפרש כן משטרו, ושם הגי' אין כל עשב וכו' : התקשר מעדנות 
וכו'. בפי' ביר כ'י מפרש מעדנות קישורין כמו אגג מעדנות אגג מקושר מזל כימה משמש בימי הפתו ומזל כסיל 
בימי הקיץ וכדגמרינן במפי ר"ה וכו' (ועי' בפי' הנדפם, וכל המאמר שם עד סופו והראשון עיקר הוא מפיי שסירס 
והעתיק בשם ס"א, ולנכון בפי' ב"ר כייא וכן מצינו מקרא ש ב מ שלי רב מחולל וכו) וכסיל מושך בין קשר 
לקשר שממשיך תפירות באמצעיתו בין הפטמא שלמעלה לזגבו של מטה (כ"ה בכי'א), ומשמע שמפרש מעדנת 
את הפירות ג"כ לשון קישור, וכן מפרש במעין גנים איוב לח ליא התקשר וכו' מעדנות קשרים וכוי ריל שהיא 
קשרת בצינתה . כל מיני פירות נקשרים וקליפים שלא תיבש לחותה וכו' והביא שם מאמר רזיל התקשר מעדנות 
וכו' כומה יש לה צנה גדולה ומקטרא לפירי וכסיל יש בו חמימות גדולה ומכבשה לפירי וכו' (ועיי בערוך עי כסיל 
וברד"ק עמוס ה' ח' ובהערות. בעל עהייש שם) ואח"כ הביא המאמר שלפנינו וג' ר' חנינה אמר כימה וכו' וכסיל 
מושך וכו', ועיי ברכות שם אלמלא חמה של כסיל וכו' ואלמלא צנה של כימה וכו' ופירש'י שם כסיל שולט בימות 
החמה וכו' כימה שולט בימות הגשמים וכו', וכן הביא המאמר בפי" ר"י קרא לאיוב ל"ח ל"א (במ'יה שם צד 
0) וגורס ר' חנניא ב'פ ור"ס אמרו כימה מעדנת וכו' ומפרשו כימה משמשת בימות הגשמים והעולם מצנן וממיתה 
את הרימה ואת התולעים שמשחיתים את הפירות וכסיל מושך וכו' כסיל משמש בימות החמה ועד שלא באו ימי 
= החמה כל הפירי נקשר ביחד העוקץ אצל הנץ ובא מזל כסיל שהוא חם ומגדלו ומושך את הגוף בין הגץ לעוקץ 
וכו', ובפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס צ"ל כסיל מושך וכו' וכן קשרי השבלים מגדלן החמה והגשם מענדתן ועיי 
בפי'ת ובמאמר הח' ר'א עפשטיין על וי קרא והפירוש לב'ר המיוחס לרש'י בהחוקר שנת א' צד 88 
ובפי' רי"ק לאיוב ט' ט' במ"ה חלק ה' צד 848 נמצא פ" על רב מחולל כל וכו שהוא מסכים לפי 
הואשון על פסוק זה שהובא כאן גם בפ" ב"ר כי"ט וכי"א ועי"ע בפירשיי משלי כו ", ובמ"כ פיי 
מעדנת נותנת בהם טעם טוב לעדן אותן, ואינו מחוור דקרא התקשר מעדנות דריש כאן, וכימה משמש בימי 
הסהו/ וכנראה פירש כן עפיי מאמרם בבמ"ר שם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם טעס וצ'ע ועיי 
גם ברלב'יג איוב שם: 5 ה'ה מזרות בעיתו. מזל כימה בימות הגשמים ומזל כסיל בימות החמה ומזרות היינו מזלות 
ובכי'א אי וב' וכיייכ לייג ההיד. וריית ב'ח ור"ס דרשו מזרות שכתוב כאן שהמזל נקרא מזר שהוא ממזר את הפירות 
כלו' חוא. גומר בישולן: רבנן אמי. מכאן עד סוף הסימן הוא המשך הדרשות על ויכלו וכו' וכל צבאם שכולן בכלל 
ברייתו של עולם ובכולן הקב'ה עושה וכו', ובווייר מובא מאמר זה וכל הסיפורים שנסדרו כאן בפתיחה ויתרון ארץ 
וכוי מלך לשדה וכו' בפ' איש איש מבית ישראל אשר ישחט וכו', ושם קדמו הדרשות ,דֶר' יהודה ור' נחמיה על 
ויתרון ארץ וכו' ואח''כ ג' שם ורבנין אמרי ויתרון וכו' אפי' דברים שאתה רואן וכו' אף חן בכלל ברייתו של עולם דכתיב 
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם מלך לשדה וכו ד"א ויתרון ארץ אמר הקב"ה לנביאים אם אין אתם 
עושים שליחותי יש לי שלוחין (כייה בדיו) א''ר אחא בכל הקב'ה עושה שליחותו אפי' על ידי נחש אפי' על ידי 
צפרדע וכו' ומתחיל שם במעשה טיטוס (לפי הנוסחא שבדפוסי' כאן) ושאר המעשיות שם כסדר שלפנינו, ובסופן 
ניתוספו שם עוד ה' סיפורים ‏ ר' שמעון הוה עסקן בדברים וכו' חמרתא דר' ינאי וכו' עובדא הוה בתרין גברי וכו 


ג 0(09%ה 1001006 ע4 20060006 (? .40700 עסעטה ע0ך 106 (סא 8060086006 0010% 4 (1 





ה ל : : / 
אוו וו ו וו הר ידד ₪ ד חקיי וי הי" > ןי- 


הז בראשית פרשת י ב א 


נכללו שמים בחמה ובלבנה ובמזלות, | נכללה האיין באילנות ודשאים ובנן עדן, ר' סימון בשם רי 
יהושע בן לוי מכוללים היו המעשים והיו מתוחים והולכים: 
וכל צבאם אמר ר' לעזר ג' צבאים הן. צבא לשמים ולארין וצכא לתלמידים וצבא לייסורין, 
צבא לשמים ולאיין רכת' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. צבא לתלמידים כל ימי צבאי 
5 איחל עד בוא הליפה: (איוב יד יד\ | עד יקום חילופי, | וצבא לייסורין ‏ הלא צבא לאנוש עלי 
א), וכל צביונו של ארם אינו אלא עלי ארץ. ומה הנאה יש לו וכימי שכיר ימיו 
נחמן בריה רשמואל בר נחמן אם וכה צבא לו, ואם לאו צבא עליו, בנה בניין ועלה בידו 
צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו. אכל פיתו והנייתו צבא לו, עטרה בתוך נרונו וחנקתו צבא עליו, 
הרבה צבאין מינה הקביה לאדם הזה לחבוע דיקיון שלו, הרכה דובים ואריות ונחשים ושרפים 
10ועקרבים. ולא עוד 0 כימי שכיר ימיו אתמהא: בר סירה אמר אלוה העלה סמים מן ה 


[ 
זָ 
. 
. 
, 


8 ילקוט כפז ע"ז. 'נק' סיוב כי ססק"6, ילק' מכיכי ישעיס מ"ס '3: | ₪ פע" כ"כ קע") 5': 6 י5ק' ליב מס: 





1 נתכללו ד פחאכרי.: נשתכללו ך | ולבנה | ומזלות ', כוכבים ומזלות 2 | נתכללה ₪ וגתכללה ד'חאכי 
ונשתכללה ך | ודשאים] פאי, ובדשאים 2 | וגגן] כ. וגן דפאי | ? משוכללין ש | המעשים] חשמים 5. שמים ש | 
מותחין והולכין דכו נמתחין . . א". הולכין ומותחין ₪ | 5 אלטזר | ג'| ארי. שלשה פא כמ | צבא-- לייסורין 
לי אי צבא לתלמידים ו (איוב); | וצבא לבריות ₪ | צבא י(שם) ‏ | ליסורים ך | % צבא ל' י (שם) 

דכת'] מי (שם) מ, שני דאם. | *והארץ וכל צבאם דפי] גו ל | צבא ל י |שם) | לתלמודים] לבריות ₪ 

כל| ₪", רכת' ₪ כי (שם) מ שנאי = א: מנין שמ = ך | 5 עד בוא -- הילופי לי אים | *יקוס ך'ם] כוא 
יקום - (עד יקוס חילופי לים) | צבא אתום, ליי (שס) | הרא | פי, דכת' .- ו (שם) מ: מנין שג' ד | 6 וכל] 
כל אכ | ארץ] ם. הארץ דאכי | האה] א'מ. הנייה דְפא'כי | כימי דפאכי] יפי למ |:07 
נחמן א?, ר' נחמיה י | דשמואל] רז דר" שמואל דְך?ו, דרב . . פאכמ | ברנחמן ל' פאברימ | אם] אמר ₪ | 
ואם לאו] לא זכת 2 | 5 נפל] בנה בנין ונפל י | פתו | ותנאתו אכימ | 9 צבאים ך פא | חזה] בעהיז א" 
לי פי ואריות ונחשים] הרכה איות הרבה נחשים | | ושופים ועקובים]| ‏ ₪. חובה שרפים הרבה 
עקרביס דאם. הרבה עקרבים י | 10 אתמהא לי | *בר -- אמר] בר סירה א' ל', בר סירא אמר דְי, . . אוטר ן"', כן 


סירא אמרו, . . אומי ם, כתב בן סורא א; וכתב . . יש אלוה 7פך'] אל א ל כשי | סמנון כי, סממנין אש | 





שנ' ביני שיטי: 1 נכללו שמים וכו'. דורש ויכלו כפשוטו שנגמרו שמים וארץ בשלימותם שמים בהמה וכו והארץ 
באילנות וכו' (ובסגנון זה הדרש לעיל צד 1% את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומולות ואת. הארץ לרבות 
אילנות ודשאים וגן עדן ועח/ג) וכן פי ‏ גת בל לו לפי ג" רוב הספרים. ובפי' ב"ר כ"י מפרש נתכללו שמים ביוס 
הששי נתעטרו ונתכללו שמים בחמה ולבנת וכו לשון עטרת וכליל \וחייגו ויכלו כלומר נתעטרו, וכן לסטן רוש 
פל"ד 4 בי יכתורו צדיקים יתכללון בי צדיכיא, ובשמ"ר פכ"ט סי ור עטרתי כל מה שעשיתי שני ויכלג השמים והארץ 
כל וגם במררש דפ ה או נתברלו. וכו ונתברלה וכו , ובדיו נשתכללו וכו ונשתכללה וכו והוא מבנין נשתפעל, ונראה 
ששינו תגי' עפ"י ת"א ואישתכללו. שמיא וכו: | ל מכוללים היו. לדעת ר"ס בשם ריב"ל היו מעשה שמים וארץ מכוללים 
ביוס שנבראו אבל היו מתוחים והולכים ער יום הששי וזהו שני ויכלו השמים ותארץ וכו :| המעשים וכה עתיג 
ולעיל צד 26 וצד 1! 8 ג' צבאים תן. גראה שפי" צכא במאמר ריא זמן קצוב וכמו שספרש ביפית באתר 
מפירושיו על דרך הפשטנים שג' אלו דברים נמשכים אל הזמן וכו אם הדברים הטבעיים בשמים ובארץ כי לכל 
זמן ואס לתלמידים שצריכים זמן אל חלימוד השלט וכו ואס ליסורין שקצובים לזמן וכו :| 5 עד בוא. חליפתי 
עֶיי ב'יב שס אשר אין חליפות למו וכו' וחד אמר כל שאינו מניה תלמיר : עד יקום חילופי. וכן מובא. במעין גמ 
איוב 1 א'. ובכי"א. א' וב' וכייב וילקוט וילק' מכירי ליתא דרש זה : 6 וכל צביונו. בהגחת שבפוי ביר כיי וכן 
בנדפם בשס ס"א מפרש האדם מתאוה לחיים אע"פ שכל ימיו בעמל ויסורין שני הלא צבא לאנוש. עלי ארי כק 
צביונו שר אדם רהות תי על הארין ומה יחרון לו בחיום וכומי שכור ומין בעמל ויגיעת 8 בפועל הזה 
הוא פיוט המאמר של ריא, אבל בפו' השני שבפיי ביר הכרפס מפרש ד"א הלא צבא לשון צביון 

אונו על הארין אבנה רו בית וכ\, וכן טובא הגי 5 5 צבוונו במעין גנים שם ועחי עמת ל 

ועייע אגהיא היא צד 188 : 7 אם :כה. בכי"ל נעדר כאן מלת אמר ועיי במייי לעיל צר 286 נבת 

צבא לאנוש אם זכה לערו לאו כנגרה תי בפיי ביר למיד של אנוש משמשת על אנוש 

וכף: בנה בניין. במעין גנים חנ" כנה בית ועלה בירו צבא. לו ונפל עליר צבא עלו: 9 וטוון 

4: 10 בר סירת אמר. טביא כאן בדרש ויכלו וכר' ותארץ וכל צבאם מאמרים אלו מספר בים 

ופסוק ז' וראש פסוק ח') על תועלת תסמים שהעלה הקביה מן הארץ, והפמיך לחן תמוטרום 

וכו כימה מעדנת את תפירות וכןר: אלוה העלה. בכייל איחא בין בר פירת ₪ ובו העלה 

ונראה שהיח כתוב שם א ל רת. ובילקי איוב ליג אלוה, וכן הובא בפי השני שכפיי ביף הנרפ 

העלת סממני (כיה בדפיר) מן הארץ בהם הרופא וכגי, ועוד' שם .נוי אתרת ובספרו. רבותינו 

ועִיי מאנאצין שנת 18871 צר () כתוב אל וח העלה סממנין מן הארין בהן הרופא מרפא את 

1 וכוי, ובאמצע המאמר שם הוסיף סיא בר סירא אמר וכל צבאם אלוה העלה פמים כהם הרמ מרע 

את המכת, ובפי' ב"ר כייט ב ר סירא אומר וכל צבאם אלוה וכוי ש מ יי ם וכו ועח'נ. ובספר ביס העברי הוצ' החי 
שעכטער והחי סאולור צד 17 והוצי התי לעווי תיב עד 196 (ועיי לעיל צד 55) לשון המאמר א ל מ א רץ.ם רע 
ת רופות, תי גליון שם ב רא ש מים (בשיין שמאלית). והגיי א ל איתא גם בכי"א אי וב', ובייכ. נשתבש אם, 
וכגי' הגליון שם כ"ה בתרגום הסורסי אלהא מן ארעא ברא סממנא, ומרת אלוה או אל מתורגם גם בתרגום היונ 1): 


.ןש 6לץ צ) -:סודג:] מס)קטת (' 


בראשית פרשה י - א דד 


הילוכן לארבע מאות ושמונים שנה, ‏ ר' פנחס בשם ר' חנן דציפורי תנינן בנות שוח שביעית שלהן 
שנייה שהן עושות לשלש שנים, ואוחו היום עשו פירות בן יומן, אבל לעתיד לבוא הקב"ה מרפא 
אותה המכה שני ומחץ מכתו ירפא (ישעיה 5 כו) מכתו שלעולם ירפא: אמר ר' יהושע בן לוי ה 


1 טניעים פס מ"ס, כיס פ"ו 3י, לקול טס, ילק' ישעיס כי טכ (פמייו) := 9 ע" פפכס כסקופי פ'6 : 8 ילקוע טס : 


1 לארבע --- ושמונים] לת'פ י, עד ארבע מאות ושמונים דֶץ, עד ת''פ א', עד ת' ופי א* | שנה] פחאכי > ובעי 
שאלה שנוגה מהלכת ייב מזלות לעשרי חדשים כל מזל כ"ה יום ומאדים חדש וחצי כל מזל מהלך "יב בשנה 
ומחצה והיאך אומ' כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא (לסוף) [לת'פ] שנה חזינא תמיהא לפיכך בעי שאלה ך' | 
1 חגין אכ . יוחנן ל"פ ‏ | דצפורין פ5כ. דצפרי א | תנינן] פ. תני דְכִי (ישעי), תאני א | שביעית שלהן 


שנייה] אכי (שם), . . שניה פא?, שביעית . . שנה שנייה י', בשנה שנייה של שמיטה נוהג קדושת שביעית 
שלהן ך' | 2 שהן עושות] פכי, שהן עושות (עושין א') פירות א: לפי שעושו' פירות ד | ואותו היום] וביום 
שנברא העולם י(שם) | בן] של פא"כרי | אבל לעתיד] ולעתיד י(שם) | אותה המכה] אם, אותה 


מכה דף, אותן י (שם) | מכתו של] ו, מחץ .- דפאכ | ייפא ליו | 


שמשים וכו' שבתי צדק וכו שבעה שמשין אלו שני המאורות ‏ וה' כוכבים לא כאורו של זה אורו של זה וכו' ולא 
היל וכו של זה כהילוכו של זה וכו' חמה מהלך את המזל לשלשים יןם וה' שעות גדולות ורביע נמצא גומ ר 
לייב מזלות לשס'"ה ימים ורביע יום שהם הי"ב חדשי השנה לבנה מהלכת את המזל לב' ימים וג' שעות ושליש 
חסר מה שהוא נמצאת גומרת לייב מזלות לכ'יה יום שתות מיייב שעות ליום (ועי' בהערות שבסוף הספר) שבתי מהלך 
את המזל לשני שנים ומחצה נמ צא גומר לי"ב מזלות שלשים, צדק גומר את המזל לייב חדש ג מ צ א 
גומר לי"ב מזלות לי"ב שנים מאדים מהלך את המזל ארבעים יום נמצא גומר את המזלות לת'פ ימים 
ופעמים שהוא עושה במזל ו' חדשים נוגה מהלך את המזל לכיה יוס נמצא גומר את המזלות לשלש מאות יום ופעמים 
שהיא מתאחרת כוכב חמה אינו מתרחק מן החמה אלא מדת מזל אחד בין מלפניו בין מלאחריו וכו', והברייתא מסכמת 
עם המאמר שלפנינו בהילוכו של צדק ובהילוכו של שבתי, ובהילוך אלו הכוכבים הרחוקים בכל שבעה כוכבי לכת 
מסכים חשבון חזיל כאן גם עם חשבון התוכנים היונים הקדמונים ולפי מה שקצב בטלמיוס באלמגסטו ספר ט' פ'ג 
(ד' פאריז צד 124) ובלוחותיו הנצמדים לפרק זֶה את מספר שברי מעלות הגלגל שהולכים חמשת הכוכבים במהלך 
האמצעי מידי יום ויום נמצא שצדק גומר הילוכו במשך 4880 'ום 28/06 שעה ושבתי במשך 10749 יום 22/1 
שעה בקירוב (כן כתב לי ידידי ר'י בנעט), וכל שנה לשסיה ימים ורביע יום הוא ייא שנה שי'ג יום לצדק וכ'ט 
שנה קנ'ח יום לשבתי בקייוב, והוא נוטה רק באיזה ימים מחשבון המדויק בזמנינו (לצדק 59 ,4882 יום 
ולשבתי 10759,29 יוס, ואע'ג שמספר הימים האלה לפי חשבוננו הוא המהלך האמתי (סביב לשמש) תחת אשר 
חשבו הקדמונים לפי שיטתם למהלך הגראה (סביב לארץ) אעפ"כ אין חלוק בשלשת הכוכבים החיצונים שהם 
שבתי') צדק?) ומאדים?) בין עַת מהלכם האמתי לעת מהלכם הנראה מאחר שמפלותיהם מקיפות גם את השמש 
גם את הארץ וא''כ בלכתם סביב לשמש ילכו גם סביב לארץ משא'"כ בכוכבים הפנימים והם נוגה*) וכוכב') שבהכרח זמן 
מהלכם האמתי (לגוגה 224.76 יום ולכוכב 87,97 יוס) משונה מזמן מהלכם הגראה (לשניהם שנה תמימה ועי' באלמגסטו 
שם) כי מאחר שמקומם בין השמש לארץ מסלת הארץ מקפת אותם עם השמש וא'כ באותו זמן עצמו שהארץ 
גומרת הלוכה סביב לשמש גומרת גם את הלוכה סביב לשני הכוכבים האלה וזהו שדרש ר' אפס יש מזל שגומר 
ב חדש כגון חמה (ולא אמר וה וא חמה כמו שתמצא בשאר המזלות) ודקדק בלשונו כדי שיתיו גם 

נוגה וכוכב בכלל, ויש ספרים גורסין בהדיא כגון חמה וכ וכב ח מ ה כמו שציינתי בח'נ (וכוכב חמה הוא הנקרא 
לרוב כ וכ ב סתם כידוע ועיי צונץ שם צד 248) והיא הוספה מאוחרת והמוסיף השמיט נוגה אפשר מפני שמצא 
בברייתא דשמואל הנ'יל זמן הלוכו שלש מאות יום, ונכונה הגי' שלפנינו (וכ'"ה בכיפ וכי'יח וכי'כ וילקוט) שנסדרו המזלות 
המספר ייב חודש נגד ייב שנה וכן לי יוס נגד ל' שנה, ובדפוסי' מעורבב הפדר וג' תחלה ויש וכו והיא 
לבנה ואח'כ ויש וכו' ותוא צדק, וסוף המאמר חוץ מן וכו' לארבע מאות ושמונים שנה משובש לפי כל הגירסאות 
ובכולם איתא המספר ת'פ ש גה ונל שאיגו מעיקר הספר, ומי שהוסיף דברים אלו במדרש ראה שבמאמר שלפנינו 
חפרים ג' הכוכבים כוכב נוגה ומאדים (ועי' גי' כו"ח חוץ מכוכב ונוגה וכו') ומלת כ ג ון חמה לא דייק,; והוסיף 
הוא. חוץ מן וכוי וציל בדבריו לארבע מאות ושמונים יוּם, ונקט גם בכוכב ונוגה מספר ימי הילוכו של. מאדים 
שמצא בברייתא דשמואל שהעתקתי לעיל, ותלשון חוץ מן וכן' אין לפרש שזמן הילוכו מרובה עוד מהילוכו של 
שבתי שהוא ל' שנה, אלא שאינו בערך ייב לייב או ל' ללי למזל אחר (ובכי'פ הגיי נוגה ומאדים לארבע מאות 
וכוי כמו שסגנון הלשון שם לבנה לשלשים יום שבתי לשלשים שנה, ובראש המאמר גם שם הגי' ויש מזל וכו' כגון 
וכו' ויש מזל וכו' והוא צדק, והגהתי בפנים רק ש ה ן גומרין כמו שהגי' פכי'א א' וכי''כ וילקוט, וגרס בכיייפ כאן רק נוגה 
ומאדים וכו' לפי שג' שם בראש המאמר כגון חמה וכוכב חמה, וכן טעם הגי' חוץ מנוגה ומאדים וכו' ועח'ינ, וגם 
גי' בעל השאלה שניתוספת בדפוסי' היה כאלו הגרסאות ולכן שאל רק שנוגה וכו' ומאדים וכו', ואם היה לפניו 
הגי' חוץ מן כוכב נוגה הבין שכוכב נוגה הוא נוגה ועיי שבת קניו א' האי מאן דבכוכב נוגה וכוי, ובמדרש הגדול עמוד 88 
איתא ויש מהן מי שגומר הילוכו לשלשים יום ויש מהן מי שגומר הילוכו לשנה ויש מהן מי שגומר הילוכו לשלשים 
שנה ויש מהן מי שגומר הילוכו ליתר מארבע ועשרים אלף שנים) , ומאדים שהוא מהכוכבים החיצוגים שמהלכים 
מן השמש (ועיי מ'ינ חייב פיב) גומר הילוכו סביב לארץ לפי החשבון באלמגסטו שם במשך 686 יום ז,22 

שעה (וחשבון זה נוטה רק באיזה שעות מחשבנינו), והחשבון של ת'פ ימים הנזכר כאן לפי הגהתי פירש לי ריי 
בנעט ברוחב ידיעתו, ואביא דבריו המפיצים אור גם על דברי הברייתא וַעל המאמר שבמדרש הגדול הג''ל בתוך הערות 
שבסוף הספר, וההוספה שבדפוסים ובעי שאלה וכו' לא נמצאה בכל כ'י שלפני ולא הועתקה בילקוט וכבר כתב 
באב'א זה גר' הגהה מבחוץ ועיי גם ביפ'ת, ובד"ו איתא אלא לסוף שנה וצ'יל אלא ל ת *5 שנה וכן הגיה במ'"כ, 
ובא'יא מוגה אלא לפוף ת"פ שנה: 1 ר' חנן. בכי"ל מוגה ר' יוחנן ועיי אגהיא ח'ג צד 674: בנות שוח. מין 
תאנים לבנות ועי' בערוך עי בנות שוח: | שביעית שלהן שנייה שהן וכו'. וכיה במשנה שבמשניות ובירושי 
שביעית, ובר'ה שם בגות שוה וכו" מפני שעושות לשלש ה שג'ם ועי' בד"ס, ופירש"י שם דיה מפני 
שעושות וכו' פירות החונטים בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמיטה ואנן בתר חנטה אלינן וכר, 
ובג" הדפוסים המשובשת מעווב פירוש המשנה: 8 אותה המכה שנ' ומחץ. בכי"ל כתוב אותה וכן 


.מ00ע0]( (* .פטם06 (* .118 (*" =סוַעט1 (? .מזט)88 (1 








6 בראשית פרשה י ב א 


ד לפני הקביה: ‏ אמר ר' הושעיה דרש ר' אפס באנטוכיה אין לשון ויכלו אלא לשון מכה וכליה, 


וש 


למלך שנכנס למדינה וקלסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן הרבה להם בריצה והרבה להם 
בהדיוכים. ‏ לאחר זמן הכעיסוהו ומיעט להם בריצה ומיע להם בהריוכים. ‏ כך יש מול שגומר הילוכו 
לייב חורש כנון חמה. ויש מזל שנומר הילוכו לייב שנה והוא צרק. ויש מזל שנומר הילוכו לל' יום 


והוא לבנה. ויש [מול] שנומר [הילוכו] ללי שנה והוא שכתי, חוץ מן כוכב נונה ומאדים שהן נומרין 76 


1 ינקוע כ₪ כ"ז: = 8 ככייפל דטעופל פ'ס : 


1 הושעיה] ‏ פ. היא ךָ, אושעיא א'כ, יהושע א' | פפיס ם | באנטוכיא דְָאכ | לשון מכה ל' 5 | וכליה]י, 
ולשון כלייה ך, לשון .. םא'כ | 2 למלך] פאכי. משל .- ך | למדינה] פאכי. במדינה ד | וקלפותוי | 


ערב פ: וערבה א | והרבה פך] | בריצה] דָ'אך, בדיצה דְפכע | והרבה] ע. הרבה ך, ומיעט ליחאבר'. יּ 


ומעט ₪ | 8 בהדיוכים] ךז: -ין דעך', בדיוכין ך', בהיונים ] | לאחר זמן] הטאו לו ₪ | הכעיסו 
אותו דְָאץ, וכעס עליהן ם | מיעט פא | בריצה] ד'אי', בדיצה דפ | וטיעט] והרבה ל"פחבשי | בדיוכין דָ'יּ, 
בהדיוניס | | כך] פחא'י. ₪ עד שלא הטא אדי הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות משחטא 
סיבבן דרך ארוכה ובמתינות ך | שהוא גומר הלוכו פַי, שהלוכו גומר א | 4 לשנים עשר ַ] | כגו] זה י | 
חמה] דְזץ, חמה וכוכב המה פָא?, חמה (ולבנה) וכוכב חמה א1, חמה וכך כוכב חמה ךְ!, חמה וכן כוכב %/ 
חמה וכוכב כ, כוכב חמה ך | וויש-- צדק] א%?. ויש.. גומר. . צדק א ויש.. שהוא גומר הילוכו . . צדק 8/ 


ויש . . שגומר הלוכו לשתים עשרה שנה . . צדק דִֶב (ועי" במיי), ויש . . שהוא גומר הילוכו לשנים עשר שנים,; -. 


צדק ָץ, ויש מזל לייב שנה והוא צדק * | ויש -- לבנה] ויש . . שהוא גומר (שגומר כ) הלוכו (הילוכו [ז) 
לשלשים יום והוא (והיא ך, כגון ח) לבנה דְכ: יש מזל לשלשים יום והוא לבנה י, לבנה לשלשים יום , 
ל א | 5 *וש -- שבתי] ויש שגומר ללי. . שבתי ל, ויש . . שהוא גומר (שגומר א) הלוכו לשלשים שנה 
הוא (שבתאי א', שבתא א") שבתי דְחאכ. ויש לשלשים שנה והוא שבתי י, שבתי לשלשים שנה ₪] | חוץ 
לי פ ] מן-- נוגה] מכוכב ונוגה דֶץ. מכוכב נוגה י, מנוגה א"כ, מנגה א', נוגה פ | *שהן גומרין הילוכן א'י] 
שהן . . הלוכן כ, שאין גומרין הילוכן לְ, שאין. . הלוכן אלא ךָ, לי 5 | 


חנינא ור' חמא בשטת ר' יהושע אמרו, וצ''ל כאן לר"י בן חנניה ועח''נ  :‏ 2 הרבה להם בריצה. כן הגי' הנכונה ב ריצה 


כמו שהיא בכי"ל וגם בכי"א א' וב ובמדרש דפ''ר ובפי' ביר כייט וכי"א וכן הביא בא'א בפירש'י (ובפי'. הנדפס נשתבש 


בדיצה) וגם בילקוט דפ"ר הגיי בסוף המשל מעט להם בריצה (ולָא בריכה. וכן שם בדיוכין ולא בדיוקון), והמשל 
הושאל מבתי קרקסיאות שלהם ופי" כשקילסו בני המדינה את המלך וערב לו וכו' הרבה להם בריצה בשחוק מרוצת 
הסוסים שתיקן להם להנאתם והרבה להם (וכ"ה בערוך ע' הדיוך וגם גי' הדפוסי' הרבה להן) בהדיוכים') במרכבנין 
ולאחר זמן כשהכעיסוהו מיעט להם בריצה ומיעט להם (וכן גי' הדפוסי') בהדיוכים וכך הוא סימן מכה וכלייה שאין 
כל המזלות מהלכים במהירות (כמו שהיו מהלכים מיום שנתלו המאורות עד שחטא אדם הראשון) יש מזל וכו' ורי 
פנחסם בש"ר חנן דציפורי מוסיף שגם בנות שוח עושות לשלש שנים ואותו היום שנבראו עשו פירות בן יומן 
ולעתיד לבוא ירפא הקב'יה אותה המכה וכלייה של עולם, ועי' מייש הח' ברילל במ'יע יאהרביכער חיא צד 192 
והח' פערלעס במ"ח חלק כ'א צד 122 (ובאגדה בענין כסא שלמה במיה שם צד 188 ובביה'מ חיה. צר 87 
איתא עגלה על שני הנשיאים עגלות אלו שני נשיאים היו מביאים מרכבה צבובה שעל שני עגלות לארבעה סוסים 
כדי לעשות איפודרומין למלך וכו' כמה איפודרומיות היה למלך בכל שנה וכו ייב וכו' האחד לא היו עושין אותם בסוסים 
אלא בחורים היו רצים האיפודרומין וכו' וכמה היה אורכו וכו' והיו שני טורים עשויים וכו' והיו סביבם רצים 
הסוסים והרצים שמונה פעמים ביום וכו', ועוד העיר הח' פערלעס שם צד 127 שגם בפפרי היונים נמשלה הנהגת 
העגלות בשבע מרוצות לחילוך המזלות.. ועייע מדרש תהלים מזמור יז שני הנדיוסין רצין בהפרכוס וכו וצ'יל 
בהפדרמוס), ובכי"ל מוגה ביני שיטי הרבה להם וכו" ומ יעט להם בהדיוכים לאחר זמן וכו' ומיעט להם וכוי 
וה רבה להם בהדיוכים, והיא הגהה כפי הגי" שנמצאת ברוב ספרים כמו שציינתי וכן שינה הנוסחא רייג במדרש 
די שאלוניקי (מיעט להן בדיוכין וכו' והרבה להן בהדיוכין), וכן מוגה בא'א וכתב שכך גריס רש'י וזלייש הרבה 
להם בריצה צוה להם לעשות שליחות מהר מיעט להס את הדרך בהדיוכין שנתן להס דרך קצרה שיעשו שליחות 
בנחת שלא ייגעו יותר מדאי וכשחטאו כעס עליהם ומיעט להם בריצה שלא ילכו מהר והרבה להם הדיוכין נתן 
לס דרך רחוקה כרי ליגעם יותר כך קודם שחטא אדם היה הלוכם [של מזלות] ודרכן ק צרה משחטא 
להם ד רך א ר וכה וצוה שילכו ב מ ת ינג ות לכן יש מזל וכו ועי' בפיי ביר הנדפס, ועפ'י גי' זו ופירושת נ' 
שנוסף בדפוסים עד שלא הטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה וכו' והוספה זו ליתא בכל כ"י ולא 
הועתק' בילקוט, וכן מפרש בפי' ב'יר בייט עפ'י גי' זו ומיעט להם בהדיוכין וכו' שלא הניחם דרך ארוכה מפני הטורח הדיוכין 
דרך בל' יונ הוי ויכלו השמים והארץ שמיום שסרח אדס לקו המזלות והרבה להם בהדיוכים וכן תנינן שקודם שנברא 
אדם היו המזלות גומרין הילוכן בריצה אחת ומבשלין הפירות ביום א' הילוך המזלות מתבשלין הפירות בנות שוח וכו 
ומשסרח אדם ולקו המזלות והרבה להם בהדיוכין ועל כן בא המכה על הפירות שגידולן הולך אחר המזלות. ואודות כתיבת 
הדיוכים בדל"ת עי' לעפ אצל קרויס ע' דיוקני  :‏ 8 לאחר זמן הכעיסוהו וכו'. וכן אירע לבני אנטוכיא שכעס עליהם ה 
מרקוס אוריליוס ומנע מהם כל מיני שחוק הריצה ועי' ציעגלער קעניגסגלייכניססע צד 48 : יש מזל. כוכב משבעת 
כוכבי לכת, ומזל יקראו ג'כ לכוכב?) ועיי במיג חיב פיי, וכן בסמוך במאמר ר' סימון שאין לו מזל ברקיע ולקמן 
פמ"ב (פמ"ג) מזל צרק היה מאיר לו וכו' ובהוספת הדפוסים כאן כך עד שלא חטא וכו' היו המזלות מהלכין וכר/ 
ובלשון מזל") שנופל בי"ב מזלות הענין בשאלה שניתוספת בדפוסי' בסוף המאמר שנוגה מהלכת יב מזלות וכו 
כל מזל וכו', וכן ברכות ל"ב ב' שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל וכו', ושס בברייתא שנדפסת 
בשם ברייתא דשמואל הקטן (ד' פפרימ תרכיג, ועיי בכתבי צונץ ח'ג צד 244 ומייש החי ריא שווארץ בספרו דער 
יודישע קאלענדער צד 21) איתא שנים עשר מזלות ברא הקב"ה הסדירן ברקיע וכו (ועי' פרר'א פיו) ושבעה 


.4 ( .06ם[2 (? .ז%0ם6[מ6קה)\ ,שקיע ( 


א 





א ה שי שי 0 וו הו 


4 
.ו 4 


ו ו 0 ו מ - 


בראשית פרשה י ב א 75 


ר'י חמא בר' חנינא פתח הנו סיגים מכסף וגו" (משלי כח ד) אמר ר' אליעזר לאמבטי ב 


שהיתה מלאה מים והיה בה ב' דיוסקוסים נאים, כל זמן שהיא מלאה מים לא היחה מלאכת דיוסקוסים 
נראת, כיון שפתקה וניער המים מתוכה גראת מלאכת דיוסקוסים. ‏ כך כל זמן שהיה תהו ובהו בעולם 
לא נראת מלאכת שמים וארץ. כיון שנעקר תהו וכהו מן העולם נראת מלאכת שמים ויצא לצרף 
כלי (שם שם) ונעשו כלים ויכלו השמים והארץ ונו': 


5 


[ויכלו השמים והארץ וגו] כאיצר ברא הקביה את עולמו, אמר ר' יוחנן נטל הקביה שתי ג 


פקיעות אחר שלאש ואחר שלשלנ ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם, ר' חנינא אמר ד' לד' רוחות, 
[ר' חמא אמר ו' ד' לד' רוחות] וא' למעלה וא' למטה : אדרינוס שחיק עצמות שאל לר' יהושע בר' 
חנינא אמר ליה כיצר ברא הקביה את עולמו, אמר ליה כההוא דאמר ר' חמא, אמר ליה איפשר כן 


אתמהא, הכניסו לחוך בית קטן אמר לו פשוט ירך למזרח ולמערב לצפון ולדרום, אמר לו כך מעשה 10 


1 ילקוע כ ע"ז, לקי עטלי כי פפקק', ילק' מכיכי עשלי כ''ס ד', ועיי בעדכל כבס פ"ז ‏ סי" 9' : /6 עיי סננס ייב 6': 


1 ברי הנינא] ,4 בר חנינא א, . . חנינה פמ, ל ך | וגו] ויצא לצרף כלי מ | אליעזר] ,= בן יעקב פא?כי (משלי), 
בשם ר' יעקב 7 | לאמבטי] פא"כעים. משל לאמבטי ךָ, . . לאגבטי א' | 2 שהיתה ל' מ | והיה] פכו, 
והיו דְאעמ | ב] שני דפאכימ. 5 ען | דיוסקופים] דין כ, דיסקוסים חזעש. ין א?. דיסקסים י, דיוסקיאות א! | 
שהיא] שהיתה ָ'אכימ | דיוסקוסין א'כ. דיסקוסים ,4 -ין א%: דיסקסים י, ריסיקוסין י (שם) | 8 גראת] דְוּ1, 
נראית דפאכי' (שס) | שפתקה] פחאכי (שס) מ, שפותקה י', שפתחה א', שפסקה ך | מים ף | למתוכה] 
שבתוכה "| | נראת] ך'ו!, נראית ךאכי (שם) מ | דיופקוסין מ, דיסקוסים [], דין א?, דיסקסים י, 
ריפוקוסין י (שם) | שהיתה אי (שם) מ | תהו ובהו בעולם] פאימ. העולם תהו ובהו ך | 4 נראית דְָאי (שם) מ | 


**מלאכת] ל' ל | וארץ לי א (לא היתה מלאכת . . וארץ נראת ו') | כיון] לאחר ו, ל' פ | שנעקר] נינער פ | מן העולם] 


ואמר יקוו המים כ | נראת] י', נראית דְָאכי (שם) מ | שמים] א, שמים וארץ דכימ. העולם פ | 5 ונעשו] י, 
נעשו דְפאכי (שם) מ | ככלים ש, בכלים א | ויכלו] פ/ ההיד ₪ דְא?. שני ₪ כי (שפ) מ דכת" ₪ א' | 
וגו'] וכל צבאם דְכִי (שם), לי אמ | 6 כיצד | שני א? | 7 פקעיות פכער. פקיעיות ך, בקעיות חא | אחד] חזע, 
אחת דפא'כע. א' א? | *ואחד הזע] ואח' ל, ואחת פא!כע. וא' א? | |ופתכן] ונתנן כ | חנינא] אם, 
דנה ₪7 | ארבע לארבע דפ5כ | רוחות] .- השמים דְפחאכ. העולם ב | 8 *רי חמא לי ₪ בר' חנינא פל, 
בר.. א. בר חנינה ך, ל ל | *אמר לידפאכ] לי ל | *ו' די לדי לי שש ד' לד' פא?, שש (ששה כ2) ארבע 
לארבע דְכ, ל' ל | *החות ך] .. השמים פחא2. ל ל | וא] א?. ואחת דפא'כ | למעלה] פחש, 
למעלן אכ, מלמעלן ד | וא] א?. ואחת דְפא'כ. | למטה] פחש. למטן אכ. מלמטן ך | אדרינוס] א?כ', 
אדריינוס דְא' | שאל] פאכ, שאליה 7 | בר] פ. בר ך. בן אכ | 9 חנגיא כ: דיה א | | לו פכ | 
העלם ב | לו ₪ | כההיא פא | ר' חמא] ₪ בר' חניגא פכ, בר .. ד | ליפכ | כך כ | 10 לתוך 
בית] פ: לבית דא | יייך פא | ולפון פ | ל פכ | כן] 5פ: ₪ היה דא | 


מצותך מאד, ומפורש יותר באיוב ארוכה מארץ מדה וכו' ושם במקרא שלפניו גבהי שמים וכו', ובעירובין שם אמר 
רב חסרא דריש מרי בר מר מאי דכתיב לכל תכלה וכו' בחבה מצותך וכו' אמרו דוד ולא פירשו וכו' אמרו איוב 
ולא פירשו דכתיב ארוכה מארץ וכו עייייש  ;‏ 1 אמר ר' אליעזר. ‏ הוא ר"א בן יעקב ועח'ינ, וכמו בכי"ל כייה 
בדפוסים וכי"פ וכי'א בי וכי'כ ‏ וילקי משלי ר' אליעזר, ורק בכיי'א א' איתא ר' אלעזר ב'י ועי' בדה'ימ צד 78 ואגהיית חב 
8 לאמבטי. כלי מיוחד לרחיצת אדם וכלים') ועיי מו"ע ע' אמבטי וערוך ע' דסקס : 2 והיה בה. עי' במ"י לעיל 
צד 48 בדה שהיה לו: דיוסקוסים. צורות בולטות*) ועי' זקש בייטרעגע חב צד ק''ה, ואודות כתיבת. התיבה ביויד ווי 
שהיא ג"כ בדפוסיי וכי'"כ עי'יע קרוס ח"א צד 90 : 8 כיון שפתקה. שפתח נקב האמבטי שבו המים יוצאים ועי' בפי' ביר , 
ופי' שפתקה כמו שפתחה וכן ירוש' שבת פיא ג' ד' פותקין אמת המים לגינה ובבבלי שבת ייח א' פותקין מים וכו 
ופירש'י שם פותחין ועי' ד'יס, וכן ח'יג לקמן ריש פט'"ז היה פותק והיה פותח ובתוספתא ב''ק פיב הפותקין והפותחין : 
5 ונעשו כלים. | דורש ויכלו לשון כלי נעשו כלים"): 6 כאיצד. וכן איתא בבמדיר דיו פיד סי" ייד כאי צד 
מפדירין לחם הפנים (וכתוב שם בשתי תיבות) ועוד שם כאי זה צד וכן כתיבת התיבה הרבה פעמים בספ' אליהו 
רבה הוצ'. רמאש ועיי עמת"ל ‏ ועהייש ע' כיצר: שתי פקיעות. כדורים, וכן בחוראת כריכה*) לקמן ריש פי'ב 
פקעת של גמי ובב"ק. קייט ב' שיורי פק יע ות ובערוך ע' פקע ה' הביא שיירי 5 ק עי ות (ועי' בד'יס) ופי' קיבורא 
בארמית ועי' לעף פלאנצעננאמען צד 888, ובחגיגה שם איתא ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב'ה את 
העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו', ועיי האגדות לעיל צד 4 
בראשית ברא וכו' ולא פירש וכו' איכן פירש להלן כי לשלג יאמר וכו', וצד 81 שמים וכו' אש ומים וכו' נטל 
הקב''ה אש ומים ופתכן זה בזה וכו' ומייש במ'י שם: וכבר העיר ביפיית שזכר כאן אש ושלג לבד שבהם נכללו 
כל צדדי הפכיות היסודות ארבעתן וכו' ור' חנינא שאומר ד' פקיעות כוון לד' היפודות ועי' גם באגהיית ח'א צד 
7 ושם שער שרי המא שאומר ו' פקיעות כוונתו לששה דברים שנאמרו בפ' וחאהץ היתה תהו ובהו וכו' וכלם 
כת' בהם בריאה ועי' לעיל צד 8 : 7 אחד של אש ואחד וכו'. וכיה בערוך ע' פתך, אבל בעִי פקע אי' אחת של אש 
ואחת וכו ועח'ינ: 8 ר' המא. בכייל חסר עד לד' רוחות והושלם בגליון ר' חמא א' \' די לרי והוספתי רוחות ועח'נ : 
9 כההוא דאמר ר' חמא. בברייתא יומא נ'יד ב' איתא ר' אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא וכו' ר' יהושע אומר 

ם מן הצדדין נכרא שנאמר כי לשלג יאמר וכו ועייע. לקמן פי"ב סי' י'א, ומשמע שפליג כאן אכרייתא שם 
פי שמסיים ר' יהושע כך מעשה לפני הקביה וידיו כביכול פשוטות למזרח ולמערב וכו', וביפי'ת האריך לפרש שרי 


.א (% בָּלִים (? .00080 (? .40001 (' 


4 בראשית פרשה ₪ י א לא ב א 








יד שלבריות אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי (ישעיה מה יב) : ויהי ערב ויהי בקר יום הששי אמר 
ר' יודן זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על קורש ובה נגמרה מלאכת העולם, הששי אמר ר' סימון 
בא מיתש מעשה. עד כאן מונים מנינו שלעולם מיכן ואילך מונין מניין אחר: אש 


פרשה י 


א ב א) ויכלו השמים וגוי לכל תכלה ראיתי קץ ונוי (תחלים קיש צו) לכל יש סיקוסים, > 
= השמים והארץ יש להם סיקוסים, חוץ מדבר אחר שאין לו סיקופים, ואיזו זו זו התורה ארוכה > 
מארץ מדה (איוג יא ט), דיא לכל תכלה ראיתי קץ זו מלאכת שמים שני ויכלו השמים ונו'? = 














ילקופ כ עיז, פפיקפס כנסי פכ"ג (קטי"ז ') : || 4 ילקי פסליס. כי | ססע"ס, ילק' מכיכי ססליס קי"ע ק" כ'ל, - 
ועי' עיכונין כיל 6', פדכ"ס פי'ס : י , 


1 אנכי] שנ' - ְפאכי. דכתיב - י (שם)' | **ואדם --- בראתי] וגו ל | ל זו] זו היא א. ה' יתירה זו היא ]= = 
יתירה] ראשונה מש | קדש דכ. הקודשי, הקדש פא | עלם פא' | הששי] פחכ, בששי א. על כן 
כתיב הששי ךְ (דאמר רבי סימון על כן כתיב השישי י) | 8 בא -- מעשה] באמיתש מעשרים ף, בר' מיתש בכל = 
יוס כ, מתחלת מעשים ךָז], מתחלת מעשה ש, ממעשה בראשית א', בר מרתא ך, לי א'י | ועד כאן חן | > 
מונין | מנינו] פ. למנינו דָא. למניינו כך!, מניין ח/ לברייתוי | מכאן פאכי | מניין] כי, מנין ם,. 
למנין ךא | ** אחר] אחד ל (,-. שבועות וחדשים שמטות ויובלים כ) | 4 וגו'] פ, והארץ וכל צבאס דאכ | לכל] ,= 
כתיג - דְפאמ | גו] א', רחנה מצותך מאד דְפל | יש] ואיתי מ | סיקופין אכימ. פקופים ע | 
5 השמים והארץ] אכ, שמים וארץ דְפי, השמים מ | ואי זו זו א'כ, ואי זה (ואיזה ם) זה פא? | ארוכה] ,= 
שנ' .= דפאים | מדה] מ, ₪ ווחבה מני ים ךדְאכי | זה א' | השמים פף, שמים וארץ דאכט | 


דיקיות מן דיקי') כמו אמבטיות בירוש' שבת פ'ג ו א' ופסחים פיג כ'ט די מן אמבטי, וכן הסגנון לקמן בכיל == 
פמ"ה תבוע דיקי דידי, ולקמן פ'י הגיי לתבוע דיקיון?) שלו, ובילקוט דפ"ר רי טייז הגי דיקיו' והוא דיקיון ובטעות ‏ = 
בד' פפר'א דיקיופ וצ''ל בערכי המלין שהביאו מלה זו: 1 ואדם עליה בראתי. ניל שכוונת הדרש אל תיקרי ואדם 
אלא ואדום כמו לקמן פ"י קרי עליה ואתן אדם תחתיך ועייייש ובמ'י לעיל צד 16 בד'ייה מי העיר ממזרח, ומלכות == 
הארץ זו מלכות הרומיים (ובד' ווילנא שינו הגי' כן) ורשב'יל הפליג בשבחה שהיא תובעת וכו' ועי' גם באגה'א חיא 
צד 87% : = יום הששי. ולא כת' יום ששי כמו שכי יום שני. יום שלישי וכו' ודורש ר'י הה'א שניתוספת בששי 
לרמז על שעה יתירה שמוסיפין וכו' ובה נגמרה וכן', ובפסיייה שם דורש ר' יודן כן ויוס השביעי שבת לה' אלו 
זו שעה שמוסיפים מחול על הקודש שבו נגמרה מלאכתו של עולם, ושעה זו נמנה ליום הששי וליום השביעי וכן > 
מפרש בפי' השני שבפי' ב'ר הנדפס יום הששי היא יתירה להובות ש עה רא שונה (כן הג" שם ועחינ) = 
אחרונה ליום ששי ראשונח לשבת, ועי' לקמן סוף פ"י ר' שאליה וכו' מתו ויכל אלהים ביום השביעי א"ל כזה וכח. 
אמר רשביי בו"ד שאינו יודע לא רגעיו ‏ ולא עתיו וכוי הוא מוסיף מרול לקודש אכל הקב"ה וכו' נכנס בו כחוט > 
הסערה, ובכי"א ב' איתא עוד כאן אר"ל מלמד שהתנה הבה עס מעשה בראשית אם מקבלין את התורת מוטב 
ואם לאו אני אחזי' אתכם לתוהו ובוהו, והוא הוספה עפ'י שבת פ'ח א' (ועיי דייס) ועיז ג' א' ועיי בפירשיי שם > 
ובפירושו עה''ת ובתנחומא בראשית סי' א': 5 הששי. לפי הגי' שלפנינו בכיייל וכן בכי"פ וכיייח וכיייכ נייל שבאן > 
מתחיל הדרש של ר' סימון, וכגי' הדפוסים מובא גם ברד"ק אמר ר' יודן וכוי זו וכו' מחול על הקדש ובה נגמרה 
מלאכת העולם על כן כתב הששי: 8 בא מיתש מעשה. בכייל כתיב ב ה והה"א נמחק וכתוב עליו א' ריל ב א, 
ומלת מיתש מפרש ביני שיטי חול שא, גגי' זו מקויימת גס עפ'י הגי' באמיתש בכייפ וכן איתא מ ית ש בכייב 
ומלת מ ע ש ה בפי' השני שבפי' ב'יר הנדפס ובכי''א א' ממעשה, ונייל שר' סימון דורש ה ש ש י לשון תשש וכן בדרזיל 
תשש כחו, והשם מיתש הוא על משקל מסב (מ'א \' כיט) מפעל סבב, מיחם מפעל חמס, מיעל מפעל עלל (ועי" 
דאלמאן צד 184), ודורש יוס הששי יום שבו בא מיתש מעשה בראשית כדמפרש ואזיל עד כאן מונים וכו', ודרש 
זה מפרש בפי" השני בפי' ב"ר הנדפס מיום ראשון ועד כאן מונין למנינו של עולם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ‏ " 
יום שני וכו' מששי ואילך מונין למנין אחר בכך וכך לחדש בכך וכך שנים, ובפי' ס'א וכ''ה בפיי ב'יר כייט ומכאן' =" 
ואילך מונין שבועות וחדשים שמיטין ויובלות (וכן נוספ בכי'כ) ועייע במ'"כ ויפ'ת ועוד צריך פירוש, והגי' מתחלת 
מעשה מתחלת מעשים ממעשה בראשית הן הגהות לגי' העיקרית הזרה, וגי' הדפוסי' משובשת מאד ואמורא. ה" 
סימון בר מרתא לא נזכר בשוס מקום : מניין אחר. | לעיל צד 66 /העירותי שבכי"כ חסר מסוף פיח ער וכי מלאך > 
וכו' אלא למלך שעשה, וכאן בסוף הפרשה נוסף שס בזה"ל פיתחא קדמאה דהדין פרשה דכתביגן ‏ וירא אלהים ‏ " 
את כל אשר עשה וכו ר' לוי: בש' רי חמא ביר חנינא פתח כבנד אלהים וכו' ר' לוי אמי מתחלת הספר עד כאן.. 
כבוד וכו' כבוד תורה שנמשלה כמלכים שני בי מלכים ימלוכו חקור דבר וירא אלהים את כל אשר עשה הדין הוא" 
פיתחא קדמאה דוירא אלהים את כל אשר עשה והגה טוב מאד ובתריה ר' תנחומא פתה את הכל עשה יפה בעתו:" 
סרשה י. בכי"א אי ובי פרשי טי: 4 לכל יש סיקוסים. מדה ושיעור?) וכן בוי"יר פיב פיי די לקרבנות ‏ . 
נתתי סיקוסים וכו' שני ונסכיהם חצי ההין וכר ועי' מויע ע' סקס, ובערוך שם קטע המאמר, ובכייל מפרש 
ביני שיטי קץ, ואפשר שדורש ויכלו ותכלה לשון וכל בשליש ועי' בראב'ע תהלים שם: 5 השמים 
והארץ. אפילו שמים וארץ יש להס סיקוסים שאמר הקביה לעולמו די (עי" לעיל צר 87), ומפרש תחלה 
שיש לכל תכלה קץ באורך ורוחב וגובה ועומק, ובמאמר הסוגר דורש שיש לכל תכלה קץ בזמן ‏ ופי' ויכלו 
השמים וכו' כפשוטו שנגמרה מלאכת השמים וכר, וכן בפדר'א שם שכל וממלאכה מפועל ומצווי לכך נאמר 
ויכלו השמים והארץ וע" גם בפי' מהרז/: חוץ מדבר אחד. שאין למוד אותו וזו התורה, ופיד רחבת 


(6וןשא) אמט (* ,060600 (? .06 (' 





; 


ו 





בראשית פרשה ₪ א לא 8 


מלאך המות טוב מאד, אלא למלך שעשה סעודה וזימן את האורחין והכנים לפניהם תמחוי מלא כל 
מוב, אמר כל מי שאוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו, וכל מי שהוא אוכל ואינו מכרך את 
המלך יותז ראשו בסייף. כך כל מי שהוא מסגל מצות ומעשים טובים הרי מלאך חיים, וכל מי שאינו 
מסגל מצות ומעשים טוכים הרי מלאך המות: אמר ר' שמעון בר אבא הנה טוב מאד זו מידתיא 
הטוב והנה טוב מאד זו מידת הפורענות, וכי מידת הפורענות טובה היא. אלא שקד איך להביאה: 5 ן 
ר' סימון בשם רי שמעון בר אבא כל המידות בטלו, מירה כננד מירה לא בטלה, ר' הונא בשם ר' 
יוסי מתחילת ברייתו של עולם צפה הקכ"ה שבמידה שאדם מודר בה מודרין לו לפיכך אמר הכתוב 
והנה טוב מאד הנה טוב מידה: כל רבנין אמי [לה בשם ר' חנינה. ר' פינחס ר' חלקיה] בשם ר' סימון יב 
הוא מאד הוא אדם, הינון אותיות דדין הינון אותיות דרין היה וירא אלהים את כל אשר עשהסן 
והנה טוב מאד והנה טוב אדם: אמר ר' שמעון בן לקיש הנה טוב מאד זה מלכות שמים. והנה יג 
טוב מאר זה מלכות הארץ, וכי מלכות הארץ מובה מאד אתמהא. אלא שהיא תובעת דיקיות 


5 פיכס ככסי פ' נטקד (ל' ייד), פנסלכין 5'/ם 6 : = 6 פועס ס' כ', וע" פנסדכין 5+ 5', כדכיס 35 פ', סיכס. כבסי 
פסי' כ'ס (כי'יב) וסלכוע, סנסועס כס כ" "יג וסכס סי ייד, טעוס כבס פ"ע ס" ", בפדבל כנס פ"י סק" 3', סדכ סמיסו כבס 
פיל: 7 קוטס פ"ל יז פוקפתל פועס פ"נ, יכוט' קועס פ/0 יי 6', פועס טס, פנסדכין ק' ל', ענילס "יב 3', עכילפס סי 
טלס דטיכסל פ'ס מפ' דעעלק פ"כ, פפכי כסעלסך פי' ק'ו, פסיקפ5 פ"י (פי'כ פי), פסיקפ) כבפי פליע, טעוס כנס פכי'ס 
סי' ט', בפדברל כנס פ"ט כ" כייד, | מדכט ססליס כ"ב סי ב' פיס סי" 3', סדכ סמיסו כבס פ"ג פיט פייס | פייס פייט פכ'ז/ 
סי סכיסו זוע פ' :| 8 לעיל פ''ס 75 60: | 10 ילק' ישעיס כי טכייד (פפ'"ב), ינק' (כיכי שעיס ("ס 3/5 : 


1 מאד] הוא א מאד אתמהא ך | שעשה] .- לו 5 | סעודה--האורחין] סעודה לאורחים א | להן א | תמחויין 
(מלאים א') מלאין אכ | 2 ואמר יי | שאוכל] פִי, שהוא אוכל דְאכ | וכל--המלך] ואם לאו ף, ואם לא י | 
8 יתיז א | את ראשו פאכ | מי שמפגל ף | החיים אכ | 4 ריש בר נחמני א?, רשביץ א | הנה -- מאד] 
הנה טוב א, והנה טוב [זכי, טוב ₪ | 5 הטוב] טובי, הדין הטוב ₪ | והנה -- מאד] מאד פאכי | 
פורענוי א'י ‏ | פורענות אכ | | היא] ₪ מאד אכ | שקד] א'כך, ישקד פ. שקד השם דִן, שקד על 
הרעה א', שוקד על הפורענות די | איך] היאך דְפאי, ל א' | להביאה] = כדכת' וישקד י'י על הרעה 
וגו ף | 6 ומדה א | כנגד מידה] במדה י | רב הונא ₪ | 7 יוסף אלכ | *לו] לי - | אמר הכתוב] פחא. 
אמ' הקב'יה 5, אמרו חכמים ךָ | 8 והנח -- מאד] והנה (הנה א) טוב אכ | הנה -- מידה] טוב מדה פ, זו 
מדה טובה ך', זו מדת פורענות דְזץ, זו מדת הטוב והנה (הנה א?) טוב מאד זו מדת פורענות א, זו. . הטוב מאד 
זו. . הפורענות כ | * כל] וכול ל, ל דפאכ | רכנין] פא -נן דכ | אמרין פא*. הרי דא'כ | *לה -- חלקיה] 
לה. . ר' חנינה (דנא דָאַכ) בר אידי ר' (ורבי ך) פנחס ור' חלקיה פדאכ, ל ל | בשם ר סימון] פאכ, 
לי ך | 9 הוא-- אדם] מאד הוא אדם הראשון כ, ל' פ | הינון -- דדין] הן אותיות דדין ואותיות דדין פ: חינון 
אתיא דדין אינון אתיא דדין , אתיא דדין אתיא דדין *", אתיא דדין היינון אתיא דדין א1/ הינון אתיא דדין 
כאתיא דדין 18 | ההיד | 10 *והנה טוב מאד ך] וגו' ל (הח"ד --- מאד ל' פ) | והנה טוב אדם] זה אדם ך, 
מאד אדם פ, ל' אכ | הנה מאד] טוב ף, הנה טוב י, והנה טוב כִי (ישעיה) ם | זה] י, זו דאכי (ש) מ | 
והנה -- מאד| מאד פכים | 11 זה] י, זו דְפאכי(שס) מ | טבי(שם), טובה היא א | תובעת] טובה 
עלע | דקיויי. דקיוו דערי | 


איתא ר' שמעי והגהתי, וכל המאמר עד הרי מלאך המות כתוב בכי"ל בגליון  :‏ 4 א'יר שמעון בן אבא. בכי"ל כתוב 
א חא וביני שיטי מוגה ב' ר"ל אבא, ובסמוך איתא בגוף הספר ר' סימון בשי ר' שמעי בר אבא : 5 אלא שקד. 
באיכייר שם נשקד שיין כתיב נשקד שקך הקב"ה איך להביא עלי את הרעה, ונדרש שם בשיטין שונות אמר אם 
אני מגלה אותן בתקופת טבת הרי הן לוקין בצנה וכו עייייש, ובסנהדרין שם א'יר חסדא וכו' מאי דכתיב וישקד 
ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דניאל ט' י"ד) וכוי צדקה עשה הקכיה עם ישראל שהקדים גלות 
צדקיהו וכו' עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם וכו ועי' בשני הפירושים שבפי' ב'יר הנדפס והפי' ס"א שם 
שמעורבב בפירוש האחר הוא בפי' ב'יר כייט וכי"א ושם מתחיל המאמר שקד היאך להביאה וכן כת' בוידוי עזרא 
(כ'יה שם) וישקוד וכו' כי צדיק וכו את מוצא ב' שנים גלו ישראל עד שלא הגיע וכו' ומפיים שם הוי וישקוד 
וכוי אפילו ברעות שהביא עלינו עשה צדקה עמנו ששקד להביאה קודם זמנה, ומדויק הגי' שלפנינו ש ק ד וכו 
ועח"נ: ‏ 6 כל המידות בטלו. משנה סוטה שם במידה שאדם מודד בה מודדין לו ובגמ' שם אמר רב יוסף אף 
על גב דמידה בטילה במידה לא בטיל ופי' שם אעיג דמידה בטילה שפסקו ארבע מיתות ב'"ד, ובפי' המאמר 
שלפנינו מביא ביפיי'ת כל המדות בטלו פירשיי מדות טובות שבהן נברא העולם ועייייש, ‏ ובפי' ב'יר הנדפס נשתבש 
כל המדות תשעה וארבעים מדות שבהן וכו' (ועל זה כתב ר' אברהם ווילנא בהקדמתו למי אגדת בראשית סתומים 
מאד דבריו מי ידעתי ואמצאהו ואבוא עד תכונתו ועי' ברב פעלים מ"ד א') ומיפיית נראה שהיה כתוב בפיי ב'יר 
+ המדפיסים או הסופרים כל המדות מיט (ר"ת מדות טובות) שבהן נברא וכו' וטעו לפתר את הר"ת במספר 
תשעה וארבעים ועי' תוספתא עתיקתא שהו"ל הח' רחמ הורוויץ ח"א צד 7: בשם ר' יוסי. = ר' יוסי שרי הונא 
אומר בשמו הוא רב יוסף הכבלי ועיי מבה"י ק"ג א' ואגה'א חיג צד 275 וצד 800: של עולם. כ"ה בכי"ל 
כאן בשני שיטין: 7 מודדין לו. בכי"ל נשמט מלת לו והגהתי: 8 טוב מידה. ‏ וכן הדרש ברכות פיט מה בכל 
מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, ובספרי ואתחנן פי' ליב בכל מאדך בכל מדה ומדה וכו' בין במדת 
הטוב בין במדת הפורענות ועי' בפי' מהרז'ו: כל רבנין אמ'. בכי"ל איתא וכול רבנין אמ' בשי ר' לש 
ת וכול נר' שהיא נמחקה, והגהתי כמו שהג" לעיל צד 60 ועח'נ ולעיל צד 26: 11 דיקיות ש 
בריות. | דין ומשפט שלהם, וכן מפרש לנכון בכי"ל ביני שיטי דקיות דין ועיי מויע עי דקיון, והקבוץ 


72 בראשית פרשחה ט א לא 




































הנה טוב מאד זה יצר טוב. והנה טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע טוב מאד הוא אתמהא, אלא 
שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליר בנים. וכן שלמה אומר כי היא קנאת 
ח אישונו' (קהלת ר ד): אמר ר' הונא הנה טוב מאד זו מידת [הטוב, והנה טוב מאד זו מידת] ייסורין, 
וכי מירת ייסורין טובה מאד אתמהא, אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא וכן שלמה אומר 
5 ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו כג) אמרת צא וראה איזו ררך מביאה את האדם לחיי העולם הבא 
ט הוי אומר זו מידת ייסורין: אמר ר' זעירה הנה טוב מאד ז נן עדן והנה טוב מאד ח ניהנם, וכל | > 
ניהנם טובה מאד אתמהא, אלא למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ובנה אוצר על פתחו, אמרכל | > 
מי שהוא מתכשר במלאכת הפררס יכנס לאוצר וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפררס אל יכנס לאוצר, כך = > 
כל מי שהוא מסנל מצוות ומעשים מובים הרי גן ערן, וכל מי שאינו מסגל מצוות ומעשים מובים הרי ניהגם? = > 
ו0!אמר ר' שמואל בר רב יצחק הנה טוב מאד זה מלאך חיים, והנה טוב מאד זה מלאך המות, וכִי75 = 


4 פיי מכילפס יפכו עכ' דבסדט פ"י, ספכי וספסכן פיי 3'5, כככום ס' 5', עעום כבס פ'"ל כיי פ', סנסועס טעום קי 
סי, עדכט ססליס 5" ק" 3': | 6 קדכ 5מיסו כבס פפ'יס: \ 


1 והנה טוב מאד ₪, והנה טוב ' | והנה -- מאד] מאד פךזי | רע א? | *הרע דא'י] וע ליא ליל | מאד לי א | - 
הוא] א, לי דפי | 2 שאילולי ך, אילולי פא' | ולא הוליד בנים] ולא . . בן ולא השיא את בתו ךַן, ולא הוליד [מן י] - 
ולא נשא ונתן דְפִי, ולא . . בנים ולא נשא ולא נתן א | 8 וגו] מרעהו | רב הונא א?, ר' חנינה פ | הנח-- = 
מאד] והנה טוב [זאלי, טוב ₪ | **הטוב] לי ל. | *והנה טוב מאד דְא] מאר פחי. לי ל | *זו מידת] פי = 
זו מדת דְאי, לי ל | ייסורין] א?. יסורין ך, הייסורין א היסורין פ (וכן בסמוך) | 4 טוב ך] | ידיה] 'ד' > 
היפורין | | באין הבריות א | וכן אמי שלמה עיה א" | | 5 צא] בא א? | איח] א'. אי זו חאל, 
איזה דְפ | דוך] ₪ הטובה ך] | מביא א, שמביאה ‏ | 6 זעירא דְפא | הנה -- מאד] והנה טוב ךְזי, = 
הנה טוב פא" | זה פאי | והנה-- מאד] מאד תי | זה פאי | גיהנם] ם: גהינם דְא', גיהינם א" = 
(וכן בסמוך) | 7 טוב פחא' | *מאד דפחא] ל ל | אלא] פחא. ל ך | למלר] פאי. משל - דח | = 
לתוכה אי | ואמר חא | 8 *מי דפא'י] ל ךא | שהא מתכשר א?, שמתכשר פי | שאינו -- לאוצר] שאינו = 
מתכשר אל יכנס י | כך] ,₪ אמ' הבייה א | 9 מצות | חרי -- עדן] ‏ יכנס לגן עדן פאי | וכל -- טובים] ואם = 
לאוי | *מצוות] במצוות (, מצות דא | *ומעשים ךא] ובמעשים - | הרי גיהנם] יכנס לגיהנם א'ו . ." 
לגיהינם א% | 10 **שמואל] שמעי כ | בר רב] א?, בר' פ, בר דא | הנה-- מאד] הנה טוב א, ותנה 
טוב דְזִי, טוב פ | החיים א'ך | והנה -- מאד] מאר פא'י | 


האומר בשמו ועח"נ, ובמ' קהלת שם הגי' נחמיה בריה דרבי דשמואל בר נחמן אמר, ובמ' תהלים רב בריה דשמואל = 
בשס שמואל (וצ'יל רב נחמן), ולנכון נעדר כאן בכייל התואר רב או רבי, וכן בדפוסי' לקמן. פ"י סי' ה' נחמן בריה |" 
דרי שמואל (בכייל בריה דשמואל) בר נחמן אמר אם זכה וכו", ושם פליב סי' א' נחמן בריה דר' שמואל בר " 

נחמני (בכייל רב נחמן בר שמואל בר נחמן), ופל'ח סי' א' נחמן בריה דשמואל, וכן ירושי שבת פ'א גי ד' נחמן = 

בריה דריש בר נחמני בשם ריש בר נחמני, וירוש' מגילה פא ע ב' נחמן בריה דריש בר נחמן ועיי מבהי > 
קייז אי קכייו א': 1 הנה טוב מאד. במאמר זה ובמאמרים שלאחריו נדרש הכתוב לשני ענינים, ולפי הגי' שלפנינו. 
ובדפוסים דרשו הנה טוב מאד לענין אחד ויתורא דוייו והנה טוב וכו' לענין אחר שנראה שהוא הפוכו, ולפי גו" 
הילקוט וכי"פ (ועייע בח'ינ) דרשו והנה טוב לענין הראשון ומלת מאד לענין השני, וכן איתא במ' קהלת שם וחנה 
טוב זה יצר טוב מאד זה יצר הרע (ושס נוסף בתחלת המאמר והנה טוב מאד והנה טוב אדם, ועי' לקמן צד 18) 
וכן הובא ברד"ק וברבינן בחיי, ועיי לעיל צר 68 במאמר ריש בן לקיש ובמ"י שם: אלא שאילולי וכו'. במי קהלת 
שם אלא ללמדך שאילולי וכו' ולא הול יד ב נים שכן שלמה אומר כי היא וכו'. וברד'ק חובא אלא 3% 
וכה ולא הוליד ולא נשא ונתן וכן אמר שלמה וכו' ועח'ינ, ובמ' תהלים מ'יב שם הגי' וירא וכוי והנה = 
טוב מאד זה יצר הרע וכי יצר הרע נקרא טוב אלא ללמד שאלמלא יצר הרע לא היה אדם נושא אשה ולא" 
הוליד ממנה בנים ולא היה העולם מתקיים ועי' בר' בחיי : = 2 כי חיא וכו'. | בפי' ב'יר כיי מפרש כי היא קנאת 
איש מרעהו זה יצר רע (הרע) שמקנא לאדם לעשות את כשרון המעשה לישא אשה ולבנות בית ולהוליד בנים 
ולישא וליתן, ועי' במי תהלים מ'"ב ליז סיי א' שאילולי הקנאה אין העולם עומד ואין אדם נושא אשה ואינו בונה. 
בית וכו': 8 זו מידת וכו'. | בכי"ל חפר מן מידת עד מידת, וג'יל שנשמט עיי טייס והשלמתי, וכן איתא הדרש. 
בשלימותו ברפוסים ובילק' וכייח וכייא א' וב', וכן הובא ברדיק; אמגם במנוה"מ סיי שיב מובא רק אמר רב הונו 
והנה טוב מאד זו מדת יסורין, וג' שם אי זו דרך מביא את וכו', ובכי'א אי וב' נשמט מן וכן עד לחיי העוה/ 
והושלם שם בגלען, וברד"ק גורס רב הונא אמר והנה טוב זה מדת טוב טוב מאד זה מדת יסורין וכי וכו' אלא 
שעל ידי יסורין וכו' צא וראה איזהו דרך מביאח וכו': 4 באים לחיי העוה"ב. במכילתא וספרי שם במאמר רשב 
חביבין יסורים וכו' העולם הבא מנין וכו כי גר מצוח וכו' זדרך חיים תוכחות מוסר אמרת אי זה דרך שמביאה 
(בספרי איזהו דרך שמביא) את האדם לחיי עוח'יב (לעוה'ב) הוי אומר אלו (זה) יסורין : | 6 אמר ר' זעירת. ברדיק = 
מובא א"ר זעירא הנה טוב זה גן עדן מאד זה גהינם וכי וכו' טוב מאד וכוי משל למלך וכו' והכניס לתוכו וכח = 
ובנה אוצר וכו' כל מי שהוא מתכשר (כו' יכנס לאוצרו וכל מי וכו' אל יכנס לאוצרו כך כל מי וכו, וכן הגיהו. 
במקצת דפוסים יכנס לאוצרו וכו' אל יכנס לאוצרו וכו': ‏ 9 מי שהוא מסגל. וכיה לעיל צד 70 בכיייל ושאר הספרים. 
שהן מסגלין מצוות (מצות) ומעייט וכו וכן במאמר ריש בר רב יצחק מי שהוא מסגל מצות ומעט וכו וכל מי 
שאינו מסגל מצות ומע'ט. ורק בסמוך במאמר זה איתא בכי"ל וכל מי שאינו מסגל במצוות ובמעשים טובים 
והגהתי גם שם מסגל מצוות ומעיט ועח'ינ, אכן ברד"ק מובא כל מי שהוא מפגל ב מ צות ומעט חרי ג'יע וכל 
מי שאינו מסגל ב מ צות ומע'ט הרי גהינם, וכן הגיהו במקצת דפוסים, ולא מצאתי סעד לסגנון זה, וגם אין 
לפרש מסגל במצות ומעיט מצויין במצות ומע'ט ועי' במ"י לעיל שם בדיה שהן מסגלין: 10 אמר ר' שטואל. בכייל 


בראשית פרשה ₪ א לא בד 


נמצאת עשייתן שלא לשמה, ר' יוחנן ורי שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר מפני מה ננזרה מיתה על 
הרשעים, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקכ'ה ה'ה הונעתם י"י בדבריכם(מלאכי ב יז), 
כיון שהם מתים הן פוסקין מלהכעיס להקביה היה שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג יי) שם רשעים 
חרלו מלהכעיס להקב"ה, מפני מה נגזרה מיתה על הצריקים. אלא כל זמן שהצדיקים חיים הס נלחמים 
עם יצרם, כיון שהם מתים הן ננוחין והדרא היא ושם ינוחו יגיעי כח (שם שם) דיינו שינענו, ר' 5 
שמעון בן לקיש אמר ליתן שכר לאלו בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים, ליתן שכר לצריקים 
שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקיבלו עליהם טעם מיתה לפיכך לכן בארצם משנה יירשו 
(ישעית סא ז), ‏ ולהפרע מהרשעים שלא היו ראוים למות הצדיקים וכשבילם קיבלו עליהם מיתה לפיכך 
ומשנה שנוון שברם (ירמיה יז יח): אמר ר' שמעון בן לעור והנה טוב מאד והנה טוב ן 
= שנה. וכי. יש שינה טובה מאד אתמהא, לא כן תנינן יין ושינה לרשעים הנייה להם והנייה לעולם 10 
אתמהא, אלא יש אדם ישן קימאה הוא עומר ויגע בתורה הרבה: נחמן בשם ו' שמואל ץ 
1 ינק' סיוב שס, ילק' מכיכי ישעיס שס, ילק' עכיכי סע כ'יי: = 6 פ" סנינס עו 5: 9 ילקוע כי עייז: ‏ 10 פנסדכין פ''ס 
ע'יס: 11 עדכט קסכם פ' סם סכל עטס (ג' */6), ערכט פסליס כ' סיי ס': 
1 ונמצאת ' (שם) מ | עשייתן] אימ/ עשייתה ך, עשוייה י (שם) | לשמן אי | * יוחנן] לי ל | * נגזרה דאימ] 
נגזר | מיתה] גזרה א'ך'מ ‏ | ל הרשעים] ‏ ₪ שימותו ‏ מ (ישעיה) | **כל] שכל ל | שההרשעים] 
שהן מ (שם) | הה"ד | הוגעתם] פא'י: = את דְ%% | בדבריכם] ,-. לשון יגיעה א | 8 וכיון י | הה'ד פאי, 
שני דְֶמ: | שם חדלו מלהכעיס ךש אי, חדלו מלהרגיז מ (שם) | + ומפני פאים | * נגזרה דְא'ימ] נגזר פא? | 
מיתה] גזרה ך'מ (שם), גזר של מיתה מ (תיע) | שהצדיקים] שהן מ (ישעיי) | 5 ביצרם א | | וכיון אים | 
נינוחין אלי, נחין ך, -ים א'. וחין פ/ יס מ | ההיד דפאש, שאיי | *נוחו] לי ל ]| דיינו] 
ואומרים .- א | שיגענו] פאמ/ מה ₪ ך | ר'-- אמר] מ (ישעיי), ורי . . אמר ך, אמר ריש לקיש י, אריל א | 
6 שכר] = טוב י | **לאלו] אלו ל | בכפלים ךָ, כפלים פא"ימ (שס) | וליפרעי | כפלים ימ (שם) | שכר] 
₪ מוב* | 7 ראויים דְי, ראוין א | לטעום] ליתן להם א | מיתה] .= וקבורה א? ‏ | וקבלו | עליהם לי י | 
לפיכך] שנאמר י | לכן לי פא | *יירשו פאים] ירשו לך | 8 *מהרשעים פא1] מן הרשעים דְא?מ (שם), 
מרשעים ל, מאלו בכפליי י | שלא היו [הצדיקים אימ (שס), צדיקים ך] ראויים (דין א"מ/ ראויס '; | הין פ) 
לטעום טעם מיתה דפ אימ (שם) | ובשבילם קיבלו] וקבלו פ (וגרמו להם למות י) | *עליהם א?מ] עליהן דפ. 
לי ל | מתה] טעםס = מ (שס) | לפיכך] לכך כתיב וי | 9 5 ומשנה -- שברם] משנה שברון ירשו ך | 
אלעור ד | והנה] אי, הנה דָפ | והנה טוב] 8, והנה טובה ך, טוב זו א1, זוי | 10 יש] פחא, 
לי די | טוב פד | והא תניין י | יין ושינה] שינה א | הנייה] פחא'י. הנאה א?, נאה ך | והנייה זי, 
הנייה א', והנאה ם, הנאה א?, ונאה ך | לעולם] - שאין חוטאין לצדיקים רע להם ורע לעולם י, שאין 
(שהן א') חוטאין א | 11 אתמהא] א?, דהה א', ל' ך | יש אדם] מתוך שאדם דֶפ, מתוך שהוא א"י | 
קמעה ם. קימעא דְאי | הרבה ל' א | נחמן בריה דרב שמואל פ, רבי (רב א) נחמן בר שמואל (בריה 
= דרב שמואל א*, בריה דריש א') בר נחמן א | בשם ר' שמואל] בשם רב שמואל בר נחמן פ. לי א | 








ב ו ו ו ב 


עומד ומסגל מצוות ומעט וכן ביר ב"ב פ"ט י"יז א' מה שסיגל סיגל לעצמו, ובפסייר פ'א (ב' א) כל זהב 
שסיגל מימיו וכו', ועוד דוגמאות אחרות במעת"ל חיג צד 474 ובערוך השי ח"ו צד 18, ובשניהם צ"ל מה שהביאו 
מכ'יר פוף פיט כל מי שהוא מסגל במצות ומע"ט הרי מלאך חיים וכו ועיי במ'י לקמן צר 72 בדייה מי שהוא 
מסגל : = 1 על הרשעים. בפיי ביר כיייט מפרש מפני [מה] נגזרה גזרה על הרשעים לאו דוקא שדין הוא שתגזר 
עליהם מיתה אלא מפני שאמר בסוף ומפני מה נגזרה גזרה על הצדיקים התחיל לומר. גזירת הרשעים, 
ובפי" הנדפם הובא בשם סיא ושם הג" נגזרה מיתה, וכן הגי" במעין גנים איוב גי ייז: ‏ 2 הוגעתם ""י. וכיה 
במקרא, וכן הגיהו במקצת דפופים ועח''נ, ומפי' השני שבפיי ב'יר הנדפס גיל שהוסיפו בכי'א אי ובי הוגעתם וכו 
בדבריכם לשון יגיעח וכן בסמוך ואומרים דיינו שיגענו : 5 ננוחין. מבגין נפעל וכייה לקמן פייא בכי'יל בשבת 
אנו נינוחין וסוף פי'ג א"ל נינוחו ובירוש' ברכות סוף פיה ט' ד' בטוח אני שנינוח וכו' ועי' עמת"ל ח''ג צד 855 : 
ושם ינוחו, ‏ בכייל נשמט ינוחו והשלמתי, ודורש סד ושם ינוחו וכו' על הצדיקים נוחי נפש שאומרים דיינו 
שיגענו כל ימי חיינו במה שנלחמו עס יצרנו ועמ"כ: = 7 משנה יירשו. כייה במקרא וכן הגהתי ועח'נ, ומשנה זהו 

ם, ולעיל בקרא שם ואתם כהני י"י וכוי משרתי אלהינו וכו', ודורש בארצם בארץ החיים כמייש שם שמחת 
עולם תהיה להם: 8 שלא היו ראוים למות הצדיקים. ‏ צ"ל שלא היו הצדיקים ראויים למות : 9 ומשנה שברון 
שברם. * כ"ה לנכון בכייל ושאר כ"י ובילקי איוב, והוא פסוק בירמיה שם, ונשתבש בד'ו משנה שברון ירשו, 
ובדפוסים אחרים שבשו בכפליים משנה שכר ירשו או משנה שכרן ירשו ועי' בפי' מהרז'ו ובחיי רשייש ובהערות 
ריים קריגער במי ד' פפד"מ. ולעיל בקרא שם הנה אומרים אלי איה דבר **י וכו יבשו רדפי וכו' הביא עליהם 
יום רעה, ובחגיגה שם שאל אחר את ר"מ וכו' מאי דכתיב גם את זה לעומת זה וכו' א"ל ריע רבך לא אמר כך 

ברא צדיקים ברא רשעים וכו זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו מגן עדן וכו' אמר רב משרשיא מאי קראה, 
גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה יירשו גבי רשעים כתיב ומשנה שברון שברם: 10 הנייה להם. וכיה במשנה 
שבירושלמי, אכל במשנה שבמשניות ובכבלי סנהדרין ע'א ב' איתא הנאה להן והגאה לעולם, וברש"י שם הנייה 

וכו' ומפרש שם שכל זמן ששותין וישנין אינן חוטאין ואין מריעין לבריות, ומקשה מסיפא דמתניתין לצדיקים 
רע להן ורע לעולם, ובילקוט גורס כן ועח"נ: ‏ 11 קימאה. וכן כתיבת המלה באליף וה'"א. בכי'יל לקמן סוף פי'ב 
רפי קימאה, וכתיבה זו נמצאת. ג'כ בסגנון הירושלמי וכן בסא'ר הוצ' רמאש צד 89 וצד 90 ובתשוה'"ג הוצ' 
הרכבי צך 186 ועח'ג ועמת"ל ח"ד צד 827: | נחמן בשם ר' שמואל ְכו'. = בכיייל קטע כאן שם הדורש ושם 





70 בראשית פרשח ט א לא 


ה הזו: | בתורתו שלר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד והנה טוב מות, אמר ר' שמואל בר-נחמן 
רכוב הייתי על כתיפו שלוקיני ועולה מעירי לכפר חנא דרך בית שאן ושמעתי את רי שמעון בן רי. 
לעזר יושב ודורש בשם ר' מאיר והנה טוב מאד והנה טוב מות: ‏ ר' חמא בר' חנינא ור' יונתן רי 
חמא בר' חנינא אמר ראוי היה אדם הראשון שלא יטעום טעם מות ולמה נקנסה בו מיתה. אלא צפה 


6 הקביה שנבוכדנצר וחירם עתירין לעשות עצמן אלוהות לפיכך נקנסה בו מיתה ההיר בעדן נן > 
אלהים היית וגו' (יחזקאל כח יג) וכי בעדן היה חירם אתמהא, אלא אמר לו את הוא שנרמת לאותו. - 


שבעדן שימות, ר' חייא בר ברתיה דר' ברכיה מש' ר' ברכיה את כרוב ממשח ונו' (שם שפ יד),: 


אמר לו את הוא שנרמת לאותו הרובה שימות, אמר לו ר' יונתן אם כן ינזור מיתה על הרשעים ואל >= 
יגזור על הצדיקים, אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה שלרמיות. שלא יהו אומרים כלום הצריקים = 
0 חיים אתמהא אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים אתמהא אף אנו נסגל מצוות ומעשים טוכים,\ = 


1 ינקוע טס: 8 לק' מכיכי שעיס ס"0 1': = 4 ע" כנס כסכס עייס 6': 8 ינקוע טס, ילק' סיוב כי ספפייס: | 
1 בתורתו] בספר תורתו א" | | והנה -- מאד] הנה . . מאוד א?, ל' פַי | הנה א*ך! ‏ | 2 מערי] ם: 
מעירו ך, מעכו א | הנה פא, חנן ך | בן אלעזר דפ | 8 והתנה טוב מאוד] א%, הנה . . מאד דְא', 


לי 5 | והנה] א?, הנה דפא' | ר' -- יונתן] מ ר' . . בר חנינה . . יונתן ך, לי פא' | 4 *כרי חנינא פם]- 


בר חנינא ךָ, לי ל | מיתה | ולמה] ומפני מה אמ | נקנסה |עליו המיתה מ | לפי שצפה מ | 5 שנבוכד 
נצר ך, שנבוכדנצר (שנבוכדנאצר א%, שנבוכד נצר א1י,) מלך בבל פאימ | וחירם] .-. מלך צור פאי. מלך צר ימ |. 


להעשות ף | בו] עליו מ | 6 **היית] היתה ל | בעדן] פמ: בעדן גןי, בגן עדן דא? | חירם ₪ מלך = 
צר מ | ליה א', הקביה מ | את] 8 אתה דִים | הוא שגרמת] גרמת יי | 7 שבעדן] א?ים, שנגן | 


עדן ל"דש | שמת מ | הר חיא-- דר' ברכיה] ר' חייא אי רבה בר בר הנה מ | משם ר'י ברכיה ך, 
משום. . ףָ, בשם ... מץ, בשם בר בר חנא ור' ברכיה א?, בשם בר בר חנה ורב כהנא א' | 8 אמר לו] אמר לו 


הקביה מ, ל דפא | את] 8 אתה דֶם | הונה] וב דאמ | ל] פמ. ליה ך | הגחר על . 


הרשעים שימותו ם | | ואל (ולא אמ) יגזור מיתה על הצדיקים דְאימ, ולא על הצדיקים פי (איוב) |. 


9 יהיו א | רמאות פא"ימ | שלא (ושלא ךדא. ולא מ) יהו (יהיו אאמ) הרשעים אומרי' פדאם, ואומריט י | = 


0 חיין פים | אתמהא לי | מצות | אלא] ,-. בשביל י (שם) | אתמהא] א?. -הה א'. ל' דפי | 


איתא אין מפייחין ואין מסיידין ואין מכיירין וכו' בית מפוייחת ומסויידת וכו' ועיי ב"יב סי ב' ורייס שם ואיכייר מייב: 


שם וערוך ע' גר' יי, וסום המאמר קטוע בכי"פ כך אמר הקב"ה וכו' וכן קיטע המאמרים בילקוט: 1 בתורתו 


ר' מאיר. לפי הגי' שלפנינו ובדפוסי' (וכ'"ה בכי"א א') וכמו שמובא ברמב'ן והנה טוב מאד והנה טוב מות (וכסגנון : 
זה גם בירוש' תעניות פ'א סיד א' בספרו של ר' מאיר מצאו כתוב משא דומה משא רומי) נוכל לפרש שרי מאיר - 
כתב כן בדרשותיו או בגליון ספר תורה שלו דרך ביאור ודרש לשון נופל על לשון והגה טוב מות בקריאת יחפ | 
הסמיכות וכמו שאמר רשב'נ ושמעתי וכוי יושב ודורש בשם ר' מאיר והנה טוב מאד וכו', ורבו הפירושים בענין": 


הדרש ועי' ברמב"ץן ובמ"נ ח'ג פיי, ויתכן שכוונתו כמאמרם (עירובין ייג ב') נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא" 
וכו' או כמו שאמר ר' מאיר כי הוה מסיים ספרא דאיוב (ברכות י"ז א' ועי' ד''ס) סוף אדם למות וכו' אשרי" 
וכו' ונפטר בשם טוב וכר טוב שם וכו' ויוס המות מיום הולדו, ודוגמתו הדרש לקמן צד 72 והנה טוב מאך זת מלאך 
המות לפי שמפחיד האדם לשוב אל הדרך הטובה והישרה, ובמדרש הגדול עמוד 57 שינה המאמר רמ אומר אל תקרא טוב 
מאד אלא טוב מות ומפרשו אע''פ שהמות רע בעיני אדם טוב הוא לעולם שאלמלא נברא מות לא היה יכול ד 
ולא היו הבריות חוזרין למוטב, ומלת מ א ד דרשו לשון מות גם בשמיר פליא סיי יי אם לגרשנו אתה רוצה הכה 
אותנו עד שנמות שני כי אם מאס וכו' קצפת עלינו עד מאד (ועי' במ'יכ ויפיית ומנחת שי בראשית א' ליא מו" 
כיג ובהערות ר"מ קריגער במדרש ד' פפד"מ ודה'"מ צד 157 וקורות היהודים להח'י גרעטץ חיד צד 469 ודדו"ר 
ח"יב צד 150 ואגה'ת היב צד 10 וצר 18), אכן הרדייק העיד בפירושו עהיית (בראשית א' ליא) שזהו חילוף ספר. 
עתיק יומין וזיל שם ואני מצאתי כתוב דהוה כתוב באוריי' דאישתביאת לרומי והיא היתה גניזא וסתימא בכנישתא. 
דאסוירוס והנה טוב מות עכיל ולא גלה לנו הרדק היכן מצא כתוב, וכנראה מצא מציאה זו ביסודו של רמהיד. 
אשר הרבה ממאמריו נאספו במדרש בראשית רבתי כ'י ושם נמצא מאמר נפלא ובו נמגו לייב חילופים שבתורה" 
ומתחיל בספרו של ר' מאיר כתוב וישני לאב וכו' דין הוא מן מיליא דכתיבן באורייתא דנפקת מן ירושלם בשביתא: 
וסלקת לרומי והות גניזא בכנישתא דאסוירוש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וכו ועיי מייש היח 
עפשטיין במיה חלק ליד צד 887 ובמאגאצין שנת 1885 צד 91 ובס' לחם המודות וכו' שיצא לאור. לכבוד 
הח' חוואלזאן בשנת תרניט צד 42) ולפי זה אפשר שר' מאיר מצא חילוף זה במקצת ספרים וציינו ‏ בגליו 
סית שלו או שהיה כתוב כן בסית שלו לפי גי' כייפ וילקוט בתורתו וכו' מצאו כתוב והנה טוב מות/" 
וכן מובא בס' פוגיא צד 587 בשם ב"ר וברד"ק שם (וטיס שם מצאנו וצ'ל מצאו), וזה הענין לקמן. סוף פ"כב 
בתורתו של רימ כתוב כתגות אור ופצ'"ד ‏ סי" ט' בנוסחת הדפוסי' בתורתו של רימ מצאו כתוב. ובן דן 
חושים (בכי"ל ליתא כל סי' ט' בפצ'יד, ובכי"פ וכייא א' ובי ליתא גם סי' ח' ועיי במייח חלק ליה צד 928): 
2 את ריש בן ר' לעזר. למטה בפרשה זו איתא גם בכייל ר' שמעון בן לעזר, וכן לקמן פייג סיי ייג ריש פייט: 
פיכ סי' ייא רייש בן אלעזר בלא כנוי רבי ולקמן סוף פייג בדו א'יר אלעזר ברי שמעון ועיי מייש מהרזיף ברתיימ" 
צד  ;200‏ 5 שנבוכדנצר וחירם. בבייב שם בעדן גן וכוי אמר לו הקב'יה לחירס מלך צור וכו' בך נסתכלתי וקנסתי- 


מיתה על אדח"ר, וגם כאן הובאו הפסוקים רק על חירם; וכתיבת נבוכדנצר בשתי תיבות איתא בדו ודפוסים ישנים . 


אחרים, וכן כדר לעומר לקמן פמ"א (פמיב) ועייייש: 8 לאותו הרובה שימות. וכן דרשו הגיגה ייג בי מא" 
כרוב וכו' כרביא ₪ בבבל קורין לינוקא רביא, ובסגנון הירושלמי סוטה פ'ח כייב ד' ר ו ב ה שנשא וכו ועיי בפוי 
בייר: 10 שהן מסג 

מצוות ומעייט, וכן למטה בפרשה זו 0 9 וצד 78) כל מי שהוא מסגל מצוות (מצות) ומעט וכו' 
ריש פליט שעד שהוא קטן היה מסג 


, 





























ין. לשון קנין מליימ סגלה (ועיי גס בהוספות הח' פליישער בעמת'"ל חיג צר 720) שהן קונין | 


מצות ומעיט, ‏ ובפמ'"ד עמדתי וסיגלתי מצוות ומעט וכו' תאמר שאחך | = 


בראשית פרשתה ₪ א לא 9 


מאותה השעה לא יפלא ממך כל דבר (שפשס), ר' חני בשם ר' יצחק ואתה שלמה בני דע את 
אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש י*יוכל יצר מחשבות מבין 
(דהיא כח ט) קורם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו שלאדם כבר היא נלויה לפניך. ‏ ר' יודן בשם ר' 
יצחק קודם עד שלא נוצר יצור כבר מחשבתו נלויה לפניך. אמר ר' יודן לגרמיה כי אין מילה 
בלשוני הן י"י ידע' ונו' (תהלים קלט ד) קודם שלא יארש לשני דיבור כבר הן י"י ירעתה כולה: 8 
ר' חמא בר' חנינא ור' יונחן, ר' חמא בר' חנינא אמר למלך שבנה פלטין ראה אותה וערבה לו: ד 
אמר פלטין פלטין הלווי תהי מעלה חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו, כך אמר 
הקביה לעולמו עולמי עולמי ‏ הלווי תהי מעלה חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו 
ר' יונתן אמר למלך שהשיא את בתו ועשה לה חופה ובית וסיידה וכיירה וציירה וראה אותה וערבה 
לו, אמר בתי בתי הלווי החופה הזו תהא מעלה חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו, 10 
כך אמר הקביה לעולמו עולמי עולמי הלווי תהא מעלה חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה 


עדכט טעוסל פס ק" ס': ‏ 1 ילקוט דסי כ' סלף פ', ילק' עכיכי פסליס קלע סי" די, ועי" סגדס בכלטים פ'3, טעוס כנס 
פכ'יס כ" נ': = 6 ילקוע כ ע"ז: - 9 ע" לקמן פוף פ"י ופכייס : 
1 מאותה שעה ך'. מהנה מן הנה מאותה . . א, מהנה (מהו הנה ') אתה עשית את השמים ואת הארץ 
מאותה . . . פי (ירמיה), מוהנה אתה. . . הארץ באותה שעה ₪ | דבר] . שהכל חביט בראיה (מביט בראייה א?) 
אחת א | הגאי וי (שם) | *את -- מבין לי] את . . . מחשבות י (שם), את . . בלבב שלם . . מבין א'י (דת'י), את.. 
בלב . . "מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יניחך לעד ך7, וגו ל | 8 קודס שלא פש, עד שלא אים | 
נוצרה] נגמרה ו (ירמיה) | המחשבה אים | בלב האדם א | לפניו אימ | 4 קודם שלא מ, עד שלא אי (ירמיה) | 
יציר אי, יצר מ | לפניו פאימ | אמר ר' יהודה לגרמיה דָא, ר' יודן אמר . . שי, רי יודן לגרמיה אמי פמ | 
5 * יי] 5 ל | קודם שלא] 5. קודם עד שלא דָא?, עד שלא י (קודם שיארש א'מ) = | *יארש דפאלי] 
יארוש ‏ ש; תדע ל | 6 רי-- יונתן] ר'. . בר. . יונתן דְא. לי פ | בר דפא | למלך] פאלי. משל - דא | 
פלטרין א | 7 פלטרין פלטרין א' | הלואי דְאי. ולואי פ | תהא פחאי | מעלת אי | לפני בכל יום אל. 
בעוני כל עת *, לפני הכל ם | בשעה זו פי, בזו השעה א | 8 הלוואי ך, הלואי ף, ולואי א | תהא א | 
מעלת א | עת] יום א" | בשעה *הזוך], בשעה הזה לי.. זו פ, בזו השעה א | 9 שהיה משיא | **וסיידה 
וכיירה] ופידה וכירה 7 | וציירה ל' פי | 10 אמרן] פ: ₪ לה דִי | הלואי דְאי, ולואי ₪ | תהא (ותהא י) 
חופה (החופה פ) זו פאי. תהיה החופה הזאת ך | מעלת אי | כל א | זו פא | 


ועיי גם ביפ'ית  :‏ 1 מאותה השעה. דורש הנה אתה עשית וכו' מהנה אתה עשית וכו' מכבר שעשית את השמים 
וכו' לא יפלא ממך וכו', והסמיך דרש זה לפ' וירא וכו' והנה וכו' שהכל הביט בראיה אחת ועח'נ, וכן הביא 
הדרשות על וכ ל יצר מחשבות מבין אף מחשבתו של אדם קודם שנוצרה בלבו ואפילו מחשבתו של יצור קודם 
שנוצר כבר גלויח לפניו, ובמ' שמואל שם פ' ואין צור כאלהינו קיטע מאמר זה וסירס המאמרים האחרים, 
ושם הג" ר' יוחנן בשם ר' ש מ עון בן יוחי אומר אהה וכו' ר' רכיה בשם ר' יצחק אמר ואתה שלמה 
וכו' קודם עד שלא נוצר יציר וכו' ר' יודן בשם ר' יצחק קודם שלא נוצרה מחשבה וכו' ר' יודן בשם ר' ירמיה 
כי אין מלה וכו', ונייל שהועתק בילק' דה"י מב'ר כאן  :‏ 8 קודם עד שלא. וכן סגנון הלשון לקמן ריש פטיו ועח"נ, ומדרש זה 
שדרשו ר'"ח ור"י בשם רי יצחק נובע המאמר באג'יב שם כה. אמר וכו' יעלו דברים על לבבך וחשבת וכו' אל תאמר 
מה שאתה חושב בלבך שאינו יודע וכו' אני, ה' חוקר לב אני שבראתיו 'ודע אני מה הוא וכו' ולא תאמר 
שמשבראתי אותך אני יודע לבבך אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב ומנין וכו' ואתה 
שלמה בני וכו' א'יר א ח א מהו וכל יצר מחשבות מבין אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו 
משיברא וכו', ‏ ובשמ'יר שם אי' הדרש במאמר ר' אלעזר בן פדת וכל יצר וכו' עד שלא יצרה מחשבה שבלבו של 
אדם הוא מבין: ‏ גלויה לפניך. וכ''ה במ"ש, ובעץ יוסף וחי' רשיש הגיהו ל פניו ועח'נ: 4 לגרמיה. בשם 
, וכן איתא ירוש' ברכות פיט י'ג א' ר' יודן אמר משמיה דידי' (ובאותו מאמר במ' תהלים ד' סי' ג' ר' יודן 
מיה אמר) בסוף השיטין שאמר ר' יודן בשם ר' יצחק ועיי עמת'"ל עי גרמא ואגה'א ח'ג צד 242, ובמי שמואל 
ל'ג לגרמיה, והמאמרים מן א''ר פנחס וכו' בסי' ב' עד כאן נשתרבבו בכי'א א' למעלה בפ''ח, וכן בכי'א ב' מריש סי ג' עד 
כאן (ועי' לעיל צַד 66) ושם נוסף בשני הכ'י בסוף המאמר מהנה מן הנה מאותה שעה לא יפלא וכו' ע ג ין א חר וכל 
יצר מחשבות לבו קודם עד שלא נוצר יציר אתה עשית את השמים ואת הארץ מאותה שעה לא ממך כל דבר (ומאמר 
ריי בשם ר' יצחק איתא ג''כ שם) ועי' בפו' ב'יר הנדפם: 5 קודם שלא יארש. כן הגהתי עפ'י גי שאר הספרים, וכן מובא 
בפי' ב''ר הנדפם ייא ר וש ומפרש ידבר, ויהי נגזר הפעל א ר ש מליימ וארשת שפתיו (תהלים כ'א ג') שאין לו דמיון 
ושפירשו לשון דיבור ועי' עירובין נ'יד אי, וכן חדרש בשמיר שם אבל הקב'יה אינו כן עד שלא י ד ב ר אדם הוא יודע מה 
בלבו, וגי' כיייל קודם שלא תדע לשוני כתובה על הגרד וג'יל שהוא פירוש גליון ואף שהדרש מחוור גם לפי' גי' זו, ובמייש 
ג' קודם שלא יי רש לשני וכו' ועייע צונץ זינאג' פאעזיע צד 410 ועמת"ל ע' ארש: ידעתה כולה. כ"ה בכייל 
וכן במייש ועיי לעיל צד 98 במ"י דה צוית: ‏ 6 ראה אותה וכו'. וכן דרשו רחב''ח ור"י בנמשל גירא אלהים וכוי 
ראה הקב'"ה את עולמו והנה טוב מאד שערב לו והעלה חן לפניו ואמר הלווי תהי מעלה חן לפני בכל עת ועיי 
בפי" ב'ר  :‏ 9 וסיורה וכיירה. וכיה בכייל לקמן פ"י ופכ''ח סיידה וכיירה בשני יודיין וכן הגהתי וכיה באיכ'יר דיו 
פ' כלה (ד' ''א) וסיידה וכיירה וציירה, ובילק' דפיר אי' ג''כ וכיירה, ובד' פפד'א בשיבוש וכיידה, וכן במקומות 
שהביא בערוך ע' כייר נשתבש בנוסחאות ועייייש במויע ובעה"ש, ובפי' ביר הנדפס מפרש וכיירה שהקרה אותה 
בארזים המד"א וכו' בבית ארזים ומתרגמינן וכו' בכיור ארזייא וצייר ה בצורין נאין, ובערוך שם הביא פי' 
רגָמ"ה לב'ב נ'ג ב' המוצא פלטורין וכוי וסד בהן סיוד. אחד או כיור אחד וכו' ס י וד בסיד כיור שצייר בו ציור וכו' 
פירוש זה ופיי רשביים ב'יב שם ופירשיי עייז מ'יז ב' דייה וסיידו יהיה כייר גרדף עם צייר, ‏ ובכי'פ וילקוט לייג 
וציירה, וכן מוזכר בב''ב שם רק סיוד וכיור וכן הגיי עיז פיג מז ביִת וכו' סיידו וכיירו, ובתוסֶפתא ב'ב סוף פיב 





688 בראשית פרשה ₪ א לא 


דבר כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים שני בי מלכים ימלוכו (שס ה טו) לחקור דבר וירא 
אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד]: 
ב ר' תנחומא פתח את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג יא) אמר ר' תנחומא בעונתו נכרא 
העולם, לא היה העולם ראוי לבראות קודם לכן, אמר ר' אבהו מיכן שהקכ"ה בורא עולמות ומחריכן 
5 עד שברא את אלו אמר דן חניין לי יתהון לא הניין לי, אמר ר' פנחס מעמיה דרי אבהו וירא 
אלהים את כל אשר עשה נו': 


ג [וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד] רי יוחנן ורי שמעון בן לקיש ‏ רי 


יוחנן אמר מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים [ראייה אחת ובתחתונים ראייה אחת אבל הקביה 
מביט בעליונים] ובתחתונין ראייה אחת, אמר ר' שמעון בן לקיש הנה טוב מאר זה העולם הוה 
0 והנה זה העולם הבא. העולם הזה והעולם הבא הביט בהם הקכ"ה ראיה אחת: ריש לקיש בשם רי 
לעור בן עוריה אההי"'י אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ (ירמיה לב יו) 


8 ילק' קסלם כ' פסקס"ס, עדכט קסלם פ' ספ סכל (ג' יי6), עדכם קסלס ע'ינ טס (ע' זועס 75 97), ועי' עדכט פסליס פיד 
סי" ס': 4 ילקוע כנח ט"ז, לעיל פי'ג 5 28, ועיי טעוס כבס פ'ל פי' נ': 7 ילק' טס. ועיי לקטן סוף פיי'כ: 10 ילק' יכעיס כי טייח 


1 כבוד --- שנמשלו דְפ] דברי תורה שנמשלו א, כבוד תורה שנמשלה ש | *במלכים ךְ' א] כמלכים ךפ, למלכים ש | 
*לחקור ד87] חקור חַזא'ש | *ורא -- מאד ף] וירא. . . עשה א, דיא וירא אלהים את כל אשר עשה ‏ והנה 
טוב מאד ך | 8 *תנחומא דְפא?] תנחומ' ל, תנחום א' | בעונתו] בעתו פָאי | 4 ולא. . העולם ראוי אַ', ולא 
היה ראוי פא?שי' | ליבראות ד', להבראות דְזא?שי: לבראת א', לברא 5 | מיכן] ח. מכאן דפאי | 
שהקב"ה בורא] ם, שהקב"ה היה בורא , שהיה בורא י, שהב"ה בוגה א1, שהיה הקביה בונה א?י (קהלת) | 
לומחריבן] ,. בורא עולמו' ומחריבן ך | 5 דין דפאי: אלין ש | *טעמיה ךְפ] טע' ל. טעמא א' | 6 וגו] 
והנה טוב [מאד דְא'] דין הניין לי יתהון לא הניין לי דְפָא' | 7 וירא -- מאד] וירא . . עשה א, וירא אלתים 


וגו פ, ד'א וירא . . מאד ך, לי ל | ר' .. לקיש לי דְפ | 8 פלטרין א | *ראייה -- בעליונים דָ] ראיה אחת אבל > | 


הקב'יה מביט ל בראייה (בראיה א?) אחת ובתחתונים (בתחתונים א'י) בראייה (בראיה א?), אחת אבל .. 
מביט בעליונים דְאִי, ראייה .. ראיה אחת אבל הקב'ה אינו כן מביט בעליונים ף, ל' 7 | 9 ובתחתונים | 
בראייה א'י, "יה א | ריל אמר א, וריש לקיש אמ' ף | הנה טוב מאד] והנה טוב פִי, הנה טוב א | 10 והנה] 


והנה טוב מאד ך. מאד פָא'י, טוב מאד %% | העולם הזה -- הקב'יה] העה"ז והעיה הביט הקביה א*, על . 


שניהם מביט פ, הביט בהן הקביה י, הביט הב"ה א | האייה ךָ, בואיה פא?. דייה אי | וריש לקיש פי 
ר' שמעון בן . . ך | 11 הארץ] .= בכחך (בכוחך ך) הגדול ובזרועך הנטויה (החזקה פ) לא (ולא ך) יפלא: ממך 
(כל דא] דגר דפא | 


במעשה בראשית וכו' מבזה על כבודי וכו ועי' במ"נ חב פכייט: ‏ 1 שנמשלו במלכים. כן בררתי תגיי וכיה לעיל 
צד 17 שנמשלה במים ועייייש במ'י: ‏ וירא אלהים וכו. זה סיום הפתיחה, מכאן ואילך משנברא העולם ראוים 
הדברים לדורשם לפיכך גילה עתה הכתוב וירא וכוי והנה טוב מאד שכל מה שעשה טוב מאד הוא, ובדפוסים נוספ 
ד ' א לפני הפסוק כאלו מוסב לפתיחה שלאחריה ואינו מסגנון המדרש ב'יר להציג ו או פסוק הפרשה שדורש 
בה בראש כל פתיחה ולא לחבר פתיחות שונות ע'י תיבת ד'א ועיי מייח הלק לייט צד 107: 4 לא היה העולם.: 


במ' קהלת שם הגיי אמר ר"ת בעונתן וכוי לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא וכו', וסגנון אחר ‏ > 
במי קהלת מב שם בעונתו ברא האל את עולמו מלמד שלא היו ראויין להבראות וכוי, ובמ' תהלים נוסף המאמר - 


בקצת נוסחאות עיי"ש :| מיכן שהקביה וכו'. משמע מדכתיב יפה בעתו/ ולעיל פ'ג מובא המאמר בדרש ויהי ערב 


וכו', וביפית פי' רי אבהו מילתא הוא דקאמר. ולא ידעינן אהי קאי ומפרש ר'פ דאקרא וירא אלהים קאי, ובמי " 


קחלת מ'ב מסיים המאמר דין הניין לי וד ין לא הניין לי, ולא העתיק אמר ריפ טעמיה וכו', וכן ליתא במי/ 


וג' שם א"ר אבהו מכאן שהיה חבי"ה בונה עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן וכו יתהון לא הניין לי ₪ . 


אלעזר אומר זה הפתח פתוח עד התהום שנ' וירא וכו" ועח"נ; ובמדרש הגדול עמוד 97 מובא איר אבהו מכאן שהיה 
הקב'"ה בורא עולמות ומחריבן וכיון שברא זה אמר הנאיתי איתהון קדמאי לא הנויתי ר' פנחס וכן', ודרש זה דוגמתו: 


בשמ"ר שם א'יר אבהו וכו" אלה פוסל את הראשונים וכו' אלה תולדות השמים והארץ וכו ומה פסל שהיה בורא שמים" 


וארץ וחיה מסתכל בהם ולא היו ערבים אליו והיה מחזירן לתוהו ובוהו כיון שראה שמים וארץ אלו ערבו 


אמ' אלה תולדות וכו', אכן מאמר זה מקורו במאמר ר' אבהו לקמן פיייב ושם הגי' כאן שנ' אלה פסל את הראשונים. 


מה פסל תהו ובהו ועי' לעיל צד 8 וצד 8 : ומחריבן. בילקוט ד' פפד'א איי ומחריבין ועי' במיי לעיל: צד 198 
6 את כל אשר עשה וגר. ראה כל העולמות שברא ואמר על עולמו שעשה עכשיו וחנה טוב מאד, ומסיים בפי 


וירא אלהים וכו' כסגנון הפתיחות ולכן ל'ג כאן בכי'ל דין הניין לי וכו' כמו שנכפל בסוף המאמר לעיל פע: ‏ " 


7 מביט בעליונים. ‏ בכִי'ל רלג מן בעליונים עד בעליונים, וקצתו חושלם בגליון ועח'ינ, ודורש וירא אלהים את כל 
אשר עשה הביט הכל העליונים והתחתונים בראייה אחת, וכן מפרש בפי' ב''ר כ'י והיינו דכתיי וירא וכף 


שעשה ראה בראיה אחת, ובכי"א ב' פירושו בגוף הספר דכת' וירא וכו' הכל בראיה אחת דכתי' ירא וכו הכל = > 


בראיה אחת הכל בחקירה אחת, וכפירוש השני נוסף גם בכי'א א' וציל בסקירה אחת ועיי בפיי ב'יר הנרפס, 
ודוגמתו הדרש לקמן פייב ריי אמר מלך בויד בונח פלטין מי שהוא בונה וכו' אבל הקכ'ה ברא את העליונים 
ואת התחתונים ברייה אחת  :‏ 8 אמר ר"ש ב'ל. וכן סגנון הלשון לעיל צד 18 ר' אבהו ורי חייא רבה ר' אבהו 
אמר וכו' אמר ר' חייא וכו' ולא ר'ח אמר וכו', ולפי הגי' שלפנינו בכיי'ל ובדפוסים דורש רשב"ל ויו של והנה וכו 
הנה טוב מאד זה העותיז והנה טוב וכו' זה העוה'ב וכתי' וירא וכו ראיה אחת לשניתס ועי יבמות סח בי 
ובג'יש. ולפי גי' הילקוט וכי'פ הוא דורש והגה טוב זה העוה'ז מאד זה העוה"ב וכן בכל הררשות למטה בפרשה זו 


ב 































בראשית פרשה ח םש א כח לא 07 


מיכאל ונכריאל \ הם היו שושבינין שלאדם הראשון, אמר ר' שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים 

ומכשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים ומכרך ברכת אבלים, מבוך חתנים דכת' ויברך אותם 

אלהים. מכשט כלות דכת' ויבן י"י אלהים את הצלע (בראשית ב כב), מבקר חולים וירא אליו 

י"י ונוי (שם יח א), קובר מתים ויקבר אתו בני (דברים לד ו), ‏ ר' שמואל בר נחמן אמר אף מראה 

פנים לאבל דכת' וירא אלהים אל יעקב עוד [כבאו מפדן ארם] ויברך אתו (בראשית לה ט), 6 
| מה ברכו, ברכת אכלים: 


פרשה ט 


א לא) ויורא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד [ר' לוי בשם ר' חמא בר א 
חנינא פתח כבוד אלהים הפתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר (משליכה ב) רי לוי בשם רי 
חמא בר חנינא מתחלת הספר ועד כאן כבור אלהים הפתר דבר, מיכן ואילך כבוד מלכים חקור 


2 1 פיי סועס ייד 6', עדכט קסלם פ' עוב פלכס (זי 5'), פכסועס פ/3 ויכס סי סי ופי ד', פכסועס טס פיי ס', עדכט 
1 ססמים כ"ס סי ייס, פדכ?ס פייז: | 8 לקטן פי"ס וש"כ: | 6 לקמן פפ"6 וש"כ: || ל ילק' פשמי כי ססקס"ס, ינק' מכיכי 
= ;טי כ"ס 5', ועי' יכוטי סנינס פיי פיז גי : 


1 לאדם הראשון %% | 2 ומקשט דְפא | ומברך -- אבלים] ומכרך אכלים פְַץ, ומנחם אבלים א: ל' ך | דכת'] אי, 
מנין [", מנין דכתיב פ | 8 מקשט פךְזאי, ומקשט ך | דכתי] א. מניין ךָ, לי י | הצלע] .₪ בראה וקשטה א | 
וירא] ', דכתי - פא: מניין שנאמר ₪ ך | 4 ויקבר] י: דכת" ₪ פא: מניין ₪ ך | אתו] פ. אותו דאי | 
בגי] פא?/ בגיא דְא'י ‏ | נחמן] ₪ בשם ר' יונתן דְפא' | 5 דכת] פ, הה'ד ךְא. ליי | *בבאו 
(בבואו א) מפדן ארם פא] וגומיך, לי ל | ויכיך אותו פאי: ל ך | 6 מה] פ: ₪ בוכה דְאי | בוכת] א', 
ר יונתן אמר .- דְ, אמר ר' אחא בשם רי יונתן ₪ פא" | אבכלים] ₪ ברכו פאי | | 7 *בשם -- חנינא אמ] 
בשם ר' חמא ם. לי ך | *ר' לוי -- חנינאי] ר'. . . חנינה אמר ך, אמר ר' לוי ... חנינא מ, לי פא | 8 *הספר 
ועד (עד מ) כאן דפ אמ] ספר בראשית עד ויכלו ו | *הסתר פאימ] הוא ₪ ך | *מיכן ח] מכאן דאימ. 
מיכאן ד' ‏ | | *כבוד -- דבר ךא'י] וכבוד . . . דבר אמ ל ד'ח ‏ | 


עמד" וברך לאדם ולעזרו שני ויברך אותם וכו', ובאדר"נ שם שנתעסק בכלח שני ויבן וכו וקשטה ככלה וכו 
והביאה אצל אדם שני ויכיאה וכו' פעם אחת | נעשה הקכיה שושבין לאדם מכאן ואילך וכו' ועייייש נוסחא ב' פ''ח, 
וכן בברכות שם שנעשה הקביה שושבין לאדה"ר, ובעירובין שם שעשה הקביה שושבינות לאדה"ר:. - 1 א"ר שמלאי. 
במי קהלת שם כתיב ויעש וכו' כתנות עור וילבישם מצינו שהקביה גומל חסדים מקשט כלות מברך חתנים 

חולים קובר מתים מ נחם א בל ים מקשט כלות דכתיב ויבן. וכו' ר' יוחנן אמר בנאה וקשטה והראה לו 
וכר. (ועיי לקמן פי'יה) מברך חתנים שני' (יברך וכו' מכקר חולים שני וירא: וכו' קובר מתים דכת' ניקבור וכו', = ועוד 
שם במאמר ‏ שלפניו ‏ א"ר ברכיה גמילות חסד בתורה בראשה וכו' ‏ דכת' ויבן וכו" מלמד שקילעה וכו' ונעשה 
שושבין להם וכו באמצעיתה דכת' וירא. וכו , מלמד שביקרו ויברך אלהים את יצחק בנו (בראשית כייה י'א) זו 
ברכת אבלים בסופה שני (יקכור וכו', ובמ' תהלים מייב שם א'יר ש מ ל א י מצינו שהקביה מקשט כלות ומזווגן 
אצל חחת נים (במ' תהלים שנדפס מכבר ליתא ומזווגן וכו') ומבקר חולים וקובר מתים וכנ' ועיי סוטה שם ומדרשי 
= תנחומא הרא שם : 2 ומכשט כלות. וכיה בכיייל בסמוך מ כ ש ט כלות בכ'ף ככתיבת ת כ ש יט המורגלת, ובירושי 
כתובות פ" לי די ת קש י טין נגזר מפעל. קשט ועיי עמת"ל ע' תכשיט : = ומברך ברכת אבלים. במנוה"מ סיי רייה 
= מובא המנחם אבל ים כג" כי"א א' ובי וכיה במי קהלת, ובמי תהלים ליתא: ועח'"נ: = 8 את הצלע. במנוה'"מ 
שם ויבן וכו את הצלע ב רא ה וק ש טשה התוא ג'כ בגי' כויא א' וב', ולקמן ריש פיייח ויבן וכוי רי איבו ואמר 
לה בשם רי בניה ותני לה בשם ר' שמעון בן יוחי קישטה ככלה והביאה לו וכו' ועייייש: ‏ 4 ר"ש בר נחמן אמר. 
לפי הגי' שלפנינו חסר כאן הראיה מברך ברכת אבלים מנין, ‏ וכן: לפי גיי כי"פ וכו'ח | וגי' כו" א' ובי, | אכן 
במנוה"מ שם מובא מנהם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו ר"ש 
נחמנו. אמר. מראה פנים וכו'. ועיי סוטה שם, ובמ' קהלת במאמר ר' ברכיה שהעתקתי ויברך אלהים וכו זו 
כת אבלים; ובמאמר שלאחריו שם. אי' קובר מתים וכו מנחם אבלים דכתיב א ויקרא שמו אלון בכות (בראשית 
"יה תי). אייר שמואל בר נחמן מהו אלון בכות עד שמשמר אבלה של. דבורה וכו' ‏ וביעקב: אומר. ויברך (שם 
ה ט₪) ברכת אבלים ברכו, והרכיב המאמר שלפנינו עם הדרש שנמצא לקמן סוף פפיא ובמדרשים שציינתי שם : 
וכו'. לקמן פפ'א ופפ"ב בכיייל מה בירכו ר' אחא בשם ר' יונתן ברכת אכלים ועחנ, ובמנוה"מ 
בר כה ברכו א"ר ח ייא בשם ר' יונתן ברכת אבלים ב רכו: 


ב ו ו 2 ג שו ו כ ו 


₪ 


1 
1 


פרשה ש. בכי"א א' ובי פרשה ח', ומפרשה זו ואילך אציין בח'"נ גם הגירסאות מילקי מכירי ‏ על משלי 


שהו"ל. הח' גרינהוט (ירושלם תרסיב), וגם אעיר בהערותי על הגירסאות שבמדרש הגדול ‏ על ספר בראשית שיצא 
עתה לאור כלול. בהדרו ע'י החי רשייז שעכטער (קנטאבריגיא תרסיב). ודרכו של בעל מה'ג לקטע המאמרים 
ולסרס אותם וגם לשנות את סגנון לשונם כפי הנצרך לענינו ומקורות המאמרים ‏ לא נסמנו שם כלל ועי' במבוא 
= הקצר לרשדיש צד  :18‏ 7 רי לוי וכו'. ‏ בכיייל נשמטה פתיחה. זו והשלמתיה עפ'י. גי' שאר הפפרים; ‏ ובירושלמי 


4 
0 


רש בסגנון אחר במאמר ר' לוי כתיב וכו' כבוד אלהים הסתר דבר עד שלא נברא העולם כבוד מלכים 
משנברא העולם, ועי' בפי' מהרזו ובמ"י לעיל צד 57 בד'ה הזאת ידעתה  :‏ 9 מתחלת הספר. ג"ל 
בילק' משלי הלשון מתחלת: ספר בראשית וכו': שלא לטעות שר"ל מתחלת. ספר משלי, ובילק' מכירי 
העתוק \ לנכון: = כבוד אלהים וכו. וכמו: שדרשו לעיל צד 8 בגאוה. וכו' בשביל להתגאות ‏ ולאמר. אגי דורש 


2 
4 
7 








6 בראשית פרשה ח א כח | 4 . 



























































כח) ויברך אתם אלהים תמן תנינן בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי, 
למה לפי שכתוב בהן ברכה. והלא אין כת' ברכה אלא בה' ובו'. בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי 
וחמישי אור לששי: ר' לעזר בשם ר' יוסי בר זמרא וכבשוה וככשה כת'. האיש מצוה על פריה 
ורביה אבל לא האשה. ר' יוחנן כן ברוק' אומר אחר האיש ואחר האשה על שניהם הוא אומר > 
5 ויברך אתם ונו'. וכבשה כת' האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק. שכל אשה היוצאה לשוק = 
סופה להיכשל, מני לן מדינה רכת' ותצא דינה וגו' (בראשית לד א), ר' יצחק בשם ר' חנינא (אמר) 
יג הלכה כר' יוחנן בן ברוק': אמר ר' אבהו נטל הקביה כוס ברכה ובירכן, אמר ר' יהורה בר' סימון 


1 ילקוע כ ט"ז: כפונום פ'ס ע'ס: | 2 יכוט' כסונוס פס כ'ד די ועיי כפונום ס' ס': 8 עיי יבעוס פ'ו פיה יכוט' 
יבעוסם פ'"ו ז' ד', יכוט' סעניוס פד ק"ט נ', יכוט' פנילס פ"ס ע' נ', ינעום ק"ס 3', טנס קייס סי, ניטין פיג כי, | קידשין 
לייס 5', פסיקסס פכי'נ (קע"ז 6'), סנסועס פב כס קיי י"ס, סנסועס טס קי" י"ב: 5 סנסועס ע"נ וישכס קי' יינ, פנמועם ‏ > 
טס קי' ס': | 7 פדכ"ס פי"'ב, 6דכ"כ פ'"ד, כככום ס"ס 6', טיכונין יייס 3' : 


1 אותם || ביום] פ, ליום דְאַכי | ההרביעי] פי. רביעי דא? | ליום דאכי | החמישי] ו, חמישי ך' 
₪ שפעמים בשבת בתי דינים קבועים (דינין קבועין %%) בעיירות א. שפעמיים . . דינין קבועין כ | 2 לפי לי | 
שכהב או | | בה' ובו] ‏ בחמישי ובששי ךָ, בחמישי לדגים ובששי לאדם פי, בו (בששי א%) לאדם ובה' > 
(ובחמישי א') לדגים א | אמר בר קפרא א | רביעי -- לששי] בתולה הנשאת ליום ד' מכניסין אותה ליל.. 
ה' לחדר שיש בו ברכה וח"ק די אור להי הי אור לו' אֶ', בתולה נשאת ברביעי ליל חמישי נכנסין אותה לחדר.:.. 
רביעי אור לחמישי חמש אור לשש א? | 8 אלעזר | בר] כ: בן דפא | זימרא א | וכבשוה לי א | מצוה] פי. 
מצווה דְאכ | 4 **האשה] אשה רְ | ברוקה ד7פ, -קא א | אומר] פ. אמר דְכ | *האיש דפא] איש ל | 
5 וכבשה] פא?. וכבשוה ..- ך | כת' לי פא? | שהאיש א | את האשה א | *היוצאה] היוצא ל, שיוצאה דנ, שתצא פח |. 
6 מנלן א? | מדינה] ,. בת לאה א, בת יעקב פ | דכת] פ, שנאמי דָא. | דינה וגוו] לפוף וירא אותה שכם 
בן חמור ף₪, דינה ולבסוף נכשלה הה"ד וירא . . שכם וגוי ך, דינה בת לאה לסוף נכשלה ורא . . א | רי יצחק]. 
ר' ירמיה ור' אבהו ור' יצחק בר מריון ך | אמר לי דָא | 7 בן ברוקא אי ל ד | גוכה] = של | ]| % 


בכי'א א' לשון המאמר זר א"ר יעקב בר נתן כל שהוא חסר פי' בצלמנו בדמותנו כל שאינו בצלמנו כרמותנו 
ירדו, וכן הושלם בגליון כי"א בי בקצת שינוי, ובדפוסים נוסף עור מאמר אחר דריי דמן כפר הנין והוא מיותר > 
וליתא בכ'י ולא הועתק בילקוט ובפי' ב'"ר: ‏ 1 ביום הרביעי. וכן סגנון המשנה בירושלמי ב יום ההרביעי וכח 
ביום החמישי וכו', אבל במשנה בבבלי ובמשנה שבמשניות הגי' ליום הרביעי וכו' ליום החמישי וכו' ועח'נ. 
ותוספות רי"ד כתובות שם: | 2 למה לפי שכתוב. בגמרא ירוש' שם ריש הלי א' בר ק פרא אמר מפני שכתוב 
בס ברכה והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי וששי בלבד ב חמישי בעופות ובדגים בששי באד 
וחוה א"ר יוסי טעמא דבר קפרא רביעי אור חמישי חמישי אור לששי וכו ועח"נ (ועייע ביפ'ימ שם ומבהיי 
כי א' ודורות הראשוניס ח'"ב סיב א') ובבבלי שם תיש דתני בר קפרא בתולה נישאת ברביעי ונבעלת בחמישי 
הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנת נישאת בה' ונבעלת בששי הואיל ונאמרו בו ברכה לאדם וכו', ובילקוט 
העתיק תחלה זה המאמר מכתובות שם ואח'כ המאמר שלפנינן ביר ומתחיל שם אית דמפקין בה ) 
לישנא תמן תנינן וכו וזהו סגנון בעל חילקוט ועיי במ"י לעיל צר 1 : 8 ר' לעזר וכו'. משנה יכמות פוף פ' 
האיש מצווה על פו'ר אבל לא האשה ריב'ק אומר על שניהס הוא אומר ויברך אתם וכו' פרו ורבו, ‏ ופוני 
דירושלמי יבמות שם ר' לעזר בשם ר' יוסי בר זימרה טעמ' דהן תנייא (דאמר האיש מצווה וכו) פרו ורבו ומלאו 6 
הארץ וכבשוה וכבשה כתיב מי דרכו לכבוש האיש לא האשה (פי' לכבוש לכבוש את הארץ וכן פי' כאן וכבשה כתי "=" 
ועי' יפ'"ת ותגחומא נח סי' ייב ופירש'י קדושין שם, ובפי' ב''ר שבדפוס מפרש וכבשה האיש כובש את אשתו וכר ועיי ‏ " 
ברטנו' יבמות פ"ו ואגדות מהרש"א יבמות סה עיב) ר' ירמיה ר' אבהו ר' יצחק בר מריין בשם ר' חנינה הלכה כרי. 
יוחנן בן ברוקה ר' יעקב בר אח' וכו' בשם ר' יידן נשיא אם תובעת להנשא הדין עמה וכו', והמאמר שלפנינו בו 
נראה כמקוטע ומסורס (וק"ק שלא נסדר בסגנון המאמר שלפניו פרו ורבו וכו' וככשוה וכוי תמן תנינן האיש מצוות 
וכוי), ולדברי ריב'"ק שאומר אחד האיש וכו' דורש כאן וכבשה כת' האיש כובש את אשתו וכו' (ולא שבא הכתוב 
למעט אבל לא האשה), ודרש זה ליתא בירוש' שם, ובתנחומ' מב וישלח מסיים כן הילמדנו לפ' ותצא דיגה וכה וכבר. 
נאמר וכו' רמז בתורה שלא תהא אשה מהלכת בשוק וכר וכבשוה האיש כובש את האשה ואין האשה כובשת. 
האיש אבל אם הרבתה רגל וכו' סוף באה לידי קלקול וכו וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב וכו', וסגנון אחר בתנחומי > 
וישלה שם, ובתגחומ' מ''ב נח מובא המשנה בסי" ייח ילמדנו וכו' מי הוא המצווה וכוי האיש מצווה וכו ריביק = 
אומר על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים, ומוסיף שם לדברי ריב"ק אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה. 
ובתנחומ' נה שם נוסף עוד בדברי ר"י ויאמר וכו' וככשוה וכבשה כתיב האיש כובש את הארץ ואין האשה כובשתי: 
הוספה זרה (ועיו"ש בהערות רשיב, ודבריו צרוכין תיקון במייש שהמאמר לפנינו האיש כובש וכו' הוא הוספה בכ' 
קוח מן התנחומ' וישלח או שיהא נוסף מן הילקוט אל הב'ר). ובבבלי יבמות שם גרסיי א'יר אילעא משום רי אלעזר 
בן שמעון אמר קרא וכבשוה איש דרכו לכבש וכו' אדרבה וכבשוה תרתי משמע אמר ר' נחמן בר יצחק וכבשה כתיב- 
רב יוסף אמר מהכא וכך פרה ורבה וכו' איתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר הלכה כריביק וחד אמר אין 
הלכה כריב"ק וכו', ובילקוט ר' טייז העתיק וקיטע סוגיא זו שבבבלי והוסיף באמצע המאמרים מתנחומ' מב וי 
שם האיש כובש וכו' שאס הרבתה רגל באה וכו': 5 וכבשה כת'. בכיכ חפר מכאן עד למלך שעשה סעודה וכוי לקם 
סוף פ"ט: 6 ר' יצחק. צ'יל עפ'י גיי חירוש' ר' ירמיה ר' אבהו ר' יצחק בר מריון בשס וכו' ועח'נ, ובכי"ל נמצא 
פעמים הרבה קצור בשמות האומרים ועי' מ'יח חלק ליט צד 110, ובכי'פ נשמט זה המאמר, ובכי'א א' ובי נוסף 
כאן מאמר ארוך מפרשה ט' (בכי"א א' מאמצע סי ב' ובכי'א בי מריש סי ג' עד א"ר יהודה לגרמיה סוף סיי ג') שחפר 
שס בשני הכ"י, ונראה שבטופס שלפניהס היו הדפים מעורבבים כאן. ואח'"כ מתחיל בשני הכ'י ורי יצחק בר מריון. 
וכ: ‏ 7 ובירכן. בכי"פ נוסף כאן ,שבע ברכות בפסוק ובאו חכמי' ותקנו מעין דוגמתן", ובפדר'א שם אי' עשר: 
חופות עשה חקב"ה לאדה"ר וכו והיו המלאכים מתופפים בתופים וכו' והיו מלאכי השרת כמו שושכינים וכו כך 


בראשית פרשה ח א כז 5 


מלמטה , מלמעלה עומד כמלאכי השרת ומדבר כמלאכי השרת ומבין כמלאכי חשרת ורואה כמלאכי 

השרת, ובהמה אינה רואה אתמהא, אלא זה מצרד, ד' מלמטה אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה 

ומטיל נללים כבהמה ומת כבהמה, ר' תפדיי בשם ר' אחא העליונים נבראו כצלם ובדמות ואינן פרים ורבים, 

והתחתונים פרים ורבים ולא נבראו בצלם וברמות, אמר הקביה הריני בוראו בצלם ובדמות מן העליונים, 
פרה ורבה מן התחתונים, ר' תפדיי בשם ר' אחא אמר הקכיה אם בורא אני אותו מן העליונין הוא חי 5 

ואינו מת, ואם מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני בוראו מן העליונים ומן התחתונים, אם יחטא 
0 ימות ואם לא יחטא יחיה: ורדו בדגת הים אמר ר' חניגא אם זכה ורדו ואס לא וגה ירדו, אמריב 

3 יעקב דכפר חנן את שהוא בצלמנו ובדמותינו ורדו, ואת שאינו בצלמנו ובדמותנו ירדו: 
6 עיי ספכי סלזיכו פיי ט'ו: : 

1 מלמטה] ךן, הטן דפכ. מלמטה בראו א', מלמעלה .. א" | מלמעלה] ךא מלמעלן פכ (אוכל. . ומת 

| כבהמה מלמעלן עומד . . ך) | **השרת] שרת ל (וכן בסמוך) | ומדבר] פחי: מדבר דְאכ | ומגין] פחי. 

מבין אכ יש בו דעה ך | 2 אלא] - מצדדת פניה ' | וזה י | *מצדר דְך'] מצריך ל מצדיד ךָ': מצדיד 

שאין עיניו הולכות לפניו א, אינו מצדד פניוי | וארבע א"כי; וארבעה פא | מלמטה] חא דטן פכי | 

8 ומטיל גללים] וישן א* | תפריי א, תפרי פ, תפראי ך | 4 **והתחתונים] ותחתונים 0 | בורא אותו דכו | 

5 ופרה כ" | תפדי י, תפרי ףָ, תפראי ך7 | אני בורא אכי | העליונים | הוא] הרי ₪ א | *חי דאי] 

חי ל, חיה פכך | 6 ואם] ואם בורא אני (אני בורא אי, בורא פ) אותו הזפאי. ליך | הוא] הרי ₪ א | 

| * חי דא'י] חיי ל. חיה פכ, חייה ד | בורא אותו | חטא פךזא. יחיה י | 7 לא יחטא] לאו א, ימות כו, מת ח | 

, ורדו] וירדו אכ | אמר ר' חנינא לי א | ורדו] פש. רדו ך, יידו אכך*י | לא זכה] כש. לאו דפארי | 

8 דכפר חנין דְכ, בר נתן א | את] כל אכ | בצלם ש | כדמותינו דְכִי, וגדמות ש | ירדו כ | ואת שאינו] פ/ 

: את . . ךְש, כל . . א. וכל . .-5, ושאינוי | בצלם ש | ובדמותינו] פ, כדמותונו דְאִי, וגדמות ש | 

% ירדו]: א5ל, = ר' יעקב דמן כפר חנין אמ יבא צלמנו ודמותינו וירדה לשאינו דומ' לצלמנו כדמותינו ך | 


השרת, וסוף הפסוק זכר ונקבה וכו שיש בו בריאות מלמטה ועי' בפיי ב'יר ואפשר שכוונו ג'יכ אל השינוי או אל 
הדרש ונקוביו ומצאו בו נרמז ג''כ שהוא אוכל ומטיל גללים ומת, ולכן הקדימו למאמר זה המאמר זה הוא אחד 
וכו" וַעי' בפי' רשב'ים ב'יב שם וביפ'"ת, ולקמן פי"ד הובא מאמר זה ומאמרי ר' תפריי בשם ר"א בדרש וייצרך שתי 
יצירות \ מן העליונים ומן התחתונים ועיי"ש, ובכיייל נשמטו כאן המלות ,מלמעלה ודי" והשלמתי: 1 מלמעלה 
עומד וכוי. בדפוסי' נהפך סדר הענינים שמונה תחילה הבריאות שלמטה ואח"כ הבריאות שלמעלה והוא כפגנון 
המדרש לקמן פייד ‏ ושם אי' גם בכייל כמלאכי השרת וכן הגהתי כאן בכל המאמר, ובברייתא חגיגה שם נשנה 
ששה דברים נאמרו בבני אדם וכו' שלשה כמלאכי השרת יש לחס דעת (ועי' דייס) וכו' ומהלכין בקומה זקופה וכו' 
ומספרים בלח'יק וכוי שלשה כבהמה אוכלין ושותין וכו' ופרין ורבין וכו' ומוציאין רעי כבהמה, ובאדר'נ חגיי שלשה 
כבהמה וכו' ג' כמה"ש יש בהן ביגה וכו' ומהלכין וכו', ובפסי'ר שם מהו ה' צבאות אמר רבי יהודה בר' סימון אמרה 
חנה וכו' יש צבא למעלה יש צבא למטה הצבא של מעלה אינם אוכלים ולא שותים ולָא פרים ורבים ולא מתים 
א חיים לעולם והצבא שלמטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים וכו', ובברייתא דליב מדות שם אמרה חנה 
וכו" העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים והתחתונים פרים ורבים ומתים אם אני מן התחתונים וכו', ובמ"ש שם 
רב אמר אמרה אם מהעליונים אני לא אמות ואם מן התחתונים אני אפרה וארבה וכו' ועיי עוד לקמן פי'ב סי" זי: 
2 זה מצדד. בכיייל נשתבש מצריך ולקמן שם אי' מצייד והגהתי ועח'ינ ועמת"ל ע' צדר, ובפי' ב'יר כיייט מפרש זה 
מצדד האדם מצדד פניו לאחוריו ‏ מה שאין בהמה עושה, ופי" אחר בפי' הנדפס לא מצדד ממש וכו" אלא וכוי 
שהאדם אפילו כשהוא מביט לפניו יכול להסתכל לצדדין וכו' עויייש: 8 רי תפריי. וכי"ה גי' הילקוט בסמוך ר' תפדי 
וכן מוגה במקצת דפוסים כאן ובסמוך ר' תפדאי, ושם האמורא זה נזכר רק במאמר זה כאן ולקמן פיד ועי' אגה''א 
חיג צד-159: בצלם ובדמות. של מעלה: 4 הריני בוראו. בפי' ב'יר כייט מפרש או שגורס כן כסגנון המאמר 
ריו אמר הקב'יה אם אני בורא אותו מן העליונים לא יחא פרה ורבה ואם מן התחתונים לא יהא בצלם 
ודמות אלא כבהמה אלא הויני בורא אותו וכו': 5 ר' תפריי בשיר אחא. דורש עוד שטה אחרת בענין זה, 
ושתי השטות הן כפי המאמר בברייתא דליב מדות העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים וכו', ובספרי שם איי 
רי פומאי אומר כל הבריות שנבראו מן השמים וכו' וכל בריות שנבראו מן הארץ וכו" חוץ מן האדם הזה שנפשו 
מן השמים וגופו מן הארץ לפיכך עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלן שנא' אני 
אמרתי וְכו' ובני עליון כלכם לא עשה תורה וכו' הרי הוא כבריות שלמטן שנאמר אכן כאדם תמותון: 7 ואם לא 
יחמא. לקמן פיד הגי' בכיייל ואם מ ת יחיה וכי"ה כאן בכייח, ויש לפרש גי' זו וגיי הילקוט וכי'כ ואם ימות יחיה 
עפיי מאמרם תמיד לייב אי מה יעביד איניש ויחיה וכו' ימית עצמו ופי' רבינו גרשום שם ימית א"ע על דברי תורה, ועוד 
שם מה יעביד וכו' וימות יחיה את עצמו, ולכל סגנון זה המאמר דומה הגי' שהביא הרדק בפ' נעשה אדם אם יהיה 
ימות ואם ימות יחיה ומפרש אם יחיה את עצמו בתענוגי הזמן תמות נפשו עם גופו ואם ממית עצמו מהתאות 
וכו' יחוה במות גופן חיי עד: ורדו בדגת הים. ורדו כתיב בפסוק שלאחריו ויברך אתם אלהים וכו' פרו ורבו וכו' 
ַרְרו וכוי ובפסוק שלפניו כתוב ויאמר וכו' נעשה אדם וכו' וי רדו בדגת וכו', ומביא מאמר זה כאן כדי להסמיכו 
רי ר' תפראי בשם ריא משום שמפיים א'ר יעקב וכו' את שהוא בצלמינו ובדמותינו (או בצלם ודמות ועח'נ) 
ודורש ורדו לשון רדייה ווירדו לשון ירידה שהם ירדו מטה מטה אם לא זכו (או דורש י רדו אחרים ירדו וימשלו 
בהם וכ מפרש בפי' ב'ר כייי ואם לאו ירדו אחרים שולטין בהם חיות ומזיקין ועיי בפי' הנדפס), וביפ''ת הגיה 
וירדו בדגת וכו' אר'יח אם זכה י רדו ואם לאו וכו' (ועיי בחינ) ומביא ראיה להגהתו גם מפירש'י עה'"ת שכתב 
בפי וירדו ברגת וכו יש בלשון חזה לי רידוי ולי ירידה וכוי, ועי'יע ברד'יק ושם חוסיף לכך אמר וירדו ולא אמר 
(וצ'יל וימשלו) וכו', ובכי"א א' וב' וביייכ הגיי כן וירדו בדגת וכו' אם זכה ירדו, ובסוף המאמר נקוד בכי"א ב' 

ואם לאו ירדו') לשון נפעל, ובכיייא א' בפתח?), ונוסף פירושו בכי'א שהחיות פעמים מזיקות (בכיייא בי שמזיקות) 
+ ועיי גם בפי' מהרז'/ וברדיק גורס כן בסמוך כל שהוא בצלמיגן וכו' ירדו וכו': | 8 אמר ר'" דכפר חנן, 


ידו ל .ַרָדוּ ( 


54 לגע 362680116 5 





64 בראשית פרשה ח א נו כז 


ואפרכוס שהיו נתונין בקרוכין והיו בני המדינה מבקשים לומר למלך דומיני ולא היו יודעין אי זהו, 
מה עשה המלך דחפו והשליכו מן הקרוכין וידעו את המלך, כך בשעה שברא הקכיה אדם הראשון. 
טעו בו מלאכים, ‏ מה עשה הקביה הפיל עליו שינה וידעו הכל כי הוא אדם ההיר חדלו לכם מן 


האדם ונו' (ישעיה ב כב): : : 
וא5 כז) זכר ונקבה בראם זה הוא אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך זכר ונקוביו בראם : = 
ר' יהושע בר' נחמיה בשם ר' חננא בר יצחק ורבנן בשם ר' לעזר ברא בו ד' בריאות |מלמעלה וד'] 


5 מכילסס כל עס' דפססס פיד יכוט' ענילס פס ע"ס ד', ענילס. ע' 6', פנסועס ע'"3 טעוס פס" י'ע, פכסועס טס פיי כ'ב, 
טס' ספל פוכס פ"ל | כ"פ, | מכ' פופליס פ'6 סי (ס"ס), | ועי' כקען פ''י פל'ים פע'ים (פ5'ס), עעום כנס פ'ס ס" סי: > 
6 לקו כ ייד לקטן פי"ד, ועיי סניגס ע"יז ל', 5דכ"כ פפיז, | ככייפס דמ'נ עדום עדס ע'ז, פקיקסס כנסי פפ"נ (קע"ץ > 
בי), מדכט טעוסל פ': : : 


1 ואפרכוס] אכ עךר"מ. ואיפרכוס דַעף?י, והפרכוס ‏ | נתונין[ פחז]אכמ. דיס י(שם), לי דעי | בקרונין חאכשימי. = 
בקרובין פי '(שם) | מבקשין בני המדינה = | למלך ל' עומ | דומיני] עע. דומינו דַע" הימגון ד'חאכנבר*י(שם) מ = 

הימינון פ, המנן י | איזהו ְף, איזה הוא י, אי זה הוא מ, אי זהו המלך א, אי זה . . ו (שם) |. 
2 דחפו] נטלו ודחפו י | והשליכו] והוציאו | חוץ לקרוכין ך, . . לקרוכיו י' . . לקרונין חאש | ודעו את = 
המלך] וידעו הכל שהוא איפרכוס ךדי . . אפרכוס אכ מ. . . הפרכוס ₪ | אדם הראשון] אי (שם), את אדם. - דכ = 
את האדם . . מ], אדם ‏ | 8 מלאכי השרת ₪. .- ובקשו לומר לפניו קדוש דְכִי (שם), ובקשו . . לפניו שירה א > 
ובקשו לומר שירה מ | שינה] פחאלכימ, תרדמה דְאי | כי הוא] שהוא | 4 וגר] אשר נשמה באפו כו" 
במה נחשב הוא דְאכי (שם) מ | 5 הוא ל' דְפאכ | שכתבו] ששינו ךְפא'כן, ששנו א? | *לתלמי דפאפ:]. = 
לתלמיי , לינאי ל | ונקנה אכ | בראם] בראו חח | 6 בר] פ5כ, בר ך | הינא ך, הנה פ. חמא א1, = 
הונא כ | רבנן כ, ורבנין א | אלעזר פ. אליעזר ך, איבו א, אלעזר בשיר איבו א%, . . בר אבו כ | ברא מו = 
לי אב | ד] א'. ארבע דפכי | בריאות] י, בריות דְפאכ | *מלמעלה דְא'] -לן פכ. מלמטה א?. ל ל | = 
*וד'] א%, וארבע פכ. וארבעה דְַא', וארבע בריות דְז, לי | : ה 


המלך דחפו והשליכו מן הקרוכים וידעו את המלך כך בשעת וכן' אדה'ר (ונוסף בצלמו וכר) טעו בו מלאכים " 
מה עשה הקב'ה הפיל עליו שיגה וידעו חכל כי הוא אדם הה'ד חדלו וכוי: ‏ 1 ואפרכוס. שר מדיגה בל'י1), וכיה = 
בערוך ע' אפרכוס וע' דומיני, ובעי קרכין איי ואיפרכוס ועח"נ וכן הוראת ותפרכוס בכי'פ ועי' קרוים צר 281 ועי"ע = 
מ"ע ע' הפרכוס וגלאססאר להח' פירסט צד 72 : בקרוכין. מרכבה למלכים ושרים?) ועי' פירסט שם צד 209. וכן " 
לקמן פ"צ בכי"ל רגלים שלא פסעו לעכירה יפסעו לקרוכין וירכב אותו במרכבת המשנה וגו', וכ"ה בקרוכין גם ‏ " 
בדו וד' פפר'מ וד' ווילנא (ובמקצת דפוסים נשתבש בקרונין) ובערוך בכל ג' הערכים, וכן מפרש בפי' ביר כויט. = 
קרוכין עגלות (וללא נכון פירשו בל' רבים), ובפי' אחר שבפי' ב'"ר הנדפס מפרש ק ר ונ ין מרכבה קווריקא?), 
וגם בא"א כתב וגי' רשי זיל קרונין בנויץ והכל שוה שהוא קרון, וכן הגי' במ' קהלת שהיו נתוגין בקרונין ‏ " 
ועח"נ והוא מל"ר'), והשיבוש בקרובין נמצא גם בירוש' תעניות פיב ס'ו א' ועי'יע פסיקת' קלייג אי הערת סו ותנחומא = > 
מב ומסעי סי י, ובמ' קהלי מ''ב איי שהיו נתונים בספינה: לומר למלך דומיני. אדון*) ודרכס היה לקרוא אדון רק לפני. - 
המלך ועי' פירסט שם צד 95, והג'' דומיני אי' גם בבייר לרמח"ד כמו שהעירותי וכיה בערוך ע' דומיני (ובערוף = 
דפ"ר אי' דומינו ועח'נ), ובמ' קהלת נשתבש דומינון, וברוב ספרים הגי' הימנון ופיי שירה*), וכן גורס ומפרש ‏ " 
בפי' ב'יר כייט, וכן כתב בא''א שרשיי זיל גריס הימינון ופי' שיר ועיי בפיי ב'יר הנדפס (ובדפ'ר שם נוסף עוד כמין. = 
נחשת הוא להבל, ולא נתפרש לי), וכן במ' קהל' מ'"ב ביקשו בני וכוי לומר הימנון, ובילק' מכירי הגי' ג'כ הימנון ושם נוספ " 
אדון והוא פי' דומיני  :‏ 2 וידעו את המלך. וכיה בב'יר לרמה'יד שם, וגי' זו עדיפא מגי' הספרים וידעו הכל. שהוא איפרכום. ‏ > 
ועיי ביפית, אכן גם במ' קהלת הגיי כן ושם סגנון המאמר דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו וכו' כך וכו' טעו בו = 
מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה וכו' הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם ועח'נ, ומסיים שם ואמר ‏ > 
לו כי עפר אתה וכו', ובמי קחל' מייב הגי' נטלו והשליכו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא מלך כך וכו' ובקשו לומר לפניו 2 
מה וכו' הפיל עליו שינה וידעו שהוא וכו': 5 זכר ונקבה בראם. במקרא כתוב כאן ב רא א ת ם ולקמן בראשית הי בי = 
זכר ונקבה ב ר א ם, ומהמשך הפסוקים שלפנינו במדרש וכן מסדר השינוים במכילתא וירושלמי ומדרשי תנחומי מוכה =" 
ששינו פסוק זה (א' כ"ז), אבל בבבלי חגיגה ומס' ספר תורה ומס' סופרים נמנה שינוי זה אחר השינוי ויכל ביום. > 
הששי (ויכל בששי) וא"כ הוא הפפוק לקמן ה' ב', וגם בסגנון השינוי פליגי וכמו שהוא לפנינו זכר ונקוביו 
ב רא ם כ"ה במכילת' ובירושלמי ד' ויניציאה (בירוש' ד' זיטאמיר בשיבוש ונקביו). ובתנחומא כ'י רומי הגיי זכר ונק בי ו 
בראם, ובתנחומי מייב. זכ ר וג ק ב ה ב רא ם (ועייייש הערה ציו) וכיה כאן בכי'א א' וב' וכי'כ, ובבבלי מגילה ומס' סית/ > 
ומס סופרים ותנחומא הגי' ז כ ר ונק בה ב ראו, ובבבלי מוסיף להדיא ול א כת בן ב רא ם (ועיי בד'יס), ובמאור. =" 
עינים ד' ווילנא צד 180 מובא גי" ביר זכר ונקבה בראו ועח'נ, ולפי הנוסחא שלפנינו בב'יר ובמכילתי וירושלמי =" 
שינן בפסוק זה ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותן זכר ונקוביו בראם שלא ישעו " 
דצלם אלהים הוא זכר ונקבה (ועי" בקע ירושי שם) או להוציא פשוטו של מקרא ממדרשי האגדה שנברא אדת"ר " 
אנדרוגינוס או דיפרוסופון ועי' בריש הפרשה צד 55, ויתפרש הכתוב לפי שינוי זה שהפליא לעשות שברא את האדם " 
נקבים נקבים ומחילים (ובראם שב על מלת ונקוביו) ואין רוחו יוצאה מהם ועי' לעיל פא צד 5 וברכות ס' בי. וכן ‏ > 
דרשו ב"יב ע'ה א' הכתוב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו (יחזקאל כיח ייג) א"ל הקביה וכו בך =" 
נסתכלתי ובראתי. נקבים. נקבים באדם |כו', וטעס השינוי לפי הנוסחא זכר ונקבה בראו עי' בפירש'י מגילה שם, > 
ובתרגוס היוני שלפנינו ליתא כל השינוי, ועייע בס' פארשטודיען להמהרזיף צד 28 וצד 82,. ובהערות רמאייש ‏ " 
במכילתי שם ובהערות הח' יואל מיללער במייס שם: מן הדברים שכתבו. וכן הלשון במכילתא שם, ולקמן פש ‏ " 
פליה ופמ"ה הג" גם בכי"ל ש שינו וע" מיש מהרן'ף שם צד 81, וט'ס בכייל לינאי המלך ותגהתי; " 
6 ברא בו וכו'. דורש ריש הפסוק ויברא וכו" בצלמו בצלם אלהים ברא אותו שברא בו בריאות מלמעלה כבמלאכי ‏ . 


.0% (" .6מ00₪11 (5 .ממגעצ68 9 .681168 (' .עָ00000א (? .06עָק0ה/ (1 







































בראשית = פרשה ח א כו 08 


תשובה למינים אתה מוצא רפואתה בצידה, חזרו ושאלו אותו מהו רכת' ויאמר אלהים נעשה 
, אדם ונו'. אמר להון קרון דבתויה ויכראו אלהים את האדם אין כת' אלא ויברא אלהים 
1 (בראשית. א כז). כיון שיצאו אמרו לו תלמידיו לאילו דחיתה בקנה, לנוו מה תשיב, אמר להם לשעכר 
: אדם נברא מאדמה וחוה נכראת מאדם, מיכן ואילך בצלמינו כדמותינו, לא איש בלא 
! אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה: אמר ר' הושעיה בשעה שברא הקביה שי 
: את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, למה הדבר דומה למלך 
. 
/ 


8 לקטן פכייצ: = 5 לקוט כ כ'ג ילק' ישעיס כי כס"6 (ש5יד), ילק' עכיכי שעיס 3' כ'נ, עדכע קקלם פ' עס שתיס 
(ר י'), קסלס ('נ טס (מדכט זועל 75 107), ועי' פדכ"ס פייט : 


1 תשובה] ךְזננש, פתחון פה דפ א. מחלוקת כ | רפואתה] פנש תשובתה דָא', תשובתן א | בצדן א? | 
:= מהו] פא'י, אמרו (ואמרו 5) לו מהו א'5, אמרו . . מהו דין 1 | לאדם וגו] אדם א'י, אדם בצלמינו. 
ּ כדמותיגו דפ א"כ | לון כ | קדון] פחאכר'"י. קראון ך | דבתריה] ככף', דבתרא ך, מה דבתריה דְָא: מה דבתריה 
ויברא אלהים את האדם בצלמוי, מה . . ויברא . . האדם ₪ | ויכראו . . . האדם אין כתי' כאן אלא ויברא 
אלהים ‏ א1, ויבראו . . אין כתי' כאן . . ויברא א%, ויבראו. . האדם בצלמיהם לא נאמר (אין כתיב כאן כי) אלא 
ויברא אלהים (אלא ויברא כי) את האדם בצלמו ך'כי, ויבראו אין כתי כאן אלא ויברא בצלמיהם אין כת' כאן אלא 
בצלמו ₪ | 8 תלמידיו| אכ ₪ ר ל"דפ. רבי י | *לאילו פ] לאלו דְא'י. אילו ל | בקנה] בקש פכי | 
אתה משיב | לשעבר] בתחלה אַכי | 4 מאדמה] פכ, מן האדמה דְאי | "וחוה] חוה ד | נכראת ל' אכי | 
= מיכאן דְ?, מכאן דְפאי | *ואילך] ואלך - | 5 ואין שניהם א | שכינה] פחא. ₪ חזרו ושאלו אותו 
אמרו לו מה דין דכתיב אל אלהים י"י אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן אלא הוא יודע אמרו לו תלמידיו לאלו 
דחית בקנה לנו ‏ מה אתה משיב אמר להם שלשתן שם אלהים הן כאיניש דאמר בסילוגוס קיסר אגוסטוס קיסר 
חזרו ושאלו לו א"ל מה הוא דין דכתיב כי אלהים קדושים הוא אמר להן קדושים המה אין כתוב אלא קדושים 
הוא ך | הושעיה] פך', יא דאכ, אושעיה מ, דיא ו (ישעיה) | 6 בו ל' אכימ | לפניו לי מ | קדושה א | 
| למה -- דומה] ₪, משל ךְאי(שם), משל להיר [זי. לי כם. | 


תשובתן בצידן נעשה אדם בצלמנו ויברא אלהים את האדם בצלמו הבה נרדה וכו' וירד וכו': כי שם נגלו וכו' לאל 
העונה וכ כי מי גוי נדול אשר לו אלהים קרובים וכו' בכל קראנו אליו וכו אשר הלכו אלהים לפדות לו וכו : 
1 מהו דכתי. וכיה בפוגיא צד 552 מתו דכתיב נעשה אדם בצלמנו אמר להם קרון דבתריה ויבראו אלהים את האדם 
אין כתוב כאן אלא ויברא אלהים, ושם צד 484 מהו דכתיב ויאמר וכו' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמר להון קרון 
וכן' אלא ויברא אלהים, וסגנון הירוש' שם וחזרן ושאלו אותו מה אהן דכתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו אמר להן ויבראו 
אלהים את האדם בצלמם אין כתיב כאן אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו ועח'"נ, ובדייר שם כיון שהגיעו למעשה 
יום השישי היו שמחים אמרו לו הרי כתיב נעשה אדם בצלמינו אמר להן מי כתב ויבראו את האדם בצלמיהם אין 
כתיב כאן אלא ויברא את האדם בצלמו אמרו לו והא כתיב. כי מי גוי גדול וכו' בכל קראינו אליו כתיב, והכתוב 
ויאמר אלהים נעשה אדם וכו' הוא אהד מן הדברים ששינו הזקנים לתלמי המלך וכתבו לו אעשה אדם בצלם 
ובדמות כמו שמובא בכל המקורות שציינתי לקמן צר 64 (ולפי הגי' שבתנחומא מב שמות שם שינו המקרא שלאחריו 
ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו'), ופלא ששינוי זה נפקד במדרש כאן ועי' במ'"י לעיל צד 10 ומיש מהרז'ף בסי איבער 
דען איינפלוס וכו' צד 24, ולפי הגי' שלפנינו בכייל משמע קצת שהמינים שאלו וק מה שכת' נעשה אדם ולא 
דייקו לשון הפסוק בצלמנו כדמותנו, ור' שמלאי הוצרך לפרשו בתשובתו לתלמידיו משום שדורש נעשת אדם ל' נפעל : 
8 כיון שיצאו וכו'. מאמר זה עד בלא שכינה השמיט בסי פוגיא בכל המקומות: לשעבר אדם נברא. דורש נעשה 
אדם כמו שדרש ר"ה לעיל (צד 60) כבר נעשה אדם, ודורש בצלמנו כדמותנו שיהיו זרעו מיכן ואילך בצלמנו 
וכו', וכן מפרש בפי' ב'ר כיייט הכי דריש קרא עכשו נעשה אדם מאדמה וחוה מאדם מכאן ואילך בצלמגו כדמותנו 
שותפין בוולד ועי' גם ביפ'ת, וכן הדרש לקמן פכ''ב קניתי איש א ת יי לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה 

מאדם מיכן ואילך בצלמינו וכו' לא איש וכו' ולא שניהם בלא שכינה, ובירוש' הגי' לשעבר אדם נברא מן העפר וכו' 
מאדם ואילך בצלמינו וכר א''א לאיש וכו' וא'א לאשה וכו' א''א לשניהן בלא שכינה, ושם הובאו עוד די שאלות אלו ששאלו 
המינים את ר' שמלאי וזה'יל שם וחזרו ושאלו אותו מה ההן דכתיב אל אלהחים ה' אל אלהים ה' הוא יודע (יהושע כ'ב 
07 וכו' כאינש דאמר בסילייוס קיסר אגושטוס חזרו ושאלו אותו מהו דכתיב אל אלהים הי דבר ויקרא. ארץ (ועיי. מי 
תהלים שם) וכו' חזרו ושאלו אותו מהו דכתיב כי אלהים קדושים הוא וכו' א"ר יצחק קדוש בכל מיגי קדושות 
וכו'. (ועיי תנחומא מייב בראשית שס וקדושים שם וילק' יהושע ר' לייג) חזרו ושאלו אותו מהו אהן דכתיב כי מי גוי 
אשר לו אלהים קרובים אליו וכו' (ועי' דיר שם), ושם בכל אלו המאמרים אמרו לו תלמידיו רבי לאלו דחית בקנה 

וכו' ועיי אגה'יא ח'א צד 556, ומירושלמי שם נוסף בדפוסים כל המאמר חזרו ושאלו וכו' מח דין דכתיב אל אלהים 
+ וכו' ותחלת המאמר חזרו ושאלו וכו' מה הוא דין דכתיב כי אלהים קדושים הוא, וליתא בכל כ"י שציינתי ולא 
חובא בילקוט כאן ובפיי ב'יר ולא הועתק בבייר לרמהייד שם, ובילקי יהושע ר' ל"א הועתק מירושלמי כמו שנסמן 
שם (ושם בדפ'ר ה מ י ג ים שאלו) ועיי גם בערוך ע' בסיליאופ : -6 את אדם הראשון. בצלמו, ובפוגיא צד 552 הגי' 
כן בשעה שברא הקביה אדם הראשון בצל מו וכן שם צד 484 בסוף המאמר שהביא בשם ביר לרמה"ד כך 
בשעה שברא הקב'יה אדה"ר ב צל מ ו כד מ ותו טעו בו וכו' ועיי בפי' ב''ר, ובפרר'יא שם אי' מה עשה הקב'ה נפח בו 
ברוח נשמת פיו וזרק בו נשמה וכו' עמד על רגליו והיה מתואר:בדמות אלהים ראו אותו הבריות ונתייראו כסבורין שהוא 
שי ובאו כלם להשתחוות לו וכו': לומר לפניו קדוש. וכן הלשון בשמו"ר ד'"ו סוף פכ''ט שרפים לא אמרו קדוש, ובפוגיא 
צר 552 הגי' לומר לפניו קדוש קדוש קדוש י'י צבאות, וכן שם צד 484 קק'ק יי צבאות ועי' בסדר רבה דבראשית 
סי ייט ובמי כונן בבית"מ ח'יב צד 88, ובמ' קהלי מב הגי' לומר לפניו שירה : למה חדבר דומה וכו'. במ' קהלת שם 
מובא המאמר בדרש ונודע אשר הוא אדם והגי' שם משל למלך ואפרכוס ועח"נ. ובפוגיא צד 484 השמיט מלת ואפרכוס 
וג' שם למה הדבר דומה שהיו הוא ואחד בקרוכים, לק עד סופו הועתק המאמר שם כמו שהוא לפנינו בסגנון 
כייל והיו בני המדינח מבקשים לומר למלך ד ומי גי ולא היו יודעין איזהו. (בגליון שם נוסף המלך) מה עשה 





ו בראשית פרשה ח א ו 


העליונים והתחתונים וכיון שבא לבראות הארם נמלך במלאכי השרת, אמר ר' ליה לית הכא מלכו, 
אלא למלך שהיה מטייל פתח פלטין וראה בולרין אחת מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים 
מ דימוסיות ‏ ומהן אומרים פרבטיות, אמר המלך אדריינטיס אני עושה אותה מי מעכב: שאלו המינים 
את ר' שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לימים ראשונים הה"ר כי 
= שאל נא לימים ראשונים ונו' (דבייס ר לב). בראו אלהים אדם אין כתוב כן אלא ברא אלהים 
(שם שס), חורו שאלו אתו מהו דכת' בראשית ברא אלהים וגו', אטר להם בראשית בראו אלהים 
אין כתוב כן אלא ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אמר ר' שמלאי בכל מקום שאתה מוצא 


8 ילקוט כמ י"ד, יכוט' נככום פ'ע "ב ד', וע" סעום כבס פכ"ע ק" 6', דנכיס כנס 5" ס" :'ג, סנסועס ‏ פב 
נכסטים יי זי וקדוטיס קי' ד', סנסוצל קדוטיס פ'' ד', עדכש ססליס כ' כ" 5 , פנסלכין מ"ס 3' : 


1 לבראות] דְזְכִי, לבראת דְָא. לברא פ | אדם פי, את האדם אכ | נמלך] נטל עצה א | ממלאכי א | **השרת]. ., 
שרת ל | *ר' ליה] ליה ל, ר' לוי דְפָאי | 2 למלך] פכעי: משל -- דא | פתח] פ, בפתח דְע, על פתח אכי | = 
פלטין] (ני, פלטין (פלאטין דְ'. פלטרין א'כ) שלו דפאכ | בלרין] פאכעי. בלורין דך1, בלרין ף? | . 
בה| בהם פַכ | אמרו ע. | 3 דמוסיאות שי, דימוסות ד פָא: דימוסאות ץע | מהן עו | אמרו ([ | פריבטיות םי = 
פריבטאות ך (ן, פרדסאות א'ש, פרדסכאות ד', פרדכסיות +, פרדכסיאות כ, ערדכסאות א? | אדריינטים] (ץ, / " 
אדריניטוס פ, אנדרטין א'ך'י, אינדרטין דְך? | המינין שאלו פכו' | + שילאי א', שילא א? | כמה] אמרו .- פא |- 
להם] ,ב שוטים א' ‏ | ואשונים] כי, הראשונים דְפא' | וגו] פ. אשר היו לפניך למן היוס אשר ברא אלהים 

אדם ו, וכו' למן . . אדם א', למן . . אדם ך | 5 בראו -- אדם] בראו אלחים י, אשר בראו דְִפ, בראו א' | אין: 
כתי' כאן דְפַי, לא נאמ' א' | ברא אלהים] +, אשר ברא דְף, ברא א | 6 ושאלו דְפא | אותו | מהו] פא*: אמרו. = 
מהו א', אמרו לו מהו דין ך | דכת ל' א | וגר] את השמים פ. ל דא | בראשיה] פא: ל ך | 7 אין 
כתיב. כאן ךא | אלהים -- הארץ] אלהיס דָא". ל' פא' | כל א"כ | שאתה מוצא] שיש ם | - 


1 אמר ר' ליה. בכייל כהוב א' ליה ונ'ל שאין להגיה אמר ר' לוי כגי' שאר הספרים אלא כמו שתהגהתי 
אָמר ר' ליה והוא ‏ ר' הילא שנזכר פעמים אין מספר בירושלמי ועי' מבה"י ע"ה בי, ונקרא, ג''כ ר' אילא. רי 
לייא ר' ליא והוא לפי כתיבת כי"ל ר' ליה בה"א, וגי' הספרים קשה שריי דסכנין אמר לעיל בשם ר' לוי 
' בגפשותן של צדיקים נמלך ועי' גם באגה"א ח"ב צד 410, ונכון א"ר ליה לית הכא מלכו אין כאן משמעות 
עצה, והוא חולק על הדרשנים שדרשו נעשה אדם שהקב'יה נמלך בלבו או במלאכת שמים וארץ או במלאכי 
השרת או בנפשותן של צדיקים אלא מפרש נע שה כפשוטו שכן דרך המלכים לדבר שהן גוזרים ואין מעכבם " 
וכן לקמ' פי"ז סי' ו הגו" בכי"ל =ר' אילא ור' אמי ובדפוסים 4 ר' לוי וכוי: 2 בולרין. גוש') של אבן וכן 
לקמן פכיה בולריות של זהב, והמאמר מובא בערוך ע' בלר ע' פרבטאות וע' אדריינטיס : | מהן אומרים 
דימוסיות וכו'. כלומר נקח אותה לבנין דימוסיות, ומהן אומרים נקח אותה לבנין פרבטיות ועי! לעיל צד 11 במ" 
(ושם הצגתי סי' התימא לפי' הר'ר נפתלי פרקטיא בריכות, וכנראה לקח פירושו מערוך ע' פרקטן ותתימא שהחליף > 
פרקטיא עם פרקטן), ובפי' השני שבפיי ב''ר הנדפס ג' פרדסאות ומפרש מושבות לסבב חצר המלך, ובא'א כתב טסיא > 
פרדכסאות ופי' מושבות וכו': = 8 אדריינטיס. בגליון כי"ל מפרש דמות שלי, והוא ל'י?) ופי' צלם וצורת אדם 
ועי'. מו"ע ע' אדריינטיס וקרוים צד 14 : שאלו המינים. בירושלמי שם המינין. שאלו (ובנופסחת מהרשיס שאל 
המינים) את ר' שמלאי וכו א' להם ולי אתם שואלין לכו ושאלו את אדם הראשון שנ' כי שאל וכו' ראשונים וגומר - 
אשר בראו אלהים אדם על הארץ אין כתיב כאן אלא למן היום אשר ברא אלהים אדם על. הארץ, וכד'ר שם בפ ‏ > 
כי מי גוי גדול וכו' איתא שאלו וכו" כמה רשויות בראו וכו' אמר להם אני ואתם נשאל לששת ימי בראשית == 
אמרו לו מי כתיב בראשית ברא אלוה בראשית ברא אלחים כתיב אמר להן מי כהב בראו ברא כתב ומי כתב > 
ויאטרו אלהים יהי רקיע יקוו המי' יהי מאורות ויאמר כתב כיון וכו', ובשמו'ר שם ההיד השמע ש קול אלהים 
המינין שאלו וכו' א''ל אלוהות הרבה יש בעולם אמ' להם למה אמי לו שהרי כת' השמע עס קול אלהתי' אמ' לתם 
שמא כתוב מדברים אלא מדבר וכו' ‏ ועי' בביה'מ חיה צר 68; ובתנחומא מב בראשית שם שאלו המינין וכו =" 
אמרו לו כמה אלהות בראו את העולם אמר להם אני ואתם נשאל לתורה אמרו לו הרי כתיב כי אלחים קדושים " 
וכו' ובסוף המאמר שם אמרו לו והכתיב בראשית ברא אלהים אמר להן בראו לא כתיב כאן אלא ברא, ושם פ' " 
קדושים ראה מה כתיב כי אלהים קדושים הוא וכו' פסוק זה פתח הוא למינין שנראה כשתי רשויות שאלו המינין וכח = > 
מהו כי וכו' אין אתם אומרים שהוא רשות אחד הרי שתי רשויות הן אמר להם שוטים שבעולם וכו' וכיה בתנחומא קדושים " 
ועייייש, ובמ' תהלים שם שאלו וכו' מהו דכתיב אל אלהים ה' דבר אמר להן דברו ויקראו אין כתיב כאן אלא דבר ויקרא > 
* וכוי, והמאמר שלפנינו חובא פעמים שונות בס' פוגיא, שם 852 קיטע המאמר וכתב שהוא מב"ר קטנה, צד 298 > 
הובא המאמר בשם ב"ר ובגליון נסמן שם מ' רבה קטנה, וצד 484 הובא תחלת המאמר בשם בראשית קטנה 
ואח"כ הביא שם המאמר בשם ב"ר לרמח"ד ומתחיל אני ואתם נשאל ל ת ו רה בראו אלהים את האדם אין כתוב. 
כאן אלא ברא אלהים חזרו וכן', וחוץ משיגוי זה בהתחלתו הועתק כל המאמר מב'ר שלפנינו. ושם צד 485 מאמר ‏ " 
אחר בשם ב"ר לרמה'ד שאלו המינים את ר' שמלי ואמרו כמה אלוהות בראו את העולם אמר להם אני ואתם = 
נשאל למורה (נ'א לראשונים שהם תורה) אמורו לו חרי כתיב כי מי גוי גדול וכו' ועיי במ'י לעיל צד 11: = 
4 נשאל לימים ראשונים. וכ''ה בסי פוגיא צד 298 שאלו וכו' נשאל לימים רא ש ונ ים הה'ד כי שאל וכו' לימים " 
ראשונים וגו', ותוספה מזויפת שם אמוו לו מהו דכתיב וישע מחרב מפיתם ומיד הזק אביון אמר להם ‏ . 
בראשית בראו אלהים אין כתיב כאן וכו'  :‏ 6 חזרו שאלו אתו. בירוש' שם אמרו ליה והכתיב בראשית וכו' אמר להן > 
וכי בראו כתיב אין כתיב אלא ברא, ועי' במ"יי לעיל צד 25 : = 7 בכל מקום וכר. בירוש' שם כל מקום שפרקו (צ'ל 
שפקרו וכ"ה בנוסחת מהרש"ס) המינין תשובתן בצידן, וכן שינה הגי' בילקוט, ולנכון שם בדפיר שפקרו ה מ ינ ין וכו 
ובפוגיא צד 298 מובא בכל מקום שאתה מוצא ש אל ה למינים אתה מוצא רפואתה (ונ'א בגליון שם תשובתת) 
בצרה, ושס צד 484 במאמר שהביא בשם ביר לרמת"ד בכל מקוס וכו' תשובה (בגליון שם שאלה) למינים אתה . 
מוצא רפואתה (בגליון תשובתה) בצרה ועח'ג, ובסנהדרין שם גרסינן אי'ר י וח נן כ"מ שפקרו המינין (ועיי דייס) = 


9 6460009. = 3( 000008 06 





בראשית פרשחה הח א נו 1 


משברא צרכי מזונותיו ואחר כך בראו, אמרו מלאכי השרת לפני הקביה רבון העו' מה אנוש כי 
תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח ה) הרא עקתא להן מברי, אמר להם אם כן צנה ואלפים 
כולם (שס שס ה) למה נכראו, ציפור שמים ודגי הים (שפ שס פ) למה נכראו, מנדל מלא כל 
טוב ואין לו אורחים מה הנייה לבעליו שמלאו אותו, אמרו לפניו רבון העו'. יי אדונינו מה אדיר \ 
שמך בכל הארץ (₪ שש י) עבר מה דהני לך: ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בנפשותן5ן 
שלצדיקים נמלך היה המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם 
(רה"א ד כג). ‏ המה היוצרים על שם וייצר י"י אלהים את האדם וו' (בראשית ב ז), ויושבי 
נטעים על שם ויטע י"י אלהים ונוי (שס שס ת). ונדרה על שם אשר שמתי חול גבול לים 
ונו' (ירמיה ה כב), עם המלך במלאכתו ישבו שם עם מלך מלכי המלכים הקכ"ה ישבו נפשותן 
66 שלצדיקים שבהן נמלך וברא העולם: ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בשעה שהיה משה כותבס!חז 
= התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם וו' אמר 
רבונו שלעולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אמר לו כתוב, הרוצה לטעות יטעה, אמר לו הקביה 
משה האדם שאני בורא לא נדולים ולא קטנים אני מעמיד ממנו אתמהא, שאם יבוא הגדול ליטול רשות 
מן הקטן ממנו הוא אומר מה אני ליטול רשות מן הקטן אתמהא, והן אומרים לו למד מבוראך שברא 


קי יו ה ה 





0 1 ו 
ובוש בג בב ו ו 





+ 






8 


1 עיי פוספפס כנסדכין פ''ס, כנקדכין 5'יס ס': ‏ 5 "לקוט טס, *לק' דס'י פלף ע'ו, עזכם כופ פ"3: 10 לקוע שס: 


1 משברא אכי (שם) מ, משנבראו פש, שברא דִי, ומשברא ה | צרכי] צורכי ך, לי אכי(שם) מ | רבון העוו] רבון 
העולם ך, . . העולמים מ רבונו של עולם פי. ל' אכי (שם) | ל חדין ךר | "להן דפארימ] לחס לכ5, 
למה ו (שם) | מיברי ל"ך'י (שם), מבריא א', דיה מ דייה א?. מיבריא ךף?, אברי י, נבראת ש | 8 למגדל] 
משל למלך שהיה לו ₪ ך | כל לי פי (שם) | 4 ואין בו אורחים א"כמ, ואין אורחים נכנסים א | מאי א | 
הנאה או (שם) | לבעליו -- אותו] לבעליו (לבעליה א', לבעלה א?) שמלאו אכי (שם), לבעליו פי. לבעלה מ 


יש למלך שמלאו ך | אמרו לפניו] מיד אמרו מ | רבון העו] רבון העולמים פכ, רבונו של עולם אל 
לי א'ימ | 5 ענד] א'י. עניד דפא'כי(שס) מ | מאי א | דהאהני איש | דסכנין] פאבי. דני ךד | 
ללוי] שמואל ך' | 6 נמלך] = וברא את העולם יו (דת"י) | ההייד | *וגדרה--- שם דַזא'] וגדרה . . שמה ך, 


וגו ל | 9 מלך] א'כי(שם), המלך פי, המלך מלך דָא? | נפשותיהם כי (שם) | 10 נמלך] פאכ*: ₪ הקביה ך | 
העולם י(שם), את העולם דְאַכי. עלמו פ | נחמני יי | יונתן] יוסי ם | 11 התורח] י: את .- דְפאכ | לפסוק] אלי, 
לפסוק זה א'י, . . הזה שנא' ךְ | אדם וגו] אדם פא'י: . . בצלמינו כדמותיגו אכ | אמר] .- לפניו דפא'כי | 
2 לרבונו של עולם] רבון העולם ך | למה אכי | למיניי אתמהא דָי, לאפיקורוסיי ₪ | כתוב] משה כתוב וקבל 
שכר א | והרוצה | 18 למשה א'י, . . משה א"כ | האדם | אלי, אדם הזה פ: האדם . . דְא'כ | שאני בורא] פא'י, 
שבראתי ד | לא גדולים וקטנים ך, בכל יום ויום לא גדולים ולא קטנים א, גדולים וקטני' י | אתמהא ל די | 
שאם] ילמדו דרך ארץ ממנו .- פ, ילמדנו דרך ארץ ₪ א | יבוא] לא יבוא י | ממנו-- אומרים לו] אמור 
לו י | 14 הוא] אינו א | נוטל פאכ: צריך ליטול ך | הקטן] .- ממני דְפא | אתמהא] כ. ל דפא | 
הן ₪ | למד] פ: למוד ךאכי | שברא--שבא] שהוא ברא העליונים . . שבא ף, שהוא ברא את העליונים ואת 
התחתונים . . שבא דְ, שהוא ברא את העליונים וכיון שבא א1, כיון שברא את העליונים ובא א?. כיון שבא ז | 


מדיינין ומתעסקין אלו עם אלו: 1 משברא צרכי מזונותיו. ‏ בששת ימי בראשית ובסוף ברא את האדם, ובכי'א בי 
נוסף כאן וכן הוא אומי חכמות נשים בנתה ביתה זו התורה שנברא כל העולם בחכמתה חצבה עמודיה שבעה זה 
העולם שנברא בז' ימים טבחה טבחה מסכה יינה זה מעשה בראשית שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה, והוא 
הוספה עפ"י התוספתא וסנהדרין שם: ועי' עוד תוספות ברכות ס' ב' ד''ה אשר ובמבוא לתנחומא מב מ'יח ע'ב : 
ל הדא עקתא. הצרה הזאת למה נבראת, והגהתי ל ה ן, ובכייל כתוב להם מברי ונקוד1), ובגליון מוגה מיברי?), 
ופי' להן למה כמו בירוש' יבמות פניב ייב די לאן ליך ועיי לעיל צד 88, ובילק' תחלים הגי' למה, ומברי או מיברי 
הוא בינוני מבנין אתפעל : עבד מה דהני לך. עשה מה שטוב בעיניך, ומלת עבד נקוד גכ בכייל?) : 5 בשם רי לוי. 
וכיה בשאר כ'י ובילק' בשני המקומות ובעקידה שער ג'. וגיי הדפוס משובשת ועיי גם באגה/א ח'יב צד 891, ובכיייח קיטע 
רי לוי אמר וכן מובא בס פוגיא צר 551 בשם ב'ר קטנה : בנפשותן של צדיקים. בפיי ס' יצירה לר"י ברצלוני צד 
8 הביא בפי' וצר בהם נפש כל היצור וכו' ויש מי שמפרש ואומר כי בתחלה שברא. המקום ב'יה הרוח ברא כל 
נפשות העתידין להיות עד סוף העולם וכמפרש בבראשית דר' הושעיא (עי' במ"י לעיל צד 1): בפי נעשה אדם 
בנפשותיהן של צדיקים נמלך מכלל שכל הנפשות העתידות ליכנס בגופות בראן הבורא בתחלת ברייתו של 
וכו': ועיי לקמן. פכיד, וגם ברקנאטי מובא הגי' בנפשותיהם וכו' ובעקידה שם ג'. הביא עם נפשותיהן וכו 
נמלך וברא את העולם ועח'ינ, וכן איי במדרש רות ד'א היוצרים אלו נפשותיהם וכו', ולכן אין לדקדק כלל בהגיי 
שלפנינו דקאמר נפשותן "ולא נפשותיהן ולנכון כתב ביפית שכן דרך הלשון עיייש: | 6 וגדרה עס המלך 
וכ'. כן השלמתי הפסוק ועחינ: 8 גבול לים. כמו גדר לים, והוא ממעשה בראשית וממלאכת הבורא : 
9 עם מלך. במ' רות שם עם מלך וכה ישבו שם גשמתם של צדיקים וכו' ועי' בפי' ספר יצירה שם 
(וציל שם במלאכתו ישבו) :| 12 פתחון פה למינים. שימצאן במקרא זה, פיוע לטעותם ואמונתם באחדות 
ובאמונת שתי רשוות :| 18 לא גדולים וכר. בילק' הגי" גדולים וכו' בניחותא ול'ג אתמהא : 


שנד ל = .מִבָרִי ל = .לְהָם מַבָרִי 9 


ב 


0 | בראשית פרשה ח א מו 


בשעה שבא לבראות את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת. אמר להם נעשה אדם, אמרו לו מה 
טיבו, אמר להם צריקים עומדים ממנו הזה כי יודע י'י דרך צדיקים כי הודיע ייי דרך צריקים 
למלאכי השרת. ודרך רשעים תאבד איבדה מהם, גילה להם שהצריקים עומדים ממנו ולא נילה 
להם שהרשעים עומדים ממנו, שאילו נילה להם שהרשעים עומדים ממנו לא היתה מידת הדין נותנת 


ה פשיברא: אמר ר' סימון בשעה שבא הקכיה לבראות אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים וחבורות/ 


מהם אומרים יברא, מהם אומרים אל יברא ה'ה חסר ואמת נפנשו צרק ושלום נשקו (שם פה יא), 
חסר אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכולו שקר, צדק אומר יברא שעושה 
צרקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטט, מה עשה הקביה נטל אמת והשליכה לארץ, אמרו 
מלאכי השרת לפני הקביה רבון העולמים מה את מבזה אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ היה 


0 אמת מארץ תצמח (שם שס יב): כל רבנין אמ' לה בשם ר' חנינה, ‏ ר' פינחפ ר' חלקיה בשם רי 


- 


סימון מאד הוא ארם היה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא) והנה 
טוב אדם, ר' הונא רבא דציפורי אמר ער שמלאכי השרת מריינין אלו עם אלו, מתעסקים אלו עם אלו 
בראו הקכ"ה, אמר להם מה אחם מועילים ככר נעשה אדם, ר' הונא בשם ר' אייבו בדעת בראו, 

1 עיי לקפן פי"ו, פסיקסל פכייג \ק'כ צ'), ויקלס כנס כיש פכ"ע : 5 ילקוע כ *'נ. ינק פסכיס כ' ססלייד, ילק'. פכיכי טס ס' 
סי" כי פ"ס פיי *"ס, ועיי פנסדכין לייס בי: ‏ 10 לקטן פוף פ"ע: 19 ילקוע טס. ילק' עכיכי טס ס' פיי כי: 18 ינק' ססליס כי סכננייפ: 
1 שבא הקבייה לבראת (לבראות את דַזכ) אדם הראשון חא"כמ, שבא הקביה לברא אדס פ, שבא לבראותו +, 
שברא הב"ה את איה א' | אדם] פכי (שם) .- בצלמנו כדמותינו ך | לו] לפניו אכמ | מה טיבו] ', אדם זה 
דפאכישס) מ | ל עומדים] יוצאים י(שם) | הה'ד | 3 תאבד] ,- (מה פ) מהו תאבד פאמ | איברה] דחמ 
אבדה ךכ | גילה -- ולא] שלא אימ | 4 הימנו | שאילו] הימנו ‏ | שאלולי י(שם), שאם מ | נותנת] ,- רשות א! | 
5 לבראותו מ | שבא] שרצה א* | לבראות] ְזכע, לבראת דְאִי (תהלים). לברא 5 | אדם הראשון] א'י (שם), את 


> דכ.אס פע | *מלאכי השרת ךדפא'כי] מלאכי שרת ל (וכן בסמוך) , המלאכים י (שם) | כיתים כיתים [", כתים 


כתים פחזכי (שם), כתות כתות אימ | וחבורות] דְץ, ₪ חבורות דפ אימ. לי י (שס) מ | 6 יברא] פחא'י (שם), 
אל יברא ך | ומהם דְפִי (שם) | אל יברא פך, לא יברא אי (שם), יברא ך | ההיד | *צדק -- נשקו דפאכימ] 
5 ל | 7אמר עץ | שהא 2 | הסד ₪ | אמת] עי, ואמת דְפאכמ | אמר ע | אל] לא א :| 
דכוליה ְזְכי, שהוא אמ | שקר] עי, שקרים רְכ, מלא שקר פ, מלא שקרים אש | שהוא עושה ךיפא'ימ/ 
שהוא מלא א"י (שם) מ | 5 ושלום פאכי(שם) מ | אל] לא א | דכולו פ. שכולו או | *קטט פחני'(שם)] קטיט ל, 
קטטה דְשימם. מלא קטטה א | האמת א'כמ | ההשליכה] פאעמ. השליכה ם. והשליכו די (שם) | 
לארץ] פכעי (שם). ‏ - ההיד ותשלך אמת ארצה דאמ | 9 רבונו של עולס פא'כי (שם) | מה] למה ם | 
את] פכ, אתה ךן | אלטיכסייא (, אלטיכסיה ם, היא ךף1, אלטימוסיה דֶץ, אלטימוסין ?, תכסיס אלטיכסייה ץָ", תי 
אנטימפיון ד, ת' אלטומסין א', תי אלטמסין ו(שם), טכסיס אלטימיסין [מ. ט' לטימוסיא כ, ט' אלמוטיסון מ | 
החד | 10 כל רבנין] פ. ורבנין מ, רבנין א. דנן דכ | אמרין פא'. דרי דכ | ר' חנינה] .- בר אירי הפאמ | 


ר] םכ: ור' דאמ | ר' חלקיה] פ: ורי. . דְכ, בשיר. . אמ | מאד -- אדם] הוא מאד הוא אדם אמ וא... 


אדם הראשון , הוא אדם הוא מאד ף | הה'ד | והנה טוב אדם] זה אדם א1מ, אדם כמ | 12 ר' הונא רבה 
דצפורי י, ר' הונא דמן (צפרין א?) צפורי אָמ, ר' הונא רבה של ציפורין ך, רב הונא רבה ₪ | *מדיינין דאימ] 
מדינין ל | זה עם זה י | מתעפקים -- אלו] ומתעסקין . . . אלו דפ. לי אכים | 18 מועילים] חזנ. חין פ/ 
מדיינין דְא'ים | האדם דְן, האדם בצלמנו א | רב חונא 5 | ר' איבו דְפאי (חחלים), רבי ים. | 


ביפ''ת ולעיל צד 28 במ'י ד'ה הודעתוו: 1 נמלך במלאכי השרת. עי' ת'י ובפסיקתא שם אי בשעה ראשונה וכו' בשניוה 
נמלך במה"ש, וביייר שם בשנייה נתיעץ עס מה"ש ועי' גם בשאר מדרשים שציינתי לעיל צד 55 : 8 דכוליה קטיט. בעקידה 
שער מ'"ג מובא שהרי הוא עושה קטטח וכו' נטל האמת והשליכה לארץ שני ותשלך אמת ארצה ועח'נ ובערוך ערך אלטיכסייא 
לא העתיק המאמר בשלימות  :‏ 9 אלטיכסייה שלך. וכיה במדרש הגדול (עי' השלמת הערוך השי צד כ'יו) מה אתה מבזת 
אלטיכסיה שלך, ובגליון כייל מפרש חותם אמת, וכן בפי' ב'יר כיייט אלטיכסיא ח ות ם חותמן של הקב'יה אמת (בנדפס 
דפ"ר ג' אליטיכסיא) וכן הלשון בפי' ב'"ר כי'א אך הגי' שם אלטימוסין, ורייג בהערותיו למדרש די שאלוניקי כתב 
רש"י זיל גרי' אלטומוסיא (בא''א העתיק אלטימוסיא, וגי' זו השמיט בפי' הנדפס) ופי' חותם ומפרש אחר לא ידעתי 
מי הוא גריס אלטיכסייא (והוא גי' פי' ב''ר כיייט) ופי' מרכבת תיקון כסאך עכ"ל, ובגליון המדרש ד' פירדא פיי 
עפ'י שני הפירושים חותם או תיקון כסא, ובעקידה שם מובא טכסיס טמסין, ומכל חנ מוכח ששתי נוסחאות שונות 
כאן בב'יר הגי' האחת שלפנינו בכייל ובערוך וכו', וחגי' האחרת אלטימוסייה אלטימוסין וכו' ומהגי' שלפנונו 
נשתבש תכסיס שניתוסף לשתי הנוסחאות, ובמלת אלטיכסייא מצאו כבר מ'י שפיי אמת') ומחוור ג'יכ לפי הענין, 


אך קשה לפרשה כמלה מורכבת בהוראת אמת חשובה ויקרה : = 10 כל רבנין. עי' לעיל צד 26, והמאמר עיקר מקומו- 


לקמן פ"ט בין הדרשות והנה טוב מאד, ומפרש שם הוא מאד הוא אדם היגון אותיות דדין הינון אותיות דדין: 
2 ר הונא רבא דציפורי. ‏ עי' במבה'י עיד א' שנקרא ר'ה רבה או רובה להבדילו מן האמורא ר' הונא צפוראה, 
ועפ"י גי' הדפוסי' רבה של ציפורין פי' במ''כ הרב והאדון של עיר, וגי' זו משובשת ולא שהמאסף של הביר טעה : 
8 כבר נעשה אדם. דורש נעשה בהוראת בנין נפעל : בדעת בראו. בישוג הדעת ולא במהירות בעוד שהמלאכים 


'( 40600 





בראשית \ פרשה ח א כו 0 


נמלך, משל למלך שהיה לו שני סינקליטין ולא היה עושה דבר חוץ מרעתן, ר' שמואל בן נחמן אמר 
במעשה כל יום יום נמלך, משל למלך שהיה לו סונקתידרון ולא היה עושה דבר חויץ מדעתו, ר' אמי אמר 
בליבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין על ידי ארדכל ראה אותה ולא ערבה לו. על מי להתרעם לא 
על ארדכל אתמהא כך ויתעצב אל לבו (כראשית ו ו). אמר רב יאפי משל למלך שעשה לו סחורה 
על ידי סוסור והפסיד על מי להתרעם לא על הסרסור אתמהא כך ויתעצב אל לבו: אמר ר' ברכיה 
בשעה שבא הקביה לכראות אדם הראשון ראה צריקים ורשעים עומדים ממנו, אמר אם אבראנו 
רשעים עומדים ממנו, לא אבראנו צדיקים היאך עומדים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן שלרשעים 
מכננד פניו ושיחף בו מידת רחמים ובראו היה כי יודע י'י דרך צריקים ודרך רשעים תאבד 
(תהלים א ו) מהו תאבד איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מירת רחמים ובראו, ר' חנינא לא אמר כן. אלא 


יש 





8 לקען סוף פכ"ז: 5 לקוע טס, ילק ססקליס כ' סכייט, ינק' עכיכי סזליס ס' סי' ע'יס, פסיקפס כנפי פ"מ (קסיו 3')/ 
מדכט ססליס 5' כ" כ"ב : 


1 משל לי א*כ | שהיו אכע | שני] פאעי, ב' ך, ל ח | *סנקליטין] פנקליטין אוכעף': ‏ -ש ד 

סינקליטון ל, סנקליטון י, סונקליטין א?. סנקלוטיקין ךז,' סונקליטיקון פ | ר' שמואל -- מדעתו ל' א | בר דפי, 

בר' 5 | נחמני ‏ | 2 *פונקתידרון] סונקתוררון ל, סונקתדרין ך], סנקתידרון ד', סנקתדרון דְ, סנקליטיי יי | 

*דבר] לי ל | *מדעתו דע] מדעתן לפכ | אבא א' | 3 בלבו | משל לי א"כ | פלטרין א'ם. | *אודכל ך] 

הרדיכל ךז הרדיבל ך', הדרכל ל, אדריכל פא'כשי | אותפ א | על מי] ₪ לו כ: יש לו דפ היה לו א'י | > 

להתרעם] לכעוס א1 | 4 *ארדכל ך] הרדיכל דְז, הרדיבל ך!, הדרכל ל: האדריכל פא'י | כך] פי: הו אש | 
= אמר-- לבו ל' אי | ר' אסי פך | משל לי ץ | לו ל' ע | 5 על מי] ע, ₪ יש לד דפ | כך] 5.: חוי ד | 
6 שבא. . לברא ם. שבא . . לבראת דִי, שברא הקב'יה אמ | אדם הראשון] פמ. את ₪ דְא'י, אדם ו (תהלים) | 
עומדים] פך. דין י, יוצאים דְאמ. דין י(שם) | אמר-- היאך -- ממנו לי א'י | אבראנו] אני בורא אותו דְִכז / 
אברא אותו כ, אברא אדם ם, לבראתו זי (שם) | 7 רשעים] הרי ,- ו (שם) מ | עמדים] חזכ: דין פי (שם), 
יוצאים דְאמ₪ | לא אבראנו] ואם לא אבראנו ף, ואם (אם 5) לא אברא אותו דְכָמ, אם לא לבראתו א?, 
ואם שלא . . י (שם) | צריקים היאך] פ. היאך צדיקים דָא"כי (שס) מ | עומדים] פחכי (שם) מ: יוצאיס ךְ", 
> הין % | דוכן] דעתן א | 8 מנגד פימ | מדת רחמיו א1, רחמיו א'כי (שם) | ח'"ה -- וברְאו לי אִ'י (שס) | 
ההיד ךפכ", דכתיב מ | 9 מחו תאבד] א"כמ. מה . . פ, לי דִי | איבדה] חמ. אגדה דְפאלכ | מנגד פ | 
מדת רחמים] רחמיו א?ם | 


.ו ב ו ב )1 ב כ 6 


ששו בב ב ו ב א 





יז צר 19 וחלק מ'יג צד 61 ובחיזוק אמונת ח''א פיי : = 1 שתיה לו. וכן סגנון הלשון לעיל צד 48 ש ה י ה לו ב' אפיטרופים 
ועי' במ" שם : פינקליטין. כן הגהתי,. ולנכון פיי בגליון כי/ל יועצים') ועיי במח"ו צד 821, וכן הוראת 2 סנקלוטיקין?), 
ורבינו בחיי הביא שהיח לו סנקליטון ולא וכו' חוץ מ דר עתו, ועיי זקש בייטרעגע ח'א צד 146 : 2 סונקתידרון. 
פיי ג'יכ שר. ויועץ למלך*) ועי' ערוך ע' סנקתדרון, ובגליון כי'יל מפרש סב ויושב בקתדרא, ומשמע כאן שסונקתדרון 
רק אחד למלך ובנמשל פיי שנמלך במעשה כל יום ויום לבדו, וכן לקמן ריש פע'ח אדריינוס וכוי אמר ליה 
פונקתדרון דידיה וכו' כמו שהגי' בערוך שָם וכן מובא שם בוילמדנו וכו' א"ל פונקתדרון שלו וכו' ועי" תנחומא מ''ב 
משפטים סי' ג', ובכיייל משובש, וק הגהתי לא היה עושה דב ר חוץ מ ד ע תו כמו שתוא' גם בכיייל לקמן פמט 
במאמר רשבינ, ובכי'א א' ליג כל המאמר במעשה כל יום וכו וכן ליתא בכי"א ב' ונוסף שם בגליון, ועי' בפיי 
רבינו בחיי ובעקידה שער ג' וגם שם לא הובא מאמר זה: 8 משל למלך. משל זה מובא לקמן פכ'יז במאמר ר' 
ברכ יה על פ' ויתעצב אל לבו, ושם אי' בכיייל א רד יכ ל (ב' פעמים) ובד'יו ובערוך ארדכל, והיא הגי' הנכונה, 
והה"א בראש התיבה במו בכי"ל איתא גם בדפ"ר וכי'"ח כאן ופכ"ז, ובסמוך הה"א ברוב הנוסחאות ויש להגיה 
שם הארדכל או הארדיכל וכן במאמר רב יאָסי ע'י סרסור וכו" לא על הפרסור. ופי" ארדכל או ארדיכל 
אומן וארכיטיקטון. וכן תרגום בני שלמה ובני חירם (מ'א ח' ליב) ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם ועי' ערוך 
עי ארדכל ועמת'"ל ח'א צד 288 בהוספות הח' פליישער, וחגי" אדריכל מובא גם ברקנאטי וברבינו בחיי ועקדה 
שם' ועי' עמתיר ח'א צד 60: על מי להתרעם. וכן הביא רבינו בחיי, וכיה במאמר שלאחריו שם ובערוך עי 
סרסור, וברקנאטי מובא על מי יש לו וכן', ובעקידה שם על מי היה לו לחתכעס ועח'ג  :‏ 4 אמר רב יאסי, עי' במ'י 
צד 82 ד"ה בר ימא. ומאמר זה ליתא בילקוט וכי'א א' וב', ור' בחיי גורס אמר ר' א מ י משל וכו על ידי 
פוסור ולא ה רויח בח על מי וכו': | 5 אמר ר' ברכיה. מובא במנוה"מ פי' שיב וג' שס בשעה שברא וכו 
את אדם הראשון ראה וכו' יוצאין ממנו אמר וכו הרי רשעים ואס לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאין וכו' ושתף ' 
בו רחמיו וכו' מהו תאבד וכו' ושתף בו רחמיו ובראו ועח'ינ, ובמ' תהלים מב שם פי כי יודע וכןו' אמר ר' אליקים 
איבד חקב'"ה דרכן של רשעים מפני דרכן של צדיקים שלא יטעו בה (וכן הוסיף בילק' תהלים שם בסוף המאמר 
שהעתיק מב'"ר איבד הבה דרך רשעים מן הצדיקים שלא וכו') אמר ר' ברכיה כשבא וכו' את האדם ראה וכו' מה 
עשה וכו' הפליג דעתן וכו' ושיתף מדת הדין (במ' תהלים הנדפס מכבר הג" פילג דרכן וכו' ושיתף מדת רחמים) 
ובראו הה"ד כ' יודע וכו' תאבד איבדה מכנגד פניו, ובסגנון אחר בפסיי'ר שם א"ר ח נ ינא כשבקש הקב"ה לבראות 
את עולמו היה מסתכל במעשי הרשעים וכוי מה עשה שיתף שניחס מדת חדין ומדת רחמים וברא את העולם שני 
ביום עשות. ח' אלהים ארץ ושמים וכן לאדם כשבא לבראותו \כו' ‏ מה עשה שיתף שני המדות מדת הדין ומדת 
רחמים וברא אותו שני ויצר ח' אלהים את האדם וכן מפרש כאן בפי" ביר כ''ט ושתף בו מידת. רחמים כדכת' 
וייצר ה' אלהים זו מדת רחמים אלהים זו מדת הדין וכו' ועי' בפו' ב"'ר הנדפס ולקמן סוּף פיב ופכיא סי זי : 6 הפליג. 
הרחיק דרכן מכנגד פַּניו ודורש ת א בד בבנין הכבד; וכן במאמר ר"ח דורש כִי יודע בהוראת פועל יוצא ועיי 


-6006טאץשס (" | .6סאודמְ(אקטט (' -.6ססמְגאקטה (' 

































58 בראשית פרשה ח א כו 


עסק לררוש אלא מני שים אדם עלי ארץ. ר' לעור בשם בר סירה (אמר) בנדול ממך בל תדרוש,?6 = > 
בחוק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תרע, [בטכוסה ממך בל תשאל], במה שהורשיתה התכונן = 
אין לך עסק בנסתרות: 2 

ויאמר אלהים נעשה אדם וגו במי נמלך. ר' יהושע בן לוי אמר במלאכת שמים וארץ = 


1 יכוט' סנינס טס, סנינס ייג ס', סדל כנס דנלפטים ס" כ"ב, עדכע כוכן: ‏ 4 ילקוס כמ ''ג: 


1 עסק] רשות פא', ל' כי | ארץ] = וכן הוא אומר כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלחים > 
אדם על האדמה י | אלעזר ךפשי!. אליעזר א' | בן סירא דפ, ר' סירא כ, ר סרא י' | בל] פ. אל דחאכי | תדרוש] 

תדע יש | 2 בל] אל חא'פי | בל] אל י | *במכוסה ממך בל (אל דְָא') תשאל פךְא] במכוסה . . בל" 
תגלה ', במכוסה . . בל תחקור כ .. בל תדווש ש: 5 לד (בגדול . . במופלא . . במכוסה . . בחזק. . פ) | **במה]:- 
כמה - (במה- -התבונן ל' ך') | *שהורשיתה פך₪7] שהורשית דא שהרשית א'י, שהורשתה ל', שהורשת שו 
התבונן] דרוש כ | 8 "אין] ואין ך | עסק] לעסוי ד | *בנסתרות דפחאכי] .- במה שהורשתה ל, אלא במה. 
שהורשתה התבונן ובמה הורשת ךְ! | 4 בן לוי] פ, בשם רי לוי ך | שמים וארץ] פאעי, חשמים והארץ דכ [= 


1 ר' לעזר בשם בר סירה. בירוש' שם ר' לעזר בשס בר סירה פליאה ממך מה תדע עמוקה משאול מה תחקור. 
במה שהורשיתה התבונן אין לך עסק בנסתרות, ובבכלי חגיגה שם במאמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד וכו עד - 
כאן יש לך רשות לדְבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש . 
ובמכוסה ממך אל חקור (ועי" במ'י לעיל צד 9) במה שהורשית וכו' אין לך עסק וכו' (ועי' בדייס הגי ואין - 
לך חקר). וכן בסדר רבה דבראשית שם עד כאן יש לך רשות לדבר וכו לפיכך כתוב בספר בן סירא במופלא מך 
אל תדרוש ובמכוסה סמך אל תחקור \גו' עייייש (ובמ' כונן בביה"מ חב צד 84 הועתק ע'כ יש לך וכו' כ"כ בספר בן סירא 
במופלא ממך אל תחקור ובמכוסה ממך אל תדרוש ובמה שהורשת וכו), וכן סגנון המאמר בחוכות הלבכות שער 
היחוד פ'י במופלא וכו' אל תדרוש ובמכוסה וכו' אל תחקור במה שהורשת וכו' ואין לך עסק וכו' (ובסי חובות > 
הלבבות הערבי כ'י פאריס הלשון כפי שכתב לי הח' באכער במפלא ממך אל תדרש במה שהורשית וכו ואין לך 
וכו). וכן מובא במ'נ ח'א פל'ב (אכן במ"נ הערבי הוצ' מונק ח'א ליו א' הגי' במופלא ממך וכו' ובמכסה ממך = 
וכו" במה שהרשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות, וכן מובא במדרש הגדול וכך שנו רבותינו במופלא וכ 
ובמכוסה וכו' במה שהרשיתה דרוש ואין לך עסק בנפלאות ועי' במ'ע האנגלי חייג צד 699, ובהעתקת ריי אלחריזי חוצי =" 
שלאסבערג פל'"א אי" במופלא וכו' במכוסה וכו' במה שהרשת דרש אין לך עסק בנסתרוי), ורסי'ג הביא בהקדמת ספר הגלוי הוצ' 
הח' הרכבי בזכרון לראשונים ח''ה צד קע''ח במפלא ממך אל תדרש במכוסה ממך אל תחקר באשר הרשיתה התבונן. 
לא יש לך עסק בנסתרות. ועיי בהקדמתו לפי' ספר יצירה הוצ' הח' לאמבערט צד 6 \ופיי פ' יצירה לר/י ברצלוני > 
צד 270, ובספר ב"ס שהיה טמון וגנוז בבהכ'נ של עזרא באלקאהרה במצרים לשון המאמר פלאות ממך אל 
תדרוש ומכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות ועי' הוצאת החי. שעכטער והחי. 
טאילור צד 8 ובהערות הח' שעכטער לפסוק ג' כ'יא ובהוצ' הח' ישראל לעווי ח'כ צד 6, ובכל אלו המקורות יש" 
שתי לשונות בראש המאמר וכ"ה גם בתרגום חיוני ג' כ''א (מהדורת טישענדארף) ובתרגום והסורסי, ורק לפנינו בבר 
נמצאו ד' לשונות ועיי בפי' ב''ר (ובכיייל נשמט במכוסה ממך בל תשאל וכן ליתא במדרש דפיר והשלמתי עפיי גי הדפוט 
וכי'"פ וכי"א א' וב') וכן מובא ברמב'ן בסוף הקדמתו לפירושו עה'ת (וכתב שם יקחי מוסר מפי רבותינו הקדושים בגדוו 
ממך וכר וכוון לב'ר) וכמעין גניס שם במאמר שהעתיק מב'ר. וברוקח הלכי חפידות בשם ביר (ושס ג' בגדול וכ" 
ב רח וק ממך אל תחקור וכו' במכוסה ממך אל תררוש ואין לך ח ק רי נפתרות). ואפשר שאלו ד' חלשונות חן 
מעיקר ספר ב"ס והמאמר נשאר לנו בשלימותו לפנינו בב"ר וכן דעת הח' לעווי שם צר 7, או שלשונות אלו בבר = 
הן הרחבת המליצה עפ'י נוסחאות ישנות שונות, ונוסחא אחת בגדול וכו' בחזק וכו' שהיא מסכמת יותר עם תרגום 
היוני') וכן תרגום הסורסי דקשין מנך לא תבעא ודתקיפן מנך לא תעקב, ונוסחא אחרת במופלא וכו' במכופה וכה . 
שהיא ג"כ נוסחת הבבלי ונוסחת רס'ג (ושלא להכפיל הלשונות שינו כאן בל תדע ובל תשאל, וגם בִירוש' איי. מה = 
תדע, ועי' גם איוב ייא ח') והיא עדיפא מגי' ספר ביס העברי פלאות וכו' ומכוסה וכוי, וגי' הירוש' פליאה וכו היא > 
כלה"כ לפי הקרי תהלים קלי"ט ו פליאה דעת ממני וכו', והגיי רמ כ ו ס ה ממך אל תחקור בלי בי''ת השימוש דומה לסגנון: 
הירוש' עמוקה וכו' מה תחקור (וכעין זה חוה דעתו הח' באכער במ"ע האנגלי חלק ייב צר 287 שמראש המאמר 
היו בזמן קדום שתי נוסחאות, האחת היא הנמצאת בשני התרגומים היוני והסורסי והשנית היא הנמצאת בתלמוד 
ירוש', ונוסחת הבר היא הרכבת שתי הנוסחאות הקדומות וא'כ הארבע אזהרות שנמצאו לפנינו ,אל תדרוש ..." 
בל תחקור . . בל תדע . . בל תשאל" יסודן בשתי האזהרות שבירושלמי ,מה תדע . . מה תחקור" רק שנכ 
ואזהרות ארבע הן שהן שתים, ועוד שער שם שלשון תדע שנמצא בנוסחאות הוא טעות נתהוה מקיצור הכתי 
,תד" במקום ,תדרוש"), ובסו המאמר במה שהורשיתה וכו מסכימות רוב הנוסחאות וכן התרגומים; ומעולה 
רס'ג ב א ש ר הרשיתה וכו ל א י ש לך עפק וכו'. והגהתי ב מ ה כגי' הדפוסי' ושאר כ'י ואף שאפשר גם לו 
הגיי כמ ה, וכן הגהתי שה ורש יתה (אכן גם בפי' ביר ובמי כונן ובחובות הלבבות ומ'יג אי' ש הורשת),. 
ומאמר זה שנמצא בספר ביס ובשני התרגומים ומובא על שם ב'"ס בבר ותלמוד ירוש' ובבלי יחס רס'ג בפיי ספר . 
יצירה שם לרי א ל ע זר בן עי ראי (או אלעזר בן עיראי), ובס' הגלוי מביא שבעה מאמרים מספר ב'ס ושלשת 
מאמרים שהראשון מהם המאמר שלפנינו מביא מספר בן עירי והוא אלעזר בן עיראי, ואמר עליו שם צד ק'ג 
שחבר ספר הכמה הדומה לספר קהלת וכו', וקשה לשער שרסיג כוון לר' לעזר שאומר מאמר זה בשם בס לפנינו.. 
בב'"ר ובירושלמי, ועי" באגה'א חיב צד 11 ומיש הח' הרכבי בזכרון לראשונים שם צד ר"ד והח' בלו' במיע 
הצרפתי חלק ליה צד 28 והח' לעווי שס חלק מיב צד 270 והח' פערלעס במ'"ע וויענער צייטשרי' פיר דיא קונדע 
דעס מאוגענלאנדעס חלק ייא צד 97: 2 במה שהורשיתה. במה שנתנה לך רשות ורשיון ועי' גדיפ צד 104, וכן" 
לקמן פס"ח מהיכן הורשה לו וכן' אף אני וכו' ואם נותן לי רשות וכו': 4 במי נמלך. דורש מה שכתב נעשה " 
בלשון רבים שאינו לשון שיתוף אלא לש'י התיעצות. ומביא אגדות שונות במי נמלך, והמאמרים בשעה שהיה משת ‏ " 
כותב התורה וכו' כיון שהגיע לפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם וגו' אמר וכו' מה אתה נותן פתחון פה למינים וכו' חזרו ושאלן = > 
אותו מהו דכת' וכו' נעשה אדם וכו', ואבות הכנסיה שלהם הביאו מפסוק זה ראיה על אמונת השילוש ועי' במ'"ח חלק.. 


916 (גן 000 60ד0קְטעָט) א 66ד> (הון טסט 001600ה06ץ (1 





בראשית. פרשה ח א מ 7 


ר' חמא בר' חנינא פתח הואת ידעתה מני עד מני שים אדם עלי ארץ (אוב כ ד) ב 
אמר ר' חמא בר' חנינא משל למרינה שהיתה מסתפקת מן החמרים, והיו אלו שואלים לאלו מה 
שיברון נעשה במדינה היום, שלשישי היו שואלים שלחמישי, ושלה' שלרי, ושלרי שלג', ושלני 
שלב', ושלב' שלאי, ושלא' למי היה להם לשאול, לא לכני המדינה אתמהא שהן עסיקין בדימוסייה 
שלמדינה אתמהא, כך מעשה כל יום ויום היו שואלים אלו לאלו מה בריות ברא הקב"ה בכס היום, 
שלו' היו שואלים לה', ושלהי לר', ושלר' לני, ושלני לב', ושלב' לא'. וא למי היה שואל לא לתורה 
אתמהא שקדמה היא לברייתו שלעולם [אלפים שנה] הה'ר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום 
4 יום (משלי ח ל) ויומו שלהקכיה אלף שנים שנ' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תתלים צ ד), 
1 הדא היא הזאת ידעתה מני ער התורה יודעת מה היה קידם ברייתו שלעולם אבל אתה אין לך 


יש 


ו ו 0 ג וצ ו בב ב 


1 ינקי סיוב כי פסק"ז: | 7 ע" לעיל 5ד 9 ולד 6, ספלי עקכ פ" ליז, ויקלס כנס כיע פי'ע, שיל כנס פ' כסטו כפס 
ַ (סי ייס), פסיקסס כנסי פ"ע (קק"ז 6') סנסופל וישכ סי ד', פדכם סקליס 5' סק" י"3, עדכם עעוסל פ"ס: ‏ 8 לקען פי'ע 
ופכ'"ב, בדבר כנס פ"ס ס" ד' ופיד סי י'ב, סנסועל וילך קי נ', סנקדכין 5 ס', ססי'כ פ"נ: - 9 ע" יכוע' סנינס פב פ"ז נ': 


ְ 1 רי חמא בר חנינה ך, ר' הונא פ | ידעת | 2 אמר -- חנינא לי פ | משל לי פכי! | **מפתפקת] מסתפקא ל | 
: החמרים] א'י, דין דפכש | היו שואלים אֶלו לאלו דִי | 8 שברון דפאכי. שכרן ש | של שישי] אותם 
של יום ו' א | היו לי אכ | לשל חמישי פאלי, לשל ה' א | ושל (של י) חמישי דְפי, של ה' (חמישי א%) 
שואלין א | לשל אי | ד']: א'. רביעי א"י | ושל (של י) רביעי דִי, של די שואלין א' | לשל א- | גי] א', 
שלישי דְְאֶ"ו | ושל (של י) שלישי דדי, של גי שואלין א' | 4 לשל אי | ב'] א', שני דאלו | ושל (של י) שני די, 
של שני שואלין א | לשל אי | ראשון דאי | של אי | ראשון | למי היה לו לשאול ך, למי הן. . פ, למי שואלין אָם, 
דום י | אתמהא לי | שהן] כעץ, שהס פאיי. שהיו דְא? | בדימוסיה פי'. היא אכע, בדימוסה ך | 5 אתמהא לי | 
כך מעשה כל] אכי. כך כל מעשה ף, אף כאן כל מעשה של כל ך | היופ] פכ. ל דאי | 6 של ששי פא?ב, 
היו של ששי ך, אותם של יום ו' א | היו לי דפאכ | שאל א? | לחמשי כ, לשל הי א', לשל חמישי פא?, 
של . . ך | ושל ה] ף, . . שואל א', שלחמשי שואלין כ | לרבעי כ, לשל די פַא', לשל רביעי א? | ושל 
די] פ, . . שאל א', שלרבעי שואלין כ | לשל ג' פא | ושל ג'] פ, . . שואל א1. שלשלשי שואלין כ | 
לשני כ, לשל ב' פ, לשל שני א | ושל ב'] פ, ושל שני א', שלשני שואלין כ | לראשון א'. לשל א' פ, 
שלראשון 5 | ואי] ראשון א?. שלראשון כ, ושל ראשון פא'י | למי שואל א, למי הם (היה להם 5) 
לשאול פכ, למי היו שואלים *, . . דין ך | 7 אתמהא ל' | היא] פ: לי דְאי | * אלפים שנה י] דאמי רב שמואל 
בר רב יצחק (דא"ר שמו' בר נחמן פ, דאמר ר' שמעון בן לקיש ךְ) שני אלפים שנה קדמה תורה (התורה ך) 
לבירייתו (לברייתו דְפ) של עולם ל"דְפ: ל' לא | דדכתיב י | *ואהיה ששעשועים יום יוס פאי] וגו" לד 
8 שני] פא. דכתיב דִי | *בעיניך--- אתמול ך] וגו לפ. בעיניך וגו' (כיום אתמול כי יעבור א?) דארשב"ן (דארייש 
בר נחמני א%) שני אלפים קדמה תורה לברייתו (לבריתו א') של עולם א | 9 ההיד פא'י: הוי ד | ידעת | 
היה פאי. ל' ךך | ברייתו] ם. לברייתו דִי | אתה לי א'י | 


בוי'"ר מסיים הפתיחה לפ' תזריע כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה וכו' כך תורתו אחר בחמה וכו' הה''ד זאת 
תורת הבהמה ואח"כ אשה כי תזריע, וכן הוסיף בילקוט כאן וכן תורתו בתחלה זאת תורת וכו' ולבסוף אשה וכו', 
ובילק' תהלים מתחיל מאמר הסוגר כשם שקילוסו אינו אלא וכו' ומסיים כך תורתו וכו' שני זאת החיה וכו' ולבסוף 
אשה וכו' וכן צ'יל במ' תהלים מ"ב ועייייש : 2 שהיתה מסתפקת. לוקחת כל סיפוקה מן החמרים שמביאין תבואה וצרכי 
העיר מן הכפרים, והגהתי מסתפקת כגי' שאר הספרים: 8 שיברון. מקח התבואה, וכן במקרא לשבר בר, ובפי' השני 
שבפי' ב''ר הנדפס ג' שכרן ומפרש מה שכר נתגו לחמרים : היו שואלים. בכי"ל איתא שואלים ונקוד בחולם וכן 
בסמוך שאלים אלו לאלו: ‏ ושל ד'. בכי'פ קטע וכן כולם עד לראשון, וכן בגי' הדפוסים בסמוך בנמשל מה 
בריות וכו' של ששי שואלין של חמישי וכו' עד לראשון, וכן שם בכי'א ב' חמישי שואל לשל רביעי וכן כולם: 
4 בדימוסייה. בעסקי מדינה') והמאמר מובא בערוך ע' דמס א': 6 היו שואלים לה' וכו'. לישנא קטיעא חיא כלומר 
ה' וכן בכל המאמר: וא' למי היה שואל. כלו' מעשה של יום א', ועדיפא הגי' למי היו שואלים: 7 אלפים 
שנה. כן הגהתי עפ"י גי' הילקוט וע' בפי' ספר יצירה לר'י ברצלוני צד 85 ובמעין גנים איוב כ' די, ובגליון כי'ל 
נוסף כאן דאמר רב שמואל בר רב יצחק וכו' והוא הוספה מיד סופר אחר, ועי' השינוים שציינתי בח'ינ, ובוי''ר שם 
הגיי זש'יה ראשו כתם פז וגו' ראשו זו תורה דכתי' יי קנני ראשית דרכו. דאמר ר' הונא בשם ריש לקיש שני 
אלפים וכן' שנ' ואהיה וכר ויומו וכו' ומשם הועתק בשיר רבה ומיש. וכן איתא במי תהלים שם סי" ייב א''ר הונא 
אמר רשב"ל אלפיים שנה וכו' וגדרש שם על החיות ועל התורה ועייייש, ושם סי' ייז וכמה ימות המשיח ר' אליעזר 
אומר אלף שנים שני כי אלף וכו' ר' יהושע אומר אלפיים שנה כימות וכו' ויומו וכו' ועו"ע בספר הבהיר ד' ווילנא 
ב' עיא ומדרש עשרת הדברות בביה'ימ חא צד 67 וריש ה'יג ד' ברלין ודי ווארשא: = 9 הזאת ידעתה. בירושי 
שם א"ר לוי כתי' כבוד אלהים הפתר דבר וכ" עד שלא נברא העולם כבוד מלכים חקור דבר משנברא 
העולם א"ר לוי כתיב הזאת ידעת מני עד אבל את מני שים אדם עלי ארץ ך' יונה בשם ו' בא כת" כי 
שאל נא לימים ראשונים וכו' (ועי' ‏ גי' הילקוט), ושם קדמו המאמוים ו' לעזר בשם ב'ס וכ" רב אמר 
תאלמנה ‏ וכו ועייייש כל הסוגיא ולעיל צד ל וצר 8 ולקמן ריש פ"ט, ודורש ידעת יודעת (ודרכו של כי"ל 
נוסיף ה'א בנוכח ועי' לעיל צד 28) והזאת זו תורה, וכן הדרש ע'ז ב' ב' מי בכם יגיד זאת ואין זאת 
אלא תורה שני זאת התורה וכו' וכן מנחות נ"ג בי ויקבל זאת זו התורה. דכתי' וזאת וכו = ועי' | בפיי ב'יר: 


.מ (1 

































6 בראשית פרשה ח א כו 


בחללו שלעולם תיל ותשת עלי כפיך ([היך] מה ראת אמר כפך מעלי הרחק (איוב יג כא)), אמר ד" > 
לעזר אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה יום אחרון. היא דעתיה דר' לעור דאמר ר' לעור תוצא 
הארץ נפש ונו' (בראש'י א כר) זו רוחו שלאדם הראשון. ר' שמעון בן לקיש אמר אחור למעשה ‏ > 
יום אחרון וקדם למעשה יום ראשון. היא דעתיה דר' שמעון בן לקיש דאטר ר' שמעון בן לקיש 
6 ורוח אלהים מרחפת (שס א ב) זו רוחו שלאדם הראשון היך דאת אמר ונחה עליו רוח י*י וגו" > 
(ישעיח יא ב), אמר רב נחמן אחור לכל המעשים וקדם לעונשין. אמר ר' שמואל בר' תנחום אף קילופו. > 
אינו אלא באחרונה ה'"ה הללויה הללו את י"י מן השמים כל עניינא עד חוק נחן ולא יעבור > 
ואחר כך הללו את י*י מן הארץ ונוי ואחר כך מלכי ארץ ונו' (תהלים קטח א--יא), אמר ר' שמליי = 
כשם שקילוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך ברייתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף. בתחילה > 
0ויאמר אלהים ישרצו המים ונו' ואחר כולם נעשה אדם גו': 
2 לעיל פיז 75 64: 8 ילקוע ₪ ד': 6 צככום ועילוניץ עס: ‏ 9 ילקוע כפ] ""ד: .7 
1 לבחללו] לחללו ך | | תיל] שנאי דְאכי. דכת' 5 | כפך פכי, כפכה ל"א | היך מה. . הרחק] כדיא .. = 
הרחק דפאכ. ל בי | 2 יס אחרון] שי, . . האחרון ב, יס ראשון כך!. יס הראשון ך, בראשית פא! | 
אחרון] פא"כש. האחרון דאב ראשון י | היא] כי, הואךפא | דאמר ר אלעור ד, לי פ כי | 8 זה פאכש | 
ר . . . אמר] אמר רי . . לקיש דְאי | 4 אחחרון] פאכי. האחרון ך | ים ראשון] פא?. יום הראשון ך' 
בראשית א'כי | הוא דָא | דאמר . . לקיש] ל" פכי | 5 זה פאכי | אדם הראשון] פא'כי. משיח א?, 
מלך המשיח ךף | היך מה . . אמר ך, הה"ד ש, כדיא א? | רוח יי וגר] רוח י'י פא - אם זכה אדם 
אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זכוב קדמך יתוש קדמך שלשול זה קדמך ך | 6 וב . 
נחמן] ף, ר' . . ך, ר' סימון א | לכל מעשה בראשית ש | לעונשין] פ. -ים א'. לכל עונשין ך, . . העונשין אל 
ברי תנחום] ש, בר' תנחום פי, לי ך | >קילוסו] בקילוס ך | 7 אינו אכי, - בא ך | ההיד 7פ, שנאי א' | 
הללויה] פא" ל' די | השמים] ... הללוהו כל מלאכיו הללוחו כל צבאיו כ | * כל --- יעבור כ] כל עינינא ... יעבור ל = 
וגו פא, וגומ' ואומר כל הפרשה ך | 8 ואחר -- וגו' לי א | ואחר כך מלכי] א, ואומר כל הפרשה ואחר כך אומר 
מלכי ד | שמלאי דְפאי | 9 אינו -- אחר] חי (תהלים), אינו . . לאחר א. אינה . . אחר ד (וכן בסמוך) | *בתחילה] 
כתחילה ל, בתחלה א2, שבתחלה , מה טעמיה שנאמר ךְ | 10 ואחר כולם] ואחר כך ויאמר אלהים תוצא הארץ 
וגו' (הארץ נפש חיה למינה א?) ואחר כך דָא, ואחר ויאמר . . נפש חיה ואחר ‏ | נעשה] ויאמר אלהים .- פא | 


ב'יר שבדפוס מובא גם רישא דקרא למן חיום אשר ברא אלהים א ד ם על הארץ ולמקצה השמים וגו' וכיה בחגיגה. - 
שם, ובכיייל איי בשיבוש מקצה הארץ וכו', (ועי' דברים ייג ט' כ"ח סיד) וכייה בילק' ומד' תהלים, ובכיייל נשתבש גם ‏ " 
לקמן פכ'יא ולמקצה הארץ ועד קצה הארץ: 1 בחללו של עולם. מן הארץ עד לרקיע, ובחגיגה שם אידי ואידי חד " 
שיעורא חוא, ועי' במאור עינים באמרי בינה ריש פי'א איך יצוייר כי מן השמים לארץ יהי כשיעור אשר מן המזרת > 
למערב : ותשת עלי כפיך. שהיה מגיע עד השמים וכפו של הקב'יה נתינה עליו, ובי"מ מפרש שרורש כפך לשון כיפה 
פי' כיפת השמים היה על ראשו, והסגרתי המד"א וכפך מעלי וכוי שקשה לפרש כאן וכבר העירותי שבילקוט ובוייר 
מובא הפסוק לעיל בריש הפתיחה, וגם בגליון טד' אב'א גסמן כאן במ'יס אין זה, וכן ליתא בזה המאמר בכי"ל 
ובדפוסים לקמן פכ'א, ובחגיגה שם מסיום בשני המאמרים כיון שפרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו וכו' ‏ ותשת 
עלי כפכה : 2 אחור למעשה יוס אחרון. בכי"ל כתוב אחר' על הגרד ועח'נ, ובפי' השני שבפיי ב''ר הנדפס מפרש 
אחור למעשת יום אחרון שגופו נברא אחרון לכל מה שנברא ביום ששי וכו' וקדם למעשה יום אחרון שנפשו קדמה לכל" 
מה שנברא ביום ששי כר' אלעזר דאמר תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו וכו' זה נאמר בששי וכתיב אחריו בחמה ורמש וכו 
וכן כתב באב'א שהג' האמיתית היא אחור למעשה יום א ח ר ון. וכן הדרש במדרש תנחומא פ' תזריע שם ר' אלעור 
בן פרת אומר אחור למעשה יום ששי וקדם למעשה יום ששי כיצד. ששה דברים ברא וכו' ביום חששי אלו חן נו 
היה וכו' ואדֶם וחוה ונפשו של אדם נבראת תחלה שנ' תוצא הארץ וכר ואין נפש חיה אלא נפשו של אדם שני 
ויהי האדם לנפש חיה וכו' ואחור ליום הששי שהיה עסוק בו כל יום הששי הוי אחור וקדם צרתני וכו' ועי'ע במי 
וכגי' הדפוס הגי' גם בפי' ב'ר כייט ומפרש שם אחור למעשה יום רא שון שנברא אדם ביום ששי דהיינו לאחר ‏ " 
כל מעשה בראשית שהתחיל הקבי"ה מיום ראשון, ועי' הגיי אחור למעשה ב רא שיית, וכן ג' בויייר אחור זת יום 
הראשון : 5 ורוח וכו' רוחו של אדם הראשון. כ"ה הגי' הנכונה ולכן אין לדייק עפ'י גי' הדפוס ששינו כן הגיי לפי . 
שטת האגדה המאוחרת שבמ' תהלים ועי' מ'יח חלק מייב צד ,545, וכיה בתנחומא מב שם רשב"ל אומר אחור 
מעשה יום הששי וקדם למעשה יום הראשון מה טעם וכו' ורוח וכוי זו נפשו של אדם הראשון, ולעיל פיב פ 
רשב"ל קרייה במלכיות ושם (צד 17) הוא דורש ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של משיח, ובילקוט רמו די מב 
דרש זה ועוד שם ד "א ורוח וכו זה רוחו של אדה'ר דכתיב אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום אחרון וקדם 
למעשה יום א', וכוון להדרש שלפנינו כאן, ובדפוסים חגי' כאן כגיי ויר זה רוחו של מלך המשיח ונדחקו לפרש. 
גיי זו, וגם המאמר שנוסף כאן בדפוסי' אם זכחה אדם וכו' נובע מויייר (ועי' סנהדרין לייח א') או שנוסף מפיי ב'יר הנדפם = 
בדה אחור וכו' וקדס לעונשין ושס כתב ובויק רא מפורש אחור וקדם אס זכה וכו' וזה נמצא בוי''ר ד''ו בסוף המאמר הסמוך = 
אחור לכל וכו' וקדם לכל העונשין ובמ"יכ שם הגיה עפיי גי" בייר וכן הדפיסו אחריו, והוספה זו ליתא גם כילקוט ושאר 
כיי, (בכייא ב נוסף בגליון) וכן נמחק במדרש אב'יא: 6 אמר רב נחמן. במ' תהלים א"ר סימון ועח"נ, וכילקוט 
תהלים ליתא לפנינו, ובוי'ר נתחלפו שמות האומרים וג' שם אמר ר' ישמעאל ב''ר תנחום אחור לכל המעשים וכה > 
רִי נחמן אומר קילוסו לא בא אלא באחרונה שנ' החיה וכל בהמה וכו' ואחר כך מלכי ארץ וכל לאומים: וקדם 
לעונשין. בפי' ב"ר כי'ט מפרש שהיה ראשון נצטווה בצווי שיש, בו עונש ברכתי' ויצו ה' אלהים מכל עץ הגן וכו כי. | 
ביוט אַכלך ממנו תמות, ובברכות שם אחור למעלה בראשית וקדם לפורענות וכו' אילימא פורענות דנחש וכו' אלא פורענות > 
דמבול דכתיב וימח את היקוס וכו' מארט ועד בהמה ברישא אדס והדר בהמה: 7 מן השמים. מונה תחלה ברואי > 
שמים ואחיכ ברואי ארץ עד שמגיע לאדם מלכי ארץ וכו' בחורים וכו' יהללו וכו ועי' בפי' מהרזיו: ‏ 9 כך ברייתו. =" 


. 
ְ 
1 
יֶּ 





7 





2 יְ 2 על ו וש 
ו'צ .5-40 בשא, כנן ב - בכ - ולסכ שב ו 


יל 





בראשית פרשה ח א ו 059 


אמר ו' יוחנן אם וכה אדם הוא אוכל שני עולמות שנ' אחור וקדם צרתני, אם לאו 
הוא בא ליחן דין וחשבון שנ' ותשת עלי כפיך (שפם שס). אמר ר' ירמיה בן לעור בשעה שברא 


הקב"ה את אדם הראשון אנדרונינס בראו שנ' זכר ונקכה בראם (בראשית ה ב), אמר ר' שמואל בר 


נחמן בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון דיפרופופון בראו וניסרו ‏ ועשאו גכיים לכאן וגביים לכאן, 
מתיבין ליה והא כת' ויקח אחת מצלעותיו (שם ב כא), אמר להם מן סטרוי היך מה דאת אמר 
ולצלע המשכן ונוי (שמות כו כ), ר' תנחומ' בשם ר' בניה ר' ברכיה בשם ר' לעזר גולם בראו והיה 
מוטל מסיף העולם וער פופו ה"ה גולמי ראו עיניך (תחלים קלש מז), ר' יהושע בר' נחמיה ר' יהודה 
בר' סימון בשם ר' לעור. מלא כל העולם בראו, ממורח ועד מערב מניין שנ' אחור וקדם 
צרתני, מצפון לדרום מנין שני ולמקצה השמים ועד קצה השמים (דבים ד לב). ומניין אף 


9 עיי בככופ ס"ס 6', עיכובין "יס ס', סדכ'כ פ'יס: = 5 5קטן פייז: | 6 לקטן פכ"0 ופכ"ד, ועי סגינס 1ב 5', | כנסדלין 
פ'יס כ', סדכייכ טס ונוב פ''ח, פקיקס6 פכ'ג (ק"כ 3'), פקייל כים פכ''ג עמיו (קפיז 3'), סוס כנס פמ פיי ג', ויקלס כנק 
פכ''ט. סי' 6', סכמועס ‏ "ב טעיכי סי ייג, פכסוע+ טס סי" ם', מדכם ססניס 5ב םי" ג', פדכייס פיים : 

1 זוכה י | אדם] - הראשון !א | הוא] פ: ל' דְאכי | עולמות] ₪ העולם הזה והעולם הבא 5 | 
ואם | 2 הוא עתיד ליתן א. יתן 5 | כפכה א". כפך פא'2: ₪ כד'א' כפך מעלי הרחק י | אלעזר | 8 אדם הראשון] 
האדס א? (וכן בסמוך) | אנדרוגינוס ד'א"כי (אנדרוגינוס --- אדם הראשון ל' פא' | שני] פכי חהיד ך | ר] רב ע | 
4 נחמני א | אדס] , את .- ךכ | דיו פרוסיפון (1, דיו פרצופין ד"ש; דו פרצו' פי, דופרצופין א' | נבראו ד | 
גביים] (], גבים ש. גב םי, גבייי (גבים א) גב דא | גגייס] ע. וגג דְפאלי | 5 אתיבון ד: איתיבון א | 
והא כת'] פרז, והכתיי ך | להון דא1, להו חכ | מן סטרוי] החא'. מן סטרוהי פא?: מתרין סטרוהי ך | כד'א פאכ | 
6 המשכן] ₪ (המשכן השני א), ₪ דמתרגמינן ולסטר משכנא ך | בנייה 5 | ר' ברכיה] ₪/ ורבי. ... ך | 7 מסוף] 
מראש ף | ההיד דְפי, דכתיי א, שני כ | גולמי] חי. גלמי דפא | בר'] פ/ בר ך | יהודה כי | נחמני אַ? | ] 
ור" ךא | 8 בר פא | העולם] - כלו כי | לממזרח] מן המזרח ך | עד מערב י, למערב דְפ2, וממערב א | 


מניין לי כי | 9 מנין לי כי | *ולמקצה השמים דָא'] מקצה .. פחזא?. מקצה הארץ לכי | *השמים דפחא] הארץלכי | 


בשמות האומרים לפי אשה כי תזריע, והתחלתה הה"ד אחור וקדם א''ר יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות הזה 


והבא וכו' ושנו שם מאמר הסוגר כדי להסמיך הפתיחה לפרשה שדורש בה ועי' למטה, ופגנון אחר להפתיחה 
במדרשי תנחומא, ובמ' תהלים הועתק כל המאמר ד'א אחור וקדם וכו' מילקוט תהלים שם ועי' בהערות רשיב 
דף רמ"ד ב' רמיו א' רסיג ב' רסייה א' ובמבוא למי תהלים סי' ג': 1 אם זכה אדם. בפי' ב''ר הנדפם מפרש או 
גורס אם זכה אדם הראשון היה אוכל שתי שלחנות העולם הזה והעולם הבא וכו' וכן כל אדם אם זכה יפה ואם 
לאו וכו' ועח'נ, ובפי' ב'יר כ'יי מפרש אחור זה העה'"ב וקדם זה העוה'ז שהוא קודם לעה"ב ועי' ספרי סוף וזאת 
הברכה ושמו"ר פמ"ה סי ו': ‏ 2 כפך. וכיה גם בדו וכן כתוב בכיייל למטה, ובפכ'א, ובמקרא כתוב כפכה 
ועח''ג ולעיל במ"י צד 8 בד'ה והוא גלי, ובפי' ב''ר כי'יט מפרש ותשת וכו' כפיך כדי לדחקני ולהביאני לדין וכו', ‏ ובפי' 
ב'ר הנדפס משמע שגורס כאן המד"א כפך מעלי הרחק. וגם בילקוט ובוי"ר מובא פסוק זה כאן ולא למטה במאמר 


ומנין אף בחללו של כולם וכן מוגה בגליון מדרש אב'א, ועי' במ'כ וביפי'ת ובפי' מהרזש : אמר ר"י בן לעזר. בילקוט 


קטע שמות האומרים וכ'ה במ' תהלים, ובוי'יר שם א'יר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב'ה אדח'יר אנדרוגינוס בראו 
אמר ריש לק יש בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ועשה לו שני גבין גבין לזכר וגבין לנקבה; ובמדרשי 
תנחומא שם ר' שמואל בר נחמני אמר מהו אחור וקדם דו פרצופין זכר ונקבה וכוי, ובברכות שם דאר ירמיה בן 
אלעזר דו פרצופין ברא הקביה באדהיר שני אחור וקדם וכו ועוד שם ויבן יי אלהים את הצלע רב ושמואל חד 
אמר פרצוף וחד אמר זגב בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם וכו', ומלת אנדרוגינוס ל/י1) וכן דיפרוסופון?) 
ועי' ערוך ע' דיופרצוף, ופיי בעל שני פנים (ונכונה הגי' בתיבה אחת וכיה בשיר רבה ד'ו פ' כתפוח דיפרוספון), וכבר 
כתב. הח' פריידענטהאל שם צד 69 שנמצאו דוגמאות לאלו האגדות בספרי אפלטון ופילון והביא שם מאמר אחד 
לאפלטון דומה כמעט מלה במלה להמאמר שלפנינו ועי' גם זקש בייטרעגע ח'א צד 57 : 8 זכר ונקבה בראם. -ק'ק 
שלא הביא כאן הפסוק זכר ונקבה ברא אותם (א' כ'ז) ועי' ביפ''ת ולמטה בפרשה זו (צד 64) במאמר זה הוא. אחד מן 


חדברים וכו': ‏ 5 והא כת' ויקח וכו'. משמע שלקח צלע אחת מגוף האדם, ולא שבראו דיפרוסופון וניסרו, ומשני 


מצלעותיו פי' מן סטרוי מצדדיו, וכן אי' לקמן פי"ז ויקח וכו' רי שמואל בר נחמני אמר מן סיטרוי היך דאת אמר ולצלע 
המשכן השנית וכו' ועייייש בפירש'י וראב"ע ובמ"נ ח'יב פיל. ושם מובא מסטרוהי ועי"ע ברייתא דליב מדות מדה 
ייג : 6 ולצלע המשכן. וכן תרגומו שם ולסטר משכנא ובדפוס גוסף כן דמתרגמינן וכו', ‏ ולקמן פיז ל'ג ליה גם 
בדפוס וכן ליתא בוי"ר : | ר' תנחומ' וכו'. בילקוט חפר בשם ר' בניה, ונשתבש שם בשם ר' ברכיה בשם ר' אלעזר 
וכן שם במאמר שלאחריו ר' יהודה בר' נחמיא בשם ר' שמעון בשם ריא וכן הועתק במי תהלים, ובויי'ר הגיי רי 
ברכיה ור' חלבו נר' שמואל בר נחמן בשעה שברא הקביה אדה"ר מסוף העולם ועד סופו מלא כל העולם כולו 
בראו מן המזרח וכו' וגראה שנתערבו שם המאמרים, ובפסי'ר פכ'יג ר"ש בן לקיש בשם ר' אלעזר בן עזריה 
בשעה וכו' גולם בראו והיה מוטל וכו', ועי' אגה'א ח'ב: צד 51: גולם בראו וכו'. וכה לקמן פכ"ד, ועוד שם אמר 
ריביס עד שאדם מוטל גולם וכו' הראה לו דור ודור וכוי, ובפייד איי ויפח באפיו מלמד שהעמידו גולם מן הארץ 
ועד הרקיע וזרק בו הנשמה וכו', ועד שלא נזרקה בו נשמה היה גולם ככלי שלא נגמרה מלאכתו ועי' ערוך ע' גלם, 
ובסנהדרין שם אי" שעה ראשוגה הוצבר עפרו שנייה נעשה גולם וכו' רביעית נזרקה בו נשמה וכו' ועי' בשאר 
המדרשים שציינתי : 7 מוטל מסוף העולם וכו'. בחגיגה שם דאמר ר' אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שני 
למן חיום וכוי אמר רב יהודה אמר רב אדה"ר. מסוף העולם ועד סופו היה שנ' למן היום וכו' ולמקצה השמים ועד 
קצה השמים, ועי' גם מ"ש על אגדה זו הח' פריידענטהאל שם צד 70 והח' וויינשטיין שם צד 59 וצר 79: 

מי. ‏ כן כתוב. בכי"ל בוי+. ועח'"נ. ולעיל צד 88 במ" דיה דוכים: 8 שנ' אחור וקדם. וקדם רוח מזרחית 
כדכתי' קדמה מזרחה ואחור מערב לכנגדו, יפיית: | ולמקצה השמים וכו'. כן הגהתי ועח"נ, וכיה בוו'יר; ובפי" 


= .0000000706 (? | -06לשץ4/000 (' 































4 בראשית פרשח ז תח = א כא כד-כו 


ואחד מוורון וקושרן בנמי וממשיכן. דתנינן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג : | ואת כל נפש החיה. = 
הרמשת וגו [ואת כל עוף כנף] זה המווס: 


ה = כד) ויאמר אלהים תוצא הארץ [נפש חיה] וגו' אמו ‏ ר' לעור נפש חיה זה הח | 
אדם הראשון: : : 
5 כה) ויעש אלהים את חית וגו' ר' הושעיה רבה אמר זה הנחש, אמר ר' חמא בר' הושעיה ‏ > 


בנפשות הוא אומר ארבע אתמהא ובנופים ג' אתמהא, ר' אומר אלו המריאים שברא הקכ"ה את 
נפשותס ובא ליבואות נופן וקרש השבת ולא בראן. ללמרך דרך אריץ מן התורה שאם יהיה ביר אדם. 
חפץ טוב או מוגלית טובה ערב שבת עפ חשיכה אומרים לו השלך, שמי שאמר והיה העולם הי 
עסוק בבריית עולם וברא נשמתן ובא לבראות גופם וקרש השכת ולא בראם: . 


פרשה ח 


א | א כו) וואמר אלהים נעשה אדם וגו ר' יוחכן פתח אחור וקדם צרתני ונוי (תהלים קלט 


1 כלסיס פ'יס פ'/נ: | 9 לקוע טס: ‏ 8 לקוע עס, | לקטן פס : | 5 ילקוע טס : 6 עי" לקמן סוף פי"ס, סנסועס נ' | 
בכסטים קיי ייז : | 10 ילק' פסליס כי פפפ'ז, ויקלס כנס פי'ד, פנסועל ‏ "ב סזכיע -ק" צ', סנסועס שס סק" 5', מדסם = 
סקליס קל"ע כ" ס': % 
חד (א' א*) אוכס וחד (וא' א?) חיור דְ''א'שי, חד חיור וחד אוכס א', אחד חיוור (חיור) ואחד לכיס ע 3 
1 וקשרן בגמי ךָ, וקטר בלפתיה דדין ובלסתיה דדין ₪ | וממשיכן] אכש. וממשיכה י, ומשיכן פ: וממשיכן | > 
בנהר או בים ואסור לעשות כן משום כלאים ך7ך | דתנן 7 | אסוין] אלכש, זים א', אפור פי, כ 
שאמרו הנוהג בהן אסורין ך | "" לחרוש] לדוש ל | ולהנהיג] אכשי. ולנהיג פ, ולנהוג יחדיו ד | 2 הטואם 
טווס י | 8 *נפש -- וגו'] נפש חיה ו, וגח לד | אלעזר | זו א' | רוחו של | 4 ** הראשון] ראשון ל (הראשון וכ 
הוא אומר ויהי האדם לנפש חיה !) | 5 וגו] הארץ למינה דְפי, הארץ למינה וג' ואת כל רמש האדמה 
למינהו א' | הושעיא ךָ, יהושע א | נחש פא | המא] היא ם | בר ךֶם. איר א | 6 ל הוא 
לי ך | אובעה א'ש | אתמהא לי | ובגופין שלש דָ'. ובגופות (ג' א) שלש פא, ובגופים הוא אומר שלש ו,- 
ובגופין . . שלשה (ש, כשנבראו הוא אומר חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה [" 
המריאים] פחע. האין ב, דא" א?: המריין ש, השדים דְא'כ, שדיטי | את ל' אי | 7 נפשותם] חע, 
נשמתן דְפאכי | גופן] פי, את = דא | השבת] היום פע | ולמדך פ, ולימדך א? | התורה] פחא'כבי 
השדים דְא' | 8 או] אפילו ₪ | טובה] אכי, לי דפ | השלך] ₪ ממך ך., מידך פאכי | שמי--העולם 
שהקב'יה פ | 9 עוסק פי | *בבריית] בברית ל, בברייתו של דְפכי | נשמתן] א1, את נשמתן ך; גשמות כ 
נשמת המריאים ₪, נשמתן. של מריאים ך], . . של שדים ו | לבראות] ךן, לברוא פ, לבראת ךא | גופן א'כ 
את . . פא (ובא . . גופט לי י) | וקדשה כ | השבת] אכי, שבת דפ | בראן דפאק, ברא גופן + | = 





לכיס א' חיוור (חיור) ואחד לכיס ומשמע שלכיס פי' אוכם וקשה לפרשה  :‏ 1 וקושרן בגמי. גי' כי'יפ קרובה קצת לגי' הירושי 
ופי' בלסתיה בלחיו, ובחוח תקב לחיו (איוב מ' כיו)תרגומו ליסתיה : לחרוש. הגהתי לחרוש כגי' כל הפפרים וכיה 
במשנה שם, ובדפוסי' הוסיפו דתנן כלאים שאמרו וכו" ולהנחיג יחדיו וכן שם פי' נוסף וממשיכן בנהר וכו ועח'ינ 
ואת כל נפש החיה. בדפוסי" נוסף בטעות שנ' ואת כל וכו אשר שרצו המים למיניהס כאילו הובא הפסוק. 
לראיה למאמר שלפניו ונדחק לפרש בפי' מהרז'ו שהובא שלא במקומו ועיי גם בופ''ת, אכן מלת ש ג' ליתא בכ" 
וכאן מתחיל דבור בפ"ע ודורש סיד ואת כל עוף וכו' זה הטווס') ומפרש בגליון כייל שיש בו גוונין כגוונין של =" 
כל העופות, וכן בפי' ב'יר כייט זה הטווס לכ טקן שבעופות עליו הס כל עוף דריש, אכל בפי' הנדפס מובא 

[כל עוף כנף] למינהו לרבות את הטווס, ונראה שהוא מפרש גם דרש זה לענין כלאים כדאמרינן בירושי. 
תרנגול עם הטווס אעיפ שדומין זה לזה כלאים זה בזה, וכן ב''ק שם תרנגול טווס וכו': 8 ויאמר אלהים תוצא ו 
פסוק זה במקרא פ' פתוחה, ותימא שנכלל כאן פסוק זה ושלאחריו בפרשה ז', ופרשה ח' מתחלת בפ' ויאמר. 
נעשה אדם וכר שאינו לא פתוחה ולא פתומה ועי' תענית פ"ד מ"ג ולקמן ריש פיז ומייש במייח חלק.. 
צד 865 : רוח אדם הראשון. עי' לקמן צד 56 ובמדרשים שציינתי ריש פ'ח ורמב'ן פ' נעשה אדם ור' בחיי, וכסגנון 
התנחומא מפרש בפי' ב'"ר שבדפוס זה רוחו וכו' דכתיב ביה ויהי האדס לגפש חיה, וכן נוסף פי' זה בגי' הילקוט  :‏ פזה " 
הנחש. מעולה ומשובח מכל החיות כדכתיב והנחש היה ערום מכל חית השרה : 6 בנפשות הוא אומר ארבע. . בפ' תוצא 
הארץ נפש כתיב חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ וכו': ובגופים ג'. כשנבראו כתיב ויעש אלהים את חי 
הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה, וכ'ה עוד במדרש דפיר ובגופין שלש, וכן הגיה ריית" 
ובגופין אומר שלש, ובד'ו ושאר דפוסים השמיטו ובגופין שלש והוסיפו פירושו ועח'נ ופי' ב''ר : המריאים. וכן הביא 

בחיי, וכייה לקמן סוף פי'א גסבגי' הדפוס בו' ברא וכו' ומריאים, ופי" מריאים שדים וכן נסמן בגליון כי'יל ועי' ערוך 
עי מריא ב', ובתנחומא מ"ב שם איי ר' בנייא אמר אלו המזיקין שכרא נפשותיהם עס שהוא בורא גופן קדש יום השבת" 
והניחן ונשארו רוח בלא גוף וכו ועיי לקמן שס במ"י: 7 וקדש השבת. בפי' ר' כחיי מובא קדש היום וכו' או מרגלית 
טובה וכו השלך מידך ועח'נ : מן התורת. בגי' המשובשת שבדפוסי' הלקו כבוד לשדים ללמוד. דרך ארץ מתם: " 


פרשה ח. בכייא א' וב' פרשי ז': 10 רי יוחנן פתח אחנר וכו'. בוי''ר מובא' כָל הפתיחה בשינוים שונים ובפרט . 
.ו ,006 (' 


בראשית פרשה ו א כא 83 


מניין ימות החמה: ו' ירמיה כהנא שאל לו' שמעון בן לקיש המוביע מחית הים 
מהו, אמר ליה אף הן כת' בהן למיניהם. בהדא פרס בן לקיש מצדתיה | אדכהנא, 
אתיב כהנא והלא אף הדגים כת' בהם למיניהם. בהדא פרס כהנא מצרתיה על בן לקיש, 
והיך ‏ עבידא, אמר ר' יונה יכיל ‏ אנא מקיים לה משום מנהיג, מביא שני דגים אחד אספרון 


1 יכוט' כלסיס פ'0 כיז ס', ועיי בק מ'ס 6': 


1 מנין ך3, כמנין דְפאכעי | "החמה] השנה של חמה ך' | ר' ירמיה]. ₪ אמי ל | שאליה י | **המרביע] 
המרבע ל | מחיו א' | 2 *הן כת' בהן פדי] הם כת' בהם א"5, הן כת' ל, בהם כתוב א' | בהדא -- אדכהנא] 
בהדא ... דכהנא 77, בהדא פריס . . אדכהנ' [ו]ציידיה 5, מעתה כלאים נוהג בהם אי, ר' אחא לא אמ' כן אלא 
ר' אחא (ר' אחא לא כן א' ר' אחא ף) בשם ר' שמעון בן לקיש (ריש לקיש ם) כל שכת' בהן למיניהן כלאים נוהג 
בהן ל"ף | 8 אתיב--למיניהם] איתיב . . בהן למיניהן ך, איתיב . . כתיב בהן למיניהם , והלא דגים כתיב בהן 
למינהו ', אתיב כהנא (ר' ירמיה לרב כהנה פָ) והלא אף הדגים כת' בהם (וחלא דגים כת' בהן פָ) למיניהם מעתה 
כלאים נוהג בהן ל"5. ל' א | בחדא] אמי ר' יוסי בר (ברי פא?) בון בהדא ל"פא? (בהדא--על בן לקיש לי בי) | 
כהנא] ירמיה א | מצודתיה א"כ | על כן] פא'. לבן א%. על רבי שמעון בן ד | לקיש] ₪ וצדייה ל"פ: 
וצד יתיה א | 4 והיך עבידא] ואיך . . י/ והך עבידה ₪. לי ל" | *יכיל פכי] יכל ל. יכול דא | אנא] אכ, 
אני ך | **משום] משי ל | אביא + | אחד --- מוורון] (?, חד מיירן וחד אספרון [; חד מוון וחד אפפרוון 5/ 


צבוע וכו', וגם בילקוט העתיק ועוף. יעופף הצבוע חזה מטיפה וכו' והוא נגד סדר הפסוקים שדורש, ‏ ועיי גם 
ביפ'ית ובחי' רד"ל, וידוע' אגדת חז'ל על הצבוע ב"ק טיז א' ועיי זקש בייטרעגע ח'א צד 154; | ובכי'יל נמחקו 
במלת שללובן האותיות ב' ונ' ונוסף ולויתן וכוון להגיה מטיפה של לו ולויתן או מטיפה של לויתן וכן נסמן 
בגליון כייא ב' נא לויתן ולפי גי' זו הדרש הצבוע וכו' הוא המשך המאמר שלפניו, והגי זרה: ‏ 1ר' ירמיה כהנא 
שאל. פי" ר' ירמיה אמר כהנא שאל, וכהנא הוא השואל וכן בהדא פרס וכו' אדכהנא אתיב כחנא וְכו'; והוא רב 
| כהנא דבבלי תלמידו של רב' ועי' מבח"י קייט ב' שנקרא בירושלמי בכל מקום כהנא (אכן בירושי כלאים שם איתא 
התיב ר' כהנא), וכירוש' שם הגי' ר' ירמיה א מ ר כהנא שאל, ובסגנון המדרש. בר נעדר' לפעמים תיבת אמר 
במאמרים אחרים כמו שחסר בכי"ל בכל המאמרים שאומר חכם בשם חכם וכ'ה לעיל צד 47 ר'"י בר' אלעיי לא 
= שם וכו', ולקמן פליא. ר' נתן אעין דקידרינון וכו' ועוד שם בר חוטה בפיקודיך אשיח וכו', פליב ר' אלעזר בן 
עזריה מצינו \כו', פלי'ג ר'י בר' חנינה לשם נחת וכו' (וכ''ה בדפוסים שם) ופלייט בר קפרה כזה שמאחה וכו' (וכ''ה 
בערוך ע' אח) ועיי מ'יח חלק לייט צר 109, ולכן אין צ'ל רי ירמיה א מ ר כמו שהגיה ריג בדי שאלוניקי וכמו 
שנוסף בגליון כי''ל, ותיבת אמר ליתא גם בד'ו וילקוט וכי'פ וכיי'א א' וב' וכיייכ  :‏ מחית הים. כל מינים שבים קרי 
חית הים, כן מפרש בפי" ב'"ר, ובא'א הגיה מחיות, ובירושי הגי' בחיות הים: 5 כת' בהן למיניהם. בסיד אשר 
שרצו המים וכו' כמו שכת' בחית היבשה, ובבבלי ב"ק נ'ה א' גריס בפשיטות א"ר ירמיה אמר ריש לקיש המרביע 
שני מינים שבים לוקה, וקאמר שם מאי טעמא אמר רב אדא וכו' אתיא למינהו למינהו מיבשה ועי' תוספות שם 
דיה למינהו: = בהדא פרס וכו'. פרש עליו מצודתו ותפסו (ובגו' הדפוס הגיה במ"כ ע ל כהנא), ובירושלמי ליתא, 
"ושם הגי' א"ל עוד הן כתיב בהן למיניהן ר' אחא לא אמר כן אלא הוה איר אהא בשם ריש לקיש כל 
שכתוב בו למיניהו כלאים נוהג בו התיב ר' כהנא וכו', וכן נדפס במ' ד' שאלוניקי אף הן וכו' למיניהם רבי 
אחא לא אמר וכו' כל הכתוב וכו' נוהג בו וכתב ריג בהערותיו כל זה הגהתי מירושלמי דכלאים; וגם בכי"ל 
נמחק בהדא פרס בן לקיש וכו' וכתוב ביני שיטי ר' אחא לא אמר כן וכו' וכן מוגה בסמוך כסגנון הירושלמי ועח'ינ 
(ואפשר שהוגה כן ג'כ עפ'י הירוש' ועי' לעיל צד 26 במ"י דיה יחזק הרקיע), וכן הגי' בשינוי קצת בכייפ, וכבר 
כתב ביפית בפי' המאמר מירושלמי שלא נחלקו ר' ירמיה וַר' אחא אלא בסגנון המעשה דלר"י בעו מריש לקיש 
אחית הים ואחית הים משני ולר'א לא בעו מניה בהדיא אלא מדידיה קאמר כל שנאמר בו למינהו וכו' ותיובתא 
= דכהנא היא גם לדברי ר"י, ולכן אין צריך להגיה כאן, והמאמר שלפנינו אינו נובע מהירושלמי, ומייש הריש בכלאים 
<> שיא מ" שהפוגיא שנויה בב'ר בשיבוש כוונתו שלפי הירושלמי אין חילוק בין חית הים לדגים ועיי בסמוך ובפיי 
מהרז'ו: 8 והלא אף הדגים וכו'. אף הם בכלל אשר שרצו המים למיניהם ואיך אפשר להרביע דגים וא'כ כי היכי 
דלמיניהם ‏ לא אתא בדגים להרבעה הנ בחית הים: ובירושלמי הגי" הרי חיית הים הרי כתיב בהן למיניהן 
מעתה כלאים נוהג בהן, ופריך ג''כ מדגים כמו שמפרש בפי' ב''ר הנדפס בפי' מאמר הירושלמי שהביא כאן בדגים 
נמי ינהוג בהן כלאים ועי' עוד ביפי'ת; וכגי' הירושי מוגה בכייל מעתה כלאים וכו' וכ''ה בכייפ: | בהדא פרס. 

= בירוש' הג" א"ר יופי בי ר' בון הכא פרס כהנא מצודתיה על ריש לקיש ו(צדייה ועח'נ; וגם בפיי ב''ר כיייט מובא 
-אמר ר' יוסי בר' אבין בהדא פרפ וכו' וצדייה  :‏ 4 והיך עבידא. ומקשה לריש לקיש היך יקיים למיניהם גם בדגים 
והיך יכול להרביעם, ובירוש. ל'ג לה וכן נמחק בכייל (ובמי'כ הגיה א'ר יונה וכו' והיך עבידא מביא שני וכו'). ומתרץ 
ר' יונה יכיל אנא וכו' משוס מנהיג, ומשמע דבחית הים משכחת שפיר הרבעה וכן פרשו בתוספות ב"ק שם ד''ה המרביע, 
וגי' אחרת בירוש' אמר ר' יונה יכיל אנא פתר לה משום מנהיג מייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא ובאודניה דירוקא ואינון 
שייפין (בר'"ש חגי' צייפין) דין עס דין ומזרעין ע'כ, ומפרש בפי' ב'יר דלכיסא וירוקא מיני דגים חן וכן מפרש בפני משה 
וכשקושר החוט באזניהם ומנהיגן ואינון שייפין זה עם זה ומזרעין הרי כלאים דהרבעה ע'י כלאים דהנהגה וחייב הוא על 
שניהן, ובמראה הפנים האריך להשוות הסוגיות ובסוף כתב דגם לגי' הירושלמי אין החיוב אלא משום מנהיג לחוד 
וכו עי'יש, וביפיית פי' ואינון שייפין וכוי ומזרעין שיקשרו בהם המחרישה שעל שפת הים והם ינהגו בתוך הים 

> ויזרעו בחוץ ביבשה, ובפי' ב''ר גורס ומפרש אינן שייכין נמשכין אין עוברין ומזריעין משני מינין הן, והמאמר 
לפנינו מביא שם כתוב בלשון אחר מייתי שני דגים חד וכו' אבל בהרבעת כלאים בחית חים לא אמרו שיהא אפור; ופוף 
המאמר אינו מוגה כלל בכי"ל, , ומוכח כאן גס מגי' הילקוט ושאר כ'י שסוגיות שונות חן בבר ובירושלמי, ולכן 
הנחתי כל המאמר כסגנונו בכי'יל בגוף הספר. ומסכים ג''כ לגי' הדפוסי'  :‏ אחד אפפרון. לבן בל"י!) ואחד מוורון?) 
חשוך שחור ועי" ערוך ע' איספרון (ובדפ"ר שם אי' ג'כ מוורון בשני ווייים), וכ''ה לפי הגירסאות אוכם וחיור; וג 
זו מובא גם בפי' ב'יר שבדפוס (והוא מפירוש השני) מייתי וכו' ‏ חד אוכם וחד חיור, וכן לכיסא?) בירוש' פיי לבן 
ולדעת הח' לעף לכוסא שם דג בליי') וכן שיער שגם ירוקא בירוש' שם דג חוא*), וגי" סיא בערוך שם וכן בעי 


9% ( - .0%א160 (% 6 (" .₪00006 (? .007006 (3 





02 בראשית פרשה ז א כ"כא 


אמר ליה לא הורית טבות, אמר ליה ומן הן את מודע לי, אמר ליה רביע | לך ואנא. מורע לך, 
אמר ליה כת' ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם ונו' (עורא י ג), אמר 


לו ומן הקבלה אתה מלקני אתמהא , [אמר ליה וכתורה יעשה (שפ שפ)], אמר ליה רצוף ריצפך 


דרהיא טבא באולפנא: 
: ועופ יעופם על הארין בנוהג העולם מלך בשר ודפ בונה פלטין ומשרה דיורים בעליונין 
ק וע 


עו || 


תחתונים, שמא בחלל אתמהא, אבל הקביה משרה דיורים בחלל שנ' ועוף יעופף על ונוי: 
כא) ויברא אלהים את התנינים וגו' ר' פנחס משם ר' אידי תנינם כת' זה בהמות ולויתן 


4 03 ותו 
שאין להם בן זוגות, ‏ אמר ריש לקיש בהמות יש לו זו ואין לו תאוה שנ' גידי פחדיו יפורנו 
אוב מ י): ר' הונא בשם רב מתני הצבוע זה מטיפה שללובן הוא, ‏ יש בו שס'ה מיני צבעונים, 


5 ילקוע כ יי3, ילק' מספיס | כ' ססל'ס: | 7 ילק' כע ""3, וע" 373 ע"ד 3': 0 מכסוע6 מ'3 סזכיע כ" נ', 


באות פכ. טבות דִָי. טבא א | * ומן הן ל"פי| ומהן ל, ומנין ד. מגן א | *רגיע דפא]רבוע ל | לך לי ד 








נ פם , : , 
- 4 . ריר" טור -5-- 3 רון (וותפירד,; והודאו ייר מנת 
מודוה הח| 9% ואוא לך אמר אם אתו בר עממיא 3 וויא \ אנא בעי מתקברא יהודאי על מנו 
אנא מודע לך| שאר ואנא .> ון / % ו 
40 שרוי מהררון אוהו ורוו והרא אוו ה הררון פורת וווה הרופורות א 9 . 
למגזריה בוומא דשבתא או בצומא דכיפוריא: מחללין אות ווהלא אין מחלק; | בו ויום הכיפורים אלא על בנה 
יהוי יי אי רו ייר'רצצי ושי -- רמונזריניה ...-פוום צומא,; ותו 
שר בת ושראל בלבד ד ואת שמע אס יה אין את . עשמשין. וא לך.. <שיגו| א ום ומא א 
1 1 - - רה ריר (י שור הוה כת'] פי דרתוה % 
עליו או אין מחללין אותו עליו אין מחללין עליו לא את חשבת .. על בנה כ 2 אמר כרוה כת , דכת א 
עַליו או אין 5 / . / | 
, יה- ₪ אתה הררה סיפותה ררה יפלו | וגו 
ו - הרהור = וררות| נררה| | כל ₪1י פן את 2 הג'שים ו הנשים א | וג 
שור רו ופיפון רח ו וא -0ד | = יו --00 | -7ד |ש י 
אנ מג 2 
שה 8 לוה תו לו מו ה ] 
בעצת +"י והחרדים במצות אלהינו וכתורה יעשה א | 8 ליה פי > רבי ך | מן פא קבלה א | 0 
5 , 
1 ] - י'. איה רוח וחרתור הו ור רת ו ויר . 
ר אמר יעשה שי פנא. א ח והכתוב תמן וכתורה יעשה אמר ליה 
מידה ו פא אתמהא אנ ל=ה שין .שש וי 
₪ 0 = ג , 
\ 4% ט\), דאמר ר' ווחנו בשם רבי שמעוז בו יוחאי ולא תתחתו \בו' מפני מה כו יסיר את 
מאיזו חורה אמר ליה מן ההיא דאנ וחנן בשם רבי שמעון בן יו | 
וזו רא רות כרו בנר ואוו בנךר הבא מנויה כרוי בנד 1 אמר לוה וכתורה יעשה סוף הפסוק 
בנך מאתרי בנך הבא מישראלית קרי בנבך ואין ב3 ובא מגיה 2 בנן . / 
בגך מא ב [ \ : : 
. וכתורי יעשה אמ' ליה דכת'" בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקת לבנך בנך הבא מן הגוי קרוי בנך 
אט' ליה ומתו 1 שה אכ ו דכת' ב ו 
21 | ומהו ופ , . 
רוח חרס - - רוח , רצויה תי תרווי תהרָר רו ריר 
ואין בנך הבא מן הגניח קרוי בנך אלא בנה דכתי" כי יסיי את בנן 9 צוכ| פא חבוט 0 היא 
. ווה .בא 2% ה %רהיורה ו ררה 
4 החו לאולפנא + אולפגנא בסטלא 0 - (4"ן | 4 
בקילטא ורצוף ך | 4 דהוא א אולפנא ו א" | 2-7 ל 
- פלטרין אַ' | משרהי | דורין לי ₪ | 0 בתחתוגים 5 תמהא ל' | 
| ש . = = הו ו , \ 
ם פלטרין % : , 
( והחרה ₪ שני] תי רדררתוב רה כ ,"תה וגו'] הארץ על פנו 
2 4 ההרר] ‏ רווהוויוה כרב / גן האו נ 
משרה דיורים] אף 1 (תחלים) | בחל | בעליונים וכח 5 -גכ| פא זיב % : (שם) ל ן על 
7 - - -י.ן הוכיו9ה ₪ - וורי 9% יו -% -ר 1 | ייר רו 
רקיע השמים א | 7 בשם | אירי] פחכ: אחא דא' | 5 כן זג פחכ. זגות י, זת א | לח א | זוג] פ: בן 
. \ 
: - ל 4% ותה יר להוא ל ירוי פטי 
ליי דא =₪-י אבל איו י| ושורגו | ל ל | בא רב | ₪ א ר' מתני ש ב כמתכת ד ב מתנה פּ | הצבוע וש ש [ 
גל - ש . 2% , , ו , 
% + -ו פה| 9% הו ₪ .ה |וחל רו ך ח\וז וחי 
= .יי = רריו ‏ וו לובן] שר רן ורוות יש ו - . (יש לו. . ההמה והו 
הצביע חזה רפאע (זת צבוע | 6 ובן) ש ר ולויתן 2 9 ן ₪ 
4 | - -<- , / 
הורה 8 | בו] תלי, רן דאכ שס ה] א'טי שלש מאות וששים וחמשה דא 2/ ז מאותפיה פּ | 
2 קובן או - | = ' | א- ג ש 


מייי ל*דפאכע] ל לי | 


, 


וי ווו9פוי תו כ . ואיא פוחוי רה כ רה השר ויר ראו 
וליתא בכיי וכן ליתא בירושלמי ובפסיכתא ושאר המדרשים ועו"ע בפיי ביר :; 1 ואנא מודע לך. כ? ]א שנוספ כא 
א בכ כ וא בירושלכ 


ת 3-ו = | -ין 
ברפוסים אמר אם אתי וכו הוא. הוספה מסגנון הפסיקתא וע ש. ובמדרשים \ ואותא. בקצת שונוי רק בכי כ (ושם חסר סוף 
המר וכן כל המאמר שלאחריו ועוף יעופף וכר) וליתא בשאר כלי וילקוט, וכן לא מובא בפי ביר וגם ביהושלמי 
ו ו - י-! - - , , 

ליתא : 2 כל נשים. כן הגהתי וכ"ח במקרא, וגם בפסייר ותנחומא נשתבש להוציא כל הנשים ועחינ :+ 8 ומן הקבלה.: 
נבוים. ולתובום דלוום דברו. קבלה ועו דח זז א' ביק ב' ב' ופירשיי שם ועי"ע צונץ גדיפ צר 44, לעף געזי שריפטען 
זיא אד 800 יה עד 46, בלה צור איינלייטונג צר 24 : אמר ליח וכתורה יעשה. כן השלמתי עפ"י פיי ביר וילקוט. עזרא 
(ושם הועתק המאמר עד דתיא טבא לאולפנא מב'יר ולא מפסיקתא כאשר נסמן שם בדפוסי ילקוט בגליון בתחלת המאמר, 
ציוז זה ליתא בילכוט דפ ר/ ובגופ הספר נסמן שם לנכון ‏ פסיקתא" לפני המאמר מאיזה תורה מההיא דאמר ר' יוחנן משם 
ו , 2 שש - 6 =אין. - ל ₪ ) 

השב בח וברו אחרים נסמן בגליון בטעות .מכילתא"). והשיבו ר' חגי מסוף הפסוק וכתורה יעשה שבנה של 
טב"י וכו', וברפוסים ם נסמן / 

נכרית מישראל אינו קרוי בנך וכוון אל חדרש דלא תתחתן בם וכ כי יסיר את בנך וכו', ודרש זה חפר כאן בבל 
נכרית מישראל אינו קרוי בנך וכ ו 

לא נמצא בכל ביי וגם בילקוט ליתא במאמר שהעתיק מב"ר, ובדפוסיי נוסף כאן אמר ליה מאיזו. תורה וכו" מטונון 
הפסימתו אר עפ י הירושלמי ועיי בפי' ב'ר, ונוסף בקצת פגנון אחר בגליון ביל וכן בגליון כיייג וכייא בי, ‏ ועייע 
מבלי. ובמות. ול א ביג א' וקורושין ס"ח ב': רצוף וכךי באולפנא. עיי מה שהעירותי. לעיל: 6 ועוף יעופף על גוי. 
ו מסיר על פני רקיע השמים ועחיג : ולויתן. וכן לקמן פי'א בה' עופות ודגים ולויתן ועיייע פיב סי הי ופית 
בפרד א 5 ט בה חשריץ מן המים לויתן וכו, | ושם פי"א ב ששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף 


יח ור + י₪-.- - , .// - /% 
או חא דוחש שבתמות נברא בחמושי, ואגדת זו גבמצאת 1*כ בס' עזרא הרביעי משיורי הגנוזים ולי במ''ח חל ק מיג 
א מב - -י! -- [ 






צר ו 8 שאין לחם 21 בר שנבראן בלי ביז אבל בב'יב שם 3 אמר רב יהודת אמור וב כל מה שברא הקב"ה 
ב י'| - 
רפוורווו זר וכ" מה עשה הקביהת סירם את חזבר והרג את הנקבה וכו' ואף בהמות בהררי 
- - . \ , , 

הנקבה וכו; וכן רעתו רריש לקיש פהמות וש לו זוג ואין לו תאוה ועיי בתיי: | יסורגו. 
הרכ ור ושן|ו י - - - . , / 
אלה וכ | .| . \ גה 
. סי -ח הסורוח ‏ רדהי ובמכרא כתוב וירי* וי במ ו הוור צד 8 . 9 הצבוע כן הגהתי 
רש 3 ב 1 =וו (.-- - 93- = או %/ -- 74 -. . 
- = - - \ \ 
ועחיג, ונראה שדודרש ואת כל גפש החיה זה צבוע, ומפיי ביר משמע שהיה. הגיי כן לפניו. וכווגת. הדרש שוש 
הצבו!) מוגד צבעונום מכל ההיות כמה שררשו בסמוך ואת כל עום זה חטוום; ובמדררשי תנחומא ישם-מובא אגרה 
ג-ו, "2 =-י'ש ₪ י - | 
זז על הפוס שבן שלש סאות 





7 
וכו מיני צבעונין והוא נוצר מטיפה אחת של לובן ולא תאמר בעוף וכו', וכן 
הבוא בפי ב 7 בשם כ'א (ורותא. בכ "ו שלפנו). הצבוע עופ. הוא | מצובע ‏ בכמה מוני צבעונים ‏ ופסוק בירמיה העיט 


ץע ( 






























בראשית פחשת ו א 1 


| אמר ליה תא לקי, אמר ליה בר נש דאמר מילה דאוריתא לקי אתמהא, אמר ליה מניין היא אוריתא, 
אמר ליה דכת' ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף וגו' מה העוף טעון שחיטה אף דגים טעונין 
שחימה, אמר ליה לא הורית טכות, אמר ליה ומן הן את מורע לי, אמר ליה רביע לך ואנא. מודע 
לך, אמר ליה כת' הצאן ובקר ישחט להם גו' [אם את כל דני הים יאסף (במרבר יא כב), 
ישחט אין כת' כאן אלא יאפף], אמר ליה רציף ליה דהיא טבא בנלעה: = יעקב איש כפר נבוריה 
= הורה בצור מותר למול בנה שלנכרית בשכת, שמע רב חגאי אמר ליה איתא לקי, אמר ליה מן מר 
מילי אוריה לקי אתמהא, ומהו אוריא, אמר ליה דכת' ויתילדו על משפחותם לביה אבותם (שס א יח), 


4 עי' סופין כ'ז ב': 5 ילק' עזכס סלף ס"ט, יכוט' יבפות פ'יכ (ד' ס'), יכוט' קידוסין פ''ג: (סייד די): 


1 אמר ליה] א'כ, שלח ליה ך, לי א"י | תא] איתא א'בי, אייתי" א? | נש] אכי: אינש ך | מלה פ' 
מולא אש, מלתא ךְ, מילי שי | דאוריתא] פאכי, דאורייתא ש, מן אורייתא ךְ | ילקי א1. ילקה א? | 


= 


אתמהא ל' | מניין היא] ומנן היא ש, מן הן פ: ומה הן כָ, ומהו א', ומהו מיליי | דאוריתא א'כי, 
| חיתא דפש | ל דכת] מן הדא .- ך | *שרץ -- וגוי לָ"] שרץ . . ועוף יעופף על הארץ דא שרץ . . ועוף ו 
. תורל | העוף] ךז. עוף דדפכי. זה א' | 8 טבות] שי, טבאות כ, טב ך8, טיכות א1. התא א? | *ומן הן ליי] 
"= = ומח ל, מן הן ם. מנין דא | לך] פא'י. ליך | 4 אמר ליה כת] כתיב ו, דכתיב דְפא | וגו'] ומצא להם דִי | 
= *אם -- אלא יאסף 8"7] אס . . יאסף להם [ומצא להם ד] ישחט . . אלא יאסף דִי, אם . . יאסף להם ישחט להם 
= = און.. אלא יאסף א'. לי ל | 5 אמר ליה] פב א"ל אי: אמר ך | רציף] פ: רצוף א'כי: חבוט חבטך ₪ ך | 
5 *ליה] לה ל רצפך ךפא'י: ריצפך א"כ | דהוא פאי | בגלעה] בקליטה לל. לאולפנא דְפאי | גבוריא פא'כ, 
| גבוראי ךָ. ‏ עכו נבוריא א* | 6 של נכרית] ,= בן ישראל א?, שבא עליה ישראל י | | רב] ם: רבי דִי, ר' אכ | 
= הגי ₪7 אפ5. - . ואיקפד י | אמר ליה] פא'כי, שלח ליה ך, לי א? | איתא] א'י. תא דָפ. איית" א | 
ואילקיאו יתיה א? | ליה] פא'כ. ל' דִי | מן מר] בר נש (ברנש א) דאמר | 7 מילי דאוריתא ו, מילא . . אם. מילה 
| דאורייתא א*, מלה . . פ. מלתא .. ך- | ילקה א | אתמהא ל" | ומחו אוריה] אמר ליה ומן היא אורייתא ד . 
ומן חן דאורייתא ם, א"ל ומהו (מניל א%) דאוריתא א, . . ומה הן הורית' | אמר ליה ל' אכי | 
| דכת] פאכי. ל ך | * לבית אבותם. ל"פא2] וגו" ל. לבית אבותם משפחת אב קרויה משפחה ו, לבית . . 
משפחה משפהת אם אינה קרויה משפחה 7 | : 








איש כפר. נבוריא (או נבורין) בצור ועיייש הערה צ'יט: 1 תא לקי. א"ל בא וקבל מלקות משום שהורה שלא 
> כהלכה, ומפעל אתא הציווי תא ואיתא ועח'נ ודאלמאן צר 296: מילה דאורייתא. | דבר. תורה, . ובפסיקת' גורס 
= בהמשך הַמאמר בר נש דאמר. מילי דאוריתא ילקה (בפסי"ר ילקי), ובתנחומא מיב דאמר מלתא דאורייתא, 
ובמי קהלת מולתא מן אוריתא, ובתנהומא בר א ינש דאמר מילא וכו' ועח'ינ : | אתמהא. במדרש דפ'ר נשתבש 
= איתמר; ובשאר ספרים ליתא : - מניין היא. בגליון דיו נסמן סיא מן הן ועח"נ: אוריתא. וכ'ה בסיפור חשני בדו 
= ומן היא (וגם שם בגליון ס'א הן) אורייתא : 8 טבות. טוב, ובפסיקתא גורס כאן אמר להו ארבעוניה דילקי א'יל בר 
נש דאמר וכו' א"ל לא הרית ט ב א"ל ומה הן א"ל מן הדין קרא הצאן וכו', ובפסי''ר טפות, ובמ' קהלת טבאות 
ועייייש ובח"נ, ובכיכ חסר מכאן עד אמ' ליה רצוף וכו': ומן הן את. בכי"ל אי' ומה| את ומוגה ביני שיטי ועח'נ, 
וכיה סגנון הירושלמי חגיגה פיב ע'"ז ב' אייל מן הן את ידע, ובפי' ב''ר שבדפוס. גורס ומפרש מה זאת הודע לי 
דלא הורת. טבות יפה: וביע לך. רבוץ והשתטח על הארץ: 4 אם את וכו' אלא יאסף. כן הגהתי כמו שמוגה 
וון כייל ועח'"'נ. ולנכון הגיה רשיב בפסיקתא עפ"י גי" כי"א ובפסי'ר ג' יאסף לחם וכו באסיפה בעלמא, 
והוא כסגנון הגמרא חולין שם, ובמ' קהלת האי בשחיטה והאי באסיפה, ובתנחומא ובבמיר אלו טעונין שחיטה ואלו 
טעונון אסיפה : 5 רציף ליה. בכי"ל כתוב לה ונקוד בצרי, ועל עצמו אמר יעקב איש כ"נ הכה אותו האיש, והגיי 
בשאר ספרים רצוף (רציף) רצפך, וכיה גם בכי"ל למטה. וגם בערוך ע' רצפ מובא רצוף רצפך. ואינו מוכח באיזה 
מאמר גורפ כן או אם שהיה גי" זו לפניו בשני המאמרים, וחוא פיי שם כלו רבוע לך ושטח עצמך בארץ, ולפי 
פירושו אמר כן ר' חגי ליעקב ועמ"כ, ופירוש אחר בפי' ב'יר שבדפוס למטה רצוף רצפך דבר דבריך וכנס הלכותיך 
שהם נאים וראויים להתלמד ועי' גם במעריך ע' רצף, ובא"א כתב הקדוש קנה זיל שהיה קרוב לרבנן סבוראי 
= בהלכות שחיטה הביא זה הלשון ופירושו זה לשונו אזורך טוב להלקות (וכוון אל ספר הקנה ושם בד' קראקא 
קלב א' איתא א"ל חבוט חביטך דהוא טבא וכו' כלומר איזירך טוב וכו' ועי! מייש על ספר הקנה ומחברו. החי 
גרעץ בקורות היהודים חלק ה' צד 219 וצר 485 והח' יעללינעק בקוי תרייג צד 40) ועיי גם במדרש די שאלוניקי, 
ובדפוס נוסף עוד חבוט חבטך והוא מסגנון הפסיקתא ומדרשים שציינתי וכ'ה בירושלמי בסיפור השני: בגלעה. 
גי זרה וקשה לפרשה. וגי' ס'א בגליון כייל בקליטה, וכי'ה בפסי"ר בשני המאמרים בקליטי ובקליטה, ובפסיקתא 
בקולתא. וציל בקילטא ועי' ערוך ע' חבט וכיה בבמי"ר, ובתנחו' ובמ' קהלת בקלטא, ובירוש' קירושין בקלטה, 
ובה מב לקילמא ובכי'"א א' נוסף בגליון כק טלא כמו שהגיי שם בסיפור השני כקטלא לאולפנא, ובערוך ע' רצף 


שי 


= מישראל, ובמ' תנחומא ובבמיר הגי' על בר ישראל הבא על נכרית והולידה לו בן שנמול וכו' ועח'ינ : = מן מר 
= וכף. מי שאומר דברי תורה לוקה בתמיח, ומלת אוריה מורגלת בסגגון הירושלמי, ועם א' הידיעה אוריתא : 7 לבית 





0 בראשית פרשה ו ז א יח כ 


וספר משנה תורה בידו, אמר לו חוק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה ונו' (יתושע א ח), 

נטלו והראה לו נלגל חמה, אמר לו כשם שלא דממתי מזה כך אתה דום מלפני מיד וידם השמש 

וגוי, אמר ר' יצחק עבדא בישא לא זבינות כספיה דאכא את אתמהא. לא כך ראה אוחך אבא בחלום 0 | > 
הנה השמש והירח ונו' (בראשית לו ט) אתמהא מיד וידם ה שמש וו': 3 











פרשה ז 


5% א כ) וואמר אלהים ישרצו המים וגו' כת' אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך 
(תהלים ‏ פו ח) בנוהג ‏ העולם מלך בשר ודם צר צורה ביבשה, אכל הקכ'ה צר צורות במים שני 
ויאמר אלהים ישרצו המים: 

ב וישרצו המים וגו] יעקכ איש כפר נבוריה הורה בצור דנים טעונים שחיטה, שמע ר' חני 


5 עי' סנסופל מ ססכי פ" "יד, סנסועס טס ק" ע': ‏ 3 לקטן פפ'"ד : || 5 ילקוש כו י"ס, ילק' ססליס כי סמיס 
ועי' עכילפס כטלס עסכס' דטיכפס פ"ס, סכמועל ע"3 סזכיע כ" נ', | סנסיעס טס כ" 3', עדכטש סכליס יים פיי כו פ'ו ס" 
ג', עדכם טעוספל פ'ס ק" ': 8 לקוט כ₪ "", פקיקס6 פ' פכלס (ל"ס :'), פקיקס6 כנסי טס (ק"ל 5'), סנסופס .ב 
סקם כ" ט"ו, סנסועל טס קי" ף, כעדנכ ככס פי"ע ס" ני, עדכט קקלם פ' כל זק נקיפי (' כ'וע): = ּ, 


1 ואמץ פא | יהושע לי פ | 2 והראה לו גלגל] ךן, והראהו גלגל אי, והראה אותו גלגל פ. . . אותו לגלגל דְֶן | חמה] = 
ולבגה י | דממתי] א?י, דוממתיך, דמם ₪ | מזה] ₪ פיפ | כך] אף ךדְפי. ואף א | אתם דומוו | וגח] 
וירח עמד די | 8 עבדא] פ, אמר ליה ₪ ך, אמר לו ,₪ ו (שם), א"ל יהושע לגלגל חמה ,- א | לא] פא'י = 
לאו ך | *זבינות --- את אתמהא] זבינות אתמהא . . את אתמהא ל. זבינת כספא דאבא את פי(שם), זביניי כספא . . את !!, = 
זביני דאבא את ך, זבנית (זבינית א') יתך בכספא א | לא כך אבא ראה אותך א. לא כך ראך 5 | 4 הנה] פי; והנה ךדי 
שנא' . . א | אתמהא לי || 6 שבעולם | מלך ל' ₪ | צר-- ביבשה] אינו יכול לצור צורה במים ף. צר צורה 
ביבשה שמא יוכל לצור אותה במים ' | צורות] דָז, צורה דְפאכי | במים] בתוך המים א | 7 המים] פאל, 
שרץ נפש חיה דְ | 8 נבוריה] ךְ!, דיא פכ, נבוראי ך, נבורי י', עכו נבוריא א | שטעונים א! | רב פ | חגאי כ | 


רפ'ר (וכן העיד בא'א שגי' רשיי סגנס) ובכי'א ב' וכיו וילק' יהושע (ובשניהם בשין שמאלית בראש התיבה) ועיי 
גס בערוך השי שם הערה ב' (ובא'א כתב שגי" הערוך סגנם) ובשמ'ר פמיה סיי ג' הגיי בדו סיגניי (ולא פגנוס), 
ובגליון כיייל פי' קופנוני') :| 1 חזק יהושע אמץ יהושע. עשה"כ שם א' ר ז' וטי חזק ואמץ ודורש מדכתיב ספר. 
התורה הזה משמע שהיה בידו. ולא פירש כאן הדרש שהיה ספר משנה תורה ועי' ספרי שופטים פי' ק'ס וחיי - 
רד"יל: 2נטלו. יהושע לספר משנה תורה והראהו לגלגל חמה בשעה שאמר שמש בגבעון דום ואמר לו כשם ‏ . 
שלא דממתי מזה שהגיתי בו יומם ולילה כך אתה וכו', ועי' במדרשי תנחומא שם: כשם שלא. בכי'ו חסר מכאן | . 
עד ויאמר אלהים תדשא הארץ וכו' ר' מנחם בר' יוסי מוציא וכו' בריש פייז: ‏ 8 עבדא בישא. אמר לו עבד רע 
לא מקנת כספו של אבי אתה בתמיה ועי' ידי משה, ולקמן פפיד בכי'ל הגי' אמר ר'י עבדא וכו' לא זבינת כספא 
דאבא את, ובדפוס שם אמר ר"י אמר יהושע לשמש עבדא וכו' לאו זבינת יתך בכספיה דאבא את, ובנוסחת הדפוס 
פצ'ז אמר ר"י עבדא וכו' לאו זביניה דאבא את ועח"נ: - 


פרשה ז. בכי'א א' וב' פרש' ר, ומפרשה זו ואילך הואלתי לציין (בסיי ם) גם הגירפאות מכ"י מינכען 
קובץ 97 משנת קעיח ואף שהוא משובש מאד ועי' מייש הח' פערלעס במייח חלק כ'א צך 262, ובינותי בכ'יי זה 
וראיתי שהוא נובע מטופס מהוגן וגירסאותיו שלא נשתבשו ע'י הסופר ראויות להיות לצניף לגי' כ'י האחרים, 
והגי" מפרשה א' עד פיו בכי"כ אציין בסוף הספר: 6 בנוהג העולם. וכן בכייל לקמן צר 52 בנוהג העולם מלך 
בו"ד בונה ועיי לעיל צד 8 : מלך בו'ר צר וכו'. במכילתא שם 5' נורא תהלות איתא גם הררש מדת בן'ד אינו 
יכול לצור צורה במים אבל הקב"ה צר צורה במים הלא כחלב תתיכני, ובמ'יש שם פ' ואין צור כאלהינו בוד 
אינו יכול לצור וכו' והקב'"ה צר צורה במים ויאמר וכו ישרצו המים, ובתנחומא מ'ב שם בשו ודם (בתגחומא 
מלך ב"ו) צר צורה על הכותל שמא יכול לצור על המים הקביה צר את העובר וכו', וכמ' תהלים מזמי ייח 
פ כי מי וכו ומי צור וכו' הצייר הזה אינו יכול לצייר צורה במים אבל הקביה צר צורה וכו' שני ישרצו וכח" 
ועייייש מזמי פ"ו ובח'ינ  :‏ צר צורות. ‏ לפי הגי' שלפנינו דורש צר צורות מדכת' ישרצו המים שרץ נפש חיה והן 
התגינים וכל נפש החיה אשר שרצו המים למיניתם: 8 יעקב איש כפר נבוריה. מביא כאן סיפור זה שדורש כו 
ישרצו המים וכו', ודוגמתו הסיפור שלאחריו הורה בצור מותר למול וכו', ובמדרשים שציינתי הובאו שני הפיפורים 
בפתיחה כל זה נסיתי בחכמה וכו' בדרש ותרב חכמת שלמה וכו וידבר וכו' ועל הדגים. ובכולם המאמרים. בסגנון 
הפסיקתא בשינוים שוניס, וליג בתחלת המאמר א"ל תא לקי א"ל בר נש דאמר וכר (והגי' בפסיקתא אורי רי יעקב = 
וכוי על הדגים שטעונין שחיטה שלח ואתייה א"ל מנן חורית כן א"ל מן הדין קרא ישרצו וכו) וגם ליג אל רביע = 
לך ואנא מודע לך, ובסוף ג' בכולם חבוט חביטך וכו וליג רציף וכו', ובנוסחת הדפוס הוסיפו ושינו כאן וכפרט 
בסיפור השני עפ'י הפסיקתא ומדרשים האחרים, ובירוש' יבמות שם היו מי שיש לו בן מכל מקום וכו' חוץ ממי שיש לו 
מן השפחה ומן הנכרית מובא רק הסיפור השני, וכן באותה סוגיא בירוש' קידושין שס, ועי' מבה"י ערך יעקב איש כיינ, ובמי > 
קהלת 8' טוב לפני וכו' (ז' כ'ו) איתא ר' איסי דקיסרין פתר קרייה במינות וכו' וחוטא זה יעקב איש כ"נ וכר ועיו 
בהמגיד שנת י"ר צד 245 מייש שם הריר ישראל לעווי ובאגה'א ח'יג צד 711, ובפסיקתא צ'יל עפ'י כי'א אורי ר'י 


.(6מו[8' ,6מ18[10מ₪0 ,מ0מ8]מ0ש ,מ0מ8)ם60) קופנוני 8 


בראשית פרשה ו | א יח 159 


באויר, ‏ אם שפין הם בוקיע, אם מהלכין הם כדוכן, דבר קשה למאוד ואי אפשר לבריה 

לעמוד עליו: ו 
| וח) ולמשול ביום וגו אמר ר' חלפאי אם לעניין המאורות והלא כבר נאמר את המאור ט 

הנדול לממשלת גו' מה ת'ל ולמשול ביום ובלילה אלא אילו הצריקין שהן שליטין במה 
שנכרא להאיר [ביום ובמה שנברא להאיר] כלילה ההיד וידם השמש וירח עמר ונו' [הלא היא 8 
כתובה על ספר הישר] (יהושע י יג), מאי ספר הישר. = ר' חלפי מייתי לה מהכא ולמשול ביום 
ובלילה, ר' חנין בשם ר' שמואל בר יצחק. מייתי לה מסופא דסיפרא ואולם אחיו הקטן יגדל 
ממנו [וזרעו יהיה מלא הגוים] (כראשית מח יט) , אפשר כן אתמהא, אלא זה יהושע שהוא עומד 

| ממנו שהוא מעמיר חמה ולכנה ששולטים מסוף העולם וער סופו, ‏ ר' חנין בשם ר' שמואל מייתי 
= לה מסיפא דאוריתא בכור שורו הדר לו ונוי [ינגח יחדיו אפפי ארץ] (רבריס לג יו), איפשר כן 10 
> אתמהא. אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שמעמיד חמה ולבנה ששולטין מפוף העולם ועד סופו, 
| אמר ר' שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה סיגנם ליהושע, בשעה שננלה עליו הקכיה מצאו יושב 












































8 ינקוע כפז " י"ס, ילק' יסוסע כ כ"נ: = 5 עפ" ע"ז כ'יס. סי: 


= 1 בעב האיר א1, בעבי . . א | אם] פן: ואם ך | הפ] א'. הן ואל. ל' דפ | אם מהלכין כדרכן ן. ואם 
| מהלכין הן כדרכן ךָ', אם . . בדרך פ: אם מהלכין א | דבר] פ[א. הדב | קשה] ₪ לי א | למאד פ, 
למאד מאד [, מאד דא" מאד מאד א" | אי איפשר לבריה א?, אי . . לכל בריה א', ואי אפשר לבריות ךָ', 
= אין בריא יכולה ם | 8 חלפאי] פא. חלפיי [. חילפי ךן, אילפא ד | " והלא] הלא ך | 4 ומה | הצדיקים דְפואי, 
5 | צדיקים + (יהושע) | שליטין] פוא?. הים א', שולטין ך, היפי | *במה -- בלילה לדוי (שם)] במה . . להאיר 
ביום ובלילה י, במה שנברא להאיר בלילה לא , למשול כמאורות יום ולילה ‏ | 5 וגו] פ, עד יקום גוי אויביו דראי 
הלין *הלא --- הישר דְאִי] על -- הישר : לי .- | 6 מאי] איזה : אי זהו דְ], היידן הוא ן | ספר הישר] פונ, 
= = ספר (זה ספר א) אברהם יצחק ויעקב ואמאי (ומאי א') קרי ליה ספר חישר דכתי' תמות נפשי מות ישרים ךָ'א. ספר 
אברהם . . ויעקב שנקראו ישרים דֶץ | חלפיי ן, חילפיי י (שם). הלפאי פא חלפתא ךָ' | אייתי י (שם), אי ם | 
= לה] [אי (שם). ליה דִי, לי פ | מהכא] פאי: מן הכא דִן | 7 חנן י (שם) | בר יצחק] בר רבי יצחק [, ברבי. . י, 
בר רב . . פא'י (שס), ל ך | אייתי א | *לה דפואי (שס)] ליהו; לי ל | מספיה פַּא: מן סופיה ן. 
מסיפא די (שם), מסיפיה י | דספרא | 8 * חרעו -- הגוים א?י] לי לדפו | אפשר] פִי, איפשר אי (שם), 
= ואפשר ד | אתמהא ל' דְפאי | שעומד + (שם). שעמד פאי | 9 שהעמיד א | חמה ולבנה] ו, גלגל .- דפואי (שפ) | 
= שהם שולטיי דא'. שהן שולטין א'י. שהם שליטים י (שם) | ר' שמואל] ,= בר רבי יצחק ן, בר רב .. דא | 
0 ליה י | מן סיפא ן, מסיפיה י, מסופא א ] דאוריתא] ואי (שם), דאורייתא די | * וגו' --- ארץ] וקרגי ראם קרניו 
= בהם עמים ינגח . . ארץ ו, וגר לו לי ד | 11 אתמהא] [/ לי דאי | זהו ' | שעומד אלו (שם) | שהוא מעמיד דן/ 
= שהוא העמיד א', שהוא עתיד להעמיד א* | חמה ולבנה] א*. גלגל = דְוְאִי | שהן שולטין דְוְאַ | 12לאמר] 
4 דאמר ךך | "חי חי(שם) | *סגנם ע] פגנם ל סיגנון ך, סגנון *, סיגנס לש סגנס א%(ָ", שיגנס ןי 
שגנס '1 (שם), סגינור ך* | * ליהושע דפי] להושע ל, של יהושע ואע. | 


1 אם שפין. כמו שאמר ר' יהודה לעיל את סבור שהוא שף ברקיע : אם מהלכין וכו. ואינן שפין, ובמי קהלי מ'ב 

שם הגי' אמר רשב"י אין אנו יודעין אם באויר הן פורחין אם שואפין הם ברקיע אין בריה יכולה לעמוד עליהן 
= וע ילקוט קהלת שם : 8 ר' חילפאי. בגי' הדפוס אילפא הוא. מסגנון . הבבלי ועיי מבה"י פ'ג ע'ב; = אם לענין 
= המאורות. שנבראו למשול ביום ובלילה הלא כבר נאמר לעיל ויעש וכו' את המאור הגדול לממשלת היום ואת 
המאור הקטן לממשלת הלילה וא"כ מה ת"ל ולמשול ביום וכו' אלא קרא לדרשא אתא, אילו הצדיקים וכו": 
8 להאיר ביום ובמה וכו'. כן הגהתי כמו שמוגה גם בגליון כייל, וגיי הספר במה שנברא. להאיר בלילה איתא גם 
בבו'יא אי ובי וקשה לפרשה, ובפי' ב"ר שבדפוס ג' במה שנברא להאיר ביום ובלילה אלו חמה ולבנה וגו' ועח"נ, 
ובכו"ט חסר הפירוש בסוף הפרשה ונמחק ברוב הפרשה בכי"א : הלא היא וכו'. כן הוספתי, ובדפוסי' וכי'א. א' ובי 
= = מובא. כל הפסוק בשלימות :: 6 מאי ספר הישר. כלומר מאי רמז זה, היכן מצינו נרמז בספר הישר על יהושע, 
וספר הישר לר' חלפאי ולר'ח בשרייש במאמרו הראשון הוא ספר בראשית, ולר'ח בשרייש במאמרו השני הוא ספר 

<< משנה תורה וכמו שנחלקו אמוראי במס' ע'ז, ושם גרסינן וידוס וכו' הלא היא כתובה וכו' מאי ספר הישר א"ר חייא 
| בר אבא א"ר 'וחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקואו ישרים שנ' תמות נפשי מות ישרים והיכא 
רמיזא וזרעו יהיה מלא הגוים, ועוד שם בסוגיא ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר מאי ספר 
חושר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם וכו' שנקראו ישרים דכתיב. בהו תמות נפשי וכו' ר'א אומר 
זה ספר משנה תורה ואמאי קרו ליה ספר. הישר דכתיב ועשית הישר והטוב וכו' והיכא רמיזא ידיו רב לו 
וכ עווייש, ומסוגיא זו באו ההוספות בגי' הדפוס וכי"א א' וב' ובגיי כיייח ועח'ג (ולא הוסיפו במאמר ר'ח. בשריש 
= השני זה ספר משנה תורה וכר) וכל זה ליתא בכ"י הישנים בייל כי'פ וכי'יו וכן ליתא בכי/נ ועי' גם בפי' ב'יר שבדפוס: 
ולמשול וכו'. וכדדריש אלו הצדיקין וכו': 7 מסופא דסיפרא. מסוף ספר בראשית, ועח"נ ועמת'ל ע' סופא ועי' סיפא: ‏ 9 שהוא 
= מעמיד. בנוסחת הדפוס לקמן פצ'ז הגי' שהוא מדמים גלגל חמה ולבנה וכו" (בכי"ל וכ'י אחרים נמצא סדר ויחי מפי צ'ז 
= עד סוף המדרש בנוסחת שיטה חדשה ועי' מש במייח חלק לייט צד 489): 10 ינגח יחדיו וכו'. כן הוספתי ועח'נ ופי' ב''ר 
| שבדפוס : 12 היה סיגגם. כן הגהתי עפ"י גי' הערוך ע' סגגם וכי"פ סיגנם במ'ים וכן אי' סיגגם בירושי סוטה פ'ח כיב 
= = ב' ופי' נס ודגל בל'יר1) כמו סיגנון וסגנון בל'י?) ופלא שכתיבת חתיבה בסמך כמו בכי"ל אי' גם בפו' השני שבפי' ב''ר 
.סא ?| במטמשָו (1 


808ע 3618801116 4 


98 בראשית פרשה ו אכ 


והנפש מניין, דלמא ו' שמואל אחוי דר' פינחס בר חמא הוי עני דמך בצפורי והוון חבריא 
יתיבין נכיה, ‏ אתת מילה ושוון דחכין, | אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא נכרא עני 
ח מקצצה ארזין ומקצצה אילנין ואתון יתיבין הכא ולא ידעין: כיצר גלנל חמה ולבנה שוקעים, 
ר' יהורה בר' לעיי ורבנן, = ר' יהורה אומר מאחורי כיפה ולמעלה, 4 רבנין אמרין מאחורי כיפה 
5 ולמשה, אמר ר' יונתן נראין דברי ר' יהודה בר' לעיי דאמר מאחורי כיפה ולמעלן בימות 
החמה שכל העולם חם והמעיינות ‏ צונין, מלהון דובנין ‏ דאמרין מאחורי כיפה ולמטה בימות 
הנשמים שכל העולם צונן והמעיינות פושרים, ‏ אמר ר' שמעון בן יוחי אין אנו יורעין אם פורחים 


8 מדכש קקלס ע'נ טס (עדכט זועל 5 87), פקסיס 7%5 3': 


1 והנפש] הנפש בשעה שהיא יוצא ן. והנפש . . יוצאה ף. והנפש (הנפש א') בשעה שהיא יוצאה (יוצאת א') 
מן הגוף דְא'מ. והנפש כשהיא יוצאה (כשיצאה י) מן הגוף אלי | מג"ל מ | דלמא] פי', דלמה ותף', 
לי דאם | גו ך | אחוה פא? | בר חמא] ך'וָאי, ביר . . ד לי פ | עי] עניא פ: ל דואימ (כן 
בסמוך) | דמך] פוי דמיך דאמ | בצפורין ן | והוו א'מ | חגבריה ךָ, חברין מ | 2 יתגין פןאמ (ויתני. 
חברייה י) | אתא א'ך'י | מלה ן, מילא אי, מילתא ך | וששרון] ואמ ושארון י, ושרין ך | דחכין] ך', 
דחכון ש. גחכין ך. -ון פר'. גחנון א. נחתין מ, גברין י | לון ןו | כמה] פואר'מ. כמא דנהא ך | 
נפשא אי | | דאחוה] פור'י. דאחי א/ ל 7 | 8 מקצצה] ור'. -צא דפאים | | מקצצה] 4 
-צא דְפמ. ומעקוא ר' | אילנין] פואר'מ. אילני ד | יתיבין] ן. יתבין אימ: גחכון פ. יתבין (דחכין ך') 
גחכון ך | הכא] פואמ. ל די | כיצד] פוא. ויתן אותם אלהים ברקוע השמים > ך | גלגל ל' פוא | 
שוקעיי] פוא:. ₪ ביקיע ך | 4ידה ן | בר] 5. בי רבי ן, בר דא | אלעאי | ר' יהודה אומר] 5/ ר'.. בר 
אלעאי אמ' א, ר' יודה ביר' אילעאי אמי [, רבנן אמרין ך | 4 "כיפה] הכיפה ך (בכל הענין) | ולמעלן ואי 
ולמטה ך | רבנן אמרין ן, ורבנן (רכנין א'. ורבני' א') אמרי פָא. ור' יהודה בר אלעאי אמר ך | 5 ולמטה] ולמעלה דן 
יונתן] פא יוחנן ך | בר' לעיי] בר אלעאי דְא". לי פא' | דאמר] א'. דהוא אמר ְ, דהוא או' א? (דאמר 
--- ולמעלן ל 8פ) | תלמעלה א | 6 כל ₪ | העלם] פן. ₪ כולו דְא'. כלו א | *חם א] חמה ל, 
רותה דפו || והמעיינות] פןא?. ומעיינות ד | צונין] פ. צונים [, צוננין ך. צונן א | מלהון] פ. מילחון א, 
ומלהון ך, מליהון 1 | דרבנן | *דאמרין ך] דאינון אמרין וְאָ?. לי ל (דאמרין-- ולמטה ל' ףַ) | 7 הגשמין ן | 
שכל ל' ₪ | העולם] פוא', ‏ ₪ כלו דְא? | והמעיינות [א?, ומעיינות 5 | פושרין | יוחי] פ, יוחאי ך | 
פורחין פ: . . הן דְוא*. הס א' | 


יש אילן ששרשיו וכו' ועיי לקמן שם בסוף הפרשה : 1 דלמא. מעשה וסיפור בל"י1) ועי' פערלעס ביצאנטינישע צייטש. 
חיב צד 571 ולעפ אצל קרויס צד 214, וכן נמצא בכי"ל דלמא (דילמא דלמה) לפני הסיפורים לקמן פל''ה פמו 
סי זי פס"ב סי' ב' וסי' ה' פע'יז ופע''ט ובמקומות הרבה בירושלמי ומדרשים אחרים ועי: מבח'י י ייב וערוך חשי 
חיג צד 70, וכן איתא דלמא בהוראת סיפור בגי' הדפוס לקמן פמ'ו סיי ח' עייייש ופע'יח סיי ג' ולקח טוב בראשית 
ייז ה', ושם מ"א י'ג מובא דלמה מב"ר פפ'ט ונוסף פירושו מעשה, ובפי' בר כייט נקוד דלמה וכתב בכל. 
המדרשים שתראה דלמה מעשה שהיה ועי' בפיי הנדפס, וליתא במייש, ובקיצור ב'יר בכיייח העתיק 757 מלת דלמת 
והסיפור עצמו השמיט, והראיה מסיפור זה שהנפש קולה הולך וכו' בשעה שיוצאת אינה ממאמרו של רי לוי שהוא 
היה קודם בזמן לר' שמואל ואחיו רפב"ח, וכבר העיר ע'ז באגה'א חב צד 427, ובמ' קהלי מב מובא כאן. מאמר 
אחר הנשמה בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מניין בר קפרא אמר עשה את שאינו רואה רואה וכו, והמאמר איתא" 
גם במייש: | דמך. נפטר, ובמיש שם הגי' הוה [דמיך] בסכני וסלקין חבריא מבקרא יתיה: ‏ 2 יתיבין. בינוני 
פעיל ועי' דאלמאן צד 229: | אתת מילה וכו'. במייש להס אתת מילה וג חכון ועח'נ ועמתיל ע' דחך ועי גחך, 
ובא"א הגיה ג"כ דחכין, ובפי' השני שבפי' ב'ר בדפוס מפרש בא להם דבר של שחוק והתחילו מצחקין; אבל 
בפי' ס'א שם וב'ה בכי'ט נשמע קול ביניהס והרכינו עצמן מאימת חקול, ושם ג' גחכון ופירושו מוכן יותר לפי 
הגי' גחנון בכי"א א' וב': = אמר להון וכו'. ר' פינחס לחביריו, והוא הרגיש שאחיו מת ונפשו בשעה שיוצאת 
שוברת ארזים ואילנות לקולה והם לא הבינו. ובגי' הדפוס המשובשת הגיה כבר במ'כ כמה נפשיה דאחוה דההוא 
וכו' וכן הדפיסו אחריו, ובמייש ג' אמר קליה דנפשיה דאחוי דההוא גברא מתברא ארזין ומעקרא אילנין ואתון- 
יתבין הכא ולא ידעין, ובכיייל כתוב מקצצה אדין ומקצצה אילין ומוגה לנכון שם ארזין ואילנין, וביומא שם מפיים 
ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוח : 8 כיצד גלגל וכו'. מובא במאור עינים שם צר 159 
וג' היכן חמה ולבנה שוקעים ועח"נ, ומפרש שם מאמר זה וכן סיפא דברייתא בפסחים שם הכמי ישראל אומרים 
ביוס חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע לפי דעת חז'ל שהארץ שטוחה ושאין כפת השמים: 
מקפת תחתיה ובהערב השמש יכנס בעובי הרקיע כלפי אחוריו עייייש וביפ''ת שהאריך בפירוש אלו המאמרים, ובמי 
קהלי מי"ב ג' והיכן גלגל חמה ולבגה שוקעין ר' יהודה וכו' חר אמר וכו' וחד אמר וכו', ומשם הועתק בילק' קהלת 
ר' תתקסיז: ‏ 5 אמר ר' יונתן. ‏ במיע שס א"ר יוחנן נראין דברי ר' יהודה בימות החמה וכו' ומליתון דרבנן. 
בימות הגשמים ועח"נ ולעיל צד 44 במ"י דייה א'יר יונתן, ובמי קהלי מייב שם אייר יונתן בן גוריון (בילקוט שם א"ר 
יוחנן) נראין דברי ר'י וכו' דאמר מאחורי כיפה ולמעלה וכוי שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומילהון דרכנן. > 
דאינון אמרין וכו' ועח"נ, ובפסהים שם איתא אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו שביום מעיינות צוגנין ובלילה 
רותחין תניא ר' נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח. ומעיונות 
צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחין: = 6 חס. 
כן הגהתי ועת"נ ; = צוגין. כמו צוננין וכיה לקמן סוף פי"ב, ובירושי שבת פ'כ יז ג' בפושרין וכו בצונין 
וכה וע" עמת'ל ע' צנן: ‏ 7 אם פורחים באויר. בלא גלגל, וע" הומבאלדט קוסמוס תיב צר 1852 


( 





בראשית פרשח ו א 5 47 


הנה יום בא בוער כתנור נו' (שפשס), רבנין אמ' יש ניהנם שני אשר אור לו בציון ונ" 
(ישעיה לא ט). ר' יהודה בר' אלעיי לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שיוצאה מגופו שלרשע ומלהטתו, 
מה טע' תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם שם לג יא), ר' יהושע בר' בון אמר יגידו 
שמים צדקו (ההלים ג ו) לעתיר לבוא שמים מחנים צרקה שעשה הקב"ה עם עולמו שלא נתנם 
ברקיע הראשון. שאילו הוא נתנם ברקיע [הראשון] לא היתה בריה יכולה לעמוד מאש היום: אמר ר'5ן 
לוי ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות אינן שומעין, ואילו הן היום והנשמים והנפש 
בשעה שיוצאת, היום [מניין] אמר ר' יהודה בר' לעיי את סביר שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר 
הזה שהוא נוסר בעץ. הנשמים מניין אמר ר' לוי כת' תהום אל תהום קורא לקול ונו' (שפ סב ח), 


1 עיכונין ייט ק': ‏ 6 *לק' ססליס כ' סטפ'ג, ילק' עכיכי סקליס 33 סי' ייד שעום כנק פ"ס קי' ע', מדכלט טעופכ 
פ'ט סי" ג', פדכט קכלם "3 פ' חכס סטמע. ועי' יועס. כ' 3', פדכי"ס. פליד : 


1 רנכנין] א/ -נן דְוִיי, ורבנין פ | | אמרין שואי דרי דא | יש] אף א | גהיכם דְפן גיהנם 
לעתיד לבא י | לבר] 5. בר דְא, בי רגי ן | אלעאי ךא. אילעאי פן | לא] אמר ₪ [א: אומר = די | 
גיהנם] י, גהינם דְֶפ | *היא פו] הוא לא . לי די | *שיוצאה] שהיא יוצאה ךָ, . . יוצאת פ, שיוצאת א'. 
יוצאת א*, שיוצא ל, שהוא (שהיא ן) יוצא וי | מגופו של רשע] וי מגופן של רשעים דא | ומלהטתו] פוי. 
ומלהטתן א: ומלהטת אותן ך | 8 ומה טעם [. מאי טעמיה דכתיב ךָ, שנ'י פאי | *רוחכם--תאכלכם ךְ| וגוי לן | 
בר] ם. ביר' ן, בר דא | בון] [. אבין פא. אגון ד | יגידו] פוחאי. וויגידו דִי (מלאכי) | 4 לבא דפי | 
מתנים] מכירין א?. שואלין א | צדקו של הביה שעשה א | עולמו] בריותיו ם | 5 שאילו] שאם פי (שם) | 
הוא לי | *הראשון דְוְָאַ]? ראשון חי (שם), לי לפ | | לא היתה] אין כל חא | *בריה דפחאי] ברייה [. 
בריא ל | מאשו של יום דְפָוְאי (שם). מפנו אשו . . י | 6 ג'] ד'אימ: שלשה דְפן | דבים ל י | 
והבריות] - בינתיים ן, בנתים ד'אִימ, נתונין בנתים ם | | ואינן פן[א?: ואינם דִמ. ואין אי | | שומעין] 
מרגישין פואימ/ -ים ך/ דות ך | 7 בשעה לי אימ | שהא יוצא [/ כשהיא יוצאה י, שהיא (כשהיא א?מ) 
יוצאה מן הגוף ךדפא?מ | *מניין ן] מנין דְפי, מיל א, מניל מ/ לי ל | דאיר א? | ידא [. יהושע ₪ | 
בר' לעיי] בר' אילעאי ן/ בר אלעאי א1ימ. ביר . . א?. לי דפ | אתה חַזִי | ששפי | כמסור ן, כמסמר א?, כנסר י | 
8זה* | שמנסר * | את העצים ₪ | והגשמים אי דין ן, גשמים פ | מניין] מיל א'. מנלן א' . מני"ל מ | אמר 
ר' לוי לי אי | כת] דכת' פ, שנאי א: ל' דוים | *קול וגו דפ] לקול צנוריך א'ומ: וגו לו | 


סדר אחר למאמרים וג' שם רבנן אמרי יש וכו' ר' ינאי ורשב''ל אמרי תרווייהו אין גיהנם לעתיד לבא אלא השמש 
הזה מלהט וכו' את מוצא שהוא נתון וכו', ובפסיקתא המאמר מקוטע ועייייש הערה ו', והמאמר איתא ג''כ בפ' 
ג הסוכות בביה''מ ח'ו צד 51 רי ינאי ורייש לקיש וכו' אין גיהנם לעתיד לבא אלא שהרשעים גדונים באותו חוס 
של חמה וכו', ובמ' קהלת שם ר' ינאי ורי ישמעאל תרויהון. אמרין אין וכו' אלא שמש היא יוצאה צדיקים נהנין 
ממנה מנין שני וזרחה לכם יראי שמי וכו' ורשעים נדונין בה וכו', ובנדרים וע'ז, מובא הדרש רק בשם רשב'ל 
עווויש: 1 יום בא. וכה בכי'פ ודפוסי' ונדרים שם, ובמקרא כתוב היום וכצ"ל וכ''ה במדרשים שהעתקתי: 
רבנין אמ'. במי תהלים שם רבנן אמרי יש גיהנם לעתיד לבא ועח"נ. ובפסיקתא וחכמים אומרים יש וכו' וכן 
בבית'"מ ח'"ו שם וחכמים אמרו וכו': אשר אור לו. בעירובין שם ותנא דבי ר' ישמעאל אשר אור לו בציון זו 
גיהנם ותנור לו בירושלם זו פתחה של גיהנם: 2 לא יום. בכי"ל נעדר כאן מלת אמר ועי' במיי לקמן פיז 
בדייה ר' ירמיה כהנא שאל: היא שיוצאה. כן הגהתי, וכ'ה בכיייל לקמן פכו שיוצאה, ושם איתא גם בגי' הדפוס 
מגופו של רשע ועח"נ: 8 ר' יהושע ברי בון. ‏ במ' תהלים שם איתא אמר ר' יהושע בן לוי הקב'ה צדקה עשה 
עם כל באי עולם שלא נתנו ברקיע הראשון שאלמלא נתגו ברקיע הראשון לא היה צל לכל בריה תחתיה 
ובפסיקתא צדקה גדולה עשה הקב"ה בעוה"ז שלא נתן את השמש בשמים שאנו רואים עיייש : יגידו שמים. במקרא 
כתוב ויגידו וכצ"ל ועח'ינ: 4 מתנים. | מספרים: 5 אמר ר' לוי. במיש העתיק כל המאמר מב"ר בסימן 
תאנא (ועיי במיי לעיל צד 1) עד ואתון יתבין הכא ולא ידעין, וג' איר לוי שלשה קולן הולך וכו' והבריות בנתים 
ואינן מרגישין, ובשמויר א"ר לוי שלשה קולות הולכות מסוף וכו' והבריות ביניהן אינן שומעות כלום ועח'נ, 
ובמ' קהלי מייב שלשה קולות יוצאין מסוף וכו' ועד סופו ואלו חן וכו'. ובסגנון הברייתא ביומא שם ת'ר שלש קולות 
הולכין מפוף וכו' ועד סופו ואלו הן גלגל חמה ל המונה של העיר וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וי'א 
אף וכו', ובפדר"א מונה ששה דברים עיייש: 7 בשעה שיוצאת. וכיה במיש והנפש בשעה שהיא יוצאה, 
ובשמו"ר והנפש בשעה שיוצאה מן הגוף, ובמ' קהל' מ''ב והנשמה כשיצאה מן הגוף ועח"נ : היום מניין. הוספתי 
מניין, וכיה בשמו"ר ומייש מנין, וליתא במי קהל' מייב ועח'ינ : שהוא שף ברקיע. פי' ביפיית ר'יל מתגלגל על שטח 
הרקיע ואינו אלא שנכנס בגוף הרקיע וחותך אותו בהלוכו בתוכו כמסר המוסר בעץ, וזה לפי שיטת חכמי ישראל 
בברייתא פסחים צ'יד בי שגלגל קבוע ומזלות חוזרין ועי" במיינ חב פייח ושם הזכיר הרמב'ם גם דעות הפילוסופים 
על תגועות הגלגלים שמשמיעים קולות נוראים עצומים מאד וסיעת פיטאגורוס כלה תאמין שיש להם קולות ערבים 
ו עם גודלם כערך נגוני המופיקא!) וכתב שזה גכ דעת חזיל אשר יתארו גודל קול השמש בעת מרוצתה 
ום בגלגל, וכוון למאמר זה שלפנינו ובברייתא יומא שם: כמסר. מגירה, ובמקרא (ישעיה *' ט'ו) משור 
בשי"ץ שמאלית ועיי גי' כי'יה ובמייש ג' את סבור שהיום הזה שף עם הרקיע ואינו אלא נוסר ברקיע כמסר חזה, 
ובמי קהלי מ'יב מה את סבור שהיום הזה שף ברקיע ואינו וכו' כמפר הזה שהוא נוסר בעץ, ובשמו'ר זה הכוכב 
שהוא שף ברקיע אינו אלא כמ סמר הזה שהוא נתון בעץ, ובגמרא יומא שם מובא מאמר ר' לוי מפני מה אין 
של אדם נשמע ביום וכו' מפני גלגל חמה שנמסר ברקיע כחרש הנמסר בארזים, ועיי מייש הח' זקש בייטרעגע 
חא צד 50, פערלעס עטימאלאגישע שטודיען צד 78, גרינבוים געזאממעלטע אויפזעטצע וכו" צד 145: 8 תהום 
אל תהום וכו'. במ' קהלי מב מופיף כאן המאמר. א"ר לוי המים חעליונים זכרים וכו' ועי! לקמן פי'ג ובשמו"ר כיצד 


מז מ6זא מק (3 





46 .| בראשית פרשח ו אי 


ומרקיע עד רקיע מהלך תיק שנה, ראה מה הוא נכוה, ותני באחר בתקופת תמוז אין צל לכל בריה 
דכת' ואין נסתר מחמתו (תהליס יט ו), נלנל חמה יש לו נושתק מה טעמיה לשמש שם אהל 
בהם (שס שם ה), ובריכה שלמים לפניו, בשעה שיוצא הקב"ה מתיש את כוחו במים שלא יצא וישרוף 
את העולם. אבל לעתיר [לבוא] הקב"ה מערטלו מנושתקו ומלהטו, מה טע' וליהט אותם היום הבא 
6 (מלאכי ג יט), ‏ ר' ינאי ור' שמעון בן לקיש אמ' אין ניהנם אלא יום שמלהט את הרשעים מה טעי כי 


8 עדכס קקלם פ' חלס סטעט (5' ס'), פקיקתל שס, ועי' פנסועס עב ספוס קי" ו', סנסועס טס כ" ס', מדכט ססליס 
ייט פיי יס ופיי ייג, כדכיס ס' 3', ע"יז ג' כ' := 6 לקמן פכ' ילקוט טס ועיי ילק' יטעיס כי ט''כ (פליו), סנדם נכסטיס פ'כ: 


1 ומהרקיע א | ועד רקיע ח/ עד (ועד ן) הרקיע דְן, לרקיע א: ועד . . מ | חמש מאות פן | מה] כמה | 
הוא לי י | ותני] ₪: תני ן, ותנן ך, תגיא אמ. תאנא יי | *בריה דְפאימ] ברייה ן בריא ל. | ל דכתי] 
שנאמ' א | להי | נושתיק ב, נשתק 8: ניאשתיק ך*, נרתיק דְא?, נרתק וָא'ימ | מה טטעם וי/ 
שני דְאמ | 8 בשעה שהוא יוצא דְפָומ/ ובשעת יציאתה ו | את] פן. ל' דאימ | כוחו] ן, כחו ךְפא. כחה י | 
4 *לבוא ע] לבא דְפוימ. 5 ל | = מגושתקו] עע, מגשתיקו (ץ", מנשתקו פע". ומשתקו ן, מנרתיקו דמ 
מנרתקו דָ'י, לי א | ומלהטו] ומלהט בו את הרשעים | מה טע] ן, שג' דְפאימ | 5 ר ינאי -- כתגור 
וגו' לי וְאִי | וריש לקיש פ. ור' שמעון ך | אמי] פ. תרוויהון אמרין ך | גהיגס דפ | שהוא מלהט 57 | טעס דפ | 


רואים ומן הארץ ועד הרקיע וכו בוא וראה כמה גובה החמה, ובירוש' ברכות פ'ט שם הקב"ה נראה רחוק ואין 
קרוב ממנו דאמר לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך ה' מאות שנה ומרקיע לרקי' מהלך תיק שנה ועביו של רקיע 
תיק שנה וכן לכל רקיע ורקיע ועיי מי תהלים ד' סי" ג'; וכ''ה בפסחים שם וחגיגה ייג אי מן הארץ עד לרקיע 
מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך ה' מאות שנה וכו' ועי' במדרשי תנחומא תרומה שם, ובירושי ברכות 
פ'א שם פליגי ר' יודה ורבנן לר"י עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה ולרבנן בשם שבין הארץ לרקיע מהלך תיק 
שנה כך בין רקיע לרקיע תיק שנה ועוביו מהלך תיק שנה ועי" במ"י לעיל צד 27, ובפסיקתא פכ'ט המאמר 
מקוטע את מוצא מן הרקיע ועד רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובאגדת שה"ש הוצאת הח' שעכטער שם ר' מאיר 
או' מה גלגל החמה תיק שנה וכו' ועייייש צד 55, ובסא'יר שם אמרו חכמים גלגל חמה מהלך חמש מאות שנה, 
ואגדות אחרות לעיל פיד צד 26 ר פינחס בשם ר' יהושעיה כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין רקיע למים 
העליונים וכו', שם צד 29 כעוביה של ארץ כך עוביו של רקיע וכוי, ריא בשם ר''ח א' כטס הזה ריב''נ אמר כב' וג 
אצבעות וחולקין ג'כ על השטה שלפנינו: 1 ותגי באחד. וגם זה מופת כמה הוא גבוה, וכן נדרש במי תהלים 
ייט סיי ייג מקצה השמים מוצאו שבאחד בתקופת תמוז וכו': 2 גלגל חמה. במ' קהלת שם תני בשם ר' נתן גלג 
וכו': | נושתק. כסוי כמו נרתיק ונרתיק') בח'יג (ומלת נושתק נתפרשה בהוראתה ולא בכתיבתה ועי' לעף אצ 
קרוים צד 868), וכיה בסמוך בכי"ל ובערוך ע' נשתק מערטלו מנושתקו (ובשני כ'י הערוך איתא מנשתיקו 
ומנשתקו) ושם הועתק מפי' ר"ח יומא מ'ד ב', : ובתוספות ישנים שם גי' ר'ח חמה יש לה נשתק שני לשמש וכוי 
מערטלה חמה מנשתקה, וכן הובא המאמר בתשות'ג מהדורת ר"ש ווערטהיימער סי' מז וז'יל וששאלתם בכל יום 
לא היה לה נאושתיק והיום היה לה נאושתיק (יומא שם, ולפנינו הגי' ניאשתיק. וכי'ימ שם ניאושתיק, ובערוך שם 
נושתק ועי'יע עי נרתק ובתייי נשתק, ובתוספתא יומא פ'ג נשתיק ובירוש' יומא מיא די נרתיק) כך פירוש נושתיק 
כסוי עור שמכסין בו את המחתה כגון תיק וכגון נרתק וכן מפורש בב''ר גלגל יש לו נושתיק שני לשמש וכו' אבל 
לעתיד לבא הקב''ה מערטלו מנושתיקו וכן אמרו וכו' ומוציא חמה מנרתיקו ללמדך שנרתיק ונושתיק אחך הן עכ"ל, 
ורמב'ין בתורת האדם שער הגמול ג' במאמר שלפנינו בב''ר גלגל חמה יש לו נרתק וכו' מערטלו ומלהט בו את 
הרשעים מה טעם ולהט וכר, ובפסיקתא שם אי' ונשתיק ‏ יש לו כשם שכתב ושמש וכו' והוא ניתן בתוך נשתיקו 
וכו' (עייייש הערה ), ובמ' קהלת ג' ויש לו נרתק, ובנדרים וע'ז שם מוציא חמה מנרתיקה, ובמדרשי תנחומא 
המירו תיק בנרתק או נושתק ושם הסגגון בתנח' מב א'יר יהודה בר אלעאי השמש הזה נתון בתוך חיקו (צ'יל 
תיקו ועייייש הערה כיט וכיה בתנחומא) שני לשמש וכו' ובתקופת תמוז יוצא מתוך חיקו (צ'יל תיקו) לבשל בו את 
הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו וכו', ועי' עוד בפ' והזהיר פ' תצוה ק' ע'א, ובמ' תהלים שם סי" !'א א"ר 
פנחס בשם ר' אבא השמש נתון בתוך התיק?) וכו' ושם סי' י'ג את מוצא שהוא נתון בנרתיק ונתון בגלגל, ועיי 
עוד מדרש הלל בבה"מ ח'יה צד 89 וברייתא דמעשה בראשית במילואִים לס' רב פעלים צד 50 : 8 ובריכה של מים 
לפניו. וכייה במ' קהלת, ובמי תהלים שם סי י'ג ובריכה של מים שעל גבי הרקיע עוברת תחתיו והוא מפשר חמתו 
במים אשר מעל לרקיע, ובפסיקתא ליתא, ולעיל צד 28 אמרו הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה 
ומחמת הבריכה כיפה מזעת, ובאגה'ת ח"ב צד 458 העיר על מייש הח' גאלדציהער על אגדה זו: בשעה שיוצא. 
במ' קהלת ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהב וחקב'יה מתיש כחו במים כדי שלא וכו', ובפסיקתא והוא יוצא 
מהלך אלף וחמש מאות שנה (ומכוון לפי הררש שלפנינו מן הארץ עד הרקיע וכו') עד שהוא מתיש את כחו ואינו מזיק 
לבריות  :‏ 4 אבל לעתיד לבוא. הוספתי לבוא, וכ'ה בסמוך ובערוך. ובפסיקתא אבל לעתיד לבא מה הקב'ה עושה 
גילה השמים הללו וכו' ומוציאו מתוך נשתיקו והוא יוצא על תקופתו ופורע מן הרשעים שנ' כי הנה היום וכו', 
ובמ' תהלים שם סי" ייג ומה עושה הקכ"ה ליום הדין מוציא החמה ושולף אותה מנרתיקה ומביאת לרקיע. השני 
ודן בה את הרשעים והוא שורפן שני כי הנה היוס וכו': ‏ מערטלו. מוציאו ערום מתיקו כדי שיהא לוהט: בכל כחו 
וכן לקמן פי"ט וידעו כי עירומים הם וג אפילו מצוה אחת שהיתה בידן ניתערטלו ממנה, ובמ' קהלת נשתבש 
מערטלו ומהשתקו מנרתקו (ועי' גיי כוו) וצ'יל מנשתקו ונוסף פירושו או גי' אחרת מנרתקו ועייייש בחיי ררל : 
ומלהטו. את העולם. ובגליון כייל ציין ס'א ומלהט בו את הרשעים, והוא כגי' שאר הספרים, ובמ' קהלת גי 
ומלהט אותו ברשעים שני כי הנה היום וכר': | היום הבא. ורישא דקרא וחיו כל זדים וכל עושה רשעה וכו 
ויום הוא השמש (ועי' בפיי מהרזיו) וכיה בכל הענין אין גיהנם אלא יום שמלהט וכו' לא יום ולא גיהנם 
וכו' היום והגשמים וכו' ולכן נסדרו אגדות אלו בין המאמרים על גלגל חמה. וכן בתנהומא תצוה שם היום הזה 
נתון בתוך תיקו וכו': ‏ 6 אין גיהנם. לעתיד לבא, וכיה לקמן פכיו בגי' הדפוס ר' ינאי ור' שמעון בן לקיש 
תרוויהון אמרין אין גהינם לעתיד לבא וכו', ובכייו וכי'א אי וב' וילק' מלאכי ל'ג מאמר זה, ובכי'א ב' נוספ 
בגליון ר' יוחנן ורשב'יל תרוויהו וכו', ובילק' ישעית שם העתיק ר' פנחס אומר יום הוא שמלהט וכו', ובמי תהלים 


אע 5 .18םו2611 ,8616166 ,שסוא006ע 3 








בראשית פרשה ו או 5 


אין עלת לכנישחא ושמעת מצליין דמטרא לא תסתמך על צלותי, = ר' יהושע בר תנחום בר' 
חייא דכפר חנין הוה באסיא בעא דיפרוש. אמרת ליה מטרונה באלין יומיא פרשין אתמהא, 
איתחמי ליה אבוי בחילמא ברי בלא קכורה נם קבורה לא היתה לו (קהלת ו ג) אתמהא, 
לא שמע ליה לא למילי דרין ולא למילי דדין והיא הוות. ליה: איכן הן גלגל חמה ולבנה 
נתונים, ברקיע השיני שנ' ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, ו' פנחס בשם ר' אבהו 
מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פרשוהו אתה הוא י"י לברך אתה עשית את 
השמים שמי השמים וכל צבאם גו' (נחמיה ט ו) והיכן כל צבאם נתונים. ברקיע השני שהוא 
56 למעלה מן השמים, מן הארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה ועובי הרקיע מהלך חמש מאות שנה 

4 ילקוט כ י', ילק' מלסכי כ' סקמיג, ילק' מכיכי ססליס י'ע כ" ייד פסיקסס פכ'ט (קפ"ו 6'), עדכש קסלם "3 פ' 
וזכס סטעט (עדכט זועס 75 86), סגינס ""3 3': 8 ילק' עכסכי טס, יכוט' כככופ פ"ל 3' ג', פ"ט "יג 5', עדכט פקליס די 


סיי נ', פססיס 5"ד 3', סנינס ""ג 6', סנסועס מ"3 מכועס פי' ס'; פנסועל טס כ" ע' סנדם טס"ט 75 18 (מדכט זועס 
5 19), סדכ סליסו כנס פב ועי' לעיל פד 75 99 : 


1 אין] אם ₪ אי אמ | עלת] פאי. עללת ן. עיילת מ | לבי כנישתא | *ושמעת פימ] ושמעתון דְוא/ 


ושמעין ל | מצליי ן | מצלין א%, | מצלון א'. מצלוי מ/ דמצלוי י | | | דמטוא] פן. על מטרא די 
במטרא א"מ/ במיטרא א | תסמוך ‏ | בריה דר' תנחום דְפואי בשם ר'.. מ | בי רבי ן: בר 
רבי ‏ בר מ | 2 אגין ן, חנון ך, אנון ₪/ אגח אמ | באסיה [ בעסיא אמ | בעה | בעיי | 
דפריש אימ], דפרש מבין חגה להנוכתה ₪ | אמרה פאימ | מטוונה] פוא -נא ך, ההיא מטרוניתא י | 


באילין יומיא פָּוִי, ביומיא אילין אמ | -פרשין] פרשי ך | 8 איתחמי] פ, אתחזי דְן, איתחזי א'ימ | אבוה פי | 
בחילמא] [, בחלמא ְפאמ. בחילמיה י | ברי] אמר ליה = ל"דפוימ | בלאו י, דלא פוא'מ | שני גם דפ 
וגם ', שני וגם אמ | אתמהא] | ליד | 4 לא] י, ולא דפואמ | ליה] י. ל דפואם | * למילי די] 
למילה ל, למלוי וא. למילוי מ | *דרין דפאי]. דידן ל דרן 1 | למלוי וא למילוי מ | דדן ן | והיא] פר', 
וכן דְוְאימ | הות דפר'י הוה א | איכן] פן: היכן דאימ | הן] פו. הוא א'. ל דאלי | | 5 השני] 
השמים פַא' | 6 פירשוהו ו, פירשו אותו דְָמ, פישו פא | * יי דפו] לי ל | * אתה-- וגה ך] וגו ל | 


7 והיכן] ץ, היכן מ, . . הם י/ ואיכן הם פ; . . הן [/ היכן הוא ך | וכל מ | נתנים לי חמ | ביקיע 
השני לי א | שהוא] ברקיע שהוא ליואמ: שהוא הרקיע ו' (מלאכי) | 8 השמים] הרקיע א | מן הארץ] אלי 
ומן . . ך, מהארץ א'מ, ומהארץ ן, מן הרקיע י | ועד הרקיע דְוֶמ/ . . לרקיע א . . לשמוי י | תיק אי . 


ועוביו של ורקיע דְוְאלי. ועניו . . א'מ | ת'ק דאים | 
קְ 


תפלתי כי נדחית היא מפני תפלת רבים: ופי' גליון בכי'א ב' במקום שאתה אוגד את הלולב אל תכנס בדרך 
מסוכות ואילך, ובמ' קהלת ג' הן דאת וכו' קטר אלפך ואין עללת לבי כנשתא | ושמעת קלא דצבורא מצליין 
דמיטרא לא תיסתמך על וכו', ובמ' קהל מייב חן דאת וכו' קטור אילפך וכיון דאת עלֶיל לבי וכו' ואת שמע דצלן על 
מיטרא לא תסמוך וכו'. וגם ביהודה יעלה מובא קטור אילפך. ובירוש' שם א'ל אין דצלית עלך (אמת שאתפלל 
עליך) אלא אין חמיתינון לציבור מצליין למיטרא לא תתרחץ על צלותי הא דאת קטיר לולבך. קטור רגלֶך, ושם 
נסדרו המאמרים בסדר אחר: 1 אין עלת. אם תכנס. ואין כמו אם ועי' מבה'"י ט' א', ועלת מפעל עלל ועיילת מבנין 
הכבד: ושמעת. כן הגהתי והגי" דמטרא מקוימת גם עפ"י כו'פ וכי'ו ומדי קחלת ד'ו, והגי' במטרא מפרש 
בגליון כי'א ב' פי' אשמורת הבקר מזמ' שמתחילי' להשכים לתפלה שכבר החרף אל תכנס לדוך על סמך תפלה, 
ועיי עמתיל ח'ג צד 98: מצליין. עח'נ ודל'א להח' דאלמאן צד 981 וצד 291: 2 דכפר חגין. במ' קהלת 
דכפר אג ון, ובירוש' ר' יוסה בריה דר' תנחום דכפר אגין, וכן בנוסחת הדפוס לקמן פ'ק אזיל וכו' לר' תנחום 
בר חייא דכפר אגין ועח'נ : | בעא דיפרוש. רצה לפרש בים; ובירוש' בעי מיפרו' מן חגא ועד חנוכת', וכן 
במ' קהלת בעא דיפרוש בין הגא להנוכה ועה'נ: אמרת לית. במ' קהלת אמרה ליה ההיא מטרוניתא, 
ובירוש' חמתיה חדא מטרונה אמרה וכו': באלין יומיא וכו'. ‏ וכי באלו הימים מפרשים בים, ובירוש' כדון 
מפרשין, ובמי קהלת מוסיף ולָא שמע למילחא: 8 איתחמי ליה. נראה לו אביו בחלום והזהירן שלא יעבור בים 
ואם יעבור יטבע ולא תהיה לו קבורה, ובמי קהלת ואיתחמיה לי' אבוהי בחילמא. אמ' ברי דלא קבורה וגם וכו', 
ובירושי איתחמי ליה אבוי וגם וכו' וליג שם אֶמר ליה ברי וכו:, ובכיייל נוסף אמ' ליה בגליון ועח"נ :| גם קבורה. 
וכיה בכי'"פ ודפוסי', ובמקרא כתוב וגם וכצ'ל, והגי' שנאמר וכו' משובשת ועמ'"כ : 4 לא שמע וכו'. לא שמע לא 
לדברי המטרונה ולא לדברי אביו והיה לו כן שנטבע בים, והגהתי למילי, ובמ' קחלי ג' ולא שמע לא למילוי 
דדין ולא למילוי דדין וכן הות ליה ועח'ינ, ובירוש, מסיים ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזל בימא  :‏ 7 ברקיע השיני. 
בחגיגה שם א"ר יהודה שני רקיעים הן וכו' ריל אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים וכו' רקיע שבו חמה 
ולבנה כוכבים ומזלות קבועין שנ' ויתן אותם וכו' (ובאדר"נ פל"ז ר"מ אומר שבע רקיעין וכו' ועי' עוד פסיקתא 
פב"ג קניד ב', ויר פכ'ט סי' ייא, דברים רבה פ"ב סיי לייב, הנחומא מב תרומה סי' ח', מי תהלים צ'יב סי ב' 
קייד פיי ב', פדר'א פי"ח, ברייתא דשמואל פ'"ה ספר יצירה פ"ר מי"ב, סדר רבה דבראשית. סי' לייד וסי' לייז, 
מדרש כונן בביהמ חב צך 87;, מדרש עשרת הדברות בביה"מ חא צד 68; ואגה"ת ח'יב צד 65), ובמי קחלי מ''ב 
שם ג' והיכן גלגל חמה. ולבנה נתונים ר' אלעזר בר' ירמיה אומר ברקיע השני שנ' ויתן וכוי וצ'יל רי ירמיה בן 

ר כמו שהועתק בילק' קהלת ר' תתקסיז, ובפסיקתא פכ'"ט שם הגי' רי ינאי ורי חנינא אמרי ברקיע השני נתנם 
הקב'יה שני ויתן וכו בשמים אין כתיב כאן אלא ברקיע השמים וכו' ברקיע שחוא למעלה מן השמים א"ר אבהו 
מקרא מלא הוא שלא נתנו הקב'יה אלא ברקיע דכתיב אתה הוא וכו' את השמים וכל צבאם אין כתיב כאן אלא 
חשמים שמי חשמים וכל צבאם וגו' היכן צבאו של הקביה נתון הוי אומר בשמי השמים וכו' ועי' במיינ ח'ב פיט 
ות''ג סוף פי'ד ובמאור עינים פי'א די ווילנא צד 166 : 8 מן הארץ. אינו דבור בפ'יע אלא חושב כמה הוא גבוה 
גלגל חמה, וכן מפרש בפי' ביר כיייט עתה צא וראה חמה ולבנה נתונים ברקיע השני שלמעלה מן השמים שאנו 


ע- 609 


4 בראשית פרשה ו א יז 


צעיר שהיה מצעיר עצמו [מה וכה] וכה לבכורה, ‏ נדול שהוא מצעיר עסקיו אתמהא על אחת כמה 
וכמה אתמהא : 

ה יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים אמר רי יונתן ‏ ג' דברים נתנו מחנה לעולם ואילו הן 
תורה ומאווות ונשמים, תורה מניין ויתן אל משה ונ' (שמות לא יח), ומאורות | מניין 

6 ויתן אותם אלהים ונו', הנשמים מניין ונתתי נשמיכם ונו' (ייקיא כו ד), | ר' עזריה בשם ר' 
יהורה בר' סימון (אומר) אף השלום שנ' ונתתי שלום (שפשם), ר' יהושע בר' נחמיה אומר 
אף הישועה ותתן לי מגן ישעך (שיב כב לה תהלים יחלו), ‏ ר' תנחומ' אומר אף ארץ ישראל 
ויהן להם ארצות נוים ונו' (תהלים קה מר). ויש אומרים אף הנקמה שנ' ונתתי נקמתי באדום 
וגו' (יהזקאל כה יד), רבנין אמר' אף הרחמים ויתן אותם לרחמים (תהלים קו טו), ר' יצחק בר 

0מריון אמר אף הפרשת הים הגרול כה אמר י"י הנותן בים דרך (ישעיה מג טז), מעצרת ער 
החנ, ובמים עזים נתיבה (שסשס) מן החנ ער חנוכה, ‏ ר' כהן אחוי דר' חייא בר אבא הוה מפרש 
בימה אמר ליה לאחוי צלי עלי, ‏ אמר ליה מה נצלי עלך. הן דאת קטר לולבך קטור רנלך, 


8 ילקוע כפז ", ילק' טעוסל כ' קס"5, ילק' מכיכי ישעיס ע"נ ע"ז ססליס ק"ס י" כ'יכ, פעום כנס פניס פיי 3', ויקכס 
כנס פל'ס סי" ס', עדכם ססליס *"ס םי" כ"מ: = 9 ילק' עכיכי שעיס שס, יכוט' שכת פ"כ ת' נ', | עדכט קסלם פ' עס 5לדם 
(ג' ב'), עדכם קקלם ע"נ טס (עדכט זוע 75 96), עדכט ססליס ק"ד ק" כ"נ: 10 ילק' ישעיס כי טייז (פליס) : 


1 צעיר] מה הוא הצעיר ך, ל' פואי | שהוא מצעיר א?, שהיה מקטין א1 | עצמו] את עסקיו | *מה זכה 57] 
ומה זכה ן. לפיכך י, ל' ל | גדול] א, ומה אם הצעיר מצעיר את עסקיו כך הגדול פ. ומה .. הצעיר על ידי שהיה 
מצעיר את עסקיו זכה לבכורה (גדול [) הגדול דְן | שמעציר פ, שהוא מקטין א | עסקיו] פ. את עסקיו דְוא?. את 
עצמו א' | אתמהא] ן, ל' פא | 2 אתמהא ל' ופא | 8 יונתן] פא. יוחנן דְוִי. יודן מ | ג' אי, שלשה דפ | דכריס 
לי ם | 4 התורה והמאורות והגשמים דְאִים | התורה | ותן] ן, שנ' ₪ דִימ, דכת' = פא | ממאורות פי 
המאורות דְוְאִימם | 5 ותן] [י, שני ₪ דמ דכת' ₪ פ | הגשמים] אימ, גשמים דפ | ונתתי] [י, שנ' ₪ מ 
דכת' ,.- ם | גשמיכם וגו'] מטר ארצכם מ (תהלים) | 6 בי רבי ן, בר א | אומר ל' פָוִי | בי רבי ן, בר אי | נחמני ו 
חנינא א | אומר] י, אמרךא | ד ותתן] שני ₪ | תנחום פא | אומר] י, אמר דן | 8 ותן] שג' ₪ ]| 
הנקמה] פואיםמ (ישעי), .- באדום דְֶמ (תהלים) | נקמתי] את ,= מ (תהלים) | 9 רבנין] אימ. -נן דפו | אמרין ןי 
דרי פמ | ויתן] שנ' ‏ | 10 פרישת א | ים אם | הגדול לי ף | שני כה דוימ | דרך] א: ₪ וגו ך, וגמיס 
עזים נתיבה פָוִי | מעצרת] א, נותן בים דרך - פ, רבנין אמרי (רבנן אמרין כה אמר ה' ן, רבין אמר י) הנותן בים 
דרך .- ךדוים. | ועד | חג א' | 11 ** ובמים] במים - | מהחג מ | עד] י, ועד דפואמ | תוכה] א'ימ, 
החנוכה דְוָא? | ר'] רב 5 | כהן] פאני. כוהן [, נתן מ, נתן כהן ך | אחוי] ואמ אחוה דפאי | **חייא]. 
אחיה ל | בר אבא] בר בא [, ל' פי | הוה פריש מ. כד הוח . . י | 12 בימא דְפוים; . . רכא אי ., 
רבה א* | לאחוה 5 | נצלי] אצלי מ | הן] אן י, מן ךר | קאטר ך | קטר פי | ריגלך ן | 


שם אחד הן ועי' לעיל צד 86, והגהתי מה זכה כמו שהלשון לעיל גם בכיי"ל, ובפסי'ר שם איתא והוא הצעיר שהיה ממעט 
את עצמו אבל מנשה היה יוצא וכו' עייייש: 8 אמר ר' יונתן. וכיה בשמו"ר ובוי'ר ועח'יג ולעיל פיה צד 85 ולמטה 
בפרשה זו אמר ר' יונתן נראין וכו' ובח''ג שם, ובמי תהלים גריס לה סתמא ועייייש הערה קצ'א, ובילק' רמז י" קטע כל 
המאמר וציינתי בח'"נ מילקי שמואל: ג' דברים. בויייר שלשה נתגו וכו' ועח'נ: 5 ר' עזריה בשם ריב'"ס. בשמויר בשם 
ר' שמעון ובויייר בשם ר' שמעון בן לקיש ובמי תחלים ר' זעירא בשם רשב'ל, ובכייפ וכייו וילקי ליתא מלת אומר 
וכ"ה לנכון לפי סגנון המדרש: 8 אף הנקמה. בויייר אף נקמתן של אדום, ושם המאמרים בסדר אחר עייייש, ובמי. | 
תהלים ג' ורבנן אמרי אף הנקמה, וליג שם רבנין אמר' אף הרחמים וכו' וכן לייג שם המאמרים אף א"י וכו' אף 
הפרשת וכו': ונתתי נקמתי. כ"ה בכל כ"י ובדפוס ובילק' שמואל ובמ' תהלים מ'יב, ובמקרא כתוב את נקמתי 
וכן מובא בוי'יר: ‏ 10 אף הפרשת הים. בוי"ר ד"ו אף פרשת הים הגדול דכת' ביה כה וכו' דרך כיון שאדם יורד 
לתוכו מיד מת, ובירושלמי שם א'ר לוי בשלשה מקומות השטן מצוי וכו' והמפרש בים הגדול איר יצחק בר מריון 
אילולי דכתיב כה אמר וכו' דרך כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת: מעצרת עד החג. וכיה בכייא א' וב' מעצרת 
וכו', אבל בירושלמי שם הגי' ורבנין אמרין הנותן בים דרך מן העצרת וכו' ועח'נ, ובפי' ב'יר כי''ט מפרש הנותן 
בים דרך מעצרת ועד החג שאין רוחות מנשבות בצער ובמים עזים נתיבה בשאר נהרות שאין בהם סכנה כל כך 
מהחג ועד חנוכה ולהכי נקיט דרך בים ונתיב במיס עזים לפי שהים צלולה וכו' ואין איש שיכול לעיין ולראות 
קרקעיתה וכו ולפיכך היודע דרך שהוא רוצה לילך יכנס בספינה וכו' אבל במים עזים בשאר נהרות שיכול הספן 
לראות קרקעית הנהר וכו' ורואה נתיב הנחל גובהו ועומקו לפיכך יתכן דרך בים ונתיב במים עזים ועי' בפי' הנדפס 
ובקע ירושלמי שם, ופירוש אחר ביפ'"ת עייייש  :‏ 11 ר' כהן. וכ'ה בירושלמי ר' כהן אחוי דר' חייא בר בא וכו', ובמדרש 
קהלת מב הגי' רב כהן אחויה דר' חייא בר אבא (ושם המאמר עד לא תסמוך על צלותא, ומשם הועתק בילק' קחלת רי 
תתקסח) ובמי קהלת ד'ו ר' כהן בר אחוי וכו', ובדפוסי' אחרים הגיהו שם ר' נתן כהן אחוי וכו', ועמ'"כ שם, וכן הגיי 
המשובשת כאן בד" ומשובשת יותר בד' ווילנא ר' נתן בר אחוה וכו ועח'ג ואגה'א ח'יב צד 178 : דר' חייא. כן 
הגהתי וכיה בשאר ספרים ובירושלמי ומ' קהלת, ובכייל דרי אחיה ועי' מועד קטן כי ב' דרי חייא לחוד ור' 
אחייה לחוד: הוה מפרש. בירוש' הוה פריש אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתא, ובמ' קהלת מיב תג 
הוה מפרש בים הגדול ועח"נ: ‏ 12 צלי עלי. התפלל עלי: | הן דאת וכו'. היכן שאתה קושר לולבך בימי ההג 
קשור רגלך ותמנע מלפרש בים ואם תכנס לבהכ'נ ותשמע מתפללין 'על המטר לא תסמוך על תפלתי וע" 
בפי' ב''ר שבדפוס, ובכייט מפרש מ ן דאת וכר כשתקשור לולב ביום השמיני של חג לאחר מצותו כדי להצניעו 
קשור גם רגלך מלעבור את הים שאותו יום מתפללין הצבור משיב הרוח ושואלין מטר ולפיכך אל תסמוך על 








בראשית פרשח | א טז 8. 


נחמן אמר כל זמן שאורו שלגדול קיים אין אורו שלקטן מתפרסם, שקע אורו שלנדול מתפרסם אורו 
שלקטן. כך כל זמן שאורו שלעשו קיים אין אורו שליעקב מתפרסם, שקע אורו שלעשו מתפרפם אורו 
שליעקב ההיר קומי אורי ונו' (ישעית ס א): 

ואת הכוכבים אמר ר' אחא למלך שהיה לו ב' אפיטרופים אחר שלט בעיר ואחד במרינה, 
אמר המלך הואיל ומיעט עצמו זה להיות שולט בעיר גוזר אני עליו בשעה שיוצא תהא בולי ודימוס 
יוצאין עמו ובשעה שנכנס תהא בולי ודימוס נכנסין עמו. כך אמר הקכ"ה הואיל והלבנה הזו מיעטה 
עצמה להיות שולטת בלילה נוזר אני עליה בשעה שיוצאה יהיו הכוכבים יוצאין עימה וכשנכנסת יהיו 
הכוכבים נכנסין עמה, ‏ ודכוותה ושם אחיו יקטן (בראשית י כה) אמר ר' אחא למה נקרא שמו יקטן, 
שהיה מקטין עצמו, מה זכה, זכה להעמיד י'ג משפחות. מה אם הקטן כך, גרול שממעט עסקיו 
אתמהא על אחת כמה וכמה אתמהא. ודכותה וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים 
והוא הצעיר (שם מח יר) אמר ר' חוניא וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא צעיר אתמהא. אלא 


4 לקוע לוח ט': ‏ 8 לקען פליז: = 11 עי" פסיקסס ככסי סוף פ"ג : 


1 כל -- קיים] כל . . של גדול מבהיק א?, כל . . מבהיק בעולם י, עד שלא שקע אורו של גדול י (שם) | 
מפורסם * | נתפרסם אורו.. . אלי, אורו של קטן מתפרסם מ | 2 קיים] מבחיק בעולם א"י | נתפרסם אורו 
של יעקב ', אורו של יעקב מתפרסם מ | 8 וגו] כי בא אורך מ כי בא אורך כי הנה החשך יכסה ארץ וגו ךִ. 
כי . . אורך וגו' כי . . החשך וגו' י וגוי וכת' כי הנה . . ארץ וגוי ל", וגו' כי הנה . . ארץ וערפל לאומים 
ועליך יזרח יי וכבודו עליך יראה ף, וערפל לאומים . . יראה י (שם) | 4 למלך] פוי', משל - דא | שחיה] וח. 
שהיו דְפאי | ב] י, שני וא | אפוטרופים ךָ, אפטרופי' פַן, אפוטרופסים דְזְ, אפטרופסי' א, אפטרופולין י | 
שליט פוְאי שולט ך | ואחד] = שליט פואי, שולט ך | 5עצמו זה ששולט פ, זה עצמו [/ זה את עצמו אי | 
להיות --- בעיר] שאינו שליט (שולט א') אלא במדינה א לי פ | גוזרני שי | שיוצא] (, שהוא יוצא דִפוי | 
"תהא דְפַעי] יהא א?, שיהא א'/ לי ל | בולי ודימוס] פדזא"עי. כל אוכלוסא ךְָ | 6 יוצאין] פעי, יוצא א, 
יוצאה ךְ' | שהוא נכנס פחזא' י/ שיהא . . דְָא? | יהא א | נכנסת דְוִי, נכנס פא | ולבנה י | הזו ל' פאי | 
מעטת א" | 7 את עצמה א'י | גוזרני י | שהיא יוצאה דְפ1י, . . יוצאת א | יהיו] וְחא. יהו פי, שיהיו ד | 
*הכוכבים דְפוְא?] כוכבים ל, ככבים י | עמה | ובשעה שהיא נכנסת דְוְאִי | יהו ככבים י | 8 *ודכוותה ך] 
ודכוותא ל ודכותה 5 , ודכוותיה ן, וכיוצא בו א?, כיוצא בו א | אמר ר' אחא לי ןא | *למח נקרא -- יקטן דפ] 
למה שמו יקטן ל. לי וְאִי | 9 עצמו] פ, את עסקיו דְוְא', את עצמו ואת עסקיו י | מה זכה] לכך ₪ 
לפיכך א | ייג] אי, שלש עשרה דְפַן | משפחות] פואי. ₪ גדולות דְך1 | מה-- כך] ומה אם הקטן לפי 


שמקטין עצמו כך , ומה אם הקטן על ידי שהיה מקטין את עסקיו [/ ומה אם יקטן על . . עסקיו כך ך/ 
ל א | שממעט] שמקטין פי, שהוא מקטין דא | את עסקיו דפי, עצמו א' את עצמו א? | 10 אתמהא ל' דְפאי | 
ודכותה] ף, ודכוותה ךָ, | ודכוותיה [י, כיוצא בו א | | *ושת -- הצעיר דפאי] וגוי ל | 11 הונא 8 


נחוניא א | אין -- יודעין] לא נדע א" | צעיר] פוא: הצעיר דִי | אתמהא לי | 


ורמז אל הפסיקתא פ' החודש ,שאר קוטעה דכבת (?) החדש קומי אורי כי בא אורך" וכ''ה גם כאן בכייינ. ועי' לעיל 
צד 89, ובכי'א א' וב' חסר מכאן עד סוף המאמר (ובכי"א ב נוסף בגליון) וכן לא הועתק במנוה"מ כמו שנמצא גם 
במקומות אחרים נוסחת ב'ר שהיתה לפני בעל מנוה"מ מסכמת לנוסחת כי'א  :‏ 1 שאורו של גדול קיים. בשתי 
הפסיקתות כל זמן שאורו של גדול מבהיק בעולם אין אורו של קטן (בפסי''ר של קטון) מתפרסם שקע וכו' נתפרסם אורו 
של קטן כך וכו' של עשו (בפסיייר של עשו הרשע) מבהיק בעולם אין אורו של יעקב מפורסם שקע וכו' נתפרסם 
(בפסי'יר מתפרסם) אורו של יעקב שנ' קומי אורי בי בא אורך וגוי ועח'נ: ‏ 4 שהיה לו. וכ''ה לפי סגנון המדרש 
בכי'יל לקמן פיי והיה בה ב' דיוסקוסים,. בפיייב שהיה לה פתחים הרבה וכו' אילו היה לי ג' עינים וכו', ובסוף 
פיב למלְֶך שהיה לו כוסות, בפי"ד שאילו היה לבהמה שני יצרים, בפ"ל למלך שהיה לו שני בנים, וגס בנוסחת 
הדפוס לקמן פ"ה שהיה לו ב' פנקליטים וכו' ובפמ'יט שהיה לו שלשה אוהבים וכו': | אפיטרופים. פקידיס 
וממונים על גכסי המלכות') : 5 בולי ודימוס. הזקנים") והעם?), ובערוך הביא הגי' שלפנינו בערך בל ב' (וכתב 
עפ" היילות הן? וכן הועתק בגליון ילקוט שם בדפיר) וע' דמס ב' ועייייש במו"ע, ובפי' ב'ר כייט הביא כאן המאמר 
ר' אבהו ור' אליעזר שאלו את ר' אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם ולי אתם שואלים צאו ושאלו לדמה בן 
נתינה ראש פטורבולי היה וכו' והיתה משברת(?) לעיני כל בולי שלו בפסיקתא רבתי, במדרש עשרת הדבוות 
(עי' פסי'יר פ' כ'ג קכ'ג ב' וירוש' פיאה ט'"ו ג', וקידושין פ'א ס'א ב') וראיה היא לבולי. ודימוס בולי עשירים דימוס 
שורות של שרים ע'כ, ומעט מזה העתיק בפי' הנדפם בשם פ"א, ובפירושו החליף דימוס שלפנינו עס דימוס') 
שהוראתו שורה כמו דימוס של אבנים שבת ק'ב. ב' ועי' קרויס ע' דימוס די: 8 ודכוותה. עח'נ ולעיל פ''ה צר 86: 
למה נקרא שמו. הוספתי נקרא וכיה לקמן פל'ז גם בכייל ושם ל'ג אמר ר' אחא ועח'"נ: | 9 מקטין עצמו. 
לקמן פל'ז בכי"ל עסקיו ובילקוט כאן ובדפוסים שם הובאו שתי הנוסחאות  :‏ י'ג משפחות. שהיו לן י'ג בנים 
המנוין שם בקרא ויקטן ילד וכו עד כל אלה בני יקטן, ולקמן פל"ז ליג גם בדפוס גדולות, וכן הלשון בסיע 
פ'א והוליד ייג משפחות : מה אם הקטן. יקטן היה קטן מפלג אחיו, וכן גי' הדפוס לקמן שם הקטן וכן הגיה 
במ'כ, ‏ ולישנא קטיעה כאן לפו' גי' כיייל | מה אם הקטן כך גדול וכו' וכן בסוף המאמר גדול שהוא מצעיר וכו', 
ואולי צ'יל כאן כמו שהוא בכי"ל לקמן פל'ז ומה אם הקטן על שהקטין עסקיו כך ובו ומה הצעיר שהיה מצעיר 
עסקיו גדול וכו' ועח'ינ: ‏ 8 ר' חוניא. לקמן פל"ז בכי"ל ר' הונא, וכן כאן בכי"פ, ובכי'א א' וכי רי נחוניא ושינויי 


6% (" .07606 (5 .קמט[מון 10670[ ,₪000 (? .8[)0זו07/ ,06הַ0100ה4 (1 


₪ 


זש 


0 


7 


19| בראשית פרשה ו א טז 


סימון מאחר שהוא קורא אוחן נדולים אתמהא הוא חוזר ופוגס אתמהא את המאור הגדול ונ' 
[|את המאור הקטון] אתמהא. אלא על ידי שנכנס בתחום חבירו, אמר ר' פינחפ בכל הקרבנות כת' 
ושעיר עזים אחד חטאת ובראש חורש כת' ושעיר עזים אחר לחטאת לי"י (כמדבר כח טו), 
אמר הקב"ה אני הוא שגרמתי לו להיכנס בתחום חבירו, ‏ ומה אם זה שנכנס ברשות כך פנמו הכתוב, 
הנכנס שלא ברשות אתמהא על אחת כמה וכמה אתמהא  :‏ ר' לוי בשם ר' יוסי בר' לעיי דרך ארץל5 
הוא שיהא הגדול מונה לנדול והקטן מונה לקטן. עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב ללבנה שהיא 
קטנה, אמר רב נחמן הא סימן טב, עשו מונה לחמה שהיא נרולה ומה החמה הזו שולטת ביום ואינה 
שולטת בלילה כך עשו יש לו בעולם הזה ואין לו לעולם הבא, יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה ומה 
הלבנה הזו שולטת בלילה וביום כך יעקב יש לו בעולם הזה ולעולם הבא ר' נחמן אמר חורי, ‏ ר' 


ְ 
, 
3% 


5 ילקוע כ ס', | "לק' ישעיס. כ' ט"כ (פ"ק) ילק' עכיכי טס, פקיקסס עס (כ"ד 5'), פקיקס6 כנסי טס (ע"ס 5י)/ 
סנסועל מ"נ 03 כי' ט', ועי" טפוס כנק פט"ו סי כיז : 


1 ומאחר אי | שהוא קוראם א. שקורא (שקרא י) אותן פיי | אתמהא] ן, ל' דפאימ (וכן בסמוך) | הוא 
לי פאי | ופוגם] וְמ. ופוגם ואומי דְן, . . שנא' א?, ופוגם אותם ךְ, . . דכתי' א', וקורא + | - לממשלת 
היוס דְפן. ל אמ | 2 *ואת-- הקטון אמ] ואת . . הקטן פ, ואת . . הקטון לממשלת הלילה ךָ, לי ל | אתמהא 
לי פאימ | בתחומו (לתחומו מ) של חבירו | **הקרבנות] קרבנות ל | 3 ושעיר] אמ. שעיר דפוי | לחטאת אימ, 
חטאת ושעיר חטאת אחד ן | ובראש החדש ן, ובשעיר ר'יח א? | ושעיר] ן, שעיר דְפא | ללחטאת] חטאת ך | . 
4 אני] פוחא . הביאו כפרה עלי [על מ] שמיעטתי את הירח שאני דֶמ | הוא לי פי | גרמתי ו | ליכנס אי | בתחומו 
של חבירו | מה . . זה על ידי שנכנס ברשות בתחומו של חברו כך פגמו מ, לפי' פגמו א | הכתוב] הקכיה אים | 
5 מי שנכנס מ | אתמהא] ן: ל דְפאימ | אתמהא לי | בר א | אילעאי ן. אלעאי דאמ אלעזר פ | הוא 
לי פא | 6 שהא גדול א'מ. שהגדול ם. הגדול י | והקטון א?. וקטן מ. וקטון א' | מונה לי פא" | לקטון א | 
שהיא גדולה --- שהיא גדולה ל' מ | ויעקב -- שהיא גדולה ל' י | ללבנה] מונה .- דפן | 7 רן | הא -- טג] ז, 
והוא . . טב ך, והא (והיא א) סימון טוב לישראל וָא, סימן טב הוא לישראל ף | שהיא גדולה ל' פא | ומח-- 
הזו] ךְן, ומה חמה הזו ף, מה . . זו י, מה החמה (חמה ךְ) הזאת וְךְ, מה החמה י (ישעיי). מה חמה אמ | 
שהיא שולטת אמ | ואינה שולטת] ולא י (שם) | 8 כך] אף אי (שם) מ | יש לו] פח. יש לו חלק ואימ 
שולט ו (שם) | ואין לו] פחח. ואין לו חלק ְואימ. ואינו שלט י (שם) | 8 ללעולם] בעולם ד | ויעקב אים | 
שהיא קטנה ל' אמ | מה הלבנה הזו דִים, מה . . הזאת [א', מה לבנה זו א?. ומה הלבנה ' (שם) | 9 ביוט 
ובלילה וְחאימ | כך] אפ אי (שס) מ | יעקב] ישיאל אים | יש לו] ח. יש לו חלק דְפוי, יש להם . . אמ 
שולט י (שם) | ובעולם הבא וְיםם, ‏ וש לו בעולם . . ד | ר נחמן -- חורי לי דפא? | רג דפא? | 


חיב צד  :26‏ 1 גדולים אתמהא. עי' מ"ש לעיל צד 86 : |ופוגם. ול'ג אותם, וגי' הדפוס וכי/א א' משובשת, 
וביפ"ת הגיה ופוגם את הא': 2 שנכנס בתחום חבירו. שהלבנה שולטת בלילה וביום כדאמרינן לקמן, וכחולין שם 
אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה, וכן בסמוך אמר הקב'"ה אני הוא שגרמתי וכו', וביפי'ת פי' דנפקא ליה מויתן 
אותם אלהים וכו' ולמשול ביום ובלילה וכו': בכל הקרבנות. שבפרשת פינחס במדבר כ"ט ה' ט'ז ייט כִיה 
כתוב ושעיר עזים אחד חטאת ושם כיט ייא שעיר עזים אחד הטאת ושם כ"ח כ'יב וכיט כיב כ'יח ליא לייד ליח = 
ושעיר חטאת אחד (ועי' גי' כי'ו), ושם כ'יח ל' שעיר עזים אחד ובכולם לא נאמר לייי, ובילק' מכירי ציין המויל 
בטעות במדבר ז' טיז והוא בפרשת הנשיאים ושם בכל הפרשה כת' שעיר עזים אחד לחטאת ועח'ג והגהתי בכל 
הקרבנות כגי' שאר הספרים כ"ה במנוה"מ שם: 8 ובראש חדש כת'. בחולין שם מסיים חזייה דלא קא מיתבא דעתת 
אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתגה שעיר של ראש חדש 
שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח, ומשם נוסף בדפוסים ובילק' מכירי 
המאוחר הביאו כפרה וכו' וליתא בכל כ'י ובילקוט ולא הובא במנוה"מ שם, וגדולי המפרשים נלאו להסביר המאמר 
הזה והמדרש ששעיר ר"ח יהא חטאת ליי ועי' מייש הח' באק במ'"ה חלק כיט צד 268: | 5 בשם ר' יוסי ברי 
לעיי. וכ'ה בפסי'ר ובפסיקת' בכייא המעולה (עייייש הערה ר'א), בשיר יוסי בר' אלעאי וכן מובא במנוה'מ וקשה 
להגיה בכל הספרים בשיר יהודה בר' אילעאי עפ'י גירסת הילקוט בא ר' קצ'א כמו שחוה דעתו הח' באכער 
באגהית ח"ב צד 208, ועי' עוד פסי"ר פכיה (קכייז ב'), ובתנחומא מב שם ג' א'ר:אבין הלוי מנהגו של עולם 
הוא שיהא הגדול וכו והקטן לקטן, ובמנוה"מ שגדול מונה לגדול וקטן לקטן ועח'נ: | 6 עשו מונה. ‏ בפסי'ר 
עשו שהוא גדול מונה לחמה יעקב שהוא קטן מונה ללבנה, ובפסיקת' הילכך עשו שהוא גדול מונה לחמה שהתוא 
מאור גדול יעקב שהוא קטן מונה ללבנה שהוא מאור קטן, ובתנחומא מ"ב עשו שהוא וכר שג' בנה הגדול מונה 
לחמה שהוא גדול שני את המאור הגדול יעקב שנקרא קטן שני בנה הקטן מונה לקטן ללבנה שנ' ואת המאור 
הקטן הוי החדש הזה ושם הוא סיום המאמר: | 7 הא סימן. במנוה"מ מובא והוא סימן טוב לישראל עשו מונה : 
לחמה מה חמה שהיא שולטת וכו' אף עשו יש לו חלק וכו' ויעקב מונה ללבנה מה לבנה הזאת שולטת ביוס 
ובלילה אף ישראל יש להם חלק וכו ועח"נ ומ'י לעיל צד 8 דיה רב אמר, ובפסיקתא (וגם שם הגי' בכי'א אמר 
רב נחמן ועיייש הערה ריב) והיא (בפסייר וחוא) סימן טוב מה גדול שליט ביום ולא בלילה כך עשו הרשע שליט 
בעוה"ז ולא בעוה"ב ומה הקטן שליט ביום ובלילה אף יעקב שליט וכו', ועייייש הערה ר"ד ובפסי'ר, ובשמיר שם 
ולכך מסר הקב"ה סוד הלבנה לישראל שיהו הם מונים בה וכו' מה חמה אינה אלא ביום כך אין מושלים אלא 
בעוה"ז וכו' וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל מושלים בעוה'ז ובעוה"ב וכו', ועי' תוספות רייה בי 
עיב דיה חצות שכך סדרה בתחילת לידתה יוצאה ביום ונראית בתחילת הלילה וכו' וכל מה שהיא מחסרת מן 
הלילה היא משלמת מן היום וכו': | 9 רב נחמן אמר חורי. אמר עוד שיטה אחרת ועי' ירוש' ברכות ‏ פיט י'ג 
א' ולקמן ריש פיב פמ"ד סי די, ‏ ויר פ"ב, וכיה בפסי"ר, וליתא בפסיקתא ועח"נ, ובכייו קצר הסופר גם כאן 





בראשית פרשח ו א יד-טז 1+ 


אומות העולם עושין אותן אלוהות, ‏ אילו היה אחד אתמהא על אחת במה וכמה אתמהא. ר' ברכיה 
בשפ ר' סימון שניהם נכראו להאיר שנ' והיו למאורות וגו': 

והיו לאותות אילו שנתות. ולמועדים אלו ג' וגלים, ולימים אלו ראשי חרשים. ושנים 
זה קידוש שנים: | 

טז) [ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים] לך יום אף לך לילה ונו' (תהליפ ער טו) 5 ב 
לך היום מקלס לך הלילה מקלס, מה היום ברשותך אף הלילה ברשוחך. בשעה שאתה עושה 
לנו נסים ביוס לך יום ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה, בשעה שאתה עושה 
לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום, בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך 
שירה בלילה, עשיתה לנו נסיס ביום ואמרנו לפניך שירה ביום ותשר דבורה וברק כן אכינועם 
ביום וגו' (שופטים ה א). עשיתה לנו נסים בלילה ואמינו לפניך שירה בלילה השיר יהיה לכס0ן 
כליל התקדש חג (ישעיה ל כט), לך נאה לומר שירה ביום ובלילה, למה שאתה הכינות מאור 
ושמש (תהלים שם שס) ואתה עשית את שני המאורות הגדולים: ר' תנחום ר' פינחס בשם ר' ג 


 -,‏ ו ו ב 


24 מ ו ו ו ו ו 


לקי ופעיס כ' פ"ו ילק ישעיס כ טיינ (סליו), = ילק' עכיכי פסליס | ער כ" י"/: 7 פדכע סקליס יס םס" ל': 
2 ילקוע לוז ס', ילק' עכיכי ישעיס כ' פ', וע" סולין ם' צי, טנועום עי 6', פדכייס פ'ו ופכיס : 
1 ואומות א', אע'פ כן אומות א? | היה] פי, היו ך, היה שוקע א | אתמהא ל' | אתמהא לי | 2 והיו למאורות 
- [ברקיע השמים [, וכתי' א] ויתן אותם אלהים ברקיע השמים דפןא | השבתות ן | ג'] א, שלש ךָ, שלשה פו | 
*ושנים פןחא] ולשנים ל | 4 זו א" | השנים ח | 6 היום] יום אי (ישעיה) | לך] י: ולך דוא: אפ פ | 
לילה א?י (שם) | מקלסת אי | היום] הלילה וִי (שופטים) מז | הלילה] היום וי (שם) מ | בשעה--לך לילה לי מ ] 
7 לנו] עמנו ם | בשעה י (שם) | לנו]. עמנו 5 | 8 לנו] עמנו א' | אני אומר אמ | לך מ | שירה ביום] .= הה'ד 
ותשר . . י (שופטים), שני ותשר . . י (ישעיה) | ובשעה פוא | לנו] עמנו א' | אני אומר אמ | לך מ | 9 שירה בלילה] 
₪ ההד השיר . . י (שופטים), שני השיר . . י (ישעיה) | עשיתה--לפניך] עשית . . אמרנו לך מ; נס ביום פ | ותשר] 
שנ' = פאמ. הדה היא ₪ ן | *וברק--וגו ד] וגוז ל | 10 *עשיתה---לפניך] שעשתה---לפניך ל עשית (בשעשית א?, 
וכשעשית א') . . לפניך ךא, עשית . . אמרנו לך מ, נס בלילה ף | השיר] שנ' .₪ אמ דכת'.- פ: הדה הוא -ן | 
1 **התקדש] התחדש ל | ובלילה] מ. וגליל פ: לך נאה לומר שירה בלילה ך, ולך נאה . .. וִי (שופטים) | 
למה ל ₪ | 12 המאורות הגדולים (המאורות ך)] /- שני ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים ם. שני 
ויעש ‏ . . הגדולים וגו דְמ ויעש . . הגדולים א?, ויעש . . הגדולים את המאור הגדול וגו' ן | ר' תנחוס] 
ר' יודן בשם רי תנחום 8 ר' יודן בשם ר' תנחום בר' (בר מ) חייא דְמ, . . ביר' חייה [, ר' יודן בשייר תנחום 
בשיר חייא א? | ר' פינחס] פן: ור . - דאמ | 


2 שני והיו למאורות. והיו משמע שניהם יהיו למאורות, ופיד להאיר על הארץ, ונראה שזהו סיום הפתיחה ולכן ל'ג 
בכי'"ל הפסוק ויתן אותם וכו' שנוסף בדפוסי' ושאר כ'י ובפסיקתות, ואח''כ מתחיל דבור בפ'יע ודורש לאותות ולמועדים 
וכו', ובשתי הפסיקתות חברו עוד דרש זה אל הפתיחה וסיימו שם שיהיו או'"ה מונין לחמה וישראל ללבנה החדש הזה 
לכם (כִ''ה לנכון בפסיייר) כדי להסמיך הפתיחה לפ' החדש הזה וכו', ויתכן שגם מסדר ב'ר לקה פתיחה זו מן הדרשות 

הפרשיות שהיו לפניו, וממקור אחד שאבו הוא ומסדר הפסיקתא הישנה : 8 אילו שבתות. בשתי הפסיקתות ג' אלו 
השבתות דכתי (שנאמר) כי אות היא וכו' (ועי' עירובין צ''ו א' ובפירש'י שם ד'"ה מי, ובילקוט העתיק. דכת' ביני 
ובין וכו') ולמועדים אלו ימים טובים. (ובילק' מוסיף דכת' אלה מועדי יי ואחר ראשי חדשים מוסיף דכת' עד חדש ימים) 
ושנים אלו ראשי השנים : 5 ויעש אלהים וגו'. כן הוספתי, ומביא כאן כל המאמר לך יום וכו' משום שמסיים בו ואתה 
עשית את שני המאורות הגדולים, ונמצאו עוד בב''ר מאמרים כסגנון הפתיחות כמו בפי"ט כת' והמה כאדם עברו 
ברית וכו' עייייש, בפכ'יב כת' חרב פתחו רשעים וכו' ובפ''מ בכי"ל פ' וינגע וכו' צדיק כתמר יפרח וכו' ועי' מ''ח 
חלק ליט צד  :488‏ 7 בשעה שאתה עושה, בילק' שופטים וישעיה הובאו בדרש זה הפסוקים ותשר וכו' השיר וכוי 
והדרש עשית לנו וכו' לא הועתק שם, ובמ' תהלים שם איתא זש'ה לך יום וכו' ר' יודן אומר בשם ר' יהודח כל 
[מה] שאמר דוד בספרו כנגדו וכוי וכנגד כל העתים אמרו אמר לפניו וכו' עשית לנו נסים בלילה ואמרנו שירה 
בלילה שנ' יומם יצוה וכו' .ובלילה שירה וכו' ואומר השיר יהיה לכם וכו' עשית לנו נסים ביוס וכו' שנ' למנצח 
וגו' ביום הציל ה' אותו: ‏ 11 מאור ושמש. מאור בלילה ושמש ביום, מפי' ב'"ר: 12 את שני המאורות הגדולים. 
בבי"ל לייג כאן שני ויעש אלהים וכו' והוא הנכון, ולפי גי' כי'ו וכיי'א נראה שהמקרא מוסב למטה, וכ'ה בילקוט 
רמז ח' ובילקי מכירי ישעיה ס', אבל בילק' מכירי תהלים שם הוא ג''כ סיום המאמר : ר' תנחום וכו' בשם ר' סימון. 
במנוה'"מ פיי קלא ר' יודן בשם ר' תנחום בר חייא ור'פ בשר'יס מאחר שהיה קוראם גדולים הוא חוזר ופוגעס את 
המאור הקטן אלא על ידי וכו' ועח'נ, ומחוור כגי' כייל כי ר' תנחום היה תלמידו של ר'"ס ור'"ס הוא בעל האגדה 

פנינו שנמצאה בסגנון אחר בהולין שם ר' שמעון בן פזי ווריש ב"פ ור' סימון שם אחד הוא ועי' לעיל צר 26 
במ"י דייה יחזק ובאגה'א ה"ב צר 488 וצד 454) רמי כתיב ויעש אלהים את שני חמאורות הגדולים וכתיב את 
המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב'יה וכו' אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה 
לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו וכו', ועוד סגנון אחר להאגדה בפרר"א פ'ו ושם גריס לה סתמא ברביעי חבר 
שני מאורות הגדולים לא זת גדול מזה ולא זה גדול מזה ושוין בגבהם ובתארם ובאורן שג' ויעש וכו' נכנס תחרות 
ביניהם זה אומר לזה אני גדול ממך וזה אומר לזה אני גדול ממך וכו' מה עשה חקב'יה הגדיל את האחד והקטין את האחד 
שנ' את המאור הגדול וכו' ואת המאור הקטן וכו', ושם פניא ר' זכריה אומר אחר ראש חדש מה כתי" ושעיר 
עזים אחד וכו' כשברא הקב'"ה עולמן ברא שני מאורות גדולים וכו' הגדיל אחד והקטין אחד והקשה הירח את 
ערפו שלא לעשות רצון בוראו שלא להיות קטן לפיכך ישראל מקריבין שעיר חטאת וכו ועיייע מדרש כונן בביה'מ 





10| בראשית פרשה ו א יד 


מבואו (שס שס) משמש ירע טבואו. אין מונים ללבנה אלא משתשקע החמה. יוסטא חכרא מש' רי 

ברכיה ויסעו מרעמסס [בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש] ונוי (בטדבר לג ג) ואם ללבנה 

תמנה עד כדו לית ליה אלא תלת עשר מטמועיין, ‏ הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה, ר' 

עזריה מש' ‏ ר' חנינא לא נברא להאיר אלא גלנל חמה בלבר, ‏ ואם כן למה נבראת לבנה. אלא צפה 

הקב"ה שאומות העולם עתידין לעשות אותן אלוהות. אמר הקב"ה מי שהן שניים מכחישין זה את זה 
5 עיי ויקלס כנס פל"0 כ" ע', עדכט פסליס יע םי יס : 


1 מדשמש א | יוסטא] פ. יוסטי ך | משום פ, משם א?. בשם ך |2 ויסעו] כת' ‏ פא?, הרי הוא אומר ך | *בחדש--וגוי] 
וגר] ל | יי ל ך | 3 את (אתה ך) מונה דְפא" | כדו] פא"ער. כדון ךש | ליה] פ. לה דא"ע. בהך | אלא 
לי א | תלת עשר] |ף*, ייג ען, ארבע עשרה 87/ ארבעה עשר ךש?, טיו א | מטמועין דפעש.: משוקעין א'ר | 
משתשקע] משקיעות ף | 4 בשם | חנינא] פא: דנה ך | ואפ] פ: אס דא' | צפה] רְזֶך, שצפה פא. מלמד. .ך | 
0 שאומות---עתידין] פי. שעתידין אומות העולם דא" | לעשות *אותן פחז] לעשותן דָי, לעשות ל | משהן ח, מה 
משהן ף, מה אם א?/ מה אם מי שהן ךך | שנים ך, שניהם משוקעין א | ממכחישין] חא. ומכחישין דפ | 


שעשה ירח למועדים שמש ידע מבואו אין מונין בה אלא מהשמש ידע מבואו משתשקע (כ'ה בדפיר), ונל 
שגי' חדפוסים היא הגהה עפ'"י פירוש זה, ובפסיקתא (עייייש הערה ר) הגי" אע'פ כן שמש ידע מבואו מכאן שאין 
מונין ללבנה וכו', ובמ' תהלים א''ר שילא מכפר תמרתא בשם ר'י אעפ'יכ אין מונין ללבנה אלא משקיעת החמה, ובירושי 
שם ר' שילה דכפר תמרתה בשם ר' [יוחנן] עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים 
ועיי ריה בבלי כיה אי : 1 אלא משתשקע החמה. שאין מונין ממולד הלבנה וגם אין ממתינים למנות עד שתתא 
נראית בעליל כמו שדורש בשם ר' ברכיה ויסעו וכו', : ובשבלי הלקט שם כתב זו הוא תשוכת השואל מאחר שכל 
חשבונינו עפ'י הלבנה למה אין מחשבין מעת לעת למולדתה אלא שאנו מחשבין היום משקיעת החמה וכו' והימים 
הולכין אחר זריחת החמה ושקיעתה וכו': ‏ 8 מטמועיין. שקיעות החמה, וכן ת'י דרך מבוא השמש (דברים יא לי) 
מטמעא דשמשא, ולקמן בכייל פסיג עס מטמעי שימשא בערובת שבתא, ועי' ערוך ע' טמע, וגם שם הגיי יו 
מטמועין, והיא הגי' האמיתית, ולא ארבע עשרה או ארבעה עשר כמו שהגי' גם בשתי הפסיקתות, דהראיה 

מפסוק ויסעו וגו' הוא כמו שמפרש בפי' ב'יר דקים לן ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים יום ה' היה (עי' מכילתא 
בשלח מס' ב' פ'א ומס ד' פ''א, שבת פיז ב', פדר'א פ"ט) ומולדו היה ביום ד' אחר חצות (תנחומא מב בא 
סי' יי, ילקי בא רי קצ'יא, ועי' פסיקתא שם ניר ב', פסייר שם ע'יח א'), וגמירי כל חודש שנולד משש שעות 
> ולמעלה אין כח בעין לראותן (תנחומא מב פסיקתא ופסיייר שם ועי' "ה כ' ב') ואותו מולד ניסן כיון שנולר לאחר 
חצות ביום ד' לא נראה בעליל עד ליל ששי (ועי' גם במ'כ: ואם ללבנה את מונה, והוא מליל ו', לא תמצא עד 
יום ה' שבו יצאו ישראל ממצרים אלא תלת עשר מטמועין, שהרי בתחילת ליל ה' נשלמו רק ייג ימים שלמים וחית 
אותו יוס ה' ייד ניסן ואיך קורא אותו הכתוב טיו לחודש (וכ'"ה במ' תהלים שם א"ר ברכיה בחמשה עשר יום > 
וכו' אין בו אלא ארבעה עשר והוא אומר בחמשה עשר), מזה אנו למדין שאנו מונין משתשקע החמה כיוס די 
שבו היה מולד, וחיה ר'יח ביום ה', והשקיעה הראשונה שאנו חושבין יוס ה' בערב, והשקיעה חייר שבה נשלמו 
ייד ימים לחודש היתה ליל ה' שבו יצאו ממצרים, ובעצם היום הזה יצאו והוא טיו לחדש ניסן, וכן מוכח נמי 
מירושלמי שגי' כיייל וערוך היא הגי' הישרה דגרסינן שם א'ר ברכיה כתיב ויסעו וכו' כד יטמע בלילי מועדא 
(כששקעה החמה בליל פסח) ארבע עשר מטמיעין אית בה הוי משקיעת החמה את מונה ללבנה ע'כ, ובסוגיין: 
בב'"ר דקסיד ללבנה את מונה ולא משקיעת החמה אי אפשר לומר שאית בה עד כדון ג''כ ארבע עשרה מטמועין/ 
וגם בפי' . ביר כיייט ג' עד כדו לית בה אלא תלת עשר משוקעין (ושם בסוף המאמר משוקעין לשון שקיעת 
החמה ליא מטמועין מתורגם בתרגום ירושלמי ויהי השמש באה והוה שמשא מטמע, והגי' משוקעין. איתא גם 
בכייא ב', ובפסיייר משוקעות; ובפסיקת' משוקעת), אך מסיק שם כמו בפי' ביר שבדפוס לפיכך אם אתה מונה 
ללבנה משנראית לא תמצא מר"ח וכו' אלא ייד שקועות וכתיב בחמשה עשר יום וכו', ונראה שטיס נפָל בסוף" 
דבריו. ובפי' ב'ר כיי"יט וכיייא מתחיל פירוש הפרשה עד כדו וכוי משוקעין דקים לן ניסן וכו' וליג בברייחא דשמואל 
ירחינאה (ועי' בכתבי צונץ חיג צד 248) וכן ליג שם וגם בסדר עולם מפורש שאותו חמשה עשר שנסעו 
מרעמסס יום ה' היה וכו' (ובס'ע שלפנינו פ''ה איתא בייד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן וכו' ויום חמישי היה וכו 
ממחרת הפסח ערב שבת היה נסעו מרעמסס וכו' וכן שבת פ'ח א' תש דתניא בסיע בחמשה עשר יצאו ואותו 
היוס עייש היה ועיי לקח טוב שמות ייד ג' ט'ז א' וכ'יג, ועס פי' ב''ר הנדפס מסכימים הרבה מן הראשונים שתביאו 
בשם ס"ע שביום ה' יצאו ישראל ממצרים ועי' במבוא לס"ע להר'ר ראטנער צד 116 וצר 140 ובס"ע שהויל פ''ה 
העיה ", והוא חוה דעתו שגירסא מוטעת נזדמנה להם, והגי" הישרה היא שלפנינו בס"ע, ואולם העיר שבכיי 
מינכן שבת שם חסר המאמר תש דתניא בס"ע וכו ועיי דיס וגם בעין יעקב שבת שם חסר כל המאמר. ועוד 
העיד שבשני כ'י הגי" בסיע שם בייד בו שחטו וכו' ויום רביעי היה וכו', וכיה בילקי שמות ר' קעיב, ותחי 
מארכס כתב לי שגי' זו מקוימת ג'כ עפ"י כ'י אחרים, ובסמוך הגי' שם בס"ע ד' קונשטנטינא ולמחרת יום ד' ויסעו 
בני ישראל וכו' ויום חמישי היה, וכן בכי''א ולמחרת וכו' נסעו מרעמסס ויום חמישי היה, ועוד בשני כלי ולמחר 
נסעו וכו' ביוס חמישי ובהמשך הפרשה שם הג" בד' קונשט' וא-בעה כ'י ויום רביעי היה והוא היה ייט אחרון 
של פסח ועי' גם בילקוט שמות שם) וכן ליתא בפי' ב"ר כיי"ט וכי'א מה שנוסף בפי' הנדפס וקשיא, לי הא מנא לן 
וכו' והא לא קושיא וכו' ומה שמובא שם בסוף המאמר והוא שייסד הפייט (ריל הקלירי בקרובה לפי החודש). קץ 
מולדו חל וכו' ועיי בשבלי חלקט שם ובפסיייר שם הערה ד', ובעל עמת'יר העיר בע' מטמעא על גיי הערוך ופירשה לנכון 
ובעמת"ל ח'ג צד 91 נדחק לפרש כגי" הדפוסים, ומהרז'ו פי' אם ללבנה אתה מוגה היינו ממולדה עד כדון לית 
בה אלא ארבעה עשר משוקעות בתמיה והרי יש כבר בה חמשה עשר משוקעות, ולא משמע כן מלשון המדרש 
ואהיכא קאי דמקשי ואם וכו לית לה אלא ייד בתמיה, ואם כפירוש זה לא היה נעדר כאן מלת אתמהא כסגנון : 
המדרש, ובירושלמי שם גריס עוד א"ר סימון וחיו ע'י זה וע'י זה א"ר יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ריש 
בן לקיש אמר החדש עד שיהיו כולו מן החדש וכ": | 4 גלגל חמה בלבד. בשתי הפסיקתות מוסיף גם כאן 
יהי מאורות מארת כת', ושם הג" אם בשעה שהם שנים והם מכחיש" וכו' וכן העתיק בילקוט: 5 מי 
שהן. וכן כתוב בכי"ל לקמן פי"ב מי שהוא בונה וכו', ריש פכ''ח מי שהקב'"ה הופך וכו', פליט מי שנטה אהל 
שרה, פניה מי שהקב'יה מתהא וכו', וכתגחומא מב בראשית סיי ד' מי שמזכיר וכו', ועי' לעיל צר 5 מי אתי; 








בראשית פרשח ח ו א ינ-יד 19" 


לעשות רצון בוראה, עץ עושה פרי אפילו אילני סרק עשו פירות, על דעתיה דר' יהודה ניחא. על 
דעתיה דר' פינחס למה נתקללה, אלא כאינש דאמר לייט ביזה דהכרן איינק: 

יג) ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי יוס שנכראו בו ניבוריפ היך מה דאת אמר שלישים 
וקרואים רוכבי סוסים כולם (יחזקאל כג כג) , כיון שנברא הברזל התחילו אילנות מרתתים, אמר 
להם מה לכם מרתיתים עץ מכם אל יכנס בו ואין אחד מכם ניזוק: 5 


פרשה ו 


א יד) וואמר אלהים יהי מאורות. רי יוחנן פתח עשה ירח למועדים (תהליס קד יט) א 
אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבר, ‏ אם כן למה נכראת לבנה למועדים כדי 
לקרש בה ראשי חדשים ושנים, 4 ר' שילא דכפר תמרתא מש' ר' יוחנן אף על פי כן שמש ידע 


2 פסיקפס פ' זכול (כייג 3'), פסיקת6 כבסי טס (ע''ס 3'), סנסועל. פ"כ ופנסועס פלס פיי די: ‏ 8 "לקוע כמ ס', וע" 
עדכש כוכן: || 6 "לקוט כפז ס', ילק' מכיכי ססליס ק"ד סי כ'ג, פסיקפס פ' סקודט מ"ס 3'), פסיקסס כנסי טס (ס"ו 5') 
ועי' עדכט ספליס ק"ד קי' ע"ז, סולין סי 3': | 8 יכוט' כ'ס פב כייס בי : 


1 ועץ א | אפילו לי א | פירות] - באותה שעה א | לדעתיה פ. לדעת ךן | ר'ח | יהודה] פ/ ₪ בר' (בירי [/ 
בר א%) שלום [א: בר' שמעון ך | לדעתיה פ. אלא על דעתיה ךְָ, לדעת חח: ועל דעת | | 2 ר' חן | נתקללה] = 
הארץ [א | כאנש פוי, כאיניש דְא | לייט ביזא דכן איינק (אוניק) , ליט ביזה דהכדן אינק פ, ליט בזה דהכן 
דהדין יניק  ,[‏ לייטן ביזיא דהדין (דהכדין י') איינוק י, לייטין ביזייה דהכדין איינק ח: יהון לייטין ביזיא דהדין 
יניק ך | 8 כד'א פאי | 4 וכיון א | ברזל י | מרתיתין ן | אמר להם] - הב'ה י, הברזל א | מה אתם מרתתים א | 
5 *עץ מכס ל"ךְפוי] עשמכס ל, עצים א | בו] ו: בי פוא | מהם א || 6 עשה] כת' .= 5 | למועדים] = שמש 
ידע מבואו ף | 7 בלבד] .= מארת כת' פָמם | | אם--כדי] אבל הלבגה למה נבראת מ | 8 לקדש] לעבר מ | 
בה] פוא שמ. בהשנונה ךָ | ראשי--ושנים] שנים ולקבוע חדשים מ | שילא] פאמ. שילה ך | דכפר] איש 
דכפר ₪ | משום פ, בשם ךא | אף--כן] פאיש. אע'פ שעשה ירח למועדי' ך. | 


חוד של רייג) פברה. ובירושי שמחה בציוויה והופיפה אילני סרק ועחינ: ‏ 1ניחא. שנתקללה לפי שעברה על 
הציווי,. ובירושי ג' על דעתיה דר' יודן בר שלום יפה נתקללה הארץ על דעתיה וכו': 2 לייט ביזה זוכו'. ארור הדד 
שכזה היניק ועיי דלל'א להח' דאלמאן צד 297 וצד 267, וכ"ה בירושי בלשון יחיד ליט ביזא דכן איינק וגיו 
הערוך עי' עי בז א' ושם הערה א', ובפסי''ר שם הועתק או מן הדר שזה הניק, ובדפוסי' בלשון רבים יהון לייטין 
וכו' ארורים שדים שזה ינק, ובד'ו הגי' יניק ובדפיר יינקי, וּבַמ''כ הגיה מינק והדפיסו אחריו במ"ס מניק או מניקי, 
ובפסיקתא שם ליטין ביזיא ךהכדין אוניק. ובתנחומא מב לייטין בזייה דהדין יינקין וגוסם שם פי' ארורין שדים 
שהניקו כזה ועייייש הערה לייב ובתנחומא שם ורש'י עה''ת פ' ארורה האדמה, ולקמן סוף פצ''ח בנוסחת הדפוס 
חורש ברכת שדים ורחם יתברכון דדיא דהכין אוניקו וכו'. והוראת מלת ביזא עי' בהוספות הח' פליישער בעמתר 
חא צד 419: 8 יום שלישי. וכן דורש לעיל פי'ג צד 24 יום אחד ולקמן סוף פ'ט יום הששי, והיכא דאיכא 
למדרש דרשינן  :‏ גיבורים. בכי"פ נוסף בגוף הספר פי' אילנות גבוהים, ובמדרש כונן (ביה"מ חב צר 25) איתא 
יום שלישי ברא כל עצים ואילנות וכו' כיון שראו ארזי לבנון ואילנות בשן וכל אילנות הגבוהים כי נבראו תחלה 
בארץ מיד גבהו למעלה וגאו בעצמן אמר חקב'יה אני שונא גאון וגובה וכו' מיד ברא הר הברזל וכו' א"ל הקבייה למה 
תבכו וכו' מכם יצא בית יד לגרזן שיקצוץ אתכם ואעשה אני כי אתם תשלטו בו וכן, ועייע ריש מדרש אלה אזכרה (ביה"מ 
שם צד 64): 4 אמר להם. הקב''ה אמר לאילנות ועי' גיי הילקוט וכן ג' שם אל יכנס בו: 5 עץ מכם וכו'. מאמר זה 
דוגמתו סנהדרין ליט ב' והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא, וסא''ר ריש פכ'ט שאין האילן נעקר 
אלא בבן מינו, ובכייל כתוב עצמכם ומוגה ביני שיטי ץ רל עץ מכם: 
: פרשה ו. בכי"א א' וב' פרשה ה' ועי' במ"י לעיל צד 80 וצד 88 : 6ר' יוחנן פתה. הפתיחה גקראת 
"על שם ר'י ע'יש התחלתה אמר ר"י לא נברא וכו', ובשתי הפסיקתות היא פתיחה ראשונה לפ' החודש ושם ליג 
ד" פתח: 7 גלגל חמה בלבד. וכן מובא במנוה"מ סי' קל"א. ובשתי הפסיקתות מוסיף יהי מאורות מארת כתיב 
ועח'"נ, ‏ וכן מפרש במיכ שדייק כאן מדכתיב יהי מארת חפר דמשמע מאור אחד, וביפ'ת כתב שאפשר שמדייק 
מדכתיב יה י מארת וליק יהיו, אבל אינו דרך המדרש להביא בתחלת הפתיחה ראייה מפסוקי הפרשה שדורש בה, 
ובירו' תעניות פייד טייח ב' דרשו מארת כתיב. לשון מארה שאנשי משמר חיו מתענין ברביעי על התינוקות שלא תעלה 
אסכרה לתוך פיהם ועי' ברשיי עה"ת, ובילקוט העתיק לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שני' יהי מאורות 
מארת כתיב א''כ למה נבראת לבנה אלא צפה וכו', ואינו מוכח אם דלג מן א"כ למָה נבראת וכו' עד א"כ למה גבראת 
יכתח או 8 רק סוף הפתיחה, ועי' למטה שגי' הילקוט מסכמת יותר לסגגון הפסיקתות והציון בר ליתא 
דפי"ר וניל שהעתיק כאן מן הפסיקתא כמו שהעתיק משם פתיחה זו בילקי תהלים ר' תתס'ב, ושם איתא 
הציון פסיקתא גם בדפיר, ובכי'ו קיטע עד ר' ברכיה בשם ר"ס לקמן (צד 41) והפופר רמז אל הפסיקתא ריש פ' 
החודש גרְשה (?) דראשה דההודש עד מטי ר ברכיה בשם וכו, וכן מצאתי אות באות גם בכי"נ: 
7 גבראת לבנה. במנוה"מ ג' נברא גלגל לבנה : כדי לקדש בה. וכי'ה במנוה"מ ועח'יג, ובשתי הפסיקתות הגי' אלא 
בה ראשי חדשים וראשי שנים, וכן מובא בשבלי הלקט פיי קסיה וכן שם. כגי' הפסיקתא ידע מבואו מכאן 
שאין מונין ללבנה אלא א"כ שקעה חמה וניל שהציון שם ב'"ר טיס הוא וצ'יל פסיקתא, ועיי עוד תריי א' ובי 
ופירש'י ותרג' תהלים שם, ובמ' תהלים מב שם הגי' אמר ר'"י לֶא היה העולם ראוי להשתמש אלא בשמש הזה 
בלבד ולמה עשה הירח בשביל המועדים שנ' עשה ירח וכו', ובחולין שם אמרה ירח וכו' א'"ל זיל לימגו בך ישראל 
ימים ושנים וכו' א"ל יומא גמי א'א דלא מנו ביה תקופתא דכתיב והיו לאותות וכו': 8 דכפר תמרתא. בפסי"ר 
איש כפר תמרתה ועח"נ: אף על פי כָן. כִיה הגיי הנכונה ועח'ינ, ומפרש בפיי השני שבפיי ב''ר הנדפס אע'פ 





8 בראשית פרשחה ה א י יא 


ולמקוה המים קרא ומים והלא ים אחד הוא, מה ת'ל ולמקוה המים קרא ימים, אלא 
אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידן ומאספמיא: 
ט יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו תני בשם ר' נחן ג' נכנסו לרין ויצאו ד' מחוייבים, . 
אדם וחוה ונחש [נכנסו לדין] ונתקלקלה הארץ עמהם ארורה הארמה (ביאשית ג יו) שתהא מעלה 
5 לו דברים ארורים כנון יתושים ופרעושים וזבובים, ותעלה לו גמל, אמר ר' יצחק מגדלאה אף הוא יש 
בו הנאה. ולמה נתקלקלה, ר' יהורה בר' שלום אמר שעברה על הציווי שכך אמר הקכיה תרשא הארץ. 
ונו' [עץ פרי] מה הפרי נאכל אף העץ יהא נאכל. והיא לא עשת כן אלא ותוצא הארץ רשא עשב 
מזריע ונוי [\עץ עושה פרי] הפרי נאכל ואין העץ נאכל, ר' פינחס אומר הוסיפה על הציווי, סמכה 


1 ילקוע טס, ספכי עקכ פי ל'/ע : 8 ילקוע כ ל"כ, יכוט' כלפים פס כיז 33: = 4 לקפן פ'כ, וע פ'י: 6 ילקוט כ ק': 
7 פיי ספכס נסוקופי פ''ס: 


עד . . מותחים והולכים ן, עד . . נמתחין והולכין א'. עדיין היו שמים וארץ נמתחין והולכין י. עדין היו מותחיי 
והולכים ך], היו מותחי' והולכין עד עכשיו ך | 1 והלא] א'ר יוסי בר' (בן פא'. ביר' ן) הלפתא -- דפוא' | 
מה] א', ומה דְפן | ולמקוה--קרא] פן: ל' דְא' | אינו| פא'י, לא דִן | 2 הדג ן | לעולה מצידון דְן. ומצירן *, 
לטעם דג העולה מצידון א ל' ₪ | ולעולה (לעולה פי) מאספמיא ְפא'י. ולעולה מאפפנייה ן | 8 תניא א | 
שלשה פןך | ויצאו ארבעה וְֶץ, ודי יצאו ך | חייבין ןא | 4 אדם] פואי. ואלו הן - ך | *וחוה ונחש דפא] 
וחוה והנחש [, נחש וחוה ל | **נכנפו לדין] ל ל | וגתקללה הארץ פָוִי, ויצתה חארץ חייבת א | ארורה] 44 
שני ... ל"דפא | האדמה] .- בעבורך דְוא | 5 לו] לך דוא. ל פ | ופרעושין וזבובין פו. וזכובין ופרעושין ך' | 
ותעלה--גמל] דְזא: ותעלה לך גמל פן ל 7 | הוא] פוח. הן ך. אלו א | 6 כו] פוח: בהן דא | 
הנייה פַ[א, הנאה גמלה להסקה ד | נתקללה | ר' יהודה בר' שלום] ר' יהודה (יודה ן) בר' (בר א) שלום ורי 
פינחס,- דְוָא? | שעברה] לפי .- ם, מפני .- א | *הציווי ן] הצווי דְָפִי, הציוי !/ הצויוי ל | אמר] א'. .- לה פואי | 
*הקביה דואי] ₪ ויאמר אלהים לפ | 7 *עץ פרי פן] עץ פרי עושה פרי ו ל לך | נאכלן יהא .- ד | יהא] חי 
לי דפואי | עשת] פן. עשתה דְאי | 8 *ועץ עושה פרי ן] ל לך | ואין העץ] פי, והעץ אינו דָא?. והעץ לאא' | 
נאכל] ₪ ואם עשת שמא לא יענש ם | אמר ך | * הציווי ךְן] הציוי לְך' | סמכה] שמחה ל", סברה א | 


והולכים. ‏ וכיה לקמן פ'י בכיייל מכוללים הין המעשים והיו מתוחים והולכים ועח"נ : 1 והלא ים אחד. בשאר כ'י 
ובדפוסים הגי' א"ר יוסי בן (בר) חלפתא והלא וכו' ובספרי שם ר' יוסי המשולם אומר וכו' והרי ים אחד הוא שני. 
יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד מה ת"ל ולמקוה המים קרא ימים מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו 
לטעם דג העולה מצור ולא העולה מצור לעולה מאספמיא, ובילק' עקב ר' תתניט ג' שלא שוו טעם דג העולה 
מעכו לטעס דג העולה מצידון ולא העולה מצידון לעולה מפמייאס, ועי' מקואות פיה מיד לא נאמר ימים אלא 
שיש בו מיני ימים הרבה וכו': 2 העולה מעכו. בפירשיי עה'ת מובא העילה מן הים בעכו לדג העולה מן הים 
באספמיא ועי' בזכור לאברהם שם. ובכיייל כתוב מצידן חפר ויו וכ'ה בילקוט וכן איתא בצידן בפסיקתא פכיב (קמז אי) 
ושיר רבה 5' נגילה (א' ג'), ‏ ובירוש' ברכות פ'ג ו' א' ויוצא אחר רבו לצידן, ואספמיא הנזכרת - כאן היא העיר 
פנייס או פניאס') בצפונה של א'י (ועיי לקמן פס'ג) ויש אצלה ים והוא ים אספמיא (ב'ב עד ב', ולפי הגי' בילקי .. 
תהלים ר' תרצ'ז ימה של פמיאס, ובמ' תהלים כ'ד סי ו' ימא דאספמיא, ובירו' כלאים פייט לייב ג' כתובות פיב ליה בי 
ימא דאפמיא) שנמנה בין. שבעה ימים שמקיפין את א"י או שאיי יושבת עליהם, ועי' מי'ח חלק יז צד 876, 
קרויס צד 91 וצד 468, ולדעת הג' שיייר ערך מלין צד 180 כיוונו חזיל במקומות אלו לעיר אפמיא על שפת נהר " 
אראנטיס, והח' באכער כתב לי שמלשון המאמר שלפנינו משמע שאספמיא כאן היא אצל הים הגדול או קרוב לו כמו 
עכו וצידן ועיי גי' כי''ו וציע  :‏ 8 ויאמר אלהים תדשא. כאן מתחיל כי'א ב' ורוב נוסחאותיו מסכימות לכי/א א' ואין 
ספק אצלי ששניהם נובעים מטופס אחד ובכל מקום ששני הכ"י שווים זה לזה ציינתי שניהם בח'נ בסי' א, וגם בכי/א. ב' 
נסמן הפרשה שלאחר פרשה זו במספר ה', וכן שם מספר הפרשיות חסר אחד עד פכ'א ויאמר וכו' חן האדם וכו 
ועי' במ"י לעיל צד 80: | תני בשם ר' נתן. בירושלמי מהופך סדר המאמרים וגריס שם ואם כן למה נתקללה 
הארץ ר' יודן בר שלו' אמר וכו' ר' פינחס וכו' על דעתיה וכו' שם כאינש דאמר וכו' ומסיים שם ואתיא כיי ר' נתן 
ג' נכנסו לדין וארבעה יצאו מקוללין ארורה האדמה בעבורך. (ול'ג שם שתהא מעלה לו וכוי) וכבר כתב מהרויף 
במבח"י ג'יב ב' שגיי הירושלמי קשה להולמה ונכון הסדר שלפנינו  :‏ 5 דברים ארורים. לקמן פיי חושב יתושים וכו' 
לדברים שנראים כאילו חן יתירים בעולם עייייש: ותעלה לו גמל. לקמן פ'כ הגי' בכיייל ותעלח ל ך גמל ועחינ, 
ומוסיף שם אף הוא יש בו הנייה שהוא מוכרו ונהנה מדמיו וכ'ה שם גם בדפוסי', וכאן השמיטו המלות 
ותעלה לו גמל ושבשו והגיהו אמר ר'"י וכו' אף הן יש בהן. כאלו יש הנאה ביתושים וכו' ועי' גם ביפית ובפיי > 
מהרז"ו וקשה להבין מה טיבו של גמל כאן ואיך חשביהו בכלל דברים הארורים, ובפי' ב'יר (וחגי' בכייט גכ 
ותעלה לו, ובנדפס ותעלה לך) כתב שמתורין לפני בני אדם וספק למורה אם הוא גמל או חיה אחרת, ויש 
שהגיהו עפ'י רש"י עה'ת פ' ארורה האדמה וכו' ותעלה לך נמלים, אך ברשיי שם מובא נמלים במקוס יתושים, 
וגס לא יתכן לפי מה שמשיב אף הוא יש בו הנאה שהוא מוכרו ונהנה מדמיו ועי' עוד לקמן פ'כ ביד'מ ומכ 
ופי' מהרז'ו ומחוור פירוש המאמר עפ'י משנת דר'א שם שנתקללה הארץ אחר בריאת העולם שתהא מעלת לו 
דברים ארורים כגון יתושים וכו' שהם מתתווים מעפר לצער את האדם, ומקשה ותעלה לו גמל שתעלה גכ בריה 
גדולה כגמל לצערו ולהזיקו (וכלשון הגמרא שבת ק'ז ב' ההורג כינה וכו' כהורג גמל וכוי עייייש וסנהדרין סז בי 
בריה פחות מכשעורה וכו אפילו כגמלא נמי וכו') ומשיב שבריה גדולה היה מוכרה ונהנה וכו' ולכך נתקלקלה. 
האדמה שתעלה דברים שאין בהם שום חפץ: ‏ 6 נתקלקלה. בכי"ל מוגה כאן נתקללה כמו שהגי' בדפו' וילקי ושאר כ 
וירוש' ובסמוך גם בכי'ל, ולעיל איתא ונתקלקלה גם בך"ו: שעברה. בירושלמי ע'י שעברה על גזירותיו של חקבייה 
תדשא חארץ דשא עשב מזריע זרע וחיא לא עשתה אלא ותוצא הארץ וכו'. והוספתי עץ פרי וכן בסמוך ועץ עושה פרי " 
ועח'נ וילקוט ורש'י עחיית: 8 סמכָה. סמכה דעתה לעשות וכו', ורי'ג כתב שגי' הרין זיל (ריל ר' נסים ביבאש 


1( 166. 





.4 % יא ול ו 


2 


























ב 


בראשית. = פרשה ה א טי 7 


אמ' צימצמן בין שני בדי ארון, אמר להם יהושע מזה חרעו כי אל חי בקרבכם (שס שפ 6, ואף 
בירושלם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ר' שמואל בר' יונה בשם ר' אחא ארבע אמות לכל אחד 
ואחר, אמה מכל צר כדי שלא יהא אחר מהם שומע תפילת חבירו, ואף לעתיד כן ביום ההוא יקראו 
לירושלם וגו' (ירמיה ג יו) ר' יוחנן סלק למישל בשלמיה דר' חנינא אשכחיה יתיב דריש הדן פסוקא 
ביום ההוא יקראו לירושלם כפא י"י ונקוו אליה כל הגוים, [אמר לו ר'] וכי מחוקת היא אתמהא, 
אמר ליה הקכיה אומר לה האריכי הרחיבי קבלי אכלופיך [שני הרחיבי מקום אהלך (ישעית גר ב)] : 
י) ויקרא אלהים ליבשה ארץ למה ארץ שרצתה לעשות רצונו, רב נתן כשם ר' אחא 
[ר' ברכיה בשם ר: יצחק] אני אל שדי (כראשית יו א) אני שאמרתי לעולם דיי ולארץ דיי, שאילולי 
שאמרתי לשמים דיי ולארץ דיי עד עכשיו היו מתוחים והולכים: 


2 סמום פ''ס עס ימס כ'/6 6', עדכש קקלם פ' כל סכסליס \5' ז') ומדכע קסלם פ'כ עס (מדכט זועס 75 88): 4 עד 
פסיקסס כנסי פכ"ס (ק'ג 3י), פקיקס6 פי"כ (ק'"ם 6'), סכסועס. מכ יפכן סי ייד | ספכי דנכיס. פיי 6', טיל כנס פ' מוסכך 
(זי פי): 7 ילקוע כפז ס': 8 לקטן פה סניגס יכ פ', פנסועס מ'/כ בכסטים כ" יס לך לך סי כ'יס מקץ סי" ע'ז, פדכייס פי'ג : 
1 אמרין דְןָ, "רי פא | יהושע| .. לישראל מ | מזה תדעו] ממה שתחזיקו בין שני בדי ארון אתם יודעין פ: במה 
(ממה י) שהחזיקו (שהחזיק א') שני בדי הארון (ארון ימ) אתכם אתם יודעים וָא'ומ. ממה שהחזיקו שני . . אתם 
יודעין ששכינתו של הק"ב הוא ביניכם ההד ויאמר יהושע בזאת תדעון ך' | ואף] פי (שפ). אף דויםמ | 
ל *בירושלם דְמִ] בירושי ל. ירושלם כן י, בירושלם כן ן | עומדים] דתנן .- ך8. כדתנן = א'מ. דתגינן ₪ ןי/ 
כדתנינן .= י (שם) | בר ינה ן/ בר' (בר א') חנא דְא', בר חנה מ | 8 לואחד] לי ךְ | אמה] ואמ ואמה דִי, 

> לי פי (שם) ‏ | אחד מהן ימ. אחד פי (שם), אדם דא', אדן מהן ן | תפלת חברו ים, תפילתו של חבירו ךְ | 
אף וָא"י | לעתיד פ, לעתיד לבא דְוִימ, לעה'ב א' | כן] ן. ₪ שני דפ | ביוס ההוא] פ. בעת ההיא דְוְא'י (שם) מ | 
4 ר' יוחנן---פסוקא . . ל' ימ | סלק] פו: פליק דא' | למשאל דְפא1, למשאול ן | בשלמיה] א', שלמיהח ךפן | יתיב 
דריש] פ, יתיב דרש ן, דיתיב ודריש דִי, דדריש א' | הדן פסוקא] ן, הדין . . פא". בהדין פסוק ך | 5 ביוס ההוא] פוְד1י 
בעת ההיא ד" א* | *כסא- -הגוים פ]. כפא י'י דוא',. וג ל | *אמר לו ר' ל"דפו] אמר ליה מ: ל ל | חיא] פוי 
₪ ירושלם כסא ה' ך | אתמהא ן, ל' דְפי | 6 "אומר] אמר ד | האריכי---אכלוסיך] ‏ פ. האריכי . . אוכלוסיך דִי, 
הרחיבי מקום אהלך אפתיי האריכי מיתריך קבלי אכלוסיך למה כי ימין ושמואל תפרוצי מ הרחיבי . . אהלך ויריעות 
משכנותיך וגו" כי . . תפרוצי וגר א' | *שני--אהלך ל"י'] לי ל, שני . . אהלך וגוי כי ימין ושמאל תפרצי וגו' םי 
הרחיבי . . וגו . . תפרוצי י (שם), הרחיבי . . ושמאול תפרוצי וגו' ן, חה"ד הרחיבי . . אהלך למה כי . . ושמאל 
תפרוצי וגו ד | 7 למה] [רן. ₪ נקרא שמה דא | שרצת ן | רצונו] רצון קונה | ר' נתן | 8 *רי ברכיה---יצחק ליו 
ור' . . יצחק דא" לי ל | אני] ₪ הוא וָחי | לעולפ--דיי| לעולמי די ו לשמיים דיי ולארץ דיי ן. לשמים ולארץ 
די 87 לעולמי די לשמים די ולארץ די דְז, לעולם די לשמים ולארץ א1 | שאילולי---ולארץ דיי] [, אלמלי . . ולארץ די זי 
שאלמלא לא אמרתי די לשמים ולארץ א', שאלמלא (שאלו לא י) כן דִי, אילולי דבר זה ם | 9 עד עכשיו מתוחין והולכין פ. 


= מזה תדעו. עשיה שם בזאת תדעון, וגם בשאר גירסאות שציינתי שינו לשון הכתוב אתם יודעין, וכולם לפרש באה 


ובגי' הדפוס בלבד נוסף עוד ששכינתו של הקב"ה ביניכם הה"ד וכו' ועי' בויייר: 5 ר' שמואל בר יונה. בוי'ר ד'ו ריש בר 


< איניה ועח'ג ואגה'א חיג צד 111, ומהרזיף כתב במבה"י קכ"ה ב' שעיקר השם אינא, ואינייא וינא ט'"ס, ובמ' קחלת 
= משובש ריש בר חובה, ושם ג' ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד ואמה מכל צר כדי שלא וכו' של חבירו ויטעה, 
= ובמי קהלת מב הגי' רייש בר נחכני ועייייש. ובור ריוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד אמה לכל צד כדי שלא יהא 
אחד מהן שומע קול חבירו מתפלל ועח'ינ ופי' מהרז'"ו: 8 ביום ההוא. במקרא שם בעת ההיא וכצ'ל וכן מובא לנכון 
= הכתוב בוייר ופסיייר שם, ונשתבש בכיי הישנים כאן ובסמוך : 4 ר' יוחנן. בפסי'יר גרסינן ר' אלעזר בן עזריה ורי 
אליעזר המודעי הוי יתבי עסקין בהדין פסוק רכב אלהים וכו' מתיב ראב'ע וכו' אייל חבירא הא כתיב בעת ההיא 
וקראו לירושלים וכו' אפשר לומר מחזקת היא ירושלים אלא חקב'יה אומר לה וכו', ובסגנון אחר בפסיקתא שם 
=" ראב"ע וריא המודעי אחד אומר ומחזיק היה ההר וכו' והאחד אומר כישוב הקבייה לירושלים וכו' ועי' גם בתנחומא 
< " מ"ב יתרו שם: אשכחיה יתיב. בוייר שם ואשכחיה דחוה עסיק בהדין פסוקא בעת ההיא יקראו לירושלם כסא 
א ונקוו אליה כל הגוים, וכן השלמתי כאן הפסוק ועח'נ: ‏ 5 אמר לו ר'. בכיייל נוסף כן ביני שיטי ועח'נ, ובוי'ר 
| הג" אמר לו ומחזקת היא אותן. וגי' הדפוס משובשת ועי' בפי' מהרז'ו: 6 אכלופיך. ‏ המון עם בל"י1), וכיה 


בפפי"ר הרחיבי וכו אוכלוסיך, ובוי"ר לייג ליה, ובפסיקתא דורש כן על הר סיני אייל הקבייה הארך והרחב וקבל 
בנ אדוניך: שג' הרתיבי וכו'. גם זה נוסף בגליון כייל, וכן הובאו הפסוקים בוי"ר א"ל המקרא אומר הרחיבי וכו 


"כו ימין ושמאל תפרוצי, ובכיז אפשר שפיום זה אינו מעיקר המאמר בביר, וכן. ליתא בפסי"ה |ושם מסיים קבלי 


אוכלוסיך כדרך שאמר לסיני הארך אפתי (הרחיבי ת'י שם אפתי) קבלי מלאכי ועיייש: 7 שרצתה. דורש 


ארץ לשון רצון שרצתה לעשות רצון הקב'ה וכדדריש רב גתן בשם ר' אחא וכו': 8 ר' ברכיה בשם ר' יצחק. כן 
הגחתי ועח"נ, ולקמן פמיו הגי' בכיייל ר' נתן בשיר אחא ר' אחא בשיר יצחק, ובדפוסי' שם ר' נתן ור'. אחא ורי 
ברכיה בשיר יצחק : לעולם דיי ולארץ דיי, לקמן פמ'ו ג' בכייל שאמרתי לעולס דיי. ולפי גי' זו וגיי הילקוט עולם 


2 


" היינו שמים וארץ, וכן משמע בתנחומא מב לך לך ושם ג' אני אל שדי אמר ר' אבהו כיון שברא הקב''ה את עולמו 


יְ - ברא את השמים ואת הארץ ואמר להם שיהיו נמתחים והולכים שנ' וימתחם כאהל לשבת אילולי שאמר להם די 


היו נמתחים והולכים עד שיחין המתים אמר לו הקב'ה לאברהם אני הוא שאמרתי לעולמי די וכו, ובחגיגה שס 


= בשעה שברא הקב'ה את העולם היה מרחיב והולך וכו' עד שגער בו הקב"ה וכו' והיינו דאמר ריש לקיש וכו 
אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די וכו', ובפדר'א שם שרי שאמר ל שמ ים די ועַח"נ כאן ופמ"ו: ל מתוחים 


.41% (י 


אש 


ח 


6 בראשית פרשה ה א ט 





ו 
'\ת חאיור- ורייויה- ויכהילו -0- 
א = |< ו שוווווו | ו . = ₪ יו 





כל אפסי ארין ונו': בנוהג העולם אדם מפנה כלי מלא בריקם ‏ שמא אתמהא כלי מלא בתוך מלא 
אתמהא, כך העולם כולו מים במים אתמהא ואת א' למקום אחר אתמהא, אלא מיכן שהחויק מועש 
הרן את הקהל אל פני הסלע (במדברכ י) אמר ר' 
חנינא כמלוא פי כברה קטנה היה בה וכל ישראל עומרים שם אתמהא, אלא מיכן שמועט מחויק את 
המרובה, ודכותה קחו לכם מלא חפניכם (שמות ט ה) אמר ר' חנא וכי חפנו שלמשה מחזקת ח 
קמצים אתמהא. לא דמי ההוא רחפן לההוא דקמץ. ההוא דחפן תרי בההוא רקמץ וכת' וזרקו משה 

מצאת חופן משה אתמהא מחזקת שמונה קמצים אתמהא. אלא מיכן שחחזיק מועט את 
רמלובת | ורכותה | אמר ה ווסי בר חלפתא אורך החצר מאה באמה וגו' (שם כז יה) וכל ישראל 
עזמרים שם אתפהא. אלא מיכן שמיעט מחויק את המרובה. ורכותה ויאמר יה אל בני ישראל 















































ו וו ורתי רוי - מכ בל י ר 
. . ייי ואוו 4 א ? 
נושו הגה טע ג ט) ר' הונא אמר זקפן בין מכן בין בדי ארון. רבנן 
1 ילכוס. כם. זי, ילב ג כעז "ד וקרל רבס פי שי ט ₪ עי תנחופס מב סקם ס" כ"ע, סנסומס טס סי ע', 
.ו - | - -=ו , . 
ננדנר הנכת פי ט םה 10 80 טי שתות פי םס םי 0 תנחותת וסרס כר 17 ₪0 ילק מכיכי ישעיס ככ ד 3': -9 טפ" שנדם 
<י . ע'"ש < - י - שת0,ו - - 
ירות חי 
רן-- רוח הרוח \* - - -. ר ייר 0 1 ₪ 
ו רו ו ברוהם! בתוך ברו רוי פן. בת 1 כלי ריקן | | אתמהא שמא | שמא דפ" 
עולם ה ב - , - > קו [ 
. = הוית. יכה דפאיוי וכן בסמוד) ) | כך] פיי ל ד 
% חוח וי ר "זר 6 א הק א ו 1 
ו י - כא 2 ל נו ב ו \ 5 . -ן| -- 
א א 
--. - ₪ ו הו %- - 
בולו לי שי (יהושע - | פ | אלא ל' א (שם) | שהחזיק 
- . , 
ורורהסוי + - ויר" 
0 תו והייווווה, חו וכולהן נמי איתנהוה במדרש קהלת דתא 
ממועט ה שתמועט 52 / 
6 זוה שי חי 4 
עו -רהחוי | ודי | תהותה + 
₪ 2 ו 4 ק ווש . . רויג 
א ב - כ 9, ו . כא ואו לן ו וג 
- אירווריא ‏ הירוה - . - וור-ויווייו ‏ הרוי - 9% שתחזיפ ממועצט שי 'ורדוור 
5 או % %- >' % ווררו וזרוזר 2 פ מהו [₪ש שי|וש ₪ שוווי; =ווון . שוורווי2 
שם א 6 ביכ < יוו ו ו 4 \ 4 7-7 ו 
6 -₪. חופיו ל חפיויה 1%% ווחורר פו החורהת תיררה = 
רק וו וחרויי₪₪ -י -2- . ושכיו שו שן:ו \ 
ווה" רות 4 כוות נ ולכא | א פנו | א חקהן םת היתה מחוזקת ך 
אהוחא ה י ההחוש וי תרוו 5 הרוה( |טות 
ב ב למעת חר בשמעת פיר )אתמחא הרת דההוא * | תריי [. תרין י (שם) | בההוא] ן. 
- - 9 1 - - 
0% 8+ \ ות חותיה "יה ה "'א\ ‏ חתפיי תי חפיוו % , יר רו 
א י כההוא דפי נמצא א שם פנ ₪ | (פכה -0 כ הפניו > .+ ו[ אתמהא ? 
₪ ב מ " הפפטונת ת אהוחטוי - דסי שהחזיק ממוטט י+ שמועט מחזיכ . (שם) 1 ורכוותיה מ 
\ טב 5 א כ - '- , ו 
ן היורט 35 אי אורדווויי ה רר סורה | *א* |( אוד תויה ויוווהה . ר'ריווירי 
בר ב בירי 04 ב שו אהמהא 5 --וע;- ₪ | א (שם) =וווו קה -;- | --ה;- ו 
( [ רל וף: הדו] 9 פיי |(אור רו התהטוח) | שרי 
5 5 הנה וגר דִן] וגו ל | רב הונא א'מ | בדי] שני -- דפוי (שפ) ם (וכן בפמוך) |.אחון] 58 
. 2 \ , 
= אי חיורה- "* קר חיויו -ו. ו סימוז -2 9₪₪ ר/-ך ו\ן1 - 
דישר --י - - הוויה המא 5 מא ברב ב ינא מא ב יוו ומא ביס א / אחא 
ו / -7-- - 
4 הדו ' לורה אמ הדרה 5 | הריו של |%ות 
דר החטבא חישב סמכו] וי | צר ונ בר ס 5 בנין א ('שם) 
ור -ו- - ם ויירא כבר כתבו התוספות מגורה ג' א' ד"ה וילן שדרך חשים הא לכצר 
: - הודרה ו- כנוהג העולם. עו' לעיל צר במ וכל המאמר מובא בוייר בדרש. הכתוב ואת בר 
הוורח הדחר כ אר פתה אתר מטד |ההרא חכו מתחול שם אמר ר' אלעזר כל ושראל ששים ריבוא: ואת אוטר 
, : . / 
1 פיה וחור חיוורה יה חורה כודטטיי כ א חוירורה הריותהח וסחוי טוה ורוי ריותי ור'ום יר 
אר תחת - אלא וה אחר כ 2 מוה ₪ כווע 0י, 2 -וו = 80-ו כו- ה ש'וות --ו7- וכו 
- ו קים במקרא והביא הדרש ודכוותה ויקהילו וכו' אחר הדרש ודכווחתארף" החצר 
2 וכולחו נמי איתנהו וכו' רמז על וי'ר שם. ומיש במררש קהלת כוונתו למאמר הקודם ‏ א"ל 
2 -- [ 
יי מתחלת וכר או להמאמר שלמטה עומדים צפופים וכו ועי' במ'י לעיל צד 4 : שמא אתמהא וכר. ססגנ 
. - - : - ז 0 
- ודה >\וטנות | תותו .ו הוית . ₪ רא " 
--- הרוד הכר במרת אתמהא 5 נמצאת פן משה אתמהא וכו שמונה קמצום אתמהא, ולעיל 
: ורחטו פ | צח 12 ורו ו התודדות ורף צטור 
ת - ו- ₪ ו בו 4 !ש =ו| ו04080 30000 3-ה אע 
- ו 1 , 
למקום אחד. בכייל כתוב עודי הלכן ונמח5 
אתמהא רִ | . / ₪ .יו יי - ואוו יין 
( ףם₪ תרת . . יר 
-- בר טס.: : את ב וכר. כן השלמתי הפסוס 





-- ופיחוב- עומד ייחוח טחט ריט ש7₪ - כו 
כ שראל עו עליהח אלא אחד וכו 





וע 
אחר במדרשי תנהומא ובמד"ר שם מלמד שכל 























אהד ואתד ל ר' חונא: וכן ירוש' סוטח פיז כ'י'א די רי חנה 
יל .ו" חויה. ובוייר וריר חונה וניא הונא הונה ועח"ג ולעיל צד 6 ומבח"י ע'יג ב' ואגה'א 
חב צד 182 ותי"ג צד שחופן וממלא כר ודו נוטל פי שנוס בחהו ] 
4 = הרוי חתוות "ור יור קמצים ועיי יומא 5 מלא 
-- -ו- אחת . .. = < - -(\- - י20'4ש'כ 1 --ו -ו 
סומצו כו' חופת שלש עותי הנכוגה כשמונה כקמצים ובוו ר שם הדין דחפין ו הדין 
אררוה הותיו . ורי ועי ע פורש וה שמות םה ת': - 7 אלא מיכן. ים 
ו ח מנייא - ; = - -- - . / 
- 1 
קיטע אלא כו וכן בסמוך וכל ישראל עומרין שם אלא וכוי: 8 וכל ישראל עומדים שם. כמיש ויקרו חי כ ות 
אלה - 
בל הערה הקהל אל פתה אתל מועד זרפ חעמיר ויחו החותיי וסמכן שפי זעמידן שאחד נסמך יל 
הבירו ועו בחר רש ש. ובד/ ו הגו פמדן (ורא [) וחוא צמרן (וכן צר :ו הגירסאות וצלקן וסלקן) 
. - , 
במו שדרשו בבמיר פיכ סי' כ"ג. ויצמר וכר נכנסין צמידים צמידים זוגות כעונין (כ ה בדיו) של צמד בקר, וגם בל"מ 
4 בו ם, וש ד"א באדם צמיד במלאכתו (ופי' דבוק. ומקושר) ויצמד כצמידים על ידיה, 
= = = / - - . ו ו 
= = רכי , ישויי ויהי -פור - - וייחו = ; / 
וער תנחומא מ ב בדה פה כווםן | ס'ר א'. ואינו מן הענין כאן לפרש צמדן קשרן. ובפיי ב''ר כיי מפרש צמרדן 
, 
כל אחר ו|אחר 0 בן גילו הזכן אצל חברו וכן שכמוהו וחבהור אצל הבחור ולם ם יושבין 
- 5 טְ ,= -ן38 ו 7--- והבהו ? .וו 
בדוחק היו יושבים ומשמע. רהו הושו לשון יגוש עומדון צפופין מצומצמין, רייה הליה 


כל אחר ואהד אצל הראוי לו כמו צמד בקר וכן מובא בא"א, ובוי"ר שם הגיי רי חח מא 
/ 
בדי הארון ורבא אמר צימצמן וכו'. ובילקוט כאן קומע דיא צוידז ד'א סמכן ד"א צמצמן: 


\ \ ו - ו! 





בראשית פרשה ה א ט 55 


4 בבכי ה'ה מבכי נהרות חיבש (איוב כח יא), ר' תנחומ' מייתי לה מהכא עושה ארץ בכחו ונו' 
[לקול תחתו המון מים נו'] (יימיה י יב יג) ואין קול אלא בכי היך דאת אמר קול ברמה נשמע 
נהי בכי תמרורים (שם לא יד): אמר ר' יונתן תנאין היתנה הקכ'ה עם הים שיקרע לפני ישראל ה 
היה וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות יד כז) לתנאו, אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים 
בלבר התנה הקב"ה אלא עם כל שנכרא בששת ימי בראשית היה אני ידי נטו שמים וכל צבאם 6 
צויתי (ישעיה מה יב) צויתי את הים שיקרע ואת השמים שישתתקו לפני משה האזינו השמים ונו' 

= (דברים לב א). צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע. צויתי את העורבים שיכלכלו את 
אליהו, צויתי את האור שלא יזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו לרניאל, את 
השמים שיפתחו לפני יחזקאל, את הרג שיקא את יונה: אמר ר' לעזר מתחילת בריית העולם גזר הקב"ה ו 
ואמר יקוו המים מתחת השמים ונוי למה הקורא למי הים (עמוס הח טו) ב' פעמים אחר בדור10. 

אנוש ואחד בדור הפלגה והאלהים עשה (קהלת ג יד) כל מה שעשה בשביל שיראו מלפניו 
(שט שס), למדינה שמרדה במלך שלח המלך לניון קשה והקיפה כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו 
= מפניו, ‏ כך למה כונם כנד מי הים נותן באוצרות תהומות (תהלים לג ז) בשביל וייראו מי"י 


.יי | 
































+ 


4 ילק' שעוס כ' ככי'ד וכל'יז, ילק' יסוטע. כי כ"ס, ילק' עכיכי פ"ע כ'"י, ועיי טנופ כנס פכ'6 קי' ו', עדכע כונן: 9 דנכיס 
כב פ"י סי' 3', פדכט קסלם פ' ידעפי כי כל (ג' ייד): = 10 ילק' מכיכי פע כייי לקען פכ"נ, ועי' יכוטי טקליס פ'ו כ פ': 


> 1 טבבכי] בבכיה ך | מהכא] פא'. מן הכא ך | 2 *לקול.---וגו' ך] לקול.. מיס בשמים א!י, לי ל | 8 *נהי--תמרורים פי] 
וגוי ל, לי ך | 'יונתן] יוחנן ד | תנאים פן, תנאי א' | התגה ד, שהתנה ף | שיהא נקרע | לפני בניי ישראל ו (יהושע) 
לישראל א" (וכן בסמוך) | 4 לפנות בקר לי ךְ | לתנאו] י (יהושע), לתנאין שהתגה עמו די, לתנאו לתגאי' שהתנה הקב'יה 
עמו [ְמ, אל תיקרי לאיתגו אלא לתנאו שהתנה הב''ה עמו א', לתנאי שהתנה הקב'ה עמו ₪. ₪ וכתיב יקוו המים יקוו לי 
המים מה שאני עתיד לעשות בהם ו (שמות) | 5 כל מה שנברא מששת ימי ואי (שמות), כל מעשה ₪ | וכל צבאם 
צויתי]/ פָא'יי מידי נטו שמים ל מירי . . שמים וכל (כל ךָ) צבאם צויתי דְן | 6 **את] לי ל | שיקרע] 
שיקרע. (שיהא נקרע דן) לפני ישראל דְפוְחִי (שמות) | ואת השמים] צויתי את השמים ואת הארץ דְפא'י | 
7 יהושע] .-. שני שמש בגבעון דום ‏ י(יהושע). שני . . דום וירח בעמק אילון פוִי (שמות) מ | *את העורבים דְוְא'י] 

העורבים ל, לעורבים 5 | 8 אליהו] ,. שני והעורבי' מביאים לו וגוי ךָ, שני. . לו לחם ו (יהושע), שני . . לו לחס 
ובשר וגו' פ: שני והעורבים צויתי לכלכלך שם י(שמות) | תזיק | את חנניה א'י (יהושע) | ועזריה] - שני וריח 
נור לא עדת בהון א'מ | לדניאל (את דניאל דְ)] פוי (שם). ₪ שני אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא 
= חבלוני א', שני . . . אריותא וכוי מ | את השמים] צויתי .- דְוְא'י | 9 לפני] [י, לקול ך (ליחזקאל פא') | 
= יחזקאל] י(שמות), .- שנ' נפתחו השמים דְתָ, שני. . השמים ואראה את מראות אלהים [ָאי(יהושע) מ | את הדג] 
צויתי .= | שיקיאןא, להקיא פי (שמות) | יונה] פ: - שני ויאמר יי לדג ויקא את יונה די שני . . יונה אל היבשה א' | 
| ברייתו של עולם | הקביה לי פא | 10 הים] פ. הים וישפכם אמ הים הקורא למי הים דְֶן | שני | אחד] פמ 
= אחת ךן | 11 אנוש] פואמ. המבול ך | ואחת ך | הפלגה] פוא'מ: אנוש ך | והאלהים] פָ, בשבול - ךְן. 
= למה א'מ | כל מה שעשה בשביל] ן: לי דפא'ם | 12 למדינה] פ, משל .- דְוְא | אותו--המדינה] מלפניו . 
המדינה מ מלפניו אותן בני העיר א' | ויתייראו מלפניו ד, וייראו. . ן, לי פא'מ | 18 *כך דוא'] כך הקב'יה למה פ. 
= 5 ל | וייראו--כל אפסי ארץ] ן. ויירא, (יראו א') . . כל הארץ דָא', ויראו את י'י כל אפסי ארץ ממנו יגורו ם | 


= נמצא לפני מאמר זה עוד נעשה קולו וכוי בשעה שאמר לן עלה וכוי וליתא בכל כ"י וילק' מכירי וכן ליתא במ' תהלים 
= ופסי'ר וג''ל שנוסף שם מפירוש השני בפי' ב''ר שפי' קולו של הקבייה נעשה מיטיטור למשה מיטיטור מנהיג בשעה 
= וכף', ועיי ספרי האזינו פי' שליח: ‏ 8 אמר ר' יונתן. וכן מובא במ'נ חב פכ'יט, ושם שיהא נקרע וכו לפנות בקר 
לאותנה ורד"ק פי ויכלו הביא א"ר יוחנן תנאי התגה וכו' שיהא נקרע וכו' לאיתנו לתגאי שהתנה. עמו ועח'נ : 
תנאין התנה. אע"פ שגזר מתחילת ברייתו של עולם שיקוו המים אל מקום אחד, ובשמיר שם ג' א'יר אלעזר הקפר 
= = אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשית יבשה וכו' א"ל הקב'"ה לא קראת מתחלה התורה מה כתיב ויאמר 
אלחים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו מתחלה שאני קורעו שני וישב, וכו' לאיתגו לתנאו שהתניתי עמו וכו', 
ודורש לאיתנו אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו, ובכי'א הגי' כן ועיי במ"י לעיל צד 16, וכגי' הילקוט וכתיב. יקוו וכו', 
| מפרש לעיל צד 88 יקוו לי המים בפי' ב'"ר כ'י: 5 עם כל שנברא. וכן מובא ברד"ק, ובמ'"ג עם כל מה שנברא ועחיג : 
אני ידי נטו. בשעה שאני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, והגיי מידי גטו וכו' הוא פירוש נוסף וליתא גם במ'נ 
= = וברדייק שם ועיי גם במ'כ : 6 את הים שיקרע. וכה במינ, ושם קיצר ולא הביא צויתי את השמים וכו' את השמש 
וכו את העורבים וכו', וברד"ק הגי' את הים שיקרע לפני משה, והשמיט שם צויתי את השמים, וגם במ"נ וברד"ק לא 
הובאו הפפוקים כלל, והפסוקים לראייה על האור ועל האריות הובאו רק בכי"א וילק' מכירי, והן הוספה מאוחרת 
כג'יל: - 8 שלא יזיק, במיינ וברדייק ג' שלא תזיק ועח"נ: 10 הקורא למי הים. וסוף הפסוק וישפכם על פני הארץ, ולמה 
חזר וגזר שישפכו על הארץ, ומשני בשביל שייראו מלפניו, ובדיר ומ' קהלת מובא דרש זת על ידעתי כי כל אשר יעשה 
= האלהים הוא יחיה לעולם וכו' והאלהים עשה שיראו מלפניו ובמי קהלת הגי' נאמר יקוו וכו' וכל כך למה ותראה היבשה. 
ואפשר שדורש ותראה לשון יראה ועי' בחיי רד"ל: ב' פעמים. כתוב הקורא וכו' בעמוס כמו שציינתי ונכונה הגי' שלפנינו 
= אחד בדור אנוש ואַחד בדור הפלגה, וכי'ה בירושלמי שם כנגד שני פעמים שיצא אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה 
ועו' בפיי מהרזיו ולעיל צד 80 וצד 82  :‏ 12 ויתיראו מפניו, וכ'ה בריר לפי גי הילק' יתושע שם: 18 בשביל וייראו 
וכו', במקרא שם פפוק ח' *יראו מי'י כל הארץ וכצ"ל, ושם סיז חי וייראו אותו כל אפסי ארץ, ובכ'י הישנים 


44 בראשית פרשה ה א ט 


ר' לוי אמר ררך הים, ר' אבא בר כהנא אמר לדוך פלן ולזווי פלנית /ר' הונא אמר להרך ימא רי 
יהושע בן חנניה אמר לדיכסא ים לדיכסה ים, ‏ ר' אליעזר אומר קלטם הים היך דאת אמר הבאת עד 
נבכי ים (איוב לח טו) עד קלוטין דימא. רבנין אמרין דכים אנו קכלונו, מרוככים אנו קכלונו, אמר ר' 
יהושע בר' נחמיה המים היו עולים הרים ויורדים תהומות עד שהניעו לאוקינוס ה'ה יעלו הרים 
ד5ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם (תהלים קר ח) אי זה מקום יסרת להם. זה אוקינוס, אמר 
ר' לוי יש מן הררושות שהן דורשים כנון בן עזאי ובן זומא קולו שלהקב"ה נעשה ממטרון על המים | 
היה קול י'י על המים (שפ כט ג): אמר ר' ברכיה לא פרשו המים העליונים מן התחתונים אלא 


4 יקי עכיכי ססליס ק''ד ‏ סי" כייע: -6 עדכט ססליס ק"ד םי" ס': 6 ילק' עכיכי טס | כיע םי "9 :7 ילק' פסליס 
טס, ילק' סיונ כי ססקט'ו, ועיי סדל כבס דנלסטים 5" י"ז, עדכש כוכן, כיש עדכש עשכפ סלדנכום: 
1 דוך הים] אש, דרך היטס דרך היס ן דרך ים דרך ים דָפי | לדוכה פלנית [. לדוכתא פל' ₪. להוכתא 
פלונית ך, . . פלן ש. . . פלניא י | ולזוית פל' ם. . . פלן ש. ולזוית פלונית גלגלא פלנית דָי, גלגל אווי () 
פלנית ן] | להדך ימא] א'י, ₪ להדך ימא דְִן | ר] ₪ יהודה ור' י | 2 בר (בן י) חניני דָוִי | לדוכסה ים / 
לדוכסה ים [, לדוכסא ים לדוכסא ים , לדיכסאים לדיכסאים ך, לדוכסאים א'. לדוכסם ים י | אליעזר] י. אלעזר דא ; 
לעזר ן | אומר] י, אמר דְוְאִ' | קלטפ] ואי קלטן ך | 8 קליטין א'. קטלא י | רבנין] א'י: דנן דן | אמרי א' | 
דכים אנו] [י, דכים הם א'/ דוכים ד | קכלונו לי ואי | מדוככים] א'ו, | דין ן, מדוכניס ך | קבלינו ‏ 
קבלנו א' | 4 בר נחמן פמ | המים] .= הללו מ | תהומות] בקעות אַ'ימ | 5 *בקעות פא'י] תהומות לן | *אל--- 
להם וָמ] וגו - | איזה פַן | אוקינוס] י. אוקיאנוס פָא'מ. אוקיינוס[, = דרש ר' אבהו אוקיינוס גבוה מכל העולם 
כולו וכל העולם כולו מימיו הם שותים ך | 6 הדרושות] [, הדרשנים דְפמ, דין א' | בגין ן | ובן זומא] פואומי = 
נעשה קולו של הקב'יה מיטטרון למשה בשעה שאמי לו עלה אל הר העברים ךְ | קולו--נעשה] פומ נעשה קולו של 1 
הקביה ך', שהב'"ה נעשה א | מיטטרון דָא', מטטור ל" מיטטור ך, מיסטורין ן, מסטירין . מטרון פ. מטרטון מ | 
71 פרשו חַן. פירשו דְא' | התחתוני' מן העליוניי ך (תהליי) | 
יוקטן, רי ק"ט יוקשן, ועפ'י כתיבת התיבה דוכים מובן יותר שדרשו כאן דכים (שאין לו רע במקרא) נוטריקון דוך 
ים, מר אמר חכי ומר הכי: 1 דרך הים. דורש דוך יס בהבלעת הרייש דרך ים. ואין צריך לכפול הלשון וכ'"ה בפסיייר 
מהו דכים דרך ים: לדוך פלן. ראב"כ דורש דוך ים מלא"ר דוך מקוס (וכן איתא בדוך פלן ברכות יח ב' מיב 
בי מייג א', לדוך פלן ב'"ב ע"ג ב' ‏ לפי גי הערוך ע' דך ג') | מקום ים ומפרשן לדוך פלן ולזווי פלנית כל גל וגל 
ילך למקום המיוחד לן, ובמ' תהלים שם להדך פלן להדך פלן, וצ"ל לדוך פלן, ושם בשאר דפוסים תגיי ר' הונא 
מפיק לישנא לדוכתא פלן ועייייש ובח'נ, והלשון בכי'"ל ולזווי פלנית מדויק לפי סגנון הירושלמי ועיי עמת'ל ח'א צד 522, 
ובדפוסי' נוסף עוד גלגלא פלנית והוא מיותר, וגם במדרש אב'א ציין ,במ'ס אין זה' : להדך ימא. דורש דך ים זה הים (כמו 
שפי' בתרגום שבעזרא דך בצרי זה ודך בקמץ זאת, וכאן בה'א הרמיזה הדך כמן הדין הדא) הקבייה אמר שילכו להדך ימא 
לזה הים לאוקינוס, וגם בדרש זה הלשון איגו כפול לפי הגי' שלפנינו: 2 לדיכסא ים וכו כ''ה בכיייל בשתי תיבות 
ובלשון כפול ‏ פעם באל"ף ופעם בה'א, ונל שלשון אחד מיותר ועי' גי' כי'א וילקוט, וריב'יח דורש ג'כ דוכים 
נוטריקון דך ים. וגיי הדפוס וכי'א בתיבה אחת. משובשת, ולפי הדרש דוכים דוך ים ורוב הגירסאות נ'"ל שגיי הנכונה 
לדוכפא בוי"ו אחר הדלי"ת, ופתרון המלה לא הוברר עוד ונראה שפירושה כאן מקוס מוכן לקבל מי הנהרות: . 
וכמו שדרשו במדרשי תנחומא ויש חקת ובמ'ר שם בשעה שברא הקב'ה את העולם אמר לו לשר של ים פתח 
פיך ובלע כל מימי בראשית וכו' בעט בו והרגו וכו' (ועי' ב'יב שם) מה עשה וכוי כבשן ודרכן וכך קיבלן חים שני 
ודורך על במתי ארץ וכו' אמר לו הים רבש"ע אם כן יתערבו מימי המתוקין במלוחין א"ל לאו כל אחת ואחת יש 
לו אוצר בפני עצמו וכו ואם תאמר שזה תימה גדול שאין מתערבין מימיהן וכו' ומה וכו' הים הגדול על אחת כמת 
וכמה (מ'"ת מ''ב שם), ועי' גם האגדות לקמן פי'ג סי' טי ומדרש קהלת פ' כל הנחלים (א' ז') ופ שלח לחמך (ייא א'), 
ויהיה ג''כ כוונת הדרש כאן שאמר חקב'יה הנהרות ילכו לאוצר הים למקוס שאין מימיהן מתערבין במי חים, ועיי 
אגה"ת ח'א צד 187. ודוחק לפרש דיכסא ים או דיכסאים בשיבוש הגירסאות כמו דכוסמני') בפסיר פיד שפיי 
בריכה ומקוה מים, ‏ וגם בגליון כיל מפרש דיכסה ,מקוה", ופי' זה אינו מחוור כאן, ובפי' ב"ר כייט מפרש 
לדוכסת ים לממשלת הים לשון דוכוס?), ולגירסתו דוכסא שם מופשט לשי דוכוס (ותמיהת המעריך ע' דכסמן בטלה לפי 
הגירסאות לדוכס' ים לךוכסאים) ובטוב טעם אינו מפרש לדוכסא ים לשר הים וכמו שררשו באגדה הנ'"ל, שמשמעות 
הדרש כאן להן ניזיל לאיזה מקום ילכו ובפי' השני בפי' ב'"ר בדפ''ר מפרש לדוכסא ים לצד הים. הסמוך למלכות פלן, 
וכן הביא רי'ג בשם רשיי (ושם ג' לדוכסאים לדוכסאים, ובא'א מובא לדוכסא ים לדוכסא ים), וביפיית כתב ורשיי ז' 
פירש לדיכסאים זה אוקינו' לצד הִים לצד מלכות יון וע"ע יאסטראוו צד 807: קלטם הים. נ'ל שר'א לא בא לפרש דכים 
אלא לחלוק על ר'י ואמר הים קלט את מימי בראשית והן נשתקעו במעמקיוו וזשיה הבאת עד נבכי ים ותרגם ר'א או 
שהיה מתורגם לפניו עד קלוטין דימא, ועיי גם לעפ אצל קרויס צד 546 : 8 דכים אנו. רבנין דרשי דכים לשי דוך 
דכך, ודכים לש' רבים הוא ‏ ולא נוטריקון, וקרי ביה דכים") המים אמרו דכים ומדוככים משוברים ומרוצצים אנ וכן פיי 
מדוכנים בגי' הדפוס (ועי' עמת"ל ע' דוך א' דך דכן) ואמרו קבלונו למי הים או קבלנו להים ועח"נ, ובמי תהלים 
שם בשאר דפוסים א"ר יהושע הכהן דכים מדוככין אנו קבלונו, וליג שם ריב'יח אמר וכו ריא אומר וכו', 
שם, הדרש דכים אני מדכאן ביסורין קשים, וגי' הדפוס דוכים קבלונו פי' ביפ''ת לש'י דוכוס אמרו למי הים אתם 
השרים קבלונו. והגי" משובשת: 5 זה אוקינוס. ‏ בכל כ'י וילקוט ליתא כאן המאמר הנוסף בדפוסי' דרש ר' אבהו 
וכו' ועי' לקמן פכיג ותענית טי ב': 6 הדרושות. הדרשנים, ועי' במ'י לעיל צד 4, וכן ג' בפי' ב'יר כי'א דרושות 
ומפרש דורשנים, ובדפ''ר דרושות דרשנים, ובמ' תהלים צ'ג סי' ה' א'יר ברכיה בשם ר' עזאי וכר ובפסיייר רי לוי 
אמר קולו וכו': נעשה מטטרון. 5 ופי' מטטרון מטטור (או שניהם ביויד) כאן מורה דרך והוא ליי ולייר), ובמי 
תהלים שם היה מטטור (מטרטר) לפניהם, ובפסי''ר היה מטרטר להם, ועי' רמב'ן שמות יב ייב ושם הביא בשם 
הילמדגו ראה החילותי וכו' אי איכפת לך אני מטטרון שלך ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור וכוי, 
ומובא גם בערוך ע' מטטר ושם ג' אני מיטטור (מטטור) שלך וכו' ועי' עוד קרויס ח''א צד 250 וח''ב צד 881, וברפוסים 


00 ,קשזאזמְע (* .דָבֶּים (* 006% (? 0666 (3 


ירקושי ושי יי 






















בראשית פרשה ה א ט 39" 


ר' יורן ור' ברכיה א' כל העולם מים במים ואת אמ' למקום אחר אתמהא, משל עשר נודות נפוחות ומונחות ב 
בטרקלין צרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא רוחן וצולקן בזויות, כך דרך הקביה כל מי 
בראשית וצלקן באוקינוס ה'ה. הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ (איוב יב טו) ואומר 
ודורך על במותי ים (שפט ה), אמר ר' לוי המים היו אומרים אילו לאלו נלך ונעשה קיליפסין 
שלהקב"ה ה"ה נשאו נהרות ונו' (תהלים צג ג) אמרין להן ניויל, אמר ישאו נהרות דוכים (שפ שס) 6 


1 ינקוט. כפז 1 יקי פסליס. שס, עדלם סקליס .5/ג כ פ', פדכ'/5 פ''ס, פסיקסס כבתי סוספס 65 (50/ב 3'), ועי' 3'/ 
עד ב', סנסועס ע'/3 ופנמועס סקס פי' ס', בעדבל כבס פי"ס |" כ'3, פנסועס. סיי טלס פיי ג', עעוס כנס. פט'/ד סי כי/נ: 
4 ילק' פסליס טס: 

1 רי יודן] ₪ בשם ר' לוי דְפ, בשם רי יודן בר לוי [י (שם), בשיר ריביל א1 | ר' פוי (שם) | ברכיה] = בשם 
ר' יודן שי (שם), בשם ר' יודן ביר (בר ן) שמעון ךדן, בשיר יודן בשריש א1 | אמרך | העלם] + (שם) ₪ 
כולו ךפוא' | ואתה ך, והשם ךן | אמרת י, אומר דפא', אמר ך | למקום] פן: אל מקום דְא'י | עשו] פוי 
לעשר דָי. עשרה י (שם), לעשרה א | נאדות נפוחים י (שם) | ומונחות] פוִי (שם). מונחות דְא'י. ומונחין ח | 
9 בטריקליי די | צוך] פיח: צריך י (שם), נצרך דְא'י | מה עשח א'. .. המלך ו (שם) | התירן י | והוציא י (שם) | 
את הוחן דפ | וצולקן] ח. וצנקן פ. ומסלקן דְאי'. מסלקן [: וספלקן י (שם) | בזווית ן, בזוית פ: . . אחת ך. 
לזוית + (שם). . . אחת י, לצד אחד א' | דרך--כל| פוי: דרך . . על ך. הב'יה נטל א' | 8 וצנקן פ: ופילקן דִי, 
וסלקן הְזְוָאִ'י (שם) | באוקינוס] ךָז. באוקיי ן. באוקיאנ' פא לאוקיני (שם); בים אוקיינוס ך | הדא היא ן, 
הה"ד יפי | ואומר] פא'י: ל די (שס) | 4 **ודורך] דורך ל | במותי] ְזא'י. במתי דְפו | קליפסין (5%, 
קלפסים פ, קלווסין עך"?, קלוסין א', קילוסי' דוי | 5 של חקביה] פועי להקביה אי | ההייד דפי | *אמרין ן] א' ל, 
לי דְפאי' | לאן ניזיל ל ניזל ן, ל דפאי' | *אמר] אי ל, אומר ן/ לי דפאיי | ישאו נהרות דכים פואו'. לד | 
מוגה ויבאו המים במקומן, ור' בחיי הביא יפנו אלו ויעמדו המים במקומן. וְכַמ'כ פירש ויבאו אותן שישבו בהן 
מקודם וכן הוסיפו במקצת דפוסים, ובאיכ''ר מסיים באותה. שעה אמר הקב'ה יחזור העולם לכמות שהיה הה"ד 
ויהי הגשם וכו', וכן בסוף המשל שם באותה שעה אמר המלך תחזור הפלטין וכו': ‏ 1 ר' יודן ור' ברכיה א'. בכל 
כיי וילקוט ליתא הציון ,אל מקום אחד" שנוסף בדפוסי' והוא המשך הדרשות על ויאמר אלהים יקוו. המים וגו וכל 
הענין. עד קולו של הקב'ה נעשה וכו' במי תהלים צ''ג, ושם סגנון המאמר כשהיה הדבור יוצא מפי הגבורה יקון המים 
עלו מקצות הארץ וכו' והמים נתגלגלן וכו' ועלו לכסות הארץ כבתחלה עד שגער בהן הקב'ה וכוי ועד שלא. נקוו 
המים נכראו התהומות וכו' שמתחת לארץ וכו' (ועי' בפדר'א שם) ולהיכן הלכו אותן המים ר' ברכיה בשם ר' 
יודן בן לוי ור' יהודה ביר שלום אמר לשתי קערות וכו' הנודות שהן נפוחות ממלאות את הטרקלין ובשעה 
שהרות יוצא מהן הן נפנות למקום אחד כך היה כל העולם מלא מים במים מה עשה הקב/ה כבש. עליהן ויצאה 
הרוח מהן שני הן יעצר וכו' וכן הוא אומר ודורך על במותי ים ואומר כונס כנד מי הים ולהיכן. הלכו ר' לוי אמר 
וכו ועיי למטה, ובפסי"ר שם אבל שיטת ר' נחמיה וכו" בשעה שברא הקביה את עולמו היה העולם מלא מים 


ג 


= במים מה עשה הקב'ה התחיל גוזר עליהם שיפנו מן העולם ויאמר אלהים יקוו המים כיון שנגזר עליהם וכו'. ועי' 


פסיקתא פ' שור או כשב (ע'ו א') תנחומא אמור סיי טי מדרש קהלת פי מה שהיה (ג' ט'ו), וגם שם המאמר העולם 
כולו מים במים ועי"ע ירוש' חגיגה פ''ב ע'ז א' ובמייי לעיל צד 8 וצד 8, ובכיי/ל ליתא בשם מי אמרו ר' יודן ורי ברכיח, 
וקשה לברר הגי' גם עפ'י מ' תהלים וח'ג כאן ועי' אגה'א חייב צר 496: ואת אמר למקום אחד. ‏ כלומר למקוס 
אחד הלכו או נקווו וכאשר ציינתי הגי' כן גם בכי'פ וכייו ולמטה בפרשה זו צד 86 בכייל כך כל העולס כולו מים 
במים וכו' ואת א' למקום אחד הלכו (ומלת הלכו נמחקה בגוף הספר) וכן שם למקום אחד בכי/ו ונ'יל שאיגו טיס 
ב"י המדויקים: ‏ 2 בטרקלין. לקמן פי"ד ופעייד איתא בכי"יל טריקלין!) והיא הכתיבה חמדויקת . וכיה בסגגון 
היהושלמי ועי' עמת"ל חב צד 191: מתירן. מתיר קשר שלהם: וצולקן. ‏ כמו וסולקן וכן בסמוך וצלקן כמו. וסלקן 
ועו" מבה'י חי ע'יב. ולקמן צר 86 הגירסאות צמדן וסמדן בין שני בדי וכו, ‏ וגיי כייפ וצנקן בחילוף 
האותיות צ' ופי כמו וסנקן. לשון המסנק את הטיט לצדדין במקואות פ'ב מו (ובפיי רח'ג שם אית דגרסי המסלק) 


ותמיד פיב מ"א סונקין אותם לצדדי המזבח, ובמשנה שבגמרא הגי' סולקין: בזויות. ‏ וכן בפסיייר נטל את הנודות 


והוציא את הרוח מתוכם וריקם מיד ניתנו בזויות ועח"נ: ‏ 4 על במותי ים. וכייה במי תהלים מ'יב שם, ולפנינו 


באיום שם במתי גם בכתיב, ובדברים ל"ב ו'ג ישעיה נ'"ח ייד מיכה א' ג' הכתיב במותי ועי'. מנחת שי 
= דברים ‏ שם:. היו אומרים. בשעה שאמר הקב'"ה יקוו המים: ונעשה קיליפסין של הקב'יה. ציווי?) של הקב'ה, 


ולפי גו' זו הנכונה מדויק גם הלשון ונעשה, וכן מפרש לנכון בפי' ב'ר גזרה, והגי' שם בכייא קלווסין, 


= וכיה בערוך די קלוון וגיי ס'א שם קליפסין, וכן הענין בפסי''ר שם היו רוצים לעשות גזירת ‏ קונם: | 5 אמרין להן.: 


 .‏ כן הגוי הישרה, וכן איתא לנכון בכייל אמ' ישאו נהרות וכו ופירושו אמר חקב'"ה ישאו וכו', וגי' הדפוס 
ושאר ספרים משובשת ועח'"נ, והנחתי הג" להן ניזיל כמו שהיה כתוב תחילה בכי"ל להן*) והסופר מחקו עיי 


= קוים וכתב בגוף הספר לאן וציין ביני שיטי ,ס'א", ובגי' העיקרית ג'יכ בירושי ברכות פיב ה' ג' להן ייזיל,. וכן 


גורס ומפרש בפי' השני בפי' ביר הנדפס להן ניזל שהקב"ה אומר לנו יקוו חמים וכו היכן זה המקום אמר להם 
ה ישאו נחרות וכו' ועי' בא'א, ובמ'"כ הביא גי' זו בשם רש'י אומרים אלו לאלו להן ניזל וכו' אמר לחם הקב''ה ישאו 


וכו והגהתי אמרין כמו שהוא בכי'ו, וכן נוסף במדרש אבא אב'א ביני שיטי אמרין להין ניזל אמר הקבייה ישאו 
= נהרות וכו', וכגיי סייא בכייל הלשון לקמן פעיו ולאן אתון אזלין, ובמ' תהלים מ'ב שם ולהיכן הלכו ר' לוי אמר 


= מלחשים אלו באלו ואמרו להיכן גלך והקב'ה אומר להם דרך ים, ובפסיייר שם ולהיכן הלכו להם לאוקיינוס והיאך 


= עשו וכזי ר' לוי אמר קולו של הקב'יה היה מטרטר וכוי ורבותינו אמרו הם היו מלחשים אלן לאלו ואומרים להיכן 


גזר עלינו קונינו שנלך וכו', וחילופי נוסחאות יש כאן ומה שאמרו שם רבותינו הוא. מאמר ר' לוי לפגינו ובמי תהלים, 


= ומה שגורס שם בשם ר"ל קולו וכו הוא לפנונו בסמוך א'ר לוי יש מן הדרושות שהן דורשים וכו' ועייי'ש בהערות. רמא"ש: 
= = דוכים. ‏ כן . כתוב בכי"ל בוי'ו יתירה במקום, קמץ חטף כמו שנמצא דוגמאות הרבה בכ'י וספרים ישנים: וכן 
= כתוב בכי"ל גולמי לקמן בפי'ח, עורפן בפי"ג, לעובדה ולשומרה בפט'ה קורבנות שם ופליב. ופל'ה, לעורלה בפמ'"ו 
וכן בירוש' ברכות פיש ייד אי שורשי, תעניות פ"ב סיק ב' עורפן, וכן בילקוט רמז מ' גולמי, ילקי דפיר ר' סיב 


לְהן (" .6(8006א (? >₪40)0קד (3 
לגע 61080116 8 









49 בראשית פרשה ה א ט 


[יקוו המים אל מקום אחד וגו] ר' ברכיה בשם ר' אבא בר ימא יעשה מידה למים היך 
דאת אמר וקו ינטה ע ל ירושלם (כריה א טו), ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי יקוו לי המים מה 
שאני עתיד לעשות בהם, למלך שבנה פלטין והושיב בתוכה דיורים אלמים והיו משכימים ושואלים 
בשלומו שלמלך ברמיזה ובאצבע ובמנולים אמר המלך מה הן שהן אלמים הרי הן משכימים ושואלים 
5 בשלומי ברמיזה ונאצבע ובמנוולים אילו היו פיקחין אתמהא על אחת כמה וכמה אתמהא. הושיב 
המלך דיורים פקחים עמרו והחזיקו בפלטין, ‏ אמרו אין זו פלטין שלמלך, שלנו הוא הפלטין, אמר. ‏ > 
המלך תחזור הפלטין לכמות שהיית. כך מתחילת בריית העולם לא היה קילופו שלהקביה עולה אלא . 
מן המים ה"ה מקולות מים רבים אדירים ונו' (תהלים צג ד) ומה היו אומרים אדיר במרום י"ו- 
(שס שם), ‏ אמר הקכ"ה ומה אלו שאין להם לא פה ולא דיבור מקלסין אותי, ‏ לכשנברא בני אדם" 
0 אתמהא על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו, דור המכול ומרד בו, דור הפלגה ומרר בה = 
אמר הקב"ה יפנו אילו ויעמדו ויבאו אותן היה ויהי הגשם על הארץ וו' (כראשית ז י2): 


1 ינקוע כ ]ז', ונקי עכיכי טס, לקיון פכזת : /9 ילק' מקליס כי סספ'ם, סיכ ככסי מב פ' על ספק (טי כי']): 


1 ימא] אמי ךָ, זמינא ן כהנא מ | כד'א פים | 2 *יהשלםן ] ירוש' ל, ירושלים דפ | לו] =" 
יקוו המיס 5 | קוו לי ל"ימ] אמר הקבי"ה יקוו לי דפ יקבלו ל, יקבו ליין | 8 להם מ | למלך] פוי'מ. 
משל .-. ך | בתוכן מ, בהן י (תחלים), בה יי | "דיוריי] ‏ לי ך | 4 בשלום המלך עים | ברמז מ | וגמנוולים וי" 
ובמנולין דְע. ובמטולין י, דיס מ | מה -- ובמנווליס] ומה אלו שהם (מה אס אלו שהן ן) אילמים הס (הרי הן1)'- 
משכימין ושואלין . . ובמנוולים [ח, ומח אלו . . אלמים משכימים ושואלים . . ובמטולים ], מה אילו שהן אלמין - 
כך פָ, ‏ ומה אלו שהן אלמים שואלים בשלום י, ומה אלו שאין להם פה ואמירח ודבור הרי הן משכימין ושואלין = 
בשלומי ו (שס), ל' ך | 5 אתמהא] ן. לי דְפי | אתמהא ל' פי | הושיב המלך] פמ. הושיב בה (בתוכה ן) המלך 1 > 
הושיב המלך לתוכ'י, . . . בתוכו י (שם) | 6 **בפלטין] פלטין ל | פלטין זודְוימ | הוא] פי. היא דומ | הפלטין] = 
פלטין ן. לי דפים | 7 הפלטין] מ. פלטין דפי | לכמות] י, לכמו דמ. למה פוי (שם) | שהיית| פן, שהיתה דומ |.> 

= ברייתו של עולם ‏ | עולה לי פא' | 5 הדה היאן/ ההיד דְפי | 9 ומה] פימ. מה א'/ מה אם דִן, ומה 
אם י (שם) | לא פה] לא אמירה ף, לא פה ולא אמירה דְוא'ימ | ולא דיבור לי מ | מקלסין] מ. הםכ- י(שס), 
הרי הן ₪ דְוא'ו, הרי אילו הן .- 5 | *אותי דְפוימ] אותו לא | לכשנבראו א', לכשאברא י, לכשיבואו מ | 
בני, ואימ לי פך | 10 אתמהא] ן. ל דְפי | "אנוש] המכול ך | בו לי מ | 5 המבול] אנוש ךָ | דור--מו 
ל פא'ים | 1 ויעמדו] שעמדו ן. ל' א'ימ | הח'ר דפי | *על--וגו י] גול | 


1 בר ימא. | בגי" הדפוס בר אמי, וכן בא בסגנון הירושלמי ר' יסא במקום ר' אסי ועיי מבתיי דף ק' עיא, | 
וגם גי" כייו בר זמינא חיא ג" נכונה ועייייש דף נ"ו ב' ועי' עוד ‏ מה שכתב הח' דאלמאן צד 71 > ולקמן = 
פכ'ח הגירסאות ר' אבא ר' ביבא רב ביבי 4 ר' ביבא בר ימא רב ביבי בר יימא : | יעשה מידה. דורש יקוו חמים | 
ימדרו המים כד"א וקו ינטה וכו' (וכן בירמיה ל"א לח קו המדה, ביחזקאל מ'"ז ג' וקו בידו וימד וכ ובאיוב * 
ליח ה' מי שם ממדיה וכו' מי נטה עליה קו) שיהא להם מדה ושיעור, ‏ ומים תכן במדה ואמר לים עד פה תבוא " 
ולא תוסיף : ירושלים. וכ"ה גם בכי"ל לקמן פכיח ועחינ: ‏ 2 יקוו לי המים. כן מוגה בכייל וכיה לקמן פכיח = 
גם בכי"ל וכי'ו וכן שם גיי הדפוס וכן הביא ר' בחיי, ובאיכ''ר ד'ו (ושם ובשאר דפוסים נשתרבב המאמר למטה " 
בפ' פרשה ציון ועי' מייש רש'ב שם הערה שפיג) אמר הקב"ה יקוו לי המים, וג'ל פיי יקוו לי וכו' מה שאני עתיד > 
וכו" כמו שפיי במ"כ יהיו נקווים לי לצרכי לעתיד לדור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, וזה גם טעם הג" יקבלו > 
המים כלומר לעשות מה שאני עתיד וכו', ובן מפרש בפי' ב"ר כ'י יקוו לי המים יקימן לי תגאם. מה שאני עתיד " 
לעשות בהס בדור אנוש וכו', וכיה לקמן גיי הילקוט בדרש וישב הים וכו' לאיתנו לתנאו שתתגה חקביה עמו" 

וכתיב יקוו לי חמים מה שאני עתיד לעשות בהם, וביפ"ת. פי' יקוו לי המים לשון תקוה : 8 לעשות בהס. בדפוס 
שאלוניקי מוסיף. ולשטוף את כל העולם כלו במבול. וכן הביא ר' בחיי: למלך. באיכייר מ'ב שם איר יצחק בשם 
ר' חגי משל למלך שבנה פלטין על גבי ביברין של מים והושיב בהן דיורין וכו' ועח''נ: ‏ 4 ובמנולים. בכי/ל כתוב ‏ > 
כאן ובמנולים בוי"ו אחת וכן ובמכולין בדפוס ובערוך הש' ע' מנוולין בפנים הערך, ובסמוך ובמנוולים וכן בכי'ח וכיץ. = 
(בהעתק שלפני איתא ובמניולים וצ'ל) וכן לקמן פכ'ח בכי"ל ובכי'ו ובדפוס, וכן ג' בפי' ב''ר כיייט מנולים ומפרש | 
סודר הראש, ובפי' הנדפס דפ"ר מנוולין, וכן בפי' השני שם, וגי' משובשת נזדמנה לריג שכתב רשי ז'ל גרים | " 

ובמטילין וכן הגיה הוא במדרש ד' שאלוניקי ובמטולין ועי' גם בא''א, וכן נשתבש (בתמורת ט תחת נו) מן ובמנוולין " 
ובמטולין בילקוט כאן ותהלים שם, וכן ובמטולים בילק' מכירי כמו שנשתבש בירוש' ברכות ב' ג' טפו מן נופו שט 
טי ד' הטבלות מן הנובלות, ושבושים רבים כעין זת, ובאיכ"ר מ'ב שם הג" ובפודרין (ועי" בערוך שס)/ 
ומשמע שהוראה אחת לשתיהן וגס בפיי השני שבפיי בר הנדפס מביא משם ראיה שמנוולין'). הוא סודר?) וכן הביא: 
רימ קריגער בשם הח' יעקב ברנייס והחי לעברעבט, וגם הח' פליישער בסוף הגהחתו לעמת"ל חיג 151 מסכים. לפיי 
זה, אבל הח' לעף כתב לי שאין הוראה זו למיר שצייגתי, ולדעתו מנוולים פי' כאן רומה?) וכווגת המאמר 
שהדיורים האילמים שהושיב המלך בפלטין ינופפו ידיהם ורומחיהם לקראתו וזהו שלומם: מה הן שהן אלמים. בדפוסים: 
נשמט עד אלו היו פקחי' ואיתא לנכון לקמן פכ'"ח : 7 לא היה קילוסו. באיכ"ר מ''ב שם כך העולס מתחלה לא חיה אלא 
מים וחיה קילוסו של הקב''ה עולה מהם חה'ר וכו': 9 לכשנברא בני אדס. לקמן פכ"ח בכי"ל לכשאברא אדם ועח'נ, וסגנון- 
אחר באיכ"ר מ'"ב שם: 10 דור אנוש. עי' לעיל צד 80 ומיש שם, ולקמן פכ'ח הגי' נכונה גם בדפוסיי, וכן לנכון באיכייר 
שם דור אנוש וכו' דור המבול וכו ול'ג שם דור הפלגה וכן לא הובא בס' בחיי ועח"נ : 11 יפנו אילו ויעמדו. לקמן פכייח = 
לייג ויעמדו ועח"נ : ויבאו אותן. אותן חמים, ורי'ג הגיה שם יפנו אלו ויאבדו ויבואו המים במקומן ההיד וכו, ובא'א | " 


.061 ,ש0(ש0ע6ג (* .[0ט)₪0116188 ,-מ0ג[1880' ,00006000% (? .6[הטמהוג (1 





בראשית פרשה ר ה א ח ט 11 


ח) ויקרא אלהים לרקיע שמים וב אמר אש ומים. ר' אבא בר כהנא מש' רב נטל ז 
הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים: שמים כת' שהן שמים מעשיהם שלבריות אם זכה 
הנידו שמים צדקו הליפ צה), ואם לאו ינלו שמים עוונו (אוב כ כו): שמים שהבריות 
משתוממים עליהן לאמר שלמה הן שלאש הן שלמים הן אתמהא, ר' פינחם בשם ר' לוי הוא אתא 
וקם עליה המקרה במים עליותיו (תהלים קד ג) הוי של מים הן: סמים מה סמים הללו מהן ירוקין 5 
מהן אדומים מהן שחורים מהן לבנים. כך שמים פעמים ירוקין פעמים אדומים פעמים שחורים פעמים 
לבנים: ר' יצחק אמר שאמים טעון מים, לחלב שהיה נתון בקערה ער שלא חרר לתוכו טיפה אחת 
שלמסו הוא מרפרף, כיון שתרד לחוכו טיפה אחת שלמסו מיד הוא קופה ועומד כך עמודי שמים 
ירופפו (איוב כו יא) ניתן בהם את המסו ויהי ערב ויהי בקר יום שני, אתיא כההיא דאמר רב 
לחים היו מעשים ובשיני קרשו: 10 


פרשה ה 


ם) ויאמר אלהים יקוו המים כת' מנערתך ינופון גו' (תחלים קר ו) ויאמר א 

אלהים יקוו המים גגו': 

1 סנינס ייב ס', בעדנל כנס פי"ב סי" די :7 עי" לקטן פי"ד, ויקכל לבס פיד קי' ע': 9 לעיל 75 26 : || 11 לקי 
עכיכי פספיס 5ב סי 3/5: 
1 ומים] ,= ר' לוי אמר אש ומים[, ר' לוי א' לשם מים 5 | משום ךָ, בשם פַן | ל שמים כת'] שמים [, ד'א 
שמים כתי'ך | 8 יגידו ן | עונו | שמים] פוךז: ד'א ₪ ך | 4 משתממין פן | של מים הן של אש הן ן, של מים של אש ם | 
5 עליה] פן.עליו ד | סמים] שמים ,- 5 | 6 ומהן אדומים ך | כך] ₪ הןן | *ירוקיי--לבניםןך]] שחורים פע' אדומים 
פעי ירוקין פעי לבנים ל, ירוקין כו' ד | 7 שאמים] שא מים ן, שמים שאמים ךְז[, שמים שא מים 57 | *מים דְו] מיר ל*. 
לי לפ | לחלב] ן, משל.- פך | 8 מרפרף] ן. מרפף ך | כיון שירד (שהוא יורדת ן) לתוכו. . מסו דְן, נתן בו מפו פ | 9 ירופפו] 


₪ עמדו שמים דְפן | | *ניתן ךן] נותן ל כשנתן 5 | אתייא דָ, ואתיא פ: ואתייה ן | כההיא דמרן, כדאמיך | 
0 מעשים] מעשיהם [ז,ביוס הראשון ף, בראשון ךָ, שמים ביום הראשון וְןָ | נקרשוךן || 11 כת] ההיד םמ | 
מגערתך] פן. מן גערתך דמ | ינופון וגו'] ינוסון מן קול רעמך יחפזון מגערתך ינוסון 8 | | ויאמר -- וגו'] וואמר 


. . המים פן ל דמ | 


עלה הים והציף מהם וכו' ועי' לקמן פיה  :‏ 1 אש ומים. דורש שמים נוטריקון, ובגי' שניתוספה בכי'פ צ''ל ששם מים 
כמו שהגי' בחגיגה שם מאי שמים א'ר יוסי בר חנינא ששם מים: נטל הקב'ה. בחגיגה שם במתניתא תנא אש 
ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע, ופי' ופתכן ועירבן וכ'ה לקמן פיי נטל הקב'יה שתי 
פקיעות אחד של אש ואחד של שלג ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם, ובפסיקתא פ' ויהי ביום כלת (ג' ב') אש וברד 
פתוכין זה בזה, ובבמ'יר שם ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע שני ויקרא אלהים לרקיע 
שמים שהוא אש ומים ועי' מדרש כונן (ביה"מ ח'ב צד 24) : 2 שמים כת'. וקרי ביה המ!ם בחירק שהן שמין מעשיהם 
וכו' לשון שומא. וכן הדרש בויייר פ''ט ושם כתיב דשיים אורחיה ועי' ביפ'ית ומנחת שי תהלים נ' כ'ג, ולנכון נעדר מלת 
החבור ,ד"א לפני הדרש השני והשלישי בכי'ל כמו לפני הדרש סמים גם בגי' הדפוסי' ועי' במ"י לעיל צד 5: 8 שהבריות 
משתוממים. דורש שמים לשון שמם כמו שומו שמים (ירמיה ב' יייב) ; 4 הוא אתא. הכתוב בא והוכיח על זה שהן של מים 
ועי' פסיק' שם ג' א' וירוש' רייה פיב נ'יח א': 5 סמים. עי' במ"י לעיל צד 28 בד''ה מן הסערה: 6 פעמים ירוקין. הגהתי 
סדר התיבות בנמשל כמו במשל וכיה לנכון בכי'ו וכי'יח, ובדפוסי' קיטעו המאמר ועח'נ: 7 ר' יצחק אמר. דורש 
שמים כאילו כתוב שאמים (ולנכון כתיבתו בתיבה אחת בכי"ל ועח'נ) ומפרשו טעון מים ל' צוו הקב'ה קרא לרקיע 
שיטעון מים: ‏ 8 מסן. עור הקיבה שמעמידין בו החלב?), ומסו מלא'ר ועיי לעפ אצל קרויס צד 845, ולקמן פי'ד 
הגיי לקערה שהיא מליאה חלב עד שלא נתן לתוכה מסו החלב רופף משינתן לתוכה מסו הרי החלב קופה ועומד 
הוא שאיוב אמר הלא כחלב וכו' וס"ד וכגבינה תקפיאני, ובסגנון זה העתיק בערוך ע' מסס עייייש, ובויייר שם 
משל לחלב שנתון בקערה אם נותן לתוכו מסו 0 ועומד ואם לאו הולך רופף, וכאן קפה בה"א גם בר" ועיי 
עמת"ל חיד צד 849: מרפרף. כמו לעיל צד 18 ומרפרף בכנפיו; ועייייש ערך רפף : עמודי שמים ירופפו. בתחילה 
היו מרופפים ומשעשה הרקיע ונתן בהם קיום ועמידה נגמרה ברייתם וזהו ויהי ערב וכוי יוס שני כדדריש רב לעיל 
בריש פרקין, ומלת ירופפו כתובה בכי"ל ביני שיטי, וליג עמדו שמים, ונדחקו לפרש גי' זו בדפוסי': 9 ניתן בהס, 
כן הגהתי ועח'נ ובכי"ל כתוב נותן ונקוד) : | לחים היו מעשים. וכיה גם לעיל לפי. כייל, וכאן בכי"ל נקוד על 
מעשים והוא הגהה למחוק התיבה ועח'נ וא'צ להגהה זו וכן הגי' מעשיהם בכי'ח ולעיל גם בגי' הדפוס ובפי' ב''ר, 
ואפשר שצריך להגיה כן בשני המקומות : 

פרשה ה. כת' מגעותך. במקוא כתוב מן גערתך וכצ'ל ועח''נ, ומביא רק הפסוק שפותח בו והשאר 
קיטעא, . ודרש הפתיחה כמו שפי' רשיי תהלים שם מן גערתך ינוסון כשאמרת יקוו המים ומאותו הקול יחפזון 
ונקוו אל מקום אשר יסדת לֶהם, ובכי"פ הפתיחה ביתר שלימות מעט ונמצאו דוגמאות לפתיחה זו כמו לקמן ריש 
פע'ב, וכן הפתיחות מי יעלה וכו' כה אמר וכו" לקמן פפ'ב בנוסחת הדפוס וכן שם אשרי שאל וכו' ריש פצ"א: 


נותן 59 .130 (ג 


020 בראשית ספרשה ר א ז 


זו וועש אלהים את הרקיע זה אחד מן המקריות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש 
אתמהא. הלא במאמר הן בדבר י"י שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תתלים לג ו): למה אין 
כתוב בשני כי טוב, ר' יוחנן ותני לה בשם ר' יוסי בר' חלפתא שבו נכראת גיהנס כי ערוך מאתמול 
תפתה (ישעיה ל לג) יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. ‏ ר' חנינא אמר שבו נכראת מחלוקת ויהי 
מבדיל בין מים למים. אמר ר' מביומי אם מחלוקת שהיא לתיקון העולם ולישובו אין כת' בה כי 
טוב. מחלוקת שהיא לעירבובו על אחת כמה וכמה אתמהא, אמר ר' שמואל בר נחמן לפי שלא ננמרה 
מלאכת המים לפיכך כת' בשלישי שני פעמים כי טוב, אחר למלאכת המים ואחד למלאכת השם : 
ממרונה שאלה את ר' יוסי למה אין כת' בשיני כי טוב. אמר לה אף על פי כן חור וכללן כולם בפוף 
שני וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), אמרה לו משל ששה בני 
ארם באין אצלך, ואתה נותן לכל אחד ואחר מנא. ולאחר אין אתה נותן. ותחזור ותתן לכולם מנא, 
לא נמצא ביד כל אחד מנא ושתות אתמהא וביד אחר שתות אתמהא, חור ואמר לה כההוא דאמר ר' 
שמואל בן נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כת' בשלישי ב' פעמים כי מוב אחר למלאכת 
המים ואחר למלאכת היום: ר' לוי בשם ר' הנחום בר חנילאי כת' מניד מראשית אחוית 
(ישעיה מו י) מתחילת בריית העולם צפה הקב"ה משה קרוי כי טוב ועתיר ליטול את שלו מתחת ידיהם 
לפיכך לא כת' בהם כי מוב: ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למלך שהיה לו לניון קשה אמר המלך 
הואיל ולניון זה קשה אל יכתב שמי עליו, כך אמר הקכיה הואיל המים הללו בהם לקו דור אנוש 6 4 

ודור המבול ודור הפלנה לפיכך אל יכתב בהם כי טוב: 
1 ינקוט כ₪ כ': 3 עי"'לקען ספי"ס ופכ'6, פפסיס כ"ד ס', טע''כ פט"ו יי כיינ, פנסועס ע"כ בכסטים כיי ייז, פכסועס יי 


שכס כ" ג', פדכ"ס פ"ד, ילקוט ישעיס כ' ש"כ (פל"ו): 8 ילקוע כ סי: 14 ילקוע כמ ר, ועיי טעוס ככס פ' סי כי ופיייס 
סי ג', ויקלס כנס פ'"6, מדכט קסלס פ' עוניס סטניס (ד' ע'), פועס "יכ ל', עכסום כ'ג 3' : 16 עי' לקען פ''ס ופכי'ג וע'ינ : 


1 המקריות] ו, המקראות דְפַי, המקומות א | 9 הלא] וא'. והלא דפרי | הן ל' ואנ | *בדבר ןנ] שנ' .- פאר 
דכתיב - *, תוי,- ן", הוא - ל | 8 כתיב דִי | ותני] פ. תני דְן | נברא א'י | כי| ו שנ'.- דפו | 4אמרדוא'], אומר ו 
א' ל | נברא א'י | *מחלוקת דפי] מחלקת ל המחלוקת וא' | ויהי] פן. שש' - די | 5 טב יימאן, טבי ך | אפ] ומהוחא'י. 
ומה אפ | *שהיא דְוְא'| שהוא לי | לתיקון העולם] א'. לתקונו (לתיקונו ן) של עולס דְפן. לתקונו | וליישובו של עולם א'ו | 
לכתי] לי ך | 6 **מחלוקת] מחלקת ל | *שהיא דְוְא'] שהוא ל | לערבובו של עולם י | אתמהא] ן, לי ד | בר נחמן] [. 
בן נחמני ךז, לי 57 | 7 שני -- טוב] פוחי, כי טוב שני פעמים דְא' | אחד לי א' | ואחד לי א | למלאכת 
היוס] פחזי. ולמלאכת . . א', למלאכתו של יום ד | 8 מטרונה (מטרונא חַזִי) אחת שאלה וְדְזְא'י, שאלה מטרונה ₪ 
. אחת ך | ר' יוסי] פי..--אמרה לודְוָא' | למה] מפני מה י, לין | כולן דְפן | 9 משל] אמשול לך משל למה'ר א' | לששה א' | 
0 *אדס ךפא'י] אדן לו | מנא] ן, מנה דְפא'י (בכל המאמר) | אי א' | נותן] א'י, .- מנה דָפ. לו מגא ן | ואת (ואתה א'י) 
חוזר ונותן | 11 לא לי פי | ביד כל] לכל א' | אתמהא] ן, ל פא'י | וביד האחר פ, ולא' א | כההיא דאמרך, כראמיא1, 
כיי דמר ן | בר 12 דִן | אחד] ן, אחת ך | 18 ואחד] [. ואחת ך | תנחומא א' | בר הנילאי ל' פא | 14 ברייתו של 
עולם דְפו | כי] פוא' לי די | מתחת ידן א', מעל ידי המים י | 15 כתב פןי' כתי'ך | למלך] פוי'. משל.-ך | 16 והמים| 
בהם לקו] וָ. לקו בהפ ך. ילקו בהן י | הור--המבול] פָן: דור . . דור המבול י, דור המבול ודור אנוש ד | דור | בהן | 


ורבנין דרשי בין מים למים מחצה למחצה שמים העליונים שוים למים התחתונים וכדאמר ר'י חציים ברקיע וכו' פלג 
פלגא: ‏ 1 ויעש אתמהא. עי' ברמבין שהיתה השערתו של ב'"ז על פסוק זה ולא על ויעש של יום הרביעי וששי 
בפסוק ט'ז ופ' כ"ה ששם כתוב ויהי כן אחר האמירה לומר שנהיה כן מיר תכף אחר האמירה אכל כאן אחר 
ויאמר אלהים יהי רקיע כתוב ויעש, זו היא קושיתו (ובתרגום השבעים תרגמו ויהי כן בסוף פסוק \' ולא ז', ועיי 
באגה"ת ח'א צד 425), וג' שם והלא במאמר בדבר וכר והוא כגי' כי'ו, וגם לפי הגי' שני בדבר או דכתיב בדבר 
הוא סיוס השאלה ואינו משיב על התמהון כמו שפירש בפי' ב"ר כ'י וכן פי' הרמב''ן וכתב ואולי היה לו פיי נסתר לא 
רצה לגלות סודו וזה ענין הרעש, ולא כמו שפירש בידי משה לפי גי' הדפוס הוי בדבר וכו' שזהו תשובה על שאלת 
ב"ז, או כמו שפירש בפי' אחר בפי' ב"ר שבדפוס ששני דיבורים הן אחד עד את העולס, ואחד עד כל צבאס עיייש, 
וגם הגי' בכי"ל והוא בדבר וכו' משובשת, ובגליון מוגה שם מי לא כת' בדבר, ועיי עוד לקמן סוף פ'י: 4 גבראת 
מחלוקת. בפי' ר' בחיי מובא שבו גברא המחלוקת וכו' ומה וכו' לערבובו של עולם וכו' ועח'ג: 6 ר' שמואל בר נחמן. וכיה 
בסמוך גם בגי' הדפוסיי: ‏ 10 אדס. בכי"ל כתוב אדן וכ'ה בכי"ו כאן ולעיל צד. 29 שו 2 וכן איתא אדן בתוספתא ריש 
ברכות בכי"ו וויען, ומלת מנא הנחתי בכתיבתה באליף כמו שהיא כאן בכי'ל וכ'/ו בכל המאמר : 11 כההוא דאמר 
רשב"נ. ככי'פ קיטע חזר וא' לה כהחיא דלמעלה : 14 קרוי כי טוב. בגמ' סוטה שם ותרא אותו כי טוב הוא תגיא ר'מ 
אומר טוב שמו : ליטול את שלו. את עונש שלו ע'י מי מריבה, ועי' תנחו' חקת סי י'א ולעיל צד 15. ובא'א הגיה מתחת 
ידי המים ועי' גי' הילקוט : 15 לפיכך. בכי"א דילג הסופר מכאן עד מתחלת בריתו של עולם לא היה קילוסו וכו' (עיי 
לקמן צד 89), וכבר היה טופס כ'י שהעתיק מתוכו מקוטע בסוף פד ותחילת פ'ה, ובריש פ'ו הציג סימן המספר 
פרשתא ה' וכן הולך ומונה במספר חסר אחד עד פכיא ויאמר וכו' הן האדם וכו': לגיון קשה. וכן הלשון לקמן פ"ה 
שלח המלך לגיון קשה ופי' בליי ול"ר') חיל אנשי מלחמה : 16 דור אנוש. במכילתא יתרו מס' דבחרש פ'ו בימי אנוש 
בן שת וכו' אז הוחל וכו' באותה שעה עלה אוקיאנוס והציף שלישו של עולם וכ'"ה בספרי עקב פי מ'יג ועיי לקמן 


פכ"ג, וברפוסי' הקדימו דור המבול לדור אנוש כאן ולקמן פיה סי' אי וסיי וי: 17 ודור הפלגה. לקמן פליח דורש ויפץ 


.190 ,שש6ץוג (1 





₪ 





ו ד 


ו 


.. 
. 
, 
- ₪ 
+9 
1 


בראשית פרשח דר א ו 9| 


יורדין לתוך מים המלוחים ואין מתערבין, אמר ר' יונה אל תתמה הדן ירדנה עבר בימא דטכריא ולא 
מתערב ביה, מעשה נסים יש בדבר, אדם כובר חטים או חבן בככרה ער שלא יררו שתים ושלוש 
אצבעות הן מתערבין. ואילו מהלך כמה שנים ואינן מתערבין, ‏ ר' יודן בר' שמעון אומר שהוא מורידן 
במידה כי ינרע נטפי מים (אוב לו כזו) היך מה דאת אמר ונגרע מערכך (ויקרא כז יח): | כעוביה 
שלארץ כך עוביו שלרקיע היושב על חוג הארץ (יש;יה ם כב) וחוג שמים יתהלך יוב ככ יר) חוג 
חוג לנזירה שוה, ר' אחא בשם ר' חננא א' כטס הזה, ר' יהושע בר' נחמיה אמר ככ' וג' אצכעות, בן פזי אמר 
המים העליונים יתר על התחתונים כל' כסיסטיאה בין מים למים למד תלתין. רבנין אמ' מחצה למחצה: 
1 עיי 3ב בסכס. "ד ב', -3כוכום כ"ס 5 פקמן פע"ו: ‏ 9 מדלש סזפים י"ם םס" טע"  :‏ 8 >קמן קוף פ"ינ, יכוי 
בלכום פ'ט ייד 6' סעכים פ"ס "ד 3', ויקכס כנס פע'ו פיי  :'6‏ 4 יכום' בככום פ"ס 3' ג': 
1 ואיגן דפוא', ולאי | ואל וא'י | הדן! ו. הדין דא | יידנא ל"דפא'י. יירדנוס ן | בימה דטבריה | ל ניסיןן | אדןן | 
חטין ן | שלש י | 8 אלו א' | מהלך] [. מהלכין (מהלכים י) .- ךא'י | ואינן] ן. ואין ךָ. ולא י | מתערבין] ₪ כל טפה 
וטפה שהקב'יה מוריד לנו מגרע זו מזו כד'א כי יגרע נטפי מים וכתיב ונגרע מערכך י | מודדן אַ' | 4 *כי ן] שני כי דא'. 
ואל ל | כי--מערכך] ומים תכן במדה י | היך---אמר] הכמה דתמר ן. | 5 "עוביו פו] עובי ל עוביה די | חיושב] [, 


| שג ₪ דפא'י | חוג] וכתי'.ב. אי | **יתהלך] מתהלך ל | לחוג] ותוג ד = | = 6 "לגזירה ן] לגזרה דדפי. גזיוה ל | 


חננה [, חנינא דא'. חנינה ₪ | כטס] כטעס וְדְ'י | בן נחמני י | *אמר דִן] אומר פי; א' 5 | *כב' וג' לי בג' ל 
כשתים ושלש ₪: בשתים ושלש די שתים בשלש ן, שתים וג' א' | בן פזי] ם. ר' שמעון ₪ ך. י' יהודה - א'ו! | 
*אמר דָוְא] אומר י, אי ל | 7 יתר] פ, יותר א יתירין ךְ, יתריםי | כלי] א'. כשלשים דְפָוִי | כסיסטיות 8 
כסיסטאות ךי, בסיסטיאות אי דיות ן | | למד לי אי | רבנין] א'י | רגנן דפן | אממין די אמרי פא | 
למחצה] פן. על מחצה א"י | 

ומחום הבריכה כיפה מזעת וכן הלשון מכשירין פיב מב הבריכה וכו' הבית מזיע מחמתה, ובמקצת דפוסים נשתבש 


ומחמת שהבריכה מזעת. וכיה במי תהלים שהבאתי לעיל צד 27 ומזיע המים העליונים הגשמים יורדין, ובפי' ב'ר. כ'י 
מפרש לעיל ופירותיהן אלו גשמים ופירותיהן של אותן מים התלויים במאמר אלו הגשמים כמו שכתוב מפרי מעשיך 


וכו מחמתו של רקיע שהוא של אש מזיעין המים של מעלה טפין עבות ויורדות עד קורקוס הכפה (כ'ה בכי'א) 


לתוך. המים המלוחין במימי אוקיאנוס ומשם העננים שואבים אותם וממתיקים בהם וכו' (ול'ג שם ומפרש בפרקי ר''א 
כמו שנוסף בפי' הנדפס. ועי' פדר"א פיג), ועפיי דרש זה שלפנינו ‏ יסד הקלירי בתפלת גשם יזם ואצר לחיים פלג 


> מלא מים .וכו" למעל לרקיע עש כברכת מים לנטות עליה כפה מזעת מחמת מים להטיף ממגה מגרע נטפי מים 


לחלך מהלך כמה בלי ערוב מים ועי' בהערות הח' קריגער במדרש רד' פפרימ : = 1 לתוך ‏ מים המלוחין. ‏ עי' לקמן 
פויג. סוי י' : ולא מתערב ביה. עי' תבואות הארץ (פפד'מ תרי"ב) צר 25, ועייע שענקעל ביבעללעקסי' ע' ירדן: 2 כובר 
חטים. במדרש תהלים מזמור "ה אמר ר' יוחנן מעשה נסים יש במים אדם נוטל כברה וחושר שתים ושלש אצבעות 
וכו ולקמן פו"ג חושרין אותן כמין כברה וכו': = 8 ואילו מהלך. כלומר יורדין מהלך כמה שנים וכן מובא במעין 
גנים, ‏ ובמ' תהלים שם ומהלך חמש מאות שנה הגשמים יורדים ואין טיפה מהן מתערבת, והוא ע'פ מאמרם בירו' 
ברכות שהבאתי לעיל צד 27 ולקמן פ"ו מן הארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה ועי' למטה בסוף המאמר : 
ואונן מתערבין. * עבח"נ גי' הילקוט ולא מתערבין כל טפה וכוי מגרע זו מזו כד"א כי יגרע וכו' וכתיב ונגרע וכו' 
ומורידין (כ'"ה בדפיר) במדה שנא' ומים תכן במדה, וגם בפי' ב'ר שבדפוס כתב שטעות סופר הוא מה שכתוב 
כאן בבר סמוך לואלו מהלך כמה מילין ולא מתערבין ר' יודן בר שמעון אומר וכו' (והוא גורס שהוא מודדן 
במדה שני כי יגרע וכו' שמונען זו מזו כמה דתימא ונגרע מערכך), ‏ ובפי' בר כי'"ט וכי''א מביא כאן המאמרים 
רי יחודה ב'"ר (בכי'א בר) יחזקאל אמר כך היה אבא יחזקאל מברך על ירידת גשמים יתגדל ויתקדש יתברך ויתרומם 
שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו (כ'ה בכייא) שאתה מגרען זו מזו שני כי יגרע נטפי מים כד'א 
ונגרע. מערכך ר' יודן בר' ישמעאל אמר שהוא מורידין (בכי"א מודדן) במדה שנג' ומים תכן במדה (כ"ה בכייט), 
וע ירושי ברכות ותענית ומ' תהלים שם, ולפנינו נמצאו שני המאמרים אלו לקמן פי'ג סי' ט''ו בענין כיצד הוא צריך 
לברך על הגשמים, אך גם שם הגי' כמו לפנינו כאן שמורידין במדה כי יגרע נטפי מים היך מה דאת אמר ונגרע 
מערכך ועיי"ש במ"י, ‏ ובויייר שם ומים תכן במדה ר' יודן וכו' אפילו מים שיורדין מלמעלה לא נתנו אלא במדה, 
ומביא ג''כ לראיה הפסוקים כי יגרע וכו' ונגרע מערכך, ומפרש לפי גי' זו כי יגרע נטפי מים עפ'י הכתוב ונגרע 
מערכך שגורע נטפי מים ומצמצמן במדה ובערך ולכן ג"כ אינן מתערבין, ובמ"כ הגיה הגיי עפ'י הילקוט ורשיי 
וירושלמי, וכן הגיה בא"א ואין מתערבין שג' כי יגרע נטפי מים מהו כי יגרע שהוא ממניען אלו מאלו כמי דא' 
ונגרע מערכך ריב'יש וכוי מורידן במדה שני ומים תכן במדה, ועי' גם ביפ'ית ובפי' מהרז'ו, אך קשה לשבש הספרים 
כאן ולקמן פ/ג ובוייר, ‏ והגי' מקוימת גם עפיי כי"ל וכי'ו וכי'א וכן איתא במעין גנים (ובכייפ נשמט המאמר 
בשגגת הסופר או המעתיק): ‏ 6 כך עוביו של וקיע. כן הגהתי ועח'ג, ובירושלמי בוכות שם תני בשם רי 
יודה עובין של רקיע מהלך חמשים שנה וכו' וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמישים שנה כך עוביה של ארץ 
ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכתי' וחוג שמים יתהלך וכתיב בחוקו 
חוג על פני תהוס הוג חוג לגזירה שוה ולרבנן ‏ שם עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה: 6 לגזירה שוה. 


כן הגהתי וכיה בירו', וגם הגהתי וחוג שמים יתהלך ועח"נ: כטס הזה. בירו' שם מילתיה דר'ח פליגא דא''ר אחא 


בשם חנינא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע מלמד שהן עשויין כטס וכו' עייייש ובמי'כ פי' שלשון רקיע 
קדריש כד'א וירקעו את פחי הזהב, ועיי' לעיל צד 96 ובפי' ב''ר שבדפוס: כב' וג' אצבעות. עח'"נ, ובירו' שם תני בשם 
רִי יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים; ובת'"י סומכיה תלת אצבעתא וכו', ובס''ר דבראשית פי' י' ואין בין מים העליונים 
תחתונים אלא ג' אצבעות וכו' ועיי לעיל צד 17: בן פזי אמר. וחולק על ר' יוחנן דאמר. לעיל חציים ברקיע וכו 
וכן מפרש בפי' ב"ך כ'י: ‏ 7 כסיסטיאה. שם מדה מחזקת לוג בליי!), ועיי מ'יש הח' צוקערמאן בספרו על המדות 


צד 8, ובגליון כי'ל מפרש ,הינין" ועיי מו'ע: בין מים למים. דורש ויהי מבדיל בין מים לי מים שלשים מדות מים, 


1( 406 


סל בראשית פרשה רד א ו 


בשר ודם משנה עצמך בכל [מה] שתרצה, | מי שאסר והיה העולם על אחת כמה וכמה אתמהא. הוי 
כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארין וכשרוצה מדבר עס משה מבין בדי ארון, אמר 
ר' אניא בר פופיי פעמים שאין העולם ומלואו מחייקים כבודו, פעמים שמרבר עם אדם מבין שערות 
ראשו ההיד ויען יי את איוב מן הפערה יוב לח א) מבין סערות ראשו, אמר לו אפשר פלג 
אלהים מלא מים תחרם כח ו| מששת ימי בראשית ולא חסר כלום אתמהא, אמר לו היכנס רחוץ 











ושקול עצמך ער שלא תיכנם ושקול עצכך משתיכנס | הלד ושקל עצמו, לא חסר כלום. אמר לו כל 
אותה הויעה שיצאת לא ממך יצאת. אמר לו הין ומה שאתה בשר ודם לא חסר מעינך כלום. מעינו 


שלהקב ה על אחת כמק וכמה הו פרג אלחים מלא מים מששת ימו בראשית ולא חסר כלום, אמר 


,? פו'] >= |-- ו 4 

























































5 . יוות כ ר רהריוך יסוווות כ רכ טאיריוית - פלי פל י 
- וי-י* כ רחרֶ₪- - ו רה ר\ זוי ויהרי -,. ָ : ; 
ישן 4-? ק- :ל 0 בראשית ונהן הצ₪0 שרק ע וב ם באיקינוש הה"ר פלג פלגא, הרקיע 
רומר כ ררירורר יהפמורה הפו החררורת הית- ויס-ורת הריורת רותתה מועת ירוי מועת טים ים עבות וה 
וושוו 27וישו) :-=, -ן ב''שוו 2 ש ששו ברישוו 2'₪ = ע\ [ 
3 טי פפוקרת רבתי םט  ]‏ תינ רת טעום רנ 5 ם 3 פתר רת נדה "3 3 / ינק ססכיס כ'י מספ"ק יכק' 
ודדורו -א + ו ל ₪ לוי ול-יה רו כ 5 תענים ם' 3' וכקפן 5" 
- . - -רכי*- - - +- - * יייר+- . 
1 תשנח ל", אתה איוב רל" את מראך ב. את מראיך *, את עצמך פ!י (ירמי , = לכמה 
ְ . ] )= מ - ו ו ,/ ' 
י - - . אי לווב ] 5% בו ₪ פא'י יור 
יוורווץ % הר י:-| - ך ונר - א הא ה! 2 ם 
גים א צה 5 א לולם) שא ב נתמהא | | זוי ל פא'י (שסם) 
, אזי פי- - ודפח. רווי ייורר- טויד -י- וחר- -יר . +-7 - 
2 'אני "שאי שם -ר כ א . םא'י (א ו מדבר ]| (ירמי בין ו (שם) בדי] 
ו = , - . ו = = 
פיה החו פוי הטיח איו כירהורות ש רלור ר' שטוו - . רה ארונא 8 רבונא י (איוב 
. איניא ביב 2 / 
- - 0% 2 - 5 פ 2% כ (אווב) 
היוי= *"0!ל |ור-'ו החורוו י היחה וי פיח) -. *. ולרוש:] 5 \% (0לת ויחוור * מחפר א כבודו] אלה תו ו 
א סוס סיסי ני (ש איסי א און כ טם מחזיק י, מחסם כבודו| אלהוו די 
ז 
רדוח שריה -. הוח שרדיד -. . -י. ה דודו י- . טשויר ותפוויה- ₪ "*% . - פוירד 9 רן3י₪- 'יש-י 
" א 1 כב א בא - % 6 איוב פעמים ₪ א [שם\ ,₪] א = | (שם)ו שהוא 
ל 4 6 ל חן .י- יוירוו ותו % |ור ל 
רשוי (אם אדם תוא פיה האדם ךדו (שם מביןך א', מתוך ל (ירמי') 34 הה"ד -- 
- 
-. חתוירה|* היורש % הפורו | 9% פוררורה ‏ ₪ם/* אלר רו תויאיז יוויח ארי די 
א -. -. = 2 , ₪ ש הו ל- , פואים ועוד שאלו =- 
- 8% % חררה 4\אריר;9? % י 7 .. וע -. וחהרח9 < |תהתרה| והחור? ורחוץ -ו 
א ;הח חו 
א ואינ כנס. לכ יי תכנם .2 5 ו ומ ויחוון דא 
טייר %ף יר %-, . . שו ריר 
₪ 47 2 שרא 2 6 1 
ואתריה * תוריית % אפרות . ל ואזת) 4 -5=- ד 
כגם נס משתכנס % ם 
ו ות רו חר וחוריך רוטל 2 | וצר ?= פוטויי %\אית 
לש - לצמוה כשיצא לצב -ץ+ 
ירוה 009% ושות %וכרל. 2% א- תיו* יי 7 עווא ו % ו ל \ = לוי = 5 % -י ר? וויט- פא'ו %ו-] %* 
נכבם : 8 | אש % = 4 אות 0 א 6 טשיצא . ב בצלאה = (שם) ₪ 
ואת *-- די = 34 4 . י וול . וי את י . - 1 
ןה ו ו ד"ם* | ו3 מה + אסר לו ומה. "' מה אם 5 מה אפ שאהה א] 
- - . - . 
7- :ח. "'₪- יווורי- ייויווי- ריייוורי- יוי- ריווא ₪  *‏ ר,רצצ. וה ₪" --יר 
א את שאת םִ מטיג אי משיונ דפו מטעינ י שם מעיי רפ ממעיינו (שם) הוו-- 
\'יותו 5 5% 5 ריצו ]| 5 -- .| או4.!\י *%% -₪י .א = ו-פ)\ 9 והסחיר - פה הטוחודותה | *|%"י 
כלום % פוא - 2 א 2 / בת |א |, ונכתנם | ₪ כאיק :ו-| (שם) 
2 ואונ 1 | -] )6 ג - 0 אבו תחונ ו 
> \: = ט = א ₪ 2 - - שלהא| להי ןו 2 (שם) 5 
ווחיר- --% הוולי רריו ו ₪ % ה יי וגב \סווויה, - ----ו א רתי טותכוה  *%‏ ותו 1%% 
להבנ מחכ - א'"מועת ה א 4 א שי טיפות ן, פפות א 
ורוש' יבמות פט"ז מו ד' בוביה של ארם. ובסגנון הבכלי בכואה ועח'נ ועמתל ח'יא צד 4 רי אניא יב 
סוש מוב ברוקה הלכי הסידו שש ר אוניא בר סופיא |כ מתזים א להותן ופעטים שתוא מרבר בין 
טערות ראש וככר הקמה בדרש על השנחה ג א ררוופי בר רבי חנונא וכו שאוי הטורם ומרואו מ הווקום 
כבוד דהינו ופעשים ידבר עם תאדם םב שערות ראש 43 גניס ה אמור רם א בר סיסי פעמום שהוא מדבר 
₪ ה * 2 :2 ? . הסקרה ועה"נ נשמ"ר שם דאיר ענניאל ב"ר ששון אמר הכקבלית וכרי שחר 
מבכקש כבודי מלא כל העולם וכו וכשבסשתי נגר"תי עס איוב מן הסער'י שנגא' ווען וכו מן סעדה וכאשר אנכי 
מכקש מתוך הסנה יי מכתיי ס'ו תיא חיג צד והבת ציון | להריר ראטנער צף .107 
ההיד יע 0 בכי"ל תושלם סיום המאמר ער מם שערות ראש ביני שיטי כגראה מיךד כותב. הכסיי וחות 
= 2 - כן איה בדפוס וכי"פ |כ >< ₪ 2 7 סיה ילק' א בכי"א חסר הסיום |7א 2 נ₪ 
הרידה ו אודו וי - רור הדור כ ל = ליחתת אזר לדיר וירוי 'פיירות 
- - - 2% 1 . 3 *אי* הת 1 ר מין וג 
זר - רוי 5% - לי ה+כי-. %%- - - " יי ה " - כ י - רורחס ו'רוו 
- - - 9 - 9 4 > |= >\. - + - אי, -| 5- וו ו | 
₪ 4 = 4 ב = - . 8 ל יר "ורי (פפת + 
3- 9 0 - 2 בכש א ₪ ב ; ושם ה 
- הרחרח- - י . - . . , . או התירצל ‏ 44 = את ויר (%- "פייר 
. . . 20 שא 2 1 את אי - היפש 2 
- - - ה ל ויש= ות ולי )? דתריאה. - יוות יערא ר"וי 
₪ 5 5 ₪ 2 [ פיהרות הוואת ש א 
הפרחוויי - - . " ' , סוסיה טוחדטדת בתורתה אהת והקרי מו 
- 2 0 מובהשע בתובה אהת והק כזן 
-₪- 7 + - " ' - . - . זוז > אי 5 --]₪ 4% ודוריש סיזירהת 
. " .5 . - . א .9% וררו 7 התור ראי 
2 - . 0 . - 1 , 1 כאן 
ל 5 / . - 
1 - 5- - י > . . 
ור 4 4 4-ו ; : 4% וי 5 ו אם ה לו 
שת 2 == 1 0 "5 2 5 ע 2 כדוכה. ‏ כתלמת .שם. םי םלה 
טריוה רפרש צצה ב לועך תופה 4 -ש-ו הרשי סוקווו (וווצד, בתו רגו פה ת%5 %ם . 
אלתים. טלא מו תא 35 בת וש 3 טממנת גשס א פירשיא: שס פלג .בריכה :10 ושמחטת. הברוכה, 





₪ 00 רו\ ברו 2/0 1 





בראשית ‏ > פרשה ר א ו 27 


המים ביניים ובינתיים, ‏ אמר ר' תנחומא אנא א' מע' אילו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל 
בין המים [ונו'] אשר על הרקיע הייתי אומר על נופו שלרקיע המים נתונים. ‏ כשהוא אומר ובין 
המים אשר מעל לרקיע הוי המים העליונים תלוים במאמר, אמר ר' אחא כהדין קנדילא. ופירותיהן 


אלו נשמים: כותי אחר שאל את ר' מאיר אמר לו אפשר המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו הן. ד 
אמר לו הבא לי ארפכס, הביא לו ארפכס, נתן עליה טס שלזהב ולא עמדו המים, טס שלכסף ולא 5 


עמדו, כיון שנתן אצבעו עמדו מים, אמר לו אצבעך אתה נוחן, אמר לו מה שאני בשר ודם אצבעי 
מעמרת המים, אצבעו שלהקכ"ה על אחת כמה וכמה, הוי המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו 
איפשר אותו שנת' הלא את השמים ואת האוץ אני מלא (ירמיה כג כד) היה מדבר עם משה 


ל מבין שני בדי ארון, אמר לו הבא לי מראות גדולות. הביא לו, אמר לו ראה בוביא שלך, ראה אותה 


- 


נדולה, הבא לי מראות קטנות. הביא לו, ראה שם בוביא שלך, ראה אותה קטנה, אמר לו אם שאתה 
8 סעכים *' 5': 4 ילקוט טס, ילק' פסליס כ' סטפ"ע: 8 ילק' יכעיס כי ט"ה ילק' ליוב כ' פפקכיג : 

1 בינם פָאיך? | תנחום א' | אמרית א', אמרי ךָ, אימר [ן | טעמא דְחא' | 2 לכשהוא[ וכשהוא ד | 8 הוי] 

הרי , חוי אומר אִ'י | במאמר תלוייןם | אחא] חנינה פ. המא א' | כהדן ן | קנדלא ך, קנדילה ן | 4 גשמים] י, 

הגשמיםפןא*ך, מי גשמים דש | העליונין ן | הן תלויין פ | הין ד'ן | 5 ארפכס] ו"דזנבעי', ארפקס ע", (ארפכת ענ"), 

אפרכם דְאע"ךרי (תהלים) | ארפכם] ו"ךזנב, אפרכם דְוְאִ'י (שם) | עליו עי | זהב -- כסף] ברזל ושל זהב י(שם), 

המים] (ץ, מיםךפוי | 6 עמדו]5. ₪ מים דְוִי: המיםע י(שם), | וכיון שנתן ן, כשנתן י, נתן 5 | עליו אצבעו י, אצבעו 


| עליו ו(שם) | ועמדוף | מים] המיםא'עי(שם). ל' פ | אתה] וא'י, אתך | מה] א', מה אניך, ומה אני פי, מה אם אני ן | 


7 מעמדת] משמרת י (שם) | המים] י (שם), מים דְפָּן, את המים א'י | הוי] ,= אומר וְא'י | במאמר תלויין ם | 
8 אותו] מי שי (ירמיי) י(איוב) | שכתב א', שכתב בוי, שכתוב . . דְוְשי (שם) | 9 ביןי | שני ליי | בדי] 
הכרובים בין בדי א' | ארון] פי, הארון ך וְא'י (שם) | הביא לו] שי, והביא לו פע, הביא לו מראות 
גדולות [י(ירמיה), לי דא' | בוביא] עי (שם) י (איוב), בוביח פ. בבואה דְא'ר?י | שלך] עי, .₪ בהן דפוא' | 
0 הבא] (ץ, אמר לו (ליה) - ְפא'י | הביא לו] י (איוב), והביא לו ₪. הביא לו מראות קטנות ךָ 
לי א'י (ירמיי) | ראה] (, אמר לו (ליה) .= דְפא'י | שם ל' | בוביא] עי (שם). בוביה פ. בבואה דדא'י | 


| שלך] פעי/ ₪ בהן דְא' | אותה] והיא ₪ | אם] ומה א'ו. ומה אתה י (איוב', מה (ומה פ) אם אתה דפו | 


במ"י לעיל צד 1, ובמ' תהלים שם א'ר הושעיא כחלל שבין מים התחתונים לרקיע. כך יש חלל בין מים העליונים 
רקיע א"ר פנחס וכו' מקרא מלא הוא שני ויעש וכו' ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר וכו 
אשר על הרקיע אינו אומר אלא אשר מעל לרקיע שמים העליונים וכו' ומסיים שם וכי ר' הושעיא עלה לרקיע אלא 

ידי שהיה יגע בהכמתה של תורה למד מתוכה כל מה שיש ברקיע, והסוגיא בירושי ברכות שם דתני בשם רי 
יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה וכו' כך עוביה של ארץ וכו תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכו ורבנן 
אמרי כשני אבות הראשונים וכוי וכשם שבין האר' לרקיע מהלך חמש מאות שנה כך בין רקיע לרקיע וכוי 
ועוביו מהלך חמש מאות שנה ומה חמית מימר וכו' א"ר בון יהי רקיע בתוך המים יהי רקיע בתווך רב אמר לחים 
וכו' תני בשם ר' יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים מילתיה דר' חניגא פליגא וכו' תרקיע עמו וכוי מלמד שהן 
עשויין כטס וכו', וכאן נפרדו המאמרים ע'י שאלות הכותי לר' מאיר והמאמר נטל חקב'יה כל מי בראשית וכו' 
הרקיע דומה וכו' ובסוף האגדות על יהי רקיע לקמן צד 29 מובא כעוביה של ארץ כך עוביו של רקיע וכו' ר"א בשם ר''ח 
כטס וכו ר'י ברייג אמר כב' וג' אצבעות, והדרש מן הארץ ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה ועובי הרקיע מהלך תק שנה ומרקיע 
עד רקיע מהלך ת"ק שנה איתא לקמן פ'ו והדרש עץ חיים מהלך תיק שנה לקמן פטיז עייייש, וגם כאן דורש בתוך 
המים קרי בתווך1) ביגים ובינתיים מכוון באמצע וכן מפרש בפי' ב'ר, ומהרז/פ פירש בירושלמי שם בתווך וכו' באמצע 
בין המים ל לתחתונים ומן התחתונים שהם על הארץ עד הרקיע מהלך תיק שנה וכו' ובין המיס התחתונים 
לעליונים מהלך אלף שנה והרקיע באמצע והמים העליונים נתונים ע'ג הרקיע, וקשה לפירושו דאינו משמע שהביר 

ק על הירושלמי וכאן דריש כחלל וכו' כך יש בין רקיע למים העליונים ור"ת מביא ראיה שהם אינן נתונים 
על גופו של רקיע אלא תלוים במאמר ועי' בי"מ ופי" מהרשיס: | 1 אנא א' טע'. עחינ ולעיל צד 18 וצד 28: 
8 הוי המים העליונים. ברייתא בתענית שם מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן מי גשמים שנאמר 
מפרי מעשיך תשבע הארץ, ופירש"י שם במאמר הן תלוין אינן נחות על שום דבר אלא מכונסות ועומדות כמין 
בריכה ותלויות במאמרו של הקב"ה ופירותיהם וכו' משום לישנא דקרא נקיט הכי משום דכתיב מפרי וכו' כלומר 
מזיעת המים שאין נחסרין כלום וכו' ועי' ברש'"י עה"ת, ובמ' תהלים שם שמים העליונים תלוים באויר ומזיע המים 
העליונים הגשמים יורדין, ומאמר ר' אהא כאן הוא מאמר מוסגר לפרש איך הם תלוים: | קנדילא. בל"י נר"). 
ומפרש בפי' ב"ר הנדפס כהדין קנדילא שבתוך העששית הקבוע באמצע עששית ואינו נוגע בארבע דפנותיה אי נמי 
כנר זו שהשלהבת שלו עומד באויר, ופיי השני נראח עיקר. ‏ ובפי' ב"ר כ"י מפרש קנדלא (בכיייט נקוד*) עששית 
שהנר בתוכה נתלית באמצעיתה וע" לעפ אצל קרויס צד 992 :| 5 ארפכס. עח'"נ, ובכי"ו הוא גירסת נ"א: ובערוך 
הגי' שציינתי בעי ארפכס (וגירסות האחרות שם בשם ס'א) ומפרשו בע' דיופי כלי וכו' נקוב בקרקעיתו נקבין דקין 
ופיו צר ממלאין אותו מים וסותמין פיו וכל זמן שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין וכו" שכח הרוח מונע את 
המים וכו' ועי' בפי' ב'יר ובמו"ע ע' ארפכס, ור'מ קריגער בהערותיו בד' פפד''מ פירש הרפכס מל"י') ולדעת הח' 
לעפ שם צד 600 לא הוברר עוד פתרון המלה: | 7 אמר לו. בעקרים מאמר ג' פיט מובא שאל כותי אחד וכו 
אפשר מי שכתוב עליו וכו' מבין שני בדי הארון וכו" ראה בבואה שלך וכו' ומה אתה שאתה בויד משנה עצמך 
לכמה גוונים בכל שעה שאתה רוצה מי שאמר וחיה העולם עאכו"כ ועח"נ: 5 מראות גדולות. הרואה במראות*) 
גדולות נדמה לו בוביא שלו יותר גדולה משרואה אותה במראות קטנות ואין צריך לפרש מראות גדולות מראות בולטות 
מגדילות מה שנראה בהן, ומראות קטנות מראות שקועות מקטינות ‏ מה שנראה בהן ועי' בפי' מהרז'ז: ‏ בוביא. 
צורה, והוא כסגנון ירוש' נדרים פ'א ליו ד' וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים, ובבמ'"ר פ"י סי" ז' הבוביא, וכן 


(ל וחק (* , ְְלָא (* .גְַ0עםא (5 ב 9 


10 


06 בראשית פרשה ר א ו 


ב | [יאמר אלהים יהי רקיע וגו] רבנין אמי לה בשם ר' חנינא. ר' פינחס ר' יעקכ. בר' בון 
בשם ר' שמואל בר נחמן בשעה שאמר הקביה יהי רקיע בתך המים נלרה טיפה האמצעית ונעשו 
שמים התחתונים ושמי שמים העליונים, ‏ רב אמר לחים היו מעשים ובשיני קרשו יהי רקיע יחוק 
הרקיע. ‏ ר' יהודה בר' סימון אמר יעשה מטלת לוקיע היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הוהב 

5 ונו' (שמות לט ג), אמר ר' חנינא יצאת האש מלמעלה וליחכה פני הרקיע, ‏ ר' יוחנן כשהיה מגיע 
לפסוק ברוחו שמים שפרה (איוב כו יג) היה אומר ‏ יפה לימדני ר' חנינא. אמר ר' יודן בר' שמעון 
יצאת האש מלמעלה ולהמה פני הרקיע, = ר' ברכיה ר' יעקב בר' אכינא בשם ר' אבה בר כהנא בא 
מעשה בראשית ללמד על מחן חורה ונמצא למר ממנה כקדוח אש המסים (ישעיה סר א) הימיסו, 

ג אימתי חצה האש בין העליונים לתחחונים לא במחן חורה אתמהא. כך היה בברייתו של עול רי 

0 פינחס בשם ר' יהושעיה כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין רקיע למים העליונים יהי רקיע בתוך. 

1 ינק' פסליס טס : 2 ילקוע כשו סי: 8 לקטן5ד 31, יכוט' בככום פ"ס 3' נ': 5 ינקוע סיונ כי ספקייד : 7 ילק' שעיס 
כפז טפס (סק"ס), ועי" בכייפס דכנ מדום פדס *"3, מכילפ' יפכו עס' דבסדט פ''ד: 9 עדכט ססליס י'ע קי די : = 10 ילקוע כנת ס': 
1 רבנין] פי (שם), רבנן ךְ, כל רבנן ךְ'וַא' | אמרין דְפן. אמרי חא | חנינה פך'. חנניה ן, הנין א1 
ר] פוי (שס), ור דא | ר] [, ורי ך, בשם ר'י (שם) | בר ן | בון] ו, אבון דפ | 5 גילדה ך1 | אמצעית ו | 
8 שמים] פָוִי, השמים דְא' | השמים א'י | | מעשים] מעשיהם דְזְ, השמים פ, מעשיהם ביום ראשון !ו 
.. הראשון דְך?, נעשים שמים ביום . . ל", שמים ביום ראשון י, שמים . . הראשון ן, ביום הראשון א' | נקרשו א' | יהי 
רקיע] רב אמר - ל"ן | יתחזק רקיע י | 4 מטלת] פן. מטלית ךְ, כמין מטלת ך', . . מטלית ך* ‏ | הוקיע [ | 
כר'א פא' | 5 חנניה ן | יצאת] וא'י, יצאה דפ | אש וחא'י | מלמעלן ן | פני] פי, את -- דוא' | 6 לפפסוק] = 
זה דְפִי, הזה ן | למדנו מר' ף | חנניה ן | 7 יצאה ך' | מלמעלן די | וליהטה ד | את פני דְ'ן | הרקיע] םוי 
רקיע ך | | ר יעקב בר'י אבינא] 5, ר' יעקב ר' אבונה [, ור' יעקב בר' חנינא א'. ור' אבינא ו, ל' ך | אנא | 
8 *ללמד דְפוא'י] ללמוד ל. | *המסים פא'י] חמסים לדו | הימיסו] המיסו ן, המסו ך, המסיו פי ל ך | 


9אש וָא'י | ובין התחתונים י | היה] פ. היתה ך | 10 הושעיה דְ'פן. -יא ד, אושעיא א | רקיע] ן, הרקיעדיפא' | 


והשתמש כאן בדרש זה לפתיחת הפרשה שלפנינו והוסיף ויאמר אלהים יהי וכו' כסגנון הפתיחות הנכון לסיים בפ' ראשון 
של הפרשה שדורש בה, וכוונתו שזהו שכת' בפרשה יהי רקיע בתוך המים, וכן הבין בעל הילקוט והשמיט שני המקרה 
וכו': 1 רבנין. ברמב"ץ פ' ויקרא וכו' לרקיע ג' כל רבנין אמרין לה בשם ר' חנניה בר' פנחס ור' יעקב בר' אבין 
וכו" ועח'ג ולקמן פ''ח סי' ח' וסוף פ"ט: | 2 גלדה. בפי"' ב'ר כי'ט (ושם ג' גילדה) מפרש לשון כפור כדמתרגמינן 
(שמות טיז ייד) כגילדה (בכי'א כגלידא) על ארעא כלומר הקפיאה ועי' עמת"ל הא צד 881, ובירושי שם אייר 
בון יהי וכו' יהי רקיע בתווך רב אמר וכו' יגלד הרקיע ועי' בסמוך: ‏ 8 רב אמר לחים היו. וסבר נבראו שמים 
ביוס ראשון ועדיין לחים חיו ובשני קרשו ועי' בסוף הפרשה וברש'י עה"ת, וכן כתב בפי' ב"ר כ'יי והיינו דכתיב 
ביום ראשון ברא שמים ובשני כתיב ויעש אלהים את הרקיע מלמד שהיו לחין ביום ראשון וכו', ולעיל סוף פיא " 
נחלקו ב'"ש וב'"ה בבריאת שמים וארץ עייייש. ולקמן פיב דרש ר' נחמיה איש כפר שיחין וכו' הארץ בראשון בכ'"ה וכח 
רקיע בשיני וכו', ובירושי חגיגה פ'ב ע"יז ד' שמים בראשון כביש וכו' שמים בשני כב"ה וכו'. ולקמן סוף פי"א 
במאמר ר' לוי בשם ר' חמא ב'ח בראשון שמים וכו בשני רקיע וכו', ובפדר"א ריש פיד בשני ברא הקביה את 
הרקיע וכו והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון שנ' בראשית ברא וכו' ואיזה רקיע ברא ביום שני ר' אליעזר 
אומר רקיע שעל ראשי ד' החיות וכו' והוא מבדיל בין מים למים שנ' וכוי יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין: 
מים למים בין מים העליונים למים התחתונים, ועי' גם ברמבין שם: מעשים. וכיה בכיייל בסוף הפרשה לחים חיו 
מעשים. ושם נמחק מעשים ע'י נקודות ונ''ל שהוא הגהת סופר אחר, וסעד לג" זו גם הג" מעשיהם בדפוס 
וכי''ח ופי' ב'יר, וכאן נמחק בכי"ל המ"ם ומוגה נו'ן וגם נופף שמים ביום הראשון ביני שיטי וכוון להגיה נעשים 
שמים וכו ועי' לקמן פ"י סי' ה' מכוללים היו המעשים, וברמב"ן מובא בפסוק. זה לחים היו שמים ביום הראשון וכיה 
בירושלמי, ובמעין גנים איוב כו י'א הגי לחים היו ביום ראשון ועח'ג : יחזק הרקיע. דורש יהי רקיע יחי לו 
הויה וקיוס, וברמב'ן מובא רב אמר יחי רקיע יחזק הרקיע וכיה בירוש' וכן מוגה בכי"ל ועחנ, ועוד נוספ 
בגליון כִי'"ל ‏ ,יקרש הרקיע יגלד הרקיע ימתח הרקיע א'יר יהודה בן פזי [יע]שה כמן מטלת ברקיעי והוא הגהה עפ" 
חירושלמי, ולפנינו הג" ר"י בר' סימון אמר ועיי אגה'א ח'א צד 181 וח'יג צד 160 : 4 מטלת לרקיע. ברמביץ הביא 
יעשה מטלית הרקיע והוא פירש יהי רקיע שיהיח רקיע מתוח כאהל וכתב שמא לזה כונו במאמר שלפנינה וכן גו' כ 
הרקיע והיא גי' נכונה, ובירוש' ג' יעשה כמין מטלי' הרקיע ועח'ינ: 6 ברוחון שמים שפרה. ולמעלה כתוב שם עמודי 
שמים ירופפו, ורוחו הוא האש שיצאת מלמעלה, ואפשר שר'ח סמיך ג''כ על הדרש שבברייתא דליב מדות ועי' בפיי 
ריי קרא איוב. שם : אר"י בר' שמעון. מאמר זה ושלאחריו בשם ראב'כ מקורן בברייתא זו מדה ייב וז'יל מדבר שכא 
ללמד ונמצא למד כיצד כקדוח אש המסים וגו' עדיין ‏ לא שמענו במעשה בראשית שלהטה האש את פני הרקיע 
וכשהוא בא למתן תורה אמר לוא קרעת שמים ירדת וגו' (ישעיה סיג ייט) כשם שעשית במעשה בראשית כך 
עשית במתן תורה בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע וכבר נבראו ביום ראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא 
האש מלמעלה וליהטה פני רקיע בא מע"ב ללמד על מ'"ת ונמצא למד, וראב'כ דורש עפיי מדה זו בא מעב 
וכו' שהקיש מ"ת שכתוב בו לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו למעשה בראשית כקדוח אש המסים וגה 
(וכת' בתריה בעשותך נוראות וזה מעב ועי' בפי' ב''ר שבדפוס) ודורש המסים הימיסו בל"י') ופי" חצי שחצה האש 
בין העליונים לתחתונים ועדיין לא שמענו במעיב שחצה וכן' אלא במ'ת ,שחצה שכינה שהיא אש שירדה על הר 
סיני בין עליונים לתחתונים שלא נתנה רשות לתחתונים לעלות ולעליונים לירד כך במע'ב השמים שהוא אש חצת 
בין מים עליונים לתחתונים והיינו דכתיב מים תבעה אש" (פי' ב'"ר כייט), וכוון לסיד ויהי מבדיל בין מים למים, 
ובכי"ל איתא ללמוד והגהתי ועח'ג ושם ביני שיטי נוסף. חצי והוא פי' הימיסו ובגליון נוסף עוד אימיסו בלעיז. וכן 
הדרש בירוש' מעשרות פ'א מ'"ח ד' אחיגו המפו את לבבנו פלגון לבבינו: | 9 ר' פינחס בשם רי יהושעיה. עיי 


.ששו (' 








בראשית . פרשה ג ר א הו 25 


נטל אתו היוס, | ראשון למעשה בראשית, ראשון למלכים ולנשיאים ולכהונה ולשכינה שני ועשו 
לי מקדש ונו' (שמות כה ח), ראשון לברכה ולעכודה ולאיסור הבמה ולשחיטה בצפון ולירירת אש 
שני ותצא אש ונו' (ויקרא ט כד): 


פרשה ד 


) ויאמר אלהים יהי רקיע וגו' כת' המקרה במים עליותיו ונוי (חחליפ קר ג). בנוהג א 
העולם מלך בשר ודם בונה פלאטין ומקרה באבנים וכעצים ובעפר, אבל הקכיה לא קירה עולמו אלא 5 
במים שני המקרה במים ונו' ויאמר אלהים יהי רקיע ונו': 


4 ילקו לע סי, = ילק' פסמיס כ' פפס'3, ילק' מכיכי פלליס קד סי "יז, | עכילם] נעלס עכ' דטיכפ+ פ'מ | וע" טעוס 
כנס פע םי" כ'נ : ן 


1 אותו | ולנשיאים -- ולשכינה] ואשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לשכינה דְפא1 | שנ--וגו לי א | 
2 ולעבודהו---לירידת ] ראשון לעבודה ראשון לאיסור הבמה (הבמות פא') ראשון לשחיטה בצפון ראשון לירידת ךדפא* | 
אש] ף. האש ךא | וגר] מלפני יי וגו' ך, מלפני י"י ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים ₪ | 
4 כת' לי ן | שבעולם | פלטין דְוִי. פלטרין אמ | 5 באבנים ובעצים] בעצים ובאבנים פוי(תחלי) מ /. . .באבנים י | 
ובעפר] ,- שמא במיפי | *קירה פחזא'י] קרה לך | עלמו| י(שם), העולם פ. את עולמו דְָא'ימ: את . . 
כולו ן | 6 שנ'י המקרה--רקיע וגו'] כדכתיב יהי רקיע בתוך המים ', שנאמר ויאמר אלהים יהי . . המים י(שם\ | 


עולם (ועיייש מהו הראשון לבריאת עולם מלמד שאחד בשבת היה, ובפי' השני שבפי' ב''ר הנדפס מפרש ראשו 
למ/ב שיום א' בשבת היה ור"ח ניסן ובניסן נברא העולם ועי' ביפ"ת), ‏ ולפנינו בכי"ל מובא המאמר כאן בלי 
לשון הצעה תני ועי' גם בפסייר ובמ'"ר, ובפי' ב''ר כייט מפרש אותו היום של [הקמת] המשכן והוא היה אחד 
בניסן. ויום: ראשון של שבוע לנשיאים לחנוכת הזבח ל מלכים כדגרפינן ניסן ראש השגה למלכים לכהונה דעד 
שהוקם המשכן עבודה בבכורות משהוקס המשכן עכודח בכהנים דכת' ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו 
ואותו היוס אחד בניסן היה לאיסור הבמות קודם שהוקס המשכן הותרו הבמות משהוקם המשכן נאסרו הבמות 
ע'יכ, ובכל המקומות שציינתי נמנו העטרות בסדר אחר, ובכולם ליתא ראשון למלכים, ובפי' השני בפי' ב'יר הנדפס 
כתב ודבר זה שיבוש שהרי תקנת סופרים היה וכו', וביפה עינים שבת פיז ב' כתב וני דיתכן עפ'י שיטת הירושלמי 
ריש רייה דיליף למלכים מקרא דהחודש הזה ועייייש. ‏ ובתו'כ ובפסי"ר ובמ''ר ג' ראשון לראשי חדשים כדאיתא 
ג'יכ. בסייע וראש חדש ניסן היה, ועיי ת'י ויקרא טי אי (וכן כתב גם יופיפון לרומיים בקדמוניות ספ' ג' פ'ח סי' די כמו 
= שהעיר ע'ז הרייר ראטנער בס"ע שם), אבל בס'ע הגי" וכן שבת שם ראשון לחדשים וראשון לחדש לא מנח (ועיי 
ברבינו בחיי. עה"ת. ריש פ' שמיני שפירש ראשון לשעיר ראש חדש), ולפנינו בתו"כ ושבת שם גורס עוד לאכילת 
קדשים במקום. לשחיטה בצפון, ובסיע שלפנינו ליג עשר עטרות נטל אותו היום ושם מפיק מלכים ומעייל 
חדשים ואכילת . קדשים ולכן שם הענינים י"א במספר, ועי' שינוי הגרסאות בס"ע מהדורת הר"ר ראטנער, אבל 
בפיהש"י סוטה ליח א' דיה קשיא ליה כתב כדתגיא בסיע אותו היוס נטל עשר עטרות וכן בפירש'י עה"ת ריש 
= שמיני ונטל: עשר עטרות השנויות בס"ע וע'ע פירש"י זבחים ק'א ב' ד'ה דשעיר, וכן מובא בפי" השני בפי' ב'יר הנדפס 
= דתניא בסייע עשר עטרות נטל אותו היוס וכן נרמז בתנחומא פקודי סי' ייא ואותו היום נטל עשרה עטרות כדאיתא בסדר 
| ובבמ'ר: דפיר ודו הגיי שנים עשר עטרות נטל אותו היום ומפיק מלכים ומעייל ראשי חדשים ואכילת 
קדשים ומוסיף עוד ראשון למחיצת מחנה שכינה, אך זה ענין אחד עם לאכילת קדשים ועי' בפירשי שבת 
שם, ‏ ובמ"כ הגיה שם עשר עטרות וכו' והשמיט ראשון למחיצת מחנה שכינה וראשון לשחיטת צפון וכן הדפיסו 
אחריו. ובד'. שאלוניקי נשאר המספר ייב עטרות ושתי העטרות נמחקו שס, ותמיהני מ"ש במ'כ שם ובכל מקום לא קא 
חשיב אלא עשר עטרות, ובבמ"ר שם סי' י" במאמר ר' פינחס בן יאיר מונה ו' דברים שנתחדשו באותו היום בעולם 
> (ובתוכם. ראשון למחיצת מחנה שכינה: ואכילת קדשים לא מנה) ועי' מדרש תדשא שם ומקדמוניות להח' עפשטיין 
צך 74/ ובפסי"ר לייג עשר עטרות וכו ומוגה ט' דברים ועייייש בז'א, והפסוקים שהביא כאן לראייה לראשון לשכינה 
ולירידת אש מובאים ג"כ בבמי"ר סי ו', ושם סי' י' איתא עוד ראשון לברכת כהנים שנ' וישא אהרן .את ידיו אל העם 
ויברכם. (ויקרא טי כ''ב) וכו' ראשון לאיסור הבמה דכתי' השמר לך פן תעלה עולתך וגו' (דברים יב ייג), ובסי"ע גי 
ראשון לשכון שכינה בישראל (וכ''ה בתו'כ) שנ' ושכנתי בתוך בנ'יי (מ"א \' י'ג) וכו' לירידת האש שנ' ותצא וכו', ובתו"כ ושבת 
= שם לא הובאו הפסוקים כלל, ובפי' השני בפי' ב''ר הנדפס משבש גם הגי' לשחיטת צפון, ור'ג הדפיס במקומה בד' שאלוניקי 
ילת קדשים ועי' גם בא"א ומ'כ, ‏ אך גם בס"ע ובפסיייר ובבמייר דפייר וד"ו איתא ראשון לשחיטת. צפון ועו 
תוספות שבת שם דה ראשון שכך היה הגי' לפניהם גם בתו"כ, ובא'א הגיה עוד לברכת כהנים במקום לברכה והוא 
עפ"י. הגי' בבמ"ר שם סי" ' וסי' ", אך גם בס"ע הגי" לברכה, ובתו'"כ ובשבת שם לברך את ישראל,. ולעבודה 
פירש"י שבת שם לסדר עבודת. צבור תמידין ושאר קרבנות של תרומות הלשכה, ובפחד יצחק ע' עטרות הביא עוד 
גי' זרָה \ ראשון לבריאת ישראל עיייש: ‏ 1 אתו היום. כ"ה בכי"ל. ואף שדרכו של כ'י זה לכתוב התיבות מלאות, 
וכן, לקמן פמ"ז פ' ולישמעאל שמעתיך. איתא בכי"ל אתו ו' פעמים, ועי' במבוא להלכות גדולות הוצאת הר"ר 
הילדעסהיימער צד. 7 ובסדר אליהו הוצאת רמאש צד 180 ובמ'ח חלק מ"ד צד 555, ובכל המקומות שציינתי 
איתא ראשון בכל עטרה ועח'נ : 5 ולאיסור הבמה. וכ'ה הבמה בבמ"ר שם סי" י', ושם סי ו ובפסי"ר לאיסור 
במה, ובתו"כ ושבת שם הבמות ועח'נ: | 8 שנ' ותצא אש. בדפוסים נסמן כאן בטעות ויקרא "", ופסוק ב' שם 
נאמר במיתת בני אהרן ולא בירידת האש, ולנכון השלים הפסוק בכי'פ: 


פרשה ד. בפרשה זו מתחיל כי'ו שמקוטע בראשו עד כאן : 6 בנוהג העולם. עי' לעיל צד 8, ומקור הדרש 
במכילתא ושם ג' מדת בו'ד כשהוא מקרה מקרה בעצים ועפר והקב'"ה מקרה עולמו במים שני המקרה במים וכו' 





94 בראשית פרשח ג א ה 


ויהי ערב אילו מעשי הרשעים, ויהי בקר אילו מעשי הצריקים, יום אחר שנתן להם הקכיה יום 
אחד [ואי זה זה] זה יום הדין. אמר ר' חנחום יום שנבראו בו דברים חרים שמים וארץ ואורה, אמר ר' 
יודן שבן היה הקכ'ה יחיד בעולמו, אתיא כר' יוחנן ולא כר' חנינא. רי יוחנן אמר בשיני נכראו 46‏ = 
המלאכים היה המקרה במים עליותיו ונו' (תהלים קר ג) [וכת' עושה מלאכיו רוחות (שס שפ ד)], = = 
5 ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ) וכת' ובשתים יעופף 
(ישעיח. ו ב), = ר' לוליני בר מברי בשם ר' יצחק בין על רעתיה דר' חנינא בין על דעתיה דרי יוחנן = 
הכל מורים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע ונכריאל > 
בצפון והקב'ה ממדר באמצעיתו אלא אני י'י עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי 
מ( מרכו) מי אתי כת' מי היה שותף עמי [ככריית העולם]: אמר ר' שמואל בר אמ 
0 מתחילת בויית העולם נתאוה הקביה לעשות לו שותפות בתחתונים, ‏ מה נפשך אם לעיין = 
החשבון לא היה צריך למימר אלא אחד שנים שלשה או ראשון שיני שלישי, שמא אחר שני > 
שלישי אתמהא, אימתי פרעה להן הקב'ה, בהקמת המשכן ויהי המקריב ביום הראשון נו' 
(במדבר ז יב) | ראשון לבריית העולם אמר הקכ"ה כאילו באותו היום בראתי עולמי, עשר עטרות . 
1 לעיל פיי 75 16: 5 "לקוע טס, ע" לקטן קוף פי"ס: ‏ 3 לעיל פ"ס 75 6 וע"כ: 9 פסיקסס כנפי פ"ז (כין ‏ > 


ב'), במדבכ כבס פי"ג -כי ר', וע" פנסועס עפ" נש כי' כייד, פנקועס טס פס" ט'ז, לקטן פייט וט'כ: ‏ 18 ספלס כיש פלטם. 
טמיני, סדל עולס פייו, טנס פיז 3', פקייל טס. עודיכ טס, עדכט סדטס פ"י: ו 






2 *ואי זה זה ך] ואי זה אי לי ל | הדין] פחזא'ב. הכפורים ך | תנחום] פח. .- בר ירמיה דְא' | יוס] א'י 
יוס אחד זְזי, ל' דפ | שנבראו בו] א', שבו נבראו דְפחי | דברים חדים] חבך'. ארבעה (ד' א'י) דבריט = = 
הרים דְאִ'י | 8 שבו היה] יום שהיה א' | יחיד] א'י, יחידי דְפ | בעולמו]י, .= ולא היה אלא הוא ף, שלא היח > 
בעולמו אלא הוא ך | כר יוחנן] .= דאמר בשני . . דכתיב המקרה . . רוחות י | ולא] א', ,-. אתיא ₪/ 
= אתייאך | *ר' יוחנן דפ] לי ל (ר יוחנן--ר' חנינא אמר] דאמר א'י) | 4 *המלאכים דְפי] מלאכים ל | החד ד | = 
*וכת'---רוחות פך] ל 7 | 5 ועוף] שנ' ,- פדִי: דכתי .- א' | 6 לוליאני דָא' | טבראי ךָ, טיבוריס א | 7 שלא נברא - 
ביום הראשון כלום דְיא', שלא נבראו המלאכים ביום ראשון י | 9 בצפונו דִי | אני] ד'י, אנכי ךָ | *בבריית 
העולם] בברייתו של עולם דִי, ל ל | ר' שמואל בר גחמני ש, רשבין א' | 10 ברייתו של עלס דפי | לו] פריא = 
לו בוח ל דְא' | איש | 11 לא--צריך] לא צריך קריה ם, לא הוי צריך קרא י, לא הוה קרא צריך א" ]| > 
ושלישי די | 19 פרעו [זא'/ פרע דְפרי | בהקמת]י, להלן - דפ | ויהי] פ. שנ' .= דְא'י | 18 לברייתו. 
של עולס די | היום] ך', יום דְא' | את עולמי דְפא' | עשו] תני .- דְפח. ותניא א | 62 





כנראה מיד כותב הכ"י, ובכיייפ וכייא המאמר מקוטע: 1 יום אחד שנתן. דורש כן מדכת' יום אחד ולא כת' *ם 
ראשון וכן המאמרים א"ר תנחום וכו' א'ר יודן וכר אר"ש בר אמי הן דרשות על יום אחד כדמפרש לממה לא" " 
היה צריך למימר אלא אחד שנים וכו' או ראשון שני וכו' ועי" במבה'"י י'ג ב' שזהו סגנון הירושל' לומר אמר רי 
פלוני במקום שבא להורות שזה ר' פלוני חולק על החכם הקודם לו: 2 ואי זה זה. כן הגהתי, ועחיג ולעיל צד 16: 
יום הדין. ‏ לעיל שם הגי' בכייל יום הכיפורים ועח'ג ושם הדרש בפיתרא דריב" : א'ר תנחום. דורש שכתי- יום = 
אחד לפי שנבראו בו דברים חדים (התיבות בו דברים כתובי' בכיי"ל ביני שיטי) שמים וארץ ואורה, וכן דרשו לקמן 
סוף פי'א ג' בריות היה הקב"ה בורא וכו" בראשון שמים וארץ ואורה, ובפי' בר כייט מפרש דברים חדים שהן . 
יחידים בעולם שאין עוד מלבד' (בפי' ב'ר כיייא נשתבש הגי' דברים הרים שהס יחידים וכו, ובנדפס איתא בדפיר ‏ = 
סיא דברים שתם חדי' שהם יחידי' וכו' ונשתבש בדפוסים אחרים) ויהיה לפי' זה חדים הקבוץ מן חד, אכן קשה 

לפירושו שגם בריאות שאר ימים שמונה שם בפי'א ‏ יש בהן דברים שהן יחידים עייייש, ובפי' השני שבפי' ב''ר 
הנדפס מפרש שבו נבראו שמים חדשים וארץ ואורה, ‏ ואפשר שפירש חדים או חדין כמו חדתין ולפי הדרש בפ'א . 
צד 19 אפילו אותן שכתוב בהן כי הגני בורא שמים חדשים וכו ואורה היא הגנוזה לצדיקים לע"ל כדדרש לעיל = 
והוא אור שנזכר בברכת יוצר ועי' בית תלמוד חא צד 24 ואגה'א ח'ג צד 752, ובנוסחת הספרים המשובשת. 
נעשו מן חדים הרים והוסיפו ארבעה למנינא, וכמה פירושים נכתבו לפרש הרים האלו התלוים בשערה, ובכי'ל כתוב 
עוד אחר ואורה ביני שיטי ,שהן חדין" ונ'יל שזה פירוש גוסף, ובכי'פ איתא בגוף הספר שבו נבראו דברים שמזיקין. חדין 
והשאר חסר. ואולי חבין הכותב חדין שהוא ל' חרב חדה וכמו שדרשו לקמן פט'ז חדה וכו' בגזירותיה, וחידש שגם המזיקין 
נבראו ביום א' ועי' לקמן ספיז, ותגחומי וישב סי' ד' והגי' הנכונה דברים חדים איתא עוד בכ" מינכען: ‏ 8 רי יוחנן: 
אמר. כל המאמר מובא לעיל צד 5 בפתיחת ר' תנחומ' וע' גם ת'י פ' נעשה אדם: 4 וכת' עושה וכו'. כן הוספתי וכיה" 
לעיל שם ועח"נ, ובכי"פ העתיק המאמר רק עד ועוף יעופף וכן קטע בכי'א מותח בדרומו של רקיע ,וכו כדלעיליי: = . 
9 בבריית העולם. הוספתי כמו שהוא לעיל פ'א ועח'נ: א'ר שמואל בר אמי. דורש שכתוב כאן יום אחר לרמז. : 
על האחדות שנתאוה הקב"ה מיום ראשון מתחילת בריית העולם לדור בתחתונים ולשכון ביניהם ולא נשלם התחברותו 

עם בריותיו עד יום הקמת המשכן וזהו שכת' שם ויהי המקריב ביום הראשון לרמז על יום ראשון לבריית 
עולם כאלו באותו יום של הקמת המשכן ברא הקב'ה את עולמו ובפסי'ר ובמר שם מביא דרש זה על ותי 
המקריג וכו' וג' שם ארייש בר מתא (או בר מחא, ובבמ"ר בר אבא) מהו ביום הראשון מן היוס הראשון שכרא 7 | 
הקב"ה את העולם נתאוה לדור עס בריותיו בתחתונים ראה מה- כת' וכו' ויהי ערב וכו' יוס ראשון אכ'כ אלא יום ‏ " 

אחד וכו שעד הקב"ה יחידי בעולמו נתאווה לדור וכו' לא עשה כן 'כ'/ה בבמ'יר) אלא כיון שהוקם המשכן והשרת. > 

בו וכו' אמר חקב'ה יכתב שביום הראשון (בבמ"ר ביום זה) גברא העולם וכו' : 18 עשר עטרות. עשרה מיני :כבוד = 
ומעלה נטל אותו היוס שכו הוקם המשכן, ותוא היה יום אחד בשבת כדאיתא בס"ע וכמו שררש כאן ראשון לבריית "> 
עולם וזהו ראשון למעשה בראשית כמו שהגי" גם בתו"כ ובשבת שם ובפסי"ה ובבמ'ר ג' ראשון לבריאת ‏ 


0 מ בו 








:₪ ו גת וב ל שו ו 0 ו ו ו 


בראשית - פרשה ג א ד 8| 


פלוני לילה יהא תחומך, כך ויקרא אלהים לאור יום אמר לו יום יהא תחוטך ולחשך קרא 
לילה אמר לו לילה יהא תחומך, אמר ר' יוחנן הוא שהקביה אומר לאיוב המימיך צוית בקר 
(איוב לח יב) אתמהא, אלא הידעתה שחר מקומו (שם שם) אתמהא, הודעתו אי זה הוא מקומו 


אתמהא, אמר ר' תנחומא אנה אימ' טע' יוצר אור ובורא חשך עושה שלום (ישעיה מה ז) משבראו 
עשה שלום ביניהן: 


ה) ויקרא אלהים לאור יום אמר ר' אלעזר לעולם אין הקביה מייחד שמו על הרעה אלא 
על הטובה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא אלהים לילה אין כתוב כאן אלא ולחשך 
קרא לילה: 

[ויהי ערב ויהי בקר וגו'] אמר ר' יהודה בר' סימון יהי ערב אין כתוב כאן אלא ויהי ערב 
מיכן שהיה סדר זמנים קודם לכאן. אמר ר' אבהו מיכן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא 
את אילו. אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, אמר ר' פינחס טעמיה דר' אבהו וירא אלהים את 
כל אשר עשה והנה טוב מאד (בואש' א לא) דין הניין לי יתהון לא הניין לי: אמר ר' יניי 
מתחילת בריית העולם צפה הקביה מעשיהם שלצריקים ומעשיהן שלרשעים והארץ היתה תהו אלו 
מעשי הרשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשי הצדיקים. וירא אלהים את האור כי טוב 
אילו מעשי הצריקים. ויברל אלהים בין האור ובין החשך בין מעשי הצריקים ובין מעשי 
הרשעים ויקרא אלהים לאור יום אילו מעשי הצדיקים, ולחשך קרא לילה אילו מעשי הרשעים, 

6 ילקוט כע ס', סיכס. ככסי ע"3 פ' 3לע (3' 5'), ועי' סנסועס "3 סזכיע קי "יב, סנמועס טס ס" ע': 9 לקוע שס: 
0 מקפן פיט עדכט קסלס פ' 5 סכל (ג' י"0), עדכט פסליס לד כיי 6': 19 עיי לעיל סוף פיינ 5 18 : 
1 *פלוני די (שם)] פלני מ, לי לפי | יהיהי תהא י (שם) מ | כך.--לילה יהא תחומך ל' פימ | לאור יום דא'] 
לאור ל | 2 *צוית] ציותה ל | 8 אתמהא לי | אלא] י (שם). ל' דְפא'ימ | ידעתהך, ידעת פא'ימ | השחרו(שם)ם | 
אתמהא ל' | *הודעתו א'י' (שם)] הדעתו ל. הידעת ך, הודעתי מ, ידעתי 5 | איזה מקומו פ: אי זה . . ךִי(שם), 
אי זו . . א', מקומו אי זה הוא ךְ | 4 תנחום א' | אנא | אמרינ' ךְ, אמרית י'(שם) מ |' טעמא | משבראו] פ. 


- כשבראו !, משבראן ך?ו(שם), מי שבראן מ, משבראם א', משנבראו ך | 5 ביניהן] פַּמ. *הס א'רי(שס). ליד | 
| 6 מיחד | 7 ויקרא] שנ' .- פ. דכתי' .- א' | כתיב דְאִ'י | 9 יהי] והיה פש | כתיבךא'י | 10 מיכן] פ: מיכאןד!ח/ 


מכאן דָיא', מגיד י | לכן | מיכן] פ. מיכאן ח, מכאן א', מלמד ך | שהיה הקביה] ז, שהקב'יה פא'. שהיה ך | 
בורא] בונה פא" | **ומחריבן] ומחריבין ה | 11 יתהון] הנהון א1 (וכן בסמוך) | טעמיה ך] טעי ל 
טעמא א | ינאי | 18 ברייתו של עולם | 14 מעשיהן של רשעים ךָ (בכל המאמר) | מעשיהן של צדיקים ךָ (בכל 
המאמר. | וירא -- הצדיקים ל' ך | 15 ובין--הרשעים] למעשיהן ( -הם ף) של רשעים דְפ | 16 מעשיהם של 


צדיקים ‏ 18 (וכן בסמוך) | מעשיהם של רשעים פא (וכן בסמוך) | 


לשני ואמר לו פלוני וכו', וכיה בעקידה וקרא לשני וכו', וברקנאטי וכן לשני א"ל פלוני וכו' ועח'נ, ובכייפ וילקוט 
כאן ל'ג כלל פלוני: 2 צוית. וכ'יה במקרא ובכייל נשתבש ומדרכו של כ'י זה להוסיף ה'א בנוכח ועי' מ"ח חלק ליו 
צד 207 וח' מ"ד צד 55% : 8 הידעתה שחר. במקרא שם הכתיב ידעתה שחר והקרי ידעת השחר, והוסיף את ה' 
השאלה משום שהפסיק הקרא ע'י אתמהא אלא. ותיבת אלא איתא גם בילק' איוב שם וקשה לפרשה: הודעתו. 
כן הגהתי ועח'ינ; ודורש ידעת הודעתו וכמו שהוא פשוטו של מקרא לפי הקרי ידעת בפיעל, אלא שלא מצינו בכל 
כתבי קדש ידע בבנין פיעל להיות פועל יוצא, וכן הדרש לקמן פיח סי' ד' כי יודע כי הודיע ולקמן ריש פכייב והאדם 


- ידע הודיע ‏ ועיי מנחת שי מלאכי ב' ט'ה ובירוש' הגי' ידעת השחר מקומו ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי 


בראשית איכן נגנז. ודורש שם השחר מקומו כמו מקום השחר. כלומר אור של מייב שהיה בשחריתו של עולם, אבל 
תימא דהא ר' יוחנן כך דרש ויבדל הבדלה ממש ולא איירי בגניזה ועי' ביפ'ית ובפי' מהרז'/ף ירוש' שם : 4 אימ' טעי. 
בירושי אנא אמרית טעמא ועח'נ ולעיל במ'י צד 18: משבראו. לחשך עשה וכו', ויותר מחוור הגי' משב ראן ובילקי 
ד'. לווורנו הגי' כאן כשבראן ועח"נ. ובירוש' משיצא עושה שלום וכו' וצ'ל כגי' מהרשיס משיצרן עשה וכו': 6 א'ר 
אלעזר. וכ'"ה באיכ'יר בפתיחה לפ' בלע (עייייש הערה כ'א ומי) בדרש ולאלה אמר באזני (יחזקאל טי ה'), ובמדרש 
תנחומא שם איתא לא יגורך רע (תהלי' ה' ה') א'יר אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן אין שמו של הקבי"ה נזכר על 
הרעה אלא על הטובה תדע לך שהוא כן וכו' שנאמר ויקרא אלהים לאור וכו' ועי' תוסי תענית ג' א' דייה ואילו, ודרש 
זה נמצא דוגמתו בספרי פילון כמייש הח' פריידענטהאל שם צד 70: 9 יהי ערב. עבח'נ הגי' והיה ומפרש בפיי 
שני שבפי' ב''ר הנדפס והיה ערב אכ"כ שיהא משמש להבא אלא ויהי לשעבר מלמד שהיה פרר זמנים וכו', ובעיקר 
דרש זה ושלאחריו עי' במיינ ח'יב פיל ובהערות הח' מונק שם ובספרו של הח' פריידענטהאל צד 72: = 10 מיכן 
שהיה הקב"ה. וכיה מכאן בדפוס לקמן ריש פיט אלא שכופל ‏ שם בורא עולמות ומחריבן, ושם נכלל המאמר 
בפתיחת ר' תגחומא את הכל עשה יפה בעתו וריית דורש הקרא בעונתו נברא העולס וכו', ומשם "הועתק במי קהלת, 
ועיי במי תהלים ושם הגי" מלמד שהיה וכן' וקטע והשמיט שם א"ר אבהו: בורא עולמות במ'נ ועקידה שם מובא 
בונה וכו' ועח'נ, ובמי קהלת הגי' בונה עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן, ובמ' קהלת שהו"ל רשיב במדרש 
זוטא צד 97 חגי' רק בורא עולמות ומחריבן עיי'יש: ומחריבן. בכי'יל איתא ומחריבין ומוגה ומחריבן, וכן לקמן פיד 
סי" ה' בילקוט דפ'ר ומורידין ובכי"ל לקמן פי'ג שמורידין ועיי דאלמאן צד 900 וצד 808: | 12 והנה טוב 
מאד. מה שעשה עתה טוב מאד: דין הניין. עולם זה הנאה לי ואותן הראשונים לא חיו הנאה לי, ועי' עמת'ל 
עי הניין: 18 מתחילת. כל הדרש עד ויאמר וכו' אלו מעשי הצדיקים איתא לעיל סוף פ''ב במאמר ר' אבהו ומסיים שם 
אבל אינו יודע וכו' ממה דכת' וירא וכו' ועי' במ"י שם: 14 וירא אלהים. מכאן עד זה יום הדין הושלם בגליון כי'ל 


5 


ז 
10 


ח 


15 


: 


22 בראשית פרשת ג א גד 


ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעח הימים (ישעיה 5 כו), שבעה אתמהא, לא שלשה הן 
אתמהא, ‏ ולא בד' נבראו המאורות אתמהא, אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקר לשבעת יומיה 
דמשתיתי, ר' נחמיה אומר אלו ז' ימי אבל של מתושלח שהשפיע להם הקכ"ה אורה: 

ד) וורא אלהים את האור ר' זעירא בריה דר' אבהו דרש בקיסרין מנין שאין מברכין על 
הגר ער שיאותו לאורו, מן הכא וירא ויברל, ‏ ר' יהודה בר' סימון אמר הברילו לו, ‏ רבנן אמ' הבדילו 
לצריקים לעתיר לבוא. למלך שהיה לו מגה יפה והפרישה לבנו. ‏ אמר ר' ברכיה כך דרשו שני נרולי - 
עולם ‏ ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אברלה ממש. למלך שהיו לו שני איסטרטינין אחר 
שליט ביום ואחד שליש בלילה. והיו שניהן מריינין זה עפ זה, וה אומר אני אשלוט ביום 
ווה אומר אני שולט ביום, ‏ קרא המלך לראשון ואמר לו פלוני יום יהא תחומך ולשיני אמר לו 


8 עיי לקען פל"נ, סוספפס קוטס פ"י, יכוטי פייק פינ פ'"נ ג', | פנסדכין ק"ס 3', לדכ'כ פליג, עדכט ססמיס כו כ ]15 
4 ילקוט כ ד' וס', יכוט' נככום פ"מ "3 ג' :5 עדכט ססליס כ" סי 6'/ 6 ילק' סיוב כ' ספקכ'יד. ילק' מכיכי ישעיק. ("ק '1 


1 *ואור -- הימים דִי (שם)] וגו' כאור שבעת הימים לי לי ל || שבעה אתמהא] שבעה פי(שם), אתמהא 
שבעה ך, לי א' | לא] 5. ולא דְא'י (שם) | הן לי 5 | 2 אתמהא ל' (וכן בסמוך) | ולא] פי. לא ל"א 
והלא ך | בדי] א'. ברביעי דְפִי | נבראו] נתלו שי | כאנש פי | אפקד י | יומיא דְפ. יומי אי | 8 דמישתותי דְפִי 
משתותי י(שם), רמשתיא א' | אומר] א' י (שם), אמר ד | ז] א', שבעת דְפי (שם) | אבלו | משותלה] א', 
הצדיק דְפַי (שם) | 5 מהכא א'י, שני ₪ | לו] לעצמו א' | רבנין פי | אמרין פיי | 6 למלך] םי" 
משל ₪ ך | עלם] הדור פא | 7 אבדלה] דַזע, הבדלה ךְפא'ימ | למלך] פעי'מ. משל -- דא' | 
שהיה פע | ב' אע | *איסטרטיגין דדפרי] אסטרטיגין (זי(איוב), איסטרטיגי ל אצטרטיגין מ | 8 ביום. בעירי | בלילה] 
במדינה י | | | מדנים ַזְא'י' (איוב), | מריבין בי | | | אני אשלוט ביוס] (3 אני שליט ביום , ביום אני 
שולט דְמם, . . . שליט י, . . . השליט א' | 9 אני שולט ביום] ביום אני שולט די (שם) מ, ביום אני שליט 1 כמו- 


!= 


כן ₪ | פלני יוס מ יוס פלוני א', ייס פי | *יהא פחא'י(שם) מ] תהא לְך, יהיה י | ולשיני אמר לו] קרא 
לבי אייל א1, קרא לשני ואמי לו מ/ וכך לשני אל ךָ, וכן לשני י, ולשני פ, ולשני אמר י(שם) | 


לצדיקים וכו', וברקנאטי ג' והיכן היא מתוקנה, וברמב'ן והיכן היא נגנזה והיכן היא מתוקנת ועח'נ. ובשמ"ר ריש פלייה 
איתא האור שברא חקביה ביום ראשון וכו' ולמי גגזו לצדיקים לע"ל וכו' והיכן גנזו בגן עדן וכו': 1 כאור שבעת 
הימים. שבעת ימי בראשית וכן דורש בויייר ריש פי'א וסהדרין ל'ח א' הצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי 
בראשית: שבעה אתמהא. וכ"ה ברמבין (ושם אתמהה בהא ועי' באור זרוע אב סי' מייב, וכן כתיבת התיבה 
הרבה פעמים בכי'א א') : 2 ולא בדי נבראו המאורות. ואז נגנז אור הראשון ולא שמש עור, ובפי' השני שבפיי ב''ר 
הנדפס ג' ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימים אתמהא ולא ברביעי נתלו המאורות ומפרש והאיך אפשר 
לומר כאור שבעת הימים ימי בראשית והלא אע'פ שנבראו מאורות ביוס ראשון לא שמשו אלא מיוס רביעי והיה 
לו לומר כאור ארבעת חימים ע'כ, וזה נגד גי' כל הספרים ולא שלשה וכו' וכן מובא גכ ברמב"ן וברקנאטי.. 
(בילקוט רמז ה' העתיק שני והיה וכו' ואור החמה יהיה וגו' ולא ברביעי נתלו חמאורות וכו', ואפשר שזו היא 
הגי' שהיתה לפני המפרש בפי' ב'ר, או שקטע כאן. ובילקוט ישעי' העתיק שבעה ולא שלשה הם ולא ברביעי נתלו 
וכו) וגס קשה לפרש דְהבֶרייתא אתיא כהכ'א בתגיגה שם: כאינש דאמר. כאדם שאומר כך וכך. אני מצניע 
שבעת ימי המשתה שלי ואין כווגתו שיספיק לכל שבעת הימים אלא למקצתם ועי' ברמביץ שם: ‏ 8 ימי אבל. 
לקמן פל"ב דורש ויהי לשבעת הימים שתלה הקביה ימי אבלו של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה וכו', ‏ וכן 
איתא אבלו וכו' הצדיק בתוספתא וירושלמי ואדר'נ ומ' תהלים שס, ובסנהדרין שם ימי אבילות של מתושלח ועיי 
דיס, ומה שמובא בפי' השני שבפי' ב''ר הנדפס ומפורש בסדר עולם אלו שבעת הימים מה טיבן אלו שבעת ימי 
אבלו של מתושלח שעכבו את הפורענות ובשכר וכו' השפיע להס הקכ'יה אורה וכו" כל זה ליתא לפנינו בסיע. ועי' 
במבוא להס"ע להר'יר ראטנער צד 128, וראש המאמר מה טיבן וכו שעכבו וכו' עי' בתוספ' ואדר''ג שם: 4 וירא אלהים. 
וכן מתחיל המאמר בד' פירדא וד' ווארשא. ולא כמ'כ שחיבר הכתוב עם המאמר שלפניו וע' גם בהערות רימ 
קריגער: = ר' זעירא בריה דר' אבהו. בירושלמי ברכות הובא כל המאמר בפירוש המשנה אין מברכין על הנר עד 
שיאותו לאורו, ושם הגי' דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין 
האור ובין החשך, ובנוסחת מהרש"ס (די מגנצא) ג' דרש וכו'. בקיסרין וירא וכו' ואח'כ. ויבדל  :‏ 5 הבדילן לו. 
מפורש במ' תהלים (ושם הגי' הבדילו לעצמו ועח'נ) משל למלך שראה מנה יפה אמר זה שלי הוא כך כשברא - 
הקב'ית את עו מו וברא אור גדול ‏ אמר. אין כל בריה יכולה להשתמש בה אלא אני וכן הוא אומר ונהורא עמיה 

שרא ועוד שם איר אבין חלוי וכו' ועיי בהערותי לעיל צד 20 (ומאמר זה עד אלא אני מובא בפי' ביר כ'י, ואח'"כ 
שם הפי' איסטרטיגין פקידים וכו', ובדפ''ר נדפס קודם פירושי המאמרים ואור החמה יהיה וכו' ר' נחמיה אומר וכו 
שניתוספו מפירוש השני, ובד' ווילנא מסורס כל חפירוש). ובירושלמי שם ג' בסדר אחר א"ר ברכיה כך דרשו שני 
גדולי עולם וכר אבדלה ודאי ר'"י בי ר' סימון אמר הבדילו לו ורבנין אמרין וכו' לעתיד לבוא משלו מלהיד למלך שהיו 
לו שני איסטרטיגין וכו' והמשל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו ליתא שם, אבל בנוסחת מהרשיס סדר 
המאמרים כמו לפנינו בב'ר וגס שם המשל למלך שהיה לו מנה וכו וכן ג' שם הבדלה ממש: 6 גדולי עולם. ברקנאטי 
פ' וירא אלהים את האור ובעקידה שער ג' מובא גדולי חדור ועח'נ: 7 אבדלה ממש. כדמפרש ואזיל למלך וכו" כך 
הבדיל בין המריבין וקבע יוס ולילה תחומין לאור וחשך : איסטרטיגין. כן הגהתי וכ'יה בירושלמי, והוא ל'י'): ופיי 
כאן נציבים וכן תרגום וישם דוד נציבים (שיב ח' ו) אסטרטיגין ועי' ערוך ע' אסטרטיגי וע' דיין  :‏ 8 אני אשלוט. 
בכי"ל אני שליט אשלוט ומלת שליט נמחקה ע'י נקודות ועח'נ, וברקנאטי ועקידה מובא זה אומר ביום אני שולט וזה אומר 
ביום אני שולט, ובירוש' הגי' זה אומר אני משמש ביום וזה וכו' אני משמש ביום : 9 יהא תחומך, כן הגהתי; וכה 
בירושלמי, והגיי יוס תהא איתא גם בדפ"ר וד'ו וברקנאטי ועקידה מובא לילה תהא וכו', ובילקוט איוב שם ג' יהא 
ואח"כ תהא ג' פעמים: ולשיני אמר לו פלוני. הוספתי פלוני כמו שהגי' בכייל פלוני יוס וכו וכן. בירושי קרא 


.0940118100 ,66עכְד0קד0 (' 








































בראשית == פרשה ג אנ 21 


ויהי אור כננד ספר אלה שמות שבו יצאו ישראל ממצוים מאפילה לאורה, וירא אלהים את 
האור ונו' כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות [רבות], ויבדל אלהים בין האור כנגד ספר וירבר 
שהוא מבריל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ, ויקרא אלהים לאור כנגד ספר משנה תורה שמלא 
הלכות [רבות מתיבין ליה ולאו ספר ויקרא מלא הלכות רבות]. ‏ אמר להם אף הוא שנה בו. דבר 
ויקרא אלהים לאור יום ולא הוא אור ולא הוא יום אתמהא: תני אורה שנכראת בששת ימי5 ן 
בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה נלגל חמה ובלילה אינה יכולה שלא נכראת להאיר 

| בלילה אלא ביום, ואיכן היא, ‏ גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא שנ' והיה אור הלבנה כאור החמה 


ה 5 ילקוע לע ס', ילק' ישעיס כ' ט"כ (פפיו), וצי' סניגס ייב ס', פקטן פייס פיב ופעיס וענ פקיקסס ככסי פ"ס. פע'"ה 
= מדס"ז פכ"ס: 


1 ממצרים ל' | אלה] פ. ואלה א"י | 2 וגו'] כי טוב | *רבות דְפרי] הרבה א לי ל | האור] ,₪ ובין החשך דא | = 
וידבר] במדבר סיני 5 , 8 לאור] ,-. יוס | שהוא מלא | 4 *רבותל"ךפי] הרבה א'. מרובות ש, לי ל | *מתיבין ליה ל"ו] 

= | מתיבין חבריא (חברייא ך) לר' סימון ל"פךדא1/ מתיבין ליה חברייי לרב סימון ₪, ליל | *ולאו--הלכות ל"] והלא .. 
| מלא (שהוא מלא א') הלכות דְא'רי: ל' ל | *רנות דפרי] הינה א'. ל ל | שנה פברי | בו דבר] 

= בו דברים |י דבר הוא בכש בו (שבועה) [שסועה] א', השטועה בה דבר ₪ | 5 לא | לא ך | תניא א | 

| *אורה שנבראת דא'י (ישעיה)] אור שנברא לפיט | 6 *יכולה] יכול ל | *מכהה דְפשי] מכהא ל | חמה] 
= ההמהך | יכולה] .= להאיר ₪ | נברא 5 | להאיר--ביום] להאיר אלא ביום די (שם), אלא להאיר ביום פי, להאיר 
בלילה א% | 7 ואיכן] פדז. והיכן דא'י | גנוזה] מתוקנת. א': נגנזה והיא (ואיכן היא פ, והיכן היא ך?) 
| מתוקנת דפך?, גנוזה ומתוקנת י, אלא גנוזה . . י(שם) | 


בסמוך שבו יצאו וכו' בו נזכר שיצאו וכו', ואין לפרש שבו נתעפק וכו' עפ'י הדרש בריש פ'א כך היה הקביה 
מביט בתורה ובורא העולם, ששם נאמר בתורה בכלל שהיתה כלי אומנתו של הקבייה ולא בספר בראשית בפרט 
ועו' ביפ"ת: ‏ 2 הלכות רבות. חוספתי רבות ועח'נ, ‏ וכ''ה בכיייל לקמן פסייד באר מים חיים כנגד סי ויקרא שהוא 
= מלא. הלכות רבות: אכן כאן בכיייל איתא גם בסמוך בגליון ולאו ספר ויקרא מלא הלכות: ובגוף חכ"י הגוי גם בסמוך 
= כנגד משנה תורה שמלא הלכות, ופי' הדרש כאן גם בלי מלת רבות כת' וירא וכו' את האור וכו' כנגד ס' ויקרא שהוא 
= מלא מתחילתו ועד סופו הלכות שהן מאירות עינים, וכן משנה תורה מלא הלכות אבל שאר הספרים יש בהם פיפורים 
= רבים שלא מעניני המצות ועי' גם ביפ''ת, ובמאמר הנוסף במבוא לתנחומא (שם ע'ז א') איתא כנגד ס' ויקרא שבו תורת 
> כתנים שמאירה עיני לומדיה וכו' כנגד משנה תורה שבו עיקר מצות לכך קורא לאור יום: סי וידבר. וכיה גם בדו ולקמן 
פל'ד ועי' ספרי פנחס פי' קמיב ירוש' מגילה פ'ג ע'ד א': ‏ 8 שהוא מבדיל. שהבדיל בין באי הארץ לאור באור 
החיים ובין יוצאי מצרים להושיבס במחשכים. יפ''ת: ‏ 4 שמלא הלכות. בכי"ל נוסף בגליון כנראה מיד כותב הכלי 
רבות מתיבין ליה ולאו ספר ויקרא מלא הלכות", ומלמעלה נוסף עוד כנראה מיד סופר אחר ,חבריא לר' סימון 
ולאו" וגל שהן שתי נוסחאות וגי' חילקוט מסכמת להגי' שבררתי: | מלא הלכות רבות. הוספתי גם כאן רבות 
= ועח"נ ולעיל ‏ שו' 2, ופי' השאלה והלא כבר אמר בספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות; ומשני ספר משנה 
= תורה מלא הלכות רבות וגם שונה צברים שנאמרו בשאר הספרים ולכן תולה בו הפסוק ויקרא וכו' לאור יום שאף 
= תוא שנה בו דבר שכפל אור ויום ולא הוא אור וכו' בתמיה וזה סיום המאמר, ועי' עוד בח'נ הגיי שונה בן 
| דברים והפי' שסועה בכי"פ וכי'א ועיי חולין סייג בי, ובברייתא תני אורה וכו מתחיל דבור בפייע והוא דרש על 
מאמר וכו' יהי אור ויהי אור ועמ'"כ, וכן נפרדו המאמרים לנכון בד' ווארשא, אכן לפי פי' השני בפי' ב'יר הנדפס שכתב 
ומשיב תני אור וכו' משמע שסיל שהמאמר שלאחריו מתחיל ויקרא וכן' ולא הוא וכו', וכן הפסיקו המאמרים בדי 
= פירדא וד' ווילנא ועי' ביפיית ובחיי רד'ל, אבל קשה לפרש הברייתא ליישב מה שפריך ולא הוא אור וכו', וגם הוא 
> כנגד סדר המקראות שהוא דורש, ובילקוט פרס סדר המאמרים והעתיק ויקרא אלהים לאור וכו' תני אורה וכו' אצל 
| הדרש על ויקרא וכו' אין הקב'יה מיחד שמו וכו': 5 תני אורה שנבראת. מובא ברמב"ץן עה'ית פי יהי מאורות .וכתב 
ואם תוכל לדעת כוונתם וכו' תדע סוד האור הראשון והגניזה וההבדלה שאמר. הבדילו לו וכו' עייייש ובתגיגה 
גרסינן ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם וכו ויהי ערב וכו' יום רביעי כדר' אלעזר דא'"ר אלעזר אור שברא 
%ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולס ועד סופו כיון שנסתכל חקב'ה בדור המבול וכו' עמד וגנזו וכו' לצדיקים 
וכו' כתנאי אור שברא הקב'יה ביום ראשון וכו' דברי ר' יעקב וחכ''א הן הן מאורות שנבראו ביום' א' ולא נתלו 
- שו ד', ‏ ועי' בפסי"יר פמ"ו ויום ראשון של עולם נבראו המאורות ולא נתלו עד. יום ד'. ולְפי שטת הברייתא 
נינו דרשו בסמוך וכה בירושי ברכות פ"ח ריב"ס אמר הבדילו לו ורבנן אמרין הבדילו לצדיקים לע"ל, וכן 
זוה כאן ‏ גנוזה לצדיקים לע"ל, וכן דרשו לקמן פמ"א (פמ"ב) ויהי אור וכוי שלא זכה. העולם להשתמש באותו 
ועוד שם אמר ר' יודה אותה האורה שנבראת ביום ראשון היה אדם מביט בה מסוף העולם ועד סופו כיון 
הקב'יה וכו' גנזה לצדיקים וכו' (וזה המאמר איתא. בדפוסי המדרש גם לקמן פי'א ופי"ב ועי' במ'י פי'א 
זים שציינתי שם), ולא פירש מתי גנזה, וכאן מוכח שלא שמשה אותה האורה אלא עד יום ד' כדמפרש ואזיל 
ה אתמהא וכו' ולא ברביעי נבראו המאורות וכן בפסייר פיה (כ' ע'א) ויהי אור וכוי שאורו עתיד ליגנז מפני 
ורות ובתדא'"ז פכ''א האור שברא הקב'"ה ביום ראשון ושימש בו העולם שלשה ימים קודם שנבראו המאורות ביום 
וע וכיון שנבראו המאורות ביום הרביעי וכוי עמד הקבייה וגנזו לאותו אור הראשון וכו', ופליג אהא דאמריגן לקמן 
אפו'יב ופפייב שאותה האורה שמשה בע"ש ובשבת, ועוד שם פי'א ופי''ב אע'פ שנתקלקלו המאורות. מעיש לא לקו 
מוצאי שבת, ועי' ביפ''ת ובפסיייר פכ'ג הערה נ'א. וברש"י עה''ת פי יהי מאורות ובהשגת הרמבין שם, והגהתי 
כאן אורה שנבראת ועח'נ. ובכי'יל מתחיל באור כאשר גורס אור מתחילת הפרשה ועד כאן ומסיים באורה שהשפיע 
= להם הקב'ה/ וכן גורס בכי''ל אינה יכולה שלא נבראת וכו' ואיכן היא גנוזה וכו', וכנראה אור ואורה רפיא בידי הסופרים 
ומצאנו שהשתמשו בשני הלשונות ועי' לקמן פי''א בנוסחת הדפוס אור שברא וְכָו' וכ'"ה בחגיגה שם, ובפייב ופמ''א (פמ''ב) 
= אותה "האורה וכו', וכאשר הגהתי מובא גם ברמב"ץ וכן ברקנאטי פ' יהי. מאורות, ועי''ע מייש בענין אור הראשון החי 
זקש שם חב צד 84 והח' וויינשטיין שם צד 88: 6 שהיא מכהה גלגל חמה. וכ'יה ברמב'ן, וברקנאטי מפני שמכהה גלגל 
החמה ועח'"נ: להאיר בלילה אלא ביוס. ‏ ברמב'ן ורקנאטי הגי! להאיר אלא ביום ועח'נ: 7 ואיכן היא. ומשיב שגנוזה 


0 בראשית פרשה ג א ; 





מפני ששמעתי עליך ש נברא האור, | אמר נתעטף הקביה בה כשלמה והבהיק 

זיו הדרו מסופ העולם ועד סופו. אמר לו אמד לו מקדא מלא היא עוטה אור כשלמה ונוי 
ו 

(תהלים קד ב) ואת אומ' בלחש אתמהא. אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה, 





ומר ר' ברכיה אילולי שררשה ר' יצחק איפשר ממרינה. מקומיכן מה הוון אמרין, רי ברכיה בשם \' 
יצחק ממקום בית המקדש נברא האור הה'ר והנה כבור אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו 
כקול מים רנים והאוץ האורה מכבורו סאד סג ב אין כבידו אלא בית המקרש היך דאת 
אמר נכסא כבור מרום מראשון מקום מקרשנו (ירמיה יו יכ) : אמר רי סימון הי פעמים כת'י אוף 


כננד ספרי תורתו. ויאמר אלהים יהי אור כננד ספר בראשית שבו נתעסק הקכ'ה וברא עולמו, 




















והריה הר 5-0 יייי לפוסי 2 
4 ינקוט ז ע ומן פס 
ו = ורוי .ו 9 האורו .| -י7-| = '*|פם אי-- ו+א1ר 
1 וותיו עלירן הפוחור פפפיר עתי ע . שר טמזל 9 כ בשב א י| שו|! (שם)ו ליוו ן % 
. 1 
חטיד == - - - "א י . -5- -י-ר 0(" ט 9 ו\ו!* י<ספויה וורויה 
יהורי נבראה חתי א א נ פא אכ = ' | "2 אא כווק= -| וכ בוו 
1 ; - ב . *אתוור= ₪ רתורווה ו|ואת רסייר * 
י חר- רת רהו ₪ בח הככ- ב א כשמלה ת, בשלמה ינשמו בשמלה תהלים 
כ"ה 2( ₪ - - , - 
רואוור הררה ,39% - \% = = 
2 9 - 
הוה * ההחפיחה וט-- תי\ -- . 
א₪, ₪ \! - 
אפררתו = אטרהחי 7 חהרהחו + -- 
₪ | אד פיי 37 4 
-- . -- 
י|ההרי רדרו ת+ - וי 
| = ן כא - 5 = 
 =-‏ -0- ר*- -י- ו-ור'א| * -יח | -י 1 - 
| ממרונא %?. מומרונה 5 לאו 3% ב א ם | מכומי] י' (וחזקי), כומי *', מן טי 
ו ש - - . - / | \ [ 
= רו - י*ררטה ישיר= שת ולה -ר- -ר "יד יא אי .0 וח שרוד ויר הוחו לצי\1י 
פכמי דת | ה אמרין] אמרי ] נברא : רפי, שם | שנ' 8% 0 " והארץ | מכבודו פא'ו] 
-- , 
| - *י-) רדרש ווחרפור = *| 0 - = .תי רך התור 
נף 5 אי ד ו כד'א ₪. שנא מראש 2 טנו 5 | וב ק כחם כת 1 
ו - גבג ₪ - =יר=.!] - היוור ףר - ריר- את ויורוזו 
רת הטפהרדרר\ י שור י הכ 
כת ו -א | את ה ₪ 5% ו | . ו [ 









יחו- יוויח + ריאי כ וי ר%תר ףר 
, - - :<> -=ו 


והרוחח ‏ כ הרוכר רס כ ודר 97 קהוו"יר ₪ 
-7 0 - - , -- 








טכרום' פיפ פבים. מורו יבל החשת ו ו 
2 = = ו-ת- - . - -\ - 
חוחהח תרסה חררוח ירוי ויחוירש "יה רתו ופי 

. 8 - שרי ור ב.א >= --י:% 

יויידד פפיר'ו ‏ הורוויש 
-'ו! --- - .יו 
י רייה. וי רדרו ₪ 
מוצאין ממ"ב 
שור ררה פיריו דר 
אור כרא: שמים שב 


הדח טוידי ות 9" ה%ורוי ירי ךייר 
- == - אי < 











הרהפרו תפוחו יוו וו רייר 
== ₪ | != -ע- ישער 


בלחש ור' ברכית התפלא איך 
ההח"ה ‏ הויחוח 0( ההתו"יה 
₪ -י אק וו 2 =ו שה 


נ, ובדיו בשחבש אומרת ילה: 
= (- = י-ו 0 


- -' | ו, 

שאמרוה וכף. פו 0 

-'- וו 3-ו =| -ו , | 
ו 5 וול 
שקברתו אותו וכו ובתנחומא. כב 


ר דיה וכן. נסמן בגליון אבי 


ואלולי ררשה לא אופשר וכ 





שררשת רי יצח אפשר ובו 








, =ו| >י וק , 
וחכי פירושי אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים וכו והגי' ברבים איתא גם בפסיכתא וסגנון אתר בתנתומא. מב 
תחלים: איפשר טטרינת. בחטית. וכן שם ממרינא. ובילקוט תהלים פיד 
ותג" מתימנבנא שתביהא בש"כ ויר ש וכן איתא שם בד' .פד"א. מוהמנת; 
כ"ה בכייל בתיבה אחת. וכן בפסיקתי 
[: אמרין: 6 והארץ האירה מכבודו. ‏ וכיה בויייר ופפיקתוו וכן 
ר סימון. מובא בפיי ר' בחיי עתית ושס חגיי תי פעמום כ 
שבו נגאלו ישראל ממצרים ויצאו מאפלה. וכתיב, בוה ולכל 
לכות הרבה וכו' ספר במדבר שבו נבדלן ישראל בין ווצאי 


וכן טובא בשונוום שונוס במאמר ארוך שנוסף בתנחומא 


ער ב' עוויש, ולקמן פסיר' פי ווהפר את. בארות- המומיופו 


כנגד חמשת ספרי. וכ ועו יבלוו' צור איונליוטונגי צר 2 
העולם | והתחול בבריאת | האור ויאמר וכו' יהי אור; וכן 


6 
: 
/ 
. 
! 

: 
7 
3 





































בראשית פרשח ג א ג 19 


אפל, מה עשה, הרליק נרות ופניס לידע היאך קובע תימיליאוס כך האור נכרא תחילה, ר' נחמיה אומר 
העולם נברא תחילה, למלך שבנה פלטין ועיטרה בנרות, ‏ ער כאן דרש ר' יודן, אתא ר' פינחס ור' 
יהודה בר' סימון ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק פתח דבריך יאיר מפתח פומך לן הוה נהורא 
ויאמר אלהים יהי אור: 


ר' ברכיה בשם ר' |יהודה בר] סימון פתח בדבר י"י שמים נעשו וברוח פיו וגו'5 ב 
(תהלים לג ו) לא בעמל וביניעה אלא בדבר [ויאמר אלהים יהי אור]: 


ר' שמעון בן יוחי פתח שמחה לאיש במענה פניו ודבר בעתו מה מוב (משלי טו כג), ג 
שמחה לאיש זה הקביה י"י איש מלחמה ונו' (שמות מו ג), במענה פיו. ויאמר אלהים יהי 
אור, ודבר בעתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב: 


[ויאמר אלהים יהי אור וגו ר' שמעון בר' יהוצרק שאליה לר' שמואל בר נחמן אמר לו10ד 


6 ילקוע כעז ד', לקטן פ"י פי"כ פכייז, ועי' עכיכפס יפלו עכ' דנסדט פיז: | 7 ילק' עטלי כ' פפקכיג: ‏ 10 ילקוע כפז 
ד', ינק' יסוקסל כ' טפ'3, | ילק' סספיס כ' ספס"3, פסיקפס פכ" (קפ'יס 3'), ויקלס ככס פל"ס סי" ז', | טמוס כנס פע'ו 
פיי כייב וכיט פ"כ, פנסועס "3 ככלטים סי" " ויקסל סי" ז', פנסועס ויקסל קי" ו', עדכט סקליס כיז | פי' סי קייד פיי די, 
פדכ"ס פ'יג : , 


1 ופנס (ץ, ופניסין ך'. ופנסין דְפא1/ דיס חי'(שם). ונכנסי | היכן 5 | קובע] א'/ הוא - דפעי | *תימיליאוס] 
תימילאוס ל, תמיליוס ך*, תמליוס (ז, | תימליוסים ךָ, הין 1 תמיליוסין פךז. ‏ תמליוסין י, ‏ תלמיוסין = א'ךר?מ. 
תלמוסין * (שם) | האורה נבראת ךְפא'י' (שם) מ | ל ר] ור ך | ל אומר] אמר ך | 9 העולם נברא] שמים וארץ 
נבראו '] תחילה /- ואח"כ האורה א1 | למלך] ו"מ, משל ₪ דְפא' | ששבנה] שעשה ₪ | ועטוה | 
בנרות] שא"ימ. - ופנסין ך | יודן יצחק מ | ור' יודן ור' סימון י(שם) | 8 ר' חנין] 5 ור'. . א'מ. ורי חנון ך, 


= ור' שמואל ו(שם) | יצחק] י (שם), .- פתח דְמם, אמר י, דרשו פ | | הוי לןי הוה לן פי (שס) | נהורא] אמ 
= נהור דפ" | 4 ואמר] שנאמר ₪ י(שם) | 5 * ר' -- פתה דְא!] ר' ברכיה בשם ר' סימון פתח 7, ר' ברכיה 


בשם ר' יהודה ב'"ר סימון פ. ר' יהודה בר סימון אמר י | 6 לא בעמל] פי, ר' יהודה בר סימון אמר ₪ ך, א'ר 


= ברכיה בשר" ב"ם = א' | וביגיעה] ולא ביגיעה ברא הקבייה את עולמו דְפָאי | אלא בדבר] אלא בדבר 


יי ם, אלא . , ייי שמים נעשו א', אלא בדבר ""י וכבר שמים נעשו ך, לי יל | *ויאמר . . אור] וכבר היה 
אור 8 אף הכא [ויאמר אלהים יהי א'] והיה אור אין כתיב כאן אלא והי אור (אלא ויהי א') כבר 
היה דא | 7 יוחי] 5 יוחאי ד | * ודבר--טוב ך] וגו 7 | 8 ייי] שנא' - דְפי | ** במענה פיו] לי ל | יהי 


2 אור] .- וכתי' אור צדיקים ישמח א', ויהי אור כדכת' אור . . ישמח פ | 10 שמעון] יהושע י | ברי] בן | שאליה] י1, 


שאל ךפא'י (יחזקי) | לר] את ר' א'י(שם) | נחמניי | לו] 5 ליה דִי(שם). | 


בעקידה שער ב' מובא לעשות פלטין ועח"נ: 1 ופניס. וכ"ה פנס בלשון יחיד בערוך | ערך תמליוס, והוא 
= ל%+1), וכתיבת התיבה ביו"ד גם בדפיר ובכיייל לקמן פס'ח אמ' המלך כבו הפניסים, וכן במדרש הגדול פ' בשלח : 


(השלמת העה"ש צד 67) ועיי פסיקת' פיד ב' הערה פ" והלשון גרות ופנסין איתא גם בשמיר שם ובאיכ'ר 
פתיחה כ'ג ובמדרש קהלת פ' וישב העפר. (י"ב ז): תימיליאוס. כן הגהתי על פי גי" הערוך ופי' ב'ר 
הנדפס, ‏ ושם בדפ"ר הגי' תמיליוס יפוד ובלשון יון?) | תמיליאוס יסוד, וכן מפרש היסוד בכי"ל ביני שיטי, 
ובגליון ילקוט דפ'ר נסמן ,פירוש אבן שתיה' ובעקידה שם מובא איך קובע תלמיוסין והוא לפי גי' המשובשת 
= שציינתי בח'נ, ובשמ"ר נשתבש ג'כ או שמבאר שם הגי' שלפנינו ע'י דימוסים שפי" בל'י*) בנין או נדבך של 
| אבנים ועי' ערוך ומו"ע ע' דמוס אי: רינ אומר העולם וכו'. בעקידה מוסיף ואח"כ האורה ועח'נ: = 2 ועיטרה בנרות. 
= בשמ"ר ועטרו בנרות, ובעקידה שם מעטרו בנרות וגם שם לג ופנסין: 8 פתח דבריך. כ'יה הגי' הנכונה וחסר תיבת אמר 
בסגנון הירושלמי וסגנון בר בכי"ל במקום שאומר חכם בשם חכם וע" גם באגה'יא ה'ג צד 241: 5 בשם ר' 
יתודה בר' סימון. ‏ כן הגהתי וכיה לקמן בכי"ל סוף פיי ופיייב סי! ב' ר' ברכיה בשם ריב'יס, ושם הלשון לא בעמל 
ולא ביגיע (ביגיעה) ברא הקב'"ה את עולמוּ ושם סוף סי" " בדרש בהבראם (וכן שם ריש פיי י" בדרש דר' אבהו 
בשם ר'י יוחנן) ובפכ"ז מוסיף בדבר "יוכבר שמים נבעשו ועח'"נ, ומקור המאמר לפיי גיי כיייל הוא הפתיחה 
שלפנינו לפ' ויאמר אלהים יחי אור וכו', והשלמתי פסוק זה לסיום הפתיחה כסגנון המדרש ודורש בקיצור נמרץ 
אמר אלהים יהי אור ויהי אור לא בעמל וכו' אלא בדבר ויהי אור וכבר היה אור, ואין צורך לדרש והיה אור 
יכ שנדחקו לפרשו, וניל גם מה שנוסף אף הכא בדפר וכי'א הוא מפירוש איזה גליון, וכבר היח גיי זו במדרש 
ני בעל עקידה עייייש: 8 יהי אור. לפי גי' כי'יפ וכיי"א דורש שמחה על האורה ועי' חי' רדייל: 10 רייש בר' יהוצדק. 
בַּל המאמר מובא בפסיקתא שם פ'י קומי אורי, ובויייר שם פ' צו וכוי להעלות גר וכו' ובמי תהלים ק'"ד פי הוד והדר 
לבשת וכן' ועי' השינוים שם, ובכולם הגי' ר' שמעון בן יהוצדק. וכיה בשמיר ותנחומא ויקהל ובית חמדרש ח'ו 
סקיה אבל בתנחומא מ'"ב בראשית שם ג' שאל ר' יונתן (כ'ה בכ'י רומי) בן אלעזר את ר' שמואל וכו', ובסגנון 
אותא לקמן פייב ר' יודן נשיאה שאל (בדפו' שאליה) לרשב"נ א"ל מפני ששמעתי וכו' בעל אגדח (הגדה) 
מהו סולו וכו, ובויייר שם סי' א' ואיכייר א' י'ג ר' אמי שאל את רשבינ א"ל בשביל ששמעתי וכו' מהו וצדקתך 
וכו', ובאיב'"ר מ'"ב ג' סיי מייד ר' חיננא בר פפא בעא קומי ריש וכו' בשביל וכו' מחו סכותה וכו' ועי' גם באגה'א 


= ח'א צד 480: | שאליה. בפסיקת' שלה ושאל, ובשאר המדרשים שאל וכן מובא בעקידה ושם ג' לריש בר 
> נחמני וכיה בפסיקת'י וכמי תהלים, וכן נקרא תמיד בתלמוד בבלי ובקצת מקומות גם בירושלמי וכן בכייל לקמן 


1( 0906, 12000240, 286861. ?( 96064006. "( 6 


8 בראשית פרשה ב ג אנג 


שפורח ומרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואין נוגעות, נהפך ר' יהושע ואמר לתלמידים הלך לו בן זומא, 
ה ולא שהו ימים קלים ובן זומא בעולם: ר' אבהו ור' חייא רבה ר' אבהו אמר מתחילת ברייתו שלעולם 
צפה הקביה מעשיהם שלצדיקים ומעשי הרשעים. והארץ היתה תהו אילו מעשי הרשעים, ויאמר 
אלהים יהי אור אלו מעשי הצריקים, אבל איני יודע באיזה מהם הוא חפ אם במעשי אלו אם 
5 במעשי אלו, ממה דכת' וירא אלהים את האור כי טוב הוי מעשי הצדיקים חפץ ולא במעשי 
הרשעים, אמר ר' חייא רבה מתחילת בריית העולם צפה הקביה בית המקרש בנוי וחרב ובנוי, 
בראשית ברא אלהים הרי בנוי היך דאת אמר לנטוע שמים וליפוד ארץ (ישעיה נא טו). והארץ 
היתה תהו הרי חרב היך דאת אמר ראיתי את הארץ והנה תהו (יימיה ד כג). ויאמר אלהים 
יהי אור בנוי ומשוכלל לעתיר לכוא היך מה דאת אמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד י"י 
0 עליך זרח ונו' (ישעיה ס א): 


פרשה ג 


א | א נ) ואמר אלהים יהי אור. ר' יצחק פתה פתח דבריך יאיר וגו' (חהלים קיט קל) 
ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר האור נברא תחילה, למלך שביקש לבנות פלאטין והיה אותו המקום 


ב ילקוע טס, לקען פ"ג 5ר 98: 6 ילקוע טס. ילק' ישעיס כי טייס (פיק), יפק' יכפיס כ' כע'יד, יכק' עטלי פסקנייט, ילק' מכיכי ישעיס 
כ' ס', ועיי לקעןפכ"ו פק"ס ופס"ע, ספכי נככס פי' טכ"כ, פסיקסס פכייס (קעייס 6י): || 11 ילקו כ ד', יכק' סקפיס כי פסעי"ס/ 
ילק' עכיכי ססליס קייע ‏ פיי ע'ס, טעום כנס כיט פ"כ, פנסועל מ'"3 ויקסל י' ז', סנסועס טס יי ו', ועיי פעיד כ"כ 6י: 


1 שהוא פורח ומרפרף 7"(, שהוא מרפרף דְפי, שהוא מרחף א' | בכנפו] ₪ על קנו א | ואין] םי 
ואינן דְא'י | נוגעות] .. כדכתיב על גוזליו ירחף י | לתלמידיו דְפי | 2 שהו] היו בי | קלים] נ. מועטים דְאי | 
בעולם] אינו ,ב א1 | 8 מעשיהן י, במעשיהן דְפ | צדיקים] רשעים א' | ומעשיהן של רשעים פזזי (ובמעשיהם 
של צדיקים א'). ₪ ההיד יודע יי דרך צדיקים וגו ך | תהו] פי, .- ובהו דְא' | אילו] זהי | משעשיהן של 
רשעים דְפי | 4 אלו] זה י | מעשיהן של צדיקים דפ | הוא ל' | במעשי] נ, במעשה דְא' (אם--אלו--אלו לי פי) | 
הללו א' | ואם דא | 5 במעשה ךא' | הללו א% | ממה דכת] פי, כיון דכתיב ךְ, כשהוא אומ' א | במעשה הצדיקים 8/ 
במעשיה' של צדיקים דְאנִי | חפץ] הוא .- פא'ני | ולא--הרשעים] ואינו חפץ במעשיה' של רשעים דְא'נִי; לי ם | 
6 ר' חייא רבה אומרי, אמר ר' . . בר אבא ו(ישעי"), אמר ר' .. בר בא י(ירמיה) | ברייתו של עולם ךפנים | 
7 אלהים] .את השמים וגו' פ | בנוי] הוא - א'מ | כד'א פי | 8 תהו] פא'. - ובהו דְנָמ (וכן בסמוך) | חרב] 
₪ הוא א'מ | 9 בנוי] פי, הרי ₪ דְנִי (ירמיי), הרי הוא - א1י(ישעי') מ | וכבוד--וגו'] וגו י, וכתי' כי הנה 
החשך יכסה ארץ א1. וכתי" כי . . ארץ וגר' ך || 12 ר'--נחמיה לי 5 | האור נברא] פ. האורה נבראת או | 
למלך] ו!מ, משל .- דְפא | לבנות] לעשות א'י(תהליי) מ | פלטין | המקום] א'י(שט'. מקום דְפימ | 


ונאמר להלן כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף מה ריחוף שנ' להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שני כאן נוגע וכו ועיי 
בתוספתא. ובחגיגה מרחפת וכו' כיוגה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת : | 1 הלך לו ב"ז. בכי'פ נוסף ,שהוא 
מחשב במעשה בראשית יותר מדאי', וכן מפרש בפי' ב'ר הנדפס הלך לו וכו' כלומר כבר נפגע לפי שיותר 
מדאי מחשב בדבר וכמאמרם בתוספתא שם וחגיגה יד ב' בן זומא הציץ ונפגע. ובירוש' הגי' אייר יהושע לתלמידיו 
הרי בן זומא מבחוץ ובתוספתא אמ' להן ריי וכו כבר ב"ז מבחוץ. ובחגיגה טיו א' א"ל ריי עדיין ביז מבחוץ 
ועיי גם בדייס, ובכלם ג' לתלמידיו וליג נהפך: 2 וב'"ז בעולם, נפטר לעולמו ולשון נקיה הוא, כן מפרש בפיי בייר 
כייט ובפירוש אחר שבפי' הנדפס מפרש אינו בעולם אלא שכנה המדרש, ובכי'א הגי' כן, ובירוש' מסיים ולא היו 
ימים קלים עד שנפטר ב'ז, ובתוספתא לא היו ימים מועטים עד שנסתלק ב'ז ובחגיגה ליתא הסיום, וכל השינוים 
שציינתי מורים שהסיפור לפנינו בב'"ר נובע ממקור אחר עתיק ולא שהב'ר כאן מרחיב סיפור הירושלמי ומבארה 
ועיי במבח"י נ'יב א' ובספרו של הח' לערנער שם צד 89, ובאגהית ח'א צר 497 ועי' עוד מייש על סיפור זה 
הח' גרעץ בס' גנאסטיציסמוס וכו' צד 57 וצד 79/ הח' יואל שם ח'א צד 168 והח' וויינשטיין בס' צור גענעזיס 
דער אגאדא צד 199 : ור' חייא רבה. ר' חייא בר אבא ועח'נ, אכן בפסיקתא שם איתא תני ר' חייא מתחלת וכו 
צפה הקב'ה בהמ'ק וכוי בראשית ברא וכה הוי בנוי וכו, והדרש צפה הקב'ה מעשיהם וכוה והארץ וכף 
ויאמר וכו מובא לקמן פי'ג במאמר ר' יניי , ועיי אגה'א היא צד 42 וחיב צר 190: | 7 וליסוד ארץ. וסיד 
ולאמר לציון עמי אתה, ובפסיקתא ל'ג הדיא לנטוע וכוי וכן לייג שם הד'א ראיתי וכו המד'א קומי וכוי, ולקמן 
פנ"ו דורש באברהם שהראה לו הקב"ה בהמ'ק בגןי וחרב ובנוי וכו' ‏ י'י יראה הרי בנוי וכוי ולקמן פסיה 
ביצחק שהראה לו וכו' ראה ריח בני הרי כנוי וכר ולקמן פס'ט ביעקב שחראה לו וכו' מה נורא זה בנוי וכו 
ועי' בספרי שם: 8 ראיתי את הארץ. עי' לעיל צד 16 : 


פרשה ג. 11 פתח דבריך וכו'. במדרשי תנחומא ושמ''ר השתמשו בפתיחה זו לפתיחה לפ' ויעש בצלאל את 
הארון, ונכלל שם שאל ר' שמעון בן יהוצדק (כו', והוא תחלת המאמר שלפנינו בסמוך צד 19, ובשמיר ג' רש 
אמר האור ברא תחלה ואח"כ העולם משל למלך וכו' ובתנחומא הגי' ר'י אומר החושך ברא הקב'יה תחלה ואח'כ 
ברא את העולם ור'ג אומר העולם ברא וכו' תחלה ואח'כ ברא את החשך, ועי' בתנחומא מ'יב, ובשלהי תמיד שם הוא 
אחר מעשרה דברים ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב אם אור נברא תחילה או חשך : 12 לבנות פלטין. 





בראשית פרשה ב א 1 7 


6 באלהי ישראל. על פני תהום זו מלכות הרשעה הזו, מה תהום הזה אין לו חקר כך מלכות הרשעה אין לה 
חקר, ורוח אלהים מרחפת זה רוחו שלמשיח היך מה ראת אמר ונחה עליו רוח י*י וגו' (ישעיה יא ב), 
באי זו זכות משמשת ובאה מרחפת על פני המים כזכות התשובה שנמשלה במים שפכי כמים לבך 
(איכה ב יט) : ר' חגיי בשם ר' פרת ברית כרותה למים אפילו בשעת שרב רוחה שייפה : כבר היה שמעון 
בן זומא עומד ותוהא, עבר ר' יהושע שאל בשלומו פעם ופעמיים ולא השיבו, בשלישית השיבו 
= בכהילות, אמר לו מה זו בן זומא מאיין הרנלים, אמר לו לא מאיין ר', אמר לו מעיד אני עלי שמים 
= = וארץ שאיני זו מיכאן עד שתודיעני מאיין הרגלים, אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין 
מים העליונים לתחתונים ‏ כב' וג' אצבעות ווח אלהים מנשבת אין כתוב כאן אלא מרחפת כעוף 


ָ 
צ 
% 
4 
= 
- 
6 

























= 9 :לקי פכיכי ישעיס "0 :', וטי' לקטן כיש פ"מ: | 4 לקוע כמז ד', סוספסל סנינס פ'5, יכום' סגינס פב ע"יז סי, 
= סנינס טור ס' : 
= 1 מלכות הרשעה הזו--לה חקר] מלכות הרשעה הזאת.. תהום אין לו. . הרשעה הזאת .. חקר א1, מלכות הרשעה שאין לה 
| חקר כתהום פ, מלכות . . כתהום הזה שאין לו חקר י, מלכות . . חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים 
= כןך | 2 זה] פימ: זוך | משיח] פי. מלך המשיח דא נמ | כד'א םאמ | 8 באיזה פָנִי | ממשמשת | תשובהי | 
= כמים דָפ, למים א'ימ | שפכי] שני ,= | = 4 חגי | ברית] ורוח אלהים מרחפת .- + | 5 אפילו] שאפילו ך' | 
= רוחא עי, רוחו ם, רוחיה א | שייפה] פ, שייפא (וֶי, שיפה ְ, שיפא א'ך | ככר] פא'נ, וככר דִי | שמעון] א 
> רי 2 דפני | 5 " עומד] יושבך | ותוהה א' | שאל] . ושאל דְאי | **בשלומו] בשלמו ל | ופעמיים] ושתים דְפָני, 
ושנית א'. | שלישית א'י ‏ | 6 *בבהילות דְפי] בביהלות ל, בבהלות א!נך ‏ | ליה י | מה זו] פיי ל' דאינ | 
מאין דפא'י | ליה י | לא מאיין ר'] נָ, לא מאין ר' י', מאין אַ'. מעיין הייתי ךְ | ליהך | עלי - וארץ] את השמים ואת 
= הארץנ | 7 מיכן . מכאן אי | מאין דא'י | ליה די | ואין] ולא היה דָי, וכאילו (וכאלו פא!) לא היה לפא | 
3 8 לתחתונים] פָּ, למים התחתונים דְנָא'י | כב' וג'] א', אלא כב' וג' ל", שתים ושלש ו, כשתים ושלש פ, אלא 
-- כשתים.. דָ' | ורוח] שני ,-. י | אלהים] .= מרחפת י. | כתי' אי | כעוף] .= הזה לידרפנ. זה אי | 
= שאמרו להן כתבו על קרן השור שאין לכם וכו': = 1 מלכות הרשעה. בפסי"ר ‏ מלכות אדום הרשעה : מה תהום. 
בפוגיא צד 545 מובא מה התהום וכו' כך מלכות הרשעה אין חקר למלכותו, ובדפוס נתערבו שתי גרסאות ועח'נ: 
2 של משיח. וכן מובא בס' פוגיא שם וצד 822, וכן שם בשני המקומות משמשת ובאה וכו' שנמשלה במים וכו 
2 (כן סגנון הלשון שיר רבה פ' אחזו לנו (ב' ט'ו) אינו מושלן אלא באש וכו' אלא בַדְבר וכו' בארזים וכו' ולְעיל 


| סוף פ'א שקולים זה בזה וכו'), ועוד מובא שם צד.892 כל המאמר כנראה בשם ב'ר לרמ'יה וג' שט בפופו מלכות 
הרשעה של רומי וכוי משמשת ובאה מרחפת על פני המים כשתרחפו לבבכם כמים בתשובה כמה דאת אמ' שפכי 









= וכו', ‏ ועדיפא גי" שאר ספרים ממשמשת ובאה, וכיה בפי" ב'יר ומפרש שם מקרבת ובאה כדגרסינן ‏ עדין 
= ממשמשין ובאין (עי' ב'יק עה א' וירוש' פאה ריש פ'ח ובפו' מהרז/ף שם ועמת"ל. עי משמש), ובפסי'ר שם ג' זה 
= מלך המשיח וכת"א ונחה וכו' רוח ה' ואימתי מרחפת על פני המים כשתשפכו כמים לבבכם וכו', ולקמן. ריש פיח 
= הגי' הנכונה דאמר רשב"ל ורוח וכו' זו רוחו של אדם הראשון עייייש: = 4 ברית כרותה. דורש ורוח וכו' לפי פשוטו 
= כמו ורוח נסע מאת יי (במדבר ייא ל"א) יבוא קדים רוח יי (הושע ייג טייו), וכתוב מרחפת בלשון הוה לפי 
שברית כרת אלהים עם המים ושם לחוק טבעי שאפילו בשעת שרב ושמש יהי הרוח שואף והולך על פני המים 


66 בראשית פרשה ב א נ 


הראשון ללמה ולא כלום. ובהו זה קין שביקש להחזיר העולם לתהו ובהו, וחשך זה דור אנוש 
והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כט ט). על פני תהום זה דור המבול ביום הזה נבקעו כל 
מעיינות תהום (בראשית ז יא). ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ויעבר אלהים רוח על 
ה ארץ (שס ח א). אמר הקכיה ער מתי יתנהג העולם באפילה יבוא האור ויאמר אלהים יהי אור 
5 זה אברהם ההיר מי העיר ממזרח צדק (ישעיה מא ב). ויקרא אלהים לאור יום זה יעקכ. ולחשך 
קרא לילה זה עשו. ויהי ערב זה עשו. ויהי בקר זה יעקב, ‏ יום אחד שנתן לו הקביה יום [אחד 
ד ואי זה זה יופ] הכיפורים: ‏ ר' שמעון בן לקיש פתר קרייה במלכיות. והארץ היתה תהו זו בבל 
ראיתי את הארץ והנה תהו (יימיה ד כג). ובהו זה מריי ויבהילו ל הביא את המן (אסתר ו י), 
וחשך זו יוון שהחשיכה עיני ישראל בנזרותיה שהיתה אומרת לישראל כתבו בקרן שור שאין להם חלק 


5 לקטן פעינ (פע'נ), טעופ כנק פע" סי" כיו: | 6 לקטן פ"נ: | 7 פסיקסס כנכסי פליג (קכינ 3י) : = - 9 מכילסל יפכו 
עפ' דבסדש פ"ע ענילם פעכים פ'נ, לקען פע'ז פע'ד, ויקכל כבס פי'ג ק" ס', פע'ו כ" ט', שעוס כנק פניס פיי ]'/ 
סכסוונס. סזכיע סי" "'0, עדכש ססקליס כ"כ סי ס', פדכיס פכייס : 


1 ללמה] א'נעי ללמא דֶן, שהיה ללמה דְפִי | וללא ( | העולס] פ. את ₪ דְא', כל ₪ חי | "דור] דורו של ך | 
9 והיה] א', שנ' .- פי, על שם .- ך | ביוס שנא' .- ךְפא' | 8 *תהום דִי] וגו - | ויעבר, פא כד'א - ו1, על 
שם ,- ך | 4 יתנהג העולם] יהיה (יהא דְ) העולם מתנהג פַדִי, תהא דור זה נהנה א' | תבוא האורה דְןָ, תבא 
אור פ, תבוא (תבא י) אורה א'י | יהי אור] ,- ויהי אור פא | 5 כד'א א'. שנאמר ו | ממזרח צדק] פ. ממזרח י, 
ממזרח... יקראהו לרגלו א', ממזרח צדק וגו' (, = אל תקרא העיר אלא האיר ך | 6 ויהי בקר זה יעקב] פא'גי 
₪ ויהי ערב ערבו של עשו ויהי בקר בקרו של יעקב ך | יוס אחד] פני, ₪ שנא' והיה יום אחד הוא יודע ליי 
לא יום ולא לילה וגו ד'א יוס אחד ך | שנתן] זה יום שנתן א | יום אחד] חְזא'י, ל' ך | 7 ואי זהו (אי זה א', ואיזה 
יוס פ) זה יום פא'י | קרייה] פ. קריה א'. דיאךדי | זו] זה פאי' (וכן בסמוך) | "בבל] מלכות בבל דָ | 8 ראיתי] 
שני .-. פדְא' | מדי פנ, מלכות מדי ך, המן א'י | ויבהילו] שנאמ' .- פא' | 9 יון פא'י: מלכות - ך, | עיניהס 
של פא'נ. דהן של דִי | בגזירותיה] פָחְְנִי, בגזירותיהן ך, דהם א' | *אומרת] אמ' ל | לישראל] פא'. להם ך, 
להן י | כתבו] ,.. לכם ך | על קרן (שור פ) השור | להם פ. להן י, לכס דְא'נ | 


ליטול את שלו מתחת ידיהם, ובד"ר פ'א סי' ח' נטלתי שלי מתחת ידיהן: 1 ללמה. שהיה ללמה לאפס ואין 
וכן מתורגם תהו למה (למא) ש'א י'ב כיא ישעיה מ' כיג מיד טי מ'יט די ניט די תהלים קיז מי איוב ה ייח 
כו ז, ועיי ערוך עי למה ועמתיר ח"א צד 410 : 5 מי העיר ממזרח. לקמן פמ'"ב (בדפוסי' פמ'ג) דרשו כל הפסוק 
על אברהם ושם הגי" בכי"ל מי העיר ממזרח וגומ' חי עולמים שהיה מאיר לו וכו', ובשמיר שם אברהם התחיל 
להאיר שני מי העיר וכו'. וכוונתם אל תיקרי העיר אלא האיר כמו שהוסיפו פירושו בנוסחת הדפוס, והוא נגד סגנון 
הב"ר, וכן הדרש לקמן פ'ה לאיתגו לתנאו ולקמן סוף פ''ט ואדם עליה בראתי ובפ'י ואתן אדם תחתיך עיי'יש, וכן נפקד בכייל 
אל תיקרי לקמן פי"ט בדרש וישמעו וישמיעו, וכן ,קרי ביה'" בדרש ברכה בריכה בפלייט ובדרש כלבו בפמ'יה ובררש עור מי 
לך פה בפ"ג ועי' מנחת שי בראשית א' ל"א מלאכי ב' ט''ו, מבה'י ייח ע'א ומ'יח חלק לייז צד 206 : 6 יום אחד. בכייא אי 
נשמטו מלות אלו ואינו מוכח אם נשמט שם גם ההוספה שבדפוס ועי' לקמן סוף פ'ג, ושם הגיי בכ'יי שנתן להם וכו' יום 
הדין, ובכי"יל כתוב כאן ,אחד ואי זה זה יוס" ביני שיטי : 7 רשב'"ל פתר קרייה. בפסי'ר גריס לה סתמא ושם הרחבת 
דברים בסוף המאמר עיי"ש : 8 והנה תהו. וירמיה ניבא על מלכות בבל שיהפוך את העולם לתהו וכו' ודורש בהו 
זו מדיי ויבהילו וכו לשון נופל על לשון ועי' בפי' מהרז'ו ובפסיייר הגי' זו מלכות בבל וכו': 9 וחשך זו יוון וכו'. 
בפסי"ר זו מלכות יון שהיו גזירותיה קשות כתבו על קרן השור שאין לכם וכו', ובמגילת תענית שם איתא שבימי 
מלכות יון היו מביאים וכו' ותולין אותן על פתחי בתי ע'ז שלהם וכו' וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של 
חמור שאין לבעליהן חלק באלהי ישראל וכו ועיי במדרש לחנוכה בביה"מ ח'ו צד 1 ושם מפרש וכל כך למה 
כדי שלא יאכלו ישראל בשר וכו', ולקמן פמיד דרשו והגה אימה חשיכה גדולה וגו' אימה זו בבל דכת' וכו 
חשיכה זו מדי שהחשיכה עיני ישראל בצום ובתענית, גדולה זו יוון וכוי ויש שמחליפין וכו' חשיכה זו 
יוון שהחשיך עיגי ישראל בגזירותיה (כ'ה בכי"ל, ובכי"פ וכי'ו ודפוס הגי' גם שם שהחשיכה וכו' שהיתה 
אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם (בכי"ו אין להם) חלק באלהי ישראל), וכל המאמר שם 
נובעץ ממכילתא 5' יתרו ושם הגי' הראהו ארבע מלכיות וכ השכה זו מלכות מדי גדולה זו מלכות יון וכו ויש 
מחליפין וכו' השכה זו מלכות יון שהחשיכה עיגיהם של ישראל בתענית וכו וכלישנא קמא הדרש בשמיר 
ושם ג' חשכה זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיה גדולה זו יון וכו', וכלישנא בתרא הדרש 
בפרר"א וג' שם חשכה זו מלכות יון שההשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה וכו ועי' במדרש 
תהלים שם ובפסיקתא פרשת החדש, ובהערה כייב שם. ולקמן פטיז דורש בשם ריב'יל והיה לארבעה ראשים אילו 
די מלכיות וכו' חדקל זו יוון שהיתה חדה וקלה בגזירותיה שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם 
וכו', ושתי האגדות שלפנינו בב"ר פט"ז ופמ'ד: מובאו בוי"ר פי'ג במאמר רשב"נ כל הנביאים ראו המלכיות 
בעיסוקן וכו' ושס בדרש והנה אימה וכו' חשיכה זו מדי שהחשיכה בגזירותיה את ישראל וכו' ויש אומרים 
וכוי חשיכה זו יון גדולה זו מדי וכו, ושם בפט"ו דורש בהרת זו יון שהיתה מבהרת (בד'ו מכחדת) בגזירותיה על 
ישראל ואומ' להס כתבו על קרן השור וכו, ובתנחומא תזריע שם בהרת זו מלכות יון שתיתה מבהרת על ישראל 
ואומרת כל מי שיש לו שור יחקח על קון השור שאין לֶו חלק באלהי ישראל ואם לאו גוזרין עליו 
הריגה וכר, ובענין גזירה זו רבו הפירושים ועי' במיע במכילתא שם ובאגה'א ח'א צד 890, ובסגגון זה איתא 
בירוש' הגיגה פ"ב ע'ז ד' יצא מנחם וכו ושמונים זוג של תלמידי חכמים וכו' שהשחירו פניהם כשולי קדירה 





זו 4 


ג ור 0/0000 





בראשית פרשחה ב | א ב 15 


ישר פעלו (משלי כ יא), אמר ר' ברכיה עד היא פגה אפקת כוביה. מה שעתיד להתנבות עליה ראיתי 
את הארץ והנה תהו (ירמיה ד כג) : 

והאר" היתה תהו ר' אכהו ור' יהודה בר' סימון, ר' אכהו אמר למלך שקנה לו ב' ענרים ב 
שניהם באוני אחת ובטימי אחת, על אחר גזר שיהיה ניזון מטימיון ועל אחד גזר שיהיה יגע ואוכל, 
ישב לו תוהא ובוהא. אמר שנינו בטימי אחת זה ניזון מטימיון ואני ביגיעתי אתמהא. כך ישבה לה 8 
הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת. העליונים ניזונים ‏ מזיו השכינה 
והתחתונים אם אינם יגעים אינן אוכלים אתמהא. ר' יהורה בר' סימון אמר למלך שקנה לו בי שפחות, 
שתיהן באוני ובטימי אחת, על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גור טרודין. ‏ ישבה לה אותה 
תוהא ובוהא, אמרה שנינו באוני ובטימי אחת. זו אינה זזה מפלטין ועלי נזר טרודין אתמהא. כך ישבה 
לה הארץ תוהא ובוהא. אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת. למה עליונים חיים ותחתונים 10 
מתים לפיכך והארץ היתה תהו וגו'. אמר ר' תנחומא לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריפה והיתה 
מינקתו תוהא ובוהא. למה שהיתה יודעת שעתירה ליטול את שלה מתחת ידו, כך צפת האיץ 
שעתירה ליטול את שלה מתחת ידי האדם ארורה האדמה בעבורך וג' (בראשית ג י) לפיכך 
והארץ תהו גו': 

(והאר] היתה תהו וגו ר' יודה בר' סימון פתר קרייה בדורות, והארץ היתה תהו זה אדס15ג 


8 ילקוט כעז ד': | 6 עיין פסיקסס פ'ו (כייז ס'), פסיקסס ככפי פט"ז, סנסועל) פכסש סי" *"3, בפדבל כ' פכ"ס סי ט'ז 
סעום כ' פל'3 סי ד', פנ'ז סי" ס': 15 ילקוט. כפז ד' : 


1 היא] א', דהיא דְפַעי, שהיא ך! | אפקת] פא*ך* י, אפיקת דעך' | כוגייה דְפך'. כוביא ערלי(משלי), 
כובי ני(ירמיה),: כובה י | מה] הוא ' | שעתיד] שהנביא עתיד | להתנבאות פָנִי, להנבאות 7 | עליה] 
.בסוף | 2 תהו] פא .- ובהו דִי | 8 והארץ -- תהו] י, לי דפ | בר'] פ. בר דא | **ר' אבהו] חד | ל--למלך] 1 
משל -- דפא' | ב'] שני | 4 אחד פיי | אחד פר' | ששיהיה] א', שיהא דְפי | *מטימיון] ךז מטימון ל, 
מטמיון דְפָנָרי | מטמיון של מלך א | שיהא | 5 לו] הוא ף. אותו ָָ, לו אותו ך, לו אתו א', לו אותו שגזר 
עליו שיהא יגע ואוכל י | תוהה ובוהה א' | שינו] ₪ נקנינו נַי | בטימי אחת] באוני אחת (אחד 35 


א' א') ובטימי (אחד כ, א' א') אחת ךפא'נ. בטימי אחת ובאוני אחד ו | מטימיון] ח. מטמיון פא'עי | ביגיעתי]( 


אם איני יגע איני אוכל דְָא'נִי | אתמהא] = ל ך | "לה] ל' ך | 6 תוהה ובוהה א!ע | בבת אחת] 
כאחת י | 7 אתמהא] ךן. לי דפ | ר] פא'י: ורי ך | למלך] ו!, משל .₪ דפא' | לו לי י | בי] שתי | 8 באוני] 
₪ אחת ך/ אחד (י | ובטימי אחד 5 | על האחת פא' | שלא תזוז| שתהא ניזונת א | מפלטרין פ | האחת א', 
האחרת ‏ | טרודין] פא. טירודין ך | אותה] היא ן, אותה השפחה ך, גטרדת י, לי פָא' | 9 תוהה ובוהה א1 (וכן 
בסמוך) | שתינו אֶנִי | באוני] י, = אחת דפ | אחד י | זו] על זו גזר א | אינה זזה] (י אינה יוצאה וזוה ך, 
שתהא ניזונת א' | 10 אתמהא ל' ךְ | **הארץ] לי ל | למה לי פא | העליונים | והתחתונים דְפָא'י | 11 לבן] 
משל .- א | מלכים] א'ני, מלך דפ | **גבי] לי ל | 12 מניקתו | שעתידה] פי. שהיא עתידה אנ (וכן 


בסמוך) | מתחת] מתוך י | ידו| פא'י: ידיו ך | צפת] פא'נ. צפתה דִי | 18 ידוו של אדם דְנָי, ידו של . . פא' | 


שנ' ארורה | 15 יהודה אי | קרייה] פ, קריה (, קריא דִי, קרא א 
ן | ן | 


פרשה 3. 1 אפקת כוביה. הוציאה קוצים, תרגום הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב' ח') בכוביא: ועי' ערוך ע' כב 
ב', ובכי''א א' נוסף פירושו בגוף הספר ,משל עד שהוא בוסר הוציאה קוצים מיד', וכן פי' המפרש בגליון ילקוט בראשית שם 
בעוד שהו' קטן עושה קוצי', וכן בגליון ילק' ירמיה ומשלי שם בעוד שחיא (שהית') רכה הוציאה קוצים (וליתא בילקוט דפ''ר), 
וגם בגליון כי'יל מפרש בוסר פגה כוביה קוצים: להתנבות. עדה''כ מהתגבות שיא יי ייג: 8 ר' אבהו אמר. כן הגהתי ועח'נ : 
למלך שקנה. עי' במייח חלק ליג צר 117 מיש שם הח' באק בענין המשלים, ובאגה'א חב צד 128 : 4 באוני, פיי 
בל/י מכירה ושטר מכירה') וכן נסמן בגליון ילק' בראשית שם פי' שטר מכר בל"י (וכל פירוש הגליון שם ליתא 
בילקוט דפיר), ובכי''פ נוסף בפנים פירושו ,שטר כמו אונות ושטרות" (וכן שם בטימי וכו' כמו דלית לה טימי) ועי 
ערוך ע' אן די, וכן מפרש בפי' ב'יר כ'י באוני שטר וכתב עוד שם ודומה לו מצאתי און לי שהיה אומר ירבעם 
מצאתי שטר אחד שבני ישראל עבדי הם מאבותי כדכתיב וילכו גם אחיו וכו' ויאמרו הננו לך לעבדים וירבעם משבט 
יוסף היה ע'כ היה אומר שהם וכל אשר להם שלו הוא כדין עבד לאדוניו עבדא דמאן נכסי דמאן; ועי' בפי' ב''ר הנדפס 
ובפירש"י הושע ייב ט' (ובמאמרי הח' עפשטיין בהחוקר משנת תרנ'א צד 88 וצד 181) ושם בפירש'י מובא באוני 
אחד ועח'נ: ובטימי. בל"י. ערך וסכום דמים?), ומובא בערוך ע' טם ג': מטימיון. בגליון כי'יל מפרש לנכון בסמוך זה 
ניזון מטימיון אוצר*), וכן בפי' ב'"ר כ'י אוצר המלך, ושם הגי' מטמיון, ועי'. ערוך ע' טמיון, קרויס צד 268/"פירסט צד 
0: 5 תוהא ובוהא. לשון תהו ובהו; ולמטה בפרשה זו עומד ותוהא, ובגליון כי'יל מפרש במשל השני ישבה לח וכו' 
תותא ובוהא ,בוכה ומיללת" וצריך לגקד בסמוך תוהא ובוהא (או תוהה ובוהה) בקמץ וכן שו' 9 ושוי 10 ועי' עמת"ל עי 
תהא ובהוספות הח' פליישער שם ח'א צד 284 : בטימי אחת. וכן מובא ברקנאטי שנינו בטימי אחת זה וכו' וכן 
שם על אחד גזר שיהיה ל וכו' ועל אחד.גזר שיהיה יגע וכו' ואני ביגיעתי אתמהא ועח'נ : ישבה לה. 
מובא בערוך ע' תה ג'י: 12 ליטול את שלה מתחת ידו. עתידה לקבל ענשה בשבילו, וכן הלשון לקמן פיד ועתיד 


0060 (* .מְשוד (? .₪ (ג 


14 בראשית פרשה א כ א אנ 


העולם ברבר וה שלא נבראו אלא שניהם כאילפס וכיסויה קורא אני אליהם יעמדו יחדו 
(ישעיה מח יג). אמר ר' אלעזר בר' שמעון אם כרעת שאמר אבה למה פעמים הוא מקרים ארץ לשמים % 
ושמים לארץ, אלא מלמר ששניהם שקולים זה בזה: בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויצחק 85 | - 
ליעקב ובמקום אחד אומר וזכרתי את בריתי יעקב ונו' (ייקרא כו סכ מניר ששלשהן שקולין זה 
בזה: בכל מקום מקדים משה לאהרן ובמקום אחד אומר הוא אהרן ומשה (שמות ו כו) מניד 
ששניהם שקולים: בכל מקום מקדים יהושע לכלב ובמקום אחר אומר בלתי כלב בן יפנה הקנזי 
ויהושע (כטרבר לב יב) מניר ששניהם שקולים: בכל מקום מקדים כיבוד אב לכיבוד אם ובמקוס אחר 
אומר איש אמו ואביו (ויקיא יט ג) מניד ששניהם שקולים זה בזה: 





פרשה ב 


א ב) והארץ היתה תהו וגו'. ר' ברכיה פתח גס במעלליו יתנכר נער אם זך ואם 


2 פוספפל סוף ככיפופ, עכילסס כים 53, סנסועס 53 ק" סי, סנסועל ‏ "כ בכסטים כ" י"ד: = 7 פי' ככיסום פ' מ"ק 
ספכס ויקכס פ'יי (ד' לינ וכיט קדוטיס, | עכילפל יפכו עכ' הנסדש פ'": || = 9 ילקו כמ די, ילק' יכפיס כנמ כע'יה = יקי 
עטלי כ' ססקכ'יע : | 


1 בדבר זה] . על בריית (בריאת א'ימ) שמים וארץ דְא'נִימ | שלא -- שניהם] אלא שניהם (ששניהם א') 
לא נבראו אלא פא'נימ. אלא שאני אומר שניהם | .. אלא ךך | *כאילפס] ‏ יחדיו נבראו כאילפס ל', 
כאלפס ך פא'ים | יחדו] פמ. יחדיו דִי | 5 כדעת שאמר אבא ף. כדעת אבא אי לרעתיה דאבא 9% | הוא] 5 
שהוא ך, ל' פא | | ארץ -- לארץ] ארץ לשמים ופעמים [שהוא מקדים ך] שמים לארץ דִי, שמים לארץ 
וארץ לשמים א' י(שם), שמים ופעמים מקדים ארץ = | 8 ללמדך ל", לומר פ | זה בזה נָך'י! (שם), זה 
כזה ח דְא'י כאחת ף | הוא ל' ף | ויצחק ליעקב] פא'ני וליעסב ךְ | 4 אחר פךא'י (וכן בסמוך) | *אומר] 
א' ל (וכן בסמוך), הוא אומר דְא'י, | וגו] ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם ו(שם) | מגיד], מלמד ךפא', 
אלא .. י(שם) | זה בזה נָי', שם), זה כזה דְא'י, לי פ | 5 מקדיס] פי. הוא .- דְא' | אומר] הוא .- דְא'י | מגיד] א'י 
מלמד דְף, אלא..י(שם) | 6 שקולין (שקולים י) זה כזה דְָאִ'י | מקדים] פי, הוא - דִי(שם) | אומר] חוא .- דא'י | 
בלתי] דְ'פי (שם), זולתי א'י, כי אם ךְ | *הקנזי ויהושע פ] וגו' ל, ויהושע בן נון י, הקנזי . . נון דְא' י(שם) | 
7 מגיד] מלמד פָא'י | שקולין ם. שקוליי זה כזה א'י = בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה ובמקום אחר 
הוא אומר ובן יונה או תור לחטאת מגיד ששניהם שקולין זה כזה ךְ | מקדים] פי הוא .- דְָא' | לכיבוד אם] 
לאם דְפַא'נִי | 8] אומר הוא .- דְא'י | ואביו] ,-. תיראו דְא'י | זה בזה] [. כאחת ף. זה כזה אי ₪ אנל 
אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו בכל מקום הוא מקדים בריית שמים לארץ 
ובמקום אחר הוא אומר ביום עשות י'י אלהים ארץ ושמים מגיד ששניהם שקולין זה כזה ךְ || 9 גם] כת' -- 8 | 


2 שאמר. וכ"ה בירוש' ובמיש, ובויייר כדעת אבא שאמר ועח'נ : אבה. וכיה בכייל לקמן פיי ופי'א ועיי סאי'ר הוצאת רמא"יש 
צד 140 וצד 174 : ארץ לשמים. ביום עשות. וכו', ובירוש' שם פעמי' שהוא מקדים שמי' לארץ פעמים שהוא מקדים ארץ 
וכו', ובוייר בכל מקוס הוא מקדים שמים לארץ ובמקום אחר הוא אומר ביום עשות וכו, ובתוספתא שם הגי' ר' שמעון 
אומר בכל מקוס הקדים בריאת שמים וכו' במקוס אחד הוא אומר ביום וכו'. ולקמן סוף פיב דרשו ביום עשות וכח 
ארץ ושמים ללגיון שחמליך את המלך וכו' הואיל והארץ וכו' עיייש: 8 זה בזה. וכ'ה בכי'ג ובילק' ישעי' דפ''ר בכל 
הענין ובוייר דיו (ושם מוסיף שקולין שוין) וכאן בפי' ב"ר כייט. וכן סגנון חלשון בכייל לקמן ריש פי'ג ג' דברים- 
שקולים זה בזה וכר ועיי בח'ג שם ופי' שקול זה בזה שזה נשקל בזה והם שוים במשקל או בערך ודוגמתו במקרא. 
לא תסלה בכתם אופיר (איוב כ"ח ט"ז), ובירושי ותוספתא ג' כגיי הספרים זה כזה, ובתנהומא מיב בראשית ‏ םס" 
ייט הגיי שקולין כאחת, ובמכילתא שם שתי הנוסחאות שקולין כאחד זה כזה, ובירושלמי שם הוא סיום כל האגדה 
מלמד ששניהן שקולים זה כזה, אבל בתוספתא שם מובאים גם המאמרים האחרים כמו לפנינו כאן ושם ג' בכל מ ו 
הקדים אברהם לאבות ובמקוס אחד וכן' בכ"מ הקדים משה לאהרן וכו' בכ'מ הקרים כבוד אב לאם וכו בכ'מ" 
הקדים יהושע לכלב וכו', ובמכילתא כל הדרש בסגנון אחר ועייייש בהערות רמא"ש : 4 ובמקום אחד. וכן הגיהו 
בדפוסים חדשים ועח"נ  :‏ 6 ששניהס שקולים. וכ''ה בתנחומא מ'"ב שם פי' ייד וכן הלשון במשנה כריתות ובספרא 
שם: בלתי כלב. כ"ה לשון הכתוג במדבר ל"ב י'ב ושם כלב בן יפנה הקנזי והושע וגו', ובפסוק כי אם 
כלב והוא במדבר י"ד ל' ליתא הקנזי וגי' הדפוס משובשת ועי' תנחומא מיב שם הערה צ'ט : 7 שקולים. וכיה 
בתנחומא מב שס, ובדפוס נוסף כאן בכל מקום הוא מקדים תורין וכוי ובסמוך אבל אמרו הכמים וכו' והוספות 
אלו שמקורם במשנה כריתות שם ניתוספו בנוסחת הדפוס ממדרש וי'ר, ‏ ושם נסדר בטוב טעם המאמר בכל מקום 
מקדים אברהם לאבות וכאן וזכרתי וכו" בסוף הפתיחה לפרשת וזכרתי את בריתי יעקוב, וכמו כן הוסיפו כאן 
בנוסחת הדפוס עוד הוספה להוספה בסוף הפרשה בכל מקום הוא מקדים בריית שמים וכו', וכאן הוא הכפלת 
דברים ממאמר ריא בריש, וכל זה ליתא בכ'י ולא חובא בילקוט : 





בראשית == פרשח א | א א 8 


[את השמים ואת הארץ] בית שמיי אומ' השמים נבראו תחילה, בית הלל אומ' הארץ מו 
נבראת תחילה, על דעתיהון דבית שמיי למלך שעשה לו כסא ואחר כך האיפופודין שלו דכת' 
השמים כסאי והארץ הדום רגלי ונו' (ישעיה סו א), על דעתיהון דבית הלל למלך שבנה פלטין, 
משבנה תחתית בונה העלית דכת' ביום עשות י"י אלהים ארץ ושמים (כיאש' ב ד) אמר ר' 
יהודה בר' אלעאי הדה מסייעא לבית הלל לפנים הארץ יסדת ואחר כך ומעשי ידיך שמים 5 
(תהלים קב כו). ‏ אמר ר' חנין ממקום שהמקרא מסייע לבית שמי משם דבית הלל מפלקין אותן 
והארץ היתה (כראשי א ב) כבר היתה, ‏ ר' יוחנן מש' חכמים לבריאה שמים קדמו ולשכלול הארץ 
קדמה, אמר ר' תנחומה אנה אמינ' טע', לבריאה שמים קרמו בראשית ברא אלהים וגו', ולשיכלול 
הארץ קדמה ביום עשות י"י אלהים ארץ ושמים, אמר ר' שמעון תמיה אני היך נחלקו אבות 


1 ילקול כפז נ' ודי, ילק' יטעיס | כ ש"ע טע (סק'"י סקי"6), ילק' עכיכי ישעיס. פס ",| פסליס ק"ב | ס" כ', 
*כוט' סגינס פ"3 ע"ז ג', סנינס יב 6', ספיד 3"5 5', ויקכס כבס פל'ו, פכסועס פ"3 טס כ" *יט, פדכיס. פ"יס, מדכט 
טעוסל פ"ס : 


1 בית שמאי פ, בית שמאי ובית הלל -- דְא'נִימ | תחלה] ₪ ואחר כך נבראת הארץ דָא'ני(ישעיה), ואחר 
כך הארץ מ | ובית | 9 תחלה] ₪ ואחר כך השמים דְֶנִי(שם) מ ואח'כ נבראו השמים א' | על] פי אלו 
(ואלו א') מביאין טעם לדבריהם ואלו מביאין טעם לדבריהם -- דְָא'נמ/ אלו ואלו מביאין טעם לדבריהם 
₪ ו(שם). | דעתיה פא | דבית שמאי ף,. ‏ ₪ דאינון אמרין שמים נבראו תחלה י(שם), דאינון אמרין 
(דאמרי מ) השמים .. . תתילה ואחר כך [נבראת ] הארץ דְא'נמ(תהלים) | למלך] נעי!מ/ משל 
₪ דפא' | = ואחר כך] ע, ומשעשאו עשה דְפָנִי, וכשעשאו עשה י(שם) | * האיפופודין] אפיפודין (3. 
האיפופורין ל איפופורין י,שם). אפיפורין פכך', איפיפורין ד, פורפירון מ | שלו לי ע! | דכת'] כך 5, שנאמר 
כה אמר יי כך כה אמר י"י נו(שם), כך אמר הקב'ה ך, כך עשה הקביה א | 8 *הדום -- וגו' ד] וגו ל | על] ם. 
ועל ך | דעתיה 5 | דבית הלל] ,- דאינון אמרין (דאמריןי) הארץ נבראת תחילה נִי(שם), דאינון . . תחילה 
ואחר כך השמים דְא' | למלך] פנימ/ משל .- דְא' | שבנה] .- לעצמו נִי | פלטרין פא מ(תהליי) | 4 תחתית] 
התחתונים פי(שם). את . . דְאנימ | בונה] אחר (ואחר נ) כך בנה דְנָ, אחר (ואחר פ)כך בונה פ* | העליונים פי 
את . . דא'נימ | דכת] י(שם); שני פני: כךך. | 5 בר] יי(שם). בר ךפא' | הדא : והדא י (שם', והא ףַי 
אף דין קרא ך | מסייעא] אמ - . ליה פ. מסייע ך, = . . ליה ו(שם) |: *מעשה ידיך דְפימ] מעשה 
ידך ל | 6 מסיים ך | *לבית ךְפמ] דבית . | *משם דְפנמ] משום ל | דבית] ‏ פ; בית דְא'ימ | אותו ךְ3 
אותה ף | 7 כבר *היתה דפא'] כבר ל | משום א'ו, בשם דָמ | 8 אנא | אימר ְן, אמרי ךָ, אמרית י(שם) | 
טעמא דְנִי(שם) | 9 ר' שמען] ₪ בן יוחאי דִי (שםס) מ | תמה חא'י(שס)מ | היאך | אבות העולם] 5 
₪ בית שמאי ובית הלל דְא'ימ | 


ציין ,,במ"ס אין זה" ועיי גם מייש הח' לערנער בספרו על ביר צד  :111‏ 1 את השמים ואת הארץ. דורש למה 
הקדים הכתוב שמים לארץ, ומפסוק זה הביאו בש טעם לדבריהם שהשמים נבראו תחלה, וכל הסוגיא עד 
אמר ר"א ברש וכו' בירושלמי חגיגה ושם נוסף עוד שמים בראשון כב"ש וכו' ארץ בשלישי כב'יש וכו' ארץ בראשון 
כב''ה שמים בשני כב'ה וכו' ועי' לקמן פיב ובסוף הפרשה שם הפלוגתא אם מחשבה בלילה ומעשה ביום. וזה 
ליחא לפנינו בירושלמי שם במחלוקת שנחלקו ב'יש וב''ה בבריאת העולם, ועיי מ'יש הח' יואל שם צד 112 : נבראו 
תחילה. וכייה בתנחומא מ'יב שם ועח'ינ: 2 על דעתיהון. בירוש' אילו מביאין טעם לדבריהן ואילו מביאין טעם לדבריהן 
מה טעמון דמיש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ למלך שעשה וכו וראייה זו לדברי בש 
מובאת גם בבבלי חגיגה ותנחומא מב ופדר'א, ובמ"כ הגיה כן גם כאן אבל לא מצאתי פעד להגחתו בכ'י וילקוט : 
האיפופודין. ‏ כן הגהתי עפ'י הגי' אפיפודין!) בערוך דפ'ר וכ"י, ובבבלי חגיגה אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה 
כסא, ועבח''ג שנשתבשה המלה בכל כ'י ובילקוט ובפי' ב''ר ובדפוסי המדרש. וכן הגי' בריייש בכל דפוסי ערוך חוץ 
מדפ'ר, וכנראה הוא שיבוש מימים קדמונים ונמצא גם בירוש' לפנינו שם וכלים פטיז מ'א, וגם בפי' רה''ג ור'ש 
הגי' שם אפיפורין וכן המלה משובשת בוי'"ר ובמדרש שמואל וילקוט מכירי ובמדרשי התנחומא קדושים אות א' ועיי 
עוד עמתיר ח'א צד 54, ושבשתא כיון דעל על : 4 תחתית. תחתית הפלטין כלה'כ בתחתית ההר (שמות וט י/ז) 
תחתיות ארץ. (ישעיה מ"ד כ'ג) ועיי כלים פי"ז מי'ז תחתית הצורפין. והעלית. פי' והעליה ולא מצאתי דוגמתה 
ובירושי ובוי'יר הגי' התחתונים וכו' העליונים וכו' ועח'נ: אמר ר"י בר' אלעאי. בירושלמי אמר ר"י בן פזי 
ודא מסייעה וכו', ובוייר ג' כאן אמר ר' תנחומא ואנא אמרית טעמא לפנים וכו': ‏ 6 ממקום שהמקרא מסייע 
לב'יש. | מבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וע' בירושלמי ובוי"ר וחי' הרד"ל, ובדפיר ודו הגיי 
מפ יים. ובד' שאלוניקי מסייע נ'א מפיים, וכבר הגיהו בדפוסי' אחרים, והגהתי לבית שמי, ובוי"ר ‏ לדבית 
שמאי ועח'ינ: מפלקין אותן. ‏ דוחין אותן. והגהתי משם ועח'ינ. וכייה במייש משם דב'יה מפלקין אותם, ובירוש' ב"ה 
9 לון: 7 כבר היתה. כן הגהתי וכ"ה בירושלמי ועח'נ: 8 לבריאה. בירוש' הגי' אם לבירייה וכו' ואם 
לשכלול הארץ קדמה אם לבירייא שמים קדמו בראשית וכו" וליג שם א'ר תנחומה וכו': ולשכלול. ‏ גמר ותיקון 
כמו שדרשו לקמן פי'ד שהשמים היו לחים ביום ראשון ובשני קרשו ועי' בפיי מהרזיו  :‏ 8 אנה אמיני, לקמן פיג 
בכי'"ל א"ר תנחומ' אנה אימ' טע', ובד'ו שם אנא אמרינ' טעמא, ובירוש' ברכות פ''ח ייב ג' אנא אמרית טעמא 
ועח''נ, ובכי'/ל כתוב אנה וכן אבה בה'א ועי' לעיל צד 12, וכן איתא במסורה שהביא הח' בער דניאל ב' ח! כ 
- אנה דארמית דדניאל ודעזרא כלהון כתיבין בה'א: | 9 ביום עשות. ע' ברמב'ן עה'ת פ' ויעש אלהים 
את הרקיע לשון עשייה בכל מקום תיקון הדבר על מתכונתו : תמיה אני. תמיה התי"ו בשוא. והוא ביגוני פעיל : 


1( 88086000, 1 


5 
יד 


12 בראשית פרשה א א א 


הוא מרחיב ועולה, ואם לאו הוא מרחיב מלמטה והוא מיצר מלמעלה, אכל הקכ"ה אינו כן אלא את 
השמים שמים שעלו במחשבה, ואת הארץ הארץ שעלת במחשבה. ר' הונא בשם ר' ליעזר בנו 
של ר' יוסי הגלילי אפילו אוחן שכתוב בהן כי הנני בורא שמים חרשים (ישעיה סה יו) | כבר הם 
ברואים מששת ימי בראשית ההיר כי כאשר השמים החרשים (שפ סו כנ) חרשים אין כתוב כאן 
אלא החדשים: 

[את השמים ואת הארץ] ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבה אמר לו כשביל ששימשתה את 
נחום איש גם זו כ'ב שנה אכים רקים מיעוטים, אתים נמים ריבויים, הרן את רכת' הכה מהו, אמר 
ליה אילו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים אף שמים וארץ אלוהות, אמר לו כי 
לא דבר רק הוא מכם (גריס לב מו) ואם רק הוא מכם שאין אתם יורעים לדרוש. אלא את 
השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות. ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וגן ערן: | 


2 פנסוע "3 טס פיי ע': 6 ילקוע כפז ג', לקמן פכ"3 ופכ"נ, סנינס "יב 5', פנקועס ענ טס ק" ס' ועיי פפסיס 
כייב 3', יכוט' בככום פ"ע "יד בי פועס פייס כ' ג', בכייפס דליב עדום. עדס 5' וני: = 9 יכוט' פסס פ"ס ע"ו 3'. טניעים פייס 
לינ 3', שנס פ"ל ג' ד', קוכס פ"ד כ"כ 3', כסוכום פ"ס 3"5 ג' ועי' ספכי עק3 פיי פ'ס: 


1 הוא] פא'י. לי ך | מלמטן פנ | והוא מיצר] ומיצר דְא'י | מלמעלן פ | אלא] את שמים ואת ארץ אין כתיב 
כאן - ל" | 9 השמים י | *ואת הארץ לידפי] 5 ל | הארץ] פי. ארץ ך. ל י(ישעיה) | שעלת] דָ'ה 
שעלתה ָא'ו(שם) | 8 אותן . . חדשים וארץ חדשה א!י, שמים וארץ העתידים להבראות ו(שם) | 4 ברואים] 
- ועומדים א' | *החדשים פי] לי ל, החדשים וג' עומדים לפני א'. החדשים והארץ הרשה דְ | חדשים 
אין -- החדשים] ף. כי כאשר שמים חדשים אין . . . החדשים י, והארץ חדשה אין כתיב כאן אלא החדשה ךי, 
שמים חדשים וארץ חדשה אין כת' כאן אלא השמים החדשים והארץ חדשה נוי (שם), יעמדו לפני אין כתיי 
כאן אלא עומדים א | | 7 כיב] פא'/ עשרים ושתים ך, שתים ועשרים 2 | אכין ורקין מיעוטין דא'י | 
אתין וגמין רבויין דִי, .= הן א' | הדין | הכא | למהו] מה הוא ך | 8 * וארץ דא'י] והארץ ל | הייתי אומר פי | 


אף -- וארץ] פָא'י השמים והארץ ך | אלוהות] | 8. ₪ הן דְא'י | 9 שאין] פ. למה ₪ ך לפ ₪ ו | 


אתם ל' פא' | לדרוש] פא'נב, ₪ בשעה שאי אתם יגעים י, בשעה שאי . . יגיעים בו כי הוא חייכם 
אימתי הוא חייכס בשעה שאתם יגיעין בו ך | 10 לכוכבים] לי ך | "ודשאים, ודשאין ך | וגן עדן] פא'נביי = ובי 
תנחומא בשם רבי הונא אמר ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, את אשר צוה אותו משה לא נאמר, 
אלא את כל אשר צוה י'י את משה, אפי' דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, 
רבי חונייה ‏ בשם רבי אמר תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מפי רבוו ורבנן אמרי כי :"י יהיה 
בכסלך אפי' דברים שאתה כסיל בהן. ושמר רגלך מלכד, ‏ רבי דוסאי אמר מן ההוריה, ר' אבהו אמר מן העבירה 
רבי לוי אמר מן המזיקין, אמר ר' אבדומוס אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה הוא משמרך מן הפיפין ומן הזמיונות 
מן הגולגלאות ומן הארנונות ך | 


הידיעה בהשמים ובהארץ: ‏ 6 את השמים ואת הארץ. דורש כאן מלת את : | ר' ישמעאל שאל. באותו הפגנון 
נמצאת שאלת ר"י לריע לקמן פכיב על פ' קניתי איש את יי ובפנ'ג על פי ויהי אלהים את הנער, ושם בשני > 
המקומות א"ל אילו נאמר וכו' היה הדבר הקשה וכו' א"ל כי לא דבר רק וכו, ולפי זה ריע משיב. אלו נאמר 
בראשית וכו' היינו אומרים וכו' (וכ'ה בחגיגה שם תשובת ר"ע אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו 

הקב"ה', ור' ישמעאל אמר לו כי לא דבר רק וכו, ונמצא שריי דורש כאן את לרבות ולא ריע שהיה דורש כל 
אתין שבתורה, ולדעת הח' גרעטץ בספרו על קהלת צד 176 נשמט כאן שאלת ריע לריי ואת מה דרש ביה, ועל 
זה השיב ר' ישמעאל אילו נאמר בראשית וכו ור'ע אומר לו כי לא דבר רק וכו', וסעד לדבריו יש להביא מתנחומא 
מ"ב ושם הגי" בכ"י רומי המעולה ר' ישמעאל שאל וכו א"ל ר' עקיבא אמור שלך אמר רי ישמעאל בראשית 
וכו' אלא את השמים ואת הארץ ישובו של מקרא הוא, א"ל ר' עקיבא כתיב כי לא דבר רק וכו' אילו 
נאמר שמים וארץ חיינו אומרים שתי אלהות הן אלא את השמים ואת הארץ הם ומה שנברא עמהם ע'כ ובתשובת 
ריע שם חוברו יחד שתי הדרשות אשר לפנינו בשם ר"ע ור"י וכן מובא בלקח טוב א"ל ר'ע כי לא דבר רק וכו 
ועיי מיש מהרזיף בדהימ צד 114 והח' פעטוכאווסקי בספרו. על התנא ר' ישמעאל צד 78: 7 אכים וכו. 
וכיה לקמן פכ'ב ופניג ולישנא קטיעא חיא, ובחגיגה שם הגיי הלשון אייל אתה ששימשת את נחוט וכו כ'ב 
שנה שהיה דורש כל אתין שבתווה, וכירוש' ברכות שם נחמיה עמסוני שימש את עקיבא עשוים 
ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין אכין ורקין מיעוטין ועי באגהית היא צד 68: הכה. כ"ה בכיל 
כמו שכתוב לעיל צד 1 רבתה וצד 9 כהדה ובסמוך אנה, אבה וע" עמתיל חיא צד 466: 8 היינו אומרים 
וכו, וזו היא תשובה גם לבטל דעות המינים ועי' בדה"מ צד 119 ובספרו של הח' יואל שם צד 169; כי 
לא דבר רק הוא מכם. ע' בספרי שם, ובכל המקומות שציינתי מהירושלמי מובא הדרש לסייע מאמרם שכל דבר 
שבית. דין נותגין נפשם עליו סוף הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני, ועל זה קאמר התם ,ואתייא כיי דמר 
רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם היא רק מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי הוא חייכם אימתי הוא חייכם 
בשעה שאתם יגיעין בו', ומשם באה ההוספה בספרי הדפוס, ולקמן פכי'ב ופנ'יג גם בדפוס הגי' כמו כאן בכ"י. ובירוי 
פאה שם גם מקור המאמרים ר' תנחומא בשם רב הונא ובצלאל בן אורי וכו' וכו עד ומן הארנונות, | וכל אלו 
המאמרים אין להם שום שייכות להדרשות בב''ר כאן. וניתוספו ג''כ בדפוס (ועי' בירושלמי השינויים בשמות האומרים, 
ומאמר אחר השמיט) אחר וגן עדן, ולא נמצאו בכל כ'י שראיתי ולא מובאו בילקוט, וגם בגליון מדרש אב'א 





ג כ 20 


1 





. 
₪ (.. ו ו ו ל ו 


בראשית == פרשה א א א 11 


עזיי אומר וענותך תרבני (שיב ככ לו) בשר ורם מזכיר שמו ואחר כך שבחו פלן אנוסטלא פלן אנא 


8 פרוטאטא. אבל הקב"ה אינו כן. ‏ אלא משברא ציכי עולמו הזכיר שמו בראשית ברא ואחר כך 


אלהים: תני ר' שמעון בן יוחי מנין שלא יאמר לייי עולה, לייי מנחה, לי"י שלמים, אלא יאמר עולה 
לייי, מנחה לייי, שלמים לייי. תלמוד לומר קרבן ליי (ויקרא א ב), והרי דברים קל וחומר מה אם 
מי שהוא עתידר להקריש אמרה תורה לא יחל שם שמים אלא על הקרבן, המחרפים ומגדפים והעוברים 
עבודה זרה על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם : 

ואת השמים ואת האר?] רבנין אמרין בשר ודם בונה ביניין ובשעה שהבניין עולה בידו 


8 ילקוט כ₪ ג', פפכס ויקלס פ"3, ספכי ספזינו פיי ליעו, | כדכיס "' ל', סנסוע פ'נ טס ק" ו': 7 "לקוע שס וילק' 
*שעיס כ' סע''ב (פקייב): 


1 שבחו] קטיזמא שלו ליע | אגוסטלא] פעש. אגוסטולי ך, אגוסטא חחברי | אנא] חני ל דפע | ? פרוטאטא] ‏ 
פראטאטא תָד, פרטטא נִךרִי | לאחר שברא ₪ | הזכיר] ץ, אחר (ואחר נו) כך הזכיר א'נִי. אחר . . מזכיר ך | 
3 ** שלא] לא ל | יאמר] 8 = אדם דְא'י | יאמר] חי, ל דא' | 4 תלמוד לומר ך] ת'ל פא'י: תרומה 
ליי ל | מה] פ, ומה דְא'י | אס ל' שי | 5 יחול | אלא על הקרבן] פש, אלא להקובן ח:, להקריב ד, 
אלא להקריב (להקריבו י) קרבן א'י | המחרפים] מי שאינו עתיד להקדיש כגון .= י | והמגדפים דְא' | 6 העולם] 
מן השמים ומן .- א'י | 7 רבנין] א'י. רבנן ך | וגשעה] פ. בשעה דְא'י | 





גי' עתיקתא היא ומובאה בערוך ערך פרכטאות +בשם ס'א ולא פירש שם, והר'ר נפתלי בפירושו למדרש הרבות 
פי' פרקטיא בריכות (?), ובגליון כי'ל מפרש פרקטיאה כבוד וגי' ס"א פריבטאות פי' מתנות, והח' באכער 
כתב לי שצ'ל לא נתן להם פרוקופי') כמו שהלשון לקמן פמ'ח אני נותן לו פרוקופי, ‏ וכיה לקמן בכי"ל 
סוף פצ"ו התחיל מחלק להן פרוקופאות ועי' ערוך ע' פרקופי והדוגמאות שם, ובפי' ב'"ר שבדפוס ג' פרוכסיאות 
(ורי"ג: ובעל א'א העידו שגיי רשיי פרדכסיאות, ועי' לקמן פ'ח בח'נ הגירסאות פרדכסיות פרדסכאות פרדסאות 
עררכסאות) , והגי" שציינתי בח'נ פריבאַטיאות או פריבטאות") פ" ג'כ מרחצאות וגם הן מרחצאות 
לצורך העם אבל לא לכל המון שרוחצים בלי שום מחיר או בכסף מעט ועי' קרוים שם ח'ב צד 488, וזה הענין 
לקמן פ''ח מהן אומרים דימוסיות ומהן אומרים : פרבטיות ועיייש בח/נ, ובפי' ביר כי"א ג' פרוזבטיות כמו 
בכי"א א', וחילופי נוסחאות אלו נמצאו גם בדרש ותענוגות בני אדם פרובטייה בשיר ר'-פ' הגה מטתו (ג' ז'), 
ובקה"ר פי כנסתי לי (ד' חי) דימופיות ומרחצאות, ובבמר'ר פי'א סיי ג' פרזבטה, והרעיון בהמאמר שלפינו 


איתא בפסי'"ר שם מלך בוד וכו' מקלפין אותו וכו' ואח'כ עושה להם כל צורכיהם בונה להם דימוסיא עושה להם 


נחת רוח במדינה וכו, וכיה בבמד"ר פי"ב. פי' ה', ושם ג' דימוסיאות, ובתנחומא נשא עייייש. ועוד בסגנון אחר 
בפסיקתא שם מלך בויד וכו' אמר להם למחר אני בונה לכם דימופאות (עייייש הערה ייד) למחר אני בונה לכם 
מרחצאות למחר אני מכניס לֶכם אמת המים וכו' וכ''"ה בתנחומא מב חקת פיי ה' וגם בויייר פכ'ו סי' א' ותנחומא 
חקת סי' ד' ושם ג' בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות, ועי' עוד בע'ז פ'א מז לפי גי' הערוך ע' דמוס ג', ומובא 
גם בתוספות ע"ז דף ט"ז ע"ב, ומכל אלו המקומות אין לדייק שדימוסיאות לחוד ומרתחצאות לחוד או שניתוסף 
ומרהצאות במשנה ובמדרשים ישנים (ועי" זקש בייטרעגע ח/ב צד 1416), אלא כמו שפירשו התוספות שם 
דימוסיאות לשון מרחצאות והענין אחד בין בשם אחד בין בשני שמות, והגהתי ועדיין לא נתן וכו' כמו שהוא גם 
בכייל ועדיין לא בנה וכו' ועח'"נ ועמת"ל ע' אדיין ודליא להח' דאלמאן צד 169: 1 בשר ודם מזכיר. במאמר 
זה ג' בויד ולא מלך בו"ד כמו שהגי' במדרשי התנחומא ומ' תהלים והשבחים אלו אגוסטלא*) ופרוטאטא+) הן 
שבחים לבני מלכים ושרים ולא למלך ועי' פירסט גלאססאר צר 86, וכתיבת אגוסטלא בלי ויו אחר האל"ף עי' במ''ח 
חלק מ"ד צד 565 : ואחר כך שבחו. בערוך עי אגוסטלא הוא גי' ספר אחר ועיי גם ע' קטיזמא, והגי' קטיזמי שלו*), 
ופי' מעשהו ופעלו היתה גם לפני המדפיסים הראשונים והדפיסוה בטעות במאמר ר"י בשס אקילס ועבח'נ ובמדרש 
תהלים ובחי' רד"ל ובתנחומא מ"ב שס הערה ל'ב: 8 שלא יאמר. בספרא וספרי שלא יאמר אדם ועח'נ: אלא 
יאמר. וכיה בספרא, ובספרי ג' כגי' הדפוס ועח'"נ : 4 תלמוד לומר. כן הגהתי עפ"י ד" וכי"ה ת"ל בילקוט וכי'פ 
וכי"א, ‏ וכתיבת התיבה בכייל במקומות אחרים תלי לו', ובטופס שלפני כותב כיייל היה כתוב כאן תל וטעה, וקרא 
תחומה לי"*: ‏ 5 אלא על הקרבן. עח"נ, ובספרא ומה אם מי וכו' לא יזכיר שם שמים אלא על הקרבן על אחת 
כו'כ ‏ שאין מזכירים שם שמים לבטלה, ובספרי סגנון אחר לסיפא דברייתא ושם אמר המקום אל יחל שמי עליהם 
ועיויש : 6 שימחו מן העולם. בכי'ח נוסף כאן מאמר ארוך אמר ר' תנחומא שאלו המינים את ר' שמלאי וכו 
ונמצא גם בתנחומא מ''ב בראשית סי ז' בשינויים שונים וגם שם מובא מאמר זה אחרי אר"ש יוחי (סי >') ולפני 
ר' ישמעאל שאל (פי' ח'), וז'יל בכייח אמר ר' תנחומא שאלו וכו' כמה אלהות בראו את העולם אמ' להם אני 
ואתם נשאל לתורה אמרו לו והרי כתי' כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו אמי להם קראו סוף הפסוק 
כי"י אלהינו בכל קוראינו אליו אליהם אין כת' אלא אליו אמרו לו והרי כתי' כי אלהי' קדושים וכו' וכוי אמי ר' 
אבא מהו קדושים שהוא קדוש בכל מיני קדושות וכו', ובתנחומא שם חסר השאלה והרי כתי' וכו' אלהים קרובים 
ועו בירושלמי ברכות פ"ט ייב ע"ד ודברים רבה פיב סי" י'ג ומדרשי תנחומא קדושים פיי די, ולקמן פ''ה שאלו 
המינים את ר' שמלאי וכו חזרו שאלו אותו מהו דכת' בראשית ברא אלהים וכו/ ובספר פוגיא פידעי צד 485 
מביא על פסוק בראשית ברא אלהים המאמר מב"ר לרמה'"ד שאלו המינים וכו' אמרו לו הרי כתיי כי מי גוי גדול 
אשר לו אלהים קרובים אליו אמרו חרי שתי ראשיות (צ'"ל רשויות) וכו (ועייי במדרשי תנחומא קדושים שם) אמרו 
לו הרי כתי' וכ כי אלהים. קדושים וכו, אמרו לו חרי כתיב (ש"ב ז' כ'ג) ומי כעמך כישראל וכו" אשר, הלכו 
אלהים לפדות. (ע' סנהדרין לייח ע'יב) אמר להם וכו' לפדות להם אין כת' כאן אלא לפדות לו לעם ולשום לו שם, 
אמרו לו [עוד] הרי כת' (ירמיה כ'ג ל'יו) והפכתם את דברי אלהים חיים וכו' אמר להם וכו' אדני צבאות אין כתיב 
כאן אלא *"י צבאות אלהינו וכולם ע'כ  :‏ 7 את השמים ואת הארץ. כן הוספתי, והוא מאמר בפ'ע ודורש את ה'א 


.)דא (*" .0610706ה (* .₪1006דסט0ק40 (" .07066טס)קה (* .%ם )10866‏ שמטמ252010 ,(סדסאסקה (' 


-. 


ג 


10 בראשית פרשה א א א 


יא אמר למה נקרא שמו אלף שהוא מסכים מאלף דבר צוה לאלף דור (תתלים קה ה) ר' סימון 


בשם ר' יהושע בן לוי מנצפ"ך הלכה למשה מסיני, = ר' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא מה שהתקינו 
צופים, ‏ מעשה היה ביום סגריר ‏ ולא נכנסו חכמים לבית הווער והיו שם תינוקות אמרו בואו ונעסוק 
בצופים, אמרו מה טעס כת' מם מם נון נון צאדי צאדי פה פה כף כף. ממאמר למאמר מנאמן לנאמן 
מצריק לצריק מפה לפה מכף לכף מכף ירו שלהקביה לכף ידו שלמשה. וסיימו אותן ועמרו חכמים 
נדולים בישראל, ‏ ויש אומרים ר' ליעזר ור' יהושע ור' עקי' היו, קראו עליהן גם במעלליו יתנכר 
נער ונו' (משלי כ יא): 
(בראשית ברא אלהים] ר' יודן בשם אקילס לזה נאה לקרות אלוה. בנוהג שבעולם מלך 
בשר ודם מחקלס במדינה ועדיין לא בנה להם דימוסאות ‏ ועדיין לא נתן להם פרקטיאה. שטעון כן 
9 יכוש' עניכס פ'/ס עס ד', טנס ק''ד פ', ענילס כ' 3', וע' פנסועל קכס סי י/נ, בעדבל כב פי"ם סי" כ'ל, פדכ"6 פע''ם : 


8 ע' פסיקסס פ"ד (ל' ע''נ), פפיקסל ככסי פ'ס (כ''ס ב'), פנסועס כט קי י'ז, נעדנכ כבס פי'/ב סי" ס': 9 ינקו כ כ'/ 
סנסועל. עב בכלטים סי" ד', סנסועל כי סעל םי" ע'ה טעופ כנס פע" יי ד', עדכש ססליס "יס סי" כיע: 


1 * אמר פי] א' ל. אומר דמ | שתוא--מאלף] שהוא מבפנים (לפנים מ]) מאלף (מ. שחקב''ה מסכים ליתן התורה לאלף 


דור י | | דבר] שג' ,- דְפָא'י | 9 הלכה -- מסיני] דְ'א'נָךר: צופיס אמרום -- דְפך* | 8 הצופים דִפכי 
הסופרים א | *אמרו שא'(] ואמרו ך, עד אמרו - | ונעסוק בצופים] בָךף: ונעשה בצופים ל"נ, ונעשה 


כצופים ם. ונעשה בית וועד א', ונעשה . . הוועד 7 | 4 כת] כפל ף | מ'ם נין א'פ | * צאדי--פה] צרייי 
צד'י פ'א פ'א ך, פה פה צאדי צאדי ל צ'ץ פ'ף פא' | כ'ך א'פ | ממאמר] אלא - דְפנ. אלא מים - א' | 
מנאמן --- מכף] נין מנאמן . . ציץ מצדיק . . פ'ף מפה . . כיך מכף א' | 5 לכף פא3. = ממאמר למאמר 
ממאמר של הב"ה למאמר של משה, מנאמן לנאמן, מהקב'ה שנקרא אל מלך נאמן למשה שנקרא נאמן, דכתיב 
בכל ביתי נאמן הוא, מצדיק לצדיק, מהקב'"ה שנקרא צדיק דכתיב צדיק יי בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק דכתיב 
צדקת יי עשה, מפה אל פה, מפיו של הב'ה לפיו של משה, מכף לכף ך | 4 מכף ידו -- משה לי א' | 


6 אליעזר דפ | ור' עקיבה ך'. ור' עקיבא ךא', ליפ | וקראו | עליהם | נער וגר (נער אם זך ואם ישר פעלו פ)] פא'ני: 


.- באנכי דרבי מאיר וכו" ך | 8 עקילס א' | העולם ם | 9 עדיין ע | להם] פ: בהן ע, לה ך, לי א' | דימוסאות] ך', 
דימוסות ‏ ף. דימוסיאות א'. דימוסיות ע, דמוסיות דדך* | * ועדיין ך] עדיין ע: ואדין | נתן להם] ענ בנה 
להם ל בנה לה דע. בגנה פא' | פרקטיא (. פרדיסות ב, פרוזבטיות א'ך?, פריבאטיאות ן, פריבטאות ל"י 
.- בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו ברם יחידו של עולם בתחלה פעל ולבסוף נתקלס ךָ' | 


וכ"'ה בשיר רבה בר חוטא, ושם שהוא מסכים מאלף דור שנ' דבר צוה וכו', ובפסי'ר בר הוסא אמר מפני 
שהוא סמוך לאלף דבר צוה וכו' ורמאיש הגיה שם שהוא סוכם, ונראין דבריו שגם מסכם לפנינו פיי מלשון 
סכום שמגיע סכום מנינו לאלף ורומז לאלף דור ועי' אגה'א ח'ג צד 661. ופירוש אחר בגי' הילקוט שהקביה 
מסכים ליתן וכו', ודבר צוה לאלף דור זו התורה כמו שדרשו לקמן פכ''ח אלף דור עלו במחשבה להיבראות וכמה 
נמחו מהם וכו' תתקעיד מה טעם דבר צוה לאלף דור עיייש  :‏ 2 מנצפיך. כפל האותיות, ועי' פירש'י מגילה שם: 
הלכה למשה מסיני. ‏ כ"ה הגי' הנכונה וכן מוכח מירושלמי ושם ג' משם ר' מתיא בן חרש אמרו מנצפיך הלכה 
למשה מסיני, מהו מנצפיך ר' ירמיה בשם ר' שמואל רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים ובבבלי מגילה שט 
איתא וא"ר ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפ'ך צופים אמרום וכו, ומשם נוסף צופים אמרום בגי' המשובשת 
ועח'נ, | וגם בד' שאלוניקי הדפיס רי"ג כגי" דפי'ר והשמיט צופים אמרום, וכן ציין בגליון מדרש אב'א ,במיס אין 
זה", וגם ליתא בפי' ב"ר כי"א וכי'ט, ונוסף בפי" ב''ר הנדפס : מה שהתקינו צופים. דורש מנצפיך מן צפך וכן מפרש 
בפי' ב"ר ומשמע מנצפיך מה שהתקינו הצופים, וביפ''ת מביא שכן כתוב בספר הישר לר'"ת דמשום צופים אמרוט 
נקרא מנצפך מלשון צופיך. ומוסיף שם ויפה כתב דאל"כ כמנפ"ץ מיבעי ליה וכו', ועיי מייש שרלל באגרותיו צר 677 והחי 
לעף, גראפישע רעקוויזיטען חב צד 65 והח' בלוי, צור איינלייטונג צד 10%: 8 מעשה היה. בירוש'י שם מאן אינון אילין 
צופין מעשה ביום וכו שלא נכנסו חכמים לבית הועד ונכנסו התינוקות אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא ייבטל 


אמרין מהו דין דכתיב מ"ם מ"ם וכו וצופים פירש"י מגילה שם נביאי הדורות ועיי לקמן פמי"ה בני ביתו של אברהם. 


צופים היו: ‏ ביום סגריר. עשה'כ (משלי כייז טיו) דלף טורד ביוס סגריר : ונעסוק בצופים. באותיות שהתקינו הצופים, 
כן מפרש בפי' ב'ר, ובפירוש ר"נ גאון שבת שם ג' אמרו באו ונעשה כצופים ועח'נ : 4 צאדי וכו'. כן הגהתי ותקדמתי 
צאדי לפה כסדר מנצפ'ך ועח'נ וכ"ה בירושי שם: 5 מכף ידו. וכן מפרש בירוש רק סוף האגדה מכף וכף, ושאר הפירושים 
ממאמר למאמר ממאמר של הקב"ה וכו' הן הוספה מאוחרת ועח'ג : וסיימו וכו'. בירוש' וסיימו אותן חכמים ועמדו כולן 
בני אדם גדולים אמרון ר' ליעזר ור' יהושע חוון מינהון : 6 קראו עליהן. וכיה בפיי רג''ג שבת שם, וחציון ,באנכי דרי 
מאיר" לא נמצא בכ'"י שראיתי ולא בכ"י מינכען, וללא דבר חקרו מזימות על רמז זה ועיי אגה'ית ח'ב צר 10 ומקדמוניות 
להח' עפשטיין צד 98, ושם העיר ג''כ שבירוש' לא נזכר שם ר' עקיבא, וכן ליתא בכי'פ, וחוא תנכון כי ר' עקיבי לא למד 
בילדותו ור"א ור"י רבותיו היו אבל ר''נ גורס ג'"כ ור'ע ועי' ח'נ וחי' רד'יל: 8 בראשית ברא אלחים דורש סדר חתיבות למה 
כתוב בראשית ברא וכו' ולא אלהים ברא בראשית, וזה אחד מן הדברים ששיגו לתלמי המלך, ותמיתני שנפקד כאן בב'ר 
שינוי זה ולקמן בפ"ח השינוי אעשה אדם בצלם ודמות, והשינוים האחרים מספר בראשית מובאו כל אחד על מקומו ועיי 
לקמן פ"ח פ'י פל"ה פמ"ה (פצ'ה), ובילקוט תעתיק כאן הסיפור מגילה ט' ע'א מעשה בתלמי המלך וכו', ועי' גם בלקח 
טוב. ועוד תימא שלא נדרוש כאן בראן ייי לא נאמר אלא ברא אלהים ועי' לקמן סוף פיב וריש פיייד שמות רבה 
פ"ל אות י'ג  :‏ אקילס. וכן כתוב באלף גם בכי'פ וד'ו, ‏ וכיה בכיייל לקמן פמיו תרגם אקילס, ויש לפקפק במת 
שכתבו שעיקר השם עקילס בעי"ן והוא לפי מבטא הבבליים אנקלוס, ועי' גם באגרות שדיל צר 214 וצד 928: 
9 לא בנה להם דימוסאות. בניגים לצרכי העם ובפרט מרחצאות '), והגי' שלפנינו ועדיין לא נתן להם פרקטיאה 


'( 00008. 


> 
5 
.- 











שווווווקיורי י וקסר וקו וריו קקדקייי וידר וירד קרו ידד וקכ רו ה ה --,- 


בראשית פרשה א א א 9 


חוקר ואין אתה חוקר לפנים מיכן, דרש ר' יהודה בן פוי במעשה בראשית כהדה דבר קפרא: למה בכ' 
להודיעך שהן שני עולמים. ד'א למה נכרא בכ' שהוא לשון ברכה. ולמה לא בא' שהוא בלשון 
ארירה, דיא למה לא בא' שלא ליתן פחחון פה למינים לומר היאך העולם יכול לעמוד והוא נכרא 
בלשון ארירה, אלא אמר הקביה הריני בוראו בלשון ברכה והלווי שיעמוד, ריא למה בב' מה ב' זה 
יש לו ב' עוקצים אחר למעלה ואחד לאחריו, אומרים לו מי בוראך. והוא מראה להם בעוקצו 
שלמעלה, אומר זה שלמעלה בראני, ומה שמו, והוא מראה להם בעוקצו שלאחריו י"י שמו: ‏ ר' לעזר 
בר אבינה בשם ר' אחא כיו דור היה קורא א' תיגר לפני הקביה, אמר לפניו רבונו שלעולם אני 
ראשון שלאותיות ולא בראתה עולמך בי אתמהא. אמר לו הקכיה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות 
תורה, למחר אני בא ליתן תורתי בסיני ואין אני פותח אלא בך אנכי י"י אלהיך (שמותכ ב), בר חוטה 


1 ילקוע כפז 3', ועי' סכמועס נכלטיפ כ" פ', ספ'כ פל''ס, סופיום דכ''ע טס : 6 ילקוע שס, ילק' עכיכי פסליס ק''ס ‏ סי ז' , 
פסיקפ) ככסי טס, פסיקסס פי'"כ (ק''ע 6'), פכסועס ע'3 יסכו סק" ע'ז, סיל כנס פ' כסטו כפס (ס' י'5), ועיי מעיל 7-75 ולקטן 
סוף פכ'"6, פססיס קי"'ם פ': 9 פסיקסס כנסי כס, פיל כבס שס, וע" לקמן פכ"ס, סנינס יג ב', | 6רכ"כ פפ'ס; = נדכט 
קסלם 5' עו ודי נ', פכסועס לך לך כ" "6 יפכו סי" ע', מדכש סהליס 5 סי" י'ג ק''ס סי ג', ססייכ פב פ'ו פי'ג פכ'ו : 


1 להוקר] דורש וחוקר ך | ואין] פח. ואי דא'ר | כהדא פנ. כהדין א'ך?/ בהדיה ך | למה] פנא'י ₪ נברא 
העולם ד נברא העולם ך' | בבייית א'י | 2 עולמים] עוי העולם הזה והעולם הבא ךָ, עולמות העולם ... הבא נא'י | 
נברא] נ, ל' דא'י | באל/פ דא'י, בראו בא' פ | שהוא] לפי ,-. פא | 8 ** לומר] לאמר ל | והוא] פא'ני, שהוא ך | 
4 הריני] א'י, הרי אני דְן | בורא אותו דְא'נִי | והלואי ך, הלואי י | שיעמוד] א'. יעמוד דִי | מה] אלא -- דפא', 
לי י | ב' זה לי י | 5 לפי שיש לה י | שני דְפָאִ'י | * עקצים] עקצים ל עוקצין דְפא'י | למעלה] פא'ני, 
מלמעלה ך7 | * לאחריו ל"] למטה ל, מאחריו פָא'. מאחריה ש. מלאחריו , מאחוריו , מלמטה מאחריו ך, מלמטה 
מאחוריו י | * אומרים ךְ] אומר לִי, ואומי 5 | לו] ם. לבי ך:, לביית א'י | בראך ךפא' ₪ בעולם י | * להם ו] 
להן פא'. ל' לך | 6 שלמעלה] י, מלמעלה ך | ואומר ךְָ, ₪ לחם ו | * שלאחריו ל"ךְפני] שלמטה ל | יי שמו] 
ואומר (הוא אומררף) יי שמו דפנ. ואומר להם יי אחד ושמו אחד ו | אליעזרי | 7 אבינא א'ימ. חנינהך א'. אבא נמ | 
כיו] א'ים, עשרים וששה דפ | דור] פי דורות דְא'נימ | " היה] היתה 7 | 7 אלף (א' פ. האלף ך) 
קורא | לפני] פא'ימ. ₪ כסאו של דֶָ | *אמר י] אוי ל. אמרה ךָ, ואומר מ | רבון העולמים , רבה"ע מ | 
8 ראש א' | לאותיות פ. כל האותיות א' | ולא] למה לא 5 | אתמהא לי ך | 8 **ומלואו] מלא ל | בזכות] 
בשביל א' | 9 התורה] פא'(מ. ₪ שני יי בחכמה יסד ארץ וגו' ך, שני . .. ארץ י | בא -- תורתי] בא . 
תורה [", בא . . את התורה , בא. . תורה לבני ₪, עתיד ליתנה י | ואין אני] א'/ ואיני דְפִי | ל פותח] = 
תחלה ך | אנכי] א', שנ' .= דפא'י | בר חוטא ף, בר חוניא א'י, בן דוסא [מ/ ר' הושעיה ך | 





סי כייב מקצה וכו' אתה חוקר ואין אתה וכו', ובמקרא כתוב ולמקצה וכצ'"ל ועח'נ: לפנים מיכן. ‏ בכי"ל נוסף ביני 
שיטי ,והיינו דכת' בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור וכולי ותנן כל המסתכל בארבעה 
דבריס רתוי לו כאלו לא כולי באין דורשין" ועי' לקמן פ''ח וכן שם התורה יודעת וכו' אבל אתה אין לך עסק לדרוש 
אלא מני שים אדם עלי ארץ וכו', ובריש פיט מתחלת הספר וכו' ועד כאן הסתר דבר וכו': 1 למה בב' להודיעך. 
בירוש' ובפסי'"ר מובא בהמשך האגדות הדרש דר' אבהו בשם ר' יוחנן בשתי אותיות נבראו שתי עולמות (בפסי' שני 
עולמים ועח'"נ) העוה"ז והעוה"ב אחד בהא ואחד ביו"ד וכו', ובגליון כייל נופף ,אחד נברא בה' ואחד נב' ב" 
וכו' במפי מנחות", ולפנינו בב''ר דרש זה לקמן פיב ועיייש  :‏ 5 ואחד לאחריו. | עח'נ, וכנראה מתוך הכתב הגיה 
כן. כותב הכי"ל בעצמו וכן בסמוך שלאחריו, והיא הגי' המסכמת ג''כ עם הירושלמי והפסיקתא רבתי, ושם בפסייר 
הלשון מה בי"ת יש בו נקודה אחת מלמעלה ונקודה אחת מלאחוריו אומרים וכו' והוא מראה להן בנקודה 
שלמעלן וכור והוא מראה להן בנקודה של אחריו ה'שמו ובירוש' בנקודה של אחריו ואומר וכו', וכן מובא בסי 
ברוך שאמר (ד' ווארשא דף טי) בשם רבינו שמחה א"ר אושעיא למה התורה מתחלת בב' וכו' אחד למעלה ואחד 
מאחריה וכו' ומה שמו מראה להן בעוקצה של אחרי' ואומר וכו', וכן שם בשם האשרי ואחד מאחרי', ועוד 
שם דף כ'א ב' כדאמר בירושלמי דחגיגה (ונראה שכוון אל המאמר שלפנינו בב'ר) מפני מה יש לב' וכו' אחד 
למעלה ואחד לאחוריו וכו' ומה שמו מראה לה בעוקצה של א חריה וכו', ובאור זרוע שם סי' טיו מובא ואחד 
מאחריו וכו', והעוקצין הן התגין על הבייית כמו שכת' בס' בש דף כ' וומובא בב'י טור א'יח סיי ל'יו) ויהיה לה עוקץ 
חד למעלה לצד ימין נוטה לצד א' ועקב עב למטה ומקל קטן למעלה לצר שמאל וכוי, ופי' ואחד של אחריו 
העוקץ שלמעלה מלאחריו., ‏ ועי' בחיי רד"ל, ובסי ב'יש דף טי עוקץ מאחריה בראש ימין, ואפשר שהיה לפני הכותב 
כי"ל גם גי' אחרת ואחד למטה ועוקץ זה הוא עקב העב למטה, ובדפוס וילקוט נתערבו שתי הגירסאות ועי', עוד 
במי"ע של הח' גייגער חלק "" צד 229 ושם מובא מאותיות דר"ע ויש לו נקודה מלמעלן ויש לו נקודה מלמטן 
מאחוריו: | אומרים לו. כן הגהתי עפ"י גי' הדפוס, ‏ ובס' ב'יש שם אומרים לב' וכיה בירוש' ובפסי"ר וכן מובא 
באור זרוע; ובס' ב'"ש דף כ'א אמר לבי, ובב'י שם מובא אומר וכו' ועח''נ: בוראך. וכ"ה בסי בייש, ובירושלמי 
ובפסייר ‏ מי בראך ועח"נ: ‏ 6 יי שמו. בירוש' שם ואומר ה' שמו אדון שמו. וכגיי הילקוט יי אחד וכו' מפרש 
בפי' ב'יר שבדפוס מראה להם בעוקצו של אחריו י'י שמו כלומר מה לפני הבית א' שהוא אחד, וכן פי' בסי 
התרומה (עי' חי' רד"ל) ובס' ב'יש שם מראה לצד א' ר"ל אחד שמו: ר' לעזר בר אבינה. בשיר רבה שם רי 

ר בר אבונה בשם וכו' היה אל"ף קורא תגר וכו" נתתני בראש האותיות וכו' לְמחר אני נגלה ונותן תורה 
לישראל ואני נותנך בראשן של דברות ובך אפתח תהלה שג' אנכי וכו', ובפסייר ר' אַליעזר בר' אבינא בשם וכו' 
אני ראשון של כל אותיות וכו' אמר לו הקב"ה ‏ צא כל העולם כולו שלך שכל העולם וכו' אלא בשביל תורה שנ' 
אם לא בריתי וכו' למחר אני עתיד ליתן וכו', ובפסיקתא שם ר' אחא אמר כ"ו דורות ‏ היה אל"ף קורא תגר וכו' 
לאמר שאני ראשון וכו' עייייש, ובתנחומא מ'ב שם איר אחא וכו' לומר שאני ראש וכף ועה'נ: ‏ 9 בר חוטה. 


8 בראשית פרשה א א א 


מ קדם ומאז ומעולם ומראש ומלקדמין תריין: פילוסופוס אחר שאל את רבן גמליאל אמר לו צייר גדול 
היה אלהיכם אלא מצא לו סמנים טובים שסייעוהו, אמר לו מה אינון. אמר ליה תהו ובהו וחשך ומים 
ורוח ותהומות, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא נברא. כולם כת' בהם בריאה תהו ובהו עושה שלום 
ובורא רע (ישעיה מה ו). חשך יוצר אור ובורא חשך (שם שס). מים הללוהו שמי השמים 

5 והמים ונו' (תהלים קמח ד) למה כי הוא צוה ונבראו (שם שם ה), רוח כי הנה יוצר הרים 
ובורא רוח (עמיס ד יג). חהומות באין תהומות חוללתי (משלי ח כד): 


\ |בראשית ברא אלהים] ר' יונה בשם ר' לוי למה נברא העולם בכ', מה ב' זה סתום ‏ 


מצדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור. בר 
קפרא אמר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום (דגריס ר לב) למן היום 
0 שנבראו ימים את דורש ואין אתה דורש לפנים מיכן, מקצה השמים ועד קצה השמים (שם שם) אתה 


1 ילק' עכיכי יעעיס ע''ס ז, ססליס קע'ס פס" 1ז': 6 יכוע' סנינס פ"3 ע"ז נ', | פסיקסס כצסי פכ" (ק'יס 3י): 7 עי" 


פוקפפ0 סניגס פ'3, סנינס י"/ 3': 


1 ומלקדמין תריין] פ. ומלקדמין תרין ך, ומקדמי תרין י, ,-. בפרשת י'י קנני ך | פילספוס , פילוסוף ‏ מ(ישעי), 
פליפוס ‏ , פילופוס מ(תהלים) | *את] לי ל | ליה ך | 2 היה] פא'מ. הוא ך | שמצא | לו]א'. ל דפמ | 
סמנין מ(ישעיה), סממנים דְפ. דין א'נמ(תהלים) | שפייעוהו] מ ששסייעו אותו דְָא' | אמר לו ומה אינון 38. א"ל 
ומה הן א', ל ך | אמר לו 5 ל ך | ומיס * ורוח א'נמ] ורוח ומים ך, ומים ל | ותחום מ | 8 כולהט דֶנ. 
בכלהון א', בכלם מ(ישעיה) | בהם] בהו מ(שם), ל א' | 4 חשך--השך] פא'(. אור יוצר אור ךְ | 6 " כי הוא 
צוה] שצוה ך | 6 ** ובורא רוח] וגו ל | **חוללתי] וגו ל | 7 בביית א' | מה] פחא'. אלא - ך | 8 מכל 
צדדיו דפא' | "לך דפר] לו נא'. ל ל | רשת לי ך. | לדרוש] חא'נר: לדרש פ. לומר ך | מה למעלה מה 
למטה א', מה למטה מה למעלה ְפ | ומה] פ. מה דא' | לאחור פחא'. .- אלא מיום שנברא העולם ולהבא ך | 
9 *אשר- לפניך ךְכ] לי לפא' | למן היוס לי ך | 10 ימים] פא'נך. ימים ראשונים ח, ל' ך | ואין] פח. ואי דא'ר | 
| מקצה] פנ. ולמקצה דא' | 


בידו, ולא הגהתי כגי' הדפוס שלא יקשה הרי הוא צריך גם לפתיל פשתים, ועי' בפירש'י ורריק ביחזקאל שם שפתיל 
פשתים הוא למדידת קרקע וקנה המדה למוד בו את הבנין, ובכי'א מובא וביד האיש וכך והוא פפוק ה' 
שם: ‏ 1 ומלקדמין תריין. תרגן' מקדם מלקדמין (עי' תיא בראשית ב' ח' ועמת"ר ח'יכ צד 845) ומקדמי ארץ הן 
מלקדמין תריין', | כן ניל לפרש הגי' שלפנינו ומלקדמין בכי"ל ובכי"פ וכפי' ב"ר כייט וכי'א, ‏ וכל אלו 
הקדימות נאמרו = חי כ'יב וכ'ג בפרשת י'י קנני כאשר רשמו המדפיסים, והציון הזה אינו מגוף המדרש ואינו 
נמצא בשום כ'י שראיתי ועי' מה שהעירותי לעיל צד 4: פילוסופוס אחד. בפי" ב"ר כי'ט מפרש חכם (בכייא 
חכם גדול) שבאומות קרי פילוסופוס ועי' קרויס צד 446 והביא כאן מאמר זה משום דתתו ובהו וכו' ג'כ ששת 
דברים הן ועי' במ"י לעיל צד 8 וצד 6, וכל המאמר הועתק גִם בילק' מכירי תרי עשר כ"י ושם הגי' פליפוס כמו 
בכי"פ, וכן נמצא פלופוס לקמן פ"כ בדפיר, ועי' מדרש תהלים מ'"ב דף מ'ג ב' ודף ר"מ א' וילקוט תהלים ר' 
תרמ'ג  :‏ 2 סמנים. כמו סממנים ועי' עמת"ל ח''ג צד 547 : 3 ורוח. בכייל חסר והגהתי ועח'נ, וגם בכיייל איתא רוח 
כי הנה וכו': ובורא רע. עי' ביפ'ת ואגה"ת ח'א צד 86: 4 חשך. בד'ו שמו חשך לאור וכבר הגיה בא'א חשך יוצר 


אור וגו': ‏ 7 בראשית ברא. דורש אות ב' בבראשית ומביא ג''כ האגדה על אותיות מנצפיך, ואגדות אלו על אות" 


ב' עד והוא מראה וכו' הן בירושלמי חגיגה ושם שינוים הרבה וגם סדר אחר למאמרים, וכן נאספו בפסיקתא. רבתי 
פכ'א ושם גם הדרש דר' אליעזר בר אבינא בשם ר"א: למה נברא. מובא באור זרוע אב סיי כיב ושם הגי' אלא 
מה בית וכו כך אין לך לדרוש וכו' ועח"נ: ‏ 8 בר קפרא אמר. בירושי סגנון המאמר ,תני בר קפרא ולמן. היום, 
אתיא דר' יודה בר פזי כהדא דבר קפרא" עייש. וב''ק לא בא שם לחלוק על ר' יונה בשם ריל אלא על רי יוגה 
בשם ר' בא שהוא דורש ג'כ הקרא שאל נא לימים ראשונים וכו וממיעוט וריבוי ,יכול קודם למעשה בראשית תל 
למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, יכול מששי ואילך ת"ל ראשונים" וכו' לומר דאסור לדרוש אם לא ביחיד 
ולבו מסכים במה שהיה קודם מעשה בראשית ובמה שנברא בששת בראשית, ור' בא סל כסתם מתניתין בחגוגה 
שם דאין דורשין במ'ב בשנים, ובר קפרא פליג עליה והוא תני ולמן היום דמה שכתוב ולמן היום אשר ברא 
נמשך. ג'כ למעלה לראש הפסוק שאל נא לימים ראשונים וכוי למן היום, למן היוס שנכראו ימים (כאשר הגי' 
המדוייקת לפנינו במדרש וכן מובא באור זרוע שם), וסובר דמותר לדרוש במה שנברא בששת ימי בראשית, ואין 
אתת דורש לפנים מיכן מה שהיה קודם מ'ב, אבל במ"ב דורש, ומסיים בירו' אתיא דרי ב'"פ כהדא דב"ק. דאוקמינן 
התם בריש פרקין סתם מתניתין דאין דורשין דר' עקיבה היא, ברם כר' ישמעאל דורשין, ופריך שם לעובדת, כלומר 
אם הלכה למעשה כן, ומשני מן מה דר' יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים הדא אמרה 
הלכה כר' ישמעאל, ולכן אתיא דר"י ב'פ כהדא דב"ק דלמד מדרש ולמן היום דמותר לדרוש במ'יב כרי ישמעאל, 
וזהו פי' המאמר כאן בב"ר ,דרש ריי בן פזי במ"ב כהדה דבר קפרא'", וכיה כהדא בפסיקתא רבתי ועבח'נ (בכייל 
כתוב בה"א ועי' בהערותי לעיל צד 2), והמאמר שלאחריו למה בב' להודיעך וכו הוא דיבור בפ"ע וגם ליתא 
בירושלמי ובפסיקתא רבתי, וכן נפרדו המאמרים לנכון בד' פירדא ועי' ביפי'ת ובפי' מחרז'ו ורד''ל, וגיי הדפוס 
בהדיה משובשת, ואף שהיתה גי' זו כנראה לפני בעל פי' ב''ר שבדפוס שמפרש עס ב'ק היה דורש וכו' וכן הביא 
באור זרוע א"ב. סי' טיו דרש וכו' בהדי דב"ק למה וכו' וגם בילקוט חיבר הנפרדות והעתיק וקיטע דרש ר"י 
ב"פ למה בבי"ת להודיעך וכו', וכבר הגיהו לנכון כהדא הרד"ל ומהרז'ו ורימ קריגער בהערותיו לסדרש די 
פפד"מ, וע' עוד במאיר עין לפסי'ר שפירש כל הענין בטוב טעס ודעת, אך מה שכתב בהערה ק'ג שהדרש דביק 
בפסיקתא מסכים עם המאמר שלפנינו בב'"יר ורק פגנון לשון איכא בינייחו בזה לא ירדתי לסוף דעתו והלא עינינו 
רואות שדרש זה מוחלף עם הדרש דר' יונה בשס ר' בא בירושלמי: 10 מקצה השמים. וכן מוכא באור זרוע שם 





בראשית פרשה א א א / 


אתמהא, חורו ואמרו המלך אסטרולונוס הוא וצפה שעתיד להעמיד בן אתמהא. כך אילולי צפה 
1 הקביה ש אחר כיו דור עתידין ישראל לקכל התורה לא היה כותב בה צו את בני ישראל אתמהא: 
| אמר ר' בניה העולם [ומלואו] לא נכרא אלא בזכות תורה י'"י בחכמה יסד ארץ (משלי ג יפ), ר' 
ברכיה אומר בזכות משה וירא ראשית לו ונו' (רברים לג כא)/ רב הונא בשם רב מתני בזכות ג' 
דברים נברא העולם, בזכות חלה ומעשרות וביכורים שנ' בראשית ונו', אין ראשית אלא חלה דכת' 6 
ראשית עריסותיכם (במדבר טו כ). ואין ראשית אלא מעשר דכת' ראשית דגנך (דברים יח ד) ואין 
ראשית אלא בכורים דכת' ראשית ביכורי אדמתך (שמות כג יש).: ר' מנחם ור' יהושע בן לוי בשם ח 
4 רי לוי. מי שבונה צריך ו' דברים מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברול, ואם תאמר עשיר הוא ואין 
= צריך קנים, הרי הוא צריך קנה המדה דכת' וקנה המדה בידו (יחזקאל מ ג), התורה אוחן שש קדמה 
1 2 ע" לקטן 75 9: 8 קוע טס, וע" וקכ כנס פל'ו ק" ד', טיכל ככק פ' כלטו כפס (ם' *"6), סנסועס עב 
3 בלסטים כי' ", לופיוס דכ' עקינס פופ 3': 7 ילק' עטלי כ' ספקמ'ב : 
וקלמין זו ָ, וקלמרין זּך') לבני דְפי | 1 אתמהא לי ךָ | איסטרולוגוס פ, אסטרולוגוס. גדול , אסטרולוג 
גדול ץ | וצפה] אילולי שצפה ף, ₪ המלך דָא'ן | שעתיד] א'. שהוא עתיד 57: | *להעמיד פ] להעמיד ממנה דְנ, 
להעמיד הימנה א" לעשות ל | בן] .= לא היה אומר כך פ. לא היה אומ' טלו מילנין וקלמין (וקלמרין ךְ'. וקלמין 
אלו א') לבני א | אתמהא ל' ך | שצפה דְפא' | ל דורות דְפא'ר | ישיאל עתידין ך. עתידין פ | התורה] 
את -- ₪7 | בה] בתורה ךא', לי פ | צו--ישראל] דבר אל בני ישראל צו . . ישראל ף, צו. . ישראל דבר אל בני 
(לבני ך) ישראל דא" | אתמהא לי א" | 8 בניה] ברכיה א' | * ומלואו פכ] לי ל | התורה פא | שנא' יי דא 


וי , 


ב ו ו 


דכת'. . 7" | 4 אומר] י, אמר 577 | משה] .- נברא העולם פי | שני וירא דְפא | ר' הונא דפי | רב] 5 ר' די | 
1 מתנה ךי, מתנא ם: | ג'] א', שלשה דְפי | 5 ומעשרות] ובזכות מעשרות 87 א : . . מעשר יי | וביכורים] 
בזכות בכורים | שני] *, ומה טעם ך | ואין . . . חלה דְא'י. חלה מנין פ | דכתי] א' שני ך, כדיא י | 6 ואין-- 


מעשר] *, ואין. . מעשרות דְיא', מעשרות מנין 5 | דכת'] 8, כד'א א'י/ היך מה דאת אמר ך | 7 דכתי] שנא' דְא1, 
כד'א מ | ר' מנחם] 8, ר' פנחס א'ני. ל' ך | ורי יהושע] פא'. ר' יהושע דְנִי | בן] בריה דר' פא'ני | 8 מי 
שהוא בונה ם, זה שהוא דְנָא'י | ו] א'. ששה ךְפני | עציס פא'. לי י | קנים א', וקניס וסיד י ‏ | = ואין] י, 
ואינו דפא' | 9 לקנים | לקנה (לקני ך) המדה דְא'י, קנה למדה ₪ | דכת'] שני | וקנה -- בידו] ובידו קנה 
המדה פ'', ופתיל פשתים בידו וקנה המדה ך, | וביד האיש קנה המדה א" | התורה] פא', והתורה י, כך 
התורה ך | * אותן -- קדמה] אותו ששקדמה ל קדמה אותן (אותם י) שש קדימות דְנִי, קדמה שש קדימות א' | 


קלמרין'), והגי" וקלמין בכי"ל בערוך שם ובד'ו וגם בכייפ וכיי'א א', וקשה להגיה וקלמרין בכולם ואע"פ שנמצאת 
גיי זו במ'"ס ועח'נ וכ''ה עוד בד' שאלוניקי, ושם מילאנין כמו בדפיר, ‏ ובא''א ציין שהגיי בערוך מלאנין, וקונדילין?) 
פיי בערוך שם קולמוס ועי' פערלעס, מיסצעללען צד 39, וגם בגליון כי'"ל נמצא פי' זה ,דיו וקסת: וקולמי. ובערוך 
שם וכן בע' קלמר וע' קנדיל (וע' במוסף שם ואחרי פירושו נמשך בעל עמת"ל חיד צר 884) הגי' קונדיל ביו'ד 
וכה בכי'יל בסמוך וכן הגהתי כאן ואף שבנוה"מ שם מובא ג''כ וקונדלין עי'יש וכן איתא קונדלין בפיי ר' נפתלי 
(קראקא שכ"ט), ובא'א הביא גי ערוך וקנדלין  :‏ 1 אסטרולוגוס. חוזה בכוכבים בל"י*) ובמנות"מ ג' אצטגנין הוא, 
ועי' לעם אצל קרויס צד 119. להעמיד בן. כן הגהתי עפ'י הגרסאות שציינתי בחינ: 2 שאחר כ דור. וכ'ה 
בכייל לקמן צד 9 וסוף פכ'א כ"ו דור וכו', ומפרש במדרש תהלים ק'ה סי' ג' עשרה דורות מאדם ועד נה 
ועשרה מנח ועד אברהם ומאברהם ועד משה ששה דורות: = 8 העולם ומלואו. הוספתי ומלואו ועח'נ, וכ''ה 
במנות'מ ‏ שם, ולקמן בפרשה זו בכי"ל העולם מלא, ושם ג'כ לא נברא אלא בזכות תורה, ומשום שמסיים 
האגדות \' דברים קדמו וכָו' | מהשבתן של ישראל קדמה וכו' שצפה הקב'יה שעתידין ישראל לקבל את התורה 
מביא כאן מאמר זה העולם לא נברא אלא בזכות התורה דכתיב ה' בהכמה יסד, בשביל התורה שהיא החכמה 
יסד ארץ, ועיי מייש הח' גינצבערג שם צד 545, והסמיך המאמרים בזכות משה, בזכות חלה ומעשרות וכו' גברא 
העולם, וריב ור'ה בשם ר'מ דרשו בראשית ברא בשביל ראשית, בזכות משה בזכות ג' דברים שנקראו 
ראשית, ובוי"יר שם אמר ר' ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב בראשית ברא וכו ואין 
ראשית אלא ישראל שנאמר קדש ישראל ליי ראשית תבואתו אמר ר' אחא שמים וארץ לא נבראו אלא 
בזכות משה שנא' וירא ראשית לו ובתנחומא מ''ב שם ובזכות מי בראו בזכות ישראל שני קדש ישראל וכו ד'א 
בזכות ‏ התורה נבראו שמים שנ' ואשים דברי בפיך וכו'. ובעל מדרש לקח טוב העתיק מאמרים אלו מתנחומא 
והופיף כי התורה נקראת ראשית שנ' ה' קנני ראשית דרכו, ופסוק זה לא נמצא בבר ולא בתנחומא בדרש בזכות 
התורה נברא העולם, וכן מובא בפירש'י עה"ת הדרש בראשית ברא בשביל התורה ‏ שנקראת ראשית דרכו, והדרש 
האחר ברש"י שם ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה נובע מתנחומא או מוי'יר (והציון ,ב'יר' בילקוט רמז 
ב' מוסב על משל להד'מ, ועי' בתנחומא מב בראשית פי' ג' וסי' יי ובהערות רשב שם ובלקוטים בזכור לאברהם 
שם), וְגם הראב'"ע בהקדמתו דרך ד' מביא ,דרש בראשית בתורה שני י'י קנני ראשית דרכו", ובאותיות דרע מוסיף 
יראה לתורה וישראל (שם הלשון בראשית בשביל שלשה שנקראו ראשית ואלו הן תורה וישראל ויראה, תורה מנין 
שני ה' קנני וכו ישראל מנין שני קדש ישראל וכו' יראה מנין שני ראשית חכמה יראת ה' וכיה בסדר רבה דבראשית 
שם צד ג/ ועי' ברמביץ דברים רבים מצאנו שנקראו בראשית ובכלם להם מדרשים וקטני אמנה יספרו בהם לרוב וכו': 
5 ומעשרות. ברמב"ן מובא בזכות מעשרות בזכות בכורים ועח'נ: ‏ 7 ור' יהושע בן לוי וכ''ה בדפוס ריב'"ל ובילקוט 
ושאר כ ר'י בריה דר"ל, אבל לא יתכן שיהא ריב''ל אומר בשם ר' לוי, והח' באכער כתב לי דצ'ל יהושע דסכנין 
בשם ר"ל, ולדעתו גם הגי' ר' פנחס בח"נ (וכייה בכי'"מ) עדיפא מגי' בי"ל וכי'פ, ועיי אגה'א ח'יב צד 425: 9 וקנה 
המדה בידו. נראה שמביא הפסוק ופירושו, ולשון הכתוב שם פתיל פשתים בידו וקנה המדה: ופי" וקנה המדה ג'כ 


-0010000/06 (* .ז16000 ,זם0ז1010ו[86 ,ע00000ע0א ,000066ע6א (5 .1888מ6)ם11' ,20000 ( 





| 


5 


6 בראשית פרשה א א א 


מדינה מתקלסין עמו, ‏ למה שנושאין עמו במשואו, אבל הקכ"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא עולמו 
הוא לבדו מתהדר בעולמו, ‏ אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות, למה אתה אלהים 
לבדך אתה לבדך בראתה העולם בראשית ברא אלהים: 

(בראשית ברא אלהים] ו' דברים קדמו לבריית עולם, יש מהם שנכראו ויש מהם שעלו 
במחשבה להבראות, התורה וכסא הככוד נבראו, התורה דכת' י"י קנני ראשית (משלי ח ככ) כפא 
כבוד דכת' נכון כסאך מאז וג' (תחלים צג ב). האבו עלו במחשבה להבראות דכת' כבכורה בתאנה 
בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט י) ישראל עלו במחשבה דכת' וזכור עדתך קנית קדם 
(תהלים עד ב), ביח המקדש עלה במחשבה דכת' כסא כבור מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמית 
יז יג). שם המשיח עלה במחשבה דכת' לפני שמש ינון שמו (תתלים עב יז). ר' אהבה ברי זעירא 
אמר אף התשובה ההיד בטרם הרים ונו' (שס צ ב) מאותה השעה תשב אנוש עד דכא ותאמר 
שובו (שס שס ג), אכל איני יודע אי זה קודם אם התורה לכפא כבוד אם כסא כבוד לתורה. אמר רי 
אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבור שנ' י*י קנני ראשית דרכו קרם מפעליו מאז קדם 
לאותו שכתוב בו נכון כסאך מאז ונו', ר' הונא ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר' יצחק מחשבחן 


שלישראל קדמה לכל, למלך שהיה נשוי למטרונה ולא היה לו מטנה בן, פעם אחת נמצא המלך עובר 2% 


בשוק. אמר טלו מילנין וקלמין וקונדלין אילו לבני, והיו אומרים בן אין לו למה מבקש מילנין וקונדילין 

4 ינק' יכעיס כ' כל'יס, | ילק' | עשלי | כ' ספקע/נ, ילק' מכיכי ססליס פ'ד | כ" 3', קפכי עקכ פי' 5"ו, פפקיס גר פ'/ 
כדכיס פע 3', סנסועל מב כטל כ" י'ע, סנסועס טס ק" "6 עדכט ססליס (מפול ע'ר 5' 5ג, עדכט מטלי פ"ס, | פדכ'6 
פ''ג, ס"כ פל/ :6‏ 18 ע" סס"כ פיה בעדבל ככס פ"'ד קי" י"  :‏ 16 ילקוע כפז 3': 


1 המדינה דְָא'ומ | למה] ליך | אתו ו(ישעיי) | במשאו דִים, ₪ של מלך א' | עולמו] פ. את עולמו א'3מ את 
העולם ד | 2 מתהדר בעולמו] פ, מתקלס בעולמו א נימ(ישעיה), מתקלס בעולם הוא לבדו מתהדר בעולמו ךָ | 8 העולם 
את .- דְפא1מ | *בראשית -- אלהים דְנָא',] שני ₪ ל", לי ל | 4 ששה ךְא'( | לבריית העולם ךָ, לברייתו 
של עולם נמ | 5 ליבראות א''(וכן בסמוך) | כבוד ף | התורה] א'מ. תורה ךְ | דכת'] א'. מניין שני ך | ראשית] 
2-דרכו דְפא' | 6 כבוד] פח. הכבוד דאמ | דכת'] א'. מניין... ך | האבות] פא'מ. ₪ וישראל ובית המקדש ושמו 
של משיח ךְ | להבראות] ,- האבות ך | דכת'] שנא' א מניין שני ך | כנכורה --- אבותיכם] ף. כעגבים במדבר 
וגר ך | 7 עלו במחשבה] ,- להבראות ןָ, לבראות ם: ל' ך | דכת] ם, שנא' א', מניין שני ך | *קנית 
קדם דנא'מ] וגו ל | 8 עלה במחשבה] ף. ₪ להבראות נָמ. לי ך | שנא' א', מניין שני ך (וכן בסמוך) | 9 שמו 
של משיח | עלה במחשבה] ,-. להבראות נָמ, ליך | לפני---שמו] א', יהי שמו לעולם וגו' ךְ | אחוה א'. אחנוה 3 
אבהו פ, חייא מ | 10 ההיד] פ, שני דְא' | באותה נמ | שעה פמ | * ותאמר שובו פ] וגו' ך' ליל | 11 איזה 
מהם קודם ךָ, לי פי | התורה] א( .- קודם פ/ קדמה דִימ | הככבוד | אס] פא'מ./ ואס דֶנִי | הכבוד א'ני 
קודם דְִף | 12**קדמה] קדמא 7 | *קדם --- מאז ליימ ] וג ל לי ך | קדס] פא'מ: קודס ך | 18 הונא] פני 
חוניאך | *ר' ָ] ור פָּך. ליל | בר רב דנ | **מחשבתן] מחשבתו ל | 14 למלך] משל,--דפא | למטרונה] 3/ 
₪ אחת דָא1 | בנים א | | פעם אחת] לימים א | 15 מלאנין ךְ' (וכן בפמוך) | וקלמסין די 
וקלמרין נך'י | * וקונדילין ] וקונדלין ל לי דפא'י | אלו א' ד דנ. ל פעי | והיו] .. הכל דְפִי | אומרים] 
- הכל א' | למה מבקש] והוא אומר טלו דְפא'י | וקונדילין] וקלמין וקונדולין אלו לבני א'. וקלמין (וקלמרין ו 


לא היה מלאך וכו' כדאיתה בברכות דארץ ישראל, וכבר השמיטו הוספה זו בד'ו: 1 במשואו. בהנהגת המדינה, 
וגי" זו במשואו היא כסגנון הירושלמי ועי' עמת"ל ח'"ג צד 266: 3 בראשית ברא אלהים. הוא סיום הפתיחה כמו 
שהעירותי בפתיחה הקודמת וכ'ה בד'ו משנת שכ"ז ובד' פירדא וכן מוגה בכייל שנא' בראשית וכו': 4 בראשית 
ברא אלהים. הוספתי וכ'ה בד' פירדא, וכאן מתחיל בעל המדרש אהרי שסידר כל הפתיחות לפרשת זו 
לדרוש הפסוק בראשית ברא וכה ודורש כל תיבה ותיבה וגם אותיות התיבות ובפרט אות ב' 
שבבראשית, ודורש תחלה בראשית ברא שית ועי' ביפ''ת ובסדר רבה דבראשית בבתי מדרשות חא צד א ולכן 
הביא המאמרים ו' דברים קדמו מי שבונה צריך ' דברים, פילוסופוס אחד שאל וכו', ודרש אחר בראשית אל תיקרי 
בראשית אלא ברא שית עיין סוכה מ"ט א': ף דבוים. וכן נמנו ששה דבוים שעלו במחשבה וכ' קודם 
לבריית העולם במדרש תהלים מהדורת באבער מזמור צ'ג ומפיק אבות ומעייל תשובה כדעת ר' אהבה בר' זעירא 
(ובשאר דפוסי מדרש תהלים מונה שבעה דברים ובתוכם גם גיהנם), ובברייתא בפסחים ונדרים שם ובפדר'א ובמ' 
משלי מהדורת באבער נמנו שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם, ובתוכס התשובה וגם גן עדן וגיהנם 
במקום אבות וישראל, וכי"ה במי תהלים מ"ב מזמור צ' סי' ייב ועי' לקמן פט'ו פ' ויטע וכו' גן בעדן מקרם את 
סכור קודם לבריית העולם וכו, ובסא''ר מהדורת רמא"ש וכן בד"ו מונה ו' דברים ומפיק אבות וישראל ומעיי 
גיהנם וגן עדן ועי"ש הערה ליג ושם ריש פ'א מלמד שהכרובין קודמין למעשה בראשית, ובמררשי התנחומא נמנו 
שבעה דבוים שקדמו לעולם כמו לפנינו בב'ר עם התשובה ושם ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם, ובמדרש 
משלי בשאר דפוסים הגיהנם במספר שבעה והאבות לא נמנו, ועי' מה שכתב הח' פריידענטהאל שם צר 12 
והח' גינצבערג במ'"ח הלק מ"ב צד 848: = 9 ר' אחבה וכו במ' תהלים מהדורת באבער מזמור צ' אמר |' 
אבהו בר זעירא גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם ועח'ג ומבה'י דף ס'ג א': ‏ 18 ר' ירמיה. בכי"ל ירמיה 
והגהתי ועח'נ, והוא כמו אמר ו' הונא אמר ר* בשם ריש ברי"י, וע" מבה'י דף ט"ז ב' ודף ע'ג בי: 
4 של ישראל. בסא"ר שם צד 71 אמרתי לו דרכן של בני אדם שאומרים תורה קדומה לכל שנ' ה' קנני ראשית 
דרכו אבל חייתי אומר ישראל קדושים קודמין שנ' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו: | פעס אהת. במנוה"מ 
סיי שיב גי ל נמצא ועחינ : = 15 שלו מילנין וכו'. ‏ מילנין דיו') וקלמין ‏ פיי בערוך | ע' מל ייג קסת כמו 
.160 





בראשית יסהשח:א א א 5 


| להם ואתם הלא בזוזה היא בידכם הלא כפתרים היוצאים מכפתור השמידום וגו' (דברים ב כג), 
| העולם ומלאו שלהקב"ה הוא. כשוצה נתנו לכם וכשרצה נטלו מכם ונתנו לנו הדא היא דכת' 
לתת להם נחלת נוים, כח מעשיו הגיד לעמו הגיד להם את הבראשית בראשית ברא 
אלהים גו': 
ר' תנחומא פתח כי נדול אתה ועושה נפלאות וגו' (תהלים פו י) אמר ר' תנחום בר' 5 4 
חייא הנוד הזה אם יהיה בו נקכ כחררה שלמחש, כל רוחו יוצאה ממנו, והאדם הוה עשוי מחילים 
ונקבים ואין רוחו יוצאה מהם, מי עשה כן אתה אלהים לבדך (שפ שס): אימתי ניבראו המלאכים, ר' 
5 יוחנן אמר בשני נבראו הרה דכת' המקרה במים עליותיו וגו' (שס קר ג) וכת' עושה מלאכיו 
| רוחות (שס שפ ר), ר' חנינא אמר בה' נבראו דכת' ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ) וכת' ובשתים 
יעופף (ישעיה ו ב), ר' לוליני בר טברי בשם ר' יצחק בין על דעתיה דר' חנינא ובין על דעתיה דרי 10 
| יוחנן הכל מורים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרום וגכריאל בצפון 
והקב"ה ממדר באמצע אלא אני י"י עושה כל נוטה שמים לברי רוקע הארץ מאתי (שפ מר כד) 
מי אתי כתיב מי היה שותף עימי בבריית העולם: בנוהג העולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי 


8 ילקוע טס כ' פסכ'ס, | לק' מכיכי שס פ'ו כ" "3 ישעיס פד כיד: | 7 5קטן סוף פ'ג, ילק' ססליס | כ' פספיו יפק' 
ישעיס כ' טכ'ב (ם''ס), סנסועס ('כ בכסטיס כי' 5' ויי/ב, שעום ככס פט"ו פיי כ'/ב, עדכט ססליס מזעוכ כיד פ'ו ק''ד, פדכ''ס פד : 


1 להם] ואומ' להם פ. להם ואומרים להם נַי, אותן ואומרין להן ך | ואתם ל' ינמ | כפתורים פא'י, הכפתורים דמ | 
2 העולם] אלא שעולם י | ומלואו דפימ | הוא] פא'/ לי דימ | נתנה אי | נטלה א'י | ונתנה י | 8 גוים] .-, בשביל לתת להם 
נחלת גוים א | כח ---לעמו] שא1, כח.. . לעמו בשביל לתת להם גחלת גוים מ, הגיד ך | את לי שמ | הבראשית] פחזנ: 
בראשית איש, מעשה בראשית מ, כל הדורות ך' | 5 בר' חייא] פ, בר חייא א', לי ך | 6 הנאד י (מה הנאד אם נקב א1) | 
יהיה] יש נימ: ליא' | כחררה] פי!, כחרירה נָך'. כחורה א1, כחודה מ | יוצא פא'ימ | הזה] ימ זה 5. ל ד | 
הוא עשוי א', יש בו י | מחילים מחילים דְפנ, מחילין מחילין מ, מחולין מחולין א | 7 נקבים (ונקבים ך) נקבים | 
יוצא פא'י | ממנו | 5 עשה] יעשה ךְ | 5 המלאכים], מלאכיי ךְ | 8 לבשני] בבי ך | נבראו] ימ(תהלי), 
: ₪ המלאכים ך'נ מ(ישעיי) לי | ההיד | 9 בחמישי פדזני(ישעיי) | נבראו] י(ישעי') מ(תהליי), .- המלאכים ני(תחלים) מז(ישעיי), 
1 מלאכים ך, לי 5 | 10 לוליינו י(ישעיי), לוליאני דא'י(תהליי) מ | טברין ך, טבריני ו(ישעי'), טבראי א1, טיבוריס מ | 
3 = דעתום | 11 נבראו מ | הראשון ני(תהלים) | כלום לי מ | תאמר] פ. יאמרו דְא י(ישעיה) מ. יהו אומרים ני(תהליי) | 
בדרומו של רקיע דָפאמ, . . עולם י(ישעי') | בצפונו | 12 ממדד] סודר מ | באמצע] ו(ישעי'), באמצעיתו א'ו(תחלים)כז, 
באמצעיתה ך' | אני] נִימ(תהלים). אנכי דְא' | *נוטה-- הארץ ל'א'] וגח - | 18 מי אתי כתיב] אל תיקרי מאתי 
/ אלא מי אתי א | היה אתי שותף ' | בברייתו (בבריתו א') של עולם א'נִי, במעשה בראשית / | בנוהג] ד'א 
: כי גדול אתה ועושה נפלאות ,- ך' | של עולם , שבעולם דאמ | גדולי י (ישעיי), ובני י(תהלי) | 


א"ר יצחק וכו' שנובע מתנחומא מב שם; וכן מובא בילקוט בא ר' קפ''ז בשם התנחומא ועי' באגהיא חב צר 288, 
אכן ביפ''ת כתב באגדת ר' תנחומא איתיה להך ענינא בהאי לישנא א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל וכו' שאם 
יאמרו א"ה לסטים אתם וכו' והביא שם כל המאמר שלפנינו ברש'י, ואח'כ כתב ובזה הלשון הביא' רש'י ז'ל וכו', וגם 
ברש"י תהלים קייא מובא דרש זה בשם מדרש תנחומא ועי' בהערות רשב שם ובלקוטים בזכור לאברהם דף פפיב בי: 
1 להם. וכיה ברמבץ, ושם מובא בשיבוש הכפתורים ועחינ: 8 לתת להם. ברמב/ן הגי' ההייד כח מעשיו וכו 
לתת להם נחלת גוים בשביל לתת להם נחלת גוים הגיך וכו' ובילקוט תהלים שם הה"ד בשביל וכו' נחלת גוים 
וצריך הגהה ועח"נ: את הבראשית. כח מעשה בראשית וזהו בראשית ברא וכו', וגי' זו את הבראשית איתא 
עוד בשלשה כ'י כאשר ציינתי ומובא ג''כ ברמבין, ויל שהיא גי' העיקרית ואף שיש קצת זרות בסגנון הלשון 
שחיברו אל מלת בראשית ה' הידיעה, ובכי'ל נוסף ביגי שיטי מעשה והוא פי' או הגהה עפ'י הגיי מעשה 
בראשית ועח'נ, וביפיית הביא ראיה לגי' הרמב'ן מפי' רש'י שכתב זיל כח מעשיו וכו' הגיד להם מעשה בראשית 
(ולפניגו בב''ר הנדפס איתא הגיד להם בראשית) עייייש: בראשית ברא וכו'. זה סיום הפתיחה, ולא כמו שהפרידו 
המאמרים במקצת דפופים: 5 ר' תנחום בר' חייא. בשבלי הלקט ב' ע'א מובא ר' תנחומא בר חייא: 6 כחררה של 
מחט. כחור שלה שמכניפין בו החוט, וכיה שבת קכיג א' שניטל חררה ועי' פירש'י שם ובפסיקתא פ' שובה 
קס"ג ב', . והגיי כחרירה מובא גם בא'א בשם סיא, וכ''ה בפסיקתא פ' החדש מו ב' פתח לי פתח כחרירה של 
מחט, וכלים פי'ג מ''ה מחט שניטל חרירה, ועי' בפיי הרמב'ם שם ובערוך ע' חרר בפי' השני והוא העיקר. ובשבלי 
הלקט מובא כחדידה של מחט, ועי' בהערות רשיב בפפיקתא שם ובהוספות בערוך הש' שם: מחילים ונקבים. בשבלי 
הלקט שם מחולים מחולים ונקבים נקבים ועח'נ. ‏ 7 אימתי ניבראו המלאכים, מאמר זה מובא לקמן בפיג וכאן הוא 
פניף לדרשה על אתה אלהים לבדך שלא היה שותף עס הקב"ה בבריית העולם ועי' בפי' ב'יר, ובילקוט תהלים מובא 
תחלה גוף הפתיחה ואח'כ מה שנתוסף בה והר'י ברצלוני הביא מאמר זה בפי' ספר יצירה צד 187 וכתב ודרשו 
רז'ל וכו' בבראשית רבה אמר ר' הושעיא אימתי נבראו המלאכים וכו' וכוונתו שרי הושעיא הוא מסדר המדרש ב'"ר 
ועי' במדרש תהלים סוף מזמור כו ובלקח טוב בראשית דף ב' ע'א: 8 בשני נבראו. וכיה בפי' סי יצירה ועח'ינ, ושם 
בטעות ר' יוסי אומר, ולנכון שם בין על דעתיה דר' יוחנן, ובתנחומא מ"ב שם פיי ייב בשני נבראו המלאכים שני 
יהי רקיע בתוך המים וכתוב אחר אומר המקרה במים עליותיו ומה כתיב אחריו עשה מלאכיו וכו': 9 דכ' ועוף יעופף. 
מפורש בתנחומא מב שם פימן א' שכן כתוב בחמישי ועוף וכוי: 10 בר טברי. עי' הגירסאות בח"נ ובאגה'א ח'ב 
צד 210: 11 מותח בדרום. לקמן פי'ג הגי' גס בכיייל בדרומו של רקיע, וכן שם באמצעיתו ועח'נ, ובפי' סי יצירה 
שם ג' וגבריאל משמאלו והב'ה ממדד באמצעיתו ועי' בפי' ב''ר שבדפוס ומ' תהלים מזמ' כ'"ד ופיו : 19 אני ה'. וכה 
לקמן פיג, ובמקרא כתוב אנכי וכצ'ל ועח'נ: 18 בנוהג העולם. עי' לעיל צד 3, ובדפוס הגי' משובשת ד"א כי גדול 
וכו' בנוהג וכן' ועח"נ וכבר העיר על זה בפי' מהרז'ו עי'יש, ובמדרש דפ'ר נוסף עוד לפני ד"א כי וכו" ,ביום ראשון 


, 
.ב בב" 2 בו בפוכ ע ‏ . ווהוכ תסווה 








4 בראשית פרשה א א א 


שרי זה מלך המשיח, אמר ר' יהודה בר' סימון מתחילת ברייתו של עולם הוא נלי עמיקתא ונוי דכת' 
בראשית ברא אלהים את השמים ולא פירש. איכן פירש להלן הנוטה כדוק שמים (ישעיה ם כב), 
ואת הארץ ולא פירש. איכן פירש להלן כי לשלג יאמר הוי ארץ ונוי (איוב לו ו), ויאמר 
אלהים יהי אור ולא פירש, איכן פירש להלן עוטה אור כשלמה (ההלים קד ב) : 

ז6 ר' יצחק פתח ראש דברך אמת ונו' (תהלים קיט קפ), אמר ר' יצחק מתחילת ברייתו שלעולם 
ראש דברך אמת, בראשית ברא אלהים. וי"י אלהים אמת (ירמיה י י), לפיכך ולעולם כל 
משפטי צרקך (תהלים שם שם), שכל נזירה וגזירה שאתה נוזר על בריותיך הן מצריק' עליהם את 
הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל ברייה חלוקה לומר ב' רשויות נתנו את התורה. ב' רשויות בראו 
את העולם. וידברו אלהים אין כת' כאן אלא וידבר אלהים (שמות כ א), בראשית בראו אין כת' כאן 

0 אלא בראשית ברא: 

ב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח כח מעשיו הניר לעמו לתת להם נחלת ונו'26 
(תהליס קיא ו), מה טעם נילה הקביה לישראל מה שנכרא ביום ראשון וביום ב' וג', מפני אומות 
העולם שלא יהו מונים את ישראל ואומ' להם הלא אומה שלבזזות אתם אתמהא. וישראל משיבין 


1 ילקוט כפז נ', לק' יטעיפ כ' ט"י (פעיו), ילק ססליס כ' ספקיינ, ילק' סיוב כי ספקכייב, ינק' מכיכי ישפיס פ' כב : 
8 עי' יכוט' סנינס פ' פע" ל, סנסוע 6‏ מ"נ נכססים |" י"ס מקץ ס" 0" פדכ"ס פ"נ: ‏ 5 ילקוט כמז ג', | יכק' 
יסכו כ' כפ"ס, ילק' עכיכי ססליס קייט סי פיז : | 9 לקטן פ'ס :| 11 ילק' סקליס כ' סס"ע, ילק' מכיכי טס קייס סי פ', 
וע" סנסועל ע'נ נכסטים טס (עסעי ס" %'), פנסועס פסעי ס" ", בפד'כ פכ"נ ס" ""3: 
1 * שרי א'ו] שרי ל שרא ךְ | המשיח] פא'ני, .- שנאמי קומי אורי וגומי בפסיקת' ך | * אמר ך57נ] ואי - | 
גלה ךְ | דכי] פָמ, לי די | 2 * את חשמים פלי] וגו' לד | איכן] 5פ: והיכן דימ | 8 היכן ך. והיכן פימ | 
הוה פָא', הוא מ | ל ארץ] - כצקת עפר למוצק ך | 4 היכן פ. והיכן דמ | 6 בראשית] דכתיב ,- + | ברא 
אלהים] ,- ואין אלהים אלא אמת שניי | לפיכך] פמ. ולפיכך] חא'נ. ל' די | 7 משפטי] פ. משפט דְא'ימ | 
מצדיקין דפא'. -יס ימ | 8* אותו דָמ] אותה ל, אותן א'י | באמונה] באהבה א'י | כל ל' חא'נ | 
ל חלוקה] יכולה ך | ב' --- התורה] מ, שתי . . התורח פָא'י, לי ך | ב'] מ. שתי דפי | 9 את העולם] פימ 
העולם ךְ, בראשית א | וודברו -- וידבר אלהים ל' י | בראשית] פחחא'מ. ויאמרו אלהים אין כתיב כאן 
אלא ויאמר אלהיס ,- ך, ויאמרו . . . אלא ויאמר ,- י | בראו] א'ימ, ‏ ₪ אלהים דפ | 10 בראשית] א'. ל ך | 
ברא] פימ. .- אלהים דְא' | 12 גילה] ,- להן ך1, להם מ | ראשון] א'ימ. הראשון דפ | וביום ב' וג'] ביום בי ל וביוס 
השני א', ומה שנברא ביום השני 5 | 18 יהו] אירם. יהיו דִי, | מונין דְא*ך. מגנין י, מכזין מ: מנזין 
ומונין פ | ואומרין להן ך, לומר י | של ל' מ | בזזות] אך!, בזזית מ בזוזות ך, ביזות י' | אתמהא לי ך | 


הכתיב או התיבה לפי כתיבתה) כמו שמובא כאן ובס"ע ובסא''ר ונהורא ולא ונהירא, וכן לפנינו בהדרש ונהורא 
וכו' זה מלך המשיח, אכן באיכ''ר שם הגי' ר' ביבי סנגוריא אמר נחירא שמו שנא' ונהורא וכו' נחירא כתיב, 
וכיה בסי פוגיא צד 244 א'יר סרנגיא וכו' זה מלך המשיח, ושם צד 416 מובא מאמר ארוך בשם ביר לרמ'יה ההד 
אור זרוע וכו' וכן הוא אומר כי עמך מקור חיים וכו' ומקורו בפסיקתא רבתי פ' קומי אורי (ועי' בישועות משיחו פי"א 
וגדים צד 292), וגם בטופס הדפוס שלפני המדפיסים הראשונים רמז כאן איזה מעתיק על פי' זו בפסי'ר (עי במבוא 
לפסיקתא אות ט' ובפסי'ר דף קסיב ב') וכן ציין בפרשה זו ,כדאיתה בברכות דארץ ישראל' (עיי לקמן צד 6), > 
,בפרשת יי קנני" (עי" צד 8), | ,באנכי דר' מאיר" (עי' צר 10) ולקמן בפ'ה ,וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת 
ובאגדתא דויקרא רבה" ומכל אלו הרמזים אין שם זכר בכל כ'י שראיתי, וכמה קולמסין נשתברו לפרש 
דבוים כאלו שנתוספו על ידי המעתיקים אן המדפיסים : מתחילת ברייתו וכן'. עמיקתא ומסתרתא שהיו 
בתחילת בוייתו של עולם שלא נתפרשו גלה אותן אחרי כן, וכן מפרש לנכון בפי' השני שבפי' ב/ר 
הנדפס: ‏ 2 ולא פירש. כיצד היה בריאתם: 85 כי לשלג. בירושלמי שם דרש ר' יודה בר פזי בתחילת 
היה העולם וכו" הזר ועשאו שלג וכו חזר ועשאו ארץ כי לשלג וכו', ובתנחומא מב בראשית שס מהיכן 
נבראת (עייש הערה ס") מגוש של שלג שני כי לשלג וכוי ושם בפ' מקץ השמים הללו מדוק נבראו וכה 
שני הנוטה כדוק וכו' והארץ משלג שנ' כי לשלג וכו', ובפרר'א שם שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו 
הקב"ה וכו' שני עוטה אור כשלמה וכו הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא הכבוד לקה וזרק על המים 
ונקפאו המים ונעשה עפר וכו' כי לשלג וכו': הוי ארץ. וכיה בד'ו וִילקוט בכל המקומות ובירושלמי ותנחומא מב שם 
ועי' לקמן פי'ב סיי ייא ובמקרא כתוב הוא ארץ כאשר העירותי, ובדפוס נוסף עוד פסוק איוב ל'ח ליח וצ'יל בצקת 
וכו' ועיי יומא נ"ד בי: 6 בראשית ברא וכו. עי' גיי הילקוט (בראשית רמז ג') בח'נ: 7 משפטי צדקך. וכיה בכי'פ/ 
ובמקרא כתוב משפט וכצ"ל ועח"ג: 8 בי רשויות נתנו את התורה. זה נשמט בדפוס, ושם הדיוק מפפוק וידבר אלהים 
שכתוב במתן תורה (ובאותו פסוק הועתק המאמר בילק' פ' יתרו עיש) אין לו שום הבנה, וגם הדיוק ויאמרו אלהים 
וכוי מיותר וליתא גם בילק' יתרו, ונדחקו לפרשו שזהו מה שכתוב ויאמר אלהים יהי אור: בראו אין כת' כאן. עיי 
לקמן פיח בהמאמר שאלו המינים את ר' שמלאי וכו' ובהערותי למטה בפרשה זו צך 11 ומיש הח' יואל בספרו 
בליקקע וכו' ח'א צד 166: 12 מה טעם גילה. ברמב"ן עה'ת הגיי מה טעם גלה להם הקב"ה וכו מה שנברא 
ביום הראשון ומה שנברא ביוס שני ועח''נ, ומעין פתיחה זו הדרש בתנחומא מ'ב ושם איתא א'ר יצחק לא היה 
צריך לכתוב את התורח אלא מהחדש וכו ולמה כתב מבראשית להודיע כח גבורתו שנ' כח מעשיו וכו' ועיי בל 
טוב בראשית ב' עיא: 18 של בזות. וכ'ח בכי'א א' ובפי" ב'ר כי'ט וכי'א ופירוש של בזזות של ביזה ושלל 
שתפסו ארץ בזוזה ועי' בפי' ב'יר שבדפוס ושם הגי' בדפ'ר של בזיזה וכן מובא בא"א, וברמבין הגיי של בזיזות, 
ועדיפא גי' הדפוס בד"ו (וכ"ה בד' פירדא ובד' פפר"מ) של בזוזות, והוא ל'ר כמו לקוחות, משוחות (עירובין פ'ד 
מי'א), דשושות גרוסות (מ'ק פ'ב מ"ה) דרוכות (תרומה פי'ג מ"ד) ולקמן פיה דרושות עי'ש, ובדפוסים אחרים 
שבשו והגיהו בזוזים. ועי' ברשיי עה'ית ריש בראשית, ולכאורה כוון אל הפתיהה שלפנינו ואף שפתה שם במאמר 


בראשית סרשה א א א 8 


עתק (תחלים שמ שס) על צדיק חי עולמים דברים שהעתיק מבריותיו, בנאוה (שם שס) אתמהא, בשביל 
להתנאות ולאמר אני דורש במעשה בראשית, ובוז (שם שם) אתמהא, מבזה על כבודי אתמהא, דאטר 

ר'י יוסי ביר' חנינא כל המתכבר בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, בכבוד הקביה על אחת כמה 
וכמה אתמהא. ומה כת' אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (שם לא כ) רב אמר אל יהי לו 
במה רב מוכך. בנוהג העולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין והאשפה והסיריות, ‏ כל מי 6 
שיבוא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבין והאשפה והסיריות אינו פונס אתמהא. כך כל מי שהוא בא 
לומר העולם הזה נכרא מתוך תהו ובהו וחושך אינו פוגם אתמהא, ר' הונא בשם בר קפרא אילולי 
הדכר כת' אי אפשר לאומרו ברא אלהים את השמים ואת הארץ מן הן. מן והארץ היתה 

/ | תהו ונו': 

]| ר' יהודה בר סימון פתח והוא נלי עמיקתא ומסתרתא (רנאל ב כב), עמיקתא וטנו 
1 ניהנם דכת' ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול ונוי (משלי ט ית), ומפתרתא זו גן עדן דכת' 

| ולמחסה ולמפתור ונו' (ישעיה ד ו). דיא. והוא גלי עמיקתא אילו מעשי הרשעים דכת' הוי 
= המעמיקים מי"י לסתיר עצה (שם כט טו). ידע מה בחשוכה (רניאל שם שם). אילו מעשי הרשעים 

= הכת' והיה במחשך מעשיהם (ישעיה שם שס), ונהורא עימיה שרי (דניאל שם שם), אילו מעשי 

1 שלצדיקים שנ' אור זרוע לצדיק וגו' (תהלים צז יא). אמר ר' אבא פוגניא ונהורא עימיה 15 


5 עי' יכוטלפי טס, סגינס ע"ז פ': 10 יכק' דכיפל כ' ססכיים, וע' קדכ עוכס פ"ל, ססיכ פייז: = 16 ע' סיכס כבסי מ'ב 
פ' כי כסק (6' ע'"ז): 


1 על] הדוברות ,- אמ | העולמים דְא'ימ | דברים] א'ימ. ל ך | מבריותיו] פא'ימ. בכריותיו ך | 2 לאטר נמ 
ולומר ד אי | 8 ביר'] בר' פי, בר דְא' | בקלון] בקלונו של ני | בככודו של הקבייה פי, . . של מקום ך, בקלונו של 
הגייה אמ | 4 אתמהא לי ךְ | מה א'י | רב אמר] ובאמ' ף, רבנן (רבנין) אמרי ך, רבנין אמרין מ: רבנן (או' ) 
אומרים נַף", רב אמר עליה ובנן אמרי א', ליראיך ולא לבוזים את מוראך הרב ךָ, לי י | לאל יהי לו] 
אל יהיו ד | 5 שבעולם דְפא'ני | פלטרין פא' | האשפה (. ובמקוט האשפה ךָי, | במקום . . '/ ובמקום 
האישפה | | | הסריות (ך, ובמקום הפיריות פָ. . . הטריות ך, במקום הפריות י | 6 שבא לומר פ. שהוא 
בא . . דִי, שהוא אומר א | ובסקום (במקום י) האשפה ובמקום (במקום י) הפריות די | אתמהא ל ך | 
7 מתהו א" | 8 שהדבר כתוב דְא'נִי, שהדברים כתובין ₪ | לאומרו] אי לאמרו ךָ, לאומרן פ | ברא] 
בראשית ,- דְפָאנִי | * מן הן מן פנ] מין הן מין ל, מן הן י, מנין הן ד' | 10 עמיקתא] הוא גלי ,- דָא* | 11 דכתי] ךָ, 
שני ך'א', לי י (וכן בסמוך). | * בעמקי -- וגו] וגו' ל, בעמקי שאול קרואיה פא'י. ואומר העמיק הרחיב ךדי | 
2 ולמפתור וגו] ולמסתור פשא'ני, ולמסתור מזרם וממטר ואומר תסתירם בסתר פניך ך | הוא גלי י, הוא 
גלה ךָ! | מעשיהם של רשעים דְפא'י (וכן בסמוך) | 18 לסתיר עצה] פָא': ומסתרתא -- ', ומפתרתא אלו 
מעשיהם של רשעים שנאמי - ךְ | בחשוכה] פי/ בהשוכא דְא' | 14 שרי] פא'י שרא ך | מעשיהם א'י: -הן ךד 
, = 15 שני] דכתיי ך' | אור] אנִי, ואורח צדיקים כאור נוגה ואומ' .= ךְ | סרונגיא ך ך' , סרוגוניא אך?. פרטונייא ש | 


1 דברים שהעתיק מבריותיו. עניני מעשה בראשית שהעלים מבגי אדם. וכן מובא באור זרוע אב סי' מ''א על צדיק עתק על 
צדיק חי עולמים דברים וכו' וכן שם מבזה על כבודי אתמהה. ובגי' הד' המשובשת הגיה הא''א עתק דברים שהעתיק מבריותיו : 
2 מבזה על כבודי: וכן הדרש בירוש' שם א'ר לוי וכו' כבוד אלהים הסתר דבר עד שלא נברא העולם וכו ובמשנה חגיגה 
שם אין דורשין וכוי כל שלא חס על כבוד קונו וכו': 3 בכבוד הקב''ה. בקלונו אלא שכינה, ובכי'א א' וילק' מכירי הגי' כן: 
4 רב אמר. בכייל רב א', ובכי'פ נשתבש ובאמ' מן רב אמ', וכן מובא רב אמר באור זרוע שם; וכאשר העירותי רב 
הוא בעל הדרשה דתאלמנה בירוש' ומסיים שם מה כתיב בתריה מה רב טובך וכו' אל יהי לו במה (כצ'ל) רב טובך, 
כיון מסדר המדרש באמרו רב אמך אל יהי וכו' ופירושו הדורש במעשה בראשית ודובר עתק על הקבייה אל 

יהי לו חלק במה רב טוב הצפון ליראים בעות"ב, ועי' בפי' ב''ר, אך שם ג' רבנן (ובכייט רבנין) אמרי או אומרים 
ועבח"נ ובמ"כ, וכיה לקמן פצ'ד ובטוח אני שיש לי במה רב טובך, וכן הלשון בכיייל לקמן פ'ו יעקב יש לו 
= בעוה"ז ולעוה"ב, וכן יש לו בעוה"ז וכו' בפ''ל ובפל''ה, ובנוסח' הדפוס פירשו המאמר בדיוקא ושיבשו הגי', ובא'א 
הגיה לנכון אל יהי לו במה: 5 בנוהג העולם. וכן סגגון המדרש בכי"ל לקמן צד 5 ובפיד פ'ה פיז וסוף פי'ג 
וכיה לעיל צד 2 בב'ר לרמ'ה: והסיריות. תרגום ולא הבאיש ולא סרי, עי' ערוך עי סר ט' ועי ביב, ובערוך השי 
הגיה ושיבש, וכן לקמן פכ"ח ומלאו כל המדינה סריות: 7 נברא מתוך תהו ובהו וכו'. עי' למטה בפרשה זו שאלת 
/ לרבן גמליאל צייר גדול היה אלהיכם אלא מצא לו סמנים טובים שפייעוהו וכו' מה אינון וכו' תהו ובהו 

וחשך וכו', ובירושלמי שם למלך שבנה פלטין במקוס ביבים. במקום אשפות וכו' מי שהוא בא ואומר הפלטין הזו 
במקום ביבין הוא אינו פוגם כך מי שהוא או' בתחילה היה העולם מים במים הרי זה פוגם, וכל האגדות אלו 
הן נגד שטת המינים שכפרו בבריאת העולם מאפס המוחלט, וכן השיב רבן גמליאל שם תיפח רוחיה דההוא גברא 
1 כת' בהן בריאה, וחז'ל רמזו לדעות שונות מדעות המינים באמרם כל מי שהוא בא לומר העוה'"ז נברא מתוך 
תהו ובהו וכו' או מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים, ועי' מ"ש הח' גרעץ בסי גנאסטיציסמוס וכו' צר 
2 וצד 84, והח' יואל שם צד 155 וצד 165: 8 הדבר כת'. וכ'ה בס' פוגיא צד 484: אי איפשר לאומרו. שמשמעות 
הכתוב לפי פשוטו שהשמים והארץ נבראו מן תהו ובהו וא''כ היה חומר היולי קודם שנברא העולם: 10 והוא גלי. וכ'ה 
בכי"פ וכי'א א' ובדפוס וכן מובא בס'ע וסא"ר שם, ובמקרא כתוב הוא גלא, ואודות כתיבת התיבה גלי ביויד 
(וכ'"ה בילקוט רמז ג' וילק' דניאל שם) יש להעיר שכן דרך הקדמונים להשתמש בתיבות הפסוקים כמו שהם נקראים 
ונשמעים, וכתבו גלי בין'ד במקום צרי שיהא נקרא כן, וכן בסמוך שרי ובמקרא שם שרא, וכן הוי 
ארץ ובמקרא כתוב חוא, וכן נמצאו דוגמאות הרבה שהחביאו הקרי ולא הכתיב במדרשי הפסוקים (אם לא שנדרש 








וס 





: בראשית פרשה א א א 


דיתבא. ביני נהרותא, |ר'א| אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו שלהקביה. בנוהג 
שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ואינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה 
אותה מרעתו אלא דיפטראות ופינקסות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים ופשפשים, כך היה 
הקביה מביט בתורה ובורא העולם, והתורז א' בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה היך 
מה ראת אמר ייי קנני ראשית דרכו נו' (משלי ח 

ר' הונא בשם בר קפרא פתה תאלמנה שפתי שקר גו' (תהלים לא יט). אתפרכן 
אתחרשן אשתתקן. אתפרכן היך מה דאת אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לו ז), 


יו 
אתחרשן היך מה ראת אמר או מי ישום אילם (שמות ד יא), אשתתקן כשמועו, הרוברות על צדיק 

















1 ילקוע כו 3', ועי תנחומל מ"נ בכלטית כי ס, מנקועל פס קי' ל', סדכ לליקו ככס פ5/ל: 6 ילק' ססליס כ' סקוו 
ילק' מכיכי ססליס 5" סי כ"נ, יכוט' סניגס פב עיז ב': 


, 




















רוי ימרוות - 1 4 = - 5 עירפי אומנות 1 | כלטרוו 1₪ 

1בין דא | נהרוותא ו י(משלי)] ל' ל | אמרה י | כלי לי | אומנתו] פ. אומנותו ךְא'ני | 2 פלטרין א'י | 

י .. .. איפי (איר*י - *. 4 --- . . ה [ - . ג . - 

ואינו] אינוךא'. | אותו א'י | אומן] ם האומן די | (אותה| אותו ו(שם). ל' נוי | דיפטראות| ע:, דפט' י, דפטריות א" 

דופתראות ךדי( דפתריות ך? | ופינ קסות] ךי! 6 ופנקסיות א', ופנקסין ח | לידע] חעי. 
] 

רוי והושר שאוטפ'ח תפית''יי וחוא רודח פורוות י - 1 רה 

לרעת רא'3 (והיאךי) הוא \ פשפשין דדיפי. והיאך בונה עליות והיאך... פשפשין א | 4 העולס 





את .- ד םי | א'] אמרה דִריי, אומרת א1 | אלהים] 4 בי ראשית ברא אלהים ל 'פחחא'י | כריא י. שנ' פא'ו(שס\ | 6 רי 
הונא.. .] עי' במ"י | יתפרכן יתחרשן ישתתקן דָ'י | אתפרכן--אילם] אתפרכן (איתפ' א''מ) כד'א . . . אלומים אתחרשן 
(איתחי א') כדיא . . אלם פא'מ, יתפרכן כד'א . . יתחרשן כד'א . . אלם י, אתפרכן אתחרשן (יתפ' יתח' ךְ') היך 
מה דאת אמר או טי ישום אלם או הרש או פקה או עור הלא אנכי י"י. ואומר והנה אנחנו טאלמים אלומים בתוך 
השדה והנה קמה אלומתי ךְִ 8 ישתתקן יו כשמועו] פ: כמשמעו דְא'נים | על - עתק] פא'ימ.: ל ד 


.ו 





רותר רווו ‏ יוחרות! זה תרוות דתותא דהר וו הרתו חאה רוי רמן ררו הר ויח 
1 בי ותא ]רהום סיפא דקרא וגם בת שם בוני כמןו בכי"ל ועת 





.ו 


₪75 החדררוי כ "יה רו ופי היל בה א במקום אלים בסופי תובות : ד א אמוו רי 
וו - 0-ו - = - ו --<=קו 9 --= -וה:. 8 


הרוה - "ו כ רו - , יויו וי חר רכוה יח וזו ורהוורות ריא ₪ במבורת: - רוי 
₪ ו) -- ר"א | - 2 ₪ צר | ושווקיורן -א - ;כ -א - 





יזר חרורר והיא ווכר הפרוחה הצטציר ‏ חוורויחי והרתנחוטתא כמ ב טבדו רה פתותה 
5- ו'ו-ות וווא8 2% ושי, אש ווקירורג ושונכווו-ות > = ;2-ו ו 


ובו" השא ה אוו היפל בל א ו ו 
א אומן ט ב 1 וכורא את העלם. וכו 


הטמווורת ‏ מרר רו ער התנתוטא הררוה הרות אטר ר' יתודרת בר 
''-', '-=. - - יכ -00)- -י0ו0: .ו 1 - 





'יח ‏ היויחי ה חוורה יווה סו'יו ‏ התרוחר כ---₪ 
-- . ו /, -₪וו 2-2 , , 





ל ו ו 4 ותשוטות תת שו 
עח''נ, ושם ובב מ''ה ט מן אלא עד אלא: ‏ 8 דיפטראות ופיגקסות עות 





צורות הבנונום ושוטורותם, והנתתו תנ דופט במות כמןו להוא בכור ובטרוד ט' פנכם (וע ל דפתר) וולכוט כאי 
ו , י-5'- - = , וה ווושרוה,' הווקת ית דח )== שא -- '- \ ו 3- -- ם 


יה 9 רוייוח וי וה הרוד ₪ החוד ופד - 


וכיה דפטרוות ופנכסיות במנוה"מ שם., ועיי כרווס שם צד . 
- , - | = -- '-= וו --שוו! = '-- .= וו זו ע ועווה. 


- ו 5- , | - -- ב 

0 \ . \ , 
ההשפשום. שטחום ממגם, - וכית פביר לרטית הדרום 
פשפשים. שערים קטנים, וכ"ה בב מה חררים 


חרפי ות הווא רייוו פרותופי מווכך ‏ הרהפר אפרטוו ופורוו יפיר'חויה ‏ ויורוי 3 
יו ₪ וו לגו . - %-'= = ה -ו --= 3-53 - ₪י כו '-- י . 


7 ₪ וירותי ררר חולטרי התוחרוה 
<- וו --- -- וועיירו ו),כוה; 








ואו ועו יש 


-₪-₪]₪ וויודפויויה - ו --!]₪ יפר ו 0ר- 2- 1 -₪]₪ תרווחוויויר שר -- --ווררויר 'וויויסוויי -- א - 2 - יי 
2 גע ש ; וקש ם א צד | פריירענ א בס' העללעג' שטודוען היא 
- 








א צד- 117 ותה בספרו אגחה/א היא צד 107: 42 שהחורח וה 


ובמנוה מ אמרה ויח 11 ואוו ראשות טה בחהרכות נדורות ך בררון צך 3 ובמה ןו שם והגי 
ו--כורו - פשיוו ואוו 2. ל'ן לש'וו אע - אוו [ =ה, [ ' ו=שו ו == הו 


ו ל ו רו שור הו 
דיא: רעליגיאנסגעש 


אצטוותו רתוי ררצש"ותה ררא וד רו הראות ררג רהרור וכו אותא נם בב < רכמ רת ובנוה מ אה |רוררות 
שציינתי בה"נ בראשית ברא וכו ב אשית ברא אלתי ובר איתא שם, ובילקוט 


-- -- =ו || י=4ווו 





בא שונה חדצת חר וטו ורה. משרו שם | ובתנחומא. מב מסוום בפגנון תפתוחות. שנאמר וכוה ראשות. דרבו וגו הוו בראשות 
כאן שינהת 2 קר מש שם, וכבתנהומא מ ב ם כשגגון הפת ג שנאב כה ראשית כו וגר' הוי בהאשית 
\ : 

-- לוה * רה רשוה ריר תחתה רדתות) ררוש המח את חפרר וחרפיכבו באו תחרת. שתו פתוחות האחרונות דר 
ברא אלהים : ₪0 | בשם ק פתה. ברפוכי המררש ברבלו את הפו והדפופו כאן תחכת נוחות האחרונות י 
ההרווו רת הרוה ודר תויחול רד וופוש תו רו ל ורטאטויעציה הרר"ות "פוה חדררות ור |ה תו הרת ל'] אתר 

כנין ו [ונחומא (בר' ווילנא ג') ובאמצע הדרשות ששת דברים וכו' |שם פי" דייה ) אחרי 
ררווו טדחתר ה |9 ברחו פד - 
בב אדמתך וגר (ע מן 2% 

1 , , 

וברו ה התדר נרוה ‏ האשרה הדפקתו . חעירותי שכי/ן וכי'א ב' מקוטעום 
בכ הס נכון, כאשר הדפסת ב ₪ וכי"ם | וכ העירות שכ אי 7 

את וררוית התר הו תראזת " 
בראשם. ובפי"ס סר מן פרשת א 





%) יחרי וסרה פי 
, . י -- 


שהו האתרונות ברפוס ונדפפו שר רהההרח ווח = פאה החר הו רחויסו ‏ חר כ לוחו הפי ורו'יו 
שהן האו 1 ברפוס ונדפסו שלא כסדרם טר כ שהו"ל עם פירושו אור 
השכל ועם פורוש ביר המיוחס ררשיו שראת שרש ו זר תות רן כרר אתר בתחרת תהמדרש תזה במקצת 45 ור 
- ',- - '-= - ושויוו - - . -- ו יו -ו , וו - - )1 =-57 4 גמ ים 
''פררה ו'ותרוה ‏ כושויה ו'סיחרוה ‏ החחר ‏ התרויי וי ויוי ררה םר הו 7 ₪1 יי הרחחרה ‏ ה" ו+ ו -9 ויחי תחתה ויה 
מהופכים ואינם מסו םס כספו פרינו מצאתי ב ה יש כפשו - [ והוא ופס = 
חפחר דסי רתפו "ראחר ‏ חמסיי וירטה '"חרקר חשטותסו ‏ חחוש החר "ה ר"ד ו יחי הרהדר 

ס והוא פי שלא זע את האמותי הוא ₪ שי והוא 


לפניבן עפ"י בו"ל 





ושאר רל = בפצת ור+ רהוסה החרתות 4 תוחות. הנ ל טוך. חפטם כאשר שונו מדומם בדפוסים שקדמוהו (ובדפוסים 
וש כ א צאת ו כולם הדפיס ג' פת זה עור הפעם כאש צונו מקומב דפוסים דמוהו (וכ דפוס 
: \ 

הרווה: הורחו וה הוה ההיוחתם הרפוש 45 הוחות שחו) 0 א ו חווקו /םרירווה. אפר 6 שער 6 : 
אחרונים סירסו גם פי' המיוחס 5 פתיחות אלו | גם מש הח נער בספרו ביר צך-.7 1 הור 

. . - . 
ה%ףפף את האהחיה ורה שה רשווחות שויות יה ההטחר טר שם )מו 5 ויה אפווה שי 
ב אמר תאלמנוה וכר ושם בשינויים שוגים כל המאמר עד אל *חי לו וכוי נבהמשך תאו 


למנה. 


דות שם ר' יודו נשיי: 
דות שם ר' יודן נשיוא 
*'טש רר %פו'וש = -חוז'י הירי . ₪( 9 ספוצר 7-77 9-0; ₪-ורר ‏ חירה כ -ר* -י *-₪ %-י- רווצי כ95פ יר-!( ‏ דר ררי 
שא שמואל בר נחטן וכו א עזר' רבך לא. תיח .רורש כן אלא למלך שבנת פלטון וכגי. גרם: הבר בסוה 





ררף פתותית 


הפתיוהה הוא לר'ה בשם ב"ק ולכן נכראת בודה על שמו ירהו ויוי התסוחיוה חר וחר היסיר ור 
ו , י '' --- - 9 - 0 -- , ורו ש=וו ש₪.ג' )4 


'-ן 'י',- -= , / 1 - [ וי- 






אחרות במדרש: אתפרכן. עבת"נ גי' הילסוט ומדרש דפיר יתפרכן ותחרשן נכו, - וכיה במדרש. ךל שאלונוכה | ופם 
בטעות יתכפרן) וכן הגיה בא"א ונראה שהיא גי מדויסת וכיה בירושי. יתחרשן יתפרכן ושתתקן בלשון עתידה; אך 
הג" אתפרכן וכ" כסר שחיא בכי"ל וברי איהא ביכ בכי"ם וכייב וערור. ע? אלם- וע פרר) .וכיהי - בפטוו וב 
בר כי א וכי"ט איתפרכן וכף': | 71 מאלמים ארומים. וכן מתורג' בת"י ב' מפרפין פירוכין. | ובדפוסי. המררש 
יש כאן עורבוביא. בלשונות ובמהראות וב שאלוכי הגיה ר"2 ותחרשן המד"א אה מי ‏ ישום אלם:. אני תחת 
יהפרכן המד א והנת אנהכךר מאלמים אלומים ישתחמן וכו וכן מהק הי . בב היץ. ‏ אתפרבן לפני אתחרשן 


שש ומח ותרותו יט החרז - ב כויך , אוורינע 
כ אוכ (גיח ‏ יתפרכן בדיא; ובגליון :.מדרש א 


אוו ה 9% 79 2 הררו ו י ר'פ'רייויר . - 
8 פוגה 5 פיא: כבכייל: .₪ כשמועו: כ 


'( 0/0406. "( 5% 


בד 











פרשה א 


(משלי ח ל), אמון פידגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע, אית דא' אמון רבתה, אמון פירנוג היך 


| מה דאת אמר כאשר ישא האומן את היונק (במרבר יא יב), אמון מכוסה היך מה דאת אמר 
האמונים עלי תולע (איכה ד ה), אמון מוצנע היך מה דאת אמר ויהי אומן את הדפה (אסתר ב ז), 


אמון רבתה היך מה דאת אמר התיטבי מנא אמון (נחום ג ח) ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא 


1 ילק פטלי כי ספקיב: 4 עיי סיכס כנפי 2/9 ד' ס': - 5 ע" ס"י כסוס ג' ס' יכניק עו כייס יסוקסל 5 ייד עו 
ט"ז, פסיקפס פ"ז (ס'"ג 3'), פפיקסס כבסי פייז (פ'יז 6י) ופל"נ (קכיו 3'), ינק' יסזקסל כי ע'ע: 


1 אושעיא] הושעיא רבה דְךָ, אושעיא (אושעי י, יהושע י') רבה א'י | 5 פדגוג דְפִי | 5 אית] ואית ך | 
דאמרין (, דאמרי דְפא'י (דאמר ך) | רבתא דְפא'י: רבתי ע | כד'א פא'י | 5 רבתא דְפא'י | כמה דתימא ך | 


פרשה א. בכייל נמצאו סימני הפרשיות עד פרשה טיו בסוף הפרשיות, ומפרשה יז והלאה בראש הפרשיות; 
והסדרות בספר בראשית. שאנו קוראין בשבתות לפי חלוקת התורה להשלימה בשנה אחת לא נסמנו כלל בכי"ל. וכן לא 
נסמנן במדרש דפיה, ועי' במ'"ח חלק לייט צר 481 ושם הארכתי בענין חלוקת הפרשיות בב'ה, ובראש הספר כתוב 
בכי"ל ,אל נערץ בסוד. קדושים רבה תחזק ידי להתחיל ולגמור בראשית רבא דר' אושעיא", ובכי"א א' 
המאוחר. כתוב בראשו ,בעזרת אלהא רבא אתחיל לכתוב בראשית רבה חברו ר' אושעיא רבה הקדמה בראשית 


= ברא" אלהים וכו', ולפי דעת הכותב כ'י זה חמש הפתיחות הראשונות חן כעין הקדמה לכל המדרש, ולפני הפתיחה 


הששית כתוב בראשית ברא אלהים וגן' והארץ היתה תהו ובהו וגו', ובכי'"ו חסרות ג' פרשיות הראשונות: וכן 
כי'א השני מקוטע וחסר בראשו ומתחיל ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא תניא בשם ר' יונתן ג' נכנסו לדין וכו' 
במוף פרשה ד' באותו כ"י ולפנינו בפרשה ה': 1. בראשית ברא אלהים וגו'. כ''ה בכי"ל: ר' אושעיא פתח. כ'ה 
בכו"ל וכן היה הגי' לפני בעל מדרש ביר המיוחפ לר' משה הדרשן והוא העתיק פתיחה זו במדרשו ומתחיל ג''כ 
ר' אושעיא פתח (כן מובא בספר פוגיא פידעי צד 508), וכנראה היה גי' זו לפני הקדמונים שקראו את המדרש 
בשם בראשית דר' אושעיא (עי' הלכות גדולות ד'ו דף לו ע'יה פירוש ר'נ גאון בשיס ווילנא שבת לו עב 

יד עיא, וספר השרשים לר' יונה אבן גנאח שהו'יל הח' באכער צד 115), או ברייתא דר' אושעיא (עי' מחזור 
ויטרי צד 614) או בראשית רבה דר' אושעיה. (עי' תשובות רה'ג הנספחות לאגרת רש'ג ד' מגנצא צד 67), 
והכותב. כייל ‏ כתב שם זה על ספרו וביתר דיוק רבא ור' אושעיא באלף, וגם בפתיחת הרמב'ם לסדר טהרות 
בלשון. ערבי: שהו"ל הח' דירינבורג צד ‏ 56 שם המדרש בראשית דר' הושעיה ולא בראשית דר' הושעיה רבה 
כמו שהוא בדפוסי הש"ס; וכן מובא בראשית דר' הושעיא בפיי ספר יצירה לר/י הברצלוני צד 208, ושם צד 85 
בבראשית רבא דר! הושעיה, וכיה בשוית ר' אברהם בן מימון בקבץ על יד חיד צד 68, ולפי הגי' הישנה בכייל 
+בב'ר לרמה בטלה דעת האומרים שנתפשט השם בראשית רבא או רבה בפי הקדמונים והאחרונים על שם התחלת 
המדרש ר' הושעיה רבה פתח (צונץ גד'"פ צד 176 והנלוים אליו), וכמה זרות בהשערה זו שיקרא המדרש בשם 
אשר עיקר השם חסר מתוכו ובילקוט רמז ב' הגי ר' הושעיא רבה בד' פד'א, ובד' ליוורנו אושעיה רבה, ומה 


= שנוסף בולקוט משלי רי אושעי רבה כד הוה דריש במעשה בראשית פתח וכו' נ"יל שזהו מפגנון בעל הילקוט 


כמן ,מילתיה .דרי אושעיא ‏ רבה עביד פליגא? בילקי שמואל ר' קניו ועיי מייש הח' רייש באבער בסוף מבואן 
למדרש זוטא, ובילק' ‏ משלי דפיר הגיי ר' יהושע רבה ועו' לקמן. פי'ג סיי די, ולקמן פיד סי ג' איתא | בכי"ל 
רי יהושעיה ועי' מבה"י דף עד א', ומייש שם רי הושעיה וכו' ובבבלי ר' אושעיא ולפעמים גם בירושלמי (ועייש ח' בי) 


יש להוסיף שכן הוא גם בב"ר שהוא אגדת א"י ועיי אוכה רבתי מ"ב דף טי בי ודף ע"ז ב' ופסיקתא דף קכ"ב א' 


ודף קצ'יג א'י: ואהיה אצלו אמון. דורש תחלה אמון בהוראות. שונות, קרי ביה אומן1) פידגוג, אמון?) מכוסה מוצנע 
וכו' ומביא: ראייה לכל דרש ודרש עד שדורש בסופו ד''א אמון אומן*) (בתנחומא בראשית פי' א' וסא''ר פל'א אל תקרי 
אמון אלא אומן) התורה אומרת וכו', וזה עיקר הפתיחה ועי' מאמרי על הדרשות והפתיחות במ'ח חלק כ'יח צר 170/ 
ומפרשי. המדרש מצאו בכל אלו הלשוגות תוארים לתורה שהיא החכמה המדברת ואהיה אצלו אמון, וכן מתורגם 
בתר"י בִיי בחוכמא ברא. ועי' מ'יש החכם יעלליגעק במ'ע ליטעראטור-בלאטט שנת כ'"א 169, והדרש מוזכר בתשות"ג 
די ברלון: תרמ'ז סי ט'"ז וסיי רמ'יח: ‏ 2 פידגוג. ‏ כן כתוב .בכי"ל לנכון ביויד וכיה בכייל לקמן פכ'יח פליא 


| ופמ"א. (מ'"ב), וקריאתו בצרי*) ועי' קרויס לעהנווערטער ח'א צד 55: אית דא'. עח"נ, ובד"ו בומבורגי. (ע' מ''ח 


חלק ל'ז צד 45%) ובד'ו משנת שכ'ז (שם צד 171) הגי' דאמר: 8 האומן את היונק. וכן מתורגם פדגוגא בתר"י א' 
וב ועו פיי ב'יר שבדפוס וערוך ע' פדגוג ותרג' ירו'. ית ינקא מובא בפי' ב'"ר כי'א וכיי'ש ובערוך שם, ולפנינו נוסחא 
אחרת בשני התרגומים: 4 האמונים עלי תולע. באיכ'יר שם מלובשין כלי מלת, והפי' במ'/כ בבגדי משי הוא מפי' ב'ר ועי' 
ראב'"ע שמות כ'ה ד' : ויהי אומן. ופי' הכתוב לפי המדרש שמררכי חיה מצניע את אסתר ועי' במדרש פנים אחרים בספרי 
דאגדתא שהו"ל. הח' באבער צד 64 וילק' אסתר ר'. תתרני'ג, והוא שיסד הקלירי בקרובות לפורים את אסתר גל ממסתיר 
לגואל: 5 האת טבא. וכן מובא ברד"ק גחום שם ובערוך ע' אמון. ולפנינו בת"י הא את: רבתא. וכן יכנו סופרים יונים בזמן 
חכמי המדרש אלכסנדריא הגדולה ועי' זקש בייטרעגע ח'א צד 56 וח'ב צד 118, ולפי הדרש שלפנינו נא זה 
אלכסנדריא (וב'יה בפסיקתא שם) ואמון משמעו רבתא ועי' במאור עינים פי"ב ערך מלין צד 198 ועמת'ר ח/א צד 81 : 


0076 ל .אוּמָן ל | אָמוּן ל .אוּמָן 3 
.8008 1367080116 1 


א א) בראשית ברא אלהים ונו'. ר' אושעיא פתח ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים א 


זס 


יוק 
= 








מרר ש 


בראשית רכא 


צרוף ומזוקק שבעתים על פי כתבי יד ובראשם כיי ישן נושן טמון בבריטיש מוועאום בלונדון אשר 
-שמתין לפנים הספר ועפ"י דפוסי המדרש הראשונים ונוסחאות הערוך ופי' המיוחס לרשיי זיל 
וילקוט שמעוני וילקוט המכירי 


עם מראה מקומות וחילופי נוסחאות 


ופירוש 


מנחמת יתורה 


מאתי 


יהודה טהעאראר. 


נדפס בסיוע חברת כל ישראל חברים ומנהיגי הקרן הקיימת לכבוד ריטיל צונץ ז"ל 


ברלין תרסיג 


בדפוס צבי הירש איטצקאווסקי 











לוח הסימנים בחילופי נוסחאות. 


ל = כיי לונדון בבריטיש מוזעאום קובץ 27169 .488 ועל כיי זה המעולה מכל כיי יפדתי את טופס 
המררש (ובחינ לא נמצא סימנו כי אם במקומות אשר בררתי לי גיי אחרת). 


ל" = הגהה בכייל בכתב אחר או גירסא ב = גירפאות כיי בגליון מדרש אביא 
מובאה בשם סיא (ספר אחר) בגליון ויניציאה שכיז באוצר הספרים אשר 
הכ"י או בגוף הספר. לבית מדרש חרבנים בברעסלוי. 


ע = ערוך הוצאת קאהוט. 
עי = ניי סיא בערוך. או גי בכיי ודפופי 
ערוך שהביא בעל ערוךהש' בהערותיו. 
ר' = פירוש בואשית רבא כיי של 


ד = דפוסי המדרש עפיי ד' ויניציאה ש"ה. 
די = מדרש דפיר קונשטנטינא עריב. 
= כ" פאריס קובץ 149. 


= כיי רומי קובץ 80 באוצר הספרים של האחים מריעסמי בפארובה. 
= הוואטיקאן (ועי' צד 25 וצד 50). ]ר? = פיי הניל ומיוחס לרשיי במררש 
ח = (קיצוו) ביר במדרש חכמים כיי של כיי אקספרר קוי. 147. 
ריא עפשטיין בווינא, = פירוש הניל שמעורבב עם פיי שני (ש) 
א' = כיי אקספרר קובץ 147 (רשימת על ביר ושניהם נדפסו בשם פירשיי 
נייבויער). פעם ראשונ' במדרש אב"א ויניצי שכיז. 
9 א = כיי אקספרר קובץ 2885 (ועי' ש = פירוש השני על ביר בפירשיי הניל. 
צר 88). | י = ילקוט שמעוני ד'. וויניציאה שכיו, 
= כיי שמומטנארט קובץ אריענטי 82 0 
(ועיי צר 169) = , = , דפיר שאלוניקי חיא 


רפיו, חיב רפ"א. 
מ = ילקוט המכירי (ישעיה ד' ברלין תרניג, 
תהלים ד' ברדיטשוב תריס, משלי די 


ב = כ" מינכען קובץ 97 (ועיי צר 50). 
נ = כיי לוגדון קובץ 16406 (כיי משובש, 





והשתמשתי בו רק בפיא ופיב ומעט ירושלם תרפיב (ועיי. צר 67) ובסי 
במקומות אחרים). הלקוטים חיו, ‏ תרי עשר כיי בריטיש 
ת = כייתימני של רי אלחנן אדלר בלונדון מוועאום קובץ ‏ 5704 .111). 
(ועיי צר 828) לי = ליתא. 
ז = דפים אחדים מהגניזה באלקאהרה = ₪ = סימן התיבה שלפני הוספה או 
שהובאו לאקספרר (ועיי צד 809). | | שלאחריה. 
, | 


האותיות בגליון החיצון (כמו א בצד 1) יורו על חילוקי הפרשיות במדרש די ווילנא, והמספרים בגליון 
הפנימי (כמו 26 שם) על הדפים והעמודים במדרש ד' ויניציואה שיה, והמספרים בח'נ על מספר השורות; בכל 
מקום שגי' כייל מקויומת גם עפיי כ'י אחרים ילקוט וכו' הצגתי בח'נ סימני ספרים אלו אצל גיי כיייל שהסגרתי 
בחצי אריח כזה ], ואם כל כ"י האחרים וילקוט וכו' מסכימים עס גיי כיייל עשיתי בצד הגי' סימן מרובע קטן כזה 5 
ובמקום שגי' הדפוסים מסכמת עם גי" כיייל לא הבאתי עוד ראיה לגי' זו ואף אם יש שינוים בכ"י אחרים וערוך 
ילקוש וכו' כי המפורסמות אינן צריכות ראיה; ואם הוכרחתי לנטות מכי"ל ובררתי הגי' עפ'י הדפוסי' או כיי האחרים 
וערוך וילקוט וכו' עשיתי סימן כוכב קטן כזה * בצרה, והכפלתי את הסימן כזה ** אם כל כ'י האחרים וכו' יעידו נגד 
כי'ל, ואם הנחתי גי" כייל בפנים הצגתי גי' הדפוסים שהיא ג"כ גיי כל כ'י האחרים וכו' בלי שום סימן, והשינויים 
התמידיים שנמצאו בכיייל כמו מלת א מ ר נעדרת במקום שחכם אומר בשם חכם (כפגנון הירושלמי) או מלת ש ל 
מחוברת למלה שלאחריה מנעתי מלציין בח'נ. ‏ -- ובמבוא הספר אשר אדפיס אי'ה עם מפתחות שונים בתשלום 
המחברת האחרונה אדבר בארוכת גם על תכונת כ"י שלפני ועל משפט מלאכתי ועבודתי בקודש. 





קי ויוי 7 


מררש 


בראשית רכא 


צרוף ומזוקק שבעתים על פי כתכי יר וכראשם כ"י ישן נושן כבריטיש מוזעאום בלונדון אשר 
שמתיו לפנים הספר ועפ"י דפוסי המדרש הראשונים ונוסחאות הערוך ופי' המיוחס לרשיי זיל 
וילקוט שמעוני וילקוט המכירי 


עם מראה מקומות וחילופי נוסחאות 


ופירוש 


מנחת יהודה 


מאתי 


יהורה טהעאראר 


פרשה א--מז 


ברלין תער"ב 


בְדַפָוס צָבִי הירש אישצקאווסקי 


5 


\ר \ 


250817 


+ות 





בת 0 תג 786סק\) בת6ם6סוים - >" 


מסצ 


2600 


₪מטז10106 צטק /2686115028) 867 ,קמט))2-5)1מט2 :06 ,פוזג בג .טום! .ז18 66מ11[132, 861 מסו)מ6טפגט5 116 
.% א )זט)אם13ע ם1 ₪מג1)0)פ ם6ג14021₪9081061'80 661 0תט מםנ[:136 תג 8מתט)מ06ט[ 668 //8028מ7/1886 :66 





[, 1- הִת6פ8ק 


8 
- 2 
"שעצ 





את 
1109 


 3-+ ₪‏ יוו 
₪ 0 1 
, 













































































































































































1 


משיו ו 


8 
4" 


0% 
>י1*- 


ב ו .1050 
א , 


4% 
: | 1 ו כ ל 
2 , 2 ב ל 
לה רל ל ו ג לב 
2 : : 5 4 א לי 
למ 9 ו -. ב 
: קוריה 10 רמ ורי ) 
2 0 5 א : , 
ו 


ל 


, ית 
עו 
5 





ו 
ל ל-ארחו יל 


: 


: : ל 
ו ו 


יווק + ד 


הדונ 


0 + 


יש כ 


ל 
4
Internet Archive Audio

Featured

Top

Images

Featured

Top

Software

Featured

Top

Books

Featured

Top

Video

Featured

Top

Mobile Apps

Browser Extensions

Archive-It Subscription

Save Page Now

Full text of "Bereschit Rabba"

See other formats
